אני חסרת אונים, ומרגישה שאיננו מתאימים (בלשון המעטה) ולא יודעת מה להחליט.
יש הרבה רגעים יפים ושלווים, אך הרגעים המעצבנים/המביכים הורסים הכל וזה קורה, לצערי, לעיתים קרובות.
יש לי הרבה רגשות שליליים כלפיו ובליבי, לעיתים, אני בזה לו.
בעלי בחור "קרבי" (תרתי משמע), נכנס לעימותים חזיתיים, מתווכח לשווא, משבית שמחה ובעל יצר להרוס.
איננו דומים בהשקפה(רוצה שילמד תורה בקביעות,יתפלל במנין, ציצית וזה לא נעשה - אני לא לוחצת בעניין, יש מספיק בעיות אחרות :-)),
בראיית החיים (אין לו מספיק אמונה, אז כל מה שקורה תמיד ימצא אשמים, אף פעם לא יאמר אולי זה רצון ה' או אולי אני אשם, או אולי יש שיטה קלה לפתור את הבעיה ולא צריך להילחץ ולכעוס.
תמיד האחר, הלא נכון, אשם. לדוגמא היינו בטיול יחד עם גיסי ואחותי בצימר ואורחים אחרים הפריעו לו לישון. העצבן עלי ואמר "אי אפשר ככה, יותר אני לא הולך לטיולים איתם" (עם אחותי וגיסי), אח"כ כמובן שהולכים איתם - הכעס שכך. דוגמא נוספת, התכופף לקחת צלחת מהארון וכשקם "לקח" איתו את הדלת, התעצבן ואמר "צריך להחליף את הסדר של הארון הזה, את לא יודעת לסדר" .
אם זה לא היה עצוב הייתי מתפקעת מצחוק.
הכל שחור אצלו, פסימיסט, דאגן, לחוץ, סגור, לא מאיר פנים, קר, מוצא סיבות למריבות עם כולם (לא רק איתי!) ואח"כ שומר טינה .
לדוגמא: עם אחותי הוא לא מדבר זמן רב בגלל שהיתה עדה לויכוח ביננו (באחת השבתות ביחד עם אמו, כשהכל היה לכאורה שלו ורגוע, דיברנו על בגדים ואמרתי לתומי שאין לי הרבה בגדים והוא אמר שגם לו אין. אמרתי שדווקא, קניתי לו כמה חולצות והוא נכנס ל"טירוף" רץ לארון שלו הביא את כל הקולבים וצרח "תגידי לי מה אני לובש מכל מה שקניתי לי" . לא הגבתי. נפגעתי עד עמקי נשמתי ואחותי לקחה זאת לליבה. השיחה המשיכה להתנהל כרגיל ואיכשהו, העירה על גיסי שהוא בן אדם נחמד וסבלן (אולי להדגיש שלא כמוהו) ומאז שומר לה טינה ולא מדבר איתה מעבר להכרחי.
נוטה להמעיט בערכם של אחרים - אם נאמר על מישהו איזשהי מידה טובה, מיד יאמר אבל השני עם מידה יותר טובה, או X בן אדם חכם, יאמר אבל אשתו יותר.
ברצון לעזור לזולת (אם אני מכבסת לשכנה מיד התגובה שלו (בכעס כמובן) "שתתקן את המכונה שלה, שזה לא יהיה קבוע" או לפעמים לוקחת מס' בגדים לכבס לאחותי "שתיקח את הכביסות להורים, יש לה רכב"
בהכנסת אורחים יש ממש בעיות קשות. החליט שהחוק יהיה אחת ל-5 שבתות ואסור לחרוג מהחוק
את אחותי שגרה קרוב ורווקה, רוצה להזמין לארוחות בלבד (שלא במסגרת ה"חוק") מגיב ואומר "למה היא לא נוסעת להורים שלך" או להזמין את האחיינים שלי, נכנס לעצבים ואומר שהם לא מחונכים (הוא רוצה אותם רובוטים)
אם השכנה במקרה אצלי כשהוא בא (זה לא קורה הרבה, נכנס ללחץ, בקושי מתייחס אלי וכמובן לשכנה - אומר לה שלום בקור ולא מרחיב הדיבור.
ובכלל הוא טיפוס מאוד קר.
נוהג בצרות עין כלפי אורחים - התארחו חברים שלנו ונגמרה השתיה והבאתי בקבוק נוסף, הסתכל עלי בזעם ואחרי כמה דקות אסף את כל הבקבוקים (באמצע הארוחה!)
רציתי שהאדמה תפער את פיה ותיקח אותי
אוהב להראות שהוא המחליט ומפליא אותי ש"מתהדר" בדברים מטופשים וגם לא נכונים שמשום מה לא מביכים אותו, אך אותי מביכים מאוד. התארחנו אצל הורי והיו גם הדודים ודיברנו על הוצאות אוכל. הוא אמר שהוא קונה אחת לחודש ואם נגמר החומוס אז נגמר. לא יהיה כל החודש!!! (אח"כ הם ריחמו עלי שיש לי בעל קמצן ונוקשה ולך תסביר שזה לא נכון וכו')
גם בעבודה מצליח להסתבך עם הקולגות, בגלל שנפגע מכל דבר ומפרש דברים לא נכון. רק מגיע הביתה מתחיל לספר שההוא ככה וזה לא בסדר וזה עיצבן אותי, אלו בערך השיחות שלנו.
כשאנו מתארחים אצל הורי, כשהם חוזרים מביה"כ אחיותיי עדיין ישנות וכבר בדרך מספר לאבי (כל שבת שאנו שם, באופן שיטתי) שאסור אבל ממש אסור לעשות קידוש לאחר חצות יום (לא משנה ששעה וחצי לפני חצות יום) ונכנס הביתה חמוץ וחסר סבלנות, אומר לי שבת שלום בקוצר רוח וללא הסברת פנים ומוסיף ואומר ברוגזה "לכי תעירי את אחיותייך" וכשאמרתי לו "סבלנות" אמר לי לפני זרים וללא שמץ של בושה "תשתקי"
קשה לו להסכים עם דעות שונות ממנו. והוא יכול לחזור על אותו ויכוח עם אותו בנאדם חזור ושוב.
וגרוע מכך, גם לפני אחרים, התנהגותו מבישה, יכול להתנפל על אחרים בלי מחשבה ובלי פילטר בושה, (למרות שהוא ביישן מאוד) ובצורה לא הגיונית ואפילו מטופשת, אולי רוצה לתקן את העולם, אולי ל"התגדל" על חשבון אחרים (למרות שקורה בדיוק ההיפך)
לדוגמא: פעם הייתי איתו באירוע וישב ליד חברים ושאל אחד מהם מה שלומך? ענה לו בסדר ואח"כ שוב שאל מה קורה? וענה לו (סתם) "על הפנים" ואז התחילה סצנה שלעולם לא אשכח. בעלי התרגז ואמר לו למה מה חסר לך, יש לך עבודה, יש לך ילדים ועוד" החבר אף אחד בשולחן לא הבין מה קורה ואני כל כך התביישתי.
הוא לא שבע רצון מכלום, תמיד מלא טענות כרימון.
לאחרונה, אם אני הולכת לאחותי או לחברה פה בשכונה, לדעתי הוא ממש מקנא, והמנטרה שלו "אנחנו עוזבים את השכונה" כאילו שזה יפתור את הבעיות ביננו. קשה לו לראות שיש לי חברות ומשפחה.
ברה"ש היינו אצל אחותי ואחיינים שלי מאחות אחרת היו אצלה, הוא "חיפש" את אחיין שלי (בן עשר) והיתה לו החוצפה להעיר לו לפנינו ולפני כולם, העיר לו על כל שטות, אם שר שיר לא בדיוק חינוכי "זה מה שמלמדים אתכם בתלמוד תורה?" כאילו נכנס לאובססיה ודיבר עליו בפניו, בכל הזדמנות, שלא מחונך, שיצא שבאבניק, ממש ירד לחייו, כשאמרנו לו שהגישה שלו לא נכונה ולא טוב להיות כזה נוקשה ואפשר בדרכי נועם ובנוסף לא מתפקידו לחנך ילד שלא שלו התעצבן ושאל ובכלל מה יצא מכם? (ממני ומאחותי).
למחרת "התלבש עלי" (כנראה שהתרגש שביקרתי אותו יום קודם) לפני כולם שאני לא דואגת לו (לקחתי את הלחם שהיה מונח לפניו ונתתי לאחיין בלי לשים לב . שוד ושבר!). עד היום אנחנו לא מדברים
הוא לא פתוח, לא מסוגל לשבת ולומר מה מפריע לו, מה כואב לו, מה לעשות על מנת לתקן.
הגישה שלו היא כעס ולא יודע/מסוגל לפתור בעיות בדרכי בנועם.
בקיצור יש לו המון תסכולים ובעיות רגשיות, הוריו גרושים, הקשר עם אביו רופף מאוד, גם לאמו שמר טינה בגלל שהכניסה בן זוג לביתה וטוען שגרמו לו לעבור לגור עם סבתו. המצב כעת איתה יותר טוב, אך גם איתה יש לעיתים חיכוכים.
ברור לי, שיש בו חסרון (אם כי הוא לא מודה בכך וזה כבר בעיה!) ולדעתי צריך טיפול, מעבר לטיפול זוגי.
היינו אצל יועץ נישואין מס' פגישות, היה גם איתו לבד וראה שאין התאמה ושהבעיה היא איתו, ובכל זאת אמר שהוא זקוק להרבה תשומת לב ולהרבה אהבה, אך קשה לי לתת לו זאת, כאשר מתנהג כפי שסיפרתי.
כשאין ביננו כעסים, משתדלת לעשות רצונו, מחייכת אליו, מאירה לו פנים (למרות שנכנס בד"כ חמוץ וזה כבר הורס את הרצון הטוב), לוותר על דברים לא עקרוניים, משתדלת לא להזמין אורחים, קונה לו מתנות, מקשיבה לו (למרות שמספר הרבה לשון הרע)
ה"בעיה" שאני רגישה לזולת ולא מסוגלת לראות שפוגעים באחרים, שלא עשו כלום, ולצערי, אני לא אשה שפוגעים בה ומסוגלת להבליג (אמנם באותו רגע אני שותקת, בכל זאת אני לא רוצה להביך את האנשים סביבנו, אך נפגעת ולא מדברת איתו ובפירוש מבקרת את התנהגותו)
יכול להיות שהוא צריך אשה אחרת פחות פגיעה, שאוהבת למרות הכל ונותנת הרבה תשומת לב.
חבל שאני סובלת והוא לא פחות ואולי יותר (הרי הדברים לא מתנהלים כפי שהוא רוצה)
אני לא רוצה להתגרש, למרות השוני הגדול מאוד ביננו מכל הבחינות ולמרות שרציתי מאוד שביתי יהיה בית פתוח, מכניס אורחים, עם גמילות חסדים, וזה רחוק כרחוק מזרח ממערב מרצוני,
עדיין נותרה בליבי אהבה כלפיו ואני יודעת שהדברים יכולים להיראות אחרת וכולי תקווה לשינוי מבורך
(אני לא יודעת אם הוא יסכים לטיפול, ש
בואי ונגלה לו שיש לו בעיה..איך-נא לקרא!!
ערב טוב ה"ק ,
קודם כל - שמתי לב שאתם מסתובבים סביב המשפחה שלך פי 25 יותר מאשר גם להיות אצל המשפחה שלו. שמתי לב שבגלל זה הוא מנסה להראות שגם לו יש משפחה - אך כשמחפש אותם הוא לא מוצא ואז כל דבר מציק לו עם משפחתך. ושמתי לב שיכול להיות שיש לו הפרעה כל שהיא קוגנטיבית שמוציאה אותו מהריכוז - מי הוא ומה הוא ולמי הוא צריך יכול או כדאי לו להתחבר ואיך עושים זאת. שמתי לב שאת מבינה טוב מאד עם מי יש לך עסק. שמתי לב שהקב"ה נתן לך אתגר לא קל בכלל - וריחם על בעלך ונתן לו אותך- שאולי על ידך הוא יגיע להיות מישהוא ומשהו. שמתי לב שאת מבינה ברוחניות לא פחות ממנו- ואולי אף יותר. שמתי לב שהוא בלעדייך לא יוכל כמעט לתפקד כלל, ולא ידע מה לעשות עם עצמו אם תעזבי אותו. שמתי לב שאת מבינה את זה . ושמתי לב שלמרות כל העלבונות והקשיים את מצליחה לומר שאת אוהבת אותו - ולא רוצה להתגרש. ולכן:
אומר לך מה שני חושב - והיות שכבר הייתם ביעוץ נישואין - ונראה לומר שהיועץ ידע לאבחן טוב מי ומה מולו- אבל מתן תשובות לא היו לו- ואני מבין שגם כספית בעלך לא ירצה לשמוע- אם כך הגעת למקום הנכון- אנחנו כאן ננסה לעבוד מולכם כשאתם בבית ונתקדם שלב אחרי שלב - אם זה לא יועיל - נקוה שזה לא יזיק.(היות שלא שמענו את צידו ואין את כל האינפורמציה - מסודרת)
אז עכשיו אומר לך אחרי כל ההקדמות הללו -( ואני מקוה שאת מרגישה יותר טוב - ומוכנה לשמוע .)
עם אדם כמו שאת מגדירה לנו יש כמה שיטות לעבוד.והדרך שנראה לי הכי מתאימה כאן היא שיטה שדוד הע"ה מגדיר בתהילים - "עם חסיד תתחסד עם גבר תמים תתמם - עם נבר תתברר ועם עיקש תתפתל" . וכל המפרשים פי' דבר אחד- וכמו שרש"י ע"ה אמר בשתי מילים- "כלומר לפי שכן דרכיו לגמול מדה כנגד מדה..." בואי ונראה מה יכול להיות אם יתנהגו איתו כמו שהוא מתנהג עם אחרים. יכול להיות שהוא יתרגז יותר מהר וינסה להוכיח לכולם ולעצמו שהוא לא 'פרייר' של אף אחד. יכול להיות שהוא יסתגר בחדרו או פתאום יאחר לבוא הביתה או ימשיך לשון כשהוא צריך לקום בבוקרים. יכול להיות שהוא ירבה בשתיקה. אנו לא יודעים מה הוא יעשה כיון שאדם שגדל בצורה שהוא גדל - וכמו שאבחן זאת גם ידידי הרב דאי- וכמו שהסברת לנו , תופעות הלואי הם - אי סדר אי איזון מנטלי קוגנטיבי, הסתרה , נטיה לדיכאון, אוהב את העולם ולא נמצא "שם" כדי לתת, כל פעולותיו כמעגלים סגורים ולא רואה את האור בקצה המנהרה-כיון שהוא יוצר לעצמו את המנהרה שאין בא אור מלכתחילה - קדוש מעונה...- "מה אתם לא רואים שאני חסר אונים" "אז אני אראה לכם שאני יותר טוב ממכם בהכל-כל מה שאתם עושים אני גם יכול ויותר טוב"(מה הקשר- אין אבל הוא רואה את הקשר- וזה ה"דווקא" שאת רואה אצלו) אך הוא לא מבחין שאף אחד לא מתחרה איתו כלל. מי כן מתחרה איתו - הוא עצמו- הוא כנראה תקוע בנקודה מסויימת בעבר הקרוב או הרחוק(אני לא יודע את גילכם) ויש לו ידע וברור לו שהוא אמור וצריך וחייב לשנות את העבר הזה שכל הזמן מאיים עליו בהווה . - לי נראה שאם יהיה לך סבלנות - :כל דבר שהוא עושה על מנת לחזק את הזוגיות ביניכם ובקרב המשפחה תעניקי לו יותר ממה שמגיע לו- כמו שהחסיד מתנהג בחסד גמור "ותשיב לו עוד יותר מן הראוי לו" (רד"ק על הפסוק הזה) וכשהוא עושה משהו שמזעזע את יסודות הבית ומתנהג לא בהתאם - "תתפתל" -"תדקדק עליו כחוט השערה" ( רבינו הספורנו על הפסוק הזה) . ואז הוא ישים לב שאף אחד לא ה'פרייר' שלו- שהוא יכול להשתמש במצוקות שלו ככלי עזר על מנת להסיג תשומת לב כדי לשנות את העבר .(תחשבי טוב על הדברים הללו)
אני סומך על ה"בינה היתרה" שהקב"ה נתן לך כדי לעשות את זה בחכמה ובתבונה. יש פה מה להפסיד- אם הוא בעצם עם בעיה פסיכולוגית (ואנו לא יודעים על זה )ושפסיכייטר צריך לטפל על מנת להגיע לאיזון נפשי -ורק אחר כך להגיע לדברים מעשיים איתו. אבל יכול להיות שיהיה פה רווח - שהוא יגיע 'בעצמו' לאיזון ויראה שהוא לא מתנהג כמו שצריך. ושהכעס וההתפרצויות שלו נובעות מכל מיני יסורי מצפון וחששות עם אהבה ורצון להיטיב שלא התממשו ואף אחד לא נתן לו ביטוי כילד וכבוגר. - ואחרי דברים אלו אפשר לשבת איתו וללמד אותו שינוי במיתוסים וגישות יעילות לחיים ולחברה ובמיוחד לאשתו.( בעצם צריכים לחזק לו את הכליות -כיוון שכשיש כעס כלפי הזולת - יש כעס כלפי הכועס - "מוסר כליות"-וזה בדוק אצלי בניסיוני כ8 שנים בתחום הנישואין וגם עכשיו ברפואה אלנרנטיבית כאירידיולוג כשנתיים- ראיתי באיזשהו ספר שכתבה רופאה מארה"ב ברפואה משלימה- סיבה נפוצה בבעיות בכליות- (על פי העיקרון
שהנפש משפיע על הגוף והגוף משפיע על הנפש)- היא :ביקורת אכזבה כישלון בושב ותגובות ילדותיות- (וכל זה מאד מאפיין את הבעיה שאת מציגה).-והדפוס המחשבתי המאוזן -שהפעולה הנכונה האלוקית מתרחשת תמיד בחיי. כל חוויה מפיקה טוב בלבד. אין "סכנה" בהתבגרות.עד כאן מהספר) מקוה שהועלתי - רק את יכולה לדעת אם זה מתאים או לא- שה' ית' יתן לך כח ויתן לך את כל הטוב שבעולם וסבלנות להתמודד.