שלום וברכה.
בעלי ואני חזרנו בתשובה לפני כשנה. יותר בעלי מאשר אני. היו לנו חיים יפים ביחד לפני החזרה בתשובה. עבדנו, כמו כל משפחה, קשה כל השבוע, אבל סוף השבוע הוקדש לזוגיות, למשפחה. טיילנו, נהנינו, היינו עם הילדים ואחד עם השני. מאז שחזרנו בתשובה, אני מרגישה בודדה. בעלי מתקדם מהר יותר ממני, ואני שמחה בשבילו כי אני רואה שטוב לו. אבל לפעמים אני לא יכולה שלא לחשוב על כמה טוב היה לנו פעם וכמה לא טוב לי עכשיו. הוא כאילו החליף אותי באמונה שלו, וביחס שלו כלפי הדת. כאילו אין מקום לשנינו. מאחר והוא עובד כל השבוע, את השבת הוא מקדיש ללימוד, הוא בשיעור חצי מהשבת ובחצי השני הוא ישן. כל דקה פנויה, גם באמצע השבוע, למשל אחרי ארוחת הערב, הוא יושב לקרוא וללמוד. אני מבינה שהוא רוצה להתקדם, אולי אפילו מרגיש איזה חסך או צורך להשלים את כל הידע שהוא החסיר. ובכל זאת - האם זה רצון ה'? בשביל זה חזרנו בתשובה - כדי להתרחק אחד מהשני? אני מוכנה ללכת ולצעוד איתו ולהתקדם איתו, אבל לא רוצה לאבד את הזוגיות והמשפחה שלי.
תודה.
חזרה בתשובה יכולה לקלקל שלום בית
כשלא טוב לך, תאמיני ללב שלך. משהו כנראה לא הולך נכון. התקשורת בין בני זוג היא לא משאלה פרטית של אחד מבני הזוג, זהו ציווי של ה' ולכן את יכולה להרגיש לגמרי בנח עם התחושה (אם הבנתי אותך נכון) שמשהו בתהליך החזרה בתשובה כמו שהוא מבוצע היום - מתפספס. אז קודם כל ואחרי הכל - לדבר עם הבעל. לספר לו בלשון עדינה ואישית שקשה לך. שאת מרגישה רחוקה. להמשך עבודה זוגית את מוזמנת להתקשר - 052-6070466 אריאל