נאוה סבג | מרכז י.נ.ר ללימודי נישואין ומשפחה
מרכז י.נ.ר

כניסה למשתמשים 03/05/2025 ה' אייר תשפ"ה
נאוה סבג

נאוה סבג

קורות חיים בקצרה

קבלת קהל

הסרת עין הרע וברכה לבת

בתי בת 27 ואין לה מזל ליצור קשר עם המין השני. הייתי רוצה לדעת אם יש עליה עין רעה וגם לקבל ברכה למציאת בן זוג.

עין טובה

אישה יקרה, לבת שלך אין שום עין הרע. הבת שלך פשוט לא רוצה להתחתן. למה? את זה צריך לברר. ואפשר לעזור בדבר. חוץ מזה הבת שלך צריכה אמא תומכת מאחוריה, אמא שמאמינה בה' ולא בעין הרע. אמא שמאמינה שהקב"ה מזווג זיווגים ושהזיווג של הילדה שלה כבר מוכן, אלא שהיא צריכה לרצות להתחתן ולהתחיל לעשות השתדלויות בעניין. ברכה והצלחה נאוה סבג

יש לי בעיה

שלום שמי סיוון ורציתי להגיע לרב על בעיות פרנסה וזיווג. וכמו כן רציתי להתעייץ בפני רב על אמי שחולה בדיסטוניה כ9 שנים אשר רופאים אינם מוצאים לה תרופה למחלה. הייתי מעוניינית להגיע לרב איפרגן המכונה "הרטנגן" אבל משום מה איני יכולה להגיע לאף גורם שיכול לתת לי ליצור עם הרב קשר בכדי לבוא אליו לייעוץ. אשמח אם תוכלו לעזור לי. בתודה רבה סיוון.

יועץ חכם ונבון זה מה שצריך

לסיוון היקרה, גם יועץ חכם ונבון יוכל לעזור לך להבין מהיכן נובעות בעיות הפרנסה שלך ו/או מהיכן נובעים הקשיים במציאת זיווג, ובהתאם להדריך ולכוון אותך. אומנם זה בהחלט טוב ללכת ולקבל ברכה מרב, אך זה אינו פותר אותך מעשיית השתדלות. ברכה והצלחה נאוה סבג

חוסר "קליק" אצל הבחורה

בוקר טוב למומחים הנכבדים. אשמח אם תתייחסו לבעייתי. אני גרוש בן 39 ואני בקשר עם גרושה בת 32. אנו בקשר כחודש ומקיימים שיחות כמעט מדי יום וגם נפגשנו פעם אחת (אני גר בצפון הרחוק והיא במרכז הארץ). השיחות שלנו זורמות ומעניינות, היא בחורה מעולה ויש לי כלפיה הערכה רבה. אף הבעתי את רגשותי אליה באמצעות מתנות חג. לדעתי, יש לנו פוטנציאל אדיר עם נתחתן. אך הבחורה טוענת שהיא לא מרגישה את ה"קליק" היינו, משיכה רגשית עזה, על אף שמבחינה שכלית נטו, היא נוטה להסכים שאנו מתאימים. שאלתי היא: האם הקשר הוא אבוד, או שניתן לעשות משהו בנידון ? תודה מראש מוטי

שאלות למחשבה

למוטי שלום וברכה, בתשובתי זו הייתי רוצה להעלות כמה שאלות, שאתה תצטרך לתת עליהן את התשובה, וכך אולי להגיע להבנה ותובנה לגבי הקשר הזה. 1. הייתי מציעה לך לעשות חשבון נפש על הסיבות שהביאו לפירוק הקשר הקודם. מה לא מצא חן בעיניך בבת הזוג? מה היה חסר לך שם שאתה מוצא בבת הזוג החדשה? מהן הציפיות שלך מהזוגיות ומבת הזוג? האם יש איזשהו דמיון בין שתי הנשים ובמה הן שונות? עם מה אתה בא לזוגיות - עם איזה כלים? והאם למדת מהניסיון הקודם? מהו החלק שלך בפירוק הזוגיות? וזאת על מנת שתוכל לבנות זוגיות חזקה ואיתנה שלא כקודמתה. אני ממליצה לעשות זאת עם איש מקצוע שמבין בתחום. 2. אני לא חושבת שאפשר לערוך היכרות רק דרך שיחות טלפון. הטלפון הוא סוג של מסכה שמסתירה אותנו מזולתנו. חשוב להכיר גם דרך שפת הגוף, וגם דרך ההתנהלות בעת הפגישות ובכל מיני מצבים. אני לא חושבת שמרחק המגורים שלכם הוא תירוץ מספיק לסיבה שאינכם נפגשים. 3. שיחות מעניינות וזורמות הן עדיין לא אינדיקציה לזוגיות טובה. ישנם עוד הרבה חלקים מהם מורכבת הזוגיות. 4. אינני יודעת על מה אתם מדברים, אבל יתכן שהשיחות איתה מרגיעות אותך - דאגה בלב איש ישיחנה - ואולי זה מה שמושך בה. אולי בעצם אתה זקוק למישהו שיקשיב לך? ואתה כל כך אסיר תודה לה. (אבל זה רק ניחושים שלי - כדי לגרום לך לחשוב יותר לעומק). 5. הייתי מציעה לכם לעשות פסק זמן בשיחות הטלפון, או לנהל שיחה פעם בשבוע ולראות מה קורה - מה קורה לך ומה קורה לה. 6. יתכן שבת הזוג מנסה לשדר לך כי היא לא מעוניינת, אך אין לה את האומץ. המחמאות שלך כלפיה והמתנות עשו את שלהם. מי יהיה מסוגל להגיד "לא" לאדם שכל כך התאמץ עבורו? אתה נשמע לי אדם מאוד רגיש ועדין. לא חושבת שיש לה את האומץ להכאיב לך, אם אכן כן היא לא מעוניינת. לא באתי לייאש, אבל לדעתי חשוב לראות את הדברים בפרופורציות הנכונות, כדי שלא תכאב שוב, וכדי שתצליח לבנות זוגיות חזקה ואיתנה. יהי רצון שהקב"ה ימציא לך את זיווגך הראוי והמתאים במהרה. ברכה והצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית

אני שולטת בבית יותר מידי

שלום וברכה הלוואי שתוכלו לעזור לי!תודה רבה על האתר הזה! אנחנו נשואים 4 שנים + 5 חודשים והורים לבן כמעט 3 בהתחלה היינו ממש מאוהבים העיניין הכספי לא הטריד אותי,אחרי החתונה נכנסתי לעיניין החשבונות וראיתי שבעלי לא חוסך וכו אז התחלתי לעשות סדר בחשבון לשים פק"מ להגביל את ההוצאות וכו ב"ה הצלחנו לחסוך ואפילו קנינו דירה. חשבונות שמגיעים אני מטפלת כל הוצאה כספית עוברת דרכי זה מגיע למצב (בלי שאני רוצה כמובן!)שבעלי מבקש רשות לקנות ממתקים או פלאפל ממש דברים בסיסים הוא לא מוציא על עצמו שקל הוא אומר שהוא לא צריך כלום ושאני אקנה הכל לבד. אני בדר"כ לא מבקשת רשות על קניות שלי ואני קונה חופשי. בכלל בחיים הכל הוא מבקש רשות ואני ממש שולטת בו הוא מעריץ אותי יותר מתוך פחד.הוא נראה גבר גבר אבל ממש פוחד ממני לפעמים אפילו אני מרביצה לו...אני ממש רוצה להשתנות אני רוצה להיות האישה והוא גבר! תודה רבה

פניה לייעוץ זוגי או טיפול פרטני

לנילי היקרה שלום וברכה, ברור שממכתב קצר אי אפשר להסיק מסקנות, מה גם שאנו שומעים רק את הצד שלך בעניין. כבר בתחילה אומר שרצוי מאוד שתקבלי עזרה מקצועית כדי לברר את הקושי, וכיצד ניתן לפתור אותו. אבל בכל זאת אנסה להשיב על שאלתך. א. אישה שמנהלת את ענייני הכספים (שר האוצר) זה לא אומר שהיא גבר, ואת בטח יודעת את זה. מה עוד שלפי דברייך ניהלת את החשבונות בצורה מאוד מוצלחת. זה רק אומר שזו המומחיות שלך (לכל אחד יש את המומחיות שלו) ואת תורמת מהמומחיות שלך למען בניית הבית. ב. את אומרת "בכלל בחיים הכל הוא מבקש רשות ואני ממש שולטת בו" - זה שבן זוגך מבקש ממך רשות על כל דבר יכול לנבוע לאו דווקא מזה שאת שולטת בו (גם זה יכול להיות), זה יכול לנבוע מכך שהוא מבקש שישלטו בו, הוא מאפשר לך לשלוט בו כי זה משרת אותו, המצב הזה נוח לו מכל מיני סיבות שאין כאן המקום לפרטם, וכנראה גם נוח לך. האחד משפיע על השני. כל אחד מכם יידרש לפנות מקום לחברו. תצטרכו לעשות חלוקת תפקידים בהחלטות, כמובן בהסכמה של שניכם. "בנושאים א,ב,ג אני מחליטה, ובנושאים ד,ה,ו, אתה מחליט". מצד אחד זה יאפשר לך לשחרר אחריות כבדה מעל כתפייך, מתח ולחץ, ומצד שני זה יאלץ את בן זוגך לקחת חלק מהאחריות על עצמו. אחריות ממנה הוא בורח משום מה. זה קל ונוח להניח את האחריות כולה על כתפי השני, כי זה יחסוך מאתנו עוגמת נפש בהמשך. ג. כאשר נותנים לאדם אפשרויות בלתי מוגבלות - את עושה מה שאת רוצה, מתי שאת רוצה, ואיך שאת רוצה - כלומר, אין לך גבולות, זה מפחיד. הגבולות מגינים עלינו מפני נפילה, הם מקנים לנו ביטחון. בעצם חסר לך את העזר כנגדו - דווקא בהשגות שהוא מעלה לגבי ההחלטות שלנו, הוא מאפשר לנו ראיה ברורה יותר של המצב, יחד עם החסרונות , היתרונות והסיכונים, וכך מתאפשרת לנו בחירה נכונה (בחירה חופשית), וזה את מרגישה שאין לך - חסר לך את העזר כנגדו. ד. את כותבת "גבר גבר אבל ממש פוחד ממני" - אני לא חושבת שהוא פוחד ממך, אני דווקא חושבת שהוא פוחד מכישלון, ולכן כמו שכבר אמרתי הוא פוחד לקחת על עצמו אחריות. ה. "אני רוצה להיות האישה והוא הגבר" - בכל אחד מאיתנו יש גם גבר וגם אישה, השאלה היא במינונים. מה הפירוש של המילה "גבר" בעינייך? את אומרת ש"הוא נראה גבר גבר" לא? חשוב שתבהירי את הנקודה הזאת לעצמך. איזה תכונות היית רוצה שיהיו ב"גבר" שלך. ו. "לפעמים אפילו אני מרביצה לו" - המצוקה שלך זועקת מתוך דברייך ומעשייך. האחת והיחידה שיכולה להציל את עצמה מהמצב זו את, ויש לך את הכוחות. ההחלטה הכי חשובה שתוכלי לקבל על עצמך כעת (ואת יודעת לקבל החלטות כמו שראינו) זה לגשת ולקבל עזרה מקצועית. בברכה ובהצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית 052-7642530

בעיה חברתית

ילד בכיתה ב' תלמיד חרוץ מעט שקט ביטחון עצמי לא גבוה כל הזמן טוען שאין לו חברים . וכן אומר שמחפש חבר אמת מה לעשות אני ממש מיואשת הוא לא מפסק לומר זאת מידי יום?

קנה לך חבר

בס"ד ללימור שלום רב, א. יתכן שאכן כן לילד שלך אין חברים ובאמת הוא מבקש עזרה. הייתי מציעה לך לערוך איתו דיון בנושא ולנסות לנתח איתו את המצב. למשל: לקחת עט ונייר. בדף אחד לרשום שישה שמות של ילדים שהכי קשה לו איתם או שלא מוצאים חן בעיניו, ולשאול ולהתעניין מדוע ומה מפריע לו בהם. בדף שני (אפשר עם צבע שונה), לבקש ממנו לרשום את ששת הילדים מהכיתה שהכי נעים לו במחיצתם, או שהם מוצאים חן בעיניו, ושוב לשאול אותו למה הוא בחר בהם, מה מיוחד בהם שהוא בחר בהם וכן הלאה. לאחר מכן לבקש ממנו לבחור את אחד הילדים שהכי מוצא חן בעיניו, ושוב להתעניין מדוע דווקא הוא ואיך באמת אפשר לקיים את המצוה של "קנה לך חבר" - למצוא יחד עם הילד דרכים (רצוי שהילד עצמו יתאמץ למצוא תשובות) לקרב אליו חבר אחד לפחות, ובהמשך ממילא יתחברו אליו עוד ילדים. עצם הדיון בנושא, וההתעניינות בדבר, יתן לילד הרגשה שמתיחסים למצוקה שלו, שאכפת להורים מהרגשות שלו וירגיע אותו (וגם אותך). ב. ישנם מקרים שילד מתלונן ומתלונן מידי יום רק משום שהוא מחפש תשומת לב מההורים. הוא מרגיש שחסרה לו תשומת לב. ע"כ על ההורים לתת לו תשומת לב דווקא במקומות שהוא לא דורש, אלא במקומות שמתאים ונוח להורים. יש למצוא דרכים אחרות למתן תשומת לב - משחק משותף עם ההורה, טיול משותף וכו', ויחד עם זאת להתעלם מהתלונות בקשר לחברים. ברכה והצלחה נאוה סבג מטפלת רגשית 052-7642530

בעיות בנישואין

שמי נרקיס אני בת 52 וברוך השם גידלתי 4 ילדים שלמדו בישיבה והם דתיים שבגרו. בעלי יצא לפנסיה לפני חמש שנים מהיום והתחיל לצאת ל"נופש" כך הוא מגדיר אך לתקופה ארוכה של חודש וחצי ועוד למזרח הרחוק לי קשה מאוד מבחינה שאני יודעת שהייתי שם ואני כול הזמן חוששת ורואה שהרגשות בנינו השתנו אמנם נסענו ביחד לחול אך זה לא קרב בנינו התאיישתי עד שהלכתי לכיוון גירושין נפגשתי עם העו"ד אך הוא ומשפחתו גילו ואמרו חבל שתפרקי את החבילה בנינו הבעיה שהוא מצידו לא מוותר על הנופש הזה ולא מבין שזה מאוד קשה לי מבחינה רגשית איך אפשר להסביר לו ולקרבו אלי. בתודה, נרקיס 55

למצוא את הכוחות

לנרקיס שלום וברכה. אין לי כרגע תשובה ממש, לדעתי רק ייעוץ זוגי יוכל לעזור כאן, אך לרגע רציתי להיות איתך בכאבך, הוא כל כך בולט מתוך הדברים שלך. קוראים על החוסר אונים שלך, על הבדידות. במקום קירבה, אליה את כל כך משתוקקת, את מקבלת ריחוק. אני בטוחה שגם בן זוגך לא מרגיש טוב עם כל מה שקורה ויתכן שזאת הסיבה שהוא רוצה לעשות פסק זמן - להיות לבד עם עצמו. יתכן וזה ייטיב עם הזוגיות שלכם בסופו של דבר. כאשר קראתי את מכתבך, מנסה לענות לך לשאלתך, ריצדה למול עיני המילה "נופש" ואז עלתה לי מחשבה, נופש ונפש אותו שורש. אומנם בן-זוגך יוצא לחפש את עצמו ל"נופש", אבל אני חושבת, שאת נרקיס, בתקופה הזאת לא צריכה לייסר את עצמך ולהרגיש נורא, גם את צריכה לצאת למסע, אבל למסע אל תוך תוכך - בתוך "נפשך", גם אם זה לא במזרח הרחוק אלא ממש כאן במזרח הקרוב. לעשות חשבון נפש, למצוא את הכוחות הנסתרים והיפים שבתוכך שעדיין אינך מכירה, שעדיין לא יצאו מן הכוח אל הפועל, ולהשתמש בהם, כמובן לטובה, כאשר בן זוגך ישוב. עוד דבר מעניין הוא שהשם שבחרת להזדהות בו הוא "נרקיס" - זוכרת? "נרקיס הוא מלך הביצות". אני מאמינה שגם לך יש את הכוח לצאת מהביצה הזו. נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית 052-7642530

כסיסת ציפורניים

בני, בן 6.5, ב"ה ילד טוב בד"כ וממושמע. ילד סקרן, אוהב לחקור לשאול להתעניין. בני מאוד נקי ומסודר, הוא לא סובל חוט מיותר, את הגופיה הוא לובש הפוף שיהיה לו יותר נוח ולא ידגדג לו. לאחרונה הוא החל לכרסם את הציפורניים. איך אני יכולה למנוע הרגל מגונה זה. אציין שהנני אם חד הורית מאז שנולד, גרה עם משפחתי.

בירור לגבי מצבו הרגשי של הילד

בס"ד לחן שלום וברכה, כסיסת ציפורניים הוא הרגל המעיד על עצבנות ומתח. כמובן שישנן כל מיני טכניקות כיצד לשנות את ההרגל הזה, למרוח מרה על האצבעות למשל, להסיח את דעתו בעת שרואים את הילד כוסס ציפורניים וכו', אך מאחר וכסיסת ציפורניים היא הסימפטום לבעיה ולא הבעיה עצמה, ראוי לעשות גם בירור לגבי מצבו הרגשי של הילד. יתכן שהילד מרגיש שונה ביחס לחברים שלו, שלהם יש אבא. יתכן שהתנאים בהם את גרה (עם משפחתך) תורמים למתח של הילד, יתכן גם שהוא מנסה לעמוד בציפיותיהם של מספר "הורים" - סבא, סבתא, דוד ודודה וגם אמא. כאשר לכל אחד מהם יש דעות משלו לגבי חינוך ילדים, והדבר מבלבל אותו. יתכן שעצם זה שהוא ילד טוב בד"כ וממושמע שואב ממנו הרבה אנרגיה - הדבר דורש ממנו להיות ערני (וממילא גם מתוח) כל הזמן לדרישות הסביבה. לפעמים יש מתחים של יושבי הבית שהילד עד להם והם לא תורמים להרגשתו. יכולות להיות כל מיני סיבות נוספות אחרות, אני רק העליתי מספר נקודות למחשבה. בכל אופן הייתי כן ממליצה לך לערוך את הבירור עם בעל מקצוע, או אדם חיצוני אובייקטיבי שישקף לך את המצב. אולי בסופו של דבר תגיעי למסקנה שהשהות בבית ההורים לא תורמת לרווחתו של הילד ותצטרכי לעשות שינוי. ברכה והצלחה נאוה סבג מטפלת רגשית 052-7642530

בעיה חברתית

אני אם חד הורית לילד בן 8 .שתי בעיות א.בני טוען שאין לו חברים,דבר המעיק לי נורא.... ב.בני על כל דבר שאני אומרת לו או מתבקש לעשות וזה לא לרוחו בוכה צועק נופל על הרצפה זקוקה לעיצות דחופות תודה מראש

קיום שיחה עם הילד

בס"ד לליאורה שלום וברכה, לשאלתך הראשונה הייתי רוצה להפנות אותך לתשובתי לשואלת לימור מתאריך 10.10.2010. לשאלתך השניה: ע"י ההתנהגות המפריעה (את מבקשת מהילד לבצע מטלה ואז הוא מתפרץ בבכי ובצעקות ומסרב לבצע אותה - נוצר ביניכם מאבק כוח), הילד משיג איזשהו רווח. עלינו כהורים לשאול את עצמנו מה הילד מרוויח מההתנהגות שלו, מה מניע אותו להתנהג כך? מה הוא מחפש? מה חסר לו? וכיצד את מגיבה לנוכח ההתנהגות שלו? הרבה פעמים התגובה שלנו להתנהגות תתן לנו מענה. אני הייתי מציעה לקיים עם הילד שיחה שבה את תפני אליו, בצורה נעימה כמובן, ותאמרי לו שאת שמת לב שכל פעם שאת מבקשת ממנו כך וכך הוא מתנהג בצורה כזאת וכזאת. מה לדעתו יכולה להיות הסיבה, ולנסות למצוא יחד איתו פתרונות לשינוי המצב. חשוב שלילד תינתן במה לומר את דברו. לפעמים מאחורי הקושי ה"גדול" לכאורה (חוסר משמעת בכי וצעקות) מסתתרת בעיה אחרת שמצריכה התייחסות, ומאחר ולילד קשה לבטא את הצרכים שלו, עלינו כהורים לעזור לו לתמלל את הצורך. אפשר גם מידי פעם לתת לילד אפשרות להחליט. ז"א כשאת מבקשת ממנו לבצע איזושהי מטלה, את יכולה להעמיד בפניו שתי אפשרויות שאת תחליטי עליהם. זה יעצים את הילד ויתן לו תחושה שהוא המחליט, תחושה של שליטה במצב. ברגע שהדברים נכפים מלמעלה מיד מתעוררת התנגדות מצד הילד שמובילה למאבקי כוח, ורצוי מאוד שלא להיגרר למאבקי כוח שמהם כולנו מפסידים. לפעמים אנחנו מתעלמים מן הצרכים של ילדינו לטובת הצרכים שלנו. חשוב שנדע לאזן בין שני הצרכים. ברכה והצלחה סבג נאוה מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית 052-7642530

חוסר רגש - פחד

ב"ה שמי רחל ובת 23 אני יוצאת עם בחור כ-10 פגישות אנחנו מהמגזר החרדי. יש בו דברים שמלכתחילה לא חשבתי שאתפשר עליהם (רציני מדי ולא כ"כ חברותי) מבחינתו הוא רוצה ואני די מתה מפחד. איני יודעת אם אני מפחדת להתחתן או שמא הפחד הינו בגלל שאינו מתאים לי. הפגישות הולכות ונהיות ( מבחינתי)פחות טובות נתתי לעצמי אולטימטום עד סוף שבוע שעבר. אני רועדת מפחד ומשלשלת כבר שבוע. וגם בוכה. הציייייילו

להקשיב למסרים של הגוף ולערוך בירור

בס"ד לרחלי שלום וברכה, הגוף שלך משדר לך מסרים וחשוב שתקשיבי לגוף. היתה אצלי בחורה, ב"מקרה" גם לה קוראים רחל והיא בת 25. עם כל בחור שהיא נפגשה איתו, כאשר העניינים הגיעו כמעט לסגירת וורט, הבחורה פשוט קיבלה פיק ברכיים ועזבה את השידוך. נפגשתי איתה פגישה אחת ארוכה, בה ערכנו בירור לגבי החששות שלה לגבי שידוך. הבחורה יצאה עם החלטה לשבת ולחשוב על הדברים שנאמרו בפגישה ולעשות חשבון נפש. כעבור חודשיים היא התקשרה אלי לבשר לי שהיא התארסה. בכסלו הקרוב היא מתחתנת בשעה טובה ומוצלחת, כאשר היא שלמה עם ההחלטה שלה. לפעמים יש לנו פחדים בלתי ברורים שאיננו יודעים את מקורם ואיננו יודעים את גודלם. ע"י ליבון ובירור אפשר להגיע אל מקור הפחד ולשים אותו בפרופורציות הנכונות. לכן אני ממליצה לך לעשות בירור עם איש מקצוע או אדם אובייקטיבי שיוכל לעזור לך לראות את הדברים בפרספקטיבה הנכונה. עלי והצליחי נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית 052-7642530

התערבות יתר של ההורים

בס"ד פנה אלי אברך צעיר וסיפר על התערבות של הורי אשתו בחייהם.בזוגיות בכלל ובעניין הפוריות בפרט. לגבי התערבות בחייהם האישיים הסברתי לו את כל הידוע לי על 'גבולות עבירים' בקשר שבין הורים לילדים נשואים.ועל כל נושא ההתערבות הלאבריאהבכלל. אך בעניין הפוריות אצל אשתו(נשואים שנתיים ללא,עכשיו נכנסו להריון ב"ה) קצת יותר קשה להסביר זאת מכיוון שזה הוריה והם כביכול רוצים לדעת מה קורה. איך ומה הייתם מסבירים ומלמדים זוג כזה כיצד להתמודד עם הבעיה הכ"כ מוכרת הזאת בנושא הפריון. אשמח לשמוע ולהחכים. בתודה יוסי.

שמיעת שני הצדדים - הנחיה זוגית

יוסי שלום וברכה, אני מצטרפת לדעתו של קודמי בדבר הצורך בייעוץ זוגי ובירור על אופן ההתערבות ההורית וכו'. רק על ידי התערבות מקצועית אפשר יהיה להבין את האינטראקציה בין כל הנוגעים בדבר, ורק אז להחליט עד כמה זה מפריע לקשר הנישואין. אי אפשר לשמוע רק בן זוג אחד. יתכן למשל שבשבילו ההתערבות בלתי נסבלת, וזה יכול לבוא מכל מיני סיבות ומניעים אישיים, ולאחרים ההתערבות ההורית תראה ממש נורמאלית. אולי ההתערבות ההורית לא כל כך מפריעה לו כמו למשל החוסר התחשבות של אשתו בדעתו. את זה נוכל לשמוע ולראות רק כאשר שני בני הזוג ישבו מולנו. ללא נקודת המבט של בן הזוג האחר לא נוכל להיות אוביקטיבים מספיק, ולא נוכל לעזור בכיוון הנכון. עלה והצלח! נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית 0527642530 [email protected]

האם אפשר לפתוח את החסימה הרגשית??

לפני כשנתיים וחצי הכרתי בחורה,מבית חרדי ספרדי ואהבתי את הקטע כי אני התחרדתי והתאהבנו והיא למדה במכללה ורצינו אחד את השני,בקיצור מסיבה כלשהי שקשורה להורים שלה,זה לא הלך,המשכנו את הקשר הזה תקופה ארוכה אולי משהו כמו שנה וחצי לא ברצף,נפרדנו כמה פעמים וחזרנו,...מאז כל מי שאני מנסה להכיר אני לא מתחבר אליה,אני רוצה להתאהב מחדש כמו ההיא שאהבתי אותה,אני רוצה את השיחות שהיו ביננו את ההתרגשות ופשוט אין,האם הבעיה אצלי או שפשוט אני לא מוצא את האהבה האמיתית בלי קשר אליה.?ואם כן איך פוטרים את זה? אני בן 26 אגב. תודה.

שינוי בהסתכלות

בס"ד לח. שלום וברכה. בתחילה אתה מתאר קשר עם בחורה, שנקטע, לדבריך, מסיבה כלשהי שקשורה להורים. התירוץ הזה לא נשמע כל כך טוב. הרי רציתם ואהבתם זה את זה, מדוע ויתרה הבחורה על האושר שלה רק כדי לרצות את הוריה? יתכן שהקשר שלה עם הוריה, וההשפעה שהם משפיעים עליה הם כל כך חזקים, שלא היית מצליח לבנות איתה קשר זוגי בריא. חשוב שתסגור את העניין הבלתי פתור הזה, עתה עדיין בתוך תוכך לא נפרדת מאותה בחורה, אתה מסרב להיפרד משום מה. מה לעשות אבל במשך החיים אנחנו נאלצים להיפרד מאנשים, מחפצים (יש למשל אנשים שאינם מסוגלים להיפרד מחפצים, אפילו שהם כבר לא משרתים אותם) או ממקום מגורים. הפרידה היא תהליך קשה וכואב וחשוב לעשות אותה באופן שלא ישאיר משקעים. אתה חייב לאפשר לעצמך לפתוח דף חדש, ולפנות מקום בליבך לקשר חדש. כל עוד אתה חושב על אותה בחורה, ומודד כל בחורה שאתה פוגש לפי המודל של הבחורה הראשונה, אתה סוגר לעצמך דלתות. לכל בחורה יש את הייחודיות שלה, וברגע שתמקד את עדשת המצלמה על הבחורה החדשה ולא לראות אותה ביחס לקודמת, אולי תצליח גם ל"התאהב" מחדש. ברכה והצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית 0527642530

שידוך, כסף ובירורים.

ענין 'קטן' שנורא מטריד אותי! יש לי גיס (אח של בעלי) בן 23 שבשידוכים. האמא גרושה ומאוד לא מעורה בנושא הזה של שידוכים ובירורים. השאלה שלי- כרגע מוצעת בחורה לו, ואף אחד לא מברר עליה, האם זה נכון שאני ארים את הכפפה ואברר על הבחורה??? או שמא אשאיר את המצב ושהם יעשו מה שהם רוצים? (ואם הנכון שאני אברר, אז אצל מי מבררים? יש לציין שזה פעם ראשונה שלי.) ודבר שני, הבחורה שהוצעה מאוד נראית לבחור, הבעיה- שהאמא טוענת שאין לה כסף לחתן עכשיו עוד ילד, היא מחתנת עוד 4 חודשים ב"ה את האח הבכור. והיא רוצה שיחכו עם זה חצי שנה או יותר, ובינתיים לא יפגשו, יכול להיות שהוא יפסיד את מי שהוא רוצה... מה נכון לעשות???? להפסיק או לקדם לחתונה? מתנצלת על האורך... אשמח להכוונה! תודה ורק בשמחות!

לקדם את החתונה

בס"ד לדסי שלום וברכה, א. את אומרת "עניין 'קטן' שנורא מטריד אותי!" מה בדיוק מטריד אותך? ולמה בדיוק הוא צריך להטריד דווקא אותך? נקודה למחשבה לא? אני חושבת שאם העניין מטריד אותך אולי פשוט תרדי מזה, ותמשיכי בעיסוקייך. חשוב שנהיה שלמים עם מה שאנו עושים. ג. בתשובה לשאלתך, אם לא נתבקשת לברר על הבחורה אז אני לא חושבת שעלייך לברר. אבל אם נתבקשת במפורש ע"י הגיס לברר לו - למה לא? עשי זאת בשמחה ובלב שלם. ד. במידה ואכן נתבקשת ואת הולכת לברר פרטים חשוב שלאחר שקיבלת את הפרטים תמסרי אותם כפי ששמעת באופן אובייקטיבי עד כמה שאפשר (כמובן על פי גדרי הלכות שמירת הלשון - ראי ספרו של החפץ חיים), ולא כפי הפרשנות שלך, כדי שאת לא תהיי מעורבת בהחלטה הסופית. ה. לכתחילה היה רצוי לעשות את הבירור עוד לפני שנפגשים בפעם הראשונה. אבל זה עדיין לא מאוחר. בכל אופן אוכל למסור מספר עצות מפיו של הרב שמחה כהן. "כדאי מאוד, עוד לפני הבירור שהבחור ייקח עט ונייר וירשום לפניו מספר פרטים על הבחורה: רמת דתיות, גיל, עדה, סוג ההורים, רמה כלכלית, חיצוניות (מפורטת), השקפה פוליטית, הצלחה בלימודים וכישרונות של הבחורה. לאחר מכן יציין את שניים שלושה הדברים החשובים לו ביותר, עליהם לא יכול להתפשר. הבירור צריך לכלול את הדברים שהוזכרו לעיל, וכן: האם היא בחורה שמחה או עצובה, רגועה או מתוחה, חברותית או מתבודדת, תקיפה או עדינה, רואה את סביבתה באור חיובי או שלילי. אם הבירור העלה שמספר דברים באישיותה אינם מתאימים לאישיותו של הבחור, עדיין לא להימנע מפגישה עימה, אלא אם כן היא חסרה דבר שהוא עקרוני עבורו. הבירור צריך להיעשות אצל הרוצים לעזור לבחור, ולא אצל הרוצים לעזור לבחורה" סוף ציטוט. ו. אם וכאשר יחליט הבחור על המשך הקשר והבאתו לידי מימוש, לא חושבת שהוא צריך להמתין את התקופה שאמו התנתה. לא חושבת שהכסף צריך לעמוד בינו לבין הרצון להקים בית בישראל. ישנם דרכים רבות לעזור לו בעניין. הבחור יכול להתייעץ גם עם רב ולשאול לדעתו. יישר כוח. נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית 052-7642530 [email protected]

הכוונה בשידוך בעל פערים

נתבקשתי לתת עצה למקרה הבא: השואל הוא בעל תשובה, בשנות הארבעים לחייו, מחד גיסא: טוב לב, קסם אישי, משרה תחושת חמימות וחביבות, מאידך גיסא: מגדיר את עצמו כחם-מזג, התפרצויות כעס, דיבור בוטה בעידן ריתחא. בנוסף, חוסר יציבות מבחינה דתית - לא בעצם היותו דתי, אלא מבחינת הציבור שרוצה להשתייך אליו, מבחינת דרך בעבודת השם (ש"ס, מתנחלים, הרב ארוש). היה נשוי חודשים ספורים לאישה ממוצא אירופאי, התגרשו עקב מריבות החל מתחילת הדרך. הייתה אלימות מילולית (בלבד). בודאי הייתה דרושה לו "הדרכת חתנים" במלוא המובן, ועדיין. לאחר כשנתיים, נמצא בתהליך היכרות עם חוזרת בתשובה בתחילת הדרך, אמריקאית, בלי משפחה בארץ, לא יודעת עברית. גם הפערים הדתיים משמעותיים מאוד. היא בתחילת הדרך, בקושי יודעת הלכות. מצד שני יש הערכה לאישיות שלה, כנראה שיש מציאת חן, אחרת לא הייתה התלבטות. היא כבר החליטה שרוצה להתחתן איתו, הוא חושש. חשוב לציין, כי הוא מודע היטב לדברים שהוא צריך לתקן, והוא חי בתודעה של עבודת תיקון המדות. הוא פנה אלי כרב שמכיר אותו (ולא אותה), לא כמטפל. (אינני מטפל, אני בתחילת הדרך בלימודי הנחיית נישואים) השאלה היא איזו עצה/הדרכה אפשר לתת לו, שתעזור לו לברר, האם הוא לא מכניס את עצמו לשידור חוזר של הנישואים הראשונים, של הבדלי מנטליות קשים, פערים משמעותיים שיוצרים קונפליקטים הרסניים. מהו המתכון להפריד בין פערים אישיים, לבין התנהלות זוגית/משפחתית הרמונית. לחוות דעתכם אשמח

ייעוץ מקצועי

בס"ד לר' שלו נתן שלום וברכה. אם אתה תלמיד השנה הראשונה (לפחות) בהנחיית נישואין ומשפחה, אז בחומר שחולק ע"י הרב שמחה כהן שליט"א, ישנו דף "הדרכה בבחירת בן/בת זוג". כדאי שתעיין בדף שוב הוא יתן לך כיווני חשיבה נוספים. ותשב עם הבחור, כמו שאתה כבר יודע לעשות, לבירור הסוגיה. כמו כן עליו לדעת שבתנאי הפתיחה שבהם הוא נמצא, יהיה קשה מאוד לבנות קשר זוגי בריא, ולא משנה עם איזו אישה הוא יתחתן, אסור ואי אפשר להתעלם מהקושי שלו. על פי הפרטים שמסרת משתמע שהבחור יזדקק לעזרה מקצועית פרטנית, כדי לעבד את הרגשות הבלתי פתורים שלו, אם אכן הם מפריעים לו לקיום קשר בין-אישי או זוגי. לפעמים לא מספיק לחיות בתודעה של עבודת תיקון המידות. ישנם אנשים שיש להם משקעים מהעבר ורגשות כעס בלתי פתורים, שקשה להוציא אותם מזה ללא סיוע מקצועי (ואני מתבססת כמובן רק על הפרטים שמסרת). אפשר גם, כפי שקודמי כתב, ששני בני הזוג יגיעו למפגשים עם יועץ זוגי, יעלו את הקשיים ויבררו אותם, וכן יבדקו אם אכן הם מתאימים. חשוב שבמידה ויחליטו להינשא, יקבלו תמיכה לאורך שנת הנישואין הראשונה על ידי איש מקצוע כדי להעלות אותם על דרך המלך. ברכה והצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית 0527642530 [email protected]

עזרה לילד בן 5 וחצי עם בעיות רגשיות

בני בן 5 וחצי בגן חובה,הגננת שלו מיתלוננת רבות כי הילד לא מקשיב לה,לא מחכה לתורו,רוצה להרביץ לה לפעמים כשהיא מבקשת מימנו לעשות משהו והוא לא מעוניין הוא זועם רבות,עקשן וכו... היא טוענת שיש לו בעיות רגשיות . לקחנו אותו להיתפתחות הילד הוא עבר היבחון והמאבחנת אמרה שכנראה יש לו בעיות ריגשיות,שהילד חכם ואין לו בעיות קשב. מבקש ממכם עזרה להמשך טיפול הילד למי לפנות בשביל לעזור לו הוא צריך בשנה הבאה ללכת לכיתה א ,איך אני יכול לאזור לו ליפתור את בעיות ההתנהגות, אנו ההורים שמים לו גבולות ולא נותנים לו לעשות כל מה שבא לו, אבל בגן לגננת הרבה יותר קשה לה להיתמודד איתו,וגם לנו לא קל ולא נעים שהגננת מיתלוננת כל הזמן. מה עלינו לעשות בתודה מראש

לגשת למנחי הורים או יועץ חינוכי

בס"ד לאבי שלום וברכה אתה מספר על ילדך בן החמש וחצי שהגננת מתלוננת עליו רבות - הילד לא מקשיב לה, לא מחכה לתורו, רוצה להרביץ וכו' ... והוא זועם. והגננת טוענת שיש לו בעיות רגשיות. ברור שילד שמתנהג בצורה כזו יש לו בעיה רגשית - הוא זועק לעזרה - לא מבינים את הצרכים שלו. הייתי ממליצה לך ולרעייתך לגשת למנחה/ת הורים או ליועץ/ת חינוכי/ת. שייעשו לכם סדר בדברים. היועץ יבדוק אתכם איך היה בשנים קודמות, האם קרה משהו בבית או אירע דבר מה לילד שיכול להשפיע על ההתנהגות שלו. אולי הגישה של הגננת כלפיו דווקא לא מתאימה ויש לשנותה(חנוך לנער על פי דרכו), אולי אין לגננת את הכלים המתאימים לעזור לו. אגב, לפעמים האוירה בבית טעונה במתח שמשפיע על הילד לרעה. ראינו כבר מקרים שכאשר נפתרה בעיה זוגית נעלמה גם הבעיה של הילד. כאמור, את הדברים האלה תוכלו לבדוק אצל יועץ שמבין בעניין שיחד עם כל הנוגעים בדבר יעזור לכם למצוא פתרון הולם. דרך האתר של איגוד י.נ.ר תוכלו לברר על אנשי מקצוע בתחום באזור מגוריכם. בהצלחה! נאוה סבג מטפלת רגשית מנחת נישואין ומשפחה 052-7642530 ב"ב

להתגרש או להתמודד? האם אפשר לתקן??

שלום רב, אנחנו נשואים 8 שנים יש לנו 2 ילדים ב"ה חרדים היו לנו מאז ומתמיד בעיות תקשורת , לא מבטאים רגש אחד כלפי השני אני כאישה תמיד מרגישה נחותה כי הבעל דואג רק להעיר ולבקר בלי שום מילה טובה.. וכ' היינו בעבר אצל יועצים ולא המשכנו במפגשים מכיון שבעלי לא מאמין בזה.. כיום אני חושבת להתגרש מכיון שאני לא מרגישה שבעלי אוהב אותי ושאני לא מעניינת אותו. הוא מעדיף לצאת לבילויים בלעדי, הוא מגיע הביתה בשעות הקטנות של הלילה ולמרות בקשותי ובכיותי שאני לא רוצה לישון לבד, ולא מפסיק לשקר לי ואני אוכלת את עצמי ושותקת.. וכן הוא שינה את סיגנון הלבוש שלו כדי למצא חן בחוץ.. בקושי מגיע הביתה.. אני מרגישה בודדה הוא לא משתף אותי בכלום. אני מיואשת כי כל השיחות שהסברתי לו שהוא פוגע בי וכ' לא הועיל.. האם יש אפשרות לבוא לטיפול לבד?? האם זה מועיל או שעדיף להתגרש במקרה כמו שלי? אשמח לתשובתכם במהירות. תודה מראש.

לגשת לטיפול פרטני

בס"ד לשולי שלום וברכה, מתוך דברייך ניכר שאת מאוד כאובה ומאוד בודדה ואת מתמודדת עם דילמה מאוד קשה. לכן אני לא חושבת שאת צריכה להתמודד עם השאלות שהעלית לבד. חשוב שתשתפי בהתלבטויותיך איש מקצוע שיכוון אותך לקבל את ההחלטות הנכונות. בטיפול תוכלי לברר לעצמך היכן את עומדת ומה הכי טוב עבורך לעשות בהמשך בקשר לזוגיות. תלמדי גם להכיר את הכוחות שלך וכיצד להשתמש בהם כדי לקבל את ההחלטות הנכונות. בהצלחה נאוה סבג מטפלת רגשית ומנחת נישואין ומשפחה 052-7642530 בני-ברק

האם מצליחים נשואים שניים לאישה עם ילד?

שלום יש לי אח שהיה נשוי רק 10 שבועות למשהי שהוריה כל הזמן חיבלו בנישואיהם עד שגרמו לפירוק החבילה הוא גרוש כבר שנתיים וחצי כשבשוק ההצעות- אין כרגע גרושות בלי ילדים מתאימות עבורו, הציעו לו עכשיו גרושה עם ילד שכולם חושבים שהיא נורא מתאימה אך הוא נורא פוחד להתחיל נישואים עם ילד לא שלו... מה הסיכויים שנישואים כאלה יצליחו? כדאי לו להמתין ובכל זאת לא לשמוע עם ילד? אשמח לקבל תשובה בהקדם דסי

לגשת לייעוץ

לדסי שלום וברכה, הייתי ממליצה לאח לגשת ליועץ נישואין ואיתו לעשות בירור לגבי הנישואין הראשונים ולגבי הנישואין העתידיים. למרות שהנישואין הראשונים ארכו רק 10 שבועות אני חושבת שיש לבדוק מה היו המניעים לנישואין, איך התקבלו ההחלטות. לבדוק את המוכנות הנפשית לחיים משותפים עם בת זוג, את הציפיות מהנישואין, עם איזה קשיים יהיה עליו להתמודד בנישואין שניים ובנישואין בכלל. לברר ולפרק את כל החששות ולעזור לו לצאת לדרך חדשה. וזה אפשרי. חשוב שזה יעשה ע"י אדם המבין בתחום. כמו כן חשוב, אם וכאשר יבנה האח את ביתו החדש, שיקבל ליווי מאיש מקצוע המבין בתחום, למשך השנה הראשונה לנישואין. זה מתאים לכל זוג ובפרט לזוג בנישואין שניים. נאוה סבג מטפלת רגשית ומנחת נישואין 052-7642530 בני-ברק

איך לבחור יועץ מתאים?

ראשית רציתי להודות לכם על תשובתכם המהירה . ייעצתם לי ללכת ליעוץ לבד, איך אדע איזה יועץ מתאים לי? והאם כדאי שבעלי יידע שאני הולכת לבדי?

אשמח לעזור

לשולי שלום וברכה, אשמח לעזור לך להתבונן על הזוגיות שלך, ולנסות למצוא יחד איתך נקודות של אור בתוך כל הבלבול. בנוסף להנחיית נישואין ומשפחה אני משלבת טיפול רגשי בשיטה ייחודית שעוזרת לנו להתחבר אל עצמנו וממילא גם אל זולתנו. אוכל להיפגש איתך פגישת היכרות ללא כל התחייבות אם וכאשר תרצי, וכמובן אם זה מתאים לך מבחינת מקום המגורים. נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית 0527642530 בני-ברק

מה לעשות בזמן שבעלי אוהב אותי רק כשצריך ממני משהו..?

אני נשואה 9 שנים עם ילדים ב"ה . חיינו מתנהלים בצורה מאוד טכנית ללא רגשות ללא רצונות ללא שיחות מעמיקות.. מדברים רק מה שצריך ולא יותר. הדבר גורם לריחוק רגשי גדול שלי כלפי בעלי ושל בעלי כלפי . הדיבורים שלי לא מענינים אותו וע"כ גורם שאנחנו יכולים להיות שעות יחד בלי להחליף מילה. הוא לא משתף אותי בכלום ולא עוזר בבית ולא מושיט יד . ואפילו לא מתענין בשלומי... אבל בזמן שמגיע זמן שצריך להיות יחד אני פתאום מצרך יקר... אני פתאום מענינת אותו וחשובה לו ולוא דוקא ביחסי אישות אלא גם בזמן שצריך שאני יעשה עבורו משהו לדוג' עבודה במחשב וכד'.. כרגע אני אחרי לידה המון זמן לא היה בנינו מגע , וכמובן הריחוק גדל וגדל... ואני מרגישה נורא שאני נאהבת רק בזמן כזה שהוא "צריך אותי".. אני שוקלת "לנצל" את ההזדמנות להציב תנאים או משהו דומה.. אע"פ שלדעתי הוא יוותר על המגע.. מה עלי לעשות? הזוגיות במשבר רציני והוא לא מעונין ללכת ליועץ כי כבר בסרט הזה היינו... אגב, גירושין היא לא מילה גסה אצלינו לצערי... אודה לתשובתכם.

טיפול פרטני

לרותי שלום, ריחוק רגשי נוצר פעמים רבות כאשר אנו צוברים כעסים בתוך תוכנו ולא משחררים אותם בצורה הולמת. כמה פעמים קרה שבן הזוג פגע בנו, שבכוונה או שלא בכוונה, בכל מיני דרכים, ובמקום להגיב בדרך מכובדת או לבקש הבהרה, נפגענו עד עומק נשמתנו מבלי יכולת לתת לכאב ביטוי מילולי. הכאב הזה נצבר אט אט בתוכנו, והופך למחסום שמפריד בינינו לבין זולתנו. לפעמים כאשר אנחנו מקבלים החלטה אמיצה לגשת ולעשות צעד חיובי כלפי בן הזוג, מיד מתעורר לו הכאב הזה ומאיים עלינו לבל נתקרב. אני ממליצה לך לגשת לטיפול פרטני, ולשחרר את הכעסים ואת הכאב המצטבר אצלך, ואני מאמינה שאז יהיה הרבה יותר קל לך להגיע אל בן הזוג מבחינה רגשית, והוא אלייך. כאשר תתני לבן הזוג מקום בליבך, מקום שהיה חסום עד עתה ב'כאב', בודאי ובודאי שגם הוא ירגיש מספיק בטוח להתקרב אלייך. בהצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית 052-7642530 בני-ברק

האם לקבל את ההצעה או לא ?

אני בחורה בת 32 רווקה חרד"ל [חרדית לאומית] מאוד רוצה להתחתן פנה אלי באתר שידוכים דתי יחסית באינטרנט בחור בן 33 עם רקע של ישיבת תיכונית וישיבת הסדר אך עם השנים הוא לא כל כך מקפיד על הלכות כמו אי שמירת נגיעה בבנות הוא הולך לבריכה מעורבת וכדו' אני לעומתו חזקה יותר ומקפידה על כל הדברים שציינתי ושאמרתי לו את זה הוא הסכים לקבל אותי ואף להתחזק ביחד כפי שאמר .מאוד נחמד לדבר איתו אבל אני חוששת מהבחינה הדתית האם שייך לתת לזה הזדמנות ? או שמא יש סיכוי של אי יציבות מה עושים?

לשקול היטב את ההצעה

ליסכה שלום וברכה, לדעתי חשוב מאוד שהרמה הרוחנית של הבחור והבחורה יהיו פחות או יותר שווים. אלא אם את רואה כאתגר להעלות את הבחור על דרך המלך, ולקחת על עצמך פרויקט חיים. אם כן לכי על זה. מניסיוני עם מטופלות ראיתי שזה לא כל כך עובד. הרבה פעמים במקום לעלות ולהתחזק יחד, דווקא ישנה ירידה רוחנית גדולה. את כותבת "... הוא הסכים לקבל אותי..." - למה שלא יסכים לקבל אותך. בחורה עם ראש על הכתפיים שיודעת מה שהיא רוצה, והוא לעומתך בחור שלא יודע מה הוא רוצה מעצמו ולא יציב. זה שיש לו עבר של ישיבה תיכונית וישיבת הסדר, זה עדיין לא תעודת ביטוח. את אמרת שהוא אינו מקפיד על הלכות, אינו שומר נגיעה, הולך לבריכה מעורבת - הייתי קצת מקצינה ואומרת שהוא פשוט חילוני. האם את מוכנה לחיות במתח תמידי שאכן כן הבחור הנ"ל יקיים את הבטחתו. ואם הוא לא יקיים, מה אז? מדוע בחורה יראת שמיים צריכה להכניס את עצמה למיטה חולה. האם חסרים בחורים ברמה הרוחנית שלך? בניית הקן המשפחתי דורש השקעה של הרבה אנרגיה. השאלה לאן תשקיעי את האנרגיה, להתפתחות ולצמיחה או למלחמות. אני מתנצלת שהדברים שלי קצת קשים, אבל הייתי חייבת להביא את הצד הזה של המטבע, לטובתך. את ההחלטה את צריכה לקבל. הייתי ממליצה לך לקבל ברכה או עצה מרב. בהצלחה נאוה סבג מטפלת רגשית ומנחת נישואין ומשפחה 0527642530 בני-ברק

מחפש איש מקצוע לטיפול בנטיות מיניות חריגות של הבעל

שלום לחברים אני מחפש יועץ / פסיכולוג שמתמחה בבעיות של זהות מינית, התנהגויות חריגות, והתמכרות לאינטרנט וכד'. באזור המרכז תודה, מיכאל בוקצ'ין 054-2273970

טיפול מיני

אני ממליצה לך להתייעץ עם מלכה גראוכר שהיא מטפלת מינית, מוכרת בי.נ.ר. את הפרטים תוכל לקבל באתר י.נ.ר. ברשימת מומחים. נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה

בעיות רגשיות

הבן שלי בן שש וחצי עלה השנה לכיתה א' מאז הגן אומרים לי שהוא סובל מבעיות רגשיות , היינו אצל פסיכולוג אצל נוירולוג התפתחות הילד וכו... וכולם אומרים שיש לו בעיות רגשיות מה זה אומר ומה צריך לעשות ניסנו טיפול דיאדי ולא עזר היינו ברכיבה טיפולית ולא עזר אני לא יודעת ואף אחד לא נותן לי תשובות מה זה אומר בעיות רגשיות הוא רוב הזמן עם פרצוף כועס יש לו התפרצויות זעם, לא מוכן לשתף פעולה בכיתה אלה אם כן זה שיעור שהוא אוהב כמו ספורט ומוסיקה קשה לו להרדם בלילה, פוחד להיות לבד, לא עצמאי, סגור ולא משתף כמעט ברגשות מה לעשות שאיך לעזור לו? נ.ב עשינו לו בדיקת קשב וריכוז ואין בעיה

לגשת ליועץ חינוכי

ממליצה לגשת ליועץ חינוכי או מנחי הורים איתו תבחנו את המצב מכל היבטיו, וממנו תקבלו הדרכה והכוונה לגבי הטיפול הראוי. יתכן שקשיים בזוגיות משפיעים על התפתחות קשיים אצל הילד. יתכן גם שהילד עבר חוויה מסוימת ואין לו אפשרות לתת ביטוי למצוקה שלו. רק לאחר בירור עם איש מקצוע המבין בתחום יהיה אפשר לדעת פחות או יותר את מקור הקושי, ולכוון אתכם לטיפול הנכון. לדעתי אפשר גם להיעזר בתרפיה באומנות בשילוב שיחות עם הילד, או אפילו תרפיה במוסיקה (לפי דברייך הילד אוהב מוסיקה). חשוב לאפשר לילד לבטא את המצוקה שלו בדרכים יצירתיות ובונות. נאוה סבג מטפלת רגשית ומנחת נישואין ומשפחה 052-7642530

חוסר רגישות לזולת ושימת לב לפרטים

שלום! אנחנו נשואים 4 שנים . בעלי רגיש יותר לשני ושם לב בד"כ לפרטים קטנים וזוכר להתייחס לכל דבר לעומת זאת אני פחות רגישה כלפיו פחות שמה לב לפרטים קטנים(לפעמים גם יותר גדולים) שהוא עושה בשבילי או לבית (לפעמים זה נראה לי שזה חובתו בעוד שהוא לא רואה זאת כך) ממילא הוא מצפה להתיחסות מיוחדת בעוד שאני מתיחסת באופן רגיל ואפילו פחות מזה. אני מעצמי לא מבינה למה הוא עצבני ואז אני מבקשת ממנו שיסביר לי , והא מצפה שאני אבין לבד דברים שאני אגלה רגישות ולא כל דבר יצטרכו להסביר לי. וגם כשהוא עצבני אני יכולה לשתוק ולא לומר כלום, כי אני לא יודעת איך להרגיע אותו, וזה דבר שמאד מרגיז אותו.(ובצדק..) גם כשהוא מעיר לי על נקודות מסוימות אני מתקן אותם בלבד ולא מעבר. איך אני יכולה לעזור לעצמי להיות יותר רגישה לזולת , יותר איכפתית , עם שימת לב לפרטים, להבין דברים גם שכהם לא נאמרים? אשמח לשמוע את תשובותיכם .

את רגישה ביותר

מעצם כתיבת המכתב ושאילת השאלה אני רואה בך הרבה רגישות ואכפתיות. כל כך אכפת לך שיהיה לבעלך טוב. יישר כוח! אז דבר ראשון זה להוריד את הרעיון האווילי הזה שאינך רגישה. ודבר שני, ישנם כל מיני רגישויות, יש אנשים שרגישים למצב מסוים ואחרים לא, ויש שרגישים למאכל מסוים ואחרים לא. ויתכן מאוד שלדברים מסוימים אינך רגישה ולאחרים את כן רגישה. כך גם בעלך. יתכן שהוא רגיש מאוד לזה שלא מתייחסים למה שהוא עושה, ומאוד חשוב לו המשוב, המחמאה וכד'. ואת ודאי רגישה לזה שהוא רגזן וביקורתי, אני בטוחה שזה לא נעים לך לעמוד מול המצב הזה. ז"א שניכם רגישים, כל אחד במקום הכואב שלו. לכל אחד מאתנו ישנם צרכים שונים, ואחד האתגרים בחיי הנישואין הוא לספק את הצורך של השני. ע"י שאנו מספקים את הצורך של הזולת אנחנו בעצם מספקים את הצורך שלנו. זהו צורך שאנו עצמנו לא קיבלנו או לא חווינו במהלך חיינו, ולכן גם איננו יודעים לתת אותו או איך לתת אותו ובאיזה מינון. כי אם היינו חווים למשל שאחרים נותנים לנו מחמאות על מה שעשינו, היינו לומדים גם לתת מחמאות ולראות את החשיבות שלהן. אך מאחר ולא חווינו תחושות מסוימות, איננו יודעים את הערך שלהם, ואיך מרגישים כשמקבלים או כשנותנים אותם. (כמובן שתמיד אפשר ללמוד את הדברים ולהשתפר). אני חושבת שתבהירי לבעלך היקר את הדברים הללו, ושאת בסך הכל בן אדם, עם כל החולשות. ואין דבר כזה לנחש ניחושים מה השני צריך. צריך לדבר האחד עם השני כדי להבהיר את הצרכים. למשל, כאשר אחד מבני הזוג מבקש ש"יאהבו אותו" למה הוא מתכוון? אחד מתכוון לזה שילטפו אותו, האחר שיבשלו לו מטעמים, כך הוא מרגיש שאוהבים אותו, עוד אדם יחליט שבשבילו להיות נאהב זה שכל יום יתקשרו אליו בטלפון וישאלו לשלומו. איך נדע באמת למה התכוון אם לא נשאל את פיהו? בהצלחה נאוה סבג מטפלת רגשית ומנחת נישואין ומשפחה 052-7642530 בני-ברק

התמודדות עם גירושין

אני התחתנתי לפני 8.5 חודשים. וסבלתי מאד מאד מבעלי. נפרדנו לאחר 4.5 חודשים ולפני שבוע וחצי קבלתי גט. אני ילדה די שמחה מטבעי לכן חזרתי לעבודה מיד אחרי הפרידה אולם הזכרונות הכואבים לא עזבו אותי לגמרי הזכרונות כל כך כואבים שאני פשוט מסוגלת לבכות באמצע עבודה. בנוסף לכך אני לא מרגישה שהייתי נשואה מבחינה מהותית ולכן אני רוצה להמשיך בשידוכים. אולם ככל שאני רוצה להתחתן יש לי חשש לנפילה נוספת. איך ניתן להתמודד עם החששות? האם זה טבעי שיש לי זכרונות כואבים שמציקים לי ואיך ניתן להתמודד איתם? אני אוהבת להיות שמחה. והזכרונות מפריעים לי. האם ניתן לעשות משהו כמו דיליט במחשב?

לצמוח מתוך הכאב

יפית שלום וברכה, את רק שבוע וחצי לאחר מתן הגט וזה אך טבעי שתוצפי ברגשות וזיכרונות כואבים. בודאי התנהלה לה איזושהי מלחמה עד לקבלת הגט, מלחמה אשר גזלה ממך אנרגיה רבה. והנה כעת, לאחר שהסתיימה לה המערכה המתישה יש לך זמן להביט על עצמך ועל הנזקים שנגרמו לך, ולהתחיל לחבוש את הפצעים. ואם את מדברת על "דילית במחשב" - אז למחוק זיכרונות כואבים זה לא תמיד הפתרון. לפעמים הפתרון הוא לקחת את הזיכרון הכואב, לעבד אותו וללמוד ממנו מוסר השכל לפעם הבאה. הזיכרונות הכואבים הללו ישמשו אותנו בעתיד כתמרורי אזהרה לבל ניפול באותן המהמורות בהן נפלנו בעבר. לכן אני מאוד ממליצה לך לעבד ולברר את הרגשות הכואבים עם איש מקצוע המבין בתחום, שגם יעזור לך לגלות את הכוחות הטמונים בך, ואשר בעזרתם תסללי את דרכך החדשה. בהצלחה נאוה סבג מטפלת רגשית ומנחת נישואין ומשפחה 0527642530 בני-ברק

דייט עם חוזרת בתשובה / מתחזקת

שלום לפורום הנכבד !! אני בחור בן 27 , פחות או יותר רוב חיי אני דתי .( כמובן יש לי הרבה תחומים להשתפר בהם ולהתחזק ..) לאחרונה אני יוצא עם בחורה בגילי שהתחילה להתחזק בדת בשנתיים האחרונות והיא אומרת שיש לה שאיפות להתחזק עוד בעזרת ה' . בינתיים אנחנו מדברים ויש תקשורת טובה. יש דבר שמציק לי מהיום הראשון והוא היותה של הבחורה חוזרת בתשובה שבעצם שעד היום לא שמרה נגיעה וכו' ..ואני לא יודע מה עשתה או לא עשתה . אני מנסה לא לחשוב בצורה כזו אבל בינתיים לא מצליח . מה אתם חושבים ? האם זה בסדר שיש לי מחשבות כאלה ? האם זה לא חוצפה בכלל ? האם אתם חושבים שזה סיבה לשלול ?

תחשוב טוב יהיה טוב

לחיים שלום וברכה, אז לשאלתך הראשונה, 'האם זה בסדר לחשוב מחשבות כאלה? והאם זה לא חוצפה?' אז לדעתי אתה בסדר גמור, כמעט לכל אחד במצבך היו עולות המחשבות הללו. השאלה מה אתה עושה עם המחשבות ולאן אתה לוקח אותן. לשאלתך השניה 'האם אתם חושבים שזה סיבה לשלול?' - אז כן, זה סיבה לשלול. יש אנשים שישללו מלכתחילה, איתם אין על מה לדבר. אבל בודאי כששמעת שהבחורה שמציעים לך היא בעלת תשובה לקחת בחשבון אפשרות כזאת עוד לפני שנפגשת איתה. השאלה היא אם באמת באמת זה חשוב לך אם היא שמורה או לא שמורה, אם זה עקרוני אצלך. כי יש אחד שזה אצלו 'יהרג ובעל יעבור' והאחר יקח את זה בפרופורציות אחרות. אתה יכול להסתכל על זה כ'חסרון' נסבל, ואתה יכול להסתכל על זה כ'חסרון' בלתי נסבל. זו החלטה שלך בלבד. חשוב שתבחן את החסרונות מול היתרונות, והאם כדאי לך לבטל בגלל 'חסרון' שכזה. בעל תשובה, כפי שידוע לך, הוא כמו בריה חדשה. אם יראו לך תמונה שלו של העבר ותמונה של היום, זה הרי לא אותו אדם. זה אדם אחר. לכן לפעמים להתמקד על העבר שלו זה לא ממש הוגן, כי זה כבר לא אותו אדם. וגם לפי החפץ חיים אסור לנו להזכיר עוונותיו. אם זה בכל אופן מטריד אותך, וזה לגיטימי, וברצונך לדעת את הפרט הזה. אז אפשר לשאול את הבחורה בצורה עקיפה על העבר שלה. האם היו לה קשרים קודמים עם בחורים איך התנהל הקשר וכד', ואולי גם אתה תספר על קשרים שלך בעבר (בודאי נפגשת למטרת שידוך עם מס' בחורות קודם). אתה אומר גם 'בינתיים אנחנו מדברים ויש תקשורת טובה' - אז אם אכן יש תקשורת טובה אין שום סיבה שלא תעלה את הדילמה שלך, אני בטוחה שהבחורה תקבל את זה בהבנה. אבל מתוך השורות עולה לי מחשבה אחרת, שבעצם זה לא הקושי האמיתי שלך אם הבחורה כן או לא שמרה נגיעה. נראה שהקושי האמיתי שלך זה בקבלת החלטות, חוסר בטחון עצמי, וחוסר אמון בעצמך. אם בכל אופן תרגיש קושי להחליט, כדאי מאוד שתתייעץ עם איש מקצוע. בהצלחה נאוה סבג מטפלת רגשית ומנחת נישואין ומשפחה 052-7642530 בני-ברק

קשיים רגשיים

בתי בת 5 ועשרה חודשיים,בת בכורה, בנוסף, יש לה 2 אחים צעירים יותר, אח בן 4 וחצי ותינוק בן שנה וחודשיים. אנחנו מאוד אוהבים את כל הילדים ומקדישם תשומת לב אין סופית אליהם. לפני כשנה שילדתי את התינוק היו לה קשיים חברתיים בגן הילדים, עשינו אבחון ועלה כי היא מאוד נבונה (מעל הממוצע) אך יחד עם זאת יש לה קשיים רגשיים התגלתה קרחת קטנטנה במרכז הראש כתוצאה מהמשבר שחלפה כעבור חודשיים).כמו כן התגלו קשיי התארגנות ואנחנו בטיפול בריפוי בעיסוק כבר שנה . בנוסף, היינו בטיפול דיאדי 20 פעם. ולא היה כל שינוי. השנה הן הילדים והן הצוות התחלפו וחל שינוי במצב החברתי של ביתי . היא משחקת עם ילדים אחרים.אבל הבטחון בקרב הקבוצה נמוך למרות שהיא חכמה,אנרגטית ויפה (ויש למה להציע) כאשר הדברים לא מסתדרים לה בגן היא מתחילה לבכות לומר "אין לי חברים , אף אחד לא אוהב אותי". בנוסף בדר"כ היא נפגשת עם ילדה אחת מהגן אחר הצהרים, ואם הילדה השניה רוצה לקבוע עם ילדה אחרת , הבת שלי מתחילה לבכות ולא מאפשרת לה להיפגש עם ילדים אחרים.איך אני יכולה לעזור לה ולחזק את בטחונה החברתי? ולסייע לה לעבד את הקטע הריגשי.

להרפות מתשומת הלב ה'אין סופית'

לאיריס שלום וברכה, אני חושבת שהתשובה לשאלתך טמונה במשפט "אנחנו מאוד אוהבים את כל הילדים ומקדישים תשומת לב אין סופית אליהם". נראה שאת הרגלת את הילדה לקבל תשומת לב 'אין סופית', וכאשר היא נמצאת בגן עם חברים והיא לא מקבלת תשומת לב 'אין סופית' היא נשברת. גם מדברייך נשמע שאת מאוד מעריצה את הילדה שלך והיא עבורך כליל השלמות. אבל מה לעשות שאנחנו נמצאים בחברה תחרותית, ואנחנו לא היחידים המוצלחים, ואנחנו צריכים להתחלק עם כולם על תשומת הלב של הגננת למשל. הילדה הקטנה שלך לא למדה להתמודד עם דחייה, פגיעה או ביקורת, נשמע כאילו שמרת אותה עד היום בצמר גפן. וכשהיא נמצאת בחברה, ההגנה הזאת (הצמר גפן) לא קיימת. אחת המיומנויות החברתיות החשובות, כדי שילד או מבוגר ידע להתנהל בחברה זה לדעת לקבל ביקורת או דחייה ולשרוד אותם. אז איך עושים את זה? תצטרכי דבר ראשון להרפות מתשומת הלב ה'אין סופית' כלפי כל ילדייך. לא תוכלי כל חייך לגונן עליהם. ברגע שאת מגוננת עליהם מפני פגיעות, את חושפת אותם לפגיעות אבל מבלי כלים שיוכלו לעזור להם להתמודד איתה. אני בטוחה גם שהשקעת אנרגיה בתשומת לב 'אין סופית' סוחטת ממך כוחות שאמורים להיות מופנים לדברים אחרים. יחד עם זאת חשוב שתשבי עם הבת היקרה ותקשיבי למצוקה שלה ותשאלי אותה שאלות הנוגעות לעניין "איך את מרגישה כשעושים לך כך וכך? ומה את חושבת אפשר לעשות כדי שזה לא יקרה? ואם זה קורה איך אפשר להתמודד עם זה וכו' וכו' ותמצאו יחד רעיונות לפתרון. כמובן שתשובתי מתבססת אך ורק על הכתוב במכתב הקצר, יתכן שאם היו עוד יותר פרטים התשובה היתה משנה את פניה. בהצלחה נאוה סבג מטפלת רגשית ומנחת נישואין ומשפחה 052-7642530 בני-ברק

בעל לחוץ

אנחנו נשואים כשמונה שנים בעלי בגדול הוא בעל טוב ודואג הבעיה בו שהוא דואג מדיי לתחום הכלכלי בשאר הבעיות בבית הוא די אדיש אולם שמדובר בכסף הוא ממש לחוץ כל דבר נראה לו יקר וכשהוא רואה שיש קצת מינוס של למשל 5000 הוא נלחץ כאילו זה 5 מיליון שקל אני מנסה להראות לו שאני לא נלחצת כדי שלא יקח את זה יותר קשה אבל הוא מפרש את זה כאדישות ורב איתי יש לציין שהוא אברך ירא שמיים ויש לו עבודה מהצד שמכניסה סכום נאה ואנחנו חיים ממש בצימצום והוא טוען שצריך עוד לחסוך אני לא מבינה ממה לחסוך ההוצאות שלנו זה על אוכל וחשבונות אני חוששת לבריאות שלו השינה שלו בלילה זה לא שינה חיים זה לא חיים יש לו עיתים כאבים חזקים בחזה וזה ממש לא מתאים לאופי שלו שתמיד בוטח באל יתכן שזה קשור לחינוך שהוא קיבל ההורים שלו הם אנשים מאוד חומרניים ואם היה לאבא שלו פעם חוב או מינוס בבנק הוא הפך את העולם עד שהחזיר אבל רוב חייו הוא חי ברווח בכל אופן אני שואלת איך אפשר להרגיע אותו כי זה גורם לו להיות סגור ועצבני וזה הורס את כל הקשר בנינו?

להודות שיש קושי

לאורחת היקרה שלום וברכה, מתוך דברייך נשמעת מצוקה מאוד גדולה של בעלך וגם שלך. את מספרת שבעלך "בגדול הוא בעל טוב ודואג". אני משערת שמטבעו הוא אדם שאוהב לתת ולהעניק, אלא שהמצב הכלכלי אינו מאפשר לו לתת ולספק למשפחתו את כל הצרכים. זה מאוד מתסכל כשאני רוצה לתת ולא מתאפשר לי וזה גורם לי להרגיש חסר אונים ולא יוצלח. וגם לדרוש מבני המשפחה לחסוך לא כל כך עושה לי טוב, כי בסך הכל אני רוצה להיות טוב ומטיב. אני בטוחה שלא נוח לו לדרוש ממך לחסוך, אבל אין לו דרך לפתור את הקושי. וכשאת גם משדרת לו שאין בכלל קושי ואין על מה להילחץ, את משדרת זלזול בו וברגשותיו. מה שאת אומרת לו זה בעצם 'אתה לא רואה טוב' - סוג של התעלמות והכחשה של המצב הקיים. תנסי לחשוב איך היית מרגישה אם היית רואה ח"ו נחש בבית (סליחה על הדוגמה) והיית צועקת לבעלך שיבוא ויציל אותך מהנחש, והוא היה אומר לך 'אל תקחי את זה קשה - בואי נלמד לחיות איתו'. יתכן ותאמרי לי לא דומה זה לזה. אבל אני אומר לך שזה דומה ודומה. אומנם מינוס של 5,000 ש"ח זה לא נחש, אך התחושה הפנימית של החוסר אונים כשאי אפשר לפתור את הבעיה היא תחושה ממיתה כמו נחש. הרי אתם לא פותרים את הבעיה - לומר 'אני לא נלחצת' עדיין לא פותר את הבעיה'. את חייבת להודות קודם כל שיש בעיה - רק כשאנו מודים שיש בעיה אנחנו יכולים להתחיל לברר איך אפשר להיחלץ ממנה. כל עוד אני מכחיש שיש בעיה, אז אין על מה לדבר ואין את מה לתקן. כדאי לקחת את הבעיה הזאת ברצינות ולנסות למצוא דרכים לפתור אותה. אני מציעה לכם לנהל במשך חודש ימים רישום של הוצאות והכנסות, כאילו שאתם עסק קטן שצריך להגיש דו"ח למס הכנסה. לאסוף את כל החשבוניות של ההוצאות ולהכין רשימה מפורטת, גם הוצאות של משכנתא, חסכונות וכד'. וכן לרשום את כל ההכנסות האפשריות. עצם העיסוק בעניין והרישום של הדברים כבר ירגיע את המתח. אז תוכלו קודם כל לראות אם באמת אפשר לצמצם וכמה אפשר לצמצם. ואולי צריך להגדיל את ההכנסות. ברכה והצלחה סבג נאוה מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית 052-7642530 בני ברק

בקשת עיצה

שלום רב, אני נשואה 7 שנים ב"ה עם 2 ילדים בתקופה האחרונה בעלי החל להיעדר רבות מהבית ביום וגם בלילה. כשאמרתי לו שהדבר מפריע לי מאוד ושאני לא מוכנה לעבור לסדר היום הוא ענה שהוא מרגיש צורך בחיי חברה ושאני לא מספקת לו "חברה " וע"כ הוא יוצא עם חברים בלילות... וכן הוא ישן במשך היום ו"משעמם לו" בלילה בבית.. הוא גם ביקש שאני יבין אותו.. ואולי יעבור לו... (אבל זה כבר הפך למצב יום יומי.. ) והוא אמר שהוא יבין אותי אם אני ארצה ללכת מהבית והוא לא ירצה להיפרד אבל אם אני ירצה נעשה גם את זה.. אני הבנתי ש"חיי החברה " שלו נחוצים לו עד כדי שהוא מוכן להיפרד... ולאחר השיחה הוא באמת הגיע הביתה מוקדם יותר ונסיתי להנעים לנו את הזמן... אבל לצערי זה החזיק רק שבוע... ושוב הוא חזר לסורו.. ולי נמאס!!! אני לא מוכנה לזה! האם יש עיצה בדרך יפה ולא בעזיבה לגרום לו להגיע מוקדם ולשנות את המצב?? או להיפרד..? תודה מראש

לגשת לייעוץ זוגי

לרות שלום וברכה, נשמע מהדברים שלך שאת נמצאת במצב מאוד מאוד לא פשוט. לפי התיאור שלך את המצב יתכן שבעלך משדר חוסר סיפוק מהחיים הזוגיים, או שהוא מרגיש תחושה של מחנק בתוך המערכת הזוגית, ואז הוא פונה החוצה. נראה גם שאין בכלל תקשורת ביניכם, אינכם מבינים האחד את הצרכים של השני, ולכן גם אם את מנסה 'להנעים לנו את הזמן' - מי אמר שזו הדרך להגיע אליו. אני מאוד ממליצה לגשת לייעוץ זוגי כמה שיותר מהר כדי לברר את הקושי, וכדי לעצור את ההידרדרות ביחסים. גם אם בעלך בתחילה לא יסכים להגיע לייעוץ חשוב שתגשי את בעצמך כדי לקבל כוחות וכלים שיאפשרו לך להבין את הצרכים של בעלך ולהגיע אליו ובהמשך להוביל אותו להסכמה להגיע לטיפול. ברכה והצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית 052-7642530 בני-ברק

בעיות ריגשיות של בני בן 11

בני גורר בעיות התנהגות קשות מהיום הראשון בגן, בהתחלה לא הבנתי מאיפא זה בא, חשבתי שובבות וכ"ו, אך ככל שגדל הבעיות גדלו גם כן. היינו בטיפול היתנהגותי קוגנטיבי,הייתה הטבה קלה אך בסיום הטיפול הכל חזר ובגדול,הילד מדבר כל הזמן שלילי על עצמו וניכרת מצוקה קשה שאפילו בבית הספר הזעיקו אותנו דחוף כי הילד זרק מילה שיתאבד בגלל הלחץ בכיתה,שיעורים, מבחנים,חברים ועוד,,,,אני נפגשת עם פסיכולוגית ילדים ושאלתי איפוא ניתן לימצוא את המזור לבעיה ,איזה טיפול מומלץ להוציאו מהמעגל השלילי הזה .יש גם בעיית קשב אבל הבעייה הריגשית עולה עליה בכמה מידות .מבקשת עזרה תודה.

קבלת חוות דעת פסיכיאטרית

לאם המודאגת שלום וברכה, לפי דברייך בעיות ההתנהגות של בנך החלו כבר מן היום הראשון בגן, ואז התייחסתם להתנהגות בסלחנות. הייתם בטיפול התנהגותי קוגנטיבי וראיתם שיפור קל וכאשר הפסקתם את הטיפול המצב חזר לקדמותו. וכעת אתם בקשר עם פסיכולוגית ילדים. האיום בהתאבדות מדליק נורה אדומה ואני חושבת שיש לפעול באופן מידי למציאת פתרון למצוקה של הילד. הילד זועק לעזרה. לאור האמור הייתי שוקלת הפניה לקבלת חוות דעת פסיכיאטרית ללא דיחוי. אסור לכם לחשוש מפניה לפסיכיאטר, טובת הילד צריכה לעמוד נגד עיניכם. ברכה והצלחה נאוה סבג מטפלת רגשית ומנחת נישואין 052-7642530 בני-ברק

ילד בן שלוש עם תוקפנות וסף תסכול נמוך

בס"ד שלום רב. אני אמא לשני ילדים בני שנה ושלושה חודשים ובן שלוש. לפני כ-3 חודשים נפרדתי מבעלי עקב בעיה נפשית שיש לו. כרגע אינו רואה את הילדים בצורה מסודרת. כמעט ולא. יש לי קשיים גדולים עם התנהגותו של בן השלוש שלי. עלי לציין שהיו גם לפני כן כשהיה בעלי בבית, ויש אפילו חלקים שמאד השתפרו מאז. 1. תוקפנות גדולה כלפי אחיו. ממש כאילו הוא שק אגרוף שלו. ואם אני שואלת למה, עונה לי זה בגלל אבא. (הרביץ לו גם לפני שאביו עזב) 2. לא מאפשר לקטן שום מרחב, משתלט על הכל, לוקח לו כל משחק שהוא נוגע בו ולא מאפשר לו כמעט כלום. 3.גיל שנתיים של הלא לא אצלו פשוט לא עובר. ממש סרבן שיטתי ומתנהג בתוקפנות גם כלפי. 4.עדיין לא גמול מטיטולים ולא מראה סימני רצון. 5.סף התסכול שלו מאד נמוך וכל דבר קטן מעצבן אותו וגורם לו להיסטריות של בכי. א. איך מתמודדים עם כל זה. ב. יתרה מזו יש בי הרבה רגשי אשמה על כך שאני מרגישה שהדבקתי לו כבר בתוכי תויות של ילד קשה. על כך שאין לאחיו מקום והוא נאבק עליו. ויחד עם זאת כנראה שהוא (הגדול) גם כן חווה רגשות עזים וגם נאבק על מקומו. אודה לתובנות תודה

פניה לאיש מקצוע

לתמר שלום וברכה, מתוך דברייך עולה מצב לא פשוט איתו את מתמודדת לבד. בודאי כל התהליך שעבר עלייך עד לפרידה מבעלך גם הוא שאב ממך כוחות והתמודדות לא פשוטה. אני הייתי ממליצה לך כן לקבל תמיכה והדרכה מאיש מקצוע בתקופה הקרובה, שייתן לך כלים ויעזור לך למצוא את הכוח כדי להתמודד עם הקשיים בהצלחה. ברגע שתהיי אמא חזקה לילד שלך, וזה מה שהוא זקוק לו כעת, אז תוכלי להציב לו גבולות ללא חשש וללא רגשי אשמה. ברכה והצלחה נאוה סבג מטפלת רגשית ומנחת נישואין 0527642530 בני ברק

חנוכה בחיק "משפחתי"

אנו נשואים שנתיים עם ילד בן שנה. לבעלי קשה מאד להיות אצל הורי , הוא טוען שאין לו מרחב מחיה. אין לו עם מי לדבר.הוא ברמה שונה ממשפחתי, והוא לא מוכן לבא להורי לשבתות וחגים. לי קשה מאד כי אני אוהבת את משפחתי ורוצה להיות בחברתם והוא לא מוכן בשום אופן.

להגיע לפשרה

למרגלית שלום וברכה, כאשר אנחנו נישאים אנחנו נאלצים לוותר הרבה על הנוחות שלנו, כדי לבנות את הזוגיות. כל אחד מבני הזוג מוותר על חלקים ורצונות שלו למען זולתו, מה שנקרא נתינה. אני נותן חלקים מעצמי לזולתי, וכך אני מאפשר לו מקום בליבי, וזה מה שיוצר את הקשר בינינו. לכן, עם כל הקושי, והרבה דברים קשים לנו בחיים, גם להיות יהודי זה קשה, בעלך יצטרך להבין גם את הצרכים שלך, ויצטרך לוותר על הנוחיות שלו למען בניית הקן המשפחתי. יחד עם זאת, גם את תצטרכי ללכת לקראתו. מה שחשוב זה לתת לו הרגשה טובה כאשר אתם נמצאים בבית הוריך. אם הוא טוען שאין לו מרחב מחיה, אז קודם כל לנסות להבין למה הוא מתכוון כשהוא אומר 'מרחב מחיה' - ולהסדיר את זה שיהיה לו 'מרחב מחיה' כהגדרתו, כמובן עד כמה שזה אפשרי. וזה שהוא טוען שאין לו עם מי לדבר, אז צריך לתת לו הרגשה שזה בסדר גמור, והוא לא חייב לדבר. אולי הוא מרגיש שמבקרים אותו, אולי כשהוא נמצא בבית הוריך את שוכחת אותו או מתעלמת ממנו ומהצרכים שלו, אני לא יודעת. את זה את תצטרכי לברר איתו פנים מול פנים, וחשוב שתעשי זאת כבר עכשיו. כמובן צריך לקחת בחשבון שזה לא יהיה לו קל לחשוף את הסיבות שלו ויתכן שהוא לא יחשוף אותן. אבל הוא יצטרך להבין שתהא הסיבה אשר תהא, יהיה עליו להתפשר, מה לעשות, זה חלק מהזוגיות. אבל כמובן שחשוב שזה ייעשה ברוח טובה. בהמשך תוכלו לקבוע מראש מתי אתם נמצאים אצל כל אחד מבני משפחתכם, וזה יחסוך לכם עוגמת נפש, במקום כל פעם לבקש ולהתחנן. תגיעו לאיזו פשרה שמקובלת על שניכם. אם בכל אופן אתם נתקלים בקושי, חשוב שתקבלו הדרכה מאיש מקצוע, כדי שלא תצברו כעסים, שאח"כ יהיה הרבה יותר קשה לטפל בהם. ברכה והצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית 052-7642530 בני-ברק

אי התחשבות ושיתוף מצד בן הזוג

שלום לכם אנחנו נשואים מזה כ3 שנים והורים ל2 ילדים לפני כשנה בערך התחילו בינינו מריבות וחיכוכים גדולות ואף היו מספר פעמים שחשבתי על גירושים לפני כחודשיים עברתי לידה של ולד מת לצערי הרב מהלידה עדיין לא שוקמתי כלל אני מתנהגת כרגיל אבל כל דבר קטן יכול לגרום לי לבכי ולהזכר בכל מה שעברנו בעלי לא מוכן לדבר איתי על הנושא ולשתף אותי אם אני מעוניינת לשתף אותו בהרגושתיי בנושא הוא אומר לי תעברי נושא היה נגמר ממשיכים קדימה זה מאד כואב שגם אם הבן אדם שהכי קרוב אלי אני לא יכולה לדבר ועוד שהתחלתי בהמלצת הרופא טיפול תרופתי למניעת דיכאון והוא במקום לתמוך בי ולעזור לי אומר לי : מה את בדיכאון? מה קרה פתאום? ואל תקחי את זה בזמן האחרון התחלתי להרגיש שאני לא מעניינת אותו ואם אני מבקשת משהו אני צריכה להתחנן ואילו הוא כשהוא משהו הוא מקבל הוא מדבר אלי לפעמים בזלזול למשל היום ביקשתי ממנו שישגיח על הילדים כי הייתי חולה ולא ישנתי והוא ראה זאת כשהוא קם בבוקר אבל זה לא היה לו איכפת והוא הלך לישון ואני נשארתי אח"כ בערב באתי אליו ואמרתי לו שזה פגע בי ושזה חוסר אחריות מצידו והוא פתאום החליט שהיום הוא ישן בסלון בלי להגיד למה? אני מרגישה שהוא השתנה מאד אבל לא יודעת להצביע על הנקודה הוא מתנגד לייעוץ כי הוא טוען שזה לא יביא לו כלום וזה סתם בזבוז של כסף שאלתי אותו אם יפריע לו שאני אלך לייעוץ לבד והוא הגיב בצורה חריפה ושאם זה יהיה כך הוא יתגרש אני לא יודעת מה לעשות ניסתי המון שיטות ואני כבר אובדת עצות אני מאד חוששת מהתגובה שילדי יגיבו לגירושים אם יהיו כי הם קשורים אליו אבל מצד שני אני שמה לה שהם מרגישים שמשהו לא בסדר בבקשה תעזרו לי אני לא רוצה לפרק את הבית

לגשת לייעוץ באופן עצמאי

לענת שלום וברכה, מתוך הדברים שלך נשמע שאת נמצאת במצב מאוד מאוד לא פשוט לאחר הלידה הכואבת. לא רק שאת במצב מאוד רגיש כתוצאה מהלידה, אלא שאת גם מרגישה שאין לך שותף למעמסה הרגשית הזאת. אני בטוחה שגם בעלך רגיש למצב וגם לו כואב, רק אין לו את הכלים לעזור לך, ולכן הוא מעדיף להתכחש למצב ומנסה לשכוח. יתכן שגם הוא עובר כעת איזשהו משבר, וזה מסביר את ההתנהגות שלו, מה עוד שהיחסים ביניכם קודם הלידה היו עכורים, ובודאי מאז לא נפתרו הבעיות, ואולי הן אף החריפו. אני לא חושבת שעלייך להשאיר את המצב כמות שהוא, וגם אם בעלך לא מסכים שתלכי לייעוץ עלייך לעשות זאת עבור בריאותך הנפשית, ובודאי יהיה רווח גדול לבעלך ולילדים כאשר את תרגישי טוב. כעת בעלך לא רואה שום תקוה, ולכן הוא מגיב להצעה שלך בשלילה. אבל ברגע שתלכי לייעוץ, בודאי תקבלי קודם כל תמיכה רגשית, מה שבעלך לא יכול לתת לך, וכן תוכלי לקבל כלים כיצד להעלות את הזוגיות שלך על דרך המלך. ברצוני לציין, שאני אישית שאלתי רב מו"צ בנוגע לשאלה שלך, והוא השיב שבמקרה שלך שאת במצב דכאוני, את לא צריכה לחשוש מלגשת לייעוץ, ואפילו ח ו ב ה עלייך לעשות זאת על אף התנגדותו של בעלך. הרב הוסיף שגם אישה שהזוגיות שלה בסכנה, ח ו ב ה עליה לפנות לייעוץ, למרות התנגדות הבעל. הרי מטרתך היא להציל את הזוגיות שלך, לא? ואני בטוחה שגם בעלך משווע לעזרה, רק אין לו את האומץ לעשות זאת. אז קחי את היוזמה ועשי זאת - ה' איתך. חזקי ואמצי נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית 052-7642530 בני-ברק

האם כדאי להמשיך?

שלום, אני מעט מבולבל מהמצב שבו אני נמצא. אני כרגע נמצא בשידוכים עם בחורה מבית חרדי(אני חרדי גם כן) בפגישה שניה, במהלך הפגישות יוצא שרק אני שואל ומתעניין אבל היא מצידה לא שואלת כמעט כלום(אפילו כשאני שואל אם יש לה משהו שהיא רוצה לשאול אותי היא עונה בשלילה). כל הזמן היא גם מזלזלת בעצמה ומשווה את עצמה לאנשים אחרים(לדוגמא היא אומרת שהיא לא לבושה הכי צנוע לעומת אחותה הגדולה שלובשת חצאית ארוכה למרות שהיא מתלבשת לפי כל גדרי ההלכה עם חצאית שעוברת את הברך וגרביים, או שהיא אומרת שהיא לא הכי צדיקה כי היא מתפללת רק פעם אחת ביום למרות שזה מספיק לנשים ספרדיות[היא ספרדיה]), אני מצידי כל הזמן מסביר לה שמה שהיא עושה זה בסדר גמור ולפעמים אני מוצא את עצמי משכנע אותה שהיא בסדר. ישנו גם דבר נוסף מאפילו יותר מבלבל, לאחר הפגישה הראשונה קבענו עוד פגישה בשעה מסוימת, לאחר מכן היא התקשרה אליי וביקשה לשנות את השעה מכיוון שזה מוקדם לה מידי היא גם ציינה שהיא כבר חשבה שאני לא מעוניין בגלל שהפגישה היתה קצרה מידי, למרות שהיא ארכה 55 דקות(שזה עד כמה שנראה לי די והותר לפגישה ראשונה). וכאשר בסוף הפגישה השניה רציתי לקבוע איתה פגישה נוספת היא שאלה בתמיה "אתה רוצה לקבוע פגישה נוספת?" כאילו שהובן ממני שאני לא מעוניין. לי באופן כללי(עדכמה שאפשר לומר אחרי 2 פגישות) נראה שאנחנו מתאימים מאוד הן מבחינת שאיפות רוחניות והן מבחינת שאיפות גשמיות, אבל אני לא מבין האם יש פה איתות כלשהו מצידה שהיא לא מעוניינת? אני חושש שאולי בגלל שהיא מבית לא כל כך מבוסס היא לא פוסלת אותי בגלל שאני עובד בתחום ההייטק בעבודה מסודרת וגם עוסק בתורה בקביעות? האם בכלל כדאי לי לצאת לעוד פגישות? תודה.

להמשיך בקשר ויחד עם זאת לברר עליה אצל מכרים

לאבי שלום וברכה, אני מאוד מבינה את הבלבול שלך ואת החוסר בטחון שלך לגבי ההצעה הזו. גם ההתנהלות של הבחורה משדרת כאן חוסר ביטחון. אבל אני חושבת שתמיד לאחר פגישה ראשונה יש חוסר ביטחון וחוסר ודאות לגבי ההמשך. הרי אף אחד לא רוצה לשמוע את המילה 'לא' - 'אני לא מעוניין', זה דבר מאוד מכאיב. אז יש איזשהו מרחק שאנחנו שומרים עליו כדי לא להיפגע, ויתכן שזה מה שמסביר מדוע הבחורה לא שאלה אותך שאלות. אני חושבת, שבמקום להישאר מבולבל, תפנה אליה ותאמר לה שאתה מעוניין בהמשך הקשר ותשאל את דעתה בעניין. אני חושבת שעצם זה שהיא הביעה את חששה מספר פעמים שאולי אתה לא מעוניין, זה אומר שלא היית מספיק ברור, וזה עדיין לא אומר שהיא זו שלא מעוניינת. הקנה מידה שלה לבחון את מידת ההתעניינות שלך בה היתה דרך משך זמן הפגישה. יתכן שאחרים יבחנו את מידת ההתעניינות בהם בדרך אחרת. גם אתה לא בדיוק ידעת מהי מידת ההתעניינות שלה בך. בקיצור כל אחד מכם מחכה שהשני יגיד את ה'כן' ראשון. לגבי ההתייחסות שלה כלפי עצמה, אז זה באמת משדר שהדימוי העצמי שלה נמוך. אבל זה גם מראה שהיא בחורה מאוד ישרה, והיא לא רוצה שתטעה בה, זו גם הדרך שלה לבחון את מידת ההתעניינות שלך בה - היא כביכול שואלת 'האם תקבל אותי למרות החסרונות האלו?' ואתה השבת לה בדרכך, שכנעת אותה שהיא בסדר. זו התשובה שהיא רצתה לשמוע. זו דרכן של נשים, לא כולן כמובן, שהן שואלות שאלות אבל בדרכים אחרות. אז זה גם עונה על השאלה למה היא לא שאלה שאלות. אם בכל אופן היא נראית לך מוזרה באופן יוצא דופן, וכך לא נראים לי פני הדברים, מה שעליך לעשות זה פשוט לברר עליה אצל חברות, מורות, שכנים וכד'. בהצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית 052-7642530 בני-ברק

על סף יאוש אחרי נסיונות רבים ומתישים

שלום רב! אנחנו נשואים 6 שנים. התחתנו אחרי תקופה קצרה של היכרות. בדיעבד, לא ידעתי בכלל איך בוחרים בן זוג ולמה עלי לשים לב. מתחילת נישואינו ועד היום שנינו מתארים שאיננו מרגישים בנוח אחד עם השני. לא יכולים להביע דיעה בחופשיות, לא יכולים לדבר עם מישהו בטלפון בלי להרגיש ביקורת מהצד, לא יכולים לדבר ביננו על דברים באופן גלוי בלי פחד וכמובן מבחינתי אותו הדבר ואף גרוע יותר ביחסי אישות. הדברים הלכו והתדרדרו עם השנים. היו תקופות סבירות יותר, אך לצערי אינני יכולה לומר על שום תקופה שבה הרגשתי אהובה, לא מבוקרת, חשובה בעיני בעלי וכו'. היינו מספר פעמים בכל מיני סוגים של טיפולים. הרוב לא נגעו בכלל. היה מטפל אחד שקלט יותר במה מדובר ועברנו איתו משהו קצת יותר משמעותי. בשלב מסויים הוא ביקש מבעלי להגיע למפגשים קבועים מתוך ראיה שיש הרבה על מה לשוחח ולעבוד. בעלי הצליח לעבור תהליך מאד מאד מסויים ובלי הרבה תוצאות "בשטח". אני עובדת עצות!!! אני כמעט ולא טובלת כבר וכשאני טובלת אני מרגישה זוועה עם עצמי ועם הכל. רע לי ואני בודדה. הדבר היחיד שמחזיק אותי כיום הוא שלושת ילדי המקסימים, אך הלב נשרף לי כשאני מתעמקת וחושבת מה הם חווים יום יום בביתינו. מה עושים??? אני לא מסוגלת יותר!!!! אודה לכל התייחסות!!!

פניה לטיפול פרטני

ללאה שלום וברכה, מן הדברים שלך עולה מצוקה מאוד קשה. את גם ניסית טיפולים מטיפולים שונים שלא נשאו פרי, ואת מיואשת מהמצב. אבל יחד עם זאת אני רואה את הנכונות של שניכם למצוא פתרון לקושי, בכל זאת יש לכם שלושה ילדים שזקוקים לאבא ואמא, והמאמץ שאתם משקיעים כדי לשמור על הזוגיות ראוי לציון. את אומרת במכתבך 'לא ידעתי בכלל איך בוחרים בן זוג ולמה עלי לשים לב'. ואני שואלת אותך 'והיום את יודעת כיצד בוחרים בן זוג ולמה עלייך לשים לב?' ובאמת מה זה בן זוג? ומהי זוגיות? ובכלל, בשביל מה להתחתן? מה זה נותן? והאם בזוגיות הכול אמור להיות ורוד, או שזה תהליך של בניה? ומהו הקנה מידה שלך לבחון את הזוגיות שלך? האם את בוחנת אותה לפי מה שאת רואה אצל השכנה או הגיסה או כל אחד אחר? חשוב שתשאלי את עצמך גם 'כיצד אני רוצה שהזוגיות שלי תראה? מהן הציפיות שלי מהזוגיות?'. ואולי אז תדעי אם את בדרך הנכונה. את גם כותבת בלשון רבים 'איננו מרגישים בנוח... לא יכולים להביע דעה... לא יכולים לדבר...' וכו'. האם זה באמת כך ששניכם מרגישים את אותן ההרגשות או שאלו הן רק תחושות שלך? לפעמים רק בן זוג אחד מרגיש את אותן ההרגשות והוא משדר אותן על בן הזוג השני שמגיב בהתאם. את גם כותבת '...לצערי אינני יכולה לומר על שום תקופה שבה הרגשתי אהובה, לא מבוקרת, חשובה בעיני בעלי וכו' - האם היו תקופות בחיים שלך, עוד לפני שנישאת, שבהם הרגשת 'אהובה, לא מבוקרת וכו'. האם זה התחיל רק בנישואין, אולי זו תחושה שמלווה אותך מן הילדות. מהדברים שלך גם נשמע כאילו שאת כלואה בבית כלא, ואינך יכולה לעשות כרצונך, כי את נתונה כל העת לביקורת. יש איזו עיין שבוחנת אותך על כל צעד ושעל, זה נראה לי יותר משהו פנימי שלא מאפשר לך להיות משוחררת. אז כמו שאת אומרת שהלב נשרף לך על מה שחווים ילדייך, לכן לפחות בעבורם, הרי זה מה שאת אומרת שמחזיק אותך, הייתי כן ממליצה שאמא שלהם תלך ותקבל עזרה מקצועית באופן פרטני, ולאחר מכן יהיה לדעתי אפשר לעבוד אתכם כזוג. בתוך כדי התהליך הטיפולי תלמדי לאהוב ולקבל את עצמך כמו שאת, עם כל החסרונות והיתרונות, ותלמדי גם לסלוח לעצמך. כי בד"כ אדם שלא אוהב את עצמו ויש לו ביקורת עצמית מאוד גבוהה ודרישות גבוהות מעצמו, קשה לו לפתח קשרים בין אישיים בריאים, וקשה לו לאהוב את האחרים. ברכה והצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית 052-7642530 בני ברק

תגובה לתשובות שניתנו לי

שלום לכל העונים, באמת תודה אמיתית! אנסה להרחיב מעט יותר כדי לתת תמונה יותר ברורה. לגבי מה שכתבתי על ביקורת, פחד וכו'- אני לא יכולה לדבר בחופשיות אפילו לא עם שכנה שדופקת בדלת לשאול משהו (לא רק בטלפון) כי איכשהו בעלי ימצא דרך ללגלג או להעיר משהו בוטה על מה שנאמר או על איך שזה נאמר או על הכוונות הניסתרות שלי שהוא מפענח מדברי (שברוב המקרים פשוט לא קיימות...) זו הרגשה איומה להרגיש כל הזמן בהסתכלות שיפוטית כזו ולכן אני מוצאת את עצמי נמנעת מלעשות דברים כאלה לידו. כמובן שזה משפיע על התקשורת ביננו!!! וכמובן שלא ניתן לדבר ביננו על דברים בלי להרגיש הרגשות דומות ואף חמורות יותר. אני אתייחס גם לשאלה "מה אני רוצה?"- ובכן, ברור שאני רוצה בית של שמחה אהבה ושלום. אבל אם להיות כנה, אני קצת מיואשת. אני יודעת כמה כוחות השקעתי וכמה כספים הוצאנו על העניין, אני יודעת כמה כוחות נפש זה אומר להתחיל ולהמשיך עם כל טיפול וטיפול... ומדוע שאבחר לעשות זאת שוב אחרי כל החוויה הקשה הזו???? אכן הייתי מעדיפה לשמור על הבית ולהתחיל דף חדש וכל זה, אבל אני צריכה שיתוף פעולה, אני לא לבד בעניין, ואני מרגישה שאין לי את השיתוף פעולה וההתגייסות האמיתית לעניין. היו שינויים מזעריים מצד בעלי אך השינויים לא מספיקים בכדי לייצב מצב כזה כמו שלנו ולא ניכר מבחינתו שהוא מסוגל או רוצה לעשות שינווים גדולים יותר. כמו כן כל שינוי החזיק מעט מאד זמן ולא התקבע בחיים שלנו. עוד בעיה רצינית שהייתה עם כל הינוי ושינוי, היתה שהוא מצליח לעשות את השינויים בצורה מאד חיצונית (רק למעשה ולא עם חיבור לעניין) דבר שמאד צורם לי ואף מחמיר את המצב. מנגד, כשאני עושה שינוי, אני עושה אותו מתוך הבנה וחיבור, ורצון להתקדם וכו', והפער בעמדה של כל אחד מאיתנו אף יותר פגיעה נוספת ורבים המשקעים עקב כל הטיפולים למיניהם.... לתגובתכם, בתודה!

ושוב - ממליצה על טיפול פסיכותרפויטי פרטני

ללאה היקרה שלום, מאחר ואני לא שומעת את הצד של בעלך, אני אתייחס רק לקושי שלך, ואיתך הסליחה. את גם בודאי שמה לב שמעל גלי האתר אי אפשר לברר דברים, זה כמו טלפון שבור, ויש קטעי מידע, אז לכן גם התשובות משתנות בהתאם למידע החדש, וכך זה עובד גם בטיפול, עד שמגיעים לשורש הבעיה. אז אני שוב אחזור ואומר, שבמקרה שלך כן הייתי ממליצה לך לגשת לייעוץ או לטיפול כדי להעצים אותך ולתת לך כוחות להתמודדות, וכדי שתקבלי החלטות, אם וכאשר תקבלי, כמה שיותר מאוזנות. זה שאת כותבת שבעלך מתנהג איך שהוא מתנהג, בביקורת וכו', זה עדיין לא אומר שאת צריכה לשרת את המטרות שלו. זה עדיין לא אומר שאת צריכה להגיב איך שאת מגיבה, בפחד וכד'. ברגע שאת תפסיקי להגיב בפחד מפני התגובות שלו, הוא גם ירפה ממך. את צריכה להיות חזקה ולא לאפשר לאף אחד, אפילו לא לבעלך, לערער את הביטחון העצמי שלך. את צריכה לדעת שאף אחד אינו יכול לשלוט לא על החיים שלך ולא על החיים של אף אדם אחר, אלא אם כן הוא מאפשר לו את זה. את כביכול נותנת אישור לבעלך לשלוט לך על החיים. ברגע שאת תחליטי שאת זו שמחליטה עם מי לדבר, כמה לדבר ומתי, מה לעשות ואיך לעשות, שום רוח לא תזיז אותך או תפחיד אותך. אף אחד לא יכול לחדור את גבולות ה'אני' שלנו אם אנחנו לא מאפשרים לו זאת. אז קודם כל, מה שעלייך לעשות זה לבנות את גבולות ה'אני', ולדעת שרק בידייך להחליט למי לאפשר להיכנס ואת מי להשאיר בחוץ. מהדברים שלך נראה גם שאת מאוד תלותית בבעלך ובדעה שלו. ואולי את פוחדת לקבל החלטות ולקחת אחריות, יתכן שנוח לך שיש לך מבקר חיצוני. יכול להיות שמאז ומתמיד היה לך מבקר חיצוני, (אבא, אמא, מורים וכד') ואף פעם לא היה לך אומץ לקבל אחריות על המעשים שלך, ולכן גם לא בנית את המבקר הפנימי שלך. אבל כל הדברים שאני אומרת זה רק בגדר השערות, ללא טיפול ובדיקת הנושא, אי אפשר יהיה לדעת מה בדיוק הקושי. לפעמים גם נוח לנו להישאר בדפוס מחשבה מסוים או בהתנהגות מסוימת כי זה משרת אותנו, מכל מיני סיבות. קשה לנו להתנתק מהרגלים, אנחנו חשים פחד משינוי, ולא כל אחד מוכן לעשות שינוי, כי זה ידרוש ממנו הקרבה. אז אם את באמת רוצה לפתור את הקושי שלך ולעשות שינוי, את תהיי חייבת להאמין שזה אפשרי, וזה אפשרי. מניסיוני. הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכו תרפויטי, שיתן לך כלים, קודם כל לצמיחה אישית, ובהמשך בע"ה לצמיחה של הזוגיות. ושוב, בהצלחה. נאוה סבג מטפלת רגשית ומנחת נישואין ומשפחה 052-7642530 בני-ברק

מתי משתמשים בכלל יוצאת מן הכלל

לחברי, ידידי ועמיתי הנכבדים. הברכה והשלום אמש התקשרה גברת ובפיה סיפור כדלהלן: אדם הנשוי כמחצית השנה, יצא אל שוק העבודה מיד לאחר הנישואין, ולאחר כשלושה חדשים פוטר ממשרתו מפאת תלונות חוזרות ונשנות שאינו שומר על ענייני צניעות כנדרש, ואף סיפר לה על התמכרותו לעניין. אותה גברת שאף היא מאחת הקרבנות הוסיפה, נומק, כי סיבת הפיטורין בשל בעיה כלכלית. האישה חשה אחריות לעניין, א] משום שיכול להפיל עוד קרבנות ב] משום שיכול להמיט על עצמו פירוק חיי הנישואין. כששמעה שאני מתמחה בתחום הייעוץ הזוגי ביקשה שאקדים רפואה למכה. לאחר ששמעתי את משאלתה, השבתי לה שמניסיון קליני כפי ששמעתי מאנשי מקצוע אקדמאים כל זמן שהאדם לא מגיע לטיפול מתוך דחק פנימי עמוק והבנת הבעיה על בריה, אפי' עם נצליח להביא אותו למטפל טוב ככל שיהיה, הטיפול לא יעלה יפה, משום שמרגיש שהוא שולט במצב ואינו צריך לערב גורם מטפל, ואפי' שיתכן שבתוך תוכו הוא מודע לעוונו ולתוצאות היכולות להיגרם בגין כך. אשר על כן הסברתי לה את הצורך לערער לו את השליטה במצב הפנימי שלו, ועי"כ נבנה לו מוטיבציה או דחק פנימי עמוק לטיפול. סיימתי את השיחה שאני יחשוב על העניין, באומרי בליבי - 'מה לי ולצרה הזאת', אמנם בתחושות מנוגדות, מצד אחד מוזרות הפנייה (לאחר בירור העניין אומת הסיפור), ומצד שני לא לחינם גלגל הקב"ה לפני את העניין שהרי היה יכול לעלות על כל שולחן של מטפל אחר, (אין לי כל הכרות עם הגברת הנ"ל). זאת ועוד, הרי אותו אדם אפי' שמודע לעניין התמכרותו, הניסיון מוכיח שאינו מבקש טיפול עד הנפילה שנתפס בעולו או עכ"פ עד שחש את התפיסה ממש כמרחק יריקה, וא"כ מדוע שאותו אדם ירצה ללכת למטפל ? ומאידך, הרי סוף גנב לתליה, וכשהחששות יתקיימו איך אוכל לומר 'ידינו לא שפכו את הדם הזה', ושמא זה מצריך לעשות כל מאמץ דרך הקהילה או המשפחה להביאו לטיפול ולמנוע פיצוץ בחיי הזוגיות שלהם שלעת עתה מוגדרים כהצלחה. ישנו אמרה ידועה 'מרוב עצים לא רואים את היער' - מרוב מחשבות ולבטים איני יודע מה להחליט, שהרי הכלל הפשוט הוא לטפל באלו שפונים ומבקשים טיפול, אולם ד"ר עמי שקד פעמים שאומר שיש צורך לעגל פינות ולצאת מהקופסא, ואולי זה המקרה הקלאסי שיש להשתמש בכלל הזה, שהרי לאחר הכול נשמר כאן חיי זוגיות ונקדים את הרפואה קודם הפיצוץ הגדול וכמעט הוודאי. אשר על כן פונה אני עליכם עמיתי היקרים לשמוע חוות דעתכם בנידון. יישר כוחכם והצלחה מרובה בס"ד אליעזר דייטש

לדעת להציב לעצמי גבולות

שלום וברכה, לאחר קריאת מכתבך הייתי רוצה להביע מספר מחשבות שעולות בראשי. א. אני חושבת שאם הגברת פנתה אליך בנושא, והיא "אחת מהקורבנות", כפי שנאמר, אז אולי היא בעצם במצוקה והיא זו שצריכה לקבל עזרה. ואם אכן יתברר שזוהי האמת, כפי שהיא ציינה, יתכן שגם אפשר יהיה להגיע לאותו אדם. ובאמת מי אמר שכל מה שהגברת סיפרה הוא אכן האמת? ב. נשמע גם שהיא עדיין בקשר איתו, הוא הרי שיתף אותה בבעיה שלו. אולי זו הדרך שלו להמשיך איתה בקשר, והיא מתפתה מתוך רצון לעזור לו? ג. נשמע שנוח לה להפיל את התיק הזה על כתפיו של מישהו אחר, ולברוח מהאחריות שלה למה שקורה. אם היא באמת רוצה לעזור לאותו אדם, הדרך היחידה שלה היא לשכנע אותו לגשת לטיפול. לא חושבת שאתה צריך לקחת את המטלה הזו על צווארך. ד. רק מי שרוצה עזרה, אפשר לתת לו אותה, אחרת הוא לא ישתף פעולה, והמאמצים שישקיע המטפל ירדו לטמיון, וישאירו את המטפל מותש ומתוסכל ועם תחושה של כישלון. ה. מה יותר פשוט מלשאול רב מו"צ, ולהסתלק מן הספק, אם עד כדי כך העניין מטריד את מנוחתך. רציתי גם להתיחס למשפט שלך "לא לחינם גלגל הקב"ה לפני את העניין..." - אני חושבת שהסיפור הזה התגלגל לידיך רק כדי ללמד אותך גבולות. וחשוב מאוד שלמטפל יהיו גבולות, אחרת הוא יישחק. נכון שאנחנו רוצים לעזור ולהציל את כל העולם, אבל אנחנו מוגבלים, מה לעשות. מטפל צריך לדעת גם להגיד 'לא' - 'בזה אני לא מטפל - על המקרה הזה אני לא לוקח אחריות', ולדעת לחיות עם ההחלטה בשלום. ברכה והצלחה נאוה סבג /

תקשורת

שלום, אני נשואה שנתיים, יצאתי עם בעלי מס' שנים לפני חתונה, התחזקנו יחד ואנחנו דתיים מאוד עכשיו.בגלל שלא הצלחנו כל כך לשמור נגיעה בעיות שהיו בעבר כרגע צצות ומביאות איתן מטענים לקשר. יש בינינו פער עצום בתקשורת, בעלי מאוד פזיז ומדבר מהר כמו כן חושב מהר, לכן לא יכול כל כך לחכות עד שאסיים לומר את מחשבותיי, ואני חושבת לאט יותר, בד"כ שקטה כך שגם מדברת מעט וחושבת הרבה. אני אוהבת לרדת לעומק של כל דבר והוא ממש לא אוהב להיתקע על דברים.(כך הוא קורה לזה) המצב ממש הידרדר, אני מאוד פגועה מבעלי שכאילו נראה כלא מתעניין במה שיש לי לומר כי הוא כל כך אחר וכל כך ממהר להעביר את הדיבורים שלי, לפתור לי אותם, אין לו סובלנות לשבת ולשמוע בשקט, הוא חייב להביע דעתו כמה שיותר מהר גם אם ללא סיימתי. וזה לאוו דווקא בויכוח. זה יכול להיות סתם משהו שארצה לומר או לשתף. מתוך כך, אני לא מסוגלת לקיים יחסי אישות עם בעלי. מזה תקופה של חודשים. אפילו קרוב לשנה. אני יודעת שזה אסור אבל פשוט לא מסוגלת אני נדחית ממנו ונרתעת ממנו כי אני רואה בו דמות לא אינטלגנטית, ולא חכמה. כי לא אוהב להיכנס לעומקם של דברים ומדבר על הכל באופן שטחי וכללי.בצורה קיצונית לגבר. מתוך כך בעלי נפגע מאוד ומרגיש כלום וכך גם אני. הבעיה הגדולה היא שאני לא מסוגלת לגעת בו. והוא לא מסוגל להקשיב לי. כי לטענתו חסר סובלנות מהעניין. יש לציין שגם כשהיינו מקיימים את המצווה הוא לא היה הבן אדם הכי רגוע בעולם ועדיין היה מדבר לפני שחושב. וכו. אני מרגישה שהייתי וגם עכשיו...מדברת איתו, אנחנו מגיעים למסקנה ויום אחר כך הוא שולל אותה בדעתו או במעשיו. אני כבר מתחילה להרגיש שבגלל שהוא מדבר בצורה כללית מדי ולא פרטנית, (ובבקשה אל תענו לי שזה כל גבר כי גם ביחס לגברים אחרים הוא מאוד כזה...ואומרים לו את זה...) יום אחר כך הוא טוען שהבין אחרת כי לא ירד לסף דעתי. בקיצור, המצב נורא. אין לי כוח לחיות איתו. ואין לי רצון בכלל לדבר איתו. על כלום. אני מרגישה מבוטלת על ידו. אני פשוט מעדיפה לשתוק. לכן, אני בסוג של דכאון מזה, כבר מעל שנה, אני מתרחקת מחברה וממשפחה כדי שלא ידעו מה עובר עליי,כי זה כל כך יוצא לי מהעיניים. וגם שם אני נמצאת במן שתיקה כזו. ואני מצטערת אם אני עושה משהו אסור אני פשוט לא מסוגלת להתקרב אליו עד כדי כך שאם אקיים לשם המצווה אבכה לפני בו בזמן ואחריי. אני מרגישה שאין לי קשר אליו. סליחה על האורך. אני במצוקה קשה מאוד. אשמח אם תענו כמה שיותר מהר. תודה רבה.

פניה לייעוץ זוגי

לעמליה שלום וברכה, מבין השורות אני שומעת את המצוקה שלך. את מתארת בעל שלא מתחשב ברגשותייך ובדעותייך, וממש מבטל אותך. את מרגישה שאין לך מקום בליבו ואינך מוערכת. אך יחד עם זאת אני שומעת מבין השורות גם את המצוקה של בעלך, הוא לא מבין על מה הסער ומדוע את מונעת ממנו קירבה וגם הוא מרגיש חוסר הערכה מצידך. אכן, נשמע שיש כאן קצר בתקשורת, אי הבנה, חוסר הקשבה האחד לשני, והצטברות של תסכולים וכעסים, עד כדי התרחקות האחד מהשני. אני הייתי ממליצה לכם לגשת לייעוץ זוגי בהקדם, כדי לקבל כלים שיחזקו את התקשורת והקשר ביניכם. וחבל על כל רגע. יש דרכים לעזור לכם, ואין מקום לייאוש. נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית 052-7642530 בני-ברק

צריכה עזרה בהולה

בס"ד ילדה בת 10 שכל הזמן צועקת -מדברת בקול רם מאוד. בעבר ,כשזה התחיל לקחנו אותה לבדיקת שמיעה ואכן היתה ירידה קלה.אך כיום כשהמצב תקין הצעקות ממשיכות ובלתי נסבלות בעיקר לי( מכוון שבעלי ממשיך להתייחס לילדה רגיל ודי בשלווה ומעיר לה בעדינות לא לצעוק).היום עשיתי מעשה שלא יעשה וגם ברגעים אלו אני בוכה על מה שעשיתי.לאחר שמס' פעמים ביקשתי ממנה לא לצעוק והזהרתי אותה -היכתי אותה .לצערי הרב הגעתי להתפרצות זעם והרבצתי לה כוון שלא היתי מסוגלת לשמוע אותה יותר.הבכי שלה והמבט של הילדים האחרים על המעשה השפל שעשיתי לא עוזב אותי ובעיקר שלא הצלחתי לשלוט בעצמי ולא התנהגתי כאמא,כאדם.ברור לי כי הבעיה היא בי .בבקשה עיזרו לי מה לעשות?איך לטפל בי ובעיקר מה להגיד לילדה ולשאר הילדים?

תמיד אפשר לעשות תיקון ותשובה על מעשה

לורד שלום וברכה, ראשית, מהדברים שלך אני מבינה שהבת שלך לא צועקת סתם צעקות, אלא שכשהיא מדברת היא מדברת בקול רם. אם זה אכן כך אז הייתי רוצה להעלות מספר השערות לגבי התנהגותה. א. יתכן שצריך לעשות לה שוב בדיקת שמיעה, אולי יש לה ירידה נוספת בשמיעה. ב. יתכן שזה נובע מהרצון שלה לקבלת תשומת לב. ועובדה, היא מקבלת תשומת לב. אומנם לא בדרך חיובית, אך לפחות היא מזכירה לכולם שהיא קיימת שהיא כאן. פעמים שזה נובע מפחד - אם לא שומעים אותי, משמע איני קיים, וזו תחושה מאוד מפחידה. ג. האם היא מתנהגת כך רק בבית או גם מחוץ לבית? והאם זה מפריע גם לאחרים או רק לך? ד. התגובה שלך להתנהגות שלה, בפעם האחרונה, היתה מאוד קשה, כך את מתארת, וזה רק מוכיח עד כמה את מרגישה מצוקה וחוסר אונים בקשר לאותה בת, ואולי חוסר אונים בכלל בכל הקשור לחינוך הילדים. יתכן גם שיש לך קושי בזוגיות שמקרין כלפי הילדים. ה. האם ההתנהגות של הילדה מעוררת גם ויכוחים בינך לבין בעלך? אם כן, יתכן שיש משהו בקשר הזוגי שדורש תשומת לב ופתרון?! בעצם, צריך לשים לב למה ההתנהגות של הילדה מובילה, וכך אפשר לדעת גם היכן למצוא את הפתרון. ו. הרבה פעמים הילדים שלנו, דרך ההתנהגות שלהם, מעצימים את הקשיים שלנו אנו. הם בעצם שליחים קטנים של בורא עולם, להזכיר לנו שיש עוד מה לתקן, למשל ללמוד להיות סבלניים כלפי הזולת, לקבל את הזולת כמות שהוא. ז. חשוב שתביטי על הדברים בצורה כזאת: לי ולבת שלי יש קושי, במקרה הזה, שהיא מדברת בקול רם. ולא 'לי יש קושי עם הבת שלי' - לא שהבת שלי היא הקושי שלי. כך הדברים נראים אחרת ופחות מאיימים. ז. גם אם עשית מה שעשית כלפי הילדה, והילדים ראו זאת, עדיין אפשר לתקן, בשביל זה ניתנה התשובה. את יכולה להסביר לילדה או לילדים, שאמא התפרצה והיא מאוד מצטערת, גם לאמהות דברים כאלה יכולים לקרות, ואת מבקשת סליחה. כולנו עושים טעויות כאלה ואחרות, ונמשיך לעשות טעויות במשך החיים שלנו, מה לעשות! אנחנו בני אדם לא מלאכים. רק מה, בגלל שאנחנו בני אדם ועושים טעויות, ניתנה בידינו האפשרות של התשובה ושל הסליחה. זה לא יוריד מערכך כאמא, אלא אף יעצים אותו. הילדים ילמדו שגם אם הם עושים טעויות קשות יש דרך חזרה, וזה לימוד גדול עבורם. ומי יודע, אולי כל מה שקרה זה בשביל שנלמד את המוסר השכל הזה. בנוסף, אם את ממשיכה לחוות קושי בכלל עם עצמך, הייתי ממליצה לך לגשת לטיפול רגשי או טיפול פסיכותרפוייטי, שיעצים אותך כאם וכרעיה, ויעזור לך להשתחרר מכעסים. יתכן שבסך הכול את זקוקה ליד מכוונת בקשר לנושא הספציפי הזה ותו לא, את יכולה גם לפנות למנחת הורים או יועץ חינוכי שיבררו יחד איתך את הקושי ויתנו לך כלים להתמודדות. ברכה והצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית 052-7642530 בני-ברק

בעיה בשלום בית

היי אני בת 28 נשואה +2 בעלי עזב את הבית לפני כחודשיים אנחנו כ-6 שנים ביחד והוא רוצה להתגרש הוא טוען שהוא הפסיק לאהוב ולא מתאים לו לחיות איתי יותר מאז שהוא עזב אני לא מפסיקה לבכות אני אוהבת אותו מאוד הוא טוען שאנחנו נשאר חברים טובים והוא לא רואה אותנו בזוגיות ביחד, אני לא רוצה להתגרש והוא עומד על זה, ויש לי פחדים כל הזמן מה היה אני לא מקבלת את הפרדה בכלל איך אני יחזיק מעמד בלעדיו איך אני יכולה להציל עם בכלל ...

ייעוץ זוגי ו/או טיפול פסיכותרפוייטי

לגיגי שלום וברכה, לא פשוט לשמוע מאדם שאת אוהבת וחיה איתו כבר שש שנים ויש לך ממנו גם שני ילדים, ביום בהיר אחד, שהוא הפסיק לאהוב אותך. אני לא חושבת שיש מי שיכול לשמוע משפט כזה ולא להישבר ולחוש פחד עצום. וכמה שאנסה להיות במקום שלך ולהרגיש את הכאב שלך לעולם לא אצליח, אני רק יכולה לשער. ראשית הייתי רוצה לומר שגם אם בעלך מבקש להתגרש ממך באופן מידי, אני לא חושבת שאת צריכה להיות פזיזה ולשרת את הצרכים שלו. חשוב שתתנהלי כרגע ביישוב הדעת, תקבלי ייעוץ על ידי איש מקצוע כדי לדעת כיצד להתנהל מול הדרישות של בעלך, ולבדוק האם 'הנר עוד דולק' והאם אפשר עוד להציל את הזוגיות. יתכן שבעלך עושה צעד פזיז שהוא אינו יודע את ההשלכות שלו, יתכן שהוא מבולבל או מופעלים עליו כל מיני לחצים מן החוץ. לכן חשוב לא להיבהל ולהתנהל ביישוב הדעת. גם אם בכל זאת בעלך עומד על כך שתתגרשו מבלי לתת הסבר, את חייבת להיות חזקה ולדעת שהעולם לא יפול אם וכאשר תתגרשי. רבות דרכים למקום להושיע אותך. מי יודע, אולי האושר מחכה לך במקום אחר. אולי מה שאת רואה היום כנישואין אידיאליים יתגמד לעומת הנישואין הבאים שלך, אם וכאשר. נשמע גם מדברייך שאת היית מאוד תלותית בבעלך, ז"א שאם הוא עוזב, את נשארת תלושה ותלויה ללא משען. אני חושבת שהגיע הזמן שתבני יסודות חזקים משל עצמך, ותגלי את העוצמות ואת היכולות שלך. תגלי שאת יכולה לשרוד בכוחות עצמך ולא להיות תלותית באחרים. לסיכום, מאחר וישנן עוד הרבה שאלות שעלייך לתת עליהן את הדעת לגבי ההתנהלות שלך ושל בן זוגך בקשר הזוגי, אני ממליצה לך לקבל תמיכה וייעוץ מאיש מקצוע המבין בתחום. הדבר שיעזור לך לעמוד על רגלייך ויאפשר לך לפתוח ערוצי חשיבה חדשים לגבי העתיד שלך. ברכה והצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית 052-7642530 בני-ברק

אבא של אשתי עשיר ולא מסייע לנו. אבא שלי לא עשיר ומסייע לנו

אנו הורים לשניים(4.5, 3), ציונים דתיים בגיל 30. אנו נשואים קרוב ל6 שנים ועד היום חיים בשכירות. ביני לבין אשתי יש מריבות רבות, בעיקר סביב הסוגייה הבאה: אנו רוצים לרכוש דירה פשוטה בפריפריה (650,000ש"ח). אבא של אשתי אדם אמיד מאוד ולא מעוניין לסייע לנו אפילו בסכום של 4 ספרות, בתואנה כי אין לא. יש לציין שאין סיכוי שאני טועה כיוון והוא מנהל בכיר בפירמה יוקרתיח מאוד. נקודה זו מצטרפת לעובדה שהם לא הביאו נדוניה-"אצלנו במשפחה זה לא מקובל". אבא שלי הוא פנסיונר, שעבד כפקיד זוטר כל חייו, יש לו עוד 4 ילדים לחתן בע"ה, הוא מוכן לתת לי לדירה 200,000 ש"ח, בתנאי שיהיה שקל מול שקל מצד הוריה של אשתי.- לדבריו, אם העשיר לא נותן, למה שה"עני" יתן? בנתיים אנו מוציאים 35,000 ש"ח בשנה לשכירות, סכום היורד לטמיון. בקשתי מאשתי שתשכנע את אבא שלה, את אמא שלה- אבל היא לא מוכנה לנסות- היא משוכנעת שאין להם. שכנעתי את אבא שלי לעזור במשהו חלקי, והוא נתן לי עד עכשיו כ40000 ש"ח אך אני לא מוכן לבקש יותר. היחסים שלי עם ההורים שלה הם בסדר גמור.בשולחן שבת הכל זורם חלק ואין רקע של מתיחות. אני יודע שהוא איש ממלוח ועקשן מאוד, עם ראש של "סוחר". אני יודע שאם לא היה לו כסף-לא הייתי מבקש. אני חושב שכל אבא שאוהב את הן שלו עוזר לו במידה ויש לו. יש אפשרות שנגור בבית קרקע רחב ידיים בירוחם בחינם, (דוד שנמצא בחו"ל) אך היא לא רוצה לגור שם ומעדיפה לשלם שכירות גדולה על דירה קטנה בקומה שלישית ללא מעלית. אין לי כח יותר. אני חושב על היפרדות ממנה, אך חושש מלהיות רחוק מהילדים שאני כ"כ אוהב. כ"כ יש בה מעלות טובות והיא נאה מאוד אך בחצי שנה האחרונה אני שואף למהנע מיחסי אישות עד שלא נסדיר את נושא הדירה, שמא נתגרש (גם היא לא פוסלת)ואז יהיה קשה ומסובך לשנינו, בקשתי היא ,אם אתם יודעים איזה דרך להציע לי לקדם את מטרתי, שאביה יסייע לנו ברכישה (יש לנו רק 100,000).כמובן שאנו נקח משכנתא על סכום מסוים מעבר לסכום שההורים יביאו בע"ה תודה רבה!!!

לפנות לייעוץ מקצועי

שלום וברכה, ראשית, אני מצטרפת לכל הנאמר בתשובות הקודמות. מן הדברים שלך ניכר שאתה נמצא במתח רב ואולי אפילו במצוקה. אף אחד מהסובבים לך, כך זה נשמע, לא מבין את הצורך שלך. בודאי יש לך סיבות מספיק טובות מדוע אתה רוצה לגור בדירה משלך, ולא בדירה מושכרת. אולי השיקול שלך הוא שדירה "משלך" תתן לך יותר נוחות, יותר ביטחון, פחות לחץ של אחרים (המשכירים) עליך, לא יהיה עליך איום של הוצאה מהבית, אם וכאשר יהיה, אתה בעצם תשלוט על החיים שלך ולא תהיה נשלט. תדע שתמיד יש לך לאן לחזור - קורת גג, מקום בטוח ומוגן. אני בטוחה שגם טובת משפחתך מאוד חשובה לך, ובעצם כל מה שאתה עושה ונלחם עבורו זה גם למענם. אבל מבלי משים אתה גם אומר - אם אין לי דירה אז גם לא תהיה לי אישה. לפי תפיסתך אי אפשר לקיים חיי משפחה תקינים (בכל אופן כך זה נשמע מדבריך) מבלי שתהיה לאדם דירה משלו. אני בודאי לא צריכה לספר לך על משפחות רבות שחיות שנים רבות בשכירות, ומקיימות חיים עשירים. אבל אני לא חושבת שזה מה שישכנע אותך, ולכן מאחר שאתה נמצא במתח מתמיד שמשתק אותך ואת הזוגיות שלך, הייתי ממליצה לך מאוד לגשת ולקבל ייעוץ מקצועי. נ.ב.: ודאי לי שלקב"ה יש גם דירה מוכנה עבורך, אבל ההתנהגות שלך רק מרחיקה אותה ממך. ויכוחים לא בונים דירה. רק ביישוב הדעת ובהקשבה לדעתו של השני ובכבוד לזולת תוכל להגיע להבנות ותובנות. מי יודע, יתכן שלאביה של רעייתך יש מה לתת, אבל מאחר שהוא רואה את ההתנהגות שלך הוא פוחד להשקיע את כספו על קרן הצבי. יתכן שלאחר שתיפתר הבעיה הספציפית הזאת של הדירה, אתה תעשה מהומה על דברים אחרים, ומה אז? גם אז תיתן אולטימאטום "או שאני מקבל או שאני הולך" למה שאביה של רעייתך יסמוך עליך? - כדאי שתתחיל להתנהל בצורה הרבה יותר בוגרת, כי האופן בו אתה מתנהל רק מרחיק ממך את מבוקשך. כל הדברים שנאמרו על ידי נאמרו על בסיס הדברים שנכתבו על ידך ועל בסיס השערות שלי. חסרים פרטים כדי להבין את הרקע ואת המצב. לכן, כמו שכבר אמרתי, חשוב שתפנה לאיש מקצוע לבירור העניין. דרך איגוד י.נ.ר תוכל להתעדכן לגבי אנשי מקצוע. בברכה ובהצלחה נאוה סבג מטפלת רגשית ומנחת נישואין ומשפחה 052-7642530

"מלכת כיתה"- עזרה לילדה בכישורים חברתיים

שלום וברכה, יש לי ילדה בת 9, מאד חכמה ומיוחדת. לאחרונה שמתי לב כי היא עצבנית ובוכיה, מה שלא מאפיין אותה, ומתלוננת כי ילדה מסוימת רבה איתה בכיתה. התקשרתי למורה לברר מה קורה, אחרי שביתי הצהירה כ "לא תלך יותר לבי"ס הזה לעולם" וכו'... והמורה אמרה כי הבעיה היא שביתי מלכת כיתה, והרבה אמהות התלוננו באסיפת הורים כי ביתי שתלטנית, ומפלה ילדות במשחקים, וגם הבת איתה היא רבה היא כזו, ו"אין שני מלכים שולטים בכתר אחד", וכי כדאי לי ללמד את ילדתי איך מסתדרים בחברה. אגב, גם אני תמיד הייתי "מלכת כיתה", ואני מבינה היטב את הבעיה של ביתי. שאלתי היא כיצד אני יכולה להקנות לה כישורים חברתיים תקינים? איך מלמדים אותה לכבד, ולוותר, ולהסביר לה שבנות לא אוהבות שמשתלטים עליהם, דיברתי והסברתי לה את זה הרבה מאד בעבר אך זה לא נקלט. האם היא צריכה טפול? האם מישהו חיצוני צריך לעזור לה בזה? האם יש ספרים או משהו מומלץ בנידון? מודה מראש לתשובתיכם, אמא מודאגת.

לאמא המודאגת

לאמא היקרה, קצת קשה לענות על שאלתך, עפ"י הפרטים שנתת, לכן הייתי מציעה לפנות למנחת הורים ולברר איתה את העניין. מתוך הדברים שלך עולות שאלות נוספות שיש לתת עליהן את הדעת, וישנן גם כמה דרכים לפתור אותן. יתכן שאפשר יהיה לפתור את הקושי בקלות (ע"י קיום שיחה עם הילדה, או לבקש את שיתוף הפעולה של המורה במציאת פתרון כיתתי), ויתכן שתזדקק חשיבה יותר מעמיקה לגבי ההתנהלות של הילדה - למשל, יתכן שנצטרך לשאול מדוע הילדה זקוקה לשליטה על האחרים? האם זו הדרך שלה להשיג חברות (בכוח)? האם זו הדרך שלה לקבל תשומת לב? האם רק בדרך זו היא מרגישה בעלת ערך? ועוד שאלות כאלה ואחרות. ברכה והצלחה נאוה סבג מטפלת רגשית ומנחת נישואין ומשפחה 052-7642530 בני-ברק

חוסר יציבות

אני בת 23 נשואה+2 כשהתחתנתי ידעתי בתמימותי שאני מתחתנת עם בן תורה אבל להפתעתי טעיתי [הוא לא מקדיש אפילו מעט ללימוד ובקושי מתפלל זה מאוד כואב לי] אבל נוסף לצד הרוחני יש לנו הרבה ויכוחים ומריבות בחיי היומיום הוא חם מזג ומאוד קפדני בסדר וניקיון ומתעצבן מכלום מדברים ממש פשוטים אני מאוד משתדלת לרצות אתו אבל אףפעם זה לא מספיק מבחינתו, תמיד יש לו על מה לריב וזה קורה ממש בפתאומיות הוא יכול לבוא רגוע וברגע להתהפך[וכך להיפך]הוא גם משנה כלפעם את דעתו . לפעמים ישלו רצונות מסוימים שלא מתקבלים על דעתי אני שואלת אותו מה הסיבה מאחר ומה שהוא מבקש זה לא הגיוני אבל הוא עומד על שלו למרות שאין לו סיבה,ההתנהגות הלא יציבה הזו מאוד מתסכלת במיוחד שהבן הגדול רואה את ההתנהגות הלא יפה והמזולזלת כלפי [מאחר וזה מלווה במילים מלוכלכות ] אני מאוד פגועה הבלגתי הרבה במשך הנישואים שלנו בעלי לא מעונין כרגע ביעוץ[אולי גם זה ישתנה] מה עלי לעשות והאם יש תקווה לנישואינו[אגב גם היחסי אישות ביננו לא טובים הוא מוותר עלי בקלות וגם על המצוה]תודה רבה וישר כח לכם.

שני יהלומים שזקוקים לליטוש

חברה יקרה שלום וברכה, את מספרת בכאב על ציפיות שלך מבעלך שלא התממשו בנישואין, וכן על אווירת בית מאוד מאוד מתוחה ועצבנית, שמשפיעה גם על ילדייך. מצד אחד אני רואה את האכזבה הגדולה שלך מבעלך, אבל מצד שני אני גם רואה את האכזבה של בעלך מעצמו. אני לא חושבת שהוא רוצה להיות במקום הזה, כלומר, להיות הבעל המאכזב, ואם את משדרת לו חוסר הערכה - אם אתה לא לומד ולא מתפלל אתה עבורי לא שווה - את כביכול ח"ו מוחקת אותו. ואת יודעת שאף אחד לא רוצה להיות מחוק, בלתי מורגש. ומי יודע, אולי ההתנהלות שלו בבית, היא כדי להזכיר לך ולו שהוא קיים, ויש לו מה להגיד. למרות הנאמר, אני רוצה להדגיש, שאין בדברים שלי כדי להצדיק את התנהלותו של בעלך, כפי שאת מתארת. בסופו של דבר הוא יצטרך ללמוד התנהלות אחרת, וזה אפשרי. אני בטוחה שחוץ מהדברים שהזכרת, יש בבעלך גם צדדים טובים שאת אינך רואה כעת בגלל הכאב שלך שמסתיר אותם. כמובן שאת יכולה להמשיך ו'לבכות' על שלא קיבלת את אשר חפצת, אבל את גם יכולה לקחת את הניסיון הזה כאתגר, ולנסות לצמוח ולהצמיח מתוך המקום הזה. הנישואין הם כור ההיתוך של היהודי - אף אחד לא אמר שתהליך בניית הזוגיות הוא קל, הוא דורש מאמץ. שני בני הזוג הם כמו שני אבני יהלום בלתי מסותתות. רק אחרי עיבוד נכון הערך שלהם יגדל ויעלה. מלכתחילה עלינו להבין שלא באנו אל הזוגיות מושלמים, את השלמות אנחנו משיגים תוך אינטראקציה עם בן הזוג שלנו. ע"כ בודאי ובודאי שהייתי ממליצה לכם לגשת לייעוץ זוגי, ואם כרגע זה לא מתאפשר, אז חשוב מאוד שתגשי את לקבל ייעוץ כמה שיותר מוקדם, ובהמשך אני מאמינה, כאשר תקבלי כלים להתנהלות עם בעלך, גם בעלך יסכים להגיע לטיפול. חזקי ואמצי, נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית 052-7642530 בני ברק

הצקות בבית הספר

שלום בני בכיתה ב לאחרונה מספר ילדים בכיתה מציקים לו וקוראים לו בשמות גנאי כמו כן הוא טוען שאין לו חברים ושהוא לבד בהפסקות הילד אינו רוצה ללכת לבית הספר וכשאני אומרת לו לדבר עם המורה הוא אומר שהמורה מאמינה להם ולו היא לא מאמינה מה עלי לעשות ? ברצוני לציין כי בכיתה א קרה אותו הדבר והעברנו אותו כיתה והנה הסיפור שוב חוזר על עצמו לאחר שנה , הילד אינו יוצר קשר בקלות והדרישה לעבור כיתה באה ממנו,בעקבות מה שקרה . כיצד עליי לחזקו?

ונהפוכו - מדחוי לרצוי

לצליל שלום וברכה, את מספרת על הבן היקר שמרגיש, אולי, לא רצוי בחברה - דחוי. את גם אומרת שזה לא משהו שהתחיל השנה, אלא שזה איזשהו קושי של הילד ליצור קשרים חברתיים. אני חושבת שהדרך בה פתרת את הבעיה בשנה שעברה, כאשר העברת את הילד כיתה רק מחזקת את תחושת הדחיה בילד. בהתנהלות הזאת, את כאם, כאילו מאשרת את תחושת הילד שהוא דחוי. בהתנהלות הזאת אנו גם מחזקים בילד את התחושה שכולם לא בסדר והוא הצדיק, במקום לתת לו להתמודד ולהתעמת עם הקושי. הוא צריך לדעת שגם לו יש חלק באינטראקציה הזאת. הבריחה מהקושי, כמו שאנחנו רואים בסיפור, לא הועילה לילד. ז"א צריך למצוא דרך אחרת להתגבר על הקושי. אני מציעה, לשבת עם הילד ולנסות לבדוק יחד איתו את הגורמים לדחייה. מה לדעתו גורם לאחרים לדחות אותו ולהתיחס אליו באופן כזה? איפה החלק שלו בכל הסיפור?מה הוא יכול לעשות על מנת שזה לא יקרה? ואז לנסות ולמצוא רעיונות ופתרונות כדי להתגבר על הקושי. יחד עם זאת מאוד חשוב לחזק בילד את הדימוי העצמי שלו בעיני עצמו, ולהעצים בו את היכולות של יצירת קשר. לפעמים אנחנו מרכיבים משקפיים של דחייה, כי בעבר חווינו מהאנשים הקרובים אלינו דחייה כואבת. וכך אנו ממשיכים להסתכל על העולם, באותן משקפיים. חשוב שאנו ההורים נעזור לילד להסיר את אותן משקפיים ולרכיב במקומן משקפיים הרבה יותר חיוביות. במידה והקושי נמשך כדאי להתיעץ עם איש מקצוע - תרפיסט. עלי והצליחי סבג נאוה מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית 052-7642530 בני-ברק

איך אני יודעת שהבחור שאיתי הוא גבר חיי????

שלום אני יוצאת עם בחור מקסים ומיוחד כבר שנה וחצי. אבל אני לא תמיד נמשכת אליו( אני אפילו מרגישה לפעמים שהוא קצת דוחה אותי) אני מבחינה שכלית יודעת שהוא מתאים לי ומשלים אותי בהרבה בחינות. אבל הלב לא מרגיש אותו הדבר.... הוא נורא רגיש ואם אפשר להגיד גם רגיש,אני מחפשת מישהו יותר גברי....והוא לא כזה אני יותר גברית ממנו....אבל אנו מודעת ליתרונות הרבות של הדבר..... אני נמצאת במצב שאני לא יודעת מה לעשות האם לעזוב ולהמשיך לחפש את האחד ( כמו שלא פעם הלב אומר לי??) או ללכת עם השכל הישר והבטוח( איתו אני יודעת שיהיו לי חיים רגועים וטובים). אשמח לעצתך אני כבר עובדת עצות. תודה רבה רבה דורית

לשתף גם את הלב בהחלטה

ל'דורה' שלום וברכה, חשוב שתשתפי גם את הלב שלך בהחלטה, לא רק את השכל. אל תבטלי את הרגשות שלך, תקשיבי להם. ללב יש חלק נכבד ביצירת הקשר הזוגי, ובבניית הקן המשפחתי. חשוב שיהיה איזון בין מה שהשכל אומר לבין מה שהרגש אומר. ואם יש קונפליקט ביניהם זה דורש בדיקה קצת יותר מעמיקה. את גם אומרת שלפעמים הוא קצת דוחה אותך - גם זה דורש בדיקה. מה בדיוק דוחה? האם זה משמעותי? כי אחרי הנישואין, אם וכאשר, הדברים האלה חוזרים ועולים, וקשה להשלים איתם. אם בכל זאת קשה לך לקבל החלטה, הייתי מציעה לך לבדוק את העניין עם איש מקצוע המבין בתחום הנ"ל, איתו תשוחחי על החששות, תבדקו יחדיו את הצרכים שלך, את הציפיות שלך מבן הזוג וכו'. בהצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית טל' 052-7642530 בני-ברק

בעיות רגשיות לילדה בת ארבע וחצי

בתי, בת 4 וחצי, בת בכורה מתוך שתיים. ילדה מאוד נבונה ופקחית, חברותית מאוד ומסתדרת מצוין בגן, ומצד שני היא בעלת מזג מאוד סוער, שתלטנית ועקשנית. ישנו קושי במצבי תסכול המתבטא בבכי, צרחות ו"לופ" רגשי שיכול להימשך כחצי שעה. לעיתים נראה שהיא בהתקף לא נשלט וקשה לה להירגע בכוחות עצמה. במצבים כאלה בהם היא צועקת , אנו בדרך כלל מבקשים ממנה ללכת להירגע בחדרה, לעיתים תוך כעס מצידנו. הדבר בדרך כלל מגביר את הבכי והצעקות, אך לנו נראה שאין דרך אחרת להתמודד עם התגובות הקיצוניות הללו שלה. מהי התגובה המומלצת במצבים כאלה? האם כדאי ללכת לאיזשהו טיפל רגשי? אם כן, איזה?

הורים מכילים

לשירלי שלום, כפי שכתבת, ניכר שאכן בתך נבונה ופקחית, ובתכונות הללו היא משתמשת כדי להצליח בחיים וכדי להשיג את יעדיה. את מספרת שכאשר בתך נתקלת בקושי שהיא אינה יכולה לפתור אותו בכוחות עצמה היא בוחרת להגיב בצרחות וצעקות. את גם אומרת שכאשר היא צורחת וצועקת אתם שולחים אותה לחדר שלה להירגע, לעיתים תוך כעס מצידכם - אך במקום להירגע היא מגבירה את הבכי והצעקות. א. שאלת את עצמך למה את כועסת כאשר בתך צועקת וצורחת? אולי כי את חסרת אונים נוכח מה שקורה? אולי כי אין לך פתרון לקושי? אני חושבת שזה בדיוק מה שבתך עושה, כאשר אין לה פתרון לקושי שלה - היא בוחרת לכעוס, לצעוק. לא שזה ממש מביא לה את הפתרון, אבל זו הדרך שלה להביע את התסכול שלה. את גם כותבת "אך לנו נראה שאין דרך אחרת להתמודד עם התגובות הקיצוניות הללו שלה". נראה שגם לה אין דרך אחרת להתמודד עם הקושי שלה ולכן היא מגיבה איך שהיא מגיבה. ב. אם אתם שולחים את הילדה לחדרה ואינכם משיגים רגיעה, משמע לא זו הדרך לטפל בקושי, וזו לא השפה אותה מבינה הבת. זאת אומרת שצריך למצוא שפה חדשה, דרך אחרת לפתרון הקושי. אז מה עושים? מנסים דרכים אחרות, שייטיבו גם עם התחושות של הילדה וגם עם התחושות שלכם. כדאי לנסות לבדוק מתי מתרחשות התפרצויות הכעס באיזה סיטואציות, ולמצוא להם מכנה משותף, אולי דרכו אפשר יהיה להגיע לסיבת ההתפרצות, ולגילוי מקור התסכול. עצם הקושי זה לפעמים כבר עונש לילד, כך שלשלוח אותו לחדרו לא פותר לו את הקושי. למשל יש ילד שקשה לו לכפתר את הכפתורים בחולצה, הוא מאוד רוצה להצליח לעשות זאת לבד, אך הוא לא מצליח וזה גורם לו לתסכול. אולי יש לו בעיה במוטוריקה וצריך לטפל בזה? מאחר שזו ילדה נבונה ופקחית, כמו שאת אומרת, אני חושבת שכאשר מתרחשת התפרצות כעס, אפשר להושיב את הילדה על הברכיים ולחבק אותה, אני בטוחה שחיבוק אוהב של אמא אין כמוהו להרגיע, הוא נוסך בטחון ותחושה של גבולות, ולנסות להבין את מקור הקושי ע"י שיחה קצרה. אפשר, בזמן שהילדה הולכת לישון לספר לה סיפור, ולשאול אותה על אותן דמויות שבסיפור, עם איזה גיבור היא מזדהה, למה ומדוע, ואיזה פתרון היא יכולה להציע לגיבור הסיפור ועוד כהנה וכהנה. כמובן שהתפרצויות הכעס משרתות את הילדה - ע"י כך היא מקבלת תשומת לב. במקרה הזה כדאי לדאוג שהילדה תקבל תשומת לב לאו דווקא כשהיא מתנהגת בצורה שלילית ולא ראויה, אלא דווקא כאשר היא מתנהגת בצורה חיובית. היא תצטרך להבין שהדרך של התפרצויות לא תשתלם לה. אני חושבת שכאשר הילדה תרגיש שההורים שלה שולטים במצב, יודעים איך להכיל אותה ואת רגשותיה, היא לא תצטרך להיות 'שתלטנית' כפי שהתבטאת. יתכן שהיא מרגישה שאם ההורים שלה לא לוקחים את הגה השלטון בבית, אז היא חייבת לקחת אותו. בנוסף, אני מצטרפת לדבריה של הגב' אופק אלה. בברכה והצלחה נאוה סבג מטפלת רגשית ומנחת נישואין ומשפחה 0527642530 בני-ברק

עסקי משפחות

אז ככה אני גדלתי בבית מאוד חם משפחה תומכת הורים שערים ורגישים לצרכי הילדים, פחות במובן הכספי כי משפחתי אינה עשירה במיוחד אבל במובן הרגשי הורי העניקו לנו חום ואהבה במידה לא רגילה ההרגשה בבית היתה מאוד נינוחה למעט זמנים מסוימים שה קורה בכל בית אבל באופן כללי היה כיף בבית תמיד התענינו בשלומנו ובאיך אנחנו מרגישים וגם בין האחים יש אחדות יוצאת דופן כל אחד שצריך עזרה ישר כל האחים מתגיסים יחדיו ומושיטים עזרה במה שאפשר, תמיד אנשים מקנאים כשרואים את המשפחה שלנו את האחדות ומסירות הנפש שיש לכל אחד כלפי השני,ואכן זה משהו לא רגיל, בקיצור ככה גדלתי בבית כזה ולתומי חשבתי שזה טבעי שככה זה בכל בית אולי קצת פחו אבל זו התבנית הבסיסית של כל בית עד שהתחתנתי וגיליתי שזה לא כל כך מובן מאליו בתקופה של האירוסין והחתונה עוד הייתי מסונוור עד שנחתי על הקרקע וגיליתי תהום פעורה מתחתי התוודעתי באופן ישיר ומבפנים למשפחה של אשתי והם בדיוק הפוך מאיתנו כמעט ואין שם רגשות הכל טכני מבחוץ זה נראה בית שמשקיעים שם מחשבה על כל פרט ופרט אך מפבנים אתה מגלה שהקנקן ריק ההורים לא יודעים להקשיב אין להם את זה וכך גם האחים אמנם משקיעים שם בגשמיות אבל אין את הליבה של בית ומשפחה הקשבה, אמפתיה, דאגה לשני, הכל חזותי מבחוץ וריק מבפנים, האחים מסוכסכים אחד עם השני ההורים לא מתקשרים חסר כבוד והערכה אחד לשני ואני ממעיט בדברי קודם כל ההיתי בהלם לא ידעתי מה לעשות ולמי אספר ואשפוך את ליבי? להורי לא בא בחשבון ראשית שלא יצטערו ושנית לא מוציאים כביסה מלוכלת החוצה , לאחיי גם לא כדאי, לאשתי לא רוצה לצער אותה, בקיצור אכלתי את הלב תקופה ארוכה ופתאום גיליתי שהתפוח לא נפל רחוק מהעץ וכמה שחשבתי שאשתי בסדר ראיתי שהיא גם הושפעה מהצורה שמשפחתה מתנהגת היו לה כל מיני נתנהגויות שלא הבנתי את פשרם=- ראיתי שקשה לה להקשיב והיא לא דואגת לי מספיק כמו שאני דואג לה וזה בכלל מסבך את הענינים כי יש לי בעיה לא רק עם המשפחה שלה אלא גם איתה הקשיים יצרו המון מריבות הרבה דמעות נשפכו ואני התחלתי בסתר ליבי כבר לחשוב על הגרוע מכל גירושין כי זה היה קונפליקט בלתי פתיר עם משפחתה לא היה איכפת לי לקבל את המצב כמות שהוא אבל כשראיתי שאשתי היא מאותו זן הייתי חסר אונים כי איך אפשר לתקן כזה מצב?אך בכל זאת היינו שנה ראשונה אז המרקם עדין היה עדין ככה סחבנו שנה היו ביננו המון שיחות על האופי שלה ועל ההתנהגות שלה וגם על המשפחה אבל אף פעם לא פרקתי את המטען הייתי זורק כאן מילה שם רמז ולא יותר לאחר שנולד לנו בננו אזרתי אומץ באיזו מריבה ושפכתי את כל ליבי אשתי בכתה המון ונפגעה ממני אנושות וכמדומני שעדיין היא פגועה ממני בענין הזה עברה שנה מאז , לי הוקל מאוד קודם כי שפכתי את ליבי המשא נהיה פחות כבד ואשתי עדין לא סולחת לי על רגשותי כלפי משפחתה וכלפיה אנחנו חברים והכל אבל זה מעיב על היחסים אך למרבה הצער משפחתה והיא נשארו אותו דבר ויש בי עדיין כעס כלפיהם שום דב ר לא השתנה מה עושים? לשנות את משפחתה איני יכול את אשתי גם כן לא בקושי את עצמי אני מצליח להזיז וככה הנישואים שלנו הגיעו למבוי סתום כמה שניסיתי לקבל אותה כמות שהיא זה לא מצליח לי כנראה שהשוני בצורה בה גדלנו קוטבי מדי ומה שאירוני בכל הענין שהמשפחות שלנו מסתדרות בינהם ואפילו נפגשים מידי פעם כחברים לכל דבר רק אני ואשתי בכל הענין רבים לבד ומנסים לפתור את הבעיות בעצמנו אך ללא הצלחה הצעתי לה כמה פעמים שנלך לייעוץ אך היא טוענת שזה לא יעזור וחוששני שיש צדק בדבריה כי איך אפשר לפתור בעיות מסוג זה חוץ מזה שנהיתי סקפטי לגבי נישואין אשתי טוענת ושוב אני נאלץ להסכים איתה שאין זוג שמאושר בנישואין שלו כל זוג יש עליות וירידות בעיקר ירידות ולכל אחד יש קונפליקטים בנישואין רק מה שיש הסכמי שלום ומסתדרים ומשלימים עם המצב כי אין טעם לריב כל היום ואפשר אפילו להיות חברים וכשיש בעיות להחריש ולתת לרוח לעבור עד שהרוחות ירגעו, רוצים הוכחה שזה נכון חפשו בראש זוג שהוא מודל לחיי נישואים, אם מצאתם כנראה שאתם אופטימיים מידי מה שתמיד אני שואל את עצמי איך אדם יכול לתת יעוץ אם הוא בעצמו יודע נפש בהמתו

זוג שצריך הכוונה

לעובר אורח שלום וברכה, "בקיצור, ככה גדלתי בבית כזה, ולתומי חשבתי שזה טבעי שככה זה בכל בית, אולי קצת פחות אבל זו התבנית הבסיסית של כל בית". אז הנה התשובה לשאלה שלך - "לתומי" - אכן כן יש כאן איזושהי תמימות בחשיבה הזאת. "עד שהתחתנתי וגיליתי..." - "ותיפקחנה עיני שניהם, ויידעו כי עירומים הם" - אז גיליתי שבעצם אף פעם לא ראיתי את ה'אחר', את ה'שונה', אז גיליתי שחוץ מן העולם המשפחתי שלי יש עוד עולמות משפחתיים, ישנם עולמות שהם מעבר להשגתי ולהבנתי. איך זה יכול להיות שלא כולם נוהגים כמוני וכמו המשפחה שלי?מה, האם יש אמת אחרת? האם אפשר לחיות אחרת? ומי קובע מה נכון ומה לא נכון? ומי החליט שהמשפחה שלי היא המשפחה הכי מושלמת? ועוד כהנה שאלות משאלות שונות. "לכל איש יש שם!" כל אחד מאיתנו הוא שונה מחברו וכך גם כל משפחה ומשפחה. אנחנו שונים במראה החיצוני, במראה הפנימי, בתכונות, באופן החשיבה, באופן החצנת הרגשות וכו'. ישנם אנשים שמפנימים את הרגשות שלהם - אוצרים אותם בתוכם, וישנם אנשים שמחצינים את הרגשות שלהם ומבטאים אותם בכל מיני צורות, אז זה לא אומר שאין להם רגשות או שהם אינם רגישים ומרגישים - בצלם אלוקים עשה את האדם - בכל אחד מאיתנו יש את כול סוגי הצבעים, רק אצל כל אחד מאיתנו הצבעים משולבים באופן שונה. אצל האחד הצבע האדום בולט יותר מאשר הצבע הירוק, וצהוב יש לו ממש מעט, ואצל השני יש מעט אדום והרבה צהוב וכן הלאה - כך גם בתכונות. האם "הם בדיוק הפוך מאיתנו?" מי אמר שזה לא טוב שהם "הפוך מאיתנו" - זה אולי דבר נפלא שהאחד משלים את חסרונו של השני. האם "כמעט ואין שם רגשות?" לכל בני האדם יש רגשות, במשפחה שלך מחצינים רגשות מסוימים ומפנימים אחרים ובמשפחה של אשתך מחצינים רגשות אחרים, אבל זה לא אומר שלמשל כעס לא קיים אצלכם, או שאהבה לא קיימת במשפחה של אשתך. "זה נראה בית שמשקיעים שם מחשבה על כל פרט ופרט" - בבית של אשתך משקיעים יותר מחשבה, והבית שלכם הוא יותר אמוציונאלי, אז מה זה אומר? שהאחד פחות טוב מהשני? אולי האחד ילמד מהשני. "אך מבפנים אתה מגלה שהקנקן ריק" - ממתי אתה חוקר כליות ולב. מה בפנים? מי בפנים? מי כאן הקנקן הריק? מי מחליט כאן מה נכון יותר או מה נכון פחות? "ההורים לא יודעים להקשיב" - מהי הקשבה? איך מקשיבים? אולי לא מקשיבים לך? ואולי אתה הוא זה שלא מקשיב? מי יחליט? "אבל אין שם את הליבה של בית ומשפחה - הקשבה, אמפתיה, דאגה לשני..." - האם אין שם אוכל לאכול והאנשים שם מורעבים או שאין בגד ללבוש והאנשים שם עירומים? מה זה דאגה לשני. דאגה לשני זה להקשיב לצרכים שלו ולספק אותם, גם הצרכים הגשמיים וגם הרגשיים, האם אין שם את זה? האם כשאתה מגיע לשם לא מתייחסים אליך ומזניחים את הצרכים שלך? "ופתאום גיליתי שהתפוח לא נפל רחוק מהעץ" - ואתה נפלת רחוק מהעץ? איזה עץ - תפוזים או לימונים? נכון שלעץ הלימון יש טעם מאוד חמוץ, ולתפוזים יש טעם קצת יותר מתקתק. נכון. אבל הם שני עצים שונים, ושניכם - אתה ורעייתך שני אנשים שונים, זכר ונקבה ברא אותם... ושניכם הגעתם משתי משפחות שונות, ואולי משתי ערים שונות, למדתם מדמויות שונות, שמעתם סיפורים שונים, אתם אוהבים, כל אחד מכם, מאכלים שונים, אתם חושבים אחרת, אתם מרגישים אחרת וכן הלאה וכן הלאה. אתם לא אמורים להיות דומים - זה לא כתוב בתורה. אם תשים לב גם פיזית וגם רגשית גבר שונה מאישה. אז זה בסדר שאתם לא דומים - אתם לא צריכים להיות דומים. אבל אתם צריכים ללמוד האחד את השפה של השני, וללמוד לכבד האחד את חברו, ללמוד לכבד את ה'אחר' והשונה, וללמוד לחיות בשלום. זה לא אומר שאין חילוקי דעות ואין קונפליקטים, אבל זה אומר ששניכם יחד תלמדו להתגבר ולבנות גשרים כדי לפתור את הקונפליקטים. "היו לה כל מיני התנהגויות שלא הבנתי את פשרם" - זה שלא הבנת את פשרם עדיין לא אומר שההתנהגויות שלה תמוהות. אולי אין לך כלים להבין את אופן ההתנהגות של אשתך, ועל כן חשוב שתלמד על כך. "ראיתי שקשה לה להקשיב והיא לא דואגת לי מספיק כמו שאני דואג לה..." ואז העדפת להגיד שמשהו דפוק במשפחה הזאת, באישה הזאת, לא היה לך את האומץ לומר 'אני צמא לכך שאשתי תקשיב לי, שאשתי תתיחס אלי, שתראה לי שאני חשוב לה, אני גווע מרעב לתשומת לב, הצילו!!!'. זה לא בושה להודות בצרכים הללו, הם קיימים בכל אחד מאתנו, וחשוב שתבטא את הצרכים הללו בפני אשתך. אבל לבוא בכעס ולומר שכל המשפחה הזאת לא שווה, הם לא רגישים, הם לא חכמים וכו', זה ממש לא יפתור לך את הבעיה. על כן חשוב שתלמד להקשיב לרגשות שלך, ולהודות בהם שהם קיימים בך, ותלמד להביע אותם בצורה מכובדת. "אשתי בכתה המון ונפגעה ממני אנושות..." - זאת אומרת שבכל זאת אשתך רגישה ופגיעה, וואוו, ואני כמעט והאמנתי לך. לדעתי אתם זוג ככל הזוגות, זוג נורמאלי לחלוטין, רק שאתם צריכים הכוונה. וכדאי כמה שיותר מוקדם. ועוד דבר ממש אחרון "וכשיש בעיות להחריש ולתת לרוח לעבור עד שהרוחות ירגעו" - זה ממש לא נכון. כשיש בעיות יושבים ופותרים אותם, אחרת יהיה 'צונאמי'. ועוד דבר עוד יותר אחרון (מה לעשות אני משתדלת לא לדלג על אף שורה) - אז איך אדם יכול לתת יעוץ אם הוא בעצמו יודע נפש בהמתו - אדם שמתחכך עם הקושי לומד להכיר אותו מקרוב, ויודע להשתמש בו כדי לצמוח. שיהיה לכם כל טוב ובהצלחה נאוה סבג מטפלת רגשית ומנחת נשואין ומשפחה טל' 052-7642530 בני ברק

ביעור חמץ מהלב - של מתלבטת

הנדון: ביעור חמץ מהלב הנני רווקה בת 29, דתית תורנית ואקדמאית המנסה לבנות את עצמי ומתלבטת לגבי מיסוד הקשר לחתונה. הכרתי לפני כחצי שנה בחור דתי תורני ושומר נגיעה, עם מידות טובות. בקשר התברר לי שהורי הבחור מוגבלים. לאימו פיגור התפתחותי קל מלידה - ללא מסמכים רפואיים כלשהם ואביו כבד שמיעה באוזן אחת עם מכשיר שמיעה, עקב היותו פג בלידתו. לבחור 5 אחים בריאים ב"ה. כנ"ל לגבי דודיו משני הצדדים. בנוסף, יש במשפחתו סיפור תורשתי של ורידים בולטים (דליות ברגליים) להוריו, לו, לאחותו ולארבעה דודים. כמו כן, הוריי הם בני דודים מדרגה ראשונה, ושתי המשפחות שלי ושל החבר - תימניות. ברפואה כל העובדות שציינתי מחייבות בדיקות גנטיות וכעת אני ממתינה לתוצאות. אני מבינה שלהתחתן זה "ביזנס" אחד גדול, ולפעמים צריך להניח את רגש האהבה בצד ולתת לשכל לברר טוב את רצונותיך. כמו כן, אני גם מבינה שדרוש אומץ ותעוזה לבקש לעשות "הסכם ממון" כשמדובר באחד הצדדים שיש לו הון. ובמקרה הזה לבחור יש יחידת דיור קומה מעל הבית שבבעלות הוריו, שחלק מהשקעתה היא מכספו הפרטי. נוסף על כך, הבחור גילה לי שהעירייה תובעת אותו ושלושה מבני ביתו (אבא, אח ואחות) בחצי מיליון שקל בגין בנייה לא חוקית שנעשתה כנראה בתום לב צמוד לבית הוריו. אני עובדת 10 שנים במשרה חלקית במקום מכובד, מחפשת עבודה במשרה מלאה ובמקביל סיימתי שני תארים ולימודים נוספים. איני יודעת כיצד אתמודד כלכלית אם אחליט להתחתן בחצי שנה הקרובה אם הוא ומשפחתו עם התמודדות משפטי. חשוב לציין כי בצד היתרונות של הבחור - רוחני, דתי, רצון חזק מאוד לעבוד על אישיותו ועל הקמת בית דתי, הוא יציב רוחנית וכלכלית, בוגר, די רגוע, מאתגר שכלית, מעניין וחכם, איש שיחה, יוזם שיחה, נותן מרחב אישי, אמיתי וישר, שומר לשון הרע, שמח, חייכן, קליל אך גם רציני כשצריך, שומר על בריאותו, נקי ומסודר, מבשל, אסתטי, יצירתי ומוזיקלי. בצד החסרונות - איני בטוחה שהוא יציב נפשית כי הוא מאוד אמוציונאלי, ולפעמים הוא ממש בלחץ, בהתחלה התנגד להסכם ממון אבל בלית ברירה הוא מסכים מכיוון שאני עומדת על כך, יש בו אגואיזם - חושב רק על עצמו וטובתו, די כעסן, דיבורו חותך/ חד/ תקיף, נוטה לשתלטנות ולקביעת דברים ללא שיתוף, כשהוא כועס, הוא חד מאוד ואפשר שהוא יכול להפוך את עורו. הוא יכול להגיד משפטים כמו: למה, מי את בכלל?, מי את בכלל שיודעת מה טוב לך? אף שהוא הסביר אחר כך שבכוונתו שה' הוא המנווט את החיים והקובע את המהלכים ולא אנחנו. הוא גם קצר רוח ואינו באמת מקשיב, חתך דיבורו מסגיר קוצר סבלנות, נחרצות, אי-סבלנות, תקיפות. אני מרגישה שהוא לא איתי בהבנות וברגשות, כמו כן הוא מבטל דברים שנראים לו כחסרי ערך ובעצם לגביי הם שווי ערך (השתמש במילה "שטויות" לדברים קטנים שנתתי). נראה לי שהוא רוצה למסד את מערכת הקשרים לנישואין. הוא בן 33 שנים ואולי "הגיע הזמן" ואחרי זה - יהפוך את עורו ויהיה מאוד קצר רוח. העיקר - שהתחתן... אולי אני עושה לעצמי הנחות בהרבה מישורים במקום להתעקש על הדברים, כי אחר כך אפשר שיהיה מאוחר מדיי. אני יודעת שחשוב לוותר ולוותר אבל השאלה למי (לוותר לו - עד כמה?) ואולי בבחירתי בו אני מוותרת על עצמי ועל רצונותיי? ועל מה לוותר? גם לוויתור יש גבול, וצריך לזהות מהו הגבול בהחלטה לחתונה. איני בררנית, להיפך, באופי שלי אני מאד מקבלת ולא מהר פוסלת. בינתיים החלטתי ביני לבין עצמי על הפסקה זמנית של שבועיים של החברות בינינו ואולי במגמה להתרחק ממנו בהדרגה כליל. בימים אלה של ריחוק גיאוגרפי - אני מרגישה טוב, ללא כאבי ראש, כבר אין לי שום כמיהה או געגוע אליו כבעבר, אולי... אולי כי השכל מבין את מהות הקשר. יועצ/ת יקר/ה, במבט שלך, כאכפתית/ת, כמי שמכיר/ה את העולמות והמושגים המבולבלים, יש לך מה לייעץ לי?

להתייעץ עם איש מקצוע

לתאיר היקרה, כמי ש"מכירה" את העולמות והמושגים המבולבלים גם אני כבר התחלתי להתבלבל. מצד אחד את מתארת בחור עם מידות טובות ובהמשך את מתארת את כל המידות הלא טובות שלו, אם לא הגרועות. הוא יציב רוחנית וכלכלית - איני בטוחה שהוא יציב נפשית כי הוא מאוד אמוציונאלי. די רגוע - ולפעמים הוא ממש בלחץ. יש בו אגואיזם - חושב רק על עצמו וטובתו - נותן מרחב אישי. איש שיחה - נוטה לשתלטנות ולקביעת דברים ללא שיתוף. אז נכון שאנחנו כבני אדם מאוד מורכבים. לפעמים אנחנו רגועים ובפעמים אחרות אנחנו בלחץ, הכול תלוי, תלוי בכל מיני פרמטרים. גם את לפעמים בלחץ (ומה יותר מלחיץ מלקבל החלטה על נישואין), גם את לפעמים קצרת רוח, השאלה היא אם זה תואם את המצב, את הסיטואציה, שאם לא כן זה מיד מעלה בנו ספקות ושאלות. מה שמדאיג כאן זה האופן המזלזל בו הוא מתיחס אליך. להיכן נעלם 'איש השיחה'? לפי הדברים שלך נשמע שהיה לך לא נעים לשוחח איתו, כי אם הוא לא מקשיב לך ומבטל את דברייך משמע הוא לא 'איש שיחה'. רוב הקשר הזוגי מתבסס על תקשורת מילולית, ואם זו השפה שלו 'שטויות', 'מי את בכלל' אז את צריכה להחליט אם זה מתאים לך או לא. מתי הוא רגוע? כאשר הוא בשליטה? כאשר הוא המחליט? והיכן את בתמונה, האם את ברקע, או שאת יחד איתו במרכז התמונה. השאלה היא היכן את מעדיפה להיות ועל זה את תצטרכי להחליט. מה שחשוב הוא שתדעי מהם הצרכים האמיתיים שלך ואז תדעי איזה בחור מתאים לך. חוץ מזה לא תמיד אנחנו מקבלים את מה שאנחנו חושבים שמתאים לנו, כי לא תמיד אנחנו יודעים מה באמת מתאים לנו. האחד והיחיד שיודע זאת הוא הריבונו של עולם. מה שאנחנו עושים זו השתדלות. הרבה פעמים רק לאחר החתונה אנחנו מגלים את בן הזוג האמיתי ללא המסכות. זו דרכו של עולם. חשוב גם שתבררי לעצמך מה בדיוק מושך אותך באותו בחור, ומה דוחה אותך באותו בחור, ועל מה לא תוותרי (ישנם דברים שעליהם לא נוותר בשום אופן), ועל מה כן תוכלי להתפשר. כי סוף כל סוף ישנם דברים שעליהם נצטרך להתפשר, כי גם אנחנו לא מושלמים. את מספרת על הפסקה זמנית בקשר שעושה לך טוב. אני גם חושבת שזה צעד נכון. אבל בזמן הזה גם חשוב שתבררי לעצמך מהיכן נובע הבלבול. לפעמים עצם קבלת ההחלטה אם להינשא או לא מלחיץ אותנו, ואז אנחנו מוצאים סיבות שונות ומשונות למה לא לעשות זאת, וזה בכלל לא קשור לבחור עצמו. אני הייתי ממליצה לך לשבת עם איש מקצוע למספר פגישות בודדות כדי לברר לעצמך את הפרטים. לא תמיד המשקפיים שלנו מספיק רגישות לראות את הדברים נכונה, ואולי אפשר יהיה גם לצרף את הבחור לפגישה ולהעלות בפניו את הדילמות. ברכה והצלחה נאוה סבג מטפלת רגשית ומנחת נישואין ומשפחה 0527642530 בני-ברק

אי הסכמה לשידוך הבת

אנו משפחה חרדית, הבת ראשונה השתדכה בדרך "המקובלת", הקימה בית ויש לנו הרבה נחת ב"ה ממנה , מבעלה והנכדים כעת אחותה הצעירה בת 20 אשר לומדת וגרה מחוץ לביתנו הכירה בעצמה בחור, גם ממגזר שלנו, שהוא אח של אחד החברות שלה - וטוענת שהיא רואה בו שיא השלימות ורוצה בו כבעלה. נפגענו מאד שהכל נעשה מאחרי הגב שלנו, בדרך לא מקובלת (שדכנים, בירור שמות ואז החלטה על עצם הפגישה), אך בשקט ביררנו על הבחור ומשפחתו, הצלחנו לראות תמונה שלו, וקבלנו החלטה מגובשת שאנו כהורים - לא מעונינים בשידוך הזה בכלל !!! הבת - בשלה!!! בעלי החליט לשוחח עם אבא של הבחור והבהיר לו שאנו לא מעונינים להשתדך עימם וכו' הבת כעוסה מאד וטוענת שגם הבחור רוצה בה, ושהיא מוכנה להתחתן עימו גם במחיר שאנו, הורים שלה, לא מסכימים. התקשרו אלינו כבר כמה מכרים משותפים ומנסים בתוקף ובמרץ "לגשר" בינינו ומיעצים לנו לרצות את הבת ולהסכים על השידוך. להבהרה - מדובר על התחושה בריאה ומגובשת של ההורים, ממש אינטואיציה - שזה לא הזיווג שלה... לדעתנו - הבת צריכה להפנים שמה שהיא עושה, נוגד כמה עיקרונות - כיבוד הורים, הדרך הישרה והנכונה להקמת בית בישראל, אמרנו לה שאומנם היא כבר גדולה והיא רשאית לעשות מה שהיא רוצה, אך ברכת ההורים היא לא תקבל... ברור לנו שהגישה שלנו ניראת די קשוחה, לא מתפשרת וכד', אך לא מדובר כאן על איזה עניין קטן ושולי, מדובר על חייה של הבת, אותה גידלנו ושמרנו עליה וחינכנו לטוב... יעצנו לבת לנתק כל קשר עם הבחור, שהגענו לאותה הסכמה עם הורים שלו, ואנו בתקווה שהבת תפנים ותירגע, ותשכח ממנו. מה עוד אנו יכולים לעשות במצב שנוצר, בכיוון של ביטול הקשר בכבוד רב שרה

לקבל ברכה מרב

לשרה שלום וברכה, ראשית חשוב לי לומר שאני רואה כמה הבת היקרה חשובה לכם, וכל המלחמה שאתם עושים כעת זה רק כדי שיהיה לה טוב. אבל מה לעשות שלא תמיד אנחנו יודעים מה טוב ומה לא טוב - את זה רק בורא עולם יודע. אנחנו, בני האדם, מוגבלים ביכולות שלנו ובידיעות שלנו. 'נסתרות דרכי ה' - לפעמים ה'דרכים הלא מקובלות' זה כדי לבלבל את השטן. חוץ מזה, כאשר אתם אומרים 'דרך מקובלת' למה אתם מתכוונים? מי קבע את הדרך המקובלת. אני מכירה זוגות נשואים חרדים שזו היתה הדרך שלהם להכיר אחד את השני. ואולי להזכירכם שזוג אחד כזה מוזכר בתורתנו הקדושה - המפגש של יעקב את רחל. הם נפגשו ליד הבאר, זה לא היה בדרכים המקובלות - דרך שדכן, ופגישה באיזו דירה נחמדה. זה היה בחוץ, והיה איזה קליק כזה משמיים איזו אינטואיציה, כפי שהגדרתם את זה אתם, שאמרה שזה זה הבן זוג. ומי אמר שהאינטואיציה של הילדה היקרה שלכם היא פחותה משלכם. למה להקשיב לאינטואיציה שלכם ולא לשלה, הרי אתם אמרתם שהיא 'בשלה'. אבא ואמא יקרים, אם בכל זאת אתם מתלבטים, הדרך היחידה לפתור את ההתלבטות זה לגשת לרב גדול ולשאול אותו. מדוע לא עשיתם את זה עד עכשיו? בינתיים העכרתם את האווירה וגרמתם לקרעים בקשר העתידי אם וכאשר הוא יתממש. אם אתם 'חרדים' כפי שאתם מגדירים את עצמכם, אז עד כמה שידוע לי, ה'דרך המקובלת' בעולם החרדי זה לקבל ברכה ועצה מרב. אז שיהיה במזל טוב! נאוה סבג מטפלת רגשית ומנחת נישואין ומשפחה טל' 0527642530 בני-ברק

אי הסכמה לשידוך הבת - הבהרה

תודה רבה לכל המומחים המשיבים - ה' ית' יברך כ"א מכם !!! כמה הבהרות בעכבות התגובותיכם. 1. אנו אכן התיעצנו הן עם רב חשוב במגזר וגם עם רב חשוב מנהריה. הראשון אמר כי צריך לבדוק לעומק את הבחור ומשפחתו (בסתר ובדרכים הידועות), ולבדוק מה הן הסיבות להתנגדות שלנו, ודוקא זה האחרון השיב מיד כי ההורים מבינים טוב יותר מהילדים - מה כן טוב ומתאים להם, היות ומדובר במיון האנושי ראשוני ומכריע. כאשר יש למשל חוסר שביות רצון מפרט זה או אחר מהמועמד - אפשר בהחלט לדלג, ולהאמין שאין שלימות בעולם וכד' אך כאשר מדובר על פרטים חשובים וקריטיים ביותר עבורינו, ההורים, שאנו יודעים לאן זה יכול להוביל בחיים - אין ספק של ספקה שצריך לעשות הכל ע"מ למנוע את הצעד הזה, מתוך אמונה שכשם ששמרנו על הבת מכל הדברים בלתי רצויים מהילדות - כך גם להכניס אותה לחופה. מעבר לשלב הזה - אנו אמורים להשאר האוהבים, מן הצד, לא להתערב בחיים שלהם, אלא לאהוב, לתמוך ולרבות נחת יהודי בע"ה ! מצד שני, הבת היא בוגרת, והיא בהחלט יכולה לעשות מה שבאה לה, כאשר שיקולי ההורים בשבילה הם כרוח אביבית, זה כבר שיקול שלה, עם כל הנובע מהחלטות שלה - זה כבר שייך לברכת ה' - לגדל בנים ובני בנים.... אנו מאמינים ב"ה בהשגחה פרטית, אך אנו חייבים לעשות את מה שמוטל עלינו ע"פ הכלים של יהדות - תפילה, דורון אך גם הדבר השלישי, באופן של דרך ארץ ואהבת ישראל.

בירור הסיבות להתנגדות

לשרה היקרה שלום וברכה, במכתב ההבהרה שלך את כותבת ששאלתם רב - אז הרב הראשון ששאלתם השיב 'כי צריך לבדוק לעומק את הבחור ומשפחתו... ולבדוק מה הן הסיבות להתנגדות שלנו..." אני חושבת שזה דבר מאוד חשוב שיש לתת עליו את הדעת. כי לא תמיד הסיבות שלנו להתנגדות הן סיבות משמעותיות. במכתב הראשון שלכם גם כתבתם "נפגענו מאוד שהכל נעשה מאחרי הגב שלנו, בדרך לא מקובלת". יש להניח שעוצמת הפגיעה היתה כל כך גדולה, שהיא פשוט מהווה מחסום בקבלת החלטה ברורה וצלולה. אנחנו אומנם מנסים לשכנע את עצמנו שלפגיעה אין שום שייכות בקבלת ההחלטה, אבל זה לא תמיד עובד, ואז זה יכול להוביל לקבלת החלטות גרועות יותר, ואז 'את אשר יגורתי בא לי'. יש לי גם מן תחושה שיש כאן איזושהי מלחמת כוחות ביניכם לבין הבת. האם יתכן? אם אכן בדקתם עם עצמכם מהן הסיבות להתנגדות, (כדאי שתקחו דף ותרשמו אחת לאחת את הסיבות להתנגדות) אני חושבת שכדאי שתחזרו לרב ותפרטו לו את הסיבות והוא אשר יקבע אם אכן כן הסיבות הן רלוונטיות. מה יותר פשוט מזה. אני חושבת שגם כדאי שתעשו רשימה של לפחות ארבע סיבות "למה כדאי שהבת שלי תתחתן עם אותו בחור?" ותענו לעצמכם תשובות כנות ואמיתיות. זה יתן תמונה יותר ברורה על המצב. אפשר שתפנו למנחה נישואין אוביקטיבי ותעלו בפניו את הדילמות והוא יעזור לכם לעשות סדר בדברים. גם זו אפשרות. ה' ינחה אתכם בעצה טובה. נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית טל' 0527642530 בני-ברק

בעיה בני לבין עצמי

הבעיה שלי קשורה בעקיפין לילדים אבל יותר זו הבעיה האישית שלי במשך שנים חכתי להקים בית ולהינשא רוב חיי חייתי בבדידות מוחלטת וכשסוף סוף התחתנתי ב"ה אחרי כמעט כל הבחורות שלמדו בכתתי .חלמתי שיהיה לי אוזן קשבת ואדם לטייל איתו ולתת לו וב"ה זכיתי בבעל טוב אבל איך שהתחתנו הגיע ישר הריון ועברנו שלוש דירות ועברנו להוריי במטרה להישאר חודשיים ולהיכנס לדירה שקנינו בסוף היתה תקלה וזה נמשך ששבעה חודשים שהרסו לנו את השנה הראשונה בגלל מריבות וכו' אחרי שנה נולד התינוק והריתי שוב הריון לא מתוכנן לאחר שתי שנות נשואים מצאתי את עצמי בבית עם שני תינוקות שצריך להיות מסביבם כעת אני נשואה שמונה וחצי שני עם שלושה בנים והרביעי בדרך אני מרגישה שפספסתי את כל הרצון שלי להיות לבד עם בעלי כל חיי גידלתי את אחיי הקטנים כי הורי עבדו עד שעות הלילה אני מרגישה שהילדים ממש מפריעים לי בחיים הם ילדים מאוד תוססים וצריך הרבה כוחות בעלי כל היום או לומד או עובד עד השעות הקטנות של הלילה אני יודעת שזה תפקיד האישה בעולם אבל איך אוכל לעבוד על עצמי ולהרגיש שהילדים זה באמת שמחה ולא מטרד שהרס לי את החיים בענייני הריון אני שואלת דעת תורה ולכן אני לוקחת מניעות לתקופה מקסימלית כרגע אני שוב בהריון אבל אני מרגישה שזה ממש גדול עליי להביא עוד ועוד ילדים רוב הזמן אין לי סבלנות וכוח לילדים איך אוכל לשנות גישה?

לפנות לייעוץ זוגי

לאילנה היקרה, את אומרת "הבעיה שלי קשורה בעקיפין לילדים אבל יותר זו הבעיה האישית שלי". היום כאשר את נשואה אין יותר בעיה אישית שלי, הבעיה כעת היא של שני בני הזוג. כשלך לא טוב, זה ישפיע גם על בן הזוג וכן גם על הילדים. מבין השורות נשמע לי שמה שאת רוצה זה מקום בלב של בעלך, שיראה את הקושי שלך, שיתמוך, שיהיה שותף, והוא בעצם לא נמצא. כמו שאת אומרת הוא או לומד או עובד עד השעות הקטנות של הלילה, ואין לך את מי לשתף בחוויות שלך, ברגשות שלך, אין לכם זמן משותף, את בודדה. את מספרת על ההורים שלך שלא היו זמינים עבורך מבחינה רגשית, ועל העול שהוטל עלייך בגידול שאר האחים. ודאי שעם החבילה הזאת הגעת לברית הנישואין. את בודאי אומרת לעצמך, עד שיצאתי מהקושי הזה, שגזל ממני את כוחותי הגופניים והרגשיים, שוב אני נפגשת עם אותו קושי? אז לא היתה לי אוזן קשבת וגם היום אין לי אוזן קשבת, אז השאירו אותי לבד להתמודד וגם היום משאירים אותי לבד להתמודד. אז ההורים עבדו עד השעות הקטנות של הלילה וגם היום בעלי עובד עד השעות הקטנות של הלילה. מה איתי? ממש אותו סרט, כך זה נראה, אבל אני מבטיחה לך שעם קצת עבודה אפשר לשנות את התסריט, כדי שתוכלי לרפא את הכאב הזה. ואחד התפקידים שלנו בתור בני זוג זה להיות 'נושא בעול עם חברו'. זה לעזור האחד לשני לפרוק את המשא ולרפא פצעי עבר. זה שיש ילדים, וזה שהם תוססים וכל מה שמסביב זה דבר נורמאלי, הם לא הדבר המפריע, כך בכל אופן נראה לי. מה שמפריע באמת זה שכוחותייך אזלו ואין מי שיתמוך ויקים אותך, ובעלך, כפי שזה נשמע, לא שותף לקשיים שלך או שאת עצמך אינך משתפת אותו. ולכן אני חושבת שהגיע הזמן לקבל עזרה - לגשת לטיפול זוגי. איתך! נאוה סבג מטפלת רגשית ומנחת נישואין ומשפחה טל' 052-7642530 בני-ברק

בעיות בתקשורת ואלימות רגשית

אני נשואה 4 וחצי שנים + 2 ילדים. אני אוהבת את בעלי מאד ומעריכה אותו. אבל אני לא מצליחה לתקשר איתו. בעלי אדם קשה וקפדן. הוא מצפה ממני לשלמות בכל תחום. כל דבר שלא מוצא חן בעיניו זוכה להערה, ביקורת ומחאה. מבחינתו, אין לי את הזכות לטעות או לא להצליח או להספיק משהו. הוא מתערב לי בכל נושא ותחום בין בעבודות הבית, בין בטיפול בילדים ואפילו בעבודה. תמיד הוא מלא בהערות וממורמר. הוא עוקץ אותי המון, פוגע, משפיל, מקלל ומשתמש בכינויי גנאי שונים, גם בעיני הילדים. אני מנסה לרצות אותו, ולעשות את רצונו, בכל צורה אפשרית, אבל זה לא הולך. אני חושבת שלעולם לא אצליח לרצות אותו. זה גורם לי ללחץ גדול, ואני נהיית עצבנית ולחוצה גם כשאני עם הילדים, וכן למריבות גדולות וקטנות איתו. כשאנחנו לבד וליד הילדים. בתקופות של חופש, המצב ממש בלתי נסבל. אני חיבת לציין שיש גם זמנים רגועים יותר, כשאני נכנעת לו ולא מתווכחת, עד לדבר הבא שירגיז אותו. הזמן הכמעט יחיד שהוא מרוצה ממני לחלוטין, ומפרגן זה בחיי אישות, שם הוא בן אדם אחר לחלוטין. כשדברתי איתו שאני רוצה ללכת לייעוץ על מנת ללמוד להיות אשה טובה יותר, הוא טען שאין לנו איך לממן לי את זה, ובאמת המצב הכספי לא קל לנו.

לפנות לקבלת ייעוץ

לתמר שלום וברכה , את מתארת מצב בלתי נסבל של בעל ממורמר וביקורתי, שמשפיל ופוגע בך גם לעיני הילדים. את מנסה לרצות אותו בתקוה שההתנהגות הביקורתית שלו תיפסק אך זה לא עוזר. ואת אומרת ש"לעולם לא אצליח לרצות אותו". אז מה עושים? במקרה הזה אין מנוס אלא ללכת לטיפול ולקבל עזרה. מצד אחד בעלך זקוק לעזרה כדי לצאת מהמצב הזה, אני בטוחה שרע לו להיות במקום הזה. ואת צריכה לקבל עזרה כדי ללמוד לא לאפשר לבעלך להתנהג אלייך כך. כשאת "מאפשרת" לו להתנהג אליך כך, את בעצם עוזרת לו להמשיך בהתנהגות הזאת. ומאחר ואת אומרת שאת אוהבת את בעלך מאוד ומעריכה אותו, את בודאי לא רוצה לראות אותו מתנהג בצורה מבישה שכזאת, זה הרי מוריד מהערך שלו בסופו של דבר. אין ספק שההתנהגות וההתנהלות של בעלך משפיעה גם על הילדים, שעלולים לפתח בעתיד בעיות רגשיות, ואז תצטרכי לשלם גם על טיפול רגשי לילדים. סיפורים כאלה אני מכירה מקרוב. כדור השלג יגדל ויגדל ואז מה יהיה? מדוע לא לנסות לפתור את הבעיה כבר עכשיו, ולחסוך את עוגמת הנפש בעתיד. אני מאמינה שאם הזוגיות והמשפחה חשובה לך, תעשי כל מאמץ כדי לגשת לטיפול, גם אם תצטרכי להשקיע כסף. מזון רגשי לנשמה הוא לא פחות חשוב ממזון לגוף. אם יש לכם, וב"ה אני מאמינה שיש לכם כסף כדי לקנות בגדים ואוכל וכלי בית למשפחה, אז תמצאו את הדרך להשיג כסף כדי לקנות כלים על ידם תוכלו לבנות את השלום בביתכם. ברכה והצלחה נאוה סבג מטפלת רגשית, מנחת נישואין ומשפחה טל' 0527642530 בני-ברק

ללכת למקווה למרות שלא יקרה כלום?

אני ובעלי נשואים 16 שנה ויש לנו 5 ילדים בגילאים 2-15 יש ביננו חילוקי דעות וויכוחים אין סופיים. . בשנה האחרונה אני ממשיכה להקפיד ללכת למקוה למרות שהוא מקפיד לא להתקרב אלי באותו ערב. מידי פעם יש ביננו יחסי אישות אבל רק מתי שהוא מחליט(וכמובן רק שאני טהורה) ולעיתים רחוקות. הדבר פוגע בי ומשפיל אותי מאוד. אני חושבת שהוא עושה זאת כדי להרגיש שהוא שולט (כמו שהוא צריך להרגיש שהוא שולט בשאר הדברים בחיים שלנו: כסף, דעות וכו') בזמן האחרון אני מרגישה שאין לי שום רצון להתקרב אליו השאלה שלי האם להמשיך ללכת למקוה בידיעה שלא יקרה ביננו כלום, ואז להעביר את הלילה בבכי ואכזבה רק אציין שהוא לא מוכן ללכת לייעוץ וכמובן לא להביא לי כסף שאני אלך (למרות שאני עובדת, אבל זה נושא אחר) אשמח לקבל תשובה מהירה

מקיום המצוות לא מפסידים

אישה יקרה וחשובה, לדעתי, הדרך הכי טובה עבורך זה לשאול רב פוסק, כדי לצאת מהספק. יחד עם זאת התקשרתי אני לרב פוסק, מו"צ, ושאלתי אותו את השאלה שלך. והייתי רוצה לשתף אותך בתשובתו. א. לשאלה האם להמשיך ללכת למקוה השיב הרב שזו מצוה חשובה ששכרה גדול (אלו פחות או יותר המילים לא ממש מילה במילה, אני מתנצלת, אבל זו רוח הדברים). ב. לגבי ייעוץ - היה מאוד מרגש לשמוע את הרב אומר 'אני מוכן לתרום לה את הטיפול' זו מצוה מאוד חשובה. כדי לחזק את דברי הרב רציתי להוסיף, כמדריכת כלות, אישה צריכה לדעת שמצוות הטהרה היא מצווה שניתנה לה. לגבר כמובן יש את מצוות עונה. כאשר את לא מקיימת את המצווה, את פשוט מפסידה את שכר המצווה. ולמה שתענישי את עצמך בגלל בעלך, זה לא מגיע לו. את בודאי מבינה גם שקיום מצווה לא מזיק, אלא הוא רק יכול להועיל. בנוסף, זה שבאותו יום בעלך לא משתף פעולה, כאמור, זה לדעתי בעיה שלו (הוא מפסיד את המצווה שלו) והיא צריכה להישאר שלו. את את שלך עשית כמצוות בוראך, ותבואי על שכרך, את אישה אמיצה וחזקה. כמובן שאת מרגישה מושפלת וכואבת מיחסו של בעלך כלפייך, אבל את לא חייבת להרגיש מושפלת, זו בחירה שלך. ברגע שתלכי ותקיימי את המצווה 'כי ה' ציווה' זה יראה אחרת, אני חושבת שגם תרגישי אחרת. את לא מתנה את המצווה ברצון בעלך או ברצון שלך, אלא ברצונו של בורא עולם, ואז גם העלבון לא ממש יכול לגעת בך. אשמח לעזור לך בייעוץ והנחיה זוגית לשם מצווה. נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית 052-7642530 בני-ברק

איך להתפייס ולסלוח כשבן הזוג לא מתנצל אף פעם?

בשבועות האחרונים, רמת המתח בינינו עלתה מאוד, והיו הרבה פעמים שבעלי דיבר על גירושין, ובכלל-פגע בי מאוד, בכל מיני דיבורים שלו. גם אם אחר כך אנחנו כביכול משלימים ולכאורה מדברים כרגיל, זה תמיד מפני שאני יוזמת התפייסות והתרפסות, אבל זו לא התפייסות אמיתית... בעלי לא נותן לי לדבר איתו על מה שכואב לי, וכשאני אומרת לו שנפגעתי מדבריו, הוא לא מתנצל, ולהיפך, מחזיק איתן בדעתו שהוא היה חייב לפגוע בי, ועוד כועס עליי איך אני אומרת עליו שהוא פוגע בי, בעוד שלשיטתו, הוא לא יוזם פגיעה אלא רק מגיב, כדי לחנך אותי, שאלמד שלא כדאי להתעסק איתו. בקיצור, מטיל אימה יתרה בתוך ביתו... אני ממש פוחדת לדבר איתו... מרגישה שאין שום קשר רגשי בינינו. מרגישה שהוא מדכא אותי, מלשון דיכוי. כל דבר קטן שאני עושה נגד רצונו, אפילו בשגגה ובלי כוונה ובלי ידיעה, הוא מגיב בחוסר פרופורציות, בשיא החומרה, ופוגע בי בצורה חסרת רסן ביום שישי רבנו, ותוך כדי ויכוח הוא אמר, שמצידו שלא אטבול ביום ב [מחר], ואם אני אטבול הוא לא יודע אם מותר לו להיות איתי כשבכוונתו לגרש אותי, ואם הוא יהיה איתי בכל זאת, זה יהיה לגמרי חסד שלו איתי... ופתאום הוא גם החל לזרוק הערות פוגעות בקשר לגוף שלי מה שביסודו נכון., ולפעמים הוא עוצם ת'עיניים חזק כדי לא להיגעל מזה.... שאלתי אותו כמה פעמים אם זה מפריע לו, והוא אמר שלא, והוא כל הזמן אומר שאני הכי יפה בעולם והוא לא יכול לעמוד בפניו וכו'... מחמיא בצורה מוגזמת וחסרת פרופורציות, כך שזה מביך אותי וגורם לי תחושה ממש לא נעימה, כי ברור שאני לא באמת מלכת היופי.... ופתאום הוא מנחית עליי את הנ"ל,... זה כל כך פגע בי. זה נוגע בנקודה הכי רגישה באגו הנשי- לקראת סעודה שלישית רבנו שוב, ומייד אחרי ההבדלה הוא לקח ת'תיק שלו ונסע להוריו, למרות שניסיתי לדבר אל לבו ולהתחנן לפניו... בעצת אישה חכמה שאני בקשר איתה, כתבתי לו מכתב סליחה במייל, למרות שבעומק לבי נראה לי שהוא זה שצריך להתנצל, כי אני אומנם לפעמים פוגעת בו בדברים קטנים בשגגה ותמיד מתנצלת, אבל הוא פוגע בי בדברים גדולים במזיד ולעולם לא מתנצל... בכל אופן, הוא הגיב במכתב נרגש ואוהב כמו ארוס לארוסתו... ואמר שאטבול בזמן והוא יבוא וכו'... י אני מרגישה בפירוש שלא היה כאן פיוס אמיתי. אני רק פוחדת ממנו. אין לי כמעט ספק שבפעם הבאה שיקרה משהו, אפילו בטעות, שלא ימצא חן בעיניו, ויעלה לו הדם למוח, שוב הוא יגיב בהתפרצות זעם חסרת פרופורציה ושוב יפגע בי עד עמקי נשמתי ושוב ידבר על גירושין... וכמו תמיד, שוב, למרות כל זאת, אני זאת שתצטרך ליזום "התפייסות", ולהתחנן ולהתרפס וכו', שיואיל בטובו לחון את אמתו השפלה... והוא יאמר שהוא לא חוזר בו משום דבר שאמר ופגע, כי הוא צודק ורק אני טעיתי, וכך היה נכון להיעשות כדי לחנך אותי... ובלב אני מרגישה תולעת מעוכה, ואני יודעת שלא ראוי שינהגו ככה בבת של מלך מלכי המלכים הקב"ה ויצר הרע שלי מציע לי לתבוע את עלבוני... אני אפילו לא מעזה לדחות מקווה... אני יודעת שאם אייחד מחשבתי היטב לפגיעתו בי, אולי אראה דם ואיטמא, אבל גם זה, בעלי מכיר ויודע שאני מטמא עצמי לפעמים בכוח המחשבה וזה מטריף אותו, והוא אומר בזעם, שהוא לא צריך בכלל לשכב איתי ושאני לא אחשוב לעצמי שיש לי עליונות עליו ואני יכולה לצער אותו בעניינים האלה, כי גם אם לא נהיה ביחד 20 שנה זה לא יזיז לו...אבל כואב ומר ומעיק לי בלב. אני לא רוצה לעשות משהו דווקא כדי לצער אותו, אלא כדי להוכיח לו שאני נפגעתי מאוד. וגם - כי כשאני כל כך פגועה ומרגישה כל כך מושפלת ודחויה ועלובה, אין לי מספיק שמחה לגשת ליחסי אישות איתו בלי שאני ארגיש שזה כמו אונס, או סטוץ... ובעיקר מה שהוא אמר על הגוף שלי, ובגלל שאני יודעת שהוא נכון [אבל הוא היה יכול לומר את זה יותר בעדינות, וגם: למה אני אפילו לא יכולה לומר לו שנפגעתי מזה ושיבקש סליחה?! למה אני צריכה לחשוש שברגע שאדבר איתו על כך הוא יתקוף אותי בתוקפנות האכזרית שלו?!], אני מרגישה שאני לא יכולה ולא רוצה להיות איתו. הלוואי שבבדיקות מחר אני אראה דם. אבל שוב: זה לא יפתור ת'בעיה אלא להיפך, זה יגרום לו לכעוס יותר, ויהיה יותר קשה לרצות ולפייס אותו. ואני חושבת, מה קורה פה? התהפכו היוצרות? לפי מה שכתוב בשולחן ערוך, איש צריך לפייס ולרצות את אשתו לפני יחסי אישות ולא להיפך... אני לא רוצה להשפיל את עצמי ולתת לו לנגוע לי בי ולדעת שהוא נגעל ממני עכשיו ולהתבזות ולהיעלב מזה בכל פעם מחדש... אני רוצה לבקש שנקיים יחסי אישות כשאני לבושה אם הוא נגעל ממני, זה לא אמור להפריע לו. זה יפריע רק לי, יפגע בהנאתי. אבל עדיף לי הכבוד והאגו שלי מאשר הנאתי

קומי התנערי מעפר קומי

אישה יקרה, במקרה שלך, את חייבת לקחת את עצמך בידיים ולקבל החלטות. להגיד לעצמך 'אני לא מוכנה להמשיך בחיים כאלה, אני הולכת לקבל עזרה'. אין כאן בכלל שאלה. את מאויימת, מפוחדת, אני חושבת שיש כאן גם חשש לפגיעה פיזית. חלק מפתרון הבעיה זה חיזוק הדימוי העצמי שלך, והערך העצמי שלך בעיני עצמך. הרי את שמה את עצמך במקום נמוך ואת מרשה לבעלך להתיחס אלייך כפי שאת רואה את עצמך. שום בעל לא רוצה לראות אישה "מושפלת, דחויה, עלובה" - לא מאמינה שיש גבר שזה עושה לו טוב שאשתו מרגישה "תולעת מעוכה". "קומי התנערי מעפר קומי - לבשי בגדי תפארתך עמי". אם בעלך אינו יודע כבוד מהו, את תלמדי אותו. כאשר תלמדי לכבד את עצמך, בעלך גם ילמד לכבד ולהעריך אותך. וכשיגיע היום הזה אני מבטיחה לך שהוא ישמח בך. אז רחמים עצמיים ממש לא יועילו כאן. לדעתי את חייבת לפעול כדי לשנות את המצב. המצב לא רק פוגע בך אלא גם בבעלך. משום מה בחרת לעצמך את תפקיד ה'קורבן' - המסכנה, זאת שדורכים עליה, מנצלים אותה, מעליבים אותה וכו'. כאשר תחליטי שאת רוצה לצאת מהתפקיד הזה כל שעלייך לעשות זה לפנות לקבלת עזרה. אומנם התייחסתי רק לחלק מהדברים שלך, אבל לדעתי אם החלק הזה ייפתר, שאר הדברים ממילא יפתרו. כמובן שייעוץ זוגי ייטיב איתכם, השאלה אם יש נכונות מצד שניכם. בהצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית 052-7642530 בני-ברק

מה זה אהבה? איך מרגישים אותה?

שלום, אני צעיר חרדי, נשוי שנתיים +2. מתחילת גיל ההתבגרות, חשתי כיצד היצר המיני אצלי עובד שעות נוספות. כך שלא היה לי כלל וכלל קל להתמודד עם היצר בהתאם לחינוך שקבלתי. אני יכול לומר שלמעלה מעשור שנים אני מתמודד קשות עם כך, והיו לי לא מעט נפילות, בסדר גודל של הבטה במקומות לא רצויים ברחוב או באמצעות האינטרנט, דבר שהביא, אמנם בגיל מאוחר יותר, להוצאת זרע. בד בבד, לכל אורך השנים הללו למדתי בישיבות ואחרי החתונה בכולל אברכים, וחשתי עצמי יהודי מאמין עם להט לכל עניין יהודי, פעיל בקהילה, בשיעורים וכו' וכו'. חברים רבים ראו בי את הצעיר היהודי הדתי המוצלח, שבטח "אין לו יצר הרע"... כך נמשך המצב עד כעת, כאשר לאורך השנים, כאשר הייתי עסוק ומסופק יותר, ההתמודדות האמורה נחלשה, ובימים פנויים יותר ומתוסכלים יותר, התחזקה, ואיתה הנפילות התסכול והמצפון. אחרי החתונה היצר האמור קיבל מענה כלשהו, וגם זה בסה"כ עזר לי להתמודד, אבל כדרכו הוא לא נעשה שבע כנראה לעד, אולי ביום המיתה. התקופה האחרונה, אפשר לומר חצי שנה אחורה, חיי הנישואין שלנו לא משהו, למרות שבסה"כ היה לנו נחמד, עם קשיים שנראים לי שגרתיים. אנחנו לא רואים אור בקצה המנהרה בכל הנוגע למציאת תעסוקה ומקור פרנסה, אישתי מפרנסת ועובדת קשה ועייפה ואני מתוסכל וחסר סיפוק. תקוות שונות להסתדרות הלכו ונגוזו אחד אחרי השני, ואני התחלתי ליפול שוב ברשתו של היצר האמור. לפני כחודש עברתי משבר דיכאוני לא קל ומאז, אני לא יודע איך, כל האמונה שלי הלכה ושקעה לנגד עיני, אני לא מצליח להבין איך מהצעיר הדתי בעל האידיאלים, הפכתי לאחד שבקושי מצליח להתפלל ולא מאמין ולא מרגיש שמישהו שומע לתפילתו ומתכוון לסייע לו. קרעתי את עצמי בתפילות בתקופה האחרונה ואני פשוט לא רואה תזוזה, בד בבד עשיתי כלי גם בדרך הטבע, אני הולך לא מעט לאיש מקצוע בתחום הנפש, אבל מרגיש שיחד עם השחרור הנפשי, אני עלול לרדת בכל מה שנוגע לחיים של תורה ומצוות. חבריי לא יאמינו למשמע אוזנם, אני, חברם שהיה חם לכל דבר שבקדושה, יותר מכל אחד אחר, ולפתע נמצא בכזה מצב שחש אדישות לכל דבר, ועושה חושבים למה לי להתמודד עם דרישות התורה אם אני בכלל חש ספיקות לגבי אמיתותה. אני לא מרגיש שהוכחות לקיומו של הבורא או לאמיתותה של התורה יכולים לסייע לי, זו לא בעיה שכלית, זה עניין של שבירה, חוסר התחברות. כאחד שלמד אני יודע שיכול להיות שחטאתי ועכשיו אני לא ראוי להיענות, אני יודע שאי אפשר להקשות על הבורא, וכו' וכו', אבל אם חיי קשים מנשוא, ואני לא מרגיש סיוע מלמעלה, אז למה לי כל הדינים והסייגים של התורה, אולי אלך ואעשה חיים ולפחות עולם הזה יהיה לי.... קשיים לא מעטים היו מנת חלקי מילדות, המון תסכולים ואכזבות, דברים שאגב כלפי חוץ אף פעם לא נראו, תמיד איכשהו "תרצתי" את הקב"ה והצדקתי עלי את הדין, עכשיו נשברתי, יכול להיות שאם הוא קיים הוא צודק, אבל לי נשבר, מה יצא לי מזה. לא מיציתי בשורות הארוכות עד כה, את כל אשר על ליבי, כואב לי המצב שלי אבל אני ממש לא יודע אנה אני בא, אני מרגיש במדרון לעבר מקום שאני לא רוצה להיות בו. מפחד לחשוב על גורלי וגורל משפחתי, אישתי שבסה"כ אישה טובה, בניי החמודים.. לא יודע, אבל אולי אמצא כאן תשובה שתניע אצלי משהו... יש לי אישה טובה, מוכנה לעשות בשביל הכול, וכשאני אומר הכול זה אומר הרבה, כמעט מכל היבט היא טובה ובהחלט טובה, היא גם בהחלט יפה, אולי לא מלכת היופי, אבל בהחלט יפה, מה שיכול להיות שיש איזשהו חוסר התאמה באופי שלנו, אבל אני חושב וכמעט משוכנע, שתהליך ייעוץ (שהיא אגב מסכימה לו בלב שלם) נוכל להגיע למקום טוב. השנתיים של הנישואין שלנו עברו בסה"כ בשגרה נעימה ועם חוויות נחמדות ביותר, אבל תגיד לי אתה, בן אדם מתוסכל שאין לו כבר תקוות שאיפות וכל סיפוק, והדבר היחיד שהוא נמשך כמו בהמה, זה סיפוק היצר המיני, יכול להיות שבע מאשה אחת.... עם זה אני רוצה להתמודד. יש לי עוד איזשהו כאב, שאני מרגיש שהגעתי לנישואין שלי לא בשל בהכרת עצמי ותהליך הבחירה היה קצת כפייתי, לא ממש ע"י גורמים חיצוניים, אבל לא עברתי תהליך חווייתי של בחירת בת זוג, זה לפעמים מתסכל אותי מאוד, אבל שמעתי שגם עם זה מתמודדים יועצי נישואין בהצלחה, ובכלל, גם עם נפלתי בפח, נפלתי עם אישה טובה חכמה מסורה נאמנה יפה וכו' וכו', אני מפחד לאבד את עולמי בכל רגשות אובססיביים כאלו. עוד נקודה, שואלים אותי אם אני אוהב אותה? האמת היא שאני לא יכול לומר כן, אני מעריך אותה מאוד מייקר אותה, רע לי עכשיו שאני עושה לה הרגשה לא טובה ויציבה, אבל אהבה, אני לא בדיוק יודע מה זה אהבה, מרגיש שמשהו ברגש שלי לא מפותח, אני יודע טוב מה זה משיכה גופנית מה זה תאווה, מה זה דאגה, אבל לא כ"כ חשתי בחיי רגש אהבה, גם כלפי ההורים שלי למשל אני חש מחוייבות דאגה וכו', אבל מה זה אהבה אני לא יודע בדיוק. אני מרגיש שהבעיה לא מתחילה בחיי הנישואין שלנו אבל היא כמובן פוגעת בעיקר בה, אשמח מאוד לשמוע אם יש לנו עתיד, אם נראה לכם שאוכל ונוכל להמשיך להקים את הבית שלנו עם סיפוק אושר ושמחה. נראה לי שוהיה ובעז"ה נצליח לחזק את הקשר בינינו באופן יותר רגשי, משהו עמוק יותר ומורגש יותר, זה יעזור לי לרפא משקעי העבר.

החיים כמסע

למשה שלום וברכה, משל למטפס הרים מקצועי, בשבילו לטפס על הרים זה היה דבר של מה בכך. יום אחד הציע לו חברו לטפס על איזשהו הר שרגל אדם לא דרכה בו, הוא הראה לו מפות של האזור, ונתן לו סימן פחות או יותר היכן ההר נמצא. שמח וטוב לב, ובטוח בעצמו וביכולתו, הכין המטפס שלנו צידה לדרך, חישב חישובים, וכו'. אומנם הדרך לא היתה קלה, הוא כבר יודע את זה מפעמים קודמות, אבל הכבוד וההערצה שמחכים לו אחרי ההצלחה. לא הוא לא יוותר! הוא ממשיך במסע המפרך, הוא רגיל לקשיים, הוא מכיר את הסכנות, הוא לא מוכן לוותר. גם כאשר הוא על סף עילפון, הוא מחכה מעט, נח, מתאושש וממשיך הלאה, לכבוש את ההר. והוא עושה את זה, הוא מגיע אל ראש ההר. איזה סיפוק, איזה תחושה עילאית. ומביט לשמיים וצועק 'יש אלוקים'. ואז, בלי משים, הוא דורך על אבן קטנה, מאבד שיווי משקל ומדרדר לתהום. הוא מתגלגל ומתגלגל עד שנעצר, שוב, באבן, אבל אבן גדולה. לרגעים ספורים הוא מעולף, מתנשם בכבדות, אין לו אוויר, האם הוא הולך למות? זה הסוף שלו? אין אף אחד בסביבה, אין אף אחד שיראה את המצוקה שלו, אין אף אחד שיושיט עזרה. רק הוא - לבד, לבד, לבד. הוא פתאום נזכר שבעצם בכל תקופות חייו הוא היה לבד, לבד עם עצמו, לבד עם מצוקותיו. אבל הוא גם זוכר שהוא נלחם, נלחם להיות חלק מהחיים, נלחם על החלק שלו. הוא אף פעם לא ויתר, תמיד רצה להיות בתוך. לא, הוא לא יתן לעצמו להרדם, הוא לא יתן לעצמו לשקוע בשינה עמוקה, זה יהרוג אותו. בכוחות לא כוחות הוא מנסה להתנער, אך הוא מרגיש שהוא משותק - גופו בוגד בו, מסרב להישמע לפקודתו. לא נותן לו לקום. הכאב עם כל תזוזה, הוא חייב לאפשר לגוף לנוח, הוא יודע שכעת זה לא ילך, הוא לא יכול להילחם בגוף. בינתיים המשפחה הקרובה מתחילה להיות מודאגת לגבי מצבו, ומזעיקה עזרה. "הוא כרגע משותק, הוא לא יכול לזוז, ב"ה הראש לא נפגע, אבל הוא יצטרך שיקום ארוך" אומר הרופא. ואכן המטפס שלנו שוהה בבי"ח שיקומי, ואז יש לו הרבה זמן לחשוב, לחשוב על החיים, לחשוב על המקום שלו בעולם, לחשוב על אלוקים, לחשוב על הכאב, להתחבר לכאב. לחשוב על כל מה שהוא לא חשב בכל שנות חייו, היום שלו תמיד היה עמוס ומלא, אי אפשר היה להשחיל סיכה. אף פעם הוא לא הקשיב לקולות הפנימיים שלו, הוא ברח מהם, לא רוצה לדעת. אבל עכשיו, יש לו תקופת שיקום ארוכה ארוכה, ויהיה לו הרבה זמן לחשוב, ולעשות סדר בחיים. מי אני? מה אני רוצה? מה טוב לי ומה לא? ואכן המטפס הרים שלנו לא ויתר, הוא חקר ודרש, ניסה לגלות את האמת על החיים. והוא גילה, ועוד איך גילה, הוא גילה את עצמו, אמנם לאט לאט אבל הוא גילה, והוא הופתע מהתגלית. אבל זה היה שווה, על זה הוא היה חייב להודות. אבל אתה יודע מה הוא עוד גילה? שהוא עלה על ההר הלא נכון, הוא פשוט טעה בחישובים. אבל עכשיו, זה כבר לא משנה לו, כי הוא כבר לא שם, הוא במקום אחר. זה משל שממש עכשיו נשלף לי מהשרוול, אני לא ממש מומחית בכתיבת סיפורים, אבל חשבתי שאולי הוא ידבר אליך. בעצם לא ידעתי מה לענות לך, התחושה כל כך קשה, הכאב, התסכול, האכזבה הגדולה מהחיים. מה שכן, אני אנסה לשתף אותך במה שאני עברתי. גם אני עצמי עברתי תהליך דומה. גם אני איבדתי תקווה? הרגשתי ששיקרו אותי, שמשהו כאן לא עובד. אני משתדלת לקיים תורה ומצוות ורע לי, זה הרי לא הגיוני, הרי התורה היא תורת חיים, ו'חי בהם' נאמר, אז איך זה שאני מתה מבפנים? כעסתי על כל העולם, כעסתי על אלוקים, שנאתי את עצמי ואת כל העולם, לא יוצלחית שכמותי. ההתאוששות לא היתה קלה, זה לקח תקופה די ארוכה, הגוף בגד בי. אותו גוף שהשתמשתי בו ללא חמלה, אף פעם לא נתתי לו לנוח כשהוא היה עייף, כל הזמן הרצתי אותו. אבל היום אני יודעת שזה היה רק כדי לברוח מהכאב. בהמשך בכוחות לא כוחות התרוממתי אט אט, והחלטתי להתחיל במסע חיפושים, לקחתי את זה כפרויקט שנמשך עד היום. התחלתי לחפש את דרך ה' האמיתית, שמתאימה לשורש נשמתי, למדתי לסלוח לעצמי, הפסקתי להקפיד על עצמי, גם בקיום התורה והמצוות. עד הנפילה הגדולה הייתי מחמירה גדולה בקיום המצוות (בסוף התברר שהחמרתי במקומות הלא נכונים וזלזלתי במקומות הכי חשובים של בן אדם לחברו). למדתי להכיר את הק-ל רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד... נושא עוון ופשע. למדתי לאהוב, קודם כל לאהוב את עצמי. רק מי שאוהב את עצמו מסוגל לאהוב את האחר. "ואהבת לרעך כמוך", איך תדע איך לאהוב את האחר, אם אתה לא יודע את ה'כמוך'? ואז מצאתי את החוט המקשר אותי לבורא עולם, ואני משתדלת לא לעזוב את החוט. היום אני אדם אחר. אני רואה דברים אחרת, מתנהגת אחרת, אוהבת אחרת, יש לי אפילו מקצוע אחר. זה מה שנקרא "לצמוח מתוך הכאב". אבל לפני שצומחים מתוך הכאב, צריך להודות בכאב, להכיר את הכאב ואת מקומו, ואז אפשר גם לדעת כיצד לרפא אותו. אתה בטח יודע שכדי שיצמח עץ שותלים זרע באדמה, ואז הזרע נרקב ומתוכו צומח עץ יפיפה. גם בתהליך הצמיחה של האדם יש איזשהו חלק מהעצמי שנרקב, שמת, ובמקומו צומח אדם בריא יותר, חזק יותר. גם עץ צעיר גוזמים אותו מידי פעם כדי ששורשיו והגזע שלו יתחזקו, כדי שברבות הימים אותו עץ יוכל לעמוד בכל רוח מצויה, וגם כדי שיצליח לשאת את פירותיו. דבר חשוב נוסף שעלי לומר הוא, שבמהלך המסע שלי גם הקפדתי שלא למהר. שוטטתי לי כאילו שאני בטיול, מביטה על הנוף המתגלה, ולומדת, לומדת ולומדת, לומדת את החיים - לא מתחייבת לשום דבר, לא דוחקת את עצמי, פסיעה ועוד פסיעה. וכאשר נפלתי סלחתי לעצמי, קמתי והמשכתי. ואז גם הגעתי. אבל רק שתדע שעדיין לא הפסקתי את המסע, אני ממשיכה בדרך לכבוש יעדים חדשים, שלא דרכה כף רגלי בהם. אם לוקחים את החיים כאתגר הכול נראה אחרת, ונחווה אחרת. המסע אומנם מפרך וגם מפרק אבל הוא לא בלתי אפשרי. בהצלחה במסע שלך! נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית 0527642530 בני-ברק

בעלי לא מקבל את חולשותי

זמן רב אני מרגישה שבעלי בעצם לא מכיל אותי. ולא מתייחס ברצינות לקשיים שלי. הטענה שלו היא שמדובר בקשיים מדומים וכי יש לי תסביכים ודימיונות. אצלו הכל הולך על פי השכל. אין אצלו עליות וירידות רגשיות. הוא מורם מעם. לא מפריע לו מה אנשים חושבים עליו, והוא גם כלל לא מייחס חשיבות לפגיעה ברגשות של אחרים. הוא אמר לי שגם אני צריכה להתעלות מעל לכל מה שקורה עם הסביבה הקרובה והוא לא יכול להבין מדוע זה כל כך מעסיק אותי וגובה ממני מחיר נפשי כבד. הוא רוצה אישה שמחה, חזקה, וכו. אני לא תמיד כזאת. אני מאוד רגשנית. הוא לא אחד שאפשר ללכת איתו לייעוץ הוא לא ממש מחזיק מזה. מישהוא יכול לעזור לי? אני מרגישה חסרון גדול מאוד בזוגיות, ואני מתמודדת עם הרבה דברים ממש לבד, רק אני וה'. לא שזה רע, אבל אני חושבת שיחד עם זה צריך גם בעל תומך. תודה

להתיחס לקשיים ברצינות ולגשת לקבל עזרה

לאור שלום, את כותבת בראשית מכתבך "... ולא מתייחס ברצינות לקשיים שלי" - ואת אור האם את מתייחסת לקשיים שלך ברצינות? נניח שאישה מבוגרת מאוד נושאת סלים כבדים ברחוב, ועוד מעט היא ממש הולכת להתמוטט מהכובד, עכשיו, אם היא תתייחס לקושי שלה ברצינות אז היא תפנה לאנשים בסביבה שיעזרו לה לשאת את הסלים, אולם אם היא לא תתייחס לקשיים שלה ברצינות, ותגיד לעצמה 'אין ברירה, אני מתביישת לקבל עזרה, יש לי עוד כוח, אני אמשיך' שזה כמובן תירוצים למה לא לקבל עזרה, אז היא תתמוטט בודאי, ואז מה? אינני יודעת מה הקשיים שלך, כי לא ציינת אותם. יתכן שהם קשיים פיזיים (קשה לי להתמודד עם המטלות של הבית) ויתכן שהם קשיים רגשיים (קשה לי להתמודד עם יחסם של אחרים כלפי). בכל אופן, לא תמיד הבעל יודע לעזור לאשתו. לפעמים האישה מתלוננת והבעל, גם אם הוא רוצה לעזור, הוא אינו יודע איך לעזור, אין לו את הכלים המתאימים. ואם הוא מגיב איך שהוא מגיב - בביטול, כנראה שבאמת אין לו את הכלים לעזור. הייתי ממליצה לך כן לגשת ולקבל ייעוץ והנחיה, גם אם כרגע בעלך לא מוכן להגיע איתך. במסגרת הייעוץ תוכלי לקבל כלים להתמודד עם הקשיים שלך, ובהמשך אני מאמינה שגם תצליחי להביא את בעלך לטיפול זוגי. בהצלחה סבג נאוה מטפלת רגשית ומנחת נישואין ומשפחה 052-7642530 בני-ברק

בעיות בשלבי גירושין

שלום רב, אני קרובת משפחה לילדים שעוברים כרגע גירושין בין ההורים. השאלה שלי היא כזאת הבן הגדול בן 10 אובחן כשהיה כבר קטן כילד עם בעיות רגשיות נעשה לו אבחון פסיכו דידקטי והוא מטופל כיום בכל מיני סוגים של טיפולים בין היתר פסיכולגית. העניין שאני מספרת על כך זה משום ששני ההורים לדעתי נטלו חלק במצב הזה. לענייננו,כיום ההורים בשלבי גירושין מאד קשים להערכתי, האבא בכלל לא רוצה קשר עם הבן הגדול (הקטן כבן 5) ועושה הכל כדי להשתמש בו ככלי מלחמה. אתן דוג' קטנה: האבא הבטיח לו דמי כיס לחגים שכבר עברו וכעת עד שהבן הגדול התרצה להגיע לאביו הוא שאל את אביו מה בנוגע לכך, ואז הוא השיב לו "עזוב,מה שהיה , היה". אז הילד שאל אותו לגבי דמי כיס אם הוא יכול לתת לו כי אמא נתנה לו לכבוד איזה אירוע כיתתי, אז הוא אמר לו " תבקש מאמא". לדעתי, האמא לא צריכה יותר לשדל את הבן ללכת לאבא כי לדעתי הוא עושה הכל כדי להרחיק אותו ממנו. ואני לתומי יחשבתי שעד שהוא התרצה להגיע אליו, אז הוא ינסה כן לעשות משהו לטובת העניין ולקרב אותו בחזרה. אני מזמן ניתקתי קשר עם האבא כי לדעתי מדובר בבן אדם קמצן ברמות קשות כלפי הילדים שלו, אבל כלפי עצמו הוא יכול לקנות זוג תחתונים ב- 60 ש"ח ליח' לצורך העניין.... וזה עוד כלום לגבי הפינוקים שהוא מפנק את עצמו. ושוב הבן אדם מרוויח מספיק כסף (למזלו) בשביל להשקיע בילדים שלו מה שהם צריכים אבל תמיד הוא מעדיף שהצד השני יוציא. מה אני יכולה לעשות לטובת העניין. אשמח מאד לתשובה. חשבתי לכתוב לו מכתב אנונימי בלי שהוא ידע שזה ממני, ע"מ לעורר אותו ומהר!!! לפני שיהיה מאוחר מדי והוא יפסיד את הילדים שלו(אני לא בטוחה שהוא מבין את משמעות העניין). אבל אני גם לא יודעת מה לכתוב. חבל לי על הילדים האלה הם חשובים לי מדי!!!! תודה מראש ויום טוב.

להפנות את הזוג לתהליך של 'גישור'

אישה יקרה וחשובה, דבר ראשון שהייתי מציעה לך לעשות, זה לצאת מכל המאבק הזה, ומהר ככל האפשר. מה לך להיכנס בתוך העסק הזה. אז נכון שאת קרובת משפחה ומאוד אכפת לך ממה שקורה, אבל כרגע, איך שזה נראה, אני לא חושבת שההתערבות שלך, באופן שאת עושה אותה, יכולה להועיל. דבר שני שאני רוצה לומר לך הוא - ש'אבא, הוא אבא, הוא אבא, ותמיד ישאר אבא, לעולם' גם אם הוא 'קמצן'. אז את העניין של הקמצנות או אי הקמצנות תשאירי לאבא. וכמו שאת אומרת העניין הזה של הקמצנות זה יותר מלחמה באמא, ולא איזה משהו נגד הילדים. אסור לנתק את הילד מאביו, ברגע שהאמא תנתק את הילד מאביו היא בעצם הופכת את הבן שלה למעין 'יתום', ותאמיני לי שזה תחושה ממש נוראית. האמיני לי שעדיף אבא קמצן על אבא נעדר. את אומרת ש'האבא בכלל לא רוצה קשר עם הבן הגדול'? אני בטוחה שלאבא יש רגשות כלפי הבן שלו בדיוק כמו שלאם יש רגשות כלפי בנה. זה שאבא לא נותן כסף לילד שלו עדיין לא אומר שהוא אינו רוצה איתו קשר. מה שאת כן יכולה לעשות, זה להמליץ להורים היקרים לגשת ל'מגשר' (ישנם מגשרים שמומחים לעניינים האלה ויודעים את העבודה) - כדי להסדיר את כל עניין הגירושין עם כמה שפחות נזק לזוג או לילדים. לא חייבים להתגרש מתוך מלחמה, אפשר להתגרש גם מתוך שלום. ככל שתהליך הגירושין יהיה פחות דרמתי, כך ההשפעות של הגירושין על הילדים יהיו פחות טראומתיות. גירושין כשלעצם הם צעד מאוד טראומתי לילדים, כך שתוספת המלחמה רק עלולה להגביר את הנזקים הנפשיים אצל הילדים. אני גם חושבת שאם צד אחד לפחות יוריד את להבות השנאה, גם הצד השני יוכל לרדת מהעץ שעליו עלה, ואז אפשר יהיה לפנות ל'גישור'. בהצלחה נאוה סבג מטפלת רגשית מנחת נישואין ומשפחה טל' 052-7642530 בני-ברק

פחדים וביעותי לילה אצל ילדה בת 4

לכבוד יועצי ינ"ר אשמח לקבל תשובה גם מהרב גד מאיר שמחוני רציתי בבקשה לשאול לגבי בתנו בת ה-4. היא בתנו הבכורה (אחריה יש תאומות בנות כחצי שנה). היא ילדה ב"ה חכמה ונבונה ומתפתחת יפה. לפעמים יש לה תגובות של פחד גדול לדברים שהיא חווה, למשל אם היא רואה יתוש/פרפר גדול, היא נכנסת להיסטריה ובורחת מהר מהחדר ואח"כ מפחדת מאוד להיכנס לאותו חדר שבו היה היתוש, אפילו שמזמן הרגנו אותו, שמא ואולי הוא עדיין שם. לפני כמה ימים שיחקה אצלה חברה וסיפרה לה שיש למטה זקן שגונב ילדים. הילדה היתה מבועתת, היא רצה אלי והתחננה שאסגור מיד את הדלת הראשית ואת החלונות. ורק אחרי שהכרחתי את החברה (בלי שהיא תראה) להגיד שזה סיפור דמיוני, בתי נרגעה. אני כ"כ מרחמת עליה כשאני רואה את הפנים המבועתות שלה כשהיא מפחדת ממשהו. בד"כ אני מנסה לדבר איתה על הנושא ולהסביר לה למשל שיתוש הוא לא מפחיד כי אפשר להעיף אותו עם היד וגם כשהוא עוקץ זה לא כואב אלא רק מציק ומגרד. או במקרה עם הזקן, ניסיתי להסביר לה שאין כזה דבר זקן שגונב ילדים, אבל אני מרגישה שזה לא כ"כ עובד, לפחות לא מיידית. אע"פ שפעם היא היתה מאוד מפחדת מנמלים וכל פעם הייתי מטפטפת לה שהנמלים הן קטנות והן בעצמן מפחדות ממנה, וב"ה עכשיו היא מסוגלת להתקרב לנמלה ואפילו לקחת נעל ולהרוג אותה. ורציתי לשאול: א. האם התגובות שלה הן נורמליות ואיך אני יכולה לעזור לה להתגבר על הפחדים שלה? ב. וגם רציתי לשאול איך נכון להתייחס אליה כשיש לה ביעותי לילה (מתחילה לצעוק באמצע הלילה וגם כשניגשים אליה ומחבקים, מציעים לשתות, מנסים להרגיע, היא ממשיכה לבכות בהיסטריה), קראתי שבמצבים כאלה הילד בעצם ישן שינה עמוקה אע"פ שהוא נראה ער. אם כן, אולי כדאי בכלל לא לגשת אליה כי ממילא היא אולי בכלל לא מבחינה שאנחנו שם, ואפילו לפעמים מתעצבנת כשמדברים איתה או מנסים לחבק אותה? בד"כ לוקח לה בערך 15-20 דקות כדי להרגע. תודה רבה רבה משפחת לוי

לתת לגיטימציה לפחד

לגב' לוי היקרה, פחד הוא רגש מעשי ומועיל. תפקידו של הפחד מאז ומעולם היה להזהיר את בעלי החיים ואת האדם מפני סכנה. להמריץ אותנו להילחם או להימלט מפני מצב צופן סכנה. תתארי לך שנפגש בנחש ולא נפחד, הוא עלול להקיש אותנו ואז מה? החוקרים ראו ברגשות השונים, לרבות הפחד, תוצרים של תהליך ההבשלה והלמידה של הילד. פחדיו של ילד עשויים להשתנות מחודש לחודש ומשנה לשנה ככל שמוחו וכישוריו הולכים ובשלים לקראת עצמאות. אז קודם כל פחד זה דבר נורמאלי לחלוטין ואף בריא. אלא אם כן הוא יוצא מכלל שליטה ומפריע לתפקודיו של הילד. מדברייך עולה שכאשר בתך מבטא את הפחדים שלה בפנייך את בעצם מבטלת אותם במחי יד. 'אין דבר כזה' את אומרת לה. עולה בי לרגע מחשבה שאת בעצם פוחדת מהפחדים של הבת שלך, שהם לכאורה נורמאלים לחלוטין, ולכן את מבטלת אותם. ברגע שאת אומרת לבת 'אין דבר כזה' ומבחינתה (בעיני הילדה שלה) 'יש דבר כזה' את בעצם אומרת לה שהיא משקרת, שהרגשות שלה לא רלוונטיים, שאין לסמוך עליהם. ומה יקרה בשעת אמת, כאשר באמת היא תהיה בסכנה - יש חשש שהיא לא תחוש לסכנה כי הרגישות שלה לא קיבלה לגיטימציה. את אומרת "בד"כ אני מנסה לדבר איתה... ולהסביר לה למשל שיתוש הוא לא מפחיד" מה זאת אומרת "יתוש הוא לא מפחיד"? אבל אותה הוא כן הפחיד. מדוע את מבטלת את הרגשות שלה? אותך, אמא יקרה, הוא לא מפחיד, אבל מה לעשות שאת הילדה החכמה שלך הוא כן מפחיד. אז בואי תדברי איתה על הפחד. מה מפחיד בו ביתוש, ובאמת יש יתושים מסוכנים וכו'. אותו דבר לגבי האיש הזקן שגונב ילדים ולגבי כל הפחדים האחרים. אני חושבת שחלק גדול מעוצמת הביטוי של הפחד נובע מכך שאת לא מתייחסת לפחדים שלה ברצינות. 'אם אמא לא מתיחסת לפחדים שלי אז אני אגביר את התגובות שלי ואז אולי היא תתייחס'. מבחינתה הפחד הוא כלי השרדותי, ובשביל לשרוד היא תעשה כל פעולה אפשרית - גם לצרוח. בקיצור, כל שעלייך לעשות זה לתת לגיטימציה לפחדים שלה, ותשבחי אותה על כך שהיא עירנית לסכנות. את גם יכולה לספר לה סיפור על הילד שלא פחד משום דבר - ומה היו התוצאות. וגם לגבי ביעותי לילה אני מציעה לתשאל אותה ולהתעניין במה שקורה לה. ברגע שהיא תתן ביטוי מילולי לרגשות שלה אני מאמינה שהיא תירגע ביתר קלות. אני מאמינה שהתגובות שלה יתמתנו לאט לאט, כאשר ההורים היקרים יתייחסו לרגשות שלה קצת יותר ברצינות. נאוה סבג מטפלת רגשית ומנחת נישואין ומשפחה טל' 052-7642530 בני-ברק

אמפתיה, באיזה מינון?

שלום, אנו נשואים כשלוש שנים ויש לנו שני ילדים מתוקים. ב"ה בעלי אדם טוב, עוזר, מתחשב ואוהב. בתקופה האחרונה אנו רבים לא מעט ובעצם שמנו לב שמאז החתונה המריבות סביב אותה נקודה והיא- אני משתפת את בעלי בתחושה/חוויה/מקרה ובעלי 1. לא משדר אמפתיה, הזדהות. 2. נוטה להצטדק ולתרץ את עצמו . זה פוגע בי מאוד ואני נוטה לכעוס על חוסר ההבנה של בעלי לתחושותיי . בעלי מצידו לא מבין זאת ואף הפגיעה שלי נראית בעיניו ככפיות טובה לעזרתו הרבה בבית (ואכן עוזר הרבה מאוד) הוא טוען כי עצם זה שעוזר עם הילדים ובבית מראה הזדהות עם תחושותי, אני מצידי מאוד מעריכה זאת אך יחד עם זה זקוקה מאוד לשמוע משפטים כמן "אני מבין, מסכים וכו'". לבעלי זה נראה מעט קטנוני מצידי לדרוש זאת... האם זה לגיטימי מצידי להפגע מחוסר הזדהות אעפ"י שעוזר לי המון? האם אני צריכה לשנות דפוסי חשיבה? ואיך אוכל להסביר לבעלי זאת? הרבה תודה,

לרכוש כלים לתקשורת אפקטיבית

לאמונה שלום וברכה, כפי שנשמע מדברייך, יש לך צורך מאוד גדול לשתף את בעלך בחוויות ובתחושות שעוברות עלייך במשך היום. ואת מספרת שכאשר את פונה אליו ומביעה את תחושותייך הוא לא נמצא שם בשבילך. בעלך יצטרך ללמוד להקשיב לך, ואת 'אמונה' תצטרכי ללמוד להעביר את המסרים בצורה לא איך שמתחשק, אלא כך שהאוזן של בעלך תוכל להקשיב לדברים ולעכל אותם. חשוב שגם את תהיי אמפתית לתגובות של בעלך, זה הדדי. אם את דורשת אמפתיה את גם תצטרכי לתת אותה. לשאלה שלך אם זה לגיטימי להיפגע, אז זה לגיטימי להיפגע, אבל לא חייבים להיפגע, זו בחירה שלך אם להיפגע או לא, וכמובן זה קשור לפרשנות שאנו נותנים למה שקורה מסביבנו. אז כמובן שעלינו לשנות את דפוסי החשיבה, כי הם שמפעילים אותנו. גם בעלך יצטרך לשנות את ההתנהלות שלו כלפייך. ברגע שהוא ידע ש'אשתי אומרת את מה שהיא אומרת כי עכשיו היא במצוקה, זה לא משהו אישי נגדי', אז הדברים יראו אחרת, וכמובן אותה דרישה מופנית גם אלייך. חשוב שתרכשו כלים לתקשורת בונה ואפקטיבית, ולכן הייתי ממליצה לכם לפנות להנחיה או ייעוץ זוגי, שם תקבלו את הכלים המתאימים. בהצלחה נאוה סבג מטפלת רגשית מנחת נישואין ומשפחה טל' 052-7642530 בני ברק [email protected]

אהבה עצמית ואהבת בן הזוג

שלום, אני נשואה 3 שנים עם ילד מתוק. עברנו הרבה בעלי ואני מאז החתונה וגם לפני כן ועד עכשיו. אנסה לתאר בקצרה,היינו מספר שנים יחד לפני החתונה לקראת החתונה התחזקנו מאוד מדתיים אמצע, לדתיים חזקים מאוד. עוד לפני החתונה היתה לנו בעית תקשורת רצינית.וחוסר התאמת שיחה.אך מה שתמיד היה לבעלי לומר לי על כך זה שבגלל השמירת נגיעה הוא לחוץ ולא ביישוב הדעת ולכן לא מסוגל לשבת איתי בנחת לשיחה. חוץ מזה הוא טיפוס מאוד מהיר מחשבה ודיבור. אני נמצאת בבעיה קשה ממש שאני כבר לא אוהבת אותו. לא רק מבחינה רגשית.אלא מבחינה שכלית לא מעניין אותי לדבר איתו כלל. כי מסתבר שמה שחשב לנכון לא כל כך נכון והסיבה לחוסר התקשורת שהיתה וקיימת זה לא המגע.ויישוב הדעת גם לאחר החתונה לא היתה לו. אני מרגישה שיש בינינו פערים אינטלקטואלים גדולים מאוד. עקב בעיית התקשורת מזה שנה שהקשר מתדרדר ללא הפסקה כולל יחסי אישות שלא מתקיימים כבר קרוב לשנה.מתוך חוסר עניין בו ואף סלידה ממנו. וזה שוב מושך על התקשורת כמעגל. בזמן המעגל השביר הזה נשברנו שנינו כל אחד בפני עצמו, איבדנו את חיי עצמנו.הבטחון שלנו. השמחה שלנו. המיצוי שלנו. חיי החברה שלנו.. וכו. כי כבר אין לנו כוח לכלום.שנינו בדכאון עמוק ואדישות מהמצב. האם אפשר להציל מצב כזה מגירושין? איך אפשר לאהוב אדם שלא מעניין אותך לדבר איתו? או האם צריך בכלל לנסות לאהוב? ואם תמליצו לי לנסות ייעוץ האם אתם מכירים אדם שיוכל לייעץ במחיר הנמוך מ50? עקב המצב הכלכלי שגם מאוד דוחק בנו דחינו את זה כל כך הרבה זמן ועכשיו הבנו שכל רגע הוא משמעותי לעתיד שלנו. וכשאני אומרת דוחק בנו אני מתכוונת שאין לנו מושג איך נשלם חודש הבא שכירות... (חשוב לי לומר זאת כי ראיתי כאן תגובות של יועצים שכעסו מאוד כשמישהי ביקשה יועץ בהתנדבות...) תודה רבה מראש.

אשמח לעזור

לעמליה שלום, כמובן, כמו שקודמי כבר אמרו, חשוב מאוד לגשת לטיפול זוגי, ואפשר לעזור גם במצבים כמו שלכם. כמובן חשוב מאוד שלשניכם תהיה מוטיבציה ורצון לשינוי, כי רק כך אפשר יהיה להצליח ולהעלות אתכם על דרך המלך. אשמח לעזור לכם בתשלום סמלי, בתנאי כמובן שאתם גרים באזור המרכז. בהצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית טל' 0527642530 בני-ברק [email protected]

בעל מושלם!

אני נשואה קרוב ל3 שנים. היתי נחשבת לבחורה מוצלחת מאד. היתי מוקפת המון חברות. היתה לי הצלחה בלימודים ב''ה וכן בעבודה. אני בעלת בטחון עצמי גבוה. בקיצור, לא היה חסר לי דבר. עד שהתחתנתי! קיבלתי בעל מושלם. פשוטו כמשמעו. בעל טוב, חכם, מבין, מוכשר (ביותר!!!). מבוקש ואהוב על כולם. זה גורם לי מידי פעם להרגיש קצת פחות ממנו... בעצם הרבה פחות. בכל אופן ממה שהיתי בתור בחרותי. הבטחון העצמי קצת ירד. כיום אני לא עושה כלום בלי להתייעץ/לשאול אותו. כי אני סומכת עליו בעיניים עצומות, או יותר נכון לא סומכת על עצמי בכלל. זו אמנם בעיה לא כבדה, אבל עדיין מקשה עלי ביום יום. תודה מראש

בני אדם הם לא מלאכים

לכותבת היקרה, כל חייך, כך נשמע מדברייך, התאמצת מאוד להיות מושלמת, לא הרשת לעצמך להיות פחות ממושלמת, עד כדי כך היו פני הדברים שגם בחרת לך בעל מושלם, כי אי אפשר אחרת. קרה כאן דבר מעניין. ה'שלמות' הזאת שהיתה חלק ממך לא הייתה שייכת לך בעצם, זו אולי היתה ציפיה של כולם ממך, ונאלצת לשאת את הדרישה הזאת ולהגשים אותה למען אחרים. אבל כאשר קיבלת בעל מושלם, אמרת לעצמך (לא במילים כמובן) זהו, אני יכולה להוריד את המשא הזה מעל גבי, יש מי שיקח אותו למעני ולמען אותם אחרים שצריכים את השלמות שלי. פתאום נשארת מרוקנת מאותה 'שלמות' מזוייפת, שלא היתה שייכת לך בעצם אף פעם, והיום את שואלת את עצמך 'אז מי אני בכלל'. אין שלמות בעולם, אנחנו לא מלאכים, וחשוב שנכיר בכך. רק כשנכיר בכך נוכל להכיר באמת את עצמנו, את הכוחות שלנו האמיתיים, וכיצד להשתמש בהם לצמיחה. זה הזמן, כותבת יקרה, להתחיל ולבנות את מה שאת באמת. לאט לאט צעד צעד, תחזירי לעצמך את הביטחון העצמי, ואת ההערכה העצמית, והכי חשוב תהיי את. העומס על בעלך, הציפייה שלו מעצמו והציפייה שלך ממנו לשלמות, שואבים מכם הרבה אנרגיה. כאשר האנרגיה שלכם מושקעת בלהיות מושלמים ובלרצות את כל העולם, אתם מפסידים במקום אחר. חשוב שתשמרו על האנרגיה שלכם כדי לבנות את ביתכם ואת הזוגיות שלכם, אסור שתתנו לאנרגיה לזלוג החוצה ללא כל גבול. כל הדברים שכתבתי כאן הם השערה בלבד, לכל אדם יש את הסיפור שלו, לכן את לא חייבת לקבל את הדברים הנאמרים, אבל חשוב שתעשי חשבון נפש בינך לבין עצמך לגבי מה שקורה איתך היום. אני הייתי כן ממליצה לך לגשת להנחיה וייעוץ זוגי ואולי אפילו פרטני. בהצלחה נאוה סבג מטפלת רגשית מנחת נישואין ומשפחה טל' 052-7642530 בני-ברק [email protected]

חוסר תשוקה מצד הבעל

אני נשואה 7 שנים ,אני שומרת נידה .שאני חוזרת מהמיקווה בעלי לא משתף יחסי אישות.זה מוריד לי את החשק לשמור טהרת משפחה .הוא דתי ואסור לו לעשות את מה שהוא עושה לי.אני מיואשת ,בדיכאון הוא מצער אותי .הוא אדם קשה ובקורתי שלא מרוצה מכלום,משתדלת לרצות אותו .יכול להיות שהוא כבר לא אוהב אותי?,השאלה האם אפשר בכלל להחזיר תשוקה ואהבה שדעכה לה לחיי הנשואים? המשפחה שלי מאוד רוצה שאני יתגרש ממנו כי הם יודעים שאני סובלת וטוענים שמגיעה לי אדם שיותר יעריך ושלא מגיע לי היחס הזה,אני לא מעונינת בגירושים כי יש ילדים קטנים שמאוד קשורים אליו והוא קשור אלהם וזה יצער אותם עד כאב! וכן יש לי רגשות אליו אני מאוד מעריכה ואוהבת אותו ,הוא לא מוכן לשמוע על יעוץ זוגי [שוחחתי עם הרב שלו שהיה בהלם] ולא האמין ,הוא היה בטוח שהכול בסדר ואנחנו סמל הזוגיות המושלם, מה אני עושה אני חסרת אונים ובאמת מיואשת

לפנות לאיש מקצוע בתחום הזוגיות

לעמית שלום וברכה, את מתארת מצב מאוד לא קל וכואב. חוסר חשק יכול לנבוע מסיבות שונות, אחת מהן זה דיכאון, אבל את זה צריך לברר. גם אם רק את תגיעי לייעוץ תוכלי לבדוק יחד עם המטפל את הסיבה שיכלה להוביל למצב העכשוי, ולקבל כלים שיעזרו לך לשינוי המצב. את מספרת שיש לך רגשות כלפי בעלך ואת מאוד מעריכה ואוהבת אותו, אני חושבת שאלו הם כלים חשובים שיש בך שבעזרתם תוכלי להחזיר עטרה ליושנה. על כן אני שבה ואומרת שכדאי מאוד לפנות לאיש מקצוע העוסק בתחום הזוגיות, ולברר יחד איתו את הקשיים ולנסות יחד למצוא דרכים לפתרון הבעיה. נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית 0527642530 בני-ברק

ילדה בת 9 מוכשרת וחכמה הסובלת מפחדים

ביתי בת 9 וחצי ילדה חכמה ומוכשרת חמודה במיוחד ונעימה על כולם מבוגרים וחברות, כבר תקופה שמפחדת מאד: כשהולכת לישון רוצה שישבו לידה, מפחדת להוריד את המים באסלה, חוששת להתקלח לבד, אך יחד עם זאת פעילה מאד, יוזמת תוכניות עם חברות ושמחה מאד, אשמח מאד לקבל עזרה האם, איך ובמה לטפל בנ"ל בתודה רבה מראש.

לדבר עם הילדה על הפחד ועל ההתמודדות איתו

לשושי שלום וברכה, כמו שכבר ציינה קודמתי, אכן לכל גיל בילדות יש פחדים המאפיינים אותו. יחד עם זאת כולנו פוחדים בצורה כזאת או אחרת, אך החיים לפעמים מאלצים אותנו להתגבר על הפחד, כי פשוט אין ברירה. אם לא נשים גבולות לפחדים שלנו הם ישתלטו עלינו ועל חיינו וישתקו את פעילותנו. לבתך יש פחדים וזה נורמלי בהחלט. אני הייתי מציעה מספר דרכים: לעודד את הילדה לדבר על הפחד - לשאול אותה ממה בדיוק היא פוחדת, מה מפחיד בדבר הזה וכד'. לשבת עם הילדה ולנסות למצוא יחד איתה פתרונות לבעיה. חשוב שהיא תעלה בעצמה רעיונות כיצד להתגבר על הפחד. את, אמא, כמובן שתעזרי לה ותבדקי יחד איתה את הרעיונות. הילדה צריכה לדעת בצורה ברורה שאת לא תשתפי איתה פעולה בנושא של הפחד. כלומר, את לא תעשי במקומה את הדברים שמהם היא נמנעת. היא צריכה להבין שאומנם נכון שהיא פוחדת, אך יחד עם זאת עליה להתגבר על הפחד. את לא ממש צריכה לומר לה את הדברים האלה במפורש, מספיק שתדעי אותם ותפעלי על פיהם. ברגע שהילדה תראה שאמא לא פותחת את המים במקומה, היא תצטרך לעשות זאת בכוחות עצמה. כמובן שעלייך לעשות את זה בנחישות וברגישות, מבלי להכלים את הילדה או לבקר אותה. חשוב גם שלא לעשות עניין גדול מהפחד ולא להגזים או להבליט אותו, אחרת הפחד רק יתחזק. בהצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית 052-7642530 בני-ברק

פחד מוות

אני בסערת רגשות גדולה מאוד אני מקווה שאצליח להציג את הבעיה בבהירות. בשבתות חמי מצטרף אלינו לארוחות שבת.הוא איש מבוגר מאוד קרוב לתשעים.כל ארוחה אצלנו הבשבתות הופכת במהירה לשדה קרב.יש לי ילד עם הפרעת קשב חמורה ביותר.בשל כך ואז בארוחות בעלי משתולל מכעס בגלל ההתנהגות שלו.וחמי מוסיף אש למדורה.הוא מתבונן בו בשאט נפש.ומגדף אותו.בדרך כלל אני שותקת ולא מעירה כלום לפי בקשת בעלי.בשבת האחרונה הוא אמר לבן שלי.תגדל כמו כלב.עניתי לו מייד חס וחלילה.והוא התעצבן מה חס וחלילה....ובעלי ניגש אלי מייד ודרש שארגע ולא אענה.עניתי לו שאני לא מוכנה שאבא שלו יקלל את הבן שלי יש גבול לכל דבר.אני מאוד חוששת מהקללות שלו.לפני מס' שנים הוא רתח כשהנכדים תלשו לו מהגינה פלפלים וקילל ימח שמם ושם זכרם שבוע אחרי זה.אחד הילדים נפל מקומה שניה.וניצל בנס.מאז אני בחרדות מאוד קשות.היום שמעתי אותו אומר למנקה שלו.על הבן שלי שהוא ילד רע רע ומשוגע. הוא מאשים אותו ששבר לו חפץ ששייך לו. החזקתי את עצמי ממש בכח לא לגשת אליו.אני מנועה מלספר לבעלי את מה ששמעתי .אני לא רוצה לצער אותו וגם אני יודעת שהוא לא יגיד לו כלום בשל מצוות כבוד אב.אני לא יודעת מה לעשות להתעמת איתו.ולהכעיס את בעלי.להודיע לבעלי שמהיום והלאה בשבתות רק הוא יאכל עם אבא שלו.זה גם לא אפשרי מה אני עושה?

הסבא מושפע מהאווירה בבית

לכותבת היקרה, את מתארת קושי רב עם הבן שסובל מהפרעת קשב חמורה ואת התפרצויות הכעס של בעלך כלפי הילד. את מוסיפה ואומרת שאת עצמך נמצאת בחרדות מאוד קשות. בהתייחס לדברייך אלה, הייתי ממליצה לך קודם כל לגשת לקבל עזרה מקצועית ולברר את נושא החרדות הקשות שלך. המצב הזה בודאי משפיע גם על שאר בני המשפחה. כמו כן אתם כהורים צריכים לקבל כלים כיצד להתמודד עם הילד שסובל מהפרעת קשב. אני מאמינה שגם בעלך מתוסכל מהמצב וגם לו לא קל. לצעוק הצילו מבלי לפעול לא יועיל. בנושא של הסבא, אני מאמינה שברגע שתושג רגיעה בבית גם הסבא יהיה רגוע, בסך הכול הוא מושפע מהאווירה אצלכם בבית ומגיב איך שהוא מגיב, גם אם זה ממש לא לרוחכם. לגבי הקללות של הסב, הוא זה שצריך לחשוש לקללות ולא את. חוץ מזה כנראה שאין לו דרך להביע את דעתו, וזו הדרך היחידה שהוא מכיר, ואין לשפוט אותו. חשוב שתרגעי ותרגיעי את ילדייך בעניין הזה, את היא זו שמתווכת להם את העולם, איך שאת רואה את העולם כך הם יראו אותו. את תבהירי להם שסבא לא מרגיש טוב, והוא לא מתכוון למה שהוא אומר וכן הלאה וכן הלאה, בהתאם למצב. בהצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית 0527642530 בני-ברק

האם להעיר? א"כ, איך להעיר בלי לכעוס?

שאלתי הנ"ל באה בעקבות ארוע שקרה לנו השבוע. אחותי(20 רווקה) היגיעה אלינו אחה"צ כולל לילה עד למחרת ב11 בבוקר. בבוקר שלחנו את הילדים לגנים אני הייתי צריכה לצאת לעבודה ובעלי החליט שהוא צריך לעשות עוד כמה דברים בבית. ביקשתי ממנו שידחה את הדברים לצהריים כשהוא יחזור אך לדעתו אין מצב לדחות.(מדובר בלחכות כמה דקות למכונת כביסה שתגמור ולתלות כביסה שזה באמת עזרה בשבילי אך הייתי עושה את בשמחה בחזרה מהעבודה, כנראה היה לו דחוף שיתיבש מהר) לדעתי-יש כאן בעיה של יחוד שהוא ישאר בבית לבד עם אחותי, אך דעתו היתה שאין בעיה אם הדלת סגורה ולא נעולה. המקרה הזה גרם לנו ביננו למתח (ואולי רק לי) לבסוף נשארתי בבית ותלינו כביסה ביחד, זה הפריע לו שנשארתי כי זה גרם לי לאיחור בעבודה(=הפסד כספי) אני שואלת מה הייתי צריכה לעשות ואיך אפשר למנוע להבא? אני מרגישה שהוא "נפגע" מכך שהערתי לו ושנשארתי בבית, כאילו אני לא סומכת עליו. למרות שאיסור יחוד נכתב גם לרבנים וצדיקים הכי גדולים. ומבחינתי-זה גרם לי קצת כעס עליו ומתח מדוע אני צריכה להעיר לו הרי זו הלכה שהוא אמור לדעת אותה. (הוא לומד כל יום גמרא למה לא מחייבים אותם ללמוד גם קצת הלכות???)

חכמת נשים בנתה ביתה

למיכל, לדעתי פעלת נכון באותה סיטואציה שנשארת יחד עם בעלך. כנראה שבאותה הזדמנות לא עלתה בידייך מחשבה אחרת. אלא מה, תמיד אנחנו חכמים לאחר מעשה. במקרה כזה, גם כשאצלי מתארחת אורחת ואני צריכה לעזוב את הבית, אני פשוט מעירה אותה יחד איתי, ואני מסבירה לה ששתינו צריכות לצאת את הבית. נקודה. ז"א במקום להעיר לבעלך, ואולי לפגוע בו ובזוגיות שלכם. מה שעלייך לעשות זה להעיר בצורה הכי נעימה והכי מכבדת לאחותך, שעם כל הכבוד והרחמים אתם שומרים בבית על כללי הצניעות ולא שייך שהיא תמשיך לישון בבית. ואת לא צריכה להרגיש לא בנוח שאת אומרת לה את הדברים. אומנם היתה לך כוונה טובה, ואולי רחמת על אחותך, אבל שכחת לרחם על עצמך. גם הפסדת שעות עבודה, גם התעורר מתח מסוים בינך לבין בעלך, גם את מרגישה שבעלך נפגע, גם את מרגישה כעס על בעלך. בסופו של דבר הנפגעת הראשית זאת את. את כל כך משתדלת להיות בסדר, ואף אחד לא רואה את זה, אפילו לא אחותך. את הצורך של אחותך להמשיך ולישון את מבינה, אבל את הצורך של בעלך את לא מבינה? נשמע לי שאת כל הזמן דואגת לצרכים של אחרים ושוכחת את הצרכים שלך ושל בני ביתך. בכל מקרה הצרכים של בעלך קודמים לצרכים של אחותך, כמו שהצרכים שלך קודמים לצרכים של אחותך, ועל פי זה את צריכה לפעול. בהצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית 0527642530 בני-ברק

להמשיך בייעוץ???

שלום לכולם, אני פונה אליכם עקב עניין מאד חשוב שאני מפחדת להיכשל בלשון הרע ח"ו אני ובעלי התחלנו ייעוץ זוגי אצל סטאז'ר קצת לפני פסח מאז הספקנו להיות אצלו בערך 3-4 פעמים כבר בפגישה השלישית הוא טען שאנחנו בסדר גמור והבעיות הם לא "כאלה גדולות" והכל בסדר לפני פסח הוא הבטיח שהוא מראה את המקרה שלנו לפרופסור בינר והוא יקרא לנו לסיכום פגישה-למרות שאני חשבתי ששום דבר לא "מסוכם" מאז הוא דוחה אותנו עד היום בטענה שהפרופסור לא נמצא וכרגע נמצאים בפגרה והפרופסור לא היה ואם יש בעיות "חירום" ניתן להרים אליו טלפון, גם כשהתקשרתי לקבוע פגישה כי ראיתי הידרדרות במצב שלי ושל בעלי הוא פשוט נתן לי פיתרון בטלפון ושוב טען שכרגע נמצאים בפגרה... בנתיים המצב שלי ושל בעלי די הידרדר גם היתה פרידה ושוב חזרה וכל זה ולא הרמתי טלפון למטפל כי זה כבר עיצבן אותי ממש חוסר היחס הזה, אני לא יודעת מה לעשות, איבדתי בו אימון לחלוטין וזה נראה לי ממש לא במקום, מצד אחד בעלי נורא התחבר אליו ואם אני אתחיל את כל הטיפול אצל מטפל אחר לדעתי זה יאבד מהאפקטיביות אבל מצד שני אם אתקשר לינר ואבקש מטפל אחר אני עלולה להיכשל בלשון הרע, מה שגם לפגוע במטפל עצמו.... אודה אם תיתנו לי פיתרון שלא פוגע באף צד...

לפנות למטפל אחר

לאלמונית שלום וברכה, לפי הדברים שלך אני שומעת שאת מאוכזבת וכועסת על המטפל ואיבדת בו את האמון, עם תחושות כאלה כלפי המטפל אני חושבת שקשה להגיע לתוצאות אפקטיביות בטיפול, אומנם נכון שבעלך התחבר אליו, אבל אי אפשר לעבוד עם בן זוג אחד, צריך את שני בני הזוג. בנוסף נראה שבין מפגש טיפולי אחד לשני יש מרחק רב, אז אינני יודעת איך בדיוק יכול לצאת מכל העניין הזה משהו. את אומרת גם שהמטפל דוחה אתכם פעם אחר פעם. לאור האמור הייתי כן ממליצה לכם לפנות למטפל אחר. באתר של י.נ.ר תוכלו לקבל רשימה של מנחים ומטפלים שיוכלו לעזור לכם. בנוסף, אם איגוד י.נ.ר הוא אשר הפנה אתכם, יש לו את האחריות השילוחית, ולכן אם מטופל נתקל בקושי מול המטפל זו הכתובת להפנות את הבעיה. באיגוד יערכו בירור עם הסטאז'ר וינסו להבין את הקושי. לדעתי, המשוב הזה חשוב לאיגוד. אני לא חושבת שיש כאן לשון הרע. זו הדרך שבה אנו לומדים - מטעויות. גם מטפלים ותיקים, חברי איגוד י.נ.ר, נתונים למעקב וביקורת של איגוד י.נ.ר . חברי האיגוד חייבים לעמוד בסטנדרטים אותם קבע האיגוד. ובכל זאת אם את עדיין מסופקת אם להודיע לאיגוד י.נ.ר על המקרה מחשש ללשון הרע, את יכולה להתקשר לרב פוסק ולתאר לו את המצב, אני בטוחה שהוא יתן לך את התשובה המתאימה. בהצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית 052-7642530 בני-ברק

בעיות בעקבות העבר

אני ובעלי נישואים כשנתיים+ילדה,כאישה מפריע לי דברים שבעלי עשה בעבר-אשר גורמים לי לדאגה,מתח נפשי ,חרדות,לחץ,חוסר ביטחון עצמי,האם יש אפשרות להתמודד עם זה?איך אפשר לפתור בעיה זו המעיקה עלי לעיתים תכופות? בנוסף לזאת- דרך ההתמודדות שלי עם בעלי ומשפחתו,וכן עם הערות ופגיעות מבעלי היא בבריחה אני מתעלמת ממציאות פוגעת או מההערה-קשה לי להתמודד וכן עם משפחת בעלי אשר שונה מהמנטליות שלי מבית-אני נוטה לא להגיע אליהם לרוב-כי הם מעירים ופוגעים במודע ובתת מודע-ובעקבות זאת אני מעדיפה לא להכנס לזה,יש לי ממש פחד וחשש גדול מהערה ופגיעה!!! מימה זה נובע?למה אני מתמודדת כך?האם זו הדרך הראויה והרצויה? תודה רבה רבה אשמח לתגובה...חנה

להגיב נכון בשעה שאנו מרגישים שנפגענו

לחנה שלום וברכה, את לא כתבת איזה דברים בעלך עשה בעבר שמפריעים לך, אבל אני משערת שאולי היו אלה מעשים לא ראויים, ויתכן שאת חוששת שהם יזיקו לכם כמשפחה או כזוג ולכן את גם חרדה ודואגת. אני רוצה לשאול אותך שאלה, האם כשאת נמצאת בדאגה, בחרדה ובלחץ הבעיה נפתרת? בודאי תעני לי שלא. אם כן אז זו לא הדרך להתמודד עם הקושי. ישנן דרכים אחרות להתמודד עם הקושי. אחת הדרכים זה לעשות מעשה ולשנות את המצב (אם זה אפשרי). למשל, ואני נותנת דוגמה שלא קשורה אליכם, אדם שחזר בתשובה, ובעברו גנב ממקום העבודה שלו ולא החזיר את הגזלה. האם זה יעזור שהוא ישב בבית כל השנים וידאג ויהיה חרד על זה שהוא גנב בעברו, בודאי שלא. אבל אם הוא ילך וישיב את הגזלה, הוא פתר את הבעיה ואת החששות, ולא נותר לו ממה לפחוד ולהיות חרד, הוא סגר את הסיפור. לפעמים לא ברור לנו מאיין החששות והפחדים מגיעים אלינו. במקרה כזה חשוב ללכת לאיש מקצוע שיעזור לנו לעשות סדר בדברים ויתן לנו כלים לתיקון המצב. לשאלתך השניה: כולנו כבני אדם נפגעים וזה בסדר גמור, כי מה לעשות אנחנו בני אדם ולא מלאכים. השאלה היא איך כל אחד מאתנו מגיב לפגיעה. ישנם אנשים שנפגעים ומסתגרים בתוך עצמם ואוכלים את עצמם מבפנים, ובתוך תוכם מפתחים כעס וטינה כלפי הפוגעים בהם. אחרים מתפרצים בכעס לעומת הפוגע ופוגעים בו חזרה, וישנם אחרים שפונים בצורה מכובדת לפוגע, מתוך אהבה וידידות, ומפנים את תשומת ליבו למה שאירע. ישנם גם כאלה שישאלו את עצמם 'על מה ולמה אירע לי כזאת', ועושים בדק בית פנימי, היכן היה החלק שלהם בסיפור? אולי הם אלה שפגעו מבלי משים? ויגיעו למסקנות לגבי הקשר שלהם עם אותו אדם ועל הדרך שלהם לפתור את העניין. אפשר גם לא להיפגע כלל, מתי? כאשר אני בטוחה בדברים שאני אומרת או בדברים שאני עושה ומאמינה בהם. אם אני רואה שאין שום סיבה לפגוע בי, אני הייתי בסדר גמור, אם כן לאדם הפוגע עצמו יש איזושהי בעיה עם עצמו ולא איתי, אני רק הייתי שם במקום והוא השליך עלי את כעסו. (למה עלי הוא השליך את כעסו? או למה אני נבחרתי להיות הכלי שאליו מועבר המסר? זה כבר שאלה שאני אשאל את עצמי ואצטרך לתת עליה תשובה לעצמי ולא לו). אז במקרה כזה אני יכולה לדון אותו לכף זכות ולנסות להבין מה קורה לו, ולא אקח את זה ללב באופן אישי. אני אפילו אנסה לעזור לו להבין מה קרה, על ידי כך שאני אעיר את תשומת ליבו למה שהוא עשה, ואולי יתברר לי בסופו של דבר שאותו אדם זקוק לעזרה שלי. את יכולה לנסות ולעשות שיעורי בית - במקרה שאת נפגעת תנסי לבדוק עם עצמך ממה בדיוק נפגעת? האם נפגעת מתוכן הדברים שנאמרו? או שנפגעת מהאדם עצמו? או מאיך שהדברים נאמרו? יכולות להיות סיבות רבות להיפגעות שלנו. ברגע שתדעי ממה את נפגעת תוכלי למצוא דרכים יותר יעילות להתמודד עם הפגיעות שלך. בכל מקרה, כפי שכבר אמרתי, אם את לא מצליחה להתמודד עם החרדות והלחצים לבדך, הייתי ממליצה מאוד לגשת לקבל עזרה מקצועית. ברכה והצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית 052-7642530 בני-ברק

ילד מכה את אחיו

ילד בן 3 מרביץ ללא הפסקה לאחיו הקטן כבן שנה וחצי(הם רק שני ילדים) יש לציין כי מתייחסים אליו המון ולמרות זאת אינו מפסיק להכות את אחיו הקטן. אנו מיואשים מה עלינו לעשות?

ילד רוצה הורים חזקים שמציבים גבולות ברורים

לאדוה שלום וברכה, מן המכתב הקצר ששלחת אי אפשר להסיק מסקנות. למשל, כשאת אומרת 'מרביץ ללא הפסקה' למה את מתכוונת? כשאת אומרת שאתם 'מתייחסים אליו המון' למה את מתכוונת? גם מעניין לדעת כיצד את מגיבה כאשר הוא מכה? באיזה פתרונות השתמשת כדי להרחיק אותו מההתנהגות הזאת. כשאת אומרת שאתם מיואשים את אומרת שאתם חסרי אונים ושאין לכם כלים לטפל בבעיה. מי יודע, אולי הילד מרגיש בחוסר אונים שלכם, רואה למולו הורים חלשים, ולכן באותו מקום מפעיל אתכם. אולי זה בעצם מה שהילד אומר במעשים במקום במילים, 'אני מבולבל ממה שקורה, אני לא יודע את המקום שלי במשפחה, אני רוצה הורים חזקים יותר שישמרו עלי וישימו לי גבולות'. ילדים זקוקים לגבולות ברורים, אחרת הם מפתחים כל מיני פחדים וחרדות ומביעים אותם בכל מיני צורות, אחת מהן זו אלימות. אם אמא שלי לא יכולה להשתלט עלי ולמצוא לי פתרון, האם אני הקטן יכול להשתלט על עצמי? האם לי הפתרון? ההתנהגות של הילד היא קריאה לעזרה. לדעתי מה שאתם צריכים לעשות זה לקבל הדרכה הורית, ע"י מנחת הורים, מספר פגישות כדי לבדוק את ההתנהלות שלכם כהורים, ולתת לכם כוחות להתמודד עם הקושי. יכולות להיות מספר סיבות להתנהגות הזאת של הבן. חשוב מאוד שתטפלו בקושי כבר עכשיו ולא תדחו את העניין, אחרת המצב יכול להחמיר ולהתרחב למקומות נוספים. ברכה והצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית טל' 052-7642530 בני-ברק

חוסר אמון

שלום אני בת 22 וברוך ה' מאורסת לבחור כבן 24. אנחנו מכירים כבר כ-10 חודשים והחתונה בעוד כחודשיים-שלושה... עד עכשיו הכל היה מעולה, קשר טוב, בחור תורני, אכפתי, רגיש ומקשיב, עד שיום אחד- תפסתי אותו על שקר. דיברנו כרגיל בטלפון והוא שיקר לי שהוא קם למניין בשעה מוקדמת. (במקרה זה היה היומולדת שלו ורציתי לעשות לו הפתעה ודיברתי עם בני משפחתו ואמרו לי שהוא ישן במיטה...) קיוויתי שאני טועה, ויש לזה הסבר, ולכן כשדיברתי איתו שאלתי אם הלך לתפילה והוא אמר: כן, בשעה ___. אמרתי לו שאני יודעת שהוא ישן בשעה הזאת, אז הוא אמר שאיחר למניין ברבע שעה, ועדיין היה לי מוזר, ולכן שאלתי שוב ושוב ואחרי כמה נסיונות (!!!)לשקרים הוא אמר בסוף: "לא הלכתי לתפילה"! ומסתבר שהיו עוד כמה פעמים (אני לא יודעת בדיוק כמה) שהוא שיקר לי בנושא הזה... הוא אמר שלא שיקר לי בדברים אחרים, שזה רק זה, הוא אמר שהנושא של לקום בבוקר קשה לו, ושיקר כי לא היה לו נעים. כי זה מעיד על הרמה הדתית. הוא נשבע (!!!) שלא ישקר לי יותר לעולם, בכה ואמר שהוא מתבייש מאוד במה שקרה ושהוא צריך לעבוד על המידה הזאת אצלו. אני כבר לא יודעת אם להאמין למילה שלו. אולי הוא שקרן כרוני?!? מה לעשות? בינתיים אנחנו לא כ"כ מדברים, אמרתי לו שאני רוצה להתייעץ עם מישהו ושאני אחליט מה לעשות... אשמח מאוד לעצה! תודה, הדס

שיהיה במזל טוב

להדס שלום וברכה, את כותבת ש'עד עכשיו הכל היה מעולה'. אחד הדברים שצריך להיות ערים להם הוא שבתקופה של ההתאהבות בני הזוג לא ערים כל כך לחסרונות של בני זוגם העתידיים, הם שקועים במן חלום ורוד. כך ה' עשה. תתארי לך שכל החסרונות של בני הזוג היו בולטים לעיין, אני חושבת שאף אחד לא היה מתחתן. גם כל אחד מבני הזוג משתדל מאוד להראות את הצדדים החיוביים שלו, ובטח שלא יפרט לבן הזוג את חסרונותיו, זה טבעי והגיוני. מה לעשות, ולאחר הנישואין, בני הזוג מתעוררים לחיים חדשים, מתעוררים מן הפנטזיה, מן החלום ופוגשים את המציאות היומיומית. רק אז באמת הם מתחילים להכיר את בן זוגם מקרוב, עם החסרונות ועם היתרונות שלו. יתכן בהחלט שלבן זוגך יש קושי לקום בבוקר. אגב זה קושי שמתמודדים אתו לא מעט גברים, וזה ניסיון לא קטן. אני בטוחה שגם לך יש את הקשיים שלך ואת ההתמודדויות שלך, איך למשל את מגיבה כאשר מישהו משקר לך? האם אפשר לפייס אותך בקלות או שאת קשה לסלוח? מה עם תיקון המידות הללו? אין אדם שאין לו התמודדויות בעבודת ה'. אחת המטרות של הנישואין זה להתעלות בעבודת ה', אנחנו לא באים מאה אחוז מושלמים במצוות לנישואין, כל אחד בא עם החסרונות שלו, ויחד עולים ומתעלים בעבודת ה'. כי אם היינו מושלמים לא היה לנו מה לעשות פה בעולם, האם את מסכימה איתי? לפעמים מותר לשקר כדי להשכין שלום, במקרה הזה זה לא כל כך עבד וזה גרם את ההיפך. נניח שבני משפחתו לא היו מציינים בפנייך שהוא ישן, הכול היה עובר חלק ולא היית יודעת על הקושי. זו גם אחת הסיבות שאסור לספר לשון הרע, כאשר בני משפחתו סיפרו עליו שהוא ישן בעצם בלי משים הם גרמו לסכסוך, לפירוד ולא לשלום, אם היו קצת יותר שמים לב הם לא היו מציינים בפנייך את הדבר. על לשה"ר ומצוות שבן אדם לחברו חרב הבית, ואל תתני שגם ביתך העתידי ח"ו יחרב. אגב בספר שמירת הלשון של החפץ חיים, ואני ממליצה מאוד לקבוע עיתים וללמוד אותו יחד כבני זוג, כתוב שלאדם אסור לספר לשה"ר על עצמו, כי זה דבר שמזיק גם למספר וגם לשומע. הרבה מן הקשיים בזוגיות נובעים בשל כך. למשל, בעל בא ומספר לאשתו 'תשמעי מה הבוס שלי עשה לי היום, ניצל אותי ודיבר אלי לא יפה', כאשר האישה שומעת דבר כזה, גם אם היא מאוד אוהבת את בעלה, היא מרגישה בתוך תוכה תחושה של בוז 'מה, עם בעל כזה התחתנתי? כזה חלשלוש? בעל שלא יודע לענות לבוס כמו שצריך? אם אני הייתי שם אז...' האם הדברים שנאמרו גרמו לשלום או לפירוד בלבבות? כמובן שלפירוד, ולכן כל דיבור שיכול לגרום לפירוד אסור מן התורה. בתחילת דברייך כתבת ש"הקשר טוב, בחור תורני, אכפתי, רגיש ומקשיב" - מה עם כל זה? אם הוא לא קם בבוקר לתפילה אז נזרוק את כל זה לפח? השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך היא מה חשוב לך יותר, והאם את תוכלי לקבל אותו עם החיסרון הזה. אם החיסרון הזה הוא בלתי נסבל עבורך אז באמת את צריכה להחליט לאן פנייך מועדות. אני גם חושבת שאת צריכה לשאול את עצמך היכן החלק שלך במה שקרה, מדוע בן זוגך לא היה מספיק פתוח איתך לספר לך על הקושי שלו? ואם הוא היה מספר לך את האמת אז איך היית מגיבה? אני בטוחה שהיית מגיבה כמו שהגבת כאשר הוא לא אמר את האמת. זה לא היה משנה אם הוא היה אומר את האמת או משקר, היית פוסלת אותו על כך שהוא לא קם לתפילה. אז אולי השאלה כאן זה לא אם הוא משקר או לא, אלא האם אני מוכנה להתחתן עם גבר שלא קם בבוקר לתפילה? חוץ מזה מי שהוביל אותו שלא לאמר את האמת זה לא אחרת מאשר את. את הרי ידעת שהוא ישן ובכל זאת שאלת אותו את השאלה. הוא נפל במלכודת שטמנת לו, ואולי זו בעצם מלכודת שטמנת לעצמך. את יודעת מה? אני בעצם חושבת שגם את לא אמרת את האמת כאשר שאלת אותו אם הוא הלך לתפילה בעוד שאת יודעת היטב שהוא לא הלך. מדוע לא פנית אליו ישירות, יכולת לומר לו 'שמעתי שלא הלכת היום לתפילה, מה קרה?' היית מאפשרת לו ולך לצאת בכבוד מהעניין. בכל אופן, אני כן הייתי ממליצה לך ולבן זוגך לקבל ליווי של הדרכה מקצועית במשך השנה הראשונה של הנישואין. כפי שכבר אמרתי כאשר תכירו מקרוב האחד את השני יצוצו עוד אי אלו הבנות, וכדאי מאוד שתקבלו הדרכה מאדם שמבין בתחום. שיהיה לכם במזל טוב! נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית טל' 052-7642530 בני-ברק

בהמשך לשאלה על חוסר אמון

תודה על התשובות שעניתם... אבל דיברתי איתו שוב, והוא אמר לי (אחרי ששאלתי אותו וביקשתי בפירוש שיגיד את האמת!) שהוא שיקר לי "אולי" בעוד כמה דברים קטנים בודדים, והוא סיפר לי על 2-3 מקרים... אחרי עוד כמה דקות שיחה הבנתי ממנו שהוא משקר כבר כמה שנים, זה לא חדש... והסתבר לי שהוא משקר גם למשפחה שלו, בקיצור- הוא בעצמו מודע לכך שזה משהו רציני אצלו. ראיתי עליו שהוא עדיין מתקשה להגיד את האמת. לאט לאט לאורך השיחה הצלחתי להוציא ממנו עוד ועוד שקרים. הרבה פעמים הוא גם "מעגל פינות" ומשנה את האמת. הוא בעצמו אמר לי! א. אני שבורה לגמרי... אני בהלם שכ"כ הרבה זמן אנחנו יוצאים ומדברים המון ולא שמתי לב! אפילו המשפחה שלו לא שמה לב! (זה מה שהוא אמר לי...) כנראה שהוא ממש טוב בזה. ב. מה אפשר לעשות עכשיו? המצב שלו קשה! הוא בעצמו מבין את זה בפנים בלב ואני רואה שהוא רוצה לעשות עם זה משהו... אני כבר לא יודעת אם אני מכירה אותו. הוא הציג לי הרבה דברים ממש לא כפי שהם! חשבנו ללכת קודם כל לייעוץ/ פסיכולוג, אבל אנחנו לא ממש יודעים למי לפנות... החתונה עוד חודשיים... מה לעשות?

כל העולם כולו גשר צר מאוד והעיקר לא לפחד כלל

להדס היקרה שלום וברכה, אז בוודאי כפי שכבר ראית מאוד קשה לתת תשובות מדויקות ממכתב קצר, מבלי לראות את הנוגעים בדבר ולשמוע מפיהם על הקושי. כל מידע שמתווסף משנה את התמונה. ולכן מאוד חשוב להתייעץ עם אנשים המבינים בתחום. דבר שני שרציתי לומר לך, עוד לפני שאת פונה לייעוץ פסיכולוגי זה לקחת בחשבון את כל האופציות אם וכאשר תחליטי לכאן או לכאן. אז דבר ראשון זה להכיר בקושי. במקרה שלך כפי שנראה לי ממה שכתבת 'לבן הזוג העתידי שלי יש קושי באמירת האמת, ויתכן שזה קושי שדורש טיפול מעמיק'. יתכן שאת תבחרי לציין את הקושי במילים אחרות, אבל מה שנתתי זו רק דוגמה לאיך להסתכל על הדברים. כעת מה שעלייך לעשות זה לרשום על דף את האפשרויות העומדות בפנייך עם גילוי הקושי. כלומר, אם זו הבעיה מה אני בוחרת לעשות? אז ישנן כמה אופציות: 1.לנתק את הקשר ולבטל את החתונה. 2.להמשיך בקשר, להתחתן, ולנסות לטפל בקושי יחדיו. 3.לדחות את החתונה, ולנסות לטפל בקושי עוד טרם החתונה. 4.לשאול רב פוסק ומה שהרב יגיד לעשות. 5.לפנות ליועץ ולקבל חוות דעת מבלי לבטל את החתונה. 6..... 7..... האופציות שלך יכולות להיות אחרות מן האופציות שאני העליתי, את היא זו שצריכה להחליט על האפשרויות, אני רק נתתי דוגמאות לאפשרויות שיכולות לעלות. לאחר שתעשי את הרשימה הזאת, תעשי רשימה נוספת שבה תצייני את החסרונות והיתרונות של כל אופציה. זהו סוג של בירור עם עצמך, כדי שיהיה לך קל להגיע להחלטה הנכונה. בכל זאת הזמן קצר עד החתונה. לבסוף תבחרי באפשרות הכי מתאימה בעינייך, ותנסי לפעול על פיה. את יכולה להיעזר בבן משפחה או באדם אחר המבין בתחום כדי לבחון את הדברים. הדס, את עומדת בפני ניסיון לא קל, אבל בטוחני שאם הקב"ה העמיד אותך בניסיון כזה את תעמדי בו, לכאן או לכאן, אבל אל תוותרי לעצמך על השמחה. איתך! נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית טל' 052-7642530 בני-ברק

בהמשך לשאלה על חוסר אמון

תודה על התשובות שעניתם... אבל דיברתי איתו שוב, והוא אמר לי (אחרי ששאלתי אותו וביקשתי בפירוש שיגיד את האמת!) שהוא שיקר לי "אולי" בעוד כמה דברים קטנים בודדים, והוא סיפר לי על 2-3 מקרים... אחרי עוד כמה דקות שיחה הבנתי ממנו שהוא משקר כבר כמה שנים, זה לא חדש... והסתבר לי שהוא משקר גם למשפחה שלו, בקיצור- הוא בעצמו מודע לכך שזה משהו רציני אצלו. ראיתי עליו שהוא עדיין מתקשה להגיד את האמת. לאט לאט לאורך השיחה הצלחתי להוציא ממנו עוד ועוד שקרים. הרבה פעמים הוא גם "מעגל פינות" ומשנה את האמת. הוא בעצמו אמר לי! א. אני שבורה לגמרי... אני בהלם שכ"כ הרבה זמן אנחנו יוצאים ומדברים המון ולא שמתי לב! אפילו המשפחה שלו לא שמה לב! (זה מה שהוא אמר לי...) כנראה שהוא ממש טוב בזה. ב. מה אפשר לעשות עכשיו? המצב שלו קשה! הוא בעצמו מבין את זה בפנים בלב ואני רואה שהוא רוצה לעשות עם זה משהו... אני כבר לא יודעת אם אני מכירה אותו. הוא הציג לי הרבה דברים ממש לא כפי שהם! חשבנו ללכת קודם כל לייעוץ/ פסיכולוג, אבל אנחנו לא ממש יודעים למי לפנות... החתונה עוד חודשיים... מה לעשות?

ובחרת בחיים

להדס היקרה, אני שוב כותבת לך, והפעם אני רוצה לצטט לך מספרו של החפץ חיים הכותב בעניין המרמה (מתוך הספר: זכור למרים, שפת תמים, חובת השמירה) בחלק של 'שפת תמים' בפרק הראשון הוא מביא את הדברים הללו. וכדאי לקרוא את כל הפרקים בעניין. "הנה מרמה נקרא, על הדבורים אשר ידבר האדם, וכוונתו להתעות בו את חברו, ובכלל זה כל ענייני התרמית והאונאות במסחרים ובשותפות; ואפילו אם אין בעצם השקר נזק והפסד לחברו, אך יתכן בו לעשותו סיבה אל הנזק ועל הרע, כמו המתעה את חברו שיאמין בו כי הוא אוהב ורע נאמן עמו, ומתכון בזה כדי שיבטח בו ולא ישמר ממנו ויוכל להדיח עליו רעה - גם זהו עון פלילי. והוא משנואי השם עבור זה, כמו שאמרו חכמינו ז"ל (פסחים קיג:) שלשה הקב"ה שונאן, ואחד מהן - המדבר אחד בפה ואחד בלב. גם הקב"ה מתנקם בו עבור מדה רעה זו, כמו שנאמר בירמיה (פרק ט): "בפיו שלום את רעהו ידבר, ובקרבו ישים ארבו", ונאמר אחריו: "העל אלה לא אפקד בם נאם ה', אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי", כי אלה החלקים ענשם הוא על שני דברים: על השקר, ועל הנזק הצרור בכנפיו, כי השקר, מלבד צד הנזק, הוא גם כן תועבת השם. כענין שנאמר (משלי יב, כב): "תועבת ה' שפתי שקר", וכל שכן בזה, שמתנכל בערמימותו להזיק ולהצר לחברו. גם אם בדברי מרמה שלו אין גוזל מאתו דבר שהוא שלו מכבר, ולא חומסו, אבל יתן עינו בטובה העתידה לבוא לידי רעהו, וצודה אותה לקחתה אליו בשקר מליו; או יסבב בשקריו, שיתן לו חברו מתת אשר היתה מזמנת לרעהו - גם זה בכלל מרמה יחשב, ועקר ענשו בזה - על השקר, אכן יגדל ענשו בזה, באשר נסבב ממנו ריעותא לזולתו. וכמה שנואה ומגונה מדה זו לפני הקב"ה שמסלקו עבור זה מעל פניו, כמו שנאמר (תהלים קא): "לא ישב בקרב ביתי עשה רמיה וכו'". ואמרו חכמינו ז"ל: משל למה הדבר דומה? למלך שהעביר כרוז בכל מלכותו: כל מי שאינו נאמן במלכותי, יצא מן המלכות, ואם לאו, יתיזו את ראשו! כך אמר הקב"ה: כל מי שהוא להוט אחר השקר, אינו ראוי לדור בעולמי, מפני שאני בראתי העולם באמת, שאלמלא כן לא היה העולם מתקיים, ואין שקר דר אצל אמת. עוד אמרו חכמינו ז"ל: חותמו של הקב"ה - אמת. ובודאי שאם האמת הוא מה שבחר הקב"ה לקבוע חותמו, כמה מגונה וגרוע המרגיל את עצמו בהפכו. והזהיר הקב"ה על האמת אזהרה רבה ואמר (זכריה ח, טז): "דברו אמת איש את רעהו וגו', ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם ושבועת שקר אל תאהבו, כי את כל אלה אשר שנאתי וגו'". ...ועל אחת כמה וכמה, שיש לו לזהר שלא יתערבו בדבריו שום דברי מרמה, שהוא אחד בפה ואחד בלב. והקב"ה קורא אותו עבור זה בשם 'רע', וכדאיתא באגדת משלי על הפסוק (משלי יב, כ): "מרמה בלב חרשי רע". ואיתא בתנא-דבי-אליהו: חרשי רע, ומהפכי דברים, ומפטירי שפה ומחליקי לשון, עליהם הכתוב אומר (תהלים לה, ו): "יהי דרכם חשך וחלקלקת וגו'". על כן החפץ בטובתו ילך בתמימות, ויזכה לישב במחיצתו של הקב"ה, כמו שנאמר (שם טו): "ה' מי יגור באהלך וגו', הולך תמיד וגו'". בהמשך הפרקים מביא החפץ חיים את הסיבות שמביאות את האדם למרמה, את העונשים, את שכרם של דוברי האמת וכו'. מומלץ מאוד לקרוא את הדברים. מן הדברים הנאמרים אנחנו מבינים ששקר זה היפך האמת. והאמת היא חותמו של הקב"ה, אז אם אדם רגיל לדבר שקר, סימן שהוא לא מחובר לקב"ה. לדבר אחד הוא בכל זאת מחובר וזה לפחדים שלו. הוא פוחד שידחו אותו, שלא יאהבו אותו, שלא יהיה לו וכו', ולכן הוא משקר. את בודאי מכירה את המשפט 'אדם שפוחד מאחד (הקב"ה) לא פוחד מאף אחד'. כולנו משקרים פה ושם, אבל צריך לדעת שהשקר הכי קטן, הוא שקר גדול ביותר, משום שכאשר אתה משקר אתה בעצם אומר 'אני לא סומך על הקב"ה שיציל אותי, שיעזור לי, שיתן לי, אין לו בשבילי וכו'. על מה אתה כן סומך? על 'אדון שקר', 'אדון שקר' תמיד הוא לעזרי, תמיד נותן, תמיד יש לו בשבילי, אם אני אשקר יהיה לי יותר כסף, תהיה לי אשה יותר טובה וכו' - זה סוג של עבודה זרה. אז כמובן שאין כמעט אדם מושלם ואין אדם שלא משקר. כל אדם שעושה היפך רצונו של מקום הוא כבר נמצא בצד של השקר. דבר שני, בעקבות השאלה שלך התקשרתי לרב פוסק לשאול את השאלה שלך, והאמיני לי גם הרב עצמו אמר שזו שאלה קשה ולא פשוט לענות עליה. הרב המליץ להתייעץ עם הרב דייאמנט שעוסק בנושאים שבינו לבינה. אז אם את מעוניינת, מספר הטלפון של הרב דייאמנט הוא: 03-5705376. בלילה בין השעות 23.00-24.00, ובבוקר בין השעות 9.30 ל- 10.00. בשעות הבוקר יש סיכוי רב יותר להשיג את הרב, כך הבנתי. אני רק אומר לך שבסופו של דבר מי שיצטרך לקבל את ההחלטה זו תהיה את. ואת לא צריכה להסתבך עם זה יותר מידי, את בסך הכול בן אדם ולא מלאך. את צריכה כרגע לחשוב רק על עצמך, האם תוכלי להתמודד עם הקושי הזה, האם זה נסבל או בלתי נסבל עבורך (ולא עבור מישהו אחר) - רק עבורך. אם את חושבת שזה יהיה בלתי נסבל לחיות עם אדם כזה, אז הדרך האחת והיחידה זה להיפרד, עם כל הכאב הכרוך בכך. אין מצווה לסבול דווקא נאמר 'ובחרת בחיים', אז תבחרי בחיים - תבחרי להחזיק באמת. ואם את חושבת שאת מסוגלת להתמודד עם קושי כזה, אז תצטרכי לבדוק בינך לבינך אם יש לך את הכלים להתמודד, ואם אין לך אז תצטרכי להשיג כלים שכאלה. ברכה והצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית טל' 052-7642530 בני-ברק

אלימות מילולית וחוסר תקשורת

שלום רב! אני נשואה כ11 שנה אולם לא זוכרת תקופה בה בעלי ואני לא רבנו. בעלי לא פעם מקלל אותי , בין אם זה בפניי לבד בין אם זה מול הילדים (יש לנו 3 ב"ה) לעיתים אני בטוחה שהשכנים אפילו שומעים. אני חושבת שיש לו שאיפה לשלמות לבית מסודר קומפלט- דבר שלטענתו אני לא עומדת בו. מהרגע שהוא נכנס הביתה יש לו ביקורות בלי סוף. והוא טוען שהבעיה היא אצלי. הוא ציני מאוד בטענה שהוא רק צוחק למרות שהבהרתי מאות פעמים שהוא לא מצחיק אותי. לצערי מחישוב לא נכון הוא גם הכניס אותנו למצב של מינוס (יותר מ23 אלף שקל וזאת הסיבה שכרגע אין לנו כסף ללכת לייעוץ עד שסוף סוף הסכים ללכת) וכשאני אומרת הכניס זה כיוון שהוא החליט שרק הוא יודע לחשב חשבונות. אחרי הלידה הראשונה עברתי דיכאון אחרי לידה (נראה לי מהיחס שלו- אך גם אז לא הרגשתי שיש לי עם מי לדבר) לפני שנה נולד לנו בן נוסף - ומאז הוא ניטרל עצמו לגמרי מאחריות של מקלחות, לקום בלילה וכ"ו על אף שלעיתים אם הילד תקופות עם חום וואני באפיסת כוחות. אשמח לעזרה והכוונה מצידכם.תודה רבה!

זכה 'עזר' לא זכה 'כנגדו'

לשירה שלום וברכה, כבר בתחילת דברי אומר שכדאי מאוד לגשת לייעוץ זוגי, ואם זה בלתי אפשרי אז לייעוץ פרטני, ואסור להמשיך לחיות בצורה כזאת, זו אווירה מרעילה והרסנית. דבר שני, בעלך צריך לדעת שהוא יפסיד מההתנהגות שלו. ברגע שהוא מדבר אלייך בצורה לא ראויה את לא שם, נפשית את לא שם. את אולי שומעת את הדברים אבל לא מקשיבה לדברים (זו תהיה משימה לא קלה, אבל את חייבת את זה לעצמך). את מחזירה את הכדור (המילים) למגרש של בעלך, תדמייני לעצמך שהן כלל לא נוגעות בך ולא נוגעות אלייך. את צריכה להגיע למקום כזה ששום מילה לא יכולה לפגוע בך, ולכן חשוב גם שתחזקי בעצמך את הדימוי העצמי ואת הערך העצמי. במידה ובעלך פונה אלייך בצורה לא ראויה את לא מגיבה, או שאת תאמרי לו שאת מאמינה שהוא יכול להעביר את המסר בצורה הרבה יותר ראויה, וכאשר הוא יעשה זאת את תשמחי להתייחס לדבריו. ותאמרי את זה בטון דיבור שלו ובוטח. גם אם אולי בתוך תוכך את לא בטוחה שאת ראויה לכך. ומה לעשות לפעמים אנחנו מרגישים שהשפכטל הזה מגיע לנו, בגלל כל מיני סיבות. אבל לא, בשום אופן אסור לתת לו להמשיך להתנהג כך. במידה ובעלך יפנה אלייך שוב (גם אם בצורה יפה), לאחר שקודם לכן, הוא דיבר אלייך בצורה לא ראויה, הוא צריך לדעת שעליו לבקש סליחה על ההתנהגות הקודמת שלו. לא עוברים לסדר היום על דבר כזה. לאט לאט בנחישות וברגישות הוא ילמד לדבר אלייך בכבוד. אל תכנעי ואל תוותרי בקטע הזה. אין צורך בוויכוחים ואין צורך לריב, פשוט כי אין על מה לריב. ברגע שאת מאפשרת לבעלך לבקש סליחה על הצורה שבה הוא פנה אלייך, את מאפשרת לו גם לסלוח לעצמו. לפעמים, מה לעשות, ההתנהגות שלנו כל כך מושרשת בתוכנו מבית, שקשה לנו לעשות שינוי, או שאנחנו לא מאמינים שנצליח להיגמל מההתנהגויות הללו. את צריכה להאמין שאין שום סיבה שבעולם שבעלך יתייחס אלייך כפי שהוא מתייחס אלייך כעת. את נבראת בצלם אלוקים וכאשר אדם מבזה יהודי אחר הוא מבזה בעצם את היצירה של בורא עולם. 'זכה - עזר, לא זכה - כנגדו'. זה הזמן להשתמש ב'כנגדו' כדי לעזור לו לצאת מההרגל המגונה. בהצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית טל' 052-7642530 בני-ברק

קשר בין בחור דתי למסורתית

שלום לכולם! אני רווק בן 28 ומגדיר את עצמי כבחור דתי למרות שיש לי המון מה לתקן ולחזק ( שומר שבתות חגים..תפילות..ברכות (בינתיים אם לחץ של עבודה ולימודים ..לא תמיד מצליח להתפלל במנין וגם לא תמיד את כל התפילות) אבל במהותי ,במחשבה שלי אני נחשב דתי.. מזה תקופה (3 חודשים) הכרתי בחורה נחמדה בעבודה ויש בנינו תקשורת טובה , במהלך יום העבודה אנחנו מבלים די הרבה ביחד (ארוחות , הפסקות וכו'..)ואפילו אנשים בעבודה חושבים שיש בנינו משהו. ואני די מחבב את הבחורה... הבעיה : שהיא לא לגמרי דתית היא מחשיבה את עצמה כמסורתית (שומרת שבתות חגים..כשרות.ואפילו צמה בט' באב) מידי פעם היא לובשת מכנסיים , חולצות קצרות ..לגבי כיסוי ראש בעתיד אמרה שלא בטוחה.לא שומרת נגיעה חיצונית בידיים (כמו ללחוץ יד למישהו) מידי פעם אנחנו מעלים את השאלה האם זוגיות בנינו יכולה להצליח ..היא חושבת שכן (שאם יש תקשורת טובה זה יכולה להצליח) . אני בינתיים שולל וחושב שעדיף שלא .(די קשה לנתק את הקשר כי אני רואה אותה כל יום ) נא עזרתכם !הארותיכם!!אשמח לכל עצה.

בירור עצמי

למתן שלום וברכה, מן הדברים שלך אני שומעת שאתה אומר 'לא' לקשר ואתה מוסיף ואומר שבגלל שאתה רואה אותה כל יום בעבודה, קשה לך לנתק את הקשר. אתה מאמין שבעצם אין לך את היכולת להיחלץ מהמצב, למרות שאתה רוצה לצאת ממנו. אם אכן זה המצב, אז כדאי לך לעשות את התרגיל הבא: שלב ראשון - עליך לשנות את המשפט שאתה כל הזמן אומר לעצמך. אם עד עכשיו אמרת לעצמך: 'די קשה לנתק את הקשר כי אני רואה אותה כל יום', אמור לעצמך: 'יש ביכולתי לנתק את הקשר למרות שאני רואה אותה כל יום'. או 'אנתק את הקשר למרות שאני רואה אותה כל יום'. שלב שני: רשום לעצמך את הצעדים שעליך לעשות למימוש ההחלטה. שלב שלישי: תעשה רשימה של כל הנוגעים בדבר, אותם אנשים שיהיו מושפעים מהחלטתך. ציין את כולם (אני = אתה, הבחורה, אולי יש מבין העובדים שיושפעו מהחלטתך גם אותם ציין, וכל אדם אחר שעלול להיות מושפע מהחלטתך באיזשהו אופן אפילו קל). שלב רביעי: רשום ליד כל אחד מהנוגעים בדבר את ההשלכות החיוביות והשליליות שיכולים להגיע אליהם בעקבות החלטתך. לאחר שתעשה את כל הבירור הזה יהיה לך קל יותר לקבל החלטה, כך אני בכל אופן מקווה. בהצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית טל' 052-7642530 בני-ברק

הרגשה שבעלי מפלה לרעה בין הילדים

שלום בני האמצעי בן 3 וחצי ואני חשה שמאז שנולד בעלי לא חש חיבור אליו ולעיתים אפילו מתייחס אליו פחות יפה ואפילו מעליב אותו ולעיתים אף מכה .יש לנו עוד 2 ילדים האחת גדולה והשני קטן אליהם בעלי מתייחס באהדה יותר גדולה ובסלחנות למעשים שעושים , רמזתי לבעלי אך הוא כועס שאני אומרת את זה אולי הוא לא מודע להתנהגות המפלה שלו .נסיתי אף להסביר לו שמאוד חשוב לילד שיהיה לו קשר בריא עם דמות האב ולא רק איתי וכיון שכך אני חשה שעליי לעשות "אפליה מתקנת" ומרבה לחבק אותו ולנשק ולומר לו כמה הוא מקסים ומשתדלת לבלות איתו זמן איכות, לצערי למרות זאת אני מרגישה שבעלי לא שש לבלות איתו לבד הוא טוען שהוא מפונק ובכיין ( ולעיתים בני אכן מתנהג כך ואפילו בצורה מוגזמת ) והוא רוצה לחשל אותו שלא יהיה עדין מידי ולדעתי הוא יכול רק להרוס אותו נפשית ואני חוששת מאוד לכך ,אני לא יודעת מה בני חש אבל לא פעם הוא בוכה כשאבא כועס עליו ובא למצוא ניחומים אצלי ולעיתים יש לו אומץ להגיד לאביו אני לא רוצה אותך , לך מפה וכו' שזה מבטא לדעתי תסכול שהוא חש מאביו. מה עליי לעשות ? אני לא רוצה שבני ירגיש פחות אהוב ושמקומו לא בטוח , ואף לא פעם מצאתי את עצמי מהרהרת בכך שאני מסוגלת להיפרד מבעלי באם המצב ימשיך ובלבד שבני לא יחווה תחושה של חוסר אהבה אשמח לשמוע את דעתכם !

ילד זקוק לשני הורים

לרינה שלום וברכה, הייתי רוצה לשתף אותך במחשבות שעולות לי בראש, אינני אומרת שתקבלי אותם, אבל אולי הם יתנו לך קצת הסתכלות אחרת על מה שקורה. בכל אופן כל אדם רואה דברים בצורה אחרת, ועולות לו מחשבות אחרות. השאלה היא נקודת המבט. כל הנאמר כאן הוא בגדר השערות אז אנא לקחת אותם בזהירות. את מספרת לי על תחושות שלך שמאז שנולד בנך האמצעי אביו לא חש אליו חיבור. איך בדיוק החלטת שבעלך אינו מחובר לבנך? מה זה חיבור בעינייך? ואיך מחליטים אם בן אדם מחובר או לא? אני חושבת שזה נתון סובייקטיבי. כל אחד רואה את הדברים אחרת. זה שאבא לפעמים מעליב, ולא מתיחס יפה ולעיתים אף מכה, זה עדיין לא אומר שהוא לא מחובר לילד. מאוד יכול להיות שזה משהו שקשור לעבודת המידות שלו עם עצמו, על תסכולים, על כעסים שלא בהכרח קשורים לילד. אומנם, יתכן שהם מתבטאים ומושלכים על הילד, אבל זה עדיין לא מוכיח על חיבור או לא חיבור אל הילד. אני מכירה אבות ואמהות שמכים את הילד שלהם (לא שאני מסכימה לדרך הזאת) ואפילו מעליבים וכו' והם מאוד מאוד מאוד מחוברים לילד, ואולי עד כדי מחנק, וכמובן שישנם ההיפך שמכים והם לא מחוברים. ואני מכירה הורים שלא מכים ולא מעליבים, הם פשוט אדישים לילד, לדעתי אלה הם ההורים הכי לא מחוברים. ונכון יש את ההורים שלא מכים ולא מעליבים והם ההורים הכי מחוברים בעולם. הורה אוהב זה הורה אכפתי. ואם לבעלך אכפת מההתנהגות של הילד, כפי שזה אכן נראה, והוא מבקש לחנך אותו ונוזף בו מידי פעם, סימן וסימן שאכפת לו. את אומרת שלילדים האחרים בעלך מתייחס באהדה יותר גדולה ובסלחנות למעשים שעושים. האם זה באמת כך? האם אותם הוא לא מכה? האם להם הוא לא לועג וכו'? האם זה באמת משהו אישי כנגד הילד הזה? יתכן שהיחס שלו כלפי כל הילדים שווה רק המינונים בהתייחסות שלו שונים. יש ילד תוסס שמושך אליו אש, ויש ילד פחות תוסס, שעושה את המעשים שהוא עושה יותר בשקט והוא לא בולט מידי ולכן הוא לא מקבל את המגיע לו כמו האחר. אז איך שזה נראה לי, את קודם כל בנית מגדל שאין לו בסיס מוצק, את מציירת ובעצם יוצרת במו ידייך ילד דחוי ולא אהוב, ואת מביאה את כל ההוכחות שרק אפשר. וכעת כשיש לך ילד שדחוי על ידי האבא, את בוחרת לעשות 'אפליה מתקנת' מחבקת ומנשקת. ככל שתחבקי ותנשקי יותר ותעשי 'אפליה מתקנת' את בעצם מחזקת בו את התווית של הילד הדחוי. ותצרי לילד אוייבים מבית ומחוץ. עכשיו הילדים האחרים ירגישו מופלים לרעה על ידי אמא, ירגישו דחויים על ידי אמא, כי אמא כל כך מבליטה את זה ובגדול. 'למה אמא לא נותנת לי נשיקה כמו שהיא נותנת למויישי' או 'איך זה שמויישי עשה מעשה לא ראוי ואבא כעס עליו ואמא עוד מחבקת אותו', זה יוצר בלבול וקלקול גדול בשאר הילדים. אם בעלך היום אומר שהוא לא שש לבלות עם הילד לבד כי הוא בכיין ומפונק, ואם לילד יש אומץ להגיד לאבא 'אני לא רוצה אותך', זה רק מפני שאת מחזקת בילד את החלקים הללו. את בלי משים מרחיקה את הילד מהאב, את היא זו שיוצרת את הריחוק, ואח"כ צועקת חמס. זה בסדר לבכות כשאבא כועס, זה דבר נורמלי, זה רק מראה שהילד מבין שהוא עשה מעשה בלתי ראוי. אבל מה שאת עושה זה, שאת מראה לילד שהוא הוא הבסדר, ומי שלא בסדר זה אבא. הנזקים הכי גדולים לילדים לא באים מטעויות חינוכיות, את זה אפשר לתקן, האמיני לי. הנזקים הכי גדולים לילדים זה כאשר הם רואים שהורה אחד מבטל ומוחק את ההורה השני. במקום ששני ההורים יהיו בדעה אחת מול הילד ולטובת הילד, הורה וילד בדעה אחת נגד ההורה השני. אני חושבת שעבור ילד קטן ואף גדול זה בלתי נסבל, ילד זקוק לשני הורים שהוא מעריך כדי לבנות אישיות חזקה ויציבה. מן הדברים שהעלית גם נראה שאת נלחמת בבעלך דרך הילד. הילד הופך כאן כלי שרת לצרכים שלך, כלי מלחמה כנגד ההורה השני. לכל המהלכים הללו יש השלכות קשות על נפש הילד. את אומרת שהמצב הוא כזה, שאת מוצאת את עצמך לא פעם מהרהרת על פרידה מבעלך. ואני שואלת את עצמי, האם את רוצה באמת להיפרד בגלל היחס של האב כלפי הילד, או שאת רוצה להיפרד בגלל היחס של בעלך כלפייך. אז עצרי אמא יקרה, ותעשי עם עצמך בדק בית פנימי, תהיי כנה עם עצמך, ותקבלי החלטות נבונות ובונות. יתכן שהדברים שלי נשמעים קצת קשים, אבל הייתי חייבת לומר אותם, לטובתך ולטובת בני משפחתך. ממליצה בחום ללכת לייעוץ זוגי וחינוכי, ויפה שעה אחת קודם. נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית טל' 052-7642530 בני-ברק

ילדה שלא מקשיבה

יש לי ילדה בת 4, חכמה נבונה ובדרך כלל ממושמעת. בזמן האחרון קורה יותר מדי שהיא עושה דברים שמצערים אותי ולא מקשיבה לי כשאני אומרת לה להפסיק. ואתן כמה דוגמאות טריות מהיום: 1. כשאני מדברת בטלפון, היא לוקחת את הטלפון השני, מקשיבה לשיחה ומדברת בקול ובכך מפריעה לי מאוד לדבר. לפעמים אני מסכימה שהיא תקשיב אבל לא תפריע ולפעמים אני מבקשת ממנה שלא תקשיב אבל היא מסרבת להיענות לדרישתי. אני מנתקת לה את הטלפון השני, היא מחברת אותו בחזרה או מאיימת שהיא תנתק גם לי את הטלפון מהשקע. 2. ברכתי ברכת המזון והיא התיישבה עלי והתחילה לדבר איתי. היא יודעת בזמן שאני מברכת אני לא יכולה לדבר איתה והיא אמורה להעסיק את עצמה. בכל אופן, עשיתי לה ביד תנועה שתמתין כמה רגעים. היא התעלמה והסתירה לי את המילים בברכון. הזזתי אותה מעלי ואז היא נשכבה ושמה את רגליה מול פני בכוונה להפריע. ואלה שתי דוגמאות. בדרך כלל הדבר היחיד שגורם לה להפסיק את התנהגותה הוא שאני כועסת עליה (לא כעס הפנים לצערי, אלא גם כעס הלב) ומשתמש בכוח פיזי כדי להזיז אותה, לפעמים לדחוף אותה מעלי לא ביותר מדי עדינות. ואז היא כועסת מאוד ומתעצבנת ומנסה בכל כוחה להחזיר לי, להכות אותי וכו'. בסוף בגלל שאני יותר חזקה, היא יוצאת מהסיטואציה בוכה ואני מאוכזבת מעצמי שלא הצלחתי להשיג שיתוף פעולה בדרכי נועם אלא רק בגלל שאני חזקה ממנה, היא נאלצה להיכנע. לפעמים אני גם אומרת לה:"לכי ממני" או "אני לא רוצה לדבר איתך עכשיו" ואז היא מאוד נעלבת ובוכה. בסוף היא באה לבקש סליחה, אבל דורשת שגם אני אח"כ אבקש סליחה... (בדרך כלל אני לא מבקשת סליחה אלא מסבירה לה שמי שמתנהג לא יפה הוא זה שצריך לבקש סליחה. אבל במקום כל שהוא אני גם מרגישה לא בסדר כי באמת כעסתי עליה והרחקתי אותה מעלי לא בגלל הסיבה החינוכית, אלא בגלל שלא רציתי אותה לידי באותם רגעים). אשמח מאוד לקבל את עצתם איך להתמודד במצבים מעין אלו בצורה הכי טובה שיש. תודה רבה

לחנך ללא רגשי אשמה

לאמא בלי מוצא שלום וברכה, אז כמו שאת אומרת אכן כן ביתך חכמה ונבונה, והיא גם משתמשת בחכמתה הרבה כדי להכניע אותך. הילדה החכמה והנבונה שלך זקוקה לאמא חזקה שמציבה גבולות ברורים. היא לא זקוקה לאמא שמרגישה רגשות אשם לאחר שהיא עושה את מה שצריך וחייב לעשות. הילדה החכמה והנבונה שלך גילתה את החולשה של אמא שלה, את הפרצה בגדר. וכאן, היא אומרת לך, 'אמא אני מבקשת ממך לתקן את הפרצה בגדר, זה לא טוב בשבילי, זה אפילו מפחיד אותי' - ילד רוצה הורה חזק ויציב ומידי פעם הוא בודק את זה על ידי כל מיני ניסיונות להוציא את ההורה משלוותו. כל שעלייך לעשות הוא להציב גבולות ברורים. אם החלטת שכשאת מדברת בטלפון הילדה לא תקשיב לשיחה שלך, אז היא לא תקשיב לשיחה שלך, את תמצאי דרכים יעילות להעביר לה את המסר בצורה ברורה והחלטית. אם היא מכה אותך את תאחזי אותה בשתי ידיה ותעבירי לה את המסר שהתנהגות כזאת היא בלתי נסבלת ואת לא תעברי עליה לסדר היום. היא תיענש על המעשה שעשתה. יש כל מיני אפשרויות להעניש אותה, ולאו דווקא באלימות. "היא התעלמה והסתירה לי את המילים בברכון" - בואי תשתמשי בדרכים שלה. התעלמי ממנה ומהתנהגותה. היא מרגישה שההתנהגות שלה משפיעה עלייך מאוד קשה, אל תתני לה את הפרס הזה, התעלמי ממנה את. את מספרת שבדרך כלל הדבר היחיד שגורם לה להפסיק את התנהגותה הוא שאת כועסת ומשתמשת בכוח פיזי כדי להזיז אותה. חשוב שתשמרי על קור רוח. את כועסת, זה בסדר, אבל תשתמשי בכעס בצורה נבונה. תאחזי בה תוך כדי הפעלת כוח סביר ותזיזי אותה מעלייך, תשמרי על פנים חתומות וקצת מרוחקות. האמיני לי היא תקלוט שהיא מדברת עם אמא שלה ולא עם עוד איזה חברה. אם הילדה בוכה, זה בסדר גמור, סימן שהעברת לה את המסר שהיא עשתה מעשה בלתי ראוי, את לא צריכה להרגיש עם זה רגשי אשמה. בקשר לסליחה. לפעמים גם אנחנו טועים, ולכן חשוב שגם אנחנו נבקש סליחה אם התנהגנו באמת שלא כראוי. אם אנחנו מבקשים סליחה זה לא אומר שהילד היה צודק יותר מאיתנו, זה אומר שאנחנו כבני אדם טעינו בתגובה שלנו, וזה בסדר לבקש סליחה על כך. את אומרת שאת לא מרגישה בנוח מזה שאת מגיבה אליה רק בגלל שזה בא מתוך הצרכים שלך ולא מתוך סיבות חינוכיות. אז קודם כל אנחנו בני אדם ולא מלאכים ואנחנו עושים טעויות. לשם כך נבראה התשובה. אפשר לגשת ולבקש סליחה ולעשות תשובה על המעשים. אבל זה לא אומר שבגלל שאני לא עושה את מה שאני עושה מתוך מטרה חינוכית, אלא שזה בה ממקום אגואיסטי, אני לא אחנך את הילדה שלי. את לא פטורה ממצוות חינוך. אם הילדה שלך עשתה מעשה רק כדי להכעיס אותך עליה להיענש, והעונש הוא לטובתה. האמיני לי שהיא יודעת שהמעשה שהיא עושה הוא מעשה בלתי ראוי. אם נחכה לכוונות הטהורות שלנו לעולם לא נחנך. גם הקב"ה כעס על עם ישראל כאשר חטא, והעניש אותם רק כדי לכוון אותם לדרך הנכונה. ולפעמים הקב"ה הסתיר את פניו מאיתנו, כדי להראות לנו שאינו מרוצה ממעשינו. בואי נלמד ממעשיו. אפשר לראות את הדברים בצורה כזאת - הילדה היקרה שלך מעוררת בך את הכעס ובעצם מזמינה אותך לחנך אותה ולהציב לה גבולות. כאשר לאמא ואבא יש גבולות ברורים, אז גם לילד ברורים הגבולות שלו. בהצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית טל' 052-7642530 בני-ברק

את עזרתכם

לא אפרט יותר מדי .בכל אופן לולא שיש לי ילדים כנראה שכבר הייתי מתגרשת .קשה לי מאוד מבחינה נפשית מה אפשר לעשות מבחינה פסיכולוגית שלא יכאב לי מהצער שיש לי. לא מעניין אותי לנסות ללכת ליעוץ ואולי גם לא שייך .רק שלא יכאב. לא שבעלי עושה לי משהו נוראי זה הרבה דברים אולי הוא לא מסוגל למלא לי את החסרים ואולי גם לא מעוניין ללמוד איך לעשות זאת. עייפתי .(אחד הכאבים שיש לי זה שכשבעלי פוגע הוא לעולם לא יבקש סליחה וגם יתכחש שפגע.) במחשבה שניה אני חושבת שיש כן דברים נוראים רק שהעברתי.למשל בתחילת נישואנו לפני 20 שנה אמר שבעצם היה צריך להיפגש ולהיתחתן עם קרובת משפחתי .ורק השדכן טעה .(קרובתי נפגשה בחדר הסמוך עם משודך אחר. למרות שהיגיון ישר מבין שאם השדכן טעה משמיים לא טעו.) לבסוף הסתבר שהוא סתם המציא .למה הוא רצה לצער אותי? למי פתרונים? האם יש טיפול פסיכולוגי שעוזר שפשוט לא יכאב ?

דאגה בלב איש ישיחנה

רוברטה שלום, מתוך דברייך נשמע לי שאת במצב נפשי ממש קשה. את נושאת על שכמך מטען גדול של צער וכאב בלתי פתור, ואת שואלת את עצמך 'מאין יבוא עזרי...'. אז דבר ראשון שאת צריכה לדעת הוא שאת ורק את תוכלי לעזור לעצמך. את צריכה להחליט שהגיעה השעה להסיר את המשא הכבד מעל שכמך ולהיעזר באחרים. כמו שאומרים 'טובים השניים מן האחד' וכן 'דאגה בלב איש ישיחנה'. ברגע שתהיה לך אוזן קשבת לכל מכאובייך ולכל לבטייך, יוקל לך בהרבה. "ובחרת בחיים" זה ציווי של הקב"ה, לכן רוברטה הגיע הזמן לבחור בחיים ולצאת מאפלה לאורה. זה אפשרי. ממליצה מאוד לפנות לקבלת עזרה מאנשי מקצוע העוסקים בתחום. בשורות טובות! נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית טל' 052-7642530 בני-ברק

התלבטות לגבי מיסוד הקשר

צוות י.נ.ר, שלום וברכה, אני מתנצלת מראש אם דבריי יהיו ארוכים אך אני רוצה לשקף את המצב באופן הכי בהיר שאוכל. זה זמן מה אני נמצאת בהתלבטות ובקושי להכריע האם הבחור איתו אני בקשר הוא הזיווג שלי, דבר שגורם לי למתח נפשי רב. אני נמצאת במערכת יחסים כשנה עם בחור בן 38, גרוש + ילד (3). אני רווקה, בת 27, מתחזקת בשמירת מצוות ובהתקרבות לה', ובן זוגי גם כן (אמנם בעצמה נמוכה ממני). מעבר לנתונים הטכניים שפירטתי כרגע, שבעצמם, כביכול, מהווים מכשול או קושי להתאמה הזוגית, יש שוני במנטליות ובערכים ביננו במספר דברים בולטים, כגון: הוא נוטה לכעוס בקלות, מתקשה לסלוח ונוטה לשפוט מהר בעוד תפיסת העולם שלי היא להימנע מכעסים, שיפוטיות, נקמה וכו' ותוך השתדלות לראות לחיוב את כל מה שקורה. יחד עם זאת, אני אוהבת אותו, הוא מעניק לי חום ואהבה ללא תנאי וללא פשרות. הוא מקבל ואוהב אותי כפי שאני, דבר שאני לא יכולה לוותר עליו בקלות. בנוסף, הוא בעל לב רחב, מצחיק אותי ומשתף פעולה בקלות עם ההשתטויות שלי, מעריך אותי, מפרגן לי, ומודע למידותיו "הבעיותיות" ובעל נכונות לשפרן (כעס בעיקר). הספק הוא האם אנחנו נצליח להחזיק מעמד אם ננישא לאור השוני, שהרי נושאים חדשים רק יתפתחו ויתעצמו (חינוך ילדים למשל). אני מאמינה שלא לשווא הקב"ה כיוון את ההיכרות ביננו, אולי באמת לצורך שיפור המידות של שנינו, שהרי גם בי יש פגמים. אשמח לקבל עצתכם בעניין, משום שאני לא מרגישה טוב עם העובדה שאנחנו בקשר ולא שומרים נגיעה ורוצה כבר להחליט, לכאן או לכאן. בתודה ובהערכה רבה, ר'.

כל הכועס ...

לר' שלום וברכה, את מתארת התלבטות וקושי להכריע לגבי מיסוד הקשר. מצד אחד את מספרת על החסרונות של הבחור - כעסן, קשה לסלוח ושיפוטי. אלו הן תכונות שקשה לחיות איתן בתוך קשר זוגי. כל מעידה קטנה של האישה או של הילד/ה יכולה לעורר את כעסו של בן הזוג. אומנם יש מביניהם שהם מאוד איכפתיים, אבל הם משדרים את האכפתיות שלהם בצורה שלילית. למשל אכפת להם 'למה הילדים לא אכלו?', ולכן הם יכעסו, ואכפת להם 'למה הבית לא מסודר?', ולכן הם יכעסו. אם זו הדרך שלהם להביע אכפתיות אז הם ובני זוגם בבעיה מאוד חמורה. מי יודע מתי תהיה התפרצות הכעס הבאה, ועל מה, הם בלתי צפויים. כמו כן את ציינת שהוא שיפוטי, אנשים שיפוטיים הם מאוד ביקורתיים, ז"א שבן הזוג שחי איתם נתון לביקורת מתמדת. אף פעם אי אפשר יהיה לרצות אותם, משום שהם פיתחו לעצמם זכוכית מגדלת לחסרונותיהם של אחרים. לפעמים זה נובע מרגשי נחיתות מאוד גדולים. הערך העצמי שלהם נבנה על גבם של אחרים. כדי שאני ארגיש בעל ערך, אני חייב להפוך את השני לחסר ערך. מצד שני את מספרת שהוא מספק את הצורך שלך לחום ואהבה ללא תנאי וללא פשרות, והוא מקבל ואוהב אותך כפי שאת. הוא בעל לב רחב, מצחיק אותך ומשתף פעולה בקלות עם ההשתטויות שלך, מעריך אותך, מפרגן לך.... אז אני לא מבינה, איפה בדיוק הכעס והשיפוטיות שלו? הקשר הזה נשמע קצת מבלבל, ואולי כאן טמונה הסכנה. הוא מצליח לבלבל אותך כל כך עד שאת מוצאת את עצמך לכודה, ואינך יודעת להחליט בצורה נכונה, דבר שמשפיע עלייך נפשית. את מוסיפה שקשה לך לוותר עליו. והשאלה שהייתי רוצה שתשאלי את עצמך היא, האם קשה לך לוותר עליו, או שקשה לך לוותר על התחושה שאת אהובה ורצויה כפי שאת? האם זה בלתי אפשרי להרגיש אהובה ורצויה מבלי הקשר התלותי הזה? אנשים שהם תלותיים באחרים, קל מאוד לנצל אותם, ומן הדברים שאת אומרת ניכר שאת מאוד תלויה באמירות שלו וביחס שלו כלפייך. אני חושבת שבמצב כזה עלייך לקבל עזרה כדי לחזק את הדימוי העצמי ואת הערך העצמי שלך. את כותבת שאת מאמינה שלא לשווא הקב"ה כיוון את ההיכרות בינכם. את צריכה לדעת שיש כל מיני סיבות למה הקב"ה מפגיש אותנו עם אנשים מסויימים. ומה על אותם בחורים ובחורות שעד שהם מתחתנים הם נפגשים עם מספר בני-זוג? אומנם כל בן זוג הוא פוטנציאל לבניית קשר זוגי, אך לא עם כל אחד אנחנו מתחתנים בסופו של דבר. אז כמובן שאנחנו הולכים לבנות בית יהודי כדי לעלות ולהתעלות, אבל לא עם כל בן זוג אפשר לעשות את זה, ישנם בני זוג שעלולים לגרום לנו להידרדרות רוחנית, נפשית, וכן גם גופנית. את מספרת שאת לא מרגישה טוב עם העובדה שאתם בקשר ולא שומרים נגיעה. ולכן רציתי לשאול אותך מספר שאלות: האחת, מי מכריח אותך שלא לשמור נגיעה. את בחורה מספיק בוגרת להחליט אם תאפשרי לבחור לגעת או לא לגעת בך. ואם את בלחץ מהעניין מסתמא שיש מישהו שכופה עלייך את קשר הנגיעה הזה. השאלה השניה שרציתי לשאול אותך היא, למה שתקבלי החלטות על נישואין מתוך לחץ? האם בגלל שאתם לא שומרים נגיעה אז את צריכה להחליט על נישואין או לא נישואין. דבר ראשון שהייתי מציעה לך זה להפסיק את קשר הנגיעה, ולו רק בגלל שאת לא שלמה עם ההתנהגות הזאת, זה כבר יוריד ממך לחץ. וכאשר הלחץ ירד ממך תוכלי לחשוב בצורה ברורה ונקיה יותר, תראי את הדברים אחרת ותוכלי לקבל החלטות הרבה יותר נבונות. כמו כן כפי שכבר קודמי ציין, האם את יודעת את הסיבה לגירושיו? חשוב לברר זאת ומהר ככל האפשר. בהצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית טל' 052-7642530 בני-ברק

ילד בן שנה וחצי שמרביץ להוריו ולאחרים

שלום לכולם, רציתי ייעוץ בנוגע לבננו בן השנה וחצי, הוא ילד יחיד, לאחרונה הוא מתחיל להרביץ ה.מ.ו.ן לי ולאביו-בהתחלה זה היה רק לנו אך זה התחיל להתפתח גם לאחרים ברצוני לציין שהוא נמצא כרגע עם אמא שלי כל יום אך יש לה משפחתון וזה כן מסגרת מסויימת, אך אני לא יודעת עד כמה היא תקיפה איתו אם הוא מרביץ לילדים אחרים אציין שמבין כל הילדים הוא הכי קטן בקבוצה והם לא אלימים כלפיו. כל פעם שהוא עושה את זה אני אומרת לו" אסור להרביץ/לאמא ואבא/ לאחרים " אבל התגובה שאני מקבלת זה מבט של שניה כלפי והוא כאילו לא מקשיב לי בכלל פשוט ממשיך להרביץ או ממשיך בעיסוקיו. התחלתי לפני כמה זמן לתת לו מין מכה קטנה כזו על היד אבל בעלי בעלי טוען שזה לא מה שיעזור אז הפסקתי.. זה גם באמת לא עזר. אין אלימות אצלנו בבית וגם לא במקומות אחרים שהוא שוהה אני לא מבינה מאיפה הוא הביא התנהגות שכזו. מה אנחנו אמורים לעשות? המון תודה!

אהבה מקלקלת את השורה

לנעמה שלום רב , בשנה הראשונה לחייו היה תלוי הילד בהוריו באופן כמעט מוחלט. בשנת החיים השניה והשלישית הילד מתחיל לגבש את העצמאות שלו. זהו גיל שבו הילד חוקר ובודק את היכולות שלו, את הגבולות שלו, הוא בודק איך הסביבה מגיבה למעשים שלו וכו'. ההורים בשלב זה צריכים לתווך לילד את העולם, ללמד אותו מה ראוי לעשות ומה אינו ראוי לעשות, איך הסביבה מגיבה כאשר הוא עושה מעשים כאלה ואחרים, זו הדרך ללמד אותו כישורים חברתיים. לגבי מכות להורים, אז דבר ראשון זה לא להיבהל מהמעשה של הילד. הילד מרגיש כאשר ההורה נבהל ממעשיו, מצד אחד יתכן והוא נהנה מהכוח שלו להשפיע על אחרים, אך מצד שני עלולים להתעורר בו פחדים וחרדות, כי הוא רואה שההורים שלו לא מספיק חזקים כדי להגן עליו מהמעשים שלו. חשוב מאוד להעביר לילד בצורה ברורה ושאינה משתמעת לשתי פנים - אסור לתת מכות להורים. כאשר הילד מכה את ההורה, כדאי שההורה יאחז ביד הילד, כאשר הוא מביט בו בסבר פנים חמור, עם קצת מרחק רגשי. זה יספיק לילד כדי להבין שהמעשה שלו הוא חמור. כתוב 'אהבה מקלקלת את השורה'. לפעמים מרוב אהבתנו לילדינו אנחנו מידי סלחנים למעשים שלהם, אך לא תמיד הם יצליחו לסלוח לעצמם על ההתנהגות שלהם. כפי שבודאי אתם יודעים כתוב בתורה 'מכה אביו ואמו...' - זו עבירה מאוד חמורה. אם אתם באמת אוהבים את הילד, אתם לא תאפשרו לו לעבור עבירה שכזאת, למרות שהוא עדיין קטן ולא מבין. כמו כן יש להעביר לילד את המסר שזו לא הדרך להביע את כעסו או חוסר שביעות רצונו, ישנה שפה אחרת ואותה עליו ללמוד, בעזרתכם כמובן. ישנם הורים שלמראה ילד קטן שמכה הם מחייכים וצוחקים, זה משעשע אותם, ואז זה משדר לילד שזה ממש לא נורא להכות ואולי אפילו זה מותר ואף מצחיק, ואז בהמשך זה יכול להתפתח להרגל רע. אם אתם במאה אחוז בטוחים שאסור לילד להכות אתכם, הוא גם יבין זאת במאה אחוז. אם באחוז אחד יש לכם ספק, זו תהיה פרצה שתקרא לו לשוב ולהתנהג כך, הוא ימשיך לבדוק את הגבולות שלכם ועד כמה אפשר לסמוך עליכם כהורים. בהצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית טל' 052-7642530 בני-ברק

אי הקשבה היתחצפות

שלום רב יש לי ילד בן 9 הבכור בבית ואני והוא לא תמיד מיסתדרים יחד הרבה מחלוקת אי הקשבה מתחצף לרוב הוא מציק לאחים שלו ילד בן 8 HDH מטופל ברטלין ולשאר האחים הרבה צועק ולא מקשיב לי בלימודים הוא ירוד לא רוצה ללמוד איינו משחק עם חברים בכיתה מיתבודד הרבה ולא יוצר חברה אנא עיזרו לי כייצד אני יכולה לאבחן את המצב שלו והייכן?תודה רבה

לפנות לייעוץ או הנחיה

לחבי שלום וברכה, מתוך הקריאה בדברים שלך אני מרגישה שאת מאוד נסערת ומבולבלת. לפני בכלל שהייתי מתחילה לבדוק מה קורה עם הילד, הייתי בודקת קודם כל מה קורה איתך. נשמע שאת מאוד לחוצה, וכשאמא לחוצה זה משפיע על כל שאר בני המשפחה. חייבים להוריד את הלחץ מעלייך, ורק אח"כ לבדוק מה קורה באמת וכיצד ניתן לעזור. לפיכך הייתי ממליצה לך לפנות לייעוץ או הנחיה לגבי הקשיים שלך. יחד עם זאת תוכלי גם לקבל כלים להתמודדות עם הילד הגדול ועם שאר הילדים. בנוסף, בקשר לילד בן ה-9, כדאי לפנות לרופא משפחה ולתאר לו את המצב והוא אשר יפנה אתכם לגורמים המתאימים. או לפנות לביה"ס שיפנה אתכם אולי לשירות הפסיכולוגי או לגורמים אחרים העוסקים בהתפתחות הילד. אני חוזרת ואומרת, כדאי מאוד, אמא יקרה, לפנות לייעוץ והנחיה בקשר לקשיים שלך, כדי שבהמשך תהיה לילדים שלך אמא חזקה שתוביל אותם להצלחה. ברכה והצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית טל' 052-7642530 בני-ברק

שנה ראשונה

שלום , אנו נשואים כתשעה חודשים , בזמן ההיכרות שלנו לפני החתונה אני זאת שתמיד דחפתי את הקשר וגם שהפריעו לי דברים בחוסר רגישות של בעלי כלפי הייתי לוקחת קשה ונפגעת ושראיתי שיישור ההדןרים לא בא ממנו עשיתי זאת בעצמי . אחרי החתונה זה לא השתנה אך מפריע לי יותר , אני די פתוחה ומשתפת וכמובן רגשנית ובעלי מופנם ופחות רגיש חיצונית . עדיין אני לא מצליחה להרגיש שבעלי באמת אוהב אותי - אלא כל הזמן אני חוזרת אחורה במחשבות שאם אני לא הייתי משלימה איתו מה היה קורה ואם בכלל היינו מתחתנים . מכיוון שבעלי עצמאי יוצא שבזמנים רבים הוא עסוק והזמנים שיש בשבילינו זה בין לבין , בין העבודה לתפילה , בין התפילה לשיעור תורה , כך יוצא שגם שאני רוצה זמן בשבילינו אני די צריכה להתחנן בשביל זה . האמת קצת התייאשתי , לפעמים אני חושבת איך אפשר להמשיך שרק לצד אחד נראה שחשובה הזוגיות. לאחרונה גם עברתי טיפול רפואי ולא הרגשתי שבעלי ממש שם איתי .. ושחזרתי הביתה הריחוק הזה רק החמיר . מכיוון שאני נכנסת לזה מאד עמוק ומטיפוס שמח הפכתי לממורמרת מאד חשבתי לנסוע היום להורים שלי - סוג של בריחה קצרה , ושבעלי יצטרף אלי לשבת , שלחתי לו הודעה בנידון כולל הרגשתי מהימים האחרונים , הוא רשם לי שאני רואה תמיד רק את הצד שלי, ואני חושבת שתמיד רק אני הפגועה ולא אכפת לי ממנו , ושבכלל אין צורך שאודיע לו שאני נוסעת ושיהיה לי שבת שלום , לא זה מה שציפיתי שיקרה ועכשיו אני לא יודעת איך להתמודד עם התשובה ואם ללכת בכלל , הלוואי ותענו לי בהקדם .

אם תעזבני יום - יומיים אעזבך

לשרית שלום, אני רואה את העצב והיאוש ניבטים ממכתבך. כל כך התאמצת, יזמת, דחפת, וויתרת למען הקשר. וכעת אחרי כל המאמצים את לא רואה את העץ מניב פירות. זו אכזבה מאוד גדולה. אבל אתם רק בתחילת הדרך, וכמו שאומרים 'כל ההתחלות קשות', ויש גם אכזבות בדרך. את כותבת שהתייאשת, אבל חוששני שהתייאשת מידי מוקדם. כמעט כל זוג מתחיל נתקל בקשיים דומים לשלכם. כל שעלייך לעשות זה פשוט לפנות לייעוץ זוגי, והייתי ממליצה את זה לכל זוג מתחיל בימינו, כדי לרכוש כלים חשובים לבניית הזוגיות. אל תוותרי לעצמך, ואל תדחי את הרגע. אני מכירה אנשים שנשואים 10-20 שנה וממשיכים לאכול את הלב, מפתחים כל מיני מחלות, וזה רק משום שלא השכילו ללכת ולקבל עזרה בזמן. לשאלתך האחרונה, הייתי ממליצה לך להישאר בבית יחד עם בעלך ולומר לו שהחלטת לא לנסוע. מדרך התגובה שלו על ההודעה שלך ניכר שהוא נפגע מהמעשה שלך, בסופו של דבר גם הוא בן אדם, וחוויה של דחיה היא לא נעימה לאף אחד, כמו שאת יודעת. את יכולה לספר לו שהחלטת להישאר בבית משום שהקשר איתו מאוד חשוב לך, והחלטת שלא לוותר על הקשר אלא להילחם למענו. בהזדמנות זאת תוכלי להציע לו פניה לטיפול זוגי. ברכה והצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית טל' 052-7642530 בני-ברק

לא מצליח להתחתן והדבר גורם לי לאחרונה לעצב נורא עקב הקושי שלי להקים בית . אני יוצא לדייטים וכלום .

שלום ! אני בן 32 ויש לי בעיה . אני לא מצליח ליצור קשרים עם נשים . (הייתי לאחרונה בטיפול במשך 4 חודשים והגענו למסקנה שהכל קשור לכך שהדימוי העצמי שלי הוא נמוך ושאין לי ביטחון עצמי כלל. אני מאוד רוצה להתחתן ולהקים בית (רוב חבריי עם ילדים ).לאחרונה הייתי בטיפול שלדעתי לא הועיל לי בכלום. ישבנו ביחד וסיפרתי על קשיים מהעבר אבל שום דבר לא זז. החלום שלי הוא להגיע למצב שבו אוכל ליצור קשרים עם נשים ואוכל לבחור בעצמי את מי שאני רוצה לחיות איתה (בלי בלינד דייטים מתסכלים) הבעיה שאני ביישן . עד שאני רואה מישהי בסביבה שלי אין לי אומץ לגשת ולנסות לדבר איתה . הקטע שאני סובל מאוד לאחרונה מבדידות . לאחרונה עברתי לסביבה חדשה כדי לנסות להכיר אנשים חדשים .אני גר לבד ומשעמם לי ואף עצוב לי לחזור בלילה לבית ריק (גרתי שנים עם שותפים והחלטתי שהשותפה הבאה שלי תהיה רק אישתי ) מאוד קשה לי ואני מרגיש חוסר עניין בחיים (לא בא לי ללמוד, אני מעביר את הזמן שלי ושואל מה עכשיו? למה ? מתי? ) אני מאוד אוהב ילדים ומשפחה אבל לא מצליח למצוא את האחת . הסיבות שאני לא מוצא אותה היא שאם אני כבר רואה מישהי שמוצאת חן בעיני אין לי אומץ להגיד לה משהו ולנסות להתחיל איתה . אני מרגיש מועקה ומאוד רוצה להתחיל במקום החדש להיות יותר שמח , ללמוד , להיות עם חברים ( אין לי חברים בכלל ) . אני לא יודע מה לעשות אני לא מוצא טעם בכלום בחיים הכל אצלי סתמי .לאחרונה אני בחרדות על קרובי המשפחה שלי שגרים בדרום עם הגראדים ואני פוחד שלא יקרה להם חס ושלום משהו רע . אני מאוד רוצה לטפל בעצמי אבל יש לי כמה בעיות שאני לא מוצא מטפלים מעולים וזולים (הייתי אצל מטפלים שסתם עשקו אותי והשיחות לא הובילו לשום מקום ונמשכו ונמשכו -לא היה אכפת להם הם את הכסף שלהם מקבלים בכל מקרה ) אני אובד עצות . נמאס לי אני כבר מרגיש שכולם סביבי נשואים עם משפחות וילדים ואני עם בדידות עצומה . כאב ובזמן האחרון חרדות על המשפחה שלי .אני קם בבוקר ואומר לעצמי נו מה עוד יום משעמם ומדכא . לרוב אני אופטימי אבל כל הכשלונות שלי בבדייטים שעברתי מביאים אותי להרגיש רע מאוד וחוסר אונים. אני מחפש מטפל/ת מעולה עם המלצות והכי חשוב זול/ה כבר ביזבזתי המון כסף לחינם בלי שום תוצאה כדי שיוכלו להחזיר לי את שמחת החיים שהיתה לי בעבר ואת המשעות לחיים ( אני מרגיש כל יום כמו רובוט בודד שקם עובד לומד בלי תכלית ומטרה אשמח להמלצות רק טובות . להארות ,הערות ,שאלות . תודה רמי

אין דבר העומד בפני הרצון

לרמי שלום וברכה, 'אין דבר העומד בפני הרצון' - אם אתה מאוד רוצה להתחתן ולהקים בית, אז אתה תקים בית בע"ה ובקרוב. 'הבעיה שאני ביישן' - אני חושבת שזו אכן 'הבעיה' שלך. ובגלל שאתה ביישן אתה נמנע מליצור קשרים עם נשים או לא מצליח ליצור קשרים עם נשים. הביישנות היא גם סוג של הגנה מפני פגיעות. היא חוסמת לך את דרכי היציאה, ולכן אתה תקוע. היא לא מאפשרת לך להתחבר לאף אחת. כשאתה פונה להכיר בחורה מצטרפת אליך גברת 'בושה' ולא מאפשרת לך ליצור קשר, היא מסתירה אותך. דבר ראשון שיהיה עליך לעשות זה לערוך היכרות עם גב' בושה. מה שנקרא 'דע את האויב'. מתי היא מועילה ומתי היא מזיקה, מתי כדאי לקחת אותה איתך ומתי לא. האם משתלם לך להפסיד הצעות שידוך בגללה? האם כדאי לך להיות בודד, עצוב ומדוכא בגללה? האם היא שווה את זה? תנסה לחשוב מה יכול לקרות אם תשים את גב' בושה בצד ולא תאפשר לה להתערב לך בחיים, מה כבר יכול להיות? אז אולי יצחקו ממך קצת? אולי תרגיש נבוך? אני בטוחה שהיו גם מצבים בחיים שלך שהשארת את גב' בושה מחוץ למחנה, כי היו לך דברים יותר חשובים ממנה. אז הווה עז כנמר, קל כנשר רץ כצבי לעשות רצון אביך שבשמיים. אתה בודאי רוצה לקיים את המצוה של הקמת בית בישראל. אז אתה צריך להחליט ממי אתה ירא יותר מאביך שבשמיים או מגב' בושה. הייתי ממליצה לך לגשת לטיפול אצל מטפל קוגניטיבי התנהגותי, שילמד אותך כיצד להתמודד עם הבושה. מקווה שעזרתי במשהו. נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית טל' 052-7642530 בני-ברק

מדוע אין מדברים על כבוד לבעל?

עד לפני כמה חודשים סבלתי הרבה מיחס מזלזל מבעלי מאלימות מילולית ומיחס קשה ומשפיל, כפי שמתואר בשאלות שונות שמופנות לפורום. בעצת רב פניתי ליועצת. היא הסבירה לי שזה קריאת מצוקה מצד בעלי. וביחס נכון מצידי כלפי בעלי, כל המצב ישתנה. אם אני אכבד אותו, כפי שהוא זקוק ( אתן לו את המילה האחרונה, הוא יהיה המחליט בכל נושא, אגיש לו כוס קפה / אוכל וכו', ואשתדל לקיים את רצונו), יחסו אלי ישתנה. אני עובדת על זה והמצב השתנה לבלי הכר, (כמובן עם עליות ומורדות, אך בכיוון הנכון.) שאלתי היא: בקריאת שאלות ותשובות שונות בפורומים באתר י.נ.ר, ניסיתי למצוא תשובות בכיוון זה, ולא מצאתי. הכיוון הוא לא לתת לבעל לפגוע ו"להעמיד" אותו על מקומו, ושום דבר לא מצדיק יחס כזה מצד בעל. האם השיטה היא שונה? מדוע השוני כה גדול בין התשובות? ומה האמת? תודה!!

טובים השניים מן האחד

לברכה שלום וברכה, מבין השורות אני שומעת אותך אומרת שאת מצדיקה את ההתיחסות של בעלך כלפיך. אם וכאשר אני עושה טעות ותהא הטעות אשר תהא, זה מוצדק לקלל ולהשפיל. מהיום, אני אתיחס בעדינות, אני אלטף, אכנע, ואז ישכון השלום בביתנו, לא יהיו יותר קללות וכו'. אין דבר כזה. את צריכה להבין שבכל מצב שלא יהיה, לא מגיע לך לקבל יחס שכזה, אין לזה שום הצדקה. לדעתי זה פשוט להשתיק את הקושי האמיתי. זה סוג של זריקת הרדמה. אני לא מאמינה שזה מה שיפתור את הבעיה משורשה. אז נניח שאת הקושי של בעלך פתרת, ומה עם הקושי שלך? הרי את צריכה לעמוד כל הזמן על המשמר, את צריכה לשמור שלא יארע פיצוץ, ואם אירע פיצוץ אז את היא זו שצריכה לנקות את כל השטח לאחר הפיצוץ. ובסופו של דבר את עוד ממשיכה להרגיש רגשי אשמה ואומרת לעצמך 'אם הייתי מתנהגת כך וכך זה לא היה קורה'. ומה עם הצד השני? האם הוא מושיט יד לעזרה? האם הוא גם לוקח אחריות על מה שקרה או שזה חד צדדי? האם הוא מבין שכשאת עושה טעויות גם לך מגיע יחס של כבוד ומחילה? אין לי כל כוונה להקטין את המעשים שלך, או ח"ו לסכסך, אבל אני יודעת שיבוא יום ואת תתעייפי מלעשות לשלום הבית באופן חד צדדי. אם בעלך לא יקח את עצמו בידיים ויעשה גם הוא שינוי, אתם תחזרו לאותה נקודה. כפי שאמרתי קודם, זו תהיה הרדמה של הבעיה האמיתית ולא פתרון שלה. כשאנחנו אומרים לא לתת לבעל לפגוע ולהעמיד אותו על מקומו, זה לא בא ממקום שפוגע בו, אלא בא ממקום שמאפשר לו להתעלות ולתקן את מעשיו, כדי שלא יחטא כנגדך ולא יחטא כלפי שמיא. ברגע שאנו מאפשרים לאדם אחר לפגוע בנו, ולא מאפשרים לו לבקש מאתנו מחילה, או שאיננו מוחלים לו, אנחנו באיזשהו מקום שותפים במעשה שלו. ואם תאמרי שאת מוחלת לבעלך, אז אומר לך בסוד שזה רק נדמה לך, בגלל שאנחנו בני אדם ולא מלאכים, וזה לא כזה פשוט למחול ולסלוח. לסיום אומר, יתכן שאני טועה בדברים שלי לגבייך ולגבי השינוי שחל בזוגיות שלך. אם כך הדבר אז תרשי לי לקחת את דברי חזרה. בברכה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית טל' 052-7642530 בני-ברק

רב להתיעץ בנושא משפחה

שלום וברכה אני ובעלי נשואים 8 שנים לבעלי יש המון תסכולים ותלונות כלפי הוא טוען שאני לא מעריכה אותו מספיק ולא מפרגנת לומרות כל העזרה שנותן. שאלתי אותו מספר פעמים למה הוא מתכוון להערכה הוא עונה לי "אני רוצה שקט". אישית אני חושבת שהוא מקבל שקט אבל הוא טוען זה לא מספיק. יכול להיות שהוא צודק אבל בצד שני אני אומרת לו שרק בגלל שעשית משהוא זה לא אומר שאתה חיייב לצפות לפרס. אנחנו לא עושים דברים בעולם זה בשביל פרס... ואז הוא מתעצבן ואומר לי שאני לא מעריכה אותו. אני הגעתי למצב שאני במקום להיות אישה אני נהפכתי להיות יועצת אישי. אבל כל מה שאני אומרת הוא א. לא מקבל ב. טוען שכל מה שאני אומרת זה לטובתי ואני מניפולטיבית ונצלנית. ה ויכוח הזה מתמשך כבר שנים אפשר להגיד מאז שהתחתנו. דנינו על הנושא עד נפש וכמה פעמים החלטנו ללכת ליעוץ אבל גם זה נפל על הכתפיים שלי ובגלל המצב הכלכלית שלנו לא יכלתי להרשאות לעצמי למצוא יעוץ פרטי אז זה רק,השאיר לי אם האפשרות למצוא משהוא בהתנדבות דבר שדורש המון!!! זמן עד שבאמת אם הרבה חיפוסים מצאתי את הארגון שלכם וזה לא היה קל כי גם עבדתי עד השנה אחרונה. אני כבר שנה לא עובדת אבל גם ילדתי לפני חצי שנה וזמן רב אין לי,אר לומרות שבעלי יגיד אחר כי הוא חושב אני "בבית" כל היום אז מה יש לך כבר לעשות? וכשאני מנסה להסביר צוחק חושב שאני מנסה למצוא לעצמי תעסוקות. אני כבר מזמן התייאשתי!! להסביר ובעצם לתת "דין וחשבון באופן קבוע כי הבן אדם לא מצליח להבין חושב שכל משאני אומרת הם תירוצים. ובכל פעם הנושא הזה עולה בעלי מגיב או בעצבים ובכעס שבדרך כלל נגמר בהתפרציות ורבלעות של עצבים או שהוא מאיים שלא ידבר איתי יומיים שלשה ואם ממש התעצבן גם אומר שבועיים. שבד"כ זה לא יצאה לפועל בגלל נסיבות טכניות שזה חגים ואז כבר משתנה הסיטואציות ופאתום הכל בסדר לאיזה שבועיים ואז חוזר הוויכוחיח. או שאם קרה שהמשיך התחלתי "לאיים" שנלך לרבנות ונסכם הכל שם מכיוון שהוא לא מסוגל לסכם איתי דברים לבד ובסוף יוצא שמפייסים עד הפעם הבא או שמחליטים ללכת ליעוץ. שבאמת, פעם אחד יצא לנו לפני חודשיים ובעלי לא ככ אהב את מה שאמר היועץ ולומרות זה הוא הסכים ללכת לעוד פגישה, אבל נעלצנו לבטל בשל שמחות והפעם הבא כבר שוב רבנו וכדי להחזיר לי הבריז כי הוא טוען שעושה לי טובה שבכלל הולך. ועד עכשו לא יצא לנו ללכת ובינתיים הימים עוברים ואנחנו עסוקים בדיונים ומריבות שלא מגיעים להפשרה וכל הצעה שאני מציעה איך שהוט מציתה את האש ואחרי זה או שאני מוצאת את עצמי מתנצלת על זה שבכלל שאלתי ולמחרת קובעת עובדה שזה עוד יותר מרתיח אותו כי אז הוא מאשים אותי שזה "פרינסיף ואני שוב מוצאת את עצמי "מצדיקה" את עצמי אבל הוא גם ככה לא מעוניין לשמוע. ואני פשוט מוטשת נפשית מאבק הפנימי. כל ערב לשאול את עצמאי האם להציע הצעה או לקבוע עובדה שאני ידעת שלא משנה מה אני עושה הפסדתי. אני פשוט חייבת מישהוא שיכול לדבר איתנו, אבל תחליס, כי בעלי לא סובל "בלבולי פסיכולוגיה". הוא רוצה תשובות מעשיות וגם אני יש בינינו חילוקי דעות בענייני השקפה וחינוך ולכן רצוי אם נוכל לדבר אם רב. אני לא מכיLolרה רב כלשהיא שאפשר פשוט להתיעץ ולהדריך ואני מאוד רוצה לדבר עם רב לראות איך ממשיכים. אנחנו שנינו לא רוצים להגיע לפרידה כי זה רק יסבך עוד יותר את המצב והוא מוכן לשמוע מה יש לאנשים אחרים להגיב אבל כל יום שעובר המצב ניהיה גרוע יותר ואני מתיישת לאט לאט. תודה רבה מראש וסליחה על אורך!! תודה רבה.

הזמנה לשמחה

לגב' היקרה, מן הדברים שאת כותבת נשמע שאתם מנהלים מאבקי כוח בלתי פוסקים שאינם מובילים לשום מקום ומכלים את כוחותיכם. האחד לא מבין את שפתו של השני או את כוונתו של השני. כדי ללמוד שפה חדשה וכלים לפתרון קונפליקטים חשוב שתפנו לייעוץ זוגי, והפעם בלי תירוצים של 'אין לי כסף' או של 'שמחות'. אתם חייבים להבין שכל פעם שאתם ניגשים למפגש טיפולי זה סוג של 'הזמנה לשמחה', וחשוב מאוד שלא תוותרו על זה. אם אתם לא תתאמצו להכניס את השמחה לביתכם אף אחד אחר לא יוכל לעשות זאת במקומכם. חבל על כל רגע. נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית טל' 052-7642530 בני-ברק

ייעוץ מקצועי - לפני גירושין!

נשואה כ-10 שנים 3 ילדים. בעלי ואני לא מתקשרים כלל רק במצב של יחסים אינטימיים הוא יותר ניפתח. משפיל מבזה , ומלבין אותי בפני ילדיי. מבחינה נפשית מרגישה שלא בריא בנפשו - אם לא מקבל את אשר דורש הוא לוקח בכוח - בכל דרך שניראית לו , לא מוכן להקשיב ליועצים אני צריכה מדריכה מקצועית שתעזור לי להביא אותו לייעוץ בהתחלה - לנסות לבד שאלך אח"כ אצרף אותו. מצבנו הכלכלי לא טוב - קשר ישיר עם שלום בית לטעמי. לכן אני אבקש משהיא שתוכל לתת ייעוץ ותכוון אותי איך להגיע איתו במחיר סביר ולא יקר. אני ממש סובלת נפשית ומנסה בכל כוחי לא לקבל את השלילה שבו , לא קובע עיתים לתורה - לדעתי חלק מהבעיה שלו יש לו רב שהוא לא סומך עליו בעצם סומך רק על עצמו ואולי על אימו אם היא מצייתת לו אם לא גם היא מחוקה. הייתי רוצה שקט בחיי - מתבוננת ואומרת מדוע ? מה ה' רוצה ממני? עי יפה מהכל.

שינוי השם

שלום וברכה, אז דבר ראשון שהייתי עושה לך זה שינוי השם מ'מיואשת' ל'תקוה', כי בלי תקוה אי אפשר יהיה לעזור לך. כאשר אני קורא את מכתבך אני שומעת, ואולי רק אני שומעת, שבעצם בעלך מתחשב רק בצרכים שלו, הוא לא רואה אותך בכלל, את אובייקט לסיפוק צרכיו ותו לא. נשמע שאת חיה בטרור ואלימות "אם לא מקבל את אשר דורש הוא לוקח בכוח בכל דרך שנראית לו". אם את במצב של מצוקה פחד וחרדה חשוב שתגשי לקבל ייעוץ באופן מידי. אל תהססי לרגע, ואל תדחי את השעה. בסוף מכתבך את שואלת 'מה ה' רוצה ממני'? אז תדעי שהקב"ה רוצה שתהיי שמחה ומאושרת, הוא לא רוצה שתהיי במצב הזה בו את נמצאת כרגע. ולכן הוא דוחף אותך 'בכל דרך שנראית לו' לגשת ולקבל עזרה. אני חושבת שההתנהגות של בעלך גם היא קריאה לקבלת עזרה. כל שעלייך לעשות זה לאסוף את כוחותייך ולצאת לדרך. ברכה והצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית טל' 052-7642530 בני-ברק

בהמשך לפנייתי הקודם

שלום תודה רבה על התשובות שלכם. בהמשך לפנייה הקודמת שלי לגבי יעוץ. אני חושבת שלא נגעתי בנקודה שבעיני העיקר. הסיבה שפניתי עליכם זה בגלל שאני רוצה המלצות האם אני פועלת בחכמה, או יכול להיות שאני באמת גורמת נזק. בעלי יגיד שאני מזיקה. הייתי אבל רוצה לשמוע מאיש מקצועי ומשיש נסיון (דבר שמאוד מרגיז את בעלי כי הוא אומר לי לאנשים אחרים את שומעת אבל בעלך לא! אני עונה לו שאני אוהבת לשמוע דעות נוספות כמו בכל עניין וע"פ זה ומה שנראה הכי הגיוני למצב.) אבל זה בכל זאת מפריע. הנושא שאני בקונפליקט עם בעלי זה שאנחנו לא מצליחים להגיע להפשרות זה ויכוח שלא נגמר. לדוגמא הוא רוצה שאביא כסף מההורים שלי כי אין לנו בסוף החודש להתחיל את החודש ואני לא עובדת. אני כבר ביקשתי ממנו מלא פעמים שאני גם אדעג לעניני הכספית שלנו אבל אתה גם תדאג לעניני רוחנית שלנו כמו תפילה פעם אחת בשבוע, יותר קדושה מצד שלך במקום שהכל יהיה חומרי וכל פעם פשוט דוחה אותי. בצד אחד אני לא יכלה להתעלם מהמצב בצד שני אם אני "אכפל" תמיד יחשוב שהישעות באות ממני ולא מהקדוש ברוך הוא. יכול להיות שאני בעצם מזיקה את עצמאי כדי שהוא יתחזק. חשוב לציין מדובר בבחור שהיה פעם בחור ישיבה לפני שהכרנו. אם תוכלו לשתף אותי בדעות שלכם האם זה עלול לגרום יותר נזק או שאפשר משהוא אחר אני בטוחה שאפשר רק השאלה מה? תודה וכל טוב.

נישואין מלשון ניסויים

לבחירה חכמה שלום וברכה, ממכתבך ניכר שאת אישה חכמה, את מנסה לפעול בדרכים מסוימות ואת בודקת ושואלת האם אכן כן הדרך שלך היא נכונה, את מחפשת חוות דעת נוספת וזה מעשה חכם. ישנה עוד דרך לבדוק האם הדרך בה אנו פועלים היא אכן דרך טובה ונכונה. חשוב שנבחן את התוצאות של ההתנהגות שלנו, אם התוצאות הן חיוביות, ויש שכר לפעולתך, אכן את בדרך הנכונה, ואם התוצאות הן שליליות או שאינך רואה פרי לעמלך, כנראה שצריך לשנות את הדרך. את המילה נישואין אפשר לראות ולפרש בכמה צורות. במקרה שלך הייתי נותנת למילה משמעות אחרת: נישואין מלשון ניסויים. כדי להגיע לתוצאות הרצויות אנחנו חייבים לנסות אפשרויות שונות, עד שנגיע לתוצאה הרצויה פחות או יותר. אז כרגע את מנסה דרך מסוימת, שלפי דברייך נראה כי היא לא מביאה לתוצאות הרצויות, אם כך צריך לחשוב על דרך אחרת. המלצתי לך לפנות לאדם שעוסק בתחום הזוגיות כדי שיעזור לך לראות את המצב מזוויות קצת אחרות שלא חשבת עליהן. לפעמים אנחנו כל כך מקובעים בחשיבה או בדעה מסוימת לגבי בן הזוג, שאנחנו עיוורים מלראות אפשרויות אחרות, שאולי הן הרבה יותר אפקטיביות. בהצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית טל' 052-7642530 בני-ברק

חשש מהתאהבות

בטח לפי הכותרת אתם חושבים שאני לא בסדר מי לא רוצה להתאהב? אבל הפחד שלי שזה מגיע ממקום לא אמיתי שזה תהיה התאהבות ולא אהבה. אני בקשר עם בחור-יצאנו 4 פעמים (בשבועיים) כל פגישה שלנו ממש לא שגרתית (כמו כל הפגישות שתמיד מציעים לעשות שנתקעים עם הרגש) בפגישות נעים לי איתו, אני מרגישה שאני יכולה להרשות לעצמי להפתח יותר מהר מקשרים קודמים אבל העניין שאני לא ממש מצליחה להכירו כמו שצריך אני מפחדת שהרגש ישלוט הרבה יותר מהשכל ואז למקרה שזה לא יתאים הכאב יהיה חזק יותר. מה לעשות? תודה רבה ובשורות טובות

מאוהבת

לאא היקרה, ראשית עדיין לא ברור לי אם את מאוהבת או לא מאוהבת. אם את חוששת להתאהב ז"א שאינך מאוהבת עדיין? ואם את מאוהבת אז כבר אין חשש להתאהב, כי את כבר מאוהבת? אז מה השאלה? אם את עדיין לא מאוהבת אז זה הזמן לברר ולשאול על הבחור. את אומרת שאת ממש לא מצליחה להכירו כמו שצריך וזה תמוה. איך זה שאת לא מצליחה להכירו? האם יש מישהו או משהו שמסתיר אותו או שפשוט את חוששת להכירו יותר לעומק כי בתוך תוכך את יודעת דברים שאת לא רוצה להודות בהם, ושעלולים לחבל בקשר? ואולי השאלות הן בכלל אחרות. אז מה עושים? אם את מרגישה שקשה לך לקבל החלטה, הייתי ממליצה לך לפנות לאיש מקצוע המבין בתחום ולברר יחד אתו את הרגשות, את המחשבות, את הלבטים וכו', זה יקל עלייך לקבל החלטה נבונה וחכמה. ברכה והצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית טל' 052-7642530 בני-ברק

השקפות שונות

שלום וברכה, " בעלי מגדיר את עצמו כאדם מאמין אך מתנגד בכל תוקף "לאווירה" יהודית. בעיקר בשבתות אבל גם בימי חול. חגים זה לא נושא.(עדיין מכיוון שאנחנו אצל ההורים עדיין ושנינו מבתים חרדים.כך שזה רק קורה שאנחנו הבבית. אני מבקשת שישיר עם הילדים שירי שבת (אני משתדלת אני לשיר איתם). ושיגיד דברי תורה בשולחן לא להתנהל שיחות שאינו מטעימה לאווירה שבתית.אך שאני מציעה לו תמיד מתנגד ואפילו נרתח.בעבר, היינו מגיעים בסוף לויכוחים על איך שאני מנהלת את הבית. טוען שאני לא עושה כלום ומתעצבן ולא מדבר איתי. הוא כבר לא מגיב בתגובות כאלה אך כל שבת אני מוצאת את עצמי בקונפליקט פנימי. בצד אחד אני לא רוצה להציע אפילו להציע לו כי אני פוחדת מה תהיה תגובתו. בצד שני אני מרגישה שהתנהלות שלו הורס מה שאני מנסה לשדר. אך אינני יכלה להתלונן יש לי בעל בד"כ רגיש, אכפתי, רומנתי לפעמים. אך שאנחנו מתחילים דיון על השקפת עולם הויכוח אף פעם לא נגמר כי בסוף לא מגיעים למסכנות או שנאלצים לסיים את השיחה בגלל ילדים, טלפון וממשיכים בשגרה עד הפעם אנחנו כרגא עוברים תקופה קשה בפרנסה. אנחנו מתנהלים דיונים כל יום איך לפתור את הביעה הזאת. אך אי אפשר להתנהל איתו דו-שיח על הנושא כי הוא עסוק בלהאשים אותי בכל הצרות. כל המצב שלנו אשמתי בעיניו. אני מאוד משתדלת לשמור על קור רוח ולא לרדת לרמה שלו לא להיסחף למכלודת, אך בזמני לחץ, בוקר בעיקר אני מתפוצצת. וזה מאוד חבל לי כי זה דווקא שהילדים נוכחים ואז הם חסופים להכל. לפעמים הוא מתנפח עד כדי שקורא לי שמות מזלזל בי,לועג,יורד על המשפחה שלי...וליד הילדים אחכ הוא מתנצל. אך אני חוששת שהוא באמת מאמין את משהוא חושב כי בשעת הכעס הוא שוב חוזר על אותו מילים. אני משתדלת לא לקחת מידי ללב ולהתעלם מהמילים אבל זה מתיש אותי נפשית או שאם זה נמשך כמה ימים אני מתפוצצת ומוצאת את עצמאי נלכדת בכדור שמגלגל ושום דבר לא נפתר רק הטענות כלפי אחד השני. אחכ הוא מתעצבן קורה לי עוד שמות אומר לי שאני כפויה טובה ולא מעריכה. ושאני אחפס מישהוא שיסבול אותי ומגיעים בסוף לאיומים להתגרש ואז עובר כמה ימים שהוא מתעלם ממני לא מתיחס לא מתקשרים אך הוא "עוזר" בבית. מסדר מה שלא הספקתי לעשות או שלא עשיתי כי אני פשוט מיואשת ואומרת לעצמי "בשביל מה להתאמץ אם גם ככה אין אף אחד שמעריך את המאמצים אחכ אני מנחמת את עצמי ואומרת שאני לא עושה את דברים למענו אלא לי ולילדים. ואז אני מתחילה לעבוד. אך אני מרגישה כאלו גרושה שעושה את כל מטלות הבית לבד לומרות שזה לא נכון כי בעלי בעצם עוזר אבל באווירה של מתח ונתק. אז אני מתחילה דיאולוג עם עצמי. שבשביל מה אני נשארת עם האדם הזה הוא לא מעריך אותי סגור עם עצמו לא מצליח לפרנס כמו שצריך אז מבחינת כלכלה אין לי על מי לסמוך כל היום לוחץ עלי לבקש מהוריי כסף שזה סיפור אחר. ואז קורה שפתאום מגיע רואה מה שעשיתי אומר תודה ומתנהג כאלו כלום לא קרה. אם אני מנסה להעלות את הנושא אומר לי הכל תלוי בך אם את תהיי בסדר גם אני. ''אישה בונה אישה הורסת''. אני מנסה להסביר לו ברוגע שלא תמיד אני מצליחה לעשות את רצונך ואז הוא אומר אם תתאמצי תראי שאת מסוגלת אני לא מבקש הרבה... מינימום. אבל בכ''ז יש לנו המון חילוקי דעות בנוגע לתפקידי הבית של הבית היהודית אני בעצם בא מכיוון של הרוחניות שכל מה שאנו עושים זה כדי להעביד את הקבה. והוא מהמקום שהבית צריך להיות מסודר. אפילו בעיניני פרנסה אני אומרת לו במקום להשקיע את כל האנרגיות להאשים אותי ולחכות לישועות ממני אולי תתחיל להתפלל כל בוקר ותבקש מאבא שלך עזרה. ואיך הוא מתנפח כשאני אומרת לו אומר לי שצריך השתדלות לא רק להתפלל. ואני אומרת לו שכל השנה רק השתדלתי כמיטב יכולתי אך משום מה אני תמיד מגיע למחסום. מהשהוא חוסם את נסיונות שלי ואז הוא אומר לי שאת רואה את מתפללת ולא קורה כלום. ואז אני מוצאת את עצמי הופכת לרב. ואני אומרת לו במקום לשאול אותי על אמונה והשקפות לך ללמוד אבל הוא לא עושה שום מאמץ לברר. ובמקום משקיע את כל האנרגיות להתאמת איתי. במקביל הלכנו פעם אחד ליעוץ זוגי למתמחה מארגון י.נ.ר לפני חודשיים אך פתאום הכל היה בסדר ובעלי לא רצה ''להתעסק בעבר''. אך שוב התחילו הדיונים הטענות והתלונות. כרגע אנחנו לאחר ויכוח שהתפוצץ בו אמרתי שאם אתה לא מסוגל להתנהל דיון נורמלי בלי אשמות ובלי תגובות ילדותיות אז אנחנו לא נוכל להתקדם לשום מקום אנחנו צריכים להגיע להפשרה ומסכנות קונקרטיות. ואני לא יכלה לעשות את זה אתך לבד אז נצטרך לצרף צד שלישי. אני פונה עליכם לשאול מה אתם חושבים שיהיה הכי יעיל לאחר שקראתם את הקונפליקט. האם צריך גישור,יעוץ,רב? ובנוסף, יש לי שאלה הלכתית אם זוג החליטו בזמן ויכוח להיפרד אך זה לא יצא לפועל עקב פרוצודורות שיגרתיות בזמן שהם ביחד האישה מחויבת ללכת למקווה? יש עוד המון שלא נגעתי אך אני עייפה ולא רוצה לגזול ממך יותר זמן. אני בתקווה שלמה שתוכלו לייעץ לי. בתודה מראש!!

משנים כיוון

לשרית שלום, את כותבת "בעלי.... מתנגד בכל תוקף 'לאווירה' יהודית" - האומנם? או שזה הפרשנות שלך כאשר את רואה שהוא לא נענה לבקשותייך - שירי שבת, דברי תורה וכו'. מה שאני שומעת זה שכאשר את מבקשת מבעלך לשיר שירי שבת או להגיד דברי תורה הוא מתנגד לעשות זאת, וסיבותיו עמו (אולי הוא לא יודע, אולי לא מתחשק לו וכד'). אבל אני בטוחה למשל שאם את תשירי שירי שבת עם הילדים או תגידי דברי תורה הוא לא יהפוך את השולחן וידרוש ממך להפסיק לעשות זאת. אם כך הוא יעשה אז אוכל לומר שהוא מתנגד בכל תוקף 'לאווירה' יהודית. זה דבר אחד. דבר שני שעולה ממכתבך שמאוד חשוב לך שתהיה אווירה יהודית בבית, שבת, דברי תורה וכו', ואת אפילו נלחמת עליה, עד עתה ללא הצלחה. אז מה שאני חושבת להציע לך זה שתרפי מהעניין, תתני לבעלך להתנהל בשבת כפי שהוא חושב, אל תהיי שומר הראש של המצוות שלו. יתכן שכרגע הוא לא שלם עם הדרך הזאת, יש לו קונפליקטים פנימיים, וכשאת מזכירה לו עד כמה הוא 'לא'... או עד כמה הוא חסר, את מורידה מערכו וזו תחושה לא נעימה. כיצד הוא מגיב? הוא זורק את הכדור חזרה אלייך, הוא מתחיל להראות לך עד כמה את 'לא'... וכך בעצם מרגיע את תחושותיו הלא נעימות. לעומת זאת תכניסי את את האווירה היהודית לביתך, את שירי השבת, את דברי התורה וכו'. יחד עם העניינים הרוחניים והמצוות שבין אדם למקום, חשוב שלא תשכחי להשקיע במצוות שבין אדם לחברו. אווירה יהודית, כפי שאת בוודאי יודעת, אפשר להכניס לבית גם ע"י קיום המצוות שבין אדם לחברו. כאשר הילדים היקרים שלכם יראו את אבא ואמא מכבדים האחד את השני, סולחים אחד לשני וכו', זו האווירה היהודית הכי נפלאה והכי אמיתית. אם בעלך לא מקיים את המצוות שבין אדם למקום זה עדיין לא פותר אותך מקיום המצוות שבין אדם לחבירו. בהמשך את אומרת שאת באה ממקום של רוחניות שכל מה שאת עושה זה כדי לעבוד את הקב"ה, ואילו בעלך אומר שהבית צריך להיות מסודר. אז חשוב שתדעי שהתפקידים השונים שהאישה קיבלה על עצמה הם לא פחות רוחניים מלהתפלל ולהגיד דברי תורה. הדרך של האישה לעבוד את הקב"ה היא ע"י הפעולות שנראות לכאורה גשמיות - בישול, ניקיון, גידול הילדים וכו'. זו עבודת ה' האמיתית של האישה, והיא לא צריכה להתבייש בהם, או לחשוב שהם פחותים משל האיש. יחד עם זאת אני לא מזלזלת בצורך שלך באווירה יהודית, באווירה רוחנית, בשירי שבת וכו'. אני גם בטוחה שאת מפעילה לחץ על בעלך מתוך רצון לרומם ולהעריך אותו. יתכן שאת אומרת לעצמך 'אם בעלי יגיד דברי תורה וישיר שירי שבת יהיה לי יותר קל להעריך אותו' יתכן שהיום קצת קשה לך להעריך אותו ללא החלק הזה. זה רק ניחוש שלי, אבל תצטרכו לדבר על זה בטיפול ולברר את העניין. לעניין הפרנסה. את מספרת שבעלך משקיע את כל האנרגיות להתעמת איתך, אם כן מהיכן ישארו לו אנרגיות ללכת ולהביא פרנסה? כאשר יש שלום בבית, יש סובלנות האחד כלפי השני, אנחנו יכולים לחשוב בדעה צלולה יותר, להתדיין האחד עם השני ולמצוא פתרונות לכל מיני בעיות, גם של פרנסה. ואם בעניינים רוחניים עסקינן אז חכמינו ז"ל הזהירונו שכאשר יש ריב בבית זה מביא לקושי בפרנסה. וכפי שאת יודעת בשביל לריב צריך שני אנשים. אם אחד מהם יפסיק לריב אז לשני ממילא לא יהיה עם מי לריב, את יכולה לבחור להיות הראשונה שמפסיקה לריב. אני כן ממליצה לחזור להנחיה או לייעוץ זוגי. חבל על כל יום שעובר, משום שאתם חוזרים פעם אחר פעם לאותה דרך שלא מובילה לפתרו, והגיע הזמן לשנות כיוון. לגבי השאלה ההלכתית. שאלות הלכתיות מפנים רק לרב פוסק ולא ליועצי נישואין או כל אדם אחר. באתר י.נ.ר תוכלי למצוא פורום לשאלות הלכתיות 'משיב כהלכה - הרה"ג אליהו בר שלום'. אני מתנצלת מראש אם ישנה איזו תחושה שדברי מופנים אלייך בלבד מבלי לקחת את החלק של בעלך בכל הסיפור. אך מאחר שאת היא זו ששאלה בפורום והדברים נכתבו מנקודת ראות שלך, אני מתייחסת רק לחלק שלך בכל הסיפור. ברכה והצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית טל' 052-7642530 בני-ברק

אייפון

שלום רב , אני נשואה די טריה , לפני הנישואין הסכמנו בעלי ואני כי לא תהיה לנו טלויזיה בבית אלא רק מחשב. לבעלי יש אייפון - ואפשר לומר שהוא די דבוק אליו , הוא הולך לישון איתו בלילה וקם איתו בבוקר ובמשך היום , בעיקר הוא רואה חדשות או שומע חדשות או מגיב לחדשות . עד לפני חודש וחצי הייתי נאבקת המון על תשומת הלב עבורי - אבל האמת היא שנתפסתי לייאוש מהנושא , וכך אני די מזניחה את התקשורת ביננו , ואם אני רואה אותו עם האייפון אני פשוט לא מנסה לדבר וגם קצת מתרחקת כדי שזה לא יכעיס אותי , האמת שכשאני עושה את זה אנחנו מתווכחים פחות מה שכן - זה לא ממש מקרב ביננו. השאלה שלי זה איך אתם ממליצים לנהוג בנוגע להתמכרות כזאת?? שוחחתי איתו על העניין בצורה רגועה כמה פעמים - שנחליף את המכשיר בחברה למכשיר פשוט אך הוא לא ממש מוכן לשמוע. אני גם לא ממש מצליחה להבין במה האייפון ככ שונה מטלויזיה - חוץ מזה שהוא זמין תמיד ואפשר לראות הכל. תודה מראש .

פניה לייעוץ זוגי

לשרית שלום, עולות לי הרבה שאלות לגבי הקשר שלכם, ולא שייך להעלות אותן כאן, כי הן יכולות להתפרש בצורה שגויה. ממליצה לך מאוד לפנות להנחיה או לייעוץ זוגי ולברר את הדברים. ויפה שעה אחת קודם. ברכה והצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית טל' 052-7642530 בני-ברק

ביתי בת 24 מתנכרת אלי

כבר כשנה וחצי שהבת שלי מסרבת להכיר בי כאמא שלה. היא גם חזרה בתשובה והלכה לגור אצל אבא שלה שבכלל לא רצה אותה כתינוקת וילדה- ואשתו הנוכחית. היא גם בדיעבד עשתה ברוגז עם אחיה שנשאר בודד מאוד אני אובדת עיצות. פניתי לרווחה ולמרפאה פסיכיאטרית ולא קבלתי עזרה.

אמא תמיד אמא תמיד אמא

לרותי היקרה, את כותבת מכתב מאוד קצר, ואת גם לא מציינת מה השאלה שלך. האם השאלה שלך היא איך מחזירים את הבת הביתה? האם השאלה היא איך גורמים לה להכיר בך כאמא? האם השאלה שלך היא איך מתמודדים עם המצב מבחינה רגשית? את מספרת שפנית לרווחה ולמרפאה פסיכיאטרית, מדוע? האם את סובלת מחרדות, לחצים או פחדים? מה באמת קורה לך? האם את חשה בדידות? חוסר אונים? חשוב לברר את הפרטים הללו. באם פנית לרווחה או למרפאה פסיכיאטרית סביר להניח שאת מרגישה מצוקה בעקבות הצעד שעשתה בתך. סביר להניח שאינך יודעת איך מתמודדים עם הקושי הזה, אינך יודעת איך לעכל את המצב. במקרה כשלך הייתי ממליצה לפנות לטיפול פסיכותרפוייטי, קודם כל כדי לדבר על הדברים ולשתף אדם נוסף במצוקה שלך, ובהמשך כדי לקבל כלים שיעזרו לך להתמודד עם הקושי. יתכן ובתך מסרבת להכיר בך כאמא, כי את עצמך עדיין לא מכירה בתפקידך כאמא, יתכן שהיחסים שיצרת עם בתך הם יחסים של חברות ולא של אם ובת, ויתכן שאת מפרשת את התנהגות הבת - חזרה בתשובה ועזיבת הבית - כסירוב להכיר בך כאמא ולא כך הם פני הדברים. ודאי לי שאם תכירי בתפקידך כאמא התנהלותך כלפי הבת תהיה שונה, ובהמשך תוביל את בתך להעריך אותך ולכבד אותך כפי שמצווה התורה. ברכה והצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית טל' 052-7642530 בני-ברק

האם יש טעם להשקיע בחיי נישואין כאלה?

אני חרדית, נשואה שנה וחצי+ ילדה. בעלי הוא אדם מקסים, ירא שמיים, אוהב לתת את כל כולו לכל אחד. עד כאן הכל נשמע מקסים. איפה הבעיה? האמת היא שזה התחיל כבר מתקופת אירוסין, לא יודעת למה לא התייחסתי לזה מספיק (ועל כך ייסורי המצפון שלי), אבל אף פעם לא הרגשתי עם חתני- בעלי מספיק פתוחה. העניין הוא שאני בטבעי אחת שנוהגת לנתח ולחשוב המון לעצמי, על כל דבר, חיי עם עצמי מפותחים מאוד, חיי הרגש והשכל, בעלי- לעומת זאת- אדם חלק וישר, שונא להתפלסף ולהעמיק, מקבל את החיים כמו שהם, לא חושב הרבה ולא משקיע מדי בעצמו ובכבוד העצמי שלו. זה, עם עוד כמה דברים ששונים בינינו, גורם לפער ענק בכל נושא, שיחה, התנהגות וכו' שלנו. קשה לי מאוד, ואני יודעת עד כמה זה חשוב- להעריך אותו ככה. בעוד אני משקיעה, מדברת איתו בכובד ראש על מחשבותי ורגשותי, הוא מעביר ומחליק, או צוחק או לא מבין. כל כך קשה ככה.... איך אפשר לגשר על כזה שוני??? אני חולמת כל הזמן (אני יודעת שזה לא בסדר!!) על אדם אחר, יותר בסגנון שלי, מישהו שאני יוכל לאהוב ולבטוח בו, שיהיה מעלי ויאהב אותי ויוכל להעריך אותי כמו שאני מסוגלת להיות, והחלומות האלו רק יותר גורמים לריחוק, אני מפחדת לדבר על זה או להתייעץ כי אני לא רוצה שהוא ידע מזה- הוא יפגע כל כך....(רגיש ביותר, ובמיוחד ממני) אין לי כוח להיות כמעט האמא שלו, ואני לא יכולה להעיר לו כלום כי הוא לא יבין ורק ירגיש רע מזה, עלי להדגיש שאני חושבת שדוקא הוא מרוצה, אני משתדלת להיות מסורה אליו, ולהראות לו אפילו כניעה לפעמים, ולכן אני מרגישה כזזו שקרנית עם עצמי.... עזרו לי להפסיק את ההצגה הזו, בבקשה.

מי את?

מי אני? שלום וברכה, ובאמת מי את? בדרך כלל אנחנו מגלים מי אנחנו האמתיים בתוך חיי הנישואין. פתאום מתגלה ה'אני?' האמיתי. אם למשל פעם, כשהיינו רווקים, חשבנו שאנחנו סובלניים כלפי הזולת ובאמת התנהגנו כך, פתאום אנחנו מגלים שאנחנו בכלל לא כאלה לבן זוגנו, או אם חשבנו שאנחנו אנשים מאוד חברותיים וחביבים, פתאום אנחנו מגלים שזה לא כל כך עובד לנו בחיי הנישואין. אז לאיפה נעלמנו? האמת שלא נעלמנו, אלא שעד היום היינו מלובשים במלבושים לא לנו. את 'האני האמיתי' אנחנו מתחילים לגלות לאט לאט במהלך הנישואין, והתהליך הזה לפעמים כואב. אם את אישה מאמינה אז בודאי את צריכה לדעת שלא ראית מה שהיית צריכה לראות או לא התיחסת למה שהיה צריך להתיחס לפני הנישואין, רק משום שכך גזרה ההשגחה. כל מה שה' עושה הכול לטובה - זוכרת? אז אם כל מה שה' עושה הכול לטובה, אם כך חשוב שתשאלי את עצמך 'מה כל כך טוב בזה שהתחתנתי עם הבעל הזה?' או 'במה הנישואים הללו יכולים להועיל להתפתחות האישית שלי, מה עוד חסר באישיות שלי? ומה אני יכולה ללמוד מבעלי?' את מספרת שחייך עם עצמך מאוד מפותחים - אז אולי הגיע הזמן שחייך עם הזולת יהיו גם מפותחים? ואולי רק דרך הבעל הספציפי הזה תוכלי לממש את המטרה הזאת. את מדברת על שוני ועל פערים ביניכם - זה מובן מאליו שיש פערים. את אישה והוא איש, את רואה דברים אחרת ממה שהוא רואה, התפקידים שלך שונים משלו, כך ברא אותנו הקב"ה - שונים, ולא סתם. התפקיד שלנו הוא לגשר על הפערים וללמוד לחיות יחד בשלום. את אומרת שאת חולמת על אדם אחר, יותר בסגנון שלך, מישהו שתוכלי לאהוב ולבטוח בו, שיהיה מעלייך ויאהב אותך ויוכל להעריך אותך כמו שאת מסוגלת להיות. ואני שואלת אם האדם אותו את מחפשת הוא לא 'את עצמך'. כאשר תאהבי את עצמך, תבטחי בעצמך, תעריכי את עצמך ותהיי כמו שאת מסוגלת להיות, כבר לא תצטרכי לחלום או להתגעגע לאדם האחר הזה, הוא יהיה קיים בתוכך. וכשתלמדי לאהוב את עצמך תלמדי גם לאהוב את זולתך - בעלך. ממליצה מאוד לגשת ולקבל הדרכה מאיש מקצוע. בהצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית טל' 052-7642530 בני-ברק

ילד שמחפש כל הזמן צדק

שלום רב, בני בן 8 וחצי, (שני מארבעה ילדים). הבעיה איתו החלה כבר מהגן, אך אמרנו אולי זה יעבור, אך עברו מאז כמעט 4 שנים והבעיה רק התעצמה. הילד בכיתה ג', מאוד נבון, תלמיד מצויין ואפילו מאוד תחרותי. קשה לי להגדיר כ"כ מה הבעיה אז אסביר אותה איך שאני מבינה: בכיתה הוא גורם להרבה רעש מסביבו, תמיד לפי הגדרתו, המורה אינה מקשיבה לו, הוא מצביע והיא לא נותנת לו את זכות הדיבור, פתאום ילדה או ילד לפי דבריו מרימים עליו את היד ואז הוא מחזיר ואז נוצרת בכיתה אווירה לא טובה ומאשימים אותו, תמיד הוא ה"בסדר" ואחרים: המורים, הילדים אינם בסדר,ואז מתחילה הבעיה, לפי טענתו, אף אחד לא מקשיב לו, הוא מתחיל להתעצבן, יכול לצאת מהכיתה, לדפוק על הדלת ולהפריע לשיעור, ואם זה בשיעור ספורט והמורה אמרה להם להתחלק בטורים, והמורה אמרה לילד להיות הראשון בטור, אז בני מתעצבן מכך ואומר "למה לו מגיע" ואם מישהו אחר תפס את מקומו להיות הראשון בטור, הוא מתחיל לדחוף ושוב לעשות בלאגן ואז נוצר שוב בלאגן סביבו וכו' וכו' , המורים מתקשרים אליי, וגם יש טפטוף מהורים שמתקשרים שהבן שלי הרביץ, והבן שלי נתן בוקס וכו'. וכו' אני יכולה רק לשער שאולי חסרה לו התשומת לב מאיתנו, אך זאני לא חושבת שזו הסיבה להתנהגות הזו, מאחר ויש לנו (לי ולבעלי) זמן איכות עם כל ילד במשפחה ובזמן איכות אנחנו משוחחים רק על דברים חיובייים (מאוד חשוב לנו לעשות כך מאחר ושנינו עובדים ויש לנו כאמור 4 ילדים אז מאוד קשה לתת לכל אחד תשומת לב במהלך היום ולכן נקבע שלכל ילד יש את זמן האיכות שלו) אני יכולה לשער שאולי יש לו איזשהי בעיה ריגשית ואנו כבר חסרי אונים מה צריך לעשות.. אנא יעצו לי ו/או עיזרו לי להבין מה הבעיה וכיצד יש לטפל. אם זה באיבחונים (איזה?) אם זה ביעוץ פסיכולוגי וכו'. תודה רבה!

כדאי לעשות בירור מקיף

לליאת שלום וברכה, את מתארת קושי שהחל כבר לפני 4 שנים, אני כן הייתי ממליצה לפנות לרופא משפחה, לתאר לו את ההתנהגות של הילד ולבקש ממנו הפניה למרפאות להתפתחות הילד, או לרופא נוירולוג. למיטב ידיעתי ניתן גם לפנות לשירות הפסיכולוגי שבכל עיר, שם יערכו לו מבחנים לזיהוי הקושי אם אכן קיים, הפניה לשירות הפסיכולוגי תוכלי לקבל מבית הספר בו לומד הילד. עוד אפשרות זה לערוך לילד אבחון פסיכו-דידקטי, שעלותו אומנם גבוהה, אך הוא כדאי ומשקף ביתר הרחבה את מצבו של הילד, גם מבחינה רגשית. לגבי אבחון שכזה צריך לברר היכן אפשר לעשות אותו. כדאי להתחיל עם פניה לרופא, ובהתאם להתקדמות תוכלו להחליט לאן פניכם מועדות. חשוב לתת מענה לקושי של הילד, כי במצב היום הדימוי העצמי והערך העצמי שלו רק מתדרדרים, ולתקן את המצב אח"כ יהיה מאוד קשה, גם אם אפשרי. בהצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית טל' 052-7642530

ילד שרוצה להיות ילדה

משתתפת באחד מהקורסים שלי אמא שמעל ל 6 שישה חודשים שיתפה אותי שהבן שלה נמשך לכל מה שקשור לבנות,להלן המקרה: מדובר על ילד בן 4 אח לאחות בת 5 ובן לזוג הורים צעירים, (מסורתיים). ילד רגיל אך נמשך מאוד לכל מה שקשור לבנות הן בגן והן בבית או בכל מקום שהוא , כבר 4 חודשים האם מספרת לי שמפעם לפעם הוא מחדש דברים, הדוגמאות שהבהילו את האם מאוד היה שהילד רוצה לצאת מהבית עם בגדים של בנות והוא לא מתבייש בסביבת אחרים להתנהג ולשחק כמו בנות אפילו שיש איתו עוד בנים הוא עוזב אותם והולך לשחק עם בנות, חוץ מזה התקשרו לאם מהגן ואמרו לה שבשיעורי ריקודים של הבנות הוא רוצה לרקוד עם הבנות ומזיז את הגוף כמו הבנות. הייתי שמחה לדעת קצת על העיניין, ומה לומר לאם. תודה רבה תמי מיארה

להתעלם מההתנהגות (כמובן לא מהילד)

לגב' מיארה תמי שלום וברכה, אז השאלה הראשונה שהייתי שואלת את האמא זה איך היא הגיבה או מגיבה כאשר הילד התנהג או מתנהג כך. על פי התשובה נדע פחות או יותר מה הילד רוצה. אם האמא נלחצת, אגב גם בלי להחצין את הלחץ הילדים שלנו קולטים, ועושה מזה סיפור, הילד קולט שאפשר לשלוט על הרגשות של אמא בדרך הזאת, הילד הקטן והחמוד מפעיל את אמא כמו שמפעילים בובת מריונטה. א. זה מגביר את תחושת הערך העצמי שלו, וב. בדרך זאת הוא בודק את חוסנה של האם, והאם היא משענת חזקה בעת צרה. זו אחת האפשרויות לראות את הדברים. דבר שני, ע"י ההתנהגות של הילד הוא גם מקבל תשומת לב ויתכן שזה מה שהוא רוצה יותר מכול. לכן כדאי לתת לילד תשומת לב במקומות אחרים ראויים, ולהתעלם כשהוא מתנהג או מתלבש כמו ילדה. גם אם הוא יורד למטה עם בגדים של ילדות - יש תקוה כי התגובות השליליות מצד החברה יחזירו אותו לכיוון הנכון. כמו כן כאשר אנחנו מקדישים תשומת לב רבה להתנהגות השלילית (בעינינו היא שלילית) של הילד אנחנו רק מחזקים את הרצון שלו להמשיך ולהתנהל כך. אם עולה אולי איזה חשש שהנטיה הזאת מולדת או גנטית כמו שיש כאלה שטוענים, ממילא לא יהיה מה לעשות עם זה, לכן חבל להילחם, לזרום ולעשות את ההשתדלות הרגילה, כפי שתארתי. נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית 052-7642530

אוננות ילדים

שלום הגיע אליי זוג לייעוץ על מנת לטפל בבעיות משמעת בבית,בפגישה האחרונה סיפרה לי האם משהו ספציפי על ביתה בת ה 8 -שבלילה לפני השינה או כשהיא מתעוררת בלילה היא מאוננת עד שנהיית אדומה ומזיעה.הדבר התחיל לפני 5 שנים אך היא התביישה לשאול........... אני רוצה לתת רקע על המשפחה: מדובר על משפחה חוצניקית, אמידה ומעלה. בעלת שישה ילדים. ההורים-ניכר שחיי הזוגיות שלהם מוצלחים מאוד , מאוד איכפתיים ודואגים לילדים ולחינוכם בכל המובן המוסרי המחייב של חו"ל (למי שמבין....)ההורים מאוד אוהבים ואין חסך באהבה והבעת רגשות. שני ההורים מאוד דומיננטים בבית אך האב יותר סמכותי מהאם. הילדה המדוברת היא השניה ובת 8 , היא היתה מאוד מפונקת ולפני 3 שנים היא פיתחה אילמות סלקטיבית שכמובן עברה (ההבחנה הייתה חסך בסמכות הורית ) הם בטיפול והסמכות והמשמעת בבית מתחזקים בהדרגה . כמו סיפרה לי אמא אחת שהיא "תפסה" את בן השכנה (בן 5) מתחכך בבן שלה פעמיים . רציתי לדעת יותר עמוק על הנושא בכלל ומה לומר לאם? מה ההשקפה היהודית אומרת על כך בגילאים הללו? ומתי צריך לדאוג? תודה רבה תמי מיארה

ממליצה על טיפול רגשי

לגב' מיארה תמי שלום וברכה, לפי הדברים שכתבת לגבי הילדה, אני מבינה שהילדה מאוננת כל לילה. אם האוננות היא כפייתית עד כדי כך, כדאי מאוד לעשות בירור עם הילדה, אבל כמובן לא לדבר ישירות על האוננות, אלא לנסות לדלות מהילדה בדרך עקיפה מה היא יודעת על נושאים שקשורים בצניעות ועל נושאים אחרים בכלל. אני חושבת שכדאי שזה יעשה על ידי איש מקצוע, מטפל רגשי, פסיכותרפיסט וכד'. יתכן שהילדה מתמודדת עם מתחים או חרדות, והדרך שלה להירגע היא ע"י אוננות. תתכנה אפשרויות אחרות שאין כאן המקום לפרט, שתוכלנה להתברר תוך כדי טיפול. אני הייתי ממליצה לפנות לאיגוד אל"י - שבקיאים בנושאים מעין אלה, אני בטוחה שהם יוכלו לתת לך תשובה ברורה לגבי שתי השאלות שלך. לידיעתך: איגוד אל"י העביר בי.נ.ר קורס שלם בנושא ילדים ונוער בסיכון, שעוסק גם בנושאים הנ"ל, קורס שבו השתתפתי ואני ממליצה עליו בחום. נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית טל' 052-7642530

האם יש דרך להדריך ולשנות גישה לגבר המצטייר כאלים.

יוצא לי לעזור לבחור בשידוכים שאין לו מי שיעזור לו ויש לו קשר מאוד קרוב עם בעלי. כשהזמנו אותו לבירור מה בדיוק חשוב לו ועל מה הוא חולם חושב ומצפה, השתמעו מתוך דבריו כמה דברים שמיד העלו לי תמונה לש גבר אלים. שתדע מי הבוס. בשום אופן לא תעבוד במקום שיש לה קשר עם גברים. שלא יהיה אצלה כרטיס אשראי. ועוד בסגנון. אני גם יודעת שהוא בחור שיודע גם להרים יד. האם יש משהו לעשות עם בחור כזה? הכנה טרום נישואין או שזה משהו שטבוע בו? קשה לי מאוד להמליץ לבחורה על בחור שאני צופה שיהיה כזה. מה דעתכם? אשמח לדעה מקצועית בעניין.

גם לבחורים כאלה הקב"ה ממציא את הזיווג

למבקשת העצה שלום וברכה, לשאלתך האם אפשר לשנות טעויות חשיבה, אז אפשר. בשיטת הטיפול הקוגניטיבית התנהגותית מובילים את האדם לחשיבה אחרת יותר רציונאלית, יותר מציאותית. מערערים על הנחות יסוד שלו, בעזרת שאילת שאלות שמובילות אותו לראות ולהבין דברים אחרת. אבל לא על כל בן אדם הדבר הזה יעבוד וגם לא כל אדם ירצה לשמוע ולטפל בבעיה. לפעמים לבעיה יש שורשים עמוקים, וקצת קשה לעקור אותם, גם אם זה אפשרי. חוץ מזה, גם לאנשים כאלה הקב"ה המציא ויכול להמציא זיווג מתאים. יש נשים שגבר כזה הוא הצלה בשבילן. הן לא יודעות לקבל החלטות ולכן חשוב להן שיהיה בוס מעליהן שיודע לקבל החלטות, הן עצמן לא רוצות לעבוד עם גברים, אז אין כאן שאלה, הן מעדיפות שהבעל ינהל את ענייני הכספים וכו'. האחד משלים את השני. הסכנה כאן היא כאשר הבחור עלול להשתמש בכוח כדי לכפות את דעתו בנושאים הללו על בת זוגו. חשוב לברר איתו שזה לא יהרג ובל יעבור אצלו, והוא לא מקובע בחשיבה כזאת, כי כמו שאנחנו יודעים החיים הם דינאמיים ומשתנים, ולכן גם ההתנהלות שלנו משתנה, ויתכן שסדרי העדיפויות שלנו ישתנו גם הם. אני כן הייתי ממליצה להפנות את הבחור לאדם שיוכל לברר איתו את הצרכים שלו, ומאיין הם נובעים, ומדוע אלו הם הצרכים שעליהם הוא שם דגש מאוד חזק. ברכה והצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית 052-7642530 בני-ברק

האם הקשר הזוגי בו אני נמצאת טוב עבורי?

בס"ד שלום רב לכולם, הגעתי לאתר דרך חברה שיעצה לי לפנות אליכם, בעקבות קשר זוגי בו אני נמצאת ומעלה בי לבטים רבים לגבי המשך הקשר. הכרתי את הבחור המבוגר ממני בשנה (גילי 28) לפני כ-8 חודשים, נפגשנו 3 פגישות ודיברנו בטלפון (אני הייתי הדומיננטית בשיחות) ואז החלטתי לסיים את הקשר. היינו בפסק זמן מס' חודשים ובחודשים האחרונים חידשנו את הקשר (אני יזמתי). הלבטים שלי לגבי הקשר - -השיחות לא מעניינות לי יותר מדי, הבחור תמיד נשמע עם טון עייף, אם אני לא מדברת אז ישנן שתיקות רבות. -הבחור התחיל לימודי תואר ראשון ולא סיים אותם (נשארה לו מטלה שהוא לא מתכוון לעשות כדבריו), הוא ניסה לעבוד בתחום אבל טוען שזה קשה לו מדי. -כיום הבחור עובד במשך שעתיים ביום ולומד בערבים לימודי תעודה בתחום טכני אליו הוא מתחבר יותר, כששאלתי למה לא ישלב עבודה רצינית, הוא ענה שהוא פוחד שזה ייפגע בלימודיו (שהם רק בלימודי הערב, מס' ימים בשבוע) ושגם הוא ניסה למצוא ולא הצליח אז הוא מרפה (לי נראה שפשוט נוח לו ככה). -הבחור מהשיחה הראשונה מדבר איתי על זול/יקר, מחשב את זמני השיחה בטלפון (שלא נחרוג מהשיחות חינם במסגרת התכנית), כבר נמאס לי לשמוע את המילה זול. -מסודר מאוד, כל דבר הוא כותב, מברר על כל תחום (אפילו הוא עשה רשימה של כל הבחורות איתן הוא יצא לדייטים, כולל עמודות לגבי מוצא, וציון (הוא אפילו עשה סטטיסטיקה). -עדין מאוד לטעמי - כל פעולה קטנה שהוא עושה ממעייפת אותו והוא צריך לתפוס מנוחה, כי כבר כואב לו משהו. -עקשן לגבי דברים שנראים לו חשובים ונכונים, אבל כשמשהו חשוב לי אז אני ילדותית. -חושב לאט, כי הוא כל הזמן בהתלבטויות מעצמו בקול, כשהוא מביא לנושא מסוים כ"כ הרבה שיקולים. -חסר טאקט- הוא יכול לומר לי בקול דברים לא נעימים בקול תמיד וילדותי (כמו , יו, יש לך שערות לבנות, את רוצה שאתלוש לך אותן?) -מבחינה חיצונית - הוא לא מושך אותי יותר מדי וחוסר הבטחון שהוא משרה עליי בעקבות תכונותיו מעמיק עוד יותר את הפער מבחינתי. להבדיל, יש לבחור תכונות יפות בעיניי: -ידע כללי מרשים. -מנסה לפנק במסגרת היכולת שלו - מדי פעם לקנות לי מתנה נחמדה. -סבלנות (הבעיה שהסבלנות הרבה שלו מוציאה אותי כחסרת סבלנות). -מתחשב ודואג ועושה רושם של בחור נאמן. *אלו התכונות שגרמו לי לחזור אליו בפעם השנייה, אולי מבדידות, אולי מגעגועים כי לא ניסיתי קשר חדש, אולי כי אני חוששת שאני בררנית ולכן מנסה ומנסה, אולי כי אני יודעת שבסה"כ הוא בחור טוב. אבל איך כשפגשתי בו שוב, שאלתי את עצמי למה חזרתי, פתאום כל החששות שלי עלו שוב. אני מתוסכלת מאוד מהמצב, השיחות בינינו לא זורמות, אנחנו כל הזמן עוקצים זה את זו, אני מרגישה פשרה מצדו ושהוא פשרה מצידי, בקיצור מלחמה קיומית על הקשר. הוא כל הזמן אומר שאני עקשנית וחסרת סבלנות, קריזיונרית, ופשוט כבר נהיה פה בלאגן :( אני מרגישה עייפה ושאין לי כוח יותר, אני יודעת שאני צריכה ללכת, אבל יש לי פחד לעשות את הצעד הזה. סליחה על ההודעה הארוכה (תחשבו שהיה עוד הרבה מה לכתוב ועוד קיצרתי, אבל זה רק כדי שהתמונה תתבהר קצת יותר). תודה רבה מראש.

לבחור את בן הזוג ביישוב הדעת

לאחת והיחידה, אני רוצה לנסות לשקף לך את מה שאני הבנתי מהדברים שלך. זה לא מחייב שלזה התכוונת, אבל זה מה שאני שומעת. "אני בת 28, מנסה למצוא את זיווגי ולא מצליחה, לא יודעת למה, התייאשתי מעצמי, אין לי כוח יותר לשמוע את כולם מזרזים אותי להינשא, ולכן החלטתי לשוב לבחור הזה שבכלל לא מעניין אותי ולא מושך אותי ואולי אפילו מעצבן אותי. נכון שיש לו כמה תכונות חיוביות, הרי לכל אחד כמעט יש, אבל זה ממש לא משכנע אותי להמשיך איתו. ושתדעו לכם, רק בגלל שאין לי עכשיו אף אחד על הפרק, ואני כזאת מתוסכלת, אני חזרתי אליו. אז אולי תגידו לי אתם אם כדאי לי להמשיך איתו בקשר, אין לי אומץ להחליט, פוחדת לקחת אחריות על מעשי, אם אני לא אתחתן בקרוב ימשיכו לרדת עלי ואין לי כוח לזה". אולי קצת הקצנתי את הדברים, קצת בשביל ההומור, אבל זה באמת לא מצחיק ואני חושבת שמאוד כואב שזה המצב. עכשיו, לאחר ששיקפתי לך מה אני שמעתי בדברים שלך, אולי את תתני לעצמך את התשובה. אני חושבת שהיא ברורה. אני הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכותרפוייטי או טיפול רגשי, בעזרתו תוכלי להכיר את עצמך ואת הצרכים שלך, יחד עם זאת תוכלי לבנות איזשהו פרופיל של האדם איתו את רוצה להקים בית. חשוב שתעשי סדר בעולמך הפנימי כדי שתוכלי לבחור את בן זוגך העתידי בישוב הדעת ובדעה צלולה. עלי והצליחי ! נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית

עד לפעם הבאה....

שלום רב, אנחנו נשואים 10 שנים ולנו ב"ה 5 ילדים הבעיה העניין הוא כזה : בעלי ביחסים לא טובים עם משפחתי על רקע כלכלי (כמובן ) עד מצב של ניתוק מוחלט עם כולם. למען שלום הבית אני נמנעת מללכת אליהם והם מצידם שהבנו שהמצב ככ חמור לא באים לביתי לא רואים את הנכדים וולא מתקשרים בשעות שהוא נמצא וכו' וכו'. מבחינתי המצב מאוד קשה עבורי קשה לי לאהוב ולהתמסר לבנאדם שבעצם מפריד אותי מהמשפחה שלי באופן עקיף ושלא אכפת לו איך אני מרגישה. הוא לא מונע מימני ללכת אליהם אבל הוא גם לא יודע שאני עושה זאת על חשבון יצאה מוקדם מהעבודה. ניסתי לקחת אותו ליועץ זוגי אך הוא דחה זאת בתוקף בטענה שהוא לא מאמין ביעוץ. עכשיו שהמשפחה שלי לא בתמונה אז המצב היחסים אצלנו ב"ה בסדר , אבל ברגע שעולה דבר המזכיר את משפחתי הוא שוב מעלה את כל ההסטוריה שבגללה הוא לא בקשר איתם ושוב פורץ "ההר געש" מה אני יכולה לעשות פעם אחת ולתמיד ?? לא רוצה לחכות לפעם הבאה רוצה שזה יגמר פעם אחת ולתמיד אודה לכם על עצה טובה ולכוון אותי לעזור לעצמי ולילדיי בברכה.....

ממליצה לפנות לטיפול זוגי

לשירונית שלום וברכה, ישנם זוגות שמסיבות שונות אינם מבטאים כעס האחד כלפי השני, (יתכן שאינם יודעים איך מתמודדים עם כעס ולכן הם מעדיפים לא להתעסק איתו, ותתכנה סיבות אחרות) וכדי להרגיש בטוחים הם מטים את כעסם על מטרות שמחוץ לזוגיות. הם זקוקים לאויבים חיצוניים, משום שבאופן לא-מודע הם מניחים שהזעם שהם מרגישים, אם תותר לו כניסה לזוגיות שלהם, יהפוך אותם לאויבים בנפש. מעניין שאצל זוגות כאלה אפשר לראות כבר בתחילת הנישואין שהם לא מסתדרים עם בן משפחה זה או אחר, והם הופכים אותו לאויב שלהם. ישנם כאלה שהופכים את הבוס או חבר לעבודה לאויב שלהם, ואליו מנוקזים כל הכעסים, משהו כמו 'כולם אשמים בכל מה שקורה לי, אני פשוט קורבן'. מה שצריך לעשות במקרים שכאלה זה ללמד את בני הזוג לבטא רגשות (גם כעס) האחד כלפי השני, בצורה מבוקרת וראויה. אינני אומרת שזה המצב אצלכם, אך יתכן מאוד שזה המצב. את זה יהיה אפשר לברר רק בייעוץ זוגי. אומנם ישנה אפשרות נוספת וזה לפנות למגשר, שיעזור לכם בפתרון הבעיה שבין בני משפחתך לבין בעלך. אך אם סגנון הנישואין שלכם הוא כמו זה שתואר לעיל, יתכן והרעיון לא יצלח. להמשיך בנתק מבני המשפחה לא שייך, זה בודאי גם פוגע בילדים הרכים שלכם, שרואים את המצב, זה מנתק אותם מהסבים והסבתות ומבודד אותם משאר בני המשפחה. האם זו הדוגמה האישית שהייתם רוצים להעניק לילדכם? שיראו אתכם כועסים, שונאים, מרכלים ומדברים לשון הרע? האם כך אתם רוצים שהם יחוו אתכם? האם זו התנהלות בוגרת? אז קחו את עצמכם בידיים וגשו לטיפול זוגי, חבל על כל יום של שנאת חינם. ואם זה באמת עניין כלכלי ותו לא, אני בטוחה שבעזרת מגשר יהיה אפשר לפתור את הבעיה. בהצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית 052-7642530 בני-ברק

אשמח לקבל עזרה

בעלי מאד קנאי כל מה שאני עושה מלחיץ אותו הוא שואל המון שאלות וכל הזמן חוזר על זה שוב ושו זה ממש מטריף אותי ואיני יודעת מה לעשות כיצד עלי להיתמודד עם זה אך אי אמורה לעזור לו והאים אני צריכה לספק לו תשובות כל הזמן

לפנות לגורם מקצועי לבירור הקושי

לנאני שלום וברכה, את קודם קובעת עובדה - בעלי קנאי. מי אמר? מי אמר שההתנהגות שלו נובעת מקנאה. ההתנהגות שלו יכולה לנבוע גם מחוסר ביטחון או מאיזושהי חרדה ממה שיכול לקרות, יכולות להיות כל מיני סיבות להתנהגות שלו. מאחר שלא פירטת ולא נתת דוגמה, אי אפשר לדעת למה את מתכוונת. בכל מקרה, הייתי מציעה לך להתייעץ עם גורם מקצועי, שיוכל לתת לך כיוון לגבי הבעיה וכיצד אפשר לפתור אותה. זה יכול להיות יועץ נישואין, פסיכותרפיסט או פסיכיאטר. בהצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית 0527642530 בני-ברק

"זמן איכות"

שלום רב, אני אמא לחמישה ילדים ב"ה כאשר הגדולה בת 9 . עובדת משרה מלאה. אחר הצהרים אני נמצאת איתם רוב הזמן לבד עם שילוב של הכנת ארוחת צהרים, כביסות, שיעורי בית,מקלחות, וכו' וכו'. העניין הוא שבזמן זה אין לילדים דבר המעסיק אותם המאפשר להם קצת להשתחרר מהיום הלימודים העמוס הווה אומר שהם מתעסקים בדבר מסויים ולא למשך זמן ( לא יותר מרבע שעה) וזה גוזל מימני את הזמן והכוחות גם לדברים אחרים בעבר היה לנו מחשב אליו הם היו מרותקים בלי סוף זה בהחלט היה "בייבי סיטר" אבל היה קשה להם להתנתק מזה ולחכבות שצריך. שאלתי האם כדאי בתקופה זו שאין אפשרות לצאת לגני השעשועים להחזיר להם את המחשב או שהוא לא מומלץ ויש דרכים אחרות לסייע לילדים וכמובן גם לי. אודה על תשובתכם

ביבי סיטר אנושית

לאמא היקרה והחשובה, את מדברת על קושי שהוא לא רק מנת חלקך, אמהות רבות מתלבטות בעניין הזה - איך מעסיקים את הילדים היקרים. אני דווקא הייתי מציעה לך, במקום מחשב ביבי סיטר, להכניס אל תוך ביתך ביבי סיטר אנושית שתעסיק את ילדייך במלאכות, ביצירה, בסיפורים, אפשר להעסיק את הילדים במלאכת הגינון, בגינת הבניין, אלו חוויות מאוד נעימות, אני עשיתי זאת עם ילדי כשהיו קטנים. אני חושבת שזה יהיה הרבה יותר מועיל, גם להתפתחות המוטורית שלהם, להתפתחות הרגשית וכן להתפתחות הקוגניטיבית שלהם. אני בטוחה שההוצאות שתוציאי על החזקת ביבי סיטר אנושית, לא יהיו גבוהות יותר מן ההוצאות על החזקת המחשב. אז כדאי לקחת את זה בחשבון, ולתת לילדייך את הטוב ביותר. המחשב יכול להיות אחד מהפעילויות הנוספות, אבל שהוא לא יתפוס את מירב הזמן. כמו שקודמי כבר ציין, יש להציב גבולות ברורים ביחס לשימוש במחשב, כדי למנוע את סכנת ההתמכרות, וכמו שאני יודעת, זה לא כל כך קל לביצוע. בהצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית טל' 052-7642530 בני-ברק

קשה לי עם ה"ילד" שלה

שלום רב לכל היועצים אני נשוי בשנית עם רוקה וילד (שלה) מחוץ לנישואין - בתחילת הדרך התחרדנו ואנו בעלי תשובה - לי יש ילד מנישואין קודמים. לכתחילה לא קבלתי את ילדה, ז"א לא אהבתי אותו, מחילה על הביטוי אבל הוא לא נכנס לי ללב, איך שהוא נראה ואכילת היתר שלו בצורה שנורא מכעיסה אותי - וכן כעסתי המון ואמרתי לו מילים כמו "שמן" וכו' והיא בתגובה לזו או לא שנאה גם את ילדי ולא כ"כ נתנה לו לבוא אליי, או שאני אוכל להתקרב אליו, היום המצב עדיין קשה וכאשר היא רוצה להתקרב אליו אני לא נותן ומשרה אוירה של מתח, איני מבין כ"כ (כאשר גדלתי ללא הורים ביולוגים) מה ולמה היא כ"כ אוהבת אותו, ואני מקנא נורא וחושב שהיא חושבת על ה"אבא" של הילד [שהוא לא בקשר איתו, מסיבות מיוחדות] שאלתי היא איך אני "מקבל" את הילד כמו שהוא, מכיון שאמרתי לה "תראי איך הוא נראה" ואיך הוא מתנהג" מה מצאת בו למה את אוהבת אותו? והיא נפגעת ומרחמת עליו, אני כל הזמן חושב ורוצה שהקשר ביניהם ינתק האם זה נכון לעשות כך? ולמה היא כ"כ אוהבת ומרחמת עליו? האם היא רואה אותו ונזכרת באבא שלו? [אגב יש לנו שלוש בנות משותפות] סליחה על השאלות המסובכות.

והילד הזה הוא אני

לקובי שלום וברכה, אני קוראת בכאב את מכתבך, ואני מרגישה גם את הכאב שלך. אתה מספר שאת הילד של זוגתך לכתחילה לא קיבלת, לא אהבת, הוא לא נכנס לך ללב. אז: א. הילד הזה הוא לא רק של זוגתך, הוא גם הילד של בורא עולם, והוא אשר הפקיד אותו לשמירה והגנה במסגרת המשפחתית שלך. ואני חושבת שדווקא אתה, שגדלת ללא הוריך הביולוגים, נבחרת לתפקיד הזה, כי רק דרך ההתחברות שלך לילד הזה, תצליח אולי גם להתחבר לילד שבך, שלא זכה לגדול עם הוריו הביולוגים. ב. אינני יודעת, ואתה גם לא כתבת, את הסיבה שגדלת ללא הוריך הביולוגים, אבל אני כן יודעת שאולי הרגשת ילד לא רצוי, לא אהוב, לא שווה, ילד דחוי, והתחושות האלה שהן מאוד כואבות, מלוות אותך עד היום. גם היום אתה מרגיש דחוי, לא אהוב, לא שווה, ואתה גם אוסף הוכחות כדי לאמת את התחושות. אז אם אשתי אוהבת את הילד שלה, האם זה אומר שהיא לא אוהבת אותי? האם אי אפשר לאהוב שני אנשים בו זמנית? ואם אני אוהב שני אנשים בו זמנית האם זה פוגם באהבתי לאחר? ג. חשבת על תחושת הדחיה שאתה מעביר לילד הזה? חשבת על הרגשות שלו? הוא בודאי מרגיש בדיוק כמוך, כאשר אתה היית ילד - דחוי, לא אהוב, לא שווה. ברגע שתצליח להתחבר לילד הזה, ואני מבטיחה לך שזה לא יהיה קל, תצליח להתחבר לחלקים האבודים שלך, לרגשות הכואבים שהדחקת והרחקת ממך בעודך ילד. וזה רק משום שכילד לא היו לך את הכלים להתמודד עם הרגשות הללו. ד. כאשר אתה שואל את זוגתך 'מה מצאת בו, למה את אוהבת אותו?' אני בעצם שומעת אותך אומר לה 'אני כמהה לאהבה, אני רוצה להיות קרוב אלייך'. ולכן במקום לומר את המשפט 'למה את אוהבת אותו?' היה הרבה יותר נחמד אם היית אומר לרעייתך 'אני זקוק לאהבתך, אני צמא לקירבתך', אני בטוחה שכאשר רעייתך תשמע את המילים האלה היא תגיב בהתקרבות ולא בהתרחקות, היא גם לא תרגיש מאויימת מהדברים שלך. אומנם לא קל לנו להרגיש נזקקים, אבל זו הדרך היחידה, אני חושבת, לקבל את מה שבאמת אנחנו זקוקים לו. ה. אתה גם חושב שהאהבה והרחמים שאשתך מרעיפה על בנה מעוררת את געגועיה לבן זוגה הקודם, האם אכן כך אתה חושב? האם לא יתכן שאמא אוהבת את בנה רק משום שהוא בנה, בשר מבשרה? כי כך טבע הקב"ה בטבע? וכאשר בנך מנישואיך הראשונים מגיע לביקור, ואני מאמינה שאתה אוהב אותו, איזה מחשבות עולות לך בראש? האם יש לך וודאות מוחלטת שאלו אכן המחשבות שעוברות לאשתך בראש? אלו רק מקצת מן השאלות שעליך לשאול את עצמך. יחד עם זאת אני כן הייתי ממליצה לך לגשת ולקבל עזרה מקצועית בכל מה שקשור לרגשות בלתי פתורים, ו/או לגשת לייעוץ זוגי. ברכה והצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית טל' 052-7642530 בני-ברק

שאלה דחופה בעניני שידוכים

שלום וברכה! התארסתי לפני כחודש וחצי והורי חששו שיש לבחור הפרעות אישיות. הם לקחו את הכתב שלו לגרפולוג מאוד מומחה (בין המומחים בארץ) והוא נתן תוצאות. רוב הדברים שהוא אמר אני יודעת ממה שראיתי אבל בקטן , ולדעתי מה שהוא אומר זה מאוד מוגזם וחריג, הורי שוקלים לבטל את השידוך. רציתי לשאול אתכם אם יש מקום לבטל עפ"י מה שגרפולוג אומר. מה שהוא אמר: דימוי עצמי חריג נמוך, בעיה פסיכולוגית תורשתית חריפה, חרדות, חרדות נטישה, לחץ. אולי לקח פעם כדורים אבל היום לא. וכ"ו האם אפשר להסתמך רק על דברי גרפולוג על מנת לבטל שידוך? ואולי הכתב שהוא נתח נכתב בזמן לחץ?ולא במצב רגיל? אשמח לתגובה מהירה, תודה רבה

סוף מעשה במחשבה תחילה

שלום וברכה, קראתי את מכתבך כמה וכמה פעמים, ושאלתי את עצמי 'מה עונים לה?' זה לא קל לענות על שאלה שכזאת, ובודאי שאנחנו לא נפסוק מה יהיה גורל השידוך. 1. אני ממליצה מאוד לפנות לרב פוסק ולהציג לו את הפרטים, והוא, אשר לו כתפיים רחבות, יתן לכם מענה לשאלה. 2. אני הייתי מציעה גם לך לשלוח את כתב ידך לאותו גרפולוג - מעניין מה הוא היה כותב באבחון שלך? ואולי היית גם מבקשת ממנו לראות אם יש התאמה בינך לבין הבחור. 3. אפשר לנסות ולשלוח את כתב היד לגרפולוג מומחה אחר (אם כבר אנחנו מאמינים בגרפולוגים) ולראות את חוות דעתו, ולבדוק האם יש התאמה בין השניים. 4. לפי דברי הגרפולוג לא נשמע שלבחור יש הפרעת אישיות, שזו באמת בעיה שקשה להתמודד איתה, אבל זה לא בלתי אפשרי. זה שלבחור יש דימוי עצמי נמוך, חרדות, לחץ וכו', כפי שאת בודאי יודעת, לעוד הרבה אנשים בימינו יש את הסימפטומים הללו והם מתמודדים איתם, מטפלים בהם, ובין היתר הם גם נישאים. חשבת למשל שההורים שלך בתקופה זאת נמצאים ב'לחץ', ואולי גם ב'חרדה' מכל המצב, מהדילמה ומהספק שבהם הם נמצאים, ומה זה אומר עליהם? זה רק אומר שהם בני אדם נורמאלים. 5. לגבי 'בעיה פסיכולוגית תורשתית חריפה' - אני מבינה שהגרפולוג לא הצליח לאבחן איזו בעיה זו, חבל, כי אז היינו יכולים לבדוק ולאמת אם אכן זה כך. 6. ומה עם התכונות החיוביות של הבחור? לא ספרת לנו עליהם, מה הגרפולוג כתב בעניין? ומה עם פוטנציאל הצמיחה של הבחור? אני חושבת שמאוד חשוב לשים לב אם לבחור יש רצון לגדול, לצמוח ולהשתנות. עכשיו רציתי לשאול, הורייך חששו שיש לבחור הפרעות אישיות - איך הם העלו זאת על דעתם? מה בהתנהגות של הבחור עורר בהם את החשש? לפעמים אנחנו רואים התנהגות של אדם מסוים, ואנחנו מפרשים אותה כראות עינינו, מהמקום שבו אנחנו נמצאים (כמו שאומרים 'הפוסל במומו פוסל'). יתכן שאדם אחר שיראה את אותה התנהגות יתייחס אליה בצורה אחרת, שלילית או חיובית. לכן, לדעתי, חשוב לבדוק מה עורר את המחשבה הזאת שלבחור יש הפרעות אישיות, ולנסות להפריך אותה, ע"י בירור אצל קרובים, מכרים וכו'. הרי אי אפשר להתבסס רק על דברי הגרפולוג, אין שום וודאות שמה שכתב הגרפולוג הוא נכון ואמיתי במאה אחוזים. בנוסף, הרי ברור שהגרפולוג לא ייקח אחריות על מה שיקרה בהמשך אם וכאשר תחליטי לבטל את השידוך. דבר נוסף שהייתי מציעה לך לעשות, זה לקחת דף ועט - ולעשות חשבון נפש קטן. כשאת בוחרת לבטל את השידוך חשוב שהבחירה שלך תהיה אחראית ומתוך שיקול דעת. הרי ברור שכשאת בוחרת לבטל את השידוך יהיו אנשים שיפגעו מהבחירה שלך, כולל את והחתן. לכן הייתי מציעה לך לעשות רשימה של האנשים שלדעתך עלולים להיפגע בעקבות ההחלטה שלך על ביטול השידוך. זה יכול להיות 'אני', 'החתן', 'אמא', 'אבא', 'אבי החתן', 'אם החתן', 'אח', 'אחות', וכן על זה הדרך. ליד כל אחד מהם תרשמי מה יהיו ההשלכות החיוביות של הצעד שלך לגביו, ומה יהיו ההשלכות השליליות של הצעד שלך לגביו, כלומר מה יהיו הרווחים ומה ההפסדים בעקבות הצעד. לאחר שתעשי את התרגיל, תוכלי לראות יותר בבירור האם הצעד הזה הוא חיובי או שלילי, והאם הוא כדאי. אם נותרו לך לבטים ושאלות, אשמח לעזור לך, גם בשיחת טלפון. נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית 052-7642530 בני-ברק

בקשה לשאלת רב מילד בן 10

שלום רב, אני בהליכי גירושין קשים ביותר, ובני בן ה- 10 , פנה אליי עכשיו ושאל אם יוכל להתייעץ ולהתכתב עם רב, לעניין שמטריד אותו מאוד מאוד. אשמח שהעניין לא יפורסם בפורום, ותהיה לו אפשרות להביע את עצמו באופן אישי ב-EMAIL שלו הנ"ל. לאחר יעוץ עם רב, שהפנה אותי אליכם, בתקווה שינתן לבני מענה להביע את עצמו. בתודה אמא של ש.ב.

צרי איתי קשר טלפוני

לאמא היקרה, בכדי לעזור לך, הייתי שמחה אם תצרי איתי קשר טלפוני לבירור העניין, הבקשה שלך קצת תמוהה. נ.ב. אומנם לא ביקשת עצה בנושא הגירושין, אך הרגשתי חובה לומר כמה דברים. הגירושין לא חייבים להיות קשים ביותר, זה אנחנו מחליטים איך הם יראו. אתם כרגע נלחמים, ובמלחמה כמו במלחמה יש פצועים והרוגים ויש בניינים שנהרסים. לאחר שכול ההליך הזה יסתיים כל אחד מכם יישאר עם הפצעים שצריך לרפא ועם ההריסות שצריך לבנות, ולא קל לעשות את זה כשאתה לבד. ומה עם הילדים? - האם חשבתם על הנזקים הנפשיים שיגרמו לילדים? ואיך תתמודדו עם זה אח"כ? וכמה הוצאות כספיות תצטרכו להוציא כדי לרפא את הפצעים הנפשיים של הילדים? אז עצרי לרגע וחשבי - סוף מעשה במחשבה תחילה - יש דרך לעזור לך לעבור את הגירושין בשלום. אני ממליצה לך לפנות למגשר/ת שזה תחום עיסוקם, שיתנו לך כלים לעבור את המשבר הזה עם כמה שפחות נזקים, הן כלכליים והן נפשיים. נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית 052-7642530

ברוכת ילדים

שלום, הנני אם לחמישה ילדים. ב"ה הננו משתייכים למגזר הדתי שהמודעות בחינוך ילדם גבוהה (יותר לאמהות פחות לבעלים) אני מרגישה המון פעמים שקשה לי מאוד ליישם את אשר למדתי ואסביר בני בן השמונה (השני מבין החמש) מצליח בתדירות הגבוהה ביותר להוציא אותי מכליי. הוא אף פעם לא הולך תמיד במצב של ריצה (גם בבית), ברוב המריבות יהיה קשור (גם בבית וגם בביה"ס) מריבות עד כדי מכות וכן מילים לא יפות, ילד שכל הזמן בפעילות נדיר למצוא אותו יושב וקורא למשל.... האווירה בבית הרבה פעמים עכורה כי הוא גורם לי לצעוקף להעניש ואף להרביץ ואני יודעת שעלי להיות מאופקת אך מרגיז אותי שהוא היחיד שבגללו זה קורה (אני אף אומרת זאת בקול) הוא תמיד יאבד חפצים, בגדים. המערכת שלו תהיה מבולגנת. ילד שדורש הרבה סבלנות. אני יודעת שברגע שאתן לו תפקידים זה ירים אותו אך אני מאוד חוששת מפני שהוא לא כ"כ אחראי. אני מאוד משתדלת להיות אמא טובה,סבלנית,מילים טובות וכד ואני מוצאת את עצמי מאוד מתוסכלת. אודה לעזרתכם.

ילד קטן עם נשמה גדולה

לנטלי היקרה, דבר ראשון שהייתי רוצה להגיד לך הוא ש.... אף אחד לא יכול להוציא אותך מכלייך, אף אחד לא יכול לגרום לך לצעוק, להעניש, להרביץ ול..... - את היא זאת שבוחרת באיזו צורה להתנהג, ואת היא זו שצריכה לקחת אחריות על ההתנהגות שלך, את מספיק בוגרת בשביל לקחת אחריות על מעשייך. דבר שני, כמו שזה נראה, מי שבסופו של דבר נענש זו את ולא בנך. למרות שאת משתדלת להיות אמא טובה וסבלנית - בסופו של דבר קורה ההיפך - את אמא "לא טובה" ו"לא סבלנית" וגם מתוסכלת, וזה גורם לך תחושה מאוד רעה, ואני חושבת שזה עונש כבד מידי עבורך. נטלי, את משתייכת למגזר הדתי שהמודעות בחינוך ילדם הוא גבוה (יותר לאמהות פחות לבעלים) - הלחץ החברתי נותן בך את אותותיו, את רוצה להשתייך, להיות כמו כולם, ליישם את אשר למדת ולהצליח, אך את שכחת דבר אחד, שבא עוד לפני המודעות לחינוך הילדים, והוא המודעות העצמית שלנו. קודם כל את צריכה להיות מודעת לעצמך, להכיר את הכוחות והחולשות שלך, לקבל אותם, וללמוד כיצד להשתמש בהם (ואל תתפתי לחנך את ילדייך לפי 'מה השכנים יגידו', יותר חשוב 'מה השכינה תגיד'). כאשר תדעי כיצד לחנך את עצמך וכיצד לווסת את רגשותייך, אני בטוחה שתצליחי גם לעזור לילדך לווסת את רגשותיו. הילד המתוק שלך הוא בדיוק המראה שלך. הוא רואה שאמא מאבדת עשתונות, מרביצה, צועקת, מענישה והוא לומד ממנה, גם הוא צועק (מקלל) כשלא נוח לו, גם הוא מרביץ כשהוא רואה זאת לנכון. אם אמא לא יודעת לווסת את הרגשות שלה, למה שהוא ידע לווסת את הרגשות שלו. עוד דבר שאת צריכה לדעת הוא שהילד הזה הוא המורה הכי טוב שלך לחיים. "הוא היחיד שבגללו זה קורה", כי הוא הילד שהכי דומה לך, והוא הילד שהכי אוהב אותך, הוא מאמין בך וביכולות שלך והוא מאתגר אותך. הוא באמת ילמד אותך מה זה להיות אמא טובה, ואמא טובה זה קודם כל אמא שטוב לה. כשלאמא טוב לכל בני הבית טוב, כשאמא לחוצה כולם לחוצים וכן על זה הדרך. נטלי, חשוב שתעשי גם בדק בית בנוגע לזוגיות שלך, לפעמים הכעסים שלנו כלפי בן הזוג מושלכים על הילדים שלנו על לא עוול בכפם, והם כמובן מגיבים בהתאם, הם לפעמים מקריבים את עצמם ובלבד שאבא ואמא יהיו 'בשולם'. יחד עם זאת, כמו שכבר קודמי אמרו, יתכן ולילד יש קושי מסוים שדורש בירור. כדאי מאוד לקחת את הילד לאבחון לאחר התייעצות עם רופא המשפחה או מסגרת בית הספר. ברכה והצלחה! נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית 052-7642530 בני-ברק

המשך שאלה..

ראשית תודה רבה על התגובות הרבות. ובהמשך לשאלתי, אני רוצה להוסיף שהורי התחילו עם כל ענין הברורים לפתע בעקבות דברים שראו. א. כשהבחור שרוי בלחץ, ידיו רועדות - כשהוא אוחז במשהו (כשכולם מסתכלים עליו וכ"ו..) ב. כשאבי דבר עמו והיה ויכוח קטן כלשהוא הוא קפץ -עלה וירד ברגליו ולא ממש קפץ. לפי הורי, אלו סימנים ברורים להפרעה אישית וללחץ. -מה שהגרפולוג ראה. אני תולה את הדברים האלו בכך שהבחור הוא ביישני בטבעו (הוא בעצמו אמר לי שהוא ביישן) ולכן נלחץ ברבים וכ"ו. האם נתונים אלו משנים את התמונה? תודה רבה ויישר כח!

אין כהתרת הספקות

למתלבטת היקרה, בהמשך להמלצתי הקודמת, ומן הפרטים שאת מתארת לנו במכתבך זה, נראה שהבחור אכן ביישן ורגיש, ויתכן שבסיטואציה שבה הוא עמד הוא התרגש יתר על המידה וידיו רעדו. אני מאמינה שגם מתחת לחופה ידיו ירעדו כאשר הוא יאחז את כוס הקידוש, או כאשר הוא יניח את הטבעת על אצבעך, זה דבר נורמאלי לחלוטין, וקורה להרבה חתנים. אני לא רואה שום סיבה לחשוש. גם לגבי הקפיצה שלו, לא נשמע לי שיש כאן משהו חריג. לפעמים אנחנו מרוב התלהבות או בלהט הויכוח קופצים או עושים תנועות קצת מוגזמות. אפשר לראות את זה בין לומדי התורה, כאשר הם מתווכחים על איזושהי סוגיה. ואולי הבחור עמד מול אביך בסיטואציה מלחיצה (האם יתכן שלאביך יש אופי מלחיץ?), וההתכופפות הזאת היתה כדי לשחרר מתח. מעניין שיש אנשים מסוימים שכאשר אנחנו עומדים לידם אנחנו מרגישים תמיד תחושה של לחץ, אבל עם אחרים אנחנו הרבה יותר רגועים, אולי זה הסיפור במקרה הזה. יש אנשים שכאשר הם צריכים לעמוד בפני קהל הם מתחילים להתרגש ולרעוד, יש להם פחד קהל, (גם אני הייתי אחת מהם), אז מה? זה לא עושה אותם לא נורמאלים, הם פשוט אנשים קצת יותר רגישים מאחרים או יותר ביישנים, חוץ מזה אם זה מאוד מפריע, זה ניתן לטיפול מאוד קצר. אני חושבת שההורים שלך מרוב התרגשות, שהנה בתם האהובה עומדת להינשא, קצת איבדו את הפרופורציות ורואים צל הרים כהרים, וזה בדיוק כמו הבחור שמרוב התרגשות ידיו רעדו. אז להתרגשות יכולים להיות הרבה סימפטומים. חוץ מזה הרבה פעמים לאחר אירוסין מתחילים לעלות חששות ופחדים וכל מיני שאלות לגבי המשודך ולגבי ההחלטה להינשא. היצר הרע מתחיל להשתולל כאשר הוא רואה שעוד בית בישראל צריך לקום, אז קחי את זה בחשבון. אם עדיין נותרו בך התלבטויות, אני מחזירה אותך למכתבי הקודם - כדאי שתבצעי כמה מההמלצות שכתבתי לך, ובפרט לקבל עצה וברכה מרב, אין כהתרת הספקות. קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה. שיהיה בהצלחה! נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה

עוד המשך.. למי שיש עוד כח...

רציתי להוסיף, שדברנו עם רופא המשפחה מטעם הקופת חולים והוא טוען שהכל בסדר ממה שידוע לו ואין שום בעיה לא בבחור ולא במשפחתו. אבי עדיין מתעקש... איך אפשר ללכת למומחה ולשאול בצורה שלא תפגע בבחור? איך ניתן לעשות זאת בחכמה? ממה שדברתי אני עם הבחור על כל הפרשה העצובה הזאת הוא מכחיש את הדברים ומעצמו אמר שאין לו בעיה שישאלו את הרופא המשפחה כי אין לו מה להסתיר. אני משוכנעת לגמרי גם ממה שדברתי עמו על כך וממה שראיתי בעבר שאין לו בעיה ממה שהגרפולוג אמר , אלא אני תולה זאת בבישנות שלו שגרמה לתגובות מסויימות בשעות לחץ. - (יש לציין באמת שהתנועות שציינתי נעשו בשעות לחץ ולא כל הזמן. וממה שהחברים אומרים עליו הוא בחור מצוין ורגוע וללא בעיה). אך אבי חושב שאולי הרופא מסתיר\לא יודע. יש לכם הצעה חכמה ? תודה רבה מראש!

מי מתעקש?

לכלה היקרה, לא אביך הוא המתעקש אלא את. כאשר תהיי שלמה עם ההחלטה שלך לגבי הבחור, כאשר תחליטי את, כן את, ולא מישהו אחר עבורך, בטוחני שכולם מסביבך יהיו בטוחים בהחלטה, ויהיו שלמים איתה. אביך הוא רק המראה שלך, כך לדעתי. נראה לי שאת פשוט פוחדת לקחת אחריות על ההחלטה שלך ועל התוצאות שלה, או שפשוט את פוחדת ממשהו אחר. אני חושבת שגם אם ירד מלאך משמיים ויודיע לך שהכול בסדר עם הבחור, את עדיין לא תאמיני לו, כי הבעיה לא ממש בבחור אלא בך, את צריכה לברר מה לא בסדר בך, את צריכה לברר ממה את לחוצה (למרות שעל פניו את נראית, או נשמעת רגועה - מי שבעצם מבטא את הלחץ שלך זה לא אחר מאשר אביך), ומדוע אינך מסוגלת לקבל החלטה. בסופו של דבר את זאת שתחיי עם הבחור, לא אביך. כך בכל אופן נראים לי פני הדברים. ועוד שאלה הייתי רוצה לשאול אותך - למה את מחכה, שלבחור ימאס מכל הסיפור והוא יגיד בעצמו שלום - האם לזה את מחכה? גם זאת יכולה להיות אפשרות. אז כדאי מאוד שתעשי עם עצמך בירור, והייתי ממליצה שזה יעשה בעזרת איש מקצוע שמבין בתחום, אשר יוכל לעזור לך לראות את הדברים נכוחה ולקבל את ההחלטה הכי נכונה עבורך. דרך הפורום לדעתי אי אפשר יהיה לעזור לך, כי בכל רגע המידע החדש שאת מוסרת משנה את התמונה. ברכה והצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית 052-7642530

פניית הורה: נתונים על חיצוניות

שלום וברכה, הציעו לבני בחורה מיוחדת מבחינות רבות: מידות, יר"ש, צניעות, חכמה, השקפה דומה לשלו וכו'. אמרו לנו שהיא בעלת מראה חיצוני מסוים, שלא כל האנשים מקבלים אותו. בעיניי, משום שהיופי הוא בעיני המתבונן, וגם מישהי לא יפה, למשל, או לא גבוהה, יכולה להיות רצויה בזכות דברים אחרים שיש בה ומאפילים על כך, לא כדאי לדווח מראש לבחור, אלא אם כן הוא שואל. כששאלנו אותו בתחילת דרכו (שבוע...) מה הציפיות שלו ממראה החיצוני של המועמדת, הוא אמר שלא רוצה מכוערת ונמוכה. והיא לא כך ולא כך. בתי טוענת שנאמר לו, כי כשהוא ישוב מהפגישה הוא יכעס עלינו שלא אמרנו לו מראש... (יש לציין שבתי בשידוכים גם. אנחנו כהורים בעלי דעה אחרת משלה (ושלה שונה גם משל אחיה) בעניינים רבים. היא נוטה לכעוס עלינו על כל דבר שלא מתאים/לא הולך וכו'.) מה הצעתכם בעבורנו? תודה רבה לתשובתכם בהקדם האפשרי, בברכת יום טוב,

התשובה נמצאת אצלך

לאמא היקרה שלום וברכה, אני מאמינה שכמו שאת לא מקבלת את התשובה של בתך (ולא משנה מאיזו סיבה), לא בטוח שתקבלי את התשובה שלנו. לכל אחד יש את תפיסת העולם שלו, והסתכלות אחרת על החיים, לכן הייתי מציעה לך לבדוק בינך לבין עצמך מה הכי טוב עבור הבן שלך. קחי דף ועט - רצוי שתכתבי את הדברים, ותשאלי את עצמך את השאלות הבאות, השתדלי להיות כנה עד כמה שאפשר: 1. אם לא אספר לבני על המראה של הבחורה - מה הרווח בכך? 2. אם לא אספר לבני על המראה של הבחורה - מה ההפסד בכך? 3. אם אספר לבני על המראה של הבחורה - מה הרווח בכך? 4. אם אספר לבני על המראה של הבחורה - מה ההפסד בכך? כאשר את מציינת רווחים או הפסדים, צייני מהם הרווחים שלך ומהם הרווחים של הבן. נכון שחלק מהתשובות יחזרו על עצמן, אבל חשוב בכל זאת לענות על כל השאלות גם אם הן קצת דומות. לאחר מכן, הביטי על הרווחים מול ההפסדים, יהיה לך הרבה יותר קל להחליט לכאן או לכאן. בנוסף הייתי רוצה שתשאלי את עצמך את טובתו של מי את מחפשת? את טובתך או את טובת הבן? אני בטוחה שתגלי דברים מעניינים. בהצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית טל' 052-7642530

איך לנהל בית עם סדרים מינימליים

אני אם ל- 6 ילדים נהדרים בגילאים 2-12. מעבר לאתגרים הרגילים בחינוך, אני אובדת עיצות בנושא הסדרים וההרגלים המינימליים בבית. הילדים שלי טרם התרגלו לקחת אחריות על החוסר סדר שהם יוצרים ויש לכך אינספור דוגמאות : התיקים שזרוקים בכניסה, המעילים שמונחים בכל עבר, ילד פותח מגירה לקחת חפץ, משאיר אותה פתוחה והולך, ילדה מסתרקת משאירה את המסרק איפא שלא יהיה והולכת, מצחצחת שניים או מתרחצת, משאירה את כל הבלאגן והולכת. אני, אישה שהסדר מאוד חשוב לה. אני קוראת לילדים ומבקשת שיסדרו אחריהם. מסבירה איפא מניחים כל דבר. הקציתי לכל ילד מגירה עבור חפציו, יש מגירה לנעליים ויש מתלה למעילים. הכל הם יודעים, אבל לא מיישמים. אני חוזרת על הגבולות האלו בלי סוף. הם מבצעים באותו רגע כי ביקשתי, אבל זה לא מופנם. למחרת אני שוב מוצאת בלאגן בכל עבר. אשמח לקבל עיצות טובות איך לפתור את הבעיה הזו מהיסוד. ובעיקר, איך לא להפוך את האווריה בבית לעכורה בגלל זה, כי זה גורם לי הרבה פעמים לכעוס ולרטון. זה נותן תחושה של חוסר איכפתיות, של ניצול, ושהילדים רוצים בעיקר לקבל, וכמה שפחות לתת. שימו לב שאני לא מדברת עדיין על תפקידים ועזרה בבית (שגם את זה הייתי רוצה לשפר) אלא על נושאים שמחובתם לקחת אחריות. אף אחד הרי לא אמור לשרת אותם, לא ? תודה מראש.

מחשבות מלחיצות

לאמא היקרה, בואי נסתכל יחד אלו מחשבות מלחיצות - אולי - עוברות לך בראש: א. הילדים שלי טרם התרגלו לקחת אחריות על החוסר סדר שהם יוצרים - הם צריכים לקחת אחריות על חוסר הסדר שהם יוצרים. ב. הילדים שלי חייבים לקחת אחריות על נושאים שמחובתם לקחת עליהם אחריות. ג. הם לא מסדרים ולכן אני היא זאת שצריכה לסדר במקומם וזה מכעיס אותי. ד. האווירה בבית עכורה בגלל שאני כועסת עליהם על שהם לא אחראים על החוסר סדר שלהם. ה. הבלאגן בבית גורם לי לכעוס ולרטון. ו. הילדים שלי גורמים לי לכעוס ולרטון. ז. אני מרגישה מנוצלת כאשר הם לא לוקחים אחריות על החוסר סדר שלהם. ח. לילדים שלי לא אכפת ממני. ט. הילדים שלי לא מפנימים את הדברים שאני אומרת להם וזה מרגיז. י. הילדים שלי לא עושים את רצוני - הילדים שלי חייבים לעשות את רצוני. יא. איך זה יתכן שלאישה כל כך מסודרת ואחראית כמוני יש ילדים כל כך לא מסודרים וכל כך לא אחראים. יב. אף אחד לא מעריך את הסדר שאני עושה בבית. יג. הילדים שלי רוצים רק לקבל. יד. הילדים שלי לא רוצים לתת. טו. בעלי לא מעריך אותי. טז. אני אובדת עצות. וכן הלאה, וכן הלאה. המכתב שלך מלא במחשבות מלחיצות. תראי כמה בלאגן יש לך בראש, תראי כמה מחשבות רצות לך בלי סדר. ואת עוד אמרת שאת אוהבת סדר, האומנם? יתכן מאוד שלא הילדים הם המכעיסים אותך, יתכן כי אלו הן המחשבות המלחיצות אשר מכעיסות אותך. יתכן מאוד שלא הסדר הוא זה שחשוב לך, אלא דבר אחר לגמרי, אולי חשוב לך שהילדים יהיו ממושמעים, אולי חשוב לך שלא ינצלו אותך, אולי את כועסת על זה שבעלך לא מעריך את מה שאת עושה - את חייבת לברר לעצמך מה מכעיס אותך באמת. רק לאחר הבירור תדעי כיצד לפנות לילדים ומה לבקש מהם. אם את לא יודעת מה את רוצה, כיצד ידעו הילדים היקרים מה את רוצה? אני מאמינה שכאשר הדברים יהיו ברורים לך, גם לילדים הם יהיו ברורים, והם יעשו את המוטל עליהם. לאחר שביררת מהי המחשבה הכי מלחיצה, רשמי אותה על דף וחיקרי אותה. כיצד את מגיבה כאשר את מאמינה למחשבה, מקדי את תשומת הלב לתחושות הגוף, הרגש והמחשבה, אלו דימויים עולים בראשך כאשר את מאמינה למחשבה? לאחר מכן חשבי לרגע 'מי תהיי ללא המחשבה?' כיצד תרגישי וכיצד תגיבי כאשר המחשבה הזאת לא בראש שלך. וכעת, האם שווה להמשיך ולהחזיק במחשבה הזאת או עדיף לחיות בלעדיה? מה הרווח ומה ההפסד בלהחזיק את המחשבה הזאת? בררי זאת עם עצמך, אני מאמינה שתגלי דברים מעניינים. אם תרצי אוכל לעזור לך בתהליך הבירור בשיחת טלפון. בהצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה 0527642530

מה באמת אני אמורה לעשות???

שלום רב למומחי הפורום, ראשית, תודה רבה על טוב לבכם וע"כ שאתם משקיעים מזמנכם למען עמ"י! תבורכו משמיים! שאלתי ובעייתי: אם אני רואה את המצב בגדול התחתנתי מתוך חוסר ברירה מסוים ולא הייתי מרוצה מחתני, תקופת האירוסין הייתה קשה עד כדי שהיה קשה לי לפעמים לראות את המס' שלו על הצג ולענות לו.. החתונה עברה כמו בהצגה. אחרי החתונה, לא היה יותר טוב, הוא דחה אותי, והייתי מתביישת בו. אבל כל הזמן התפללתי והאמנתי שהכל יכול להשתנות והשקעתי, דיברנו על הקשיים שלי. אבל מציאות, עדיין קשה לי וזה בא בתקופות. יש תקופות שכ"כ קשה לי ואני חושבת שאני בורחת מהמציאות כמו: לא מסתכלת עליו, על התנועות שלו, והלב שלי ממש נחצה לשניים: מצד אחד יש לי זלזול כלפיו ואני לא מעריכה אותו. מצד שני: אני מרגישה רעה ומרחמת עליו ואז יש לי ייסורי מצפון שאני צריכה לעבוד על המידות ולקבל אותו. אבל השאלה, עד כמה??? בנישואין אמורים לסבול ולעבוד כל הזמן על המידות??? אני לא שוכחת לציין שיש תקופות יפות שאני אוהבת אותו. (אבל אחת ל... ורק אם...) שנינו סובלים מחוסר סיפוק במערכת היחסים שלנו (אני יותר, כי הרבה אני מציגה טוב כלפיו, גם כשרע לי.) אני רוצה לדעת: איך מגדירים את המצב שלנו, ומה ניתן לעשות? תודה רבה. מנוחה.

להיפרד - מהכעס

למנוחה שלום וברכה, אז בעצם המחשבה שמטרידה אותך, ולדעתי היא המסך שעומד בינך ובין בעלך, היא "התחתנתי מתוך חוסר ברירה". אני חושבת שהמחשבה הזאת מכאיבה ומכעיסה אותך יותר מאשר המציאות עצמה ובן זוגך בפרט. ברגע שאנחנו מתווכחים עם המציאות אנו מרגישים תסכול, כעס, שנאה, כאב וכל שאר מרעין בישין. אנחנו כל כך שקועים במחשבה המכאיבה שאין לנו פנאי לראות את הדברים היפים והטובים שבבן הזוג. יש בך המון כעס פנימי, על עצמך, ואולי גם על כל אלה ש"גרמו" לך כביכול להתחתן עם אותו אדם, אני חושבת שיש לך גם קצת כעס על בורא עולם. כל עוד הכעס שוכן בקרבך, לא תצליחי ולא תוכלי להסתכל על המציאות בבהירות. הדמות הזאת שאת רואה לנגד עינייך כל הזמן, ואת סולדת ממנה, היא בעצם הכעס שלך, לא בעלך, נכון שהוא דוחה ומגעיל ואי אפשר לחיות איתו? אז אולי הגיע הזמן להיפרד ממנו (מהכעס כמובן). אם נניח היה יורד מלאך משמיים ואומר לך 'יקירתי, האיש הזה הוא זיווגך האמיתי הראוי לך לעולמי עד'. האם תתווכחי איתו, האם תמשיכי לכעוס, או שתאמרי לעצמך, 'טוב, אז אין לי ברירה, לפחות אני אשתדל שהחיים לא יהיו כל כך גרועים, אני אעשה את כל המאמצים כדי שהם יהיו לפחות נסבלים אם לא שמחים ומאושרים'. אז האם באמת התחתנת מחוסר ברירה? האם לא היתה לך ברירה אחרת? למשל לא להתחתן כלל. האם מישהו עמד לידך עם אקדח ואמר לך שאם לא תתחתני אז...? האם את יודעת מה טוב לך ולצמיחה האישית שלך? האם יתכן שמסך הכעס מסתיר לך ומונע ממך לראות את הדברים היפים שבבן זוגך? החיים הם מסע לחיפוש האמת, והקשיים הם הכלים לגילוי האמת, רק צריך לדעת להשתמש בהם ולא להתיאש מהם. הייתי רוצה שתעשי עבודה קצת עם עצמך, ושתמצאי לפחות שלוש סיבות 'למה זה נכון שלא התחתנת מתוך חוסר ברירה'. ו'למה זה טוב שהתחתנת עם אותו אדם', הרי כל מה דעביד רחמנא לטב עביד. אומנם, יתכן ויהיה קשה לך למצוא תשובות, אבל כל תשובה נכונה, גם אם אין לך תשובה, תמציאי תשובה. זה חשוב מאוד שתעשי את זה, עבור עצמך ועבור בן זוגך, זו תהיה השתדלות . בהצלחה! נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה 052-7642530

תשובה ליועצים/יועצות

א. תודה רבה, הרגעתם אותי! חשבתי שאשמע תגובות חריפות על מצבנו.. אני שמחה לשמוע שאנחנו בטווח הנורמלי. ושאבתי נקודות למחשבה מתשובותיכם. השאלה שלי: עבדתי כ"כ הרבה, המון קיוויתי והייתי אופטימית אבל ברגעים רבים הכל התמוסס וחזרתי לעמוד על טעותי (...) האם באמת אפשר לחיות ברוגע בלי לרטון (בלב) על כל דבר. האם אוכל פשוט להיות מאושרת ובטוחה בחיי הנישואין שלנו לנצח? זה מה שייעוץ ייתן לנו? או האם, אני צריכה להפנים שזהו נסיון חיי? בעלי אומר שאנחנו לא צריכים ייעוץ , שאני יכולה להגיע לקבלה ולמחוק את ההסטוריה. זה נכון? שוב תודה, מנוחה.

כן לייעוץ זוגי

אני כן הייתי ממליצה לך לגשת לייעוץ זוגי, ואם בעלך עומד על דעתו שלא צריך, לכי את, תוכלי להפיק מכך תועלת רבה לזוגיות שלכם. נאמר 'דאגה בלב איש ישיחנה' - ברגע שאדם משוחח, מדבר על הדאגות שלו לאט לאט הוא מזיז ומעביר אותם מדרכו. הוא גם מקשיב ושומע את הדברים של עצמו, ואז הוא יכול לראות דברים בצורה אחרת ממה שהוא חשב עד כה. כמובן שלא להשיח את הדאגה לשכנה או לדודה או לאמא, ח"ו אנחנו יכולים להיכשל בלשון הרע, משום שהן עלולות לקבל את הדברים בצורה שיפוטית ובלתי אובייקטיבית. ולכן העצה היעוצה היא ללכת לאיש מקצוע, שהוא בדרך כלל הרבה יותר אובייקטיבי, בלתי שיפוטי, אמפטי ומכיל. בהצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה 052-7642530 בני-ברק

קנאה

שלום רב, יש לי 2 בנות, האחת בת שנתיים והשניה בת 8 חודשים. בזמן האחרון, אני מרגישה שילדתי הבכורה מאוד מקנאה באחותה הקטנה, ובשבוע האחרון זה הפך להיות מצב בלתי נסבל. היא לא מוכנה שאף אחד יטפל בה חוץ ממני (_אוכל,מקלחות, הכנה לשינה וכו'), ואפילו רוצה שכל הזמן ארים אותה על הידיים וזה המצב היחיד בו היא נרגעת. בכל פעם שאני מתקרבת לבת הקטנה שלי או מרימה אותה כשהיא בסביבה היא מייד מגיעה בריצה ובכי וצועקת עליה "לא"- היא לא מוכנה שהקטנה תתקרב אליי. אני תמיד מסבירה לה שהיא אחותה הגדולה, והיא אוהבת אותה, ורוצה בקרבתה, אבל היא פשוט לא מוכנה לשמוע כלום. אני מרגישה אובת עצות ולא יודעת מה לעשות עם העניין. מצפה ומקווה לתשובתכם המהירה. תודה רבה, שלי

אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו.

לשלי שלום וברכה, הייתי רוצה שתעמידי את עצמך במקום של הילדה שלך, כן, את, ילדה בת שנתיים, עם כל המשתמע מכך, עם כל החוסר אונים, עם כל התלות בהורים וכו', את הילדה בת השנתיים שנולדה לה אחות ואמא עסוקה בטיפול בה, ולאמא אין כל כך זמן להקדיש לך, ואולי לפעמים היא שוכחת שאת קיימת. עצמי לכמה רגעים את עינייך ונסי לראות את הסיטואציה. מה את מרגישה כשאת רואה את אמא מטפלת באחות הקטנה שלך או כשלאמא אין מספיק זמן להתייחס אלייך? איזה מחשבות עולות לך בראש? מה את רוצה שאמא תעשה? מה את רוצה שאמא תגיד לך? מה ירגיע אותך? איזה שאלות עולות לך בראש ואיזה תשובות את רוצה לשמוע מאמא? חקרי את הילדה הקטנה שבך, בת השנתיים, ותני לה להשיב, ללא צנזורה. כאשר לילדה שבך, בת השנתיים, תהיינה תשובות, גם לך הבוגרת תהיינה תשובות עבור הילדה שלך. בנוסף, כשאת אומרת לבת היקרה שלך שאחותה אוהבת אותה ורוצה בקרבתה, זה נשמע כאילו את רוצה להרגיע את עצמך, אבל את הבת החכמה שלך זה לא מרגיע. ואם את אובדת עצות ולא יודעת מה לעשות עם העניין, למה את חושבת שהבת שלך יודעת מה לעשות עם העניין? היא יודעת לעשות מה שבדרך כלל ילדים יודעים לעשות וזה לבטא את מה שהם מרגישים, והם אמיתיים לפחות. קנאה זה רגש כמו כל רגש, ואי אפשר לומר לבן אדם 'אל תרגיש' זה פשוט קורה. אפשר ללמד את הילד להביע את הרגש במילים במקום להגיב בכל מיני התנהגויות שליליות. חשוב לתת לגיטימציה לרגש, לא לפחד מהרגש, ולנסות לבדוק מה אנחנו עושים איתו, ואיך אנחנו משתמשים בו כדי לצמוח. לפעמים הילדים שלנו מבטאים רגשות שאנחנו מעדיפים להדחיק, והם מלמדים אותנו להתמודד איתם פנים מול פנים, וזה הזמן להכין את שיעורי הבית. בהצלחה! נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית טל 052-7642530

טיפול רגשי

שלום, יש לי ילד/מתבגר עם קושי רב בבעיות רגשיות. אי שליטה בדחפים, וכעסיים. היה מס' פעמים אצל מטפלים שונים (עובד סוציאלי, פסיכודרמה, פסיכולוג, דיקור סיני והומאופתיה) ולא ממש שיתף פעולה. מיותר לציין שיש גם את תופעות גיל ההתבגרות שלא מוסיפות למצב. אשמח מאד לדעת, אם יש שיטות טיפול נוספות אשר נותנות מענה לבעיות רגשיות ויעילות לגיל זה.

לפנות לאבחון אצל נוירולוג או פסיכיאטר

שלום וברכה, כדאי מאוד לפנות עם הילד לנוירולוג או לפסיכיאטר לשם אבחון. יתכן שהילד סובל מהפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות. אפשר לטפל בבעיה בעזרת כדורים. אין צורך להיבהל מהאפשרות הזאת, לפעמים זו הדרך היחידה שאפשר לעזור לילד. ברכה והצלחה! נאוה סבג מטפלת רגשית 052-7642530

תלמידת יא שלא רוצה להתאמץ בלימודים

ביתי מאי הייתה עד היום תלמידה מצויינת , ללא בעיות לפתע טוענת שהתעייפה ולא רוצה להשקיעה בלימודים, בשנה קריטית זו יא, אין לה בעיות קשב וריכוז, פשוט טוענת שיש לה עוד הרבה דברים בראש ,לא מעוניינת לשתף אותי, חברות כן, אני מבלבלת לה את הראש בנושא הלימודים, חוששת שהמאסתי עליה את הנושא. מה לעשות זו שנה חשובה וקיטית. קשה לי לקבל את זה שאיבדה אמביצייה. האם לעזוב אותה לנפשה , או להמשיך לדבר איתה?

אוזן קשבת

שלום וברכה, לבת שלך יש 'הרבה דברים בראש', כך היא טוענת, ויתכן מאוד שזה לא מאפשר לה פניות ללימודים. כדאי מאוד שתפני איתה לאיש מקצוע, אשר יעזור לה להשתחרר ולדבר על הקשיים שלה. לדעתי, ללחוץ עליה כרגע לא יתן דבר. כנראה שכרגע היא מוצפת ברגשות או במחשבות מטרידות ולכן צריך לעזור לה לברר אותן. לגבי הדברים שלך שקשה לך שהיא איבדה אמביציה - הייתי שואלת אותך 'מה זה אומר עלייך כאמא שהבת שלך איבדה אמביצייה? איזה מחשבות או רגשות עולים לך בראש כאשר את חושבת את המחשבה הזאת ש 'הבת שלי איבדה אמביציה'? נסי לברר בינך לבין עצמך מה זה עושה לך ואיפה זה פוגש אותך. איזה סיפורים את מספרת לעצמך בעקבות מה שקורה עם הבת? חשוב מאוד שתצאי קצת מעצמך ומהקשיים שלך בעקבות מה שקורה, ותראי גם את הקשיים של בתך, תנסי להבין אותה, להיות אמפטית ומקבלת ולא שיפוטית. יתכן שתצטרכי להגיד לעצמך 'הבת שלי איבדה אמביציה והיא לא רוצה להשקיע בלימודים וזה בסדר - זה בסדר למצב שבו היא נמצאת כרגע'. יתכן שברגע שתהיה לה אוזן קשבת ואדם שאליו היא תוכל להיפתח - תחזור לה האמביציה והמוטיבציה להשקיע בלימודים. ברכה והצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית 052-7642530 בני-ברק

רווקות

שלום לכם חברי קולגות מנחי ויועצי נישואין. אני מטפלת כרגע ברווקה בת 36 שאינה מצליחה ליצור קשרים למטרת נישואין . מטיפולי גליתי שהיא לא מוכנה להתפשר על גובהה , אינטלקטואל וכמובן דת . מהשיחה הבנתי שהיא בעלת דימוי עצמי נמוך והיא גם מודה בזה . שאלה : האם יש לכם תוכנית עבודה והנחיה שאוכל להתקדם איתה בטיפול ?

מומלץ לקבל הדרכה מסופרוויזרית

לנעימה שלום וברכה, אם את בתחילת דרכך המקצועית או סטאג'רית הייתי ממליצה לך לפנות לסופרוויזרית שתכוון אותך בתהליך. ישנן כל מיני דרכים לעבוד איתה, אבל לא לכל מטופל מתאים כל טיפול ולא לכל מטפל מתאימה דרך טיפולית מסויימת. ברכה והצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית 052-7642530 בני-ברק

גבר עדין מול אשה חזקה

אני מרגיש שמצבי הוא לא קריטי, אך אני זקוק לעצה, אשתי מאוד מסורה איכפתית דואגת לי אך יש לה לפעמים התפרצות של אלימות מילולית וגם ליד הילדים, בגלל דבר פעוט כמו לעבור 2 דקות לפני שבת, בדבר נחוץ ודחוף על הריצפה שהבת בת ה16 שטפה, פרץ של כעס זריקת חפצים טריקת דלתות בעוצמה, אני מצפה לתגובות 'כמו בעיני אשתך זה משהו מרכזי והיא מרגישה זלזול', אבל עדין לא מצדיק אלימות מכל סוג שהוא, יש לציין כי אני לעולם לא נגרר לא לצעקות ולא לגערות ובאופן נדיר ביקורת מכל סוג שהוא, אולי מפחד... כמו כן ביחסי האישות נדיר מאוד שבו היא מביעה רצון וצורך, לרוב זה נעשה כ'טובה' וכ'הענקה' לבעל המגלה צורך קטנוני לעניין. זה לא נאמר במילים אך זה ההרגשה. אם המצב מצריך ייעוץ, מעוניין במשהו קצר מועד, ולא יותר משלוש פגישות.

לגשת לייעוץ

שלום וברכה, לפי תיאורך את התנהגות אשתך - התפרצויות כעס, זריקת חפצים, טריקת דלתות בעוצמה, וכו', (ולמרות שאתה מציין שזה לפעמים) - אני רואה כאן אישה שנמצאת במצוקה מאוד גדולה וצועקת לעזרה. אתה אומנם אומר ש - "אני מרגיש שמצבי לא קריטי". אך גם אם מצבך לא קריטי, אני חושבת שמצבה הרגשי של אשתך, איך שמשתמע מדבריך, הוא כן קריטי. כמו כן, לא צריך שהמצב יהיה קריטי ח"ו בשביל לגשת ולקבל עזרה. לא הדברים הפעוטים הם שמטרידים את אשתך, משהו הרבה יותר עמוק מפריע לה - ברור גם שיש לה המון כעסים, שבאים לידי ביטוי בהתפרצויות הכעס שלה. בנוסף, יתכן שהיא סובלת מחרדה או מבעיה אחרת, אך את זה אפשר יהיה לדעת רק אחרי אבחון של בעל מקצוע. אני גם חושבת שהמצב הרגיש של אשתך משפיע מאוד על הילדים, וח"ו הם עצמם יכולים לפתח חרדות כתוצאה ממה שהם רואים בבית. לילדים לא קל לראות את אמא שלהם מאבדת שליטה - המראות האלה משאירים בליבם צלקות, שישפיעו עליהם גם בעתיד. אז כדאי, למענך, למען אשתך ולמען הילדים לגשת ולקבל עזרה מקצועית. אפשר לעזור לכם. לידיעתך, תהליך טיפולי רק מתחיל לאחר 2-3 פגישות ראשונות, המוקדשות להיכרות ולאבחון והערכה של הזוגיות, רק לאחר מכן מתחיל התהליך הטיפולי. אין פתרונות אינסטנט. ברכה והצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית 052-7642530 בני-ברק

האם כדאי להעלות את תחושתי בפני בעלי ?

שלום רב לכל המסייעים ! רציתי לשאול האם כדאי לבכל מקרה או תחושה שיש לאחד מבני הזוג בזוגיות לשתף את בן הזוג בכל מחיר ? או שיש לעיתים מצבים שעדיף לא לעורר נקודות אצל בן הזוג מתוך חשש שאם העלתי את הדברים זה עלול להביא יותר הרס מאשר תועלת ? או שבשם האמת או הרצון לשים הכל על השולחן צריך להעלות את כל התחושות והמחשבות ? ובאופן יותר ממוקד - האם נכון לשתף את בעלי ולומר לו שיש לי תחושה שהוא חש יחס כלשהוא ( מגונן / אוהד או במקרה הגרוע נמשך ) למישהי שאנו מכירים ? יש לי תחושה שאותה בחורה מוצאת חן בעיניו ועל אף שאני כבר לא בקשר איתה ועם משפחתה אנו נפגשים בהם לעיתים קרובות וגרים לידם . הסיפור עם ההרגשה שלי שמשהו בתחושה שלו אליה הוא מעבר לאדישות התחיל לפני כמה שנים כאשר החלטתי להתרחק מבחורה זו לאחר שראיתי כי היא לא אמינה ,יחסה לבעלה מזלזל ,אינה אישה שמקדישה את מירצה לטובת ביתה ומשפחתה ובכלל טיפוס מאוד מריר וביקורתי ,ולא פעם חשתי כי עיניה צרה בי ובזוגיות שלי ולכן תפסתי מימנה מרחק עד כדי ניתוק ובמשך הזמן הזה בעלי לא שש לשתף עימי פעולה בנושא והמשיך ללא רגישות או הבנה להמשיך לשוחח עימה כאשר נפגשו ושלמור על קשר איתה ועם בעלה . מיתור לציין כי הדבר חרה לי מאוד ולאחר שהסברתי לו כי האישה הזו היא רעה ואינני רוצה שום קשר איתה וזה שהוא מתקשר איתה פוגע בי וגורם לי להרגשה מזוזלזת ,הוא עדיין לא חדל מהתנהגותו וניסה לגרום לי לרדת מהעץ וניסה להטיל בי את האשמה ולהפוך אותי לקטנונית וקנאית , ורק לאחר שהגענו לכדי פיצוף ושמבר חריף בזוגיות (דבר שהיה לי מוזר מאוד כי הרי מה הסיפור שלו בכלל ,הרי הייתי בטוחה שלא אצטרך להתווכח על דבר כז ושהוא יכבד את דעתי ובפרט שזה קשור בתחום של צניעות ושלום בית ) הוא הסכים ל"עשות לי טובה" ונמנע מלתקשר איתה אך עד היום הוא מרגיש נזוף ולא מבין מה היה הביג דיל . ואני לעומת זאת יצאתי מובסת מכל הסיפור ,קטנונית וחסרת ביטחון ( מה שאולי נכון ? ) ועדיין כאשר אנו נתקלים בהם אני חשה את החלפת המבטים ביניהם ואת תחושת המתח של שיניהם מין סוג של מים גנובים ימתקו , ולעתים כאשר שמה עולה ואני מנסה לספר לו כמה אנקדונות שימחישו לו איזה אדם מניפולטיבי היא הוא שומע אך אני מרגשיה שהוא לא מוכן לקבל את הדברים ולעיתים אך מגונן עליה ואני משתגעת . ולכן שאלתי - האם נהגתי בחוכמה לאור מה שספירתי ומה עליי לעשות כאשר אני שוב נתקלת במבטים / אמירות שלו עליה - האם כבר להציף הכל שוב וללכת לטיפול אול החליק ולהעלים עין . סליחה על אריכות השאלה אודה לתשובותיכם

להביט פנימה

שלום וברכה, את משתדלת בכל מאודך להשחיר את פניה של חברתך לשעבר. ואני שואלת את עצמי, למה? מה זה יתן לך? האם את חושבת שכך בעלך יתקרב אלייך יותר? לפי איך שזה נראה זה רק מרחיק אותו ממך. לדבר על בת ישראל לשה"ר זה דבר מכוער ביותר, ולא אני אמרתי את זה. האם היא הזיקה לך? האם את יודעת בוודאות שהיא מזיקה לך? אולי אלו רק המחשבות שלך שמזיקות לך ותו לא? מדוע את חושבת שבעלך צריך להסכים לדברים שאת אומרת? מי אמר שהדברים שאת מספרת על אותה חברה הם האמת? האם אין דרך אחרת לומר לבעלך מה באמת כואב לך? ואני מאמינה שהקושי הזוגי שלכם לא קשור לאותה אישה, לדעתי יש משהו אחר שמפריע. וגם אם הקושי הוא באמת אותה אישה, אפשר להעביר את המסר שאת רוצה להעביר בדרך הרבה יותר חיובית ומתקבלת על לב השומע. לדעתי כדאי מאוד, במקום להסתכל על האישה האחרת שהיא - "לא אמינה", "יחסה לבעלה מזלזל", "אינה אישה שמקדישה את מירצה לטובת ביתה ומשפחתה" "ובכלל טיפוס מאוד מריר וביקורתי" "ולא פעם חשתי כי עיניה צרה בי ובזוגיות שלי" - להסתכל פנימה אל האישה שבתוכך, ולבדוק היכן היא לא בסדר, באיזה מצבים היא לא אמינה?היכן יחסה כלפי בעלה מזלזל? באיזה מצבים היא מתנהגת בביקורתיות ובמרירות? היתכן שעינה צרה בחברתה? לשה"ר גורמת פירוד בעולמות - ובמקרה הזה, כך לדעתי, היא מרחיקה בינך לבין בעלך. אני כן הייתי ממליצה לך ללכת לייעוץ זוגי או פרטני כדי לברר את הרגשות העולים בך, מהיכן וממתי הם? אפשר לעזור לכם. נאוה סבג מטפלת רגשית מנחת נישואין ומשפחה

אין אהבה ביני לבין בעלי וגם לא הייתה אף פעם...האם אפשר להשלים עם כזה דבר????

אני בת 33 נשואה 8 שנים ויש לנו 4 ילדים, אני מרגישה שעשיתי טעות שהתחתנתי עם בעלי, כל יום שעובר אני בטוחה בזה יותר ושונאת אותו יותר, גם כשאני מנסה איכשהו לעבוד על עצמי ולנסות לקרב בינינו, הוא לא פרטנר, להיפך, הוא מאוד פוגע ומזלזל , חסר רגישות לחלוטין. על מכתבים שכתבתי לו בדמעות, הוא היה מגיב תגובה מרושעת ואטומה. כבר ניסיתי טיפול זוגי- בתחילה הייתי הולכת לבד - כי הוא לא היה מעוניין, עד שפעם אחת הוא הסכים ושם זה היה מדהים לראות, איך המטפל- שהוא גם דמות רבנית מאוד מוערכת-כמעט יצא מכליו לראות את האדישות האטימות והרוע שלו- אותו רב ממש איבד סבלנות, כשראה את המורכבות ואיך שהוא לא מצליח להשפיע עליו... וככה זה נגמר מאז אני לא מנסה יותר טיפולים, אלא ניסיתי בעצמי למרות שאין לי כל רגש אליו חוץ משנאה. יצאנו למסעדה-אבל לא היתה שיחה פשוט אין לנו על מה לדבר... בבית כשאני מתחילה שיחה זה מייד מגיע לריב... אנחנו עדיין ביחד בשביל הילדים... מה אפשר לעשות???? אני עוד צעירה ואני מפסידה את החיים... איך אפשר לחיות בלי אהבה??? אני לא חושבת שאי פעם אהבתי אותו... הסכמתי להתחתן איתו כי הייתה לו כריזמה והוא הקסים אותי .... אבל לא יותר מזה הוא גם לא נראה טוב מבחינה חיצונית...אבל זה פחות חשוב לי כמו שיהיה בן אדם, חבר טוב. בנוסף לכל, אני שומעת מפה ומשם כל מיני דיבורים עליו, למשל אחת הגיסות אמרה לי שהוא יצא הכי דפוק במשפחה...(!) אני לא מאמינה איך הרסתי לעצמי את החיים שהתחתנתי עם כזה בן אדם כבר תקופה ארוכה שאני לא הולכת למקווה..... סליחה על האריכות........אני כבר מיואשת ומבקשת לשמוע אם יש מה לעשות או להמשיך כך עד שיגדלו הילדים ואז להשתחרר ממנו.. תודה מראש

מהי אהבה?

לנעמה שלום, אז איך אפשר לחיות בלי אהבה? והאם אפשר לחיות בלי אהבה? ומהי בעצם אהבה - איך היית מגדירה אותה? האם פעם חווית את רגש האהבה כלפי מישהו - ואיך זה בא לידי ביטוי? האם הרגשת פעם נאהבת -ואיך זה בא לידי ביטוי? לכל אדם יש את הדרכים שלו להביע אהבה, ויתכן שגם בזוגיות שלכם. יתכן שהדרך של בעלך להביע אהבה, היא ממש לא הדרך שלך, ומבחינתך הוא לא אוהב אותך. ולהיפך. "אני לא חושבת שאי פעם אהבתי אותו" - את צודקת, אף פעם לא אהבת אותו. אז למה את מצפה שהוא יאהב אותך? הוא מגיב כלפייך בדיוק כמו שאת מגיבה כלפיו - בחוסר אהבה. אני בטוחה שגם הוא רוצה ומחפש אהבה - אבל אין שם אישה שאוהבת אותו ושמוכנה להשקיע בו - אז למה את מצפה שהוא יעשה את מה שאת לא דורשת מעצמך? אני לא יודעת, אבל שמעתי פעם ממישהו שאהבה זו נתינה - ככל שאתה נותן לשני, כך גדלה האהבה שלך כלפיו - כאשר חלקים שלנו (הנתינות שלנו) נמצאים אצל השני, ממילא נאהב אותו, כי הוא הופך לאני - לאנחנו. לכן אם את מחפשת אהבה, חפשי אותה בתוכך, ותני אותה לאחר. השאלה היא אם את אוהבת את עצמך? כי אם את לא אוהבת את עצמך, לעולם לא תדעי כיצד לאהוב את האחר. את מספרת ש'הסכמת' להתחתן עם בעלך "כי היתה לו כריזמה והוא הקסים אותי". מצד אחד את אומרת ש'הסכמת' - כאילו שעשית לו טובה ולא היתה לך ברירה. ומצד שני את אומרת 'היתה לו כריזמה הוא הקסים אותי' - המשפט הזה קצת מבלבל - אז אהבת או לא אהבת? מדוע הסכמת להתחתן איתו אם לא אהבת אותו? מי הכריח אותך? האם לא את את עצמך? ומדוע כעת את מאשימה אותו שהוא הלא בסדר. מי שלא היה בסדר איתך זו את. וכעת את עוד מנסה לתלות בו את האשם בכל התסכולים שלך. את מספרת על מכתבים שכתבת לו בדמעות והוא היה מגיב בתגובה מרושעת ואטומה - איך הוא היה מגיב? מה זה בשבילך תגובה מרושעת ואטומה? יתכן שעבורך, באותם רגעי כאב, זו היתה תגובה מרושעת ואטומה, כי ציפית לתגובה מסוימת והיא לא הגיעה. יתכן שהתגובה היא מרושעת ואטומה ביחס לציפיות שלך. אבל יתכן שלמתבונן מהצד זה היה נראה אחרת. '...אדישות ואטימות והרוע שלו' - אדישות ואטימות עדיין לא מעידים על רוע. לפעמים הם מעידים על שבר פנימי, על ייאוש, על כאב - אני חושבת, שגם לגברים יש לב (יש נשים חכמות הטוענות שאין להם, אך מה לעשות, מחקרים מראים שגם להם יש) ולפעמים גם להם כואב, רק שהם מביעים את זה בדרכים אחרות. זה שבעלך לא בוכה וכותב מכתבים, זה עדיין לא אומר שהוא חסר רגישות. את אומרת "אנחנו עדיין ביחד בשביל הילדים..." - האם זאת האמת? בסוף עוד תגידי שבגלל הילדים את סובלת. והאמת היא שאת סובלת בגלל המחשבות שלך - המחשבות השליליות. "אני עוד צעירה ואני מפסידה את החיים" - נכון, את צעירה שמפסידה את החיים, יתכן כי עדיין לא בחרת בחיים. ולגבי הדיבורים שאת 'שומעת מפה ומשם' - כבר כתב החפץ חיים שלשה"ר היא שקר. הקב"ה חותמו אמת, ולשה"ר היא שקר. אז אם את רוצה להתחבר לקב"ה, את צריכה לדבוק באמת ולהימנע מלשמוע לשה"ר ולהאמין בה, היא לא תביא לך את האהבה שלה את מייחלת. אני לא יודעת אצל איזה מטפל הייתם, אבל זה לא סותר שתנסו שוב טיפול זוגי, אף פעם אין להתייאש, אלא אם כן אינך רוצה כלל לחזק את הקשר הזוגי ואת לא רוצה להודות בזה, ובמקום זאת את מעדיפה לתלות את הכישלון בבעלך. אני מקווה שתקבלי החלטה נבונה, ותגשי לטיפול זוגי מתוך אמונה שזה אכן יועיל. בהצלחה! נאוה סבג מטפלת רגשית מנחת נישואין ומשפחה

איך מסבירים לבעל שלא רוצה להבין?

אני נשואה כ-5 שנים + 3 ילדים . אחרי החתונה התחלתי בלימודי מקצוע אקדמאי וב"ה אחרי 3.5 שנים מפרכות של לימודים מאסיביים 5 ימים בשבוע במשך שעות רבות (שבמהלכן גם ילדתי) סיימתי השנה וקבלתי את התואר הנכסף, ואפילו מצאתי עבודה מצוינת בתחום. הבעיה היא שלצערי הרב איני מוצאת את עצמי בעבודה שלי. המקצוע שלמדתי הינו מקצוע טיפולי שבדומה אולי לעבודה שלכם אין בו כללים ברורים. הרי לא ניתן לתת למטפל "מתכון" מראש, כיוון שבני האדם שונים ובעיותיהם שונות. אני מרגישה שלמרות שסיימתי את הלימודים התיאורטיים ואפילו שעברתי את הסטאז' בהצלחה, איני יודעת עדיין כיצד להתמודד בשטח ומוצאת את עצמי פעמים רבות חסרת אונים ממש. במקצוע שלי קיימים שני תחומים עיקריים האחד טיפולי ולכן כמו שכתבתי לעיל לא קיימים בו כללים ברורים (בתחום זה אני עובדת בפועל ומרוויחה משכורת יפה) ואילו השני שייך יותר לתחום הרפואי, הכללים בו ברורים ואליו התחברתי יותר גם במהלך הסטאז'. (אך משכורת בו נמוכה משמעותית, כמעט כמו שכר מינימום) פעמים רבות אני חוזרת מהעבודה עצבנית ומתוסכלת ומרגישה שממש רע לי בעבודה שלי. כשאני מנסה לשתף את בעלי בתסכול שלי ומנסה להעלות את האפשרות שאולי כדאי לי לעבור לתחום השני (ובלבד שאהיה מאושרת) בעלי ממש כועס ומתעצבן וטוען שאין לי אחריות כלכלית, שאני חייבת להתרגל למקצוע, ושגם ככה סבלנו קושי כלכלי במהלך הלימודים שלי. (בעלי אפילו עזב את הכולל לצערי הרב בעקבות הקושי הנ"ל) ניסיתי להציע לו אפשרות שאולי בשנה הבאה (עד סוף השנה הנוכחית אני חייבת להישאר בכל מקרה בעבודה שכבר התחלתי) אנסה לשלב 3 ימים בעבודה הרפואית ויומיים בטיפולית וכך אולי לאט, לאט אתרגל , אבל אין עם מי לדבר הוא ישר מתחיל להתעצבן ולומר משפטים כמו "אני לא יודע מה לעשות עוד עם האישה הזאת" או "אין לך ביטחון עצמי "(מה שמוריד לי עוד יותר את הביטחון) "עדיף שתוסיפי עוד שעות בעבודה במקום להשתטות" (אני עובדת 5 ימים, אבל "רק" 5 שעות כל יום) ואפילו כדאי שתתחילי לקבל באופן פרטי" (שזה כמובן עוד יותר רווחי, ואפילו פנו אלי בבקשות כאלה כי המקצוע שלי חסר מאוד בציבור החרדי, אבל סרבתי, והוא התפוצץ) אני חייבת להבהיר שכיום המצב הכלכלי שלנו לא מצריך לחץ כזה כמו שהוא משדר. יש לנו ב"ה דירה משלנו ללא משכנתא(שההורים קנו לנו לחתונה) ונכון לעכשיו יש לנו יותר מ-20000 שקל בעובר ושב (בפלוס כמובן). אני בנ"א חסכן מאוד, לא מחפשת מותרות וגדלתי בבית שהמוטו בו היה "העוה"ז הזה הוא רק פרוזדור לטרקלין", בעלי לעומתי חושב שדירה נאה זה ערך חשוב מאוד, כסף זה ערך עליון וערך של בנ"א נמדד לפי המשכורת שהוא מרוויח. אני מרגישה ממש כמו עכבר במלכודת, הולכת בבוקר לעבודה עם דמעות בעיניים ובחילה בגרון. כמעט כל יום מתחשק לי להתקשר ולהגיד שאני מרגישה לא טוב. רע לי, רע לי אני מתוסכלת בעצמי מהמצב והוא לא מבין זאת. מיום ליום הכעס שלי על בעלי שלא מבין אותי גדל וגדל ואני מרגישה על סף התפוצצות. יש לכם עיצות איך אשכנע אותו שלמען בריאות הנפש שלי עלי לעזוב את העבודה הזו/להוריד שעות? ואולי יש לכם כמטפלים עיצות לתת לי איך להתמודד עם העבודה שלי כמטפלת ואיך היה אצליכם בשנים הראשונות?

אין אסיר מוציא עצמו מבית האסורים

שלום וברכה, את מציגה את עצמך כעכבר במלכודת - זו המטאפורה שממחישה, כך את אומרת, את התחושה והמצב שבו את נמצאת. אז עכבר כמו שאת יודעת, לפעמים הוא כל כך רעב שאין לו ברירה, כשהוא רואה חתיכת לחם בתוך כלוב הוא רץ אליה בלי לחשוב הרבה, הוא כל כך ממוקד בפיסת הלחם, עד שהסורגים מסביב מיטשטשים לו מול העיניים, ואז, מה לעשות, בום טרח, המלכודת נסגרת עליו. עכשיו תגידי לי את - מי נכנס למלכודת, את או בעלך? את, נכון? וכעת את רוצה שבעלך יוציא אותך מהמלכודת. אז נכון שזה יהיה מעשה הומניטרי אם הוא יוציא אותך מהמלכודת, אבל, לא בטוח שהוא יודע לעשות את זה. אם לא יודעים לפתוח את המלכודת כמו שצריך וכמו שהמומחה יודע לעשות זאת (במקרה הזה לוכד העכברים), אז ח"ו עלול בעלך גם להיתפס בתוך המלכודת. עכבר במלכודת זה המשל, ואת בעצם אומרת - אני נמצאת במקום שלא טוב לי בו, יש מקום אחד שיותר מתאים לי להיות בו - אבל יש משהו שחוסם בעדי להגיע אליו. אז מה עושים? כמו שאומרים, אין אסיר מוציא עצמו מבית האסורים. אז אפשר לפנות למומחה הגדול, וזה הקב"ה ולהתפלל שיתן לך עצה טובה, ויחד עם זאת אפשר לפנות למומחה יותר קטן - בעל מקצוע בתחום - שיוכל לעזור לך להחליט לאן פנייך מועדות - יעזור לך לשקול את צעדייך, מבלי לגרום לנזקים יותר גדולים. אז אם זה סתם עכבר פשוט, יכול להיות שהוא יתחיל להשתגע בכלוב עד שהוא יקבל סחרחורת, ויתעלף, ואז גורלו רע ומר (ח"ו). אבל אם זה עכבר חכם, הוא ישמור את הכוחות שלו, יכלכל את צעדיו, לא יוציא הרבה אנרגיה, ואז כשיגיע המומחה, הוא ינצל רגע של היסח הדעת, ויפרוץ החוצה. אף אחד לא מונע ממך לעשות את הצעד שאת רוצה לעשות. גם לא בעלך. ברגע שאת תהיי שלמה עם ההחלטה שלך, ובמקרה שלך לעבור לתחום שאת אוהבת, אף אחד לא יוכל לעצור בעדך, וגם בעלך יהיה שלם עם ההחלטה שלך. מה שבעלך מנסה לעשות כעת זה להראות לך את הצד השני של המטבע. וחשוב גם להסתכל על הצד השני של המטבע, כדי שההחלטה שתקבלי בסופו של דבר תהיה נבונה וחכמה. יתכן מאוד שבעלך במקרה הזה צודק, ויכול להיות שלא. אבל צריך לראות את החסרונות ואת היתרונות של הצעד שאת תעשי, וכדאי לרשום אותם לפנייך, ואז לקבל את ההחלטה הכי נכונה עבורכם. לגבי בריאות הנפש שלך - אני לא אפרט כאן, אבל היא לא נתונה בידיים של בעלך, היא נתונה אך ורק בידיים שלך. מה שאת מתארת דורש בירור ובדיקה, גם לגבי היחסים בינך לבין בעלך, וכדאי לעשות את זה עם איש מקצוע. משנכנס אדר מרבין בשמחה! נאוה סבג מטפלת רגשית מנחת נישואין ומשפחה

התמכרות

שלום וברכה הגיע אליי השבוע זוג עם בעיה לגבי בנם הבכור , אנסה לתת כמה שיותר פרטים בכדי לשמוע חוות דעת בנושא. מדובר על משפחה באחת ממדינות אמריקה הדרומית, 5 ילדים במשפחה , משפחה עשירה מאוד מוכרת ומכובדת מאוד במקום מגוריהם. הבן הבכור , כיום בן 22, התחיל להתמכר לסמים בגיל 15, למעשה הוא הודה שהשתמש בסמים כבר מגיל 13, בכל אופן ההורים גילו זאת בגיל 15, הם ניסו להרחיק אותו מהסביבה , ניסו טיפולים פסיכולוגיים וכן טיפולים נפשיים,הוא עבר טיפולי גמילה שונים במדינתם (12 השלבים וכד'....) בגיל 18 הם שלחו אותו למוסד גמילה בישראל,משם הוא ברח... כשחזר למדינתו הופעל עליו לחץ חזק של המשפחה אז הוא עבד על עצמו והתחיל להיגמל מהסמים. אבל אז הוא התחיל לשתות אלכוהול...... נכון להיום הוא מכור לאלכוהול ולפעמים הוא משתמש בסמים. הוא חי במין עולם שלו ומערבב בין דמיון למציאות (ההורים לא מבינים ממה זה נובע.האם זה בכוונה ?). בכדי להצדיק את מעשיו הוא משקר בלי גבולות ואביו ''מציל'' אותו פעם אחר פעם מהמשטרה. מיותר לציין שיחסיו עם הוריו קשים........ במשפחה אין ולא היה מוכר המושג של סמים ואלכוהול. בהיותו ילד הוא אובחן כסובל מADD שהפך ל ADHD,לאורך כל השנים הוא טופל אצל פסיכולוגים. הוא היה ילד שקיבל הכל בלי גבולות בכדי לחפות על כך שאביו נאלץ להיות מחוץ לבית הרבה לצורך ביסוס העסקים. אחיו ואחיותיו לא הולכים בדרכו ואף מנסים לפצות את ההורים בהתנהגותם הטובה. אשמח לשמוע על ההתמכרות הזו וכן על דרכי טיפול בכדי לכוון אותם למקום הנכון ולאנשים הנכונים. תודה רבה

לחזק את ההורים

שלום וברכה, כמו שזה נראה הכאב מאוד גדול, ההורים ניסו ה כ ו ל והבן בשלו. האם ההורים ניסו פסיכיאטר - לגבי המצב שבו הבן מערבב בין מציאות לדמיון? אני חושבת שההורים עצמם צריכים לקבל טיפול כדי להיות חזקים מול כל הכאב הזה. אומנם במשפחה לא היה מוכר המושג של התמכרות לסמים ולאלכוהול, אבל כן היתה שם התמכרות לעבודה. והתמכרות מתפתחת כאשר יש חוסר בגבולות. אני חושבת שצריך ללמד את ההורים לבנות גבולות חדשים. הם צריכים להבין שיש גם חוסר גבולות בינם לבין הבן - כשאבא מציל את הבן שלו פעם אחר פעם מהמשטרה ולא נותן לו לשאת בתוצאות מעשיו, יש בזה משום חוסר גבולות, בפרט כשהבן כבר בגיל 22. זה אולי נשמע מזעזע - לומר את הדברים האלה - אבל הם ניסו הכול, ובכל זאת..., סימן שהם צריכים להרפות, ולתת גם קצת לקב"ה לנהל את העניינים. מה לעשות, לא הכול בשליטתנו. אני חושבת שאחת הטעויות של ההורים היא שהם חושבים שהם אחראים או אשמים במה שקרה לבן. גם אם נניח שלהתנהגות שלהם היתה השלכה על ההתנהגות של הבן זה עדיין לא אומר שהם אשמים שהוא הגיע לאן שהגיע - בכל זאת כוח הבחירה לא ניטל ממנו, ולכן הוא אחראי למצב שאליו נקלע. ההורים צריכים להבין שהם אחראים אך ורק למעשים שלהם, והם יכולים לשנות את המעשים שלהם מכאן ולהבא. אבל הם לא יכולים להכריח את הבן לעשות את רצונם או לנהוג על פי בקשתם - עובדה, זה גם לא מצליח. המשפחה כרגע משקיעה אנרגיה רגשית ונפשית בבן, וצריך להזכירם שלא לשכוח את שאר בני המשפחה. על ההורים להיגמל מרגשות האשם - גם זו סוג של התמכרות, שלא מובילה לשום מקום. כשההורה מרגיש רגשות אשם, יתכן שגם הבן מרגיש רגשות אשם על זה שאבא שלו מרגיש רגשות אשם בגללו, וכדי לטשטש את הכאב הוא שותה אלכוהול או מעשן סמים, וזה גלגל שלא נפסק. אז צריך לעצור את הגלגל הזה, לחזק את ההורים, ואני מאמינה שלאט לאט הדבר ישפיע גם על הבן. יחד עם זאת, כמובן שאפשר להמשיך בניסיונות למצוא לבן מסגרת מתאימה. זו דרך נוספת לראות את הדברים. ברכה והצלחה נאוה סבג

טיפול ארוך

בס"ד שלום רב, אין לי מושג כיצד להעלות את הסיפור שלנו, אבל בע"ה אנסה. אני מעלה את ההרגשה שלי מנקודת מבטי בלבד וכנראה שנקודת מבטה של אשתי שונה משלי. אנו נשואים 4 שנים עם 3 ילדים חמודים. אני עובד שעות רבות מחוץ לבית ורחוק, ואשתי עובדת בחצי משרה. אני יכול לומר ששנת הנישואים הראשונה הייתה בגדול שנה נעימה (למרות שהיו קצת חילוקי דעות), אבל משום מה במקום לטפס כלפי מעלה הדברים רק הלכו ותווספו, ולפני שנה וחצי בערך קרתה הידרדרות חדה מאוד בעיקר מצד אשתי בכל הרמות של מערכת היחסים החל מה"יחס אלי"/שותפות/כלכול נכון של הבית )לפי מה שיש ולא לפי מה שרוצים(/התנתקות מהמשפחה שלי/ואישות, ובעיה בתקשורת - כלומר כמעט ואין שום שיחה שלא תיגמר בריב ומרמור, ורוב בשיחות הינם טכניות בלבד. אני מרגיש שמה שאני רק יעשה, לא יגרום לה לשנות משהוא כלפי (מצב הזוי ביותר). מרגיש שהכל מבולגן, כלומר - כל תחומי החיים מסובכים מדי בשבילה היא לא מסוגלת לקחת אחריות על כלום. ואני מרגיש שכמעט כל מה שיש לה עבורי זה זלזול ואטימות אחת גדולה. כמה שאני ינסה לגרום לה לתחושה נעימה ולהראות לה שאני דואג לה, היא תמיד תבוא ותאמר שהיא לא באמת מרגישה.. מה שכמובן פוטר אותה אוטומטית מלעשות עבורי משהו. וכשאני אומר לה שאני מנסה לגרום לנו לעלות על דרך המלך אבל אני לא יכול לעשות זאת לבד וגם היא צריכה לתת לי להרגיש שהיא רוצה את קירבתי, אז היא תאמר שהיא מכבסת עבורי ? הצפיה שלה זה - שאני גם יעבוד ויפרנס וגם בבית יעשה הכל, ולכל דבר יש לה את המשפט "יש גברים שעושים גם את זה" וגם מבשלים וכו'... ומסוגלת לומר "אתה נתת לי כתובה ולא אני לך", (כלומר אני לא חייבת לך כלום, ואם אני כבר עושה עבורך משהו אז זה בחסד). נמצאים בטיפול זוגי כבר קרוב לשנה, (אציין - שהמטפל הינו "איש מקצוע" משכמו ומעלה, שגם איכפת לו ברמה האישית ממה שקורה בינינו, והוא אפילו משקיע שעות בטלפון "ללא תמורה"). ושום דבר מהותי לא משתנה, אני חושב שהדבר היחידי שהשתנה זה - שאני אולי פחות לוקח ללב, ומה שהיה בהתחלה זה שהיא עשתה טובה שהסכימה לבוא לטפל (לפני שנה היא עשתה רושם שהיא מיואשת ולא רוצה אפילו לטפל) אז אולי היום "הרצון" קצת יותר שוויוני. וחלק מההדרכה שקיבלנו זה שבלב הנוכחי של התהליך בנושא האישות, שזה יבוצע מהר ופעמים בודדות במהלך החודש (כלומר עבורי בלבד, וללא שום דרישה או צפיה). והגרוע ביותר בחיי אישות, שהיא שונאת את זה שנאה איומה ואם היא מסכימה שנהיה ביחד זה אך ורק עבורי ולפני זה היא מטילה עלי מטלות בבית, ואז כשנמצאים יחד, אז היא כל הזמן רוטנת ומתפרצת עלי שמהר לסיים וזהו, ואין לה שום צורך בזה והיא רק צריכה לתת את הגוף שלה... ואני נלחם על שמירת הברית עוד מאז הייתי צעיר מאוד, וב"ה אני מצליח, ומה שקורה זה שאני פשוט נכנע לדיקטטורה כי אין לי ברירה ואולי זה הרע במיעוטו, אבל כיום זה אפילו יותר גרוע, (אציין שבתחילת נישואינו זה לא היה כך, היא הייתה משהוא אחר. אבל היא לא הייתה יוזמת או משהו כזה מה שגם מאוד הפריע לי) , ואני למדתי רק לוותר ולוותר ובמקום שהדברים יגרמו לה לעשות שינוי עם עצמה, אז השינוי שאני מרגיש אצלה זה לכיוון השלילי. ואני מרגיש (וכנראה שגם היא וגם המטפל) שהטיפול פשוט תקוע. ואני מרגיש שאני נגמר, השבועות חולפות והחודשים והנה כמעט שנה, וזה הפך להיות סוג של "חלק מהנוף של החיים" שהולכים פעם בשבוע לטיפול וחוזר חלילה... יכולים להיות ימים רגועים, אבל זה יקרה רק אם אני יוותר על כל ה"אני" שלי בכל תחומי החיים ויעשה עבורה הכל, ואשיג עבורה כסף יש מאין, ולא יפגע משום פגיעה שלה, ויתן לה את כל הבמה של החיים, אז אולי אולי אולי היא תעשה טובה ותאמר בטיפול שקצת יותר רגוע, כאילו זה רק התפקיד שלי לגרום לרוגע... אבל אני לא מרגיש כמעט שום השקעה בי או מחשבה עלי, אלא רק תאמר שאני לא רואה את מה שהיא עושה, (כמו לכבס וכו' כנ"ל), כאילו אני מרגיש שבתמורה להיותי מלאך אני מקבל דברים בסגנון "בגד מכובס", ואם אני אהיה רק "אדם" (כלומר - לא מלאך), אז אני לא ראוי לכלום, (אני לא חושב חלילה שהיא אדם רע, אני חושב שגם היא מאוד סובלת, ואני גם חושב שהיא בפנים אדם טוב מאוד). היא אומרת שהיא רוצה "שקט", וההרגשה שלי ששקט הכוונה כזה מהסוג שאני מלאך כנ"ל). אני צריך להיות מלאך כדי שאולי יהיה מצב רגוע, ("האיזון" של הנתינה והמחשבה על השני כמעט לא קיים, כלומר - אם אני יהיה במצב של "מקסימום נתינה ו-וויתור, היא תהיה במצב של "מקסימום דרישה וקבלה ובמקביל תגדיר את המצב כ "מעט רגוע", ולא תעשה שום צעד לקראתי, מצב שמייאש אותי לגמרי). ואומרת גם שבעל הוא "המשפיע" ואשה היא "המקבלת"... וגם בתחום הכלכלי, אני עובד ומרוויח משכורת X שאפשר לחיות איתה בכבוד, אבל צריך להתנהל בתבונה וביחד, והצעתי לה, אבל עושה רושם שהיא מעדיפה לעמוד מהצד ולדרוש, ובמקביל לומר שאני מתעלל בה כלכלית, ואני עומד חסר אונים מול החודשים שעוברים ונגמרים במינוס ביחס להכנסות. ויכולה לומר ש"אשה עולה כסף. ואני לא יודע מה לעשות עם כל הבלאגן הזה אני כבר לא מצליח להבדיל בין חובותיי כבעל לבין ניצול (והיא מרגישה שתמיד אני יכנע לה, ואבוי לי אם לא, אני יזכה לעונשים במיוחד בתחום האישות בטענה של אי מסוגלות). ואני לא מסוגל לחשוב חלילה על פירוק, כי הלב שלי נקרע אבל פשוט נקרע נקרע לגזרים במחשבה על הילדים. אני לא יכול בשום אופן לדבר איתה על כלום וכמובן לא על המצב בינינו, (אין תיקשורת) אם אני מנסה לדבר איתה בצורה ובזמן הכי נינוח ורגוע, היא מיד נדרכת ואומרת "לא רוצה לדבר" "אין לי כח"... כך שאפילו לדבר איתה על עצמינו ועתידנו אני לא יכול. אני מרגיש שהיא לא מסוגלת להתמודד עם מציאות כשלהיא במישור הפיזי/מציאותי, ויותר נוח לה לחיות בהתעלמות הזאת כאשר כל הציפיה היא ממני... (למרות שניסיתי את כל סוגי הגישות הרכות והנעימות שאפשר לתקשר דרכם עם אדם), אפילו ניסיתי לסגנן לעצמי חיים של נתינה ללא צפיה לקבלת תמורה, אבל זה לא עובד כי זה רק מקבע את המצב. אני מרגיש תסכול איום, ואני לא יודע כבר מה לחשוב, (התחלתי להרגיש הרבה אדישות והשלמה עם המצב). אבל אני לא חושב שאפשר להשלים עם מצב כזה. ובמקביל לכל מה שכתבתי כאן - עושה רושם שגם לה לא טוב, והיא יכולה גם לבכות לפעמים שאני משגע אותה. (הכוונה - כאשר אני דורש מינימום של חיים זוגיים נורמליים אז אני משגע אותה, "היא רוצה שקט ובלי לחץ.."). אני מרגיש שאם אני ידבר איתה על לנסות אולי להחליף למטפל אחר (וניסיתי בעבר) אז היא וודאי לא תרצה (כי זה מרגיש שהיא עשתה טובה לאנושות כולה בזה שהיא הגיעה לטיפול). וגם המטפל הינו מאוד מאוד מקצועי ומסור. המצב פשוט קיבל קיבעון הזוי שחוזר במעגליות מובנית ואני לא מצליח לראות כיצד לפרוץ את זה. אני רק מבקש האם אני יכול לקבל איזה שהם טיפים כיצד לנהוג אני בעצמי בבית ולגרום לשינוי המיוחל גם אצלה ? בתודה רבה מראש וסליחה על אורך השאלה.

לבדוק אפשרויות אחרות

לשואל שלום וברכה, אתה מתאר מצב מאוד קשה ובלתי נסבל. כאשר טיפול נתקע צריך לבדוק מדוע - ואולי לפתוח את הראש לכיווני חשיבה אחרים. לפעמים אנחנו בטוחים שדבר מסויים הוא הוא הבעיה, ומנסים לעבוד עליו בכל הכוח, ושום דבר לא זז. במצב כזה חשוב לשנות כיוון, לנסות ולבחון את הדברים מחדש. יתכן שכן כדאי לפנות למטפל אחר שיוכל להביט על המקרה ולהאיר דברים נוספים, שאולי המטפל שלכם לא ראה (וזה עדיין לא אומר שהמטפל שלכם לא היה טוב, זה יכול לקרות לכל מטפל). הייתי ממליצה לבחון את האפשרות לפנות למטפל בשיטה הקוגניטיבית התנהגותית . תוכל לקרוא על השיטה הטיפולית הנ"ל באינטרנט, ולבדוק אם היא מתאימה לך. כדאי גם לחשוב על אפשרות של טיפול פרטני לך או לאשתך. אלו הן הצעות נוספות, שכדאי לתת עליהן את הדעת. אבל להתייאש בפירוש אסור. נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית

"נגיעות אסורות"

שלום ביתי בת החמש יצאה לפני כיומיים לשחק עם שניים מבני השכנות שני בנים בגיל 6. כשחזרה לאחר כעשר דקות שאלתי אותה איך היה והיא ענתה שזה סוד... דובבתי אותה ולבסוף היא ספרה שהבנים הורידו את המכנסיים שלהם ואח"כ "עזרו" לה להוריד את החצאית ונגעו בה ואמרו שזה משחק... הילדה כשספרה זאת אמרה שהם עשו דברים לא צנועים ומפחידים.... מאז איני רגועה כלל ידעתי את האמהות . אשמח לקבל עצה מה לעשות האם עליי לערב גורם מקצועי או משהו אחר לחלופין.. תודה מראש שירה

לפנות לעמותת "שלום בנייך"

יפה עשית שידעת את האמהות של הילדים. חשוב שתקבלי ייעוץ או הדרכה מאיש מקצוע המבין בתחום בכל הנוגע למה שקרה, ובנוגע לאופן ההתייחסות שלך למקרה. השיחה תעזור לך גם להוריד את רמת החרדה. אני ממליצה לך לפנות לעמותת "שלום בנייך" - עמותה שאנשיה מהמגזר הדתי, ומטפלת במקרים הללו. מספר הטלפון שלהם 9595*. הפניה יכולה להיעשות באופן אנונימי. ברכה והצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה

ריח פה דוחה

בני הבכור בן השבע עשרה וחצי, הוא בחור ישיבה מוכשר, מנצל את הזמן עד למקסימום ואולי בצורה מחמירה מידי, הבעיה היא שיש לו ריח פה דוחה מאוד, כשאני מעיר לו על זה הוא נפגע מאוד כי לטענתו הוא מצחצח שינים כל יום, ובכל זאת זה ממשיך, הוא מגיב בחריפות יתר כשמעירים לו על זה, אבל אני רוצה לטובתו שיהיה לו חברים ואהדה, מה לעשות אולי זה בא מלחץ נפשי? איך אפשר לפתוח את הנושא ואצל מי לטפל?

הבעיה של מי?

שלום וברכה, רציתי להסתכל על השאלה שלך מזווית קצת שונה. אתה מספר כי - "הבעיה היא - שיש לו ריח פה דוחה מאוד". אתה מספר בעצם שיש כאן בעיה. והשאלה שאני חושבת שאתה צריך לשאול היא - של מי בעצם הבעיה, האם הבעיה היא שלך או שלו? כרגע, איך שהדברים נראים, לבן שלך אין שום בעיה, משום שאם הוא היה חושב שיש לו בעיה, כנראה שהוא היה רץ לטפל בה. אלא מה, לך יש בעיה שלבן שלך יש "ריח פה דוחה מאוד", וזה קצת מכניס אותך ללחץ שאולי בגלל זה חבריו יתרחקו ממנו ועוד כל מיני תסריטים שעוברים לך בראש - מה יהיה איתו? איך הוא ימצא שידוך? מה יגידו עלי או מה יחשבו עלי? ומי יודע, אולי הבעיה הזאת תשאר לנצח, וכו' וכו'. ואז אנחנו נכנסים למן מערבולת של לחץ ומתח, ואז מגיבים בכל מיני דרכים פוגעות. בהמשך אתה אומר "אני רוצה לטובתו..." - אבל כאשר אתה פוגע בו, האם זה לטובתו? כאשר אנחנו רוצים בטובתו של השני אנחנו בהחלט לא עושים לו רע ולא פוגעים בו. אני מאמינה גם שכאשר הבן שלך מגיב בחריפות זה לא עושה לו טוב, אח"כ הוא מרגיש עם עצמו רע, ואז גם הדימוי העצמי והערך העצמי שלו יכולים להיפגע, ואז את אשר יגורת בא לך. אני גם הייתי מציעה לך לנסות להיזכר מתי בפעם הראשונה המחשבה זאת עלתה בך "לבן שלי יש ריח פה דוחה מאוד" - או מתי בפעם הראשונה גילית שלבן שלך יש ריח פה דוחה מאוד. עם קצת חיפוש אולי תגלה את הסיבה האמיתית לבעיה. בהחלט יכול להיות שהריח בא מלחץ נפשי - האם יתכן שמופעל על הבן שלך לחץ מיותר מצידך או מצד גורם אחר? אולי הציפיות שלך ממנו הן מידי גבוהות? אולי הוא מנסה לרצות אותך בזה שהוא משקיע בלימודו, אבל אתה משדר לו שאתה מאוכזב ממנו? לאור האמור, הייתי ממליצה להוריד קצת מהלחץ ומהביקורת על הבן. אני מאמינה שהקב"ה ימצא דרכים אחרות כדי להעביר לבן שלך את המסר לגבי הבעיה "שלו", ומאוד יכול להיות שברגע שתרפה קצת ותוריד ממנו את הלחץ המצב ישתפר מאליו. ברכה והצלחה נאוה סבג מנחת נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

אני שבורה

ב"ה שלום רב לעוסקים במלאכת הקודש, אני בחורה בעלת תשובה אשר מתקרבת לגיל 29. נמצאת בתשובה כ-6 שנים, כאשר במהלך התהליך היו ירידות ועליות. אני נפגשת למטרת נישואין ב-4 השנים האחרונות, אך לצערי ללא הצלחה. לפני כ-3 שנים היה קשר רציני, אולם בשל בעיה בריאותית קשה בצד השני הקשר לא הבשיל לחתונה. עבר זמן עד שהתאוששתי משברון הלב הזה... אבל זה עבר בעזרתו של הקב"ה. כיום אני שוב שבורה. לא האמנתי שזה יקרה לי שוב. הכרתי בחור טוב לב שמוצא חן בעיניי, אולם הקשר עלה על שרטון בשל פערים דתיים. הבחור מפחד להתקדם בדת, ואני מרגישה שהוא חוסם אותי במידה מסוימת. אציין שהוא בחור שומר שבת וכשרות מבית, אך לא מעבר לכך. השברון כעת מעט קשה יותר הפעם, מכיוון שלא חשבתי שאמצא את עצמי בגיל כזה עדיין בחיפושים, כ"כ תלושה. מה עושים? איך ממשיכים הלאה?

להיוועץ עם איש מקצוע

שלום וברכה, מאחר שאת בדרכך בתשובה, נראה מדברייך שאת עדיין לא יודעת מה את רוצה. הייתי מאוד ממליצה לך להיוועץ עם איש/ת מקצוע, שיבדקו יחד איתך מה בדיוק את מחפשת, לאיזה כיוון כדאי לקחת את החיפוש הזה. בנוסף חשוב מאוד שתקבלי הדרכה בתהליך התשובה שלך - שיהיה מי שילווה וידריך אותך. בהצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

לפרק את הנישואים?

שלום רב! רציתי להתייעץ.. אני נשואה 10 חודשים נולד לנו ילד לפני חודש. אלו נישואים שניים של בעלי חשוב לציין שיש לו ילד בן 3 מנישואים קודמים. אנחנו לא מסתדרים בייננו בכלל המצב החמיר מאז שהילד נולד, לבעלי יש רגשות אשמה על כך שהילד הראשון שלו חי בין שתי בתים (יש לו הסדרי ראייה רחבים), הוא נורא אובססיבי לגביו והוא משליך את זה עלי ועל הבן שלנו. הוא אמר באופן מפורש שאם לא אתייחס לילד שלו כאילו הוא הבן שלי הוא ידאג שהבן שלנו ירגיש בזאת ויתייחס אליו בהתאם כדי ליצור שיוויון בינהם, הוא מעניש אותנו על כך שהתגרש מאם בנו. וככה זה תמיד היה. עוד בהריון סבלתי ממנו המון ועל אף זאת ניסיתי לאחרונה המון פעמים להציע לו שנלך לרב שלנו ליישב עיניינים. עד עכשיו לא סיפרתי למשפחה יותר מידיי מה אני עוברת איתו אבל עכשיו כבר כל המשפחה מעורבת גם שלי וגם שלו ההורים שלי ראו ממנו התנהגות שלא ראו קודם. כרגע אני כבר מרגישה שיהיה יותר טוב לכולם אם נפרק את הנישואים, וגם לבן שלנו. מה נכון לעשות?

פירוק או הרכבה?

לאור שלום, פירוק נישואין הוא לא תהליך כל כך פשוט כמו שאת חושבת. לפירוק הנישואין יש השלכות מרחיקות לכת גם על בני הזוג וגם על צאצאיהם, ואת יכולה לראות זאת בתהליך שעובר על בעלך. אני חושבת שיהיה יותר חכם להשקיע את המאמצים ואת האנרגיה בבניית הנישואין ולא להשקיע את האנרגיה בפירוק הנישואין. בכל מצב אנרגיה תצטרך להיות מושקעת באחת מן הדרכים שתבחרו. אפשר להשתמש ברעיון של "פירוק" במובן של - פירוק המטענים השליליים שנוצרו ביניכם, ובנייה מחדש. זה מאוד מומלץ לעשות, וזה אפשרי לעשות בעזרתו של יועץ נישואין או מנחה נישואין מוכשרים. מרבית הזוגות הנישאים, בשנה הראשונה לנישואין, חווים קשיים, וזה טבעי בהחלט, צריך רק כלים להתמודד עם הקשיים, וזה אין לכם. הדרכה טובה תקנה לכם את הכלים החסרים ותעלה אתכם בע"ה על דרך המלך. בהצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

לא מצליחה לתקשר עם אמא שלי!

שלום רב! אני בחורה בת 25 ,יש לי בעיית תקשורת רצינית מאוד עם אמא שלי.קצת על המשפחה מאז שאני זוכרת את עצמי הורי לא ניהלו תקשורת בריאה בינם ולא בין הילדים ,הכל הלך בצעקות בחוסר הבנה בסיסי וחוסר רצון להשתנות ,מה שחוויתי כילדה זה המון תסכול אי הבנה וכעס מאד גדול שהם מנהלים ויכוחים ומריבות מולנו הילדים ,לא יודעים להתמודד ולפתור בעיות,לא הייתה בבית סמכות הורית ומשמעת, ובעיקר מה שיצר היום ריחוק רגשי מאוד גדול ביני לבינה.היום לאחר שנים שבניתי את עצמי והשלמתי עם העובדה שאין לי דמות של אמא בחיים ,אני מנסה כמה שפחות להיכנס איתה לעימותים וויכוחים וזה לא הולך לי,אני כל פעם מחדש מנסה לתקן אותה ולהסביר לה כמה היא לא מודעת לעצמה אני יודעת שאני לא נוהגת נכון כי היא לא תשתנה ,אבל כל פעם אני נופלת בפך ,היא ניגשת אלי לדבר על משהוא שקרה ולא מבינה שהכול קשור אחד לשני ושפותרים בעיות מהשורש ואני מתחילה עם הרצאות ומנטרות קבועות ושתינו יוצאות מתוסכלות כי שוב השיחה הגיעה למבוי סתום,השאלה שלי היא איך לשנות את עצמי מולה בזמן שהיא נגשת לתקשר איתי,בלי לצאת מהכלים ?? תודה מראש!

תיקון עצמי

לחני שלום וברכה, את כותבת "... השלמתי עם העובדה שאין לי דמות של אמא בחיים" - אבל לפי דברייך בהמשך אני רואה שאת נלחמת בכל כוחותייך על אמא. (אנחנו לא כל כך מהר מוותרים על אמא), אמא מאוד חשובה לך ואת אוהבת אותה, והראיה - שאכפת לך ממנה ומההתנהלות שלה. את מאוד רוצה שהיא תשתנה. את אומרת שאת מבינה שאת לא יכולה לשנות את אמא, ואת צודקת. אנחנו מנסים ליצור את הורינו מחדש כלבבנו, אבל זה לא הולך, כי זו לא הדרך. הדרך היחידה ליצור את הורינו מחדש, היא ליצור את עצמנו כלבבנו - ההורים שלנו קיימים בתוכנו, הדמויות שלהם חיות בתוכנו - הם אנחנו. את אותן הדרישות שאת דורשת מאמך, דרשי מעצמך, כך בעצם תצרי אותה מחדש. על זה נאמר "בן מזכה אב". ע"י שהבן משנה את מעשיו לטובה, כך הוא בעצם מזכה גם את אביו. ואני חושבת שמתאים לומר את זה גם לגבי בת ואם. האם חשבת פעם מהם הרווחים שאת משיגה כאשר את מתווכחת או מנסה לתקן את אמא? חשבי על כך, היי כנה עם עצמך, ורשמי לעצמך לפחות 4 רווחים שאת משיגה כשאת מנסה לתקן את אמא. מה עלול לקרות אם תפסיקי את הוויכוחים עם אמא או אם תקבלי את אמא כמות שהיא? הייתי מאוד ממליצה לך לגשת לפסיכותרפיסטית וללבן יחד איתה את הקשיים שלך. אני שומעת המון כאב וכעס, מבין השורות, כלפי עצמך וכלפי אמא, וכדאי מאוד שיהיה לך עם מי לדבר על הכאב ולהשתחרר מן הכעסים. בהצלחה! נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

התפשרתי בנשואי ולקחתי בחור עם בעיות פוריות

אני ובעלי נישאנו לפני שנה וכבר לא ממש צעירים במהלך ההכירות בשידוך התברר לי שלבעלי היה סרטן וזה פגע לו בפוריות. בתחילה השידוך ירד ואח"כ חזרנו אחד לשני וקיבלתי החלטה להתחתן איתו למרות הכל. כרגע אנחנו מתחילים בהליכי טיפולים. הרבה פעמים יש לי רגשות חרטה על הנישואים ומאוד פוחדת שהוא יהיה עקר ממש. כל פעם שיש איזה וויכוח או ריב מיד העינין הזה עולה לי בראש שעשיתי טעות כיצד אפשר להתגבר על זה??

תמיכה רגשית בתקופת טיפולי הפוריות

שלום וברכה, אינני יודעת במה כרוכים טיפולי הפוריות שאתם עוברים כרגע, אך ודאי שזו תקופה לא קלה מבחינה רגשית, לא לך ולא לבן זוגך. לכן הייתי ממליצה מאוד שתקבלו תמיכה רגשית בתקופה של טיפולי הפוריות מאיש מקצוע במקום מגוריכם. ברכה והצלחה! נאוה סבג הנחיית נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

חיי אישות

שלום אנו נשואים מספר שנים עם ילדים. בעלי סובל מבעיה רפואית מסויימת שמאפשרת לו חיים רגילים אבל גורמת לקשיים בתפקוד המיני. על רקע זה חוינו קשיים בקיום חיי אישות מתחילת הנישואים. בזמן האחרון התדירות ירדה מאוד לפעם בחודש. הדבר מאוד מפריע לי ומעציב אותי. אני מנסה לגלות רגישות כלפי בעלי אבל הוא מצידו מעדיף להתעלם מהבעיה וסרב בעבר להתייעץ עם רופא. לפני שנה גיליתי שהוא לקח כדורים שיעזרו לו מבלי לספר לי. עד היום אני לא יודעת על כך פרטים. יש בינינו גם מתיחות באופן כללי ואני מרגישה שאם לפחות היה העניין האינטימי זה היה מפצה על כך וגם גורם לו יותר לרצות בי ולהשקיע בקשר. כמו כן, מצד שני, אם היתה יותר אינטימיות מסוג אחר כמו שיחות, שיתוף, מגע אוהב גם ללא המצוה עצמה היה לי יותר קל להשלים עם החסר. זה יוצר אצלי גם משבר באמונה. תמיד ידעתי שחיי אישות זה מרכיב חשוב ביחסים וקשה לי להשלים עם החוסר הזה. רבנים ששאלתי היו בגישה שאין מה לעשות וזה קשה לי כי איך זה מתיישב עם מצוות עונה. אני מנסה לחשוב מה אם חס ושלום הבעל חולה במחלה קשה יותר אז מתמודדים עם מצב קשה בהרבה אבל זה לא מנחם אותי. החיים שלנו כביכול נורמליים ואף אחד לא מתייחס למצוקה שלי למרות שהיא מרגישה משמעותית. כך שאני בעצבות ומרמור מהמצב ולא יודעת מה לעשות. אולי יש לכם עצות בשבילי תודה

יש מה לעשות

שלום וברכה, יש ויש מה לעשות בנדון. אפשר לעזור לך בהדרכה גם ללא נוכחותו של בעלך. את רק צריכה לרצות להיעזר. בהצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

איך להתייחס לכך שהבעל קם בבוקר מאוחר ומתפלל בד"כ בבית בשעות מאוחרות?

איך להגיב/להתייחס/לקבל מצב בו הבעל קם בבוקר ברגע האחרון לפני שיוצא לכולל ובדרך כלל לא מספיק להתפלל ולהניח תפילין אלא עושה זאת אחר הצהרים או בסמוך לשקיעה. לי זה מאוד מפריע ואני משתדלת שלא להתערב. אבל הרבה פעמים זה מתפוצץ ואני מגיבה בצורה לחוצה. יש לציין שהוא מודע לכך שאני רוצה שיקום בזמן ויתפלל בציבור אבל תכל'ס הוא לא מצליח. הייתי רוצה לקבל תשובה: א. שתרגיע לי את נקיפות המצפון ושתוציא אותי מהלחץ שזה מכניס אותי. ב. איך אפשר לעזור לו באמת לקום בזמן, ולהגיב בצורה הנכונה. בתודה מראש

לא להגיב/לא להתיחס/לקבל

שלום וברכה, את שואלת - איך להגיב/להתיחס/לקבל מצב....? ואני אומרת - לא להגיב, לא להתיחס, לקבל את המצב. נקודה. חוץ מזה, אני בטוחה שלבעלך לא נעים להיות במצב הזה, הוא מספיק בוגר בשביל לדעת אם המעשים שהוא עושה הם ראויים או לא ראויים, הוא לא צריך אותך בשביל שתגידי לו את זה. האמיני לי. אני בטוחה שהוא מייסר את עצמו ויש לו נקיפות מצפון משלו. יתכן גם שכשאת מעירה את מעירה בצורה פוגענית ואז ח"ו את עוברת על מצוות "לא תונו איש את עמיתו". כשאת בעסק של בעלך - מי נמצא בעסק שלך? - מי בודק אצלך אם הכול בסדר, אם את מתנהלת על פי ההלכה. כשאת בעסק של בעלך - כשאת תופסת את המקום שלו, אני בטוחה שהוא לא נמצא שם, והעסק שלך גם הוא נשאר ללא השגחה. על זה נאמר - הפוסל במומו פוסל - כדאי מאוד שתחזרי לעצמך ותתחילי לעשות עבודה על הדברים שבהם את חסרה. בנוסף, חשוב שתמקדי את ההסתכלות שלך בדברים הטובים שיש בבעלך. ואני בטוחה שיש הרבה. כשאת תראי את הטוב בבעלך, אני מאמינה שגם הוא יראה את הטוב שבו, ובע"ה יחזור בתשובה. בהצלחה! נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

בעיית תקשורת קשה ביננו

שלום נשואים 8 שנים עם ילדים. כל פעם שבעלי פוגע בי - אני מציבה לו מראה למה שעשה, מסבירה שפגע, ומבקשת בפירוש שיתקן. פעם הייתי נותנת לו לנחש - היום אומרת הכל. אני מצפה ממנו שיתן יחס אישי. לפחות בימים של מקווה, לפני חג, בימי הולדת, ביום נישואין. אבל הוא מחפש את הפתרון הקל - קונה משהו וזורק לי על השלחן או שנותן לי שניה לפני שיוצא מהבית. למשל נהוג במשפחתי לחגוג את השבת של יום ההולדת בארוחת עוגות חגיגית בבוקר השבת. בימי הולדתו תמיד המשפחה שלי מתכנסת וחוגגים לו, פעם הפתעתי אותו בנסיעה ליום ספא ולילה במלון. ביום הולדתי האחרון הוריי לא יכלו להגיע. חברים הגיעו בליל שבת ובעלי אמר שקנה פיצוחים כדי לחגוג איתם את יום הולדתי. בפועל - הגיש פיצוחים ושכח לציין את יום הולדתי. כשהערתי - אמר שלא מבין איך שכח לציין את זה, טעות שלו והוא יתקן. כך הבטיח. בצהריים נתן לי את מתנתו כשהייתי עם פיג'מה וכאב ראש במיטה, ואחריה אמר לי - קומי אנחנו צריכים להשתתף בקידוש של... ואת חייבת לבא קדימה. נתן לי את המתנה כדי להוציא אותי מהמיטה בשביל הצורך שלו שאגיע לקידוש. עד צאת השבת לא חשב להגיד לי אפילו מזל טוב, וכשהערתי לו על כך אמר - אה, נכון, אז תברכי אותי מהר אני צריך לצאת. במוצאי השבת אמרתי לו שנפגעתי מכך שלא התייחס ליום שלי, והוא החליט פשוט להתעלם ממני. כמה שאמרתי שאני פגועה ומצפה ליחס כל שהוא - הוא התעלם ממני והמשיך לשתוק. רק אחרי שבוע של מריבות אמר שטעה, והבטיח שיחגוג לי בתאריך הלועזי. בתאריך הלועזי - ערב שלם הסתובב איתי לסידורים, ובסוף הגענו הביתה והוא קלט שעדיין לא התייחס אליי. אז הזמין אוכל הביתה, אכל והלך לישון. ושאלתי אותו - למה גם היום לא חגגת לי ? הרי הבטחת, אנחנו שבועיים רבים על קצת יחס, גם כשבסוף אתה עושה משהו - אתה לא אומר מזל טוב, לא מתייחס אליי . עוד פעם אמר שטעה ולא מבין איך שכח שהארוחה לכבוד יום הולדתי. סליחה שפירטתי עניין כזה טיפשי, אני לא באמת צריכה מסיבה עם בלונים. אני פשוט צריכה יחס, שהבן אדם שחי איתי יחשוב לציין מאורעות בחייים שלי. שיקדיש קצת מחשבה ויחס אליי. שלא יסתובב רק סביב עצמו (תברכי אותי - בשביל זה נועד יום ההולדת שלך, תצאי איתי לקידוש - בשביל זה אני אנסה ל"שמח" אותך עם מתנה). הוא אומר שהוא אוהב אותי, אבל ההתעלמות שלו מהצרכים שלי, מהרגשות שלי, מהכעס, מהתסכול שלי היא בלתי נסבלת. אחרי שאני מתפוצצת ומביעה את התסכול שלי בכעס - הוא אומר שהוא לא יכול להתקרב אליי אחרי שהטחתי בו מילים. בקיצור המצב הוא שאם אני מדברת בעדינות - הוא מתעלם, וכשאני כבר כועסת - הוא מוצא תירוץ לא להתקרב אליי כי אני לא פנויה לקבל את סליחתו. יעוץ - הוא לא מוכן בשום אופן, ניסינו כמה פעמים ללא הועיל. מצד שני אני יכולה לא לצפות לכלום, אבל אני יודעת שאז גם לא אתן כלום, ואני לא יכולה לחיות עם אדם בלי רגשות. עדיפים גירושין.

שיטת "העבודה" - עבודת המידות

שלום וברכה, אם הבנתי נכון, אז מה שהכי מפריע לך זה ש "בעלי מתעלם מן הצרכים שלי ומהרגשות שלי". נשמע מדברייך שיש לך ציפיות מבעלך להתנהגות מסוימת - ורק אם אותה התנהגות מסוימת מתקיימת את מרגישה מוערכת ואהובה, ואם לא, אז את מרגישה נורא. המחשבה הזאת "בעלי מתעלם מן הצרכים שלי ומהרגשות שלי" ממש מנהלת אותך ואת חייך. היא גורמת לך להרגיש רע, ולהגיב כלפי בעלך בצורה לא כל כך נעימה, לחשוב עליו מחשבות לא טובות ולחשוב על עצמך מחשבות לא טובות, וכו', ואז את עוד יותר מרגישה רע וכן הלאה על זה הדרך. אני מזמינה אותך לחשוב ולראות את הדברים ממבט קצת אחר - ולצורך כך אני משתמשת בשיטה המדהימה של ביירון קייטי - שיטת "העבודה" - שיטה לחקירת מחשבות. ביירון קייטי אומרת שאנחנו סובלים כאשר המחשבות שלנו מתווכחות עם המציאות. המציאות היא כך וכך, ואנחנו נלחמים לשנות את המציאות, שלא תמיד בשליטתנו. אומנם אני לא אעשה איתך כאן את כל התהליך, אבל אני אשתמש בחלק מן התהליך, יותר נכון בסופו של התהליך שבו אנחנו הופכים את המחשבות: ההיפוך הראשון הוא שלילת המחשבה: "בעלי לא מתעלם מן הצרכים שלי ומהרגשות שלי" - ואת צריכה לתת שלוש הוכחות לפחות ל 'למה זה נכון' - למה זה נכון ש"בעלי לא מתעלם מן הצרכים שלי". למשל: הנה, הוא בכל אופן קנה לי מתנה, וזה אומר שהוא לא התעלם מן הצרכים שלי. ההיפוך הבא הוא ההיפוך לאחר: "אני מתעלמת מן הצרכים ומן הרגשות של בעלי" - וגם כאן תבדקי עם עצמך למה המשפט הזה נכון. הביאי לפחות 3 הוכחות לכך שהמשפט נכון, איך את מתעלמת מן הצרכים של בעלך. למשל, לפעמים אנחנו כל כך שקועים ברגשות שלנו, שאנחנו שוכחים שגם לשני יש רגשות, שגם לו יש רצונות, שגם הוא בן אדם - ויש כאן משום התעלמות ממנו. ההיפוך האחרון הוא ההיפוך לעצמי: "אני מתעלמת מן הצרכים ומן הרגשות של עצמי" - ולמה זה נכון. למשל, אחד הצרכים שלי זה להיות רגועה, ובזה שאני נותנת למחשבה הזאת לנהל אותי, אני מתעלמת מהצורך הזה של להיות רגועה. אני בטוחה שלאחר החקירה תגלי דברים מפתיעים, ותוכלי לראות את המציאות בצורה הרבה יותר ברורה. בהצלחה! נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

לאיזה יעוץ לגשת

אני נשואה 13שנים + 4ילדים אני ובעלי שונים לחלוטין הן במנטליות והן הרקע שמימנו אנו מגיעים בקיצור שיא הניגוד עברתי המון משברים בזוגיות ואני מיואשת כל פעם יש פיצוץ רציני ואז משלימים וממשיכים את החיים הגעתי למסכנה שאני לא רוצה ליסבול יותר טלגשת ליעוץ בעלי כבר שנתיים שנחשף לפייס בוק ורכש המון חברים עד ליפני שנתיים הוא לא היהי יוצא מהבית וכיום הוא יוצא בלי סוף ומושפע מהם....היו פעמים ששמעתי אותו משוחח עם נשים וזה מפריע לי מאוד. כל המשברין שהיו לנו השפיעו גם נפשית עליי אני מרגישה שאני לא חיהי את עצמי אני רק שקועה בו מה הוא עושה לאן יוצא ומאוד מאוד ממורמרת הוא חיי את חייו כיביכול כל אחד חי בעולם שלו אני רוצה לטפל גם בזוגיות שלנו שאהבה גם מתחילה לדעוך והמון מריבות ואני לא משקיעה מספיק בילדות שלי וגם לטפל בעצמי המון פעמים אני במצב נפשי ירוד ובוכה המון לאחר הלידה ליפני שנתיים עקב כל העומס הנפשי זה רץ והייתי בוכה המון לקחתי טיפות הומופטיות וזה עבר לי אחרי שבועיים בערך והכול בעזרת התמיכה של המשפחה שלי אני מחפשת יעוץ זוגי שמשלב גם טיפול פסיכולוגי בתחליה הייתי רוצה להגיע לבד ליעוץ להגיד כל מה שמפריע לי ואחר כך לנסות להביא גם אותו כי אני לא יודעת כמה הוא רוצה לשתף פעולה זה ניראה שהוא הרים ידיים אשמח אם תחזרו אלי להציע לי למי לגשת......

טיפול רגשי או פסיכותרפוייטי

שלום וברכה, אני ממליצה מאוד לגשת לטיפול פרטני, כרגע, כדי להוריד את רמת החרדה, ולעשות איזשהו סדר במחשבות. כרגע את מוצפת רגשית ואינך יכולה לחשוב בבהירות. אפשר לעזור לך גם ללא נוכחות בעלך. יחד עם איש מקצוע תוכלי גם לסלול את הדרך ולהביא גם את בעלך לטיפול. בהצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

כלים לחינוך

שלום רב ,הרבה פעמים אני נתקלת בתופעות התנהגות של ילדינו ( בני 7 , 4 ו 3 וחצי ) שבהם אין לי ולבעלי כלים להתמודד איתם ,על פני אלו לא דברים חריגים אך אני מרגישה שאין לנו את הגישה הנכונה להשיג את הדברים מהילדים באסרטיביות אך בנועם . יוצא הרבה מאוד פעמים שאנו מאיימים ,צועקים לעיתים מכים ( פליק פה ושם) - ברור שזה לא מקובל עלינו בכלל,אך אנו נמצאים במצב של חוסר אונים . וכמעט כל בקשה מהילדים גם אם היא נעשית בנועם ( וכך תמיד אנו מתחלים את בקשתנו ) נתקלת בסירוב כמו: לא רוצה ,למה אני ,אני עייף ולעיתים גם התעלמות או משחק חתול ועכבר ברחבי הבית .הדבר מתיש מאוד ולאחר כמה פעמים שמבקשים בדרכי נועם והילדים מצפצפים אנו עוברים לצעקות איומים וכו' . ( הדברים הם דברים הקשורים בחיי היום יום בבית כמו : נא לאסוף את הצעצועים שפיזרתם בחדר , נא להגיע למקלחת עכשיו ,נא לצאת מהאמבטיה ,להתלבש בבוקר לפני הגן / ביה"ס או בערב לפני השינה ,להתקפל מגן השעשועים , לקום ולעזוב בית של חברים ששיחקו שצלם אחה"צ ) - לעיתים הדבר מגיע למצב שבו אנו מרגישים שהילדים פשוט לא שמים עלינו , וגרוע מכך הם מסוגלים אם אנו דורשים מהם בצורה תקיפה דברים לפנות אלינו ולדבר אלינו בחוצפה שלא מתאימה לגיל הזה כמו : אבא מטומטם ,אמא מגעילה ,אני שונא אתך , זוזי , לך מפה אבא ועוד כהנה וכהנה . אין ספק שאנו צריכים הדרכת הורים ( אנו גרים בי- ם ) אבל עד שנתחיל ,יש למישהו טיפים כיד לפעול בזמן נתון ולהשיג סמכותיות ללא הפעלת איומים ואיבוד עשתונות מצידנו . תודה מראש

להציב גבולות לילדים

שלום וברכה, לדעתי, אתם חייבים הדרכת הורים, ויפה שעה אחת קודם. יש איזשהו כאוס בכל ההתנהלות בבית. אין גבולות בין ההורים לילדים. אבל זה מתחיל קודם בגבולות שאתם מציבים לעצמכם כהורים. המילים הלא יפות שבהם משתמשים הילדים לא באו משום מקום. כנראה שהאווירה בבית היא אווירה לא מכבדת. יתכן שהם שמעו אתכם לא מכבדים האחד את השני, או לא מכבדים אותם, זה בלתי סביר שילדים בגילאים שכאלה ובכל גיל אחר ידברו בצורה כזאת להורים - ובניגוד לדברייך, ההתנהגות הזאת היא חריגה. אתם מתיחסים מידי בסלחנות לילדים, ולכן הם עושים מה שהם רוצים. ראשית, אתם צריכים להיות דוגמא אישית. שנית, אם ילד מגיב להורה בצורה כזאת "אמא מגעילה' וכו' הוא חייב לדעת שהוא ישא בתוצאות. אמא לא תדבר איתו עד שהוא יתנצל (ולא לוותר על התנצלות בשום פנים), ואמא תמנע ממנו איזשהו תענוג שהוא היה רגיל לקבל עד היום אולי ב"חינם". לגבי קיום הוראות של ההורים - אם ילד לא קיים הוראה של ההורה, גם כאן הוא ישא בתוצאות. למשל, אם הוא לא אסף את המשחק, המשחק יוחרם למשך תקופה מסויימת, אתם תמנעו ממנו דבר מה נעים וכן על זה הדרך. אפשר גם לעודד את הילדים על ידי פרסים. ילד שיאסוף את הצעצועים יצבור כוכבים, כל כוכב ייצג סכום כספי מסוים, ולמשל בסוף השבוע, יתאפשר לילד לקנות לעצמו בסכום שהצטבר דבר מה נחמד שהוא רוצה. אתם חייבים ללמוד לכבד האחד את השני. ולהיזהר גם בכבודם של ילדיכם. אחת המצוות היא מצוות חינוך. אתם לא יכולים להימנע מלחנך את ילדיכם, כי אז גם הם יכשלו בעבירות החמורות שכתובות בתורה, שאחת מהן היא כיבוד הורים. ושוב, אני חוזרת וממליצה לקבל הדרכה הורית. בהצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

שאלה

שלום וברכה! אנו נשואים כ-3.5 שנים ולנו יש ב"ה 2 ילדים החיים שלנו ב"ה סבירים והזוגיות שלנו בסדר לדעתי אך בעלי בא אלי הרבה בטענה שאני לא מספיק מקיימת איתו יחסים והוא זה שצריך כל הזמן לפנות אלי וכאילו אני לא רוצה בכלל(והוא באמת כל היום מקרקר סביבי כדי שנגיע לזה וזה נמאס ואפילו מגעיל) הרגשתי היא שהוא אולי צריך את זה יותר מידי וזה כבר הופך להיות נטל ממש הראש שלי לא רק עסוק בזה ולי נראה שהראש שלו כן עסוק בזה הוא כל הזמן מנגן לי את זה שאני לא רוצה איך גורמים לו לחשוב על דברים אחרים ואיך מורידים את המינון של הצורך הזה וזוגיות זה לו רק זה לתשובתכם אודה

לגשת ולקבל הדרכה בנושא

שלום וברכה, מן הדברים שלך עולה בי המחשבה שיש לך קושי מסויים בכל מה שקשור ליחסי אישות - נשמע שכל ההתיחסות שלך לאקט הזה היא כאל דבר מאוס. את מדברת על "נמאס" ו"מגעיל". האם תמיד הרגשת כך ביחסים איתו או שזו הרגשה של השנה האחרונה - כדי לברר את הקושי יש צורך לגשת לייעוץ. כשאת אומרת "הוא אולי צריך את זה יותר מידי" - מאיין את יודעת זאת? מי אמר שמה שהוא מבקש זה יותר מידי או פחות מידי? למה את משווה את זה? אלא מה, יכול להיות שבעינייך הדרישה שלו היא מוגזמת, כאשר משהי אחרת יכולה להגיד שהדרישה שלו בהחלט סבירה. בטיפול זוגי מגיעים לאיזושהי פשרה - בודקים מה הצרכים של כל אחד מבני הזוג ועוזרים להם לגשר על הפערים. לגבי השאלה האחרונה שלך - "איך גורמים לו לחשוב על דברים אחרים?" - אז אני אשאל קצת בציניות - למה את מתכוונת? אני יודעת שיש גברים שכאשר אין להם ברירה הם פשוט חושבים על דברים הרבה יותר גרועים, ואני מאמינה שזה הדבר האחרון שאת רוצה שיקרה, לא? "ואיך מורידים את המינון של הצורך הזה?" - האם שאלת את עצמך למשל "איך מעלים את המינון של הצורך הזה אצלך?" - כדאי מאוד לברר את זה. יש משהו בהתנהלות שלך שגורם לבעלך להגיב כך - את מתרחקת, אז הוא מנסה להתקרב, ואת עוד יותר מתרחקת והוא עוד יותר מתקרב - עד שזה "נמאס", את צודקת. צריך פשוט לשנות את דרך ההתנהלות, גם שלך וגם שלו, ולכן שוב, אני ממליצה לכם לגשת ולקבל הדרכה בנושא. בהצלחה! נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי ייעוץ בנושא אישות

לספר הכל המשך

שלום עליכם קראתי את העצות שלכם ממש יפים בקשר מה שאתה לא אוהב אל תעשה לאישתך שני מומחים שכתבן לי הם לספר לאישה מה שעבר עלי בגמרא רשום "אם רבת עם חברך אל תספר לאישה מתוך כך היא תזלזל בך " האם אני יכול לספר לאישה שרבתי עם אחי גיסי כדי להפיג מתחים לא התנהגו אלי בצורה יפה האם ירד ערכי בעינה . תוד ה רבה

מי האיש החפץ חיים - נצור לשונך

בספר "נצור לשונך" מפורטים ההלכות לגבי השאלה שלך, אני אציין בקצרה את חלקן: א. "לשון הרע על קרובים... - אין לדבר לשון הרע על קרובים - גם אם לפעמים אין אדם מקפיד כשמישהו מקרוביו מדבר בגנותו, ולמרות שפעמים רבות מתכון המגנה את קרובו לטובתו ולא כדי להזיק לו, אין בכל אלו היתר לדבר לשון הרע...". ב. "המספר לשון הרע לקרוביו - אין אדם רשאי לספר לשון הרע אפילו לבני משפחתו הקרובים ביותר... לא יספר הבעל לשה"ר לאשתו ואשה לא תספר לשה"ר לבעלה....." - יש כמובן יוצאי מן הכלל, אבל זה צריך לעיין בהמשך הכתוב, ואין כאן המקום לפרט. ג. שמיעת לשה"ר כדי להרגיע את המספר - וכאן ההלכה מופנית לשומע ולא למספר. "קורה לעיתים שאדם מספר לשה"ר מתוך רוגז רגעי בשעת רתחה. העובדה שיש לו בפני מי לשפוך את מרירות לבו מרגיעה אותו ומפיגה את כעסו ולאחר מכן הוא כבר לא יחזור לספר זאת לאחרים (העלולים להאמין לדברי הגנאי שלו). במקרה כזה מצוה להקשיב לו ובכך אף מתרבה השלום בישראל, אולם על השומע לזכור כי אסור לו להאמין לדברי הגנאי שהוא שומע". בכל מקרה, השאלה שאתה מפנה לפורום היא שאלה הילכתית והינך צריך לשאול רב בנדון. לגבי השאלה שלך - אם ערכך ירד בעיני אשתך - לדעתי השאלה צריכה להיות מופנית אליך, האם ערכך ירד בעיני עצמך - האם תרגיש בן אדם יותר טוב, יותר מוצלח, לאחר שתספר את הדברים. לפעמים כשאנו מספרים לבן הזוג שלנו מקרה שקרה לנו, לא רק שהוא לא מרגיע אותנו, אלא הוא עוד מוסיף אש למדורה, חטא על פשע, ואז ההרגשה שלנו נעשית יותר גרועה. ומה לגבי אשתך - מדוע להרעיל את בארות הנפש שלה בסיפורים אסורים - האם חשבת עליה? מי האיש החפץ חיים... נצור לשונך. מה שאני עושה במקרה כזה, ואני מציעה לכל אחד לעשות זאת זה "קנה לך חבר" - שיהיה אדם נטרלי, שאיננו מכיר את הנוגעים בדבר, ושאינו אדם שיפוטי, שיקשיב לך ויתן לך עצה נכונה כיצד לפעול. בהצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

כיצד לחנך ילדה צעירה במשפחה דתית לצניעות כשאחותה הגדולה התחילה להתלבש באופן פחות צנוע?

אנחנו משפחה דתית.בתי,בת 20 ,מתלבשת פחות צנוע מהמשפחה. בתי בת ה 7 לובשת את בגדיה הקצרים ומשחקת מול המראה,כמובן שבחיי היומיום אני קונה לה בגדים צנועים.אני מרגישה לחוצה מזה.כיצד עלי לנהוג איתה כשבבית יש מסרים סותרים? תודה

משחקים של ילדים

שלום לשואלת היקרה, בתך לובשת את בגדיה הקצרים של אחותה ומשחקת מול המראה - וזה מלחיץ אותך מאוד. אני משערת שהמחשבה הזאת מכניסה אותך לסיפורים ואת כבר רואה אותה בעוד כמה שנים, וזה עוד יותר מגביר את הלחץ. חשוב שנעשה כל דבר ביישוב הדעת וללא לחץ. הלחץ מביא אותנו להתנהגות לא ראויה ולא רצויה. ולפעמים כשאנחנו מקפידים על מצווה מסוימת אנחנו יכולים להיכשל באחרת. הבת החמודה שלך משחקת בבגדים כמו שהיא משחקת בכל דבר אחר חדש - היא חוקרת את העולם. יחד עם זאת היא גם חוקרת אותך, ואת התגובות שלך. כנראה שהיא ראתה אותך מגיבה כלפי האחות הגדולה בצורה מאוד חריפה, והיא מנסה לבדוק את הדברים. כאשר היא משחקת עם הבגדים ה"לא צנועים" יש שתי אפשרויות להגיב. א. להתעלם - היא רק משחקת. את גם לא מתכוננת להיות בלחץ במשך כמה שנים בגלל זה, נכון? אנחנו לא יכולים לשלוט על מה שקורה כל הזמן. ב. כאשר היא משחקת עם הבגדים את יכולה לגשת אליה ולהתעניין במה שהיא עושה, ברוח טובה. אולי היא חשה את המצוקה שבה את נמצאת וזה מרגיש לה לא טוב, ולכן היא מנסה לבטא את המצוקה שלה במשחק. לכן, כדאי מאוד לדבר איתה על כך. ברגע שהיא תראה שאת רגועה בכל מה שקשור לנושא, היא גם תירגע, היא לא תעשה מזה עניין. הייתי מציעה לדבר כמה שפחות בנושא הצניעות בבית, לפחות לתקופת מה. לא להעיר לבת הגדולה בכלל. אומנם אפשר לקרוא סיפורים בשבת על הנושא, אבל מבלי לקשר את זה עם מה שקורה לבת הגדולה. ועם הבת הגדולה לדבר בנועם. היא כבר די גדולה וזו האחריות שלה איך שהיא מתלבשת. יש דברים נשגבים מבינתנו, אנחנו לא יודעים למה קורים דברים, ואנחנו לא יכולים כל הזמן להיות בשליטה. הדבר היחידי שאנחנו יכולים לעשות זה לתקן את עצמנו ולהתחזק. ברכה והצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

התיעצות בקשר לכלה שלמדה אצלי וחווה קשיים בחיי הנישואין.

שלום רב לכל הרבנים החשובים והמשיבים היקרים שמקדישים מזמנם למען שלמות הבית היהודי, תבורכו משמים! בשליחות הקודש שלי כמדריכת כלות, יש לכם חלק גדול. אני קוראת הרבה בפורומים ומחכימה מהם. ישר כחכם. רצוני להתיעץ בקשר לכלה שלמדה אצלי. כבר לאחר הארושין התחילו אצלה חששות וספקות, בתחילה בעקבות גילוי בעיה במראה החיצוני שלא ראתה קודם (מאת ה'). ואח"כ היא גם התחילה להרגיש שהם לא מדברים באותה השפה. ז"א הוא מדבר ישיר עד פוגעני והיא עדינה ושברירית. כיון ששמעתי ממנה שיש לה רצון להתחתן עמו למרות הנ"ל, ניסיתי לתת לה כלים להתמודדות ובניה. והיא הגיעה לחתונה שמחה. עכשיו, אחרי כשנת נישואין, כשאני מסכמת לעצמי את השיחות שלי איתה לאחר הנישואין. אני תוהה ביני לבין עצמי אם אין כאן אלימות מצידו, ואם מספיק שאני תומכת ומעודדת אותה לבנות תקשורת טובה ולהתמודד ?! ואנסה לפרט קצת. היא מרגישה פגועה ודרוסה מבקשות ודרישות ביום יום. ובמיוחד בהתנהגותו בענין חיי האישות. הוא דורש בצורה חזקה ובתדירות גבוהה (עד כמה פעמים ביום), בלי התחשבות ברגשותיה. היא מצידה לא מראה את רגשותיה הפגועים. ומאשימה את עצמה למה התחתנה איתו. בינתיים היא נכנסה להריון.. אני מנסה כל הזמן לדרבן אותה לפתוח את רגשותיה בצורה רגועה ונעימה כי "הוא לא נביא" ולא יודע מה קורה אצלה בפנים. ואני גם מנסה לעזור לה למצוא נקודות אור ושמחה בינתיים. ואיך לשמח אותו . היא אומרת שיש התקדמות בתקשורת, אבל אני מתרשמת שהיא לא מראה לו עדיין מספיק מה קורה איתה בפנים. ועכשיו אני חוזרת לשאלותי שבתחילה: איך אני מזהה אם מדובר באלימות מצידו, או שהתנהגותו נובעת רק מחוסר הבנה לרגשותיה ? התוכלו לתת לי כלים להחליט מתי מספיקה התמיכה שלי, ומתי צריך להפנות לעזרה מקצועית יותר ? אם זה חשוב לתשובתכם, אוסיף שאני מדריכה קרוב לעשור. וב"ה רואה ברכה בשליחות הקדושה. למדתי הדרכה במספר מקומות ואני קוראת המון. אבל לא למדתי בצורה מסודרת מעבר לכך. כמו"כ אני מרגישה שיש לה אמון בי, ומוכנות לקבל ממני. ושוב, תודה על הקדשת הזמן מצידכם. אשמח לקבל תשובתכם.

להפנות לאיש מקצוע

למדריכה היקרה והחשובה שלום וברכה, 'הוא מדבר ישיר עד פוגעני והיא עדינה ושברירית' יכול להיות גם 'מאחר שהיא עדינה ושברירית כל התבטאות באופן מסוים היא עבורה פוגענית'. יתכן שאדם אחר לא יראה בזה כל פגיעה. אגב, זה עדיין לא אומר שאני מסכימה עם פוגענות. אלא שכאשר אישה באה אלי ואומרת לי שבעלה מתנהג אליה באופן מסוים, אני מבררת איתה את הסיטואציה כדי לבדוק האם 'הוא מדבר באופן פוגעני' זה אמת, או שזו החוויה האישית שלה. אם זו החוויה האישית שלה, אני אעבוד איתה (אם זה טיפול פרטני) על חיזוק הערך העצמי והדימוי העצמי וכו', ואני אלמד אותה איך להגיב להתנהגות שלו. ואם לאחר תשאול נכון יתברר שאכן כן בעלה הוא אלים, נצטרך לפעול באופן אחר. לגבי חיי האישות. אם הכלה חווה את חיי האישות כמשהו נכפה, מאיים, חשוב שהזוג יקבל הדרכה מאיש מקצוע, כיצד להתנהל. לא כדאי לדחות את העניין, כי לאט לאט מצטברים כעסים, ואכזבות, ואז לאט לאט בני הזוג מתרחקים האחד מהשני, וכדור השלג הולך ונעשה גדול וגדול יותר. לדעתי, רק איש מקצוע בתחום יכול לנתח את המצב לאשורו. אם אין לך כלים מתאימים, לא הייתי ממליצה להתעסק עם זה כי זה רק יכול להחמיר את המצב. בנוסף, אני ממליצה לך בחום לגשת וללמוד את תחום ייעוץ הנישואין המאתגר, אני בטוחה שתצליחי בכך. בהצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה, ייעוץ רגשי ייעוץ בשיטת 'העבודה' גם בטלפון

האם צריך לטפל

אשתי סיפרה שאבא שלה השתמש בה במשך כמה שנים לסיפוק יצרים שפלים ה' ישמור. אנחנו נשואים 18 שנה + 11 ילדים בלי עיה"ר, ויש קצת קושי בתחום הזוגי האישי, האם זה קשור, האם היא חייבת לעבור טיפול? ואיזה?

כדאי לקבל ייעוץ

שלום וברכה, אם יש קושי בתחום האישות, ראוי וכדאי לגשת ולקבל ייעוץ. ייתכן אומנם שהקושי נובע ממה שחוותה אשתך, אך ייתכן שלא משם בא הקושי הספציפי שאליו אתה מתייחס. אתה לא פרטת בדיוק מה הקושי. אם זה כן קשור ואם זה לא קשור, את זה צריך לאבחן איש מקצוע שמתמחה בנושא האישות. בנוסף, אם אשתך מרגישה שמה שהיא עברה משפיע על ההתנהלות שלה גם היום, ואם היא מרגישה צורך לגשת ולטפל בעברה, ראוי שתעשה כן. אין כאן חובה. ברכה והצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי ייעוץ בשיטת 'העבודה' גם בטלפון

נשוי ולא באושר,חושב הרבה על גירושין,

נשוי כ-20 שנה, התחתנתי בשידוך חרדי קלאסי,מעולם לא אהבתי את אשתי,יש לי משפחה עם מספר ילדים ממוצע בחברה החרדית.בתקופה האחרונה אין לי חשק בכלל להתקרב אליה, ( גם פעם לא היה הרבה ),יום של מקוה זה סיוט בשבילי,ואני מרגיש שהחיים מתפספסים ועוברים לידי,אני לא סובל ממנה יש לה לב טוב ,אני מוקיר ומעריך אותה מאד על מסירותה למשפחה ,מקסימום של אהבה של אח לאחות יש לי אליה,אני משתדל ומצליח ליהיות איש מאד טוב בבית במובן האנושי,(לא במובן של בינו לבינה),אבל כמובן שהיא מרגישה הרבה חסר,כי היא לא מחפשת אהבה כמו לאח,אני כבר עם לבטים של להתגרש המון שנים,לא עושה א"ז אך ורקבגלל הילדים,( כפי שציינתי היחס האנושי בבית טוב,כך שהילדים מאד נהנים בבית),אני אוכל את עצמי בפנים,(אני מתאר לעצמי שגם היא,)רק שבתקופה האחרונה זה תופס לי את הראש יותר ויותר,ובא לי פשוט לקום וללכת,

'לקום וללכת' לייעוץ זוגי

שלום וברכה, ראשית, אני מצטרפת לשאר חבריי הכותבים, ואני ממליצה מאוד לגשת לטיפול, אם לטיפול זוגי ואם לטיפול פרטני. לא כדאי לעשות צעד מבלי להיוועץ או לברר את הדבר עם איש מקצוע. סוף מעשה במחשבה תחילה. ובינתיים, עד שתיגש לטיפול, אתן לך כמה נקודות למחשבה. אתה כותב במכתבך כי 'מעולם לא אהבתי את אשתי'. הייתי רוצה שתקח את המשפט הזה ותחקור אותו. האומנם 'מעולם לא אהבתי את אשתי?' תכתוב לעצמך למה זה נכון 'שכן אהבת את אשתך'. כמובן לאחר שבררת מה זאת 'אהבה' עבורך. תצייר לעצמך בדמיון את האישה האידיאלית עבורך ותרשום את הממצאים על גבי נייר, כל מה שעולה ברוחך, מבלי לצנזר. לאחר מכן תסמן איזה פרטים נכונים לגבי אשתך. כל הפרטים הנותרים, אלו הם הפרטים שלגביהם אתה צריך לעשות בירור, ולבדוק האם זה בלתי אפשרי להגשים אותם יחד עם אשתך. ייתכן שאתה לא כל כך מאמין שאפשר להגשים אותם יחד עם אשתך, וזה מה שמדאיג ומייאש. יחד עם זאת, לי נראה שהקושי העיקרי שלכם הוא חוסר סיפוק בחיי אישות, ואני חושבת שהדבר נובע מחוסר ידע בתחום הזה. זה יכול להוביל אותנו לספר לעצמנו כל מיני סיפורים כמו למשל: 'משהו בי לא בסדר', 'משהו באשתי לא בסדר', 'אשתי לא מושכת' וכו'. לכן, מאוד כדאי 'לקום וללכת' ולקבל ייעוץ זוגי/מיני, כדי לברר את העניין, חבל על כל רגע שעובר. ברכה והצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי ייעוץ בשיטת "העבודה" אפשרי גם בטלפון

אובדת עצות

שלום וברכה, אנו נשואים כ9 שנים,יש לנו שני ילדים יפייפים ישמור אותם השם, ואני חשה שהגיעו מים עד נפש, בעלי אדם קשה עורף,ילדותי מאוד ואנוכי אשר רואה לנגד עיניו את טובתו שלו, הוא מתפרץ בתקפי זעם, המלווים בצעקות רמות ובהשלטת משטר פחד בבית, לא תמיד היו כך הדברים תמיד, אולם חילוקי הדעות ביננו גוברים מידי יום, הוא מתנגד נחרצות לכך שאדליק פלטה בשבת, או לחילופין שאשמור טהרה, אני מרגישה שהוא עושה כל שביכולתו על מנת להכשיל אותי, אינני יודעת מה עוד לעשות, ההחלטה לפרק את הבית הינה קשה מנשוא עבורי שכן גדלתי בבית חם ואוהב,הורי נשואים באושר כ40 שנה,ומאז ומעולם היוו לי מודל לגאווה, אולם איני יכולה להמשיך ולשאת את הנטל הזה על כתפיי עוד, ניסתי לשוחח עימו אולם הוא מיד מתפרץ ותוקף,אינני מצליחה להגיע לליבו ולהסביר לו מדוע אני כל כך אוהבת את הדת ומה היא מהווה עבורי, כואב לי שאני צריכה לפרק את ביתי, אולם אינני רואה כל פיתרון, הורי שרואים את סבלי וייסוריי ואף בהם הוא פגע, אמרו שהם יעמדו מאחורי בכל החלטה שאבחר, אז למה למען השם אני מרגישה כאילו נכשלתי? אני מרגישה שהנטל הזה כבד מאוד על כתפיי ואינני יודעת איך להתמודד, האם יש למצב כפי שהיני נמצאת בו כיום סיכוי.? האם אישה מצליחה להרים את עצמה מן השברים ולחיות למרות הכאב העצום הזה?

משהו באינטראקציה ביניכם לא מאפשר שיחה

הנטל הזה אכן כבד על כתפייך, ולכן חשוב שתגשי לקבל ייעוץ זוגי או פרטני. לי נראה כי בעלך נמצא במצוקה ואין לו כלים לבטא אותה בצורה מבוקרת. משהו באינטראקציה ביניכם לא מאפשר קיום של שיחה. יתכן שמשהו בהתנהלות שלך כלפיו או בהתיחסות שלך אליו יוצר אצלו התנגדות לכל מה שאת עושה, וזה לא משנה מהו הדבר שאת עושה. את גם לא ציינת במכתבך איך את מגיבה כאשר הוא מתנהג איך שהוא מתנהג. זה היה יכול לשפוך אור על מה שקורה ביניכם. ישנן עוד הרבה שאלות שצריך לשאול בנוגע לדברים שאמרת, ואין כאן המקום לעשות זאת. כרגע הכול נראה לך מבולבל ובלתי אפשרי, ייתכן לאחר בירור ושיחה על הנושא עם איש מקצוע הדברים יראו אחרת. ברכה והצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי ייעוץ בשיטת 'העבודה' גם בטלפון

דחוף ביותר- רווקה צעירה עם אלמן מבוגר.

שלום לכל היועצים! אני צריכה שיעשו לי קצת סדר במחשבות. לא רוצה לחשוף מדי הרבה פרטים שלא יזהו את המקרה חלילה. אני בחורה בשנות ה20 המוקדמות, טיפלתי במשך מס' שנים בילדים שאמם חלתה במחלה. הקליק עם המשפחה היה מיידי ועם כולם! אני משוגעת על הילדים הם משוגעים עלי. אמא של הילדים מאד אהבה אותי ואמרה לכולם שאני כמו הבת שלה וגם אני הרגשתי שהיא אמא שניה שלי, אולי האהבה המשותפת לילדים יצרה את זה.. הייתי שוהה אצלם המון וגם בחגים באה לעזור להיות עם הקטנים.. ימי הולדת בגנים הכל... היה לי מאד כיף אצלם למרות המצב הקשה זה היה בית בריא ושמח מאד ומדובר בילדים מהממים יפים ופקחים ביותר. בחיים לא נתקלתי בכאלה ילדים חכמים ואני עבדתי המון עם ילדים. לפני כחצי שנה לערך האמא נפטרה, לא הלאה אתכם במה שעברנו, הייתי שם בזמן שנפרדו ממנה הייתי שם שהודיעו לילדים, בזמנים שאף אחד לא רוצה להיות.. חשוב לי לציין שמהצד של האמא אין הרבה משפחה אין מי שיכול לעזור והצד של האבא גר רחוק ולא דתי (הוא חוזר בתשובה) הילדים האלו הם החיים שלי, תמיד היו אצלי בסדר עדיפויות ראשון לפני כל דבר בחיים סתם דו' הפסקתי את הלימודים עמ"נ שאוכל להיות איתם בתקופה הקשה ובכלל... כמובן שהכל תמיד נעשה בהתנדבות, ותמיד הצחיק אותי שקראו לזה חסד, כי הם מבחינתי ממש משפחה שלי. עכשיו עלה על הפרק נישואים.. חשוב לי לציין שאני שוקלת את הרעיון לא רק בגלל הילדים, אני מאד מעריכה את האבא, הוא בן אדם מאד מיוחד. הוא טיפל באישתו במסירות שלא רואים כזו, ומתייחס לילדים בכבוד ובמסירות רבה. כל הסובבים אותו קוראים לו מלאך והוא אכן כזה. למה אני חושבת חיובי? כי הייתי רוצה אבא כזה לילדיי, הייתי רוצה בעל כזה לעצמי. וגם, בתור יועצים אתם ודאי יודעים בכמה קשיים מלווה פטירה של אמא. ואני מרגישה שאני יכולה לעזור לו בזה מאד. גם מבחינת הילדים וגם עם עצמו, בעצם כולנו באותו מצב של אובדן..ולשאת ביחד קל יותר... מה ששונה אצלנו לטובה זה שהילדים יקבלו אותי בטוח!! וכולם!! הגדולות קטנות ממני בשנים מועטות אבל מבחינתן אני כמו אחות גדולה והם רואות כמה הקטנים תלויים בי, גם הם עצמם מבקשות שאני אדבר עם המורות בשבילן במקם אבא שלא ממש מבין אותן.. זה אולי נשמע שאני צובעת את המצב בוורוד, אבל יש קשיים ובזה אין ספק, אובדן של אמא זה הדבר הכי נורא שיכול להיות.. אבל אני מרגישה שיהיה יותר קל שאהיה בתמונה ממש. כי כרגע הוא מאד משתדל לשמור ממני מרחק ואני מאד מבינה אותו, הוא אדם צדיק... ולכן הוא מתייעץ איתי ושואל אבל רק מה שהוא מוכרח.. ואין שיחה על רגשות מעבר.. ואני מבינה אותו.. אני יודעת שיהיו שיגידו שאני מטורפת שמכניסה את עצמי לחיים כאלו, אבל לא מרגישה שזה בבחירה שלי, הם פשוט משפחה שלי. אני יודעת שההורים שלי לא יקבלו את זה בכלל!!! ואפשר להבין אותם..אבל דיה לצרה בשעתה.. שמעתי שרבנים שאיתו בקשר ויודעים מהמצב העלו בפניו את הרעיון. מאז שהיא נפטרה חשבתי על זה, אבל פתאם שזה קצת מתקרב למעשי יותר, אני חוששת קצת, זו החלטה לכל החיים.. אני יודעת שאף אישה אחרת לא תוכל להכנס לשם, הילדים שם יבלעו אותה חיה.. והם מסוגלים... אולי תגידו שאני צעירה בגיל ובלי נסיון, אז זה לא כך. אני בוגרת מאד לגילי התעסקתי בחינוך מגיל צעיר, גם חינוך מיוחד וכמובן שיש את האהבה הרבה לילדים...ובחיים לא אלך על משהו שאני לא בטוחה בוודאות שאוכל לעמוד בו. אני מודעת לכך שלהכנס לבית עם ילדים זה לא כמו בעל שרק שלך בהתחלה, וזה בסדר מבחינתי.. הכיף והסיפוק שלי הוא עם הילדים, ובעז"ה נמצא זמן גם לעצמו... מעבר לזה, אולי זה ישמע קצת מיסטי, אבל אני מרגישה שדרך החיים שנסללה לי מייעדת אותי לתפקיד הזה, תמיד אמרתי שאני חושבת שצריך קודם לטפל בילדים שכבר קיימים בעולם, ותמיד אמרתי שיש בי יכולת לאהוב ילדים כאילו הם שלי. לא יודעת למה אבל תמיד דיברתי כך, לפני שבכלל הכרתי אותם. בקשר להפרשי הגילאים, יש ביננו באזור ה20 שנה הבדל. אני מרגישה שזה לא מפריע לי כי קיבלתי איזו פורפורציה שונה על החיים לאחר הפטירה, פתאם אני אומרת לעצמי, אז מה תראי אותו בגיל 40 מוצא את עצמו אלמן מישהו היה יכול לצפות את זה? מישהו הבטיח לי שאם אתחתן אם מישהו צעיר הוא לא יכול למות ברגע בתאונה?! ומעבר לזה אני רואה בזה שליחות קודש לגדל את הילדים של "אמא" שלי... ואולי לשם כך ירדתי לעולם.. אף אחד לא יודע את תפקידו... זה נשמע אולי שאני מאד בטוחה בעצמי, אבל אני בטוחה בדבר אחד, שזה יעשה טוב לילדים ולו במקרה ואתחתן איתו. אבל מעצמי אני פתאם חוששת... כיף לי איתם מאד. אבל זה שינוי משמעותי, שידרוש ממני הרבה שינויים. גם מבחינת דרך חיים הוא הרבה יותר סגור ממני ואצטרך להשתדל יותר.. ובכלל, אני מאד רגילה לפרטיות שלי, לישון בחדר לבד, בבית גדול ולהתרגל לחיים הפוכים... אני יכולה להתרגל להכל, אלו דברים פעוטים לעומת בניית ושיקום בית בישראל. השאלה אם יש לכם משהו להמליץ\ לייעץ\ להעיר את תשומת ליבי. תודה רבה! לילי

כדאי לחשוב פעמיים לפני שעושים צעד כזה

שלום וברכה, עד עכשיו עשית את מה שעשית מתוך רצון טוב ומתוך בחירה, לא היית מחוייבת לשום דבר, אילו היית רואה משהו שלא מוצא חן בעינייך או משהו שגורם לך צער יתכן שהיית מחליטה לעזוב. כל עוד זה היה בבחירה שלך, אז הכול נראה טוב. אך ברגע שאת תהיי אשתו של... ובעז"ה תביאי ילדים משלך, הכול יראה אחרת. מה לעשות ואנחנו רק 'בשר ודם' בני אדם עם יצרים ותאוות. יהיו לך תביעות כלפי בעלך, ואולי כלפי הילדים שלו, ולו יהיו תביעות כלפייך, ואולי גם ילדיו יראו את הדברים בצורה אחרת. הכול יהיה כל כך שונה. אינני אומרת שזה בלתי אפשרי, אבל אני מבקשת ממך לחשוב גם בכיוון השני. אם עד עכשיו נתת לעצמך 10 סיבות למה זה כן טוב להתחתן איתו. כדאי שתעשי רשימה נוספת של 10 סיבות למה לא כדאי להתחתן איתו. כדאי מאוד לעשות את הרשימה. הדברים יקבלו פרופורציה. הציור שאת מציירת לך על העתיד הוא ציור נחמד, אך החיים במציאות הם הרבה יותר תובעניים. אגב, זה לא אומר שאם תתחתני עם אדם אחר החיים יהיו פחות תובעניים. אנחנו יודעים מניסיון, שחשוב שיהיו כמה שפחות הבדלים בין בני הזוג - גיל / מוצא / השכלה / וכו'. ככל שבני הזוג מגיעים מאותו 'מקום' הם יחוו פחות קשיים. גם ללא ההבדלים הללו יש הבדלי 'מגדר' - אישה בנויה אחרת וגבר בנוי אחרת ובמהלך הנישואין הם צריכים לגשר על הפערים. אז אם חוץ מהפערים האלה יהיו פערים נוספים הם יקשו על בני הזוג כפל כפליים. נ.ב. את לא סיפרת בתוך דברייך מי העלה בכלל את הרעיון שתינשאו. האם ייתכן שאותו אדם לא העלה את הרעיון בכלל על דעתו, ואת זו שדוחפת לכיוון הזה? האם יש לך קושי להיפרד ולכן את נתלית על הרעיון הזה? האם את מוכנה להמשיך ולהקריב את עצמך למען אחרים? ומה איתך? האם את מאמינה שגם לך מגיע..., שאת ראויה ... לקבל את הטוב גם בלי להיות קורבן? זאת בכל אופן התחושה שעולה בי כאשר אני קורא את המכתב שלך. אני רק העליתי נקודות למחשבה, אך הייתי מאוד ממליצה לך לעשות את הבירור יחד עם איש מקצוע שמבין בתחום. לפעמים אנחנו כל כך מקובעים בחשיבה מסוימת, שאנחנו לא מסוגלים לראות דברים חשובים אחרים. ולכן חשוב שיהיה מי שיאיר לך את הדרך - אנשים שכבר עברו את הדרך. לא הייתי ממליצה לך לעשות צעד שכזה מבלי להיוועץ באיש מקצוע. גם אם לבסוף תחליטי כן להתחתן עם אותו אדם, לפחות תדעי שעשית זאת מתוך בחירה. ולגבי הדברים שחברתי היקרה הגב' רונית מילר כתבה, רציתי להדגיש, שאני לא הייתי ממליצה לקחת דוגמה מאף אדם, כי לכל אחד יש את הסיפור שלו - ומה שהיה טוב לאותו זוג (שאגב, אני מאמינה שהוא לא היה אלמן עם כמה ילדים), לא תמיד מתאים לנו. כל אחד צריך לברר את הנושא לגבי עצמו. ולכן, שוב, כמו שהגב' רונית מילר כותבת, כדאי מאוד להתייעץ עם רב גדול או יועץ. ברכה והצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי ייעוץ בשיטת 'העבודה' גם בטלפון

תחושת חוסר אמון במנהלת בי"ס

ביתי בת 13, בבית ספר דתי, הילדה נתקלת לאחרונה במס' מקרים בהם המנהלת מאשימה אותה בעניינים מסויימים, הילדה מכחישה והמנהלת לא מאמינה לה. הילדה דוברת אמת!! עקב כך היא ממורמרת ולא הולכת בשמחה לבית הספר, היא מרגישה שהמנהלת ממש לא אוהבת אותה. יש לציין כי דיברתי עם המנהלת על מקרה ספציפי שהיה בינהן, כמובן שהמנהלת מכחישה את העניין. הילדה תלמידה חרוצה ובי"ס ברמה לימודית גבוה וגם רוחנית וחבל לי להעביר אותה למקום אחר. אנ יהצעתי לביתי לקיים מפגש משולש עם המנהלת וההורים ולהעלות את כל הבעיות אך הילדה אינה מסכימה לומר לפגוע במנהלת ולומר את מה שהיא חושבת עליה באמת. על איזה פתרון הייתם ממליצים לי על מנת לנסות לפתור את העניין וליישר את ההדורים בינהן.

לפנות לייעוץ

לאמא היקרה שלום וברכה, אם הילדה איננה רוצה ליישר את ההדורים מול המנהלת, מכל סיבה שהיא, אני הייתי ממליצה לפנות לגורם שלישי, ניטראלי, כדאי שיהיה זה איש מקצוע (מנחה הורים או כל יועץ בתחום) ושם בתך תעלה את הרגשות שלה. אני בטוחה שבמספר מפגשים מועט יהיה אפשר לפתור את העניין. ילדים בגיל ההתבגרות מאוד רגישים למה שחושבים או אומרים עליהם, זו תקופה שבה הם מגבשים את הזהות שלהם. אני מאמינה שההרגשה של בתך היא הרגשה שלה בלבד, כאשר היא נותנת פרשנות שגויה להתנהלות כלפיה. אני לא הייתי ממליצה לעבור לסדר היום, דווקא בגלל שהילדה בגיל כל כך רגיש. הדבר עלול להוביל בהמשך להידרדרות בלימודים או מבחינה חברתית. חשוב לברר מה קורה עם בתך, ויפה שעה אחת קודם. ברכה והצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי ייעוץ בשיטת "העבודה" גם בטלפון

מבולבלת וחסרת מנוחה

אני ובן זוג שלי יוצאים 3 חודשים יחד אחרי חודש עברנו לגור יחד הכל היה מושלם ואז התחילו מריבות שהיינו הלכים לישון עצבניים ולא מדברים ואז זה קרס כימעט ניפרדנו השלמנו שבוע שהיה ממש שקט יום אחד אני מגלה שהוא מדבר עם מישהי עלי שאני לא ממש הסיגנון שלו במראה חיצוני ....רבנו ואז הוא אמר שעדיף לגור בניפרד( פרט חשוב הוא גרוש +ילד נישואים ממש ממש קשים והגירושים בכלל )כי הוא מרגיש כאילו אנכנו זוג נשוי וזה לחץ עליו ומלבד זואת אמר שעדין לא בטוח אם מאוהב .בנתיים אנחנו יחד יש ימים ממש מושלמים הכל מושלם ויש מצבים שאני מרגישה כאילו הוא מזלזל ומוחץ אותי אני מרגישה כאילו הוא דוחה אותי כי מפחד להיות קשור מידי ולהיתאהב אני ממש לא יודעת מה לעשות כי אני גדלתי בלי אב והזוגיות שלי זה המון סיפורי כישלון אני חייבת אהבה גבר פשוט עבודה דיכאון תופס אותי קשה לי להתקדם בחיים בבקשה תעזרו לי

הקשיבי לרגשותייך

שלום לכותבת היקרה, אני חושבת שאת צריכה להקשיב לרגשות שלך ולפעול על פיהם. אם את מרגישה שהגבר הזה מזלזל בך, מוחץ אותך, דוחה אותך, משמע שאת לא במקום הנכון - זו לא האהבה אותה את מחפשת. לא ולא. את צריכה לדעת שהאהבה שאת מחפשת נמצאת בתוכך - ברגע שתכבדי את עצמך, שתאהבי את עצמך, שתעריכי את עצמך, שלא תדחי את עצמך ולא תזלזלי בעצמך, אז היי בטוחה שגם תמצאי את האדם שיהיה מסוגל לאהוב אותך. הייתי מאוד ממליצה לך לפנות ולקבל עזרה מקצועית, בפרט לאור החוויות שחווית בחייך, ולאור הקשיים שאת חווה כעת. ברכה והצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי ייעוץ טלפוני בשיטת "העבודה"

ייעוץ והכוונה

הנני בחור דתי בן 32, רווק. הכרתי בחורה מקסימה לפני 3 שנים (כיום בת 23) שמאוד מתאימה לי אך הקשר בינינו לא הצליח להחזיק מעמד יותר משלושה חודשים מאחר ולא הצלחתי לפתח אליה רגשות, כל פעם נפרדנו ואחרי שנה היינו חוזרים לנסות שוב.(שנינו שומרים נגיעה). יש לציין כי אני יוצא לפגישות רבות עם בנות אחרות מארגוני שידוכים כבר 6 שנים ולא הצלחתי למצוא מישהי שמתאימה לי כמוה. הבחורה מאוד מעוניינת בי אך טוענת שכבר אין טעם להמשיך להיפגש מאחר ועדיין ישנם פערים גדולים במה שאנחנו מרגישים אחד כלפי השני ושאני נמצא איתה רק מסיבות שכליות. אשמח לקבל את דעתך לגבי עמדתה ולקבל את עצתך מה עליי לעשות. המון תודה על הסבלנות, יישר כוח. (אשמח אם תראו זאת כשאלה אישית מבלי לפרסמה).

הכוונה מקצועית

אני מצטרפת לדבריו של הרב אביני יאיר, ואני מאוד ממליצה לך לגשת ולקבל הכוונה מקצועית. יש משהו מבלבל בכל מה שתיארת, וכדאי מאוד לעשות סדר בדברים. ברכה והצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי ייעוץ טלפוני בשיטת "העבודה"

בעיה בדיכוי ובעיות חבריותית בת 14

בת 14.. בתקופה האחרונה נכנסתי לדיכוי עמוק, שאני לא יודעת איך לצאת מימנו. הבעיה שלי היא בעיה חברתית, אני מאוד בודדה, לא מקבלת יחס כמעט מאף אחד רק מההורים, למרות שאני משתדלת אנשים דוחים אותי ולא מראים בי התעניינות אפילו קצת. אני כל זמן קצר בוכה, קשה לי להתרכז בגלל שכל הזמן המחשבות האלא עולות לי, אני מודעת לזה שיש לי מעט מאוד כישורים חברתיים ואנשים משדרים לי שאני 'חסרת אופי' בכך שלא מנסים להתחבר אליי . אני מאוד עצובה פעם הייתי אומרת לעצמי לחשוב חיובי ולחייך לא משנה מה , ואני עדין אומרת .. אבל אני כבר לא מצליחה כמה שאני מנסה לחייך ולשדר קצת יותר ביטחון אני מרגישה אפילו בנשימות שלי , ובפנים את העצב שהשתלט עליי. ההורים שלי מנסים לעזור לי איך שהם יכולים .. לפסיכולוג אין ממש כסף .. אמא שלי באה אלי היום ואמרה לי כמה קשה לה לראות אותי ככה כל היום סגורה עם עצמי אין לאן לצאת ואפילו לא חבר לדבר איתו ... היא אמרה לי להשתדל כמה שאני יכולה להיות חיובית לעבוד על נשימות לצאת מי זה בגלל שהדיכאון מביא למחלות , וגם יש סיכוי לא לצאת מי זה ... ואצלי זה התפתח כבר לפני כמה שנים (אך לא ברמה של התקופה הזאת), ועכשיו קראתי על זה .. ובאמת כל הסימנים שהיו כתובים שם לפיתוח מחלות דיכאון היו מתאימות לי . אני לא יודעת מה לעשות , בבקשה עזרה ...

את מוזמנת להתקשר

לכותבת היקרה, את מוזמנת להתקשר אלי, ואני אנסה לבדוק כיצד אפשר לעזור לך. ברכה והצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי ייעוץ טלפוני בשיטת "העבודה"

טיפול בבעיות רגשיות אצל בן 8.5

שלום רב, בני בן 8.5, לומד בכיתה ג'. בשנתיים האחרונות עלה חשש מצידנו ומצד המורות שלו כי הוא סובל מבעיית קשב וריכוז. הלכנו לנוירולוג שטען כי לדעתו מקור הבעיה היא רגשית, והמליץ על טיפול רגשי לפני שננסה לעבור לטיפול תרופתי. לצערי, גלגלי הבירוקרטיה בקופת חולים עובדים מאוד לאט, ועברו מס' חודשים ועדיין לא אישרו לנו טיפולים מסובסדים. לאחרונה העלו בפניי את הרעיון להתחיל טיפול כגון רכיבה טיפולית או טיפול באומנות לפחות עד שיתקדם התהליך של הטיפול הרגשי, ואולי גם להמשיך במקביל אליו. רציתי לדעת - איזה טיפול יותר מתאים לבעיות רגשיות- רכיבה טיפולית או טיפול באומנות? בנוסף, הילד מאוד יצירתי, ואוהב לצייר ולעשות יצירות אחרות. האם זה צריך להיות גם שיקול בבחירת הטיפול? תודה רבה.

שתי דרכים שונות

לכותבת היקרה, לכל גישה טיפולית יש את הדרך שלה להגיע אל הילד. אלו הן צורות שונות, אבל המטרה שלהן זהה. בהחלט ייתכן שמאחר והילד הוא יצירתי - אוהב לצייר וליצור, הדרך להגיע אליו דרך היצירה תהיה יותר קלה. כמו כן, לא רק הגישה חשובה, יש לוודא את ניסיונו/ה ומקצועיותו/ה של המטפל/ת. יחד עם זאת, חשוב שגם ההורים יקבלו הדרכה לאורך כל התהליך. ללא שיתוף פעולה מצד ההורים, מסופקני אם תהיה הצלחה משמעותית ולאורך זמן לטיפול. ברכה והצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

התפרצויות כעס על הילדים

שלום, בעלי אדם רגיש ועדין, אך בשנים האחרונות הוא מתפרץ מאוד בכעס על הילדים. קשה לי לראות זאת, אך במשך השנים השתדלתי להתעלם מכך. היום הוא כעס על אחד הילדים, לקח אותו בכעס והילד נתקל ונפצע. קשה לי לכבד את בעלי כשאני רואה אותו לא שולט בעצמו, ואני גם לא יודעת איך להתייחס להתנהגות הזו מול הילדים, שוודאי רואים בזה התנהגות לא מקובלת, כפי שאנו מחנכים אותם. מה לעשות?

חכמת נשים בנתה ביתה

לכותבת היקרה שלום וברכה, אם היית רואה בן אדם מבוגר מתפרץ על הבן שלך ברחוב, מרים את ידו כדי להכותו, מה היית עושה? אני מאמינה שהיית סוככת על בנך, כדי שאותו אדם לא יפגע בו, וזה לא משנה מה הבן עשה. אותו הדבר כאן, זה שהאדם המבוגר הזה הוא אבא של הבן שלך, לא מתיר לך להביט מן הצד ולאפשר שזה יקרה. כמובן שתעשי זאת בצורה מתוחכמת, שלא יראה שאת מזלזלת באב או ממעיטה בערכו - ועל זה נאמר חכמת נשים בנתה ביתה. "כל הכועס כל מיני גיהנום שולטים בו" - אי אפשר לדעת מה עלול לקרות בשעה שאדם כועס, זה יכול להגיע לכל מיני מצבים של סכנה, היום זה הסתיים כך, ומחר מי יודע. מקרים שכאלה לפעמים מגיעים לידיעת המשטרה. והנפש הפצועה של הילדים החרדים, שרואים את אביהם מאבד את עשתונותיו, האם על אדם כזה יוכלו לסמוך? האם אדם כזה יוכלו לשתף בקשיים שלהם לכשיזדקקו? איזו דוגמה תהיה להם? ממי הם ילמדו לשלוט ברגשותיהם? לפי דעתי, כמו שכבר אמרו קודמיי, ניכר שבעלך נמצא במצוקה נפשית, שדורשת התייחסות. אסור לתת לדברים להימשך באופן הזה. ואם מדברים על כבוד לבעל - כדי שכבודו ישמר וערכו לא ירד בעיני ילדיו או בעיניך - אל תאפשרי למצב הזה להימשך. היי החלטית וחזקה בעניין הזה. חשוב שתקבלו עזרה. אם הוא לא יסכים לשתף פעולה, התחילי את בצעד הראשון וגשי את לקבל עזרה. ברכה והצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

ילד בן 6 מאוד מתוח

בני בן ה6 הוא ילד חכם מאוד, עם כישורים יוצאי דופן, על פי מה שאומרים הגננת והרב שלו, ולפי מה שאנחנו רואים בבית. עד גיל ארבע היה גם מאוד חברותי ותקשר בצורה מאוד מתקדמת לגילו עם מבוגרים ועם ילדים אחרים. יש לו יכולת ניתוח ריגשית מדהימה, שלו ושל אחרים, והוא יודע לבטא את עצמו ואת רגשותיו. לאחר שעבר גן בגיל ארבע, חלה אצלו הסתגרות, הוא לא מוכן ללכת לחברים, והרבה זוכר לילדים עוולות שעשו לו, ובגלל זה אינו רוצה להיות חבר שלהם יותר. קשה לו למחול על מריבות עם חברים, כך שיש לו מעט מאוד חברים. הוא מאוד ביקורתי כלפי אחרים. גם כלפי עצמו הוא דורש מעצמו בפרפקציוניסטיות. הוא מחייב את עצמו להגיע לגן ראשון, עוד לפני הגננת (בשעה 7:30), קם בשעות מוקדמות, לפעמים גם באמצע הלילה ומתחיל לבכות בלחץ שהוא יאחר. אני כמעט כל בוקר מנסה לעכב אותו כדי שלא יגיע לגן מוקדם מידי. הדרישה הזו מעצמו מביאה אותו גם לטענות והאשמות כלפי, הוא בא אלי למיטה בבוקר "עצלנית! למה לא הכנת לי בגדים?! אתם אף פעם לא מכינים לי בגדים!". האמת היא שאני משתדלת מאוד שהכל יהיה מוכן עבורו, כדי שיהיה פחות לחוץ, והבוקר יעבור בצורה נורמלית גם לבני המשפחה האחרים (עוד ארבעה ילדים חוץ ממנו, הוא השני). לצערי, כשהוא יוצא מהדלת, אני נושמת אנחת רווחה. הלחץ שלו הביא אותי גם להסכים שהוא ילך לבד לגן, כי בזמן שהוא יוצא, אין מי שיקח אותו. אני מרגישה לפעמים שילד בן 6 מנהל לנו את הבית. זה לא בריא בעיקר עבורו. יש לו קטע חזק מאוד של שליטה. הוא מאוד מנסה להיות קורבן מול אחיו שגדול ממנו בשנה, ומנסה להראות שאחיו הגדול הוא לא בסדר. כמו כן, הוא לחוץ מאוד מהמטלות בגן. כשראיתי שהוא כל כך לחוץ, רציתי לצאת איתו ליום חופש שנינו יחד, ליסוע איתו לטיול, והוא רצה בכך מאוד, אך כבר כמה שבועות הוא אינו מוכן ליסוע כי הוא דואג שאם יסע, יפסיד את היצירה בגן, ויצטרך אחר כך להמשיך אותה בגן, כששאר הילדים בגן מתקדמים ביצירה יותר ממנו. הוא נמצא בחוג קריאה, ומקבל מטלה לשיעורי בית לקרוא קטע קצר 10 פעמים. שיעורי הבית האלו הופכים לסיוט, כי מאז שהוא מקבל אותם ועד לחוג הבא, הוא לחוץ שעליו לעשות אותם, ולא תמיד יש לי פנאי לשבת איתו בזמן שהוא רוצה. יש פער בין מה שהוא מבין, למה שהוא עושה. השבוע הוא היה צריך להביא מתכון של עוגה לגן. מאז שחזר מהגן, ביקש ממני שארשום לו את המתכון. אמרתי לו שאני לא פנויה כרגע, אבל אכתוב בשמחה אחר כך. ראיתי שהוא מבין, אבל קשה לו להתגבר על עצמו מרוב לחץ, והוא שאל אותי כל דקה, אם אני יכולה לכתוב לו. כדי לעזור לו ניסינו ללמד אותו שעון, אנחנו משתדלים להכין לו את הדברים שהוא צריך בזמן, ולעשות איתו את שיעורי הבית כמה זמן מראש. אבל, אנחנו לא מלאכי השרת,ולא תמיד אנחנו מספיקים הכל, ואז, הצילו... בעוד כמה חודשים הוא יכנס לכיתה א', ואני חוששת שהלחץ שלו מהלימודים יביא אותו למקום עוד יותר בלתי אפשרי מבחינתו ומבחינת הבית.

ההורים הם הווסת הרגשי של הילדים

לכותבת שלום וברכה, אפשר להסתכל על הדברים בכמה אופנים: לפי דברייך מאז שבנך עבר גן בגיל 4 התחילה אצלו הסתגרות, והתרחקות מחברה. לפי התיאור שלך, יתכן מאוד שמאז שבנך עבר גן הוא מרגיש אווירה של תחרותיות בגן. יתכן מאוד שיש איזה ילד, ש"מאיים" על המקום שלו בגן, ואשר מתחרה איתו על תשומת ליבה של הגננת. זה יכול להסביר, אולי, את הרצון שלו להגיע מוקדם לגן, ולהספיק לצייר את הציורים וכו'. בנוסף, את מתארת ילד לחוץ, שמכריח אותך, כביכול, לעשות לו את הדברים במיידי - ואת שרואה את הלחץ שלו, מרחמת עליו, ונענית לבקשתו. ברגע שאת נענית ללחץ שלו, את מחזקת את ההתנהגות שלו. הילד רואה שכל פעם שהוא בלחץ אמא עושה מה שהוא רוצה, אז הוא לומד שזו הדרך להפעיל את אמא כדי לקבל את מה שהוא רוצה. וכך הוא לומד שהיותו בלחץ מפעיל את הסביבה. כדי להכחיד את ההתנהגות הזאת, צריך להימנע מלתת לילד את מה שהוא רוצה כשהוא בלחץ, ולעודד אותו כאשר הוא מספיק סבלן. כדאי לתת לו חיזוק חיובי כאשר הוא ממתין בסבלנות. להבליט את המקומות שבהם הוא ממתין בסבלנות ולתת לו על זה פרס. חלק נכבד מהלחץ שלו, לדעתי, גם נובע מתחושת הלחץ שלך עצמך. כאשר, למשל, הילד אומר לך שאם הוא יצא איתך לטיול, אז הוא יפסיד את היצירה בגן, ויצטרך אח"כ להמשיך אותה בגן, כששאר הילדים בגן מתקדמים ביצירה יותר ממנו. אני בטוחה שאת עצמך מרגישה עם זה לא נוח, ואפילו לחץ. הרי בסופו של דבר את רוצה שהבן יצליח כמו כולם. ואז את מסכימה איתו. הוא מצליח לשכנע אותך שהלחץ שלו מוצדק, ואת מאמינה. ברגע שאת תאמיני שהלחץ שלו לא מוצדק, ותהיי שלמה עם ההתנהלות שלך, אני מאמינה שגם הוא יקבל זאת, ויפסיק להיות בלחץ. כי אם אמא לא בלחץ מכל העניין, גם אני לא. ילדים בסופו של דבר מרגישים אותנו, וקולטים את המסרים הסמויים שלנו. אנחנו ההורים הווסת הרגשי של הילד, כשאנחנו לחוצים אנחנו משדרים זאת לילדינו. אם את ממשיכה להיתקל בקושי כדאי מאוד לפנות למנחת הורים או ליועץ חינוכי ולקבל כלים להתמודדות עם הקושי. ברכה והצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

פחד מויכוח

יש לי שתי בנות בגילאי 18 ו20 האחת סביבה יש מתח וויכוחים לרב,בעיקר עם ההורים, השניה עדינה ושברירית. כאשר מתחיל ריב/ויכוח עם אחד ההורים והטונים (לצערי) עולים, הצעירה יותר מתנהגת באחד משני האופנים:או שהיא נעלמת החוצא לזמן מה או שמנסה להעביר נושא לפעמים בצורה מאוד מלאכותית.עד כדי כך שפעם קראה לאחותה לטלפון שכנראה לא היה ולא נברא שתי התנהגויות אילו מטרידות אותי.מה עלי לעשות?

מי מפחד מוויכוח?

לשואלת שלום וברכה, מה כל כך מטריד בזה שבתך מתנהגת איך שתיארת - יוצאת החוצה, מנסה להעביר נושא, וכו' ? ואם היא פוחדת מוויכוח - מה כל כך מדאיג בזה - מה זה אומר עליה או עלייך? ומי אמר שזה פחד מוויכוח? מי אמר שאם היא יוצאת מחוץ לבית בזמן וויכוח או מעבירה נושא זה פחד מוויכוח? האם ייתכן שיש סיבה אחרת שהיא עושה זאת? חשבי על כך, או שפשוט תשאלי אותה למה היא עושה את זה - כמובן ברוח טובה, כאשר את מראה התעניינות. האם יתכן שזו הדרך שלה להביע את מורת רוחה מן ההתנהגות שלכן, ואין לה דרך אחרת לעשות זאת? ואולי יש סיבה אחרת שהיא עושה זאת - מי יודע? מה את מציעה לה לעשות בזמן וויכוח? - שהיא תצטרף לוויכוח? שהיא תצדד בך? שהיא תשב בסבלנות עד שזה ייפסק? או אולי את רוצה שהיא תפסיק את הוויכוח? האם ייתכן שאת היא זו הפוחדת מוויכוח? חשבי על השאלות ועני לעצמך עליהן. רק את יודעת את התשובות! אני אישית חושבת שבתך מתנהגת בצורה די חכמה, היא מנסה לכבות את האש - מישהו הרי צריך לעשות זאת לא? והיא משתמשת בכלים שיש לה. אם היו לה כלים אחרים ייתכן שהיא היתה מתנהלת אחרת. ודבר נוסף, הגיע הזמן ללמוד לדבר בשפה חדשה - שפה מכבדת, כן, גם אם אלו הילדים שלנו. האדם היחידי שאנו צריכים לחנך זה את עצמנו. לפעמים אנחנו כל כך שקועים בצרכים שלנו, ואנו דורשים אותם מהסביבה, שאנו שוכחים את הצרכים של האחר. בהצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

בעיות בנישואין שניים

אנו נשואים מזה כ- 15 שנה , לבעלי אלו נשואים שניים יש לו 2 ילדים.לנו יש 1 ילד בן 13 מאז ומתמיד כשהערתי הערה כזו או אחרת לגבי אחד הילדים שהינה מוצדקת, הויכוח הגיע עד למצב שבעלי רוצה להתגרש. לדוגמא הויכוח האחרון היה בעקבות כך שהילדשלו בן 24 הגיע לגור בביתינו למספר שבועות אך ישן באותה מיטה עם בני לי נושא זה מאוד הפריע אך בקשתי הן מבעלי והן מהבן שישן במקום אחר אך לא באותה מיטה עם בני. מקרה נוסף כשהבן קיבל רשיון נהיגה בעלי רצה כי לבנו תהיה אפשרות לנסוע ברכב שלי אשר משמש אותי לעבודתי.אני טענתי שאיני מסכימה. מפה כל הנושא עלה לויכוח אדיר ונושא הגירושין עומד שוב על הפרק. ברצוני לציין שכל פעם שאני מעלה איזה טענה כלפי בן זוגי נושא הגרושין עומד על פרק אבקש את עזרתכם.

חכמת נשים בנתה ביתה

לכותבת היקרה, בראשית דברי אומר, שכל מה שאכתוב כאן מתייחס אך ורק לדברים שכתבת כאן. אתייחס לחלק מצומצם משאלתך, כי ודאי יש דברים שדורשים בירור יותר מעמיק. בהתייחס לאיומים החוזרים ונשנים של בעלך אומר כך: בעלך מצא לו שיטה, שאיך שזה נראה, היא יעילה כדי לכופף אותך. יש לו מקל גדול ביד ועליו כתוב "גירושין", כל פעם שאת אומרת דברים שמכניסים אותו ללחץ הוא מניף את המקל אל על באיום, ואז ייתכן, (את לא ציינת איך את מגיבה לאיומים) את מתקפלת ומוותרת. זו דרך יעילה שמצא בעלך כדי לא להתמודד עם קונפליקטים, או כדי להרגיע את הפחדים שלו, הוא עצמו לא יודע איך להתמודד עם הבן שלו, קרוב לוודאי שהוא חש רגשי אשמה ביחס לגירושיו, ומנסה לכפר בכך שהוא מוותר לבנו. איך שלי זה נראה, בעלך פוחד מגירושין יותר מאשר את פוחדת מהם, ולכן הוא מנפנף בהם כל פעם מחדש. הוא בסך הכול מזכיר לעצמו שגירושין זה דבר נורא. לדעתי, כאן, את צריכה לקחת את המושכות - ועל זה נאמר חכמת נשים בנתה ביתה. את תהיי חזקה ותקבלי החלטות ברורות, לא תתני לאיומים לערער את בטחונך בדרכך. אם החלטת שהבחור לא ישן עם הבן שלך אז הוא לא יישן ויהי מה. אם החלטת לא לתת את הרכב אז את לא תתני. ולא צריך להתווכח על זה, זה צריך להיות ברור לך. אם את שלמה עם ההחלטות שלך, והן נובעות מתוך כוונות טובות, אין לי ספק שבעלך גם הוא ישלים איתם. ברגע שאת חזקה, ומקבלת החלטות נבונות ואמיצות, ולא מתייחסת למקל הדמיוני שבעלך מציג בפנייך, גם הוא יפסיק להאמין למקל הדמיוני הזה. ובכך את גם עוזרת לו להשתחרר מרגשי האשמה - כשאת מקבלת את ההחלטות לגבי בנו ולא הוא צריך לעשות זאת, את חוסכת ממנו לקבל החלטות שמונחות ע"י רגשי האשמה שלו. ההחלטות שהוא מקבל כתוצאה מרגשי האשמה עלולות להזיק לבנו, לו וגם לזוגיות שלכם. אז כדי להציל את כל המערכת כדאי שתהיי חזקה ואמיצה - ושוב, זכרי, חכמת נשים בנתה ביתה! יחד עם זאת, אני מאוד ממליצה לכם לפנות ולקבל ייעוץ זוגי, כדי לחזק את הזוגיות שלכם. חזקי ואמצי! נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

אני מפריעה לו או לי?

אני פגשתי מישהו שאני מאוד אוהבת והוא עורר בי מן רצון להתחתן למרות שלפני כן זה לא דיבר אלי. אני אוהבת אותו כמו שהוא ושום דבר בו לא מפריע לי. אני מכבדת אותו מאוד ומעריכה אותו. גם הוא מעריך אותי אבל לא יותר מזה.. הוא לא אוהב אותי. הוא אף פעם לא ניסה לאהוב. לא ניסה להכיר, לא ניסה לבדוק אם זה מתאים. נפלתי לו לחיים בלי שום הכנה ובלי שהוא רצה בכך. אין לו שום תוכניות קרובות לבנות משפחה והוא לא מבין מה הטעם שנפגש. למרות שבזמן הפגישות שנינו נהנים. אבל הוא עסוק מאוד וזה מבזבז לו את הזמן. אני מבינה אותו מאוד ורוצה בטובתו. אני לא רוצה להפריע לו לחיות. אבל יש לי הרגשה חזקה שבסופו של דבר נתחתן. וחבל לי על הזמן. במיוחד שכל עם ישראל בערך מנסה לחתן אותי בינתיים ואני לא מוכנה לשמוע כלום כי אני כבר אוהבת מישהו אחד ואי אפשר לאהוב שניים... כבר נפרדנו רשמית לפני הרבה זמן אבל אני עדיין רוצה מאוד שיחזור. אני מתקשרת אליו והוא לא עונה. איך אני גורמת לו לבוא בחזרה? ואיך אני גורמת לו לבדוק אם זה מתאים לו? אפילו אם אחרי שהוא יכיר אותי באמת ויגיד שלא מתאים לו - אני אקשיב לו וירפה אבל כשהוא הולך לפני שהוא יודע מי אני, קשה לי לוותר. יש לציין שהסיבה שמרתיעה אותו לדעתי היא שאני דתיה חזקה והוא כמעט ולא.. אבל אני מאוד רגישה ולא כופה עליו שום דבר. בעבר דיברנו על כך שכשרות, שבת, וכיפה הם גבולות אדומים שלא אוכל לוותר עליהם. הוא הסכים לכך ואמר שזאת לא תהיה בעיה. אני לא מבינה מה קרה פתאום. ואיך אפשר להרגיע אותו אם יש חשש שזאת הסיבה לניתוק? אני מרגישה הכל בעוצמות חזקות. ובטוחה שזאת הנשמה שלי שמכוונת את המהלך. אני לא מצליחה להרגיע אותה. זה מפריע לי לחיות. אני יודעת שלעולם לא אוכל לחזור לחיות אם לא אנסה את זה באמת ואדע בברור שניסנו לפחות. אבל בקשר שאני מנסה "לכפות" עליו אני מפריעה לו לחיות. איך אפשר לחדש את הקשר בלי להפריע לאף אחד?

מגיע לך אדם שיהיה אכפת לו ממך ולא אחד שדוחה אותך

לכותבת היקרה, מן הדברים שלך נשמע שאת מאוהבת עד מעל לראש, עד כדי כך שאין לך אפשרות לחשוב בשיקול דעת. להיות מאוהב זו הרגשה מאוד נעימה וממכרת, הרגשה שמשכיחה מאיתנו את כל הקשיים של החיים, את המציאות הכואבת והלא נעימה. אני חושבת, וצר לי לומר את זאת, שאת חיה באשליות ובורחת מן המציאות. את בונה מגדלים שאין להם בסיס במציאות. מן השמיים בעצם אומרים לך שזה לא הזיווג שלך, עובדה, הבחור לא מעוניין, ואת ממשיכה להתעקש. לאור הדברים שתיארת, הייתי מאוד ממליצה לך לגשת ולקבל ייעוץ בנושא ע"י איש מקצוע, כדי שתוכלי לקבל החלטות נבונות ושקולות, וכדי שתוכלי להמשיך ולהתקדם בחיים. יש בך המון אהבה להעניק, וכדאי שתמצאי את האדם שיהיה מעוניין לקבל ממך וגם לתת לך בחזרה. ברכה והצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

ללכת או לא ללכת

שלום, התחתנתי רווקה עם בעלי כשהיה גרוש + 1 , בנו גדל , התחתן והביא לבעלי 2 נכדים חמודים שהקשר איתם מצוין הם מתארחים אצלנו ואנחנו אצלם כך שהקשר מצויין . לנו 3 ילדים גדולים. לקראת ראש השנה הקרב בנו של בעלי הזמין אותנו לארוחת חג אבל בין המוזמנים גם גרושתו והורייה , אני השתדלתי עד היום מלהיות נוכחת כשגרושתו בסביבה כי אינני מרגישה בנוח במצב זה ובמיוחד כשהורייה בסביבה . תשובתי להזמנה הייתה לבעלי כי אין בכוונתי ללכת ובעלי קיבל זאת בחוסר הבנה בטענה שגם הוא בולע , מרגיש לא בנוח כאשר הוא מוזמן למשפחתי ואף פעם לא מטיל וואטו ועושה זאת למעני .בעלי טוען שעלי לעשות זאת למענו כפי שהוא עושה זאת למעני בכל ההזמנות שהוא לא מרגיש נוח . מה לדעתך עלי לעשות . תודה

ההחלטה בידייך!

לכותבת שלום וברכה, אני חושבת שאת יודעת מה לעשות. אם את עומדת על כך שאת לא רוצה ללכת, כדאי מאוד שתהיי שלמה עם זה. ייתכן ואת צודקת בהחלטתך. אני חושבת שאת צריכה להיות מספיק אמיצה לעמוד גם על רגשותייך. מה לעשות, אבל לא תמיד אנחנו יכולים להיענות לצרכים של אחרים. זה טבע העולם. חוץ מזה, מי יודע, אולי יש את אותה הבעיה עם הזוג השני שמוזמן - גרושתו של בעלך ובעלה. אולי גם להם יש את אותה הדילמה. השאלה שצריכה לעמוד לנגד עינייך היא - האם המפגש הזה יביא שלום לזוגיות שלי או לא? אם המפגש הזה עלול לערער את שלום הבית שלך, אולי מוטב שלא תלכו. ולהיפך. אולי בעצם גם בעלך לא ממש מעוניין להיות במפגש הזה, אלא שהוא מרגיש לא נעים מהבן, וייתכן כשאת תקבלי את ההחלטה ייקל לו. בסופו של דבר, כל החלטה שתקבלי, אם לחיוב ואם לשלילה, תצטרכי לקחת עליה אחריות ולהיות שלמה איתה, ללא רגשי אשמה. ברכה והצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

קונפליקטים בנושאי השקפה

שלום רב כבר כמה שנים שאני חש שאין לי מקום בבית. אני עובד עד מאוחר, ופעמים רבות כשאני בא הביתה אני שומע דרך הילדים, מנהג חדש, חומרה חדשה, שאישתי מביאה דרך הרצאה, ששמעה או שכנה שיעצה. בכל פעם אני מעיר לאישתי שככל הידוע לי הבעל הוא הקובע בעיני חומרות הלכות או גדרים, וזה לא עוזר. לפעמים אני נבוך שאני שומע דרך הילד חומרה שסותרת את התנהגות.י אני מודה שהויכוחים העצימו וגולשים כיום לכל נושא, מאחר ונעשיתי חשדן. מה עלי לעשות? לתקן? כדי שארגיש שאני האבא בבית?

אבא!!!

לכותב שלום וברכה, כבר שנים שאתה חש שאין לך מקום בבית, אתה צודק. אבל זו היתה ההחלטה שלך. אתה החלטת לעבוד עד שעות מאוחרות ולפנות את המקום שלך בבית. אף אחד לא עשה לך את זה, אתה עשית את זה לעצמך, ואני שואלת מדוע? כשאין אבא בבית, מה עושים? הרי צריך להתנהל באיזשהו אופן, מי יגיד את ההלכות? מי ילמד את הילדים? מי יגיד מה מותר ומה אסור? אז כשאין אבא בבית מישהו אחר חייב לקחת את המושכות, כדי שהעגלה לא תדרדר לתהום. וזה מה שאשתך עשתה. אלא מה, זה כואב, זה כואב לא להיות חלק, להיות בצד ולא בתוך המחנה. והכי כואב שאתה מפרנס ועובד קשה וזה מה שאתה מקבל. אבל זה לא חייב להיות כך. מה שאתה צריך לעשות זה פשוט לחזור מן המסע הארוך שלך מחוץ לבית. לצמצם את שעות עבודתך, להתחבר לילדים ולאשה, שאולי שנים רבות כבר מרגישים כאילו שאין להם אבא, לשבת איתם, ללמוד איתם, לחבק אותם ולקרוא להם סיפורים, להתחבר אליהם מחדש, למצוא לך מקום בלב שלהם. אני מאמינה שהם מתגעגעים אליך מאוד ואוהבים אותך. בלי קשר או עם קשר, הבעל לא קובע בענייני הלכות - אם יש שאלה בהלכה מתקשרים לרב והוא הפוסק. אז לא צריך להתווכח, פשוט מתקשרים לרב, וחוסכים המון עוגמת נפש. אז מה עלי לעשות כדי שארגיש שאני האבא בבית? בטח לא שתצעק בקולי קולות 'אני האבא ועליכם לשמוע בקולי' זאת לא הדרך. הדרך היא פשוט להיות אבא, כפי שציינתי כבר לעיל, אבא של חסד. ברכה והצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

בעניין שלום בית אני נשוי פחות משנה וכבר לפני גירושין

שלום לכולם לא יודע עם אוכל לתאר את שאלתי על כתב אבל אני ינסה אני נשוי בוא נגיד שנה התחתנתי בגיל מאד צעיר מתוך השנה הזאת היינו ביחד במצטבר אולי שלשה חודשים שבועיים ביחד חודשיים פרודים אני והיא לא מסתדרים ניסיתי לעשות הכל באמת הכל הלכתי לרבנים ליועצים שילמתי כספים כלום לא עזר ששואלים אותי מה אתה חושב מה הבעיה שלכם אני עונה האגו לשנינו יש אגו וזה מגיע למצב שיש מריבה בבית זה כמו שני גברים שרבים ראש בראש עד שהשני נופל ברור שלא רק זאת הסיבה ויש המון המון מה להרחיב תאמת שאני רוצה לשתף אותכם כרגיל אנחנו בחודשיים האחרונים שוב פעם בפרידה ואני החלטתי סופית שאני מעוניין בגירושין שזה אומר שכבר דיברתי עם בעל הדירה שאני מבטל את חוזה השכירות אשתי שראתה שאני באמת הפעם רציני ולא כמו תמיד שהיינו חוזרים התחילה לשלוח הודעות ולנסות ליצור קשר אני כבר לא יודע מה לעשות מאד ישמח לקבל הכוונה ממכם *יש לציין שאין לנו ילדים וזה מה שדוחף את כל המשפחה לשכנע אותי ליתגרש ממנה ....

נקודה למחשבה

לכותב שלום, כשאני קוראת את מכתבך אני לא מוצאת "נקודה" ולא "פסיק" בין משפט למשפט וכך אני חושבת נראים חייך. אתה לא יודע מתי לעצור, מתי לנשום, מתי להגיד מה, ולמי. יש חוסר סדר בדבריך בלבול ואנדרלמוסיה. אני רק רואה גוש מילים ואינני יודעת מאיפה להתחיל לקרוא אותו - ואולי זה מה שאתה חווה בחיים שלך, מצבור של פריטים חסרי סדר וארגון. אין לך שום כלים כיצד להתנהל בעולם, וזה לא קשור לאגו, ואולי כן קשור. אתה מוצף רגשית, לחוץ, מתוח, חרד. ולדעתי ראשית כול אתה צריך לגשת ולטפל בחרדה שלך. יש אפשרות לעזור לך. רק לאחר מכן, אפשר יהיה לדבר על הקשר הזוגי ולנסות לבנות אותו. לכן, כאשר אתה אומר שניגשת לייעוץ וזה לא עזר, אני מאמינה לך, כי כרגע לא זאת הבעיה. ברכה והצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

העומס נופל עלינו בלבד

שלום. מה לדעתכם עלי לעשות במקרה שלי : אמא של אשתי נופלת מבחינת העזרה רק עלינו ז"א על הבת שהיא אשתי ועלי שאני חתנה כאשר ברקע יש גם בן נוסף אח של אשתי שמתעלם מכל עזרה לאם שהיא למעלה מ-70 שנה . באם לא פונים אליו לעזרה הוא לא עוזר ולא מציע עזרה ולכן הכול נופל עלינו . אשתי מסרבת לפנות לעזרה לאחיה ואני באמצע, כנ"ל האם לא פונה לבן בבקשה לעזרה ומבקשת רק מאיתנו (מערכת יחסים מוזרה). אני חושב שחלוקת העומס צריכה להיות על הבת והבן יחד , לא ? מה לדעתכם עלי לעשות , כי אשתי רואה את המצב של אמה וכל העומס שנופל רק עלינו ולא פונה לאחיה לעזרה כאילו הוא "פרה קדושה " האם להתנגד בתוקף לעזרה כל זמן שהבן לא יתחלק בעומס ? הגעתי למצב שבו נכנסנו לויכוח קשה בנושא ובו איימתי להתגרש עד שהמצב לא ישתנה . אני רוצה לציין כי זה נשואיים שניים שלי . שבת שלום. ג'רי

פשוט לגשת לייעוץ

לכותב שלום וברכה, מאחר שהקשר הזה (אם-בת) מעיב על הזוגיות שלכם, הייתי מאוד ממליצה לשניכם לגשת לייעוץ זוגי. הבעיה היא לא מי יקח את העול, הבת או הבן, הבעיה היא מדוע רק הבת לוקחת על עצמה את הטיפול באם, כאשר היא ערה לקשיים שזה יוצר בזוגיות. לכן, לא צריך לאיים בגירושין, אפשר פשוט לגשת לייעוץ. ברכה והצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

בחירת מוסד לימודי לילד-ת"ת

שלום וברכה! שאלתי היא מה הם הכללים לבחירת מוסד חינוכי מתאים לילד יש לנו ילד ראשון שאנו צריכים להכניס אותו בשנה הבאה לגן ת"ת ורציתי לדעת מה הם הכללים לדעת איזה סיגנון מתאים לנו ומה הם הכללים לרישום למוסד שבו אנו חפצים מה היא ההתנהלות מול הרשם/ ההנהלה מה תפקיד ההורים ואיך נדע מה טוב לילד שלנו זה הילד הבכור שלנו וכמובן שאין לנו ניסיון ביחוד שהגדול קובע על ההמשך והוא מוביל את השאר אחריו אשמח לקבל תשובה מפורטת להבנת הענין והתהליך זה מאוד נושא שחשוב לי ובוער בברכה ויישר כוח

חנוך לנער על פי דרכו

לכותבת היקרה שלום וברכה, הדבר הראשון שעלה במחשבתי בקריאה הראשונה את מכתבך הוא, שאת מאוד לחוצה ואת פוחדת לעשות שגיאות בחינוך הילד. אז אם אכן צדקתי, את צריכה להבין שבמהלך כל החיים שלנו אנחנו עושים טעויות, שאומנם אנו נדרשים לתקן אותם בסופו של דבר, אבל לחיות בלי טעויות זה כמעט בלתי אפשרי, או הייתי אומרת שזה בכלל לא אפשרי. כל שהייתי אומרת לך לעשות זה לגשת ולברר בעצמך בתת"ים השונים מהם התנאים לקבלתו של בנך (אפשר לערוך את הבירור בטלפון), את יכולה להתייעץ גם עם שכנות או מכרות ולקבל את המלצתן. בסופו של דבר, לאחר שעשית את כל הבירור, את היא זאת שתצטרכי לקבל את ההחלטה לכאן או לכאן. את צריכה לדעת באיזה תנאים תוכלי לעמוד ובאיזה לא, באיזה תנאים בנך יוכל לעמוד ובאיזה לא. חשוב שתבחרי ת"ת שיתאים לילד שלך ולא ת"ת שיתאים לשכנה שלך. כן, הרבה אנשים בוחרים ת"ת לילדים שלהם כי 'מה יגידו השכנים' - אז את הטעות הזאת ממש לא מומלץ לעשות. כדאי לקחת בחשבון את מספר התלמידים בת"ת או בגן, מספר קטן של תלמידים הרבה יותר מומלץ. לגבי הסגנון המתאים - זה רק אתם יודעים, לאחר שתערכו בירור כפי שאמרתי. תהא ההחלטה אשר תהא, את צריכה להבין שזו ההחלטה הכי נכונה שעשית, עם הכלים והיכולות שה' נתן לך באותו רגע של החלטה. את השאר, האמיני לי כבר הקב"ה יסדר. אם את הולכת באמונה שלמה ועושה את הצעדים שאת עושה לכבוד שמיים (ולא לכבוד 'מה יגידו'), הקב"ה יהיה שותף שלך. לגבי המשפט שלך "...ביחוד שהגדול קובע על ההמשך והוא מוביל את השאר אחריו", אז מנסיוני, ואני בטוחה שגם מנסיונם של אחרים, זה לא תמיד כך, לכל ילד יש את נתיב ההתפתחות שלו, ולא כדאי שתעמיסי את העול הזה של 'להיות דוגמה' על הילד הגדול, כי אז באמת תעשי טעויות חינוכיות. את צריכה להסתכל על הבכור שלך כאדם העומד בפני עצמו, ועלייך לתת לו את החינוך שיתאים לו ולנשמתו, ולא לתת לו חינוך שיתאים לאחים שלו. אגב, זה טעות שלא מעט אנשים עושים. הם שוכחים שגם הבכור הוא בן אדם נבדל ושיש לו זכות לחיות עפ"י הדרך שלו ולפי הכוחות שלו. על זה נאמר "חנוך לנער על פי דרכו". אני מכירה ילדים בכורים שהעמיסו עליהם אחריות יתר ובסופו של דבר הם פרקו עול. אגב, גם אם יש או יהיו לך בע"ה עוד ילדים, זה לא מחייב שכולם ילמדו באותו ת"ת, חשוב שלכל אחד מהם יימצא הת"ת שיוכל להצמיח אותו בכיוון המתאים לו. ברכה והצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

שידוכים שלא הולכים

אני בחור בן 38 כמעט שנים מחפש בת זוג מה לא עשיתי :תיקונים לזיווג,3 פעמים היתי בעמוקה,שדכניות,הכרויות אינטרנט אני מקבל המון סרובים מבחורות עוד בטלפון בקושי מגיע לפגישה אולי בגלל הגיל אני לא יודע כיאלו יש לי צרעת ובגלל הגיל שלי ( אני נראה מעולה וצעיר ב10 שנים מהגיל שלי) כל החברים שלי התחתנו ויש להם כבר ילדים די גדולים כל האחים שלי כבר התחתנו אחותי הקטנה בקרוב מתחתנת והיא בת הזקונים ואני הבכור נמאס לי אני עייף כבר אחרי שנים של חיפושים ההורים כבר לא מעירים (אין להם כבר מה להגיד לי ) אני לא כל כך בריא כלומר אני חולה אפילפסיה אבל מתפקד טוב (לא היה לי התקף שנים)אבל זה לא מה שמפריע לי בשידוכים כי מי שתאהב אותי תקח אותי איך שאני במקצועי אני רואה חשבון מתמחה אני מסורתי אומנם לא שם כיפה ועושה הכל שומר שבת הולך לבית כנסת מניח תפילין שומר כשרות נסיתי גם לשים כיפה ולצאת(בהנחה שילך לי בשידוכים התיייאשתי וכבר לא שם כיפה אבל עדיין ממשיך מאמין רציתי להתייעץ אולי כבר לעשות ילד מחוץ לנישואים עים משהיא וזהו(אני לא רוצה להשאר ערירי ולמות לבד) אלא אים כן יש דעה אחרת ויש תקווה אשמח לשמוע מה הדעה אולי יש עיכובים כלשהם בתודה

ולגשת לייעוץ ניסית?

כותב יקר, זה הזמן לגשת ולקבל עזרה מקצועית. זה יכול להיות פסיכותרפיסט, יועץ נישואין או כל אדם אחר המבין בתחום. לקושי שלך במציאת זיווג יכולות להיות סיבות רבות, ולכן אני הייתי ממליצה לך לעשות איזשהו בירור ולבדוק מה חוסם את דרכך. אני מאמינה שלאחר שתעשה את הבירור הזה עם עצמך בע"ה הדרך תהיה הרבה יותר סלולה לפניך. הרי את זה עוד לא ניסית! נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

מה עושים שהבעל מתעצבן ממשהו לאו דווקא קשור אליי הוא מסוגל להכל.

בעלי שיהיה בריא מתעצבן מהר. וכשהוא מתעצבן הוא מתחיל לקלל אותי להעיף דברים לטרוק דלתות ואפילו אם אני לידו לדחוף אותי .. מה אני אמורה לעשות??

בעלך קורה לעזרה!

לכותבת היקרה שלום וברכה, לבעלך יש קושי בוויסות רגשי, איך שזה נראה, כנראה שמעולם הוא לא למד איך לבטא את רגשותיו בצורה אחרת. "אם יש לי רגשות של כעס, איך אני מבטא אותם בצורה שלא מזיקה לסביבה ולי? מה עושים עם כל הכאב שנמצא בבטן? עם כל התסכולים?" את זה צריך ללמוד. אסור לך לאפשר לדבר הזה להמשיך לקרות, את צריכה להבהיר לבעלך בצורה חד משמעית שהמצב הזה חייב להיפסק, ושהוא חייב לגשת ולטפל בקושי שלו. זה יכול להיות טיפול פרטני וזה יכול להיות גם טיפול זוגי (בסך הכול שניכם סובלים ולשניכם יש חלק במה שקורה). אם את נתקלת באיזשהו קושי להוביל אותו לטיפול, את עצמך יכולה לגשת ולקבל כלים להתמודדות עם הקושי. ברכה והצלחה נאוה סבג

בעלי ואחותי

שלום, אני נשואה שנה וחצי , ולפני חצי שנה נולד לנו בת . לפני חמישה חודשים , כחודש אחרי הולדת בתנו , קבלתי טלפון מאחותי , היא שאלה אותי שאלה שהייתה נשמעת לי קצת מוזרה :״האם את מאושרת עם בעלך״ הייתי די בשוק מהשאלה ובהמשך שחתנו הבנתי שההורים שלי ואחותי דברו ביניהם והגיעו למסקנה שאני לא הייתי מאושרת בחיים .... אני כמובן מאושרת עם בעלי , והיה לי קצת מוזר להסביר להם שאחרי לידה , יש עייפות ולא כל הזמן מחייכים. אני מזכירה שאחותי היא זו שהתקשרה אלי ולא ההורים שלי. מאותו רגע הרבה דברים השתנו עם בעלי ביחס להורים שלי ובמיוחד כלפי אחותי שהוא מכנה אותה כ״מסוכנת לזוגיות שלנו״ . עקב הסיפור הזה בעלי ממשיך לכבד את משפחתי אבל אני חשה שזה לא כמו שהיה פעם אלא הוא שומר מרחק , ובמיוחד עם אחותי. הדברים די נרגעו בחודשים האחרונים אלא שלפני כשבוע בעלי השתמש בפלאפון שלי וקרא הודעה מאחותי :״מה הגבר שלך עשה לך ליום הולדת״ ? , הוא התחיל להסביר לי שיש פה הסגת גבולות , וחדירה לפרטיות מצד אחותי שיכולה להביא לבעיות בזוגיות שלנו כי זה כבר לא הפעם הראשונה (והאמת שבזמן האחרון זה נושא שחוזר על עצמו וגורם לבעיות בינינו) אני מרגישה שמאז שהתחתנתי אין לי את אותו קשר עם אחותי בגלל בעלי , שלא רוצה שאני אספר לה מה עשינו ואיפה היינו , ואני נאלצת לספר שקרים לאחותי (כי אם אני לא עונה היא נעלבת וזה מייצר אי נעימות בינינו ), כדי לשמור על הזוגיות שלנו , וזה מפרע לי. אני אוהבת את בעלי , ואני לא יודעת כבר מה נכון לעשות כלפי אחותי ,כלפי בעלי ?! האם לספר לאחותי ? האם לא?? האם בעלי צודק , ואני באמת צריכה לשמור מרחק מאחותי ואם כן איך לנהוג כלפי אחותי?? תודה על עזרתכם

יש לסגור את הפרצה בגדר

לכותבת היקרה שלום וברכה, "... יש פה הסגת גבולות וחדירה לפרטיות מצד אחותי שיכולה להביא לבעיות בזוגיות שלנו..." אכן, אכן, יש כאן הסגת גבולות, אבל ... כפי שידוע לך, אי אפשר להסיג את הגבול אם אין פרצה בגדר. ובמקום שיש פרצה בגדר יכולים להסתנן כל מיני דברים לא רצויים. אז מיהו זה שפרץ את הגדר? ומיהו זה שלא סוגר אותה? הרי ברור שזו לא אחותך, אלא את. בזה שאת משתפת את אחותך בכל או לא בכל מה שקורה לך בבית עם בעלך, את בעצם פורצת את הגדר, ולאחר שהגדר נפרצה, זה מעין אישור להיכנס, וכשיש אישור להיכנס, אז מתקדמים הלאה והלאה. כבר הזהירה אותנו תורתנו הקדושה על שמירת הלשון, כן, זה תופס גם בזוגיות, לא לספר לאחותך דברים שאמר או עשה בעלך, לא לספר לבעלך על דברים שאמרה או עשתה אחותך, כי כפי שאת רואה נהיה מזה רק אנדרלמוסיה גדולה ושנאת חינם. אם את רומזת לאחותך בכל מיני צורות, ואינני יודעת איך, על קשיים שיש לך עם בן זוגך, וזה לא חייב להיות ממש במילים, אז בוודאי שהיא תביע דאגה ואולי תשתף את הורייך על כך, מתוך אהבתה אותך, זה אנושי. מה שאת צריכה לעשות דבר ראשון זה להיזהר בלשונך ליד אחותך (היא אוהבת אותך ודואגת לך), ודבר שני, קחי אותה לשיחה נעימה ואמרי לה שמהיום והלאה לא תוכלי לשתף אותה הרבה במה שקורה לך בזוגיות. אמרי לה שאת ערה לדאגתה ואת מעריכה את זה מאוד, אבל את מספיק בוגרת כדי להתמודד עם קשיים אם וכאשר יצוצו. ולך אומר, אם אכן את נתקלת בקשיים בחיי הזוגיות, הדבר הכי נכון לעשות זה להתייעץ עם גורם מקצועי, שמבין בתחום. ועל זה נאמר 'קנה לך חבר'. דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום! עלי והצליחי! סבג נאוה ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

בעיית אמון ופתרונה

שלום, אני נשואה לבעלי באושר כבר שנה וחצי. בעלי בא מרקע שונה משלי, אני מגיעה מבית חרדי -פתוח, ובעלי מבית סגור מאד-אפילו חונק, שבעקבותיו הוא פרש לגמרי ועזב לתקופת מה את הדת. לאחר מס' שנים של מגורים מחוץ לבית וחיים בסגנון אחר לגמרי ממה שאני הכרתי- על כל המשתמע מכך, הוא התחזק והתרצן וחיפש את הדרך הנכונה. בתקופה הזו היכרנו וניסינו לגשר על הפערים כיוון שהייתה בינינו התאמה בהמון מישורים ונוצר חיבור מיוחד ומבטיח. לא ארבה בפרטים, אבל עוד בהיותינו "יוצאים" (עוד לא מאורסים או משהו) קיבלתי הודעה ממנו שהייתה ממוענת לבחורה אחרת, הודעה שאת תוכנה לא היכרתי ולא רציתי להכיר, כיתוב ברמה הכי נמוכה ומכוערת של הצד הבהמי ביותר בגבר. כמובן שעקב הטעות המרה בכתובת- (שכמובן הייתה מהלך שמיימי נדיר) נפרדתי ממנו לשלום, תוך זעזוע עמוק על הצורה בה האמנתי בו ובקשר שלנו, על התמימות בה הלכתי אחריו ועל הבנייה המשותפת שנחרבה. כמובן שהוא לא וויתר, שכן בלי להתרברב אני הייתי הזכייה של חייו. המציאה שלא חלם עליה. כך נלחם עליי במשך תקופה ארוכה ובכל דרך תוך הבטחות לשינוי, והצהרות שזו הייתה רק מעידה מטופשת שעוד נגררה מהעבר. התחתנו. ומתברר שזה היה כדאי. אנחנו אוהבים וקשורים בזוגיות באמת מיוחדת. אבל- עדיין משפיע עליי אותו סיפור. עדיין בפינה אפילה בלב יש בי החשש, וכל שיחת טלפון, וכל הודעה כמעט מקפיצה אותי למתח. אני יודעת שבעלי אוהב אותי ונאמן רק לי, אבל קשה לי, כי לא עברתי איזה שהוא טיהור מהסיטואציה, אני מרגישה שהפצע עדיין חי, ובכל הזדמנות -מדמם. התמימות שלי והביטחון נסדקו. ואני כ"כ רוצה לתקן, כ"כ רוצה להיות שלימה ומאמינה בכל האחוזים. כי המתח שלי גורם לנו לקשיים לפעמים, בתגובות מוגזמות שלי לאירועים באותו עניין, או לחשדנות שאני מנסה להסתיר ללא הועיל. האם לדעתכם יש טיפול לזה? יש סיכוי לחיים רגועים יותר? אודה לתשובה מהירה, הנושא מייסר אותי. תזכו למצוות.

טיפול קוגניטיבי יכול לעזור

לכותבת היקרה שלום וברכה, אני כן ממליצה ללכת ולטפל בקושי הספציפי הזה, אפשר ע"י טיפול קוגניטיבי קצר מועד. חבל לבנות בית על יסודות רעועים, כל זעזוע הכי קטן ובלתי צפוי יכול לערער את שלום הבית ח"ו. החיים שלנו מלאים ניסיונות ומכשולים אותם עלינו לעבור, ואם כבר מההתחלה, יש משהו שמעיב על הקשר, הרי שהדבר יקשה עלינו לצלוח את הניסיונות. את יכולה לפנות לייעוץ באופן פרטני, ובהמשך אם יהיה צורך לצרף את בן זוגך. מניסיוני עם נשים, שפיתחו חרדה לגבי מקרה ספציפי מסוים, לאחר 5-6 פגישות הן כבר חזרו לעצמן. ברכה והצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

אשה עוצמתית

צהריים טובים גברים פוחדים לחיות לצד אשה עוצמתית ודעתנית. האם לדעת המומחים אכן זה כצעקתה ? תודה שמעי

והעיקר לא לפחד כלל

לכותב שלום וברכה, אני חושבת שדבר ראשון שאתה צריך לעשות זה להגדיר את המושג "עוצמתית" ואת המושג "דעתנית". למשל, "עוצמתית" = צעקנית / יוזמתית / כוחנית / לא וותרנית / ווכחנית / מקבלת החלטות מבלי להתייעץ באחר / מפחידה וכו' וכו', זה יכול להיות כל דבר. רק לאחר שתתן לעצמך את התשובה או את ההגדרה, יהיה אפשר בכלל להתייחס לשאלתך. וגם אם נניח שגברים אכן כן פוחדים מאישה עוצמתית ודעתנית, אז מה זה אומר? האם זה אומר שמשהו לא בסדר אצלם או שזה אומר שמשהו לא בסדר באישה. למה חותרת שאלתך? ומדוע דעתם של המומחים כל כך חשובה לך? מה אתה רוצה להשיג דרך התשובה? האם ייתכן שאתה עצמך חי לצד אישה עוצמתית וזה מפחיד אותך, ואתה מבקש עזרה? אם אכן זהו המצב אז כדאי מאוד שתיגש לייעוץ זוגי או פרטני כדי לברר את העניין, ויפה שעה אחת קודם. ברכה והצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

איך לנהוג והאם בכלל ?

שלום!  אנחנו זוג נשוי טרי שעוד בטרם הספיק להבנות האימון בנינו הוא הופר מצד בעלי בכך שהיה מתנה את הנשואים במידת הסיפוק שלו וקבלת צרכיו באופן מיידי .כאשר נענע על צרכיו היה מוכן לוותר על הקשר ואף איים ללא הרף על ניתוק הקשר וכן וביצע פרידה יזומה  מצידו מס פעמים כאשר לא חש מספיק  מסופק רגשית עוד חשוב לציין שתחושות רגשיות סובקטיביות שלו הולידו התפרצויות הרמות קול  הצקות חוזרות ונשנות וכן גם טורדניות שלו אותי  בעקבות הנ״ל  ועוד התחלנו היועץ זוגי !  שבהלכו היה קשה ליישר את ההדורים בנינו והקשר כמעט הופסק לצמיתות והפעם בגללי שכבר לא עמדתי בנטל הכבד לאחר עוד התפרצויות זעם כלפי והטחת אשמות כלפי שלוותה בהתנהגויות לא נשלטות מצידו כל זה היה רקע מקדים על מנת לנסות להכניס את המשיבים לעובי הקורה ועל מנת שיבינו את סוג״ השייח ״בקשר ואת נגזרותיו עוד היום כעת בעלי עובר טיפול על מנת לנסות להיפטר מהתנהגות  דיקטטורית ואובססיבית זו ולרב הוא די שולט בעצמו אבל אני עדיין פוחדת מהשד שהתעורר בו  פתאום בעקבות אמירה שלי או איזשהו חוסר מצב רוח שלו שמשפיע במקרה אצלו כמו בניין קלפים על כל יציבות והמחויבות שלו לנשואין! מאז הטיפול לקח הרבה זמן עד שאספתי את שארית כוחותי והחלטתי לתת צ'אנס ולנסות לתת הזדמנות שניה לקשר ! ובזמן הזה הוא מצידו  הידד ללא הרף הציק כפה את עצמו מה שבסוף ״הצליח״ לו ורק בזכות זאת אני עדיין במערכה ועוד יותר זמן עד שהחלטתי לעבור לגור יחד  ועל  יחסים אנטימים לא הצלחתי עדיין לגבור עקב הריחוק ואי האימון שננטע בי מימנו ! כיום  אנו גרים כשבוע יחד אך  לא מקיימים יחסים כאמור ולשאלה הקריטית  נחרדתי להיחשף לכך שבעלי עיין באתרי פונוגרפיה ומכוני ליווי ולא אתר אחד מקרי אלא מס רב של אתרים  ובאופן שיטתי ! אני לוקחת על עצמי את האחריות שהוא הדרדר לכך עקב כך שלא סיפקתי לו את הצרכים! אך יחד עם זאת ציפתי שיתריע בפני שהוא מתקשה להחזיק מעמד ושהוא הולך למעוד, אני מניחה שהייתי  משתדלת לעשות משהו ! אבל שום מילה וישר שיטוט באתרי נערות ליווי ???? איך אוכל לתת בו אימון בעתיד ? איך אדע האם זה חד פעמי או תופעה קבועה /סטייה ? איך אוכל לסמוך על המיליה שלו בכלל? מצד אחד אין לי  אימון בו ולכן לא יעזור לי לעשות בירור איתו אם הוא באמת  כבר הגיעה למחוזות האלו , ומצד שיני גם אם הייתי עושה בירור כמתבקש זה לא היה מועיל במיוחד  כי יש לו נטייה להפוך את הקערה על פייה ובמקום להתנצל ולקבל החלטה ולהבין את הבעייתיות הוא עסוק בלהתגונןנולהצדיק את עצמו ולהדוף ולתקוף כל מה שנקרה בדרכו . עזרו לי דחוף ! אני נואשת מימנו כבר! א. איך אגש לעניין? ב.איך אעמוד על שלי באופן חד מבלי שהוא  יפליג למחוזות אישיים ולא עניינים? ג.האם לגיטימי מצידי לדרוש שבחיי הנשואים לא יהיה שום שיטוט באתרים פורנוגרפיים ווכד׳ולהתנות את המשך הקשר בנקיות מצפייה בחומרים אלו? ד.אם ארצה לתת בו אימון לאחר הדברים איך אוכל לעשות זאת? אני זקוקה לתשובה מהירה דחוף !  ה. האם בהכרח כל גבר לא מסופק מגיע לסיפוק אישי דרך האתרים וכו זה דרך העולם או שזוהי התנהגות חולנית??? מצטערת נורא שנאלצתי לחשוף אותכם לזה  ועוד יותר מצטערת להיות חלק מזה ! אם אינכם רואים את הסוגיה ראויה לפרסום וכזאת שיכולה להועיל לאחרים, אז  בבקשה לפחות למייל תגובה מבלי שיפורסם האשכול. תודה מראש! נשלח מה-iPhone שלי

לקחת אחריות

לכותבת היקרה שלום וברכה, מתוך דברייך עולה תמונה של גבר חרדתי, שאינו יודע כיצד להתמודד ולווסת את רגשותיו ולשלוט ביצריו. אך יחד עם זאת אני גם רואה אישה שנמצאת במצב של חרדה (שצריך בירור), שאיננה יודעת כיצד להתמודד עם מה שקורה סביבה. את מספרת שניגשתם לטיפול זוגי, ושבעלך מטפל בקושי שלו. אך אני חושבת שכדאי מאוד שאת תקבלי תמיכה וייעוץ לגבי אופן ההתנהלות שלך בכל הסיטואציה הזאת. יש לי הרגשה שלמרות שבגדול את אומרת שאת לוקחת אחריות על מה שקורה, את דווקא מתנערת מהאחריות שלך למה שקורה (בכל זאת מתוך דברייך עולה שאת תולה את הקשיים בהתנהלות של בעלך). לקחת אחריות, זה לא להכות על חטא ולומר כל היום לעצמי 'אני אשמה בכל מה שקורה'. לקחת אחריות משמעו קודם כל להבין על מה אני אחראי ועל מה האחר אחראי, מה שייך לי ומה לא שייך לי, כלומר מה שייך לאחר. אם 'בעלי' הולך ורועה בשדות זרים - זה שייך לו. זה החטא שלו והוא יצטרך לעשות עליו תשובה. אגב, לא כל מי שאין לו סיפוק בחיי אישות הולך לרעות בשדות זרים, ויורד לאתרי פורנוגרפיה. אז כמו שכבר ציינת, בעלך לקח אחריות על הקושי שלו, וניגש לטיפול, ונקוה שהוא יצליח. וכעת, נשאלת השאלה - על מה את צריכה לקחת אחריות. ייתכן מאוד שגם את צריכה לקבל תמיכה או ייעוץ בכל הנוגע לנושא של חיי אישות, וכיצד מתנהלים בתוך זה - אולי חסר לך ידע. את צריכה לקחת את האחריות על החלק שלך בכל המצב הזה, או בכל מצב אחר שיתברר, ולטפל בו. אני מאמינה שכאשר כל אחד מכם יעשה את השינוי בתוכו עצמו, השינוי הזה יביא לשינוי בהתנהלות הזוגית שלכם. במכתבי זה התייחסתי לחלק צר מאוד בכל הסיטואציה הזאת, אפשר להביט עליה מעוד כמה זוויות, אך הדברים האלה מוטב שיידונו עם איש מקצוע בצורה מסודרת ומאורגנת. אי אפשר על סמך הדברים שכתבת להגיע לאיזה שהם מסקנות יעילות. אני בטוחה שבתוך כל הסיפור שהעלית כאן, ישנם עוד הרבה חלקים שלא העלית, שראוי שיעלו בטיפול. ברכה והצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

התנהגות כפייתית אצל ילדה בת 8.

ביתי בת 8 ילדה חכמה, שמחה וחברותית. לפני כחצי שנה בערך התחילה אצלה בעיה שחוזרת על עצמה עשרות פעמים ביום. היא סוגרת את הידיים בצורת אגרוף ומותחת את הידיים כלפי מטה, בנוסף היא לפעמים מותחת את השיער כדי למתוח את הקוקו ואז מיד עושה את זה. כדי לא להראות דאגה אני לא מדברת איתה על זה ומתעלמת. היא סיפרה לי שצוחקים עליה בכיתה בגלל זה. שמתי לב שגם בזמן שהיא משחקת בפלאפון של הסבתא במשחקים היא עושה את זה בתדירות יותר גבוהה ובנוסף מותחת את אצבעות הידיים (זה קורה רק באמצע משחק בפלאפון וממש כל רגע באמצע המשחק). מה יכולים לעשות?

טיפול קוגניטיבי התנהגותי

ליעל שלום וברכה, אם אכן ההתנהגות שציינת היא התנהגות כפייתית, אנחנו יודעים שהתנהגות כפייתית בד"כ יושבת על חרדה. אני הייתי ממליצה לשלוח את הילדה לטיפול קוגניטיבי התנהגותי - CBT, שמתאים לילדים. טיפול מסוג זה בהחלט יכול לעזור לילדה. כמובן שיהיה צורך בשיתוף פעולה של ההורים בבירור הסיבות ובמתן תמיכה לאורך הטיפול. חשוב לא להזניח את המצב של הילדה. כדאי מאוד לטפל בבעיה כמה שיותר מוקדם. א. משום שיהיה קל יותר לעמוד על שורש הבעיה. וב. כדי שההפרעה לא תתבסס ותשתרש, כי אז יהיה קשה יותר לטפל. ברכה והצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי מאפשרת ב'שיטת העבודה'

איך אדע להיזהר מקמצנות?

שלום, פרטים כלליים לצורך מיקוד: רווקה, חרדית . רציתי לשאול איזה נורות אדומות יכולות להידלק במהלך הפגישות כדי להזהיר אותי מפני אדם קמצן . לפעמים אני חושבת שבגלל שהנושא מאוד בוער בעצמותי אז כל התנהגות שיש בה איזו אבק של קמצנות מיד מעוררת את החושים שלי וחבל לי לטעות בדבר ולאבד אדם טוב רק בגלל החשש הגדול מקמצנות . מצד שני אני לא מוכנה להגיד אח"כ את המשפט הידוע "איך התעלמתי מכל האיתותים?" ואגב, אני מוותרת מראש על כל ניסיון מצידכם להבין מאיפה נובע החשש הגדול... אני כבר יודעת! תודה רבה

קמצן או לא קמצן זו לא השאלה

לאורית שלום וברכה. חבל שלא ציינת את גילך, אני חושבת שהוא היה שופך אור על המצב בו את נמצאת. אני בכל זאת אנסה, למרות שוויתרת על כך מראש, לחשוב יחד איתך על הבעיה. א. אם את פוחדת מאדם קמצן סימן שאת יודעת מיהו הקמצן, בודאי כבר פגשת בו בעבר. ומכאן שאת לא צריכה את עזרתנו באבחון האדם הקמצן. ב. בהמשך את מהססת ואומרת כי אינך בטוחה שההגדרה שלך לגבי אדם קמצן היא ההגדרה הנכונה, וייתכן מאוד שאת דוחה הצעות טובות בשל כך. ג. כדאי מאוד לקחת דף ועט ולרשום לעצמך מהי ההגדרה שלך את הקמצן - לכל אחד יש הגדרה אחרת לקמצן או אפשר לומר לכל אחד יש את הקמצן שלו (אם זה קמצן בכסף, אם זה קמצן במחמאות, אם זה קמצן במתן עזרה, אם זה קמצן במילים). אני מאמינה שגם את קמצנית במשהו. לא? ד. את חוששת מאוד לטעות בקבלת ההחלטה, משום שלדעתך אינך מאמינה שתוכלי להתמודד עם חווית הכישלון. ה. יתכן מאוד שקמצן או לא קמצן זו לא השאלה. השאלה האמיתית היא איך מתמודדים עם תחושת אשמה כל כך גדולה אם וכאשר ח"ו תטעי בקבלת ההחלטה. איך תסתכלי על עצמך במראה לאחר שתגלי שעשית טעות? מה תגידי לעצמך? מה זה אומר עלייך? אולי את גם חוששת ממה יגידו אחרים עלייך. ו. אולי בעבר קיבלת איזושהי החלטה שעד היום אינך סולחת לעצמך על כך. ויתכן גם שאינך מוכנה לחזור ולחוות שוב את התחושה שחשת אז. אלו רק ניחושים שלי, וייתכן שאני טועה. כמובן שדרך שאלה בפורום אי אפשר ממש לעזור אלא רק לתת נקודות מבט נוספות. אני מאוד ממליצה לך לגשת ולקבל סיוע מקצועי, שיקל עלייך בקבלת ההחלטה שלך. לפעמים אנחנו כל כך בטוחים שאנו יודעים מה הבעיה שלנו, עד שאנחנו לא רואים את הבעיה האמיתית. ולכן אני ממליצה לך לגשת ולקבל עזרה מאיש מקצוע שיעזור לך להסתכל בפרספקטיבה קצת יותר רחבה, ויאיר לך מקומות שאולי עדיין לא נגעת בהם. ברכה והצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי מאפשרת ב"שיטת העבודה"

צריכה יעוץ דחוף

לכבוד ינר שלום וברכה! אני נשואה 4 שנים + 3 ילדים מתחילת הנשואים היו ביננו ויכוחים ומריבות הטענה של בעלי בעצם היא שאימי אשמה בהכל כי התערבה יותר מדי בהתחלה וע"י כך הרסה לנו את השלום בית והיינו יכולים להסתדר מצוין לולי זה לא היה קורה. הסכמתי איתו שבתחילה לא נהגתי נכון וערבתי אותה בכל מה שקשור בנו ומאז התחלתי להתרחק מאימי ובאמת כיום כמעט ואינני בקשר איתה למרות שזה מאד כואב לה. אך הבעיות שיש בבית לא נעלמות כלל. לבעלי יש בעיה עם 2 הבנים שלי (עם הקטן עדיין לא ב"ה) את הגדול הוא היה נוהג להכות הרבה מאד כשהיה קטן כי לדבריו לא סבל אותו ואח"כ כשנולד השני הכל עבר אליו והוא מסתדר עכשיו טוב עם הגדול אך השני סובל הרבה מכות והצקות ממנו. כל היום אנחנו רבים על כך כי אינני מסוגלת לראות התעללות בילד קטן על לא עוול בכפו- הוא טוען שלא יכול לסבול אותו ואת הקול שלו והמראה שלו כי מזכיר לו את אמי הוא מודה בכך שהתנהגותו היא לא נורמלית ולא בסדר אך טוען שכל הצרות שלנו בבית נובעות מעין הרע שאימי עשתה לו. הוא לא מפסיק לקלל את אמי וכשמגיעים אליהם פעם ב..הוא לא מתייחס אליה כלל ומראה לה את שנאתו ומחכה לרגע שנחזור לבית. בעבר ניסתי לקחת אותו ליעוץ פסיכולוגי אך לא מוכן בשום אופן. שיתפתי את הוריו והם יודעים על הבעיה הם ניסו לדבר איתו המון אך מכירים את בנם העקשן ויודעים שאין הרבה מה לעשות איתו. הורי לאחרונה גילו שהוא מתנהג בצורה לא יפה לילד וכעסו על כך מאד אימי מנסה לדבר איתי שאעשה משהו בנדון אך אניני יודעת מה לעשות ורק מתפללת שאולי זה יעבור כמו שעבר עם הבכור אך בינתיים זהו סבל רב ממש עבורי ועבור הילד. יש לציין שבעלי הוא אברך ירא שמים ומתנהג אלי בצורה יפה ומכבד אותי ואוהב אותי רק הבעיה שלו עם היא עם הילד -בעקבות אימי.. לאחרונה אני מרגישה שאני מתחילה להאמין לו ולשטויות שטוען על העין הרע ובכלל תמיד אני מרגישה מאד מושפעת ממנו.. ומפחדת לעשת צעדים שיחמירו את העניין .. כי היה תקופה שעשיתי בלאגן וכמעט עזבתי את הבית במטרה לשנות אך המצב רק נהיה גרוע יותר. איני יודעת מה עלי לעשות ואם בכלל??

כל המרים יד על חברו...

לכותבת היקרה שלום וברכה, אני מצטרפת לכל חברי הכותבים, ואוסיף דברים משלי, בכדי שתביני שאת רואה את הדברים נכון, ובעלך הוא זה המתעתע בך. • את מספרת כי מתחילת נישואיכם היו ויכוחים ומריבות - ורק לאחר מכן עירבת את אמך. מכאן שלא אימך היא זו שהרסה לכם את הנישואים, אלא הקשיים היו עוד לפני התערבותה. (אגב, אינני מצדדת בלערב את ההורים בנעשה בין בני הזוג, אבל אני מאמינה שבאותה שעה של מצוקה היא היתה האדם היחיד שיכלת לפנות אליו). • לבעלך אין בעיה עם שני הבנים שלכם - לבעלך יש בעיה עם עצמו, והוא חייב לקבל טיפול. • בעלך הוא גבר מתעלל, לא רק בילדיו אלא גם בך, ואת משתפת איתו פעולה. • בעלך מצא לו קורבן (אמא שלך) להשליך עליו את כל האחריות למה שקורה, והוא עצמו בורח מאחריות ופוטר את עצמו מלשנות את מעשיו הקלוקלים. רק כאשר הוא יודה שהבעיה היא לא באמך אלא ביחסים ביניכם או ביחסים שלו עם עצמו, רק אז אפשר יהיה לעזור לו או לכם. • כל המרים יד על חברו נקרא רשע - אם כך אין כאן יראת שמיים כלל וכלל. • הילדים הקטנים הם פיקדונות שנתן לך הקב"ה ועלייך לשמור על שלמותם הפיזית והנפשית, הם לא רכוש שלך או של בעלך, והם לא שק האגרוף שלו או שלכם. • כשאת עשית בלאגן וכמעט עזבת את הבית במטרה לשנות את המצב לא נהיה יותר גרוע, כי כבר היה גרוע קודם. התמונה של המצב איתו את מתמודדת רק התחדדה והתבהרה בעקבות הצעד שעשית. • ותפילה, ותשובה וצדקה מעבירים את רוע הגזרה. מה לעשות שחוץ מתפילה וצדקה צריך לעשות תשובה (חרטה, וידוי, קבלה לעתיד) כדי להעביר את רוע הגזרה. ואת הראשונה שצריכה לעשות שינוי - אסור לך לתת למצב הזה להימשך, את חייבת להפסיק את ההתעללות בילדים באופן מידי. יש לך אפשרות לפנות לרב בשכונה או רב אחר שבעלך מעריך אותו, כדי שידבר עם בעלך, ויחד עם זאת חשוב שתקבלי תמיכה מקצועית וליווי כדי שתקבלי כוחות להתמודד עם המצב הלא פשוט, וכדי לשמור על הדעה השפויה שלך לבל תשתבש. ברכה והצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

ריחוקים חוזרים לאחר עשר שנות נישואין מצוינות

שלום וברכה. אנחנו זוג נשואים עשר שנים פלוס 5 ילדים ב"ה, עברנו את כל שנות הנישואין שלנו בקלות, שנינו אנשים נוחים וקלים, מסתדרים בכל מקום בחברה הבעל בכולל והאשה בעבודה, אנשים נורמטיבים +, במשך השנה האחרונה התחלנו לחיות חיים אחרים שלא היינו רגילים אליהם, הקשר הזוגי שלנו, כל הזמן עולה ויורד מתקרב כמו שהיינו פעם ובבת אחת מתרחק מאוד מאוד, יכלנו לחשוב שהריחוק הזה הוא מחוסר תקשורת, מלחץ נוסף בחיים, כל פעם אנחנו מצליחים לאחר כמה ימי דכאון להחזיר את המצב לקדמותו, ושוב מתדרדר המצב, ומפעם לפעם הדכאון והייאוש גוברים והולכים, הסיבה הנראית סבירה למצב הזה, הוא מפני שיש איזה התקן שגורם שרוב הזמן אנחנו אסורים, רק כשבוע בחודש יש לנו. אך גם אם זו סיבה סבירה אנחנו מאוד לא מקבלים את זה שהחיים שלנו ייראו ככה רק בגלל הענין הזה, ואנחנו חייבים עצה לדעת האם זה נורמלי או שאנחנו צריכים לעבוד בהנחייה וללמוד איך חיים את החיים גם בלי זה בכלל, אנחנו רוצים להיות בטוחים שאנחנו לא במצב של אהבה התלויה בדבר. נשמח מאוד לקבל עצות מחכימות מהצוות המדהים שכותב כאן באתר.

כל זמן שהנר דולק ...

לכותבת שלום וברכה, מאחר ואיננו בטיפול זוגי שבו המטופל נדרש לתאר קצת יותר בצבעים את חיי הזוגיות שלו כדי להבין את ההקשרים. נסתפק בהעלאת השערות ונקודות למחשבה שכדאי שתבחנו. • אין סיבה שתהיו אסורים האחד על השני. אני מאמינה שיש פתרונות אחרים כאמצעי מניעה, וכדאי שתבררו על כך אם עדיין לא עשיתם זאת. • לא סיפרת מדוע אשתך משתמשת באמצעי מניעה, האם זה הוראה של רופא שמחייבת או שאתם לקחתם זאת על עצמכם וכו', ייתכן שזה היה שופך קצת אור על המצב הזוגי שלכם עד כה. • בקשר לחשש שלך לגבי אהבה התלויה בדבר - מה לעשות שאנחנו רק בני אדם והאהבה אם נרצה או לא לפעמים ואולי אפילו פעמים רבות תלויה בדבר. זה אחד הפרויקטים שאתם אנחנו מתמודדים בחיים - להגיע לאהבה שאינה תלויה בדבר. וזה בהחלט לא פשוט להגיע לשם. אנחנו במסע מתמשך. • ייתכן מאוד שדווקא הריחוק הזה ביניכם, מעלה אל קידמת הבמה נושאים שלא טיפלתם בהם עד כה בחיי הזוגיות שלכם, או קשיים שהתעלמתם מהם. • ייתכן מאוד שההחלטה שלא להביא ילדים (בכלל, או לתקופת מה) מעוררת באשתך דאגה שמקרינה על הזוגיות שלכם. לא תמיד אנחנו שלמים עם ההחלטות שקיבלנו וזה מכניס אותנו למתח ולכן כדאי לבדוק שוב את ההחלטה. • אתה מספר שעברתם את כל שנות הנישואין שלכם בקלות, שניכם אנשים נוחים וקלים וכו'. התיאור שלך לא נשמע לי כל כך נורמטיבי. מה לעשות שבחיי זוגיות נורמליים יש ויכוחים ואי הסכמות, ולפעמים יש אכזבות. זה נשמע לי כאילו חייתם בסטריליות, לא מעוררים את הדובים, ואם יש קשיים מדחיקים, לא מתלוננים האחד כלפי השני ולא שואלים שאלות ולא רוצים לדעת כיצד השני מרגיש באמת. (שוב אני חוזרת שזה רק השערות, לא ממש חייבים לחפש מה לא היה טוב). אם כך היה המצב אז הוא באמת דורש בירור, ייתכן שלא היתה בזוגיות שלכם אינטימיות. • אם נוצר ריחוק בחיי האישות, תהא הסיבה אשר תהא לריחוק, מיד עולה בי השאלה איך היו חיי האישות שלכם עד עכשיו, האם היתה שם אינטימיות ופתיחות ואהבה. האם פעם התעניינת בחוויות של אשתך בקשר לנושא הזה. • ועוד דבר מעניין. אתה כותב את המכתב שלך לא מנקודת מבט אישית "אני" אלא מנקודת מבט של "אנחנו" - אנחנו אנשים נוחים, אנחנו מסתדרים, אנחנו נורמטיביים, אנחנו ואנחנו, ואני שואלת את עצמי האם אין כאן מחיקה של בן הזוג האחר, של דעתו. זה בהחלט הוגן לכתוב איך אתה מרגיש ומה אתה חושב, אך זה לא נשמע טוב כשאתה מדבר בשם אשתך. ואולי כאן טמונה הבעיה, הקול האישי של אשתך לא נשמע עתה ואולי אף פעם לא נשמע. אולי אפילו פחדת לשמוע והיא פחדה להשמיע. (ושוב אני חוזרת שזו רק השערה, משום שמתוך הדברים שלך, ובכלל מתוך שאלה בפורום אי אפשר להגיע למסקנות ברורות). • 'אנחנו בהחלט לא מקבלים את זה שהחיים שלנו ייראו ככה רק בגלל העניין הזה' - ושוב, מי זה ה'אנחנו' הזה שלא מקבל שהחיים שלו יראו כך. אני מכירה, מה לעשות, נשים שהיו מעדיפות שהחיים שלהם יראו כך, ולא משנה מה הסיבה כרגע. השאלה היא האם גם אשתך חושבת כמוך באותו העניין. • אנחנו רוצים להיות בטוחים שאנחנו לא במצב של אהבה התלויה בדבר - ואם לא תהיו בטוחים, מה עלול לקרות? נניח שתגלו ביום בהיר אחד שהאהבה שלכם היתה במשך כל השנים כן תלויה בדבר - מה יקרה אז? אולי אתם פוחדים לגלות שחייתם בשקר במשך כל אותן שנים. זו לא חוויה נעימה כלל וכלל. כל זמן שהנר דולק אפשר עוד לתקן. ואולי זה הזמן. ברכה והצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

ריחוקים חוזרים לאחר עשר שנות נישואין מצוינות

שלום וברכה. אנחנו זוג נשואים עשר שנים פלוס 5 ילדים ב"ה, עברנו את כל שנות הנישואין שלנו בקלות, שנינו אנשים נוחים וקלים, מסתדרים בכל מקום בחברה הבעל בכולל והאשה בעבודה, אנשים נורמטיבים +, במשך השנה האחרונה התחלנו לחיות חיים אחרים שלא היינו רגילים אליהם, הקשר הזוגי שלנו, כל הזמן עולה ויורד מתקרב כמו שהיינו פעם ובבת אחת מתרחק מאוד מאוד, יכלנו לחשוב שהריחוק הזה הוא מחוסר תקשורת, מלחץ נוסף בחיים, כל פעם אנחנו מצליחים לאחר כמה ימי דכאון להחזיר את המצב לקדמותו, ושוב מתדרדר המצב, ומפעם לפעם הדכאון והייאוש גוברים והולכים, הסיבה הנראית סבירה למצב הזה, הוא מפני שיש איזה התקן שגורם שרוב הזמן אנחנו אסורים, רק כשבוע בחודש יש לנו. אך גם אם זו סיבה סבירה אנחנו מאוד לא מקבלים את זה שהחיים שלנו ייראו ככה רק בגלל הענין הזה, ואנחנו חייבים עצה לדעת האם זה נורמלי או שאנחנו צריכים לעבוד בהנחייה וללמוד איך חיים את החיים גם בלי זה בכלל, אנחנו רוצים להיות בטוחים שאנחנו לא במצב של אהבה התלויה בדבר. נשמח מאוד לקבל עצות מחכימות מהצוות המדהים שכותב כאן באתר.

תיקון שגיאת כתיב

מתנצלת על הפנייה בלשון נקבה - 'כותבת' במקום 'כותב'. נאוה סבג

זקוקה לעצה דחופה!!!

אנחנו נשואים 10 שנים, בעלי בחצי שנה האחרונה שינה את ההתנהגות שלו כלפיי וכלפי הבית והילדים. הוא כל היום בעבודה כשהוא חוזר הוא יושב ומשחק בפלאפון ובפייסבוק ואינסטרנט, או סתם באיזה משחק או שהוא מדבר בפלאפון. הפלאפון נהייה כל עולמו נראה לי. זה מאוד מעצבן אותי שאין לי עזרה ממנו בטיפול בילדים ובכלל בטיפול השוטף של הבית מה שגורם לי להיות נסערת וחסרת סבלנות גם כלפיי הילדים, אני כל הזמן מעירה לו שיקום ויתחיל לעזור שקשה שלי אבל הוא לא מתייחס וממשיך בעניינים שלו ובסוף הוא עושה כאילו "טובה" שהוא עוזר. בנוסף לכל זה, כמעט פעמיים בשבוע הוא יוצא מהבית בערבים בגלל כל מיני סיבות פעם זה בגלל אירוע , או מפגש או ..... . ביציאות שלו הוא נהנה וחוזר מאוחר מאוד . היחס שלו אליי נהייה מגעיל כל הזמן מעיר לי שאני נודניקית ולא נותנת לו חופש, שנמאס לו ושאני מתעלקת עליו. לדוגמא אני מתקשרת אליו הוא לא רוצה שאני אשאל אותו איפה הוא, ואם אני שואלת אותו אז הוא מתחיל לספר כל מיני סיפורים אני עם איזה בחורה או אני מחוץ לעיר.... הוא כל הזמן מאיים עליי שהוא יתגרש ממני בסוף, וסוף סוף יהיה חופשי ויוכל להכיר בחורות. אני לא יודעת אם באמת הוא מתכוון לזה או שהוא סתם רוצה לעצבן אותי . אבל נמאס גם לי , אני בחוסר אונים שאני לא יודעת איך להתנהג איתו. אם להתקשר אליו כל היום או לא , אם לשתוק ולא להגיד שום דבר שהוא מגיע לבית או להמשיך להתעצבן ולהעיר לו... דבר נוסף לא מעניין אותו הבית, פעם הוא היה עוזר ומסדר והכל היה אכפת לו היום כל נטל הבית עלייי, הנקיונות והכל וכל דבר מפריע לי אם הוא לא מחזיר משהו למקום זה מרתיח אותי, ואני עושה ומנקה ומסדרת אחרי כולם בבית . קשה לי עם המצב הזה אני אוהבת אותו ולא רוצה לאבד אותו אבל מצד שני היחס שלו כלפיי מזלזל כל כך ומשפיל . הוא דואג כל הזמן להעיר לי שאני לא בסדר ושאני לא נקייה ושאני לא חכמה וכל מיני דברים כאלה. אני כל הזמן מקנא לו ואם הוא מדבר עם בחורה או משהו אני מקנא , סוג של מאוהבת והוא נהיה לאחרונה ההיפך כאילו לא אכפת לו ממני ... איך אני מחזירה לו את האהבה שלו ???... אני לא יודעת איך להתנהג איתו ואיך להחזיר אותו אליי איך לגרום לו שיהיה אכפת לו ממני מהילדים ומהבית?

האושר והשמחה בידיים שלנו

לכותבת היקרה, התחושה הראשונה שעולה בי מקריאת מכתבך ומהתמונה שאת מציירת היא תחושת מחנק, וחוסר אונים. יש לי הרגשה שאת מוצפת רגשית ומבולבלת, וייתכן שיש כאן אפילו סימנים של חרדה. יש משהו אובססיבי בהתנהלות שלך מול בעלך ואולי גם בכלל בהתנהלות שלך בחיים בתקופה של החצי שנה האחרונה. מצד אחד את רודפת אחרי בעלך מתוך רצון לקשר, אך ככל שאת רודפת אחריו הוא בורח ממך. אני חושבת שזה אחד הסימנים לכך שהדרך שבה את פועלת היא שגוייה. בד"כ אם אנחנו עושים פעולה מסויימת פעם אחר פעם והיא משיגה את התוצאה ההפוכה, סימן הוא שזו לא הדרך הנכונה, וצריך לשנות כיוון. אני חושבת שאם ניקח את כל המחשבות שלך על ההתנהלות של בעלך ונסכם אותם - המחשבה המרכזית שנקבל היא 'לבעלי לא אכפת ממני' - כך זה בכל אופן משתמע בדברייך. כעת אני אשאל - כאשר את מאמינה למחשבה הזאת 'לבעלי לא אכפת ממני' איך את מגיבה - איך את מרגישה, איזה מחשבות עולות לך בראש, איך את מתנהגת כלפי עצמך, כלפי בעלך, כלפי הילדים או הסובבים אותך? אז ממה שעולה במכתבך: את עצבנית, את חסרת סבלנות כלפי הילדים, את נסערת, את כל הזמן מעירה לו שיקום ויתחיל לעזור, את מתלוננת שקשה לך, את נהיית נודניקית, את מתקשרת לשאול היכן הוא נמצא, את מרגישה חוסר אונים כי אינך יודעת כיצד להגיב להתנהלות שלו, אין לך כוח לטפל בילדים, אין לך כוח לסדר את הבית, עולות לך אולי מחשבות שאת עלולה לאבד אותו, אולי עולות בך מחשבות שהוא כבר לא אוהב אותך. וכו' וכו'. אולי גם תנסי להיזכר מתי המחשבה הזאת עלתה בראשך בפעם הראשונה. האם היה איזה אירוע חריג שעורר בך את המחשבה הזאת? זה יכול לעזור לך לקבל תשובות לשאלות שלך. כעת, הייתי רוצה שתדמייני לעצמך שאת מוציאה את המחשבה הזאת מהראש ומניחה אותה בתיבה סגורה על מנעול כדי שחלילה לא תצא משם ותשוב לראשך. מי תהיי בלי המחשבה הזאת? נסי לדמיין את עצמך לרגע בלי המחשבה הזאת. אני בטוחה שאת תהיי יותר רגועה, עבודות הבית והטיפול בילדים יהיו פחות מכבידים, תוכלי לראות את המציאות בצורה יותר אובייקטיבית ובהירה, ואולי אפילו תצליחי להגיע ללב של בעלך ביתר קלות. מה שאת עשית עד עכשיו זה יצרת מחסום בינך לבין בעלך, מחסום בלתי חדיר - המחשבה הזאת היא מחסום בלתי חדיר, מחסום שמגן עלייך ממשהו - וכדאי לבדוק ממה הוא מגן עלייך. ועוד דבר. הייתי רוצה שתעני לשאלות הללו בינך לבין עצמך בכנות: "לבעלי כן אכפת ממני" - למה זה נכון? "לי לא אכפת מבעלי" - למה זה נכון? "לי לא אכפת מעצמי" - למה זה נכון? אני חושבת שהתשובות יפתיעו אותך, כמובן אם תהיי כנה עם עצמך. כדאי מאוד שתדאגי לעצמך ולרווחתך מבלי לתלות אותה באחרים, האושר והשמחה הם בידיים שלך, האושר והשמחה באים מבפנים ולא מבחוץ. ברכה והצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי מאפשרת בשיטת העבודה של ביירון קיטי

צריכה עזרה דחופה

לצוות המומחים שלום רב שמי שירן לפני כשנה התחתנתי פעם שניה ובמשך שמונה שנים הייתי גרושה היינו רק אני והילד שלי בן (10) בעלי בד"כ מקסים ואוהב לעזור הבעיה שיש לי מתחילה עם הבן שלו לו יש שתי ילדים ילד אחד גר עם אמא שלו והשני בן 9 גר איתנו יש לו ילד מהגיהנום חוצפן יש לו בעיות לימודיות מרדן ועוד.. כמה שאני מנסה לדבר עם בעלי על כך שינסה לחנך את הבן שלו ולתקן את הדרך שלו הוא תמיד מגן על הילד בטענה שהילד לבד וגם ככה אין לא אמא שהוא מבקר לעיתים קרובות ויש לו בעיות לימודיות וחברתויות במקום שהוא יעמיד את הילד וינסה לכוון אותו הוא מרשה לו להישאר כמו שהוא ועוד מגן עליו כל הזמן יש לציין שאני מאוד בעד חינוך וגבולות ומבינה מה המשמעות של זה ולפי זה חינכתי את הילד שלי וברוך ה' יצא לי ילד מדהים כמובן שגם כמו כל ילד גם לו יש גבולות שהוא מנסה לפרוץ לפעמים אבל רוב הזמן הוא בסדר גמור בגלל שהילד שלו כזה חוצפן זה גורם גם מצד המשפחה שלי לסלידה ממנו למרות שהם מנסים להבין ולהתקרב אליו ההתנהגות שלו פשוט מגעילה כל מי שרק שומע על כך ורואה אפילו יועצים מומחים שמנסים להסביר לבעלי כי הוא טועה לא מצליח בעלי פשוט ראש בקיר ולא מנסה להשתנות להיפך הוא עוד מחפש איזה פגמים יש בבן שלי אפילו הכי קטנים ומוציא את זה עליי כמובן שכל שיחה איתו לגביי הילד מגיעה ליידי פיצוץ ואנחנו רבים בלי סוף לפני שבועיים גיליתי שאני בהריון כמובן ששמחנו מאוד אבל הריבים האלה מכעיסים אותי אני אני מרגישה את העצבים מהבטן ואני חוששת מאוד שדבר זה יפגע בעובר כמו כן זה מוביל לזה שלא נדבר לאחר מכן כמה שעות לאחר מכן הוא זה שתמיד יוזם את ההשלמה איתי ע"י התחנפנות מצידו שום דבר בעניין הריבים לא נפתר כי מתבצר בעמדתו ואני בטוחה בדרכי מה עליי לעשות אני כבר מיואשת נ.ב אני יודעת שילד לא אשם וזה נובע אך ורק מהתנהגות אביו אבל אני מתחילה כבר לא לסבול את הילד אני מרגישה שאני ממש שונאת אותו לצערי הילד הזה פשוט הורס לי את החיים והא מבסוט מזה

בניי אהוביי

לכותבת היקרה שלום וברכה, אני לא אתן לך כאן ייעוץ זוגי. אבל אני כן רוצה לתת לך נקודה למחשבה, שקשורה לאמונה. אומנם הדברים שלי יישמעו ציוריים, אך הם אמת לאמיתה. הקב"ה הפקיד בידיים שלנו ילדים. הילדים האלה הם שלו - לא שלי ולא שלך ולא שלה - הם שלו. אז מה זה משנה אם הם יצאו מהבטן שלי או שלה (של האישה הראשונה). הילדים האלה הם של בורא עולם. ובורא עולם החליט שהכי טוב לילד הזה להיות בידיים שלך. בכל אופן עד להודעה חדשה. אז אם נתבונן על הדברים בצורה כזאת הם יראו אחרת. הילד הזה, של הקב"ה, זקוק לאם נואשות, וזה מתבטא בכל מיני הפרעות התנהגות. החוויה הזאת שבחרו את אחיו על פניו גם היא בוודאי כואבת בצורה בלתי נסבלת. את יכולה לבחור לשנוא אותו, כי זה באמת מה שהוא מרגיש בתוך תוכו בודאי, הרי אמא נטשה אותו סימן שהיא לא אוהבת אותו. אבל מצד שני את יכולה לנסות ולהעניק לו אהבה - אני בטוחה שיש לך את הכלים לכך (עובדה שהצלחת בחינוך בנך - כך את אומרת), ואולי אין לך את הכלים לכך וכדאי מאוד שתקבלי ייעוץ כיצד לנהוג בו ולהדריך אותו. אני בטוחה שגם בעלך לא ממש יודע כיצד לנהוג עם הילד ואין כאן מקום להאשים אותו. במקום להאשים כדאי מאוד לגשת לייעוץ. מצד שני, אפשר לראות שהילד הזה עושה את כל המאמצים להיות בלתי נסבל - הוא עושה מה שהוא יודע לעשות - אולי עם תקוה בלב שיחזירו אותו לאמא שלו. ואולי זה יכול להיות פתרון (אני לא ממש יודעת אם זה אפשרי). אפשר להסתכל על המצב מעוד נקודות מבט, אבל אין כאן המקום לעשות זאת. לא נכנסתי כאן להיבטים שקשורים למערכת הזוגית, ולתפקידים שכל אחד מבני הבית קיבל על עצמו שלא במודע - אני חושבת שיש מקום לברר את העניין בצורה קצת יותר מעמיקה ולגשת לייעוץ זוגי או משפחתי. ברכה והצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

איך גומרים את החודש?

אני ובן זוגי, בשנות ה20 לחיינו גרים בשכירות באיזור המרכז, בדירה שהמחיר שלה נחשב ללא רע בכלל, וסביר בהחלט (2 חדרים, מרווחת, ב2600 לחודש). שנינו אנשים עובדים, אני במשרה מלאה והוא סטודנט, אז במשרה חלקית, ושנינו מרוויחים מעל המינימום. אנחנו לא בזבניים, הריהוט שלנו ברובו הוא מההורים/אתר אגורה, לא יוצאים בכלל לחופשות, יוצאים למסעדות פעם ב... וגם אז, זה דרך קופונים, לא קונים מותגים, ללא טלויזיה, מסלול סלולארי זול ועם רכב די ישן ופשוט. ולמרות כל זה, אנחנו לא מצליחים לגמור את החודש (כבר פעמיים שחזר לנו צ'ק של הדירה, ועכשיו בעל הדירה לא מוכן שנישאר שנה נוספת), ואין לנו חסכונות. בן זוגי קיבל הצעת עבודה לא רעה, אך אם הוא יתקבל אליה, הוא יצטרך לדחות שוב את המשך הלימודים שלו (דבר שאני מאוד לא רוצה, כי הוא כבר ממש לקראת סיום התואר ומפחיד אותי שהוא יזרוק את זה לפח). כבר חשבנו על לחזור להורים (עם כמה שאנחנו לא אוהבים את הרעיון). כמה שאנחנו מנסים לחסוך, אבל כמה כבר אפשר לקצץ ברמת חיים? זה נורא מתסכל... יוקר המחיה בלתי נסבל.

גם ציפור מצאה בית

לכותבת שלום וברכה, אז מה השאלה? האם השאלה היא - אם לחזור להורים? - אז הייתי משיבה לך באופן חד משמעי, בהחלט שלא. כל ציפור והקן שלה. אפילו ציפור קטנה מאוד בונה לעצמה קן, היא אוספת זרדים כדי לבנות את הקן, ואח"כ טווה אותם, וזה עבודה בהחלט לא קלה ואולי אפילו מעייפת, אבל לא שמעתי שציפור הולכת לגור בקן של ההורים שלה, רק בגלל שהיא אולי מתעצלת לבנות לעצמה את הקן, ונמאס לה לחפש כל היום זרדים. בניית הקן דורשת הקרבה - הקרבה של כוחות, הקרבה של רצונות, הקרבה של תנאי מחייה. מה לעשות? אז אומנם אתם עובדים ומשתכרים יפה, אך אתם מחזיקים מכונית, אומנם ישנה אבל בכל זאת יש הוצאות דלק, הוצאות ביטוח, טיפולים, תיקונים וכו'. אולי כדאי לחשוב מה לעשות עם ההוצאה הזאת והאם היא הכרחית. בנוסף יש בוודאי את הוצאות הלימודים של בעלך. ועוד כהנה וכהנה הוצאות שאתם צריכים להחליט האם לוותר עליהם או לא. וזה לא קל, כי כפי שאת אומרת אתם גם כך מוותרים וכבר ויתרתם על הרבה דברים. ההחלטות בהחלט לא קלות. אבל לקבל החלטות צריך, וזה לא חכמה להגיד, אני לא מוותרת על שום דבר, אני לא רוצה או אני פוחדת להחליט, ואני חוזרת לבית ההורים. כך לא בונים בית. ובצורה כזאת אף פעם לא תגדלו. אתם חייבים לקחת אחריות על החיים שלכם. ומה יהיה כאשר יהיו לכם ילדים, מה תעשו אז? ההחלטות שתצטרכו לקבל אז לגבי החינוך שלהם ולגבי כל מיני דברים אחרים יהיו הרבה יותר משמעותיות והרבה יותר קריטיות, אז מה אז? גם תשלחו אותם להורים שהם יגדלו אותם? אתם נמצאים בביה"ס של החיים, וכעת אתם נמצאים במבחן, האם תעברו אותו? וכאשר תעברו את המבחן הזה, בע"ה ה' יתן לכם מבחנים נוספים בהם תצטרכו לעמוד, וכך על זה הדרך כל החיים -אנחנו עומדים במבחנים. לכן, יקירתי, לדעתי אין כאן כלל שאלה אם לחזור לבית ההורים או לא. יש זוגות שגרו או גרים אצל ההורים והזוגיות שלהם מהם והלאה. אז את צריכה להחליט מה את מקריבה, את הזוגיות שלך או דברים אחרים פחות משמעותיים. וחוץ מזה, אני חושבת שגם להורים שלכם מגיעה את הפרטיות שלהם, וממש לא כדאי להכביד עליהם. אז אם ציפור מצאה בית, וה' דאג לה, הוא זה אשר ידאג גם לכם. כדאי מאוד שתקבלו הדרכה בנושא הזוגי, וכן בנושא הכספי, כי אני חושבת שהאחד תלוי בשני. ברכה והצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

נישואין במשבר קשה

שלום רב, נישאתי בגיל מאד צעיר והיום אורך חיי נישואי 36 שנים. לתדהמתי, גיליתי שלבעלי ישנם שני ילדים מאישה איתה ככל הנראה ניהל רומן. מצבנו הכלכלי הידרדר לחלוטין וטרם הגילוי כשפניתי לבעלי ושאלתי שאלות אודות מצבנו הוא טען שעסקיו כשלו. כעת ברור לי מהו הגורם למצב. אני שבורה לחלוטין, מבולבלת וחושבת מה עלי לעשות? אישה לאחר נישואין ארוכים מגלה ביום בהיר אחד שהיא למעשה חסרת כל מכל הבחינות. מבקשת מאד את התייחסותכם הכנה ומה אתם מייעצים לי לעשות? תודה מראש, מרינה.

מתוך החושך מתגלה האור

למרינה היקרה שלום וברכה, אני מתארת לעצמי, שהשבר הנוראי שבו את נמצאת הוא בלתי נסבל עד כאב. את בודאי עוברת כעת תקופה קשה מאוד - ייתכן שאת חווה תחושות של תסכול, כעס, אשמה, השפלה, חוסר אונים וכד' - תחושות מבלבלות, אולי אפילו משתקות. בד"כ כלל אנשים שחוו אבדן, ואת בהחלט חווית כאן אובדן ואולי אפילו מספר אובדנים, עוברים איזשהו תהליך של אבל - בתחילה יש את תחושת ההלם, הם לא מסוגלים לתפוס את מה שקרה. עם הזמן יש תהליך של עיכול החוויה הכואבת והפנמת האובדן. בסופו של התהליך מצופה מן האדם להתארגן מחדש אל המציאות החדשה, סוג של לידה מחדש - ממש כמו עובר במעי אמו ש'נאלץ' לצאת לאוויר העולם, ובכדי לשרוד הוא חייב להסתגל ולהתאים את עצמו לתנאי החיים החדשים. בזמן שכזה הייתי מאוד ממליצה לך לפנות ולקבל סיוע ועזרה רגשית. עם ליווי ותמיכה אני מאמינה שתוכלי לצאת בעז"ה מהשבר הזה חזקה יותר. כמו כן תוכלי לקבל החלטות בצורה שקולה יותר. אסור שתתני לשבר הזה להחליש ולמוטט אותך, משום שזה כמו לתת פרס לאלו שהכאיבו לך. ישנם אנשים שצמחו דווקא מתוך המקומות הכואבים הללו, ואני מאמינה שגם לך יש את הכוחות הללו. ברכה והצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

מתי צריך לוותר למען שלום בית?

שלום, אני לא יודעת מתי אני צריכה לוותר על דעתי למען השלום בבית ומתי עלי לעמוד על דעתי. קורה שאני מוותרת ויחד עם זאת מרגישה תסכול כי אני לא יודעת אם הייתי צריכה לוותר או שהיה אסור לי לעשות זאת. לפעמים אני מעדיפה את הויתור על פני ויכוחים שהורסים את האוירה. כי כשאני מדברת ומנסה להסביר אז כל הרגשות שלי עולים בלי שליטה ובעלי מרגיש שאני מתקיפה אותו ולא מעריכה את כל שאר הדברים הרבים שהוא עושה למעני. אולי השאלה המתאימה יותר היא: איך לנהל ויכוח? בכל מקרה אני מרגישה תסכול כי אני לא יודעת אם זה היה טוב שויתרתי או אסור. אשמח לקבל הכוונה או הפנייה לחומר כתוב. תודה רבה! מיכל.

לפעמים צריך לוותר על הוויתור

לכותבת שלום וברכה, ברגע שאת שלמה עם הוויתור, ועושה את זה באמת מתוך רצון לשמור על שלום הבית, את לא תרגישי רגשות שליליים. אם הוויתור מוביל אותנו לתחושות קשות, לא יצמח ממנו שלום בית. ומכאן שאת לא מוותרת למען שלום הבית אלא את מוותרת על שלום הבית. לפעמים דווקא עקשנות וחוסר וותרנות מובילים לשלום בית (ואין כוונתי התנהגות אגרסיבית). למשל, את לא צריכה לוותר על שיחה עם בעלך, אבל את כן צריכה לוותר על ההתפרצויות. את צריכה להבין מה קורה לך, מה גורם לך להתפרצויות, ומדוע אינך מצליחה להתגבר עליהם כאשר את מנסה ליצור שיחה עם בעלך. האם זה בלתי אפשרי לנהל שיחה בלי ההתפרצויות? מה שקורה בעצם הוא שאת מצד אחד מזמינה את בעלך לשיחה (את מאוד רוצה לדבר איתו ולשטוח בפניו את קשייך), אבל מצד שני את דוחה אותו (ע"י ההתפרצויות) ונועלת את ליבו בפנייך. ההתנהלות הזאת יכולה לנבוע מסיבות שונות, שכדאי מאוד לבדוק אותן. בנוסף, החוויה הזאת של הוויתור כל פעם מחדש כנראה שמעלה בך חרדה ומצוקה גדולה שגורמת לך להתנהל כפי שאת מתנהלת. אולי את מרגישה שכל כך הרבה וויתרת בחיים, ולא רק לבעלך, שכאשר את עומדת שוב מול הסיטואציה הזאת של שיחה עם בעלך ואולי מול החשש שתצטרכי שוב לוותר, עולים בך כל רגשי הכעס המצטברים על הוויתורים הקודמים, שאינך מסוגלת להוציא מילה מפיך ביישוב הדעת ואת מתפרצת. ההתפרצויות שלך, כמו שהן לא נעימות לבעלך הן לא נעימות לך, אני מאמינה שאת לא אוהבת את המעמד הזה שבו את מתפרצת, ואז לא מוערכת בעיני בעלך. ולכן את מעדיפה שלא להגיע למקום הזה ומוותרת מראש על כל מיני דברים שחשובים לך. וזה מעגל בלתי פוסק של וויתור ותסכול וחוסר הקשבה וכן על זה הדרך. כמו כן אני חושבת שאת לא כל כך מאמינה בעצמך או בדעתך, ולכן נראה לך כי גם אחרים לא מאמינים לך או רוצים לשמוע את דעתך. הרי אם את מוותרת כל כך מהר על דעתך, מסתמא אין דעתך שווה מאומה בעיני עצמך. כדאי מאוד להיעזר באיש מקצוע, ייעוץ זוגי או ייעוץ פרטני. זה יכול לעזור לך לראות את המצב בצורה בהירה יותר, לגלות את הקושי האמיתי, ולקבל כלים שיעזרו לך להתמודד עם הקושי. אגב, בייעוץ ייתכן שיעלו דברים לגמרי אחרים שגורמים לך להתנהל כפי שאת מתנהלת, לכן הדברים שאני כותבת כאן הם רק בגדר השערות שאפשר לאששן או להפריכן. ברכה והצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

ילד לוקח כסף בלי רשות שוב ושוב

שלום, בני בן ה 8 שוב לקח ממנו כסף בלי רשות. מדובר בסכומים של 200-100. בדרך כלל הוא משתמש בכסף לממתקים, או לקניה ב'הכל בשקל' או לקניות עבור 'קיטנה' לאחים שלו. הוא ילד מלא רגישות ואהבה, אבל אני חשה שבשנים האחרונות הוא הולך ומסתגר ונהיה מריר ומלא כעס. הוא לומד במסגרת עם יום לימודים ארוך, שבעיני מקשה עליו, כי הוא ילד שמאוד זקוק לבית. הוא מבקש הרבה לחזור הביתה באמצע הלימודים בתואנות שונות. כל יום לפני השינה יש לו זמן שבו אנחנו מדברים, ואני משתדלת להתעניין בדברים שמעניינים אותו. עדיין תמיד יש לי תחושה שחסר לו חום ותשומת לב. שמעתי פעם שילדים גונבים כסף כדרך לגנוב אהבה. האם זה באמת מה שקורה אצלנו? ובכלל, מהי הדרך הראויה בעיניכם להגיב לילד על מעשה כזה, חוזר ונשנה של לקיחת כסף? נקודה נוספת, הכסף אצלנו הוא מאוד בצימצום כרגע. אנחנו מאוד משתדלים שהילדים לא יחושו בשינוי, ועדין, אולי זה משפיע. תודה.

לפני עיוור לא תשים מכשול

לאמא היקרה, א. לפני עיוור לא תשים מכשול - אין שום סיבה שהכסף יהיה בהישג ידו של הילד. חשוב מאוד שאת כאמא, תהיי אחראית מספיק ולא תאפשרי לילד לעמוד בניסיון הזה. ב. ילד שלקח כסף ללא רשות - אין לעבור לסדר היום. הוא יצטרך להחזיר את הכסף הגזול (בכל אופן זה מעשה גזל, כן, גם אם זה מההורים), את צריכה לאפשר לו לעשות תיקון על המעשה, כי אני בטוחה שזה לא עושה לו טוב שהוא מתנהג כך. וכיצד הוא יחזיר את הכסף? הוא יצטרך לבצע מטלות מסויימות, כאשר לכל מטלה יש ערך כספי מסויים. למשל: אם הילד לקח ממך 100 ש"ח ללא רשות, ביצוע מטלה כגון שטיפת כלים, יכולה להוריד לו מהחוב 10-20 ש"ח. מטלה נוספת שהוא יבצע תוריד לו מהחוב עוד 20 ש"ח, וכך על זה הדרך עד לסיום החוב. רצוי שזה לא יימשך כל כך הרבה זמן, כדי לא לייאש את הילד. הילד צריך להבין שעל גזל לא עוברים לסדר היום, הוא צריך להבין שהמעשה שהוא עשה הוא אסור. ג. הילד זקוק לתמיכה או לעזרה - אפשר להצמיד לו חונך, או להפנות אותו לטיפול מקצועי. כמו כן כדאי מאוד שאתם כהורים תקבלו הדרכה הורית כיצד להתנהל עם הילד. הילד עדיין רך בשנים ואפשר עוד לעצב אותו. כמו כן הוא עדיין בשליטתכם. אל תחכו שיהיה מאוחר. ברכה והצלחה נאוה סבג יעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

ויכוח שהפך לאלימות

אנו זוג שמסתדר בד"כ טוב,אך ברצוני לשתף אתכם בסיפור כלשהוא שקרה עימנו, ואודה לכם על תגובתכם ומסקנותיכם, נתחיל מזה שאני ואשתי היינו בכעס אחד על השני שהתחיל בעצם מויכוח מיותר, שמשם עברנו למהלומות מילוליות אחד על השני (ולא הכוונה לקללות אלא ל"ירידות") אשתי כתוצאה מכך התחפרה במיטה מתחת לשמיכה בהפגנתיות (זה היה יום שישי לחוץ מאד). אני הוצאתי לה את השמיכה בכוח , ולכן היא לאחר מכן ניסתה להחזיר לי על כך (מדובר במס' דקות אח"כ ). אני נחתי במיטה, והיא ניסתה לקחת לי את השמיכה אך ללא הצלחה ,ולכן כמוצא, היא שפכה עלי כפית מעדן שהיה לה ביד , תגובתי, לקחתי את המעדן בכח מידה. כתוצאה מכך ומתוך תסכול היא זרקה עלי נעל קרוקס של ביתי (ללא תנופה חזקה). וכאן העניין : בכעס שהיה לי עליה ממילא, הורדתי לה בתנופה חזקה כרית על הראש שכתוצאה מכך היא קיבלה מכה חזקה בראש מהכרית, אשתי מאד נפגעה מתגובתי זו אך אני שואל מה היה עלי לעשות ?? כלומר אחרי שמצב התדרדר ,לאן שהתדרדר האם היה עלי לנהוג אחרת?? ובפרט שגם ככה כעסתי עליה מאד???? אודה לכם על תשובתכם.

שבע יפול צדיק וקם

לכותב שלום וברכה, אני חושבת, (אני לא הייתי שם), שאולי אשתך רצתה באיזושהי דרך להתפייס איתך או לשחק איתך כדי להפיג את המתח שנוצר ביניכם, אך אתה, במקום לקבל אותה ולקרב אותה, היית שקוע בעצמך ובתחושות הכעס שלך, מבלי להבחין ברמזיה לקירבה. הסיפור הזה יכל להסתיים בחיוך גדול ואולי אפילו בחיבוק. אבל זה לא באמת מה שקרה בפועל. לפעמים כשבן אדם כועס, הוא רואה את כל העולם כועס אליו, ומגיב בהתאם. באותו הזמן היית כל כך פגיע, שכל התנהגות שלה נראתה בעיניך כהתנהגות מתגרה ופוגענית, ואפילו שזו לא היתה כוונתה. זה לא בושה לטעות, או ליפול או להיכשל. הבושה היא כאשר אנחנו לא מודים בטעות ולא חושבים בכלל שצריך לתקן אותה. ולשם כך, כפי שאתה כבר יודע, ניתנה לנו 'התשובה'. ראשית לבקש סליחה ממי שפגענו בו (כן, גם אם אנחנו בטוחים שהאחר הוא זה שצריך לבקש סליחה), להתוודות שטעינו (כן, להגיד לה, 'אני התנהגתי כלפייך כך וכך... ואני מצטער על כך', בלי להוסיף משפטים כמו: 'אבל גם את לא היית בסדר...') וכמובן שלא לחזור על המעשה שוב. אני בטוחה שהמעשה הנאצל הזה רק יוסיף לכם לשלום בית ולאהבה ביניכם. ברכה והצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

נתינה

שלום, אני דתיה לאומית ויוצאת עם בחור כבר 12 פגישות. זה נשמע אולי הרבה אבל מבחינת התוכן עוד לא דיברנו ממש על עתיד וכו' כך שהקצב הוא די איטי. 3 שאלות: 1.הבעיה היא שאני לא מסוגלת להעניק לו. קשה לי לתת לו מתנה. והוא לעומת זאת, נותן.. מצד אחד לא נעים לי לא לתת לו ולהרגיש כל הזמן בצד המקבל. אך מצד שני, אני לא רוצה לתת לו "בכח" כשאני לא שלמה עם זה. אני רוצה לתת לו אבל משהו מבפנים עוצר אותי. האם זה מעיד על משהו בקשר? איך אפשר לפתח את רגש הנתינה במהלך הפגישות? 2. ב"ה טוב לי איתו אבל חסר לי משהו ברגש. איך אפשר ליצור קירבה במהלך הפגישות? 3. כמו שאמרתי, טרם דיברנו על העתיד..מהם הדברים שאני צריכה לבדוק לגבי השקפתו העתידית (חוץ מחינוך ילדים)? תודה רבה מראש!

חסרים פרטים בכדי להשיב תשובה קצת יותר מדוייקת

לכותבת שלום וברכה, קשה מאוד להתייחס למכתבך: א. לא ציינת את גילך. ב. האם זו לך פגישה ראשונה, או שכבר נפגשת בעבר עם בחורים. ג. האם נתקלת בקושי "לתת" בעבר, או שזה רק משהו ספציפי לגבי הבחור הספציפי הזה. ד. מהו מצבך המשפחתי, ועוד כהנה וכהנה שאלות שיכולות לתת לנו תמונה יותר מדוייקת. כמו כן פרטים נוספים על הבחור... כל תשובה שתתני יכולה לשנות את התשובה שתקבלי. קשה מאוד לתת תשובות מדוייקות בפורום. מניסיוני, בירור יותר מעמיק בשאלות שהעלו בפורום העלה תמונה לגמרי שונה. אם נניח שיש לך קושי ספציפי עם הבחור הספציפי הזה בקשר לנתינה, אז הייתי יכולה לענות לך מספר תשובות: • הבחור בטוח בעצמו - ואולי הוא גם בטוח בתשובתך החיובית, ולכן מרשה לעצמו מה שאת אינך מרשה לעצמך - לתת. • את מרגישה לא נוח עם המתנות שהוא נותן, ייתכן מאוד שזו תחושה חונקת ומחייבת, ואת לא מסוגלת או אינך יודעת איך להתמודד איתה. • ייתכן מאוד שאת רוצה לסיים את הקשר, אך אין לך אומץ לעשות זאת, ולכן הפגישות שלכם לא מובילות לשום מקום, ולא מתפתחות לכיוון של סגירה. • ייתכן שיש לך קושי בכל מה שקשור לנתינה וקבלה, וצריך לפתוח ולברר את העניין - כי בזוגיות הדברים האלה חשובים מאוד. את התשובות לשאלות האלה רק את יודעת, ורק את יכולה לתת לעצמך. מה שאני כתבתי זה רק ניחושים. לכן אם יש לך קושי ספציפי להחליט לגבי הקשר, חשוב שתיפני לאדם מבוגר ואחראי או לאיש מקצוע בכדי שיכוון אותך וידריך אותך בהמשך דרכך. ברכה והצלחה! נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

ילדה בישנית או מאד חסרת ביטחון עצמי

שאלתי בקשר לילדה בת 7 ,שסובלת מפחד אנשים זרים לה או לא קרובים מספיק. היה ארוע משפחתי באו אנשים שהיא לא הכירה , הילדה היתה במסעדה כשעה מתחת לשלחן לדבריה כי לא רצתה שהיסתכלו עליה, או ישאלו אותה שאלות? וכל מיני מצבים דומים. מה לעשות?

לא לבטל את פחדיה של הילדה

לכותבת שלום וברכה, ראשית, כדאי לנסות ולהיזכר ממתי החלה התופעה, או סימנים שמבטאים פחד מזרים. יכולות להיות סיבות רבות לתופעה. למשל: אולי הילדה שמעה סיפור על זרים ועל הצורך להיזהר מפניהם מפי מישהו בוגר, או מילדות אחרות, והילדה לא יודעת כיצד לעבד את הסיפור. ייתכן שאחד ההורים עצמו סיפר סיפור לא נעים על זר, שהילדה שמעה. אולי הילדה עצמה ראתה זר שהתנהג עמה בצורה לא נעימה. בכל אופן, אסור לבטל את פחדיה של הילדה ולזלזל בהם. חשוב לומר לה שהיא מאוד צודקת בהרגשה שלה, ולפעמים זרים יכולים להתנהג בצורות שמסכנות אותנו. כמובן לספר לילדה בשפה שלה ובצורה עדינה ורגישה. כמו כן כדאי לנסות ולדלות מהילדה אם אירע איזשהו אירוע חריג, שבשלו החלה להתנהג בצורה שכזאת. לנסות להקשיב לה ולחששותיה, ולהתייעץ איתה - כיצד היא חושבת שאפשר להתמודד עם המצב. והאם היא חושבת שבזה שהיא מסתתרת מתחת לשולחן, או מתנהגת בצורות שהיא מתנהגת, זה יכול להועיל, מהן היתרונות ומהן החסרונות של התנהגות זו, ולמצוא יחד פתרונות שהיא תסכים איתם. עצם השיחה, והעיבוד של הדברים, יכול להפיג את חששותיה ופחדיה. כמו כן, השיחה הזאת יכולה לתת לה תחושה של ביטחון, שהנה מישהו מקבל אותה על חששותיה ופחדיה, ותומך בה, ולא חלילה לועג לה. ובכלל, מישהו מקשיב לה, היא לא לבד עם פחדיה. בנוסף, אפשר להיעזר בגורם חיצוני, כפי שכבר צויין בתשובות הקודמות. ברכה והצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

דמיון ושקרים

יש לי בעיה שמטרידה אותי עם בני בן ה- 7.5. כאשר הוא מדבר לא ניתן להבין כלל אם הוא דובר אמת או שקר מדמיין או באמת מתאר עובדות. לדוג' - על חפץ שמצא הוא מספר שהמלמד נתן לו כהצטיינות, הוא מתאר דברים מעניינים שכביכול קרו לו והם לא קרו כלל, אם הוא מקבל הערה מהמלמד הוא מספר סיפור שלא היה ולא נברא כביכול זה לא הוא וכו', גם כשהוא עושה בבית דברים שליליים הוא יכול לומר שזה לא הוא מבלי להניד עפעף. יצויין כי ילד זה מרבה להציק לאחים שלו, וקשה לו גם להעסיק את עצמו. הוא כרוך לרוב אחרי אחיו הבכור ונראה שהוא לא מוצא לעצמו מקום, למרות שאנחנו משוחחים עימו, מנסים לפתח אצלו תחביבים, מנסים להחמיא ולשבח אבל הוא משום מה דבק רוב הזמן בהתנהגות מרגיזה. אני לא יודעת אם זה קשור לנושא השקרים, בכל מקרה - מאוד קשה לתקשר איתו כי אנחנו לא יודעים אם מה שהוא אומר אכן קרה (הוא אפילו יכול למסור הודעה שהמלמד הודיע כאשר זה לא נכון או לא מדוייק). נראה גם שבמודעות שלו לקויה- פעם לקחתי אותו לטיול ולשיחה וכששאלתי אותו אם לדעתו הוא שומע בבית יותר מחמאות או הערות - הוא השיב ללא היסוס "מחמאות" כשברור כשמש שהוא רוב הזמן סופג הערות על התנהגותו. למה לדעתכם קורה דבר כזה ? מה ניתן לעשות והאם זה באמת מדאיג ?

לברר לגבי קושי התפתחותי

לשואלת שלום וברכה, ראשית הייתי ממליצה לקחת את הילד לאבחון במרפאות להתפתחות הילד, כדי לקבל חוות דעת מקצועית ואובייקטיבית באשר להתנהלות הילד. ייתכן ולילד יש איזשהו קושי התפתחותי וייתכן שלא - את זה יהיה אפשר לדעת, אני מקוה, רק לאחר האבחון. בהנחה שלילד אין קושי התפתחותי, ייתכן מאוד שלילד יש רווח מהתנהגותו זו, הוא משיג תשומת לב למשל, גם אם זו שלילית, והתגובות שלכם גם הן אולי מנציחות את ההתנהלות שלו. ההתנהגות שלו בודאי הכניסה אתכם לדאגה, וייתכן מאוד שאתם עסוקים בו רוב שעות היום - הילד בעצם מנהל אתכם במקום שאתם תנהלו אותו. ייתכן מאוד גם שהילד סובל מאיזושהי חרדה, וזו אחת הדרכים להתגבר עליה, ע"י המצאת סיפורים. ותתכנה סיבות אחרות לגמרי. אחת האפשרויות לעזור לילד להיפטר מהשקר היא להשתמש בתמריצים כל פעם שהילד דובר אמת, ואולי להתעלם במשך תקופה מהשקרים שלו. אפשרות נוספת היא להקשיב לדברים שהילד מספר בקשב רב, ולחזור עליהם בפני הילד ולשאול אותו "האם הבנתי אותך נכון" - בצורה מאוד רגועה, לא מפוחדת ולא מבקרת. כאשר אתם תקשיבו לילד ותחזרו על דבריו, אני מאמינה שגם הוא יתחיל להקשיב לדברים שלו עצמו. ואז הוא יוכל לבחון אותם שוב ולתקן היכן שצריך, כדאי מאוד שתתנו לו את האפשרות לתקן את הסיפור, מבלי להאשים אותו ולקרוא לו שקרן. כמו כן רציתי להוסיף כי מאחר שחסרים פרטים רבים כמו: רקע משפחתי, רקע על התפתחות הילד, מתי התחיל הקושי, כיצד אתם מגיבים כאשר הדבר קורה וכן על זה הדרך עוד שאלות רבות, הייתי ממליצה לפנות ליועץ חינוכי או מנחה הורים כדי שיכוון אתכם באופן המתאים והראוי. ברכה והצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

פרמולט נור

ערב שבת שלום, מחפשת מידע אמין לגבי גלולות פרימולוט נור. אני ביום 7 לספירה, ואתמול (יום 6) היתה לי בדיקה שסתרה הכל. בכוונה בחרתי בפורום זה לשאילת השאלה, מכיון שאני נמצאת בתהליך טיפולי (אישי וזוגי) ארוך וקשה על מנת להגיע ליום הזה, ולעבור אותו בשלום. בחודשים האחרונים, אחרי טיפול ארוך שעברתי, בכל פעם שאני מגיעה לטבילה, משהו קורה ומפשל הכל. עד עכשיו היה לי טוב עם זה, פשוט התאים לי וסידר לי את הענינים בצורה הכי טובה שאפשר. אני כבר לא שם, אך עדיין זה ממשיך. ואני מחפשת פתרון, בכדי שלא אצטרך לחכות חודש עד הפעם הבאה. הטבע שלי והרגיל שבי אומר לי לחכות לחודש הבא, אך האמת הפנימית שלי שולחת אותי לחפש פתרון לכאן ועכשיו. שמעתי על הגלולות הנ"ל אותן אוכל לקחת ולעשות הפסק מחדש עוד היום. בחיי לא לקחתי גלולות ואני מפחדדת להכנס לסרט שלא נגמר, במידה ואתחיל לדמם כמו שקורה להרבה שמתחילות עם גלולות. בקיצור מחפשת מידע אמין או עיצה אחרת איך לנהוג. תודה מראש ר.

לגשת לרב שיפסוק בעניין הספירה וכן לרופאה שתבדוק את מקור הבעיה

לכותבת שלום וברכה, ראשית אתייחס לתחילת מכתבך " היתה לי בדיקה שסתרה את הכול" - האם שאלת רב בעניין, מי אמר שהבדיקה סותרת את הכול? מה שלך נראה כסותר, יכול להיות שבעיני הרב בכלל לא סותר. אבל את זה עושים רק בשאלת רב. ולעניין הגלולות: הרחם שלך או של כל אישה לא נתון למשחק - כוח החיים טמון בו. ולכן הנני מציעה לך, כפי שכבר קודמי אמר, לגשת לרופאת נשים ולערוך בדיקות מקיפות בכדי לבדוק מאיין נובעת הבעיה. יכולות להיות סיבות שונות למצב שבו את נתונה. אני נמנעת כאן מלפרט, סיבות שלאו דווקא סותרות את הספירה. לכן תעשי בחוכמה אם תתייעצי עם רב ועם רופאת נשים. ואין שום סיבה להיחפז וליטול תרופות שייתכן שיזיקו לך. ישנן גלולות שמזיקות לאישה אחת ולאחרת לא. לכן אני חוזרת ואומרת - אנא גשי והתייעצי עם רופאה ועם רב. ברכה והצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי מדריכת טהרה ומדריכת כלות

אשה שהורסת אותי רגשית -

אשתי ואני נשואים 10 שנים עם 3 ילדים. תמיד לא הסתדרנו. היא לא מקבלת ממני אף הערה או השפעה, חסומה לכל השפעה מתגוננת אוטומטית בשיטת 'חומת האבן' תוקפת והורסת בי כל חלקה טובה ע"י הרס הדימוי העצמי שלי. לאחרונה הלכנו שוב לייעוץ' אך הפסיקה אותו כש הרב המטפל התחיל לתבוע ממנה גם דברים.. יש בביתנו דברים קשים מצידה- היא מרעיבה את הילדים' מזניחה ומזלזלת בי על ידם- ועל הכל היא חושבת שהיא בסדר. היא עושה סנקציות שונות וחונקת אותי כלכלית ואני נשאר בכח בשביל להיות ליד הילדים.. לאחרונה גם התרחקה מהקהילה (הדתית) ומרחיקה אותי מאמא שלי החרימה לי את כ. האשראי עוקבת אחריי בודקת שיחות בפלאפון ומאיימת שתתבע אותי- אבל בכ"ז אומרת שהיא חרדית ועמוק בפנים היא אוהבת אותי . מה לעשות???? עמירם הקרוע

והווה דן את כל האדם לכף זכות

לכותב שלום, נשמע ממכתבך כאילו הינך מבקש מאיתנו אישור להתגרש. אתה הקורבן ואשתך היא התליין. לפי דעתי, כמו שהינך מרגיש נורא במסגרת הנישואין, ודאי לי שאשתך מרגישה נורא לא פחות ממך. כשלך רע גם לה רע, כשלה רע גם לך רע. זהו גלגל שלא מפסיק להתגלגל, וחשוב מאוד לעצור אותו במהירות האפשרית. אני בטוחה שגם הילדים גם הם מסוחררים בתוך הגלגל הזה. בהנחה שאשתך לא משתפת פעולה (ואני לא כל כך מאמינה שהיא לא רוצה לשתף פעולה), האחד והיחיד שיכול לעצור את הגלגל זה אתה. משהו בהתנהלות שלך חייב להשתנות (ואני לא באה כרגע להאשים אותך שאתה הוא האשם בכל המצב, ודאי לאשתך חלק בכל מה שקורה), אתה חייב לאסוף את כל הכוחות שלך ולעצור את הגלגל הזה. אתה חייב לעצור את הרכב בטרם ידרדר לתהום. אשתך נוהגת כרגע את הרכב שבו נמצאת כל המשפחה, אבל מאיזושהי סיבה היא איבדה את השליטה וכל המשפחה בסכנה. (ייתכן שהיא תשושה, שמערכת העצבים שלה קרסה - יכולות להיות אלף ואחד סיבות). משהו בהתנהלות שלה מעיד שהיא במצוקה, עד כדי כך שהיא כבר לא רואה את התוצאות של מעשיה. ומשהו בהתנהלות שלך מעיד כי אתה בורח מאחריות בכל מה שקורה לך, לאשתך ולמשפחה. לאחר שתיקח את ההגה לידיים שלך, חשוב שתנסה לבדוק מה קרה לאשתך, וכיצד היא הגיעה למצב שהיא הגיעה, ותעזור לה לצאת ממנו - ייתכן שהיא זקוקה לייעוץ מקצועי, ייתכן מאוד שהיא נמצאת במצב חרדתי שדורש טיפול, או כל מצב אחר שדורש טיפול. והווה דן את כל האדם לכך זכות. ברכה והצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

האם להתחתן איתו?

שלום רב. יש לי חבר דתי כבר שנה ו-4, הכרנו בצבא כשאני מסורתית. ברוך השם התחזקתי. אחרי הרבה זמן ,כפי שניתן להבין אנחנו עומדים לפני ההחלטה אם להתחתן. חשוב לציין שאני רציתי להתחתן ממש כמה חודשים מתחילת הקשר, ולו היו כמה בעיות שהקשו עלינו מאוד אבל ברוך השם נפתרו. אני כל כך אוהבת אותו הוא אדם כל כך רגיש, אכפתי, מתחשב, אמין, גם אחרי שנה ו-4 הוא לא מפסיק להרעיף אהבה וכידוע אהבה היא תולדת הנתינה אז חשוב לי ,גם בשביל עצמי, להגיד שאני אוהבת אותו לא בגלל שהוא נתן לי כל כך הרבה אלה בגלל שאני נתתי הרבה וזה היה לי כל כך כייף וטבעי. פתאום כעניין החתונה התחיל להיות יותר על הפרק בזמן האחרון ויש לי סימנים שההצעה מגיעה בזמן הקרוב,.הדברים התהפכו. פתאום מפריעים לי בו דברים שמעולם לא הפריעו לי. מעולם לא הפריע לי שהוא אשכנזי ואני ספרדיה, אולי הוא לא מספיק דתי, הטון דיבור, ההליכה, הוויות פנים. ועוד דברים הזויים שמעולם לא הפריעו לי שמפרים לי את השקט הפנימי שלי.. ממש חרדה. פתאום אני מרגישה שאני לא אוהבת אותו, השיחות שלנו יותר קצרות, לא מתגעגעת, לא נמשכת, מרגישה סוג של מיאוס, עצבנים עליו על כל מיני דברים, התגובות שלי חסרות סבלנות. רוב הקשר שלנו לא שמרנו נגיעה, פתאום אני חושבת שאולי המגע עיוור אותנו ושעכשיו אני פשוט רואה את האמת. וקשה לי מאוד עם המחשבות האלו, יכול להיות ששנה ו-4 הייתי עם מישהו שלא באמת אהבתי. אולי כשהוא לא היה יכול להציע לי אז כי היו כמה דברים שמנעו ממנו שהיו לנו מאוד קשים וזה היה בלתי מושג אז כל כך רציתי, ועכשיו כשזה קרוב אז אני בעצם לא רוצה..בוחנת אותו על כל דבר ופתאום לא תמיד אוהבת את מה שאני רואה. אבל אני רגילה אליו ולא רואה את חיי בלעדיו. הייתי בפגישה אצל יועץ זוגי שאמר שאני חרדה וזה מצב לגיטימי והחרדה תלווה אותי לאורך כל תקופת האירוסין ואולי גם אחרי וגם דיברתי עם נשואה טריה שהרגישה אותו דבר והיום הכל בסדר איתה, אבל היא שמרה נגיעה עם חבר שלה כל הזמן לפני החתונה אז אולי אנחנו לא אותו מקרה, שכן עליה אפשר לומר שהיא אובייקטיבית ועליי אולי לא. אבל לפי השכל אין לי ספק שהוא יהיה בעל מדהים ואבא הכי טוב. יש בי את הפחד שאולי אני פשוט לא אהיה מאושרת, שתעבור החתונה ונלך לביתנו ואני אבכה בלי סוף וחס ושלום זה יוביל לגירושים מוקדמים. זוהי הרגשה שזרה לי מאוד. ודבר אחרון, כל הקשר שלנו כמעט ולא רבנו,והפעמים המעטות שהתווכחנו אולי לא היו דברים קריטיים ומיד אחר כך התפייסנו והיה לנו כואב שאולי הכאבנו או פגענו אחת בשנייה. מה זה אומר עלינו? פתאום אני שמה לב שיש לו טיפה דיבור מתנשא. תודה רבה!

דאגה בלב איש ישיחנה

לכותבת שלום וברכה, אתייחס רק לקטע ממכתבך, ואני בטוחה שהוא גם ייתן תשובה לשאלתך. את כותבת שהיית אצל יועץ זוגי שאמר שאת חרדה וזה לגיטימי, וזה ילווה אותך לאורך כל תקופת האירוסין. ובכן, בהחלט נשמע שאת נמצאת במצב חרדתי, שהוא קצת מוגזם. אומנם ישנן חששות לכל זוג שנישא, השאלה היא מה רמת החרדה והאם החרדה שאת נתונה בה מפריעה לך בהתנהלותך היומיומית ובקבלת החלטות. אם אכן החרדה מפריעה להתנהלותך, הייתי ממליצה מאוד לגשת לטיפול בחרדה. אין שום סיבה שהחרדה תלווה אותך לכל תקופת האירוסין. בהחלט אפשר לעזור לך. על ידי בירור הסוגיה והחששות, יהיה אפשר להוריד את מפלס החרדה, כדי שתוכלי לקבל החלטה שקולה וצלולה, מבלי שהחשש שאינך אובייקטיבית בהחלטתך יפריע לך. דאגה בלב איש ישיחנה. ברכה והצלחה נאוה סבג ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

ציפיות

נישאתי לאלמן[שלא גילה שנטש את אישתו 5ילדיו לפני אלמנותו ] שאמר בפגישות ששבנישואיו הראשונים חווה ריחוק ריגשי הזנחה חיים חנוקים בבית ולכן רצה מישהי ממגזר פתוח יותר שתיוכל ליצר עימה יחסי אהבה אינטימיות וקירבה ולהנות מהחיים כפי שחסר לו בעבר ושמח שנאותתי לקבלו עם דרך לבושו ולהעניק בית חם לילדיוהוא אדם חסידי חובש שטרימלל ואני בעלת תשובה שגדלתי בבית המיסתכל על האדם ולא על המיגזר ...עקב שנות עבודה רבות עם ילדי פנימיות חמלתי על ילדיו שהיו בגיל העשרה והשאר נשואים והאמנתי שאוכל להקים עימו אורח חיים יהודי וטוב במשך שנות נישואינו הראשונות הוא לא היפסיק לדרוש לא רק דאגה עבור ילדיו שבבית אלא כל חג וכל שבת וכל יום מחול המועד הישתעבדות מוחלטת למיטבח לאירוח הילדים והנכדים תוך וויתור מוחלט על פרטיות על ימי מיקווה על בדיקת כוחותי ואני שכה רציתי להעניק להם תחושה מקבלת ולו תחושה שאני מיתמסרת לרצונו הקרבתי כמעט כל דבר אישי למען צרכיו וצורכי ילדיו כולל עזיבת עבודה הפסקת לימודים מעברי דירה וסיוע לנשואים בלי גבול הוא מעולם לא אומר תודה לא מעריך תמיד אמר שזה לא מספיק ואף פעם לא הייתי זכאית לאהבה ועזרה מצידו כעת כשהצעירים נישאו חשבתי סוף סוף שיהיו לנו ימים קלים ואוהבים יותר אך הוא הלך ליועץ חילוני ושם למד על זוגיות פרק ב לשיטתם הוי אומר שהוא יחיה רוב השבוע בנדודים בין ילדיו הנשואים או בבילוי עם חברים ועימי יגיע מדי פעם לסופי שבוע כשאין גם שיתוף חשבונות וכל אחד גר בדירתו ואהיה לו למאהבת מאז הוא בערבים באמצע השבוע נעדר הרבה דרש שאשלם לבד שכירות החליט להשכיר דירה לעצמו ומגיע מדי פעם לקבל יחס ופינוק אני חשבתי שזה גוק שיעבור וניסיתי להיתמקד בעיקר לחזק את המשותף ולהעצים את הזמנים היפים הורדתי ממנו את כל המטלות והרי זה פלא הוא כמו לורד מגיע מנצל והולך יכול להפקירני בחג בשבת ביום נישואין והגוק הפך לאידאולוגיה פרק ב זו חברות אני חשה לא מכובדת במערך כזה כמו נערת ליווי מיתביישת מהסביבה ...נאלצת לכתת רגלי לבתי זרים על מנת לא להישאר לבד בחג נבוכה מהורי החילונים שהמומים מזה ניסיתי לדבר על ליבו ניסיתי להרשם עימו לסדנת תיקשורת זוגית לסדנת אימאגו ומציאת מרחב משותף והוא לא מעונין לשתף פעולה זו הדרך שרוצה לחיות בה ואם לא מתאים לי הדלת פתוחה מה עושים

יקרה וחשובה

לך אישה יקרה וחשובה, אם לא תחשבי שאת יקרה וחשובה אף אחד לא יחשוב את זה בשבילך. קומי, התנערי, מעפר קומי, לבשי בגדי תפארתך עמי... את חייבת להכיר בערך עצמך, ולא לאפשר לאף אחד בעולם לבזות ולהשפיל אותך. לדעתי את קצת מבולבלת ממה שקורה לך, וחשוב שתקבלי הדרכה לגבי ההתנהלות שלך בהמשך, כמו כן תלמדי להכיר את עצמך, את כוחותייך ויכולותייך, תלמדי לכבד את עצמך ותביני שגם לך מגיע ייחס של כבוד מצד הסביבה. יש לי גם משום מה תחושה שאת ממשיכה בקשר הזה, או באופן הזה, רק משום שאינך רוצה לגרום לאיזה חילול ה', שהרי את אומרת שהורייך חילוניים, ואוי ואבוי מה הם יגידו. אז יקרה שלי, לחיות באופן הזה זה החילול ה' הכי גדול, כך לא בונים בית - בית בונים בקדושה, בטהרה, בכבוד - זהו בית אמיתי שבו השכינה שורה. ושוב אני חוזרת ואומרת שלדעתי את חייבת עזרה ותמיכה של אדם שיוביל אותך לצמיחה ופריחה. ברכה והצלחה סבג נאוה

אני מול הילדים של בעלי

התחתנתי בפעם השניה לפני שנתיים,לאחר שעברו שנים רבות מהגירושין.ציפיתי שאני אהיה במקום הראשון אצל בעלי ושנפתח מערכת יחסים עמוקה וטובה.הבעייה היא שכל פעם שהילדים שלו מגיעים הוא "לא רואה אותי ממטר".הילדים מגיעים פעמיים בשבוע הביתה,נכנסים בלי לדפוק,לוקחים מהמקרר ככל העולה על רוחם מהתבשילים שהכנתי בלי לשאול. בעלי הוא אומנם אדם עדין אבל הוא עדין מדי כלפיהם ואינו נותן לי גב.הוא לא נותן לי תחושה של בטחון בזוגיות, והרגשה שהבית הוא שלי ושלו ולא של הילדים. הילדים שלו נכנסים גם לחדר השינה. אין גבולות בבית וזה מפריע לי מאד. הדבר שהכי מפריע לי הוא המשמעות שמאחורי המעשים:הוא שם את הילדים לפניי! מה עושים?

להיות במקום הראשון

כולנו רוצים להיות במקום הראשון, כי אם אנחנו במקום הראשון אנחנו מרגישים שאנחנו רצויים, שאנחנו אהובים, שאנחנו חשובים ושווים ועוד כהנה וכהנה הרגשות נפלאות, שנותנות לנו חשק לחיות. אבל להיות במקום הראשון, לדעתי, זה להיות במקום הראשון קודם כל אצל עצמי. ואיך שאני תופסת את הדברים, זה להיות במקום הראשון אצל הקב"ה. ואם אני במקום הראשון אצל בורא עולם מה אני עוד צריכה? כאשר אנחנו מקיימים מצווה, שמאוד מאוד היה קשה לנו לקיימה, איזו הרגשה עילאית שאנחנו מרגישים, אנחנו מרגישים שאנחנו קרובים מאוד אצל בורא עולם ומאוד מאוד נחשבים בעיניו, וממילא גם נחשבים בעיני עצמנו. אז ילדים כמו ילדים משתוללים, משתובבים ועושים הרבה הרבה רעש, בפרט אם הם צעירים בגילם. ולכן חשוב ללמד אותם להתנהג בדרך מרוסנת יותר, וזה בעצם חלק ממצוות החינוך שאנו מצווים עליה. לכן, חשוב מאוד שלשם המצווה הזו תתפסי את המקום הראשון ולא תחכי שמישהו ייתן לך אותו. וכשאת תופסת את המקום הראשון זה אומר ש... א. יש לנעול את הבית, כן, גם אם את יודעת שהילדים של בעלך עומדים לבוא. וכך לחנך אותם להקיש על הדלת לפני שהם נכנסים. ואם בכל זאת הם נכנסו מבלי להקיש, לבקש מהם בצורה הכי יפה שאפשר ומתוך אכפתיות אמיתית לצאת ולהקיש על הדלת, ורק אז תרשי להם להיכנס. את עושה את זה לטובתם, לחינוכם – אחרת הילדים האלה יגדלו ויהיו תובעניים כלפי הסביבה, שבסופו של דבר תדחה אותם. כמו כן גם את תרגישי בבית יותר בנוח. אל תשאירי לאחרים לעשות את העבודה עבורך. על זה נאמר חכמת נשים בנתה ביתה. ב. אותו הדבר עם חדר השינה, פשוט נועלים אותו כשהם נמצאים. ואם זה בלתי אפשרי, תאמרי להם (בלי כעס ולא מתוך חולשה וחוסר אונים אלא מתוך חוזק ואמונה בצדקת דרכך, או במילים אחרות "בנחישות וברגישות") שאת לא מסכימה שהם ייכנסו לחדר. נקודה. ג. כמו כן גם עם נושא האוכל והמקרר – תמצאי דרך להעמיד אותם במקום. אולי תמצאי דרך יותר חכמה למשמע אותם, אולי מבצע נושא פרסים או כל דבר אחר. ד. יחד עם זאת חשוב שתקיימי שיחה עם בעלך על מה שקורה, מתוך הבנה ומתוך אכפתיות לגורלם של ילדיו. וכן שיחה על התחושות שלך לגבי מה שקורה. את תרוויחי מכך והוא גם ירוויח מכך שיש לו אישה חזקה ויציבה ויעריך אותך על מאמצייך. נכון, את רוצה להיות הכי בסדר שאפשר, את לא אוהבת ולא רוצה להיות האישה הרעה שאח"כ ידברו ויספרו עליה כל מיני דברים לא נעימים. אבל אין ברירה - הילדים האלה צריכים לדעת שאצלך בבית יש סדרים אחרים ועליהם להתנהג בהתאם, ושאת היא זו שקובעת את הגבולות והכללים. רק כך תהיי במקום הראשון - גם בעיני עצמך וגם בעיני בעלך. ברכה והצלחה נאוה סבג

משפחת הכלה שטלתנים

משפחת הכלה הם אנשים מאוד שטלטנים.והכלה מאוד קשורה לבית. בתקופת האירוסין נסינו מאוד לקבל אותה ולהיות סבלני ווויתרנו למשפחה שלה על כמעט הכל למרות שבמידה בסיוימת רימו אותנו (אמרו שישתטפו בעלות דירה שקנינו לבן -לזוג - חזרו בזה אחרי שהסכמנו לכל הסידורים לחתונה לפי טעמם-ולא ממש לפי טעמינו- על סמך זה -ואצלינו מילה זה מילה).הבן שלנו לוקח צידם בהכל . ממבקר אצלם פי 4 מאצלינו. בקושי מדבר איתנו - ולא מוכן לשתתף אותנובכלל במה שקורה בחייו מעבר לפרטים הכי שטחיים.-אנחנו עדיין עוזרים לזוג כספית כל חודש והוא כועס שאנחנו לא רוצים לתת לו כל הכסף לדירה עד הסוף כמתנה. הכלה אנחנו בקושי מכירים והיא לא עשה שום מאמצים של ממש לתקן המצב הזה ובמידה מסויימת מתנהגת בחוסר נימוס כאשר הם מבקרים אצלינו.הזוג נשואים כבר כ3/4 שנה ואחר כמה תקופות של ניקור מוחלט כרגע אנחנו במצב "יחסים קרים".הוא הקטן במשפחה והאחרון להתחתן ויש לנו יחסים די טובים אם שאר הילדים (האחרים כולם בנות) והחתנים.אני גם ידעת טוב מאוד לעשות הגבולות ביןמעורבות והתעברבות - אבל היחסים ביניו במקרה הנ"ל- רחוקים מאוד אפילו להגיעה למצב של הבעיה הזה...הוא לא מבין למה אני מרגישה פגועה ולמה אני כל כך כועסת עיליו והוא לא רואה צורך לעשות שום מאמץ מצידו לשפר המצב ולא מוכן לדבר איתנו בצורה כנה וגלוי בכלל - לכל אמירה בנידון הוא רק שותק.בקיצור אני לא רואה שום תקווה אמיתי ואני מעבר לדיכאון על המצב.

שתלטנים או לא שתלטנים

לאמא היקרה, קודם כל אני שומעת שאת מאוד אוהבת את הבן הקטן שלך, בכל זאת הוא בן יחיד וגם מיוחד עבורך, וזה בהחלט לא קל "להיפרד" ממנו לטובת משהי אחרת שהיא בכלל "לא מוכרת", אחרי שמסרת את נפשך כדי שיהיה לו טוב בחיים, וכל כולך היה רצון לתת ולהעניק לו. ניכר עלייך שאת מאוד מאוד רגישה ופגיעה, ולכן נראה לי כי את מפרשת את התנהגותו ואת התנהגות אשתו של הבן בצורה קצת מוטה, ואת דנה אותם לכף חובה יתר על המידה. אני רוצה להגיד לך אמא יקרה, שהילדים האלה רק נישאו, הם עדיין בשלבים של התארגנות מחדש לגבי החיים החדשים, ייתכן מאוד שהם לא כל כך שמים לב לדברים מסויימים שהם עושים, ועד כמה הם פוגעים בהתנהגותם באחרים. הם לא ילמדו את זה לבד אם מישהו לא יעיר להם על כך. ולכן חשוב, בצורה הכי נעימה שאפשר ומתוך אהבה, לומר לילדים האלה למשל: "חשוב לי שתגיעו גם אלי לביקורים, אני מאוד אוהבת אתכם ורוצה לראותכם". חוץ מזה חשוב מאוד שתבדקי את עצמך ואת התנהגותך, אולי היא זו שמרחיקה אותם ממך. כמו כן, את אומרת למשל, שמשפחת הכלה הם אנשים מאוד שתלטנים, ולמסקנה הזאת הגעת בוודאי תוך כדי האינטראקציה שלך איתם. אז אומר לך שלא תמיד הקביעות שלנו הן אמיתיות ונכונות, ולפעמים אנשים מתנהגים איך שהם מתנהגים מסיבות אחרות לגמרי. לפעמים, מה לעשות, התחושות שלנו והפרשנות שלנו את הדברים מטעה אותנו. אני בטוחה שאם תסתכלי טוב טוב על הכלה ועל בני משפחתה תוכלי למצוא גם דברים טובים עליהם, וממילא תרגישי טוב. מה שאולי גם יוביל את בני הזוג להרגיש בנוח להגיע אלייך. אבל אם את מסתכלת בצורה שלילית על הכלה ועל בני משפחתה, זה בטח לא ירגיש לה טוב להגיע אלייך. אף אחד לא אוהב להרגיש דחוי. ואנשים, מה לעשות, לפעמים מריחים מרחוק שלא רוצים אותם. בנוסף, את בוודאי יודעת שכלה בד"כ יותר קשורה להוריה. הסתכלי על בנותייך, הן בוודאי מגיעות אלייך יותר מאשר לבית של בן זוגן. ואותו הדבר עם הכלה שלך, היא הרבה יותר אצל אמה מאשר אצלך. לגבי הדרישה שלך שהבן ישתף אותך בקורות חייו. ראשית, הוא לא אמור לעשות זאת, גם מבחינה הלכתית, שכן אפשר ח"ו להיכשל בלשון הרע וברכילות ולכן צריך להיזהר מאוד. שנית, את בוודאי שואלת את עצמך, הרי הבנות שלי משתפות אותי בקורות חייהן, אז למה לא הבן? והתשובה היא שבנים לפעמים, ואין מה לעשות, קצת שונים מבנות, ולא תמיד הם מעוניינים לשתף בקורות אותם. וצריך לקבל את זה בהבנה ובאהבה. נכון, את סקרנית לגבי הקורות אותו, וחשוב לך לדעת שהוא מרגיש טוב והכל בסדר אצלו, וחוסר היכולת שלך לדעת את הדברים גורם לך להרגיש שאיבדת את השליטה עליו ועל חייו, וזה כואב. אז להיכנס לדיכאון זה לא פיתרון כל כך יעיל – זה יכול בהחלט רק להרחיק. את צריכה לצאת מהמעגל השלילי הזה, לחייך ולשמוח שהבן שלך נישא, ולהתחיל להסתכל בזכוכית מגדלת על הצדדים היפים של הכלה (נכון שזה לא קל אבל בהחלט שזה אפשרי), וכשהיא תראה שאת מקבלת אותה באהבה, היא גם תחזיר לך באהבה. ברכה והצלחה נאוה סבג

לסבית-דחוף

שלום לפורום הנכבד יש לי אחות בת 20 שבשנה אחרונה היתה הרבה מסתכסת עם הורי בכל מיני סיבות מוזרות ואז היתה נעלמת מהבית לשבוע שבועיים ולאחרונה אף לחודשיים . ושמנו לב שכל פעם יש אצלה איזהשהו ירידה רוחנית וכל פעם שדיברנו איתה היתה אומרת או שאנחנו צודקים וכד' או שאנחנו חופרים לה. והנה לאחרונה לחצנו עליה שהיא חייבת לטפל בענין הקשר שלה עם הורי.ואז שלחה לנו את ההודעה הבאה- "לא רוצה לצאת בהצהרות או בהגדרות דרמתיות אבל אני כרגע בתהליך עם עצמי בקשר לזהות המינית שלי... במצב אחר לא הייתי משתפת אתכם כי זה אני עם עצמי אך אתם באמת דואגים לי ואכפת לכן ומשפחה בסופו של דבר זה מה שיש לנו.. וזה הדבר הכי חשוב בחיים. אז המצב כרגע הוא שאני עכשיו עם אישה לא רוצה להגדיר את זה כלסבית אלא במסע אל עצמי... אבא ואמא יודעים ונוצר קצת לחץ ופאניקה והרבה כאב... אני מבינה את זה הם לא יודעים איך לאכול את זה.. ואני לא יכולה להבטיח להם כלום... כי אני בעצמי לא יודעת מה יהיה. בתהליך הזה הדבר החשוב הוא סבלנות. הרבה הכלה, הבנה ואומץ. שאת זה אני מבקשת גם ממכם... אל תציעו ללכת לעזרה או לפסיכולוג אני הרבה שלבים אחרי פשוט תקבלו אותי כמו שאני... היה חשוב לי גם לומר את זה כי אתם חושבים שאני לא חוזרת לבית בגלל ההורים אבל זה כבר לא זה... אני לא חוזרת לבית בגללי כי אני לא מסוגלת נפשית להתמודד עם זה כשאני גרה עם ההורים. השקרים אכלו אותי ולא יכלתי להסתכל להם בעיניים.. ותהליך כזה מצריך הרבה כוחות.. מקווה שפתרתי לכם כמה חידות ושאלות ?? ושתקבלו בהבנה ובאהבה את כל העניין! וכמובן מיותר לבקש שתשאירו את העניין בתוך המשפחה שלנו בלבד ותכבדו את הפרטיות שלי." עד כאן לשון ההודעה רציתי לדעת דחוף מה יש לנו לעשות כרגע כי הרי היא לא מסכימה בכלל לבוא לשום יעוץ ואפילו לא מוכנה לדבר עם אף אחד במשפחה. יעקב

לאח המודאג

ליעקב שלום וברכה,

אחותך, כפי שמשתמע מדבריה, נמצאת בשלב של חיפוש עצמי.  כמו שהיא אומרת, היא עדיין לא יודעת מה יהיה,  לפיכך אני חושבת שיש לתת לה את הזמן לחקור ולבדוק לאן פניה מועדות ולא ללחוץ עליה מידי.  

כמו כן לדעתי חשוב להמשיך ולשמור איתה על קשר, מבלי לנסות ולהשפיע עליה לאיזשהו כיוון, גם אם זה קשה ובלתי נסבל מבחינתך.

מאחר שלכל אדם יש את הבחירה שלו, ואנחנו לא יכולים לכפות עליו את הבחירות שלנו, אי אפשר לכפות על אחותך לגשת לטיפול או ייעוץ. יחד עם זאת, אתה בהחלט יכול לגשת לייעוץ ולקבל תמיכה כדי לקבל כלים שיעזרו לך להתמודד עם המצב ועם הרגשות העולים בך כתוצאה מהמצב.     

הדבר היחידי שאתה יכול לעשות כרגע זה להתפלל שה' יכוון אותה אל דרך האמת.  

ברכה והצלחה!

נאוה סבג

מנחת נישואין ומשפחה

טל' 0532558880

[email protected]

הבאת ילדים

מה עושים כשהבעל לא רוצה עוד ילדים? האם עליי לקחת מניעה כי הוא לא רוצה? האם זה נקרא אישה כשרה עושה רצון בעלה? או שיש לי גם דיעה בעניין

ילדים בסימן שאלה

לשואלת היקרה,

אמנם התשובה ניתנת באיחור - אבל טוב מאוחר מאשר אף פעם.

ראשית הייתי מציעה לקיים שיחה עם בעלך כדי להבין ממה הוא חושש - יכולות להיות סיבות רבות לחשש הזה, לכן חשוב להבין אותן, ואולי להיערך בהתאם (לעשות שינוי בהתנהלות בחיים או לגשת לייעוץ).

שנית, חשוב לעשות שאלת רב ולעדכן אותו לגבי החששות של בעלך ולגבי הרצונות שלך - זה גם יעזור לכם בקבלת ההחלטות. 

עלו והצליחו!

נאוה סבג

מנחת נישואין ומשפחה

053-2558880

[email protected]

 

חברה בדיכאון

שלום, יש לי חברה טובה מאד, שנמצאת עכשיו בתקופה של דיכאון, יש לה לכך סיבות טובות... יש לה קשר עם אנשי מקצוע, אך אני רוצה לדעת מה אני כחברה יכולה לעשות או לומר, כדי להקל עליה? (לא יודעת אם זה משנה, אך בימים האחרונים היא מפחיתה מהתקשורת איתי.) תודה רבה אסתי.

נושא בעול עם חברו

לכותבת היקרה, 

אינני יודעת באיזה מצב חברתך נמצאת, אולם את בהחלט יכולה לנסות ולעזור לה אם תדרבני אותה לצאת איתך לטיול, להליכה או לאיזושהי פעילות אחרת (אפשר להירשם יחד לקורס יצירתי כלשהו, להירשם לקבוצת התעמלות או כל דבר אחר).  

ברכה והצלחה

נאוה סבג

מנחת נישואין ומשפחה

טל' 0532558880

[email protected]

אובד עצות...

אני נשוי 12 שנה כמובן עם עליות וירידות. לפני כחמש שנים התחלתי לעבוד בערבים במקום שהיתה בו גם מחלקת נשים. בדרך כלל לא עבדנו באותם שעות, אך היתה איזו אינטרקציה בין שני המחלקות עקב פעילות משותפת וכדו'. כמובן שכיהודי חרדי ואברך בן תורה מאוד השתדלתי ויישמתי את ההלכות הדרושות לנושא זה. דא עקא, שלאשתי לא סיפרתי על כך שהיו מעורבות נשים (מכיון שהכרתי את תגובותיה וחששותיה ואת המריבות שיהיו בעקבות כך). אני מודע לכך לאחר מעשה שזו היתה טעות גמורה, אך מחששותי הרגשיים לא סיפרתי. אך ברגע שהיא "עלתה" על זה- לא עזרו כל טענותיי ומענותיי בענין היא לקחה את זה מאוד קשה ואמרה ש"אין לה חיים", וש"לקחו לי אותך" ועוד משפטים מהסגנון הזה. אני כשלעצמי לא רציתי לעזוב את העבודה משני סיבות. א. אני אדם שמרגיש מאוד מחוייב לעבודה בה הוא עובד. ב. מסיבות כלכליות- לא ידעתי מאיפה אמצא עבודה נוספת שתתאים לקריטריונים שלי באותם ימים (לא רציתי לוותר על סדר א' וב' באופן מוצהר). לפני כשנה הוצע לי עבודה של רישום לבית ספר כשבשנה שאחריה אהיה מורה בכיתה גבוהה. אני כשלעצמי לא ידעתי שגם בעבודה זו מחכים לי אתגרים מעין אלו הקודמים, ושמחנו אני ואשתי על ההזדמנות לעזוב את המקום שגרם כל כך לאי נוחות, אבל מהר מאוד התברר לי שלא אלו פני הדברים, הייתי צריך להראות להורים (כולל האמהות) ולדבר איתן בטלפון וכו', (מדובר בנשים דתיות צנועות), לצערי הגדול, שוב לא סיפרתי מאותם החששות, עד שיום אחד התקשרה אלי הביתה אמא חד הורית שהתעניינה ודיברה איתי ואשתי קלטה את הענין מהר מאוד, ומאז חיי אינם חיים... הבטחתי לאשתי שאספר לה על כל מפגש ושיחת טלפון. לצערי אני במתח עצום כשיש לי שיחה או מפגש היות והתוצאות של גילוי לב שלי לדבר כזה לאשתי הם: כעס, חוסר שביעות רצון, דחיה של מגע ושל קשר נורמטיבי וכדו'. דבר זה קשה לי מאוד, אך אינני רוצה להסתיר ממנה, מה ניתן לעשות? אדגיש שאשתי איננה מעוניינת בשום פנים ואופן לשמוע על ייעוץ זוגי למרות שאני בגלל הפרדוקס הנ"ל ממש חושב שזה הפתרון. אשמח לעצתכם.

סוף מעשה במחשבה תחילה

שלום לך אובד עצות יקר,

מהדברים שלך נשמע שאתה כלל וכלל לא שלם עם זה שאתה עובד עם נשים, למרות, כפי שאתה אומר, אתה משתדל ומיישם את ההלכות הדרושות לנושא זה. אבל, עם כל זאת,  בתוך תוכך אתה מבין שיש לך (ואני מדגישה את המילה "לך") עם זה בעיה – המצפון שלך בכל זאת לא שקט.

כאשר אנחנו לא שלמים עם המעשים שלנו במאת האחוזים, הקב"ה שולח לנו את נציגיו, כאשר במקרה הזה זה אשתך – שהם יהיו המראות שלנו. הם בעצם הזכוכית מגדלת שמגדילה את אזור הספק, כדי שנבחן אותו ונברר אותו היטב היטב.  

אני בטוחה שאתה מכיר את עצמך היטב, ויודע מה נכון ומה לא נכון לעשות – אז אם אתה שלם עם עצמך במאת האחוזים, אין סיבה שאשתך תציק לך, ואין סיבה שתרגיש ייסורי מצפון, אתה צריך להיות בטוח בעצמך וכך להשרות בטחון גם על אשתך – זה עובד. אבל במידה ואתה לא מרגיש נוח והספק מציק לך, יש דרך אחת יעילה ומוכחת – פשוט לעשות שאלת רב ולהסביר לו את המצב על כל היבטיו – ולעשות "ככל אשר יורוך" – ואז גם אתה וגם אשתך תהיו רגועים ושלמים עם מעשיכם.

אז נכון, לא תמיד אנחנו אוהבים לשאול רב – כי התשובות שלו לא תמיד מתקבלות לנו על הלב, אבל זו הבחירה שלך האם להישאר בספק או לפתור אותו – עם כל המשתמע מכך.   

 

בשורות טובות

נאוה סבג

מנחת נישואין ומשפחה

053-2558880

[email protected]

מבקש סליחה

בעלי קילל והיכה אותי מתוך שכרות ולמחרת ביקש סליחה מה אני אמורה לעשות?

סליחה - כן או לא!

לשואלת היקרה והחשובה,

אני חושבת שאת צריכה לעשות מהסיפור הזה קצת עניין ולא לסלוח במהרה, משום שאיך שתגיבי הפעם, יכריע לגבי העתיד.

אם תסלחי בקלות, בעלך יבין שכנראה זה לא כל כך נורא להרים יד או להשתכר, כי מיד לאחר מכן זה נסלח לו.

לכן את חייבת לעשות מזה עסק, ולהראות לו שמבחינתך זה "ייהרג ובל יעבור" – את לא סולחת בשום אופן ברגע זה – תאמרי לו שאת צריכה לחשוב על זה, ושמבחינתך זה קו אדום, ואת עדיין לא יודעת מה לעשות בקשר לכך. תני לו קצת לדאוג מהמעשה שלו.  

לאחר מכן, את תצטרכי לשבת איתו לשיחה, ולבקש ממנו הסבר מפורט למה הוא חושב שזה קרה, ומהי לדעתו הדרך לפתור את העניין כדי שמצב כזה לא יישנה בעתיד, כי את לא מוכנה לקבל התנהגות כזו יותר. הוא חייב לקחת אחריות על המעשים שלו – הוא צריך להבין את חומרת המעשה.  

נ.ב.: מאחר שחסרים הרבה פרטים אישיים, בתוך השאלה שלך, כמו גיל, מס' שנות נישואין, רקע של שניכם לפני הנישואין, שהם מאוד חשובים כדי להבין את הסיטואציה, קשה מאוד להשיב על השאלה בצורה מדוייקת.

במידה ותרצי להתייעץ טלפונית, את מוזמנת.

מנחת נישואין ומשפחה

נאוה סבג

053-2558880

[email protected]

דברים שגילינו אחרי האירוסין

אחרי אירוסי ביתנו גילנו שיש לחתן בעיה של רעידות בידיים וגימגום . האם מחובת המשפחה או השדכן היה לעדכן אותנו על זה. ברור שבדייט הוא דאג להסוות את הבעיה .

חתן וכלה בסימן שאלה

גמגום ורעידות בידיים זה דברים שאמורים לקלוט אותם כבר בפגישה הראשונה, בד"כ גם אי אפשר להסוות אותם באופן רצוני,  כך שאם החתן כן הצליח להסוות אותם סימן שהוא יכול לשלוט בזה. צריך גם להבין שלפעמים התרגשות יכולה להגביר את התופעה.

אני לא בטוחה שחובת השדכן היתה לידע אתכם, משום שלא מדובר במחלה או במום חמור, וגם אפשר להבחין בזה בפגישות.  

יש לי מכר שעבר טיפול לשיפור הדיבור והתופעה חלפה לו לחלוטין. כמו כן שמעתי על תלמיד חכם (רב) שסובל מהתופעה, וזה ממש לא מפריע לו לתפקוד היומיומי. לפעמים קורה שהמוח שלנו מהיר יותר מיכולת הדיבור – וזה יכול להשפיע על שתף הדיבור – אז גם את זה צריך לקחת בחשבון.

לא פעם קורה לחתנים ולכלות שלאחר האירוסין עולים בהם כל מיני חששות ופחדים, וזה בהחלט טבעי.  ליצר הרע יש דרכים יצירתיות משלו כדי להרוס לנו את השמחה ולהכניס בנו ספקות מספקות שונים ומשונים – ולכן ממש לא כדאי לשתף איתו פעולה.  במקום זאת חשוב שתחפשו את הצדדים החיוביים שבאותו חתן (לפחות באותה מידה שאתם מעלים את הצדדים השליליים שלו). לכל אדם יש חסרונות ויש יתרונות – וכן,  גם לכלה היקרה שלנו, כך שצריך לשקול כל דבר לגופו. 

אף אחד לא יכול לכפות עליכם לקחת משהו שאתם לא רוצים בו, ההחלטה נתונה בידיכם ואתם צריכים להרגיש בנוח עם כל החלטה שתקבלו, ולקחת עליה אחריות.

ברכה והצלחה                                                            

נאוה סבג

מנחת נישואין ומשפחה

טל' 053-2558880

[email protected]

עיצה

שלום רב אני נשוי 12 שנה + 2 הבעיה שלי היא שאישתי לא מוכנה לקיום המצוה יותר מפעם בשבוע היות ולדעתה כך רוב הזוגות מתנהגים ואפילו פחות מכך לאחר כמה שנות נישואין לי זה מאוד מפריע וביקשתי ממנה פעמיים בשבוע אבל אין עם מי לדבר וזה ממש מתסכל אותי וקשה לי אשמח לשמוע איזושהי עצה מה ניתן לעשות או איך להתגבר ?

יחסי אישות מוגבלים

לשואל היקר שלום וברכה, 

ראשית, מדבריך אי אפשר להגיע למסקנות ברורות, יש כאן מעט מאוד פרטים ולכן כל מה שאכתוב כאן הוא בגדר השערה. 

שנית, בהחלט ייתכן שאשתך סובלת מחסימה רגשית בכל הנוגע ליחסי אישות, ולכן היא מעדיפה לדחות אותך בתירוץ שזוגות אחרים עושים זאת רק פעם בשבוע, אבל יתכן מאד שיש גם סיבות אחרות, אבל את זה יהיה אפשר לשאול רק אותה. לכן, קודם כל חשוב להבין מהו הקושי של אשתך, ויחד עם זאת יש לברר גם איך אתה תורם למצב הזה להתקיים. 

כשנוצר קושי בזוגיות האחריות מוטלת על כל אחד מבני הזוג לבחון את עצמו ולהביא לפתרון. 

במקרה שלך, כאשר אתה אומר שאין עם מי לדבר, אני ממליצה לפנות לייעוץ באופן אישי - זה יעזור לך לראות את הדברים ביתר בהירות ואולי אף ייתן לך כלים שיעזרו לך בפתרון הבעיה. 

ברכה והצלחה

נאוה סבג

מנחת נישואין ומשפחה

טל' 053-2558880

[email protected]

חוסר הבנה ותקשורת

אני נשואה ב"ה כבר 9 שנים עם מספר ילדים. אבל תמיד היה לי קשה בחיי אישות, ולעיתים המצב מחריף.. ואני אשמח לשמוע מה נכון מבחינתי לעשות. ראשית אני מאוד מעריכה את בעלי, הוא אדם נבון, חכם, ישר וגם מאוד אוהב, באמת אוהב. אני גם אוהבת אותו אבל יש לי דחיה/רתיעה לא מוסברת ממנו. יש את הצדדים הטכנים שלעיתים הוא לא מתקלח מספיק, אז כבר יש לי את הרושם של הריח, והבגדים שישן איתם. אבל לא רק זה, בעלי מבקש ממני כל הזמן להיפתח עוד, להתלבש יותר פתוח. דברי שלא מקובלים בקהילה אצלינו. לעיתים מבקש ממני להוריד כיסוי ראש, ללכת עם חצאיות מיני או עם מכנסיים וכדומה. ואני לא רוצה, רוצה להישאר במסגרת, בחינוך הילדים, חושבת שזה לא כדאי ולא צנוע מחוץ לבית להסתובב ככה. וגם הוא מעוניין שנשאר בקהילה שלנו, רק אומר לי שהכל הוא רוצה להמשיך כרגיל, ורק אני ישנה את הלבוש וכ.. וכאשר אנחנו מקיימים את המצווה, אז הדיבור הוא רק על מה אני אלבש כשנצא, ומה אני יעשה. וזה ממש חוסם אותי. אני רק מחכה שנסיים ואני ימשיך לישון. אז מה שקורה אני לא כבר לא יוזמת, ולא משדרת אהבה, כי זה מלחיץ אותי ולא נעים לי. ונוצרים המון סיטואציות לא נעימות שהוא רוצה ואני מסרבת שוב ושוב, או נרדמת, או עושה את עצמי ישנה. ומה שקורה אז הוא הולך לטלפון, ומאונן על נשים אחרות.. ואני יותר מתסכלת. אבל לא יודעת מה לעשות... בנוסף, יש לו ימים שהוא בדאון, סוג של דכאון, אז גם בימים האלה אני לא מסוגלת להיות איתו ביחד, זה מלחיץ אותי ויוצר אצלי מנגנוני הגנה, ושוב, תקופה כזו עד שעוברת. אני יציין שיש ימים שהכל בסדר, ויש בינינו אהבה גלויה וזורמות, אבל זה די נדיר. וזה מה שמצער אותי. האם הבעיה רק אצלי? האם אני אלך לטיפול זה יעזור? האם כדאי ששניינו (זה יורת קשה, כי הוא לא יפתח כלכל אחד..) אשמח לייעוץ מהמומחים כאן. כי קשה לי וקשה לו, וסתם חבל.

ייעוץ אישי

לשואלת היקרה,

אפשרי ואפילו כדאי שתפני לקבל ייעוץ באופן אישי, לדעתי גם מפגשים אישיים יכולים להועיל - הם יאפשרו לך לבחון את הדברים בצורה מעמיקה ובהירה יותר. בטוחני שתקבלי גם כלים שיעזרו לך בפתרון חלק מהקשיים, ואולי בהמשך להביא את בעלך למפגשים.  

לא כדאי להזניח ולהדחיק את המצב - כי הקושי רק יכול לגדול ולהתפתח לכיוונים בלתי רצויים נוספים. 

ברכה והצלחה

נאוה סבג

מנחת נישואין ומשפחה

טל' 053-2558880

[email protected]

?

מפחיד אותי לחשוב מה אני באמת חושבת על בעלי אני בלב ממש חושבת שהוא לא מוצלח אבל בד"כ לא מראה את זה איך אפשר ככה? מידי פעם יוצאים לי דברים, אבל אני ממש לא אוהבת את זה אני אוהבת חיים יפים ושמחים, אבל נפלתי עם אחד שלא כמוני , חי את החיים שלו בצורה הכי הפוכה שיכולה להיות. הישרדות מתישה..........

מפחיד שלא לחשוב

שלום לך אישה יקרה,

שאלתך נשלחה כבר לפני זמן רב ורק עכשיו הגיעה אלי, ובכל זאת אני אתן תשובה.

את מתארת כאן מצב בלתי נסבל שבו את נמצאת בקונפליקט עם עצמך -  את לא רוצה לחשוב על בעלך מחשבות רעות, אבל מה לעשות שהן מופיעות בכל זאת. את רוצה חיים יפים וטובים כמו שאת חושבת שמגיע לך ואילו את רואה בבן זוגך כמי שמחבל באפשרות הזאת. 

במקרה הזה אני מאוד ממליצה לך לעשות בדק בית עם עצמך באמצעות איש מקצוע ולברר לעצמך מה בדיוק את רוצה. כמו כן אפשרי בהחלט ללכת לייעוץ זוגי - לא כדאי להשאיר את הדברים כמות שהם - הכעס רק ילך ויגבר, ותחושת האשמה תגבר איתו וחבל. בהחלט מגיע לך חיים טובים ויפים. 

איתך 

נאוה סבג

מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית

053-2558880

[email protected]

לפני אירוסים

אני לוידעת איך משיגים אותכם. מעדיפה לדבר בשיחה עם מישהו, זה קצת יותר מסובך ולא שאלה שאפשר לשאול פה זה ארוך מידי ומסובך יותר, אשמח שמישהו ייצור איתי קשר דרך המייל ואתן מספר טלפון ליצירת קשר. אני ממש אובדת עצות וכבר לוידעת מה לעשות. תודה רבה על ההבנה.

אובדת עצות

שלום וברכה,

כפי הנראה השאלה שלך נשלחה כבר לפני חודש ורק היום קיבלתי אותה. 

אם בכל זאת את מעוניינת לדבר עם מישהו בנושא שכתבת את מוזמנת להתקשר אלי.

נאוה סבג

מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית

053-2558880

[email protected]

רגש או שכל

מכירה בחור כ-4 חודשים, לצערינו לא נפגשנו הרבה במהלך התקופה בעקבות העבודה שלו.. (ובעקבות כך הדבר לא מרגיש שאנחנו יוצאים ומכירים ככ הרבה זמן) הבחור צעיר ממני ב3 שנים, וחוזר בתשובה הבחור מפרגן, אוהב, נותן, בא לקראתי (בקטע הדתי) למרות שיש דברים שנורא קשים לו.. (נגיעה, יחוד וכדו..) אני ככ מתלבטת מה לעשות הלאה.. הבחור אומר שהוא אוהב אותי ורוצה להתחתן (למרות הפער בגיל ופער בדת) אבל פתאום ככ קשה לי להגיע להחלטה. אני בחורה בת 35, עברתי ככ הרבה קשרים (וביטול אירוסין) ויש משהו שמפריע לי להגיע להחלטה מתלבטת אם זה קשור לפער הדתי, או קשור לזה שיש לו בעית קשב וריכוז. -הוא באמת בחור מקסים.. גורם לי להרגיש מיוחדת.. יש לנו תקשורת וכימיה טובה אם משהו מפריע לאחד/ת מאיתנו ישר מדברים על זה.. אמרתי לו שחייבים לנסות לצאת ולהפגש יותר למרות הקושי, להפגש במקומות עם אנשים בשביל לעזור לו להתגבר על הקטע של שמירת הנגיעה.. השאלה מה עוד?

רגש ושכל יחדיו

לשואלת היקרה שלום וברכה,

לאור ההתלבטויות שלך ולאור הדברים שכתבת, הייתיי ממליצה לך מאוד מאוד לגשת לאיש מקצוע ולברר לעצמך את הציפיות שלך מבן הזוג ומחיי נישואין, את הצרכים שלך, את המטרות שלך בחיים וכו' - כדי שהבחירה שלך תהיה מושכלת.

אנחנו לא בוחרים לפי  'רגש' לבד או 'שכל' לבד אלא בוחרים בשניהם יחדיו, גם רגש וגם שכל - שניהם צריכים לבוא בכפיפה אחת - ההחלטה צריכה לבוא בשיתוף של שניהם - הם בסופו של דבר צריכים להסכים ביניהם (כמובן שצריך לפעמים לעשות פשרות, אבל בכללית חשוב שתהיה הסכמה ביניהם). 

ברכה והצלחה

נאוה סבג

מנחת נישואין ומשפחה

ומטפלת רגשית

טל' 053-2558880

mailto:[email protected]

שאלה חשובה...

שלום וברכה, אני נשואה 6 שנים ב"ה + 3 ילדים.. כמו כל זוג גם לנו היה עליות וירידות ימים טובים ופחות טובים.. בעלי אברך אני עובדת ועבדתי כל הזמן כי אני מבינה את המשמעות של פרנסה ואת האחריות המוטלת עלי.. בעלי בן אדם טוב מסוג האנשים שכולם בחוץ אוהבים אותו,מתמיד בכולל לא מפונק..ודואג לי מאוד במהלך היום בשאלות כמו הכל בסדר?אכלת שתית לקחת את הילדים איך בעבודה וכו'.. אני בנאדם עצמאי לא תלותי, בסה"כ נשמע טוב. אבל משהו בתוכי מתהפך לי בבטן כבר כמה חודשים אני פחות נמשכת לבעלי במהלך היום..אבל כשאנחנו בחיי אישות אין לנו שום בעייה היחסים שלנו טובים ויש ביננו תקשורת מעולה בחיי אישות. בכל זאת יש לי בעייה שאני חושבת לפעמים על גברים אחרים שהם יותר בסגנון החיצוני שלי... אני יודעת שלעולם אני לא יעשה משהו בניגוד להלכה היות ואני חרדית נשואה וכו..לאחרונה זה ממש מתעצם אצלי ומפריע לי אישית. אני רוצה להגיע למצב שבו אני חושבת אך ורק על בעלי שהוא האדם הכי יפה עלי אדמות והוא הזיווג שלי.. ואני מתחננת להשם שייקח ממני את הניסיונות האלו.. אני מודעת לעצמי אני יודעת שאני נראית טוב חיצונית ולא פעם או פעמים תופסת מבטים על גברים שמסתכלים עלי..סליחה שאני עפה על עצמי אבל אני חייבת להבהיר את התמונה כולה...כמובן שהכל נעשה בגדרי צניעות כמו מטפחת ולבוש סולידי אבל בכל זאת אני טיפוס שמושך תשומת לב..!! אז ראשית אני אשמח לקבל את תשובתכם המקצועית בנושא שנית האם יש צורך בייעוץ אישי כמובן שבעלי אינו מודע כלל וכלל למצב זה. תודה מראש.

מחשבות מטרידות

לשואלת שלום וברכה,

אני תמיד ממליצה ללכת לייעוץ - זה הרבה יותר קל לחלוק עם מישהו את המחשבות שלנו - כך גם הוא נושא עמנו בעול ומקל עלינו - כשאדם נוסף מסתכל על המחשבות שמאיימות עלינו הוא עוזר לנו להכניס אותם לפרופורציה ולתת להם את המקום הראוי להם.   

אוסיף ואומר שככל שאנו נלחמים במחשבות מטרידות או מאיימות כך הן מופיעות יותר ויותר - הן פשוט מחזירות מלחמה (שליחיו של היצר הרע). לכן כדאי מאוד שתשחררי - כשהן מופיעות תרשי להן להיכנס ואח"כ תפתחי להן את הדלת לצאת - זה ישחרר אותך מהחרדה שאת חשה, והן יאבדו לאט לאט מערכן.    

אבל שוב אחזור ואומר שכדאי מאוד לשתף איש מקצוע גם כדי להבין מה קורה בקשר הזוגי שלכם וגם כדי להבין מה קורה איתך ולמה הנושא הזה מאוד מעסיק אותך. 

ברכה והצלחה

נאוה סבג

מנחת נישואין ומשפחה

ומטפלת רגשית

053-2558880

mailto:[email protected]

 

קושי אחרי פרידה

שלום וברכה. אני בחורה חרדית. תקופה ארוכה בשידוכים. לפני כשנה נפגשתי עם בחור שמאד מצא חן בעיני.(והיה נראה כי זה הדדי...) לאחר מספר מועט יחסית של פגישות הרגשתי כי אני בשלה להחלטה, ומעוניינת לבנות איתו את ביתי. אולם, אצל הבחור כנראה הדברים היו פחות בהירים ולאחר התלבטות רבה מצידו השידוך ירד. נשברתי. אולם תקופה קצרה יחסית אח"כ חזרתי להיפגש וכאילו המשכתי הלאה. אני כותבת כאילו, כיוון שאני מרגישה שלא השתחררתי, מרגישה שנותר שם פצע חשוף שעדיין (שנה אחרי!!) לא הגליד. אני פוגשת בחורים אולם לא מצליחה להתחבר לאף אחד כי עדיין מרגישה את החיבור אליו.(חשוב לי להדגיש שלא הייתה כאן התאהבות רגעית וכדו', אלא היו בו המון דברים שחשובים לי והערכתי מאד, ואישיות שקסמה לי מאד). אני יודעת שאני מוכרחה להשתחרר אולם לא ממש ברור לי כיצד. (האופציה של לנסות להחזיר אינה רלוונטית.) אודה מאד לעצה

לפרום את הקשר

לשואלת היקרה שלום,

לאור הדברים שכתבת, אני מאוד ממליצה על פגישה עם איש מקצוע – חשוב לנסות ולהבין מה היה כל כך חשוב לך בקשר הזה שאת מסרבת להיפרד ממנו, מה זה נתן לך מבחינה רגשית – ייתכן שזה יושב על פצע ישן ולאו דווקא הפצע הספציפי הזה, וחבל שחוסר היכולת להיפרד יגרום לך לפספס הצעות אחרות, שיכול להיות שיתאימו לך יותר, וזאת רק משום שאותו בחור תופס מקום בלב שלך, ולא מאפשר לך לפתוח את הלב להצעות חדשות.

אני חושבת שהסיפור הזה עם הבחור מפגיש אותך עם קושי רגשי כלשהו שהעדפת להדחיק – ואולי הגיע הזמן לטפל בו, כדי שתהיי מוכנה לקבל החלטות נבונות.

ברכה והצלחה

נאוה סבג

מנחת נישואין ומשפחה

ומטפלת רגשית

טל' 053-2558880

mailto:[email protected]

מה הגדרה של אהבה?

היי, אני לקראת שידוכים אשמח להסבר מהי הגדרה של אהבה?

"ואהבת"

לשואלת שלום וברכה,

את בתקופת השידוכים ואת שואלת מהי ההגדרה של 'אהבה?' 

הפסוק הראשון שהשאלה שלך מזכירה לי זה "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכך נפשך ובכך מאדך" - אהבה לדעתי מתחילה באהבת ה'. אלוקים אומר לנו בדיוק איך הוא רוצה שנאהב אותו - בכל לבבנו, ובכל נפשנו ובכל מאודנו - פשוט הקרבה או קירבה טוטאלית לאלוקים. ומכאן אפשר להסיק לגבי אהבת האדם, שהוא יציר כפיו של אלוקים.  

יחד עם זאת, צריך לדעת את הגבולות הנכונים -  "ואהבת לרעך כמוך", "מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך" וכו' - כל התורה כולה מלאה במצוות שקשורות לאהבת האלוקים ואהבת האדם - קיום המצוות שבין אדם לחברו משמעו לאהוב.  

אבל בראש ובראשונה האדם צריך לדעת לאהוב את עצמו - שאם לא, כיצד הוא ידע לאהוב את חברו כמותו? וכיצד יקיים 'מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך?' - עד כאן דעתי. 

למרות הנאמר, אותי מעניין מה מסתתר מאחורי השאלה ששאלת, מה מטריד אותך? מה חשוב לך באמת? ולכן הייתי מאוד ממליצה שתתייעצי עם בעל מקצוע או מדריכה -  חשוב שתכירי את הצרכים שלך ואת המטרות שלך בחיים, כדי שתוכלי לקבל החלטות נבונות. 

בהצלחה!

נאוה סבג

מנחת נישואין ומשפחה

ומטפלת רגשית 

טל' 053-2558880

mailto:[email protected]

 

  

 

חרדת בחינות

בני סובל מחרדת בחינות, מה עלי לעשות?

טיפול C.B.T

ליעל שלום,

חשוב לדעת כיצד הקושי בא לידי ביטוי - מה הסימפטומים? 

אם הסימפטומים חמורים עד כדי הפרעה בתפקוד היומיומי יש לפנות לאיש מקצוע, רצוי איש מקצוע שמטפל בגישה הקוגניטיבית התנהגותית - C.B.Tׂ. 

בהחלט אפשר לעזור. 

בברכה

נאוה סבג

מנחת נישואין ומשפחה

ומטפלת רגשית

טל' 053-2558880

mailto:[email protected]

ריצוי ופיוס בניית זוגיות

נשוי כ-28 שנה זכינו 10 ילדים טובים ומיוחדים השנים טסו להם בן לידה ולגידול הילדים ולא מספיק עסקנו אני ואישתי בבניית הזוגיות האמיתית בנינו הילדים גדלו ופתאום אנו חשים כמו תהום (לא מגזים) בכל הקשור לזוגיות בעיקר מצד אשתי חוסר קשר אחווה אימון ,יותר ויכוחים אי הבנות ומציאת פגמים אחת בשני והאשמות הדדיות , אשתי טוענת שנתנה לי לגדול ברוחניות ובקריירה בלי להפריע לי בזמן שעסקה בגידול הילדים ועתה הגיע הזמן שהיא תפתח את הקריירה שלה בלי שאפריע לה גם אם זה לא בתחום מהדרין לפי ראות עניי ,ואף מביעה שיש יובש מוחלט בכל הקשור לזוגיות שלנו בזמן שאני אוהב אותה באמת ובתמים ולא אוותר על זוגיותנו בשום שלב אך המצב בבית עצוב אין שום קשר של אחוה והכל טכני אף לאחרונה כתוצאה ממריבה קשה וביקורת מצידי היא חשה נפגעת ואפי יחסים לא מעוניית לקיים בסיבה שאינה שפוטה שלי ואף לא ריצוי ופיוס אני אובד עצות כי לא רוצה לאבד אותה .

להינשא ומחדש

לשואל היקר שלום וברכה,

החוויה שאתה מתאר היא חוויה מאוד קשה – זה נשמע כאילו התרחקתם כל כך האחד מהשניה עד שאיבדתם את הדרך לחזור. שניכם הייתם טרודים במציאת פרנסה ובגידול הילדים, ועכשיו אתה מצפה שיתפנה מקום לזוגיות שעד עכשיו הוזנחה.

זה שלב שלדעתי כל זוג עובר מתי שהוא – אשתך מרגישה שבזמן שהשקיעה בבית, בך ובילדים היא הזניחה את הרצונות והצרכים שלה, היא מסרה את נפשה כדי שלאחרים יהיה טוב, וכעת היא מרגישה צורך לתת גם לעצמה ולממש את עצמה, ולדעתי זה לגיטימי בהחלט. יחד עם זאת חשוב גם שהדברים ייעשו בשיתוף ובהבנה בין בני הזוג. כמו כן, לפי דברך, נראה שאשתך צברה הרבה כעסים בתוך תוכה ואולי זה מה שמקשה עליה להתחבר אליך מבחינה רגשית.

אני חושבת שכעת זה הזמן לעשות סדר חדש ולבדוק כיצד אפשר להמשיך הלאה בתנאים החדשים שנוצרו – איך אתה או אשתך רוצים שחייכם ייראו מכאן ולהבא, מבלי להטיל את האשמה האחד על השני.

לכן ההמלצה שלי זה ללכת לטיפול זוגי ולבחון את הקשר מקרוב.

 

ברכה והצלחה

נאוה סבג

מנחת נישואין ומשפחה

ומטפלת רגשית

mailto:[email protected]

האם זוהי הפרעה נפשית? דכאון?

בחורה בגיל 23, שמגיל 17 תמיד חשה שלא טוב לה, הייתה הרבה בוכה, ומסתגרת עם עצמה. לא אוהבת לשתף ולספר על הקורות איתה. סגורה בינה לבין עצמה. נפגעת ולא מראה זאת. משחקת אותה גיבורה או שיורדת עליך במילים פוגעות יותר. ומאידך בחורה מוצלחת מאוד, שאפתנית, עובדת, לומדת. חרוצה. ומשפחה יציבה אך היא תמיד בתחושה שלא טוב לה. מגדירה זאת כ למה לי לחיות? בעבור מה? חל שיפור מאז. אך עדיין מסתגרת מידי פעם עם עצמה ומגיעה לעיתים הבייתה ומתלוננת - לא טוב לי. אני האמא די חוסרת אונים מול זה. מה עושים? ממה זה נובע? למי לפנות? יש לציין שאבא שלה גם אדם סגור ומופנם שלא מספר ומשתף, בתחילת הנישואים גם היה די מסוגר עם עצמו. ולא מרבה לתקשר. נעלב ונפגע בקלות ומתסגר יותר לתוך עצמו כאשר זה היה קורה לו. אין לו תחביבים מסויימים שאוהב לעשות לעצמו, כביכול אדם רוחני שאינו כל כך מקורקע למציאות. אשמח ואודה לתשובתכם. תודה מראש.

חוסר אונים

לאמא היקרה והחשובה,

כשקוראים את המכתב שלך מרגישים את חוסר האונים שלך - את רוצה לעזור אבל את לא יודעת איך, כל כך כואב לך על המצב ואת לא יכולה לעזור. 

א. בן אדם שלא מודע לבעיה שלו ולא מבקש עזרה - אי אפשר לעזור לו בכוח. טיפול מתחיל בכך שהאדם מודה שיש לו בעיה ושעליו לטפל בה - עד שלא יעשה כן אי אפשר להתחיל בתהליך טיפולי. בדיוק כמו אדם שעבר עבירה - עליו קודם להתוודות (להודות שחטא –( להבין במה נכשל, להבין את הבעיה שלו - רק אז אפשר להתחיל בתהליך (עזיבת החטא וקבלה לעתיד) ובהמשך תשובתו תתקבל 

ב. לגבי השאלה שלך "האם זו הפרעה נפשית או דיכאון?" על זה באמת שאין לנו תשובה - מי שמאבחן דיכאון או הפרעה נפשית זה רק איש מקצוע – וכדי שיאבחן זאת צריך לפנות אליו באופן אישי, ישנם מספר פרמטרים שיש לבדוק כדי לאבחן זאת.   

ג. מאחר שאת עצמך פנית אלינו בשאלה - משמע שאת חווה קושי בחייך ואת מעוניינת בקבלת עזרה -  את מרגישה חוסר אונים מול בתך ומול בעלך, ואולי את מתמודדת גם עם רגשות כואבים אחרים שאת עדיין לא מודעת להם - אני בטוחה שאם את תפני לייעוץ תוכלי לקבל תמיכה וכוח להתמודד עם הרגשות הללו, ואולי אף לקבל כלים שיעזרו לך להתמודד מול בני משפחתך.

דאגה בלב איש – ישיחנה.

בהצלחה יקרה,

נאוה סבג

מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית

טל' 0532558880

מייל: [email protected]

יעוץ נישואין טוב?!

שלום, אנו נמצאים כחודשיים +- אצל יועץ נישואין. אנו לא רואים שום התקדמות בטיפול. אני מרגישה שקצת מסתובבים מידי הרבה סביב אותו מקום וגם שהמטפל לא לגמרי מבין ונמצא במקום הקושי שלנו. רציתי לדעת: 1. כמה זמן לערך לוקח עד שמתחילים להרגיש שינוי, אפילו מינורי? 2. איך נדע שאכן היועץ טוב ומתאים לנו ולא סתם גורר אותנו? בתודה מראש לעונים

יעוץ נישואין טוב?!

לשואלת היקרה, 

תהליך טיפולי הוא דבר מאוד מורכב, והוא דורש המון יצירתיות מצד המטפל וגם התגייסות של המטופל לתהליך הזה.  כמו כן אמון בין מטפל למטופל הוא דבר מאוד קריטי בתהליך הטיפולי והוא לא נרכש ביום אחד.   

מה שכן, הייתי מציעה לכם להעלות את התחושות שלכם בטיפול – לומר למטפל שיש לכם תחושה שאין התקדמות בטיפול, שאתם מדשדשים כבר הרבה זמן באותו מקום ללא מוצא  – זה חלק חשוב מאוד בטיפול, וזה גם יכול לפעמים להביא למפנה בתהליך הטיפולי, ואפילו להתפתחויות מעניינות. חשוב לערוך תיאום ציפיות ביניכם לבין המטפל – מה הציפיות שלכם מהטיפול ומהמטפל ומה אתם מביאים אתכם לטיפול (מוטיבציה לעשות שינוי, משמעת עצמית, עמידה במטלות וכו').      

לגבי שאלתך 'כמה זמן לערך לוקח עד שמתחילים להרגיש שינוי, אפילו מינורי?' – הייתי אומרת שזה מאוד אינדיבידואלי וזה תלוי במספר גורמים - במטפל, במטופל ובקשר הטיפולי שנוצר ביניהם, בקושי שאיתו הגיע הזוג ובעוד גורמים שונים). בסך הכל חודשיים זה עדיין לא הרבה זמן כדי להרגיש שינוי משמעותי, אבל יחד עם זאת חשוב שבני הזוג ירגישו שהם בדרך למטרה, ויש מי שמחזיק להם את היד לאורך הדרך.   

איך תדעו שהיועץ טוב עבורכם? אני מאמינה שכל אדם יודע מה טוב בשבילו, וממה הוא צריך להתרחק. ולמרות זאת אוסיף, שאם המפגש עם המטפל מעיק עליכם מאוד (ואני לא מתכוונת שהנושאים שעולים בפגישה מעיקים – כי הם מעיקים בפני עצמם), ואתם לא מרגישים מספיק בטוחים או מספיק פתוחים לספר לו הכל, אז אולי הוא לא בדיוק המטפל האידיאלי עבורכם (למרות שהוא בהחלט יכול להיות אידיאלי עבור זוגות אחרים).       

ברכה והצלחה

נאוה סבג

ייעוץ נישואין ומשפחה וטיפול רגשי

[email protected]

טל' 053-2558880

המשך לשאלה הקודמת

הבחורה הראשונה היא מה שנקרא פחות הסגנון שאני רוצה למרות שאמרו לי שהיא נראית טוב. כוונתי לומר שלא מדובר באיזה כיעור או בעיה. נראית בסדר גמור ויש שיאמרו אף יותר אך פחות הסגנון שלי. ממה שאני רוצה כעת וממה שתמיד חשבתי. ואילו אצל השנייה זה בסדר גמור. השאלה אם יש דרך לצאת מהקיבעון המחשבתי הזה. אם זה מסובך מידי, אולי אוותר. כי ממה שאני מכיר את עצמי לוקח לי זמן 'לשחרר'. תודה!

עמוקה או חכמה זו השאלה

שלום וברכה לשואל,

אני מצטרפת לתשובתו של הרב עשור ובכל זאת אוסיף עוד על דבריו.

אתה אומר שראית את שתיהן רק בתמונה – אז מהיכן הביטחון שלך שהאחת חכמה ועמוקה ואילו השניה חכמה ולא עמוקה. ומי אמר שאישה עמוקה זה מה שיתאים לך. אולי דווקא אישה שמשלימה אותך זה מה שאתה צריך? אישה שתאזן אותך – כדי שיהיה אפשר לבנות בית יציב.  

אולי בלימוד גמרא חשוב ששני הלומדים יהיו מעמיקים (ואני לא מבינה גדולה בלימוד), אבל בבניית הבית חשוב שהאחד ישלים את האחר – כי ישנם מצבים בחיים שאם נעמיק בהם יותר מידי רק נסתבך – והראייה – זו ההתלבטות שלך – אתה מידי מעמיק ולא מצליח לצאת מהמבוך. תתאר לך שזה יקרה לאחר הנישואין – ולאחר הנישואין יהיו הרבה מצבים שבהם תצטרך לקבל החלטות חשובות – ומה אז – תתחיל להעמיק ולהעמיק ולא תצליח לצאת מהמבוך, ואם אשתך תהיה גם מעמיקה – אז שניכם תהיו במבוך. במקרים האלה אולי באמת חשוב שתהיה אישה קצת פחות מעמיקה ויותר פרקטית (מעשית) – אישה שנאמר עליה 'חכמת נשים בנתה ביתה'.   

ואם אתה שואל אותי עם מי להיפגש קודם – הייתי מציעה שעם זאת שנראית כמו שאתה רוצה – במקרה הזה הייתי מציעה שתלך אחר האינטואיציה שלך ולא תתחכם יתר על המידה.

ברכה והצלחה

נאוה סבג

ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

053-2558880

[email protected]

אשתי לא מעוניינת

אשתי עובדת בבית ספר ומצליחה מאד, וגם כותבת ספרים. אני רוצה לבלות איתה לצאת איתה היא אומרת שהיא לא צריכה, ועל כל דבר שאני רוצה לפנק אותה כגון קניית פאה חדשה כמה ימים בצימר וכו' היא אומרת חבל על הזמן ומי ישמור על הילדים וכדומה. ואני מרגיש שחסר לי אישה ואינני יודע מה לעשות. אולי תכלי לעזור לי ?

אשתי לא מעוניינת

לשואל שלום וברכה, 

מאחר ואין לנו את כל הנתונים על הזוגיות שלכם כמו בני כמה אתם, כמה זמן אתם נשואים, כמה ילדים ועוד פרטים רבים אחרים, קצת קשה לתת תשובה. אבל אנסה להאיר על כמה דברים שמשתמעים מדבריך – ושראוי שתתן עליהם את הדעת. 

  1. שיש לך צורך חזק לתת ולהעניק – ואתה מרגיש שאין מי שיקבל ממך.
  2. שאשתך משקיעה את מרצה וזמנה בעבודה ומוותרת על חיזוק הקשר ביניכם, ולך מאוד חשוב הקשר – אולי אתה אפילו מרגיש קצת בודד בתוך הקשר. 
  3. נשמע מדבריך שאשתך עובדת קשה כדי לפרנס את המשפחה וגם עסוקה מאוד בגידול הילדים ובהחזקת הבית – כך שאולי היא מרגישה שאין לה אוויר לנשימה, עד כדי כך שאין לה פנאי לחשוב על בילויים או על דברים אחרים.     

חשוב שתספר לאשתך על התחושות שלך, על זה שאתה מרגיש שנוצר ביניכם ריחוק וחשוב לך לחזק את הקשר ביניכם. חשוב שתביא את זה מהמקום שלך ולא שלה – שלך יש את הצורך לתת לה ... או לטייל איתה,  וכו' (ואתה לא עושה את זה בשבילה – כי לפי דבריך היא לא מעוניינת – הצורך הוא שלך).

אולי כדאי לשחרר אותה קצת מהעול של הבית או להציע לה פתרונות מעשיים – כדי שתוכלו לצאת יחד מבלי שהיא תדאג או תחרד לגורל הילדים בזמן שהיא לא בבית.  

התשובה שלי נשענת על השערות בלבד מאחר והפרטים שאתה מוסר מאוד מעטים וקשה מאוד לענות על שאלות כאלה בפורום.

בכל מקרה, אם המצב הזה נמשך זמן רב מאוד כדאי שתפנה לקבלת עזרה מקצועית – ייעוץ מתאים יכול לתת לך כלים להתמודדות עם המצב הזה,  וייתכן שבהמשך אפשר יהיה לצרף את אשתך, שלדעתי אף היא זקוקה לייעוץ.

ברכה והצלחה

נאוה סבג

ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

053-2558880 בני-ברק

[email protected]

אשתי לא מעוניינת

אשתי עובדת בבית ספר ומצליחה מאד, וגם כותבת ספרים. אני רוצה לבלות איתה לצאת איתה היא אומרת שהיא לא צריכה, ועל כל דבר שאני רוצה לפנק אותה כגון קניית פאה חדשה כמה ימים בצימר וכו' היא אומרת חבל על הזמן ומי ישמור על הילדים וכדומה. ואני מרגיש שחסר לי אישה ואינני יודע מה לעשות. אולי תכלי לעזור לי ?

לא מעוניינת או לא מסוגלת

לכותב שלום וברכה, 

לפי המשתמע מדבריך, יש לך צורך חזק לתת ולהעניק – ואתה מרגיש שאין מי שיקבל ממך. שאשתך משקיעה את מרצה וזמנה בעבודה ובאיזשהו מקום מזניחה את הקשר ביניכם שמאד חשוב לך - אולי אתה אפילו מרגיש קצת בודד בתוך הקשר.  מצד שני, נראה שאשתך עובדת קשה לפרנסת המשפחה וגם עסוקה מאוד בגידול הילדים ובהחזקת הבית – כך שאולי היא מרגישה שאין לה אוויר לנשימה, עד כדי כך שאין לה פנאי לחשוב על בילויים או על דברים אחרים.     

חשוב שתספר לאשתך על התחושות שלך, על זה שאתה מרגיש שנוצר ביניכם ריחוק ואתה מרגיש בודד בתוך הקשר. צריך להבין מה קורה ביניכם ומדוע היא מעדיפה עיסוקים אחרים על פניך, זה יכול לנבוע מכל מיני סיבות – זה יכול לנבוע מניהול לא נכון של הזמן וחוסר יכולת להציב גבולות, זה יכול לנבוע מכך שהיא מרגישה שהנטל הכלכלי מוטל על כתפיה (אין לי מושג מי המפרנס העיקרי בבית) ולכן אין לה פניות נפשית להתעסק בדברים שיש בהם הנאה, וזו יכולה להיות בריחה ממציאות כואבת. יכולות להיות עוד סיבות שונות להתנהלות שלה אבל כדי להבין אותן, לדעתי, יש צורך בבירור יותר מעמיק.        

לשם התחלה הייתי אומרת שכדאי מאוד שתבקש מאשתך להקדיש לך שעה אחת בשבוע – היא זו שתקבע את היום והשעה, והיא תצטרך לעמוד בה (אתם יכולים לדבר האחד עם השני באותה שעה ואתם יכולים לשתוק האחד עם השני, זה לא משנה, העיקר שתהיה שעה שהיא שלכם) – בסופו של דבר היא מחוייבת גם לקשר ביניכם ולא רק לילדים או לפרנסה.  

אתה מצדך תצטרך להקל מעליה קצת את הנטל – לקחת תפקידים שהיא עושה בד"כ ולפנות זמן עבור שניכם. אפשר גם להציע פתרונות מעשיים כדי שתוכלו לצאת יחד מבלי שהיא תדאג לגורל הילדים כמו לקחת בייביסיטר (אין לי מושג בני כמה הילדים שלכם).   

בכל מקרה, ומאחר והתשובה שלי נשענת על השערות בלבד, אני כן ממליצה לך לפנות לקבלת עזרה מקצועית  (אומרת הגמרא בברכות שאין החבוש מתיר עצמו מבית האסורים) –  ייעוץ מתאים יכול לתת לך כלים להתמודדות עם המצב, ובהמשך אפשר יהיה לצרף את אשתך לתהליך.    

 

ברכה והצלחה

נאוה סבג

ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

053-2558880 בני-ברק

[email protected]

מלווה מלכה

אישי ואנכי מקיימים סעודת מלווה מלכה זוגית בהידור רב מזה שנים. זוהי ההזדמנות שלנו ללבן עניינים שלא נתנו דעתנו עליהם במהלך השבוע, והזדמנות להתכונן לשבוע הבא מתוך קירוב. לזמן הזה אנו מחכים באופן מיוחד. בשבע השנים האחרונות התחלנו לשמוע את תכנית "מלווה מלכה" ברשת מורשת, והיא מהווה פסקול חביב לשעתנו המשותפת. בשנה האחרונה החל בעלי להתעניין לעומק בתכנית ובתכנים המשודרים (סיפורים אישיים בעיקר) בה עד כי בזמן ההאזנה , אינו מעוניין שנדבר בינינו ואם ניסיתי לשאול משהו ,העדיף להתרחק מן השולחן ולהאזין לתכנית. ניסיתי לכבוש את העלבון , ולהסביר לו מאוחר יותר ששעתנו האישית מופרעת וחבל על זמן כה יקר וחשוב עבורי. הוא השתכנע ומצא פתרון לפיו נתחיל את הסעודה "או לפני או אחרי התכנית" כי אינו מוכן להפסיד את ה"תכנים החשובים" התכנית משודרת במוצ"ש בין 22:00-1:00 כך שבמוצאי שבת קיצית אין לנו כלל הזדמנות לשבת. עצוב לי כל כך שהשעה שכה היתה משמעותית עבורנו הומרה בהאזנה לתכנית שאפשר אפילו לשמוע בשידור חוזר... ניסיתי בכל זאת להמשיך אך המצב הוא כזה:בעלי יושב יד השלחן , באזנו תחובה אוזניה והוא מאזין באדיקות תוך כדי אכילה, ואבוי אם אנסה לפצות פה כי אז הוא קם בכעס מן השלחן. אם אני מנסה להסביר כמב המצב בעייתי בעיני, הוא מתחיל לצעוק שזו הבחירה שלו ,הוא מוכן שנדבר רק בהפסקות או שנוותר על הישיבה המשותפת. מצד אחד לא נראה לי נכון להתחנן על נפשי ולספוג עלבון שוב ושוב, אך גם חבל לי וכואב לי כל מוצש מחדש הויתור האווילי הזה. כבר אין לי מושג איך עלי לנהוג . הכי קל להרוס ולוותר אוף כמה שזה כואאאאב ופוגע . חוצמיזה שיש כאן עניין עקרוני של פגיעה בקשר הזוגי תמורת כלום.

מלווה מלכה

<p>&lt;p&gt;&amp;lt;p&amp;gt;&amp;amp;lt;p dir=&amp;amp;quot;RTL&amp;amp;quot;&amp;amp;gt;לשואלת הנכבדה,&amp;amp;lt;/p&amp;amp;gt; &amp;amp;lt;p dir=&amp;amp;quot;RTL&amp;amp;quot;&amp;amp;gt;מדברייך עולה כי את חשה נבגדת &amp;amp;amp;ndash; &amp;amp;amp;#39;בעלי מעדיף תוכנית רדיו על פניי&amp;amp;amp;#39;. תחושה בהחלט קשה ומכאיבה.&amp;amp;lt;/p&amp;amp;gt; &amp;amp;lt;p dir=&amp;amp;quot;RTL&amp;amp;quot;&amp;amp;gt;אם היינו שואלים את בעלך מה קרה &amp;amp;amp;ndash; מה הוא היה אומר? את אותם הדברים שאת אומרת &amp;amp;amp;ndash; שהתכנית מאוד מעניינת וחבל לא להפסיד אותה, ובגלל שהוא מאוד סקרן הוא לא רוצה לשמוע אותה במועד מאוחר יותר. כפי שמשתמע מדברייך, אין בכוונתו לוותר על הפגישה אלא רק לדחותה או להקדימה. &amp;amp;amp;nbsp;&amp;amp;lt;/p&amp;amp;gt; &amp;amp;lt;p dir=&amp;amp;quot;RTL&amp;amp;quot;&amp;amp;gt;נשמע גם שבעלך &amp;amp;amp;#39;קצת&amp;amp;amp;#39; כועס על זה שאת מציקה לו בעניין ועומדת על שלך &amp;amp;amp;ndash; ולכן הוא החליט לשמוע את התוכנית באמצעות אוזנייה, שזו התנהגות בהחלט מקוממת ומוסיפה כאב על כאבך.&amp;amp;lt;/p&amp;amp;gt; &amp;amp;lt;p dir=&amp;amp;quot;RTL&amp;amp;quot;&amp;amp;gt;לאור האמור אוסיף,&amp;amp;amp;nbsp;&amp;amp;lt;/p&amp;amp;gt; &amp;amp;lt;ol&amp;amp;gt; &amp;amp;lt;li dir=&amp;amp;quot;RTL&amp;amp;quot;&amp;amp;gt;את יכולה לשתף את בעלך ברגשות שלך - תחושת הבגידה שחווית בעקבות ההתנהגות שלו &amp;amp;amp;ndash; ולשמוע מה יש לו לומר.&amp;amp;lt;/li&amp;amp;gt; &amp;amp;lt;li dir=&amp;amp;quot;RTL&amp;amp;quot;&amp;amp;gt;את בהחלט יכולה להמשיך ולעמוד על שלך &amp;amp;amp;ndash; אבל זה לא יוביל לשום מקום חיובי, זה רק יכול להוסיף כאב על כאב וכעס על כעס. החיים הם דינאמיים, ישנם כל מיני מצבים שמצריכים מאתנו גמישות &amp;amp;amp;ndash; המקרה דנן בהחלט דורש גמישות מצידך, (אם בעלך היה זה שפונה הייתי בהחלט ממליצה לו להתגמש, אבל מאחר שאת היא השואלת ואת זו שבמצוקה אז ההמלצה מופנית אלייך דווקא). &amp;amp;amp;nbsp;&amp;amp;lt;/li&amp;amp;gt; &amp;amp;lt;li dir=&amp;amp;quot;RTL&amp;amp;quot;&amp;amp;gt;ההתעקשות המיותרת עלולה להרחיק את בעלך ממך יותר ויותר, וזה מה שקורה כפי שאת מתארת. &amp;amp;amp;nbsp;&amp;amp;amp;nbsp;&amp;amp;lt;/li&amp;amp;gt; &amp;amp;lt;li dir=&amp;amp;quot;RTL&amp;amp;quot;&amp;amp;gt;עוד אומר, שהמקרה הזה הוא ההזדמנות לעשות בדק בית - &amp;amp;amp;nbsp;לבדוק האם היחסים ביניכם חזקים או רופפים, האם אתם מסוגלים לשתף האחד את השני ברגשות או שהשיתוף והשיחות ביניכם מתבטאים רק בעניינים יומיומיים וטכניים, כלומר, האם היחסים ביניכם הם שטחיים או עמוקים. &amp;amp;amp;nbsp;&amp;amp;lt;/li&amp;amp;gt; &amp;amp;lt;/ol&amp;amp;gt; &amp;amp;lt;p dir=&amp;amp;quot;RTL&amp;amp;quot;&amp;amp;gt;ברכה והצלחה&amp;amp;lt;/p&amp;amp;gt; &amp;amp;lt;p dir=&amp;amp;quot;RTL&amp;amp;quot;&amp;amp;gt;נאוה סבג&amp;amp;lt;/p&amp;amp;gt; &amp;amp;lt;p dir=&amp;amp;quot;RTL&amp;amp;quot;&amp;amp;gt;ייעוץ נישואין וייעוץ רגשי&amp;amp;lt;/p&amp;amp;gt; &amp;amp;lt;p dir=&amp;amp;quot;RTL&amp;amp;quot;&amp;amp;gt;טל&amp;amp;amp;#39; 053-2558880&amp;amp;lt;/p&amp;amp;gt; &amp;amp;lt;p dir=&amp;amp;quot;RTL&amp;amp;quot;&amp;amp;gt;&amp;amp;lt;a href=&amp;amp;quot;mailto:[email protected]&amp;amp;quot;&amp;amp;gt;[email protected]&amp;amp;lt;/a&amp;amp;gt;&amp;amp;lt;/p&amp;amp;gt;&amp;lt;/p&amp;gt;&lt;/p&gt;</p>

מבולבל

שלום רב, רציתי לשאול שאלה מקצועית ותורנית. קיבלתי הצעת שידוך טובה מאוד בהרבה מאוד בחינות, משפחה טובה מידות טובות כישרונות עומק הכל טוב ויפה. אבל המראה שלה לא מספיק טוב בעיניי (מצטער אם זה נשמע רדוד). לא שיש משהו חריג פשוט נייטראלי. יש לה נטייה להשמנה (שוב סליחה) לפי תמונה כמובן. תמיד אומרים יופי הדבר שמתרגלים אליו. זאת אומרת גם מישהי שנראית טוב מתרגלים וכבר לא מרגישים יופי כמו בהתחלה (אני מבין שזה נכון מתרגלים כמו כל דבר בחיים מתרגלים השאלה באיזה רמה מדובר) וגם מישהי שהמראה שלה נייטראלי בעיניי מתרגלים לאהוב? זה באמת כך? כי מהיכרות שלי עם עצמי יופי הוא בהחלט אחד הדברים שאני מחפש כמובן בתור מכלול ולא חלילה ערך בפני עצמו כך קבוע בי אני טיפוס שמחובר ליופי גם בדברים אחרים. מצד שני מציעים לי הצעה אחרת טובה מאוד גם חיצונית גם פנימית חכמה אבל משהו בגדר הנורמה אבל לא מוכשרת או עמוקה יותר מהרגיל והם תכונות שאני חושב שאני צריך/רוצה. איך אוכל לדעת? בהתחלה הייתי בטוח שאני רוצה אחת שאעריך אותה ואני מעריך כשרונות עומק אני גם עמוק אבל אחרי שראיתי את המראה שלה אמרתי אולי עדיף לי ללכת על פחות מוכשרת עמוקה וכו בשביל מישהי שבשאר הדברים הוא עונה על מה שאני רוצה. אבל אולי אני צריך אחת חכמה יותר? קראתי את השאלה האחרונה כאן באתר שלכם שכתבתם מי אמר הנתונים על יופי או עומק נכונים ועדיף ללכת לבדוק. אבל ולכן אני שואל. כי אני יודע בוודאות מבדיקות יסודיות שעשו את הנתונים האלה של הכשרונות עומק וכו. נפגשתי בעבר עם מישהי שהכל היה מאוד טוב אבל המראה הפריע לי ובגלל זה הפסקתי את הקשר. אולי זה לא נשמע טוב אבל מה אעשה, זה היה קשה לי מאוד, אני מאוד מבולבל וממש לא יודע מה להחליטץ. מה לדעתכם עליי לעשות?

מבולבל או מתבלבל

לשואל הנכבד,

לדעתי עליך להיפגש עם מי שנראית בעיניך מבחינה חיצונית, בהמשך תוכל לבדוק האם היא גם נושאת חן בעיניך בפנימיות שלה, שני הנתונים חשובים לבחינת נשיאת חן.  

אתה צריך להרגיש שלם עם עצמך ועם ההחלטה שלך שלא להמשיך בקשר עם אותה אחת שהמראה שלה הפריע לך –  לי יש הרגשה שיש עליך הרבה לחצים מצד גורמים חיצוניים וזה מה שמבלבל אותך – אז תהיה חזק ותבטח באינטואיציה שלך, ואל תתן לאחרים להכתיב לך עם מי להיפגש ומה טוב בשבילך.   

עוד אוסיף ואומר, שלא תמיד בתמונות האדם נראה כפי שהוא נראה במציאות - לפעמים הוא נראה הרבה יותר טוב במציאות, כי גם הפנים וגם החוץ שלו באים לידי ביטוי ונראים – פנים מלשון פנים.   

כמו כן,  כל אדם רואה את היופי בצורה אחרת – יש גברים שבעיניהם אישה מסוימת היא היפה בנשים לעומתם אחרים יאמרו שבעיניהם היא לא ממש יפה והאחרת יפה ממנה - כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות, אז זה עניין אינדיבידואלי – יפה או לא יפה זה בעיני המתבונן.   

מצד שני אומר, שחבל לך להתמהמה ולא להיפגש – במקרה הזה הייתי חושבת שאולי משהו אחר מפריע לך לצאת לשידוכים, ולכן הייתי ממליצה לך להיפגש עם יועץ נישואין כדי ללבן איתו את הנושא.

ברכה והצלחה

נאוה סבג

ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

053-2558880 בני-ברק

 [email protected]

 

השוואה מסוכנת?

אני בשידוכים. הבעיה או יותר נכון המעלה שיש לי משפחה מיוחדת מכל הבחינות ברוך ה'. מידות טובות חכמים מוכשרים ונראים טוב ברוך ה'. לא מתכוון מושלמים חלילה אבל איכותיים. הבעיה שאני נפגש אם בחורות ואני לא מוצא את האיכויות האלה. נניח נפגשתי עם בחורה טובה הכל טוב ויפה אבל לא מספיק חכמה או שחכמה ולא נראית מספיק טוב. זה מתסכל אותי. כי אומרים לי שאני מחפש דברים שלא קיימים אבל עובדה שהמשפחה שלי הם קיימים. ואגב אני אמנם מבפנים אבל אני לא חושב שאני מדבר על תחושה סובייקטיבית אלא על משהו שאני בטוח שגם אחרים יודעים ממנו וזה לא איזה תחושה אישית טבעית שיש לכל אחד שרגיל יותר למשפחה שלו. פשוט אני מחפש דברים שבמשףחה שלי אני רואה ולא מוצא אותם אצל אחרים. מה לעשות? אני לא מצליח להשלים עם מה שאומרים לי שמה שאני מחפש לא קיים כי בעיניי אני רואה שקיים וזה פשוט מתסכל. אותי. מה דעתכם? האם אני צריך להכניס לעצמי לראש שזה לא קיים ואז שאני יגיע כל פעם הבייתה אני אראה שכן? תודה על תשובתכם מראש

הערכה עצמית מידי גבוהה

לבחור היקר שלום וברכה,

אני לא אכתוב מה אני חושבת על הדברים שלך, אבל אומר שבהחלט הייתי ממליצה לך ללכת לייעוץ אישי, לדעתי עליך לעבור איזשהו תהליך של בירור עצמי ומודעות עצמית, כדי להבין איפה אתה עומד וכיצד להמשיך מכאן ולהבא. משהו בהסתכלות שלך על המציאות מידי תמים (ואני אומרת את זה בזהירות כי אני ממש לא מכירה אותך).

הדרכה נכונה תוביל אותך לקבלת החלטות נבונות.    

ברכה והצלחה

נאוה סבג

ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

053-2558880 בני-ברק

[email protected]

לשוב אל השגרה בבטחה

שלום וברכה זקוקה לעזרתכם. אני אמא לחמש ילדים ברוך השם. הגדול עולה לכיתה ז' הקטנה עולה לגן. אני מוצאת את עצמי מתקשה מאוד להחזיר את הילדים והבית לשגרה. זה בעיקר מתבטא בשעות השינה והקימה, ובהרגלי אכילה. כבר בשבוע הראשון הילדים איחרו למסגרות פעמיים. מרגישה שאני צריכה סדר בראש תודה מראש ש.ב.

לשוב לשגרה בבטחה

שלום לך,  

ישנן כמה שאלות שיש לשאול: האם הקושי (סדר היום מהקימה ועד השינה והרגלי אכילה) קיים במהלך כל השנה? ואם זו הפעם הראשונה שזה קורה, האם אירע משהו חריג במהלך החופשה שמקשה עלייך לחזור לשגרה? האם את חווה קשיים רגשיים? את לא מספרת על בעלך, מה התפקיד שלו בכל העניין, והאם משתמע מכך שאת נושאת בעול לבד? 

כמו שאת יודעת החוויה הזאת של איחורים לבית הספר היא חוויה לא נעימה לא לך ובעיקר לא לילדים, יש בה הרבה עוגמת נפש לכל הצדדים, ודבר גורר דבר.

אז לפני שכדור השלג ילך ויגדל ויתפתח לכיוונים בלתי רצויים, ומאחר שכאן בפורום אי אפשר להגיש לך עזרה משום שחסרים פרטים רבים שצריך לתת עליהם את הדעת, הייתי ממליצה לך לפנות ליועצת או מנחה שבעזרתן תוכלי לקבל כיוון ודרך איך להתמודד עם הקושי, וכמו כן לקבל תמיכה רגשית וכוח לעשות שינוי.

ברכה והצלחה

נאוה סבג

ייעוץ נישואין ומשפחה וייעוץ רגשי

053-2558880  בני-ברק

[email protected]

ריטלין או בבית

רציתי להתייעץ עם חברי הפורום הנכבד. בני בן השמונה עלה השנה לכיתה ג' וכבר בשבוע הראשון צצו קשיים רצינים הרב שלו טוען שהוא לא יושב רגע אחד בנחת. האמת שגם שנים קודמות היו לו בעיות דומות אבל איך שהוא הרבנים הסתדרו איתו. השנה נראה לי שזה לא ילך בכלל. הבעיה שעכשיו המנהל לא מוכן שהילד יכנס ללא אבחון וריטלין. לא יודע מה עושים? ועוד דבר, האם זה בסדר שהילד לא יכנס לכיתה בגלל כדור. תודה זה דחוף לי

ריטלין או בבית?

שלום וברכה,

ראשית אומר (לטובת הקוראים האחרים) שחבל מאוד שהילד לא נשלח לאבחון עוד קודם, לצערי ישנם הורים שמעדיפים להכחיש קיומו של קושי, ומצפים שהוא יסתדר מאליו, לצערנו הקושי לא רק שלא מסתדר מאליו אלא הוא רק הולך ומחמיר ואז קשה עוד יותר לטפל בו, כי הילד כבר קיבל תווית ע"י המורים והחברים, וכמו כן הדימוי העצמי שלו והערך העצמי שלו כבר ירדו בעיניו.

ולתשובתי:

  1. כדאי מאוד לשתף פעולה עם צוות ההוראה, לבקש מהם הפנייה ולגשת לאבחון. חשוב שהצוות בבית הספר ייראה שאתם משתפים איתו פעולה וסומכים עליו – כך גם תוכלו לבקש מהצוות התחשבות במצבו של הילד, עד שתקבלו את האבחון (בכל זאת כל התהליך של האבחון לוקח זמן).
  2. חשוב שההורים יקבלו הדרכה ע"י מנחה/ת הורים שייתנו להם כלים להתמודד עם המצב מול הילד ומול בית הספר.
  3. ריטלין או לא ריטלין – אפשר יהיה לשקול את זה בהמשך. אני מאמינה שאפשר יהיה למצוא דרך לעזור לילד גם בדרכים אחרות, הכל תלוי בהתגייסות ההורים ובהתגייסות המורים.
  4. לפעמים הקשיים של הילד בבית הספר הם על רקע רגשי, לכן אפשר לשקול מתן טיפול רגשי לילד, כאשר ההורים יהיו חלק מהתהליך. בהחלט אפשרי שטיפול רגשי יוכל לעזור במקום ריטלין.

 

ושוב אחזור ואומר, כדאי מאוד לקחת את הילד לאבחון – לטובתו ולטובת כל הנוגעים בדבר וחבל על כל רגע.

 

ברכה והצלחה

 

נאוה סבג

ייעוץ נישואין ומשפחה וטיפול רגשי

053-2558880 בני-ברק

[email protected]

נישואין עם בעיות רבות

מפחיד אותי לחשוב מה אני באמת חושבת על בעלי אני בלב ממש חושבת שהוא לא מוצלח אבל בד"כ לא מראה את זה איך אפשר ככה? מידי פעם יוצאים לי דברים, אבל אני ממש לא אוהבת את זה אני אוהבת חיים יפים ושמחים, אבל נפלתי עם אחד שלא כמוני , חי את החיים שלו בצורה הכי הפוכה שיכולה להיות. הישרדות מתישה..........

אל תוותרי על עצמך

שלום לאישה היקרה,

את מספרת שיש לך מחשבות לא טובות על בעלך – מחשבות שאת לא באמת רוצה לחשוב אותן – הן לא מרפות ממך ומתישות אותך – הן לוקחות ממך את כל האנרגיה והחיוניות.

את אולי גם שואלת את עצמך – האם מה שאני רואה (חושבת) הוא אמיתי ונכון אובייקטיבית, או שרק אני רואה (חושבת) את זה.

העצה היחידה שאני יכולה לתת לך, זה לפנות לקבלת עזרה ולברר לעצמך את הנושא – את תוכלי לקבל פרספקטיבה טובה על מה שקורה, ולבחון את הזוגיות שלך בצורה יסודית יותר.

חבל שתתני למחשבות האלה ולהתנהלות בבית להתיש אותך – כל יום שעובר לא יהפוך להיות ורוד יותר מבלי לברר מה קורה במערכת הזוגית ומבלי לעשות שינוי.  

אז אל תהססי לפנות לקבלת עזרה - אל תוותרי על עצמך.  

ברכה והצלחה

נאוה סבג

ייעוץ נישואין ומשפחה וטיפול רגשי

053-2558880 בני-ברק

[email protected]

בקשה להכוונה

שלום, אני בת 32, נשואה 10 שנים, יש לנו ילדים, סהכ זוגיות טובה,יש תקשורת והבנה. מילדות, תמיד היה לי חשוב החופש,הפרטיות, תחושת הבחירה. לאחר מכן בנעורים התחלתי לחפש את עצמי, את המהות שלי, ועם הזמן הבנתי את הקשר, כלומר שעם תחושת חופש יהיה אפשר להבין מה הייחודיות והיעוד שלי (ככה, אני חושבת, אצל כל אדם). לא בטוחה שיש לי תשובה גם היום... המודעות לעולם הפנימי שלי ולאישיות שלי תפסה נפח כשהייתי בת 19 ויצאתי (חלקית) מהבית, התנסיתי בחוויות חדשות (חלקן מסכנות,בדיעבד), הכרתי אנשים מסוגים שונים, הסתובבתי כמו תיירת, במרחק מה. אחרי כשנה הכרתי את בעלי, איתו התבוננתי פנימה והרגשתי הרבה יותר שלמה עם עצמי (יצאנו כשנה עד החתונה) אבל היום אני יכולה לומר שבתקופה לפני וכשנתיים אחרי החתונה לא הייתי מספיק בשלה לזוגיות ולהקמת בית, בעיקר כי לא הייתי מספיק מודעת לצרכים, ציפיות שלי מזוגיות ואיזה סגנון חיים אני רוצה שיהיה בבית. עד היום אני מרגישה שלא עשיתי הרבה דברים שרציתי לעשות ולא מיציתי את תחושת חופש הבחירה כמו שכתבתי קודם. אני מרגישה שאני נשחקת, בדיכוי, שהחופש נגזל ממני, שאני חייבת להיות זמינה (גם כשאני ישנה - יודעת שאחד מהילדים יעיר אותי באמצע הלילה) , אין מנוחה אמיתית. אני לא מוצאת נחמה, ומקור לטעינת מצברים. גם אם חשבתי שיעזור לי להתאוורר בערבים וגם לפעמים בבקרים (ים, קניון, חברה, הליכה) זה רק מחזק את הבלבול הזה, תחושה כללית שאני לא מוצאת את עצמי, לא עושה מה שאני באמת רוצה- אבל גם לא יודעת מה אני באמת רוצה.....לא יודעת למה אני פה בעולם, זורמת עם החיים ולא מנהלת אותם. הבלבול מביא איתו תחושת ריחוק מהכאן ועכשיו, ואני רחוקה מלרצות את הקיים ולהאמין שזה טוב ומתאים לי (השכל אומר שהמצב בבית טוב, יש ילדים טובים, יש בעל טוב, עבודה טובה...כך גם הסביבה אומרת. להשוות את עצמי למצב של זוגות עם בעיות פוריות או של רווקים מבוגרים וכו' זה לא מנחם אותי ולא גורם לי להודות על מה שיש, כי זה האישיו שלי וזה האישיו שלהם). בשנים האחרונות אני יותר ויותר מדמיינת אותי בלי ילדים ובלי נישואים (גם אם ברור לי שאני לא אתגרש) -בדמיון הזה יש בחירה, אני לא מחויבת, יש 'בא לי', יש אויר וכן גם בדידות/פרטיות. גם הגוף נהיה ממש עייף ורגיש לשינויי מזג האויר. כששיתפתי בזה את בעלי, על הצורך בחופש כמו שהיה לי אז, הוא שאל שאלה פשוטה- היית מוכנה לוותר על כל מה שיש לך? ונקב בשם של כל ילד, וגם אם הייתי מוכנה לוותר עליו,על בעלי. זה עורר אצלי בושה גדולה. כי האמת שאני לא מרגישה שבחרתי להתחתן וגם לא ממש להביא לעולם את הילדים, כי יחסית להיום לא הייתי מחוברת לעצמי, כמו שכתבתי (לגבי אמצעי מניעה אני לא יכולה לקחת גלולות ונאלצתי להסתפק באמצעים של 70% מניעה ואיתם נכנסתי להריונות). לגבי השאלה של בעלי, לא עניתי לו כלום, כי זה יכאיב לשמוע תשובה חיובית, וגם לא רציתי לשמוע את עצמי עונה, וגם כי תשובה כזו לא תהיה נכונה מכיוון שהכל בעצם בדמיון. (והוא המשיך ואמר שאני צריכה לקחת חודש חופש כדי שאני ארגיש חוסר....). הוא חבר טוב אבל אני לא יכולה להרשות לעצמי לשתף אותו בעניין, כי המשמעות של זה זה שאני מתחרטת שהתחתנתי איתו וזה לא שייך לדבר איתו על זה. ואם אני מדברת על צורך בחופש הוא מעודד אותי לצאת החוצה. אבל זה לא עושה את העבודה, זה רק מגדיל את הבלבול. אשמח לתגובה ''מנערת'' ולשיקוף. יש לי חוסן, לא צריך להיות עדינים :) תודה מראש

צומת דרכים

לכותבת היקרה,

מדברייך עולה שאת נמצאת בצומת דרכים, את מחפשת את עצמך ומחפשת משמעות לחייך.

כמו כן את מספרת שעברת דברים לא פשוטים לפני נישואייך, יכול להיות גם שבילדותך – וייתכן בהחלט שעדיין לא עיבדת או עיכלת את החוויות האלה, שאולי גם תופסות מקום בנפש שלך ולא מאפשרות לך להתפנות רגשית למשפחה או להתפתחות אישית אחרת.  

לדעתי, כדאי מאוד שתפני לקבלת עזרה - אם זה טיפול פסיכולוגי או טיפול רגשי - כדי להבין איפה את עומדת, מה את באמת רוצה בחיים, ולהשתחרר מחוויות מכאיבות מהעבר שסוחטות את האנרגיה הנפשית שלך ולא מאפשרות לך לצמוח או להגשים את עצמך. כמו כן הטיפול יסייע לך לקבל החלטות בצורה שקולה ונבונה.  

ברכה והצלחה

נאוה סבג

ייעוץ נישואין ומשפחה וטיפול רגשי

[email protected]

הימורים

גיליתי באיחור ניכר שבעלי מהמר בסכומים גבוהים ממש. לשם כך הוא לקח הלןןאןת מכל מקום אפשרי בנק כ אשראי שוק שחור ןרוקן את כל החסכות שהיו בבנק כולל אלה שהיו מיועדים לחתונת יךדים כעת אנו לקראת נישואי בן ראשון ואנינו בעלי חוב של למעלה מ200 אלף שח הוא ידע יפה מאוד להסתיר את הפעולות הללו האם יש מחילה או שזכותי לדרוש גט מאז שגיליתי זאת אני לא אוכלת ואני לא ישנה

התמכרות

שלום לכותבת, 

בעיה של הימורים או כל התמכרות אחרת דורשת טיפול מקצועי. 

אך כדי להוביל את בעלך לטיפול שכזה הייתי ממליצה לך לערב רב שהוא מכיר ושיש לו השפעה עליו,  או/ו בן משפחה (אח/אחות) או כל קרוב אחר שיש לו השפעה עליו, כדי שידברו איתו וישכנעו אותו לטפל בבעיה. 

ייתכן בהחלט שיהיה צורך להציב לו אולטימטום, כדי ללחוץ עליו לגשת לטיפול.

כמו כן, אולי לשם התחלה, כדאי שתיגשי את לקבל סיוע רגשי או זוגי, כדי לקבל כלים להתמודדות עם המצב, בכל זאת התהליך הוא לא פשוט וקל, וידרוש הרבה מאמץ והקרבה. .  . 

ברכה והצלחה

נאוה סבג

ייעוץ נישואין וייעוץ רגשי

[email protected]

 

 

איך לזהות קשר בעייתי

שלום רב, אני יוצאת עם בחור,בינתיים שלוש פגישות סה"כ. ישנם פרמטרים רבים המוצאים חן בעיני כגון רמה אינטלקטואלית, עומק, הקשבה, תחומי עניין משיקים ועוד. מאידך קיימת בי תחושה אינטואיטיבית שייתכן ויש משהו לא בריא בקשר, או בבחור. אני מצד אחד רוצה להמשיך הלאה ומאידך חוששת מאד מלהיכנס למערכת זוגית בעייתית. ואפרט: למרות שנפגשנו סה"כ 3 פגישות, נוצרה אינטנסיביות רגשית מאד מהירה ולדעתי לא תואמת את השלב, מצאתי את עצמי פותחת בפני הבחור את ליבי כפי שלא פתחתי בפני אף אדם מעולם. וכשאני מסתכלת על הדברים לרגע מהצד עולה בי חשש שהבחור משתמש בטקטיקות מניפולטיביות, או שיש לו קושי בגבולות. לדוגמא: ישיבה במרחק קטן מהמקובל, מבטים שלעיתים נחווים כחודרניים ולא תואמי שלב בקשר, פתיחת נושאים עמוקים בשלב מוקדם מאד וכו'. מרגישה מבולבלת, מחד הקריאה שלו לקרבה קורצת לי ומזמינה, מאידך מרגיש לי שיש פה משהו לא בריא ואולי אלו תמרורי אזהרה. אודה מאד לקבלת עיצה, כיצד נכון לבחון את הדברים והאם הפרמטרים שצויינו לעיל כבר יכולים להעיד על בעייתיות?

הסר ספק מלבך

שלום לכותבת,

מחד גיסא את כותבת: "ישנם פרמטרים רבים המוצאים חן בעיני כגון רמה אינטלקטואלית, עומק, הקשבה, תחומי עניין משיקים ועוד.

מאידך גיסא את אומרת "עולה בי חשש שהבחור משתמש בטקטיקות מניפולטיביות או שיש לו קושי בגבולות" – "ישיבה במרחק קטן מהמקובל", "מבטים שלעיתים נחווים כחודרניים", "פתיחת נושאים עמוקים".

אעלה כאן כמה שאלות שאולי כדאי שתשאלי את עצמך: 

ישיבה במרחק קטן מהמקובל – יכול להיות תלוי בשני הצדדים ולאוו דווקא בו, אלא אם כן הוא יזם את ההתקרבות. בנוסף "מרחק קטן מהמקובל" -  מה המקובל לדעתך? ואיך את קבעת מה מקובל? זו חוויה סובייקטיבית, אחד יכול לומר שזה מידי קרוב והשני יאמר שזה סטנדרטי ומקובל.

מבטים שלעיתים נחווים כחודרניים – האם הם באמת חודרניים או שזו חוויה אישית שלך? האם זו פעם ראשונה שאת חווה מבטים כחודרניים או שאת מכירה את החוויה ממפגשים עם אנשים אחרים?  פעמים כאשר אנחנו מקשיבים למישהו ברב קשב אנחנו מביטים בפניו, וגם כשמישהו מוצא חן בעינינו אנחנו מביטים בפניו - האם זו החוויה החודרנית שאליה את מתכוונת?

לגבי פתיחת נושאים עמוקים – הרי כבר בתחילת דברייך כתבת שאחד הדברים שמוצא חן בעינייך הוא העומק, ואתם אכן מדברים על דברים עמוקים (כך לדברייך).

בנוסף, את מדברת על גבולות – והשאלה שנשאלת היא: היכן הגבולות שלך? לפי דברייך נשמע שהוא גורם לך לפרוץ גבולות ולחשוף את עצמך, השאלה היא האם זו לא את שפורצת גבולות ומבקשת לחשוף את עצמך, ומה המניע שלך?   

אני בהחלט הייתי ממליצה לגשת לאיש מקצוע בתחום הייעוץ האישי או הבין-אישי, למספר פגישות בודדות, כדי שיסייע בידייך לעשות סדר במחשבות וכדי להסיר חששות. ייתכן שיש דברים בגו וחששותייך מוצדקים, אך בהחלט ייתכן שהבחור הוא טוב ומתאים לך ושהספקות שאת מעלה נובעות מתחושות סובייקטיביות שלך שכדאי מאוד שתבררי אותן עם עצמך.

אפשר גם להעלות את הנושאים הנ"ל בפני הבחור (בצורה כללית ולא אישית), לשמוע מה יש לו לומר על כך, 

רק חשוב שלא תישארי עם סימני השאלה האלה ללא תשובה, אין צורך לומר עד כמה הספק מייסר.

ברכה והצלחה

נאוה סבג

מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית

[email protected]

מתן שתן מרובה ילדה בת 5.5

שלום הבת שלי בת 5.5 ילדה חכמה ומבינה. מזה כשבועיים שמתי לב שהיא נכנסת הרבה לשירותים. בדיקות דם צואה ושתן תקינות. לא קיים אירוע טראומטי מובהק שקרה מלבד תקופת הקורונה. מה3.9 היא לא הולכת לגן מאחר והגן היה סגור ולאחר מכן הסגר הכללי בארץ. היינו בחודש האחרון סביב ברור כאבי בטן שלא נמצאה להם סיבה ב"ה הכל תקין. היא הייתה נכנסת לשירותים בין 4-5 פעמים. ובתקופה האחרונה נכנסת אפילו 10 פעמים. פעם בחצי שעה- שעה- שעתיים. לדעתי לא כל פעם שהיא נכנסת יש שתן מלא... לעיתים זה ממש מעט והיא ייוצאת אשמח לדעה מקצועית.

הליכה תקופה לשירותים

שלום לאמא היקרה, 

מדברייך שומעים את הדאגה לילדה - לאחר שעשית את כל הבדיקות הנחוצות שתוצאותיהן מעידות שלא מדובר בבעיה פיזית, זה הזמן לברר בקשר לקושי רגשי, שמתבטא בהתנהגות שתיארת לעיל - כניסה תקופה לשירותים, עוד שאלה שעולה מה היא עושה בזמן שהיא שוהה שם? מה מעסיק אותה אולי לגבי עצמה? 

בנוסף, תקופת הקורונה היא לא תקופה פשוטה כלל ועיקר, היא תקופה שבהחלט העלתה את רמת החרדה בציבור - מבוגרים וילדים גם יחד, ואנחנו רואים את זה בהתגברות הפניות לקבלת עזרה, ובפרט שאת מציינת שהילדה חכמה ומבינה - אז בוודאי שכל הסיטואציה הזאת מעסיקה אותה וייתכן שמציפה בה חרדות שונות. 

כמו כן, הרבה פעמים החרדה של ההורה, משתקפת ובאה לידי ביטוי  בהתנהגות של הילד/ה.  

אני חושבת שטיפול רגשי יכול לתמוך ולסייע בהבנת הסיטואציה ומציאת פתרון לקושי.  

ברכה והצלחה

נאוה סבג

מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית

[email protected]

בעיה בתחילת הדרך

שלום רב. נישאתי בנישואים שניים. התנאי הרציני היחיד לנישואין היה, שנגור בעיר מגוריי ששם גם נמצאים ילדיי, אישתי ( אז היינו בפגישות) אמרה שאין שום בעיה, אמרתי לה שלמיטב ידיעתי, ובתור אחד שעשה הסכם גירושין, יש הגבלת מרחק, אציין כי בין עיר מגוריי לבין עיר מגוריה, המרחק כ40 קילומטר. שאלתי שוב, אולי הגרוש יעשה בעיות, בכל אופן יש לכן ילדים משותפים, אמרה לי, אין שום בעיה, רק נסיים שנת לימודים ונלך לעיר שלך. כשהגרוש שמע זאת, רץ לבית הדין לעשות צו מניעה שלא נעבור, מפה לשם, דיונים ובלאגן, בסופו של יום, אני תקוע חזק בעיר שלה. אציין כי אין שום בעיות בנינו ב"ה והכל זורם למישרין, מפריע לי כבעל עסק הנסיעות הללו, גם זה שצריך לנסוע כל הזמן לילדים הלוך וחזור, אני מוצא את עצמי ללא זמן לעשות שום כלום בחיי, שוכב הרבה במיטה בסוג של דיכאון, נמצא בעיר שלא טוב לי בא, ולא יודע מה לעשות, אגב אציין שאשתי בהריון . מה עושים במקרים כאילו? אני לא בנוי לנסיעות האלו, העסק לא מתפקד טוב ככה, ואני מרגיש באיזה שהוא מקום דפוק, אני לא יכול לקום ולעזוב, אני מוצא את עצמי מתעסק בזה כל היום, זה מקשה עליי לתפקד. מה עושים במקרים כאלה? רעיונות? תודה רבה לעונים

לך לך מארצך

לכותב שלום,

נשמע שאתה מאוד כועס על זה שנכפה עליך דבר שלא רצית בו, כאשר בתוך תוכך אתה יודע, שלמרות שידעת את הכללים לגבי 'הגבלת המרחק', בחרת להתעלם, ואין ספק, שלאותו הזמן זו היתה ההחלטה הנכונה.    

בשביל התחלה, הייתי ממליצה לך לקחת עט ונייר – ולרשום לעצמך לפחות ארבע סיבות למה זה טוב שאתה 'תקוע חזק בעיר שלה' – אני מאמינה שיש כמה דברים חיוביים בכל הסיפור הזה, אולי חלקם מודעים וחלקם לא מודעים, שהרי כל מה שה' עושה לטובה הוא עושה. אמנם,  ייתכן שעדיין אתה לא רואה את הטובה שתצמח לך מהמצב, אבל אולי בעתיד תראה - נסתרות דרכי ה'.  

הדיכאון שאתה חווה, נובע לדעתי, מהכעס ומההתעקשות שלך שלא לקבל את המצב שנכפה עליך – והוא לא יוביל אותך לשום מקום, הוא לא יצמיח לך ישועה. אתה חייב להתעשת - ברגע שתכיר במצב ותקבל אותו, אני מאמינה שתמצא פתרונות יעילים שיקדמו וירימו אותך.  

הסיפור שלך מזכיר לי את הסיפור עם אברהם אבינו שהאלוקים ציווה אותו 'לך לך מארצך....' – ואולי כמו אברהם, הגיע הזמן שתצא מאזור הנוחות ותעשה שינוי - לטובתך.

נ.ב: הדברים שכתבתי כאן נכתבו כהשערות בלבד, משום שהתמונה שהצגת מאוד מצומצמת וקשה להגיע ממנה למסקנות.

ברכה והצלחה

נאוה סבג

מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית

[email protected]

ילד בגיל ההתבגרות

שלום, לאחרונה נתקלנו אני ובעלי בתופעה אצל הבן (בן 19). הוא מרבה לספר לאנשים שהוא פוגש סיפורים שלא היו ולא נבראו. כששאלנו אותו לפשר הדבר הוא הכחיש את העניין. השאלה היא האם התנהגות זו מאותת על בעיה מסויימת?

ילד בגיל ההתבגרות

שלום לכותבת,

 אתם לא ציינתם איזה סוג של סיפורים הוא מספר, מתי ובאיזה הקשר,  וכן חסר רקע על הבחור, לכן אי אפשר לקבוע, על סמך מידע כל כך מצומצם, אם אכן מדובר בבעיה.

עם זאת, עצם זה שהנושא מטריד אתכם, מעיד שקיימת איזושהי בעיה שדורשת בירור,   לכן מומלץ להיוועץ עם איש מקצוע, שבוודאי ישאל אתכם על הרקע של הילד, ויבחן יחד אתכם את המצב, והאם אכן הוא דורש טיפול.  

 

ברכה והצלחה

נאוה סבג

מטפלת רגשית ומנחת נישואין

[email protected]

ילד בגיל ההתבגרות

שלום, לאחרונה נתקלנו אני ובעלי בתופעה אצל הבן (בן 19). הוא מרבה לספר לאנשים שהוא פוגש סיפורים שלא היו ולא נבראו. כששאלנו אותו לפשר הדבר הוא הכחיש את העניין. השאלה היא האם התנהגות זו מאותת על בעיה מסויימת?

ילד בגיל ההתבגרות

שלום לכותבת,

 אתם לא ציינתם איזה סוג של סיפורים הוא מספר, מתי ובאיזה הקשר,  וכן חסר רקע על הבחור, לכן אי אפשר לקבוע, על סמך מידע כל כך מצומצם, אם אכן מדובר בבעיה.

עם זאת, עצם זה שהנושא מטריד אתכם, מעיד שקיימת איזושהי בעיה שדורשת בירור,   לכן מומלץ להיוועץ עם איש מקצוע, שבוודאי ישאל אתכם על הרקע של הילד, ויבחן יחד אתכם את המצב, והאם אכן הוא דורש טיפול.  

 

ברכה והצלחה

נאוה סבג

מטפלת רגשית ומנחת נישואין

[email protected]

מצבי רוח כלפיי

שלום וברכה, אני בת 24 +2 אשמח לשמוע אם יש פיתרון מעבר לייעוץ זוגי (כרגע) לבעיה שאני מתמודדת איתה, הייתי מסבירה בצורה כזו: בערך כשבועיים בעלי במצב רוח ירוד בעיקר כלפיי, ז"א הוא אברך וכל הסדר יום רגיל, אבל כלפיי הוא כמו איבד עניין גם בפן הפיזי, בהתחלה חשבתי אולי בעיה נפשית שצצה לפתע, אבל אני שמה לב שקשור בעיקר אליי, אני כבר בערך שבועיים החזקה ומנסה לעודד ואין לי מושג והוא אומר שגם לו אין ממה זה נובע... תכלס אין לי כבר אנרגיות להמשיך להיות החזקה והתומכת, אני מרגישה שאני לא מקבלת שום פידבק וכבר חסר לי הקשר הרגיל שהיה לנו קודם לכן. אודה לתשובתכם!

מצבי רוח כלפייך - האומנם?!

שלום לכותבת,

את מספרת שבשבועיים האחרונים לבעלך מצב רוח ירוד - ייתכן מאוד שזה משהו זמני ויחלוף במהרה וייתכן שמדובר במשהו יותר עמוק. ייתכן גם שכרגע הוא לא יכול לשתף אותך בקושי כי הוא עצמו לא יודע מה בדיוק קורה איתו וזקוק לזמן לליבון העניין. 

בנוגע לאיבוד עניין ביחסי אישות – אחד הסימפטומים של אנשים שחווים מצב רוח ירוד או דיכאון, הוא איבוד עניין בקיום יחסי אישות, כך שהעניין לא תמיד קשור לבת הזוג.

יחד עם זאת קונפליקטים הקשורים במערכת היחסים בין בני הזוג, או כעסים שהודחקו, עשויים לעלות ולצוף על פני השטח כתוצאה מאיזשהו טריגר, ולערער את שיווי המשקל האישי או הזוגי, וכשאין פתרון נראה לעין אצל האדם החווה את הקושי, הדבר עלול להוביל אותו להימנעות מהקשר, כדי לא לחוות שוב חוויה מתסכלת.       

כדי לברר אם אכן מדובר בדיכאון או בעניין אחר, חשוב להיוועץ בבעל מקצוע מתאים,  שיוכל לעזור לך ולבן זוגך להבין מה קורה במערכת היחסים ביניכם. לשם כך יש לאסוף מידע על הרקע ההיסטורי של כל אחד מבני הזוג, וכן על הרקע של קשר הנישואין, רק כך אפשר יהיה לחשוף את הקושי האמיתי, ולתת לכם כלים להתמודד איתו.   

 

ברכה והצלחה

נאוה סבג

מטפלת רגשית ומנחת נישואין

[email protected]

חוסר רגישות

אנו נשואים כבר הרבה זמן בדרך כלל חיים יפה מאוד - אפילו... עד...אם בעלי עשה משהוא שיכול להוציא אותי מדעתי וזה קורה מידי פעם...אם יצאתי מדעתי והרמתי את קולי אז הוא שותק ויכול לשתוק יומיים גכ' ולתת לי להתבשל כפשוטו! לא רק שלא התיחס לבעיה שגרמה לי לכעוס ולהתפרץ אלה מוסיף על זה כביכול שהוא שותק ואני פגעתי בו וצעקתי עליו - מרגיש לי שהוא אדם רגיש מאוד מאוד... אבל רק במה שנוגע לעצמו.... ואם היה ויכוח אפילו קל ביננו והוא זה שפגע - לדוגמא ויכוח אחרון אני אמרתי דבר שהוא אמר שנעשה והוא הכחיש ואז שאל את כל בני המשפחה סביב 12 ילדים+ כלה של הבן .מי שמע אותי?אז אמרתי אני מה זה לא מספיק? ואמר ליד כולם את מדומינת....את הפגיעה הפומבית שחשתי אי אפשר לתאר אבל יותר פוגע שלא מבין ולא חושב שעשה משהוא.... שוב - אם אני חו אפגע בו עי' הרמת קול הוא נורא יפגע ולא ידבר איתי וכו' וכו' אבל מה שנוגע אלי אף פעם לא מבין את הרגש שלי...

עניינים בלתי פתורים

לכותבת היקרה,

מדברייך עולה שאת חשה שבעלך לא רואה אותך ואת הקשיים שאת מתמודדת איתם, לא מכיל את רגשותייך ולא אמפתי כלפייך - במקום להקשיב לך ולמצוקותייך הוא פשוט בורח. התחושות הללו בוודאי לא מהיום. לא נראה שיש שיח או תקשורת בריאה ביניכם, בפרט על נושאים רגשיים או אינטימיים.

כמו כן, ייתכן שצברת המון כעסים כלפי בעלך או כלפי עצמך – כעסים אשר הודחקו והם מתפרצים לא תמיד במקום, ולאנשים סביבך קשה להבין אותך או לשמוע אותך כשאת כועסת.   

אני ממליצה לך לגשת לטיפול רגשי כדי לברר את מקור הכעסים ולשחרר אותם, ללמוד להיות אסרטיבית מבלי לאבד שליטה. כמו כן חשוב שתחזקי את הדימוי ואת הערך העצמי שלך – כשאת תעריכי את עצמך ודאי שאחרים גם יעריכו אותך.

בהמשך אם יהיה צורך, אפשר יהיה לצרף את בן הזוג לטיפול. 

 

ברכה והצלחה

נאוה סבג

מנחת נישואין ומשפחה ומטפלת רגשית

[email protected]

מרכז ינר

סניף ירושלים: בית הדפוס 30
טלפון: 02-6321600
סניף מרכז: ברוך הירש 14
טלפון: 03-7160130