איריס רובינשטיין | מרכז י.נ.ר ללימודי נישואין ומשפחה
מרכז י.נ.ר

כניסה למשתמשים 03/05/2025 ה' אייר תשפ"ה
איריס רובינשטיין

איריס רובינשטיין

מרגישה שולטת ולא זקוקה

שלום, אני פונה כי אני מרגישה שאני באופן כללי בחיים מאוד זקוקה להיות בשליטה. תמיד חזקה ובוחרת, תמיד פה בשביל בעלי, 'אישה טובה' מעודדת ומחזקת וכו'. זה נראה שזה נוח לי ומשרת משהו ואינני יודעת מה. נראה שזה משרת גם את בעלי, שיותר נזקק,יותר 'עושה לעצמו הנחות'. לפעמים אני מרגישה קצת 'איזה אפס' וכמובן שזה משפיע גם על האינטימיות ומקשה על היכולת שלי להיות חלשה נזקקת ונהנית ממנו. אשמח לכיוון, מה בדכ זה משרת, איך נוכל לצאת מהמעגל הזה, האם אפשר בטיפול אישי? זוגי? טיפ כלשהו? תודה!

השליטה שבשחרור

שלום לך יקרה!

היכולת שלך להתבונן פנימה ולשאול שאלה כזאת זה בהחלט ראוי להערכה.

את מדברת על הצורך שלך בשליטה בחיים ועל התמיכה שאת נותנת לבעלך .

זה כנראה משרת לשניכם משהו בזוגיות .

מעניין לשאול אותך, מה יקרה אם תהיי מול בעלך זאת שצריכה אותו? מה הסיבה שאת לא מאפשרת לעצמך להזדקק לו?

טיפ - שליטה אמיתית זה היכולת שלנו לשחרר ולאפשר לעצמנו להזדקק לאחר. תנסי לתת לעצמך להיות האישה שלו ממקום בטוח ומשוחרר מעניין לראות מה יקרה לבעלך...

בהצלחה.

איריס רובינשטיין - יועצת זוגיות ומשפחה.

הבעל שואל שאלה בנוגע לנישואיו

אנו זוג נשוי 17 שנים, בנישואינו השניים וחיים באושר. בני מהנישואים הראשונים נמנע מלפגוש את אשתי הנוכחית במשך כל השנים והוא האמין שאשתי הנוכחית היא הסיבה שהתגרשתי מאשתי הראשונה (אמא שלו), למרות שלא, כי הנישואים שלנו לא היו מאושרים, אבל הסתרנו את זה ואף אחד לא האמין שאנחנו לא מאושרים. יכול להיות שאשתי הנוכחית הייתה "ההדק", אבל בהחלט לא הייתה הסיבה לגירושין. למרות שבני נמנע מלפגוש את אשתי, היא תמיד באה איתי להרבה מאירועי חייו, כמו סיום הלימודים, חתונת בתי או אירועים משפחתיים אחרים בהם הוא נכח, ותמיד במסעותינו קנתה לו מתנה, כאשר קנינו לילדים האחרים. במהלך השנים נפגשתי לבד עם בני מחוץ לביתנו, כי הוא סירב להגיע לביתנו כשאשתי נכחה. בפגישותינו, ניסיתי לשכנע את בני לפגוש את אשתי, וכך ניסו גם בתי הגדולה, וגם אחי, אך זה היה חסר תועלת. אפילו אמרתי לו שאני לא אבוא לנישואיו בלי אשתי, אבל זה היה חסר תועלת. אחרי ניסיונות רבים, אשתי אמרה שהיא לא תגיע לנישואיו, כי בסופו של דבר היא מרגישה נעלבת מההתנהגות שלו, אבל אז זה לא היה רלוונטי, וקיוויתי שהזמן יפתור את הבעיה. לפני מספר חודשים, בני הגיע לביתי יחד עם אשתו לעתיד והודיע שהם יתחתנו. הפגישה הייתה טובה ושני הצדדים דיברו, וקיוויתי שהכל הגיע לסיומו הטוב. כשאשתי ואני דיברנו על הנישואין העתידיים, היא אמרה לי שהיא לא מתכוונת להגיע לחתונה שלו, כי היא מרגישה שהבן שלי בא כי הוא ידע שלא אבוא לחתונה שלו בלי אשתי. אמרתי שבמקרה זה נצטרך להתגרש, בלי קשר לנישואינו המאושרים ושאנו אוהבים זה את זה, וזאת מכיוון שאיני יכול לשאת את הבושה על מה יחשבו חברינו וקרובינו כאשר יראו אותי מגיע לבד. אני מאוד מכובד בקרב החברים והמשפחה שלנו, ואני אדם גאה מאוד באופי שלי, ואנחנו לא גרים לבד, ולכן הבושה להגיע לבד תגרום לי כאב וסבל רב. מה דעתך וכיצד צריך להגיב?

הכלה והבנה

שלום,

לפי מה שאתה מתאר כאן מסע של שנים שבהם היו אכן נסיונות חיצוניים לחבר בין בנך ובין אשתך אך לא היתה התיחסות עמוקה יותר וקויתה שהדברים יסתדרו לבד עם השנים אך באמת כשלא פותרים את העניין לעומק הקרע רק הולך ומתעצם.

כיום אשתך מרגישה מאוד פגועה ומאוד דחויה אחרי הרבה שנים שבהם היא ניסתה לתת ולהעניק .

אני חושבת שהאיום על גרושין מהמקום שלך וההתמקדות בתחושות שלך רק יחריפו את התחושות הקשות שאשתך כבר ממילא חווה.

אני ממליצה שתבוא לאשתך בצורה נעימה יותר, מכילה יותר ותגיד לה שאתה מאוד מבין אותה ואת מה שהיא מרגישה ושהתגובה שלה מאוד טבעית. אך בכל זאת אתה מאוד תשמח שהיא תגיע לחתונה כי זה חשוב לך וכו'...

בעזרת השם מילים רכות יעזרו והשם יצליח דרכם בכל אשר תפנו ותעשו.

איריס רובינשטיין.

יועצת זוגית ומטפלת רגשית. 

מרכז ינר

סניף ירושלים: בית הדפוס 30
טלפון: 02-6321600
סניף מרכז: ברוך הירש 14
טלפון: 03-7160130