מרכז י.נ.ר

כניסה למשתמשים 30/09/2020 י"ב תשרי תשפ"א
לאה גרוס

לאה גרוס

קבלת קהל

איך סולחים אחרי מריבה?

ביום שישי האחרון בעלי העיר לי הערה שפגעה בי. אני הגבתי קשה לענין. אח"כ הוא טען שזה היה חוש הומור וכו' .מיד כשהתלקחה מריבה הפסיק הוא את ההכנות לשבת. לשבת היו מוזמנים אורחים רבים ולכן בלית ברירה נטלתי על עצמי את כל ההתארגנויות. במשך השבת כולה, הוא סירב לעזור ולבצע את התפקידים שהוא תמיד עושה.כמו"כ סירב לעזור עם הילדים כך שלא נחתי כל השבת. הערב הוא בא והתנצל על התקרית של יום שישי בבוקר. אני כ"כ כעוסה על הסופ"ש שעברתי שאינני מסוגלת לסלוח לו. מבחינתי, אחרי כל העבודה הנוספת שהפיל עלי, הסליחה הגיעה מאוחר מדי. אני רוצה פיצוי. אני מרגישה שהוא "הרוויח" מכל הענין ורק אני שילמתי פה מחיר. אני מבינה שאי אפשר למשוך את זה אבל אני לא מוצאת בתוכי את הכח או את הרצון לסלוח. איך אני ממשיכה???

טוב לו לאדם שיסלח

בס''ד הילה, היקרה. חסרים לי הרבה פרטים על מנת שאוכל לעזור לך כפי שנדרש ממקצועי המכובד. אך אתייחס אל הנקודתיות שאת מציינת המציקה לך ביותר ואת ראי זאת ככדור אופטלגין הפותר את הבעיה רק לתקופה קצרה. מה הלאה? זאת השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך. להיכן יוביל אותי הכעס המתמשך? מהיכן אשאב את הכוחות לסלוח? והאם בכלל אני רוצה לסלוח? אין שום טעם להמשיך את המצב הקיים. לאף אחד מיכם לא טוב במצב הזה. מישהו צריך לעצור את כדור ההרס המתמשך. אם בעלך ביקש סליחה. כמובן שקשה מאוד לסלוח לו ואת אכן נפגעת ונעלבת מאוד. לכן מצאי שעת רצון ואמרי לו זאת. תני לו להבין מה את הרגשת כשהוא דיבר אלייך כך וכך. תני לו להבין שאילו דברים אלה היו נאמרים על ידי מישהו אחר לא היית נפגעת ומתייחסת לזה כלל וכאשר המילים האלה יצאו מפי בעלך, מי שאת אוהבת ומעריכה מאוד מילותיו דקרו בך כחיצים. אין לי ספק כי דברים שיאמרו מן הלב יכנסו ללב. ולשאלתך, האם לסלוח? ודאי שצריך. ואם קשה לך תתאמצי מאוד. כי הסליחה חשובה וטובה לאדם עצמו יותר מלאדם האחר. כך שאם את מצליחה לסלוח. עשית טובה לעצמך. עלייך לזכור הילה היקרה כי אתם זוג כמו שני שותפים בעסק. ועל מנת שהעסק יצליח וישגשג צריך תמיד להמשיך הלאה. שיהיה לכם בהצלחה רבה לאה גרוס 050-4703405

ילדים

שלום, שמי דפנה ואני נשואה כבר 3 שנים,עם בעל טוב,נחמד ומוכשר.יחסית מאושרת לבעלי יש עבודה מסודרת שבה הוא מתקדם מאד יפה.גם אני עובדת במשרה מלאה וב"ה יחסית מצליחה.הבעיה שלנו זה שאין לנו עדין ילדים.ואני חייבת לציין שמהיום שהתחתנתי מיד רציתי ילדים אני מאד מאד אוהבת ילדים! לא סתם נאמר:"ילדים זאת שמחה!" כמובן שהתחלנו לטפל בבעיה שיש אבל כידוע לא תמיד הטיפולים עוזרים.. וכמובן צריכים פה הרבה והרבה מאד סבלנות ומכיון שמאד קשה לי במיוחד לחכות שזה יצליח אז לפעמים רוב הזמן אני מאד עצובה ומפחדת מאד שנמתין עוד הרבה שנים למה שאנחנו כ"כ מייחלים כבר.. כתוצאה מזה אני הרבה עצבנית ומתוחה נוצרות הרבה מתחים וכועסים (לפעמים על שטויות).קשה לי מאד המצב שבו אני נמצאת.איך תוכלו לעזור או לפחות להקל על הכאב???

לאה גרוס

בס''ד דפנה היקרה, שלום. חייך מאוד יפים כרגע ב''ה. את נשואה כשלוש שנים וב''ה יש לכם שביעות רצון מחיי הזוגיות שלכם. הישג נפלא המוכיח כי שניכם תורמים למערכת הקדושה הזו שנקראת נישואים. והינכם עסוקים בבניה. כדאי מאוד להמשיך לפתח את הקשר היפה הזה ולראות ולהינות מהדברים הרבים שכן יש לכם עד שיבואו הילדים בעזרת ה'. הלחץ שאת נמצאת בו אינו יכול להועיל לך ובהחלט מזיק להגיע למטרה שאת רוצה שיהיו לך ילדים. יוצא איפה שאת מונעת מעצמך הריון כי אי אפשר שאישה תיכנס להריון כאשר היא נמצאת בלחץ. גם בעלך לא יוכל לתפקד טוב בקטע האינטימי ביניכם כאשר מופעל עליו לחץ סמוי או גלוי. כמו כן לא תצליחו להינות זה מזה מחיי האישות שלכך כל זמן שהלחץ קיים ביניכם. הלחץ מביא להרבה תופעות שעלולות לחבל בקשר הטוב שלך ושל בעלך וזה חבל. דבר אחד חשוב מאוד שתזכרי בעלך או את אינכם אשמים שאין לכם ילדים עד כה. רצונו של ה' הוא זה. ולכן אין לכעס ולמתח מקום. והבעל לצורך העניין אינו שק חבטות. ישנו לחץ חיצוני אדיר המשפיע כארס המחלחל בגוף האדם והורג בו כל חלקה טובה וזה השאלות של החברות, השכנות ועוד.... שלא מפסיקים לשאול אם בפה מלא או במבט בוחן. לימדי להיות חזקה מולם ואמרי לאותם חצופים המחטטים בחייך שכך ה' רוצה בשבילך עכשיו וה' יודע בדיוק מה טוב לך, כי ה' הוא רק מיטיב. ולמי שיש תלונות שיפנה אליו. דפנה היקרה עוד יהיו לך הרבה ילדים בעזרת ה' היי חזקה בינתיים. תיהני מכל הטוב והשפע שנתן לך ה' ושמרי על חיי נשואייך היקרים. אם עוד שנתיים ללא לחץ עדיין לא נפקדת לכי והתחילי בבדיקות אצל רופא, ושוב בלי לחץ. עוד תבשרי לנו בשורות טובות בקרוב. א.כ.י.ר. לאה גרוס

התלבטות

אני בחורה משכילה בת 28 ונמצאת בקשר זוגי כחודש ומאוד מתלבטת לגבי ההמשך. כללית הוא מאוד מוצא חן בעיני הן פיזית והן מבחינה דתית וכו' אבל משהו לא מסתדר.. בעקבות המצב הבטחוני נפגשנו רק פעם בשבוע והפגישות היו נחמדות מאוד ומפרות אבל כשזה מגיע לטלפון זה משתבש, הוא בא מגישה מאוד שוביניסטית לגבי תפקיד האישה וכל מילה שלי הופכת את זה לניסיון למריבה מבחינתו. לגביו, תפקיד האישה זה לעשות ה-כל בבית החל מניקיון, בישול, טיפול בילדים וכמובן טיפול בו. זה הגיע לשיחה על זה שאם אני מעוניינת לצאת ואין אוכל אז אני לא אצא מהבית עד שאבשל לו. וכן זה ש"אישה כשרה עושה רצון בעלה"- אם יש לי דיעה משלי זה בעייתי בשבילו כי הוא לא רוצה מישהי דעתנית ש"תריב" איתו על כל דברוגם אם יש לי מה להגיד לפעמים כדאי שאישה תשתוק ותבטל את עצמה בפני בעלה, כדבריו. אני מרגישה שמנסים לחנך אותי ולהביא אותי למה שאני לא..האם זה נורמלי להשאר במצב כזה או שזה לא? (אני מפחדת שאני מתפשרת כרגע רק בגלל הגיל). תודה..

חבל לך על הזמן

מתלבטת יקרה. לא כדאי לחשוש ולהתפשר בגלל הגיל. את רק בת 28היו נשים שנישאו בגיל 19 וחייהם לא היו מן המוצלחים ביותר עד שנאלצו להיפרד עם "חבילה " שגררו איתם לחיי סבל נוספים. האם מצב זה עדיף? עצתי לך להיפרד ולמצוא בן זוג אחר שאת מסתדרת איתו יפה. עם אותו קו מחשבה שאת רוצה להקים את ביתך. כי גם כאשר תמצאי בן זוג כזה עדיין יהיו חילוקי דעות כל שהן לאחר החתונה. אינני חושבת שכדאי להשקיע בללכת לייעוץ זוגי איתו כי עדיין אינך מחוייבת לקשר איתו. אז מדוע להכניס את הראש למיטה חולה. טעות לחשוב לשנות את בין הזוג כמו שהבחור שאת איתו מתכוון לעשות ואם הנושא מתסיס אותך כבר עתה אחרי הנישואין המצב יהיה יותר גרוע. כמו שאמרתי חבל לך על הזמן. תפני את מרצך וכוחותייך הנפשיים בלמצוא את בן זוגך המתאים. הוא כבר נולד לכן רק תתפללי לה' שיפגיש ביניכם. בהצלחה רבה לאה גרוס

מיואשת

שלום רב. אני כ"כ מבולבלת עד כי איני יודעת מאיפה להתחיל ומקווה שאציג את הלך העניין על הצד הטוב ביותר. הנני בת 33 נשואה שנתיים לבן 38 יש לנו בן בן שנה וחודשיים ואני כעת בהריון בחודש שישי. מאחר ובעקבות נישואי נאלצתי לעזוב את מקום מגוריי ולהצטרף לבעלי אשר גר רחוק ממני ונכנסתי ישר לאחר החתונה להריון, יצא שאינני עובדת כבר שנתיים ומתמסרת לבית, לגידול הילד ולהריון החדש. כל ההריון הראשון התגוררתי אצל הורי בעלי עד שקיבלנו את הבית שלנו שבה אנו מתגוררים שנה. זו שנת הסיוטים שלי. בעלי הביקורתי פשוט לא נותן לי מנוח. הוא מנצל את זה שאני לא מביאה אף הכנסה כדי להשפיל אותי ולעשות ממני קטנה. הוא לוקח כל דבר טוב שבי, מקטין אותו ומשתמש בו נגדי, למשל, אני אוהבת לכתוב שירים אז יאמר, "מה את עושה כל היום כותבת שירים" וזה יכול להיות כל דבר אחר שאני אוהבת במקום. הוא לוקח כל חולשה או חיסרון שלי ומשתמש בה נגדי, לדוגמא, אין לי רשיון נהיגה אז כל הזמן ימצא דרך להשחיל כמה אני לא שווה בלי רישיון. בגלל ההריונות והלידה אני קצת עייפה ולא במיטבי, לפעמים רגישה, בוכייה, הוא יאמר שאני אשה חלשה ולא בנוייה לחיי משפחה. בעלי שעובד 4.5 משמרות בשבוע בממוצע של 12 שעות, פעם בוקר ופעם לילה, עוזר לי במטלות הבית בכך שפעם בשבוע שואב את הבית ושוטף מרצונו החופשי בלבד. לעיתים עוזר לקפל כביסה או לעשות כלים. הוא חושב שבכך הסתיימו מטלות הבית ושאני לא עושה כלום ושהוא עושה את רוב העבודה בבית וכל הזמן יורד עלי. אני מזכירה לו שאני זו שמבשלת, שמטפלת בילד, שקמה לילד בלילות, שמתחזקת יום יום את ניקיון הבית שלא נגמר בשואב ושטיפה, יש גם שירותים, אמבטיה, אבק כלים יום יומיים כביסות, סידורים, קניות שלפעמים אנו עושים במרוכז אך לרוב אני עושה לבד יומית. הבית נקי ומדוגם כי אני בבית מתחזקת אותו והוא לא רואה זאת כך. הוא מקטין את העבודה שאני עושה "מה את בסה"כ עושה שעתיים מבשלת שעתיים עם הילד, מה זה לעשות כביסה? מה זה כלים? זה כלום. אני עובד יותר קשה ממך. אני עושה בבית את רוב העבודה." האיש הזה שלא יודע איך אני שותה את הקפה שלי כי אני משרתת אותו כל הזמן, לא יודע להכין בקבוק אוכל לבן שלי כי אני מטפלת בו כל הזמן, לא יודע להכיןם חביתה כי אני דואגת לאוכל כל הזמן, טוען שמה שאני עושה זה כלום. ויותר גרוע מזה, הוא כל הזמן משווה אותי לנשים אחרות, מה אמא שלו עושה, מה אשתו של אח שלו עושה, מה אישתו של חבר שלו עושה. כולן יותר טובות ממני. לא חסך ממני כאב בזה שאמר שהיו לו נשים יותר טובות, יותר חכמות ויותר יפות ממני ויש לי עוד הרבה להגיע לרמה של אמא שלו. כל דבר שאני עושה יש לו ביקורת, שום דבר לא מספיק טוב, לא בישולים, לא ניקיון כלום. לפני החתונה, (יצאנו 8 חודשים והתחתנו) עוד היה מפנק אותי מידי פעם בהודעות אוהבות, מכתבים, פרחים, מתנות מידי פעם, הכל כדי לכבוש אותי, אחרי החתונה כלום. יום הולדת לא חגג לי, פרח לא הביא לי. כשאני מדברת איתו על הנושא הוא מתחמק בטענה שאחרי הנישואין הכל משתנה, אני לא יכולה לצפות שיפנק אותי כמו פעם. ועוד משהו עצוב. מעולם לא היה בשבילי ברגעים הקשים שלי לקבל תמיכה ואהבה. הוא רוצה אותי רק בטוב. ברע אני לבד. אם אני לא מרגישה טוב או עצובה, או כואב לי ואני בוכה אני אשה חלשה. לעולם לא יגש וינחם אותי אלא יסתכל עלי בקרירות וישאל "מה את בוכה", למשל אחרי הלידה ביום הראשון בבית היתה לי נפילת מתח ופשוט בכיתי, זה טיבעי ונורמלי, אני יודעת, אך הוא הביא בי והתעצבן על כך שאני בוכה. אם אני לא מרגישה טוב הפכתי למטלה, לדוגמא יום אחד הקאתי, לא הספקתי להגיע לכיר והרצפה התלכלכה. הוא התעצבן כי יום לפני ניקה את הבית. הוא לא קשוב לי, לתחושותי רצונותי. מתחמק מכל שיחה ומפיל עלי שאי אפשר לשוחח איתי. יודע להפוך כל דבר נגדי וכשאני מספרת לו את תחושותי הוא הופך את עצמו לקורבן וכמה הוא מסכן בנישואים הללו. פעם בחודש וחצי אנחנו נוסעים להוריי להתארח וכל פעם הוא מסתגר בחדר מול הטלויזיה. בקושי מפגין נוכחות, פתאום כל דבר מפריע לו, מסתובב בפרצוף זועף. לא נותן לי רגע להנות במחיצת הוריי, אני כל הזמן בלחץ. ההורים שלי כבר לא רוצים לבוא להתארח אצלנו כי לא נעים להם מההרגשה שבעלי נותן להם. הוא פשוט מרחיק אותי מהמשפחה שלי. לא טוב לו לראות שטוב לי. למשפחה שלו אנו הולכים יותר כי הם קרובים ושם הוא פתאום כל כך נחמד אלי וכל כך טוב ודואג.... ואני כמובן, גם אם אנחנו בכאסח בינינו, אני עושה כבוד להורים שלו ולו ומתנהגת הכל כרגיל. למה לא מגיע לי יחס כזה עם המשפחה שלי? לסיכום, אני מרגישה כבויה כבר מספר חודשים, כמו מתה מהלכת, מעבירה יום ועוד יום, מה שיהיה יהיה, לרוב שותקת, לעיתים מתפרצת. אני לא מצליחה לחלץ את עצמי מהמצב הזה, להרים את עצמי. מה שאני יעשה הבעיה תמיד אצלי. אני אשמה בהכל מבחינתו, הכל בגללי, הוא תמיד בסדר. אין לי עם מי לדבר. אסור לי לבכות, אסור לי לכעוס, או לדבר על כאבי כי אז אני אשה חלשה. אגב הלכנו לרב יועץ פעמיים שהאמת העמיד אותו יפה במקום, אך לבעלי זה לא מזיז אצלו הכל בסדר. שום דבר ממה שהרב יעץ הוא לא עשה סיכם את זה בכך "מה את חושבת שהוא מתייחס לאשתו יותר טוב?" איך אני נחלצת מהמצב הזה? תודה מראש על ההקשבה, היעוץ והעזרה. מהמיואשת

יש חיים אחרי..

גלית היקרה. במכתבך ציינת שאת נשואה שנתיים לבחור שהוא כיום בן 38 ואת 33. לא ברור לי בדיוק אם אלה נשואיכם הראשונים או לא. אם אלה הם נישואים הראשונים ונישאתם בגיל יחסית מאוחר כאשר כל אחד מיכם למד לחיות לבד ופתאום ביחד, זה מצב מאוד קשה, הדורש הבנה מרובה מצד שניכם. המעבר בין הלבד לביחד מצריך הסתגלות אורך רוח משני בני הזוג, המון ויתור ונתינה על מנת לבנות את הקשר. הילדים שהגיעו מיד לאחר הנישואין מעצימים את הבעיה. כל עוד לא התגברתם והסתגלתם זה לזו. אם אלה הם נשואיו השניים של בעלך יתכן והוא ממשיך לטעות בדרך התנהלותו בבית וזה חבל. מכל מקום עלייך להיות חזקה ולא תלותית בעלת ערך עצמי גבוה, להכיר במעלותיך ולפתח אותם על מנת שתרגישי טוב בעצמך ולא תצטרכי לחיזוקים כאלה או אחרים מבעלך, או מכל גורם חיצוני אחר. הסיפוק והבטחון שאת עושה את הנכון צריך לצוץ מתוכך. רק אדם שמעריך את עצמו מעריכים אותו. לאחר שתחזקי את עצמך, תלכו לייעוץ זוגי. תקבלו כלים כיצד לחיות יחד נכון. וה' יהיה בעזרכם. אם גם לאחר יעוץ מסכת ההשפלות ימשכו. את תעצרי זאת בידיעה גמורה כי יש חיים אחרי ואין צורך לסבול משך כל החיים. בהצלחה רבה. ללא יאוש לאה גרוס 0504703405

בעלי מעשן חשיש

שלום לכל מי שיכול לעזור לי. בעלי ואני נשואים מזה חמש וחצי שנים. לאחרונה גיליתי כי הוא מעשן חשיש!! שוחחנו על כך והוא לא מביע נכונות להפסיק הוא טוען שאין בזה שום דבר רע לעשן "מדי פעם" והוא לא מתחרט על כך. חוץ מזה היחסים שלנו בסדר יחסית (היו לפני שגיליתי) הוא גם מעשן עם חברים ואני די בהלם מהעניין. האמת שזה מגעיל אותי ואני לא ממש יודעת איך להתמודד עם זה. ברור לי שיש לזה השלות שבהתחלה לא חשבתי שהן קשורות לעישון אבל אחרי שחקרתי קצת בנושא הבנתי שיש קשר (שינה עד שעות מאוחרות, תפקוד כושל מדי פעם בחיי האישות) הדבר עולה לי בבריאות ושנתי נודדת. הו לא מוכן לדבר על זה עם אף אחד (אם זה כ"כ בסדר, מה הבעיה לספר?) מה עושים בכזה מצב?

הפתרון הוא גמילה

מירי היקרה, התמכרות לסם מדרדרת כל מערכת יחסים, זוגית חברתית ועוד. על כן אם בעלך לא יסכים ללכת לגמילה אינני רואה שיפור בקשר הזוגי שלכם. כל התמכרות מכל סוג שהוא אינה מועילה לקשר זוגי. לכן את צריכה לשוחח עם בעלך מלב אל לב ולאמר לו אם הקשר הזוגי שלכם חשוב לו יהיה עליו להחליט להפסיק להשתמש בסם. אם קשה לו תציעי לו ללכת למקום בו נגמלים בצורה מבוקרת ואחראית. הראי לו שאת איתו לאורך כל הדרך. לא ציינת אם ישנם ילדים בתמונה או לא. אם יש לכם ילדים העניין יותר מסובך ותצטרכי לעשות מאמצים מרובים שהבית יתפקד נכון. ובעלך יצטרך לקחת אחריות גדולה יותר על עצמו ועליכם. אם אין לכם עדיין ילדים ובעלך מסרב לא לצרוך סמים או ללכת לגמילה אולי כדאי לך לשקול לעזוב את הקשר כי העניינים הולכים ומסתבכים כאשר יותר ויותר נכנסים לסם. ה' ינחה אותך ויצליח דרככם. בברכה לאה גרוס 0504703405

בעיות בנישואים שניים

שלום רב! אני נשואה כשנה וחצי לגבר מקסים וגרוש+2. בתחילה כאשר גרושתו שמעה על כך שאנו נישאים היא החליטה להגדיל את המזונות וגם הצליחה. המזונות גדלו ומרצף טעיות שנעשו המזונות גדלו מעל חצי ממשכורתו של בעלי ,בגלל שמסתכלים על הברוטו ולו על הנטו,מאז חיי הפכו לקשים ביותר,במיוחד עכשיו שנולדה לי בת ,קודם כל אני חושבת שכאשר גבר מתגרש הוא אפס במדינתנו שלנו וחבל מאוד. בקיצור מה שהכי חורה לי זה שאין שום השקעה על הילדים מצד האימא והלואי והיתה משקיעה חצי ממה שניתן לה על הילדים אם מדובר בהיגינה בגדים או אפילו חוגים או דרך ארץ,מה גם שמצבה הכלכלי לא רע מאידך לנו מאוד קשה,וגם מקשה מאוד עלי מבחינת הקשר עם הילדים הילדים לא באים אלי בשבתות יותר,רק פעם בשבוע מישום שהשבתות הפכו ל"כבדות" כספית,הבעיה היא שמצפונית קשה יותר לבעלי וההוצאות על פינוקים לא פוחתים וגם כאשר האימא יש לה עיסוק הם ישר מתקשרים לאבא שיקח אותם וגם הקפצות למיניהם שהוא כל הזמן צריך לבצע עבורם עם הרכב. בקיצור זה הפך לבילתי נסבל איני יודעת מה לעשות אני אוהבת את בעלי מאוד ומצד שני הקשר עם הילדים הפך למאוד קשה שאני מרגישה שאני וביתי רק תפאורה מה לעשות???

חסד תרדפי ושלום ואחוה תשכיני

בס''ד שירז, שלום. אתחיל בזה שאני מבינה מאוד את הקושי שלך לעבור את התקופה הזאת עם כל הקשיים שציינת. את נישאת לאדם גרוש פלוס שניים ולא ידעת בדיוק לאן את נכנסת. לא לקחת בחשבון את המתנות הנהדרות שהם חלק מבעלך וגם לא יכולת להבין מהי עוצמת הקשר עם הילדים, מאחר ואת היית רווקה ולא חווית מהו קשר אימהי. היום, את יכולה להבין יותר מה המשמעות של ילד כי כעת שיש לכם ילדה משותפת מתעורר או יתעורר אצלך הרגש העצום הקיים אצל כל הורה והורה אצל האב והאם. לכן שירז היקרה אל תנתקי קשר יקר וחשוב זה בין האב לילדיו. אם תעשי זאת האושר הקיים בינך לבין בעלך יעלם כי לא יוכל להיות מאושר איתך כל זמן שאינך מקבלת את ילדיו. עצתי לך שלא לבזבז אנרגיה על איך להרחיק את ילדיו מביתך וממנו ולא להתרכז בגרושתו. הביטי קדימה. אהבי את גרושתו אשר נטשה אותו עבורך והיום הוא שלך. גדלי את ילדיו בשמחה כאילו היו שלך. עשי עמהם חסד אשר בבוא הזמן יזכרו לך זאת. קבלי אותם כבונוס על בתך הביולוגית ועל השאר שיבואו. ותראי שכר בעמלך גם פה בעולם הזה עם בעלך וגם בעולם הבא שהנך עושה נחת לבוראך. ובאשר למזונות הגדולים שהוא משלם חישבי שהוא מוציא זאת על ילדיו ממלא חובתו כנדרש. אבא שראוי להערצה. עושה את המוטל עליו מבלי לעשות חשבון אם הצד השני ממלא את חלקו. יש דברים בחיים שלא כדאי לריב עליהם. ואחד מהם זה כסף. לכן התרכזי בחסד ורדפי אחריו הזמיני את ילדיו לשבתות והיו משפחה מאושרת. יהי רצון שהשלום והאחוה ישכנו בתוככם בזכות החסד השורר בביתכם. בהצלחה רבה לאה גרוס

תודה רבה!

שלום רב לכל העונים לשאלתי: למר שמחוני,יפה בן דוד,לאה גרוס,הדסה מקלר,ציפי מילוא,מרים ניימן,מר ביגל,מר אוחנה ויצהרי אבינועם אין מילים בפי על תשובותיכם המדהימות! על כל תשובה ותשובה ממש ירדו לי דמעות אני ממש מתרגשת ומעריכה את ההקרבה שאתם עושים פה! מהיום שהתחלתי לקבל את התשובות,חיי השתנו מקצה לקצה! פתאום אני התחלתי בעצם להעריך את חיי היפים שיש לנו! אני ובעלי מאד אוהבים אחד את השני אנחנו מסתדרים מעולה ב"ה,יש לו עבודה מעולה וגם אני ב"ה מסודרת בעבודה טובה כסף ב"ה לא חסר הזוגיות שלנו מדהימה ומה שקרה זה שהתשוקה לילדים והבעיות של הפריון איכשהו ניסו להפריע לזוגיות שלנו. ואמנם היו לי ימים קשים מאד שכבר ציינתי שזה ממש לא קל להמתין לילדים! בכ"ז מהיום שבו קבלתי את תשובותיכם אז החלטתי לעצמי שאני לא אהרוס את חיי בגלל הסיבה הנ"ל והתחלתי להעריך ןלאהוב מאד את החיים שלי את הטוב שיש לנו להסתכל על הכל בצורה חיובית יותר.והיום אני ממש מאושרת ומחכה כמובןבסבלנות עם הרבה שמחת חיים להפקד. ואני מקוה שהקב"ה יענה לתפילותינו במהרה ובעז"ה נפקד במהרה! דפנה

חן חן לך על הכרת הטוב

בס''ד דפנה היקרה. ניכר שיש בך את מידת הכרת הטוב, דבר המעיד על אישויותך המיוחדת ועל התוכן הפנימי שבך. מידת הכרת הטוב היא מאחת העבודות הנפלאות שאיתם אפשר וצריך לעבוד את הבורא. אם תמשיכי רק להעריך ולהוקיר את ה' על כל מה שנתן לך ולא כי קיבלת בגלל שאת ראויה. אין לי ספק שה' יבשר לך בשורות טובות במהרה. כמו שסיכמנו בלי לחץ. בלי להתעסק בלחכות. זה יבוא. תתבשרי בבשורות והזמיני אותנו. לאה גרוס 0504703405

טהרת המשפחה

העניין שאני מעלה כאן עכשיו מציק לי מאד ואודה לכם אם תתייחסו אליו בהקדם שכן, קשה לי מאד לפתוח את הדברים מול רב ומצד שני קשה לי גם להתעלם ממנו. אני נשואה כחמש עשרה שנה ויש לנו שבעה ילדים בנים ובנות. מתחילת הדרך סבל בעלי מדיכאון ומחרדות חברתיות שגרמו לו להסתגר בבית וגרמו לנו קשיים גדולים מאד. לפני כשנתיים וחצי התפתחה בינינו מריבה קשה שבמהלכה כיניתי אותו בכינוי שפגע בו מאוד. כתגובה לכך הוא השכיב אותי על המיטה עליה ישבתי והחל לחנוק אותי בצוואר. ללא נשימה צעקתי לביתי שתזמין משטרה וכך הוא הפסיק. למשך מספר ימים עוד נשארו לי סימנים אדומים וכחולים על הצוואר. בעקבות האירוע הזה הבין סוף סוף בעלי שהוא אכן בבעייה גדולה מאד והתחלנו טיפול זוגי. כשנה לאחר המקרה הפסקתי ללכת למקווה. אנחנו עדיין בטיפול ובאופן יחסי ישנו אכן שיפור במערכת אם כי הדרך קשה מאד. גם בעלי אינו מעוניין בי בגלל מערכת היחסים הקשה ומכיוון שהוא מטופל בכדורים פסיכיאטרים המעכבים אונות הנסיון (באופן יחסי) שלו קל יותר. אינני מסוגלת בשום אופן ללכת למקווה אך מצד שני, נפשי אינה יודעת מנוח. האם תוכלו לעזור לי? תודה רבה! אביגיל

טהרי את ביתך

בס''ד אביגיל היקרה. לא אוכל להתייחס לקשר האינטימי הזוגי שלך כאשר בן זוגך אינו בריא בנפשו. ונוטל כדורים. בנושא זה תצטרכי ללכת למישהו מוסמך בתחום הגוף והנפש. יתכן ויוכל להציע לו תרופה חלופית שתאפשר לבעלך אפשרות קרבה אלייך. אך עצתי לך אישה יקרה שאת תעשי הכל על מנת לאפשר לבעלך להתקרב אלייך. ראשית בקשי ממנו סליחה אם את יודעת שפגעת בו מאוד. הראי לו שאת באמת אוהבת אותו ומעריכה אותו. אחרת איך יוכל להתקרב אלייך כל כך קרוב שאתם כל כך רחוק. שנית תלכי למקווה. בלי שום קשר ליש מגע מיני או לא, ישנם עוד דברים המקשרים. למה אותם למנוע ולהרחיק? את תראי שהדבר ימצא חן בעיני בעלך כאשר תלכי למקווה ותסתפקי במה שהוא יכול לתת ולעשות. מבלי לפגוע חלילה. את צריכה לזכור ולהבין שבודאי בעלך היה רוצה שהדברים יהיו אחרת ולו רק כדי להוכיח את גבריותו. וכאשר אין הוא יכול להיות איש. אין זו אשמתו והוא כבר מרגיש רע מזה. את ודאי אסור לך להתלונן בפניו על דבר שממילא מצער אותו. ועוד, זכרי שכל מה שקורה זה מאת ה. המשיכו ללכת לייעוץ על מנת לשפר את הקשר ביניכם. זה חשוב מאוד. ואת לכי למקווה בזמן. מלאי את חלקך. טהרי את ביתך. וה' ישלם שכרך. בהצלחה רבה, לאה גרוס

ברצון שניהם ובשמחתם

אני חייבת לציין שמאז שקראתי את השאלה והתשובות אני פשוט בסערת רגשות ואני מוצאת את עצמי בוכה וכועסת!!! מדובר באשה שעברה טראומה בידי בעלה ובגלל זה כמה צפוי נגרם לה ריחוק ממנו והיא אומרת שבגלל זה היא לא מסוגלת ללכת למקווה ואפילו שהם בטיפול זוגי אך בכל זאת יש לה נקיפות מצפון. ומה שפשוט הכניס אותי לסוג של הלם זה שדווקא המשיבות הנשים לא מבינות את נפשה של אשה אחרת ודווקא המשיבים הגברים הבינו את המשמעות של קירבה אינטימית בלי קרבה נפשית. אני מדברת מתוך נסיון אישי בו התקרבתי לבעלי אפי' שלא רציתי כי כך אמרו לי שאני חייבת ככה מתנהגת אשה טובה מורדת ושאר ירקות ומה שזה גרם לי זה לשנוא את בעלי ולהגעל ממנו לגמרי עד שפיתחתי ואגינסמוס שהייתי צריכה טיפול ארוך ומתיש כדי לצאת מזה. אני חייבת לומר שההתרשמות האישית שלי היא שההנחיה של הבנות כאן נובעת ממקום דתי או משהוא כזה ומאוד שמחתי לקרוא את תשובתו המדהימה והמקצועית כמו תמיד של אלי בן סימון שהסביר את האסון שבקיום יחסים שלא מתוך רצון ומתוך אי רצון גם מהמקורות. "ברצון שנהם ובשמחתם" זה פשוט מדהים ומרגש. אבל הכי כואב לי זה שנשים לא מתחברות למצוקה שהיא מצוקה נשית מובהקת. אשמח מאוד לשמוע את דעתכן בעניין. כואבה וסוערת.

מקווה לטובתנו הנשים

בס''ד להמומה היקרה. יתכן כי תשובתי תהמם אותך שוב. לפעמים דווקא מתוך ההלם מגיעים לתובנות יעילות. כדאי וראוי שתחשבי על כך בכובד ראש מבלי לערב רגשות יתר. בתשובתי לאביגיל ייעצתי לה ללכת למקווה. כן דווקא בגלל שאני אישה יש לי את ההבנה מה אביגיל מרגישה ומה המקווה עושה לנשים. כמו שכתבו חברי למקצוע, גם אני לא התכוונתי שתלך למקווה ותעשה מעשה בלי רגש ועם הרבה השפלה. והראיה לכך היא שבעלה של אביגיל כלל אינו מתפקד כגבר בשלב זה. הליכתה של אביגיל ושל כל אישה למקווה גורמת לאישה עצמה להרגיש טוב. ישנם הרבה סגולות למקווה שמשפיעות לטובה על האישה. בלי שום קשר לבעלה. לא חבל להפסיד את החוויה? כמו כן על מנת לאפשר קירבה של חיבה ולהביע רצון כנה של שותפות האם לא ראוי לדעתך ל"הקריב" וללכת לטבול? האם חשבת איזה תועלת יש לאם שהלכה למקווה ושם התפללה על בעלה וילדיה. וזככה גופה ונפשה והתחדשה ובאה לביתה טהורה? האם את יודעת כמה מצוות ועדי סנגוריה אישה מפסידה כאשר היא לא טובלת וכמה היא מרוויחה כאשר היא כן? תשאלי נשים מבוגרות שכבר אינן הולכות למקווה ותווכחי בעצמך עד כמה הן מתגעגעות לזה. לא חבל לפספס את הזמן? ולסיכום דבריי. המקווה הוא לנו הנשים, ולטובתנו. אשרינו שזכינו. ואשרינו שאנו מזכות. בברכה לאה

בטל דבר-בטלה האהבה

בס"ד אני נשואה פעם שניה עם שני ילדים מנישואים קודמים ושניים מהנוכחיים. החלטתי להתחתן שנית נבעה מתוך רצון ב"אבא" לילדים ובעלי הנוכחי היה המועמד האידיאלי לכך. הוא העניק לילדים מה שאביהם הביולוגי לא נתן, הוא השקיע המון ובכלל היה נוח מזג ושמח. יש לציין שאלמלא הרצון לאב לילדיי מעולם לא הייתי חושבת להתחתן איתו( ובכלל) הוא בכלל לא הטיפוס שלי, הוא לא מושך אותי וכו'... פשוט יום אחד הילדים ממש ביקשו ממנו להיות להם לאב וזה "מחץ" לי את הלב וגרם לי "לרצות" להנשא לו - אהבה התלויה בדבר.הוא מצידו היה להוט להתחתן למרות שהבהרתי לו שזה לא הולך להיות פיקניק. העניין הוא שלאחר לידת בננו המשותף- בטל הדבר וגם האהבה ומאז כבר 6 שנים המציאות טופחת לנו על הפנים רע לשנינו ורע לילדים. כמובן שיחסו שונה בין ילדיו הביולוגים למאומצים. ואני לא יכולה לסבול את זה- מצטערת,גם אם יבטיחו לי שנים סוגות בשושנים של שלום בית. בקיצור, כל מה שמעניין אותי זה הילדים, גברים - לא ממש (גובל בשנאה רחל"צן) אולי אני נכה מבחינה רגשית או משהו.ושאלתי היא: האם יש לנישואים כאלה סיכוי? האמת ששנינו רוצים להתגרש אך מרחמים על הילדים . אשמח לשמוע עצות- תודה.

מחבקת אותך.

בס''ד ימימה היקרה. ממכתבך הבנתי את מצוקתך הגדולה בה את נמצאת מזה שנים רבות. לדעתי את זקוקה עתה לדבר אחד גדול וחשוב וזה תמיכה מלווה בחום והרבה אהבה. תמיכה זו תחזק אותך ותתן לך כוחות שאת זקוקה מאוד. את התמיכה עלייך לקבל ממי שקרוב אלייך ושמעריך אותך מאוד. ראשית תתחילי לקבל מאדם הכי קרוב אלייך, הביטי במראה והסתכלי על עצמך בהערכה. התחילי לאהוב ולהעריך את עצמך יותר. יתכן שתצטרכי ללכת לשיחות עם בעל מקצוע על מנת שיעזור לך וינחה אותך כיצד לפרגן לעצמך יותר, לקבל בטחון ולהתחזק. אחר כך תשאבי כוחות ממי שאוהב אותך ומעריך אותך במשפחתך. ילדים, הורים, אחים, חברות ועוד. ניכר כי עברת בחייך הרבה דברים שהשחירו לך את ראות החיים. כך שגם חתונתך הראשונה היתה בשל לחץ חברתי. ולא משום שהיית בשלה לקשר. לדעתי, עלייך ל להשקיע כוחות בבנית עצמך ואת הזוגיות כרגע להמשיך ולא לעשות צעדים שיתבררו בסוף כטעות. לדעתי כל צעד אחר שתעשי חוץ מאשר להתבונן ולחזק את עצמך יהיה טעות. כי כאשר תהיי בשלה, מחוזקת, אוהבת את עצמך, בעלת כוחות ובטחון תוכלי יותר טוב לנהל את חייך. אז יהיה לך גם את הסבלנות להשקיע בבעלך ובילדייך בהנאה. גם אני במכתבי זה שולחת לך חיבוק חזק. עם הרבה אנרגיה חיובית שאת זקוקה לה. קבלי זאת באהבה. מעריכה את הכוחות הטמונים בך. אנא השתמשי בהם. לאה גרוס 0504703405

קשור לאימי

שלום, אני בת 32 נשואה +1 בתמצית: מעולם לא הסתדרתי עם אימי, העולם לדעתה הוא בניגוד אלי מקום שבו צריכים לריב, אני מאוד מנסה לחייך ןלשמוח בחלקי ורק כעת נפל בידי הדבר לאחר בעיה בריאותית אחרי הלידה שהחלמתי ממנה ולא בעזרת אימי, היא כל הזמן מבקרת אותי לא מפרגנת מטיפה מוסר, עיניה מפחידות ולא מקבלות, אני גרה רחוק ממנה וממעטת לבקר, הבעיה היא שהיא באה לעזור לי פעם ב... שלושה שבועות שבועיים, פעם אחת בשבוע ,אני כל הזמן הודפת אותה, כמה זה עלה?... סחתיין קנית מגהץ... הרופא נמצא רק ב5 למה לא לפני? תסגרי את הארונות? כמה זה עלה? נורא מחפשת רוע גם בשיחות על חמותי ועוד ועוד, כל כניסה שלה הביתה מלווהבאנרגיות שליליו ת אחרי הלידה לא רציתי שתבוא בכלל, היא שיגעה אותי, היא יוצרת בי תחושות אשם כבדות, אני מרגישה שהיא מקנא לי, סליחה על ה וספת המידע הנ"ל אך שהיא מגיעה אני מקבלת וסת מהלחץ. אני רוצה להרות, אך הלחץ בסביבתה איום, אני אפילו מרגישה עין הרע ממנה.אחרי לכתה אני בדיכאון, אנו אמא ובת אך במימד הרגשי ניתן לומר שאני לא אוהבת אותה. היא עוזרת הרבה, אך מה זה שווה שאני בדיכאון, ואינני רוצה לישון אצלה לעולם, יש לי המון כעס כלפיה על כל היחס שלה אלי לילדות, בעיה שאני סובלת ממנה קשורה ביחס ישיר אליה. מאוד עצוב לי שאני לא יכולה למצוא פתרון. נכון שבתורה כתתוב כבד א אביך ואימך, אך היא לא מכבדת אף אחד גם לא את עצמה ובטח שלא אותי. היא יודעת לעשות אך לא להרגיש. אז אם תגידו לקבל ולהבין, לא אוכל יותר היא משפיעה עלי הן פיזית כפי שתיארתי והן נפשית. בילדותי היא הכתה אותי העליבה אותי , גזרה לי את שערותיה שרפה א ידי ובכל זאת יצאתי בסדר למרות שהיא אימי. מה דעתכם?פתרון, שלא תגיע אלי? אפילו אם היא באה לבקר עם אבי, אני נלחצת כולי , שניהם רואי שחורות, אני לא רוצה להיות בלחץ. אבל לדוג' אנו רוצים לקנות דירה לא לשתף אותם לסמןך עלל עצמנו? תודה והרבה אושר רחל

לדון לכף זכות

בס''ד רחל היקרה. ממכתבך הקצר עלו וצפו יסורים קשים אשר הותירו בך משקעים רבים מן העבר, ואשר גורמים לך עדיין לתסכול רב כאשר את פוגשת באלה שפגעו בך. בהורייך. את מציינת את סלידה שלך מאימך ולא מדברת כלל על אביך. אם אביך ידע מה עוללה לך אימך ולא הגן עלייך, גם עליו היית אמורה לכעוס. אך יותר קל היה לך לכעוס על אימך בטענה שהיא הייתה אמורה להגן עלייך ולא עשתה זאת. תחת זה אף התעללה בך מאוד. אני הייתי מציעה לך לדון את אימך לכף זכות. כי יתכן מאוד שהיא עברה חיים לא קלים בעצמה. יתכן מאביך או מהוריה ושסבלה הייה כה רב עד שאת או אם יש לך עוד אחים הייתם לה לנטל כבד שהיא לא יכלה לשאת אותם. כך שפעלה כפי שפעלה מתוך לחץ וחוסר שפיות. היום כשאת כותבת שהיא באה אלייך לעיתים קרובות, לדעתי היא מנסה לפצות על מה שעשתה ומנסה לעזור לך ולהתקרב אלייך, בדרכה שלה. רק שהיא לא מבינה שאת כבר נמצאת כל כך רחוקה רגשית ממנה עד כי אינך מעוניינת בקרבתה. ויתכן והיתה רוצה לדבר איתך על זה ולבקש ממך סליחה אך היא חוששת. לו הייתה זו אישה זרה, הייתי מציעה לך להתרחק כמה שיותר. או לשים גבולות ברורים עד היכן ומתי את מעוניינת בקרבה. כיוון שזו אימך ואת כבר יודעת מה זו תחושת אם, תני לאימך את ההזדמנות לתקן. יתכן מאוד שאז כשהיית קטנה והיא היתה מאוד צעירה לא היה לה את המודעות למה שהיא עושה. כי גם לה לא היתה מודעות לעצמה. המחילה לאימך היא בריאות הנפש עבורך. נכון אי אפשר לעשות זאת ביום אחד וצריך את הזמן לכך, אך ככל שתצליחי לרחם עליה ולהבין אותה ואת התנהגותה כלפייך שנבעה ממקום מאוד מסכן. כך יטב לך ולה. את צריכה להבין רחל שכאשר אם לא מאושרת בעצמה אינה יכולה להקרין לילדיה אושר ושמחה, אין לה את הכוחות. לכן, על מנת שאת תהיי שמחה ואם טובה, רפאי את נפשך הפצועה. מצאי את הסיבות שגרמו לאימך להתנהג כך ודוני אותה לכף זכות. יתכן שתצטרכי להתרחק מעט מאימך בכדי להגיע לתובנות הנ''ל ולהתקרב אליה שוב. ממקום אחר, בריא יותר. מרחם יותר. יהי רצון שתזכי את לגדל את ילדייך מתוך שמחה, ובריאות הגוף והנפש. בברכה לאה גרוס

תשובות לשאלות

בס"ד שקלתי ברצינות כמה מן השאלות שנשאלו כאן ויש לי מספר תשובות: א. אני חושבת שאני יודעת את סיבת "הזדקנותו" של בעלי שהחלה לאחר הלידה השלישית והיא: שלידת תינוק וגידולו מן הסתם דורשת את מלוא הכוחות של האם בעיקר כשהתינוק סובל מכאבי בטן קשים במשך שנתיים. אז סליחה שלא היה בי הכוח לבעלי. ואני מכירה את העצות לגבי לקיחת עזרה חיצונית. זה לא עובד אצל "תפרנים" שגם בני משפחתם לא יכולים או רוצים לעזור. חוץ מזה אולי יכולה להיות אפשרות גם שבעלי אולי צריך להבין ולקבל את זה ולעזור קצת חלילה?! ב. למה אני מלכלכת את שמו?- אולי מישהוא יכול לאמר לי אם אפשר לקרוא לאדם בשם אחר מאשר- אגואיסט,שבמצב של צנע כלכלי ,שבטח אף אחד מכם לא מאמין שקיים,אינו משנה מהרגלי הצריכה שלו מאומה ולא משנה כמה פיות רעבים לידו. ומה ההגדרה לאדם שעובד רחוק מהבית שאינו נענה להפצרות אישתו לחזור כי היא בהריון וסובלת כאבים וחוששת לאבד את העובר שבסוף אכן אבד לו.? בטח אדם צודק שאשתו מפלצת. האם אדם סימפתי הוא זה שמחייך פעם בחצי שנה, זורק הערות כמו רס"ר ואז נעלם בלי לאמר לאן? ג. למה אני נשארת איתו בכל זאת? זה לא הכסף כי אין לו. הוא גם ישן הרבה יותר ממני ביממה אז זה לא שעות שינה. כנראה שאני פשוט לא רוצה להתגרש. בשבילי זה כישלון ולא פיתרון. ואולי בגלל שאני לא שוכחת את הזמנים הטובים שכן היו ועדיין יש בי תקווה שהם עוד ישובו. אני לא רוצה לוותר. אבל גם אי אפשר לחיות עם אדם שמנפנף באמרותיו של שלמה המלך כאישור על הסרת כל אחריות מעצמו ועל התבצרות רוחנית סטטית. וגם לי יש שאלה- אם האישה היא האחראית הבלעדית להתנהגות הבעל והבית ובידה המפתח לשינוי אז מדוע בבראשית הקב"ה בא בטרוניה תחילה לאדם ולא לחוה? מה הוא לא ידע שאדם היה "קורבן הפיתוי של אישתו?" היה צריך לפנות ישירות לחוה וזהו.אולי בגלל שבסופו של דבר הגבר הוא זה שצריך לשאת באחריות ולתת דין וחשבון? אולי גם הוא צריך לעשות השתדלות ולשנות קצת? ולא להתחבא כל הזמן מאחורי אישתו אלא לעמוד מולה. ואגב, אני כן שמחה! כי כל יום אני מתקרבת לשם יותר. וככל שיענו אותי כן אתרבה וכן אפרוץ!

מחבקת אותך.

בס''ד ימימה היקרה, קראי את מכתבי הקודם ותפעלי בהתאם. זה מה שאת צריכה כרגע. ובאשר לטיפול הזוגי. אין לכם כסף ובי.נ.ר ידוע לי שמחפשים זוגות לטפל בהם ובחינם. המטפלים הינם מהעלית של יועצי הנישואין. תתקשרי אלי אתן לך פרטים. בברכה לאה גרוס 0504703405

אלימות במשפחה

שלום אני בת שלושים+-\, אנו נשואים 8 שנים עם 4 ילדים. אף פעם לא ליקקנו דבש, וקשה לכנות את הנישואים שלנו אידיאלים (וויכוחים אין סופיים ומריבות קשות). בשנתיים האחרונות התחילה הזוגיות שלנו לסבול מאלימות של ממש. ויכוחים לוהטים שמתדרדים לכדי הרמות ידיים, מכות וגרימת נזק לחפצים האחד של השני. אני חייבת לציין כי בעלי בד"כ טיפוס נינוח ורגוע, עוזר, מקשיב ואבא לדוגמא. אך כשאני מרגיזה אותו, הוא מסוגל להעיף אותי מהחדר ולנעול את הדלת (העפה פיזית, לתפוס ולזרוק...) או להכות אותי בחוזקה עד כדי יצירת סימנים על הגוף. למען ההגינות, וגם כדי לקבל ייעוץ נכון, אני חייבת לציין כי ההרגזה היחידה שמוציאה אותו משיווי משקלו היא הטחת עלבונות בהוריו. לצערי, גם אני לא שולטת על הפה... אני יודעת שאנו זקוקים לטיפול. השאלה שלי היא אחרת. בכל מקום אני נתקלת באימרה כי "יש לברוח עם המכה הראשונה..." אני מבינה כי הבסיס לאימרה הזו היא האמונה כי אדם שהיכה פעם אחת חזקה עליו כי יכה פעם נוספת, ובעצם אין תקווה. אני שואלת: יש תקווה?!

מות וחיים ביד הלשון

בס''ד מירי היקרה, עצוב לשמוע שאת כל כך סובלת. ולדעתי עלייך להסיר סבל זה מייד. אך לפני שתעזבי או תפני לגורמים שימנעו מבעלך להכות אותך לצמיתות. הייתי מבקשת ממך לעשות דבר. שמרי על פיך. הוריו של בעלך אינם במקום ולא עשו לך מאומה. לכן אל תדרכי על אצבעות רגליו של בעלך כי את מכאיבה לו לא פחות ממה שהוא מכאיב לך. היתה לי בעבר אישה שהתלוננה שבעלה מכה אותה כבר שנים והיא הגיעה למשטרה וההכאות חזרו ונשנו. כאשר ייעצתי לה להפסיק לקלל את בעלה. ולהוציא מפיה רק דברים טובים. היא עשתה זאת וגילתה לי את הפלא שהיה בעיניה. בעלה הפסיק להכות אותה, והתחיל להתייחס אליה יפה יותר. את בפרוש מציינת שהוא בדרך כלל בעל נינוח ונעים. למה לחפש איך להכעיס אותו. יש כללים בחיי נישואים שעושים ויש שאסור לעשות. זה לא שאני מתכוונת שתחששי לדבר. אלא הקפידי על לשון נקיה עם בעלך ועם ילדייך. את תראי בעצמך שאת מעלה את הרמה העצמית שלך. ופתאום כולם מכבדים אותך. ובודאי לא יפגעו בך. גם בעלך יכבדך. נסי זאת בדחיפות. למענך, למען ילדייך, למען בעלך, ולמען ה'. שיהיה לך בהצלחה. לאה גרוס - 0504703405

האם כדאי להכיר

אני בחורה בת 34, אקדמאית, הציעו לי בחור בגיל 38 הוא עובד במפעל, ומה שאמרו לי עליו שהוא איש טוב יש לו לב טוב אבל הוא לא מלומד (גם לא רוצה טוב לו כך) אני ממש מתלבטת עם כדאי לי להכיר אותו. ראשית כי נמאס לי להכיר עוד אחד ועוד אחד זה ממש קשה ואם מראש אין קשר אז למה בכלל לצאת שנית מאוד חשוב לי שיהיה לי עם מי לדבר, אני רוצה אדם עם ראש פתוח רחב אופקים (לא רדוד). אני לא בטוחה שעם בחור כזה (שהוא בטוח בחור מאוד טוב רק שצריך להתאים) אני אמצא קשר, נושאי שיחה. בעצם בגילאים כאלו הקשר הוא די שכלי. מצד שני אני חושבת בעצם מה חשוב בקשר? עם הוא איש ביתי עם לב טוב אולי אני צריכה להגיד לעצמי: די! תלכי על זה, תנסי לבנות איתו קשר, בכל זאת אני כבר לא מאוד צעירה ואני מאוד רוצה בעז"ה משפחה וילדים. אני מאוד אשמח אם תכוונו אותי למה צריך לשים יותר דגש בקשר, האם כדאי לי להכיר אותו, האם נראה לכם שיש לזה סיכוי לקשר כזה? תודה שירי

הגבר צריך כבוד

בס''ד שירי, שלום. הפער ההשכלתי שיש ביניכם יכול להיות לכם לרועץ. אם עוד לא נפגשת איתו, הייתי מציעה לך לא להפגש. מאחר וגבר צריך כבוד. אם לא תצליחי לכבד אותו ולהעריץ אותו בביתך. הוא יהיה אומלל. וכך גם חייכם. לו המצב היה הפוך אולי הייתי ממליצה לנסות. המשיכי להתפלל שתמצאי את בן זוגך הראוי לך. הבחור שאת שואלת עליו יכול להיות אדם מדהים באישיותו אך הוא ירצה לחוש תמיד שמכבדים אותו. אם הפער מפריע לך כעת. זה יפריע לכם אחר כך. שיהיה לשניכם בהצלחה. חודש טוב, מלא בשורות טובות לאה גרוס 0504703405

התלבטויות

אני אברך נשוי למעלה מ 20 שנה ואני נמצא בהתלבטות קשה הואיך ומסיבות שונותשאינן תלויות בי אין אני רואה ברכה בלימודי הן מבחינהת כמות (חוסר ניצול זמן) וק'ו מבחינה איכותית ולא הגעתי לשום הישג כלשהו בלימוד ובודאי לא מעין השאיפה שהיתה לי בתחילה, ואני מוצא עצמי ריק הן מתורה הן מדרך ארץ (מלאכה) והזמן חולף לריק, כשאני מנסה להסביר לאישתי את המצב בכולל דוחה אותי בכל מיני טענות כגון מה עושים אחרים...? וכו' אינני מעונין לדבר על אחרים מחמת לשוה"ר, לפני כמה שנים התחלתי להתעסק בתשמישי קדושה תוך כדי הלימוד בכולל דבר שנתן לי חוץ מהכנסה כספית בעיקר סיפוק נפשי מזיכוי הרבים והתעסקות בקודש אך, מחמת דרישות של אישתי והפרעות מצידה נאלצתי לעזוב מתוך כעס. בשנה האחרונה יש לי אפשרות ללמוד מקצוע מכובד על חשבון ביטוח לאומי כיוון שנעשתי נכה, אך היא מתנגדת לי לכל דבר וכבר זמן רב שאני הולך מתוסכל הן מצד אחד על השנים הרבות שהלכו לריק וגם עכשיו היא נועלת בפני כל אפשרות לשינוי וזה רודף אותי יום יום , ההרגשה רעה מאוד ואיני יודע מה לעשות?! ואני שואל האם זכותה למנוע ממני כל דבר והרי לשיטתה אני נדון לסיים את חיי בלא כלום. ומיותר לציין שהיחסים בבית לגמרי לא תקינים כל אחד חי לעצמו וגרוע מכן שמריבות לא חסרות כעס, שינאה, וכו' וכל זה גם בפני הילדים 2 שלומדים בישיבות וכבר כמעט יצא לפועל גירושין רק שנמנעתי מכך מסיבות מסוימות היא אינה מנסה להבין אותי או לבוא לקראתי רק שאשאר בכולל כי כך נח לה. אבקש מכם עיצה מה לעשות? האם זכותי או חובתי להתעקש עד הסוף ולא לוותר ?

חזק את הדימוי העצמי שלך

בס''ד פנחס שלום אני מבינה ממכתבך כי עשרים שנה ואולי עוד קצת קודם בילדותך. אתה חווה חוסר הערכה מן הקרובים אליך באמת. עדין לא מאוחר ואתה יכול לתקן. עליך לחזק את הדימוי העצמי שלך. יתכן ותצטרך ללכת לגורם חיצוני שיעזור לך. עשה זאת כמה שיותר לטובתך, ולטובת אנשי ביתך אין לי ספק שתצליח. עצם העובדה שפנית אלינו זה האות שאתה מבין שצריך לעשות שינוי. בהצלחה לאה גרוס 0504703405

רענון הזוגיות

אנו נשואים שנה וחצי+ילד. אני מרגישה שחוקה מחיי הנישואין, לא מרגישה אהבה כלפי בעלי, מרגישה שקצת נמאס לי ממנו.. אין לי כח אליו, רוצה רק שיניח לי ויתן לי לחיות את חיי. אנימרגישה כאילו אנחנו חיים אחד ליד השני, לא מרגישה שאנחנו אחד. איך מרעננים את האהבה? איך מחזירים את השמחה לנישואין? איך מרגישים אחדות? תודה מראש.

חופשה לנפש יגעה

בס''ד נעמה שלום החסרת הרבה פרטים במכתבך הקצר. אך מה שהינך זועקת ממעמקים לדעתי הוא הצורך בחופשה, משהו כמו קיטנת נשים שתתן לך כוחות נפש להתמודד עם החיים כפי שצריך. המעמסה עלייך גדולה. ועלייך להקל על עצמך. הקשיבי לגופך. בחופשה יהיה לך את הזמן להתגעגע לבעלך, לחשוב מה עלייך לעשות על מנת לשפר את הזוגיות שלכם. יתכן שתצטרכו ללכת לייעוץ. עשי זאת לאחר שנחת מעט, והחלפת כוחות גוף ונפש. נישואים זה בניה, השקעה ועמל כל הזמן. וזה אומר שצריך כוחות של שני בני הזוג. הסבירי לבעלך מה נחוץ לך לדעתך. גם ההבנה שלו אותך תתן לך כוחות. יתכן שמילה טובה מצד בעלך גם תחולל בך פלאים. פתיחות שלך לבן זוגך תגרום לך לשמחה. כי פרקת מעלייך את מצוקתך. וההבנה של בעלך אותך תיצור אחדות. שיהיה לכם בהצלחה ו..פורים שמח. לאה גרוס 0504703405

זקוקה לעזרה והכוונה

שלום רב אנחנו נשואים טריים, חצי שנה, וביחד חיים כבר 7 שנים. יש ביננו פערים בדרך השקפה (אולי אמונה) שלעיתים היא כמכשול בקבלת החלטה. הוא מגיע ממשפחה חד הורית ממוצא מזרחי. אביו נפטר כשהיה ילד ומאז קיבל עליו את תפקיד ראש המשפחה . אני בכורה למשפחה מסורתית. לרוב הקושי שלנו להגיע להסכמה /פשרה נובע סביב העבר הזה. כעת עומדים חיי הנשואין במבחן היות והוא רוצה לגור בבית אביו ואני לא יכולה לחשוב על כך. חשוב לי לציין כי הויכוח הזה היה בעבר וקיבלנו ייעוץ והכוונה טרם נישיאינו ובזמנו היה נראה כי הדברים מסתדרים ומגיעים למודעות והבנה שעלינו לייצר זוגיות משלנו ולבנות חיים נפרדים מבית ההורים. אך כעת הפעולה שלו מונחת מתוך הרגש (שמאוד מובן לי) ואני מתקשה להסביר בפניו למה איני יכולה לגור שם כדרך קבע מתוך האמונה כי איני יכולה לגור בבית שאוצר בתוכו את זכרונות העבר ובעיקר טעון ברגשות שלילים של עצב וכן לעולם לא יהיה הבית בו ארגיש נוח שזה המקום שלי. איני יכולה לתמוך בו לחיות או להחיות את העבר התחושה שלי שהוא לא רואה אותי כשווה ועלי לקבל את ההחלטה ולא נתגרש. אני אוהבת אותו בכל ליבי אך אינני יודעת מה עליי לעשות? אודה מקרב לב לעזרה

פרטי שאלתך

בס''ד טי שלום. מאחר וחסרים פרטים בשאלתך. קשה מאוד לענות תשובה מדוייקת ונכונה. כיצד היתה מערכת הזוגית שלכם טרם החתונה? בני כמה אתם? האם בעלך רוצה שתגורו בבית הוריו כאשר הבית קטן ואמו תסתופף איתך במטבח, או שהבית גדול עם כניסה נפרדת לכם או לאמו ומשפחתו? בת כמה אמו? ואם בכלל אמו בחיים? האם יש עוד מניעים שבעלך רוצה לגור בבית הוריו, אולי כלכליים? האם את אוהבת את איזור מגורי הוריו, או שהיית מעדיפה לעזוב לאיזור אחר? האם לך יש עוד סיבות למה אינך רוצה לגור בבית הוריו מלבד זכרונות העבר? מה הן זכרונותייך מהעבר? חסרים כל כך הרבה פרטים. אולי כדאי שתוסיפי אותם ותשאלי שוב. נוכל לענות לך ביתר דיוק. בברכה לאה גרוס

המשך הפרטים

תודה לכולם לתשובה. רציתי להבהיר פרטים חסרים ע"מ לנסות להגיע להבנה אנחנו שוקלים ייעוץ ביחד ומשוחחים (עם הרבה קושי) על העניין. אנחנו בני 28 . כיום גרים בשכירות ובשל המחשבה על הרחבת המשפחה חושבים על בית קבע בסביבה יציבה. בבית הוריו מתגוררת אמו ואחיו הצעיר ממנו. שהיחסים שלי איתה בסדר ואינם רעים. היא חושבת לגור עם בן זוגה לחיים בבית אחר שיהיה נייטרלי מהעבר של שניהם. אך ניסיון זה היה בעבר ושניהם נפרדו וחזרו אין ספור. ולכן בעלי רוצה לעבור לבית שכך יוכל לשמור עליו כשלו. הבית בסביבה שאינני אוהבת (אין משפחות צעירות, מערכת חינוך מצומצמת) והבית גדול מאוד וכך גם הוצאותיו שאין לנו היכולת הכלכלית להחזיק. איני רוצה "לקבל" את הבית כך אין לי תחושה שהנכס שלי וכמו כן איני רוצה לקנותו כי אין לנו היכולת הכלכלית(בנוסף לכל השיקולים של סביבה ורגש אני מדברת מתוך אמונה כי אינני יכולה לגור בבית טעון ברגשות של ואל הנפטר שיש לו קשר קרוב אלי)) איני רוצה חלילה לנתק אותו ממשפחתו להפך אני מאוד מעריכה את הקשר החזק ביניהם אך אינני רוצה לקבל החלטה שכזו שבעיני שגויה מסיבות כלכליות ללא מחשבה על העתיד ובפרט שהיא מונעת על ידי הרגש. קשה לי להסביר לו את הדברים מבלי לפגוע או מבלי שייתפרשו כאילו אני רוצה בניתוק שלו מהם. אני רוצה כל כך לתמוך בו אך מצד שני לא לעשות טעות שאצטער עליה. אודה מקרב לב לעזרתכם תודה

התוכן שבבית הוא החשוב

בס''ד טי שלום. אני מבינה מאוד את מצוקתך ואת רצונך לא לגור בבית הוריו מכל השיקולים שפרטת. ישנה עוד סיבה מדוע לא טוב היה מלכתחילה שתגורו בבית הוריו כמו שכתוב.."על כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו. אך במקרה שלך טי לא הייתי מציעה לך לעמוד מנגד ולדרוש בתקיפות לעבור דירה. כי את יכולה לעשות זאת בחוכמה על ידי זה שלא תביעי התנגדות היוצרת אצלו רצון לעמוד על דעתו. חוץ מזה במקומך הייתי מנסה להבין מה הוא רוצה? ממה הוא חושש כאשר הוא מתעקש לגור בבית הוריו? אולי הוא חושש שאם יעזוב את הבית אחיו הצעיר יקח לו את חלקו? אולי הוא רוצה לגור בבית ובזמן זה לחסוך כסף ולגור בשלב יותר מאוחר במקום אחר? מה שמצריך ממך סבלנות כי גם לך ישתלם בסוף. לכן מכל הסיבות ומכל הכוונים שאני חושבת עליהם אני מגיעה למסקנה אחת. שלא כדאי להתמרד ולהעכיר את האוירה בבית ולקלקל את שלום הבית שלכם על משהו שהוא חושב שיועיל לכם. והוא רוצה בטובתכם. לכן טי היקרה, מה שהייתי מציעה לך זה להתאזר בסבלנות, להיות ננוחה ורגועה וסומכת עליו שהוא דואג לכם לעתיד, ואף תחמיאי לו על כך. יתכן שכאשר יראה שאת לא מתנגדת לגור בבית הוריו וההחלטה אם לגור בבית הוריו תלויה בו, אז יחליט שכדאי שתעזבו. עם בעלים לא הולכים ראש בראש, תני לו להרגיש שהוא הראש ואת תהיי הצוואר שמניע את הראש אך בחוכמה ובצניעות. ועד אז על מנת להקל את סבלך למדי את עצמך לראות את החיובי שבדבר ואת התועלת שתפיקו מכך שניכם. אתם צוות שבונים את הבית יחדיו, עזרו אחד לשני. אפשר לשוחח מידי פעם על ההרגשה ועל ההקרבה לקשר וכל זה בנועם. בסך הכל טי בעלך הוא העיקר, הוא החשוב. אם הוא יהיה שמח את תהיי שמחה וההיפך. ולא חשוב היכן. יהי רצון שתזכו תמיד להשכין את השמחה והאהבה בינכם תוך כדי נתינה תמידית הדדית. בברכת חג שמח לאה גרוס

התלבטות- ילד משותף?

שלום רב, נישאתי בשנית לפני כ-8 חודשים, אני אם ל-6 בגילאים שונים ובעלי אב ל-4. אנו בסביבות גיל ה-40. בעלי מתגורר עימי ועם 4 מילדיי. אנו מתמודדים יחד עם מערכת מורכבת ולא פשוטה. יש לציין שהזוגיות שלנו טובה מאדוהתקשורת מצויינת. עם זאת, כצפוי, יש קשיים טבעיים, שהיינו מוכנים להם מראש. חלקם נובעים מהגירושין שעברו הילדים (בעיקר שלו) וחלקם נובעים מהקבלה של המסגרת החדשה. לאחרונה, בעלי מעוניין בילד נוסף. אני מתלבטת קשות. אני מרגישה שסוף-סוף הגעתי לשלב בחיי שאני יכולה לעשות יותר למען עצמי, להינות, להתפתח. מרגישה שנתתי מספיק מעצמי למען גידול ילדיי. חוששת מהריון בגילי, עם הסיכון שבדבר. נראה לי שיש לנו מספיק נושאים להתמודד עימם, מספיק קשיים עם ילדינו, כך שמיותר להוסיף עוד. חוששת גם שהמניע שלו הוא פיצוי עצמי על כך שנשללה ממנו האפשרות לגדל את ילדיו באופן פעיל וקבוע (פרט להסדרי הראיה). בעלי מצידו טוען שיצירה משותפת תחבר בינינו ותיצור מטרה משותפת לנישואין. הוא מבטיח שיתמוך ויעזור. אני מתלבטת קשות, ובינתיים השעון הביולוגי שלי מצלצל נואשות. לאחרונה התחלתי "להתיידד" עם הרעיון. כיצד אוכל להגיע להחלטה נכונה? מי יוכל לכוון אותי?? אודה על תשובתכם.

שלושה שותפים באדם

בס''ד כרמלה שלום התחתנתם לפני כשמונה חודשים, והקשר שלכם הינו טוב ויפה. אשריכם שזכיתם. נכון שהמערכת אליה נכנסתם הינה מורכבת. אך אם בכל שלב תנהגו בתבונה ובהתחשבות ברגשותיהם של הילדים ושל בן זוגכם, תוכלו להיות מאושרים לנצח. להביא ילד משותף זה יכול להיות דבר נפלא לדעתי. מאחר והתקשורת שלכם היא טובה. תוכלו לדון על כך בכובד ראש, כאשר אתם לוקחים בחשבון שכאשר יהיה לכם תינוק משותף שלכם, לא "תשכחו" את הילדים הקודמים שלכם. ולא תפגעו ברגשותיהם. לדעתי, מכיון שילד זה דבר נפלא, ומכיון שאתם אנשים בוגרים עם הבנה עמוקה בכל הכרוך בהבאת ילד לעולם. לכו על זה. אתם יכולים להחליט ולתכנן להביא ילד לעולם, אך מאחר ושלושה שותפים באדם. האיש, האישה, וה'. התפללו לה' שאם זה טוב לכם שיביא לכם. ה' יתן לכם עצה טובה וימלא כל משאלותיהם לטובה. חג שמח לאה גרוס

הפרשי גיל

שלום רב ליועצים הנכבדים . לזיווג שני (שני בני הזוג) , כאשר האשה היא בגיל 25-26 . והגבר מבוגר יותר , בגיל 37 . אך הוא בריא ושומר על בראותו . בנוסף , נראה טוב , לא מקריח , ללא שיער לבן , אם כי פה ושם הלבן מעט מבצבץ . שאלותיי הן : 1. כמה רחוק אפשר ללכת בזיווג שני מבחינת הפרשי גיל ? 2. האם יש סיכוי לחיים מאושרים ? 3 . מה הן המעלות / החסרונות בנישואין הללו ? אשמח לקבל את תשובותיכם . תודה ושבת שלום יוסי

לשקול בכובד ראש

בס''ד יוסי שבוע טוב אענה לשאלותיך על ראשון ראשון. 1. עד כמה רחוק? ההפרש הוא גבולי, ולדעתי יותר מכך יצוצו בעיות בעתיד. 2. האם יש סיכוי לחיים מאושרים? התשובה היא כן. אך תצטרכו להשקיע יותר ולקחת בחשבון בבנית הקשר גם את פער הגילים ואת ההשלכות הנלוות. 3. מה הן המעלות והחסרונות בנישואין אלו? המעלות שלך, זה שאתה מבוגר יותר ודאי יש לך חוכמת חיים ונסיון, דירת מגורים, מכונית, ביסוס כלכלי המהווים בטחון לאישה הצעירה שאתה לוקח, משלים חוסר שלה ונותן כתף חסונה להשען עליה, ומבטיח חיים קלים ונוחים. המעלות שלה זה שהיא צעירה נאה, יצוגית. וודאי עוד תמצא מעלות. החסרונות הן יותר בעתיד. כאשר היא תתעורר יום אחד ותחוש בפער הגילים הגדול תחוש בטחון עצמי לא תלותי ותשאל את עצמה. מדוע עשיתי זאת. או לחילופין אתה הוא זה שתצטרך תמיד להתאים את עצמך אליה ולהתחרות בבני גילה גם כאשר הנך שבע ועייף מכל הנ''ל. איני רוצה ליאש אותך רק להאיר את הדברים כפי שבקשת מבלי להשלות אותך מדי. מכל מקום אינך הראשון וגם לא תהיה האחרון שינשא לאישה צעירה מאוד. קבל את הצעותיהם של חברי למקצוע על מנת שתקבל תמונה ברורה יותר לקראת הצעד שאתה עומד לעשות. אאחל בהצלחה לאה גרוס 0504703405

הבדלי עדות

שלום למומחים אני גרוש אשכנזי חרדי (רקע חסידי) . וכעת אני בקשר עם גרושה ספרדיה , אשר התחנכה במוסדות אשכנזיים על כל המשתמע מזה . יש לנו שפה משותפת . כמו"כ אינטלקטואלית , אנחנו ממש מתאימים . הבעיה היא כזאת , שאני אשכנזי והיא ספרדיה . טענתה היא : היות והאשכנזים ידועים הם , כטיפוסים קרים לעומת עדות המזרח . מדבר זה היא חוששת . אציין , נכון להיום עדיין לא נפגשנו פיזית , וכל ההיכרות וההתרשמות הינן כתוצאה משיחות טלפון ושליחת מיילים . מדובר בבחורה רצינית , שלא רוצה לבזבז את זמנה על ספיקות ודברים שלא יובילו לשום מקום , ולכן היא מסרבת לפגישה פיזית . וכמה שאני מנסה לשכנעה , אינני מצליח להניח את דעתה בנושא זה ! רבותי המלומדים , תוכלו לעוץ לי עיצה ? תודה

כולנו עם אחד, עם ה'

בס''ד מר שמעי שלום. לדעתי, הסיבה הגורמת לבחורה הספרדיה לא לרצות להפגש איתך היא בהשפעת השמועות המהלכות בתוכנו. יש אומרים שאם אשכנזי התחתן עם ספרדיה ודאי הוא נכה. לבחורה שאיתה אתה בקשר לא ברור הרצון שלך להנשא לספרדיה והיא חוששת ובצדק מה הן המוגבלויות שיש לך או בך. לכן אם תרגיע אותה לגבי מצבך, יתכן שתרצה בקשר. או שכן או שלא. כי גם אם אתה בריא בגופך ובנפשך עדיין יהיו את האנשים שירימו גבה וישאלו את אותה שאלה. ישנם עוד גורמים המפריעים בחוג החרדי והחסידי זה בעיקר במשפחה. כיצד יקבלו אותה. לך לא תהיה בעיה להכנס לבית ספרדי חם. לה כן תהיה בעיה. זו היא עובדה כואבת. והלוואי והיית יכול להוכיח לעצמך שאצלך יהיה אחרת. כי אז גם תוכל להרגיע את הבחורה הספרדיה שתרצה להיות איתה בקשר. אני אישית חושבת וממליצה לך לקחת אישה מהעדה שלך כי לא תסתדר אחרת בחוג בו אתה חי. וזאת למרות שאני תימניה הנשואה באושר ב''ה לאשכנזי. ההבדל הוא שבעלי בא מרקע חילוני שלא הטביעו בו את הארס העדתי. עלנו לזכור שכולנו עם אחד, עם ה' ומחובתנו לקדש שם שמיים. בברכת חג שמח לאה גרוס 0504703405

אי הסכמה וחוסר כבוד

בן זוגי בשעת כעס אינו מכבד אותי ומדבר איך שבא לו. בכל הדמנות אנחנו מדברים הרבה וחוזר שוב על אותן טעויות. יש ביניינו הרבה חילוקי דיעות , למשל: איני מוכנה שההורים שלו ידעו הכל ויתערבו בקשר, דיברנו על כך ושום דבר לא עוזר, מה שכן הוא טוען כי משפחתו יותר פתוחה מאשר שלי ומדבר איתם על הכל. כמה שמדברים לא עוזר מה אפשר לעשות?

כעס וכבוד שני ניגודים

בס''ד נבה שלום. ראשית אצטט את דברייך ואסביר "בן זוגי בשעת כעס אינו מכבד אותי ומדבר איך שבא לו" את מציינת כי בן זוגך אינו מכבד אותך בשעת כעס. האם הוא מכבד את עצמו בשעה זו? האם נראה לך שאדם כועס הינו אדם מכובד? האם בכלל אפשר לכבד אותו בזמן זה? עצם העובדה שאינו יכול להתגבר על כעסו מוריד מערכו. ואיך אפשר לצפות ממנו בשעה קשה עבורו לכבד את האחר, במקרה זה, אותך? האם אין זה ציפיה מופרזת? הרי כעס וכבוד הם שני ניגודים ואינם הולכים יחד. אי לכך, עצתי לך שכאשר את רואה שהשיחה איתו הולכת לכוון הכעס. עיצרי. אל תדחפי אותו לפינה ואל תעמידי אותו בנסיון שאינו יכול לעמוד בו. מה גם שאת יוצאת נפסדת וכאובה. וגם את אל תגררי לכעס ההורס כל חלקה טובה באדם. חכי עד יעבור זעם ושוחחי איתו בנחותה. גם כאשר את מדברת איתו בשעת כעס אינו יכול להקשיב לך בעיצומו של המצב. היי חכמה, ותוכלי להשיג כל אשר תבקשי אם תשאפי ותצפי את מעצמך לעזור לו במצבי לחץ וכעס. ואת התוצאות הטובות תוכלי לראות בקרוב מאוד. ה' יהיה בעזרכם. לאה גרוס 0504703405 נ.ב. כדאי להיעזר בייעוץ זוגי.

בעיות עם החתן

יש לנו חתן שלא רצינו בו ולאחר החתונה רק ראינו עד כמה צדקנו הן מבחינת אי הקפדתו בקיום מצוות ותפילות והן מבחינת הליכותיו הוולגריות. הזוג חי בשלום מכיון שביתי שותקת ומוותרת לו על הכל .היא טוענת שלא יכולה להשלים פערים של אי חינוך שאיתו הגיע מבית הוריו ומשתדלת לראות ולהתמקד רק במה שיש. איתנו הסיפור שונה :כשהם מגיעים אלינו לשבתות וחגים -בעיקר .כולנו נמצאים במצב של סלידה ממעשיו ,מפריע לנו מאד סדר יומו ,ההשכמה המאוחרת לתפילות ,הקולניות המוגזמת והוולגרית בכל מעשיו,הבטלה והילדותיות- וכשמעירים לו -התשובות החצופות שלו .אין פעם שהיא מגיעה והביקור לא מסתיים בפיצוץ. אנחנוו מאד קרובים ואוהבים את ביתנו וכואב לנו שאין יותר את הבילוי המשותף שלנו ללא הבן זוג הבעייתי שלה . למרות ההחלטות כל פעם מחדש לשתוק ולהתאפק -בשטח המצב הוא שתמיד חוזר על עצמו פיצוץ ומריבות איתו. היא די בודדה בלעדינו וכואב לנו לא להזמין אותה לבלות עם כולם אך כאמור לא הצלחנו לעבור בשלום בילוי משותף עם החתן הזה. מלבד הקושי בלארח אותם כולם תמימי דעים שביתי וותרנית מידי ולא מאתגרת -למרות שטוענת שניסתה רבות לשוחח איתו ולהגיע איתו לשינוי אך ללא הצלחה -לנו נראה שהיא לא משתדלת מספיק ומשלימה מאד בקלות עם התנהגותו וכן בענין חינוך הילד .לא נראה שהיא מתאמצת במיוחד להעיר ולחנך היא יותר מאפשרת לדברים לזרום העיקר שיהיה שקט ושלום. הילד גדל להיות מפונק ודעתן ותגובותיו מעוררות אי נחת לכולם-חוץ מהוריו ! לא ברור לי עד היכן נכון לנו להתערב ומצד אחר כל האוירה המשפחתית שלהם מעוררת אצלינו תיסכול, כל פעם מסכמים שהם לא מגיעים יותר כיון שלא עומד בהבטחותיו להתנהג בכבוד ואח'כ כשנרגעים גוברים הרחמים על ביתנו ושוב מוזמנת אלינו ושוב חוזר חלילה כל המהלך הרגיל. ניסינו לומר שתבוא אלינו בלעדיו והיא לא מוכנה לעשות זאת. אשמח לשמוע רעיונות בנידון .תודה מראש

שנו דרכיכם לפני שיהיה מאוחר

בס''ד מרחביה שלום. קבל את הצעותיהם של חברי למקצוע ושנו התנהגותכם בבית מהר ככל שאפשר לבל יהיה מאוחר. רק אוסיף את הארתי. נכון, אמנם לא רציתם את החתן הזה. אך בתכם רצתה והוא חתנכם ולכן עליכם לקבל זאת כעובדה. גם ה' רצה וזה יד הגורל. שאלותיי אליכם, מדוע לאחר מעשה אינכם מקבלים את החתן בצורה יפה ומכובדת ולו רק עבור בתכם? עד מתי תתכחשו למציאות ותלמדו לכבד כל אדם באשר הוא? ואם הוא לא קם לבית הכנסת, מי שמכם לפקח עליו או לדרוש ממנו זאת אם זה לא בא מרצונו? האם לא כל אחד מאיתנו אחראי על העולם הבא שלו? האם חשבתם איך תשמשו דוגמא טובה לחתן שירצה ויעריך את דרכיכם, דרך התורה? האם זה שאתה מר מרחביה הולך להתפלל שלוש תפילות ביום רגיש למצוות של בין אדם לחברו, או חש צדיק יותר מחתנך? מי יודע מי צדיק יותר? למה שחתנך ירצה להתקרב לדת כשהיא נראית כפי שאתה מתנהג? ועוד אני שואלת עד מתי תקרעו את בתכם לגזרים כאשר תחוש לא רצויה בגלל בעלה בחיר ליבה? איך אפשר להציע שתבוא לבד, אחרי שהתחתנה? משפחה יקרה, אתם חייבים לשנות את גישתכם לקשר הזה ובכלל. להוציא עצמכם ממקום שלא נתבקשתם להיכנס. לעשות חשבון נפש ולאהוב את הזולת יציר כפיו של הבורא. להתרכז יותר בחינוך עצמכם ובשיפור המידות, שלשם כך באנו לעולם. יהי רצון שנזכה לעשות נחת רוח לבורא עולם ולקדש שם שמיים לאה גרוס 0504703405

מה לעשות כדי להכיר

יש לי שאלה, אני לא בטוחה שיש לזה תשובה אבל אני מרגישה צורך לכתוב: אז ככה אני מאוד רוצה להתחתן, (אני כבר מעל גיל 30)הבעיה היא שכרגע אין לי הצעות, נרשמתי לאתר הכרות אבל אני מרגישה לא בטוחה להכיר דרך האינטרנט, (לדוגמא בחור אחד ששלח לי פניה באתר אחד כתב שהוא גרוש בלי ילדים ובאתר אחר שיש לו ילדים, אני רוצה מישהו שאומר אמת, ועוד בחור שמצא חן בעיני והתכתבנו ואז הוא כתב שהוא ממש מצטער אבל הוא קשור לאקסית שלו) אז אני מנסה אבל כמו שהבנתם זה קצת קשה לי, שדכניות... אני לא יודעת אני לא רשומה אצל הרבה אבל בגדול מה שקורה לי שהם לא מכירות אותי בד"כ הם מנסות לשדך לפי גיל, וזהו. ( אני לא רוצה להכליל זה בטח לא כולם, אגב אולי אתם מכירים שדכן/ית להמליץ עליו) הלכתי גם ליועצת ממש נחמדה מאוד חזקה אותי, והדריכה אותי לגבי הפגישות ואיך להראות וכו' , אבל איך מוצאים את הבחור? ואת כל נושא הסגולות ו40 יום וכו' וכו' מיציתי וזהו גמרתי עם זה. כמובן שאני מתפללת לה' שימציא לי את זיווגי מהרה. אשמח לשמוע את דעתכם! ובכלל אני רוצה להגיד לכם תודה שאתם עוזרים בנושא כזה של מציאת שידוך זה לגמרי לא קל לנו, וכל מילה טובה ועצה טובה יכולה לעזור - אז ישר כח גדול לכם.

קריעת ים סוף

בס''ד מיכל שלום. אהבתי את הכנות שבך ואת העוז בלכתוב את בעייתך. נכון, זיווגו של האדם הוא מן השמיים ועבור האדם עצמו הוא קשה כקריעת ים סוף. אך את אל תתייאשי. גם הים נבקע בסופו של דבר ברצון ה'. לכן המשיכי להתפלל וסמכי אך ורק על ה' כאשר את תעשי השתדלות מינימלית, ןאולי לנו יש רעיון ובן זוגך משמיים הוא השכן שלנו? אני מזמינה אותך להתקשר אלי ולמסור לי את פרטייך ואשתדל לעזור יהי רצון שתזכי להינשא בקרוב לאדם שהיה שווה לחכות לו עד כה לאה גרוס 0504703405

בהמשך לתגובתכם

ראשית ברצוני להודות על טירחתכם והשקעתכם בתגובה ,רציתי להוסיף שאלה : האם אין לנו את הזכות לדרוש שכאשר הם מגיעים אלינו שיכבד את אורחות חיינו ? ואם הוא מפר אותן בכל פעם מחדש -עלינו לבלוע זאת ולהמשיך להזמין כאילו לא קרה דבר ?השתיקה וההעברה לסדר היום היא זו שלדעתי גורמת שהוא לא לוקח ברצינות את התרעמותינו . מענין ,סתם כך .שבאופן גורף התייצבו כל היועצים לימין הזוג הצעיר וביקר את הצד שלנו.

איזה הוא מכובד? המכבד את הבריות

בס''ד מרחביה שלום ודאי שיש לכם את הזכות שיכבדו אתכם בביתכם. אך האם אין זכות לכל הנכנס לביתכם ולחתנכם בעיקר להרגיש רצוי ומכובד? אם כן,ראוי ורצוי שתכבדו אותו גם כן. ואם אינכם מצליחים, איך תבקשו שיעשה זאת? דעו לכם כי יחס גורר יחס. לכן, עליכם להתאמץ יותר להאיר פנים לחתנכם על מנת שיהיה טוב לכולכם. לא הייתה שום מטרה לנקוט עמדה לצד הזוג או נגדכם העצות היו פשוט לטובת המצב. עליכם לזכור שלא החתן הוא שלא רצה בכם. אלא אתם הם אלה שלא רצו בו ופגעו ופוגעים בו עד היום. היום לאחר שהנכם מודעים לבעיה יש בידכם לשנות התנהגותכם ולקצור פירות טובים מן הקשר שלכם. ה' יהיה בעזרכם ותרוו נחת מן החתן ומכל יוצא חלציכם. לאה גרוס 0504703405

שוב תודה רבה ובהחלט לקחנו לתשומת ליבנו

ונשתדל לעבוד חזק על שינוי אך עם זאת עלי להודות לג'ב ציפי מילוא שגילתה רגישות והבנה גם לצד שלנו -לא רק על אכזבה מחתן שממש ממש לא לרוחינו אלא לקושי הרב לארח אותו בביתנו ,לספוג את התנהגותו ולדעת שזה שלנו ולא מישהו שילך מחר לביתו וחסל ! זה כואב ,מעצבן ,בלתי נסבל ומתסכל - אז תודה מיוחדת לך ציפי!!!

הזדהות

בס''ד משפ' רחביה שלום נכון, זה כואב, מעצבן, בלתי נסבל ומתסכל אך לא רק אתכם אלא את כל הנוגעים בדבר. לכן ייעצנו לכם לעשות שינוי על מנת לצאת ממצב זה. זה אפשרי וכדאי. ה' יהיה בעזרכם. שבת שלום לאה גרוס 0504703405

חרדי מאד ודתיה לאומית לנישואים שניים

אני גרוש וחרדי מאד והיא דתיה לאומית ז"א ערכים שונים האם זה יצליח? יש לציין שיש ביננו אהבה רבה האם כדאי ורצוי להכנס לנישואים שניים למרות השוני הגדול והפער בערכים?

לא על כל הפשעים תכסה אהבה

בס''ד שלום, אני מצטרפת לתשובותיהם של עמיתי למקצוע וחוששת מן הפער הרוחני ביניכם. לא על הכל תכסה האהבה ולכן עליכם לבחון את הדברים לעומק למרות שהרגש כבר קיים. לא צויין בני כמה אתם ואם אתם עוד תרצו ילדים בכדי להבין עד כמה יהיה הקושי והנחיצות בפשרות. אנחנו מתקרבים לימים שבו אתם יכולים להבין את הפער בהשקפה ובדרך ההתמודדות שלכם איתה. אני מתכוונת ליום העצמאות וכל המשתמע..תוכלו לבחון את רגשותיכם כלפי מאורעות מסויימים, בתי ספר לילדים, מראם החיצוני של הילדים, מקומות בילוי, ועוד ועוד. תראה, אם יש בכוונתה לקבל על עצמה את דרכיך או שיש במחשבתך לקבל את דרכה, זה עניין אחר. אתה מציין שאתה אוהב אותה ואני בטוחה שיש מה לאהוב בה. אך עליך לזכור שאנחנו בוחרים את מי לאהוב, ויש אהבות לרוב. שבת שלום לאה גרוס 0504703405

בת אחותי נישאה לפירחח שהכירה ברחוב

הסיפור היה עצוב מאד ומבייש כיון שבכל מקום כבר ידעו על הקשר ורק ההורים נלחמו עבורה והכחישו כי באמת לא ידעו שזה מה שמתרחש מאחורי גבם - כשהסיפור התפוצץ להם בפנים הם היו בהיסטריה נפשית אך גם בבושה עצומה- שעשו מעצמם צחוק.כיום תקופה ארוכה מאד לאחר הנישואין (ויש כבר ילדים) ההורים מאפשרים לביתם להגיע אליהם אך ללא הבעל.הבת מבקשת ללא הרף לאפשר לבעלה להצתוות אליה אך הם עיקשים בדעתם לא לתת לו לדרוך על סף ביתם . מעניין אותי לשמוע את דעתכם בנושא תודה מראש

אחותך, רוצה לדעת?

בס''ד שלום, לא יעזור אם תתענייני את עבור אחותך, אחותך היא זו שצריכה להתעניין ולרצות לדעת מה לעשות בנידון. ספרי לה עלינו והביאי אותה לידי זה שהיא תשאל מהמקום והראות שלה את הדברים ואז תשובותינו יהיו יותר אפקטיביות עבורה. חשוב מאוד שתביא לידיעתה כי צריך לעשות משהו בנדון. וכי בכך היא תיטיב עם ביתה עם עצמה ועם כולם. בהצלחה לאה גרוס

אובדת עצות חלק ב'

אני אנסה לענות בכלליות לכל השאלות ששאלתם. שאלת אם משהו דחף אותי באזיקים מתחת לחופה. נכון, שזה נשמע מאוד לא מציאותי, אך אפשר לאמר שכן. לאחר ברכות ולחצים בלתי פוסקים ואמירות כמו: אני אפספס את הזיווג שלי, לא לדאוג לאחר החתונה הכל יבוא תקשורת, אהבה וכו'. (יש לציין שיצאנו כמעט שנה, והרגשתי זאת תמיד בכיתי כל השנה הזאת אפילו לפני חתונה. אך תמיד היה עידוד שאחרי חתונה הכל יסתדר וביטחון בה') היום אני רואה שזו טעות גדולה. אנחנו שני זרים מעולמות שונים מאוד בתוך בית אחד. אתם צודקים באמירותכם שאני צריכה לספר לו את ידיעותי ולשתף אותו. וזה מה שאני עושה כל השנים. אך יש לי תחושה שאני מכריחה אותו להקשיב לי ושיגיב ויביע את דעתו. (אני מאוכזבת מהתגובות שלו ומהאמירות שלו, אם בכלל.). אני יכולה להתלהב, לשחק עם הילדים, לצחוק ולשוחח בחברה עם אחרים, אך כשאני רואה את תגובתו אני נשברת. נמצא לידינו ולא איתנו. אין לנו כלל שפה משותפת בכל נושא, לא רק ברמה האינטלקטואלית. השיחות אינן זורמות, לא נהנים ביחד. (אפילו לצחוק ביחד אי אפשר) הרצון שלי תמיד היה להעריץ ולהעריך את בעלי ואני זקוקה לזה כמו אוויר לנשימה, להרגיש גב וחוזק. אך גם מבחינת האישיות שלו איני מעריכה אותו. אנשים בחוץ מעריכים אותו בזכות עבודתו: זריזות, יושר, ירא שמיים, עוזר, מסור. גם אני מעריכה זאת כל אלה הם טובים לקיים שגרת חיים בסיסית אך אין מעבר לזה, חבר לחיים. לגבי פער אינלקטואל , אני מכירה המון זוגות שיש פער ביניהם, לפי דעתי כשהגבר אינטלקטואל זה בריא, כשזה הפוך זה מאוד קשה. לרב שימחוני היקר, הסיפור על שינוי חייך מדהים ומרגש. אני בטוחה שכל השנים לפני השינוי היתה לך זיקה או תכונות מתאימות לעיסוק שלך כיום (אפילו תכונות פשוטות כגון: דיבור, הקשבה ועוד.) ז"א זה היה טמון בך ובמשך השנים הוצאת זאת לפועל. אך האם אפשר לעשות שינוי, ליצור תקשורת הערכה ואהבה שלא היה כלל מאז ומתמיד. בכנות, האם אתם מכירים זוגות שהצליחו לעשות זאת?

הצורך של הגבר

בס''ד איילת שלום קראתי את מכתבך הנוכחי והיה עצוב לי עבורך, עבורו ועבור הילדים. אישית אני חושבת שאם את כל כך סובלת לפי דברייך. מדוע להמשיך ולהתייסר? הרי מלכתחילה לא באנו לעולם להתייסר בכדי לכפר על חטאינו, אלא באנו לתקן מידותינו. הגדלות של אדם ברמה גבוהה היא לכבד את האדם הקטן ממנו בהרבה. ולדבר איתו בגובה העיניים. שאלת את עצמך מדוע אינך יכולה למצוא בבן זוגך משהו ולו הקטן שאת יכולה להעריך ולהעצים? האם הוא כל כך לא יוצלח ושפל בעינייך? איך יתכן שכולם ימצאו בו את הדברים היפים ואת לא תראי כלום,כלום, כלום? ועוד האם את חושבת שהערכת הסובבים אותו יכולה לעשות אותו אדם מאושר ושמח? התשובה היא לא. רק את יכולה לשמח אותו באמת. רק לך יש את הכוחות להעצים אותו. ואם תניחי את השכלתך בצד ותשתמשי במידת החסד שבך תעניקי לו מזמנך, האירי לו פנים, הקשיבי לו, שוחחי איתו ולו גם על דברים זוטרים שאינם מעניינים אותך ואותו כן. זה חסד לשמו. חסד של אמת שאת יכולה לעשות כשהוא בחיים. את יכולה להחיות אותו, לעזור לו לצמוח ולהתפתח. כמו שאומרים "אחרי כל גבר מצליח יש אישה גדולה. לו היה אדם עני מבקש ממך צדקה בטוחני שהיית נותנת לו כל מה שיכולת בהארת פנים כפי שמצפה מאיתנו ה'. בעלך החי איתך תשע שנים מייחל למעט חסד ממך האם לא תתני לו? את חושבת שהוא אינו מרגיש את הסלידה שלך ממנו? את חושבת שהוא בלתי פגיע ורגיש? התשובה היא כן. לדעתי כדאי לך לעשות חסד עם בעלך עם עצמך ועם ילדייך ובטוחני שבזה את תיטיבי עם עצמך. כי הנאת הנותן יותר מהנהת המקבל. וכאשר בעלך ירגיש בטוח בך יתן לך מעצמו כפל כפליים. אם את מרגישה שכל הכתוב כבד עלייך ואת לא תהיי מסוגלת לכבד את בעלך תחילה ממידת החסד ואחר כך מראיית דברים בשטח, הצעתי לך לעזוב את הקשר כי הצורך של הגבר הוא שאשתו תכבד אותו, בלעדי זה הוא אומלל. ואין טעם להמשיך קשר כזה. אני מקוה עבורך/כם שתבחרי להעצים את מידת החסד שלך בביתך והשלום השלוה והאושר ישכון בביתך. ה' יהיה בעזרך לאה גרוס 0504703405

ייעוץ לאימי

שלום רב! אני פונה בבקשה לעזרה דחופה. אימי נשואה לאבי זה 35 שנה בערך. הם בעלי תשובה שנים רבות אולם לאבי יש קושי רב בשליטה על הפה שלו.ברגעים של כעס על אחיותיי הצעירות למשל, הוא מסוגל לקלל קללות שלא עולות על דל שפתיו של אדם חרדי קללות שאחיותיי אפילו אינן מבינות והן באות לאימי לשאול אותה מה זה. חשוב לציין שאחיותי הן בנות טובות, בנות סמינר ואם הוא מקלל אותן זה על התחצפות, מילים לא יפות שהן אומרות זו לזו, או חוסר צניעות ברמה קלה מאד כמו: הליכה בבית ללא גרביים, חשיפת המרפק מדי פעם בלי כוונה, או כשהן מתכופפות וגבן נחשף. אני חייבת לציין שאבא שלי הוא אדם ירא שמיים מאד מאד והוא מקרב אנשים לתורה, מלמד, מחזק ומאיר פנים וגם בבית הוא עוזר והוא בדרך כלל אב אוהב ותומך אך ברגעים מסויימים כאלה הכל נעלם. בגלל היותו אישיות מוכרת ומוערכת הוא מסרב להצעותיה של אימי ללכת לטיפול/ייעוץ אצל רבנים ומטפלים והוא אוסר עליה לדבר עם אי מי על מה שקורה. אימי כאובה ומוטרדת מאד. היא לא מוכנה (ובצדק) שמילים כאלה יישמעו בבית, בזמנים של לחץ או עומס בלימודיו המצב מחמיר והבית במצב קשה, בפרט אימי. אחיותיי לא מדברות איתו וכו'.. מאחר ואימי לא עוברת על מצוות אבי ואני היחידה שמודעת לבעייה יעצתי לה להתייחס אליו כאל אדם חולה ולכן: 1. לקבל בהבנה ורחמים את מילות הזעם היוצאות מפיו, כאילו הוא אדם חולה עם בעיה נפשית הנמצא בהתקף פסיכוטי. ולהסביר לילדים שלאבא יש בעיית כעס מסוימת ולא להתייחס / להגיב כאשר הוא מקלל כי זה לא נובע ממידות מושחתתות אלא מבעיית שליטה. 2. לפנות בצורה אנונימית טלפונית לרב שיוכל לייעץ לה כיצד לטפל בבעייה מן השורש ולהיות לה לאוזן קשבת. ברצוני לדעת האם פעלתי נכונה, מה עוד באפשרותי לעשות ולמי אני יכולה להפנות אותה שיוכל לתת לה לפחות הכוונה ראשונית? ה' יברך את כולם.

לעשות שינוי

בס''ד בת יקרה קראתי בעיון את מכתבך וחשתי עמוק את כאבך על אימך ועל סבלכם הרב. כמו עמיתי אני חושבת שיש לאביך בעיה והוא אכן צריך לטפל בה וככל שיקדים ייטיב עם עצמו ועם הסובבים אותו. אביך אמנם חזר בתשובה, אך יש לו עוד הרבה, הרבה לעבוד על מידותיו ויהי רצון שיצליח. אני דווקא חושבת בשונה מעמיתיי למקצוע על דרך הטיפול בבעיה וזאת לא על ידי איומים לפרק את הקשר ולא על ידי הוספת עימותים על הקיימים בכדי להבעיר את המריבה הקיימת ולא על ידי כניעה לצעקותיו של אביך. אלא, על ידי שינוי תגובותיכם לכעסיו. מאחר ואין אתם יכולים לשנות אותו אתם יכולים לנסות לא להביאו לידי כעס וזה לא מתוך פחד אלא מתוך כיבוד הורים ויראת שמיים. אם מפריע לו חוסר צניעות השתתדלו מעט יותר. אין טעם לשים מול השור הזועם את המטפחת האדומה. אפשר להשתדל. אם בכל זאת אביכם כועס ומנבל את הפה על אימכם ועליכם ואימכם הייתה מורגלת לכעוס ולזלזל בו עד עתה. תשנה אימכם את הגישה שלה כלפיו ותאמר לו כאשר הם לבד ולאחר מעשה בשעת כושר רצויה כי הוא אדם מכובד ולא מתאים שיתנהג כך וכשהוא כן מתנהג כך קשה לה מאוד לכבד אותו, וחשוב לה מאוד לחיות עם בעל שהיא תוכל לכבד ולהעריך ושהיא יודעת שזה מאוד קשה רק שישתדל להבא. אני בטוחה שלאחר כמה וכמה פעמים כאלה אביך ישתנה בעזרת אימך החכמה. כי חוכמת נשים בנתה ביתה. יש סיפור (בקצרה) על אייל שרצה לחצות את היער והעצים בדרך הפריעו לו להגיע ליעדו. הוא ברוב כעס החל לקצץ את הגזעים בדרך בכדי שיוכל לעבור. עבר איש חכם ואמר לו, לא כדאי לך לקצץ מעט את הקרניים שלך? האייל תחילה לא חשב על אפשרות כזאת אך שעשה זאת חש בהקלה. לפעמים לא כדאי להתאמץ לשנות את האחר. אלא לשנות את הגישה שלנו למצב מתוך בחירה ומודעות עצמית גבוהה . כשאביכם כועס השתדלו להסב פניכם ולא לראות אותו בכיעורו אלא השתתדלו להתרכז בלמצוא בו דברים חיוניים על מנת לרומם אותו. ה' יהיה בעזרכם לאה גרוס

האם להמשיך בקשר שהולך ומסתבך..

כבוד הרבנים שלום רב, אני,בחורה בת 26 אקדמאית, נפגשת מזה 3 חודשים עם בחור בן 33, חרדי מודרני טוב לב וצדיק, שלמד אלקטרוניקה ויש לו עסק בתחום, וגם בתקופה שלפני פסח הוא עובד במאפיה של מצות. בתחילת הקשר הכל היה חיובי, הרגשתי משיכה אליו והבחנתי במידות יוצאות דופן. הוא כבר רצה להתחתן בלי לשאול הרבה שאלות ובלי לברר עליי (אני ביררתי אצל רבניםשמכירים וקבלתי חוות דעת חיובית). בהמשך התחילו בעיות מבחינתי, כשגיליתי לאט לאט שאימו משתלטת על חייו (מתקשרת אליו כשאנחנו במפגש לעיתים קרובות,דיברה עם אמא שלי ואיתי בצורה תקיפה על זה שנסגור כבר ושיבואו להפגש עם ההורים ואף דיברה אליי בצורה לא יפה כשדיברתי איתו בטל' והוא מצידו לא מגיב ולא מגן עליי) ואין לו יכולת להגיד לה לא מחמת חוסר ביטחון גדול מאוד באישיותו שהרגשתי גם בקשר. בנוסף, כשרציתי לבוא להתארח בשבת הביא כל מיני תירוצים לא משכנעים על מנת לדחות את זה כאילו שמנסה להסתיר משהו בביתו. כשביקשתי לדבר על הדברים,היו התחמקויות חוזרות ונשנות. כרגע אני בקשר עם אחד שלמד במכון שלכם והוא מאוד משתדל לעזור לי בכל ליבו, הבחור הגיע למפגש אחד (שלושתינו נכחנו בפגישה) ואת הפגישה השניה הוא ביטל וכרגע לא ברור אם יהיה לזה המשך, אעפ"י שהבחור התרשם ממנו מאוד לחיוב ודיבר איתו כמה פעמים בטלפון. בזמן האחרון אנחנו הולכים ומתרחקים, הוא בקושי מתקשר ובקושי מגיע.. אשמח לדעת מה עושים לגבי האשיות, האמא והעובדה שיש גם פערי השכלה שאולי עשויה להפריע בהמשך הקשר, כי זו הפעם הראשונה שבאמת היו לי רגשות חיוביים ובאמת מדובר באדם עם מידות טובות, לא קמצן ולא עצבני. אגב, יש לציין כי כשהייתי אצל איזה רב הוא המליץ על תיקון לזיווג וכך עשיתי (מעניין גם לשמוע חוות דעתכם על תיקון כזה) תודה רבה, ברכה והצלחה וכל טוב.

חבל לך על הזמן

בס''ד סיון היקרה שטחת בפנינו בעיות שיש לזוג נשוי כאשר אתם עוד לא נישאתם. מדוע את צריכה להתחיל ברגל שמאל את חייך? טעות לחשוב שלא מתחתנים גם עם המשפחה ואם הקשר כבר אינו משביע רצון בלשון המעטה, עיזבי והמתיני למשהו יותר טוב. יש עוד בחורים טובים וצדיקים. ואחד מהם יהיה שלך. לפעמים שווה לחכות. אם את צריכה ייעוץ זוגי לפני הנישואין חבל לך על הזמן, החיים לפנייך. אל תתני לרגש להשלות אותך. הנישואין האלה לא יצליחו. בברכה לזיווג הגון במהרה לאה גרוס

יעוץ לפני נישואין

לחברי הפורום היקרים! רציתי לשמוע מה דעתכם-כשזוג זקוק ליעוץ לפני הנישואין (אינם שומרי תורה ומצוות כרגע)האם זה מצביע על חסר התאמה? בתודה מרים ניימן

להתייעץ תמיד טוב

בס''ד שלום מרים כל זוג עם מובחנות והבנה לחשיבות הקשר ילך ויתייעץ לפני הנישואין אודות הקשר שהוא הולך לבנות. בחוג החרדי יש הדרכת כלות וחתנים טרום הנישואין והיה כדאי שילכו גם זוגות שאינם דתיים להבין לאיזה מערכת מורכבת ומהנה הם נכנסים. אך כל זאת כאשר אין בהם סכסוכים המצריכים ייעוץ זוגי. ייעוץ זוגי לפני הנישואין לדעתי חשוב אם בני הזוג מתעקשים להיות יחד ויש חילוקי דעות רבים. אם ישנם ויכוחים המצריכים ייעוץ לדעתי אל להם להתעקש ולעמוד בדעתם להינשא בכל מחיר, כי חבל. לפני החתונה זו תקופה יפה של חיזורים והנאה של בנית קשר אם זה בא בייסורים ובקושי רב. למה להתעקש? הרי אחרי הנישואין ממילא יהיו קשיים שעליהם יהיה להתמודד איתם. ואם ההתחלה אינה טובה, מה יהיה אחריתה? שבת שלום לאה גרוס 0504703405

המשך אי הסכמה על הסגנון של היועץ

שוב שלום לכולכם, האמת אומר לכם שיצאתי די מבולבל מכל מה שנאמר ולא הבנתי מה עלי בדיוק לעשות. אך בכל זאת אני רוצה להתייחס למה שנאמר אולי דרך זה אני אבין טוב יותר. ציפי מלוא כותבת לי שזה לא נורא אם אני יוותר אבל אני רוצה להודיע לך חגיגית שמאז שהתחתנתי אני מוותר לה ומנסה לרקוד לפי החליל שלה אבל זה בדיוק מה שהוציא אותי מדעתי הרי לא מדובר על ויתור פה ושם אלא על ויתור על דרך ועל סגנון בחיים התחתנו לפני גיל עשרים ועכשיו כל אחד מוצא את דרכו ואת סגנונו היא שואפת לבית יותר אברכי ואני לא כל כך בעניין אני לא הבנתי מה עובר עלי ולמה נהייתי עצבני ומדוכא והיועץ הסביר לי שעצמאות ומרחב אישי והרצון לחיות את החיים שלך בדרך שבה אתה מאמין ורוצה זה צרכים נפשיים ולא סתם רצון כמו הרצון לשוקולד וכשצרכים שלנו לא מתמלאים אנו נהיים מתוסכלים שזה גורם לכעס או לדכאון ושמצב של כעס ודכיאון גורמים לרחוק רגשי הוא הסביר לנו את זה כל כך יפה וזה ממש גרם לי להרגיש טוב שיש מי שמבין אותי ושאני סוף סוף מצליח להבין מה קורה איתי ולכן אני לא חושב שויתור לאורך כל החיים זה הצעה אפשרית ולו רק בגלל הסיבה שכבר הייתי בסרט הזה שניסיתי לוותר באמת ובתמים למען שלום בית אבל אני לא עומד בזה. התיחסות זו יכולה להתיחס גם למרים ניימן וגם ליאיר אביני שכתבו על כך שהמרחב האישי הוא לא שורש העניין אני חושב שזה בדיוק שורש העניין וכמו שהסביר לי היועץ ומה שיאיר אביני כתב שהעניין הוא מי יהיה הגבר בבית זה בדיוק מה שאני אומר רק שלי אין את הרצון להיות הגבר במובן הרגיל של המילה אלא אני דוגל בחיה ותן לחיות שלא תכנס לי לחיים ותנסה לעצב אותי וזה חוזר שוב לציפי מילוא שהציעה שאני ישמע מוזיקה לא לידה אבל העניין הוא שהיא לא מוכנה שאני ישמע בכלל אלא רק מוזיקה שבעיניה זה מוזיקה שמתאימה לבית של בני תורה. אני מקווה שתוכלו לכתוב לי עצות ברורות יותר.

חיי ותן לחיות

בס''ד שלמה שלום. על פי מכתבך אפשר לחוש את מצוקתך. כמו כן הבנתי שכעת קצת בחיים אלה שהם חיי ויתור תמדיים. אין לך כוח. אתה חש מותש. כמו שאתה חושב וכמו שחבריי למקצוע חושבים אכן אין מציאות כזו בנישואים מאושרים שצד אחד יכפה על הצד השני את מהותו ויגזול ממנו את עצמיותו וצמיחתו האישית. יש לעומת זו את השיתוף, הבנה, הערכה, והמון ויתור משני הכיוונים. אתה חש שויתרת יותר מדי. גם לי נתת תחושה שויתרת המון עד שביטלת את האני שלך.(דבר שאסור היה לעשות) וכעת התעוררת ומחפש את האני שלך בכל מחיר גם בפרוק משפחה. אני הייתי מציעה לאזן, אתה הלכת מקיצוניות אחת של ויתור מוחלט לצד הנגדי של מלחמת חורמה להציל את מעמדך. לדעתי הדברים ביניכם אינם שחור לבן ויש אפשרות להראות לכם את האפור ושאר הצבעים הזוהרים. לכן, נשום עמוק. חשוב בהגיון על צעדיך הבאים. יתכן שאם הייתם ממשיכים אצל היועץ מי.נ.ר עם קצת סבלנות גם אתה וגם אשתך הייתם מוצאים את עצמכם מבינים יותר ומשפרים את חייכם המשותפים. גם הרב קוואס לו היה שומע את שני הצדדים היה מתבאר לכם אחרת. אי אפשר לקחת משפט אחד שלו ולהסיק מסקנות. מכל מקום אתם צעירים ואפשר שתתקנו את מה שעליכם לתקן רק כאשר תבינו מה עליכם לעשות. אפשר ללכת בין הטיפות ולהינות. בנישואים מאושרים מאפשרים את המשפט חיי ותן לחיות מתוך כבוד הבנה והערכה לצרכים של בני הזוג. כפייה של אחד מן הצדדים על האחר הופך את החיים המשותפים לסיוט. בברכה לאה גרוס 0504703405

גיליתי שבעלי לוקח חשיש

בעלי ואני באמצע שנות העשרים לחיינו, דתיים. יחסנו לפני הנישואים (כ-3 שנים של חברות) ידעו עליות ומורדות (די הרבה מורדות..) בסוף האהבה ניצחה ונישאנו לפני כחודש. מרגע החתונה לא ידענו נחת. אנחנו רבים הרבה, כועסים ולא מאושרים. כשהיה בעלי בן 18 לקח חשיש כחלק (לטענתו) ממשובת נעורים. בשבוע האחרון גיליתי שהוא לקח גם בזמן האחרון-בשבוע של השבע ברכות, ומספר פעמים מאז. הוא לא גילה לי אבל ראיתי לבד ולבסוף הוא התוודה. חוץ מזה הוא לא מתעורר לעבודה, מעשן סיגריות הרבה (יותר מלפני החתונה) ובאופן כללי לא לוקח אחריות על חיינו. בנוסף- עדיין לא הצלחנו באישות אני מתוחה כל הזמן והוא לא מצליח ,. ידעתי את חסרונותיו בטרם התחתנו, (שלפעמים הוא מבריז מהעבודה בלי סיבה,מעשן סיגריה ושותה קצת-מקובל במשפחה שלהם) אך עניין הסמים חדש לי לחלוטין וחשבתי שזה היה בגיל 18 ומאז לא. אני מבולבלת ועצובה,לא יודעת איך "לאכול" את זה. אני מרגישה שאני לא אוהבת אותו, שלא כיף לי איתו וציפיתי שיהיה אחרת. אני לא יודעת איך להגיב לעניין הסמים. אני מאמינה שזה אולי נובע ממתחים מצד אחד אבל אני גם לא מוכנה לחיות עם אדם כזה שלוקח סמים. שאלותיי: האם עליי לנקוט בצעד קיצוני ולעזוב את הבית? לאיים בגירושין? האם עליי להעלים עין? מה לעשות??? אני אובדת עצות!!. אני מציינת שזו רק אחת מהבעיות שלנו והקריטית ביותר כרגע. עיזרו לי בבקשה.

עצרי רגע ועשי חושבים

בס''ד שלום לך כלה צעירה צר היה לי לקרוא את מצוקתך הקשה. אני בשונה מרוב עמיתי למקצוע הייתי מבקשת ממך לחשוב היטב לפני שאת ממשיכה את חייך עם בעלך. להתייעץ להתחזק ולפרק את המערכת אם את רואה שדברים לא משתנים. את בחורה צעירה ולא התכוונת לסוג חיים שכאלה. ומה שבעלך מציע לך בעצם הוא לא מציע הרבה. לכן לכי לייעוץ על מנת להתחזק ולדעת שבאמת זה הצעד שאת צריכה לעשות לאחר שמיצית את כל האפשרויות ואל תבזבזי את זמנך. היה כאן מקח טעות שצריך לתקן. אני רק לא מבינה היכן היו הורייך בתמונה? איך לא הבחינו בדבר? ומדוע לא שיתפת את הורייך וסיפרת להם כי בגיל שמונה עשרה השתמש פעם בסמים? חבל שישנם היום חברה צעירים אשר אינם מתחשבים בדעותיהם של ההורים ולוקחים אחריות גדולה מידי על עצמם. עוד לא מאוחר לשתף את ההורים להתייעץ איתם הם הרי מכירים אותך ואת המקרה הרבה יותר טוב. מאחלת בהצלחה לאה גרוס 058077330

כשגבר אחר ממלא את מקום הבעל...

אנו נשואים כ-20 שנים, אחד מילדינו סובל מפיגור שכלי. בעלי אדם נפלא ב"ה, עוזר בכל דבר שצריך מראה אהבה רבה לכל אחד מבני המשפחה, כלפי חוץ אידיאלי. הבעיה שאני מרגישה שסוחבת אני משא כבד מאוד מאוד, אני המתלבטת והמחליטה בכל דבר בחיינו, בעלי לא מביע את דעתו כלל, הוא אומר שהוא סומך עלי וכל דבר שאעשה מקובל עליו, העיקר שיהיה לי טוב. אני יודעת שהוא אינו עושה זאת מרוע חלילה, פשוט טוב לו כך, אין לו יכולת ניתוח והבנה ברמה גבוהה ונכון שאיני אקבל את דעתו אלא אעשה רק את אשר אני החלטתי. לאחרונה נוצר קשר עם גבר שבעיניי הוא חכם ונעים לי מאוד מאוד לשוחח איתו. אני מספרת לו את מצוקותי והוא מגלה הבנה, מעודד ומייעץ. אני מרגישה שמצאתי ממלא מקום לבעיה עם בעלי וטוב לי כך. החשש מי מה יהיה? מן הסתם נפגש גם ומי יודע לאן זה יוביל... רגע לפני שאני מאבדת חלילה את ביתי ומשפחתי, מבקשת אני עיצה מכם. האם נשארים לבד או ממשיכים באושר עם האחר ובסכנה העורבת... מאז הקשר עם הגבר הזר אני נינוחה יותר ורגועה.

נתפסת ברשת

בס''ד גלית היקרה, שלום אני רק אוסיף מעט מדעתי על חברי למקצוע על מנת לאפשר לך רגע לחשוב. אני מסופקת באשר לאושרך עם בעלך ומתירוצך היחידי שאין לבעלך עמוד שדרה וקשה לו להחליט הם אלה הסיבות שהביאו אותך להביט החוצה ולמצוא משהו אחר. לדעתי אינך מאושרת ומי יודע כמה זמן. אישה אינה בוגדת בבעלה אם אין לה צער עמוק כל כך. ואם אני טועה ואת אכן מתעקשת לאמר שיש לך בעל נפלא ואת מאושרת ורק מצאת לך מאהב מתוך שיעמום ונחת אזי יש לטפל בסמפטום כי יש לך כאן בעיה וכדאי לך לבדוק מהיכן היא נובעת. הנקודה למחשבה שרציתי להפנות את תשומת ליבך מעבר לצער הכרוך מסביב אם וכאשר תמשיכי עם האדם האחר, שאת נלקדת ברשת ומהרשת קשה מאוד להשתחרר. צאי מייד לבל יהיה מאוחר. גשי לייעוץ זוגי על מנת לשפר את חייך עם בעלך להחיות את הקשר ולהפרות אותו. המאהב שכבש את ליבך הסתובב לו עם רשת מי יודע כמה זמן ולכד אותך, באותה מידה יכל ללכוד משהי אחרת. את לא המיוחדת אותה הוא חיפש. וכמו שמצא אותך מהר גם ינטוש מהר ואז תצאי קרחת מכל הכיוונים ועוד גם אם וכאשר יווצר ביניכם קשר רציני תמיד יזכור לך את בגידתך בבעלך איתו ולא יאמין בך. ועוד אותו לוכד, רווק, נשוי, גרוש,הוא מיומן בלהתייחס טוב לאחרות ומה עם אשתו, גרושתו? האם הוא עשה לה נחת? היי בטוחה שלא. לכן עצתי לך גלית היקרה אל תחפשי הרפתקאות מסוכנות ולא מכובדות. כבדי את עצמך אהבי את עצמך והעריכי את בעלך ותודי לה' על מה שנתן לך. יהי רצון שתשכילי ותעשי את הטוב בעיני אלוקים ואדם ותהיי ראוייה לכל הטוב שבעולם. לאה גרוס 0504703405

חוסר רצון לקיום מצוות הבית

אני נשואה כשש עשרה שנה ויש לנו הרבה ילדים ברוך ה', בנים ובנות. עד לפני כשלוש שנים היו לבעלי התפרצויות זעם ואלימות בתדירות משתנה. לפני כשלוש שנים כאמור התנפל עלי וניסה לחנוק אותי. צעקתי לביתי הגדולה שתתקשר למשטרה וכך הפסיק. לאחר התפרצות חמורה זו הסכים סוף סוף ללכת לטיפול ואנו נמצאים בטיפול כשלוש שנים. בעזרת טיפול תרופתי ופסיכותראפי נפסקה האלימות אך קיימות עדיין הבעיות שמלוות אותנו מתחילת הדרך, דיכאון, חרדה, חוסר תפקוד טוטאלי ועוד. לאחר המקרה לא הייתי מסוגלת ללכת למקווה וגם בעלי טען כי במצב הנתון (כמובן שיש לו הרבה טענות גם עלי..) גם הוא אינו מעוניין. המצפון שלי מייסר אותי על כך ובעקבות שיפור משמעותי במערכת היחסים שלנו בחודשים האחרונים, פניתי לרב (מו"צ) ושאלתי על העניין. הוא אמר לי חד משמעית שאני חייבת ללכת אך כשאמרתי זאת לבעלי אמר שהוא אינו מעוניין בכך. מצד אחד אני חשה שעכשיו זאת כבר לא הבעייה שלי. מצד שני.. אינני יודעת האם באמת זהו הפתרון וסוף פסוק (אפילו זמני) מאד מבקשת את עזרתכם, תודה רבה!

בהסכמה

בס''ד אלה שלום הינכם במצוקה קשה ואכן חייבים אתם להמשיך בטיפול הזוגי והפרטני של בעלך עם הרבה תפילה לבורא עולם שישכין את השלום ביניכם, בריאות הנפש והגוף. הייתי מייעצת לך לבקש מבעלך שיאפשר לך ללכת למקווה למרות שאת יודעת שלא הולך להיות כלום ביניכם וזאת רק בשביל שאר הדברים שכן אפשר לעשות יחד. מה גם שהמקווה הוא דבר מאוד חיוני עבורך, עבור הרגשתך. זוהי גם שעת רצון שאת יכולה לשאת תפילה לה' לבריאות בעלך, על ילדייך ובכלל. לכן בקשי ממנו לא למנוע ממך דבר חשוב זה. אם בעלך אינו מעוניין ורוצה במגע ודאי אל תלחצי עליו או תדרשי ממנו חלילה, וזאת משום שאת המצווה צריך לקיים כאשר שני הצדדים מעוניינים. ועוד נקודה למחשבה, יתכן שהכדורים מדכאים את יצרו ואת אונו כך שגם אם הוא רוצה הוא אינו יכול. לכן הביני אותו וחלילה לך מלפגוע בו. את עשי את שלך לכי למקווה, רק תדאגי שזה יהיה בהסכמה ובחן. יהי ה' בעזרכם וישיב השמחה למעונכם אם יש לך שאלה, את מוזמנת להתקשר בברכה לאה גרוס 0504703405

האם כדאי להמשיך?

שלום לכולם, רציתי להתייעץ איתכם: אני נפגשת עם בחור, שנינו בסביבות גיל ה 30, אבל נראה לי שהבחור קמצן, למשל - הוא כבר בפגישה הראשונה אמר שאין לו מספיק כסף לשלם גם עלי, אבל איכשהו חשבתי שזה מקרי ואולי באמת הוא הביא קצת כסף ואני שילמתי, אבל לאט לאט אני מבינה שהבחור או קמצן או חסכן למשל אין לו רכב כי לטענתו זה יקר, הוא בירר לגבי פלאפונים מה הכי זול ועם זה הוא משתמש, ועוד כאלה דוגמאות הוא עושה חישובים שאני אפילו לא חולמת ולא חושבת לעשות. , והוא עובד אני לא יודעת כמה הוא מרוויח, אבל הוא עובד, אולי אני מצפה למשהו אני לא יודעת אבל אני רגילה שבחורים בגילאים כאלה מתנהגים אחרת נתחיל בזה שיש להם רכב, והם יותר לרג'ים ופחות משדרים דלפונים כאלה, אני ממש לא כזאת אני קונה מה שבא לי אני ממש לא אחת שעושה סקר שווקים על כל דבר, אני מחזיקה רכב, אני חיה עושה כל מיני דברים גם שהם עולים לי כסף, בכיף שלי, בקיצור אני לא מחשבנת ב"ה יש לי ואני נהנת, אז עכשיו אני די בבעיה מצד אחד הגיל שמלחיץ אבל מצד שני אני לא יודעת האם להמשיך לנסות עוד הוא בחור סביר, בגלל שאני כל כך מכירה את ההצעות בגיל הזה.... ואני יוצאת בד"כ פגישה אחת כי.... מה אתם מציעים לי לעשות.? תודה רבה לכם

כדאי לברר

בס''ד שיראל שלום תשובתי זהה לחברתי למקצוע ציפי מילוא. אין להקל ראש צריך לברר ולבדוק. עוד הייתי מבררת אם יש לו רשיון נהיגה. ואם אין לו, מדוע אין לו. מה היה הפרופיל שלו בצבא? אם עשה צבא. ובכלל מיהו. היכן עובד ו.. אל תתני לשעון החול המתקתק להחליט, כי לא כדאי להיות נשואה בכל מחיר. מאחלת לך כל טוב וזיווג הגון במהרה לאה גרוס 0504703405

האם אלמן וגרושה + 15 ילדים (קודמים) יכולים *באמת* להצליח בנישואים שניים?

האם אלמן וגרושה + 15 ילדים (קודמים) יכולים *באמת* להצליח בנישואים שניים? אני אלמן עם 10 ילדים בגילאים שונים מתחת לעשרים שנה, בנים ובנות. רובם ככולם גרים אצלי בבית, לומדים במסגרות שונות. אחד מבני סובל מנכות המצריכה טיפול והשגחה יומית גם מצידי ולא רק על ידי כוח עזר חיצוני. הוצע לי שידוך עם גרושה הצעירה ממני במספר שנים, אשר לה 5 ילדים מהגיל רך עד בוגרים. כולם גרים אצלה בבית, לומדים במסגרות שונות. הרקע של שנינו הוא בעלי תשובה ישראלים ותיקים, חרדים. הילדים בשני הצדדים, בלשון המעטה, אינם חופשיים מבעיות התנהגות, משמעת, וכדומה, חוץ מבעיות בריאות כאלה ואחרות, ושנינו מקדישים את רוב ככל היום שלנו, כל אחד בנפרד כמובן, לא לעבודה או לימודים אלא לטיפול שוטף בצרכי הילדים, דבר התופס אותנו מבוקר עד ערב. נפשית ופיסית קשה מאוד לי ולמוצעת, לעמוד בנטל הקיים כבר. איננו מלאכים כמובן ואיננו מחפשים להוסיף על עצמנו עוד עול נוסף על הקיים, אלא אדרבה רק להקל. שאלתי היא האם פרויקט נישואין כזה יכול להצליח על פי רוב. אני חושש מאוד שהעומס הרב של הטיפול בילדים ובפרט שיש בעיות חינוך וכו' מורכבות בשני הצדדים - יטרפד את העניין. אודה על כל תשובה ענינית וזהירה. בכבוד רב, יעקב

לא להינשא

בס''ד למר יעקב הנכבד עצתי לך היא חד משמעית לא להינשא למוצעת הנ''ל ובכלל לא להינשא כעת כאשר אתה עסוק בגידול ילדים המצריכים יחס מיוחד. לכל זמן ועת. גדל את ילדך, היעזר בתשלום עם בעלי מקצוע, כמו כן העסק עוזרת בית ומבשלת (זה הרבה יותר זול ונוח) כך שתוכל להתמסר לחינוך ילדיך. גם לי כמו ליועץ מר בודאי ציון מ"מכון כישור" יש ניסיון רב בתחום נישואים שניים ואינני רואה שום סיכוי לקשר הנ''ל. בברכת שנה טובה ומבורכת לאה גרוס

לרב בן סימון הנכבד אודה התערבותך בשאלה שלי בפורום

תודה לכל היועצים שהקדישו מזמנם לענות תשובות. אבל כשאני קורא אותן אני מרגיש שלא הסברתי את עצמי מספיק ואני מבקש למקד קצת את השאלה. כמובן שהכרחי להצלחת נישואין מורכבים כאלה קשר זוגי חזק ויציב. וכמובן שתשועה ברוב יועץ וחובה לקבל הדרכה בדבר מורכב ולא מצוי כזה. אבל השאלה היא אם כל זה יעזור - בגלל הנתונים האוביקטיבים, העובדתיים והמספריים, ששום זוגיות טובה ויעוץ לא יכולים לשנות אותם?! כי מדובר פה בשני הורים שכבר כעת עמוסים ואפילו כורעים תחת העול הנפרד שהוא כאמור עובדתית גדול מאוד וזה לא ישתנה בנישואין אלא בודאי יגבר בגלל המתח שיתווסף בחיכוך בין הילדים משני הצדדים שקיים גם במשפחה בזיווג ראשון וקל וחומר כאן. האם זה לא פשוט למעלה מכוחותיהם של רוב ככל הזוגות, תהיה הזוגיות וההדרכה מעולה ככל שתהיה - ועדיף לא להיכנס לכך כי אין כאן מקום לטעויות וניסיונות, כמו שכתבו כהן וניימן? ואני חייב להוסיף עוד פרט חשוב. אנשים מהימנים המכירים את הגרושה שנים רבות העידו בפני שאמנם יש לה מעלות - אמא מסורה לילדיה, אקדמאית, ובעלת נסיון רב בגידול ילדים, נמרצת, ועוד, אבל מצד שני היא נוטה למצבי רוח משתנים, מסתגרת עם עצמה לפעמים, ורגשנות גדולה עד כדי "היסטריה" ועצבנות, והרמות קול. גם לי כמובן יש את המגרעות שלי אבל האם לא חשוב לקחת את מה שנמסר עליה בחשבון, ומה זה עלול לגרום?

לא להינשא

בס''ד מר יעקב שלום יהיה זה חוסר אחריות מצידך להינשא. התשובה מובנת גם לך. אתה מכיר את מעט מחוסרונותיה ומודה על חסרונותיך ואני מכירה את העובדות. זה לא ילך ואם תתעקש ותינשא תגרום סבל רב לך ולילדיך. ובעצם לכולם. יהי רצון שתחליט נכון שנה טובה לאה גרוס

תגובה על תשובת הרב אליהו בן סימון ליעקב

לכבוד הרב בן סימון אליהו הנני גולשת אשר מדי פעם קוראת שאלות ותשובות של יועצי י.נ.ר והדבר מחכים אותי ביותר, ואני חושבת שגם מפתח רגישות לזולת ונותן לי להעריך דברים טובים שקיימים בחיי. התרגשתי מאד לקרוא את תשובתך ליעקב, היות ומצאתי בה רגישות מקסימאלית לקשייו וכאבו של האחר והערכה ריאלית של המצב בו הוא נתון. הצעתך ל"תקופת נסיון" נראית לעניות דעתי הגיונית מאד ומנסה לתת פיתרון עדין לבעיה כה סבוכה. כך אולי ניתן למעט בנפגעים ובכאבי לב מיותרים. עצם ההתייעצות עם גדול בתורה ואישורו מהווים קרן אור עבור הזוג הפוטנציאלי הזה, שמגיע לו גם רגעים של אושר. יישר כח והרבה תודה על כל העצות הטובות והתובנות. שולמית

אשרי המאמין

בס''ד שולמית שלום ודאי מצא חן בעינייך תשובתו של הרב בן סימון כנראה, לתשובה זו ציפית. קראתי את תשובתו של הרב בן סימון והבנתי מדבריו שזה מבצע לא פשוט כלל המצריך טיפול והכוונה איך לחיות בתסבוכת זו. תקופת נסיון? איך אפשר לשים ילדים שפני נסיון ולא ינזקו? הבעיה אכן סבוכה ופתרון עדין יפה על הכתב אך לא מוכח כי נכון למציאות. צר לי אם אינני עונה לשביעות רצונך. אך מנסיון רב ומוכח ועם הבעיות שיעקב ציין שכבר נגלו אינני רואה שום סיכוי של הצלחה. ואם את חושבת שכן, אשרי המאמין. אשמח לשמוע בעוד כמה שנים שטעיתי. שנה טובה לאה גרוס

איך מתמודדים עם כל הכאב שמלווה אותי לאורך כל השנים שאני בשידוכים?

שלום רב, אני בת 27.5, רציתי לשאול איך אפשר להתמודד עם כל הכאב , התסכולים והאכזבות שמלוות אותי לאורך כל השנים שאני בשידוכים. קשה לי להיות שמחה, קשה לי עם התגובות של הסביבה שלא מבינים את הקושי שלי ואת הרצון העז שלי להתחתן . קשה לי שהם חושבים שבטח אם הגעתי לגיל כזה זה בגלל שאני בררנית. למה הם לא מסתכלים על זה כניסיון ורק מוסיפים על הכאב? איך אני יכולה להיות שמחה ולכאוב פחות?

בשידוכים

בס''ד מימי היקרה שלום. קראי את מכתבו של הרב בן סימון וזוהי גם דעתי. רק אוסיף כי זה נסיון שאת נבחרת לעמוד בו, לאחרים יש נסיונות אחרים ואף אחד לא רוצה להחליף עם השני "חבילה". השתדלי לשמוח כי רק כאשר הבחורה בשמחה היא תוכל למצוא את זיווגה. בטחי בה' בן זוגך כבר נולד מזמן. התקשרי אלי, יש לי רעיון של שידוך. בברכה לאה גרוס 0504703405

מוקד י.נ.ר

חברים יקרים, אנו מעוניינים להגדיל את מספר הפניות למוקד י.נ.ר על מנת שלחברים יהיו כמה שיותר הפניות. בשנה החולפת ממון רב הושקע בפרסום המוקד במדיה ובעיתונות, ועדיין קיים הצורך לתגבר את הנושא. ברצוונו להקים מערך נפרד שיקיף את פעילות המוקד ויעסוק באופן ממוקד בתחום זה על מנת להגביר כמה שיותר את המודעות לתחום בכל אתר ואתר. הרעיון עליו חשבנו מפורט להלן, נשמח אם תקדישו מחשבה יחד איתנו, על מנת להוסיף רעיונות ודרכי פעולה. פרוייקט מוקד י.נ.ר מטרה: הקמת מערך פעולה שיפריט את המוקד לפעילות עצמאית. זאת על מנת להעצימו ולהגביר את רמת המודעות בציבור לפעילותו. פעילות זו תביא: למספר גדול יותר של פניות מקשת רחבה יותר של ציבורים באופן בו כל גוף או אדם פרטי ידע ויכיר את פעילות המוקד. לתשובתכם המהירה אשמח ואודה. פעולות המוקד: 1. שם המוקד יהיה- י.נ.ר - מוקד לייעוץ נישואין ראשוני. 2. המוקד יתופעל על ידי צוות התנדבותי הממוקם באזור ירושלים. המוקד יקבל פניות טלפוניות להפניות לחברי איגוד י.נ.ר מכל רחבי הארץ לפי תחום התמחותם. 3. המוקד ינהל מחקר על אופי הפניות על מנת ללמוד את הצורך וההתמחויות הנדרשות בתחום זה. 4. על המוקד יפקחו ועדת אתיקה וועדה רוחנית. 5. צוות המוקד יפעיל מוקד יזום על ידי פניה למקבלי שירות המוקד לוודא ולבדוק אם אכן הקשר בוצע, במידה ולא תבוצע פניה חוזרת, וכן על מנת לדרג את המומחים. 6. צוות המוקד ידאג לפרסום בכל דרך חוקית אפשרית למוקד כאשר הדגש יהיה על מוקד התנדבותי לייעוץ אישי, זוגי ומשפחתי. 7. צוות המוקד יבצע מערך טלמרקטינג לצורך רישום מנויים לכלים שלובים 8. יוקם אתר בנפרד מאיגוד י.נ.ר שיתמחה בשירותי המוקד בלבד. 9. צוות המוקד ישב בנפרד מאיגוד י.נ.ר ומרכז י.נ.ר ללימודי נישואין ומשפחה.

רעיון נהדר

בס''ד טל שלום, הרעיון להקים מוקד התנדבותי בשם י.נ.ר הינו נהדר. יהי רצון שאכן תצליחו להפיץ את פעילות י.נ.ר בכל רחבי הארץ. וירבו הפונים. המוקד יהיה ציר חשוב, פעיל במערכת, אשרי כל מי שיוכל להתנדב בו. אשמח לעזור ולייעץ לזוגות הנזקקים ומעוניינים מאוד בייעוץ בכדי להציל את ביתם. ויגיעו לאיזור מגוריי. יש להדגיש לפונים שהם צריכים יהיו להגיד כי פנו אליי דרך המוקד. בברכת שנה טובה ומבורכת שנת שלום ואחווה לאה גרוס

התמכרות כתוצאה מתקשורת שאינה מספקת.

יש לנו בעיות שלום בית קשות הכוללות אלימות מילולית קשה מאד שהופנתה כלפי וכלפי הילדים. התחננתי במשך השנים לקבל תמיכה אחרי לידות, בשעה שהייתי עצובה אך ככל שהייתי חלשה יותר בעיניו, הוא נלחם בי יותר ויותר. בשנים האחרונות, לא ביטאתי חולשה כלל, כי ידעתי שלא אקבל את התמיכה שאני ראויה לה ככל אישה (אני מגדלת 4 ילדים יש לי קשר טוב איתם. פתחתי בביתי משרד שנותן שירותי יעוץ פיננסים ואני מצליחה מאד בעסק ובתפקוד) מאז תחילת הנישואין, המצב השתפר בהרבה, אך קשה לי לומר שאני מרגישה אהבה כלפיו. אני מעריכה את התכונות החיוביות שלו, ויש לו הרבה כאלה, אך הפצעים סרבו להגליד. למדתי לא לבכות, לא להחלש, לא להרגיז אותו,לא לכעוס, לא, להיות אני- כדי לחיות איתו בשלום. בשנה האחרונה חל מפנה מבחינתי אני נחשפתי לאינטרנט ולקשרים לא מתאימים. קשרים וירטואלים שלא הובילו לפגישות, אך היו שליליים בתכלית. בקשרים האלו, קיבלתי סיפוק לאהבה ולהערכה שהיתה חסרה לי עד היום. לפני חודשיים, נוצר קשר שהיה אמיתי ומשמעותי יותר מהאחרים, להבדיל מהקשרים הקודמים, כאן הייתי אמיתית שנינו הבנו שהקשר לא טוב. שנינו לא רוצים לפרק משפחות, ואני בזכות החיזוק שלו ניתקתי את כל הקשרים הקודמים שהיו לי. אבל הקשר איתו נמשך. לא נפגשים, אבל יש קשר טלפוני. הקשר הזה ממלא חלל חסר נותן סיפוק למה שאני לא מקבלת בזוגיות, אבל אני יודעת שאין לו תכלית. אני מרגישה נורא יודעת שזה אסור, אך לא מצליחה להתנתק. הוא נותן לי תמיכה נפשית, רכות והבנה שמעולם לא טעמתי מהם בחיי הנישואין. אני גם חשה שהכעס הפנימי שלי כלפי בעלי גובר. יודעת שהתנהגותו היא שהובילה לכך, למרות שיודעת שגם לי יש חלק בכך ואין זה נכון להאשימו. האדם שנוצר איתו הקשר, מבחינתו נמצא באותו מצב אנו רוצים לעבוד את ה' באמת, ומבינים שזה לא יוביל לשום דבר טוב, ולהיפך, אך..חשים שלא מסוגלים. אני עצמי מרגישה כמו התמכרות. במצב הנוכחי, אל תייעצו לי ללכת ליעוץ זוגי, כי אין סיכוי עם בעלי. יש כרגע שקט ויציבות, אך חוסר הסיפוק הוביל אותי למקום שלא דמיינתי שאגיע אליו. אני רוצה להרגיש סיפוק, ולצאת מהקשר הזה. אבל יודעת שאם אצא מזה, אייצר קשר אחר דרך המחשב כמו בהתמכרות. אל תאמרו שהקשר יוביל רק למקומות שליליים ולחורבן, אני יודעת את זה תעזרו לי להתנתק. אנא, עזרו לי.

התבונני במצב לעומק

מיכל היקרה ראשית הייתי מייעצת לך לא לייסר את עצמך בשל המצב אליו נקלעת. זה מאוד מובן שכאשר אשה עוברת סבל כה רב משך שנים. יהיו צעדים שתנקוט על מנת למלא את הצרכים החסרים לה בכדי שתוכל לתפקד הלאה. חלילה שלא יובן מדברי כי אשה שסובלת תלך מייד ותמצא לה תחליף חסר עמוד שדרה וזמני כמו שמצאת את. אין זה מוסרי ומאידך גם יחסו של בעלך כלפייך משך שנים אינו מוסרי. אני מאמינה שהקשר יחלוף כאשר תגלי שאין זה מוסיף לך כבוד וממלא את החלל שבך בשקר חסר בסיס וקשר חסוי ופוגע. ועוד כאשר תבינו שאותו קשר נעים המתפתח עם האדם אותו הזכרת יהיה לא כל כך נעים כאשר תשאלי את עצמך בכנות מי הוא אותו אדם? ואם נשוי מה עושה באינטרנט, איתך? ועוד שאלות כמו רק איתי? עם כמה היה לפני? ו.... עצתי לך, היות ואת עובדת במשרה בכירה ומטפלת מצויין בילדים ועושה כל דבר בבית בשלמות. את מהווה "סכנה" לבעלך. הוא מצידו מבין היא מושלמת, היא אינה צריכה אותי, היא מסתדרת לבד. לה אני לא חשוב. וכו'. בעלך אדם רוחני מאוד והרבה אנשים מתייעצים איתו. אני מבינה שלכולם הוא יכול לייעץ רק לך לא כי את מבינה ויודעת הכל ולכן הוא השתמש בנשק היחידי שהיה לו וזה הכוח שהיה בפיו ובזרועו על מנת להשפיל אותך כמה שיותר. לו היית מתייעצת איתו ומקבלת בכבוד ובהערכה את עצותיו לא הייתם מגיעים למצב בו הינכם היום. מיכל היקרה, אין זה מאוחר, פשוט, לשוחח עם בעלך ולאמר לו שכל המשרה החשובה שבו את עובדת אינה נותנת לך סיפוק כמו מילה טובה שהוא יגיד לך. תני לו להרגיש שאת זקוקה לו. וכל מילה היוצאת מפיו היא חשובה בעינייך. דברי אליו בכבוד ובחמימות כמו שאת מדברת עם הבחור שפגשת. בעלך יכול להיות המאהב הטוב ביותר שלך. הוא חכם, מייעץ לכולם וכולם מכבדים אותו ואילו את החשובה לו ביותר, אינך מכבדת אותו. אינך נותנת לו את צורך הליבה שלו, הכבוד. והוא מאידך משיב לך כגמולך ולא מספק את הצורך הליבה שלך שזה האמפטיה והחמימות אותו את מבקשת נואשות. וזה לא משנה מי התחיל בהתנהגות זו, הביצה או התרנגולת. התמקדו וספקו זה לזה את החסרון של האחר בבית ואף אחד מיכם לא יצטרך לחפש צרכים בחוץ. בברכה לאה גרוס 0504703405

עד מתי?

עד מתי? עד מתי אני שואלת? כבר יבשו הדמעות מעיני. אין לי כבר כוחות נפש. זה מתסכל... זה מייאש... טוב אני חייבת לעצור! לקחת נשימה ולהסביר לאט והכל מהתחלה. אני אוטוטו בת 39 ( באדר) , רווקה מבית דתי. התחנכתי על ברכי היהדות ועל היופי שבהקמת משפחה. לא חשבתי לרגע שאגיע לגיל הזה ואני עדיין רווקה. שרתתי שירות לאומי, למדתי במכללה להוראה וסיימתי תואר ראשון ושני בחינוך באוניברסיטה. בחורה מבית טוב. נראית טוב . כמעט הכל עשיתי רק לא... הצלחתי למצוא את בן זוגי. זוהי המשימה הקשה ביותר בחיי, שמעמידה אותי בדילמות דתיות רבות. לא אני לא חושבת לעזוב את הדרך הדתית- ברור לי שזה לא הפיתרון , אבל כל בוקר אחרי שאני אומרת "מודה אני" אני שואלת למה? מתי? איפה הוא? ואיך אמצא אותו? מי יכול לסייע? ומה יכול לקדם? ואין לי תשובות. החיים כבר לא מה שהיו פעם. השבת והחגים הפכו להיות מועקה. האחיינים יושבים כשלצידם בני זוג , ילדיהם רצים ומשתובבים וכירסם לפניהם. ואני? מה אני? פשוט כלום! לבד. בודדה השנים עוברות ואני רוצה ילד. ברור שהייתי רוצה "ילד גדול".... קודם ואיתו להביא ילד קטן... ניסיתי את כל הסגולות...כן כן עם הרבה אמונה, תקווה וחזון אבל העובדות לא השתנו. נשארתי לבד. ניסיתי לשתות מהיין של החופה - עד שהשתכרתי... אספתי את שברי הכוס בחופה- יש לי נדוניה שבורה בארון טבלתי במקווה- וכמעט טבעתי קניתי טלית - והיא כבר העלת עובש קראתי 40 יום , 80 יום עד שכבר נהייתי דיסלקטית. תוניס , זו לא העדה שלי אבל... אמרה לי אחת מהן תיתלשי מעט שערות ושמי במכפלת של שמלת הכלה- נהייתה לי קרחת. עשיתי סעודת אמנים לוהפרשת חלה הורים במקום עבודתי ( אני עוסקת בחינוך) אמרו לי תעשי בביתך. עשיתי בביתי. ואני שואלת מה עוד? מה עוד אוכל לעשות? אמונה ותפילה? אני עושה מידי יום. השתדלויות? כל סביבתי מכירה את הנכונות והמאמץ שלי למצוא. השאלה היא : האם בכל מחיר? אני מאמינה שצריך תקשורת, יכולת למצוא שיחה בין בני הזוג כדי שיוכלו לפתור את בעיותיהם בעת הצורך. בימינו, צריך פרנסה טובה , למרות שמזונותיו של אדם נקבעים מהשמיים, אבל אני לא צעירה. אי אפשר להיות עם מישהו שאינו יציב במקום עבודותו? לגבי דת? אני מוכנה עם כיסוי חלקי או בלי רק שיבוא... ילד, ילד , נפשי משתוקקת להחזיק בידיי את פרי בטני. הנשמות הטובות מייעצות לי להביא ילד לעולם מתרומת זרע. אנונימית או לא ? - זה מ פ ח י ד אותי . למרות שהמחשבה לא מרפה ממני. שמרתי על עצמי 39 שנים בשביל לעשות הפריה? טוב התעייפתי. הלכתי לשדכניות ולא יצא מהן ממש. גם בתשלום וגם לא. אלה שללא תשלום אמרתי להן: "עשו מאמץ בשבלי ושכרכם יבוא משמיים וגם ממני" מה זה 1000 דולר לעומת האושר שאחווה ברגע שאליו אני נכספת? כל חברותי נשואות עם ילדים. בשבוע שעבר פגשתי חברה מהאולפנה שלמדתי בגיל התבגרותי. ולה כבר 9 ילדים והעשירי בדרך... בן פורת יוסף. ומה כבר ביקשתי ? למצוא את אישי? ולהביא ילד לעולם? אני צריכה לרוץ למקום עבודתי . שם רצים סביבי 30 ילדים שהם לא שלי! אני מתפללת לבורא עולם שייתן לי את היכולת להתגבר על הניסיון ולמצוא את שחפצה נפשי. זוגיות משפחתיות ילדים ואהבה. בתקווה ליום חדש, שבוע חדש וחודש טוב עם נס גלוי אחד. מציאת בן זוג.

רגע חושבים

בס''ד מיכל היקרה שלום, כאשר קראתי מכתבך עצרתי רגע והתפללתי על מיכל בת חוה שה' יזכה אותה בזיווג הגון במהרה ובילדים הרבה. חשתי את הכאב העמוק בו את נמצאת ואת היאוש המפעפע בתוכך. קראתי גם את תשובותיהם של חבריי למקצוע ורק רציתי להוסיף פן אחר של כיוון מחשבה. לפני כן אציין את חוש ההומור הבולט במכתבך, אמנם הוא ציני אך הוא קיים בך ויכול להועיל לך, וזאת בנוסף לכשרונותייך הרבים שה' חנן אותך. להתחתן זו משאלה נכספת. להוליד ילדים זו גם צורך אנושי שכל בר דעת ברור לו שהוא זקוק בכדי להיות מאושר בחיים. אך האם לדעתך אלה שלא זוכים להקים בית הם אינם שוים? ואלה שנשואים האם הם כולם מאושרים? האם את יודעת שלפי הסטטיסטיקה 80% מן הנשואים אינם נישואים באושר והיו שמחים לו לא התחתנו כלל? וילדים, נכון הם מסבים אושר. וכמה מהם לא ממש. וגם הקושי לגדל אותם זו משימה לא פשוטה. נכון, בכל זאת רוצים להיות כמו כולם ולהתחתן וללדת ילדים ולהצליח בנישואים אך האם בכל מחיר? לו חשבת שזה בכל מחיר ודאי כבר היית נשואה וגם לך היו מספר ילדים. אז אם לא מצאת עדיין את בן הזוג המתאים לך ועשית כבר את כל ההשתדלויות זה הזמן להרפות. אולי ה' רוצה ממך משהו אחר? אולי אם תרפי תאפשרי תקשורת. תאפשרי התבוננות בעצמך אולי את מחפשת את הלא קיים? בכל אופן מה שרציתי לומר מיכל היקרה זה שלהתייאש אסור. להשתדל יותר מדי, אינך צריכה. הרפי, דברים יסתדרו מאליהם. אל תתני ללחץ הסביבתי להשפיע עלייך. כל אחד נולד עם הנסיון שלו והוא צריך להתמודד בצורה הכי בריאה שיכולה להיות. עשי חושבים. למדי להעריך את עצמך ולאהוב את עצמך כפי שאת. ודבקי בה'. הוא שנתן לך את הנסיון והוא שיראה שאת עומדת בו יסיר ממך אותו וישמח אותך ואותנו. ה' יאיר את דרכך וישמח אותך וימלא משאלות לבך לטובה. סמכי על ה' יתברך. לאה גרוס 0504703405

ייעוץ לזייוג שני - או ספר מומלץ

שלום רב. אני גרוש שנה + 2 והיה לי נישואין ראשונים קשים מנשוא, לא אפרט אבל זה פשוט היה סיוט, שאפשר לעשות מכך תסריט דמיוני. כולל אלימות וכד' לא מצידי כמובן. והנישואין עלו על שרטון עד שנתתי 12 שהתגרשנו. וכעת אני שומע הצעה שמאד נראית לי, אבל נראה לי שאני חייב איזה פגישה או שתיים לפני נישואין שניים, לעמוד חזק מול האתגרים שמציבים לי נושואין שניים, ולהיות מוכן לכך ולא מופתע. אין לי כסף מספיק לשלם כי אני משלם הוצאות נלוות לגירושין ועוד. אבקש אם יש מומחה שיוכל לעזור לי בייעוץ חינמי, או זול. וכן אם יש איזה ספר או מדיה שאוכל לקבל את הידע שאני צריך בשביל להתמודד עם זיווג שני. מאד דחוף תודה לכם דוידי .

למה חינמי? ולמה זול?

בס''ד דוידי שלום, ספרים זה דבר נפלא ובהחלט מומלץ להעזר בהם. רכוש, השאל והעיקר תקרא. בעניין בקשתך לייעוץ חינמי או זול, כדאי שתבין שנישואין זה דבר יקר וחשוב מאוד לשלם על מנת ללמוד כיצד לנהל חיי נישואים תקינים. לכן אדם שיודע להעריך מהם חיי נישואים לא יחסוך וישקיע את מירב כספו . הכל עניין של סדר עדיפויות והערכת העניין. ועוד בנישואים הן ראשונים וק''ו בנישואים שניים בעייה כלכלית יכולה ליצור מתח ותסכולים וחוסר שלום בית כך שכדאי שתחשוב כיצד אתה יכול לפתור בעיה זו טרם היכנסך למערכת זוגית שניה. בברכת הצלחה לאה גרוס 0504703405

מיתלבטת, להיתגרש פעם שניה?

שלום לכם. נישאתי בפעם השניה לרווק, הבאתי לנישואין אלה 2 ילדים מנישואי הראשונים. בתי בת 13 ובני בן 9 , אנחנו לא מיסתדרים בכלל , בעיקר לאחרונה. כמו כן בתי עברה לגור עם אביה לאחר הסתות נוראיות מצד אביה. על כל פנים נותרנו הילד, בעלי ואני. אנו מיתווכחים לעיתים קרובות, לעיתים על רקע חינוך ילדים, לעיתים על רקע היתנהגות לא בוגרת של בעלי. אנו נשואים כבר 3 שנים, הוא איו מאמין ביעוץ ובטיפול. אני אובדת עצות.והאם טיפול פסיכולוגי עשוי לגרום לגבר בן 37 להיות בוגר יותר? גם מבחינה כלכלית אני חוששת משום שאין לי שום רכוש, הכל שייך לו עוד מלפני החתונה. אני רוצה להאמין שאפשר לצלוח ולהגיע למצב של קשר טוב, משפחתיות מאוד חשובה לי. כמו כן, האם אתם מכירים יועץ טוב מאיזור באר שבע? תודה דנה.

לא משחקים, שוברים את הכלים

בס''ד דנה שלום, הינך מתלבטת האם להתגרש פעם שניה. אני רוצה לשתף אותך בדעתי. כשהיינו ילדים ולא היינו מצליחים להסתדר במשחק עם החברות, או כאשר לא עשו את רצוננו וכאשר לא יכולנו להשלים עם תבוסתנו קמנו ואמרנו לא משחקים, שוברים את הכלים. וכך הפסקנו את המשחק. בזמנים אחרים מצאנו את עצמנו משחקות שוב ושוב עם חברות אחרות ולא הסתדרנו גם אתן. רצינו לשבור את הכלים אך רובם כבר היו שבורים. דנה יקרה, החוכמה והבגרות שלנו היא לא לחשוב איך לשבור את הכלים והאם להתגרש פעם שניה אלא לחשוב איך אתנהג הפעם מבלי לשבור מבלי לחשוב על אופצית הגירושין כאופציה זמינה ואפשרית בכל רגע נתון. בגירושין ראשונים היו נפגעים ובגירושין שניים הפגיעה תהיה יותר חמורה ולך דנה לא תהיה תחושה של סיפוק שהנה בפעם השנייה הצלחת להקים בית לתפארת. כי יש לך ההבנה בזוגיות. אני מציעה לך תחילה ללכת לייעוץ לבד (אם בעלך לא מעוניין להגיע). בייעוץ יאפשרו לך להבחין באיזה שהוא דפוס התנהגותי שאת סוחבת איתך גם לנישואים אלה והיא לך לרועץ. שינוי התנהגות זו מתוך הבנה עמוקה שזה לטובתך ולטובת הזוגיות שלך היא זו שתאפשר חיים טובים עם בעלך הנוכחי. וכאשר בעלך יחוש בשינוי החל בך הוא יתעניין וירצה ללכת לייעוץ. ממכתבך הקצר אני מבינה שאת עסוקה יותר במה בעלך לא בסדר. היכן הוא לא בוגר. והרבה ביקורת מצידך. כידוע ביקורת מזמינה ביקורת ולכן יש הרבה ויכוחים. השקיעי זמן בלהביט היכן את לא בסדר. הוא יראה שאין ביקורת מצידך הוא יהיה זמין לבקר ולבדוק את עצמו היכן הוא לא בסדר ויתקן. רק אז תגיעו לאפשרות של שיחה בונה. אני מאחלת לכם הרבה שנים של שמחה, אחוה ושלום ביחד. בברכת חנוכה שמח לאה גרוס

מטפל זוגי שמתמודד עם זוגיות קשה

שלום לכם! חברי היקרים. ברצוני לשתף אתכם במה שעובר עלי, ולשמוע את דעתכם ועצתכם, אולי ירווח לי כאבי הקשה ותסכולי הרב. למדתי בינר כמה וכמה קורסים, כמו-כן למדתי עוד נושאים במקומות אחרים. מטפל בזוגות ומצליח מאד, אני נקרא מהטובים בתחום ושמי נישא לתהילה. גם מאמרים שכתבתי בנושאי זוגיות כמו גם בשאר נושאים חינוכיים, מקבלים פידבק חיובי. הבעיה היא שהזוגיות שלי אישית קשה, חיי בבית קשים, מה שיש לי בחוץ אין לי בפנים, אין לי הערכה וכבוד ותמיכה אלא תרעומת ביקורת ביזוי והשפלה, גם בבית פנימה מול הילדים וגם בחוץ אצל קרובי משפחה ובמקום העבודה. אנו כל הזמן בתהליכי טיפול, לעיתים המצב משתפר ולפעמים יותר גרוע. השאלה שלי היא: א' כשאני מטפל בזוגות, תמיד יש לי קול פנימי הלועג לי "ומה אצלך?", איך אתה יכול לטפל באחרים כשאצלך זה המצב. ב' תסכול גדול מהטיפול בזוגות, למה אצלי לא טוב, לפעמים אני משלים כבר עם מצבי, אך כשאני רואה זוגות אצלי איך שהם מצליחים, אני נשבר ונהיה מתוסכל לגמרי. כן פשוט אני מקנא. איך זה אצלכם? מה עושים? איך מתמודדים?

קשוט עצמך ואחר כך אחרים

בס''ד אברהם שלום, ראשית ישר כח על אומץ ליבך לכתוב את הבעיה אשר להרבה מטפלים יש וקשה להם להודות. לידיעתך חלק מן האנשים הבאים ללמוד בינר על מנת להיות יועצים, מטפלים. יש להם בעיות בזוגיות שלהם והם באים ללמוד כיצד לשפר את הזוגיות שלהם. יש כמה שאני מכירה שלמדו בינר ולא עוסקים בייעוץ ובטיפול בזוגות כלל. הם הרויחו בינר את חיי הזוגיות שלהם ובכך הסתפקו. אני מאוד מבינה את כאבך בעת הטיפול בזוגות ואת הקנאה שלך בהם שהם מצליחים ואתה לא. אני גם חשה את הזלזול המרחף והנאמר מפורשות מפי אשתך "קשוט עצמך ואחר כך אחרים" זה משפט כואב מאוד הנאמר מפי האישה שאמורה מאוד לכבד אותך והיא מבזה. הכבוד, שהוא צורך הליבה שלך כמו של שאר הבעלים נפגע, וזו תחושה המלווה אותך בעת הטיפול ולא נותנת לך מנוח. אני הייתי מייעצת לך להשתמש בכל הכלים שלמדנו, ויש הרבה. איך להביא אישה לידי הדברות ותקשורת טובה. וכאשר יתאפשר מצב זה, דבר על איך אתה מרגיש כאשר היא אינה מכבדת אותך. שאל אותה מדוע אינה מצליחה לכבד אותך. מה עליך לעשות לדעתה על מנת שצורך הליבה שלך ימולא ויאפשר לך חיות. שאל אותה מה עליך לעשות על מנת שהיא תהיה מרוצה ממך. מה צורך הליבה שלה האמיתי. לך אברהם יש יתרון מכל אדם אחר. אתה למדת. נכון קשה ליישם כל מה שלומדים בעיקר בבית. זה מצריך מאיתנו המון עבודה. ולפעמים הנמכת קומה. חשוב על התועלת שבדבר על התוצאה החיובית בסוף. אתגר את עצמך. יש הרבה מרצים ומרצות בנושא דייאטה שהם מאוד שמנים וקשה מאוד לקבל מהם הדרכה, אינם נותנים דוגמא טובה. כאשר תעבוד על הזוגיות האישית שלך בהצלחה בביתך, תרגיש שאתה גם מהווה דוגמא טובה למרות שאף אחד לא יודע מה בביתך. אשתך יודעת וזה מספיק. אאחל לכם הצלחה רבה. וחנוכה שמח לאה גרוס

להרשמה ופרטים נוספים

מרכז ינר

סניף ירושלים: בית הדפוס 30
טלפון: 02-6321600
סניף מרכז: ברוך הירש 14
טלפון: 03-7160130