שלום לכם ....
אנו נשואים כ5 שנים בתחילת הזוגיות היו לנו בעיות מצד בעלי שקשורות להתפרצויות של זעם וכעס וגם של אמון.
לפני כשנתיים חווינו לצערי הרב לידה של ולד מת מאז אני בדיכאון, עם בעלי מעולם לא יכולתי לדבר על כך כי הוא לא מוכן מה שיה היה וזהו!.
כיום אני בהריון בצפיה לילד שלישי הוא לא קבל את הדיכאון שלי ואני מוצאת אותנו לרוב שותקים או אם מדברים זה על מה שהוא רוצה שאעשה או רבים על איך שהוא מחנך ומתייחס לילדים.
בעלי גדל במנטליוית שהאם היא סופר על מנקה מבשלת אף פעם לא חולה בקיצור גם עובדת וגם מתקתקת את הכל ואילו הבעל רק דורש דברים ומעניש . אני לא רוצה שהילדים שלי יראו צורת חינוך זאת כי אני לא דוגלת בה אך לצערי הרב נקודת המבט שלנו שונות זו מזו.
תמיד ציפתי מנישואין שזה לשתף אחד את השני לחנך ביחד לתמוך ולעזור וראיתי זת אצל הורי שעל אף שהם גרושים. אך כיום מה שאני חובה זה שאני כמו שפחה בבית שמקבלת פקודות (סליחה על הביטוי) ומספקת כשיש צורך אני חושבת לפעמים על גירושים ואני יודעת שהוא לא יסכים ומבחינתו הילדים אצלו על אף שאינם קשורים אליו כלל!! ןשבמקרה זה מבחינתו אני היא שעוזבת את הבית ולא הוא.
הוא לא מוכן ללכת לייעוץ כי הוא נגד ואומר שהכל שטויות וזה כמו טיפול פסיכולוגי על אף שלדעתי אנחנו חייבים כי ההתפרצויות שלו כבר לא בשליטה והוא רק צועק גם על הילדים.
אשמח לתשובה וסליחה על הבלאגן בצורת הכתיבה
מורכבותרבה
נשמע שאת מנסה לשכנע אותו להגיע לייעוץ.
מצד שני נשמע שהאווירה אצלכם בבית מאד מורכבת,
מה גם שלא ציינת אם עברת בעצמך תהליך של עיבוד לאחר הלידה השקטה שעברת.
את שואלת אם להתגרש או להאבק, נשמע שכבר עכשיו את במאבק, כל יום הוא מלחמה אצלכם בבית,
כדאי בעניני להשקיע מאמצים כדי להגיע לייעוץ כי זה יהיה המקום האמיתי עבורך לבדוק האם כדאי להשלים או שהכיוון הוא פרידה,
בהצלחה,
קרן חדד-טאוב
פסיכותרפיסטית ויועצת זוגיות
0505640770