מרכז י.נ.ר

כניסה למשתמשים 31/05/2020 ח' סיון תש"פ
אלה אופק

אלה אופק

קורות חיים בקצרה

קבלת קהל

איך ליצור שיחה?

שלום! אני נשואה כשנתיים ויש לי בת מתוקה ברוך ה'. בעלי חם,אוהב, מסור ואכפתי . אבל יש פער גדול ביננו אני אישה שאוהבת לחשוב , להרגיש, לשתף ברגשותי, לדבר על רגשות ולהתעמק בהם. לשוחח על נושאים 'ברומו של עולם' להתעמק בנושאים רוחניים וכדו'. תכונות אלו הן דומיננטיות מאוד באופיי ואני שואבת מהם כח ועושה לי טוב לדבר, לשתף וכו' בעלי שונה ממני הוא אדם זורם, חלק הומוריסט ולא אוהב להתעמק בדברים ולא "לחפור על כל דבר" כדבריו. אני מרגישה ריקנות בזוגיות היא נראית לי שטחית והקשר לא איכותי. קשה לי שחלק שהוא כה מרכזי באישיותי לא בא לידי ביטוי וזה מאוד מתסכל אותי מה אפשר לעשות חשוב לציין שנסיונותי להביא אותו לידי שיחה' עמוקה' יותר נגמרת לרוב בכעס רב ותיסכול מצידי וחוסר הבנה מצידו

נהניתי לקרוא את שאלתך. אופן הצגת שאלתך תואמת את תוכנה. אכן את יודעת להציג ולהבהיר את תחושותיך כמו את דרך חשיבתך. דרך אופיינית לאישה מעגלית. לעומתך בעלך הפועל אופיינית לגבר קוי, וישר . אחת ממטרות הנישואין ובכלל למצוא את האיזון ההרמוניה מחיבור זה. אמנם הצרכים שונים ולעיתים מנוגדים על מנת למצוא את השלם ,הביחד. זאת אומנות הזוגיות וניתן ללמוד וליישם אותה בחיי הזוג. אני מסכימה עם עמיתי ,שניתן להרחיב את עולמך הן הרגשי והמנטאלי במסגרת לימודית שתתאים לך . בורכת בתכונות נפלאות וגם בבעל טוב מבין ואוהב. נצלי את מה שקיבלת וצקי לתוכו תוכן שיעשיר את חייכם. נדרש מכם מבט שונה איש על רעהו. ניתן לעשות זאת ע"י קריאת ספרות מתאימה או ייעוץ. תשמחי שיש לך עניין וסקרנות לדעת ותוציאי זאת לפועל. תיהנו מהמסע בהצלחה אופק אלה

בעיות וקשיים רבים בחיי הנישואין

שלום לכם, אני פונה לבקשת ייעוץ עקב המצב החמור. אנו בגילאי 28 נשואים שנה וחצי, יחד בזוגיות מעל 4 שנים ואנו מאוד אוהבים אחד את השני. על אף כי בהתחלה אני זו שאהבתי יותר ודחפתי יותר לקראת מיסוד הקשר. עוד בטרם נישואינו היו בעיות רבות שרק הקשו על בניית קשר בריא, חזק ויציב מהשורש. בראש וראשונה משפחתו של בעלי בעיקר אמו קשורים אליו באופן ממש חריג לא רק לטעמי-הם די בעלי השפעה ויכולת תמרון ואני מניחה שאם הוא לא היה קשור אליהם גם אזי הדבר לא היה קורה. עברנו המון ריבים אודות לנסיונם לפגוע בנו כזוג, להפריד בינינו-גם אחרי החתונה-אמרו זאת בישירין בפני, וזאת עקב התערבות יתר מצדם,נסיון שליטה בבעלי וקושי לקבל את עובדת היותו עצמאי נשוי ובעל יכולת שיפוטית וקבלת החלטות נכונה. ניסיתי רבות להתקרב אליהם ותמיד קיבלתי דחייה או עלבונות והשפלה שהורידו את הבטחון העצמי שלי ובטחוני בקשר. הקשר עבר תלתלות רבות, חסר יציבות, בעלי אמנם עבר שינוים רבים-התבגר למד יותר לעמוד על שלו, אך עדיין התחושה היא שיש להם השפעה רבה והוא מכחיש כרגע העניין ולטענתו כבר לא מתערבים יותר. למדתי לקבל את המצב כמו שהוא ולא לצפות מהם לכלום כל עוד יש לי שקט נפשי ושלום בית אך לא כך הדבר. הבעיה הביאה להרס כיוון שכמה מקרים שונים שבו העליבו אותי והשפילו בנוכחותו ציפיתי ממנו ש יגן על כבודי ויגבה אותי אך הוא שתק. כמובן שהיתה פעם אחת שניתק איתם קשר חודשיים בערך אך הדבר לא עזר. עקב כך חשתי מתוסכלת חסרת בטחון והאמון בו פחת וחשתי שהוא לא מספיק גבר כדי לעמוד מולם ולהגן עלי, ולצערי אף אמרתי לו זאת והדבר פגע בו. חשוב להסביר שאני תמיד מפרגנת לו בשאר הדברים, מחמיאה ותומכת אך בנושא הזה זה רגיש ביותר וקשה לי מאוד. בנוסף לכך, כשאנחנו רבים אני שומרת על פי ולא מעליבה אך הוא יורד לרמות שפלות, מקלל אומר ביטוים כמו-אני לא אוהב אותך יותר, את לא אשתי והמשפחה שלי צדקו ואיזה טיפש היתי שהתחתנתי איתך וכו'..לפעמים ההרגשה היא שהדברים לא נאמרים מכעס ועדיין קשה לי להמשיך הלאה ולשכוח ולסלוח. בנוסף לכך עוד משהו שערער מלכתחילה את הבסיס היה שהתחלנו קצת לא טוב מבחינת אמון כי הוא שיקר לי בכל מיני דברים לא ממשעותים מבחינתו-כמו שיחות טלפון עם האקסית וגם בתקופת הנישואין שקרים כאלו "שטותים" כמו שהתכתב עם מישהי באינטרנט בלא ידיעתי וגיליתי זאת במקרה ושיקר על כך ואז הודה בלית ברירה ואני שיקרתי לו על העבר שלי-גברים שיצאתי איתם, מחשש שהדבר יפגע בו ויפגע באגו שלו. ניסיתי להסתיר והוא התעקש לדעת ואז שיקרתי והרגשתי לא שלמה עם עצמי וזה רק הסלים. ואז גילה כעת שנפגשתי עם האקס כשנפרדנו בשנת 2007 שנתיים לפני החתונה..ומעליב אותי על כך ומגנה אותי בשמות גנאי..כמובן שהתנצלתי ובתקופת נישואינו אינני משקרת או פוגעת-לא בכוונה בכל אופן-אך הכאב אצלו הצטבר והוא שומר לי על כך טינה ומטיח לי האשמות וביקורות כל הזמן. כמובן שגם אני שגיתי בדברים אלו ואחרים כמו למשל בקנאות שלי בגלל המצב מהעבר וזה מונע ממנו להיות חופשי, למרות שאני בטוחה במליון אחוז שהוא לא יבגוד בי כי הוא נאמן וגם טענתו היא שאני מנסה לשלוט בו ואין כך רצוני כלל, אבל מפריע לי לפעמים שהוא אינו מבין וחש את מצוקתי כמו בריב קבוע בנושאי חגים שאינו מוכן להיות חגים אצלי לא באופן שווה בשווה-אולי חג אחד בשנה מתוך 4 חגים ואין הדבר הוגן. כיון שאני לא חשה בטוב אצלו ורוצה גם במחיצת משפחתי. אני יכולה להבין את הרצון העז שלו להיות עם משפחתו כל חג אבל לא מסכימה עם החוסר פשרה שלו בעניין. לטענתו הוא אינו מרגיש כעת טוב עם עצמו בקשר כיוון שאיבד באיזשהו מקום את האני עצמי שלו כפי שהיה בעבר וויתר על עקרונות שהיו לו כמו חגים תמיד בחיק משפחתו ותמיד אני זו שדוחפת לשלום בית ומוותרת רק כדי שיהיה שקט ואחווה אך הוא תמיד זורק את איום הגירושין שמעלינו כמו חרב..והוא כבר קם ועזב את הבית לא פעם..לפעמים לילה ובפעם הקריטית האחרונה עזב לשבועיים עקב שגילה על האקס שסיפרתי קודם לכן..ובתקופה זו אף יצר קשר עם האקסית שלו בהתכתבות במייל..דבר שפגע בי והעליב קשות. אני מנסה לשכנעו לייעוץ אך הדבר קשה מנשוא. הוא עקשן ואלים מילולית מאוד והוא השתנה כיון שזה לא טבוע בו ואני מפחדת שיש לי גם חלק גדול באשמה. כיון שהוא מרגיש מתוסכל מהמצב וחושב שאף פעם לא טוב בשבילי למרות שאני מבהירה לו שאין זה נכון, על כל זה עולה הקושי להרות שמעיק על שנינו גם עקב מגבלת הגיל שאינו משחק לטובתנו..אני כמובן רוצה ומוכנה ליעוץ ולתהליך לשלום בית אך הוא כרגע בעמדתו השלילית לכך וברצונו לפרק את החבילה אם לצטטו. אנא עזרו לי אשמח לקבל עזרה ויעוץ בירושלים, ניסיתי אף להכוין אותו ללכת להרצאות של הרב קוואס בנושא ושאני אלך להרצאות נשים והוא הסכים בעבר אך לא יצא לפועל ועכשיו עקב המצב לא יהיה מעוניין בכך. כואב לי לראות אותו ככה ואותנו מתפרקים-תמיד נלחמתי ולא ויתרתי גם כשכל הסיכויים היו נגדנו. האם יש סיכוי לאהבה שתפרח?לנישואין שיעלו ויצליחו למרות הכל מסביב?מקווה שלא נזכרתי מאוחר מדי. חשבתי שנצליח להשאיר את העבר מאחור ולהתרכז בהווה ובעתיד אך העבר רודף אותו וההוה רק מקשה על העתיד..והמשפחה מסביב לא בדיוק תורמת לאוירה החיובית בבית שלנו..והכל נראה כעת מסובך, או טעון למדי עם המון נושאים טעונים רגשיים ומכאיבים לשנינו. איך מתקנים?איך סולחים ואיך מתגברים על הכאב, המכשולים, ופורצים את חומות ההגנה כדי להגיע לזוגיות בריאה, רגועה שמושתת על אמון, בטחון, יציבות רוגע הבנה ?בע"ה שנדע לבנות את ביתנו ולשקמו בחום ואהבה ונתינה אמן אנא עזרתכם

בס,ד שרה יקרה,על סמך תיאוריך המפורט ,שהנכם נמצאים במספר קונפליקטים :1.אישי 2.בינזוגי 3. משפחתיבמעגל הרחב יותר המשפחה. יש אפשרות לפתור זאת בכמה דרכים: במישור האישי קבלת הדרכה ייעוץ והכוונה, ממכתבך עולות האשמות כנגד בעלך ומשפחתו ואין זה משנה כרגע אם יש להם בסיס מוצדק. האחריות שלנו היא ב-100% על החלק שלנו וברגע שתהיי במקום הזה ביטחונך העצמי יגדל ולא תזדקקי להגנתו של בעלך. מכאן סביר מאוד להניח יחול שינוי בכל הדינמיקה הזוגית והמשפחתית. במידה ובעלך יסכים להגיע לטיפול הרווחתם בגדול גם אם בסופו של דבר תחליטו לפרק את החבילה. אתם בני 28 , ויש לכם שנים רבות בס"ד להרחיב את משפחתכם , הסירי דאגה מלבך , בפרט ,שידוע שמתח נפשי/רגשי יכול לגרום לקושי להקלט להריון.ובפרט לאור העימותים בהם אתם שרויים. מצפה לכם דרך ארוכה ומרתקת של גילוי עצמי וזוגי התבגרות והתגברות. אני יותר מממליצה להזדרז וללכת לייעוץ. מאחלת לכם הצלחה וברכה, אופק אלה 0546455841

עזרה-דחוף!!!

שלום רב, אני נשואה כמעט 3 שנים עם ילדה בת שנה וחצי, בשבת היתה לי מריבה עם בעלי שהביאה לאלימות זה התחיל בניסיון לשבור את ידי כשהוא אומר באכזריות אף אחד לא אוהב אותך, כולם שונאים אותך, את משניאה את עצמך על כולם, אני אשבור לך את הידים והרגלים, אחר כך הוא תפס בשני צידי צוארי וניסה לחנוק אותי כשהוא שחרר אני לא הצלחתי לנשום ואז נשמתי מאד מוזר ובקול, הוא היה בחדר אך לא התיחס ושיחק עם הילדה כדי שלא תיבהל, כמובן שהוא לא התנצל או הראה סימני חרטה אלא להפך אתמול פינק את עצמו, לא שם עלי, ועשה כל מה שבד"כ אני לא אוהבת, בעברי יצאתי עם חבר שהכה אותי וליד חבריו דפק את ראשי בקיר לבנים מה שגרם לי לזעזוע מח אף אחד לא קרא לעזרה אלא השכנים מהדירה מתחת ששמעו שמשו לא בסדר, בביה"ח כמובן המצאתי סיפור וחזרתי לאותו חבר הוא היה היחידי בעולם ש"חשבתי" שאכפת לו ממני , ארוע זה השאיר לי צלקת מאד חזקה, ועכשיו אני פוחדת , האם מקרה חד פעמי של אלימות גורר אחריו עוד? או האם ישנם מקרים כאלו של אלימות חד פעמית, שנית אינני יודעת כיצד עלי לפעול כלפיו, כדי שזה לא יחזור על עצמו אני מתחננת אנא מכם יעצו לי כיצד עלי לפעול מולו, האם לוותר , להקל ראש אינני יודעת בברכה עידית

עידית רב שלומות, אלימות פיזית ובפרט מה ,שתיארת מחייבת באופן מיידי להציב גבול חד משמעי קו אדום וברור שאת צריכה בראש ובראשונה להציב לעצמך. כלומר לא להסכים להיות קורבן. את מתארת מערכות יחסים בהם את סובלת ,עלייך להבין שיש לך חלק בזה, חלקך הוא קודם כל ההסכמה להיות במקום בו פוגעים בך. כדי להבין זאת יותר לעומק את זקוקה לעזרה דחופה מכיוון ,שלא רק הזוגיות שלכם נפגעת גם הדור השני קרי, ביתך נפגעת. עלייך לפעול בנחישות ובהחלטיות להבהיר לבעלך באופן ברור בקול רם שלא תסכימי להתנהגותו האלימה ובפעם הבאה תגישי נגדו תלונה במשטרה.ותעשי זאת! המכה הראשונה היא הקדמה להמשך ידוע מראש. בד בבד עלייך להתנות את המשך נישואיכם בטיפול זוגי ואישי שלו במסגרת יישובכם יש עמותות למניעת אלימות במשפחה. פעם שנייה בוא תבוא אם לא תיקחי אחריות עלייך ועל ילדתך. הכדור כרגע התגלגל לפתחך והוא במגרשך תפעלי במהירות וללא מורא. בהצלחה רבה, אופק אלה 054-6455841

לא יודע להציב גבולות

יש לי בעיה כללית, שמפריעה לי במיוחד בזוגיות: אני לא אסרטיבי, לא יודע להציב גבולות לאחרים. כשאני מביע רצון או התנגדות למשהו, רוב האנשים פשוט מתעלמים ממני. כל עוד הייתי רווק, זה לא כל כך הפריע לי, כי תמיד הקפתי את עצמי באנשים עדינים, שכיבדו אותי והתייחסו אליי ברצינות למרות שאני לא אסרטיבי. אבל לפני כחודשיים התחתנתי עם אישה מאד אסרטיבית ומנהיגותית, עם הרבה ניסיון בניהול והנהגה. ומאז אני מרגיש חלש וחסר השפעה על החיים שלי. כשהיא רוצה משהו, היא יודעת טוב מאד לדרוש, ואני מרגיש שאני חייב למלא את רצונה; אבל כשאני רוצה משהו, אני לא יודע לדרוש, וגם כשאני אומר מה אני רוצה, היא מתעלמת, וזה לא באשמתה אלא באשמתי - אני מדבר בצורה עדינה וחסרת עוצמה, אני לא מצליח להעביר לה את החשיבות של העניין עבורי. אשתי לא מעוניינת בייעוץ זוגי, וגם אני חושב שאין בכך צורך, הבעיה היא איתי. הייתי רוצה ללמוד להיות אסרטיבי ולהציב גבולות, אבל אני לא יודע איך עושים את זה?

שלום לך, שאלת בצורה פשוטה איך אני יכול להיות אסרטיבי? אכן ניתן ללמוד אסרטיביות והצבת גבולות . אני ממליצה לך ראשית לקרוא ספרות בנושא ויש שפע של ספרים שהם גם מדריך לעבודה עצמית , במידה ותהיה זקוק בהמשך לעזרה נוספת יש לפנות לאנשי מקצוע בתחום הטיפולי י.נ.ר לצורך העניין יכולה לתת לך מענה מצוין. בנוסף ,אופן הצגת בעייתך מעידה על יכולת הניתוח וההבחנה :לראות נכוחה את הקשיים ובפרט שלך .מה שמעיד על יכולותיך וכוחותיך הגלומים בך ובס"ד תעשה את השינויים הנדרשים על הצד הטוב ביותר. בהצלחה רבה, אופק אלה 054-6455841

אלימות וחוצפה

שלום בני בן 6 , יש לו אחות תאומה. בני אובחן כסובל מבעיות רגשיות משמעותיות, והפרעות קשב קלות מאוד, (ללא טיפול תרופתי כלל). הבעיות הרגשיות , ע"פ האבחון הן בגלל היותו תאום וסובל מרגשי נחיתות אל מול אחותו. הבעיה שלי היא כזאת: בני הוא ילד מ-ד-ה-י-ם, רגיש ואכפתי וממושמע ומצחיק וחייכן , הבעיה היא שזה מתרחש רק כשאני בסביבה. אני בלבד, ולא אבא, סבתות,סבים או דמויות אחרות משמעותיות כגון מורות או גננות. העניין הזה תופס תאוצה , כיוון שכשאני בסביבה הוא מתנהג בצורה מהממת, אך כשאני איננה הוא מקלל, משתולל,מתחצף (נורא!!) מרביצ לאחותו התאומה ( יש לי גם תינוקת קטנה שאותה הוא מאוד אוהב, ומשחק איתה מהמם, גם כשאני לא שם) כרגע, חופש גדול, חילקנו את ה"קייטנה" ביננו, אני ובעלי. כאשר הוא נשאר עם בעלי, הוא מתנהג נורא ואיום, וכשאני מגיעה פתאום הוא נהיה מלאך! לא עוזרות שיחות הנפש,ההבטחות לתגמול על התנהגות טובה, והחיזוקים החיוביים שבעלי נות במשך היום, עדיין ההתנהגות שלו זוועתית. מה עושים? איך מבטיחים התנהגות טובה גם כשאני לא שם? ניסיתי להתקשר כל שעה/שעתיים ולשוחח איתו, אולי זה יעודד אותו להתנהג יפה, ניסיתי לכעוס עליו, ניסיתי להעניש, ניסיתי טבלת מיצוב התנהגות שאבא ממלא, כדי שיתן לו את ה"דרייב" להשתדל גם כשאני לא שם.. כלום לא עוזר... בעלי על סף ייאוש, ואני לא מוצאת פתרונות נוספים.. בבקשה, אשמח לעצות מועילות. תודה

משפחה בצמיחה

אימא יקרה, המצב אותו הנך מתארת בהחלט מצביע על קשיים הנוגעים לבנך ולכל המערכת המשפחתית. על מנת לתת מענה הולם ומקצועי יש צורך בראיית התמונה הכוללת .נדרש מכם להגיע לשיחה הכוללת את כל בני המשפחה ולראות את האינטראקציה המשפחתית. המצב אותו את מתארת אם לא יטופל עלול לקבע את בנך כילד "בעייתי" ההשלכות של סטיגמה כזאת ילוו אותו למשך כל חייו. אם אתם אכן על סף ייאוש כפי שאת מציינת עליכם לפנות מיידית לטיפול משפחתי. הבעיה לא בהכרח נעוצה בבנך , אלא קשורה לכל המשפחה. זכרי שמקושי צומחים ומתפתחים, ראי בכך הזדמנות לשינוי חיובי. אשמח לעזור , אופק אלה מנחת קבוצות הורים יועצת זוגית ומשפחתית 054-6455841

פראקטיקה וטיפול בגיל צעיר

אני הנני לומד בינר קורס הנחיית נישואין סיימנו ב"ה שנה ראשונה ואנחנו באתנחתא לקראת שנת הפראקטיקום.. אני בן כמעט 24(נשוי שנתיים) ושאלתי היא: האם זה בכלל לעניין להיכנס לשנה שניה בגיל כ"כ צעיר?האם זה נכון עבורי? לא מאמין כ"כ שהמערכת תיתן לי להנחות זוגות אך מצד שני חבל לי גם על השנה הזאת(במחינת הזמן כמובן) השאלה היא האם יש כאלה המתעסקים בנושא בגיל צעיר שכזה?אני מאד חדור מוטבציה ומאד נמשך ורוצה לעבוד עם אנשים בעניינים אלו. בתודה על כל מה שקורה באתר ובפורום בפרט. יוסי

שאלה הוגנת

יוסי שלום, לשאלתך מתוך ניסיון בתחום ,בראש ובראשונה הלימוד יועיל לך ,לזוגיות שלך ובעתיד למשפחתך ,קרי ילדים . גם אם "רק" תקצור פירות אלו זה המון ולא מעט לומדים בשביל התפתחותם וצמיחתם האישית. אני זוכרת את קבוצת ההורים הראשונה אותה הנחתי בקו-בת זוג שהייתה רווקה . אחת האימהות שאלה איך תוכלי ללמד אותנו חינוך ילדים אם אין לך ילדים? רופא לא צריך להיות חולה כדי לטפל בחולים. נכון שניסיון החיים ויישום הלימוד תורם עם זאת אתה נשוי וחי בזוגיות ,כך שהדברים קרובים אלייך . ממליצה בחום להמשיך ועצם שאלתך מעידה על כך שתהיה ב"ה למנחה רגיש ואיכפתי . בהצלחה וכל טוב אופק אלה

בעיית הפרדות קשה מאוד

שלום רב, אני בבעיה מאוד מורכבת ואשמח קצת לעזרה כי אני ממש על סף התמוטטות. בתי הבכורה בת 6 ועולה אוטוטו לכיתה א'. היא ילדה מדהימה וחברותית עם המון שמחת חיים אך מאוד אבל מאוד קשורה אליי ואל בעלי. ( עשינו המון טעיות בהתחלה). ב- 30.6 הסתיים גן החובה ורשמתי אותה לקיינה למהלך חודש יולי היא הכירה שם את רוב הילדים, מהיום הראשון שהיא נכנסה למרות כל העצמה שהיא קיבלה וחיבוקים ונשיקות והגננות היא פשוט לא הפסיקה לבכות מ-8 בבוקר עד 4 שחזרתי זה היה פשוט הזויי. לאחר שבוע של סבל החלטתי להוציא אותה מהקייטנה היא נראתה לי ממש במצב של חרדה . מאז ועד היום שזה חודש הילדה לא עוזבת אותי לא מוכנה ללכת לשום חברה רק שיבואו אליה הביתה . אפילו אם אני אומרת לה שאם היא לא תלך גם לא יבואו אליה זה ממש לא משנה לה היא אומרת שהיא לא רוצה אף אחד רק את אמא. היא מוכנה לוותר על הרבה. עכשיו התחיל חוג מוכנות לכיתה א בבית הספר שלה שהוא במשך שבועים 3 שעות והסרט מתחיל שוב! אני חותכת מהר מאוד ופשוט הולכת ומנסה לא לתת לזה חשיבות גדולה. אני מרגישה שהיא פשוט בחרדה ענקית היא קמה מוקדם בבוקר ופשוט מתחילה לבכות. שאלתי היא האם עליי להוציא אותה מהמוכנות לכיתה א? אולי ללכת לטיפול ? אני ממש חסרת אונים. אשמח מאוד לתגובות דנה

חרדת נטישה??

דנה שלום רב, לא ברור מתוכן מכתבך מה הן השגיאות שעשיתם לדברייך את ובעלך. לפיכך אין תמונה רחבה של כל המצב. את מציינת רק את הסימפטומים . ניתן לומר בהחלט שהתנהגותה הלא מסתגלת של ביתך מעידה על קושי בהפרדות והסתגלות לסביבה חדשה אני מציעה לכם ללכת בהקדם לייעוץ ,גם אם על פניו היא תתרגל למסגרת הלימודים , זה עשוי להוות קושי בעתיד. לגבי תחושת חוסר האונים שלך ,בייעוץ תוכלי להבין ולקבל כלים מתאימים ותחושת חוסר הוודאות תפנה את מקומה ליותר ביטחון ויציבות. בברכת חודש טוב, אופק אלה מנחת הורים יועצת זוגית משפחתית 0546455841

ילדה עם בעיות רגשיות וחוסר ביטחון מוחלט

אני לא יודעת מאיפה להתחיל יש לי בת בת 3.3 שמאז שהיא נולדה יש לה בעיות שינה חוץ מ9 או 8 או 10 שעות בלילה היא לא ישנה בכלל משך היום כך שקשה לי להעסיק אותה כשהיא חוזרת מהגן.כשבאים חברים היא רוצה שילכו כבר ולא נותנת במשחרים שלה , כשחוטפים לה היא בוכה ולא נלחמת כשאומרים לה "לא" -אני או מישהו מהמשפחה או מוכר בחנות או אמא של חברה - היא מיד בוכה ורוצה הבית גם אם הסבירו לה יפה למה לא. היא תמיד החלשה בין ילדי הקבוצה שאיתם היא משחקת היא לא קובעת ומסכימהלמה שאומרים לה לעשות או בוכה. בגן הגננת אמרה שהיא מחפשת שיתנו חיזוקים על כל דבר והיא צמודה לגננת ולא זזה לעיתים היא נותנת ללדים להתקרב. היא נבונה מאוד מאוד אבל החברה הכי טובה שלה היא סבתא שלה שמגוננת ומוכנה לעשות הכל במהלך המשחק ולכן הן משחקות שעות,אגב נדיר שהיא משחקת לבד. היא כל הזמן שואלת אם אוהבים אותה ואומרת שהיא אוהבת . היא נבהלת כשמישהו זר מתקרב אליה ואומר לה חמודה או יפה או מדבר איתי. אני חייבת לציין שהיא נכדה ראשונה ילדה ראשונה ולא רואה ילדים בגילה באופן שוטף,בנוסף אנחנו משפחה חמה ודאגנית מאוד קשובים לצרכים שלה ולגחמות שלה אבל היא לא מנצלת את זה תמיד.לאחרונה התחלתי לעבוד והיא בוכה כשאני משאירה אותה בגן ורוצה רק ידיים כל הזמן.אני נואשת אני לא רוצה שהיא תהיה כזו חלשה,היא לא משתוללת כמו ילדים אחרים ולא מרביצה לעולם ולא חוטפת ולא צועקת היא תמיד מחפשת חברים ואיך שהם קופצים או לוקחים לה משהו היא בורחת אליי ורוצה"הביתה" . איך עושים לה חברים שיהיו כמוהה והאם זו הבעיה בכלל? איך עושים שהיא לא תתרגש מכל דבר?

הבכור - מלך

ילדה עם בעיות רגשיות וחוסר ביטחון מוחלט

אני לא יודעת מאיפה להתחיל יש לי בת בת 3.3 שמאז שהיא נולדה יש לה בעיות שינה חוץ מ9 או 8 או 10 שעות בלילה היא לא ישנה בכלל משך היום כך שקשה לי להעסיק אותה כשהיא חוזרת מהגן.כשבאים חברים היא רוצה שילכו כבר ולא נותנת במשחרים שלה , כשחוטפים לה היא בוכה ולא נלחמת כשאומרים לה "לא" -אני או מישהו מהמשפחה או מוכר בחנות או אמא של חברה - היא מיד בוכה ורוצה הבית גם אם הסבירו לה יפה למה לא. היא תמיד החלשה בין ילדי הקבוצה שאיתם היא משחקת היא לא קובעת ומסכימהלמה שאומרים לה לעשות או בוכה. בגן הגננת אמרה שהיא מחפשת שיתנו חיזוקים על כל דבר והיא צמודה לגננת ולא זזה לעיתים היא נותנת ללדים להתקרב. היא נבונה מאוד מאוד אבל החברה הכי טובה שלה היא סבתא שלה שמגוננת ומוכנה לעשות הכל במהלך המשחק ולכן הן משחקות שעות,אגב נדיר שהיא משחקת לבד. היא כל הזמן שואלת אם אוהבים אותה ואומרת שהיא אוהבת . היא נבהלת כשמישהו זר מתקרב אליה ואומר לה חמודה או יפה או מדבר איתי. אני חייבת לציין שהיא נכדה ראשונה ילדה ראשונה ולא רואה ילדים בגילה באופן שוטף,בנוסף אנחנו משפחה חמה ודאגנית מאוד קשובים לצרכים שלה ולגחמות שלה אבל היא לא מנצלת את זה תמיד.לאחרונה התחלתי לעבוד והיא בוכה כשאני משאירה אותה בגן ורוצה רק ידיים כל הזמן.אני נואשת אני לא רוצה שהיא תהיה כזו חלשה,היא לא משתוללת כמו ילדים אחרים ולא מרביצה לעולם ולא חוטפת ולא צועקת היא תמיד מחפשת חברים ואיך שהם קופצים או לוקחים לה משהו היא בורחת אליי ורוצה"הביתה" . איך עושים לה חברים שיהיו כמוהה והאם זו הבעיה בכלל? איך עושים שהיא לא תתרגש מכל דבר?

הבכור-מלך

אימא יקרה, התיאור שלך משקף את סינדרום הילד הבכור. היא במרכזו וכל העולם סובב סביבה. במילים אחרות היא מלכה ועל פיה יישק דבר.בנוסף דרכי החינוך שלכם של הגנת יתר ומתן תשומת לב יתרה{בזמן לא נכון} מחזקים את תחושותיה ,הילדה מסיקה מסקנות דרך התייחסותכם אליה. 1.אם אני זקוקה להגנה משמע אני חלשה. 2.אם אני לא במרכז תשומת הלב, משמע אני לא קיימת. מסקנות אלה אינן מודעות ,אלא תוצאה של תגובה לסביבה. טוב עשית שפנית לעזרה ,אני מעודדת אותך להצטרף לקבוצת הורות או לגשת למספר שיחות שיתנו לך תשתית וכלים להגיב באופן יעיל וכשהמטרות ברורות ניתן להיות הורה בטוח שיודע לאן להוביל את הספינה. חשוב להיות הורה שמבין את האחריות המוטלת עליו ופועל לממש זו בצורה חכמה ויעילה ולא מתוך חשש ורגשות אשם המחבלים קשות בקשר שלנו עם הילדים ופוגעים ביכולתם לממש את עצמם. בברכת חודש טוב ומבורך,אופק אלה מנחת הורים יועצת זוגית ומשפחתית 054-6455841

לנעול בחדר ?

שאלתי היא כזאת: יש לי שלשה בנים הבעיה בעיקר בגדולים, בגיל 6 ו7לפעמים נוצר מצב שאחד מתחיל עם מכות והרמת ידיים לכן הפתרון שנראה לי באותו רגע זה לנעול את הילד שמכה בחדר ולהגיד לו תרגע כאן או שיחשוב על מה שעשה האם זה פתרון מתאים ולא מזיק? תודה מראש

מריבות בין אחים

שלום רב, תופעת המריבות בין אחים היא תופעה נפוצה ביותר וקשה להורים.לפיכך יש צורך להבין גם את יתרונותיה על מנת להתייחס אליה באופן יעיל. למריבות יש תפקיד חשוב ביותר, הן נועדו לתת לניצים אפשרות להביע את רצונם לשמור על גבולות לומר לאחר עד כאן! בבית הילד לומד להתמודד ,לעמוד על שלו,לשמור על עצמו ועוד..ויוצא לעולם הגדול. ההורים צריכים להדריך ולהציב גבולות ברורים ומוסכמים בנוגע למריבות כמו כן לתת כלים בפתרון קונפליקטים. יש לזמן את הילדים לשיחה ולהבהיר: 1.אצלנו בבית מותר לריב 2.הגבולות והכללים במריבה אלימה צריכים להיות מוגדרים כמו למשל: אצלנו בבית לא משליכים ומשתמשים בחפצים להכות(מתוך הנחה שההורים אכן לא מכים החפצים). 3.לא מקללים ומשפילים.(כנ"ל ההורים) 4.אם נגררים למכות הדורשות התערבות מבוגרים , מפרידים וכל אחד הולך לחדר נפרד(לא נועלים!) זה לא עונש אלא תוצאה של התנהגותם. 5. חשוב להימנע מהתערבות במריבות בין אחים . נקיטת עמדה או צד בעייתית ביותר ולא מעט פעמים הילדים מעוניינים לגרור את ההורים למריבה. הילדים משלימים מהר ונותרים בהם משקעים והסכסוך מוסט לעבר ההורה המתערב. 6. לאמן אותם במשא ומתן. בהצלחה וחודש טוב, אופק אלה מנחת הורים יועצת זוגית ומשפחתית 0546455841

טורדנות כפייתית שחיסלה את הבית שלי

שלום אני בת 27 נשואה 5 שנים. מגיל 23אובחנה אצלי טורדנות כפייתית שהגיעה בליווי דיכאון אחרי לידה, לקח 6 חודשים מהלידה כדי לאבחן, ורק לאחר שנה וחצי של טיפול תרופתי (ניסוי וטעיה ) וכן טיפול פוסט טראומה שהיתה לי מהלידה , התאזנתי. בכל תקופת ההסתגלות דלעיל, המצב הכלכלי בבית היה קשה, היו ימים שלא היה כסף לחלב ממש כפשוטו. כל המשכורת היתה עוברת לשכירות ותרופות. או סבונים וחומריי הגיינה וכיו"ב שהם חלק מתסמיני המחלה(שטיפת ידיים וכד' באופן מוגזם) הדיכאון שלי אז דיי נדחק לקרן זיווית ולא טופל, מה שגרם לכך ששנאתי להיות בבית ומה שנשאר מהכסף היה מבוזבז על שכירות רכבים וכד', רק כדיי לברוח מהבית. ע"כ מצב כלכלי. לאור כל הדברים לעיל ובנוסף לכך שלא ממש תיפקדתי בניהול בית וטיפול בילד, העול נפל על בעלי, הוא בהתחלה לא היה אכפתי, אך הבין שאין ברירה, ותיפקד באופן מינימלי כמו האכלה והחתלה (בתקופה של חודש וחצי שהייתי ממש מרותקת למיטה ) אחרי שהתאוששתי היו צורך לחפות על הפסד ימי העבודה והוא כמעט שלא היה בבית. לפני נישואינו היו לנו המון בעיות שנבעו בעיקר מהיחס של אימו לנישואין איתי(היא לא קיבלה אותי בשל המצב הכלכלי של הוריי , ומיררה את חיינו בכל תקופת האירוסין) רבנו המון בתקופת האירוסין וקיוונו שזה יסתדר לאחר שירגע הלחץ, אך כאמור ההריון היה סמוך לאחר החתונה(3 חודשים), הבחילות וכל המשתמע מכך גם ביחסי הקירבה, הכל גרם לדיעכה של חיינו עוד לפני שהתחילו. היתה תקופה קצרה שלקחנו טיפול מאד יקר של יעוץ זוגי ע"י פסיכותרפסטית מעולה, אך הדבר עלה יותר מ1000 שח לחודש, מה שלא יכולנו לממן , גם כשעברתי לעבודה מכניסה יותר במעט אך תובענית ונצלנית. לאחר שלוש שנים בעבודה הנ"ל עזבתי כי כבר לא יכולתי לשאת את השנאה שלי למקום העבודה ואת הניצול של העובדים שהיה שם ועדיין לגיטימי, כי מכל מיני סיבות אנשים לא יכולים להתנגד. כשהחלטתי שהגיעו מים עד נפש, בעלי קיבל את זה בעין לא טובה,. הוא כיום עוסק במקצוע חופשי אך עובד שעות רבות להביא משכורת, וזה גם מגיע ע"ח חשבון תפילות במניין , עיתים לתורה, הגיינה אישית(עייף מידי בסוף יום,אומר שמגעיל אותו כמות המקלחות שלי ותדירותן, ולכן לא אוהב להתרחץ, מה שגרם לי כבר כמה שנים לסלידה , כי כל אחד לדעתי יתקשה לתגורר בחדר אחד עם אדם מדיף ניחוח זיעה, והמעניין שאם הוא מתרחץ זה רק בבוקר כי כך הורגל מבית הוריו, אז מה זה עוזר כשהשמיכות וכלי המיטה מלאים בריחות רעים??) הוא גורם לי לחוש אשמה על כל דבר שלא מתפקד בחיינו (מפלורסנט שכבר ש נ ת י י ם ממתין לתיקון -"הבית בלגן ומה שאכפת לך זה פלורסנט" , ועד לצבע בקירות שעליו יש אותו תירוץ) אני מודה , אני נגעלת להתעסק בלכלוך , ולכן מעדיפה שהסביבה כגון הבגדים או האזור הספציפי שמכינים עליו אוכל ה\באותו רגע יהיה נקי, אבל משתדלת להתעלם מהמרפסת עם היונים כי דוחה אותי לנקות את הלכלוך שלהם, ובעלי לא עושה הרבה כדיי למגר את התופעה) או התעסקות בבגדים מלוכלכים , ואם הוא עושה מכונות ואני צריכה רק לקפל אני זקוקה לסביבה נטרלית שיהיה מסביב הכל נקי ואחרי שטיפה ושלא יהיה בתקופה אסורה שאז אולי הבגדים הנקיים יתלכלכו . וזה מטריף את דעתו ומשאיר מיטות מלאות בביגוד לא מקופל . כרגע לאחר הפסקה בטיפול תרופתי של שנה וחצי, אני חוזרת לכך בפיקוח של פסיכאטר שאגב טוען שכל המצה הרעוע שלי זה סמיכות הריונות , כרגע בהריון נוסף מתוך 3. וממליץ על הפסקה של כמה שנים. לממן שוב טיפול CBT אין לי אפשרות. היום היה לי טריגר מאד גדול שחיוונו אנ י ובעלי , כל אחד לקח את הטראומה למקום שלו, אני בכיתי לבעלי שלא אכפת לו , כי הייתי בהתקף חזק, ובעלי כבר בערך חצי שנה נוהג באפתיות לגביי מצבי, הוא טוען שהוא מיואש וכל מה שאכפת לו זה לעבור עוד יום כדי לשרוד, וכך באמת נראים החיים שלנו, כהשרדות , אין שום דבר יציב, אפילו הילדים כבר מגלים בעיות משמעת כיוון שרואים שאין "מבוגר אחראי" שיעשה סדר ויעמוד על עקרנות של שינה בזמן וכד'. הילדים מקבלים צרכים טכניים של טיפול רפואי, מזון , בגדים נקיים, אבל לא הרבה סבלנות. משנינו. בעלי הצהיר הערב שהוא כבר לא יכול יותר, וגם אני לא. הוא לא רוצה ללכת לטיפול כי אומר שמטפל "יוציא אותו קטן"תמיד אומרים לו בכל יעוץ שהלכנו שהוא צריך להתחשב בי בגלל המחלה וכו' וכנראה שנמאס לו כי מזמן הוא חסר סבלנות אליי, ועל כבוד הדדי אין מה לדבר. אני מרגישה שאנחנו לא מכירים אחד את השני וחיים כשני זרים שחולקים דירה וגם רבים הרבה. שאלתי: אני לא אשת מקצוע אך כבר עברתי הרבה בעולם הטיפולי וגם למדתי את התחום מבלי ניסיון,לדעתי המצב לא בר תיקון. \ איך אפשר להתקדם לגט בצורה מכובדת? זה גם בקשתו של בעלי. לא שאני משלה את עצמי שאמצא זיווג חדש לאור הנתונים הנ"ל , אבל אולי להקל , כי באמת כואב עליו שהוא סובל ונהיה אדם קשה ומריר בגללי. אודה לתשובתכם נ.ב. טיפול זוגי לא בא בחשבון , אין כסף כרגע, ובלי המשל על חולה מסוכן כי בציבור שלנו מפרסמים תרומות לחוליי גוף אך מעלימים כמו צרעת כל בעיה של שלום בית או הפרעות נפשיות ,(וגם אין אף ביטוח סעודי שיממן בית על סף קריסת מערכות ;-( תודה מראש על הכוונתכם

הכח לשנות

שלום לך, הקשיים אותם העלית הם מורכבים ומתחלקים לשניים. 1. טיפול בכפייתיות o.c.d 2. טיפול במערכת הזוגית 3. טיפול ביחידה המשפחתית ילדים. 1.הטיפול היעיל והמוצלח ביותר בכפייתיות הוא טיפול תרופתי בשילוב טיפול קוגנטיבי התנהגותי c.b.t לעניות דעתי זוהי החוליה החלשה ביותר במערכת המשפחתית . את פונה ורוצה עזרה מקדי את האנרגיות שלך בטיפול מקיף לעצמך , כדי שיהיה לך כוחות להפנות למשפחתך. כל שינוי קטן ,שתעשי ישפיע על כל המערכת. לגופו של עניין גם אם תחליטי לפרק את הנישואין בעיית הכפייתיות תלווה אותך ואת ילדייך. זוהי בעיה שלא רק את סובלת ממנה אלא גם משפחתך. הציעו לך לפנות במקום מגורייך למרכז לעזרה נפשית משפחתית. כמו כן ידוע לי על ארגוני צדקה שמסייעים גם בטיפולים נפשיים. לסיום ברצוני לומר שגם חיים עם קשיים גוזלים כוחות ואנרגיות עצומים. תפני כוחות אלו לעזור לעצמך בס"ד. אשמח לעזור בכל דרך ללא תשלום. חזקי ואמצי! אופק אלה 054-6455841

תסכול של אמא - איך יוצאים מזה ?

אני אם ל- 6 ילדים בגילאי 0.5-11. לצערי, אני מרגישה שאני לא שביעת רצון מהיחס שאני מעניקה לילדיי, ואני מסתובבת עם הרבה נקיפות מצפון. למדתי לתואר ראשון בחינוך ולאחר מכן למדתי בקורסים רבים של הנחיית הורים, אני בוגרת של ינ"ר ועוד. במילים אחרות - מבחינת ידע- אני יכולה אולי לפתוח סדנא ולמסור הרצאות... ואכן, הרבה חברות ומכרות אוהבות להתייעץ איתי, ולהחמיא לי על התובנות, ההארות והחיזוק ומחשיבות אותי לאמא מסורה ומשקיענית. אבל אני, בתיפקוד האישי שלי בבית מרגישה שאני עושה המון טעויות ועוברת על הרבה מאוד כללים בחינוך ילדים. אני חלשה בלהתמודד עם מצבי לחץ, ולצערי, אני רוב הזמן בלחץ גם כי אני עובדת גם מחוץ לבית, והזמנים שלי לעומת המטלות הרבות - מאוד דוחקים. (כרגע יש גם תינוק קטן שתופס את הידיים וזה עוד יותר מחריף את הבעיה..) וגם כי האופי שלי קצת לחוץ ומלחיץ ורוצה להספיק הכל, מושלם וכמו שאני רוצה. אני מוצאת את עצמי גוערת, מעירה, מבקרת משדרת לילדים שהם מרגיזים, קטנוניים, מפריעים וחסרי תועלת. אני מודעת לטעויות שאני עושה, ובכל זאת - אני מרגישה שאני לא שולטת בדחף הזה. ואז בערב, כשהבית שקט עולים וצפים לי כל הטעויות שעשיתי היום, והלב כמעט מתפקע. זה מפריע לי מאוד כי זה קורה הרבה מידי פעמים. כמובן שיש זמנים בהם אני נינוחה ואז אני משתדלת להרעיף את כל כישוריי ואנחנו יושבים יחד צוחקים ויוצרים. אבל הרבה מידי פעמים אני מוצאת את עצמי כאמור כמו קיטור בבית ואני לא מרוצה מהאווירה הכללית. בדרך הטבע, אני מוצאת את ילדיי מגיבים בדומה לי אחד כלפי השני בלחץ, כעס וחוסר סבלנות ואז אני עוד יותר מכה על חטא. (ראוי אולי לציין שגם אני גדלתי בבית שגם בו היו הערות, כעסים, ושדרים דומים לילדים) עוד אציין שהיחסים עם בעלי תקינים ומצויינים והוא אבא ובעל נפלא. האם יש משהו שיכול לעזור לי לצאת ממעגל הקסמים הזה ולהגיע לשינוי אמיתי, משמעותי בתחום המעשי ?

אמא טובה דיה

רגשות אשם מאפיינים אימהות לא מעטות. ראשית אין אמא מושלמת זה אנושי לחלוטין לעשות טעויות , צריך רק להשתחרר מרגשות אשם , אשר גורמים לנזק גדול בחינוך. התיאור שלך משקף פער ברור בין ההבנה הידע לבין הרגש ולכן יש קושי ביישום . היישום דורש שינוי בדפוסי התנהגות וכדי להגיע לכך צריך לעבור תהליך פנימי ורצוי בסיוע של איש מקצוע. על מנת לראות את החלק העיוור (חלון ג'והרי) שלך. אני מתרשמת ממך שאת אמא משקיענית ,איכפתית מאוד ואולי יש לך צורך בשליטה . על מנת לרדת מלחץ , צריך ללמוד לשחרר ולהתחיל מהקל אל הכבד. ייתכן מאוד שתצליחי כעבור בעתיד לחולל שינויים . עצתי לך אם את רוצה שהאוירה בבית תשתנה ,ההורים הם האדריכלים קחי ייעוץ מספר פגישות . או לחלופין קבלי את עצמך כמו שאת עם הפלוסים הרבים ומעט המינוסים.

בעיות רגשיות

הבן שלי בן שש וחצי עלה השנה לכיתה א' מאז הגן אומרים לי שהוא סובל מבעיות רגשיות , היינו אצל פסיכולוג אצל נוירולוג התפתחות הילד וכו... וכולם אומרים שיש לו בעיות רגשיות מה זה אומר ומה צריך לעשות ניסנו טיפול דיאדי ולא עזר היינו ברכיבה טיפולית ולא עזר אני לא יודעת ואף אחד לא נותן לי תשובות מה זה אומר בעיות רגשיות הוא רוב הזמן עם פרצוף כועס יש לו התפרצויות זעם, לא מוכן לשתף פעולה בכיתה אלה אם כן זה שיעור שהוא אוהב כמו ספורט ומוסיקה קשה לו להרדם בלילה, פוחד להיות לבד, לא עצמאי, סגור ולא משתף כמעט ברגשות מה לעשות שאיך לעזור לו? נ.ב עשינו לו בדיקת קשב וריכוז ואין בעיה

בעיות רגשיות ??

אימא יקרה , בעיות רגשיות אצל הילד יכולות להיות ביטוי לבעיות וקשיים בבית, בין בני הזוג ובין הורים לילדים ואחיהם. הילדים הם בבואה {מראה} דרכה משתקפים רגשות וכדומה... הגישה המערכתית מתייחסת לכל המשפחה כיחידה אחת שלמה . הילד הוא חלק מיחידה זאת וכדי לטפל בבעיה יש צורך לבדוק את כל המערכת המשפחתית ולאחר מכן לתת מענה לקשיים ,בהתאם לאיבחון. חשוב מאוד , לפעול ברגישות ובזהירות על מנת לא לצור דימוי שלילי אצל הילד בעיני עצמו והסביבה. במילים אחרות עליכם לפנות לייעוץ/ טיפול משפחתי. לעיתים סדרה יחסית קצרה יכולה לחסוך לכם עגמת נפש והשלכות עתידיות . מנסיון סוג זה של טיפול מניב תוצאות טובות מאוד ומחולל שינוי באוירה המשפחתית המקרינה על כל בני הבית. בהצלחה , אופק אלה יועצת זוגית משפחתית מנחת קבוצות הורים 0546455841

קשיים רגשיים

בתי בת 5 ועשרה חודשיים,בת בכורה, בנוסף, יש לה 2 אחים צעירים יותר, אח בן 4 וחצי ותינוק בן שנה וחודשיים. אנחנו מאוד אוהבים את כל הילדים ומקדישם תשומת לב אין סופית אליהם. לפני כשנה שילדתי את התינוק היו לה קשיים חברתיים בגן הילדים, עשינו אבחון ועלה כי היא מאוד נבונה (מעל הממוצע) אך יחד עם זאת יש לה קשיים רגשיים התגלתה קרחת קטנטנה במרכז הראש כתוצאה מהמשבר שחלפה כעבור חודשיים).כמו כן התגלו קשיי התארגנות ואנחנו בטיפול בריפוי בעיסוק כבר שנה . בנוסף, היינו בטיפול דיאדי 20 פעם. ולא היה כל שינוי. השנה הן הילדים והן הצוות התחלפו וחל שינוי במצב החברתי של ביתי . היא משחקת עם ילדים אחרים.אבל הבטחון בקרב הקבוצה נמוך למרות שהיא חכמה,אנרגטית ויפה (ויש למה להציע) כאשר הדברים לא מסתדרים לה בגן היא מתחילה לבכות לומר "אין לי חברים , אף אחד לא אוהב אותי". בנוסף בדר"כ היא נפגשת עם ילדה אחת מהגן אחר הצהרים, ואם הילדה השניה רוצה לקבוע עם ילדה אחרת , הבת שלי מתחילה לבכות ולא מאפשרת לה להיפגש עם ילדים אחרים.איך אני יכולה לעזור לה ולחזק את בטחונה החברתי? ולסייע לה לעבד את הקטע הריגשי.

אימא מודאגמ

קשיים רגשיים

בתי בת 5 ועשרה חודשיים,בת בכורה, בנוסף, יש לה 2 אחים צעירים יותר, אח בן 4 וחצי ותינוק בן שנה וחודשיים. אנחנו מאוד אוהבים את כל הילדים ומקדישם תשומת לב אין סופית אליהם. לפני כשנה שילדתי את התינוק היו לה קשיים חברתיים בגן הילדים, עשינו אבחון ועלה כי היא מאוד נבונה (מעל הממוצע) אך יחד עם זאת יש לה קשיים רגשיים התגלתה קרחת קטנטנה במרכז הראש כתוצאה מהמשבר שחלפה כעבור חודשיים).כמו כן התגלו קשיי התארגנות ואנחנו בטיפול בריפוי בעיסוק כבר שנה . בנוסף, היינו בטיפול דיאדי 20 פעם. ולא היה כל שינוי. השנה הן הילדים והן הצוות התחלפו וחל שינוי במצב החברתי של ביתי . היא משחקת עם ילדים אחרים.אבל הבטחון בקרב הקבוצה נמוך למרות שהיא חכמה,אנרגטית ויפה (ויש למה להציע) כאשר הדברים לא מסתדרים לה בגן היא מתחילה לבכות לומר "אין לי חברים , אף אחד לא אוהב אותי". בנוסף בדר"כ היא נפגשת עם ילדה אחת מהגן אחר הצהרים, ואם הילדה השניה רוצה לקבוע עם ילדה אחרת , הבת שלי מתחילה לבכות ולא מאפשרת לה להיפגש עם ילדים אחרים.איך אני יכולה לעזור לה ולחזק את בטחונה החברתי? ולסייע לה לעבד את הקטע הריגשי.

אמא מודאגת

שלום לך, את מתארת מצב בו ביתך הבכורה מתמודדת עם קשיי הסתגלות . כל ילד חדש שמצטרף למשפחה יוצר מטבע הדברים דינמיקה שצריך להסתגל אליה . עפ"י רוב הבכור מתמודד עם השינוי הכי גדול, כמי שזכה לכל תשומת הלב {המלך} ומזיזים אותה ממעמד מכובד זה ,כבר נוצרת קרקע פוריה להתמודדויות ואתגרים. תגובת הסביבה ובעיקר ההורים יכולה להשפיע בצורה מרחיקת לכת. אני שומעת ממך בין השורות דאגה מהולה ברחמים. ילדים קולטים את המסר גם אם לא נאמר באופן ברור וישיר. לסיכום על סמך האינפורמציה שציינת , נראה לי שהבת שלך מתמודדת עם קשיים רגילים ונורמליים . התייחסות שלכם תומכת ,מקבלת ועם זאת לא מזדהה ומרחמת תשדר לה שהיא מסוגלת ויש לה כוחות נפשיים להתמודד עם קשיים אלה. ואם ברצונך לעזור לה רצוי שאת תקבלי הדרכה אישית או בקבוצת הורים. בהצלחה אופק אלה יועצת זוגית משפחתית ומנחת הורים. 0546455841

אי תקשורת עם אישתי ומריבות.

היחסים עם אישתי מאוד עכורים כל הזמן רבים וברוב המקרים לאחר מריבה אני עושה ברוגז. לפי דעתי כל זה נובע מהמשקעים שנוצרו בעבר שאני ההיתי נפגע ממנה והם לא באו על פתרונם ולכן אני נפגע כמעט מכל הערה שלה ומתחיל להתעצבן ועושה ברוגז. נשואים כ 15 עם 3ילדים. אודה לכם.

שלום רב, מריבות לרוב הן חלק בלתי נמנע בכל מערכת יחסים כולל בין זוגות אחים ועוד. כדי לריב ולהתפייס דרושים שניים. מטרות הריב מגוונות ולא תמיד מודעות למשל דעתו של מי תקבע. השאלות הן: איך רבים ואיך משלימים? איך מגיעים להסכמות והסכמים , האם פוגעים ומשפילים אחד את השני? מה שמחמיר מאוד את הבעיה ומעכיר את היחסים. לפי דברייך ישנה פגיעה מתמשכת ומצטברת ואם נשאל את רעייתך סביר להניח שגם היא פגועה. לכן על מנת להבין את שורשי המחלוקות וללמוד לריב ולהתפיים נכון .ולא להתנתק ולהוריד מסך כפי שציינת. חשוב למצוא את הדרך לחיות מתוך קבלה ורצון להיטיב באופן ההדדי ובכך תהיה הדרך סלולה לחיים טובים ונעימים יותר. אפשר לבד באמצעות למידה עצמית דרך ספרות מקצועית וקיימת ספרות לעזרה עצמית. והדרך היותר יעילה ומהירה כפי שעמיתי הציעו ייעוץ זוגי. ויפה שעה אחת קודם,. אופק אלה יועצת זוגית ומשפחתית 054-6455841

יחסים מורכבים בין בן 3 לאביו

לנו בן יחיד בן 3. ילד מבין ורגיש. קצת רקע כללי: בעלי הוא בן להורים גרושים ואביו גר בחו"ל והקשר הוא די רופף ומעולם לא היה קשר טוב. יש בינינו חילוקי דעות לעיתים ליד הילד. בעלי הוא בן אדם מאוד מאוד לחוץ, דאגן ונוקשה ואני בדיוק ההיפך ולא פעם אנו מתווכחים, לצערי, ליד הילד. מטבע הדברים, החינוך נופל עלי ורוב הזמן אני עם הילד. בעלי מגיע בערב לפעמים לאחר שהוא ישן ולא נפגשים הרבה. הבן משחק עם בעלי ומשוויץ בו, ובעלי מאוד אוהב אותו וקונה לו הרבה מתנות, משחק איתו ועוד. הוא לא מתערב הרבה בחינוך. באופן כללי הוא די רך איתו עם הרבה 'פוצי מוצי', אם כי יוצא ולא לעיתים קרובות שהוא נותן לו מכה ביד/כועס עליו/ חסר סבלנות כלפיו. אני הרבה פעמים מגוננת עליו מכעס חסר פרופורציה לטעמי ומן הסתם זו טעות מצידי, אבל זה נראה לי מוגזם... בנינו לא מקשיב לבעלי ויכול בקלות לצעוק עליו/להרביץ לו. לא מוכן שיקח אותו לגן, תמיד זה איתו ואיתי/ שילביש אותו או, בבוקר לא מסכים שיבוא אליו להביא אותו לחדרנו ואומר 'רק אמא', כשבעלי מברך אותו בבוקר טוב, הוא לא עונה לו או מתרגז כשבא לנשק אותו. אני תמיד מסבירה לו שלא מדברים כך לאבא ושאבא דואג לו ואוהב אותו גם אם לפעמים כועס ושגם אמא כועסת לפעמים ואז הוא מבקש סליחה, אך חוזר חלילה. יש לציין שכשאני שואלת אותו 'למה לאמא אתה אומר בוקר טוב?', הוא עונה לי 'כי את טובה' וכשאני אומרת 'גם אבא טוב ואוהב את שי' הוא עונה לי 'ואבא לא. כי הוא נתן לי מכה ביד והיה לי אדום (גם אני לעיתים נותנת לו מכה ביד...) תודה רבה רבה על הייעוץ

שלום רב, הילד רוכש את תפיסת עולמו בגיל הרך ולמעשה היא מתעצבת סמוך לגיל חמש. עד גיל זה הוא חשוף בעיקר למשפחתו. המשפחה היא הסדנא בה לומד הילד ומתנסה. ובעיקר הוא לומד ממערכת היחסים בין ההורים , מתגובותיהם מחשבותיהם והתנהגותם. לפיכך אם התנהגותו של בעלך לא נראית לך או נראית לך כפוגעת בבנך ואת מגיבה כך. הילד מסיק מסקנות (לא מודעות ) אבא רע, אבא לא טוב וכ'ו. למעשה אני יכולה לפנות אלייך מכיוון שאת היא זו הפונה לעזרה ולפעמים מספיק שאחד עושה שינוי והאחר מגיב לשינוי. ככלל יש שוני בין אנשים וכל אחד מגיע מרקע שונה. לפיכך יתכנו חילוקי דיעות ויש לברר אותם אבל לא מול הילד. כלומר באם את חולקת על דעתו , הביעי זאת בפרטיותכם לבד ולא בסמוך למעשה על מנת לא לגרום לתגובה מתגוננת של בעלך. שוחחו על זה ו,דברו על ההשפעות על הילד וגבשו בהסכמה דרכי חינוך חלופיות. בכל מקרה עלייך לאפשר לאבא לנהל מערכת יחסים עם בנו ללא התערבותך. הילד לומד לקבל או להתנגד וכו'. תוצאות היחס של בעלך לבנכם ללא התערבותך עשויים להובילו לשינוי.הוא מן הסתם לא ירצה שבנו יפגע ממנו. מומלץ להצטרף לקבוצת הורים בסביבתך. בהצלחה. אופק אלה יועצת זוגית ומשפחתית מנחת קבוצות הורים. 054-6455841

בעיות רגשיות

יש לי תאומים בן ובת שלכאורה לא חסר להם כלום, אך לפתע התחלתי לשמוע על בעיות התנהגות בבית ספר שנובעות מרגישות יתר שלהם למה שאומרים להם בסביבה ועל כעסים ותגובות אלימות שלהם. בבית יש לי גם בעיות משמעת בעיקר עם הבת, ובבית הספר שמעתי יותר בעיות על הבן. אין לי ספק שאני זקוקה יחד איתם לאיבחון הבעיה וטיפול בה. הבעיה שלי היא שאין לי כרגע שום אפשרות כספית לשלם על טיפולים ורציתי לדעת אם יש דרך לעזור לי. תודה מראש,

השפעת הדינמיקה המשפחתית

שלום לך, מדברייך , אני מבינה שלילדייך קשיים התנהגותיים בבית ובב"הס. איך הגעת למסקנה שילדייך סובלים מרגישות יתר? האם הם אובחנו באופן מקצועי? אם הקשיים ממש משמעותיים והדרכה לא תספיק. תצטרכו להיפגש כל המשפחה עם איש מקצוע . בד"כ הקשיים הם תוצאה של מערכות יחסים בבית (גם אם הם מקבלים הכל} . ישנם דרכי חינוך כגון: הגנת -יתר ופינוק שמשיגות תוצאות לא רצויות ומקשות על הילדים להסתגל לדרישות הסביבה. מומלץ להצטרף לקבוצת הורים. אשמח לעזור ולהדריך. אופק אלה יועצת זוגית ומשפחתית מנחת קבוצות הורים 0546455841

ילד בן שלוש עם תוקפנות וסף תסכול נמוך

בס"ד שלום רב. אני אמא לשני ילדים בני שנה ושלושה חודשים ובן שלוש. לפני כ-3 חודשים נפרדתי מבעלי עקב בעיה נפשית שיש לו. כרגע אינו רואה את הילדים בצורה מסודרת. כמעט ולא. יש לי קשיים גדולים עם התנהגותו של בן השלוש שלי. עלי לציין שהיו גם לפני כן כשהיה בעלי בבית, ויש אפילו חלקים שמאד השתפרו מאז. 1. תוקפנות גדולה כלפי אחיו. ממש כאילו הוא שק אגרוף שלו. ואם אני שואלת למה, עונה לי זה בגלל אבא. (הרביץ לו גם לפני שאביו עזב) 2. לא מאפשר לקטן שום מרחב, משתלט על הכל, לוקח לו כל משחק שהוא נוגע בו ולא מאפשר לו כמעט כלום. 3.גיל שנתיים של הלא לא אצלו פשוט לא עובר. ממש סרבן שיטתי ומתנהג בתוקפנות גם כלפי. 4.עדיין לא גמול מטיטולים ולא מראה סימני רצון. 5.סף התסכול שלו מאד נמוך וכל דבר קטן מעצבן אותו וגורם לו להיסטריות של בכי. א. איך מתמודדים עם כל זה. ב. יתרה מזו יש בי הרבה רגשי אשמה על כך שאני מרגישה שהדבקתי לו כבר בתוכי תויות של ילד קשה. על כך שאין לאחיו מקום והוא נאבק עליו. ויחד עם זאת כנראה שהוא (הגדול) גם כן חווה רגשות עזים וגם נאבק על מקומו. אודה לתובנות תודה

תסמונת הבן הבכור

שלום רב, כאשר נולד הילד השני במשפחה ,הילד הראשון הופך לגדול ללא קשר לגילו. בנך הבכור נלחם על מקומו ,עד להולדת הקטן הוא היה "המלך", כידוע מלך אוהב להיות במרכז הבמה. אם לא די בכך , הוא מתמודד עם "היעלמותו" של האב. והוא רק בן שלוש. כמעט כל מה שהוא מכיר בעולמו משתנה , אפשר אולי לדמות את כנסיעה בספינה בלב ים ופתאום המים מתחילים להיות סוערים. את מהווה את העוגן עבורו . רגשות אשם ,רחמים וחרדות רק יגבירו את חוסר היציבות. תגובותיו התוקפניות מעידות על כך שקשה לו מאוד . אין ילד "קשה". אלא נכון יותר להגיד ,שקשה לילד וטוב את עושה שאת בוחנת את התוויות שאת מתחילה להדביק לו. ילד בגיל שלוש לא יכול להסביר רגשות קינאה מאחיו ולא כעס על "אובדן" האב, אף על פי הוא לא בריא. עבור בנך זהו האב היחיד שהוא מכיר. ללא שינוי והתייחסות למצבו הילדים ,המחנכים ומעל לכל הוא יתחיל לתפוס את עצמו ככזה. זהו גיל קריטי מבחינת התגבשות האישיות{עד גיל חמש בקירוב}. אחר -כך יותר קשה לשנות. החשוב ביותר בשלב זה להבין את הקשיים של בנך ,לקבל אותו ולהעניק לו תשומת לב חיובית. לפנות זמן רק בשבילו ובכך לחזק את הקשר . יש לך את הכוחות והכולות ככלות הכל את אמא . יש מציאות כרגע נתונה ועליכם לגייס את כל הכוחות כדי לעבור את המשבר. רצוי לשוחח עם איש מקצוע ולקבל הדרכה והכוונה. מקווה שהצלחתי להבהיר את התמונה כפי שאני מבינה אותה. אופק אלה יועצת זוגית ומשפחתית מנחת הורים 0546455841

אי התחשבות ושיתוף מצד בן הזוג

שלום לכם אנחנו נשואים מזה כ3 שנים והורים ל2 ילדים לפני כשנה בערך התחילו בינינו מריבות וחיכוכים גדולות ואף היו מספר פעמים שחשבתי על גירושים לפני כחודשיים עברתי לידה של ולד מת לצערי הרב מהלידה עדיין לא שוקמתי כלל אני מתנהגת כרגיל אבל כל דבר קטן יכול לגרום לי לבכי ולהזכר בכל מה שעברנו בעלי לא מוכן לדבר איתי על הנושא ולשתף אותי אם אני מעוניינת לשתף אותו בהרגושתיי בנושא הוא אומר לי תעברי נושא היה נגמר ממשיכים קדימה זה מאד כואב שגם אם הבן אדם שהכי קרוב אלי אני לא יכולה לדבר ועוד שהתחלתי בהמלצת הרופא טיפול תרופתי למניעת דיכאון והוא במקום לתמוך בי ולעזור לי אומר לי : מה את בדיכאון? מה קרה פתאום? ואל תקחי את זה בזמן האחרון התחלתי להרגיש שאני לא מעניינת אותו ואם אני מבקשת משהו אני צריכה להתחנן ואילו הוא כשהוא משהו הוא מקבל הוא מדבר אלי לפעמים בזלזול למשל היום ביקשתי ממנו שישגיח על הילדים כי הייתי חולה ולא ישנתי והוא ראה זאת כשהוא קם בבוקר אבל זה לא היה לו איכפת והוא הלך לישון ואני נשארתי אח"כ בערב באתי אליו ואמרתי לו שזה פגע בי ושזה חוסר אחריות מצידו והוא פתאום החליט שהיום הוא ישן בסלון בלי להגיד למה? אני מרגישה שהוא השתנה מאד אבל לא יודעת להצביע על הנקודה הוא מתנגד לייעוץ כי הוא טוען שזה לא יביא לו כלום וזה סתם בזבוז של כסף שאלתי אותו אם יפריע לו שאני אלך לייעוץ לבד והוא הגיב בצורה חריפה ושאם זה יהיה כך הוא יתגרש אני לא יודעת מה לעשות ניסתי המון שיטות ואני כבר אובדת עצות אני מאד חוששת מהתגובה שילדי יגיבו לגירושים אם יהיו כי הם קשורים אליו אבל מצד שני אני שמה לה שהם מרגישים שמשהו לא בסדר בבקשה תעזרו לי אני לא רוצה לפרק את הבית

חרדות מחסר ידע

שלום לך, אובדן במשפחה הינו אחד הטריגרים למשבר בזוגיות. שניכם מתמודדים כל אחד בדרכו. אם כי נראה לי שהחרדות שלך והקושי הרגשי אותו את מתארת השפיעו על בעלך והכניסו אותו לחשש/ חרדה. יש בורות גדולה בציבור בנוגע לשימוש בתרופות אנטי דכאוניות. זה עשוי להתקשר לחשש מהפרעות נפשיות וכו' וזה כשלעצמו עלול לגרום לבעלך לחרדות ולהתרחקות. לפיכך טוב תעשו אם תגשו יחד לפסיכיאטר שיסביר בהרחבה את בעייתך העכשווית וידריך את שניכם. כמו-כן יש ספרות מקצועית נרחבת בנושא זה. גירושין אינם מילת קסם שפוטרת אותנו מהבעיה. זוגיות זה מסע אישי ומשותף ודורש השקעה הכי גדולה במשאבים רגשיים כלכליים ועוד. למרות שאת היא זו ה"פציינית" המזוהה את נדרשת לדעתי לקחת את המושכות לידיים ולעזור לבעלך על מנת שיעזור לך.מאחר ואת פנית לעזרה ובעלך מתמודד עם הכחשה. כל משבר יכול להפוך להזדמנות נפלאה לצמיחה והעשרת הזוגיות. מאחלת לכם בהצלחה. אופק אלה יועצת זוגית ומשפחתית 0546455841

האם כדאי להתגרש?

שלום, אני נשואה כמעט 8 שנים, התחתנתי עם בעלי בגיל 20 ,הוא היה בן29 .יש בינינו הבדלים רבים מאוד גם תרבותי, גם מנטאלי וגם בדת (הוא חילוני ואני דתיה). בעלי מכבד אותי ושומר שבת בבית. כשהתחתנו למרות כל המריבות בגלל השוני, אהבנו מאוד ועדיין אנחנו אוהבים אך אני מרגישה שאני לא יכולה לחיות איתו יותר, אנחנו כל הזמן רבים וזה מאוד פוגעה בילדים שלנו (ב"ה יש לנו 3) יש לנו חילוקי דעות רבים ודווקא לא בנושאי דת, אנחנו פשוט לא מצליחים לתפקד ביחד כזוג, הוא בא מבית שאמא שלו עשתה הכל ולא ואבא שלו והילדים לא עשו כלום ואני באה מבית עם שיתוף פעולה בין כולם ועזרה הדדית בהתחלה, לצערי עשיתי טעות ופשוט התנהגתי כמו אמא שלו הכל עשיתי בכוחות עצמי אך מהר מאוד זה הביא אותי לידי מרמור, ואז זה כבר היה מאוחר מדי מכיוון שבעלי התרגל שגם האישה שלו עושה הכל כולל קניות (אני לא מסוג הנשים שמעירות לבעל ואז לבעל אין חשק לעשות כלום.. אלא להפך אפילו שהוא קנה לי מלפפונים רקובים באחת הפעמים היחידות שהוא עשה קניות, לא אמרתי כלום) אני פשוט חושבת שבעלי עצלן ולא איכפת לו לאף אחד חוץ מעצמו! כנראה כשהייתי צעירה חשבתי שאוכל לשנות אותו וכמובן שטעיתי. עכשיו יש לנו בעיות בפרנסה ולמרות שאני עובדת במשרה חלקית אנחנו לא מסתדרים, בעלי לוקח המון ימי חופש מכיוון שהוא לא אוהב את מקום העבודה.. אין לו אחריות אפילו שהוא כבר מבוגר. אני מרגישה שאני צריכה לגדל עוד ילד בבית ואין לי כבר כוחות. התרחקתי ממנו מאוד והוא לא מבין למה וכשאנחנו מדברים הוא משתנה למספר ימים לטובה אך מהר מאוד חוזר לעצמו... אני ניסיתי להתגבר על עצמי פעמים רבות ולא להיכנס איתו למריבות ליד הילדים אך אינני מצליחה. אולי זה בגלל האופי שלי או בגלל שבעלי כל הזמן מושך אותי למקום הזה מבלי להתחשב בילדים. כיום אני מרגישה שעדיף להתגרש מכיוון שזה הפיתרון הכי טוב לי ולילדיי. אני לא חושבת שאהבה מספיקה, אם לא מצליחים לגשר על הפערים, ניסינו מס' פעמים ללכת לטיפול זוגי וכל פעם זה התפוצץ גם בגלל מצב כלכלי.. אני מרגישה שאין לי יותר כוח להילחם, ואני מרגישה שגם עשיתי טעות כשהייתי נערה ואני לא רוצה לחיות אותה כל החיים. חשוב לי שתדעו שאני ובעלי מדברים המון ואני תומכת בו מאוד, אך זה לא עוזר.. ולכן אני שואלת האם כדאי להתגרש? אני בכל אופן חושבת שכן....

שרה יקרה, זה יהיה חסר אחריות גם בתוך מהלך של ייעוץ/ טיפול , לאיש מקצוע להביע דיעה בנושא קריטי שכזה. לענייניך בנייה או לחילופין פירוק הבית תרתי משמע תלויה בבנאים קרי בני הזוג. זוהי החלטה גורלית תלןיות בה בנוסף גורלן של ילדכם. גירושין עשוי ים להיות פתרון כך על פי היהדות. אולם מכיוון שההשלכות שלהם בכל הרמות הן קרטיות יש קודם להשקיע מאמצים עילאיים ולאחר ההשקעה ניתן לקבל החלטה שלכם ורק שלכם בלבד. צריך לקחת בחשבון שלכל זוגיות נדרשת השקעה עצומה. דרך הזוגיות למעשה אנחנו עובדים על המידות שלנו (לא של בן הזוג), זוהי עבודת השם ממש. לכן אין פתרונות אינסטנט אלא עבודה שיש שכר עצום בצידה ומיידי. לפיכך אם יש לכם מחוייבות גבוהה לברית הנישואין והיא עומדת בראש סולם העדיפויות שלכם , אני ממליצה לפנות לייעוץ, מדובר בתהליך לעיתים ממושך תלוי במורכבות הבעיה . האהבה ביניכם מהווה יתרון גדול והתחלה טובה זהו הדבק שקושר ומחזיק את הקשר. משך נישואיכם הקצר יחסית הוא יתרון נוסף כי אתם "סוחבים" פחות בעיות של שנים. בנוגע לעניין הכספי גם הוא מסתדר בסיעתה דשמיא. מאחלת בהצלחה , אופק אלה יועצת זוגית ומשפחתית 0546455841

בעיות תקשורת עם ותק.

שלום, אנסה לתאר את המצב בקצרה בתקווה כי יוכל מי מיועצכם לעזור לנו. מאוד קשה לי לברור את היועץ המתאים שמי רוית נשואה 10 שנים. לאחר שלוש שנות המתנה וציפי'ה לילדים זכינו ב"ה לשבעה ילדים שנולדו בצפיפות רבה. כבר בתחילת הנישואין התגלו בעיות תקשורת. אציין, כי ממש סמוך לנישואין חזרנו בתשובה. הוא היוזם בצעדים מהירים וענקיים ואני אחריו בצעדים קטנים, איטיים ובטוחים. לשנה ראשונה זו של חיבור בין איש ואישה, נוסיף את "קיבוץ הגלויות" שלנו. הוא כורדי מהקסטל אני בת להונגרי וארגנטינאית (עם עבר פולני). אין צורך להוסיף מילה על ההבלים התהומיים במנטליות והחשיבה שבין שני צדדים. השם כידוע מזווג זווגים. בעיות תקשורת היו תמיד. חוסר התקשורת רק הלך ותפח עם הילדים והעומס הכרוך בגידולם וכלכלתם. העומס שנוצר רק "עזר" להפריד סמכויות הוא בחוץ לימודים/פרנסה אני בית/ילדים/עבודה בין הריון לחופשת לידה. המצב היום מוזר ומענין. אני: יכולה ומעדיפה בלעדיו. כניסה שלו לתחום שלי מכניס אותי ללחץ ומפריע לי. מעלה בי ציפיות וממלא אותי באכזבות חדשות ותחושות יאוש וחוסר אונים מקשר משותף. בהחלט "נוח לי" כאשר אני לבד בתפקיד הבית הילדים. הוא: רק שמח למצוא את הדרך החוצה מוצא שם מקום להרגיש טוב ולקבל חיזוקים. בבית לפי הרגשתו. תמיד יש הערות וחוסר סיפוק. למרבה הפלא בחיים האישיים מתגלה הקשר האמיתי. ומשם נשאב הכוח להמשיך. אפשר בהחלט לראות את הקשר ברגיעות היחסים ביננו לפי תקופות הקירבה והריחוק. יש עוד המון מה להוסיף בינתיים אוסיף פרטים טכניים. אנחנו גרים סמוך ירושלים ונכון להיום, עת רצון. קיימת פתיחות משני הצדדים להתחיל בטיפול לעזרה. בתקווה להצלחת כולנו. חודש טוב רוית

אינטלגנציה רגשית

רוית שלום, ניכר מהאופן בו פרשת את היריעה והצגת את מערכת היחסים הזוגית שלכם, יכולת ניתוח טובה,הבנה ואינטלגנציה רגשית. יכולות אלו ב"ה בהן ניחנת מהוות בסיס לאופטימיות והתחלה טובה במסע הזוגי והאישי. אשמח לעבוד אתכם. אופק אלה יועצת זוגית ומשפחתיתת מנחת הורים רמת בית שמש 054-6455841

שאלה דחופה!

אני בתחילת קשר עם מישהו שגילו 28 בדרך כלל בגיל כזה כל אדם יודע מה הוא רוצה בחייו מה שלא קורה לי איתו, דיברתי איתו לגבי בעיה שנימצאת אצלו והוא מודע לכך שהוא פשוט לא יציב בחיים שלו לפעמים יש לו רגעים שהוא קריר אליי ושותק, וכשאני שואלת אותו מה קרה הוא אומר "בא לי שקט" "אולי אני לא בנוי לקשר בכלל כרגע" וככה זה קורה כמה פעמים. אחרי שאנחנו מדברים ומחליטים להיפרד הוא מבין שהוא טועה ורוצה לחזור לקשר בחזרה.. אני יודעת שהוא עבר ילדות לא קלה הורים גרושים, לא ישן עם ההורים שלו כשהיה קטן אלא בבית תינוקות, אמא אלכוהליסטית, אבל איך אפשר להתמודד עם חוסר יציבות? ומה צריך לעשות ?אם כדאי לי להמשיך בכלל בקשר כזה?

האומנם חוסר יציבות?

שלום לך, לפי פיסת המידע "הקטנה" אודות חברך ניתן בזהירות רבה לומר ,שהאבחנה שלך לא מדוייקת בלשון המעטה. הרקע שלו מעיד על חסכים גדולים בגיל כל-כך קריטי ומשמעותי בחיי האדם. לפיכך יש לחסכים אותם ציינת: ניתוק מההורים ועוד , השפעה מכרעת על אישיותו של האדם, בריאותו הנפשית וחוסנו. לפיכך איש מקצוע אמור להגדיר את בעייתו ולא את. כדאי שתקחי בחשבון את הקשיים ולא תמעיטי בחשיבותם. בסיס טוב ובריא מאפשרים יחסים בריאים ונותנים כוחות להתמודדות עם מטלות החיים הרבות. מאחלת לך את הטוב ביותר אופק אלה יועצת זוגית ומשפחתית 054-6455841

עושה במכנסיים

ילדי בן הארבע גמול כבר יותר משנה. בחודשים האחרונים משהו קרה לו והוא עושה את צרכיו בתחתונים ולא מוכן לשבת על האסלה. הילד מבין איפה עושים אפילו מספר זאת , לפעמים הוא עושה "קטנים" בשירותים לבד ומיד אחר כך עושה "גדולים" בתחתונים. הילד לא עושה זאת בגן הוא מתאפק, הוא לא רוצה שילדים יראו אותו ויצחקו עליו ולכן עושה זאת רק בבית. אנחנו כבר מיואשים מהסיפור ולא יודעים מה לעשות איך להוציא ממנו מה קרה וממה הוא מפחד. הצרכים בתחתונים לא מפריע לו והוא יכול לעמוד איתו הרבה זמן . הוא יודע שצריך לעשות בשירותים אך כששואלים אותו למה עשה בתחתונים הוא אומר ככה. אשמח לקבל עזרה בנושא זה בתודה סיגל.

גמילה וחינוך לנקיון

שלום לך, על מנת להתייחס לעומק לשינוי שחל בילדך יש צורך בפרטים נוספים. האם אירע במשפחה שינוי כלשהו כגון: נוסף תינוק למשפחה? מעבר דירה? כניסה לגן חדש? האם יש מאבקי כח בבית איתו? ועוד... את מתארת מצב של רגרסיה{חזרה לאחור}. לעיתים הטריגר לכך נעוץ בשינוי כלשהוא אפילו שינוי טוב. אם מדובר במאבקי כח ,זה דורש התייחסות כללית של כל המעורבים. חשוב מאוד לזהות את הטריגר וכך גם לעזור לו. כעזרה ראשונה אני הייתי ממליצה לא לעשות מזה עניין . כלומר להתייחס אליו כלא גמול לומר ,לתמוך בו ולאפשר לו אלטרנטיבות נוספות כגון: טיטול, החשוב מכל לקבל ולאפשר לו לעבור את הרגרסיה בקצב שלו. מכיוון שטיפול לא נכון הוא בעל השפעה לטווח הרחוק. בהצלחה, אופק אלה יועצת זוגית ומשפחתית

משחקי כבוד

רציתי לשאול בעניין מסויים לגבי חמתי, לפני כמה זמן בעלי רב עם הוריי וכתוצאה מכך לא דיבר איתם תקופה, אני כתגובה גם לא דיברתי עם חמתי, היום הוא השלים איתם, והיינו אמורים ללכת לאימו כדי שאני אשלים גם איתה, כשהתקשרנו לבשר שאנו באים אמא שלו הכריזה, שאם אני באה עדיף שלא יבוא בכלל, אני נורא נפגעתי כי הרי רציתי להשלים, היום כבר עברו 3 חודשים והיא עדיין לא מוכנה לקבל את העובדה שאני אבוא לשם, גם אם זה במחיר של לא לראות את הבן שלה עם בנינו,ודורשת ממנו להגיע בלעדיי, הודעתי לבעלי שהוא לא יילך בלעדי והיא לא תציב לנו תנאים ,נפל דבר והיא צריכה לעבור ניתוח ביד, בעלי נורא מצטער שהוא לא הולך לבקר אותה בגללי, ואני לא יודעת מה לעשות , כי אני לא רוצה לפתוח לה פתח לעניין הזה, מצד שני יש אפשרות שבעלי פשוט יפסיק להקשיב לי וללכת מלית ברירה וגעגועים, יש לציין שהמון פעמים כן באתי ו"הורדתי את הראש" בשבילה ואני רואה שזה רק הולך ומחמיר. אני ממש אובדת עצות.... תודה, מורן.

דומה לחמות

בס"ד הסיפור נשמע כמו מאבק מתמשך בין כל המעורבים בסאגה המשפחתית. את לא מרוצה מחמותך וגם לא מהתגובה של בעלך (מקשיב להכתבות שלך). את פועלת כמו חמותך . נפגעת ותוקפת חזרה. ממצב כזה אפשר לצאת כאשר לפחות צד אחד מגלה אחריות ומכריז על הפסקת אש. כדי להגיע לכך צריך להבין שזה לא עניין של צדק!! אלא חוכמה . אם את מעוניית לבנות את ביתך , תפעלי בחכמה ולא בכח. וזה לא שייך להורדת ראש , נהפוך הוא להגדלת ראש. את חמותך לא תוכלי לשנות, גם לא את בעלך בסיעתה דשמיא תוכלי לשנות את עצמך, את הבנתך , תפיסתך, חשיבתך והתנהגותך. אם מבינים את זה בגיל צעיר חיים טוב, עם עצמינו וסביבתינו. בהצלחה, אופק אלה יועצת זוגית ומשפחתית 0546455841

אבא של אשתי עשיר ולא מסייע לנו. אבא שלי לא עשיר ומסייע לנו

אנו הורים לשניים(4.5, 3), ציונים דתיים בגיל 30. אנו נשואים קרוב ל6 שנים ועד היום חיים בשכירות. ביני לבין אשתי יש מריבות רבות, בעיקר סביב הסוגייה הבאה: אנו רוצים לרכוש דירה פשוטה בפריפריה (650,000ש"ח). אבא של אשתי אדם אמיד מאוד ולא מעוניין לסייע לנו אפילו בסכום של 4 ספרות, בתואנה כי אין לא. יש לציין שאין סיכוי שאני טועה כיוון והוא מנהל בכיר בפירמה יוקרתיח מאוד. נקודה זו מצטרפת לעובדה שהם לא הביאו נדוניה-"אצלנו במשפחה זה לא מקובל". אבא שלי הוא פנסיונר, שעבד כפקיד זוטר כל חייו, יש לו עוד 4 ילדים לחתן בע"ה, הוא מוכן לתת לי לדירה 200,000 ש"ח, בתנאי שיהיה שקל מול שקל מצד הוריה של אשתי.- לדבריו, אם העשיר לא נותן, למה שה"עני" יתן? בנתיים אנו מוציאים 35,000 ש"ח בשנה לשכירות, סכום היורד לטמיון. בקשתי מאשתי שתשכנע את אבא שלה, את אמא שלה- אבל היא לא מוכנה לנסות- היא משוכנעת שאין להם. שכנעתי את אבא שלי לעזור במשהו חלקי, והוא נתן לי עד עכשיו כ40000 ש"ח אך אני לא מוכן לבקש יותר. היחסים שלי עם ההורים שלה הם בסדר גמור.בשולחן שבת הכל זורם חלק ואין רקע של מתיחות. אני יודע שהוא איש ממלוח ועקשן מאוד, עם ראש של "סוחר". אני יודע שאם לא היה לו כסף-לא הייתי מבקש. אני חושב שכל אבא שאוהב את הן שלו עוזר לו במידה ויש לו. יש אפשרות שנגור בבית קרקע רחב ידיים בירוחם בחינם, (דוד שנמצא בחו"ל) אך היא לא רוצה לגור שם ומעדיפה לשלם שכירות גדולה על דירה קטנה בקומה שלישית ללא מעלית. אין לי כח יותר. אני חושב על היפרדות ממנה, אך חושש מלהיות רחוק מהילדים שאני כ"כ אוהב. כ"כ יש בה מעלות טובות והיא נאה מאוד אך בחצי שנה האחרונה אני שואף למהנע מיחסי אישות עד שלא נסדיר את נושא הדירה, שמא נתגרש (גם היא לא פוסלת)ואז יהיה קשה ומסובך לשנינו, בקשתי היא ,אם אתם יודעים איזה דרך להציע לי לקדם את מטרתי, שאביה יסייע לנו ברכישה (יש לנו רק 100,000).כמובן שאנו נקח משכנתא על סכום מסוים מעבר לסכום שההורים יביאו בע"ה תודה רבה!!!

פינוק וחסות יתר

שלום רב, אני שומעת במכתבך "מגיע לי!!" "חייבים לי!!!". תגובה שמאפיינת ילדים שגודלו בדרכי חינוך מוטעות קרי: פינוק וחסות יתר. אם חמיך נתפס בעינייך כסוחר , ייתכן מאוד, שאצלו המושג "ביגיע כפייך תאכל לחם" זו דרך חיים , על-פיה הוא חי ומחנך את ילדיו כך. הראיה רעייתך -ביתו לא באה בדרישות ובציפיות כמוך. אתה מעניש אותו ,דרך רעייתך. בראש ובראשונה אתה הסובל העיקרי מתפסותך ו ילדייך ורעייתך. עם כל זאת , מבינה אני ללבך . אם חפץ אתה בעזרה ,פנה ישירות לאביה שתף אותו בקשייכם , הטה את אוזנך והקשב למה שיהיה לו להגיד לך. למד מזה וצמח והשתחרר ממה שאינו בשליטתך. הבחירה בידך לקבל ויש לך הרבה על מה להודות לבורא עולם , רעייתך ולמורה הגדול מכולם חמיך. אם לא אתה מזמן לעצמך ולמשפחתך קשיים וסבל. דרך צלחה , אופק אלה יועצת זוגית ומשפחתית 0546455841

התאמה מראש?

אולי במקום להשקיע את כל האנרגיות, בליישב סכסוכים, לעשות "שלום" בית ,לחיות על תנאים ולהרגיש כל הזמן במבחן אולי צריך יותר למסד את העניין של ההתאמה מלכתחילה, ללמוד את הנושא, להתמקצע בעניין של התאמת שידוכים, ואז יחסכו הרבה עגמת נפש, ובכלל יחיו חיים טובים יותר. למה לא?

מותאמים

שלום רב, עבודת השם שלנו מצויה בתוך המעבדה שנקראת משפחה-זוגיות. יש זוגות מותאמים ולא זוגות מתאימים. ככל שהזוג מותאם (עונה אחד לדרישות האחר מתאים את עצמו) כך מצליחים להתקדם ולהעמיק את הקשר. לכל זוג באשר הוא יש עבודה לעשות ,השאלה היא מה הציפיות שלנו? כמה אנחנו מוכנים לתת, להשקיע ופחות לדרוש . דרך צלחה אופק אלה יועצת זוגית ומשפחתית

איך לשכנע את הבעל לגשת ליעוץ

לי ולבעלי יש המון חילוקי דעות אולם הוא לא מוכן לשמוע על יעוץ כלל מבחינתו זה השלב הכי משפיל בחיים אני לא רוצה לאיים בגט או משהו כזה כי מקור הכוח שלו בחיים זה שאני אוהבת אותו ללא גבול וללא תנאי וחבל לי להרוס הבו עיצה איך לשכנע את הבעל להסכים לגשת ליעוץ

לשכנע האמנם?

איך לשכנע את הבעל לגשת ליעוץ

לי ולבעלי יש המון חילוקי דעות אולם הוא לא מוכן לשמוע על יעוץ כלל מבחינתו זה השלב הכי משפיל בחיים אני לא רוצה לאיים בגט או משהו כזה כי מקור הכוח שלו בחיים זה שאני אוהבת אותו ללא גבול וללא תנאי וחבל לי להרוס הבו עיצה איך לשכנע את הבעל להסכים לגשת ליעוץ

לשכנע האומנם?

האופציה שנותרה בידייך , היא ללכת לייעוץ בגפך להתחיל בשינוי אשר יגרום לשינוי בדינמיקה ובקשר שלכם. גם בייעוץ זוגי בסופו של דבר כל אחד מבני הזוג מחולל את השינוי אצלו ואחראי למעשה ב-100% על החצי שלו. ישנם מקרים לא מעטים מטעמים שונים שרק האישה מגיעה וניתן לעשות שינוי משמעותי בזוגיות. התוצאות מעודדות את בן הזוג ומגבירות את אמונו בעזרה מבחוץ. לכן , אין טעם ללחוץ , אלא לעשות את מה שאת יכולה לעשות , גשת ולקבל עזרה והשאר יתחיל לנוע מאליו. בהצלחה רבה אופק אלה יועצת זוגית ומשפחתית 0546455841

בעיות רגשיות לילדה בת ארבע וחצי

בתי, בת 4 וחצי, בת בכורה מתוך שתיים. ילדה מאוד נבונה ופקחית, חברותית מאוד ומסתדרת מצוין בגן, ומצד שני היא בעלת מזג מאוד סוער, שתלטנית ועקשנית. ישנו קושי במצבי תסכול המתבטא בבכי, צרחות ו"לופ" רגשי שיכול להימשך כחצי שעה. לעיתים נראה שהיא בהתקף לא נשלט וקשה לה להירגע בכוחות עצמה. במצבים כאלה בהם היא צועקת , אנו בדרך כלל מבקשים ממנה ללכת להירגע בחדרה, לעיתים תוך כעס מצידנו. הדבר בדרך כלל מגביר את הבכי והצעקות, אך לנו נראה שאין דרך אחרת להתמודד עם התגובות הקיצוניות הללו שלה. מהי התגובה המומלצת במצבים כאלה? האם כדאי ללכת לאיזשהו טיפל רגשי? אם כן, איזה?

ויסות רגשי

שלום לך, מתוך דברייך ניתן להבין , שעיקר הקושי שלכם נובע מתגובתה הקיצונית ,כדברייך של ביתך. תפקיד ההורה במצבים האמורים להכיל את כעסה של הילדה ולפעול בכדי לעזור לה לווסת את רגשותיה. מזגה הסוער תואם את תגובתה . מזג לא ניתן לשנות , אלא ללמוד לווסת ולתעל את הרגשות. להכיל משמעו לקבל את הילדה לחבקה ולהרגיע אותה ולתת לה תחושה שהיא אהובה גם כשהיא כועסת. מאוחר יותר ברגע יותר אינטימי ורחוק מההתפרצות לשאול אותה לגבי הרגשתה ולעזור לה לתת שם לרגשותיה .וביחד למצוא דרכים חלופיות להביע את עצמה. למשל : כעס, תסכול, עצב ועוד. ישנם ספרים לילדים, שעוסקים בכעס ורגשות ומעבדים עם הילד את החוויות הרגשיות. לשלוח אותה להרגע לבד בחדר עלול להיות עבורה מסר שאין לגיטמציה לרגשותיה , ולכן התגובה שלה מחריפה. צריך להבין שבגיל כזה הילד עדיין לא רכש את היכולת לעשות סובלימציה / עידון לרגשות. חבקו אותה ותראו את אהבתכם ובכך תשדרו לה אנחנו איתך. דבר נוסף שאני ממליצה ליהמנע ממנו הן התוויות שאת נותנת לילדה כגון: היא עקשנית - בהיבט חיובי זה אומר שהיא יודעת לעמוד על שלה. או היא שתלטנית- ילד בכור עפ"י רוב מרגיש שהוא מרכז העולם , בכלל ילד בגיל הרך רואה בעיקר את עצמו. בנוגע לטיפול לילדה - אני תמיד ממליצה שכל המשפחה תעבור תהליך מכיוון שהיד חי במערכת יחסי גומלין עם הסביבה. האם מישהוא מההורים מגיב בסערת רגשות בבית? אם כן זה משמש מודל עבורה. השינוי צריך להיעשות בראש ובראשונה אצל ההורה. על פי תיאוריך אניני חושבת שיש בעיה רגשית. אלא קושי בוויסות הרגשות, וזאת בשל גיל ה הצעיר תגובתכם מחריפה את תגובתה . אני ממליצה על סדנת הורות להעשרה וצמיחה. בברכת חג כשר ושמח. אופק אלה יועצת זוגית ומשפחתית מנחת הורים וזוגיות 0546455841

עסקי משפחות

אז ככה אני גדלתי בבית מאוד חם משפחה תומכת הורים שערים ורגישים לצרכי הילדים, פחות במובן הכספי כי משפחתי אינה עשירה במיוחד אבל במובן הרגשי הורי העניקו לנו חום ואהבה במידה לא רגילה ההרגשה בבית היתה מאוד נינוחה למעט זמנים מסוימים שה קורה בכל בית אבל באופן כללי היה כיף בבית תמיד התענינו בשלומנו ובאיך אנחנו מרגישים וגם בין האחים יש אחדות יוצאת דופן כל אחד שצריך עזרה ישר כל האחים מתגיסים יחדיו ומושיטים עזרה במה שאפשר, תמיד אנשים מקנאים כשרואים את המשפחה שלנו את האחדות ומסירות הנפש שיש לכל אחד כלפי השני,ואכן זה משהו לא רגיל, בקיצור ככה גדלתי בבית כזה ולתומי חשבתי שזה טבעי שככה זה בכל בית אולי קצת פחו אבל זו התבנית הבסיסית של כל בית עד שהתחתנתי וגיליתי שזה לא כל כך מובן מאליו בתקופה של האירוסין והחתונה עוד הייתי מסונוור עד שנחתי על הקרקע וגיליתי תהום פעורה מתחתי התוודעתי באופן ישיר ומבפנים למשפחה של אשתי והם בדיוק הפוך מאיתנו כמעט ואין שם רגשות הכל טכני מבחוץ זה נראה בית שמשקיעים שם מחשבה על כל פרט ופרט אך מפבנים אתה מגלה שהקנקן ריק ההורים לא יודעים להקשיב אין להם את זה וכך גם האחים אמנם משקיעים שם בגשמיות אבל אין את הליבה של בית ומשפחה הקשבה, אמפתיה, דאגה לשני, הכל חזותי מבחוץ וריק מבפנים, האחים מסוכסכים אחד עם השני ההורים לא מתקשרים חסר כבוד והערכה אחד לשני ואני ממעיט בדברי קודם כל ההיתי בהלם לא ידעתי מה לעשות ולמי אספר ואשפוך את ליבי? להורי לא בא בחשבון ראשית שלא יצטערו ושנית לא מוציאים כביסה מלוכלת החוצה , לאחיי גם לא כדאי, לאשתי לא רוצה לצער אותה, בקיצור אכלתי את הלב תקופה ארוכה ופתאום גיליתי שהתפוח לא נפל רחוק מהעץ וכמה שחשבתי שאשתי בסדר ראיתי שהיא גם הושפעה מהצורה שמשפחתה מתנהגת היו לה כל מיני נתנהגויות שלא הבנתי את פשרם=- ראיתי שקשה לה להקשיב והיא לא דואגת לי מספיק כמו שאני דואג לה וזה בכלל מסבך את הענינים כי יש לי בעיה לא רק עם המשפחה שלה אלא גם איתה הקשיים יצרו המון מריבות הרבה דמעות נשפכו ואני התחלתי בסתר ליבי כבר לחשוב על הגרוע מכל גירושין כי זה היה קונפליקט בלתי פתיר עם משפחתה לא היה איכפת לי לקבל את המצב כמות שהוא אבל כשראיתי שאשתי היא מאותו זן הייתי חסר אונים כי איך אפשר לתקן כזה מצב?אך בכל זאת היינו שנה ראשונה אז המרקם עדין היה עדין ככה סחבנו שנה היו ביננו המון שיחות על האופי שלה ועל ההתנהגות שלה וגם על המשפחה אבל אף פעם לא פרקתי את המטען הייתי זורק כאן מילה שם רמז ולא יותר לאחר שנולד לנו בננו אזרתי אומץ באיזו מריבה ושפכתי את כל ליבי אשתי בכתה המון ונפגעה ממני אנושות וכמדומני שעדיין היא פגועה ממני בענין הזה עברה שנה מאז , לי הוקל מאוד קודם כי שפכתי את ליבי המשא נהיה פחות כבד ואשתי עדין לא סולחת לי על רגשותי כלפי משפחתה וכלפיה אנחנו חברים והכל אבל זה מעיב על היחסים אך למרבה הצער משפחתה והיא נשארו אותו דבר ויש בי עדיין כעס כלפיהם שום דב ר לא השתנה מה עושים? לשנות את משפחתה איני יכול את אשתי גם כן לא בקושי את עצמי אני מצליח להזיז וככה הנישואים שלנו הגיעו למבוי סתום כמה שניסיתי לקבל אותה כמות שהיא זה לא מצליח לי כנראה שהשוני בצורה בה גדלנו קוטבי מדי ומה שאירוני בכל הענין שהמשפחות שלנו מסתדרות בינהם ואפילו נפגשים מידי פעם כחברים לכל דבר רק אני ואשתי בכל הענין רבים לבד ומנסים לפתור את הבעיות בעצמנו אך ללא הצלחה הצעתי לה כמה פעמים שנלך לייעוץ אך היא טוענת שזה לא יעזור וחוששני שיש צדק בדבריה כי איך אפשר לפתור בעיות מסוג זה חוץ מזה שנהיתי סקפטי לגבי נישואין אשתי טוענת ושוב אני נאלץ להסכים איתה שאין זוג שמאושר בנישואין שלו כל זוג יש עליות וירידות בעיקר ירידות ולכל אחד יש קונפליקטים בנישואין רק מה שיש הסכמי שלום ומסתדרים ומשלימים עם המצב כי אין טעם לריב כל היום ואפשר אפילו להיות חברים וכשיש בעיות להחריש ולתת לרוח לעבור עד שהרוחות ירגעו, רוצים הוכחה שזה נכון חפשו בראש זוג שהוא מודל לחיי נישואים, אם מצאתם כנראה שאתם אופטימיים מידי מה שתמיד אני שואל את עצמי איך אדם יכול לתת יעוץ אם הוא בעצמו יודע נפש בהמתו

חליפה על פי המידה

עובר אורח, פנייתך גדושה ומלאה ועם זאת חסרה . משתמע ממנה ,שהגעת לנישואייך עם תמונות וציפיות ברורות אך שוד ושבר המציאות לא תואמת את הדמיון. ובכן אם רוצים חליפה תואמת הולכים לחייט , לא כן? וזה הבור הראשון ,שלתוכו נפלת. כגודל הציפיות גודל האכזבות. בנישואין זה לא פועל כך. נישואין ניתן להמשילם כמו חלקי החליפה שצריך לחברם. שני חלקים מותאמים והופכים ליחידה אחת. מה לא בסדר בזוגיות שלך? זהו החלק החסר. היא לא כמוך! היא אמורה להיות כמוך?? יש דבר כזה? יש לכם דברים משותפים? מה אתה בכל זאת אוהב ומעריך בה? למרות השוני הקוטבי. אפשר לקחת את השוני באופן חיובי . זה "יאלץ " אותך ללמוד לקבל ולאהוב את האחר השונה , ירחיב את גבולות נפשך וליבך. אם גדלת בבית כל כך רגיש , אוהב ותומך כדברייך אדרבה תשפיע , את כל השפע הזה בביתך לאישתך. מה פרוש הנישואין הגיעו למבוי סתום?? במה זה בא לידי ביטוי? אתה לא עובר אורח .אתה אורח קבוע . נראה לי שאולי הבטחת לעצמך גו של וורדים. אני מבקשת לשאול אותך : מה אתה מוכן לעשות למען הזוגיות שלך? תתמקד בזה ב100% ולא בחלקה של אשתך שאינך אחראי לו. לסיכום: צר לי לקלל לך אבל, יש זוגות מאושרים שטוב להם בחלקם. אלה בין היתר זוגות ,שלוקחים אחריות על חלקם ועושים שינוי . לעיתים קרובות יש צורך להיעזר באיש מקצוע כמו ,שהולכים לרופא כשיש כאבים וכו. ולא מומלץ תמיד להחריש ,גם לא להרעיש עולמות אבל בהחלט לשתף את בת הזוג. מה שנדחק בסופו של דבר יוצא החוצה ובצורה לא סימפאטית. אומר זו בצורה ברורה נישואין הם מסע ארוך ומפותל ,מרתק, מעניין ומאתגר , זהו מסע זוגי בו כל אחד עובד על עצמו ולא על האחר. וביחד צועדים תומכים זה בזו. משם נובעת הקירבה וההנאה במילים פשוטות נ-ת-י-נ-ה בהצלחה רבה, אופק אלה יועצת זוגית ומשפחתית 0546455841

ביעור חמץ מהלב - של מתלבטת

הנדון: ביעור חמץ מהלב הנני רווקה בת 29, דתית תורנית ואקדמאית המנסה לבנות את עצמי ומתלבטת לגבי מיסוד הקשר לחתונה. הכרתי לפני כחצי שנה בחור דתי תורני ושומר נגיעה, עם מידות טובות. בקשר התברר לי שהורי הבחור מוגבלים. לאימו פיגור התפתחותי קל מלידה - ללא מסמכים רפואיים כלשהם ואביו כבד שמיעה באוזן אחת עם מכשיר שמיעה, עקב היותו פג בלידתו. לבחור 5 אחים בריאים ב"ה. כנ"ל לגבי דודיו משני הצדדים. בנוסף, יש במשפחתו סיפור תורשתי של ורידים בולטים (דליות ברגליים) להוריו, לו, לאחותו ולארבעה דודים. כמו כן, הוריי הם בני דודים מדרגה ראשונה, ושתי המשפחות שלי ושל החבר - תימניות. ברפואה כל העובדות שציינתי מחייבות בדיקות גנטיות וכעת אני ממתינה לתוצאות. אני מבינה שלהתחתן זה "ביזנס" אחד גדול, ולפעמים צריך להניח את רגש האהבה בצד ולתת לשכל לברר טוב את רצונותיך. כמו כן, אני גם מבינה שדרוש אומץ ותעוזה לבקש לעשות "הסכם ממון" כשמדובר באחד הצדדים שיש לו הון. ובמקרה הזה לבחור יש יחידת דיור קומה מעל הבית שבבעלות הוריו, שחלק מהשקעתה היא מכספו הפרטי. נוסף על כך, הבחור גילה לי שהעירייה תובעת אותו ושלושה מבני ביתו (אבא, אח ואחות) בחצי מיליון שקל בגין בנייה לא חוקית שנעשתה כנראה בתום לב צמוד לבית הוריו. אני עובדת 10 שנים במשרה חלקית במקום מכובד, מחפשת עבודה במשרה מלאה ובמקביל סיימתי שני תארים ולימודים נוספים. איני יודעת כיצד אתמודד כלכלית אם אחליט להתחתן בחצי שנה הקרובה אם הוא ומשפחתו עם התמודדות משפטי. חשוב לציין כי בצד היתרונות של הבחור - רוחני, דתי, רצון חזק מאוד לעבוד על אישיותו ועל הקמת בית דתי, הוא יציב רוחנית וכלכלית, בוגר, די רגוע, מאתגר שכלית, מעניין וחכם, איש שיחה, יוזם שיחה, נותן מרחב אישי, אמיתי וישר, שומר לשון הרע, שמח, חייכן, קליל אך גם רציני כשצריך, שומר על בריאותו, נקי ומסודר, מבשל, אסתטי, יצירתי ומוזיקלי. בצד החסרונות - איני בטוחה שהוא יציב נפשית כי הוא מאוד אמוציונאלי, ולפעמים הוא ממש בלחץ, בהתחלה התנגד להסכם ממון אבל בלית ברירה הוא מסכים מכיוון שאני עומדת על כך, יש בו אגואיזם - חושב רק על עצמו וטובתו, די כעסן, דיבורו חותך/ חד/ תקיף, נוטה לשתלטנות ולקביעת דברים ללא שיתוף, כשהוא כועס, הוא חד מאוד ואפשר שהוא יכול להפוך את עורו. הוא יכול להגיד משפטים כמו: למה, מי את בכלל?, מי את בכלל שיודעת מה טוב לך? אף שהוא הסביר אחר כך שבכוונתו שה' הוא המנווט את החיים והקובע את המהלכים ולא אנחנו. הוא גם קצר רוח ואינו באמת מקשיב, חתך דיבורו מסגיר קוצר סבלנות, נחרצות, אי-סבלנות, תקיפות. אני מרגישה שהוא לא איתי בהבנות וברגשות, כמו כן הוא מבטל דברים שנראים לו כחסרי ערך ובעצם לגביי הם שווי ערך (השתמש במילה "שטויות" לדברים קטנים שנתתי). נראה לי שהוא רוצה למסד את מערכת הקשרים לנישואין. הוא בן 33 שנים ואולי "הגיע הזמן" ואחרי זה - יהפוך את עורו ויהיה מאוד קצר רוח. העיקר - שהתחתן... אולי אני עושה לעצמי הנחות בהרבה מישורים במקום להתעקש על הדברים, כי אחר כך אפשר שיהיה מאוחר מדיי. אני יודעת שחשוב לוותר ולוותר אבל השאלה למי (לוותר לו - עד כמה?) ואולי בבחירתי בו אני מוותרת על עצמי ועל רצונותיי? ועל מה לוותר? גם לוויתור יש גבול, וצריך לזהות מהו הגבול בהחלטה לחתונה. איני בררנית, להיפך, באופי שלי אני מאד מקבלת ולא מהר פוסלת. בינתיים החלטתי ביני לבין עצמי על הפסקה זמנית של שבועיים של החברות בינינו ואולי במגמה להתרחק ממנו בהדרגה כליל. בימים אלה של ריחוק גיאוגרפי - אני מרגישה טוב, ללא כאבי ראש, כבר אין לי שום כמיהה או געגוע אליו כבעבר, אולי... אולי כי השכל מבין את מהות הקשר. יועצ/ת יקר/ה, במבט שלך, כאכפתית/ת, כמי שמכיר/ה את העולמות והמושגים המבולבלים, יש לך מה לייעץ לי?

ספקות?

אישה יקרה, התשובה שזורה בתוך דברייך בסוף הפנייה. הגוף אומר את מה שהפה לא אומר. התסמינים הפסיכוסומטיים נעלמו בפסק הזמן שלקחת . האם אין זו תשובה. אני ממליצה לך ללכת עם האינטואיציה והיא מאותת לך. ובכלל אם יש ספק ? אז אין ספק... בהצלחה, אופק אלה יועצת זוגית ומשפחתית 0546455841

איך להתפייס ולסלוח כשבן הזוג לא מתנצל אף פעם?

בשבועות האחרונים, רמת המתח בינינו עלתה מאוד, והיו הרבה פעמים שבעלי דיבר על גירושין, ובכלל-פגע בי מאוד, בכל מיני דיבורים שלו. גם אם אחר כך אנחנו כביכול משלימים ולכאורה מדברים כרגיל, זה תמיד מפני שאני יוזמת התפייסות והתרפסות, אבל זו לא התפייסות אמיתית... בעלי לא נותן לי לדבר איתו על מה שכואב לי, וכשאני אומרת לו שנפגעתי מדבריו, הוא לא מתנצל, ולהיפך, מחזיק איתן בדעתו שהוא היה חייב לפגוע בי, ועוד כועס עליי איך אני אומרת עליו שהוא פוגע בי, בעוד שלשיטתו, הוא לא יוזם פגיעה אלא רק מגיב, כדי לחנך אותי, שאלמד שלא כדאי להתעסק איתו. בקיצור, מטיל אימה יתרה בתוך ביתו... אני ממש פוחדת לדבר איתו... מרגישה שאין שום קשר רגשי בינינו. מרגישה שהוא מדכא אותי, מלשון דיכוי. כל דבר קטן שאני עושה נגד רצונו, אפילו בשגגה ובלי כוונה ובלי ידיעה, הוא מגיב בחוסר פרופורציות, בשיא החומרה, ופוגע בי בצורה חסרת רסן ביום שישי רבנו, ותוך כדי ויכוח הוא אמר, שמצידו שלא אטבול ביום ב [מחר], ואם אני אטבול הוא לא יודע אם מותר לו להיות איתי כשבכוונתו לגרש אותי, ואם הוא יהיה איתי בכל זאת, זה יהיה לגמרי חסד שלו איתי... ופתאום הוא גם החל לזרוק הערות פוגעות בקשר לגוף שלי מה שביסודו נכון., ולפעמים הוא עוצם ת'עיניים חזק כדי לא להיגעל מזה.... שאלתי אותו כמה פעמים אם זה מפריע לו, והוא אמר שלא, והוא כל הזמן אומר שאני הכי יפה בעולם והוא לא יכול לעמוד בפניו וכו'... מחמיא בצורה מוגזמת וחסרת פרופורציות, כך שזה מביך אותי וגורם לי תחושה ממש לא נעימה, כי ברור שאני לא באמת מלכת היופי.... ופתאום הוא מנחית עליי את הנ"ל,... זה כל כך פגע בי. זה נוגע בנקודה הכי רגישה באגו הנשי- לקראת סעודה שלישית רבנו שוב, ומייד אחרי ההבדלה הוא לקח ת'תיק שלו ונסע להוריו, למרות שניסיתי לדבר אל לבו ולהתחנן לפניו... בעצת אישה חכמה שאני בקשר איתה, כתבתי לו מכתב סליחה במייל, למרות שבעומק לבי נראה לי שהוא זה שצריך להתנצל, כי אני אומנם לפעמים פוגעת בו בדברים קטנים בשגגה ותמיד מתנצלת, אבל הוא פוגע בי בדברים גדולים במזיד ולעולם לא מתנצל... בכל אופן, הוא הגיב במכתב נרגש ואוהב כמו ארוס לארוסתו... ואמר שאטבול בזמן והוא יבוא וכו'... י אני מרגישה בפירוש שלא היה כאן פיוס אמיתי. אני רק פוחדת ממנו. אין לי כמעט ספק שבפעם הבאה שיקרה משהו, אפילו בטעות, שלא ימצא חן בעיניו, ויעלה לו הדם למוח, שוב הוא יגיב בהתפרצות זעם חסרת פרופורציה ושוב יפגע בי עד עמקי נשמתי ושוב ידבר על גירושין... וכמו תמיד, שוב, למרות כל זאת, אני זאת שתצטרך ליזום "התפייסות", ולהתחנן ולהתרפס וכו', שיואיל בטובו לחון את אמתו השפלה... והוא יאמר שהוא לא חוזר בו משום דבר שאמר ופגע, כי הוא צודק ורק אני טעיתי, וכך היה נכון להיעשות כדי לחנך אותי... ובלב אני מרגישה תולעת מעוכה, ואני יודעת שלא ראוי שינהגו ככה בבת של מלך מלכי המלכים הקב"ה ויצר הרע שלי מציע לי לתבוע את עלבוני... אני אפילו לא מעזה לדחות מקווה... אני יודעת שאם אייחד מחשבתי היטב לפגיעתו בי, אולי אראה דם ואיטמא, אבל גם זה, בעלי מכיר ויודע שאני מטמא עצמי לפעמים בכוח המחשבה וזה מטריף אותו, והוא אומר בזעם, שהוא לא צריך בכלל לשכב איתי ושאני לא אחשוב לעצמי שיש לי עליונות עליו ואני יכולה לצער אותו בעניינים האלה, כי גם אם לא נהיה ביחד 20 שנה זה לא יזיז לו...אבל כואב ומר ומעיק לי בלב. אני לא רוצה לעשות משהו דווקא כדי לצער אותו, אלא כדי להוכיח לו שאני נפגעתי מאוד. וגם - כי כשאני כל כך פגועה ומרגישה כל כך מושפלת ודחויה ועלובה, אין לי מספיק שמחה לגשת ליחסי אישות איתו בלי שאני ארגיש שזה כמו אונס, או סטוץ... ובעיקר מה שהוא אמר על הגוף שלי, ובגלל שאני יודעת שהוא נכון [אבל הוא היה יכול לומר את זה יותר בעדינות, וגם: למה אני אפילו לא יכולה לומר לו שנפגעתי מזה ושיבקש סליחה?! למה אני צריכה לחשוש שברגע שאדבר איתו על כך הוא יתקוף אותי בתוקפנות האכזרית שלו?!], אני מרגישה שאני לא יכולה ולא רוצה להיות איתו. הלוואי שבבדיקות מחר אני אראה דם. אבל שוב: זה לא יפתור ת'בעיה אלא להיפך, זה יגרום לו לכעוס יותר, ויהיה יותר קשה לרצות ולפייס אותו. ואני חושבת, מה קורה פה? התהפכו היוצרות? לפי מה שכתוב בשולחן ערוך, איש צריך לפייס ולרצות את אשתו לפני יחסי אישות ולא להיפך... אני לא רוצה להשפיל את עצמי ולתת לו לנגוע לי בי ולדעת שהוא נגעל ממני עכשיו ולהתבזות ולהיעלב מזה בכל פעם מחדש... אני רוצה לבקש שנקיים יחסי אישות כשאני לבושה אם הוא נגעל ממני, זה לא אמור להפריע לו. זה יפריע רק לי, יפגע בהנאתי. אבל עדיף לי הכבוד והאגו שלי מאשר הנאתי

כבוד ה

בעלי לא מקבל את חולשותי

זמן רב אני מרגישה שבעלי בעצם לא מכיל אותי. ולא מתייחס ברצינות לקשיים שלי. הטענה שלו היא שמדובר בקשיים מדומים וכי יש לי תסביכים ודימיונות. אצלו הכל הולך על פי השכל. אין אצלו עליות וירידות רגשיות. הוא מורם מעם. לא מפריע לו מה אנשים חושבים עליו, והוא גם כלל לא מייחס חשיבות לפגיעה ברגשות של אחרים. הוא אמר לי שגם אני צריכה להתעלות מעל לכל מה שקורה עם הסביבה הקרובה והוא לא יכול להבין מדוע זה כל כך מעסיק אותי וגובה ממני מחיר נפשי כבד. הוא רוצה אישה שמחה, חזקה, וכו. אני לא תמיד כזאת. אני מאוד רגשנית. הוא לא אחד שאפשר ללכת איתו לייעוץ הוא לא ממש מחזיק מזה. מישהוא יכול לעזור לי? אני מרגישה חסרון גדול מאוד בזוגיות, ואני מתמודדת עם הרבה דברים ממש לבד, רק אני וה'. לא שזה רע, אבל אני חושבת שיחד עם זה צריך גם בעל תומך. תודה

קבלה ללא תנאי

אור יקרה, את מציינת שבעלך קשה לקבל אותך כפי שאת. מדברייך עולה ,שגם לך קשה לקבל אותו כפי שהוא. שניכם למעשה זקוקים בראש ובראשונה לקבל כל אחד את עצמו .ובכך תכינו את הקרקע לקבלה הדדית. הקושי שלכם הוא הדדי. אם את תתחילי בשינוי עם עצמך זה בוודאי יקרין עליו ועל המערכת הזוגית שלכם. נישואין הם מערכת המאפשרת לנו להשתנות ולצמוח אבל הדגש על שינוי שלנו ולא של הזולת. עזרה מקצועית תתרום לך מאוד ,פני את לעזרה וקבלי את מה שנחוץ לך על מנת לבנות ולהבנות ובשמחה. יש לך אפשרות לקרוא ספרות מקצועית בנושא ים שונים :זוגיות, וצמיחה אישית. לקחת קורס או סדנה להעצמה אישית. בהצלחה, אופק אלה 0546455841

למה כל כך קשה לה להתלבש יפה

הרבה הסברתי לאשתי רצוני שהיא תתלבש יפה נתתי כרטיס אשראי .ואני לא יודע הגברת מאכזבת אותי בענין כל פעם מחדש

קניה מהנה

שלום רב, אני ממליצה להתלוות לרעייתך לקניית הבגדים + כרטיס אשראי. להלן מספר עצות: 1.להגיע לחנות בזמנים ובשעות פחות לחוצות בדרך כלל בצהריים. 2. להתאזר בסבלנות רבה(אפשר לשבת בתא הלבשה ,צמוד לתא של אישתך ולקרוא תוך כדי החלפת תלבושות) 3. עזור לרעייתך לגלות את טעמה האישי בשילוב טעמך האישי. 4. עודד אותה היה כן עימה ועם זאת לא בוטה. 5. הפכו את חוויית הקניה למהנה ומשמעותית עבור שניכם. 6. עיצה לרעייתך לגשת למוכרת ולהסביר ולתאר מה היא מחפשת כולל: צבעים, מחיר, גידרי צניעות עליהן היא מקפידה וכו. מוכרת טובה יכולה לקלוט את התמונה ולהתאים ביגוד מתאים. תהנו, האמור לעיל נוסה בהצלחה רבה. אופק אלה יועצת זוגית ומשפחתית 0546455841

האם ניתן לשלב בין חיים חילוניים לחוזר בתשובה? האם יש דרך לגשר ולשלב בין השניים?

בעלי חזר לפני כ-13 שנים בתשובה, אנחנו משפחה (3 ילדים גדולים ) חילוניים , ומאז חזרתו בתשובה, אנו מרגישים שהוא גורם לנו להרגיש רע ודחייה לדת. היחסים בינננו פשוט לא מעניינים יותר, אין אפשרות לדבר אלא רק לשמוע סיפורי פרשת השבוע או איזה שיעור למד היום . אין לו רצון לבילוי או לפגוש משפחה או חברים , כל אדם שנכנס הביתה או יוצר שיחה איתו בכל נושא , מיד שומע הרצאה על הפרשה או שיעור. בארוחות משפחתיות למרות שכל הסובבים אותו אינם מתענינים בפרשת השבוע או הלכות החג הוא ממאיס את עצמו על הסובבים.לא מתאים את עצמו לאנשים שנמצאים בחברתו ובסביביתו, ,למרות הכל אנו נשואים כבר 29 שנים. והייתי רוצה לשמוע האם ניתן לגשר עדין במצבנו או פשוט מה שנשאר זה לפרק את המשפחה.

כבוד הדדי

שבוע טוב, האם לבעלך יש רב? האם הוא מקבל הדרכה ? האם לרב שלו יש השפעה עליו , כלומר אם הוא מעריך אותו ומקבל ממנו ,לומד איתו וכו . אם כן מניסיון רב, אני ממליצה לך לבקש מבעלך ליזום פגישה אתו ולשטוח בפני את הקשיים אותם את מתארת. המצב הוא עדין ורגיש מאוד וישנה דרך לעשות שינוי , זה דורש הדרכה והכוונה . אל תחששי לפנות לרב , ההדרכה שלהם טובה מאוד והם מבינים . לשאלתך , בוודאי שניתן לגשר ולא רק זאת אלא לשמוח וליהנות ממה שיש. מכיוון שהתורה עצמה :"דרכיה דרכי נועם ונתיבותיה שלום " ללא ספק המצב לא טוב מבחינתכם ועם זאת זוהי בעיה שיש לה פתרונות ולא רק זאת מתוך הבדלי הגישות ניתן להצמיח את המשפחה ולהרחיב את גבולותיה ליתר סובלנות , קבלת האחר, כבוד הדדי ועוד. במידה ואין לו רב אני ממליצה לפנות לייעץ רצוי ביותר בעל תשובה , שבעצמו חווה תהליך דומה. להמלצה פנו אלי. בהצלחה, אופק אלה יועצת זוגית ומשפחתית 0546455841

דחוף!!! "התעללות" באמצעות תזכורות העבר

אנחנו נשואים הרבה שנים. יש לנו כמעט מניין ילדים. אחרי הרביעי בעלי רצה לעשות הפסקה לחלוטין, ולי היה קשה עם זה. במהלך השנים נולדו עוד כמה, ובכל פעם כשיש קושי עם אחד מהאחרונים וצריך לטפל בו טיפול אחר (אונקולוגיה, קשב וריכוז, שיעורים פרטיים) - הוא מזכיר ש"לפני 10 שנים היינו יכולים לעשות הרבה כדי שהבעיות האלו לא יהיו עכשיו". לא עוזר שאני אומרת שמידת צער גידול ילדים נקבעה עלינו מזמן ועדיף שתתחלק בין הרבה ילדים ולא בין מעט. לא עוזר שאני רומזת שזו התכלית שלנו בחיים ואנחנו צריכים לעבוד על עצמנו במידת הבטחון (אני אגב מכלילה את עצמי למרות שאני מאמינה מאד!!! כדי לא להאשים אותו רק...), לא מעניין אותו שום דבר: לפני 10 שנים יכולנו למנוע הכל!!!!! אין לי סבלנות לשמוע את זה יותר. לא מוכנה שזו תהיה המנטרה במקום להתמודד ביחד עם דברים,בבגרות, כמו שצריך. אין סיכוי שהוא הולך לייעוץ. אשמח לשמוע כיצד עליי להגיב בפעם הבאה (היא תהיה שוב היום, כמובן) שהוא זורק את המשפט המרתיח הזה. תודה!

אמפטיה

שלום לך, בעלך מבקש בדרכו שלו אמפטיה - קרי שתביני אותו ולא תשפטי אותו ,דרך העיניים שלך אלא, דרך נקודת המבט הסובייקטיבית שלו. קשה לו , הוא לא בחר במציאות ,שמבחינתו נכפתה עליו . הוא עדיין שם באותה נקודת זמן בעבר , חי את כאבו. היכולת שלך לקבל אותו עם הקושי שהוא חווה עשויה להוות מעין תיקון . כאשר הוא יוכל בעזרת האמפטיה שלך להשתחרר ולקבל את המציאות הבלתי רצןיה מבחינתו . ביקורת עליו וחוסר יכולת להבינו יגרמו לו להתחפר במקום בו הוא נמצא. המציאות של חייכם דורשת משניכם לעשות שינוי וצאחר ואת היא הפונה בבקשת עזרה את יכולה לשנות אצלך ולקוות שזה ישפיע עליו. בהצלחה, אופק אלה יועצת זוגית ומשפחתית 0546455841

אני חנוקה, מיואשת, מפוחדת ולא יודעת מה לעשות

שלום רב, אני בת 42 נשואה, כבר לא באושר, אם ל-3 ילדים. עקב הדרדרות המצב הכלכלי שלנו בשנה האחרונה, מערכת היחסים ביני לבעלי הדרדרה אף היא, אנחנו משפחת מסורתית, שומרת שבת, מקיימת את מצוות התורה. אנו משפחה מוכרת וידועה באיזורינו ולכן אני לא פונה לשום גורם או שום אדם לעזרה כי אני פוחדת שהדבר יתגלה. לצערי הרב אני מגלה כל יום שתחתית ה"בור" המוסרי והערכי בחיים שלי הולך ומתעמק. אני סובלת מאלימות נפשית קיצונית וכואבת ביותר. בעלי משפיל אותי בכל הזדמנות בפני העובדים שלנו, בפני ילדינו ואף בפני אנשים זרים, אני מרגישה את הכאב הנפשי בכל גופי ובעצם מחזיקה את עצמי רק למען הילדים. לעיתים קרובות אני נשברת ואומרת לעצמי שהילדים יסתדרו, יתבגרו אבל אני כבר לא מסוגלת יותר. אתמול שבעלי הגיעה הביתה מהעבודה בשעות הערב המאוחרות ונכנס לחדר השינה המשותף שלנו הוא צעק עליי תוך כדי ניבול פיו שאני "אעוף מהחדר שינה, אעוף לו מהעיניים למקום אחר"... איני יודעת למי לפנות לעזרה, ומה עליי לעשות, אני יודעת שאם אעזוב את הבית אחשב למורדת, ואני לא רוצה לקבל את התואר הנכבד הזה ואף לא דוגלת בזה. ברצוני לדעת מה עליי לעשות כיצד להתייחס להערות של בעלי ולהשפלות? אודה לכם על תשובתיכם

אלימות מילולית

שלום רב, אישה יקרה לכל התנהגות יש מחיר. את נמצאת במצוקה רבה ואני משערת ,שמערכת היחסים הזו לא חדשה. מערכת יחסים זו עובדת כך מכיוון שיש לך חלק בזאת. להיות מושפל זו בחירה ואם תאפשרי זאת הוא ימשיך בהתנהגותו. כדי לחולל שינוי במערכת היחסים ביניכם עלייך לפעול בכל הדרכים על מנת לצאת ממעגל ההתעללות בו את מצויה. מומלץ לעשות זאת בסיוע של איש מקצוע. זהו תהליך שאת צריכה לעבור ולצאת מהמקום בו את נמצאת. ב"ה כתוצאה מהשינוי שתעשי יכול שינוי ביחסים. זה חשוב לך, לבעלך ולילדייך שיוכלו לראות מודל בריא של יחסים. גירושין נשמעים לפעמים כפתרון קוסם ולא תמיד זו התשובה. אחרי שתעשי את השינוי תשקלי את צעדייך. מה יגידו לא שייך לעניין. בכלל את יכולה ללכת לייעוץ מבלי להכריז על כך . בהצלחה אופק אלה יועצת זוגית ומשפחתית 0546455841

אין שלום בית.חיי הפכו לגהנום

אני נשואה 7 שנים ,יש לציין שבעלי חוזר בתשובה ב5 שנים האחרונות ,מכבדת את רצונו שומרת נידה שבת וכו'.ילדי במוסדות דתיים .אני לא שמה כיסוי ראש ולא חצאית אבל משתדלת לכבד ולחיות באורך חיים דתי.הבעיה היא כזאת.שבעלי הוא אדם פרמיטיב קיצוני .לא מפרגן ,לא מרוצה מהמצוי ביקורתי שאין דברים כאלה ,בעיני הערך שלו לדת יורד כי עפי מיצווה מהתורה הוא אמור לכבד את אשתו.והוא בכלל לא מכבד,אני משתדלת להיות רעיה טובה .מנקה מבשלת.כל הזמן לספק את רצונו שהיה לו טוב ולא יתלונן .אבל לצערי לא מצליח לי,הוא לא מוכן לשמוע על יעוץ נשואים,לא מוכן לקבל ביקורת מאחרים[כל הזמן טוען שהוא לא מוכן שיתערבו לו בחיים]כל הזמן טוען שהכול תלוי בי שאני צריכה להשתנות.חסרת אונים מה אני עושה ? להתגרש זה פתרון אחרון אצלי

התמקדות בחלקך

אין שלום בית.חיי הפכו לגהנום

אני נשואה 7 שנים ,יש לציין שבעלי חוזר בתשובה ב5 שנים האחרונות ,מכבדת את רצונו שומרת נידה שבת וכו'.ילדי במוסדות דתיים .אני לא שמה כיסוי ראש ולא חצאית אבל משתדלת לכבד ולחיות באורך חיים דתי.הבעיה היא כזאת.שבעלי הוא אדם פרמיטיב קיצוני .לא מפרגן ,לא מרוצה מהמצוי ביקורתי שאין דברים כאלה ,בעיני הערך שלו לדת יורד כי עפי מיצווה מהתורה הוא אמור לכבד את אשתו.והוא בכלל לא מכבד,אני משתדלת להיות רעיה טובה .מנקה מבשלת.כל הזמן לספק את רצונו שהיה לו טוב ולא יתלונן .אבל לצערי לא מצליח לי,הוא לא מוכן לשמוע על יעוץ נשואים,לא מוכן לקבל ביקורת מאחרים[כל הזמן טוען שהוא לא מוכן שיתערבו לו בחיים]כל הזמן טוען שהכול תלוי בי שאני צריכה להשתנות.חסרת אונים מה אני עושה ? להתגרש זה פתרון אחרון אצלי

התמקדות בחלקחך

שלום רב, אתייחס בתמציתיות לקשייך. מערכת היחסים שלכם נעדרת כבוד . בעלך לא מכבד אותך, את לא מכבדת את עצמך. אם בעלך לא מוכן לקבל עזרה , כפי שציינת פני את לקבלת עזרה. יש מקום לעבוד אצלך על הצבת גבולות שלך לעצמך כלומר לעמוד על זכותך לקבלת כבוד בסיסי כאדם וקל וחומר כרעייתו. כאשר תגלי את הכוחות האלה אצלך ויהיה לך ברור מה הם הגבולות תוכלי להעביר זאת לבעלך , כל שינוי שתעשי עם עצמך ישפיע ישירות על בעלך ומערכת היחסים ביניכם. אז במקום להשקיע את כל מרצך וכוחותיך לרצות אותו , מה שגורם לו עוד יותר לא להיות מרוצה, תשקיעי בעצמך ושני את הגישה שלך. כפי שאמרתי תזדקקי לעזרה , לאנשי מקצוע. יש מקום לאופטימיות נדרשת השקעה בכיוון הנכון. בהצלחה אופק אלה יועצת זוגית ומשפחתית 054-6455841

ילדה בת 9 מוכשרת וחכמה הסובלת מפחדים

ביתי בת 9 וחצי ילדה חכמה ומוכשרת חמודה במיוחד ונעימה על כולם מבוגרים וחברות, כבר תקופה שמפחדת מאד: כשהולכת לישון רוצה שישבו לידה, מפחדת להוריד את המים באסלה, חוששת להתקלח לבד, אך יחד עם זאת פעילה מאד, יוזמת תוכניות עם חברות ושמחה מאד, אשמח מאד לקבל עזרה האם, איך ובמה לטפל בנ"ל בתודה רבה מראש.

פחדים בגיל 9

שלום לך, לכל גיל בילדות יש פחדים המאפיינים אותו. על פי תיאורך הקצר קשה לעמוד על מקור הפחד. האם תוכלי לציין ממתי התחילו הפחדים ? האם בסמוך להתחלתם היה איזה שהוא אירוע חריג , שונה, אפילו שמח כגון לידת אח, נסיעה של הורים, מעבר דירה וכ'ו. פרטים אלו יוכלו לשפוך אור ולתת תמונה יותר רחבה אשר דרכה נוכל להבין את מקור הבעיה שהסימפטום של ה הוא פחד. בנוסף ראוי לברר האם התרחש משהו אצל מחוץ לבית בביה"ס לעודד אותה ולשוחח איתה ולברר בעדינות , פרטים נוספים. אפשר בהחלט לשתף את יועצת בית הספר והיא תפעל בהתאם. בהצלחה אופק אלה יועצת זוגית ומשפחתית 0546455841

מתאימים??

נשואה שלש וחצי שנים עם שני ילדים. הרבה זמן אני חושבת על הנושא והייתי רוצה לשמוע את תגובותיכם. בעקרון אני ובעלי מסתדרים מצויין, אני מאוד אוהבת אותו ועברנו ביחד המון חויות ואין ספק שיש לו מידות תרומיות ונדירות של שלווה וחכמת חיים שמחה ומזג טוב. התארסנו בשידוך, כמו כל הציבור החרדי, ואחרי שהתארסתי קבלתי כזה בום מלהכיר בן אדם אחר ממה שחשבתי.לחיוב ולשלילה. דוגמאות: 1.כשנפגשים, זה אף פעם לא בחברה- לא היה לי מושג איך הוא מתפקד בחברה, התברר לאחר האירוסין שהוא שובב ודברן ברמה לא מצויה, חקיין ומצחיק מאוד, זה יתרון, אני לעומתו טיפוס סגור. 2.אני חכמה מאוד והגעתי ממשפחה של חכמים (מחוננים בחלקם) הייתי תמיד גאון של הכיתה וכו' לא הייתי בקשר עם בנות לא כ"כ חכמות או לא מספיק פילוסופיות, אין כאן התנשאות אלא הבהרת מצב, אני כרגע עובדת בתפקיד שדורש הרבה שכל ויכולת ריכוז ומצליחה מאוד, בעלי לעומת זאת לא חכם בכלל, ואפילו עם קצת בעיות ריכוז (שהתברר לי אחרי החתונה) מה שהרחתי קצת בפגישות אבל לא מספיק, כרגע הוא בערך לומד, ואם יעבוד זה יהיה במקצועות טכניים כמו סוכן וכדו', אין לי בעיה עם זה, בהתחלה זה הציק לי מאוד מאוד, כי גם רמת השיחות לא היתה כלבבי (סיפורים וצחוקים על כל המדינה במקום ללמוד או לחקור פיזיקה וכדו'...) אבל למדתי להשלים עם זה, ולפתח עצמי אפיקים לבד (קריאה, לימודים גבוהים פעם בשבוע, שיחות עם אחי שהוא חכם מאוד וכו') בקיצור, מכל הסיפורים שלעיל ועוד רבים אחרים, אני יודעת שאומרים שאין זוג מתאים.. ואפשר להתחתן עם כל אחד ונפגשים רק בשביל מוטיבציה להשקיע בנישואין וכו' אבל באמת ובכנות והיה מעניין אותי אם הרבה בציבור חושבים כמוני, בתור היכרות שלא בשידוך, האופציות היו רחבות בהרבה, הייתי בוחרת מישהו באמת בסגנון שלי, ולא זו בלבד קצת קשה לי עד היום שהתחתנו מתוך "מוטיבציה" ואהבה שתתפתח (מה שאכן קרה) ולא מתוך אהבה שהיתה כבר אז. כלומר יש לי הרגשה שגם אם הייתי כל אשה אחרת אחרי שתי לידות וכל כך הרבה חיים משותפים בעלי היה אוהב אותה כמו אותי והיא אותו כמוני. אין כאן משהו שמיחד אותי מכולם כמו שם (אהבתי אותך תמיד,העיניים שלך, מיד כשראיתי אותך ביום הראשון במכללה ידעתי שאני רוצה אותך וכו',)אצלינו זה מההתחלה בהתלבטויות, להוריד או לא, בקיצור מתארסים כי לא היתה סיבה להגיד לא, מה דעתכם?

ציפיות לכריות

שלום לך, בעלך איננו עומד בציפיות ובערכים עליהן התחנכת . צריך להפריד בין צורך שהוא חיוני לאדם לבין ציפייה המהווה מכשול ואינה מאפשרת לקבל ולאהוב את המציאות. במילים אחרות בנית איזו שהיא דמות של בעל בראשך ובמציאות בעלך אינו עונה על הציפיה. המלכודת שלתוכה נפלת נקראת ציפייה. כגודל הציפיות גודל האכזבות. ככלל ציפיות נועדו לכריות. העבודה שלך כעת להשתחרר מהציפיות ולקבל את המציאות קרי בעלך ולאהוב אותו על מה שיש בו ולא מה שאין. אהבה כזו שבעלך מפגין כלפייך ואת מטילה בה ספק נקראת אהבה ללא תנאי . אצלך אהבתך לבעלך היא על תנאי , והתנאי שיהיה מתאים לציפיות , שיהיה אינטלקטואל ורציני.את ציינת תכונות נפלאות ויחסים טובים של אהבה מצד בעלך .תני לעצמך להנות מהעושר הזה בזוגיות שלכם. אין כזה דבר זוג מתאים יש זוג מותאם ונראה לי שאתם בהחלט מותאם משלימים זה את זו. נישואין צריכים להיות מושתתים על כבוד הדדי , הערכה, נתינה ללא תנאי ,מטרות משותפות ועוד וכמובן שהאהבה היא הדבק. בהצלחה, אופק אלה יועצת זוגית ומשפחתית 054-6455841

פחד מוות

אני בסערת רגשות גדולה מאוד אני מקווה שאצליח להציג את הבעיה בבהירות. בשבתות חמי מצטרף אלינו לארוחות שבת.הוא איש מבוגר מאוד קרוב לתשעים.כל ארוחה אצלנו הבשבתות הופכת במהירה לשדה קרב.יש לי ילד עם הפרעת קשב חמורה ביותר.בשל כך ואז בארוחות בעלי משתולל מכעס בגלל ההתנהגות שלו.וחמי מוסיף אש למדורה.הוא מתבונן בו בשאט נפש.ומגדף אותו.בדרך כלל אני שותקת ולא מעירה כלום לפי בקשת בעלי.בשבת האחרונה הוא אמר לבן שלי.תגדל כמו כלב.עניתי לו מייד חס וחלילה.והוא התעצבן מה חס וחלילה....ובעלי ניגש אלי מייד ודרש שארגע ולא אענה.עניתי לו שאני לא מוכנה שאבא שלו יקלל את הבן שלי יש גבול לכל דבר.אני מאוד חוששת מהקללות שלו.לפני מס' שנים הוא רתח כשהנכדים תלשו לו מהגינה פלפלים וקילל ימח שמם ושם זכרם שבוע אחרי זה.אחד הילדים נפל מקומה שניה.וניצל בנס.מאז אני בחרדות מאוד קשות.היום שמעתי אותו אומר למנקה שלו.על הבן שלי שהוא ילד רע רע ומשוגע. הוא מאשים אותו ששבר לו חפץ ששייך לו. החזקתי את עצמי ממש בכח לא לגשת אליו.אני מנועה מלספר לבעלי את מה ששמעתי .אני לא רוצה לצער אותו וגם אני יודעת שהוא לא יגיד לו כלום בשל מצוות כבוד אב.אני לא יודעת מה לעשות להתעמת איתו.ולהכעיס את בעלי.להודיע לבעלי שמהיום והלאה בשבתות רק הוא יאכל עם אבא שלו.זה גם לא אפשרי מה אני עושה?

חוסר גבולות

פחד מוות

אני בסערת רגשות גדולה מאוד אני מקווה שאצליח להציג את הבעיה בבהירות. בשבתות חמי מצטרף אלינו לארוחות שבת.הוא איש מבוגר מאוד קרוב לתשעים.כל ארוחה אצלנו הבשבתות הופכת במהירה לשדה קרב.יש לי ילד עם הפרעת קשב חמורה ביותר.בשל כך ואז בארוחות בעלי משתולל מכעס בגלל ההתנהגות שלו.וחמי מוסיף אש למדורה.הוא מתבונן בו בשאט נפש.ומגדף אותו.בדרך כלל אני שותקת ולא מעירה כלום לפי בקשת בעלי.בשבת האחרונה הוא אמר לבן שלי.תגדל כמו כלב.עניתי לו מייד חס וחלילה.והוא התעצבן מה חס וחלילה....ובעלי ניגש אלי מייד ודרש שארגע ולא אענה.עניתי לו שאני לא מוכנה שאבא שלו יקלל את הבן שלי יש גבול לכל דבר.אני מאוד חוששת מהקללות שלו.לפני מס' שנים הוא רתח כשהנכדים תלשו לו מהגינה פלפלים וקילל ימח שמם ושם זכרם שבוע אחרי זה.אחד הילדים נפל מקומה שניה.וניצל בנס.מאז אני בחרדות מאוד קשות.היום שמעתי אותו אומר למנקה שלו.על הבן שלי שהוא ילד רע רע ומשוגע. הוא מאשים אותו ששבר לו חפץ ששייך לו. החזקתי את עצמי ממש בכח לא לגשת אליו.אני מנועה מלספר לבעלי את מה ששמעתי .אני לא רוצה לצער אותו וגם אני יודעת שהוא לא יגיד לו כלום בשל מצוות כבוד אב.אני לא יודעת מה לעשות להתעמת איתו.ולהכעיס את בעלי.להודיע לבעלי שמהיום והלאה בשבתות רק הוא יאכל עם אבא שלו.זה גם לא אפשרי מה אני עושה?

חוסר גבולות

שלום לך, נראה שמערכת היחסים בבית על שלושת הדורות לוקה בצורה חמורה בחוסר כבוד ודרך ארץ ויותר מכך חוסר גבולות חמור ביותר . יש לשוחח בדחיפות עם בעלך ולשים גבולות ברורים שהבן יעביר לאביו. במקום בו אין איש היי את אישה. הסב לא אמור להעיר ולבייש את נכדיו קל וחומר לא לפגוע. יתכן שהמוצא יהיה לפרק זמן ,שהוא יתארח אצל ילדיו האחרים. בכל מקרה צריך לשים סוף להתעללות המילולית ולפגיעה ברגשותיכם. שבת שלום אופק אלה 0546455841

מתי הזמן לוותר ולהיפרד

אני בת 34 ובעלי בן 36 נשואים 8 שנים ויש לנו 2 ילדים בן שנתיים ובן 4 חודשים. כל השנים היו בינינו אי הסכמות, ריבים, ויכוחים המגיעים לפגיעה עמוקה. עם הזמן המצב מחמיר. יש לשנינו כבר הרגשה שהמצב לא ישתנה. יש כבר סלידה, זלזול. רוב הויכוחים שלי שבעלי לא מגיע הביתה מוקדם וע"כ הדברים מצטברים ולא נפתרים. כל פעם שאנו מדברים זה האשמות , זלזול והמצב מביא אותי למצב חסר פתרון. לי קשה להמשיך להיות במצב כזה ובעלי משדר שמצידו זה ימשיך להיות ככה אך נשאר רק בגלל הילידים ובגלל היותי לא מסוגלת לטפל בהם לבד. הבאתי את הרב שלנו הביתה וסיפרתי לו על מקרים קודמים מול בעלי. זאת תמיד אני מדברת והוא רק מחייך כאילו הוא הקרבן ומוותר. אני לא יודעת אם יש לו בכלל רצון לפתור את הבעיות שלנו (מה שעשו הוריו, הוריי כמו בדורות קודמים) מהיכן להתחיל, מיואשת מאוד וחסרת תקווה . אין לי כוח מלבכות כל יום ללא הרף.

חוסר כבוד

שלום לך, ממכתבך מסתמן, שיש קשיים בתקשורת הזוגית , אינכם יודעים איך לדבר בכבוד אחד לשני , לשתף, לתמוך ולעודד. תקשורת וכבוד -הדדי הם אבני יסוד עליהם המערכת הזוגית נבנית ולכם חסרה תשתית חיונית זו. כפי שציינת לא היה לכם מודל בבית הוריכם , של זוגיות תומכת ומכבדת. על כן בכדי להשתמש בכלים חיוניים אלו עליכם לפנות לערוצים המתאימים. 1. ייעוץ זוגי 2. קריאת ספרות בנושא 3. לימודים בתחום *לבחירתכם כל האפשרויות ביחד או או מיעוטן. במידה ובעלך לא ישתף פעולה , קחי את אחריות ופני את לבקשת עזרה. הזוגיות שלכם בהחלט יכולה לעלות על מסלול חדש אתם יכולים לכונן יחסים טובים מספקים ומאושרים ,למרות משקעי העבר: זה תלוי ברצון שלכם לחולל שינוי ולצאת מתוך מעגל הקסמים אליו נקלעתם. בהצלחה אופק אלה יועצת זוגית ומשפחתית 054-6455841

נחת מהילדים

בשנתיים האחרונות האווירה בביתנו מאוד השתנתה, הבוגרים שלנו לאו דוקא מתנהלים כפי שחונכו, צניעות בלבוש, בדיבור ובהנהגה כללית. זלזול בהנהגות קדושות,ערכי תפילה וכד' קשה לנו מאוד ואיננו מסתירים שהיינו רוצים אחרת. (הם טוענים שמבינים והיו רוצים אך זה מה שהם מסוגלים, ביתינו בית מאוד דתי אך גם מאוד לא מלחיץ והילדים אומרים שלא הלחצנו אבל בכ"ז קשה) אחת הבנות אמרה לי:"אין לכם נחת מאיתנו, אנחנו לא שווים ואני בכלל אין בי שום דבר טוב" נבהלתי ומיד עניתי: " זה לא לגמרי נכון, היינו רוצים את זה ואת זה... אבל ב"ה יש נחת" הבת: " ממה למשל? מה טוב בי?" התחלתי סחור סחור ונגעתי בכשרונותיה הרבים, בלי להתייחס למעשיה. אמרתי לבעלי באותו ערב שהגעתי למצב נוראי שב-2 מתוך 8 ילדי איני מצליחה למצוא משהו טוב (לבד מכשרונות) חשבתי וחשבתי ו-איני מצליחה. זה נוראי בעיני שאמא כ"כ אוהבת לא מצליחה להצביע על נק' לחיוב בהתנהגות ילדיה אני מחפשת מילה טובה מכם ומילת הכוונה.

אהבה ללא תנאי

אימא יקרה, בתמציתיות אומר לך, זה קורה להרבה הורים טובים שאוהבים את ילדיהם אבל בת-נ-א-י. הבנות קולטות שהן אהובות על תנאי. כלומר אם הם עונים לציפיות שלך. מכיוון שאת רואה אותן דרך משקפי- הציפיות ,את למעשה לא רואה אותן אלא , את מה שחסר ולא תואם את התמונה האידיאלית שהצבת למשפחתך. חינוך בראש ובראשונה צריך להיות מבוסס על קבלה ואהבה ללא תנאי. את בעצם במבחן ולא נעים לומר נכשלת בו , כפי שציינתי קודם מרבית ההורים נופלים בו. על-כן עצתי לך לא להתייסר אלא לחפש את הדרך לליבן של בנותיך והדרך עוברת דרכך. הן המראה שלך התבונני הקשיבי להן באמת ושחררי את עצמך מהציפיות שחוצצות בינך לבינן. אם תצלחי בכוחות עצמך מצויין אם לאו בקשי עזרה מקצועית וקצרי את הדרך. בהצלחה אופק אלה יועצת זוגית ומשפחתית 0546455841

ילדה בת 4 שלא רוצה ללכת לישון...

ב"ה יש לנו ילדה מקסימה בת 4. אחריה יש תאומים בני 8 חודשים. פעמים רבות אחרי שאני משכיבה אותה לישון (בסביבות 7-8 בערב) היא יוצאת מהחדר וחוזרת לסלון ולא רוצה לישון. יש לציין שבשעות האלה היא בד"כ מאוד עייפה כי היא לא ישנה בצהרים. אני נותנת לה עוד כמה דקות להיות איתי, מספרת לה עוד סיפור, לוקחת אותה לחדר שוב, אבל היא שוב יוצאת ולא רוצה לישון. אני ממש לא יודעת מה לעשות. כמה פעמים, אחרי שלא הצלחתי בדרכי נועם ואחרי שכל פעם שהחזרתי אותה בנחת לחדר, היא חזרה שוב לסלון, נגמרה לי הסבלנות וכעסתי עליה (באמת, לא כעס הפנים, גם כעס הלב) והחזקתי בידה בכוח (היא התנגדה) ולקחתי אותה לחדר ואמרתי לה שאוי ואבוי לה אם היא תצא. היא ילדה רגישה. היא הלכה לישון בוכה, אחרי כמה דקות באתי אליה וישבתי איתה עוד קצת, חיבקתי ונישקתי והיא הלכה לישון. היו פעמים אחרות שאמרתי לה שאם היא לא תלך לחדר (מצדי שלא תישן אבל תהיה בחדר), אני אאלץ לנעול עליה את הדלת. פעם אפילו עשיתי זאת לכמה שניות, אבל מיד פתחתי את הדלת כי היא מאוד פחדה. אמנם מיד אח"כ היא הלכה לישון (כי פחדה ששוב אנעל עליה). אבל אני מרגישה שהשיטות האלה לא טובות ולא בריאות (היא מרגישה מצויין שאני ממש כועסת ובוכה ונעלבת, ומפחדת מאוד אם אני סוגרת עליה את הדלת). ולכן עזבתי את השיטות האלה ואני לא יודעת מה לעשות במקומן. מה שקרה בימים האחרונים זה שהיא פשוט הסתובבה בסלון, קצת שיחקה וקצת דיברה ואח"כ נרדמה בסלון והעברתי אותה לחדר. מצד אחד אני מאוד מבינה אותה, כי היא צריכה לעזוב את כל ה"אקשן" שבסלון, שאני עם התאומים והם ערים ומשחקים, והיא צריכה ללכת לישון והיא רוצה להיות גם חלק מכל זה. ומצד שני היא צריכה ללכת לישון בזמן סביר כדי לקום למחרת לגן/קייטנה רעננה. האם יש לכם עצה איך אני יכולה לעזור לה ללכת לישון בשמחה בזמן? תודה רבה

הבכור - מלך

אימא יקרה, אני מבינה לליבך. את מגיבה כמו אימא ,שקצת מרחמת מוותרת וחוששת. תגובתה של ביתך היא נורמאלית למצב בו היא נתונה. עד עכשיו היא הייתה מלכה האחת והיחידה עכשיו עליה ל התמודד עם שני אחים חדשים ,שדורשים את רוב כוחותיך ותשומת ליבך ,מטבע הדברים. אם כך שניכם מגיבים באופן רגשי ונורמאלי למצב חדש זה. בכל זאת , החיים צריכים להתנהל כך ,שהצרכים שלכם יסופקו. הצורך שלך לחזור לשגרה . הצורך של ילדתך לתשומת לב וחיזוק תחושת השייכות. הדרך להשגת שתי המטרות היא להעניק לילדתך תשומת לב בזמן הכי לא צפוי . כאשר היא מעסיקה אותך בזמן ההשכבה הצורך שלה בתשומת לב מתמלא ואז זה זמן שגוי להעניק לה זאת . כלומר תדאגי שמישהו אבא, סבתא יחליפו אותך וישגיחו על התאומים , בזמן שאת יוצאת לטיול עם ביתך או משהו אחר ואז את כולך שלה.לעשות זאת באופן קבוע ולאורך זמן. ב. בזמן ההשכבה השתדלי ,שתהיה אוירת שינה בבית גם עם התאומים. לעמם את האור בסלון לדבר בלחש .עד שהיא תרדם. כך הקושי שלה להתנתק יוקל בצורה משמעותית. ג. שעת ההשכבה צריכה להיות רגועה ונעימה. ד. היי החלטית ועקבית כאשר היא תנסה ותבחן את הגבול, החזירי אותה לחדרה בלי כעס אך , באופן אסרטיבי. המנעי מלשוחח איתה , רק לנקוט בפעולה. זה עשוי לחזור על עצמו במהלך כמה ימים ולבסוף על פי רוב היא תבין שאת החלטית ועקבית. הייתי ממליצה שבעלך יהיה זה שמחזיר אותה אם זה אפשרי. ה. יש אפשרות נוספת להיות איתה בחדר עד להירדמותה. בכל מקרה בשום פנים ואופן לא לנעול, לא לכעוס. זהו מצב עדין רגשית מבחינתה וחבל לגרום לנזק שאחר כך קשה לתקן. במידה ווהפעולות שנקטת לא עזרו , הרשי לה להירדם בסלון . חשוב ביותר לא להיכנס למאבקי כוח בעניין זה. את נשמעת אישה הגיונית רגישה ואכפתית השתמשי בחושייך האימהיים. בהצלחה, אופק אלה יועצת זוגית ומשפחתית מנחת קבוצות הורים 054-6455841

בעייה רגשית עם בני בן 11 על רקע נישואים שניים שלי

יש לי בעייה רגשית עם בני בן 11 על רקע נישואים שניים שלי. אני חוזרת בתשובה, חרדית מאוד. לפני מספר שנים התגרשתי מבעלי לשעבר שהוא חילוני "מושבע" ואנטי דתי. יש לי ממנו כמה ילדים וכולם אצלי. מכרים אומרים לי שאני משקיעה הרבה בילדי מכל הבחינות וטוב להם אצלי. אחד מהם הוא בן 11 אינטליגנטי מאוד, הקשור אליו מאוד ודומה לו באישיות. הם מדברים כל יום טלפונית ומתראים פעם בשבוע לכמה שעות של כיף "כשר", ומדי פעם הגרוש מנסה לקחתו למקומות לא כשרים ואני מתנגדת, ועל רקע זה יש לי עימותים קשים עם הגרוש. איננו מגיעים לבתי משפט אך אנו מתווכחים מרות טלפונית. לפני כשנתיים לקחתי את הילד במשך זמן רב לטיפול נפשי אצל יועץ חינוכי עקב בעיות רגשיות שזוהו אצלו והטיפול עזר. הילד השתלב בתלמוד תורה ולמד די טוב. לאחרונה נישאתי שנית, לגבר מרקע והיסטוריה דומים לשלי, אדם חכם וסימפטי המגדל את ילדיו בהשקעה רבה. בעלי פיתח יחסים טובים עם כל ילדי והם מתקשרים היטב ובנעימות, כאשר בעלי נזהר לא לדרוש מהם שום דבר שיעורר תרעומת מצידם. הם לא רואים אותו הרבה אבל כשרואים החוויה חיובית. כדי למנוע מתחים בין הילדים שלי ושלו, אנו נגור בדירות נפרדות בעיר אחת [אני עוברת דירה לאותה עיר] עד שנרגיש שניתן למזג את המשפחות מבחינת יחסי אנוש. הבעייה - לאחרונה שמתי לב שבני בן ה-11 מראה סימנים גדולים של מתח. גם מהתלמוד תורה בו הוא לומד דיווחו לי על כך - הוא מרביץ, מתחצף, חוסר משמעת, וכו'. אני מודאגת ממצבו וחוששת לעתידו. אודה על עצתכם.

קונפליקטים רבים

שלום רב, את מתארת מערכת חיים מורכבת ולא פשוטה . את מצפה שבנך הצעיר יצלח מורכבות זו. הקשיים , הקונפליקטים והמורכבות של מערכות היחסים אליהן בנך צריך להסתגל הם גדולים. א. יש לו נאמנות לאביו (ציינת שיש ביניהם קשר מיוחד) וטוב שכך. הוא נקרע בינו לבינך ובנוסף בינו לבין בעלך , אם זה לא מספיק הוסיפי את הקונפליקט בי העולם החילוני לדתי. ברור כשמש וזה לא מפתיע שכל העומס העצום הזה גדול על כתפיו של כל אדם בוגר ומנוסה קל וחומר נער צעיר שבוודאי מתחיל את צעדיו בעולם המתבגרים עוד עומס. אז ראשית הציפיה שלך שכל המסה ,שתיארת תחלוף מעליו היא אשליה. הוא חי במציאות מלאה בניגודים והקשה מכל נדמה לי הם הקונפליקטים בינך לבין בעלך. אני מציעה להציף את בנך בחום ואהבה, להיות קשובה אליו לשוחח איתו , עימו קבעי לך זמן קבוע צאו מחוץ לבית בלי איתו. שנית עלייך לעשות מאמצים כדי לשפר את התקשורת בינך לבין אביו , להגיע להסכמים עימו והכי חשוב לשחרר את הלחץ שאת מקרינה . את צריכה להתחיל להעביר אחריות יותר לבנך ולאפשר לו לעשות בחירות שב"ה יובילו למקום טוב. במילים אחרות הורידי ציפיות , שחררי לחץ, ותתחילי לבנות יחסי אמון עם בנך ואביו ו מתוך שיתוף פעולה. צעדים אלו יורידו מהלחץ וישפיעו לטובה על בנך. אני ממליצה שתלכו למספר פגישות ייעוץ משפחתיות. בהצלחה, אלה אופק יועצת זוגית ומשפחתית מנחת קבוצות הורים 054-6455841

עזרה דחופפפה

בעלי ואני נשואים כשנתים וחצי +1 עד הלידה המצב בננו היה מעולה היינו מאוהבים לגמרי הכל הלך חלק היינו מאושרים היו קשיים אבל התגברנו עליהם כיום אני עובדת בעבודה תובענית מאד וקשה אני עושה זאת כדי להביא כסף הביתה דבר שהוא לא עושה למרות שהוא מנסה יש לו עסק חדש שהוא משקיע בו המון כספים וכמעט ואין רווחים והוא משקיע את כול כולו בעסק כך שלא נשאר לו זמן בשבילי יש לציין כי הוא אבא מקסים ומשתדל אבל כנראה שבשבילי אין לו זמן יתכן ואני עצבנית יותר אבל זה בגלל שאין לי זמן לנשום ואני קורעת את עצמי בבית ובעבודה עד שעות מאוחרות וכל זה בגלל שאני זו שצריכה להביא את הכסף והוא - כך לפחות ההרגשה שלי לא עושה כלום אני עצבנית ולחוצה רוב הזמן וכך גם הוא והחיים שלנו בבית הפכו לסיוט מתמשך אני מרגישה שהוא כבר לא אוהב אותי יותר היום הוא אמר שהוא לא בנוי להתחייבויות וזה שבר אותי אין לנו כסף כך שאני לא יכולה להפסיק לעבוד והוא מכור לעסק שלו ברמות לא נתפסות סופו של דבר שננו סובלים מאד ומתחילים לחשוב על פרידה וזה חבל כי אני יודעת ששיש לנו סיכוי פעם הינו מאושרים והכל היה טוב תעזרו לי בבקשה!!!!!

חלוקת משאבים

שלום לך, התמודדות עם קשיים בחיים היא חלק מהמערכת הזוגית.השאלה איך פותרים קונפליקטים? על פי תיאורך שניכם מתמודדים עם מערכת לחצים כבדה בעבודה ,שמשפיעה על הקשר הזוגי שלכם. שניכם משלמים מחיר יקר בגין שאיפותיכם הכלכליות. נראה ,שאינכם עומדים בתובענות ובעומסים הרבים. יש מקום לערוך סדרי עדיפויות חדשות כלומר להציב את המשפחה בעדיפות גבוהה יותר ,ולבחון את הבחירות שעשיתם עד כה. יש תמיד אפשרויות נוספות ,שיחלצו אתכם ממעגל הקסמים אליו נקלעתם. פרידה וגירושין אינם פתרון אלא בריחה מהתמודדות ומהמציאות, אשר תוצאותיה יהיו יותר מורכבות ומלחיצות. כדי להוציא את הראש מה"ביצה" אליה נכנסתם רצוי להיעזר במאמן זוגי או לחילופין בייעוץ זוגי. כך תרוויחו את הנפילה ותצמיחו את עצמכם ואת הזוגיות שלכם. בהצלחה, אלה אופק יועצת זוגית ומשפחתית 0546455841

ילד מכה את אחיו

ילד בן 3 מרביץ ללא הפסקה לאחיו הקטן כבן שנה וחצי(הם רק שני ילדים) יש לציין כי מתייחסים אליו המון ולמרות זאת אינו מפסיק להכות את אחיו הקטן. אנו מיואשים מה עלינו לעשות?

ילד מכה

שלום לך, בנך בין השלוש מחפש את השייכות והמקום שלו במשפחה. הדרך בה הוא משיג זאת הינה מוטעית . הוא כועס על השינוי במשפחה מקומו לא יציב וברו את כעסו הוא מפנה כלפי אחיו הקטן . אתם מגיבים ע"י להתנהגותו האלימה בהתייחסות מופרזת ובכך הוא משיג בדרך מוטעית ולא נכונה את מקומו קרי, מרכז הבמה. כל זה כאמור מתרחש באופן לא מודע . תגובתכם והתייחסותכם המרובה מזינה ומחזקת את מקומו החדש. מה צריך לעשות? פחות דיבורים ויותר מעשים , כשזה קורה לגשת לבן המכה לאחוז בו ולומר לו בתקיפות אדיבה :" אצלנו בבית לא מכים" (כמובן בהנחה שבאמת לא מכים). ניתן להרחיק אותו , לא לכעוס, לא להסביר רצוי לחבק אותו ללא מילים. אתם איתו בכאבו ואכן כואב לו. בכל פעם שזה קורה גם אם לאחר שאמרתם הוא מכה שוב, לחזור על כך ולהיות עקביים. בנוסף ליזום זמן לבילוי משותף רק איתו. לתת חיזוקים ועידוד והתייחסות חיובית במהלך היום. לחזק את התחושה שהוא חשוב, אהוב ושייך למשפחה. בהצלחה, אופק אלה יועצת זוגית ומשפחתית מנחת הורים 0546455841

ילד בן שנה וחצי שמרביץ להוריו ולאחרים

שלום לכולם, רציתי ייעוץ בנוגע לבננו בן השנה וחצי, הוא ילד יחיד, לאחרונה הוא מתחיל להרביץ ה.מ.ו.ן לי ולאביו-בהתחלה זה היה רק לנו אך זה התחיל להתפתח גם לאחרים ברצוני לציין שהוא נמצא כרגע עם אמא שלי כל יום אך יש לה משפחתון וזה כן מסגרת מסויימת, אך אני לא יודעת עד כמה היא תקיפה איתו אם הוא מרביץ לילדים אחרים אציין שמבין כל הילדים הוא הכי קטן בקבוצה והם לא אלימים כלפיו. כל פעם שהוא עושה את זה אני אומרת לו" אסור להרביץ/לאמא ואבא/ לאחרים " אבל התגובה שאני מקבלת זה מבט של שניה כלפי והוא כאילו לא מקשיב לי בכלל פשוט ממשיך להרביץ או ממשיך בעיסוקיו. התחלתי לפני כמה זמן לתת לו מין מכה קטנה כזו על היד אבל בעלי בעלי טוען שזה לא מה שיעזור אז הפסקתי.. זה גם באמת לא עזר. אין אלימות אצלנו בבית וגם לא במקומות אחרים שהוא שוהה אני לא מבינה מאיפה הוא הביא התנהגות שכזו. מה אנחנו אמורים לעשות? המון תודה!

בדיקת גבולות

נעמה שלום, ברצוני להוסיף על התגובות המחכימות ,שנאמרו ע"י עמיתיי. נראה שבנך בודק את הגבולות. המכות הראשונות עוררו כנראה תגובה חריגה שלכם והותירו רושם עליכם לפיכך על בסיס הניסוי והטעיה הילד קלט באופן לא מודע שיש לו השפעה והוא מנסה בכל פעם להפעילה. כך זה מתחיל ומסתיים בכך שאתם כהורים צריך להציב גבול ברור ללא כעס או רגשות אחרים אלא בזמן אמת לא לדבר ולהסביר (בוודאי לא ליל רך), להחזיק את ידו בזמן שהוא מכה ולומר אסור. כך בכל פעם עד שהוא מפסיק וקולט שאתם עקביים והחלטיים. בהצלחה אופק אלה מנחת הורים 0546455841

בעיות בנישואין

שלום רב, אנו נשואים 5 שנים + 2 ילדים מקסימים. יש לנו בעיות רבות בחיי הנישואין - למעשה ניתן לומר כי אנו לא מסכימים על דבר. לא מזמן לקחתי את הילדים ועזבתי את הבית - חזרתי כעבור שבוע לאחר שהוריי דיברו עם בעלי. התחתנו עם אהבה רבה - שכמובן נעלמה לחלוטין. יש לציין כי יש לנו הרבה ויכוחים על דת - הוא מגדיר את עצמו חרדי (כשנוח לו) ואני בזרם הדתי לאומי. בעלי מקשה עליי מאוד בנוכחותו בבית - כלומר, תמיד מציק ומחפש לריב ומחפש איך להיות ברוגז ואיך לעשות אותי אומללה - מהסיבה הזאת קשה לי מאוד לגדל את הילדים כשהוא נמצא בבית. כשהוא לא בבית יש המון הרמוניה, אהבה וכיף גדול. ברגע שהוא נכנס מתחילות הצרות. גם מבחינת רמת השיחה אני צריכה ממש לרדת לרמה של ילד קטן כשאני מדברת איתו. אני מנסה כבר הרבה זמן להביא אותו לייעוץ - ועכשיו כשנקטתי את האקט החריף של עזיבת הבית - הוא מתחיל להסכים, אך עדיין כנראה קשה לו עם עניין העלות הכספית. קשה לי להאמין שזוג כ"כ מורכב כמונו יצליח אי פעם להגיע לחיים טובים, המשברים שלנו מאוד גדולים ומאמללים, האם באמת ניתן לשנות אותנו מהיסוד בעזרת טיפול זוגי? אני יודעת שצריך המון כוחות לטיפול זוגי שאני כבר לא חושבת שיש לי - מה גם שאני איבדתי את האהבה לחלוטין(שלא לומר שהפכה לשנאה). האם בכלל שווה להתחיל עם כל התהליך?

מחוייבות לקשר

בס"ד שירה יקרה, נישואין דורשים השקעה רבה . קונפליקטים ואי הסכמות הן חלק מהקשר הזוגי. נראה שיש קושי ביסוד חשוב ביחסים ביניכם והוא הכבוד ההדי . לשאלתך 1. הצלחת הזוגיות תלויה במידה רבה במחוייבות לקשר ולבן הזוג. בהכוונת הרצון והשקעת האנרגיות בשינוי עצמי ולא של בן הזוג, לכן יש הרבה קשיים בקשר הזוגי. במילים אחרות לקיחת אחריות על עצמך ולא על בן זוגך. לזה , יש צורך בייעוץ טוב ואפילו ספר טוב או סדנה טובה. 2. רגש האהבה לבעלך התחלף כביכול לשנאה זה לא בהכרח.אלא כשאת כועסת עליו , וכעס ממושך מבלי לתת לו ניקוז הופך לשנאה. 3.הקשיים שלכם לא דרמטיים וניתנים לפתרון ולא רק זאת עם עזרה הולמת ועבודה ,כאשר אתם שמים את הזוגיות שלכם בראש סדרי העדיפויות תוכלו להיות כולכם בהרמוניה ולא רק חלק מהמשפחה. גירושין אינם פתרון קסם לכל קושי בזוגיות ולא רק זאת אלא הם פתח לצרות וקשיים רבים ונוספים. בהצלחה והמשיכי להלחם על זכותכם לחיות באהבה רעות וכבוד. אופק אלה יועצת זוגית ומשפחתית 054-6455841

שממה

אני נשואה מזה 20 שנה, יש לנו 3 ילדים כשהקטנה בת 15. היו לנו 2-3 שנים מאושרות מאד מאד ואח"כ פחות. דברים קטנים שמצטברים. אם היינו מדברים עליהם, בוודאי היה עוזר. לטעמי כל הבעיה היא חוסר תקשורת. אני לא מסוגלת לדבר איתו. שנים ביקשתי בוא נדבר, זה לא קרה.או שאין זמן או לא עכשיו או למה לקלקל כשיש אווירה טובה.ובעצם סותם לי את הפה. או שהיה אומר אתרוצה לדבר? אז תתחילי. אבל לדברים שלי אין לאן להגיע. אנחנו לא באותו "הלך רוח". (יש שני סוגי לדבר: על הבעיות שלנו וסתם לדבר, על כוס קפה או מרק) שנייהם לא קרו. כנ"לאין עזרה בבית וגם אני לא ממש "בלבוסטע" כמו כןיש שוני באיפה לבלות למשל(אני מעדיפה בטבע ואם זה יצא 4 פעמים ב 20 שנה הרגשתי שכמעט עושים לי טובה).פעם עוד הייתי מתעניינת במה הוא עושה, אבל אותי אף פעם לא שאל מה עשיתי, או איך עבר היום. צר לי שהתיאשתי אך אין לי זוגיות. אודה לכם לדעתכם

שיתוף

שלום לך, הרצון הטבעי שלנו ,שאחרים כולל בן זוג יבינו אותנו את צרכינו וימלאו אותם. אנחנו ממוקדים בעצמינו ולא באחר ולא מפתיע שבעקבות חשיבה זו מגיעות האכזבות. נכון ומועיל ביותר להשקיע את האנרגיה במה האחר צריך (ילדים/ בעל ). בכך כל הסביבה המשפחה, הבעל תהיה עסוקה בלתת ומתוך כך כולם נותנים ובעצם מקבלים. כך מערכת היחסים צריכה לעבוד. במיוחד זה בא לידי ביטוי בזוגיות. לילדים אנחנו נותנים כי כיף לנו וזה בא בקלות ובאהבה. העבודה הקשה ועם זאת המתגמלת ביותר היא בזוגיות ולכן אין פלא ששם יש את הקשיים הכי גדולים. כלל 1 : נישואין דורשים השקעה רצון לנתינה ויציאה מהתרכזות בעצמי להתרכזות בצרכי האחר. 2. כלי בסיסי וחשוב בתקשורת בכלל שיתוף , גברים מטבעם מתקשים בזה אנחנו הנשים אוהבות וקל לנו אז, מתפקידינו להתאמן בזה איך? נתחיל בלאמן את ילדינו כדי שהם יצליחו יותר בעתיד. בוחרים בזמן רגוע בארוחה משפחתית בערב, האימא משתפת את ילדיה אם בעלה נוכח במה שחוותה במהלך היום בעניינים רלוונטים. האחרים לומדים מהמודל ובהמשך משתפים. בשיתוף המטרה היא שיתוף ותו לו. לא מצפים ומחכים לתגובה אם היא מגיעה מצויין אם את מגיבה רצוי לא לייעץ אלא אם כן נדרשת לכך. תגובה כמו אני שומעת שהיה לך יום מעניין/ מייגע/ טוב וכ'ו הולמת? כשאת משוחחת עם בעלך וודאי שהזמן נוח ומתאים השתדלי להפוך זאת למפגש קבוע ומהנה נטו שלכם הכיני משהו טעים אוירה מתאימה ולא להתחיל בקיטורים ובבעיות . תבני את הקשר כגשר בחכמה. נצלי כלי זה ותראי שהוא מחולל שינוי . 3. קבלי את בעלך כמו שהוא והתקדי בעצמך בנוגע לשינוי ם שאת רוצה. בהצלחה, אלה אופק יועצת זוגית ומשפחתית 054-6455841

בעיות בתלמוד תורה

שלום, בני בן ב-9 לומד בת"ת. כמעט מדי יום הוא מקבל עונש על דיבור בשיעור או בזמן שהמורה מדבר, על קריצות לחבר וכהנה וכהנה. העונש יכול להיות הוצאה מהכיתה ובתוספת אי יציאה לכל ההפסקות ואם שפר מזלו והמנהל ראה אותו אז תהיה תוספת משנה- כתיבה וסיכום של חומר לימודי וכד'. אני תמיד מחייבת אותו לעשות את העונש כי יש לעשות את מה שמנהל או מורה אומרים! בד בבד עם ביצוע העונש, אני מדובבת אותו לספר לי בפרוטרוט את שאירע בכיתה ושבגין כך נענש. ואנחנו משוחחים על מה ואיך הוא נהג נכון ומה ואיך צורך שיפור בהתנהגותו.\ השבוע הגיע יום אחד והילד בכה בכי תמרורים שאינו מסכים לכך שנענש ולאחר שיחה של שעתיים!!! עדיין עמד על דעתו. מה ששוחחנו היה שלאחר שראיתי שהוא ממרר ולא מקבל את הניתוח שניתחתי איתו (פעמים לא הסכים ולבסוף נענה, פעמים הצדיק את העונש, פעמים אמר שהעובש קל לו ועשה ו"העביר אותה") אמרתי לו שיהיה עלינו להיפגש ההורים, הוא והמורה כדי שהם יאמרו זה בפני זה את הדברים הואיל ואנחנו לא נמצאים איתם בכיתה ואיננו יכולים לדעת מה היה בדיוק. אנחנו אוהבים אותו הכי בעולם ולכן אנו נוטים להאמין לו אבל גם המורה לא מדבר סתם (כך אמרנו) הילד גמגם ובכה, לקחתי דף ורשמתי שחזור שיעור, כל פרט. באמצע היו אי אלו פעמים שאמר פרט ו"תיקן" ואז ניסיתי להתקילו כאילו הוא לא דובר אמת אבל בשל התעקשותו, המשכתי ואמרתי שלעיתים לא זוכרים ממש... הבקר הוא קם ולא רצה ללכת לת"ת. ציידתי אותו בפתק שהפעם הוא לא עשה את העונש ואנחנו צריכים לדבר. כשיצא עם ההסעה דברתי עם המורה והסברתי לו את טענות הילד כולל פירוט הנעשה בשיעור. שאלתי היא האם נהגתי כראוי ובקשתי היא לעיצות כיצד להתמודד עם מורי התלמוד תורה שאינם רגישים מספיק והינם בעצם קבלני מידע שלא יודעים לטפל בנפשות למרות רצונם !!!!!!!!

מעורבות

שלום לך, יפה ונכון את עושה כאשר בנך שב מתלמודו ואת משוחחת איתו ומעודדת אותו לשתף אותך בחייו . לאור האמור נדרשת שיחה דחופה בין ההורים המלמד והילד. מכיוון שמצב כזה עלול להכניס את הילד למעגל של תסכול וייאוש. כל אחד מביא את נקודת המבט הסובייקטיבית שלו. לפיכך הצורך שלך בבירור האמת היא לא שייכת . עליכם לעשות כל מאמץ במשותף הרב ואתם להבין את הקשיים של הילד ולעזור לו. רצוי ,שתסכמו את הדברים ותהיי במעקב יומיומי ,תתענייני הן אצל בנך והמלמד. את כאמא צריכה לשמש מקום מבטחים לילדים להטות אוזן ולהקשיב למה שנאמר/ ולא נאמר. שיטת העונשים היא נפוצה ואינה יעילה ואינה מחנכת ללקיחת אחריות ומשמעת פנימי. כפי שאת נוכחת לראות . אני בטוחה ששיתוף פעולה הוא המפתח לפתרון הבעיה. בהצלחה אלה אופק יועצת זוגית ומשפחתית 054-6455841

החלפת תפקידים

שלום ליועצים אני אמא לילדים קטנים.אני עסוקה משעות הבוקר המוקדמות.עד הלילה שבו איך שאני מרדימה את הילדים אני קורסת מעייפות והכלים והכביסות וכל הבלגן בבית ממתינים לי ורק לי בסבלנות למחרת. אני עסוקה כל היום בטיפול בילדים ובבעל.אין לי זמן לעצמי או לבעלי או לזוגיות שלנו. אני עובדת ועובדת קשה. ברצוני להבהיר שאני לא מתלוננת אלא מסבירה את המצב. לכן החלטתי להעזר בעוזרת בית לבעלי היקר חבל על הכסף שאני מוציאה על העזרה הזאת הוא כל הזמן חוזר ואומר שרק אם אהיה יותר מאורגנת אז הבית יתנהל יותר טוב.נכון הוא צודק אך זה מה שאני מסוגלת.הוא הרבה פעמים מציע שנתחלף בתפקידים והוא ישב בבית וידאג לכל.... ואני אפרנס.הצעה נפלאה רק חבל שהוא שוכח שאני נושאת גם בעול הפרנסה. הוא הציע שאני אשלם לו במקום לעוזרת ואז הוא ינקה. ולכן פניתי אליכם האם כדאי לי? אני לא מתלהבת מכיוון שזה ירתיח אותי שאני צריכה לשלם לבעלי. ושנית כל מתי בדיוק הוא יספיק כשהוא חוזר כל יום בשמונה וחצי בערב? כמובן שאשמח מאוד שהוא ילמד לקח ויראהשהוא לא מסוגל לעמוד בכל הדיבורים שלו. ואז אולי סוף סוף יעריך את כל מאמצי בבית. אמרתי לו שאני מעדיפה לשלם לעוזרת כדי שיהיה לנו סוף סוף זמן אחד לשני.וזמן לעצמי כמובן. זוהי הוצאה נכבדת אך גורמת לי אושר רב מחכה לתשובה

אשת חיל

שלום לך, בני זוג עובדים מחוץ לבית,רצוי שישבו ביחד יעברו על המטלות ויחלקו בניהם את מטלות הבית. במידה ואין הם והדגש על שניכם אינם עומדים בעומס וזה פוגע בזוגיות , למרות ההוצאה הכספית הגבוה טוב יעשו אם יקחו עזרה וישלמו עבורה. אם לא כן העומס יכביד על המערכת הזוגית ואז ההוצאה על טיפולים זוגיים וכל ההשלכות הנילוות יהיו לנטל עצום על כתיפכם. הקדימו תרופה למכה. לשאלתך אם לשלם לבעלך ? לא ברור לי יש לכם חשבונות נפרדים? או חלוקה אחרת ? זה ממש מוזר שבן זוג מבקש תשלום, הסידור אצלכם לא נהיר לי. חשוב שתקחי עזרה ותשלמי בכסף מאשר תשלמו בזוגיות. בהצלחה, אופק אלה יועצת זוגית ומשפחתית 054-6455841

בעל שמנסה לחנך את אשתו

אני נשואה 6.5 שנים, בעלי הוא טיפוס שמחזיק ראש בכל דבר, עם ראש על הכתפיים, חיי הנישואין שלנו מאד יפים הוא מתחשב, עוזר .תומך רגשית ועוד, כל זה כשהכל בסדר אך כשאין ביננו הסכמה כלשהיא הוא נותן לי את ההרגשה כאילו מדובר באבא שלי כך שאני חייבת ללכת עפ"י דעותיו, לרוב כאשר אני לא מסכימה איתו אני מצליחה לשכנע אותו עם הרבה תקשורת ביננו שאז אני אמורה לרוב להתכונן נפשית "לאיך אני אצליח לשכנע אותו, ולהציג טעונים שאכן אני צודקת" , אבל הרבה פעמים במיוחד בוויכוחים שקשורים לילדים (הוא מאד קשוח איתם, לדעתי) הוא מאד עומד על שלו, ואז מתחיל ביננו מין וויכוח אין סופי שבו כאשר אני לא מסכימה איתו ואז אני מתנהלת איך שאני רוצה ,אז התגובה שלו היא ממש כמו אבא לבת, הוא רואה לנכון לתת מוסר שבו כמעט ואין לי זכות דיבור , ולעיתים שאני לא מוכנה לשמוע אותו או שאני שוב מציגה את טעוניי הוא פשוט מחליט שעליו לחנך אותי ( ממש כך) , הוא פשוט מגביל אותי ביציאותיי מהבית, או שגם מבחינה פייננסית לוקח לי את כרטיס האשראי ( למרות שאני גם עובדת) לתקופה וכו, העונשים הללו יכולים להגיע גם לעיתים כאשר אני לא מתנהלת כפי שהוא היה רוצה, האמת שבזמנים כאלה אני יוצאת מאד מתוסכלת, ואכן לרב אני נכנעת לו כי אני לא רואה הרבה ברירות, הייתי רוצה לדעת איך עלי להגיב בזמנים כאלה, והאם דפוס התנהגות כזו של בעל בבית אכן הינו דבר לגיטימי.

טנגו רוקדים בשניים

שלום לך, מתיאוריך אני לומדת ,שמערכת היחסים שלכם מתנהלת על בסיס של מאבקי- כח. התוצאה ידועה מראש ידך תמיד על התחתונה. אני מזמינה אותך להתבונן בתגובותיך . כניעתך לכח המופעל עלייך , מזמינה ומבטיחה תוצאה דומה בסיבוב הבא. במערכת יחסים כזו יש חזק וחלש. החזק שואף לשמור על כוחו והחלש ממשיך בדפוס הרגיל. הנטייה הטבעית שלנו היא לראות בחלש מסכן ובחזק מתעלל. לכאורה בעלך "החזק " , אבל הוא לא ! תגובתו נובעת מפחד ,שמה תישמט מידיו השליטה. גם לחלש יש רווחים מהתנהגותו. וכאן אני מציעה לך לבדוק מה את מרוויחה בזה? כדי לפרוץ את המעגל תצטרכי לעשות שינויים ומומלץ ביותר ע"י איש מקצוע . שינוי שלך יביא לשינוי בכל מערכת היחסים מכיוון שכללי המשחק ישתנו. ילדייך רואים את המודל בבית ויש סיכוי גדול שיחקו אותו. אם לא למענכם אז לפחות למען ילדכם. למענך ולמען בעלך וילדייך , פני לעזרה. בהצלחה רבה, אופק אלה יועצת זוגית ומשפחתית 054-6455841

איך מסבירים לבעל שלא רוצה להבין?

אני נשואה כ-5 שנים + 3 ילדים . אחרי החתונה התחלתי בלימודי מקצוע אקדמאי וב"ה אחרי 3.5 שנים מפרכות של לימודים מאסיביים 5 ימים בשבוע במשך שעות רבות (שבמהלכן גם ילדתי) סיימתי השנה וקבלתי את התואר הנכסף, ואפילו מצאתי עבודה מצוינת בתחום. הבעיה היא שלצערי הרב איני מוצאת את עצמי בעבודה שלי. המקצוע שלמדתי הינו מקצוע טיפולי שבדומה אולי לעבודה שלכם אין בו כללים ברורים. הרי לא ניתן לתת למטפל "מתכון" מראש, כיוון שבני האדם שונים ובעיותיהם שונות. אני מרגישה שלמרות שסיימתי את הלימודים התיאורטיים ואפילו שעברתי את הסטאז' בהצלחה, איני יודעת עדיין כיצד להתמודד בשטח ומוצאת את עצמי פעמים רבות חסרת אונים ממש. במקצוע שלי קיימים שני תחומים עיקריים האחד טיפולי ולכן כמו שכתבתי לעיל לא קיימים בו כללים ברורים (בתחום זה אני עובדת בפועל ומרוויחה משכורת יפה) ואילו השני שייך יותר לתחום הרפואי, הכללים בו ברורים ואליו התחברתי יותר גם במהלך הסטאז'. (אך משכורת בו נמוכה משמעותית, כמעט כמו שכר מינימום) פעמים רבות אני חוזרת מהעבודה עצבנית ומתוסכלת ומרגישה שממש רע לי בעבודה שלי. כשאני מנסה לשתף את בעלי בתסכול שלי ומנסה להעלות את האפשרות שאולי כדאי לי לעבור לתחום השני (ובלבד שאהיה מאושרת) בעלי ממש כועס ומתעצבן וטוען שאין לי אחריות כלכלית, שאני חייבת להתרגל למקצוע, ושגם ככה סבלנו קושי כלכלי במהלך הלימודים שלי. (בעלי אפילו עזב את הכולל לצערי הרב בעקבות הקושי הנ"ל) ניסיתי להציע לו אפשרות שאולי בשנה הבאה (עד סוף השנה הנוכחית אני חייבת להישאר בכל מקרה בעבודה שכבר התחלתי) אנסה לשלב 3 ימים בעבודה הרפואית ויומיים בטיפולית וכך אולי לאט, לאט אתרגל , אבל אין עם מי לדבר הוא ישר מתחיל להתעצבן ולומר משפטים כמו "אני לא יודע מה לעשות עוד עם האישה הזאת" או "אין לך ביטחון עצמי "(מה שמוריד לי עוד יותר את הביטחון) "עדיף שתוסיפי עוד שעות בעבודה במקום להשתטות" (אני עובדת 5 ימים, אבל "רק" 5 שעות כל יום) ואפילו כדאי שתתחילי לקבל באופן פרטי" (שזה כמובן עוד יותר רווחי, ואפילו פנו אלי בבקשות כאלה כי המקצוע שלי חסר מאוד בציבור החרדי, אבל סרבתי, והוא התפוצץ) אני חייבת להבהיר שכיום המצב הכלכלי שלנו לא מצריך לחץ כזה כמו שהוא משדר. יש לנו ב"ה דירה משלנו ללא משכנתא(שההורים קנו לנו לחתונה) ונכון לעכשיו יש לנו יותר מ-20000 שקל בעובר ושב (בפלוס כמובן). אני בנ"א חסכן מאוד, לא מחפשת מותרות וגדלתי בבית שהמוטו בו היה "העוה"ז הזה הוא רק פרוזדור לטרקלין", בעלי לעומתי חושב שדירה נאה זה ערך חשוב מאוד, כסף זה ערך עליון וערך של בנ"א נמדד לפי המשכורת שהוא מרוויח. אני מרגישה ממש כמו עכבר במלכודת, הולכת בבוקר לעבודה עם דמעות בעיניים ובחילה בגרון. כמעט כל יום מתחשק לי להתקשר ולהגיד שאני מרגישה לא טוב. רע לי, רע לי אני מתוסכלת בעצמי מהמצב והוא לא מבין זאת. מיום ליום הכעס שלי על בעלי שלא מבין אותי גדל וגדל ואני מרגישה על סף התפוצצות. יש לכם עיצות איך אשכנע אותו שלמען בריאות הנפש שלי עלי לעזוב את העבודה הזו/להוריד שעות? ואולי יש לכם כמטפלים עיצות לתת לי איך להתמודד עם העבודה שלי כמטפלת ואיך היה אצליכם בשנים הראשונות?

מיקוד בעצמי

ממכתבך נשמעת זעקה פנימית לעזרה , את באופן טבעי פונה לבעלך על מנת לקבל תמיכה ואמפטיה. א. הוא לא אשם וחטאו מסתכם בחוסר היכולת שלו להיות בנעלייך, רבים וטובים מתקשים בכך. ב. הקושי שלך הוא בתוכך , ויש צורך לעשות בירור פנימי עמוק עם עצמך. את תלויה עדיין באישור חיצוני ממך (בעלך). במקרה זה הוא לא מסוגל להבין וזה הקושי שלו. לבני זוג ערכים וציפיות שונות וזה לגיטימי , גם אכזבתך לגיטימית , השאלה איך לוקחים את מכלול הקשיים והופכים אותם להזדמנות פנטסטית עבורכם לצמיחה וגדילה והתרחבות במובנים של הקשר הרגש והזוגיות. לדעתי יפה תעשי אם לא תקבלי החלטה ממקום של לחץ, אלא לכי לטיפול לייעוץ פרטני, תעשי עבודה עם עצמך וכרגע קבלי את בעלך עם חוסר היכולת להבין אותך , התמקדי בך בעצמך ומתוך כך תשלחי על כל המערכת הזוגית. מאחלת לכם הצלחה ובטוחה שתשיגי אותה. אלה אופק יועצת זוגית ומשפחתית 054-6455841

טיפול ארוך

בס"ד שלום רב, אין לי מושג כיצד להעלות את הסיפור שלנו, אבל בע"ה אנסה. אני מעלה את ההרגשה שלי מנקודת מבטי בלבד וכנראה שנקודת מבטה של אשתי שונה משלי. אנו נשואים 4 שנים עם 3 ילדים חמודים. אני עובד שעות רבות מחוץ לבית ורחוק, ואשתי עובדת בחצי משרה. אני יכול לומר ששנת הנישואים הראשונה הייתה בגדול שנה נעימה (למרות שהיו קצת חילוקי דעות), אבל משום מה במקום לטפס כלפי מעלה הדברים רק הלכו ותווספו, ולפני שנה וחצי בערך קרתה הידרדרות חדה מאוד בעיקר מצד אשתי בכל הרמות של מערכת היחסים החל מה"יחס אלי"/שותפות/כלכול נכון של הבית )לפי מה שיש ולא לפי מה שרוצים(/התנתקות מהמשפחה שלי/ואישות, ובעיה בתקשורת - כלומר כמעט ואין שום שיחה שלא תיגמר בריב ומרמור, ורוב בשיחות הינם טכניות בלבד. אני מרגיש שמה שאני רק יעשה, לא יגרום לה לשנות משהוא כלפי (מצב הזוי ביותר). מרגיש שהכל מבולגן, כלומר - כל תחומי החיים מסובכים מדי בשבילה היא לא מסוגלת לקחת אחריות על כלום. ואני מרגיש שכמעט כל מה שיש לה עבורי זה זלזול ואטימות אחת גדולה. כמה שאני ינסה לגרום לה לתחושה נעימה ולהראות לה שאני דואג לה, היא תמיד תבוא ותאמר שהיא לא באמת מרגישה.. מה שכמובן פוטר אותה אוטומטית מלעשות עבורי משהו. וכשאני אומר לה שאני מנסה לגרום לנו לעלות על דרך המלך אבל אני לא יכול לעשות זאת לבד וגם היא צריכה לתת לי להרגיש שהיא רוצה את קירבתי, אז היא תאמר שהיא מכבסת עבורי ? הצפיה שלה זה - שאני גם יעבוד ויפרנס וגם בבית יעשה הכל, ולכל דבר יש לה את המשפט "יש גברים שעושים גם את זה" וגם מבשלים וכו'... ומסוגלת לומר "אתה נתת לי כתובה ולא אני לך", (כלומר אני לא חייבת לך כלום, ואם אני כבר עושה עבורך משהו אז זה בחסד). נמצאים בטיפול זוגי כבר קרוב לשנה, (אציין - שהמטפל הינו "איש מקצוע" משכמו ומעלה, שגם איכפת לו ברמה האישית ממה שקורה בינינו, והוא אפילו משקיע שעות בטלפון "ללא תמורה"). ושום דבר מהותי לא משתנה, אני חושב שהדבר היחידי שהשתנה זה - שאני אולי פחות לוקח ללב, ומה שהיה בהתחלה זה שהיא עשתה טובה שהסכימה לבוא לטפל (לפני שנה היא עשתה רושם שהיא מיואשת ולא רוצה אפילו לטפל) אז אולי היום "הרצון" קצת יותר שוויוני. וחלק מההדרכה שקיבלנו זה שבלב הנוכחי של התהליך בנושא האישות, שזה יבוצע מהר ופעמים בודדות במהלך החודש (כלומר עבורי בלבד, וללא שום דרישה או צפיה). והגרוע ביותר בחיי אישות, שהיא שונאת את זה שנאה איומה ואם היא מסכימה שנהיה ביחד זה אך ורק עבורי ולפני זה היא מטילה עלי מטלות בבית, ואז כשנמצאים יחד, אז היא כל הזמן רוטנת ומתפרצת עלי שמהר לסיים וזהו, ואין לה שום צורך בזה והיא רק צריכה לתת את הגוף שלה... ואני נלחם על שמירת הברית עוד מאז הייתי צעיר מאוד, וב"ה אני מצליח, ומה שקורה זה שאני פשוט נכנע לדיקטטורה כי אין לי ברירה ואולי זה הרע במיעוטו, אבל כיום זה אפילו יותר גרוע, (אציין שבתחילת נישואינו זה לא היה כך, היא הייתה משהוא אחר. אבל היא לא הייתה יוזמת או משהו כזה מה שגם מאוד הפריע לי) , ואני למדתי רק לוותר ולוותר ובמקום שהדברים יגרמו לה לעשות שינוי עם עצמה, אז השינוי שאני מרגיש אצלה זה לכיוון השלילי. ואני מרגיש (וכנראה שגם היא וגם המטפל) שהטיפול פשוט תקוע. ואני מרגיש שאני נגמר, השבועות חולפות והחודשים והנה כמעט שנה, וזה הפך להיות סוג של "חלק מהנוף של החיים" שהולכים פעם בשבוע לטיפול וחוזר חלילה... יכולים להיות ימים רגועים, אבל זה יקרה רק אם אני יוותר על כל ה"אני" שלי בכל תחומי החיים ויעשה עבורה הכל, ואשיג עבורה כסף יש מאין, ולא יפגע משום פגיעה שלה, ויתן לה את כל הבמה של החיים, אז אולי אולי אולי היא תעשה טובה ותאמר בטיפול שקצת יותר רגוע, כאילו זה רק התפקיד שלי לגרום לרוגע... אבל אני לא מרגיש כמעט שום השקעה בי או מחשבה עלי, אלא רק תאמר שאני לא רואה את מה שהיא עושה, (כמו לכבס וכו' כנ"ל), כאילו אני מרגיש שבתמורה להיותי מלאך אני מקבל דברים בסגנון "בגד מכובס", ואם אני אהיה רק "אדם" (כלומר - לא מלאך), אז אני לא ראוי לכלום, (אני לא חושב חלילה שהיא אדם רע, אני חושב שגם היא מאוד סובלת, ואני גם חושב שהיא בפנים אדם טוב מאוד). היא אומרת שהיא רוצה "שקט", וההרגשה שלי ששקט הכוונה כזה מהסוג שאני מלאך כנ"ל). אני צריך להיות מלאך כדי שאולי יהיה מצב רגוע, ("האיזון" של הנתינה והמחשבה על השני כמעט לא קיים, כלומר - אם אני יהיה במצב של "מקסימום נתינה ו-וויתור, היא תהיה במצב של "מקסימום דרישה וקבלה ובמקביל תגדיר את המצב כ "מעט רגוע", ולא תעשה שום צעד לקראתי, מצב שמייאש אותי לגמרי). ואומרת גם שבעל הוא "המשפיע" ואשה היא "המקבלת"... וגם בתחום הכלכלי, אני עובד ומרוויח משכורת X שאפשר לחיות איתה בכבוד, אבל צריך להתנהל בתבונה וביחד, והצעתי לה, אבל עושה רושם שהיא מעדיפה לעמוד מהצד ולדרוש, ובמקביל לומר שאני מתעלל בה כלכלית, ואני עומד חסר אונים מול החודשים שעוברים ונגמרים במינוס ביחס להכנסות. ויכולה לומר ש"אשה עולה כסף. ואני לא יודע מה לעשות עם כל הבלאגן הזה אני כבר לא מצליח להבדיל בין חובותיי כבעל לבין ניצול (והיא מרגישה שתמיד אני יכנע לה, ואבוי לי אם לא, אני יזכה לעונשים במיוחד בתחום האישות בטענה של אי מסוגלות). ואני לא מסוגל לחשוב חלילה על פירוק, כי הלב שלי נקרע אבל פשוט נקרע נקרע לגזרים במחשבה על הילדים. אני לא יכול בשום אופן לדבר איתה על כלום וכמובן לא על המצב בינינו, (אין תיקשורת) אם אני מנסה לדבר איתה בצורה ובזמן הכי נינוח ורגוע, היא מיד נדרכת ואומרת "לא רוצה לדבר" "אין לי כח"... כך שאפילו לדבר איתה על עצמינו ועתידנו אני לא יכול. אני מרגיש שהיא לא מסוגלת להתמודד עם מציאות כשלהיא במישור הפיזי/מציאותי, ויותר נוח לה לחיות בהתעלמות הזאת כאשר כל הציפיה היא ממני... (למרות שניסיתי את כל סוגי הגישות הרכות והנעימות שאפשר לתקשר דרכם עם אדם), אפילו ניסיתי לסגנן לעצמי חיים של נתינה ללא צפיה לקבלת תמורה, אבל זה לא עובד כי זה רק מקבע את המצב. אני מרגיש תסכול איום, ואני לא יודע כבר מה לחשוב, (התחלתי להרגיש הרבה אדישות והשלמה עם המצב). אבל אני לא חושב שאפשר להשלים עם מצב כזה. ובמקביל לכל מה שכתבתי כאן - עושה רושם שגם לה לא טוב, והיא יכולה גם לבכות לפעמים שאני משגע אותה. (הכוונה - כאשר אני דורש מינימום של חיים זוגיים נורמליים אז אני משגע אותה, "היא רוצה שקט ובלי לחץ.."). אני מרגיש שאם אני ידבר איתה על לנסות אולי להחליף למטפל אחר (וניסיתי בעבר) אז היא וודאי לא תרצה (כי זה מרגיש שהיא עשתה טובה לאנושות כולה בזה שהיא הגיעה לטיפול). וגם המטפל הינו מאוד מאוד מקצועי ומסור. המצב פשוט קיבל קיבעון הזוי שחוזר במעגליות מובנית ואני לא מצליח לראות כיצד לפרוץ את זה. אני רק מבקש האם אני יכול לקבל איזה שהם טיפים כיצד לנהוג אני בעצמי בבית ולגרום לשינוי המיוחל גם אצלה ? בתודה רבה מראש וסליחה על אורך השאלה.

טיפול ארוך

שלום לך, הצגת את חלקך בצורה ברורה ומקיפה. יפה עשית שציינת בדברייך ,שאתה מציג באופן סובייקטיבי{אישי} את עצמך. אין פה עניין של מי צודק. כל אחד מנקודת מבטו צודק. מתיאורך עולה תמונה של זוגיות בה אתה מתקרב וזוגתך מתרחקת. שניכם רוקדים טנגו לא מוצלח. בטיפול של 6 חודשים בהחלט צריכות להיות תוצאות. ייתכנו מספר רב של אפשרויות. הכיוון שבו אתם הולכים נראה לי שגוי ואסביר: השאלה היא מה אישתך רוצה באמת? מדברייך ברור שאתה מעוניין בהמשך הזוגיות וככל שאתה משקיע בכך אתה למעשה מתרחק מהמטרה היעודה. אמשיל זאת לרכב שנוסע בחול וככל שהנהג מתאמץ ע"י לחיצה על הגאז לעלות חזרה לנתיב נסיעה , הוא מתחפר יותר. אם כן הכיוון בו אתה הולך לא משיג את התוצאה , נהפוך הוא.ככל שאתה מתאמץ ומשתדל ודבק בה, היא מתרחקת ובונה חומות. באשר לרעייתך על פי התנהגותה ניתן להסיק שהיא איננה מעוניינת בך כפי שאתה. וייתכן שהיא עוד יותר לא מעוניינת ככל שאתה נכנע לקפריזות שלה. נדרשת עבודה ואני הייתי ממליצה לך לעבור לטיפול פרטני. מישהו מכם צריך לעשות שינוי משמעותי ונראה לי שטוב תעשה אם תשקיע בעצמך והשם יעזור . בהצלחה מכל הלב, אופק אלה יועצת זוגית ומשפחתית 054-6455841

איך מתגברים על מחסומים רגשיים עם ילדים ?

שלום וברכה, אני אם ל- 6 ילדים שהגדול בהם מתקרב לבר מצווה. יש לי קושי שגורם לי עוגמת נפש רבה והוא תחושה של מחסום ריגשי בקשר שלי עם הילדים. אני גדלתי בבית טוב, עם הורים מסורים אבל הקשר שלי איתם היה לצערי מאוד טכני. הם מעולם לא דיברו איתי על רגשות, על תחושות, על מה שמפריע לי או להם, מעולם לא פיתחנו שיחה נעימה בה העיניים מביעות קירבה ואהבה וכו'. כל אלו מאוד הפריעו לי ובכל מאודי קיוויתי שכאשר אני אהיה לאם אעניק לילדיי תחושה של תמיכה ואוזן קשבת וכו'. בפועל, משהו חזק ממני גורם לי להיות חסרה מאוד בתחום הזה, בעיקר כלפי הבת הגדולה יותר (11). אני יושבת איתה וחשה דיסטנס, ריחוק, מבוכה. קשה לי מאוד לאחוז בידה ולומר לה בפשטות שאני אוהבת אותה, או סתם לפתח שיחה נעימה על מה שאנחנו מרגישים וחושבים. אני מוצאת את עצמי מנהלת מולה, ומול רוב הילדים קשר טכני שמסתכם בהוראות, שאלות, שיתוף בנושאים כללים וכו'. היעדר הקשר הרגשי גורם לי מתח כללי ביחס שלי עם הילדים בכלל, ועודף של קוצר סבלנות והבעת רוגז וביקורת שעוד יותר מעמיק את נקיפות המצפון. השאלה שלי היא מה ניתן לעשות בפועל כדי לצאת מהמבוך הזה ? המחסום הזה חזק ממני. אני יודעת מה צריך לעשות וכמה זה חשוב, אבל בפועל לא מצליחה. אני משוכנעת שהנושא נעוץ בעברי, כפי שתיארתי, אבל אני לא מסוגלת להשלים עם החוסר הזה, אני מודאגת שמה הילדים שלי יגדלו וימצאו להם גורמי תמיכה אחרים חיצוניים, כפי שעשיתי אני בנעוריי. להשלמת התמונה אציין כי אין לי ב"ה כל קושי רגשי עם בעלי. וכן לבעלי אין קושי רגשי עם הילדים. מודה מאוד על עזרתכם.

תיווך

אישה יקרה, נכון הדבר שאנחנו נותנים בד"כ מה שקיבלנו. כל הורה מתמודד עם חסך מסויים בילדותו וטוב שאת מזהה את החסך ומבקשת הדרכה. דרך טובה יעילה ומהירה תהיה באמצעות ספרים. ישנם ספרים לילדים בכל הגילאים ,שדנים ברגשות שונים . נושאים שאותם תוכלי לנצל כאמצעי להתחבר ולשוחח עליהם עם ילדייך. להרחיב, להעמיק ודרך דמות או אירוע של מישהו אחר להשליך על חייכם. הרגשות הם אולי החלק "המוזנח "ביותר בחינוך ילדינו. אנחנו ההורים אמורים לתווך את העולם לילד בכל גיל. תתחילי בלשתף בקורות אותך ביומיום,.לפני השינה ילדים אוהבים לשמוע על ההיסטוריה והעבר של המשפחה וכך להתחיל לפתח תקשורת רחבה ולא רק טכנית. וללמד את הילדים דרך דוגמא אישית מכך לומדים בעיקר . זכרי תמיד שמסע ארוך של אלפי קילומטרים מתחיל בצעד הראשון. דרך צלחה. אופק אלה מנחת הורים יועצת זוגית ומשפחתית 054-6455841

בעיות התנהגות ילד בן 6

ילדי שנה הבאה עולה לכיתה א' ומתקרב לגיל 6 ולו אח כבן כשנתיים . הגדול בוגר לגילו, יוזם , אחראי ועצמאי והקטן עדין יותר, "לא קופץ מהר למים", זהיר יותר. העניין הוא כזה אני מטפלת בהם מהרגע שאני חוזרת מהעבודה עד שהם הולכים לישון ורק מאוחר יותר אביהם חוזר מהעבודה. די קשה לי לחלק את עצמי ל2. בתחושה שלי הבן הגדול שלי גונב ממני תשומת לב ע"י התנהגות שלילית עם הבן הקטן. אינני יודעת איך להעניש אותו על התנהגותו השלילית כבר ניסיתי הכל ואף שאלתי אותו מה הוא חושב שכדאי לעשות והוא ענה "אז אל תביאי לי ממתקים אם ארצה" או שהוא מציע לשבת בבית באחת הפינות ולחשוב. עד עכשיו הייתי סוגרת את הדלת של אחד החדרים ונותנת לו לחשוב על מעשיו, ואם המעשה היה רע במיוחד אז גם נועלת. הילד הגדול חכם מאד ומבין מאד את חומרת מעשיו ואינני מבינה מה גורם לו לכך. יכול להיות שהוא צריך אותי לפעמים רק לעצמו?? בגן הוא אחד הילדים הנפלאים שיש וכך גם בקייטנה שהיתה בפסח , הוא היה המצטיין שם. אני מנסה להבין איפה אני טועה, ומה לא בסדר, אולי בי אולי בו, אולי בהתנהלות? אשמח לתשובותכם

עונש על רגשות?

שלום רב, את דורשת מבנך הגדול להבין התנהגות שבבסיסה היא לא מודעת ורגשית. אם לא די בכך את מטילה על כתפיו את העול הקשה לבחור עונש. מה שעשוי לפתח אצלו רגשות אשם והתכחשות לרגשות טבעיים של קנאה.ולשנאה עצמית, כי הוא דרך עיניך מבין שהוא רע. אין ילד רע יש רק ילד שרע לו. עלייך מוטלת האחריות להבינו ולתת מענה לרגשותיו. הענישה לא תועיל במאומה ויותר מכך תפגע בו. בכלל לנעול ילד זה ממש בגדר התעללות והשפלה. תפני זמן ייחודי לבן הגדול. תשכיבי מוקדם יותר את הקטן ותשתפי את הגדול בכך שיעזור לך . תהיי שלו לזמן קצוב כל יום רבע שעה , סיפור ביחד כשאת מערסלת אותו ואומרת לו איזה ילד נפלא הוא וכמה את אוהבת אותו. הוא זקוק לך מאוד לאהבתך ,לאמפטיה, לביחד שלכם. הילד שלך מגיב בצורה בריאה ונורמלית. כמו מלך שהדיחו אותו מכס המלכות והמליכו תחתיו מלך אחר. כך עשוי לחוש ילד בכור. אז, שוב אמפטיה, הבנה והרבה אהבה. בהצלחה, אופק אלה יועצת זוגית ומשפחתית מנחת הורים 054-6455841

איך להתייחס לכך שהבעל קם בבוקר מאוחר ומתפלל בד"כ בבית בשעות מאוחרות?

איך להגיב/להתייחס/לקבל מצב בו הבעל קם בבוקר ברגע האחרון לפני שיוצא לכולל ובדרך כלל לא מספיק להתפלל ולהניח תפילין אלא עושה זאת אחר הצהרים או בסמוך לשקיעה. לי זה מאוד מפריע ואני משתדלת שלא להתערב. אבל הרבה פעמים זה מתפוצץ ואני מגיבה בצורה לחוצה. יש לציין שהוא מודע לכך שאני רוצה שיקום בזמן ויתפלל בציבור אבל תכל'ס הוא לא מצליח. הייתי רוצה לקבל תשובה: א. שתרגיע לי את נקיפות המצפון ושתוציא אותי מהלחץ שזה מכניס אותי. ב. איך אפשר לעזור לו באמת לקום בזמן, ולהגיב בצורה הנכונה. בתודה מראש

אחריות

בס"ד מכיוון שמדובר בעבודת השם , נוצר רושם שמצפונך מדריך אותך ולפיכך יש לך צידוק מוסרי להתערב בתחום ששייך לבעלך ולעבודת השם שלו. האחריות לכך היא בידיו בלבד. עבודת השם שלך שונה משלו והיא לא להוכיחו אלא נהפוך הוא, לעודד אותו , לתמוך בו מכיוון שיש לו קשיים וכידוע היצר הרע לא נח לרגע. תגובתך הרגשית והתפרצויותייך מעידות על כך שאת מאוכזבת, אולי מרגישה "מרומה" , הרי נישאת לאברך . עם זאת עלייך להבין ולקבל שהוא בן- אדם וצריך לומר ישר, כי אין הוא מסתיר מפנייך את הקשיים שלו. יש עליות ומורדות ניסיונות אינספור , אותם רואים ונסתרים. היי שם בשבילו ע"י כך שתסירי ממך את האחריות ובד"כ כשהיא עוברת לאחר הוא נושא בה. תני לו את המרחב הנחוץ התרכזי בחלק שלך והיי העזר כנגדו, ולא נגדו. בהצלחה אופק אלה יועצת זוגית ומשפחתית

נשוי ולא באושר,חושב הרבה על גירושין,

נשוי כ-20 שנה, התחתנתי בשידוך חרדי קלאסי,מעולם לא אהבתי את אשתי,יש לי משפחה עם מספר ילדים ממוצע בחברה החרדית.בתקופה האחרונה אין לי חשק בכלל להתקרב אליה, ( גם פעם לא היה הרבה ),יום של מקוה זה סיוט בשבילי,ואני מרגיש שהחיים מתפספסים ועוברים לידי,אני לא סובל ממנה יש לה לב טוב ,אני מוקיר ומעריך אותה מאד על מסירותה למשפחה ,מקסימום של אהבה של אח לאחות יש לי אליה,אני משתדל ומצליח ליהיות איש מאד טוב בבית במובן האנושי,(לא במובן של בינו לבינה),אבל כמובן שהיא מרגישה הרבה חסר,כי היא לא מחפשת אהבה כמו לאח,אני כבר עם לבטים של להתגרש המון שנים,לא עושה א"ז אך ורקבגלל הילדים,( כפי שציינתי היחס האנושי בבית טוב,כך שהילדים מאד נהנים בבית),אני אוכל את עצמי בפנים,(אני מתאר לעצמי שגם היא,)רק שבתקופה האחרונה זה תופס לי את הראש יותר ויותר,ובא לי פשוט לקום וללכת,

מאין יבוא עזרי?

שלום רב, אענה באופן מעשי לשאלתך. 1. מה הן הציפיות שלך מזוגיות? 2. אחרי נישואין ממושכים כתוב טבלה וחלק לשניים: מחיר/ רווח, תעשה מאזן ותבדוק הלכה למעשה איזה חלק גדול יותר. 3. כאשר המחיר הוא גבוה משמעותית האדם עשוי למצוא בתוכו את הכוחות לעשות שינוי. 4. מי מבטיח לך שתמצא את מה שאתה מחפש? 5. בכל נישואין יש פלוסים ומינוסים , לאחר שהגעת למסקנה , נסה להתמקד ולהגדיל את הפלוס. 6. מוטב ציפור אחת ביד בפרט כזאת טובה ומוכרת מאשר..... 7. ציפיות לכריות. בהצלחה אלה אופק

האם צריך לטפל

אשתי סיפרה שאבא שלה השתמש בה במשך כמה שנים לסיפוק יצרים שפלים ה' ישמור. אנחנו נשואים 18 שנה + 11 ילדים בלי עיה"ר, ויש קצת קושי בתחום הזוגי האישי, האם זה קשור, האם היא חייבת לעבור טיפול? ואיזה?

תיבת פנדורה

שלום רב, טיפול בסוגיה אותה העלית היא מורכבת וממושכת ודרוש לשם כך כסף רב. ד"ר הנדריקס כתב בספריו בנושא הזוגיות על כך שעיקר עבודת הזוגיות הפנימית/ נפשית לטפל בפצעי העבר ובן זוג יכול לחבוש את פצעיו של האחר. נראה שאתה עושה עבודה טובה. תהיי אתה בשבילה המרפא. מכיוון שנראה שאשתך מצליחה לחיות חיים שלמים יש בה את הכח להתגבר בעזרתך. לפתוח את תיבת הפנדורה קל אבל להתמודד עם מה שעולה לא תמיד פשוט. אתם בידיים טובות אחד של השני לדברייך האווירה טובה ושמחה בבית. המשך להקשיב לה להוציא ואפילו לעבור איתה תהליך של סליחה כלפי הפוגע, אביה , שיש סבירות גבוהה שגם הוא עבר התעללות כזו בילדותו. כך לפחות המחקרים הסטטיסטיים קובעים. אשריכם שההעברה הדורית נקטעה. היכולת לסלוח תוביל אותה לשלווה נפשית . יישר כח על הפתיחות והאהבה והתמיכה. בהצלחה, אופק אלה יועצת זוגית ומשפחתית 0546455841

האם להכניס למעון או להשאיר עם מטפלת

אני אמא ל- 5 ילדים. השניים האחרונים הם תאומים בני שנה וחודשיים. לפני חודשיים חזרתי לעבודה והם נמצאים עם מטפלת מסורה מאוד. כעת אני מאוד מתלבטת באם להכניס אותם למעון בתחילת השנה (הם יהיו בני שנה וחמישה חודשים). מהי ההמלצה לטובת הילדים מעון או מטפלת ?? אם אני ישאיר אותם שנה נוספת עם מטפלת האם הם מפספסים משהו בדרך? אני חייבת לציין שמעבר לכך שהמטפלת שלי מסורה היא גם גננת לשעבר, ואין לה שום בעיה לעשות איתם דברים שעושים במעון כמו יצירה, שירה וכיוב'. אשמח לקבל עיצה בנושא. אני באופן אישי חושבת שעדיף לקבל שנה נוספת של חום, אהבה וטיפול מסור אך יש מהסובבים אותי שחושבים שעדיף להכניס למעון כדי לחשוף את התאומים לילדים נוספים.

לאם החושבת

ראשית יישר כוח גדול על כך ,שאינך פועלת על בסיס של מה טוב לך בלבד. ללא ספק , הילדים זקוקים מלידתם עד גיל שלוש לערך לדמות עיקרית וחשובה שתטפל בהם ותהיה זמינה עבורם בכל התחומים. עד גיל שלוש הילד זקוק לדמות איתה יוכל ליצור התקשרות , אשר תהווה בסיס חשוב ביותר להתפתחות הנפשית , הרגשית והפיסית. מטפלת מסורה ומוכרת בתוך הבית היא התחליף הטוב ביותר לאימא. בגן / מעון ככל שיהיה טוב, לא יוכל לתת את המענה המלא הדרוש לילד בגיל הרך. ובוודאי לא יוכל להוות תחליף לאם. ילד עד גיל שלוש לא ממש זקוק לחברת ילדים , מאחר והוא עדיין לא משחק איתם אלא עם עצמו ולידם. במקרה שלך מכל זווית שלא תבחני את העניין הטוב ביותר עבור ילדייך ועבורכם כמשפחה זו ללא ספק מטפלת , כפי ,שתארת את מעלותיה הרבים. תצליחו, אלה אופק מנחת הורים יועצת משפחתית וזוגית,

איך מדליקים את הניצוץ היהודי?

שלחתי את השאלה הזו לפני מספר ימים ומשום מה קיטלגו אותה לקטגוריה של "משיב כהלכה" ואכן זכיתי לקבל את תשובתו המרגשת של הרב הגאון אליהו בר שלום, אך הוא עצמו הציע לי בסוף התשובה לשמוע עיצות מיועצים נוספים ולכן אשמח אם תוכלו לפרסם את השאלה שוב גם בקטגוריה נוספת. שלום לכם יועצים יקרים לאורך ימים טובים! אני נשואה כ-7 שנים + 4 ילדים לאדם שלבוש כחרדי ומקיים מצוות, אך אני שמכירה אותו מקרוב יכולה להעיד שהלב שלו קרררררר....... הוא שונא את לימוד התורה וחושב שתכלית האדם בעולם היא להרוויח כסף וכמה שיותר, יותר טוב... הוא נוהג להביע את דעותיו המסולפות על האברכים הבטלנים לידי וגם ליד הילדים. אני מרגישה שיש ביננו פער אדיר בכל הנושאים הרוחניים, אין לו בכלל הבנה של מה זו הנאה רוחנית, למשל אם עזרתי לחברה (ויש לי סיפוק אדיר מזה ואני משתפת אותו בהרגשתי הטובה) הוא ישר אומר "היא סתם ניצלה אותך..." וכדו' כל העולם שלו בנוי רק על "תן וקח" והוא לא מבין מהו חסד או לדוגמה תפילה זה רק עול מבחינתו הוא אף פעם לא הרגיש מהי תפילה אמיתית מהלב. אני מרגישה שאני מחנכת את הילדים שלנו לבדי - אי אפשר להתייעץ איתו על כלום בנושאים הללו וכשהוא בבית (למזלי זה לא קורה הרבה כי הוא כל הזמן עסוק בלהשיג עוד כסף) הוא אפילו הורס ומזיק לחינוכם הטהור... חשוב לציין שבעלי גדל בבית שהאב היה אברך מספר שנים מכובד והאווירה שהאם השרתה בבית הייתה: "אוף, אין לנו כסף כי אבא לומד ו/או הלוואי שאבא כבר היה יוצא לעבוד" וכו' נסיתי לשוחח עימו הרבה פעמים על הנושא, אך אין עם מי לדבר.... אני חייבת להוסיף שכבר התפללתי עליו ואני מתפללת כל הזמן בדמעות רותחות שהניצוץ היהודי שלו יידלק, אבל הפער רק גדל וככל שהילדים גדלים זה מפריע לי יותר ויותר עד כדי שאני מממש מרגישה רגש של כעס , בוז ואפילו דחיה!!!! ולכן החלטתי לפנות אליכם ולשאול מה לדעתכם אני יכולה לעשות על מנת לשנות את קו המחשבה שלו שמושתת עוד על כל מה שהוא ספג בימי ילדותו והאם יש סיכוי לשנות משהו???

תפיסות עולם מנוגדות

אסכם את תיאור הקשיים שלכם במונחים מקצועיים. שניכם בעלי תפיסת עולם שונה אם תרצי אולי מנוגדת. כלומר, כל אחד מכם מרכיב משקפיים צבען של המשקפיים מתבסס על הנחות יסוד אישיות , ניסיון החיים, חוויות ילדות, חינוך ועוד... דרך המשקפיים האישיות כל אדם רואה אחרת את המציאות ובהתאם לכך מציב מטרות ושואף להגשימן. אם אתם שוללים אחד את השני בשל תפיסת עולם , נוצריים קשיים, אותם אתם חווים. קל יותר לחיות בזוגיות הרמונית כאשר יש יותר מהמשותף ושני בני הזוג פועלים יחדיו להשגת מטרות משותפות בכל תחומי החיים. עם זאת זוגיות מנוגדת מציבה אתגרים לצמיחה הדדית. בעניין שלכם צריך להבין שלא מדובר בהעמדת תפיסות אלו במבחן הצדק. העניין אינו מי צודק, כי כל אחד צודק מנקודת מבטו. את מביאה צידוקים לעליונות תפיסת עולמך כיוון שבעולם התורני אלו הערכים הכי מקודשים ואת מזדהה איתם. לא כן בעלך, לפיכך עליכם להבין ולקבל את השוני של תפיסות עולמכם מכאן הדרך תהיה קלה יותר להגיע להסכמים , הבנות בפרט בדרכי החינוך. הבסיס הוא כבוד הדדי. עליו מושתת מערכת יחסים בה כל אחד ירגיש שיש לו מקום גם אם לא מסכימים. להבין את המחיר ששניכם משלמים בזוגיות ובחינוך הילדים. אם את חושבת שהבנת ותוכלי בכוחותיך להביא לדיאלוג פורה ביניכם ולשינוי ,מצויין. אם לאו ייעוץ זוגי ייתן לכם מענה טוב, יעיל ומהיר. גם אם הוא לא יסכים תוכלי להשיג תוצאות מצויינות אם את תקבלי ייעוץ. חשוב לציין שהמודל של הזוגיות שלכם מהווה דוגמא לחיקוי אצל ילדכם. בברכת הצלחה, אופק אלה יועצת זוגית ומשפחתית בית- שמש 054-6455841

בעל נשוי שמתנהג כרווק

אנו נשואים קרוב ל-18 שנה, מוגדרים כדתיים, בעלי הוא המפרנס היחיד בבית, הקושי שלי בזוגיות הוא אי יכולתו של בעלי להפנים את הבעייתיות שבהתנהלות חייו. בתום יום העבודה בעלי אינו ממהר לחזור הביתה הוא "שותה קפה" הוא "בפגישה עם חבר" וכו', בנוסף על כך הוא יוצא מידי ערב ל"בלות עם חברים", ל"ראות משחק כדורגל" בנוסף הוא מוזמן להרבה ארועים, והוא תמיד נשאר עם אחרון האורחים. מה שמשאיר אותי ברוב שעות היום והלילה לבד, כל ענייני הבית והילדים מוטלים עלי, והוא מלבד הפרנסה לא נוקף אצבע. הדבר גורם להמון מריבות, ברוגז, איומים וגם ניסיונות לפתור את העניין בצורה יפה, אך שום דבר לא עוזר, הוא בשלו ממשיך בחופש שלו. הגעתי לא פעם להחלטה להתגרש, אמנם יש לי רתיעה מהבחינה הכלכלית שמקפיאה אותי מלנקוט בצעדים. מה לעשות?

פתרון הגיוני

שלום לך, גירושין הוא הפתרון האחרון והסופי בקונפליקט זוגי. מדוע לקפוץ לפתרון כזה עוד לפני שניסית מהלכים פשוטים ויעילים. אלא, זה עשוי אולי ללמד על כל ההתנהלות הזוגית שלכם. אין קשר ,אין דיאלוג אז מה יש שם שיגרום לבעל , לרצות להיות נוכח ולקחת חלק בנטל? אם יש פצע ברגל , מטפלים בו לא כורתים את הרגל. אישה יקרה, קחי אחריות על חייך , על הזוגיות והמשפחה ולכי לייעוץ שיעזור לכם , ללמוד לדבר במקום לריב, להתחשב, לכבד וב"ה להכניס אהבה וחום ושמחה לליבכם ולמעונכם. חזקי ואמצי, אופק אלה יועצת זוגית 0546455841

קשיים עם הבת של בעלי

שלום לכולם! התחתנתי רק לפני כחודשיים והבת הגדולה של בעלי פשוט עושה לנו טרור! גם לי וגם לבעלי 3 ילדים מנישואים קודמים. בתו הגדולה בת ה-15 עושה מה שהיא רוצה כשהיא מגיעה אלינו הביתה, זה מתבטא בלכלוך (כל היום אוכלת ושותה ואף פעם לא מנקה אחריה), בקללות, התחצפות, צעקות, כניסה לדברים בשיחות שבין בעלי לביני, חוסר אחריות (מפעילה מזגן או טוסטר למשל ושוכחת לכבות, מתנהגת מאוד לא יפה ופוגעת הרבה בבת הקטנה שלי בת ה- 7 שכ"כ אוהבת אותה. ניסיתי לדבר עם בעלי מס' פעמים, אמר שישוחח איתה אך המצב לא משתנה. ביקשתי שישוחח איתה פעם אחת לידי, כשאני נמצאת בבית והבנתי בדיוק למה המצב לא משתנה... במקום "לטפל" בה הוא עושה בדיוק ההיפך "מלטף". לטענתו, הוא מפחד על הילדה שלא יקרה לה משהו היות והיא חולת סוכרת ומפחד לאבד אותה ולכן מתנהג איתה ברכות. באחת הפעמים ביקש שאעיר לה באותו רגע שהיא עושה משהו לא טוב, שמעתי בקולו והערתי לה באותו הרגע ומה שקרה זה שהוא צודד בה, מייד בא להגנתה. חשוב לציין כי הילדה לא מסתדרת גם עם אמא שלה וכל יום בעלי מקבל שיחה ממנה עם תלונות על אמא שלה בלי סוף. אני לא חושבת שהמחלה קשורה לנושא, לא יתכן שהיא תגיע אלינו הביתה ותעשה מה שהיא רוצה, איך ומתי שהיא רוצה. דבר אחרון, כל מה שהיא מבקשת מאבא שלה (שיקנה לה, שיעשה לה, שיתקן לה, חסר לה...) מקבלת במיידית וכשלי יש בעייה כלשהי ואני מבקשת ממנו שיעזור לי לוקח שבועות ולעתים חודשים עד שמטפל בבעייה. בבקשה תעזרו לי כי אני ממש מיואשת וכמעט מרימה ידיים. תודה.

משולש מורכב-נישואין שניים

דנה יקרה! ראשית ברצוני לציין את מה שבוודאי ידוע לכם, נישואין שניים הם מורכבים וכוללים בתוכם "נידוניה" למכביר. ובכל זאת כל סוגיה ופיתרונה. אנסה לפרק את "המוקש" ולאחר מכן לבדוק מה הן האפשרויות העומדות בפניכם. 1. אתם בתהליך של שיקום כללי, יש נפגעים מכל הכיוונים. 2. אתמקד בנערה הצעירה א. היא חוותה פירוק משפחה(לא מרצונה). ב. היא בגיל ההתבגרות ג. היא חולת סוכרת. האב, מתמודד עם רגשות אשם + חרדות לגורל ביתו. דנה הרעיה מתקשה לקבל את המציאות הלא רצויה . ינוצרה תחרות סמויה על לב האב. נוצר משולש לא פשוט. כל אחד מנקודת מבטו צודק , בכאבו . עם כל זאת לא בענייני צדק אנו דנים. הנערה זקוקה יותר מכל לאהבה + גבולות ברורים. הגבולות הברורים הם אלו שיתנו לה ביטחון ויציבות , החסרים בחייה , בפרט בגיל ההתבגרות. אז מה עושים? קודם מבינים , כיוון שזה עוזר לקבל ולצאת מהלחץ. העבודה שלכם צריכה להתמקד בזוגיות שלכם , כאשר תגבשו דרך משותפת מתוך הבנה , קבלה וכבוד , תוכלו להעניק למשפחתכם את הביטחון והיציבות שחסרה לכם. הדרך המהירה ביותר היא גם הקצרה והיעילה ביותר. לפיכך מומלץ עבור שלום משפחתכם ושלום ילדיכם להיעזר באיש מקצוע , מבין גם בזוגיות ובהורות. תשאלו את עצמכם כמה אתם מוכנים להשקיע על מנת לא לשקוע? מאחלת לכם בחירה חכמה ומועילה. בהצלחה מקרב לב, אופק אלה יועצת זוגית ומשפחתית 0546455841

אין יחסי אישות כלל!!

שלום רב, אני פונה אליכם בכאב עצום. אנו נשואים כשנה ורבע, ויש לנו ב"ה תינוק מקסים. בעלי לא תפקד במהלך כל השנה הראשונה. קם בצהריים, התפלל לפני השקיעה, היה יושב שעות שעות על המחשב, מתחמק מיחסי אישות, לא לומד, לא עובד, סגור מאוד רגשית. עד כדי שגם אם הייתי מרעיפה עליו אהבה במילים או במעשים-הוא לא היה מגיב, ותמיד טוען שאינו זקוק לזה. הוא אפילו לא היה מחזיר מצידו בשום גילוי אהבה, בתואנה שזהו אופיו והוא אדם קר. נכנסתי להריון ומצבי הרוח והחולשה הפיזית הלא-נורמלית שנפלה עלי-רק הכבידה וסיבכה את המצב. הוריי כועסים מאוד, מנסים להתאפק, אך לא מסוגלים לראות אותי כך. התקפלתי, נבלתי, קשה לי לחייך, לא מעניין אותי כלום בחיים. אני כועסת עליו. הוא מבטיח כל הזמן שישתנה, שהוא רוצה לקום מוקדם, לתפקד, אך זה לא קורה!! הוא מתחמק משינה מוקדמת, ויש לי חשש שזה קשור ליחסי אישות. כשפעם אחת זה כן קורה- הוא מאשים אותי שבגללי הוא קם מאוחר... זה הגיע למצב שהייתי בורחת מהבית בלילות ובוכה לה' שיקח אותי לפני שאעשה את זה בעצמי. היה רע לי בעולם. מבחורה הכי מוכשרת, אהודה ואהובה בסמינר-הפכתי לבחורה מסכנה, חסרת חיות ושמחה. אני ירדתי מאוד גם רוחנית, עד כדי שקשה לי להתפלל אפילו!!!! הייתי מוסרת שיעורי תורה לפני החתונה ועושה המון דברים טובים. זהו. הרגשתי שהסתיימו החיים. בעצתם של חמי וחמותי, בעלי החל ללכת לטיפול אצל אנשי מקצוע שהצליחו לפתוח אותו רגשית. הם טוענים שהוא חווה איזו שהוא אירוע בילדות, שגרם לו להיסגר כך. כאשר בנינו נולד, פתאום ליבו נפתח לאהוב אותו. אך אז הקושי הכלכלי התעצם פי כמה וכמה. רציתי להתגרש ודי!! פנינו ליועץ נישואין מומחה והוא התחיל אט אט, מחיי היום יום. ב"ה בעלי קם בבוקר, הולך לעבוד, ושמח יותר עם עצמו. גם לי טוב יותר, אך לי קשה לקבל את העובדה שבעלי כ"כ ירוד מבחינה רוחנית. נקודה לא פתורה נוספת היא שלא קיימנו יחסי אישות במשך 9 חודשים. בעלי בתחילה התחמק מאוד, ורק לפני חדשייםהוא אומר שזו בעייה שלו. מה עושים? אני מרגישה שנואה, מושפלת, דחויה. תמיד הרגשתי שהוא לא אוהב אותי בגלל זה. למה זה מגיע לי? למה? אני מרגישה שחיי נהרסו. אני אוהבת את הבן שלי ולא רוצה לפרק ח"ו את הבית, אך קשה לי כשהחיים מתנהלים כך. ולהכירכם-אנו נשואים רק שנה ורבע!! תודה רבה.

לבד ולא מבחירה

שלום לך, מה שאציע לך עשוי להישמע קשה ליישום ואכן זה כך. משתמע מדברייך שלבעלך יש בעיה קשה מאוד ואני מתייחסת בעיקר בנוגע לחיי האישות וההימנעות מכך. אומנם זו בעיה שלו , אך היא נוגעת לך ולמהות ואיכות נישואיכם. חשוב ,שתעשי הפרדה ברורה ותביני , שהבעיה אינה נעוצה בך. את יותר מבסדר גמור, אבל לא בך מדובר אלא בבעלך.למרות שקשה לעשות הפרדה אם כי זה הכרחי. ייתכנו מספר אפשרויות שלא כאן המקום לדון בהם. החשוב ביותר עבורכם כיום , להגיע לשורש הבעיה ומשם לקבל החלטות. חשוב ביותר להפנות אותו לטיפול פרטני ואולי בשלב מאוחר להצטרף ולקחת חלק בהתאם לדיאגנוזה. מומלץ לפנות לאיש מקצוע בעל ניסיון רב. בברכת הצלחה, אלה אופק יועצת זוגית ומשפחתית

קונפליקטים בנושאי השקפה

שלום רב כבר כמה שנים שאני חש שאין לי מקום בבית. אני עובד עד מאוחר, ופעמים רבות כשאני בא הביתה אני שומע דרך הילדים, מנהג חדש, חומרה חדשה, שאישתי מביאה דרך הרצאה, ששמעה או שכנה שיעצה. בכל פעם אני מעיר לאישתי שככל הידוע לי הבעל הוא הקובע בעיני חומרות הלכות או גדרים, וזה לא עוזר. לפעמים אני נבוך שאני שומע דרך הילד חומרה שסותרת את התנהגות.י אני מודה שהויכוחים העצימו וגולשים כיום לכל נושא, מאחר ונעשיתי חשדן. מה עלי לעשות? לתקן? כדי שארגיש שאני האבא בבית?

עבודת השם- בבית

שלום רב, מתיאורך עולה שאשתך מעוניינת להתקדם בעבודת השם , השאלה איך היא עושה זאת? ראשית וראוי שיהיה לכם רב ,ששניכם סומכים עליו וגישתו והשקפתו תואמת לשלכם. הוא כמקור תורני יוכל להדריך אתכם ולעזור לכם. ללא הסכמות בינכם , זה עלול להביא לבילבול , פגיעה ,כפי שציינת. נראה שבבסיס הזוגיות שלכם קיים חוסר כבוד הדדי. זוגיות מורכבת משניים שהם לעיתים חושבים אחרת ועליכם ללמוד לתקשר בניכם ולהגיע להבנות בדרכי נועם. הבית הוא , הוא משכן השם ושם צריכה להיעשות העבודה האמיתית , כמובן בעזרתו של רב, יועץ על מנת להעלות את הקשר בינכם למסלול טוב ובריא. דרך צלחה, אופק אלה יועצת זוגית ומשפחתית 054-6455841

להבין אותה

שלום עליכם יש לי שאלה לגבי להבין אישה למה מתכוונים אישה אומרת אתה לא מבין אותי אם לא מבינים יש בעיה יש מקום אני יכול לקרוא חומר בנושא הבנה גבר צריך להבין אשה אישה איך תבין גבר

תקשורת זוגית

שלום, יפה לראות את מאמצייך להבין ולרצות לשנות. אתה בדרך הנכונה. אתה רוצה באמת להיטיב, להעניק ולהיות בקשר טוב עם רעייתך, אשריכם. כן, ניתן ללמוד מקריאת ספרים וליישם. אמליץ על כמה מהם היתר ניתן לבקר בחנות ספרים ויש ש-פ-ע גדול, כיוון שיש ביקוש גדול. זכו/ הרב נחום דיאמונט הבית היהודי/ הרב שמחה כהן ספרים נוספים כאמור בחנויות. בהצלחה אופק אלה 054-6455841

לשאת אשה המבוגרת ממני בהרבה?

ליועצי ינ"ר הנכבדים שלום, אודה עזרתכם. אני גבר דתי חד-הורי מעל גיל חמישים+ילדים רבים. יש אצלי מצב משפחתי מורכב עם הילדים, ועד עתה לא מצאתי שידוך שגם תתאים לי וגם תסכים להיכנס למצב המורכב במשפחתי. הכרתי כעת אשה שמתאימה לי אישית מבחינת האישיות, מטרות בחיים, שפה משותפת וכולי. והיא עירנית, מתקשרת היטב, חיובית וסבלנית, ויודעת לנהל בית. אבל היא על פי דבריה בשש שנים מבוגרת יותר ממני, והגיל שלה נראה עליה היטב במראה החיצוני. ואני רגיש לעניין היופי והמראה החיצוני. אני נראה ומתפקד גם פיזית כבן 40 (בלי גוזמה), דבר המעצים בעיני את הפער. גם לאדם שלישי שיסתכל עלינו פיזית ההבדל יראה גדול מאוד. שאלתי אליכם, אם יש חשש שהבדל הגילאים הזה ובפרט בגיל מתקדם כמו שלנו, יכול להוות בעייה. אולי כעת, אולי בעתיד? בעיות של התאמה רגשית, חברתית או ביחסי אישות? אדגיש כי אין לי דעה קדומה נגד גיל מבוגר ממני רק שאיני רוצה להיכנס לבעיות - אם יש חשש להן - ואני כן רגיש למראה החיצוני. איני יודע מהו מצבה הרפואי אבל רב אחד יעץ לי בעבר לגבי שידוך אחר להחליף הדדית ויתור על סודיות רפואית ולברר הכל. אודה על תשובתכם.

כלה מושלמת?

משתדך יקר, יתרונות רבים יש באישה מבוגרת , פחות עסוקה בעצמה , בשלה רגועה . חסרונות יש בכל כלה כמו יתרונות. ממליצה שתזנח חשיבה מקובעת סמוך על האינטואיציה האישית . בהצלחה, אופק אלה 054-6455841

ילד שלוקח כסף בלי רשות

בני בן ה8 לקח בזמן האחרון כסף בלי רשות מהבית, בסכומים גדולים, פעם אחת מאתיים, פעם אחת 50, זה מה שידוע לי. בפעם הקודמת שזה קרה דיברתי איתו וביטאתי את הצער שלי, הוא ביקש סליחה, והיה נראה שהוא הבין לא יחזור על כך. אבל היום התברר לי שוב, שהוא לקח 50 ש"ח וקנה בהם משחקים. לא ידעתי כיצד להגיב, שהרי כנראה שהתגובה בפעם הקודמת לא הועילה, ובינתיים לא אמרתי לו דבר. שאלתי- האם הוא זקוק לטיפול? כיצד להגיב על המקרה? תודה רבה.

לקיחה או גניבה?

שלום לך, יש להבהיר לילד בצורה ברורה שכסף שנמצא בבית שייך להורים. אם ברצונו לקבל דמי כיס עליו לבקש מההורים. הבעת צער לא מבהירה לילד את חוקי הבית אלא את הרגשתך. החוקים והכללים צריכים להיות ברורים וחד משמעיים. יש מקום לתת לילד דמי כיס , על מנת שיוכל להרגיש עצמאי. בנוסף הסכומים המדוברים מעוררים תהיה , מה הוא עשה עם סכומים גדולים כאלה. לפעמים יש ילדים שסוחטים אותם וכדאי לערוך בירור מעמיק. אין מספיק רקע להבנת התופעה. אלה אופק מנחת הורים

בעיות בנישואין

שלום רב, אני מעוניינת לקבל עזרה לפני שאני ובעלי נתגרש איני יודעת למי לפנות לצערי אני כבר לא בקשר עם הרב והרבנית שלנו (_סיפור מורכב) הבנתי שדרככם ניתן לקבל עזרה וייעוץ של דעת תורה וגם עזרה נפשית/רוחנית עבורי, אנחנו נשואים קרוב ממש לשנה שאולי חצי מתוכה חיינו ביחד (אנו זוג חוזרי בתשובה).המון ריבים סיפור מאד מורכב, בעלי כבר כמה פעמים היה מעוניין להתגרש ממני והפעם גם אני כבר מתחילה לקבל שאולי עלינו להתגרש, בעלי לא היה מוכן וגם לא יהיה מוכן ללכת לייעוץ/הדרכה/עזרה כלשהיא,, בבקשה אם תוכלו להפנות אותי למישהו שיוכל לעזור לי כמובן והכי חשוב מבחינת דעת תורה .. תודה רבה

רגשות אשמה?

שלום רב, לשאלתך אמליץ לך לפנות ליועץ/ת המכיר את עולמם התשובה , בסביבת מגורייך. גם אם החלטתם להתגרש , נראה שאת מרגישה אשמה ואחריות לפירוק לפיכך עבורך ועבור זוגיותך בעתיד רצוי שתקבלי הדרכה ותמיכה. אשמח לעזור . אופק אלה יועצת זוגית משפחתית בית שמש 054-6455841

בעיות רגשיות בבן בן 11

ארי הוא בן הזקונים במשפחה עם חמישה ילדים, הבן הבכור הוא עם פיגור שכלי ומתגורר בבית עם המשפחה. יש בן נוסף הגדול מארי בשנתיים והוא ב"ה מוצלח ביותר. ארי לא אוהב את התלמוד תורה, אין לו חברים וגם לא חבר אחד אפילו, הוא נקלע הרבה פעמים למריבות עם בני כיתתו ואף עם ילדים מכיתות אחרות. רמת הלימודים שלו ממוצעת ואף נמוכה מזה. רוב הזמן הוא מחפש הזדמנויות וסיבות לחזור הביתה מהת"ת, כאבי בטן וכאלה.... ארי לא משתף אותנו בכלום, הוא בוכה או לא מוצא הגה מפיו. בפגישות עם מנהל הת"ת, היועץ והרב העליתי את הבעיה הרגשית וביקשתי שיעזרו לו מבחינה חברתית. הם מצידם לחצו לתת לו ריטלין. אחרי שכנועים ולחצים רבים הסכמנו, אך ארי טען שזה לא עושה לא טוב והפסיק לקחת. היום הוא התחיל כיתה ה' וכבר יומיים מהפתיחה חזר הביתה בטענה שכואבת לו הבטן. שלחתי אותו לחוג אפייה פרטי אחרי שעות הלימודים ובו הוא פורח. לדעתי קשה לארי מסגרת הלימוד בת"ת הוא זקוק יותר לפעילות ועשייה ואין לי מושג איזו מסגרת חרדית כזו קיימת אם בכלל. אנחנו אובדי עצות ופוחדים שידרדר עוד. אנא את הצעתכם.

התנהגות היא שפה

שלום לך, הגוף אומר (כואב) את מה שלא ניתן תמיד לומר ולהגדיר. הסימפטומים מעידים כל כך שבנך חווה בעבר ובהווה קושי משמעותי. התנהגותו צריכה להדליק נורה אדומה חזקה.יש לבדוק האם הוא עבר איזו שהיא פגיעה בתלמוד תורה, מהילדים ו/ או מהמורים. אני ממליצה לשתף את היועצת/ פסיכולוגית . דרך ציור היא אפשרות נוספת. בנוסף סביר להניח שהסביבה הלימודית לא מתאימה לו. בכל מקרה התייעצות עם אנשי מקצוע ולא רק הרב/ מורה, חיונית והכרחית. בהצלחה, אלה אופק מנחת הורים ויועצת משפחתית 054-6455841

ילדה שפתאום התחילה להיות בכיינית

שלום וברכה, בתנו הבכורה בת ה-5, ילדה טובה וחכמה. מתחתיה יש תאומים בני שנתיים. בשבועיים האחרונים היא מתבכיינת על כל דבר, קטן כגדול, לוקח לה הרבה זמן להירגע (היא לפעמים אומרת לי, אמא, אני רוצה להפסיק לבכות ולא מצליחה). לצערי, אני מרגישה שאני לא יודעת איך להתמודד עם המצב הזה בלי להתרגז. זה מוציא אותי משלוותי כשאני שומעת אותה כל כך הרבה פעמים ביום מתבכניית. יש מצבים שאני אפילו אומרת לה שתלך ממני ושאין לי כוח בשבילה. אני ממש כועסת עליה לפעמים שהיא בוכה משטויות, כאילו מחפשת על מה לבכות. אני מרגישה שאני לא מגיבה כראוי, וכועסת על עצמי שלא הצלחתי להגיב בסבלנות. השכל אומר לי שבגלל שהמצב הזה לא היה לפני כן, אולי משהו עובר עליה. אולי זה קשור לזה שעוד מעט היא הולכת לגן (גן חובה) ובכמה הזדמנויות ששאלתי אותה אם היא רוצה ללכת לגן, היא אמרה שלא, היא רוצה להישאר איתי בבית. פעם שאלתי אותה למה היא לא רוצה והיא אמרה שהיא מתביישת ללכת לגן. אמרתי לה שהרבה חברות שלה מהגן של שנה שעברה תהיינה איתה, אך זה לא עזר. בשנה שעברה היא מאוד נהנתה בגן. היא חברותית מאוד ואהובה. האם יש לכם עצה: א. ממה המצב שלה יכול לנבוע? ב. איך אני אצליח להכיל אותה במצב הלא נעים הזה, בנחת ובסבלנות, ואיך אעזור לה לחזור למצב הנורמלי שלה? תודה רבה

תשומת לב

שלום לך, ביתך המתוקה מבקשת תשומת לב. מאחר ויש לה תחרות לא קלה יש לה זוג אחים קטנים , מטבע הדברים , צרכיה לא במתכוון אינם מקבלים מענה הולם. ההתייחסות שלך מגיעה כאשר היא בוכה. הילד ידרוש התייחסות תחילה בדרך חיובית ואם לא יקבל מענה זאת תהיה דרך לא חיובית, כמו בכי, נידנוד, תוקפנות וזה במקרים הקלים יחסית. כדי לעזור לה עלייך לבלות זמן קבוע איתה בו תשומת ליבך תוקדש רק לה. זמן שיתאים ויהיה נוח לך וגם לה. רצוי אפילו מחוץ לבית בגינה, טיול וכו'. כמו-כן , עלייך להתעלם מההתבכיינות שלה , לא להגיב ולהעיר , אם זה מפריע לך תעברי לחדר אחר. נקיטת שתי הפעולות הנ"ל תביא להיעלמות ההתבכיינות לחיזוק הקשר ביניכן , ולתחושה של ביתך שיש לה מקום היא אהובה ואיכפת לך ממנה. כאשר היא תקבל את מה שהיא זקוקה לו, ההתנהגות המפריעה תיעלם. בהצלחה, אופק אלה יועצת זוגית משפחתית מנחת הורים 054-6455841

הבדלים בדת מאד בולטים

שלום אני נשואה כשנה וחצי עם בת. אני ובעלי מסתדרים מצוין בהכל עד שזה מגיע לדברי םשקשורים בדת. אני חרדית וגם הוא מבית מאד חזק אך בעלי טיפוס מאד מרדן. וכנראה כלחץ מהבית בעניני דת הוא פיתח אנטי בכל הקשור לזה. בתחילה לא ידעתי כמה הפער גדול בנינו אך ככל שאני מכירה אותו יותר כך הפער גדל יותר. הוא בקושי מאמין בבורא עולם וכל האמונה לא נראית לו בכלל מבוססת על משהו מציאותי ולכן זה מבחינתו עוד תירוץ במה להתלות ואשליה לתקווה. מאד קשה לי אני בד"כ מבליגה ולא מתערבת בדברים שקשורים רק אליו אך הרבה פעמים זה גורם למריבות בינו ולמתח וכעס , כמו ללכת לאכול בחןץ לא אכפת לו לאכול רבנות ןאני לא אוכלת ולכן הוא נורא כועס עלי שאכפת לי יותר התורה מאשר מהזוגיות. הוא לא קם לתפילה בכלל בקושי בשבת. מניח תפילין ומתפלל כמה דקות בבית. בהתחלה דברתי איתו וראיתי שזה לא עוזר לכן עברתי על זה והבלגתי. כשהתחתנו הוא קנה בשבילי מגבעת לשבתות ואני נורא שמחתי חשבתי שהוא עולה בגללי אבל לאט לאט הוא התחיל להוריד אותה ועכשיו הוא לובש אותה רק אצל ההורים שלי כי הוא עדיין מתביש מהם. אני מרגישה שאנחנו משחקים משחק כפול. אני מנסה להסתיר שהוא לא לומד בכלל ולא מתפלל. בזמן האחרון הוא גם הוריד את החולצה הלבנה ולובש טריקו מאד אכפת לי ואני לא יודעת מה לעשות, ציצית הוא גם לא לובש . הכי אכפת לי מהילדה אני הייתי רוצה שתראה רוחניות בבית ועוד מעט היא תגדל ואני לא יודעת מה לעשות איתה ומה היהיה איתה. ככל שאני מנסה לדבר איתו בעניני דת הוא נהיה יותר קיצוני לצד השני הד"כ אנחנו רבים ולא מדברים חצי יום או יום ואז מתפיסים עד לפעם הבאה. אנחנו לא באמת פותרים את הדברים ביננו אלא מטייחים ומטאטים מתחת לשטיח עד לפעם הבאה. לפני סוכות אין לנו איפה לבנות סוכה ליד הבית לבעלי לא ממש אכפת מצידו לישון בבית הוא לא רוצה ללכת לישון אצל הוריו שגרים לידינו אני ממש מתוסכלת לפעמים אני נשברת ובוכה הרבה אני רוצה מצד אחד לחיות איתו בשלום ורוגע אבל מצד שני אני מרגישה שאני מקריבה את כל הרוחניות שלי ואני בעצמי יורדת לאט לאט. גם הישיבה מול המחשב רוב הזמן מכעיסה אותי אני לא אומרת כלום אבל אני מרגישה שאני לא מספיק בנינו את הקשר שבנינו נכון אנחנו אוהבים אבל לא מספיק מתקשרים ומדברים על הקשיים של שנינו כי אם אני מנסה לפתוח את הנושא זה רק גורם לעצבים וכעס ועוד מריבה כשכל אחד אומר את דעותיו זה מעצבן את הצד השני.כי זה ההפך מדעותיו. אני לא יודעת מה לעשות האם זה נכון להמשיך כך ולנסות לחיות למרות שאני יודעת שזה רק ידרדר אותי? או לעזוב יפה וכל אחד ימשיך לדרכו?

פתרון קונפליקטים

שלום לך, מתיאוריך עולה שטיפחת ציפיות , בנוגע למערכת ערכים (דתית) וכגודל הציפיות כך גודל האכזבות. ראשית את מתארת יחסים טובים עם בעלך וזו נקודת פתיחה טובה. בזוגיות יש נושאים רבים ,שעשויים להוביל לקונפליקט. צריך לאתר את השורש ולמצוא דרכים לפתרונות. את לוקחת על עצמך את האחריות של בעלך על חייו הדתיים, זאת טעות. האחריות הבלעדית על חייו הרוחניים היא עליו. ככל שתשחררי את המקום הזה , הסיכוי יגדל ,שהוא ייקח עליו את המשא. ההשפעה על הבית היא משמעותית ,דאגתך ברורה לכן היי עזר כנגדו בכך שתהיי שם בשבילו במסע הפנימי שלו. יש לו בירורים לעשות וזה טוב, הוא זקוק לעזרתך ולא למפקח/ ושופט. אהבתך תוכל לחולל את מה שלא התחולל בבית הוריו. ציינת שהוא מרדן , אל תהיי זו שהוא בועט בה. הכאב שלך ודאגתך ברורה. פעמים רבות דווקא אותם אנשים שבודקים ומחפשים מגיעים רחוק ובאופן אמיתי ופנימי ומתעלים רוחנית. הוא זקוק למרחב, לאהבתך ותמיכתך. שוחחו על רגשות למדי אותו לבטא את תחושותיו. עם זאת תגיעו להסכמים ביניכם במה שנוגע למשפחה. התחשבו אחד בשני מתוך כבוד הדדי . וכן יש תקווה. ובכלל ציפיות נועדו לכריות. בהצלחה אלה אופק יועצת זוגית ומשפחתית 054-6455841

זקוקה לעצה דחופה!!!

אנחנו נשואים 10 שנים, בעלי בחצי שנה האחרונה שינה את ההתנהגות שלו כלפיי וכלפי הבית והילדים. הוא כל היום בעבודה כשהוא חוזר הוא יושב ומשחק בפלאפון ובפייסבוק ואינסטרנט, או סתם באיזה משחק או שהוא מדבר בפלאפון. הפלאפון נהייה כל עולמו נראה לי. זה מאוד מעצבן אותי שאין לי עזרה ממנו בטיפול בילדים ובכלל בטיפול השוטף של הבית מה שגורם לי להיות נסערת וחסרת סבלנות גם כלפיי הילדים, אני כל הזמן מעירה לו שיקום ויתחיל לעזור שקשה שלי אבל הוא לא מתייחס וממשיך בעניינים שלו ובסוף הוא עושה כאילו "טובה" שהוא עוזר. בנוסף לכל זה, כמעט פעמיים בשבוע הוא יוצא מהבית בערבים בגלל כל מיני סיבות פעם זה בגלל אירוע , או מפגש או ..... . ביציאות שלו הוא נהנה וחוזר מאוחר מאוד . היחס שלו אליי נהייה מגעיל כל הזמן מעיר לי שאני נודניקית ולא נותנת לו חופש, שנמאס לו ושאני מתעלקת עליו. לדוגמא אני מתקשרת אליו הוא לא רוצה שאני אשאל אותו איפה הוא, ואם אני שואלת אותו אז הוא מתחיל לספר כל מיני סיפורים אני עם איזה בחורה או אני מחוץ לעיר.... הוא כל הזמן מאיים עליי שהוא יתגרש ממני בסוף, וסוף סוף יהיה חופשי ויוכל להכיר בחורות. אני לא יודעת אם באמת הוא מתכוון לזה או שהוא סתם רוצה לעצבן אותי . אבל נמאס גם לי , אני בחוסר אונים שאני לא יודעת איך להתנהג איתו. אם להתקשר אליו כל היום או לא , אם לשתוק ולא להגיד שום דבר שהוא מגיע לבית או להמשיך להתעצבן ולהעיר לו... דבר נוסף לא מעניין אותו הבית, פעם הוא היה עוזר ומסדר והכל היה אכפת לו היום כל נטל הבית עלייי, הנקיונות והכל וכל דבר מפריע לי אם הוא לא מחזיר משהו למקום זה מרתיח אותי, ואני עושה ומנקה ומסדרת אחרי כולם בבית . קשה לי עם המצב הזה אני אוהבת אותו ולא רוצה לאבד אותו אבל מצד שני היחס שלו כלפיי מזלזל כל כך ומשפיל . הוא דואג כל הזמן להעיר לי שאני לא בסדר ושאני לא נקייה ושאני לא חכמה וכל מיני דברים כאלה. אני כל הזמן מקנא לו ואם הוא מדבר עם בחורה או משהו אני מקנא , סוג של מאוהבת והוא נהיה לאחרונה ההיפך כאילו לא אכפת לו ממני ... איך אני מחזירה לו את האהבה שלו ???... אני לא יודעת איך להתנהג איתו ואיך להחזיר אותו אליי איך לגרום לו שיהיה אכפת לו ממני מהילדים ומהבית?

ירידה לצורך עלייה

שלום לך, מתיאורך עולה שחל שינוי דרסטי בבעלך. דרושים פרטים נוספים על מנת לאתר את הגורם לשינוי הנ"ל. כגון: האם התרחש משהו מסויים לפני או סמוך , לשינוי זה? לידת ילד, מעבר דירה וכו'. על כל פנים ברור , שהמעקב וההערות שלך במקום לקרב אותו משיגים את התוצאה ההפוכה, קרי התרחקות ממך, ומהבית. הדרך היותר יעילה היא להיות יותר קשובה למצוקתו ולנסות לברר , מה קורה איתו. מומלץ לכם ללכת לייעוץ ויפה שעה אחת קודם , בכדי למנוע המשך הידרדרות ומשקעים רגשיים וריחוק נוסף. בהצלחה, אופק אלה יועצת זוגית ומשפחתית 054-6455841

טיפול זוגי כושל

שלום רב! אנו נשואים 3 שנים + ילדים יש בינינו אהבה אך גם הרבה קשיים ונאמר כבר שאנו ממשיכים יחד בשביל הילדים. בעבר היינו בטיפול זוגי כמעט שנה פעם בשבוע. הלכנו ביוזמתי. זה נגמר כשעברנו דירה והפסיכולוג אמר שהיו לו הרבה כלים לתת והוא הרגיש שאין לו למי. היה ברור שהכוונה לבעלי שלא כ"כ שיתף פעולה ושתק רוב הזמן. אני חשה כעס ותסכול על המטפל שהוא פספס את ההזדמנות לעזור לנו. הרגשתי שהוא מאוד פאסיבי. לא הרבה לדבר ולייעץ. פעם הגענו ולי נמאס תמיד להתחיל אז כולם פשוט שתקו הרבה זמן עד שאני התחלתי לדבר... רציתי לשאול האם ניתן להסיק שהמטפל לא התאים לנו או שבאמת אין מה לעשות כשאחד הצדדים לא ממש משתף פעולה? כרגע בעלי לא מוכן לטיפול אחר וגם זה קשה לנו כלכלית. בתודה

התאמת סגנון הטיפול

שלום רב, יישר כח על ההשקעה בזוגיות. לשאלתך, אענה בניחוש מסויים המתבסס על השיטה שנראה לי על סמך תיאורך, בה קיבלתם טיפול. ייתכן והמטפל שלכם מטפל בשיטה הלקוחה מענף הפסיכואנליה , או הדינאמית ,בשיטה זו נדרשת השקעה של שנים להגיע לתוצאות מכיוון שמטרתה להגיע לשורש הבעיה הנמצאת בתת- המודע. דרך זו , כמעט ואינה משימושית היום, מסיבות רבות ומגוונות. לפיכך אני ממליצה לא להתייאש, למצוא את המטפל המתאים וומוטלת עלייך החובה לברר באיזה שיטה הוא עובד לברר ואח"כ לקבל החלטה. ייעוץ זוגי ממומחה בוגר י.נ.ר יכול להיות יעיל ואפקטיבי וזול משמעותית מפסיכולוג. אשמח לייעץ לך בשיחה טלפונית ואף להפנות אותך לגורמים רלוונטים. בכל מקרה לא להתייאש ויש יותר מתקווה. כגודל ההשקעה כך גודל הרווח. בהצלחה, אלה אופק 0546455841

צריכה עזרה דחופה

לצוות המומחים שלום רב שמי שירן לפני כשנה התחתנתי פעם שניה ובמשך שמונה שנים הייתי גרושה היינו רק אני והילד שלי בן (10) בעלי בד"כ מקסים ואוהב לעזור הבעיה שיש לי מתחילה עם הבן שלו לו יש שתי ילדים ילד אחד גר עם אמא שלו והשני בן 9 גר איתנו יש לו ילד מהגיהנום חוצפן יש לו בעיות לימודיות מרדן ועוד.. כמה שאני מנסה לדבר עם בעלי על כך שינסה לחנך את הבן שלו ולתקן את הדרך שלו הוא תמיד מגן על הילד בטענה שהילד לבד וגם ככה אין לא אמא שהוא מבקר לעיתים קרובות ויש לו בעיות לימודיות וחברתויות במקום שהוא יעמיד את הילד וינסה לכוון אותו הוא מרשה לו להישאר כמו שהוא ועוד מגן עליו כל הזמן יש לציין שאני מאוד בעד חינוך וגבולות ומבינה מה המשמעות של זה ולפי זה חינכתי את הילד שלי וברוך ה' יצא לי ילד מדהים כמובן שגם כמו כל ילד גם לו יש גבולות שהוא מנסה לפרוץ לפעמים אבל רוב הזמן הוא בסדר גמור בגלל שהילד שלו כזה חוצפן זה גורם גם מצד המשפחה שלי לסלידה ממנו למרות שהם מנסים להבין ולהתקרב אליו ההתנהגות שלו פשוט מגעילה כל מי שרק שומע על כך ורואה אפילו יועצים מומחים שמנסים להסביר לבעלי כי הוא טועה לא מצליח בעלי פשוט ראש בקיר ולא מנסה להשתנות להיפך הוא עוד מחפש איזה פגמים יש בבן שלי אפילו הכי קטנים ומוציא את זה עליי כמובן שכל שיחה איתו לגביי הילד מגיעה ליידי פיצוץ ואנחנו רבים בלי סוף לפני שבועיים גיליתי שאני בהריון כמובן ששמחנו מאוד אבל הריבים האלה מכעיסים אותי אני אני מרגישה את העצבים מהבטן ואני חוששת מאוד שדבר זה יפגע בעובר כמו כן זה מוביל לזה שלא נדבר לאחר מכן כמה שעות לאחר מכן הוא זה שתמיד יוזם את ההשלמה איתי ע"י התחנפנות מצידו שום דבר בעניין הריבים לא נפתר כי מתבצר בעמדתו ואני בטוחה בדרכי מה עליי לעשות אני כבר מיואשת נ.ב אני יודעת שילד לא אשם וזה נובע אך ורק מהתנהגות אביו אבל אני מתחילה כבר לא לסבול את הילד אני מרגישה שאני ממש שונאת אותו לצערי הילד הזה פשוט הורס לי את החיים והא מבסוט מזה

אמפטיה

שלום לך, את בהחלט נשמעת נרעשת וכואבת. ראשית , התנהגותו של בנך החורג מעידה על כך שרע לו , לפיכך רע לסובבים אותו. ככלל אין ילד רע . יש ילדים שרע להם. ציינת ונכון הדבר ,שילדים זקוקים לגבולות ובנוסף הם זקוקים לאהבה , קבלה והכלה. ממה שמשתמע מדברייך בעלך לוקה , ברגשות אשם כבדים וחס על בנו, כנראה זוהי דרכו להביע את אהבתו וחמלתו לבנו שעולמו נסדק. ייתכן וקיימת תחרות סמויה על תשומת לב האב/בעל . ישנם הרבה גורמים שצריך לברר. מעל במה זו אני יכולה לפנות אלייך ולומר שהתפקיד כמחנכת של בעלך ובנך החורג בעייתי ביותר. תתני לבעלך לחנך את בנו ושהוא יישא בתוצאות. כאשר את מתערבת למעשה הזירה מוסטת, ואת הופכת לחזית ובה את נלחמת, בבעלך ובנו.השאירי את המערכה לבעלך , ותצהירי על כך שאת לא מתערבת. ואם תוכלי להתעלות מעל עצמך הרעיפי מעט אהבה על בנך החורג. עודדי את בעלך נסי להיות אמפטית , הם זקוקים לך שניהם. כפי שאמרת נישואים שניים אכן מורכבים ומורחבים ומאתגרים. עם כל זאת את יכולה להיות אופטימית ולגייס את הכוחות שלך על עבודה עצמית שלך על עצמך. עצתי לך גשי לקבל ייעוץ בהורות/ וזוגיות. מאחלת לך בהצלחה, אלה אופק 0546455841

בעל שיורד לחיי

בעלי מהרגע שהוא נכנס הביתה הוא לא מרוצה כל דבר יש לא תלונות, אין לא יחס אלי הוא מעליב ופוגע בי כל הזמן. כמה שאני מנסה לרצות אותו הוא יותר מציק לי. אין בינינו שום קשר פיזי כבר קרוב לשנתיים. מה עושים?

טנגו כואב

שלום לך, שניכם רוקדים "טנגו " , הוא מלחין ואת שרה. שאלי את עצמך מדוע אני מסכימה ליחס כזה? מקבלת פגיעה בכבודך ,ויותר מכך מקבעת ומעמיקה את דפוס ההתנהגות השלילית שלך ושלו. בכדי שיכול שינוי , צריך לחולל אותו אני מציעה שתקבלי החלטות בנוגע לתגובותייך שרק מעודדות אותו להמשיך ולהשפיל ולפגוע.לרצות אותו זה אומר שלעולם הוא לא יתרצה נהפוך הוא.. לא מגיע לך היחס ? לא רוצה להיות קורבן? (למרות שיש רווחים גם בלהיות קורבן) אם כי נראה לי שאת משלמת מיר יקר מידי ואינך מוכנה לשלם אותו. טוב שכך.הגיבי בהתאם הציבי גבולות לעצמך ועמדי עליהם מול בעלך. הבעיה לא פשוטה וראוי שתעזרי באיש מקצוע שיעזור לך להבין את התנהגותך לקחת אחריות ולשנות התנהגות. בעקבות השינוי שתעשי יחול שינוי בריקוד שלכם , כלומר ביחסים ביניכם. בהצלחה רבה, אופק אלה יועצת זוגית ומשפחתית 0546455841

ילד בן 15 מרבה לשקר.

שלום. בני בן ה15 נענש לא לקבל ממתקים לטיול כיוון שהתנהג בצורה פוגענית ואלימה כלפי אחיו.לשאלתי איך קנית ממתקים. ענה מכספי. בברור עולה כי קנה בהקפה . פעמים נוספות הוא לוקח ממתקים בלי רשות (מהארון בבית-אפילו מוסתרים)ומכחיש ,רק כשכל הסימנים סוגרים עליו הוא מודה בחיוך. גם החרמתי לו משחק יקר שלו.הוא פשוט לקח אותו מחדרי והחביא ובעיקר מכחיש שלא נגע בו. אני רואה שדפוס זה של חצית גבולות והכחשה חוזר על עצמו ומדאיג אותי. מה עושים? תודה

התנהגות מטרתית

שלום לך, התנהגות ילדך מצביעה על מצוקה בה הוא מצוי. יחסך אליו אינו בוגר ומכבד. שיטת הענישה שלך לא רק שלא תשיג את מטרתה אלא, להיפך כפי ,שאת רןאה. בנך צועק "ה-צ-י-ל-ו" אני זקוק לאהבה , לתשומת לב, אותה הוא משיג בדרך שלילית. המלצתי לך, הפסיקי להעניש אותו, הקדישי לו תשומת לב, עידוד וחיזוקים על דברים חיוביים שהוא עושה. כבדי אותו , שתפי אותו בהרגשתך. דבר נוסף ,שיכול מאוד לעזור ולהועיל אל תתערבי במריבות הילדים. הם יסתדרו בכוחות עצמם. בהצלחה. אלה אופק 054-6455841

בעלי אמר לי היום: "תסתמי או שתחטפי". אמירה זו ודומות לה אינן חריגות מצידו. מה לעשות?

בעלי מדי פעם מאיים עלי בפגיעה פיזית. הוא מעולם לא היכה אותי אבל פעם אחת הוא כיוון אלי סכין, כאילו בצחוק, תוך כדי שיחה. בנוסף, הוא עצבני ומקלל המון. אותי ואת המשפחה הוא דווקא לא מקלל. אין מה לדבר על ייעוץ זוגי או שינוי מבחינתו. הוא חושב שהבעיה אצלי. חשוב לי לציין שהוא סובל מפגיעת ראש ישנה מלפני כ 15 שנה

התעללות נפשית

שלום לך, את צריכה להחליט אם את מוכנה לקבל יחס כזה. אם התשובה שלילית כפי שאני מתארת לעצמי, עלייך לעמוד על-כך , שלא תסכימי לצורת דיבור כזאת. זה אומר להיות אסרטיבית , לומר בצורה מאוד ברורה שלא משתמעת לשתי פנים. לקום ולעזוב את המרחב בו הוא נמצא בזמן שהוא מנבל את פיו ומקלל. בנוגע לפגיעה בראש אינני רואה קשר ובכדי לשלול קשר שכזה שיפנה לנוירולוג. זה לא פותר אותו מלקיחת אחריות על התנהגותו. שמרי על כבודך , והיי עקבית בתגובתך. בנוסף אם הוא אינו מעוניין להגיע לייעוץ,זה לא צריך למנוע ממך לקבל ייעוץ. בהצלחה אלה אופק 054-6455841

ילדי בן 12 וחצי סובל מדמיון של חיידקים

ילדי בן 12 וחצי, אינו מסכים מגיל 5 לא שננשק אותו. לאחר התייעצות אמרו לי לתת לו יותר זמן שאנו ביחד ועושים דברים שהוא אוהב ובאמת המגע השתפר הוא הסכים שאחבק אותו ואדגדג אותו מה שלפני כן לא הסכים. כשנה הוא לא אוכל מכלים שיש עליו ציורים בטענה שזה מוריד צבע (למען האמת פעם הראה לי שזה נכון) בנוסף שוטף את הכלים שמהם אוכל לפני ששם שם אוכל, לאחרונה הוא לא רוצה שיגעו בו במיוחד לאחר שהוא התקלח ואני רואה אותו נושף על הידיים (עושה רוח) לאחר הפצרות הסביר לי שהוא מעיף כך חיידקים, במיוחד כנראה שמישהו התחכך איתו או היה במגע איתו. בנוסף הוא תלמיד טוב, ציוניו טובים מאוד, מבחינה התנהגות יש תלונות שהוא לעיתים מתעסק בדברים. עשיתי לו מבחן "טובה" ויצא שבאחד המרכיבים זמן תגובה הוא מתחת לממצוע. לא מקבל טיפול, כיוון שתלמיד טוב ולא מופרע או משהו כזה. יצויין שלילדים נוספים בבית היו התנהגויות כפייתיות בעינייני נקיון, אך הדברים עברו במהלך השנים. האם נדרש טיפול או שצריך יותר תשומת לב או אחר?

כפייתית

שלום לך, לא ניתן ןלא נכון לענות לשאלות אותן העלית בפורום הנ"ל. נראה שיש בעיה שיש צורך לאבחן אותה ע"י פסיכואטר / פסיכלוג ולפי המלצתו לפעול . בהצלחה, אלה אופק

גירושין או להאבק?

שלום לכם .... אנו נשואים כ5 שנים בתחילת הזוגיות היו לנו בעיות מצד בעלי שקשורות להתפרצויות של זעם וכעס וגם של אמון. לפני כשנתיים חווינו לצערי הרב לידה של ולד מת מאז אני בדיכאון, עם בעלי מעולם לא יכולתי לדבר על כך כי הוא לא מוכן מה שיה היה וזהו!. כיום אני בהריון בצפיה לילד שלישי הוא לא קבל את הדיכאון שלי ואני מוצאת אותנו לרוב שותקים או אם מדברים זה על מה שהוא רוצה שאעשה או רבים על איך שהוא מחנך ומתייחס לילדים. בעלי גדל במנטליוית שהאם היא סופר על מנקה מבשלת אף פעם לא חולה בקיצור גם עובדת וגם מתקתקת את הכל ואילו הבעל רק דורש דברים ומעניש . אני לא רוצה שהילדים שלי יראו צורת חינוך זאת כי אני לא דוגלת בה אך לצערי הרב נקודת המבט שלנו שונות זו מזו. תמיד ציפתי מנישואין שזה לשתף אחד את השני לחנך ביחד לתמוך ולעזור וראיתי זת אצל הורי שעל אף שהם גרושים. אך כיום מה שאני חובה זה שאני כמו שפחה בבית שמקבלת פקודות (סליחה על הביטוי) ומספקת כשיש צורך אני חושבת לפעמים על גירושים ואני יודעת שהוא לא יסכים ומבחינתו הילדים אצלו על אף שאינם קשורים אליו כלל!! ןשבמקרה זה מבחינתו אני היא שעוזבת את הבית ולא הוא. הוא לא מוכן ללכת לייעוץ כי הוא נגד ואומר שהכל שטויות וזה כמו טיפול פסיכולוגי על אף שלדעתי אנחנו חייבים כי ההתפרצויות שלו כבר לא בשליטה והוא רק צועק גם על הילדים. אשמח לתשובה וסליחה על הבלאגן בצורת הכתיבה

מציאות בלתי רצויה

שלום לך, ישנם מספר דרכים להתמודדות עם מציאות בלתי רצויה. יש בידך את יכולת הבחירה , על מנת להשתמש בה נכון וביעילות עלייך לעבור תהליך אישי של בירור כמובן עדיף ונכון עם איש מקצוע ורק אח"כ לפעול בהתאם. היכולת שלך לעשות שינוי חד-צדדי תשפיע על המערכת הזוגית. ובפרט שציינת ,שאת בדיכאון לאחר לידה. את זקוקה לטיפול רפואי ופסיכולוגי על מנת לשקם את עצמך ובהמשך לקבל החלטות ממקום מאוזן. בהצלחה, אלה אופק

אני דתייה חוזרת בתשובה וחבר שלי דתי מלידה

אנחנו חברים 10 חודשים ונקלענו למשבר גדול ואנחנו ממש זקוקים לצלע שלישית בעניין. למי פונים במצב שכזה? הבנתי שהיועצים באתר הם יותר של חיי נישואין. תקנו אותי אם אני טועה. עוד דבר, האם יש הבדל והחמרה מסויימת ביעוץ מרב חרדי/דתי לאומי? (אנחנו דתיים לאומיים) אנחנו זקוקים בדחיפות לעזרה ורוצים להציל בכל כוחנו את המצב. בע"ה!!!! אשמח אם תשלחו לי גם טלפונים ופירוט על הרב המתאים ועל מספר שנות התמחותו במקצוע. תודה מקרב לב.

ייעוץ טרום נישואין

שלום לך, ייעוץ זוגי כשמו כן הוא, בין שמדובר בזוג נשוי או טרום נישואין. בבחירתך יועץ /ת מתאימים רצוי ומומלץ לבחור בקרבת מקום מגורייך . רצוי שאיש המקצוע יבין ויכיר את הרקע של עולם התשובה. אשמח לעמוד לרשותך ולכוון אותך, אופק אלה יועצת זוגית בית-שמש 054-6455841

חנוקה

בס"ד שלום וברכה, אספר מעט על הרקע .. אנחנו זוג בני 34 חוזרים בתשובה,נשואים 5.5 שנים ללא ילדים (בטיפולי פוריות), מיום הנישואים אנחנו בעצם על תקן הישרדותי בכל המישורים, פיטורים של בעלי ממקום עבודתו ,שנתיים הוא היה בדיכאון ולא עבד ובעקבות כך נכנסו לחובות קשים שאנחנו משלמים עליהם לעוד 6 שנים קדימה ,ניתוח קשה שאני עברתי, קושי להיכנס להריון, עברתי 2 הפלות , ב"ה בעלי היום עובד אך קשה לו לקום בבוקר והוא כבר קיבל אזהרה וזה גורם תחושה של חרדה וחשש שלא ניקרוס שוב ,כשאני מעלה בפניו את הדברים הוא מרגיש שאני מנסה לחנך אותו ,ניסינו טיפול בעבר הן כיחידים והן כזוג ,היום אנחנו במשבר מול המשפחה שלו או יותר נכון הוא מול אמו וזה משפיע על מצב הרוח שלו ועל הנישואים שלנו, חווית הנישואים שלי היא סבל וכאב . מביחנה רוחנית, הוא נראה אדם דתי אך מתקשה להניח תפילין לא הולך לבית הכנסת וכל השבת ישן,אני מרגישה שאני כל הזמן צריכה לשרוד מצבים ולא באמת חיה ונהנת מהחיים, כשאני מציעה לבעלי לפעמים לבלות לצאת למסעדה או לסוף שבוע בכדי להתאוורר לצבור כוחות ,הוא טוען שזה לא ממלא אותו , הוא רוצה כל הזמן להישאר בבית. החיים הם סביב העבודה ,הבית והקשיים . אני מרגישה חנוקה ,אני אוהבת את בעלי מאוד, הוא מאוד מדוכדך ועצוב ,אני תמיד מנסה להרים אותו משם ולעודד אותו ולהכניס אופטימיות לחיים, אך לצערי בתקופה האחרונה במיוחד לאחר ההפלה שהייתה נשאבתי למירמור ולעצבות . איך עלי לגשת לכל העניין ? אודה לעזרתכם

ניסיונות רוחניים

אישה יקרה! ליבי , ליבי איתך. אתם עוברים ניסיונות קשיים ביותר. מאפיין ביותר בעלי תשובה. מתיאוריך עולה שלבעלך אין את הכוחות הנדרשים להתמודד עם מסה כה תובענית. נותר אם כך שאת תאזרי את כוחתייך ,תשאי עימו בנטל הנפשי/ רוחני וגשמי. היי לו למשענת ולא למחנכת. את אישתו ולא אימו. הוא זקוק בשעה זו למנות גדושות של אהבה , קבלה, חמלה וסליחה.כמו שהשם מקבל את בניו, לימדי ממידותיו. עם כל זאת על מנת לתת , עלייך לקבל. ציינת שהייתם בייעוץ. אני שומעת זאת לעיתים מאנשים ובבירור איתם עולה שהיו במספר פגישות בודדות ופרשו. כאשר לתהליך של שינוי נדרש אורך רוח וזמן ממושך. אם כלכלית אין באפשרותכם לשאת בהוצאה הכספית? ניתן לקבל עזרה מרווחה ומוסדות נוספים בררי במקום מגורייך. בשורות טובות, אלה אופק 054-6455841

אי שליטה בסוגרים

בני בן שמונה הוא ילד עם הפרעות קשב add לעיתים הוא עושה את צרכיו בתחתונים וגם כשאני מזכירה לו לא תמיד זה עוזר השאלה היא כיצד עליי להתנהג ? האם להעיר? להזכיר לו לגשת לשירותים ? ככה הוא ילד טוב קצת ביישן יש לו חברים והכל טוב פרט לקושי הזה למי עליי ליפנות או להיעזר? רציתי לציין שיש עוד אח בבית בן ארבע תודה

אי שליטה בסוגריים

אורלי שלום, אי השליטה בסוגרים בגילו של בנך מעידה בהחלט על קושי משמעותי בו בבך נמצא. ציינת שלבנך יש בעיית קשב, האם אובחן? במה הוא מטופל? אין קשר בין שתי הסימפטומים. בבעיית קשב , לא מתאפיינת באי שליטה בסוגריים. ראשית יש לקחת את בנך לרופא ילדים שיפנה אותך לבירור מעמיק ולשלילת בעיה פזיולוגית. אם הכל תקין יש, לפנות לטיפול משפחתי . על סמך המידע שנתת לא ניתן להבין ממתי הוא סובל מהבעיה , זה דורש תשאול כללי. מאוד מומלץ לטפל בבעיה מאחר והיא פוגעת בדימוי העצמי של הילד וגורמת לעוגמת נפש רבה לכולם. בהצלחה, אלה אופק יועצת זוגית ומשפחתית 054-6455841

בעל לחוץ והתנהלות הבית

בעלי התחיל לחנך כיתה וקיבל כיתה עם מספר גדול של ילדים עם בעיות. בנוסף, לומד לתואר שני ורצינו שילמד תורה 3 שעות בערב וכן שיעזור בבית. מאז תחילת הלימודים הוא מוצף לגמרי, לא מצליח להתארגן עם שיעורים בשעה סבירה, אלא לעיתים בשעות הלילה המאוחרות, או על הבוקר וגם זה לא תמיד. בשעות שבהם רצה ללמוד או לעזור הוא כל כך מוצף, ולכן כנראה מטפל בדברים של בית ספר או נשאר ללא מעש ונרדם. אני מרגישה שקשה לו, והוא גם אומר את זה, שחזר עם תחושת מועקה גדולה לאחר חופשה. והיום מהלחץ שלו הכה את הבן שלנו באופן שממש היה נראה שזה רק ממקום שזה הציק לו ולא ממקום חינוכי. ואני יודעת שרע לו מזה, ויודעת שזה כל כך שונה מהאופי שלו. הוא לא רוצה לכעוס ולא להגיב באופן לא מחושב אך העומס והלחץ מוציאים אותו מכיליו. ניסיתי לחשוב על דרכים שאני יכולה להקל עליו כמו לא ללחוץ אותו בעניני הבית אבל מרגישה שאין לי את הכלים לעזור לו אך לא יודעת מי הכתובת ואיך להפנות אותו וגם אני בתוך זה מרגישה שהעומס הטכני והנפשי מכבידים עלי גם מאוד. האם יש לכם עצה עבורינו. תודה רבה מראש

קווים אדומים

שלום לך, את מתארת מציאות בה חיי רוב האנשים בעולם המערבי מתנהלים., לחץ פנימי וחיצוני,תחרותיות ועוד',. אכן לעיתים המערכת לא עומדת בלחצים אלו ומישהו משלם את המחיר, במקרה שלכם המשפחה והבן בפרט. יש לעודד את בעלך לשתף אותך בתחושותיו, לשחרר את הקיטור מחד מאידך עליו לחשוב על פעילות גופנית הליכה שלוש פעמים בשבוע על מנת לשחרר את הלחץ והמתח המצטבר , כמו כן בזמן פעילות גופנית משתחרר חומר כימי במוח אנדרופינים , החומר מרגיע ונותן תחושת הקלה והנאה. ייתכן שזה ישמע לך אבסורד , כיוון שגם כך הוא דחוק בזמן , אך זו התשובה לחיים רגועים המתנהלים בקדחתנות. כמו-כן עליכם להחליט על קווים אדומים אותם אינכם חוצים ולא משנה מה מידת הלחץ, כמו, לא נוהגים באלימות ומוצאים דרך אחרת לפעול. אמבטיה עשויה מאוד להרגיע בסופו של יום. היי שם עבורו, הקשיבי, סייעי והתקופה הלחוצה תחלוף. בהצלחה, אלה אופק

מתי צריך לוותר למען שלום בית?

שלום, אני לא יודעת מתי אני צריכה לוותר על דעתי למען השלום בבית ומתי עלי לעמוד על דעתי. קורה שאני מוותרת ויחד עם זאת מרגישה תסכול כי אני לא יודעת אם הייתי צריכה לוותר או שהיה אסור לי לעשות זאת. לפעמים אני מעדיפה את הויתור על פני ויכוחים שהורסים את האוירה. כי כשאני מדברת ומנסה להסביר אז כל הרגשות שלי עולים בלי שליטה ובעלי מרגיש שאני מתקיפה אותו ולא מעריכה את כל שאר הדברים הרבים שהוא עושה למעני. אולי השאלה המתאימה יותר היא: איך לנהל ויכוח? בכל מקרה אני מרגישה תסכול כי אני לא יודעת אם זה היה טוב שויתרתי או אסור. אשמח לקבל הכוונה או הפנייה לחומר כתוב. תודה רבה! מיכל.

תקשורת בינזוגית

שלום לך, משאלתך עולה אי-בהירות רבה בנוגע לתקשורת הבינזוגית שלכם. השאלה איננה מתי? כמה? ולמה לוותר. זוגיות בנויה על הדדיות , כבוד אחד לשני ולצרכים של כל אחד. כאשר הקשר מבוסס על הערכים הללו אז, הוויתור הוא מתוך הבנה התחשבות ורצון לתת. אם רק מוותרים על מנת להביא לשקט תעשייתי מיידי , בטווח הרחוק תצאו נפסדים. הכעס יצטבר כפי שציינת ואז הרגשות יוצאים מכלל שליטה.ובעלך לא ילמד מהי נתינה והתחשבות. הזוגיות אמורה לתת מענה לצרכים של שני בני הזוג, להוות מקום מבטחים . מעבר לכךאתם משמשים מודל חיקוי לילדיכם. האם זה המודל שאתם רוצים שילדיכם ייקחו? תקשורת נרכשת נלמדת. אם לא רכשתם ,במשפחות המוצא שלכם ולא למדתם בעצמכם איך מתקשרים ופותרים בעיות , זה הזמן. תקני ספר טוב ויחד תלמדו. אם זה לא מקדם אתכם העזרו בייעוץ. זוגי או לחלופין פרטני. בהצלחה, אלה אופק יועצת זוגית ומשפחתית 054-6455841

איבוד דרך בזוגיות.שיעמום וחוסר הבנה.

בס"ד. שלום רב. אנחנו נשואים כ 16 שנים.כ"י.יש לנו ב"ה 8 ילדים.אני פונה אליכם לאחר חודשים ואף שנים של לבטים.את רוב שנותינו העברנו"בנעימים".עליות ומורדות נורמלים .לא חשתי צורך ביעוץ מה גם שהשתדלנו מאד כל אחד למען שנינו.אני יודעת לומר שהזוגיות הייתה טובה לי והיו שנים שהרגשתי מאוהבת!לפני הלידה החמישית לא יכולתי לחשוב שעוד מעט ולא נהייה ביחד..היום המצב הפוך לחלוטין.מלידה זו הקשר החל להתרופף.אולי קשיי פרנסה שגרמו לאישי להעדר יותר ויותר מהבית ועוד קשיים אחרים ושונים ולא שמנו לב עד שהגענו הלום.אישי הוא אדם אהוב מכובד ומכבד מאד.יש לו לב רחב ואיכפתי ומעל לכל מסירות ונתינה בלי חשבון.אני מרגישה שעוד יש ביננו אהבה אך מפרידים ביננו ים של כעסים ומירמור ובדידות.יש הרבה דברים שכל אחד עובר לבד בלי לשתף ובלי להאמין שהשני יכול לעזור לו.ויש גם חוסר כבוד ורגישות ביננו.אני מרגישה שאני בסוף רשימת סדר העדיפויות שלו.אם הוא חוזר בשעה מאוחרת מעבודתו הוא ישב על המחשב שעות ורק דקה לפני ששמורות עיניו ייעצמו הוא ישאל מה נשמע,ואין לי מה לענות..ואני עושה כמוהו..גם ביחסי האישות אנחנו משועממים ולא מעונינים .כמעט בכלל.כל זה מוביל אותי להרבה מחשבות על פרידה.אני לא מוכנה לחיות בתחושה תמידית של אשמה וחוסר התיחסות .אני לא מוכנה להמשיך לחיות בלי אהבה.משעמם לי איתו.יש המון שתיקה ביננו.אולי קצת רועמת.הרבה זמן אני חושבת על יעוץ ולא היה לי אומץ.במריבה האחרונה החלטתי שזהו!לטובת שנינו.לדעת איך להתנהל נכון.אני רוצה לחזור הביתה.לבד או ביחד.אני מקווה שתוכלו לעזור לי אי"ה ולהציל את ביתנו.אני עדיין חושבת שהוא בית נאמן ונהדר בישראל וחבל לי מאד.

העשרת הזוגיות

שלום לך, נהנית לקרוא את מכתבך הכתוב בצורה עניינית ומתאר בצורה ברורה את התמונה הזוגית. ראשית ההיסטוריה הזוגית שלכם מעידה על בסיס איתן וקשר המבוסס על מחוייבות, נאמנות , מסירות נתינה ואהבה. אלו הם תנאים חשובים למערכת זוגית טובה ובריאה. מאידך את מציינת שכיום הזוגיות שלכם לוקה בסימפטומים טבעיים של שחיקה, ריחוק שעמום ועוד. נישואין הם כמו גינת פרחים: הדורשים השקעה סביב השעון. כאשר השלהבת דועכת זהו סימן שנרדמתם בשמירה על הגינה. ולא שמתם את עצמכם בסדר עדיפות גבוה. מה שנדרש עכשיו זה לסלק את העשבים השוטים קרי: שיעמום , המובן מאליו, עייפות חוסר משיכה וכו ולהחזיר את הרעננות לקשר. הצרכים שלכם דורשים מענה , עבודה על התקשורת הזוגית וניתן לעשות זאת בקלות רבה. כאשר תעשו את השינויים הללו תרגישו שוב אהבה וחיבה. לא ברור לי מדוע העלית אופציה של גירושין?? זוהי אופציה רלוונטית ,כאשר כל האופציות האחרות מוצו. במקרה שלכם את יכולה להתעודד שניתן בקלות יחסית להסיר את האבק מעל הקשר ולהעלות אותו למסלול הראוי. מספר פגישות ייעוץ יכול לעזור לכם בשינוי ומהר. בכל מקרה מומלץ לקרוא ספרות בנושא. בהצלחה, אופק אלה יועצת זוגית ומשפחתית 054-6455841

גרושין או יעוץ

אני נשואה 14 שנה תמיד היו עליות ומורדות ולא הסתדרנו אבל עכשיו זה הגיע לשיא ממש פסיעה ליפני גירושין כבר שנה שבעלי מתנהג מוזר יש הרבה מתח בבית אני כבר לא מתפקדת כמו שצריך והוא טוען שלא טוב לו בבית עכשיו עליתי על זה שיש לו מישהי שמעתי אותו מדבר אותו בטלפון עם מישהי... ניגשתי אליו ולא התקפתי אותו דיברנו על הכל והוא אמר שרוצה גירושין שניגמור את זה יפה וזהו אני בקשתי שליפני כן נלך ליעוץ זה לא פשוט יש לנו 4 ילדים הוא לא רצה לישמוע כלום לי ניראה שזה היה כמין התגוננות...ואמר לי שצריך לחשוב...והיה ניראה לי שדברים מתחילים להסתדר אבל זה רק הסתבך עליתי על זה שהוא הולך למועדנים הוא אמר לי רק פעם אחת הייתי ליום הולדת של חבר וזה היה שקר יש לי הוכחות שהוא היה לפחות עשר פעמים ואמרו לי שהוא עמוק בפנים.... השאלה שלי אם ניתן לעשות משהו או שזה אבוד ולגשת לגרושין למרות שמאוד קשה לי לחשוב על זה קשה לי להתמודד עם זה מחכה לעזרה שתיעצו לי מה לעשות

ייעוץ

שלום לך, לא משנה איזה החלטה תקבלו , הייעוץ יעזור לכם בכל סוג של החלטה אם ה להשקיע בזוגיות או להשקיע בפירוד . תצאו נשכרים מהבירור המשותף ותקבלו כלים להמשך הדרך. היועץ לא אמור להחליט עבורכם. בהצלחה אלה אופק 054-6455841

תינוקת מרביצה

שלום! ביתי בת השנה וחודש מרביצה לי, לאחותה בת השנתיים (שאוהבת אותה ומתייחסת אליה יפה) , מרביצה במשפחון ולכל הסביבה. היא מושכת בשיער לפעמים בצורה חזקה מאוד. ואנני יודעת מה לעשות??אחותה הגדולה לא מבינה למה היא מרביצה והיא אומרת לנו שהיא (הקטנה) מרביצה לה, אנחנו כועסים עליה אומרים לה לא אבל היא צוחקת (לפעמים) וממשיכה.מצד אחד אני חושבת שאולי זה לא טוב לכעוס עליה ולומר לה "לא" כל היום (זה קורה הרבה) ומצד שני חייב למחות בזה ובמיוחד צריך להראות לבת הגדולה שאנחנו לא מסכימים עם ההתנהגות הזאת. מה לעשות???

דוליות ביחס

שלום לך, הסיבות לכך שביתך הפעוטה מכה יכולות להיות מספר אפשרויות, ללא קשר לסיבה עליכם להציב לה גבולות ברורים . לאחוז את ידיה כשהיא מכה ולאסור עליה להכות, יש לומר זאת בטון דיבור תקיף וללא כעס. בוודאי שאין לתת לה חיזוקים על התנהגות לא הולמת ע"י צחוקים. בכעס לא מחנכים! לשאלת סיבת התנהגותה ייתכן שהיא לא מצליחה להביע את רצונה והיא נותנת לכך ביטוי "מעשי". או שתגובתכם מעודדת אותה להמשיך בדרך זו. אלה אופק

לשנות קו...

אנחנו משפחה בעלת השקפה ברורה בנשאים שונים, ז"א לא שמרנים מידי אך גם לא נוטים למודרניות, בני בן השש עשרה רוצה להראות אחרת ולהתנהג אחרת, יותר פתוח מהקו שהמשפחה מצויה בו. לדעתי בוודאי לא בגיל כזה, רצוי שבן יחליט לבדו על דרך חייו, השאלה אם יש בכוחי להשפיע עליו, והאם ייתכן שזה להוציא אנרגיה מיותרת. בקיצור אנחנו ההורים מאוד מבובלים מהמצב הזה שהוא מכניס אותנו, יש לציין כי בן שלישי מתוך 11 וכולם מתאימים את עצמם למשפחה ורק איתו יש חריקות. בנוסף הוא סגור מאוד ונוטה להסתיר ולהעלים דברים ומצבים שונים כמו עישון. היינו איתו בנסיון של עו"ס שידובב אותו, אך הוא לא מוכן בשום אופן לשתף אפילו אותו על הרגשות שלו ועל מה שמטריד/ מציק לו, הסגירות הזו קיימת במשפחה והוא אינו חריג בזה. השאלה במצב כזה מה ניתן לעשות: להניח לו? להסביר? לא להסכים? אשמח לקבל ייעוץ והדרכה. תודה רבה

היפרדות ואינדיוודואליות

שלום לכם, בנכם עובר תהליך נורמאלי ובריא של מתבגר חלק חשוב בתהליך זה הוא חיפוש וגיבוש הזהות העצמית שלו. על מנת לגלות את זהותו הוא בוחר בדרך עצמאית משלו . זה לא נגדכם אלא בעדו. זהו תהליך בריא וחשוב המעיד על עצמיותו ועצמאותו. עליכם להבין ולא להיבהל .אמשיל זאת לשחיין שעל מנת להתחיל בשחייה הוא נותן בעיטה לקיר ומזנק לדרך. אתם הקיר שעומד שם עבורו חזק ומעניק לו בטחון עצמי. עליכם להיות שם עבורו לתמוך בו , לקבל אותו ולהעריף עליו אהבה , וכך תוכלו לשמור על תקשורת ביניכם . עם כל זאת המתבגר זקוק לגבולות ברורים אך מועטים וחיונים ביותר. תנו לו הרגשה טובה כדי שיוכל להיות גלוי אתכם ולא יסתיר ויחוש רגשות אשמה. יש ילדים שעושים את מה שהוריהם מצפים מהם והם משלמים מחיר יקר אישי יקר ובתוכם הם נובלים. שיתוף פעולה עשוי למנוע מרידה כדרך מוצא לביטוי עצמי. בהצלחה, אופק אלה יועצת זוגית ומשפחתית 0546455841

חיים תחת איום מתמיד

נישאתי בגיל מבוגר לאלמן עם 7 ילדים בוגרים 6 מהם נשואים ושיכים לחסידות מהקיצוניות בארץ אחד נוסף נימצא במיסגרת ישיבתית בעלי הגדיר עצמו לפני הנשואים כאחד שקופח על ידי אישתו הקודמת בכל תחום הוא הגדיר את כל צרכיו הגשמיים והריגשיים שהוזנחו ותיאר את עצמו וחייו כעצובים ללא אישה וגלמודשים למרות שילדיו מגיעים אליו הרבה ותלותיים בו. וכאדם ליברלי השואף לזוגיות חמה ואוהבת ויחס טוב לילדים מאז החתונה הישתדלתי לתת את מיטבי בכל התחומים אותם תיאר הענקתי המון חום ואהבה לילדים ויחס מפנק ומעצים אליהם אפילו יותר משאר קרובי המישפחה ואפילו ממנו הישתמשתי בניסיוני בעבודה עם ילדים נטושים והישתדלתי להעניק להם את מיטב היחס וגם לתת לו את כל הטיפוח שיכולתי כדי לרפאות את תחושות הקיפוח מחייו הקודמים אלא שבעלי כל הזמן ביקורתי ושום דבר לא מספק אותו צרכי לעולם לא עומדים מול עיניו ותמיד כשאני זקוקה למשהו הוא אומר שזו אשמתי שאינו יכול להעניק כי לא הישלמתי מחצית הציכסה מצרכיו הרבים הוא כל הזמן מקטר והגרוע מכל כל דבר הוא מאיים בפירוק הנישואין למשל הוא יכול להגיד לי את רוצה שאבנה סוכה???אם לא הייתי נשוי לא הייתי צריך לעשות זאת ילדי היו עושים זאת או את רוצה שאחתום חוזה על דירה???איך אחתום על שנה לפני שאני בטוח שאהיה נשוי שנה כי מה אם לא תעשי עבורי כל שצריך אז תינדדי עוד 9 חודשים מצידי מדירה זמנית לאחרת כי למה שאתחיב אם לא הייתי נשוןי לא הייתי צריך להיתחיב בזמן שאני הורגת עצמי מבקשה אחת לרעותה כדי שיהיה מרוצה ויאהב אותי הוא מנצל את זה ואז משבח אותי שאיזה כיף שיש לו אישה כזו אוצר וברגע שאני צריכה משהו איומיו ודיבוריו שאם לא היה נשוי לא היה מחויב לכלום /קשה מאד מאד להעניק כה רבות לוותר על חיי האישיים ולהקריב את עצמי יומם וליל לאדם שבסוף במקום להעריך ולהשיב אהבה מעניק סגנון של חיים תחת איום כזה .ואם אעיז להגיב או לבכות על יחסו זה הוא קם ונעלם לחודש כדי שאדע שהאיום אמיתי

קורבנות

שלום לך, המצב אותו תיארת מורכב ביותר וחסרה אינפורמציה רבה .עם כל זאת אנסה לשפוך מעט אור. מצטיירת תמונה של קורבן ומתעלל. ו לא קשה לנחש באיזה תפקיד כל אחד. נראה שבעלך הוא אדם חלש ששואב את כוחו בשליטתו הרגשית בך. כנראה דפוס אותו חווה בילדותו, בנוסף נראה לי שהוא חרד מאוד מנטישה והוא משליך עלייך פחד זה. למעשה התנהגותו אומרת "אני מפחד שתעזבי אותי.." התגובה שלך המרצה אינה נותנת לו ביטחון מכיוון שאינך מעמידה גבולות. השאלה צריכה להיות מופנית אלייך , מדוע את מאפשרת יחס כזה ולא רק זאת אלא מעמיקה אותו בכך שאת מנסה לפצותו יותר? שניכם רוקדים ריקוד מוכר שלמדתם בעברכם. נדרשת כאן התערבות מקצועית בכדי לחלץ אתכם ולהעלות את הזוגיות על דרך המלך : כבוד וכיבוד הצרכים אחד של השני מתוך הדדיות הבנה ורצון להשקיע והתחייב. יש סיכוי ללמוד את כל הערכים הללו , גם אם תגיעי בגפך לייעוץ. מהרי וצרי קשר עם יועצת טובה הגרה בסביבתך. בברכת שבת שלום, אלה אופק יועצת זוגית ומשפחתית 054-6455841

על מי החובה לפרנס?

אני נשואה למעלה מחמש שנים ואמא לארבעה ילדים. אני מעוניינת שבעלי יישב וילמד ולכן אני יוצאת לעבוד במשרה מלאה. לצערי אני עובדת במקום שבו משלמים לי שכר נמוך יחסית, והמשכורת הסופית נמוכה מאד. ניסיתי זמן רב לחפש עבודה אחרת אך בינתיים לא עלה בידי. חיי היום יום שלי שוחקים ומתישים עד מאד בצורה שאיני יכולה לתאר. מיד לאחר העבודה אני חוזרת הביתה לטיפול המתיש בילדים עד שעות הערב המאוחרות. בעלי ניסה לעבוד במשרה תורנית- אולם זה התיש אותו, אז לאחר תקופה קצרה הוא קיצץ את המשרה לחצי וחזר לכולל שמשלמים לו כ300 ש"ח. הבעיה שלי היא ההשקפה של בעלי בתחום הכלכלי, הוא טוען שהחובה לפרנס מוטלת עלי, ואם אני לא מוכנה לפרנס אותו כמו שצריך בשביל שיוכל לשבת וללמוד בראש שקט אז זה אומר שאני רוצה שהוא יצא לעבוד, ואין לי השקפה וכו... כשבעלי דיבר אתמול עם אביו על המצב הכלכלי הקשה, התחיל אביו לצעוק עליו- למה אתה לא אומר לאשתך שתוסיף שעות בעבודה, שתגיע יותר מוקדם, שתיקח עבודה נוספת לשעות הערב...וכדו' (הוא כמובן לא שאל את בעלי למה הוא לא לוקח על עצמו משרה תורנית כלשהיא, כתיבת סת"ם וכדו) וכמובן שבעלי שזאת הגישה שלו ג"כ הסכים איתו שזה הכיוון, ולחץ עלי מאד (בלשון עדינה) לעשות זאת. במצבי הנוכחי אני בקושי שורדת, אני מתפקדת באופן אוטומטי כמו מכונה בשארית כוחותי, וחיה בפחד מתמיד מתי יגיע היום שבו אני לא יצליח לקום מהמיטה, או לחילופין יצטרך אישפוז בגהה... איך הם רוצים שאני אקח משרה נוספת אם אני בקושי שורדת עכשיו? (ויש לציין שאני משתדלת לחיות בצמצום ככל יכולתי ויותר מכך...במיוחד שבבית הורי הרמת חיים היתה הרבה יותר גבוהה, אבל חשוב לי שהוא ילמד ואני לא מתלוננת) כשאמרתי לבעלי שהוא זה שהתחייב בכתובה לפרנס אותי ולא אני אותו- כבר הצטערתי שאמרתי את זה... אבל באמת על מי החובה לדאוג לפרנסת המשפחה? ואם קשה לי לקחת על עצמי יותר- האם זה אומר שלא אכפת לי מהלימוד שלו? מה אני אמורה לעשות??? (ואגב, מה אני אמורה לעשות לגבי אביו שמתערב לנו בחיים הכלכלים, מבקש פירוט הכנסות והוצאות וכדו' ואין סיכוי שבעלי יסרב לו, הוא מכבד אותו מאד.) תודה רבה לכל העונים!!!

השקפה מעורפלת

שלום לך, בכל התיאור שלך מצאתי משהו יפה ,תמימות ועם זאת יש להיזהר ולא לבלבל בין תמימות לטיפשות. האם אין לכם רב? הוא הכתובת הראשונה להיוועץ עמו ולשאול את דעתו. נראה ששניכם זקוקים להדרכה דחופה. משהו בסיסי בהשקפתכם וראיית עולמכם שגוי ביותר וכל זה ארוז ועטוף באיצטלה רוחנית. התנאים בהם את חיה נשיאת הנטל השוחקת אותך , עלולים חס ושלום להפיל את כל מה שאתם מנסים לבנות. התערבות האב גם כן בעייתית ביותר עם הדרכה נכונה תוכלו לקבל השקפה נכונה על האמת והדך בה תלכו. שניכם רוצים בטוב , בטהור ובנכון אבל הדרך לא מאוזנת ועלולה לפגוע במשפחה. ולשאלתך , הפרנסה חלה על הבעל ואישה יכולה להתנדב ולעזור. רוצו לבקש הדרכה בהצלחה, אופק אלה יועצת זוגית ומשפחתית 0546455841

ילד לוקח כסף בלי רשות שוב ושוב

שלום, בני בן ה 8 שוב לקח ממנו כסף בלי רשות. מדובר בסכומים של 200-100. בדרך כלל הוא משתמש בכסף לממתקים, או לקניה ב'הכל בשקל' או לקניות עבור 'קיטנה' לאחים שלו. הוא ילד מלא רגישות ואהבה, אבל אני חשה שבשנים האחרונות הוא הולך ומסתגר ונהיה מריר ומלא כעס. הוא לומד במסגרת עם יום לימודים ארוך, שבעיני מקשה עליו, כי הוא ילד שמאוד זקוק לבית. הוא מבקש הרבה לחזור הביתה באמצע הלימודים בתואנות שונות. כל יום לפני השינה יש לו זמן שבו אנחנו מדברים, ואני משתדלת להתעניין בדברים שמעניינים אותו. עדיין תמיד יש לי תחושה שחסר לו חום ותשומת לב. שמעתי פעם שילדים גונבים כסף כדרך לגנוב אהבה. האם זה באמת מה שקורה אצלנו? ובכלל, מהי הדרך הראויה בעיניכם להגיב לילד על מעשה כזה, חוזר ונשנה של לקיחת כסף? נקודה נוספת, הכסף אצלנו הוא מאוד בצימצום כרגע. אנחנו מאוד משתדלים שהילדים לא יחושו בשינוי, ועדין, אולי זה משפיע. תודה.

הצילו

שלום לך, הבן שלך נמצא בקושי גדול. גניבת הכסף היא למעשה צעקה , תשימו לב אליי אני בבעיה. יתכן מאוד שהקושי שלו נעוץ במסגרת חינוכית שאינה מתאימה לו או שיש בעיה אחרת בתוך המסגרת (ילדים/ מורים/רבנים) . יש מקום לשתף בדחיפות וןעצת חינוכית או פסיכולוגית ולאתר את הקושי. בהצלחה, אופק אלה יועצת זוגית ומשפחתית מנחת הורים 054-6455841

כיצד מצילים את המצב?

למשיבים הניכבדים שלום נישאתי בגיל מבוגר לאדם שעל פניו ניראה היה כאדם אצילי וערכי ונעים הליכות חיינו יחד שנתים מתוכם הוא הישתדל טכנית להעניק את המיטב וגם ריגשית מרבה להבטיח את המיטב ולכתוב לי מכתבי אהבה ולהעניק מתנות יקרות ערך אך מבחינה ריגשית היו היתנהגויות משונות מאד למרות שלפני החתונה הציג עצמו כחברותי אנושי אמפטי ורגיש הרוצה קשר ריגשי תומך הוא מהרגע הראשון מיתנהג בצורה מאד משונה חושב שלילי כל הזמן נגטיבי בהיתיחסות שלו הוא מפרש דברים בצורה לא אוביקטיבית ותמיד בטוח שכולם נגדו הוא הופך נוצה למדורה וכל דבר הכי קטן מוציא אותו משלווה הוא לא צועק חלילה או אלים הוא רק מותירני ללא הסבר שיחה טלפון או מיפגש הידברות קלוש.זה יכול להיות ערב חג או ערב אירוח משמעותי ערב פסח או ראש השנה מעבר דירה וכו כל סיטואציה הכי פשוטה של קושי של מישהו אחר מהמישפחה כשזה סוטר צורך שלו הוא מגיב בחוסר אמפטיה מוחלט.חוסר יכולת בסיסי להבין את השני הכל מאים עליו ותגובותיו מאד אימפולסיביות וזועמות הוא מרבה לישון וכועס אם מעירים אותו אפילו לקדש על היין ולשבת בסעודת חג כל גילוי אהבה כלפיו מיתפרש אצלו כלקיחת חירותו הוא מתנה המשך הקשר הנישואי בערבים בהם יוכל להיות לבד ובזמן האחרון נימנע מיחסי אישות כשניסיתי לדבר איתו הוא רק מאשים שהכל ביגלל שלא מספיק היתחשבתי בו בתחומים פעוטים וזאת למרות היתחשבותי האדירה במלא תחומים שדרשו ממני המון.... אני מאד סבלנית ותומכת באופיי ומנסה בהרבה חום ואהבה לרכך את תגובותיו אך המצב נהיה קשה מנשוא הוא מרבה לישון וביפרט בסופי שבוע וחגים שהם זמן מישפחתי נימנע מהנאות שהיה אוהב תמיד לאחרונה הורי גילו כי בעברו סבל כל חייו מחרדה חברתית ודיכאון דו קוטבי היתיעצנו עם פסיכיאטר שאמר שהיתנהגויות אלה הן כתוצאה ממצב נפשי וללא טיפול תרופתי וקוגנטיבי זה יחזור על עצמו מישפחתי וקרובי מנסים כרגע לשכנע אותי בעיקבות הסבל והתיסכול הרב לעזוב אותו ולהיפרד אך אני מעדיפה לבחור בהצלת הקשר והבית ולא בתיסכול ובכאבים שצברתי בשנתים הללו היו גם הרבה רגעים יפים בהם הוא כן תיפקד והיה מדהים ביחסו ובניסיונותיו להעניק המון יותר מהנורמה מה עושים???האם יש דרך לשכנע אדם כזה לגשת לטיפול??איך עושים זאת.??הוא אומר שהוא ככה המון שנים ללא טיפול ולא מאמין שטיפול ישנה מצב רוחו ויותר מצפה מהסביבה להישתנות מאשר לגשת לטיפול אישי הבעיה שהחיים דינמים ולא תמיד כולם יכולים לרקוד לפי חלילו... החיים עימו הם כה לא יציבים בגלל מצבי רוחו כמו מנהרת הרים בלונה פארק אני זקוקה לחיים יציבים אך לא ממהרת לשבור קשר הוא אוהב אותי ומעונין שהקשר ימשיך מה אתם הייתם ממליצים??איך משכנעים אותו לגשת לטיפול??

מעט אופציות

שלום לך, מלוא הערכה על רצונך העז להציל את הקשר ולעשות את המקסימום. הבעיה איננה הקשר ביניכם .במצבים אחרים ללא המחלה הנפשית , ניתן להשקיע אפילו שרק צד אחד עושה שינוי זה אפשרי. על פי תיאורייך אם נכון הדבר שהוא סובל מהפרעה דו-קוטבית הרי שמדובר במחלת נפש שיש לטפל בה ולהגיע לתוצאות טובות מאוד בעזרת תרופות. אם כן עלייך להבין שמצב העניינים אינו תלוי בך ומאמצייך , מכיוון שהוא חולה נפשית וצריך לקבל טיפול תרופתי. נשאלת השאלה אם-כן איך אפשר לגרום לו לקבל טיפול . המצב לא ישתנה ועשוי אף להחמיר. ייתכן ועלייך להתנות את המשך נישואיכם בכך שיקבל טיפול ויתמיד בו. בנוסף לאהבתך והשקעתך יש תקווה שתוכלו לחיות ברווחה נפשית. רצוי וכדאי לההתייעץ עם רופא /פסיכאטרבנוגע לכך . בהצלחה, אופק אלה

בעיית קשב וריכוז ?!

בני הבכור הינו בן 13, ולאחרונה אנו נתקלים בלא מעט ביקורת מצד הת"ת בו הוא לומד- על חוסר רצינות, ריחוף, התעסקות עם דברים אחרים, הפרעות ועוד. הטענות האלו עלו לעיתים גם בשנים קודמות בעיקר מצד מלמדים קפדניים,אך הסה"כ הכללי היה בסדר. ראוי לציין כי מדובר בילד חכם והישגיו הלימודים טובים, על אף שהצוות טוען כי הוא יכול עוד יותר. פנינו לנוירולוג שעל סמך ראיון קצר של הילד (סדרת שאלות כגון - האם קשה לך לקום בבוקר, האם אתה מעדיף ללמוד למבחן בחדר סגור, האם הרב אומר שאתה לא איתו...- שאלות שגם אני הייתי עונה עליהם בחיוב ...) קבע כי קיימים סימפוטמים של קשב וריכוז אך שנראה כי כרגע אין צורך בטיפול, כל עוד הילד מסתדר, אך בהמשך הוא ממליץ על ריטלין. אני מאוד מבולבלת ! מצד אחד- אם לילד יש בעיה של קשב וריכוז : כיצד זה שכאשר היו לילד רבנים נינוחים, שמחים, ושידעו להתבונן על מה שיש בו ולא על מה שאין - הילד לא קיבל הערה אחת לאורך כל השנה, למד היטב, התנהג היטב וזכה בשבחים והצטיינות ?? האם בעית הקשב נעלמה לשנה אחת ? יש לי הרגשה שהיום קיימת כותרת מרגיעה לכל הבעיות שצצות ושאין כוח וסבלנות להתמודד עימן ושמה : קשב וריכוז . הייתי רוצה לדעת -אם אכן קיימת כזו בעיה- מה באמת ניתן לעשות חוץ מלקחת ריטלין ולדאוג לשקט תעשייתי ?!

חנוך לנער ..

שלום לך, לצערי הרב נראה ,שכל קושי אצל ילד מוגדר מהר מידי כבעיה וכמובן ישנו פתרון הקסם המהיר ריטלין. היד מאוד "קלה" על ההדק בעניין זה. הרופאים ממהרים לתת ריטלין כי זה הפתרון הרפואי שיש להם אחרי הכל הם רופאים. המורים ששים לכך בכדי לקבל שקט תעשייתי בכיתה ולהתמודד ביתר קלות עם הקשיים. מקרים מועטים ביותר אכן זקוקים לריטלין וטוב שיש פתרון כזה. עם זאת עליכם לבדוק באופן מעמיק ויסודי .לעבור איבחונים הכי טובים שיש ואצל מספר מומחים ורק לאחר מכן להתייעץ ולבדוק אלטרנטיבות נוספות לפני שנוטלים תרופה , אשר מהווה את האפשרות האחרונה. על פי תיאורך, על פניו נשמע תמוהה שהוא אובחן בליקוי זה. ידוע שבגילו של בנך העומס הלימודי מתגבר, הדרישות והמטלות בתוספת רב נוקשה ולא גמיש יכולים להוות מתכון לקושי הנוכחי של בנך. בנך הוא יחיד ומיוחד עבורך. עבור רופא , רב, מלמד הוא אחד מיני רבים... לפיכך עשי כל שביכולתך לברר ולאבחן כולל שיחות עם בנך על מנת לאבחן באופן מרבי את הבעיה. כמו כן יכול להיות ששינויים בבית או חברתית משפיעים על הילד , בהצלחה אופק אלה 054-6455841

ילד בן שנה ושמונה (יחיד) שמרביץ לילדים כאשר באים לקחת אותו מהמטפלת

בני בן השנה ושמונה כאשר באים לקחת אותו מהמטפלת אני או בעלי הוא מחפש למי להרביץ מיד. ניסינו על ידי שנמטפלת הכינה אותו "נפשית" שאמא ואבא באים ואתה מאוד שמח.. אך דבר אינו מועיל בנוסף גם בגינה עם משהו עומד לידו ליד משחק והוא גם רוצה הוא מיד מרביץ ללא כל התראה או כעס. אשמח לקבל חוות דעת בנושא תודה !!!

הבעת רגשות

שלום לך, נראה שבנך כועס עליכם ומביע זאת באופן פיזי , אחרי הכל הוא עדיין לא יכול להביע זאת מילולית. בנוסף הייתי מתצפת על המטפלת בשעות שונות ואפילו מצלמת לבדוק מה היחס שלה כלפיו. התנהגותו מביעה ללא ספק מצוקה רגשית. האחריות שלכם היא לברר את מקור המצוקה ולתת מענה לכך. אופק אלה מנחת הורים יועצת זוגית ומשפחתית 054-6455841

ויכוח שהפך לאלימות

אנו זוג שמסתדר בד"כ טוב,אך ברצוני לשתף אתכם בסיפור כלשהוא שקרה עימנו, ואודה לכם על תגובתכם ומסקנותיכם, נתחיל מזה שאני ואשתי היינו בכעס אחד על השני שהתחיל בעצם מויכוח מיותר, שמשם עברנו למהלומות מילוליות אחד על השני (ולא הכוונה לקללות אלא ל"ירידות") אשתי כתוצאה מכך התחפרה במיטה מתחת לשמיכה בהפגנתיות (זה היה יום שישי לחוץ מאד). אני הוצאתי לה את השמיכה בכוח , ולכן היא לאחר מכן ניסתה להחזיר לי על כך (מדובר במס' דקות אח"כ ). אני נחתי במיטה, והיא ניסתה לקחת לי את השמיכה אך ללא הצלחה ,ולכן כמוצא, היא שפכה עלי כפית מעדן שהיה לה ביד , תגובתי, לקחתי את המעדן בכח מידה. כתוצאה מכך ומתוך תסכול היא זרקה עלי נעל קרוקס של ביתי (ללא תנופה חזקה). וכאן העניין : בכעס שהיה לי עליה ממילא, הורדתי לה בתנופה חזקה כרית על הראש שכתוצאה מכך היא קיבלה מכה חזקה בראש מהכרית, אשתי מאד נפגעה מתגובתי זו אך אני שואל מה היה עלי לעשות ?? כלומר אחרי שמצב התדרדר ,לאן שהתדרדר האם היה עלי לנהוג אחרת?? ובפרט שגם ככה כעסתי עליה מאד???? אודה לכם על תשובתכם.

ניהול קונפליקטים

שלום לך, ניכר שיש לכם בסיס זוגי טוב. חסרה לכם המיומנות של פתרון קונפליקטים וניהול כעסים. מריבות וכעסים הם חלק מיחסים ,השאלה איך עושים זאת. בכדי למנוע הסלמה ומתן ביטוי לרגשותיכם , עליכם ללמוד לריב ולהתפייס בדרך שמאפשרת לכם לבטא את תסכולכם ולמצוא פתרון לקונפליקט ללא פגיעה , המותירה צלקות ופוגעת באמון ובכבוד ההדדי. דרך פשוטה וקלה וזמינה לקרוא ספרים בנושא זה. לשמוע קלטות והרצאות. כמובן שישנה אפשרות להיעזר בייעוץ ולבנות תשתית מצויינת ליחסים בניכם. כך או אחרת פעלת נכון בכך שלקחת אחריות על היחסים ואתה מחפש מענה. בהצלחה, אלה אופק 054-6455841

צריכה הדרכה דחוף

שלום! 1. מה עושים במצב בו ביתי בת ה3 לא מקשיבה לי או מתעלמת או כשהיא נותנת לי מכה בכעס???האם זה מצב מחייב ענישה וכעס הפנים או רק להגיד לה במתינות ללכת לפינה מסויימת לכמה דקות??? מה הכלל איך אני ידע מתי להעניש ולהראות כעס ומתי לא לומר לה לעמוד בפינה כדי להבין שקרה כאן משהו לא רצוי אבל בלי להראות כעס ובלי להרים קול וכו'.????? 2. ביתי בת השנה מרביצה ומציקה לילדים במשפחתון לפעמים ללא סיבה.שמתי לב שכאשר אני אומרת לה "לא להרביץ" אז היא ממשיכה להרביץ יותר במרץ או שפתאום מתחילה להרביץ אז הסקתי מזה שלא להגיד לה. ואם היא מרביצה אז להזיז אותה בשתיקה ובלי להתייחס. השאלה היא האם זה נכון???? במשפחתון שלה המטפלת טוענת שיש להמשיך לומר לה "לא להרביץ" ובסוף היא תבין את מעשיה ותפסיק. זה נכון??? 3. נקודה נוספת : כאשר היא מרביצה לאחותה הגדולה (3) אני אומרת לגדולה שהקטנה פשוט תינוקת ו"לא מבינה שזה אסור" זה בסדר??? 4. לגבי ביתי בת השנה:מס' שבועות שבהם היא קמה באמצע הלילה ובוכה בהיסטריה ואז אני באה אליה מכניסה לה את המוצץ לפה(שנמצא לידה) ואז היא ממשיכה לישון. כבר מגיל 3-4 חודשים היא ידעה לחפש את המוצץ ולהכניס לעצמה לפה ופתאום לאחרונה היא מסוגלת לבכות במשך בערך ארבעים דקות(!!!) ולחכות שאני יכניס לה אותו לפה. למה?????מה השתנה??.אני לא מבינה למה היא לא מכניסה לעצמה לפה???האם עליי ללכת או לחכות בכ"ז שהיא תעשה זאת בעצמה???(הערה:ניסית לחכות אבל באיזה שהוא שלב נשברתי כי היא בכתה בהיסטריה הרבה זמן...) סליחה על השאלות הרבות והארוכות. תודה רבה רבה!

העסקת יתר

שלום לך, מכתבך מעיד על חוסר אונים ותשישות. אלו הם סימנים היכולים להעיד על כך שיש תחרות בין בנותיך על תשומת לבך. ממכתבך עולה שיש לך ידע מועט אם בכלל בנושא חינוך ילדים. אין בעיה בבנותייך כלל. יש להם צרכים כגון: תשומת לב , הקשבה והבנה . הם זקוקים לאימא סמכותית בטוחה בעצמה שמבינה מה ילדיה עוברים . לפיכך מומלץ שתלכי לסדנת הורות או תקראי ספרות מקצועית בנושא. בהצלחה, אלה אופק

מה אפשר לעשות?

אני נשואה כמעט שנה לבעל מקסים, אבל יש לי בעיה, אני הרבה יותר חכמה ממנו. וזה מפריע לי מ א ד האם יש מה לעשות? תודה

צניעות

שלום לך, אולי תוכלי ללמוד ממנו מהי ענווה? פשטות , תמימות ועוד.. לא ציינת אילו תכונות חיוביות יש לו גם אם לדברייך חכמה אינה נמנית עליהם? אם את חכמה ,ונראה שזה חשוב לך תשאלי את עצמך איך בחרת בבעל לא חכם כדברייך? בהצלחה במסעך, אלה אופק

האם יש מקום לתקווה?

אנו נשואים כ-4 שנים + ילדים, בעלי בא מבית בו אין תקשורת נורמלית בין בני הזוג (הוריו) לדוג': אביו ישן בסלון, 2 חשבונות בנק נפרדים, יחס ציני ומבקר בין ההורים. הבעיה היא שבעלי מיישם חלק מן הנ"ל גם בבית שלנו מבלי משים (הוא גם לא רוצה שכך יהיה בבית), ואני שראיתי זוגיות נפלאה אצל הורי, יחס מכבד, דאגה לאשה וכו' זה נורא מפריע לי. דבר נוסף שהבנתי ממנו זה שאביו הורה לו לא לקיים יחסי אישות יותר כי זה מזיק לגוף בגיל מבוגר, ובעלי "מהדר" בזה ומקיים זאת לעיתים רחוקות. אציין שבעלי הוא בן יחיד ומאד קשור לאביו. לי הדבר לא כ"כ מפריע כי התרגלתי... עד שנהיתה לי מזה סלידה וכעת אני לא מוכנה... האם אפשר להציל זוגיות כזו?

אור בקצה המנהרה

שלום לך , לשאלתך :"האם נתו להציל את נישואיי?" תשובתי: "אפשר להציל כמעט כל מערכת זוגית ומשפחתית" לשם דרושים מספר מרכיבים: 1. מחוייבות גבוהה לקשר 2. מוטיבציה גבוהה 3. עבודה עצמית קשה ולאורך זמן ממושך 4. יועץ/ ת מקצועיים 5. אמונה+תקווה 6. סיעתא דשמיא+ תפילות ,גם אם בסופו של תהליך מקבלים החלטה לפרק את הנישואין . בהצלחה, אלה אופק

כזו אני

בס"ד שלום רב, אנו זוג 6 שנים נשוי + 2 ילדים. היינו בטיפול זוגי במשך שנה ולא התקדם כמעט כלום, אז החלטתי שאני לא מוכן יותר להמשיך שם, ואמרתי לאשתי שנעבור למטפל אחר, ולאחר מריבות כמובן עברנו למטפל שהתחיל לגרום לשינוי מהותי, אבל באמצע אשתי החליטה שהיא לא רוצה להמשיך אצלו כי הוא מדי דוגרי בשבילה וזה קשה לה, אז עברנו למטפלת (גם כמובן אחרי מריבות). ואנו נמצאים בטיפול הזה מס' חודשים, ויש שינוי לטובה במישור האינטימי (הייתה תקופה של שלושת רבעי שנה שלא היה בכלל קשר אינטימי). וגם בהתנהלות הכללית של הבית. אבל עכשיו אשתי שוב מתחילה עם המשחקים של לא רוצה ללכת לטיפול, כי הטיפול דורש ממנה להשתנות. וכל דבר שלא בא לה או לא בדיוק מתאים לה או שדורש ממנה מאמץ קטן/גדול היא משתוללת ואומרת כזו אני. ולמשל היא לא בקשר עם ההורים שלי מס' שנים, וגם את היחסים שלי עם אביה היא שרפה בכך שלפני חצי שנה בתוך מריבה היא שלחה את אביה שיכניס לי, והוא שפך עלי את מלא זעמו... (גם הזוגיות של הוריה הפוכה לגמרי). ובתהליך הטיפולי התחלנו לינגוע בנושא זה, והיא פשוט משתוללת ולא רוצה ללכת לטיפול ואומרת לי "כזו אני", ותשלים עם זה, אני לא מבקשת ממך להיות בקשר עם ההורים שלי אז אל תבקש ממני להיות בקשר עם ההורים שלך. ואני שואל אותה "האם את גם כן רוצה לשמוע ממני בדברים שחשובים לך את המשפט - "כזה אני" ? אז היא ממשיכה ואומרת - "אהה את כל השינוי שאתה עושה זה בשבל המטפלת וזה לא בשבילי וזה לא אמיתי". בקישור אני לא יודע מה לעשות, אני חווה מולה טלטלות רגשיות איומיות כאלה על בסיסי שבועי. וכל התמודדות קטנה נראית אצלה ככה. והיא לא נותנת לי כמעט שום מקום לבטא צרכים או קשיים... והיא גם לועגת לי. כי הרי "כזאת היא". ואני צריך להשלים עם זה כנ"ל. והמטפלת מודעת לזה והיא מנסה ללכת בין הטיפות אבל אני מרגיש שאני כמעט לא מצליח לעמוד ב יויו הרגשי הזה, ואני לא יודע מה ילד יום ומה תלד שעה. כי מה שלא מתסדר בדיוק איך ומתי שהיא רוצה אז אני מיד הקורבן הישיר. ואני בד"כ לא נגרר אחרי המריבות אבל לפעמים אני לא מסוגל להחזיק מעמד בהתנהלות איומה שכזאת. אנא, האם מוכרת לכם התנהגות כזאת ? ומה אפשר לעשות עם הבריחה הזאת מכל אחריות הכי קטנה, ובכל פעם שמגיעים לרגע האמת בתהליך הטיפולי. בתודה רבה מראש, והערכה עמוקה על עבודת הקודש שלכם.

הקושי בשינוי

שלום לך, אשתך בהחלט מציגה מצב אופייני לתהליך של שינוי. צעד אחד קדימה ושני צעדים אחורה.התקדמות ולפעמים נסיגה ישנו קושי לא קטן לקבל את העובדה, שאתה ללא בסדר, אשתך חווה את זה חזק. לכן היא מצהירה קבל אותי כמו שאני. כי קשה להשתנות ולפעמים זה כמו למות כל פעם קצת. עם זאת יש מקום להרבה אימפטיה והערכה אליה למרות הקושי אותו היא חווה , היא ממשיכה בקבלת עזרה. ועל כך היא ראויה להערכה. נדרש ממך יותר להבין את כאבה להיות שם בשבילה ועם זאת להציב גבולות ברורים ולא להפוך לשק חבטות. עודד אותה , שתף אותה ותן לה את האפשרות לבחור את קצב ההתקדמות . התעודד מכך שאתם בתהליך אומנם איטי אבל עקבי בדרך לשינוי במערכת הזוגית. תזכור שבעליה קשה יותר. בהצלחה, אלה אופק

להתערב או לא?

אז ככה,יש לי גיסה צעירה,שהתחתנה לפני שנה. פער הגילאים בינה לבין בעלה הוא 7 שנים. שאנחנו מגיעים לשבת אנחנו רואים שהוא פוגע בה לפני כולם. אין לו בעיה לאמר בשולחן שבת "שהאישה היא נלקחה הצלע של האיש והיא בכלל לא נחשבת ולכן אנחנו בכלל לא מתיחסים לאישה,כי היא שום דבר לעומתנן" כמובן שהוא מסלף את דברי הכתובים ,אבל זה רמת ההתיחסות שלו אליה. אם היא מבקשת ממנו חיבוק(בצד,בשקט)הוא צועק בקול "אנחנו מסתדרים טוב מאד גם בלי זה" אנחנו נורא מרחמים עליה ,והמלצנו לה לקחת אותו לטיפול,הוא לא מוכן והיא מאד תלותית בו ולא יכולה לקחת אותו או להצהיר לו שיש בפניהם 2 ברירות. היא גם משכנעת את עצמה שעם הזמן הוא ילמד. יש להם כבר תינוק ואנחנו חוששים שהיא ממש ממש סובלת,וגם הוא ,מן הסתם. אנחנו אפילו בלי נדר מוכנים לשלם לה טיפול זוגי. .,נדרש טיפול של בעל מקצוע בעל וותק של שנים. איך אני יכולה לגרום לה לבקש עזרה?אני לא רוצה מידי להתערב,מצד שני היא די מכחישה ומנסה להתעלם מפגיעות. היא בחורה מקסימה ומצידה היא ממש נותנת לו הכל. לדוגמא ליום נישואין שלהם היא אפתה עושה והכינה ארוחה מושקעת וקנתה לו מתנה יפה.והוא איחר ב3 שעות והביא איתו אח שלו איתו הביתה.

מעורבות או התערבות

שלום רב, לשאלתך האם להתערב? התשובה שלילית. אם הם / או היא יפנו בבקשת עזרה ,ניתן יהיה לגלות מעורבות, ולהציע עזרה וכו. הנטייה הטבעית של האדם לגלות חמלה ורחמים כלפי החלש, במקרה האמור , גיסתך. עלייך להבין שלגיסתך יש חלק במערכת זוגית זו, הבחירות שלה כיום משרתות אותה גם אם לא במודע לכן היא ממשיכה בהתנהגותה. כאשר המחיר שיידרש ממנה יהיה גבוה יתכן שתשקול לעשות שינוי. ייתכן שאין היא כלל חשה כפי שאתה חושב. לא תמיד מה שנראה כלפי חוץ משקף נאמנה את מה שקורה בחדרי חדרים. הסר דאגה מליבך וזכור שלכל אחד יש את המסע שלו. בהצלחה, אופק אלה

חיי נישואין קשים והתפתחות של רגשות שליליים

אנו נשואים כ4 שנים, כשעד כה החיים היו חיי נישואין רגילים יחסית- עליות ומורדות,מריבות פה ושם. לצערי, מעולם לא היו לנו הרגלי תקשורת והידברות טובים. בשנה האחרונים, עובר בעלי טיפול כלשהו, היות והוא חווה פגיעות רבות בבית הוריו. הטיפול אמנם עזר לו להתקדם המון, אך אני חוששת כי גם הפך אותו לאדם פגיע מדי. על כל דבר קטן הוא מסוגל לפתוח במלחמת עולם, להשתלח בי בכדי "לגרות" אותי לענות לו וכן הלאה. הוא מרגיש (לדעתי בגלל הרקע המשפחתי במידה רבה, וכנראה גם בגלל הדפוס בבית הורי) כי אינני מכבדת אותו מספיק. הוא טוען ללא הרף שאני גאוותנית מאד וכו'. אני משתדלת לעשות בדק בית, ואף מוצאת אי אלו בעיות ונעזרת בייעוץ אישי כדי לפתור אותן. אך עדיין אני חשה כי אין די בטיפול אישי עבורי ועבורו. אין כבר ביטחון ויציבות בנישואין, החיים הופכים לבלתי נסבלים כשהוא מפוצץ מריבה פעם ביומיים לכמה ימים על כל דבר, ואני מרגישה שאני מתחילה למאוס בו ולשנוא אותו. מצד אחד- ברור לי כי הבעיה המרכזית שלנו היא העדר תקשורת נכונה, ועוד כמה בעיות שיש לטפל בהן- אבל אין זוג שלא מתמודד עם בעיות.. התחתנו מתוך התאמה, וגם אהבה שקשה לי היום להרגיש.. והמריבות, וכן כל מיני חסכים בזוגיות כל השנים בשל הרקע שלו (קשיים בהבעת אהבה, אי יכולת להקשיב ועוד) צילקו בי צלקות שלא קל להן להתרפא. מצד שני- אני מרגישה שאין בי כוחו נפש להמשיך ולחיות כך. שטוב לי בלעדיו מאיתו וכן הלאה. אשמח לעצות טובות.

ייעוץ זוגי

שלום לך, מתוך דברייך הבנתי שכל אחד בטיפול פרטני. ראשית טוב שאתם מטפלים בקשיים האישיים שלכם. תקשורת , היא דבר נלמד , נרכש וישים. מומלץ לכם לגשת לייעוץ זוגי ולקבל את הכלים המתאימים לתקשורת נכונה ובונה. תוכלו להיעזר במבחר ספרים טובים בנוסף או לחלופין. לפי תיאורך יש לכם יסודות טובים וחיוביים במערכת הזוגית +אהבה שידעה יפים טובים יותר, ניתן להחזיר את הברק והרגש לקשר . הרגשות שלך נובעים מכעס ותסכול ,כשתתחילי בטיפול רגשות אלו יפנו מקומם לרגשות של חיבה אהבה וקירבה. בהצלחה אופק אלה

חסימה?

בס"ד בעלי ואני נשואים שנתיים + עם שני ילדים (תינוקות). אנחנו בגילאי 20+ לאחרונה אני מרגישה חסימה בקשר ביננו, אני מרגישה את זה בעיקר בחיי האישות. אין לי חשק בזמן האחרון להיות איתו, וגם כשאני איתו אני מרגישה שיש חסימה, לא מצליחה להינות ולהתחבר אליו, אני מנסה להסתיר את זה ... אך דבר כזה אי אפשר כל כך להסתיר , כי פשוט מרגישים, והוא מתוסכל מזה. אני מנסה לחשוב ולהצביע על הבעיה שגורמת לכך ואני לא יודעת אם מדובר במשהו חיצוני או פנימי.. כלומר, אני אשה מאוד סטרילית וכל דבר קטן יכול לגרום לי לחוסר חשק..מצד שני אני לא יודעת אם זה בכלל קשור לזה כי הוא בסך הכל כבר הערתי לו על זה והוא משתדל ואני יכולה לפעמים להתפס על קטנות..(ולא נעים לי כל פעם להזכיר לו ) אולי יש לי חוסר חשק מיני בגלל ההנקה? (אין לי ביוץ) אולי זה משהו יותר פנימי כמו תקשורת לקוייה ביננו או הרגשה של חוסר הבנה? כלומר, הרבה פעמים בזמן האחרון אני מרגישה שהוא לא מבין אותי הוא חותר למקום אחד ואני למקום אחר מה שגורם לחיכוכים. יש לציין שהוא אברך ואני לא עובדת והמצב הכלכלי קצת מעיק .. ובעקבות זה גם אני (מאוד) מעיקה עליו ומתלוננת כל הזמן. והרבה פעמים נותנת לא להרגיש "לא יוצלח" הוא עושה השתדלות של פרנסה אחרי הלימודים אבל העיקר אצלו זה התורה והוא לא מוכן לוותר על זה, ואני מצידי לא מרגישה אהבה ומסירות לתורה וכל מה שמעניין אותי זה הפרנסה. הוא מרגיש שכל מה שהוא עושה בשבילי אף פעם זה לא יעשה אותי מאושרת, והאמת, גם אני מרגישה עכשיו שאפילו אם הוא יביא לי את הירח.. זה לא יעזור. אני מבולבלת ולא מבינה כבר את עצמי אשמח אולי לעצה טובה בע"ה. תודה רבה מראש

תיאום ציפיות

שלום לך, מבלי להיכנס לפרטים, נראה לי שהמציאות אותה את חיה אינה תואמת את ציפיותייך. עליכם לשוחח על רגשותיכם וצפיותכם אחד מהשני ,מהזוגיות ומהחיים. לנסות ולבדוק איך אתם הולכים אחד לקראת השני . מה שאינו ראלי וישים להוריד מהפרק. עם היתר לקבל באהבה , ולא רק זאת אלא לאהוב את מה שיש. אני מניחה שלא יהיה לך קל לעכל את תשובתי , עבור אישה צעירה ,עם חלומות ורצונות , המציאות {רצון השם} מכתיבה, מה שנותר בידינו בחירה איך לקבל מציאות זו. בהצלחה, אופק אלה

האם להפרד?

אנחנו נשואים כ4 שנים ויש לנו 3 ילדים לבעלי יש בעיה קשה עם הבן השני הוא לא יוכל לסבול אותו וכל דבר הכי קטן שהוא עושה מעלה את חמתו. בעבר דיברתי עם פסיכולוג והבנתי שהבעיה היא בעקבות אימי שבעלי שומר לה טינה על כל מני דברים שאמרה ופגעה בו והילד שלנו מזכיר לו מאד את אמי כך שאת כל הכעס שלו הוא מוריד על הילד שלא אשם. המצב שאנו נמצאים בו קשה לא רק לילד ולי אלא גם לבעלי דיברנו הרבה מאד בנושא הוא לא מוכן בשום פנים ואופן ללכת לטיפול ומבחינתו המצב אינו נתון לשינוי הוא טוען שאין מה לעשות וצריך לחיות עם זה יש לציין שעם הגדול והקטן הוא מסתדר מצוין ויש בינהם יחסים מצויינים ואהבה הדדית. בעלי אמר לי כבר כמה פעמים שאם אני באמת דואגת לטובת הילד (שלטענתי לא יכול לחיות בצורה כזאת ולגדול לילד נורמלי ובלי משקעים כשיבין את האפליה הגדול ה שיש בינו לבין אחיו) טוען שעלי לשלוח את הילד להורי שהם יגדלו אותו כי מבחינתו זה ילד שלהם ולא שלו. יש לציין שאני עושה את זה לעתים רחוקות כדי לתת לילד קצת רוגע כי לפעמים המתח בין בעלי לילד הוא נורא שזה יכול להתבטא בכך שיכניס את הילד לחדר כי דיבר קצת בקול ואם הילד בוכה מדי אז הוא מרים עליו גם יד (למרות שהיו תקופות שהיה ממש אלים כלפיו כיום הוא הרבה פחות אלים פיזית ודיי מנסה לשלוט על עצמו אך הוא אלים מילולית כלפי הילד בצורה קשה). המשפחה יודעת מהמצב אך לא יודעים כל כך איך לעזור ומפחדים להתערב. יש לציין שבעלי הוא אדם עדין ומאד מוערך ואהוב בקרב הציבור. אך לאחרונה אני מרגישה שאני מאבדת את סבלנותי מיום ליום וחושבת על כיוון של פרידה ואף גירושין הפסקתי לאהוב את בעלי בעקבות כך אני מתייחסת לבעלי פחות בכבוד וזה נעשה הדדי ואני מרגישה שהעזיבה שלי מהבית עם הילדים זה רק עניין של זמן. עוד נקודה שאני בעצמי איני מסתדרת עם אימי וזה אחת הסיבות שקשה לי לקום וללכת אימי לא אישה מאד קלה ואני יודעת שאם אלך אליה עם הילדים תוך יום יומיים אעדיף לחזור לבית שלי ואז זה יאבד את כל האפקט. ומקום אחר ללכת אליו אין לי. אני אובדת עצות ואיני יודעת מה עלי לעשות האם עלי לעזוב את הבית בכל מקרה למרות הקושי ולהציב ברירה מול בעלי או שהוא הולך לטיפול כדי לשנות את המצב או שאני עוזבת אותו

פרידה איננה פתרון

חנה שלום, עם כל הקושי שהצגת פרידה אינה פתרון אלא, ההפך מזה ,בריחה מפתרון. יתרה מכך פרידה מזמינה קשיים חדשים בנוסף על הקיימים. הורה וילד לעולם יהיו מחוברים גם אם לא יהיה ביניהם קשר לפיכך , יש לפעול בתבונה ולגייס את כל הכוחות והמשאבים על מנת להפסיק את מעגל האיבה ,הכעס וחוסר האונים במשפחתכם. את בהחלט יכולה להגיע בגפך לייעוץ ולשלב בהתאם לצורך את בנך בהמשך. על כל פנים בהחלט דרושה התערבות מקצועית ואתם זקוקים לה בדחיפות. כעסך על בעלך עם הזמן עלול להפוך לשנאה , הרגשות יגרמו לקרע ועלולים להוביל אותך לקבלת החלטה שגויה עליה כולכם תשלמו מחיר יקר. פני במיידי לבקשת עזרה. בהצלחה, אלה אופק

איך מתקנים פגיעה????

אנחנו נשואים שלוש שנים+2 ילדים. יש לי בעל מקסים שעוזר לי המון הוא שוטף ושומר ומרדים וכו וכו הרבה עזרה טכנית. אני עובדת מהבית ולכן 2 הבנות איתי ביחד בבית עד שהוא מגיע ואז הוא עוזר. אבל הוא יכול להגיע לפעמים לשעה הביתה לפעמים לחצי שעה וללכת חזרה לעבוד.עד הלילה. תחילת הנישואין שלנו היו קשים ממש!אנחנו 2 אנשים שונים לחלוטין וכנ"ל גם הבתים מהם הגענו. אני אדם "חזק" והוא יותר עדין.אני הרבה יותר חברותית והוא יותר סגור.אני יותר ממולחת ושנונה והוא מאוד תמים. וההבדלים האלו גרמו לי בתחילה לזלזל בו. (יש לציין שהתנצלתי כבר מלא, שהתחרטתי על כך רבות) עד שהבנתי שאומנם יש דברים שאני "יותר" אבל גם לו יש המון דברים טובים ולאט לאט בניתי אצלי את ההערכה כלפיו. אבל..הוא לא מאמין! זאת אומרת כל פעם שאני סותרת את דעתו (בכל נושא שלא יהיה) הוא אומר לי:"אני יודע שאת חושבת שאני...(כל מיני דברים רעים) ואמרתי לו כבר מלא פעמים.תשתחרר מזה.אנחנו נשואים כבר פי 10 מהזמן שהיה רע.מה?! לנצח לא תשכח לי את זה?? איך אני יכולה, בעצם, מה אני יכולה לעשות כדי לגרום לו להבין שאני מעריכה אותו מאוד???? (וזה לא סותר את זה שאני מתווכחת או מביעה את דעתי וכו וכו)

ריפוי פצעי העבר

שלום לך, בעלך זקוק להערכה רבה , לא רק בשל חוסר ההערכה שלך אליו בעבר . כל אדם באשר הוא סוחב כאב מהעבר קרי, ילדותו. מקור התסכול האישי בצורכי ילדות שלא באו על סיפוקם. הם באים לידי ביטוי ביחסים או נכון יותר במאבקי הכח בין בני הזוג. המסע הזוגי הוא מסע רוחני ונפשי בו בני זוג אמורים לעזור בריפוי פצעי העבר. להיות שם אחד עבור השני .זהו תהליך ארוך וממושך הדורש הבנה, הכלה, נתינה, אהבה וכבוד הדדי. רצוי להיעזר באיש מקצוע. ממולץ לקרוא את הספר "לבסוף מוצאים אהבה" של ד"ר הארוויל הנדריקס ברכה והצלחה אלה אופק

אשה שהורסת אותי רגשית -

אשתי ואני נשואים 10 שנים עם 3 ילדים. תמיד לא הסתדרנו. היא לא מקבלת ממני אף הערה או השפעה, חסומה לכל השפעה מתגוננת אוטומטית בשיטת 'חומת האבן' תוקפת והורסת בי כל חלקה טובה ע"י הרס הדימוי העצמי שלי. לאחרונה הלכנו שוב לייעוץ' אך הפסיקה אותו כש הרב המטפל התחיל לתבוע ממנה גם דברים.. יש בביתנו דברים קשים מצידה- היא מרעיבה את הילדים' מזניחה ומזלזלת בי על ידם- ועל הכל היא חושבת שהיא בסדר. היא עושה סנקציות שונות וחונקת אותי כלכלית ואני נשאר בכח בשביל להיות ליד הילדים.. לאחרונה גם התרחקה מהקהילה (הדתית) ומרחיקה אותי מאמא שלי החרימה לי את כ. האשראי עוקבת אחריי בודקת שיחות בפלאפון ומאיימת שתתבע אותי- אבל בכ"ז אומרת שהיא חרדית ועמוק בפנים היא אוהבת אותי . מה לעשות???? עמירם הקרוע

יחסי שליטה וכוח

שלום לך עמירם, כשהגעתי לסוף המכתב , התבלבלתי לרגע ולא הבנתי אם מדובר בבעל או בילד? אני שומעת ממך האשמות כבדות כלפי אשתך . איפה אתה בכל הסיפור? מדוע אתה מסכים שישפילו אותך, יבזו אותך, יענישו אותך , וגם את ילדייך? לך יש חלק במסע ההתעללות . חלקך העיקרי באי לקיחת אחריות , הצבת גבולות ומלחמה על כבודך, מעמדך ועל ילדייך, חזק את עצמך , רחמים עצמיים מובילים לקיבוע הדפוס בו אתה מצוי. אם תנקוט בשינוי ובגישה , יחסה אלייך עשוי להשתנות. קח אחריות על חלקך תיעזר באיש מקצוע על מנת לצאת ממעגל קסמים בו אתה מצוי וכולם מפסידים כולל אשתך. בכל שינוי שנוגע אלייך תפעל. אם לא יחול שינוי ישנן אלטרנטיבות נוספות. בהצלחה רבה, אלה אופק

אובד עצות

בס"ד שלום רב, אנו זוג נשוי 6 שנים, פלוס 2 ילדים. אנו גרים קרוב להוריה של אשתי בדירה מאוד קטנה (כי יקר בירושלים) ואני עובד רחוק מהבית באזור המרכז, ולוקח לי בסביבות 5 שעות הדרכים כל יום. היה לנו משבר נישואין לא קטן בכל הנושאים האפשריים בזוגיות, והיינו אצל 3 מטפלים זוגיים במהלך 3 שנים (אצל הראשון היינו מעל שנה ולא באמת זז משהו, אז אני החלטתי שאין לזה סוף אז עזבנו אותו, למרות שאשתי כן רצתה להישאר אצלו, ולאחר בירור עם אנשי מקצוע התברר שמה שהיא קיבלה שם זה הכלה והבנה, אבל לא היה שום תהליך זוגי מקדם, ולכן מעל שנה לא זזנו לשום מקום בקשר) כאשר אצל האחרון מביניהם נעשה שינוי כלשהוא, וכאשר בפגישה הטיפולית דיברנו על מעבר דירה, אז המטפל בתחילה הציע שנתקרב מעט למקום עבודתי וגם בשביל להתרחק פיזית מהוריה, כי זה גם תורם לפגיעה בקשר שלנו, ואשתי לא הסכימה ואמרה שלא מסוגלת וכו', אז המטפל אמר שמצידו שנעבור דירה בירושלים עצמה וכו' ואז אני הסברתי שזה לא יתכן מבחינה כלכלית, וגרוע מכך יש גבול כמה אני מסוגל לסחוב בצורת חיים האיומה הזאת עם המרחק, וגם אשתי והילדים נפגעים מזה, ואין לה כמעט עזרה בבית ממני במשך השבוע אבל הרצון שלה להיות ליד הוריה וכו' לא יכול לבוא על חשבון החיים שלנו כזוג וכמשפחה, אז המטפל אמר שנלך לשאול רב בנושא. אולם אשתי החליטה שהיא לא רוצה יותר ללכת לטיפול אצלו וההסבר שלה מדוע זה - "הוא אמר לך לעשות משהו ואתה לא עושה, הוא אמר לך שנעבור דירה בתוך ירושלים ואתה לא עובר". אז הסברתי לה שאפשר לשאול רב כפי שהמטפל אמר, אבל אשתי בשלה, ויש לה עוד טענות על המטפל על כך שהוא לא מבין רגשות, (כאשר המטפל מבקש ממנה לבצע שינוי כלשהו, או לקחת אחריות על משהו, אשתי אמרה שהוא לא מבין רגשות). ואנו כבר 4/5 שבועות לא היינו בפגישה טיפולית. אני המשכתי לקבל הדרכה מאחד המטפלים הקודמים (שאותו היא עזבה בטענה שהוא מדי דוגרי בשבילה) כיצד להתנהל מולה, ובבית המצב סביר, ואני עושה עבודה על להבליג ולא להגרר למריבות איתה. אחד מהנושאים הטעונים הינו שאשתי כבר 3 שנים לא מדברת עם הורי, למעט בליל הסדר האחרון שבו היינו אצל הורי והכל עבר בסדר. אבל אשתי לא רוצה קשר איתם כי היא החליטה שהם דיברו עליה.(דבר שהוא לא נכון). [אמא של אשתי מסוכסכת עם משפחת בעלה כמה עשורים, וגם בבית אין שלום בית, ואשתי מגנה את התנהגות אמה, אבל בשטח היא מתנהגת אותו הדבר]. ובתוך המצב הסביר בבית אני מנסה לטפטף לאשתי בעדינות שאולי תתקשר לאימי להזמינה לאירוע מסוים שמתקיים בגן של הילד.. אבל עוד לפני שאני מסיים את המשפט היא הופכת את העור שלה כלפי וצועקת עלי אני אעשה מה שטוב לי. ואתה לא תגיד לי מה לעשות, ולמרות שניסיתי לומר לה את לא חייבת לעשות את מה שאני אומר, רק תני לי לסיים את המשפט. היא לא הסכימה ואמרה שלום והורידה את הטלפון. ואמרתי לה בעדינות - שהיא לא הייתה רוצה שאני ככה אתייחס לרצונות שלה. אז היא אמרה - זה החיים שלי, ואני אחליט וכו'. לי אין כח להתחיל עכשיו מלחמה איתה ואני לא רוצה לדרדר את המצב בבית שהחל להיות יותר טוב לאחרונה, בעיקר קירבה רגשית. ומצד שני היא לא רוצה ללכת ולהשלים את הטיפול והכל בטענה שאני לא עושה את מה שנאמר כנ"ל (מה שלא נכון). אז מה שבעצם נשאר לי זה להמשיך לספוג ולספוג ולהבליג ולהבליג... ובעוד נושאים כמו למשל הנושא הכלכלי שאני לבד סוחב על כתפי והיא לא מגלה שום הבנה, בשלוש חודשים האחרונים צברתי תוספת מינוס של 5000 ש"ח בבנק, כי היא רוצה ורוצה וכו', ואם אני מנסה להסביר בצורה יפה שאנו במצוקה כרגע.. אז מיד היא אומרת - בשביל המטפל היה לך כסף ?!.. ובשבילי אין לך, ולא משנה שהיא קונה לעצמה כל חודש משהו (בגדים/נעליים....). וכמה שאני מנסה להסביר לה שהמטפל זה לא עבורי אל זה עבורינו ומבחינתי זה הדבר הבא אחרי לחם מבחינת עדיפות ואני מוותר ולא קונה לעצמי כלום בכדי שיהיה כסף לטיפול. ואחרי כל המינוס - היא עוד קוראת לי קמצן. לה מותר לדרוש מה שהיא רוצה ולי אסור. ובנושא של ההורים היא אמרה - "אני לא מבקשת ממך בנושא הזה כלום אז אל תבקש ממני". אביה לא בקשר איתי (אין סיכסוך רשמי) אבל לפני 3/4 שנה הוא התקשר אלי ודיבר איתי שעה וחצי וצעק "מה אתה עושה לבת שלי..", וניסיתי לומר לו שיבוא איתי למטפל ונראה מה הוא אומר, והוא לא רצה לשמוע אותי אלא רק לצעוק עלי ולהזהיר אותי שאם המצב ימשיך כך אז......... . אני לא הסתכסכתי איתו למרות זאת, ואת אשתי לא מעניין הקשר שלי עם הוריה. מה אני יכול לעשות במצב כזה ? הרי לטיפול היא לא רוצה ללכת. ולהתחיל להתנהג אליה כפי שהיא מתנהגת אלי אני לא רוצה, כי זה רק ידרדר את המצב בבית שהחל להיות טוב, גם מצידה היא עושה מעט הישתדלות ונחמדה ונעימה וגם ביחסים האינטמיים. אבל המצב הזה כפי שהוא, הינו תקוע בהתאם לצורת החיים המעוותת שהיא מכתיבה. אני לא יודע כיצד להביא אותה לטיפול ממקום שהיא תרצה אותו, ולא רק תעשה לי טובות. ואם אני אנסה לדבר איתה על זה בזמן הכי רגוע ובצורה הכי רגועה, היא מיד תידרך ותגיב באלימות מילולית (שאתה לא עושה את מה שנדרש ממך, ואתה לא תכתיב לי מה לעשות וכו', ואם לא טוב לך אז אתה יכול ללכת) כנ"ל. לתובתכם אודה, בתודה רבה מראש.

אחרי מלחמה מגיע השלום

שלום לך, ממכתבך עולה שאתה משלם מחיר גבוה וכואב בזוגיות בה אין לך כל השפעה על המתרחש. בחרת ללכת לייעוץ וזה צעד חשוב וטוב . עם זאת אני שומעת טענות קשות על התנהלותה של אישתך ובתגובה אתה מבליג.. אני מבקשת לשאול אותך מדוע אתה מבליג? לדברייך בשביל שלום בית. נראה לי כי יש עוד עניין החשש מעימות ועמידה על מילוי צרכייך ולפעמים רצונותייך. לפעמים עלינו להילחם ולהיאבק על מקומינו וכן לריב אם יש צורך , צריך לדעת לריב וגם להתפייס . בריב מחדדים עמדות ולומדים את הגבולות אחד של השני. רעייתך מאתגרת אותך ובעצם מחפשת דמות של אדם העומד על שלו ונלחם על צרכיו. היא צועקת .. מה אתה נבהל? הצעקות שלה גורמות לכך שתתקפל ותוותר. וויתור הוא ערך חשוב ביחסים מכבדים ומאוזנים. כאשר רק צד אחד מוותר ומבליג ,זה מעיד על חולשה. עמוד על שלך בדרך אסרטיבית ועניינית וכך תזכה להערכה וכבוד מצידה , גם אם בהתחלה היא תקים מהומות תחשוב מה האלטרנטיבות האחרות? יש אפשרות להעלות את עגלת הנישואין שלכם למסלול טוב ובריא. מאחלת לכם בהצלחה רבה. אלה אופק

ילד בן 6.5 חכם ואינטלגנטי. שמאתגר את אמא שלו...

צהרים טובים. אני אמא לשלושה בנים . בני 6.5 4.5 ו-2 הגדול, נראה שלא מוכן לקבל את אחיו הקטן. לדוגמה: כהילדים רוקדים ביחד, הוא לא רוצה לתת יד לאח שאחריו. לקטן הוא כן מסכים. אך הם יכולים גם לשחק ביחד מאד יפה. הדבר הזה מאד מציק לי. ניסיתי את כל האפשרויות, בטוב ובפחות... אך נראה שלא הפניס את המסר. כמו כן , לאחרונה הוא מרבה להתעמת איתי על דברים קטנים שאני מבקשת ממנו, אתן עוד דוגמה: הוא רוצה ממתק ואני לא מעונינת, והוא בתגובה פורץ בבכי ממושך.... ההתנהלות הזו מתישה אותי , היות והוא טיפוס מאד עוצמתי, ואני עקשנית לא קטנה .. יש פה מאבקי כוחות. אני מנסה לא להגרר לכעס וענישה, לבסוף לאחר דקות ארוכות של בכי הוא משלים ונרגע. אך לי זה מבזבז אנרגיה. השאלה היא מה גורם לו להתנהג כך? אציין שבררנו בחיידר והכל תקין, כמו כן גם בבית הוא בפירוש מקבל מעמד של בכור. אשמח לעיצה מעשית.

כבוד הדדי

שלום לך, בנך מעוניין שתכבדי אותו. את רצונותיו והחלטותיו. את לא מקבלת אותו ונכנסת איתו למאבק. המצב ילך ויסלים אם לא תפעלי בחכמה ותוציאי את עצמך ממאבק הכוחות. התנהגותו נורמלית ובריאה . הדרישות שלך לא מכבדות. בהצלחה, אלה אופק

בעיה רגשית?

בני מגיל שנתיים נכנס לגן של קבוצת גיל הגדולה ממנו (30 ילדים), מהר מאוד הגננת לקתה בסרטן ותקופת מה שהה ללא גננת מתפקדת, לאחר מכן הגיעה גננת ששידרה לי שבני מפריע, קשה ולא מקשיב. חששנו שהוא אולי היפראקטיבי (לא ישב לרגע) והחל להכות ילדים וגם את הסייעת ולעיתים גם אותנו...באמצע השנה העברתי אותו לגן עם 16 ילדים, צוות חם ואוהב באווירה הכי רגועה, אינטרציה של ילדים קטנים וגדולים (שנתים-שלוש)ו מיד ראיתי שיפור עצום...בני הפסיק להכות ולהיות אלי, אך עדיין הפגין התנהגות רגישה מאוד, למשל חושב שצוחקים עליו ברגע שצוחקים ממשהו בטלוויזיה ובתגובה מתפרץ, נעלב אם אומרים לו לא ולוקח זאת קשה, מגיב בצעקות. בגן הרגוע, הודיעו שלא ממשיכים, כך שלדאבוני עליי להעבירו לגן עירייה (היום בדיוק הוא בן 3). אני חוששת שתהיה רגרסיה בהתנהגות, שכן נראה שהוא מרגיש בטוח יותר ליד ילדים קטנים (הוא יליד אוגוסט וקטן בגיל) וכמו כן, ההתנהגות האלימה כלפינו ההורים ממשיכה, לעיתים שזה לא הולם את הסיטואציה ולעיתים שאומרים לא "לא". לאיזה גורם מקצועי עליי לפנות? האם טיפול באומנות יכול לסייע בשלב זה?. חשוב לי לציין שאנחנו מאוד סבלניים ומכילים ומיישמים שיטות התנהגות בדרך של חיזוקים...

גיל השלילה

להורים היקרים שלום, טוב עשיתם כאשר העברתם את בנכם לקבוצה קטנה המתאימה לגילו. נראה לי שמספר דברים חברו יחד המשפיעים על התנהגותו של ילדכם. א. בנכם נמצא בשלב העצמאות הראשון שחל בסביבות גיל שנתיים. בשלב בו הוא מגלה שהוא יישות עצמית ונפרדת מכם והביטוי הקלאסי לכך הוא הלא לא , כלומר הילד משיב בשלילה על כל דבר כמעט. בד"כ בשלב זה אם הורים לא מודעים ואינם פועלים נכון תיתכן הסלמה ומאבק כוחות בינם לבין הפעוט. אז אין מה לחשוש כי בנוסף לכך היו נסיבות של גן גדול ועוד.. שאולי הוסיפו לקושי. אתם נמצאים בלופ מעגלי וצריכים פגישה או שתיים להדרכה מאיש מקצוע. רצוי לתת לו בחירה בין שתי אפשרויות על מנת לחזק את תחושת העצמאות שלו ועבור ליחסים של שיתוף פעולה בניכם. בנוגע לגן אין לכם ממה לחשוש , עדיין הוא במסגרת של בני גילו. או לחילופין לקרוא ספר חינוך בתחום הגיל הרך . בהצלחה אופק אלה מנחת קבוצות הורים ייעוץ זוגי ומשפחתי 054-6455841

להרשמה ופרטים נוספים

מרכז ינר

סניף ירושלים: בית הדפוס 30
טלפון: 02-6321600
סניף מרכז: ברוך הירש 14
טלפון: 03-7160130