אני נמצאת בזוגיות פרק ב' מזה שנה וחצי עם אדם דתי אני חילונית - מסורתית. יש לו שני ילדים מנישואים ראשונים ולי שתי בנות מנישואים ראשונים. יש חיבור טוב בנינו לבין הילדים של כל אחד מאיתנו. משך שנה גר אצלי, שמרתי טהרת המשפחה הלכתי למקווה, שמתי פלטה מייחם....כשהילדים שלו באו אלינו לא הדלקנו טלויזיה בשבת וכו' כיבדנו ומה שיכולתי עשיתי. לפני כחצי שנה נפרד ממני כיוון שאני חילונית והוא דתי והרצונות שלו הם אישה דתיה חינוך דתי ... לאחר חודשיים חזר שוב לגור איתי מתוך כוונה ששנינו נחשוב איך אפשר לגשר על הפער מבחינת הדת ולהגיע לעמק השווה, אף צד לא עשה כלום בנושא. נהננו מאוד מהביחד והיה לנו טוב ככה עד ש...הלך למאבחנת בכף היד אשר הציעה שנגור בנפרד כיוון שהוא צריך לעבור תהליך עם עצמו ושיקדיש לי יומיים בשבוע שנפגש איתי ושבתות יחד , בעקבות המלצתה החלטתנו להיפרד ואחרי כחודשיים שוב חזרנו ומנסים לפעול לפי המלצתה- זה לא יוצא לפועל כיוון שיום בשבוע לומד אצלה לאבחן בכף היד, יום אחר יש לו את הילדים שלו ובשאר הימים יש לו עבודה או דברים אחרים כך שאם מגיע אלי זה בשעות הערב המאוחרות 21:00/22:30 ישן אצלי ולמחרת הולך לעבודה. הדרישה שלו ממני שאהיה דתיה אך לא רוצה לקחת על עצמו אחריות ולכן אומר לי שזה צריך לבוא ממני. אני מרגישה שזה תנאי לקשר כיוון שזה מה שהוא רוצה ואם אני רוצה להתחתן איתו אני צריכה להיות דתיה. אני מרגישה סוג של חוסר ביטחון בקשר בעקבות התנאי ובעקבות הפרידות הקודמות וזה לא גורם לי כרגע לפעול ולהתאמץ יותר. מעוניינת לשמוע את עצתכם בנושא, אני שומרת נידה והולכת למקווה למרות שאנחנו לא נשואים יש פלטה, מייחם ודבק על המפסקים, יש הפרדה של חלב ובשר אך טעון שיפור בנושא ואני מוכנה להשתדל יותר הוא מבקש ממני ללבוש חצאיות, לשמור שבת, ולהתחזק יותר האם זה אפשרי לחיות כמו שאנחנו למרות שאני לא דתיה? האם זה תרוץ כי מפחד להתחייב או שזה באמת תנאי למיסוד הקשר? איך אני יכולה לקבל יותר ביטחון בקשר/בזוגיות? האם אני צריכה להיות דתיה כתנאי לקשר?

דתי ? מה זה בכלל ?

שלום וברכה ההגדרה דתי לא מתאימה לתאור שלך , גבר שחי עם אשה שאיננה אשתו בדירה אחת הוא לא בדיוק דתי , יתכן והוא נראה כדתי או שומר על דברים שרגיל וקל לא איתם , ומגד יש דברים שאין הוא מוכן לוותר עליהם ולא משנה אם הם הולמים אדם המתקרא דתי , אין בכוונתי לבוא בטענות ח"ו אני רק חושב שבמצב כזה הדת לא אמורה להפריע לכם יש לזכור שבין גבר לאשה יש כ"כ הרבה פערים כך שעניין הדת יכול להיות לכם לתועלת אם תביטו על הדברים בצורה הנכונה . אבל לפני הכל הלב הוא הדבר הראשון שצריכים לבדוק , ואם אכן הלב אוהב אפשר להתגבר על הכל שבת שלום בהצלחה

שלום. אני נשוי פעם שנייה כאשר מהנשואים הקודמים יש לי 2 ילדים ומהחדשים ילד אחד . הנשואים הקודמים התפרקו לא באשמתי , אני לא יזמתי אותם והם נגרמו ויוזמו ע"י גרושתי . במשך השנים גרושתי גידלה את הבנות וכיום הן בנות גדולות לאחר צבא , אחת נשואה והשנייה לא . אשתי החדשה מתיחסת מאוד מאוד יפה לשתי בנותיי , מכבדת אותם , מתענינת בהן , הבית שלנו תמיד פתוח עבורם ולקראתם , הן תמיד מוזמנות וחשוב לי לציין שאשתי אף פעם לא הסיתה או ניסתה להסית אותי נגדם (במיוחד בנושא כספים ולהפך) . אחת הבנות זו הלא נשואה פגעה בי ובאשתי לאחרונה בצורה כזו שלא ניתן לעבור לסדר היום מבלי שהיא תתנצל לפני ולפני אשתי , בעבר בלעתי ועברתי לסדר היום על הפגיעות בי ממנה אבל הפעם היא הגזימה וירקה לבאר שממנו היא שותה , ניסיתי לשוחח איתה ולהבהיר לה שזו אשתי באם תרצה או לא תרצה אבל היא בשלה , כנראה מרחמת על אימה שנמצאת במצב כלכלי וחברתי לא קל אבל כל זה לא באשמתי . מה לדעתכם עלי לעשות : 1. לנתק מגע בשלב זה ממנה ?, כי בכל המקרים הקודמים אני יזמתי פגישה איתה , בלעתי , נחנקתי ושתקתי ועברתי לסדר היום על מנת לא לפגוע ביחסים . 2. להמתין שהיא תתקשר על מנת לשוחח על הנושא (מה שלדעתי לא יקרה - השיחה) ? 3. או ליזום איתה פגישה כבעבר ? למרות שהיא פגעה בי ובאשתי קשה מאוד וזה לא קל עבורנו לעבור לסדר היום כי לא עשינו לא דבר ולא אשתי אשמה בגרושים של הורייה . מה המלצתכם עלי לעשות ? תודה

אבא או שופט

 

נכון שאבא צריך לשמור על כבודו ועל כבוד בני ביתו אך בל נשכח שבמצב מורכב שכזה אין לשפוט את הילדה וצריך לבלוע ,להבליג ולשמור על קשר , יום יבוא והילדה תבין את העניין ותלמד מזה לחיים הפרטיים שלה איך לנהוג אין זה נכון לשפוט אותה על זה , במצב שלך תהיה אבא ולא שופט בהצלחה .....

 

שלום , אני יוצא עם בחורה תקופה ארוכה מאוד , מעל שנה וחצי . שנינו כבני שלושים . אפשר להגיד שאני די מכיר את הבחורה ( עשינו כבר הכרות עם המשפחה ) וכול המידע שצריך יש לי . מבחינת אישיותית מדובר בבחורה טובת לב , תמימה , טהורת לב ,נאמנה , מסורה ,רגישה , חרוצה , ישרה, צנועה . אין לי שום ספק שהיא בחורה טובה ( הייתה לי שנה קשה בגלל מחלת הורים והיא הייתה איתי לאורך הדרך והיא עדין איתי . אני יודע שקשרים נמדדים בשעת צרה וקושי ואני מעריך אותה על זה מאוד ). מבחינת מטרות כיוונים , רמת דתיות , אורך לחיים וכו' אנחנו אותו דבר. למרות ששנה וחצי זה המון זמן אני פשוט לא מצליח לקבל החלטה האם להתחתן . יש כל מיני דברים שמפריעים והם: לפעמים היא מגושמת , אדישה , כבדה, עייפה ,לפעמים לא שמה לב לדברים ( זאת אומרת שיכולים להיות מסביבה התרחשויות ( לדוגמא בבית ספר ) והיא תהיה האחרונה שתשים לב . תמימות / נאיביות . לפעמים מעופפת ,רגעי ניתוק, במהלך שיחה יש לה רגעים שהיא פשוט לא איתי . היא אומרת שהיא מודעת לזה. מבחינת מראה היא בסה"כ בסדר ואני נמשך אליה אבל היא קצת מלאה ויש לה נטייה להשמנה ואני מפחד מהעתיד . בגיל – היא גדולה ממני ב 10 חודשים והיא מעל 30 שזה גם קצת מציק לי. יש לה הרפס ( שאני לא יודע מאיפה קיבלה אותו ) שמתפרץ כל כמה חודשים וזה גם קצת מציק לי. בסה"כ אני כן מרגיש שאנחנו קרובים ושיש לי חיבה אליה, אנחנו לא לגמרי שונים נגיעה , לפעמים יש ליטופים וחיבוקים. כשאנחנו נפגשים אני מרגיש מין תחושה של חמימות כזו בחזה . ולמרות כל זאת אני פשוט לא מצליח לקבל החלטה . כל הזמן עולים לי כל מיני ספקות שזה לא מספיק , שאין מספיק משיכה עזה ,שאין מספיק חיבור עמוק ושזה לא מספיק רגשות . שזה נחמד אבל לא מספיק בשביל חתונה .ואני נכנס לבילבולים. אני מרגיש רע מאוד עם זה ולא ראוי לה ואולי מדובר בדברים לא מהותיים ואבל אני פשוט לא מצליח לקבל החלטה . נא עצתכם.

אני אני ואתה אתה

אם אני אני כי אתה אתה אז אני לא אני ואתה לא אתה , אבל אם אני אני כי אני אני ואתה אתה כי אתה אתה אז אני אני ואתה אתה מעניין לדעת מה אתה חושב על עצמך נקודת המפתח לעניות דעתי בהצלחה