שלום , אני יוצא עם בחורה תקופה ארוכה מאוד , מעל שנה וחצי . שנינו כבני שלושים . אפשר להגיד שאני די מכיר את הבחורה ( עשינו כבר הכרות עם המשפחה ) וכול המידע שצריך יש לי . מבחינת אישיותית מדובר בבחורה טובת לב , תמימה , טהורת לב ,נאמנה , מסורה ,רגישה , חרוצה , ישרה, צנועה . אין לי שום ספק שהיא בחורה טובה ( הייתה לי שנה קשה בגלל מחלת הורים והיא הייתה איתי לאורך הדרך והיא עדין איתי . אני יודע שקשרים נמדדים בשעת צרה וקושי ואני מעריך אותה על זה מאוד ). מבחינת מטרות כיוונים , רמת דתיות , אורך לחיים וכו' אנחנו אותו דבר. למרות ששנה וחצי זה המון זמן אני פשוט לא מצליח לקבל החלטה האם להתחתן . יש כל מיני דברים שמפריעים והם: לפעמים היא מגושמת , אדישה , כבדה, עייפה ,לפעמים לא שמה לב לדברים ( זאת אומרת שיכולים להיות מסביבה התרחשויות ( לדוגמא בבית ספר ) והיא תהיה האחרונה שתשים לב . תמימות / נאיביות . לפעמים מעופפת ,רגעי ניתוק, במהלך שיחה יש לה רגעים שהיא פשוט לא איתי . היא אומרת שהיא מודעת לזה. מבחינת מראה היא בסה"כ בסדר ואני נמשך אליה אבל היא קצת מלאה ויש לה נטייה להשמנה ואני מפחד מהעתיד . בגיל – היא גדולה ממני ב 10 חודשים והיא מעל 30 שזה גם קצת מציק לי. יש לה הרפס ( שאני לא יודע מאיפה קיבלה אותו ) שמתפרץ כל כמה חודשים וזה גם קצת מציק לי. בסה"כ אני כן מרגיש שאנחנו קרובים ושיש לי חיבה אליה, אנחנו לא לגמרי שונים נגיעה , לפעמים יש ליטופים וחיבוקים. כשאנחנו נפגשים אני מרגיש מין תחושה של חמימות כזו בחזה . ולמרות כל זאת אני פשוט לא מצליח לקבל החלטה . כל הזמן עולים לי כל מיני ספקות שזה לא מספיק , שאין מספיק משיכה עזה ,שאין מספיק חיבור עמוק ושזה לא מספיק רגשות . שזה נחמד אבל לא מספיק בשביל חתונה .ואני נכנס לבילבולים. אני מרגיש רע מאוד עם זה ולא ראוי לה ואולי מדובר בדברים לא מהותיים ואבל אני פשוט לא מצליח לקבל החלטה . נא עצתכם.

מה צריך לבדוק בשידוך?

שלום חבר יקר. אני חייב לציין שההתלבטות שלך מובנת, היות ומדובר בהחלטה חיים גורלית. א. בשידוך יש לבדוק ראשית מה אתה יכול לתת לקשר ולא מה לקבל ממנו. כך אתה קונה אחריות אישית על הזוגיות ולא תולה את הזוגיות רק בתכונות האחר. לאחר שתבדוק ותראה שיש לך מה לתת (לכל אדם יש מה לתת), אז תבדוק אם לבת הזוג שמולך ישנו הפוטנציאל להיות שותפה למה שיש לך להעניק. (שים לב שאמרנו פוטנציאל ולא תכונות שהן כבר מקובעות) כאשר אנו הופכים את המחשבה באופן זה, אז אנו פוגשים את העצמי המבקש בתוכנו לפעול, מקבלים אחריות אישית ואז כל מה שנשאר לשאול כמה אתה סומך על עצמך, שתבנה סביבה ראויה לחיי הנישואין. ב. נקודה נוספת : צריך לבדוק את ההחלטות האחרות שלך בחיים, אלו החשובות. האם גם בהן ישנה התלבטות כזו?! אם כן, צריך לבדוק את מקור ההתלבטות. זו יכולה לנבוע למשל מרצון לפרפקציוניזם, או מעצלות ח''ו ועוד.. אם יש לך יכולת סבירה להחליט במקומות אחרים בחייך, אזי יש להתמקד בבדיקת ההחלטה הנוכחית. ג. יש לזכור שנישואין הן בעיקר תנועה ולא רק מצב. מצב הקשר ביניכם הוא תוצאה של תנועה ששני בני הזוג אחראים אליה. על פי מה שאתה מספר, נראה על פניו שישנו פוטנציאל סביר לקשר טוב. יש לזכור שאף לא אחד מאתנו הוא מושלם, ולמה שנבקש זאת מהצד האחר? כפי שאנחנו עובדים על התקדמות ושיפור הישות העצמית שלנו, כך אנו צריכים לעבוד במסגרת הזוגית על קיום ושכלול הישות הזוגית באופן מתמיד. ד. הצגת את הדברים באופן כן ומאוד פתוח. נראה לי שייעוץ מקצועי יכול לשפר את היכולת שלך להתמודד עם ההחלטה. לא רק כדי לקבל החלטה אלא להתמודד איתה כמעצימה. בברכה אדם סיני יועץ זוגי ומנחה קבוצות 0508899888

בוויכוח עם אדם שאינו מאמין נתקלתי בהערה הבאה: "אני מתכחש לקיומו של האל היהודי כמו גם לקיומם של כל האלילים האחרים (איני עושה אפליות) .כך שאני חי יפה מאד בלי צורך ב"השגחה אלוהית". למרות זאת הוא גילה התעניינות בתשובות שלי ויש לי תחושה שאפשר 'לקרב' אותו. האם יש תשובה מוחצת להערה הזו?

הוכחת מציאות הבורא

נראה לי שהדיון נסוב על השאלה "האם קיים בורא" ואם את זאת נוכיח למתקרא "אתאיסט" אז יהי די בכך. הוכחה מוחצת בקשת, עמדתך: תוכיח לי שיש בורא. נגדיר ב' מושגים: הוכחה ובורא. הוכחה: הבאת הספק אל הודאי. בורא: ודאי ראשוני. הסבר: אם אתה מבקש הוכחה לדבר כלשהו, אזי אתה מניח בשאלתך שיש ודאי. שהרי אם אביא את הספק לספק אחר זו לא תהיה הוכחה. אם הבורא הוא הודאי הראשוני הרי שבעצם בקשתך הוכחה אתה מניח שיש בורא. (מ.ש.ל.) כיוון נוסף: אם אנחנו מדברים מהגיון של קודם ונמשך , הרי עצם קבלתנו הגיון זה חייב שיש קודם לנמשך. עתה יש להוכיח שהוא ראשוני ויחיד. אך את זה אפשר להשאיר לדיון נוסף על המונוטיאיזם.

המגזר החרדי אינו סובל מבעיות של התבוללות, נפילה לכתות ומיסיון. מדוע חרדים צריכים ללמוד חוג תאולוגיה, אלו לא בעיות שקשורות אלינו

הסברה יהודית

העולם החרדי והדתי נחשב כמייצג היהדות. בתור שכזה מצופה הוא מאחיו שאינם שומרים תורה ומצוות, אך מחפשים משמעות רוחנית לחיים, לספק את המענה הרוחני אליו שואפת נפשם.. אם התשובות שהם יקבלו לא תהיינה מקצועיות, ענייניות, מעניינות, שעומדות בתחרות עם כל המיסיון והמכונה המשומנת של כתות ודתות אחרות, ינהו הללו לקבל תשובות ומענה רוחני ממקורות אחרים. המצער הוא, שליהדות יש תשובות טובות, אך פחות נגישות לשואלים מאשר בכתות האחרות. בבהגוות גיטא, ובספרי רודולף שטיינר, וגורדייף, ובברית החדשה, ובבודהיזם, ובאימן, והסנטולוגיה, וכדו' , יש מענה, גם אם הוא מזויף, לשאלות רוחניות, נפשיות ואמוניות. האדם היהודי הפשוט לא יודע להתמודד עם שאלות אלו. אנו בעולם החרדי, שנחשבים לנציגי היהדות, צריכים להיות לו הכתובת לעימות שמתחולל בנפשו. אם לא נהיה שם, הוא יפול כפרי בשל לתורות אחרות. יכולת ההבחנה של האם הרגיל, אינה יכולה לברור בין אמת לשקר, בין טוב לרע. היא אינה יכולה לראות את השקר המסתתר בלבוש של אמת. יוסף שידע שבעים לשון, ידע לעלות במעלותיו של פרעה ולהכניעו לאחר כל ידיעת השקר. ההנעה היא בידיעתו את שפת האמת של העברית, שהיא הקשר האמתי לריבונו של עולם. ההשקפה היהודית היא עמוקה, מדויקת, רוחנית ורחבת היקף, הן בנושאיה והן בעומקה הבלתי מתפשר. "עת לעשות לה' הפרו תורתך." מאחל בהזדמנות זאת הצלחה בע"ה לכל הנושאים בעול חשוב זה.