אדם וחוה בגן עדן
אדם וחוה חיו בגן עדן עד אשר "אפשרו" לנחש לחדור ביניהם. כך זוג בימינו כאשר יש לאיש ולאשה רק אחד את השניה הרי חייהם גן עדן.
לנחש בימינו יתכנו פרצופים רבים כגון: ויכוח על ממון, אודות חינוך הילדים וכן מחשבה וראיה מוטעית "שהדשא אצל השכן ירוק יותר" או שחלילה הבעל של פלונית "יותר טוב" ומאידך האשה של פלוני "טובה יותר".
וכמובן זהירות רבה בגדרות חז'ל כגון האיש בדיבור עם אשה שאינה אשתו
שמדיבור עלול להתפתח דבר מסוכן.
על כן יראה האיש את כל פועלה המבורך של אשתו ויהיה חקוק על ליבו כי היא אשת החיל, או אז לא יתן למחשבות "זרות" להפריע לזוגיות.
אהבה=הבאה
אהבה פירושה להביא. ומתוך כך שהוא מעניק לצד השני זוהי הקבלה שלו.
כאשר אדם מעניק מתנה לבנו/בתו הוא מצפה לתגובת השמחה שלהם וכשהיא באה הנותן מוצף באושר בלתי רגיל על שהמקבלים מאושרים.
לכן אדם שאוהב לתת "התשלום" שלו הינו האושר שגרם לאחר ואינו ממתין לתמורה שכן תחושתו שקיבל אותה בכפל תשלומים.
כך האיש והאשה שרגילים להעניק אחד לשניה וחשים סיפוק רב מהנתינה ההדדית ופועל יוצא הוא שכל אחד מעניק לצד השני ככל יכולתו ואף מעבר לכך.
ויוצאים שני בני הזוג נשכרים שכל הזמן אחד עסוק בלהעניק לשני/ה.
במקום כח את העינים לפקוח
ישנו זוג שהמריבות הן מנת חלקם וחשים צער רב הן האיש והן האשה. אך תמיד צריך לעצור ולחשוב שהרי התחתנו מתוך אהבה רבה ורצון עז לבנות דברים משותפים, כך שקרה משהו בדרך שגורם למריבות ולפעמים לזלזול הדדי עד שעלולה לבצבץ לה המחשבה על פירוק המשפחה ח'ו.
וזאת אינה אלא נוחיות/אנוכיות וחוסר רצון להמשיך בבניה המשותפת.
לכן גם האיש וגם האשה עליהם לרכז את מלא הכח במטרה היחידה להמשיך ולבנות ביחד. וטוב יהיה אם יפנו ליעוץ מקצועי שיעזור להם להמשיך בזוגיות יפה
בקורת\קרבות
בס'ד
זהירות ומחשבה רבה צריך להפעיל לפני שאומרים איזו שהיא הערה ולחשוב היטב: א. האם היא תועיל?
ב. האם היא חייבת להאמר, כעת?
ג. האם כך הייתי רוצה שיעירו לי?
ד. כיצד יגיב הצד השני להערה?
ה. האם שווה המתיחות שלאחר ההערה?
ו. האם אין עוד נוכחים\ילדים?
ז. האם אדע אי פעם אם ביקורתי העליבה?
בטוחני כי יש עוד פרמטרים חשובים למאוד שטוב לחשוב עליהם בטרם מבקרים\ת את הצד השני.
טוב לתת את הדעת על דברי חז"ל א. "טוב ללשון שתהיה הכבדה שבאיברי הגוף" משמע, שתהיה האיטית ביותר בלהוציא מלה כלשהיא.
ב. "נוצר פיו ולשונו שלומר מצרות נפשו" שבשמירת הלשון לא יבוא לידי כעס, מחלוקת, שנאה, נטירה ורכילות.
גטין=גט-IN
כוחות ומשאבים כלכליים ונפשיים רבים נצרכים לבני זוג שח'ו החליטו כי עליהם לפרק את התא המשפחתי. לצורך כך, "מגייסים" בני הזוג לחיזוק ההחלטה את הקרובים להם ובכך נוצרת לה אנדרלמוסיה הרת אסון הפוגעת הן בזוג וילדיו והן במשפחה המורחבת.
כאן כדאי וחייב לעצור ולחשוב כיצד הופכים את הקערה על פיה ובמקום לדבר על גטין מתחילים לדבר על GET-IN - לחזור פנימה לתוך הבית אל חיק המשפחה השלם. כל הכוחות שדחפו להרס ולפירוק - להסית אותם לכיוון החיובי של בניה מחודשת וראיה עתידית משותפת כקן משפחתי שלם.
כמו שברוב חיינו אנו הולכים להתייעץ עם מומחים בנוגע לבריאותינו, לבנית בית, בקנית מוצרים וכ'ו, על אחת כמה וכמה שחובה לפנות למומחה בנושא הזוגיות בכדי שייעץ לכם כיצד לשקם ולבנות ולא חלילה כיצד לפרק ולהרוס.
הוי מקבל כל האדם בסבר פנים יפות
חיוך=נוטריקון=חיי וחייך
חשיבות ראשונה במעלה נתנה ליחס הבין אישי בכלל והבינזוגי בפרט.
משל למה הדבר דומה: פלוני יושב רעב ומצפה לארוחה שעומדת להגיע בכל רגע ובאמת כאשר מגיעה הארוחה נמצא על המגש כל המאכלים הכי טובים שיש החל בבשרים על האש סלטים מתובלים בטוב טעם, פיתות חמות ויין משובח, אך המגיש פניו זעופות וכשמניח את המגש ממלמל מס' מילים לא ראויות. ולעומתו חברו הרעב היושב מנגד הגישו לו פיתה עם ממרח שוקולד, אך בפנים קורנות ומחייכות ומילות חיבה. פשוט לכל קורא לומר איזו מהאפשרויות הוא מעדיף/ה.
על כן בכל פניה או הגשת דבר מה עלינו להפנים כי חיוך מעיד על קבלה בסבר פנים יפות.
וי-כוח
יש פעמים שהיצר הרע מחפש דרכים להמשיך את הויכוח וגורר את הזוג להעלאת נשכחות מהעבר ובכך מלבה את האש. וישנה אשליה של יציאה "לקרב". ושוכחים את הנושא שאותו רצו לישב
וי-כוח הינו סימון של נצחון וי לכוח של המנצח בויכוח.
לכן כל צד מבהיר את עמדתו ושומע היטב את עמדת השני כמו שירצה שישמעו את שלו.
הבהרת עמדה אינה צריכה להפוך לשדה קרב, אלא יישוב דברים ללא "מנצח ומנוצח" וללא "מעליב ונעלב".
טוב ארך אפיים מגיבור ומושל ברוחו מלוכד עיר
כמה נעים לאדם שמרגיש "מעט רע" מכל סיבה שהיא ויש מי שמטה אזנו אליו בחיוך ומקשיב לו באריכות כאילו יש לו את כל הזמן בעבורו.
כמה נעים ישמע האדם שמוותר אם עקפוהו בתור כל שהוא.
על אחת כמה וכמה תחוש האשה אושר כאשר בעלה מקשיב לה גם כאשר "אין לו זמן" ואינו מגלה כלפיה חוסר סובלנות.
סבלנות ואיפוק זו כוונת אמרת חז'ל טוב ארך וכו', אם ברחוב כך על אחת כמה וכמה בבית שחובו לאשתו הוא לאין שיעור.
טובת הכל, מקול וקול
ודאי הוא שכל אחד ואחת יסכימו כי הדבר המרכזי לו הם מייחלים הוא הכבוד ההדדי.
כבוד, הערכה, אהבה, סימפטיה, אהדה ועוד פרמטרים רבים שכולם נכנסים תחת קורת גג אחת "דבור" כמה חשוב לכל אחד ואחת לחוש מוערך\ת ולשמוע מילים יפות ומפרגנות.
על כן חשוב ונצרך יותר מכל הוא שימת דגש עיקרי על תרבות הדבור בכלל ובין בני הזוג בפרט.
הרי ידוע כי בחממות של פרחים משמיעים נעימות דבר שגורם להתפתחות בריאה של הפרח. אם בפרח כך לאיש\ה על אחת כמה וכמה שצריך להשמיע מילים יפות בכדי לרומם את נפשם.
כמאמר חז"ל "אין טובה מלשון טובה"
טרחה אך השמחה פרחה
אדם עמל על דבר מסויים, טרחה רבה ולבסוף נעמד ומתבונן ביציר כפיו שכל כך טרח בעבורו ותחושת סיפוק עזה ממלאת אותו ושוב מתבונן מזוית אחרת ושוב נהנה ורוצה לשמח אחרים בעשייתו.
לפתע מגיע חברו הטוב שמפגין התפעלות ממעשה חברו אך מוסיף "חבל אם היית עושה אחרת היה טוב יותר" ומיד מדבר על נושא אחר, אך את "שומע המחמאה" מטרידה ההערה העוקצנית.
כך היא האשה של כל אחד ואחד אשר טורחת בכל מרצה לרצות את כולם בכל ובהחלט מגיעות לה מילות עידוד ופירגון נטולות אבק של עוקץ כלשהו
יש כוונה ויש הבנה
אדם אומר דבר מסויים ופלוני כועס, או אומר דבר מצחיק והשומע נפגע, אך האומר לא התכוון לכך והשומע לא "הבין כראוי" משום שכל אדם הוא עולם בפני עצמו.
במיוחד כאשר מוזכרים דברים רגשיים אישיים אצל כל אדם הדברים עלולים להתפרש בצורה אחרת לכן חשוב לבחון את אשר אומרים ולא לפי הכוונה אלא לפי מה שהשומע אמור או עלול להבין.
מה-כח=חכמה=כה-חם
רבות נאמר על חשיבותה של החכמה "ראשית חכמה יראת השם" "חכמת נשים בנתה ביתה" ועוד כהאי גוונא.
חכמה היא אוצר של כח שמעורב בה חום. כאשר רוצים להתקרב לאדם בכל הרמות של ההתקרבות חייבת להיות מעורבות של חום, שאם לא כן הרי לא שייך התקרבות, אלא ניכור ותחושת ריחוק. ופשוט להבין כשמבקשים דבר מה בצורה חמה ולבבית שהתשובה ברב המקרים תהיה חיובית ונעימה ככתוב "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם".
מכאן להקיש בין איש לאשתו שיאירו פניהם אחד לשני/ה בחום ובאהבה!!!
מילים אינן עולות כסף אך שוות זהב
איזו התרוממות רוח מרגיש כאשר אדם שמגיע למקום עבודתו "וזוכה" לשמוע מילה טובה מהבוס, כל היום יהיה לו נפלא ואף ינסה להרשים יותר ויותר בכדי "להצדיק" את המחמאה לה "זכה".
ומאידך חלילה אם "זוכה" למילה נוקבת אף אם נאמרה כ"ביקורת בונה" הרי שהרסה לו את כל היום ואף כשיגיע לביתו ירגיש ממורמר ורע יהיה לו בנפשו.
מסופר על זוג חסידים אוהב ונאהב שאחת השכנות אמרה לאשה "מה יש לך מבעל כזה בטלן ואינו עושה מאומה" ענתה לה אשת החסיד "אני איתו בגלל המילים היפות שאומר לי בכל יום".
ישמע חכם ויוסיף לקח!!!
אין האשה מדברת על ארמונות וכו', אלא על מילים יפות שבהן כלול הכל הפגנת אהבה, היחס החם, התמיכה, הערכה, דאגה, איכפתיות ומה לא?
עצות=תוצע (תוצאה)
כמה שאדם אשר נדרשת עצה מפיו צריך להיות זהיר, מקצועי, בעל ראיה רחבה ומעל לכל סובלנות להקשיב ולחקור כל פרט ופרט לפני שנותן את עצתו.
הכותרת מבטאת את תוצאת העצות השגויות והנמהרות כשגיאה צורמת.
מבקש עצה ברוב המקרים ינהג על פיה על אחת כמה וכמה אם נשמעה מפיו של אדם חכם ומכאן ראוי להתבונן על דברי חז'ל שהזהירונו "חכמים הזהרו בדבריכם" אם לחכמים כך, לפחות חכמים על אחת כמה וכמה שצריכים להזהר במוצא פיהם.
שנשכיל ב'ה להוציא רק דברי זכות על כל אחד ואחת ולהיות מתלמידיו של אהרון "אוהב שלום ורודף שלום" ולדרגה נחשקת זו אפשר להגיע על ידי לשון טובה ולבטוח באהבת הקב'ה את השלום.
ומתוך כך "זוכים" (בחסד השם) לעשות שלום בין אנשים.
שלום בית במוצא הפה
דבר יסודי וכל כך חשוב בחיי האדם בכלל ובביתו בפרט הוא שמירת הלשון ככתוב "נוצר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" גם אם "לפעמים" נשמעים דברים שאינם ראויים, ההמשך תלוי במה שהאדם ישיב "מענה רך ישיב חימה" ואם אפשר להמנע מלהשיב "תולה ארץ על בלימה" דהיינו, שיכול להשיב אך נמנע כדי שלא "להבעיר אש".