קראתי את השאלה והתשובות בנושא: "חוסר תקשורת" של רווש מיום 16/11/08 יש לנו 2 ילדים ומהלידה השניה (לפני 5 חודשים) אין לנו זמן לעצמינו. אני מרגישה חיה במרוץ. מרגישה אמא אך לא מרגישה אשה. אני מבקשת המון מבעלי: "אני רוצה לצאת איתך לבד. אפילו רק שעה בשבוע אבל בלי הילדים" . הוא לא מבין אותי למה זה חשוב לי. תשובתו: מה מפריעים לך הילדים? לדעתו,זה החיים. הילדים הם העיקר. קשה לי לגרום לכך שנצא יחד לבד ובכיף. אם כבר יוצאים (פעם בחודשיים) זה לקניות קצרות וגם אז הוא לחוץ לחזור לבית כי מאוחר וצריך לישון מוקדם כי מחר צריך לקום מוקדם וכו'... ואני מתחרטת שבכלל יצאנו. גם אני חושבת שהילדים הם העיקר, אך הזוגיות חשובה גם בשביל הילדים. אני מחפשת עיצה כדי שלא יהיה חמור יותר בטווח הרחוק. לפני כשבוע, ממש לא הרגשתי טוב וביקשתי ממנו שיבוא איתי לקופת חולים. הלכנו יחד. ואז הוא אמר: "ביקשת שנצא ביחד, לבד, בלי הילדים. הנה יצאנו!" אשמח לקבל עיצה מועילה ומעשית. תודה רבה מראש.

שני בני הזוג יכולים לתרום לשיפור הזוגיות

למיכל שלום בעלך צריך ללמוד איך לכבד את הצרכים שלך, ואת צריכה ללמוד לדבר בשפה של "צרכים" ולא בשפה של ביקורת. בעלך צריך להבין שהצורך של בני זוג להיות ביחד בזמני איכות של שניהם בלבד הוא צורך מובנה באדם בבחינת: "ויאמר אלוקים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו", אך גם את צריכה ללמוד מה הצרכים שלו, מה מפריע לו ומהיכן נובעת ההתנהגות שלו. אין לפנינו אלא מה שתיארת בפנייתך והם דברים פתירים וברי שינוי. עצתי לכם ללכת ליעוץ, דבר שיכול לשפר באופן משמעותי את איכות החיים והזוגיות של שניכם. שיהיה לכם בהצלחה רבה. בן-ציון קופלד.

אני נשואה 18 שנה רב הזמן באושר בעלי איש עבודה (עסוק מאוד) ורב הזמן אני מוצאת את עצמי לבד לבד לבד וכניראה קצת התיאשתי. לצערי השנה הבחנתי בשינוי אצלי כאשר אנשים זרים מחמיאים לי או מתיחסים אליי זה מרגש אותי עד כדי שלדעתי יש לי רגשות חמים מאוד כלפי איש מסוים ( אן שום קשר ממשי ואני משתדלת להסתיר זאת כלפי חוץ) ,יש לי המון רגשות אשמה ואני לא יודעת היכן לשים את האצבע ,האם אני הבעיה או הזוגיות , עיזרו לי ,איך יוצאים מרגשות מהסוג הזה .

דרכים לשיפור הקשר עם האיש שלך ויצירת ריחוק מהאיש הזר

למימי שבוע טוב את צריכה להגדיר לעצמך איזה צורך בסיסי חסר לך בחיים הזוגיים שלך. בשאלתך סיפרת שאת מאוד לבד. השאלה היא האם זו הרגשתך מאז היכרת את בעלך? אם התשובה חיובית תצטרכי לספר לו שיש לך צורך ליותר זמן איכות איתו. תיצטרכו למסד זמן שבו יוצאים ביחד את והוא לבילוי משותף מדי פעם, ולקבוע מדי יום זמן שבו מדברים ומחליפים חוויות מהיום שעבר, מדברים על היום שיבוא וסתם מדברים על דברים שמעניינים את שניכם. אם את מזהה שלבעלך יש קושי להיות איתך מדי פעם לבילוי או לשיחה הוא יצטרך ללמוד את זה ולשם כך הייתי מציע לך לקבוע לשניכם זמן ליעוץ והנחיה אצל מנחה או יועץ מוסמכים. אם הרגשת הלבד הופיעה בשלב מסויים בחיים הזוגיים שלכם, כדאי שתחשבי מאיזה שלב זה קרה ומה גרם לכך ולנסות לדבר על כך עם בעלך. כשאת מדברת איתו על כך תצטרכי להיזהר לדבר ממקום של מצוקה שלך וממקום של צורך מאוד חשוב שלך ולנסות להסביר עד כמה המצב העכשוי כואב ומציק לך. לא לדבר אליו בביקורתיות כאילו הוא אשם בהרגשות שלך. גם כאן אם את מרגישה קושי לשתף אותו בחויה הקשה שלך, יועץ או מנחה נישואין מוסמך יוכל לסייע לכם לדבר על כך. יתכן גם שיש צרכים נוספים שחסרים לך בחיים הזוגיים שיוצרים אצלך הרגשת תיסכול כמו למשל חוסר פירגון והערכה מצידו וכדאי שתנסי להגדיר אותם לעצמך. גם בזה מנחה או יועץ יוכלו לסייע לך. להערכתי, יש סיכוי סביר שבטיפול נכון בקשיים, תשפרו באפן משמעותי את החיים הזוגיים שלכם ויעלם מהרגשתך גם הרגשת המשיכה ה"אחרת". אולם כשלב ראשון אם ברצונך להגן על חיי הנישואין שלך עם בעלך, כדאי שתימנעי ככל האפשר מלהיפגש עם אותו אדם, בבחינת "רחוק מן העיין רחוק מן הלב" שיהיה לכם בהצלחה וכדאי לטפל בקשר שלך עם בעלך בהקדם האפשרי. בן-ציון קופלד

שלום לרב, רציתי להביע את תודתי לכולם וגם לרב זאב פאטשינו שגרם לי להבין שהבעיה לרוב קיימת בי וניגשתי לייעוץ אישי כדי לתקן את חוסר האמון וחוסר הביטחון העצמי, אך בזמן זה בעלי טען בפניי שלמרות שהלכנו לייעוץ ביחד לפני 4 שנים אינו הצליח לעורר את האהבה ויש לו מחסום לאהוב אותי ולהימשך אליי ואינו רוצה לחזור לייעוץ כי הוא בסך הכל ניסה לתקן כדי לשמור על הקן המשפחתי שהבעיה היא בי כי אני חונקת באהבה שלי ושהניתוק הריגשי כנראה בא מהתפרצויות שלי וניבולי פה מידי פעםבגלל חוסר האמון,אחרי שיחה זאת ניסיתי לשים קץ לחיי אך הוא עצר אותי ונוצר ניתוק ביננו אנו מדברים רק בנושא הילדים שאלתי היא האם אחרי שחשבתי שתיקנו יש אפשרות לתקן שוב לבד או שעליי לוותר כי עברתי את כל הגבולות? בעלי החליט שהוא כרגע נשאר אך נראה לי שזה נובע מפחד,ה אם תמיד תופס המשפט חכמת נשים בנתה ביתה ויהיה אפשר לשבור את המחסום? אני ניגשת לייעוץ אישי כי זה דפוס התנהגות שהיה קיים בכל הקשרים שלי וגם עם בעלי אני נורא תלותית ריגשית ונמצאת בפחד תמידי שמא הוא יעזוב ונורא לחוצה , יש לציין שהדבר נובע ממשקעי הילדות שאני תמיד צריכה לשמוע שאוהבים אותי, ונורא רוצה לשקם

טיפול אישי וטיפול זוגי

לשרית שלום על פי דבריך עברת אירוע משמעותי . את ניסית לשים קץ לחייך. אירוע כזה דורש טיפול של פסיכולוג קליני לפחות, ואני מציע לך ללכת לאחד כזה ולטפל בעצמך ובהעצמתך. מלבד הטיפול שאת חייבת לעצמך נישמע מדברייך שגם הזוגיות שלך צריכה טיפול מאוד יסודי. חסר לנו מאוד בדברייך הצד של בעלך. האם כל מה שחנק את האהבה שלו אליך זה רק ניבולי הפה שלך, היותך "חונקת אותו באהבתך" והפחדים והחרדות שלך מנטישתו. או שיש דברים נוספים שגורמים לריחוק שלו ממך. ממתי התחילה אצלו הרגשת הריחוק? מה היה לפני ההרגשה הזו ביחסים שביניכם? ואז אם אכן פעם היו היחסים אחרים מן הראוי לחשוב מה גרם לשינוי. אולם לפני כל הבירורים הזוגיים את צריכה לעבור טיפול פסיכולוגי לעצמך ןלהעצמתך ורק אז כשתרגישי מספיק איתנה ויציבה לטפל גם בחיים הזוגיים שלך, ובהתייעצות עם הפסיכולוג וכמובן רק אם לבעלך תהיה מחוייבות לברית הנישואין שלכם, ויש לו עניין לשמור ולהגן עליהם. תלכו לטיפול גם בזוגיות שלכם. שיהיה לך בהצלחה רבה בשיקום חייך והחיים המשפחתיים שלך. בן=ציון קופלד שיהיה לך בהצלחה רבה

אוקיי,הורי נשואים מזה 30 שנה בני 56 ו-54 מזה כמה שנים הם רבים ולא מדברים לפרקי זמן ארוכים על דברים קנים ופעוטים אך לא מתמודדים עם הבעיות שלהם אלא רק מטאטאים הכול מתחת לשטיח הם גידלו 3 ילדים אותי בן 21 חייל משוחרר אחותי בת 28 נשואה עם ילד ועוד אח נשוי עם ילדה נכדים מדהימים בית נהדר חינוך מושלם לשלושתנו וערכים מופלאים שהעניקו לנו במהלך השנים, אמי דיברה בהתחלה על פרידה שהיא רוצה שאבי יעזוב את הבית לתקופה קתרה לראות איך כל אחד מרגיש אך שעימתתי אותם ביחד היא אמרה בבירור שהיא רוצה להתגרש יש לציין שהם מעולם לא ניסו תהליך של ייעוץ או גישור אלא רק השלימו לאחר הריבים וכאילו התעלמו ממה שהיה אבי שהיה איש צבא במשך המון זמן אדם מופנם ואדיש ואמא מאוד אנגרטית ולפעמים עצבנים אז לפעמים הם כמו חשמל ומים הוא מרגיש סמרטוט שלה בגלל הצעקות והעצבנות והיא מרגישה מנוצלת ולא מוערכת על העבודה שהיא משקיעה בבית ובעבודתה אני חושב שהבעיה העיקרית שלהם היא ששניהם לא מרגישים מוערכים מספיק, המצב הכלכלי מאוד קשה ואנחנו כבר כולנו בוגרים ורק אני נשארתי בבית ובקרוב אעזוב אותו הסיכוי שלהם למצוא בן זוג חדש שואף לאפס מה גם שייש תקופות בהם הם מסתדרים ונהנים ביחד אבל,הם לא יוצאים אין להם חברים הם כל אחד בעולמו שלו מכיוון שאין בניהםם שום סוג של תקשורת אני ואחייי הפצרנו בהם ללכת לטיפול זוגי וכל פעם הם "השלימו" בהחבאת הבעיה והתעלמות ממנה וכל הריבים שלהם על אותם דברים מכיוון שהם הולכים מסביב במקום להתעמת עם הבעיה חזיתית,השאלה שלי היא איך אני גורם להם להבין את זה ואיך אני גורם להם לא לפרק את המשפחה הזו כי כשאני אעזוב ישאר להם רק אחד את השני וזה הזמן שלהם להנות מהחיים ...איך אני גורם להם לעזור אחד לשני ....בבקשה..אני מרגיש שהכול מתפרק לי...

תוספת קטנה לתשובות שכבר קיבלת

לערן שלום בכל מילה שכתבת, מרגישים את הכאב האישי שלך שמורכב משני נושאים. הנושא האחד הוא אתה וכאבך כמו שהגדרת: "הכל מתפרק לי". זו הרגשה שקיימת בדרך כלל אצל ילדים שהוריהם מפרקים להם את הבית. הנושא השני הוא דאגתך הכנה והמרשימה לעתידם של הוריך, היוצרים לעצמם בדידות משמימה להמשך חייהם, ואשר לדעתך הם מזיקים לעצמם בכך נזק בלתי הפיך. ההחלטה של הוריך לגבי עתידם, כמו שכבר נאמר על ידי קודמי, נתונה בידיהם ככל אדם בוגר הלוקח את חייו ועושה בהם כרצונו וכהבנתו. תנסה לגייס גם את אחיך ואחותך לשכנע את הוריכם שלמענכם, למען הנכדים שלהם, ולמען העתיד שלהם יתנו עוד סיכוי אחרון להצלת הספינה הטובעת של חיי הנישואים שלהם וילכו להנחיה ולייעוץ. אולי יוכלו שניהם ללמוד לשנות כמה מצורות ההתנהגות הזוגית שלהם, ובכך להבטיח עתיד טוב יותר לשניהם. שילכו לטיפול ולו רק כדי שיוכלו להסתכל לכם בעיניים, שהרי ממכם הם לא נפרדים, ולומר לעצמם ולכם שהם ניסו להציל את הבית שלהם ושלכם. אני מאחל לכם הצלחה בנסיון לגרום להוריכם להציל את הזוגיות שלהם. תצטרך לקחת בחשבון שיש אפשרות שהנסיון הזה לא יצלח. אם תרגיש במצב הזה שאינך מצליח להתגבר על המשבר האישי שלך, תעזר באנשי מקצוע בתחום הפסיכולוגי כדי להתמודד עמו. איש צעיר, אני רוצה לאחל לך שתבנה לעצמך עתיד שמח ומאושר. תדע שזה תלוי רק בך ובנכונותך לקחת אחריות על חייך ועתידך, גם אם בסופו של דבר הוריך יחליטו על היפרדות. בן-ציון קופלד

העניין שאני מעלה כאן עכשיו מציק לי מאד ואודה לכם אם תתייחסו אליו בהקדם שכן, קשה לי מאד לפתוח את הדברים מול רב ומצד שני קשה לי גם להתעלם ממנו. אני נשואה כחמש עשרה שנה ויש לנו שבעה ילדים בנים ובנות. מתחילת הדרך סבל בעלי מדיכאון ומחרדות חברתיות שגרמו לו להסתגר בבית וגרמו לנו קשיים גדולים מאד. לפני כשנתיים וחצי התפתחה בינינו מריבה קשה שבמהלכה כיניתי אותו בכינוי שפגע בו מאוד. כתגובה לכך הוא השכיב אותי על המיטה עליה ישבתי והחל לחנוק אותי בצוואר. ללא נשימה צעקתי לביתי שתזמין משטרה וכך הוא הפסיק. למשך מספר ימים עוד נשארו לי סימנים אדומים וכחולים על הצוואר. בעקבות האירוע הזה הבין סוף סוף בעלי שהוא אכן בבעייה גדולה מאד והתחלנו טיפול זוגי. כשנה לאחר המקרה הפסקתי ללכת למקווה. אנחנו עדיין בטיפול ובאופן יחסי ישנו אכן שיפור במערכת אם כי הדרך קשה מאד. גם בעלי אינו מעוניין בי בגלל מערכת היחסים הקשה ומכיוון שהוא מטופל בכדורים פסיכיאטרים המעכבים אונות הנסיון (באופן יחסי) שלו קל יותר. אינני מסוגלת בשום אופן ללכת למקווה אך מצד שני, נפשי אינה יודעת מנוח. האם תוכלו לעזור לי? תודה רבה! אביגיל

שלשת המרכיבים של שאלתך ובהתאם ההצעות לפתרון.

לאביגיל שלום שאלתך מבטאת מצוקה גדולה ואף על פי כן יש סיכוי לפתרון. הבעיה הראשונה שתארת בשאלתך היא המצב הנפשי הבעייתי של בעלך. אני חושב שאתם צריכים לברר שעשיתם את כל מה שאפשר כדי להקל על הסבל הנפשי שלו ואז יש גם סיכוי שזה יסייע לשיקום הזוגיות שלכם. הבעיה השניה שתיארת בשאלתך היא המצב הקשה המאוד מתמשך של הזוגיות שלכם. גם כאן אני חושב שאתם צריכים לברר שאתם עושים את כל מה שאפשר כדי להפוך את הזוגיות הסובלת שלכם לזוגיות נעימה ומתגמלת. אם אתם כבר בטיפול זוגי, אתם צריכים לבדוק האם קיים שיפור במצב הזוגיות שלכם בהתאם למשך הטיפול שכבר עשיתם. אם אכן קיים שיפור משמעותי לכו על זה ושיהיה לכם בהצלחה. אם השיפור אינו תואם את משך הטיפול תצטרכו לבדוק היכן אתם תקועים ולחפש דרכים לצאת משם. הבעיה השלישית שתיארת בשאלתך היא הפסקת חיי האישות שלכם. כמו שכבר כתבו לך קודמי, אי אפשר לנתק את נושא חיי האישות מהנושאים הקודמים. בהשתפר מצבו הנפשי של בעלך ובהשתפר מצבה הנפשי של הזוגיות שלכם ישתפרו גם יחסי הגומלין בחיי האישות שלכם. אם חל שיפור משמעותי במערכת הזוגיות שלכם ולא חל שיפור משמעותי ביחסי הגומלין בחיי האישות שלכם תיצטרכו לבדוק עם עצמכם או עם המטפל שלכם ממה נובעת התקיעות בתחום. בסיום שאלתך סיפרת שאינך מסוגלת ללכת למקווה, אך מצד שני כתבת שנפשך אינה יודעת מנוח. את צריכה לברר עם עצמך או בעזרת המטפל שלכם מה באמת מפריע לך להתחבר שוב לבעלך. אם הבעיה היא חוסר האונות שלו, הנושא צריך להיות מטופל מבחינה רפואית. אם יש לך סלידה מלהתקרב אליו תצטרכי לבדוק ממה היא נובעת. אולי היא נובעת ממשקעי העבר הזוגי הקשה, תצטרכי להתמודד עם זה, אולי במסגרת הטיפול הזוגי. אם היא נובעת ממצב זוגי בעייתי עכשוי, יש לקוות שבטיפול זוגי מערכתי הסלידה תעלם בהתקדם הטיפול. אני מאוד מקווה שאינך בקטע של להעניש אותו על החיים הקשים שהיו לך במחיצתו מאז החיים המשותפים שלכם. אם בבירור שתעשי עם עצמך יתברר לך שאת בקטע של להעניש אותו אני מציע לך שלטובתך ולטובת שיפור חייך תעשי הכל כדי להשתחרר מהצורך הנפשי הזה. לא כתבת מדוע נפשך אינה יודעת מנוח, האם את רוצה את קירבתו הגופנית ומשהו בלתי מודע מעכב אותך, או אינך מעוניינת בקירבה כזו ומצפונך מעיק עלייך? בין כך ובין כך יש סיכוי שטיפול זוגי מערכתי מוצלח יביא לנפשך מנוח ושמחה לחייך. הצלחה רבה וה' הטוב יביא מזור לכאבייך ושמחה ואושר לחייך. בן-ציון קופלד

אני אברך נשוי למעלה מ 20 שנה ואני נמצא בהתלבטות קשה הואיך ומסיבות שונותשאינן תלויות בי אין אני רואה ברכה בלימודי הן מבחינהת כמות (חוסר ניצול זמן) וק'ו מבחינה איכותית ולא הגעתי לשום הישג כלשהו בלימוד ובודאי לא מעין השאיפה שהיתה לי בתחילה, ואני מוצא עצמי ריק הן מתורה הן מדרך ארץ (מלאכה) והזמן חולף לריק, כשאני מנסה להסביר לאישתי את המצב בכולל דוחה אותי בכל מיני טענות כגון מה עושים אחרים...? וכו' אינני מעונין לדבר על אחרים מחמת לשוה"ר, לפני כמה שנים התחלתי להתעסק בתשמישי קדושה תוך כדי הלימוד בכולל דבר שנתן לי חוץ מהכנסה כספית בעיקר סיפוק נפשי מזיכוי הרבים והתעסקות בקודש אך, מחמת דרישות של אישתי והפרעות מצידה נאלצתי לעזוב מתוך כעס. בשנה האחרונה יש לי אפשרות ללמוד מקצוע מכובד על חשבון ביטוח לאומי כיוון שנעשתי נכה, אך היא מתנגדת לי לכל דבר וכבר זמן רב שאני הולך מתוסכל הן מצד אחד על השנים הרבות שהלכו לריק וגם עכשיו היא נועלת בפני כל אפשרות לשינוי וזה רודף אותי יום יום , ההרגשה רעה מאוד ואיני יודע מה לעשות?! ואני שואל האם זכותה למנוע ממני כל דבר והרי לשיטתה אני נדון לסיים את חיי בלא כלום. ומיותר לציין שהיחסים בבית לגמרי לא תקינים כל אחד חי לעצמו וגרוע מכן שמריבות לא חסרות כעס, שינאה, וכו' וכל זה גם בפני הילדים 2 שלומדים בישיבות וכבר כמעט יצא לפועל גירושין רק שנמנעתי מכך מסיבות מסוימות היא אינה מנסה להבין אותי או לבוא לקראתי רק שאשאר בכולל כי כך נח לה. אבקש מכם עיצה מה לעשות? האם זכותי או חובתי להתעקש עד הסוף ולא לוותר ?

מספר נקודות כתוספת למה שכתבו קודמי.

לפנחס שלום היטבת לבטא את תיסכולך, ואת כאב ליבך. לפי דבריך אתה חי בתחושת החמצה של זמנך, של חייך ושל חיי הנישואים שלך. בע"ה לפניך עוד הרבה שנות חיים ובידך לשנות את חייך, כך שהם יהיו מלאי שמחה וסיפוק. הרגשת חדוות היצירה והסיפוק היצירתי הם צורך בריא ומובנה באדם, והם הכרחיים לאושרו ולשימחת חייו. כמו שכבר כתבו קודמי, תיצטרך לדבר על כך עם רעייתך, לשתף אותה בתיסכולך ובכאב ליבך. תיצטרך למצוא זמן מתאים, וליצור אוירה נינוחה ונעימה לשיחה הזו. אתה תספר לה על קשייך צרכיך וכאביך, ותישתדל להיות קשוב ולהיתעניין בכנות לקשיים שלה לצרכיה ולכאביה. ככל שתגלה יותר היתעניינות במצוקות שלה, ככה היא תיפתח יותר לשלך. בשיחה הזו חייבים להישאר רק במה כואב לי ומה הם הצרכים שלי, ובמה כואב לך ומה הם הצרכים שלך. אם יש סכנה שתיגלשו לעסוק בביקורת האחד על השני, ובמה האחר אינו בסדר, או עד כמה הוא אינו ממלא את תפקידו בחיים הזוגיים שלכם, במצב כזה מוטב שלא תקיימו את השיחה ביניכם, ותלכו להנחיה או ייעוץ זוגי, כדי ללמוד ולתרגל שיח בריא ובונה בין בני זוג. אם הבנתי נכון את מה שכתבת, אתם מצויים בבעיית תיקשורת וקשיים לקיים ביניכם שיחה עניינית וידידותית. תיקשורת כזו היא הכרחית לחיים זוגיים טובים לכל זוג, על כן ניראה לי שכדי לייעל את השינוי עליכם להתחיל בהקדם טיפול זוגי אצל איש מקצועי. הבעיות בחיים הזוגיים שלכם, לעניות דעתי, אינם מתייחדים רק בכך שאתה רוצה לעזוב את מיסגרת הכולל ורעייתך אינה מאפשרת לך. מבין מילותיך ושורותיך ניכר ששניכם טעונים מרירות מצטברת של עשרים שנה, של חיים זוגיים חורקים וצורמים עד כדי כך, שאפילו הייתה כבר אפשרות של גירושין. מכאן נובע שהזוגיות שלכם צריכה לטיפול מערכתי כולל ומקיף של חייכם המשותפים. על אף מה שכתבתי עד לכאן, אנסה להתייחס לבעיה המסויימת שכתבת עליה. אתה צריך לברר מה מפריע לרעייתך בכך שלצד לימוד התורה, תעסוק גם ביישובו של עולם, בזיכוי הרבים ובהבאת פרנסה לביתך. הפיתרונות לנושא המסויים הזה מישתנים בהתאם לבירור הזה. כי אם הסיבה שלה היא שיש לה חלום שהאיש שלה יעסוק רק בתורה וייגדל שכרה לעוה"ב. הפיתרון האפשרי בנסיבות האלה הוא להפגיש אותה עם רב גדול שהיא מעריכה, כדי שהוא יסביר לה מה הוא תפקידה בעולמה בנסיבות חייה הנוכחיות, ואיזו התנהגות מצידה תגדיל את שכרה. אם הסיבה שלה הוא הפחד להפסיד שידוכים מוצלחים לילדיה במקרה שאביהם יצמצם את זמן לימוד התורה שלו. במקרה כזה יצטרכו אנשי מקצוע בתחום הטיפול הזוגי להסביר לה, שההתנהלות הנוכחית של הבית פוגעת לא רק בשידוכים של ילדיה אלא הורסת להם את חייהם ואת הבריאות הנפשית שלהם. כך על זה הדרך ישתנו הפיתרונות בהתאם לסיבות שלה. לשאלתך האם יש לאישתך זכות למנוע ממך כל דבר. תשובתי היא שכאשר יש תקשורת נכונה ובריאה בין בני זוג, עוסקים בני הזוג יותר בשאלה מה הם החובות שלי לזוגיות שלנו ופחות בשאלה מה הם החובות של בן הזוג שלי כלפי. בזוגיות בריאה משתדל כל אחד להשקיע בזוגיות. בזוגיות מקבלים זכויות בהתאם למה שמשקיעים. אך לעניות דעתי יש צרכים בסיסיים שחסרים לכל אחד מכם ורק אחרי שתילמדו בטיפול זוגי מה הם הצרכים האלה וכיצד כל אחד משניכם ממלא אותם לבן זוגו, יש סיכוי שתתחילו לחשוב יותר מה אני יכול להשקיע בזוגיות ופחות מה אני זכאי לקבל ממנה. גם לשאלתך האם זכותך או חובתך להתעקש עד הסוף ולא לוותר. הפיתרון של מצוקתך אינו נימצא בהיתעקשותך ולא בכך שלא תוותר. הפיתרון יימצא רק כאשר אישתך תכיר ותכבד את מקומך ואת צרכיך,ואתה תכיר ותכבד את צרכיה, והעיקר הוא שיימצא מקום לך בלב של רעייתך ולה יימצא מקום בליבך ועל זה אתם צריכים להתחיל לעבוד בטיפול זוגי מיקצועי, ומוטב שעה אחת קודם. צאו לדרך ושיהיה לכם בהצלחה. לסיום אני מבקש להתייחס לתיסכולך וחוסר שביעות הרצון העצמית שלך מלימוד התורה שלך. ברצוני להציע לך מבט קצת שונה על מה שעשית עד היום בלימוד שלך. הבנתי מדבריך שהיו לך ציפיות מעצמך בתחום הזה וניראה לך שלא עמדת בהם. יש להניח שבעשרים שנה אולי לא למדת כמו שציפית וחשבת שתילמד אבל בוודאי למדת הרבה תורה וחלק לא מבוטל מזמנך ניצלת היטב, ולא מעט מהתורה מצוי היום אצלך. קנית אותו ביושר ובעמל. "תורה שקניתי באף היא שעמדה לי". הדברים האלה נכונים גם אם ביטלת חלק מזמן לימודך. כוסך אולי טינה מלאה אך כנראה שגם אינה ריקה. "משנכנס אדר מרבים בשמחה" אולי גם כי מפורים מתברר בין השאר שהקב"ה אוהב אותנו גם כשאנחנו לא מושלמים, גם כאשר אנו עם הרבה חסרונות, ובמיוחד כאשר איכפת לנו מהם. שיהיה לך בהצלחה רבה בבניית עתיד חייך מחדש. שיהיה לך שבוע טוב וטיפול זוגי מועיל. בן-ציון קופלד

אנחנו נשואים 4 שנים ויש לנו 2 ילדים בני 3 ו1.והמשפחות שלנו שונות לחלוטין,את זה ידעתי והכרתי עוד כשהכרנו רק שחלו שינויים. במשפחה שלי נתנו לי כל הזמן הרגשה שאני מספיק בוגר להחליט, בייעוץ כמובן עם ההורים והשתדלו לשמור כמה שיותר על העצמאות שלי,במשפחה של אשתי המצב בידיוק הפוך ,אם ההורים(או לייתר דיוק האמא) לא מסכימים לצעד שהילד עושה הם יעשו הכל בשביל לעצור אותו. היה להם מריבה עם האחות הבכורה לאחר שהתחתנה והאמא פשוט חתכה איתה ולא רוצה יותר לדבר איתה עד שתסכים לקבל את דעתה,כך שהיא לא ראתה אותה כ5 שנים.לנו מאז החתונה היו כמה חיכוכים עם האמא אך אשתי ואני בהמון עבודה וסבלנות ובמחיר לא קטן של ויכוחים ודיונים רבים אודות התערבותה(כל זה בשנה הראשונה לנישואים) הצלחנו ליצור מצב יציב איתה במשך שלוש שנים. למשל אמרנו לה שאנו באים שבת אחת לחודש והיא קבלה זאת.לאחרונה אני מרגיש שאני מאבד את אשתי,ואין לי כל ספק שחלק לא קטן מדעותיה מעוצב על ידי אימה,בין בחינ וך הילדים ובין במקום המגורים ובעוד נושאים,פתאום היא רוצה יותר ליסוע להורים שלה והיא לא מוכנה ליסוע לשלי ועוד ועוד. כל פעם שאני מעלה את הנושא הזה לדיון היא לא מוכנה לשמוע על האפשרות הזאת ,שאמא שלה עומדת מאחורי העניין.ומיבחינתה גם אם זה נכון ,כיוון שאמא שלה רוצה את הכי טוב בשבילה אז זה הדבר בנכון לעשות .היא לא מצליחה לעשות את הניתוק בין רווקות לזוגיות. אני די מיואש מהנושא וכדי לא ליצור ויכוחים מיותרים אני פשוט מסכים לרוב הדברים או מנסה להתנגד והיא פשוט נלחמת על דעתה ואין לי ספק שזה מתוך פחד מהמחיר שהיא תצטרך לשלם עם אמא שלה אם היא לא תקבל ותקיים את דעתה,ואני מתוך רחמים על אשתי שברור לי שהיא עומדת באמצע בד"כ מסכים. אבל אני יודע שאנחנו לא על הדרך הנכונה ושלא אוכל להחזיק כך מעמד לעולם,אבל כל הניסיונות להבהיר את הבעייתיות כשלו. אשמח לקבל כל עצה שתאיר את עיני בנושא.תודה!

תצטרך לדבר עם רעייתך על חששותיך ומצוקותיך

לאליהו שלום. היטבת לבטא את כאבך וחששותיך. כתבת שאתה מרגיש שינוי בכך שרעייתך מגדילה את הזיקה והקשר לאימה ולמישפחת המוצא שלה על חשבון הזיקה השייכות והקשר לזוגיות ולתא המישפחתי שלכם. כתבת שאתה חושש שבהימשך המצב הזה, בסופו של התהליך, תאבד את אישתך. הוספת וכתבת שקשה לך לדבר עם רעייתך על חששותיך, ואתה מבקש מאיתנו עצה איך להתמודד עם העניין. זוגיות בריאה היא כזו שיודעת להציב "גבולות עבירים" בין חיי הזוג ובין משפחות המוצא של בני הזוג. תפקיד הגבולות הוא להבטיח ששום גורם לא יוכל לערער את הביטחון והיציבות של הזוגיות, נם לא ההורים שלך או ההורים של רעייתך, ומצד שני הגבולות הם עבירים למשפחות המוצא שלכם, כי יש ערך להמשך הקשר עם משפחות המוצא גם לבני הזוג גם להוריהם וגם לילדיהם שהוריכם להם, הם סבא וסבתא. כתבתי אומנם שהגבולות עבירים, אך חובתכם וזכותכם לקבוע את מידת עבירותם. הגבולות שבין הזוגיות שלכם ובין הוריכם יהיו עבירים רק במידה ואינה מאיימת ואינה מסכנת משהו בחיים הזוגיים שלכם. אם משהו בקשר עם משפחות ההורים מסכן משהו בקשר הזוגי חובתם של בני הזוג לצמצם את המעברים, ובמצבים קיצוניים אפילו לחסום את הגבולות ולהגביהם עד שיהפכו לבילתי עבירים אפילו להוריכם. המחוייבות לבן הזוג, לרצונותיו, לכבודו ולצרכיו קודמים ועדיפים לאלו של ההורים. חז"ל כבר קבעו שאשה נשואה פטורה מכיבוד הוריה משום "שרשות אחרים עליה". המחוייבות שלה לבן הזוג שלה קודמת למצוות התורה: "כבד את אביך ואת אימך". אחת מאבני היסוד של זוגיות בריאה היא שכל אחד מבני הזוג יהיה בטוח שבמצב של סתירה ושל התנגשות בין רצון ההורים ובין רצונו, תכריע הנאמנות לבן הזוג את הנאמנות להורים. הכותרת לכתיבתי הייתה: "תיצטרך לדבר עם רעייתך על חששותיך ומצוקותיך", אולם אתה כתבת שאתה מיתקשה לדבר איתה על כך. תיצטרך לבדוק עם עצמך, איך היו ניסיונותיך לדבר איתה על הנושא. הדרך היחידה שיש לה סיכוי לדבר בהצלחה על מצוקות, חששות וכאבים היא רק אם מספרים עליהם בכנות ככאלה., רק אם באים ממקום של הבעת צרכים, מבטאים מצוקות, ומספרים על כאבים. אין סיכוי להצליח בשיחה כזו אם מטיחים בבן הזוג האשמות, באים בתלונות, או מבקרים את התנהגותו של בן הזוג. במקום להאשים את רעייתך שאמא שלה משפיעה יותר מדי על חייה, על כך שהיא לא מצליחה לעשות את הניתוק בין רווקות לזוגיות, תנסה לספר לה על הסבל שלך, על הרגשתך שאתה הולך ומאבד את מקומך בליבה ואת מקומך בביתך, שאתה מבקש שיכבדו גם את צרכיך ורצונותיך. תספר לה כמה היא חשובה לך וכמה שאינך רוצה לאבד אותה. תנסה להסביר לה כמה קשה לך הנתק הכפוי שלכם ממשפחתך ומהוריך. צדקת שאי אפשר להחזיק מעמד זמן ממושך כאשר מרגישים כל הזמן שהמקום שלך בזוגיות ובביתך הולך ונמחק, ושכל הזמן רק אתה נאלץ לוותר בגלל רחמיך על אישתך. על כן אני מציע לך לנסות לדבר עם רעייתך על הנושא בהקדם האפשרי. כדאי לייצר אוירה מתאימה נינוחה ונעימה לצורך השיחה הזו. לייצר את זה בבית או אולי לצאת למיסעדה ביחד או למלון או לכל מקום אחר שייצר אוירה מתאימה לשיחה כזו. אם קיים חשש כל שהוא שתיגלשו לביקורת האחד על רעותו, עדיף שתלכו לייעוץ מיקצועי של מנחה או יועץ לפחות לצעדי התיקון הראשוניים שלכם, כדי שתילמדו לתקשר נכון בזוגיות שלכם. "משנכנס אדר מרבים בשמחה" שתדע הרבה שמחה בחייך, ואושר בזוגיותך. שתהיה לך הצלחה רבה בתיקון ביתך. בן-ציון קופלד

לפעמים אני ממש מרגישה שנמאס לי כבר מבעלי. הוא בעל טוב, אוהב ואכפתי, אבל לפעמים הוא פשוט לא נותן לי לחיות, אני מרגישה כמו בכלא! הוא לא נותן לי לישון - אני הולכת לישון לפניו, וכשהוא הולך לישון (משהו כמו 2-3 בלילה, לפעמים אפילו אחרי) הוא בא ומעיר אותי ומתחיל להתקרב אלי לחבק ולנשק אותי, אני אומרת לו שאני עייפה ואני רוצה לישון אבל הוא לא מניח לי. בסוף אני מאבדת את סבלנותי והוא נעלב והולך למיטה השנייה, ואז אני צריכה להתחיל לרצות אותו ולעשות כל מה שהוא רוצה (פירוט בהמשך). ובסוף יוצא כמובן שאני גם לא ישנה וגם צריכה לעשות עוד דברים שאני לא רוצה. לפעמים אני פשוט לא מנסה לרצות אותו וחוזרת לישון כי אין לי כבר כח. הדבר הזה קורה כמה פעמים בלילה, גם כשהוא מתעורר באמצע הלילה או בבוקר ואני עוד ישנה. בנוסף, כשאני נידה, הוא פשוט לא מצליח לשמור על ההרחקות. הוא כל הזמן נוגע בי. אני מנסה לומר לו שנשתדל לשמור אז הוא אומר בסדר אז נשמור שעה שעתיים ביום, קשה לי יותר מזה.. והוא כל פעם רוצה שאני אראה לו שאני רוצה אותו כי הוא מרגיש שאני לא רוצה אותו, ואז אני צריכה לעשות כלמיני דברים שממש לא בא לי לעשות, כמו להיות איתו אפילו שממש אין לי חשק, או לגעת בו בצורה מאוד ספציפית שהוא אוהב ואני ממש לא, ולומר כלמיני דברים שהוא אוהב לשמוע ולעשות מן הצגה שלמה בשביל שירגיש שאני רוצה אותו. וכמובן שגם כשאני נידה אני צריכה לעשות את זה, גם אז אין לי את החופש והמרחב שלי ואני צריכה להראות לו שאני רוצה אותו. אני ממש ממש ממש שונאת את זה, מילא לעשות דברים שממש לא בא לי, אבל עוד להראות כאילו אני נהנית וממש רוצה לעשות את זה.. אם אני אומרת שאני לא רוצה ולא בא לי אז הוא אומר שאני לא רוצה אותו ונעלב ואז אני צריכה לרצות אותו ובסוף יוצא שאני עושה את מה שהוא רצה. עוד משהו - כל פעם כשאני מבשלת או מסדרת או עושה משהו, הוא בא ומתחיל לגעת בי. אני אומרת לו שאני רוצה לסיים אבל הוא לא מקשיב. הוא יודע שאני שונאת שהוא עושה את זה! כבר כמה פעמים אמרתי לו שכשאני באמצע משהו שיתן לי לסיים.. אבל זה לא מזיז לו. מה אפשר לעשות?

תיצטרכי לשתף אותו בהרגשותייך ובקשיים שלך.

לאנונימית שלום. במכתבך תיארת מצב מעיק. השתמשת בהגדרות כמו "אני מרגישה בבית כלא" או "הוא פשוט לא נותן לי לחיות". ההגדרות שלך מבטאות היטב את הקושי שלך בחיים הזוגיים. תצטרכי לספר לו על מה שמעיק עלייך, ועל מה שאת מרגישה. אך לפני שתעשי את זה תספרי לו כמה את מעריכה אותו, כמה הוא חשוב לך, כמה את אוהבת אותו, ומעריכה את היותו בעל אוהב ואיכפתי. רק אחרי שתתני לו ביטחון בזוגיות ובקשר שלכם, תספרי לו על ההרגשות והקשיים שלך בחיים הזוגיים שלכם. כדי שהשיחה הזו תועיל צריכים לקרות כמה דברים. הדיבור שלך צריך להיות רק על מה שכואב לך, ולא על מה לא בסדר בהיתנהגות שלו. כמו כן, לא טוב לדבר על כך בסמיכות לאירועים המכאיבים לך, כי אז יש סיכוי שהדברים יאמרו מתוך כעס ולא יועילו, ואולי אף יזיקו. הדברים צריכים להאמר בזמן של רוגע ונעימות בזוגיות שלכם. יתכן שאם רק את תסבירי לו שאין סתירה בין הערכתך לו ואהבתך אותו, ובין רצונך במרחבי מחיה וחופש. הוא יתקשה לעכל את זה. על כן אני מציע לך להעזר באדם שלבעלך יש הערכה כלפיו, ואשר יש לו יכולות להביא את בעלך לתובנות האלה. אם את מתקשה למצוא בסביבתך סמכות כזו, עצתי לך שתעזרו במנחה או ביועץ נישואין שיסביר את הדברים לבעלך. כדי לתת לך לך תשובה יותר מקיפה ויותר מערכתית לקשיים שלך, חסרים לנו כמה נתונים. אנחנו לא יודעים כמה זמן אתם נשואים, האם יש קשיים נוספים לזוגיות שלכם. בעיקר חסרים לנו נתונים על מה שקורה לבעלך בחיים הזוגיים שלכם ומה גורם לו להתנהג ככה. אולי למשל יש צרכים שחסרים לו בחיים הזוגיים שלכם, שהוא מנסה לגבות אותם בכך שהוא "מפצה" את עצמו ו"לוקח" לעצמו חלופות, על ידי מגע פיזי "צפוף". על כן נראה לי שכדאי לכם להעזר במנחה או ביועץ מקצועי ותביאו לפניו את כל המערכת הזוגית שלכם. מאחל לך הרבה שמחה ואושר בחיים בכלל, ושחייך עם בעלך יעשו לך הרבה טוב. בן-ציון קופלד

כבוד הרבנים שלום רב, אני,בחורה בת 26 אקדמאית, נפגשת מזה 3 חודשים עם בחור בן 33, חרדי מודרני טוב לב וצדיק, שלמד אלקטרוניקה ויש לו עסק בתחום, וגם בתקופה שלפני פסח הוא עובד במאפיה של מצות. בתחילת הקשר הכל היה חיובי, הרגשתי משיכה אליו והבחנתי במידות יוצאות דופן. הוא כבר רצה להתחתן בלי לשאול הרבה שאלות ובלי לברר עליי (אני ביררתי אצל רבניםשמכירים וקבלתי חוות דעת חיובית). בהמשך התחילו בעיות מבחינתי, כשגיליתי לאט לאט שאימו משתלטת על חייו (מתקשרת אליו כשאנחנו במפגש לעיתים קרובות,דיברה עם אמא שלי ואיתי בצורה תקיפה על זה שנסגור כבר ושיבואו להפגש עם ההורים ואף דיברה אליי בצורה לא יפה כשדיברתי איתו בטל' והוא מצידו לא מגיב ולא מגן עליי) ואין לו יכולת להגיד לה לא מחמת חוסר ביטחון גדול מאוד באישיותו שהרגשתי גם בקשר. בנוסף, כשרציתי לבוא להתארח בשבת הביא כל מיני תירוצים לא משכנעים על מנת לדחות את זה כאילו שמנסה להסתיר משהו בביתו. כשביקשתי לדבר על הדברים,היו התחמקויות חוזרות ונשנות. כרגע אני בקשר עם אחד שלמד במכון שלכם והוא מאוד משתדל לעזור לי בכל ליבו, הבחור הגיע למפגש אחד (שלושתינו נכחנו בפגישה) ואת הפגישה השניה הוא ביטל וכרגע לא ברור אם יהיה לזה המשך, אעפ"י שהבחור התרשם ממנו מאוד לחיוב ודיבר איתו כמה פעמים בטלפון. בזמן האחרון אנחנו הולכים ומתרחקים, הוא בקושי מתקשר ובקושי מגיע.. אשמח לדעת מה עושים לגבי האשיות, האמא והעובדה שיש גם פערי השכלה שאולי עשויה להפריע בהמשך הקשר, כי זו הפעם הראשונה שבאמת היו לי רגשות חיוביים ובאמת מדובר באדם עם מידות טובות, לא קמצן ולא עצבני. אגב, יש לציין כי כשהייתי אצל איזה רב הוא המליץ על תיקון לזיווג וכך עשיתי (מעניין גם לשמוע חוות דעתכם על תיקון כזה) תודה רבה, ברכה והצלחה וכל טוב.

אל תקבלי החלטה חיובית לגבי הקשר לפני שתבררי היטב

לסיוון שלום. אפשר לחלק את הבעיות בקשר שהזכרת לשני חלקים. החלק האחד הם בעיות קריטיות שיכולות לסכן את עצם הזוגיות. ההשתלטות של אמו על חייו, שקרוב לוודאי תתחזק לאחר שתינשאי לו, הנסיון של אמו לדחוף אותך לחתונה עם הבן שלה, ברמה מסויימת של כוחניות ושטלתנות, מבלי להכיר בזכויות הבסיסיות שלך לברר עם מי היא רוצה שתתחתני. (אולי היא פוחדת שתגלי עליו או עליה או עליהם דברים שיגרמו לך לנתק מהם מגע). גם השאלה מה הוא מסתיר בהתחמקויות שלו מלארח אותך בביתו לשבת היא נושא שאסור לך להחליט באופן חיובי על הקשר עד שלא תדעי במדויק מה הוא או משפחתו מסתירים. החלק השני הם אומנם שאלות חשובות אך הם יותר שאלות של מינון וכמות, ופחות שאלות של מהות. אם יתברר למשל שהוא חסר ביטחון עצמי באופן שמאוד מפריע לך, או שחוסר הביטחון שלו מערער ומפריע לו לתפקד, וגם שאין דרך לחזק את הביטחון שלו, אלה יכולים להיות מצבים בעייתיים בחיים זוגיים. אך אם לא מדובר ברמה כזו של חוסר ביטחון תצטרכי להחליט אם את מוכנה לקבל אותו כמו שהוא או לא. גם פערי ההשכלה הם משמעותיים אם את מרגישה שהם מפריעים לך, או שאת חוששת שיפריעו לך בעתיד. תצטרכי לשבת עם עצמך ולבחון אם את יכולה להכיל אותו כמו שהוא, ולהעריך אותו למרות הפערים, או שאינך יכולה. אם את מתלבטת בעניין הפערים בהשכלה תנסי לשוחח איתו על נושאים שונים שמעניינים אותך ולחוש מה זה עושה לך שאת לא מצליחה לקיים איתו דיבור ברמה שהיית רוצה. יתכן גם שתגלי שיש לך איתו הרבה שפה משותפת והפערים ניתנים לגישור. ההזדרזות הכמעט כפייתית שלו ועוד יותר של אמו להחליט ולבצע חתונה בהקדם האפשרי ומבלי שהוא ידע היטכ עם מי הוא מתכווין לחלק את חייו, צריכות לעניות דעתי, לגרום לך לדעת עליו ועל משפחתו יותר ממה שאת כבר יודעת עליהם. לסיום שתי הערות: א. האם ראית בעינייך את העסק שיש לו באלקטרוניקה? ב. אם הוא מתרחק לאחרונה, מה הטעם בשאלות שהיצגת לנו? ברצוני לאחל לך שתמצאי בהקדם את זיווגך הראוי לך, עם פחות סימני שאלה ועם יותר סימני תשובה. שהקב"ה ישמע לתפילותייך ויימלא משאלות ליבך לטובה. בן-ציון קופלד

שלום לכולם, אנחנו זוג בני עשרים ושלש שניגשנו לייעוץ נישואין אצל בוגר ינר איתו נפגשנו כמה פגישות שהיו מאוד טובות ומועילות בהם למדנו לקבוע זמן לבלות יחד ולדבר למדנו כלים לפתרון קונפלקטים למדנו לא לפרשן את בן הזוג אלא לברר כל דבר והרגשנו שאנחנו עולים על דרך טובה אך ברגע שהיועץ דיבר על הצורך שלי במרחב אישי ועצמאות כצרכים בסיסיים בגלל שאני כבר לא יכולתי לסבול שאישתי תחליט בשבילי איזה מוזיקה אני ישמע ועם איזה חברים אני ילך לבלות אשתי פשוט הכתיבה איך לחיות ולנסות לעצב אותי אני מקצר אך אני הרגשתי שאני הולך להתפוצץ ומבחינתי הייתי כבר מפרק את החבילה בגלל שכל פעם שלא הייתי שומע לה היא היתה מתרחקת ממני ולא מכבסת לי לא עושה אוכל וכל מיני דברים מה שגרם לי גם לשקר לה בגלל שכן חייתי את חיי כמו שאני רוצה. היועץ הסביר לה שאפי' שהיא חוששת לרוחניות שלי ושל הבית אבל רק אני יכול להחליט עבורי מה אני יעשה ומתי כל זמן שאני לא כופה את דעתי עליה כמו לשמוע מוזיקה בבית שהיא לא מעונינת לשמוע אלא רק באוטו או באוזניות. אבל אשתי לא קיבלה את זה למרות שבהתחלה היא מאוד התלהבה מהיועץ ומההתקדמות שלנו אך היא לא מוכנה להפסיק את ההשטלטות שלה עלי למרות שהיועץ הסביר לי שהיא לא מנסה להשתלט עלי אלא שההתנהגות שלי משדרות לה חוסר יציבות ושזה הצורך שלה אבל היא לא מוכנה לשמוע על כך בגלל שהיא שמעה דיסק של הרב קואס שאמר שהגבר צריך לתת לאישתו לבחור לו את החברים היועץ אמר לה שהוא עובד בדרך שהוא יודע ומכיר וזה בסדר אם אנחנו רוצים להפסיק את הפגישות ולפנות לרב קואס. אשתי התקשרה לרב קואס והוא אמר לה שמרחב אישי לכל אחד מבני הזוג זה מושג חילוני ושהיא כן יכולה להחליט לי עם איזה חברים להסתובב. הבעיה היא שלרב קואס אני לא מוכן ללכת בשום אופן בגלל שאני לא מקבל את זה שמשהוא יגזול ממני את המרחב האישי שלי ואשתי לא מוכנה ללכת ליועץ שיומר שהיא צריכה לכבד את המרחב האישי שלי כך שהקונפילקט המרכזי שלנו מונע מאיתנו לגשת לייעוץ שכן זה בעצמו לא מאפשר לנו לבחור יועץ. בנתיים המצב על הפרצוף אנחנו בקושי מדברים כבר שלשה שבועות וכל דבר גורם למתח גדול הבית לא מתפקד ואני אובד עצות אך בשום אופן אני לא מוכן לחזור להכתבות שלה. אני מצטער על האריכות ומקווה לקבל עזרה.

הדרך לפתרון קונפליקטים באה ממקום של יכולת הכלה וקבלתו של האחר "באשר הוא שם"

לשלמה שלום א. היטבת לתאר את מצוקתך בחייך הזוגיים. לדבריך, אתה מרגיש שאשתך "משתלטת" לך על החיים, מנסה "לחנוק" אותך וגוזלת לך את ה"לבדיות" שלך. לדבריך, אשתך, במקום לקבל אותך ולהכיל אותך כמו שהינך, היא מנסה לעצב אותך, ו"לפסל" אותך כדי שתהיה מה שהיא מצפה ממך שתהיה.לדבריך, במקום שהיא תמשיך ותראה את הדברים הטובים שבך, שבגללם היא בחרה להינשא לך, היא מחפשת בך חסרונות ופגמים כדי שיהיה לה מה לתקן בך. לדבריך, כאשר היא באה לתקן את אותם הדברים הפגומים שלדעתה היא מצאה בך, במקום לספר לך לאיזה כאב הם גורמים לה, היא בוחרת להסביר לך במה אתה לא בסדר, ולדבריך, היא אף "מענישה" אותך בכל הדרכים שהיא מוצאת לנכון, היא מתרחקת ממך ואף נמנעת מלסייע לך בכל מיני תיפקודים שאתה מצפה בהם לעזרתה. תיארת מצב שאתה הולך להתפוצץ מהתנהגות אישתך כלפיך, ואף שוקל אם לא כדאי, בגלל המצוקה שאתה מצוי בה, "לפרק את החבילה" ולהשתחרר מהרגשת החנק שממלאת אותך. ב. לדבריך, קיבלתם כלים לפתרון קונפליקטים ואף למדתם שלא לפרשן את בן הזוג, אלא לבקש ממנו שהוא יפרשן את דבריו, מעשיו והתנהגויותיו, ובעיקר שיסביר מה הניע אותו לפעול אותם. עליכם להשתמש בכלים אלו, גם כדי להתמודד עם הקונפליקט הנוכחי שמאיים על המשך חיי הנישואין שלכם. ג. אם אתם מאוד "טעוני" כעס ומרירות, ויש לכם קושי לקיים דו שיח רגוע ומברר, תצטרכו למצוא דרך להסכים על יועץ או מנחה נישואין מוסכם על שניכם, ולבקש את עזרתו להבאת הקונפליקט שלכם לפתרון. ד. אולם אם מתאפשרת תיקשורת תקינה ביניכם, תנסו לחפש דרכים לפתור את הקונפליקט בעצמכם. כשני אנשים בוגרים, תיקחו שניכם אחריות על המצב שאליו נקלעתם, ויש להניח שכמו שלכל מטבע שני צדדים, גם למצב שאליו הגעתם בחיי הזוג שלכם, שניכם אחראים. תייצרו ביניכם אווירה רגועה ונעימה ככל שאתם מסוגלים ותדברו ביניכם כדבר איש אל אחיו ואל רעו. אני מציע שתשאל אותה מה "כואב" לה בהתנהגות שלך, בחברים שלך, ובמוזיקה שאתה שומע. היא תספר, ואתה תיצטרך להקשיב באורך רוח, בהרבה סבלנות, ובנסיון אמיתי לנסות ולהבין מה הם הצרכים הבסיסיים שחסרים לה בחיי הזוג שלכם. אם במקום לספר לך על מה שכואב לה ועל הצרכים שחסרים לה, היא תעביר ביקורת עליך ותסביר לך במה אתה לא בסדר, תסביר לה שדבריה מאוד מכאיבים לך, ושאתה מבקש שהיא תתמקד רק במה שכואב לה. אני מציע שלאחר שהיא תסיים להסביר לך מה כואב לה, אתה תאמר לה מה אתה הבנת שכואב וחסר לה, כדי לוודא וכדי להראות לה שהבנת אותה במדוייק. ה. לאחר שיתבררו לך כאביה וצרכיה של אישתך, תספר לה אתה מה כואב לך, ומה הם הצרכים שחסרים לך בחיי הזוג שלכם. גם היא תיצטרך להקשיב לך באורך רוח ובסבלנות, ואף היא תאמר לך מה הבינה מדבריך שכואב לך וחסר לך בחיי הזוג שלכם, כדי לוודא וכדי להראות לך שהיא הבינה אותך כראוי. ו. לאחר שתוודאו שהבנתם מה כואב ומה הצרכים החסרים לבן הזוג, תדברו על דרכים ופעולות שיענו על הצרכים של בן הזוג ויסירו את מכאוביו. ז. כל זוגיות בנויה מצד אחד מהצורך של "הביחדיות" ומהצורך של כל אחד מבני הזוג במרחב מחיה פרטי משלו. מצד אחד הוא שותף מלא בזוג ומוטל עליו למלא את חובותיו הנעימות ליצירה הזוגית, אך מצד שני הוא גם אדם בפני עצמו, שאינו מתבטל לגמרי בזוגיות. האיזון הנכון שבין מילוי הצורך של שני בני הזוג בביחדיות שבזוג, ובין הצורך של כל אחד מבני הזוג בעצמאות ובעצמיות של כל אחד מבני הזוג, הוא אחד מיסודות הסיכוי לזוגיות בונה נעימה ומוצלחת. ז. לעיתים יש לנו נטיה לפרשן דברים ששמענו לפי נטית ליבנו, או להבין תשובה שקיבלנו לשאלה מסויימת, לפי מה שאנו מצפים או מעוניינים לשמוע, אף על פי שהמשיב אמר או התכווין לומר דברים אחרים. אני לא יודע כלל מי הוא הרב קואס, אך יתכן שכאשר הוא אמר לאישתך שמרחב אישי לבני הזוג הוא מושג חילוני, הוא התכווין לחיי הפקרות וחופש בחיי האישות והאינטימיות, וכלל לא התכווין לשלול את הזכות של כל אחד מבני הזוג למרחבי חיים ששייכים רק לו. לכן יתכן שכדאי גם לך לשאול את הרב קואס את השאלות ששאלה אותו אשתך, ולשמוע את תשובותיו, מבלי שתתחייב להתנהג על פי דבריו, ואף שאשתך תדע מראש שאין לך כוונה כזו. הרב קואס אינו רבך ואינך חייב לקבל עליך את דבריו ועצתו, במיוחד כאשר לא מדובר בעניינים הלכתיים, אלא בדברים הקשורים בדרך ארץ ובהתנהגות ראויה בין בני זוג. יתכן שבשיחה עם הרב קואס יתברר לך שדבריו "הוצאו מהקשרם" על ידי אשתך. יתכן אף שהוא ישיב לך תשובות אחרות ממה שהשיב לאשתך, כי היא הציגה לו את הדברים כפי שהיא רואה וחווה אותם ואילו אתה תציג אותם אחרת ואולי אף תשאל את אותן השאלות בסיגנון שונה או במילים קצת אחרות. יתכן גם שאישתך פירשנה את דבריו לעיתים, בכיוון שונה ממה שהוא התכווין לומר. ח. יתכן שכדאי לך לספר לרב קואס על המצב הזוגי שלכם, ועל כך שהמצב "על הפרצוף" ועל כך ש"הבית לא מתפקד", ואף על כך שאתה הולך להתפוצץ מהמצב. אולי אף תספר לו שאתה שוקל "לפרק את החבילה" ושאישתך מענישה אותך כל הזמן, שהיא "מתרחקת ממך, לא מכבסת לך ולא מכינה לך אוכל". יתכן שלאחר שתספר לו את כל זה, הוא יסביר לה שיותר חשוב שהיא תציל את הזוגיות שלכם, ושהיא תשנה את היחס שלה אליך ואת ההתנהגות שלה כלפיך, מאשר שהיא תנסה לשנות ולתקן את המצב הרוחני שלך. הרב קואס יכול גם להסביר לה שהסיכוי שלה להשפיע על המצב הרוחני שלך יכול לבוא רק ממקום של הכלה, כיבוד, אהבה ואחווה ושלום ורעות אמיתיים. אני מקווה שהוא יסביר לה שבצורת ההתנהגות שלה כלפיך, לא רק גירושין מחכים לה אלא גם הרוחניות שלה והמידות שלה בסכנת התרסקות. ברכתי לך שה' ירפא ישמר וישפר את הזוגיות שלכם ובהשתדלותכם המשותפת עוד תזכו לחיים זוגיים מאושרים. אין הדבר תלוי אלא בכם. אם שניכם תיקחו אחריות ותעבדו על שינוי, תהיה לכך גם הרבה סייעתא דשמיא. בן - ציון קופלד

שלום! רציתי להתייעץ איתכם לגבי בחור בן 36 חוזר בתשובה בערך 9 שנים.הוא היה גר בחו"ל בכל מיני מקומות (לא במקום אחד) כרגעו הוא גר בארץ, הוא לומד כל מיני דברים ברסלב, חב"ד, הוא לא משתייך לזרם מסויים הוא מסתדר ולומד מכולם, הוא לומד ואוהב ללמוד תורה מצפה גם שכאשתו לעתיד אני יעודד ידחף יתמוך שהוא ילמד עוד ועוד. אני בחורה חרדית (פתוחה אני למשל לומדת באוניברסיטה) ואני לא יודעת אם להמשיך את הקשר כי אני מרגישה שיש הבדל בין אדם שגדל כדתי כל החייים לבין בעל תשובה וזה מתבטא בדברים קטנים כמו סגנון דיבור הוא כל דבר אומר ישתבח שמו וכאלה ו' ויש לו שאלות כאלה כמו מה את עושה כדי להרגיש התעלות רוחנית ובודק כל הזמן לכמה שיעורים אני הולכת ומתי ואני שב"ה גדלתי חרדית אז זה קצת אחרת החל מסגנון דיבור וגם שיעורים אני אמנם הולכת וזה כף לי אבל אני לא אובססיבית על זה, אז אני לא יודעת אם להמשיך את הקשר כי אני מרגישה הבדל מסגנו דיבור ונושאי שיחה. אשמח לשמוע את דעתכם תודה

fיש לענ"ד כמה דברים שכדאי לברר.

בס"ד יום ג' כ"ה בסיוון תשס"ט ליפה שלום לפני הכל ברצוני לאחל לך שבע"ה תמצאי איש כלבבך ושותף אמיתי לחייך. לגבי שאלתך נראה לענ"ד שיש כמה שאלות שעולות ממכתבך שכדאי לך לדעת להם תשובות. כתבת שהוא היה גר בחו"ל בכל מיני מקומות. השאלות הן: א. מה הניע אותו לעבור ממקום למקום? ב. במה הוא עסק בכל המקומות שבהן שהה בחו"ל? ג. האם אין בו איזה שהוא חוסר יציבות, בהיותו מחליף מקומות מגוריו פעמים רבות? כתבת שהוא מצפה ממך שתעודדי אותו, תתמכי בו ותדחפי אותו ללמוד תורה. השאלות הן: א. מה קורה איתו, וכיצד הוא מתנהג בכלל ולגבי לימוד תורה בפרט, כאשר אין מי ש"דוחף אותו, מעודד אותו ותומך בו" ? אולי הוא צריך באופן קבוע מישהו כדי להישען עליו מבחינה נפשית ורוחנית כדי שלא יפול? ב. מהו סדר היום שלו ברווקותו? מתי הוא נוהג לקום בבקרים? מה הם עיסוקיו הקבועים? כתבת שאת מרגישה שיש הבדל בין אדם שגדל כדתי ובין בעל תשובה. אני רוצה לספר לך שיש לעיתים הבדלים הרבה יותר גדולים בין בעל ואישה, שהרבה זוגות חיים איתם באושר ומצליחים להכיל אותם ולגשר עליהם. העניין תלוי ברצון של שניהם וביכולת של שניהם להכיל ולקבל את בן הזוג כמו שהוא, מבלי שתהיה נטיה אובססיבית לשנותו. תצטרכו לבדוק באיזו מידה אתם יכולים להכיל ולחיות האחד עם השני ועם כל מה שכל אחד מכם בא אל החיים הזוגיים. למשל, את תצטרכי לבדוק באזו מידה סיגנון הדיבור שלו מפריע לך עד שאינך יכולה להכיל ולחיות איתו או שאת כן יכולה לחיות עם הסיגנון הזה. כתבת שאת בחורה פתוחה ולומדת באוניברסיטה. השאלות הן: א. מה הוא הרקע ההשכלתי שלו? האם מצאת בו שותף לדיבור, לנושאי שיחה והתעניינות שונים? האם יש לכם עולם רוחני ותרבותי משותפים? ב. אין אין או כמעט אין, איך את מרגישה עם זה? ג. האם הוא מעריך את העובדה שלמדת באוניברסיטה או שהוא מזלזל או בז לכך, כי למשל אולי הוא חושב ומשדר לך שמה זה לימודים באוניברסיטה לעומת הלימוד שהוא לומד בתורתינו הקדושה? "מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה"? כתבת שהוא בודק כל הזמן לאיזה שיעורים את הולכת, כתבת שאת גם הולכת לשיעורים אבל את לא אובססיבית על זה. השאלות הן: א. האם הוא כן אובססיבי על זה? אולי הוא בכלל אדם אובססיבי? "הוא הרי "כל הזמן" בודק לכמה שיעורים אני הולכת ומתי" ב. האם הוא מעריך את סוג השיעורים שאת הולכת אליהם, או שנורא חשוב לו "לעצב" ו"לפסל" אותך ואת אישיותך לפי דפוס מסויים, שבו בלבד הוא מעוניין? עוד כדאי לענ"ד לשאול האם כבר הייתה לו הסטוריה זוגית בעבר? אם כן, מה היה בה ומה הביא לסיומה, ואם לא, מה גרם לכך? עצתי לך שתתענייני מי הם חבריו, ותבררי יותר עליו אצל מכריו. אולי להציע לו שתתארחו לארוחת ערב אצל מי ממכריו או חבריו או קרובי משפחתו, ובפעם אחרת תתארחו אצל מי ממכרייך או חברותייך או משפחתך. ההתארחות הזאת תיתן לך הזדמנות להסתכל עליו ולהכיר אותו במבט שהוא קצת מתבונן בו ובהתנהגויות שלו מהצד. כל אדם מתנהג בצורה יותר טבעית ויותר אוטנטית בנוכחות אנשים נוספים, מאשר בדייט של אחד מול אחד. מאחל לך שתצליחי לקבל החלטות נכונות, ובעיקר שתמצאי את שותפך ואישך בקרוב, בעזרת ה' בן - ציון קופלד

שלום אבקש להשאר בעילום שם . אניcבקשר עם בחור כבר תקופה ארוכה מקרה דומה קרה פעם אחת רציתי לדעת מה לעשות ? ניהלנו שיחה ולא נתתי לו לסיים את המשפט ונכנסתי בדבריו נזכי ר שהוא רק יתעורר ולא אכל עדיין הו א יתעצבן מזה והתחיל לצעוק ואיבד את ההישתונות ודחף אותי על הדלת אני מאוד נבהלתי והתחלתי לבכות לאחר מכן הוא נירגע וביקש סליחה ושהוא לא יתכוון ואמר שהוא יודע שזה לא עושה לנו טוב בקשר ויעבוד על עצמו לא לעשות זאת שוב . מה לעשות אני מאוד חוששת שזה יכול להיות יותר גרוע? אודה על תשובתכם

תמשיכי את הקשר עמו רק בתנאי שילך או שתלכו לפסיכולוג

לדדה שלום לצערי לא נידבת לנו די פרטים לגבי המיכלול של מערכת היחסים שביניכם. מהמעט שנתת עולה תמונה ברורה של גבר אלים. עצתי לך שתעמדי על זה שהוא או שניכם תעברו טיפול אצל פסיכולוג מוסמך. המטרה שלך בהליכה לפסיכולוג, כפולה: א. שהוא יעבור טיפול נפשי, כדי לתקן את דרכו והתנהגותו. ב. כדי שהוא ייעץ לך אם כדאי לך להמשיך בקשר, או שמא המשך הקשר איתו יהרוס את חייך ועתידך. חיים עם בעל אלים הם חיים מסכנים, ולעיתים אף מסוכנים. מותר לאדם רעב להיות עצבני. אסור לאדם עצבני להיות אלים. דפוס ההתנהגות שתיארת, דחיפה, או הכאה, ואחריה התרגעות, התנצלות בקשת סליחה והבטחה שזה לא יקרה יותר, מאפיין את רוב הבעלים האלימים. המצב הזה גורם לנשים רבות, שסובלות מנחת זרועם של הבעלים המכים שלהם, להמשיך ולחיות איתם מתוך תיקווה שהוא באמת ישתנה וייטיב את דרכו. לצערינו בדרך כלל הסיכוי לשינוי המצב האישי והבין זוגי הזה קורה רק על ידי טיפול מקצועי, על ידי פסיכולוג מוסמך ובטיפול ממושך ועיקבי. לסיכום: אל תמשיכי בקשר בשום אופן אם הגבר שלך לא יעבור שינוי ויהפוך להיות ממש איש אחר, ומבלי שתקבלי חוות דעת מקצועית שאין לך ממה לחשוש יותר. מאחל לך שתינהגי במקרה שלך בזהירות רבה ותימנעי מלהיסתבך בחיים מסכנים ומסוכנים. בן-ציון קופלד

שלום! אני בת 23 נשואה כבר 4 שנים +תאומות בנות 3 וחצי אני גרה כבר 4 שנים דלת ליד ההורים של בעלי (מיכיוון שהם קנו לו את הדירה הזאת כשהיתחתנו, והיא רשומה על שמם ועכשיו הם לא יכולים להביא לנו לימכור אותה בגלל בעיות כספיות שיש להם). בשנתיים הראשונות אני ממש ניסתי להיסתדר איתם למרות שזה לא היה לי הכי קל.. מכיוון שהם עדה מאוד קשה והחמה כל הזמן נכנסת לי לבית ובודקת מה לא מסודר כמו שצריך, וכל הזמן ניכנסת לנו לחיים אם היא רואה אותי נחה איזה חצי שעה היא משתגעת גם בגידול הילדים הם תמיד הפריעו לי כשאני הייתי אוסרת על הבנות משהוא והם היו שומעים אותן בוכות הם ישר היו מגיעים ומביאים להם ממתק ואומרים אמא פויה(או משהוא כזה..) ובגלל שאנחנו דלת מול דלת בעלי והבנות נמצאים שם הרבה והבנו שומעות כל הזמן צעקות ומריבות שיש שם בקיצור בשנתיים האחרונות כבר ממש קשה לי אני כבר לא יכולה ליצחוק איתם או אפילו להיסתכל עליהם ואני גם מגיבה בהתאם (אני משדרת עצבים ואני עונה להם הרבה פעמים בכעם) למרות שאני בחורה מאוד עדינה וביישנית.. ויש לי עם זה הרבה מריבות עם בעלי שרוצה שאני אתנהג טוב עם ההורים שלו אבל לא מבין את המצוקה שלי. וכשאני מדברת איתו על לעבור דירה הוא כל הזמן מורח אותי חודש הבא, חודש הבא בינתיים אני תקועה שם 4 שנים ואם אני מזכירה לו את זה הוא אומר שאני שונאת את ההורים שלו. בקיצור אני כבר ל יודעת מה לעשות אשמח לתשובה.

מגורים ליד ההורים הם על פי רוב, מירשם לקשיים בחיים הזוגיים

לשני שלום היטבת לתאר מצב מאוד קשה בחיים הזוגיים שלך. מתוך הדברים שלך עולה מצוקה נפשית וריגשית מאוד קשה, אך גם מאוד צפויה. למיטב הבנתי המשך הזוגיות שלכם מצוי בסכנת התפרקות. המצב שאת מתארת הוא על סף פיצוץ. מגורי הזוג ליד ההורים של הבעל או של האשה יוצרים באופן טבעי מצבים מסובכים שיכולים לאיים על המשך הזוגיות ולהביא אף לפירוקה. ממה שאת מתארת, בעלך מתעלם מהמצוקה הטבעית שלך, ובמקום לחפש פיתרונות, הוא מאשים אותך בהתדרדרות של הזוגיות שלכם. הוא לא יכול לצפות שאת תהני ותשמחי מביטויי עלבון ודחיה כלפיך, שהוריו משדרים לשתי בנותיך. קשה מאוד להמשיך ולאהוב את מי שמשפיל אותנו, ובמיוחד כשהדבר קורה בתוך הבית שלנו, שאמור לתת לנו הגנה מגורמים חיצוניים שמעיקים עלינו. כדי להציל את המשפחה שלך ואת המשך החיים שלך עם בעלך, את צריכה להביא אותו להכרה בכך שאם לא תרחיקו את דירתכם מהוריו, הוא עלול לאבד אותך. את צריכה לחפש דרכים כדי לגרום לו לעשות הכל כדי לעבור דירה. אם אינו מבין את המצוקה שלך ואת הסכנה של המשך חייכם המשותפים, בכל יום נוסף שאתם נמצאים ליד הוריו, תחפשי דרכים כדי לגרום לו ללכת איתך לייעוץ. כל מנחה או יועץ נישואין ינסה להציב בפניו תמונת מצב מסוכנת של חייכם הזוגיים, וינסה להביא אותו לכך שירצה לעבור דירה בהקדם האפשרי. כאשר תרחיקו את מקום המגורים שלכם מהוריו, יש סיכוי שגם היחסים שלך עם הוריו ישתפרו. במצב הנוכחי שבו אתם גרים לידם אין לכך סיכוי. לפי מה שאת מתארת, אין סיכוי לשינוי האוירה בזוגיות שלכם אם תישארו לגור בדירה הנוכחית. במצב הזה גם אין סיכוי לשיפור היחס שלך להוריו. מרחק המגורים מההורים של שני בני הזוג, מאפשר לזוג לשמור על גבולות בני הגנה על הזוגיות שלהם מפני התערבות הוריהם בביתם ובחייהם. כל זוג חייב להציב גבולות בינו ובין ההורים של שניהם. גבולות אלו נועדו להגן על האינטימיות הזוגית, למנוע התערבות חיצונית שמפריעה לאחד מהם או לשניהם, ולמרבה הפלא דווקא גבולות אלו מבטיחים יחסים יותר טובים עם ההורים. בעלך קרוע בינך ובין אמו. הוא חייב להבין שכדי לשמור על המשך של חיים זוגיים אפשריים, בכל מקרה של ויכוח עם הוריו הוא חייב להעדיף אותך על אמו. אם הוא יעדיף את נאמנותו לאמו הוא יישאר איתה ויאבד אותך. לסיכום: נראה לי שללא יועץ חיצוני לא תצליחי לשכנע אותו בנחיצות שלכם לעבור דירה בהקדם האפשרי. לכן אתם צריכים ללכת מיד ליועץ שיביא את בעלך להכרה בסכנה לזוגיות שלכם בהימשך המצב הנוכחי. אני מאחל לך שפעולה מהירה שלך תציל את הזוגיות שלך, וה' יעזור לך. הבא להיטהר מסייעין לו מן השמים. בן-ציון קופלד

אנו נשואים כ-20 שנים, אחד מילדינו סובל מפיגור שכלי. בעלי אדם נפלא ב"ה, עוזר בכל דבר שצריך מראה אהבה רבה לכל אחד מבני המשפחה, כלפי חוץ אידיאלי. הבעיה שאני מרגישה שסוחבת אני משא כבד מאוד מאוד, אני המתלבטת והמחליטה בכל דבר בחיינו, בעלי לא מביע את דעתו כלל, הוא אומר שהוא סומך עלי וכל דבר שאעשה מקובל עליו, העיקר שיהיה לי טוב. אני יודעת שהוא אינו עושה זאת מרוע חלילה, פשוט טוב לו כך, אין לו יכולת ניתוח והבנה ברמה גבוהה ונכון שאיני אקבל את דעתו אלא אעשה רק את אשר אני החלטתי. לאחרונה נוצר קשר עם גבר שבעיניי הוא חכם ונעים לי מאוד מאוד לשוחח איתו. אני מספרת לו את מצוקותי והוא מגלה הבנה, מעודד ומייעץ. אני מרגישה שמצאתי ממלא מקום לבעיה עם בעלי וטוב לי כך. החשש מי מה יהיה? מן הסתם נפגש גם ומי יודע לאן זה יוביל... רגע לפני שאני מאבדת חלילה את ביתי ומשפחתי, מבקשת אני עיצה מכם. האם נשארים לבד או ממשיכים באושר עם האחר ובסכנה העורבת... מאז הקשר עם הגבר הזר אני נינוחה יותר ורגועה.

מה תרמתי אני למצב שאליו הגיעה הזוגיות שלנו?

לגלית שלום היטבת לתאר את המצוקה הריגשית והקיומית שבה את נמצאת. מצד אחד את מרגישה שחסר לך שותף וחבר בתוך ביתך ומשפחתך, שישא איתך בנטל קבלת ההחלטות ולקיחת האחריות עליהם, ביחס לצרכי הבית, ובפרט לגבי הקושי עם הבן שסובל מפיגור שכלי, ומן הצד השני מצאת אדם מחוץ למסגרת המשפחתית, שממלא לך את אותו הצורך בהצלחה רבה, לטעמך. את מתארת שיחסייך עם בעלך יוצרים אצלך הרגשה שאת סוחבת לבדך "משא כבד מאוד מאוד", הרגשה שיוצרת אצלך תיסכול, כעס מרירות ואף מרוחקות כלפי בעלך, ומנגד את מתארת כמה הגבר האחר נותן לך הרגשה של הבנה, עידוד ושותפות פעילה ומועילה בקבלת החלטות, ושכתוצאה מכך הוא משרה עליך תחושה של נינוחות ורוגע. יחד עם זה את כותבת על הבדלים נוספים שקיימים בין בעלך לאותו גבר אחר. מצד אחד את כותבת על בעלך שהוא "אדם נפלא", "עוזר בכל דבר שצריך", "מראה אהבה רבה לכל אחד מבני המשפחה". השאלה היא לאן כל התכונות החיוביות האלה נעלמו כאשר מדובר בצורך שלך לבעל שיהיה שותף בקבלת החלטות ונשיאה משותפת באחריות על התנהלות הבית? אולי החיים המשותפים איתך במשך עשרים השנים שאתם ביחד לימדו אותו, שכדי לשרוד את חייו הזוגיים ולקבל בהם "שקט תעשייתי", מוטל עליו לסלק את ידיו מלהתערב בקבלת החלטות? "קצת" קשה לגבר שנותנים לו הרגשה ש"אין לו יכולת ניתוח והבנה ברמה גבוהה, ושאני לא אקבל את דעתו ואעשה רק את אשר החלטתי ", שאף על פי כן ימשיך להיות שותף לקבלת ההחלטות. "קצת" קשה לאדם להמשיך להתמיד בעשיה ובפעילות מכל סוג, כאשר סביבתו הקרובה מביעה זלזול כל כך עמוק בו ובעשייתו. אולי בתחילת ההסטוריה המשותפת שלכם, כאשר הוא ניסה להשתתף בקבלת החלטות, נתנו לו את ההרגשה ש"אין צורך" ומוותרים על נוכחותו, שהרי "אין לו יכולת ניתוח והבנה ברמה גבוהה ונכון שאני לא אקבל את דעתו ואעשה רק את אשר אני החלטתי". ברצוני אולי להציע לך לבחון האומנם בעלך באמת כזה (מה שבהחלט יתכן שהוא נכון) או אולי היחס שלך אליו עיצב אותו ככזה? לעומת התיאור המאיין (הופך לאין) שלך את בעלך את מתארת את האחר כבעל נוכחות חזקה, חכמה, ומלא נעימות. הבריות אומרים "תמיד הדשא של השכן יותר ירוק". האומנם הוא יותר ירוק? וודאי שלא. הוא נראה כך כי הוא של השכן, של האחר. יש שתי דרכים להתמודד עם האשליה הזו. האחת היא לדעת שמדובר באשליה ולעיתים אף מדובר באשליה מסוכנת. הדרך השניה היא להתרכז בטיפול ובהשקעה בדשא שלך, ולהימנע מלהסתכל בדשא של שכנך, וזו, הדרך השניה, היא המעולה שבדרכים. מספרים בשם הפילוסוף הגרמני שופנהאור, על גבר אחד שהשתתף בנשף מסכות, שבו הפנים של כולם היו מכוסות, ואיש אינו יכול לזהות את אף אחד מהנוכחים. במהלך המסיבה פנה הגבר לשוחח עם אחת הנשים המחופשות, וגילה שהוא משוחח עם אשה חכמה, רגישה, מעניינת ושהוא ממש נהנה מהקשר איתה, כאשר בקשר שלו עם אשתו הוא אינו מגיע אף פעם לאיכויות קשר כאלה. כאשר הסתיימה המסיבה וכלם הסירו את המסכות הוא גילה שהאישה שאיתה הוא שוחח הייתה אשתו, שכיוון שלא ידע שזו היא, ורצה לכבוש את ליבה, הוא נתן מעצמו לטובת יצירת הקשר הזה, את מה שכנראה לא הרגיש מעולם צורך לתת בקשר שלו עם אשתו, ואז גילה מה יוכל להפיק מהקשר שלו עם אשתו אם רק יתן וישקיע את המירב מצידו. עצתי לך להפסיק מיידית את הקשר עם ה"אחר", ובוודאי להימנע בשלב זה מלהיפגש איתו, ולנסות לשנות את ההסתכלות וההרגשה שלך כלפי בעלך. למען ילדיכם המשותפים, למען עתידם, ביטחונם האישי, והיחס שלהם כלפיכם כהורים, עשי הכל להצלת משפחתך וגשי בהקדם האפשרי לטיפול זוגי. ככל שהקשר שלך עם ה"אחר" יתמשך כך יהיה לך יותר קשה להציל את משפחתך. קרוב לוודאי שאם גם תיפגשי איתו מצבך ילך ויסתבך ויהיה לך יותר ויותר קשה להימלט ממנו. את לא ממש מכירה את ה"אחר", מניין לך שבאמת יש לו עדיפות על בעלך? מניין לך שיש גם בו לפחות את אותן תכונות חיוביות שקיימות בבעלך: "אדם נפלא, עוזר בכל דבר שצריך, ומראה אהבה רבה לכל אחד מבני המשפחה". בברכה רבה להצלחה בהצלת עתידך ועתיד משפחתך. בן-ציון קופלד

אני נשואה 14 שנה, עוד לפני הנישואין הבנתי שהבחירה שלי לא נכונה עבורי. יש לציין שבעלי כאדם הוא איש מאוד נחמד אדיב מנומס, אך לצערי בנושא הזוגיות הוא לא יודע לפרגן לי להחמיא ולתמוך כשצריך. עברנו משברים מאוד גדולים בחיי הנישואין ללא כל עזרה ואני מרגישה שכל כמה חודשים הכל עולה לי ושוב ניזכרת באותם ימים קשים אשר גורמים לי לכעסים נוראיים כלפיו. אני מרגישה היום אחרי 14 שנה שאני פשוט שונאת אותו אין לי שום רצון לחיות איתו וקשה לי לחיות לצידו, מה שמונע ממני לעשות את הצעד הבא זה ארבעת ילדיי המקסימים. שוחחנו לא פעם על כך שצריך לפנות לייועץ נישואין והיה זה תנאי מבחינתי להמשך הנישואין אך לא קרה דבר מיוזמתו האדישות שלו הורגת אותי ואני מרגישה שאני כבר לא יכולה אפילו להתסכל עליו. אני במצוקה נוראית אנא עיזרו לי

תחפשי דרך להגיע עם בעלך מיידית לטיפול זוגי

לברכה שלום וברכת ה' עלייך. היטבת לתאר את המצוקה שלך בתוך חיי הנישואין שלך. סיפרת שעברתם משברים מאוד גדולים בחיי הנישואים שלכם, תיארת הצפה של כעסים ישנים וחדשים שלך כלפיו. כתבת שאת מרגישה היום שאין לך שום רצון לחיות איתו, שקשה לך לחיות לצידו ושהיגעת למצב שאת "פשוט שונאת אותו". כתבת שהיגעת לעומס התחושות האלה, כתוצאה מחוסר פירגון מצידו, ומחוסר תמיכה ומחמאות מצידו כלפייך. נראה לעניות דעתי שאם "רק" הגורמים האלה יצרו את הקשיים שלך בחיי הנישואים, אפשר יהיה ללמד את בעלך לשנות את ההתנהגות שלו בתחומים האלה. תיצטרכו ללכת מיידית לטיפול זוגי. הוא כדי ללמוד שינוי בהתנהגותו, ואת כדי להשתחרר מההצפה של ההרגשות השליליים שלך כלפי בעלך. להערכתי, "על הדרך", תיצטרכי גם את ללמוד כמה דברים בהתנהגות שלך כלפי בעלך. מדברייך לא ניתן להבין האם הוא "רק" אדיש למצב הבעייתי בחיים הזוגיים שלכם, ו"רק" לא נוקט יוזמה להצלתם, או שהוא מסרב לבוא איתך לטיפול בזוגיות שלכם. אם הוא "רק" אדיש, תצטרכי ליזום פניה לטיפול כזה, בתקווה שהטיפול גם יוציא אותו מהאדישות, בין השאר על ידי כך שיציב בפניו את מלוא הסכנה הקיימת להמשך חיי הנישואים שלו. אם אינו מוכן ללכת איתך ליעוץ, תחפשי דרכים לשכנע אותו בנחיצותו של הטיפול. אולי תפני לאדם קרוב, שיש לו עליו השפעה, שבחכמה ובעורמה (לבל ידע בעלך שאת הזעקת אותו לסייע לך) ישכנע אותו שכדאי לו וחשוב לעתיד משפחתו שיבוא איתך לטיפול זוגי. לפי מה שכתבת,עתידם, ביטחונם האישי, וחייהם השמחים של ארבעת ילדייך, מספיק חשובים לך כדי שתצליחי להציל את משפחתך. הבריות אומרים: "שכאשר יש שריפה בבית, האשה החלשה ביותר מהבחינה הפיזית, מצליחה להרים את הארון הכבד ביותר כדי למלטו מהתבערה". ה"אין ברירה", תחושת סכנה מתקרבת הם כח מסייע חזק מאוד להישרדות. לכן נראה לי שהרגשתך היא שלמען ילדייך את מוכרחה להצליח להציל את נישואייך מן הכלייה. מכאן שאת חייבת לנקוט יוזמה ולהצליח. שיהיה לך בהצלחה. חז"ל אומרים: "הבא להיטהר, מסייעין אותו מן השמים" בן ציון קופלד

קראתי בעיון רב את תשובותיהם המחכימות של המשיבים לשאלתי- בעייתי. בן סימון אליהו. בן ציון קופלד אברהם רות מילוא ציפי ברונר אורי פרידמן הרב יוסף ניימן מרים. ורציתי להודות לכל אחד ואחת על ההתייחסות וניתוח הבעיה באופן מכובד ומשכיל. אכן, לקחתי את הנאמר לתשומת ליבי ואכן אעשה כל מאמץ לשמר על נישואיי הנפלאים. (כן! על אף הקושי) ידעתי עמוק עמוק בתוכי שהסכנה קרבה והמדרון תלול ביותר ולכן החלטתי לפנות אליכם. שוב מודה אני לכם ומשיים תבורכו. "כל המציל נפש..." - נאמר... וקו"ח כל המציל זוגיות ומשפחה. בהערכה רבה! גלית!

"אדם לעמל יולד" ואם הוא אכן עמל, יש תוצאות לעמלו.

בס"ד לגלית שלום והצלחה רבה. תודה על תגובתך לתשובותינו. שמחנו לקרוא שיגיעינו לא היה לריק ולא ילדנו לבהלה, ומאמצינו נושאים פירות. ממה שתיארת במכתבך, "קצת" קשה, לעניות דעתי, לראות אותך מאושרת בחיי נישואייך מבלי שתקחי אחריות על הזוגיות שלך, ומבלי שתתחילו שניכם, את ובעלך, לצאת לדרך ארוכה של עמל ויגיעה. רק ממה שתיארת, אתם צריכים, בין השאר, לעמול על תיקשורת בריאה ביניכם, על יכולת ההכלה שלכם האחד את השני ולקבל את בן הזוג כמו שהוא. שניכם תצטרכו לעמול קשה כדי שבעלך ירגיש ש"סופרים" אותו בביתו, שיש לו דעה, מקשיבים לה ואף לוקחים אותה בחשבון כלל הצרכים השיקולים וההחלטות של הבית. שניכם תצטרכו לעמול קשה על כך שתרגישו שניכם שלבעלך יש ערך, נוכחות וחשיבות בכלל ובביתו בפרט. בהנחה, על בסיס נסיון החיים, שמה שכתבת בשאלתך הוא רק חלק מבעיות הזוגיות שלכם, למען עתידכם, עתיד הזוגיות שלכם עתיד ילדיכם ועתיד הזוגיות שלהם, אושרכם ואושר ילדיכם, אתם ממש חייבים להעזר בהנחיה של איש מיקצועי בתחומי החיים הזוגיים. לעניות דעתי, רק אם תעשי כך, יש סיכוי שתצילי את שלימות משפחתך. ה' יעזור לך וינחה אותך ללכת בדרכו. והבא להיטהר מסייעין אותו מן השמים. שיהיה לכם בהצלחה. בן - ציון קופלד.

בס"ד ראשית תודה על תגובתכם "מה עלי לעשות"? תגובתכם עזרה לי מאוד וחיזקה אותו לעשות את הצעד הבא. שלחתי מייל באקראי לאחד המטפלים ואכן הוא יצר איתי קשר. הבעיה היא כיצד אני יכולה לדעת מיהו המטפל הטוב ביותר עבורנו? גם כך לא היה קל לעשות את הצעד הבא, אני חוששת מאוד מכיוון שבעלי לא כ"כ רוצה לבוא ולאחר שהצבתי אולטימטום הוא שוקל את הענין אך אני פוחדת להיכשל בכך ואז זה יחמיר את המצב.

בכל בחירת מטפל יש סיכוי וסיכון

לברכה שלום וברכת הצלחה. תודה על תגובתך לתשובותינו. אנחנו שמחים לדעת שלא עמלנו לריק בהשיבינו לשאלתך, שקיבלת את עצתינו ואתם הולכים ליעוץ מקצועי בנושא הזוגיות שלכם. עצתי לך שאם בעלך יודע על פנייתך אלינו, תראי לו את תשובתו הכתובה של הרב אליהו בן סימון על ה"ניסוי והתהייה" בבחירה נכונה של מנחה או יועץ שהכי יתאים לכם. יש להניח שכאשר הוא יקרא את הדברים שאותם כותב איש מקצוע בתחום, הדבר יקל עליו לעבור למטפל אחר אם יהיה צורך בכך. ברצוני לחזור על הדברים שכתבתי לך בתשובתי הקודמת. אם לבעלך יש התנגדות לשתף פעולה לשיקום הזוגיות שלכם, תנסי אם אפשר, להעזר באנשים אחרים שישכנעו אותו בנחיצותו של הטיפול. או שאת תצטרכי להסביר לו שחייו הזוגיים בסכנת הכחדה, ועתיד ילדיכם המשותפים עומד עכשיו על כפות המאזניים לטוב או למוטב. שיהיה לך בהצלחה בשיקום חייכם הזוגיים. בן - ציון קופלד.

בס"ד ראשית תודה על תגובתכם "מה עלי לעשות"? תגובתכם עזרה לי מאוד וחיזקה אותו לעשות את הצעד הבא. שלחתי מייל באקראי לאחד המטפלים ואכן הוא יצר איתי קשר. הבעיה היא כיצד אני יכולה לדעת מיהו המטפל הטוב ביותר עבורנו? גם כך לא היה קל לעשות את הצעד הבא, אני חוששת מאוד מכיוון שבעלי לא כ"כ רוצה לבוא ולאחר שהצבתי אולטימטום הוא שוקל את הענין אך אני פוחדת להיכשל בכך ואז זה יחמיר את המצב.

בכל בחירת מטפל יש סיכוי וסיכון

לברכה שלום וברכת הצלחה. תודה על תגובתך לתשובותינו. אנחנו שמחים לדעת שלא עמלנו לריק בהשיבינו לשאלתך, שקיבלת את עצתינו ואתם הולכים ליעוץ מקצועי בנושא הזוגיות שלכם. עצתי לך שאם בעלך יודע על פנייתך אלינו, תראי לו את תשובתו הכתובה של הרב אליהו בן סימון על ה"ניסוי והתהייה" בבחירה נכונה של מנחה או יועץ שהכי יתאים לכם. יש להניח שכאשר הוא יקרא את הדברים שאותם כותב איש מקצוע בתחום, הדבר יקל עליו לעבור למטפל אחר אם יהיה צורך בכך. ברצוני לחזור על הדברים שכתבתי לך בתשובתי הקודמת. אם לבעלך יש התנגדות לשתף פעולה לשיקום הזוגיות שלכם, תנסי אם אפשר, להעזר באנשים אחרים שישכנעו אותו בנחיצותו של הטיפול. או שאת תצטרכי להסביר לו שחייו הזוגיים בסכנת הכחדה, ועתיד ילדיכם המשותפים עומד עכשיו על כפות המאזניים לטוב או למוטב. שיהיה לך בהצלחה בשיקום חייכם הזוגיים. בן - ציון קופלד.

תודה לכם אנשים יקרים על תשובתכם! בהמשך להתייחסותכם רציתי לשתף אתכם בכך שקשה לי להתנתק פתאום מההרגשה שאני לא אשמה. כשבעלי מדבר איתי,מסביר לי מדוע הוא אלים כלפיי - הוא מצליח לשכנע אותי ש"הכל באשמתי" ואם רק הייתי שונה ומשתנה הוא היה יכול להיות מלאך. לאורך כל הדרך הוא טוען שהוא מכה אותי ומתייחס אליי כך כי אני גורמת נזקים למשפחה וזו הדרך היחידה שלו "להציל את המשפחה". הוא מוסיף שאמא טובה לא היתה גורמת לאבא של הילדים להיות אלים כלפיה. הוא משתמש כל הזמן בטיעונים שכלתניים ומשכנעים וזו חלק מהסיבה שלא דיברתי ושיתפתי אנשים אחרים - כי תמיד מטרידה אותי המחשבה ש"אולי הוא צודק". לגבי פניה לעזרה - אני מביעה רצון מזה שנים לפנות ליעוץ אך בעלי לא ממש מעוניין. מבחינתו הבעיה היא אצלי וניתן לפתורהכל במהירות. הפתרון הוא שאני אשתנה וזה יקרה אם יהיה לי מספיק רצון. אם אתן לו את ההרגשה שהדברים מתבצעים כמו שהוא רוצה, אקבל את הביקורת שלו בצורה טובה ואתנצל על הטעויות שלי - לא יהיו בכלל בעיות והוא לא יצטרך להכות אותי. כיום, טענותיו נשמעות מאוד מוצדקות. אני באמת לא מסוגלת להעריך אותו, להעניק לו אהבה או תמיכה. כי אחרי כל כך הרבה שנים של סבל, יחס משפיל וחוסר הבנה וסובלנות מצידו אני רק מבצעת את עבודתי כרעיה אך ללא שום "תוספת" רגשית. ולא כי אני אדם רע,להיפך, אני אדם טוב לב, נמנעת ובורחת ממלחמות, אוהבת הבריות, חרוצה,לא תובענית, לא "מנדנדת" ואפילו לא מבקרת - אך בכוח כנראה שאי אפשר לדרוש תמיכה, חום ואהבה... לסיום, אני רוצה לשתף אתכם בשני מקרים. - קיימת גם אלימות כלכלית. כל פעם שרוצה להעניש אותי - ולא רוצה להכות אותי, הוא לוקח את מפתחות הרכב המפשחתי ומונע ממני להשתמש בו. עד שאני לא מתקנת את דרכיי. אגב, שימושיי הרכב הם להסעות לגנים, לקניות בסופר, לנסוע לרופאים, לעבודה ולא לבילוי! - בחזרה מחופשה משפחתית,לפני כחודש, ירדתי מהרכב כדי להחליפו בנהיגה כשהיה עייף, והוא פשוט השאיר אותי באמצע כביש הערבה, ללא כסף ופלאפון, והוא לקח את הרכב עם הילדים שישנו ונסע הביתה. פשוט השאיר אותי שם לבד. לכשדיברנו על מעשיהו הוא לא התנצל, הוא נחוש בדעתו שמגיע לי עונש כזה כי אני גורמת נזקים כלכליים למשפחה ושהוא רואה זאת כמשהו מבדר ולא נורא בכלל. אפילו כחוויה! כדי שתבינו מהם הנזקים הכלכליים - אני לא פזרנית אלא הוא מסביר זאת כך " בגלל שהוא לא סומך עליי שאני אבצע את הדברים כפי שהוא רוצה וכפי שסיכמנו, הוא צריך להישאר בסביבה ולפקח על איך העניינים מתנהלים בבית. דבר זה גורם לו להיות פחות זמן במשרדו ופחות לעבוד וכמו כן יש לו בגלל זה פחות כוחות ומכאן שהוא עובד פחות ונגרמים בגלל זה נזקים כלכליים שבעצם אני האחראית עליהם. סליחה על אריכות דבריי ותודה שאתם "אוזן קשבת"

אלימות היא אלימות היא אלימות וכו' ורק האלים אחראי על אלימותו

שלום לך ושתזכי להרבה רחמים מבעל הרחמים היטבת לתאר בפנייתך מצב מאוד קשה. צריך הרבה מאוד כוחות נפש כדי לשרוד ברמה הבסיסית ביותר במצב הזה. אך במקום להשתמש בהם כדי לצאת משם ולהפסיק את הסבל הקשה שלך, ולהשאיר את הכוחות הנותרים להמשך עתיד חייך ועתיד חיי ילדייך, את מכלה אותם בלהמשיך ולסבול. גם את אחראית למצב שאליו הגיעה הזוגיות שלכם, בכך שאת מאפשרת לו להמשיך ולהיות אלים כלפייך, אך בהיתנהגות האלימה שלו, רק הוא אשם. אין שום הצדקה להיתנהגות האלימה שלו כלפייך, וזה לא משנה כלל כיצד את מתנהגת ומה את עושה. אני מציע לך שתגידי לעצמך כל הזמן: "אני לא אשמה, זה רק הוא אשם, באלימות כלפי האחר תמיד רק האלים אשם". כאשר הוא יבוא לשכנע אותך שאת אשמה, תגידי לעצמך תוך כדי הדברים שלו: "מי הוא בכלל שיוכל לומר לי שאני אשמה?" הרי את בעצמך כותבת: "אני באמת לא מסוגלת להעריך אותו". אי אפשר לקבל שיפוט ובוודאי לא שיפוט כל כך קטלני, ולהיות מושפעים ממנו, ממי שלא מעריכים. להערכתי, גם אם היית מתנהגת כמו שהוא היה רוצה שתיתנהגי, הכמות והאיכות של האלימות שלו כלפייך לא ישתנו. ובכלל, מי אומר שאת "עובדת אצלו" ושכל מה שהוא, "ירום הודו ותינשא מלכותו" היה רוצה שתעשי, את חייבת לעשות. מי אומר שרצונותיו יותר נכונים ויתר צודקים מרצונותייך? טענתו שאילו היית משתנה הוא היה "מלאך", אין לה סיכוי מבלי שהוא יטפל באישיותו הדורסנית והאלימה. הנסיון מלמד שאדם אלים תמיד ימצא סיבות להתנהגות האלימה שלו. את מספרת שהוא מאשים אותך ,בין השאר, בכך שאת "גורמת נזקים למשפחה". קשה לגרום נזקים יותר קשים למשפחה מאלה הנגרמים לה על ידי אלימות שמופעלת במסגרת המשפחתית. אלימות שמופעלת בתוך המשפחה מאמללת את שני בני הזוג, הורסת את התא המשפחתי, ופוגעת מאוד קשה בעתיד הזוגיות של ילדי המשפחה. הראשון שמפסיד ממצב הזוגיות שאליו הגעתם זה דווקא הוא. במקום שתהיה לו אישה שותפה וחברה אינטימית שכיף לחיות איתה, הוא בחר להפוך אותך חסרת ערך, רמוסה ודרוסה. מאוד הרשימה אותי כמות ההתנצלות שלך במכתבך. את כותבת: "לא כי אני אדם רע, להיפך, אני אדם טוב לב, נמנעת ובורחת ממלחמות, אוהבת הבריות, חרוצה, לא תובענית, לא "מנדנדת" ואפילו לא מבקרת". להערכתי סיפרת כאן רק על חלק מסידרה גדולה של האשמות שבהם הוא מאשים אותך. את רוצה לשכנע את עצמך, אותנו ואף את סביבתך, שאף על פי שהוא מאשים אותך בכל אלה, את אינך כזו. תראי מכאן כמה הוא היצליח להשתלט על חייך, לרמוס אותך ולהביאך למצב שיש לך צורך לעמול כל כך קשה כדי לשכנע את עצמך שאת אינך כזו. את חייבת לעצמך, לעתידך ולעתיד ילדייך לנקוט מיידית בכמה דרכי פעולה: א. אם האלימות הפיזית שלו כלפייך לא יפסקו מיד, תערבי בזה עובדת סוציאלית, ויתכן שתיצטרכי לערב בזה גם את המשטרה. לצערנו אלימות פיזית הרבה פעמים אינה מסתיימת בהכאה בלבד. ב. את חייבת להחזיר לעצמך את הביטחון העצמי ביכולותייך ובערכך. הערך העצמי שלך לא תלוי בכך שמישהו אחר יכיר בו, ואפילו אם הוא הבעל שלך, שאילו נהג כשורה, היה מבין שלמענו כדאי לו דוקא להעצים את ערכך, ולא לדכא אותו. עצתי לך שתלכי לטיפול אצל איש מקצוע מוסמך בתחום בריאות הנפש, שיעצים לך את אישיותך וערכך בעינייך. ג. בלי קשר לשאלה, האם האלימות שלו כלפייך נמשכת או אינה נמשכת, אתם חייבים ללכת מיד לטיפול בזוגיות שלכם. תחפשי מישהו ממכריכם שיודע, אפילו אם רק באופן כללי, שיש בעיה בזוגיות שלכם, ואשר יש לו השפעה על הבעל שלך, שישכנע אותו שכל יום שחייו הזוגיים נראים ככה הוא מפסיד, ושעל כן הוא חייב ללכת לטיפול זוגי. אם אינך מוצאת מישהו כזה, אם את מסוגלת לכך, עלייך לומר לו שאם אינו מצטרף אלייך לטיפול זוגי, את יוזמת פירוק הזוגיות. ד. להערכתי, כל מטפל זוגי, שישמע את הסיפור שלכם ישלח את הבעל שלך, לטפל אצל איש מקצוע בתחום בריאות הנפש, באלימות שלו. "חכמת נשים בנתה ביתה" עשי כחוכמתך, אין לי ספק ביכולות שלך, הן באו היטב לידי ביטוי בכתיבתך הבהירה, ובהצגה מוצלחת את מצוקותייך. והעיקר שלא תיתני למצב הנוראי הזה להימשך. בירכתי לך שתצליחי לשקם את חייך, וה' יאיר עינייך וישלח מלאכו לפנייך (ולא את ה"מלאך" שיש לך בבית) בן - ציון קופלד

שלום לכל המומחים! אני נשואה קרוב לשנתיים לבעל מקסים+ ילדה מדהימה. ב"ה טוב לנו ביחד ואפשר להגיד שהכל זורם טוב. הבעיה שאני ניצבת מולה היא כזאת. בעלי הוא אברך וסופר סת"ם. אני סיימתי את לימודי התואר הראשון שלי בפסיכולוגיה לפני שנה. בדיוק כשסיימתי את התואר ילדתי את בתי. אני מחפשתעבודה אך לא מוצאת עד כה עבודה שמתאימה לצרכיי. כמו שכבר ציינתי בעלי הוא סופר סת"ם אך אנו לא רואים בכך פרנסה גדולה ובטח שלא חודשית קבועה. אנחנו חיים על חשבון ההורים שלי!! הם מכלכלים אותנו מהשכירות ועד כסף למזון. אני ממש מתביישת בכך.לא כך ציפיתי שיראו נישואי. אני לא אוהבת להיות תלותית בהורי.לעומת זאת בעלי שמח בתמיכה הכלכליתכי כך הוא יכול לשבת וללמוד. כל דיבור על כך שיעבוד בעוד משהו עולים בתוהו ואני מרגישה שהוא ממש נפגע ממני שאני מבקשת ממנו. אחרי הכל לטענתו הוא עובד ובעז"ה הוא מתכוון לשוווק את עצמו ולהביא יותר סוחרים וכו'..אך הוא כבר קרוב לשנה מדבר ולא רואים תוצאות וזה משגע אותי!!! חשוב לציין שאנחו מדברים על זה כל הזמן. מצד ההורים- בהתחלה הם עזרו בעין יפה. עכשיו אמא שלי כל הזמן מדברת איתי על כך שאני צריכה למצא עבודה והיא מאוכזבת כשאני אומרת לה שאני ממש מחפשת אך אני לא מוצאת. (השנה הייתי עם בתי בבית ואני שוב בהריון!!!) בעלי לא מתלהב שאצא לעבוד. הוא רוצה שאגדל את הילדים. אז חוצמיזה שזה לא האופי שלי להיות בבית, הציפיה של אמא שלי ממני לצאת לעבוד ממש מוציאה אותי משלוותי. בעלי כל הזמן אומר שהוא יביא את הפרנסה. אני רוצה להפסיק להיות תלויה בהוריי. בזמן האחרון אני גם מרגישה שאמא שלי מתחילה להרשות לעצמה להתערב לנו בזוגיות. ואני בנוסף לכל גם כל הזמן מרגישה שאני צריכה לרצות את ההורים שלי וכך גם בעלי מרגיש. הוא גם לא באמת אוהב להרגיש תלותי אך עם זאת זה נותן לו את השקט ללמוד. בעיה זו לא נותנת לי מנוח. אולי גם חשוב לציין שקשה לי למצא עבודה כיוון שאני המשכתי ללמוד ואני לומדת יומיים בשבוע ואני רוצה עבודה רק עד שעות הצהריים ולא במשמרות... ובנוסף לכל-אני בהריון חודש רביעי. האם יש לכם עצה עבורי? האם אני צריכה לשדל את בעלי לצאת לעבוד? אני אוהבת אותו ולא רוצה לפגוע בו. תודה רבה לכם. וסליחה על המכתב הארוך!

עשי ככל יכולתך לשמור על הזוגיות הטובה שלך.

לא. ד. שלום והצלחה בשמירת הזוגיות המוצלחת. נתחיל בזה שאת מתארת זוגיות טובה של שי"ח שהיא מכילה את ראשי התיבות של שביעות רצון, יציבות, חוסן וחברות, ומתקיים בה גם שיח, שקיים בה דיבור הדדי נעים ומפרגן. את מספרת לנו שאת נשואה לבעל מקסים שאת אוהבת אותו, איכפת לך ממנו ועל כן את גם נזהרת בכבודו ומשתדלת ככל יכולתך שלא לפגוע בו. את גם מספרת לנו שיש לכם ילדה מדהימה ושאת בהריון ומתכוננת ללידה נוספת. לפי התיאור הזה, אתם בונים ביחד משפחה ובית שנעים לכם לחיות בהם, ולכן הוא מהווה בסיס יציב להתמודד מתוך מצב של חוסן עם האתגרים שמוטלים עליכם. את כותבת שבעלך מרגיש שיש לך צורך כל הזמן לרצות את הורייך, ואני מניח שההרגשה הזו מאוד מפריעה לו. ההרגשה הזו שלו, יכולה להיות נקודת מוצא לדבר על הבעיות שתיארת ממקום חיובי ולא ממקום מבקר. מההרגשה הזו שלו, ייקל עלייך להסביר לו עד כמה קשה מצד אחד להיות שמח בתמיכה הכלכלית של הורייך, ומצד שני למדר אותם מהתערבות בחייכם, להשתחרר מהצורך שלכם לרצות אותם, ומהצורך שלך להענות ללחץ שהם מפעילים עלייך. הוא יצטרך לבחור בין עצמאות כלכלית שלכם כזוג וכמשפחה, ולקבל החלטות אמיצות, לגבי יציאתך לעבודה, ויותר השקעה שלו בפרנסת הבית, ובין השארת המצב כמו שהוא היום, מצב שבו אתם ממשיכים להיות תלויים, מבחינה כלכלית בהורייך, ואז יקשה עליכם לשים בפניהם גבולות ברורים להיכן אתם תהיו מוכנים שהם יחדרו לחיים הזוגיים שלכם ולהיכן אינכם מוכנים שהם יחדרו, וכן יהיה קשה לו ולך לצפות שאת תשתחררי מהצורך שלך כל הזמן לרצות את הורייך. מלבד התיאור שלך על הרגשתכם שקיימת מעורבות יתר של הוריכם בחיים שלכם, ושהמעורבות הזו אף מאיימת על הזוגיות הטובה שלכם, את מתארת גם מצב שבעלך לא מתלהב מהרצון שלך לצאת לעבוד, ושהוא רוצה שאת תגדלי את הילדים בבית, ומול זה את כותבת שזה לא האופי שלך להישאר בבית. את תיצטרכי לדבר איתו על הצורך הזה שלך, ושמעבר לצורך שלך במציאת דרכים להגדלת ההכנסה המשפחתית יש לך גם צורך לפתח לעצמך קריירה אישית. לכל אחד מבני הזוג מותר שיהיו צרכים, רצונות ומאוויים ברמה האישית ה"לחודית". חוץ מצרכים, רצונות ומאוויים שמתמלאים רק בחיים זוגיים ו"ביחדיים". תוכלי להראות לו, למשל, שהרצון שלו להמשיך לשבת וללמוד תורה תוך כדי ה"שקט הכלכלי" שמספקים לכם הורייך, הוא יותר רצון אישי ו"לחודי" מאשר רצון זוגי ו"ביחדי", גם אם נצא מנקודת הנחה שגם את רוצה את בעלך עוסק בתורה וגדל בה. הצעתי לכם היא לדבר על הדברים רק ממקום של צרכים ורצונות, ממקום של הצפת הקשיים והבעיות ונסיון משותף למצוא להם פתרונות. תיזהרו מאוד מלהיגרר לאמירות ביקורתיות. תתחילו לדבר מהמקום שבו תדברו על האהבה הגדולה וההערכה הרבה שקיימת בזוגיות הטובה שלכם, ושמאוד חשוב לכם לטפח ולפתח אותה. אם תתקלו בקשיים, אם רק תתחילו להרגיש שמשהו בשיחה המשותפת עשוי לאיים על האוירה הטובה שקיימת בזוגיות שלכם, תיפנו ליעוץ זוגי. לפי התיאור שלך את הזוגיות הטובה שלכם אני יכול לקוות שתצליחו להתמודד עם הקשיים שתיארת ולהצליח לפרום אותם. בהצלחה רבה בן-ציון קופלד

שלום לכם אני נפגש כעת עם בחורה כחודשיים וחצי, בגדול היא בחורה נפלאה עם מידות שבאמת חיפשתי, יש את מציאת החן ובגדול יש ביננו הבנה ותיאום ציפיות אך יש בעיה שמטרידה אותי, לפי ההתרשמות שלי במהלך הקשר, ראיתי שהיא בחורה לא 'זורמת' זה מתבטא בהמון תחומים שמשפיעים על אורחות חייה, אין לה חברה שהיא בקשר טוב וצמוד, יש לה אחות שהיא לא יוצרת איתה שיחות טובות, במהלך הפגישות היא חושבת הרבה לפני שאומרת דברים, בתקופה של התיכון לא היה לה יותר מידי עיסוקים חברתיים חוץ מהלימודים האם תכונות אלו יכולים להוות בעיה בחיי הנישואין?

אם יש דברים שנראים כמפריעים לפני הנישואים, כדאי לחפש דרכים לפתירתם.

שלום ושבוע טוב לשלום העלת במכתבך הגדרה כללית: "בחורה לא זורמת", אך נתת לה פירוט בשני נושאים בלבד. מכיוון שההגדרה "לא זורמת" צריכה יותר פירוט כדי שאוכל להתייחס אליה, אתייחס רק לשתי הבעיות הפרטניות שהעלית: א. אתה מזהה שהיא מתקשה לייצר קשרים חברתיים. ב. "היא חושבת הרבה לפני שהיא אומרת דברים". תיצטרך להגדיר לעצמך בצורה יותר מדוייקת, מה הן ההשלכות שלהערכתך יהיו לשתי הבעיות שהעלית על חיי הנישואין שלך איתה, ובאיזו מידה הן מפריעות לך, ועל פי התובנות האלה לקבל החלטות לגבי המשך הקשר שלך איתה. ברצוני להציע לך דרכים לבירור שני הנושאים שהעלית. תארגן לכם 2-3 פעמים הזמנה לארוחת ערב או לארוחת שבת בביתו של קרוב משפחה נשוי או בביתו של חבר נשוי, ובכל פעם אצל משפחה אחרת. במקביל תנסה לבקש גם ממנה, שתנסה לארגן לכם הזמנה כזו 2-3 פעמים אצל קרובי משפחה שלה, או אצל חברות נשואות שלה וכדומה. אם יש לה קושי לארגן הזמנה כזו, גם ביקור לארוחת ערב "לא מחייבת" בבית הוריה יכול לתת לך תובנות חשובות לגבי הנושאים שהעלית. בהזדמנויות האלה תוכל להתבונן במבט יותר רחב על האופן שבו היא מתקשרת בדיבור וכיצד היא זורמת מבחינה חברתית. מאחל לך שתקבל החלטות נכונות לגבי קשר זוגי שיהיה לך בו אהבה ואחווה ושלום ורעות. בן-ציון קופלד

בס"ד. שלום רב! אלה המילים שחותכות בי בימים האחרונים. אנחנו על סף התמוטטטות.כמעט שלא מדברים,,ואם כן,אז רבים.במצב מסובך ,בלתי אפשרי וקשה-ושהפך להיות תדיר אצלנו. פנינו לייעוץ בעבר,שסיבך את המצב יותר-לדעתי היועצות שטיפלו בנו בשתי הפעמים היו לא מקצועיות. רק לפני כמעט שנתיים שוב ניסינו,לדעתי הכיוון היה נכון אך בגלל שבעלי הרגיש שהוא המוקד,הפגישות לא היו רציפות והטיפול הגיע למבוי סתום.להגדרת המטפל מבנה האישיות של בעלי הוא כזה שקשה לי,עם הראיה השונה שלי,לקבל את התנהגותו,דרכו,צורת ההתנהלות שלו... אנו חיים במן קרוסלה-יום יומיים נהדרים ושבועות של ניכור. ללכת לטיפול אצל מישהו חדש לא בא בחשבון מבחינתי.אין לי למי לפנות.אפילו עזרה להתגרש אינני יודעת ממי לקבל.ממש אובדת עצות. אני רק מרחמת מאוד על ילדיי,ילדים מקסימים ב"ה ורגישים כ"כ. אני מרגישה אבודה,ממש לא יודעת מה לעשות. אני בטוחה שבעלי צריך עזרה נפשית אבל אין לי איך לשכנע אותו לטפל בעצמו בצורה רצינית,וגם אין האזור מישהו דתי שהוא טוב וידוע בכך. אני אפילו לא יודעת למה כתבתי כל זאת,רק מייאוש...

תצטרכי לשאול את עצמך מה את תרמת למצב שאליו הגיעה הזוגיות שלכם

לרעיה שלום. את משדרת במכתבך מצוקה קשה מאוד בנושא הזוגיות שלך עם בעלך. לפני הכל אני מקווה שתמצאי איזה שהוא מוצא מהמצב הקשה שאת מתארת. כתבת במכתבך על כמה דברים. כתבת שהזוגיות שלכם על סף התמוטטות, שהריב הוא התקשורת היחידה הקיימת ביניכם. שפניתם בעבר פעמיים לייעוץ וזה רק החמיר את המצב. שלפני כשנתיים ניסיתם ייעוץ בפעם השלישית ושם הרגשת שאתם בכיוון הנכון אך בעלך לא הסכים להמשיך בטיפול. כתבת גם שאינך מסכימה ללכת לטיפול אצל מישהו חדש. ולבסוף סיכמת שאת אובדת עצות. לאחר כל התיאור עד כמה קשה לך בזוגיות שלך ושאת אובדת עצות הוספת שאת מרחמת על ילדייך, שהם רגישים ומקסימים, שאת מרגישה אבודה ואינך יודעת מה לעשות. לסיכום מכתבך, אפשר לומר שבאופן כללי תיארת כמה את סובלת בחיים הזוגיים שלך, ועד כמה את מרגישה חסרת אונים לקבל החלטות ולפעול לשינוי המצב. קשה לייעץ לך על כיוון של פתרון אפשרי מפני שאין במכתבך כמעט שום מידע שאפשר להתייחס אליו ולתת לך רעיונות כיצד עלייך להתמודד איתו. אני מעריך שאם היית מרחיבה את כתיבתך על הדברים שמציקים לך בזוגיות, מהם הצרכים הבסיסיים שלך שאינם מתמלאים בחיים הזוגיים שלך, מה בהתנהגות בעלך מכביד עלייך, או איזה שינוי צריך לקרות בבעלך או בזוגיות שלכם כדי להפוך את חייכם הזוגיים למאושרים ושמחים, ייתכן שאם על כך היית כותבת לנו היית מקילה עלינו לסייע לך ולו במעט. יש שתי נקודות במכתבך שלעניות דעתי מן הראוי להתייחס אליהן. הנקודה האחת: בסיום מכתבך את כותבת: "אני בטוחה שבעלי צריך עזרה נפשית" מניין לך הביטחון הזה? האם אדם מיקצועי מתחום בריאות הנפש או הפסיכיאטריה איבחן אותו ככזה? מדוע שהוא יסכים ללכת למהלך כזה? אם את בטוחה שזה יכול לשנות את מצבכם הזוגי, אולי תציעי לבעלך להתלוות אליו לאיבחון, כדי להסיר מהתודעה שלך את הבטחון שהוא זקוק לטיפול כזה. ככה אולי יתברר לשניכם אם הוא צריך טיפול כזה או אינו צריך. לידיעתך, אם תתענייני אצל מכרים, ינר, רופאים ופסיכולוגים בסביבה הקרובה אלייך, תגיעי גם לאיש מקצוע דתי. הנקודה השנייה: באמצע מכתבך כתבת משהוא בשם המטפל שלדעתך הכיוון שלו היה נכון: "להגדרת המטפל מבנה האשיות של בעלי הוא כזה שקשה לי, עם הראייה השונה שלי, לקבל את התנהגותו, דרכו, צורת ההתנהלות שלו...." מכיוון שאלו הם דברייך, אני יכול להתייחס אליהם רק לפי מה שכתוב בהם. יתכן שהמטפל חשב שבעלך צריך לשנות את ההתנהגות שלו, אך את זה בקושי ניתן להבין מהציטוט של דבריו. לעומת זאת הוא בוודאי כן אמר לך, כך לפחות כתבת בשמו, שאם תשני את הראייה שלך עליו, על דרכו והתנהגותו, יתכן שתשתנה הזוגיות שלכם. במילים אחרות, אם תנסי לקבל אותו כמו שהוא, להכיל את אישיותו כמו שהיא על יתרונותיה וחסרונותיה, כמו שאני מקווה, שאת מקבלת את עצמך ויש לך יכולת גם להכיל את עצמך על מעלותייך וחסרונותייך, אם כך תעשי יש סיכוי שהזוגיות שלך ושלכם תישתפר. מהמעט שכן כתבת נוצר אצלי הרושם שאת משקיעה הרבה אנרגיות בלנסות לשנות את בעלך כדי שהוא יתאים לצפיותייך ולראייתך את החיים ואת המציאות. תמיד יותר קל לנו לשנות את עצמינו או את האופן שבו אנחנו מסתכלים על דברים מאשר לשנות את זולתינו, ולהפוך אותו להיות בצלמנו או בצלם שאנו בדיוק רוצים שהוא יהיה. מקווה שנתתי לך מעט חומר למחשבה. אם באמת חשובים לך ילדייך, ביטחונם האישי ועתידם, עשי הכל כדי לשפר את האווירה בבית. אולי זה בכל זאת תלוי בך יותר ממה שזה תלוי בבעלך. מאחל לך שתמצאי פתרון ודרך לצאת מה"אין מוצא" שלפי מה שאת מתארת הגעת אליו. בן-ציון קופלד

ב"ה שלום וברכה אני אספר את הבעיה שלנו בקצרה, כי זה בלתי אפשרי לספר את הכל במכתב אחד. אני נשוי פלוס 4 ילדים. תחילת הנישואין שלנו היו דיי יצבים, אף על פי שלפעמיים היו מרדות ועליות אך בסך הכל כיבדנו אחד את השני והרגשנו שיש על מה לבנות יחד בית בישראל. במהלך השנים הראשנות היה לי מאוד קשה למצוא תעסוקה, ומימוש עצמי . אשתי ידע פחות או יותר להסתדר בעשיה בבית ובחוץ, אף על פי שהיו לה קשיים בתיפקוד בבית, עם עזרה של אמא שלי קצת, ילד ראשון ילד שני איך שהוא היא יכלה לשרוד את זה. אחרי שנה וחצי קיבלתי הצאה לתפקיד חשוב מאוד בחו"ל - שליחות, במקום מבודד ומרוחק מכל חיי קהילה. אשתי חחשה לצאת אך מתוך 'רחמים' עלי - כך היא מגדירה את זה, היא החלטה שיוצאים לשליחות. כבר בהתחלת השליחות הרגשתי שאני פורח ממש, גילתי את עצמי ואת היכולת שהיו תמונים בי במשך שנים. קשה להסביר במלים איזה מצוי עצמי חויתי שם. נסתי להביא את השמחה שלי הביתה. אך מאידך לאשתי היה קשה, היו לה ירידות קשות, ואם כל זה היא נסתה להחזיק מעמד והיו לה גם זמנים של עשיה חיובית ורצון טוב אני מבחינתי עשיתי בשבילה כל דבר אפשרי כדי שיהיה טוב יותר , והיא מודה בזה. אך לאט לאט הבעיות גברו ממש, התחילו היו לה תענות נגדי ונגד כל השליחות עד בלי די, היא חזרה לארץ ושוב חזרה לחו"'ל כמה פעמיים, אך לבסוף הסכמתי איתה וחזרנו לארץ אחרי 4 שנים, ואני בלב כבד מאוד, חזרה לחוסר מעש ומיצוי עצמי, השכרנו דירה ביחד והמירמור של אשתי מהשליחות לא נעלם, אדרבא עכשיו נוסף לזה חוסר יכולת לתפקד בבית בגלל ששם היא היתה רגילה לעוזרות ומשרתות 24 שעות בימימה. התסכול הולך ומתעצם ויוצא בעיקר עלי ועל הילדים, שלום בית בימים אלה אין לנו, ואשתי כל היום וכל יום מאיימת עלי לגירושין. היא טוענת שאין בינינו קשר אמיתי חברי ונפשי ואף פעם לא היה, ואני טוען שיש, ואפשרות ליצור קשר כזה רק עם היא תתן לי צ'אנס, האמת קשה לי לתקשר עם משהו מתוסכל כל היום, שמאשים אותי וזורק עלי כל היום את האשמה על בית לא מסודר, ועל זה שאני 'ארסתי לה את החיים' בגלל השליחות וכו' לפעמים זה מגיעה לאלימות מילולית ליד הילדים וזה ממש כואב שזה כך. אפילו היא מסרבת ללכת למקווה בתענה שאני דוחה אותה וכו' היא בחוסר מעש וחוסר יכלת לתפקד בדיכאון תמידי ממרגישה שאין מי שיבין אותה חוץ מהחברות שלה. היינו אצל כמה יועצים, אך לא הצלחנו להחזיק מעמד יותר מפגישה אחת, בין יועץ לטיפול הבית זה 'שדה קרב', היא מאיימת שהיא תרד מהדרך ותשלח את הילדים לגנים 'חצי דתים' וכו', אני מנסה להבין לליבה, כמובן שיש עוד הרבה מה לנסות, אבל הבעיה היא שהיא פשוט כל היום במירמור, אין אפילו איזה נקודה להתחיל ממנה, וגם אותי זה דוחה שהיא כך וקשה לי לפתח אליה רגש כל שהוא. מה עושים? היא לא מאמינה ביועצים יותר, כך היא אמרת לי שזה לא יעזור אני לא זקוק לאישה, אלה לשליחות..... קשה לי לתפקד ככה. המצב גורם לחוסר במוטבציה של שנינו ופוגם קשה בפרנסה, ועל זוגיות כמו בעבר אני לא מדבר, המצב ממש בלתי נסבל מה עושים? אני מרגיש שלא עשינו כמעט כלום כדי להציל את הבית תודה

במקום שבו נמצאת הזוגיות שלך תצטרך לקבל החלטות קשות וגורליות

היטבת לתאר את הקושי האישי והזוגי שבו אתה מצוי. ממכתבך מתקבל הרושם שאתה זקוק לחיזוק הדימוי העצמי שלך וכבר קדמה לך תשובת קודמתי שגם אם אשתך אינה מצטרפת אליך לטיפול זוגי, אולי כדאי לך לקבל עזרה לחיזוק הדימוי העצמי שלך, וכמו שגם היא כתבה לך, יש סיכוי שזה יסייע לשינוי האוירה בביתך. כתבת על כך שלאישתך היה קשה בשליחות שלך והיא לחצה שתפסיק את השליחות ותחזרו לארץ. לא כתבת מה הם כל הדברים שהיא אומרת שמפריעים לה בזוגיות שלכם. כתבת רק שהיא מאשימה אותך שלא איכפת לך ממנה, ואני מבין שלזה היא מתכוונת כאשר היא אומרת: "שאתה לא זקוק לאשה, אלא רק לשליחות" אולי מה שהפריע לה בשליחות שהיית כל כך "מכור" לתפקידך ולמיצוי העצמי שאליו הגעת עד שהיא הרגישה שחסר לה בעל כשותף אמיתי לחייה. ואולי זו אינה אלא השערה שלי ממה שאתה ציטטת מפיה. אולי גם אתה מאשים אותה כל הזמן בכך שבגללה חזרתם לארץ ואתה כל הזמן מתוסכל מחוסר המעש וחוסר המיצוי העצמי שלך, ואולי אני סתם משער שזה מה שקורה ובאמת אתה עושה הכל כדי שהאווירה בבית תשתנה. לא כתבת כיצד אשתך מנמקת את טענתה שהשליחות שלך הרסה לה את החיים. לענ"ד יש לך כמה דרכי פעולה אפשריים: א. תנסה להעזר בחברותיה של אשתך כדי להבין מה הם הדברים שמפריעים לה בזוגיות שלכם. ב. אולי יש אנשים נוספים מהמשפחות שלכם, או מכרים וחברים שלכם שיוכלו להסביר לך, בצורה קרה ושקולה, ללא מירמור וללא שידור של אווירת נכאים מה מפריע לאישתך בחיים הזוגיים שלכם. ג. תבקש מאשתך להסביר לך בכנות וללא מירמור, מה היא הייתה רוצה שיקרה בבית שלכם כדי שהיא תסכים להמשיך ולחיות איתך חיים זוגיים תקינים, אך אמור לה שיש לשיחה כזו סיכוי לחולל בך שינוי רק אם היא תסביר לך מה חסר לה בחיים המשותפים שלכם, ובשום פנים לא תטיח בך האשמות ולא תדבר על מה שלא בסדר בהתנהגות שלך. ד. אם אשתך רוצה להתגרש ממך, ואין לה שום רצון להמשיך ולחיות איתך, ואין לך שום דרך לשכנע אותה לשתף פעולה בשינוי המצב בבית כדי לשפר את החיים המשותפים, לענ"ד, אין לך מנוס מלגרש אותה ולתת לה גט. ה. תישאל את עצמך או תבקש עזרה מאנשי מקצוע, או ממכרים וחברים שלכם מה אתה "תרמת" למצב שאליו הגיעה הזוגיות שלכם, ואם אישתך תיהיה מוכנה להמשיך ולחיות איתך, תנסה לשנות באותם התחומים. ו. אין אפשרות, לפי שום קנה מידה, לגרום לאישה שטוענת כלפיך שאתה דחוי אצלה, שתלך למקווה. ז. תצטרך לחפש דרך כדי לברר מה אשתך רוצה להשיג בכך שהיא מאיימת עליך שהיא תישלח את הילדים לגנים חצי דתיים. ובכלל מניין נובע הצורך שלה כל הזמן לאיים עליך בכל מיני דברים. ח. תיצטרך לברר מה גורם לה לומר ש"אף פעם לא היה ביניכם קשר אמיתי חברי וריגשי" האם זה בגלל שאף פעם לא הירגישה כלפיך סוג של קשר כזה, או מפני שלטענתה אתה לא הירגשת כלפיה סוג של קשר כזה. אם לטענתה הבעיה היא מצדך, תצטרך לשאול את עצמך מה בהתנהגות שלך גורם לה להרגיש כך. מקווה ומאחל לך שתצליח למצוא איזה שהוא מוצא מהמצב האישי והזוגי שבו אתה נמצא עכשיו, ושתצליח להפוך את חייך ואת חיי משפחתך לשמחים יותר ונעימים יותר. בן-ציון קופלד

שלום רב, אשתי ואני נשואים כשנתיים. יש לנו ילדה קטנה בת שנה כמעט. שנינו מגיעים משתי משפחות שונות מאוד בגישתן ואורח חייהם. אני מגיע ממשפחה מעורבת (אבא ספרדי ואמא אשכנזיה) ואשתי ממשפחה מרוקאית. ההבדלים בין המשפחות מתבטאים גם ובעיקר במנטליות ובסגנון הדיבור המקובל בין בני המשפחה. אני, במשפחה שלי, חונכתי על ערכים ועל סבלנות וסובלנות לדעות אחרות. בעוד במשפחתה סגנון הדיבור הוא מאוד בוטה, כך אני לפחות רואה זאת, ולעיתים גם צורת הדיבור בין אביה לאמה ובין הילדים להוריהם צורמת לי את האוזן, בלשון המעטה. יחד עם זאת החמימות המרוקאית שמאוד טבעית אצלם בעיני הופכת לסוג של מועקה. הבעיה גדלה כאשר לפני הלידה עברנו לגור בשכירות ממש במרחק של חמש דקות מבית הוריה, דבר שאני מאוד מצטער עליו, אך גם לא היו לי הרבה ברירות בזמנו (אציין שהוריי גרים באותה העיר, בשכונה אחרת קצת יותר רחוקה) הבעיה שלי עם משפחתה מתמקדת, למעשה, בשני דברים: א. אבא שלה. בעיני הוא אדם אגרסיבי וללא דרך ארץ. לא דרך-ארץ שמקובלת עלי, בכל אופן. אין לו בעיה לפגוע באנשים בפרהסיה. סגנון הדיבור שלו עם בני משפחתו לעיתים נדמה שלקוח מהרחוב. הוא לרוב צועק (אולי בשל בעיות שמיעה, אך לא רק). לא פעם הוא גם פוגע באשתו בפני הילדים ובנוכחותנו. גם אשתי ספגה ממנו התבטאויות קשות שגרמו לי רק להתאפק ולא להגיב בחזרה. לא תמיד קבלנו ממנו עזרה, גם במצבי מצוקה- עד שנולדה לנו בתנו הבכורה, שעבורו היא הנכדה הראשונה. מאז הלידה, הבת שלי היא מוקד תשומת הלב שלו. הוא לא מפסיק להתלהב ממנה, דבר שהוא טבעי ונורמלי, אבל לעיתים זה עובר את גבול הטעם הטוב בעיניי. נראה כאילו הוא ממש תופס בעלות עליה, גם כשאשתי ואני לא מרוצים ממה שהוא עושה. ואני אתן דוגמא: הוא כמעט אף-פעם לא מקבל את הילדה אליו לידיים- אלא לוקח אותה. הוא ניגש למי שמחזיק אותה ופשוט תופס אותה והאדם השני לרוב מוותר ומשחרר. לא פעם זה הגיע למצב שהשני לא וויתר כל-כך בקלות ונוצר מצב שהוא ממש משך אותה בכח מידיו. הוא מתלהב להחזיק אותה בכל מצב גם בזמן האוכל, העיקר שתהיה אצלו בידיים. מבחינתו גם אם היא יושבת בכסא- היא "בעונש". מה שעוד יותר מוגזם בעיני זה שכשהיא אצלו בידיים- לאף אחד אין רשות להתקרב אליה ואפילו ללטף לה את הראש. הוא פשוט מסלק כל זר ממנה. זה הגיע למצב פעם שהוא ממש עקם את ידו של הבן שלו, בן 19 (!!), כשזה סה"כ עשה לה "פוצי מוצי" מהצד בעודה בידי סבא שלה. לא פעם הוא התעקש שהיא תהיה אצלו בידיים ותאכל מידיו- וגם אם אשתי בקשה ממנו לא לתת לה מאכלים מסויימים, הוא בשלו ואף אחד לא יגיד לו מה לעשות עם הנכדה שלו. הדברים האלה מקוממים אותי ומכעיסים אותי בצורה בלתי רגילה. אני נמנע מלהעיר לו בקול רם, כי זה נוגד את דרכי והאופי שלי, אבל לא פעם הכעס הזה הצטבר ויצא דווקא על אשתי, שלא בדיוק באשמתה. פשוט אין לי דרך להעמיד את הבן-אדם במקום. ב. למרות כל זאת, באופן טבעי, אשתי ומשפחתה מכבדים ומעריצים אותו, ולדעתי היא גם יוצרת אצל הבת שלנו, למרות שכרגע גילה מאוד צעיר, את התחושה שסבא שלה הוא הסבא הטוב בעולם. "איפה סבא?", "עוד מעט סבא יבוא ויתן לך מתנה", "רוצה ללכת לסבא?" ו"סבא" ועוד פעם "סבא".... אני לא רוצה שהילדה שלי תתחנך אצל אדם שכזה. הוא סבא שלה וכמובן שאין לי כוונה להרחיק אותה ממנו לחלוטין, אבל בטח שלא לגדול אצלו יום-יום וללמוד מדרכיו, אך לא נראה לי שאשתי באותו ראש כמוני בעניין הזה. היא מאוד קשורה לאמה ולמשפחתה, לעיתים בעיני גם יותר מדי. היא נמצאת שם בכל הזדמנות ואף הגיעה איתם להסדר שהם ישגיחו על הילדה בזמן שאנחנו בעבודה, דבר שמאוד לא מצא חן בעיני. לצערי אני לא רואה סימן שבעתיד היא כן תבין את הראש הזה ותנסה איכשהו לשמור על מרחק מסויים שייתן צ'אנס לחינוך טוב, כמו שאני רואה אותו, לחלחל אל הבת שלי. עשרות ויכוחים והתפוצצויות היו בינינו על הרקע הזה. מצד אחד אני מנסה לשמור על שלום בית, קודם כל בינינו וכמובן גם מול משפחתה. אבל מצד שני- חינוך הילדה הוא מבחינתי הדבר הכי חשוב כאבא ותמיד מקנן בי החשש שהנוכחות המסיבית הזו של משפחתה תשפיע בסופו של דבר לרעה על חינוך הילדה שלי; מה אפשר עוד לעשות כדי לשמור על מערכת יחסית תקינה במשפחה ומצד שני לא לתת להשפעות שליליות לחלחל אליי הביתה?

"על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו והיו לבשר אחד" בחיבורם או בילדיהם המשותפים

לא' שלום היטבת לבטא את התיסכול שבתוכו אתה מצוי. עברתם לגור ליד הוריה של אישתך, והם נוכחים לטעמך, יותר מדי בחיי המשפחה שלך. לדבריך אתה סובל מהמצב הזה במיוחד לאור העובדה שקשה לך להכיל את האישיות וההתנהגות של אבא של אישתך. נראה לי שאוכל להציע לך כמה רעיונות שאולי בעזרתם תוכל להקל את התסכול שלך. א. אם אתה כל כך סובל מהמצב, תספר את זה לאשתך, לא כביקורת עליה או על אביה או על משפחתה. אל תגיד לה במה אבא שלה לא בסדר, או במה אימה או משפחתה לא מתאימים לך או למנטליות שלך. עליך להסביר לה כדבר איש אל רעותו, בשפה ברורה ובבקשה נעימה, מה מכאיב לך, וממה אתה חושש. תנסה לבקש ממנה שבברירה בין להיות מחוברת אליך או למשפחתה, היא תעשה הכול כדי להגן על הזוגיות שלכם, ולא תעדיף את נאמנותה להוריה על פני הנאמנות והמחוייבות שלה לבית המשותף שאתם בחרתם לבנות יחדיו. תנסה להביא אותה להחלטה שלמען הבית המשותף הזה היא תסכים שתעברו להתגורר בעיר אחרת. אתם תחליטו ביחד מתוך התחשבות האחד ברעותו כמה תאפשרו למשפחות המוצא שלכם להיות מעורבים בחיי הזוג שלכם. אתם תשימו מתוך אותה ההתחשבות, גבולות ברורים, למשפחות המוצא שלכם, שאותם הם בשום אופן לא יוכלו לעבור. אם חס וחלילה תרגישו שמשפחות המוצא אינם מכבדים את זכותכם לסמן עבורם גבולות, ותרגישו שמעורבותם מסכנת את ביתכם, תצטרכו למרבה הצער להתנתק מהם ולהילחם על הזוגיות שלכם. המחוייבות הזוגית שלכם, והזכות והחובה שלכם למען ביתכם ובתכם שכבר נולדה לכם, וילדיכם שאי"ה עוד יוולדו לכם, קודמת לכל המחוייבויות המשפחתיות האחרות של שניכם. ב.יחד עם מה שכתבתי לך בסעיף א' אני מרגיש מבין אותיות כתיבתך שאינך מספיק מזהה את מה שאתה תורם למצוקה שלך, וממילא למצוקת משפחתך. צר לי לומר לך, אבל יש מעט התנשאות בדבריך. את מכתבך פתחת באמירה שאתה באת ממשפחה מעורבת ואילו אשתך באה ממשפחה מרוקאית וממילא אתה כבר מצפה מהקורא שיבין להיכן נוטה היתרון המנטלי, שאותו הגדרת בהמשך מכתבך. סיפרת לנו שבמשפחה שלך חונכת על ערכים של סבלנות וסובלנות ולכן אתה מתקשה להכיל מנטליות אחרת ששונה משלך. אני מקווה שאתה מבין את הסתירה הפנימית הזו. ג. נראה לי שאתה צריך להבדיל בין אי יכולתך להכיל את ההבדל המנטלי שבין הבית שממנו באת, ובין המנטליות שבבית הורי אישתך, ולעשות הכל כדי שתהיה מסוגל להכיל אותה, ובין הדברים המסויימים שאתה חושש שיפגעו בבתך בחינוכה ובהרגליה. אם יש למשל מאכלים שהסכמתם ביניכם שאינכם מסכימים שיגיעו לפיה של בתכם, זוהי זכותכם ואולי לעיתים אפילו חובתכם למנוע מהסבא להמרות את רצונכם. אסור לו להתבלבל, אתם הוריה ואתם הקובעים היחידים את דרך גידולה וחינוכה ואין לאפשר בשדה הזה דריסת רגל לאף אחד בניגוד לדעתכם. יש הרבה דרכים למנוע מאחרים התערבות כלשהיא בגידולה של בתכם. אפשר לגייס אחרים ממשפחת אשתך שישכנעו אותו להימנע מלעשות משהו בניגוד לרצונכם. אפשר לאיים שאם הוא ימנע מלצייט לכם תנתקו מגע, תצמצמו את מספר הביקורים שלכם בביתו, או תמנעו ממנו כל מגע עם נכדתו. אולם הכל צריך לבוא מתוך דיבור והסכמה בינך ובין אישתך. ד. כתבת במכתבך: "לא תמיד קיבלנו ממנו עזרה, גם כשהיינו בצרה". מניין לך בכזו וודאות שהוא יכל לעזור ונמנע מכך מרצונו. גם אם יכל לסייע ונמנע מכך, הוא עדיין אביה של אישתך, והסבא של בתך, ואתה ואישתך מצווים בכבודו מדין חובת כיבוד הורים, ואין לזה שום קשר עם השאלה: "עזר לנו בשעת מצוקה או לא עזר לנו בשעת מצוקה". (אינו חייב לכם כלום ואם יעלה הרצון מלפניו וירצה יסייע, ואם לא ירצה אינו מחוייב לסייע.) לכבד אב אינו אומר שצריך לאפשר לו להרוס את הזוגיות שלכם, אך כן חובה עליכם ככל האפשר מבלי להיפגע מכך, לדאוג לו ולכבודו. ה. בסיום מכתבך כתבת: "לא נראה לי שאישתי באותו ראש כמוני..... אני לא רואה סימן שבעתיד היא כן תבין את הראש הזה" מדוע רק היא צריכה להתאמץ כדי להבין את הראש שלך, אולי גם עליך מוטלת חובה קטנה להבין את הראש שלה? האם בראש שלך הכול בריא ורק בראש שלה הכול חולה? תמהני. תיסלח לי אם הייתי מעט בוטה, אבל ניסיתי ככל יכולתי לתת לך כמה נקודות למחשבה. מאחל לכם שתצליחו להגיע למירב ההסכמות, ותצליחו להגן על ביתכם מעצמכם ומאחרים המנסים להיות מעורבים בו. בן-ציון קופלד

בס"ד שלום רב, אני מבקש את הכוונתכם. הרקע שלי הוא חרדי, חוזר בתשובה, כבן 50 שנה, אלמן עם 9 ילדים שכולם לא נשואים, הגדולים לא גרים בבית אלא במסגרות חוץ שונות חמשת הקטנים עימי בבית. אני עובד במשרה תורנית וגר בדירה משלי. לילדים כבר אין בעיות רגשיות עקב הפטירה. מחפש להקים מחדש את הבית, הן בגלל מעלת הנישואין והזוגיות והן עבור צרכיהם של הילדים הצעירים. מרגיש את הצורך בעזר כנגדו שחוץ מלהיות בת-זוג כמובן תסייע היטב בגידול הילדים. כוונתי פחות לעזרה פיזית, כי תמיד נשכור עוזרות וכדומה לתחזוקת הבית השוטפת של משפחה גדולה כזו. הכוונה שלי היא יותר למישהי בעלת אישיות טובה אחראית ואימהית שתוכל לנהל את פנים הבית - חינוך הילדים וצרכיהם, וכו'. כמובן גם זה בשותפות עימי. חשוב לי מאוד כמובן שנישואין אלו יצליחו לכל המעורבים, ושהאשה שתבוא תהיה מאושרת כאן ותמצא כאן את מקומה, ולא תרגיש שמנצלים אותה וכדומה. השאלה שלי אליכם היא - לאיזה סוג שידוך להתפלל... ואסביר. איזה סוג שידוך, לדעתכם, יתאים לכאן? האם - 1. אשה ללא ילדים כלל. היתרון - היא תוכל להתמקד ולהתמסר למשפחתה החדשה, ביודעה שזה ביתה וכאן היא בונה את חייה. החיסרון - אין לה ניסיון בגידול ילדים, וגם יש לברר מדוע היא לא נישאה או נשארה ללא ילדים - יכולות להיות סיבות שאינן באשמתה כלל, אבל גם לא כאלה. 2. אשה עם 2 או יותר ילדים משלה. לי נראה שאופציה זו נידונה מראש לכישלון, כי לא נצליח לשלב עם ילדי שכולם עצמאים מאוד באישיותם ומתנגדים מאוד ל"פלישה" של ילדים אחרים למרחב שלהם כפי שראינו בהצעה כזו שהייתה. נכון, אפשר לטפל בילדי רגשית בליווי גורם מיקצועי, אבל אני לא מעוניין להוסיף כאן קשיים, עוד חזית התמודדות, על אלה הקיימים כבר. 3. אשה עם ילד 1 משלה, או עם ילדים בוגרים שכבר אינם תלויים בה. האם אני צודק בהשערותי? אבקש להדגיש שאולי הגישה שלי נשמעת קרה ומחושבת מדי, אבל כאמור אני מעוניין שלכולם יהיה טוב כאן, ואני משוכנע שבמצב כה מורכב כשלי צריך לשקול היטב למי מתקשרים. אודה על כל עיצה.

חפש לך בת זוג שתתאים להיות אישתך והחבר הכי קרוב והכי אינטימי עבורך

שלום לך ולכל אשר לך. אדם מחפש לו בת זוג לפני הכל, מפני שהקב"ה אמר בבריאתו "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו. כידוע "בדבר ה' שמים נעשו", "והוא אמר ויהי, הוא ציווה ויעמוד" לפיכך אם ה' אמר "לא טוב היות האדם לבדו" אמירתו זו יצרה צורך מאוד מהותי ובסיסי בכל אחד מאיתנו. הצורך הזה הוא הדבר שמונח בבסיס ההחלטה לחפש בת זוג ולחיות איתה. כמובן, שאם ה' ברא צורך כזה באדם, קיימת גם מעלה וערך בנישואין ובזוגיות, ובמצב המיוחד של משפחתך קיים גם צורך בבת זוג שתסייע לך בגידול איכותי של ילדיך, אך לפני הכל הזוגיות היא צורך מובנה באדם מעצם בריאתו. מכאן שלפני כל הבירורים הקשורים להתאמתה של בת זוגך לסייע לך בניהול ביתך ובית ילדיך, קיים הצורך שלך לברר האם היא מתאימה להיות "חברתך ואשת בריתך", אם היא מתאימה להיות החבר הכי קרוב והכי אינטימי שלך. אחרי הבירור היסודי הזה, כמובן שחשוב גם לברר אם היא תוכל להשתלב במשפחתך, האם קיימת אפשרות ליצירת קשר חיובי ובונה עם ילדיך, והאם היא תהיה שותפה מלאה שלך באיכות גידולם. לשאלתך, לאיזה סוג שידוך להתפלל, נלענ"ד, נסיון החיים מלמד שאין בזה כללים. יש אפשרות לשאת אישה עם הרבה ילדים משלה, וזה יכול להצליח יפה, ויש אפשרות לשאת אישה שאין לה כלל ילדים ואף על פי כן זה יכול להיכשל, ויכול להיות גם להיפך. בוודאי שאין נוסחה להצלחת הזוגיות שתלויה בשאלה האם לבת הזוג יש ילד אחד או שניים מנישואיה הקודמים. נלענ"ד שאם תתחתן עם אישה שגם ילדיה יצטרכו לחיות בביתכם עם ילדיך מן הראוי שתבדקו את יכולת ההכלה ההדדית של ילדיך את ילדיה ושל ילדיה את ילדיך. מאחל לך שהמקום ימלא חסרונך בקרוב, ושחייך וחיי כל ילדיך ידעו רק שמחה ואושר תמיד. ברצוני להסתייג מכמה דברים שכתב לך עמיתי אורי ברונר: א. נישואין אינם "מסחר" אלא קשר חברי אינטימי ואוהב. ולכן לא צריך לשאול מה בת הזוג "תרוויח" מלגדל את ילדיך, אם אין לה ילדים משלה. הרי כמו שיש זוגות עריריים שמבקשים לאמץ ילדים, כדי לבטא צורך אנושי בסיסי של הענקה, המשכיות וסיפוק יצירתי בגידולם. כך גם ראינו הרבה מקרים שאישה או לעיתים גם איש עריריים מתחתנים עם בן או בת זוג שיש להם ילדים מנישואים קודמים, והם מטפלים ומשקיעים בהם כמו כל הורה ביולגי. הדבר תלוי באישיותו של בן הזוג הערירי יותר משהוא תלוי בהיותו ערירי או הורה ביולוגי. ב. אם תמצא אישה שתענה על צרכיך וציפיותיך, ויווצר קושי לילדיך להכיל את ילדיה, קיימות דרכי טיפול שיסייעו להם בכך. בן-ציון קופלד

שלום, אני בחורה בת 24 נשואה 5 שנים ללא ילדים . התחתנתי עם בחור מקסים ומכיוון שהוא יליד חו"ל החלטנו לעבור לגור בחו"ל כדי שהוא ילמד לתואר ראשון (זאת הייתה בקשתו ואני בשמחה הסכמתי לה). סיכמנו שנוסעים ל 4-5 עד סיום התואר וחוזרים לגור בארץ. אני הייתי מאוד לא מאושרת בחו"ל וממורמרת, ניתקתי גם כל קשר עם המשפחה שלו, והיחסים הדרדרו, הרבה מריבות וחיכוכים. בשנה האחרונה מצבי הפיזי והנפשי הדרדרו והחלטתי לחזור לארץ לבד, בעלי החליט להשאר עד שהוא מסיים את התואר (הוא בא לביקור פעם בחודשיים). עוד כחודש בעלי יסיים את התואר בע"ה ועכשיו הוא אמר לי שהוא לא רוצה לעלות לארץ כי הוא לא בטוח שהנישואים יצליחו. התחננתי אליו שיחזור, אבל הוא אמר שהוא צריך לחשוב על זה. אני מיואשת, אין לנו בחו"ל עתיד, אני כרגע בארץ לא מוצאת את עצמי...חשבתי מספר פעמים לחזור לחו"ל לסיים את התואר (שעזבתי באמצע), אך לא הייתי מסוגלת. בבקשה ממכם: איך אני מצילה את היחסים שלי ואותי ממצב כזה? אני אוהבת את בעלי כל כך ולא רוצה לוותר בקלות. סליחה על אורך המכתב ואני מקווה שתוכלו לעזור, מחר קבענו לדבר על זה שוב ואני רוצה להיות מוכנה. תודה רבה.

להצלת הנישואין תמיד צריך שיהיה לשני בני הזוג רצון להצילם.

ללאה שלום. היטבת לתאר את מצוקתיך, וזעקתך בוקעת ועולה ממילותייך. במכתבך כתבת שהיה לך מאוד קשה לחיות בחו"ל במחיצת משפחתו של בעלך, אך לא כתבת מהו הקושי וממה הוא נובע. כתבת שהגעת למצב של נתק מכל משפחתו, אך לא כתבת מה הביא אותך למצב הזה. יש עוד הרבה מידע שהחסרת מאיתנו. איך הרגיש בעלך בארץ, והאם גם הוא הרגיש מצוקה בחברת משפחתך. מה גורם לו לרצות להמשיך את חייו דווקא בחו"ל, ומדוע אינ ו מוכן לחזור לארץ. ועוד פרטים רבים חסרים במכתבך שמפריעים לראות תמונה שלמה, וממילא מפריעים לנו לסייע לך בעצותינו. אם לבעלך אין עניין בהמשך החיים איתך, יהיה קשה לראותו משתף פעולה בנסיון לשקם ולבנות את הזוגיות שלכם. אולם אם יש לו עניין לבדוק אפשרות להמשך החיים המשותפים איתך, תצטרכי לקיים איתו שיחת בירור על הקשיים שלו ועל הצרכים החסרים לו בזוגיות שלכם ואף את תצטרכי להסביר לו על הקשיים שלך ועל הצרכים החסרים לך בזוגיות שלכם. הוא יצטרך להסביר לך מדוע אינו מוכן לחזור לארץ ואת תצטרכי להסביר לו מה כל כך מעיק עלייך בחו"ל. השיחה הזו חייבת להתקיים באוירה נינוחה ועניינית. אולי תצאו לטיול, או למסעדה, או למלון, או סתם תשבו ביחד על שפת הים, ואולי אף תצליחו ליצור אוירה כזו בביתכם שבארץ או בחו"ל. אם נסיון לייצר אוירה כזו נדון מראש לכישלון, תיצטרכו להסתייע בבירור הזה באיש מקצוע, מנחה או יועץ זוגי. בשיחה הזו אסור באיסור חמור שתישמע נימת ביקורת כלשהיא של איש כלפי רעו או רעותו. בוודאי אסור שיוטחו האשמות. גם אין תועלת לדבר על התחייבויות מהעבר, כמו למשל, אין טעם להזכיר לבעלך שבעבר, כאשר נסעתם להשלמת התואר שלו בחו"ל, הוא התחייב שכאשר הוא יסיים את התואר, אתם תחזרו לארץ. אין בזה טעם הן מפני שכל אדם רשאי לשנות את רצונותיו ודעותיו, והן מפני שלהערכתי את לא רוצה שהוא יישאר בעלך רק בגלל שהוא התחייב בעברו להיות כזה. אני מניח שהיית רוצה שהוא יישאר איתך רק מפני שהוא חפץ בך ובחייכם המשותפים. יתכן שאחרי שכל אחד מכם יבין את הקשיים והצרכים של השני, תצטרכו לתת פתרונות יצירתיים כדי להתמודד ביחד עם הקשיים ולתת מענה לצרכים ההדדים החסרים. למשל, אפשר להחליט שגרים בארץ במנותק ממשפחתך אם הוא מרגיש שמשפחתך מעיקה עליו, או שגרים בחו"ל במרחק ובמנותק ממשפחתו אם את מרגישה שמשפחתו מעיקה עלייך. או למשל, אפשר להחליט ששניכם עורכים ביקורים אצל משפחתך לעיתים רחוקות אם הוא מרגיש שמשפחתך מעיקה עליו, ואת לבדך תיהיי איתם בקשר לעיתים יותר קרובות, ולפי אותו העיקרון גם יתקיימו ביקוריכם בבית הוריו ומשפחתו. בזוגיות בריאה כל אחד מבני הזוג צריך להגן עליה מכל גורם העלול לסכן אותה, ולהעדיף את הקשר עם בן הזוג על פניו של כל קשר אחר, ואפילו להעדיף את הקשר הזוגי על פני הקשר עם משפחות המוצא של בני הזוג. חובת הנאמנות לבן הזוג קודמת אפילו לחובת הנאמנות להורים, כאשר יש צורך להכריע בין שתי הנאמנויות. ה' ירפא לליבך, וישלח ברכה והצלחה בנסיונך לשמור על הקשר הזוגי שלך עם בעלך. בן-ציון קופלד