ליועץ מר ברונר שלום!
אתה בהחלט צודק שאדם כמוך שמשיב לשאלות הרות גורל, שאלות שלעיתים מילים ספורות מקפלות בתוכן מסכת חיים של שנים, בלי כל רקע מינימאלי על אופיו של האדם, על תכונותיו, על מאווייו, על השקפת עולמו. אדם כמוך צריך להיות מאוד זהיר, מחושב ואחראי.
תסכים איתי גם שכל איש או אשה שמשתתף בפורום הזה, מודע לכך שאתה אינך יצור שמסוגל לבחון כליות ולב דרך המקלדת, כך שגם אם הוא שואל כן על חייו, הוא נועץ כן דרך מדיה מעורפלת כזו, הוא נבון מספיק כדי לקחת את הדברים בפופורציה נכונה.
כלומר הוא בהחלט לוקח את הדברים ברצינות, אבל זה ברור לכל אדם שכאן לא ניתן לרדת לעומקם של דברים.
אני, אפשר לומר, הולך שבי אחרי תוכניות יעוץ כאלה ואחרות (כנראה לכן אני גם פה) שמשודרות בערוצי רדיו למיניהם. באחד מהם יושבת אשה, פסיכולוגית במקצועה, ומשיבה לפונים אליה במצוקה. אותה פסיכולוגית מכירה מאוד בערך עצמה, אולם מאידך מכירה לא פחות את המגבלות שמציבה מדיה כמו רדיו ויאמר לזכותה שתמיד היא מדגישה ששוטה יהיה האדם שיקבל את דבריה כפשוטם, היא יכולה לכוון להראות צד אחר של הדברים כאדם מבחוץ, אבל היא לא כזו חכמה כדי לענות על שאלות קשות ברמה של רדיו.
המדיה שאתה נמצא בה עוד הרבה יותר מסובכת, בעוד היא יכולה ליצור אינטראקציה עם השואל, לשאול שאלות הכוונה, ללקט ידע על רקע וכו', לך אין את הפרבילגיה הזו, ואין לך אלא מה שעיניך רואות.
לכן ארשה נא לי לעוץ לך עיצה (פעם אחת מותר גם לי, מה איכפת לך) על פי רוב ראוי שתשיב על מה שאתה רואה, ראוי שתשיב לשאלה הנשאלת כפשוטה בלי לחשוב על הרקע שסביב שלא מוכר לך כלל.
אגב אני עוקב - לא באדיקות - אחרי תשובות שמתפרסמות כאן ועל פי רוב הם באמת משיבים כעניין, וכשצריך ביאור אתם כותבים שחסרה לכם אינפורמציה, אם כי לעיתים נדמה לי מרוח הדברים שאתם מנסים לנחש מי עומד מאחורי השאלה, ניסיון שנראה לי חסר תוחלת וטיפשי, אולם אני מזכיר לעצמי שזו תכונה אנושית מקובלת ונסלחת.
אבל הפעם חצית את גבול הטעם הטוב, מה עוד שאתה גם אומר אולי לעצמך: אני מחובתי לדעת מעט על האדם ההוא, אני מחובתי לנסות להכנס לנבכיו כדי להשיב לו ואיני סתם טיפוס בעל סקרנות בריאה.
אז בוא אומר לך משהו: מה דעתך על כך שלאשתי יש גישה מאוד נוחה למחשב הביתי ואני בהחלט מאפשר לה לראות את מה שאני כותב לך ואת מה שאתה כותב אלי. מה דעתך על כך שהיא תקום הבוקר ותקרא את דבריך על כך שאתה סבור שיש לי קשר בעייתי עם אשה כלשהי. קשר בעייתי, היא תאמר לעצמה מה זאת אומרת קשר בעייתי, אם אדם שמעיד על עצמו שהוא מומחה כותב שיש לבעלי קשר בעייתי עם אשה אולי כדאי לבדוק את העניין, מה דעתך על כך שאני חוזר הערב מהעבודה ואני ניצב בפני חקירה וחשדות בדבר קשר בעייתי כלשהו עם אשה אחרת.
וכל זה יקרה בזמן שהקשר ביני לבין רעייתי דווקא כן התהדק, דווקא לאחר שבועיים שבהם לא חשבתי כלל על גירושים.
יותר משכעסתי על תגובתך - תמהתי.
הנה עוד דוגמא: בתחילה אתה כותב שאינך רוצה להשיב דרכי לאשה כי אתה לא מכיר אותה ובצדק. ובסוף אתה כותב לי שאתה דווקא סבור שבעייתה של האשה שונה מכפי שאני סבור.
אתה לא חושב שקצת נסחפת עם הגישה הזו בלחקור מי עומד מאחורי המקלדת?
אתה גם כותב שאני סבור שהדשה של השניה ירוק יותר, מה עוד שאני ניסיתי במכתבי הקודם לומר שהדשה של השניה כלל לא צמח, ואולי עוד טרם שצמח אדמתו נחרכה.
בעוד שהדשה שלי זקוק לטיפוח.
דווקא בגלל שאני מכיר במגבלות של התקשורת הזו, דווקא משום שאני מודע לכך שלא תוכל לייעץ לה דרכי, ניסיתי לשאול את השאלה באופן תיאורטי בלבד: האם יש אפשרות של אהבה חד צדדית, באופן כזה שהדבר יחזיק מעמד. זה הכל.
כשלעצמי אני ודאי סבור שאותה אשה צריכה ללכת ליעוץ, גם אמרתי לה זאת. רק שהיא ביטלה את דבריי.
היא גם נסתה להסביר לי שאצלכם הכל צפוי מראש, ויעד שאליו אתם חותרים הוא ברור ומובן, וזה לא מקובל עליה.
אני סברתי שהיא טועה, אבל אחרי התגובה שלך אני צריך לחשוב על כך פעם נוספת.
אגב האשה הזו למזלי חברה יותר של אשתי מאשר שלי, ולמזלי הגדול יותר הסיפור שסיפרתי אודותיה שמעתיו יחד עם אשתי, כך שאני יחזור הערב הביתה בחשש סביר וסטנדרתי למדי.
הדשא של השכן תמיד ירוק יותר
שלום לך שוב.
בסיום דברי כתבתי משפט אחד חשוב: "כאשר אתה כועס, זכור רק שכוונתי היא רק לתועלת".
כעסך מובן ובצדק. מה גם שעכשיו מצבך האישי יותר טוב (ולא היתה לי שום אפשרות לנחש זאת). ולכן ביקשתי ממך סליחה עוד לפני שהתחלתי לכתוב את דברי.
אבל לדאבוני, הניסיון מדבר מגרוני. "הדשא של השכן תמיד ירוק יותר".
והנה לך מספר דוגמאות:
"בעלי הוא כ"כ קר ומרוחק"- מתלוננת אשה, פקידת בנק במקצועה- "אני רואה כל היום גברים שבאים להפקיד בבנק וכולם אדיבים, מדברים בנימוס ומחייכים. וכאשר אני מגיעה הביתה לאחר יום עבודה מתיש, בעלי תמיד זעף ומתלונן".
"בעלי אינו מעריך שום דבר שאני עושה"-מתלוננת אחרת, מורה במקצועה- "אפילו מנהל ביה"ס שבתוקף תפקידו חייב לגלות נוקשות, יודע להעריך עבודות טובות שלי, ואילו בעלי שאני מצפה ממנו לקצת יחס והבנה, אינו מבין בכלל מה אני צריכה".
וגם גברים מתלוננים:
"במשרד שאני עובד"- מספר אדם, רו"ח במקצועו- "עובדות מספר נשים. נכון שאנו שומרים על כללי הזהירות בעבודה משותפת של גברים ונשים, אבל כאשר אני מסתכל מהצד, איני רואה אף אשה שתהיה חמוצה כמו אשתי. איני מבין מדוע דווקא אשתי מכל הנשים שאני מכיר בעולם, חייבת להיות תמיד עצובה ונרגנית".
לדאבוני אני מכיר גם דוגמאות נוספות, אבל הקו הכללי דומה בכולן.
למען האמת, יש סיבה טובה לכל זה. כאשר גבר שומע (בדר"כ בסוף יום) תלונות וטרוניות של אשתו היקרה שהוא מחויב אליה, הוא מרגיש שהיא "מאשימה" אותו בכל הקורות אותה. ואז הוא מתמלא כעס. "כיצד את מאשימה אותי בכל הבעיות בזמן שאני עובד כ"כ קשה בשביל הבית וכל היום אני רק חושב איך יהיה לך יותר טוב ויותר קל, איך את עדיין מסוגלת להאשים אותי בצורה כזאת?", ומיד הוא מנסה לשלוף משרוולו "פתרונות" מיידיים לכל קשייה. היא מצידה אינה מבינה מה הקשר בין יומה העמוס לבין כל התשובות שלו. "הרי בכלל לא חיפשתי פתרונות, רק רציתי שתבין שהיה לי יום קשה ומסובך. אני יודעת בעצמי שאפשר לפתור את הדברים ולעשות אותם יותר קלים".
לעומת זאת, גבר זר ששומע את התלונות של אותה אשה, מרגיש "נהדר" עם עצם ההרגשה שהיא חושבת שהוא ראוי לשמוע את כל מצוקותיה והיא חושבת שהוא מסוגל להבין אותה. הוא הרי לא חייב "להמציא" פתרונות לכל בעיותיה. הוא יכול לשמוע אותה עד סוף דבריה בנחת ובסבלנות ולא להפריע לה אפילו פעם אחת.
ואז, מיד היא חושבת לעצמה (ולפעמים גם אומרת בקול) "הלאווי שבעלי היה יודע להקשיב לפחות עשירית ממה שאדם זר לחלוטין יודע להקשיב לי".
יש גם מצב הפוך:
הגבר שמגיע הביתה בסוף יום עבודה, מוצא תמיד את אשתו בפנים נפולות. מיד נופל עליו מבול של כל הבעיות שלה והוא חושב לעצמו "מעניין שלכל הנשים שראיתי במשך היום לא היו להן בכלל בעיות ורק אשתי לא יודעת להסתדר לבד עם הבעיה הכי קטנה".
כאשר אנחנו מבינים שיש סיבה לכך שהדשא של השכן תמיד יותר ירוק (וזה עוד לפני עבודתו של היצה"ר), יותר קל לנו להתמודד עם הראיה הסובייקטיבית שלנו ויותר קל לנו להתמודד עם הקשיים שבחיי-הנישואין שלנו. הרי זה לא סוד שבכל חיי-נישואין יש עליות ומורדות. רק צריך להתאמץ כדי שהעליה תהיה יותר חזקה מהירידה וכך להתקדם.
אם תבין שהסימפטום של "הדשא" קיים אצל כולנו, אולי לא תראה בכך עלבון אישי.
דבר נוסף:
גם כאשר אדם מחליט להתגרש ואין לו יותר כח להתמודד במצבו, הוא צריך להיות מוכן לשאלות של ילדיו (כאשר הם יגדלו). הרי הם ישאלו "האם באמת אבא, כלו כל הקיצין והיית חייב להשאיר אותנו לגדול רק עם אמא?" אם במבט לאחור, הוא לא יוכל להגיד בפה מלא שהוא באמת עשה את כל המאמצים, ילדיו לעולם לא יסלחו לו.
ולכן, בוודאי שכוונתי האישית היא להציל כמה שיותר משפחות שבישראל מפירוק. הרי להתגרש תמיד אפשר, ואפילו אם בני הזוג חושבים שאין להם יותר מה לעשות ביחד, חובה עליהם להתאמץ לבנות מחדש חיי-נישואין טובים בשביל ילדיהם.
מצד שני, יש כמובן מקרים שבאמת כלו כל הקיצין ואין יותר מה לעשות. במקרה הזה כדאי לעשות גירושין כמה שיותר שקטים בשביל לחסוך כמה שיותר צער ועגמת-נפש מהילדים המשותפים.
עוד דבר לסיום:
נכון שבאופן כללי יש כווני יעוץ דומים, אבל היעוץ בפועל שונה לחלוטין ממקרה אחד למשנהו. כפי שבוודאי ידוע לך, יש ששים ריבוא דעות בעם ישראל. ז"א שיש ששים ריבוא סוגים של יהודים שבאים להתחתן. ברור כשמש שעצה שמתאימה לאדם אחד, לא תתאים לחיי-הנישואין של אדם אחר. תוסיף לכך את העובדה שיש גם ששים ריבוא סוגי נשים. מכאן אתה מבין שאף משפחה בישראל לא יכולה להיות דומה למשפחה אחרת ולכן גם עצה שתייעץ למשפחה אחת, יכולה להיות הרסנית למשפחה שניה.
עכשיו אתה מבין מדוע אי אפשר לענות "סתם" על שאלות מבלי שיהיו לך מעט כלים מינימליים כדי לנסות להבין כיצד הגיע האדם לשאלה הזאת. גם כאשר האדם שואל שאלה "תיאורטית" לכאורה, מונח בדבריו שאלה אחרת שבאמת מציקה לו.
לגבי "החשדות" שעלולות לצוץ לאשתך בעקבות תשובתי:
מכיוון שהפורום פתוח לכל דכפין וכל אחד יכול לקרוא את הנאמר, על המתייעץ לדאוג לכך שלא יוכלו לזהות אותו ע"פ פנייתו, אחרת המשיב לעולם לא יוכל לענות תשובה לפי חשיבתו, תמיד הוא יצטרך לחשוש על הסטיגמה שנוצרה למתייעץ שזהותו ידועה.
לסיכום:
כל זוג שהחליט להתחתן, מקים משפחה חדשה שעד עתה לא היתה קיימת בעם-ישראל ולעולם לא תהיה. ולכן, לכל משפחה יש את הקשיים שלה ואת הבעיות שאיתה היא נאלצת להתמודד.
תמיד יראה לנו שאצל אחרים הכל הרבה יותר קל ופשוט. בשביל זה אנחנו חייבים לזכור שאין מעמידים אדם בניסיון אלא אם הוא יכול לעמוד בו. בדר"כ לא קל לעמוד בניסיון, אבל הוא אפשרי.
בהצלחה רבה
אורי ברונר