שלום וברכה ילדתי לומדת בכיתה ד' בבית ספר דתי. בשנה הקודמת היא חוותה חרם כיתתי שטופל על ידי מנהלת בית הספר, היועצת והמחנכת. כעת אני חוששת שהיא שוב תעבור את זה למרות ההתערבות שנעשתה. מבקשת לדעת מה אני יכולה לעשות כאמא ובכלל כהורים לעזור לה.

חברת הילדים

בס"ד

שלום רב,

כידוע, חברת הילדים הינה לרוב מושפעת ומתנהלת כעין חברת המבוגרים, שגם בה יש אהבות, קינאות חרמות וכל הטוב שבעולם. בכל זאת ישנו הבדל אחד קטן, והוא, שלא תמיד יש לילדים את הכלים הרגשיים לנתח בגמישות הנדרשת מצבים חברתיים ולהגיב בהתאם, בצורה מותאמת. לכן במקרים כמו זה המתואר ע"י אמא דואגת, טמון סיכון אפשרי של הרגש דחיה עם כל המשתמע מכך, וכמובן שאין להקל בדבר. יחד עם זאת המטרה הינה לחזור לשגרת לימודים ובעיקר ללמוד וללמד על החיים את ילדינו.

     לענ"ד, כל מה שנאמר ע"י הרב אוריאל נכון, ורק אוסיף שחרם הוא דבר לא טוב, אמנם הוא מבוסס על לחץ חברתי וחוסר שקיפות והבנה של מצוקת האחר, גם אצל ילדים. לכן אולי יצירת שקיפות באמצעות מפגש מונחה, בכיתה או בבית ספר, בו כל אחד יספר על עצמו, על מה שאוהב, מי האחים שלו, מה עושה כאשר חוזר הביתה, מה הוא אוהב בבית ספר מה היה רוצה להיות כשיהיה גדול וכו'... יקרב את הילדים אחד לשני, יטשטש את הדעות הקדומות ויוסיף אמת שלרוב נעלמת בעת מצבי הדחק הללו. דבר זה ימנע קיטוב וינטרל במידה רבה כל רכילות כי הרי העל יהיה ידוע לכולם: "הילדה לא כפי שחשבנו, הנה גם היא אוהבת לשחק ככה ..וכו'", "מה ? כל בוקר היא עושה את כל הדרך הזה?" וכו'.  מפגשים כאלו, של פעם בשבוע למשל, מעין מפגשי חברים\ות, עם כמה ממתקים ושתיה שכל פעם מביאים הילדים, יוכלו לתרום בע"ה לתופעה כזאת להיעלם כלא היתה.

"כמים לפנים כך לב האדם", כבר מילדותו, והרבה יותר קל להם מאשר למבוגרים.

ישי, מורה לחינוך מיוחד