תודה לכל היועצים שהקדישו מזמנם לענות תשובות. אבל כשאני קורא אותן אני מרגיש שלא הסברתי את עצמי מספיק ואני מבקש למקד קצת את השאלה.
כמובן שהכרחי להצלחת נישואין מורכבים כאלה קשר זוגי חזק ויציב. וכמובן שתשועה ברוב יועץ וחובה לקבל הדרכה בדבר מורכב ולא מצוי כזה.
אבל השאלה היא אם כל זה יעזור - בגלל הנתונים האוביקטיבים, העובדתיים והמספריים, ששום זוגיות טובה ויעוץ לא יכולים לשנות אותם?!
כי מדובר פה בשני הורים שכבר כעת עמוסים ואפילו כורעים תחת העול הנפרד שהוא כאמור עובדתית גדול מאוד וזה לא ישתנה בנישואין אלא בודאי יגבר בגלל המתח שיתווסף בחיכוך בין הילדים משני הצדדים שקיים גם במשפחה בזיווג ראשון וקל וחומר כאן.
האם זה לא פשוט למעלה מכוחותיהם של רוב ככל הזוגות, תהיה הזוגיות וההדרכה מעולה ככל שתהיה - ועדיף לא להיכנס לכך כי אין כאן מקום לטעויות וניסיונות, כמו שכתבו כהן וניימן?
ואני חייב להוסיף עוד פרט חשוב. אנשים מהימנים המכירים את הגרושה שנים רבות העידו בפני שאמנם יש לה מעלות - אמא מסורה לילדיה, אקדמאית, ובעלת נסיון רב בגידול ילדים, נמרצת, ועוד, אבל מצד שני היא נוטה למצבי רוח משתנים, מסתגרת עם עצמה לפעמים, ורגשנות גדולה עד כדי "היסטריה" ועצבנות, והרמות קול. גם לי כמובן יש את המגרעות שלי אבל האם לא חשוב לקחת את מה שנמסר עליה בחשבון, ומה זה עלול לגרום?
"שילוב מדורג"
שלום ליעקב,
לא השבתי לך מהסיבה הפשוטה שאינני יודע מה להשיב לך.
אתה מדבר על מצב מורכב מאוד ורגיש מאוד עם משמעויות לא פשוטות עבור הרבה מאוד אנשים.
למדתי את התיאוריות על נישואים שניים, וגם טיפלתי לא פעם במשפחות ובזוגות שנישאו בשנית ובשלישית, אך בפנייתך הראשונה אתה כותב, "שאלתי היא האם פרוייקט נישואין כזה יכול להצליח על פי רוב". ובמכתבך השני אתה כותב, "האם זה לא פשוט למעלה מכוחותיהם של רוב ככל הזוגות, תהיה הזוגיות וההדרכה מעולה ככל שתהיה" - אתה שואל על סיכויי ההצלחה ואני פשוט לא יודע ולא מכיר נתונים סטטיסטיים, האם רוב הזוגות הצליחו או שרוב הזוגות לא הצליחו במצב של מורכבות מהסוג הזה.
אנחנו כן יודעים להגיד שלמעלה מחמישים אחוז מהנישאים בשנית ייפרדו שוב, גם אם לא מדובר ב"אירוע רב משתתפים" וסלח לי על האנלוגיה, ועל כן אין בידי לומר לך האם הסטטיסטיקה בעד או נגד.
אך גם אם נמצא שעל פי רוב משפחות מורכבות כמו שתיארת, לא ישרדו את הקשיים ויתפרקו, יהיה עלינו למפות את הקשיים שלהם, מדוע הם התפרקו, האם הייתה יכולה להיות התפתחות אחרת לקשר ולמשפחה עם התערבות כזו או אחרת, או עם תובנות אלו ואחרות.
במידה ויש מיעוט שכן מצליחים לבנות רקמות של משפחה ושל זוגיות גם מתוך המורכבות הזו, נצטרך ללמוד מהם מה הם פריטי ההתנהגות והחשיבה שהועילו להם, אך לצערי אני לא מכיר מחקרים על "משפחות חדשות" או "משפחות מוכנות" מהסוג שתיארת.
אך כיוון שביקשת את "התערבותי" אומר לך את דברי, אך מתוך אחריות מקצועית חשוב לי שיהיה ברור שדברי הבאים הם בגדר של שיתוף במחשבות שלי בלבד שלא מתוך ידע או ניסיון מקצועי, ולא כהנחיה של איש מקצוע אלא מתוך הקומונסנס שלי, ואני מקווה שהקומונסנס שלי מקצועי דיו.
לו מקרה כזה היה מגיע לקליניקה שלי, הייתי שולח אותו למומחים הגדולים ביותר לנישואין שניים דוגמת ד"ר רבקה נרדי ואחרים.
בוא נחשוב יחד מה הם החששות שלך מהנישואין האלו,
במכתב הראשון כתבת "נפשית ופיסית קשה מאוד לי ולמוצעת, לעמוד בנטל הקיים כבר. איננו מלאכים כמובן ואיננו מחפשים להוסיף על עצמנו עוד עול נוסף על הקיים, אלא אדרבא להקל"... "אני חושש מאוד שהעומס הרב של הטיפול בילדים ובפרט שיש בעיות חינוך וכו' מורכבות בשני הצדדים - יטרפד את העניין".
אם אני מבין אותך נכון, אתה חושש מקושי בשני מישורים עיקריים - המישור האחד הוא איכות החיים שלך. גם ככה קשה לך עם גידול הילדים ואתה לא מחפש להוסיף לעצמך עוד מטלות ותפקידים שיחוו על ידך כקושי.
המישור האחר, הוא החשש שמא לא יוכל להתפתח קשר רומנטי בינך ובין המוצעת לך, ושלא יתפתח קשר טוב בין ילדיך לילדיה, ובין הילדים לביניכם, וזאת בשל העומס הפיזי והמנטלי המוטל על כתפיכם העיפות, וגם מהקושי האובייקטיבי של שילוב בין שתי משפחות.
ובכן יעקב, אני מניח שיש סיבה או סיבות מדוע אתה בכלל נמצא במצב של שידוכים והיכרויות. אני מרשה לעצמי להניח שגם לך יש את הצורך האנושי האוניברסלי בחברות ובשותפות, את הצורך באהבה, לאהוב ולהיות נאהב, להיות חשוב למישהו, להיות מחוזר, ועוד כל מיני צרכים שבני האדם מוצאים אותם בקשר של גבר ואישה.
אני גם יכול להניח שדווקא בשל הקשיים היומיומיים שלך בתפקוד השוטף של חייך המורכבים, אתה זקוק מעת לעת לתמיכה רגשית, לכתף תומכת, וליד רכה ומלטפת פיזית ומטאפורית גם יחד.
אני מתכווין לומר שייתכן וכדאי לך לעשות שיקול של "מחירים ותמורות" - מה הם המחירים אותם אתה משלם בהישארות במצבך כיום, ומה אתה מרוויח מזה, ומאידך מה הם המחירים שתצרך לשלם במידה ותינשא, ואילו תמורות תקבל משינוי ממצבך למצב של זוגיות והרחבת המשפחה.
עשה לעצמך רשימה של החששות הקונקרטיות שלך מנישואין איתה. אתה מדבר הרבה על עומס - הגדר בדיוק למה כוונתך עומס, איך אתה רואה את העומס הזה "נופל" עליך? שאל את עצמך מאיזה סיטואציות אתה חושש שהם עשויים לחבל בקשר ביניכם, וכו' וכו' כל קושי או חשש שעולה בדעתך העלה אותו על הכתב בצורה ברורה ומוגדרת.
מאידך שאל את עצמך מה אתה יכול לקבל מכזה סוג של קשר, פרט אותם לעצמך בשפתך ותן להם את המשמעות שלך - מה זה בשבילך חברות, אהבה וכו' כך תוכל לעשות "שיקול דעת" ולהיות יותר קרוב להבנה של הדילמא שלך.
אתה כותב בביטחון מלא שהתווספות של ילדים נוספים למרחב המשפחתי שלך, בהכרח תיצור עליך עומס נוסף - תהיתי האם ייתכן שיש הגיון נוסף שאומר שהקושי המוטל על אדם אחד בגידול של עשרה ילדים גדול יותר מהקושי המוטל על שני אנשים המגדלים חמשה עשר ילדים, הלא כן? אני בהחלט מבין שזה לא מתמטיקה אבל בכל זאת האם זו חשיבה ראציונלית לטעמך? אני חושב שלזה כיוונה עמיתתי המוכשרת הגב' מרים ניימן - מה דעתך?
אומר שוב, לומר לך שהקשר הזה בוודאי יגרום לכם לשביעות רצון אני לא יכול!
מה שאני כן יכול לומר זה שלכאורה ישנה אפשרות שתצליחו, אם תרצו להיכנס לזה, אך בשביל זה תצטרכו להתייחס לכך כאל "פרוייקט" כמו שכתב לך ידידי הרב תדהר.
כמו אל כל פרוייקט תצטרכו להתכונן היטיב ע"י הלימוד של מה שממתין עבורכם,לימוד דרכי פעולה אפקטיביים, וע"י ליווי קבוע וארוך בתחילת דרככם ע"י איש מקצוע מתחום הנישואין והמשפחה, והייתי אומר שנכון יהיה שגם פסיכולוג ילדים ילווה אתכם במסע הזה.
במכתבך השני אתה כותב "עדיף לא להיכנס לכך כי אין כאן מקום לטעויות וניסיונות" - אני בהחלט מבין את החשש שלך מאי הצלחה של המהלך אך יהיה חשוב שתגדיר את החשש שלך מהנזקים האפשריים מאפשרות של אי הצלחה כך שיהיה אפשר לדון בהם בכובד ראש ולקבל חוות דעת מקצועית בעניין.
אני לא יודע האם הרעיון שאני אציע לך מתאים לתפיסת העולם ולמנטליות שלכם אבל לדעתי הוא פתרון יצירתי למצבכם וכזה שיאפשר לכם "גם לאכול את העוגה וגם להשאיר אותה שלמה".
ובכן, ייתכן שיהיה נכון שתשקלו את האפשרות של "שילוב הדרגתי". כלומר שבשלב ראשון תינשאו זה לזו, אך עדיין לא תעברו לגור יחד עם הילדים. כל משפחה תגור בנפרד, אתה תגור עם ילדיך כמו שחייתם עד היום, והיא תגור עם ילדיה. בשלב זה תפגשו כל יום, תדברו בטלפון, תצאו לבלות, תמצאו זמן להיות "ביחד", תכירו אחד את השני ותפתחו רקמות בריאות של זוגיות טובה.
יהיה לכל אחד מכם ילדים ומשפחה אבל אתם תהיו "זוג צעיר".
במשך התקופה הזו תתחילו לשלב את המשפחות זו בזו בצורה הדרגתית. נניח תעברו שבתות יחד או אולי בהתחלה שבת כן שבת לא, צאו יחד כולם ליום כיף ביחד מידי פעם ותראו איך החבר'ה מסתדרים, מה נקודות התורפה, על מה צריך להתייעץ וכו'.
פעם או פעמיים בשבוע תאכל עם משפחתה ארוחת ערב, והיא עם משפחתך, ולאט לאט ובהדרגתיות תוך שימת לב לקשיים ולפרובלמטיות ותוך נסיון לפתור ולמזער את הקשיים תקבלו החלטות להמשך הדרך.
אם הרעיון מתאים לכם, אפשר כמובן להרחיב אותו, לעשות אותו קונקרטי יותר ומתאים יותר לאופייכם ולצרכים האינדבדואליים שלכם.
הספקתי לבנתיים לדבר עם מורה הוראה מובהק ומפורסם, פרשתי בפניו את הצעתי, בחנתי איתו את האספקטים ההלכתיים, והמסקנא היא שמבחינה הלכתית אין לנו בעיה. צריך רק לבחון את המהלך הזה מבחינה מקצועית תוך שימת דגש על איך הדבר ייתפס בעיני הילדים, ואיך זה ישפיע עליהם.
כמובן שבמשך תקופה מסויימת תמנעו הריון, ומובן מאיליו שתוך התייעצות עם מורה הוראה על משך הזמן והדרך בה תמנעו.
דבר נוסף שחשבתי עליו וגם הרב הנ"ל העלה אותו הוא הנושא של "הסכם ממון", שחשוב במצבכם לעשות אותו כדי שתהיו רגועים ופנויים לבניית הקשר שלכם ובנייה אפשרית של שילוב המשפחות והגנה על רכושכם במידה והקשר לא יצליח.
המידע אותו קיבלת אודות אופייה של המוצעת לך ואודות ודפוסי ההתנהגות שלה בהחלט מזקיקים בירור מדוקדק של הנאמר ושל המשמעויות הנגזרות מכך.
אשמח לשמוע את דעתך ואת דעת עמיתי המומחים, ובאופן די חריג גם את דעת הגולשים בפורום.
איחולי לכל הטוב והיפה,
אליהו בן סימון.