יוסף אפשטיין | מרכז י.נ.ר ללימודי נישואין ומשפחה
מרכז י.נ.ר

כניסה למשתמשים 04/02/2023 י"ג שבט תשפ"ג
יוסף אפשטיין

יוסף אפשטיין

חנוקה

בס"ד שלום וברכה, אספר מעט על הרקע .. אנחנו זוג בני 34 חוזרים בתשובה,נשואים 5.5 שנים ללא ילדים (בטיפולי פוריות), מיום הנישואים אנחנו בעצם על תקן הישרדותי בכל המישורים, פיטורים של בעלי ממקום עבודתו ,שנתיים הוא היה בדיכאון ולא עבד ובעקבות כך נכנסו לחובות קשים שאנחנו משלמים עליהם לעוד 6 שנים קדימה ,ניתוח קשה שאני עברתי, קושי להיכנס להריון, עברתי 2 הפלות , ב"ה בעלי היום עובד אך קשה לו לקום בבוקר והוא כבר קיבל אזהרה וזה גורם תחושה של חרדה וחשש שלא ניקרוס שוב ,כשאני מעלה בפניו את הדברים הוא מרגיש שאני מנסה לחנך אותו ,ניסינו טיפול בעבר הן כיחידים והן כזוג ,היום אנחנו במשבר מול המשפחה שלו או יותר נכון הוא מול אמו וזה משפיע על מצב הרוח שלו ועל הנישואים שלנו, חווית הנישואים שלי היא סבל וכאב . מביחנה רוחנית, הוא נראה אדם דתי אך מתקשה להניח תפילין לא הולך לבית הכנסת וכל השבת ישן,אני מרגישה שאני כל הזמן צריכה לשרוד מצבים ולא באמת חיה ונהנת מהחיים, כשאני מציעה לבעלי לפעמים לבלות לצאת למסעדה או לסוף שבוע בכדי להתאוורר לצבור כוחות ,הוא טוען שזה לא ממלא אותו , הוא רוצה כל הזמן להישאר בבית. החיים הם סביב העבודה ,הבית והקשיים . אני מרגישה חנוקה ,אני אוהבת את בעלי מאוד, הוא מאוד מדוכדך ועצוב ,אני תמיד מנסה להרים אותו משם ולעודד אותו ולהכניס אופטימיות לחיים, אך לצערי בתקופה האחרונה במיוחד לאחר ההפלה שהייתה נשאבתי למירמור ולעצבות . איך עלי לגשת לכל העניין ? אודה לעזרתכם

לתת אהבה

שלום וברכה 

לפי מה שאת מתארת גם את וגם בעלך אנשים טובים מאד שרוצים להתקדם ולעשות טוב .

חובות ועוני מביאים את האדם למצב נפשי קשה מאד .

התחושה של אדם שרוצה לפרנס את משפחתו ולא מצליח היא תחושה קשה מאד שבהחלט יכולה להביא למצב כמו שאת מתארת של שינה כל השבת וקושי גדול בקיום מצוות .

עליך לדעת שהקושי הזה בקיום מצוות לא נובע מרמת דתיות נמוכה, להיפך, בעלך בתוכו נשאר עם רמת דתיות גבוהה ממש כמו קודם ומכיון שהוא אדם מוסרי ואכפת לו שהוא לא מצליח לפרנס את המשפחה הוא נמצא במצב נפשי קשה כפי שאת מתארת שגורם בצדק לקושי גדול בקיום מצוות .

יש בכוחך לשנות את המצב שלו ושלך על ידי נתינת המון אהבה לבעלך, אהבה ללא תנאי, אהבה אליו כפי שהוא עכשיו ,

לתת המון מילות עידוד ותמיכה שוב ושוב .

ולהמנע מביקורת כלפיו .

הנתינה הזו שוב ושוב בסבלנות , תוציא אותו לבסוף מהמקום שבו הוא נמצא ולאט לאט הוא יכנס למעגל חיים בריא .

הנתינה הזו תעזור גם לך לצאת מעצבות כי כשאדם נותן לאחר הוא עצמו המרוויח הגדול ביותר .

ממליץ לך להסתכל בפרוש רש"י שמות לח' ח' ולפעול לפי העיקרון שכתוב שם .

מאחל לכם המון הצלחה , ושמתוך החושך תצאו לאור גדול .

יוסף אפשטיין 0527193307

פערים

שלום וברכה אני נשואה עם ילדים כבר 16 שנה לבעל אברך ת"ח אמיתי ורציני מאוד, במשך השנים אני מעט פחות חזקה כבעבר ( מב' רוחנית -לא מעשית )וגם נהייתי יותר פתוחה ומודרנית וגם אני מרגישה יותר צורך להנות מהחיים כלומר לקבל ריגושים בעיקר משום שעברתי כמה שנים קשות מאוד ( מבחינה בריאותית ) ופעמים רבות יוצאות לי העיניים כשאני נתקלת בזוגות רומנטיים שנהנים גם מהנאות בחיי עוה"ז... לעומתי הוא התרצן עוד יותר ובאמת לא מעניין אותו שטויות וריגושים ואקשן אלא רק לימוד ומה שהוא יקבל בעוה"ב... הפערים בינינו גדלים ככל שעובר הזמן הוא לא מבין מה אני רוצה ממנו בפרט שהמצב הכלכלי בשפל ואני הופכת לירודה עוד יותר ומה שברור זה שאם כיום הייתי צריכה לבחור בן זוג לא הייתי בוחרת סגנון שכזה, זה כבד לי מידי ויבש לי נורא, האם יש פתרון למצב שכזה?

לעלות קומה

שלום וברכה. 

חיי הנישואין אינם הליכה במישור לאורך החיים עד מאה ועשרים .

חיי הנישואין דומים יותר למגורים בבנין קומות שבזמן מסוים עולים לקומה הבאה שמכילה יותר קשר יותר עומק ויותר אהבה .

באופן טבעי הנישואין מגיעים בצומת מסוים בחיים לפרשת דרכים שבה אנחנו צריכים לעלות קומה, לחזק את הקשר ולמצוא עומק נוסף בחיי הנישואין .

לעיתים הצומת הזו מפחידה נראה שאין לאן להמשיך , אבל האמת היא שאם נשקיע, נחשוב איך להתקדם, טמונים לנו בהמשך דברים מדהימים, עומק ואהבה שמעולם לא הכרנו .

יש לציין שפתיחות רומנטיקה והנאה מהחיים אין בהם שום סתירה לעולם הבא ולרוחניות . להיפך.

חז"ל אומרים עתיד אדם ליתן את הדין על מה שראו עיניו ולא נהנה .

אדם חייב להיות בחיים שמח , רגוע , ועליו להינות מהעולם די הצורך כדי להשיג את שמחה והרוגע שהוא נזקק להם .

אין אדם דומה לחבירו ואין אשה דומה לרעותה .

לכל אחד יש את המינון שהוא צריך כדי להיות רגוע ושמח בחיים 

ישנם כאלו שזקוקים להרבה וישנם כאלו שזקוקים למעט .

במקרים רבים ,במיוחד עקב משבר או עומס של הנפש גם אדם שהסתפק במועט צריך לשנות גישה ולהינות יותר' להיות פתוח ורומנטי יותר .

אין בזה סתירה לרוחניות , להיפך זה עצמו הרוחניות .

אדם שהיה צריך לקחת ולא לקח יתן את הדין על כך .

דבר נוסף .

באופן טבעי גבר רוצה ומשתוקק לספק את הצרכים של אשתו .

אם הגישה תהיה - אני רוצה להיות יותר פתוחה אני רוצה להיות יותר מודרנית הוא יבהל,  הוא פשוט לא יבין מה עובר על אשתו מה קרה לה פתאום .

אבל אם הגישה תהיה שהצורך להינות, הצורך ברומנטיקה ובפתיחות, מגיע מהצורך הפנימי של אשתו להיות רגועה ושמחה יותר מגיע מהצורך של אשתו להבריא את הנפש שלה הוא ירוץ לעשות כך . 

זה מצריך הרבה השקעה בשיחה משותפת ובעיקר שיחה כנה - להביע את מה שאני מרגיש \ה

בפרוש, זה יכול לקחת זמן, ובפרט במקרים של שינוי גישה בחיים. אבל עם סבלנות ושיחה כנה זה יכול להגיע הרבה יותר מהר ממה שחשבנו .

בהצלחה .

יוסף אפשטיין 0527193307

 

כיבוד אב ואם

היי. אני בן 27 מתגורר אצל ההורים יש לי בעיה עם אבא שלי. אני מכיר המון תודה לאבא שלי אבל יש ביננו קשיים הוא רואה את העולם אחרת. ההורים שלי עלו ממדינת עולם שלישי לפני 26 שנה ומאז מה שהמדינה הכתיבה להם הם פועלים על פיה. אני כאחד שגדל פה יודע לקרוא את הסביבה יותר טוב מההורים שלי. אבא שלי תמיד רצה שאלמד יהיו לו ציפיות ממני שאצא רופא עורך דין או כל מקצוע בסגנון הזה. ניסיתי ללכת ללמוד ולא אהבתי אני יזם מהטבע שלי אוהב לעבוד לבד. יש לי תכונות של לוחמנות תעוזה אני בן אדם ישר ומכבד את האחרים. אני מרגיש שאבא שלי תמיד מזלזל בי בוחן אותי בודק אותי אני מרגיש שהוא מקצץ לי את הכנפיים. אני לא רוצה לעזוב את הבית כי זה יעשה צער לאמא שלי ואני מאמין שגם לאבא שלי. אבל אני לא יכול יותר לחיות עם הזלול הזה. אחרים מתפעלים ממה שעשיתי עד היום ומה שעברתי אבל לא אבא שלי ואמא שלי. אמא שלי יותר טובה אלי אבל אבא שלי תמיד יש לו מבט אלי של אכזבה וזה אוכל אותי. עצם זה שאני רווק גם מעצבן אותו אבל אני לא מוכן להתחתן עם כל אחת ואני עדיין ממתין לזיווג שמתאים לי. אבל אבא שלי לא רואה את זה ככה הוא חושב שהידרדרתי כי אני עוד מהבית אין לו הערכה כלפי עד היום התעלמתי אבל זה גומר אותי ומציק לי מצד אחד אני רוצה להמשיך לכבד אותו ומצד שני הוא לא נותן לי פתח הוא ממשאיר אותי עם צער בלב. וניסתי לדבר איתו אבל זה לא צלח. מה אני אמור לעשות ?

בטחון עצמי

שלום לך אח יקר 

משאלתך נראה שאתה מתמודד וההתמודדות לא פשוטה בכלל .

אנסה כאן לתת לך כלים להתמודד בצורה נכונה ולראות את המצב שאתה נמצא בו בצורה אחרת .

 

באופן טבעי תמיד למבוגר בעל הנסיון גם בסיטואציה שאתה מתאר יהיה מבט בוגר יותר על החיים ויהיה לו תובנות וכלים יותר מהאדם הצעיר .

אביך צודק לגמרי מנקודת המבט שלו .

דבר נוסף, ילד יקר וחשוב לאבא עוד יותר מעצמו , ולכן אביך כל כך אכפת לו ממך ומכל מיני דברים שהוא חושב שאתה צריך לשנות .

אתה צריך להודות כל יום שיש לך אבא שכל כך אכפת לו ממך .

גם ההבדל בין אביך לאמך הוא הבדל טבעי לחלוטין . בעוד האמא תפקידה לקבל את הילד כפי שהוא האבא תפקידו לחנך את הילד ולכן המצב שאתה מתאר בהבדל של היחס אליך בין אביך לאמך הוא מצב תקין ובריא לחלוטין .

מי שצריך כאן להשתנות זה אתה ולא אביך .

ולמה אני מתכוין ?

אתה חייב לבנות את הבטחון והערך העצמי שלך .

בטחון עצמי וערך עצמי - אין פרוש הדבר אדם חזק כלפי חוץ שיכול לפעול בנוקשות ובכריזמה .

בטחון וערך עצמי הינם הרגשה פנימית שאני בסדר איך שאני עם מה שלא יהיה ויש לי הרגשה של בטחון ביכולות שלי לפעול.

אדם שאין לו בטחון עצמי וערך עצמי יש לו בעיה קשה לקבל ביקורת 

משני סיבות 

א. כל ביקורת מורידה לו את הערך העצמי . עצם הביקורת מה שלא תהיה נותנת לו הרגשה - אני לא כלום - אני לא שווה .

ב. אדם עם ביטחון עצמי ששומע ביקורת יש לו מסננים - יש לו את היכולת לחשוב האם הביקורת הזו נכונה או לא נכונה 

וכן גם במקרה שהביקורת נכונה איך אני יכול להתאים אותה למצב האישי והנתונים שלי .

 

לאדם ללא בטחון עצמי אין את המסננים האלו , הוא מקבל כל ביקורת כפקודה שאין הוא יכול לעמוד כנגדה . 

 

מהסיבה הזו אדם שאין לו בטחון וערך עצמי כשהוא מקבל ביקורת הוא מרגיש מותקף הוא מרגיש שמזלזלים בו והתגובה בהתאם , בעוד במציאות אף אחד לא זלזל בו ואף אחד לא תקף אותו .

 

המלצתי לך ללכת לאימון רגשי לבנות אצלך את הביטחון העצמי והערך העצמי .

בסופו של התהליך זה יהיה מדהים גם בשבילך וגם בשביל אביך . וגם יועיל לך מאד לזוגיות בעתיד.

אני מאחל לך המון הצלחה ושהקשר בינך לבין אביך יהיה קשר חם ואוהב .

 

יוסף אפשטיין 

0527193307

כיבוד אב ואם

היי. אני בן 27 מתגורר אצל ההורים יש לי בעיה עם אבא שלי. אני מכיר המון תודה לאבא שלי אבל יש ביננו קשיים הוא רואה את העולם אחרת. ההורים שלי עלו ממדינת עולם שלישי לפני 26 שנה ומאז מה שהמדינה הכתיבה להם הם פועלים על פיה. אני כאחד שגדל פה יודע לקרוא את הסביבה יותר טוב מההורים שלי. אבא שלי תמיד רצה שאלמד יהיו לו ציפיות ממני שאצא רופא עורך דין או כל מקצוע בסגנון הזה. ניסיתי ללכת ללמוד ולא אהבתי אני יזם מהטבע שלי אוהב לעבוד לבד. יש לי תכונות של לוחמנות תעוזה אני בן אדם ישר ומכבד את האחרים. אני מרגיש שאבא שלי תמיד מזלזל בי בוחן אותי בודק אותי אני מרגיש שהוא מקצץ לי את הכנפיים. אני לא רוצה לעזוב את הבית כי זה יעשה צער לאמא שלי ואני מאמין שגם לאבא שלי. אבל אני לא יכול יותר לחיות עם הזלול הזה. אחרים מתפעלים ממה שעשיתי עד היום ומה שעברתי אבל לא אבא שלי ואמא שלי. אמא שלי יותר טובה אלי אבל אבא שלי תמיד יש לו מבט אלי של אכזבה וזה אוכל אותי. עצם זה שאני רווק גם מעצבן אותו אבל אני לא מוכן להתחתן עם כל אחת ואני עדיין ממתין לזיווג שמתאים לי. אבל אבא שלי לא רואה את זה ככה הוא חושב שהידרדרתי כי אני עוד מהבית אין לו הערכה כלפי עד היום התעלמתי אבל זה גומר אותי ומציק לי מצד אחד אני רוצה להמשיך לכבד אותו ומצד שני הוא לא נותן לי פתח הוא ממשאיר אותי עם צער בלב. וניסתי לדבר איתו אבל זה לא צלח. מה אני אמור לעשות ?

בטחון עצמי

שלום לך אח יקר 

משאלתך נראה שאתה מתמודד וההתמודדות לא פשוטה בכלל .

אנסה כאן לתת לך כלים להתמודד בצורה נכונה ולראות את המצב שאתה נמצא בו בצורה אחרת .

 

באופן טבעי תמיד למבוגר בעל הנסיון גם בסיטואציה שאתה מתאר יהיה מבט בוגר יותר על החיים ויהיה לו תובנות וכלים יותר מהאדם הצעיר .

אביך צודק לגמרי מנקודת המבט שלו .

דבר נוסף, ילד יקר וחשוב לאבא עוד יותר מעצמו , ולכן אביך כל כך אכפת לו ממך ומכל מיני דברים שהוא חושב שאתה צריך לשנות .

אתה צריך להודות כל יום שיש לך אבא שכל כך אכפת לו ממך .

גם ההבדל בין אביך לאמך הוא הבדל טבעי לחלוטין . בעוד האמא תפקידה לקבל את הילד כפי שהוא האבא תפקידו לחנך את הילד ולכן המצב שאתה מתאר בהבדל של היחס אליך בין אביך לאמך הוא מצב תקין ובריא לחלוטין .

מי שצריך כאן להשתנות זה אתה ולא אביך .

ולמה אני מתכוין ?

אתה חייב לבנות את הבטחון והערך העצמי שלך .

בטחון עצמי וערך עצמי - אין פרוש הדבר אדם חזק כלפי חוץ שיכול לפעול בנוקשות ובכריזמה .

בטחון וערך עצמי הינם הרגשה פנימית שאני בסדר איך שאני עם מה שלא יהיה ויש לי הרגשה של בטחון ביכולות שלי לפעול.

אדם שאין לו בטחון עצמי וערך עצמי יש לו בעיה קשה לקבל ביקורת 

משני סיבות 

א. כל ביקורת מורידה לו את הערך העצמי . עצם הביקורת מה שלא תהיה נותנת לו הרגשה - אני לא כלום - אני לא שווה .

ב. אדם עם ביטחון עצמי ששומע ביקורת יש לו מסננים - יש לו את היכולת לחשוב האם הביקורת הזו נכונה או לא נכונה 

וכן גם במקרה שהביקורת נכונה איך אני יכול להתאים אותה למצב האישי והנתונים שלי .

 

לאדם ללא בטחון עצמי אין את המסננים האלו , הוא מקבל כל ביקורת כפקודה שאין הוא יכול לעמוד כנגדה . 

 

מהסיבה הזו אדם שאין לו בטחון וערך עצמי כשהוא מקבל ביקורת הוא מרגיש מותקף הוא מרגיש שמזלזלים בו והתגובה בהתאם , בעוד במציאות אף אחד לא זלזל בו ואף אחד לא תקף אותו .

 

המלצתי לך ללכת לאימון רגשי לבנות אצלך את הביטחון העצמי והערך העצמי .

בסופו של התהליך זה יהיה מדהים גם בשבילך וגם בשביל אביך . וגם יועיל לך מאד לזוגיות בעתיד.

אני מאחל לך המון הצלחה ושהקשר בינך לבין אביך יהיה קשר חם ואוהב .

 

יוסף אפשטיין 

0527193307

שאלה זוגית

בס"ד שלום וברכה אנו בני זוג חרדים הנשואים כ17 שנים, החלטנו לפנות אליכם באופן משותף בעקבות מצב שהגענו אליו שבו כל אחד מאתנו דורש מהשני לפנות לטיפול. אך תחילה העובדות. האישה מניקה את הילד כמעט שנה ללא דימומים כלל, היינו עושים את ה'מצוה' במשך כל התקופה פעם או פעמיים בשבוע, באמצע חודש אלול קיבלה האישה מחזור, אך כיוון שרצינו למנוע הריון ולא הי' בינתיים פתרון רפואי, דחינו את הטבילה עד למוצאי החג הראשון כאשר המחזור הבא אמור להגיע לקראת סוף החג. אך הבעי' שעלתה על הפרק היא שהבת הגדולה נוהגת לישון בסוכות על מיטת הבעל בחדר השינה, וזה יצר מצב שכל הטבילה הייתה מוטלת בספק, בסופו של דבר האישה טבלה במוצאי החג הראשון (לטענת האישה בעקבות לחץ מצד הבעל), כאשר הבעל מעיר את הבת לפנות בוקר ומבקש לעבור חדר בתואנה שהוא צריך לחפש משהו מתחת למיטה, האישה מבקשת למהר עקב חששה שהבת תגלה שהאבא נעול בחדר השינה, ביום שלישי של חול המועד הבעל שואל אם יש איזה פתרון בקשר לבת, האישה רוגזת וטוענת שאין פתרון ומביאה הוכחות משכנות ומכרות שאמרו שבסוכות אין מגע כלל בין בני הזוג, כמו"כ היא טוענת שהסיטואציה במוצאי החג הלחיצה אותה מאוד, למחרת הבעל מנסה להציע פתרונות כמו לדו' להוציא את כל הילדים לשמחת בית השואבה ולחזור הביתה בלעדיהם, ולחזור להביאם, למעשה כלום לא קורה, לפנות בוקר עולה הבעל על רעיון ומוציא את המזרן שלו לסוכה בטענה שהוא מעדיף את המזרן העבה והנוח בסוכה, תוך שהוא נותן לבת את האפשרות להעביר את מזרונה למיטת האב, ב"ה התרגיל הצליח והיא נשארה בחדר הילדים. בשמחת תורה הייתה בעי' הלכתית של זמן העונה, במוצאי החג המחזור עדיין לא הגיע, בשעה אחת האישה יוצאת להקפות שניות, הבעל הולך לישון כשהוא מצפה שהאישה תבין שסו"ס עברו הבעיות ויש צורך לנצל את הלילה לפני שהמחזור מגיע, לפנות בוקר האישה חוזרת, לטענתה כלל לא ידעה שהיא מותרת באותו לילה, (הבעל טוען שאם באמת הייתה מעוניינת כבר הייתה מבררת מתי היא מותרת) הבעל מתעורר ושואל נו... האישה אומרת 'השעה מאוחרת' 'לא בא לי' הבעל מתפרץ וטוען שמשהוא לא בסדר אצלה והיא צריכה רופא. האישה: האובססי'ה שלו גרמה לי דחי' מכל העניין, דורשת בתוקף שילמד את העניין , ואיך לנהוג עם אישה בתחום זה באופן כללי, יש לו בעיה מאד בסיסית בהבנת העניין, וגם בתקופות טובות, הוא אינו מתמקד בהנאה אלא למה אתמול לא קיימנו ובלחץ נוראי שמחר הרי נאסרת וצריך להספיק כמה שיותר פעמים מתוך לחץ נוראי , הוא סובר שעליה לקיים את המצווה על פי רצונו לא פחות מפעמיים בשבוע ואם לא נוח לה עליה לסבול בשקט, או לטפל בעצמה, הבעל: אני בן אדם בריא ונורמטיבי לא רוצה שהיא תעשה לי טובה, אני רוצה שתרצה מעצמה, שתלך לטיפול וכו' וכו' , האישה: הבעל מאד לוחץ בעניין, ואינו מבין שיש לאישה הזכות לפעמים גם להתנגד ושהמצווה אמורה להיעשות בנחת ולא בכפייה, הוא סובר שהיא מחויבת לי לפחות פעמיים בשבוע, וגם אם אין לה חשק הרי שעליה לעשות מאמץ ואם אינה רוצה מיוזמתה את התדירות שאני מעונין כנראה שעליה לקחת כדורים , איני מעוניינת בכלל בקשר של מגע עד שלא יוברר העניין, כמו כן טוענת האישה שהבעל עסוק עד למאוד בנושא זה וכל מחשבותיו ומרצו משקיע רק בזה, ואינו משקיע בכלל בתחומי זוגיות אחרים , הבעל: מעולם לא הלכתי בדרך של כפי' (כנראה שהיו מקרים בעבר הרחוק שביטאתי את הקושי שלי והיא מפרשת את זה ככפיה), בכל אופן אני מצהיר כרגע שאין לי שום עניין בכפיה, אדרבה אני לא מסתפק בהסכמה שלה לרצות אותי אלא מעוניין דווקא שהיא תהי' מעוניינת בעצמה. השאלה נשאלת במשותף ומבקשים את עזרתכם תודה רבה מראש

בדרך לפיתרון

שלום זוג יקר.

מעריך את היכולת שלכם לפנות ולנסות לפתור על הבעיה איתה אתם מתמודדים.

יגעת ומצאת תאמין . זיהוי הבעיה וחיפוש הדרך לפיתרון זהו כברת דרך משמעותית בפתרון הבעיה .

ולעצם העניין אכתוב כמה שניתן במסגרת זו .

היחס לעניין זה בין בני הזוג כמצווה בלבד הוא בעייתי.

ודאי מצד האשה שאין לה מצווה במעשה זה .

נכון שיש מחויבות הדדית מצד קשר הנישואין אבל לאשה אין שום מצווה במעשה זה ,

כל העניין  הוא מחויבות של הבעל לספק לאשה את צרכיה והנאותיה .

התורה כותבת " ואל אישך תשוקתך " , באופן טבעי כשהענין נעשה כפי שצריך האשה משתוקקת וזקוקה לזה.

אם זה לא כך זה אומר שיש כאן בעיה וצריך להתייחס אליה.

בדרך כלל וברוב הפעמים הבעיה היא אצל הבעל ( זהו מחוייבות גמורה של הבעל לדאוג לאשתו בעניין זה ולא להיפך )

חז"ל אומרים שאם לא ניתנה תורה היינו למדים דרך ארץ מתרנגול שמפייס קודם .

אם עניין הפיוס לא נעשה כמו שצריך האשה מואסת בדבר . ואז הוא נעשה לסבל עצום גם של הבעל וגם של האשה .

כמה חבל שהדבר הכי יפה ומהנה בקשר הזוגי נהפך לסבל .

נקודה נוספת . 

מהשאלה נראה שיש כאן הבנה לא נכונה של ההלכות בנושא זה , במקרה כפי שתואר בשמחת תורה לא רק שאין איסור אלא אפילו מומלץ. ויתכן שיש חובה !

הבנה לא נכונה של היחס היהודי וההלכתי לנושא זה יכולה להשליך גם על מקומות אחרים וליצור בעיות.

המלצתי דבר ראשון , לנסות לפתור לבד על ידי שיחה משותפת וכנה , מה הצרכים של כל אחד ואיך אפשר להתקדם .

מומלץ מאד שהבעל יקבל הדרכה , מה זה אשה , מה זה פיוס , והדרכה כללית גם מבחינה מעשית וגם מבחינה רעיונית שנראה שחסרה כאן .

אם זה לא מצליח כדאי מאד לפנות לטיפול זוגי.

חבל לסבול , אפשר להפוך את החיים מגיהנום לגן עדן .

כדאי גם לזכור ששינוי יכול לקחת זמן וצריך סבלנות , אבל ברגע שעולים על הדרך הנכונה זה יכול לקרות מהר מאד.

מאחל המון הצלחה .

אשמח לעזור בטלפון 0527193307

הרב יוסף אפשטיין

מטפל בהתמקדות ( פוקוסינג ) ויועץ בחיי אישות .

להרשמה ופרטים נוספים

מרכז ינר

סניף ירושלים: בית הדפוס 30
טלפון: 02-6321600
סניף מרכז: ברוך הירש 14
טלפון: 03-7160130