יונה תור | מרכז י.נ.ר ללימודי נישואין ומשפחה
מרכז י.נ.ר

כניסה למשתמשים 10/12/2024 ט' כסלו תשפ"ה
יונה תור

יונה תור

קורות חיים בקצרה

בע"ה כרטיס ביקור אני מאמינה ביכולת האדם, כל אדם - כולל הילד - לעשות שינוי. לשם כך הוא זקוק לעתים לפנס שיאיר את הדרך לשינוי. היועץ מבחינתי הוא המדליק את הפנס, וכך יועץ ונועץ בוחרים יחד את הדרך בה ילכו לקראת השינוי המיוחל. לצורך משימה משמעותית זו אני נעזרת בגישות הרואות את האדם כבעל עצמה פנימית, כבעל יכולת בחירה וכמונע אל העתיד, כמו הגישה הנאראטיבית, האדלריאנית, וכן כזו השואבת ממקורות יהודיים. 25 שנה אני עוסקת בהדרכת הורים הן בקבוצות והן באופן פרטני. במסגרת עבודתי במערכת הבית ספרית התמחתי גם בכל הקשור ליחסים במשולש המוכר והלא פשוט: הורה-מורה-ילד. כמו כן התנסיתי רבות בטיפול במצבי לחץ ומשבר במעגל המשפחתי, ביחסי עובד מעביד, ולצערי גם במעשי איבה ומלחמה. בנושא אחרון זה, אני שותפה למערך החרום ביישוב בו אני מתגוררת. במשך השנים שימשתי כמדריכה מחוזית ליועצות בתי הספר במחוז ירושלים. בתפקידי כרכזת מחוזית וכמדריכת ייעוץ לגיל הרך , הדרכתי גננות הורים ויועצות, בכל הקשור לגיל הרך. אשמח להענות לפניות בנייד 050-6423004 וב- 052-6070947 קבלת פונים אפשרית בירושלים, אפרת וקרית ארבע.

קבלת קהל

ת.ד 1558, קרית ארבע
טל: 02-9961003 פקס:
בית הדפוס 30, ירושלים
טל: 02-9961003 פקס:

כיצד מציבים גבולות ברורים לילד בעל מזג חם, מבלי לפגוע באווירה החיובית בבית ובתקשורת הרגשית עימו ?

בני הבכור, בן 8.5 הינו ילד כשרוני מאוד ב"ה, חכם, בעל דימיון מדהים וכושר ארגון. יחד עם זאת, הוא בעל מזג חם - סוער, מתפרץ בקלות, תקיף, נוטה לכעוס ואף מתנהג לעיתים בגסות. חשוב לי מאוד להציב לו גבולות ברורים, אך כיוון שהתנהגותו חוזרת לעיתים כמה וכמה פעמים ביום (כלפי ההורים / האחים / חברים) אני עלולה למצוא את עצמי מבקרת אותו / כועסת / מאוכזבת יותר מידי פעמים, והדבר משפיע על הקשר הכללי שלנו (הכבוד שלו חשוב לו באופן מיוחד) ועל האווירה החיובית בבית. א. כיצד מוצאים את האיזון בין השניים (לא הייתי רוצה כל ערב לעשות לו "שיחת מוסר" ) ממה כדאי / ראוי להעלים עין ? ב. האם המנעות מתגובה מיידית על התפרצות / דיבור חסר נימוס להורים וכד' לא מזיקה לחינוכו הטוב ? תודה !

עבודה פנימית

שלום לך! אין ספק שהעמדת גבולות לילדים הוא מהאתגרים החשובים ביותר שעומדים בפני הורים בימינו. על מנת לעשות זאת בצורה נכונה צריך ההורה ראשית לכל להיות משוכנע שהגבול/הדרישה שהוא רוצה להעמיד לילד נחוצים והוא מזדהה איתם. כאשר מערכת היחסים מאופינת במאבקי כח סביב הדרישות, חשוב לבחור בדברים החשובים ביותר בעיני ההורים, ולוותר "ויתור טקטי " על השאר, על מנת באמת שלא כל היום יהיה מאופין בדרישות ובלאווים. הדרישה צריכה להיות ברורה חד משמעית ועקבית, אך היא צריכה להאמר ללא כעס ומתוך אמפטיה, "אני באמת מצטערת אבל אי אפשר לצאת החוצה במזג אויר כזה". "כמה חבל, לא אוכל להשאיר אותך איתנו בסלון כי לא נעים לנו כשאתה משתולל כך" וכו'. בנוסף, חשוב לתת לילד בחירה מתוך גבולות. ילדים שמסרבים או מתמרדים רוצים לקבוע ולהחליט, והפתרון הוא למשל שמתוך מספר בגדים מסוים (מותאמים לעונה ולארוע) הוא יוכל לבחור מה ללבוש. וכך גם עם אוכל, ממתקים, ושעת הכנת השיעורים. מצד אחד להקטין את נקודות החיכוך ע"י מתן בחירה אבל להגדיר את הגבולות שלה. חשוב ביותרגם ליזום פעילות "כיפית" עם הילד ללא שום סיבה, לא כפרס וגם לא לבטלה כעונש. פשוט להנות איתו ולהראות לו הרבה חיבה, ופידבקים חיוביים. החשוב הוא לשמור על אוירה נעימה גם כשתקיפים. בהצלחה! יונה תור, מנחת הורים ויועצת חינוכית

שאלה

שלום אנחנו הורים לתינוקת בת שנה ושלוש ויש לנו בעזרת השם תינוק נוסף בדרך הבעיה היא כשמשכיבים אותה לישון היא נרדמת רק אחרי בכי וצעקות אחרי שהיא מטופלת אכלה אחרי מקלחת ומשחק. בקופת החולים אמרו לנו שזה עניין של פינוק ושזה יעבור אבל זה כבר כמעט חודש וחצי וזה לא עובר אנחנו משאירים לידה מיים ואור דלוק כדי שלא תפחד מחושך אבל זה הופך ונהיה קשה יותר ויותר האים יש לה חרדת נטישה חלילה או מה? כיצד ניתן לעזור לה ולנו? מקווים לעיצה ותודה רבה בכבוד רב אנחנו

עלבטחון עצמי הורי

שלום "אנחנו"! נפלא שאתם פונים יחד, כהורים בתחילת הדרך ה"יחד"הזה נותן הרבה ביטחון ותמיכה. יש לצאת מתוך הנחה שהילד בריא. אני מבינה שבדקתם והכל בסדר. הדבר חשוב מאד כי הילד צריך לחוש את בטחונכם ביכולתו להתמודד. לילדים יש אנטנות קולטות, כפי שלנו ההורים, יש אנטנות משדרות. בכל מערכת יחסים ובמיוחד עם ילדים האינטראקציות הסמויות הן הן המשמעותיות. לכן אתם צריכים לשדר לילד שהכל בסדר, אתם נמצאים, גם אם בחדר הסמוך, והגיע העת ללכת לישון. אתם תאמרו לו יפה לילה טוב, תתנו לו נשיקה ותשדרו לו הרבה אמון ביכולתו לבחור לא לבכות אלא ללכת לישון כמו ילד גדול. זה לא אומר שהוא מיד ישתכנע, במיוחד אם הוא חווה תקופה של יותר מחודש בה הוא מצליח לשכנע אתכם שהוא לא ישן כעת. לכן חשוב מאוד לתמוך אחד בשני, שאכן "כעת הגיע הזמן לישון (זה אמור להיות הדיבור הפנימי שלכם) וביכולתך חמוד להחליט אם תבכה ותרדם אח"כ, או תבחר להרדם מתוך ויתור על סצנת הבכי. ככל שתבטחו ביכולתו לישון ללא בכי וללא עזרתכם, כך זה יקרה יותר מהר. בהצלחה! יונה תור

שאלה

שלום אני לא יודעת אם השאלה שלי שייכת לכאן אבל אני אנסה. אנחנו הורים לתינוקת בת שנה וחצי ועכשיו אני מבינה שפינקתי אותה מידי והרגלתי אותה לידיים אני חושבת שזו טעות נפוצה לילדה ראשונהץ הבעיה היא כזו שכבר חודשיים כמעט כשאנחנו מנסים לארגן לה סדר יום מסודר ולהשכיב אותה לישון היא יכולה לצרוח אפילו חצי שעה או שעה וזה אחרי שהיא מטופת אכלה נקייה וכולי בקופת החולים אמרו לנו שזה עניין של צומי ושזה יעבור אבל זה לא עובר וה משגע אותנו לחלוטין. האים אני אמא לא טובה? או שיש לילדה בעיה או מה עושים? אשמח לקבל עיצה בכבוד רב אני. נ"ב שכחתח לציין כי אני כרגע בחודש שביעי להריוני ואני ממש מתעיפת מכך וחוששת כיצד אני אסתדר עם שני ילדים שוב פעם תודה אני.

מזדהה

אמא יקרה! אני לגמרי מזדהה עם תשובתו של גד מאיר שמחוני. לצורך הרחבה נוספת את יכולה לעיין בתשובתי ל"אנחנו" באתר זה, ששאלו שאלה דומה מאוד. יונה תור

שאלה

אני אמורה להיות הגננת של ביתי הבכורה בת השלוש ורציתי לדעת חסרונות ויתרונות לכך מהן ההתמודדויות שידרשו ממני. האם יש לברוח מכך וכל שנה לעבוד בגן אחר (אנו גרים בישוב ויש שלושה גנים בגילאים שונים) כמו כן בטוח שבאיזו שנה לאחת הגננות לא יהיה מנוס מלעבוד עם אחד מילדיה... מה דעתכם.

פן נוסף

לאורנית שלום! כמי שריכזה את היועצות לגיל הרך, בטוח לי שאמורה להיות יועצת גיל רך שעובדת עם המפקחת שלך והיא בוודאי מכירה אותה. הייתי ממליצה לך להתייעץ איתה, ניסיונך והכרותך את הילדה, את הגן ואוכלוסיתו, והידע שלה בכל הקשור לגיל הרך, יכולים לחבור ולתת לך מענה עניני וספציפי למקרה המסוים. כרכזת יועצות לגיל הרך לשעבר, אומר לך שייעוץ לגיל הרך הוא משאב חדש יחסית ולא מוכר מספיק אך במקרה של התלבטות כפי שאת מתארת או במקרה של קושי חשוב לפנות ללא חשש. המציאות שאת מתארת היא מרכבת ואתגרית וטוב שיש עין אוביקטיבית שיכולה ללוותך במידת הצורך גם בהמשך. כל הנ"ל מתייחס לגנים בממ"ד. בסקטור החרדי עדין אין יועצות בגנים. ואם את שייכת לסקטור זה, אשמח לעזור לך טלפונית. בהצלחה רבה! יונה תור (הנייד שלי מופיע באתר)

אז אייך מתגברים?

בס"ד החתונה בוטלה 3 שבועות לפני החתונה.. אייך מתגברים אני חודש לאחר הביטול ועדיין שבורה לא מספיקה לחשוב, להריץ את הפגישות בראש.. אני יודעת שהכל לטובה ובעצם נצלתי אבל עדיין זה כ"כ קשה, במיוחד שלא ממש סגרנו את הקשר כמו שצריך. אייך אוכל לצאת שוב לפתח לבחורים חדשים, לבטוח בהם.. בכל זאת הייתי עם הבחור 7 חודשים ולקח לי זמן להגיע להחלטה (אני הבחורה עם "הקשר המוזר") אני כ"כ זקוקה לכוחות להמשיך הלאה

תגובה נורמלית למצב לא נורמלי

שלום לך ! אכן מצב לא קל. מסכימה עם אלו מקודמי שמזכירים אבדן. אמנם לא ציינת מי ביטל את החתונה, אך בין אם זו את ובין אם זה הבחור, האבדן הוא אבדן. יש כאן אבדן של הרבה חלומות, חלום ההפרדות מסטטוס הרווקה, חלום עזיבת הבית הקודם בו גרת (בין אם זה עם ההורים, בין אם בדירת רווקות) ובנית הבית המשותף , שמן הסתם השקעת בו המון מאישיותך, ומהציפיות שלך לבנית התא המשפחתי החדש. לא קל להפרד מכל החלומות הללו שהיו כ"כ קרובים להגשמה. כבר הרגשת את עצמך עם בן זוג, נשואה ועם בית משלך והנה חזרת כביכול לאחור. קיימים מספר שלבים באבדן, יש את ההלם הראשוני בעת קבלת הבשורה, בשלב שני קיימת הכחשה, חוסר מוכנות נפשית לקבל את מציאות החלל שנפער בלב, בשלב השלישי קיים הכעס, גם אם הוא לא הגיוני הוא קיים בכל אבדן בודאי בסוג אבדן כשלך, לבסוף מתחילים ניצנים של עמידה מול המציאות וקבלתה. השלבים אינם באים בהכרח בסדר הזה, ואינם דומים בעצמתם אבל אין לי ספק שאת חווה לפחות את חלקם, תוסיפי לזה את הספקות האם זה היה צעד נבון/או במקביל מחשבות על "למה הוא עשה לי את זה?" והנה קושי רגשי שמביא איתו , בלבול, חוסר אמון, וחששות כבדים לעתיד. כל אלו הן תגובות נורמליות למצבך, אני מכירה מקרוב מקרים דומים, והדבר שעזר היה ללמוד לתת זמן לעכל את המצב שנוצר, ולא לחשוש מהתגובות, הן תעלמנה במשך הזמן. קבלת עצמך במצב הזה על כל הסמפטומים הוא צעד הכרחי להבראה רגשית. רק לאחר מכן, באופן טבעי, תוכלי לתת אמון בעצמך ובקשרים חדשים שבע"ה יזדמנו לך. אם בכל זאת את מחפשת סיוע נוסף אני לשרותך . הרבה הצלחה בהמשך דרכך. יונה תור

בן 9 מתלונן שמקפחים אותו/ מענישים ומעירים רק לו

רגיש מאוד. ממהר לבכות. מרגיש שהעולם נגדו, עד כדי כך שאומר שרוצה לעבור למשפחה אחרת, ואפילו לא אכפת לו להדרס (!). ילד חכם מאוד. חרוץ. אך גם עם הפרעות בכיתה. בזמן האחרון מציק לאחיו הצעירים ממנו. הוא הבכור בבית. האם עלי להתייחס לנושא של שמירה על עצמו? דואגת לו מאוד...

הכרות עם הדינמיקה

בע"ה, שלום לך שרון! גם אני סבורה שיש הרבה מה לעשות, לפני הפנית הילד או המשפחה ל"טיפול" . גם אם אני מזדהה עם קודמתי ביחס להצעות המעשיות שלה, הייתי ממליצה לפני כן להכיר את הדינמיקה שקיימת בין הילד לבינך. דינמיקות בין הורה ילד (כמו גם בין מורה לתלמיד) הן דינמיקות שמשרתות מטרות סמויות ולא מודעות של ילדים. חשוב מאוד להבין איזה סוג של דינמיקה הילד פיתח ואיך תגובתך הספונטנית מחזקת את המשך התנהגותו. כשמבינים את הדינמיקה הזו, קל למבוגר לשנות תגובה והתוצאה אינה מאחרת לבא. הייתי ממליצה לך ללמוד את הנושא כי הוא יכול להעשיר את הרפרטואר ההורי שלך בנוסף על השינוי המיוחל ביחס לילדך בן ה-9 עליו את שואלת את שאלתך. אשמח לעמוד לשרותך אם תחליטי שזה הכיוון שלך. בברכת חנכה שמח וחודש טוב! יונה תור, 050-6423004

רגשות מעורבים

רקע: יש לי בעל נפלא. כשהכרנו הוא עבר לגור בעיר בה גרתי אך לא מצא עבודה , חזרנו לעיר בה גרה משפחתו ובשל תקופה לא קלה מבחינה כלכלית גרנו עם ההורים. הכל היה נפלא עד שאחותו חזרה לגור עם ההורים והחלה לסכסכך ביני לבין ההורים בצורה מאוד דיפלומטית ונסתרת: היתה גורמת לי להתפוצץ על דברים שנעשו בסתר, בסופו של דבר הוחלט על גרוש שניהם מהבית אך בפועל רק שנינו נזרקנו. כמובן שהסתדרנו , התחתנו המצב הכלכלי השתפר מאוד ונולד לנו ילד. במהלך השנים הללו גם היא התחתנה ונולדו לה שני ילדים. לפני כשנה החליט בעלי שהוא לא מדבר עם אחותו בעקבות תלונות שלו מהעבר שלא ממש קשורות אלי אך גם בשל תלונותי וההערות שהוא שמע שהיא מדברת עלי ועל בננו (אצל "חברים" שלה שמסתבר שרצו לספר לנו, אגב הם לא יודעים מה המצב...). אמו האשימה אותי על כך שאנחנו לא מדברים עם האחות ואמרה כי יש לה סה"כ שני ילדים אך בעלי הבהיר לה את רגשותיו ודעותיו. ערכנו שיחה מאוד גלויה בה שטחנו את טענותינו כלפי האחות ואת כאבנו ורגשותינו האם הבינה כל מה שנאמר , אך איני יודעת מה עשתה עם כך. האחות, נמצאת המון בבית ההורים היא גם "עובדת" משם , כעזרה לעסק אך ילדיה זוכים לתשומת לב רבה מהסבים בניגוד לבני שאינו נמצא שם הרבה (כי היא נמצאת שם רוב היום,)ואינו זוכה לראות הרבה את הסבים, אני מצפה כי הסבים ייזמו יותר הזדמנויות לפגישה עם הנכד כי אני לא אגיע לשם כאשר היא נוכחת אך הם לא עושים זאת הם מפצים אותו במתנות או מתקשרים מדי פעם לשאול לשלומו. אנו גרים בעיר קטנה מאוד כך שהם יכולים לראותו בנסיעה של לא יותא מ-4 ד'. שאלתי: האם אני צודקת בכעסי ורגשותי ? מדוע אני מרגישה צורך כ"כ חזק בקשר יותר טוב עימם כאשר יש לי משפחה נפלאה וחמה (לא גרים בעירי) כיצד להפסיק להציק לבעלי בנושא זה,?אני לא מצליחה להתגבר על התסכול הכל יוצא עליו ואנו דקה לפני גרושים מיותרים וכואבים. אנו אוהבים מאוד. האם ציפיותי ממנה מוגזמות ? סה"כ זו בתה ואף שהיא מודעת לבעיותיה (אני מקווה) אולי אני מצפה ממנה להכיר במציאות כואבת ? אני רוצה לציין כי בעבר שמעתי את חמותי מתלוננת בפני קרובת משפחה אחרת כי בתה זורקת עליה את הילדים ולא מתמודדת עם גידולם אך אני עדיין כועסת.

הגדלת "כלי הקיבול"

בע"ה שלום רב לך! צר היה לי לקרא כי נישואיך מתערערים עקב מערכות יחסים שביכולתך לשפר. עקרונית אני מזדהה מאוד עם דבריו של הרב גד מאיר שמחוני שלעיל. בכל זאת הייתי מוסיפה כי העמדה שהוא מציע לך לנהוג אינה קלה, ביחוד לאור העובדה שכבר שנים אתם שותפים לדפוס היחסים שתיארת ולא קל לעשות שינוי. אם כל זה, זה אפשרי! ראשית עליך לשנות את נקודת מבטך כלפי הורי בעלך כפי שמציע ומנמק ארוכות הרב גד מאיר. אך על מנת שתוכלי ליישם את מה שהוא מציע בפועל עליך להחליט שאת רוצה לשנות את מערכת היחסים הזו ויהי מה! ברגע שהדבר יחדור לתודעתך כרצון שלך וכבחירה מודעת, כי כך ייטב לכולכם וכך ראוי לנהוג במשפחה יהודית, את תוכלי ללמד את עצמך לתור אחרי הזדמנויות שונות לשנות את האוירה העכורה, וליצור הזדמנויות למאור פנים, לחיבה, ליחס חם ואוהד, להכרת תודה בפועל ממש. באמירות, בעין טובה, בחיבוק, במתנה קטנה. אך במיוחד בהתעלמות מכל מה שמרגיז אותך. כמובן שזה דורש השקעה ביחוד במה שנקרא "הגדלת הכלי" שלך, הגדלת יכולת ההכלה. האמיני לי זה קשה בהתחלה אך ממש כדאי. את תראי כיצד השינוי לא יאחר לבוא" כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" אומר הפסוק, האמיני לי שאם תדבקי במטרה, כי זה מה שאת רוצה וזה מה שראוי למשפחתך לחוות, את תזכי לזה. מאחלת לך הרבה הצלחה במשימה שהיא חשובה לכולכם. אם תרצי לשמוע יותר, את מוזמנת ליצור קשר. בברכת חודש טוב, לך ולבני ביתך, יונה תור. 050-6423004

ילד בן 5 וחצי עם בעיות רגשיות

בני בן 5 וחצי, החל לדבר רק לאחר גיל שנתיים ובנוסף יש לו ליקויים בהגיית מס' עיצורים. חוששני שבעקבות דיבורו הלקוי הוא פיתח בעייה בתקשורת בין אישית, הוא נמנע מליזום שיחה ומשחק עם חברים. יחד עם זאת נראה לי שיש לו גם בעיות רגשיות- חוסר דחיית סיפוקים, מגיב בזעם ובכי לחוסר הצלחה. אציין שמבחינה קוגנטיבית הוא מצוין ואף מגיע להשגים מעל בני גילו. בעיה נוספת שיש לו היא בעיהה במוטוריקה גסה. האם כל הבעיות שצוינו לעיל יקשו עליו במעבר לכיתה א'? והאם כדאי ללכת להתיעצות ולהתחלת טיפול אצל פסיכולוג? האם בעיות אלו עלולות ללות אותו במהלך כל חיוו ולהקשות על תפקודו? אודה מאוד לקבלת חוות דעת

אבחון אצל קלינאית תקשורת

שלום לך! ילדים שמתחילים לדבר באיחור, ואף מתקשים אח"כ בדיבור שוטף, חווים תסכולים לא מעטים. יחד עם זאת המידע הממוקד גם בנושא הדיבור וגם בנושא המוטוריקה מצביעים על קשיים ממוקדים, ולדעתי שווה לאבחן אותם אצל מומחים שאף יכולים לטפל בליקוי המסוים. לדעתי, המרפאים בדיבור ובעיסוק כיום מתמצאים מאוד בנושאים אלו, וכמי שעבדה שנים עם אנשי מקצוע בגיל הרך, אני ממליצה בחום לפנות אליהם לאבחון ולטיפול לפני פניה לטיפול פסיכולוגי. יתכן וכל הזעם והתיסכול יעלם כאשר הילד יקבל את המענה לקושי הספציפי בעזרת ריפוי בדיבור ואולי גם ריפוי בעיסוק. קשיים אלו כשהם מטופלים נכון אינם גורם שמנבא קשיים בעתיד. אני מכירה ילדים רבים בביה"ס שטופלו בכיתות א' ב' ואפילו ג' שהתגברו יפה מאוד על הקושי, ביחוד עם הם ילדים חזקים בתחומים אחרים כפי שאת מציינת ביחס לבנך. מה שחשוב הוא שדאגתך הרבה לא תשודר לילד, ותחזק אצלו דימוי עצמי שלילי ח"ו. לכן חשוב מאוד לציין ולשבח אותו באופן כנה על כישריו וכשרונותיו שבוודאי קיימים אצלו, לשים את הקושי במקום הפרופורציוני הנכון, ובמקביל לטפל בבעיה באופן נקודתי. בהצלחה רבה! יונה תור יועצת חינוכית 050-6423004

תודה רבה

בס"ד תודה רבה לרבנים ליועצים וליועצות שענו, עודדו ותרמו מזמנם. ב"ה מצבי משתפר (בכל זאת עברו כחודשים וחצי מאז הביטול.) ואין ספק שבזמן זה חשבתי וניסתי לבנות את עצמי מחדש גם החזרנו כל אחד לשני את המתנות ובכך סגרתי מעין מעגל שהיה פתוח. הכוחות מתחילים לחזור, התפללתי להקב"ה שהצעות חדשות יגעו רק כאשר ארגיש מוכנה וב"ה בשבועים האחרונים החלו להגיע הצעות רק מקווה שאוכל להפתח ולבטוח בבחור. מקווה שאוכל לחזור לפורום ולבשר בשורות טובות. דבר נוסף תודה לרב אורי ברונר על המחשבה והדאגה ובעז"ה אם לא ילך ויזרום הקשר החדש אצור קשר עם הרב שוב תודה וחודש טוב ופורח ש-נשמע ונבשר ב-שורות ט-ובות

בשורות טובות

שמחתי לשמוע שתחושתך משתפרת, ויישר כח על המשוב. בטוחני שכולם ישמחו לשמוע בשורות טובות . יונה תור

בתי בת השנתיים מאד לא שמחה ללכת לגן, כבר חמישה חודשים

זו בתי הראשונה, היא בת שנתיים ומספר חודשים, מאד בוגרת, מדברת מדהים, לשאלתי למה היא לא רוצה היא עונה שלא בא לה. לא הצלחתי לקבל מעבר לזה שום האשמה קונקרטית כלפי משהו. אני מודאגת, נדמה לי שלא הגיוני שבמשך כל כך הרבה זמן היא לא תקום בבוקר ותרגיש מספיק כיף בגן כדי לרצות ללכת לשם. התגובה שלה היא שהיא מעדיפה להיות עם אמא, והגן שהיא הולכת אליו מומלץ ביותר על ידי אנשים רבים, למרות שהיום שמעתי לראשונה מאב שהעדיף לא לרשום לשם את בנו כי האם שהמליצה לו על אותו גן אמרה שבנה לא רוצה ללכת לשם בבוקר, ובגלל 'פסק הזמן' של שתי דקות בערך שנהוג שם כשילד מרביץ או משתולל ולא מסוגל להרגע. בקיצור, הפכתי מאד לא רגועה ומבולבלת לגבי כל העובדות. אין לי איך לדעת מה באמת קורה בפנים, למרות שבאמת שמדובר באחד הגנים הידועים לטובה בתל אביב, ואין לי שום דרך להבין על מה מעיד חוסר הרצון של בתי ללכת בבוקר לגן. האם אני צריכה לאפשר מצב של שנתיים שבהן ילדתי תלך לגן בלי לרצות? החשש הגדול שלי הוא שאם אעביר אותה לגן אחר אני עלולה לגלות בסופו של דבר שהיא עדיין לא רוצה ללכת, כי אולי באמת היא פשוט מעדיפה להיות עם אמא, כמו שהתרגלה כמעט עד גיל שנתיים. מה עושים? תודה מראש

הדינמיקה בין אמא לילד

שלום לך אמא יקרה! אכן לא קל להפרד מילד שהיה איתנו ברצף מאז לידתו ביחוד אם הוא עצמו אינו מראה נכונות ללכת מרצונו למסגרת אותה ייעדנו לו. לפני שאנחנו מתפתים לחשיבה הכל כך מקובלת של חיפוש סיבות בגננות, בטיב הפעילויות, בדרכים החינוכיות ("פסק זמן") וכו', שווה לבדוק את טיב הדינמיקה בינך לבין הילדה שלך. יתכן וכמו לכל אם היה לך קשה להחליט לשלוח אותה מהבית, וכשהחלטת , לא היית לגמרי שלמה עם ההחלטה וברגע שהילדה התנגדה, התחלת לבדוק מה הם הגורמים להתנגדות , במקום לקבל זאת כקושי טבעי ולהאמין שהילדה תתגבר. כלומר דבר ראשון, הייתי מציעה לך לעבוד על כך שתהיי לגמרי סגורה על עצם ההחלטה לשלוח אותה, הנימוקים כבר נאמרו לעייל בתגובה הקודמת, וכן כל נימוק נוסף שהביא אותך להחלטה, כולם כשרים, גם אם מדובר בצורך שלך לבוקר פנוי. השדר לילדה צריך להיות "אני מבינה שקשה לך אבל אני סומכת על הכוחות שלך בסופו של דבר גם מאוד תהני" כל גן סביר יש לו המון מה לתרום לילדים והם מאוד מתפתחים בו, בוודאי בכישורים החברתיים שלהם. הייתי מציעה לך לא לפחד להשאירה בגן גם אם היא מתנגדת ובוכה, ולסמוך על הגננות שהן תסתדרנה איתה. אם אינך מסוגלת לכך השארי איתה הראי לה היכן יהיה המחוג של השעון כאשר תפרדי ממנה ( 10 ד' לכל היותר ולא לוותר!), אלא אם כן היא תחליט בבחירתה לשלוח אותך לדרכך ביוזמתה, קודם (תתפלאי אבל זה קורה!) הכיני אותה לכך עוד בבית וחזרי על כך בדרך שאכן את מתכוונת להשאר רק מעט זמן איתה ושביכולתה לשלוח אותך ולהפרד ממך כמו ילדה גדולה גם לפני כן. ילדים מאוד אוהבים שנותנים להם את הבחירה והשליטה. עיקר הרעיון הוא לא לדאוג, לדעת שזה תהליך התפתחותי טבעי, שיש וילדים מסוימים עוברים אותו יותר בקושי, והבטחון של ההורים עוזר להם מאוד לצלוח את השלב הזה בשלום ולצמוח ממנו לשביעות רצון כולם.בהצלחה רבה. יונה תור יועצת חינוכית מומחית לגיל הרך. 050-6423004

איך להסביר לבעלי שצריך להשקיע בזוגיות?

קראתי את השאלה והתשובות בנושא: "חוסר תקשורת" של רווש מיום 16/11/08 יש לנו 2 ילדים ומהלידה השניה (לפני 5 חודשים) אין לנו זמן לעצמינו. אני מרגישה חיה במרוץ. מרגישה אמא אך לא מרגישה אשה. אני מבקשת המון מבעלי: "אני רוצה לצאת איתך לבד. אפילו רק שעה בשבוע אבל בלי הילדים" . הוא לא מבין אותי למה זה חשוב לי. תשובתו: מה מפריעים לך הילדים? לדעתו,זה החיים. הילדים הם העיקר. קשה לי לגרום לכך שנצא יחד לבד ובכיף. אם כבר יוצאים (פעם בחודשיים) זה לקניות קצרות וגם אז הוא לחוץ לחזור לבית כי מאוחר וצריך לישון מוקדם כי מחר צריך לקום מוקדם וכו'... ואני מתחרטת שבכלל יצאנו. גם אני חושבת שהילדים הם העיקר, אך הזוגיות חשובה גם בשביל הילדים. אני מחפשת עיצה כדי שלא יהיה חמור יותר בטווח הרחוק. לפני כשבוע, ממש לא הרגשתי טוב וביקשתי ממנו שיבוא איתי לקופת חולים. הלכנו יחד. ואז הוא אמר: "ביקשת שנצא ביחד, לבד, בלי הילדים. הנה יצאנו!" אשמח לקבל עיצה מועילה ומעשית. תודה רבה מראש.

"שפת הצורך" לעומת "שפת הצריך"

בע"ה, שלום לך מיכל! כמי שגידלה משפחה עם תשעה ילדים בלע"ה, אני יכולה לזכור היטב ולהעיד שאני מבינה מאוד את הקושי של לההפך ממשפחה עם ילד אחד למשפחה עם שניים, וביחוד לאמא של שניים. זה ללמוד לראשונה לחלק את טובך שעד כה היה מרוכז באחד, וזו לא משימה פשוטה כלל, הילד הראשון הופך אותנו ל"הורה" והשני הופך אותנו ל"הורה ל-2 " וכידוע "מיעוט רבים 2 ". נראה לי שיש לך במה להתברך ועל מה להודות כאשר בעלך מרגיש שותף כל כך בכיר באחריות על הילדים, זה לא מובן מאליו. יש רק דבר אחד שעליך להשכיל להסביר לו, וחשוב שתעשי זאת כפי שצוין לעיל, בשפה לא מטיפה "צריך להשקיע בזוגיות" אלא בשפה כנה שמסבירה את הקושי שלך. זכרי, למרות רצוננו העמוק שהצרכים שלנו יסופקו כמובנים מאליהם, כפי שעשו לנו הורינו בילדות, אין הם מובנים מאליהם למין השני. גם אנחנו הנשים לא תמיד מבינות את הצרכים של בני זוגנו. על מנת לדעת אותם עלינו ללמוד לשוחח ביננו, להסביר מהמקום של "קשה לי,אני זקוקה ל... זה ייטיב איתי", יש להסביר בלי להטיף ובלי לחשוש להודות בקושי שלי ובמקרה הזה גם בצורך להתמלא מהיחד ההדדי שלכם. אני בטוחה כקודמי שחיבור למקום האמיתי הזה, והסבר הצורך משם, יגרום ליותר הבנה. ובכלל זו שפה אחרת, שפת "הצורך שלי" לעומת "שפת הצריך" לפעמים אנו מותרים עליה מתוך חשש שווא להיות "אנוכיים" ולמעשה אנחנו מוותרים על מקום של ענוה שמעיז לבקש עזרה. שווה להתעמק בשפה זו וללמוד אותה כי היא אמיתית והיא מסבירה לבן הזוג את המקום שבו את נמצאת באמת מבלי לצפות שידע בעצמו ולהתאכזב כשזה לא קורה. הרבה הצלחה בזוגיות ובהורות, שניהם נושאים ללמידה. יונה תור 050-6423004

תזכורת לברכות ותפילות

עד כמה אמא צריכה להזכיר ולבקש מהילדים לברך ברכת המזון (או ברכות השחר בחופשות כשלא מתפללים בבית ספר).

הנושא אינו תמיד הברכה

שלום מיטל! פגשתי הרבה מאוד הורים, שלא רק שעסוקים בכך שהילד יברך עכשיו, אלא, גם אם הם קטנים, הם טרודים מאוד כי "הילד יורד מהדרך הישרה" ומי יודע איזה "חילוני" אני מגדלת בבית. לפעמים ההורה גם רואה זאת ככישלון שלו, שהוא לא מצליח לגדל ולחנך את הילד בדרך טובה. כל המחשבות הללו אינן לענין. הן רק משרתות את הדינמיקה השלילית שביניכם. חשוב שהילד יקלוט ממך שיש לו נשמה קדושה, ושבע"ה בעתיד הדבר יבוא לידי ביטוי, גם אם כרגע הוא מסרב או שוכח לברך. הדבר החשוב הוא שהנושא לא יהפך לעוד סיבה למאבק ביניכם. אני מזדהה מאוד עם התשובה של הרב שמחון ביחס לדרך המעשית לשמש דוגמא. כמו כן ניתן מדי פעם להזכיר שלברך לה' יתברך זו זכות השמורה לגדולים ולבוגרים, ולשמוח בכל פעם שאחד הילדים מברך, צרפי אותו ל"מועדון הבוגרים", בשמחה, ואל תצפי שמהיום הוא תמיד יברך. בכל מקרה תמיד טוב שאנו האמהות נתפללנה על כך שילדנו יגדלו וינהגו בדרך ה'. בברכת הצלחה! יונה תור, יועצת חינוכית ומנחת הורים, 050-6423004

תזכורת לברכות ותפילות

עד כמה אמא צריכה להזכיר ולבקש מהילדים לברך ברכת המזון (או ברכות השחר בחופשות כשלא מתפללים בבית ספר).

תוספת לתשובה

שכחתי להדגיש בתשובתי הנ"ל שלרב הנושא באמת אינו, אצל הילד, אם כן לברך או לא, אלא יותר הצורך שלו "לעמוד על שלי" ולנצח בויכוח עם אמא, או למשוך ממנה הרבה התיחסות, ולכן להתמקד בעצם ענין הברכה זו תהיה טעות, אלא בדרכים שפורטו לעיל, מתוך טיפוח היחסים והדינמיקה ביניכם. בברכה,יונה תור.

בעיות בזוגיות

לפעמים אני ממש מרגישה שנמאס לי כבר מבעלי. הוא בעל טוב, אוהב ואכפתי, אבל לפעמים הוא פשוט לא נותן לי לחיות, אני מרגישה כמו בכלא! הוא לא נותן לי לישון - אני הולכת לישון לפניו, וכשהוא הולך לישון (משהו כמו 2-3 בלילה, לפעמים אפילו אחרי) הוא בא ומעיר אותי ומתחיל להתקרב אלי לחבק ולנשק אותי, אני אומרת לו שאני עייפה ואני רוצה לישון אבל הוא לא מניח לי. בסוף אני מאבדת את סבלנותי והוא נעלב והולך למיטה השנייה, ואז אני צריכה להתחיל לרצות אותו ולעשות כל מה שהוא רוצה (פירוט בהמשך). ובסוף יוצא כמובן שאני גם לא ישנה וגם צריכה לעשות עוד דברים שאני לא רוצה. לפעמים אני פשוט לא מנסה לרצות אותו וחוזרת לישון כי אין לי כבר כח. הדבר הזה קורה כמה פעמים בלילה, גם כשהוא מתעורר באמצע הלילה או בבוקר ואני עוד ישנה. בנוסף, כשאני נידה, הוא פשוט לא מצליח לשמור על ההרחקות. הוא כל הזמן נוגע בי. אני מנסה לומר לו שנשתדל לשמור אז הוא אומר בסדר אז נשמור שעה שעתיים ביום, קשה לי יותר מזה.. והוא כל פעם רוצה שאני אראה לו שאני רוצה אותו כי הוא מרגיש שאני לא רוצה אותו, ואז אני צריכה לעשות כלמיני דברים שממש לא בא לי לעשות, כמו להיות איתו אפילו שממש אין לי חשק, או לגעת בו בצורה מאוד ספציפית שהוא אוהב ואני ממש לא, ולומר כלמיני דברים שהוא אוהב לשמוע ולעשות מן הצגה שלמה בשביל שירגיש שאני רוצה אותו. וכמובן שגם כשאני נידה אני צריכה לעשות את זה, גם אז אין לי את החופש והמרחב שלי ואני צריכה להראות לו שאני רוצה אותו. אני ממש ממש ממש שונאת את זה, מילא לעשות דברים שממש לא בא לי, אבל עוד להראות כאילו אני נהנית וממש רוצה לעשות את זה.. אם אני אומרת שאני לא רוצה ולא בא לי אז הוא אומר שאני לא רוצה אותו ונעלב ואז אני צריכה לרצות אותו ובסוף יוצא שאני עושה את מה שהוא רצה. עוד משהו - כל פעם כשאני מבשלת או מסדרת או עושה משהו, הוא בא ומתחיל לגעת בי. אני אומרת לו שאני רוצה לסיים אבל הוא לא מקשיב. הוא יודע שאני שונאת שהוא עושה את זה! כבר כמה פעמים אמרתי לו שכשאני באמצע משהו שיתן לי לסיים.. אבל זה לא מזיז לו. מה אפשר לעשות?

הרחבת נקודות המבט

שלום לאנונימית! מכתבך מתאר מצב מתסכל מאוד, בו ברור כי את נתונה באיזשהו מבוך של "סחיטה" כי מצד אחד ברורות לך הגבולות שלך בכל הנוגע לקירבה הפיזית עם בעלך, אבל גבולות אלו אינן מכובדות על ידו. מצד שני כאשר את עומדת על שלך בעלך נעלב ואז הוא מצליח "לסחוט" ממך את מה שהוא רוצה, דבר שמשדר לו שבכל זאת "זה אפשרי". כל זה בכל הנוגע למצב האינטימיות ביניכם. אינך מתיחסת בפניתך לנקודות נוספות במערכת היחסים, האם יש הבנה ביניכם בנושאים אחרים?, האם יש ילדים ואיזה אבא הוא?. האם יש ביניכם מערכת של חברות, שבה אתם מספרים אחד לשני את חוויותיכם, אתם מבינים אחד את השני, תומכים אחד בשני, שותפים בעולם אינטלקטואלי/ רוחני, וכו'. הדבר משמעותי כיון שאם אכן יש לכם מן המשותף בתחומים רבים אחרים, יש על מה לבנות. יש בסיס לעבוד על תאום ציפיות והסכמים בנושא האינטימי, המערכת החברית ביניכם תאפשר שיח מהסוג שהציעו היועצים דלעיל ע"מ להבין עד כמה חשוב להשתית את השותפות בחיי האישות על הסכמת שני הצדדים. אך אם גם בשאר התחומים אין שותפות אמת, והקשר "החברי" ביניכם, אינו קיים או שהוא חלש, העבודה היא הרבה יותר מסובכת וקשה. כאן הייתי מציעה לפנות לייעוץ ללא דיחוי כי הרגשות שאת מתארת כלפיו, מעידות על צורך דחוף בשינוי ע"מ שלא תגיעו למצב בלתי הפיך של עוינות. מקוה שתמצאו את הדרך המשותפת והמוסכמת לעזור לעצמכם. יונה תור 050-6423004

רענון הזוגיות

אנו נשואים שנה וחצי+ילד. אני מרגישה שחוקה מחיי הנישואין, לא מרגישה אהבה כלפי בעלי, מרגישה שקצת נמאס לי ממנו.. אין לי כח אליו, רוצה רק שיניח לי ויתן לי לחיות את חיי. אנימרגישה כאילו אנחנו חיים אחד ליד השני, לא מרגישה שאנחנו אחד. איך מרעננים את האהבה? איך מחזירים את השמחה לנישואין? איך מרגישים אחדות? תודה מראש.

ראשית לכל, לשתף.

שלום לך נעמה! הקושי שאת מתארת מחייב פניה ישירה לבעלך. חשוב מאוד לשתף אותו במה שאת מרגישה. היתרון שלך יבוא לידי ביטוי אם תדעי לשוחח איתו ב"שפת האני" כלומר, תתארי את הקושי שלך, את תחושת ה"שיעמום" שאת מתארת (למרות שאת לא קוראת לזה כך") שאת אינך מרגישה שותפות וכו', מבלי להאשים אלא מתוך רצון כנה לעשותו שותף למען תיקון עתידי בו תצטרכו כמובן להשקיע. לדעתי את חייבת לצורך כך לרתום אותו למשימת שדרוג הנישואים כפרויקט של שניכם. זו אינה יכולה להיות משימה שלך בלעדיו. בהצלחה! יונה תור 050-6423004

מה עושים כאשר בעל כל הזמן חושב שהוא צודק?

בעלי בכל וויכוח מצדיק את עצמו וכל הזמן מחפש תירוצים לזה שהוא צודק מה עושים עם זה איך אפשר להתמודד עם התופעה הזו?

הזדמנות לתיקון

שלום אביבית! כאשר בני אדם המקיימים ביניהם מערכת יחסים כלשהי מוצאים את עצמים מגינים על צדקתם בלהט פעם אחרי פעם מסתבר שהם פיתחו ביניהם "מאבק כח" במאבק כח הלהיטות היא להיות מנצח, ולאו דווקא צודק ענינית. על מנת שיהיה מאבק כח, חייבים שנים אי אפשר לנצח כשאין מישהו מולי שקורה עלי תגר. לכן ברור שלכל אחד מכם במערכת שאת מתארת יש את הצורך הדחוף להוכיח "מי הבוס" "מי צודק" "מי יקבע". אם את רוצה לצאת מהמעגל המזיק הזה, עליך לנקוט בכמה צעדים. ראשית כשבעלך טוען טענה בדקי ענינית האם יש צדק בדבריו, אם כן, הודי בפניו שאכן הוא צודק (זה קשה בתחילה, וזו ההוכחה שזה אכן מאבק) אם זו האמת הרי שהרוחת כי גם מנעת ויכוח מיותר, וגם נזקפת לזכותך עבודה רצינית על המידות בעצם ההודעה על צדקתו. ולו יתואר שהוא אינו צודק בעיניך, הקשיבי לו היטב, תני מקום לדבריו ואל תמהרי לסתור אותם. אחרי שהקשבת, נסי לשקף לו את מה שהבנת ממנו במילים שלך מבלי להסכים או לסתור, אלא שאלי אותו בסוף השיקוף, האם הבנתי אותך נכון? בקשי ממנו שיתקן את דבריך עד אשר תוכיחי לו שהבנת היטב למה הוא התכון (לא להתבלבל, זו אינה הסכמה!) רק אחרי שקיבלת את אישורו שהבנת אותו באופן מדויק, הציגי את עמדתך בענין הנידון ובקשי ממנו לשקף לך את מה שאמרת . זוהי שיטה מוכרת לפתרון קונפליקטים, שמוציאה את העוקץ מהוכחנות, ומנטרלת את מאבק הכח . שווה לנסות! אם את מעונינת להרחיב את ההכרות עם הכלי הזה של השיקוף,אשמח לסייע. יונה תור 050-6423004 9

מילים לא יפות

ילדי בן החמש משתמש לעיתים במילים לא יפות (לא קללות גסות אך כינויים לא יפים) אני מאוד משתדלת להסביר לו על מהות הפה הנקי וכו' אך למרות זאת אינני רואה שיפור, לעיתים אני אף נותנת לו מכה בפיו למרות שאני יודעת על האיסור, אודה לעזרתכם כיצד עלי לנהוג (כמו כן בביתנו יש ילד יותר קטן ממנו שמחכה אותו ) תודה מראש

הדגשה: כמה הרחבות

שלום מיטל! אני מזדהה עקרונית עם כותב התשובה הנ"ל, הרב שמחוני ובכל זאת יש כמה נקודות שהייתי מרחיבה בהן עבורך. אכן הילד עדין אין לו מושגים מוסריים בגיל זה, ובזמן שאנחנו עסוקים בלהגיב על איסור אותו הפר זה לא הזמן להרחיב ב"ראציונל" למעשינו. ובכל זאת, בגיל חמש ואפילו לפני כן, ילד מגבש לעצמו כללים עקרוניים של מותר ואסור בהתאם למסרים של הריו ומחנכיו. לכן הייתי מבחינה בין שני קוים מקבילים באתגר הזה שילדך מעמיד בפניך: א. הייתי נוהגת בדיוק כפי שמציע הרב שמחוני בתגובתו ומקפידה שתגובתי תהיה אכן "שקטה" ותקיפה, לא מתוך כעס או מתוך תחושה של תסכול , אלא מתוך הבנה ואמון מלא ביכולתך לחנכו ושבסופו של דבר הילד אכן יבין שהדבר הזה אסור. ב. הייתי מספרת לילד סיפורים , משוחחת איתו על מותר ואסור ואפילו על הנימוקים לכך אבל לא בשעת מעשה. אלא בשעה נינוחה של לפני השינה או כל הזדמנות אחרת. בהצלחה רבה!

מריבות בין אחים

בת 35 אמא ל- 5 ילדים שלושת הגדולים הם בנים בגילאים 13, 11 וחצי ו-8. הבעיה היא שיש יותר מדי מריבות עם ידים שגורמת לכל המשפחה להיות עצבנים השאלה שלי היא מה הדרך הנכונה לטיפול באלימות בין האחים ואיך אפשר להתמודד עם בית שכל הזמן יש מתח של מריבות. יש לציין שכולם ילדים טובים בביה"ס וכולם עם ציונים מאוד גבוהים בלימודים. בנוסף יש בעיה שהאח הגדול בן ה13 מרגיש גם הוא אבא ומרשה לעצמו גם לחנך את הקטנים כראות עיניו ולהעניש בלי לבקש אישור ממני או מבעלי.

ללמד ילדים לשוחח

שלום לך מרב! בנוסף למה שכתב לך קודמי על סמכות הורים, הייתי מנצלת מריבות כדי ללמד ילדים לפתור קונפליקטים בשיחה. הדבר חייב להעשות כאשר המריבה עברה חלפה לה והילדים ברגע של חסד, נינוחים ומפויסים. הייתי מבקשת מכל אחד מהם לספר את ארוע המריבה כשהשני מקשיב מבלי להגיב כלל. (להציג להם זאת ככללי המשחק לפני שמתחילים לשוחח) אח"כ הייתי מבקשת מהראשון להוסיף לסיפור הארוע תשובה לשלוש שאלות: א. מה חשבת כשהדבר קרה? ב. מה הרגשת? ג. מה עשית? ( תוך כדי כך ילדים לומדים בהנחיתנו את ההבדל בין מחשבות, רגשות ומעשים). כל הזמן הזה, כשהאחד מספר ומתיחס לשאלותי, עדיין יש להקפיד על דיבור כל אחד בתורו ובהקשבה מלאה לשני מבלי להכנס לדבריו. לבסוף הייתי שואלת כל אחד מהם : האם אתה יודע כעת לומר למה אחיך כעס עליך? רק אז הייתי שואלת את השאלה הפתוחה והחשובה ביותר: איך היה אפשר לפתור את הבעיה בצורה אחרת? והייתי אז נותנת להם להציע הצעות, (מפתיע לראות אלו הצעות יצירתיות יש לילדים!!) וגם הייתי מציעה את הרעיונות שלי. למרות שזה נשמע מסובך, זוהי דרך מאוד יעילה ופשוטה, וילדים צעירים אפילו, לומדים להשתמש בה. ראיתי זאת לא פעם בגני ילדים. כמובן שזה ענין לתרגול . אשמח לסייע לך אם את מוצאת ענין בדרך זו. בברכה, יונה תור מנחת הורים ויועצת חינוכית 050-6423004

התנהגות לא הולמת

שלום,הנני אמא לארבעה ילדים בת ושלושה בנים, הילד השני מלמעלה (בן 5) נוטה להתנהגות מאוד ברברית וקולנית, הן בתנועות ידיים ואין בסגנון דיבור, בבית לי יש קול מאוד נמוך ולבעלי קול גבוה, סגנון הדיבור שלו , התנועות הריקוד וכו' גורמים לי לדחיה גדולה ממנו כמו כן הוא נוטה להתפרץ מאוד מהר וההתפרצות מלווה בד"כ עם מכות, אחיו הקטנים לומדים ממנו את הסגנון (ההליכה, הדיבור) וזה צער נוסף שאני חשה, איך אני מחדירה בילד עדינות ונעימות אודה לתשובתכם ותודה מראש.

בדיקת שמיעה

שלום לך יעל! מבלי להסתייג מהתשובה של קודמי, אשר עם תפישתו בענין חיזוק הסמכות ההורית אני מזדהה מאוד, משהו בתאור שלך עורר אותי להציע לך לערוך בדיקת שמיעה. לעתים ילדים (וגם מבוגרים) מגבירים את קולם כתגובה לעובדה שהם עצמם אינם שומעים ברור את הנאמר להם. הקושי השמיעתי הוא קשה לאיתור, כי זה לא שהילד כלל אינו שומע, מספיק שההבחנה השמיעתית שלו לקויה, והוא לא מזהה תחילת מילים או שאינו מבחין בצלילים דומים, כדי שעצבנותו תגבר והוא יחוש תסכול וכעס. הצעתי, בקשי מהרופא הפניה לבדיקת שמיעה, הדבר נעשה במרכזי שמע, דרך קו"ח. לדעתי זה כדאי, ולו רק על מנת לשלול שיש בעיה בברכה, יונה תור, יועצת חינוכית, ומנחת הורים 050-6423004

התייעצות על מקרה שהגיע אליי

שלום לכל חברי האיגוד, קרובת משפחה שלי ניגשה אליי בהתייעצות , שראיתי לנכון להביא את הענייין בפניכם ולשמוע חוות דעת נוספים. הם זוג שנשוי למעלה משלושים שנה משפחה ברוכת ילדים שכולם ב"ה נשואים ויש גם נכדים. והיא מספרת לי כי חייהם עלו על שרטון כבר לפני שנים רבות. כאשר האישה רוצה בשלום בית ועבודה על הזוגיות והבעל לא . אין ביניהם תקשורת נכונה , הבנה , שותפות וכל הדברים הנדרשים לחיי משפחה עד כדי שאפילו כל אחד ישן בחדר נפרד כבר שנים. לפני כשנתיים עבר האבא של האישה (בהזמנת הבעל ) לגור איתם בדירה הגדולה שלהם. דבר שבסופו של דבר הביא לעוד מקום של מריבות והתמרמרויות. כשמצב ההתנגשויות שבין הבעל וחמיו החמירה עד מאוד, הוחלט לחלק את הדירה ולהשכיר לאב האישה את החלק השני. הבעל לא עובד למעלה משלוש שנים ועכשיו האישה ביקשה מבעלה כי לפני שמחלקים את הדירה היא מעוניינת לשבת ביחד ולעשות חלוקה מחדש של הדירה. הבעל הוא אספן ומשתלט על הבית עם חפציו והיא לא מוכנה לזה. הוא לא ממש מראה נכונות ורצון להגיע להסכם. היא שואלת מה עליה לעשות? אם יש דרך לתיקון או הדרך היחידה לפרוש כל אחד לדרכו??? אודה לכם אם כל אחד ייתן את עצותיו והיא תוכל לקבל תמונה מכמה היבטים.

לרכוש תובנות וכלים כלים לשיח עם הבעל

שלום הדסה! אין ספק של"תיקון זוגיות" דרוש זוג., ואם אין נכונות משני הצדדים לשפר את הקשר, מאוד קשה עד בלתי אפשרי לעשות משהו. אבל לפעמים, ייעוץ לאותו צד שכן מעונין בשינוי, יכול לעזור לשנות עמדות -במקרה זה אצל האשה- , ולגרום ע"י כך לשיח בונה שיכול להביא את הצד המסרב, להסכים לנסות מס' פגישות של ייעוץ. לכן הייתי מציעה שהאשה תפנה לייעוץ שיתן לה כלים ותובנות לשיח מיטבי עם בעלה, ואולי זה יצליח. ברכות רבות, יונה תור 050-6423004

מה עדיף?

בתי בת ה- 9 מקפידה לברך על המזון ללא תזכורת שלי אך קיימות סיטואציות שאני מבקשת להיכנס למיטה ולקרוא קריאת שמע ולאחר מס' שניות ממש לדבריה היא סיימה או בחופשים כאשר אני מבקשת לברך ברכות אשר היא מושכת את זה, אני מאידך לא לוחצת ומתזכרת מידי פעם אך מס' דברים לא ברורים לי או יותר מפריעים לי, האם להתייחס לשקר שלה (ברור לי שהיא לא קראה קריאת שמע בזמן כ"כ קצר) או פשוט לא לראות ועד כמה להקפיד על תפילות ברכות,היא לאחרונה נוטה לומר דברים שהם לא אמת למרות שהיא יודעת שאני מזהה במבטה האם אכן אמת הדבר, אודה להתייחסותכם.

בנוסף לנ"ל הסבירי

שלום לילך! הייתי מוסיפה לדברי קודמי, כי יש מקום, ללא קשר לזמן הממשי של הברכה או אמירת קריאת שמע, שתקדישי מס' דקות מדי פעם להסביר לילדתך מדוע אנחנו אומרים קריאת שמע, (מכריזים על אמונתנו בה' הטוב, ושזו מצוה מהתורה וכו'). כך גם לגבי הברכות, (חשיבות התודה, לגבי כל אדם ובודאי לה') . החיזוק עם החיבוק והנשיקה, יחד עם ההסבר כיד הבנתך הטובה, משלימים זה את זה במספר ערוצים בו זמנית (שכל, רגש, אמונה) ויש בהם תועלת רבה. בנוםף חשובה הדוגמא האישית, השתדלי שביתך תראה אותך מתפללת ומברכת., בלי לומר שום דבר. בהצלחה!

כיצד לקדם קשר?

בס"ד שלום וברכה! אני זוכרת לטובה את רבני, יועצי ויועצות הפורום. אשר ענו, עודדו ותרמו מזמנם. לכן, הרשתי לעצמי להתייעץ עימכם שוב. אני יוצאת עם בחור כחודש +, הבחור חמוד, מתחשב, עם טוב לב עצום. הקשר זורם, נעים ונחמד לנו ביחד. אך, אני מרגישה שהקשר עומד, פשוט תקוע.. אני מתלבטת האם החוסר ההתקדמות (למרות הנעימות שבפגישות) תלויה וקשורה בי. האם אני זאת שגורמת לתקיעות שבקשר (בעקבות הקשר הקודם+הביטול אירוסין) או שחוסר ההתקדמות קשורה לקשר עצמו-פשוט מחוסר התאמה וכו'.. כיצד אוכל לדעת ממה זה נובע? אני יודעת שהחודש זה לא הרבה זמן בשביל להחליט החלטות- אבל תדירות הפגישות היא יחסית גדולה. תודה רבה ובשורות טובות ומשמחות במהרה

לשוחח

שלום לך! אם כל זה שאני מסכימה עם קודמי שיש מספר דברים לא ברורים במכתבך, נראה לי סביר להניח שאת מדברת על התקדמות בקשר לקראת החלטה, ושם את רואה תקיעות, שכן ממכתבך כן עולה, זרימה הערכה ושמחה ל"ביחד" שלכם עד כה. לעניות דעתי הנכון הוא "לשים דברים על השולחן ולשוחח על כךעל מנת לברר מה הציפיות שלו מהמשך הקשר. נכון שלפעמים שאלה ישירה כזו, יכולה לגרום להחלטה מצידו שלא היית רוצה (כמו ניתוק קשר) אבל כאן נכנס הענין של רווח והפסד. האם את מעונינת בקידום הקשר, ואז את לוקחת סיכון אבל את מרויחה את הבהירות של לאן הקשר מוביל או שאת מעדיפה לתת לדברים להתפתח באופן טבעי ולהמתין לתהליך שיבשיל, ואז, כמובן, אינך צריכה לחוש "תקיעות", אלא להבין שהקשר מתפתח באופן תהליכי, בקצב שמתאים לו ועליך להמתין בסבלנות. אגב האם את שאלת את עצמך האם לך ברורה התשובה על ציפיותיך מן הקשר? בהצלחה רבה, יונה תור 050-6423004

בעיות רגשיות אצל ילד בן 7

לי ילד בן 7, חכם מאד, עם רצון עז לחקור ולדעת, במיוחד בנושאים כגון: גוף האדם ותפקודו (מערכת עצבים, כלי דם, וכו'), דינוזאורים, חיות (כל סוגי חיות ועופות וחרקים), ואסטרונומיה. אך לילד יש קשיים רציניים בתחומים הבאים, וזה גם לפי עדותן של הגננות (לשעבר) והמורות: 1. איטיות רבה מאד בהעתקת משפטים, טקסטים, ואפילו במענה על שאלות בכתב. 2. לילד יש מין פוביה חברתית, אין לא חברים בכיתה (כשהיה בגן הוא כל הזמן נהג להביע בכעס ובעצב שהוא לא אוהב שום ילד). הוא כל הזמן משתמש בביטוי "אני שונא את הילדים", ו "אני שונא את האנשים". 3. הוא עצוב רב הזמן בבית, ומרבה להתלונן מכמה דברים, ורובם קשורים לאמא שלו, כגון: אמא אשמה בכך שהיא גרמה לי לשפוך את כוס החלב, היא אשמה בכך ששתיתי חלב חם מאד, היא אשמה בכך שלא הזכירה לי שהתוכנית שאני אוהב לצפות מתחילה בשעה 15:00 ואז באשמתה אני פספסתי אותה... 4. והגרוע מכל: במשך השנה האחרונה, כל הזמן הוא מביע את אהבתו האין סופית לחיות ולחרקים ועופות, ובו בזמן, הוא מביע את שנאתו למין האנושי! והוא פיתח שנאה עמוקה מול הציידים שצדים חיות. כשהוא רואה בטלויזיה סרט על ציד חיות, אפילו אם אלה חיות טרף אלימות, הוא מביע זעזוע מלווה בבכי! איך אתה מציע לנהוג בילד? האם יש דרכים לטיפול מהיר במסגרת המשפחה? אגב, לילד יש אחות ואח, הראשונה בת 5, והשני בן 3. הילד נולד לידה רגילה, והוא בריא בד"כ. אודה על התיחסותך! אבא המודאג

בעיות רגשיות

שלום לך אבא יקר! אני מאוד מבינה את דאגתך לנוכח מה שאתה מתאר כעולמו הרגשי של בנך. אומנם חסרים לי כמה פרטים משמעותיים כמו למשל התיחסותך להאשמות של הבן כלפי אמו . תיארת האשמות אלו באופן מאוד ניטראלי שמבקש הבהרה. בעיקר חשוב הדבר על מנת להבין את האוירה המשפחתית, ולא כאימות להאשמות. כמו כן אשמח לדעת כמה זמן אתם נשואים וכמה זמן אחרי החתונה נולד הבן. בכל מקרה הייתי מציעה לבדוק את הדברים מן הקל אל הכבד.קודם כל את האטיות שלו, אני ממליצה לך לפנות לאבחון של ריפוי בעיסוק ניתן לעשות זאת דרך קו"ח , אך זה לוקח הרבה זמן. אם יש לך אפשרות הייתי מציעה לך לפנות באופן פרטי למאבחנת רצינית. אחת כזאת גם נותנת מענים לקשיים לאחר האבחון, וגם יכולה לתת הערכות כלליות על הצרכים הנוספים של הילד. לשאלך: אכן ניתן לנסות לסייע לילד במסגרת המשפחה, אך לצורך כך נדרשת לדעתי, הדרכת הורים מקיפה שקשה לתיתה בהתכתבות. אם תמצא לנכוןמאשמח לעמוד לשירותך. יונה תור יועצת חינוכית התמחות לגיל הרך 050-6423004

ייעוץ און- ליין

לכל חבריי ידידיי המתוקים חברי ינ"ר שלום וברכה רציתי לשתף אתכם ברעיון של הייעוץ און- ליין חביב ביותר כל מה שצריכים זה מצלמה ותוכנה כמו סקייפ (חינם) , התשלום מוזל למטופלים ואפשר לקבל מכל מקום בעולם,,, אצלי התגובות טובות מאד ,,וכמובן הרבה יתרונות,, בהצלחה לכולם,,, באהבה וידידות תדהר

שאלה לתדהר

שלום רב! יישר כח על הרעיון! זה נשמע נהדר, יש לי מצלמה וגם את התוכנה הבעיה היחידה שבאמת איכות התקשורת לא טובה כל כך. אמנם השתמשתי בה לתקשר עם אנשים בחו"ל ואולי בארץ זה יהיה יותר מוצלח. האם באמת אתה יכול לנהל שיחה יעוצית ברמה מספקת באופן כזה? בכל אופן, תודה . יונה תור

המשך ותודה לכולם.

שלום ! בהמשך לשאלותיי...אני רוצה להודות לכל מי שעונה לי,מייעץ לי ומחזק אותי דרך האתר הזה. בזכותכם אזרתי אומץ והחלטתי ללכת לחתונה של גיסי. החלטתי שזהו צעד נכון מבחינתי לפחות לתת את המקסימום שאני יכולה,ובאמת ישבתי וחשבתי והחלטתי שאני לא יתן לאפאחד להרוס לי,הלכתי בלב שלם באמת ולא בהרגשה שאני כל הזמן צריכה לרצות אנשים.הלכתי כי הרגשתי שאני צריכה להיות שם וחלק מזה כי להראות לו שגם שאנחנו עם המשפחה שלך אני לא יהיה בצד מושפלת ומבויישת.להיפך לפני החתונה עוד איפרתי את אחותו,תתי לה חולצה שהתאימה לה לבגד.עזרתי לאמא שלו וכו...בחתונה עצמה הייתי עם כל המשפחה המורחבת שלו דיברנו צחקנו רקדנו ...אפילו דחפתי אותו ואמרתי לו לך תרקוד לאחיך.תשמח אותו...אני יסתתדר בר עם הילד..הכל היה כיף ובאווירה טובה והוא ראה את זה.... ומה נראה לכם היתה התגובה שלו בבוקר??..? "הרסת לי את החתונה של אחי"..אז אמרתי לו בצורה הכי רגועה שיש:בעלי,מי שרוצה להנות יהנה תמיד ובכל מצב ומי שבוחר לא להנות יחפש להרוס לעצמו בכוח.אני לא יודעת מה איתך אבל אני מאוד נהניתי בחתונה,היה לי כיף שימחתי את עצמי והייתי עם מי שטוב לי.אז אני לא לוקחת ללב את מה שאתה אומר כי זה כבר לא הגיוני שבכל כישלון שלך אני אשמה.אני לא יתן לך להרוס לי את השמחה אפילו שזה היה המשפחה שלך ויכלתי לבחור באופציה של לשבת בצד ןלעשות הפגנות ופרצופים וכולם היו רואים ושואלים והיינו מגיעים למצב לא נעים גם אני וגם אתה. ובכל זאת ישבתי עם כולם כאילו כלום לא קרה.רקדנו כולם ושמחנו וצחקנו והיה כיף.ולך יש אופציה לומר תודה אבל אני לא יחייב אותך,זה צריך לבוא ממך. וזהו הוא שתק. בכל מקרה אני יודעתושלמה עם מה שעשיתי אני לא מרגישה חולשה והפסד.אדרבא הוכחתי לו שאני חזקה תמיד גם ליד המשפחה שלו ושהוא לא זה שיהרוס לי.אני יקבל אות איתי אם הוא רק ירצה..אני יציין ויאמר שאני בטיפול אישי איך לצאת חזקה מהכל ולראות לאן אני ממשיכה...לכולכם פה יש את החלק בהרגשה הטובה שלי. ואין לי מילים להודות לכם על החיזוק והעידוד!!

כל ההערכה

שלום עדי! גם אני כקודמתי קראתי את כל ההתכתבות והמענים של החברים. אני חייבת לומר שהוכחת תבונה רבה, אומץ לב וכוח נתינה כאשר נהגת כפי שנהגת ביחס לחתונה ואח"כ בשיחה עם בעלך. ביחוד חשובה הדרך בה דיברת אל עצמך, ונראה לי כי מומלץ מאוד שתמשיכי בקול הפנימי החיובי הזה, אשר מתפקידו לאפשר לך לראות את עצמך באופן החיובי גם במצבים הקשים, שכן דברים לא משתנים בן יום. ובכל זאת עשית צעד אדיר קדימה וחשוב שתזכרי את החויה הזו, על כל העצמות שהפגנת בסרוב שלך להשאר פגועה, נעלבת "ובצד" כפי שאת אומרת. מסכימה עם אלו שחיזקו אותך לפנות לייעוץ גם אם בעלך יסרב, זה יתרום לך רבות ויחזק אותך ע"מ שתדעי איך להתנהל בהמשך וגם לקבל את ההחלטות הנצרכות. הרבה הצלחה, יונה תור 050-6423004

עד מתי?

עד מתי? עד מתי אני שואלת? כבר יבשו הדמעות מעיני. אין לי כבר כוחות נפש. זה מתסכל... זה מייאש... טוב אני חייבת לעצור! לקחת נשימה ולהסביר לאט והכל מהתחלה. אני אוטוטו בת 39 ( באדר) , רווקה מבית דתי. התחנכתי על ברכי היהדות ועל היופי שבהקמת משפחה. לא חשבתי לרגע שאגיע לגיל הזה ואני עדיין רווקה. שרתתי שירות לאומי, למדתי במכללה להוראה וסיימתי תואר ראשון ושני בחינוך באוניברסיטה. בחורה מבית טוב. נראית טוב . כמעט הכל עשיתי רק לא... הצלחתי למצוא את בן זוגי. זוהי המשימה הקשה ביותר בחיי, שמעמידה אותי בדילמות דתיות רבות. לא אני לא חושבת לעזוב את הדרך הדתית- ברור לי שזה לא הפיתרון , אבל כל בוקר אחרי שאני אומרת "מודה אני" אני שואלת למה? מתי? איפה הוא? ואיך אמצא אותו? מי יכול לסייע? ומה יכול לקדם? ואין לי תשובות. החיים כבר לא מה שהיו פעם. השבת והחגים הפכו להיות מועקה. האחיינים יושבים כשלצידם בני זוג , ילדיהם רצים ומשתובבים וכירסם לפניהם. ואני? מה אני? פשוט כלום! לבד. בודדה השנים עוברות ואני רוצה ילד. ברור שהייתי רוצה "ילד גדול".... קודם ואיתו להביא ילד קטן... ניסיתי את כל הסגולות...כן כן עם הרבה אמונה, תקווה וחזון אבל העובדות לא השתנו. נשארתי לבד. ניסיתי לשתות מהיין של החופה - עד שהשתכרתי... אספתי את שברי הכוס בחופה- יש לי נדוניה שבורה בארון טבלתי במקווה- וכמעט טבעתי קניתי טלית - והיא כבר העלת עובש קראתי 40 יום , 80 יום עד שכבר נהייתי דיסלקטית. תוניס , זו לא העדה שלי אבל... אמרה לי אחת מהן תיתלשי מעט שערות ושמי במכפלת של שמלת הכלה- נהייתה לי קרחת. עשיתי סעודת אמנים לוהפרשת חלה הורים במקום עבודתי ( אני עוסקת בחינוך) אמרו לי תעשי בביתך. עשיתי בביתי. ואני שואלת מה עוד? מה עוד אוכל לעשות? אמונה ותפילה? אני עושה מידי יום. השתדלויות? כל סביבתי מכירה את הנכונות והמאמץ שלי למצוא. השאלה היא : האם בכל מחיר? אני מאמינה שצריך תקשורת, יכולת למצוא שיחה בין בני הזוג כדי שיוכלו לפתור את בעיותיהם בעת הצורך. בימינו, צריך פרנסה טובה , למרות שמזונותיו של אדם נקבעים מהשמיים, אבל אני לא צעירה. אי אפשר להיות עם מישהו שאינו יציב במקום עבודותו? לגבי דת? אני מוכנה עם כיסוי חלקי או בלי רק שיבוא... ילד, ילד , נפשי משתוקקת להחזיק בידיי את פרי בטני. הנשמות הטובות מייעצות לי להביא ילד לעולם מתרומת זרע. אנונימית או לא ? - זה מ פ ח י ד אותי . למרות שהמחשבה לא מרפה ממני. שמרתי על עצמי 39 שנים בשביל לעשות הפריה? טוב התעייפתי. הלכתי לשדכניות ולא יצא מהן ממש. גם בתשלום וגם לא. אלה שללא תשלום אמרתי להן: "עשו מאמץ בשבלי ושכרכם יבוא משמיים וגם ממני" מה זה 1000 דולר לעומת האושר שאחווה ברגע שאליו אני נכספת? כל חברותי נשואות עם ילדים. בשבוע שעבר פגשתי חברה מהאולפנה שלמדתי בגיל התבגרותי. ולה כבר 9 ילדים והעשירי בדרך... בן פורת יוסף. ומה כבר ביקשתי ? למצוא את אישי? ולהביא ילד לעולם? אני צריכה לרוץ למקום עבודתי . שם רצים סביבי 30 ילדים שהם לא שלי! אני מתפללת לבורא עולם שייתן לי את היכולת להתגבר על הניסיון ולמצוא את שחפצה נפשי. זוגיות משפחתיות ילדים ואהבה. בתקווה ליום חדש, שבוע חדש וחודש טוב עם נס גלוי אחד. מציאת בן זוג.

לעתים נדרש מבט עמוק פנימה

שלום מיכל ! כעמיתי הכותבים לפני אני נרגשת מפניתך הכואבת. כמי שעובדת עם זוגות וגם עם יחידים, בנושאים הנוגעים למודעות אישית, אני יודעת כי לעתים נדרש מבט עמוק ואמיץ פנימה על מנת לגלות "היכן אני תקועה" .אני יודעת שזה עלול להשמע נורא, לא מספיק הכאב שאת נושאת ואני באה לומר לך על פניו "את אשמה"?! ובכן מובן שזו לא כוונתי, אלא ההפך הוא הנכון. פיתוח מודעות לדפוסים מסוימים באישיות הבאים לידי ביטוי לא רק בתחום הזה אלא חוזרים על עצמם, ואשר ניתנים לגילוי בעזרת איש מקצוע, הם לעתים מפתח לשינוי שיכול לחולל פלאים. השינוי שקורה הוא כמובן בתחום שאותו את מביאה לפנינו בכל כך הרבה צער אך לא רק בו. מניסיוני עם מקרים דומים אני יכולה להעיד שזה עובד, כמובן אם את מחליטה "ללכת על זה". אם עבודה מסוג זה מדברת אל ליבך את מוזמנת להתקשר ואשמח לעזור. יונה תור 050-6423004

ילדה שנצמדת לגננת

בתי בת ה- 6 תאומה לאח, השארתי אותה עוד שנה בגן כדי ש"תבשיל" קצת יותר, שנה שעברה לא היתה משחקת עם חברים, והיתה כל הזמן עם הגננת והסייעת, השנה נפתחה חברתית, הולכת לחברות, חברות באות אליה, משחקת בגן עם חברות, וכעת הגננת מדווחת שיש נסיגה שהיא שוב נצמדת לגננת אני לא יודעת מה לעשות, אני לא יודעת מה אני עושה לא בסדר? האם אני טועה במשהו אני מקבלת אותה מהצהרון עם חיוך, אנחנו יושבות לומדות, אני מחבקת אותה מתעניינת בה, יודעת מה קורה לה בגן, אני מפרגנת לה, מחזקת אותה, אך בכל זאת אני מקבלת פידבק מהגננת שיש לה בעיות רגישות היא נפרדת ממני יפה בבוקר, היא מספרת לי שבמהלך היום היא מתגעגעת אלי והיא מתגברת על כך... אנא עיזרו לי לעזור לילדה שלי.... תודה

על הגננת להתמודד בגן

שלום לך אמא יקרה! את מתארת את הצמדותה של הילדה לגננת, ואת מעשיך איתה בבית. מדבריך נשמע שהילדה התקדמה, הולכת לחברות והן באות אליה וגם בגן היתה התקדמות עד לאחרונה. השינוי אכן חל בגן ואילו בבית לא נשמע שיש משהו חריג או שונה בהתנהגותה, לכן הייתי משקפת זאת לגננת וומציעה לה לבדוק בצורה יותר יסודית כיצדהיא יכולה לפעול ע"מ לעזור לילדה לתפקד באופן יותר עצמאי בגן. לעתים ילדים מגלים התנהגויות של הצמדות למבוגר שמאפשר זאת / "מזמין זאת" כמובן שזה לא תפקידך להדריך את הגננת אבל את כן יכולה לעורר את הסוגיה ע"מ שהגננת תמצא מענה לילדה בגן, בעזרת יועצת הגן למשל. יש נטיה לאנשי חינוך לחפש באופן אוטומטי את ה"סיבות" להתנהגויות הילדים שבאחריותם - במשפחה, ולא תמיד הם ערניים שיש ביכולתם לפתור הרבה בעיות ע"י שינוי הדינמיקה בינם ובין הילד.לעניות דעתי, כל עוד אינך רואה קושי או חריגות בהתנהגות הילדה בבית, אינך צריכה לחשוש ולהרגיש אשמה, להיפך הדגישי באוזני הילדה עד כמה את גאה בה וביכולותיה החברתיות החדשות, ושדרי לה שאת בטוחה שגם בגן יש ביכולתה לנהוג כילדה בוגרת ועצמאית. הרבה הצלחה! יונה תור, מנחת הורים, מתמחה בייעוץ לגיל הרך. 050-6423004

מטפל זוגי שמתמודד עם זוגיות קשה

שלום לכם! חברי היקרים. ברצוני לשתף אתכם במה שעובר עלי, ולשמוע את דעתכם ועצתכם, אולי ירווח לי כאבי הקשה ותסכולי הרב. למדתי בינר כמה וכמה קורסים, כמו-כן למדתי עוד נושאים במקומות אחרים. מטפל בזוגות ומצליח מאד, אני נקרא מהטובים בתחום ושמי נישא לתהילה. גם מאמרים שכתבתי בנושאי זוגיות כמו גם בשאר נושאים חינוכיים, מקבלים פידבק חיובי. הבעיה היא שהזוגיות שלי אישית קשה, חיי בבית קשים, מה שיש לי בחוץ אין לי בפנים, אין לי הערכה וכבוד ותמיכה אלא תרעומת ביקורת ביזוי והשפלה, גם בבית פנימה מול הילדים וגם בחוץ אצל קרובי משפחה ובמקום העבודה. אנו כל הזמן בתהליכי טיפול, לעיתים המצב משתפר ולפעמים יותר גרוע. השאלה שלי היא: א' כשאני מטפל בזוגות, תמיד יש לי קול פנימי הלועג לי "ומה אצלך?", איך אתה יכול לטפל באחרים כשאצלך זה המצב. ב' תסכול גדול מהטיפול בזוגות, למה אצלי לא טוב, לפעמים אני משלים כבר עם מצבי, אך כשאני רואה זוגות אצלי איך שהם מצליחים, אני נשבר ונהיה מתוסכל לגמרי. כן פשוט אני מקנא. איך זה אצלכם? מה עושים? איך מתמודדים?

מטפל מתאים

שלום אברהם! רציתי להודות לך על פניתך, שכן בנוסף לאומץ ליבך וכנותך שהובאו בעצם הפניה, היא זימנה התבטאות נרחבת והתבוננות מעמיקה ב"נפשו של המטפל" ככל הנכתב למעלה. התסכול הרב שאתה מתאר מוכר למטפלים בכל התחומים, הן בתחום שבין הורים לילדים הן בתחום של הטיפול האישי, וכמובן גם בתחום הזוגי. באופן אישי, כמי שעובדת בייעוץ שנים רבות בשלושת התחומים הנ"ל, חוויתי צורך ביעוץ לעצמי בכולם בתקופות שונות של חיי, ומצאתי את עצמי נשכרת מאוד בתחום האישי והמקצועי מפניותי לעזרה. אני ערה לכך שהזכרת שאתם בטיפול כל הזמן, אך הצורך האמיתי במטפל מומחה שידבר אל ליבך ואל לב רעייתךכנראה עוד לא מולא, ולכן הייתי מציעה לך לא להתייאש ולהשקיע בלחפש מטפל מתאים כפי שאדם משקיע בחיפוש בן זוג- כי גם זה סוג של "שידוך". אין צורך לחוות הרבה פגישות על מנת להחליט אם מטפל מתאים, אתה וודאי יודע זאת מהתבוננות בנועצים שלך, שהרי כשנוצר ה"קליק" הנכון בין מטפל לזוג שלו אין דומה הכניסה שלהן לחדר הטיפול ליציאה ממנו כבר בפגישה הראשונה. תשובתי זו אינה באה להמעיט בכהו זה בדברים החשובים שנאמרו ע"י קודמי , ברצוני רק לחזק את הצורך הבסיסי שלא להתייאש, ולמרות היותך מטפל זוגי בעצמך, לחפש לעצמכם מטפל מתאים. הרבה הצלחה, יונה תור 050-6423004

הורים ולבושים...

נישאתי לפני קרוב לשנתיים. לדעת הורי ומשפחתי המורחבת ,סיגנון הלבוש שלי פרובוקטיבי/לא מתאים למשפחה. עד כמה אני מחויבת(גם מבחינה הילכתית) לשמוע בקולם(אפשר שתאמרו רק בזמני המפגש עם משפחתי שאשנה את לבושי, אך אציין שיש לי אחיות וגיסות שלבושות גם בסיגנון לבושי וכלפיהם הביקורת פחותה או אין בכלל ביקורת-וזה לא רק תחושה שלי!!! אז מדוע שרק אני אשנה?! ומדוע הדרישה הזו מופנית בעיקר כלפי כשברור לכל שלא רק אני מתלבשת כך?) חילוקי דעות אילו היו גם בעבר עוד הרבה לפני נישואי וכבר נמאס לי!!! אפשר לומר שניהיה לי חסכים בעניין מפני ניסיון השליטה שלהם בי בעניין לפני נישואי וע''כ קשה לי לשנות זאת!!! וכל זה גורם להורי להמנע לעיתים מלהזמין אותנו,ולעיתים להעיר לי ליד בעלי אפילו ברמז... אשמח מאוד להתיחסות ותודה מראש-דבורי

בין כבוד להענות

שלום דבורי! עד כמה שידוע לי אדם חייב בכבוד הוריו ואין אנו פטורים ממצוה זו לעולם. במצבים בהם אשה נשואה מוצאת עצמה בין בעלה לבין הוריה, בעלה קודם. עם כל זה , יש להבדיל בין כבוד לבין הענות לבקשות ובודאי דרישות של הורים בן/בת נשואים, ביחוד אם אלו נוגעים לחיי הבת/בן ואין להם נגי עה ישירה לחיי ההורים. אכן אדם נשוי הוא עצמאי לכל הדעות, וזה הדבר שצריך להיות ברור קודם כל לך וזה לא מובן מאליו. קשה לנו לעבור ממעמד של בנים התלוים בהורינו לבין מקום בו אנו עצמאיים וחווים עצמאות זו גם במובן הנפשי. הדבר אומר, להיות מסוגל לנהוג ע"פ הבנותינו ובחירותינו מבלי להיות תלוים בהסכמתם, או דעותיהם של אחרים עלינו בעקבות כך, והדבר קשה בפרט מול הורים, שהקשר הרגשי שלנו עמוק כלכך וכל אישיותינו היתה, לפני זמן לא רב, תלויה בטיפולם בנו ובעקר באופן שבו הם ראו אותנו. רק אחרי שננתק אנו את חבל הטבור נוכל להבהיר להורים, בצורה מכובדת ומכבדת, שאמות המידה שלך בעניני לבוש ואולי גם בענינים אחרים שונה משלהם . יש להניח שאם הדברים יהיו מלווים אצלך בתהליך המבורך של ההפרדות בתלותך הרגשית בם, תוכלי אף לוותר על הדיבור,כי הדברים יוקרנו מאישיותך. זו עבודה פנימית לא פשוטה, אך אפשרית. בהצלחה, יונה תור 050-6423004

כיצד למנוע כעס?

שאלה לחבר היועצים של ינר מאת: ירוחם אמונים אנו שכל דברי חז"ל נאמרו איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה שקבלם מפי הגבורה. חז"ל הרבו לדבר אודות גנותה של מדת הכעס ותוצאותיה ההרסניים. אך השאלה הנשאלת היא: מה אעשה בזמן שאני רואה ילד שאינו סר למשמעתי? אמו אומרת לו פעמים רבות שיסדר את חדרו וכאילו שדיברה לקיר, האם שייך שלא לכעוס? המצפה לתשובה מספקת ירוחם

איך מתמודדים עם כעס כשעלי לחנך?

מכל התשובות של קודמי הנכבדים עולות כמה סוגיות בקשר לכעס,:האם הכעס הוא מידה מגונה או הכרח פסיכולוגי בל יגונה? האם הכעס הוא מידה לעצמה או תוצאה של פגיעה, צרכי ליבה שלא מולאו וכדו'. האם הכעס הוא רגש בלתי נשלט וכדאי לעצרו בזמן או שהוא ניתן לגיוס ולתיעול? התשובות לשאלות הללו מקופלות בדברי קודמי, יחד עם זאת עדין התהיות קיימות והרבה יש מה ללמוד בענין, ובטוחני שכל אדם, ובודאי מי שירא אלוקים מתמודד עם הנושא ויש לו תובנות משלו. ברצוני להוסיף כמה דברים ואולי, בע"ה, יהיו לתועלת. אין ספק שאדם שחווה כעס, ולא משנה ממה הוא נובע או כתוצאה מאיזה רגש אחר הוא נולד, נמצא במצב של עוררות רגשית גבוהה אשר לרב מכסה על היכולת לשקול ולהתנהל בהיגיון. גם כאשר אדם שולט בכעסו חיצונית, רגשותיו העזות משפיעות על בחירותיו ועל תגובותיו, הוא מוצא עצמו פועל שלא לגופו של ענין. הדבר אמור לגבי כל סיטואציה, ועל אחת כמה וכמה בסיטואציות שבין הורים לילדים שהן מאוד נוגעות לנו. הענין הוא שכבר הקדים ה"קיצור שולחן ארוך" שבנושא זה של חינוך ילדים "ישים עצמו כועס" ולא יכעס באמת, כי אין בדבר תועלת חינוכית, שכן אדם כועס באמת מערער את סמכותו בעיני עצמו ובעיני הילד. ולכן רצוי להמנע מכעס. אז איך איך עושים את זה? ראשית על ההורה (והמורה) להבין ולשנן לעצמו כי הוא קיבל מנדט לחנך את הילד הזה מהקב"ה (או ממשרד החינוך וכד') ומנדט זה אינו מותנה בכך שהילד ישמע בקולו או לא, המנדט הזה קיים כל עוד הוא משמש בתפקיד, ועליו לדבוק בעמדה הסמכותית הזו גם אם הילד מנסה לערער עליה בהתנהגותו. שנית: כשכועסים לא מחנכים, ולכן בזמן הארוע המכעיס, אינני חייב להגיב מידית. אפשר לספור עד 10, אפשר לחכות עוד שעה וגם עד למחרת. אם נדרש ממני להתערב מידית, ע"מ להפסיק אלימות למשל, אפסיק את הסיטואציה במעשה, אך התגובה החינוכית תבוא אח"כ לאחר שיקול דעת, ורגיעה מצידי. שלישיית: אזכיר לעצמי שהילד הוא ילד (גם מתבגר הוא ילד במובנים רבים) ואני המבוגר שמוטל עלי להובילו ולחנכו, אזכיר לעצמי שאני באמת אוהב אותו ודואג לו ועם כל המטען הזה "מול עיני " אוכל לשקול באופן מושכל מהי התגובה הנאותה. בנוסף אשנן את הדברים הללו לעצמי כל הזמן, כך שבשעת ארוע הן תהיינה ברקע ויסייעו בידי לפעול נכון. אטפח את מערכת היחסים עם הילד באופן כזה שבשעה שאדרש לנהוג עמו בסמכותיות ובתקיפות (להבדיל מכעס) הוא יתן אמון בי ויענה גם עם תוך מחאה והתמרמרות. בתוכו הוא ידע כי עליו להענות לקול המצוה, כי זה גם הקול האוהב המעריך והמחבק. משימה לא פשוטה אך אפשרית! הרבה הצלחה! יונה תור . יועצת חינוכית ומנחת הורים. 050-6423004

כיצד אחנך את התינוק שיש דברים שאסור לגעת בהם?

לכ' היועצים בינ"ר בני בכורי מלאו לו זה עתה ארבעה חדשים והתחיל לזחול. יש לו טמפרמנט גבוה והוא זוחל לכל מיני דברים שאסור לו לגעת בהם. כיצד אוכל לחנכו שלא יגע בדברים שלא בשבילו? אמא טריה

זה אפשרי

שלום אמא יקרה! אכן שאלתך במקום ובזמן. אפשר לחנך ילדים מגיל צעיר מאוד. ראשית יש לדעת שילדים הם סקרנים מטבעם, כך הם לומדים את העולם גדלים ומתפתחים. נכון שילדך התחיל את המסע בגיל מוקדם, ויש להשתדל לא לרפות את ידיו במסע מופלא זה. ראשית אשתדל לפנות את השטח מדברים מסוכנים ו/ או שבירים . זה לא אומר שעלי לשנות את כל הבית לשם כך, אך תקחי בחשבון שיתכן ואי אלו דברים עלולים להנזק. ובלבד שהוא עצמו יזחל ללא פגע. בכדי ללמדו שיש דברים שאסור לו לגעת בהם עליך לעקוב אחריו וכאשר הוא מתקרב לחפץ האסור עליך לומר לו בטון רגוע אך רציני :"לא חמוד, אסור לגעת בזה!" כך כל פעם שזה ידרש, תוך כדי שאת מרחיקה אותו מהחפץ. שימי לב שהוא ילמד להסתכל עליך אחרי מספר פעמים על מנת לראות האם את עדין בעמדתך, והאם את מתכוונת ברצינות. עליך להתמיד באמירה ובעשיה. לאט לאט תראי שאינך צריכה יותר להרחיקו אלא רק להתמיד באמירה, ובהמשך גם זה יהיה מיותר. סימן שהילד הפנים. תוכלי להבא לעקב אחריו ולא להתערב, ותראי האם אכן המלאכה הושלמה. בהצלחה! יונה תור יעצת חינוכית 67886671

חוצפה

ילדי בן 13 לא מכבר. פשוט מתחיל להתחצף וחוצפה של ממש . כמו למשל כשלא שמעתי שהוא קרא לי אלא רק לאחר זמן אז כשעניתי לקריאתו הוא אומר תודה שענית לי. או למשל מעיר על דברי שאלו דברי שטות או איפלו מסובב אצבע ברקה עלי. ואני לפעמים מעירה לפעמים מתעלמת ולפעמים ממש בא לי להחטיף לו אבל כמובן שאני לא עושה זאת. [אציין שהוא ילד רגיש מאוד ופיקח. מצד אחד אני יודעת שאומרים רק בטוב שלא יברחו . אבל מה כבר אין חינוך? יש פעמים שפשוט אני מתעלמת וומחזקת רק את הטוב וזה באמת עוזר לתקופה אבל אח"כ שוב הכל חוזר לכשהיה. הילד הזה פשוט גאון אבל בהתנהגות לא טוב איתו גם ביכתה ילד שלרוב אם אעיר לו ימשיך בהתנהגות המעצבנת שלו. דוגמא לזה למשל בהכנות לשבת כשהזמן דוחק הוא ואחיו יתכוננו ויתלבשו אחיו מתלבש והוא פשוט יקניט אותו. וכמה שאבקש בטוב או ברע לא יזוז .חוץ מאביו אף אחד לא יכול עליו.. רק הבעיה שאביו לרוב בחו"ל. אני מרגישה אחריות גדולה לחינוך לשו ושל אחיו בכלל משםט נוסף שהוא אמר לי קודם כולכם כלומר כל המשפחה מעצבנת אותי. אני מרגישה שמאוד לא טוב לו . תודה וסליחה על האריכות הרבה.

שמאל דוחה וימין מקרבת

שלום לך שירה! אני מבינה מאוד את הקושי שלך כי לא קל לנו כהורים לעמוד במקום בו הילדים שלנו, שרק אתמול חיתלנו והאכלנו, והיינו ערים עבורם בלילות, פתאום מזדקפים ואומרים לנו במיליון דרכים "את לא תגידי לי מה לעשות, אני אקבע בשבילי", וכו' וכו'. חשוב להבין שהילד שלך מתבגר ומנסה את "השרירים" שלו ומשחק איתך משחק של מאבק כח. ילד שמפתח מול הוריו מאבק כח (וזה קורה לא רק בגיל ההתבגרות) זקוק ראשית כל שהוריו לא יתרגשו מהשרירים שהוא מפגין, לא יפגעו ממנו ולא יראו אותו כילד שלילי. על ההורה להשאר רגוע ולא כועס למרות שאני מודעת מאוד לקושי שבדבר. ומכאן ואילך עליו לפעול בהתאם להבנה חינוכית הנדרשת בסיטואציה. למשל על חוצפה יש להגיב מיד ובהחלטיות, כפי שאומר הרב גד מאיר שמחוני, ובלבד שזה יעשה מתוך רוגע והחלטיות כאחד. באופן כללי, הילדים אכן זקוקים לאמא החלטית ואוהבת בבחינת "שמאל דוחה וימין מקרבת" לא לוותר כאשר עוברים גבולות ויחד עם זאת לזרום איתם ולשמוח עמהם ביוזמתך מתי שמתאים. לגבי יישום הדברים בפועל ניתן להתייעץ. בברכת הצלחה רבה, יונה תור יועצת חינוכית ומנחת הורים. 050-6423004

ביתי כבר לא צעירה ועמדה להתארס עם בחור המבוגר ממנה בשנתיי

הקשר התקדם באיטיות והיו בו גם נסיגות רבות בעיקר מצד ביתי.לבסוף כשהחליטה לקבל את הצעת האירוסין שלו הועלה הנושא הכספי -שמבחינתינו לא כ'כ קריטי אך התברר שלמשפחתו של הבחור הנושא הוא קריטי והסכום שאני יכולה לתת -זעום ולא מתקבל על הדעת -מבחינתם. ערכתי פגישת הכרות עם ההורים וההתנהגות שלהם מהרגע הראשון הייתה אגרסיבית ועיסקית בלי שום אפשרות להגיע לשיחה נינוחה יותר. לאחר 10 ד' לא נעימות הם סיכמו שאין מה לשבת אם לא נעלה את הסכום -ונפרדנו. נשארתי בהרגשה כבדה של אכזבה מהתנהגותם הלא אנושית וכל אותו היום הבחור לא צילצל לביתי והשדכן -שכל הזמן נידנד-לא התקשר, בערב הבחור צילצל ולדעתו הייתה הונאה מצידנו שכן השדכן הבטיח סכום גדול בשמינו ולדבריו -כיון שהשדכן ידיד שלהם שנים ארוכות -הם מאמינים לו יותר. אני יודעת שהשדכן הגזים ולא התייעץ איתי לפני שנקב בסכום. להרגשתי ,למרות שהבחור איכותי -אין מקום להוסיף כסף לאחר התנהגות ההורים ועדיף לא לסגור שידוך למרות שהזוג כבר הרגיש חיבור טוב(אם כי ביתי מעט יותר מסוייגת מאשר הבחור ). אני לא מרגישה שאני מעוניינת להתקשר עם אנשים כאלה,האם לדעתכם אני פועלת כשורה?

לכי עם ליבך

שלום למתלבטת! אני מבינה מאוד את הרגשתך ביחס לשיח הקר והמנוכר שהתפתח בעקבות הדיון הכספי סביב השידוך המוצע לביתך. אם העמדה המוצגת מצד הורי המועמד היתה רק העמדה שלהם, ניתן היה עוד לדון ולהתלבט אך מסתבר שגם הבחור בעמדה שהפן הכספי קובע יותר מאשר הקשר והיחס אל הבת, והיות וגם ביתך אינה סגורה שזה הבחור עבורה הייתי ממליצה ללכת עם ליבך ולסיים את הקשר כמובן מתוך תאום עם הבת. וה' הטוב ימציא לביתך את הזיווג האמיתי שהיא ראויה לו ותראו רב נחת ושמחה. יונה תור יועצת חינוכית,וזוגית. 050-6423004

הדדיות מה היא?

ביני לבין אשתי יש המון כעסים ותחושה רעה בבית, התייעצתי עם איש מקצוע דרך הטלפון והוא אמר שהבעיה היא של שנינו, ניסיתי לומר לו שאני משתדל מאוד ובאמת אני משתדל מצידי לעשות הכל אך הוא חזר על עצמו שהבעיה היא של שנינו, קראתי גם בפורום הזה שיש הדדיות בנישואין, האם אפשר להסביר על מה אתם מתכוונים כי זה נראה לי מנותק מהמציאות.

לשןחח

שלום לך חיים! אי אפשר לריב לבד נדרשים שניים לשם כך. זה סוד האחריות המשותפת באוירה שנוצרת בין אנשים. אין לי ספק שאתה משתדל לשפר את האוירה אך בלי לברר מה כואב/ פוגע/ מכאיב אצל אשתך לא תצליח לשנות מצד שני אין לי ספק ברצון הכן שלך שהדברים יתנהלו אחרת, אך נכונות זו חייבת להתבטא בהכרה מודעת לחלק שלך בענין. המפתח לשבירת המעגל הנ"ל נמצא ביכולת לנהל שיח מיטבי, שכפי שאמרו קודמי חייב להעשות מתוך קשב רב.ראשית יש לקבוע זמן לשיחה שיתאים לשניכם, בזמן שאין בו ארוע מרגיז, אולי אפילו לצאת למקום שקט ונעים ולנהל שם את השיחה. שנית עליך לבוא עם כוונה "נקיה" ולהזמין את אשתך לספר לך מה קשה לה, מה מכאיב לה ולוותר כרגע באופן זמני, אבל מוחלט על הצד שלך. אתה בא על מנת להקשיב לה, לא מתגונן לא מאשים גם אם אתה שומע דברים קשים ולא נכונים מבחינתך. תתאפק ! תנסה לשמוע ולהיות איתה, תקשיב ותחזזור על דבריה תשאל אם הבנת אותה נכון, ותשתדל רק להבין ולא להכין את תשובתך תוך כדי זה זהיא מדברת. רק אחרי ששמעת אותה עד שסיימה, ואתה מוודא שהיא סיימה , תשאל אותה אם היא מעונינת לשמוע את הצד שלך בענין או שתדחו זאת לפעם אחרת. תתפלא לראות איך הקשבה מוחלטת שלך משפרת את האוירה, היא נינוחה יותר ואתה מבין יותר מה עובר עליה גם אם אינך מסכים עם כל דבריה. בפעם הבאה תנסה לבקש ממנה שהיא תקשיב לך באופן שאתה עשית ותראה אם זה עובד ומה זה מחולל. זו אחת הדרכים ללמוד על הדדיות דווקא על ידי התנסות חיובית,שכן ההקשבה שלך ישר משפיעה על המערכת ההדדית ביניכם (ולצערינו גם הפוך זה נכון) נכון קשה ללמוד דרך המייל לנהל דו שיח אמיתי שכזה, יש ללמוד זאת לעומק ולהתנסות. יש מטפלים רבים שכך מדריכים את מטופליהם, וזה כמובן רק חלק ממה שלומדים לדעת ולעשות בטיפול. הרבה הצלחה, ואם תאצה ללמוד יתר על שיח מיטבי אתה מוזמן להתקשר יונה תור יועצת נישואים, יועצת חינוכית ומנחה קבוצות. 050-6423004

איך אמגר את הכעס?

ליועצי ינר החשובים שלום רב! אני מרגיש שהכעס מחלחל בי והורס אותי, את בריאותי ומשפחתי. שלום הבית שלי הולך ונהרס. איך אני יכול להצליח למגר אותו אחת ולתמיד? שלמה

איך להתמודד עם כעס?

שלום שלמה! הכעס הוא לרב ביטוי לפגיעה ועלבון. אדם שכועס הוא אדם ש"דרכו לו על היבלת". יש דברים מסוימים באישיות שלנו שמתקבעים אצלינו בגיל מאוד צעיר, אשר נראים לנו כהכרח חיים ושאם הם אינם מתממשים במציאות, ועוד יותר אם יש מישהו שממש "גוזל מאיתנו" את אותם דברים זה מביא אותנו לכעוס. קל לתת דוגמא מתחום מערכות יחסים אם ילדים. אם אני גדלתי על כך שלבית ספר הולכים יהיה מה שיהיה, והדרישות של המורה הן מוצדקות תמיד, ושיעורי בית חייבים להעשות תמיד, יהיה לי מאוד קשה לחנך את הילד המרדן שלי כי כל פעם שהוא "יאכזב" אותי בתחום זה אכעס מאוד, וכידוע כאשר כועסים מאוד, ועוד מבפנים (לא כעס שטחי, חינוכי) אי אפשר לחנך. הרעיון הוא לבדוק ולחפש "מהי היבלת" עליה דרכו שגרמה לי לכל כך הרבה כעס. בתוכנו קיימות אמירות על איך הדברים צריכים להעשות, להאמר, להראות, ואלו כמובן אופנים סוביקטיבייים של איך אני רואה את העולם. טבעי הוא שאנשים רואים את העולם אחרת ממני. אך ככל שאהיה פחות מודע לאותן הנחות יסוד, וככל שמישהו ינהג באופן מנוגד "להנחות יסוד" אלו כך הדבר יגרום לי לכעס, כמובן שאינני מדברת כרגע על עלבון ישיר או מריבה גלויה, שם יותר קל לראות מה גרם לי לכעוס. הברור הזה הוא חיוני על מנת להתמודד עם הכעס,. הרבה פעמים נגלה, בבדיקה פנימית כנה, שהכעס, ובוודאי מימדיו אינם בפרופורציה לארוע ועלי להגיד זאת לעצמי. כמו כן עלי ללמוד "לספור עד עשר" כאשר הכעס מציף אותי ולהגיב לאחר זמן. באופן כללי רצוי מאוד לעשות עבודת עומק ולבדוק עם איש מקצוע מהן אותן "יבלות" שמכאיבות כל כך. לרב עצם ההכרות איתן מקלה, ומפוגגת את פוטנציאל הכעס. כמו כן ראוי ללמוד, שוב עם איש מקצוע, כיצד להביע את כעסי בצורה ראויה , מועילה ומצמיחה. זוהי משימה נכבדה מאוד ואתה ראוי להערכה רבה על שאתה מפנה זאת לעצמך ולא מאשים את הסביבה ש"גורמת" לך לכעוס. עצם עמדה זו נותנת סיכויים רבים וטובים להצלחתך במשימה. עלה והצלח! יונה תור יועצת אישית, זוגית, וחינוכית 050-6423004

זוג שרבים ורבים......

הרקע הוא כך: האשא עובדת משעות הבוקר המוקדמות ועד שעה מאוחרת בערב מגיעה הביתה אחרי סיבוב קניות (קניונים וכדו') מותשת ועייפה רוצה רק אינרנט ולישון ובכלל חסרת פעילות ,בעלת מימדי גוף גדולים, אינה מעוניינת להשקיע לא בבית ולא בבעל. הבעל לעומת זאת מעוניין בחברת אישתו ומבקש ממנה מפורשות לשבת איתו ולשוחח, לאכול יחד, לטייל וכדו' .יש לציין שהאופי של הבעל הוא חם מזג, יש לו התפרצויות של כעס והעלבות לפעמים שנובע מקושי להביע רגשות . יש לבעל מודעות לכך והוא מנסה להשתפר, קונה לאישתו מתנות יקרות מכל הלב, מכין וטורח, עוזר לה בבישולים לשבת, בניקיונות וכו' . האשא לעומת זאת יודעת שהבעל אוהב אותה ,לא יכול בלעדי-ה , מתייעץ איתה בכל צעד ושעל, קונה לה ומשתדל אך היא מצידה לא מעוניינת להתאמץ. אין לה בעיי-ה שהבית לא י-ה-י-ה נקי לא י-ה-י-ה אוכל , לא להתייחס לבעל רק לאינרנט ולסנדוויטץ' . הבעל מוצא את עצמו לבד, מכין לעצמו אוכל וכדו'. האשא אומרת "הוא משגע אותי ", "אין לי כח אליו", "הוא לא מפסיק להציק"- כשהוא מבקש התייחסות ומבקש ממנה לכבות את המחשב ולשבת קצת ביחד להעביר חוויות, לסעוד ביחד וכו'[ . מה עושים??? האשא זורעת הרס וחורבן לזוגיות ולעצמה עם השמנת יתר,חוסר פעילות, חוסר מוטיבצי-ה לכל דבר חוץ מקניות ובזבזנות?? אינה מעוניינת ביעוץ כלשהו , לא רוצה להשתפר, להתקדם, אין לה שאיפות לכלום ! (כהערת אגב , יש לציין שהאשא נותנת את כל כולה לעבודה יוזמת ,יוצרת,עובדת שעות נוספות על חשבונה, מתייחסת יפה לעובדים איתה וכו')

היפוך תפקידים?

שלום רויטל! מהסיפור שלך ניתן לזהות את המעגליות שמאפין זוגיות זו. ככל שהבעל מנסה להתקרב לאשתו היא מתרחקת ממנו. ככל שהיא מתרחקת ממנו וממטלות הבית כך הוא יותר מחפש אחריה וחוזר חלילה. בולט שהוא משווע ליחדיות וליחס ואילו היא עסוקה בעבודתה ותחומי הענין שלה הם מחוץ לבית ולבעל. במידה מסוימת זה נראה כמו "היפוך תפקידים" היא פחות מדי אישה והוא פחות מדי גבר. יתכן וקיים גם פער בין בני הזוג , בהשכלה/ בתחומי ענין. ברור שהאשה אינה מוצאת ענין בבעלה ואילו הוא כרוך אחריה "ומעצבן" אותה בכך. לדעתי על הבעל דווקא לעבור תהליך בו הוא יהיה מסוגל לבא אל אשתו אם ציפיותיו וצרכיו הלא ממומשים, היות והוא כרגע זה שמביע את הקושי ומעונין בשינוי. אני מאוד מזדהה עם קודמי שהגדיר כייאוש את התנהגות האשה, ולכן קשה מאוד להתחיל תהליך איתה, אך הבעל שכן מעונין, זקוק לייעוץ לא פחות ממנה ע"מ לצאת מהמעגל האומלל שבו הוא נתון, לטוב ולמוטב. לדעתי יש צורךבייעוץ זוגי או אישי לבעל כהתחלה, ואולי משם הוא יקבל את התובנות והכוחות הנדרשים לשכנע את אשתו בצורך בייעוץ או שיוכל, עם הכוחות הללו, להסיק מסקנות ולצאת ממעגל הסבל. יונה תור, יועצת זוגית 050-6423004

עלון כלים שלובים

חברים יקרים, בתקופה האחרונה אנו מקבלים משוב חיובי מאוד מהעלון כלים שלובים. יותר אנשים מגיעים לייעוץ לאחר חשיפה לעלון ואיגוד י.נ.ר, וחברי האיגוד שבתוכו, נחשפים יותר לציבור הרחב בזכותו. ברצוננו לשאול את חוות דעתכם: האם עדיף להישאר במתכונת הקיימת ולהוציא את העלון אחת לחודשיים בפורמט של 16 עמודים, או להפוך אותו לרבעון - להוציא אותו אחת לשלושה חודשים במתכונת כפולה - של 32 עמודים. נשמח לשמוע את חוות דעתכם, מאיר וטל.

להשאיר כפי שהוא

שלום טל! מזדהה עם כל אלו שהביעו את העמדה שבכותרת בהצלחה! יונה תור

ילדה עם בעיות רגשיות וחוסר ביטחון מוחלט

אני לא יודעת מאיפה להתחיל יש לי בת בת 3.3 שמאז שהיא נולדה יש לה בעיות שינה חוץ מ9 או 8 או 10 שעות בלילה היא לא ישנה בכלל משך היום כך שקשה לי להעסיק אותה כשהיא חוזרת מהגן.כשבאים חברים היא רוצה שילכו כבר ולא נותנת במשחרים שלה , כשחוטפים לה היא בוכה ולא נלחמת כשאומרים לה "לא" -אני או מישהו מהמשפחה או מוכר בחנות או אמא של חברה - היא מיד בוכה ורוצה הבית גם אם הסבירו לה יפה למה לא. היא תמיד החלשה בין ילדי הקבוצה שאיתם היא משחקת היא לא קובעת ומסכימהלמה שאומרים לה לעשות או בוכה. בגן הגננת אמרה שהיא מחפשת שיתנו חיזוקים על כל דבר והיא צמודה לגננת ולא זזה לעיתים היא נותנת ללדים להתקרב. היא נבונה מאוד מאוד אבל החברה הכי טובה שלה היא סבתא שלה שמגוננת ומוכנה לעשות הכל במהלך המשחק ולכן הן משחקות שעות,אגב נדיר שהיא משחקת לבד. היא כל הזמן שואלת אם אוהבים אותה ואומרת שהיא אוהבת . היא נבהלת כשמישהו זר מתקרב אליה ואומר לה חמודה או יפה או מדבר איתי. אני חייבת לציין שהיא נכדה ראשונה ילדה ראשונה ולא רואה ילדים בגילה באופן שוטף,בנוסף אנחנו משפחה חמה ודאגנית מאוד קשובים לצרכים שלה ולגחמות שלה אבל היא לא מנצלת את זה תמיד.לאחרונה התחלתי לעבוד והיא בוכה כשאני משאירה אותה בגן ורוצה רק ידיים כל הזמן.אני נואשת אני לא רוצה שהיא תהיה כזו חלשה,היא לא משתוללת כמו ילדים אחרים ולא מרביצה לעולם ולא חוטפת ולא צועקת היא תמיד מחפשת חברים ואיך שהם קופצים או לוקחים לה משהו היא בורחת אליי ורוצה"הביתה" . איך עושים לה חברים שיהיו כמוהה והאם זו הבעיה בכלל? איך עושים שהיא לא תתרגש מכל דבר?

להאמין ביכולת לחנך

שלום לך מלי! אני מאוד מבינה את מצוקתך. כאמא לילד ראשון כל החלומות, הציפיות, מושקעות בו, ואנו שבים ומבטיחים לעצמנו לגדל ילד מאושר, מחונך, נדיב, והנה הדברים משתבשים מבלי שנבין מה רע עשינו?, איך לא מצליח לנ? ואנחנו מתמלאים חוסר אונים ואפילו ייאוש. כל התחושות הללו יחד עם האכזבה והכעס, משודרים לילדה שלך דרך האנטנות הבלתי נראות שקיימות בתקשורת הבלתי מילולית שבין בני אדם בכלל ושבין הורים לילדים בפרט, כפי שכבר נאמר על ידי קודמי. הבעיה שהשדר הכל כך חשוב, הראשוני, של תקוה וציפייה ובעיקר של אמון ביכולתך להיות אמא טובה, נחלש והולך והרגשות השליליים טופסים יותר ויותר "שעות שידור" וילדתך קולטת אותך במצב הקשה ביותר עבורה: חוסר האמון שלך בך כאמא וחוסר האמון שלך בה כילדה הניתנת להכונה ולחינוך. ראשית כל עליך לדעת שאין לילדה שלך בעולם אמא יותר טובה עבורה ממך. הקב"ה נטע בך, יחד עם חלב האם, את כל הפוטנציאל להיות העוגן שלה והמקור היציב והאוהב בחייה. משהו השתבש בדרך, ואינך היחידה. בדורנו בו עצות של "פסיכולוגיה בגרוש" מתגלגליות ברחובות, אין פלא שכהורים מופר האיזון בין הרצון הבלתי נדלה שלנו "לתת לילדים הכל", "להיות החבר של הילד" וכו' לבין הצורך להעמיד גבולות, לדעת לומר "לא" , לא לותר בגלל בכי, ועוד. ראשית לכל ילד זקוק להורה שיודע מה הוא רוצה ששוקל מה טוב כעת לילד שלו, ושבטוח באהבתו אותו גם כאשר הוא מפעיל סמכות, ולא נותן לילד להובילו לא ע"י כך שהוא מעורר בו רחמים ולא ע"י כך שהוא מעורר בו כעס. דבר חשוב שחסר לי במכתבך הוא המקום של האבא.אני מקוה שבעלך אכן יכול לתמוך בך ולהיות לך לתמיכה ברגעים הקשים, ולשאת יחד איתך בעול החינוך. לעתים ה"שמאל דוחה והימין מקרבת" שנצרכת בחינוך, יכולים להתחלק באופן חכם מושכל ומוסכם בין שני ההורים לסרוגין. כל הנאמר בדברי אלו אינו מגיע לתרגום ממש מעשי, אך אני סבורה שהוא בסיס הכרחי לעצות הטובות המעשיות יותר של קודמי. עלי והצילחי, וזכרי שאין לילדתך אמא טובה ממך, עליך רק להוציא את כל הטוב הזה מהכח אל הפועל מתוך שתאמיני בכך. יתכן מאוד שתרגישי צורך להתייעץ מעבר לכתוב, את מוזמנת לפנות. יונה תור יועצת חינוכית. מומחית לגיל הרך. 050-6423004

בתי בת השלוש

יש לי בת מתוקה בת שלוש, ואני מתלבטת, מה עושים בזמנים שהיא בכיינית ולא מסתפקת על כלום? פשוט בוכה ולא משתפת פעולה אם מתוך עייפות או מצב רוח, איך נכון להתנהג? לכעוס? ללת תשומת לב? מה הדרך הנכונה. האמת, שהכי קל לי זה לשדר לה, אל תהיי לידי שאת ככה, שתהיי שמחה שוב, תבואי לידי. אבל אולי זה לא נכון, כי כך זה הטבע שלי, להרחיק כשקשה לי. לפעמיים הבכי שלה מעצבן אותי כל כך שאני פשוט כועסת עליה שתפסיק עם היללות המעצבנות האלו ותשותק כבר.. זה ממש מוציא אותי מהפסים. ואני יכולה לאיים במכה (וזה עוד משהו, גם אני וגם בעלי מאיימים במכה, ובסוף לרוב לא נותנים.. האם זה שגוי?) כדי שהיא תקלוט.. אבל זה בד"כ לא עוזר.. האם יש עצב איך להתמודד?? עם ילדה רגילה בבית רגיל? עם אח קטן בן שנה וחצי, שהם די מסתדרים ביניהם?? תודה רבה מראש.

להרחיק, אך מתוך מה?

שלום לך אמא! אכן ילד יכול להוציאנו מהדעת על ידי בכי ויללות. ביחוד כשאיננו מבינים מה רע לו ומה הוא רוצה. ע"מ לגרום לילד להפסיק לבכות ללא סיבה נראית לעין, צריך ראשית כל לתת לו להבין שזו תקשורת לא מקובלת ולא אפקטיבית. ילד צורח ומיילל לא אמור להשאר לידנו. אבל לא בגלל הטבע שלך להרחיק כשקשה לך, אלא בגלל שזה טוב לילד שלך, וגם מן הסתם לשאר המשפחה. ילד צריך ללמוד שהוא יכול להשאר לידנו כשהוא נוהג לפי הנורמות המקובלות. (כמובן שאינני מתכונת למצבים של מצוקה אמיתית כשהילד נחבל, או חולה) אם ילדתך בוחרת לילל את תתני לה בחירה: לבכות בחדר, ולאכוף זאת, או לחזור לידך בלי הצעקות. אם תהיי עקבית ותעשי זאת ברוגע פנימי, וכל פעם תדגישי שהיא תוכל לחזור להיות לידך כאשר תפסיק ליילל - זה ישתנה מהר מאוד. הקפידי תמיד לאפשר לה לחזור אך אם אינה מפסיקה החזירי אותה לחדר. דרך נוספת היא להתעלם מהבכי ולהגיב רק כאשר היא מפסיקה, אבל זו דרך יותר קשה להרבה הורים. כמובן לבחירתך! בהצלחה! יונה תור יועצת חינוכית מומחית לגיל הרך 050-6423004

אני שולטת בבית יותר מידי

שלום וברכה הלוואי שתוכלו לעזור לי!תודה רבה על האתר הזה! אנחנו נשואים 4 שנים + 5 חודשים והורים לבן כמעט 3 בהתחלה היינו ממש מאוהבים העיניין הכספי לא הטריד אותי,אחרי החתונה נכנסתי לעיניין החשבונות וראיתי שבעלי לא חוסך וכו אז התחלתי לעשות סדר בחשבון לשים פק"מ להגביל את ההוצאות וכו ב"ה הצלחנו לחסוך ואפילו קנינו דירה. חשבונות שמגיעים אני מטפלת כל הוצאה כספית עוברת דרכי זה מגיע למצב (בלי שאני רוצה כמובן!)שבעלי מבקש רשות לקנות ממתקים או פלאפל ממש דברים בסיסים הוא לא מוציא על עצמו שקל הוא אומר שהוא לא צריך כלום ושאני אקנה הכל לבד. אני בדר"כ לא מבקשת רשות על קניות שלי ואני קונה חופשי. בכלל בחיים הכל הוא מבקש רשות ואני ממש שולטת בו הוא מעריץ אותי יותר מתוך פחד.הוא נראה גבר גבר אבל ממש פוחד ממני לפעמים אפילו אני מרביצה לו...אני ממש רוצה להשתנות אני רוצה להיות האישה והוא גבר! תודה רבה

בדיקה של מה שחסר לך

שלום! ממכתבך עולה על פניו שקשה לך עם "החולשה" של בעלך, ועם העובדה שהתנתבת לתפקיד של החזקה בבית, וזו שמנהלת את כל הענינים. הדבר אכן קורה מתוך נטיות אישיותיות שלך ושל בן זוגך אבל זה בעיקר הדינמיקה שנוצרה ביניכם. אם אני מבינה נכון האלימות שאת מתארת כבדרך אגב בסוף מכתבך היא הוכחה לתסכול ולכעס שאת מרגישה אבל צריך להיות ברור לך שאמצעי זה פסול ביותר וצריך להעלם לחלוטין ממערכת היחסים שלכם. אם את באמת רוצה לשנות את "התפקידים" שנוצרו במערכת הזוגית שלך עליך קודם כל להחליט כי האלימות המילולית והפיזית היא מחוץ לתחום בבחינת "יהרג ואל יעבור". על פי מה שאת מספרת על עצמך אין לי ספק שיש לך מספיק כוחות נפש לעשות שינוי זה. כמובן שזה רק התחלה, ומעבר לכך חשוב ביותר שתעזרי באיש מקצוע בתחום הזוגי שיכול לאבחן את הזוגיות שלכם ולסייע בשינויה. חשוב מאוד לשמוע מבעלך כיצד הוא רואה את הזוגיות והאם גם הוא רוצה בשינוי.אם תשתפי אותו בכנות במה שמעיק עליך הדבר יעודד אותו לספר לך מה הוא חש, ואז יתכן מאוד ותגלי שגם הוא במצוקה. בהצלחה! יונה תור יעוץ נישואים ומשפחה 050-6070947

תשובתי לשליטת יתר

שלום וברכה תודה רבה על כל התשובות המהירות והאכפתיות. דבר ראשון באמת הפסקתי עם האלימות הפיזית והמילולית ואני חושבת 10 פעמים לפני כל מילה וממש נזהרת. בעלי הוא עדין נפש ממש בעל מידות טובות שאין עוד כאלה. לדעתי גבר אחר מזמן היה מעיף אותי לכל הרוחות אבל נראה לי גם שאם מישהו חזק לא הייתי מעיזה... אני מתחילה לאט לאט לשפר לו את התדמית בעיני עצמו ולתת מחמאות למשל על דברים שתיקן או על קניות (בעבר תמיד היה משהו שהוא לא קנה נכון...) לגבי העיניינים הכספיים אני מבינה שזה לא רע שאהיה שר אוצר במיוחד שאני ממש טובה בזה אז פשוט אמשיך אבל אעדכן אותו במה שקורה בפרוטרוט (בדר"כ כשאני אומרת לו משהו על זה הוא אומר ב"ה אם את אומרת שהמצב טוב זה מספיק אני לא רוצה לדעת) שאלתי אותו מה הוא חושב לגבי יעוץ הוא אמר שלא שאנחנו זוג מושלם ואני אישה נהדרת ומטובה ולכל אחד יש לפעמים קשיים. הוא באמת חושב שאנחנו זוג מצוין :( אני מצאתי מישהו שעוזר לי בתהליך בהתכתבות ואני מקווה ממש להצליח ביחד עם העיצות של כולכם. יש ספרות שאתם ממליצים לי לקרא כדי לשנות את עצמי?להיות יותר עדינה ורכה איתו?ללמוד לכבד את הבעל יותר? תודה רבה שבת שלום

מחשבה שניה

שלום נילי, אחרי שקראתי את מכתבך הנוכחי (השני) נראה לי שחשוב ביותר שאת תגיעי לטיפול. את במילא עסוקה במצוקה שלך, והרצון שלך להשתנות הוא קרקע פוריה לטיפול מועיל שיעזור לך מאוד להבין את מקור ההתפרצויות, הכעסים, והצורך בשליטה. כל אלו, כשיהיו לך יותר מובנים, גם יהיו יותר ברי שינוי, כי את לא תזדקקי להם יותר. הענין הזוגי ימתין בינתים, מה עוד שבעלך אינו מתלונן על מצוקה. יתכן וכאשר את תהיי מטופלת יתברר שאין כלל צורך בטיפול זוגי או שתצליחי בעזרת התובנות החדשות שלך גם לשכנע את בעלך שהטיפול רצוי. בכל מקרה אין לי ספק שהטיפול האישי יתרום לך רבות בהצלחה רבה, יונה תור יועצת זוגית ומשפחתית, 050-6423004

חינוך ..

יש לנו ילד אחד בן שנה ותשעה חודשים. מאז לידתו הוא בבית איתי.(כרגע עם עוד ילד שאני מטפלת בו עד הצהריים.) הילד מאד סקרן , וגם - מצד שני די עקשן. אם נגיד והוא ראה משהו שהוא רוצה לראות/לגעת/לעשות מצד הסקרנות שלו וזה לא דבר שאני מסכימה - הוא מתעקש ומנסה שוב ושוב. עוד שמתי לב שאם אני עסוקה אז תמיד הוא נזכר לנסות את הדברים האלו - כמו, להדליק תנור,וכו' שזה לא דבר שאני יכולה להרשות. ניסיתי להתעלם - ניסיתי לכעוס- ניסיתי להסביר- וניסיתי גם לשים בעונש בחדר אבל שום דבר לא עוזר אם אני עסוקה - הוא חייב לעשות הכל עד שאני יתעצבן. באיזה דרך אפשר לפתור את זה? הוא לא הכי שומע שאומרים לו - לא. האם זה גיל שעדיף לא לחנך בו - או שצריך להתעקש איתו מעכשיו? ואיך? אשמח לעצות. כמו כן שאלה נוספת יש לי. בעלי עובד עד הערב מלבד שעת הפסקה בצהריים כך שרוב היום הילד איתי. הוא מאד קשור אלי וכמעט תמיד מעדיף אותי על בעלי. זה מאד מעציב אותי כי אני רוצה לראות אותו רוצה את אבא כשהוא בא, וכד'. איזה דרך אפשר לגרום לו לכך? או שזה פשוט כך, הבנים לאמא והבנות לאבא..??בנוסף אציין שאין לבעלי ולילד זמן לבד כמעט אלא - או איתי יחד או רק הילד ואני.אולי זה הגורם.. תודה מראש.

חינוך מגיל צעיר

שלום אורטל! כמי שמלוה הורים שנים רבות הן בייעוץ אישי הן בקבוצות הורים והן בבית הספר כיועצת, אוכל לומר לך שניתן לחנך ילדים מגיל צעיר, ולא רק שניתן, אלא חובה עלינו לעשות זאת. ילד שמחפש תשומת לב בצורה שאת מתארת אינו זקוק לתשומת לב, כי יש לו עודף, אלא שהוא פיתח מנגנון שלילי למשיכת תשומת לב, ואולי אפילו "לסחיטת תשומת לב" בכח. שני דברים בסיסיים עליך לעבוד עליהם באופן פנימי לפני שאת ניגשת לעשות משהו בנידון: א. את האמא הכי טובה לילד שלך, ועובדה שהילד הזה הופקד בידיך ובידי בעלך ולא במשפחה אחרת. כעת אולי את משתכנעת שאינך מצליחה ואינך מספיק טובה עבורו, אבל עם מחשבות כאלו לא ניתן לחנך. ב. עליך לטפל בו אחרי שהצלחת להסיר את הכעס מליבך עליו, וכן הרחמים ועוד כל מני רגשות שמקלקלים את השורה. הדבר היחידי אותו את צריכה להשאיר בליבך והוא בודאי ישאר שם כי כך טבענו כהורים, הוא האהבה. ואני מדגישה אהבה, ולא תשומת לב. ת.ל. זה פטנט שהמציאו אנשי מקצוע כדי למדוד את האהבה ןלפרטה לפרוטות . אהבה אינה נמדדת היא נמצאת בנו באופן טבעי. כל מכלול דאגתנו ,יחיסנו ,עשייתנו היום יומית כלפיו היא ביטוי קטן שלה . את האהבה אנו מנהלים בשטח ואנו נבטא אותה ע"פ הבנתנו ותחושותנו כאנשים בוגרים ואחראיים ולא ע"פ גחמות הילדים. מתוך הבסיס הזה, שיש לשננו ולהפנימו, ניתן לגשת לבעיה שאת מתארת. גם אם כבר עשית בפועל את מה שאנסה לומר בהמשך, אל תתייאשי, בדקי אם הבסיס הנ"ל קיים כבר אצלך, והתחילי מחדש. ובכן, בפשטות בכל פעם שילדך מגיע למחוזות אסורים, (וכפי שאת מתארת זה יהיה ברגעים שאת מאוד עסוקה) את תניחי את מה שאת עושה (התכונני לכך מראש, כך שלא תהיי לחוצה) הרחיקי אותו מהחפץ האסור בידיך, אמרי לו בשקט ובלא שמץ של כעס "זה אסור" או "אמא לא מרשה", אל תוסיפי לומר יותר, רק המילים הללו אך שוב בלא כעס ובטון שקט ותקי:. אל תרפי ממנו עד אשר תשתכנעי שהוא לא יגע בחפץ, אמרי לו אז שאת מניחה לו ע"מ לבדוק יחד איתו אם הוא כבר יודע שבדבר הזה לא נוגעים... את נותנת לו לנסות ואם הוא נכשל שוב, את חוזרת על התהליך. אל דאגה זה קשה בהתחלה, אך זה עובד מהר מאוד ובלבד: א. שזה יעשה ברוגע (גם בפנים!) ב. בעקביות. ג. מבלי להתייאש ממך או מהילד שלך חזרי בהתמדה, זה יעבוד! בהצלחה! יונה תור.

מה לעשות בזמן שבעלי אוהב אותי רק כשצריך ממני משהו..?

אני נשואה 9 שנים עם ילדים ב"ה . חיינו מתנהלים בצורה מאוד טכנית ללא רגשות ללא רצונות ללא שיחות מעמיקות.. מדברים רק מה שצריך ולא יותר. הדבר גורם לריחוק רגשי גדול שלי כלפי בעלי ושל בעלי כלפי . הדיבורים שלי לא מענינים אותו וע"כ גורם שאנחנו יכולים להיות שעות יחד בלי להחליף מילה. הוא לא משתף אותי בכלום ולא עוזר בבית ולא מושיט יד . ואפילו לא מתענין בשלומי... אבל בזמן שמגיע זמן שצריך להיות יחד אני פתאום מצרך יקר... אני פתאום מענינת אותו וחשובה לו ולוא דוקא ביחסי אישות אלא גם בזמן שצריך שאני יעשה עבורו משהו לדוג' עבודה במחשב וכד'.. כרגע אני אחרי לידה המון זמן לא היה בנינו מגע , וכמובן הריחוק גדל וגדל... ואני מרגישה נורא שאני נאהבת רק בזמן כזה שהוא "צריך אותי".. אני שוקלת "לנצל" את ההזדמנות להציב תנאים או משהו דומה.. אע"פ שלדעתי הוא יוותר על המגע.. מה עלי לעשות? הזוגיות במשבר רציני והוא לא מעונין ללכת ליועץ כי כבר בסרט הזה היינו... אגב, גירושין היא לא מילה גסה אצלינו לצערי... אודה לתשובתכם.

ללמוד את השפה

שלום לך רותי! אם אני מבינה נכון את מכתבך, את מתארת מצב שהוא לעתים קשה מ"שק אגרוף" . זה נשמע לי כמו קיר קרח שמפריד ביניכם, והוא נמס במעט במצבים של הזדקקות לך, מדי פעם. ובכל זאת חסרים במכתבך פרטים. למשל האם שוחחתם על המצב? האם סיפרת לבעלך מה מציק לך, האם את כן שיתפת אותו במחשבותיך? רגשותיך? ואז הרגשת ש"הדיבורים שלי לא מענינים אותו ?" האם הצלחת למרות תחושת הניכור לדבר בשפת "אני" על עצמך מול המצב מבלי להאשימו? סוג הדיבור הזה עליו אני כותבת לעייל הוא סוג דיבור שצורך למידה, בייחוד כאשר אנו פגועים, אבל הוא אופציה כמעט יחידה במצבי קונפליקט ואת השפה הזו צריך ללמוד. יש אפשרות של למידה בייעוץ זוגי או אישי -מקדים. אל לך להתייאש מלמצוא יועץ שכן יצליח להניע את התהליך ביניכם, צריך להתאמץ למצוא אותו, קיימים הרבה יועצים בשטח, ולעתים זה כמו בשידוך. מאחלת הרבה הצלחה. יונה תור יועצת אישית, זוגית וחינוכית. 050-6423004

משבר בחיי הנישואין

אני בת 52 נשואה כבר 26 שנים ויש לי 4 ילדים בוגרים בעלי התחיל לנסוע כבר חמש שנים למזרח הרחוק אומר לנפוש לחודש וחצי אני הגעתי לעצבות ולכן הלכתי לעורך דין אך המשפחה שלו גילתה ושכנעו אותי שכדאי שלום בית, אך הוא ממשיך לנסוע לחול ואני מרגישה נטושה. כרגע הוא בחול ואני מחכה שיחזור ולדבר איתו יותר לעמוק כי אני לוקחת את זה קשה בפרידה ממנו הוא ממשיך את חייו הוא טוען לוקח נופש אך לא לוקח אותי אומר שאני צריכה לחסוך בשביל לנסוע המצב העדין הזה שהילדים צריכים להתחתן אני מרגישה שאני נמצאת בין הסדן לפטיש הוא גם אמר שצריך שלום בית לכן אני מקווה שילך לקראתי. האם תוכלו לעזור. בתודה, נרקיס 55

נטושה

שלום לך נרקיס! להרגיש נטושה זו הרגשה קשה אך לחוות שננטשת לזמן של כחודש ויותר, כשבן זוגך יוצא לנופש ואת צריכה, לדעתו, לחסוך כדי לעשות זאת, זה קשה פי כמה. אכן יש הרבה מה לבדוק ומה לשנות בזוגיות שאת מתארת ומסתבר מדבריך שלא רק בענין הנטישה. יתכן מאוד שנטישה זו היא ביטוי לנטישה הדדית ביניכם זה הרבה שנים בעקר נטישה רגשית שהרחיקה ביניכם וכעת יש לה גם ביטוי ממשי. כקודמי אני ממליצה לפנות לייעוץ זוגי. חשוב מאוד שתשקפי את תחושתיך לבן זוגך ותפנו יחד לייעוץ מתאים. מאחלת הרבה הצלחה בתהליך לא פשוט אך אפשרי. אשמח לעזור אם תמצאי לנכון. יונה תור יועצת נישואים ומשפחה 050-6423004

ילד בן 6 עם בעיות רגשיות

לי יש ילד בן 6 בכיתה א', הילד בכיתה רגילה..מאז שעלה לכיתה א' יש רגרסיה בהתנהגותו, הוא בוכה מכל שטות בכיתה מה שהופך אותו לתינוקי גם בעיני הילדים, הוא לא מוכן שחברים יבואו אליו ואם כבר מישהו בא לא משתף במשחקים.הוא בעצמו לא מוכן ללכת לחברים מהכיתה למרות שמזמינים אותו,רוצה להיות כל הזמן בחדר שלו עם המשחקים שלו ולשחק עם עצמו. התחילו לו חרדות לדוג:"לא רוצה ללכת כי מפחד שיראו אותו",יש לו לחצים מכל הקשור בתחום הלימודי. יש לו קשיים בכל הקשור במוטוריקה עדינה והתחלנו ריפוי בעיסוק אך לא מוכן לשתף פעולה עם המרפאה בעיסוק. יחד עם זה מדובר בילד מקסים,נבון,מאוד סקרן,ללא בעיות התנהגות בכיתה, עם הרבה מוטיבציה להצלחה,לא מוותר לעצמו. הילד הינו בכור יש לו עוד 2 אחיות :בנות 4 ובת שנה אותן בד"כ הוא אוהב מאוד. לא יודעת מה לעשות איתו? מאוד מודאגת בגלל הקשיים אותם הוא חווה מידי יום.כרגע לא מטופלים בשום דרך.

השפעת הדאגה

שלום לאמא המודאגת! ילדך התחיל השנה אתהמסלול הארוך של ביה"ס ועל פניו נראה כי הוא לא מרוצה. כל ילד חרד בהפרדו מאמו ומביתו (אגב איך הוא הסתגל לגן)?ובעקר כאשר הוא גם צריך להוכיח את עצמו בלמידה. השאלה היא איך אנחנו מגיבים לחרדה זו. הרבה פעמים קורה שהדאגה שלנו ביציאתו מהבית, ובפרט לתגובתו הראשונית לחרדה היא היא המחזקת את חששותיו ואת תחושת חוסר היכולת שלו להתמודד. השאלה היא מי מחזק את מי. לפעמים דאגתנו הרבה מחזקת את תחושת חוסר היכולת של ילדינו, כי "אם הייתי מסוגל אמא לא היתה כ"כ דואגת" כמובן שאלו הן דאגות וחששות לא מודעים שעוברים בין הורים לילדים בתקשורת לא מילולית אלא ב"אנטנות" בלתי נראות המשדרות וקולטות שביניהם. שווה לנסות להרגיע את ילדך לצייד אותו במילים שמחזקות, כמו "נכון שכרגע אתה חושש ועצוב לך בכיתה אבל אני בטוחה ששתצליח להתגבר ובהמשך יהיה לך יותר נעים" וכו' וכו' כולל משפטים על חברים שיהיו לו ועוד . כמובן שמפשפטים אלו אסור שיהיו מן השפה ולחוץ אלא עליך קודם לשכנע את עצמך שילדך יכול להתמודד עם המשימה ששמה "בית ספר" שהרי הוא ילד... וכאן תמני באוזניך את כל היכולות שאת מכירה בו שיכולות לסייע לו שם. לדעתי תראי שיפור משמעותי בזמן לא רב. והיה והדברים לא יסתדרו, כדאי שתפני לייעוץ. הרבה הצלחה בשדר המחזק לילדך! יונה תור יועצת חינוכית ומנחה קבוצות הורים. יועצת נישואים ומשפחה. 050-6423004

דרושה עזרה יעוץ ואפשרויות טיפול

אנחנו משפחה ברוכת ילדים ב"ה - ילדים עד גיל 13 לצערי הרב יש לי-לנו אלימות שלי כלפי ילדי. כרגע יש משבר. אני סובל מלחצים סביבתים ופנימיים . בטבעי ובחיי לוקה מאד במדת הכעס וקשה לי להפיגו או לנתבו לשיכוך מהיר ודאי לא מידי. זה גורם להתפרצות ואלימות כלפי ילדי. הדבר חמור ופוגע מאד בכל התא המשפחתי. אני מבקש עזרה ייעוץ וטיפול במצב - לי בנפרד לילדי בנפרד וכן טיפול זוגי ומשפחתי. אני מבקש לדעת אם במצב של משבר רצוי להמתין לרגיעה שיכוך ופסק זמן לתקופה מסוימת או שרצוי ועדיף להתחיל בטיפול הפרטני סמוך למשבר-מיד.

ייעוץ משולב

מזדהה עם כל קודמי. נראה לי שיש לשלב בין ייעוץ אישי והורי. האישי לעומק וההורי כי הוא חייב להיות מיידי. ניתן לעשות זאת במשולב. יונה תור מנחה הורים ויועצת אישית וזוגית 050-6423004 קליניקה בירושלים ובקרית ארבע

בעיות בנישואין

שלום אני נשואה 15 שנה ויש לנו 4 ילדים (2-16) באנו מרקעים שונים ויש ביננו המון מריבות וחילוקי דעות בכל התחומים. לפי דעתי הוא לא משקיע מספיק בילדים, לא משקיע בי - מתעקש לא לפגן. מפריע לי מאוד שאין ביננו שיחות אמיתיות (מאוד קשה לדבר איתו) התקשורת לקויה, שהוא רב עם כל מי שלא מוצא חן בעיניו ושהוא חושב שהוא תמיד צודק מטבעי אני מאוד ותרנית ולכן למען שלום הבית והילדים אני מוכנה לוותר הרבה לפני תקופה בעלי הסתכסך עם חלק ממשפחתי בעקבות נושא כלכלי. וכיום הוא לא מדבר עם חלקם. למרות שאני מסכימה איתו שהוא הצודק בסכסוך עצם הענין שהוא לא מדבר איתם חורה לי מאוד היות ואני קשורה אליהם מאוד. ניסיתי לדבר איתו לא פעם שאפשר לריב ולא להסכים אבל לא צריך לעשות ברוגז אבל זה לא עוזר. הוא אומנם לא מבקש ממני לנתק את הקשר אך המצב מאוד מאוד לא נעים. הכי מפריע לי שבחגים ובטיולים אנו לבד (עם הצד שלו אנו לא בקשר) כנראה שזה שבר את גב הגמל ובתקופה האחרונה אני מרגישה שקשה לי מאוד לחיות איתו. אם בעבר רציתי להבליג בשביל הילדים ובשביל שלום בית היום אני חושבת שאולי עדיף בשביל הילדים לפרק את החבילה כדי שהם לא יספגו את האוירה והויכוחים. אני כותבת עכשיו אחרי ויכוח שלא דיברנו חודשיים! (זה לא קרה בעבר) ושכבר הסכמנו ביננו שמתגרשים הוא פתאום אמר שהוא רוצה להשלים אני בהחלט מוכנה לנסות, אבל בשביל שלום בית אמיתי אני חושבת שאנו צריכים עזרה מקצועית ועל זה הוא לא מוכן לשמוע - גם אם זה יהיה במחיר של גירושים. מה עושים? בבקשה תעזרו לי אני אובדת עצות

יש תקוה

בע"ה שלום לך אישה יקרה! מסכימה עם קודמי ביחס לצורך דחוף בייעוץ זוגי וכן בכך שאפשר להתחיל לבד. אינני מסכימה ביחס לכותרת. את אולי "אובדת עצות" כרגע אבל חשוב שתרגישי זיק של תקוה ולא "תקני" את הכותרת של "אובדת עצות". ייעוץ זה אכן צעד שכנראה עוד לא ניסית וחשוב לגשת אליו כשאת נותנת לו צ'אנס. אכן הייעוץ, ובודאי זה הזוגי, אינו קסם, הוא דורש השקעה ממי שפונה אליו. ראשית: בחירת יועץ מתאים. אח"כ השקעת משאבים של ממון וזמן. סבלנות, התמדה. נחישות לעשות שינוי בי ולא לתלות הכל בזה שבן זוגי ישתנה. ובעיקר להבין שהיועץ הוא כלי עזר עבורך/כם לעשות בעצתו שינוי במרחב הזוגי שלכם ע"מ שיתקדש. מאחלת לך הרבה הצלחה במשימה הלא פשוטה אך האפשרית הזו. שנה טובה ומברכת! יונה תור יועצת זוגית ומשפחתית 050-6423004

כיצד יודעים אם לילדה יש בעייית קשב וריכוז ?

יש לי ילדה בת 6 אשר התחילה את כיתה א' ,עוד כשהייתה בת 4 חשדתי שהילדה לא רגועה ,מוסחת ומאוד תזזיתית . גם עכשיו בכיתה המורה טוענת שקשה לה להתרכז בשיעור ולעיתים היא לא נתפקדת ולא כותבת או מתרגלת כנדרש . הילדה טוענת שמשעמם לה בביה"ס ,ואני חושבת שהאמירה הזו מעידה על קושי שהבת יודעת לאבחן אותו . בנוסף גם בבית יש לה התפרצויות ,לעיתים היא מסוגלת לדבר בחוצפה ממש ,להכות את אחיה או אפילו אותי אם לא עושים רצונה ,לשסע את דבריי ללכת בזמן שאני מדברת וכו' ואני חשה שהיא לא מצליחה לשלוט על ההתנהגות שלה ועל האמירות ושהן יוצאות מתוך חוסר שליטה או מתוך רגישות גבוהה ופגיעות . בנוסף ביתי עדיין היא לוקחת מוצץ ודורשת אותו בגילה על מנת להרגע . ניסיתי למנוע מימנה אך הילדה זקוקה לו ואני לא יודעת אם לתת לה להוריד אותו מעצמה או בכוח. האם בעיית הקשב והריכוז שאני חושדת בה נובעת מסיבה נירולוגית מולדת או שהביית הקשב נובעת על רקע ריגשי . כיצד לעזור לילדה ומה לעשות על מנת לבדוק את חשדותיי ?

איך נדע?

שלום מעיין! היטבת לתאר את הכבעיה וגם את השאלה המאוד משמעותית האם הקושי בהתנהגותה של הילדה נובע מבעיה נוירולוגית או בעיה רגשית? זוהי שאלה שאף אנשי מקצוע מתמודדים איתה מבלי שתהיה להם תשובה חד משמעית. כיועצת בבית ספר במשך שנים רבות וכן כיועצת הורית נתקלתי בשאלה הזו עשרות פעמים. ע"מ לקבל תמונה ברורה יותר יש צורך בברור מעמיק יותר מאשר הפורום הנכבד הזה. לכן מאוד חשוב להפגש עם איש מקצוע ע"מ שאפשר יהיה לעשות את הברור באופן מקצועי. הדרך הפשוטה היא לפנות לאבחון נוירופסיכולוגי אבל דרך זו היא לא היחידה האפשרית ובודאי לא הראשונה , והיא גם מאוד יקרה. נכון יותר לדעתי, להפגש קודם עם איש מקצוע שיוכל לשמוע ולהכיר יותר את הנתונים ולהדריך אותך כהורה איך לנהוג עם הילדה. פעמים רבות מאוד הדרכה הורית מכוונת ומדויקת יכולה לעזור לילד ללמוד לווסת את רגשותיו בפרט כאשר ההורה לומד את הדינמיקה ילד-הורה. גם כאשר יש אבחון שמאשר את ההבחנה לבעית קשב וריכוז יש צורך בהדרכה הורית אם לא רוצים לשעבד את הילד לטיפול תרופתי ארוך שנים. אני מצאתי כי הדרכה כזו בטרם אבחון נוירולוגי עשויה לשפר מאוד את המצב וחוסכת פעמים רבות את הטיפול התרופתי. אשמח לעמוד לשרותך אם את מוצאת זאת לנכון. לפחות בשיחת טלפון שתבהיר יותר בפירוט את כוונתי. בברכה רבה, יונה תור, יועצת חינוכית זוגית ואישית. מנחה קבוצות הורים 050-6423004 ניתן להשאיר הודעה אם מספר טל' לחזרה

יחסו של בעלי לבן שלי מנישואין קודמים

התחתנתי בנישואין שניים לפני 4 שנים. יש לי ילד אחד (בן 10) מנישואין קודמים + תינוקת משותפת. בעלי אדם נפלא וטוב לב. דואג לבן שלי ואוהב אותו. מתייחס אליו ממש כמו אבא. לאחרונה התחיל הבן שלי להראות שמחה בכל זמן בו בעלי לא נמצא בבית. אם קורה ובעלי חוזר הביתה בשעת ערב מוקדמת (מה שלא קורה כל יום) במקום להיות שמח שאבא חוזר, הבן שלי כועס ועצבני ולא רוצה שאבא יחזור מוקדם. זה כואב לי מאוד ואני לא יודעת מה לעשות במצב כזה ? אני גם לא רוצה לפגוע בבעלי ולכן לא סיפרתי לו על תגובתו של הבן שלי. האם זה נכון ? או שכן עלי לשתף אותו ? אודה לעצה וסיוע, שירי

מה ההתלבטות?

?שלום לך!

?נישואים שניים הם אכן מורכבים. עם כל זה נשמע, שרק לאחרונה בנך חווה התנגדות כלשהי לבעלך, ולא בהכרח חייבים לקשור זאת לעובדה שהוא אינו אביו הביולוגי. האם בדקת איתו מה עובר עליו, מדוע הוא כועס כשבעלך מגיע? מה הוא עונה?

וביחס לשיתוף. תשאלי את עצמך: האם את מספרת לבעלך הכל? אתם גלוים ביניכם?. אם לא, מה מפריע לך לשתף אותו? האם זו רק המנעות מחשש איך הוא יגיב?

?באופן כללי זוגיות טובה יש בה מרכיב חזק מאד של רעות, של אמון ופתיחות. אם זה לא קורה כך, אז חשוב מאד לבדוק זאת ולעבוד על זה.

?במקרה הספציפי הזה, אם את חשה שבעלך הוא שותף אמיתי בנישואים ובהורות (שהיא חלק משמעותי בזוגיות) אז חשוב מאד לשתף אותו בעניין. כרגע את מציינת שאת פוחדת לספר לו שמא יפגע, אבל באמת לא בעלך הוא הבעיה, אלא לילד יש בעיה עם אחד מהוריו.  וכדי שתוכלו להתמודד יחד בבעיה שהילד מביא לפיתחכם, חייבים לדבר ביניכם ולראות איך יחד עוזרים לילד. אם אינך רואה את בעלך שותף במה שנוגע לילד, זו בעיה נוספת שצריך לבדוק.

גם בין שני הורים ביולוגיים, יכול להיות מצב, שילד מגלה כעס וריחוק מאחד מהוריו, ומשתף רק את ההורה השני.. כמטפלת הורית וזוגית אני מכירה הרבה מקרים כאלה וההורה, על אף שהוא ההורה הביולוגי, מאד יכול  להפגע. האם גם אז היית מהססת מלשתף? בשני המקרים ביולוגי או לא, חשוב לדבר, הוא צריך לדעת מה קורה ויחד לחשוב איך מתמודדים. בוודאי אם יש לבעלך מה לשנות ביחסו לילד, אבל גם אם לא.

בכל מקרה לטובת ההורות המיטבית, והיחסים הטובים ביניכם, חשוב מאד לא להסתיר, לדבר, ויחד להתמודד עם מה ש"הבית המשותף", מזמן.

?בהצלחה רבה,

יונה תור

?יועצת חינוכית זוגית ומשפחתית

פנויה לסייע בירושלים/ קרית ארבע

?050-6423004

 

    להרשמה ופרטים נוספים

    מרכז ינר

    סניף ירושלים: בית הדפוס 30
    טלפון: 02-6321600
    סניף מרכז: ברוך הירש 14
    טלפון: 03-7160130