בני בן ה6 הוא ילד חכם מאוד, עם כישורים יוצאי דופן, על פי מה שאומרים הגננת והרב שלו, ולפי מה שאנחנו רואים בבית.
עד גיל ארבע היה גם מאוד חברותי ותקשר בצורה מאוד מתקדמת לגילו עם מבוגרים ועם ילדים אחרים.
יש לו יכולת ניתוח ריגשית מדהימה, שלו ושל אחרים, והוא יודע לבטא את עצמו ואת רגשותיו.
לאחר שעבר גן בגיל ארבע, חלה אצלו הסתגרות, הוא לא מוכן ללכת לחברים, והרבה זוכר לילדים עוולות שעשו לו, ובגלל זה אינו רוצה להיות חבר שלהם יותר. קשה לו למחול על מריבות עם חברים, כך שיש לו מעט מאוד חברים. הוא מאוד ביקורתי כלפי אחרים.
גם כלפי עצמו הוא דורש מעצמו בפרפקציוניסטיות. הוא מחייב את עצמו להגיע לגן ראשון, עוד לפני הגננת (בשעה 7:30), קם בשעות מוקדמות, לפעמים גם באמצע הלילה ומתחיל לבכות בלחץ שהוא יאחר. אני כמעט כל בוקר מנסה לעכב אותו כדי שלא יגיע לגן מוקדם מידי.
הדרישה הזו מעצמו מביאה אותו גם לטענות והאשמות כלפי, הוא בא אלי למיטה בבוקר "עצלנית! למה לא הכנת לי בגדים?! אתם אף פעם לא מכינים לי בגדים!".
האמת היא שאני משתדלת מאוד שהכל יהיה מוכן עבורו, כדי שיהיה פחות לחוץ, והבוקר יעבור בצורה נורמלית גם לבני המשפחה האחרים (עוד ארבעה ילדים חוץ ממנו, הוא השני).
לצערי, כשהוא יוצא מהדלת, אני נושמת אנחת רווחה. הלחץ שלו הביא אותי גם להסכים שהוא ילך לבד לגן, כי בזמן שהוא יוצא, אין מי שיקח אותו. אני מרגישה לפעמים שילד בן 6 מנהל לנו את הבית.
זה לא בריא בעיקר עבורו.
יש לו קטע חזק מאוד של שליטה. הוא מאוד מנסה להיות קורבן מול אחיו שגדול ממנו בשנה, ומנסה להראות שאחיו הגדול הוא לא בסדר.
כמו כן, הוא לחוץ מאוד מהמטלות בגן. כשראיתי שהוא כל כך לחוץ, רציתי לצאת איתו ליום חופש שנינו יחד,
ליסוע איתו לטיול, והוא רצה בכך מאוד, אך כבר כמה שבועות הוא אינו מוכן ליסוע כי הוא דואג שאם יסע, יפסיד את היצירה בגן, ויצטרך אחר כך להמשיך אותה בגן, כששאר הילדים בגן מתקדמים ביצירה יותר ממנו.
הוא נמצא בחוג קריאה, ומקבל מטלה לשיעורי בית לקרוא קטע קצר 10 פעמים. שיעורי הבית האלו הופכים לסיוט, כי מאז שהוא מקבל אותם ועד לחוג הבא, הוא לחוץ שעליו לעשות אותם, ולא תמיד יש לי פנאי לשבת איתו בזמן שהוא רוצה.
יש פער בין מה שהוא מבין, למה שהוא עושה. השבוע הוא היה צריך להביא מתכון של עוגה לגן. מאז שחזר מהגן, ביקש ממני שארשום לו את המתכון. אמרתי לו שאני לא פנויה כרגע, אבל אכתוב בשמחה אחר כך. ראיתי שהוא מבין, אבל קשה לו להתגבר על עצמו מרוב לחץ, והוא שאל אותי כל דקה, אם אני יכולה לכתוב לו.
כדי לעזור לו ניסינו ללמד אותו שעון, אנחנו משתדלים להכין לו את הדברים שהוא צריך בזמן, ולעשות איתו את שיעורי הבית כמה זמן מראש. אבל, אנחנו לא מלאכי השרת,ולא תמיד אנחנו מספיקים הכל, ואז, הצילו...
בעוד כמה חודשים הוא יכנס לכיתה א', ואני חוששת שהלחץ שלו מהלימודים יביא אותו למקום עוד יותר בלתי אפשרי מבחינתו ומבחינת הבית.
להיות מספר אחד!
בס"ד
שלום לך !
ממליצה לך לפנות לטיפול משפחתי יחד עם הילד, חסרים פרטים, מהם גילאי הילדים בבית, יותר בהרחבה עד כמה היה קשה עבורו המעבר לגן חדש ומה השתנה בבית באותה תקופה? ועוד.
מתנהג בשאיפה לפרפקציוניזם ואף בחרדה מתוך הצורך שלו לשמור את מקומו הבטוח ולכן מבחינתו עליו להיות הכי טוב בחברה - בגן. כפי שאת רואה, הוא משקיע את כל האנרגיות שלו בלהיות מס' אחד, להיות "הכי " בזה הוא עסוק. הוא במצוקה.
ולכן חשוב מאוד לקבל עזרה מקצועית כדי למתן את ההתנהגות הזו שלא תהפוך לחריפה יותר כאובססיה .
דבר נוסף, התגובה בבית למצבו: ציינת כי "האמת היא שאני משתדלת מאוד שהכל יהיה מוכן עבורו " ובזה את קצת שוגה, בוודאי מתוך כוונה טובה למתן אותו, אך כאן למעשה הוא אכן מנהל אותך ו"מדביק" את כל הבית בלחץ שלו.
ניסיונות לרצות אותו רק מאפשרים את ההתנהגות הלא רצויה שלו ולכן עלייך להציב גבולות כדי שבאמצעותם הוא ירגיש ביטחון ויקבל פרופורציה נכונה, ילמד להשהות את הרצונות שלו ולהבין שלא הכל ייעשה מיד ושאפשר גם אחרת.
כאמור, ממליצה מאוד על טיפול משפחתי בו תקבלו כלים והבנה , גם אתם כהורים וגם הוא עצמו.
גילי כספי
פסיכותרפיה, ייעוץ נישואין והדרכה
לפרט, לזוג ולמשפחה.
054-6682770