אני רוצה לשאול לגבי הבן שלי בן 9, כבר מגיל קטן היתה לו בעיה לחדש בגדים או נעליים. אני קונה לו בגדים בצבעים שהוא אוהב (הוא מעדיף צבעים מסויימים: כחול תכלת אפור שחור) וללא קישקושים כל שהם, ואני חושבת שזה נובע מזה שהוא לא אוהב לבלוט. ואין לי שום בעיה עם הנושא הזה כי אני רוצה שהוא יאהב את המראה שלו לפי טעמו שלו. בשבוע שעבר קניתי לו בגדים חדשים בדיוק בסגנון שלו, וזה מצא חן בעיניו, אך משום מה הוא מסרב ללבוש אותם ולא אומר לי מה מפריע לו, הוא אומר לי שהוא מוכן ללבוש את זה אחר הצהריים בלבד!! אבל לבית הספר בשום אופן לא. אני חייבת להדגיש כי זה בדיוק הסגנון שהוא אוהב (שקט ולא רעשני). כשמגיע אחר הצהריים הוא גם כן מסרב ללבוש אותם. ממה יכולה לנבוע התנהגות כזאת?? איך מטפלים בבעיה מסוג זה? האם זה נובע מחוסר ביטחון?

בדיקת שורת חברתית בריאהתדמית עצמית בדרכים נוספות.וכן יכולת תק

ישנה נקודה שאת העלת בשאלתך.והיא "ביטחון עצמי". זאת אפשר לבדוק בסיטואציות נוספות.כגון:יזמהת שיחה בפני רבים. יזמת פעילות כזו או אחרת בחברה. הסובלים מתדמית עצמית נמוכה בד"כ ינסו שלא לבלו ט בחברה (זה מסביר הצמדות לבגדים ישנים וכן בצבעים שקטים). לאחר שבדקת והגעת למסקנה כי אכן ישנם התנהגויות המצביעות על חוסר ביטחון עצמי (כפי שהגדרת) ניתן לעשות הרבה כדי לחזק ולהאמין בעצמו יותר-מפני שהסביבה בה אדם חי ,היא מקנה ביטחון או להפך. בהצלחה. יעקב שוהם.

שלום, יש לי ילד בן 7 ילד מקסים חכם מאוד ומחונן. יש לו פחד נטישה דוגמא,אם אני מאחרת לאסוף אותו מהבית ספר באיחור של 10 דקות הוא נכנס להיסטריה של בכי. הוא מפחד שקרה לי משהו בדרך. כך גם קורא לי כשאני יוצאת לקניות הוא בהיסטריה של טלפונים אליי אולי נתקעתי במעלית וקרה לי משהו. אשמח אם תנחו אותי בבקשה באילו טיפולים אני אמורה להתחיל. תודה רבה רבה.

בדיקת רמת חרדות ויצירת סביבה בטוחה וברורה.

בס"ד. יש לבדוק התנהגות שלך כלפיו. כגון:הבעת דאגה לקראת יציאה לבדו .הזהרות חוזרות ונשנות ביחס לשמירה על עצו בלפי ובתוך מצבים מסוימים. אם קימת התנהגות כזו צריך להפסיק אותה ולתת תחושה של לסמוך עליו יותר. ולנסוך בו תחושת ביטחון. כמו"כ צריך לחטט בעבר האם את נעדרת מהבית לתקופה או אפילו לשעות-ללא ידיעתו.כי ע"י כךנשבר האימון שלו בך וחושש שתעזבי או תעדרי. צריך לפתח את האימון בו- ע"י הודעה פשוטה וברורה היכן את נמצאת וכיצד ניתן להשיגך. יש לבדוק איתו ממה הוא חושש שיקרה - ולדבר איתו על כךולהפריך מצבים קיצוניים. ויותר מכך לחוות איתו את הדברים שחושש מהם כגון לעלות איתו במעליות שונות ולהפוךזאת לחוויה מהנה ונעימה. אם לאחר שיחה והתנסות עם החרדה עדיין החרדות קימות-יש לגשת לטיפול לאיש מקצוע בתחום כגון פסיכולוג או פסיכותרפיסט.

בס"ד איך אני מסתדר עם "מתמיד" בחריגות שאלה ליועצים הנכבדים בינ"ר אני מחנך זה כשלש שנים. לראשונה אני נתקל בתופעה קשה, והיא: שאחד התלמידים מתמיד בהתנהגותו החריגה. אין לך יום שאיני צריך לבזבז את זמני בטיפול בעשרה מקרים לפחות. הוא מציק לחברה, משחק בשיעור, מדבר אלי שלא בדרך ארץ, מתפרץ לתוך דברי, ועוד כהנה וכהנה. מה אני עושה? אבנר

תכנית אישית.ואבחנה מבדלת.

שלום וברכה כל תיאורי ההתנהגות החריגה יוצרים חשד של a.d.h.d. ועל כן יש לשתף את הורין כדי לבדוק חשד זה. יחד עם זאת יש לקחתו לשיחות אישיות (כדאי מחוץ למסגרת הלימודים ) באתות שיחות לא לשוחח על התנהגות חריגה כדי לא להפוך לשיחת מוסר את הדיאלוגץ אלא לשיחה אישית שפירושה בירור מצוקותיו . כגון מה עושה לו טוב .מה גורם לו צער. האם יש לו קושי להקשיב וכו' לחשוב על דרכים להקל על הקושי יציאת התאווררות.שתיה אכילה וכד' קיצור יום לימודים במקרה הצורך. הכל מתוך עמדה של הבנת הקושי. אולי נגלה קשיים רגשיים ולא פיזיולגים. צריך לזכור שכדי שנוכל לעבוד קל.צריך לעבוד קשה בתחילת הדרך.והשקעת מחשבה ויצירתיות.וכן לא להפגע באופן אישי מחוצפות כאלו ואחרות. בטוחני כי עם עבודה על רגשותינו ובנית תכנית אישית לתלמיד שבעיקר יוצרת הבנה תיצור מוטיבציה ליציאה מהקושי. בברכה יעקב שוהם. פסיכותרפיסט ויועץ חינוכי.

שמי נטע.אני בת למשפחה חילונית.לפני כמה שנים התגבשה בי החלטה לחזור בתשובה,כמובן שזה לא היה ב"בום" אלא זה התחיל בקטן עד שהייתי בטוחה בהחלטתי ובדרכי שבחרתי. הדבר שמפריע לי זה יחס הוריי.קשה להם עם הדרך שבחרתי.אני מרגישה פתאום כמו "נטע זר" , הם לא מתייחסים אליי כמו פעם,פחות מדברים איתי,לפעמים אני מרגישה שהם עושים לי דווקא.למה הם עושים לי כך?מה הם פחות אוהבים אותי?מה עושים??

יכולת הכלה -מפתח לתקשורת נכונה

בס"ד המפתח לכל סוגי התקשורת בין בני האדם הוא יכולת להכיל ולקבל את השני כמו שהוא בדרכו השונה ותפיסת עולמו. יש צורך לבדוק את האמירות והרמיזות שלך אולי בדרכך שלך את בעצם שופטת אותם שהם לא בדרך הנכונה ובכך מעבירה ביקורת על כל דרכם בחיים. תחושה זו מאוד קשה. לעיתים גם ללא מילים בעל התשובה בבית חילוני בעצם שמחתו על מציאת האור והאמת מקרין על סביבתו תחושת עליונות.או אכזבה שהסביבה לא כמוהו. על כן עצתי לך להנמיך את עוצמת קיום המצוות בבית-לא חלילה להפסיק לקיימן אלא לעשותם בצינעה ובאמיתות. לתת אהבה והערכה ללא גבולות להורים בדרכם-ודוקא כך יראו את היופי ביהדות ובך ויכבדו דרכך. ואז ורק אז אם עדיין יש קשיים לקבלך -ניתן לשבת לשיחה לבירור המפריעים להם. זכרי-ברוב המקרים הדת נתפסת כגורם מאיים ומסוגר ניתוק מהנאות החיים וכד' אולי שיחת הבהרה על דרכך בהכוונת רב או יועץ רבני תעזור להבהיר נקודות אלו ולנפץ חרדות. בברכת הצלחה. יעקב שוהם 0509214447

ילדי בן 13 לא מכבר. פשוט מתחיל להתחצף וחוצפה של ממש . כמו למשל כשלא שמעתי שהוא קרא לי אלא רק לאחר זמן אז כשעניתי לקריאתו הוא אומר תודה שענית לי. או למשל מעיר על דברי שאלו דברי שטות או איפלו מסובב אצבע ברקה עלי. ואני לפעמים מעירה לפעמים מתעלמת ולפעמים ממש בא לי להחטיף לו אבל כמובן שאני לא עושה זאת. [אציין שהוא ילד רגיש מאוד ופיקח. מצד אחד אני יודעת שאומרים רק בטוב שלא יברחו . אבל מה כבר אין חינוך? יש פעמים שפשוט אני מתעלמת וומחזקת רק את הטוב וזה באמת עוזר לתקופה אבל אח"כ שוב הכל חוזר לכשהיה. הילד הזה פשוט גאון אבל בהתנהגות לא טוב איתו גם ביכתה ילד שלרוב אם אעיר לו ימשיך בהתנהגות המעצבנת שלו. דוגמא לזה למשל בהכנות לשבת כשהזמן דוחק הוא ואחיו יתכוננו ויתלבשו אחיו מתלבש והוא פשוט יקניט אותו. וכמה שאבקש בטוב או ברע לא יזוז .חוץ מאביו אף אחד לא יכול עליו.. רק הבעיה שאביו לרוב בחו"ל. אני מרגישה אחריות גדולה לחינוך לשו ושל אחיו בכלל משםט נוסף שהוא אמר לי קודם כולכם כלומר כל המשפחה מעצבנת אותי. אני מרגישה שמאוד לא טוב לו . תודה וסליחה על האריכות הרבה.

קו אחד מוביל בבית

.צריך לבדוק מדוע בעלך כן מצליח ב"חינוכו" או אולי -הוא מפחד ממנו???. או השאלה מדוע את "לא מצליחה"? התשובה לשאלות הנ"ל היא נקודת המפתח לדעתי בקו ברור אחד שצריך להיות בכל בית. יכולים להיות כמה תשובות לשאלות הנ"ל לדוגמא 1.בעלך מכה ואת מתאפקת. 2.את מפנקת ו"לא רואה "חסרונות מסוימים בהתנהגות בעלך רואה ומעיר. ישנם תשובות רבות בענין חיבים להיות קווים ברורוים לך ולבעלך שאותם לא עוברים- מתוך כבוד והערכה אמיתית לבנים. כמובן שזה קצה מחשבה ובירור לבנית קו אחיד ברור ואוהב אך לא מוותר. בברכת נחת שלמה והצלחה יעקב שוהם פתח תקוה 0509214447

ילד בן 8.5 שמאוד קשה לו לשבת,זה מתבטא בארוחות בבית ובבית הספר שבאמצע השיעור הוא מטייל לקחת עיפרון מחק ,קורא לילד מסוף הכיתה, לפי חוו"ד של נוירולוג,אין לו בעיה לימודית והוא לא צריך ריטלין,בבית מעירים לו לשבת ליד השולחן בלי לקום ומתזכרים אותו,אבל פעמיים בשבוע מקבלים טלפון מהרב שהילד מתיש אותו, מה לעשות??

ראשית -זיהוי הבעיה ע"י הכרת ההתנהגות לעומקה.

בס"ד. לפי התיאור הלא רחב של הסימפטום לא ניתן לזהות מה הבעיה ואצל מי נמצא הפתרון יכול להיות אצל ההורים בסמכות ההורית כפי שכתבו קודמי. יכול להיות בפיזיוליה של הגוף כילד היפראקטיווי. יכול להיות באי ידיעת גבולות עקב קשיי קליטה של הכרת גבולות . יכול להיות על רקע ריגשי .כדי למשוך תשומת לב כזה או אחר (אפי' שלילי) ועל כן כל אחד מהאופציות הנ"ל דורשת התיחסות שונה. בברכה. יעקב שוהם 0509214447

בתי בת 5 ועשרה חודשיים,בת בכורה, בנוסף, יש לה 2 אחים צעירים יותר, אח בן 4 וחצי ותינוק בן שנה וחודשיים. אנחנו מאוד אוהבים את כל הילדים ומקדישם תשומת לב אין סופית אליהם. לפני כשנה שילדתי את התינוק היו לה קשיים חברתיים בגן הילדים, עשינו אבחון ועלה כי היא מאוד נבונה (מעל הממוצע) אך יחד עם זאת יש לה קשיים רגשיים התגלתה קרחת קטנטנה במרכז הראש כתוצאה מהמשבר שחלפה כעבור חודשיים).כמו כן התגלו קשיי התארגנות ואנחנו בטיפול בריפוי בעיסוק כבר שנה . בנוסף, היינו בטיפול דיאדי 20 פעם. ולא היה כל שינוי. השנה הן הילדים והן הצוות התחלפו וחל שינוי במצב החברתי של ביתי . היא משחקת עם ילדים אחרים.אבל הבטחון בקרב הקבוצה נמוך למרות שהיא חכמה,אנרגטית ויפה (ויש למה להציע) כאשר הדברים לא מסתדרים לה בגן היא מתחילה לבכות לומר "אין לי חברים , אף אחד לא אוהב אותי". בנוסף בדר"כ היא נפגשת עם ילדה אחת מהגן אחר הצהרים, ואם הילדה השניה רוצה לקבוע עם ילדה אחרת , הבת שלי מתחילה לבכות ולא מאפשרת לה להיפגש עם ילדים אחרים.איך אני יכולה לעזור לה ולחזק את בטחונה החברתי? ולסייע לה לעבד את הקטע הריגשי.

פיתוח חשיבה סביבתית וחוסר אנוכיות.

פיאז'ה טוען כי בשלב הקדם-מושגי(1.5-4) החשיבה היא גם אגוצנטרית, כלומר - ילדים חושבים מנקודת המבט שלהם בלבד. למשל, על השאלה "מדוע יורד גשם?", התשובה, המעידה על חשיבה אגוצנטרית, יכולה להיות: "כי אימא קנתה לי מגפיים!". בגיל זה ילדים חושבים כי העולם נוצר אך ורק כדי לספק את צורכיהם האישיים. (אנחנו, לעומת זאת, רק חולמים על כך, אבל יודעים שזה רק חלום...) מתיאור מצב אחד שהעלית רואים כי יש בה מידה רכושנית וחוסר יכולת לראות שותפות בחברה- וכנראה גם בדברים אחרים. דבר שללא ספק מקשה עד מאוד ביצירת קשר חברי נורמטיבי. יש ליצור בבית סביבה חושבת ונותנת לאחר- בעיקר בדוגמאות אישיות - כיצד מתחלקים בדבר אחד -כיצד משחקים ומפסידים, וגם נהנים. אין ספק שדברי קודמתי הגב' אופק אלה נכונים הם ויש לעבד ולעבוד גם על שיח רגשי תומך ולא מרחם ליצירת ביטחון עצמי בריא. יעקב שוהם פסיכותרפיסט מטפל משפחתי ויועץ חינוכי m.a. 0509214447

הבן שלי בן שש וחצי עלה השנה לכיתה א' מאז הגן אומרים לי שהוא סובל מבעיות רגשיות , היינו אצל פסיכולוג אצל נוירולוג התפתחות הילד וכו... וכולם אומרים שיש לו בעיות רגשיות מה זה אומר ומה צריך לעשות ניסנו טיפול דיאדי ולא עזר היינו ברכיבה טיפולית ולא עזר אני לא יודעת ואף אחד לא נותן לי תשובות מה זה אומר בעיות רגשיות הוא רוב הזמן עם פרצוף כועס יש לו התפרצויות זעם, לא מוכן לשתף פעולה בכיתה אלה אם כן זה שיעור שהוא אוהב כמו ספורט ומוסיקה קשה לו להרדם בלילה, פוחד להיות לבד, לא עצמאי, סגור ולא משתף כמעט ברגשות מה לעשות שאיך לעזור לו? נ.ב עשינו לו בדיקת קשב וריכוז ואין בעיה

לשלול בעיה פסיכיאטרית ולהתעמק בטיפול דיאדי שלא הצליח

לאחר טיפול דיאדי שלא הצליח לטענתך. חשוב לבדוק מדוע ובאיזה נקודות נגעו .מפני שמהות הטיפול הוא תגובותיכם והפידבק שאתם לא\ נותנים להתנגות הילד. חשוב לגשת למטפלים ולשאול מה איבחונם ביחס לרקע הריגשי ואז לגשת לתרפיה כזו או אחרת. כדאי גם לשלול רקע נירולגי ע"י פסיכאטר ולא נירולוג לפי תיאור ההתנהגויות העולות מתיאוריך. בהצלחה. יעקב שוהם פסיכותרפיסט-מטפל משפחתי ויועץ חינוכי- m.a. 0509214447

שלום שמי שי. אני אב לילד בכיתה ב' שמכה בבית הספר כמעט מידי יום. בתחילה חשבנו שביידנו למנוע זאת ובילינו בהדרכת הורים זמן לא מבוטל. ככלל כל פעם שהילד לא מרוצה הוא מרים ידיים. בבית אנו מצליחים לשלוט בזה ע"י בידודו מהסיטואצייה והרחקתו אך במקום שאין אנו נמצאים הרמות ידיים מתרחשות לעיתים תכופות. האם ידוע על טיפול מתאים ?? מה דעתכם על מכון ארז?? תודה.

איבחון עמוק ומדויק לפני טיפול.

יש לאבחן ריגשית .-לבדוק ולהשוות תקופות שונות.-לבדוק אינטרקציה בתוך הבית.-תגובותיכם לחיכוכים בבית -לבדוק תחושת המוגנות שלו-לבדוק קשרים וכישורים חברתיים, אם לקויים אם לאו .-לשלול או לאשש בעיות גופניות בקשת רחבה שאכמ"ל. ורק לאחר מכן למקד טיפול והכוונה או טיפול משפחתי או פרטני. בברכה ובהצלחה יעקב שוהם יועץחינוכי-פסיכותרפיסט.מטפל משפחתי m.a.

שלום אני חוזרת בתשובה מלפני שנתיים, בת 34 רווקה גם בחיי החילוניים הלכתי הרבה פעמים עם בחורים שלא מתאימים לי באופי(אנשים טובים מאד אבל לא לי) גם עכשו בשידוכים הגעתי למצב של "כמעט" חתונה והפלתי את זה כי באמת הוא לא היה בשבילי ואז אני מאד מרוצה שהצלחתי "לברוח" מנישואים לא טובים. כן, הורי גרושים והאחים שלי נשואים אבל עם הרבה בעיות בבתים שלהם מה אני יכולה לעשות כדי לבחור גבר שאכן מתאים לי רב אחד אמר לי לפי הכתב יד שאני פסיבית וצריכה מישהו שיהיה האקטיבי במערכת יחסים אבל אני תמיד בוחרת בחורים שהם גם פסיבים ולא עושים בשבילי מה ש"צריך" ואז אני נפגעת ובורחת, זה דפוס שחוזר על עצמו הרבה שנים כבר. הצילו! אני באמת בחורה טובה ורוצה להתחתן!! פעם אחת בגיל 18 היה מישהו שהתאים לי אבל גם ממנו נפרדתי-שזה היה טעות של העולם החילוני.

בירור ציפיות -חרדות מחיי נישואין

בס"ד. את גדלת באוירת נישואים כושלים וכן סביבת נישואים לא מוצלחת כל אלו מחלישים את האימון בחיי נישואים מוצלחים תומכים ומאושרים. לכן יש צורך בירור עמדתך הכנה ביחס לחיי נישואין.ומדוע ישנה בריחה"ברגע האחרון"ושמחה "שלא נכנסת להתמודדות. האמבווילנטיות ביחס לחיי נישואין מלווה אותך לאורך זמן ללא בירור וטיפול בענין יש חשש שגם אם תינשאי מחשבתך שהנה הגיע הכשלון יאמת חלילה את עצמו. יעקב שוהם מטפל c.b.t תואר שני בטיפול אינטגרטיבי. 0509214447

שלום רב, יש לי ילד בן 3 שנים והוא מאוד אוהב ללבוש שמלות , נעלי עקב של נשים וקשתות ורודות ובכלל כל צבעי הורוד והאדום עושים לו את זה. לגן הוא מתעקש לצאת עם חצאית והוא פוחד מכל דבר קטן. אפילו מבובה מתנפחת. בנוסף לכך, הוא דורש שנקרא לו סופי במקום שמו הטבעי נועם. כל העניין הזה נמשך כשנה. האם יש לי סיבה אמיתית לדאוג שמא זה מאפיין את הזהות המינית שלו מגיל קטן כזה? בתודה מראש , האם המודאגת.

בדיקת חשד ל"הפרעה מגדרית"ודרכי טיפול

בס"ד. התופעה שציינת נמשכת כשנה כדאי לברר בשאלות נופות האם ישנה הפרעה שמכונה "הפרעת זהות מגדרית" אבחנה ע"פ ה-DSM ההפרעה מאובחנת כאשר מתקיימים הקריטריונים הבאים: הזדהות חזקה וממושכת עם המגדר האחר (שלא רק על מנת לזכות ברווח תרבותי כלשהו המשויך לאותו מגדר). אצל ילדים ההפרעה תבוא לידי ביטוי בארבע (או יותר) מהדרכים הבאות: תחושה מוצהרת וחוזרת על עצמה להיות משויך למין האחר, או התעקשות על שייכות זו כקיימת בפועל. אצל בנים העדפה וחיקוי של לבוש נשי, אצל בנות- התעקשות להתלבש בצורה גברית סטריאוטיפית. העדפה חזקה ומתמדת לתפקידי המין האחר במשחקי דמיון, או פנטזיות של להיות בן/בת המין המנוגד. תשוקה חזקה לקחת חלק במשחקים סטריאוטיפים או תחביבים המזוהים עם המין האחר. העדפה חזקה לשותפים למשחק בני/ בנות המין האחר ישנם גם ילדים שמקבלים את המסר שיזכו ליותר קבלה והערכה אם יאמצו לעצמם התנהגויות של בני המין השני (לדוגמה: ילדים דחויים או שעברו התעללות עלולים לפתח אמונה שאילו היו בני המין האחר היו זוכים ליחס טוב יותר). טיפול הפרעת הזהות המגדרית מלווה פעמים רבות במצוקה רבה. לכן, במידה וחשים בצורך בטיפול, הטיפול המומלץ הינו פסיכותרפיה. בפנייה לטיפול חשובה שאלת המוטיבציה לטיפול, וכן השאלה מהי מטרת הטיפול. אם מטרת הטיפול היא שינוי הזהות המינית צפויה התנגדות רבה- אנשים עם הפרעת זהות מגדרית הם בעלי דעות וערכים שעל פי רוב אין בכוונתם לשנות. אם יגיעו לטיפול יהיה זה בד"כ כתוצאה מהדיכאון או החרדה המלווים את ההתמודדות האישית והחברתית שלהם. המטרה בטיפול תהיה לעזור לאדם לחוש בנוח עם הזהות המינית-מגדרית אליה הוא שואף. כשמדובר בילד או מתבגר יש להסביר את המצב בבהירות הן לו והן להוריו, משום המבוכה הרבה הכרוכה בקשים מסוג זה. חשוב להסביר שזהו מצב בו לילד דרושה תמיכה ולא ביקורת, ושהתערבות מוקדמת חשובה לרווחתו, גם אם לא תוביל לשינוי בזהותו המינית יעקב שוהם-פסיכותרפיט. 0509214447