מרכז י.נ.ר

כניסה למשתמשים 26/09/2020 ח' תשרי תשפ"א
מאיר בער

מאיר בער

קורות חיים בקצרה

קבלת קהל

סמכות שמנסה להנחות את המטפל

שלום לידידי תלמידי ינר ראשית אברך את הנהלת ינר על פתיחת פורום כזה, שהוא בית חם שאפשר לקבל עזרה ותמיכה והכוונה, כה לחי! כמו כל הדברים הטובים, כשהם קורים אומרים למה לא חשבו על זה קודם. טוב, עכשיו לשאלה. אני מנחה זוג צעיר כ-2 שנים אחרי החתונה, בהצלחה מרובה. באחד הימים אני מקבל טלפון מרב חשוב, שמתחיל לחקור אותי מי אני ומה נעשה בטיפול, הוא העלה כל מיני סיפורים וטענות ומי צודק ומי לא, וטוען שהורי הזוג קשורים אליו, והוא והורים רוצים להיות מעורבים בטיפול ושאני יהיה השליח שלהם לבצע את החלטותיהם. ספרתי לו על-עצמי על ינר ועל דר' שקד, ובקשר לזוג אני לא נוהג להוציא דברים החוצה. שאלתי, מה עושים במקרה כזה? כשהורים או כל סמכות דורשת להיות "מעורבת" בטיפול, מתקשרים אלי ורוצים ממני פירוט מה אני עושה בטיפול ולמה, ואיך אני צריך לנהוג, מה אני אומר להם??? אנא. ושוב תודה רבה לכם.

שיטת הסנדביץ'

לכבוד אליהו, שלום. ראשית כל אצרף גם אני את איחולי והודעותיי למייזמי פורום זה שהוא נדבך נוסף לעשייה הברוכה שמתחולל בינ''ר. כחבר שהצתרף רק לאחרונה לארגון, סיפור כמו זה שאתה מתאר אולי אינו מפתיע אבל בהחלט מביך. כרגיל האמת הכואב תופח על פני כפעם אחר פעם ומנחית אותי עם שתי רגלי ארצה. נכון שהרב וההורים בטוחים שהם פועלים ממניעים טהורים ועושים רק מה שצריך לעשות, אבל הא גופא, איך זה שרב העומד במקום של מורה דרך ומשפיע לא רק שאין לו את הכלים לעזר ולא רק שאין לו את הידע להניע את ההורים מהתערבות, אלה שעוד קצרה מיומנותו והולך ומקלקל בידיים? ולעינינו של דבר: הרי הדבר דומה לרב שיבקש מרופא בחיר המטפל בבן תלמידו שיציג לפניו את תעודותיו ומיומנותו יחד עם תהילת האוניברסיטה בו הוא קבל את הכשרתו ומבקש להיות מעורב הוא והורי הפציינט בטיפול ללא צורך להציג תעודותיו הוא. הרי ברור לכל בר דעת שאין לרופא להתייחס ברצינות לבקשה אבסורדית כזו. אין לי ספק שגם לך היה ברור דבר זה גם לפני כל התשובות שהתפרסמו כאן ע"י קודמיי וכמו שבאמת אתה בעצמך כבר כתבתה. דומני שעיקר שאלתך הנו מילותיך האחרונים: " מה אני אומר להם???" כלומר כאשר הרב בן סימן ממליץ ש" כמובן שנכון לעשות זאת בכבוד וברגישות, אך עשה זאת בנחישות ובאסרטיביות" איך מתרגמים את זה הלכה למעשה? ובכן, על אף היותי חסר ניסיון אני חושב שניתן קודם כל להחמי לרב על האכפתיות ולהודות לו על נכונותו לעמד לצדך ולהיות לך לעזר. אח"כ ניתן לומר ש-"בס"ד גדולה הצלחתה להביא את הזוג לידי כך שסומכים על מיומנותך ומוכנים לעבד אתך. בהיות הדבר רגיש כ"כ הנך חושש ששיתוף הרב בפרט הפרטים עלול להיתפס בעיני הזוג כבגידה בהם ובכך יסתם הגולל על שיתוף הפעולה, דבר שבודאי אין הרב מעונין בו." היות והנך יודע שאין הדבר רלוונטי ניתן אולי לגמור בהבטחה שבאם ובמידה שייראה לך שתוכל להפיק איזהו תועלת משיתוף הרב לא תהסס לעשת זאת. גישה זו נקראת שיטת הסנדביץ' כאשר את הדבר הכואב אתה עוטף משתי צידיו עם ריפוד רך. אשמח לשמוע גם את דעותיהם של החברים הותיקים יותר בענין.

אתיקה מקצועית

שבוע טוב חברים יקרים! השאלה שלי הפעם עוסקת באתיקה מקצועית. פשוט וברור הוא כי סודיותם של זוגות הבאים לייעוץ היא דבר שאין צורך לדבר עליו. השאלה היא מה קורה כאשר "אחד" מבני הזוג מערב בעצמו גורם חיצוני, ובעקבות כך אותו גורם פונה אליך כמטפל, ואתה מבין שתמונת המצב כפי שהוצגה לגורם זה אינה מדוייקת, האם גם כאן נדרש אתה לסודיותם של בני הזוג או שברגע שאחד מהם פרץ את הגבול, לפחות בכל הקשור אליו אתה רשאי לשתף... השאלה היותר קשה והיותר רלוונטית היא כ"שאחד" מבני הזוג פנה לגורם סמכות שמעליך (כמטפל) והציג לו תמונה שיש בה כדי להטיל בך כמטפל דופי, אמנם לא דופי בעייתי מבחינה משפטית אך דופי בשמך הטוב. גורם הסמכות שמעליך אינו בא אליך בטרוניה אך בהעדר נתונים נכונים סביר להניח ששמך הוכתם אצלו. האם באופן זה אני כמטפל רשאי להציג את התמונה הכוללת, והמורכבת מפרטים חושפים של שני בני הזוג (כולל זה שלא עירב גום חיצוני)? בכבוד רב אביחי

שאלה מורכבת

לשלום אביחי, שלום אתה אכן עומד בפני דילמה גדולה. מצד אחד אתה מחוייב לשמירת סודיות ומצד שני אתה רוצה לשמור על שמך הטוב. אם אך זו היתה השאלה ברור שמוטב יקרא שוטה כל ימיו וכו' ואין חכמה ואין תבונה ואין עיצה לנגד ה'. אבל כאן הרי המטופל בעצמו הוא זה שפרץ את הגדר. אמנם מצד שני הרי יש כאן עוד אדם בתמונה. אכן שאלה מורכבת ומסובכת ושלל התשובות שנכתבו כאן יעיד על כך. ובכן, ברור שאם תוכל להשיג הסכם מפורש מכל הצדדים לשוחח על כך, מוטב. אבל ברור שלא תמיד הנסיבות מרשות את זה. מה שכתב משה רובינשטיין גם הוא נקודה למחשבה, שהרי אף אם נאמר שמצד דין תורה מותר לשטף את הסמכות מעליך מכיון שיהיה לתועלת שהרי (אני מניח) שהסמכות הוא מעליך עקב נסיון וידע רב, בכל זאת אתה מחוייב לכללי האטיקה מדין נדר ושבועה. בלי לגרוע מכל הנאמר אני מסכים אם האומרים שעמידה על סודיות לא יתפס כשלילי בעיני הגורם האמור ובאמת ניתן לנסח את הדברים בצורה יפה כדוגמת מה שכתב משה רובינשטיין בסוף דבריו. אם בכל זאת אתה מרגיש צורך לדבר עם הגורם הנ"ל ברור הדבר שאין לעשות כן ללא שאלת רב. בנוסף יש לזכר את כל התנאים שמציב החפץ חיים בכדי להתיר דיבורים. מאחל לך הצלחה מרובה ושם טוב ושהשם יתן בלבך לבחור בדבר הנכון.

"הגנה מן הצדק"

לחברים היקרים שלום, אבקש להתייחס לנושא האתי שהועלה כאן מכמה פנים שכן לוויתי אותו מקרוב בזמן ההתהוות שלו. א. מבחינת פרשנות כללי האתיקה. ב. ברמה העקרונית - היינו גם אם לכאורה כללי האתיקה מחמירים בעניין זה שומה עלינו לעשות שיקול דעת נוסף על מנת לתקן את כלל האתיקה. השאלה העקרונית כמות שאני מבין אותה היא כיצד ינהג יועץ אשר הלקוח שלו מוציא דיבתו רעה ומספר דברים אשר היו או לא היו בקשר הטיפולי ביניהם, באופן הפוגע או עשוי או לפגוע בשמו הטוב של היועץ. במקרה שנידון בפורום זה, המקרה היה שהלקוח ניגש להתלונן בפני רב משותף, על כך שהמטפל התיר לו לעבור "עבירות" מתחום ה"אישות", וברצונו של היועץ לגשת אל הרב ולהעמיד אותו על פרטי המעשה עד כמה שיהיה צורך ורלוונטיות לתיקון העיוות. מעיון בכללי האתיקה של י.נ.ר. עולה כי למרות שחובת הסודיות הינה "אבסולוטית" בכל זאת ישנם מקרים או מצבים יוצאי דופן שאחד מהם הוא כדלהלן: " כאשר החבר הינו נתבע או נאשם במשפט אזרחי, פלילי או דיון משמעתי הקשור לפונה" וכאן נשאלת השאלה מהי ההגדרה של דיון משמעתי האם הוא דווקא בפני ערכאות או כל דיון בפני כל אדם נחשב לדיון משמעתי ובמקרה הנידון הדיון אצל הרב האם הוא נחשב כדיון משמעתי אם אין. שאלה נוספת העולה היא האם היועץ בעצמו יכול לזמן את הדיון הנ"ל או שהאמור הוא דווקא באם קיימת כזו ועדה ובמידה והיא מזמינה אותו יכול הוא לשתף פעולה. אך השאלה המהותית שצריכה להיות נידונת ומבוררת היא מה ההיגיון הישר מלמד על מקרה כזה בו הלקוח פורץ את הדיסקרטיות של הטיפול באופן שפוגע בשמו הטוב של המטפל. נתאר לעצמנו שלקוח שלנו ילך ויפרסם כרזות ברחובה של עיר על כך שהיה איתו קשר מיני או שידול לעבירה הלכתית או פלילית כזו או אחרת האם אנו אמורים לשבת בחיבוק ידיים בשם האתיקה? אינני חושב שיש או שיכולה להיות כזו אתיקה ואם היא קיימת עלינו לתקנה במהירות האפשרית בכדי לא להיתקל במצבי אבסורד מהסוג הזה. עלינו לקחת בחשבון שהתנהלות כזו שלא מאפשרת ליועץ את האפשרות להתגונן סופה שתגרום לנשירה של יועצים טובים ומוכשרים מהתחום שכן "מה להם ולצרה זו" מה שכבר שמעתי מיועץ צעיר ומבטיח שהתבטא כך באוזני. אינני משפטן אך יש מושג מתחום המשפט הפלילי שנקרא "הגנה מן הצדק" ומושג נוסף הוא "חוק שאינו חוקי בעליל" - אל נא יכעסו עלי המשפטנים שבינינו אך הרציונאל שעומד מאחורי המושגים האלו הוא שגם אם יש חוק צריך הוא לעמוד בסף של הגיון פשוט ואם ההגיון של הצדק אינו עומד בפרשנות עלינו לתקן זאת במהירות האפשרית.. עלינו לקחת בחשבון ששמועות מהסוג הזה עושות להן כנפיים ועשויות לפגוע ביועץ בהתפתחות המקצועית שלו במשפחתו ובסובבים אותו ומי שחושב שע"י שתיקה או איפוק בלבד במקרה כזה יפתרו החששות הנ"ל לדעתי אינו מכיר את הלך הרוח ומצב העניינים בציבוריות בה אנו חיים ועל אחת כמה וכמה בציבוריות החרדית. אודה ואשמח להתייחסות החברים בכלל ושל היועץ המשפטי לאיגוד י.נ.ר. עו"ד רובנשטיין. בכבוד ובידידות, אליהו בן סימון.

רק ועדת הרבנים מוסמך לענות על שאלה זו

לדעתי ברור שבמידת האפשרי צריך להכליל בכללים את הלקחים מסיפור זה. אולם צריך להזהר שההתרים בכללי האטיקה יהיו לפי דעת תורתינו הקדושה. ב"ה י.נ.ר. עומד תחת פיקוחם של רבנים חשובים וראשית כל עליהם לפסוק מה הדין במקרה זה. על אף שכולם (ואף אני בכלל) מרגישים שחייב שיהיה למטפל אפשרות להתגונן מ"מ אין ההלכה נפסקת לפי הרגש כזה או אחר. אולי אני נשמע קיצוני אבל החפץ חיים במפורש מעלה מקרים בהם צריך בן אדם למלא פיו מים ולסבול את העלבון ובלבד שלא יכשל באיסור של דיבורים אסורים. דומני שבמקרה ספציפי זה שהועלה כאן לא צריך להכנס לפרטים עם הרב ומספיק אם יאמר המטפל שלא התיר את האיסור האמור כלל או שלא היה המצב כמו שנראה לרב (בלי לפרט). בין כה וכה נראה לי שאין למטפל לפסוק שום הלכה אם אינו מוסמך לכך בלא שיתייעץ עם רב ואם באמת נהג כך יוכל המטפל לענת לרב המתלונן שפרטי הסיפור ידועים לרב פלוני והוא זה שהתיר מה שהתיר. לגבי האפשרות שמעלה אלי שלקוח ילך ויפרסם כרוזות, אני שואל וכי זוהי סכנה רק למטפל? אם מישהו מוכן להוציא כרזות שיקריות יוכל לעשות זאת נגד כל אדם. ואמנם צריכים לדעת איך יתנהג כל אדם אחר במצב כזה וכך יעשה גם המטפל. תענת גרימת נשירה לכאורה אינה רלוונטית לענינינו אלה אם כן הכוונה שלצורך כך נתקן תיקון והיתר מיוחד "לתיקון העולם". גם אני מסכים שהלך הרוח ומצב העניינים בציבוריות בה אנו חיים הוא כזה שנותנים אימון בכרזות נועזות, אבל הרי כולנו מודים שזו מנהג שטות ובלתי מקובל ואם כך צריכים לדעת האם נתיר לעבר על איסור של גלוי סוד כדי להתגונן בפני אנשים שאינן מתנהגים כשורה. אני חוזר ואומר שאני מודע לכך שזה נשמע קיצוני אבל בסופו של דבר אין ספק שהכל צריך להתנהל כפי שמכתיבה ההלכה ועל כן נראה לי פשוט שאין זה שאלה שצריכה להשאל בפורום שכל אחד יביע את דעתו והרגשתו האישיים אלה היא צריכה להשאל לוועדת הרבנים ועל פיהם יישק דבר.

"הגנה מן הצדק"

לחברים היקרים שלום, אבקש להתייחס לנושא האתי שהועלה כאן מכמה פנים שכן לוויתי אותו מקרוב בזמן ההתהוות שלו. א. מבחינת פרשנות כללי האתיקה. ב. ברמה העקרונית - היינו גם אם לכאורה כללי האתיקה מחמירים בעניין זה שומה עלינו לעשות שיקול דעת נוסף על מנת לתקן את כלל האתיקה. השאלה העקרונית כמות שאני מבין אותה היא כיצד ינהג יועץ אשר הלקוח שלו מוציא דיבתו רעה ומספר דברים אשר היו או לא היו בקשר הטיפולי ביניהם, באופן הפוגע או עשוי או לפגוע בשמו הטוב של היועץ. במקרה שנידון בפורום זה, המקרה היה שהלקוח ניגש להתלונן בפני רב משותף, על כך שהמטפל התיר לו לעבור "עבירות" מתחום ה"אישות", וברצונו של היועץ לגשת אל הרב ולהעמיד אותו על פרטי המעשה עד כמה שיהיה צורך ורלוונטיות לתיקון העיוות. מעיון בכללי האתיקה של י.נ.ר. עולה כי למרות שחובת הסודיות הינה "אבסולוטית" בכל זאת ישנם מקרים או מצבים יוצאי דופן שאחד מהם הוא כדלהלן: " כאשר החבר הינו נתבע או נאשם במשפט אזרחי, פלילי או דיון משמעתי הקשור לפונה" וכאן נשאלת השאלה מהי ההגדרה של דיון משמעתי האם הוא דווקא בפני ערכאות או כל דיון בפני כל אדם נחשב לדיון משמעתי ובמקרה הנידון הדיון אצל הרב האם הוא נחשב כדיון משמעתי אם אין. שאלה נוספת העולה היא האם היועץ בעצמו יכול לזמן את הדיון הנ"ל או שהאמור הוא דווקא באם קיימת כזו ועדה ובמידה והיא מזמינה אותו יכול הוא לשתף פעולה. אך השאלה המהותית שצריכה להיות נידונת ומבוררת היא מה ההיגיון הישר מלמד על מקרה כזה בו הלקוח פורץ את הדיסקרטיות של הטיפול באופן שפוגע בשמו הטוב של המטפל. נתאר לעצמנו שלקוח שלנו ילך ויפרסם כרזות ברחובה של עיר על כך שהיה איתו קשר מיני או שידול לעבירה הלכתית או פלילית כזו או אחרת האם אנו אמורים לשבת בחיבוק ידיים בשם האתיקה? אינני חושב שיש או שיכולה להיות כזו אתיקה ואם היא קיימת עלינו לתקנה במהירות האפשרית בכדי לא להיתקל במצבי אבסורד מהסוג הזה. עלינו לקחת בחשבון שהתנהלות כזו שלא מאפשרת ליועץ את האפשרות להתגונן סופה שתגרום לנשירה של יועצים טובים ומוכשרים מהתחום שכן "מה להם ולצרה זו" מה שכבר שמעתי מיועץ צעיר ומבטיח שהתבטא כך באוזני. אינני משפטן אך יש מושג מתחום המשפט הפלילי שנקרא "הגנה מן הצדק" ומושג נוסף הוא "חוק שאינו חוקי בעליל" - אל נא יכעסו עלי המשפטנים שבינינו אך הרציונאל שעומד מאחורי המושגים האלו הוא שגם אם יש חוק צריך הוא לעמוד בסף של הגיון פשוט ואם ההגיון של הצדק אינו עומד בפרשנות עלינו לתקן זאת במהירות האפשרית.. עלינו לקחת בחשבון ששמועות מהסוג הזה עושות להן כנפיים ועשויות לפגוע ביועץ בהתפתחות המקצועית שלו במשפחתו ובסובבים אותו ומי שחושב שע"י שתיקה או איפוק בלבד במקרה כזה יפתרו החששות הנ"ל לדעתי אינו מכיר את הלך הרוח ומצב העניינים בציבוריות בה אנו חיים ועל אחת כמה וכמה בציבוריות החרדית. אודה ואשמח להתייחסות החברים בכלל ושל היועץ המשפטי לאיגוד י.נ.ר. עו"ד רובנשטיין. בכבוד ובידידות, אליהו בן סימון.

אטיקה חייבת להיות כפוף להלכה

שלום לשלום אביחי ולכל החברה, ידעתי גם ידעתי שהשאלה היא שאלת אטיקה מקצועית אבל כמו ששלום אביחי בעצמו כותב צריך קודם כל לברר את ההלכה. לדעתי אבל, השאלה ההילכתית צריכה להישאל לפני שבכלל חושבים להכליל את הדברים לתוך כללי האטיקה. לא יעלה על הדעת שבכללי אטיקה מטעם י.נ.ר. ייכתבו דברים שלא תואמים את ההלכה ושעלולים להטעות את בוגריו להתיר דברים המוטלים בספק. על כן לדעתי צריך קודם כל לשאול את רבני י.נ.ר. דווקה ולא להסתמך על כך שכ"א יעשה שאלת רב בעצמו לאחר שכללי האטיקה יתיר. בנוסף נראה לי דבר פשוט שאם ההלכה כן מתרת זאת יש בודאי להכניס את הדבר לכללים בכדי לגונן על המטפלים ואיני רואה שום צד לאסור דבר זה כלל. איני משפטן, אבל ברור לי שגם במקצועות אחרות (כגון גניקולוגי'ה וכד') שאלו את השאלה הזו וקל לברר מה "נפסק". בנוסף נראה לי שגם אם ההלכה אוסרת את הדבר אולי כדאי שנשאל האם ניתן לתלות הודעה בקליניקה שכל המטופלים כאן עושים כן על דעת שינהגו בו כפי הכללים הנהוגים בי.נ.ר. ואולי אז נוכל להכליל ככל שנרגיש צורך וייחשב הדבר כהסכמה מפורשת מצד המטופל. בברכת עלו והצליחו מאיר

"הפקדות" מה ואיך?

שאלה מהקליניקה ההנחייה מד"ר עמי שקד - אם הבנתי נכון - לקראת סוף הטיפול, צריך להתחיל לעבוד על הפקדות. מה זה אומר "הפקדות" מבחינה קונקרטית? איך עובדים עם זה מול בני-הזוג בטיפול? אשמח לעזרה בנושא בתודה מראש

להוסיף על דברי אליהו

אתה רוצה לדעת איך "תורת ההפקדות" מתבצעת הלכה למעשה. קודם כל צריך לומר שאליהו הטיב לסכם את הענין. יש להסביר לזוג את הרעיון ומכיון שהפקדות הן אישיות לכל אדם ניתן לבקש מכ"א מבני הזוג שיתן דוגמאות למה שנתפס אצלו בתור הפקדה. ישנם שני נקודות שרציתי להוסיף. א. גם הימנות מדבר שמפריע לב"ז נחשב להפקדה. ב. לדעתי ישנם גם דברים שהם הפקדות אוניברסליים (שנחשבים בעיני כל בן אדם) כמו מתנה (אפי' הקטנה ביותר), מילה טובה, חיוך וכו' ולפעמים דווקא הדברים הקטנים האלו (שבד"כ יכולים להינתן בתדירות גבוה ולא עולות כסף) עושות את כל ההבדל.

אתיקה מקצועית

שבוע טוב חברים יקרים! השאלה שלי הפעם עוסקת באתיקה מקצועית. פשוט וברור הוא כי סודיותם של זוגות הבאים לייעוץ היא דבר שאין צורך לדבר עליו. השאלה היא מה קורה כאשר "אחד" מבני הזוג מערב בעצמו גורם חיצוני, ובעקבות כך אותו גורם פונה אליך כמטפל, ואתה מבין שתמונת המצב כפי שהוצגה לגורם זה אינה מדוייקת, האם גם כאן נדרש אתה לסודיותם של בני הזוג או שברגע שאחד מהם פרץ את הגבול, לפחות בכל הקשור אליו אתה רשאי לשתף... השאלה היותר קשה והיותר רלוונטית היא כ"שאחד" מבני הזוג פנה לגורם סמכות שמעליך (כמטפל) והציג לו תמונה שיש בה כדי להטיל בך כמטפל דופי, אמנם לא דופי בעייתי מבחינה משפטית אך דופי בשמך הטוב. גורם הסמכות שמעליך אינו בא אליך בטרוניה אך בהעדר נתונים נכונים סביר להניח ששמך הוכתם אצלו. האם באופן זה אני כמטפל רשאי להציג את התמונה הכוללת, והמורכבת מפרטים חושפים של שני בני הזוג (כולל זה שלא עירב גום חיצוני)? בכבוד רב אביחי

לדמות מלתא למלתא?

לכבוד אברהם שטרן ברור שבדרך כלל אתה מחויב בשמירת סודיות מוחלטת. אין כאן שאלת גאוה או כדומה מכיון שהמטופל החליט להתייעץ איתך ולא עם אחר ושואל לדעתך. גם אם ברור שיש אחרים המבינים יותר והיודעים יותר אין לך את הזכות לשתף אותם בדברים הפרטים של הזולת. השאלה כאן הוא שונה במקצת מכיון שאחד המטופלים הוא זה שעשה מעשה ושיתף את הגורם החיצוני. במקרה כזה ברור שאין בעיה לשמוע את דעתו של הגורם השני ואולי להחכים. אבל שוב מדובר פה במקרה קצת שונה כי הרב לא ביקש להתערב ולא היתה פה שום שאלה של שמיעת דעתו של הרב. מה שמדובר כאן היא שהמטופל הוציא דיבה על המטפל וגרם לו לפוטנציאל של נזק תדמיתי. השאלה היתה האם מותר לשתף את הרב בפרטים הקשורים לב"ז של המוציא שם רע (שעדיין לא ידועים לו) אך ורק בכדי להתגונן ולנקות את שמו הטוב של המטפל

הרהורים בדבר הצבת מראה המובילה לגירושין

שלום חברים! ישנם מצבים שבהם מבחינה מקצועית אתה מגיע לנקודה שבה אין מה לעשות. ניקח לדוגמא את הסיפור שבו אני מטפל כרגע, זוג שיש שם אלימות (לא פיזית), הרבה מתח והטלת אימה, רק עגמת נפש והרבה השפלות בעיקר מצד הבעל כלפי האישה. הבעל סרבן טיפול כרוני, כל הדרכים והשיטות לא הועילו, זהו בעל שגם כאשר יש עליו איום גירושין הולך עם זה עד הסוף. אני לא רוצה להיכנס לניתוח שלו, למרות שיש לי מושג מה קורה שם. אבל ברור לי שללא טיפול המצב בבית הזה רק ילך ויחמיר. מבחינה מקצועית, אני יודע שיש להציב מול האישה מראה. להעמיד את הדברים כהווייתן, ולהנחות אותה לבחור. אך את האמת אומר כי באופן אישי מצפונית אני לא מרגיש הכי טוב שבעולם עם זה. מאחר ובסופו של דבר למרות שאינני אומר לאישה עלייך להתגרש כי אין זאת זכותי כלל, אך התהליך יביא אותה לכך. בעוד החלופה היא להמשיך לדור עם הגבר הזה כנשואה, ולעבוד על עצמה מבחינה אישית, שהביקורת והחיצים המופנים כלפיה יהיו אט אט משוללי ארס מצד המקבל. ומתוך תקווה שאי פעם אולי יבוא הנס המיוחל... ההגיון האנושי והמקצועי, אומר כי אל לה לאישה להמשיך מערכת זוגית זו, וכי אין סיכוי הנראה לעין שהמצב יהיה טוב יותר, גם מדובר בזוג בנישואין שניים שלה ועדיין אין להם יחד ילדים.. אך משהו מציק לי מבחינת ההגיון התורני, והייתי רוצה לשמוע את חוות דעת חברי על התמודדויות שכאלה. יאמרו מי שיאמרו - אם משהו מציק לך, כנראה אתה מרגיש שעדיין יש מה לעשות. ולא היא! מה שמציק לי זה דברי חז"ל שאמרו "הקדיחה תבשילו יגרשנה" וכמובן אחרי ההסברים הרבים לעניין, בכ"א לא נאמר "הקדיח הוא...." ומזווית תורנית זו, חשוב לי לשמוע את דעתכם. אינני מדבר ואינני שואל על הלכה, מאחר וכאן זה לא הפורום לשאלות הלכתיות. אני שואל על צורת ההתמודדות האישית, עם דבר זה. ואגב, לא הייתי שואל אם בבית היה אלימות פיזית, ולא הייתי שואל אם לא היו בבית זמנים סבירים ואף טובים. השאלה היא משום שבבית הזה ישנם זמנים טובים, ואמנם ישנה אלימות אך היא דו צדדית (כמובן, זה עדיין לא עושה את זה קל יותר). בין כך ובין כך, למרות הימים הטובים האישה מתארת את המצב כבלתי נסבל. ומשום מה הצבת המראה מולה, באופן שמשתמע כי יש אפשרות אחת, ויש עוד אפשרויות, כשמובן שהיפרדות היא אפשרות שווה, מעוררת בי קושי מסוים. בכבוד רב אביחי

איפכא מסתברא?

לשלום אביחי, שלום קודם אענה על החלק בו יש לי יותר ניסיון והוא בשאלה למה חז"ל לא מתיחסים למצב בו הוא "הקדיח תבשלו" ונראה לי פשוט שהסיבה הוא שלו אפשר להגיד שיגרש אותה אם הקדיחה תבשלה דבידו הדבר, אבל מה היא תעשה אם הוא "הקדיח" הרי אין בידה להתגרש. לגבי עיקר הדברים אני מבין את הדילמה שלך. מצד אחד אתה מרגיש שאין לה מנוס מלהתגרש ולדעתך גישתך המקצועית תביא אותה לידי כך ומצד שני אתה לא יכול מבחינה מצפונית "להכתיב" לה לעשות זאת. האמת אומר אבל, שכשקראתי את הדברים וניסיתי להרגיש איך מצב כזה "מדבר" אלי היתה לי דווקא הרגשה הפוכה מן הקצה אל הקצה. מצד אחד אני מרגיש (מצפונית) שאם באמת אפסו הסיכויים שהשכינה תשרה ביניהם למה לא לומר לה בפה מלא להתגרש ובזה לתת לה את האופציה סוף סוף להתחיל את חייה אחרי כל הגילגולים שהיא עברה? למה לתת לשתי יהודים לדחות את רגלי השכינה ולגרום צער זל"ז? הרי לא בחינם ניתנה רשות להתגרש? ומצד שני, מבחינת מקצועית (עד כמה שאני יכול לקרא לעצמי ככזה) איך אני יכול "לפסוק" שאפסו הסיכויים? וכי מפני שאני רואה שהמאמץ המתבקש הוא על אנושי בעניי, אני יכול לכרות גורלו של אישה זו לגירושין? וכי לא מוטל עלי גם להראות לה את האפשרות (גם הקלוש ביותר) בה היא יכולה לבחור לעלות על עצמה מכל הבחינות כדי לא לגרום לחורבן? בקיצור לדעתי מה שמתבקש ממטפל במצב כזה הוא להוציא את עצמו מן התמונה ולא לנסות לראות ולהראות את הדברים לכאן או לכאן אלה לערוך את האפשרויות בפניה בצורה האובייקטיבי ביותר ולתת לה לראות את הדברים כפי שהיא רואה אותם. לתת לה ורק לה לעשות את ההחלטה יהיה מה שהיא תהיה. רק בצורה כזו תוכל לצאת שפוי מהמקום בו אתה נמצא ולדעת שאתה את שלך עשיתה ושהתוצאה לא בידיך. בברכת הצלחה וכט"ס מאיר

תפקיד הילדים ואם בכלל .

בס"ד ניגש אלי בחור ושאל אותי האם הוא יכול לעזור להורים שלו שלא יתגרשו . המקרה הוא זוג חוזרים בתשובה בגלאי 50 נשואים 25 שנה 8 ילדים חיתנו כבר כמה, המצב הוא שתמיד כבר לא היה טוב הם היו כבר בטיפולים חלק מקצועי וחלק תורני אבל כל אחד בשלו . (עקשנים) היו כבר שינוים בבית לטובת המצב כגון העברת מקום מגורים, עזב את הכולל, שהגיע מדרישת אחד מהצדדים אבל עכשיו המצב גרוע עוד יותר וצד אחד רוצה להיפרד . הבחור חושב שמה שיכול אולי להחזיק אותם לא להתגרש לומר להם שיתחשבו בו ובשאר האחים ואחיות הלא נשואות שזה יפריע להם בשידוכים, וגם שזה יזיק למצב הכלכלי בבית וכו' הדילמה של הבחור היא שמצד אחד כבר נמאס לו מכל המצב הזה הוא חוזר מהישיבה לבית ללא "הורים" האבא כבר לא מתחשב בבני הבית בהוספת חומרעאס שמציקים לבני הבית וכו' . ועדיף לו שהם יפרדו כבר . ומצד שני הוא לא רוצה לקחת אחריות על הגירושין האלו והוא לא רוצה שזה יקרה בגללו . השאלה היא האם הוא יכול להביע את רצונו ודעתו שלא יתגרשו בגלל הסיבות הנ"ל ? והאם יש דרכים אחרות למניעת גירושים מבחינת הילדים ? או שאסור לילדים בכלל להביע דעה בנושא הזה ? נ.ב נכון להיום אין מצב שהם ילכו שוב לטיפול . אשמח לקבל תשובה מכם , תודה רבה ! לקבלת פרטים נוספים אפשר להתקשר אלי 052-3070009 אבי נסבך

להתייחס לבן ולא לדן ודינה!

לאבי שלום, במושכל ראשון חשבתי שבתור תלמיד חדש בינ"ר אין לי מספיק ידע וניסון לענות תשובה על שאלתך המסובכת. אבל בכל זאת חשבתי שבתור בן אדם עם ראש על הכתפיים עלי לחשוב איך לדעתי ראוי להתנהג במצב כזה. לאחר מחשבה ארוכה הגעתי למסכנה שיש לפעול באותה צורה בה היינו פועלים אילו היה הסיפור הפוך כלומר אילו היה אחד ההורים בדבר לגבי בנו\בתו. אני מבין שההורים המדוברים אינן בטיפולך ורק הבן הוא זה שבא לדבר איתך. אם כך לדעתי עליך להתרכז אך ורק על טובתו של הבן, במילים אחרות כמו שבד"כ ההתייחסות הוא לדן ודינה בלי "להתחשב" עם הורים, רבנים וכד' כך כאן ההתייחסות הוא לבן בלי "להתחשב" עם הזוג. לכן אני מתצרף למאיר לנקרי הכותב שעליך להכיל את הבן ולשמוע את דבריו באמפטיה. לדעתי עליך להציב מראה בפני הבן ולהראות לו את האפשרויות ש«לדעתו» יש ולתת «לו» את הבחירה מה לעשות. כמו שבטיפול זוגי לא מוטל עליך להכתיב מה לעשות אלה לעזר בהבנת האופציות כדי שהם בעצמם יחליטו מה טוב ונכון, כ"כ כאן עליך להתייחס כך לבן שהוא יחליט מה טוב ונכון «בשבלו» בהצלחה מאיר

איך אתם מכינים את הזוגות לפורים-פסח?

שלום לכם! ימי פגרה הם זמן רגיש לזוגיות ובפרט החגים פורים ופסח. ברצוני לעורר דיון וללמוד מידע ומניסיון, איך מביאים לקליניקה את ההתמודדות עם חגים, אם בכלל. איזה רעיונות יש לכם להקדים רפואה למכה? ומה הדרך המיוחדת שלכם לעלות ולאתגר את זה בקליניקה? בכל הכבוד והערכה אברהם

פגרה זו פגרה אז תיקח פגרה מימי ה"פגרה"

לאברהם שלום ברצוני לענות לך מנסיון אישי לפני כמה שנים השתתפתי ביחד עם זוגתי שתחי' בסדנא בת יומיים של "אימגו" כשבוע לפני פסח. אולי תחשוב שאני נפלתי על הראש, אבל מה לעשות שגם שלושה זוגות אחרים נפלו על הראש כמוני והשתתפו גם כן. את הילדים השארנו עם חברים וקרובים כולל בני שבזמנו טרם הגמילו אותו מאמו. מה אגיד לך? מעודי לו עברתי חוויה חיובי המתקרב לזה. לא רק ששוחררנו מכל הנטל, לא רק שהקדשנו את הזמן זל"ז, אלא אף השתמשנו בזמן להדק את הקשר ולהפיץ את המתחים (מי שמכיר את שיטת "אימגו" יבין למה אני מתכוין). בקיצור, במקום לתת למתח (הטבעי) של ערב חג להרחיק בין בני הזוג אני מציע שיתחננו את הפגרה בצורה שיש פרק זמן המקודש להידוק הקשר. כמוון שדבר זה צריך הכנה דרבה, אבל אין דבר עומד בפני הרצון.

התנגדויות בטיפול

בס"ד שלום לכם חברי כולם! לאחר אתנחתא קלה בה היה הפורום שרוי, הייתי שמח לחדשו בשאלה אשר שאלוני חברי בהזדמנויות שונות, ולאחר מחשבה בדבר הסקתי, כי הנושא ראוי להתייחסות ואף להרחבה. דן אמנם מגיע לטיפול יחד עם רעייתו דינה, אך בהמשך הפגישות ע"י תשאול ותהייה מתברר, כי כל הגעתו לטיפול הינה מכורח איומי אשתו שתחי' וכן במהלך הפגישות הוא מדווח ליועץ כי אינו מסכים עם הנחות היסוד שלו וגם אינו מסכים עם האבחונים הדיאגנוסטיים שלו, מתוך הנחה כי אין אדם שכמותו היודע את מצבו האמיתי. ולכן: א. מה לדעתכם ניתן לעשות, ע"מ להגביר מוטיבציה אצל בן הזוג כאשר בן הזוג השני משווע לעזרה ושינוי. ב. מהי ההתמודדות האינטרקציונית עם דן בתפיסה הפילוסופית של המצב, כאשר הוא אינו חש חיבור לדברי היועץ, מהמקום שהיועץ בכל זאת לא חי את חיו ולא נמצא עם בני הזוג במהלך שגרת החיים.(כמובן זאת לאחר שהאבחונים הדיאגנוסטיים נוצרו בעיקבות הכלים והמיומנויות המקצועיים אשר רכש היועץ.) ג. בכלל הייתי שמח להרחיב את היריעה הקיימת ולשמוע על טיפים נוספים מעבר לדרכים המקובלות והידועות-מה הייתם ממליצים לעשות, ע"מ לחסן מפני תופעות עתידיות של אי חיבור והסכמה לדברי היועץ תוך כדי הטיפול. לכל אשר בכוונתם להשיב, כי למנחה האסרטיבי והסמכותי אשר יודע להעמיד גבולות וסייגים תוך כדי שילוב של יציבות ואחריות, לא אמורים להיות תופעות אלו, אומר כי לא אליכם הופנתה השאלה.... בידידות, מאיר לנקרי.

לא אליכם הופנתה השאלה....

לכבוד חברי הפורום שלום, על אף שמאיר היקר שמר על עצמו מכל מישמר ופירש ש"לכל אשר בכוונתם להשיב, כי למנחה האסרטיבי והסמכותי אשר יודע להעמיד גבולות וסייגים תוך כדי שילוב של יציבות ואחריות, לא אמורים להיות תופעות אלו, אומר כי לא אליכם הופנתה השאלה...." בכל זאת התשובות שניתנו עד כה בעצם אומרות בדיוק זאת. אמנם אינן משתמשים במילים כה בוטות אבל בסופו של דבר מטילים את האשמה על היכולת והמיומנות של המטפל שלוקה בחסר. אין ספק שה"בעיה" במצב המתואר הינה אצל המטפל, אבל לדעתי אינה ב"אשמת" המטפל ובחוסר מיומנותו אלא בגורם חיצוני. גם אצל מטפל ותיק ומצליח יכול לקרא שאינו מצליח להתחבר עם המטופל בצורה שהוא ירגיש "בונדינג" וירגיש שהטיפול בא להטיב עמו. משל למה הדבר דומה למי שמנסה לטפל לדוגמה ברוצח שמסביר שאין שום סיבה בעולם שלא נרצח בן אדם בדם קר כאשר מדובר ב".................." (נא למלאת כראות עיניך). גם אם הוא יסביר את עצמו בטוב טעם יהיה קשה מאד לרוב רובים המוחץ של המטפלים להתחבר להשקפת עולמו. או לדוגמה, אם מישהו משוכנע שחייזרים ביקרו אצלו ולקחו אותו לטיול בכוכבים הנמצאים במרחק של אלפי שנות אור מכדור הארץ. גם אם יתן הסבר מדעי מפורט איך הדבר שייך, קשה לי להאמין שאי מישהו יתחבר אליו בצורה שיוכל לשדר לו שהוא איתו לאורך כל הדרך. קיצור הדבר, לכל מטפל יש גבולות וקווים אדומים שאינו מסוגל לעבר עליהם בשום פנים ואופן ולא יוכל להתחבר למטופל בדברים האלו. לך תסביר לגוי מהוליווד שאם אשתך נוגעת בך באצבע קטנה חמש דקות לפני הטבילה אתה בשום פנים ואופן לא תעבר על זה בשתיקה. זהו בעצם עיקר הסיבה שיש צורך במטפלים החיים באותה השקפת חיים (חרדי, דתי) כמו המטופל וזהו כל היופי של בוגרי ינר. אם כן, מה על המטפל לעשות במצב כזה? לדעתי עליו לעשת "בדק הבית" בליבו פנימה ולזהות מהו הדבר שמפריע לו שבעקבותיו אינו מסוגל להתחבר עם המטופל. והיה אם יבין המטפל את מקור התנגדותו למטופל, יוכל להחליט האם ביכולתו בכל זאת לראות צד אחר בדבר או יוכל לקבל מהמטופל צד אחר ויתגבר על ה"קושי".(לדוגמה, סביר להניח שמטפל חרדי יוכל להבין את עמדתו של חילוני שאינו מוכן להקפיד על טהרת הבית, ולהתחבר עליו, על אף שהראיון עצמו הינו בציפור נפשו) ואז יוכל לשדר את עמדתו האיתן לצד המטופל ויווצר "בונדינג" בעז"ה. אבל, אם מדובר בדבר שבשום פנים ואופן לא יוכל להתחבר להשקפתו של המטופל, או אז אין עליו אלא לדעת את הגבולות של עצמו, להתנצל, ולהסביר למטופל שהוא אינו יכול לטפל במקרה הספציפי הזאת וישלח אותו למטפל אחר. אם זכור לי טוב, הברטנורא מסביר שעל מי שאינו מסוגל לעשת כן נאמר "טוב שברופאים לגהינום". בהצלחה רבה, וכל טוב

האם יש סיכוי?

שלום וברכה מה אתם עונים לבן זוג השואל אתכם בפגישה: "האם לדעתך יש סיכוי לשינוי?"

בידך הדבר

אני ממהר אזאני מקצר לדעתי הבן זוג שואל מתוך יאוש תשובתך צריך לעודד תלוי בסיטואציה איך לעודד אפשרות אחד היא לשדר מסר שיש לו את האפשרות להביא לידי שנוי. אפשרות זו ניא שנוי עצמי. השנוי של הבן זוג השני בדרך כלל יבא, אם לא שיש בעיה שצריך טיפול פסיכולוגי\פסיכופאטי

האם יש סיכוי?

שלום וברכה מה אתם עונים לבן זוג השואל אתכם בפגישה: "האם לדעתך יש סיכוי לשינוי?"

נכון מאד

אני רוצה לומר שאני מסכים עם כל מילה שכתב בועז. הייתה זו טעות לענות באימפולסיביות מתוך מיעוט זמן. אני מקווה שאלמד מזה לקח ואביא לידי שנוי בהתנהגותי D-;

דחייה או בעיה?

אמש נשאלתי בשאלה גורלית ומעניינת, זוג נשוי כחמש עשרה שנה ולהם שבעה ילדים, מתחילת שנות נישואיהם ידעה הזוגיות עליות ומורדות, בתקופה של חמש השנים האחרונות חלה ירידה משמעותית עד כדי החלטה משותפת לטפל וליעל את הזוגיות. נעשו מספר ניסיונות חלקם הגדול אצל עסקנים [דודה בלומה בע"מ]. ניסיון האחרון נעשה אצל מקצוען, שאיליו הגיעו כצ'אנס האחרון טרום קבלת החלטות... לאחר פגישות האינטיק הובהר למטפל ע"י האישה, שההחלטה הגורלית כבר נחתמה 'מבחינתה', וזאת משום שאינה מאמינה שאפשר לשנות אדם מבוגר הנמצא בעשירייה החמישית לחייו, אולם למען ילדיהם המשותפים מנסה לשמוע על העניין, וזאת כשבעל מחוץ לבית ברוב ימי השבוע. אחד מהתנאים שהתנתה לבעלה הוא שיעבור טיפול פסיכולוגי. חשוב להדגיש שהבעל קיבל את הדין והלך לטיפול פסיכולוגי אצל מקצוען (פסיכותרפיסט) ואף הגיע להישגים. ולכאורה עתה כשהמצב בשליטה האישה טוענת שאיננה סובלת את בעלה, וכאשר בעלה נמצא בחיק המשפחה, חשה האישה דכדוך עמוק ודחייה, ואינה מסוגלת לשלוט על רגשותיה. דעתי ניתנה לשואל מעל פני השטח מבלי להיכנס לעומק העניין, שהעניין מתאים יותר למומחה בתחום הנפש מפני שלענ"ד האישה נמצאת בטראומה מתמשכת, ועל כן אינה יכולה לשלוט על רגשותיה וגם היא צריכה לעבור טיפול נפשי להצלחת הטיפול של שניהם. הודה לכם מאוד - עמיתיי הנכבדים, להשמיע את חוות דעתכם בנושא רגיש זה. בכל הכבוד הראוי אליעזר דייטש 052-7136639 7136639@gmail.com

אולי היא צריכה טיפול אבל האם יועיל?

לאליעזר שלום מצד אחד אתה כותב שהאישה לא מאמינה לשנוי בגיל שלו, ומצד שני אתה כותב שהטיפול הפסיכוטראפי הועיל. האם גם האישה רואה שיפור? אתה מתאר שהאישה היציבה תנאים לבעלה, אבל אינך מפרט מה היא היציבה מולם. לכאורה הוא קיים את תנאו, מה איתה? "האישה טוענת שאיננה סובלת את בעלה, וכאשר בעלה נמצא בחיק המשפחה, חשה האישה דכדוך עמוק ודחייה, ואינה מסוגלת לשלוט על רגשותיה." מה איננה סובלת בו? ממה היא מדוכדכת ומה יש בו שדוחה אותה? איזה רגשות יוצאים מכלל שליטה? אתה גם מזכיר את עוברה "טראומה מתמשכת" בלי לבסס ולהסביר את כוונתך. כמובן שקשה מאד להגיע לדיאגנוזה ללא פרטים בסיסיים אלו. על פניו אתה מתאר בעל שמוכן לעבוד ולעשות הכל כדי לשפר את המצב וגם עשה זאת כאשר האישה איננה מוכנה לעשות דבר מפני שכל השנוי אמור לבא מצידו ובנוסף כל מה שיעשה לא יספיק. מזה הייתי מבין שהצעה לטפל בעצמה יתקבל בעלבון ולא יועיל כלל. כל עוד שהיא לא מבינה ש"אין הדבר תלוי אלה בי" לא תצליח להביא אותה לטיפול. לדעתי על המטפל קודם כל לשפר את האוירה ביניהם על ידי ליבון הסוגיות שגורמות לה לתחושות כה קשות. על ידי הקשבה אקטיבית, אמפטיה ושיקוף יוכל המטפל להבין את שורש התנגדותה. אם המטפל יקבל אותה ממקומה ויצליח לעשות "דז'וינינג" יהא לו את האפשרות והכח להראות לה את חולשותיה בצורה שהיא תוכל לקבל מפיו ואז אולי תהא מוכנה לקבל את הצעתו לטיפול פסיכולוגי. בהצלחה רבה

דחייה או בעיה?

אמש נשאלתי בשאלה גורלית ומעניינת, זוג נשוי כחמש עשרה שנה ולהם שבעה ילדים, מתחילת שנות נישואיהם ידעה הזוגיות עליות ומורדות, בתקופה של חמש השנים האחרונות חלה ירידה משמעותית עד כדי החלטה משותפת לטפל וליעל את הזוגיות. נעשו מספר ניסיונות חלקם הגדול אצל עסקנים [דודה בלומה בע"מ]. ניסיון האחרון נעשה אצל מקצוען, שאיליו הגיעו כצ'אנס האחרון טרום קבלת החלטות... לאחר פגישות האינטיק הובהר למטפל ע"י האישה, שההחלטה הגורלית כבר נחתמה 'מבחינתה', וזאת משום שאינה מאמינה שאפשר לשנות אדם מבוגר הנמצא בעשירייה החמישית לחייו, אולם למען ילדיהם המשותפים מנסה לשמוע על העניין, וזאת כשבעל מחוץ לבית ברוב ימי השבוע. אחד מהתנאים שהתנתה לבעלה הוא שיעבור טיפול פסיכולוגי. חשוב להדגיש שהבעל קיבל את הדין והלך לטיפול פסיכולוגי אצל מקצוען (פסיכותרפיסט) ואף הגיע להישגים. ולכאורה עתה כשהמצב בשליטה האישה טוענת שאיננה סובלת את בעלה, וכאשר בעלה נמצא בחיק המשפחה, חשה האישה דכדוך עמוק ודחייה, ואינה מסוגלת לשלוט על רגשותיה. דעתי ניתנה לשואל מעל פני השטח מבלי להיכנס לעומק העניין, שהעניין מתאים יותר למומחה בתחום הנפש מפני שלענ"ד האישה נמצאת בטראומה מתמשכת, ועל כן אינה יכולה לשלוט על רגשותיה וגם היא צריכה לעבור טיפול נפשי להצלחת הטיפול של שניהם. הודה לכם מאוד - עמיתיי הנכבדים, להשמיע את חוות דעתכם בנושא רגיש זה. בכל הכבוד הראוי אליעזר דייטש 052-7136639 7136639@gmail.com

מה בדיוק הצפייה שלה שיצא מהצ'אנס הזה

האני מאמין שלי הוא שבעקרון כל איש נורמאטיבי יכול להסתדר עם כל אישה נורמאטיבית. אלה שצריך את הרצון ואת המאמץ לגשר על השינויים ביניהם. (כמובן שככל שהשינויים קטנים יותר המאמצים קטנים וההצלחות גדלים) וזו חייבת להיות עבודה של ביחדיות ובשום פנים ואופן לא יכול לבא אך ורק מצד אחד. הבעל כאן לכל הדעות את חלקו היתחיל. האישה אומרת שהיא את שלה עשתה. אולם הדבר היחיד שאתה מתער ב"עשייה" שלה הינו לסבול. משל למה הדבר דומה לאיש שהסתובב במשך 15 שנה עם שבר ברגלו וניסה לטפל בו ע"י כל מיני משחות למיניהם. לאחר 15 שנות סבל מראים לו איש שתוך כמה שבועות מתרפא ע"י חבישה בגבס פשוט, אבל הוא מסרב לטיפול כי לטענתו את שלו עשה. בנידון שלנו נראה לי שחייבת להיות סיבה למה היא מרגישה שלא שווה לה להשקיע. לפי המתואר נראה שהטעם מונח באמירה "שאינה סובלת את הבעל לא מבפנים - היינו תכונותיו האישיות, ולא מבחוץ - היינו מראהו החיצוני." במראהו החיצונה אין הרבה שנוכל לשנות, אבל מראהו הפנימי הרי באמצע תהליך שנוי. אם לאחר כל "טענותיה" היא עדיין נותנת לו צ'אנס אז לדעתי יש כאן שני דברים שצריכים ללבן אותם. קודם כל מה בדיוק הצפייה שלה שיצא מהצ'אנס הזה, ושנית אם באמת היא כ"כ לא סובלת אותו כלל אז מה מושך אותה בכל זאת לתת לו צ'אנס. וכי בדברים אחרים היא כ"כ מסורה לילדים שהיא פתאום מוכנה "להתאבד" בשבילם. קשה לי להאמין שהאישה המתוארת הינה אמא מסורה להפליא. ברור שנטמן כאן מטען קשה, אבל לדעתי יש בהחלט מקום לנסות לחפור יותר ולמצוא את שורש התנגדותה אליו. יכול להיות שלאחר שנסדר את העיניינים בפרופורציה הנכונה ניווכח לראות שהתנהגותה אינה סוטה מכלל הנורמה ועדיין מוקדם מדי לשלוח אותה לטיפול. אל לנו לשכוח את המסר שהיא "מקבלת" בהצעה כזו ואת ההשפעה שזה עלול לגרום עליה ועל הזוגיות. צריכים להציב בפניה בצורה חד-משמעי את הסטירות שבדבריה ואת האופציות שיש בפניה. רק לאחר שמבינים מאיפה היא באה או שנראה שאין כאן מה להבין נוכל להחליט על תהליך כזו. עם זאת אני בדעה שעצם הטיפול הפסיכוטראפי אף פעם לא תזיק, ואם יש דרך לשלוח אותה לכזה טיפול בלי לפגוע בה מה טוב ומה נעים.

"היא לא בעלבוסטע"

בס"ד לחברים החשובים שלום! נשאלתי ע"י אברך נשוי 10 שנים עם 5 ילדים, שיש לו בעיות ב"שלום בית", ולדבריו בעיקר כי אשתו אינה "בעל-בוסטע" כמו אמא שלו... לדבריו איננה יודעת לבשל (באופן קיצונית), איננה יודעת לנקות את הבית "כמו שצריך" ולגהץ כלל אין לה מושג. לדבריו, בעבר נעשו נסיונות ללמד אותה, ללא הועיל "פשוט אין לה את זה". מבחינתו "זה קריטי" כהגדרתו, וחייבים למצוא פתרון. שאלתי, האם להמשיך לחפש פתרון לבעיה (סומכת מלווה וכדו') או שיש סיכוי למצוא אפשריות חילופיות למילוי צרכי ליבה חסרים?

עוקצי תאנים

לר' שלמה שלום, אם מותר לי להשתמש בלשונו של דר' עמי שקד נראה לי שה"דן" המדובר עוד לא יצא מ"גן חנה" והוא מתעסק ב"עוקצי תאנים". שהרי גם לו יצוייר והיה יכול לשכור מבשלת ועוזרת בית שיתפלו בכל ה"בעלבוסטע"רצי'ה, עדיין יש משהו שמעיק עליו. האם שאלתה "מה זה מסמן אצלו שהיא אינה יודעת להיות בעלבוסטע"? למה זה מפריע לו ש"נפל" על אשה "לא מוצלחת"? למה זה כ"כ קריטי שדווקא אשתו תתפל ב"בעלבוסטע"רצי'ה? סביר להניח שיענה שהיא לא נחשבת בעניו "אישה", כמו שאמנם כתב מיודעינו ידהר, אבל למה להניח הנחות כשהמדובר בפנינו? בא נשאל אותו ונגיב לתמונה שהוא מציב. בסופו של דבר נמצא צורכי ליבה שאינן ממולאים ואז נוכל למצא אפשריות חילופיות למילוי צרכים אלו כמו שכתבתה בעצמך. אתה גם כותב שאינה בעלבוסטע "כמו אמא שלו" ואני משאר שאלו דבריו. מה כוונתו בדמיון לאמא שלו? מה הוא רואה באמא שממלא צורך שאשתו לא ממלאה? בקיצור, כמו שכתב אהרן, תמשיך ללוש עד שתמצא מה באמת חסר לו. בהצלחה רבה, מאיר

חידוד השאלה "היא לא בעלבוסטע"

תודה רבה לכל המשיבים על שאלתי הנ"ל. ברצוני לחדד את השאלה. ברור לי, כפי שאכן כתבתי, שיש למצוא את הפתרון ב"מחוזות" יותר רציניים, - צרכי ליבה לא ממומשים וכו'. שאלתי עד כמה החשיבות למצוא פתרון ל"עוקץ תאנים" זה, האם ניתן לרפא את הבעיה גם ללא חתירה תחילה לפתרון זה שלדבריו מבחינתו הוא קריטי? מדובר בזוג בעלי מוגבלות כלכלית קשה, ומציאת הפתרון (סומכת וכדו') אינה פשוטה, ומנגד לבעל קשה מאד להתקדם כאשר 'עוקץ תאנים' זה "תופס לו את כל המרחב"... אודה לתשובותיכם המחכימות

חשיבה מקבעת יש למסגר מחדש

שבוע טוב לשלמה ולכל חברי ינר, לדעתי הבעיה המתואר הנו מה שנקרא "חשיבה מקבעת" ויש לדעג לכך שבסופו של דבר יהא שנוי תפיסה ומסגור מחדש בכל הקשור לבעיה זו. אם לדעת הבעל מיצינו את כל אמצעי הלמידה ללא הצלחה, אז עליו להחליט האם הוא מעדיף לחיות עם הבעיה או "להתפטר" ממנו. (כמובן שיש להדגיש שע"י בריחה מהנישואין לא יתפטר הבעיה שהרי לא יהיה לו בעלבוסטע לדאג לו ולביתו) ברור לכל שאם באמת מעבר לזה אין שום בעיה כלל והכל בבית "Happy and dandy" (ואם כך אני ממש מקנה ב"קשר" שהצליח לבנות עם אישתו כדוגמת ר' שלמה זלמן זצ"ל) אז בקל היה מסתדר עם חוסר הסדר שבבית. כמו שאמרו רוב המשיבים וכמו שכתבתה גם אתה, ברור שיש כאן צורך בסיסי שלא ממולא והוא זה שבסופו של דבר מעיק עליו. אם הצליח המטפל לבנות קשר טיפולי חיובי, הוא בסופו של דבר יעלה על צורך זה ויתברר שהחוסר ב"בעלבוסטע"רצי'ה הינו שולי ביותר. אין מצב שיוכל המטפל לעזר בכל בעיית עוקצי תאנים, שהרי אם לא נפטור את שורש הבעיה ימשיכו העוקצי תאנים לצמוח כפטריות לאחר הגשם. אם נמציא לו "גמ"ח בעלבוסטעס חינמי" (קרי קופת העיר) הוא פתאם יזכר שהוא צריך גם שמישהו יעזר לו לקחת את הילדים לגן. אם נפטור גם את זה, יגיד שאשתו סתם לא עושה כלום בבית וכו' וכו' ואין לדבר סוף כדברי דר' שקד, לטפל בעוקצי תאנים זהו שיטת ה"עייצתגיבערס" ולא כך אנחנו המטפלים המקצועים עושים. כמו שכבר כתבתי, לדעתי הצורה להגיע לבעיה השורשית היא ע"י השאלה מה "אשה מפושלת" מסמן בעיניו. לשאול האם ומה הוא רואה דברים חייובים בה. לברר איך היה מרגיש לו מלאך היה משנה את אשתו והיא היתה נהפכת לבעלבוסטע הכי טובה בעולם, אפי' יותר מאמא שלו. האם בכל דבר הוא רוצה שהיא תהיה כמו אמא שלו, (או האם בדברים שהפריעו לו הוא דווקא רוצה שהיא תהיה הפוך מאמא שלו?) האם החלום שלו בר יישום כלל? האם יש אשה בעולם שיוכל למלא את צרכיו, או האם הוא מוכן לחיות בעולם הלא מושלם שלנו? בקיצור, כמו שאמרנו, תמשיך ללוש. הצלחה רבה, מאיר

חידוד השאלה "היא לא בעלבוסטע"

תודה רבה לכל המשיבים על שאלתי הנ"ל. ברצוני לחדד את השאלה. ברור לי, כפי שאכן כתבתי, שיש למצוא את הפתרון ב"מחוזות" יותר רציניים, - צרכי ליבה לא ממומשים וכו'. שאלתי עד כמה החשיבות למצוא פתרון ל"עוקץ תאנים" זה, האם ניתן לרפא את הבעיה גם ללא חתירה תחילה לפתרון זה שלדבריו מבחינתו הוא קריטי? מדובר בזוג בעלי מוגבלות כלכלית קשה, ומציאת הפתרון (סומכת וכדו') אינה פשוטה, ומנגד לבעל קשה מאד להתקדם כאשר 'עוקץ תאנים' זה "תופס לו את כל המרחב"... אודה לתשובותיכם המחכימות

אמפטיה

לרבקה שלום, אני משאר שהייתה כאן טעות כתיב בעלמא ושהתכונת לאמפטיה ולא לאפטיה (שהוא ההיפך הגמור, יחי ההבדל הקטן D-;) בכל אופן מובן שגם אם לדעתינו אלו הן עוקצי תאנים אין הכוונה שנציב את הדברים בפניו ככאלו. ברור שבשלב זה הוא רואה את הדברים כהר שהצמרת לא נראת באופק גם לאחר טיפוס בת עשר שנים. אבל בליבינו נשמור את הדברים שזה לא עיקר הקושי ושהפיתרון תצמח אך ורק מחפירה יותר מעמיקה. תודה על העלת את צד האשה בעניין. גם אני חשתי לדבר על כך אבל בסוף החלתתי לענות רק על מה שנכתב. אבל ברור שצריך להסתקל על הדברים במבט כוללני ולראות את מיכלול הפרטים כתמונת פסיפס מושלמת. עם כל הכבוד מאיר

כשאני מתעצבן הדם עולה לי לראש..

יהודי בעל תשובה, עבריין לשעבר מהסוג שלא היה מומלץ לפגוש אותו "אחר שקיעת החמה"... נשוי מזה 6 שנים עם ילד בן שנה, נקלע למשבר בנשואיו בעקבות התערבות מאסיבית חיצונית משפחתית . ויתכן שזה אף ביוזמת אשתו. הרקע הוא שהוא אינו עובד וכל היום בבית או אומר תהילים בבית הכנסת. וזה מציק מאוד לאשתו ולכן היא מציקה לו... הבעיה שכשהוא כועס הוא מקלל ויכול אפ' לרצוח. הוא טוען הוא יודע שזה גרוע אבל הוא אומר: "מה אני יכול לעשות". השאלה היא: מה בנוסף לטיפול המערכתי דרוש לעשות כדי להוציא אותו מהמעגל המסוכן הזה שהוא נמצא בו. חשוב לציין שעד כה לא ידוע לי על אלימות פיזית ממשית כלשהי. ומ"מ ידוע לי שיתכן ואין לי עדיין את הכלים לטפל באדם מסוג זה. את איומיו הוא מפנה בעיקר לבני משפחתה של אשתו שלדבריו הם עושים לו "אש בבית" ברצוני לציין שהקשר שלי עם הבחור הוא יותר ממטפל וכדמות - על , תורנית. בתודה מראש על תשובותכם המחכימות.

אל תסתכן

שלום יצחק, אני מצתרף לשלום אביחי ומתחנן בפניך להעביר את ה"ברנש" הזה למי שמיומן לטפל בכגון דא. אתה מתאר בן אדם שיש לו עבר מסוכן ומדבריו משמע שעדיין לא הגיע לכלל שליטה על מצב זה. אמנם עוד לו התפרץ מאז ששב מדרכו, אבל אימרה כמו "מה אני יכול לעשות" מראה שהוא בעצמו עדיין לו משוכנע שיוכל לעמד בזה. מצד שני עצם זה שהוא בא ליעוץ ומבקש לדעת מה יש לעשות, מראה שיקבל מימך (כדמות על) את ההכוונה לאיש מקצוע. לי דווקא נשמע שהוא צריך טיפול פסיכולוגי תומכת. על אף האמור אני לא שולל אפשרות שתטפל בו במקביל כל עוד המצב בשליטה. בהצלחה רבה מאיר

הכוונה בשידוך בעל פערים

נתבקשתי לתת עצה למקרה הבא: השואל הוא בעל תשובה, בשנות הארבעים לחייו, מחד גיסא: טוב לב, קסם אישי, משרה תחושת חמימות וחביבות, מאידך גיסא: מגדיר את עצמו כחם-מזג, התפרצויות כעס, דיבור בוטה בעידן ריתחא. בנוסף, חוסר יציבות מבחינה דתית - לא בעצם היותו דתי, אלא מבחינת הציבור שרוצה להשתייך אליו, מבחינת דרך בעבודת השם (ש"ס, מתנחלים, הרב ארוש). היה נשוי חודשים ספורים לאישה ממוצא אירופאי, התגרשו עקב מריבות החל מתחילת הדרך. הייתה אלימות מילולית (בלבד). בודאי הייתה דרושה לו "הדרכת חתנים" במלוא המובן, ועדיין. לאחר כשנתיים, נמצא בתהליך היכרות עם חוזרת בתשובה בתחילת הדרך, אמריקאית, בלי משפחה בארץ, לא יודעת עברית. גם הפערים הדתיים משמעותיים מאוד. היא בתחילת הדרך, בקושי יודעת הלכות. מצד שני יש הערכה לאישיות שלה, כנראה שיש מציאת חן, אחרת לא הייתה התלבטות. היא כבר החליטה שרוצה להתחתן איתו, הוא חושש. חשוב לציין, כי הוא מודע היטב לדברים שהוא צריך לתקן, והוא חי בתודעה של עבודת תיקון המדות. הוא פנה אלי כרב שמכיר אותו (ולא אותה), לא כמטפל. (אינני מטפל, אני בתחילת הדרך בלימודי הנחיית נישואים) השאלה היא איזו עצה/הדרכה אפשר לתת לו, שתעזור לו לברר, האם הוא לא מכניס את עצמו לשידור חוזר של הנישואים הראשונים, של הבדלי מנטליות קשים, פערים משמעותיים שיוצרים קונפליקטים הרסניים. מהו המתכון להפריד בין פערים אישיים, לבין התנהלות זוגית/משפחתית הרמונית. לחוות דעתכם אשמח

כי השוחד יעוור עיני חכמים

על כל הפשעים תכסה האהבה דבר ראשון הוא צריך לדעת שאין מצב שיוכל להעריך את ה"אהבה" שלו כלפיה בצורה אובייקטיבית. זה נכון לכל בן אדם ובפרט במצב שלו. אם כן איך כ"א בוחר בן או בת זוג? מה שחשוב ששניהם ישדרו באותו גל והולכים באותו כיוון. לפי התיאור שלך שניהם אנשים שבמצבם העכשווי הכיוון שלהם בחיים איננו מגובש דיו. זו בהחלט איננו מתכון טוב לזוגיות בריאה. בנוסף אתה מתאר אותו כמי שאין לו עדיין את הכלים לבנות קשר "בן שי"ח". יש לו גם תכונות שמעלות את רמת המסוכנות של כל קשר למקומות לא רצויות. מצד שני אתה כותב שהוא בשנות הארבעים, וכי לעולם לא יתחתן? בכל מקרה ברור הדבר שהוא חייב לוודא שהוא יבחר במישהי שיש הסיכויים הכי טובים להצליח. האם היא כזו? אתה מתאר אותה כמי שאינה שולטת בשפת העברית. האם יש לו איתה שפה משותפת (תרתי משמע)? היא בודדה בארץ. ללא שפה, ללא משפחה, אולי בתור בעלת תשובה מתחילה גם ללא חברה. האם היא נמשכת אליו מתוך בדידות (תב למיתב תן דו...)? האם הוא "התאהב" בה כי היא תלותית? כמה זמן הם כבר מכירים ובאיזה רמת היכרות שהיא כבר היגיעה להחלטה? שאלות אלו הן הם השאלות שהוא צריך לשאול את עצמו לפני שבכלל הוא חושב בכיוון של התחייבויות מרחיקות לכת. אין ספק שאם ויחליט שבכל זאת הוא רוצה בה, שהוא יצתרך הדרכה צמודה לאורך הדרך, גם לפני (רצוי בתיאום אם מי שמדריכה אותה) וגם אחרי. אתה שואל מהו המתכון להפריד בין פערים אישיים, לבין התנהלות זוגית/משפחתית הרמונית. התשובה היא חד וחלק: אישיות בריאה ורצון טוב. ה' יצליח דרכיך להדריך אותו/ם בדרך הישר והטוב.

שיקום לאחר בגידה

שלום חברים נכבדים, מה אתם אומרים במקרה בו הבעל בגד באישתו יותר מפעם אחת, והוא עכשיו מנסה לשקם את נישואיו, והאישה לא מודעת לבגידה... האם מומלץ לספר לה על הבגידה שהייתה? או להתעלם מהנושא לחלוטין, ולעבוד על הזוגיות? תודה מראש

מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה?

לכבוד הגברת שרה ושאר חברי ינר הנכבדים, שלום רב. מחזק ומעודד מאד לראות שגם בימים לחוצים של ערב פסח כאשר כולם טרודים בהכנות לחג, עדיין יש נשמות טובות שדועגות להשכין שלום בין איש לאישה ושואלים ודורשים לעניין ומשיבים כהלכה. שרה שואלת האם מומלץ לספר לאשה על כך שבעלה בגד בה. כמה מהחברים כאן לקחו את העניין לרמה של התמכחות. אישית אינני סבור שמי שלא משל ביצרו, וגם אם זה כמה פעמים, הופך להיות ממוכח. אין בידי סטטיסטיקות, אבל אני מאמין שכמות לא מבוטלת של אנשים שהיגיעו למצב שפל של בגידה עושים זאת יותר מפעם אחת. אדם "נורמטיבי" שהולך לרעות בשדי זרים עושה זאת כדי למצא פתרון למצוקה כל שהיא ואם נטפל במצוקתו סביר להניח שלא יהיה לו שוב צורך להמשיך לבגוד. ברור לי מעבר לכל ספק שלמטפל/ת אסור בשום פנים ואופן לגלות לאשתו על הבגידה כי גם "אם" לא יזיק, לא יועיל, וסביר להניח שכן יזיק. לגבי הבעל, אם עליו להתוודות בפניה או לא, זו בוודאי סוגיה מורכבת למדי. האם אישתו "תוכל" למחול לו על כך? האם זה ישבור את אימונה בו? האם זה יגרום לה לחשוד בו בכל עת? האם היא "תשמור" עליו כל היום ותדבק בו כעלוקה? או האם דווקא הכנות שלו תמצא חן בעיניה (לאחר שישכך זעמה). האם יש להניח שיוודע לה ממקום אחר ואז... כל אלו ועוד הינם שאלות שאין עליהם תשובה אחת והכל תלוי באישיותה, בסוג הקשר שביניהם וגם במידה מסוימת באישיותו הוא. לדעתי יש לשבת איתו בפרטני וללבן איתו בדיוק מה עבר עליו, מה עובר עליו ומה (עלול ש)יעבור עליו אם... לרשום בפניו את אפשרויות הדינמיקה שהחשיפה תגרום, ולשקול יחדיו בכל מקרה לעניינו האם "כדאי" ומומלץ להתוודות או לא וגם במידה וכן, איך לעשות זאת? האם בדו שיח ישיר, בכתב, על ידי שליח, בתוספת מתנת פיוס וכו' כיד הדמיון הטוב עליכם. האם גם לשתף אותה בכמות הבגידות, או רק לספר על כך שבגד? האם לנסות להסביר מה ולמה, או האם דווקא עדיף רק להגיד סליחה? שימי לב שבשום פנים ואופן אין ל"המליץ" לו לעשות כך או אחרת. אינני מאמין שיש לך או למישהו בכלל כתפיים מספיק רחבות לשאת את האחריות הזאת. יש אך ורק לעזר לו לבא להחלטה כפי הבנתו. תמשיכי לעשות חיל, ושהשם ידריך אותך בדרך הנכונה להוציא אותו ואת כל המטופלים/ות מאפילה לאורה ומשיעבוד לגאולה. בהצלחה, מאיר 0548425258

חיי נישואין קשים והתפתחות של רגשות שליליים

אנו נשואים כ4 שנים, כשעד כה החיים היו חיי נישואין רגילים יחסית- עליות ומורדות,מריבות פה ושם. לצערי, מעולם לא היו לנו הרגלי תקשורת והידברות טובים. בשנה האחרונים, עובר בעלי טיפול כלשהו, היות והוא חווה פגיעות רבות בבית הוריו. הטיפול אמנם עזר לו להתקדם המון, אך אני חוששת כי גם הפך אותו לאדם פגיע מדי. על כל דבר קטן הוא מסוגל לפתוח במלחמת עולם, להשתלח בי בכדי "לגרות" אותי לענות לו וכן הלאה. הוא מרגיש (לדעתי בגלל הרקע המשפחתי במידה רבה, וכנראה גם בגלל הדפוס בבית הורי) כי אינני מכבדת אותו מספיק. הוא טוען ללא הרף שאני גאוותנית מאד וכו'. אני משתדלת לעשות בדק בית, ואף מוצאת אי אלו בעיות ונעזרת בייעוץ אישי כדי לפתור אותן. אך עדיין אני חשה כי אין די בטיפול אישי עבורי ועבורו. אין כבר ביטחון ויציבות בנישואין, החיים הופכים לבלתי נסבלים כשהוא מפוצץ מריבה פעם ביומיים לכמה ימים על כל דבר, ואני מרגישה שאני מתחילה למאוס בו ולשנוא אותו. מצד אחד- ברור לי כי הבעיה המרכזית שלנו היא העדר תקשורת נכונה, ועוד כמה בעיות שיש לטפל בהן- אבל אין זוג שלא מתמודד עם בעיות.. התחתנו מתוך התאמה, וגם אהבה שקשה לי היום להרגיש.. והמריבות, וכן כל מיני חסכים בזוגיות כל השנים בשל הרקע שלו (קשיים בהבעת אהבה, אי יכולת להקשיב ועוד) צילקו בי צלקות שלא קל להן להתרפא. מצד שני- אני מרגישה שאין בי כוחו נפש להמשיך ולחיות כך. שטוב לי בלעדיו מאיתו וכן הלאה. אשמח לעצות טובות.

ללמוד, ללמוד וללמוד

שלום יוגדת ותודה שפנית לפורום אני קורא את דברייך וחש שאת נמצאת במצוקה. את מרגישה שאין לך את הכלים להתמודד עם המצב ומחפשת עצה. בעלך גדל על רקע לא קל וכעת הוא מקבל טיפול. מתוך דברייך נשמע שגם את סוחבת איתך חבילה מבית הורייך. כל זה הוא כמובן אדמה פורייה לגידול קונפליקטים, במיוחד כאשר אין ביניכם תקשורת נאותה. יש לי רק עצה אחת שאני יכול להציע: תלמדי איך לתקשר. תלמדי איך לשפר את אווירת הבית. תלמדי איך לפתור קונפליקטים. תלמדי להכיר את בעלך. ובקיצור תרכשו את כל הכלים הדרושים לחיי זוגיות מאושרים תוכלי לרכוש ספרים וללמוד בעצמך, אבל תצטרכי להשכיל ליישם את הדברים בצורה מותאמת למציאות שלכם, לדעת מה לקחת ומה לזרוק. לחילופין תוכלי לשלם לבעל מקצוע שידריך אתך/כם בדרך. ובשביל זה אנחנו פה בינר כאן. זה נשמע שיש בך רצון חזק לטפל בבעיה. אם בעלך הלך לקבל עזרה לעצמו, אני מניח שגם יסכים לקבל עזרה "לכם". וזה מתכון מנצח לטיפול מוצלח. בהצלחה מאיר בער M.F.C. 054-84.25.25.8

נתינה

שלום, אני דתיה לאומית ויוצאת עם בחור כבר 12 פגישות. זה נשמע אולי הרבה אבל מבחינת התוכן עוד לא דיברנו ממש על עתיד וכו' כך שהקצב הוא די איטי. 3 שאלות: 1.הבעיה היא שאני לא מסוגלת להעניק לו. קשה לי לתת לו מתנה. והוא לעומת זאת, נותן.. מצד אחד לא נעים לי לא לתת לו ולהרגיש כל הזמן בצד המקבל. אך מצד שני, אני לא רוצה לתת לו "בכח" כשאני לא שלמה עם זה. אני רוצה לתת לו אבל משהו מבפנים עוצר אותי. האם זה מעיד על משהו בקשר? איך אפשר לפתח את רגש הנתינה במהלך הפגישות? 2. ב"ה טוב לי איתו אבל חסר לי משהו ברגש. איך אפשר ליצור קירבה במהלך הפגישות? 3. כמו שאמרתי, טרם דיברנו על העתיד..מהם הדברים שאני צריכה לבדוק לגבי השקפתו העתידית (חוץ מחינוך ילדים)? תודה רבה מראש!

ומה עם הקושיה הרביעית?

שלום את נמצאת בתהליך היכרות עם בחור אבל נשמע מתוך דברייך שאת קצת איבדת את הצפון. את מתארת שב"ה טוב לך איתו, אבל זה נשמע לי שאת בעצם לא יודעת בעצמך מה מעניק לך את ההרגשה הטובה. יש לי הרבה שאלות לשאול לפני שלושת השאלות שלך. מה את מחפשת בבחור? איך את רואה חיי נישואין? מה הם הדברים שחשובים לך בחיים? אלו רק מקצת שאלות שראוי שכל צעיר/ה י/תשאל את עצמו/ה לפני שהיא פותחת את פרשת השידוכים. אני מאוד ממליץ לך להיפגש עם בעל/ת מקצוע וללבן איפה את עומדת. כדי בכל זאת לענות על השאלות: שאלה 1 היא התשובה על שאלה 2. אהבה, כותב הרב דסלר, היא מלשון "הב" - לתת. על ידי נתינה מתעורר האהבה. בודאי שאי יכולת נתינה מראה על משהו, השאלה אם המשהו הינו דווקא כלפיו או כלפי כל אחד? לגבי השאלה השלישית התשובה היא "הכל" אבל קודם כל את צריכה לדעת מה את רוצה, רק לאחר מכן תוכלי לבדוק מולו אם הרצונות שלו מותאמים עם רצונייך. בהצלחה רבה מאיר בער M.F.C. 054-84.25.25.8

להתערב או לא?

אז ככה,יש לי גיסה צעירה,שהתחתנה לפני שנה. פער הגילאים בינה לבין בעלה הוא 7 שנים. שאנחנו מגיעים לשבת אנחנו רואים שהוא פוגע בה לפני כולם. אין לו בעיה לאמר בשולחן שבת "שהאישה היא נלקחה הצלע של האיש והיא בכלל לא נחשבת ולכן אנחנו בכלל לא מתיחסים לאישה,כי היא שום דבר לעומתנן" כמובן שהוא מסלף את דברי הכתובים ,אבל זה רמת ההתיחסות שלו אליה. אם היא מבקשת ממנו חיבוק(בצד,בשקט)הוא צועק בקול "אנחנו מסתדרים טוב מאד גם בלי זה" אנחנו נורא מרחמים עליה ,והמלצנו לה לקחת אותו לטיפול,הוא לא מוכן והיא מאד תלותית בו ולא יכולה לקחת אותו או להצהיר לו שיש בפניהם 2 ברירות. היא גם משכנעת את עצמה שעם הזמן הוא ילמד. יש להם כבר תינוק ואנחנו חוששים שהיא ממש ממש סובלת,וגם הוא ,מן הסתם. אנחנו אפילו בלי נדר מוכנים לשלם לה טיפול זוגי. .,נדרש טיפול של בעל מקצוע בעל וותק של שנים. איך אני יכולה לגרום לה לבקש עזרה?אני לא רוצה מידי להתערב,מצד שני היא די מכחישה ומנסה להתעלם מפגיעות. היא בחורה מקסימה ומצידה היא ממש נותנת לו הכל. לדוגמא ליום נישואין שלהם היא אפתה עושה והכינה ארוחה מושקעת וקנתה לו מתנה יפה.והוא איחר ב3 שעות והביא איתו אח שלו איתו הביתה.

להתפלל

שלום וברכה, את רואה את גיסתך סובלת ואת מאוד מרחמת עליה. את יודעת שאת לא יכולה להתערב אבל את רוצה לגרום לה לבקש עזרה. קודם כל אני מצטרף לדעת קודמיי שכל יוזמה מצידך יכולה רק לגרום לנזק. מה גם שאף אחד, גם לא הבעל מקצוע הכי מוצלח, יכול לעזור למי שלא רוצה להיעזר. מה שכן את יכולה לעשות זה להתפלל. רק בידו לגרום לה לבקש עזרה (אם היא צריכה זאת). בכבוד רב, מאיר בער M.F.C. 054-84.25.25.8

חסימה?

בס"ד בעלי ואני נשואים שנתיים + עם שני ילדים (תינוקות). אנחנו בגילאי 20+ לאחרונה אני מרגישה חסימה בקשר ביננו, אני מרגישה את זה בעיקר בחיי האישות. אין לי חשק בזמן האחרון להיות איתו, וגם כשאני איתו אני מרגישה שיש חסימה, לא מצליחה להינות ולהתחבר אליו, אני מנסה להסתיר את זה ... אך דבר כזה אי אפשר כל כך להסתיר , כי פשוט מרגישים, והוא מתוסכל מזה. אני מנסה לחשוב ולהצביע על הבעיה שגורמת לכך ואני לא יודעת אם מדובר במשהו חיצוני או פנימי.. כלומר, אני אשה מאוד סטרילית וכל דבר קטן יכול לגרום לי לחוסר חשק..מצד שני אני לא יודעת אם זה בכלל קשור לזה כי הוא בסך הכל כבר הערתי לו על זה והוא משתדל ואני יכולה לפעמים להתפס על קטנות..(ולא נעים לי כל פעם להזכיר לו ) אולי יש לי חוסר חשק מיני בגלל ההנקה? (אין לי ביוץ) אולי זה משהו יותר פנימי כמו תקשורת לקוייה ביננו או הרגשה של חוסר הבנה? כלומר, הרבה פעמים בזמן האחרון אני מרגישה שהוא לא מבין אותי הוא חותר למקום אחד ואני למקום אחר מה שגורם לחיכוכים. יש לציין שהוא אברך ואני לא עובדת והמצב הכלכלי קצת מעיק .. ובעקבות זה גם אני (מאוד) מעיקה עליו ומתלוננת כל הזמן. והרבה פעמים נותנת לא להרגיש "לא יוצלח" הוא עושה השתדלות של פרנסה אחרי הלימודים אבל העיקר אצלו זה התורה והוא לא מוכן לוותר על זה, ואני מצידי לא מרגישה אהבה ומסירות לתורה וכל מה שמעניין אותי זה הפרנסה. הוא מרגיש שכל מה שהוא עושה בשבילי אף פעם זה לא יעשה אותי מאושרת, והאמת, גם אני מרגישה עכשיו שאפילו אם הוא יביא לי את הירח.. זה לא יעזור. אני מבולבלת ולא מבינה כבר את עצמי אשמח אולי לעצה טובה בע"ה. תודה רבה מראש

להתרכז במה שכן ניתן לשנות

לחסויה שלום, כפי שציינו קודמיי רואים שאת אישה עם מודעות ורצון טוב וזה הבסיס הכי חשוב לשיפור המצב. אין לי הרבה מה להוסיף על דברי עמיתיי, אבל בכל זאת חידוד קטן ששמעתי מפי הרב אהרן פרידמן שליט"א אני שונא גשם. כאשר יורד גשם אני נכנס לדכאון. אני יכול לומר שאני רוצה שהגשם יפסיק. זה לא יעזור הרבה כי זה לא בידי. אני יכול לומר שאני אצא ואקח מיטרייה כדי שהגשם לא יפגע בי. אני יכול לומר שלא אצא ואשאר בבית החמים בקיצור בכל מצב יש את הבחירה לרצות שהמציאות יהיה שונה ו"להתעכזב". או יש אפשרות לחפש מה אני יכול לעשות כדי לצמצם את הקושי שהוליד המצב. אשמח גם אני לראותך הולכת עם בעלך לייעוץ. אפילו הייתי ממליץ שלא לחכות עד אחרי החג. דווקא בלחץ של ערב פסח אפשר ללמוד "על חי" איך להתמודד. לבעלך יש בין הזמנים וזה יכול להשפיע לטובה או חו"ש להיפך. עם ייעוץ מקצועי וקצת עבודה ומאמץ תוכלי בעז"ה לעשות סדר. אני מבין שהמצב הכלכלי מעיק, במיוחד לפני חג, אבל האמיני לי שזה שווה ובסופו של דבר חוסך בדמים יקרים יותר (תרתי משמע). אישית אני נותן הנחה לאברכים (שווה גם לברר עם עמיתיי), ואשמח גם להתחשב על ידי נתינת תשלומים. לחילופין אוכל להמליץ לבקש ממוקד ינר שתופנו לסטז'ייר. זה בעלות חד פעמית של 100 ש"ח. הם בדרך כלל עושים עבודה טובה מאוד ומקבלים הדרכה מקצועית ברמה גבוהה. (בסטז'ייר אולי כן כדאי להמתין עד אחרי החג כי עלול להיות מדי הרבה הפסקות בלווי שהוא מקבל) בהצלחה וחג כשר ובעיקר שמח מאיר בער M.F.C. 054-84.25.25.8

התייעצות

רציתי להתייעץ בעז"ה בעוד כחודשיים אני מתחתן יש נק' מסוימת שקצת מלחיצה אותי עקרונית ארוסתי באופייה מאוד פעלתנית וזקוקה ל5-6 שעות שינה ביממה אני לעומתה יחסית פחות פעלתן וזקוק ליותר שעות שינה בערך 30 .7 - 7 שעות שינה פחות או יותר אני רואה שבזמן האחרון הנק' הזו מפריעה לי זה מתבטא בכך שאני הרבה פעמים מעיר לה שהיא עובדת מידי קשה וזקוקה לנוח יותר.. אני מרגיש שבנק' הזו אני נגרר לא לקבל אותה כפי שהיא שזה דבר שבעיני הוא שלילי בגדול היא מאוד מעריכה אותי ורואה את התנהלות הבית בזה שהאיש הוא המוביל יותר. ברור לי שאמירה כזו היא אמירה כוללנית שהרבה פרטים נכללים בה, אך אני מרגיש שנק' זו יכולה קצת להפריע. אחת ההדרכות ששמעתי הייתה שבבית הילדים צריכים לראות את אבא קם מוקדם ומתחיל את היום לפני שאר בני הבית יכול להיות שאין להדרכה זו כל בסיס, אך במחשבה על כך אני חש שיש בה מהאמת אשמח לשמוע את חוות דעתכם

תקשורת

שלום וברכה אתה חושש מכך שיש לך פחות אנרגי'ה (חיות?) מבת זוגך ושאתה זקוק ליותר שינה מאשתך (לעתיד) ושעל ידי כך אתה לא תהיה המוביל. מדבריך נשמע שאתה רואה את עצמך נחותי לידה ולא מאמין בעצמך שתוכל לעמוד בציפייה שלה שבעלה ינהל את העניינים (כאשר אתה בעצם עדיין לא יודע מה זה כולל, מה שרק מחמיר את חששותיך שלא תוכל למלאת את כ-ל ה-מ-ש-י-מ-ו-ת ה-מ-י י-ו-ד-ע כ-מ-ה ר-ב-ו-ת). אתה בצדק רואה בשלילה את העובדה שבזה אתה לא מקבל אותה כפי שהיא. אתה בעצם רואה את עצמך מנסה להוריד מערכה כדי להגדיל את עצמך במקום לראות במעלות שבודאי יש בך כדי להעלות את רמת הבטחון העצמי שלך עצמך. בשלב זה (טרום נישואין) הייתי ממליץ לך בעיקר לשוח איתה על חשושיך ולברר אצלה מה הן ציפיותיה. הייתי ממליץ לקבל הדרכה ממדריך וותיק ומקצועי ובעיקר הייתי מתרכז על רכישת כלים לתקשורת נאותה ופתרון קונפליקטים. מומלץ מאוד מיד אחרי הנישואין (כחצי שנה) ללכת ביחד להדרכה כי מדריך החתנים יכול לספר לך בכלליות על מה בדרך כלל מתאים, אבל השאלה היא א. האם המדריכה שלה מוסר לה את הדברים בתיאום? לרוב הדבר אינו כן. ב. האם אתה שייך ל-65-70 % של החתנים והאם היא שייכת ל-65-70 % של הכלות הכלולים ב"בדרך כלל" הזה? לאחר הנישואין וההיכרות הראשונית ניתן להתאים את ההדרכה למצב הספציפי שאתם כזוג נמצאים בו. בהצלחה רבה ובשעה טובה מאיר בער M.F.C. 054-84.25.25.8

כזו אני

בס"ד שלום רב, אנו זוג 6 שנים נשוי + 2 ילדים. היינו בטיפול זוגי במשך שנה ולא התקדם כמעט כלום, אז החלטתי שאני לא מוכן יותר להמשיך שם, ואמרתי לאשתי שנעבור למטפל אחר, ולאחר מריבות כמובן עברנו למטפל שהתחיל לגרום לשינוי מהותי, אבל באמצע אשתי החליטה שהיא לא רוצה להמשיך אצלו כי הוא מדי דוגרי בשבילה וזה קשה לה, אז עברנו למטפלת (גם כמובן אחרי מריבות). ואנו נמצאים בטיפול הזה מס' חודשים, ויש שינוי לטובה במישור האינטימי (הייתה תקופה של שלושת רבעי שנה שלא היה בכלל קשר אינטימי). וגם בהתנהלות הכללית של הבית. אבל עכשיו אשתי שוב מתחילה עם המשחקים של לא רוצה ללכת לטיפול, כי הטיפול דורש ממנה להשתנות. וכל דבר שלא בא לה או לא בדיוק מתאים לה או שדורש ממנה מאמץ קטן/גדול היא משתוללת ואומרת כזו אני. ולמשל היא לא בקשר עם ההורים שלי מס' שנים, וגם את היחסים שלי עם אביה היא שרפה בכך שלפני חצי שנה בתוך מריבה היא שלחה את אביה שיכניס לי, והוא שפך עלי את מלא זעמו... (גם הזוגיות של הוריה הפוכה לגמרי). ובתהליך הטיפולי התחלנו לינגוע בנושא זה, והיא פשוט משתוללת ולא רוצה ללכת לטיפול ואומרת לי "כזו אני", ותשלים עם זה, אני לא מבקשת ממך להיות בקשר עם ההורים שלי אז אל תבקש ממני להיות בקשר עם ההורים שלך. ואני שואל אותה "האם את גם כן רוצה לשמוע ממני בדברים שחשובים לך את המשפט - "כזה אני" ? אז היא ממשיכה ואומרת - "אהה את כל השינוי שאתה עושה זה בשבל המטפלת וזה לא בשבילי וזה לא אמיתי". בקישור אני לא יודע מה לעשות, אני חווה מולה טלטלות רגשיות איומיות כאלה על בסיסי שבועי. וכל התמודדות קטנה נראית אצלה ככה. והיא לא נותנת לי כמעט שום מקום לבטא צרכים או קשיים... והיא גם לועגת לי. כי הרי "כזאת היא". ואני צריך להשלים עם זה כנ"ל. והמטפלת מודעת לזה והיא מנסה ללכת בין הטיפות אבל אני מרגיש שאני כמעט לא מצליח לעמוד ב יויו הרגשי הזה, ואני לא יודע מה ילד יום ומה תלד שעה. כי מה שלא מתסדר בדיוק איך ומתי שהיא רוצה אז אני מיד הקורבן הישיר. ואני בד"כ לא נגרר אחרי המריבות אבל לפעמים אני לא מסוגל להחזיק מעמד בהתנהלות איומה שכזאת. אנא, האם מוכרת לכם התנהגות כזאת ? ומה אפשר לעשות עם הבריחה הזאת מכל אחריות הכי קטנה, ובכל פעם שמגיעים לרגע האמת בתהליך הטיפולי. בתודה רבה מראש, והערכה עמוקה על עבודת הקודש שלכם.

מה הן צרכי הליבה של כ"א?

למתוסכל שלום, לאחר עבודה קשה ומעברים ממטפל למטפל אתה טרם רואה את האור בסוף המנהרה. כרגע אתה בעיקר מאשים את אשתך שאיננה משתפת פעולה ואתה גם כותב שהמטפלת הנוכחית מודעת לכך ומנסה ללכת בין הטיפות. הרשה לי ל"נחש" מה קרה: המטפל הראשון ראה בך את ה"אשם". הוא ניסה להוביל אותך לשנוי ולא ממש הצליח. לא ראית התקדמות ו-(לאחר מריבה עם אשתך כי לה היה טוב איתו) עברת למטפל השני המטפל השני (סוף, סוף) ראה את אשמתה של אשתך והביא לשנוי מהותי (בהתנהגותה). אבל אשתך הרגישה שהוא מדי דוגרי (קריא רואה את חסרונותיה היא). לך היה טוב איתו כי לא היית צריך לעבוד קשה מדי כאשר הוא הצליח להביא לשנוי מצידה, אבל היא רבה איתך נגדו ועברתם למטפלת. (בדרך אגב, מי החליט הפעם ללכת לאישה) המטפלת הנוכחית מנסה לדבריך ללכת בין הטיפות. עם כל הכבוד לה, אבל זה לא נשמע כ"כ טוב. שוב, ע"פ דבריך גם היא רואה באשתך את האשמה ואשתך מרגישה שהיא מותקפת ויושבת על הכיסא החם כפי שציינה הגברת דרעי יש צורך שיווצר קשר טיפולי בין המטפל/ת לשני בני הזוג. קשר כזה נוצר על ידי שכ"א מבני הזוג מרגיש שמבינים אותו ומקבלים אותו. ע"י כך בני הזוג נותנים אמון במטפל/ת ואז ורק אז ניתן להוביל לשנוי הדדי מהותי. מטפל/ת שהצליח/ה לייצר קשר טיפולי אינו צריך ללכת בין הטיפות כי בני הזוג אוכלים מידו. כדי שבני הזוג ירגישו שמבינים אותם ומקבלים אותם יש צורך לזהות מה חסר להם. מה היא אותו צורך מהותי פנימי שיש לכ"א שאינו בא לסיפוקו. כפי שהגדירה זאת הגברת דרעי, מה הם צרכי הליבה של כ"א. הרגשתי המתקבל מהתיאור שלך היא שאשתך לא מרגישה שצרכי הליבה שלה באים לידי בטוי בטיפול. היא מרגישה שהיא משקיע ועובדת קשה, אבל לא מקבלת שום דבר בתמורה. כל מה שאתה עושה בהדרכתה של המטפלת אינו ממלא את החסך שלה (שכלל לא זוהה) ולכן היא מרגישה שאתה בעצם לא עושה למענה. השנויים האלו אינם מה שהיא צריכה, קריא אתה עושה אותם בשביל המטפלת, כי היא זו שהנחה אותך לעשות זאת, אבל אתה לא ממלא את הצרכים של אשתך בכך. מובן שבמצב כזה אין לה שום מוטיבצי'ה לשתף פעולה והיא לא תרצה להשתנות. היא תגיד ש-"היא כזו" קריא אין אפשרות לשנות את זה, כי בכך היא מצדיקה את התבצרותה בהתנהגות שלה. ברגע שנזהה את צרכי הליבה שלה נוכל להוביל אותך למשימות שלא יהיו למען המטפל/ת אלה למען אשתך וממילא הן ימלאו את המצברים שלה ואו אז פתאום תהיה לה את המוטיבצי'ה ואת הכוחות לעשות גם היא שנוי מהותי אמיתי בעבורך בהצלחה רבה מאיר בער M.F.C. 054-84.25.25.8

חוסר משיכה

שלום, לפני שאשאל אציין שאני רווקה מבית דתי לאומי. אני יוצאת עם בחור כבר כמעט חודשיים. ב"ה מבחינת הפנימיות שלו -הכל טוב. הבעיה היא שמפריעה לי החיצוניות שלו. הוא לא דוחה אותי אך יש משהו בחיצוניות שמפריע לי בו ואני לא יודעת להצביע על משהו מסוים..אולי זה הגובה או מבנה הגוף.. כמו כן, אין לי רצון למגע פיזי ממנו (אולי קצת אחרי שמדברים על משהו רציני ועמוק) אנחנו מדברים פתוח ואני מרגישה איתו קשר חברי ולא כ"כ קשר "רומנטי".. יכול להיות שזה נובע מזה שהורגלתי שמגע עם גבר הוא אסור(ז"א שהבעיה היא בי ולא בו)? האם אפשר להתחתן בידיעה כזאת? עד כמה הוא אמור למשוך אותי לפני הנישואים? האם זה יכול לבוא בעתיד? מצד אחד, אני יודעת שאם אחליט לנתק את הקשר הוא יחסר לי מאוד ואני מפחדת שלא אמצא טובים כמוהו (באישיותו) אבל מצד שני אני מפחדת שבחיי הנישואים לא ארצה במגע פיזי איתו.. עד כמה העניין הזה אמור להפריע לי בהחלטה? תודה רבה!

הערכה היא הכל - המראה היא חשובה ועוזר הרבה במיוחד בהתחלה

שואלת יקרה אכן דילמה קשה. דילמה שעוברת על אחוז ניכר מצעירים/ות באיזה שום שלב. השכל אומר שהכל טוב ויפה והרגש אומר שיש ספק בדבר. כאשר אני מייעץ צעיר שמתלבט בשידוך (וכך גם עשיתי לשלוש מאחיותיי שהתלבטו בצורה דומה) השאלה הראשונה שאני שואל היא: "אם הוא יודיע לך עכשיו שהוא ירדמזה וכבר לא מעוניין איך תרגישי?" במקרה שלך נתת לנו תשובה ברורה בנושא. לגבי חששותייך: אותי למדו שכתוב בפסוק (בראשית כד, סז) "ויביאה יצחק האוהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה" קודם הוא הביא אותה לאוהל ויקח אותה לאשה ורק אחרי זה ויאהבה חז"ל גם אומרים שלומדים מהמילים "האוהלה שרה אמו" שהוא ראה את שלושת הניסים שהיו בזמן שרה שחזרו. על ידי ההרכה שהוא רכש לה הוא בסוף אהב אותה. (בל נשכח שיצחק היה גבר בן 40 כאשר היא הייתה "תינוקת" בת 3, ואיזו משיכה כבר היה יכול להיות) אמנם את כותבת שאת מבית דתי לאומי, אבל ודאי גם את יודעת שישנם בתים בהם ההורים בוחרים בבן זוג לילדם והחתן והכלה בקושי נפגשים לשעה קצרה לפני האירוסין. אחר כך הם לא נפגשים כלל עד לחתונה עצמה. אינני בא להביע עמדה בנוהל הזה (וגם אני לא נהגתי כן), אבל העובדה היא שאחוז הגירושין בציבורים אלו נמוך משמעותית. נכון שנוכל לתלות את זה בגישה השלילית שלהם לגירושין, אבל ודאי וודאי שיש אחוז ניכר שבסוף אוהבים באמת. השאלות ששאלה הגברת גראוכר חשובות מאוד והייתי מוסיף עוד שאלה האם יש לך תמונה (מסולפת) של קירבה ורומנטיות שרכשת מגבורי הוליווד? ככלל אני מאמין שאם הוא לא דוחה אותך וכל השאר מתאים אז ניתן להתקדם. עם זאת כדאי שתחפרי עמוק יותר כדי שבכל זאת תצביעי על הנקודה המפריע בהצלחה רבה מאיר בער M.F.C. 054-84.25.25.8 נ.ב. 2 מאחיותיי נישאו לו וחיים באהבה. האחות השלישית נישאה לבחור שהציעו אחריו וחיה גם היא באחווה וריעות. בבחור הראשון היא רצתה להגיד "לא" אבל פיחדה לפספס את המיועד לה. היא התפללה שהוא יגיד את ה-"לא" כדי שהיא לא תצטרך להתלבט יותר. בבא אחריו היא רצתה להגיד "כן" אבל רצתה לדעת איך אפשר לדעת בוודעות שהוא המיועד לו.

האם להפרד?

אנחנו נשואים כ4 שנים ויש לנו 3 ילדים לבעלי יש בעיה קשה עם הבן השני הוא לא יוכל לסבול אותו וכל דבר הכי קטן שהוא עושה מעלה את חמתו. בעבר דיברתי עם פסיכולוג והבנתי שהבעיה היא בעקבות אימי שבעלי שומר לה טינה על כל מני דברים שאמרה ופגעה בו והילד שלנו מזכיר לו מאד את אמי כך שאת כל הכעס שלו הוא מוריד על הילד שלא אשם. המצב שאנו נמצאים בו קשה לא רק לילד ולי אלא גם לבעלי דיברנו הרבה מאד בנושא הוא לא מוכן בשום פנים ואופן ללכת לטיפול ומבחינתו המצב אינו נתון לשינוי הוא טוען שאין מה לעשות וצריך לחיות עם זה יש לציין שעם הגדול והקטן הוא מסתדר מצוין ויש בינהם יחסים מצויינים ואהבה הדדית. בעלי אמר לי כבר כמה פעמים שאם אני באמת דואגת לטובת הילד (שלטענתי לא יכול לחיות בצורה כזאת ולגדול לילד נורמלי ובלי משקעים כשיבין את האפליה הגדול ה שיש בינו לבין אחיו) טוען שעלי לשלוח את הילד להורי שהם יגדלו אותו כי מבחינתו זה ילד שלהם ולא שלו. יש לציין שאני עושה את זה לעתים רחוקות כדי לתת לילד קצת רוגע כי לפעמים המתח בין בעלי לילד הוא נורא שזה יכול להתבטא בכך שיכניס את הילד לחדר כי דיבר קצת בקול ואם הילד בוכה מדי אז הוא מרים עליו גם יד (למרות שהיו תקופות שהיה ממש אלים כלפיו כיום הוא הרבה פחות אלים פיזית ודיי מנסה לשלוט על עצמו אך הוא אלים מילולית כלפי הילד בצורה קשה). המשפחה יודעת מהמצב אך לא יודעים כל כך איך לעזור ומפחדים להתערב. יש לציין שבעלי הוא אדם עדין ומאד מוערך ואהוב בקרב הציבור. אך לאחרונה אני מרגישה שאני מאבדת את סבלנותי מיום ליום וחושבת על כיוון של פרידה ואף גירושין הפסקתי לאהוב את בעלי בעקבות כך אני מתייחסת לבעלי פחות בכבוד וזה נעשה הדדי ואני מרגישה שהעזיבה שלי מהבית עם הילדים זה רק עניין של זמן. עוד נקודה שאני בעצמי איני מסתדרת עם אימי וזה אחת הסיבות שקשה לי לקום וללכת אימי לא אישה מאד קלה ואני יודעת שאם אלך אליה עם הילדים תוך יום יומיים אעדיף לחזור לבית שלי ואז זה יאבד את כל האפקט. ומקום אחר ללכת אליו אין לי. אני אובדת עצות ואיני יודעת מה עלי לעשות האם עלי לעזוב את הבית בכל מקרה למרות הקושי ולהציב ברירה מול בעלי או שהוא הולך לטיפול כדי לשנות את המצב או שאני עוזבת אותו

לחזק את בדק הבית כדי לעבוד בעקיפין על היחס לילד

לחנה שלום ותודה שפניתם לפורום את מתארת מצב קשה בו את נתונה בקונפליקט של "אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי" מחד, בעקבות המתח בין בעליך לבנך את לא רוצה להישאר בבית ומאידך אין לך לאן "לברוח". כפי שציין גבריאל, יציאה מהבית ופריקת החבילה לא תועיל. אל לך לשכוח שבעלך הוא אבי הילד (למרות שבעלך עצמו רוצה להתנער מזה) וגם אם יפסיק להיות בעלך הוא ימשיך להיות אבי הילד על כל המשתמע מכך. אם להתמודד עם בעלך קשה לך כאשר אתם נשואין זל"ז, תחשבי כמה יותר קשה יהיה במצב שאינכם נשואין, ומה שאולי יותר חשוב כאן, כמה יותר זה יפגע בילד? תחשבי מה יהיה בבר מצווה? מה יהיהבמציאת בת זוג? וכו' מתוך דברייך אני מבין שיש לבעלך בהחלט תחונות נפש שאת מכבדת ואף היו לכם שנים מאושרות ביחד, אלא שבעקבות המתח סביב הבן מצב זה מתערר. האם שוחחת על כך עם בעלך? האם גם הוא רואה שהמצב בעצם פוגע באיכות החיים ובזוגויות שלו עצמו? האם יש אפשרות שתשבו ביחד ותדונו ביחסי הגומלים שביניכם ואיך ניתן לשמר הקיים ואף לשפרו? מובן שדיון כזה מיד יעורר דיון סביב הבן, אבל נסי להישאר דבוקה במטרה ולראות מה כוונת בעלך לעשות בנידון הזוגיות אם הוא מחליט שלא לשנות את עמדתו מול הילד. האם יכול להיות שלצורך הצלת הנישואין הוא יהיה מוכן ללכת לייעוץ? האם תוכלי לשכנע אותו ללכת ל-"סדנת העשרה"? אם תצליחי בכל תחבולה שהיא להביא את בעלך ליועץ, תוכלי לברר במוקד איזה יועץ באיזורך מתמחה גם בתחום החינוך כך שיוכל להדריך אותכם גם כלפי הבן. מובן שאם בעלך בשום אופן לא רוצה לקחת אחריות ולא רוצה לטפל בעצמו תצטרכי את לעבוד קשה גם כדי לשמור על בריאות הילד וגם כדי לשמור על בריאותך את. בהצלחה רבה מאיר בער M.F.C 054-84.25.25.8

לנסות להגיע לשלום או גירושין???

אנחנו נשואים 15שנה עם 4 ילדים תמיד היו ביננו חילוקי דעות והמון משברים בזוגיות אנחנו באים מרקעים שונים... אבל שרדנו....בשנתיים האחרונות זה החמיר בעקבות חשיפה לפייסבוק אייפון בעלי רכש חברים חדשים ויצא המוןןןןןןןן בלילות מוולהה במועדונים חופשי מדבר עם נשים היו פעמים שאני שמעתי אותו ויש לו המון ידידות ראיתי תמונות שלו עם נשים בקיצור עמוקקקק בתוך כל הליכלוך הזה ושאני מעירה לו הוא אומר לי גירושין!!! לא תופס אותך בכח זה אני זה מה יש ניסנו ללכת לטיפול זוגי אצל מישו מוסמך שהמליצו לי דווקה מינר ואחרי 3 פגישות שהיינו יחד הוא הלך לבד פעם אחת וזה ניגמר הוא לא מוכן להמשיך ורוצה גירושין אני נירתעתי מהגרושין ואמרתי לו שאני לא רוצה אבל הוא ממרר לי תחיים רק שאעזוב אותו. עד שהחלטתי להתגרש ולא שלמה לגמרי עם ההחלטה...דיברתי עם משפחתו. והם שאלו אותי אם אני מוכנה לשלום או שבכל מחיר רק גירושין אמרתי שאני מוכנה אבל שיהיה הענות מהצד השני שיהיה לו רצון לפחות...הם התייעצו ואמרו להם שבהתחלה זה יהיה חד צדדי ושאני ינסה לקרב אותו...אנחנו כרגע ממש מרוחקים ולא מדברים ויש מתח הוא נסע עם אחיו לטיול ומנסים גם לקרב אותו כי גם מהם התרחק הם אמרו לי שהיועץ אמר שאני יכין לו משו קטן ואכתוב לו שמחה שנהנת לילה טוב..לי היה קשה מאוד ואחר מאמצים מרובים הסכמתי אני ממש אובדת עצות ולא יודעת אם עשיתי צעד נכון או שצריכה להתגרש וזהו ולהפסיק ליסבול....אמרו בפרוש אל תצפי שהוא התייחס או שאפילו יזלזל וקשה לי עם זה כי אני יפגע מאד...צריכה עזרה דחוף מה לעשות הלאה....לילה טובבב

Families Anonymous (FA)

שלום לך חני את נשמעת עובדת עצות, ובצדק. מהתיאור שלך נשמע שבעלך ממוכר לאינטרנט ופייסבוק. התמכרות זו לא משהו שניתן סתם כך ביום אחד להחליט שעוזבים כך שללא עזרה קשה מאוד להאמין שבעלך יוכל להתנתק. ברור שאת צריכה ייעוץ מקצועי, אבל עלייך לדאוג שתקבלי יועץ המתמחה בהתמכרויות. דבר אחד, שאולי לא יהיה כ"כ נעים לשמוע, אני חייב להגיד אחד מכללי ההתמכרות הוא בדרך כלל שיש מישהו בקרבת הממוכר (ע"פ רוב בן/בת זוג) שללא ידיעתו/ה תומכ/ת בהתמכרות ע"י כך שכל הזמן הממוכר "נתמך" עליו/ה יש קבוצת תמיכה מיוחדת לקרובי משפחה של ממוכרים כדי לעזור להם שלא להיות ה-"עזר כנגדו". לקבוצות האלו קורים FA וזה ראשי תיבות של families anonymous לדעתי כדאי שתמצאי קבוצה כזאת באזור מגורייך בהצלחה רבה מאיר בער M.F.C. 054-84.25.25.8

המשך לשאלה לנסות שלום או גרושין

חשוב לי לציין שבעלי לא מכור לאינטרנט ופיסבוק!!!! הוא בעיקבות הפייסבוק הכיר המון חברים וחברות ויוצא המון לוולות ובוגד בי והוא רוצה מאודדדדדדד להתגרש רק מחכה שאני יסכים ואני מנסה להביא שלום השאלה שלי היא כזות האם ניתן להביא שלום כשזה חד סיטרי והצד השני לא מעונין ולא רוצה לשתף.פעולה ורוצה רק להתגרש???? מי שהכי הבין אותי זה הרב וייננברג... אין פה עיניין של התמכרות!!!! לא טוב לו בבית ומקבל סיפוק אצל אחרות איך מצליחים להחזיר אותו לבית שיהיה לו טוב???? אבל מצד שני שאני לא אפגע שלא רק אני יעשה ומיצידו כלום איך.עושים את זה אני ממש אובדת עצות תודה על עזרתכם......חני

ממוכר או לא?

האם בעלך ממוכר או לא תלוי בפרשנות של מהו התמכרות. בעולם הרפואי הפרשנות משתנה כל הזמן אני מאוד ממליץ לבקר באתר הבא http://guardyoureyes.com/heb/index.php?option=com_zoo&task=item&item_id=28&category_id=3&Itemid=80 האתר קיבל הסכמות של המון רבנים אבל רק מומלץ לבקרבו כאשר יש צורך הדף אליו שמתי קישורית מגדיר 8 רמות במהי התמכרות ותוכלי על פיו לראות איפה המצב עומד עם זאת יש באתר הזה המון מידע וכדאי לך לדפדף בו קצת במקרה שלך אני מאוד ממליץ על הדף הבא http://guardyoureyes.com/heb/index.php?option=com_zoo&view=category&Itemid=75 זוהי דף מיוחד לבת זוג של מי שעמוק בתוך הליכלוך אני מקווה שתמצאי באתר הזה הרבה מידע, חיזוק וכתובות לעזרה בכבוד רב מאיר בער M.F.C. 054-84.25.25.8

פורום חדש לחברים

לכל החברים שלום וברכה הקמנו פורום חדש לחברי איגוד הפורום מאוד מתקדם יש בו הרבה אופציות למשתמש כרגע הפעלנו אותו בנושא שידוכים ומציאת בן זוג אי"ה אנו נעלה כל שבוע נושא אחר העלנו חלק גדול מאוד מהשאלות שהיו בפורום הזה בנושא שידוכים ומציאת בן זוג אתם מוזמנים לענות תשובות ולהוסיף על התשובות הקיימות בפורום החדש צריך להירשם, חובה שם משתמש ומייל כדאי מאוד ששם המשתמש יהיה השם הפרטי עם משפחה וזאת על מנת שנוכל בהמשך לחבר את השם המשתמש לכרטיס האישי על מנת שיזהו אתכם. רצוי גם להוסיף לכול תשובה מספר נייד על מנת שהשואלים יצליחו לאתר אתכם כתובת הפורום http://yanar-int.com/forum/index.php תודה והרבה הצלחה

נרשמתי

אשמח אם תכניס אותי לרשימת הצוות אם יש לך צורך בייעוץ טכנית בהעברת הנתונים וכד' אשמח, כמנהל מערכות ורשתות, לעמוד לעזר

אמפתיה מה זה

שלום עליכם אני רוצה לשדר אמפתיה לאשה לילד איך אני עושה זאת איזה משפטים אני צריך להעביר להם שמעתי שצריך לשדר אמפתיה ואז לחזור על דבריו מה אתם מצעים לנו תודה לצוות המומחים

אמפטיה פירושו השתתפות ברגשי הזולת

ישראל שלום ותודה שפנית לפורום אמפטיה פירושו השתתפות ברגשי הזולת אמנם לחזור על הדברים (מה שאנחנו קוראים שיקוף) משדר אמפטיה, אבל אין הכוונה שיעשה בצורה פדאנטית שכל מילה שנאמרת משוקפת. העיקר הוא שהבן שיח ירגיש שמקשיבים לו, מבינים אותו ומתחשבים בו. עיקר השימוש בשיקוף הוא כאשר יש דיון. לרוב בדיון קורה שכאשר האחד עדיין באמצע דיבורים השני כבר מתכנן מה לענות וכלל אינו שם לב למה שהראשון אומר. זה המקום ששיקופים עוזרים. שומעים את דברי הזולת ומשקפים: "אני שומע שאת אומרת ש...." "האם שמעתי נכון?" השני יכול לאשר או לתקן את הדברים. כעת, כאשר הבן שיח מרגיש שהקשיבו לו ושמעו את מה שיש לו לומר הוא פתוח לשמוע גם את הצד שלך וניתן לענות על הדברים. בהצלחה רבה מאיר בער M.F.C. 054-84.25.25.8

פער גילאים בזיווג שני

ערב טוב ! אני גרוש בן 41 (חרדי) וכעת אני בקשר עם גרושה בת 23 (חרדית). נעים לנו ביחד, השיחות זורמות, יש לנו מכנה משותף רחב מאוד. הבחורה חוששת מעט בעקבות פער הגילאים, מהבחינה, שאולי בבוא היום היא תישאר לבד. כיצד ניתן להפיג את חששה ? תודה יוסי

שיקופים ואמפטיה

אינני חולק על קודמי שפער הגילאים איננו סיבה לכאן ולכאן ושאם הכל זורם אז אין צורך להתייחס מדי הרבה לגיל. עם זאת אני רוצה להוסיף כדי לתת מענה על שאלתך איך להפיג את החששות של הצד השני. לדעתי עליך קודם כל לתת לה אוזן קשבת. אל תומר "אין לך מה לחשוש", "השם יעזר", "יהיה בסדר" וכו' וכו' קודם כל תשקף את מה שהיא אומרת. "אני שומע שאת חוששת מפערי הגיל. האם את רוצה לשוחח על חששות אלו?" "אני שומע שאת חוששת ממה יהיה בבא היום? זה מאד מפחיד אותך להישאר לבד" בקיצור לשקף, לתת אמפטיה ובעיקר לקבל את החששות, לקבל שיש ממה לחשוש. לאחר שלהרגשתך היא מרגישה את השתתפותך תוכל לשאול משהו בסגנון: "איך לדעתך נתן להתמודד עם חששות אלו?" אם אתה מרגיש צורך בליווי צמוד לשיחה זו אשמח להיות לעזר. מאיר בער M.F.C. 054-84.25.25.8

האם להתחתן איתו?

שלום רב. יש לי חבר דתי כבר שנה ו-4, הכרנו בצבא כשאני מסורתית. ברוך השם התחזקתי. אחרי הרבה זמן ,כפי שניתן להבין אנחנו עומדים לפני ההחלטה אם להתחתן. חשוב לציין שאני רציתי להתחתן ממש כמה חודשים מתחילת הקשר, ולו היו כמה בעיות שהקשו עלינו מאוד אבל ברוך השם נפתרו. אני כל כך אוהבת אותו הוא אדם כל כך רגיש, אכפתי, מתחשב, אמין, גם אחרי שנה ו-4 הוא לא מפסיק להרעיף אהבה וכידוע אהבה היא תולדת הנתינה אז חשוב לי ,גם בשביל עצמי, להגיד שאני אוהבת אותו לא בגלל שהוא נתן לי כל כך הרבה אלה בגלל שאני נתתי הרבה וזה היה לי כל כך כייף וטבעי. פתאום כעניין החתונה התחיל להיות יותר על הפרק בזמן האחרון ויש לי סימנים שההצעה מגיעה בזמן הקרוב,.הדברים התהפכו. פתאום מפריעים לי בו דברים שמעולם לא הפריעו לי. מעולם לא הפריע לי שהוא אשכנזי ואני ספרדיה, אולי הוא לא מספיק דתי, הטון דיבור, ההליכה, הוויות פנים. ועוד דברים הזויים שמעולם לא הפריעו לי שמפרים לי את השקט הפנימי שלי.. ממש חרדה. פתאום אני מרגישה שאני לא אוהבת אותו, השיחות שלנו יותר קצרות, לא מתגעגעת, לא נמשכת, מרגישה סוג של מיאוס, עצבנים עליו על כל מיני דברים, התגובות שלי חסרות סבלנות. רוב הקשר שלנו לא שמרנו נגיעה, פתאום אני חושבת שאולי המגע עיוור אותנו ושעכשיו אני פשוט רואה את האמת. וקשה לי מאוד עם המחשבות האלו, יכול להיות ששנה ו-4 הייתי עם מישהו שלא באמת אהבתי. אולי כשהוא לא היה יכול להציע לי אז כי היו כמה דברים שמנעו ממנו שהיו לנו מאוד קשים וזה היה בלתי מושג אז כל כך רציתי, ועכשיו כשזה קרוב אז אני בעצם לא רוצה..בוחנת אותו על כל דבר ופתאום לא תמיד אוהבת את מה שאני רואה. אבל אני רגילה אליו ולא רואה את חיי בלעדיו. הייתי בפגישה אצל יועץ זוגי שאמר שאני חרדה וזה מצב לגיטימי והחרדה תלווה אותי לאורך כל תקופת האירוסין ואולי גם אחרי וגם דיברתי עם נשואה טריה שהרגישה אותו דבר והיום הכל בסדר איתה, אבל היא שמרה נגיעה עם חבר שלה כל הזמן לפני החתונה אז אולי אנחנו לא אותו מקרה, שכן עליה אפשר לומר שהיא אובייקטיבית ועליי אולי לא. אבל לפי השכל אין לי ספק שהוא יהיה בעל מדהים ואבא הכי טוב. יש בי את הפחד שאולי אני פשוט לא אהיה מאושרת, שתעבור החתונה ונלך לביתנו ואני אבכה בלי סוף וחס ושלום זה יוביל לגירושים מוקדמים. זוהי הרגשה שזרה לי מאוד. ודבר אחרון, כל הקשר שלנו כמעט ולא רבנו,והפעמים המעטות שהתווכחנו אולי לא היו דברים קריטיים ומיד אחר כך התפייסנו והיה לנו כואב שאולי הכאבנו או פגענו אחת בשנייה. מה זה אומר עלינו? פתאום אני שמה לב שיש לו טיפה דיבור מתנשא. תודה רבה!

אהבה פיזיולוגית או אהבה אמיתית?

שלום לך לינוי ותודה שפנית לפורום בתוך דברייך אני מרגיש את ההתלבטות ואת הפחד מהלא נודע. עד היום הייתם חברים ללא כריסת ברית וללא התחייבות עמוקה זה לזו. כעת שעומד על הפרק שאלת ההתחייבות של ברית נישואין שהיא בעצם גונבת מימך את החופש עד מסתכלת על הדברים במבט שונה. אבל איזה מבט הוא הנכון מבין שניהם? קודם כל עלייך לדעת שזו הרגשה נפוצה מאוד. בסופו של דבר לא תמיד עומדים לפני החלטה הרת גורל ברמה כזו. מפחיד מאוד לקפוץ למים עמוקים כאשר עוד לא יודעים לשחות וכאשר יודעים שהחוף רחוק מאוד. שנית חשוב לדעת שבדרך כלל האהבה הראשונית היא פיזיולוגית, כלומר היא נגרמת על ידי הרמונים כמו אנדורפין ואוקסיטוסין. זה מה שגורם לבני הזוג לאבד את הראש ולהתאהב זה בזו. במצב הזה "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה אם ייתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו" מצב רומנטי זה בדרך כלל מחזיק מעמד בין 18 ל-24 חודשים. לאחר מזה בני הזוג בדרך כלל נוחתים עם שני רגליהם על הרצפה. אבל, חייבים להדגיש שעד עתה זו לא הייתה אהבה אמיתית. אהבה אמיתית היא בניין שדורש השקעה וטיפוח. בדרך כלל רק עכשיו, לאחר שפג האפוריה הראשונית ומתחילים לפעול מתוך בחירה יזומה ומתוך התבוננות ולא מתוך חלום, רק עכשיו ניתן להתחיל לייסד את בנין האהבה האמיתית לסיכום אי אפשר לדעת מהיכרות טרום נישואית מי הבנאדם ואיך תחיו ביחד. אם כך מה עושים? התשובה היא בודקים רקע, השקפת עולם, חלומות וכיוון חיים. אם שתיכם פחות או יותר על אותו הדף, סבבה. אני ממליץ מאוד שתקראי את הספר של הרב שמחה כהן "הבית היהודי" בהצלחה רבה מאיר בער M.F.C. 054-84.25.25.8

שידוך עם קושי

שלום, אינני יודעת אם זה הפורום המתאים לשאול זאת, ובכל זאת.. נכון שאין נוסחה מדויקת לשידוכים וקרוב לוודאי, שאנשים שלא חשבנו כי מתאימים אחד לשנייה, הם בעצם נשמה אחת המחולקת בשני גופים. אבל עדיין אני רוצה לדעת, כיצד משדכים לאנשים בעלי קשיים (הכוונה בקושי-מבחינה של מוטוריקה עדינה ופחות מוטוריקה גסה). האם יש להציע להם אנשים בעלי אותו קושי, או קושי דומה, או שאפשר להציע גם אנשים "בריאים"? אני יודעת שהשאלה די מעורפלת, וחסרת נתונים, אבל אני רוצה לשמוע את דעתכם הכללית, מה הייתם מייעצים לאדם כזה, מה אתם חושבים שנכון לאדם כזה לעשות?

מבט השדכן

אינני בא לחלוק על קודמי אלא להוסיף מבט אחר יעקב נתן לנו את המבטם של בעל/ת הקושי ושל הצד השני שמציעים לו/ה. אכן, אם מכל הבחינות הם מתאימים זה לזו ניתן בהחלט להתקדם מיכאל הוסיף את מבטו של מספק האינפורמצי'ה. אכן, יש ללמוד את ספר חפץ חיים בעיון כדי לדעת מה לומר, מתי לומר, איך לומר ובעיקר מה לא לומר. משום מה ההרגשה שלי היא שהשואלת מבקשת לדעת מה אמורה להיות מבתו/ה של השדכן/ית. לדעתי לא אמורה להיות שום מניעה להציע את השידוך הכי הכי מכל הבחינות בדיוק כפי שהיית מציע לבן/בת שלך עצמך. אלא שמנגד יש את אמירתו הידוע של ראב"ע בפרשת יתרו "כי איש כפרי שיש לו דעת נכונה, והוא ראה בת מלך שהיא יפה, לא יחמוד אותה בלבו" וכפי שלא תכין את הילד שלך לפגישה עם הילד של האדמו"ר או הראש ישיבה לפני שהצד השני נתן את הסכמתו העקרונית, כך אין להציע לבעל הקושי מישהו (וסלחו לי על הבטוי, אבל אני מדבר בלשון שבני אדם נוהגים לדבר) ש-"שווה" יותר ממנו לפני שקיבלתם את הסכמתו העקרונית. כמובן שיש גם את הצד השני של המטבע, והוא שאין להציע למישהו משהו שעלול לפגוע ברגשותיו וע"כ אם רוצים ליישם שידוך מהסוג הזה יש קודם לוודא שהצד השני לא יפגע מההצעה עם זאת, גם לא אמורה להיות מניעה להציע אנשים בעלי קשיים. גם כאן יש להסתכל בשני הנקודות הנ"ל. מחד שלא יפגע אחד מן הצדדים, ומאידך שלא להעלות את הציפיות טרם יש על מה. לסיכום: אין דרך אחד נכונה והכל לעניינו של דבר. העיקר הוא להציע את הדברים לשם שמים וברגישות יתר.

אובד עצות

בס"ד שלום רב, אנו זוג נשוי 6 שנים, פלוס 2 ילדים. אנו גרים קרוב להוריה של אשתי בדירה מאוד קטנה (כי יקר בירושלים) ואני עובד רחוק מהבית באזור המרכז, ולוקח לי בסביבות 5 שעות הדרכים כל יום. היה לנו משבר נישואין לא קטן בכל הנושאים האפשריים בזוגיות, והיינו אצל 3 מטפלים זוגיים במהלך 3 שנים (אצל הראשון היינו מעל שנה ולא באמת זז משהו, אז אני החלטתי שאין לזה סוף אז עזבנו אותו, למרות שאשתי כן רצתה להישאר אצלו, ולאחר בירור עם אנשי מקצוע התברר שמה שהיא קיבלה שם זה הכלה והבנה, אבל לא היה שום תהליך זוגי מקדם, ולכן מעל שנה לא זזנו לשום מקום בקשר) כאשר אצל האחרון מביניהם נעשה שינוי כלשהוא, וכאשר בפגישה הטיפולית דיברנו על מעבר דירה, אז המטפל בתחילה הציע שנתקרב מעט למקום עבודתי וגם בשביל להתרחק פיזית מהוריה, כי זה גם תורם לפגיעה בקשר שלנו, ואשתי לא הסכימה ואמרה שלא מסוגלת וכו', אז המטפל אמר שמצידו שנעבור דירה בירושלים עצמה וכו' ואז אני הסברתי שזה לא יתכן מבחינה כלכלית, וגרוע מכך יש גבול כמה אני מסוגל לסחוב בצורת חיים האיומה הזאת עם המרחק, וגם אשתי והילדים נפגעים מזה, ואין לה כמעט עזרה בבית ממני במשך השבוע אבל הרצון שלה להיות ליד הוריה וכו' לא יכול לבוא על חשבון החיים שלנו כזוג וכמשפחה, אז המטפל אמר שנלך לשאול רב בנושא. אולם אשתי החליטה שהיא לא רוצה יותר ללכת לטיפול אצלו וההסבר שלה מדוע זה - "הוא אמר לך לעשות משהו ואתה לא עושה, הוא אמר לך שנעבור דירה בתוך ירושלים ואתה לא עובר". אז הסברתי לה שאפשר לשאול רב כפי שהמטפל אמר, אבל אשתי בשלה, ויש לה עוד טענות על המטפל על כך שהוא לא מבין רגשות, (כאשר המטפל מבקש ממנה לבצע שינוי כלשהו, או לקחת אחריות על משהו, אשתי אמרה שהוא לא מבין רגשות). ואנו כבר 4/5 שבועות לא היינו בפגישה טיפולית. אני המשכתי לקבל הדרכה מאחד המטפלים הקודמים (שאותו היא עזבה בטענה שהוא מדי דוגרי בשבילה) כיצד להתנהל מולה, ובבית המצב סביר, ואני עושה עבודה על להבליג ולא להגרר למריבות איתה. אחד מהנושאים הטעונים הינו שאשתי כבר 3 שנים לא מדברת עם הורי, למעט בליל הסדר האחרון שבו היינו אצל הורי והכל עבר בסדר. אבל אשתי לא רוצה קשר איתם כי היא החליטה שהם דיברו עליה.(דבר שהוא לא נכון). [אמא של אשתי מסוכסכת עם משפחת בעלה כמה עשורים, וגם בבית אין שלום בית, ואשתי מגנה את התנהגות אמה, אבל בשטח היא מתנהגת אותו הדבר]. ובתוך המצב הסביר בבית אני מנסה לטפטף לאשתי בעדינות שאולי תתקשר לאימי להזמינה לאירוע מסוים שמתקיים בגן של הילד.. אבל עוד לפני שאני מסיים את המשפט היא הופכת את העור שלה כלפי וצועקת עלי אני אעשה מה שטוב לי. ואתה לא תגיד לי מה לעשות, ולמרות שניסיתי לומר לה את לא חייבת לעשות את מה שאני אומר, רק תני לי לסיים את המשפט. היא לא הסכימה ואמרה שלום והורידה את הטלפון. ואמרתי לה בעדינות - שהיא לא הייתה רוצה שאני ככה אתייחס לרצונות שלה. אז היא אמרה - זה החיים שלי, ואני אחליט וכו'. לי אין כח להתחיל עכשיו מלחמה איתה ואני לא רוצה לדרדר את המצב בבית שהחל להיות יותר טוב לאחרונה, בעיקר קירבה רגשית. ומצד שני היא לא רוצה ללכת ולהשלים את הטיפול והכל בטענה שאני לא עושה את מה שנאמר כנ"ל (מה שלא נכון). אז מה שבעצם נשאר לי זה להמשיך לספוג ולספוג ולהבליג ולהבליג... ובעוד נושאים כמו למשל הנושא הכלכלי שאני לבד סוחב על כתפי והיא לא מגלה שום הבנה, בשלוש חודשים האחרונים צברתי תוספת מינוס של 5000 ש"ח בבנק, כי היא רוצה ורוצה וכו', ואם אני מנסה להסביר בצורה יפה שאנו במצוקה כרגע.. אז מיד היא אומרת - בשביל המטפל היה לך כסף ?!.. ובשבילי אין לך, ולא משנה שהיא קונה לעצמה כל חודש משהו (בגדים/נעליים....). וכמה שאני מנסה להסביר לה שהמטפל זה לא עבורי אל זה עבורינו ומבחינתי זה הדבר הבא אחרי לחם מבחינת עדיפות ואני מוותר ולא קונה לעצמי כלום בכדי שיהיה כסף לטיפול. ואחרי כל המינוס - היא עוד קוראת לי קמצן. לה מותר לדרוש מה שהיא רוצה ולי אסור. ובנושא של ההורים היא אמרה - "אני לא מבקשת ממך בנושא הזה כלום אז אל תבקש ממני". אביה לא בקשר איתי (אין סיכסוך רשמי) אבל לפני 3/4 שנה הוא התקשר אלי ודיבר איתי שעה וחצי וצעק "מה אתה עושה לבת שלי..", וניסיתי לומר לו שיבוא איתי למטפל ונראה מה הוא אומר, והוא לא רצה לשמוע אותי אלא רק לצעוק עלי ולהזהיר אותי שאם המצב ימשיך כך אז......... . אני לא הסתכסכתי איתו למרות זאת, ואת אשתי לא מעניין הקשר שלי עם הוריה. מה אני יכול לעשות במצב כזה ? הרי לטיפול היא לא רוצה ללכת. ולהתחיל להתנהג אליה כפי שהיא מתנהגת אלי אני לא רוצה, כי זה רק ידרדר את המצב בבית שהחל להיות טוב, גם מצידה היא עושה מעט הישתדלות ונחמדה ונעימה וגם ביחסים האינטמיים. אבל המצב הזה כפי שהוא, הינו תקוע בהתאם לצורת החיים המעוותת שהיא מכתיבה. אני לא יודע כיצד להביא אותה לטיפול ממקום שהיא תרצה אותו, ולא רק תעשה לי טובות. ואם אני אנסה לדבר איתה על זה בזמן הכי רגוע ובצורה הכי רגועה, היא מיד תידרך ותגיב באלימות מילולית (שאתה לא עושה את מה שנדרש ממך, ואתה לא תכתיב לי מה לעשות וכו', ואם לא טוב לך אז אתה יכול ללכת) כנ"ל. לתובתכם אודה, בתודה רבה מראש.

יש 3 אפשרויות

לשואל היקר שלום רב. אתה נמצא בנישואין קשים ולא מוצא מנוחה לנפשך. לפי התיאור שלך נשמע שהתקשורת ביניכם אינו שפיר. נשמע שגם הרבה מהקשיים קשורים למשפחות המוצא והדינמיקה הקשה הקיימת גם שם. אתם עשיתם מאמצים גדולים והלכתם לחפש עזרה שוב ושוב, אבל עדיין אין הקומץ משביע. המצב הכלכלי מול הצרכים שלכם, יחד עם ההשקעה הקשה שדרוש מצדך לצורך כך, אינם מקילים על המצב. והשאלה, מה עושים? קודם כל צריך לזכור שבכל מצב נתון יש שלוש דרכים העומדות בפניכם. האחד הוא השארת המצב על מתקונתו. לפי התיאור אתם נימצאים במדרון תלול ומנסים להיתפס בכל דבר כדי להפסיק את ההתדרדרות. השארת המצב על מקומו, פירושו שמידי פעם תצליחו טיפטיפה להיעצר, אבל בגדול תמשיכו להתדרדר ולסחוף את כולם מטה מטה. האופציה השניה היא גירושין. גירושין פירושו שתפסיקו לגור ביחד ולרוב לא תצטרכו לעמוד זה מול זו. אבל עם זאת יש לכם ילדים משותפים. תצטרכו להחליט איך ואיפה לחנכם. תצטרכו לחתן אותם ולהגיע במשותף לשמחות שלהם. גירושין פירושו גם שמעתה במקום לכלכל בית אחד תצטרכו לתחזק שני בתים, לשלם שתי חשבונות חשמל, פעמיים ארנונה וכו' יחד עם גירושין גם לרוב מתלקחת אש המחלוקת ומגיעים לפעמים למקומות אשר לא שיערום. המפסיד הכי גדול לרוב אלו הילדים החמודים. אם תבחרו בגירושין הייתי ממליץ שתבחנו שיטה של "גירושין בשיתוף פעולה". בשיטה זו אמנם מתגרשין, אבל התוצאות לוואי מצתמצמים עד כמה שניתן. האפשרות השלישית היא לעבוד כדי לצאת מהבוץ. היא האפשרות הכי וורודה אבל גם הכי קשה לביצוע. לפי המשתמע לא תוכלו בכוחות עצמכם להצליח במשימה זו. אמנם כבר ניסיתם כמה וכמה מטפלים, אבל כתוב במדרש שכאשר נגזר על אדם ייסורים נגזר גם על הרפואה שיהיה "באותו יום באותה שעה ועל ידי איזה רופא" לגופו של עניין, העלת כאן המון המון פרטים, אבל בעיניי אין כאן שום דבר מהותי, כלומר שורש הבעיה חסר מן הספר. אתה מזכיר כל מיני סימפטומים, אבל חזקה שעל כל סימפטום שתפתור יצמח קושי חדש. כל עוד שלא תרד לעומק הדברים ותבין מה גורם לכ"א מכם להתנהג כפי שהוא מתנהג לא תמצא את הדרך לצאת מהסבך. מטפל איננו אחד שיש לו מאגר של שאלות ותשובות, של בעיות ופתרונם. מטפל יש לו את הכלים לעזור לכם להבין מה בבסיס של הקשיים ושם להביא לשנוי. כאשר יסודות הבנין עקומות לא יעזר לשפץ בקומות הגבוהות כי הקירות ימשיכו להתבקע. יש לייצב וליישר את היסודות ורק אז כל הבניין תתייצב. אשמח לעזר לכם בקליניקה ואני אף מוכן להתחשב עם המצב הכלכלי. עם זאת הייתי ממליץ לבדוק במוקד של ינר אם אין איזה סטג'ייר שיכול לקבל אותכם. ניתן לקבל 12 פגישות בעלות חד-פעמית של 100 ש"ח. אמנם הסטג'ייר אין לו ניסיון, אבל בדרך כלל הם עושים עבודה טובה והם מקבלים הדרכה בין לבין. בברכת הצלחה רבה מאיר בער M.F.C. - ייעוץ נישואין - גירושין בשיתוף פעולה 054-84.25.25.8

לא מבינה למה אני ממתינה לכישלונות של הבעל

שלום רב, אנחנו נשואים 6 שנים + 2 ילדים בעל טוב ותומך. אני מרגישה שיש לי בעיה שכל הזמן אני "מחפשת " את בעלי, מבקשת ממנו דברים ובסתר ליבי מקווה שלא יעשה, או שאני מבקשת שיקנה משהו ומקווה שישכח, (חשוב לי לציין שבבית הורי כל הזמן ראיתי מריבות בין ההורים עד היום...) אני לא מבינה ממה זה נגרם, זה ממש מפריע לי, למה אני כל הזמן מחפשת כשלונות שלו? דבר נוסף שמאוד מפריע לי אני הרבה לבד בבית ועד שיוצא לי לראות את בעלי פעם בשבוע כשהוא חוזר מוקדם מהעבודה, אני מתעצבנת ורבה איתו, למרות שאני ממש לא רוצה אבל יש דברים שמרגיזים אותי ואני לא מצליחה להבליג ובגלל שאני לא רואה אותו הרבה אז אני צוברת תסכולים וציפיות שלא מתממשים ורק גורמים לי להתעצבן. איך אני יכולה למנוע זאת? אודה על תשובה לשאלתי. רות.

להתבונן מה מניעה אותך?

שלום לך רות ותודה שפנית לפורום אני שומע ממך תסכול על שאת "מחפסת" את בעלך. מצד שני את בקושי נפגשת איתו וכל התסכול שלך נשפך עליו כאשר הוא נמצא פעם בשבוע, כלומר דווקא כאשר סוף סוף יש הזדמנות לחוש את הזוגיות את במו ידייך הורסת אותה. מובן שאף אחד מלבדך לא יכול לדעת למה את מתנהגת כפי שאת מתנהגת. העבודה שלך היא ראשית כל לשבת עם עצמך ולהתבונן מה את (קריא היצר שלך) מנסה להשיג על ידי מעשים אלו? את מתארת הורים שכל הזמן רבים. לרוב הורים כאלו אינן מרבים לחשוב על מעשיהם ועל המניעים למעשיהם. לכן סביר להניח שהורייך לא הניקו לך את הכלים להתבוננות זו. אני ממליץ שתפגשי עם יועץ מקצועי באזור מגורייך שיוכל לעזר לך לדלות בבתוכך את המניע למעשייך. יחד עם זאת את גם תרכשי מיומנות זו ותוכלי בהמשך להשתמש בה לבד. למרות שכאמור רק את יודעת את מניעייך אעלה איזה כיון שאולי יעזר לך. האם יכול להיות שאת מנסה לשכפל בביתך את הבית של הורייך? לחילופין, האם יכול להיות שאת מקנה בבעלך על התנהגותו הטובה שמבליטה את התנהגותך את ולכן, במקום לעבד על התנהגותך את "מחפסת" דופי בהתנהגות בעלך? אולי בעצם את כועסת על חוסר המצאות בעלך בקרבתך וזה מה שמניע אותך? כפי שאת רואה יכולים להיות כאן הרבה כיוונים והאמת שבלבך רק את (בתת מודע?) יודעת. בכל אופן כבר עשית צעד ענק בזה שהצלחת לשים לב ולהיות מודעת למה שמתרחש. יפה מאוד גם שאת מוכנה לקבל אחריות על מעשייך. אשמח לעזר לך בקליניקה כי בפורום קשה לצלול לעומק בהצלחה רבה מאיר בער M.F.C. 054-84.25.25.8

חוסר התאמה

בס"ד שמי יהודה והשאלה כזו: אנו נשואים 9 שנים עם 5 ילדים עם השנים אנחנו רואים יותר ויותר חוסר התאמה בינינו בין בנושאים רוחניים ובין בנושאים אחרים אשתי יותר רוחנית ממני אוהבת להאמין ופחות להשתדל אוהבת שאני לומד ולא שאני עובד אוהבת לדבר ולא לצאת לבילוי אני בשיעורים לקראת רישיון, והיא מאוד סולדת מהענין אני אוהב בית יפה משופץ ומסודר, והיא לא משנה לה היא כמעט לא נהנית ממגע ואני כן היא אוהבת לדבר ולנתח דברים לעומק, אם לא מדברים לפחות פעמיים שעה בשבוע, זה נורא מפריע לה ואני לא וכו' וכו' עוד אין ספור דברים בתחילת דרכינו הייתי לומד כל היום ויתכן שמשום כך לא שמנו לב כ"כ להבדלים אבל כשיצאתי לעבוד משום צורך פרנסה כמה שהיא התנגדה לזה וזה עשה לה דכאונות ופחדים ומרירויות יש גם ענין נוסף, של כפיתיות קשה שהיא סובלת ממנה, שלא היתה ידועה לי לפני החתונה שמאוד מפריע לי מה עושים? האם אנחנו צריכים לנסות שוב ושוב להסתדר זה עם זה? או שעדיף להיפרד? אבל.. יש ילדים ב"ה מה עושים? איך מתחברים במצב כזה? איך אוהבים במצב כזה? האם אפשר שיהיו במצב הזה חיים מאושרים יחד??? בתודה מראש יהודה

כן! אפשר במצב כזה להגיע לחיים מאושרים יחד

יהודה שלום וברוכים הבאים למועדון הנשואים. אתה מתאר שורה של הבדלים בינך ובין אשתך ושואל אם אפשר שיהיו במצב כזה חיים מאושרים? והתשובה היא חד משמעית כן! אפשר במצב כזה להגיע לחיים מאושרים יחד! ראשית כל אני מצטרף לכל מילה שכתב גרשם. אין שני אנשים שאין ביניהם שוני. כשם שאין פרצופיהם דומים זל"ז כך אין דיעותהם דומים. אפילו תאומים זהים אינם מסכימים זע"ז תמיד. אינני סבור שהילדים הם הסיבה שבשבילם שווה להתמודד, למרות שאם זה מה שמדרבן אותך זו גם סיבה טובה. הסיבה היא למענך ולמען זוגתך שתחי' כי ללא עבודה לא תצליחו עם אף אחת ועם עבודה פתאום תגלו שבעצם אין צורך להתמודד כלל כי על כל הפשעים תכסה אהבה. אתה מעלה גם את נושא הכפיתיות. האם מדובר בדיאגנוזה של רופא, או במסקנתך אתה? אם אכן יש כפיתיות כדאי לגשת לטיפול פסיכולוגי ו/או פסיכיאטרי אבל עליך לדעת שכפיתיות הינו מונך רפואי ובשום פנים ואופן אין לך לקבוע את המצב ע"פ מה שאומרים השכנים/החברים/המכירים/הקרובים וכו' או ע"פ מה שקראת בספרים. לא כל עיקרון שבנאדם מתעקש עליו ולא כל "טקס" שאדם חוזר עליו מוגדר כפייתי. בהצלחה רבה מאיר בער M.F.C. 054-84.25.25.8

מחלוקת בין בני זוג בנוגע למקום מגורים

יש לי בעייה קשה שאינני יודע איך לפתור אותה. אנחנו גרים בדירה משלנו, אני לא מרוצה ממקום המגורים שלנו, ורוצה לעבור דירה, אשתי מתנגדת לכך בתוקף. הסיבות שבגללם אני מעוניין לעבור דירה הם- אני גר באותה שכונה שבה גרתי ברווקותי, ואני חושב שמטרת הנישואין בין השאר זה לפתוח דף חדש, חברה חדשה, קהילה חדשה, וכדומה, ולא להיות באותה סביבה בה גדלת כל החיים, בנוסף- אני חושב שזה לא מצב בריא לגור ליד אבי ואמי. האזור בו אנו גרים הוא אזור ללא אידיאלים, שכן האוכלוסיה בו נחשבת לחזקה, אני סבור שיותר מתאים לי לגור באיזור בו יש אוכלוסיה חלשה יותר- פיזית, כלכלית, או רוחנית- ולחזק אותה. אין באיזור בו אנו גרים בית מדרש ש "מדבר" אלי, וכבר לימדונו חז"ל "אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ" אני לא מתחבר לקהילות ולבתי הכנסת באזור שלי. אשתי לא מעונינת לשמוע על מעבר דירה, ואני אובד עצות מה לעשות, שכן אין לי את הכסף לשכור דירה בכוחות עצמי, האפשרות היחידה שיש לי זה למכור או להשכיר את הדירה הנוכחית, ובסכום הזה לקנות או לשכור דירה במקום אחר, וכאמור, אשתי לא מוכנה לשמוע על זה. ובינתיים- החיים שלי קצת מבוזבזים, אני מרגיש פספוס גדול בחיים שלי, אני מרגיש שאני לא מגשים את עצמי בחיים שלי, אני אובד עצות מה לעשות, אולי יש לכם איזו נקודת מוצא להאיר את עיני בתוך המצוקה בה אני נתון. תודה מראש לכם.

פתרון קונפליקטים איך?

אריאל שלום ותודה שפנית לפורום אני שומע את התסכול שלך בכך שאתה מרגיש שאתה מבזבז את החיים ולא מגשים את עצמך. אתה בעצם מרגיש שאשתך עומדת בדרכך וחוסמת בפניך הרחבת אופקים והגשמת שעיפות. אתה מרגיש ממש במצוקה ביודעך שאתה תקוע במקום בו כבר מיצית את כל הפוטנציאל ואין לך לכאורה אפשרות להמשיך ולהיבנות. אתה מרגיש שאשתך כלל לא רואה את הצד שלך ושבכך היא בעצם מזלזלת בצרכים שלך. אינך מפרט בן כמה אתה וכמה זמן אתה נשוי. כ"כ אינך מפרט אם יש ילדים. אינך מספר מה מעשיך כעת ומה החלומות לעתידך. במידה מסויימת אתה אפילו מצליח לבלבל אותי בכך שאתה כותב בנשימה אחת "אוכלוסיה חלשה יותר- פיזית, כלכלית, או רוחנית- ולחזק אותה", כך שאינני יכול לדעת לאן פניך מועדות לחיזוק פיזית, כלכלית או רוחנית? אבל העיקר שחסר כאן הוא עמדת זוגתך שתחי'. מה היא אומרת על החלומות שלך? למה היא מתנגדת למעבר? עד כמה טוב לה פה ועד כמה יהיה קשה לה במקום אחר? האם יכול להיות שבאותו מידה שלך חשוב המעבר לה חשוב היציבות? האם יכול להיות שבאותה מידה שאתה מרגיש שהיא לא קשובה לך, היא מרגישה שאתה לו קשוב לצרכים שלה? האם יכול להיות שבאותה מידה שאתה מפחד להיות תקוע במקום הזה, היא מפחדת מהלא נודע? האם יכול להיות שבאותה מידה שאתה מרגיש צורך בעצמאות מההורים, היא מרגישה צורך לדעת שיהיו הורים קרוב בזמנים שצריכים עזרה? ניתן לומר שהויכוח כאן הינו אחת מיני הרבה אי הסכמות הקיימות בין בני זוג. בכל ויכוח אין תשובה חד משמעית מה נכון להחליט כי כל מקרה לגופו של עניין. מה שחשוב זה לדעת איך לדון בנושא בצורה הכי יעילה שתלבן את כל הצדדים. בדרך כלל אין כוונות להרע זל"ז וכאשר ברור מה המשמועות לכל אחד ע"פ רוב אחד יראה שיותר חשוב לוותר מאשר להתעקש. אז איך עושים את זה? ישנו שלוש שלבים: 1.להקשיב 2. להקשיב 3. להקשיב תשב עם אשתך כמו בנאדם מבחוץ שזה לא נוגע לו אישית ותשאל אותה מה היא צריכה. אל תכין תשובה למה שהיא אומרת אלא תקשיב היטב ותחזור על הדברים בפניה. תשאל אותה אם הבנת טוב. אם לא הבנת תבקש שתסביר שוב. אם הבנת תשאל אם יש לה עוד משהו להוסיף. אם צריך תשאל שאלות הבהרה. לאחר שהקשבת לה עד הסוף היא תרגיש בטוחה יותר ואז היא תהיה פנוייה לשמוע את הצד השני של המטבע. אני ממליץ שתרכוש לעצמך את מיומנות ההקשבה הזו ותשתמש בו בכל מקרה של קונפליקט. זהו אחד הכלים החשובים לחיי נישואין מוצלחים וזהו אחד משלל הכלים שיועץ נישואין יכול להקנות לך. לפגישה וללווי אשמח לעמוד לרשותך בהצלחה רבה מאיר בער M.F.C. 054-84.25.25.8

משבר אחרי פרידה

שלום, אני פונה לכאן בתקווה שה' ישלח לי עצה טובה.. סליחה שזה קצת ארוך. נפגשתי עם בחור בעבר במשך 3 חודשים ונפרדנו. בקצרה אני אספר שהיה לי ממש כיף איתו, הרגשתי נח להיפתח רגשית, הוא היה מתאים לי שכלית מצוין. הבעיה היא שגם אחרי 3 חודשים לא נמשכתי אליו..היה חסר לי בקשר את "הרגש", הגעגוע..ולכן בסוף החלטתי להיפרד ממנו. כל התקופה שאחרי הפרידה עד שהציעו לי בחור נוסף (3 חודשים עברו) ממש לא התחרטתי על הפרידה. ידעתי שהוא היה פוטנציאלי אבל מה לעשות שאין רגש..לא התגעגעתי אליו או משהו כזה. נראה לי שדי הדחקתי את הפרידה ואף פעם לא ממש עיכלתי את זה..כאילו זה חלף מול עיניי. עוד דבר יש לציין, אני מודעת לעצמי שאני בחורה קצת שכלתנית ולא כ"כ מאפשרת לרגש להגיע. אני אחת כזאת שרוצה להראות שאני חזקה והכל בסדר...מה גם שרציתי להמשיך לצאת לפגישות.. מהרגע שהציעו לי בחור נוסף ועד עכשיו בעצם(אחרי שנפגשנו פגישה אחת וזה לא התאים) אני לא מפסיקה לחשוב על הבחור הקודם, כמה שאיתו זה הלך כ"כ חלק (אפילו פגישה ראשונה) , כמה שהאופי שלו מתאים לשלי, כמה שאני לא אמצא אחר כמוהו..וכו'..ומחשבות אפילו על לחזור.. בניתוח שלי, מצד אחד זה ממש מוזר שזה קרה רק אחרי שהציעו לי מישהו, אבל אולי זה בגלל שהבחור שיצאתי איתו היה לא כ"כ מתאים? אבל מצד שני, התחלתי לחשוב על הבחור הקודם רק כשהציעו לי את הבחור השני ועוד לא ממש יצאנו... עם כל זה שאני חושבת שאולי הבחור הקודם יותר התאים לי אני עדיין לא שוכחת את הרגש שהיה חסר לי בו, היופי החיצוני שהיה חסר לי בו..ובגלל זה אני דואגת כי זה לא בידי (רגש אי אפשר לשנות, אם ניסינו 3 חודשים) ואני מפחדת שאם ננסה שוב -תעלה שוב אותה בעיה ושוב נפרד. ממש קשה לי להבחין בין מציאות לדמיון.. בבקשה, אם יש למישהו מכם איזה עצה או ניסיון בדבר כזה אשמח לתגובה וה' ישלם שכרכם. תודה.

משיכה פיזית חשובה אבל לא הכל

שלום רב לשואלת היקרה את בפרשת השידוכים וכמו כולם את מבולבלת. מה חשוב? על מה להתמקד? על מה לוותר? כמה זמן נחשב למספיק בשביל להחליט לכאן או לכאן? לצערי אין כמעט מי שהשכיל לשבת עם הצעירים/ות ולהכין אותם לתהליך. אין כמעט צעיר/ה שיודע/ת על מה הוא הולך. ומה הפלא שרוב הנפגשים מתקשים להחליט, כי איך ניתן להחליט משהו כזה גורלי על בסיס של היכרות קצרה ובדרך כלל לא ספונטני? ובכן, דבר ראשון אני ממליץ מאוד לקרא את הספר "בית יהודי" מהרב שמחה כהן? במבט כללי אגיד כך: אם מישהו חושב שניתן להכיר את מהותו של אדם על ידי פגישת שידוכים אז הוא מרמה את עצמו. גם במגזר החילוני שלפעמים חיים ביחד במשך שנים לפני שמחליטים, עדיין מוצאים תופעה שדווקא לאחר הנישואים מתגלים דברים, ולא משנה כמה זמן היכרו. בקצה השני יש החוגים הקיצוניים בהם ההורים אפילו כמעט מחליטים על השידוך לפני שבכלל מעדכנים את הילד וברגע שמערבבים את הילד בתמונה כבר ניתן לומר ב-80 אחוז שבאותו לילה ישתו לחיים. אין בכוונתי להכריע לכאן או לכאן, אבל אם הוכחת התוצאה מדבר אליך הרי שבחוגים אלו אחוז הגירושין הוא אפסי. בקיצור, רואים שרבוי מפגשים אינו ערובה להצלחה בתוצאה. אם כך מתעוררים שתי שאלות: איך בכל זאת מחליטים? למה בכל זאת נפגשים? ההחלטה צריכה לבא על ידי פרטים ענייניים. כלומר, השקפת עולם, "חלומות" לעתיד וכד' זו בעצם הסיבה שבשידוך מסורתי בודקים את הכל לעומק עוד לפני הפגישה הראשונה. הסיבה לפגישות הינה כדי לקיים את מה שאמרו חז"ל "אסור לקדש אישה עד שיראנה שמה תתגנה עליו" במילים אחרות הפגישה נועדה כדי לוודא שאין סיבה להגיד לא. אני פירטתי כמה פרטים ענייניים ובכוונה לא נתתי פירוט רחב. הסיבה לכך היא שעל כל אדם להחליט מה אצלו נחשב ענייני. יש שאצלהם כסף מדבר, יש יופי, יש ייחוס, יש בריאות, יש מידת חצאית, ויש הרגלי אכילה וזוהי רשימה חלקית ביותר. כאמור על כל אחד ואחת להחליט לעצמו מה הוא מחשיב. הדרך הכי טובה לעשות זאת היא על ידי הכנת רשימה של הדברים החשובים. לאחר שיש רשימה ארוכה יש לתת ציון לכל פריט על פי חשיבותו בעניך. על חמשת הפריטים הראשונים רצוי שלא לוותר עליהם. על חמש פריטים שאחריהם ניתן להתפשר במידה זו או אחרת. מעבר לזה נחשב שולי. כעת יש גם צורך לקבוע מדד. כלומר, אם החלטנו שייחוס חשוב איך מודדים אם יש ייחוס או לא? נוכל לדוגמא להחליט שבעשר דורות שקדמו למדובר/ת לא יהיה שום דופי לא באב ולא בכל האחים והאחיות. או ניתן לקבוע שאם אחיה כולם לומדים ואביה ראש ישיבה זה כבר מספיק ייחוס. האם משיכה/רגש/געגוע נחשב ענייני והאם יש לשים על זה דגש? קודם כל יש לנו קושי בכך שהמדד היא קשה כי בדרך כלל אף פעם לא התנסת במשיכה מהי. ברור שמשיכה היא מרכיב חשוב ועיקרי בחיי נישואין, אבל חייבים לדעת שהמשיכה האמיתית מגיע מעצם החיים המשותפים. כל משיכה שמרגישים מפגישה כזו או אחרת הינה פיזיולוגי גרידא, כלומר נגרם על ידי תגובות הורמונליות של הגוף. רגש זה מחזיק בממוצע 18 חודש. כך שתמיד צריכים לקחת את הרכיב הזה בערבון מוגבל. מה שחשוב שלא תהיה דחייה כפי שאמרנו "שמא תתגנה". כמה משקל לשים על זה תלוי בטעם האישי של כל אחד ואחת, אבל לדעתי החשיבות האמיתית שלה היא דומה לחשיבות של מידת החצאית, כלומר אולי מישהו רואה בזה דבר ענייני ביותר, אבל בגלל הסיבות שפירטתי לא נראה לי הגיוני לתלות את הכל על הדבר הזה. לגבי הבחור הספציפי שפגשת יש הרבה שצריך לברר לפני שניתן לתת תשובה האם לחזור ולהיפגש איתו. זה דבר שאני ממליץ שתתעזרי באיש/ת מקצוע. אבל לפני כן השאלה הראשונה אמורה להיות האם "הוא" מעוניין בכך? בכל אופן מהתיאור שלך לא הייתי פוסל אותו והייתי בהחלט בודק יותר לעומק. בהצלחה רבה מאיר בער M.F.C. 054-84.25.25.8

בעיה עם משפחתי

אני נשואה מזה 33 שנה אמא ל-4 בנות וסבתא ל-3 נכדים. מהיום הראשון לנישואין בעלי "נכנס"ביני לבין משפחתי תמיד כועס עליהם הם מצידם עשו הכל כדי לשמור על יחסים תקינים בגללי. מזה כ-4 שנים לאחר חתונת הבנות החליט בעלי שהוא אינו רוצה בקשר עם משפחתי נמנע מלהגיע לאזכרות של הורי,אינו מדבר ואינו עונה לטלפונים כאשר בני משפחתי מתקשרים . היחסים היו טובים בעבר נפגשנו מדי פעם לארוחות שבת וחגים ביוזמת בני משפחתי . לאחרונה בגלל שהוא דיבר על אחותי שאף עובדת איתי הפסקנו לדבר ואנחנו לא מחליפות מילה. גם אלי היחס שלו מגעיל טוען שאני לא ישרה מעליל על אחי שגנבו לי מכספי הירושה וכו'. אני נמצאת בין הפטיש לסדן מצד אחד בני משפחתי שלא גרמו לו עוול ולא פעלו נגדו ומצד שני הילדים. אנא הצעתכם כיצד לפתור בעיה סבוכה זו.

יש תקווה אבל צריך עבודה

לרונית שלום ותודה שפנית לפורום אני שומע שהיחס של בעלך כלפי משפחתך אף פעם לא היה הכי חיובי, אבל לאחרונה המצב התדרדר וזה משליח גם על היחסים בינך לבין משפחתך בכלל ואחותך בפרט. המצב הגיע עד כדי שאת לא מחליפה מילה עם אחותך איתה את עובדת. אני משער שאת די כועסת על בעלך שגרם להביא אותך למצב ביש כזה. זה כמובן לא עוזר שגם כלפיך עצמך הוא איננו מתנהג בכבוד הראוי. מתוך הדברים אני גם שומע שבעלך אינו נותן בך אימון ואפילו מאמין שאת מעלילה עלילות נגד קרובותייך. מובן שבאווירה כזו את מרגישה ששמים עלייך פס ולא סופרים אותך ממטר. ואם זה לא מספיק אז גם משפילים אותך בצורה אקטיבית ומבודדים אותך מקרובותייך. אכן כפי שאת מתארת בעיה סבוכה מאוד. שמתי לב שלפי התיאור שלך התפנית הגדולה הייתה לאחר נישואי הבנות. אני מבין מכך שהבית נשאר ריק ושקט. האם זה הגורם לתפנית? האם יכול להיות שבעלך הרגיש בודד ובעצם חיפש את חברותך אלא שלא ידע לתת ביטוי לכך שהוא נצרך לך וכעס על כך שאת לא מספיק פנוייה בשבילו? האם יכול להיות שלכן הוא חיפש (בתת מודע) לרחק אותך מכל עיסוקייך החברתיות והתחייבותייך המשפחתיות כדי שתתפנה אליו? מובן שאין זו הדרך ואין המטרה מקדשת את העמצאים. אבל מה שאני מנסה לומר הוא שמהסיפור הזה נשמע לי שגם בעלך מרגיש שהוא נמצא במצב ביש וגם הוא מחפש פתרון למצוקות שלו. מתוך הדברים גם ברור שלמרות השנים הרבות שאתם ביחד אין ביניכם שיחה משותפת והתקשורת ביניכם לוקה בחסר בלשון המעטה. אז מה אני ממליץ? ראשית כל אני ממליץ לא להיכנס לייאוש. גם במצב כזה יש ויש מה לעשות. אבל כדי להתקדם יש לדעתי לעבד עם שני הצדדים ולבנות זוגיות חדשה שאולי מעולם לא הייתה קיימת. זה דבר שבהחלט בהישג יד אלא שזה דרוש עבודה משניכם. אני כאמור משער שגם בעלך אינו מרוצה מהמצב ואם תציעי לו בצורה הנכונה לגשת לטיפול סביר להניח שלא יתנגד לניסיון. הגישה לדעתי צריכה להיות שאת לא מכתיבה לו טיפול ולא מתייחסת אליו כמתנשא אלא שאת מציע לו כשוה בשוה וכשותפה בחיים לשפר את הייחסים. במקום "טיפול" אפשר לקרא לזה "העשרה" או "סדנא" כדי שישמע פחות מאיים. לדעתי יכול לעזר שתכיני את הדברים מראש בכתב ותעברי על הדברים כמה פעמים כדי לוודא שאין שום מילה פוגעת. את יכולה אפילו להראות את הכתוב למישהו שמכיר את בעלך כדי שיתן חוות דעת. לפעמים אפילו עדיף שההצעה תעשה בכתב ולא פעל פה. תוכלו דרך המוקד של ינר למצא בעל מקצוע באזור מגוריכם ובעזרת השם עוד תראו נחת זה מזו. תוכלו להיעזר בי טלפונית ללא התחייבות בהצלחה רבה מאיר בער M.F.C. 054-84.25.25.8

מה עושים?

אני לא יודעת איך להתחיל, אני נשואה 13 שנה ויש לנו 3 ילדים. קיימות בעיות רבות בחיי הנישואין שלנו (התמכרויות, אלימות מילולית, אבטלה, חובות, בעיות רפואיות וכד') בשנים האחרונות אינני אוהבת את בעלי כלל ועיקר, אני אפילו סולדת ממנו וקשה לי לחיות איתו ולשהות במחיצתו. רוב הזמן אנחנו חיים בחדרים נפרדים ה"מפגשים" בינינו נדירים ונעשים מכורח הנסיבות. אני לא מעוניינת לשקם את חיי הנישואין שלנו, אך לטובת הילדים בלבד הייתי מוכנה לעשות מאמץ כדי לחיות בשלום ובשקט, בכבוד ובשתיקה. (לא באהבה) אני רוצה להדגיש כי הבעיות שלנו אינן משותפות אלא הן שלו בלבד, אני מנהלת חיים נורמטיביים לחלוטין, עובדת במשרה מלאה וכו' אין לי אפשרות להגיע לייעוץ זוגי בשל המצב הכלכלי, ניסיתי בעבר אולם לא הצלחתי להתחייב על כמה מאות שקלים בחודש כדי לצלוח טיפול ממושך. ניסיתי לקבל סיוע דרך עירייה/רווחה וללא הועיל (אף פעם לא עונים, אין שירות, לא נמצאים וכד') שאלותיי: 1. האם קיים גוף כלשהו הנותן סיוע לאנשים במצבים כאלה? 2. האם יש טעם לנסות לקבל ייעוץ כאשר המטרה הברורה היא לא לחזור ולחיות חיי זוגיות מלאים אלא ידידות ושלום למען הילדים? אשמח לתשובתכם בהקדם

במה את מתלבטת?

מתלבטת יקרה שלום לך, אני תוהה למה את בחרת לקרא לעצמך "מתלבטת". מתוך דברייך נשמע שאת לא מתלבטת כלל וכלל. את לא אוהבת את בעלך כלל ועיקר, את אפילו סולדת ממנו וקשה לך לחיות איתו ולשהות במחיצתו. את לא מעוניינת לשקם את חיי הנישואין שלכם. המטרה הברורה שלך היא לא לחזור ולחיות חיי זוגיות מלאים אלא ידידות ושלום למען הילדים. אז איפה הלבטים שלך? האם יכול להיות שבכל זאת בתוך תוכך קיימת זיג של תקווה שאולי בכל זאת יהיה שינוי לטובה? כפי שציינו קודמי, לא ברור אם אכן טובת הילדים היא שתמשיכו לגור תחת קורת גג אחת ללא זוגיות ראוייה לשמה. עם זאת קיימת גישה של "ידידות ושלום למען הילדים ללא חיי זוגיות" קוראים לזה "גירושין בשיתוף פעולה". אם אכן החלטת שאת לא מעוניינת לשקם את חיי הנישואין (ואני בהחלט יכול לתת לזה לגיטימציה על פי הנתונים שאת שוטחת כאן) אז אני ממליץ על המסלול הזה בחום. אבל אם אכן יש עדיין לבטים אני בהחלט רואה אפשרות שתעלו על דרך המלך. אני מוכן להרים את הכפפה ולקחת את זה בתור אתגר אישי. אשמח להקים איתכם יסודות חדשים וללוות אתכם pro bono (ללא תשלום) לאורך כל הדרך עד שבעזרת השם תבנו את ביתכם מחדש. עלי לציין שהדרך ארוכה ומחכה לכם המון עבודה קשה וגם נפילות. אבל בסוף הדרך מחכה לכם אושר ואהבה. אם גם את מוכנה לאתגר הרימי טלפון וחייגי 054-84.25.25.8 להשתמע מאיר בער M.F.C.

חוסר הבנה

שלום, אני נשואה 11 שנה ויש לי 4 ילדים, יש לי בעיה עם המשפחה של בעלי , שהתחושה שלי מהם היא שאני נמצאת עם בעלי רק כדי שיהיה לו ילדים, הם לא מעריכים אותי, וכל הזמן רק פוגעים בכל מיני משפטים ע"י זה שהם מפרגנים לבעלי אך כביכול מתעלמים ממני. אני מאוד אוהבת את בעלי , ואמרתי לו שאני רוצה שהמשפחה לו שלו יבינו שאנחנו יחידה אחת ובלתי ניתנים להפרדה לכן אמרתי לו שאני רוצה שתמיד כשנלך למשפחה שלו זה יהיה יחד ולא שהוא ילך לבד, בעלי בעבודה שלו מסתובב בהרבה ערים וביניהם גם עיר מגורי הוריו ותמיד שהוא שם אז הוא נכנס אליהם וביקשתי ממנו שאני לא רוצה את זה, שאני רוצה שנלך תמיד יחד אבל הוא לא מסכים,הייתה תקופה שהוא שמע לי ולא נכנס אבל עכשיו הוא לא מוכן יותר לשמוע, ומבחינתו גם שיהיה פיצוץ, אני רק רוצה לדעת האם אני צודקת בדרישתי? תודה

אכן צודקת אבל...

שלום לך תמר יקרה אני שמח מאוד לשמוע שברוך השם את מאוד אוהבת את בעלך. אשרייך ואשרי חלקך. אני גם שמח בשבילך שבעלך מוכן היה בעבר שלא לבקר אצל הוריו למרות שהוא מזדמן לעיר מגוריהם אך ורק כדי למלאת את רצונך. אני לומד מזה שגם הוא אוהב אותך מאוד. אשרייך ואשרי חלקך. אני מבין שעם זאת האושר שלך אינו מושלם. היית מאוד רוצה, ובצדק, שגם הורי בעלך יהבו אותך, יעריכו אותך, יכבדו אותך ויקבלו אותך כחלק אינטגרלי של המשפחה. כואב לשמוע שהמצב אינו כן ואני משתתף בצערך על כך. ברור שהוריו אינן מתנהגים כראוי, אבל אין לנו שליטה על התנהגותם ולכן אנחנו לא יכולים לשנות את המצב. בעלך, כבן בריתך, ודאי תפקידו לעמוד לימינך ולתמוך בך במצב הלא נעים הזה, גם אם זה מחייב אותו שלא לעמוד לימין הוריו. כפי שכתוב "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו וידבק באשתו". אבל, עם זאת בעלך איננו פטור מחיוב כיבוד אב ואם. כאשר הוא צריך לבחור בינך לבין הוריו את קודמת, אבל אם הוא יכול להיות לצידך בלי לוותר על כיבוד הוריו בוודאי שהוא חייב לעשות זאת. אני מבין את רצונך שהוא לא יבקר אצל הוריו בלעדייך, שכן בהאדרך הם יכולים להשמיע בפניו את דעתם עלייך. מאוד לגיטימי שתתנגדי לכך. אבל ברור שזו פגיעה בכבודם (במיוחד כאשר הוא באזור ולא נכנס אליהם) ולכן צריך לחשוב האם יש אפשרות אחרת למנוע מהוריו להוציא עלייך את דיבתך רעה בפניו? האם שייך לדוגמא שדווקא את תצאי מגדרך מול הוריו ותבואי לבקר אותם בכל פעם שבעלך נמצא באזור כדי שלא יצטרך לפגוע בהם ואף לא יצטרך לגרום לפגיעה בך? אני מציע שתשבו ביחד, את ובעלך ותבדקו אפשרויות אחרות איך למנוע שהוריו יחפישו אותך בפניו. כמובן שיכול גם להיות שהתנגדותך נובע מכך שאת מפחדת שהוריו משפיעים עליו ופוגעים בכך בקשר האהוב שקיימת בינכם. זה בעצמו כבר בעצם פגיעה באימון שלך כלפיו וכל זה אך ורק בגלל התנהגותם הקלוקלת של הוריו. מובן שאת כועסת עליהן ורצונך שבעלך ימאט לבקר אותם. אם אכן כן הם פני הדברים שכבר התרופף משהו ביניכם אז כדאי מאוד שתלכו לחזק את בדק הבית. אם כך אני מציע שתגשו לסדנת העשרת הזוגיות אני מידי פעם מוסר סדנאות כאלו עם תוצאות שלפעמים מצליחות שוב ושוב להדהים גם אותי אשמח לעמד לצדכם בקליניקה בהצלחה רבה מאיר בער M.F.C. 054-84.25.25.8

להתגרש או לא? זאת השאלה

שלום, אני נשואה 7 שנים, אם ל-3 ילדים מקסימים ב׳ה. אני ובעלי באים כל אחד מעולם אחר : ההבדלים בנינו הם בכל התחומים האפשריים (ארץ מולדת, עדה, תרבות, שפה, מנטליות שונה מאוד....). בגדול אני באה מבית אשכנזי שכל אחד תורם במטלות הבית עם אבא שמבשל ושוטף כלים, ובעלי ההיפך. אני יודעת שבפועל אשה וגבר שונים לגמרי והכל עניין של השתדלות, וויתורים והבנה....אבל אני מרגישה שבעניין הזה רק אני עבדתי. אני כרגע מרגישה כמו פיליפינית, מטפלת, אופר, מנקה... הכל חוץ מאשה נשואה באושר. זה בעניין מטלות הבית ומחוץ לה ( תורים לרופא לילדים זה אני, קניות רוב הזמן אני,...). על זה אני כולה עוד לשתוק ולבלוע את הכדור אבל מה שהכי פוגע, זה שאני לא קיימת כבר, בשביל עצמי, מה טוב לי, מה אני אוהבת. במשך השנים האלו רבנו המון, רוב הזמן בגלל אותם סיבות: בעלי לא אוהב לצאת מהבית, לא מקבלים אורחים, לא הולכים אצל אף אחד.אני כל הזמן צריכה להתחנן כדי שנעשה משהו ביחד (כמו סתם לראות סרט בבית), שלא נדבר על בילוי רומנטי. לגבי בילוי משפחתי זה אותו סיפור, הוא פשוט לא מבין את החשיבות בזה, לצאת לגן שעשועים בשבת נושא לוויכוח. בסופו של דבר זה מסתיים עם חלוקה בקבוצות: הוא עם הקטן, אני עם הגדולים או ההיפך. אני לא מרגישה נשואה בכלל, ממלאת משימות ומטלות יום יום, בעצם מרגישה אם חד הורית... אני במצב שפשוט אני מקנה בזוגות ששותים קפה בחוץ, הולכים יד ביד,.... דברים פשוטים מהחיים אני חושבת כמו כולם אני חושבת גם על הילדים שלי ולא רק על עצמי. כרגע הם גדלים בבית קר, עם מתח באוויר, לא רואים אף אחד והכי חשוב לא מקבלים תמונה של הורים אוהבים ומאושרים... דבר אחרון שגורם לי לחשוב פעמיים לפני לפרק, זה הפאן הכלכלי. אנחנו בקושי מסתדרים כרגע (גרים בשכירות) וחוששת מאוד על איך אתמודד לבד עם 3 ילדים קטנים..... חשוב לציין שבעלי בן אדם טוב, והתחתנתי איתו בגלל התכונות האנושיות המיוחדות, הוא גם אבא טוב שמחבק המון ומשחק איתם. סליחה על האורך של השאלה, הלב שלי עמוס מאוד.... תודה רבה על עזרתכם

שלוש דרכים

אמא יקרה שלום וברכה, את מתארת את סיפורה של אמא - אמא ולא רעיה. את מרגישה כפיליפינית בבית אדונך. אם אני מבין אותך נכון הרי שאת בעצם כותבת שמבחינתך אין שום עניין להישאר בנישואין. הדבר היחיד שאת מתארת כסיבה להמשיך לחיות את המצב הזה הינה הילדים. למעשה, גם לגבי הילדים את מתארת מצב לא אידיאלי. נכון שאבא מחבק ומשחק וכו' אבל ברקע יש בית קר, עם מתח באוויר, לא רואים אף אחד והכי חשוב לא מקבלים תמונה של הורים אוהבים ומאושרים. את גם מעלה עוד בעיה והיא הפן הכלכלי. אינני חולק על קודמי שבמסגרת זו אין שום אפשרות לתת לך תשובה קבילה מאחר וזה מצריך הבנה עמוקה יותר שאי אפשר להשיג בפורום אינטרנטי אלא אך ורק בפגישה מסודרת (עדיף בשיתוף הבעל) מה שכן אני יכול לומר שבפנייך שלוש אפשרויות 1. להמשיך את המצב הקיים. סביר להניח שבדרך הזה יחול התדרדרות מתמדת של המצב ועלייך לקחת זאת בחשבון. 2. להתגרש. בדרך כלל זו בחירה מאוד יקרה ומאוד כואבת. בדרך כלל זה גורם להשמצות הדדיות ולהסלמה. יש גם לקחת בחשבון שגירושין אינם ניתוק מוחלט, סגירת דלת על העבר ודרך לשכוח את הפרשה הכאובה. כי הרי יש ילדים משותפים. יש החלטות שחייבים לקחת ביחד. לימודים, נישואין, שמחות, הוצאות כספיות, וכו'. אם בוחרים בגירושין אני ממליץ בחום לבדוק אפשרות של "גירושין בשיתוף פעולה" 3. לעבד ולשפר את היחסים. הדרך הזו היא הכי יפה והכי מספק אבל דורשת המון המון עבודה וכח ורצוי מאוד גם שיתוף פעולה של הבן זוג. כדי להחליט עלייך לרשום בפנייך את המעלות והחסרונות של כל אחת האפשרויות ובסיכום לראות מה הכי מתאים לך. רצוי מאוד להתעזר בבעל/ת מקצוע ובעל/ת ניסיון כי הוא יוכל להדריך אותך בהמון פרטים שאת ודאי לא יודעת וגם דברים שלהם את לא מודעת. תרגישי בנח להרים אלי טלפון ללא התחייבות כדי לשמוע יותר פרטים בהצלחה רבה מאיר בער M.F.C 054-84.25.25.8

המשך להתגרש או לא....

שלום לכם, קודם כל תודה רבה על התשובות שלכם. היה חשוב לי לציין שאני לא מפונקת או בכיינית (כמו שניתן לחשוב בתשובות מסויימות). אין לי בעיה לעשות הכל בבית ולהיות אחראית ב 200% בילדים שלי -לוקחת אותם הלוך חזור במסגרות שלהם יום יום. העניין הוא שאני לא מוצאת את הזוגיות בתמונה הזאת. אין רצון/ צורך/ חשק לבעלי להיות איתי. 7 שנים שאני מבקש ממנו שנהיה ביחד (מסעדה, טיול, הליכה, וכדומה) והתשובה תמיד שלילית... נתתם רעיונות שאצה לטייל עם חברות, שאלך לשתות קפה עם חברות, שאלך לחוג וכו' זה מה שאני עושה כבר כמה שנים טובות....אבל מה זה ותן לי לצאת עם חברות או לעשות הליכות? בשביל זה לא צריך להיות נשואה, זאת אומרת שלפי דעתי הבן אדם שרוצים להיות איתו כשנשואים זה הבעל/האשה.... החברות זה בין לבין. אני אפנה ליועץ באזור שלי ואתייעץ איתו. תודה ויום נעים.

בהצלחה רבה

אמא יקרה שוב שלום. נשמע לי שהחלטת ללכת על כל הקופה. אני מאמין שאם תעבדי ותשקיעי כפי שאת מתארת כאן את ודאי תגיעי למקום טוב יותר. נשאר לי רק לאחל לך הצלחה בכבוד רב מאיר בער M.F.C. 054-84.25.25.8

מחפשים יועץ

שלום לכולם אני זוג שנימצא בקשיים ומעוניין ביעוץ.למרות שכרגע כאשר שתינו מאוד משתדלים החיים מאושרים ..אבל הפחד הוא שניפול. כי גם אני וגם הוא מרגישים שאנחנו לא ממש מבינים באמת את הקושי שבן הזוג מרגיש ..אלא רק מנסים בלי ממש להבין ,איך למה כמה ומדוע אנחנו מחפשים יעוץ ..שדבר ראשון יהיה זול -כי שתינו סטודנטים דלפונים, אדם ברמה אקדמאית ונסיון רציני.אני קצת פמינסטית בהשקפותי -אז כל השטויות של אנשים על הכניעה של אישה לבעלה לא ממש מתאים לנו. רצוי יועץ חסידי. באזור המרכז. נשמח לשמוע פרטים

הגעתם למקום הנכון

שלום לך חנה ותודה שפנית לפורום קודם כל הרשי לי להחמיא לך על הצעד החכם. הרבה אנשים חושבים שחיי זוגיות זה משהו שבנוי באדם באופן טבעי כמו נשימה ואכילה. זה גורם להרבה אנשים לחשוב שלייעוץ אין ממש משהו להוסיף אא"כ מדובר במצב אנוש. אבל לאמיתו של דבר קשה מאוד להסתדר ללא הדרכה מתאימה. אכן צעד טוב וחכם הוא לא להמתין עד שיש בעיות. יש ליועצים הרבה כלים להקנות לכם על מנת לעלות מהתחלה על פסים ישרים ובריאים. לגופו של עניין, הגעתם למקום הנכון. תוכלו להתקשר למוקד ינר 1700-5000-65 ולפרט בדיוק מה אתם מחפשים והם יוכלו להדריך אותכם לאדם הנכון. גם אני רואה את עצמי עונה לרוב רובם של הפרטים שפירטתם ואשמח להציע מחיר סביר בשיחת טלפון. בכבוד רב מאיר בער M.F.C. 054-84.25.25.8

מפחדת להיתגרש (אך מתקשה לסבול).

לעונים שלום במשך כל שנות נישואנו (23) וגם קודם אני חשה ויודעת שאינני נושאת חן בעיניי בעלי מבחינה חיצונית. בשאר הדברים אפשר להגיד שאין לו תלונות. אינני אהובה ואין לו כלפי חמימות ואיכפתיות אמיתית. דוגמאות. בתקופה הראשונה לנישואים הוא טען שהשדכן היה צריך להפגיש אותו עם קרובתי (שהיא נאה יותר ממני) ורק בטעות ניפגש איתי. וכן כל פעם כשהיה מגיע הביתה הפרצוף שלו "אמר" שעדיף שלא יראה אותי. כשהייתי ניפגעת ממנו והולכת לחדר או סתם פגועה ממשהו מעולם לא ניכנס לחדר לראות מה איתי. לפני שנה בערב שבת חשתי חולשה גדולה בתחילת סעודה ראשונה והלכתי לשכב במיטה בחדרנו גם כשעברו דקות ארוכות הוא לא ניגש לראות מה קורה איתי. ויש עוד דוגמאות. כמובן שמה שהיה בשנה הראשונה (מילאתי דליים מבכיות). כבר לא היה ,אבל עדיין הכאב גדול.

חזקי ואמצי

לכואבת היקרה שלום וברכה אכן הרבה כאב אני קורא כאן. כל תשוקתה של אישה היא לבעלה, ליחס שלו, לאהבה שלו, להערכה שלו ולמילה הטובה שלו. כאשר אישה בתחילת דרכה בנישואיה מקבלת מסר ברור שהיא לא שווה ושהבחירה הייתה בטעות, ברור ומובן שזה יגרום לה להפסיק להעריך את עצמה. היא תתחיל להאמין שהיא באמת לא שווה ועלולה אפילו לרחם על בעלה שנפל בה. מתיאורך מדובר בבעל שדורך עלייך ולא שם עלייך כלל. הוא משפיל אותך ומפגין רברבנות. אני מניח שבמשך הרבה שנים ניסית לרצות אותו, אולי על ידי לבוש נאה או קוסמטיקה וכד'. אבל מעשית בכך רק הלחת והשפלת את עצמך. כואבת היקרה, קודם כל עלייך לדעת שאין לאף אחד את הזכות להשפיל אותך ובוודאי ובוודאי שלא בעלך. שהבעל חייב בכבוד אשתו אינו דבר חדש של תקופת האמנציפציה ולא מתורת הפמיניסם. זו הלכה פסוקה ברמב"ם והוא אינו יכול להתפטר מזה. עלייך לחזק את עצמך (אפשר בדרך עזרה מקצועית) ולהתחיל להפגין אישיות בבית. לא להתקפל מולו אלא לעמוד מולו ולהבהיר באופן חד משמעי שאת לא תמשיכי להתקופף בפניו, שאת שווה לא פחות ממנו ולך לא פחות זכויות בבית ממנו. עלייך לדרוש ממנו באופן שאינו משתמע לשני צדדים שתגשו ביחד לטיפול כי את לא תסכימי להמשיך כך בשום פנים ואופן. לדעתי, אם אינו מקבל את המסר את יכולה לאיים עליו בכל דבר שאת יודעת שהוא מפחד ממנו. אבל לאיים רק בדברים שתוכלי לקיים אותם ושאכן תקיימי אותם אם צריך. בברכת חזקי ואמצי והצלחה רבה מאיר בער M.F.C. 054-84.25.25.8

בעלי מוחק מיילים של התכתבות בינו לבין נשים אחרות

שלום רב, אנו נשואים למשך שנתיים עם ילדה, הזוגיות בסך הכול טובה מכל הבחינות. אך שמתי לב שלמשך מספר שבועות בעלי מוחק מיילים של התכתבות בינו לבין נשים בעבודה. האם אני אמורה להיות מודאגת מכך? ומה עלי לעשות?

האם יש מה לחשוש? ולמה לא לשוחח אתו?

שלום לך מיכל ותודה שפנית לפורום. אני מבין שמחיקת מיילים שבהם התכתבות בין בעלך ונשים משמש כר נרחב לדמיונות. האם יש לו משהו להסתיר ? האם יש במיילים האלו משהו שעדיף שלא תדעי עליו? אחד הצרכים הבסיסיים של האשה הוא ההרגשה שבעלה משמש לה חוט שידרה והיא יכולה לסמוך עליו ולהרגיש מוגנת על ידו. זהו יסוד בנפש האישה עד כדי שהיא כל הזמן מרגישה צורך להציב את בעלה במבחן ולהיווכח שאכן הוא עומד כסלע בגלי הסערה. מובן אם כן שכאשר בעלך נראה כעושה משהו מאחורי גבך החשדות שלך מיד קופצות לגרוע מכל אז בואי מיכל וננסה לעשות סדר ראשית כל אני מבין שיש לך גישה למיילים של בעלך כי אם לא כן מניין לך שהוא מוחק מיילים? אז השלב הראשון שלי יהיה לבדוק האם אכן נכונה ההנחה שהמיילים שהוא מוחק הם רק אלו שבהם מתכתב עם נשים? האם אינו מוחק שום מיילים אחרים? בשלב השני הייתי בודק האם נכונה ההנחה שסיבת המחיקה היא כדי להסתירם ממך, רעייתו האהובה שאת מעידה שהזוגיות בסך הכל טובה מכל הבחינות? אם היה רוצה להעלים ממך את דבר המיילים יש לו הרבה דרכים לעשות זאת. הוא יכול בקלי קלות לפתוח כתובת אחרת שאין לך אליה גישה ולהתכתב ככל העולה על הדמיון. אם בחר איפה להתכתב במייל הזה בלי שישלול ממך את הגישה (על ידי שינוי סיסמה לדוגמה) קשה להאמין שיש לו מה להסתיר. בשלב הבא הייתי חושב שגם לו יהא שהוא מחק רק את המיילים של הנשים ושהוא עושה כן כדי שאת לא תראי אותם, האם צריכים מיד להגיע למסכנות שמדובר בהסתרת "קשר" כלשהו עם המוכתבות? את כותבת שמדובר בנשים בעבודה. אם כן עצם ההתכתבות אינה מחשידה. למחיקות יכולות להיות הרבה סיבות מוצדקות. החל מנוהל בעבודה וכלה בסימון משימה כבוצעה. אחרי כל הנ"ל הייתי אפילו מעלה אפשרות שהוא לא מנסה להסתיר ממך אלא להגן עלייך. אולי הוא מבין שקשה לך בעובדה שהעבודה מצריכה אותו להיות בקשר עם נשים? אולי הנשים אפילו מתבטאות בצורה חופשית ועממית (כמקובל בין עמיתים לעבודה במחוזות רבים) והוא יודע שלא יוכל לשנות את צורת התכתבויותיהן ולכן הוא מעדיף שלא תראי את המיילים כדי שלא תחשבי שגם הוא מתבטא בצורה כזו? ובסופו של דבר, אם אחרי הכל את עדיין חוששת, למה לא להעלות את חששותייך בשיחה ישירה במטבח על כוס קפה ועוגה? בברכת כתיבה וחתימה טובה מאיר בער M.F.C.

המשך לשאלה הקודמת בעניין מחיקת המיילים

קודם כל תודה על הפורום המבורך שלכם, ועל התייחסותכם המעמיקה לשאלות שעולות. כהמשך לשאלתי הקודמת בעניין מחיקת המיילים, ארצה להרחיב מעט. חשוב לי לציין את הסיבות שמביאות אותי לחששות: 1. ההתכתבויות אינן עוסקות כלל בענייני עבודה אלא בעניינים סתמיים, והעבודה של בעלי אינה מחייבת התכתבות במיילים. 2. המיילים שנמחקו הן דוקא אלו שבהם יש התכתבות עם נשים. 3. ההתכתבויות עם הנשים לעיתים מכילות תוכן מעט "פלרטטני" 4. המוכתבות הן כולן בחורות צעירות ורווקות כגון: סטונדטיות. 5. נראה כי ההתכתבויות מגיעות מיוזמתו והוא זה שמתחיל אותן. אני מדגישה שוב כי בעלי הוא אדם מקסים וטוב לב שעושה למעני הכול, ויש בינינו קשר טוב (למשל, אני כעת בהריון מתקדם והוא דואג לי מאוד מאוד) כמו כן, מדובר בחשבון מייל שבעלי יודע שיש לי אליו גישה והוא נותן לי לעיין בו בחופשיות. בנוגע לעצתכם להעלות את הנושא ישירות מולו, אני חוששת מכמה סיבות: 1. העלאת העניין תגרום לו רק להסתיר עוד יותר את ההתכתבויות ולא להפסיק אותן, למשל ע"י פתיחת חשבון מייל אחר ללא ידיעתי וכו' 2. העלאת הנושא תגרום לו להתרחק ממני בכך שאהיה בעיניו כאחת ש"חופרת" לו ולא נותנת לו מרחב אישי, והוא ירגיש חוסר נוחות על ידי. 3. מדובר באדם רגיש ועדין מאוד, יתכן והוא יפגע מכך מאוד. יוצא מכך, שלא אשיג את המטרה הרצויה של השבת האימון לזוגיות, ומעבר לכך, יתכן והמצב רק יחמיר עוד יותר. אשמח לעזרתכם ולעצתכם, תודה רבה.

ועכשיו?

מיכל שוב שלום כפי שכבר הסברתי בעבר טבעי מאוד שאישה צריכה את הבטחון ואת הגב שהיא מקבלת מבעלה ולכן גם טבעי מאוד שמהסיבה הכי קטנה היא מעלה חששות. ברגע שבעיניה יש סיבה לחשוד אז פתאום צצות באות להן עוד מאה ואחת רעיות ש-"כעת היא מבינה" מה עומד מאחוריהן. הצענו לך גישה לטיפול בחששות על ידי הידברות, אבל את חוששת שזה יגרום לריחוק. מובן שהיית רוצה לגלות שאין מאחורי חששותייך ולא כלום. אבל ישנו רק אחד ויחיד שיוכל לאשר לך את זה בוודאות מוחלטת, והוא כמובן בעלך בעצמו. כמה שנוכל אנחנו לנסות להרגיע אותך שלא נראה שיש חשש ממשי, הרי שזה רק מה שנראה לנו (לי) כי בסופו של דבר אנחנו לא נביאים. אשר על כן עלייך לבחור אם את מעדיפה לברר את הנושא מולו למרות אפשרות שזה יגרום לו להתרחק. מהצד השני של המטבע יש את האפשרות שלא תבררי מולו ותישארי בספק. עד כמה שנראה מדברייך הספק הזה אנו מטיב איתך כלל וכלל. הייתי אפילו מעיז לומר שהוא גורם לך לריחוק. הרי שיש כאן בחירה בין מצב של וודאי ריחוק למצב של ספק ריחוק. בנוסף, יש להניח שאם באמת בעלך מעד הוא לא מרגיש טוב עם זה ורוצה לצאת מזה. במצב העכשווי יהיה לא קשה מאוד להתנתק, כאשר על הצד שתדברו והוא ירגיש שאת מוכנה לעזור לו יש סיכוי הרבה יותר סביר שיוכל להיעזר. אבל מיכל, אולי החשש שלך הוא דווקא מזה שאולי הוא באמת מעד ואם תדברי איתו תתברר התמונה העגומה הזאת. אולי את יותר חוששת מזה שיודה באשמה מאשר שיתרחק? תחשבי על זה כי אם כן הרי צריך לחשוב על כיוון אחר לגמרי. עדיין חושבני שהידברות היא הדרך, אבל הגישה תצטרך להיות שונה ותצטרכי גם להכין את עצמך נפשית לכזה תסריט. תוכלי להיעזר באחד מחברי ינר המקצועיים. גם אני עצמי אשמח להיות לך לעזר במקרה כזה בהצלחה רבה וכוח"ט מאיר בער M.F.C. 0548425258

חזרה בתשובה אמורה לקלקל שלום בית???

שלום וברכה. בעלי ואני חזרנו בתשובה לפני כשנה. יותר בעלי מאשר אני. היו לנו חיים יפים ביחד לפני החזרה בתשובה. עבדנו, כמו כל משפחה, קשה כל השבוע, אבל סוף השבוע הוקדש לזוגיות, למשפחה. טיילנו, נהנינו, היינו עם הילדים ואחד עם השני. מאז שחזרנו בתשובה, אני מרגישה בודדה. בעלי מתקדם מהר יותר ממני, ואני שמחה בשבילו כי אני רואה שטוב לו. אבל לפעמים אני לא יכולה שלא לחשוב על כמה טוב היה לנו פעם וכמה לא טוב לי עכשיו. הוא כאילו החליף אותי באמונה שלו, וביחס שלו כלפי הדת. כאילו אין מקום לשנינו. מאחר והוא עובד כל השבוע, את השבת הוא מקדיש ללימוד, הוא בשיעור חצי מהשבת ובחצי השני הוא ישן. כל דקה פנויה, גם באמצע השבוע, למשל אחרי ארוחת הערב, הוא יושב לקרוא וללמוד. אני מבינה שהוא רוצה להתקדם, אולי אפילו מרגיש איזה חסך או צורך להשלים את כל הידע שהוא החסיר. ובכל זאת - האם זה רצון ה'? בשביל זה חזרנו בתשובה - כדי להתרחק אחד מהשני? אני מוכנה ללכת ולצעוד איתו ולהתקדם איתו, אבל לא רוצה לאבד את הזוגיות והמשפחה שלי. תודה.

חד משמעית לא

שלום לך שואלת נכבדה קודם כל חן חן על האומץ והרצון לחזרה בתשובה. שהשם יתן לכם הרבה כח, נחת ואושר עם המהלך הברוך. אני מבין שבעלך התמסר לאוצר החדש שחשף ואת מרגישה שאת נשארת בודדה. אכן הרגשה לא נעימה שנותנת תחושה של "האם בשביל זה חזרנו למקורות?". ראשית כל הרשי לי לומר שזכות גדולה נפלה בחלקך. הגמרא שואלת במה אישה יכולה לזכות בתורה? התשובה היא שהיא זוכה בכך שהיא מרשה לבעלה להתפנות כדי ללמוד. את בוודאי מכירה את הסיפור של רבי עקיבא שאשתו רחל הרשתה לו לצאת לישיבה במשך 24 שנים רצופות. כאשר רבי עקיבא חזר עם 24000 תלמידים הוא הצהיר שכל התורה שלו עצמו וכל התורה של כל תלמידיו שייכים לה. מובן אבל שזוהי זכותך אבל בשום פנים ואופן לא חיובך. גם רבי עקיבא לא עזב אלא לאחר שהיה בטוח שזה מרצונה הטוב. אדרבא, בעלך מתחייב בכתובה לספק לך כל צורכייך הכולל שהייה במחיצתך וזכותך המלא לתבוע זאת ממנו והוא אינו רשאי להתחמק מכך. לפעמים ישנם גבולות שבעלי תשובה מתקשים איתם, פשוט בגלל שאף פעם לא זכו לראות איפה יש להציב גבולות אלו. הגבול בין הרצון ללמוד ולהתקדם לבין הצורך להתפנות לצרכים וחיובים אחרים הינו דוגמא קלאסית. זו הסיבה שחשוב ביותר שבעל תשובה יאמץ לעצמו איזה רב ומורה דרך איתו הוא מתיעץ על כל צעד ושעל. גם במקרה זה יעזור לדבר עם מורה דרך שמכיר את שתיכם ויודע לקבוע ע"פ הנתונים הספציפיים שלכם מהי הדרך הרצוייה. בברכת כתיבה וחתימה טובה ורוב נחת מאיר בער M.F.C. 0548425258

עד כמה שותפות והאם אין מקום לזמן לעשות את שלו

ביתי שנישאה משתכרת בסכום גבוה בהרבה מבעלה.בעקבות השתלשלות ארועים במשפחה נעזרנו במשכורתה והיא מעוניינת להמשיך ולעזור לנו אך בעלה מעונין שתדווח לו על כל תנועה בחשבון ,הוא טוען שהם שותפים והכל צריך להעשות בשיתוף ,ביתי מאד לחוצה מההתערבות שלו והייתה רוצה לעזור לנו בלי התערבותו וחוות דעתו מתוך הרגשה שהוא לא נותן את הכסף בלב שלם -והיא כן. אז נכון שכרגע,כבעל ואישה הם כבר שותפים לכל דבר וענין אך היא עדיין רואה טעם לפגם שהוא כביכול מתיישב על המשכורת שלה בחוסר טאקט מסוים ומחווה דעה לגבי העזרה למשפחה שוב ושוב למרות שהוא רואה שזה למורת רוחה. מההורים שלו שהם בעלי יכולת הוא לא מעונין לקבל אגורה בטיעון שיש להם כזוג צעיר משכורת מכובדת והוא עצמו אינו דואג במיוחד להגדיל את סכום המשכורת שלו ולא מביא מהוריו כי חס על כספם -אבל ביתי מרגישה שהוא לא מכבד את הצורך שלה לחוס גם על המשפחה שלה. הוא לא טוען שלא תעזור אלא אופן העזרה שלו מגיע עם צנזורה ובדיקה מדוקדקת שמפריעה לה מאד-לא כך היא נוהגת לעזור לנו... על הרקע הזה היו להם ויכוחים רבים כמו גם על היכנסות שלו לכל נישה,כל דבר הוא רוצה שיתוף וזה חונק. הוא מחווה דעה (לא כופה אבל מתערב ומביע דעה) בכל נושא ,כסף,ביגוד,כלי בית,זמן פנוי -הכל נעשה איתו ועל דעתו ולעיתים זה מביא להרגשת חנק -והוא לא קולט מה הבעיה "אנחנו הלא שותפים בהכל" הוא משדר נעימות אבל לטעמינו יש משהו שתלטני ורכושני מתחת לנעימות הזו , נראה שהוא הגיע עם איזשהו דגל של שותפות שחייב להתבצע כאן ועכשו מבלי לתת לתהליכי הזמן וההרגל לעשות את שלהם , הוא טוען שאין לו בעיה לתת לנו אבל רוצה לבדוק אם יש צורך ולפי הצורך לקבוע את גובה הסכום (מה שגם גורם לנו אי נעימות מאד גדולה לקבל את הכסף -דבר שלא היה קיים עד כה, כשהיא בלב חם ואוהב נתנה) מה דעתכם על הסוגיא ? אני מדגישה שהבעיה כאן מבחינתה היא ריגשית על אופן ההתנהלות שלו ולא בענין הטכני (של לתת או לא לתת וכמה ואם בכלל וכ'ו ) השבוע נושא השתלטנות וחוסר הרגישות שלו לרצונותיה ורגשותיה של אשתו -למרות שאין ספק שהוא אוהב אותה -הפכו לויכוח משפחתי מאד חד והוא התבטא בצורה תוקפנית ופוגעת ומישהו מבני הבית ענה לו בשפה דומה וזה לא היה נעים. תודה מראש

עיצה טובה

לשואלת היקרה שלום את מתארת מצב של בני זוג שיש להם גישה שונה לסוגיא הכלכלית וכתוצאה מכך את מרגישה חוסר נעימות לקבל עזרה מביתך. את חוששת שאולי גישתו היא שתלטנית. את גם כותבת שהבעיה היא לא הנושא הטכני של לתת או לא לתת. אם תרשו לי לענות תשובה קצת בוטה הייתי רוצה לתת לכם עיצה טובה. מדובר בזוג צעיר שבונים תא משפחתי משלהם וחייבים להתנתק ממשפחות המוצא (מבחינת נפשית) תני להם להתמודד עם הקשיים. גם אם יש לך כל הכוונות הטובות הוא תמיד ימצא דרך לפרשן את התערבותך כחפרנות ושתלטנות. אם ביתך באה להתייעץ איתך בנושא כדאי להדריך אותה לכבד את רצון בעלה. אם לדעתך יש באמת מקום לחשוש שמדובר ב-"התעללות" (ולדעתי ממש לא מדובר במצב כזה) אז את יכולה להציע לבת שתתייעץ עם בעל מקצוע. כ"כ, אם היא מתקשה לכבד את דעת בעלה היא יכולה לבקש ממנו אם הוא יסכים ללכת יחד להתייעץ. היא יכולה להסבר שמדובר כאן בכיבוד הורים והיא רוצה לדעת שהיא עושה את הדבר הנכון. יכול להיות שלא יסכים ללכת ליועץ אבל יסכים לדבר עם רב. אם גם לזה הוא לא מסכים ניתן תמיד לשלוח את הבת ליועץ לבד. בברכת גמר חתימה טובה מאיר בער M.F.C. 0548425258

מה עושים עם קבעון מחשבתי של בת זוג שמסתובבים איתה במעגל שאינו מתפתח

היא כ'כ צרה בחשיבה וא'א להגיע למסקנות ולהמשיך הלאה . תמיד היא חוזרת לאותן טענות ודעות בלי לקחת בחשבון שיחות ארוכות של נתונים נוספים. אפשר לנתח איתה את הבעיה מכל צדדיה והיא תשאר תמיד בדעתה ! וגם אם לעיתים רחוקות היא מסכימה עם דעה נוספת בנושא-כעבור זמן היא תחזור שוב לטיעון שלה ! יוצא שמסתובבים במעגלים במקום להתקדם אודה להארות בנושא

קשה לענות כאשר אין פרטים

לשואל שלום רב אתה מתאר מצב מתסכל בו אתה התקל בחשיבה מקבעת של בת הזוג. מאחר ואינך מפרט במה מדובר אינני יכול לענות לגופו של עניין. מה שכן אני יכול לומר הוא שליועץ נישואין מקצועי יש כלים להתמודד עם מצבים כאלו. בהצלחה רבה וגמר חתימה טובה מאיר בער M.F.C. 0548425258

בהמשך לשאלתי על התמיכה הכספית של הזוג בנו-הדגש הוא שמה שמפריע לכולנו זו ההרגשה האדנותית בה הוא נעשה שותף

ומעונין להכתיב כמה ולמה -על אף שהרוב הגדול של הכסף הוא שלה. היא לא מסתירה ממנו ולא עושה מאחורי גבו אבל מרגישה אי נעימות ברצון שלו להכנס לכל ענין ולקבוע גובה סכום (לא מפרגן )-והכסף הוא בעצם שלה. הוא מאד מפונק ורגיל מהבית שהכל נעשה על פי החלטתו ושיקוליו והגם שהוא משתף אותה עדיין יש הרגשה של שתלטנות מעודנת על הוצאותיו הוא לא מקפיד אבל עלינו הוא בודק בזכוכית מגדלת כל הוצאה האם אין טעם לפגם להכנס בהתלהבות כזו לשותפות כשהוא מביא סכום כ'כ זעום ולהתיישב על הכסא הגזבר "באמת" (על משקל "ותשב עליו באמת")...לנו זה צורם ואנחנו מרגישים מאוכזבים שבעוד שאנחנו כ'כ מפרגנים לו בכ'כ הרבה מובנים -הוא,עינו צרה בנו וזה יוצר הרגשת ריחוק.

תני להם להתמודד לבד

שוב שלום לשואלת החשובה. כפי שציינו עמיתיי וכפי שכתבתי לא כדאי לך להיות במקום הזה. בני הזוג צריכים להתמודד בדרך שלהם. ביתך באה מהבית שאת מכירה אבל כעת יש לה בעל. היא רוצה לחיות איתו עד 120 בעזה"ש בשלום ואחווה וריעות. לצורך כך היא תצטרך בהרבה דברים להסתגל לדרך שהוא ראה בבית בו הוא גדל. ההתערבות שלך רק גורמת לו להילחם נגדה (קריא נגדכם) יותר ויותר וגורמת לתוספת לחץ בזוגיות שלהם. זה ממש לא משנה איך הדברים נראים או נתפסים בעינייך. מה שמשנה הוא שבני הזוג ילמדו לעמוד על רגליהם בלי שאמא תחזיק להם ביד. כאמור, כל עוד לא מדובר בהתנהגות מתעללת העצה הכי טובה היא להשאיר להם. גמר חתימה טובה. מאיר בער 0548425258

ציפיות

נישאתי לאלמן[שלא גילה שנטש את אישתו 5ילדיו לפני אלמנותו ] שאמר בפגישות ששבנישואיו הראשונים חווה ריחוק ריגשי הזנחה חיים חנוקים בבית ולכן רצה מישהי ממגזר פתוח יותר שתיוכל ליצר עימה יחסי אהבה אינטימיות וקירבה ולהנות מהחיים כפי שחסר לו בעבר ושמח שנאותתי לקבלו עם דרך לבושו ולהעניק בית חם לילדיוהוא אדם חסידי חובש שטרימלל ואני בעלת תשובה שגדלתי בבית המיסתכל על האדם ולא על המיגזר ...עקב שנות עבודה רבות עם ילדי פנימיות חמלתי על ילדיו שהיו בגיל העשרה והשאר נשואים והאמנתי שאוכל להקים עימו אורח חיים יהודי וטוב במשך שנות נישואינו הראשונות הוא לא היפסיק לדרוש לא רק דאגה עבור ילדיו שבבית אלא כל חג וכל שבת וכל יום מחול המועד הישתעבדות מוחלטת למיטבח לאירוח הילדים והנכדים תוך וויתור מוחלט על פרטיות על ימי מיקווה על בדיקת כוחותי ואני שכה רציתי להעניק להם תחושה מקבלת ולו תחושה שאני מיתמסרת לרצונו הקרבתי כמעט כל דבר אישי למען צרכיו וצורכי ילדיו כולל עזיבת עבודה הפסקת לימודים מעברי דירה וסיוע לנשואים בלי גבול הוא מעולם לא אומר תודה לא מעריך תמיד אמר שזה לא מספיק ואף פעם לא הייתי זכאית לאהבה ועזרה מצידו כעת כשהצעירים נישאו חשבתי סוף סוף שיהיו לנו ימים קלים ואוהבים יותר אך הוא הלך ליועץ חילוני ושם למד על זוגיות פרק ב לשיטתם הוי אומר שהוא יחיה רוב השבוע בנדודים בין ילדיו הנשואים או בבילוי עם חברים ועימי יגיע מדי פעם לסופי שבוע כשאין גם שיתוף חשבונות וכל אחד גר בדירתו ואהיה לו למאהבת מאז הוא בערבים באמצע השבוע נעדר הרבה דרש שאשלם לבד שכירות החליט להשכיר דירה לעצמו ומגיע מדי פעם לקבל יחס ופינוק אני חשבתי שזה גוק שיעבור וניסיתי להיתמקד בעיקר לחזק את המשותף ולהעצים את הזמנים היפים הורדתי ממנו את כל המטלות והרי זה פלא הוא כמו לורד מגיע מנצל והולך יכול להפקירני בחג בשבת ביום נישואין והגוק הפך לאידאולוגיה פרק ב זו חברות אני חשה לא מכובדת במערך כזה כמו נערת ליווי מיתביישת מהסביבה ...נאלצת לכתת רגלי לבתי זרים על מנת לא להישאר לבד בחג נבוכה מהורי החילונים שהמומים מזה ניסיתי לדבר על ליבו ניסיתי להרשם עימו לסדנת תיקשורת זוגית לסדנת אימאגו ומציאת מרחב משותף והוא לא מעונין לשתף פעולה זו הדרך שרוצה לחיות בה ואם לא מתאים לי הדלת פתוחה מה עושים

אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת

לכבוד השואלת שלום רב. את מתארת מצב בו את לא נשואה לבעלך אלא משמשת לו כשיפחה ולמלוי תעוותיו. הוא אינו מקיים כלפייך אף לא חיוב אחד מכל מה שבעל מתחייב לאשתו בכתובה ורק מנצל אותך לאורך כל הדרך. ונשאלת השאלה למה תרצי להמשיך להשקיע בו ולהיות כבולה לו? בכל מה שכתבת לא מצאתי דבר אחד חיובי שאת מקבלת ממנו והוא אף לא מוכן לשנות את המצב ולהתייחס לבקשתך האלמנטרית ביותר. השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך היא למה את שואלת שאלות כאשר התשובות ברורות? בהצלחה רבה מאיר בער 0548425258

שבתות וחגים

שלום אנו נשואים למעלה כ-שש שנים ויש לנו ב"ה ילדים שיהיו בריאים אני מנהלת חיים מסודרים של עבודה וכו בעלי פחות מסודר בעניין העבודה ועדיין מדשדש בתחום בעייתי היא אני מאוד אוהבת לעשות שבתות וחגים בבית עם ילדיי זהו זמן שאני מרגישה שאני יכולה להיות כולי עם הילדים ולהעניק להם אווירת חג מה שלא ניתן לעשות כשמתארחים וכו מה גם שבזמן שאנו צריכים לצאת למשפחה של בעלי הוא נינה לחוץ ואף צועק וממש ממש לא נותן חשק ללכת לשם גם אם קצת היה ואז ממילא אני מגיעה עם אפס מוטיבציה וממש לא רוצה להיות שם וכשאחנו שם הוא משגע את הילדים על סבא וסבתא בלי קשר בצורה קיצונית ומאוסה לי מאוד מאוד קשה עם זה ועם השטיפת מוח הזאת והקיצוניות הזאת לסבא וסבתא שזה כבר עובר את גבול הטעם הטוב בנוסף זה שמשפחתו אינה נימוסית כלל ולא שומרת על הפרטיות שלנו ולא מבינה את הצורך שלנו גם להיות לבד ולדעת שלא בכל עניין הם צריכים להביע דעה בלי לא מספיק מבין שלא בכל עניין מערבים את המשפחה ומספרים יש דברים שצריך להשאיר ביננו או שהוא מעיר או "מחנך" את הילד בקול כדי שכוווולם ישמעו וזה נורא מכעיס אותי שהוא מרגיל את הילד לסיגנון קולנו ושכולם יסתכלו ויגיבו בנוסף בעלי מרגיש חופשי לבקש שזה בעצם דרישה ללכת למשפחה שלו בחגים ושבתות מה שאני לא מרגישה חופשי לי אין אבא ואמא ואצלינו זה מפגש עם האחים והגיסות שלדעתי הוא מנסה לעשות לי את זה יותר מסובך בשאלות מי יהיה שם ועוד כאלה שנותנות הרגשה לא בטוחה וגם ככה אנחנו לא נפגשים הרבה ואין הרבה הזדמנויות וגם אני מרגישה יותר בנוח ובעלי לא מבין זאת שאלתי היא איך אני גורמת לבעלי יותר להבין שצריך לעשות שבתות וחגים בבית עם הילדים

תקשורת ופתרון קונפליקטים

שלום לך תמר ותודה שפנית לפורום את מתארת איך קשה לך כאשר את נמצאת אצל משפחת בעלך ואת שואלת איך את מסבירה לבעלך שחשוב לעשות שבתות וחגים בבית עם הילדים. הרשי לי לשאול אותך איך ניתן לגרום לך להבין שחשוב שבעלך יכבד את הוריו כי התשובה לשאלה זו בעצם עונה על השאלה שלך. כוונתי היא שכל עוד בעלך ירגיש שאת לא מוכנה לבקר אצל הוריו ושאת בעצם לא מקבלת את דרך חייהם שהוא דרך החיים שלו, הוא איננו מסוגל לשמוע את מה שיש לך לומר. רק כאשר הוא ירגיש שאת מבינה את עמדתו ומכבדת את דעתו יהיה ראשו פנוי להקשיב לך. וזה בעצם יסוד התקשורת על רגל אחת. איך מבצעים את זה בשטח? אנסה לתאר לך את המהלך, אבל לפי תיאורייך נשמע שאתם יכולים להועיל לעצמכם בהרבה על ידי מספר פגישות עם יועץ מוסמך. אז כך: תגשי לבעלך בזמן שהוא פנוי (גם מבחינת זמן וגם מבחינת נפשית) ותשאלו אם תוכלו לשוחח? תגידי לו שאת באמת רוצה לדעת למה חשוב לו לבלות שבתות וחגים עם משפחתו? תתני לו לדבר ותקשיבי לו עד הסוף. אל תכנסי לתוך דבריו. כאשר יסיים לומר את מה שיש לו לומר תפתחו במשפט הבא: "אני שומעת שאתה אומר ..." וכאן תחזרי על כל מה שהוא אמר (מובן שכדי שתוכלי לחזור על דבריו את צריכה להקשיב לו במלא הריכוז). לאחר שחזרת על דבריו תבבררי איתו שהבנת אותו. ניתן לעשות את זה על ידי שאלה פשוטה וישירה: "האם הבנתי נכון?" אם הוא מאשר שהבנת תוכלי לשאול אותו אם יש לו עוד משהו להוסיף. אם הוא אינו מאשר שהבנת תבקשי שיסביר שוב. רק לאחר שהוא אישר סופית שהבנת תשאלי אם הוא מוכן לשמוע את הצד שלך בנושא. כאמור, יועץ יכול להועיל לכם ואשמח לפגוש אותכם בקליניקה. גמר חתימה טובה והצלחה רבה מאיר בער 0548425258

משפחת הכלה שטלתנים

משפחת הכלה הם אנשים מאוד שטלטנים.והכלה מאוד קשורה לבית. בתקופת האירוסין נסינו מאוד לקבל אותה ולהיות סבלני ווויתרנו למשפחה שלה על כמעט הכל למרות שבמידה בסיוימת רימו אותנו (אמרו שישתטפו בעלות דירה שקנינו לבן -לזוג - חזרו בזה אחרי שהסכמנו לכל הסידורים לחתונה לפי טעמם-ולא ממש לפי טעמינו- על סמך זה -ואצלינו מילה זה מילה).הבן שלנו לוקח צידם בהכל . ממבקר אצלם פי 4 מאצלינו. בקושי מדבר איתנו - ולא מוכן לשתתף אותנובכלל במה שקורה בחייו מעבר לפרטים הכי שטחיים.-אנחנו עדיין עוזרים לזוג כספית כל חודש והוא כועס שאנחנו לא רוצים לתת לו כל הכסף לדירה עד הסוף כמתנה. הכלה אנחנו בקושי מכירים והיא לא עשה שום מאמצים של ממש לתקן המצב הזה ובמידה מסויימת מתנהגת בחוסר נימוס כאשר הם מבקרים אצלינו.הזוג נשואים כבר כ3/4 שנה ואחר כמה תקופות של ניקור מוחלט כרגע אנחנו במצב "יחסים קרים".הוא הקטן במשפחה והאחרון להתחתן ויש לנו יחסים די טובים אם שאר הילדים (האחרים כולם בנות) והחתנים.אני גם ידעת טוב מאוד לעשות הגבולות ביןמעורבות והתעברבות - אבל היחסים ביניו במקרה הנ"ל- רחוקים מאוד אפילו להגיעה למצב של הבעיה הזה...הוא לא מבין למה אני מרגישה פגועה ולמה אני כל כך כועסת עיליו והוא לא רואה צורך לעשות שום מאמץ מצידו לשפר המצב ולא מוכן לדבר איתנו בצורה כנה וגלוי בכלל - לכל אמירה בנידון הוא רק שותק.בקיצור אני לא רואה שום תקווה אמיתי ואני מעבר לדיכאון על המצב.

שאלה: הורים מלחיצים, מה עושים?

שלום אני התארסתי בשעה טובה לפני קצת יותר משנה. ברוך השם מצאתי בת זוג כלילת המעלות ממש ממשפחה טובה ואני מרוצה עד לגג עד כדי שחשבתי ששום דבר לא יוכל לקלקל לי את שמחתי. לצערי די מהר אחרי האירוסין התחילו כל מיני ויכוחים בין משפחתה למשפחתי. חשוב לי לציין שביני לבין אישתי (אנחנו היום כבר נשואים באושר כתשעה חודשים) לא היו שום בעיות ואנחנו הסתדרנו ומסתדרים בסדר גמור. אבל ההורים (בעיקר הוריי) עושים עסק מכל דבר. ההורים שלי הם אנשים מאוד מאוד ישרים שבאמת קשה למצא כאלו, עד כדי שהם מתקשים להבין אנשים יותר "נורמליים" שלפעמים מתחרטים על משהו או שוכחים פרטים מסויימים. כל שיכחה כזאת מיד נהפכת ל-"רמאות" בעיניהם. אני גם מרגיש שעם הגיל (אני הצעיר בבית) ההורים שלי פחות ופחות גמישים בכל מיני דברים. ואם אני מתגמש ובא לקראת הכלה אז הוריי רואים בזה "ויתור" ומרגישים שמגיע "לנו" משהו בתמורה. כבר בתקופת האירוסין הרגשתי אי נעימות להביא את כלתי הבייתה כי ידעתי מה הוריי חושבים עליה ועל משפחתה, אבל כשאני מבקר אצל משפחתה אז הוריי מתלוננים ועושים לי את המוות למה אף פעם אנחנו לא באים אליהם. מצד אחד אני יודע בדיוק מה הם חושבים על אישתי וכל הזמן הם מספרים לי את כל מה שהיא לא בסדר (וזה ממש בדיוק מה שאני "מעונין" לשמוע) ומצד שני הם באים בטענות שהם בכלל לא מכירים את אשתי כי היא אף פעם לא באה אליהם. על כל דבר שהיא לא מתנהגת לפי ה-"נימוסים היעקים" של הוריי יש להם טונות של ביקורת, ואח"כ הם לא מבינים למה אישתי משתדלת להתחמק משיחות איתם. הוריי גם כל הזמן מתשאלים אותי על כל צעד ושעל ולפעמים אני מרגיש כמו בחקירה. אני משתדל לענות בצורה מכובדת עד כמה שאני יכול בלי להיכנס לפרטיות של אישתי, אבל לא תמיד זה מספיק להם. אני פעם ניסיתי לשבת עם אישתי לדבר על נוסה הפרטיות, עד כמה היא מוכנה שאדבר עם הוריי, אבל תוך כדי הדיבורים היא הבינה שעברתי חקירה וזה גרם לה ממש לכעס. הייתה תקופה שהיא סירבה לגמרי לדבר עם הוריי ושלא הסכימה לי לספר להם כלום מכל מה שקורה בבית. זה היה ממש לא נעים כי הוריי הסבירו לי שחשוב להם הקשר איתי ואני לא ידעתי מה להגיד להם. עמדתי מולם בלי לדבר כי ברור שלא אגלה להם אפילו פרטים שוליים נגד רצון אישתי אבל הוריי לא הבינו למה אני לא מדבר וזה גרם למשבר ממש. ברוך השם אישתי מבינה את הקושי שלי שאני חייב למרות הכל לכבד את הוריי והיא רואה שאני עושה את מה שאני יכול אז היא משתדלת לכבד ולבא איתי מידי פעם לביקור ואפילו משתדלת מאוד לדבר עם הוריי בנימוס, אבל היא מאוד מאוד כועסת עליהם וקשה לה להסתיר את זה. מה שמעניין שעם אחיותיי ובעליהם (אני הבן היחיד בבית) הוריי מסתדרים מאוד. אני לא יודע אם זה בגלל שהוריי הזדקנו או שבגלל שיותר קל להסתדר עם חתן מאשר עם כלה, בכל אופן אני חושב שאנחנו חייבים עזרה כי המצב מאוד נפיץ ואני מרגיש כאילו שאנחנו הולכים על ביצים.

קונפליקטים בחיי הנישואין

שלום אני נשואה כ-9 שנים עם 4 ילדים. יש לי מס' בעיות עם בעלי שביום יום הם מודחקות אבל מידי פעם מתפרצות ועולות. הבעיה העיקרית זה שאני חזקה ממנו רוחנית, ולדעתי חיי הרוח שלו ממש פושרים ומקלים מידי. הוא מתיר את האסור ומזלזל בדברים דבקדושה. דוגמאות: * נגיעה כשאני אסורה * מתפלל באופן קבוע שחרית בבית, כשהוא מתפלל הוא במקביל קורא/שומע רדיו/מדבר וכו' * מתיר דברים אסורים, דברים שלא נובעים מחוסר ידע אלא מזלזול וקולות שלא במקום, למשל ראיתי אותו מס' פעמים אוכל דברים עם כשרות מפוקפקת ודברים נוספים שאין כאן המקום להאריך * משקר על בסיס קבוע בנוסף, למרות שיש לו רקע תורני חזק כבחור ישיבה ואברך לשעבר, מעולם לא ראיתי אותו פותח ספר קודש בבית, ואפילו ספר על פ.השבוע וכו', הדבר היחיד שהוא קורא ומענין אותו זה עיתונים ופוליטיקה. כל הדברים הללו ועוד גורמים לי לא להעריך אותו ואולי אפילו לזלזל בו בגלוי. בנוסף לבעית אי אמון עמוקה בו, לאחר שגיליתי שקרים שלו כשלא היה לו נוח לספר את האמת. אני בטוחה שה'הערכה' שלי כלפיו משודרת כלפי חוץ אליו. אני חייבת לציין שיש לו מעלות רבות, אבל החסרון שרשמתי לעיל הוא כ''כ גדול שאני לא חושבת שזה מחפה על מה שרשמתי לעיל. מה עושים?

אישה כשרה

שלום וברכה. אני מצטרף לדברי עמיתי שאת חייבת לפתוח בדיאלוג עם בעלך וללבן את הגורמים למצב הזה. אבל ברצוני להוסיף עוד משהו. ידוע שאיזוהי אישה כשרה? העושה את רצון בעלה. כולם מכירים את הפירוש הרגיל שהאישה הכשרה עושה את מה שבעלה רוצה. אבל שמעתי פעם פירוש נוסף. "העושה את רצון בעלה" = היוצרת ומעצבת את רצונו של בעלה. כלומר ביד האישה הכשרה הכח והחכמה להיות לעזר ועל ידי כך להביא לידי שינוי בבעל. אינני אומר שזה דבר קל וגם אין כאן מספיק פרטים כדי לתת הדרכה כי כל בעל ובעל לעניינו. אבל בשלב ראשון הייתי ממליץ בכל זאת להסתכל על המעלות הרבות שיש לו ולא לתת לחסרון הנ"ל למחוק אותם לגמרי. תתחילי להחמיא לו על המעלות (בתמימות אמיתית) ולעת עתה תתעלמי כליל מהחסרון. אדרבא, תשנני לעצמך שאפילו בתוך החסרון ניתן לזהות מעלות. זה נשמע שבעלך עובר תקופה קשה. למרות הקושי הוא לא מוותר על תפילה. נכון שאין לו כח לסחוב את עצמו לבי"כ ואף מדבר/קורא/מקשיב לרדיו תוך כדי, אבל בכל זאת מתפלל. כאשר מתאווה וקשה לו לעמוד בפיתוי היצר אמנם אוכל בהכשר מפוקפק, אבל לא אוכל "חזיר-טרייף", אמנם נוגע בך כשאת אסורה, אבל לא מנסה לשדל אותך. אשמח לעזור ביותר פרטים בקליניקה. חורף בריא. מאיר בער 0548425258

ניכור הבת

יחסי עם אחת מבנותי ובעלה גרועים. כנראה חלק מהדרכת החתנים שקבל היה להיזהר מהשוויגער וכן קבל לגיטימציה להתרחק מההורים בשביל שלום בית. לצערי הם לקחו את זה למקום רחוק מאוד של נתק מוחלט מההורים כולל לא לאפשר לנו שום קשר עם הנכדים לא להרים טל. לאחל שנה טובה גם לא לפני יום כיפור וכן הלאה. בנוסף רמקול על הטלפונים שמא ננסה להתקשר. מצלמות אבטחה ועוד. כולל איומים וגם הודעות כגון "לימדתי את הנכדים שסבתא מתה." לדעתי הוא מקרה פסיכיאטרי עם קוים של פראנויה ובתי הפכה לקורבן מרצון ומשתפת פעולה עם מהלכיו המרושעים. יש לציין שעד שהתחתנה היחסים ביני לבינה היו טובים. וכן שעם שאר הילדים הנשואים הקשר מצויין. אלא שהם ניתקו קשר עם כמעט כולם. גם הוריו חסרי אונים כי הוא לא מקבל השפעה מאף אחד. וירוד מאוד מבחינה רוחנית. מידותיו היו גרועות מאוד מההתחלה ולכן באמת קשה לי לחבב אותו ובמיוחד משום שאני קורבן להתעללות מילולית מתמשכת מצידו. לדעתי גם הסמינרים והישיבות מלמדים לזלזל בהורים כביכול למען שלום בית ופה מדובר במקרה קיצוני במיוחד שנערה טןבת לב בעלת חסד ומידות טובות התדרדרה עד כדי התחצפות ושיתוף פעולה עם מהלכים שמבוססים גם על שקרים מצידו. הוא עושה וכותב בשמה דברים שלא היו ולא נבראו והסית אותה נגדנו מהתחלה. אודה לפורום המומחים על התגובה.

משתתף בצערך

ציפי שלום אין צורך לנסות להבין את הכאב שלך כי הוא צועק עד לשמים והוא ברור ומובן מאליו לצערי אני לא איש בשורות היום. למרות כל הכאב ולמרות שהאיש שלקח לך את ביתך, את נכדייך ואת שלוות חייך הוא רשע במלא מובן המילה ואנחנו מאמינים שבבא היום הוא עתיד ליתן על כך את הדין, אין שום דבר שאת יכולה לעשות כל עוד ביתך משתפת איתו פעולה. עלייך להתפלל שהשם הטוב יפתח לביתך את העיניים ויתן לה כח לעשות מעשה בעוד מועד. את יכולה לנסות למסור לה מסר שלמרות הכל את אוהבת אותה ושתמיד הדלת פתוחה בשבילה. לצערי כאן נגמרת ההשתדלות שלך ומכאן הכל בידי הבורא יתברך שמו. את צריכה לחזק את עצמך באמונה שצרה זו נפל העלייך מן השמים והיא לטובה. אם את מרגישה צורך את יכולה לשוחח עם איש טיפול כדי שיעזור לך להתגבר על הטראומה. אני משתתף בצערך ומאחלת לך הרבה נחת משאר צאצאייך. כל טוב מאיר בער 0548425258

שבורה,וצריכה הדרכה דחוף!!

אני נמצאת כעת במבוך שאני לא יודעת איך לצאת ממנו- אני נשואה חמש שנים עם שלשה ילדים,התחתנתי מאד צעירה ובעלי גדול ממני בשלש שנים, אני רציתי אותו ולכן נפגשנו ואחרי ממש שבוע וחצי החלטנו להתחתן, כששנינו מגיעים מבית דתי לאומי והתקרבנו לברסלב (בעלי תמיד היה בדעות חרדיות,אני פחות..), הכל היה טוב בהתחלה,היינו גרים בישוב ואחכ עברנו לירושלים לתקופה כדי שהוא ילמד בכולל של ברסלב שהוא מקרוב אליו, ובעלי לאט לאט הפך חרדי של ממש בלבוש ובאורח חיים. בהתחלה ניסיתי ללכת איתו ולהיות גם כזו,בלבוש בחברה וכו..וגרנו גם בהתחלה במקום חרדי,ולאט לאט הבנתי שאני ממש לא שם ואפילו רחוקה מהחברה הזו מאד .זה היה בשלבים מאד איטיים ובהדרגה, כרגע מה שנוצר שבעלי עדין מאד חרדי ואני ממש לא,יש לי אפילו מן רצון להתרחק מהדת מהכפיה הדתית, ואנחנו ממש נמצאים במשבר עמוק. מובן שאנחנו סוחבים את כל הרגשות האלה בתוכנו וזה לא נושא שפתוח ככ בציבור הדתי, ומתוך הניתוק שיש ביננו אני מרגישה גם פחות חיבה,אהבה ותשוקה אליו שזה עצוב כי בס"כ אני זו שממש רציתי בו..(אני אדם שקצת קשה לי עם נאמנות..)אני כל הזמן מחפשת ריגושים ופה שאני לא מוצאת שום ריגוש זה מונע אותי מלהתקרב ולתת לו את מה שהוא זקוק לו.באמת כי אני רוצה ולא מאילוץ. לפעמים בא לי ללכת לחגוג, עם חברות.למסיבות לדברים שהדת לא כ"כ מתירה ואני רוצה לקבל אומץ וללכת אבל מצד שני-יש את בעלי שהוא חרדי וגם את המשפחה והילדים..וזה אומר די שזה לפרק את הנישואים.. איך להמשיך? יש לי שתי בעיות עיקריות שמולם אני עומדת: בעיה אמונית-דתית ובעיה שאני לא מרגישה חיבור ורגש לבעלי. אני מרגישה שזה הולך להתפוצץ, אבל ממש חבל לי על הילדים..מצד אחד וגם בעלי חוץ מהקטע שהוא שונה ממני בהמון דברים הוא בעל מדהים,אוהב מפנק עוזר ברמות מטורפות בבית,רק מה שהוא יכול הוא עושה למעני..באמת זה משהו שאני חייבת לציין,כשהוא בבית הוא מאד עוזר ומתקתק עם הילדים והנקיון וחרוץ..וזה גם מקשה על ההחלטה שלי... בקיצור אני עובדת עצות לגמרי ולא באלי לספר את זה להורים שלי כי זה ממש יצער אותם אשמח לתגובה.

יש ללבן את העולם הפנימי קודם

לאלמונית שלום את מרגישה שאת צריכה לבחור בין בעלך לבין החיים החופשיים ואת צועקת אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי. אינני חושב שזה צריך להיות או זה ואו זה, ישנם המון זוגות שמצליחים להסתדר גם כאשר אחד הוא חרדי והשני לא. אבל זהו דבר שצריך התדברות בין בני הזוג. כ"כ צריכים קצת לחפור איתך מה באמת עומד מאחורי ההרגשה שלך, דבר שקשה מאוד דרך פורום. אני הייתי ממליץ שתגשי ליועץ, (אם לעת עתה אתה רוצה להשאיר את בעלך מחוץ לתמונה תגשי לבד) כדי שיעזר לכם/ך לעשות סדר בעולם הפנימי, רק אחרי כן תוכלו לשבת ולהגיע להבנות והסכמות בעולם החיצוני. מאחל לך הצלחה רבה. מאיר בער 0548425258

מה הגבולות ואיך מיישמים החלטות שבן הזוג לא עומד בהן,האם להתעקש וליצור קונפליקט

או לוותר ולהרגיש מתוסכלת מכך ? לדוגמא,אני מאד אמביציוזית וחרוצה ,מרויחה מצוין ,ועומדת ביעדים שאני מציבה. בן זוגי הפוך ממני ,הוא מעביר הרבה מזמנו ללא מטרה למרות שהוא נחשב למדן וכשרוני,הוא מתקשה להתעורר בבוקר ,ההתארגנות מאד לא מאורגנת ויוצא שבסופו של דבר כל העול -כולל הפרנסה -נופל עלי. אנחנו מדברים ע'כ אבל שום דבר לא מפריע לו ,אם לא אבשל -שלא יתבשל ,לא אנקה-שלא יתנקה,לא אפרנס-שלא יהיה כסף וזה בסדר מבחינתו . כמה עלי לשבת עליו על הרגלים של פינוק וחוסר מעש ? אני יכולה לעשות את הכל לבד אבל לא חבל ? לא יודעת כמה והאם להעיר שוב ושוב וליצור אוירה לא נעימה או לא לצפות ממנו לכלום -בעבור אוירה נעימה. ובשורה תחתונה כמה האישה אמורה בכלל להיות אחראית על חוסר מעש של בן זוגה ? תודה

מה הקטע שלו?

לכבוד השואלת שלום את מתארת בעל שמתקשה לקום בבקר, איננו מסודר ומשאיר את כל העול עלייך. את כותבת שהוא מוכן שלא תעשי כלום ולמרות שאז לא יהיה כלום הוא יסתדר עם זה. ישנם הרבה סיבות שבעל יכול להתנהג כך. האם הוא בדכאון? האם הוא תמיד היה כך? האם הוא איש מורם מעם שבאמת לא מפריע לו אם לא יהיה? האם זו רק עצלות? האם באמת לא יפריע לו כאשר תפסיקי לפרנס ולבשל? ואם כן יפריע לו מה הוא יעשה? בקיצור, מתוך הקצת שסיפרת קשה מאוד לדעת מה קורה באמת ולכן קשה לתת הדרכה מה כדאי לעשות. אשמח לשבת איתך בקליניקה ולהבין מה קורה אצלו ובעז"ה נוכל לחשוב ביחד על מהלך שתהיה לתועלת. בהצלחה רבה מאיר בער 0548425258

זהות נשית וחיי אישות

בעקבות טיפול זוגי התעוררו אצלי שאלות של זהות נשית וחיי אישות והבנתי שחסר לי ידע בנושאים האלה משום שמעולם לא לימדו אותי להיות אישה ולא היה לי זמן לפני החתונה ללמוד מהי תרומתם הרוחנית של חיי האישות לנישואים ושלום בית. אני בתהליך של הבנה ובנית זהות נשית במובן הפנימי והרוחני האם תוכלו להוסיף לי בנושא?

תקראי ספרים בנושא

שלום לך יעל על יעל הרי נאמר מנשים באוהל תבורך הנושא שאת מעלה הוא רחב מיני ים. אני רק יכול להפנות אותך לספרים הרבים שנכתבו על הנושא אם את קוראת אנגלית יצא ממש בימים אלו ספר מהמם בשם Circle, arrow, spiral יש גם את הספר של הרב שמחה כבן שמאריך על הנושא, הבית היהודי מעבר לזה, תכנסי לכל חנות ספרים ותבקשי עזרה מאחד המוכרים. בהצלחה רבה מאיר בער 0548425258

פרידה או לא

אנחנו נשואים 15 שנה, במקום להתקרב נוצר ריחוק, עד כדי שאנחנו ישנים בחדרים נפרדים. האם לדעתכם ניתן לטפל בסיטואציה כזאת? או עדין להפרד סופית? האם ניתן לגשר בריחוק שכזה? על אף שאני מרגישה שאין ביננו כלום.

אפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה

לשואלת היקרה שלום את לא מפרטת מה הדבר שיצר ריחוק ביניכם כך שקשה להתייחס לסיפור הספציפי שלכם. שינה בשני חדרים אמנם מראה על ריחוק גדול, אבל בהחלט אינה ראיה ו\או סיבה להחליט שהכל אבוד. ישנם המון זוגות שהצליחו לצאת ממצב כזה ולעלות על דרך המלך. המכנה המשותף בין כל זוגות אלו היא רצון טוב ועבודה רבה. אמנם עבודה קשה אבל מאוד מאוד מתגמלת. ובעצם גם זוגות שלא עברו משברים צריכים לעבד קשה בכדי להגיע לשלימות הבית. אשמח לשמוע יותר פרטים ובעז"ה אף לעזור לכם. בכבוד רב. מאיר בער 0548425258

תיסכול במציאת זיווג

אני בחורה צעירה ב"ה גרושה+1 . אך מאוד קשה לי מציאת הזיווג הנכון. כמובן שהכל בידי שמיים אך אני מרגישה שאני לא מספיק מכוונת בנושא. אני אשכנזיה אך נפגשת עם כל מיני סגנונות וזה קצת מבלבל אותי ומצד שני מפחיד אותי גם לפסול על רקע של מוצא של הבחור. יש לי הצעה שנשמעת ממש מתאימה בכלליות שלה, אך הבחור מגיע מסיפור לא פשוט כל כך ; של גרושה שהתלוננה עליו רבות , לא על אלימות, אבל טענה שהטריד את ביתם הקטנה מינית (מדובר בתינוקת) הוא סיפר לי את זה בעצמו ולטענתו לא היה ולא נברא דבר כזה והוסיף ואמר שהיא מאוד מדומיינת. אך בינתיים היא הלכה והתחתנה ונולדו לה עוד ילדים (סה"כ הם גרושים שנתיים) והוא בינתיים גרוש. היה לנו מאוד כיף ונוח ביחד, אך ההשקפות הכלליות אולי גם לא תואמות. ההרגשה הכללית היא מאוד נעימה סה"כ. חוץ מהסיפור הלא ברור עם הילדה וזה שבסופו של עניין הוא באמת פוגש אותה במרכז קשר

לעשות סדר עם עצמך

שלום לך בחורה צעירה

טוב שאת מרגישה צעירה למרות שכבר הספקת לעבור דבר או שניים בחיים ולמרות הקשיים במציאת הזווג. אופטימיות היא מידה חשובה שיכולה לתרום לך הרבה בחיים בכלל ובזוגיות בפרט.

את מתארת בחורה מבולבלת שמאבדת את הדרך בסבך פרשת השידוכים ומוצאת את עצמה שואלת את עצמה לאן פניה מועדות.

ברור לי שמה שאת צריכה זה איש/ת סוד שתוכלי לשפוך בפניו את ליבך בלי להתחשב עם אף אחד ועם "מה יגידו". מישהו שיידע לעזור לך לפתוח את סגור ליבך ויאפשר לך למצא את הדרך לתוך עצמך, לגלות את ה"אני" הפנימי שלך ואת המניעים להתלבתויות שמובילים לאמביבילנטיות בה את נוהגת לעת עתה. כאשר תצליחי לעשות סדר ברגשות הפנימיים ותשלימי לא רק עם המעלות שבך אלא גם עם החסרונות הקיימות בכל בן אנוש באשר הוא, אוי אז השביל האישי שלך יתגלה בפנייך במלא הדרו ויופיו והמבוך תאלם כלא היה.

בהצלחה רבה

מאיר בער MFC
0548425258

אי הסכמה בעיניני השקפה

שלום רב לצוות הנכבד, ותודה על השרות המיוחד הזה!!! ב"ה, בעלי ואני זכינו להקים משפחה יפה, אבל-עם המון "מריבות" לאורך הדרך....הנושא הבוער לי כרגע הוא-שיש בדרך התורה הרבה דברים המקוממים אותי מאוד, במיוחד הנוגעים במעמד האישה,סיר לחץ ממש(כמו אב שרשאי למכור את ביתו,הבת העוברת מבעלות לבעלות ועוד הרבה),ולעומתי בעלי "חי" את התורה, ומגן עליה בחרוף נפש, מה שיוצר כמובן "פיצוצים" חוזרים ונשנים וחוזרים ללא פיתרון באופק, הרי התורה לא תשתנה. יש לנו בכלל סיכוי להמשך חיים יפים יחד עם הסתכלות כל כך שונה??? או לעבור חלילה לשלב הבא של לחשוב על "נפרדות דרכינו", או איכשהו להישאר יחד בשביל הילדים?יישר כחכם!!!

המלצה חמה

אפרת שלום ותודה שפנית לפורום

אכן ישנן הרבה נשים שגדלו בימינו בו שולטת השקפת הפמיניסם המערבית שמתקשים לקבל את מה שנראה על פניו עמדתה הנחותה של האישה ע"פ התורה.

ההמלצה שלי שתעמיקי קצת בהבנת מקומה של האישה ביהדות. זה גם יעזור לך באופו אישי וגם יעזור לקשר עם בעלך.

כדי להבין את הנושא ההמלצה החמה שלי היא לדבר עם נשות קירוב. ישנן הרבה יסודות בסיסיות באמונה שמשום מה ביהדות החרדית הן בגדר "חס מלהזכיר" עד כדי שהרבה מאנ"ש כלל לא יודעים לענות עליהם. אם ילד בחיידר ישאל את רבו מאיפה יודעים שיש אלוקים, במקום לקבל תשובה לענין הרבי, שהרבה פעמים בעצמו לא יודע את התשובה, יגיב בצורה כאילו שהילד הוא אפיקורס וכופר בעיקר ואף יעניש אותו על עצם השאלה. מי שכן יודע לענות על שאלות אלו הם האנשים שעובדים לקרב את אחינו שטרם ראו את אור התורה. הם התעמקו בדברים, למדו את המקורות (מורה נבוכים, הכוזרי ועוד כהנה) ובנו בנין ברור ובהיר כדי להסביר את הדברים בטוב טעם גם לאלו שלא נולדו לתוך ציבור המאמינים ולפעמים אף חונכו על עדני הכפירה ממש.

אין כאן המקום להאריך בהסברים על מעמד האישה ע"פ התורה כי קצר היריעה מלהחיל, אבל תדעי לך שהתורה שמה את האישה, שנוצרה מצלע, ברמה הרבה, הרבה יותר גבוהה מאשר האיש שנברא מאפר. דווקא האישה פטורה מלימוד התורה כי היא אינה צריכה את זכות התורה כדי לזכות לגן עדן.

אפרת, את גם מזכירה כבדרך אב שלאורך שנות הנישואין היו הרבה מריבות. אמנם את לא מפרטת, ואילו בנושא הבוער התורן את כאילו לוקחת אחריות שאת זו שלא מסתדרת עם עמדת התורה, בכל זאת ההרגשה שלי שאתם יכולים להרוויח מייעוץ, כאשר היועץ הוא בן תורה מחד, ויועץ מקצועי מאידך.

אשמח לעזור לכם בקליניקה שלי

בכבוד רב,

מאיר בער
0548425258

נמצא בקשר עם בחורה שמאוד מתלבטת לגבי הקשר

אני בן 40 ויוצא כבר כמעט 4 חודשים עם בחורה בת 39. במהלך החודשים הללו בילינו עשרות רבות של שעות ביחד וכן די הרבה שבתות משותפות. אני מעוניין בבחורה גם בגלל המראה אבל בעיקר בגלל שאני אוהב את תכונות האופי שלה ואת חכמתה. הבחורה מצד אחד אוהבת גם בי תכונות מסוימות אבל מצד שני היא כל הזמן מתלבטת באשר לקשר ולא מעוניינת להתקדם. למרות ההתלבטויות שלה היא עדיין רוצה להמשיך ולבדוק את הקשר במקביל להתייעצות שלה עם איש מקצוע. כשהצעתי טיפול זוגי אמרה שאפשר אך צריכה לחשוב על זה. הבחורה לא הסכימה לשתף אותם במה שגורם לה להתלבטויות. מה מומלץ לעשות במצב זה? בתודה. אחד שלא יודע

תפילה

"אחד שלא יודע" שלום.

כאשר בנאדם במשך (קרוב ל-) 40 שנה רגיל לצורת חיים מסויימת, קשה מאוד לשנות אותה. זו הסיבה שלאנשים בגילאים המדוברים קשה להחליט. כי הרי קשירת הגורל והחיים עם אדם נוסף גורמת לטלטלה רצינית ברוטינה היומית ובשיגרת החיים.
אם יש ביניכם שיחה שוטפת ומשותפת ולמרות זאת היא לא הסכימה לשתף אותך בהתלבטויות (גם לא בעזרת מטפל) סביר להניח שהיא בעצמה לא יודעת בבירור מה בדיוק מפריע לה.

אתה שואל מה מומלץ לעשות במצב כזה? ולצערי אני חייב לעכזב אותך. אין המלצה חד-משמעית שכן מה שמומלץ לאחד דווקא לא מומלץ לשני, ומה שמומלץ בבעיה ספציפית דווקא לא מומלץ כאשר הבעיה שונה.

ההמלצה האוניברסאלית היחידה שאני יכול לתת היא להתפלל. להתפלל שאם היא הזיווג הנכון שילך מהר, ואם היא הזווג הלא נכון שילך עוד יותר מהר.

אם נראה לך שבכל זאת ניסיון נוסף אצל מטפל אחר יכול לעזור, אשמח להיות לעזר. 

מברך אותך שתזכה לשנה שבו תזכה לראות פירותיך המתוקים

מאיר בער MFC
0548425258

בעיות תקשורת קשות

שלום וברכה. אנו נשואים 7 שנים, עם 3 ילדים. מהרגע שהתחתנו ועוד לפני כן אמרתי לאשתי שיש לה בעיות תקשורת קשות, היא מאשימה אותי בכל דבר שזז, אבל חשבתי שזה יתמתן. קראתי ספרים העוסקים בשוני בין המינים וטעיתי לחשוב שהסיפור לא כ"כ חמור. לאשתי יש לב טוב, היא אמא מעולה וכשהזוגיות בינינו טובה הכל טוב. עם זאת, כיוון שאני גבר, אני עושה דברים קשים וחמורים מאוד בעיניה, אף שבעיניי הם נראים זניחים (בפניה אני מתייחס לזה כדבר הגרוע ביותר שבעל מסוגל לעשות לאשתו). כגון- שכחתי להגיד תודה על האוכל, סיפרתי להוריי שאחיה של אשתי התגרש כשאשתי התנגדה, ראיתי בלימודים סרט (נקי וכשר, בזמני הפנוי) ועוד ועוד. התגובה של אשתי אלימה ביותר וכוללת סתירות לפנים, מרפקים לעמוד השדרה, בעיטות בראש ובגוף כשאני על הרצפה ועוד. לאחר מכן אני נזרק מהבית ללילה או יותר לקפוא על ספסל בחוץ. בדר"כ אני לא מגיב או שאני מנסה לפייס אותה, לפעמים אני יוצא משליטה ונובח עליה בחזרה על מה שהיא עושה לי, היא כמובן מנקה את מצפונה ע"י המשפט "מה שאתה עושה לי יותר גרוע". היא מכפישה אותי בפני משפחתה(לעיתים רחוקות בלבד), מלכלכת עליי ומשפילה אותי ביום יום. בכל ריב אני דואג להזכיר לה שאני אוהב אותה ומשתדל לא להגיד דברים שאינם נשמעים. לפני 5 שנים קרה לי שגלשתי כמה פעמים באתרים לא צנועים. אשתי עלתה על זה ומאז- לא ראיתי דבר לא צנוע ולו פעם אחת! אך היא מצידה הידקה את טבעת השליטה סביבי.היא מזכירה לי את זה בכל עת, כמה שאני שקרן, אם לא יצאתי אחרי 10 דק' מהשירותים (כמובן שאני נכנס בלי פלאפון) היא עושה לי סרטים מסרטים שונים. כמובן שהיא גם פותחת לי את הדלת בהפתעה בעודי שם לביקורת. כל יום היא בודקת בפלאפון שלי, איפה גלשתי, עם מה ועם מי התכתבתי ועוד. (בפלאפון שלה אסור לי בכלל לגעת) ניסיתי ללכת ליועץ פעם אחת בלי להגיד לה כי ידעתי שהיא תתחרפן, הלכתי, היא גילתה ונוצר משבר מאוד גדול. היא החתימה אותי שאם אי פעם אלך ליועץ אנחנו מתגרשים. אני מרגיש שאין לי זכות דיבור כי כל פעם שאני אומר את דעתי השונה (בצורה הכי נעימה)אני זוכה לקיתונות של השפלה. היא כמובן ממשיכה לטעון כמה אף אחת לא תרצה אותי כי אני שקרן בן שקרן וכמה היא רוצה שנתגרש. אני סטודנט ולכן אין לי אגורה שחוקה להוציא על יועץ, מה שהיא צריכה זה טיפול אבל אין סיכוי שהיא תהיה מוכנה ללכת. דבר אחרון- בשביל לפייס אותה אני מתרפס ומבטיח מיליון הבטחות והיא מצידה לא ביקשה סליחה ולא מוכנה לבקש סליחה על כלום. אין לי ספק שאם אלך לייעוץ זה יהיה תחילתו של פירוק הקשר, אך חיי אומללות ותסכול אינם עדיפים.

תהיה גבר

שלום לך איש יקר,

אתה מתאר איך אתה חי עם אישה שתלטנית, אנוכית, מזלזלת ואלימה. חייך אינם חיים. והשאלה שעליך לשאול את עצמך היא, מה לך ולצרה הזאת? למה אתה עדיין מנסה להיות נחמד אליה? למה אתה מתנהג בעדינות? מה גורם לך לרצות לחיות איתה? ואני מאמין שבכדי להגיע לתשובות כנות ואמיתיות אתה צריך ליווי איש מקצוע.

לאחר שתבין את המניעים שלך תוכל ביתר קלות להחליט לטוב או למוטב ותידע להציב ולהציף את צרכיך.

כעת בא ננסה להתמקד בהתנהגות שלה. אכן, יכול להיות שהיא אישה רעה ועושה את מה שהיא עושה מתוך רוע. אבל לרוב זה לא כך.

התנהגות אלימה מצד האישה היא בדרך כלל ביטוי לחוסר שביעות רצונה ממעמד בעלה בעיניה. היא מצפה לגבר עם עמוד שידרה שיכולה לסמוך עליו ושיתמוך בה. היא רוצה גבר שהיא יכולה לכבד ולהעריץ. יכול להיות שבאופן של הפוך על הפוך היא מנסה להכריח אותך להפגין כח ועושה כל מה שהיא יכולה כדי להסלים את האווירה.

אם, כפי שתיארנו, תהיה בטוח בעצמך איפה אתה עומד ומה אתה מצפה תוכל להעמיד גבולות ברורות אותן אתה לא תרשה לה לעבור. כמובן שלא תעשה את זה בברוטאליות, אבל כן תעשה את זה בנחישות כמו מנהל, כמו קברניט, כמו בעל הבית. אתה הגבר ואתה מציב את הכללים בבית ועליך לשדר עוצמה וכח. עליך להבהיר לה באופן שאינו משתמע לשני פנים שאתה לא תתן לה להמשיך לזלזל בך, ויהי מה.

ברגע שאתה תשב במקומך, מאחורי ההגה, אני מאמין שבאופן טבעי היא תחזור למקומה, במושב שליד הנהג.

בהצלחה רבה

מאיר בער MFC
0548425258

חוסר תקשורת

שלום וברכה!אני אישה נשואה בת 27+4 ילדים מיום אחרי החתונה הרגשתי שהתקשורת ביני ובין בעלי לקויה בחסר הוא בחור שמרבה ליצור ולדבר הרבה פחות ואני לעומת זו דברנית גדולה בקיצר ההפך ממנו,הוא לא מעמיק לחשוב ואני על כל דבר יש לי אלף תגובות,אני מספרת לו סיטואציה והוא לא מגיב לא בשאלות ולא מחווה את דעתו אנו יכולים ללכת למסעדה אך אין שיחה משותפת(נראה לי שהוא סובל מעט מקשב וריכוז)מה אוכל לעשות עמנ להגיע למצב שתהיה לנו שיחה?

אנגלית, צרפתית ואפילו חשבון

שלום לך שואלת יקרה

את מתארת מצב בו את מדברת הרבה ולא מרגישה שלבעלך חלק בתקשורת עד כדי שאת חוששת שיש לו אולי בעייה בקשב וריכוז. את שואלת מה ניתן לעשות כדי לייצר שיחה ביניכם.

מובן שקשה להמליץ על דרך פעולה כאשר אין כמעט מידע על הבעל. אבל אוכל לשתף אותך בדברים שלמדתי מניסיון בעבודה עם הרבה זוגות.

"קצר" בתקשורת ברוב המקרים נובע מדיבור ב-"שפות שונות". אם הייתי מגלה לך שבעלך בעצם דובר צרפתית ולבעלך הייתי מספר שאת דוברת אנגלית סביר להניח שפתאום הייתם מסתדרים יפה, אלא שבגלל שהוא סבור שאת דוברת עברית וגם את סבורה ששפת האם שלו היא אותה העברית, לכן נדמה לך (וכנראה גם לו) שאין הבנה ביניכם. מושג ה-"שפות שונות" משתנה בין לזוג לזוג, ואסביר בדוגמא.

כאשר את מספרת לו סיטואציה את בעצם אומרת לו (באנגלית) "אני רוצה שיהיה קשר בינינו אז אשתף אותך במשהו מעניין שתוכל להגיב עליו וככה אנחנו נפתח שיחה שמקרבת את הלבבות. בעצם לא חשוב מה אני אומרת ולא כ"כ משנה באיזו צורה תגיב, אם בשאלה או בחוות דעת, העיקר שתהיה איזו אווירה בינינו שמחברת אותנו זה לזו. אני בעצם לא מעוניינת במידע או בסיפורי הדברים שבדברים שאנחנו מדברים כמו שאני מעוניינת בעצם הדיבור זה עם זו." 

אבל מה שבעלך שומע (בתור דובר צרפתית) זה משהו שונה לגמרי. ע"פ הבנתו את אומרת לו: "האם שמעת את החדשות? קרה משהו מעניין היום. האם אתה מעוניין לדעת מה?" ובלי להמתין לתגובתו את ממשיכה לספר ובעצם, להעביר לו את המידע. והוא עונה כג'נטלמן בניד ראש. מה שהוא אומר (בצרפתית ולא בציניות) הוא: "תודה ששיתפת אותי במידע הנחמד"

והנה לפנינו שיחת חירשים למהדרין או בשפת בעלך: "טענו בחיטין והודה לו בשעורין"

אז מה עושים?

העיצה הפשוטה היא שתלמדי איך אומרים את מה שאת אומרת בצרפתית. ובעצם, שלא כמו שאת אולי חוששת, קל מאוד ללמוד צרפתית, בעיקר כאשר כל מה שאת צריכה זה משפט אחד ובודד שהוא גם קצר ביותר.

אז איך אומרים בצרפתית "אני מעוניינת לפתח שיחה"? התשובה היא תו בודד והוא - "?" - (סימן שאלה)!
בצרפתית, כאשר רוצים שהבן שיח יגיב גומרים את המשפט בסימן שאלה. לדוגמא: ספרי לו את ה
סיטואציה ובסוף תוסיפי "מה אתה היית עושה אילו היית נקלע למצב כזה?" או "מה דעתך על כך?" או "איך אתה מרגיש כאשר זה קורה לך?"
העיקר שאת מעבירה בצורה ברורה שאת מוסרת לו את זכות (קריא חוב) הדיבור, כדוגמת מילת "עבור" במכשיר קשר.
שימי לב, כדאי שהשאלה תהיה שאלה פתוחה. כלומר, שאלה שאי אפשר לענות עליה בכן או לא.

כפי שכתבתי, זוהי דוגמא אחת. ישנם עוד הרבה סוגי אנגלית והרבה צרפתיתים שונים שגורמים לשיחת חרשים. ברוב הזוגות קיימות ביניהם עצמם שפות נוספות. עם קצת עירנות ניתן לגלות מתי עוברים לשיחת חרשים, אבל ישנם זוגות שצריכים פגישה או שתיים עם איש מקצוע כדי שיעזור להם לגלות איש את שפת רעהו.

בברכת "להיות כל איש ... מדבר כלשון עמו"

מאיר בער MFC
0548425258
 

 

 

חכמת נשים בנתה... ואיוולת תהרסנה

איך אפשר לחיות באושר ובשלום אמיתי, כאשר כ"כ הרבה דברים, מנוגדים, מפריעים ומציקים ממש!!! מהיסוד ומהבסיס!!! אנשים שונים בתכלית! ולא לחיות בהצגה למען השלום, למען הנימוסים למען שיפור המידות למען לא לפגוע ולמען האוירה הרגועה והאידיאלית בבית ??? אני יודעת ומכירה מאמרים והרצאות שלמים, שקראתי/ שמעתי כדי להתחזק. אבל החיים הם לא מאמרים, החיים הם הלב בסופו של דבר. כך אצלי בכל אופן.... ואני לעיתים קרובות מרגישה שאני מוכנה לתת ולעשות כל מה שצריך. אבל את הלב, אני משאירה סגור אצלי.......... אני לא יודעת מה באמת אפשר לעשות עם הנתון, כי כל בנ"א צריך לתקן את עצמו וזאת העבודה. וזה קשה ממש!!! אם אני זורמת עם עצמי ונותנת לעצמי דרור - אני עלולה להיות איוולת ורק אם אני מעלימה עין ומתחזקת - אני יכולה להיות תחילת הפסוק. אבל אני בנ"א ....... נכון זה הרבה..... אבל זה לא מלאך......... אשמח לשמוע בנושא. תודה רבה וסליחה על גזילת הזמן למעני.

חייב אינש לבשומי

חן חן לשואלת החשובה. שאלה גדולה שאלת!! אכן, האם ואיך שייך שבן אנוש יוכל לעמוד במשימה הבלתי אפשרית שנקראת "עולם הזה"? ואכן לאחר שנתיים ומחצה שנחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר, נמנו וגמרו שנוח לו לאדם שלא נברא משנברא. כלומר, אכן זוהי משימה כ"כ קשה שעדיף היה לו לא היינו נבראים כלל, כי עד כדי כך קשה לעמוד בזה שכמעט ולא שייך שבן אנוש יעבור בעולם הזה ויצא ממנו יותר טוב ממה שנכנס בו.

ומאחר ששאלתך כל כך חזקה, מה עוד ניתן להוסיף?

האמת היא שאולי ניתן לפרש את הגמרא במכות דף ל"ג סוף עמוד א', תחילת עמוד ב', שהיא באה לתת מענה לשאלה זו.

הגמרא שם אומרת דרש רבי שמלאי שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה ... בא דוד והעמידן על אחת עשרה ... בא ישעיהו והעמידן על שש ... בא מיכה והעמידן על שלש ... חזר ישעיהו והעמידן על שתים ... בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר (חבקוק ב) וצדיק באמונתו יחיה.

וצריכים להבין, וכי דוד מחק 602 ממצוות התורה והשאיר רק 11? ולאחר מכן באו ישעיהו, מיכה ושוב ישעיהו וחבקוק והמשיכו ומחקו מצוות עד שנשאר רק מצווה אחת?

אלא הכוונה שגם דוד המלך התקשה איך ניתן לעמוד במשימה הזאת. ולאחר שהעמיק בדבר הגיע להבנה שעל ידי ריכוז ב-11 מצוות ניתן לבנות בסיס שעל ידיו נוכל לעמוד במשימה. ובדורות שאחרי דוד גם להתרכז ב-11 המצוות האלו כבר היה למעלה מיכולתם, ובאו להבנה שניתן כבר לבנות את הבסיס בפחות מאלו, עד שבסוף הגיע חבקוק לבסיס הכי בסיסי והיא האמונה.

הוה אומר, כדי להצליח לחיות כמו "מלאך" ולא כ-"איוולת" יש ברמה הכי בסיסית להתחזק כמה שיותר במידת הבטחון וכך, ורק כך, נוכל להצליח.

ידוע הסיפור ששאלו את המגיד ממעזריטש איך ניתן לברך על הרעה בדיוק כפי שמברכים על הטובה? וכי בן אנוש שייך שבאמת ירגיש אותה השמחה ברעה כמו בטובה? אמר להם המגיד שזו שאלה לתלמידו חביבו הרב זושא מאניפולי. כאשר הגיעו לר' זושא, שהיה עני ובעל ייסורים גדול, ושאלו אותו, ענה שהוא לא יודע. כאשר אמרו לו שרבו המגיד שלח אותם אליו תמה. איך יכול להיות שהרבי שלח אלי? והרי אני מעודי לא חוויתי שום רעה? ואיך אידע איך להודות עליה?
עכשיו כבר הבינו כולם. ניתן לברך על הרעה בדיוק כמו על הטובה אם וכאשר מאמינים ובוטחים ש-"כל מה דעביד השם לטב עביד" אם יודעים שגם מה שנראה בעינינו רעה "גם זו לטובה" ניתן באמת להודות על כך. וכפי שנהגה אשתו של הרב אריה לוין כאשר נחת ארצה סט שלם של כלי אוכל, שירשו מאבות אבותיהם והיה מאוד יקר בעיני בעלה, והתנפץ. היא המתינה לו בחוץ כאשר חזר הבייתה ורצה לקראתו בצהלה ואמרה לו "אריה! עלינו להודות להשם על הניסים שעשה לנו! בא נרקוד ביחד!" כאשר בסוף בירר על מה השמחה הגדולה ענתה שהייתה גזרה קשה ביותר שהייתה אמורה לפגוע בהם והשם בחסדיו הרבים שפך את כעסו על צלחות וקערות והציל אותם בנס.

הגאון רבי גרשון אדלשטיין (ראש ישיבת פוניבז') נוהג לומר בכל עת שכאשר בן אדם מאמין, אין לא מה להצטער על ייסורים, כי אם הוא חטא אז הם באים לכפר כדי לשלם לו עוד בעולם הזה ולא ישאר לו חוב לגהינום. ואם לא חטא הרי אלו ייסורים של אהבה שבאים להגדיל את חלקו בעולם הבא. מי שחי באמונה אין לו שום טענות על מי שגורם לו לצער כי הרבה שלוחים למקום ואין אף אחד יכול להזיק לו לולי שכך גזרו עליו מלמעלה. וכמו המשל הנודע שהכלב מתרגז על המקל שהרביץ לו ואינו רואה את הבנאדם שאוחז במקל.

אז זוהי התשובה! אמונה! בטחון! הכל לטובה! אין רעה. אין צער. אין ייסורים. אין מחסור. אין פגיעה. אין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא נימה, אין אדם נוקב אצבעו למטה אלא אם כן הכריזו עליו מלמעלה.

ואם כן נשאלת השאלה, איך מגיעים לרמת אמונה שכזאת.

על זה נמסרה לנו התשובה על ידי כל הגדולים והיא לימוד מוסר יום, יום. עוד קצת מסילת ישרים, עוד טיפה אורחות צדיקים, פרק בנפש החיים, פסקה בשערי תשובה, עוד מחשבת מוסר ועוד מאמר אמונה.

ואולי זוהי עבודת הפורים שלא יידע בין ארור המן לברוך מרדכי

בברכת הכל טובה

מאיר בער MFC
0548425258
 

בני כבר די מבוגר,ממיין מאד עם מי להפגש ובד'כ מוריד לאחר פגישה ראשונה

יש לו תאור די מדויק של מה שהוא מחפש ובד'כ פועל בהתאם לקו הזה. לאחרונה הוא נפגש בלי חשק עם מישהי כיון שהיא לא ענתה לסוג המראה שהוא אוהב ודווקא איתה הוא הרגיש מאד נח ומצא שיחה משותפת. מכל המפגשים הוא חזר עם אותה הרגשה נעימה אבל המראה שלה הוא שמנע ממנו להנעל סופית ולהציע נישואין וגם העובדה שהיא כמעט לא ציינה שום פרט אישי אלא זרמה על שיחה כללית יותר וגם כשרצתה לומר דברים אישיים-עצרה ונבלמה. הוא משער שמאחר שכבר נפגשה הרבה כנראה חוותה מצבי אכזבה ולכן חוששת להחשף ריגשית. למרות זאת השיחה הכללית זרמה בינהם בנעימות והוא גם התרשם מכל מיני מצבים שקרו בפגישות ובין הפגישות שהיא אדם נח ולא חופר ויוצר דרמות מכל סיטואציה וזה מצא חן בעיניו מאד - הוא כמעט שם את כל מניות נשיאת החן שלה - על הנעימות והזרימה הלא בעייתית . היה נראה לו שהיא כבר מחכה להצעת נישואין והסיק מסקנות שכליות ולא דווקא ממקום של התלהבות ריגשית חזקה - שאולי כדאי לוותר על החלום ולקחת את מה שהמציאות מציעה ,נכון שאין סערה ריגשית אבל יש נעימות ושפה משותפת. לאחר פגישה ארוכה וטובה שבסופה החליט (בראש)שכנראה בקרוב יציע לה נישואין -קיבל ממנה באופן הכי פתאומי הודעת (אס אמ אס )שהיא צריכה זמן לחשוב ! ההודעה הגיעה בפתאומיות ובלי שום קשר לסיטואציה , לא היה שום סימן מקדים לתגובה כזו. לא היה לו שום מושג על מה ולמה וזה לא התאים למה שנאמר על ידה בפגישה. היינו בשוק ולמחרת בבוקר היא התקשרה ואמרה לו שהיא רואה שהקשר לא מתקדם לשום מקום ולכן לדעתה אין מה להמשיך. הוא הרגיש אי נעימות גם בגלל שהוא רגיל להיות נחשק ותמיד הוא זה שמוריד ואילו כאן למרות שויתר והתפשר -היא זו שמורידה בלי סיבה מובנת. וגם בגלל שהיא האריכה כרטיס טיסה בשביל להשאר ולהמשיך להפגש אז לאן היא ממהרת ולמה סוגרת כל אפשרות לקדם את הקשר כשבעצם כבר נפגשו הרבה והכל היה בסדר ? ולמה היא שלחה הודעה בלילה לפני השינה ? ולמה סגרה את הקשר טלפונית ולא בפגישת בירור כדי לשמוע גם את דעתו ? לא הבנו מה כאן קורה ! בני ויתר עליה ולי הייתה הרגשה שזה לא סוף פסוק כשצרפתי פרט לפרט. ואכן כעבור יומיים היא התקשרה לידיד משותף וטענה שהיא מאד מצטערת על מה שעשתה והיא עצובה מאד ורוצה לחזור אליו. מאחר שהיא לא נערת חלומותיו ומה שהוא כ'כ אהב אצלה זה את הזרימה וכעת היא פתאום כבר מאד לא זורמת ונעלמת בלי סיבה נראית לעין - זה הפחיד והרתיע אותו מאד. הוא לא יודע אם לתת לזה הזדמנות נוספת. ומה אם יחזרו ואז שוב תברח פתאום ? והאם הפרסה שעשתה בכזו מהירות מאפיינת משהו באופיה ? והחזרה הזו אח''כ - מה היא אומרת עליה ? הכל נעשה מרתיע וחששני . מה דעתכם ? תודה מראש

פגישת בירור

שלום לך הורה יקר,

פרשת השידוכים היא תמיד מעוררת חששות וקשיים, אעכו"כ כאשר מדובר בבחור די מבוגר. והאמת היא שהחששות הן בצדק, כי הרי לעולם אי אפשר לדעת מה יהיה בסוף. לבא לידי החלטה גורלית עם משקל כבד על עתיד החיים אינו דבר של מה בכך.

עם זאת, זוהי דרכו של עולם ובאיזשהו שלב יש לקחת את הקפיצה למים העמוקים.

ברור איפה שכל דבר שפתאום צץ בהפתאה גורם לחרדות ולשאלות נוקבות המחייבות התייחסות, אבל אסור לקחת דברים מעבר לפרופורציה.

הרבה פעמים, כאשר מתייעצים איתי, אני מברר איך היו מרגישים לו הצד השני היה מחליט לעזוב את השידוך. לרוב יש שני כיוונים. יש כאלו שבפנים לא מרגישים בנח עם השידוך (לפעמים בתת-מודע), אבל מפחדים להיות זה שאומר לא, כי מי יודע אם ימצאו משהו יותר טוב? ומצד שני, יש את אלו שרוצים לסגור, אבל מפחדים, כי איך אפשר לדעת אם באמת זה השידוך שייעדו משמיים? כאשר הצד השני הוא זה שמבטל, אז התגובה הספונטאנית מגלה לנו את ההרגשה הפנימית. במצב הראשון יש אנחה משחררת, ובמצב השני עצב.

לפי הדברים שכתבתם נראה שמשני הצדדים היה קושי לקבל את הניתוק, מה שבהחלט מראה שבפנימיות שניהם מרגישים מספיק בנוח בכדי לסגור שידוך. אם כן מה בכל זאת קרה?

מובן שאין אפשרות לדעת מה באמת קרה ויש בהחלט סיבה לחששות. אבל בכל זאת אכתוב מה אני קראתי בין השורות (בהסתמך על סיפורי הדברים ממקור שני וללא אפשרות להציג את כל השאלות בירור שהייתי שואל בפגישה בקליניקה)

נראה מתוך הדברים שמצד החתן התקבלה ההודעה כלא מובנת ולא מוסברת, למרות שתוך הדברים סיפרתם שהכלה הסבירה את תחושתה. "היא רואה שהקשר לא מתקדם לשום מקום ולכן לדעתה אין מה להמשיך". כלומר, היא בהחלט רואה בבחור שותף לחיים מאושרים, אבל זה מחייב קשר רגשי. היא נפגשה שוב ושוב, אבל היא לא רואה שהבחור מוכן לקשר את עצמו באופן רגשי אליה. "זה לא מתקדם לשום מקום" ההרגשה שלה היא שלמרות שהיא זרמה עם הכל (ואולי בטבעה היא פחות זורמת אבל עשתה מאמץ) הוא לא נפתח, מה שגם גרם לכך (אולי) שהיא לא הירשתה לעצמה להיפתח בפרטים האישיים. מבחינתה היא חיכתה שהוא יראה איזה סימן שהוא "מתקדם" שמבחינתו מתקרבים (גם עם בצעדים קטנים) למתרה.

אני שם לב לאורך כל מה שכתבתם שאתם מדגישים איך הוא עשה את כל ההחלטות בשכל ובראש ללא סערת רוחות וכו' אני גם מבין מתוך הדברים שלמרות שהוא פחות או יותר החליט לוותר על חלומו וללכת על מה שיש, הוא לא ממש שיתף אותה במחשבות אלו. עם זאת אני מבין שמצידה כן היו ניסיונות לאותת לו שהיא מוכנה להתקדם, בכל אופן כך בחוויתו. היא אפילו שיתפה אותו בכך שהיא האריכה כרטיס טיסה כאומרת, אני מוכנה להתקדם, מה איתך? כל זה מסתדר לי עם האימרה שלה שהקשר לא מתקדם לשום מקום. 

אם בכל זאת היא החליטה לחדש את הקשר, הרי שהיא בעצם אומרת, אני כבר התקשרתי אליך ריגשית וקשה לי לוותר עליך. רק תגיד שמבחינתך יש לאן להתקדם ואני מוכנה לחזור.

לאור הבנתי שהוא בעצם החליט להתקדם, ואף להציע נישואין, אני מאמין שהוא יהיה מוכן להיפתח ריגשית. בנוסף, מהתגובה על הביטול אני לומד שלמרות שהוא פחד להרשות לרגשות שלו להתקשר איתה, כי היא לא החלום שלו, בכל זאת קרה משהו בפנים. וא"כ אני מאמין באימרה שאם הקב"ה סוגר דלת, הוא פותח חלון. עכשיו עליו להחליט עם להיכנס דרך הצוהר שנפתח או לשחק אותו פגוע ולוותר על ההזדמנות. לשרוף את הגשרים מאחוריו וחלאס.

עם זאת, ישנם הרבה שאלות שהעלתם, ובצדק. אלו בהחלט דברים שמחייבים התייחסות ובירור.

על כן אני מציע שאתם תפעלו כפי שהייתם רוצים שהיא הייתה עושה. תבקשו פגישת בירור כדי שהיא תוכל להשמיע גם את דעתה ואת הילך רוחה. תנו לה את הצ'אנץ להסביר מה קרה. ותסבירו לבנכם שייתן לה את המרחב הריגשי להיפתח. שיישתף אותה בלבטים הראשוניים, בהסכמה העיקרנות שכבר הייתה קיימת וסערת רגשות שהיא עוררה. שייספר לה על עולם הרגשי שלו. 

אם אחרי שיחת הבירור עדיין יש ספקות אני בעד פגישה משותפת אצל איש מקצוע.

אשמח לעזור אם יש צורך, ואשמח לשמוע בשורות טובות

מאיר בער MFC
0548425258

 

כניסה לחופה

שלום.אני בת 32. בת להורים גרושים ומסוכסכים קשות. לא ראיתי את אבא שלי18 שנה. אני רוצה להזמין אותו ואת משפחתו לחתונה למורת רוחה של אימי. האם זה בסדר להזמין אותו לחתונה שלי למרות שאין לי כוונה שיילווה אותי לחופה או שיעלה לחופה?

כיבוד אב קודם לכיבוד אם

שלום לך ילדה גדולה ומזל טוב לנישואייך הקרבים ובאים.

את שואלת האם להזמין את אביך ומשפחתו לחתונתך כאשר הוא גרוש מאימך ומסוכסך איתה קשות ואת אף לא מתכוונת לכבד אותו בכיבוד נוסף.

ראשית כל עלייך לדעת שכיבוד אב קודם לכיבוד אם וע"פ ההלכה את חייבת בכבוד אביך יותר מכבוד אימך.

את לא מפרטת מה קרה בין הורייך ואיך את מרגישה בכל התמונה. את כן מספרת שבמשך 18 שנה לא ראית אותו ומתוך כך אני מסיק שלא היית מעוניינת לראותו ואילו הוא או שלא שידל אותך או שלא הצליח בכך. אבל גם אם לדעתך אביך טעה ואף גרם לך עוגמת נפש ו/או נזק בין כספי ובין נפשי, את עדיין חייבת בכבודו למרות הקושי שבדבר.

את כותבת שהזמנת אביך תהיה למורת רוחה של אימך. מתוך דברייך אני מבין שמה שאת מצדדת אולי לא להזמין אותו ו/או את משפחתו זה מחמת רגישות אליה. אבל מעשית אני מאמין שהיא כלל לא אמורה לדעת שהוא מוזמן ו/או נמצא. אם הוא ידאג להישאר אצל הגברים ואילו היא תדאג להיות בין הנשים, ואני מאמין שבנסיבות האמורות הם אף יהיו מעוניינים לעשות את זה, הם לא יצטרכו להתקל זה בזו. ואילו המפגש בין אביך למשפחת אימך, ברור שגם היא לא נחמדה מדי, אבל דומני שבזה וודאי שכבודו קודם, ואילו הוא עצמו, אם קשה לו הדבר, יוכל תמיד להחליט מעצמו שלא לבא.

לגבי משפחתו, במיוחד הנשים שביניהם, שאולי גם הם יגרמו לקושי רגשית לאימך ולמשפחתה, יכול להיות שהדבר שונה. כבר אמרת שאימך לא מעוניין במפגש כזו, אבל לדעתי כדאי שגם תבררי עם אביך מה דעתו בנושא. יכול להיות שגם הוא מעדיף שמשפחתו לא תבא ואם עצם הבירור תזכי גם לכבדו וגם למצא פתרון אידיאלי לכל המצב. אם הוא ירגיש שהוא כן מעוניין בנוכחות משפחתו הצעתי היא שתשאלי רב שאימך מכבדת ומקבלת את דעתו איך להתנהג. אם אפשרי הדבר אז כדאי שזה יהיה רב שגם אביך יקבל את מורותו ובכך תחסכי הרבה עוגמת נפש

בברכת דורות ישרים מבורכים ובניין עדי עד

מאיר בער MFC
0548425258

אחרי שנתיים

במשך שנתיים וחצי בעלי היה מכור לשתיה והימורים, זאת היה בכל יום יוצא עם חברים מפוקפקים ושותה כמויות בירה ומהמר. וכשהיה שב הביתה מתנדנד ובאיחור ניכר היה מנוול את פיו כלפי ומקלל, לפעמים גם כלפי הילדים. כמובן שהכל היה ליד הילדים. אומנם כעת אנחנו אחרי התקופה הקשה (אך עדיין הוא שותה ומהמר בכמות שיכולה להחשב כממוצעת) הוא מבחינתו משתדל להתנהג כראוי אך לי קשה לקבל אותו. הוא גם יודע את , אמרתי לו שאני לא יכולה לאהוב אותו 100 אחוז גם הילדים אינם מתייחסים אליו בכבוד אחרי שנחשפו להתנהגותו בשנתיים שעברו הדבר שמפריע בין היתר שהוא היה שקוע באדי האלכוהול ולא מודע למעשיו והיום הוא טוען שזה לא היה גרוע כל כך ואנחנו (אני והילדים ) מנפחים את זה אני לא מצליחה לסלוח לו , וגם יש לפעמים התנהגויות ואמירות שחוזרות על עצמן ועולות ומציפות אותי ריגשית עד בכי... כיצד אני יכולה לעזור לעצמי לו ולילדים?

יש תקווה

אם את יודעת לקרא אנגלית תוכלי גם להיעזר באתר הבא:

https://guardyoureyes.com/component/content/article/36-resources-for-wives-of-strugglers

בהצלחה.

כוח"ט

מאיר בער MFC
0548425258

בעיה

עד כמה שזה ישמע מוזר בעלי לא מוכן להתקלח, נודף ממנו ריח לא נעים ולא נעים אך הוא מושך בכח זמן רב בין מקלחת למקלחת אפילו חודשיים אפשר גם מעבר לזה לא נעים לי לצאת איתו למפגשים חברתיים ומשפחתיים גם הילדים בבית שכבר גדולים מבקשים ממנו לעשות זאת (אף כי אני דושת מהם לא לעשות את זה לפעמים כשהם לידו הם פשוט אומרים.....) ניסיתי להציע חו ללכת למקווה בערב שבת , שזה מתאים גם למגזר שלנו אך לא הועיל לא נעים להיות איתו וד"ל איך אפשר להתגבר על הבעיה

למה?

שלום לך שואלת נכבדה

לדעתי יש קודם כל לברר מה עובר עליו שהגיע לכך? למה באמת הוא מסרב להתקלח?
אני רק יכול לשער שאם יש לכם ילדים, הרי שהוא לא התנהג כך מאז ומתמיד. איפה קרה ומה גרם לתפנית בהתנהגות?
האם יש עוד תסמינים אצלו שיכולים להצביע על בעייה יותר כוללני? האם לדוגמא יש מקום לקבוע שהוא סובל מדיכאון (מה שלפעמים גורם להזנחת טיפוח עצמית)? האם נראה שהוא בעצמו סובל ממצבו ההיגייני? כאשר הוא פעם, אחרי חודשים מספר, כן מתקלח, מה מביא אותו לכך?

בקיצור, כדי לדעת איך לעזור, צריך לדעת הרבה יותר פרטים. אם יש שיח ביניכם, את יכולה לנסות לדובב אותו כדי לקבל תשובות ומשם להגיע לפתרון, אחרת יהיה עלייך לשכנע אותו להגיע לטיפול מקצועי.

אבל מה שלא יהיה, השלב הראשון לדעתי הוא לתת לו את הכבוד וההערכה ובשום פנים ואופן לא לזלזל בו בגלל מצבו. לא לתת לו הוראות כפי שאמא נותנת לילד, אלא לבא ממקום מכבד. לקבל אותו כמו שהוא למרות הכל.

אשמח לעזור

מאיר בער MFC
0548425258

 

טיפול פסיכיאטרי

אישתי הלכה לטיפול ויעצו לה טיפול פסיכיאטרי אנחנו מאוד חוששים מזה ומתופעות שזה יגרום רציתי לדעת איך אפשר להשיג מידע אמין על זה ואיך זה ישפיע עלינו

עזר מציון

שלום לך חושש חשוב

אינך נותן הרבה פרטים. למה אישתך הלכה לטיפול? מה הסיבה שהמליצו על טיפול פסיכיאטרי? הם יש לה היסטוריה פסיכיאטרית? וכו' וכו'

אתה שואל איפה ניתן לקבל מידע אמין. אני חושב שעזר מציון היא כתובת מומלצת

בכבוד רב

מאיר בער MFC
0548425258

על אינטלגנציה רגשית

שלום וברכה, רציתי לשאול, האם אינטליגנציה רגשית זה דבר שניתן לפתח אותו (אצל בעל בן 32) ואיך? תודה רבה.

בהחלט

שלום לשואלת החביבה

בהחלט ניתן לפתח אינטליגנציה ריגשית. הצורה הכי יעילה לדעתי היא בשני דרכים.

  • קריאת ספרים המדברים בנושא הרגשות
  • התבוננות פנימה על הרגשות שאתה מרגיש בעצמך

הנקודה השנייה מתבצע על ידי "מחנך". לדוגמא, האישה יכולה מידי פעם לשאול את הבעל איך הוא מרגיש, או איך הרגיש במצב מסויים. ניתן אבל לשאול שאלה טאורטית, איך היית מרגיש אילו ...

העשרת השפה הרגשית הינה שלב חשוב בלימוד. הרבה יותר קל להתחבר לרגש כאשר יש לו תווית. קריאה כמובן עוזרת, אבל גם כאשר את מדברת איתו את יכולה להשתמש במונחים רגשיים כדי להעשיר את שפתו. גם בזמן "תרגול" כנ"ל, ניתן לעזור לו בהתחלה על ידי הצעות. לדוגמא: אני מבינה שהרגשת באססה, האם כעסת? האם היית גם מתוסכל? עד כמה הובאסת? וכו'

בהצלחה רבה

מאיר בער MFC
0548425258

פרישות

רציתי לשאול מספר שאלות בהיותי מקורב לחוגי הרב ברלנד שליט''א (אמנם לא חסיד שלו) קראתי לאחרונה כמה ראיונות ומאמרים שלו ושל תלמידיו שגרמו לפליאה ובלבול גדולים. האם יתכן ע''פ דעת תורה והלכה לאדם רגיל לפרוש ''לחלוטין'' כל חודשי ההריון וההנקה מהאשה?? האם יתכן צד להעמיד לאדם רגיל שאיפה לשלב מסוים בחיים לפרוש ''לחלוטין'' מן האשה? האם יתכן צד כי צריך להרגיש בשעת קיום מצו''ע בזוי ושפל כמו חמור?

יתכן, אבל ...

ישר יקר, שלום

אתה שואל האם יתכן ...
אכן, יתכן ויש דרגה כזו ביהדות, אבל...

אתה שואל "לאדם רגיל". אנשים בדורינו בדרך כלל אינם שייכים לדרגות כאלו. יפה שתהיה שאיפה לכך וטוב לדעת שיש עניין כזה, אבל צריכים להיות מודע שאם לא שייכים לזה אז למדנו בפרשת השבוע שנזיר מביא אשם כי חטא בכך שפירש עצמו מן היין. מידת הפרישות באה אחרי  תורה, זהירות, זריזות ונקיות (ראה מסילת ישרים) וגם אז לא נכון עדיין לפרוש מכל וכל.

יתירה מזו, כל עוד שאתה נשוי ואשתך לא שלמה עם פרישות, הרי שיש איסור דאורייתא של "ועונתה לא יגרע"

בברכת עלה והצלח

 

מאיר בער MFC
0548425258

 

ספקות

שלום. אני יוצאת עם מישהו כבר חצי שנה+ ובתקופה האחרונה העניינים היו יותר רציניים והתחלנו להתקדם ,קבענו תאריך לחתונה וכו. במהלך הקשר כבר בחודשים הראשונים היה לנו די ברור שזה יקרה אך היה קשה מהלך ההתקדמות עקב ההתנגדות של הורי לכך. במשך הזמן הם קיבלו זאת בהבנה שצריכים ללכת איתי במקום לאבד אותי ושינו כיוון. אך עם כך התחילו לנקר בי חששות כבדים לגבי השידוך האם הוא מתאים לנישואין- הוא בישן מאוד וזה נראה מקור של חוסר ביטחון ולאחרונה יש בי תחושה שאני השכלית והברורה והוא מתנהל קצת לפי הרגש ולכן קשה לי לקבל ממנו, זה יוצר מציאות שהוא מרגיש שאני שולטת עליו ולא מקבלת מה שהוא אומר וכן יש חשש האם קיים בו בעיות נפשיות למיניהם (הרבה פעמים סובל מכאבי בטן וגב והתברר לי ששנים לא היה מעוניין לטפל בכך וכן נכנס ללחצים) וגם רוב האנשים בסביבה שהוא חי בהם הם בעלי ביטחון והוא ממש לא. כמו"כ לאחרונה התבטא בביטויים אבדניים וכשאמרתי שזה לא באמת רציני והוא אומר את זה כי קשה לו והוא לא באמת רוצה למות, הוא אמר שכשהיה בן 13 ניסה לעשות זאת ולא עבר טיפול פסיכיאטרי מאז...כמו כן למרות החששות נסנו להפסיק את הקשר אך גם עם זה אני לא שלימה כי יש הרבה דברים שאוהבת ומעריכה בו וחוששת להפסיד וכן קשה לי לאחר תקופה ארוכה פתאום לחיות את הלבד. אני מבולבלת וקשה להחליט מה נכון וטוב. אשמח לעזרה,תודה!

את צריכה ללבן לעצמך

 

מבולבלת יקרה שלום.

את מנסה להכליל את כל האינפורמציה, ובצדק, אבל עם זאת מדובר במקרה מורכב (התנגדות הורים, בחור ביישן חסר ביטחון עצמי, בחורה שמרגישה שהיא השכלית, חשש לבעיות נפשיות, הרגשה של חשש להפסיד, כבר נקבע תאריך, וכו) וקשה לתת תשובה לעניין בלי להבין את המקרה לפרטי פרטים.

אני מאוד ממליץ שתקבעי בהקדם פגישה עם בעל מקצוע שישאל את השאלות המתאימות וילבן איתך את כל החששות. אני מאמין שאחרי פגישה אחת או שתיים תדעי בעצמך מה להחליט ותרגישי שלמה עם החלטה זו.

בהצלחה רבה 

מאיר בער MFC
0548425258

 

על הכאת ילדים

בעלי מכה את הילדים מידי פעם. הוא טוען שאינו מכאיב להם ושזה על מנת לחנכם אבל זה לא נכון. הוא מאיים עליהם באיומים בריוניים כמו:" אפרק אותך" "אשבור לך את העצמות". הוא בועט, מושך באוזניים , נותן סטירות שלעיתים משאירות אפילו סימנים לכמה זמן ועוד... כל הכעס שלי והשיחות וניסיונות השכנוע לא הועילו. גם לא האיומים שהילדים יגדלו ויספרו בבתי הספר. הייתי רוצה להעלות את העניין בטיפול זוגי אבל אני חוששת שלמטפלת יש חובת דיווח. אני לא חשה סכנה אבל מודאגת מאוד. זו לא הדרך שבה הדברים צריכים להתנהל. האם יש לי מה לעשות? חשבתי לערב את חמי וחמותי אך אין לי מושג אם זה יכול להועיל או רק להחמיר את המצב. מה ניתן לעשות במצב זה?

לא לחשוש ממטפל

שלום לך שואלת יקרה

את מתארת מצב של אבא מכה ולפי התיאור מדובר בהכאה די אכזרית.

את בהחלט צודקת בכך שאת רוצה להעלות את הנושא באופן מבוקר אצל מטפל זוגי. את לא כותבת שהוא גם בעל מכה ומכאן שיש צורך לבדוק אם מדובר בגבר אלים או באבא עם כוונות טובות, למרות שהגישה לא נכונה. מאידך אני חייב להזהיר אותך מלערב את הוריו! מעולם לא נתקלתי בסיפור שהתערבות הורית עזרה, ולרוב אף הזיקה.

לגבי החששות של חובת דיווח
קיימת אי בהירות לגבי חובת הדיווח של מטפל/ת דווקא בגלל החששות שאת מעלה. אם נחייב את המטפל/ת לדווח הסובל לא יוכל לקבל עזרה. אי לכך אני מציע שתבדקי מול המטפל/ת מה עמדתו בנושא "חיוב דיווח" בלי לפרט במה דברים אמורים. גם אם המטפל/ת סבור שהוא יהיה חייב לדווח, את יכולה לבדוק אם הוא ידווח מיידית, או שקודם ישב לשמוע את כל הטענות ורק אם ישתכנע שבאמת מדובר על גבר אלים הוא ידווח. כמובן שאת גם צריכה לשאול את עצמך אם את רוצה שבמיקרה כזה אכן ידווחו.

בכל אופן, אני אשמח לשמוע אותכם בלי לדווח.

בהצלחה רבה

מאיר בער MFC
0548425258

מריבות בלתי פוסקות

שלום וברכה אנחנו נשואים 8.5 שנים יש לנו 3 ילדים הקשר שלנו התחיל באהבה מאוד גדולה, ולאט לאט זה הלך והתדרדר, מריבות שהולכות ונהיות מיום ליום קשות יותר ויותר, הרבה גם בגלל בעיות כלכליות, בתחילת הנישואין אני רציתי שבעלי ישב וילמד בכולל ( הוא לא רצה) הוא למד כמה שנים עד שפיטרו אותי מהעבודה ומאז הוא לא מוצא את עצמו כל עול הפרנסה עליי והוא מאשים את חוסר ההצלחה שלו בגללי כי רציתי שישב וילמד. קשה לי מאוד עם המצב הזה הרגשה כזו שהבעל לא יוצלח וזה גורם לי לחוסר הערכה אליו, ולמחשבות שאולי עשיתי טעות בבחירה שלי (פער אינטלקטואלי). האם יש מקום להמשיך במצב כזה ?

בוודאי יש מקום להמשיך

שלום לך יעל

את מתארת השתלשלות שגרמה לך להרגיש חוסר הערכה כלפי בעליך ה-"לא יוצלח" לדברייך. אכן, כאשר אישה מרגישה חוסר הערכה כלפי בעלה זה גורם להרבה קשיים בחיים הזוגיים. וכלל לא משנה אם החוסר בהערכה מוצדק או לא.

אני בשום פנים ואופן לא מתכיוון לומר שאת אשמה במצב. מה שאני רוצה לומר הוא שלמרות שהייתי ממליץ שתלכו ביחד לטיפול זוגי, אני מאמין שיש בידך מפתח לעשות שינוי גם ללא שהוא ישתף פעולה. עד כמה שזה קשה, ובאמת שזה קשה, אם תתחילה להתייחס אליו (גם אם רק כלפי חוץ) כמי שאת מעריכה אותו, חזקה שבשלב מסויים גם הוא ישתנה. שימי לב שזה תהליך איטי, כך שאל לך לצפות לניסים ונפלאות. אני מציע שתרשמי לעצמך איך את מרגישה כעת (אולי תתני צייון על רמת התיפקוד שלו מ-0 עד 10). בעוד חודשיים תתני שוב ציונים ותראי שיש שיפור.
מאחר ומדובר בדבר שקשה מאוד לעמוד בזה, אני ממליץ שתמצאי מישהי שאת יכולה לסמוך עליה (וזה לא חייב להיות דווקא מישהי מקצועית) שיחזק אותך וידרבן אותך לאורך הדרך. מה שגם יכול להיות לעזר הוא למצא את הדברים הטובים שיש בבעלך (אולי הוא אבא טוב, יש לו חוש הומור, אמיתי, יודע את מקומו, וכו וכו). לכל אדם יש גם תכונות חיוביות ואם מתרכזים דווקא בהן ומתעלמים מהשליליות ניתן גם להעריך אחד שהוא "לא יוצלח".

אני שוב מבקש להדגיש שהדרך המומלצת היא ללכת ביחד לטיפול זוגי, וכל הנ"ל אינו אלא במידה והוא לא מוכן לשתף פעולה

מאחל לך הרבה כח והצלחה

מאיר בער MFC
0548425258

טינה בלב?

נשואה 7.5 שנים+ ילדים ב"ה. התקשורת שלנו בד"כ טובה, משתדלים לצאת מידיי פעם במיוחד כדי ללבן נושאים שונים. ביני ובין בעלי יש הבדל שהולך וגדל עם הזמן: הוא נהנה מעשיה מרובה ותוססת, סולד משיגרה וחדגוניות, ואילו אני מעדיפה את המסודר והמוכר, לא מקובעת אבל זקוקה ליציבות בסיסית. ניתן להסיק מה זה אומר על ההתמודדות היומיומית שלנו, למרות- ואני מדגישה- שאנו מודעים לנושא ומשתדלים מאד... בחודשים האחרונים, ב"ה, נכנסנו למעגל של עשיה מרובה מאד, ניתן לומר בקצב מסחרר, שאני מקבלת באהבה ואף מסייעת לו כמה שיותר ומעבר למה שמבקש, והעיקר שיצליח וימשיך, בסופו של דבר מדובר במטרות נעלות ויש לי חלק בהצלחתן בכלל ובהצלחתו של בעלי בנוסף. גם הוא מודע לכך ומשתדל להחמיא. לאחרונה יוצא יותר מידיי שמרוב עומס הוא נעשה פחות ופחות קשוב אליי, אני מתמלאת בתחושות לא טובות כלפיו, מתנהגת במעט חוסר סבלנות לילדים, ואז הוא "נזכר" לשים לב ומעיר וטוען למה אני ככה... לפני כמה ימים הוא התבטא בצורה די חריפה (להרבה זוגות זה אולי לא יישמע חריף, אבל יש ביננו תקשור מאד מכבדת, אז לדידנו זה חריף...) והגענו לכדי וויכוח של ממש, התגוננות, הטחות וכו'. עזבתי את הזירה, לא בהפגנתיות, והלכתי לישון עצובה. הוא ניגש לאחר זמן ארוך והתנצל שלא כך היה צריך להעיר וכו'. כביכול התפייסנו אבל אני מרגישה שאני עדין מלאה. אולי, בעצם, רחוקה. למרות שאנחנו כעת במצב של טהרה, יש ביננו דיסטאנס. בעיקר נפשי. אני שמה לב שהוא מנסה לרצות- קונה פיצה, מציע הצעות, אבל אין לי חשק להיות קרובה אליו. האם הבעיה היא בי שאני יותר מידיי שומרת טינה? אם כן איך אפשר להשתנות? האם זה טבעי בזוגיות? מה ניתן לעשות?

נשמע די בסדר ומוכר

לשואלת היקרה שלום

לפי התיאור אני מסיק שמדובר כאן בזוג אוהב ומוכיר, זוג שמתפקד בצורה נפלאה, זוג מצליח ואיכותי.

קרה מה שקרה ונגרם מצב קצת מביך. זה קורה במשפחות הכי טובות. ישנם אנשים שמטבעם יכולים להעביר דף ולהמשיך כאילו לא קרה כלום, וישנם כאלו שצריכים יותר זמן לחזור לעצמם. עצם עוצמת ההרגשה מראה בעצם כמה בעלך חשוב לך. רק מי שהכי קרוב יכול לפגוע בעוצמה כזו. 
מתוך דברייך אני מבין שאתם בדרך כלל קרובים מאוד ומכירים כ"א את הצרכים והרצונות של השני. אני מציע שתקחו פסק זמן קצר לעצמכם (אולי סופ"ש) כדי לפנק זה את זו וכך לחדש את רגשי הקירבה ביניכם.

אני גם רוצה להתייחס לעצם הקושי שתיארת. הוא איש עשייה ואת בעלת רוטינה.
אני מבין שאת בגדול מתמודדת בסדר עם עשייתו ואף יודעת להחמיא ואפילו לעזור לו. הייתי אפילו אומר שאת מעריכה את העשייה שלו. רק שמטיבעך את צריכה את הסדר והמוכר ואת מרגישה חסך בזה כלפי החיים המשותפים. אני ממליץ שכדי למלאת את הסוללות שלך תקבעי עם בעלך זמן שהוא יהיה קודש קודשים אך ורק לכם. לדוגמא אפשר לקבוע שבימי ראשון משעה 8 בערב (כמובן יש להתאים את התזמון ואורך הזמן לצרכים והיכולות האישיים שלכם. זה גם יכול להיות פעמיים או אפילו יותר בשבוע) אתם נפגשים במקום מסויים ומקדישים תשומת לב זה לזו. באותו העת יש לכבות פלאפונים ולהתנתק מכל הסביבה (כולל הילדים) ולהיות מרוכזים אך ורק זה בזו. בדרך כלל ה-"אי" של נחת רוח הזה, שהוא קבוע, נותן הרבה מאוד לבעלי רוטינה כמוך ומתאין את המצברים עד לפגישה הבאה.

בהצלחה רבה

מאיר בער MFC
0548425258

בעל אברך שאינו קם לתפילה??

שלום וברכה, אנו נשואים כמעט 5 שנים עם 3 בנות מתוקות בעלי אברך כולל יש לו מוסר מאוד גבוה לקום וללכת יום יום לכולל הוא לומד טוב נהנה מהלימוד ואוהב את התורה. בבוקר הוא קם מאוחר לא הולך למניין ומתפלל בבית בתוך 20 דקות חצי שעה לכל היותר ואז לוקח את הילדים לגן, שוחחתי איתו על זה מספר פעמים הוא מודע לבעיה שלו הוא אומר לי כל אחד והיצר הרע שלו היצר הרע שלי זה התפילה אני מקבלת את זה, אף פעם לא הגבתי בצורה קיצונית על זה תמיד אני מנסה לדבר איתו בדרכי נועם ועל החשיבות של התפילה ועל החיבור עם הקב"ה בזמן הזה וכו'.. המצב הזה כבר קרוב לשנתיים בשבתות וחגים כמובן שהולך לבית הכנסת. איך אפשר לעבוד על הנקודה הזו?

לשואלת שלום

אני משער שאם בעלך בכולל אז את המפרנסת בבית. את כנראה קמה כל בוקר בשעה מוקדמת כדי להספיק להתפלל לפני שאת מכינה את הילדות המתוקות לגן. זה כולל האכלה, הלבשה, סירוק שערות, מילוי תפסים שהגננת שלחה וכו וכו. את כל זה את צריכה להספיק עד השעה 7:30 שכן בשעה 8 אפס אפס עלייך להתייצב בעבודה. בדרך את לפעמים מספיקה כוס קפה ועוגה כתחליף לארוחת בוקר, והרבה פעמים אף זה לא. את לא יכולה להרשות לעצמך לוותר על אף אחד מהסידורים האלו, כי אי אפשר לשלוח את הבנות לגן בפיג'מה וללא תסרוקת מתאימה וגם אי אפשר לאחר לעבודה. את כל זה את עושה באהבה וברצון כדי שבעלך יוכל לשבת וללמוד במנוחת הנפש. ואילו הוא עצמו שוכב במיטה כאבן שאין לו הופכים ובקושי מתפלל. איך אומרים? "זה פשוט לא פייר"! זה אפילו מרגיז.

מאידך, אני בטוח שגם לך יש מחוייבויות שאת לא כ"כ מצליחה לעמוד בהן. את מכירה בדיוק רב את החולשות שלך ואוי ואבוי אם מישהו יעיז להעלות על דל שפתיו את החסרונות האלו. מי מדבר בכלל על מישהו שיטיף לך מוסר על הדבר הזה?

נכון מאוד, בעלך אינו בסדר בדבר הזה והוא צריך לעבוד על עצמו. כאישתו את צריכה להיות עזר כנגדו אבל את לא אחראית על מעשיו ובוודאי שאת לא המשגיח שלו. (מספיק הוא סבל מהמשגיח בכל השנים שהיה בישיבה).

ההמלצה שלי הוא שתקבעי איתו פגישה ותסבירי לו עד כמה את מעריכה אותו ואת התורה שלו. תסבירי לו שאת מרגישה שכל נסיונות העבר לעזור לו להתגבר על הקושי שלו לקום לתפילה רק גרמו לאי נעימות ולא עזרו כלל. תסבירי לו שאת לא רוצה ויכולה לקחת אחריות על הבעייה שלו אבל את מוכנה לעשות כל מה שמתבקש כדי לעזור. תסבירי שאת צריכה שהוא יגיד לך איך ובמה את יכולה לעזור. יכול להיות שהוא יבקש שתתעלמי מהבעייה. יכול להיות שיבקש שתעירי אותו בצורה מסויימת. יכול להיות שיש לו את הצרכים המיוחדים שלו. יש סכוי טוב שתופתעי מתגובתו. מה שלא תהיה הבקשה, תבצעי אותה בדיוק כפי שיבקש. גם אם את לא תראי שום שינוי תזכרי שרק הוא עצמו אחראי על מעשיו ושלהתנהגות שלו אין שום השלחה עלייך. מידי פעם את יכולה לשאול אותו אם הוא רוצה שתמשיכי עם הצעתו אבל בלי להזכיר את הבעייה (לדוגמא: האם אתה רוצה שאמשיך להעיר אותך כל בוקר?)

מאחל לך הרבה נחת והרבה הצלחה

מאיר בער MFC
0548425258

פרימולוט נור

שלום, אני רוצה לקחת פרימולוט נור כדי לעכב את המחזור עקב יציאה לחופשה. מתי עלי להתחיל לקחת את הכדורים ומה המינון המומלץ? מחזור אחרון 28.5 תאריך חופשה 6-10.8 תודה

חופשה נעימה

 

כמו בכל תרופה יש הוראות ומינון סטנדרטיים ויש מינון מותאם לפצינט ולצורך לשמו לוקחים את התרופה. כדי להתאים את המינון לצרכים שלך יש צורך להתייעץ עם רופא הנשים ו/או עם הרוקח. בין כה וכה פרימלוט הינו תרופת מרשם כך שכדאי לקבל את כל המידע מהרופא בזמן הפקת המרשם.

ההוראות הכלליות הן שמתחילים ביום שמקבלים את המחזור במינון של אחד ליום. בדרך כלל המחזור הבא יופיע יומיים שלושה לאחר הפסקת הנתילה.

אני מבין שזו לך פעם ראשונה שאת מנסה תרופה זו. אז כדאי שתדעי שיש אחוז מסויים של נשים שלקיחת התרופה גורמת להן לכתמים. כמו כן יכולות להיות כל מיני תופעות לוואי.

בהצלחה רבה וחופשה נעימה

מאיר בער MFC
0548425258

 

 

יחסי אישות כשלאישה חדל אורח כנשים

כשלאישה חדל אורח כנשים האם עפ"י ההלכה מותר שהאיש יתן זרעו בחוץ וזה לא ייחשב כזרע לבטלה ? שהרי במילא האישה כבר לא יכולה להיכנס להריון... אז מה זה משנה היכן השפיכה מתקיימת? או שזה משנה תמיד והזרע צריך בכל גיל להינתן בתוך גוף האישה?

ברור לאיסור

אורנה שלום

ברור ללא ספק שאסור להוציא זרע בחוץ. מובא במפורש שגם כאשר האישה אינה יכולה להיכנס להריון (לדוגמא שהיא כבר בהריון, היא זקנה, היא צעירה מדי, היא סמוך לווסתה וכד') מותר להזדווג איתה, אבל לא להוציא זרע בחוץ. ההיתר להוציא זרע בתוך גופה אינה מפני שהיא יכולה להיכנס להריון אלא משום שזוהי צורת ההזדווגות.

בכבוד רב

מאיר בער MFC
0548425258

קושי בנישואין

ב"ה. שלום, אני לא כ"כ יודע האם אצליח להסביר את עצמי... ב"ה אני ואשתי התחתנו לפני קצת יותר מחודש. אשתי צעירה ומאד מאד קשה לה עכשיו, ברוך ה' היא מדברת ומשתפת וממה שהיא אומרת עיקר הקושי שלה הוא שבגלל שיש בי משהו רך ועדין זה מזכיר לה את עצמה במקום שהיא מאד לא אוהבת בעצמה ושגרם לה המון סבל בעבר. אני לא יודע איך להקל עליה, ממש קשה לה איתי, היא כל הזמן אומרת שהבעיה זה אצלה ושעד שהיא לא תשלים עם עצמה בנקודה הזאת אז יהיה לה קשה איתי... איך אני יכול לעזור לה? וגם לי קשה כי זה קשה שלאשתך לא טוב איתך...

ייעוץ

שלום לך נשוי טרי

אכן ברכה גדולה שאשתך משתפת אותך ומדברת בגלוי לב. אתה כותב שהרכות והעדינות שלך מזכירות לה את עצמה במקום של סבל ושהיא צריכה להשלים קודם עם עצמה.

אכן דברי חכמה יש כאן. השאלה מה היא עושה כדי להשלים עם זה. אין תיאור של הסבל המדובר, כך שקשה להתייחס באופן ספציפי, אבל באופן כללי אם מדובר בסבל שקשה להשלים עמו והוא מפריע לתפקוד היומי (נישואין גם נחשב לתפקוד יומי) מומלץ מאוד לעבור תהליך טיפולי. ישנם המון סוגי טיפול. ניתן להתייעץ עם מוקד ינר לבחירת מסלול מתאים.

בהצלחה ובברכת כוח"ט

מאיר בער MFC
0548425258

הבדלים במנהגי אישות

שלום. אני רווקה המתחילה להחשב מבוגרת בציבור אליו אני שייכת. (25+)באה מבית חסידי פתוח, ללא מנהגים מיוחדים. לאחרונה אני מקבלת הצעות רבות של בחורים מצויינים מחסידות מסויימת שידוע לי כי קיימות אצלם החמרות בענייני אישות. קשה לי מאד לחשוב על נישואין באופן שכזה, מאידך, קיים הקושי והחשש של "להשאר לבד "ח"ו, ובמיוחד שאלו הצעות טובות, מה שלא כ"כ מצוי בגילי... האם נכון "להתפשר" על נקודה כזו? (יש לציין כי במידה וקיימות החמרות בתחומים אחרים כמו מנהגי פסח וכדו' זה ממש לא מפריע לי, אבל תחום האישות מקיף את כל מעגל החיים ואת עצם הנישואין. ולכן קשה לי לקבל את הטענה ש"מתרגלים"...)

יש בהחלט מקום לחשוש

לשואלת שלום

אכן, ישנם חסידויות שלהם חומרות בתחום האישות באופן שעלול לפגוע במרקם הזוגי. בהחלט יש מקום לחשוש מחומרות כאלו למי שלא גדל בדרך הזו. מצד שני, כפי שאת כותבת, האם יש מקום בגלל זה לדחות שידוך טוב שבמצב שלך לא כ"כ קל למצא?

לצערי אינני יכול לתת על כך תשובה חד משמשעית, כי אני לא מכיר חשבונות שמיים. אני כן יכול לתת שתי תשובות ברורות ופשוטות.

  1. הייתי מציע לך כבת למשפחה חסידית להתייעץ בנושא עם אדמו"ר עליו את סומכת. לדעתי יש לשאול על כל הצעה בנפרד, כי כל בחור ומעלותיו הוא.
  2. תמיד ניתן לנסות למסור דרך השדכנ/ית שאת לא מוכנה לקבל את החומרות של החסידות המוצעת בתחום האישות. בל נשכח שאם הבחור המוצע בגיל שלך, הרי שגם הוא נחשב ל-"עלטערע" בסביבה שלו. אני אישית מכיר מקרים בהם הבחור התפשר (לפעמים לאחר התייעצות עם האדמו"ר שלו), כולל בעל אחותי השייך למשפחה הנחשבת מן החשובים בחסידות גור.

בברכת כוח"ט, שנת בשורות טובות

מאיר בער MFC
0548425258

נישואים בשטות

רציתי לדעת האם אמירת המשפט "מקודשת כדת משה וישראל..." לבחורה ונתינת טבעת (מפלסטיק) בזמן שבו אין עדים אשר מקשיבים ורואים (היו 3 אנשים באזור אך בוודאות שאף אחד מהם לא יודע על מה מדובר) בגיל צעיר (לפני גיל 18) תקף כנישואין תקפים?

ככל הנראה לא

לשואלת שלום,

אכן, משחקים מעין אלו מביאים לפעמים למצבים מביכים. גם טבעת של פלסטיק יכולה בהחלט להיות שווה פרוטה (10 אג' כבר נחשב יותר מפרוטה לפי מחיר הכסף העכשווי) וביכולתה לקדש אישה לבעלה. 

אינני רב מורה הוראה ואני גם ממליץ בחום שלא לקבל פסק בנושא חמור זה דרך אתר באינטרנט.

בכל אופן נראה לי שאם לא נאמר במפורש "הרי את מקודשת לי בטבעת זו ..." אין כאן קידושין. כ"כ אם אין עדים כשרים בשעת מעשה, אין כאן קידושין. עם זאת, "גיל צעיר" אינו סיבה לפסול קידושין. כ"כ, לא הייתי מסתמך על ה-"וודאות" שהאנשים לא יודעים במה מדובר, אלא הייתי מברר היטב. מובן שאם בין ה-"עדים" היו כאלו שהם קרובי משפחה של ה-"חתן" ו/או ה-"כלה" ו/או זה לזה, הרי שהם עדים פסולים.

כאמור במקרה כזה אני ממליץ לברר היטב מה קרה בדיוק בשטח ולגשת לרב מורה הוראה לקבל פסק מה לעשות

בברכת כוח"ט

מאיר בער MFC
0548425258

מרגיש חנוק

ליועצים שלום אני בן 59 ונשוי 37שנה נשוי יש לי המון דברים לומר אך אנסה לצמצם. אף פעם בשנות נישואי לא הרגשתי זוגיות אשתי אשה מאוד קשה שתלטנית שחושבת רק על עצמה לא מתפקדת כאימא ולא כרעיה (וזה ממש בעדינות) את רוב המטלות אני עושה במקביל לעבודה שלי כל מה שמעניין אותה זה מסעדות קניות וחברות לפני שנתיים גרמה לי לפתוח מסעדה שפשוט קברה אותי מ4 בבוקר עד 4 אחרי הצהריים אני רק עובד ויושן אין לי חיים וכל זה בכדי שהיא תהיה חופשיה לגמרי כאשר אני מעלה אפשרות של גרושים זה לא "מזיז" לה למרות שאני יודע שהיא לא יכולה לחיות בלעדי (לא במישור הזוגי אלה הפרקטי יום יומי) מיואש מה לעשות

סיפור קלאסי

ינון שלום,

אכן, עמדת בדיבורך לקצר והצלחת לצמצם 37 שנות נישואין לכדי שלוש שורות וחצי.

אקצר גם אני בתשובתי. הנישואין שלך כפי שאתה מתאר אותם, הם דוגמא קלאסית לזוגיות שמתחננת לליווי מקצועי. אני ממליץ בחום ללכת לטיפול בהקדם ההאפשרי. במידה והאשה מסרבת אני ממליץ, במקרה שלך (אני יודע שהיא לא יכולה לחיות בלעדי (לא במישור הזוגי אלה הפרקטי יום יומי)), להגיד לה באופן עדין, אבל חד משמעי שאם היא לא תשתף פעולה אתה לא תמשיך. תוכל אחרי זה ליישם את דיבורך על ידי יציאה מהבית לכמה ימים כדי לתת לה להרגיש איך ההתמודדות בלעדיך.

בהצלחה רבה

מאיר בער MFC
0548425258

 

דברים שגילינו אחרי האירוסין

אחרי אירוסי ביתנו גילנו שיש לחתן בעיה של רעידות בידיים וגימגום . האם מחובת המשפחה או השדכן היה לעדכן אותנו על זה. ברור שבדייט הוא דאג להסוות את הבעיה .

לא להיות צודקים אלא להיות חכמים

לשואל/ת שלום

גיליתם בעיות רפואיות בחתן לאחר האירוסין. זה דבר שגורם להרבה לחץ. מרגישים שרימו אותנו. מרגישים שקיבלנו סוג ב'. מפחדים איך הבת תתמודד עם זה. מפחדים שזה תורשתי וכו' וכו' ואחרי הכל יש לכל שני יהודים שלוש דיעות בנושא, מה עושים כעת ואיך ממשיכים הלהה?

ראשית דבר ההמלצה שלי היא שלא לצאת במלחמת חרמה עם משפחת המחותנים. הבא נחשוב איך אנחנו היינו מתמודדים עם ילד במצב כזה וננסה לדון את הצד השני לכף זכות. רוב הסכויים שהם שאלו את הרב שלהם מה צריכים להגיד ועשו הכל ע"פ הוראותיו. 

שנית הייתי ממליץ לברר ישירות עם ההורים, באופן מכבד ומשתתף, מה הגורם לבעייה ומה הרופאים אומרים בנושא? לאחר מכן כדאי גם לברר באופן עצמאי (אצל רופאים שאתם סומכים עליהם) מה כל זה אומר?

השאלה ששאלתם היא האם היה מחובת מישהו לעדכן אותכם? ואני מנסה להבין, האם כוונתכם לשאול האם יש כאן עילה לביטול השידוך? האם בכלל אתם רוצים לבטל את השידוך? האם הבת מוכנה לבטל את השידוך? האם אולי מדובר במשהו שההורה/ים שמ/ו לב אליו והבת טרם יודעת מזה?

כי אם אין בכוונתכם ללכת לכיוון ביטול, כדאי לדעתי להניח לנושא המחוייבות שהייתה. זה לא יואיל דבר וזה רק יגרום ללחצים בין המשפחות ויכניס התמודדות קשה בין בני הזוג.

במידה והשאלה היא כן האם ע"פ הלכה יש כאן עילה לעזוב את השידוך, אז אינני מוסמך לענות, אבל בדרך כלל מום חיצוני שנראה לעין ושידוע לכולם אינו סיבה לעזוב שידוך. נכון, אתם כותבים שהחתן דאג להסוות בזמן הפגישות, אבל, הרי מדובר בדברים שאי אפשר להסוות אותם לגמרי. ואם הצליח להסוות אותם מספיק בכדי שהיא תתרצה, הרי שמדובר במום שלא חייב להפריע לה.

בקיצור, תשתדלו לא להיות צודקים אלא להיות חכמים הרואים את הנולד.

בהצלחה רבה ובהמון מזל טוב

מאיר בער MFC
0548425258

יעוץ טלפוני-קושי משמעותי בנישואין

זקוקה בדחיפות ליעוץ חד פעמי בטלפון. האם אפשרי?

בכבוד

0548425258

בכבוד רב

מאיר בער MFC

זקוקה לייעוץ

שלום וברכה, בעלי ואני זקוקים לייעוץ אבל הוא לא מוכן ללכת לשום יועץ. אני לא רוצה שהמצב יישאר כמו שהוא ולכן כן רוצה לפנות ליעוץ. הבעיה שלנו היא שאין לנו כרגע יכולת כלכלית (הוא אברך) לשלם על היעוץ. מה אפשר לעשות?

סטג'ייר

דרך משרדי ינר יש אפשרות לבא לייעוץ עם סטג'ייר. מדובר בתלמיד/ה שלמד את המקצוע מינימום שנתיים והמרצה משוכנע שהוא ברמה לקבל זוגות לייעוץ. יחד עם זה הוא גם מלווה על ידי המרצה. הוא מוסר את פרטי התיק בשינוי פרטים לטשטוש זהות למרצה והמרצה מנחה אותו איך להתקדם

אשתי לא מעוניינת

אשתי עובדת בבית ספר ומצליחה מאד, וגם כותבת ספרים. אני רוצה לבלות איתה לצאת איתה היא אומרת שהיא לא צריכה, ועל כל דבר שאני רוצה לפנק אותה כגון קניית פאה חדשה כמה ימים בצימר וכו' היא אומרת חבל על הזמן ומי ישמור על הילדים וכדומה. ואני מרגיש שחסר לי אישה ואינני יודע מה לעשות. אולי תכלי לעזור לי ?

5 שפות האהבה

שלום אייל ותודה שפנית לפורום

אני משער שזה מאוד מתסכל כאשר אתה מנסה לפנק את אישתך ולא מצליח. אולי זה אפילו נותן תחושה של "לא יוצלח" ושאתה לא מצליח לתת מה שגבר אמור לתת.

האמת היא שישנם הרבה גברים (וגם נשים) שמסתובבים עם תחושה כזאת וכולם יודו לך על שאלתך כי הם מתביישים לפתוח את הנושא שמא אחרים יחשבו עליהם מה שהם חושבים על עצמם.

התשובה לשאלתך מתחילה בכך שאתה רוצה לפנק את אשתך על ידי פאה (קריא מתנה יקרה) וצימר (גם זו מתנה יקרה יחד עם בלוי משותף). ואשאל אותך שאלה מאוד תמימה ואפילו קצת מטופשת. למה נראה לך שזה פינוק בשבילה? אני מאמין שהתשובה היא אחת משתיים. או שזה מה שכווולם אומרים, או שזה מה שנחשב בשבילך פינוק.

אבל האמת היא שהרגשת הפינוק היא אינדיבידואלי וכל אחד מרגיש מפונק מדברים אחרים. עם זאת ניתן בגדול לסווג את הדברים שאנשים רואים בהם בטוי של אהבה ב-5 קבוצות, המוכרים גם כחמשת שפות האהבה.

  1. מילות חיבה: יש כאלו שהדבר הכי מפנק זה פשוט "קוצי מוצי". תגיד לה כמה האוכל טעים, כמה השמלה יפה, כמה התספורת מוצלחת, ועשית להם את היום
  2. זמן איכות: יש אנשים שהכי חשוב להם זה לשבת ביחד בסביבה רומנטית ולשתף את בן/בת הזוג בחיים שלהם. פשוט לספר מה עבר עליהם ואיך הרגישו ולשמוע מהשני על החיים שלו.
  3. מתנות: יש אנשים שמתרגשים כשהם מקבלים מתנה, ואפילו מתנה כדוגמת חטיף שוקולד או ורד בודד.
  4. נתינה: יש גם את אלו שמרגישים אהוב כאשר אתה נותן מעצמך. לדוגמא, הכנת להם קפה, הוצאת את הפח "בשבילה", עשית לה את היום.
  5. מגע גופני: ויש את אלו שמה שמרגש אותם זה מגע. נתת חיבוק, התחכחת איתה "בטעות" וכד'

אז הדרך לפנק את אישתך היא על ידי ש-"תדבר" איתה בשפת האהבה שלה. אתה יכול כמובן לנסות את כל השפות עד שתמצא את השפה שלה, אבל יותר פשוט לשאול אותה: "נשמה שלי, אני רוצה מאוד לפנק אותך, מה אני יכול לעשות לך כדי שתרגישי אהוב?"

שים לב שבאותה הזדמנות אתה יכול גם לספר לה על שפת האהבה שלך ובזה להרוויח פינוקים אהדדיים לרוב

מקווה שעזרתי לך ולכל האחרים שמתקשים עם הדבר הזה

בברכה

מאיר בער MFC
0548425258

נ.ב. שאלתך לא כ"כ מתאימה לפורום אישות ופריון. אבקש ממנהל הפורום להעביר אותה לפורום מתאים יותר

להרשמה ופרטים נוספים

מרכז ינר

סניף ירושלים: בית הדפוס 30
טלפון: 02-6321600
סניף מרכז: ברוך הירש 14
טלפון: 03-7160130