שלום רב! אני פונה בבקשה לעזרה דחופה. אימי נשואה לאבי זה 35 שנה בערך. הם בעלי תשובה שנים רבות אולם לאבי יש קושי רב בשליטה על הפה שלו.ברגעים של כעס על אחיותיי הצעירות למשל, הוא מסוגל לקלל קללות שלא עולות על דל שפתיו של אדם חרדי קללות שאחיותיי אפילו אינן מבינות והן באות לאימי לשאול אותה מה זה. חשוב לציין שאחיותי הן בנות טובות, בנות סמינר ואם הוא מקלל אותן זה על התחצפות, מילים לא יפות שהן אומרות זו לזו, או חוסר צניעות ברמה קלה מאד כמו: הליכה בבית ללא גרביים, חשיפת המרפק מדי פעם בלי כוונה, או כשהן מתכופפות וגבן נחשף. אני חייבת לציין שאבא שלי הוא אדם ירא שמיים מאד מאד והוא מקרב אנשים לתורה, מלמד, מחזק ומאיר פנים וגם בבית הוא עוזר והוא בדרך כלל אב אוהב ותומך אך ברגעים מסויימים כאלה הכל נעלם. בגלל היותו אישיות מוכרת ומוערכת הוא מסרב להצעותיה של אימי ללכת לטיפול/ייעוץ אצל רבנים ומטפלים והוא אוסר עליה לדבר עם אי מי על מה שקורה. אימי כאובה ומוטרדת מאד. היא לא מוכנה (ובצדק) שמילים כאלה יישמעו בבית, בזמנים של לחץ או עומס בלימודיו המצב מחמיר והבית במצב קשה, בפרט אימי. אחיותיי לא מדברות איתו וכו'.. מאחר ואימי לא עוברת על מצוות אבי ואני היחידה שמודעת לבעייה יעצתי לה להתייחס אליו כאל אדם חולה ולכן: 1. לקבל בהבנה ורחמים את מילות הזעם היוצאות מפיו, כאילו הוא אדם חולה עם בעיה נפשית הנמצא בהתקף פסיכוטי. ולהסביר לילדים שלאבא יש בעיית כעס מסוימת ולא להתייחס / להגיב כאשר הוא מקלל כי זה לא נובע ממידות מושחתתות אלא מבעיית שליטה. 2. לפנות בצורה אנונימית טלפונית לרב שיוכל לייעץ לה כיצד לטפל בבעייה מן השורש ולהיות לה לאוזן קשבת. ברצוני לדעת האם פעלתי נכונה, מה עוד באפשרותי לעשות ולמי אני יכולה להפנות אותה שיוכל לתת לה לפחות הכוונה ראשונית? ה' יברך את כולם.

יישר כח על פנייתך ועל כתיבת שאלתך בכבוד הראוי להורים

לאחר שכתבו קודמי בטוב טעם ודעת. אוסיף רק מעט על לשון הקודש ולענ"ד יש לומר גם את הדברים הללו. קללות נאצות וכד' מעידות יותר על תיסכולו של המקלל ועל חולשתו בספר משלי כתוב "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו". בגמרא כתוב: אמר רבי יהושע בן לוי: לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו, שהרי עיקם הכתוב (הוסיף) שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה , שנאמר: "ומן הבהמה אשר איננה טהורה " (במקום "טמאה"). מובא בזוה"ק (פרשת פקודי דף רסה עמוד א) "כגוונא דא, מאן דלעי באורייתא כמה אינון דאקרון 'לשון הקדש' דמתחברון ואתערי אתערותא לההוא אתר דאקרי 'לשון הקדש' - לשון מההוא קדש דלעילא. וכמה קדושות וקדישין מתערין מכל סטרין, זכאה חולקהון דצדיקיא אינון דגרמי לאתערא קדושין לעילא ולתתא קדושה דלעילא וקדושה דלתתא, ועל דא כתיב (ויקרא יא) "והתקדשתם והייתם קדושים" עכ"ל. הרמב"ם (מורה נבוכים - חלק ג פרק ח) מסביר מדוע נקראת השפה העברית 'לשון הקדש' וז"ל: "ולי גם כן טענה וסיבה בקריאת לשוננו זה 'לשון הקודש' - ולא תחשוב שהוא הפלגה ממנו או טעות, אבל הוא אמת. מפני שזה הלשון הקדוש לא הונח בו שם כלל לכלי המשגל, לא מן האנשים ולא מן הנשים, ולא לגוף המעשה המביא להולדה, ולא לשתן, ולא לצואה. אלה הם הדברים כולם לא הונח להם שם ראשון כלל בלשון העברי, אלא ידובר בהם בשמות מושאלים וברמיזות. והיתה הכוונה בזה - שאלה הדברים אין ראוי להזכירם ולעשות להם שמות, אלא הם דברים שיש לחשות מהם, ואם הביא ההכרח להזכרתם - יש למצוא עצה לכך ע"י כינויים מלשונות אחרים, כמו שכאשר מביא ההכרח לעשייתם - מסתתרים בכך ככל האפשר" עכ"ל מכאן אנו רואים את החשיבות הגדולה ביותר של לדבר בלשון נקיה, ובפרט בבית כלפי הילדים שאם ח"ו נשמע אותם מדברים בלשון שאיננה נקיה אנחנו נגיב על כך. יתכן שאביך איננו שומע את עצמו בשעה שהוא כועס. נכון שהצניעות מוגדרת ע"י הרבה דינים אבל קודמת להם המידה היסודית של הצניעות הישראלית (בדיבור ובמעשה) שהיא ההיפך מטומאת הגויים. לסיכום: לא נגעתי בכל הנקודות שנגעו קודמי, אני מקווה שהוספתי פאן נוסף בחשיבות הדיבור. ויש בכלל הפסוק "התקדשתם והייתם קדושים" - להתקדש במותר לנו שבכללו גם הדיבור. על כן, לענ"ד, עם עבודה נכונה, יש להגיע לטיפול מקצועי ולטפל בנושא, ומתוך כך להוסיף קדושה וטהרה בדיבור ובמעשה, מבלי להשאיר צלקות נוספות אצלך ואצל אחיותיך. בברכת הצלחה וכל טוב, שלמה פרל

שלום לכם מומחים נפלאים אתם עושים עבודת קודש! בפגישת הייעוץ-זוגי השלישית, פנה אלי המטפל ואמר לי כך: שמע יקירי, אני יכול למשוך אותך כאן בפגישות שבועיות ולהתעשר ממך, אך אם כנה דרכך לשיפור הזוגיות שמע לעצתי, אני כבר מטפל וותיק ויש לי במצטבר מעל 7000 שעות טיפול, ומניסיון אומר לך ש90% מהמקרים הבעיה היא לא זוגיות אלא חוסר איזון במוח או בעיות של קשב וריכוז או בעיות של אי-איזון בסרטונין בסינפסות, ולכן לך לפסיכיאטר שיתן לך ולבת זוגתך מרשם לכדורים שישפרו את מאזן הסרטונין ומובטח לך שתוך כחודש ומחצה הכל על מקומו יבוא בשלום, ואם לא אני נמצא כאן. מה דעתכם? אכן? 90% מהבעיות אפשר לפתור בכדור?

המפגש הוא שלישי ולכן

החלטתי לשאול, א. האם בהרגשתך היה התקדמות לאחר כל אחד מהמפגשים הללו? (ומהי ההרגשה של רעייתך? ב. האם יכול להיות שישנו מידע רפואי ו\או פסיכיאטרי שאינו בפנינו. לא אחזור על חוו"ד של המכובדים שקדמו לי אבל אוכל לומר כן, שהתמונה מאוד לא ברורה ולכן כדאי לך לבקש חוו"ד, איתה, אולי, לגשת למטפל מנוסה אחר ולראות מה דעתו. שנה טובה וגמר חתימה טובה, לפרט ולכלל. ויהי"ר שבזכות הרצון והשאיפה להצלחה תגיעו ותצליחו בכל אשר תפנו. שלמה

שלום, אנו זוג הנמצאים בתחילת תהליך טיפולי,אנו נשואים 18 שנה ולנו 4 ילדים, אנו נמצאים מזה מס' שנים במשבר קשה בזוגיות עם עליות ומורדות,כעת החלטנו לפנות להליך טיפולי אשר אמור לשפוך אור על מצבינו ולנסות לחלץ אותנו מין הבוץ בו אנו שקועים, אך גם בעת הטיפול שהינו רק בתחילתו עולים הקשיים בזוגיות כדוגמת שתיקות מצד בני הזוג,מריבות קולניות,האשמות,השפלות,ביזויים, מעורבות הילדים בויכוחים ,רצון הבת זוג כי אקח תיק ואצא מין הבית,איומים כי תערב את שאר בני המשפחה,אף הגדילה לעשות והזמינה משטרה לביתנו בתואנה כי השתיקות מצידי הורגות אותה וכי אינה מבינה מדוע אני לא עוזב את הבית ,לציין כי הסיטואציה בו אני שרוי קשה לי עד מאוד מצד אחד בת זוג שצועקת מחרפת מבזה מאיימת ללא רחם ומצד שני ביתי כבת 21 נשואה מחרפת ומגדפת את אביה בשיתוף עם אימה,לגופו של עניין השוטר בדק את הארוע שוחח עימי והודיע לאישה כי אין עבירה פלילית וכי אין מקום להתערב,שאל אותי מדוע איני עונה או מגיב עניתי כי אין עם מי לדבר כל מילה שלי תוסיף אש למדורה אשר בלאו הכי בוערת,מטיחה בפני כי היא בעת הזאת מגדירה את עצמה כגרושתי ולא כאשתי ,לאחר שהבינה כי הזמנת המשטרה לא הועילה לה וכי לא השיגה את מבוקשה ,הבינה כי פגעה בביתה וכי הביזויים,החרפות,הגידופים יגרמו לה נזק בלתי הפיך מול עצמה מול אביה ומול אימה אשר עלתה על עץ גבוה וכי צרפה את ביתה למרום העץ,כעת חוששת הבת כי יתכן וכי יתקיים תהליך של שיחה בין הוריה וכי מה תעשה כעת על מי תשען ,מרגישה מרומה אמה מצד אחד נוטעת בה תקווה כי הגרושים הם עניין שאוטוטו יוצא אל הפועל וכי אין לה מה לחשוש,אימה אף פנתה אליה ואמרה מצטערת מאוד שעירבתי אותך,אמרתי לך לא להתערב,התחושה היא כי הבת נפגעה ומבולבלתלא פחות מאימה וכי היא רק בתחילת נישואיה ,לצערי לא מוצא מקום לעזוב את ביתי וכי אין סיבה מאוויה של אשתי אמורים להפתר בתהליך הטיפולי בו אנו נוטלים חלק ועליו סכמנו בהסכמה,יתכן וכי הטיפול אינו משמעותי לגבי אשתי אלא רק פרוצדורלי וכי תטען כי פנתה להליך טיפולי אך זה לא צלח, אבקש את עזרת הפורום בנושא כאוב זה,

ראיתי שעד שכתבתי את תשובתי הספיק הרב אליהו בן סימון לענות כבר

לכן רק אצטרף לדבריו החשובים. כשנמצאים בתהליך זוגי המטפל\ת הוא האחריות הבלעדית עד לסיום הטיפול. על כן, אינני יכול לייעץ או להביע דעה כשאתם בתוך התהליך. אסיים בתפילה בחג הפורים ("שושן פורים"), שהרצון שלך ל"דיבוק חברים" בקדושה בשמחה ובטהרה, יצלח בע"ה. שלמה

בסד שלום רב ולאחי ורעי חברי י.נ.ר, בסייעתא דשמיא, העלתי לאתר שלי לזיכוי הרבים, שיחות ושיעורי תורה שהעברתי בעוניי, במספר מקומות. השיעורים הינם בנושאי - אמונה, חינוך ומשפחה. וניתן לשמוע ולהוריד אותם למחשב. במידה ותצטרכו אני מזמין אתכם להשתמש בהם אשמח לכל הארה והערה. כמו כן אודה למי שיוכל להפיץ את הקישור לעמוד עבור מי שהדבר יכול להיות עבורו לתועלת. השיעורים נמצאים בכתבות הזו: https://sites.google.com/site/marrigeguiding/home/sitemarrigeguidinghome-3 בתפילה שלא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי... (ועיין מהר"ל מפראג - הקדמה לספר "תפארת ישראל" בביאור תפילת רבי נחוניה בן הקנה) שי הירש חבר י.נ.ר

יישר כח - שמעתי כמה שיעורים נפלאים

הצלחה בכל