מרכז י.נ.ר

כניסה למשתמשים
מיכאל בוקצין

מיכאל בוקצין

קבלת קהל

תסכול של אמא - איך יוצאים מזה ?

אני אם ל- 6 ילדים בגילאי 0.5-11. לצערי, אני מרגישה שאני לא שביעת רצון מהיחס שאני מעניקה לילדיי, ואני מסתובבת עם הרבה נקיפות מצפון. למדתי לתואר ראשון בחינוך ולאחר מכן למדתי בקורסים רבים של הנחיית הורים, אני בוגרת של ינ"ר ועוד. במילים אחרות - מבחינת ידע- אני יכולה אולי לפתוח סדנא ולמסור הרצאות... ואכן, הרבה חברות ומכרות אוהבות להתייעץ איתי, ולהחמיא לי על התובנות, ההארות והחיזוק ומחשיבות אותי לאמא מסורה ומשקיענית. אבל אני, בתיפקוד האישי שלי בבית מרגישה שאני עושה המון טעויות ועוברת על הרבה מאוד כללים בחינוך ילדים. אני חלשה בלהתמודד עם מצבי לחץ, ולצערי, אני רוב הזמן בלחץ גם כי אני עובדת גם מחוץ לבית, והזמנים שלי לעומת המטלות הרבות - מאוד דוחקים. (כרגע יש גם תינוק קטן שתופס את הידיים וזה עוד יותר מחריף את הבעיה..) וגם כי האופי שלי קצת לחוץ ומלחיץ ורוצה להספיק הכל, מושלם וכמו שאני רוצה. אני מוצאת את עצמי גוערת, מעירה, מבקרת משדרת לילדים שהם מרגיזים, קטנוניים, מפריעים וחסרי תועלת. אני מודעת לטעויות שאני עושה, ובכל זאת - אני מרגישה שאני לא שולטת בדחף הזה. ואז בערב, כשהבית שקט עולים וצפים לי כל הטעויות שעשיתי היום, והלב כמעט מתפקע. זה מפריע לי מאוד כי זה קורה הרבה מידי פעמים. כמובן שיש זמנים בהם אני נינוחה ואז אני משתדלת להרעיף את כל כישוריי ואנחנו יושבים יחד צוחקים ויוצרים. אבל הרבה מידי פעמים אני מוצאת את עצמי כאמור כמו קיטור בבית ואני לא מרוצה מהאווירה הכללית. בדרך הטבע, אני מוצאת את ילדיי מגיבים בדומה לי אחד כלפי השני בלחץ, כעס וחוסר סבלנות ואז אני עוד יותר מכה על חטא. (ראוי אולי לציין שגם אני גדלתי בבית שגם בו היו הערות, כעסים, ושדרים דומים לילדים) עוד אציין שהיחסים עם בעלי תקינים ומצויינים והוא אבא ובעל נפלא. האם יש משהו שיכול לעזור לי לצאת ממעגל הקסמים הזה ולהגיע לשינוי אמיתי, משמעותי בתחום המעשי ?

התסכול עלול להיות גרוע יותר מההתנהגות הגורמת לו

מרגלית, אחד השיעורים הראשונים בעבודת הוא הנושא של תשובה מתוך שמחה. איך אדם יכול להיות שמח כשהוא נזכר בחטאים ובפגמים שפגם? התשובה - העצבות לאחר החטא מגיעה ממקום של היצר הרע. או שהאדם מתוך גאווה וחוסר הכרת ערך עצמו חושב "איך יכולתי לרדת כל כך נמוך" ובעצם, הקב"ה ברא אותנו עם יצר ותאוות, וכל זמן שלא ריסנו והפכנו את הרע שבנפש לטוב, אנחנו חוטאים בפוטנצי'ה. "אם הקב"ה אינו עוזרו - אינו יכול לו..." מאידך, העצבות עלולה להביא את האדם לייאוש "אני לא יכול להשתנות... אז לשם מה להתאמץ?" ובכל זאת, איך אפשר להיות בשמחה כאר אני יודע שהלימוד לי אינו לימוד, והתפילה אינה תפילה, וההרהורים העולים בראשי אינם רק מצד הקדושה... על ידי כך שאזכור ש"אני לא בראתי את עצמי" הקב"ה ברא אותנו עם המגרעות והחולשות. והתפקיד שלנו הוא להלחם ולהתרומם צעד אחר צעד. וכמו בכל מלחמה - יש נפגעים. כשאדם עובר עבירה (המדובר באדם ירא שמיים הרוצה להתקדם) זה מקביל ל"פציעה". והשאלה היא מה קורה אחר כך. תשובה היא תנועה בנפש האומרת - "לא עוד". מניח את העבר מאחורי (למעט עיתים מזומנות כמו יום כיפור, ערב ראש חודש, ליל שישי, וזמן קרי"ש על המיטה), ולהתמקד בשיפור העתידי. אם אעסיק את עצמי כל הזמן במעשי הרעים, על זה נאמר שבמקום שהאדם חושב שם הוא נמצא... מנסיוני, רוב הנשים המספרות על יסורי מצפון של טיפול לא נאות בילדיהן, או יחס שלילי, כעס וכד', מעצימות ומגזימות בתיאור וניתוח המצב לאשורו. בדרך כלל המצב טוב יותר מהתמונה המצטיירת אצל האשה. יתר על כן, עצן העובדה שאכפת לך ואת מתייסרת, מראה שאת חשה רגשות חזקים וחיוביים כלפי ילדייך. וזה כבר שם אותך במקום טוב יותר מהורים רבים. כמו בסיפור הידוע שחסיד אחד התלונן אצל הרבי שיש לו ספיקות באמונה. שאל אותו הרבי: "וזה מפריע לך?" ענה לו החסיד בסערת נפש: "כמובן רבי, אני יהודי!" "נו" ענה לו הרבי, "אז אתה בחברה טובה..." כלומר - ליהודים רבים יש ספיקות מידי פעם. השאלה איך מתייחסים אליהם" ולעניינינו - איני מכיר את תנאי החיים שלך, ואת פרטי חיי היום יום שלך. אבל אפשר לאמץ שיטות יעילות ופשוטות כדי ליצור אווירה טובה יותר, קירבה וגילויי אהבה לילדים. לדוגמה - זמן ההשכבה הוא זמן קריטי. כולם עייפים, את רוצה כבר לנוח, והילדים בדרך כלל רוצים לאחר כמה שיותר. במקום להכנס לוויכוחים ומריבות, אחת האמהות (מהזוגות שאיתם אני עובד) החליטה על "ריקוד השינה" שהיא עושה עם הילדים כחלק מהרוטינה של לבישת הפיג'מות, צחצוח שיניים, כניסה למיטה וכו'. היא מספרת שהערבים השתנו בבית מהקצה אל הקצה. ולסיכום: אייסורי מצפון בלבד גורמים ליותר נזק מאשר לתועלת. (חרטה על העבר ללא קבלה על העתיד.. כלשון הרמב"ם). הסתכלי על החיוב שביחסייך עם ילדייך, את בעצמך אוצרת שאת נחשבת ל"משקיענית" על ידי חברותייך, וש "שיש זמנים בהם אני נינוחה ואז אני משתדלת להרעיף את כל כישוריי ואנחנו יושבים יחד צוחקים ויוצרים" כדברייך. ולכן אני מאמין שעם קצת חשיבה, שינוי תפיסה והוספה בראייה חיובית את יכולה לצמוח כאם, עם ילדייך ושאר בני משפחתך. בהצלחה, מיכאל בוקצ'ין

שלום בית או גירושין???

אני נשואה 17 שנה (לא יאומן!!!) +3 ילדים מעל גיל 10. המצב הכלכלי שלנו ממש לא טוב .בגלל זה אני לא יכולה להרשות לעצמי ללכת לייעוץ. הלכנו לפני כמה שנים והפסקנו. בעלי לא מאמין בטיפול. הוא טוען שאני לא מקיימת /מיישמת את מה שאני שומעת ...(מאד אוהבת לשמוע הרצאות של רבנים ואותו זה לא מעניין).יש לציין שמדובר בבחור ישיבה לשעבר (שחורה).היה עילוי בישיבה ישב ולמד כל הזמן ...אך כשהתחתנו וקנינו דירה(באזור הדרום)נכנסנו לחובות ובעלי נאלץ לעזוב את הכולל וללכת לעבוד (ללא מקצוע מסודר). במשך השנים הסתבכנו עם החובות עד שבעלי החליט למכור את הדירה. אמרתי לו שההורים מאד יכעסו (חלק מהכסף היה מהם) ואנו נשאר בלי כלום. הוא התעצבן ואמר שעלי להחליט אם ללכת איתו או עם ההורים (שלי ).כמובן שבחרתי באפשרות של שלום בית ומכרנו את הבית במחיר מצחיק רק כדי שלא יהיה לבעלי עול לטפל בכל העניין. היום אנחנו ללא דירה . גרנו בשכירות כמה שנים עד שלא יכולנו לעמוד בתשלומי השכירות והארנונה. למרות שאני עובדת ותמיד עבדתי אף פעם הכסף לא הספיק לכל ההוצאות .היום אנו גרים אצל חמותי (ביחידה נפרדת מאד קטנה) ואין לנו חסכונות . יש כעסים כל הזמן ומריבות מי אשם בכל העניין...

לא הכסף לבדו יוצר את הבעי'ה

נכון, קשיים כלכליים יכולים להעכיר את היחסים בין בני הזוג, אבל המצב שאת מתארת נוגע בנקודות פנימיות יותר ביחסים ביניכם. "בעלי לא מאמין בטיפול. הוא טוען שאני לא מקיימת /מיישמת את מה שאני שומעת .." משפט זה ממצה את הנתק ביניכם. מצד אחד - את מנסה לשפר ולהתקדם, והוא עומד מן הצד ומעביר ביקורת. מנסיון, הדרך משמיעת הרצאות ליישום בפועל היא רחוקה. יש צורך בכלים לעבודה עצמית, הגדרת יעדים מפורטים וברי ביצוע, ותרגול יום יומי. בדרך כלל, כדי ליצור שינוי, עדיף ששני בני הזוג יעברו תהליך משותף. אולם פעמים רבות אחד מן הצדדים מתנגד. במקרים כאלה, יש אחוזי הצלחה לא מבוטלים לעבודה עצמית של רק אחד מבני הזוג. כאשר אני עושה שינוי פנימי אצלי - בן הזוג יגיב לכך גם אם הוא לא יהי'ה שותף אקטיבי. אם תשכילו ליצור תקשורת ואווירה של שיתוף, אני מאמין שגם המצב הכלכלי יישתפר. וכמובן, אימון אישי (coaching) עשוי לסייע בכך. בהצלחה מיכאל 054-2273970

פערים תרבותיים

האם ניתן לגשר בסיכסוכך עסקי כאשר ביןהצדדים קיימים פערים תרבותיים

אפשר ואפשר!

א. אם קיימים יחסים עסקיים סימן שיש משהו משותף, ולו מזערי, מלכתחילה. ב. אינטרסים עולים בחשיבותם על פערים תרבותיים. ג. תהליך גישור מיועד לפתור בעיות מסוג זה על ידי בניית מצב של win - win, כלומר - שני הצדדים יוצאים עם רווח שלא חשבו עליו לפני כן. בהצלחה מיכאל בוקצ'ין 054-2273970

ילדה שמתנהגת כמו בן

שלום,הבת שלי בת 6 מיזה תקופה שהיא מתנהגת כמו בן, מתלבשת ודורשת בגדים של בנים, משחקת רק ברובים, חרבות וכן הלאה...... יש לציין שהיא מתעניינת בכל דבר שקשור לבן , וכמו כן דיי אגרסיבית וכל מה שסובב סביב בן היא באקשן מלא... מה זה אומר ומה ניתן לעשות???

רונית, יש לי שאלה גם - מדוע את חושבת שצריך לעשות משהו?

הכותרת נכתבה עם קצת הומור... מנסיון אני מכיר הרבה בנים בגילאים דומים, שמשחקים בבובות, רוצים ללבוש חצאיות ושמלות, וכד'. השאלה העיקרית היא, האם ההתנהגות של הבת גורמת לה ולכם נזק מוחשי, או שהדבר מפריע לך בגלל צורת החשיבה שלך, ו"מה יגידו" וכו'. על פניו אין זו התנהגות הדורשת התערבות מצד ההורים או מישהו אחר. הקב"ה לא ברא אותנו בדפוס אחד. להיפך, כל נסיון לחסום או לשנות עלול לגרום נזק יותר מאשר תועלת. אנחנו זוכרים את הזמנים בהם היו כופים על ילדים שמאליים לכתוב ביד ימין, דבר שגרם סבל רב לאותם ילדים, ונזקים לאורך זמן. אמנם, בטבע ובבריאה, כולל כמובן באדם, יש שני צדדים עיקריים, הזכרי והנקבי, קו ימין וקו שמאל. אולם, ייתכן שלגבר תהיינה תכונות חזקות של הצד הנקבי, ולהיפך. מוסבר למשל שליצחק אבינו היתה נשמה מ"עלמא דנוקבא" כלומר - האישיות שלו היתה במהותה נשית, ואין כאן המקום להאריך. אם הנתונים שמסרת כוללים את כל גילויי ההתנהגות החריגה של ביתך - הייתי עוזב אותה לנפשה, ואפילו משתתף איתה במשחקיה. אם תראי הבנה והכלה לבת, הסיכויים הם שההתנהגות תתמתן ואף תיעלם ככל שהיא תתבגר. נסיון לשינוי בכפיה עלול לקבע אותה במצב בו היא נמצאת. אולם, אם ישנם צדדים נוספים המפריעים לה להשתלב בחברה או במשפחה - אפשר להגיב בהתאם, אך לפני כן, רצוי לקבל יותר רקע ונתונים עליכם כמשפחה, החברה של הילדה וכד'. בברכה לנחת ושמחה בגידול הבת ושאר הילדים מיכאל בוקצ'ין

זוג מעורב

שלום, אנחנו זוג מעורב, חבר שלי מתחזק ואני חילונית, אנחנו גרים כבר שנה ביחד ורציתי לדעת לגבי ייעוץ בנושא, מה לגבי ההמשך, איזה בעיות יכולות להתעורר אחרי החתונה, גידול ילדים וכו'. אשמח אם תפנו אותי לגורם מוסמך בעניין תודה ויום טוב.

ואהבת לריעך כמוך

כבעל תשובה (מגיל 30 בערך) אני מכיר את העולם החילוני והדתי, וגם הכרתי זוגות מעורבים רבים. בדרך כלל קל יותר כשהאשה מתחזקת בשמירת מצוות מאשר הגבר, כי היא שומרת על שלושה העיקרים של הבית היהודי - שבת, כשרות, וטהרת המשפחה. אבל, גם במקרה הפוך, אפשר ואפשר לקיים זוגיות נפלאה, אם נזכור תמיד שעבודת השם היא שלי על עצמי ולא על הזולת (והכוונה במקרה זה היא לבעלך...), ונתרגל את זה. אזי לצד השני קל יותר לבצע את המשימות הנדרשות שהוזכרו לעיל. באופן אובייקטיבי, ה"וויתורים" אינם קשים כלל. שבת - נכון שמוותרים על טלוויזיה וים, אבל לעומת זאת יש זמן לשוחח, להיות ביחד, ולהעמיק את הקשר שהעולם המודרני הטכנולוגי בדרך כלל אינו מאפשר לנו (כמו יום בשבוע של יציאה אל הטבע, לא לפארק אלא לטבע של האדם הקרוב אלי). טהרת המשפחה - כל חודש הוא ירח דבש חדש... :) וכשרות - הרבה משפחות חילוניות מחזיקות מטבח כשר עבור סבא / סבתא, או סתם כשומרי מסורת. לא נורא. אבל הרווח הוא - כשבן / בת זוגי רואה שאני משקיע ומתאמץ עבורו/ה, האהבה החברות וה"ביחד" הם לעין ערוך. בברכה, מיכאל בוקצ'ין

למי אתם ממליצים לפנות?

קרוב משפחתי נשוי קרוב לעשור. אשתו גדלה בבית בו הגבר היה עריץ והוא ההפך הגמור מכך. הוא טיפוס שקשה לו להרגיש שמישהו כועס עליו, ומנסה ומשתדל מעבר ליכולתו לרצות את אשתו. במשך השנים, הפכה אשתו לתפקד כמו אביה ותפסה שלטון עריץ עליו. כל מה שהוא עושה ומשתדל לא שוה כלום, הוא תמיד לא בסדר. והכל מתוך כעס ועצבים. הוא מאחר מעט לבית -חוטף צעקות. קונה משהו בטעות לא כפי הרשימה - חוטף צעקות. יש פעמים שהכעס עובר לשתיקה והיא יכולה לא לדבר איתו ימים, שבועות !. היא מודעת לכך שהיא לא בסדר, רק שהיא טוענת שזה חזק ממנה, והיא לא מעריכה אותו כי... ובכך נגמר הסיפור. לא נפתח כאן את הסיפור כולו. לפי הכלל שמי שבמצוקה ילך לחפש עזרה ומוצא, נראה היה לנו שהוא צריך חיזוק וטיפול מהצד, עם מטפל מקצועי וחזק שיכול לכוון אותו איך להגיב לכל המצבים הלא פשוטים שנוצרים בבית, איך לא לאפשר לה לצעוק עליו ולהכנס להיסטריה, אפי' במחיר של אי נעימות זמנית ע"מ שאחרי זמן ילמדו לחיות בבית נורמלי. אמנם הם התרגלו לאופן החיים הזה הרבה זמן, אך מציאות החיים הזו גרועה מאין כמותה, קרוב משפחתי נראה שבר כלי ממש ללא כח נפש. למי אתם ממליצים לפנות, לאיזה בעל מקצוע, סה"כ נראה שיש כאן עבודה מעבר לשלום בית רגיל, אולי אפי' מעט בפסיכותרפיה ופסיכולוגיה. נשמח לקבל גם המלצות (בסביבות ירושלים) נודה למי שיאיר את עינינו. ונתפלל שיהיה שלום בתוך עמינו, שלום בכל בתי ישראל. אמן!

המצב שאת מתארת נובע משניים מהכללים העיקריים במערכות יחסים זוגיים

הכלל הראשון הוא "תפיסת העמדה הקוטבית" בכל מערכת, קיימים ניגודים בין בני הזוג. וכאשר אחד מהם נוטה לקיצוניות אחת - השני יתפוס את העמדה הנגדית. אם אני פזרן - אשתי תהפוך לחסכנית. אם אני לוקח את האחריות על כל האספקטים בחיינו - אשתי תפתח התנהגות ילדותית ו"קלילה", ויש עוד דוגמאות רבות. הכלל השני הוא שבתחילת הנישואין "אני אוהב את השונה ממני ", ולאחר זמן התכונה שמשכה אותי אל בן / בת זוגי הופכת למוקד של מתחים ומריבות. אשתו של קרוב משפחתך בחרה בו כנראה בגלל שהוא נעים, רגוע, לא שתלטן, ו"זורם". כי כנראה הזכרונות מהבית הניאו אותה לבחור את ההיפך. אולם, המבנה הרגשי שלה, בניגוד לתובנה השכלית, עדיין מתנהג על פי הדפוסים והמודלים שראתה בילדות. כלומר - הגבר הוא "לא גבר" אם הוא לא מתנהג באסרטיביות / אגרסיביות. הסתירה בין התודעה לבין הדפוס הרגשי גורמת לתסכול. תסכול גורם לכעס. אפשר תוך מספר פגישות קצר, בעבודה ותרגול של שני מודלים, לשפר את המצב. בברכה, מיכאל בוקצ'ין, פסיכולוג, מגשר, ויועץ זוגי 054-2273970

תשובתי לשליטת יתר

שלום וברכה תודה רבה על כל התשובות המהירות והאכפתיות. דבר ראשון באמת הפסקתי עם האלימות הפיזית והמילולית ואני חושבת 10 פעמים לפני כל מילה וממש נזהרת. בעלי הוא עדין נפש ממש בעל מידות טובות שאין עוד כאלה. לדעתי גבר אחר מזמן היה מעיף אותי לכל הרוחות אבל נראה לי גם שאם מישהו חזק לא הייתי מעיזה... אני מתחילה לאט לאט לשפר לו את התדמית בעיני עצמו ולתת מחמאות למשל על דברים שתיקן או על קניות (בעבר תמיד היה משהו שהוא לא קנה נכון...) לגבי העיניינים הכספיים אני מבינה שזה לא רע שאהיה שר אוצר במיוחד שאני ממש טובה בזה אז פשוט אמשיך אבל אעדכן אותו במה שקורה בפרוטרוט (בדר"כ כשאני אומרת לו משהו על זה הוא אומר ב"ה אם את אומרת שהמצב טוב זה מספיק אני לא רוצה לדעת) שאלתי אותו מה הוא חושב לגבי יעוץ הוא אמר שלא שאנחנו זוג מושלם ואני אישה נהדרת ומטובה ולכל אחד יש לפעמים קשיים. הוא באמת חושב שאנחנו זוג מצוין :( אני מצאתי מישהו שעוזר לי בתהליך בהתכתבות ואני מקווה ממש להצליח ביחד עם העיצות של כולכם. יש ספרות שאתם ממליצים לי לקרא כדי לשנות את עצמי?להיות יותר עדינה ורכה איתו?ללמוד לכבד את הבעל יותר? תודה רבה שבת שלום

קריאה בלבד אינה משנה הרגלים ודפוסי התנהגות

נילי שלום. כל הכבוד על המודעות ועל צעדי השינוי שנקטת בהם. אבל, מנסיון, הייתי ממליץ לך לעבור תהליך של אימון / ייעוץ התנהגותי (קואצ'ינג), כי רק על ידי בנייה ותרגול של דפוסי חשיבה והתנהגות אפשר לשנות ולהשתנות לאורך זמן. בתהליך כזה את תציבי לעצמך יעדים, תעשי "שיעורי בית" (אפשר גם ללא הבעל), ותוכלי לעלות בסולם המודעות האישית וההנהגה הרצויה ליצירת הרמוניה אישית לך ובין שניכם. בברכה, מיכאל בוקצ'ין

חינוך ..

יש לנו ילד אחד בן שנה ותשעה חודשים. מאז לידתו הוא בבית איתי.(כרגע עם עוד ילד שאני מטפלת בו עד הצהריים.) הילד מאד סקרן , וגם - מצד שני די עקשן. אם נגיד והוא ראה משהו שהוא רוצה לראות/לגעת/לעשות מצד הסקרנות שלו וזה לא דבר שאני מסכימה - הוא מתעקש ומנסה שוב ושוב. עוד שמתי לב שאם אני עסוקה אז תמיד הוא נזכר לנסות את הדברים האלו - כמו, להדליק תנור,וכו' שזה לא דבר שאני יכולה להרשות. ניסיתי להתעלם - ניסיתי לכעוס- ניסיתי להסביר- וניסיתי גם לשים בעונש בחדר אבל שום דבר לא עוזר אם אני עסוקה - הוא חייב לעשות הכל עד שאני יתעצבן. באיזה דרך אפשר לפתור את זה? הוא לא הכי שומע שאומרים לו - לא. האם זה גיל שעדיף לא לחנך בו - או שצריך להתעקש איתו מעכשיו? ואיך? אשמח לעצות. כמו כן שאלה נוספת יש לי. בעלי עובד עד הערב מלבד שעת הפסקה בצהריים כך שרוב היום הילד איתי. הוא מאד קשור אלי וכמעט תמיד מעדיף אותי על בעלי. זה מאד מעציב אותי כי אני רוצה לראות אותו רוצה את אבא כשהוא בא, וכד'. איזה דרך אפשר לגרום לו לכך? או שזה פשוט כך, הבנים לאמא והבנות לאבא..??בנוסף אציין שאין לבעלי ולילד זמן לבד כמעט אלא - או איתי יחד או רק הילד ואני.אולי זה הגורם.. תודה מראש.

העיקר - ללא לחץ

אני מצטרף לתשובת קודמי בנוגע לזמן איכות של בעלך עם הילד. אבל, צריך לדעת כי בהתפתחות הילד ישנן תקופות בהן הוא מעדיף הורה אחד על השני בצורה מובהקת. אין להתרגש מזה, וזה עובר אם נותנים לו לזרום עם הרגשות שלו, ולא ללחוץ ולהעניק אהבה כאשר הילד אינו רוצה את הגילויים האלה. אפשר לנסות פעילויות שונות עם הילד, למשל - לשיר איתו שירים, לקרוא לו סיפור מרתק, משחק וכד'. אבל אם הוא מראה התנגדות - לעזוב אותו. גם לילד קטן יש אגו, רצון לעצמאות, ותפיסה של מקומו במסגרת בה הוא חי. אסור להביא לכך שהרצון לקבל או לתת יחס ואהבה יהפך למאבק כוחות בינו ובין ההורה. ושאלת הראשונה - את אומרת שהוא מתנהג בצורה שדורשת התערבות ממך דווקא כשאת עסוקה. כלומר - בזמן שאת לא זמינה עבורו. ייתכן שהדבר מצביע על צורך חזק של הילד לתשומת לב ממך, והוא חווה משהו הדומה לחרדת נטישה כאשר הוא חש שאת אל איתו, ולכן הוא מתנהג באופן המכריח אותך להתפנות אליו. הייתי מציע לך ליצור קשר עם יועץ המתמחה בתחום כדי לבדוק מה בהתנהגות שלך גורם לו חוסר בטחון וצורך להיות צמוד אלייך באופן מוגזם. בברכה, מיכאל בוקצ'ין

מפחדת מלפתח זוגיות בגלל דימוי גוף נמוך מאד

אני בת 36 גרושה +3 כ 10 שנים .אני שוללת כל קשר שמתפתח לאינטימיות מחשש להידחות,דימוי הגוף שלי מאד נמוך,אני שונאת את איך שאני ניראית.מה אפשר לעשות כדי שזה ישתנה ,עייפתי מלהיות לבד.

לשושי

את מספרת שהדימוי העצמי שלך נמוך. אבל אדם אינו אובייקטיבי לגבי עצמו. אם באמת המראה שלך מפריע לך (ואולי גם לאנשים שאת מכירה), התשובה היא בשיפור המראה על ידי דיאטה, פעילות גופנית, קוסמטיקאית וכד'. אבל אני חושב שייתכן שאת בנית לעצמך דימוי שאינו בהכרח תוצאה ישירה מהמראה החיצוני אלא מסיבות נפשיות כאלו ואחרות. כדי לדעת איפה שורש הבעיה, ולהכנס לתהליך של שיפור, שינוי וצמיחה, אני ממליץ על יצירת קשר עם איש מקצוע שהוא גם מאמן וגם פסיכולוג (ויש הרבה כאלה). בברכה, מיכאל בוקצ'ין 054-2273970

חוסר רגש - פחד

ב"ה שמי רחל ובת 23 אני יוצאת עם בחור כ-10 פגישות אנחנו מהמגזר החרדי. יש בו דברים שמלכתחילה לא חשבתי שאתפשר עליהם (רציני מדי ולא כ"כ חברותי) מבחינתו הוא רוצה ואני די מתה מפחד. איני יודעת אם אני מפחדת להתחתן או שמא הפחד הינו בגלל שאינו מתאים לי. הפגישות הולכות ונהיות ( מבחינתי)פחות טובות נתתי לעצמי אולטימטום עד סוף שבוע שעבר. אני רועדת מפחד ומשלשלת כבר שבוע. וגם בוכה. הציייייילו

החושים הטבעיים שלך מזהירים אותך

השמעי להם. מצאי מישהו אחר. מיכאל בוקצ'ין

בעיה בתוך המשפחה ומצד האם לאחרונה

שלום יש לי בעיה לבוא הבייתהבסופי שבוע אני בת 32 רווקה לצערי יש לי קונפליקט עם אמי אני מרגישה שהיא משפילה אותי גם בלי מילים אסביר. הרקע של הבית הוא אלימות מילוילת ופיזית מצד אבי כלפי חלק ממשפחתי מי יותר ומי פחות אני נמנתי עם אלא שיותר. אחרי טיפול במשטרה מצד אימי זה ירד עם השנים הרבה העלבות יש בבית גם שהאחים והאחיות גדלו הפגיעה גדלה איתם ואני מרגישה שאין לי עם מי לדבר כי כולם פגועים בנוסף האמא שלי ממש משפילה אותי שאחים מגיעים עם הנשים {הם התחתנ}ו שלהם היא כל הזמן מחמיאה לגיסות ואלי לא מתייחסים אני מרגישה כמו שרפה בפנים שום מילה טובה גם שאני עוזרת בנקיון הבית היא מזלזלת בי ואומרת שאני צריכה לעזור גם בגילי ועל כוס אחד שאחת הגיסות מנקה היא מהלללת אני מרגישה שהיא ממש רומסת אותי אני כמובן אחרי טיפולים נפשיים רבים בהם בקשתי עזרה להקים בבית כייון שהרקע הנפשי מהבית ומהאלימות הפריע לי כל כך אין לי מנוחה האם לא להתקרב ל"בית " וזה עדיף כמה שיותר רחוק מהם בעיית הרווקות מכבידה כיוון שכל אחד בה עם הילד שלו וכביכול הוא רצוי כי מי שנשוי זה האידיאל ומי שעדיין לא אז הוא מוזר ודחוי , תודה אני.

מאיה שלום

בשאלתך יש שני צדדים. האחד - הצד ההלכתי שבו את צריכה לבדוק את עצמך אם ההתנהגות של אמך גורמת לך להגיב באגרסיביות ובצורה שפוגעת במצוות כיבוד הורים. ואם כן, עדיף שתתרחקי כמה שיותר מהבית. הייתי מתייעץ עם רב בנושא. השני - ההשפעה עלייך. מצד אחד את פגועה, מושפלת, וכואבת. ומצד שני את קשורה לבית הורייך ומחפשת דרך ליצור קשר טוב עם אמך. איני יודע אם דיברת על זה עם אמך, ועד כמה היא שותפה לרגשותייך. יש דרכים בהם אפשר ליצור תקשורת גם במצבים כאלה, דרכים שיכולות לקרב ולמנוע את הפגיעה וההשפלה. יתר על כן, כיוון שהקב"ה הביא אותך לניסיון קשה שאין לך שליטה עליו, ממילא אפשר להניח שהוא גם הכין עבורך פיתרון שיאפשר לך לא רק לעמוד בו אלא גם לנצל אותו כקרש קפיצה לצמיחה ושיפור. כי הרי ניסיון הוא מלשון "נס" שמשמעותו להרים, להגביה. אני חושב ששילוב של ייעוץ פסיכולוגי קוגניטיבי עם אימון אישי (קואצ'ינג) הוא המסלול המתאים לך. בברכה ובהצלחה, מיכאל בוקצ'ין 054-2273970

האם לקבל את ההצעה או לא ?

אני בחורה בת 32 רווקה חרד"ל [חרדית לאומית] מאוד רוצה להתחתן פנה אלי באתר שידוכים דתי יחסית באינטרנט בחור בן 33 עם רקע של ישיבת תיכונית וישיבת הסדר אך עם השנים הוא לא כל כך מקפיד על הלכות כמו אי שמירת נגיעה בבנות הוא הולך לבריכה מעורבת וכדו' אני לעומתו חזקה יותר ומקפידה על כל הדברים שציינתי ושאמרתי לו את זה הוא הסכים לקבל אותי ואף להתחזק ביחד כפי שאמר .מאוד נחמד לדבר איתו אבל אני חוששת מהבחינה הדתית האם שייך לתת לזה הזדמנות ? או שמא יש סיכוי של אי יציבות מה עושים?

יש פנים לכאן ופנים לכאן

בית יהודי בונים על יסודי התורה והמצוות. אם את מרגישה שהבחור מוכן להתחזק ולשמור הלכות (ולאו דווקא חומרות והידורים), ויש לך משיכה אליו - כדאי להמשיך את הקשר. מצד שני, הדרך לקרב את הזולת היא תמיד בדרכי נועם ובדרכי שלום. כפיה, גם מהסוג "הבטחת שתעשה כך וכך..." עלולה להשיג את ההיפך. אחד הצרכים הבסיסיים של הגבר הוא להעניק לאשתו. אם את תשכילי להעביר לו את המסר שמה שעושה אותך מאושרת זה ההתחזקות שלו בתורה ומצוות - רוב הסיכויים הם שתצליחי. אבל - הדרך להעברת המסר היא המפתח להצלחה. וצריך ללמוד את הדרכים האלה, כי לא מלמדים אותן בבית הספר, לצערי. העיקרון צריך להיות "מעט אור דוחה הרבה מן החושך". הדגשת הטוב, המנעות מביקורת, ושיתוף ברגשות יכולים לסייע. בברכה והצלחה מיכאל בוקצ'ין

התמודדות עם גירושין

אני התחתנתי לפני 8.5 חודשים. וסבלתי מאד מאד מבעלי. נפרדנו לאחר 4.5 חודשים ולפני שבוע וחצי קבלתי גט. אני ילדה די שמחה מטבעי לכן חזרתי לעבודה מיד אחרי הפרידה אולם הזכרונות הכואבים לא עזבו אותי לגמרי הזכרונות כל כך כואבים שאני פשוט מסוגלת לבכות באמצע עבודה. בנוסף לכך אני לא מרגישה שהייתי נשואה מבחינה מהותית ולכן אני רוצה להמשיך בשידוכים. אולם ככל שאני רוצה להתחתן יש לי חשש לנפילה נוספת. איך ניתן להתמודד עם החששות? האם זה טבעי שיש לי זכרונות כואבים שמציקים לי ואיך ניתן להתמודד איתם? אני אוהבת להיות שמחה. והזכרונות מפריעים לי. האם ניתן לעשות משהו כמו דיליט במחשב?

יפית שלום

התקופה \שאת עוברת אינה פשוטה כלל. אך מנסיון - הזמן ירפא את הפצעים, והמשבר שאותו חווית עשוי לחזק אותך בעתיד, לפתח בך את הרחמים והפתיחות כלפי האנשים הסובבים אותך. שני דברים הייתי מציע לך לעשות כעת. א. לקבל תמיכה וחיזוק למצב בו את נמצאת, אם על ידי איש מקצוע או חברה טובה, או קרובת משפחה שאת יכולה לפתוח את ליבך לפניה. ב. לעבור תהליך של מודעות עצמית ויאפשר לך לזהות את התכונות ודרכי הבחירה והמשיכה שלך לגברים, כדי להזהר בפעם הבאה מלחזור על טעויות דומות. הסיבות שבגללן אנחנו נמשכים אחד לשני נעוצות במקומות עמוקים בנפש, במשפחה בה גדלת, בדמויות ההורים, בחוויות ילדות וכד. גורמים אלו בונים לנו את המרקם הרגשי שלנו, בלי שנהי'ה מודעים לא לסיבות ולא לתצאותיהן. כלומר, בדרך כלל ה"כימיה" שאנו חווים בפגישות היכרות אינה ערובה לזוגיות טובה. בברכה והצלחה בעתיד מיכאל בוקצ'ין

"שפה עשירה" תגובה על התמודדות עם גרושים

תודה לכל מי שענה לי ונתן לי להבין שהרגשות שלי הם טבעיים. אני מתמקדת כרגע בעתיד, אני מנהלת חשבונות וחשבת שכר בכירה במקצועי ובתפקידי אני "מנלת שיחות" עם המספרים והניירות... אולי זה קשור לזה ואולי לא אבל קשה לי לנהל שיחה תקינה עם בחורים. אני לא שקטה בכלל ועם כל זה כשבחור שואל אותי שאלה אני נתקעת במילים, וגם אם אני לא נתקעת אז אני עונה תשובה שלא מספקת אותם, תמיד הם אומרים לי תפרטי וכו' גם כשהייתי צעירה המורות היו אומרות שאני יכולה לעבוד בתור תקצירנית- זאת שמתקצרת סיפורים וכו' בבית הבינו אותי ככה כמו כן השפה שלי לא הכי עשירה- למרות שאני קוראת ספרים בשעות הפנאי. מה עושים? אני רוצה להנות בחיי הנישואין, לא אוהבת את השקט המרגיז הייתי רוצה שיהיה לי תקשורת טובה עם בעלי ושלא יהיה מצב שבעלי יגיד שהוא צריך לפרש כל תשובה שלי. יש אפשרות לעשות עם זה משהו? והאם עם המצב שלי יכול להיות לי זוגיות נורמלית עם תקשורת טובה? האם יש אפשרות לטפל בזה בגילי או שכבר לא?

אפשר ללמוד לנהל שיחה לעומק ולהנות ממנה

יפי שלום, לפי צורת הכתיבה שלך, גם בפעם הקודמת, אני מסיק שאת מלאה ברגש, ברצון חזק לקשר, ועדינות המאפיינת את אישיותך ואורח חייך. אפשר ללמוד לתקשר. אף אחד אינו נולד עם כלים מעוצבים ומושלמים. בדרך כלל אחד מבני הזוג שמגיעים אלינו מתקשה בהבעה עצמית, פתיחות בשיחה, ויכולת לתאר רגשות לצד השני. אין זה מצביע על חוסר נכונות, אהבה, רגש, ורצון לתת ולהעניק. אנו מלמדים מודל תקשורת המבוסס על תורת הנפש היהודית בשילוב של שיטות מודרניות. אימון ותרגול במשך תקופה של מספר שבועות עושה פלאים. בהצלחה מיכאל בוקצ'ין 054-2273970 (אני מציין את מס הטלפון רק במקרים בהם אני חושב שאני יכול לעזור)

ילדים מנשואים ראשונים

שלום רב אני אמא לשלושה בנים עומדת לפני פרק ב בחיים התגרשתי בערך לפני חמש שנים ומאז אני מגדלת את בניי לבד אפשר לומר שאביהם של ילדיי לא נמצא בתמונה הכרתי בחור מאוד נחמד שתואם לכל דרישותי בתור בעל ובתור אבא בכלל בתור פרטנר לחיים יש בנינו תקשורת מאוד טובה אך נוצראה לאחרונה בעיה עם הבן הבכור שלי בן ה9 שהתחיל להתנגד לקשר ומתחיל לעשות כל מיני בלאגנים כדי לגרום לבחור לעזוב ולוותר הוא מתפרץ ומתחצף מדבר פתאום בצורה לא נאותה משתולל בלי הפסקה ומתנגד לכל דבר אני נמצאת בבעיה מאוד גדולה כי אני לא רוצה לפספס את הבחור שבאמת בחור שיש לו המון מה להציע ראוי לציין שהשניים הקטנים מאוד אוהבים אותו אשמח לעזרה וליעוץ בדחיפות בתודה מראש סולי

אפשר להביא את הילד לשנות את היחס לשותפך העתידי

אבל כדי לעשות את זה צריך להכיר אתכם. שני עקרונות צריכים להיות חלק מהתהליך: 1. בנך הבכור אינו מאבד את הבכורה בבית, הוא מקבל אבא או לחילופין חבר חדש. הוא חייב להרגיש שהטריטוריה שלו אינה מאויימת. 2. להסביר לו כמו למבוגר, את הצורך של אמא בחבר לחיים. כאמור - כדי באמת ליישם את שני הכיוונים האלה צריך להכיר את הילד, אותך, ואת הבחור עליו את מספרת. לכל אחד יש את הדרכים והאופנים להגיע לפנימיותו, בעיקר כאשר רוצים לשנות עמדה או תפיסה שנקבעה כבר. בברכה, מיכאל בוקצ'ין

בעל לחוץ

אנחנו נשואים כשמונה שנים בעלי בגדול הוא בעל טוב ודואג הבעיה בו שהוא דואג מדיי לתחום הכלכלי בשאר הבעיות בבית הוא די אדיש אולם שמדובר בכסף הוא ממש לחוץ כל דבר נראה לו יקר וכשהוא רואה שיש קצת מינוס של למשל 5000 הוא נלחץ כאילו זה 5 מיליון שקל אני מנסה להראות לו שאני לא נלחצת כדי שלא יקח את זה יותר קשה אבל הוא מפרש את זה כאדישות ורב איתי יש לציין שהוא אברך ירא שמיים ויש לו עבודה מהצד שמכניסה סכום נאה ואנחנו חיים ממש בצימצום והוא טוען שצריך עוד לחסוך אני לא מבינה ממה לחסוך ההוצאות שלנו זה על אוכל וחשבונות אני חוששת לבריאות שלו השינה שלו בלילה זה לא שינה חיים זה לא חיים יש לו עיתים כאבים חזקים בחזה וזה ממש לא מתאים לאופי שלו שתמיד בוטח באל יתכן שזה קשור לחינוך שהוא קיבל ההורים שלו הם אנשים מאוד חומרניים ואם היה לאבא שלו פעם חוב או מינוס בבנק הוא הפך את העולם עד שהחזיר אבל רוב חייו הוא חי ברווח בכל אופן אני שואלת איך אפשר להרגיע אותו כי זה גורם לו להיות סגור ועצבני וזה הורס את כל הקשר בנינו?

ניהול קונפליקטים במשפחה

שלום לך אורחת. א. אני מסכים עם דברי קודמי, הרב פרידמן, על חשיבות המודל של "אני מבין אך לא (ואני מוסיף - חייב) להסכים". ב. להוסיף - בכל קונפליקט קיים בסיס שעליו כן מסכימים. הבעיות מתחילות בראיה השונה על הדרך להשגת המטרה המשותפת. כאן יש צורך לרדת לאותו מקום מוסכם, ולטפס שלב אחר שלב אל הפיתרון, בצורה מובנית, תוך שיקול דעת ובחינה של האופציות העולות בתהליך. במקרה שאת מספרת עליו, בנוסף לתהליך הקוגניטיבי, קיימים זרמים רגשיים חזקים אצל בעלך, שכדי שהוא יוכל להיות שותף בתהליך כזה צריך להתייחס אליהם ו"לנקות את השטח". קרי - להביא אותו לתובנות על מקור הרגשות הללו, להתעמת מולם, ולהגיע ליכולת לשלוט בהם ולא שהם ישלטו בו. אפשר ואשפר לשפר ולצמוח למקום אחר. בהצלחה מיכאל בוקצ'ין 054-2273970 mikebu@neto.net.il

יום הולדת

שלום למומחים, לבתי תח"י יש בקרוב יום הולדת לגיל 7, כל שנה היא חוגגת בכיתתה. במהלך השנה היא אמרה לי כמה וכמה פעמים כי היא רוצה לחגוג יום הולדת עם חברותיה בבית. לי זה נשמע נחמד. אעפ"כ זה כרוך במאמץ לא קטן. השאלה מה הערך המוסף ליום הולדת בבית, והאם שווה ההשקעה.

אם הילדה רוצה מסיבת יום הולדת בבית ...

זה מראה שהצלחתם להעניק לה סביבה אוהבת ושמחה בביתכם. וזה הישג לא מבוטל כלל. יש לצערנו הרבה ילדים שאינם רואים זאת כאופציה. הענקה לילדינו אמורה לגרום לנו אושר. ונכון, יש מאמץ הכרוך בכך. אבל לדעתי אם אין נסיבות מיוחדות שמונעות ממך לעשות את זה, אני ממליץ בחום לתת לה את מבוקשה. בהצלחה מיכאל בוקצ'ין

ייעוץ לגבי המשך הדרך בנישואים

אני נשואה 3 שנים פלוס שני ילדים בני שנתיים ובן שלושה חודשים . לבעלי זה נישואים שניים, יש לו ילד בן 9 . בעלי התחזק בדת לפני כארבע שנים ולאחר החתונה זה התחזק אצלו יותר . מאז החתונה אנו חווים משברים בנושא הדת . לאחר לידת הבת , הייתי אצל אימי לעזרה ואז עברנו משבר גדול בו הוא היה מתעלם מקיומי ומקיום הילדה , הוא הבטיח שאחזור לבית הכל השתנה אך לשווא , חזרתי לבית ולא היתה כל עזרה מצידו , מה שעניין אותו זה רק הילד שלו והדת . הרגשתי בודדה מאוד . לאחר כחודש היינו אמורים לעבור דירה ( אנו גרים בשכירות ) ואז פרץ בינינו ויכוח והוא זרק לי את הדברים שלי ושל הילדה לבית של אמי , עברתי עם הילדה לאמי והוא פתח תיק ברבנות לגירושים בהמלצת " רב" שהוא מכיר וייעץ לו כביכול להתגרש ממני בטענה שאני מורדת . אותו אדם אף ניסה לדבר עימי בטענה שהוא יועץ זוגי אך מאחורי הקלעים פעל לרעתי ואף איים עליי . הגענו לפגישות ברבנות שבמהלכם כבר היה לנו תאריך לגט . (כל אותה תקופה אפשר לומר שהוא לא התייחס בכלל לילדה והיה מצבים שהוא לא ראה אותה שלושה שבועות ואף יותר ) , כאשר הגיע המשפט החלטנו לתת הזדמנות נוספת לנישואים והוא אף הבטיח שנלך לטיפול זוגי , חזרנו ונכנסתי להריון שני . היתה תקופת רגיעה אך מאז לידת הבן שוב התחילו כל המריבות וזה נהיה גרוע יותר . הוא התחזק יותר ומה שמעניין אותו זה רק שיעורי תורה , לא מעניין אותו הילדים ואני .הוא טוען שהמשפחה שלי שאיתם הוא רב ולא מדבר איתם משפיעה עליי , הוא טוען שכל דבר שאני אומרת זה נגד הילד שלו , יש לו רגשי נחיתות כלפי הילד שלו, רוב הזמן הבית מתנהל בצעקות ואיומים שילדיי שומעים אך כשהילד שלו מגיע אסור לצעוק או להתווכח . לפני שבועיים הילד שלו היה צריך לעשות אצלנו סופשבוע אך הוא החליט שבגלל שרבנו באותו יום לברוח עם הילד שלו למשפחה שלו שגרה בצפון הארץ ולהשאיר אותי עם שני הילדים לבד בבית לשבת . הוא כל הזמן מחפש מה לא בסדר ומתנהג כאילו אני איזה שפחה שלו שחייבת לנקות , לבשל , לסדר , לדאוג לילדים והוא מצידו ייתן הוראות מהצד מה לעשות . אני כבר מאוד מיואשת מהמצב . יש עוד הרבה בעיות שקשורות לכלכלת הבית , לתקשורת לקויה בינינו ועוד . האם עדיף לסיים את הזוגיות הזאת כאשר הילדים עוד קטנים או לנסות טיפול זוגי .?

תשובה שתתן עזרה למצבך מחייבת הכרות עמכם

אבל באופן כללי, ואני מקווה שגם אחרים יקראו את הדברים האלה, אנחנו נתקלים יותר ויותר במצבים ש"התחזקות בדת ושמירת מצוות" משמשת כתירוץ וכיסוי להנהגות שליליות שבין אדם לחברו בכלל, ובין איש לאשתו בפרט. ובקצרה: כלל גדול בתורה הוא "ואהבת לרעך כמוך". משמע, שלא יכול להיות מצב בו הקפדה על מצוות פוגעת ביהודי אחר. כמובן, כששני הצדדים מתנהגים על פי שולחן ערוך וההלכה הפסוקה. הגבר מחוייב על פי תורה בכבוד אשתו, ובסיפוק צרכיה הגשמיים והרגשיים. יתר על כן, לשלום הבית יש ערך נעלה יותר מאשר לרוב המצוות עד כדי כך שהשם י-ה-ו-ה נמחק על המים (בסוגית סוטה) כדי לעשות שלום בין איש לאשתו. ושיר השירים, המשתמש בדימויים של זוגיות בין גבר לאשה, הוא |קדש קודשים" ושאר התורה כולה "קודש" ולשאלתך: קיימות שתי אפשרויות. האחת - שבעלך מקבל הנחיות ועצות שאינן על פי תורה, והוא פשוט אינו יודע מספיק כדי להבין את הטעות הנוראה שהוא חי בה, או האפשרות השניה - שגם אם הוא הי'ה משתכנע, עדיין ההתנהגות שאת מתארת היתה נשארת. כי בעצם המקור לה הוא בנבכי הנפש שלו ולא בתובנות ושכל. בעיה זו שכיחה מאד אצל בעלי תשובה. כיוון שאני בעצמי כזה, וגם עובד הרבה עם בעלתי תשובה, אני מציע שתיצרי איתי קשר לשיחה. אשמח אם אוכל לעזור לכם. בברכה, מיכאל בוקצ'ין 054-2273970

האם כדאי להתגרש?

שלום, אני נשואה כמעט 8 שנים, התחתנתי עם בעלי בגיל 20 ,הוא היה בן29 .יש בינינו הבדלים רבים מאוד גם תרבותי, גם מנטאלי וגם בדת (הוא חילוני ואני דתיה). בעלי מכבד אותי ושומר שבת בבית. כשהתחתנו למרות כל המריבות בגלל השוני, אהבנו מאוד ועדיין אנחנו אוהבים אך אני מרגישה שאני לא יכולה לחיות איתו יותר, אנחנו כל הזמן רבים וזה מאוד פוגעה בילדים שלנו (ב"ה יש לנו 3) יש לנו חילוקי דעות רבים ודווקא לא בנושאי דת, אנחנו פשוט לא מצליחים לתפקד ביחד כזוג, הוא בא מבית שאמא שלו עשתה הכל ולא ואבא שלו והילדים לא עשו כלום ואני באה מבית עם שיתוף פעולה בין כולם ועזרה הדדית בהתחלה, לצערי עשיתי טעות ופשוט התנהגתי כמו אמא שלו הכל עשיתי בכוחות עצמי אך מהר מאוד זה הביא אותי לידי מרמור, ואז זה כבר היה מאוחר מדי מכיוון שבעלי התרגל שגם האישה שלו עושה הכל כולל קניות (אני לא מסוג הנשים שמעירות לבעל ואז לבעל אין חשק לעשות כלום.. אלא להפך אפילו שהוא קנה לי מלפפונים רקובים באחת הפעמים היחידות שהוא עשה קניות, לא אמרתי כלום) אני פשוט חושבת שבעלי עצלן ולא איכפת לו לאף אחד חוץ מעצמו! כנראה כשהייתי צעירה חשבתי שאוכל לשנות אותו וכמובן שטעיתי. עכשיו יש לנו בעיות בפרנסה ולמרות שאני עובדת במשרה חלקית אנחנו לא מסתדרים, בעלי לוקח המון ימי חופש מכיוון שהוא לא אוהב את מקום העבודה.. אין לו אחריות אפילו שהוא כבר מבוגר. אני מרגישה שאני צריכה לגדל עוד ילד בבית ואין לי כבר כוחות. התרחקתי ממנו מאוד והוא לא מבין למה וכשאנחנו מדברים הוא משתנה למספר ימים לטובה אך מהר מאוד חוזר לעצמו... אני ניסיתי להתגבר על עצמי פעמים רבות ולא להיכנס איתו למריבות ליד הילדים אך אינני מצליחה. אולי זה בגלל האופי שלי או בגלל שבעלי כל הזמן מושך אותי למקום הזה מבלי להתחשב בילדים. כיום אני מרגישה שעדיף להתגרש מכיוון שזה הפיתרון הכי טוב לי ולילדיי. אני לא חושבת שאהבה מספיקה, אם לא מצליחים לגשר על הפערים, ניסינו מס' פעמים ללכת לטיפול זוגי וכל פעם זה התפוצץ גם בגלל מצב כלכלי.. אני מרגישה שאין לי יותר כוח להילחם, ואני מרגישה שגם עשיתי טעות כשהייתי נערה ואני לא רוצה לחיות אותה כל החיים. חשוב לי שתדעו שאני ובעלי מדברים המון ואני תומכת בו מאוד, אך זה לא עוזר.. ולכן אני שואלת האם כדאי להתגרש? אני בכל אופן חושבת שכן....

הבעיות שאת מתארת הן קשות וכואבות

אך הן לא נדירות לצערנו כל וכלל. האשה לוקחת על עצמה מעל ומעבר לכוחותיה, והבעל אינו תורם, ומתנהג בחוסר אחריות, ילדותיות, ואנוכיות. מצד שני, אני מסכים עם דברי קודמי בכך שחיים של אשה גרושה עם שלושה ילדים קטנים אינם קלים. אך אני מאמין שקיימת אפשרות לשיפור המצב . טיפלתי בזוגות רבים עם מצבים דומים, וכמעט תמיד נמצאה הדרך להפגיש בין בני הזוג, לגרום לצד ה"ילדותי" להתבגר ולקחת אחריות, ליצור חברות מחדש, ולפתור גם את הבעיות האובייקטיביות - עזרה בבית, פרנסה וכד'. קיימות שיטות שונות בייעוץ זוגי. השיטה שבה אני עובד כוללת: א. בניית תכנית ממוקדת לפי הנושאים הספציפיים שמעלים בני הזוג. ב. לימוד מודולים מובנים ותירגול כדי לשנות התנהגות ודרכי חשיבה שפוגמים במערכת היחסים. ג. התוכנית היא בין 5 ל-8 פגישות בלבד. אני מאמין שאוכל לסייע לכם. בברכה, מיכאל בוקצ'ין 054-2273970

תקשורת

שלום, אני נשואה שנתיים, יצאתי עם בעלי מס' שנים לפני חתונה, התחזקנו יחד ואנחנו דתיים מאוד עכשיו.בגלל שלא הצלחנו כל כך לשמור נגיעה בעיות שהיו בעבר כרגע צצות ומביאות איתן מטענים לקשר. יש בינינו פער עצום בתקשורת, בעלי מאוד פזיז ומדבר מהר כמו כן חושב מהר, לכן לא יכול כל כך לחכות עד שאסיים לומר את מחשבותיי, ואני חושבת לאט יותר, בד"כ שקטה כך שגם מדברת מעט וחושבת הרבה. אני אוהבת לרדת לעומק של כל דבר והוא ממש לא אוהב להיתקע על דברים.(כך הוא קורה לזה) המצב ממש הידרדר, אני מאוד פגועה מבעלי שכאילו נראה כלא מתעניין במה שיש לי לומר כי הוא כל כך אחר וכל כך ממהר להעביר את הדיבורים שלי, לפתור לי אותם, אין לו סובלנות לשבת ולשמוע בשקט, הוא חייב להביע דעתו כמה שיותר מהר גם אם ללא סיימתי. וזה לאוו דווקא בויכוח. זה יכול להיות סתם משהו שארצה לומר או לשתף. מתוך כך, אני לא מסוגלת לקיים יחסי אישות עם בעלי. מזה תקופה של חודשים. אפילו קרוב לשנה. אני יודעת שזה אסור אבל פשוט לא מסוגלת אני נדחית ממנו ונרתעת ממנו כי אני רואה בו דמות לא אינטלגנטית, ולא חכמה. כי לא אוהב להיכנס לעומקם של דברים ומדבר על הכל באופן שטחי וכללי.בצורה קיצונית לגבר. מתוך כך בעלי נפגע מאוד ומרגיש כלום וכך גם אני. הבעיה הגדולה היא שאני לא מסוגלת לגעת בו. והוא לא מסוגל להקשיב לי. כי לטענתו חסר סובלנות מהעניין. יש לציין שגם כשהיינו מקיימים את המצווה הוא לא היה הבן אדם הכי רגוע בעולם ועדיין היה מדבר לפני שחושב. וכו. אני מרגישה שהייתי וגם עכשיו...מדברת איתו, אנחנו מגיעים למסקנה ויום אחר כך הוא שולל אותה בדעתו או במעשיו. אני כבר מתחילה להרגיש שבגלל שהוא מדבר בצורה כללית מדי ולא פרטנית, (ובבקשה אל תענו לי שזה כל גבר כי גם ביחס לגברים אחרים הוא מאוד כזה...ואומרים לו את זה...) יום אחר כך הוא טוען שהבין אחרת כי לא ירד לסף דעתי. בקיצור, המצב נורא. אין לי כוח לחיות איתו. ואין לי רצון בכלל לדבר איתו. על כלום. אני מרגישה מבוטלת על ידו. אני פשוט מעדיפה לשתוק. לכן, אני בסוג של דכאון מזה, כבר מעל שנה, אני מתרחקת מחברה וממשפחה כדי שלא ידעו מה עובר עליי,כי זה כל כך יוצא לי מהעיניים. וגם שם אני נמצאת במן שתיקה כזו. ואני מצטערת אם אני עושה משהו אסור אני פשוט לא מסוגלת להתקרב אליו עד כדי כך שאם אקיים לשם המצווה אבכה לפני בו בזמן ואחריי. אני מרגישה שאין לי קשר אליו. סליחה על האורך. אני במצוקה קשה מאוד. אשמח אם תענו כמה שיותר מהר. תודה רבה.

עמליה שלום.

צריך להפריד בין שני דברים מהותיים. א. הנושא של עבודת ה' ויראת שמים: את כותבת "אני יודעת שזה אסור אבל פשוט לא מסוגלת"... ו עוד - "אני פשוט לא מסוגלת להתקרב אליו עד כדי כך שאם אקיים לשם המצווה אבכה לפני בו בזמן ואחריי". הקב"ה לא ברא אותנו כגבר ואשה כדי שנסבול. קיום יחסי אישות ללא רצון, או על אחת כמה וכמה - בכפיה (שלך עצמך או כפיה חיצונית) אינה מצווה. להיפך, מעשה כזה הוא ממש חילול הקודש כי מעשה הזיווג הוא המעשה הקדוש ביותר שיהודי יכול לפעול בעולם (בכוונות וברגשות המתאימים), ולכן הוא גם המעשה שיכול להוריד את האדם למדרגות השפלות ביותר. כי כל מה שגבוה יותר, כשנופל - נופל מטה יותר. לכן, הרגשת האשמה שלך היא ממש לא במקומה. להיפך. אסור לך לקיים יחסים עם בעלך אם הוא דוחה אותך! וגם מבחינה הלכתית, כתוב בגמרא שאשה יכולה לקבל גט ווכתובה אפילו בגלל סיבה קלה יחסית שריח פיו של בעלה דוחה אותה. ואצלך הדחייה היא ממקום הרבה יותר עמוק. לא רק שאיך לך סיבה לחוש אשמה, אלא אף את צריכה להתחזק באמונה שהקב"ה רוצה שחייך יהיו מלאי שמחה, ומותר לך לרצות בעונג וברכה בחייך האישיים. שאם לא כן - לשם מה אנחנו מתפללים על רפואה, פרנסה וכו'? ב. הנושא של התקשורת ביניכם תקשורת אפשר ללמוד, ובקלות יחסית. קיימים מודלים רבים שכולם מתמקדים בפיתוח יכולת הקשבה, וטכניקות של הזדהות ואמפטיה בין בני הזוג. אולם לפי מה שאת מתארת, הבעיה אינה נעוצה רק בזה. לאור העובדה שהכרת את בעלך לפני החתונה מספר שנים, ולא התחתנתם בשידוך לאחר תקופת הכרות קצרה, אני מניח שהיתה לכם תקופה של אהבה וחברות. אני ממליץ בחום ללכת לייעוץ זוגי ולראות מה גרם לשינוי והתדרדרות ביחסים ביניכם. על פניו, יש סיכוי רב להחזיר את הרגש והרגשת ה"ביחד" אל הזוגיות שלכם. בהצלחה מיכאל בוקצ'ין 054-2273970

איפה טעיתי בדרך?

לפני כחצי שנה ילדתי את בני המקסים.. אחרי הלידה היה ריב משפחתי מאוד קשה שהשפיע לרעה עליי ועל בעלי, בעלי היה אמור לחזור לעבודתו בדרום ואני נשארתי אצל אימי בצפון שבוע כדי שתוכל לעזור לי עם המתוק הקטן. כשחזרתי לבית שלי גיליתי שבעלי מתכתב עם נשים אחרות באינטרנט ואפילו קיים כמה שיחות איתן.וכשנכנסתי להיסטוריה של המחשב ראיתי שרוב היום הוא היה בצט ובאתרי ם אסורים, בזמן שאני לא ישנה ומתעסקת כל היום באוצר הקטן שנולד לנו כשסיפרתי לו שחטטתי לו בפלאפון ובמייל הוא הכחיש הכול עברתי לידה לא קלה של 3 ימים והבנאדם היחיד שציפיתי שיתמוך בי זה בעלי ודווקא בתקופה הזאת הוא התנהג בצורה שהכי לא האמנתי ומאז אנחנו לא מפסיקים לריב נעלם לי השמחת חיים והחוסר ביטחון שהיה לי אני כל הזמן בוכה אני לא מוכנה לקבל את המצב כל יום אני אומרת לעצמי תשכחי תעברי אבל אני לא מצליחה לפני כ 3 חודשים גילתי שאני שוב בהריון ואני פשוט שונאת את עצמי אני לא רוצה לפגוש אנשים אני לא רוצה לצאת החוצה אני מרגישה מכוערת אני לא יודעת מה לעשות חשבתי שהמצב ישתפר אבל הוא רק הולך ומחמיר אני לא יודעת את מי לשתף אני כל היום מסתגרת בבית ולא יודעת מה לעשות עם עצמי המצב הזה מתיש אותי בני הקטן נמצא איתי הוא מקבל את אהבה והיחס הכי טוב שבעולם אני מנסה שהוא לא יראה אותי במצבי דיכאון אבל לפעמים זה פשוט משתלט אליי אני לא יודעת מה לעשות עם בעלי להישאר איתו או פשוט להעיף אותו אני כבר לא מפחדת להיות לבד אני לא יכולה להיות עם בנאדם שאני לא סומכת אליו שהאמון שלי נעלם ניסינו להשלים המון פעמים ואני פשוט צבועה איתו עם עצמי אולי בשביל לנסות לקבל קצת שקט נפשי ולחשוב שאולי הזמן יעשה את שלו אני פשוט מיואשת ואין לי עם מי לדבר ואל מי לפנות רוב החברות שלי התרחקו ממני כי פשוט התחלתי לסנן ולא לדבר עם אף אחת והראיתי להם שאני לא מעוניינת בחברתם כיום אנחנו מדברים אבל אני מאוד מרוחקת ומופנמת מנסה לא לריב איתו ולא לעלות את הנושא כי אני בהריון ואני מנסה להישאר רגועה מה שלא כל כך מצליח לי..אנא ממכם עם מי אני יכולה להתייעץ ולדבר למה אני זקוקה לעזרה בדחיפות...

שלום לך בת 23

את עוברת תקופה קשה ולא פשוטה. אבל, את בת 23, והחיים עוד לפנייך, עם או בלי בעלך. טיפלתי במקרים של התמכרויות לאתרים אסורים ולשיחות צ'אט. אפשר לצאת מזה. גם היחס הקר והעויין של בעלך עלול לנבוע מההתעסקות שלו בנושאים האלה. כתוצאה מתסכול מחד, ומרגשי אשמה מהצד השני. ואנשים נוטים לכעוס ולריב עם מי שגורם להם להרגיש אשמים. אני עובד עם שותפה, יועצת זוגית ומאמנת אישית, במסגרת מכון "שכינה ביניהם", ואנחנו יושבים ביחד בפגישות רבות. כך תוכלי לקבל את הראיה והאינטואיציה הרגשית הנשית לה את כל כך זקוקה. בשלב הראשון אני מציע לך לקבל חיזוק וכלים להתמודד עם המצב הנוכחי, להתחזק, ולצאת מהנפילה. לאחר מכן, אם את תהיי מעוניינת, אפשר להכנס לתהליך של שיפור ושיקום האהבה והחברות ביניכם. האתר שלנו www.schinab.co.il התקשרי אלי או אל פנינה מיכאל 054-2273970 פנינה (שותפתי המכון "שכינה ביניהם" 050-9646464

חמה וכלה

האם האישה יכולה להתערב ביחס הבעל לאמו. כאשר החמה מבוגרת והבן דואג לה מאוד?

כמובן שאפשר ואף רצוי, אבל...

תמיד תמיד, בעדינות ובחוכמה. ראשית, הבן צריך לדאוג להוריו המבוגרים. גם מצד ההרגש האישי, שאם לא כן - משהו במערכת בין ההורים לילדים פגום, וגם כמובן מבחינת ההלכה - מצוות כיבוד הורים. מצד שני, "ועזב איש את אביו ואמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד..." - הקשר בין הבעל לאשתו עולה לפעמים בחשיבותו על כיבוד הורים. אבל לברר את זה קיימים רבנים ואני אינני מתיימר. והנקודה העיקרית - כמו בכל מחלוקת או רגישות ביחסים עם אנשים קרובים, אי הסכמה בחינוך הילדים למשל, צריך לדעת איך לשוחח, להעביר דיעות, לבטא רגשות, בלי לעורר התנגדות אצל הצד השני. ועל ידי שיחה נכונה, פתיחות והכלה, אפשר תמיד להגיע לפיתרון שהוא יותר טוב מהמצב הקיים. לא פשרה - כי אם משהו שנותן לשני הצדדים הרגשה של ערך מוסף. בהצלחה מיכאל בוקצ'ין

שוב אותה סיגלית

בסופו של תהליך נפרדנו בדיוק אתמול. עוד לפני שקראתי את התשובות שלכם. ייעצתי לו ללכת לייעוץ לפני נישואים, הוא התנגד. הסברתי לו שאני באמת אוהבת אותו, והנושא עם הוריו שלא ייתנו לי להיכנס לבית שלהם הוא יותר מדי קשה והעתיד נראה יותר מדי שחור. הוא דיבר איתם בטלפון והם אמרו לו באופן מפורש. לו יש כניסה לבית הוריו, לי אין כניסה אליהם גם אם נתחתן. הוא וויתר מהר מדי עליי. אפילו כעת אני כותבת עם דמעות חמות. אך אני חושבת שהוא לא אהב אותי באמת, והוא יותר מדי קשור אל הוריו. יכול להיות שסללתי את הדרך לבחורה הבאה שתבוא בחייו. כנראה שאני סנדלרית הולכת יחפה. תודה על התשובות שהענקתם לי. נתתם לי הרבה מאוד תובנות. ואני בטוחה שעם הבחור הבא שייכנס אל חיי, אני אשנה את גישתי לגמרי.

מה שרואים מפה לא רוואים משם

לא קל לעבור פרידה מבחור שאוהבים. לפעמים ההרגשה היא של תהום שחורה שאין מוצא ממנה ואין אור בקצה הדרך. אינני חושב שיש בכוחי להקל על הכאב שלך כרגע. אני גם לא אנסה. מה שאני כותב לך אולי, אם תזכרי, יעודד אותך לאחר תקופה. א. מנסיוני, אהבה ראשונית, עם כל עוצמת הרגשות, הסיחרור וההרגשה הנפלאה, מתפוגגת לאחר תקופה קצרה יחסית לאחר החתונה. אלא אם כן, קיימת השקעה הדדית של בני הוג בהכרה ומענה על צרכי בן הזוג השני. בתקופת החיזור אנו כן נוטים לעשות את זה, גם בגלל החידוש, גם בגלל שעדיין לא נכנסנו לשיגרת חיים ועול הנהלת הבית, פרנסה, חינוך ילדים וכד'. הבחור שאת מספרת עליו, כבר לפני החתונה הבהיר לך שהוא עם הההורים ולא איתך. זו אינה התנהגות נורמטיבית. יש בה משהו שמחייב בדיקה לעומק. ואין לי ספק (ואני במאת נזהר מלהשתמש במילים כל כך החלטיות בדרך כלל), שאם היית מתחנת איתו, חייך היו גיהינום! גם אם הוא היה מצליח "להכניס אותך אל בית הוריו" כמו שאת מגדירה, הם כבר היו מוצאים את הדרך למרר לך את חייך. ב. מהצד של הביטחון בקב"ה - הנסיונות שאנו עוברים, הם באים במטרה אחת. לרומם אותנו. (נסיון מלשון "נס" - תורן, מקום גבוה). אני מאמין שכאשר תצאי מהמשבר הזה, תמצאי בחור עם מעלות, קירבה, ורגש שישכיחו ממך את הנסיון הנוכחי, והוא יהפוך לזיכרון רחוק ולא משמעותי. בהצלחה בבניין עדי עד. מיכאל בוקצ'ין

משחקי כבוד

רציתי לשאול בעניין מסויים לגבי חמתי, לפני כמה זמן בעלי רב עם הוריי וכתוצאה מכך לא דיבר איתם תקופה, אני כתגובה גם לא דיברתי עם חמתי, היום הוא השלים איתם, והיינו אמורים ללכת לאימו כדי שאני אשלים גם איתה, כשהתקשרנו לבשר שאנו באים אמא שלו הכריזה, שאם אני באה עדיף שלא יבוא בכלל, אני נורא נפגעתי כי הרי רציתי להשלים, היום כבר עברו 3 חודשים והיא עדיין לא מוכנה לקבל את העובדה שאני אבוא לשם, גם אם זה במחיר של לא לראות את הבן שלה עם בנינו,ודורשת ממנו להגיע בלעדיי, הודעתי לבעלי שהוא לא יילך בלעדי והיא לא תציב לנו תנאים ,נפל דבר והיא צריכה לעבור ניתוח ביד, בעלי נורא מצטער שהוא לא הולך לבקר אותה בגללי, ואני לא יודעת מה לעשות , כי אני לא רוצה לפתוח לה פתח לעניין הזה, מצד שני יש אפשרות שבעלי פשוט יפסיק להקשיב לי וללכת מלית ברירה וגעגועים, יש לציין שהמון פעמים כן באתי ו"הורדתי את הראש" בשבילה ואני רואה שזה רק הולך ומחמיר. אני ממש אובדת עצות.... תודה, מורן.

פנקסנות מול הכלה

בשאלתך יש כמה דברים שהדליקו אצלי נורות אדומות. לדוגמה: א. "אני כתגובה גם לא דיברתי עם חמתי" - את מענישה את בעלך דרך אימו על ריב שהיה לו עם הורייך? ב. "הודעתי לבעלי שהוא לא יילך בלעדי" והוא מסכים לכך? עד מתי? את בטוחה שהפיצוץ שיבוא לא יגרום נזק הרבה יותר גדול? אחד הדברים שהורסים חיי נישואין הוא "פינקסנות" - "הוא עשה לי כך - אז אני אעשה לו כך וכך..". התנהגות כזו היא אחת משלושת ה"יהרג ואל יעבור" בזוגיות. כש"הודעת לבעלך שהוא לא הולך בלעדייך" חשבת על הרגשות שלו? על המתח והתסכולים שהוא חווה? זו אמו, גם אם היא מרשעת ומכשפה, היא עדיין אמא. אל תמתחי את החבל יותר מידי. מצד שני, את עוברת חוויות לא פשוטות. אנשים קרובים אלייך פגעו בך, דרך בעלך, וכמובן שבמצב כזה קשה לחשוב בקור רוח ולתכנן את צעדייך. אולי אני ישיר מידי, אבל אני מציע לך ולבעלך ללכת מהר לייעוץ, כי בתיאור המצב ניכר בבירור כי חסרות לכם תובנות וכלים להתמודד עם הסבך הריגשי בו אתם נמצאים בהצלחה מיכאל בוקצ'ין 054-2273970

אבא של אשתי עשיר ולא מסייע לנו. אבא שלי לא עשיר ומסייע לנו

אנו הורים לשניים(4.5, 3), ציונים דתיים בגיל 30. אנו נשואים קרוב ל6 שנים ועד היום חיים בשכירות. ביני לבין אשתי יש מריבות רבות, בעיקר סביב הסוגייה הבאה: אנו רוצים לרכוש דירה פשוטה בפריפריה (650,000ש"ח). אבא של אשתי אדם אמיד מאוד ולא מעוניין לסייע לנו אפילו בסכום של 4 ספרות, בתואנה כי אין לא. יש לציין שאין סיכוי שאני טועה כיוון והוא מנהל בכיר בפירמה יוקרתיח מאוד. נקודה זו מצטרפת לעובדה שהם לא הביאו נדוניה-"אצלנו במשפחה זה לא מקובל". אבא שלי הוא פנסיונר, שעבד כפקיד זוטר כל חייו, יש לו עוד 4 ילדים לחתן בע"ה, הוא מוכן לתת לי לדירה 200,000 ש"ח, בתנאי שיהיה שקל מול שקל מצד הוריה של אשתי.- לדבריו, אם העשיר לא נותן, למה שה"עני" יתן? בנתיים אנו מוציאים 35,000 ש"ח בשנה לשכירות, סכום היורד לטמיון. בקשתי מאשתי שתשכנע את אבא שלה, את אמא שלה- אבל היא לא מוכנה לנסות- היא משוכנעת שאין להם. שכנעתי את אבא שלי לעזור במשהו חלקי, והוא נתן לי עד עכשיו כ40000 ש"ח אך אני לא מוכן לבקש יותר. היחסים שלי עם ההורים שלה הם בסדר גמור.בשולחן שבת הכל זורם חלק ואין רקע של מתיחות. אני יודע שהוא איש ממלוח ועקשן מאוד, עם ראש של "סוחר". אני יודע שאם לא היה לו כסף-לא הייתי מבקש. אני חושב שכל אבא שאוהב את הן שלו עוזר לו במידה ויש לו. יש אפשרות שנגור בבית קרקע רחב ידיים בירוחם בחינם, (דוד שנמצא בחו"ל) אך היא לא רוצה לגור שם ומעדיפה לשלם שכירות גדולה על דירה קטנה בקומה שלישית ללא מעלית. אין לי כח יותר. אני חושב על היפרדות ממנה, אך חושש מלהיות רחוק מהילדים שאני כ"כ אוהב. כ"כ יש בה מעלות טובות והיא נאה מאוד אך בחצי שנה האחרונה אני שואף למהנע מיחסי אישות עד שלא נסדיר את נושא הדירה, שמא נתגרש (גם היא לא פוסלת)ואז יהיה קשה ומסובך לשנינו, בקשתי היא ,אם אתם יודעים איזה דרך להציע לי לקדם את מטרתי, שאביה יסייע לנו ברכישה (יש לנו רק 100,000).כמובן שאנו נקח משכנתא על סכום מסוים מעבר לסכום שההורים יביאו בע"ה תודה רבה!!!

האם הזוגיות שלכם תלויה בהתנהגותו של חמיך?

יש אנשים שחיים טוב בצינעה והסתפקות במועט. ויש כאלה שכל הכסף שבעולם לא עוזר לחיי הזוגיות שלהם. התחתנת עם אשתך לא עם אביה. נכון, התסכול מהמצב שאתה מתאר אינו פשוט. אך ייתכן שזו הזדמנות ליצור שיתצוף הכלה והבנה בינך ובין אשתך. להפוך את המשבר לסולם לצמיחה. יש כאן שני נושאים: א. התקשורת וההבנה ביניכם. ב. מציאת פיתרון יצירתי בתהליך גישור פנימי ביניכם. בברכה, מיכאל בוקצ'ין, פסיכולוג, יועץ נישואין ומגשר. 054-2273970

התאמה מראש?

אולי במקום להשקיע את כל האנרגיות, בליישב סכסוכים, לעשות "שלום" בית ,לחיות על תנאים ולהרגיש כל הזמן במבחן אולי צריך יותר למסד את העניין של ההתאמה מלכתחילה, ללמוד את הנושא, להתמקצע בעניין של התאמת שידוכים, ואז יחסכו הרבה עגמת נפש, ובכלל יחיו חיים טובים יותר. למה לא?

אפשר לבדוק התאמה לפני הנישואין

על ידי מספר מפגשים בו תלמדו על הנושאים העיקריים שתורמים או הורסים את הזוגיות. תעברו סימולציות ותירגול, תקבלו כלים, ותגיעו לתובנות על עצמכם ועל בן / בת זוגכם לעתיד. בברכה, מיכאל בוקצ'ין, פסיכולוג, יועץ נישואין ומגשר. 054-2273970

חוסר יציבות

אני בת 23 נשואה+2 כשהתחתנתי ידעתי בתמימותי שאני מתחתנת עם בן תורה אבל להפתעתי טעיתי [הוא לא מקדיש אפילו מעט ללימוד ובקושי מתפלל זה מאוד כואב לי] אבל נוסף לצד הרוחני יש לנו הרבה ויכוחים ומריבות בחיי היומיום הוא חם מזג ומאוד קפדני בסדר וניקיון ומתעצבן מכלום מדברים ממש פשוטים אני מאוד משתדלת לרצות אתו אבל אףפעם זה לא מספיק מבחינתו, תמיד יש לו על מה לריב וזה קורה ממש בפתאומיות הוא יכול לבוא רגוע וברגע להתהפך[וכך להיפך]הוא גם משנה כלפעם את דעתו . לפעמים ישלו רצונות מסוימים שלא מתקבלים על דעתי אני שואלת אותו מה הסיבה מאחר ומה שהוא מבקש זה לא הגיוני אבל הוא עומד על שלו למרות שאין לו סיבה,ההתנהגות הלא יציבה הזו מאוד מתסכלת במיוחד שהבן הגדול רואה את ההתנהגות הלא יפה והמזולזלת כלפי [מאחר וזה מלווה במילים מלוכלכות ] אני מאוד פגועה הבלגתי הרבה במשך הנישואים שלנו בעלי לא מעונין כרגע ביעוץ[אולי גם זה ישתנה] מה עלי לעשות והאם יש תקווה לנישואינו[אגב גם היחסי אישות ביננו לא טובים הוא מוותר עלי בקלות וגם על המצוה]תודה רבה וישר כח לכם.

איילת השחר שלום

המצב שאת מתארת, והתנהגותו של בעלך, אם הפרטים מדוייקים - אינו פשוט. אני מתנצל על כך שאני מרגיש שאני חייב לחלוק על קודמי. זה אינו נושא שיכול להיפתר אך ורק על ידי שיפור תקשורת, או בחינת הסיבה מדוע בעלך מתהפך כשהוא מגיע הביתה. הבעיה שהוצגה נעוצה בשורשים עמוקים של האישיות של בעלך, ויש להניח שגם לך יש חלק לא מבוטל בזה. יש מקום לחשוב ברצינות על ייעוץ מקצועי, המשלב את הפן האישי עם הזוגי. אם תעשו זאת - רוב הסיכויים שתעלו על דרך המלך. בהצלחה מיכאל בוקצ'ין.

התאבדות

רציתי לשאול אם זה מצב נורמלי שאדם יגיד למישהו שהוא הולך לפגוע בעצמו או שכשהוא יחזור הביתה הוא לא ימצא אותו שמה או שהוא ימות או שהוא יהיה בבית חולים

אני מצטרף לדעת קודמי. אין לזלזל באיומים על פגיעה עצמית

ובפירוש יש לבדוק את הנושא על ידי איש מקצוע. פסיכולוג קליני (רצוי עם תואר שלישי ושנות נזיון רבות)או פסיכיאטר. איומים מסוג זה יכולים לנבוע מכמה סיבות. חרדות ו/או דיכאון הנובע מחוסר יציבות, ממבנה נפשי פגוע, וצורך תלותי מופרזבתמיכה ובאהבה מצד הסובבים. אולם, השימוש באיומים מסוג זה מראים על קריאת מציאות שגויה, או על מצוקה איומה. השאלה לא כללה פרטים נוספים, אך לפעמים (בעיקר האישה, אבל לא רק) פגיעה רגשית מתמשכת, אווירת "טרור" בבית, והרגשת חוסר אונים יכולים להביא אדם נורמטיבי להתנהגות כזו. למשל - הפחד של האשה שלבעלה יש יחסים עם אשה אחרת. בכל מקרה - יש לברר את המצב לעומקו. פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה. ואני מכיר מקרים שזוגות שעברו מקרים דומים חזרו לתפקוד מלא, החזירו את האהבה, החברות והשמחה לחייהם. בהצלחה. מיכאל בוקצ'ין

נישואים שניים?

שלום רב יש לי שאלה מאוד מורכבת אני יוצאת כרגע עם מישהו קרוב לשבעה חודשים שהתחלתי לצאת איתו היתה לי מטרה מאוד ברורה להתחתן כפי שקורא ברוב השידוכים לא תכננתי לסחוב את הקשר יותר ממה שצריך אני והוא התחלנו להתקרב אחד לשני והכרתי לו את הילדים שלי רצינו מהתחלה להתחתן אך במשך הזמן נוצרו כל מיני בעיות לגבי הילדים שלי או לגבי המצב הכלכלי שכולם אומרים לו איזה אומץ להתעסק עם גרושה פלוס שלושה ילדים ראוי לציין שגם הבחור גרוש פלוס שתיים ומגדל את הבן שלו כל הזמן אומרים לו שהוא יצטרך לפרנס את הילדים שלי או שיום אחד הם התקוממו עילו ועוד כל נימי בעיות למה לא מתעסקים עם גרושה פלוס היה לנו תאריך ובסוף ביטלנו גם חשוב לו כל הזמן לומר לי שאני גרושה וןהקריטריונים שלי מאוד נמוכים בשביל למצא בעל אני יודעת שיש לי המון מה להציע ואני לא רואה את עצמי כסוג ב הבחור מאוד מאוד אוהב אותי אך כל הזמן יש לו פחדים מלהתחתן איתי הוא אומר שאף פעם לא יהיה לי זמן בשביל בעל בגלל שאני כל הזמן עם הילדים ושאבא שלהם לא בתמונה אשמח מאוד לקבל עצה בנושא אנחנו מאוד אוהבים אחד את השני אך מה לגבי העתיד אני כבר לא יודעת אשמח לעצה ליאת

אהבה זה נפלא, אבל

בסיפור שלך יש כמה עובדות המדליקות נורות אדומות. כמו הציטוט: "...גם חשוב לו כל הזמן לומר לי שאני גרושה וןהקריטריונים שלי מאוד נמוכים בשביל למצא בעל ..." הייתי במקומך ניגש ליועץ נישואין המתמחה בפרק ב'. בברכה, מיכאל בוקצ'ין 054-2273970

נישואין שניים

מה הם חובותיו של בעל כלפי האישה החדשה ?היות ויש לה ילדים מנשואין קודמים האם עליו לפרנס אותה בלבד או לעזור עם הילדים וכמה הוא עצמו משלם מזונות וילדיו מגיעים לביקורים

אני מתנצל על כך שאני חש שדעתי שונה מזו של קודמי, אבל

לדעתי, גם אם כל הסכם בין בני הזוג חייב להיות בהסכמה, עדיין, ההלכה היא הבסיס עליו אנו מבססים את חיינו. ואין זו סתירה כי אני מניח שאת ובן זוגך מסכימים על קביעה זו. לכן, קודם כל יש לברר אצל רב מוסמך מהם גדרי ההלכה במקרה שלכם. ורק לאחר מכן, ובנושאים בהם ההלכה אינה ברורה או אינה מתייחסת אליהם, אפשר להתייעץ עם איש מקצוע כיצד לבנות את חייכם המשותפים במינימום חיכוחים ומקסימום שיתוף, עזרה הדדית ו"פירגון". בהצלחה, מיכאל בוקצ'ין

סכסוך במשפחה המורחבת

לפני כ-11 שנים לבעלי היה עסק משגשג , לאחר תקופה של עבודה מאומצת החליט בעלי להעביר את העסק לאביו , אחיו וגיסו.(ללא חוזה ותמורה) במהלך תק' זו ניסה בעלי את מזלו בעסקים שונים שלא צלחו יפה, לבנתיים התבססו בני המשפחה בעסק והמזל האיר להם פנים. לאחר שבעלי הפך למובטל שכנעתי אותו כי בסופי שבוע ילך לעבוד בעסק המשפחתי עמ"נ שיסייע בהוצאות הבית. הדבר נמשך מס' חודשים עד שאחד האחים התבטא כלפי בעלי בצורה שאינה מכבדת,בעלי נפגע מאוד והחליט על נתק מהאח וברבות הימים מכל בני המשפחה(אינו מבקר אינו ,מגיע לשמחות המשפחתיות וכיו"ב). מיותר לציין שבעלי הפך להיות מריר,מצוברח,ומלא חימה על התנהלותו השגויה אך את כעסיו הפנה כלפי וכלפי ילדי,יצרתי קשר עם חמי וחמותי והבהרתי להם את מצבנו ,הם החליטו לתת לנו את כספי השכירות המגיעים לנו . למרות הכל בעלי עדיין מרגיש כי אינו ממש את יכולותיו העסקיות וכרגיל הכעס מופנה כלפנו

הבעיה שתיארת נוגעת גם לתחום הייעוץ וגם לגישור

אבל חסרים פרטים בסיפור. למשל - האם הוא העביר את הבעלות של העסק או רק את הניהול והתפעול, מדוע בעלך לא עמד על קבלת תמורה / סכום חודשי עבור העברת העסק? האם היחסים בבית לפני כן היו טובים? האם את היית שותפה להחלטה להעביר את העסק לבני המשפחה? בכל מקרה, אין כאן מקום ל"טיפים". ראוי מאד שתגיעו ליעץ שגם מבין בעולם העסקים, בגישור, ובבניית זוגיות בעיתות משבר. מיכאל 054-2273970

פער ברוחניות

שלום. בעלי ואני חיים בשלום, בשלוה ובאהבה ב"ה אך לי יש קונפליקט שקשה לי להתמודד איתו. בעלי אברך חסידי, ובהנהגות הבית הוא מעונין לנהוג בחסידות, לדוג': לישון במיטות נפרדות תמיד, לקיים יחסים משבת לשבת ומקסימום עוד פעם אחת בשבוע וכו'. לי לעומת זאת יש צרכים אחרים... מה שלא בא בחשבון מבחינתו, ועוד על זה הדרך. יש ביננו תקשורת מצוינת ב"ה, אז ישבנו ודיברנו על הציפיות שלי מול שלו , והוא הסביר לי את הדרך שלו בצורה בהירה, שגרמה להבין אותו ולהפסיק להיפגע (לפני זה חשבתי שאני לא מספיק מעניינת אותו, אז הוא הסביר לי שמידת חסידות לא להיות "שטוף" באשתו ללא הגבלה כי זה פוגע לו בעבודת ה' ובלימוד התורה) אני עצמי גם מעונינת שהוא יוכל להתעלות בלי הפרעה, רק שעם כל ההבנה וההסכמה הקושי שלי נשאר בעינו וקשה לי להשלים עם המציאות. אשמח לקבל עצה והדרכה בנושא. תודה

זו אינה הנהגה חסידית

גם נגד ההלכה (לאנשים שאינם עובדים עבודה פיזית - מצוות עונה יום יום), והעיקר - אי אפשר להחמיר על חשבון הזולת. במקום שבעלך יהדר בהמנעות מיחסי אישות, שזה נושא יחסית שולי, עדיף שיהדר במצוות אהבת ישראל שהיא כלל גדול בתורה, ובמצוות לא תעשה - שלא להונות (לצער) את אשתו. אני מסופק אם רבנים רבים יאמרו את מה שכתבתי, אבל מנסיון של עבודה במקרים דומים לשלך, לפעמים התוצאות של מצב כזה הן רח"ל... וד"ל. בעלך זקוק להדרכה וייעוץ דחוף! מיכאל בוקצ'ין.

טלוויזיה בשבת

ערב טוב, מתנצלת מראש על אריכות הדברים. בעלי ואני נשואים מזה 7 שנים ולנו 2 ילדים מתוקים. הגדול מתחנך במוסד דתי והקטנה עדיין בבית. ה עניין הוא כזה: בעלי התחנך בבית חילוני "למהדרין" ואני מבית מסורתי דתי ואני אפילו מתחזקת. אני לא מעוניינת לכפות עליו יתר על המידה כיון שהוא הולך בדרך הנכונה ואני לא רוצה שהוא יתנגד. כיום הוא מקדש בשבת הולך לבית הכנסת ומברכים בסיום האוכל ובכלל מראה סימנים שהוא איתי בהרבה דברים. האבסורד הוא שלפעמים אני שומעת אותו מדבר עם הבן הגדול ומסביר לו שאסור לגזור בשבת ושואל אותו האם הוא נטל ידיים, אך מצד שני הוא ממשיך לעשן בשבת ולראות טלוויזיה אמנם כבר לא בסלון אלא בחדר שלנו. השאלה שלי היא כזאת: בשבת הקרובה יש כנראה משחק כדורגל "חשוב" ולא שאני מזלזלת... הוא הזמין את חבר טוב שלו שהוא כמו אחיו שיבוא לצפות איתו במשחק. במקרה באותה שעה אני והבן הבכור אמורים לא להיות בבית והוא אמר שהוא לקח בחשבון שאני לא אהיה בבית ולכן הוא הזמין אותו. העניין הוא עצם ההזמנה בלי שאני אדע וגם בכלל כל הסיפור הזה של צפייה בסלון. אם ייצא מצב שאנחנו לא נלך כיוון שאולי הבן הגדול ירדם באותה שעה ואז יתעורר... אלוהים גדול. ובכלל כל העניין הזה של האווירה הזאת מאד מפריעה לי. העניין הוא שכמו שאני מסבירה לבעלי שהוא התחתן איתי מכיוון שאני דתייה אז הוא עונה לי שאותו הדבר כלפיו שאני התחתנתי איתו בידיעה שהוא חילוני ושאני צריכה לכבד גם אותו. רבים אומרים לי שמה שהוא עושה זה בגלל שהוא אוהב אותי ולא הייתי רוצה לכפות עליו, הייתי רוצה להמשיך להיות סבלנית כלפיו אבל יש קווים אדומים שלא הייתי רוצה שיעברו, בייחוד עכשיו שהבן הגדול כבר מבין ושואל שאלות. מה עצתכם לאחת שכמותי ולבעלי היקר שאני מכבדת אותו באמת, אבל מה עושים כדי לא להשניא את עצמי ואת הדת? אני יודעת שאם אני ממש אלחץ אני מסוגלת שהוא יבטל את ההזמנה, ואולי עדיף שהוא ייסע אליו בשבת העיקר שבבית לא ייראה? ד"א, בעלי לא נוסע בשבת.מאז שהתחתנו הוא נסע אולי 5 פעמים בגלל צורך מיוחד אבל באופן כללי הוא לא נוסע. זקוקה לעצה דחופה. תודה רבה מראש

רוני שלום

לפני כ- 3 שנים הקמתי עם שותפתי פנינה, את מכון "שכינה ביניהם", בין היתר, כדי לתת מענה לזוגות במצב דומה לזה שאת מתארת. כיוון שאני דתי / חרדי, והיא לא, אנחנו יכולים להתייחס לשני הצדדים בהבנה והזדהות. אנסה לתמצת את עיקרי הפיתרון, והשאר - זיל גמור... א. הבעיה הנוכחית נעוצה בחוסר ההבנה של בעלך את החשיבות של השבת לאדם שומר תו"מ. לדוגמה - אם היו מציעים לבעלך 10,000 $ כדי לראות את המשחק בבית החבר, או אפילו לוותר עליו, סביר שהיה מסכים. לעומת זאת - אדם מאמין לא מחלל שבת עבור כל סכום שבעולם. ב. בעיה כזו יכולה להתעורר גם בנושאים אחרים שאינם בהכרח קשורים לאמונה. למשל בחינוך ילדים -מתן חופש מול משמעת נוקשה והצבת גבולות קפדנית, ועוד. ג. לימוד ותרגול של הבנת צרכים, סדרי עדיפויות, ותקשורת נכונה, עשוי לעזור לכם להמנע מחילוקי דיעות בעתיד. ד. בנושא הנוכחי - כיוון שאינך יכולה, וגם אינך רוצה ובצדק, לכפות על בעלך, אני הייתי מנסה לראות איך אני מתמודד עם הנושא לאורך זמן. כי סביר להניח שבעיות מסוג זה יעלו בעתיד, ואם תשכילי, תוכלי אפילו להשתמש באירועים כאלו כאמצעי לחיזוק הילדים, וממילא גם את הקשר ביניכם. ה. שלום בית ואהבה בין בני זוג הם ערך עליון ביהדות. ואפשר לשמור על האהבה בלי לעשות פשרות כואבות. אשמח לעזור. מיכאל בוקצ'ין

לא מסתדרים

אני נשואה 4 שנים, ויש לנו ילדה. אני מרגישה שכל מה שבעלי עושה מעצבן אותי, אני מרגישה שאין לי כוח אליו. שהמריבות הקטנות שמצטברות הורסות את הקשר ביננו. אני מחפשת יועץ נישואים באזור נתניה. יש למישהו רעיון ?

אשמח לעזור. אנחנו עובדים בכפר סבא

מיכאל בוקצ'ין ופנינה גולדשמיד, מכון "שכינה ביניהם" 054-2273970 http://www.schinab.co.il/

אי הסכמה לשידוך הבת

אנו משפחה חרדית, הבת ראשונה השתדכה בדרך "המקובלת", הקימה בית ויש לנו הרבה נחת ב"ה ממנה , מבעלה והנכדים כעת אחותה הצעירה בת 20 אשר לומדת וגרה מחוץ לביתנו הכירה בעצמה בחור, גם ממגזר שלנו, שהוא אח של אחד החברות שלה - וטוענת שהיא רואה בו שיא השלימות ורוצה בו כבעלה. נפגענו מאד שהכל נעשה מאחרי הגב שלנו, בדרך לא מקובלת (שדכנים, בירור שמות ואז החלטה על עצם הפגישה), אך בשקט ביררנו על הבחור ומשפחתו, הצלחנו לראות תמונה שלו, וקבלנו החלטה מגובשת שאנו כהורים - לא מעונינים בשידוך הזה בכלל !!! הבת - בשלה!!! בעלי החליט לשוחח עם אבא של הבחור והבהיר לו שאנו לא מעונינים להשתדך עימם וכו' הבת כעוסה מאד וטוענת שגם הבחור רוצה בה, ושהיא מוכנה להתחתן עימו גם במחיר שאנו, הורים שלה, לא מסכימים. התקשרו אלינו כבר כמה מכרים משותפים ומנסים בתוקף ובמרץ "לגשר" בינינו ומיעצים לנו לרצות את הבת ולהסכים על השידוך. להבהרה - מדובר על התחושה בריאה ומגובשת של ההורים, ממש אינטואיציה - שזה לא הזיווג שלה... לדעתנו - הבת צריכה להפנים שמה שהיא עושה, נוגד כמה עיקרונות - כיבוד הורים, הדרך הישרה והנכונה להקמת בית בישראל, אמרנו לה שאומנם היא כבר גדולה והיא רשאית לעשות מה שהיא רוצה, אך ברכת ההורים היא לא תקבל... ברור לנו שהגישה שלנו ניראת די קשוחה, לא מתפשרת וכד', אך לא מדובר כאן על איזה עניין קטן ושולי, מדובר על חייה של הבת, אותה גידלנו ושמרנו עליה וחינכנו לטוב... יעצנו לבת לנתק כל קשר עם הבחור, שהגענו לאותה הסכמה עם הורים שלו, ואנו בתקווה שהבת תפנים ותירגע, ותשכח ממנו. מה עוד אנו יכולים לעשות במצב שנוצר, בכיוון של ביטול הקשר בכבוד רב שרה

לא ארחיב יותר מידי על דברי קודמי הנכבדים.

רק אוסיף דבר אחד. אם אתם באמת רוצים לאבד לגמרי את הבת - המשיכו להתנגד לשידוך. אין ספק וספיק ספיקא שתצליחו... מיכאל בוקצ'ין

איך מפתחים אמון?

אנו נשואים 10 שנים הורים לארבע ילדים בעלי פוגע בי המון תמיד יש לו מה להעיר תמיד אני לא בסדר וכמובן שרק אני אשמה בהכל ניסנו יעוץ זוגי כמה פעמים ובעלי מבין שהוא לא בסדר הוא מישתדל להישתנות והכל נחמד עד להיתפרצות הבאה שתמיד כואבת יותר אני החלטתי שלא עוד והוא מבקש היזדמנות אחרונה איך מאיפה מוצאים כח להאמין? הוא כל הזמן מאכזב ופוגע זה מחליש אותי אני פשוט כל הזמן מחכה לפגיעה הבאה ובעלי טוען שזה לא ניקרא לתת היזדמנות מה עלי לעשות כדי באמת לתת היזדמנות? אני ממש לא מוצאת בי את הכח

אמון במה?

בדרך כלל, אנחנו לא נותנים אמון במי שרימה אותנו. הבעיה שלך אינה בעיה של אמון, את מאמינה לבעלך שהוא מתכוון באמת כשהוא מבטיח שלא יפגע בך יותר. את מאמינה לו שהוא יודע שהוא לא בסדר. ואת מאמינה לו שכשההתפרצות מגיעה זה לא בגלל שהוא לא רצה למנוע אותה. פגיעה רגשית שונה מאדם לאדם, ובהתאם לנסיבות. אני מציע: א. לעבוד על שליטה של בעלך בהתפרצויות ובהתנהגויות שפוגעות בך. ב. אם הפגיעות אינן מתלוות באלימות פיזית. לעבוד על ההבנה וההכלה שלך, כך שלא תיפגעי כל כך כשזה קורה. בהצלחה מיכאל בוקצ'ין

בעייה בזוגיות של חבר קרוב

שלום וברכה, אשתו של חבר מאוד טוב התקשרה אליי ,בהרגשה שאני האחרון שנשאר עם סיכוי טוב לעזור, מספרת לי כי המצב בניהם מידרדר אבל הם אוהבים מאוד ורוצים להיות ביחד. כרגע שניהם לא עובדים ויש להם ילד בבית בין שנתיים. היא מספרת שהם תמיד רבים והוא לא מוכן ללכת לטיפול זוגי. אני מאוד רוצה לדבר איתו ולשכנע אותו אך אחי הציע לי שכרגע זה לשכנע את אישתו שזה תקופה קשה ושתחכה שהבעל יתחיל לעבוד ורק אז יתפנו לטפל בזוגיות בניהם ע"מ לא לגרום למשבר יותר חזק אצל הבעל. מה באמת עושים במקרה כזה????

אפשר לשפר את הזוגיות גם דרך צד אחד

אני חושב שאשתו של חברך צריכה לפנות לייעוץ כדי לקבל הדרכה איך לחדור את ההגנות של בעלה, ליצור תקשורת בונה ומקרבת, ובסופו של דבר כן להגיע לייעוץ זוגי. בברכה, מיכאל בוקצ'ין "שכינה ביניהם" www.schinab.co.il 054-2273970

בזבוז

אשמח מאוד אם תוכלו לענות לי. ציינתי שאני ובעלי חברים ושותפים נהנים מאוד זה מזה. אולם בעלי מבזבז כספים בצורה חריגה, קונה דברים שאף אחד לא צריך,וכמויות אסטרונומיות של מכל סוג. אני ממש אובדת עצות. זה אחד הסיבות היחידות למריבות ביננו. רק אתמול רבתי איתו כי הוא קנה 5!!! חבילות קפה. וזה כ"כ חבל כי חוץ מזה אנחנו מסתדרים מצויין!! מה אפשר לעשות? למי לפנות? האם חכם יותר להתעלם כמו שבדרך כלל אני מנסה?? רק שאני מפחדת כשאני מתעלמת שייגמר לנו כל הכסף, וכשאני מתעצבנת נהיית מריבה, אני הסברתי בדרכי נעם שהמותרות האלו מיותרות שהכמויות הכפולות טפשיות כלום לא עזר. מה אפשר לעשות?? הוא מאוד ייפגע ולא יסכים שהקניות יעברו אלי (חוץ מזה שהוא הרבה יותר פנוי ממני) מה עושים? איך מתמודדת אשה חסכנית עם בעל בזבזן??

אני, לא ציינת דבר מאד חשוב...

האם הכנסתכם גבוהה מספיק כך שהרגלי הקניה של בעלך אינם פוגעים בכם משמעותית. וברצינות, סביר מאד שאפשר לעבוד ולשנות את הרגלי הקניה של בעלך בתהליך יחסית קצר ופשוט. אבל, אם הבעיה היא רק בכעס שלך, מוצדק ככל שיהי'ה, הייתי עושה חישוב פשוט: 1. כמה אתם מבזבזים כל חודש מעבר לנורמה שאת רואה לנכון. 2. כמה יעלה טיפול... 3. מה יותר כדאי. ואם הטיפול יוצא יותר יקר (ואני מעריך שכך תהיה התוצאה), אז אולי כדאי בשביל שלום בית פשוט לא לכעוס? אמנם התשובה נכתבה בנימה הומוריסטית משהו, אך אני מתכוון לכל מילה. בהצלחה, מיכאל בוקצ'ין (ואם תרצי ליצור קשר - אפשר למצוא אותי בפורום המומחים פה :) )

עומס ומתח בגידול ילדים

יש לנו ב"ה כמה ילדים, הקטנים תאומים בני כמה חודשים. מאז לידת התאומים אני כמעט לא ישנה. הם קמים הרבה מאוד בלילה וגם במשך היום ישנים מעט ומתעוררים מהר מהשינה. גם כשאני מנסה להחזיר אותם לשינה, הרבה פעמים הם מעירים אחד את השני ואין לי את השקט שצריך כדי להרדים אותם כי הם צועקים ביחד. (יש להם גזים, אמרו לי שזה קשור גם לצמחית השיניים ולא משהו שבדרך הטבע עובר כ"כ מהר הם מתעוררים בגלל הגזים וגם במשך היום זה מציק להם וכואב)בקיצור גם בלילה קשה וגם ביום כעמט ואין לי זמן לעשות כלום חוץ מלטפל בהם. העומס הזה מכביד עלי נפשית, כי אני כל הזמן סביבם וגם המציאות שלהם מקשה עלי להתייחס ולטפל כמו שצריך בילדים האחרים שבבית. ארוחת הערב מתאחרת, המקלחות מתאחרות, וכך גם שעות השינה (כי צריך למצוא לכל אלה זמן ששניהם רגועים וזה לא קורה הרבה). בסופו של דבר התאומים גם הולכים לישון מאוד מאוחר, בסביבות 12 בלילה כי בעלי חוזר מהעבודה רק ב10 ואז עוזר לי לקלח אותם ולהרדים אותם (קשה לי לקלח אותם ולהרדים לבד) וגם זה נראה לי לא נורמלי ובריא שכך המצב אבל אני לא יודעת איך להתמודד איתו. בגלל כל הנ"ל, אני עייפה מדי, מתוחה מדי ולא מספיק סבלנית ומרגישה פעמים רבות לא טוב עם עצמי. האם תוכלו לייעץ לי איך להתמודד במצב הזה? תודה רבה

לאמא עמוסה

אין פתרונות פלא, וגם במצב שאת נמצאת קשה מאד לחשוב על הזכות והשמחה שהילדים מביאים לחיינו. מה שכן הייתי מציע לך: א. לדעת להרפות. לא להתעקש על סדר יום. גם הארוחות - לא לבשל כמו סבתא שמכינה ל34 אורחים לחג, הבית זה לא מעבדה רפואית - אפשר לא לצחצח את הפינות. בקיצור - עדי רק מה שאת חייבת לטפל בילדים. היתר לא יברח. ב. לדבר עם בעלך, אולי הוא יכול להשתתף יותר בעול של הבית. ג. לחפש קרובת משפחה, סטודנטית באיזו מכללה, אולפנה, או אשה מבוגרת שתעזור לך בזמנים קבועים, תמורת תשלום או בהתנדבות. לנצל את הזמן שכן יש לך להתרגעות, תרגילי הרפייה, קריאה בספרים (אפשר גם להירדם תוך כדי..) ולתפוס שינה קצרה, גם של 20 דקות, כשאפשר. והעיקר - לדעת שזה ניגמר תוך כמה חודשים... ובהצלחה רבה. מיכאל בוקצ'ין, פסיכולוג, מאמן, יועץ זוגי, ובעיקר - אב לבת שהיא אמא צעירה, העוברת כמעט בדיוק את מה שאת מתארת...

דחוף!!! "התעללות" באמצעות תזכורות העבר

אנחנו נשואים הרבה שנים. יש לנו כמעט מניין ילדים. אחרי הרביעי בעלי רצה לעשות הפסקה לחלוטין, ולי היה קשה עם זה. במהלך השנים נולדו עוד כמה, ובכל פעם כשיש קושי עם אחד מהאחרונים וצריך לטפל בו טיפול אחר (אונקולוגיה, קשב וריכוז, שיעורים פרטיים) - הוא מזכיר ש"לפני 10 שנים היינו יכולים לעשות הרבה כדי שהבעיות האלו לא יהיו עכשיו". לא עוזר שאני אומרת שמידת צער גידול ילדים נקבעה עלינו מזמן ועדיף שתתחלק בין הרבה ילדים ולא בין מעט. לא עוזר שאני רומזת שזו התכלית שלנו בחיים ואנחנו צריכים לעבוד על עצמנו במידת הבטחון (אני אגב מכלילה את עצמי למרות שאני מאמינה מאד!!! כדי לא להאשים אותו רק...), לא מעניין אותו שום דבר: לפני 10 שנים יכולנו למנוע הכל!!!!! אין לי סבלנות לשמוע את זה יותר. לא מוכנה שזו תהיה המנטרה במקום להתמודד ביחד עם דברים,בבגרות, כמו שצריך. אין סיכוי שהוא הולך לייעוץ. אשמח לשמוע כיצד עליי להגיב בפעם הבאה (היא תהיה שוב היום, כמובן) שהוא זורק את המשפט המרתיח הזה. תודה!

לפי התיאור שלך אתם עוברים קשיים ונסיונות לא פשוטים.

הזכרת אונקולוגיה. מילה עם המון משמעות. קשב וריכוז - דורש המון אנרגיה. מה שבעלך אומר בעצם זה שהוא היה מעדיף שהילדים לא היו נולדים. לא נראה לי שאבא מהישוב יכול באמת להרגיש כך. אני מנחש שהתגובות של בעלך נובעות מכאב שקשה לו להתמודד אתו. ייתכן גם שאת שקועה בכאב שלך, הוא בשלו, וכל אחד מכם "מכה" את השני כדי לשכוח, להקל, על ידי האשמות הדדיות, ובעיקר- על ידי התרכזות בצער האישי, ולא בלתת תמיכה לבן / בת הזוג. ואז גם אומרים דברים שאנחנו לא מתכוונים באמת. זהו מצב הרסני. בואו לייעוץ מהר, אולי בעלך ישתכנע מאיזה רב שיאמר לו, קרובי משפחה, לא חשוב איך. העיקר - אל תתני למצב להמשך כך. בהצלחה מיכאל בוקצ'ין

האמון בבעל מתערער- עזרה!

אני נשואה שנתיים, כרגע בהריון ראשון. מתחילת הקשר שלי ושל בעלי היינו מאוד פתוחים אחד לשני וההידברות בינינו היתה טובה (אני מאמינה שזהו המפתח לחיים וחיי נישואין טובים בפרט), למעשה הקשר בינינו טוב וחיי נישואין טובים עם הרבה אהבה ב"ה! אני מטבעי מאוד חשדנית, וגם בגלל שניכוויתי בעבר מאנשים אני נורא מפחדת מבגידות ואין לי אמון באנשים. דווקא עם בעלי הצלחתי לבנות אמון אחרי שבדקתי אותו מספר פעמים. פעם אחת הוא שיקר לי בנוגע לסרט מסוג מסויים שמצאתי אצלו בפלאפון ומאז האמון שלי בו מאוד התערער. אני תמיד עם יד על הדופק, עוברת מידי פעם על שיחות והודעות שלו ובד"כ הכל בסדר, אבל יש לעיתים דברים לא מוסברים ולא מובנים ואני מרגישה שהוא מתרץ אותם בתירוצים מטופשים!! ואני מרגישה לפעמים שהוא מסתיר ממני דברים... ייתכן וזאת רק הרגשה (והלוואי שכך) אבל אני כל היום נמצאת במחשבות שמא הוא בקשר עם מישהי חלילה... דיברתי איתו על כך לפני מספר ימים בפתיחות והוא כמובן הכחיש ואמר שהוא אוהב אותי ואנחנו מחכים לילד והוא לא יעשה שום דבר שיסכן את זה. אני מאוד רוצה להאמין לו!! אינני חושבת שהרגישות הזאת שלי קשורה להריון, מה שכן מבחינה רפואית נאסר עלינו לקיים יחסים לתקופה ארוכה של מספר חודשים ועד לאחר הלידה ואני מרגישה שזה ממש ממש פוגע בקשר שלנו! אני רואה שזה מאוד חסר לו ואולי בגלל זה החשש שלי שאולי הוא מחפש משהו שיספק לו את החוסר הזה. אני לא יודעת מה לחשוב כבר! אני לא נותנת לו להרגיש שאני חושדת בו אלא בודקת דברים בשקט... אבל מצד שני רק ממחשבה שאולי הוא לא הכי נאמן לי אני נרתעת מלהפגין אהבה כלפיו וכל הזמן מרגישה כעס מסויים כלפיו. עד כמה אני צריכה לבדוק ולוודא את הנאמנות שלו כלפיי?? אני מפחדת שכך אני ימשיך כל החיים... מה שבטוח אני לא מעוניינת להיות מהנשים התמימות שחושבות שלהן זה לא יקרה ובסוף מגלות דברים עצובים... ולצערי הרב ראיתי המון מקרים כאלה!! מה עושים?? תודה....

להבדיל בין דמיון למציאות

כמו שאמרו קודמי, ברור שאתם נמצאים במערכת של לחצים ותסכול. בעלך לחוץ כי אתם לא מקיימים יחסים כבר תקופה, ובנוסף, עד כמה שלא תתאמצי להעלים ממנו את חשדותיך, סביר להניח שהוא קולט אותן מההתנהגות, סגנון התקשורת, שפת גוף, וכו'. את - הריון גורם לעוצמות רגשיות ומתח, וחוסר האמון והחרדות שבעלך אולי בוגד בך אינן עוזרים, בלשון המעטה, להקל עלייך. את מעידה על עצמך שאת חשדנית. ולמרות שאין לך סיבות ברורות לחשוד בבעלך בבגידה ח"ו, עדיין אינך יכולה לעצור בעד המחשבות והחרדות הנובעות מהן. מה שראית עד עכשיו הן מספר הודעות לא מובנות, סרטון שראית בפלאפון שלו, וכו'. העולם שמסביבנו מוצף בגירויים ופיתויים שקשה, בעיקר לגברים (כי נשים נמשכות פחות לגירויים מהסוג הזה), וקשה היום למצוא גבר שלא הציץ לעולם האסור, גם אם היחסים בבית הם על מי מנוחות ואין לחצים מהסוג שלכם.. ייתכן אפילו שגבר מקיים קשר מילולי עם אשה מסויימת שפגש בעבודה, באינטרנט וכו'. בפירוש אינני מצדיק התנהגויות כאלו. אבל מנסיוני, רוב הגברים שאתם אני עובד, והיו מעורבים בדברים אלו, זה נשאר בגדר פנטזיה, ולא עבר לבגידה ממש. המחשבה והתפיסה של הגבר והאישה שונים בנושא של יחסי קירבה. אצל הגבר, הרגש אינו מרכיב כל כך דומיננטי. ולכן, בראיה שלו - הוא לא עושה דברים כל כך נוראיים. נכון, אולי הוא עובר על איסורים, אבל אלו נחשבים אצלו "בין אדם למקום" ולא בין אדם לחברו. וההבדל בחומרה מובן. ולכן, צפיה בסרט או פלירטוט עם אשה אחרת אינם נתפסים כבגידה. מה שאין כן אצל האישה. אני מאמין לבעלך (לא שאני מכיר אותו, אבל אני מסתמך כאמור על נסיוני רב השנים), שהוא אוהב אותך, ואין לו אפילו מחשבות על בגידה. אולם, וזו הנקודה העיקרית. אם לא תלכו לייעוץ, תעלו את הנושא על השולחן, והחשדות שלך ימשיכו לשלוט בך, התוצאה עלולה לדרדר את המצב. במצב הזה הגבר, שנמצא ממילא במתח מיני מוגבר, והוא מרגיש שהוא עושה מאמץ כדי לא להיכנע ליצר, מרגיש שלא רק שלא מעריכים את המאמץ, אלא גם תופסים אותו על פרטים שנראים - בעיניו (!) לא חשובים. "לא רק שאני מקריב למען אשתי והזוגיות שלי, אני עוד חוטף על דברים שלא עשיתי..." וזה עלול להביא אותו למחשבה ש" אם כבר אני נענש - לפחות שיהיה על מה...", ואין צורך להכביר מילים. את חייבת, למענך ולמען בעלך וילדך שעדיין לא נולד, ללכת לייעוץ מקצועי וליישר את ההדורים. מחשבות ודמיונות מסוכנים יותר מאשר המציאות. בברכה, מיכאל בוקצ'ין 054-2273970

אני חנוקה, מיואשת, מפוחדת ולא יודעת מה לעשות

שלום רב, אני בת 42 נשואה, כבר לא באושר, אם ל-3 ילדים. עקב הדרדרות המצב הכלכלי שלנו בשנה האחרונה, מערכת היחסים ביני לבעלי הדרדרה אף היא, אנחנו משפחת מסורתית, שומרת שבת, מקיימת את מצוות התורה. אנו משפחה מוכרת וידועה באיזורינו ולכן אני לא פונה לשום גורם או שום אדם לעזרה כי אני פוחדת שהדבר יתגלה. לצערי הרב אני מגלה כל יום שתחתית ה"בור" המוסרי והערכי בחיים שלי הולך ומתעמק. אני סובלת מאלימות נפשית קיצונית וכואבת ביותר. בעלי משפיל אותי בכל הזדמנות בפני העובדים שלנו, בפני ילדינו ואף בפני אנשים זרים, אני מרגישה את הכאב הנפשי בכל גופי ובעצם מחזיקה את עצמי רק למען הילדים. לעיתים קרובות אני נשברת ואומרת לעצמי שהילדים יסתדרו, יתבגרו אבל אני כבר לא מסוגלת יותר. אתמול שבעלי הגיעה הביתה מהעבודה בשעות הערב המאוחרות ונכנס לחדר השינה המשותף שלנו הוא צעק עליי תוך כדי ניבול פיו שאני "אעוף מהחדר שינה, אעוף לו מהעיניים למקום אחר"... איני יודעת למי לפנות לעזרה, ומה עליי לעשות, אני יודעת שאם אעזוב את הבית אחשב למורדת, ואני לא רוצה לקבל את התואר הנכבד הזה ואף לא דוגלת בזה. ברצוני לדעת מה עליי לעשות כיצד להתייחס להערות של בעלי ולהשפלות? אודה לכם על תשובתיכם

העצה הזו באה מהלב לא פחות מאשר מהרקע המקצועי שלי

לא ציינת איך היה המצב לפני ההתדרדרות הכלכלית. אבל אני מניח שגם אז חייך לא היו סוגים בשושנים... המצב הקשה בו את נמצאת מצריך התערבות מקצועית. גם כדי לשפר את שלום הבית, ו/או לקבל חיזוק במצב הקשה בו את נמצאת. מצד שני, ייתכן שבעלך נמצא במצוקה קשה, ואת התסכולים והכעסים הוא מוציא על האדם הקרוב אליו ביותר. הדבר דומה למי שסובל כאבים קשים, שמטיח דברים באנשים סביבו, ו"מתנקם" בעולם... התנהגות זו יכולה להיתפס כילדותית, אך לא כולנו התבגרנו באותו קצב ובאותם מקומות בנפש. ולעניין השני - שלום בית אינו נקנה בכל מחיר. יש לך זכויות בסיסיות כאדם וכבת ישראל. אני אדם חרדי, ואיני עושה פשרות בקיום מצוות. אבל, ואני לא נכנס לפן ההלכתי, אם ח"ו הבת שלי היתה מספרת לי על התנהגות כזו של בעלה, והיתה אומרת לי שהסיבה שהיא לא עוזבת את הבית היא כי היא לא רוצה להחשב כ"מורדת", הייתי מייעץ לה קודם כל לחשוב על בריאות נפשה, ואם היא מרגישה שזה המוצא היחידי - לברוח כל עוד נפשה בה. את החשבון עם הקב"ה נעשה אחר כך... בברכה והצלחה, מיכאל בוקצ'ין 054-2273970

אין שלום בית.חיי הפכו לגהנום

אני נשואה 7 שנים ,יש לציין שבעלי חוזר בתשובה ב5 שנים האחרונות ,מכבדת את רצונו שומרת נידה שבת וכו'.ילדי במוסדות דתיים .אני לא שמה כיסוי ראש ולא חצאית אבל משתדלת לכבד ולחיות באורך חיים דתי.הבעיה היא כזאת.שבעלי הוא אדם פרמיטיב קיצוני .לא מפרגן ,לא מרוצה מהמצוי ביקורתי שאין דברים כאלה ,בעיני הערך שלו לדת יורד כי עפי מיצווה מהתורה הוא אמור לכבד את אשתו.והוא בכלל לא מכבד,אני משתדלת להיות רעיה טובה .מנקה מבשלת.כל הזמן לספק את רצונו שהיה לו טוב ולא יתלונן .אבל לצערי לא מצליח לי,הוא לא מוכן לשמוע על יעוץ נשואים,לא מוכן לקבל ביקורת מאחרים[כל הזמן טוען שהוא לא מוכן שיתערבו לו בחיים]כל הזמן טוען שהכול תלוי בי שאני צריכה להשתנות.חסרת אונים מה אני עושה ? להתגרש זה פתרון אחרון אצלי

בעיה נפוצה עם פיתרונות - רק אם תרצו

אני רוצה קודם כל לציין לשבח את הנכונות שלך להיענות לתהליך החזרה בתשובה של בעלך. כחוזר בתשובה בעצמי, אני מכיר את הקושי לשמור מצוות שבעינינו אין להן משמעות או טעם. גם אם הבעל אינו רוצה לבוא לייעוץ זוגי, אם את תבחרי לבוא לבד בתחילה, רוב הסיכויים שהוא יצטרף בהמשך. היו לי מקרים דומים לשלך. ועם קצת רצון טוב אפשר ואפשר לחיות חיים של זוגיות מאושרת. אבל, בעלך חייב להבין מספר דברים, ואת יכולה לומר לו את מה שכתבתי. הוא גם יכול להתקשר אלי ללא תשלום לשיחת הבהרה. א. אי אפשר להכריח אדם לחזור בתשובה. זה חייב לבוא מתוך מניע פנימי. ככל שהוא מפעיל יותר לחץ, כך אני צופה שאת תתרחקי מהדת. ובסופו של דבר העוון יחול עליו! ב. הרבה אנשים מקיימים מצוות למהדרין, כשרות, תפילה בהנץ, לימוד תורה על חשבון פרנסה, וכד', ושוכחים שאהבת ישראל היא הכלל הגדול בתורה. יותר מכל היתר. ודווקא במקום שקשה לי ביותר - שם הוא המקום בו אני צריך להתמקד. ג. יראת שמים אמיתית אינה יכולה לבוא על חשבון הזולת. יותר מכן, אי אפשר לשנות את השני. רק את עצמי. הייתי מציע לך לקבוע פגישה איתי, או עם אדם מקצועי שמכיר וחווה את התהליכים אותם אתם עוברים. לא כל רב ו/או יועץ נישואין יכול לתת מענה בנושא זה. בברכה, מיכאל בוקצ'ין, פסיכולוג, יועץ נישואים ומגשר. 054-2273970

חוסר תשוקה מצד הבעל

אני נשואה 7 שנים ,אני שומרת נידה .שאני חוזרת מהמיקווה בעלי לא משתף יחסי אישות.זה מוריד לי את החשק לשמור טהרת משפחה .הוא דתי ואסור לו לעשות את מה שהוא עושה לי.אני מיואשת ,בדיכאון הוא מצער אותי .הוא אדם קשה ובקורתי שלא מרוצה מכלום,משתדלת לרצות אותו .יכול להיות שהוא כבר לא אוהב אותי?,השאלה האם אפשר בכלל להחזיר תשוקה ואהבה שדעכה לה לחיי הנשואים? המשפחה שלי מאוד רוצה שאני יתגרש ממנו כי הם יודעים שאני סובלת וטוענים שמגיעה לי אדם שיותר יעריך ושלא מגיע לי היחס הזה,אני לא מעונינת בגירושים כי יש ילדים קטנים שמאוד קשורים אליו והוא קשור אלהם וזה יצער אותם עד כאב! וכן יש לי רגשות אליו אני מאוד מעריכה ואוהבת אותו ,הוא לא מוכן לשמוע על יעוץ זוגי [שוחחתי עם הרב שלו שהיה בהלם] ולא האמין ,הוא היה בטוח שהכול בסדר ואנחנו סמל הזוגיות המושלם, מה אני עושה אני חסרת אונים ובאמת מיואשת

הנושא מורכב עדין וקשה גם יחד

קיום יחסים מצד הגבר אינו נובע תמיד מאהבה. הצד הרגשי אינו כל כך משמעותי בנושא האינטימי כמו אצל האשה. כך שאני מניח שיש כאן סיבות עמוקות יותר הנוגעות למבנה האישיות, אולי לחוסר ביטחון בתפקוד הזוגי, או לבעיה רפואית / פסיכולוגית שהוא מתבייש לשתף אותך בה. אין פיתרון קסם. ייעוץ זוגי רגיל לא בטוח שייתן את המענה הדרוש. את חייבת להתייעץ עם סקסולוגי/ית דתי/ה חרדי/ה שמתעסק/ת בנושא. ורק לאחר מכן לפנות ליועץ נישואין. את חייבת להבין שחוסר חשק מצד הגבר נוגע בנקודה מאד פנימית ורגישה. כל נגיעה שם ללא ידע והבנה עלולה לשבור את בעלך ואת האגו שלו. ז התוצאות של מצב כזה עלולות להיות לא טובות. אבל אני מסכים איתך שלפני ששוקלים גירושין יש למצות את כל האפשרויות האחרות. מיכאל בוקצ'ין, פסיכולוג, יועץ נישואין ומגשר. 054-2273970

מחפש מטפל

לצורך טיופל זוגי אנו צריכים מטפל בחיי אישות באיזור המרכז / דרום נשמח לקבל המלצות של המומחים האפשרות הכספית שלנו מצומצמת תודה

אני מציע את עצמי, אך כיוון שאינני מכיר אתכם,

כדאי שתעברו על הפרופיל שלי באתר זה, ותראו אם זה מתאים לכם. אני עובד בגבעת שמואל, כפר סבא וירושלים בברכה, מיכאל בוקצ'ין 054-2273970

מתי הזמן לוותר ולהיפרד

אני בת 34 ובעלי בן 36 נשואים 8 שנים ויש לנו 2 ילדים בן שנתיים ובן 4 חודשים. כל השנים היו בינינו אי הסכמות, ריבים, ויכוחים המגיעים לפגיעה עמוקה. עם הזמן המצב מחמיר. יש לשנינו כבר הרגשה שהמצב לא ישתנה. יש כבר סלידה, זלזול. רוב הויכוחים שלי שבעלי לא מגיע הביתה מוקדם וע"כ הדברים מצטברים ולא נפתרים. כל פעם שאנו מדברים זה האשמות , זלזול והמצב מביא אותי למצב חסר פתרון. לי קשה להמשיך להיות במצב כזה ובעלי משדר שמצידו זה ימשיך להיות ככה אך נשאר רק בגלל הילידים ובגלל היותי לא מסוגלת לטפל בהם לבד. הבאתי את הרב שלנו הביתה וסיפרתי לו על מקרים קודמים מול בעלי. זאת תמיד אני מדברת והוא רק מחייך כאילו הוא הקרבן ומוותר. אני לא יודעת אם יש לו בכלל רצון לפתור את הבעיות שלנו (מה שעשו הוריו, הוריי כמו בדורות קודמים) מהיכן להתחיל, מיואשת מאוד וחסרת תקווה . אין לי כוח מלבכות כל יום ללא הרף.

לפי התיאור שלך - הזמן ממש לא הגיע

אני מצטרף לקודמי. הסימפטומים מוכרים, לא חביבים, אבל אפשר וצריך לטפל בהם. ועכשיו הוא הזמן. אני מציע לכם ללכת לייעוץ, מקצועי, אמין, ותכליתי. מיכאל בוקצ'ין 0542273970

המשך לשאלתי....

יום שישי האחרון זמן קצר לפני שהשבת נכנסה מרוב מתח התפרצתי והשתוללתי זה היה מראה לא נעים בכלל.בעקבות ההשתוללות שלי היתה לי ירידת מים נבהלתי מאוד מאוד לא קרה לי דבר כזה . הבן שלי היקר לא עזב אותי והושיט לי יד עד שהלכנו לישון.מבין העצות שייעצתם לי כאן אימצתי את העצה לדבר עם הילד ולהסביר לו שסבא כמו ילד קטן וכ'ו... וצריך לסלוח לו.הוא קיבל את זה יפה מאוד. אנחנו מבררים כרגע לגבי מישהו מהימן שיתן לנו פתרון ועזרה לגבי הנושא הזה כי מבחינתי כרגע פקוח נפש דוחה שבת .הסברתי לבעלי שנגמר לי הכח מוותרת אני אהיה עם הילד מצידי שישחק ויעשה מה שהוא רוצה אני לא מתכוונת להשתתף בארוחות לא מתוך דווקא.מתוך שפשוט הגעתי למצב שאני חושבת על השבת ופשוט רוצה לבכות.אני שמחה לשמוע שאין לי מה לפחד מהקללות שלו.באמת נרגעתי.בסופו של דבר אני לא שונאת את הקשיש הזה.יש לי רגשות חמים אליו הוא עזר לנו המון מבחינה כספית.אין טעם לדבר איתו כי הוא שקוע בעולם שלו. תודה רבה

בבעיה שאת מציעה יש שני אלמנטים

הראשון - העמקת הקשר בינך ובין בעלך. כולל בניית הרמוניה והסכמה בינך לבין בעלך מול המשפחה בכלל וחמיך בפרט. עבודה על תקשורת נכונה, הכרת המקומות הכואבים אצלך (לא בטוח שבעלך מתחבר להם, בגלל הרקע הרגשי ביחסו אל אביו), הצרכים שלך ושלו בזוגיות ובשותפות. הנושא השני הוא אלמנט הגישור - ניתוח המצב, הגדרת אינטרסים, סדרי עדיפויות, ותכנית פעולה ליישום לפיתרון הבעיה שאת מציגה. אשמח לסייע מיכאל בוקצ'ין 054-2273970

אני לא חשה ביטוחןן רגשי עם בעלי- מה עושים ?

שלום רב ! אנו נשואים 8 שנים ויש לנו 3 ילדים סה"כ יש לנו זויות טובה ,משיכה ותקשורת וחיבור ובהחלט יש רגעים טובים בזוגיות ,אולם ברגעי משבר ומריבה אני מגלה כי יש ביננו תהום פעורה וכל מה שאני חושבת שאני יודעת על הזוגיות מתברר לי כלא רלוונטי ,אני חשה שאין היננו כבוד הערכה וסבלנו תלראות את הנקודות עליהם מדבר האחר ,כל אחד מאתיתנו חש פרייאר במערכת ,שנינו חשים לא מוערכים מהצד השני ומובנים מאליו . כאשר אני חשה בזמנים כאלה כי אין לי אמון שבעלי יהיה המשענת שלי ויכיל אותי ,אני לא חוששת שהוא ילך חלילה עם נשים אחרות אך אני חשה שהוא לא שם בשבילי ואין לי תחושה של :אני והוא נגד כל העולם" ולא שחלילה צריך להיות נגד כל העולם אלא אני חשה שאנו לא חזית אחידה ,יש לו הרבה טרוניות והאשמות כלפיי והוא יודע בשעת מריבה למצוא את נקודות החולשה שלי לההעצים אתון ולתת לי תחושה שאני חסרת ערך גם בדברים שאני בולטת בהם לטובה בתפקוד היומיומי . ובכלל התחושות הללו גורמות לי להרגיש לא בטוחה איתו ואני לעיתים מרגישה שאני מקנאה או חרדה ולא שלווה ובוטחת בו ,ניסיתי להסביר לו כמה פעמים שאני חשה שצרכיי הריגשיים לא באים לידי סיפוק שהוא לא נותן לי תחושה שאני הכי בעולם אבל אי הפנמה מצידו של איך להתנהג איתי . מה עושים ?

הנתק בעיקר נובע מחוסר הבנת הצרכים של בן הזוג

את אומרת שיש לכם משיכה, רגעים טובים, וזוגיות טובה בדרך כלל. כלומר - הבסיס הוא טוב. אנחנו חיים בעולם בו המגמה היא להמעיט בהבדלים בין הגבר והאשה, כתוצאה מהערכים המודרניים הדוגלים בשוויון בין המינים. תפיסה זו חדרה גם לעולם הדתי והחרדי, והתעצמה כתוצאה מכך שנשים במגזר זה תורמות לא פחות, ולפעמים יותר, לפרנסת הבית, האוירה הרוחנית, ועוד נושאים שנחשבו בעבר למנת חלקו של הגבר. בנוסף, אמנות השיחה והתקשורת אינה נלמדת במסלול החינוכי הרגיל. פעם, האוניברסיטאות היו מציעות בעיקר מגמות של פילוסופיה, דיאלקטיקה, תורת הנאום, וכד'. כיום, בעולם הטכנולוגי אנחנו הופכים קצת ל"ג'וקים" תרתי משמע (גם שביבי מחשב, וגם נטולי עומק ורגישות הומנית) התוצאה : א. איננו מודעים לצרכים השונים של האשה (דיבור, שיחה, שיתוף והקשבה), ושל הגבר (פירגון, הערכה, כבוד, וטיפוח האגו). ב. ןגם כשאנחנו חושבים שאנחנו יודעים למה בן הזוג זקוק, אנחנו מדברים בכותרות. למשל הצורך באהבה, שהוא צורך בסיסי, אינו מתבטא רק במגע אוהב, מילות חיבה, והצהרות בלבד. כל אלו לא יעזרו במקרים בהם הגבר מרגיש "לא חשוב" כאשר אשתו אינה מפסיקה את שיחת הטלפון עם החברה, האחות או האמא, כשהוא נכנס הביתה, ואצל האשה - כשהוא יושב וקורא ספר ואינו נותן עזרה בנקיון המטבח במוצאי שבת. כנ"ל - ביטחון אצל אחד זה בטחון כלכלי, ואצל השני זה הידיעה שתמיד אני אעמוד לצידו מול החותנת... ולכן, אין מנוס לפעמים מלעבור תהליך של הבהרות ואימון בתקשורת, למידה של הזולת, ואימוץ כלים לתקשורת והעברת רגשות בצורה בונה, חיובית, ולא שיפוטית. זה אפילו יכול להיות כיף ... בהצלחה מיכאל בוקצ'ין

בעיה של ילד

יש לי נכד בן 5 וחצי והוא כל הזמן בוכה לנו ורוצה ללבוש רק שמלות ונעלי עקב אנחנו לא יודעים איך להתנהג איתו כי זה מדאיג ומלחיץ אותנו אבקש את עזרתכם תודה

לא נותר לי אלא להצטרף לרב גד מאיר שמחוני

ולחזק אתכם לקבל את התנהגותו של ילדכם כנורמלית וסבירה. כי בגיל זה היא ממש ממש כזו. דווקא ההתנגדות שלכם והמניעה ממנו לעשות כרצונו, עלולים להצמיח בעיות בעתיד. בברכה, מיכאל בוקצ'ין

יועץ משפחתי באזור המרכז או הדרום

שלום חברים הגיע אלי מקרה של בעיות תקשורת בין אם לבנה הנשוי, שרוצים להגיע לאיש מקצוע,מי שלמד את התחום ויש לו נסיון בתחום המשפחתי הנ"ל, מוזמן ליידע אותי. תודה. יש להם העדפה לגבר.

אני מצטרף

מיכאל בוקצ'ין, מקבל בגבעת שמואל. 054-2273970

THANK YOU FOR OPENING AN ENGLISH DEPARTMENT

First of all, I can tell you how happy I am to see that a new English forum has opened, I'm sure this will be a massive benefit to the community. I've been married for nearly eleven years. The truth is that even before our marriage, I knew that this wasn't the right one for me. My husband is generally a very nice person, he just doesn't know how to be supportive enough in our marriage. We have been through various crises in our marriage, and every few months, I feel all those suppressed feeling of anger returning. Today after almost eleven years, I simply feel that I hate my husband, and the only thing holding me back from requesting a divorce, is the effect this will have on my three precious children. We have spoken many times about going for help but nothing has happened as yet. His detachment is killing me. What should I do??

Being supportive and in communications with your wife \ husband

can be learned. From my experience, such problems can result from a peronality \ emotional disturbance, but more often - from lack of awareness to the wfe's needs. I understand that your husband is generally a "nice guy". therefore - I'd try consulting before making any drastic moves. I recommend a short process that includes behavioral and cognitive aspects. After 2 - 3 meetings it will be possible to asess the probability of success. Call me (after you visit my site here at Y.N.R) or my site at www.schinab.co.il sincerely Michael Bukchin MA 054-2273970

הפרעת אישיות המתבטאת בהתעללות באחרים APD

ב"ה שלום וברכה, קראתי בספר של מרים אדהאן על תסמונת APD וזה מאוד דומה להתנהגות של בעלי כלפיי. זה גם מסביר כיצד הוא מצליח להפוך את הדברים ולהציג עצמו אחרת בפני יועצים/עו"ס וכו', מלבד יועץ אחד ששם לב שהוא משקר ללא מצפון. אין לי חשק להמשיך כך לחיות איתו ומצד שני שהתחלתי תהליך גירושין בעבר, הוא העליל עלי עלילות ויצר פלונטר שפחדתי שיקחו את הילדים משנינו. החלטתי שאו שהוא ילך לטיפול זוגי מרצונו או שאברר אצל עו"ד אם אפשר להפעיל צו נגדו. בכל אופן לשאלתי: חברה המליצה לי על יועץ מסויים שעובד גם דרככם. אני הסתכלתי בתוארים שלו והבנתי שיש לו תואר בחינוך. האם כדאי יותר לגשת לפסיכולוג? תודה רבה

שלום תהל

אין מספיק פרטים כדי באמת לתת עצה מבוססת. אבל כעיקרון, אני בעד ייעוץ. משתי סיבות: א. יש סיכוי שזה יעבוד ותוכלו לשפר את חייכם. ב. אם המצב לא ישתפר ותגיעו למאבק גירושים ופרידה - העובדה שאת יזמת תהליך ייעוץ תעמוד לזכותך בבית הדין או במחלקת הרווחה. כדאי רק להתייעץ עם עו"ד או טוען רבני איך להתחיל את התהליך כדי שלא תיכנסי לפינות שכיום את לא מודעת להן. בהצלחה מיכאל בוקצ'ין

בעיות בעקבות העבר

אני ובעלי נישואים כשנתיים+ילדה,כאישה מפריע לי דברים שבעלי עשה בעבר-אשר גורמים לי לדאגה,מתח נפשי ,חרדות,לחץ,חוסר ביטחון עצמי,האם יש אפשרות להתמודד עם זה?איך אפשר לפתור בעיה זו המעיקה עלי לעיתים תכופות? בנוסף לזאת- דרך ההתמודדות שלי עם בעלי ומשפחתו,וכן עם הערות ופגיעות מבעלי היא בבריחה אני מתעלמת ממציאות פוגעת או מההערה-קשה לי להתמודד וכן עם משפחת בעלי אשר שונה מהמנטליות שלי מבית-אני נוטה לא להגיע אליהם לרוב-כי הם מעירים ופוגעים במודע ובתת מודע-ובעקבות זאת אני מעדיפה לא להכנס לזה,יש לי ממש פחד וחשש גדול מהערה ופגיעה!!! מימה זה נובע?למה אני מתמודדת כך?האם זו הדרך הראויה והרצויה? תודה רבה רבה אשמח לתגובה...חנה

אפשר וצריך קודם כל להביא למודעות של בעלך

את הסבל שאת עוברת. ראשית - כמעט לכל אחד יש "עבר" שהיינו מעדיפים למחוק אותו. ההתמודדות עם העבר היא על ידי בניית יחסי זוגיות שלא יחזירו את בעלך לשם. את היחסים ביניכם צריך לחלק לשני נושאים: א. בינך לבין בעלך - כמו שכתבתי בכותרת - להביא למודעות של בעלך (וכנראה שגם שלך, כי יחסים הם דו צדדיים), את ההשפעה שיש למילה או לתנועה (שפת גוף) על הזולת. לא תמיד אנחנו מודעים למה שאנחנו מעוררים אצלו / ה. ב. היחסים עם משפחת בעלך. התא המשפחתי שלכם הוא מעל לכל. בעלך חייב להבין כי הוא תמיד צריך לעמוד לצידך במצבים לא נעימים. מצד שני, ככל שתלחצי עליו יותר כך הוא יתרחק לצד של ההורים. לכן יש להסביר את המצב בלי האשמות של המשפחה שלו, אלא בהדגשה על הצער הנגרם לך. עדיף במצב הזה ללכת לייעוץ מקצועי. בברכה והצלחה מיכאל בוקצ'ין

חשש להתנהגות עתידית של החבר

שלום רב! לפני מספר שבועות התחלתי לצאת עם בחור מקסים. שנינו בסביבות גיל 25+. כבר בפגישות הראשונות שיתף אותי בחוויה קשה שעבר בתור ילד. הוא סיפר שאביו היה נוהג להכות אותו כשהיה צעיר. לא שאלתי שאלות ולכן אני לא יודעת מה חומרת המכות היו אך אני יודעת שאת אחיו הצעיר הוא לא היכה. הידיעה שכך התנהג אביו מטרידה אותי מכיון שאני יודעת שיש סיכוי ולו קלוש שינהג כך עם ילדיו לכשיהיו. השאלה שלי היא כזו: כיצד אוכל לדעת האם ישנם רמזים להתנהגות כזו בעתיד? האם יש מקום לשאול אותו שאלות נוספות? על אף שאנחנו לא מתחתנים וגם לא מתכוונים לעשות זאת בקרוב יש לי חשש להעמיק את הקשר ולקשור את עצמי לקשר בעייתי מאוד. אשמח להתייחסות בנושא, תודה מראש

לא תמיד ילד שעבר אלימות בבית יתנהג כך בביתו שלו

לפעמים התוצאה היא הפוכה. הסבל שהוא עבר יביא אותו להתנהגות סובלנית, רכה, ואפילו רכה מידי. אבל, כמובן שיש סיכון לא קטן שההתנהגות שהוא חווה בביתו תחזור על עצמה. ולכן, הייתי הולך לייעוץ הכנה לנישואין אצל יועץ מקצועי שיוכל לעמוד על טיבו של בעלך, ולתת הערכה נוספת. למרות שאין דברים מוחלטים, והדבר תלוי גם בהתנהגות הצד השני. בהצלחה מיכאל בוקצ'ין

קשר בין בחור דתי למסורתית

שלום לכולם! אני רווק בן 28 ומגדיר את עצמי כבחור דתי למרות שיש לי המון מה לתקן ולחזק ( שומר שבתות חגים..תפילות..ברכות (בינתיים אם לחץ של עבודה ולימודים ..לא תמיד מצליח להתפלל במנין וגם לא תמיד את כל התפילות) אבל במהותי ,במחשבה שלי אני נחשב דתי.. מזה תקופה (3 חודשים) הכרתי בחורה נחמדה בעבודה ויש בנינו תקשורת טובה , במהלך יום העבודה אנחנו מבלים די הרבה ביחד (ארוחות , הפסקות וכו'..)ואפילו אנשים בעבודה חושבים שיש בנינו משהו. ואני די מחבב את הבחורה... הבעיה : שהיא לא לגמרי דתית היא מחשיבה את עצמה כמסורתית (שומרת שבתות חגים..כשרות.ואפילו צמה בט' באב) מידי פעם היא לובשת מכנסיים , חולצות קצרות ..לגבי כיסוי ראש בעתיד אמרה שלא בטוחה.לא שומרת נגיעה חיצונית בידיים (כמו ללחוץ יד למישהו) מידי פעם אנחנו מעלים את השאלה האם זוגיות בנינו יכולה להצליח ..היא חושבת שכן (שאם יש תקשורת טובה זה יכולה להצליח) . אני בינתיים שולל וחושב שעדיף שלא .(די קשה לנתק את הקשר כי אני רואה אותה כל יום ) נא עזרתכם !הארותיכם!!אשמח לכל עצה.

אפשר ליצור זוגיות כאשר מגשרים לכתחילה על ההבדלים

הצעד הראשון שאתה צריך לעשות הוא לגבש את התמונה שאתה רואה לעיניך בחיים משותפים והקמת משפחה. לשם כך, לא מספיק להעלות נושאים כלליים כמו "אני רוצה שאשתי תלך עם כיסוי ראש כזה או אחר" או ש "ילדינו ילמדו במסגרת..." אתה צריך ממש לשבת על סדר יום. מה אתם עושים ביחד. איך נראה הבית, מה יש בארון הבגדים שלך (לבוש חרדי? ג'ינסים?), שלה. איך תיראה השבת. אתה רוצה ללמוד? לקבוע עיתים לתורה? אתה מעוניין שהיא תלך לשיעורים? אצל איזה רב? אני מאמין באם תעשו תהליך מסודר של תיאום ציפיות לפרטים - תוכלו להחליט אם להמשיך או לא. ודבר אחד חשוב מאד לזכור. אנחנו משתנים במרוצת השנים. עמדת ההתחלה מחזיקה לזמן קצר. השאלה החשובה ביותר - עד כמה אתה והיא יכולים להיות גמישים ולהיענות לשינויים אפשריים אצל השני. בברכה, מיכאל בוקצ'ין

הרגשה שבעלי מפלה לרעה בין הילדים

שלום בני האמצעי בן 3 וחצי ואני חשה שמאז שנולד בעלי לא חש חיבור אליו ולעיתים אפילו מתייחס אליו פחות יפה ואפילו מעליב אותו ולעיתים אף מכה .יש לנו עוד 2 ילדים האחת גדולה והשני קטן אליהם בעלי מתייחס באהדה יותר גדולה ובסלחנות למעשים שעושים , רמזתי לבעלי אך הוא כועס שאני אומרת את זה אולי הוא לא מודע להתנהגות המפלה שלו .נסיתי אף להסביר לו שמאוד חשוב לילד שיהיה לו קשר בריא עם דמות האב ולא רק איתי וכיון שכך אני חשה שעליי לעשות "אפליה מתקנת" ומרבה לחבק אותו ולנשק ולומר לו כמה הוא מקסים ומשתדלת לבלות איתו זמן איכות, לצערי למרות זאת אני מרגישה שבעלי לא שש לבלות איתו לבד הוא טוען שהוא מפונק ובכיין ( ולעיתים בני אכן מתנהג כך ואפילו בצורה מוגזמת ) והוא רוצה לחשל אותו שלא יהיה עדין מידי ולדעתי הוא יכול רק להרוס אותו נפשית ואני חוששת מאוד לכך ,אני לא יודעת מה בני חש אבל לא פעם הוא בוכה כשאבא כועס עליו ובא למצוא ניחומים אצלי ולעיתים יש לו אומץ להגיד לאביו אני לא רוצה אותך , לך מפה וכו' שזה מבטא לדעתי תסכול שהוא חש מאביו. מה עליי לעשות ? אני לא רוצה שבני ירגיש פחות אהוב ושמקומו לא בטוח , ואף לא פעם מצאתי את עצמי מהרהרת בכך שאני מסוגלת להיפרד מבעלי באם המצב ימשיך ובלבד שבני לא יחווה תחושה של חוסר אהבה אשמח לשמוע את דעתכם !

בעיה כואבת, שאסור להזניחה

אמנם, יש תקופות בהתפתחות הילד בהן הוא מתקרב ומתרחק מאחד ההורים. מצבים אלו חולפים בדרך כלל ללא בעיות מיוחדות. אבל המצב שאת מתארת נראה לי מעבר לממוצע. בעלך מגיב בצורה מוגזמת, ואינו חש את הילד. אני מציע לך לבוא עם בעלך לטיפול משפחתי, כדי: א. להעלות למודעות שלו את הבעייתיות במצב. ב. לתת לו כלים לראות את הבן מזווית אחרת. ג. לתת לשניכם כלים להטמיע שינוי אמיתי. בברכה, מיכאל בוקצ'ין

אלימות מילולית וחוסר תקשורת

שלום רב! אני נשואה כ11 שנה אולם לא זוכרת תקופה בה בעלי ואני לא רבנו. בעלי לא פעם מקלל אותי , בין אם זה בפניי לבד בין אם זה מול הילדים (יש לנו 3 ב"ה) לעיתים אני בטוחה שהשכנים אפילו שומעים. אני חושבת שיש לו שאיפה לשלמות לבית מסודר קומפלט- דבר שלטענתו אני לא עומדת בו. מהרגע שהוא נכנס הביתה יש לו ביקורות בלי סוף. והוא טוען שהבעיה היא אצלי. הוא ציני מאוד בטענה שהוא רק צוחק למרות שהבהרתי מאות פעמים שהוא לא מצחיק אותי. לצערי מחישוב לא נכון הוא גם הכניס אותנו למצב של מינוס (יותר מ23 אלף שקל וזאת הסיבה שכרגע אין לנו כסף ללכת לייעוץ עד שסוף סוף הסכים ללכת) וכשאני אומרת הכניס זה כיוון שהוא החליט שרק הוא יודע לחשב חשבונות. אחרי הלידה הראשונה עברתי דיכאון אחרי לידה (נראה לי מהיחס שלו- אך גם אז לא הרגשתי שיש לי עם מי לדבר) לפני שנה נולד לנו בן נוסף - ומאז הוא ניטרל עצמו לגמרי מאחריות של מקלחות, לקום בלילה וכ"ו על אף שלעיתים אם הילד תקופות עם חום וואני באפיסת כוחות. אשמח לעזרה והכוונה מצידכם.תודה רבה!

החישוב הכספי אינו רלוונטי לצערי

אין ספק שהמצב אותו את מתארת אינו נסבל. יש צורך דחוף לשבת עם שניכם ולתת אפשרות לאוורר כעסים ותסכולים, להבין את הצד השני ולהגיע למקומו. אני קורא לזה "לקבוע פגישה אצלי במרפסת" שכל צד יראה את "הנוף" מהזווית של השני. טיפול כזה יכול לעלות מקסימום 4,800 ש"ח. אם מישהו היה שובר רגל במשפחה והייתם צריכים להוציא 5,000 ש"ח. לא הייתם משיגים את הכסף? האם עלות המצב כיום אינה גבוהה יותר, רגשית וכלכלית? ואם הדברים יגיעו לפירוד חלילה וחס, ההוצאות לא יגיעו לפי כמה מהסכום המדובר? אני מציע שתתקשרו אלי. מיכאל בוקצ'ין 054-2273970

התלבטות לגבי מיסוד הקשר

צוות י.נ.ר, שלום וברכה, אני מתנצלת מראש אם דבריי יהיו ארוכים אך אני רוצה לשקף את המצב באופן הכי בהיר שאוכל. זה זמן מה אני נמצאת בהתלבטות ובקושי להכריע האם הבחור איתו אני בקשר הוא הזיווג שלי, דבר שגורם לי למתח נפשי רב. אני נמצאת במערכת יחסים כשנה עם בחור בן 38, גרוש + ילד (3). אני רווקה, בת 27, מתחזקת בשמירת מצוות ובהתקרבות לה', ובן זוגי גם כן (אמנם בעצמה נמוכה ממני). מעבר לנתונים הטכניים שפירטתי כרגע, שבעצמם, כביכול, מהווים מכשול או קושי להתאמה הזוגית, יש שוני במנטליות ובערכים ביננו במספר דברים בולטים, כגון: הוא נוטה לכעוס בקלות, מתקשה לסלוח ונוטה לשפוט מהר בעוד תפיסת העולם שלי היא להימנע מכעסים, שיפוטיות, נקמה וכו' ותוך השתדלות לראות לחיוב את כל מה שקורה. יחד עם זאת, אני אוהבת אותו, הוא מעניק לי חום ואהבה ללא תנאי וללא פשרות. הוא מקבל ואוהב אותי כפי שאני, דבר שאני לא יכולה לוותר עליו בקלות. בנוסף, הוא בעל לב רחב, מצחיק אותי ומשתף פעולה בקלות עם ההשתטויות שלי, מעריך אותי, מפרגן לי, ומודע למידותיו "הבעיותיות" ובעל נכונות לשפרן (כעס בעיקר). הספק הוא האם אנחנו נצליח להחזיק מעמד אם ננישא לאור השוני, שהרי נושאים חדשים רק יתפתחו ויתעצמו (חינוך ילדים למשל). אני מאמינה שלא לשווא הקב"ה כיוון את ההיכרות ביננו, אולי באמת לצורך שיפור המידות של שנינו, שהרי גם בי יש פגמים. אשמח לקבל עצתכם בעניין, משום שאני לא מרגישה טוב עם העובדה שאנחנו בקשר ולא שומרים נגיעה ורוצה כבר להחליט, לכאן או לכאן. בתודה ובהערכה רבה, ר'.

כעסים ואי סליחה - מתכון לבעיות

לפי תיאורך, שעלול להיות מוטה ולא אובייקטיבי, הבחור מצד אחד אוהב מפרגן, מצחיק ובעל לב רחב, ומצד שני כעסן, ולא סולח. האם את יודעת את הסיבה לגירושיו? האם ביררת גם במקומות אחרים? האם הוא קנאי? שימי לב לסימנים של בעלות יתר עלייך. אמנם, תשומת לב זה דבר מחמיא, אבל.... האם הוא מנסה להגביל אותך ביחסייך עם חברות, משפחה, אנשים בעבודה. האם הוא שואל לאן הלכת? מה עשית? האם את מרגישה שיחסים אלו מפריעים לו? אם כן - תפשי מרחק ומהר. סימנים אלו עלולים להעיד על אלימות בעתיד. אדם המרגיש שאשתו היא רכושו. הוא אומנם מטפל בה ודואג לצרכיה - כמו שהוא דואג למכונית. אבל סימנים של עצמאות מצד האשה, והידיעה שבחייה יש עוד אנשים, עלולים להביא תגובות לא רציונליות ולא נעימות. הייתי מציע לכם ללכת לייעוץ אצל איש מקצוע - רצוי פסיכולוג קליני שעוסק בייעוץ נישואין (לא אני...) כדי ללבן את הנושא לפני שיהיה מאוחר מידי. בברכה, מיכאל בוקצ'ין

את עזרתכם

לא אפרט יותר מדי .בכל אופן לולא שיש לי ילדים כנראה שכבר הייתי מתגרשת .קשה לי מאוד מבחינה נפשית מה אפשר לעשות מבחינה פסיכולוגית שלא יכאב לי מהצער שיש לי. לא מעניין אותי לנסות ללכת ליעוץ ואולי גם לא שייך .רק שלא יכאב. לא שבעלי עושה לי משהו נוראי זה הרבה דברים אולי הוא לא מסוגל למלא לי את החסרים ואולי גם לא מעוניין ללמוד איך לעשות זאת. עייפתי .(אחד הכאבים שיש לי זה שכשבעלי פוגע הוא לעולם לא יבקש סליחה וגם יתכחש שפגע.) במחשבה שניה אני חושבת שיש כן דברים נוראים רק שהעברתי.למשל בתחילת נישואנו לפני 20 שנה אמר שבעצם היה צריך להיפגש ולהיתחתן עם קרובת משפחתי .ורק השדכן טעה .(קרובתי נפגשה בחדר הסמוך עם משודך אחר. למרות שהיגיון ישר מבין שאם השדכן טעה משמיים לא טעו.) לבסוף הסתבר שהוא סתם המציא .למה הוא רצה לצער אותי? למי פתרונים? האם יש טיפול פסיכולוגי שעוזר שפשוט לא יכאב ?

"לא מעניין אותי ללכת לייעוץ"...

מהציטוט הזה אני מבין שאת לא כל כך מאמינה שייעוץ יכול לעזור. אז יש לי בשורות טובות - דווקא במקרים כמו שאת מתארת יש סיכויים רבים לשיפור משמעותי. לא רק להפחית את הכאב, אלא גם את הסיבות לו. האם שאלת את עצמך איך בעלך רואה את המצב? האם התייעצת עם אדם קרוב? חברה, אחות? האם היו לכם זמנים של שמחה וחברות? מענה על שאלות אלו יכול לתת קצה חוט כדי לברר באמת מה הגורמים לסבל שבו את נמצאת. אני ממלית לך בחום כן ללכת לייעוץ. אני חושב שתוכלי, יחד עם בעלך, להתחיל בדרך חדשה. בברכה, מיכאל בוקצ'ין

בהמשך לשאלתי על מיסוד הקשר

כבוד הרב מיכאל שלום, ראשית, תודה רבה על תגובתך. בקשר להערותיך, לא- בן הזוג כלל לא קנאי, לא מגביל את חירותי לרגע, בשום דרך, וזאת אני אומרת באופן אובייקטיבי ככל שניתן (על אף הריחוק הגיאוגרפי ביננו). בנוגע לגירושיו, הוא סיפר לי כי מלכתחילה הם היו מועדים לכשלון כי זה לא נעשה בלב שלם מצידו. אני מבינה את הנקודה שאתה מעורר, בנוגע לבעלות עליי -אני לא מרגישה שזה קיים ביננו. אמנם יש בו מידת שתלטנות מסוימת, שקשורה אולי לעקשנות שלו. עם זאת, בדברים מהותיים, הוא קשוב לדבריי ולתחושותיי ולרוב, מסכים עימי. ההתלבטות שלי היא בנוגע לאותם דברים עליהם אני לא רוצה להתפשר, כמו הכבוד כלפיי גם בשעת הכעס, היכולת להכיל אותי ולהשקיע בזוגיות.. אבל מנגד, אני אומרת לעצמי שאולי הזיווג הזה נעשה כדי ששנינו נשפר את המידות שלנו. אני נמצאת במעיין היאבקות פנימיית עם עצמי -כשאני מדברת על ה'בעד', עולה לי ה"נגד" ולהיפך (גם כשאני חושבת שזה לצורך תיקון המידות אני אומרת לעצמי : "אבל רגע, את לא צריכה להיות המטפלת שלו!"). יש רגעים של התרוממות רוח שבהם אני בטוחה בו ורגעים של ספק גדול. אני יודעת שאני מאירה פה על הקושי הרב שלי בקבלת החלטות.. משהו שמוסיף למתח הנפשי שלי, אם לא גורם לו.. בכל אופן, אשמח לקבל המצלות ליועצים בתחום. אני גם נוטה לחשוב שאולי ברכה מרב מקובל וידוע תסייע לי להחליט. אינני יודעת.. תודה רבה, שוב.

אני שמח לשמוע שהנקודות שהעליתי אינן קיימות

ואין מניעים אובייקטיביים להפסקת הקשר. לכן, נראה לי שההסתייגויות נובעות יותר ממערכת של פרשנויות וציפיות אישית שלך, המתנגשת עם מערכת חשיבה והתנהגות שונה של בן זוגך. בדרך כלל, אין אפשרות, וגם זה לא נכון, לשפוט "מי צודק". במצב כזה צריך לשבת עם איש מקצוע, ולעשות תיאום ציפיות. להכיר מה מפעיל אותי, מה רצוי לשנות בי, ואיפה עוברים הקווים האדומים. קשה עד בלתי אפשרי לבצע תהליך כזה ללא גורם חיצוני מקצועי. ברכות צדיקים זה תמיד רצוי ועוזר, אבל, ואשתמש במשל, כשאנחנו הולכים לבנות בית, נבקש ברכה מהצדיק, אבל לא נוותר על תכניות של אדריכל ומהנדס, נכון? בהצלחה מיכאל בוקצ'ין 054-2273970

שנה ראשונה

שלום , אנו נשואים כתשעה חודשים , בזמן ההיכרות שלנו לפני החתונה אני זאת שתמיד דחפתי את הקשר וגם שהפריעו לי דברים בחוסר רגישות של בעלי כלפי הייתי לוקחת קשה ונפגעת ושראיתי שיישור ההדןרים לא בא ממנו עשיתי זאת בעצמי . אחרי החתונה זה לא השתנה אך מפריע לי יותר , אני די פתוחה ומשתפת וכמובן רגשנית ובעלי מופנם ופחות רגיש חיצונית . עדיין אני לא מצליחה להרגיש שבעלי באמת אוהב אותי - אלא כל הזמן אני חוזרת אחורה במחשבות שאם אני לא הייתי משלימה איתו מה היה קורה ואם בכלל היינו מתחתנים . מכיוון שבעלי עצמאי יוצא שבזמנים רבים הוא עסוק והזמנים שיש בשבילינו זה בין לבין , בין העבודה לתפילה , בין התפילה לשיעור תורה , כך יוצא שגם שאני רוצה זמן בשבילינו אני די צריכה להתחנן בשביל זה . האמת קצת התייאשתי , לפעמים אני חושבת איך אפשר להמשיך שרק לצד אחד נראה שחשובה הזוגיות. לאחרונה גם עברתי טיפול רפואי ולא הרגשתי שבעלי ממש שם איתי .. ושחזרתי הביתה הריחוק הזה רק החמיר . מכיוון שאני נכנסת לזה מאד עמוק ומטיפוס שמח הפכתי לממורמרת מאד חשבתי לנסוע היום להורים שלי - סוג של בריחה קצרה , ושבעלי יצטרף אלי לשבת , שלחתי לו הודעה בנידון כולל הרגשתי מהימים האחרונים , הוא רשם לי שאני רואה תמיד רק את הצד שלי, ואני חושבת שתמיד רק אני הפגועה ולא אכפת לי ממנו , ושבכלל אין צורך שאודיע לו שאני נוסעת ושיהיה לי שבת שלום , לא זה מה שציפיתי שיקרה ועכשיו אני לא יודעת איך להתמודד עם התשובה ואם ללכת בכלל , הלוואי ותענו לי בהקדם .

אני מצטרף לדעת כותבת התשובה הקודמת

הבעיה העיקרית הנשמעת מתוך דברייך (וכמובן זה בעירבון מוגבל, כי אי אפשר לאבחן במדוייק על סמך מידע חלקי), היא חוסר הבנה. חוסר הבנה של בעלך לצרכייך ולרגשותייך. וחוסר ההבנה שלך שבעלך, למרות שהוא מופנם, אוהב אותך ומשתדל לתמוך ולהיות שותף אמיתי בחייך, רק שהוא לא יודע איך עושים את זה. וכמו שציינתי - אני מצטרף להמלצה לגשת לייעוץ זוגי. בהצלחה, מיכאל

SHOULD THERE BE A "PULL" IN SHIDUCHIM

Hello eveyone, I came across your site, and i wondered now that you have an english section, if you could help me with something that's been bothering me I've been on a few shiduchim,and never feel like there's any "pull" between me and the boy I'm meeting . Is that a reason not to get married, or is this something that will just develop, and if so in how long?

This question had been answered by the Lubavitcher Rebbe

"That there must be "Meshichat Ha-lev Meaning - a pull of the heart' a feeling, a sense of mutual attraction. Marriage is the main arena of "Avodat Hashem", and likewise - there shoud be a feeling' love for G-D, as well as "Kabolas Ol - obedience and fulfilling the Mitsvos regardless of how we feel. If there is only obedience and no feelings, life is rather dull and hard. Nevertheless. even when love is filling us (as it should) we must always remember that sometimes we need to do our tasks and the requurements from a sense of duty. if you'd like a deeper explanation - you're welcome to call me. Michael Bukchin 054-2273970

אשתי לא אוהבת את גופה

אשתי לא אוהבת איך שהיא נראית. לא את השיער וכו'. היא מרגישה שמנה. [אנחנו חודשיים וחצי אחרי לידה שניה, נשואים 3.5 שנים] היא כל בוקר עולה על המשקל. היא לא מאמינה לי שאני אומר לה שהיא יפה, היא אומרת שאני אומר זאת בגלל שאני בעלה ולא בגלל שכך המציאות. קשה לה להפתח בגלל זה וזה מקשה עלינו קצת את חיי הזוגיות. איך אפשר לעזור לה?

אריה היקר

שאלתך היא דוגמה קלסית להבדלים בין החשיבה הגברית לחשיבה הנשית. וההבדלים האלה הם אחד הגורמים העיקריים למתחים וחוסר הבנות בין בני זוג. אשתך מביעה בפניך חוסר שביעות רצון ואכזבה מהמראה שלה. אתה מפרש את זה כפשוטו - אילו הן כוונותיה, וכך היא מרגישה. אני מבין שמבחינתך היא נראית בסדר, אולי קצת עלתה במשקל, וזה לא מפריע לך. ואתה מנסה להראות לה באותות ומופתים שהיא לא צודקת, שבעיניך היא יפה, וזה לא עובד. ואם זה לא עובד - סימן שהדרך בה אתה נוקט איננה המענה לבעיה. האם בדקתם אפשרות של דיכאון לאחר לידה? אם זה לא המצב, ואשתך מתפקדת ביום יום, הייתי מנחש (ברמה די גבוהה של סבירות) שיש לה כוונות נוספות מאחורי התלונה. א. צורך בלתי מסופק באהבה ותמיכה, שדרך הנושא הזה היא מצליחה להפעיל אותך. אבל הוכחות שהיא לא צודקת לא יעזרו. יתר על כן, הדרך שאתה נוקט עלולה לגרום לה להמשיך ואף להגביר את התלות והסחיטה הרגשית. היא מקבלת את מה שהיא רוצה, לא? ב. ייתכן שאחרי הלידה, הצורך שלה ביחסי אינטימיות פחת, וכדי לא לפגוע בך היא מצאה דרך לעגן את זה בסיבה צדדית כדי לא לפגוע. ג. ייתכן שבאמת היא חושבת שהיא לא יפה, וכל השיכנועים שבעולם לא יעזרו. לפעמים הכיוון ההפוך, של התעלמות, תגובה כמו "בשבילי את יפה, אני בעלך, וזה מה שחשוב!" ד. כשאתה מתייחס רק לעובדות - יפה / לא יפה, אתה מתעלם מהרגשות שנובעים משינוי התדמית שלה. ומה שהיא צריכה זה מישהו שיכיר בהם, ישקף אותם, ויראה שהוא מבין. משהו כמו: "אני מבין שאת מרגישה שהמראה החיצוני שלך אינו מה שהיה, וזה גורם לך לתסכול, צער, חוסר ביטחון, והרגשה של 'לא שווה' ". כך אתה מפגין הזדהות עם רגשותיה, הבנה והכלה, ונותן כתף. וברגע שאתה לצידה באופן כזה - היא תוכל לצאת מהקטע הזה בעצמה. ויש עוד כמה וכמה דרכים להתייחס למצב. איני מכיר אתכם, ואם הבעיה ממשיכה ואינה נפתרת - הייתי מציע לכם לגשת למספר פגישות אצל יועץ זוגי. בברכה והצלחה מיכאל בוקצ'ין 054-2273970

היתלהמות

שלום רב האם יש טיפול להפסקת היתלהמות לגמרי בין בני זוג ולא משנה מה הסיבה ?

יש ויש

התלהמות נובעת בדרך כלל מפרשנות שאחד נותן למסר של השני. המילים שנאמרות לוחצות על כפתורים רגשיים מובנים אצל בן הזוג, וצריך לעבור תהליך למידה משותף להכיר מה הם הכפתורים האלה, ומדוע הם מפעילים אותנו. לכל אחד יש חלום. איזה בית הוא יבנה, איך תיראה מערכת היחסים הזוגית שלו, איך יגדלו הילדים, ועוד. חלום זה נבנה בתקופת הילדות. כלומר - לפני שהיתה לנו תבונה ונסיון לשפוט את מרכיביו, את מידת הריאליות שלהם, ואת התאמתם לחיינו כמבוגרים. ועכשיו כשהתבגרנו - איננו מנתחים את החלום בצורה אובייקטיבית, וכל סטיה מהחלום מתפרשת כפגיעה, כאי-צדק, וכאכזבה. החלום שלנו נתקל בחלום של בן או בת הזוג. ומדרך הטבע - החלום שלו / שלה אינו תואם את שלנו. יש לנו שתי דרכי התמודדות: האחת - להיות מתוסכלים, להיפגע, ולהרגיש קרבן. השניה - לקחת אחריות, לשים את "הילד הפנימי" שלנו בצד, ולנסות להבין את החלום של בן / בת הזוג. כשנוקטים בדרך השניה - מגלים הרבה פעמים ששילוב של שני החלומות יחד הוא המתכון האמיתי לחיים מאושרים. יש אמרה שאני שומע הרבה מזוגות שמגיעים אלי לייעוץ - "זה לא מה שחשבנו...". כיהודים מאמינים, אנו יודעים שזיווג נקבע מלמעלה. ואם אנחנו מנסים להבין את כוונתו של הקב"ה שייצר את הזיווג הזה, אנו מגלים פתאום ש"זה הרבה יותר ממה שאנחנו יכולנו לחשוב". ולהגיע לזה - נדרשת עבודה. אבל הצד הנחמד בכך - שהעבודה הזו יכולה להעשות "בכיף"... ברכה והצלחה מיכאל בוקצ'ין 054-2273970

קונפליקטים

שלום, אני צריכה עזרה במה לעשות אם בעלי אנמנו לא מצלנחים להסכים על כלום וכל ויכוח הפיתרון: התגרש

אתם רוצים להתגרש?

אם לא, לכו ליועץ מקצועי. זה בסופו של דבר גם יוזיל את המחיר, וגם התוצאה עשויה להיות חיים טובים ביחד. אין תשובות פלא לשאלות כל כך גורליות כשלך. אם נמאס לכם ואתם אינכם מוכנים להשקיע ... בהצלחה בכל מקרה, מיכאל בוקצ'ין

המשך עייפות כלכלית תגובה !

רקע : 10 שנות נישואים. ילדים 3 מקסימים. בעיות מתחילת הנישואים עוד בחתונה והכל על סביב נושא הכספי אבא שלו ושלי מריבה על הבטחת סכום כלשהיא בחתונה אבי לא קיים אביו בירח דבש ביגלל שבעלי משתף את הוריו בכל אשר יחפצו כאילו הם חלק בלתי ניפרד ממנו - תוצאה הרס הירח דבש - הייתי אז חילונית עברנו ליישוב דתי התחלתי לשמור את השבת רק ב- 5 השנים האחרונות התחזקתי כי זה היה רצונו של בעלי היה שייך לזרם דתי לאומי - התחרד אבל רחוק מהדת מקלל מנבל את פיו לועג לי משפיל אותי ורומס אותי משתדלת שלא יהיה בזמן שילדיי בבית בהתחלה היה עושה זאת בשיתוף ילדיי עד היום משפיל אותי לפניהם - ואני משתדלת לשתוק - לא תמיד זה הולך. בעבר היה לו חופש בנגיעה בחשבון המשותף עד שבמשך הזמן הבנתי שאסור לי לתת לו את החופש הזה ביגללו אנו חייבים המון לבנק. הכל אצלו זה בכאילו גם שרוצה לעשות משהוא רציני לא בודק את כל האופציות ננעל ולא משנה לאן יגיע המחיר ואם אני מתערבת אז אני סתומה , שמנה , חסרת מוח , גויה ועוד. יש לומר שחזרתי בתשובה בזכותו. אבל קשה לי העלבונות שלו מה עוד שהוריו עוזרים לנו מידי פעם כלכלית והורי ממש לא. אז הוא מקלל את משפחתי ואומר דברים כמו שימתו לא אבקר את הקבר שלהם ועוד.... אני עברתי עם בעלי כברת דרך ארוכה וכמו שהיועצים אומרים הקושי ייגדל בגרושין , מה עוש שהוא תיפוס קנאי ורכושן , אוהב את עצמו קודם כל .... עכשיו אשמח לקבל ריקושתים - ואשמח להגיע ליועץ שיוביל אותי לחיבור ללא עלות מוגזמת אלא סבירה.

לפי התיאור שאת מביאה פה, את עוברת התעללות

מילולית ונפשית. ובכל זאת, האם הבנתי נכון? את רוצה לשקם את שלום הבית ביניכם? כדי להתחיל בתהליך קודם כל צריך לשמוע את הצד של בעלך, איך הוא רואה את המצב. לא כדי להכריע מי צודק, אלא כדי להבין את הסיבות היותר עמוקות להתנהגותו. באם בעלך מוכן להשתתף במפגש עם יועץ מקצועי? אשמח להציע את עצמי, מיכאל בוקצ'ין 054-2273970

ייעוץ על שיתוף בנתוני מוצע לשידוך

שלום, יש לנו בת בשידוכים, שהיינו משתפים אותה תמיד בכל המידע שאספנו על הבחורים שהוצעו לה. באחת הפעמים הוצע שידוך שלאחד מבני המשפחה מחלה שאינה תורשתית אולם היא גורמת למראה חיצוני מעט חריג. היא סרבה בכל תוקף לשמוע אפילו שאין לזה כל קשר לבחור עצמו, לכאורה. הפעם מציעים בחור שיש לו אח עם תסמונת דאון. האם לומר לה שיש אח כזה או לפרט רק את הנתונים האחרים ולהתעלם מכך? (אחר כך היא תשאל למה לא אמרנו לה... למה הסתרנו... ולא נוכל לשקר ולומר שלא ידענו...) תודה וגמר חתימה טובה!

מצטרף לקודמתי כ"יהודה ועוד לקרא"

המקרה הקודם הרבה יותר קל - ובכל זאת בתך דחתה אותו. תסמונת דאון היא כן תורשתית. רק תארי לעצמך שח"ו ביתך תלד ילד כזה וייוודע לה אח"כ שידעתם על המקרה במשפחה ולא סיפרתם... בהצלחה מיכאל בוקצ'ין

כיצד לנהוג עם חמות כ"כ קשה? האם לא די להשפלות ממנה?

שלום רב, אני נשואה מזה 3 וחצי שנים, אם לתינוק בן כשנתיים. מיום הכרותי עם בעלי עוד ברווקות אימו נהגה לחולל "ניסים" בינינו, זה התחיל בעובדה שהיא תמיד הקניטה אותי (לא מולי) במשפחה, תמיד אמרה דברים רעים וכו'.. לאחר שנה וחצי של חברות נישאנו, היא כל כך התנגדה עד שלא טרחה להעלים זאת ובפומבי הצהירה כי לא תגיע לחתונה וכי לא תיתן לנו להתחתן. מאוד ניסינו לשתף אותה בהחלטות מהסיבה שידענו את אופיה הקשה והשתלטני אך ללא הצלחה. לימים נכנסתי להריון והיחסים הסתדרו מעט בעיקר לאור העובדה כי וויתרתי מאוד וכל הזמן הבלגתי על דברים שקשורים בה, גם הייתה תקופה ארכוה שהיא גירשה אותנו מביתה והורדתי את הראש בערב ראש השנה ובאתי עם בעלי אליה לחג ללא הזמנה!!!!! אך שום דבר ללא הערכה עם הזמן רק הבנתי שהיא יותר ויותר מתפסת בסולם הכבוד והאגו כשאני מורידה מעצמי לטובת בעלי ורק שיהיה לו טוב ושלווה שהכל בסדר ביני לבינה. לציין שחמותי ביחסים כאלה עם הרבה אנשים היא פשוט בן אדם גט=אוותן ובעלת אגו. כיום, אני וחמותי לא מדברות עקב התערבות שלה בדברים שאני החלטתי שלא להאכיל את בני והערתי לה אלף פעמים ובפעם הזאת כבר הערתי לא הכי יפה (כפי שהייתי מעירה לה עד כה) היא בחרה להיפגע ועשתה מזה מהומה!!!! היא החליטה שלא לדבר איתי מזה כ4 חודשים. לציין כי צלצלתי אליה אחרי המקרה כדי לדבר איתה ולבקש שלא תתערב בצורה הכי יפה מכבדת ולגיטימית אך היא לא ענתה לטלפון בכלל ולא חזרה אליי. מאז הגיעו החגים ובעלי כל הזמן מחפש שנלך אליה אך אני כבר לא יכולה לסבול את זה עוד ואני מסרבת. ביקשתי ממנו שיתמודד איתה כבר ושהגיע הזמן שיכבד אותי כאשתו ויעדיף את הטוב שלנו בדיוק כמו שאני רציתי וויתרתי לטובתו אך הוא טען כי אמר לה והיא תתרכך. בראש השנה לא חגגנו אצלה כי היא לא צלצלה אך בכל זאת איחלתי לה חג שמח ושנה טובה (בעלי שוחח איתה טלפונית ואחריו אני לקחתי את הטלפון) עכשיו הגיע סוכות ובעלי שוב מבקש שנלך לחגוג את החג אצלה ואני לא מעוניינת בעיקר מכיוון שכל הרמזים מסביב מראים כי היא לא מעוניינת. לא ציינתי כי חמותי מתחזקת והפכה לאישה מאוד מאמינה יותר ממה שהייתה ואיך ייתכן שהיא גורמת לכל כך הרבה ערעורים בשלום הבית של בנה?! היא לא טורחת להזמין אותי טלפונית לחג אז מדוע שאלך? הרי היא זו שלא מדברת איתי גם כשצלצלתי לא ענתה, מה עוד אני צריכה לעשות? לא די כבר להשפלות ולויתורים שלי מולה??? אם היא כל כך מאמינה ומתחזקת למה היא לא טורחת לעשות את המינימיום ולהזמין אותי ולא רק את הבן שלה לחג? למרות שלחג הזה היא כלל לא הזמינה ככל הידוע לי. בבקשה עצתך אני חסרת אונים בביתי מתחולל תוהו ובוהו של ממש כל פעם שעולה הנושא הזה ולפני כל חג!! תודה מראש

פרשת השבוע: "על כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו"

הבעיה שאת מתארת לצערנו נפוצה מאד. אפשר להבין את חמותך, את לקחת לה את הבן... בכל אופן, מי שצריך לנהל את הנושא מולה הוא בעלך ולא את. הוא צריך ללמוד איך לעמוד על כבודך, שהוא בעצם כבודו שלו (מכבדה יותר מגופו..) אבל בתקיפות ואסרטיביות ולא בריב ומדון. יש דרכים לעשות זאת. ולפעמים אין ברירה אלא להתנתק לתקופה. מציע לכם ללכת לייעוץ. בהצלחה מיכאל בוקצ'ין 054-2273970

נתק בתקשורת

שלום לכולם וחג שמח, אני פונה אליכם עקב בעיה שהייתי מאד רוצה לפתור עם אחותי בת ה18 אתן קצת רקע: אני אחות בכורה נשואה (גרה בנפרד מהוריי)במשפחה בת 4 ילדים משפחה בריאה יחסית, כשאני אומרת יחסית אני מתכוונת לבעיות שאני חוויתי כנערה עם הוריי ,הוריי כיום מכים על חטא אפשר לומר על חינוך לקוי שהעניקו לנו כילדים ובפרט צורת ה"טיפול" שלהם בי כנערה סוררת ,אני כילדה עשיתי מה שאמרו לי למרות שהייתי בעייתית גם אם זה כלל עונשים הזויים לגמרי. בנוגע לאחותי בת ה18 היא מתחתי, ולה יש גם המון בעיות עם הוריי , כל מיני דברים שהיא לא מסכימה איתם , והיא לא כמוני , היא נלחמת בהם ולא רואה בעניים זה יוצר המון בלאגן מכיוון שיש לה "פה גדול" היא מקללת את הוריי ופשוט לא מצליחה לסגור את הפה,זה הגיע למצב שהוריי הגיע לריב עצום בגללה אמא שלי אמרה דבר אחד ואבי דבר אחר, בכל מקרה כרגע יש נתק עצום בינם לבין אחותי,גם ביום כיפור הצדדים לא ניסו להשלים הוריי החליטו ללכת לייעוץ אך מכיוון שהם נמצאים במצב כלכלי בעייתי מאד הפסיקו באמצע וכרגע כך עומדים הדברים. אחותי לא מדברת איתם כבר 4 חודשים פשוט שום מילה היא גרה בבית אך לא מרגישה בבית מסתובבת כמו איזה רוח, ממש כואב לי המצב שהיא נמצאת בו כי אני נורא מבינה אותה ואני נורא רוצה שתחזור להיות בינהם תקשורת אבל הקרע כ"כ גדול שאני לא יודעת איך לגשת אפילו, שיחה רגילה עם אחותי בבית קפה לא עזרה.... היא פשוט מסרבת להכיר בהם כהוריה אני רוצה לציין שהיא בכללי ילדה מ.א.ד בעייתית ולא גורמת להם נחת גם כשהיא היתה ממש ילדה קטנה,תמיד קנאית ומנסה לריב עם כל העולם,אני חושבת שיש אפשרות ללכת איתה לטיפול אלא אם כן זה יגיע ממני ולא מהוריי כי שוב עליהם היא לא רוצה לשמוע סורי על האריכות תודה רבה על העזרה!!! חג שמח, מורן.

נראה לי שתפשת את הצד של הורייך במצב הקיים

את מתארת מצד אחד שהורייך "מכים על חטא" על האמצעים החינוכיים שהם נקטו, ומצד שני את מתארת את אחותך במילים קשות. ילדה קטנה אינה הופכת מעצמה לקנאית ומנסה לריב. היא למדה את זה מהסביבה - ההורים בעיקר. ולכן, הדבר הראשון שאת וההורים צריכים לעשות זה "לרדת ממנה" ולא לבקר את מעשיה, ממילא היא עושה מה שהיא רוצה, מהצד השני - כדאי להתחיל תהליך של הדברות. והחשוב ביותר - להראות לה אהבה, גם אם היא אינה מחזירה באותה מטבע. בהצלחה מיכאל בוקצ'ין 054-2273970

איך למצוא את הזיווג?

אז ככה... הבעיה שלי זה למצוא את החצי השני שלי. אני לא יודעת איך לייצר "דייטים" כשיש דייט - אני לא יודעת איך לייצר ממנו המשכיות. ניסיתי כמעט הכל: דרך חברים פניתי לשדכנים משרדי שידוכים אתרי הכרויות פורומים באינטרנט מפגשים, טיולים ושבתות מאורגנות של פנויים פנויות אין צורך לציין שנשפכים כספים רבים על הנושא הזה - ושום דבר לא קורה הקשר הכי "רציני" שהיה לי נמשך בערך 3-4 פגישות אני בת 34, גרה עם שותפה במרכז הארץ, אקדמאית, עובדת, ודי חברותית (ב"ה בורכתי בהרבה חברים/חברות טובים), נראית בסדר/רגילה ולכן ברור לי שכנראה אצלי הבעיה ואני צריכה עזרה בסגנון של אימון אישי/קבוצתי אך היום יש כ"כ הרבה, ואין לי מושג למי לפנות, את מי לנסות מאוד חשוב לי שהתקשורת עם המאמנת תהיה טובה ושתעזור ממקום של מינוף התכונות הטובות ולא לשנות אותי כבן אדם.(מקווה שאני מובנת) וגם מבחינה כספית - כל פגישה מן הסתם עולה הרבה כסף, ואני חוששת שאני לא אוכל להשקיע אלפי ש"ח בדבר הזה. (X פגישות כפול 150-200 ש"ח לפגישה) אשמח לקבל המלצות, הערות, טיפים מה לעשות כדי להכיר כבר את הזיווג ולהתחתן ?????

נושא ששיך לתחום האימון האישי

אני מציע לך ללכת למאמנת אישית (קוצ'רית בלע"ז), שתעזור לך לגלות את הנקודות החלשות אצלך ביצירת הקשר, ותסייע לך להתרומם ולשפר. הכתיבה שלך מצביעה על רמה אישית גבוהה. לכאורה אין סיבה לחוסר היכולת שלך למצוא את זיווגך שלא יכולה להיתקן בקלות יחסית. הנאמר לעיל הוא בעירבון מוגבל כי ההתרשמות שלי היא רק מהמכתב, הניסוח ואופן הכתיבה. בהצלחה מיכאל בוקצ'ין 054-2273970

איך להמשיך?

שלום רב, אני נשואה 9 שנים עם 4 ילדים, התחתנו כדתיים אבל בגלל משבר אמוני של בעלי הוא חזר בשאלה אחרי 4 שנים וקיבלתי את זה מאוד קשה אך למרות הכל החלטנו להמשיך מתוך כבוד ואהבה. אני הייתי מאוד מתוסכלת מכך והלכנו לייעוץ זוגי,הטיפול לא כל כך עזר בעלי טען שהוא כבר יודע הכל וזה רק בשבילי, בנוסף לכך הוא לא בעל שאוהב לעזור בבית ועם הילדים. הוא כל היום מול המחשב ולצערי הרב מאוד גיליתי שהוא צופה בסרטי פריצות, זה מבחינתי שבר את כל האמון שלי בו ולקחתי את זה מאוד קשה, קשה לי לחיות עם אדם שלא עוזר לא שומר תורה ומצוות ובנוסף מפר את קדושת הנישואים. אנחנו מדברים הרבה והוא אומר שאני לא מראה לו מספיק אהבה ואני לא מתייחסת אליו, אבל איך אני יכולה אני ממש עייפה מזה שאני עושה הכל לבד ובנוסף צריכה גם להראות כל הזמן אהבה זה ממש מתסכל ומתיש. אני ממש רוצה ללכת לטיפול זוגי טוב שירים אותנו מהיכן שאנחנו, אבל הוא לא כל כך רוצה. מה עושים? איך ממשיכים עם מצב כזה?. תודה מראש.

תקווה שלום וברכה

המצב שאת מתארת הוא מצד אחד פשוט וברור. עזיבת הדת של בעלך, הצפיה בסרטים פורנוגרפיים, התיסכולים והכעסים של בעלך כולם קשורים ושייכים אחד לשני. צריך להביא את בעלך למצב שבו הוא יוכל לשקול את הרווח וההפסד - סרטים ו"חופש" מדומה, מול משפחה, אשה, ילדים, ולמעשה - שפיות. שותפתי ואני עובדים הרבה עם זוגות שיש ביניהם פערים מבחינה דתית וקיום מצוות. אני מציע לך ליצור קשר איתי. בהצלחה מיכאל בוקצ'ין 054-2273970 אפשר להסתכל גם באתר שלנו כדי לקבל מושג על השיטה ועלינו: www.schinab.co.il

בעיה עם הבת של בעלי.נישואים שניים

אנחנו ביחד שלוש שנים. יש בין הילדים ובינינו יחסים טובים. הילדים שלו אוהבים אותי ואני אותם וגם בני אוהב את בעלי.בתקופה האחרונה..שנה.. יש בעיות עם ביתו של בעלי בינה לבין בני בן החמש וחצי.היא צועקת.. מקללת ומרביצה.מתחצפת ותמיד מרגישה מקופחת..משווה תמיד לבני.מה הוא עושה, ותמיד זה לא הוגן. עד לרמה של מילימטר בכוס שוקו..למה לו יש יותר,כשזה לא ככה בכלל.מנצלת את חולשת בני לטובותיה האישיות ,כמו לקחת לו תורים במשחק מחשב, להעליב אותו כשהוא עוזר לה כשזה כבר לא מתאים לה. יש לה גם בעיות בבית הספר עם חברים ובעיית השמנה.גם שם היא מרגישה מקופחת ומשווה לשאר הילדים. לא משנה כמה אהבה ותשומת לב ניתן לה.. זה אף פעם לא מספיק ולא עוזר.היא מקסימה ופתאום מתהפכת והופכת רעה ואלימה.זה בא בפתאומיות. הבעיה זה עם בעלי.המצבהפך להיות רגיש כשאנו מדברים על זה,הוא במתקפה ומגננה על ביתו,וכל הזמן משווה לבני, וטוען שהוא גם בעייתי.כשאין מה להשוות בכלל, אבל זה לא עוזר.כל מה שאני אומרת לגביה, יוצר מריבה, אפילו שאני מציעה פתרונות לעזרה, הוא אומר שאני מגזימה ושעשיתי אותה ילדה חריגה.כל הסביבה רואה את הבעיתיות אצלה, רק הוא ממעיט בבעיה.האמא לא עושה כלום בנוגע להשמנה ולהתנהגות ואנחנו סובלים, אפילו שזה רק בסופי שבוע.. זה הפך להיות סיוט. זה גורם למתח בבית בין הילדים, ובמיוחד ביני ובין בעלי.אני רוב הזמן איתם, הם פונים אליי בבקשות, והוא ממעיט לבלות עם ילדיו אחד על אחד. קשה לי שהבן שלי סובל ממנה, אני לא יכולה לעשות כלום כי חוששת לריב עם בעלי, אך בעצמי סובלת מהמצב וחסרת אונים. ממעטת לדבר על זה מהחשש למריבה וויכוח חסר תכלית וגם זה יוצר ריחוק. היחסים האלו יקרים לי ואני מאוד אוהב את בעלי וילדיו. קשה לי עם התנהגות כזאת במיוחד שבני הופך להיות הקורבן. אני רוצה לעזור אך לא יודעת כבר איך? בבקשה תעזרי לי.. תודה

המצב באמת טעון רגשית, ונחוץ לטפל בו במהירות

נקודות האור בסיפורך הן האהבה השוררת בינך ובין בעלך, ומהילדים שלו אלייך. כלומר - הבעיה הממוקדת היא הבת. קשה לענות ללא הכרה עמוקה יותר אתכם כזוג כמשפחה. לא כתבת בת כמה הילדה, כמה ילדים עוד בבית, ופרטים נוספים החסרים להשלים את התמונה. מהפרטים שכן סיפרת, עולה מצב של מצוקה של הבת, המתבטא בהתנהגות לא הולמת. לא סיפרת איך היה בשנתיים שקדמו, אבל על פניו - היא זועקת לעזרה! הסבירות גבוהה שברגע שתלכו לייעוץ ממוקד איך וכיצד להתנהג עם הילדה, ואני מדגיש שזו חייבת להיות עבודה משותפת שלך ושל בעלך, תוכלו לשפר את המצב. בברכה, מיכאל בוקצ'ין 054-2273970

חרדות קשות תוקפות מתח וסרס

שלום רב,נישאתי כבחורה חרדית תמימה יראת ה' בטעות לבעל תשובה שהיה עדיין בתחילתו,עברתי איתו 5 שנים קשות של אלימות נפשית,מילולית,חוסר יחס,השתכריות קשות,עד למקרה האלימות הקשה שנקט בידי באלימות פיזית הזמנתי לו משטרה,נעצר ושהה בכלא,לאורך כל הדרך אהבתי אותו וניסיתי טיפולים רבים אך למרבה האכזבה הוא אינו התעניין להשתנות (יש לנו ילד אחד),כרגע אנו בהליכי גירושין קשיםה והוא מסרב לתת לי גט שנה ומענה אותי וסוחט אותי, לרגל נקמה פתח עלי תיקים שיקריים במשטרה על הזנחת קטין שנסגרו על מנת להשיג תמשמורת ולוותר לו על מזונות ,אך כל זה גרם לי מתח עצום.עוד באותו שנה התחילו לי תופעות מתח קשות הולכות וחזרות כאשר אני מרגישה מצב שזקוקה להגיע לבית חולים,אחרי המעצר שלו תקף אותי דיכאון קשה, וחרדות קשות המתבטאות במתח פנימי,תחושת עילפון,רעד,אי שקט נבהלת מהר מכול דבר דפיקות לב,חוזר ריכוז חוסר רגיעות,כאבים בגוף,בראש.. קמה בבהלה,עד כדי רצון להתאשפז ...כיום אחרי חצי שנה בערך המצב יותר טוב אך תופעות הללו תוקפות אותי כל היום עלי לציין כי עבדתי בעבר במשרה טובה,וכיום אינני עובדת ויושבת בית כל היום,הילד עוזר לי להפחית את המתח כאשר אני מרוכזת בו ובתעסוקה..הרופאה נתנה לי תרופה פרוקסין טבע שלא לקחתי כי פחדתי . אני לוקחת ואבן..אני מעולם לא חוויתי תקופה כל כך קשה ומרגישה שבריאות הנפש שלי ממש הדרדרה פעם הייתי יותר שמחה וצוהלת אוהבת חברה כיום כאשר אני פוגשת המולה חשה סחחורת עלי לציין כי עזבנו ת עיר מגורינו חברנו והכול לעיר לא דתייה ואנו בנוסף בודדים. אני ממש זקוקה לטיפול שיכול לעזור לי לייצב את בריאות הנפש שלי ולחזור לאיתני. אני לא רוצה לקחת תרופות. עלי לציין כי אני מטופלת ברווחה אך לא נתנו לי טיפל שעזר לי.

נסיונות קשים ומשברים יכולים לשבור אותנו או לבנות אותנו

את מתארת מצב לא פשוט. ואני מסכים איתך שאת זקוקה לעזרה ותמיכה מקצועית. ואוסיף כי לא רק הרמה המקצועית של היועץ חשובה אלא גם הנסיון האישי ורמת האמפטיה והתמיכה הרגשית שיכולה לסייע לך להתרומם. בדרך כלל אני מסתפק בתשובה מקצועית ומעשית בטור הזה. אבל, כאדם שהחליט לקיים תורה ומצוות בגיל 30, אני מכיר את העולם המורכב והמסובך של בעלי התשובה. התמודדתי לא אחת עם בעיות הנובעות מההתנגשות של האדם שגדל בעולם החילוני, עם כל המשקעים הנובעים מכך, עם אורח החיים הדתי בו בחר בשלב מאוחר יותר של חייו. הן ברמה האישית ועם מטופלים. אני חושב שבע"ה אוכל לעזור לך. מיכאל בוקצ'ין 054-2273970

איך להתמודד נגד הסטת ילדים נגדך בתהליך גרושין

שלום אני אבא ל4 ילדות אישתי ביקשה להתגרש ואני כיבדתי את החלטתה נוצר מצב שהיא דורשת את כל הוניושאני לא מוכן לכך אז היא התחילה להסיט את הגדולה ולומר לה שאבא זורק אותם מהבית כך שהיא לא מדברת איתי כמעט שנה לאחרונה היא מסיטה את השניה וגם היא לא מדברת איתי הם כל הזמן מתלוננות עלי במשטרה בלי סיבה מנסים להפעיל עלי לחץ ניסיתי להגיע איתה להסדר אבל כל הזמן יש התנגדות מצידה להסדר כלכלי והיא יודעת שאני רגיש לילדים אז היא משחקת דרכם ומצליחה איך אני יכול להתמודד עם זה כל היום הראש חושב על הבנות וכואב מהמצב שהם לא איתי אשמח ליעוץ כי הנפש שלי פגועה

להמשיך עם הילדים ולא להרפות

לצערנו, לעתים קרובות הילדים משמשים כנשק בסכסוכים בין בני זוג. ואין ספק שהסבל הכרוך בזה הוא גדול. אבל, לא לעולם חוסן. בתהליך הצמיחה וההתבגרות הם יעברו שינויים. מהנסיון שלי - ככל שהאם תסית אותם יותר, הדבר יחזור אליה כבומרנג. יגיע הזמן שבו הילדים יבינו את מה שקרה, ויפנו אליך ויטילו את האשמה על האם. חבל שהיא לא מבינה את זה היום. ולכן, אני מציע לך לעמוד על זכויותיך, לבקר את הבנות ולקחת אותן אליך על פי ההסדר. אל תיבהל ואל תיכנע. גם אם הן מראות יחס עוין כלפיך, קח אותן לבילויים, לפארק, גן חיות, גלידות, וכדומה. תכנן את הזמן שלכם ביחד. העיקר שיהיה להן טוב אתך. בברכה מיכאל בוקצ'ין

ילד שרוצה להיות ילדה

משתתפת באחד מהקורסים שלי אמא שמעל ל 6 שישה חודשים שיתפה אותי שהבן שלה נמשך לכל מה שקשור לבנות,להלן המקרה: מדובר על ילד בן 4 אח לאחות בת 5 ובן לזוג הורים צעירים, (מסורתיים). ילד רגיל אך נמשך מאוד לכל מה שקשור לבנות הן בגן והן בבית או בכל מקום שהוא , כבר 4 חודשים האם מספרת לי שמפעם לפעם הוא מחדש דברים, הדוגמאות שהבהילו את האם מאוד היה שהילד רוצה לצאת מהבית עם בגדים של בנות והוא לא מתבייש בסביבת אחרים להתנהג ולשחק כמו בנות אפילו שיש איתו עוד בנים הוא עוזב אותם והולך לשחק עם בנות, חוץ מזה התקשרו לאם מהגן ואמרו לה שבשיעורי ריקודים של הבנות הוא רוצה לרקוד עם הבנות ומזיז את הגוף כמו הבנות. הייתי שמחה לדעת קצת על העיניין, ומה לומר לאם. תודה רבה תמי מיארה

התשובה יכולה להיות פשוטה, אבל יש מקום לבדיקה מעמיקה יותר

כעיקרון, ילדים רבים בגיל המוזכר בשאלתך, משחקים בהחלפת תפקידים. ילד הלובש בגדי אשה, נעלי עקב, ומשחק עם בובות - הדבר נורמלי ואין צורך בהתערבות של ההורים. אבל, מה שאת מתארת, הריקוד ותנועות הגוף, ולצאת מהבית עם בגדים של בנות, זה קצת חורג, ולכן הייתי לוקח את הילד לפסיכולוג התפתחותי לאבחון וייעוץ. בהצלחה מיכאל בוקצ'ין

האם יש דרך להדריך ולשנות גישה לגבר המצטייר כאלים.

יוצא לי לעזור לבחור בשידוכים שאין לו מי שיעזור לו ויש לו קשר מאוד קרוב עם בעלי. כשהזמנו אותו לבירור מה בדיוק חשוב לו ועל מה הוא חולם חושב ומצפה, השתמעו מתוך דבריו כמה דברים שמיד העלו לי תמונה לש גבר אלים. שתדע מי הבוס. בשום אופן לא תעבוד במקום שיש לה קשר עם גברים. שלא יהיה אצלה כרטיס אשראי. ועוד בסגנון. אני גם יודעת שהוא בחור שיודע גם להרים יד. האם יש משהו לעשות עם בחור כזה? הכנה טרום נישואין או שזה משהו שטבוע בו? קשה לי מאוד להמליץ לבחורה על בחור שאני צופה שיהיה כזה. מה דעתכם? אשמח לדעה מקצועית בעניין.

מנסיוני עם זוגות בהם הבעל דומה במאפיינים

אני לא חושב שיש נשים שהיו, בתקופה שאנו חיים בה, לחיות עם בעל כזה. ואם כן - הן הסבל שייגרם להן יהיה קשה. ומה שמדאיג יותר - בדרך כלל אדם מהישוב מנסה להסתיר דעות כאלו. ואם הוא מנפנף בהן מולך, שאת זו שאמורה למצוא לו שידוך - יש פה בעיה נפשית עמוקה. הוא אינו קולט את המציאות, וההתייחסות שלו לנשים היא כמו לחפץ ולא לבני אדם. אינני רוצה להיכנס פה לאבחון, אין מספיק מידע, וגם זה לא המקום, אבל הוא חייב לעבור טיפול לפני הצעת שידוך. אין דרך אחרת לדעתי. בברכה, מיכאל בוקצ'ין

קשה לי עם ה"ילד" שלה

שלום רב לכל היועצים אני נשוי בשנית עם רוקה וילד (שלה) מחוץ לנישואין - בתחילת הדרך התחרדנו ואנו בעלי תשובה - לי יש ילד מנישואין קודמים. לכתחילה לא קבלתי את ילדה, ז"א לא אהבתי אותו, מחילה על הביטוי אבל הוא לא נכנס לי ללב, איך שהוא נראה ואכילת היתר שלו בצורה שנורא מכעיסה אותי - וכן כעסתי המון ואמרתי לו מילים כמו "שמן" וכו' והיא בתגובה לזו או לא שנאה גם את ילדי ולא כ"כ נתנה לו לבוא אליי, או שאני אוכל להתקרב אליו, היום המצב עדיין קשה וכאשר היא רוצה להתקרב אליו אני לא נותן ומשרה אוירה של מתח, איני מבין כ"כ (כאשר גדלתי ללא הורים ביולוגים) מה ולמה היא כ"כ אוהבת אותו, ואני מקנא נורא וחושב שהיא חושבת על ה"אבא" של הילד [שהוא לא בקשר איתו, מסיבות מיוחדות] שאלתי היא איך אני "מקבל" את הילד כמו שהוא, מכיון שאמרתי לה "תראי איך הוא נראה" ואיך הוא מתנהג" מה מצאת בו למה את אוהבת אותו? והיא נפגעת ומרחמת עליו, אני כל הזמן חושב ורוצה שהקשר ביניהם ינתק האם זה נכון לעשות כך? ולמה היא כ"כ אוהבת ומרחמת עליו? האם היא רואה אותו ונזכרת באבא שלו? [אגב יש לנו שלוש בנות משותפות] סליחה על השאלות המסובכות.

זה לא פשוט לאהוב ילד של מישהו אחר

ביחוד אם הוא גר אצלך ודורש השקעה נפשית וגשמית. אבל, אפשר וצריך ללמוד איך עושים את זה, למען הזוגיות, למען אשתך, וכן - למען הילד. הוא נשמה יהודית, והמשפט "ואהבת לרעך כמוך" נכוון גם אליו. כדי לעשות זאת ולהצליח, חייבים קודם כל להבין איפה הקשיים והמחסומים אצלנו בנפש, ולעבוד עליהם. אם לבד - ואם יחד עם זוגתך. אבל בשני המקרים - יש צורך באיש מקצוע שינחה אותך / אתכם. כמו שכתוב - "אין אסיר משחרר את עצמו מבית האסורים". בברכה והצלחה, מיכאל בוקצ'ין 054-2273970

"זמן איכות"

שלום רב, אני אמא לחמישה ילדים ב"ה כאשר הגדולה בת 9 . עובדת משרה מלאה. אחר הצהרים אני נמצאת איתם רוב הזמן לבד עם שילוב של הכנת ארוחת צהרים, כביסות, שיעורי בית,מקלחות, וכו' וכו'. העניין הוא שבזמן זה אין לילדים דבר המעסיק אותם המאפשר להם קצת להשתחרר מהיום הלימודים העמוס הווה אומר שהם מתעסקים בדבר מסויים ולא למשך זמן ( לא יותר מרבע שעה) וזה גוזל מימני את הזמן והכוחות גם לדברים אחרים בעבר היה לנו מחשב אליו הם היו מרותקים בלי סוף זה בהחלט היה "בייבי סיטר" אבל היה קשה להם להתנתק מזה ולחכבות שצריך. שאלתי האם כדאי בתקופה זו שאין אפשרות לצאת לגני השעשועים להחזיר להם את המחשב או שהוא לא מומלץ ויש דרכים אחרות לסייע לילדים וכמובן גם לי. אודה על תשובתכם

התשובה תלויה באופיים ובמצבם של הילדים

אין סיבה לתת להם לסבול. אולם מאידך - התמכרות למחשב אינה בריאה בלשון המעטה. אם את יכולה לקבוע ביחד איתם כללי שימוש במחשב, תכנים, זמנים, וסדר ביניהם (למנוע מריבות של "עכשיו התור שלי...") אז לדעתי אפשר ורצוי לאפשר להם להשתמש במחשב. כאמור - זו דעתי הפרטית. יש רבנים שפוסקים שאסור להכניס מחשב הביתה. אינני פוסק הלכה, אבל יש צורך לשקול את הנזק מול התועלת.\\בהצלחה מיכאל בוקצ'ין 054-2273970

שאלה דחופה בעניני שידוכים

שלום וברכה! התארסתי לפני כחודש וחצי והורי חששו שיש לבחור הפרעות אישיות. הם לקחו את הכתב שלו לגרפולוג מאוד מומחה (בין המומחים בארץ) והוא נתן תוצאות. רוב הדברים שהוא אמר אני יודעת ממה שראיתי אבל בקטן , ולדעתי מה שהוא אומר זה מאוד מוגזם וחריג, הורי שוקלים לבטל את השידוך. רציתי לשאול אתכם אם יש מקום לבטל עפ"י מה שגרפולוג אומר. מה שהוא אמר: דימוי עצמי חריג נמוך, בעיה פסיכולוגית תורשתית חריפה, חרדות, חרדות נטישה, לחץ. אולי לקח פעם כדורים אבל היום לא. וכ"ו האם אפשר להסתמך רק על דברי גרפולוג על מנת לבטל שידוך? ואולי הכתב שהוא נתח נכתב בזמן לחץ?ולא במצב רגיל? אשמח לתגובה מהירה, תודה רבה

אני הייתי מסתמך יותר על החושים שלך

ואם הגרפולוג איבחן באותם כיוונים - הייתי נזהר מאד! לחיות עם אדם בעל הפרעה נפשית זה גיהינום עלי אדמות.. ואולי המשפט הבא יגרום שינדו אותי מהקהל, אבל אני רואה איזה נזק גורמים רבנים שאינם בעלי מקצוע בפסיכולוגיה ובתורת הנפש, שלא לדבר על כאלה שקוראים לעצמם "מקובלים". האם גם בבעיה רפואית תפני לרב פוסק שיטפל בה? ולכן, בשום אופן לא הייתי שואל רב פוסק! בעניינים של הלב אין מקום לרב לפסוק. אמנם, ביטול שידוך זה עניין רציני, וצריך לעשות את זה בדרכים נכונות וע"פ התורה, אבל באם כן להתחתן או לא - את היא זו שתחליטי. לא רבנים, לא הורים, ולא אף אחד חוץ ממך. מה שכן - הייתי אולי, באם הנסיבות יאפשרו זאת, מנסה לקבל אבחון של פסיכולוג / פסיכיאטר מומחה.

ברוכת ילדים

שלום, הנני אם לחמישה ילדים. ב"ה הננו משתייכים למגזר הדתי שהמודעות בחינוך ילדם גבוהה (יותר לאמהות פחות לבעלים) אני מרגישה המון פעמים שקשה לי מאוד ליישם את אשר למדתי ואסביר בני בן השמונה (השני מבין החמש) מצליח בתדירות הגבוהה ביותר להוציא אותי מכליי. הוא אף פעם לא הולך תמיד במצב של ריצה (גם בבית), ברוב המריבות יהיה קשור (גם בבית וגם בביה"ס) מריבות עד כדי מכות וכן מילים לא יפות, ילד שכל הזמן בפעילות נדיר למצוא אותו יושב וקורא למשל.... האווירה בבית הרבה פעמים עכורה כי הוא גורם לי לצעוקף להעניש ואף להרביץ ואני יודעת שעלי להיות מאופקת אך מרגיז אותי שהוא היחיד שבגללו זה קורה (אני אף אומרת זאת בקול) הוא תמיד יאבד חפצים, בגדים. המערכת שלו תהיה מבולגנת. ילד שדורש הרבה סבלנות. אני יודעת שברגע שאתן לו תפקידים זה ירים אותו אך אני מאוד חוששת מפני שהוא לא כ"כ אחראי. אני מאוד משתדלת להיות אמא טובה,סבלנית,מילים טובות וכד ואני מוצאת את עצמי מאוד מתוסכלת. אודה לעזרתכם.

לפי התיאור שלך כדאי לאבחן את הילד בנושא של בעיית קשב וריכוז

האבחנה אינה קשה, אינה יקרה, והיא הכרחית להמשך קביעת כיוון התנהגות עם הילד. אם יתברר שיש לו באמת ADHD - אני ממליץ על הספר של ד"ר גימפל - "אימון מוחי לריפוי הפרעת קשב וריכוז" המסביר את הנושא. ובקיצור - לילדים עם הפרעת קשב וריכוז\ יש פוטנציאל גבוה, בדרך כלל אינטליגנציה גבוהה, ואנרגיה רבה שאותה אפשר לתעל לאפיקים חיוביים. אבל, וזה חשוב! ההורים חייבים להיות מודעים למצב, ולהתאים את הדרישות שלהם מהילד. הסכנה הגדולה ביותר לילדים אלו, שאינם אשמים במצבם (הפרעת קשב וריכוז נגרמת על ידי מבנה והתפתחות שונה של המוח), היא דימוי עצמי נמוך, חוסר ביטחון, והתדרדרות במישור ההתנהגותי. כאשר הסיבה היא הכעס וחוסר ההבנה של ההורים למצב. מה שדרוש לילדים אלו זה אהבה ללא תנאי, הכלה, וסבלנות. צריך להציב גבולות, אבל כמעט רק על ידי חיזוקים חיוביים. המשפט האחרון נכון גם לשאר הילדים. בהצלחה מיכאל בוקצ'ין

גבולות לילד בן 7 במסגרת העבודה.

במסגרת עבודתי כמדריכה בצהרון ביה"ס,אני נמצאת בעיקר עם בנים בגילאי 7 ,אחד הילדים שחשוב לציין שאני מאד אוהבת,קשה לו מאד עם משמעת וגבולות,גם כשדברים לא נראים לו הוא מתעצבן נוטה להתרגז ולהאשים את כולם,למשל בכל יוםאחרי החוג יש פעילות בכיתה ואותו זה לא ממש מעניין כל רצונו הוא שיתנו לו לרדת למגרש לשחק כדור-רגל,חשוב לציין שלרוב הילדים קשה בשעה הזו של היום לשבת לפעילות,אבל בסופו של דבר כולם יושבים ,אבל הוא מרשה לעצמו להסתובב להפריע ולעודד את שאר הילדים שפעילות זה משעמם" ניסיתי איתו בכל הדרכים מזה שהוא יהיה העוזר שלי ועד עונשים

האם הילד סובל מבעיית קשב וריכוז?

קשה לתת תשובה ממוקדת כאשר חסר מידע על הסיבות הקליניות / נפשיות הגורמות להתנהגות זו. באופן כללי מומלץ, באם אין הגבלות של ביטחון פיזי, לתת לילד כזה את החופש אותו הוא רוצה. חוקי ונהלי בית הספר אינם בהכרח מתאימים לכל אחד, ורצוי לגבש התייחסות אינדיבידואלית לכל ילד בהתאם לצרכיו ויכולותיו. אל תהססי לפרוץ או להגמיש את הנהלים. טובת הילד היא החשובה. גם הטענה ש"אם ניתן לו כולם ירצו" אינה תקיפה במקרים כאלה. הילדים האחרים יכולים וצריכים להבין שהם לא, ואני מצטט איש חינוך חרדי בעל נסיון רב, "נקניקיות היוצאות מפס הייצור בצורה זהה וקשורות אחת לשניה". ההסבר לילדים על החריגה מהנהלים יכול להיות מנוצל כאקט חינוכי לתובנה שלא כל התייחסות שונה היא אפליה, או העדפה לא צודקת.

איך לנהל בית עם סדרים מינימליים

אני אם ל- 6 ילדים נהדרים בגילאים 2-12. מעבר לאתגרים הרגילים בחינוך, אני אובדת עיצות בנושא הסדרים וההרגלים המינימליים בבית. הילדים שלי טרם התרגלו לקחת אחריות על החוסר סדר שהם יוצרים ויש לכך אינספור דוגמאות : התיקים שזרוקים בכניסה, המעילים שמונחים בכל עבר, ילד פותח מגירה לקחת חפץ, משאיר אותה פתוחה והולך, ילדה מסתרקת משאירה את המסרק איפא שלא יהיה והולכת, מצחצחת שניים או מתרחצת, משאירה את כל הבלאגן והולכת. אני, אישה שהסדר מאוד חשוב לה. אני קוראת לילדים ומבקשת שיסדרו אחריהם. מסבירה איפא מניחים כל דבר. הקציתי לכל ילד מגירה עבור חפציו, יש מגירה לנעליים ויש מתלה למעילים. הכל הם יודעים, אבל לא מיישמים. אני חוזרת על הגבולות האלו בלי סוף. הם מבצעים באותו רגע כי ביקשתי, אבל זה לא מופנם. למחרת אני שוב מוצאת בלאגן בכל עבר. אשמח לקבל עיצות טובות איך לפתור את הבעיה הזו מהיסוד. ובעיקר, איך לא להפוך את האווריה בבית לעכורה בגלל זה, כי זה גורם לי הרבה פעמים לכעוס ולרטון. זה נותן תחושה של חוסר איכפתיות, של ניצול, ושהילדים רוצים בעיקר לקבל, וכמה שפחות לתת. שימו לב שאני לא מדברת עדיין על תפקידים ועזרה בבית (שגם את זה הייתי רוצה לשפר) אלא על נושאים שמחובתם לקחת אחריות. אף אחד הרי לא אמור לשרת אותם, לא ? תודה מראש.

השאלה שאת מעלה היא מרכזית בחינוך ילדים

ושוב, חסר מידע חשוב כדי להבין איך ומאיזו סיבה נוצרה הבעיה, כך שהתשובה להלן היא כללית, ללא ההתייחסות לתנאים היחודיים אצלך בבית המשימה שלנו היא לעצב את התנהגות ילדינו מתוך מוטיבציה פנימים ולא ע"י ענישה או הצבת גבולות גרידא. הצעדים הדרושים לדעתי הם: א. לקרוא להם לשיחה בה תציגי את הנושא ותבהירי להם את רגשותייך. בהדגשה על רגשות ולא על מה נכון ומה לא. את יכולה להשתמש במילים כמו תסכול, עצב, אכזבה, כמו כן את יכולה לתאר את הקושי הפיזי והעומס שנוצר עלייך כתוצאה מהמצב. ב. לעשות איתם "סיעור מוחות" בו את תשאלי אותם איך הם מציעים לפתור ולשפר את המצב. ג. לפתח מערכת של תגמולים ופרסים לכל אחד שעומד במשימות וביעדים שקבעתם. הפרסים יכולים להיות בילוי פעם ב..., משחקים, ממתקים וכד'. אולם, הצעד החשוב ביותר הוא ליצור זמן איכות עם הילדים, לתת להם את עצמנו, לשמוע אותם, לספר להם על מה שעובר עלינו, ולתת הרגשה של לא רק הורים אלא גם חברים ומקור תמיכה. לאחר מכן, במקרים של הפרת סדר או התנהגות לא נאותה, אפשר להשתמש במניעת הטוב על ידי אמירה כמו " היום כשהגעתי הביתה ראיתי ש... וזה מאד העציב אותי, וכרגע אני לא יכולה, כמה שאני רוצה, לתת אהבה בזמן שאני מרגישה כך. אולי מחר..." (כמובן שאפשר ורצוי להשתמש במילים שלך). זו עבודה לא קלה, אבל "קשה" זה לא שווה ל"רע" בהצלחה, מיכאל בוקצ'ין

להישאר נמוך או לקחת סיכון ואולי לעלות גבוה ..

שלום אנשים יקרים , כבר פניתי אליכם מספר פעמים ואף נעזרתי קצת ביעוץ אישי. אני נשואה כבר שנה וכמה חודשים גם בתקופת ההכרות וגם בנישואין אני הובלתי את הקשר , דחפתי , יזמתי , והרגעתי שהיה צריך. בעלי פשוט זרם .. לפעמים כל ההפעלה שלי היתה בכח - גם בתקופת ההכרות - אהבתי אותו מאד וכל פעם שהתנהגותו פגעה בי - הייתי בוכה , ואז הוא היה מתנצל ומנסה לתרץ למה זה קרה , אבל לא שינה את ההתנהגות .., די הלחצתי אותו גם לגבי הנישואין - ותכננתי את כל המהלכים עבורו .. הנישואין שלנו נראים בדיוק ככה - ואם חשבתי שבעזרת ה' אחרי הנישואין הוא יתאהב בי ממש וירצה אותי מאד ואני אוכל לנוח - זה לא קרה . יותר משנה - מבחורה מלאת שמחה הפכתי לדי דכאונית , מקנאה בכל זוג שפוסע לידי ,אני בוכה המון - וכמעט לא משתפת אף אחד , ניסתי יעוץ זוגי אך בעלי לא ממש מעוניין - בסדר לו הוא טוען. הקשר שלנו מאד טכני - ולכן גם דברים נלוים לא מצליחים להביא את הקשר לשיא , אני יודעת מה הוא אכל ושתה ועם מי הוא נפגש והוא כנ"ל עלי - אבל בלי רגש .. בעלי גם מאד ילדותי בהתנהגות שלו כשאנחנו אחד על אחד - לי זה מציק - כי אני רוצה שהוא יתנהג גברי יותר .., וגם שאני מנסה לדבר איתו על נושא רגשי או עמוק יותר הוא לא מגיב כלל.. בכל אופן - לאחר עוד קונפליקט מהקונפליקטים הלא נגמרים - כשהתנצלתי על משהו שלא הייתי צריכה להתנצל רק בשביל ליישר הדורים ולשדר הכל סבבה , הוא לא "סלח" ככ מהר .. ואז נפל לי ב"ה האסימון - שלשנינו מגיע קשר המתנהל בצורה אחרת לגמרי, קשר עמוק , מהנה , לא מעיק ומעייף .. והבנתי שקשר כזה יכול לקרות רק אם לבעלי יהיה רצון משלו !! לקחתי צעד אחורה - אני לא מקשרת לא שואלת , אם הוא מתקשר אני מדברת , בערב שאנחנו מגיעים הביתה אנחנו לא מדברים - כי בעלי לא יוצר שיחה וגם אני לא מוכנה הפעם .. - הימים עוברים עלי קשה כל רגע בא לי להתקשר לשאול מה שלומו - לבקש שנחזור כרגיל - אך אני מרגישה שזה יחזיר הכל אחורה - וכדאי פעם אחת עם כל הכאב ללכת עד הסוף - אני ממש מקווה שאתם מבינים אותי ! אני עכשיו מתלבטת אם לרשום או לומר לו מה שאני מרגישה .. (זה כבר 3 ימים ככה..) מצאתי גם יועץ עם הרבה המלצות בנושא תקשורת אבל אני לא רוצה ללחוץ עליו שיבוא איתי - אלא שהוא ירצה בעצמו .. הכאב הכי גדול שלי זה הצער של השכינה מהמצב אצלי בבית .. אשמח אם יש לכם מה לומר לי . תודה.

כדי לעזור לך לשנות את המצב העגום שאת מתארת

יש לברר תחילה האם חוסר התקשורת ביניכם נובע מחוסר רצון מצד בעלך או מחוסר ידיעה איך לקיים תקשורת נכונה, ומה אתם "תרוויחו", ביחד וכל אחד לחוד, מתקשורת כזו. כשאני קורא בין השורות, נראה לי שאת רוצה שבעלך ייזום ויבין מעצמו איך לבנות את הזוגיות שלכם, איך "לעשות לך טוב", ומה פוגע בך וגורם לך כאב, בכי. אני מבין ללבך. הצורך שיבינו אותנו הוא כל כך בסיסי... איזה ערך יש למתנה כשאני צריך לומר לבן/ בת זוגי מה אני רוצה? היא/ הוא צריכים לדעת. אם היא אוהבת אותי - איך שהיא לא יודעת מה אני רוצה? אבל לצערנו, או לשמחתנו, הדברים אינם עובדים כך בשטח. שני אנשים, בוגרים, שהיו זרים אחד לשניה, אינם יכולים לפתח רגישות והכרה לשני יש מאין. ועל אחת כמה וכמה, גבר ואשה שנפגשים - שני עולמות שונים מבחינה רגשית, חשיבתית, וומעשית. אחד התפקידים המרכזיים בתקשורת בין בני זוג הוא בדיוק זה. להכיר, לחוות את השני, להיות מודע למה מפעיל אותו, מה פוגע, מה מרומם, וכד'. לא בכדי אמרה התורה ששנה ראשונה הבעל אינו יוצא לצבא, ונשאר בבית כדי לשמח את אשתו. ולשמח, על פי המפרשים, זה לדבר! לכן, כמו בכל מצב של היפך שלום בית, גם לך יש חלק באחריות. ואני מדגיש - אחריות ולא אשמה!. אחריות מורכבת מיכולת עשייה, וניצול היכולות האלו. כלומר - אם את בעלת מודעות רגשית יותר מבעלך, שם מקומך לתרום ולהשתמש ביכולות אלו, להוביל וליזום. נכון, התפקיד הזה דורש המון אנרגיות, המון וויתורים, אבל האלטרנטיבה היא הרבה יותר קשה. מה עוד, כשתראי תוצאות להשקעה, את תייקרי גם את הזמן הזה. הנושא הוא באמת חשוב, מורכב והייתי אומר גם צופן בחובו מכשולים אשר בחוסר ידע עלולים לפגוע במערכת היחסים שלכם. לכן, עצתי היא שלא תהססי ללחוץ עליו ללכת לייעוץ. כמו שהוא לא מבין, לדברייך, את הערך של תקשורת חיובית, כך ייתכן שהוא לא מבין את התועלת בייעוץ מקצועי. נכון, את שוב רואה את עצמך כיוזמת, כדוחפת, וכבר האנרגיות נגמרות, אבל אני מניח, שבעלך יפתח את העיניים בתהליך נכון ובונה של חיזוק הקשר ביניכם. בהצלחה מיכאל בוקצ'יון 054-2273970

גירושין ולימודים

היי, יש לי אחות בת 16 וחצי, גיל ההתבגרות, בגרויות ומה לא. אני עצמי נשואה + תינוק, חיה עם בעלי, כמובן. הוריי התגרשו בפזיזות בתהליך קצר של חודשיים (כן, כן). זה היה קצת שוק בישבילה, כי היא מטבעה טיפה "מרחפת", זה לא רע, היא ילדה מקסימה וחברה טובה, היא חשובה לי. תמיד לא אהבה ללמוד, להגיע לתגבורים, היה קשה לה מאוד בלימודים. כרגע בגלל הגירושים היא כאילו לא כל-כך מקשיבה לאבא שלי, היא גרה איתו ולא עם אמי ככה ביקשה אני מאוד מאוד רוצה לעזור לו להסביר לה על חשיבות הלימודים לטווח הרחוק, על הגעה לתיגבורים, על כך שהיא לא אשמה במהלך הגירושים, את זה אני כמעט בטוחה שהיא הבינה כי באמת דיברתי לליבה היא בכתה יומיים ישנה אצלי דיברנו המון ואני באמת מאמינה שהחדרתי לה תובנות לגבי הגירושין. אבל עדיין אני שמה לב ועובדה, היא לא נשארת ללמוד ועכשיו שהיא עם אבא שלי אני מאוד מפחדת שהיא לא תלמד ולא תעבור בגרויות. מצידי לדבר עם אבא שלי שיביא לה מורה פרטי במקצועות קשים. אבל אני חייבת לציין כי הביה"ס נותן כל כך הרבה תגבורים עם בנות שירות המוןן, אחה"צ זוהי כיתת אומץ. בקיצור מתה לעזור לה, אשמח מאוד לדגשים או איך להגיע אליה ולהסביר לה, מה לעשות לגבי הלימודיםםם.. פליייז לא רוצה שהיא תיפול בין הכיסאות בייחוד לא בשנים הקריטיות הללו. תודה :)

שלום לך ליז.

לפי תיאורך, אחותך זקוקה באמת לעזרה. היא נמצאת בתגובה למצב טראומתי, ייתכן גם (המידע אינו מספיק) שהיא מגלה סימני דיכאון. ולכן, נושא הלימודים הוא משני בחשיבותו. אחותך זקוקה מאד ברגע זה להבנה, אהבה, הכלה וחום. לא דירבון ללימודים. את הבגרויות אפשר לעבור בשלבים מאוחרים יותר בחיים. ואפשר לרכוש מקצוע מכובד בצורות שונות ובזמנים שונים. אבל את הצלקות הנפשיות, יהיה קשה מאד למחוק אם לא יטפלו בהן עכשיו! מישהו צריך לדבר איתה. לתת לה להוציא, לאוורר את המצוקות והלחצים. קחי אותה לטיולים, שבי איתה על כוס קפה, תני לה לדבר, ואם היא לא מדברת - תהיי איתה עם השתיקה שלה. תני לה להבין שאת איתה, בשבילה, והלימודים יכולים לחכות. ואם את באמת רוצה לעזור לה- הפגישי אותה עם איש מקצוע כדי להעריך את עומק הפגיעה, ולתת לה כלים להתמודד ולצאת מחוזקת מהמשבר שהיא ואת עוברות. ואני חוזר - עזבי את הלימודים. זה ממש לא חשוב כרגע. בע"ה, אחותך תצא מזה ותמצא את ייעודה בחיים. יש גם קב"ה שהוא מנהיג את העולם. אפשר לסמוך עליו בנושאים האלה... בהצלחה מיכאל בוקצ'ין 054-2273970

קלפטומנית

עיזרו לי ברכו אותי רוצה לצאת מהמחלה הנוראית הזאת....מטופלת בכדורים וללא הועיל..

אכן קשה לחיות עם קלפטומניה

אני מציע לך ליצור קשר עם איש מקצוע, בעל נסיון, כי בעצות "אינסטנט" לא תיפתר הבעיה. בהצלחה, מיכאל בוקצ'ין

תלמידת יא שלא רוצה להתאמץ בלימודים

ביתי מאי הייתה עד היום תלמידה מצויינת , ללא בעיות לפתע טוענת שהתעייפה ולא רוצה להשקיעה בלימודים, בשנה קריטית זו יא, אין לה בעיות קשב וריכוז, פשוט טוענת שיש לה עוד הרבה דברים בראש ,לא מעוניינת לשתף אותי, חברות כן, אני מבלבלת לה את הראש בנושא הלימודים, חוששת שהמאסתי עליה את הנושא. מה לעשות זו שנה חשובה וקיטית. קשה לי לקבל את זה שאיבדה אמביצייה. האם לעזוב אותה לנפשה , או להמשיך לדבר איתה?

"ביתי מאי הייתה עד היום תלמידה מצויינת , ללא בעיות"

אז מה קרה? איך את יכולה לעזור לה אם לא תדעי מה גורם לשינוי? משהו עובר על ביתך. אחרת מדוע היא פתאום החליטה שהלימודים לא מעניינים אותה? נסי לגלות מה קורה איתה. בלי "לחפור". דברי על רגשותייך את. בלי להאשים, בלי לבקר אותה. נקודת המוצא צריכה להיות האהבה והדאגה שלך אליה. למשל: " את יודעת שאת חשובה לי מאד. ואני דואגת, לא כל כך בגלל הלימודים. אני מניחה שגם אם את לוקחת פסק זמן, תוכלי להשלים את החסר בזמן אחר. אבל אני מרגישה שעובר עלייך משהו לא קל, והייתי רוצה מאד לעזור לך..." וכו'. התייחסי לסיבה ולא לסימפטום. ואם לא תצליחי (כי לא תמיד הילדים יכולים להיפתח מול הוריהם), נסי להביא אותה לשוחח עם מישהו אחר, יועצת בבית הספר, פסיכולוגית מהשירות הפסיכולוגי החינוכי או אפילו מישהו חיצוני. ואני חוזר על הנקודה העיקרית - הסיבה לירידה בלימודים היא החשובה, ולא ההתנהגות הגלויה. בהצלחה מיכאל בוקצ'ין 054-2273970

רווקות

שלום לכם חברי קולגות מנחי ויועצי נישואין. אני מטפלת כרגע ברווקה בת 36 שאינה מצליחה ליצור קשרים למטרת נישואין . מטיפולי גליתי שהיא לא מוכנה להתפשר על גובהה , אינטלקטואל וכמובן דת . מהשיחה הבנתי שהיא בעלת דימוי עצמי נמוך והיא גם מודה בזה . שאלה : האם יש לכם תוכנית עבודה והנחיה שאוכל להתקדם איתה בטיפול ?

דימוי עצמי נמוך - תלוי מה הסיבות וכמה עמוק

כדאי לנסות לאבחן מה המקור לכך. אם זה נסיון שלילי עם גברים או משהו יותר עמוק וקדום בהתפתחות של לקוחתך. לדעתי טיפול CBT קלסי יכול לעזור להתגבר על החרדות וההמנעויות שלה. בהצלחה מיכאל בוקצ'ין

איך ניתן להתמודד עם ילד שחרד לשמיעת אביו שנוחר?

שלום. יש לי ילד בן 11 שבאופן קבוע חרד למצבו הרפואי של אביו. (ראוי לציין כי אביו הילד בן 54 ). בהתחלה התחיל בשאלות על מה קרה סביב הגיל בו האבא נמצא, איזה מחלות, כמה שנים נשארות עד מצב שיש סיכוי לחולי וכו. מעבר לכך, והעיקרי מכול בכל ערב כאשר הילד שומע את אביו נוחר הוא מסתגר בחדר עם טלוויזיה בעוצמה גבוהה ומפעיל מאורר על מנת לא לשמוע את אביו נוחר. שהילד נשאל מדוע הוא עושה את זה הוא טען כי הוא לא מסוגל לשמוע את הרעש הזה וכי הרעש "מטריף" אותו והוא חרד לשמוע את הנחירה עצמה. האב איננו מעוניין לטפל בנושא זה באופן רפואי, לכן הייתי שמחה אם הייתם יכולים לתת לי מס' טיפים או מס' טלפון לייעוץ בנושא עבור בעיית הילד. תודה לימור

הדאגה לאב מצביעה על מצב של לחץ וחרדה

שיש צורך לטפל בו באופן מקצועי. סביר להניח שגם אם האב יקבל טיפול נגד הנחירות, השיפור במצבו של בנך, אם בכלל, יהיה לטווח קצר. ייתכן מאד שהחרדות יעלו שוב ויתמקדו בנקודה אחרת. אני מעריך שעבר על הילד אירוע טראומתי או משבר שאתם לא יודעים עליו או שאינכם מבינים את השפעתו. קיים טיפול העשוי לסייע באופן טוב לפתור את החרדות של בנך. השיטה הנקראת CBT (טיפול קוגניטיבי התנהגותי) משלבת שיחות והצפה של מצבי הלחץ והגורמים להם, עם תירגול והתמודדות עם רגשות המתבססים על מחשבות שוא (שהבסיס שלהן במציאות קלוש או שאינו בנמצא). לכולנו יש תופעות כאלה, אך לא תמיד הן מתבטאות בעוצמה ובכיוון שאת מתארת. אני מציע שתגיעו לפגישת ייעוץ. בברכה והצלחה מיכאל בוקצ'ין 054-2273970

איך מסבירים לבעל שלא רוצה להבין?

אני נשואה כ-5 שנים + 3 ילדים . אחרי החתונה התחלתי בלימודי מקצוע אקדמאי וב"ה אחרי 3.5 שנים מפרכות של לימודים מאסיביים 5 ימים בשבוע במשך שעות רבות (שבמהלכן גם ילדתי) סיימתי השנה וקבלתי את התואר הנכסף, ואפילו מצאתי עבודה מצוינת בתחום. הבעיה היא שלצערי הרב איני מוצאת את עצמי בעבודה שלי. המקצוע שלמדתי הינו מקצוע טיפולי שבדומה אולי לעבודה שלכם אין בו כללים ברורים. הרי לא ניתן לתת למטפל "מתכון" מראש, כיוון שבני האדם שונים ובעיותיהם שונות. אני מרגישה שלמרות שסיימתי את הלימודים התיאורטיים ואפילו שעברתי את הסטאז' בהצלחה, איני יודעת עדיין כיצד להתמודד בשטח ומוצאת את עצמי פעמים רבות חסרת אונים ממש. במקצוע שלי קיימים שני תחומים עיקריים האחד טיפולי ולכן כמו שכתבתי לעיל לא קיימים בו כללים ברורים (בתחום זה אני עובדת בפועל ומרוויחה משכורת יפה) ואילו השני שייך יותר לתחום הרפואי, הכללים בו ברורים ואליו התחברתי יותר גם במהלך הסטאז'. (אך משכורת בו נמוכה משמעותית, כמעט כמו שכר מינימום) פעמים רבות אני חוזרת מהעבודה עצבנית ומתוסכלת ומרגישה שממש רע לי בעבודה שלי. כשאני מנסה לשתף את בעלי בתסכול שלי ומנסה להעלות את האפשרות שאולי כדאי לי לעבור לתחום השני (ובלבד שאהיה מאושרת) בעלי ממש כועס ומתעצבן וטוען שאין לי אחריות כלכלית, שאני חייבת להתרגל למקצוע, ושגם ככה סבלנו קושי כלכלי במהלך הלימודים שלי. (בעלי אפילו עזב את הכולל לצערי הרב בעקבות הקושי הנ"ל) ניסיתי להציע לו אפשרות שאולי בשנה הבאה (עד סוף השנה הנוכחית אני חייבת להישאר בכל מקרה בעבודה שכבר התחלתי) אנסה לשלב 3 ימים בעבודה הרפואית ויומיים בטיפולית וכך אולי לאט, לאט אתרגל , אבל אין עם מי לדבר הוא ישר מתחיל להתעצבן ולומר משפטים כמו "אני לא יודע מה לעשות עוד עם האישה הזאת" או "אין לך ביטחון עצמי "(מה שמוריד לי עוד יותר את הביטחון) "עדיף שתוסיפי עוד שעות בעבודה במקום להשתטות" (אני עובדת 5 ימים, אבל "רק" 5 שעות כל יום) ואפילו כדאי שתתחילי לקבל באופן פרטי" (שזה כמובן עוד יותר רווחי, ואפילו פנו אלי בבקשות כאלה כי המקצוע שלי חסר מאוד בציבור החרדי, אבל סרבתי, והוא התפוצץ) אני חייבת להבהיר שכיום המצב הכלכלי שלנו לא מצריך לחץ כזה כמו שהוא משדר. יש לנו ב"ה דירה משלנו ללא משכנתא(שההורים קנו לנו לחתונה) ונכון לעכשיו יש לנו יותר מ-20000 שקל בעובר ושב (בפלוס כמובן). אני בנ"א חסכן מאוד, לא מחפשת מותרות וגדלתי בבית שהמוטו בו היה "העוה"ז הזה הוא רק פרוזדור לטרקלין", בעלי לעומתי חושב שדירה נאה זה ערך חשוב מאוד, כסף זה ערך עליון וערך של בנ"א נמדד לפי המשכורת שהוא מרוויח. אני מרגישה ממש כמו עכבר במלכודת, הולכת בבוקר לעבודה עם דמעות בעיניים ובחילה בגרון. כמעט כל יום מתחשק לי להתקשר ולהגיד שאני מרגישה לא טוב. רע לי, רע לי אני מתוסכלת בעצמי מהמצב והוא לא מבין זאת. מיום ליום הכעס שלי על בעלי שלא מבין אותי גדל וגדל ואני מרגישה על סף התפוצצות. יש לכם עיצות איך אשכנע אותו שלמען בריאות הנפש שלי עלי לעזוב את העבודה הזו/להוריד שעות? ואולי יש לכם כמטפלים עיצות לתת לי איך להתמודד עם העבודה שלי כמטפלת ואיך היה אצליכם בשנים הראשונות?

לפי התיאור שלך יש קצר רגשי בינך ובין בעלך

לחדד את הנושא: האם חילוקי הדיעות הם רק בנושא הכספי או גם בתחומים אחרים? אני מניח שאתם נמצאים בשני צידי המתרס בעוד נושאים. הבעיה היא בדרך כלל חוסר יכולת לחוות את הצד השני, את החרדות והפחדים, את המתח והלחץ, וכן - גם את "מה שעושה לי טוב". אתם חייבים לעבור תהליך של מודעות אחד לשני, להכיר, והעיקר - ללמוד לתת לגיטימציה גם למחשבות ורגשות שאני איננ חווה אותם בעצמי, ולדיעות והנחות שאינני מסכים איתן (בגלל הסכימות שנקבעו בי מילדות). נדאלה, ואת צריכה לענות עליה לעצמך היא - האם אנחנו עדיין אוהבים ורוצים לחיות בשלום ובחברות. בהצלחה מיכאל בוקצ'ין

קושי בסליחה עצמית

שלום ! חברה שלי כיום בת 20 הייתה בקשר במשל שנתיים מגיל 16 מאוד אינטנסיבי הבעיה שאותו בחור היה זקוק תמיד לאוזן קשבת ויצא שבמקום לקבל ולתת היא רק נתנה לאחר שהסתיים הקשר היא היתה באון אנד אוף עוד שנתיים איתו למעשה עד היום קשה לה לשחרר ובמיוחד קשה לה לסלוח לעצמה על עקרונות שאותן היא וויתרה למענו ואל דברים כאלה ואחרים שאם היה אפשר היתה משנה בקיצור קשה לה להשתחרר מתלאות העבר מצב זה גם גרם לה ללחץ פנימי עצום מה שהוביל למצב בריאותי בעייתי כמו התעלפיות לחץ נפשי דופק מואץ וכ״ד.... למעשה היא מודעת שהיא חייבת לסלוח לעצמה וזה כשלעצמו צעד עצום פשוט קשה לה והיא לא מצליחה לראות איך היא יוצאת מזה איך היא ממשיכה הלאה... אשמח לעצות וכמו כן לכלים כיצד להתמודד התודה מיכל

החברה שלך זקוקה לעזרה והכוונה

על ידי טיפול קוגניטיבי שיציף את הסכמות המחשבתיות שלה, וייתן לה אפשרות לבחון אותן כצופה מהצד. אפשר ורצוי לשלב שיטות מעולם החסידות - ספר התניא, בפרקים בו הוא מתייחס להאשמה עצמית, עצבות ויסורי מצפון. אשמח לעזור לחברתך. אני חושב שיש סיכויים טובים להשיג שיפור משמעותי בטווח קצר יחסית. בברכה, מיכאל בוקצ'ין 054-2273970

איך להתמןדד עם געגועים

שלום, וני נשואה בת כ-30, אמא למספר ילדים. בשנה שעברה הייתי בטיפןל פסיכולוגי (בשיטה הפסיכו דינמית) נהניתי מאד מהטיפול, והוא הסתיים בהצלחה ב"ה. הבעיה היא שכעת- כמעט שנה אחרי, אני עדיין מתגעגעת נואשות למטפלת, כאילו אתמול נפרדנו. הגעגועים מנקרים לי בראש כמו היתוש של טיטוס ואני כמעט 'משתגעת'... יש איזו דרך להתמודד עם זה, או שעלי לחכות שהזמן יעשה את שלו? (מה שלא קרה עד עכשיו). אגב, אני אישה מאד עסוקה או פעילה, מה שלא עוזר לי להתמודד. תודה רבה מראש.

אם את מתגעגעת למטפלת

סימן שחלק מהתהליך עדיין לא נסגר. התלות שפיתחת, שאולי היתה חיונית להצלחת התהליך, לא קיבלה את ההתיחסות הנאותה. אני מציע לך לדבר איתה על כך פתוח, ואם אפשרי - לחזור למספר פגישות כדי לסיים את הנושא, או במידה שזה לא מתאפשר מכל סיבה - למצוא מטפל/ת CBT כדי להתמודד עם התחושה במספר מפגשים ממוקדים. בהצלחה מיכאל בוקצ'ין

גזל שינה

אנו משפחה ברוכת ילדים, ככל בית נורמטיבי אנו נחים בצהרים, אני פחות זקוק למנוחה בצהרים ואני משלים את שעות השינה שלי בעיקר בלילה, חדר העבודה שלי הוא בחדר השינה שלנו, ולפעמים אני מקבל שיחות טלפון חשובות בצהרים, לאשתי זה מאוד מפריע שאני עונה, והיא סבורה דמשום גזל שינה עלי להפסיק לענות לטלפון בשעות הצהרים ואף שההורים שלי מתקשרים אלי או משהו דחוף. מה דעתכם?

אברך יקר

אהיה קצת ישיר, אבל בכוונה טובה. ובהסתמך על תשובות קודמי - לא אחזור על מה שנאמר כבר. אם יש לך שאלה כזו - אני מציע לך לעבור סדרת פגישות כדי לברר מדוע לא ברור לך שהצרכים של אשתך חשובים פי כמה משיחות הטלפון שלך. כי השאלה מגלה חוסר מודעות לצרכיה של אשתך, שעלולה לפלוש גם לתחומים רגשיים ועמוקים יותר. וכמה שיותר מוקדם. בברכה, מיכאל בוקצ'ין

אני שבורה

ב"ה שלום רב לעוסקים במלאכת הקודש, אני בחורה בעלת תשובה אשר מתקרבת לגיל 29. נמצאת בתשובה כ-6 שנים, כאשר במהלך התהליך היו ירידות ועליות. אני נפגשת למטרת נישואין ב-4 השנים האחרונות, אך לצערי ללא הצלחה. לפני כ-3 שנים היה קשר רציני, אולם בשל בעיה בריאותית קשה בצד השני הקשר לא הבשיל לחתונה. עבר זמן עד שהתאוששתי משברון הלב הזה... אבל זה עבר בעזרתו של הקב"ה. כיום אני שוב שבורה. לא האמנתי שזה יקרה לי שוב. הכרתי בחור טוב לב שמוצא חן בעיניי, אולם הקשר עלה על שרטון בשל פערים דתיים. הבחור מפחד להתקדם בדת, ואני מרגישה שהוא חוסם אותי במידה מסוימת. אציין שהוא בחור שומר שבת וכשרות מבית, אך לא מעבר לכך. השברון כעת מעט קשה יותר הפעם, מכיוון שלא חשבתי שאמצא את עצמי בגיל כזה עדיין בחיפושים, כ"כ תלושה. מה עושים? איך ממשיכים הלאה?

כבעל תשובה, וכאחד שמייעץ לכאלה בנושאים שונים

הדבר החשוב ביותר הוא לא ליפול ברוחך. עזבנו את החברה שבה צמחנו, ונכנסנו לחברה בה אין אנו מוכרים, אין לנו הורים, חברים ומכרים שיסייעו לנו. לכן, ההצעות שאת מקבלת (כנראה) הן לא תמיד מתאימות, ובהרבה מקרים מנסים בכוח לחבר בין שני חוזרים בתשובה בלי להבין את המורכבות והסיכונים הכרוכים בכך. הצד החיובי במצב הוא - שהגיל במקרה זה אינו חיסרון, כי גם המועמדים עבורך אינם כאלה שגמרו מסלול לימודים / ישיבה בני 22. ובניגוד לעולם החילוני בו הגברים מנסים לדחות את החתונה עד כמה שניתן, בעולם שלנו - גם הם רוצים למצוא בת זוג לבניית משפחה ובית יהודי. יש כמה גופים שמתמחים בחוזרים בתשובה. אני מכיר כאלה בחב"ד. נסי אותם. בהצלחה, פסח כשר ושמח מיכאל בוקצ'ין

נישואין שניים הדרכה

אני גרושה עם ילדים והכרתי משהו גם גרוש עם ילדים.אנו רוצים להנשא.וזקוקים להדרכה חינם או בתשלום סימלי. הדרכה איך להתנהג עם הילדים ועם הגרושים.הדרכה בשלום בית והתחלה ברגל ימין

הבקשה שלך מראה על מודעות וראיה נכונה

אתם יכולים לעבור הדרכה של 3 - 5 מפגשים בה תתאמנו על כלים לשיפור התקשורת וההכרה אחד של השני. והתוצאה - תגיעו מוכנים לחיים משותפים, תהיו מסוגלים להתמודד עם "הפתעות", ותוכלו לשמר מערכת זוגית ומשפחתית בריאה ואוהבת. אשמח להיות לעזר מיכאל בוקצ'ין. 054-2273970

לפרק את הנישואים?

שלום רב! רציתי להתייעץ.. אני נשואה 10 חודשים נולד לנו ילד לפני חודש. אלו נישואים שניים של בעלי חשוב לציין שיש לו ילד בן 3 מנישואים קודמים. אנחנו לא מסתדרים בייננו בכלל המצב החמיר מאז שהילד נולד, לבעלי יש רגשות אשמה על כך שהילד הראשון שלו חי בין שתי בתים (יש לו הסדרי ראייה רחבים), הוא נורא אובססיבי לגביו והוא משליך את זה עלי ועל הבן שלנו. הוא אמר באופן מפורש שאם לא אתייחס לילד שלו כאילו הוא הבן שלי הוא ידאג שהבן שלנו ירגיש בזאת ויתייחס אליו בהתאם כדי ליצור שיוויון בינהם, הוא מעניש אותנו על כך שהתגרש מאם בנו. וככה זה תמיד היה. עוד בהריון סבלתי ממנו המון ועל אף זאת ניסיתי לאחרונה המון פעמים להציע לו שנלך לרב שלנו ליישב עיניינים. עד עכשיו לא סיפרתי למשפחה יותר מידיי מה אני עוברת איתו אבל עכשיו כבר כל המשפחה מעורבת גם שלי וגם שלו ההורים שלי ראו ממנו התנהגות שלא ראו קודם. כרגע אני כבר מרגישה שיהיה יותר טוב לכולם אם נפרק את הנישואים, וגם לבן שלנו. מה נכון לעשות?

פירוק הנישואין אינו מוצא רע במקרים רבים

אבל צריך לבדוק לפני זה את כל האפשרויות. המצב שאת מתארת מצביע על בעיות אישיות של בעלך ולא רק בעיות הנובעות מהקשר עצמו. למרות זאת, אני חושב שיש צורך לשמוע גם את בעלך. ייתכן שקיימת פה אי הבנה, או תפיסה מעוותת של מהות קשר הנישואין, החובות והציפיות. לעיתים אפשר לשפר ולפתור בעיות בתהליך קצר יחסית. לצערי הרב, יש רבנים שאינם מוסמכים בייעוץ הנכנסים לנישה שהם אינם מוכשרים לה, ועלולים לגרום נזק יותר מתועלת. לכן אני מציע לך לפנות לאדם מקצועי. בהצלחה מיכאל בוקצ'ין

לא מצליחה לתקשר עם אמא שלי!

שלום רב! אני בחורה בת 25 ,יש לי בעיית תקשורת רצינית מאוד עם אמא שלי.קצת על המשפחה מאז שאני זוכרת את עצמי הורי לא ניהלו תקשורת בריאה בינם ולא בין הילדים ,הכל הלך בצעקות בחוסר הבנה בסיסי וחוסר רצון להשתנות ,מה שחוויתי כילדה זה המון תסכול אי הבנה וכעס מאד גדול שהם מנהלים ויכוחים ומריבות מולנו הילדים ,לא יודעים להתמודד ולפתור בעיות,לא הייתה בבית סמכות הורית ומשמעת, ובעיקר מה שיצר היום ריחוק רגשי מאוד גדול ביני לבינה.היום לאחר שנים שבניתי את עצמי והשלמתי עם העובדה שאין לי דמות של אמא בחיים ,אני מנסה כמה שפחות להיכנס איתה לעימותים וויכוחים וזה לא הולך לי,אני כל פעם מחדש מנסה לתקן אותה ולהסביר לה כמה היא לא מודעת לעצמה אני יודעת שאני לא נוהגת נכון כי היא לא תשתנה ,אבל כל פעם אני נופלת בפך ,היא ניגשת אלי לדבר על משהוא שקרה ולא מבינה שהכול קשור אחד לשני ושפותרים בעיות מהשורש ואני מתחילה עם הרצאות ומנטרות קבועות ושתינו יוצאות מתוסכלות כי שוב השיחה הגיעה למבוי סתום,השאלה שלי היא איך לשנות את עצמי מולה בזמן שהיא נגשת לתקשר איתי,בלי לצאת מהכלים ?? תודה מראש!

את צודקת - אין לך מה לתקן את אימך

אבל את יכולה ללמוד איך לנווט את היחסים שלכן למקום יותר טוב. לשנות את עצמך - מילים גדולות... את יכולה ללמוד ולהפנים כלים לתקשורת, לקבלה והכלה של אימך מתוך הבנה, ו"להגיע למקומה", להבין את הסבל שהיא עברה ועוברת, להראות לה שאת מבינה אותה. יותר קל לך לשנות את "הדיסקט" אצלך. והדבר אפשרי עם קצת מאמץ. בהצלחה מיכאל בוקצ'ין 054-2273970

התחתנתי עם בחור עם קשיים אמיתיים ואני צריכה עזרה בשביל לצמוח ולא לגדוע

שלום וברכה לכולם. ותודה מראש. התחתנו כשהייתי בת 26, הייתי קצת לחוצה להתחתן. לא מספיק בדקתי. יש לי תחושה שנפלתי קצת בפח: בעלי אדם טוב, ללא ספק. והוא מנסה לכבד אותי והזוגיות שלנו חשובה לו, ב"ה. יש לנו ילד מקסים בין כמעט שנה ואני בהיריון כרגע. אנחנו נשואים 4 וחצי שנים. לאט לאט (או אפילו די מהר) גיליתי מספר קשיים שיש לו ואני מבקשת כלים להתמודד: א. ביטחון עצמי מאוד נמוך. זה מתבטא בלחץ ואפילו בחרדה לפעמים ממצבים קשים. הביטחון העצמי הנמוך מתבטא גם בקושי למצוא עבודה. (ב"ה הוא מצא לאחרונה אבל היה לו ממש קשה, מהנדס אלקטרוניקה במקצועו). ובכלל, מתבטא בכל תחומי החיים. אני מתארת לעצמי מזה לחיות בפחד מכל העולם, וזה נראה לי כחיים של סיוט. ב. קשיים חברתיים- חוסר טקט, חוסר יכולת ליצור קשרים חברתיים. (לא חוסר של 100% אבל לוקח לו הרבה זמן. מאוד קשה לו) יש לציין שאני יצור חברתי וזה מאוד קשה לי. כי אני כל הזמן מרגישה את הפער שיש ביננו. חלק מהבעיה היא גם שאני מנסה להגן עליו, במודע או שלא במודע. הוא הרבה פעמים מתלהם, ולא יודע להסביר את עצמו נכון ונשמע לכולם קצת מוזר או קיצוני. אגב, הקשיים החברתיים לפחות במהותם לדעתי הם תורשתיים. לאימו למשל יש קשיים עצומים פי כמה. אני מאמינה שהקשיים הללו גרמו לחוסר ביטחון וכן הלאה) ג. בפירוש- אין לו מידות טובות. זה נשמע מוזר כי זה כביכול הדבר שהכי אמורים לבדוק לפני נישואין לא יודעת מה עבר עליי, אני מנסה כל הזמן לא להיכנס לרגשות אשמה של- מה התחתנת איתו? אלא להאמין שמה' אישה לאיש אבל זה כל כך קשה לפעמים... מידות שלי ברור שנמצאות אצל כל הסובבים אותי אצל בעלי הם פשוט לא נמצאות. או נמצאות חלקית: בעלי עובד על עצמו כל כך לכבד אותי בצורה מינימלית, אין לו את זה מהבטן. אני בהיריון מאוד קשה ועד שלא העמדתי אותו במקום הוא לא הבין שהוא חייב לעזור לי, אלא כעס עליי שאני מתלוננת על הבחילות וההקאות) חסד פשוט ורגיל אין לו, כבוד לאנשים, ממש קשה לו. אני גם רואה שכשהוא פוגש אנשים שהיה רוצה להיות כמוהם, מבחינה דתית או מקצועית אז הוא מתמודד עם זה בלמצוא חסרונותיהם. הוא לא יגיד: "יש לי מה ללמוד ממנו". אלא , יחפש במה הם לא טובים. זה משגע אותי! אני מרגישה שמבחינת מודעות עצמית הוא נמצא כל כך במקום נמוך, ודווקא לי יש מזה הרבה, ואולי זה מה שגורם לי ליסורים גדולים יותר. לזכותו ולמזלי יאמר שיש לו הרבה רצון, הוא כן רוצה להיות טוב יותר וכן ישנה התקדמות אבל איטית מאוד. ובעיקר מה שמפריע לי זה חינוך הילדים. לא נראה לי שאני צריכה להסביר את כל הקשיים שיכולים להיות אם המצב לא ישתנה. תקופה ארוכה ניסיתי לשכנעו לעבור טיפול כלשהו, להתחיל לעבור תהליך. לכל מטפל שהלך הוא מצא מליון סיבות למה המטפל לא טוב לו. בקיצור, כרגע הוא לא מטפל בעצמו. ולדעתי הוא ממש צריך. אבל אני כבר לא יודעת מה לעשות. גם עכשיו אנחנו גרים בצפון הארץ. (קרוב לצפת) ואני בכלל לא מכירה מטפלים. הוא גם צריך מטפל דוס... עדיף חוזר בתשובה או ברסלב... אבל זה לא הכרחי. מעבר אליו, אני מרגישה שאני צריכה עצות, עזרה איך להתמודד בעצמי, מצד אחד אני לא יכולה כל היום לומר לו כמה קשה לי ומה מפריע לי ומצד שני נראה לי שזה לא נכון כל כך לא לשתף אותו בהרגשות שלי. ומצד שלישי אני כבר מתפוצצת מבפנים. יש לציין שלא שיתפתי אף אחד בתחושות שלי, מלבד חברה קרובה שלא מכירה אותו או את משפחתי. למותר לציין, שמשפחתי לא יודעת כלום. בחיי עברתי קשיים והלכתי למספר טיפולים שמאוד עזרו לי לצמוח. אני מרגישה שבעלי חייב את זה אך יש לי תחושה שזה לא רלוונטי להכריח אותו ללכת לטיפול, זה חייב להגיע מעצמו. אבל הזמן עובר ואני מרגישה אחריות לבן שלנו. אני מקווה שתוכלו לעזור לי במשהו, יש לי לפעמים מחשבות על גירושין, מחשבות של "מה את צריכה את התיק הזה?" אבל אני לא יודעת, אני לא יכולה לחשוב לפרק את המשפחה, כואב לי עליו, כואב לי על הבן שלנו וכן, כואב לי גם עליי, בחרתי לקשור אותו איתי ואני מרגישה שזה כמו להפריד את הגוף מהנפש. אין לי הסבר לזה אבל אני מרגישה שזה כמו שיחתכו לי את הלב. סליחה על האריכות, אני מקווה שהייתי מובנת. תודה מכל הלב. ימימה

אם יש לו רצון - יש לו מודעות, ולו רק חלקית, למצבו

ולכן - אני מציע לך לא להתייאש. הדברים שאת מתארת יכולים לנבוע מסיבות שונות. ויש צורך לקבוע קודם מהן, לפני שמתחילים בטיפול. לא ציינת למי הלכתם, אבל לדעתי אתם צריכים אדם שהוא גם בעל מקצוע בתחומי תורת הנפש, וגם בעל מודעות תורנית גבוהה. שילוב זה אינו נפוץ, ולכן ייתכן מאד שהבעיה היתה בבחירת המטפלים ולא בחומרת המצב עצמו. בהצלחה מיכאל בוקצ'ין 054-2273970

הכרות עם הכלה

בני בן 22, וכבר שנה וחצי גר בישיבה, כמעט לא בבית, ולמעשה הקשרביננו אינו תקין לחלוטין. בין בני לאביו-בעלי אין קשר כלל כבר שנה וחצי כתוצאה משנים של כעסים על ההתנהגות של בני וואכזבות