לצוות המומחים שלום רב שמי שירן לפני כשנה התחתנתי פעם שניה ובמשך שמונה שנים הייתי גרושה היינו רק אני והילד שלי בן (10) בעלי בד"כ מקסים ואוהב לעזור הבעיה שיש לי מתחילה עם הבן שלו לו יש שתי ילדים ילד אחד גר עם אמא שלו והשני בן 9 גר איתנו יש לו ילד מהגיהנום חוצפן יש לו בעיות לימודיות מרדן ועוד.. כמה שאני מנסה לדבר עם בעלי על כך שינסה לחנך את הבן שלו ולתקן את הדרך שלו הוא תמיד מגן על הילד בטענה שהילד לבד (הם עברו מת"א לב"ש) וגם ככה אין לא אמא שהוא מבקר לעיתים קרובות ויש לו בעיות לימודיות וחברתויות במקום שהוא יעמיד את הילד וינסה לכוון אותו הוא מרשה לו להישאר כמו שהוא ועוד מגן עליו כל הזמן יש לציין שאני מאוד בעד חינוך וגבולות ומבינה מה המשמעות של זה ולפי זה חינכתי את הילד שלי וברוך ה' יצא לי ילד מדהים כמובן שגם כמו כל ילד גם לו יש גבולות שהוא מנסה לפרוץ לפעמים אבל רוב הזמן הוא בסדר גמור *בגלל שהילד שלו כזה חוצפן זה גורם גם מצד המשפחה שלי לסלידה ממנו למרות שהם מנסים להבין ולהתקרב אליו ההתנהגות שלו פשוט מגעילה כל מי שרק שומע על כך ורואה אפילו יועצים מומחים שמנסים להסביר לבעלי כי הוא טועה לא מצליח בעלי פשוט ראש בקיר ולא מנסה להשתנות להיפך הוא עוד מחפש איזה פגמים יש בבן שלי אפילו הכי קטנים ומוציא את זה עליי כמובן שכל שיחה איתו לגביי הילד מגיעה ליידי פיצוץ ואנחנו רבים בלי סוף לפני שבועיים גיליתי שאני בהריון כמובן ששמחנו מאוד אבל הריבים האלה מכעיסים אותי אני אני מרגישה את העצבים מהבטן ואני חוששת מאוד שדבר זה יפגע בעובר כמו כן זה מוביל לזה שלא נדבר לאחר מכן כמה שעות לאחר מכן הוא זה שתמיד יוזם את ההשלמה איתי ע"י התחנפנות מצידו שום דבר בעניין הריבים לא נפתר כי מתבצר בעמדתו ואני בטוחה בדרכי מה עליי לעשות אני כבר מיואשת

אל יאוש יש תקוה

שלום שירן נישואין שניים הם מורכבים במיוחד כשיש ילדים בתמונה אתם נשואים זמן קצר יחסית עדיין לא רכשתם מספיק אמון אחד בשניה, לכן כאשר את מנסה לדבר עם בעלך בקשר לילד שלו ומסבירה לו שהוא צריך חינוך. את צריכה להבין שבעלך עדיין לא מבין שאת מחפשת את טובתו וטובת הילד הוא מרגיש שאולי אינך אוהבת את הילד שלו ולכן מעירה לו ומבקרת אותו. כמו כן בגלל שיש לילד בעיות בחברה כמו שציינת ושאינו רואה הרבה את אמו יכול להיות שזה גורם לבעלך להרגיש נקיפות מצפון בקשר לילד ולרחמים שאינם במקום. אך בלי משים בהתנהגות שלך את מחזקת את הרחמים של בעלך כלפי הילד כי הוא מרגיש חסר אונים ושאת כביכול לא אוהבת את הילד ומחפשת רק לחנך אותו. הוא רואה את המצב בעין רגישה ומרחמת (צינת שהוא אדם טוב) ברור שהגישה שלו אינה נכונה כי כך אי אפשר לחנך אך ברור שבדרך שאת פונה אליו לא תצליחי לשנות אותו ולהגיע אל ליבו .כדאי מאד שתנסי להתחבר לילד בדרך חיובית ותראי לבעלך שאת אוהבת את הילד בלי להעיר תקופה מסוימת עד שירכוש אמון בך ואז יש תקוה שהוא עצמו ירצה לעזור לבן שלו, ולשפר את דרכו. זה לא קל אך בדרך שניסית עד עכשיו לא הלך לך כנראה שיש לכך סיבה... כדאי לנסות בדרך חיובית זו הדרך היחידה להגיע ללבו של בעלך ולהשפיע עליו לטובה. בהצלחה יעל אלמליח יועצת זוגית ומנחת הורים 0502498968

אנו זוג נשוי כ-15 שנה, יש לנו 6 ילדים. לפני כ-3 שנים בעלי הסתבך בפלילים. לא אפרט פרטים נוספים. במשך למעלה משנתיים התנהל כל הענין המשפטי. בסופו של דבר הכל מאחורינו. אציין שהענין הפלילי היה קשור אך ורק לבעלי ולי לא היה שום שייכות לענין כלל. הדבר נפל עלי כרעם ביום בהיר פשוטו כמשמעו. מיד שיתפנו את הורי בעלי בענין. ואת שאר המשפחה המורחבת לא שיתפנו כלל עד היום. במשך השנתיים שהיו מלוות במתח נפשי רב מאוד ובלחץ אין סופי קיבלנו מעט מאוד תמיכה נפשית מצד הורי בעלי. בעלי לא ציפה לקבל תמיכה מהוריו, ששקועים בעצמם ולא מסוגלים לתת מעצמם. אני כן ציפיתי ונחלתי כל פעם אכזבה. במהלך כל התקופה שולמו כספים לעו"ד על ידנו כ-70אלף ש"ח. הורי בעלי שילמו לנו 16אלף. חשוב לציין כי הורי בעלי אנשים בהחלט מסודרים טוב מבחינה כלכלית,יש ברשותם 2 נכסים ללא משכנתא,הם חיתנו את כל ילדהם וכבוד, ויש להם 2 משכורות יפות. ניתן לומר שכיום אין להם שום התחייבויות כספיות והם בהחלט בהחלט חיים יפה. אנחנו גם ב"ה מתפרנסים יפה כשכירים יש לנו 2 משכורות ג"כ יפות, אבל ההבדל הוא שלנו יש עוד 6 ילדים קטנים שעלינו לפרנסם ולדאוג לעתידם-קרי לחתן אותם ולדאוג לדירות ולכל הכרוך בזה. היום הסיפור הפלילי מאחורנו אבל אני נותרתי עם צלקות לא פשוטות מהסיפור. יש לציין שלאורך כל התקופה תמכתי בבעלי,והוא והוריו ראו זאת כמובן מאליו. למרות שבעיני זה בכלל לא מובן מאליו. למעשה קצת התפזרתי בשאלה, שאלתי היא האם הוריו היו צריכים לשלם את כל ההוצ' המשפטיות/את חלקם? כאמור הם שילמו 16אלף ואנחנו שילמנו 70אלף. לי יש כל הזמן כעס ותחושה מעבר לענין הכספי שהם היו צריכים להיות יותר שותפים הן בענין הכספי והן בענין הרגשי. על הענין הרגשי ויתרתי הבנתי שאין מה לעשות אלו ההורים. אבל לגבי הענין הכספי-האם יש טעם לעלות את הענין שהוא מציק לי ביותר, או לעזוב את הענין ולא להעלות אותו לדיון כלל. בעלי יש לציין לא מחבב מאוד את הוריו ולא מעונין לשוחח איתם על כך. האם עליו לשוחח איתם על הנושא הכספי או שעלי לעשות זאת? הייתי מאוד שמחה לשמוע את התיחסותכם לנושא.הענין ממש מציק לו ופוגע בשלוות נפשי.

לחשוב טוב לפני שעושים צעדים

שלום לך משאלתך עולה שיש לך הרבה משקעים מכל הסיפור ציפיות שלא מומשו ציפית שההורים יתמכו וכן שבעלך יעריך יותר את מה שאת עושה בשבילו כתבת שזה היה נראה להם מובן מאליו. צינת שבעלך לא ציפה שיתמכו בו ולכן הוא פחות כועס עליהם. נשמע שהרגשת מאד לבד במערכה הקשה בה הייתם נתונים. מצד אחד בעל והורים שלא כל כך מעריכים את שאת עושה ומצד שני את המשפחה שלך לא שתפת בשום דבר. זה בהחלט מצב שיוצר לחץ ומשקעים לאורך זמן. לכן נראה לי שהיום את מחפשת את העזרה הכספית רק כדי להרגיש את השותפות שלהם ושיתנו לך הרגשה שהם מעריכים את שעשיתילמען בנם. בזה שיעזרו לך כספית תרגישי את השותפות שלהם. לכן כדאי שתשאלי את עצמך מה הסיכויים שיעזרו כספית ואם יש בכלל עם מי לדבר והאם הדיבור איתם לא יוביל למקומות לא נעימים... כמו כן יכול להיות שאת רוצה להרגיש את התמיכה של בעלך ואת הכרת הטוב שלו לגבי מה שעשית למענו וניכר ממכתבך שלא קיבלת מספיק הערכה ממנו ושזה מציק לך מאד. כדאי שתחשבי עם עצמך מה באמת הכי מציק לך הקשר עם בעלך סביב נושא זה או התמיכה הכספית של ההורים. בהצלחה יעל אלמליח יועצת זוגית 0502498968

קשרי עם משפחתו של בעלי ידעו עליות ומורדות במהלך השנים. כמובן שיש לכך השפעה רבה גם הקשר ביננו, שגם הוא בעליות וירידות. בשנה האחרונה אנחנו גרים מול (!) חמותי ועל פי התוכניות אנחנו צפויים לעבור לגור באותו בניין מעל החמות... בזמנו הסכמתי לכך, אך לא הרגשתיי שהייתה לי ברירה כלשהי. בעלי ממש לחץ עליי. היום- לאחר שחמותי הוציאה כבר כסף רב על כל התכנונים אין לי כל דרך לחזור בי. כמו כן, ברוב השבתות ובכל החגים אנחנו סועדים אצל החמות. חמותי היא אדם מיוחד, אבל גם טיפוס. ואני לא מצליחה להסתדר איתה. אני בנאדם מאוד עדין והיא מאוד שכלתנית ותוקפת את כל מי שלא חושב כמוה או לא מבין עניין לטעמה, גם עם הגיסים השונים אין לי למעשה שפה משותפת. ממש אינני מצליחה לנהל איתם שיחה נורמאלית. אני נפגעת הרבה. אני מרגישה כל כך עצורה ולא משוחררת איתם. אני יכולה להבין אותם מדוע הם לא חושבים עליבצורה חיובית- אבל אינני מצליחה לצאת מהתדמית הלא רצויה הזאת. כל השנים אני עובדת על עצמי והיו התקדמויות של ממש. בחג האחרון הייתה לי נפילה רצינית. ושוב נפגעתי מאיזהשהיא יציאה של חמותי, והרגשתי שאני חוזרת כמה שנים אחורנית. כאילו כל העבודה שנעשתה לא שווה כלום. לא יכולתי לדמיין לעצמי כיצד אשרוד את החג במחיצת המשפחה. נסיתי לדבר על כך עם בעלי, יכול להיות שהוא מבין אבל אין לי כל דרך לצאת מהמקום הסבוך הזה. אני די מיואשת מכל המצב. קשה לי מאוד להיות שמחה בחגים ושבתות במצב הקיים. אשמח לקבל חיזוקים ועצות. מקווה שהבהרתי את הבעיה המורכבת. תודה ומועדים לשמחה.

יצרת קשר נכון עם החמה

שלום לך את מתארת מצב שבו אתם קשורים מאד לחמה, גרים קרוב אליה ועכשיו אפילו הולכים להתקרב יותר, את מתארת את חמותך כאישה טובה אך גם יודעת לתקוף דבר שמאד קשה לך עם אופייך העדין והפגוע. נראה לי שלא מספיק יצרתם קשרי רעות ואהבה את ובעלך כי תמיד החמה נמצאת באמצע, ולך חשוב תמיד לדעת מה חושבים עליך ואיך מסתכלים עליך. וזה מונע ממך להתקרב בצורה בריאה ונכונה לבעלך, במקום להתרכז בו ובקשר ביניכם את חושבת הרבה על הסביבה. חשוב מאד שאת ובעלך תדברו על כך, שנושא השיחה ביניכם לא תהיה החמה או הגיסים אלא אתם, חיזוק הקשר ביניכם.למצוא דברים משותפים שאתם אוהבים לעשות יחד, ככל שתרגישו שהקשר ביניכם חזק ויציב החמה לא תפריע לך, תוכלי יותר להסתדר איתה ופחות להיפגע ממנה, עיקר העבודה שלכם זה בנית הקשר הזוגי ביניכם שיהיה קשר יציב ובריא עם תקשורת בריאה, תשוחחו הרבה, תצאו יחד, תפרגני לו והוא לך, וכך תרגישי יותר קשורה לבעלך ופחות רגישה למה שקורה מסביב. בהצלחה יעל אלמליח יועצת זוגית 0502498968

שלום!אני חייבת עזרהדחוף. אנחנו נשואים שנה וחצי וברוך ה כבר יש לנו תינוק מתוק. אני כותבת ובוכה כי אני לא מסוגלת יותר לספוג את ההשפלות והקללות מצד בעלי.אני על סף יאוש והתמוטטות! במשך כל השנה וחצי יש בנינו אי הבנות.מריבות ותלונות בעיקר מצד בעלי כלפיי.הוא מאשים אותי כל היום בכשלונות שלו ואומר שהוא נכשל ולא מצליח בגללי.כי אני לא תומכת ולא מעודדת אותו. הוא מטיח בי הרבה הרבה שאני אישה רעה,אמא רעה, יש לי לב שחור,רשעית,קמצנית,קנאית,מדומיינת,חולת נפש שבגלל זה חיתנו אותי מוקדם ולא אמרו לו את זה,שאני זאת שמכניסה אותנו למינוס,שאני בזבזנית מידי. וכו..וכו...אני ממש בוכה מכאב כי הוא מגיע למצב שהוא פשוט שיכנע אותי שאני באמת כזאת!!! הוא מוצא את הנקודות הכי רגישות שלי שתמיד שיתפתי רק אותו בהם,בדברים הכי אישיים ושהוא יודע שהכי מצערים אותי ויורד עלי ובכוונה משתמש בהם כדי לפגוע בי...אני לא מסוגלת יותר. אני 8 חודשים אחרי לידה,חזרתי לעבודה ישר אחרי חופשת לידה שבוע לפני פסח.אני עובדת בחנות שהעבודה הפיזית שלה מאוד מאוד מאוד קשה לי..ובכל זאת המשכתי לעבוד ולעשות את הנסיעות האלה עם תינוק באוטובוס מחוץ לעיר כדי להקל על בעלי בעול הפרנסה. מה שעוד יותר כואב לי זה שהוא מספר להורים שלו שאני לא מתפקדת כמו אמא ולא כמו אישה נורמלית.והם עוד יותר באים אלי בטעות..(אגב:אני בקושי נותנת לו לשמור על הבן שלנו כי הוא "עסוק" מידי)יש לציין שההורים שלו מאוד מאוד מתערבים לנו בחיים עד כדי כך שהזמנתי חדר לתינוק ועגלה אז הם שיכנעו את בעלי שזה מיותר והוא הסכים איתם והם ביחד התקשרו לבטל לי את ההזמנה שעשיתי(למזלי בחנות לא הסכימו).הם גם כעסו עלי שחברות שלי באו לבקר אותי בבית חולים. מה שקרה לארונה הוא שאני עזבתי את הבית ל3 שבועות כי כבר לר יכלתי יותר.הרגשתי שאני מתמוטטת אם לא אקום ואלך.בכל הזמן הזה בעלי לא הפסיק לקלל אותי ואת ההרים שלי והגיע לפסים אישיים מידי כדי לכתוב אותם כאן..הוא סיפר במשך 3 חודשים רצוף לכל המשפחה שלו מתי המקווה שלי. והפעם הזאת הוא עוד עידכן את ההורים שלי בזה. אני הלכתי למקווה אבל לא הייתי איתו כי הרגשתי כלכך פגועה אז הוא עוד יותר הפיץ לכולם שאני בוגדת ומורדת. אני יקצר כי אני כבר לא מסוגלת לכתוב תוך כדי בכי. אני ישמח להתיחסותכם..אני יוסיף ויאמר שהוא כל היום מתלונן לי שהוא זה שסובל לא אני.שהוא מוכן לשלום בית בתנאים שלו.ואם אני לא משתנה אז איםן על מה לדבר ,הוא טוען ששלום בית מצידו לא יהיה בכל מחיר. בעוד יומיים אחיו מתחתן ואין שום שינוי בהתנהגות.הם מצפים ממני להגיע במיוחד הוא כדי שלא יהיו לו פאדיחות.שאני יעשה לו כבוד אבל מצד שני אני לא מסוגלת נפשית לעשות את זה כי אני בטוחה שאחרי החתונה אני שוב יהיה סמרטוט. מה לדעתכם אני צריכה לעשות וכיצד לפעול כי אני מיואשת.

עזרה דחופה

שלום לך אני מאד שמחה שפנית לבקש עזרה, את מתארת מצב לא קל ומערכת יחסים מאד לא נעימה בינך ובין בעלך, אין ספק שאתם זקוקים לעזרה מידית. יש כאן מצב של אלימות מילולית זה לא מצב שכדאי להשאיר אותו כך זה מאד מסוכן לך ולו, הנפש לא יכולה לסבול דברים כאלה לאורך זמן, כדאי מאד שתפני למרכז לשלום המשפחה שבמקום מגורייך כדי לקבל עזרה. אם אינך רוצה לפנות אליהם כדאי שתפני לעזרה בעצמך כדי לדעת איך להתמודד עם הבעיה. אך אל תתעלמי מהבעיה כי זה לא יפתר מאליו.... אשמח לעזור לך. בברכה יעל אלמליח יועצת זוגית 0502498968

אני אמא לארבעה ילדים ב''ה. בגילאי שנה עד שמונה. אני עובדת כעצמאית בתחום של העיצוב. בתחילה הייתי אמא מסורה, אוהבת, דואגת, מעסיקה את הילדים וכו', מספרת להם סיפורים ומעשירה את עולמם. האמא האידיאלית. כיום אני מרגישה שהעבודה השתלטה על תחומי העניין שלי, אני לא מוצאת עניין בילדים, אני מחכה להעביר את היום, לא נותנת מספיק חום לגדולים ומאד מאד מתוסכלת. אני לא יודעת איך לתת להם יותר תשומת לב, איך לפנות להם את המקום הראשון בלב שלי, הילדים הגדולים כבר התרגלו לשחק לבד וממש אני לא מרגישה שהם צריכים אותי, אמנם חום ואהבה הם תמיד שמחים לקבל אבל אני מרגישה שזה לא בא לי בטבעי, שאני ממש צריכה להתאמץ בשביל לנשק אותם. האם זה נורמלי ואיך אפשר לשפר את המצב? חשוב לי לציין שבזוגיות אני חווה חסר עמוק, בן זוגי לא ממש מתאים לי מכל הבחינות, למרות שאנחנו מסתדרים ביום יום יש לי חסר רגשי של בן אדם קרוב שאפשר לשתף אותו בכל ענין. ואולי המצב הזה משפיע על הקשר שלי עם הילדים.

עבודה עצמית

שואלת יקרה משאלתך ניכר המצוקה בה את נמצאת, כאשר לא מרגישים סיפוק בחינוך הילדים ובקשר איתם וכן בקשר עם הבעל זה גורם לכאב וצער עמוק. צינת שהעבודה גוזלת הרבה מזמנך, ושאולי זה סוג של בריחה מההתמודדות בבית. ברור שאת אוהבת את ילדיך ורוצה קשר בריא וטוב איתם, ואין סיבה שזה לא יקרה, זה דורש ממך מאמץ רגשי אך זה לא בלתי אפשרי, אולי קבוצה של הנחית הורים יכולה לעזור לך לעורר את הרצון והמוטיבציה להשקיע יותר בילדים. כאשר יושבות נשים יחד בקבוצה ודנות על נושאים שונים בחינוך ילדים זה נותן כוח אחת לשניה, נכון שכשהזוגיות אינה במיטבה זה משפיע על המצב רוח, אך צריך להשתדל מאד לא בגלל זה לא להשקיע בקשר עם הילדים. ככל שתשתדלי ליצור קשר טוב עם ילדיך תקבלי מהם פידבק חוזר וזה ירומם אותך ויתן לך כח להשקיע בהם יותר, יווצר מעגל חיובי. בברכה והצלחה יעל אלמליח מנחת הורים מוסמכת ויועצת זוגית 0502498968

שלום וברכה. בחודשים האחרונים, בעקבות שינוי שראיתי בבתי בת ה-16, גיליתי כי היא מנהלת תקשורת במחשב עם נערים בנושאים המסקרנים את גיל ההתבגרות. התקשורת נעשית באופן מאוד לא מבוקר וחסר גבולות. היא קולטת אינטרנט מהשכנים דרך המחשב הנייד. שוחחתי עימה ללא הטחת האשמות, הסברתי לה את הסכנה שבדבר והיא הבטיחה להשתפר ולנתק את הקשרים. הצעתי לה לגשת אלי בכל שאלה שתהיה לה ובכל מה שמטריד אותה. אמנם ראיתי שיפור משמעותי בקשר בינינו וכן שיפור בהתנהגותה בבית בכלל. לאחרונה התברר לי שהיא שוב חזרה לקשרים ולהתכתבויות הקודמות. מאוד מאוד נפגעתי מהמצב הזה. הן מצד העניין עצמו והפחד מההשלכות כלפיה וכלפי האחיות והאחים שייתכן ותשתף אותם בזה (יש לה קשר טוב עם האחים והאחיות . אנחנו משפחה ברוכת ילדים) והן מצד זה שהיא הפרה את האמון שהיה בינינו והיה לה מאוד חשוב שיהיה. (היא טענה בפעם הקודמת שקשה לה עם זה שלא סומכים עליה ואז הסכמנו בינינו על העלאת רמת האמון כלפיה). חשוב לי מאוד לדעת מה עלי לעשות במצב כזה כשמצד אחד חשוב לי 'לשמור' עליה ומצד שני - לא לפגוע בה באופן שהקשר בינינו יחלש. חשוב לי לציין שלבעלי מאוד קשה ביצירת שיחה פתוחה ולכן אינו מוכן לשוחח איתה בעניין והדבר מוטל עלי. אודה לכם מאוד על עזרה ייעוצית

יצירת אמון

אמא יקרה משאלתך ניכר שיצרת קשר חם ואוהב עם ביתך, ולמרות שקשה לך המעשה של ביתך את מצליחה להפריד בין המעשה לעושה, כלומר להפריד בין ההתנהגות הלא רצויה של ביתך לבין הקשר שלך עם ביתך, חשוב מאד שדברת איתה ונתת לה להרגיש שאת מבינה אותה. את אומרת שזה עזר אך לאחרונה זה קורה שוב ואת נפגעת כי מרגישה שהפרה את האימון שנוצר ביניכם. אך, אין זה נכון, המשיכה לכל נושא ההתכתבויות באינטרנט זה דבר שקשה לשלוט בו, והיא החזיקה מעמד תקופה אך שוב הגיעה לשם, שוב תדברי איתה ותחזקי אותה ותסבירי לה כמה זה מסוכן, והכל בדרכי נועם ובשיחה בוגרת לא עם ביקורת והאשמות או איומים כי זה לא יעזור, התמיכה שלך בה וההבנה את מה שקורה איתה יעזרו לה יותר מהכל, זכרי שזה לא בא כי הפרה את האמון ביניכם זה נובע מהקושי לעמוד בפיתוי. ולכן היא זקוקה לתמיכה שלך ולעידוד שלך כי זה יתן לה את הכח להתגבר. בהצלחחה יעל אלמליח מנחת הורים מוסמכת 0502498968

יחסי עם אחת מבנותי ובעלה גרועים. כנראה חלק מהדרכת החתנים שקבל היה להיזהר מהשוויגער וכן קבל לגיטימציה להתרחק מההורים בשביל שלום בית. לצערי הם לקחו את זה למקום רחוק מאוד של נתק מוחלט מההורים כולל לא לאפשר לנו שום קשר עם הנכדים לא להרים טל. לאחל שנה טובה גם לא לפני יום כיפור וכן הלאה. בנוסף רמקול על הטלפונים שמא ננסה להתקשר. מצלמות אבטחה ועוד. כולל איומים וגם הודעות כגון "לימדתי את הנכדים שסבתא מתה." לדעתי הוא מקרה פסיכיאטרי עם קוים של פראנויה ובתי הפכה לקורבן מרצון ומשתפת פעולה עם מהלכיו המרושעים. יש לציין שעד שהתחתנה היחסים ביני לבינה היו טובים. וכן שעם שאר הילדים הנשואים הקשר מצויין. אלא שהם ניתקו קשר עם כמעט כולם. גם הוריו חסרי אונים כי הוא לא מקבל השפעה מאף אחד. וירוד מאוד מבחינה רוחנית. מידותיו היו גרועות מאוד מההתחלה ולכן באמת קשה לי לחבב אותו ובמיוחד משום שאני קורבן להתעללות מילולית מתמשכת מצידו. לדעתי גם הסמינרים והישיבות מלמדים לזלזל בהורים כביכול למען שלום בית ופה מדובר במקרה קיצוני במיוחד שנערה טןבת לב בעלת חסד ומידות טובות התדרדרה עד כדי התחצפות ושיתוף פעולה עם מהלכים שמבוססים גם על שקרים מצידו. הוא עושה וכותב בשמה דברים שלא היו ולא נבראו והסית אותה נגדנו מהתחלה. אודה לפורום המומחים על התגובה.

חייב בירור מעמיק יותר

ציפי שלום מצטרפת לקודמי, אך רוצה להוסיף שצריך לנסות כן להגיע לבת ולברר איתה מה קורה, יכול מאד להיות שהיא סובלת ולא טוב לה כל המצב אך אינה יודעת מה לעשות, אם המצב כמו שאת מתארת ושמערכת היחסים שלך עם ביתך היתה תמיד טובה, לא יתכן שפתאום היא תתנתק ממכם זה מצריך תגובה. אני מאמינה שאפשר להגיע אליה בדרך כלשהיא בלי שבעלה ידע ולבדוק איתה מה קורה בינה ובין בעלה, אם היא תרגיש את התמיכה שלכם ושאינכם כועסים עליה אלא דואגים לה. יכול להיות שהיא תשתף פעולה ותחלוק איתכם את שעובר עליה. בסופו של דבר זו בחירה שלה אך התמיכה שלכם יכולה לעזור לה לבחור את הטוב באמת בשבילה. בהצלחה יעל אלמליח יועצת זוגית 0502498968

שלום וברכה! ראיתי שיש לכם סידרת סדנאות בנושאים מעניינים ושונים. בתוכם ראיתי שיש בקרוב ממש סדנה שתעסוק בנושא הפרעות אכילה ורציתי לדעת אם מישהו יכול לענות לי בנושא.... יש לי ילדה בת 14 ולאחרונה אני ממש מודאגת מהתנהגותה... היא מרבה להסתגר בחדרה והרבה פעמים כשאני קוראת לה לאכול היא טוענת שהיא לא רעבה...בהתחלה חשבתי שזה שייך לגיל ההתבגרות אך אני מרגישה שהיא מתרחקת ממני וכן גם הולכת ומרזה אפילו את האוכל שאני שולחת איתה לבית הספר אני מגלה שלא תמיד אוכלת....מה עושים? איך אני אדע אם אני צריכה לפנות לעזרה מקצועית או שזו התנהגות "נורמלית" לגילה?

אינטואיציה של אמא

שואלת יקרה איך תדעי אם לדאוג או לא לביתך? האם זה נורמלי או לא נורמלי? אם את מזהה שיש שינוי בהרגלי האכילה של ביתך, ולפי דבריך היא מרזה בזמן האחרון, וגם מחזירה אוכל הביתה, יש מקום לדאגה. ולבדיקה לעומק יותר. לא ציינת מה היחסים שלך עם ביתך, האם דברת אתה על כך? האם קרה משהו לאחרונה שהוא חריג מהרגיל? שינוי, או שהבת עברה משהו לדעתי כדאי לפנות לרופא משפחה כדי לספר מה קורה ושהוא יפנה אותך הלאה לעזרה מקצועית אם יראה לנכון. כמובן שהסדנא בי.נ.ר יכולה לתת כלים ואולי גם הסבר לבעיה. אך כדי לטפל בילדה חייבים לפנות לעזרה מקצועית כדי שזה יהיה ממוקד בה. ולא באופן כללי לציבור הרחב. את כאמא יש לך את ההרגשה שמשהו לא תקין, כדאי לבדוק זאת ומה שיותר מהר. כדי שדברים לא יחריפו. בהצלחה יעל אלמליח יועצת זוגית ומנחת הורים 0502498968

אני בת 28,נשואה 7 שנים עם שלושה ילדים שיהיו בריאים. אני ובעלי כרגע על גבול של פיצוץ רציני לאחר תקופה כבר די ארוכה שבה אנחנו לא מצליחים לתקשר כמו בני אדם. תמיד היו התנגשיות פה ושם אבל לאחרונה זה עניין של יום יום. אני מבינה את זה כחוסר סבלנות של שנינו כבר כלפי כל דבר וכמובן כלפי כל התנהגות שאפילו קצת נראית לנו לא מתאימה.. אני ישר מתעצבנת ובעלי מיד מגיב בעצבים וארסיות וכמובן שאני בתור אישה לא יכולה לקבל יחס כזה שמשדר לי באותו רגע הרבה שינאה וחוסר קירבה ואפילו לעיתים מרגיש לי תיעוב. אני מאד נפגעת מיחס כזה מזלזל ודבר זה מוציא ממני את כל החשק והרצון לעשות משו או להמשיך בעיסוקי. דברנו על זה הרבה פעמים והסברתי לבעלי בדיוק מה אני מרגישה כשהוא מגיב לי בצורה כזו הוא תמיד אומר שזה לא נכון התישדורת שאני מקבלת ושישתדל להשתנות בזה. בעצם כל בקשתי ממנו היא - "מותר לך להתעצבן ולכעוס אבל אל תדבר בצורה ובטון הזה שגורמים לי להבין ולהרגיש שאני הבנאדם הכי שנוי ולא רצוי עליך בעולם...". הוא באמת מסה אבל מהר מאד זה חוזר ואני כבר ממש נשברת מזה. אני כבר מרגישה מאד מיואשת. יש לציין שהוא לא בעל אלים או משו. הוא עוזר ותומך המון בכל דבר.אבל הפיצוצים האלו גומרים אותי שאני מרגישה בהם שאם אין לי את אהבתו וקבלת האחר אצל בעלי אין לי כלום בעולם. אשמח מאד לקבל מענה וכיוון. תודה רבה.

חוסר שליטה

שלום לך יחס של התפרצויות, כעסים ועצבים לאורך זמן, יוצר תסכול וחוסר אונים. וכמו שאת מתארת חוסר סבלנות של אחד כלפי השני מול כל דבר שקורה. המתח מההתפרצות הבאה גורמת להתפרצות הבאה להגיע... והתגובות הם מאד בטונים גבוהים שבאים מרגש עמוק של תסכול מתמשך. דברת עם בעלך ואמרת לו מה את מרגישה, והוא אמר לך שזה לא מה שאני מתכוון לשדר לך. כלומר אין קשר בין ההתפרצויות שלי לאהבה שלי אליך. מה שמראה שההתפרצויות הם ממקום של חוסר שליטה. ויש לכך טיפול, גם כדי לעזור לו לא להתפרץ וגם כדי לעזור לך איך להגיב כשזה קורה. ולנתב את הכעסים למקום הנכון. כדאי שתפנו ליעוץ כי להשאיר כך את המצב לאורך זמן זה לא בריא למערכת הזוגית. וכמו שתארת שזה על סף פיצוץ. בברכה, יעל אלמליח יועצת זוגית ומנחת הורים 0502498968 אשמח לעזור.

שלום, אני נשואה בשנית לבעל מקסים ובני בן השבע חי איתנו. אני שמה לב שעם הזמן בני לא כ"כ מתחבר אליו ולא כ"כ אוהב אותו. בעלי אוהב אותו ומתייחס אליו כבנו בכל המובנים וגם כועס עליו לפעמים. נראה לי שקשה לבני לקבל את זה אולי יותר בהתחלה ועכשיו קצת התרגל. בקיצור הייתי רוצה טיפים וייעוץ לחיזוק הקשר בינהם שמאוד חשוב לי וכמובן לכולם שירגישו נעים וטוב בבית.

לסמוך עליהם

 

 

שלום מיכל

את מצינת שהאב המגדל הוא אדם טוב שמתנהג יפה אל הילד, כדי שיווצר בניהם קשר בריא, כדאי שתתני להם להתמודד בלי ההתערבות שלך, כלומר גם אם את רואה דברים שלא כל כך נראים לך, תסמכי עליהם שהם ידעו להסתדר, כשאת נמצאת בינהם את לא מאפשרת להם לפתח קשר בריא ונכון.

יכול להיות שבנך לא הכי מרוצה, אך הוא ילמד להתמודד וליצור קשר עם בעלך, ככל שאת תשדרי לו שאת מאמינה בו, וסומכת עליו, ולא תשדרי לו שאת מרחמת עליו ודואגת לו, הוא ימצא את הדרך כיצד להתמודד נכון, וכנל גם אם בעלך, ככל שהוא ירגיש שאת לא מתערבת בקשר, ולא בודקת כל הזמן מה קורה ביניהם הוא יהיה משוחרר יותר לבנית הקשר עם בנך.

בהצלחה אשמח לעזור יעל אלמליח יועצת זוגית ומנחת הורים 0502498968

 

 

רציתי לשאול בנושא שמטריד אותי לאחרונה, אני רואה את ילדי הגדלים ונכנסים לגיל ההתבגרות ושואלת את עצמי איך ומתי לדבר איתם על מערכת הנישואים? בהמון נושאים התקדמנו בהדרכה נכונה בגידול ילדים, אך הנושא הזה מסיבה מובנת נשאר חסוי, אך הוא נצרך לא פחות. בהנחיית הורים קיבלתי הדרכה נפלאה איך להעביר לילדים את הנתינה האמיתית למול אסרטיביות ושמירה על הזכויות ועוד נושאים חשובים. אך יש נושא שהוא בעיקר מול הבנות, שנשאר אצלי לא פתור: איך נחנך את בנותינו לצניעות בחוץ מול פתיחות והיכרות עם עצמן בפנים? הרי לא הגיוני שמדריכת כלות תצליח במספר שיעורים להחדיר את היופי שבתחושת השיתוף הפיזי, דבר זה צריך להבשיל בצורה בריאה בשנים הקודמות. בקשר לבנים קראתי הדרכה נפלאה להורים בספר עלי שור (חלק א' עמ' ל"ט), ובכל זאת מן הראוי שתהיה הדרכה מסודרת להורים או חוברת לקריאה שתמסר על ידי מנחת הורים. מי (יסתכן...) וירים את הכפפה? יש לי תחושה שהגישה המסורתית לספר לילדים על אופן הזיווג רק בתקופת האירוסין היא עוול נורא לזוג הצעיר. שאלתי, מה לומר מתי לומר ואיך. תודה מראש על הנכונות.

רעיון שצריך לגבש יחד

ריקי שלום

ממכתבך אני מבינה שמדובר באמא עם הרבה מודעות ורצון לדעת ולהצליח בחינוך הילדים בצורה הטובה ביותר, אמא ששומעת ומקבלת ורוצה תמיד להתקדם עוד. 

כאמא לבנות מתבגרות אני מבינה שהיית רוצה לדבר איתן פתוח יותר על חיי הנישואין, ועל החלק האינטימי יותר, אשמח לעזור לך לחשוב מה היית רוצה להעביר להם, איזה מסרים היית רוצה שהן תקחנה כצידה לחיים. ולחשוב איך אפשר לעשות את זה בצורה שתתאים לך ולהן. 

יעל אלמליח יועצת זוגית ומנחת הורים 0502498968

אנחנו נשואים 20 שנה. לאורך השנים בעלי רב עם מס' אנשים. הרבה פעמים הייתי צריכה להצדיק אותו מול הסביבה( משפ', חברים וכו'). עד כה הדבר לא פגע בי באופן ישיר. לפני כשנתיים רב עם אחי ואחי נאלץ לבקש ממנו סליחה והדברים הסתדרו ( לאחר חצי שנה של סבל נוראי שלי).לפני כשלושה חודשים רב עם גיסי על עניין כספי ואמר שזה רק כספי, אך הוא לא מדבר עם גיסי ואחותי למרות שהם ממשיכים להתנהג כרגיל. גם הורי סובלים מכך וקשה לי לראות זאת.אני מנסה לומר לו שאולי הוא צודק, אבל לא חכם. גם בינינו יש לעיתים מריבות ותמיד אני זו שמבקשת סליחה. יש לציין כי המריבות הללו פוגעות בי בתפקוד בבית ואני פשוט עצובה כל הזמן. בקשתי ממנו ללכת ליעוץ והוא טען שבד"כ זה מעצים את הקושי. האם ללכת ליעוץ לבד?האם לפנות לגיסי כדי שיבקש ממנו סליחה למרות שהוא זה שנפגע?מה עושים כשיש דפוס התנהגות כזה של הבעל שכשמישהו עושה/אומר לו משהו הוא נכנס לכעס גדול ומלחמת חורמה. יש אפשרות לשנות זאת?

לשנות תפקידים

חן יקרה

אני מרגישה את הסבל שאת עוברת, זה לא פשוט לחיות עם אדם שמתפרץ ושזה דפוס ההתקשרות שלו עם אנשים.

אך, רציתי שתשימי לב לחלק שלך בענין, את לוקחת המון אחריות כדי ל"סדר לו את הענינים" בכל מריבה שלו  - לפחות עם בני המשפחה הוא יודע שאיכשהו את תסדרי שם את הענינים, והאחריות היא עליך, הוא בתפקיד המתפרץ חסר השליטה ואת בתפקיד המפשרת המרגיעה, כדאי שתשימי לב לכך ותבדקי זאת עם עצמך, האם את מסוגלת לתת לו להתנהל לבד מול ההתנהגות שלו, ובכך שילמד לקחת אחריות על התוצאות. זה לא דבר קל כי גם לך יש דפוס התקשרות של מפיסת מבקשת סליחה ומפשרת, ברור שטיפול זוגי יכול לעזור והיה כדאי שתלכו יחד, אך, גם אם תלכי לבד זה יהיה טוב להבין את הדפוסים שלכם ולדעת איך לשנות את החלק שלך לפחות, בשביל שינוי צריך הרבה כוח.

 

 

 

ראשית כל, תודה על התשובה שקיבלתי. היא חיזקה אותי ונתנה לי כח. האם המצב בו אני נמצאת כרגע הוא נורמלי? אני מתקשה לחשוב על שאר חברותי כעל כאלה המתנסות בכאלו מחשבות. כלפי חוץ כולן נראות טהורות וצדיקות. האם אני חלק מתופעה או שאני יוצאת דופן שלה? חשוב לי מאד לדעת, ואשמח לתשובה.

מצב נורמלי אך דורש התיחסות

שואלת יקרה

את נמצאת בגיל שבו זה הנושא עליו חושבים בד"כ. מי יהיה הבן זוג שלי, עם מי אתחתן, האם נסתדר, נאהב, כמו שכתבו קודמי זה צורך פיזיולוגי וגם נפשי ובאמת זה הגיל בו אנשים מתחילים לחשוב להתחתן ולהקים בית.

אך, כמו שחשוב שתדעי שאת לא היחידה שחושבת ומרגישה כך, גם חשוב שתביני שטוב לדבר על כך ולפתוח את הדברים, כדי שלא תעשי צעדים פזיזים בהקמת הבית, כאשר הגוף מרגיש משהו, אפשר להתבלבל ולחשוב שמשיכה מינית היא אהבה. וכשתפגשי בחור ותרגישי אליו משיכה, תחשבי שזו אהבה, חשוב לסדר את הדברים בצורה שכלתנית ולאו דוקא רגשית. כמובן שהמשיכה תגיע בהמשך ההכירות, אך היא חלק ממכלול של דברים שחשוב לשים עליהם דגש בבחירת בן הזוג המיועד.האם הוא באמת מתאים לי, לערכים שלי, לציפיות שלי, האם אני מרגישה שיש ביננו דברים משותפים, נושאי שיחה מענינים וכו'.

אשמח לעזור לך, בהכוונה ובדיבור על המצב הקיים. יעל אלמליח יועצת זוגית ומדריכת כלות 0502498968 בהצלחה.

בן 56 בעל תשובה [16 שנים], גרוש עם שני ילדים מבוגרים, נשוי 6 שנים לאשה חרדית צעירה ממני ב-10 שנים, שני ילדים קטנים. וחוסר התאמה עצום! אין קשר לזוגיות, לנשיות, לאישות, לרגשות ו/או כל דבר הקשור לנישואין, למעט העובדה שחיים יחד, מגדלים שני ילדים קטנים, וחיים בבני ברק כזוג חרדי - אבל הכל בפנים רקוב. ולמרות זאת, אינני רוצה בשום פנים ואופן להתגרש, מטעמים שלי שלא אפרט כאן, ואני מחפש את "בעל הנס" שיעזור לי לעבור את החיים איתה מבלי לקבל התקפת לב וכדו'.

נישואין שניים מורכבים יותר ודורשים יותר מאמץ

יעקב שלום

נישואים שניים בפרט עם ילדים מנשואים קודמים, דורשים הרבה עבודה.

כנראה שקשה לך עם הרעיון של הגירושים כי הנך מרגיש שלא מיצית מספיק את הקשר ביניכם. ושעד עכשיו לא

היתה מספיק עבודה, ולכן יש הרגשה של החמצה וחוסר רצון להתגרש. (יכול להיות), הרגשה של פספוס ושלא עשינו מספיק כדי להצליח.

כאשר מתחתנים בפעם שנייה סוחבים את הנישואים הקודמים לתוך "החבילה" החדשה. יש צורך חשוב מאוד לברר עם איש מקצוע מה קרה בנישואים הקודמים, מה הוביל לפירוק החבילה שם.

מה החלקים שלי בסיפור, כדי לקחת אחריות על אותם חלקים וללמוד איך לא להביא אותם לנישואים החדשים.

כנראה שלא מספיק דיברתם על כך, ועבדתם את הנושא. כדאי לפנות לאיש מקצוע שיעזור לכם להבין את עצמכם את הציפיות מהנישואים השניים, בעקבות הגירושים, וכיצד אפשר לגשר על הפער.

 

אני ובעלי נשואים 3 שנים. יש לי בעיה שמתעוררת מידי פעם בפעם. ההורים של בעלי גרושים, אמו היא אישה עובדת בעלת נכסים ועבודה מכובדת ומכניסה. אני עובדת רוב שעות היום. בעלי לומד ב"ה. מצבנו הכלכלי בכי רע. אני משתדלת להצטמצם בכל מה שאפשר, עד שאני חשה ממש חנוקה. בעלי מבקש מידי פעם שניתן כסף לחמותי לעזור לה לדוג' בנישואי האחיות שלו או באירועים כאלה ואחרים שנראה לו שהיא דחוקה כלכלית, ונאלצת להתמודד לבד עם המצב בעקבות הגרושין מבעלה. אני מבינה לליבו שהוא דואג לה בתור אימו, אך מרגישה שזה מגיע על חשבוני. כל פעם שאני מנסה להסביר לו זה גורר ויכוחים ומריבות נוראיות שאני מעדיפה לשלם מאשר להיות "לקה ושילם"... לאחרונה הוא שוב ביקש שנעביר (בתשלומים- כי פשוט אין בבנק...) סכום מכובד מאד של כסף כ"עזרה" לאימו שמחתנת בקרוב בת. אני לא יכולה לעמוד בלחץ הכלכלי! כמה שהסברתי לו את העניין הוא לא מבין כלל. אני לוקחת על עצמי עבודות נוספות איחר הצהריים, מטפלת בילדים ובבית לבדי כדי שילמד בראש שקט, הוא מודע הייטב למצב הכלכלי, לזה שאני חוסכת ולא קונה הרבה דברים שהם ממש הכרחיים... אז למה הוא לא מבין? מה אעשה? איך אוכל להסביר את עצמי בלי לפגוע בו? האם אני לא בסדר? כבר ניסיתי להסביר עם מכתב, עם מתנה, עם שיחה בארבע עיניים...וכל פעם מגיעה למבוי סתום. אולי חשוב לציין שאני לא הבאתי להורי שקל אחד מיום החתונה. בעלי טוען שהם אנשים אמידים שלא זקוקים לעזרתנו. אשמח לעזרתך.

למי בעלי קשור יותר

שלום לך

ממכתבך ניכר הכאב שאת מרגישה כאשר את עובדת קשה ומפרנסת את הבית ובעלך לא מספיק מעריך ומתחשב בכך.

ובזה שהוא נותן כסף לאימו את מרגישה את החוסר התחשבות בך ובמאמציך וזה כואב מאד.

מה שנראה לי שכדאי לנסות דרך אחרת ממה שניסית עד עכשיו. לנסות להגיע איתו להידברות כשהנושא זה הקשר שלו עם אימו. מה גורם לו להרגיש שהוא חייב לעזור לה. כנראה שהוא היה הילד שלקח אחריות בבית, בפרט לאחר הגירושין, כנראה שההרגשה שאני עכשיו מחליף את אבא, ותומך באמא. צריך לבדוק את זה, הכל בגדר השערות. אך אם הם נכונות יכול להיות שזה הסיבה שקשה לבעלך לעצור ממתן עזרה כספית לאימו. בפרט לאחר שהתחתן ויצא מהבית ופחות נמצא עם אימו.

על ידי שתנסי להקשיב לו, בלי להתקיף או לבקר או להסביר יש סיכוי שהוא יפתח ויספר, ואולי יבין שכדאי ללכת ליעוץ כדי לפתור את הבעיה הרגשית בה הוא נמצא.

בהצלחה אשמח לעזור. יעל אלמליח 0502498968

שלום.נשואה 20 שנה +6. לאורך כל שנות הנישואין צברתי תסכולים שהתקשיתי לשתף בהם את בעלי שכן תמיד האשמה נפלה בסוף עלי והוא התבטא בזעם שלו כלפי, למרות שהקפדתי לשתף בקשיים בזמן רגיעה. במהלך השנים הצלחתי איכשהו להמשיך למרות ההדחקה , אך זה לא פגע בי מבחינה רגשית.בשנתיים האחרונות בעקבות לחץ בעבודה של בעלי התגברו הקשיים במישורים רבים: הוא אינו מדבר כמעט עם הבן בן 20, רב עם הבת בת 18, כועס על אחד מבני משפחתי ובכלל מפגין זעם כשמדברים על אחד מבני משפחתי. הגעתי למצב שאני ישנה מעט מאד שעות בלילה ומתקשה להרדם, מרגישה עצבות נוראית וייאוש.אני מנסה לפתור את הסיכסוכים שלו באמצעות כל מיני אנשים ולא תמיד זה עוזר. הוא מסרב ללכת ליעוץ זוגי. מי יכול לתת לי את הכלים כיצד להתמודד במצב כזה? אינני מעוניינת בגרושין, אך אני לא מסוגלת להמשיך לחיות במצב כזה.

המטרה כיום בניה עצמית

שואלת יקרה

את מתארת את עצמך במצב קשה, לא ישנה בלילה על סף יאוש, וזה אסור שיקרה.

כל אשה קשורה לבעלה וקשה לה כאשר אין קשר ביניהם, זה מצב נורמלי, קשה לחיות במצב בו הבעל לא מתקשר עם אשתו בצורה בריאה. אך כיום את זקוקה להרים את עצמך. אם הוא לא מוכן ללכת לטיפול זוגי, חשוב מאד שאת תפני לעזרה, כדי שאת לא תשברי ותקבלי כלים איך להתמודד מולו. ברור שגירושים זה אופציה אחרונה וליבך אומר שבעצם מה יצא לי מגירושים, זה לא יפתור את הבעיה לפחות הוא מפרנס את הילדים, ויש מסגרת של אבא בבית. וכשמתגרשים לא באמת מתפטרים מבן הזוג כי יש ילדים בתמונה. הכי טוב זה לדעת איך לחיות עם בן הזוג בצורה הקיימת. 

לדעתי טיפול פרטני יעזור לך לבנות בטחון עצמי, להרגיש שווה ובעלת ערך, תרגישי פחות תלותית בבעלך ומהמקום הזה תוכלי ליצור איתו קשר יותר בריא, כי לא תהיי כל כך כאובה ועצבנית ומתוסכלת ממנו.

תוכלי להסתכל עליו אחרת, ויכול להיות שאז הוא יסכים לבוא לטיפול זוגי, זה פחות יאיים עליו. ואת תראי בעיניו יותר חזקה ואשה שחבל לו לוותר עליה...

בהצלחה יעל אלמליח יועצת זוגית 0502498968

1. בימי השבע ברכות לא חשתי בבעיה, אולם לאחר מכן ראיתי שהוא מתנהל כרווק-עושה מה שמתחשק לו, מתי שמתחשק, לא מתעניין בי ובמה שעובר עלי או בצרכי, כמעט שלא חייך ולא אמר מחמאות מלבד שהאוכל טעים וכדומה. לא התייחסות אישית. 2. הוא רגיש מאוד והיה קשוב. היום קשה מאוד להגיע לשיחה, וגם בה הוא כמעט ולא משתף פעולה ועונה בכן,לא, לא יודע,צודקת. גם בנושאים טכניים וכמובן בעמוקים יותר. 3. הקשר התדרדר כארבעה חודשים אחרי החתונה, כשממש התאפקתי ולא קיבלתי ממנו שום דבר. הייתי בהריון וחשתי לבד כל הזמן. בנוסף היו אצלו קשיים תפקודיים שהתגלו כבר אז כמו קושי לקום בבוקר, זלזול בתפילות ובהלכות, וכן היה משבר אמון כשהציע לצפות במחשב בדבר ממש לא מתאים ואני מאוד נבהלתי... 4. היום השיחות מורכבות מהרבה ביקורת ובכי מצידי ושתיקות מצידו. כבר אין לי יכולת להתמודד. הנסיונות לטפל היו פרי יוזמתי ואם לא זה-גם זה לא היה קורה. הוא מדבר על נושאים טכניים, השלים עם המצב העגום בתקשורת, באישות, מבחינה רוחנית, תפילות, אין לימוד. הוא מאוד שקוע בעצמו ולא רואה מה קורה ואם צריכים בבית עזרה. הכל נופל עליי. שוחחתי עימו על הצורך בשותפות שלו אך אינו עושה זאת כיון שכל סדר יומו מבולגן ואין סדרי עדיפויות. הוא מבזבז את מרבית יומו. כמו כן הוא לא מחזיק מעמד בעבודה מעבר לחודשים בודדים וכל מקום מסתיים במחלוקות ומריבות עם המעסיקים.

אל תתיאשי החיים בידיים שלך

שלום לך

קראתי את שני הפניות שלך, כואב לשמוע שזה מצב הענינים ביניכם. זה מצב קשה מאד.

אני חושבת לאור מצב הנתונים שהוא מבחינתו לא רוצה כרגע לגשת לטיפול, ואת מבחינתך לא בנויה לקום ולצאת מהמערבולת הזו. הפתרון הנכון ביותר כרגע זו בניה אישית שלך, כי את כל הזמן מתארת מה קורה איתו, כמה הוא לא בסדר מכל הבחינות. את חיה אותו, ולא את הקושי שלך, אני מרגישה שאת זקוקה לעזרה בלדעת איך לצאת לעבוד, להתחיל לחפש עבודה, להתחיל להיות עצמאית ולא תלותית בו ובקשר איתו. את מחפשת את הישועה ממנו, וכרגע את צריכה לבנות את עצמך. כדאי מאד שתפני לטיפול אישי לעצמך לבניה האישית שלך, אפשר לבקש מרשויות הרווחה אצלכם באיזור או להתקשר לינר לבקש מטפלת שלא תקח הרבה כסף או אפילו בחינם. מה שחשוב שתביני שאם את ממתינה לו שהוא ישתנה ואז תהיי מאושרת אינך אלא טועה, כרגע המצב שאת זקוקה לעזרה כדי להרים את עצמך ולהרגיש טוב יותר עם עצמך. וברגע שאת תהיי עצמאית יותר אפשר יהיה לדבר על קשר זוגי בכלל. ולבדוק מה קורה והאם אפשר לעשות משהו.

מוכנה בשמחה לעזור יעל אלמליח יועצת זוגית 0502498968

יש לי חיי זוגיות שעל פניו הם חלום של כל אישה, בעל אוהב, שמדגיש את אהבתו בוקר צהריים וערב,מרבה במכתבים, מתנות ומילים טובות.ורק רוצה שיהיה לנו טוב ותהיה זוגיות מעולה.כמו"כ התיקשורת מקסימה, וההתאמה האישית היא מעל ומעבר. בשנה הראשונה לנישואינו,שהיתה תקופה מדהימה ביננו. בעלי החזיק מכשיר איפוד עוד מימי בחרותו וביום בהיר נחשפתי להסטוריית צפייה איומה בתכני פורנו , נשים וכו'. כמובן לאחר הגילוי עולמי נשמט תחתי, הרגשתי שאין יותר תקווה לאהבה ואימון. בעלי הרגיש נורא ובכה והתנצל וביקש שנלך לייעוץ זוגי הלכתי לטיפול מקוצר אבל זה לא השיב הרבה לנפשי הפצועה.כמובן שבעלי הבטיח לזרוק את המכשיר וטען שזו מעידה והוא שמח שעליתי על זה כי מצפונו ייסר אותו. מאז ועד היו (7 שנים אחרי) אני לא מתאוששת מאותו מיקרה, כל פעם שיש לי מעט זמן עם עצמי, ישר עולות בי המחשבות"איך הוא עשה לי את זה?" אני כ"כ משקיעה בו, בחיי אישות שלנו, ברור לי שאין לו מה לחפש בחוץ, כי אני בהחלט מעניקה מעל ומעבר.ועם כל זה והאימון המלא שהענקתי בו (שהבטיח לי שעם אישה כמוני אין סיכוי להסתכל החוצה). והציג את מכשירו שאינו קולט אינטרנט. מחשבות אלו לא מרפות ממני ואני מתחננת שתעזרו לי ותדריכו אותי. כשאני מנסה לתאר לבעלי את הכאב, זה מכעיס אותו שאני דנה על מקרה לפני שנים. ומאידך, אני שואלת את עצמי, האם זו מעידה? האם גבר נשוי שהתיר לעצמו לצפות בתכנים כאלו אינו חשוד לנפילה נוספת? אני מבקשת עיזרו לי כיצד לצאת מהמחשבות המעיקות, יש לי את כל הסיבות לשמוח ולרקוד, בעל מקסים, ילדים מדהימים, ועם כל זה אותו מיקרה יושב אצלי 24 שעות ולא נותן מנוח. מה עלי לעשות? אני מודה לכם מאד על עזרתכם, ומקווה שתהיו שליחים טובים מאת ה'.

לבדוק מדוע קשה לי לסלוח

 

לשואלת היקרה

בין בני זוג יש קשר מיוחד שלא קיים בסוגי קשרים אחרים, ולכן כל פגיעה באימון גורמת להרבה צער בגלל הקשר הקרוב והמיוחד שיש בין בני זוג. כך שההרגשה שלך היא לגיטימית ומאוד מובנת. אבל, את מתארת את בעלך כאדם עם ערכים, אכפתיות לזוגיות, לבנית הקשר, את מתארת מערכת נישואים יפה ומיוחדת, ומענין מדוע אינך יכולה לסלוח על מה שקרה למרות שהוא התנצל והפסיק עם כך מאז, משהו באמון שבך נפגע. והשאלה למה, למה את לא מאפשרת לסליחה להגיע, האם יש היום משהו שגורם לך לחשוב שאולי הוא לא הפסיק עם זה. שאולי הוא מסתיר ממך משהו. מדבריך זה לא נראה כך , אך כדאי שתחשבי עם עצמך מה מפריע לך לסלוח, האם יש משהו היום בהתנהגות שלו שגורם לך לא לסלוח, משהו שהוא אולי לא נראה על פני השטח אך בהרגשתך, ואולי לא, ואת פשוט כמו שאמרת לא מסוגלת לסלוח, ואז צריך יותר לעבוד על הסליחה, על כך שכולנו בני אדם וידוע שהמראות האלה באינטרנט מפילים הרבה אנשים, זה פיתוי שקשה לעמוד בו למי שנחשף לכך. ובעלך אומר לך שזה היה חד פעמי ושהוא שמח שעלית על כך, ומאז אין את זה יותר אז קדימה בואי נשים את זה בארכיון ונמשיך את החיים הלאה.

אני מציעה לך לבדוק עם עצמך את ההשערות הנ"ל, האם יש היום משהו שגורם לי לחשוד שהוא עדיין לא הפסיק עם כך, ולכן קשה לי לסלוח. או, שכדאי לי לעבוד על הסליחה בכך שאומר לעצמי שכל אדם יכול להגיע למצב שבו בעלי היה, ברגע שנחשפים לאינטרנט, וב"ה שזו היתה מעידה חד פעמית.

בהצלחה יעל אלמליח יועצת זוגית 0502498968

 

אני בחורה צעירה ב"ה גרושה+1 . אך מאוד קשה לי מציאת הזיווג הנכון. כמובן שהכל בידי שמיים אך אני מרגישה שאני לא מספיק מכוונת בנושא. אני אשכנזיה אך נפגשת עם כל מיני סגנונות וזה קצת מבלבל אותי ומצד שני מפחיד אותי גם לפסול על רקע של מוצא של הבחור. יש לי הצעה שנשמעת ממש מתאימה בכלליות שלה, אך הבחור מגיע מסיפור לא פשוט כל כך ; של גרושה שהתלוננה עליו רבות , לא על אלימות, אבל טענה שהטריד את ביתם הקטנה מינית (מדובר בתינוקת) הוא סיפר לי את זה בעצמו ולטענתו לא היה ולא נברא דבר כזה והוסיף ואמר שהיא מאוד מדומיינת. אך בינתיים היא הלכה והתחתנה ונולדו לה עוד ילדים (סה"כ הם גרושים שנתיים) והוא בינתיים גרוש. היה לנו מאוד כיף ונוח ביחד, אך ההשקפות הכלליות אולי גם לא תואמות. ההרגשה הכללית היא מאוד נעימה סה"כ. חוץ מהסיפור הלא ברור עם הילדה וזה שבסופו של עניין הוא באמת פוגש אותה במרכז קשר

בירור עם עצמך יכול לעזור

שואלת יקרה

מרגישה ומבינה את התסכול שלך, זה לא קל למצוא זיווג שני, במיוחד שיש לך ילד, האחריות היא כבדה יותר.

בקשר לבחור שפגשת, אם הוא נפגש עם הילדה במרכז קשר, אני חושבת שזה אומר משהו, שהסיפור הוא לא דימיוני, את יכולה לבקש ממנו ויתור סודיות ולבדוק את תיק הגירושים שלו, כך יהיה לך יותר מידע האם זה נכון או לא.

אך, את גם אמרת שההשקפות לא תואמות, ושאת אשכנזיה ולא כל כך יודעת מה מתאים ומה לא מתאים. לי נראה שכדאי לך מאד לשבת עם איש מקצוע ולברר עם עצמך מה באמת את מחפשת מה מתאים לך, ומה חשוב לך, איזה זוגיות היית רוצה שתהיה לך, כדי שתהיי יותר ברורה עם עצמך, ויותר יודעת מה את באמת מחפשת ומה מתאים לך ולילד שלך.

זה מאד חשוב הבירור הזה, כדי שלא תכנסי לקשר ואינך שלימה איתו.

בברכה ובהצלחה יעל אלמליח יועצת זוגית ומדריכת כלות 0502498968 אשמח לעזור 

 

שלום וברכה! אני נשואה ב"ה כ-20 שנה. בעלי אברך כולל ואני עובדת שכירה. כאשה חרדי חונכנו לתת לבעל לשבת בשלווה באוהל התורה וללמוד. ואכן, זכיתי (באמת מרגישה זכות גדולה) ובעלי יושב ולומד ואוהב את הלימוד, ב"ה. יש נקודה שמאוד מאוד מפריעה לי, ואני מבקשת מהרב תשובה לדעת כיצד להתמודד עם זה. מטבע הדברים, בגילו, הוא עוסק בדברים נוספים מעבר לשעות הלימוד. ומה שמפריע לי. מאוד. שבכל עיסוקיו אין אף השתדלות אחת קטנה לפרנסה. הוא עוסק המון המון בגמילות חסדים: הקים פרויקט התנדבותי, שאני בהחלט מעריכה את החשיבות שלו - וכל הכסף שהפרויקט הזה מצריך, מגיע מכספנו הפרטי [כמובן חלקו ממעשרות]. כרגע הוא עוסק בהתרמה לעניין חשוב, כשגם ההתרמה הזו – רק מוציאה מאתנו כסף [כמו: נסיעה ברכב מחוץ לעיר וכו', תשלום לגרפיקאית וכו'. כשהוא מבטיח לי שהוא יקבל החזר.... קשה לי להאמין], או שהייתה תקופה שהוא טיפל בבחור שנפל בעניינים קשים, שכתליף למאסר, חויב על ידי המשטרה לנסוע מעיר לעיר בכל בוקר לעבור איזה טיפול, ובדרישת המשטרה היה חייב ליווי. מי ליוה אותו? בעלי כמובן. וכיצד? ברכב הפרטי שלנו, על חשבוננו הפרטי, ומכספי העבודה שלי. אני לא מזלזלת ח"ו בעיסוקיו ואף מעריכה אותם. יש לו לב באמת טוב, ולא רק לאחרים, גם בבית טוב הלב שלו מתבטא בהמון תחומים. אך אני מרגישה ממש "מתפוצצת" מכך שכל עול הפרנסה נופל עלי (אני עובדת המון שעות בשבוע בשתי עבודות תובעניות מאוד), כשהוא מצדו לא עושה שום השתדלות בנושא. (גם כשלקח על עצמו עבודה צדדית, הוא לא מקפיד שישלמו לו, או שלא חשוב לו בדיוק כמה ישלמו לו. כששאלתי אותו מדוע הסכום הנמוך, הוא אמר שזה טוב לו גם לסיפוק שלו). הייתה תקופה שהוא למד קורס ארוך של שנתיים, שעלה בכל חודש כמה מאות שקלים. הוא לא ניסה אפילו לכסות את הסכום הזה עם משהו. הוא יודע שהעניין מפריע לי, כנראה הוא לא יודע עד כמה. לפעמים אני מתפרצת, והוא לא מבין מה קרה. שוחחתי אתו פעם על זה, הוא לקח ללב והבטיח להשתפר. עצרתי אותו מלקחת מספר פרויקטים התנדבותיים, כי אמרתי לו שיש גבול כמה יכול אדם להתנדב, מותר גם להרוויח משהו, ואני בטוחה שזה לא על חשבון עולם הבא שלום. הוא תמיד מסכים אתי, אך שום דבר לא נעשה בפועל, אין לו שום!!! עול מנושא הפרנסה (הוא לא יודע בכלל מה מחיר החשמל והמים אצלנו. הוא לא מחושבן בכספי מעשר בכלל, ואינו יודע כמה הוא מוציא לפרויקט ההתנדבותי שלו, האם מעשר / חומש / פחות / יותר. וזה עוד יותר מרגיז אותי - אם אתה לא משתדל מאומה למען פרנסה, לפחות תראה התעניינות). הייתה פעם אחת לפני מספר שנים שהתפרצתי בבכי. זו היתה תקופה שהוא למד בחברותא עם בחור וקיבל על כך כסף מהוריו של הבחור. לאחר תקופה הוא אמר לי שהוא עוזב את הלימוד הזה, כששאלתי אותו מדוע, הוא אמר שזה לא קידם אותו בלימוד, וחוץ מזה הוא לא צריך יותר כסף כרגע. אז באמת כעסתי מאוד: אני עובדת בשתי עבודות קשות מאוד, לא יוצאת להשתלמויות כדי לחסוך ומחוסר זמן, ואתה אומר שלא נוח לך כרגע ללמוד כי אתה לא צריך את הכסף? מהיכן הכסף בבית?? מהקירות? אני קורעת את עצמי בשביל זה. תראה לפחות שאכפת לך. את השיחה הזו הוא ממש לקח ללב. התנצל מעומק ליבו (כבר אמרתי שהוא בעל מידות גדול), ולאחר השיחה הזו הורדתי מעצמי בכלל את המעקב אחר החשבונות בבית - גם תשלומים וגם מעשרות. אבל הוא ממש לא לקח את זה על עצמו (אולי חלקית. אני בכלל לא פונה לבנק ומשתדלת לא לדעת מה מצב החשבון. כשבטעות אני רואה – יש לי כאבי לב, כי כמעט תמיד יש מינוס). אני לא יודעת אם יש לרב פתרון בשבילי, אני בגלל שלאחרונה אני מתפרצת קצת יותר, אני מרגישה צורך לשתף איש מקצוע. קשה לי ההדברות פנים מול פנים, ואני מקוה שההתייעצות דרך הכתב תעזור. אני מתארת לעצמי שהפתרון הראשון שאקבל מהרב זה: תשבו ותדברו. אז ראשית – דיברנו על זה כבר כמה פעמים, כשלאחריהם הוא השתדל, אבל באמת תחושת חוסר הצורך הזה בכסף, פנימי אצלו, והוא באמת לא צריך כסף. הוא מסתפק במועט. (אולי זו מנטליות משפחתית. הוריו גם לא התאמצו אף פעם במיוחד לפרנסה, אביו לא עובד בעבודה מסודרת כבר שנים ארוכות, אמו עובדת בשעות שנוחות לה. והם חיים בפשטות גדולה, שאפילו קשה לי לראות אותה. הם לא צריכים יותר! זו דרך חיים. הם חונכו שכסף זה לא נושא. מה שצריך יש וזהו). אשמח להתייחסות. טובי

בעיה בהעברת המסרים

טובי שלום

את מתארת מצב לא פשוט בכלל, לדעתי בלי משים את נותת לזה יד, זה שזה ממשיך למרות כל השיחות והדיבורים ביניכם, מראה שאת לא מספיק חזקה בהחלטה שלך, שזה לא אמור להמשיך כך, גם במכתב פה את מתארת מצבים קשים בהם הוא נתן את כספכם בלי גבולות ושאת בוכה ומדברת איתו, אך בד בבד את גם מדגישה שהוא אדם עם לב טוב ומידות טובות, ואולי זה מה שגורם לכך שהדברים יחזרו על עצמם כי גם לך נשמע שיש נקיפות מצפון לאחר שאת שמה לו גבולות, ומשהו בך מתחרט לאחר הצבת הגבול. חשוב שתביני ותבהירי עם עצמך מה עמדתך בנושא, האם את באמת לא מוכנה לעבוד כל כך קשה ושבעלך לא יביא פרנסה, או האם את מוכנה שזה יהיה אורח חייכם כי גם הוריו חיו כך ושזה מראה על חיים צנועים ופשוטים? לפי דבריך. חשוב שתביני שלדעתי יש מסר כפול שאת מעבירה, מצד אחד ההגיון אומר לך שזה לא הגיוני לחיות כך, ומצד שני המצפון נותן לך להרגיש אולי אני טועה, אולי זה חיים של חסד ופשטות והם החיים הנכונים, ואני לא מספיק צדיקה ובעלת מידות כמו בעלי?

ברגע שתגיעי להשלמה של ההגיון עם הרגש תוכלי לגבש עמדה ותהיי ברורה גם כלפי עצמך וגם כלפי בעלך.

אשמח לעזור בישוב הדברים בברכה מרובה יעל אלמליח יועצת זוגית 0502498968

 

שלום וברכה, אנו נשואים 18 שנים+7 ילדים ב"ה. בסך הכללי התקשורת חיובית. בעלי קצת טיפוס עצבני, אבל למדתי לחיות עם זה. אני לא נגררת כלל לתגובות שלו, ואח"כ שאני מעירה לו שזה לא נעים הוא מסכים ומקבל את הדברים שלי.אבל בשעת מעשה הוא עונה באופן כעוס ועצבני. דוגמא קטנטונית, אתמול הוא ישב וכתב מכתב, אני לא שמתי לב ושאלתי אותו שאלה תוך כדי הכתיבה,הוא הגיב בכעס, מה את לא רואה שאני עסוק...כמובן שעזבתי אותו ואף התנצלתי שלא ראיתי שהוא עסוק. נראה לי שניתן להגיב גם אחרת. שאלתי היותר דחופה היא, המזגן בחדר השינה שלנו התקלקל, יש לנו תינוקת קטנה שישנה איתנו בחדר. בעלי בלילה הדליק תנור חימום, ואני שנתי נדדה, גם בעקבות ששמעתי על אסונות שקרו בבתים שישנו עם תנור חימום, וגם אני בעבר הרחוק חויתי שרפות. יכול להיות שאני די חרדתית בנושא של שרפות, או שזה נורמלי, אינני יודעת. מה שאני רוצה לשאול אתכם, אני יודעת בוודאות מהכירותי עם בעלי היקר, שאם אגיד לו שאני פוחדת לישון עם תנור חימום בחדר, הוא ילעג לי ויגיד שאני פחדנית ויש לי טראומות מהעבר וכו' וכו' וכמובן שלא יסכים לכבות את התנור. אני ממש חרדה לישון עם תנור ואין לי דרך "לשכנע" את בעלי שזה עלול להיות מסוכן. וגם אם לא אני חושבת שראוי להתייחס לפחדי גם אם הם מוגזמים. אשמח לקבל עזרה מכם כיצד לשכנע את בעלי להתייחס בכבוד בהבנה ובהכלה לפחדי.(כמובן שזה לא פעם ראשונה...) תודה

דיבור פתוח על הרגשות

שלום שירי

אני חושבת שגם אם את מפחדת והוא חושב שאין מקום לפחד, אין סיבה שילעג לך, חשוב שתגידי לו בצורה ברורה, כן נכון אני מפחדת, יש לי טראומות מהעבר, לא מכחישה, ולכן מה? כל הלילה אני לא אישן? מה אתה מציע לי לעשות? אתה רוצה שאטפל בטראומה, או  שכדאי שנחשוב על פתרון אחר כדי שאוכל לישון בלילה בשקט.

כמובן שתמצאי את הזמן המתאים לדבר, ותדברי ברוגע ובנחת, ובצורה מכובדת, בלי הכפשות ולעג, אך, בצורה ברורה בלי להתביש במה שאת מרגישה, זו את ואם תנסי לדחוק את הרגשות זה יצוף ויעלה אין סיבה להתביש במה שאת מרגישה, ואם את תלמדי להרגיש ולא להתביש במה שאת מרגישה, תוכלי להעביר לו את המסר בצורה ברורה ורוב הסיכויים שהוא יבין אותך. כשברור לך, בדרך כלל זה גורם שיהיה ברור גם לשני

אשמח לעזור, בהצלחה יעל אלמליח 

שלום וברכה. אנו נשואים 7 שנים, עם 3 ילדים. מהרגע שהתחתנו ועוד לפני כן אמרתי לאשתי שיש לה בעיות תקשורת קשות, היא מאשימה אותי בכל דבר שזז, אבל חשבתי שזה יתמתן. קראתי ספרים העוסקים בשוני בין המינים וטעיתי לחשוב שהסיפור לא כ"כ חמור. לאשתי יש לב טוב, היא אמא מעולה וכשהזוגיות בינינו טובה הכל טוב. עם זאת, כיוון שאני גבר, אני עושה דברים קשים וחמורים מאוד בעיניה, אף שבעיניי הם נראים זניחים (בפניה אני מתייחס לזה כדבר הגרוע ביותר שבעל מסוגל לעשות לאשתו). כגון- שכחתי להגיד תודה על האוכל, סיפרתי להוריי שאחיה של אשתי התגרש כשאשתי התנגדה, ראיתי בלימודים סרט (נקי וכשר, בזמני הפנוי) ועוד ועוד. התגובה של אשתי אלימה ביותר וכוללת סתירות לפנים, מרפקים לעמוד השדרה, בעיטות בראש ובגוף כשאני על הרצפה ועוד. לאחר מכן אני נזרק מהבית ללילה או יותר לקפוא על ספסל בחוץ. בדר"כ אני לא מגיב או שאני מנסה לפייס אותה, לפעמים אני יוצא משליטה ונובח עליה בחזרה על מה שהיא עושה לי, היא כמובן מנקה את מצפונה ע"י המשפט "מה שאתה עושה לי יותר גרוע". היא מכפישה אותי בפני משפחתה(לעיתים רחוקות בלבד), מלכלכת עליי ומשפילה אותי ביום יום. בכל ריב אני דואג להזכיר לה שאני אוהב אותה ומשתדל לא להגיד דברים שאינם נשמעים. לפני 5 שנים קרה לי שגלשתי כמה פעמים באתרים לא צנועים. אשתי עלתה על זה ומאז- לא ראיתי דבר לא צנוע ולו פעם אחת! אך היא מצידה הידקה את טבעת השליטה סביבי.היא מזכירה לי את זה בכל עת, כמה שאני שקרן, אם לא יצאתי אחרי 10 דק' מהשירותים (כמובן שאני נכנס בלי פלאפון) היא עושה לי סרטים מסרטים שונים. כמובן שהיא גם פותחת לי את הדלת בהפתעה בעודי שם לביקורת. כל יום היא בודקת בפלאפון שלי, איפה גלשתי, עם מה ועם מי התכתבתי ועוד. (בפלאפון שלה אסור לי בכלל לגעת) ניסיתי ללכת ליועץ פעם אחת בלי להגיד לה כי ידעתי שהיא תתחרפן, הלכתי, היא גילתה ונוצר משבר מאוד גדול. היא החתימה אותי שאם אי פעם אלך ליועץ אנחנו מתגרשים. אני מרגיש שאין לי זכות דיבור כי כל פעם שאני אומר את דעתי השונה (בצורה הכי נעימה)אני זוכה לקיתונות של השפלה. היא כמובן ממשיכה לטעון כמה אף אחת לא תרצה אותי כי אני שקרן בן שקרן וכמה היא רוצה שנתגרש. אני סטודנט ולכן אין לי אגורה שחוקה להוציא על יועץ, מה שהיא צריכה זה טיפול אבל אין סיכוי שהיא תהיה מוכנה ללכת. דבר אחרון- בשביל לפייס אותה אני מתרפס ומבטיח מיליון הבטחות והיא מצידה לא ביקשה סליחה ולא מוכנה לבקש סליחה על כלום. אין לי ספק שאם אלך לייעוץ זה יהיה תחילתו של פירוק הקשר, אך חיי אומללות ותסכול אינם עדיפים.

צריך אומץ להגיע להחלטה וללכת עליה

לכותב שלום רב

אתה צודק באמירה שחיים עם תסכול הם מאד קשים ולא נעימים בכלל. אני מבינה את הפחד לעשות צעדים וללכת ליעוץ כי מה יקרה כשהיא תדע.

אך להמשיך לחיות בצורה שאתם חיים, זה מאד מתסכל, וההרגשה שלך שאם נלך ליעוץ הכל יתפוצץ, לא בטוח שזה נכון, יכול מאד להיות שהיא תראה שאתה רציני ולא מוכן לוותר על טיפול, כי כך אי אפשר להמשיך לחיות, ותראה שאין ברירה היא תסכים להגיע לטיפול. שבעצם יעזור לשניכם. 

בקשר לכסף, אפשר לפנות למרכז י.נ.ר ולברר לגבי טיפול בצורה שלא תעלה כסף או בעלות נמוכה.

חשוב שתהיה אמיץ ותפעל, תתגבר על המחסומים לטובת שניכם ולטובת הילדים בבית.

בהצלחה יעל אלמליח

אני עומד כחצי שנה לאחר נישואי, ואני מאוד מאוד נבוך. אני מרגיש שהתקשורת עם אשתי לא עובד כמו שצריך, הכל נראה טוב ויפה אצלנו אבל הקשר שלנו באמת לא קיים. קשה לי נורא לשתף אותה בכל מיני דברים אפילו סתם מחיי היום יום, אני מרגיש כל כך לא קשור אליה, וכאילו שהיא בכלל לא אמורה להיות אשתי וסתם ההורים שדכו אותנו, זאת ההרגשה שמלווה אותי יותר ויותר. אני מצידי ניסיתי כן לדבר וכן לתקשר ואני מרגיש שזה לא עובד, בימים האחרונים אני יותר ויותר חושב בצורה של אוקיי, זה גזירת שמים שהיא תהיה אשתי, ואין ברירה ואצטרך להיות אתה כל ימי חיי. מה עלי לעשות??? אני מוכן לעשות כל דבר על מנת להרגיש קשור וקצת יותר רגוע ומאושר יתכן ושאלתי לא קשורה לקונפליקטים בנישואים, כי באמת אין בינינו שום קונפליקט, פשוט אין בינינו שום קשר. מתחנן לעזרה!!!

אברך יקר

שלום לך

להרגיש לא קשור לבן הזוג זו הרגשה מאד קשה ואני מבינה את הקושי שהוא לא פשוט בכלל. אבל אתם נשואים חצי שנה בסך הכל ואתם בתחילת הדרך, לדעתי אתם חייבים לפנות ליעוץ זוגי כדי לבדוק איפה הקושי ומה אפשר לעשות בנידון. להגיד לעצמך זו גזרת שמיים, זה לא נכון, כי כשיש ניסיון ה' רוצה שננסה, נתמודד, לא שנקבל את הכל כמובן מאליו וזהו. ברגע שתתחיל להתמודד ותקח עזרה מקצועית תכירו יותר אחד את השניה ותבין היכן אתה עומד. 

מוכנה לעזור יעל אלמליח יועצת זוגית ומנחת הורים 0502498968

שלום אנחנו נשואים למעלה מעשור באושר ובאהבה, הורים לשישה ילדים מקסימים ב"ה. אני טיפוס סקרן מטבעי (ויש שיאמרו ידען), ואילו אשתי - מאז בית הספר לא התעסקה במה שלא נוגע לכאן ועכשיו (וגם אז - רק כי היתה חייבת..) כמעט כל חיינו המשותפים אנחנו הורים, כך שרוב נושאי השיחה באופן טבעי הם סביב הילדים ומה שכרוך בכך. אני מרגיש שזה לא מספיק לי. אני לא מוצא תחומי עניין משותפים עם אשתי האהובה, וזה מתסכל אותי. ניסיתי בעבר לשאול אותה מה מעניין אותה, לא הצלחתי לקבל תשובה. אין תחביבים שלה שאני מכיר ולא תחומי עניין מעבר לאחזקת הבית הגידול הילדים. (אפשר להסיק מכאן שהיא עקרת בית). כבר שנים שאני רואה את סבי וסבתי, שני אנשים שחיים יחד עם פערי השכלה מאוד גבוהים ואפס תחומי עניין משותפים. מאוד עצוב לי לראות מהצד זוג שחי ביחד כשני אנשים בודדים מאוד. ואני רועד מפחד שזה יקרה גם לנו אחרי שהגוזלים יפרחו מהקן. מה לעשות? הבית מאוד חשוב לי ואני מפחד שהוא ייפגע. גם בשביל הילדים.

כשיש כבוד והערכה תהיה גם אהבה

לשואל היקר שלום

אתה מציין שאין בינך ובין אשתך נושאי שיחה משותפים מעבר לגידול הילדים.

אך יש ביניכם אהבה וקשר טוב.

ממה לדעתך נוצר הקשר הטוב, והאהבה ביניכם, כנראה שיש הרבה מן המשותף ביניכם שגורם לאהבה להתקיים.כאשר יש רצון לקשר, הקשר יתקיים ויתפתח למרות הפערים השכליים ביניכם. כי יש דברים אחרים שמאחדים ומקשרים ביניכם, הכבוד ההדדי, האכפתיות, הדאגה אחד לשני, וכנראה שאשתך מאד מעריכה את החוכמה שלך וזה גורם לך להרגיש מוערך בעיניה, מה שבעל מאוד זקוק לו. כך שלדעתי אתם לא מרגישים בודדים ולא תרגישו בעתיד בודדים.

ומה שהנך מציין את סבא וסבתא שלך, תבדוק כמה הערכה וכבוד יש ביניהם, כמה דאגה ואכפתיות, כי אלה הדברים שמיצרים אהבה ולא רמת המשכל.

כמו כן, אם הילדים זה נושא שמענין את אשתך, אולי אפשר שם לפתח נושא שיחה סביב נושא הילדים, חינוך ילדים, כתבות בנושא. אפילו אם תהיה אתה זה שקורא את המאמר והיא מקשיבה לך, ולאחר מכן דנים במה שכתוב. אם זה תחום שמענין אותה יש סיכוי שהיא תשתף פעולה איתך.

בהצלחה, יעל אלמליח יועצת זוגית 0502498968

בחור בן 14 מרטיב רק ביום. לא צריך תרופות, לדברי ההורים, אחרי כל האבחונים והבדיקות שעבר, זה נראה כחוסר אכפתיות שלו ממצבו.

בקשה לעזרה

מהשאלה לא ברור מה הקשר של ההורים עם הנער, של המשפחה עם הנער.

האם היחסים תקינים עם אבא, אמא, 

צריך לבדוק את כל המכלול כדי להבין מה הבעיה של הילד ולמה הוא מרטיב דוקא ביום. זה נראה כבקשה לעזרה, שימו לב אלי, קורה לימשהו. אני רוצה להגיד לכם, ואולי לא יודע איך.

מה הקשר של הנער לחברה, האם יש לו חברים, מה המצב בלימודים

כדי לעזור לנער, צריך לדבר ישירות עם ההורים.

יעל אלמליח 0502498968