הבת שלי (בת 10) מגיל צעיר מאד פיתחה דפוס שלא נוגעת במאכלים מסויימים (למשל כמעט כל הפירות והירקות). אוכל אצלה הוא לא "נושא" חוץ מהעניין הזה. גם אני לא מנסה לשנות כי אין כ"כ סיכוי. היא מאד ברורה ומה שבחרה לא לגעת בו הוא "מחוץ לתחום" לחלוטין. קרה גם לפעמים שהוסיפה מאכלים לאלה שהיא נמנעת מהם. בשנה האחרונה החליטה שבשרי זה מגעיל והפכה לצמחונית. מצד שני, מקרה יוצא דופן היה עם 4 כוסות בליל הסדר, כשהיא הבינה שהיא חייבת לשתות (ובמציאות הרגילה היא לא נוגעת במיצים כולל מיץ ענבים)- היא עשתה את זה, בלי לחץ מצידנו כהורים (אבל בקידוש בשבת היא לא מסכימה למרות שגם בו היא חייבת כדי לצאת ידי חובת קידוש כי לחם היא לא אוכלת). אוסיף שיש לה צליאק, אבל בעיני אלו שני עניינים. יש מאכלים שאסור לה לאכול, ויש מאכלים שמותר לה אבל היא בוחרת שלא לאכול. עד כאן הרקע... ועכשיו לבעיה שמטרידה אותי למעשה (למרות שכל העניין דורש בירור בעיני): אתמול היא גילתה שבלחם שהיא אוכלת אחד הרכיבים הוא דבש. עד הגילוי אכלה את הלחם. מאז שגילתה שיש בו דבש לא הסכימה לאכול ממנו. אני שואלת את עצמי איך להגיב. מצד אחד אני חושבת שזו הזדמנות מאד טובה להראות לה שהיא יכולה להמשיך ולאכול כמו שאכלה עד היום כשלא ידעה ולא קרה כלום, ומאד לא רוצה להוסיף עוד מאכל לרשימה שהיא נמנעת ממנה. ומצד שני היא "הכריזה מלחמה" ולא מוכנה בשום אופן לאכול ואני לא רוצה לשחק במגרש הזה של מלחמות על אוכל. באופן כללי היא ילדה עם אופי מאד נח ו"רך", אבל בקטעים האלה היא מתבצרת בעמדות שלה ואני לא רואה איך משהו יכול לשנות את דעתה. אודה לכם מאד אם תוכלו להאיר את עיני מה לעשות, ויעזור ממש אם יהיה מהר כדי שאדע מה לעשות היום בארוחת ערב...

שלום וברכה

אני מאוד מבינה את הדאגה שלך כאמא, חשוב לך מאוד שביתך תאכל כמו שצריך,  יכול להיות שהילדה מרגישה שהנושא של האוכל מאוד מלחיץ אותך, ואולי זה נותן לה תחושה של אכפתיות, של תשומת לב, וכדו' ולכן היא כל פעם מוצאת דברים אחרים עם סיבות חדשות למה היא לא רוצה לאכול. צריך לחשוב איך להגיב כשזה קורה. מה לומר ומה לא. איך לתת לה את הצורך הרגשי שלה בדרך אחרת. ודוקא בנושא האוכל להרפות. כדי להשיב באופן מפורט יותר, צריך לחשוב על הדברים יותר, לשמוע יותר פרטים על הילדה ועל ההמנעות שלה ממאכלים מסוימים.. בהצלחה! חדוה אזולאי יועצת זוגית מנחת הורים מטפלת ב CBT-טיפול קוגנטיבי התנהגותי