בס"ד
שלום רב,
אנו זוג נשוי 6 שנים, פלוס 2 ילדים.
אנו גרים קרוב להוריה של אשתי בדירה מאוד קטנה (כי יקר בירושלים) ואני עובד רחוק מהבית באזור המרכז, ולוקח לי בסביבות 5 שעות הדרכים כל יום.
היה לנו משבר נישואין לא קטן בכל הנושאים האפשריים בזוגיות, והיינו אצל 3 מטפלים זוגיים במהלך 3 שנים (אצל הראשון היינו מעל שנה ולא באמת זז משהו, אז אני החלטתי שאין לזה סוף אז עזבנו אותו, למרות שאשתי כן רצתה להישאר אצלו, ולאחר בירור עם אנשי מקצוע התברר שמה שהיא קיבלה שם זה הכלה והבנה, אבל לא היה שום תהליך זוגי מקדם, ולכן מעל שנה לא זזנו לשום מקום בקשר) כאשר אצל האחרון מביניהם נעשה שינוי כלשהוא, וכאשר בפגישה הטיפולית דיברנו על מעבר דירה, אז המטפל בתחילה הציע שנתקרב מעט למקום עבודתי וגם בשביל להתרחק פיזית מהוריה, כי זה גם תורם לפגיעה בקשר שלנו, ואשתי לא הסכימה ואמרה שלא מסוגלת וכו', אז המטפל אמר שמצידו שנעבור דירה בירושלים עצמה וכו' ואז אני הסברתי שזה לא יתכן מבחינה כלכלית, וגרוע מכך יש גבול כמה אני מסוגל לסחוב בצורת חיים האיומה הזאת עם המרחק, וגם אשתי והילדים נפגעים מזה, ואין לה כמעט עזרה בבית ממני במשך השבוע אבל הרצון שלה להיות ליד הוריה וכו' לא יכול לבוא על חשבון החיים שלנו כזוג וכמשפחה, אז המטפל אמר שנלך לשאול רב בנושא.
אולם אשתי החליטה שהיא לא רוצה יותר ללכת לטיפול אצלו וההסבר שלה מדוע זה - "הוא אמר לך לעשות משהו ואתה לא עושה, הוא אמר לך שנעבור דירה בתוך ירושלים ואתה לא עובר".
אז הסברתי לה שאפשר לשאול רב כפי שהמטפל אמר, אבל אשתי בשלה, ויש לה עוד טענות על המטפל על כך שהוא לא מבין רגשות, (כאשר המטפל מבקש ממנה לבצע שינוי כלשהו, או לקחת אחריות על משהו, אשתי אמרה שהוא לא מבין רגשות).
ואנו כבר 4/5 שבועות לא היינו בפגישה טיפולית.
אני המשכתי לקבל הדרכה מאחד המטפלים הקודמים (שאותו היא עזבה בטענה שהוא מדי דוגרי בשבילה) כיצד להתנהל מולה, ובבית המצב סביר, ואני עושה עבודה על להבליג ולא להגרר למריבות איתה.
אחד מהנושאים הטעונים הינו שאשתי כבר 3 שנים לא מדברת עם הורי, למעט בליל הסדר האחרון שבו היינו אצל הורי והכל עבר בסדר.
אבל אשתי לא רוצה קשר איתם כי היא החליטה שהם דיברו עליה.(דבר שהוא לא נכון).
[אמא של אשתי מסוכסכת עם משפחת בעלה כמה עשורים, וגם בבית אין שלום בית, ואשתי מגנה את התנהגות אמה, אבל בשטח היא מתנהגת אותו הדבר].
ובתוך המצב הסביר בבית אני מנסה לטפטף לאשתי בעדינות שאולי תתקשר לאימי להזמינה לאירוע מסוים שמתקיים בגן של הילד..
אבל עוד לפני שאני מסיים את המשפט היא הופכת את העור שלה כלפי וצועקת עלי אני אעשה מה שטוב לי. ואתה לא תגיד לי מה לעשות, ולמרות שניסיתי לומר לה את לא חייבת לעשות את מה שאני אומר, רק תני לי לסיים את המשפט. היא לא הסכימה ואמרה שלום והורידה את הטלפון.
ואמרתי לה בעדינות - שהיא לא הייתה רוצה שאני ככה אתייחס לרצונות שלה.
אז היא אמרה - זה החיים שלי, ואני אחליט וכו'.
לי אין כח להתחיל עכשיו מלחמה איתה ואני לא רוצה לדרדר את המצב בבית שהחל להיות יותר טוב לאחרונה, בעיקר קירבה רגשית.
ומצד שני היא לא רוצה ללכת ולהשלים את הטיפול והכל בטענה שאני לא עושה את מה שנאמר כנ"ל (מה שלא נכון).
אז מה שבעצם נשאר לי זה להמשיך לספוג ולספוג ולהבליג ולהבליג...
ובעוד נושאים כמו למשל הנושא הכלכלי שאני לבד סוחב על כתפי והיא לא מגלה שום הבנה, בשלוש חודשים האחרונים צברתי תוספת מינוס של 5000 ש"ח בבנק, כי היא רוצה ורוצה וכו', ואם אני מנסה להסביר בצורה יפה שאנו במצוקה כרגע.. אז מיד היא אומרת - בשביל המטפל היה לך כסף ?!.. ובשבילי אין לך, ולא משנה שהיא קונה לעצמה כל חודש משהו (בגדים/נעליים....). וכמה שאני מנסה להסביר לה שהמטפל זה לא עבורי אל זה עבורינו ומבחינתי זה הדבר הבא אחרי לחם מבחינת עדיפות ואני מוותר ולא קונה לעצמי כלום בכדי שיהיה כסף לטיפול.
ואחרי כל המינוס - היא עוד קוראת לי קמצן.
לה מותר לדרוש מה שהיא רוצה ולי אסור.
ובנושא של ההורים היא אמרה - "אני לא מבקשת ממך בנושא הזה כלום אז אל תבקש ממני".
אביה לא בקשר איתי (אין סיכסוך רשמי) אבל לפני 3/4 שנה הוא התקשר אלי ודיבר איתי שעה וחצי וצעק "מה אתה עושה לבת שלי..", וניסיתי לומר לו שיבוא איתי למטפל ונראה מה הוא אומר, והוא לא רצה לשמוע אותי אלא רק לצעוק עלי ולהזהיר אותי שאם המצב ימשיך כך אז......... .
אני לא הסתכסכתי איתו למרות זאת, ואת אשתי לא מעניין הקשר שלי עם הוריה.
מה אני יכול לעשות במצב כזה ?
הרי לטיפול היא לא רוצה ללכת.
ולהתחיל להתנהג אליה כפי שהיא מתנהגת אלי אני לא רוצה, כי זה רק ידרדר את המצב בבית שהחל להיות טוב, גם מצידה היא עושה מעט הישתדלות ונחמדה ונעימה וגם ביחסים האינטמיים.
אבל המצב הזה כפי שהוא, הינו תקוע בהתאם לצורת החיים המעוותת שהיא מכתיבה.
אני לא יודע כיצד להביא אותה לטיפול ממקום שהיא תרצה אותו, ולא רק תעשה לי טובות.
ואם אני אנסה לדבר איתה על זה בזמן הכי רגוע ובצורה הכי רגועה, היא מיד תידרך ותגיב באלימות מילולית (שאתה לא עושה את מה שנדרש ממך, ואתה לא תכתיב לי מה לעשות וכו', ואם לא טוב לך אז אתה יכול ללכת) כנ"ל.
לתובתכם אודה,
בתודה רבה מראש.
בעיות קשות מחייבות פתרונות נמרצים
תמיד כששומעים סיפור מצד אחד, צריך להתייחס בזהירות לעובדות. לא בגלל שאתה מעוות את המציאות ביודעין, אלא בגלל ש:
א. כולנו משוחדים בנושאים הנוגעים לנקודות פנימיות שלנו.
ב. העובדות אינן מיצגות את התמונה השלמה. מתחת קיימים זרמים רגשיים, פרשנויות אישיות (לכולנו יש "פילטרים" שמסננים את תמונת המצב ומעבירים רק חלק ממנה לתודעה). במקרים רבים התנהגות של אחד מבני הזוג אינה תגובה למצב הנוכחי אלא למשקעי עבר.
ולאחר ההקדמה הזו, כשאני מתייחס לעובדות כמו שהוצגו - נראה לי כי אשתך היא דעתנית, מרגישה שהעולם צריך להסתובב סביבה, וחסרה לה רגישות לזולת.
אני מנחש שאתה אדם סובלני, וותרן, רגיש ותומך. כל אילו הן תכונות חיוביות. אולם, לפעמים צריכים להמחיש לצד השני שהתנהגות פוגענית ובלתי מתחשבת עלולה לפגוע גם בו.
המסר הוא - שאתה צריך להתחיל לדאוג ל"מספר אחד". לעצמך. מצא דברים שעושים לך טוב, מצא את הפינה שלך בחיים, ועשה אותם גם אם אשתך מתנגדת ומעבירה ביקורת. כמובן שהכל צריך להיות במידה, כי המטרה אינה להרוס אלא לבנות.
כדי להגיע לפרטים ולתכנית עבודה כדאי שתלך ליועץ בעצמך, וביחד איתו תגדיר גבולות, ותתחיל לבנות את עצמך עד כמה שאפשר תוך השתחררות מהמצ המלחיץ בבית. מנסיון - ברגע שאשתך תראה שאתה יכול לעמוד על דעתך, ולא כל דבר פועל על פי ההנחות שלה, היא עשויה למתן את הביקורת והשליטה, ולהצטרף אליך.
אל תעשה זאת לבד.
בהמלחה
מיכאל בוקצ'ין
054-2273970