מרכז י.נ.ר

כניסה למשתמשים 29/10/2020 י"א חשון תשפ"א
גילי כספי

גילי כספי

קורות חיים בקצרה

קבלת קהל

פחדים וביעותי לילה אצל ילדה בת 4

לכבוד יועצי ינ"ר אשמח לקבל תשובה גם מהרב גד מאיר שמחוני רציתי בבקשה לשאול לגבי בתנו בת ה-4. היא בתנו הבכורה (אחריה יש תאומות בנות כחצי שנה). היא ילדה ב"ה חכמה ונבונה ומתפתחת יפה. לפעמים יש לה תגובות של פחד גדול לדברים שהיא חווה, למשל אם היא רואה יתוש/פרפר גדול, היא נכנסת להיסטריה ובורחת מהר מהחדר ואח"כ מפחדת מאוד להיכנס לאותו חדר שבו היה היתוש, אפילו שמזמן הרגנו אותו, שמא ואולי הוא עדיין שם. לפני כמה ימים שיחקה אצלה חברה וסיפרה לה שיש למטה זקן שגונב ילדים. הילדה היתה מבועתת, היא רצה אלי והתחננה שאסגור מיד את הדלת הראשית ואת החלונות. ורק אחרי שהכרחתי את החברה (בלי שהיא תראה) להגיד שזה סיפור דמיוני, בתי נרגעה. אני כ"כ מרחמת עליה כשאני רואה את הפנים המבועתות שלה כשהיא מפחדת ממשהו. בד"כ אני מנסה לדבר איתה על הנושא ולהסביר לה למשל שיתוש הוא לא מפחיד כי אפשר להעיף אותו עם היד וגם כשהוא עוקץ זה לא כואב אלא רק מציק ומגרד. או במקרה עם הזקן, ניסיתי להסביר לה שאין כזה דבר זקן שגונב ילדים, אבל אני מרגישה שזה לא כ"כ עובד, לפחות לא מיידית. אע"פ שפעם היא היתה מאוד מפחדת מנמלים וכל פעם הייתי מטפטפת לה שהנמלים הן קטנות והן בעצמן מפחדות ממנה, וב"ה עכשיו היא מסוגלת להתקרב לנמלה ואפילו לקחת נעל ולהרוג אותה. ורציתי לשאול: א. האם התגובות שלה הן נורמליות ואיך אני יכולה לעזור לה להתגבר על הפחדים שלה? ב. וגם רציתי לשאול איך נכון להתייחס אליה כשיש לה ביעותי לילה (מתחילה לצעוק באמצע הלילה וגם כשניגשים אליה ומחבקים, מציעים לשתות, מנסים להרגיע, היא ממשיכה לבכות בהיסטריה), קראתי שבמצבים כאלה הילד בעצם ישן שינה עמוקה אע"פ שהוא נראה ער. אם כן, אולי כדאי בכלל לא לגשת אליה כי ממילא היא אולי בכלל לא מבחינה שאנחנו שם, ואפילו לפעמים מתעצבנת כשמדברים איתה או מנסים לחבק אותה? בד"כ לוקח לה בערך 15-20 דקות כדי להרגע. תודה רבה רבה משפחת לוי

בס"ד מש' לוי היקרה , הרחבתם בשאלתכם אודות הפחדים של ביתכם בת ה-4, ציינתם כי יש לה אחיות תאומות בנות חצי שנה. ביתכם גדלה כבת יחידה במשך שלוש וחצי שנים ויש להניח שהייתה מרכז עולמכם וכך חוותה את עצמה ואת מקומה בעולם והנה אז נולדו התאומות... לידת תינוק חדש משפיעה באופן מהותי על האח שלפניו וכאן ב"ה יש שתיים ! גידול תאומים דורש את כל הכוחות, הסבלנות ותשומת הלב מהוריהם, ניתן להניח כי על רקע זה מצאה עצמה ביתכם הבכורה במצב חדש שמשפיע עליה ו'מערער' את מקומה הבטוח במשפחה. מצב זה גורם לה לפעול כדי לייצר לעצמה שוב ביטחון כדי לשמור על מקומה במשפחה. אלה צרכים פסיכולוגיים, רגשיים שבאים לידי ביטוי כאשר נולדים אח/ות חדשים והמערך המשפחתי משתנה- מקומו של כל ילד משתנה ועליו להתארגן מול המציאות החדשה והוא מוצא לו את הדרכים היצירתיות לעשות זאת. הפחדים באים לשרת מטרה זו, להפעיל אתכם ההורים, לגרום לכם להיות שוב שם בשבילה כפי שהייתה רגילה קודם בהיותה בתכם היחידה. ציינת, אמא, שאת ממש מרחמת עליה במצבה זה, הילדה מייצרת (באופן לא מודע) אצלך מצב של חולשה ודרך זה משיגה את מלוא הדאגה ותשומת ליבך. ואכן כפי שאת רואה, העניין מעסיק אתכם סביבה בדאגה ובתשומת לב וההתנהגות מוקצנת ככל שנדרש להשגת המטרה (הלא מודעת) ובלבד שתשיג אתכם . מה עושים? א. מבינים את המצב ונרגעים. ב. ההתייחסות אל הפחדים צריכה להיות מתוך ביטחון שלכם בכך שזו תגובה נורמלית שהילדה בחרה בדרך יצירתית משלה להתמודד במצב החדש בבית. ג. שיטות ודרכי פעולה למתן את הפחדים כדאי לקבל בייעוץ והדרכת הורים בפגישות, כתהליך שיעזור לכם להיערך נכון מול אתגרי ההורות שנוספו עם לידת התאומות. בברכה להצלחה ! גילי כספי יועצת נישואין מנחת הורים ומשפחה 054-6682770

בזבוז

אשמח מאוד אם תוכלו לענות לי. ציינתי שאני ובעלי חברים ושותפים נהנים מאוד זה מזה. אולם בעלי מבזבז כספים בצורה חריגה, קונה דברים שאף אחד לא צריך,וכמויות אסטרונומיות של מכל סוג. אני ממש אובדת עצות. זה אחד הסיבות היחידות למריבות ביננו. רק אתמול רבתי איתו כי הוא קנה 5!!! חבילות קפה. וזה כ"כ חבל כי חוץ מזה אנחנו מסתדרים מצויין!! מה אפשר לעשות? למי לפנות? האם חכם יותר להתעלם כמו שבדרך כלל אני מנסה?? רק שאני מפחדת כשאני מתעלמת שייגמר לנו כל הכסף, וכשאני מתעצבנת נהיית מריבה, אני הסברתי בדרכי נעם שהמותרות האלו מיותרות שהכמויות הכפולות טפשיות כלום לא עזר. מה אפשר לעשות?? הוא מאוד ייפגע ולא יסכים שהקניות יעברו אלי (חוץ מזה שהוא הרבה יותר פנוי ממני) מה עושים? איך מתמודדת אשה חסכנית עם בעל בזבזן??

בס"ד שלום ! בשאלתך לא ציינת כמה זמן אתם נשואים והאם יש ילדים? זה מידע חשוב. כל אדם מתייחס לנושא הכסף באופן אחר. ייתכן ובעלך מתכוון שלא יחסר בבית דבר ודואג (באופן מופרז) שכך יהיה. ייתכן שהרקע של משפחת המוצא שלו נהגו באופן דומה וכך הוא רגיל או לא חושב שצריך אחרת? ייתכן ובא ממשפחה שם חווה מחסור כלכלי ולכן בביתו רוצה שיהיה שפע? ואיך היה בבית הורייך? האם החסכון אצלך הוא חריף מדי? ואז בעלך נוקט בקיצוניות הפוכה? אלה כיוונים לבדיקה מדוע נוהג כפי שנוהג. להתעלם זה לא דרך לפתור בעיות, מריבה וכעסים על רקע זה לא יעזרו...כעס בא לשרת את הרצון שהזולת יעשה כפי שאני רוצה ... וזה לא כל כך יעיל ! במקום לכעוס, ראי זאת הזדמנות בשבילכם לפתח את התקשורת ביניכם, לשבת ביחד ולהחליט מה המדיניות בבית שבניתם בנוגע לכסף- כמה מרוויחים מה גובה ההוצאות, מה נקרא בזבוז ומה באמת צריכים, מי עורך קניות ואולי ביחד - זה זמן מצויין להתאמן בקבלת החלטות משותפות. אם קשה ניתן לפנות לקבלת ייעוץ זוגי על רקע הנ"ל . בהצלחה! גילי כספי יועצת נישואין מנחת הורים ומשפחה. 054-6682770

בעל מושלם!

אני נשואה קרוב ל3 שנים. היתי נחשבת לבחורה מוצלחת מאד. היתי מוקפת המון חברות. היתה לי הצלחה בלימודים ב''ה וכן בעבודה. אני בעלת בטחון עצמי גבוה. בקיצור, לא היה חסר לי דבר. עד שהתחתנתי! קיבלתי בעל מושלם. פשוטו כמשמעו. בעל טוב, חכם, מבין, מוכשר (ביותר!!!). מבוקש ואהוב על כולם. זה גורם לי מידי פעם להרגיש קצת פחות ממנו... בעצם הרבה פחות. בכל אופן ממה שהיתי בתור בחרותי. הבטחון העצמי קצת ירד. כיום אני לא עושה כלום בלי להתייעץ/לשאול אותו. כי אני סומכת עליו בעיניים עצומות, או יותר נכון לא סומכת על עצמי בכלל. זו אמנם בעיה לא כבדה, אבל עדיין מקשה עלי ביום יום. תודה מראש

בחורה מוצלחת

בס"ד את מספרת על עצמך כפי שאת היום ואיך היית לפני החתונה, בחורה מוצלחת בלימודים, בחברה ובעבודה, אלה הם מעגלי החיים החשובים. ובהמשך בחרת לך, לא במקרה, בעל מוצלח אף הוא "מושלם" כדברייך וזה נהדר, שאת רואה בו את המעלות והייחודיות שלו ונראה שאת מעריכה אותו מאוד בשל כך. הקושי שאת מתארת מכך שאת חווה עצמך "פחות" ממנו נובע מהסגנון האישי שלך - השאיפה שלך להרגיש טוב עם עצמך (רק )כאשר את "יותר" או "הכי" . חשבי - היכן זה פוגש אותך בעוד מעגלים בחיים, הצורך להיות "הכי" בראש הסולם... כאשר מסתכלים על העולם כך, זה קשה להיות תמיד "הכי" ואז תתכן חוויה של "פחות" וזה מתסכל. בזוגיות כדאי לאפשר לעצמך לשחרר קצת את הרצון להיות "יותר", ובעצם להשתחרר מההסתכלות הזו ולדעת לקבל את עצמך כפי שאת ולאהוב את עצמך גם במקומות שאת פחות ממושלמת... אני מאמינה שאז יתפנה הרבה מקום בזוגיות להרמוניה ולא לתחרות, ממילא תרגישי בעלת בטחון עצמי רב יותר ומרוצה יותר מעצמך. אני מזמינה אותך להתבונן בהנ"ל ולנסות לבחון זאת בפועל בחיי היום יום. כל טוב לך ! גילי כספי יועצת נישואין מנחת הורים ומשפחה 054-6682770

שיתוף במשוב חיובי

חברים יקרים קיבלתי אימייל ובו משוב חיובי על המענה בפורום שמאוד מחזק ומחמם את הלב ורציתי לשתף אתכם בתוכנו ובזאת להצטרף להערכה והתודה של הנענים בפורום: לכבוד אתר י.נ.ר היקרים מאוד לפני כמה ימים שלחתי שאלה בנושא פחדים של בתנו בת הארבע כעבור פחות מיממה קיבלתי שתי תשובות משני מומחים שלכם ויום אח"כ קיבלתי עוד תשובה ראשית, ממש נפעמתי מהמהירות של קבלת התשובות ושנית, שמחתי על התשובות המקצועיות, האמפתיות, המגוונות (כל מומחה והכיוון שלו) ורציתי להגיד לכם פשוט ת-ו-ד-ה רבה רבה אתם מדהימים תודה רבה לרב גד מאיר שמחוני לנאוה סבג וגיל כספי שענו לי בהרחבה ובמקצועיות רבה ללא כוונות רווח או קבלת כל תמורה גשמית ועל כן רק אוכל לברככם ולברכם שאתם, כעוסקים בצרכי ציבור באמונה שהקב"ה ישלם שכרכם בכפל כפליים ותזכו תמיד לעזור ולסייע מתוך בריאות הגוף והנפש תודה רבה ואשמח אם תעבירו את תודתי למומחים הנ"ל. יישר כח עצום ורב משפחת ---

הכרת הטוב

בס"ד יישר כוח למשפחה הפונה שחשבה לשתף בתודה ! משמח לראות איך אפשר במתן כיוון חשיבה מעודד לנסוך כוחות בפונים עם מצוקה, וקל וחומר איזה עוצמה יש לטיפול... אשרינו וב"ה שזכינו! גילי כספי יועצת נישואין מנחת הורים ומשפחה

בעיות לימודיות והתנהגותיות אצל ילד בן 10

יש לי בן בכור ואחריו 5 בנות שאינו נרוצה ממעמדו בבית וטוען תמיד שאחיותיו מציקות לו ושתמיד כועסים עליו בגללן יש לציין שמכיוון שהוא בן יחיד והבכור הוא זוכה לפרבילגיות שאחיותיו לא זוכות להן כמו כן תמיד מתלונן על אפליות מצד המורים בביה"ס ובמהלך השנה האחרונה חלה ירידה משמעותית ברמתו הלימודית המורה מתלונן שהילד לא רוצה ללמוד ועסוק בקטטות ומריבות יש לציין שמדובר בילד בעל פוטנציאל גבוה (כשלומד מצליח) יש בעיה של חוסר חשק ללמוד באבחון נוירולוגי לא נמצאו סימנים המעידים על בעיה כלשהי ולכן קשה לנו לדעת כיצד לעזור לילד אשמח לקבל תשובה מאת המומחים שיתנו לי כיוון ואולי כלים לדעת כיצד לעזור לילד שלי כי חבל על כל יום שעובר והילד מתבטל תודה רבה כנרת

"מעמד מיוחד"

בס"ד שלום לך, נראה כי יש שתי קבוצות במשפחה- הבן הבכור והבנות ומצב זה יכול להציב את בנך בתחושת בדידות מסויימת, מה גם שהיחס אליו כבכור מדגיש את הבידול הזה - ויש בכך צדדים טובים ומהנים עבורו אך ייתכן וגם פחות . כדאי לבדוק ורצוי עם הדרכת הורים מקצועית, מהו היחס מצדכם ההורים אליו, האם רמת הציפיות גבוהה? האם דורשים ממנו לוותר ברוב המקרים? האם מאשימים אותו במצבי האינטראקציה בינו לאחיותיו באופן של התערבות מצדכם? באופן כללי כאשר יש תלונה של הילד על אפליה, וחוסר שביעות רצון ממעמדו זה יכול להצביע על פינוק- חושב שמגיע לו... ייתכן והירידה בלימודים היא איתות מצידו שכבר לא 'מתחשק' לו להיות המוצלח , הבכור והמובן מאליו... כאילו מנסה ליצור התייחסות מחודשת כלפיו . המלצתי היא - הדרכת הורים. בברכה, גילי כספי פסיכותרפיה, ייעוץ נישואין והדרכה לפרט לזוג ולמשפחה. 054-6682770

אין שלום בית.חיי הפכו לגהנום

אני נשואה 7 שנים ,יש לציין שבעלי חוזר בתשובה ב5 שנים האחרונות ,מכבדת את רצונו שומרת נידה שבת וכו'.ילדי במוסדות דתיים .אני לא שמה כיסוי ראש ולא חצאית אבל משתדלת לכבד ולחיות באורך חיים דתי.הבעיה היא כזאת.שבעלי הוא אדם פרמיטיב קיצוני .לא מפרגן ,לא מרוצה מהמצוי ביקורתי שאין דברים כאלה ,בעיני הערך שלו לדת יורד כי עפי מיצווה מהתורה הוא אמור לכבד את אשתו.והוא בכלל לא מכבד,אני משתדלת להיות רעיה טובה .מנקה מבשלת.כל הזמן לספק את רצונו שהיה לו טוב ולא יתלונן .אבל לצערי לא מצליח לי,הוא לא מוכן לשמוע על יעוץ נשואים,לא מוכן לקבל ביקורת מאחרים[כל הזמן טוען שהוא לא מוכן שיתערבו לו בחיים]כל הזמן טוען שהכול תלוי בי שאני צריכה להשתנות.חסרת אונים מה אני עושה ? להתגרש זה פתרון אחרון אצלי

חוזה נישואין

בס"ד שלום לך! השתדלותך לבוא לקראת בעלך מעוררת הערכה רבה, עושה רושם שאת מוכנה להתגמש ולוותר וחשוב לך לרצות את בעלך. ניתן לשער שזה סגנון חייך ואופן התנהלותך, האם את מרצה אחרים בד"כ ? בזוגיות, יש מצבים שאחד מבני הזוג מרצה ע"פ רוב, ומנסה 'להיות בסדר' כל הזמן ולעיתים זו הסיבה שנוצר מצב שבן/בת הזוג אף פעם אינו מרוצה, כמו משחק תפקידים לא מודע. ולכן, ייתכן שככל שאת מנסה לרצותו אינך מצליחה. אין ספק שייעוץ היה מביא למודעות וכרגע, גם כשבעלך אינו מעוניין לשתף פעולה, פגישות עם איש מקצוע היו מעצימות אותך כדי שתוכלי להתנהל מול בעלך באופן קצת אחר, כך שהוא יעריך אותך יותר ויכבד אף הוא אותך ויראה את מאמצייך ויעודד אותך על כך. בברכה, גילי כספי פסיכותרפיה, ייעוץ נישואין והדרכה לפרט, לזוג ולמשפחה. 054-6682770

דרושה עזרה יעוץ ואפשרויות טיפול

אנחנו משפחה ברוכת ילדים ב"ה - ילדים עד גיל 13 לצערי הרב יש לי-לנו אלימות שלי כלפי ילדי. כרגע יש משבר. אני סובל מלחצים סביבתים ופנימיים . בטבעי ובחיי לוקה מאד במדת הכעס וקשה לי להפיגו או לנתבו לשיכוך מהיר ודאי לא מידי. זה גורם להתפרצות ואלימות כלפי ילדי. הדבר חמור ופוגע מאד בכל התא המשפחתי. אני מבקש עזרה ייעוץ וטיפול במצב - לי בנפרד לילדי בנפרד וכן טיפול זוגי ומשפחתי. אני מבקש לדעת אם במצב של משבר רצוי להמתין לרגיעה שיכוך ופסק זמן לתקופה מסוימת או שרצוי ועדיף להתחיל בטיפול הפרטני סמוך למשבר-מיד.

קבלת הדרכה והכוונה

בס"ד שלום לך, לא ציינת מאיזה אזור בארץ את, אם את מהצפון הנה אני מציעה את עזרתי המקצועית . בכל מקרה, ללא כל ספק קבלת הדרכה והכוונה יוכלו להוציא את משפחתך ואותך מה'בוץ' . ללא כל ספק ! הורות מודעת היא הכלי להתמודד עם האתגרים שאת מציינת במכתבך. בברכת ישועה ושמחה לכם, גילי כספי פסיכותרפיה, ייעוץ נישואין והדרכה לפרט, לזוג ולמשפחה. 054-6682770

האם אני קנאית ?

בעלי גבר נאה ואני חשה כי נשים לא מעטות מוצאות בו עניין בשיחה אשר גובלת לעיתים בפלירטוט ואחת משכנותיי הלא דתיות העידה בפניי כי "בעלי חתיך ואחלה גבר ואבא " ,אנו זוג דתי שגר בסביבה מעורבת ועובדים במקומות עבודה חילוניים ,עם זאת חשוב לנו לצקת תוכן תורני לחיינו ובעלי משתדל להקפיד לקבוע עיתים לתורה להתפלל במניין אני מקפידה על כיסוי ראש מלא ,בגדים צנועים ואנו מחנכים את שניי ילדינו בגילאי ( 7 ו 5 ) במסגרות תורניות ( הקטנים גם נמצאים במסגרות גן תורניות ) . בעלי אדם חביב ואדיב ואני חשה כי לעיתים החביבות שלו לא תמיד במקומה כלפיי נשים לא דתיות ,ולפעמים אפילו עם חברותיי . הזוגיות שלנו טובה בדר"כ ישנם משברים ומריבות אך התחושה היא של אהבה ומשיכה אולם למרות הכל אני חשה שההתנהגות הזו מכניסה אותי לחוסר ביטחון בעצמי וגורמת לי לקנא לו ,אני לא אומרת לו דבר אך אני מסוגלת לחזור הביתה לאחר שהיינו במקום ציבורי או אירוע ושבו הוא היה חביב והריץ קטעים עם כולם וגם עם נשים מאוד ממורמרת פגועה וקצת מושפלת אני בטוחה שהוא לא עושה את זה בכוונה ובטח לא רוצה לפגוע בי אך אותי זה מכניס למתח ולתחושת עליבות באותו מעמד ,אני פתאום חשה לא מושכת ולא מעניינת ושאני צריכה להילחם על מקומי לתשומת הלב שלו ואני לא אוהבת את זה ולא עושה את זה ואז אני מתחילה להתמלא בכעס פנימי עליו ועויינות ונמענת מלתקשר איתו במהלך המפגש עד שמגיעים הביתה וזה מתפוצץ ואני מרגישה ממש בושה שזו הסיבה למריבה וגם הוא חושב שאני קטנונית מדוע אני חשה כך ? האם זה משהו לקוי בתחושת הערך העצמי שלי או שיש משהו בנסיבות שמצדיקים כזאת תחושה מצידי ? האם לשתף אותו באופן מלא בתחושות או שזה יגרום ל"פיחות" במעמדי ויכניס לו מחשבות זרות באותה אישה או נשים ? אשמח לשמוע את דעתכם בנושא ....

חביבות שאינה במקומה

בס"ד רונית יקרה , יש בהתנהגות של בעלך צורך להקסים ולקבל את ההרגשה שהוא אכן איש בעל קסם ואין זה במקרה שזו התגובה של אותה שכנה כפי שציינת. וכנראה של רוב ה(א)נשים סביבו. יש צרכים לא מודעים שגורמים לנו להתנהג בחברה כפי שאנו מתנהגים כגון: מסכנות שמעוררת רחמים וגורמת לזולת להושיט יד וכדו', או התנהגות שיש בה עליונות ומגמדת את הזולת, ויש גם התנהגות שיש בה צורך להרשים שמעוררת התפעלות וכדו'. מה שכדאי לעשות - א. לעורר את המודעות שלו להתנהגותו זו. ב. להציב לה גבולות - ז"א ע"פ תורה אין מקום שגבר ידבר עם אישה כלל עד כדי אי אמירת שלום , וכשגרים ועובדים במקום בו האוכלוסייה מעורבת חשוב לשמור על כללי הצניעות ביתר תשומת לב . הרגשתך בהחלט מובנת והתנהגותו אינה מכבדת אותך כאישתו וכדאי בנוסף לשיחה ביניכם בנושא ואפילו דרישתך לשינוי התנהגותו, לפנות לרב או ייעוץ על מנת שישמע את הדברים ע"פ דעת תורה ולא בגלל שאת מקנאה ו"קטנונית". אם משתדלים לצקת תוכן תורני בבית זה לא רק בלימוד ותפילה, זה בכל תחום בחיים ובפרט בקדושת הבית. בברכה, גילי כספי פסיכותרפיה, ייעוץ נישואין והדרכה לפרט, לזוג ולמשפחה. 054-6682770

בעיות בעקבות העבר

אני ובעלי נישואים כשנתיים+ילדה,כאישה מפריע לי דברים שבעלי עשה בעבר-אשר גורמים לי לדאגה,מתח נפשי ,חרדות,לחץ,חוסר ביטחון עצמי,האם יש אפשרות להתמודד עם זה?איך אפשר לפתור בעיה זו המעיקה עלי לעיתים תכופות? בנוסף לזאת- דרך ההתמודדות שלי עם בעלי ומשפחתו,וכן עם הערות ופגיעות מבעלי היא בבריחה אני מתעלמת ממציאות פוגעת או מההערה-קשה לי להתמודד וכן עם משפחת בעלי אשר שונה מהמנטליות שלי מבית-אני נוטה לא להגיע אליהם לרוב-כי הם מעירים ופוגעים במודע ובתת מודע-ובעקבות זאת אני מעדיפה לא להכנס לזה,יש לי ממש פחד וחשש גדול מהערה ופגיעה!!! מימה זה נובע?למה אני מתמודדת כך?האם זו הדרך הראויה והרצויה? תודה רבה רבה אשמח לתגובה...חנה

חרדה ולחץ

בס"ד שלום לך ! לגבי שאלתך בדבר דאגה, מתח נפשי , חרדה וכדו' האם תגובה כזו היא רק מול דברים שקשורים לעברו של בעלך? את מציינת כי כאשר משפחתו מעירה לך, את חשה פחד וחשש גדול מפגיעה. אכן, כל אדם אינו אוהב שמעירים לו באופן שפוגע, התחושה היא באמת לא טובה. היותך פגיעה מאוד והתגובה של "פחד וחשש גדול מהערה ופגיעה" ומתח ודאגה הנ"ל יכולים להצביע על כיוון של תגובה חרדתית שאולי כדאי לטפל בה ולאו דוקא בהקשר לבעלך, אמנם כאן תיארת איך זה בא לידי ביטוי במקרים אלה, אך יש להניח שזה סוג של תגובה שחוזרת על עצמה במצבים שאינך חשה בנוח או בטוחה . זה במישור האישי שלך. במישור הזוגי, יש דרכים להתמודדות בריאה ונכונה וכאשר תלמדי אותן, יהיו לך כלים לבטא את רצונך לשינוי, לפעול באופן אקטיבי ולהשפיע על הזוגיות ולא להרגיש חסרת אונים ומפוחדת. אני ממליצה לפנות לקבלת עזרה מקצועית גם לבד וגם כזוג. בברכה, גילי כספי פסיכותרפיה, ייעוץ נישואין והדרכה לפרט, לזוג ולמשפחה. 054-6682770

אני אב למשפחה בת ששה ילדים ביתי השניה בת ה11 נמצאת ביחסים גרועים מאוד עם אימה

אשתי טוענת שהילדה חוצפנית גדולה מאוד ויש לה "פה גדול" ולכן היא כל הזמן מאשימה אותה. ביתי לעומת זאת טוענת שהאם מתנכלת אליה ללא סיבה מוצדקת, אף שגם היא מודה שהיא אכן מתחצפת וצועקת על אימה בצוורה שאיננה הולמת, אולם היא טוענת שהיא עושה כן רק כדי להתגונן מהאשמות של אימה. מיותר לציין שהיחסים הגרועים ביניהם גורמים למתח גדול בבית ולהרבה צעקות שנשמעות עד לבתיהם של השכנים. אני בתור הבעל והאב נמצא בתווך, מחד אני מזדהה עם אשתי, מאידך נראה לי שאכן יש משהו שמסתתר מתחת לפני השטח ויש לאשתי הרבה בליבה על ביתי, אינני יודע מהו שורש "הסכסוך", ברור לי שהדבר טעון טיפול ואף אמרתי זאת לאשתי, אולם היא מאוד כעסה שכביכול אני מצדיק את ביתי "החצופה" כלשונה. מה עושים?

צריך לפעול למען השלום

בס"ד שלום וברכה ! לפי תיאורך המצב בבית בהחלט לא נעים.רצוי לערב ב'סכסוך' הזה בין אמה לבתה גורם מקצועי שיוכל להגיע לשורש התסכול והכאב, כי אין ספק שיש כאן הרבה כאב משני הצדדים וגם של המשפחה כולה. כדאי מאוד שתציע לאשתך לפנות לטיפול משפחתי מקצועי בשלב ראשון לבד ותוך כדי טיפול יזמנו את הבת . טיפול משפחתי יאפשר לאשתך ולבתך למצוא את נקודת המשבר ביחסים ובעז"ה להביא אותן למצב של פיוס ושלום. כאשר יש מצבים כאלה ביחסים ולא פותרים אותם, טבעם שמסתבכים והופכים לקיצוניים. הבת צעירה וזקוקה לאמה, דווקא בגיל ההתבגרות ולכן כדאי לפעול במהירות ולהשיב את השלום בבית. באם האם תתנגד לגשת לטיפול, הייתי מציעה שתיזום שיחה עם בתך ותציע לה לשתף את היועצת בבית הספר באופן שאתה יוזם את הפנייה או אפילו בא איתה לשיחה. באם יש פסיכולוגית בבית הספר - רצוי עוד יותר. ייתכן והיועצת תפנה את המקרה לפסיכולוגית. כדאי ליזום את השיחה לאחר שאתה אומר לאשתך כי המצב בבית מעיק ויש דרך לפתרון ואתה כאבא רוצה לקדם את העניין. בהצלחה! גילי כספי פסיכותרפיה, ייעוץ נישואין והדרכה לפרט, לזוג ולמשפחה. 054-6682770

כיצד לנהוג עם חמות כ"כ קשה? האם לא די להשפלות ממנה?

שלום רב, אני נשואה מזה 3 וחצי שנים, אם לתינוק בן כשנתיים. מיום הכרותי עם בעלי עוד ברווקות אימו נהגה לחולל "ניסים" בינינו, זה התחיל בעובדה שהיא תמיד הקניטה אותי (לא מולי) במשפחה, תמיד אמרה דברים רעים וכו'.. לאחר שנה וחצי של חברות נישאנו, היא כל כך התנגדה עד שלא טרחה להעלים זאת ובפומבי הצהירה כי לא תגיע לחתונה וכי לא תיתן לנו להתחתן. מאוד ניסינו לשתף אותה בהחלטות מהסיבה שידענו את אופיה הקשה והשתלטני אך ללא הצלחה. לימים נכנסתי להריון והיחסים הסתדרו מעט בעיקר לאור העובדה כי וויתרתי מאוד וכל הזמן הבלגתי על דברים שקשורים בה, גם הייתה תקופה ארכוה שהיא גירשה אותנו מביתה והורדתי את הראש בערב ראש השנה ובאתי עם בעלי אליה לחג ללא הזמנה!!!!! אך שום דבר ללא הערכה עם הזמן רק הבנתי שהיא יותר ויותר מתפסת בסולם הכבוד והאגו כשאני מורידה מעצמי לטובת בעלי ורק שיהיה לו טוב ושלווה שהכל בסדר ביני לבינה. לציין שחמותי ביחסים כאלה עם הרבה אנשים היא פשוט בן אדם גט=אוותן ובעלת אגו. כיום, אני וחמותי לא מדברות עקב התערבות שלה בדברים שאני החלטתי שלא להאכיל את בני והערתי לה אלף פעמים ובפעם הזאת כבר הערתי לא הכי יפה (כפי שהייתי מעירה לה עד כה) היא בחרה להיפגע ועשתה מזה מהומה!!!! היא החליטה שלא לדבר איתי מזה כ4 חודשים. לציין כי צלצלתי אליה אחרי המקרה כדי לדבר איתה ולבקש שלא תתערב בצורה הכי יפה מכבדת ולגיטימית אך היא לא ענתה לטלפון בכלל ולא חזרה אליי. מאז הגיעו החגים ובעלי כל הזמן מחפש שנלך אליה אך אני כבר לא יכולה לסבול את זה עוד ואני מסרבת. ביקשתי ממנו שיתמודד איתה כבר ושהגיע הזמן שיכבד אותי כאשתו ויעדיף את הטוב שלנו בדיוק כמו שאני רציתי וויתרתי לטובתו אך הוא טען כי אמר לה והיא תתרכך. בראש השנה לא חגגנו אצלה כי היא לא צלצלה אך בכל זאת איחלתי לה חג שמח ושנה טובה (בעלי שוחח איתה טלפונית ואחריו אני לקחתי את הטלפון) עכשיו הגיע סוכות ובעלי שוב מבקש שנלך לחגוג את החג אצלה ואני לא מעוניינת בעיקר מכיוון שכל הרמזים מסביב מראים כי היא לא מעוניינת. לא ציינתי כי חמותי מתחזקת והפכה לאישה מאוד מאמינה יותר ממה שהייתה ואיך ייתכן שהיא גורמת לכל כך הרבה ערעורים בשלום הבית של בנה?! היא לא טורחת להזמין אותי טלפונית לחג אז מדוע שאלך? הרי היא זו שלא מדברת איתי גם כשצלצלתי לא ענתה, מה עוד אני צריכה לעשות? לא די כבר להשפלות ולויתורים שלי מולה??? אם היא כל כך מאמינה ומתחזקת למה היא לא טורחת לעשות את המינימיום ולהזמין אותי ולא רק את הבן שלה לחג? למרות שלחג הזה היא כלל לא הזמינה ככל הידוע לי. בבקשה עצתך אני חסרת אונים בביתי מתחולל תוהו ובוהו של ממש כל פעם שעולה הנושא הזה ולפני כל חג!! תודה מראש

מאמצים שאינם נושאים פרי

בס"ד כפי שאת מתארת חמותך בעצם לא קבלה אותך מעולם, עוד לפני החתונה. ואת עשית מאמצים רבים להתקבל עליה .(האם בעלך הוא בנה היחיד?) וללא הועיל. לדעתי, לא תוכלי ליצור שינוי במצב, יוכלו לביות עליות ומורדות אך היחסים כנראה יראו כך תמיד. כדאי מאוד שאת ובעלך תיפנו לקבל מס' שיחות חיזוק על מנת לגבש דרך כיצד להתמודד מול החמות מבלי לפגוע בשלום בית שלכם. להבין את תפקידו בתמונה . יחסים טובים אי אפשר לכפות, אפשר רק להציע. ואם לא מגיעים ליחסים טובים וקרובים - חשוב לדעת שזה המצב ולא לצפות שיהיה אחרת ולנהוג באופן ששומר על השלום אבל לא מצפים לחברות. באופן כזה גם יש גם פחות חיכוכים וגם פחות העלבויות ופגיעות. מה שחשוב הוא שאת ובעלך תשמרו על קשר טוב חברי וקרוב ואת זה אסור לתת לאף אחד לקלקל לכם ולכן כדאי שתלמדו בעזרת יועץ איך לבנות את הזוגיות על אף הקושי עם החמות כך שבעלך לא יסתובב עם רגשות אשמה וייסורי מצפון וכו'. בהצלחה! גילי כספי פסיכותרפיה, ייעוץ נישואין והדרכה לפרט, לזוג ולמשפחה. 0546682770

תקשורת בזמן דייט

אני בחור שלומד בישיבה לטאית,כולם מכירים אותי כבחור חברותי. מכיון שאני טיפוס לא דברן קשה לי בשידוכים, במיוחד שהעול על התחלת השיחה מוטל על הבחור. אני ודאי לא טיפוס ביישן, אך תוך שעה נגמרים לי נושאי השיחה. האמת שגם תוך השעה אני לחוץ על מה אני ידבר אחרי שהנושא הזה יגמר. בנוסף אני מסיים נושאים יותר מדי מהר, אמרו לי שאני צריך להיות סקרן בכדי שזה יעזור לשיחה אבל אני לא רואה שזה עוזר, כמובן עם חברים אין לי שום בעיה לדבר על כל נושא שבעולם. האם יש לכם הצעות עבורי? מייקל  

פתיחת ערוצים לפתיחות

שלום מייקל, ה'בעיה' שאתה מציג די מובנת, מאחר והמפגש בים בחור ישיבה לבחורה הוא כמו מפגש בין שני עולמות... אפשר להקל על תחושת המתח שאתה חש ע"י : א. להיפגש במקום שאינו אינטימי ושקט מדי, אולי במקום פתוח. זה תורם לאווירה פתוחה וקלילה יותר. ב. להיות גלוי עם הבחורה עם מעט הומור על כך שאתה לא כל כלך יודע על מה לדבר... ואז לתת לה לספר לך מה מעניין אותה, מה היא אוהבת / לא אוהבת. איך רואה את חיי הנישואין וכדו'... להפוך את הניסיונות לפתוח בשיחה לשאלה שנובעת מסקרנות ועניין ולהגיב לנאמר מתוך שיתוף במחשבות שלך ובהשקפת עולמך. וכן, סתם לספר על דברים מעניינים שקרו לך בהקשר המדובר. כאשר תהיה יותר נינוח הם יעלו מאליהם. אני מאמינה שבאופן כזה השיחה תזרום יותר . ועוד הצעה, לאחר זמן אפשר לערוך טיול רגלי בסביבת אנשים ולשנות מקום ואווירה - גם זה משחרר ופותח 'ערוצים' רעננים לשיחה. בהצלחה! גילי כספי פסיכותרפיה,ייעוץ נישואין והדרכה לפרט, לזוג ולמשפחה. 0546682770

התמודדות ...במה נאחזים ?

שלום וברכה! אנחנו נשואים מעל ל-6 שנים, ללא ילדים, 17 טיפולי הפריות ובשנתיים האחרונות 3 הפלות. עברנו הרבה מאוד בשנים אלו, אך בשנתיים האחרונות הכל קורס , בכל התחומים. הזוגיות שלנו, הקשרים עם המשפחה המורחבת, התפקוד היום יומי... בשנתיים האחרונות התחזקנו מבחינה דתית אך הפוך הכל נהיה יותר קשה יותר ניסיונות (בכל תחוי החיים לא רק בנושא הפוריות). בעלי החליף עבודות וכרגע אים לו עבודה, 3 הפלות , לי אין כוח לכלום.... המשפט פיתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם...??? איפה הוא ??? למה ככל שאנו מתחזקים ועולים עוד שלב בלקיחת מצוות , אנחנו נופלים ביסורים , בצער, ובחוסר אמונה ובחוסר קרבה? איפה הכוחות והעזרה שהקב"ה מבטיח? (אני לא מצפה שיהיו לי ישר ילדים , אבל אני כן מצפה שה' יהיה נוכח יעזור ויחזק... הקושי הוא לא הייסורים , ייסורים ונסיונות יש ותמיד יהיו ... הבעיה בהתמודדות. כרגע אני נמצאת במקום שאין כוח... אני מנסה לא להרוס דברים שלא אוכל לתקן( האמת שכבר נהרס הקשר עם המשפחה ומקוצר הדברים לא אוכל להרחיב אך לא יהיה ניתן לתקן את זה , הקשר עם בעלי אנחנו על סף גירושים... אני לא מצליחה לעבוד ולתת את מיטבי בעבודה שלי וכו') אני לא מוצאת במה להאחז הכל מתפרק לאט לאט נשארתי לבד המשפחה החברות התרחקו וגם עם הבן זוג הקשר נקרע. איך ממשיכים ? אני לא מוצאת שום מטרה או יעד להציב לעצמי חוץ מלהביא ילדים לעולם. סליחה על האורך תודה

לרדת מהקרוסלה

בס"ד רחל יקרה ! פנייתך נוגעת ללב, אי אפשר שלא לחוש את הלחץ העצום שאת נמצאת בו בתקופה זו . אצטרף לקודמי לכל מילה . ממליצה לך ,בנוסף לכל הנאמר, לעשות תפנית באופן זמני לה ר פ ו ת ! על מנת לאזן את הגוף והנפש ולהגיע למצב שבו את יכולה לטפל בכל המעגלים בחייכם שנזנחו ונסחפו אל תוך העיסוק האינטנסיבי בנושא הפריון. אוכל להציע לך דרך ייחודית לטפל בעצמך שתקדם אותך מאוד. שיטת טיפול שמאזנת את הגוף והנפש, מנקה ומשחררת. וכן להפנות אותך למקום הכי נכון לטפל בבעייתכם בעז"ה. אם תרצי, התקשרי אלי ואמסור לך בע"פ כל הנ"ל. בברכת ישועה בקרוב ! גילי כספי פסיכותרפיה, ייעוץ נישואין והדרכה לפרט, לזוג ולמשפחה. 054-6682770

איך עושים שלום בין תאומות בנות שנה?

שלו' וברכה, ב"ה יש לנו תאומות (לא זהות) בנות כשנה. ב"ה הן נולדות בזמן, במשקל תקין ובלידה רגילה (הקטנה יצאה בוואקום) ובעצם ההתייחסות אל התפתחותן היא כאל ילדות יחידות, עד כמה שאני יודעת. התאומה ה"גדולה" מאוד פעילה, מלאת חיים ואנרגיות, ומתפתחת שפתית ומוטורית מהר יותר מאחותה (התחילה ללכת, מפטפטת יותר), ובאופן כללי מאוד שובבה. התאומה ה"קטנה" מאוד עדינה, רגישה, שברירית אבל מתפתחת מוטורית ושפתית בסדר גמור (עדיין זוחלת, אך הולכת מסביב לספה). בחודש/חודשיים האחרונים הגדולה התחילה להרביץ לקטנה, מפילה אותה לרצפה ומפילה אותה על הראש (כואב מאוד...), גוהרת עליה ומרביצה לה עם חפצים על הראש. פעמים רבות הגדולה מסתכלת עלי, עושה פרפוץ קונדסי (נראה מאוד שהיא יודעת שהיא עושה משהו שיקפיץ אותי...) ואז מתחילה "להתעלל" באחותה. אבל גם כשאני לא בסביבה היא עושה זאת. מבחינתה זה מעין משחק שעשוע נחמד, גם אחותה בוכה (הצגה נחמדה...) וגם אמא מגיעה מהר להציל את הקטנה. אני מבינה שהגדולה עדיין קטנה ולא מתכוונת חלילה לרע אלא רואה בזה כעין משחק, אבל אני לא יודעת איך להתמודד עם התופעה גם כדי להגן את הקטנה וגם כדי שלא יתקבע אצל שתיהן הדפוס של החזקה והמסכנה. הגדולה גם משתמשת בהרבצה גם כשהקטנה לא נותנת לה איזה משחק או מפריעה לה באיזו דרך. ניסיתי להרחיק את הגדולה כל פעם שהיא מרביצה, אבל אני שמה לב שהיא רואה בזה כחלק מהמשחק ודווקא די נהנית מזה. ניסיתי להגיד לה "לא" בתקיפות, אבל היא צוחקת מכך, ולפעמים נבהלת ובוכה, ואני מרגישה שזו לא תגובה שמתאימה לגיל שלה, מה עוד שגם הקטנה נבהלת מה"לא" שלי ומתחילה לבכות... ניסיתי לקחת את הקטנה כל פעם שהגדולה מרביצה לה, אולי כך הגדולה תראה שרק הקטנה מקבלת תשומת לב וכך היא תראה שזה "לא משתלם לה". את כל השיטות האלה ניסיתי אבל לא ניסיתי שיטה אחת בצורה עקבית במשך כמה שבועות. בימים האחרונים ההרבצות נהיו יותר תכופות לצערי ואני לא יודעת איך להתמודד עם המצב ולעשות שלום ביניהן. אשמח מאוד לעצתכם בהקדם האפשרית. תודה רבה, תחיה :-)

הפרדה ושיתוף

בס"ד שלום רב ! גידול תאומות הוא אכן אתגר וכפי שאת זה אחד מהם... (לא ציינת האם יש עוד ילדים), בכל אופן מדברייך נראה שה'גדולה' מזהה סוג של חשש ושמירה שלך על 'הקטנה' ואל הנקודה הזו מכוונת בהתנהגותה. המטרה (הלא מודעת )שלה היא 'לתפוס מקום ' ועושה זאת בהצלחה... כפי שאכן ראית- נהנית מהמצב בו מצליחה להפעיל אותך ולגרום לך להתעסק איתה . הקטנות הן בגיל שנה ולכן כדאי לא ליצור מערכת יחסים בה את מגוננת על אחת מפני השניה וגם את זאת לקחת בחשבון כפי שכתבת. רצוי ליצור הפרדה פיזית במרחב של כל אחת, כגון אם אחת על השטיח, השנייה בלול וכדו' ולהשתדל להעניק לכל אחת את תשומת הלב הייחודית. במקביל ליצור מצב שאתן משחקות יחד על השטיח למשל, ואת מכוונת את הפעילות לשיתוף פעולה ביניהן עם עידוד מילולי ומחיאות כפיים שלך ושל אחת כלפי השנייה על הצלחה במשימה כלשהי . המסר הוא: לכל אחת יש מקום ואנו אוהבים אחת את השנייה. ברגע שאת תרגישי נינוחה ובאמת תצליחי להעביר אליהן את המסר הזה ללא תחושה של חשש למקומה של כל אחת (חלשה, קטנה וכדו') אלא תסמכי על שתיהן, צפוי שיקרה משהו אחר ביניהן. בברכה כפולה להצלחה ! גילי כספי פסיכותרפיה, ייעוץ נישואין והדרכה לפרט, לזוג ולמשפחה. 054-6682770

איך עושים שלום בין תאומות בנות שנה?

שלו' וברכה, ב"ה יש לנו תאומות (לא זהות) בנות כשנה. ב"ה הן נולדות בזמן, במשקל תקין ובלידה רגילה (הקטנה יצאה בוואקום) ובעצם ההתייחסות אל התפתחותן היא כאל ילדות יחידות, עד כמה שאני יודעת. התאומה ה"גדולה" מאוד פעילה, מלאת חיים ואנרגיות, ומתפתחת שפתית ומוטורית מהר יותר מאחותה (התחילה ללכת, מפטפטת יותר), ובאופן כללי מאוד שובבה. התאומה ה"קטנה" מאוד עדינה, רגישה, שברירית אבל מתפתחת מוטורית ושפתית בסדר גמור (עדיין זוחלת, אך הולכת מסביב לספה). בחודש/חודשיים האחרונים הגדולה התחילה להרביץ לקטנה, מפילה אותה לרצפה ומפילה אותה על הראש (כואב מאוד...), גוהרת עליה ומרביצה לה עם חפצים על הראש. פעמים רבות הגדולה מסתכלת עלי, עושה פרפוץ קונדסי (נראה מאוד שהיא יודעת שהיא עושה משהו שיקפיץ אותי...) ואז מתחילה "להתעלל" באחותה. אבל גם כשאני לא בסביבה היא עושה זאת. מבחינתה זה מעין משחק שעשוע נחמד, גם אחותה בוכה (הצגה נחמדה...) וגם אמא מגיעה מהר להציל את הקטנה. אני מבינה שהגדולה עדיין קטנה ולא מתכוונת חלילה לרע אלא רואה בזה כעין משחק, אבל אני לא יודעת איך להתמודד עם התופעה גם כדי להגן את הקטנה וגם כדי שלא יתקבע אצל שתיהן הדפוס של החזקה והמסכנה. הגדולה גם משתמשת בהרבצה גם כשהקטנה לא נותנת לה איזה משחק או מפריעה לה באיזו דרך. ניסיתי להרחיק את הגדולה כל פעם שהיא מרביצה, אבל אני שמה לב שהיא רואה בזה כחלק מהמשחק ודווקא די נהנית מזה. ניסיתי להגיד לה "לא" בתקיפות, אבל היא צוחקת מכך, ולפעמים נבהלת ובוכה, ואני מרגישה שזו לא תגובה שמתאימה לגיל שלה, מה עוד שגם הקטנה נבהלת מה"לא" שלי ומתחילה לבכות... ניסיתי לקחת את הקטנה כל פעם שהגדולה מרביצה לה, אולי כך הגדולה תראה שרק הקטנה מקבלת תשומת לב וכך היא תראה שזה "לא משתלם לה". את כל השיטות האלה ניסיתי אבל לא ניסיתי שיטה אחת בצורה עקבית במשך כמה שבועות. בימים האחרונים ההרבצות נהיו יותר תכופות לצערי ואני לא יודעת איך להתמודד עם המצב ולעשות שלום ביניהן. אשמח מאוד לעצתכם בהקדם האפשרית. תודה רבה, תחיה :-)

תיקון משפט

במשפט הראשון נשמטה מילה - והתיקון הוא : ...כפי שאת מתארת זה אחד מהם . (ולא כפי שאת...) . חשוב לתקן ! גילי כספי

ברוכת ילדים

שלום, הנני אם לחמישה ילדים. ב"ה הננו משתייכים למגזר הדתי שהמודעות בחינוך ילדם גבוהה (יותר לאמהות פחות לבעלים) אני מרגישה המון פעמים שקשה לי מאוד ליישם את אשר למדתי ואסביר בני בן השמונה (השני מבין החמש) מצליח בתדירות הגבוהה ביותר להוציא אותי מכליי. הוא אף פעם לא הולך תמיד במצב של ריצה (גם בבית), ברוב המריבות יהיה קשור (גם בבית וגם בביה"ס) מריבות עד כדי מכות וכן מילים לא יפות, ילד שכל הזמן בפעילות נדיר למצוא אותו יושב וקורא למשל.... האווירה בבית הרבה פעמים עכורה כי הוא גורם לי לצעוקף להעניש ואף להרביץ ואני יודעת שעלי להיות מאופקת אך מרגיז אותי שהוא היחיד שבגללו זה קורה (אני אף אומרת זאת בקול) הוא תמיד יאבד חפצים, בגדים. המערכת שלו תהיה מבולגנת. ילד שדורש הרבה סבלנות. אני יודעת שברגע שאתן לו תפקידים זה ירים אותו אך אני מאוד חוששת מפני שהוא לא כ"כ אחראי. אני מאוד משתדלת להיות אמא טובה,סבלנית,מילים טובות וכד ואני מוצאת את עצמי מאוד מתוסכלת. אודה לעזרתכם.

המון פעמים אכן קשה ליישם...

בס"ד נטלי יקרה ! שומעים את הרצון העז שלך להצליח בחינוך ילדייך, את ההשתדלות שלך ללמוד ולעשות. ההורות מציבה אותנו מול אתגרים וכל ילד הוא עולם ומלואו. התסכול שלך מההתמודדות עם ילדך המאתגר בן ה8 היא המקום לצמוח ואל לך להרגיש תחושות שליליות כלפי עצמך. כדאי שתרכשי כלים אחרים להתמודד אותם תוכלי למצוא בעזרת הדרכת הורים פרטנית או בקבוצה בסדנא להנחיית הורים. בררי במקום הקרוב אלייך. ובנוסף, לגופו של עניין- ייתכן ויש לבנך קשיים של קשב וריכוז, היפר אקטיביות או קושי אחר שמצריך מתן עזרה מקצועית ע"י מטפל רגשי או אפילו תרופות וכדו' . כדאי לאבחן את הילד, לקבל מידע גם מהמסגרת החינוכית ולטפל בו, להעניק לו את מה שהוא זקוק לקבל. אם אכן זו התמונה - הוא עצמו במצוקה גדולה וצריך לעזור לו לאחר שמבינים את עולמו ואת המצוקה בה נמצא. אם יתברר כך, תוכלי להתייחס אל הקשיים מתוך הבנת עולמו ולהיות לו לעזר וממילא גם לך יוקל והיחסים יהיו רגועים יותר על אף הקשיים. הצלחה רבה ! גילי כספי פסיכותרפיה, ייעוץ נישואין והדרכה לפרט, לזוג ולמשפחה. 054-6682770

איך מסבירים לבעל שלא רוצה להבין?

אני נשואה כ-5 שנים + 3 ילדים . אחרי החתונה התחלתי בלימודי מקצוע אקדמאי וב"ה אחרי 3.5 שנים מפרכות של לימודים מאסיביים 5 ימים בשבוע במשך שעות רבות (שבמהלכן גם ילדתי) סיימתי השנה וקבלתי את התואר הנכסף, ואפילו מצאתי עבודה מצוינת בתחום. הבעיה היא שלצערי הרב איני מוצאת את עצמי בעבודה שלי. המקצוע שלמדתי הינו מקצוע טיפולי שבדומה אולי לעבודה שלכם אין בו כללים ברורים. הרי לא ניתן לתת למטפל "מתכון" מראש, כיוון שבני האדם שונים ובעיותיהם שונות. אני מרגישה שלמרות שסיימתי את הלימודים התיאורטיים ואפילו שעברתי את הסטאז' בהצלחה, איני יודעת עדיין כיצד להתמודד בשטח ומוצאת את עצמי פעמים רבות חסרת אונים ממש. במקצוע שלי קיימים שני תחומים עיקריים האחד טיפולי ולכן כמו שכתבתי לעיל לא קיימים בו כללים ברורים (בתחום זה אני עובדת בפועל ומרוויחה משכורת יפה) ואילו השני שייך יותר לתחום הרפואי, הכללים בו ברורים ואליו התחברתי יותר גם במהלך הסטאז'. (אך משכורת בו נמוכה משמעותית, כמעט כמו שכר מינימום) פעמים רבות אני חוזרת מהעבודה עצבנית ומתוסכלת ומרגישה שממש רע לי בעבודה שלי. כשאני מנסה לשתף את בעלי בתסכול שלי ומנסה להעלות את האפשרות שאולי כדאי לי לעבור לתחום השני (ובלבד שאהיה מאושרת) בעלי ממש כועס ומתעצבן וטוען שאין לי אחריות כלכלית, שאני חייבת להתרגל למקצוע, ושגם ככה סבלנו קושי כלכלי במהלך הלימודים שלי. (בעלי אפילו עזב את הכולל לצערי הרב בעקבות הקושי הנ"ל) ניסיתי להציע לו אפשרות שאולי בשנה הבאה (עד סוף השנה הנוכחית אני חייבת להישאר בכל מקרה בעבודה שכבר התחלתי) אנסה לשלב 3 ימים בעבודה הרפואית ויומיים בטיפולית וכך אולי לאט, לאט אתרגל , אבל אין עם מי לדבר הוא ישר מתחיל להתעצבן ולומר משפטים כמו "אני לא יודע מה לעשות עוד עם האישה הזאת" או "אין לך ביטחון עצמי "(מה שמוריד לי עוד יותר את הביטחון) "עדיף שתוסיפי עוד שעות בעבודה במקום להשתטות" (אני עובדת 5 ימים, אבל "רק" 5 שעות כל יום) ואפילו כדאי שתתחילי לקבל באופן פרטי" (שזה כמובן עוד יותר רווחי, ואפילו פנו אלי בבקשות כאלה כי המקצוע שלי חסר מאוד בציבור החרדי, אבל סרבתי, והוא התפוצץ) אני חייבת להבהיר שכיום המצב הכלכלי שלנו לא מצריך לחץ כזה כמו שהוא משדר. יש לנו ב"ה דירה משלנו ללא משכנתא(שההורים קנו לנו לחתונה) ונכון לעכשיו יש לנו יותר מ-20000 שקל בעובר ושב (בפלוס כמובן). אני בנ"א חסכן מאוד, לא מחפשת מותרות וגדלתי בבית שהמוטו בו היה "העוה"ז הזה הוא רק פרוזדור לטרקלין", בעלי לעומתי חושב שדירה נאה זה ערך חשוב מאוד, כסף זה ערך עליון וערך של בנ"א נמדד לפי המשכורת שהוא מרוויח. אני מרגישה ממש כמו עכבר במלכודת, הולכת בבוקר לעבודה עם דמעות בעיניים ובחילה בגרון. כמעט כל יום מתחשק לי להתקשר ולהגיד שאני מרגישה לא טוב. רע לי, רע לי אני מתוסכלת בעצמי מהמצב והוא לא מבין זאת. מיום ליום הכעס שלי על בעלי שלא מבין אותי גדל וגדל ואני מרגישה על סף התפוצצות. יש לכם עיצות איך אשכנע אותו שלמען בריאות הנפש שלי עלי לעזוב את העבודה הזו/להוריד שעות? ואולי יש לכם כמטפלים עיצות לתת לי איך להתמודד עם העבודה שלי כמטפלת ואיך היה אצליכם בשנים הראשונות?

אין ייאוש בעולם ...

בס"ד אני חשה בדברייך את המצוקה שלך בהיותך לאחר כברת דרך כל כך ארוכה אותה עשית כדי להשיג את ההסמכה במקצועך החדש. בעלך הלך איתך לאורך כל הדרך "עזב את הכולל" למען המטרה שרצית להגשים. במשך השנים שלמדת תרם את חלקו וידעתם זמנים לא קלים מבחינה כלכלית. והנה הגיע היום המיוחל קבלת את ההסמכה לעסוק במקצוע הטיפולי בו את יכולה לתרום ובמיוחד למגזר החרדי כפי שציינת. ניכר כי בעלך מעריך אותך ומאמין ביכולתך לטפל ולהגשים את ייעודך בדרך זו. מאחר וציפה ל'תוצאה בשטח' מכל הלימודים, הוא מאוכזב לשמוע שאת לא מרגישה שלימה כעת ואינו פנוי להכיל את רגשותייך. ואת, האם את מאמינה ביכולתך? האם ייתכן שהחששות המלווים אותך בתחילת דרכך המקצועית הם טבעיים לכל תחום ובפרט לעוסקים בטיפול , עם כל האחריות שבדבר? דווקא מי שמכיר בגודל האחריות, טבעי שיחוש מה שאת חשה. הפחד ! פחד מלצעוד לבד. פחד מחוסר הצלחה ? אינך מזכירה דבר אודות סופרוויזר, האם יש לך הדרכה? מקצוע הטיפול מחייב הדרכה ובפרט בשנים הראשונות כדי שלא תעשי את הדרך לבד. אין מטפל שלא עושה טעויות ואדרבה, מהן לומדים אך צריך הדרכה צמודה ! הייתי מציעה לך לפני שאת מוותרת וגונזת את הרעיון של הטיפול בו את עוסקת כרגע, או לפחות לפני קבלת החלטה לאיזה תחום ספציפי לפנות למנות לך סופרוויזר ואתו /ה ללבן את העניין על כל היבטיו ובעבודתך בכלל. בעצם השיתוף עם גורם מקצועי תגלי שמחה וכוחות לצאת ממעגל הייאוש כרגע ולהבא ותהיי פנויה להחליט על המשך דרכך מתוך בהירות ולא מתוך בלבול. ברכה והצלחה! גילי כספי פסיכותרפיה, ייעוץ נישואין והדרכה לפרט, לזוג ולמשפחה. 054-6682770

מחפש יועץ זוגי בברוקלין

אנחנו חרדים מודרניים מברוקלין ואני מחפש יועץ זוגי בברוקלין שמדבר עברית ושיהיה קצת פתוח

ייעוץ בעברית בברוקלין

בס"ד שלום לכם, ממליצה לכם להיעזר בבית חב"ד שם . הם יפנו אותך לאדם הנכון באזורך. היכנס בגוגל לבית חב"ד לדוברי עברית במנהטן ובחר את הקרוב אליך ביותר. הם גם יוכלו להפנות אתכם ספציפית לפי אזור מגוריכם. גילי כספי 0546682770

גזל שינה

אנו משפחה ברוכת ילדים, ככל בית נורמטיבי אנו נחים בצהרים, אני פחות זקוק למנוחה בצהרים ואני משלים את שעות השינה שלי בעיקר בלילה, חדר העבודה שלי הוא בחדר השינה שלנו, ולפעמים אני מקבל שיחות טלפון חשובות בצהרים, לאשתי זה מאוד מפריע שאני עונה, והיא סבורה דמשום גזל שינה עלי להפסיק לענות לטלפון בשעות הצהרים ואף שההורים שלי מתקשרים אלי או משהו דחוף. מה דעתכם?

שאלה לא ברורה

שלום לך! שאלתך לא ברורה - האם אישתך רוצה לנוח בצהרים בעוד שאתה מקבל שיחות בחדר השינה? או שהיא היתה רוצה שאתה תעשה הפסקת צהרים ולא תקבל שיחות. שני מצבים שונים. מה השאלה?

הכרות עם הכלה

בני בן 22, וכבר שנה וחצי גר בישיבה, כמעט לא בבית, ולמעשה הקשרביננו אינו תקין לחלוטין. בין בני לאביו-בעלי אין קשר כלל כבר שנה וחצי כתוצאה משנים של כעסים על ההתנהגות של בני וואכזבות שבעלי חש כלפיו. אני מבינה את תחושתיו של בעלי, אבל אני חצויה, מנסה לשמור על קשר כלשהו עם הבן, כדי לא לאבד אותו. מספר שיחות שהיו לי עם הבן לא הניבו פירות מעשיים. דווקא בתקופה זו של הנתק הוא הכיר לפני מספר חודשים בחורה, אולם אנו לא מכירים אותה. וכאן יש שתי שאלות: 1. אני סבורה שכל זמן שהיחסים ביננו לא ישתנו לטובה, קשר עם בחורה דווקא בתקופה של נתק עם ההורים, היא לא לטובת בני, כי לדעתי הוא בורח מהבעיות בבית לקשר עם הבחורה, וזה קשר שיוצר מראש מרשם לבעיות בקשר העתידי ביננו לבין הכלה ולמשפחתה בעתיד, ויתכן שגם לבעיות לזוג הצעיר . 2. לאור המצב שתיארתי ייתכן שבני יפעל כדי שהמצב בבית ישתפר. אם לאחר השיפור בני ירצה בכל זאת להתחתן עם הבחורה שהכיר (למרות שתהיה לנו הסתייגות לאור הנ"ל) ייתכן שפרק הזמן יהיה קצר להיכרות עם הבחורה. לפיכך ,אני רוצה לקבל הכוונה נכונה כיצד להכיר ולקבל את הבחורה ככלה לביתנו.

שיתוף ובקשת עזרה

בס"ד כפי שנראה מדברייך, אין לכם קשר טוב עם הבן ולפיכך גם אין לכם השפעה עליו. ניכר כי קשה היה לבעלך לקבל אותו כפי שהוא לאורך השנים, ולכן התאכזב ממנו כדברייך. אין דבר קשה יותר לילד להרגיש ולדעת כי הוריו מאוכזבים ממנו, תחושה של כישלון, של "אני לא שווה כלום בעיני הוריי" , תחושת הערך העצמי שלו צונחת ובכל מה שיעשה האמונה שלו כלפי עצמו - "אני לא שווה " תהדהד בראשו. היום, הנתק כבר קיים, זו הדרך של הבן לחיות את חייו מבלי שהכאב שיש לו בגלל יחסו של האב אליו יכה בו שוב ושוב. ויחד עם זאת, הוא לומד בישיבה ולא פרק עול או מרד ח"ו - וזה בימינו כלל לא מובן מאליו. כנראה שהגרעין שלו הוא טוב מיסודו ויש בו רצון "להיות בסדר" עם כל זה שאביו מאוכזב ממנו ויש לו ביקורת כלפיו וזאת לזכות הבן יאמר. לגבי הבחורה, אם הבן ירצה להתחתן איתה סביר שהוא לא ממש ישאל אתכם וכן סביר שגם היחסים שלכם עם הבחורה עלולים להיות לא תקינים, כי אולי לא תקבלו גם אותה... הדבר שתוכלו לעשות הוא א. להפנים שאם רצונכם לשמור על יחסים עם הבן ועל הקשר איתו תצטרכו ללמוד לקבל אותו ולכבד אותו כאדם, גם אם לא עונה על הציפיות שלכם. ב. חשוב שתאמצו לכם רב שיש לו השפעה על בנכם ודרכו תמצאו את הדרך אל הבן. ובנוסף- ג. להיעזר ולהתייעץ ולבדוק מה תוכלו אתם לעשות כדי לשפר יחסים. לעבוד על היחסים ולא להשאיר את הנתק עם האבא כפי שהוא היום. החשוב מכל הוא השינוי שתחוללו אצלכם - לקבל אותו ולאהוב אותו כפי שהוא !וזה יקרין עליו ויתרום לרצון שלו להתקרב ולשתף אתכם בחייו. וזכרו כי תמיד יכול להיות גרוע יותר ח"ו. הסתכלו על העתיד המאוד לא רחוק- חתונה, נכדים וכו'... עוד לא מאוחר לתקן. מאחלת לכם הצלחה ! גילי כספי פסיכותרפיה, ייעוץ נישואין והדרכה לפרט, לזוג ולמשפחה. 054-6682770

קושי בהרדמת בתי בת ה5

שלום וברכה, יש לנו בת יקרה וטובה בת 5, מתחתיה עוד שני תינוקות בני פחות משנתיים. בזמן האחרון היא מפחדת להיות בבית לבד כשאני לא בקרבתה, למשל היא מפחדת להיות במטבח לבד אם אני בחדר השינה. וגם בלילה, היא מפחדת ללכת לישון בחדר שלה לבד כשאני נשארת בסלון עם התינוקות (הם נשארים ערים אחריה), כך שהיא הולכת לישון על הספה בסלון וכשהיא נרדמת אני מעבירה אותה לחדרה. הייתי חושדת שהיא לא רוצה להיפרד מה"אקשן" ולעזוב אותי עם התינוקות כשאנחנו ממשיכים להיות ערים ורק היא צריכה ללכת לישון, אבל בגלל שגם במשך היום היא מפחדת להישאר לבדה, אז אני מאמינה לה שמדובר בפחד ולא רק ברצון להישאר איתנו. הבעיה היא שכשהיא הולכת לישון בסלון, לוקח להן המוווווווווווון זמן להירדם, כי היא משחקת עם התינוקות, שואלת אותי שאלות, מתייחסת לדברים שאנחנו עושים, ובקיצור - יש לה המון גירויים ודברים מעניינים שמושכים את זמן השינה וגם את הסבלנות שלי עד לקצה... וזה לא עוזר הרבה כמה שאני אומרת לה שהיא צריכה ללכת לישון ושתפסיק לשחק עם התינוקות ושלא תדבר יותר ושבסוף היא תצטרך ללכת לישון בחדר (היא כנראה מרגישה שאני לא באמת אעשה לה את זה כי אני יודעת שהיא מפחדת...) יש לכם רעיון מה אפשר לעשות כדי לצאת מהמצב הזה ושהיא תלך לישון בחדר שלה בצורה נורמלית? בתודה מראש שירה

הרגלים נכונים

בס"ד שלום לך ! ציינת כי לבתך יש פחדים וגם נכון שהיא בוודאי מעוניינת להיות אתכם בסלון ולא ללכת לישון לבד בחדר. בהיבט פרקטי -היה מאוד רצוי להגיע למצב שכל הילדים הולכים לישון באותה השעה ולהנהיג זמן שינה קבוע לכולם. אולי זה מצריך שהקטנים לא יישנו בצהרים. המטרה היא יצירת הרגל וסדר לילדים וגם אפשרות להעניק לבתך תשומת לב אישית כשהולכת לישון - זה זמן משמעותי לילד שיישן רגוע, שליו ואהוב. לגבי הפחדים - יהיה לך קל יותר לשבת לידה בשעת ההרדמה ולתת לה ביטחון וחיזוק כששני אחיה גם הם הולכים לישון. שבי לידה ואמרי לה שאת כאן עד שתירדם, לטפי או החזיקי בידה. בוודאי ייקח יותר זמן -כמה ימים עד שתרגיש בטוחה ואח"כ תוכלי לשבת לידה זמן מועט יותר . כשלב שני חשוב יהיה לא לאפשר לילדה לנצל את הפחדים כדי להשיג את תשומת ליבך . למצב כזה יש הדרכה שונה. נכון לכרגע, נסי ליצור זמן השכבה אחיד לכולם וכנ"ל. הצלחה רבה, גילי כספי פסיכותרפיה,ייעוץ נישואין והדרכה לפרט, לזוג ולמשפחה. 054-6682770

כלתי שפויה או משוגעת?

סגרתי שידוך לא מזמן עם בחורה חכמה עם לב טוב אינטלגנטית שראיתי בה עוד כמה מעלות טובות במהלך הפגישות ולאחריהם התוודעתי לסגנון דיבור [סגנון תקשורת] מוזר אצל הבחורה שהייתי רוצה להתייעץ על כך לדוגמה בפגישה הראשונה היינו צריכים לרדת כמה מדרגות בלובי במלון כדי להגיע למקום שבו היינו אמורים לשבת והבחורה אמרה לי "אתה רוצה לקפוץ"? ויש לציין שאנחנו לא מכירים אפילו חמש דקות נסענו במכונית והיא נהגה ובאיזשהו שלב כשהיינו באמצע הדרך בשום מקום היא אמרה לי "אתה רוצה שאוריד אותך כאן"? טיילנו באחד המושבים ברפת של פרות ופתאום היא אומרת לי "אתה רוצה שאקשור אותך כאן"? היו לה עוד אמירות מוזרות כמו "אתה רוצה שאסדר לך את חברה שלי? אתה רוצה מספר פלאפון שלה"? או כשנסענו והgps אמר בעוד 100 מטר פנה ימינה היא הפטירה הgps הזה שקרן כמו הבעלים שלו [כלומר כמוני] כשדיברתי איתה בצורה פתוחה על כך ובקשתי ממנה שלפחות שבוע לפני החתונה תפסיק עם הסגנון דיבור הזה היא אמרה לי "אני דוקא אמשיך" אז אמרתי לה שאולי היא לא תמצא אותי בחתונה אז היא אמרה לי "אתה רוצה שאתקשר לשדכנית ונבטל את השידוך"? יש לציין שהכל בצחוק אבל לא ציפיתי לדו שיח כזה מפגר ביני לבין כלתי באחד הפעמים כשהלכנו יחד היתה שתיקה במשך כמה דקות ופתאום סתם ככה היא צעקה [לא בקול רם] "די די די די " ושאלתי אותה מה זה? והיא אמרה " שום דבר אתה יכול לשאול את כל החברות שלי זה הסגנון דיבור שלי ככה אני מדברת" רציתי לשאול את רבני ומומחי ינר מה דעתכם בסוגיה זו ?

רגע, חושבים !

בס"ד כפשטות, כמדומני שהשאלה היא - האם תרצה לחיות את חייך לצד אישה שאינה ברורה, מובנת, הגיונית, צפויה ? ועל אחת כמה וכמה שאינך בטוח שבריאה בנפשה . מה שאתה רואה עכשיו - זה מה שיש ! אפשר לעצור את הרכבת ולבחון את המציאות ואת עצמך . גילי כספי פסיכותרפיה, ייעוץ נישואין והדרכה לפרט, לזוג ולמשפחה. 054-6682770

זוגיות

שלום, בעלי ואני נשואים כ-9 שנים ולנו 2 ילדים. העניין הוא שכשאנחנו בעבודה התקשרות די טובה, מתעניינים יש שיתוף פעולה וסוגרים עניינים לגבי הבית. בערב כשהוא חוזר מאוחר אחרי שאני עם הילדים, אין לי כח ואני לרוב כבר במיטה או מסדרת את הבית וכד' ואז הוא מגיע הביתה וכבר אין לנו כ"כ כח לדבר. אני לא מרגישה בנוח עם זה מצד שני מה אפשר לעשות אני ממש ממש עייפה ולפעמים גם הוא. אז כל אחד נרגע מול הטלוויזיה עם התוכניות שלו וככה סוגרים את היום. אני מרגישה מאד עייפה ביום יום ואין דרך לשנות את זה. אם נצא באמצע שבוע אפילו לבית קפה ליד הבית זה משפיע עלינו לאורך כל השבוע וזה ממש קשה. חוץ מזה אני לא כ"כ נמשכת לבעלי הוא מעשן ולא שומר על המשקל ומאד קשה לי להתקרב אליו. אבל בעצם גם אם זה לא היה, עדיין הייתי מאד עייפה בלי חשק לכלום. האם זה בסדר? אני יודעת שבעלי נמשך אלי ורוצה אותי, אבל אני מאד עייפה וכשעייפים אין חשק. הלכנו כבר לטיפול זוגי בעבר והפסקנו. מה דעתכם? סה"כ בשורה התחתונה אני אוהבת אותו אבל מירוץ החיים פשוט גומר את שנינו. אפילו לגבי ילד שלישי קשה לי מאוד להחליט. אני רוצה ולא רוצה. לא יודעת אם יהיו לי את הכוחות הפיזיים לטפל. והוא כבר די מיואש מההתנהלות כבר עכשיו שאני יוצאת לעבודה חוזרת מטפלת בילדים לבדי. אז מה יהיה עם עוד ילד? אני בטוח אקרוס. אשמח לדעתכם והכוונתכם האמיתית.

הביצה והתרנגולת...

בס"ד שלום לך ! המילה שחוזרת שוב ושוב בדברייך היא עייפות. פיזית ואולי גם נפשית. בנוסף אמרת כי אינך נמשכת לבעלך מהסיבות שציינת. ובכלל "כשעייפים אין חשק". האם שיתפת את בעלך בהרגשה שלך שאינך נמשכת כנ"ל? ייתכן ואם יידע שכך את מרגישה תהיה לו המוטיבציה לעשות שינוי בנדון והדבר יביא רענון ביחסים. וכן, כפי שאמרת - לצאת. לצאת מהשגרה, להכניס חיות. ואחרי המעשים נמשכים הלבבות, כידוע. נראה ששקעתם בשגרה שמחלחלת בכל הרבדים . בידכם ליצור שינוי לפני שתשקעו יותר ח"ו. הדבר אפשרי גם ללא הוצאה כספית, עם קצת יצירתיות. במקביל אולי כדאי לבדוק את המצב הבריאותי שלך ולוודא שלא חסר לך ברזל וכדו'... בברכה לחיזוק פריחה ולבלוב ! גילי כספי פסיכותרפיה, ייעוץ נישואין והדרכה לפרט, לזוג ולמשפחה. 054-6682770

התפשרתי בנשואי ולקחתי בחור עם בעיות פוריות

אני ובעלי נישאנו לפני שנה וכבר לא ממש צעירים במהלך ההכירות בשידוך התברר לי שלבעלי היה סרטן וזה פגע לו בפוריות. בתחילה השידוך ירד ואח"כ חזרנו אחד לשני וקיבלתי החלטה להתחתן איתו למרות הכל. כרגע אנחנו מתחילים בהליכי טיפולים. הרבה פעמים יש לי רגשות חרטה על הנישואים ומאוד פוחדת שהוא יהיה עקר ממש. כל פעם שיש איזה וויכוח או ריב מיד העינין הזה עולה לי בראש שעשיתי טעות כיצד אפשר להתגבר על זה??

חשבי טוב ויהיה טוב!

בס"ד כאשר החלטת בנוגע לחתונה עשית זאת לאחר מחשבה וידיעה לגבי המצב . ידעת מראש שיש לכם אתגר בתחום הפוריות. והיום כאשר הניסיון מתממש לעת עתה, יש לך מחשבות שמא טעית בבחירתך. חשבי על זוגות שמצב דומה מתגלה להם לאחר מס' שנות נישואין, ההתמודדות היא קשה יותר. או בזוגות שיש להם קושי בפוריות ללא סיבה גלויה. לכם יש יתרון, שידעתם על כך מראש. המחשבות על ההחלטה להתחתן אין בהם תועלת . כדאי לדחות מחשבות אלה ובמקומן להתמקד בחיובי, בתכונותיו, בקשר ביניכם ובכל דבר טוב שיש בבעלך ובזוגיות. מה גם שציינת שאינכם צעירים . באשר למצב הפוריות - הרפואה היום מאוד מתקדמת ויכולה לתת מענה למצבים שבעבר היו בלתי פתירים. אמונה ובטחון יחזקו אותך ויוסיפו ברכה בפועל ממש ! ישנו מרכז רפואי בין לאומי לפוריות שע"פ ההלכה ובו מיטב המומחים. ממליצה לך לפנות אליהם. תוכלי להתקשר אלי לקבל המספר האישי. בברכת בשו"ט בקרוב ממש! גילי כספי 054-6682770

כלים לחינוך

שלום רב ,הרבה פעמים אני נתקלת בתופעות התנהגות של ילדינו ( בני 7 , 4 ו 3 וחצי ) שבהם אין לי ולבעלי כלים להתמודד איתם ,על פני אלו לא דברים חריגים אך אני מרגישה שאין לנו את הגישה הנכונה להשיג את הדברים מהילדים באסרטיביות אך בנועם . יוצא הרבה מאוד פעמים שאנו מאיימים ,צועקים לעיתים מכים ( פליק פה ושם) - ברור שזה לא מקובל עלינו בכלל,אך אנו נמצאים במצב של חוסר אונים . וכמעט כל בקשה מהילדים גם אם היא נעשית בנועם ( וכך תמיד אנו מתחלים את בקשתנו ) נתקלת בסירוב כמו: לא רוצה ,למה אני ,אני עייף ולעיתים גם התעלמות או משחק חתול ועכבר ברחבי הבית .הדבר מתיש מאוד ולאחר כמה פעמים שמבקשים בדרכי נועם והילדים מצפצפים אנו עוברים לצעקות איומים וכו' . ( הדברים הם דברים הקשורים בחיי היום יום בבית כמו : נא לאסוף את הצעצועים שפיזרתם בחדר , נא להגיע למקלחת עכשיו ,נא לצאת מהאמבטיה ,להתלבש בבוקר לפני הגן / ביה"ס או בערב לפני השינה ,להתקפל מגן השעשועים , לקום ולעזוב בית של חברים ששיחקו שצלם אחה"צ ) - לעיתים הדבר מגיע למצב שבו אנו מרגישים שהילדים פשוט לא שמים עלינו , וגרוע מכך הם מסוגלים אם אנו דורשים מהם בצורה תקיפה דברים לפנות אלינו ולדבר אלינו בחוצפה שלא מתאימה לגיל הזה כמו : אבא מטומטם ,אמא מגעילה ,אני שונא אתך , זוזי , לך מפה אבא ועוד כהנה וכהנה . אין ספק שאנו צריכים הדרכת הורים ( אנו גרים בי- ם ) אבל עד שנתחיל ,יש למישהו טיפים כיד לפעול בזמן נתון ולהשיג סמכותיות ללא הפעלת איומים ואיבוד עשתונות מצידנו . תודה מראש

חתול ועכבר

בס"ד שלום לך ! כדי לנהל מערת יחסים תקינה ונכונה ובריאה עם הילדים חייב להיות עמוד שדרה- סמכות הורית שנובעת מתוך הבנת המקום שלכם כהורים ומקומם של הילדים כילדים. כשאת מתארת שמתחיל בבית מרדף כמו חתול ועכבר די בסיטואציה כזו כדי שהילדים אכן 'יצפצפו' עליכם וכו' מכיוון שאתם מעמידים את עצמכם במצב שבו ידכם על התחתונה, אלא שרק מתוקף היותכם בעלי הסמכות אתם מצליחים ,לעיתים בכוח ,להכריח אותם לעשות את רצונכם. עליכם לקבל הדרכת הורים כפי שאכן ציינת ומדוע לחכות? אין "טיפים "כדי ליצור שינוי, שינוי יבוא ממקום שבו תהיו מודעים לטעויות שאתם עושים ויחד עם זאת תרכשו ידע הבנה וכלים להתמודדות נכונה. זה תהליך שמצמיח תוצאות די מהר. ממליצה לכם לחפש הדרכת הורים אדלריאנית (מכון אדלר) . בהצלחה ! גילי כספי פסיכותרפיה, ייעוץ נישואין והדרכה לפרט, לזוג ולמשפחה. 054-6682770

איך להתייחס לכך שהבעל קם בבוקר מאוחר ומתפלל בד"כ בבית בשעות מאוחרות?

איך להגיב/להתייחס/לקבל מצב בו הבעל קם בבוקר ברגע האחרון לפני שיוצא לכולל ובדרך כלל לא מספיק להתפלל ולהניח תפילין אלא עושה זאת אחר הצהרים או בסמוך לשקיעה. לי זה מאוד מפריע ואני משתדלת שלא להתערב. אבל הרבה פעמים זה מתפוצץ ואני מגיבה בצורה לחוצה. יש לציין שהוא מודע לכך שאני רוצה שיקום בזמן ויתפלל בציבור אבל תכל'ס הוא לא מצליח. הייתי רוצה לקבל תשובה: א. שתרגיע לי את נקיפות המצפון ושתוציא אותי מהלחץ שזה מכניס אותי. ב. איך אפשר לעזור לו באמת לקום בזמן, ולהגיב בצורה הנכונה. בתודה מראש

מעט אור דוחה הרבה מן החושך

בס"ד בנוסף לכך שאל לך לבקר אותו על המצב , הייתי מציעה לך ליזום לימוד משותף במשך השבוע ובפרט בשבת. ללמוד יחד ולתת לו את ההזדמנות להסביר את הלימוד, להיות חברותא. לעודד ולומר מילה טובה על כך. וכן, סיפורי צדיקים הם סגולה טובה לעורר את הרצון להוסיף בקדושה. מומלץ. אפשר להנהיג לקרוא סיפור בשולחן שבת למשל ולראות מה אנו לוקחים לחיינו מכך. לעורר מוטיבציה וחיות לענייני קדושה. אם תיגשי ממקום 'נקי' אולי תוכלו לדבר על הדברים וישתף אותך בתחושות וברצונות שלו שהם הסיבה לכך שמגלה חלישות "להתגבר כארי לעשות רצון אבינו שבשמים"... בברכה ! גילי כספי פסיכותרפיה, ייעוץ נישואין והדרכה לפרט, לזוג ולמשפחה. 054-6682770

התיעצות בקשר לכלה שלמדה אצלי וחווה קשיים בחיי הנישואין.

שלום רב לכל הרבנים החשובים והמשיבים היקרים שמקדישים מזמנם למען שלמות הבית היהודי, תבורכו משמים! בשליחות הקודש שלי כמדריכת כלות, יש לכם חלק גדול. אני קוראת הרבה בפורומים ומחכימה מהם. ישר כחכם. רצוני להתיעץ בקשר לכלה שלמדה אצלי. כבר לאחר הארושין התחילו אצלה חששות וספקות, בתחילה בעקבות גילוי בעיה במראה החיצוני שלא ראתה קודם (מאת ה'). ואח"כ היא גם התחילה להרגיש שהם לא מדברים באותה השפה. ז"א הוא מדבר ישיר עד פוגעני והיא עדינה ושברירית. כיון ששמעתי ממנה שיש לה רצון להתחתן עמו למרות הנ"ל, ניסיתי לתת לה כלים להתמודדות ובניה. והיא הגיעה לחתונה שמחה. עכשיו, אחרי כשנת נישואין, כשאני מסכמת לעצמי את השיחות שלי איתה לאחר הנישואין. אני תוהה ביני לבין עצמי אם אין כאן אלימות מצידו, ואם מספיק שאני תומכת ומעודדת אותה לבנות תקשורת טובה ולהתמודד ?! ואנסה לפרט קצת. היא מרגישה פגועה ודרוסה מבקשות ודרישות ביום יום. ובמיוחד בהתנהגותו בענין חיי האישות. הוא דורש בצורה חזקה ובתדירות גבוהה (עד כמה פעמים ביום), בלי התחשבות ברגשותיה. היא מצידה לא מראה את רגשותיה הפגועים. ומאשימה את עצמה למה התחתנה איתו. בינתיים היא נכנסה להריון.. אני מנסה כל הזמן לדרבן אותה לפתוח את רגשותיה בצורה רגועה ונעימה כי "הוא לא נביא" ולא יודע מה קורה אצלה בפנים. ואני גם מנסה לעזור לה למצוא נקודות אור ושמחה בינתיים. ואיך לשמח אותו . היא אומרת שיש התקדמות בתקשורת, אבל אני מתרשמת שהיא לא מראה לו עדיין מספיק מה קורה איתה בפנים. ועכשיו אני חוזרת לשאלותי שבתחילה: איך אני מזהה אם מדובר באלימות מצידו, או שהתנהגותו נובעת רק מחוסר הבנה לרגשותיה ? התוכלו לתת לי כלים להחליט מתי מספיקה התמיכה שלי, ומתי צריך להפנות לעזרה מקצועית יותר ? אם זה חשוב לתשובתכם, אוסיף שאני מדריכה קרוב לעשור. וב"ה רואה ברכה בשליחות הקדושה. למדתי הדרכה במספר מקומות ואני קוראת המון. אבל לא למדתי בצורה מסודרת מעבר לכך. כמו"כ אני מרגישה שיש לה אמון בי, ומוכנות לקבל ממני. ושוב, תודה על הקדשת הזמן מצידכם. אשמח לקבל תשובתכם.

ייעוץ זוגי

בס"ד ב"ה שהכלה מרגישה נוח לדבר איתך ופתחה את ליבה בפנייך. חשוב שיגיעו לייעוץ זוגי. נראה שהבעל זקוק להדרכה (האם היתה לו הדרכה לפני הנישואין ?) גם בנושא הספציפי של אישות וגם בכלל איך להתייחס אל אשתו. יש בחורים שפשוט זקוקים להכוונה וללמידה. הזוג צריך לקבל עזרה איך לשתף ולתקשר. גם לכלה קושי כפי שציינת להסביר את עצמה וכו' ויש לה ציפייה שתהיה מובנת ללא תקשורת. בטיפול/ייעוץ יוכלו לקבל כלים ולתרגל תקשורת נכונה ובונה. וכן ייבדק בוודאי גם הכיוון האם התנהגותו היא לא רק מתוך חוסר הדרכה. בברכה, גילי כספי 0546682770

אובדת עצות

שלום וברכה, אנו נשואים כ9 שנים,יש לנו שני ילדים יפייפים ישמור אותם השם, ואני חשה שהגיעו מים עד נפש, בעלי אדם קשה עורף,ילדותי מאוד ואנוכי אשר רואה לנגד עיניו את טובתו שלו, הוא מתפרץ בתקפי זעם, המלווים בצעקות רמות ובהשלטת משטר פחד בבית, לא תמיד היו כך הדברים תמיד, אולם חילוקי הדעות ביננו גוברים מידי יום, הוא מתנגד נחרצות לכך שאדליק פלטה בשבת, או לחילופין שאשמור טהרה, אני מרגישה שהוא עושה כל שביכולתו על מנת להכשיל אותי, אינני יודעת מה עוד לעשות, ההחלטה לפרק את הבית הינה קשה מנשוא עבורי שכן גדלתי בבית חם ואוהב,הורי נשואים באושר כ40 שנה,ומאז ומעולם היוו לי מודל לגאווה, אולם איני יכולה להמשיך ולשאת את הנטל הזה על כתפיי עוד, ניסתי לשוחח עימו אולם הוא מיד מתפרץ ותוקף,אינני מצליחה להגיע לליבו ולהסביר לו מדוע אני כל כך אוהבת את הדת ומה היא מהווה עבורי, כואב לי שאני צריכה לפרק את ביתי, אולם אינני רואה כל פיתרון, הורי שרואים את סבלי וייסוריי ואף בהם הוא פגע, אמרו שהם יעמדו מאחורי בכל החלטה שאבחר, אז למה למען השם אני מרגישה כאילו נכשלתי? אני מרגישה שהנטל הזה כבד מאוד על כתפיי ואינני יודעת איך להתמודד, האם יש למצב כפי שהיני נמצאת בו כיום סיכוי.? האם אישה מצליחה להרים את עצמה מן השברים ולחיות למרות הכאב העצום הזה?

שני צדדים

בס"ד שלום לך ! הדברים שאת מציגה מתארים את הצד שלך בלבד ולכן התמונה חסרה. מה הוא מרגיש? מדוע כל כך מתנגד שתשמרי מצוות? מה טמון בהתנהגות שלך שמעוררת התנגדות אצלו? מה בהתנהגות שלך כלפיו יכול להיות אחרת כדי שגם הוא ירגיש טוב? פתחת בתיאור הצדדים הפחות טובים שלו כפי שהצגת, האם את רואה בו דברים טובים? מפרגנת? אומרת מילה טובה? ממה הוא מתוסכל? האם הציפייה שלך מהזוגיות שלכם היא שתהיה דומה לזו של הורייך, רק שבמקרה שלכם זה מצריך יותר עבודה? שאלות אלה ועוד צריכות להישאל כדי לקבל הבנה על מערכת היחסים שלכם. מציעה לך שתיגשו לטיפול זוגי בו תוכלו להבין את עצמכם טוב יותר . בכל מקרה, לא מפרקים בית לפני שמנסים לעבוד על הדרוש תיקון. הצלחה ! גילי כספי 0546682770

דחוף ביותר- רווקה צעירה עם אלמן מבוגר.

שלום לכל היועצים! אני צריכה שיעשו לי קצת סדר במחשבות. לא רוצה לחשוף מדי הרבה פרטים שלא יזהו את המקרה חלילה. אני בחורה בשנות ה20 המוקדמות, טיפלתי במשך מס' שנים בילדים שאמם חלתה במחלה. הקליק עם המשפחה היה מיידי ועם כולם! אני משוגעת על הילדים הם משוגעים עלי. אמא של הילדים מאד אהבה אותי ואמרה לכולם שאני כמו הבת שלה וגם אני הרגשתי שהיא אמא שניה שלי, אולי האהבה המשותפת לילדים יצרה את זה.. הייתי שוהה אצלם המון וגם בחגים באה לעזור להיות עם הקטנים.. ימי הולדת בגנים הכל... היה לי מאד כיף אצלם למרות המצב הקשה זה היה בית בריא ושמח מאד ומדובר בילדים מהממים יפים ופקחים ביותר. בחיים לא נתקלתי בכאלה ילדים חכמים ואני עבדתי המון עם ילדים. לפני כחצי שנה לערך האמא נפטרה, לא הלאה אתכם במה שעברנו, הייתי שם בזמן שנפרדו ממנה הייתי שם שהודיעו לילדים, בזמנים שאף אחד לא רוצה להיות.. חשוב לי לציין שמהצד של האמא אין הרבה משפחה אין מי שיכול לעזור והצד של האבא גר רחוק ולא דתי (הוא חוזר בתשובה) הילדים האלו הם החיים שלי, תמיד היו אצלי בסדר עדיפויות ראשון לפני כל דבר בחיים סתם דו' הפסקתי את הלימודים עמ"נ שאוכל להיות איתם בתקופה הקשה ובכלל... כמובן שהכל תמיד נעשה בהתנדבות, ותמיד הצחיק אותי שקראו לזה חסד, כי הם מבחינתי ממש משפחה שלי. עכשיו עלה על הפרק נישואים.. חשוב לי לציין שאני שוקלת את הרעיון לא רק בגלל הילדים, אני מאד מעריכה את האבא, הוא בן אדם מאד מיוחד. הוא טיפל באישתו במסירות שלא רואים כזו, ומתייחס לילדים בכבוד ובמסירות רבה. כל הסובבים אותו קוראים לו מלאך והוא אכן כזה. למה אני חושבת חיובי? כי הייתי רוצה אבא כזה לילדיי, הייתי רוצה בעל כזה לעצמי. וגם, בתור יועצים אתם ודאי יודעים בכמה קשיים מלווה פטירה של אמא. ואני מרגישה שאני יכולה לעזור לו בזה מאד. גם מבחינת הילדים וגם עם עצמו, בעצם כולנו באותו מצב של אובדן..ולשאת ביחד קל יותר... מה ששונה אצלנו לטובה זה שהילדים יקבלו אותי בטוח!! וכולם!! הגדולות קטנות ממני בשנים מועטות אבל מבחינתן אני כמו אחות גדולה והם רואות כמה הקטנים תלויים בי, גם הם עצמם מבקשות שאני אדבר עם המורות בשבילן במקם אבא שלא ממש מבין אותן.. זה אולי נשמע שאני צובעת את המצב בוורוד, אבל יש קשיים ובזה אין ספק, אובדן של אמא זה הדבר הכי נורא שיכול להיות.. אבל אני מרגישה שיהיה יותר קל שאהיה בתמונה ממש. כי כרגע הוא מאד משתדל לשמור ממני מרחק ואני מאד מבינה אותו, הוא אדם צדיק... ולכן הוא מתייעץ איתי ושואל אבל רק מה שהוא מוכרח.. ואין שיחה על רגשות מעבר.. ואני מבינה אותו.. אני יודעת שיהיו שיגידו שאני מטורפת שמכניסה את עצמי לחיים כאלו, אבל לא מרגישה שזה בבחירה שלי, הם פשוט משפחה שלי. אני יודעת שההורים שלי לא יקבלו את זה בכלל!!! ואפשר להבין אותם..אבל דיה לצרה בשעתה.. שמעתי שרבנים שאיתו בקשר ויודעים מהמצב העלו בפניו את הרעיון. מאז שהיא נפטרה חשבתי על זה, אבל פתאם שזה קצת מתקרב למעשי יותר, אני חוששת קצת, זו החלטה לכל החיים.. אני יודעת שאף אישה אחרת לא תוכל להכנס לשם, הילדים שם יבלעו אותה חיה.. והם מסוגלים... אולי תגידו שאני צעירה בגיל ובלי נסיון, אז זה לא כך. אני בוגרת מאד לגילי התעסקתי בחינוך מגיל צעיר, גם חינוך מיוחד וכמובן שיש את האהבה הרבה לילדים...ובחיים לא אלך על משהו שאני לא בטוחה בוודאות שאוכל לעמוד בו. אני מודעת לכך שלהכנס לבית עם ילדים זה לא כמו בעל שרק שלך בהתחלה, וזה בסדר מבחינתי.. הכיף והסיפוק שלי הוא עם הילדים, ובעז"ה נמצא זמן גם לעצמו... מעבר לזה, אולי זה ישמע קצת מיסטי, אבל אני מרגישה שדרך החיים שנסללה לי מייעדת אותי לתפקיד הזה, תמיד אמרתי שאני חושבת שצריך קודם לטפל בילדים שכבר קיימים בעולם, ותמיד אמרתי שיש בי יכולת לאהוב ילדים כאילו הם שלי. לא יודעת למה אבל תמיד דיברתי כך, לפני שבכלל הכרתי אותם. בקשר להפרשי הגילאים, יש ביננו באזור ה20 שנה הבדל. אני מרגישה שזה לא מפריע לי כי קיבלתי איזו פורפורציה שונה על החיים לאחר הפטירה, פתאם אני אומרת לעצמי, אז מה תראי אותו בגיל 40 מוצא את עצמו אלמן מישהו היה יכול לצפות את זה? מישהו הבטיח לי שאם אתחתן אם מישהו צעיר הוא לא יכול למות ברגע בתאונה?! ומעבר לזה אני רואה בזה שליחות קודש לגדל את הילדים של "אמא" שלי... ואולי לשם כך ירדתי לעולם.. אף אחד לא יודע את תפקידו... זה נשמע אולי שאני מאד בטוחה בעצמי, אבל אני בטוחה בדבר אחד, שזה יעשה טוב לילדים ולו במקרה ואתחתן איתו. אבל מעצמי אני פתאם חוששת... כיף לי איתם מאד. אבל זה שינוי משמעותי, שידרוש ממני הרבה שינויים. גם מבחינת דרך חיים הוא הרבה יותר סגור ממני ואצטרך להשתדל יותר.. ובכלל, אני מאד רגילה לפרטיות שלי, לישון בחדר לבד, בבית גדול ולהתרגל לחיים הפוכים... אני יכולה להתרגל להכל, אלו דברים פעוטים לעומת בניית ושיקום בית בישראל. השאלה אם יש לכם משהו להמליץ\ לייעץ\ להעיר את תשומת ליבי. תודה רבה! לילי

מי את לעצמך?

בס"ד שלום לך ! נראה שהתקופה בה היית עם המשפחה הזו גרמו לך להתקשר קשר נפשי, רגשי ויותר מזה - תלותי ! את בעצמך גדלת איתם כמו בת. מילאת מקום חשוב בסיוע ועזר גם בימים הקשים וברגעי שבר. את מרגישה אחריות כלפי הילדים ומרגישה שביכולתך לתת מענה לצרכים שלהם. השקעת במסירות את כולך לטובתם. אבל... חשוב שתיקחי 'צעד אחורה' ותחזקי את עצמך בבניית האישיות העצמית שלך. אולי ללמוד משהו ולהתפתח בכיוון עצמאי. נישואין הם לא מוסד צדקה וחסד ! נתת כל כך הרבה סיבות וצידוקים מדוע כן להתחתן עם אבי המשפחה. לא מובן כלל מי העלה רעיון כזה שתתחתני איתו כשאת יכולה להיות בתו !!! גם בגיל, גם ב'מקום' שלך בתוך משפחה זו. האם מי שהציע זאת התכוון שלילדים יהיה סידור נוח ומוכר ולאביהם כנ"ל ? מה את לעצמך? עוד לא התחלת את חייך הבוגרים, לא בנית לעצמך זהות עצמאית ואת כבר מוותרת על כך ? מציעה לך להציל את עצמך מרעיון זה, להתרחק ולבנות את חייך. בברכה שה' יהיה בעזרך ! גילי כספי 0546682770

ילד בן 6 מאוד מתוח

בני בן ה6 הוא ילד חכם מאוד, עם כישורים יוצאי דופן, על פי מה שאומרים הגננת והרב שלו, ולפי מה שאנחנו רואים בבית. עד גיל ארבע היה גם מאוד חברותי ותקשר בצורה מאוד מתקדמת לגילו עם מבוגרים ועם ילדים אחרים. יש לו יכולת ניתוח ריגשית מדהימה, שלו ושל אחרים, והוא יודע לבטא את עצמו ואת רגשותיו. לאחר שעבר גן בגיל ארבע, חלה אצלו הסתגרות, הוא לא מוכן ללכת לחברים, והרבה זוכר לילדים עוולות שעשו לו, ובגלל זה אינו רוצה להיות חבר שלהם יותר. קשה לו למחול על מריבות עם חברים, כך שיש לו מעט מאוד חברים. הוא מאוד ביקורתי כלפי אחרים. גם כלפי עצמו הוא דורש מעצמו בפרפקציוניסטיות. הוא מחייב את עצמו להגיע לגן ראשון, עוד לפני הגננת (בשעה 7:30), קם בשעות מוקדמות, לפעמים גם באמצע הלילה ומתחיל לבכות בלחץ שהוא יאחר. אני כמעט כל בוקר מנסה לעכב אותו כדי שלא יגיע לגן מוקדם מידי. הדרישה הזו מעצמו מביאה אותו גם לטענות והאשמות כלפי, הוא בא אלי למיטה בבוקר "עצלנית! למה לא הכנת לי בגדים?! אתם אף פעם לא מכינים לי בגדים!". האמת היא שאני משתדלת מאוד שהכל יהיה מוכן עבורו, כדי שיהיה פחות לחוץ, והבוקר יעבור בצורה נורמלית גם לבני המשפחה האחרים (עוד ארבעה ילדים חוץ ממנו, הוא השני). לצערי, כשהוא יוצא מהדלת, אני נושמת אנחת רווחה. הלחץ שלו הביא אותי גם להסכים שהוא ילך לבד לגן, כי בזמן שהוא יוצא, אין מי שיקח אותו. אני מרגישה לפעמים שילד בן 6 מנהל לנו את הבית. זה לא בריא בעיקר עבורו. יש לו קטע חזק מאוד של שליטה. הוא מאוד מנסה להיות קורבן מול אחיו שגדול ממנו בשנה, ומנסה להראות שאחיו הגדול הוא לא בסדר. כמו כן, הוא לחוץ מאוד מהמטלות בגן. כשראיתי שהוא כל כך לחוץ, רציתי לצאת איתו ליום חופש שנינו יחד, ליסוע איתו לטיול, והוא רצה בכך מאוד, אך כבר כמה שבועות הוא אינו מוכן ליסוע כי הוא דואג שאם יסע, יפסיד את היצירה בגן, ויצטרך אחר כך להמשיך אותה בגן, כששאר הילדים בגן מתקדמים ביצירה יותר ממנו. הוא נמצא בחוג קריאה, ומקבל מטלה לשיעורי בית לקרוא קטע קצר 10 פעמים. שיעורי הבית האלו הופכים לסיוט, כי מאז שהוא מקבל אותם ועד לחוג הבא, הוא לחוץ שעליו לעשות אותם, ולא תמיד יש לי פנאי לשבת איתו בזמן שהוא רוצה. יש פער בין מה שהוא מבין, למה שהוא עושה. השבוע הוא היה צריך להביא מתכון של עוגה לגן. מאז שחזר מהגן, ביקש ממני שארשום לו את המתכון. אמרתי לו שאני לא פנויה כרגע, אבל אכתוב בשמחה אחר כך. ראיתי שהוא מבין, אבל קשה לו להתגבר על עצמו מרוב לחץ, והוא שאל אותי כל דקה, אם אני יכולה לכתוב לו. כדי לעזור לו ניסינו ללמד אותו שעון, אנחנו משתדלים להכין לו את הדברים שהוא צריך בזמן, ולעשות איתו את שיעורי הבית כמה זמן מראש. אבל, אנחנו לא מלאכי השרת,ולא תמיד אנחנו מספיקים הכל, ואז, הצילו... בעוד כמה חודשים הוא יכנס לכיתה א', ואני חוששת שהלחץ שלו מהלימודים יביא אותו למקום עוד יותר בלתי אפשרי מבחינתו ומבחינת הבית.

להיות מספר אחד!

בס"ד שלום לך ! ממליצה לך לפנות לטיפול משפחתי יחד עם הילד, חסרים פרטים, מהם גילאי הילדים בבית, יותר בהרחבה עד כמה היה קשה עבורו המעבר לגן חדש ומה השתנה בבית באותה תקופה? ועוד. מתנהג בשאיפה לפרפקציוניזם ואף בחרדה מתוך הצורך שלו לשמור את מקומו הבטוח ולכן מבחינתו עליו להיות הכי טוב בחברה - בגן. כפי שאת רואה, הוא משקיע את כל האנרגיות שלו בלהיות מס' אחד, להיות "הכי " בזה הוא עסוק. הוא במצוקה. ולכן חשוב מאוד לקבל עזרה מקצועית כדי למתן את ההתנהגות הזו שלא תהפוך לחריפה יותר כאובססיה . דבר נוסף, התגובה בבית למצבו: ציינת כי "האמת היא שאני משתדלת מאוד שהכל יהיה מוכן עבורו " ובזה את קצת שוגה, בוודאי מתוך כוונה טובה למתן אותו, אך כאן למעשה הוא אכן מנהל אותך ו"מדביק" את כל הבית בלחץ שלו. ניסיונות לרצות אותו רק מאפשרים את ההתנהגות הלא רצויה שלו ולכן עלייך להציב גבולות כדי שבאמצעותם הוא ירגיש ביטחון ויקבל פרופורציה נכונה, ילמד להשהות את הרצונות שלו ולהבין שלא הכל ייעשה מיד ושאפשר גם אחרת. כאמור, ממליצה מאוד על טיפול משפחתי בו תקבלו כלים והבנה , גם אתם כהורים וגם הוא עצמו. גילי כספי פסיכותרפיה, ייעוץ נישואין והדרכה לפרט, לזוג ולמשפחה. 054-6682770

איך מדליקים את הניצוץ היהודי?

שלחתי את השאלה הזו לפני מספר ימים ומשום מה קיטלגו אותה לקטגוריה של "משיב כהלכה" ואכן זכיתי לקבל את תשובתו המרגשת של הרב הגאון אליהו בר שלום, אך הוא עצמו הציע לי בסוף התשובה לשמוע עיצות מיועצים נוספים ולכן אשמח אם תוכלו לפרסם את השאלה שוב גם בקטגוריה נוספת. שלום לכם יועצים יקרים לאורך ימים טובים! אני נשואה כ-7 שנים + 4 ילדים לאדם שלבוש כחרדי ומקיים מצוות, אך אני שמכירה אותו מקרוב יכולה להעיד שהלב שלו קרררררר....... הוא שונא את לימוד התורה וחושב שתכלית האדם בעולם היא להרוויח כסף וכמה שיותר, יותר טוב... הוא נוהג להביע את דעותיו המסולפות על האברכים הבטלנים לידי וגם ליד הילדים. אני מרגישה שיש ביננו פער אדיר בכל הנושאים הרוחניים, אין לו בכלל הבנה של מה זו הנאה רוחנית, למשל אם עזרתי לחברה (ויש לי סיפוק אדיר מזה ואני משתפת אותו בהרגשתי הטובה) הוא ישר אומר "היא סתם ניצלה אותך..." וכדו' כל העולם שלו בנוי רק על "תן וקח" והוא לא מבין מהו חסד או לדוגמה תפילה זה רק עול מבחינתו הוא אף פעם לא הרגיש מהי תפילה אמיתית מהלב. אני מרגישה שאני מחנכת את הילדים שלנו לבדי - אי אפשר להתייעץ איתו על כלום בנושאים הללו וכשהוא בבית (למזלי זה לא קורה הרבה כי הוא כל הזמן עסוק בלהשיג עוד כסף) הוא אפילו הורס ומזיק לחינוכם הטהור... חשוב לציין שבעלי גדל בבית שהאב היה אברך מספר שנים מכובד והאווירה שהאם השרתה בבית הייתה: "אוף, אין לנו כסף כי אבא לומד ו/או הלוואי שאבא כבר היה יוצא לעבוד" וכו' נסיתי לשוחח עימו הרבה פעמים על הנושא, אך אין עם מי לדבר.... אני חייבת להוסיף שכבר התפללתי עליו ואני מתפללת כל הזמן בדמעות רותחות שהניצוץ היהודי שלו יידלק, אבל הפער רק גדל וככל שהילדים גדלים זה מפריע לי יותר ויותר עד כדי שאני מממש מרגישה רגש של כעס , בוז ואפילו דחיה!!!! ולכן החלטתי לפנות אליכם ולשאול מה לדעתכם אני יכולה לעשות על מנת לשנות את קו המחשבה שלו שמושתת עוד על כל מה שהוא ספג בימי ילדותו והאם יש סיכוי לשנות משהו???

ניצוץ יהודי - פנימיות

בס"ד שלום לך ! ממליצה לך לקשר אותו ללימוד חסידות שהיא פנימיות התורה ויש בה את הכוח לעורר את פנימיות הנפש, להדליק את הניצוץ היהודי הטמון בכל יהודי. לימוד חסידות כפי שמובא בחסידות חב"ד (שהוא באופן של השגה בשכל) נותן את התענוג שבלימוד ומחייה את הכוחות הנעלמים שבנשמה. בעלך זקוק לגלות את הרצון והתענוג שבלימוד התורה ולימוד החסידות פועל בזאת. יחד עם זאת, ברובד הפשוט, היותך דוגמא אישית של אהבת התומ"צ ושמחה בבית וללא ביקורת כלפיו יעזרו לו להתקרב ולא להישאר מנוכר. לשמוח במה שכן עושה (גם אם מעט) ולעודד ולפרגן על כך ולהגדיל את פועלו באזני הילדים, כל אלה יעזרו לו להשתדל יותר. למשל לבקש ממנו לומר דבר תורה בשולחן שבת באופן קבוע ולשמוח בזה ולפרגן על כך, ואם לא מעוניין- תאמרי את וספרי לילדים עניין מהפרשה בחיות ושמחה. לאט לאט האווירה תקרין בוודאי גם עליו . כמו שהובטחנו יגעת ומצאת תאמין ! גילי כספי 054-6682770

איך לשכנע את הבעל להגיע לייעוץ נישואין?

שלום רב, אנחנו נשואים מזה 8 וחצי שנים. עם שני ילדים מקסימים. סך הכל אנשים טובים כל אחד לעצמו וגם אחד לשני לרוב. אבל משהו לא מסתדר שם ביננו בתקשורת וגורם לויכוחים, העלבויות, אי הבנות שקשורות בנושא הילדים והבית (דברים טכניים בעקרון) עד כדי איומים לגירושין. ההורים של שנינו גרושים מסיבות שונות. דגם תקין אין. התובנות מהגירושין של אחרים שעדיף לתקן ולתחזק את הקיים ולא לחפש פנטזיה רגעית שאיננה קיימת לאורך זמן כשהכל מלווה בשיגרה חומרית. מה גם ש"זכרתי לך חסד נעורייך" והתחתנו עם אהבה גדולה. מה אני עושה כדי לשכנע את הבעל להגיע לייעוץ נישואין? הוא כרגע מאיים רק בגירושין. אעלה גם שכבר לפני כמה שנים הצעתי לפניו את אותה הצעה. לקבל עזרה מבחוץ. בעבר פניתי ליועץ נישואין בבקשה להתחיל טיפול לבד ולנסות שהבעל יצטרף לאחר מכן אך הוא טען שזה פחות טוב. בתודה, אני

לקבל ייעוץ גם לבד

בס"ד שלום וברכה! אם הבעל אינו רוצה כרגע להגיע לייעוץ, ולאחר שניסית בדרכי נועם לגרום לו לשנות את דעתו וללא הועיל, האפשרות שנשארת לך היא להגיע לייעוץ נישואין בעצמך וכשתעשי זאת תוכלי לומר לבעלך שאת מעוניינת בשלום בבית והנישואין יקרים לך והוא יקר לך ולכן את לא מוותרת ופונה לקבל עזרה. בפועל, תהליך של ייעוץ בוודאי יחזק אותך ותהיה לו השפעה על התייחסותך למצבי הקונפליקט ביניכם וזה דבר שעשוי לגרום לשינוי לטובה וכשבעלך יראה את השפעת הטיפול בבית יש סבירות שגם הוא יסכים להזמנה ויבוא איתך לייעוץ נישואין כשותף ולא כנאשם... מאחלת לך הצלחה בהובלת שינוי, גילי כספי

צריכה יעוץ דחוף

לכבוד ינר שלום וברכה! אני נשואה 4 שנים + 3 ילדים מתחילת הנשואים היו ביננו ויכוחים ומריבות הטענה של בעלי בעצם היא שאימי אשמה בהכל כי התערבה יותר מדי בהתחלה וע"י כך הרסה לנו את השלום בית והיינו יכולים להסתדר מצוין לולי זה לא היה קורה. הסכמתי איתו שבתחילה לא נהגתי נכון וערבתי אותה בכל מה שקשור בנו ומאז התחלתי להתרחק מאימי ובאמת כיום כמעט ואינני בקשר איתה למרות שזה מאד כואב לה. אך הבעיות שיש בבית לא נעלמות כלל. לבעלי יש בעיה עם 2 הבנים שלי (עם הקטן עדיין לא ב"ה) את הגדול הוא היה נוהג להכות הרבה מאד כשהיה קטן כי לדבריו לא סבל אותו ואח"כ כשנולד השני הכל עבר אליו והוא מסתדר עכשיו טוב עם הגדול אך השני סובל הרבה מכות והצקות ממנו. כל היום אנחנו רבים על כך כי אינני מסוגלת לראות התעללות בילד קטן על לא עוול בכפו- הוא טוען שלא יכול לסבול אותו ואת הקול שלו והמראה שלו כי מזכיר לו את אמי הוא מודה בכך שהתנהגותו היא לא נורמלית ולא בסדר אך טוען שכל הצרות שלנו בבית נובעות מעין הרע שאימי עשתה לו. הוא לא מפסיק לקלל את אמי וכשמגיעים אליהם פעם ב..הוא לא מתייחס אליה כלל ומראה לה את שנאתו ומחכה לרגע שנחזור לבית. בעבר ניסתי לקחת אותו ליעוץ פסיכולוגי אך לא מוכן בשום אופן. שיתפתי את הוריו והם יודעים על הבעיה הם ניסו לדבר איתו המון אך מכירים את בנם העקשן ויודעים שאין הרבה מה לעשות איתו. הורי לאחרונה גילו שהוא מתנהג בצורה לא יפה לילד וכעסו על כך מאד אימי מנסה לדבר איתי שאעשה משהו בנדון אך אניני יודעת מה לעשות ורק מתפללת שאולי זה יעבור כמו שעבר עם הבכור אך בינתיים זהו סבל רב ממש עבורי ועבור הילד. יש לציין שבעלי הוא אברך ירא שמים ומתנהג אלי בצורה יפה ומכבד אותי ואוהב אותי רק הבעיה שלו עם היא עם הילד -בעקבות אימי.. לאחרונה אני מרגישה שאני מתחילה להאמין לו ולשטויות שטוען על העין הרע ובכלל תמיד אני מרגישה מאד מושפעת ממנו.. ומפחדת לעשת צעדים שיחמירו את העניין .. כי היה תקופה שעשיתי בלאגן וכמעט עזבתי את הבית במטרה לשנות אך המצב רק נהיה גרוע יותר. איני יודעת מה עלי לעשות ואם בכלל??

לפתוח צוהר

בס"ד שלום לך, .בעלךהוא תולה את ה"סיבה" בכך שהילד מזכיר לו את אימך וכו'... למעשה, בעלך מטיל את האחריות למעשיו על אחרים. בעצם מאשים - אותך, את אימך ונאחז בסיבות שחוץ ממנו - בגלל ש... דיברת עם הורייך, בגלל עין הרע כל אלה הם פשוט התנהגות שאין בה לקיחת אחריות וריסון עצמי ופוטרת אותו מתיקון ומעבודה על עצמו. . את האחריות צריך לגלגל אליו בחזרה ולכן רצוי שאכן יקבל עזרה ע"י טיפול וייעוץ וכן כל המשפחה. ואם הוא מסרב לקבל טיפול, עשי את את חלקך בהגנה על הילד מפני המכות בכך שלא תאפשרי למצב להישאר בתחום המשפחה מבלי שגורמים רלוונטים יטפלו בזה. הכוונה לפנות בתחילה שוב לבעלך בבקשה לפנות יחד לטיפול ואם יסרב, תפני לרב שיש לו השפעה עליו (בידיעתו) שיקרא לו לשיחה כדי שאולי יאות לטפל בעצמו . ואם לא יעזור ,אפשר לערב גורם מקצועי כמו רווחה. כאשר הבעיה נשארת בתוך המשפחה זה כשלעצמו נותן לבעלך חופש פעולה בדרכו ואילו כאשר את תדאגי לערב גורם מבחוץ במקרה שאינו מעוניין לטפל בעצמו, זה יאפשר התחלה של שינוי וירתיע אותו מלהכות את הבן וכדו'. גם את זקוקה לתמיכה וכפי שציינת בסוף דברייך את מרגישה שאת מושפעת ממנו ומתחילה להאמין לו וכו'.. ומה על הבן עצמו ? רגשות האשם התמידיים, הדימוי העצמי שלו ועוד... זה הדבר שיכול לנסוך בך כוחות להתחיל לפעול. אם את מרגישה שאין בך כוח / אומץ לקום ולפעול שתפי חברה טובה או מה טוב רבנית בקהילה. בכל אופן למען בנך נקטי פעולה! .גילי כספי יועצת נישואין ומנחת הורים 0546682770

ריחוקים חוזרים לאחר עשר שנות נישואין מצוינות

שלום וברכה. אנחנו זוג נשואים עשר שנים פלוס 5 ילדים ב"ה, עברנו את כל שנות הנישואין שלנו בקלות, שנינו אנשים נוחים וקלים, מסתדרים בכל מקום בחברה הבעל בכולל והאשה בעבודה, אנשים נורמטיבים +, במשך השנה האחרונה התחלנו לחיות חיים אחרים שלא היינו רגילים אליהם, הקשר הזוגי שלנו, כל הזמן עולה ויורד מתקרב כמו שהיינו פעם ובבת אחת מתרחק מאוד מאוד, יכלנו לחשוב שהריחוק הזה הוא מחוסר תקשורת, מלחץ נוסף בחיים, כל פעם אנחנו מצליחים לאחר כמה ימי דכאון להחזיר את המצב לקדמותו, ושוב מתדרדר המצב, ומפעם לפעם הדכאון והייאוש גוברים והולכים, הסיבה הנראית סבירה למצב הזה, הוא מפני שיש איזה התקן שגורם שרוב הזמן אנחנו אסורים, רק כשבוע בחודש יש לנו. אך גם אם זו סיבה סבירה אנחנו מאוד לא מקבלים את זה שהחיים שלנו ייראו ככה רק בגלל הענין הזה, ואנחנו חייבים עצה לדעת האם זה נורמלי או שאנחנו צריכים לעבוד בהנחייה וללמוד איך חיים את החיים גם בלי זה בכלל, אנחנו רוצים להיות בטוחים שאנחנו לא במצב של אהבה התלויה בדבר. נשמח מאוד לקבל עצות מחכימות מהצוות המדהים שכותב כאן באתר.

אין יאוש - לחפש פתרון אחר למצב

בס"ד שלום לכם, "אנחנו מאוד לא מקבלים את זה שהחיים שלנו ייראו ככה רק בגלל הענין הזה" - התחושות שלכם מעידות על קשר בריא ביניכם, רק שיש סיבה רפואית או כיוצ"ב שגורמת לכם להתנהל באופן של ריחוק פיזי . כאשר המציאות הזו היא חלק מחיי השגרה מדי חודש , דבר ברור הוא שזה משפיע על התנהלות בזוגיות. האם בדקתם היטב אצל רופא מומחה האם יש פתרון אחר? האם בדקתם אצל רב מה דעתו? ייתכן שההוראה להשתמש בהתקן היתה נכונה אז ולאור המצב אולי לא מתאימה כיום. כשיש השלכות כאלה . כדאי להתייעץ עם רב ועם רופא מה נכון לעשות. זה במישור הפרקטי. לעצם הקשר ביניכם - שכתבת "האם זה נורמלי או שאנחנו צריכים לעבוד בהנחייה וללמוד איך חיים את החיים גם בלי זה בכלל, אנחנו רוצים להיות בטוחים שאנחנו לא במצב של אהבה התלויה בדבר". לעומק הקשר אין גבול וחיי אישות הם חלק חשוב בזוגיות ואין אמורים לחיות בלעדיהם כאשר מדובר באנשים בריאים. יש לכם ניסיון מאת ה' להעמיק את הקשר ביניכם במצב שרוב החודש אתם בהרחקות אך ודאי שאין הכוונה לוותר על הרצון בקרבה פיזית. כאמור, מציעה לכם לפנות לרב מורה הוראה ולהתייעץ ואח"כ לרופא. גילי כספי 0546682770

לשנות קו...

אנחנו משפחה בעלת השקפה ברורה בנשאים שונים, ז"א לא שמרנים מידי אך גם לא נוטים למודרניות, בני בן השש עשרה רוצה להראות אחרת ולהתנהג אחרת, יותר פתוח מהקו שהמשפחה מצויה בו. לדעתי בוודאי לא בגיל כזה, רצוי שבן יחליט לבדו על דרך חייו, השאלה אם יש בכוחי להשפיע עליו, והאם ייתכן שזה להוציא אנרגיה מיותרת. בקיצור אנחנו ההורים מאוד מבובלים מהמצב הזה שהוא מכניס אותנו, יש לציין כי בן שלישי מתוך 11 וכולם מתאימים את עצמם למשפחה ורק איתו יש חריקות. בנוסף הוא סגור מאוד ונוטה להסתיר ולהעלים דברים ומצבים שונים כמו עישון. היינו איתו בנסיון של עו"ס שידובב אותו, אך הוא לא מוכן בשום אופן לשתף אפילו אותו על הרגשות שלו ועל מה שמטריד/ מציק לו, הסגירות הזו קיימת במשפחה והוא אינו חריג בזה. השאלה במצב כזה מה ניתן לעשות: להניח לו? להסביר? לא להסכים? אשמח לקבל ייעוץ והדרכה. תודה רבה

הבן מתבגר ואתם מתגברים

שלום רב ! המצב שאתם נמצאים בו מצוי בהרבה בתים, כך שראשית צריך לדעת שאין בזה חריגות. זה נורמלי! אתם בוודאי מרגישים אובדי עצות, חוסר אונים, חסרי ידע ולמעשה תחושת חוסר שליטה במצב וכל אלה גורמים לדאגה וחרדה לגורל הבן. אלה מאפיינים את ההורים אל מול התנהגות המתבגר. חשוב להבין שאין ביכולתכם להכתיב לבן המתבגר מה לעשות. כל שתוכלו לעשות מולו הוא להציע, לדבר, לכוון ועם הרבה כבוד. ובעיקר אהבה. ללא שיפוט וביקורת. ללא כעס. בגיל 16 הבן מגבש לעצמו את דרכו בחיים וחלק מהתהליך הזה הוא הפניית גב למה שמקובל, למצופה, למוסכמות וכדו' כפי שאתם בוודאי יודעים. מתבגרים בכל מקרה מעדיפים לשתף פחות את ההורים ויותר מקושרים לחברה שהיא הגורם המשפיע עליהם יותר. יחד עם זאת חשוב לפקוח עין על החברה בה הוא מסתובב - מי הם החברים? ולשמור על ערוץ הידברות עם הבן שבכל זאת ישתף במשהו (ואת זאת יעשה רק אם יידע שאין ביקורת וכעס גם לדברים שלא לרוחכם). ממליצה לכם לפנות להדרכת הורים כדי שתקבלו כלים לעבור את הגיל המאתגר בשלום ! גילי כספי פסיכותרפיה, יועצת נישואין ומנחת הורים ומשפחה. 0546682770

תינוקת מרביצה

שלום! ביתי בת השנה וחודש מרביצה לי, לאחותה בת השנתיים (שאוהבת אותה ומתייחסת אליה יפה) , מרביצה במשפחון ולכל הסביבה. היא מושכת בשיער לפעמים בצורה חזקה מאוד. ואנני יודעת מה לעשות??אחותה הגדולה לא מבינה למה היא מרביצה והיא אומרת לנו שהיא (הקטנה) מרביצה לה, אנחנו כועסים עליה אומרים לה לא אבל היא צוחקת (לפעמים) וממשיכה.מצד אחד אני חושבת שאולי זה לא טוב לכעוס עליה ולומר לה "לא" כל היום (זה קורה הרבה) ומצד שני חייב למחות בזה ובמיוחד צריך להראות לבת הגדולה שאנחנו לא מסכימים עם ההתנהגות הזאת. מה לעשות???

הקטנה שלכם פשוט חכמה וקצת "מסובבת" אתכם ...

בס"ד שלום ! כבר אמרת בדברייך אתם כועסים והיא צוחקת ! בצדק מבחינתה. לא פלא שהיא מרביצה בכל מקום ולכל מי שסביבה - יש לה המון רווח מזה ! היא מרוויחה תחושה שהיא מאוד מעסיקה את הסביבה, יש לה תחושת כוח, היא ממקדת את תשומת הלב אליה, אחותה מסכנה בגללה, יש בכי, יש כעס, יש אקשן ! למה להפסיק?? כדאי לשנות את הגישה ל'בעיה' - אפשר אפילו בהומור . לא לעשות מזה כזה עניין, להבליג ולעבור הלאה. יחד עם אמירה חד פעמית שלא מרביצים, ולקחת את הגדולה מזירת האירוע ולעבור לעניין אחר. וחשוב לא לתת לבת הגדולה לעשות עניין מזה - כי גם היא "מרוויחה" מהמהומה - הבכי שלה גורר תגובת חמלה והרגעה וכו' (זו דרך מצוינת להשיג התייחסות). כמובן שכל ההתנהגויות הנ"ל הן לא מודעות ומונעות מצורך פנימי. צריך לשמור על פרופורציה בתגובה ולהמשיך הלאה. ולדעת כי עצם הדאגה שלך כהורה מה'תופעה' יש בה כדי להעצים את הסימפטום. ילדים מקבלים משוב ותיקוף להתנהגות על פי תגובת ההורה. ממליצה לך לפנות לקבל מס' פגישות של הדרכה הורית ולהעצים את עצמך מול אתגרי ההורות. בהצלחה! גילי כספי פסיכותרפיה, יועצת נישואין ומנחת הורים ומשפחה. 0546682770

בת 4 וחצי סוגרת אוזניים

שלום! יש לי ילדה מדהימה בת 4 וחצי יש לה אח בן שנתיים ואח בן שנה לפני כמה חודשים פתאום היא התחילה לסגור את האוזניים כשאחים שלה בוכים ופתאום גיליתי שגם באירועים קשה לה לשמוע רעש חזק.והיום בבוקר הגננת אמרה שהילדה סוגרת אוזניים בשיעור ריתמיקה ומוסיקה חזקה, אני לא מבינה למה אני נורא חוששת שזה בעיה רגשית ואני רוצה לעזור לה ליפני שהיה מאוחר . אשמח לקבל יעוץ תודה.

רגישות יתר ?

בס"ד שלום לך, ייתכן והילדה אכן רגישה לצלילים גבוהים וכדו' , כדאי לפנות להתפתחות הילד דרך קופ"ח ולבקש עזרה. האם היא רגישה בעוד תחומים באופן מיוחד ? כגון למגע, לתחושה פיזית על העור? צריך להיות מודעים לדברים הנ"ל איך היא בגן - לשאול את הגננת על התנהגות רחבה יותר בגן. לערב את השירות הפסיכולוגי בגן לקבל הנחייה במידת הצורך. גילי כספי פסיכותרפיה, יועצת נישואין ומנחת הורים ומשפחה. 0546682770

ילד לוקח כסף בלי רשות שוב ושוב

שלום, בני בן ה 8 שוב לקח ממנו כסף בלי רשות. מדובר בסכומים של 200-100. בדרך כלל הוא משתמש בכסף לממתקים, או לקניה ב'הכל בשקל' או לקניות עבור 'קיטנה' לאחים שלו. הוא ילד מלא רגישות ואהבה, אבל אני חשה שבשנים האחרונות הוא הולך ומסתגר ונהיה מריר ומלא כעס. הוא לומד במסגרת עם יום לימודים ארוך, שבעיני מקשה עליו, כי הוא ילד שמאוד זקוק לבית. הוא מבקש הרבה לחזור הביתה באמצע הלימודים בתואנות שונות. כל יום לפני השינה יש לו זמן שבו אנחנו מדברים, ואני משתדלת להתעניין בדברים שמעניינים אותו. עדיין תמיד יש לי תחושה שחסר לו חום ותשומת לב. שמעתי פעם שילדים גונבים כסף כדרך לגנוב אהבה. האם זה באמת מה שקורה אצלנו? ובכלל, מהי הדרך הראויה בעיניכם להגיב לילד על מעשה כזה, חוזר ונשנה של לקיחת כסף? נקודה נוספת, הכסף אצלנו הוא מאוד בצימצום כרגע. אנחנו מאוד משתדלים שהילדים לא יחושו בשינוי, ועדין, אולי זה משפיע. תודה.

החיים הם לא פיקניק...

בס"ד שלום לך ! כדי להבין יותר את הבעיה שאת מציגה נדרשים פרטים חשובים ומהותיים - האם יש עוד ילדים בבית? מה הגילאים? מה מקומו בין האחים ? האם נולד אח בשנים אלה ? מהי התגובה שלכם, ההורים, למעשה? האם המצב הכלכלי הוא דבר שהילדים בכל זאת חווים כמצוקה בבית, גם אם לא בחיסרון של דברים ,אבל כנושא שמעסיק את ההורים וגורם לדאגה? בכל אופן מתיאור הדברים כמו שהוא, נראה כי מתוך מסירות ואהבה את נוטה קצת ל'פצות' את הילד על הקושי שלדעתך מרגיש בחייו -קושי במסגרת הלימודים ביום ארוך, קושי בשנים האחרונות שמסתגר. את משקיעה מעצמך בלתת לו הרגשה טובה כי קשה לו ולמרבה הפלא ,תמיד מרגישה "שחסר לו ותשומת לב". ייתכן שהקושי שלו הוא אובייקטיבי, אך עמדה זו כהורה, משודרת אל הילד ומחזקת אצלו תפיסה של - "החיים צריכים להיות נוחים עבורי ולי מגיע לקבל מה שאני רוצה". (ללכת הביתה באמצע יום לימודים, למשל). לגונן על הילד מפני אתגרי החיים -לא מועיל . תפקיד ההורה הוא לאפשר לילד להתמודד עמם ולחזקו כאשר זקוק לעידוד ולמציאת כוחות בתוכו. שהרי החיים מזמנים הרבה קשיים ואי אפשר להימנע מהם. לא בכדי, למרות ההשתדלות שלך, יש לך את ההרגשה שעדיין חסר לו, כי את הצורך לגונן עליו לא תוכלי למלא אף פעם. ואדרבה ככל שתנסי הוא יחווה את החלק החסר. ובסופו של דבר ייצא חלש יותר לחיים. על רקע זה, ייתכן והעובדה שהוא לוקח כסף ללא רשות היא עוד ביטוי להנחה ש"צריך להיות לי טוב ונוח ואם אני רוצה לקנות ממתקים וכדו' אז אני לוקח בלי לבקש. חשבי, איך את עם הצבת גבולות ? מהי תגובתך למעשה? הצורך לגונן יש בו פינוק, ולכן ההורה נוטה לוותר ולהבין את הצד של הילד על חשבון הקניית גבולות וחוקים. לגופו של עניין ,אין צורך להגיב בחומרה רבה מדי, כי הוא ילד טוב ויודע שהמעשה לא מקובל , אך חשוב לקיים שיחה איתו ולשאול - מדוע עשה זאת, ומה הוא חושב על כך? ולהדגיש כמובן שבשום אופן לא לוקחים כסף ללא רשות. ולמצוא דרך שהילד 'ישלם' על מה שלקח, למשל: שהסכום שנלקח יהיה על חשבון קניית ממתקים לשלושה שבועות הקרובים בהם לא תוכלו לקנות יותר דברים טובים וכדו'. שתהיה תוצאה למעשה שעשה. בנוסף לכל האמור, כמובן לבדוק מה קשה לו במסגרת בה לומד ולשמוע מהצוות החינוכי איך הילד בביה"ס ולבדוק האם יש קושי . בברכה, גילי כספי יועצת נישואין ומנחת הורים ומשפחה. 0546682770

יכול להיות שהוא אף פעם לא יבין?

שלום, אנחנו נשואים מזה שנה וחצי ולאחרונה נולד לנו ילד, עזבתי את הבית מס' פעמים לצערי כתוצאה מתסכול וקושי נפשי ונכון להיות אני נמצאת אצל הוריי מאז החודש ה-8 להריון (כבר חודשיים+), בעלי סגר חוזה עם בעל הדירה ומתגורר אצל הוריו, אני מרגישה שהוא לא מבין אותי, כשאני אומרת לו שעזבתי כי כבר הייתי מיואשת הוא לא רצה ייעוץ זוגי ולא היה לנו שום רב.. לא היינו מצליחים לדבר השיחות איתו היו מתסכלות אותי יותר. הוא היה מתעלם ממני, לפעמים למעלה מ-3 ימים, לא הבנתי איך אפשר להיות כ"כ אטום וכתוצאה מזה הייתי צועקת, או זורקת דברים ופולטת מילים לא יפות מהפה, תוך כדי בכי ודמעות והשפלה ריגשית.. גרתי רחוק מהוריי ומחברותיי והריחוק מכולם וההתעלמות שלו גרמו לי להרגיש בדידות גדולה, הוא כועס על שעזבתי את הבית, ועכשיו סופסוף כשהוא הסכים לייעוץ זוגי הכל נופל כי לדעתו אני צריכה להבטיח לו שלעולם, לא משנה מה אני לא אעזוב אותו. הסברתי לו שאני לא רוצה לעשות את זה כי אני אוהבת אותו ואם הוא לא יתעלם ממני הכל יהיה אחרת, תירצתי את זה בקושי שהיה לי, שלא הצלחתי לדבר איתו והוא תקף אותי שאני ממש חוצפנית שאני מאשימה אותו, ושאין לזה תירוצים בדיוק כמו לרצח. נראה שהוא לא מבין שההתנהגות שלו הביאה אותי לזה, הוא מאשים אותי בחולשה נפשית ושאני לא יודעת להתמודד בחיים. וטוען שאני צריכה להעריך את זה שהוא הסכים לחזור אליי אחרי כל אותן פעמים שעזבתי אותו. אני מתוסכלת מאוד. כי כשאני מדברת איתו מהלב הוא פשוט לא מבין ורק מתגונן, ואני משתדלת לדבר מאוד יפה. ובעדינות. ולא להטיח את זה כביקורת. אבל הוא לא מבין.

לעשות סדר בבאלגן

בס"ד שלום לך! ההערכה שלך, שאין ביניכם שיח אינה מדוייקת. יש ביניכם שיח כלשהו שמכיל מרכיבים שגורמים לבעלך להיסתגר ולא לדבר כלל. ואת בתגובה כועסת, צועקת, משתוללת, זורקת דברים ומדברת בצורה לא יפה וכו'... בעלך נוהג בשתיקה והתעלמות . כעס על שעזבת את הבית (כאב). מסכים כבר ללכת לייעוץ (תקווה ומוטיבציה). רוצה שתבטיחי שלא תעזבי לעולם (ביטחון). כל אלה מצביעים על רצון להיות ביחד, על רגשות חיוביים ורצון לעשות השתדלות לתקן. שניכם מגיבים בתסכול. לשניכם חסר הקשר. צאי מנקודת הנחה יסודית שההתנהגות שלו מצביעה על כך שאין לו כלים, כמו שגם לך אין, לדבר על מה שמציק והתגובה שלך היא מתסכלת ומכאיבה לא פחות . וכן, שהנשק שפיתחת - לעזוב את הבית הוא נשק הרסני ומסוכן מאוד לזוגיות (איך היית מרגישה אם בעלך היה נוהג כך כשהוא היה מתוסכל? האם זה תורם לבנייה או ההיפך? ) וכן, ברגע שאת נמצאת בבית הורייך והוא אצל הוריו - כבר קיבעתם את הקושי ואוטומטית ערבתם בזאת את המשפחה המורחבת - דבר שגם הוא שגיאה גדולה. דבר נוסף, על הרקע הזוגי הזה, הפכתם בשעטו"מ להורים צעירים. גם השינוי הזה מטלטל את ה'ספינה' ומוסיף קושי. יש דרך להגיע להבנה . אתם זקוקים לעזרה והכוונה מקצועית כדי לעלות על הדרך הנכונה. פנו לייעוץ נישואין מתוך הבנה כי שניכם זקוקים לה. ולא כי הוא 'לא בסדר' וכו' ... בנוסף להדרכה מקצועית היה רצוי שיהיה לכם רב שיהיה מורה דרך ומה טוב שלך תהיה אישה מהקהילה /רבנית/ דמות מוערכת איתה תוכלי לדבר ולהתייעץ בחיי היום יום. בשו"ט ! גילי כספי יועצת נישואין ומנחת הורים ומשפחה. 0546682770

ילד בן שנה ושמונה (יחיד) שמרביץ לילדים כאשר באים לקחת אותו מהמטפלת

בני בן השנה ושמונה כאשר באים לקחת אותו מהמטפלת אני או בעלי הוא מחפש למי להרביץ מיד. ניסינו על ידי שנמטפלת הכינה אותו "נפשית" שאמא ואבא באים ואתה מאוד שמח.. אך דבר אינו מועיל בנוסף גם בגינה עם משהו עומד לידו ליד משחק והוא גם רוצה הוא מיד מרביץ ללא כל התראה או כעס. אשמח לקבל חוות דעת בנושא תודה !!!

התייחסות גוררת התנהגות

בס"ד שאלתך מתייחסת באופן נקודתי מאוד . לא ציינתם האם זה ילד ראשון, למשל. (נראה שאכן). נראה לי שהתנהגות הילד אינה קשורה לשהות אצל המטפלת או לעובדה שהוא שמח או לא כשאתם באים לקחתו. השאלה היא מהי ההתנהגות שלו בד"כ ומהי התגובה שלכם לכך שהוא מרביץ?למשל בגינה. ילד מסגל לעצמו התנהגויות ע"פ ההתייחסות של הוריו למעשיו. ז"א אם בפעם הראשונה ש'הרביץ' (הוא הרי רק בן שנה ושמונה ח' ), התגובה שלכם היתה דרמטית מדי וכך קרה גם בפעם השנייה והלאה, הילד קלט שיש פה מקור להתייחסות מיוחדת ולכן 'כדאי ' לחזור על התרגיל. ולכן, כפי שתיארת בפתיח- כאשר באים לקחת אותו מהמטפלת מחפש למי להרביץ מיד. כדאי להתייחס בפרופורציה להתנהגות של ילדים ובפרט כשהם קטנים. המשמעות של הרבצה בגיל 1.8 היא בד"כ לא יותר מאשר ניסיון ובדיקה של תגובת ההורים , ברגע שמנתבים זאת לחינוך מה מותר ומה לא ועושים זאת בעדינות, בחיוך ועוברים לסדר היום, הילד גם הוא ,לא יעשה מזה עניין שיעסיק את ההורה. בידקו עם עצמכם - מהי תגובתכם לעניין, האם אתם חשים חשש ? דאגה? בלבול? לא יודעים איך להגיב? את אלה מרגיש הילד ולכן עושה זאת. ברגע שתעמדו בביטחון, בידיעה שאין בזה יותר מאשר ניסיון לבחון אתכם , אני מאמינה שהתמונה תשתנה. גילי כספי יועצת נישואין ומנחת הורים ומשפחה. 0546682770

מחפשת קבוצת תמיכה לגרושים מבוגרים

אני מחפשת בשביל אחי קבוצת תמיכה לגרושים מבוגרים שרוצים למצוא זוגיות שניה וצריכים להתחלק ברגשות ולקבל הכלה. אשמח לדעת היכן אפשר לקבל מידע על קבוצות כאלו או דברים דומים להם. תודה רבה

לאו דווקא

בס"ד רחלי שלום ! קבוצת תמיכה היא לאו דווקא הדבר שייתן מענה לאחיך. מה שחשוב שיקבל זה אכן הכלה ועיבוד רגשי אבל בעיקר מציאת כוחות לשנות את מצבו ואת זה הוא יכול להפיק בטיפול פרטני ואפילו באימון אישי. תהליך שיאפשר לו להיות מודע לקשיים שחווה בהיותו גרוש ומתקשה למצוא זוגיות חדשה (יש לכך הרבה סיבות אפשריות). תהליך שיש בו לקיחת אחריות על מצבו וכיוון לעשייה אפקטיבית שתביא לשינוי. גרושים /גרושות זה לא 'בעיה' קבוצתית ואפילו חבל לקבע את המצב תחת הגדרה כזו. תהליך של העצמה ומודעות באופן אישי מומלץ. גילי כספי יועצת נישואין, מנחת הורים ומשפחה 0546682770

התנהגות בן שנה וחצי ברגעי תסכול וכעס

שלום רב, בני בן שנה וחצי, בן יחיד, נמצא איתי (לא בגן) במהלך היום. לאחרונה החלה התנהגות ברגעים של תסכול וכעס אני מניחה.. לדוגמא כאשר אנו בגן המשחקים והגיע הזמן ללכת, מתחיל בכי והנפת ידיים לעברי, מעיף לי את המשקפיים לרצפה וזורק את הראש אחורה, ואני צריכה להפעיל כוח בכדי להכניסו לעגלה.. כמוכ' לעיתים דופק את ראשו כאשר יושב וגבו אל הקיר או בכסא האוכל (לעיתים אף בחוזקה, דבר שמבהיל אותי מאוד, לכן אני מניחה שעקב תגובתי הראשונה של הרמת קול, נמשכת התנהגות זו...), איך עליי לנהוג? האם להתעלם? יש לציין שאין אצלנו כלל אלימות במשפחה ומאחר שנמצא איתי כל היום, אני יודעת שאינו נחשף לכך במקומות אחרים. תודה רבה

אינטראקציה ביחסים

בס"ד שלום לך , התנהגות ילדים, ובעיקר כשהם קטנים, נגזרת מתגובה של ההורה. האינטראקציה ביניהם מלמדת את הילד דרך התנהגות. חשוב לברר אתך כיצד את מנחילה לילדך גבולות, מה את מאפשרת ומה לא, איך את מגיבה למצבי תסכול שלו, מה את מרגישה מול מצבים אלה? האם חוסר בטחון? האם חוסר אונים? האם את מנסה ל'השתלט' על המצב/ על הילד ? ילדים לומדים מהר מאוד מה נכון /לא נכון, מה כדאי / לא כדאי, איפה ומתי יכולים לעמוד על שלהם ומתי לא ועוד... לסיכום - האינטראקציה ביניכם מולידה מצבים כאלה כפי שאת מתארת וכדי שתתנהלי ממקום בטוח בעצמך ממליצה לך להשתתף בסדנא להנחיית הורים ואין ספק שהכלים שתקבלי ישרתו אותך לבניית סמכות הורית . גילי כספי פסיכותרפיה, יועצת נישואין ומנחת הורים ומשפחה 0546682770

התייעצות

רציתי להתייעץ בעז"ה בעוד כחודשיים אני מתחתן יש נק' מסוימת שקצת מלחיצה אותי עקרונית ארוסתי באופייה מאוד פעלתנית וזקוקה ל5-6 שעות שינה ביממה אני לעומתה יחסית פחות פעלתן וזקוק ליותר שעות שינה בערך 30 .7 - 7 שעות שינה פחות או יותר אני רואה שבזמן האחרון הנק' הזו מפריעה לי זה מתבטא בכך שאני הרבה פעמים מעיר לה שהיא עובדת מידי קשה וזקוקה לנוח יותר.. אני מרגיש שבנק' הזו אני נגרר לא לקבל אותה כפי שהיא שזה דבר שבעיני הוא שלילי בגדול היא מאוד מעריכה אותי ורואה את התנהלות הבית בזה שהאיש הוא המוביל יותר. ברור לי שאמירה כזו היא אמירה כוללנית שהרבה פרטים נכללים בה, אך אני מרגיש שנק' זו יכולה קצת להפריע. אחת ההדרכות ששמעתי הייתה שבבית הילדים צריכים לראות את אבא קם מוקדם ומתחיל את היום לפני שאר בני הבית יכול להיות שאין להדרכה זו כל בסיס, אך במחשבה על כך אני חש שיש בה מהאמת אשמח לשמוע את חוות דעתכם

הבהרת ציפיות והקטנת חששות

בס"ד לכל אדם טמפרמנט שונה, קצב שונה וכו' , אתה מזהה שאצל ארוסתך יש אנרגיות של עשייה מוגברת, צורך בלהיות פעילה ואקטיבית. הדבר משפיע עליך. ייתכן ואתה יותר שליו באופייך והיא סוערת יותר וכדו'... אלו תחושות זה מעורר בך? האם שזה מחייב אותך להדביק את הקצב שלה? האם אתה חש שהיא מצפה שגם אתה תנהג כמוה? האם יש אי נוחות בכך שהיא אקטיבית, אולי לוקחת אחריות מרובה, ואז- מה מקומך בזוגיות? בפרט מול אותה הנחת יסוד ששמעת, שעל הבעל להיות זה שקם ראשון וכו', בהתייחס לדבריך "בגדול היא מאוד מעריכה אותי ורואה את התנהלות הבית בזה שהאיש הוא המוביל יותר. ברור לי שאמירה כזו היא אמירה כוללנית שהרבה פרטים נכללים בה, אך אני מרגיש שנק' זו יכולה קצת להפריע" , א. האם דיברתם ביניכם על הפרטים? למשל,איך אתם רואים את השיתוף, מהם הציפיות של כל אחד לפי איך שהוא רואה את הנישואין ואת מקומו /תפקידו של כל אחד מהצדדים? מה משותף ומה שונה בציפיות? איך מתנהלים ההורים? מה לקחתי מהם ומה לא רוצים לקחת מההורים? שיחה על כך, תעזור לקבל בהירות ולהקטין את מידת הדאגה מהעתיד שתבנו יחד . דבר נוסף וחשוב, קבלת האחר - האישיות של כל אחד מהצדדים מעשירה ויוצרת את הקשר הזוגי, לומדים אחד את השני ויחד מעצבים את הזוגיות. ראיית השוני מאפשרת ביטוי אישי בתוך ה'ביחד'. מאחלת לכם הצלחה ובנייה בנין עדי עד מתוך שמחה ! גילי כספי פסיכותרפיה, יועצת נישואין ומנחת הורים ומשפחה. 0546682770

כזו אני

בס"ד שלום רב, אנו זוג 6 שנים נשוי + 2 ילדים. היינו בטיפול זוגי במשך שנה ולא התקדם כמעט כלום, אז החלטתי שאני לא מוכן יותר להמשיך שם, ואמרתי לאשתי שנעבור למטפל אחר, ולאחר מריבות כמובן עברנו למטפל שהתחיל לגרום לשינוי מהותי, אבל באמצע אשתי החליטה שהיא לא רוצה להמשיך אצלו כי הוא מדי דוגרי בשבילה וזה קשה לה, אז עברנו למטפלת (גם כמובן אחרי מריבות). ואנו נמצאים בטיפול הזה מס' חודשים, ויש שינוי לטובה במישור האינטימי (הייתה תקופה של שלושת רבעי שנה שלא היה בכלל קשר אינטימי). וגם בהתנהלות הכללית של הבית. אבל עכשיו אשתי שוב מתחילה עם המשחקים של לא רוצה ללכת לטיפול, כי הטיפול דורש ממנה להשתנות. וכל דבר שלא בא לה או לא בדיוק מתאים לה או שדורש ממנה מאמץ קטן/גדול היא משתוללת ואומרת כזו אני. ולמשל היא לא בקשר עם ההורים שלי מס' שנים, וגם את היחסים שלי עם אביה היא שרפה בכך שלפני חצי שנה בתוך מריבה היא שלחה את אביה שיכניס לי, והוא שפך עלי את מלא זעמו... (גם הזוגיות של הוריה הפוכה לגמרי). ובתהליך הטיפולי התחלנו לינגוע בנושא זה, והיא פשוט משתוללת ולא רוצה ללכת לטיפול ואומרת לי "כזו אני", ותשלים עם זה, אני לא מבקשת ממך להיות בקשר עם ההורים שלי אז אל תבקש ממני להיות בקשר עם ההורים שלך. ואני שואל אותה "האם את גם כן רוצה לשמוע ממני בדברים שחשובים לך את המשפט - "כזה אני" ? אז היא ממשיכה ואומרת - "אהה את כל השינוי שאתה עושה זה בשבל המטפלת וזה לא בשבילי וזה לא אמיתי". בקישור אני לא יודע מה לעשות, אני חווה מולה טלטלות רגשיות איומיות כאלה על בסיסי שבועי. וכל התמודדות קטנה נראית אצלה ככה. והיא לא נותנת לי כמעט שום מקום לבטא צרכים או קשיים... והיא גם לועגת לי. כי הרי "כזאת היא". ואני צריך להשלים עם זה כנ"ל. והמטפלת מודעת לזה והיא מנסה ללכת בין הטיפות אבל אני מרגיש שאני כמעט לא מצליח לעמוד ב יויו הרגשי הזה, ואני לא יודע מה ילד יום ומה תלד שעה. כי מה שלא מתסדר בדיוק איך ומתי שהיא רוצה אז אני מיד הקורבן הישיר. ואני בד"כ לא נגרר אחרי המריבות אבל לפעמים אני לא מסוגל להחזיק מעמד בהתנהלות איומה שכזאת. אנא, האם מוכרת לכם התנהגות כזאת ? ומה אפשר לעשות עם הבריחה הזאת מכל אחריות הכי קטנה, ובכל פעם שמגיעים לרגע האמת בתהליך הטיפולי. בתודה רבה מראש, והערכה עמוקה על עבודת הקודש שלכם.

אישות ואישיות

בס"ד האם המטפלת עבדה עם אשתך בפגישות בלעדיך? נראה כי אשתך מרגישה ששניכם רוצים לשנות אותה, גם אתה וגם המטפלת ולכן נשארת מבוצרת בעמדתה. נראה שצריך ל'רכך' אותה ולהעמיק את האמון שלה במטפלת. חשוב מאוד ודבר עיקרי - האם המטפלת היא גם מטפלת בתחום האישות ספציפי? זה מוקד עיקרי בבעיה וחשוב לברר באופן מקצועי ולטפל. לא כל יועץ זוגי מתמחה בתחום האישות וזה נושא בפני עצמו . מעבר לכך, נראה שאשתך רוצה שהדברים יתנהלו כרצונה ושיהיה לה נוח. כשאדם נדרש לעשות שינוי, זה קודם כל לצאת מהנוחות שלו ולעבוד על עצמו ועל נקודות שצריך לשנות. צריך להכיר בדרך החשיבה שלה ובאופן שהיא בנויה, ולהבין את הקושי שלה לעשות עבודה. וכמובן, יש פחד - לעשות שינוי צריך אומץ. לעיתים נאחזים במקום המוכר והידוע גם אם הוא לא כל כך טוב, רק כדי להימנע מלעשות דברים אחרת ולהתאמץ. אין זה בכוונה, אלה מנגנוני הגנה שעולים כאשר יש תחושה של פחד / חוסר ודאות מהבלתי מוכר... מציעה לך, לשחרר קצת לחץ. להרגיע, להיות יותר רך ומבין , לרכוש את אמונה ואולי כך תצליח לקדם את העניינים. גילי כספי פסיכותרפיה, יועצת נישואין ומנחת הורים ומשפחה 0546682770

ילד בן 6.5 חכם ואינטלגנטי. שמאתגר את אמא שלו...

צהרים טובים. אני אמא לשלושה בנים . בני 6.5 4.5 ו-2 הגדול, נראה שלא מוכן לקבל את אחיו הקטן. לדוגמה: כהילדים רוקדים ביחד, הוא לא רוצה לתת יד לאח שאחריו. לקטן הוא כן מסכים. אך הם יכולים גם לשחק ביחד מאד יפה. הדבר הזה מאד מציק לי. ניסיתי את כל האפשרויות, בטוב ובפחות... אך נראה שלא הפניס את המסר. כמו כן , לאחרונה הוא מרבה להתעמת איתי על דברים קטנים שאני מבקשת ממנו, אתן עוד דוגמה: הוא רוצה ממתק ואני לא מעונינת, והוא בתגובה פורץ בבכי ממושך.... ההתנהלות הזו מתישה אותי , היות והוא טיפוס מאד עוצמתי, ואני עקשנית לא קטנה .. יש פה מאבקי כוחות. אני מנסה לא להגרר לכעס וענישה, לבסוף לאחר דקות ארוכות של בכי הוא משלים ונרגע. אך לי זה מבזבז אנרגיה. השאלה היא מה גורם לו להתנהג כך? אציין שבררנו בחיידר והכל תקין, כמו כן גם בבית הוא בפירוש מקבל מעמד של בכור. אשמח לעיצה מעשית.

לשנות את הגישה

בס"ד שלום שירי, כתבת שבנך המאתגר לפעמים משחק יפה עם אחיו ולפעמים לא. רצונך שהם ישחקו כל הזמן יחד ולא יהיה מצב שהוא דוחה את אחיו. את אומרת שהילד עוצמתי ואת עקשנית. ושאת מותשת ומנסה לא להיגרר לעונשים. זו תובנה חשובה להביא את היחסים למקום טוב יותר. המוקד הוא אכן העמדה שלך - עקשנות והכתבת רצונך באופן שרירותי. זה אכן מכתיב יחסים של מאבק כח . אפשר לשנות התנהגות - את שלנו מול הילד. זה יביא לשינוי אצלו. בכח ובענישה לא תצליחי. השתדלי להכניס ליחסים שלך איתו יותר רכות, יותר גמישות, לאפשר לו לבחור והרבה לעודד . מילה טובה כאשר כן משתף פעולה איתך, וכשיש ביניכם דיאלוג של משא ומתן שמניב פירות . ענישה רק מעוררת כעס ומגבירה את ההתנגדות. תני לו עוד הזדמנויות (כפי שאת כבר עושה כנראה) להיות זה שאת סומכת עליו , שעוזר לך עם אחיו, שאת משתפת אותו ואף מתייעצת איתו ובעיקר הרבה עידוד על כל אלה. סבלנות והכלה יביאו לתוצאה ! גילי כספי פסיכותרפיה, יועצת נישואין, מנחת הורים ומשפחה. 0546682770

איך להרדים את הבנות בנחת?

שלום וברכה, יש לנו בת בכורה בת 6 ותאומות בנות שנתיים וחצי. עד לפני כמה חודשים התאומות ישנו במיטות תינוק בחדר ההורים והיו הולכות לישון פחות או יותר בצורה סבירה, כמעט לא יורדות מהמיטה. לפני כחודשיים, העברנו אותן לחדר עם האחות הבכורה, שם יש מיטה שנפתחת לעוד שתי מיטות. ומאז ועד עכשיו אני לא מצליחה למצוא דרך שהן תישנה בצורה נורמלית. אני יושבת איתן לפני השינה, נותנת להן לשתות, אומרת איתן קריאת שמע, מברכת אותן, שרה להן שירים ואח"כ אומרת להן לילה טוב ויוצאת מהחדר. עם הגדולה ב"ה אין בעיות, היא מאוד עייפה ונרדמת די מהר. אך הקטנות עושות הצגות כל לילה מחדש. הן משחקות במשחקים שיש בחדר, קופצות ממיטה אחת לשניה, מציקות לאחות הגדולה, יוצאות מהחדר ומציצות לסלון (ואם אני לא מגיבה, הן עוברות לשחק בסלון). ניסיתי כמה ימים את השיטה של להחזיר אותן כל פעם לחדר ולהגיד בנחת, עכשיו הולכים לישון, אבל הן רואות בזה סוג של משחק וממשיכות לצאת שוב ושוב ושוב. בשלב כלשהו אני כועסת עליהן, מאיימת שמי שתצא תעבור לישון לבד בחדר ההורים, וגם מעבירה אחת מהן לשם, אך הן בוכות שם ומבטיחות לא לצאת שוב מחדרן, ואני מחזירה את זו שהעברתי, שוב לחדר הבנות, תוך איום נוסף שאם היא שוב תצא, היא תעבור לישון לבד. אבל כל זה לא עוזר ולוקח להן לפעמים שעה וחצי! עד שהן נרדמות. ואני יוצאת מכל הסיפור הזה בהרגשה לא טובה, אחרי שכעסתי (לא כעס הפנים) עליהן כמה פעמים, ומרגישה מובסת. בבקשה עם תוכלו לתת לי איזו עצה איך להתמודד עם העניין בצורה טובה. אגב אציין שהן נמצאות בגן עד 1 ומגיעות הביתה מאוד עייפות בצהרים וישנות בערך שעתיים, עד 4, ואח"כ בסביבות 8 וחצי/תשע, אני מכניסה אותן שוב לישון, ובסוף הן נרדמות בסביבות 10, 10 וחצי... ניסיתי לדלג להן על שנת הצהרים אבל זה היה ממש לא מוצלח, הן היו כ"כ עייפות ועצבניות במשך היום שזה לא היה שווה את זה שהן נרדמו בערב בקלות. לעצתכם המהירה אודה. שירה

בעקביות ובחכמה

בס"ד שירה שלום ! את מנסה להרגיל את הבנות לשינוי. הדבר לוקח יזמן ומצריך עקביות והרבה סבלנות. דבר שיכול מאוד לעזור הוא שהבנות לא יישנו בצהרים, על אף שקצת קשה בהתחלה, זהו הרגל אך בגיל שלהם כבר אפשר לוותר על כך. הדבר יקל מאוד את ההשכבה לישון בערב. בנוסף, בעת ההשכבה אין דרך אחרת מלבד להרגיל אותן ללכת לישון אחרי כל ה'טקס' שאת עושה יפה- סיפור, קריאת שמע, נשיקה ולילה טוב... וכשמתחיל הטרטור להיות חד משמעית וכן, להחזיר אותן כל פעם למיטה רק לעשות זאת ללא דיבור, ללא מבט בעיניים, לא להזין אינטראקציה איתך כלל. פשוט כמו 'רובוט' להחזיר אותן למיטה. זה לא קל עם אחד. מובן שעם תאומות עאכו"כ. הרעיון הוא שמה שהן מבקשות להשיג זה להעסיק אותך ולשלוט במצב. כאשר את מגיבה ולא מובילה בסיטואציה הן משיגות את המבוקש. לכן, בלי כעס (וזו עבודה...) פשוט תעשי את הפעולות וללא דיבור ובלי איומים, שהרי הן יודעות את החוק שכעת צריכים לישון. עד שיתעייפו ובעיקר יבינו שאין טעם לטרטר אותך כי אין בזה כבר הנאה או רווח כלשהו. לעידוד, אוכל לומר כי עם כל זה שזה תהליך קשה, הוא יהיה קצר אם תעשי אותו נכון. בהצלחה, גילי כספי פסיכותרפיה, יועצת נישואין מנחת הורים ומשפחה ומנחת קבוצות. 0546682770

להתגרש או לא? זאת השאלה

שלום, אני נשואה 7 שנים, אם ל-3 ילדים מקסימים ב׳ה. אני ובעלי באים כל אחד מעולם אחר : ההבדלים בנינו הם בכל התחומים האפשריים (ארץ מולדת, עדה, תרבות, שפה, מנטליות שונה מאוד....). בגדול אני באה מבית אשכנזי שכל אחד תורם במטלות הבית עם אבא שמבשל ושוטף כלים, ובעלי ההיפך. אני יודעת שבפועל אשה וגבר שונים לגמרי והכל עניין של השתדלות, וויתורים והבנה....אבל אני מרגישה שבעניין הזה רק אני עבדתי. אני כרגע מרגישה כמו פיליפינית, מטפלת, אופר, מנקה... הכל חוץ מאשה נשואה באושר. זה בעניין מטלות הבית ומחוץ לה ( תורים לרופא לילדים זה אני, קניות רוב הזמן אני,...). על זה אני כולה עוד לשתוק ולבלוע את הכדור אבל מה שהכי פוגע, זה שאני לא קיימת כבר, בשביל עצמי, מה טוב לי, מה אני אוהבת. במשך השנים האלו רבנו המון, רוב הזמן בגלל אותם סיבות: בעלי לא אוהב לצאת מהבית, לא מקבלים אורחים, לא הולכים אצל אף אחד.אני כל הזמן צריכה להתחנן כדי שנעשה משהו ביחד (כמו סתם לראות סרט בבית), שלא נדבר על בילוי רומנטי. לגבי בילוי משפחתי זה אותו סיפור, הוא פשוט לא מבין את החשיבות בזה, לצאת לגן שעשועים בשבת נושא לוויכוח. בסופו של דבר זה מסתיים עם חלוקה בקבוצות: הוא עם הקטן, אני עם הגדולים או ההיפך. אני לא מרגישה נשואה בכלל, ממלאת משימות ומטלות יום יום, בעצם מרגישה אם חד הורית... אני במצב שפשוט אני מקנה בזוגות ששותים קפה בחוץ, הולכים יד ביד,.... דברים פשוטים מהחיים אני חושבת כמו כולם אני חושבת גם על הילדים שלי ולא רק על עצמי. כרגע הם גדלים בבית קר, עם מתח באוויר, לא רואים אף אחד והכי חשוב לא מקבלים תמונה של הורים אוהבים ומאושרים... דבר אחרון שגורם לי לחשוב פעמיים לפני לפרק, זה הפאן הכלכלי. אנחנו בקושי מסתדרים כרגע (גרים בשכירות) וחוששת מאוד על איך אתמודד לבד עם 3 ילדים קטנים..... חשוב לציין שבעלי בן אדם טוב, והתחתנתי איתו בגלל התכונות האנושיות המיוחדות, הוא גם אבא טוב שמחבק המון ומשחק איתם. סליחה על האורך של השאלה, הלב שלי עמוס מאוד.... תודה רבה על עזרתכם

שינוי המיקוד יביא לשינוי במציאות

שלום לך! ציינת את הבדלי המנטליות שבאים לידי ביטוי בתפיסה השונה של כל אחד את מקומו בזוגיות, חלוקת תפקידים בבית, וכן את האישיות של בעלך שמעדיף להיות בבית ופחות לצאת, לארח, להיפתח. הרגשתך נובעת מהחסר אותו את מרגישה אך גם ובעיקר מהעמדה שבה את בוחרת להסתכל על המציאות. האדם היחידי אותו תוכלי לשנות הוא את עצמך. את בוודאי משדרת ביקורת וחוסר שביעות רצון מבעלך, מהיחסים ומחיי הנישואין. בזאת את משפיעה על בעלך ומגדילה את אותן נקודות שהיית רוצה שישתנו בו. והרי ציינת גם את מידותיו הטובות ואת היותו אבא טוב וכו'. הם עדיין שם... האדם היחיד שאחראי לאושרך הוא את עצמך. במקום להסתכל על מה לא טוב בנישואין ומה לא מתאפשר לך תתחילי לעשות פעולות שיביאו לשינוי במציאות - להירשם לחוג, לצאת להליכה, לחדש קשרים חברתיים עם חברותייך ולצאת איתן למסעדה וכדו', להוריד את הציפייה שבעלך יספק לך את החוויות האלה. (בשלב זה לפחות) כך תרגישי טוב יותר ותקריני שמחה בבית. מתוך השלמה שהוא לא כל כך הפרטנר לדברים האלה (כרגע), ויחד עם זאת את לא מוותרת עליהם ודואגת לרווחתך ולאושרך. אני בטוחה שהאווירה תשתנה בבית וביניכם. וייתכן שתגלו מחדש אנרגיה חיובית ומשב רוח רענן בזוגיות. קחי אחריות בבניית הבית ואל תשקיעי אנרגיה במחשבות על פירוקו. אלה לא סיבות לגירושין. גירושין אינם פתרון הם רק יוצרים בעיות חדשות... אנו מתקרבים לימי חודש אלול בו אנו עורכים חשבון נפש, אלול - ראשי תיבות :אני לדודי ודודי לי - יש את הנתינת כוח מלמעלה לעורר את הרחמים ולהתקרב את הקב"ה. כך גם בזוגיות, היי את מתחילה ותראי ישועות! בברכת כתיבה וחתימה טובה! גילי כספי יועצת נישואין, מנחת הורים ומשפחה, מנחת קבוצות. 054-6682770

המשך להתגרש או לא....

שלום לכם, קודם כל תודה רבה על התשובות שלכם. היה חשוב לי לציין שאני לא מפונקת או בכיינית (כמו שניתן לחשוב בתשובות מסויימות). אין לי בעיה לעשות הכל בבית ולהיות אחראית ב 200% בילדים שלי -לוקחת אותם הלוך חזור במסגרות שלהם יום יום. העניין הוא שאני לא מוצאת את הזוגיות בתמונה הזאת. אין רצון/ צורך/ חשק לבעלי להיות איתי. 7 שנים שאני מבקש ממנו שנהיה ביחד (מסעדה, טיול, הליכה, וכדומה) והתשובה תמיד שלילית... נתתם רעיונות שאצה לטייל עם חברות, שאלך לשתות קפה עם חברות, שאלך לחוג וכו' זה מה שאני עושה כבר כמה שנים טובות....אבל מה זה ותן לי לצאת עם חברות או לעשות הליכות? בשביל זה לא צריך להיות נשואה, זאת אומרת שלפי דעתי הבן אדם שרוצים להיות איתו כשנשואים זה הבעל/האשה.... החברות זה בין לבין. אני אפנה ליועץ באזור שלי ואתייעץ איתו. תודה ויום נעים.

עכשיו

בס"ד טוב שאת עושה את כל אלה, ובוודאי שאין זה בא למלא חלל במקום הזוגיות. ההמלצה היתה לא להזניח את הנאות החיים ולא להיות תלויה בקיומן רק עם הבעל. בחכמתך את דואגת לא לוותר על כך. עכשיו רצוי מאוד לגשת לייעוץ/טיפול זוגי בו תוכלו לברר מהי הסיבה שבעלך אינו מראה רצון להיות יחד ולהינות בחברתך. מה רמת התקשורת ביניכם, ועוד. בתקווה שלטיפול יסכים בעלך להגיע. גם אם לא, מומלץ שבכל זאת תפני לייעוץ/טיפול . ייתכן ובעלך יצטרף בהמשך. ובכל מקרה תצאי נתרמת . בהצלחה! גילי כספי

להרשמה ופרטים נוספים

מרכז ינר

סניף ירושלים: בית הדפוס 30
טלפון: 02-6321600
סניף מרכז: ברוך הירש 14
טלפון: 03-7160130