מרכז י.נ.ר

כניסה למשתמשים 01/11/2020 י"ד חשון תשפ"א
הדסה חיימוביץ

הדסה חיימוביץ

קורות חיים בקצרה

קבלת קהל

בהמשך לשאלתי פערים בעבודת השם

שלום רב לכם אינני רוצה להישמע גאוותנית הכוונה שלי היתה השקפת חייים שונה לגמרי, ולשיחות חולין הכוונה היתה לשון הרע ורכילות ודעות לגבי אנשים בעלי אינו מעוניין לשבת ללמוד ביחד זוגיות וחינוך ואינו מעונין גם ללמוד לבד ולקרוא לבד הוא טוען שקודם כל עבודה ואח"כ משפחה (אציין שזה ההשקפת חינוך שהוא גדל עליה) אינני מצליחה להרגיש אמון וחושבת הרבה שהוא משקר על דברים שאני שואלת אותו בכל מיני נושאים איך אבנה את הזוגיות בצורה נכונה בכך שלא אפסיד אותו? ברוב שיחותינו על המצב הוא שותק ואומר לפעמים שיהיה בסדר , אותי זה לא מספק איך אדע מתי זוגיות נחשבת לתקינה?

חזרה לימים הטובים

שרית יקרה, אני מרגישה את הדמעות בעיניים שלך כשאת כותבת שורות אלו. אני חושבת שכדאי לכם לחזור בדמיון לימי החיזור העליזים ולתחושת האהבה שאותה הרגשתם בזמנים שבהם ראיתם לנגד עינכם את השני כמרכז החיים. זוהי עבודה לא פשוטה אך בהחלט אפשרית . אולי בשלב הזה הייתי מציעה לך לבקש מבעלך ולומר לו שאת רוצה לצאת איתו בערב. תצאו למקום שקט ורומנטי אולי מעל גלי הים ושם תדברי איתו על הצורך שלך בקירבה איתו ,ותדברו על הנושא של הבנת הצרכים והרצונות אחד של השני. צריך סבלנות . דברים כאלה לא משתנים ברגע. אולי בהמשך אף יסכים וירצה להגיע איתך לייעוץ מקצועי, דבר היכול להרים אתכם מדרגה, שיהיה לכם בהצלחה רבה אם תרצי עוד להתייעץ איתי תוכלי לפנות במייל או בטלפון

השפעת הבית וההורים על חיי הנישואין

הזוגיות של הורי לא בריאה ולא נכונה חוסר תיקשורת נכונה ויכוחים ליד הילדים וכו'. כמובן כשאני עומדת מהצד ומבטיחה לעצמי שאצלי בעז"ה הדברים יראו אחרת זוגיות בריאה נכונה וטובה תיקשורת והבנה . אך כפי שהבנתי וקראתי זה תמיד נישאר בגדר הבטחה ובסופו של דבר הבעיה ממשיכה לדור הבא למרות שיודעים שזה לא נכון ככה ולמרות ההבטחות שאצלי זה לא יהיה .מתוך מה שקראתי כמה פעמים אז תמיד נשארים עם המגרעות שמביאים מהבית כמובן שאפשר לשנות תמיד השאלה היא האים זה כ"כ קשה לצאת מדפוסי התנהגות של הבית ולפתוח חיים אחרים לגמרי .

זה ייתכן זה אפשרי כל עוד אנחנו כאן שרים...

אזמרה יקרה, אכן, החיים מורכבים ואינם פשוטים כלל... אך ב"ה זכינו והקב"ה נתן לנו את יכולת הבחירה ובכוחינו לשנות דפוסי התנהגות שאינם לרוחינו. אדם שגדל בבית כמו שתיארת יכול לקחת את כוחותיו וכשרונותיו ולהצמיח אותם בכיוון החיובי. דווקא את שראית דוגמא שאת לא רוצה להתחקות אחריה יכולה להגיע למודעות עצמית גבוהה ולנווט עצמך במודע להתנהגות החיובית. אולי במהלך נישואייך תרגישי צורך בהכוונה מאדם חיצוני וזה בסדר גמור. אבל כמובן שזה לא הזמן כעת להתייחס לנקודה זו. (מתוך דברייך אני מבינה שאת עדיין לא נשואה... אם טעיתי אשמח שתפני אליי ואתייחס לנקודה זו בפרוטרוט) בהצלחה רבה ושה' יעזור לך לצבור כוחות ולהגיע מעלה מעלה הדסה

מיואשת

שלום רב. אני כ"כ מבולבלת עד כי איני יודעת מאיפה להתחיל ומקווה שאציג את הלך העניין על הצד הטוב ביותר. הנני בת 33 נשואה שנתיים לבן 38 יש לנו בן בן שנה וחודשיים ואני כעת בהריון בחודש שישי. מאחר ובעקבות נישואי נאלצתי לעזוב את מקום מגוריי ולהצטרף לבעלי אשר גר רחוק ממני ונכנסתי ישר לאחר החתונה להריון, יצא שאינני עובדת כבר שנתיים ומתמסרת לבית, לגידול הילד ולהריון החדש. כל ההריון הראשון התגוררתי אצל הורי בעלי עד שקיבלנו את הבית שלנו שבה אנו מתגוררים שנה. זו שנת הסיוטים שלי. בעלי הביקורתי פשוט לא נותן לי מנוח. הוא מנצל את זה שאני לא מביאה אף הכנסה כדי להשפיל אותי ולעשות ממני קטנה. הוא לוקח כל דבר טוב שבי, מקטין אותו ומשתמש בו נגדי, למשל, אני אוהבת לכתוב שירים אז יאמר, "מה את עושה כל היום כותבת שירים" וזה יכול להיות כל דבר אחר שאני אוהבת במקום. הוא לוקח כל חולשה או חיסרון שלי ומשתמש בה נגדי, לדוגמא, אין לי רשיון נהיגה אז כל הזמן ימצא דרך להשחיל כמה אני לא שווה בלי רישיון. בגלל ההריונות והלידה אני קצת עייפה ולא במיטבי, לפעמים רגישה, בוכייה, הוא יאמר שאני אשה חלשה ולא בנוייה לחיי משפחה. בעלי שעובד 4.5 משמרות בשבוע בממוצע של 12 שעות, פעם בוקר ופעם לילה, עוזר לי במטלות הבית בכך שפעם בשבוע שואב את הבית ושוטף מרצונו החופשי בלבד. לעיתים עוזר לקפל כביסה או לעשות כלים. הוא חושב שבכך הסתיימו מטלות הבית ושאני לא עושה כלום ושהוא עושה את רוב העבודה בבית וכל הזמן יורד עלי. אני מזכירה לו שאני זו שמבשלת, שמטפלת בילד, שקמה לילד בלילות, שמתחזקת יום יום את ניקיון הבית שלא נגמר בשואב ושטיפה, יש גם שירותים, אמבטיה, אבק כלים יום יומיים כביסות, סידורים, קניות שלפעמים אנו עושים במרוכז אך לרוב אני עושה לבד יומית. הבית נקי ומדוגם כי אני בבית מתחזקת אותו והוא לא רואה זאת כך. הוא מקטין את העבודה שאני עושה "מה את בסה"כ עושה שעתיים מבשלת שעתיים עם הילד, מה זה לעשות כביסה? מה זה כלים? זה כלום. אני עובד יותר קשה ממך. אני עושה בבית את רוב העבודה." האיש הזה שלא יודע איך אני שותה את הקפה שלי כי אני משרתת אותו כל הזמן, לא יודע להכין בקבוק אוכל לבן שלי כי אני מטפלת בו כל הזמן, לא יודע להכיןם חביתה כי אני דואגת לאוכל כל הזמן, טוען שמה שאני עושה זה כלום. ויותר גרוע מזה, הוא כל הזמן משווה אותי לנשים אחרות, מה אמא שלו עושה, מה אשתו של אח שלו עושה, מה אישתו של חבר שלו עושה. כולן יותר טובות ממני. לא חסך ממני כאב בזה שאמר שהיו לו נשים יותר טובות, יותר חכמות ויותר יפות ממני ויש לי עוד הרבה להגיע לרמה של אמא שלו. כל דבר שאני עושה יש לו ביקורת, שום דבר לא מספיק טוב, לא בישולים, לא ניקיון כלום. לפני החתונה, (יצאנו 8 חודשים והתחתנו) עוד היה מפנק אותי מידי פעם בהודעות אוהבות, מכתבים, פרחים, מתנות מידי פעם, הכל כדי לכבוש אותי, אחרי החתונה כלום. יום הולדת לא חגג לי, פרח לא הביא לי. כשאני מדברת איתו על הנושא הוא מתחמק בטענה שאחרי הנישואין הכל משתנה, אני לא יכולה לצפות שיפנק אותי כמו פעם. ועוד משהו עצוב. מעולם לא היה בשבילי ברגעים הקשים שלי לקבל תמיכה ואהבה. הוא רוצה אותי רק בטוב. ברע אני לבד. אם אני לא מרגישה טוב או עצובה, או כואב לי ואני בוכה אני אשה חלשה. לעולם לא יגש וינחם אותי אלא יסתכל עלי בקרירות וישאל "מה את בוכה", למשל אחרי הלידה ביום הראשון בבית היתה לי נפילת מתח ופשוט בכיתי, זה טיבעי ונורמלי, אני יודעת, אך הוא הביא בי והתעצבן על כך שאני בוכה. אם אני לא מרגישה טוב הפכתי למטלה, לדוגמא יום אחד הקאתי, לא הספקתי להגיע לכיר והרצפה התלכלכה. הוא התעצבן כי יום לפני ניקה את הבית. הוא לא קשוב לי, לתחושותי רצונותי. מתחמק מכל שיחה ומפיל עלי שאי אפשר לשוחח איתי. יודע להפוך כל דבר נגדי וכשאני מספרת לו את תחושותי הוא הופך את עצמו לקורבן וכמה הוא מסכן בנישואים הללו. פעם בחודש וחצי אנחנו נוסעים להוריי להתארח וכל פעם הוא מסתגר בחדר מול הטלויזיה. בקושי מפגין נוכחות, פתאום כל דבר מפריע לו, מסתובב בפרצוף זועף. לא נותן לי רגע להנות במחיצת הוריי, אני כל הזמן בלחץ. ההורים שלי כבר לא רוצים לבוא להתארח אצלנו כי לא נעים להם מההרגשה שבעלי נותן להם. הוא פשוט מרחיק אותי מהמשפחה שלי. לא טוב לו לראות שטוב לי. למשפחה שלו אנו הולכים יותר כי הם קרובים ושם הוא פתאום כל כך נחמד אלי וכל כך טוב ודואג.... ואני כמובן, גם אם אנחנו בכאסח בינינו, אני עושה כבוד להורים שלו ולו ומתנהגת הכל כרגיל. למה לא מגיע לי יחס כזה עם המשפחה שלי? לסיכום, אני מרגישה כבויה כבר מספר חודשים, כמו מתה מהלכת, מעבירה יום ועוד יום, מה שיהיה יהיה, לרוב שותקת, לעיתים מתפרצת. אני לא מצליחה לחלץ את עצמי מהמצב הזה, להרים את עצמי. מה שאני יעשה הבעיה תמיד אצלי. אני אשמה בהכל מבחינתו, הכל בגללי, הוא תמיד בסדר. אין לי עם מי לדבר. אסור לי לבכות, אסור לי לכעוס, או לדבר על כאבי כי אז אני אשה חלשה. אגב הלכנו לרב יועץ פעמיים שהאמת העמיד אותו יפה במקום, אך לבעלי זה לא מזיז אצלו הכל בסדר. שום דבר ממה שהרב יעץ הוא לא עשה סיכם את זה בכך "מה את חושבת שהוא מתייחס לאשתו יותר טוב?" איך אני נחלצת מהמצב הזה? תודה מראש על ההקשבה, היעוץ והעזרה. מהמיואשת

עבודה יסודית

לגלית היקרה , אני קוראת את מכתבך וליבי נקרע! אני מרגישה את הייאוש שלך ואת חוסר התקווה. את נשמעת לי בחורה מאוד חכמה עם מודעות עצמית גבוהה. אך "אין אדם מוציא עצמו מבית האסורים" ללכת לייעוץ פעמיים במצב כזה,זה כלל לא מספיק ! אם היה לכם טוב חבל שהפסקתם. נכון שבדרך יש גם נפילות וכל המוגלה יוצאת ולפעמים זה עוד יותר קשה. בהתחלה! ואני מדגישה - בהתחלה. כי צריך הרבה הרבה סבלנות. את חייבת עכשיו להתחזק ולהרגיש טוב עם עצמך ויחד עם זאת לשבת עם בעלך ולראות ביחד איך אתם ממשיכים את הייעוץ בלי ציפיות שהדברים יישתנו ברגע. לפעמים עובדים לאט אבל יסודי וכעת מרכז החיים שלכם צריך להיות "טיפוח הזוגיות". את צריכה להסביר לו את התחושותיך הכואבות , בלי להצביע עליו כאשם בעניין ובלי ביקורת כלל, רק לספר לו את מה שאת מרגישה. תוכלי לחזור אליי אחרי השיחה שלכם ואשמח להנחות אותך ולבנות איתך "תוכנית עבודה" להעצמת החיים הזוגיים בהצלחה רבה!

המשך לשאלתי פערים

שלום לרב, רציתי להביע את תודתי לכולם וגם לרב זאב פאטשינו שגרם לי להבין שהבעיה לרוב קיימת בי וניגשתי לייעוץ אישי כדי לתקן את חוסר האמון וחוסר הביטחון העצמי, אך בזמן זה בעלי טען בפניי שלמרות שהלכנו לייעוץ ביחד לפני 4 שנים אינו הצליח לעורר את האהבה ויש לו מחסום לאהוב אותי ולהימשך אליי ואינו רוצה לחזור לייעוץ כי הוא בסך הכל ניסה לתקן כדי לשמור על הקן המשפחתי שהבעיה היא בי כי אני חונקת באהבה שלי ושהניתוק הריגשי כנראה בא מהתפרצויות שלי וניבולי פה מידי פעםבגלל חוסר האמון,אחרי שיחה זאת ניסיתי לשים קץ לחיי אך הוא עצר אותי ונוצר ניתוק ביננו אנו מדברים רק בנושא הילדים שאלתי היא האם אחרי שחשבתי שתיקנו יש אפשרות לתקן שוב לבד או שעליי לוותר כי עברתי את כל הגבולות? בעלי החליט שהוא כרגע נשאר אך נראה לי שזה נובע מפחד,ה אם תמיד תופס המשפט חכמת נשים בנתה ביתה ויהיה אפשר לשבור את המחסום? אני ניגשת לייעוץ אישי כי זה דפוס התנהגות שהיה קיים בכל הקשרים שלי וגם עם בעלי אני נורא תלותית ריגשית ונמצאת בפחד תמידי שמא הוא יעזוב ונורא לחוצה , יש לציין שהדבר נובע ממשקעי הילדות שאני תמיד צריכה לשמוע שאוהבים אותי, ונורא רוצה לשקם

לא להתייאש רק לשמוח יש!

שרית יקרה, "כל זמן שהנר דולק עוד אפשר לתקן", זו לא סתם אימרה-זה אמיתי ! יישר כח שאת מודעת לעצמך ושאת גם עושה את הצעד לטפל בבעיה. נשמע מבין השורות שבעליך אוהב אותך ורוצה בך, אך קשה לו עם דפוסי התנהגות מסויימים שיש בך כגון:ביקורת ולחץ... אין ספק שכאשר תעשי שינוי בך ,ותהפכי יותר קלילה זה יוסיף הרבה לחיי הזוגיות שלכם . אל תעשי החשבונות כמה הוא משקיע ומה הוא תורם לקשר , אלא תתמקדי אך ורק בעבודת המידות שלך ובשינויי דפוסי ההתנהגות שעליהם דיברת. ממילא כשבעלך ייראה כמה את משקיעה ואת השינויים החלים בך, הוא יירצה להגיע איתך לקשר יותר עמוק והוא כבר ייעשה את השינויים המתבקשים מעצמו. אני שוב חוזרת לנקודה שלא יהיו לך ציפיות לשינויים מצד בעלך אלא ממש תיהיי ממוקדת עבודה הפנימית שלך. שיהיה לך בצלחה רבה!

הוריי חושבים להתגרש ....ייעוץ בדחיפות...

אוקיי,הורי נשואים מזה 30 שנה בני 56 ו-54 מזה כמה שנים הם רבים ולא מדברים לפרקי זמן ארוכים על דברים קנים ופעוטים אך לא מתמודדים עם הבעיות שלהם אלא רק מטאטאים הכול מתחת לשטיח הם גידלו 3 ילדים אותי בן 21 חייל משוחרר אחותי בת 28 נשואה עם ילד ועוד אח נשוי עם ילדה נכדים מדהימים בית נהדר חינוך מושלם לשלושתנו וערכים מופלאים שהעניקו לנו במהלך השנים, אמי דיברה בהתחלה על פרידה שהיא רוצה שאבי יעזוב את הבית לתקופה קתרה לראות איך כל אחד מרגיש אך שעימתתי אותם ביחד היא אמרה בבירור שהיא רוצה להתגרש יש לציין שהם מעולם לא ניסו תהליך של ייעוץ או גישור אלא רק השלימו לאחר הריבים וכאילו התעלמו ממה שהיה אבי שהיה איש צבא במשך המון זמן אדם מופנם ואדיש ואמא מאוד אנגרטית ולפעמים עצבנים אז לפעמים הם כמו חשמל ומים הוא מרגיש סמרטוט שלה בגלל הצעקות והעצבנות והיא מרגישה מנוצלת ולא מוערכת על העבודה שהיא משקיעה בבית ובעבודתה אני חושב שהבעיה העיקרית שלהם היא ששניהם לא מרגישים מוערכים מספיק, המצב הכלכלי מאוד קשה ואנחנו כבר כולנו בוגרים ורק אני נשארתי בבית ובקרוב אעזוב אותו הסיכוי שלהם למצוא בן זוג חדש שואף לאפס מה גם שייש תקופות בהם הם מסתדרים ונהנים ביחד אבל,הם לא יוצאים אין להם חברים הם כל אחד בעולמו שלו מכיוון שאין בניהםם שום סוג של תקשורת אני ואחייי הפצרנו בהם ללכת לטיפול זוגי וכל פעם הם "השלימו" בהחבאת הבעיה והתעלמות ממנה וכל הריבים שלהם על אותם דברים מכיוון שהם הולכים מסביב במקום להתעמת עם הבעיה חזיתית,השאלה שלי היא איך אני גורם להם להבין את זה ואיך אני גורם להם לא לפרק את המשפחה הזו כי כשאני אעזוב ישאר להם רק אחד את השני וזה הזמן שלהם להנות מהחיים ...איך אני גורם להם לעזור אחד לשני ....בבקשה..אני מרגיש שהכול מתפרק לי...

תהיה ממוקד בבנייה העצמית שלך

שלום ערן, אני מבינה שיש לך תחושות מאוד קשות שמלוות אותך הרבה שנים ביחס בין ההורים. אני רוצה שתבין עד כמה ההתערבות הרגשית והטכנית ביחסים שבין ההורים עלולה להזיק לך דווקא: כל התקשורת שבין ההורים והיחס אחד לשני מכניס אותך לדפוסי התנהגות מסויימים,שישנם דפוסים אף סמויים שאולי במהלך חייך הם עלולות לצוף. כל הקשר ביניהם מביא אותך לשקיעה נפשית ומסוכנת. אתה צריך להבין שעם כל האהבה שלך להוריך היקרים ועם כל הרצון הטוב והמקסים שלך, אין לך אחריות עליהם ויותר מזה- אסור לך להיכנס לזה בכלל. הרי וודאי שאתה לא מעוניין לחזור בנישואיך שלך לדפוסים כאלו עם בת זוגך וככל שתיכנס לעניין הוריך יותר, כך יהיה עליך יותר קשה להתמודד עם הפגיעות שזה עשה לך. לכן , הייתי מציעה לך כמה שיותר להתרחק מהיחס שלהם אחד לשני ולא להתערב כלל ולהתמקד כרגע בבנייה העצמית שלך. בהצלחה רבה!

התמודדות תקשורתית עם בעל אלים

שלום שמי רננה אני בת 27 נשואה 7 שנים+3 . אני לקוית שמיעה ובעלי חרש. מתחילת החברות ועד היום אני חיה עם בעל שמרים ידים לעיתים. מילדותו הוא סבל מהבעיה . אני חשבתי שאפשר לתקן ולשנותו. אך בשנתים האחרונות הזוגיות התפוררה ואם אני מדברת על זוגיות,על נושאים שהוא אינו רוצה לדון בהם ואני מתעקשת זה מגיע לאלימות ישנו נושא חדש שדרך יעוץ שהלכתי לאחרונה נהיתי מודעת אליו-אלימות כלכלית, אך בעזרת המשפחה זה השתפר והתחלתי לקבל סכום חודשי ממנו מהמשכורת שלי. ואלימות חברתית קלה. הוא אינו מוכן לקבל עזרה מהסובבים אותו-משפחתו. לפני מס' חודשים בעלי היה בחו"ל עקב עבודה ושהוא חזר כל רגשותיו השלילים כלפי צפו, לדוגמא נושא נקיון הבית-עד חול הבית לא היה בגדר נקי מבחינתו ועכשיו כן עם השתדלות מצדי אך אינו מפסיק לחפש בקטנות ולהעיר. דבר הגורם לי לתסכול. הוא אינו מוכן לדרוך בבית הורי בשנה האחרונה מסיבות שמפריעות לו לשהות שם ואינו מוכן לדבר על כך, לפרט בפני את הסיבות. הוא בורח מהמצב הנתון למחשב לטלויזיה ואינו מוכן לדבר שיחות רגילות,אם זה על ילדים וכדומה. והשיחות תמיד מסתיימות בזה שאני בתחושה של מושפלת-אלימות מילולית. או צעקות... בשיחה האחרונה הוא עזב את הבית ל4 ימים וחזר, בטענה בשביל הילדים. השאלה- איך עולים על דרך המלך עם אדם שיש לו בעית תקשורת? בעבר פניתי לויצו אך זה לא עזר, יש לציין שאנו חילוניים אך שומרים על טהרת משפחה.

יש לטפל במהירות בבעיה

רננה יקרה, את מתארת פה מציאות לא פשוטה ,לא לך , לא לילדים וגם לא לבעלך. ברור שהעניין צריך טיפול בהקדם ואסור לדחותו. כפי שאת מספרת שבעלך חזר בשביל הילדים אז מצב כזה וודאי שלא טוב ולא בריא לילדים. אם תשבי איו על כוס קפה ועוגה ותסבירי לו את תחושותייך וכמה חשוב שתלכו לייעוץ אפילו בשביל הילדים. אשמח שתכתבי לי איפה אתם גרים ואוכל לעזור לך למצוא אדם מקצועי שיוכל לעזור לכם. בהצלחה רבה!!!

אי הבנה ביני בין אשתי

אנחנו נשאים כבר שלושה חודשים , לפעמים נוצר ויכוחים ביננו . מה עלי לעשות למנוע את הויכוחים? אני אשמח אם תענו לשאלתי.

איפה שלמות האהבה???

אברהם שלום, ישנם דברים יסודיים שצריך לדעת בבניית בניין הזוגיות: * צריך להבין שזיווגו של אדם הוא משמיים ואסור שוויכוחים ומריבות יערערו אמונה זו. לפעמים יותר נוח לחשוב שאולי נעשתה כאן טעות ובעצם זה לא הזיווג שלי! זו חשיבה מוטעית לחלוטין וצריך להפוך מחשבה זו למחשבה חיובית: זאת הזיווג שלי ובעז"ה נעבוד על הזוגיות במשותף ונבנה עם הזמן יותר הבנה ונעצים את האהבה שביננו. * דבר שני: יש לדעת שכל אחד בא מרקע שונה, מבית שונה, מתרבות שונה, מסגנון ומהרגלים שונים. ובנוסף- המינים שונים "גברים ממאדים ונשים מנוגה" ולכן זה בכלל פלא שניתן לבנות בית משותף בין גבר לאשה. הם כ"כ שונים במהותם והווייתם שהבנייה המשותפת שלהם באהבה ובהתחברות הוא נס אחד גדול!!! הקב"ה כל יום מזווג זיווגים לא רק את הרווקים אלא גם אצל הנישואין . בחיבור ובאהבה של בעל ואשתו. ולכן צריך כל הזמן להתפלל להקב"ה שישרה שכינתו על הבית והזוגיות ויעזור לזוג רק להעצים את אהבתו אחד לשני. * חשוב להדגיש שתפילה לרבונו של עולם היא חלק בלתי אינטגרלי לחיי הנישואין!!! ולענייננו בעניין וויכוחים: וויכוחים נוצרים מציפיות אחד מהשני, מתקשורת לקויה-והבנה לקויה אחד את השני , מחוסר אמון, חוסר אמפטיה , מרירויות מהעבר שמשליכים על בן-הזוג ועוד.. הדבר הנכון הוא לקבוע פעם או פעמיים בשבוע שיושבים על כוס קפה ועוגה מיוחדת שטרחתם והכנתם או קניתם עבור פגישה זו. ומדברים על תחושות ורגשות שיש לכם אחד כלפי השני. יש להתחיל בפתיחה חיובית אחד על השני ואח"כ להגיד את המפריע בצורה נעימה . זה מעבר לדיבורים היוםיומיים החשובים גם ומוסיפים לתקשורת הזוגית. כשבפגישה המיוחדת אתם מעלים את המפריע לכל אחד בצורה נעימה יותר קל לקבל את התלונות של הצד השני , מה גם שזה עושה גם יותר חשק לשנות את מה שמציק לשני. ואז ממילא רמת הוויכוחים תרד. שיהיה בהצלחה רבה ובשורות טובות!!!

טהרת המשפחה

העניין שאני מעלה כאן עכשיו מציק לי מאד ואודה לכם אם תתייחסו אליו בהקדם שכן, קשה לי מאד לפתוח את הדברים מול רב ומצד שני קשה לי גם להתעלם ממנו. אני נשואה כחמש עשרה שנה ויש לנו שבעה ילדים בנים ובנות. מתחילת הדרך סבל בעלי מדיכאון ומחרדות חברתיות שגרמו לו להסתגר בבית וגרמו לנו קשיים גדולים מאד. לפני כשנתיים וחצי התפתחה בינינו מריבה קשה שבמהלכה כיניתי אותו בכינוי שפגע בו מאוד. כתגובה לכך הוא השכיב אותי על המיטה עליה ישבתי והחל לחנוק אותי בצוואר. ללא נשימה צעקתי לביתי שתזמין משטרה וכך הוא הפסיק. למשך מספר ימים עוד נשארו לי סימנים אדומים וכחולים על הצוואר. בעקבות האירוע הזה הבין סוף סוף בעלי שהוא אכן בבעייה גדולה מאד והתחלנו טיפול זוגי. כשנה לאחר המקרה הפסקתי ללכת למקווה. אנחנו עדיין בטיפול ובאופן יחסי ישנו אכן שיפור במערכת אם כי הדרך קשה מאד. גם בעלי אינו מעוניין בי בגלל מערכת היחסים הקשה ומכיוון שהוא מטופל בכדורים פסיכיאטרים המעכבים אונות הנסיון (באופן יחסי) שלו קל יותר. אינני מסוגלת בשום אופן ללכת למקווה אך מצד שני, נפשי אינה יודעת מנוח. האם תוכלו לעזור לי? תודה רבה! אביגיל

עבודה שלמה בזוגיות

אביגיל שלום! חשוב מאוד שאתם מטפלים בבעייה הן של בעלך והן הזוגית. ראי זאת כנקודת זכות, לא כל אחד מוכן לצאת לדרך ארוכה ולעמול בה. יישר כח לכם!!! כמו שציינת יש כאן שתי בעיות מרכזיות: הדיכאון של בעלך והקשר הזוגי שלכם. לגבי הנקודה הראשונה: חשוב שתיהיה לך הערכה לבעלך שמסכים לקחת כדורים אם כי בלעדי זה לא ניתן לבנות קשר, אך ישנם המתנגדים לעצם לקיחת הכדורים ולא מוכנים להשקיע עבורם ועבור הזוגיות למרות ההשלכות הקשות של אי לקיחת כדורים. אך כנראה לבעלך גם מאוד חשובה זוגיות טובה ולכן גם מטפל בעצמו. לגבי הבעיות המיניות שהכדורים משפיעים עליהם כדאי להתייעץ עם הפסיכיאטרי שהביא את המרשם ואולי יוכל להמליץ על סוג אחר. כי ישנם סוגים רבים של כדורים וכל סוג משפיע שונה בין אדם לאדם. ולגבי בעיית הזוגיות: האם שיתפת את המטפל הזוגי שלכם בבעיה המינית? אם טוב לכם אצל אותו מטפל אך הוא לא מתמחה בנושא המיניות צריך במקביל לטיפול איתו גם ללכת למטפל מיני. את יכולה לראות במומחי ינ"ר רשימה כזו . אם תרצי המלצה תוכלי להתקשר אליי בטל' 088677916 או להשאיר הודעת sms למס' 0523003872 ואענה לך בשמחה עצוב לי לשמוע שכבר שנה את לא טובלת! זה מצב לא נורמלי בזוגיות . ואתם כן משקיעים בזוגיות אז ודאי שתחום זה אסור חלילה לדחות. יחסי אישות הם חלק בלתי אינטגרלי של החיים הזוגיים וכמו שא"א חיים זוגיים בלי תקשורת ובלי לדבר כך א"א חיים זוגיים בלי יחסי אישות! עשו צעד נוסף, ותטפלו בדחיפות בנקודה חשובה זו! בהצלחה רבה!!!

טהרת המשפחה

העניין שאני מעלה כאן עכשיו מציק לי מאד ואודה לכם אם תתייחסו אליו בהקדם שכן, קשה לי מאד לפתוח את הדברים מול רב ומצד שני קשה לי גם להתעלם ממנו. אני נשואה כחמש עשרה שנה ויש לנו שבעה ילדים בנים ובנות. מתחילת הדרך סבל בעלי מדיכאון ומחרדות חברתיות שגרמו לו להסתגר בבית וגרמו לנו קשיים גדולים מאד. לפני כשנתיים וחצי התפתחה בינינו מריבה קשה שבמהלכה כיניתי אותו בכינוי שפגע בו מאוד. כתגובה לכך הוא השכיב אותי על המיטה עליה ישבתי והחל לחנוק אותי בצוואר. ללא נשימה צעקתי לביתי שתזמין משטרה וכך הוא הפסיק. למשך מספר ימים עוד נשארו לי סימנים אדומים וכחולים על הצוואר. בעקבות האירוע הזה הבין סוף סוף בעלי שהוא אכן בבעייה גדולה מאד והתחלנו טיפול זוגי. כשנה לאחר המקרה הפסקתי ללכת למקווה. אנחנו עדיין בטיפול ובאופן יחסי ישנו אכן שיפור במערכת אם כי הדרך קשה מאד. גם בעלי אינו מעוניין בי בגלל מערכת היחסים הקשה ומכיוון שהוא מטופל בכדורים פסיכיאטרים המעכבים אונות הנסיון (באופן יחסי) שלו קל יותר. אינני מסוגלת בשום אופן ללכת למקווה אך מצד שני, נפשי אינה יודעת מנוח. האם תוכלו לעזור לי? תודה רבה! אביגיל

נקודה נוספת

אביגיל שלום, חשוב לי לציין נקודה נוספת ולהתייחס לפן ההלכתי: אשה שלא טובלת וודאי שאסורה לבעלה אפילו בנגיעה קלה וביחסי קירבה בכלל. ואשה שמונעת מבעלה התקרבות נקראית "מורדת", שזה עניין מאוד מאוד חמור. ובעז"ה תוכלי כבר מהרגע לעשות צעד ולהתקדם בנושא ,וכדאי שיהיה לכם רב קבוע בנושא טהרת המשפחה ואיתו תוכלו להתייעץ בנושאים אלו. בהצלחה רבה!!!

ברצון שניהם ובשמחתם

אני חייבת לציין שמאז שקראתי את השאלה והתשובות אני פשוט בסערת רגשות ואני מוצאת את עצמי בוכה וכועסת!!! מדובר באשה שעברה טראומה בידי בעלה ובגלל זה כמה צפוי נגרם לה ריחוק ממנו והיא אומרת שבגלל זה היא לא מסוגלת ללכת למקווה ואפילו שהם בטיפול זוגי אך בכל זאת יש לה נקיפות מצפון. ומה שפשוט הכניס אותי לסוג של הלם זה שדווקא המשיבות הנשים לא מבינות את נפשה של אשה אחרת ודווקא המשיבים הגברים הבינו את המשמעות של קירבה אינטימית בלי קרבה נפשית. אני מדברת מתוך נסיון אישי בו התקרבתי לבעלי אפי' שלא רציתי כי כך אמרו לי שאני חייבת ככה מתנהגת אשה טובה מורדת ושאר ירקות ומה שזה גרם לי זה לשנוא את בעלי ולהגעל ממנו לגמרי עד שפיתחתי ואגינסמוס שהייתי צריכה טיפול ארוך ומתיש כדי לצאת מזה. אני חייבת לומר שההתרשמות האישית שלי היא שההנחיה של הבנות כאן נובעת ממקום דתי או משהוא כזה ומאוד שמחתי לקרוא את תשובתו המדהימה והמקצועית כמו תמיד של אלי בן סימון שהסביר את האסון שבקיום יחסים שלא מתוך רצון ומתוך אי רצון גם מהמקורות. "ברצון שנהם ובשמחתם" זה פשוט מדהים ומרגש. אבל הכי כואב לי זה שנשים לא מתחברות למצוקה שהיא מצוקה נשית מובהקת. אשמח מאוד לשמוע את דעתכן בעניין. כואבה וסוערת.

הבהרה לתגובתך

להמומה היקרה, שבוע טוב! קודם כל , רצוני לציין כי מאוד שמחתי לראות את תגובתך. מכיוון שחשוב לעלות כאן באתר שאלות ותהיות בעניין ,וגם ליצור דו-שיח.זאת , מכיוון שהנושאים העולים כאן באתר הם עניינים מורכבים שניתן להרחיב בהם רבות וע"י שאלות נוספות ניתן להרחיב בנושא וזה דבר מבורך, יישר כח!!! ולעינייננו: כנראה, חווית באמת חוויה מאוד קשה, וכשאביגייל שאלה את שאלתה וניתנו התשובות זה החזיר אותך לאותה חוויה גם בתחושות הקשות. ממילא ראית עצמך במקומה. אך כמו שקודמי אמר, המקום שלך שונה משלה וגם הטיפול והתשובות שונות. יש לציין, שוודאי שאסור לבעל לאנוס את אשתו וחמור מאוד,מאוד להיות כ"דורס". אך כל זה לא קשור למחוייבות של האשה לטבול. אשה ביום טבילתה צריכה לטבול. מה עושים אח"כ עם יחסי האישות? ודאי שיש לטפל בזה כחלק מהטיפול הזוגי ולא בריא לקיים יחסים במצב נפשי כה קשה. לכן, כתבתי לאביגיל שהם חייבים ללכת לאדם שינחה אותם מינית וכן להיות בקשר עם רב קבוע המכיר את מצבם , מכיר את ההלכה וודאי שירצה רק לעזור להם ולשפר את היחסים הרגשיים והמיניים ביניהם. עוד נקודה חשובה שיש להבהיר. קיום יחסים זה לא רק המעשה עצמו -מה שרבים חושבים ,אלא כל מגע מלטף ורומנטי. זה כולל חיבוק, נישוק ואף נתינת ידיים ולכן גם התורה מדגישה שהמעשה עצמו חייב לבוא עם פיוס ואהבה רומנטית, וחו"ח לא להיות כעם הארץ הבא בגסות ודורס. אם בני הזוג לא יכולים להיות במצב כזה - וודאי שעליהם לטפל בעניין עד שיגיעו למצב ששניהם רוצים ומעוניינים להיות ביחד וביחסים אינטימיים. חשוב להוסיף שבתהליך הטיפולי ודאי שיש בו רגעים טובים של רצון להיות אחד עם השני ( אחרת לא היו ממשיכים בטיפול) ואם האשה עוד לא טבלה, זה ודאי מרחיק ולא מאפשר את התיקון של היחסים ביניהם. שנדע רק טוב, הדסה.

קשור לאימי

שלום, אני בת 32 נשואה +1 בתמצית: מעולם לא הסתדרתי עם אימי, העולם לדעתה הוא בניגוד אלי מקום שבו צריכים לריב, אני מאוד מנסה לחייך ןלשמוח בחלקי ורק כעת נפל בידי הדבר לאחר בעיה בריאותית אחרי הלידה שהחלמתי ממנה ולא בעזרת אימי, היא כל הזמן מבקרת אותי לא מפרגנת מטיפה מוסר, עיניה מפחידות ולא מקבלות, אני גרה רחוק ממנה וממעטת לבקר, הבעיה היא שהיא באה לעזור לי פעם ב... שלושה שבועות שבועיים, פעם אחת בשבוע ,אני כל הזמן הודפת אותה, כמה זה עלה?... סחתיין קנית מגהץ... הרופא נמצא רק ב5 למה לא לפני? תסגרי את הארונות? כמה זה עלה? נורא מחפשת רוע גם בשיחות על חמותי ועוד ועוד, כל כניסה שלה הביתה מלווהבאנרגיות שליליו ת אחרי הלידה לא רציתי שתבוא בכלל, היא שיגעה אותי, היא יוצרת בי תחושות אשם כבדות, אני מרגישה שהיא מקנא לי, סליחה על ה וספת המידע הנ"ל אך שהיא מגיעה אני מקבלת וסת מהלחץ. אני רוצה להרות, אך הלחץ בסביבתה איום, אני אפילו מרגישה עין הרע ממנה.אחרי לכתה אני בדיכאון, אנו אמא ובת אך במימד הרגשי ניתן לומר שאני לא אוהבת אותה. היא עוזרת הרבה, אך מה זה שווה שאני בדיכאון, ואינני רוצה לישון אצלה לעולם, יש לי המון כעס כלפיה על כל היחס שלה אלי לילדות, בעיה שאני סובלת ממנה קשורה ביחס ישיר אליה. מאוד עצוב לי שאני לא יכולה למצוא פתרון. נכון שבתורה כתתוב כבד א אביך ואימך, אך היא לא מכבדת אף אחד גם לא את עצמה ובטח שלא אותי. היא יודעת לעשות אך לא להרגיש. אז אם תגידו לקבל ולהבין, לא אוכל יותר היא משפיעה עלי הן פיזית כפי שתיארתי והן נפשית. בילדותי היא הכתה אותי העליבה אותי , גזרה לי את שערותיה שרפה א ידי ובכל זאת יצאתי בסדר למרות שהיא אימי. מה דעתכם?פתרון, שלא תגיע אלי? אפילו אם היא באה לבקר עם אבי, אני נלחצת כולי , שניהם רואי שחורות, אני לא רוצה להיות בלחץ. אבל לדוג' אנו רוצים לקנות דירה לא לשתף אותם לסמןך עלל עצמנו? תודה והרבה אושר רחל

אנרגיות חיוביות

רחל שלום, את מתארת כאן תחושות נוראיות שיש לך כלפי אמך. תחושות אלו מלוות אותך מספר שנים לא קטן וכשהדבר לא פתיר , את רק צוברת יותר כעסים ומריריות וחבל! את נשמעת אשה חכמה שבנתה עצמה בעמל , למרות כל מה שעברת. לכן, הייתי מייעצת לך , להמשיך את הבנייה שלך. ורק לחשוב איך את צומחת. במצב שאמך מפריעה לך לממש את החיים שאותם את רוצה לבנות- חיים בריאים ונכונים, את לא יכולה להרשות לזה. את חייבת לשים את הגבולות שמתאימות לך. ואם את מרגישה שגם ביקור שלה לעיתים רחוקות פוגע בך ומנטרל אותך, תשימי את הגבול,כמה שזה עצוב ולא נעים, בלי ביקורים שלה כלל-עד להודעה חדשה. תשתדלי יותר לתקשר איתה דרך הטלפון. ובזמן שתרגישי שאת מוכנה נפשית שוב לקשר איתה, תחדשי איתה את הביקורים. עוד נקודה שחשוב לעלות, זה הפגיעה הנפשית שלך. את אכולה כעסים ומרירויות, ואת חייבת להרפות ולהשתחרר מזה! לא בריא לא לך, לא לבעלך ובטח שלא לילד. את צריכה לשמח את עצמך. לעשות דברים שאת אוהבת, וללכת לטיפול מקצועי שיעזור לך להשתחרר מתחושות קשות אלו. נקודה נוספת שיש להתייחס אליה, היא בעלך. מה הוא מרגיש מכל המצב? אילו דברים מהעבר צפים אצלך ובאים לידי ביטויי בקשר הזוגי שלכם? עכשיו חיי המשפחה המצומצמת שלך ( בעלך, את והילד) חשובים מכל והם מרכז החיים שלך , השקיעי וטפחי אתכם, האנרגיות שלך צריכות לצאת על דברים חיוביים וטובים. בהצלה רבה!!!

בעיות עם הבעל ומשפחתו - לקראת גירושין

שלום רב, אני ובעלי נישואים שנתיים ויש לנו ילדה בת שנה וחודשיים, אני חוזרת בתשובה ממוצא חצי תימני ובעלי מרוקאי. אנו גרים במרכז הארץ אצל אימי מכיוון שאנו מתחילים לבנות בית ובעלי במקור מטבריה. בעלי איש קבע המשרת בצפון הארץ ומגיע הביתה בערך פעמיים שלוש בשבוע. הבעיה שלי איתו מתחלקת לשניים: 1. בזמן הלידה הוא היה נוכח, ואני מאד התנגדתי, אני מרגישה שמאז הוא לא מעריך אותי, מזלזל בי, לא מכבד, ונדמה לפעמים שאני לא מעניינת אותו. הוא הפסיק לפרגן, מעניין אותו רק העבודה, מיותר לציין שהוא כלל לא עוזר בבית וגם לא עם הילדה. אני עושה הכל בבית, הוא מגיע בלילה כמו פרזיט, זורק את הכביסה, מבקש אוכל (הוא לא יודע לקחת לבד) עובד עוד קצת דרך הטלפון והולך לישון וכמובן נוחר בלילה ולא נותן לישון. ואפילו לא קם בלילה לילדה והוא טוען שהוא לא חייב לעזור כי אני לא עובדת (מחפשת עבודה, אני אחרי ניתוח מעיים). 2. אנחנו נוסעים למשפחה של בעלי כל שבת שלישית ובחגים בפסח וראש השנה כי אני חוזרת בתשובה והמשפחה שלי חילונית. (כל פעם שאנחנו נוסעים לסבתא שלו (שם אנו עושים שבתות עם האמא) אנחנו חוזרים ברוגז. המנטליות שלנו כל כך שונה. אמא שלו התלוננה לבעלי פעם למה שכחתי את הטיטול של הילדה בפח אשפה בחדר ושאני לא עוזרת, אחרי מריבה מאד גדולה ושיחה עם בעלי (אחרי שקרה לי מסריחה) ועם אמא שלו אמרתי ששכחתי לזרוק את הטיטול בפח השכונתי וזה לא סוף העולם, אני בחורה מאד מאד נקיה ומסודרת חונכתי לעבודה קשה ועזרה לזולת. ואני כל כך עוזרת שאני שם שפשוט לא האמנתי (פשוט אמא שלו כל כך עצלנית). השבת הם רצו לתת לילדה לשתות ערק ואני אמרתי שלא יעיזו ואחרי שסובבתי את הגב סבתא שלו נתנה לה לגימה ואני כל כך כעסתי ואמרתי שהילדה מקבלת נורופן (משכך כאבים) בגלל השיניים ואיזה מין דבר זה להביא לילדה בת שנה לשתות ערק??? ולמה אני אוויר, שאם אמרתי לא להביא לה אז לא מביאים, והכי מעצבן שלבעלי אין עמוד שידרה לצאת כנגד משפחתו ולהגן עליי ועל הילדה. הוא היה נוכח לכל וידע האנחנו נריב על זה, העיקר לרצות את משפחתו. אני היום לא מתקשרת ורמזתי לחמותי שאני לא מעוניינת בטלפונים שלה מכיוון שכשהיא הייתה מתקשרת ולא יכולתי לענות בהרבה מצבים כי הילדה הייתה תינוקת והייתי גרה לבד בצפת רחוק מכולם וטיפלתי בה לבד, אז או שההיתי מקלחת אותה או ישנה או מאכילה וכו' היא הייתה מתלוננת אצל בעלי שאני כל הזמן לא עונה לה. ואז היינו רבים בגללה. זהו , מצטערת על הסיפור הארוך אבל גם זה עזר לי קצת להוריד מהלב. אנחנו היום נמצאים במצב שאני כבר מוכנה לוותר על בעלי ועל הנישואים ( אני עדיין אוהבת אותו) כדיי לא לראות את המשפחה שלו, אני גם ככה כל הזמן לבד ומגדלת את הילדה לבד, אז אני לא חושבת שיהיה לי קשה להסתדר. בכל מקרה בעלי אמר שהוא לא מוכן לוותר עלינו והוא היום מגיע ורוצה שנדבר. נקווה לבשורות טובות ואשמח לקבל קצת עזרה בתודה מראש

אהבה, זה כל הסיפור

דנה יקרה, עם כל הכאב והסבל שאתם עוברים, אתם עדיין אוהבים אחד את השני! את מספרת שאת אוהבת אותו והוא לא רוצה לאבד אתכם- זה מצע נפלא לטפל בנישואין שלכם. יכול להיות שכל המצב הזה קרה, כי לא היתה לכם הדרכה נכונה כיצד לבנות חיי משפחה נכונים, אבל אם תלכו לטיפול זוגי, תקבלו כלים איך לבנות ביחד חיים משותפים ושמחים. הבית צריך להיות לאדם המקום שבו הוא מרגיש הכי מוגן והכי בנוח. ויש דרך ללמוד איך לבנות בית כזה, ואם תלכו לפי ההדרכה- תרגישו שהאהבה בינכם רק תתגבר,בעז"ה. אומנם מראש צריך לדעת שכדי להתחדש, דרוש עמל וגם הדרך לא פשוטה, עובדים ביחד לאט ובטוח!!! ובמצב שלכם וודאי אתם צריכים איש מקצוע שידריך אתכם וייתן לכם את הכלים הנכונים. נקודה שתצטרכו כבר לקבל החלטה, זה לגבי משפחת בעלך. כיצד עליכם להתייחס למצב איתם, כמובן שההחלטה צריכה להיות משותפת שלך ושלו ואתם צריכים לראות את הזוגיות שלכם כמרכז החיים שלכם בלי לתת לאף אחד להפריע לכם. כל אימרה של אחד מכן כלפי ההורים צריכה לבוא בגיבויי של השני. שלא יהיה מצב שבמערכה המשפחתית המורחבת אתם עומדים זה כנגד זה.אתם חייבים לצאת כלפיהם בדעות משותפות ואחידות. אני לא חושבת שבמקרה שלכם גירושין הם פיתרון. בעיות מהסוג שלכם, צריך לשבת עם איש מקצוע ולבנות מחדש . נראה כי יש בהחלט מה לתקן ולשפר בזוגיות שלכם וחבל להרוס אותה. כל אחד מכם ייסבול מאוד ללכת לכיוון של גירושין וודאי שגם הילדה. אני מאחלת לכם שבעז"ה לא תתייאשו ותגיעו לתובנה נכונה של טיפול בזוגיות, בהצלחה רבה!!! הדסה 08-8677916

תודה

המון תודה מכל הלב על ההקשבה והתשובות המעמיקות, המון בריאות ושמחה, זה בעיני תמצית הכל

בהצלחה רבה!!!

רחל יקרה, אני שמחה לשמוע שקיבלת תשובות מספקות, בעז"ה עלו והצליחו, שנשמע רק בשורות טובות ומשמחות, הדסה 08-8677916

קצת רקע

בס"ד ראשית, תודה רבה על כל העצות ועל ההתיחסות הרצינית והטובה של כולכם, זה נותן הרגשה טובה ושוב תודה. רציתי רק להבהיר את עצמי לאור הספקולציות השונות שנכתבו כאן. ראשית- כשהבהרתי לבעלי שהחיים איתי "לא הולכים להיות פיקניק" התכוונתי לכך שיש לי גם חסרונות והצגתי אותם בפניו בלי להתיפיף- שלא יהיו לו הפתעות. אחת מהתכונות שלי היא שאני פשוט אוהבת להיות לבד. אני והשם זה די והותר בשבילי. אם לא היו לי ילדים- הייתי נשארת לבד בשמחה - זאב בודד, ופה נשאלת שאלת סיכויי לקשר זוגי.הוא לעומת זאת מאוד "דביק". ומלבד זאת הוא היה נוח ושמח וכו'... עד לידת בננו המשותף. מאז הוא הפך להיות זקן נרגן אנטיפת ומלנכולי (אגואיסט כבר אמרתי?) אז מה אופיו האמיתי? זה שהתבטא בשנת "הכיבוש"? או זה שהתבטא ב-6 השנים האחרונות לחיינו?- אני מרגישה מרומה, בעוד אני הייתי פיירית. אבל עזבו שטויות, קשיים, פגמים וכו'... לא מפחידים אותי אלא להפך מאתגרים אותי. אני שמחה, לא משנה מה כי אני יודעת שאולי לא הכל טוב אבל הכול לטובה. אני לא מחפשת נוחיות אני מחפשת את האמת! ואני כן דואגת לעתיד שלי שהוא- הילדים. אחרי שאני יסתלק מהעולם הזה זה מה שאשאיר אחרי ואני רוצה להשאיר אחרי אנשים טובים. אין לי הרבה ציפיות מהחיים וצרכיי האישיים מועטים מאוד וגם הם נעשים לשם עבודת השם שלי- הילדים.המהות שלי היא להיות אמא. השאלה מהי האמת? לחיות במתכונת של משפחה כאשר האב רואה את ילדיי מפרק א' בעין רעה, רק מעיר הערות, מצווה, מבייש? ואת ילדינו המשותפים בעין קצת פחות רעה אבל רק עד שהם בוכים ומשלשלים(הוא לא מרשה לילדים שלו לבכות).אין לו סבלנות אליהם ובכלל. או לפרק את המשפחה שזה מעשה מאוד כואב בעל השלכות לדורי דורות עם פחות כסף, זמן ושעות שינה אבל לגדל את הילדים בתחושה שיש אדם אחד שתמיד יהיה שם בשבילם, שהבית הוא המקום שבו הם יכולים להיות הם, לבכות, לצחוק,ולפרוק את כל המטענים שנאספו בחוץ, ועדיין יקבלו ויאהבו אותם ללא תנאי, שבבית אפשר להרגע- בלי לחץ, בלי ביקורת שלילית כל הזמן-בית. קיימת עוד אפשרות-שבעלי וכולנו נהייה נכונים לטיפול העניין הוא שהוא עצלן מידי. והעניין הוא שבנתיים אני מוכנה לסבול הכל ממנו רק דבר אחד לא- שלא יעיר לילדים הערות!!! כי הוא עושה את זה בלי מחשבה. וגם רבנים אמרו לו את אותו הדבר. אני מרגישה שהוא הורס אותם ואין לי שום רצון לאהוב אותו כל עוד הוא עושה זאת.וכפי שכבר הבנתם גם אין לי חשק לראות אותו בעין טובה. זהו בינתיים. אשמח לתגובות

זוגיות- כמנוף בעבודת ה'

ימימה שלום, אכן, החיים מורכבים ולא פשוטים...אני רוצה לנחם אותך שזה צרת רבים. לא תמיד המחשבות שלך תואמות את המחשבות של בעלך, וכן יש לכם רצונות שונים והרבה שוני בינכם. אבל נשמע פה בין השורות, שיש גם הרבה מן המשותף. אולי כרגע במקום שבו את נמצאת, קשה לך לראות את הדברים הנושקים, המשותפים והיפים ביחד, ולשם כך, אתם חייבים ללכת לטיפול זוגי, שבו תעברו תהליכים ובניה משותפת. דעי לך, ימימה יקרה, שאם מרכז החיים שלך הם הילדים,ואם את רוצה רק בטובתם, את קודם כל צריכה להשקיע בזוגיות. האהבה והשלום בין בני הזוג, הם המפתח לכל הבעיות בבית, הם הבסיס גם לחינוך הילדים ואף לפרנסת הבית, הזוגיות הם שורש עבודת ה'. ואם רצונך לעשות את רצון ה'- רוצי להשקיע ולעמול על הזוגיות והמשפחתיות שלכם. אחרי שבע"ה תראי עם הזמן תוצאות טובות, את תיהי אשה כ"כ מאושרת ותרגישי בצורה חזקה שאת משאירה אחרייך ילדים מאושרים ,שמחים ובריאים בנפשם. יותר אושר מזה, אמא לא צריכה. ועוד שאם את מאמינה שהכל משמיים- תאמיני גם שהכל לטובה. שכן , הקב"ה אבא שלך, וכי הוא חו"ח לא ירצה בטובתך?... ודאי שהכל לטובה. אלא מה? לאדם קשה לראות בפראספקטיבה רחבה והוא מסתכל על העכשוויות, אבל הקב"ה מכוון כל דבר בעולם בצורה מדוייקת וכמובן הוא רוצה רק להיטיב עם הבריות - שהם היצורים שלו. אם תנסי לתרגל עצמך, שעל כל דבר הקורה אותך, את מתפללת, ומאמינה באמת שהכל לטובה ועם זאת לעשות את מירב המאמצים שאת יכולה, את תראי נפלאות!!! החיים שלך ייראו יותר שלווים ורגועים. את תרגישי שאת עושה את רצונו של הקב"ה , והוא עוזר לך ומכוון אותך לדרך המתאימה לך. ואין דבר יותר משמח את הקב"ה מלראות זוג עמל ובונה את האהבה האמיתית, ולכן לזוג כזה הקב"ה נכנס, מסייע להם ויש להם יותר השגחה אלוקית. לכן, זכו- "שכינה ביניהם" שיהיה לכם בהצלחה רבה בעבודת השם ובעבודת הזוגיות!!! הדסה חיימוביץ 08-8677916

תשובות לשאלות

בס"ד שקלתי ברצינות כמה מן השאלות שנשאלו כאן ויש לי מספר תשובות: א. אני חושבת שאני יודעת את סיבת "הזדקנותו" של בעלי שהחלה לאחר הלידה השלישית והיא: שלידת תינוק וגידולו מן הסתם דורשת את מלוא הכוחות של האם בעיקר כשהתינוק סובל מכאבי בטן קשים במשך שנתיים. אז סליחה שלא היה בי הכוח לבעלי. ואני מכירה את העצות לגבי לקיחת עזרה חיצונית. זה לא עובד אצל "תפרנים" שגם בני משפחתם לא יכולים או רוצים לעזור. חוץ מזה אולי יכולה להיות אפשרות גם שבעלי אולי צריך להבין ולקבל את זה ולעזור קצת חלילה?! ב. למה אני מלכלכת את שמו?- אולי מישהוא יכול לאמר לי אם אפשר לקרוא לאדם בשם אחר מאשר- אגואיסט,שבמצב של צנע כלכלי ,שבטח אף אחד מכם לא מאמין שקיים,אינו משנה מהרגלי הצריכה שלו מאומה ולא משנה כמה פיות רעבים לידו. ומה ההגדרה לאדם שעובד רחוק מהבית שאינו נענה להפצרות אישתו לחזור כי היא בהריון וסובלת כאבים וחוששת לאבד את העובר שבסוף אכן אבד לו.? בטח אדם צודק שאשתו מפלצת. האם אדם סימפתי הוא זה שמחייך פעם בחצי שנה, זורק הערות כמו רס"ר ואז נעלם בלי לאמר לאן? ג. למה אני נשארת איתו בכל זאת? זה לא הכסף כי אין לו. הוא גם ישן הרבה יותר ממני ביממה אז זה לא שעות שינה. כנראה שאני פשוט לא רוצה להתגרש. בשבילי זה כישלון ולא פיתרון. ואולי בגלל שאני לא שוכחת את הזמנים הטובים שכן היו ועדיין יש בי תקווה שהם עוד ישובו. אני לא רוצה לוותר. אבל גם אי אפשר לחיות עם אדם שמנפנף באמרותיו של שלמה המלך כאישור על הסרת כל אחריות מעצמו ועל התבצרות רוחנית סטטית. וגם לי יש שאלה- אם האישה היא האחראית הבלעדית להתנהגות הבעל והבית ובידה המפתח לשינוי אז מדוע בבראשית הקב"ה בא בטרוניה תחילה לאדם ולא לחוה? מה הוא לא ידע שאדם היה "קורבן הפיתוי של אישתו?" היה צריך לפנות ישירות לחוה וזהו.אולי בגלל שבסופו של דבר הגבר הוא זה שצריך לשאת באחריות ולתת דין וחשבון? אולי גם הוא צריך לעשות השתדלות ולשנות קצת? ולא להתחבא כל הזמן מאחורי אישתו אלא לעמוד מולה. ואגב, אני כן שמחה! כי כל יום אני מתקרבת לשם יותר. וככל שיענו אותי כן אתרבה וכן אפרוץ!

תהליך מחודש ויסודי

ימימה יקרה, את כ"כ רוצה את החיים הטובים. את זועקת לעזרה!!! אל תתייאשי מהמצב שלך, יש פיתרונות ויש אפשרות לשנות את המציאות הנוראה שבה את חיה. אתם פשוט צריכים ללכת ביחד לטיפול זוגי טוב, שיעזור לכם לעלות על דרך המלך, ולחיות שוב את החיים הטובים- כפי שאת גם זוכרת שהיו כאלה... חמודה, יש לך ילדים שרוצים, לא רק שאמא תגיד שהיא שמחה, אלא שבאמת תהיה שמחה ותירקוד ותשיר איתם מתוך השימחה הפנימית שלה. זאת תוכלי אך ורק כשיש בינך לבין בעלך הרמוניה. כרגע אתם נמצאים במצב של " תקיעות" וע"מ לקבל אנרגיות לצמיחה והתחדשות אתם צריכים לעשות "שינויי מערכתי" . ולכך אתם צריכים הדרכה חיצונית ומקצועית. ניכר כי יש כאן חוסר הבנה יסודית במה זה חיים משותפים, חלוקת תפקידים, חוסר תקשורת, הקשר בין החיים הזוגיים לחנוך הילדים, ובכלל מה זה אהבה?! כי את כל הנושאים הללו צריך ללמוד ולחקור-הם לא דברים המובנים מאליהם. אם את רוצה לשוחח איתי יותר באריכות , את יכולה בשמחה להרים טלפון: 08-8677916 בהצלחה רבה!!! הדסה חיימוביץ

אלימות במשפחה

שלום אני בת שלושים+-\, אנו נשואים 8 שנים עם 4 ילדים. אף פעם לא ליקקנו דבש, וקשה לכנות את הנישואים שלנו אידיאלים (וויכוחים אין סופיים ומריבות קשות). בשנתיים האחרונות התחילה הזוגיות שלנו לסבול מאלימות של ממש. ויכוחים לוהטים שמתדרדים לכדי הרמות ידיים, מכות וגרימת נזק לחפצים האחד של השני. אני חייבת לציין כי בעלי בד"כ טיפוס נינוח ורגוע, עוזר, מקשיב ואבא לדוגמא. אך כשאני מרגיזה אותו, הוא מסוגל להעיף אותי מהחדר ולנעול את הדלת (העפה פיזית, לתפוס ולזרוק...) או להכות אותי בחוזקה עד כדי יצירת סימנים על הגוף. למען ההגינות, וגם כדי לקבל ייעוץ נכון, אני חייבת לציין כי ההרגזה היחידה שמוציאה אותו משיווי משקלו היא הטחת עלבונות בהוריו. לצערי, גם אני לא שולטת על הפה... אני יודעת שאנו זקוקים לטיפול. השאלה שלי היא אחרת. בכל מקום אני נתקלת באימרה כי "יש לברוח עם המכה הראשונה..." אני מבינה כי הבסיס לאימרה הזו היא האמונה כי אדם שהיכה פעם אחת חזקה עליו כי יכה פעם נוספת, ובעצם אין תקווה. אני שואלת: יש תקווה?!

שלוש נקודות חשובות

מירי יקרה, השלום והברכה! נכון שאלימות היא דבר נורא ואיום ואסור לתת לחיים להמשיך כך. אך כאן את מדברת על שלושה נקודות חשובות שיש לקחת אותן בחשבון. האחת- שבעלך הוא טיפוס רגוע ושש שנים חייתם עם מריבות וכעסים , אך ללא אלימות. דבר שני, את מציינת כאן, כי האלימות באה מצד שניכם: הוא זורק עלייך חפצים וכן, את זורקת עליו .לפעמים כשאדם עובר את סף השבירה שלו מבחינה רגשית, הוא לא שולט בשכלו על מעשיו ,והכעס עלול לצאת בצורה של אלימות. גם בטיפוסים שבד"כ רגועים יש התפרצויות שהם עצמם לא יודעים שקיימים בהם, אך כנראה שכאן, הגעתם למצבים רגשיים מאוד קשים- דבר המצריך וודאי טיפול. נשמע כאן שהאלימות היא לא חלק אינטגרלי שבכם, אלא הקשר הקשה חובה בתוכו גם התפרצויות כאלו ולכן , אין לברוח מהקשר הזה ללא נסיון אמיתי לטפל בבעיה. דבר שני, אם האלימות הדדית, אז וודאי גם את מבינה את הקושי הרגשי שבעלך נמצא, כי את חווה את אותו הדבר. ואז הייתי מציעה לך, לעשות שינוי של הרגלים והתנהגויות אצלך וממילא, בעז"ה תיזכו לראות את האור. ונקודה שלישית והכי חשובה, שאותה הייתי רוצה גם להדגיש: העניין הוא שאת ממש יודעת את הסיבה בגינה בעלך מתפרץ בצורה כזו!!!!!!!!! ובכן, בהחלט נקודה זו תמוהה! נשמע שיש לך כאן כלי חזק לצאת כלפי בעלך ואת מכירה את הטריגר הזה מצויין. וכל פעם שאת כועסת על בעלך, את שולפת לו "סכין חדה" ומדברת כלפי הוריו. אולי יש בך את הצורך לשלוט בבעלך. ודרך הטריגר והכיוון שאליו את מובילה את המריבה , את מאפשרת לך להיות במצב של שליטה. נסי לחשוב מאיפה הצורך בשליטה ובאקשיין הזה מגיע? אולי זה יוכל לעזור לך להבין את המצב בו את נמצאת. מן הסתם גם יוצא פעמים שאת מדברת כך לתומך ,ללא כוונה רעה ואז גם יש תוצאה כזו. אך ראי, בעלך כבר נדלק מעצם הרעיון ולא משנה מתי את משתמשת בזה ככלי מלחמה ומתי לא. מבחינתו זה היינו הך... נשמע שאתם במצב קשה אך וודאי שיכולים אתם לעלות על דרך המלך ולבנות את החיים המאושרים המשותפים שלכם יחד. גם אם הטיפול יהיה ממושך וקשה, תחשבו כל הזמן על המטרה שאליה אתם רוצים להגיע ואל תתייאשו!!! בהצלחה רבה! הדסה חיימוביץ 08-8677916

איך לשמור על נפשו של ילדי שלא תיפגע ועל מצבו הרוחני?

בוקר טוב, מאד קשה לי להגדיר את הבעיה שלי, מכיוון שהיא מורכבת מהמון בעיות שמהוות בעיה אחת וגדולה עבורי: דאגה למצבו הנפשי והרוחני של ילדי בן הכמעט עשר בעקבות מצבו הנפשי והפיסי של בעלי. ואני אסביר: בעלי בן אדם מאד מורכב. מצד אחד הוא הבן אדם הכי נחמד עלי אדמות והכי מבין, והכי מתקשר וכולם אוהבים אותו ומעריצים אותו. אך מצד שני, הוא הבן אדם שהכי לא אוהב לשמוע משהו מנוגד לדבריו בעניינים שעקרוניים מבחינתו, וקשה מאד להביע רגשות בפניו המרמזים על משהו שלא בסדר אצלו. בנוסף, הוא נמצא במצב נפשי קשה מאד עקב סיבות לא מעטות ומצבי הרוח שלו נעים בין מצבים קשים בהם לא ניתן כמעט לדבר לידו ולא ניתן לנחש איזה דבר יגרום לו להתרגזות קשה, ובין מצבים שהוא כ"כ נחמד שזה תענוג להיות לידו. אני עוד איכשהו חיה עם המצב המבלבל והמותח הזה, למרות שאני גם על סף התמוטטות נפשית, מכיוון שעקב אופיו גם אינני יכולה להגיד לו מה אני מרגישה, וגם אינני יכולה להראות לו חס ושלום מה שאני מרגישה, כי אז זה יגרום לו למתח רב ואף לעילה למריבה איתי. לכן, אני משדרת רוב הזמן שאני מבינה אותו ואני עושה כל מאמץ לתת לו את כל התמיכה לה הוא זקוק. אך בתוך תוכי אני עצובה, לפעמים כועסת ואף מרחמת עליו. כי אני רואה שהוא מתייסר עם עצמו על התנהגותו, אך כמו שזה נראה, אין לו שליטה על כך, זה פשוט כאילו השתלט עליו השטן. יש לציין שהוא לא מפעיל טרור קולי בבית או חלילה הרמת ידיים, אך הטרור שהוא מפעיל הוא טרור שקט. פשוט מרגישים את זה. הסיבה שאני פונה, למרות שאני לא רגילה לדבר ולהתייעץ, היא שאני דואגת לשלום ילדיי. יש לי תאומים בני כמעט 10 ובנוסף 2 ילדים בוגרים מנישואים קודמים של בעלי, שגודלו על ידי בעלי ועל ידי מאז שהצעיר ביניהם היה בן 11. כיום בן אחד התחתן ועזב את הבית, והבן השני חייל בסדיר. גם עם החינוך שלו איתם לא היה קל, אך הם כבר בוגרים היום ואני נשארתי עם הבעיה של התאומים. ובעיקר של הבן. יש לי בן עם נשמה גבוהה מאד, עם הצלחה אדירה בלימודי התורה ובכלל ילד מוצלח כזה. ואני מלאת פחדים שמא חלילה בעלי יהרוס את נשמתו הטהורה ויהרוס לו את יראת השמים שיש לו ואת הרצון שלו להתפלל (שגם ככה זה לא פשוט שילד בגיל כזה ירצה ללכת לבית הכנסת ולהתפלל). בעלי לא קם הרבה לבית הכנסת בימי שבת (וזאת עקב כל הסיבות שרשמתי מעלה) אך כשהוא קם והילד רוצה ללכת איתו (אני מאמינה שזאת כדי לרצות אותו) פתאום קורה משהו מאד שטותי שגורם לבעלי להתרגז ברמות קשות במיוחד, והוא מתחיל לנזוף בילד ולהגיד לו דברים מאד לא נעימים, ולאיים עליו בכל מיני איומים (שבדרך כלל לא מתגשמים) ו"להעניש" אותו בכך שהוא לא לוקח אותו וגם לא ייקח אותו על פי איומיו לבית הכנסת. הוא גורם לילד להרגיש נורא עם עצמו ואף ללכת לחדרו לבכות (בשבת) ולהרגיש כלפי אבא שלו דברים קשים במיוחד (ולצערי גם צודקים). אני כל כך מבינה את הילד שלי ברגשות שלו ובתחושות שלו, ומצד שני אסור לי להראות לו זאת כדי שלא לצאת נגד בעלי. אני קרועה בליבי ודואגת מאד מאד. מה יקרה עם הילד שלי שיגדל כך? האם הוא לא יאבד את כל רצונו ללכת לבית הכנסת? האם השבת תהיה בשבילו חלילה משהו נוראי ולא קדוש? כי כיום השבתות אצלנו בבית מאד לא נעימות.אני הגעתי למצב, שעד כמה שזה נשמע נורא, מעדיפה את ימות החול ולא את השבתות. כי בימות החול בעלי מגיע בשעות הערב המאוחרות הביתה, והדברים די זורמים. אך בשבתות שהוא נמצא בבית כל הזמן יש מתח עצום וכל מה שחלמתי עליו בתחילת דרכי בתשובה (לפני כ- 11 שנה) פשוט נתגלה כאשליה. בראשי אני מריצה כל הזמן את תמליל השיחה אותו אני אערוך עם בעלי על כך, אך לא מוצאת את האומץ לזה, ונמצאת בתחושה כל הזמן שדברי לא יתקבלו על ליבו ואולי אף יחמירו את המצב. מה אני עושה? איך אני שומרת על הילד שלי שלא תהרס נפשו ולא תהרס דרכו בדרך השם??? מה אני עושה בשבת הקרובה? אני מתכוונת להגיד לילד שפשוט לא יקום בבוקר מוקדם מהמיטה ושלא ינסה אפילו ללכת עם בעלי לבית הכנסת. אני מעדיפה כך, עם כאב לב עמוק, מאשר מהומה על לא מאומה כבר משבת בבוקר, שמושכת אחריה כמובן מתח נוראי ומרירות לאורך כל השבת. אך ברור שזה לא פתרון לטווח ארוך. סליחה שכתבתי מייל כ"כ ארוך, אך באמת שהכתוב כאן הוא חלק קטן מאד מכל מה שיש לי להגיד. ניסיתי לכתוב את העיקר כדי שתוכלי להבין את בעייתי. תודה מראש על הסבלנות והנכונות לעזור

ילדים סופגים את האוירה בבית

רותי יקרה, קודם כל אני רואה כאן לפניי, אשה חזקה ועוצמתית. את עוברת מצבים לא פשוטים, שאם לא תטפלי בזה מיידית את עלולה חלילה לקרוס ולהישבר. את צריכה לקבל חיזוק ממשהו קרוב אלייך , שאת יכולה לשתף אותו במצבך. אולי חברה או קרובת משפחה. מעבר לזה וודאי שאתם חייבים ללכת לאדם מקצועי שיוכל לאבחן את הבעיות ולטפל בהן באופן שיטתי. כבר עכשיו אתן לך טיפ קטן לתקשורת שלך עם בעלך: כשאת רוצה לדבר איתו ולעלות בפניו את הקשיים שלך, תיגשי אליו על הצד החיובי בלבד.תשבי איתו על כוס קפה ועוגה שהכנת במיוחד עבור פגישה זו, וקודם כל תעלי בפניו את הדברים שאת מעריכה ואוהבת בו. אח"כ תגידי לו מפורשות ולא ברמזים, שחשוב לך לספר לו מה את מרגישה. וכשהוא במצב של שמיעה, תגידי לו " אני מרגישה מאוד רע כשאני רואה כך את הילד בוכה" וכו'.. תדברי איתו על הרגשות שלך ולא בצורת האשמה כלפיו, כי אז סגרת בפניו את הדלת והוא לא יירצה כלל להקשיב לך. כשאת אומרת דברים נסתרים ולא מפורשים, זה עלול להתפרש אצלו שונה ממה שאת מתכוונת. לכן , תיהי כנה איתו בצורה עדינה וחיובית. (גם אם מאוד קשה לך) אגב, שיחה כזו ויזומה, צריכה להיעשות לפחות פעם בשבוע. בעלך ואת צריכים ללכת לטיפול זוגי. וכן ,בעלך חייב לטפל בעצמו דחוף שחלילה מצבו לא ידרדר. אולי הוא נמצא במצב שמוגדר "דיכאון" ואולי צריך גם לקחת כדורים שיועילו גם לאיזון מצבי הרוח שלו, וייתנו לו יציבות. וכמובן שכל באי הבית והסובב אותו יהנו מהיציבות שלו. זה כמו כל אדם חולה שצריך ללכת לרופא ועליו לקחת מרשם ע"מ להרגיש טוב יותר. מאוד עצוב לשמוע שכל המצב נופל בסה"כ על הילדים. אני לא יודעת איפה הילד השני נמצא ומה מצבו, אך בטוח כולם סובלים מן המצב. אולי את יותר רגישה לילד שהולך עפ"י דרכך,אך לאו דווקא הילד השני והשאר פגועים פחות.. וגם זאת צריך לבדוק שחלילה אין לך יחס מפלה בין הילדים , הגורם לשני עוד יותר תחושת ריחוק. אולי הבעל מרגיש קצת פיספוס שהוא במצב כזה בלתי נשלט, לעומת הילד המתפתח ומראה יציבות מה , במקום שבו הוא היה רוצה להיות. וכשהוא רואה את פעילות הילד,זה עוד יותר מבליט בפניו את הפער שלו בין הרצוי למצוי. (כמובון שאל תגידי כך לבעלך,כי זה עלול לשבור אותו יותר) לגבי אוירת השבת. כמו שעושים הכנות לשבת של נקיון ותבשילים, כך יש לעשות הכנות באוירת השבת. השבת היא תמצית כל השבוע. ואם כל השבוע אין אוירה בריאה, אין לצפות שהדברים פתאום יישתנו בשבת. אז מה עושים? כמה ימים לפני השבת תעלו ותעבדו בשביל לשנות את האוירה. ואז, כשתגיע שבת תוכלו בעז"ה לשבת כולם יחד מסביב לשולחן, לשיר שירי שבת ולשמוח בצוותא. גם אם לא ישר רואים תוצאות ואת לא ישר חווה את השבת כמו בחלום שלך, אהי סבלנית. אתם עומדים לעשות פה שינויי מערכתי. וכל שינויי כזה צריך הרבה סבלנות ואמונה. וממילא, הילדים רק ירוויחו מחידוש פני המשפחה. קשה לך לעלות בפניו דברים. לפעמים ישנם דברים שרק בעזרת גורם חיצוני ניתן לשחרר ולהעלות. דברי עם בעלך בשיחה היזומה, שהזכרתי לעיל, ותיראו ביחד לאיזה אדם מקצועי אתם רוצים ללכת ולאט , לאט בעז"ה תראו גם תוצאות טובות. ואל תשכחי כל הזמן לדבר עם ריבונו של עולם ושיעזור לך בשינויים שאליהם את משתוקקת, בהצלחה רבה!!! הדסה חיימוביץ 08-8677916

התלבטויות

אני אברך נשוי למעלה מ 20 שנה ואני נמצא בהתלבטות קשה הואיך ומסיבות שונותשאינן תלויות בי אין אני רואה ברכה בלימודי הן מבחינהת כמות (חוסר ניצול זמן) וק'ו מבחינה איכותית ולא הגעתי לשום הישג כלשהו בלימוד ובודאי לא מעין השאיפה שהיתה לי בתחילה, ואני מוצא עצמי ריק הן מתורה הן מדרך ארץ (מלאכה) והזמן חולף לריק, כשאני מנסה להסביר לאישתי את המצב בכולל דוחה אותי בכל מיני טענות כגון מה עושים אחרים...? וכו' אינני מעונין לדבר על אחרים מחמת לשוה"ר, לפני כמה שנים התחלתי להתעסק בתשמישי קדושה תוך כדי הלימוד בכולל דבר שנתן לי חוץ מהכנסה כספית בעיקר סיפוק נפשי מזיכוי הרבים והתעסקות בקודש אך, מחמת דרישות של אישתי והפרעות מצידה נאלצתי לעזוב מתוך כעס. בשנה האחרונה יש לי אפשרות ללמוד מקצוע מכובד על חשבון ביטוח לאומי כיוון שנעשתי נכה, אך היא מתנגדת לי לכל דבר וכבר זמן רב שאני הולך מתוסכל הן מצד אחד על השנים הרבות שהלכו לריק וגם עכשיו היא נועלת בפני כל אפשרות לשינוי וזה רודף אותי יום יום , ההרגשה רעה מאוד ואיני יודע מה לעשות?! ואני שואל האם זכותה למנוע ממני כל דבר והרי לשיטתה אני נדון לסיים את חיי בלא כלום. ומיותר לציין שהיחסים בבית לגמרי לא תקינים כל אחד חי לעצמו וגרוע מכן שמריבות לא חסרות כעס, שינאה, וכו' וכל זה גם בפני הילדים 2 שלומדים בישיבות וכבר כמעט יצא לפועל גירושין רק שנמנעתי מכך מסיבות מסוימות היא אינה מנסה להבין אותי או לבוא לקראתי רק שאשאר בכולל כי כך נח לה. אבקש מכם עיצה מה לעשות? האם זכותי או חובתי להתעקש עד הסוף ולא לוותר ?

להיות גבר - תנאי הכרחי להצלחת הנישואין

שלום פנחס, אכן, אתה חובה בתוכך 20 שנות נישואין לא פשוטים. המימוש העצמי שלך קשור באחד מהצלחת הנישואין. שכן, התחתנת לא רק בשביל להביא ילדים לעולם ולא רק בשל האהבה שלך את אשתך, אלא גם בשביל השלמת התכלית של הנשמה שלך, שיכולה לבוא רק עם עבודה זוגית משותפת. ואולי אדגיש כאן את הנקודה המרכזית, שכדי להרגיש שאתה פועל במה שאתה צריך. קודם כל תחליט,שאתה לא סמרטוט שמונע ע"י אחרים, אלא לך יש תפקיד מכובד בעולם שחייב ורוצה למלא. אולי לאשתך קשה שתלך לעבוד, כי בכך שהיא מביאה את הפרנסה , יש לה שליטה חזקה בבית ואולי היא מפחדת לאבד שליטה זו ופתאום להרגיש שאתה כן "שווה" ולא סמרטוט. ואז תאבד את המקום שלה. דע, שאם תהיה החלטי בנועם ויציב , זה יהיה טוב לבית כולו!! כל אחד יוכל לעשות את התפקיד האמיתי שלו,ולא יהיה לכם היפוך תפקידים ובסופו של דבר גם תיהיו יותר מאושרים , כל אחד בעיסוקו. לטיפול המקצועי שעליכם ללכת,יהיה גם את הפן האישי של הצמחת כלאחד מכם וגם על הזוגיות והשותפות שלכם. אחרי שהחלטת שכך אתה פועל כדאי שתתיצב באומץ מול אישתך, באומץ אך בנועם. תאמר לה את כל אשר על ליבך בפגישה מסודרת . אז מה כללי הפגישה?: קודם כל להזמין את אשתך בסבר פנים יפות למפגש, לספר לה על השינויי שאתה מעוניין לעשות . ואם קשה לך לדבר איתה על כך בפנים, תוכל לעשות זאת ע"י כתיבת מכתב נחמד. (ואולי לצרף גם זר פרחים) שלב שני, לקנות או להכין דבר אוכל שאתם אוהבים. שלב שלישי, בתוך השיחה עצמה: להתחיל לדבר על הדברים החיוביים והמשותפים שבכם, לדבר בצורה נעימה ולדעת להקשיב לה גם אם קשה. תבין שהיא במצוקה וגם אם יהיו לה תגובות לא צפויות , תבין שקשה אחרי הרבה שנים לפתוח את הדברים, ייקח זמן וצריך לדעת שזה תהליך. תן לה לדבר ולהוציא את מה שעל ליבה בלי להפריע לה באמצע, אל תאשים אותה כלל בשיחה,רק תבין שהיא מדברת מתוך המצוקות וההרגלים שלה. אח"כ תוכל להתחיל להסביר לה את מה שאתה מרגיש, ואיך אתה חייב למצות את עצמך ולא להתנוון. לא בצורה הנחתה-"אני הולך לעשות מה שאני מרגיש" אלא בצורה שאתה משתף אותה במצוקה שלך ואף לשאול אותה אם יש לה רעיון איך תרגיש יותר טוב?! אח"כ תוכל גם אתה לעלות רעיונות בנועם ואז תוכל לראות פלאים ולדעת שלפניך אשה שמבינה אותך ורוצה בטובך. אני חוזרת, זה תהליך ואל תצפה שביום אחד פתאום הכל השתנה. וכשתלך לעבוד למה שאתה מתחבר בהחלטה שלך עם שיתוף שלה, תרגיש הרבה יותר ממוצה ומאושר ,מאשר תפעל לבד.אני רוצה להתייחס לנקודה של השותפות והקשר שלך עם אשתך. לעניות דעתי, לא היו לכם את הכלים הנכונים לבנות אהבה מתפתחת . ובאיזשהו מקום אהבה נשארה במקום והחיים המשיכו במסלולם. לכן, הייתי מציעה לכם ללכת עכשיו לטיפול זוגי, שתוכלו לרכוש כלים של בנייה וצמיחה ולהתחדש בחיים. לפעמים זה נראה שאחרי כ"כ הרבה שנים זה חסר תקווה ואין מה לשנות. אך דע לך, שהכל תלוי במחשבה ובכח הרצון כמה אתם מוכנים לעמול ולהשקיע בחיים המשותפים. וודאי שבד בבד אתה חייב להרגיש שאתה שווה ושאתה מוציא את הכוחות שלך לפועל! ועל כך, הייתי מציעה לך, במכלול הדברים, להכניס לתוך מסלול החיים שלכם- פגישה קבועה של לפחות פעם בשבוע, שאתם יושבים על כוס קפה ועוגה שהכנתם במיוחד עבור מפגש זה. וגם לפגישה כזו יש כללים ע"מ שתוכלו למצות אותה כפי שאתם חושקים. אחרת חו"ח עלולה הפגישה לגרום להידרדרות המצב. תחליטו שאתם מובילים עכשיו את הנישואין שלכם למקום אחר מאיפה שכרגע אתם נמצאים, ובעז"ה מתוך עמל ותפילות לריבון העולם , תוכלו לראות שינויים. בהצלחה רבה, ושבת שלום , הדסה חיימוביץ 08-8677916

ההורים של אשתי

אנחנו נשואים 4 שנים ויש לנו 2 ילדים בני 3 ו1.והמשפחות שלנו שונות לחלוטין,את זה ידעתי והכרתי עוד כשהכרנו רק שחלו שינויים. במשפחה שלי נתנו לי כל הזמן הרגשה שאני מספיק בוגר להחליט, בייעוץ כמובן עם ההורים והשתדלו לשמור כמה שיותר על העצמאות שלי,במשפחה של אשתי המצב בידיוק הפוך ,אם ההורים(או לייתר דיוק האמא) לא מסכימים לצעד שהילד עושה הם יעשו הכל בשביל לעצור אותו. היה להם מריבה עם האחות הבכורה לאחר שהתחתנה והאמא פשוט חתכה איתה ולא רוצה יותר לדבר איתה עד שתסכים לקבל את דעתה,כך שהיא לא ראתה אותה כ5 שנים.לנו מאז החתונה היו כמה חיכוכים עם האמא אך אשתי ואני בהמון עבודה וסבלנות ובמחיר לא קטן של ויכוחים ודיונים רבים אודות התערבותה(כל זה בשנה הראשונה לנישואים) הצלחנו ליצור מצב יציב איתה במשך שלוש שנים. למשל אמרנו לה שאנו באים שבת אחת לחודש והיא קבלה זאת.לאחרונה אני מרגיש שאני מאבד את אשתי,ואין לי כל ספק שחלק לא קטן מדעותיה מעוצב על ידי אימה,בין בחינ וך הילדים ובין במקום המגורים ובעוד נושאים,פתאום היא רוצה יותר ליסוע להורים שלה והיא לא מוכנה ליסוע לשלי ועוד ועוד. כל פעם שאני מעלה את הנושא הזה לדיון היא לא מוכנה לשמוע על האפשרות הזאת ,שאמא שלה עומדת מאחורי העניין.ומיבחינתה גם אם זה נכון ,כיוון שאמא שלה רוצה את הכי טוב בשבילה אז זה הדבר בנכון לעשות .היא לא מצליחה לעשות את הניתוק בין רווקות לזוגיות. אני די מיואש מהנושא וכדי לא ליצור ויכוחים מיותרים אני פשוט מסכים לרוב הדברים או מנסה להתנגד והיא פשוט נלחמת על דעתה ואין לי ספק שזה מתוך פחד מהמחיר שהיא תצטרך לשלם עם אמא שלה אם היא לא תקבל ותקיים את דעתה,ואני מתוך רחמים על אשתי שברור לי שהיא עומדת באמצע בד"כ מסכים. אבל אני יודע שאנחנו לא על הדרך הנכונה ושלא אוכל להחזיק כך מעמד לעולם,אבל כל הניסיונות להבהיר את הבעייתיות כשלו. אשמח לקבל כל עצה שתאיר את עיני בנושא.תודה!

יש אפשרות לצאת מהפלונטר...

אליהו שלום, אכן, יש כאן מצב לא בריא. לפעמים משפחות המוצא יכולות להרוס את הזוגיות של ילדיהם, בגלל הצרכים האישיים שלהם. הצרכים של אמה של אשתך עומדים מול הצרכים שלכם. צריך להבין , שמרכז החיים שלכם עכשיו , זה המשפחתיות המצומצמת שלכם , לפני המעגל הרחב יותר - של משפחות המוצא. עוד ברור, כי לא תוכלו לבנות קשר אמיתי זוגי, כשיש הפרעות חיצוניות כמו חמותך, כפי שסיפרת. מדבריך נראה, כי חמותך היא טיפוס מאוד חזק שרוצה להיות במרכז ושהכל יתנהל דרכה, כי זה הדרך שלה להרגיש שווה ובעלת ערך. לעולם לא תוכלו לרצות אותה,אלא אם כן, תהיו כמו בובות שהיא מנהלת. אולי אני קצת מגזימה, אבל זה הכיוון והמצב. לכן, אחותה יכלה להיות מרוכזת במשפחתה המצומצמת, כי היא התרחקה. אשתך, שגדלה בבית כזה, שהאמא חזקה כ"כ ושולטת על כולם, מרגישה שהיא צריכה להיות בחברת אדם חזק ועוצמתי, כי כך התרגלה וזה מה שנותן לה את הביטחון. אם אתה, אכן תיתן לה את תחושת הביטחון החזק ותתן לה תחושה שאתה הגב שלה,היא תרגיש אהובה ותרצה ללכת איתך, אך וודאי שתוכל לתת לה את ההרגשה הזו רק אם אתה תהיה יציב ואמיתי , וללכת עם האמונה שלך בלי לפקפק כל הזמן. זו דרך לא קצרה , אך וודאי אפשרית. אשתך, צריכה להתחזק בהכרה שהיא שוות ערך , למרות שהיא לא נענית לאמה ואמה עושה לה פרצופים. אשתך ואתה צריכים לדעת שבמצב כזה, חייבים טיפול מקצועי , שיעזור לכם לעשות תהליך שיקומי ובונה. בהצלחה רבה!! הדסה חיימוביץ 08-8677916

איזה בחור להכיר

שלום יש לי שאלה/בעיה אולי קצת מוזרה בעיניכם אבל זה האמת אני לא יודעת איזה בחור אני רוצה. כשמציעים לי בחור ישיבה לומד כל היום או חצי יום אני מנסה אבל גם כשמציעים לי כיפה סרוגה וזה נשמע לי אני גם מנסה ונפגשת. אני אספר קצת על עצמי למדתי במוסדות של דתי לאומי ובתיכון בחרדי. אז אני די בין העולמות האלה. מצד אחד אני רוצה בית של תורה ושבעלי ילמד אבל מצד שני אני עצמי לומדת באוניברסיטה וכן חשוב לי תחומי ענין פתיחות ידע. אני מקווה שהצלחתי להסביר את הבעיה שלי ואני מאוד רוצה אם תוכלו לתת לי עצה הכוונה איך אני אדע מה טוב לי איזה סוג של בחורים אני צריכה להכיר, כך אי אפשר להמשיך זה כאילו אני יכולה להכיר את כולם אבל בעצם אין לי כלום. תודה לכם, עברתי על כל מיני שאלות בפורום הזה ושתדעו אתם מאוד עוזרים.

הדרכה לפגישות והתאמה

אסנת יקרה שלום וברכה! את נמצאת באחד השלבים הקריטיים בחייך ,ולכן, את צריכה טוב,טוב לתת על כך את הדעת. אם את מרגישה שהשקפת העולם זה עניין מהותי עבורך, כדאי שתלמדי יותר לעומק את ההבדל בין ההשקפות השונות של שני הציבוריים, ותוכלי לבדוק לאיזה סוג את מתחברת. אם בעינייך, אין חשיבות גדולה בהשקפת עולם ומה שחשוב לך, זה בית של תורה- עניין זה שווה בין הציבור "החרדי" ובין ציבור "הדתי לאומי". אלא שיש הבדלים בין בחור לבחור. לכן עלייך לבדוק את הבחור הספציפי שאיתו את יוצאת , עד כמה הוא חי את עולם התורה ועד כמה חשובה לו אוירה של תורה בבית. תוכלי לבדוק זאת ע"י כך, שתראי מה הוא מוכן להשקיע עבור זה , מה הרקע שלו (לפחות של השנים האחרונות), מה השאיפות והמטרות שלו. הדבר שבו את צריכה להתמקד- זה המידות שלו!!!!!!! מידות טובות , הם בסיס להצלחה בנישואין ובחיים בכלל. וכן, הרצון לעבוד על המידות , זה המדד החשוב ביותר! אח"כ , יש לראות שיש התאמה שכלית - שהוא תואם את הקווים המתאימים לך, ולאחר מכן, יש לבדוק התאמה וחיבור נפשי. אל תשכחי , שבכל שלב וצעד, עלייך לפנות לריבון העולמים , שיכוון וידריך אותך למה שנכון וטוב עבורייך. אם תרצי הדרכה יותר מפורטת , וכן הדרכה על פגישות עם בחור ספציפי, תוכלי בשמחה להתקשר אליי. בהצלחה רבה, הדסה חיימוביץ 08-8677916

מה עושים כאשר בעל כל הזמן חושב שהוא צודק?

בעלי בכל וויכוח מצדיק את עצמו וכל הזמן מחפש תירוצים לזה שהוא צודק מה עושים עם זה איך אפשר להתמודד עם התופעה הזו?

שלוש נקודות למחשבה...

אביבית יקרה, תופעה זו, שתמיד רוצים וצריכים להיות צודקים, יכולה לבוא מכמה היבטים. לא כתבת מספיק נתונים ורקע על חיי נישואיכם, כך שלא אוכל לתת תשובה מדוייקת , אלא אתן לך כמה אפשרויות ותוכלי לבדוק עצמך את הנקודות המתאימות לזוגיות שלכם, אם יש לך עדיין שאלות - תוכלי לחזור ולשאול בשמחה!! אפשרות ראשונה, יכול להיות שבעלך, מרגיש מאויים לידך ולכן, אם הוא צודק זה מעין מגננה עבורו . הוא מרגיש כי הוא חייב להיאבק על המקום כדי לעמוד מולך. סביר להניח שבמקרה זה, יש ביניכם תחרות סמויה, מי ינצח? מי יהיה יותר שווה? מי משפיע יותר? דעת מי שומעים? וכו' אולי גם בצורת הדיבור שלך אליו יש בה מעין איום על היכולות והתכונות שלו. אפשרות שניה, יכול להיות שיש לו דמות אב חזקה, וחיסרון בדמות אם . ולכן, כל חייו נמדד לפי הצלחותיו. זאת אומרת, הוא היה מעורך ונחשב שווה , אם היה עושה טוב בעיני האב או אם הצליח באיזה דבר. וגם פה מולך, הוא מרגיש שהוא שווה בינכם רק אם דעתו תתקבל ולכן חשוב לו לכפות את דעתו. אפשרות שלישית , אולי בעלך פשוט גאוותן. לגבי פתרון הבעיות של שתי האפשרויות הראשונות, אלו פתרונות שתלויים רבות גם בך. הרבה מתופעות אלו פותרת תקשורת טובה ונכונה. את צריכה לבחון עצמך איך את מגיבה לרעינות והצעות שלו, איך את מגיבה כשהוא לא בדעה שלך? אתם יכולים להחליט לעצמכם, שאתם פותחים עכשיו מסלול חדש בחייכם ושמים דגש על התקשורת שבינכם,, ללמוד לדבר ולהקשיב: לומדים על הנושא ומיישמים. כבר עכשיו תוכלי לכתוב לבעלך הזמנה לפגישה מיוחדת שבה תוכלי לעלות איתו בצורה נעימה את תחושתך והרגשתך, חו"ח ללא תחושה ואמירה שהוא אשם. היי פתוחה לשמוע את מה שהוא מרגיש, בלי לסתור או לפקפק בדבריו. וכן תוכלו להמשיך ולקבוע באופן קבוע שאתם יושבים ביחד לפגישה ולדבר על מה שכל אחד מרגיש בזוגיות. כמובן שקפה ועוגה יוסיפו לאוירה הנעימה. לגבי האפשרות השלישית, לא את תוכלי לקבוע את מידותיו של בעלך. רק תפילות רבות יעזרו בעז"ה לפתוח לו פתח לרצות לעבוד על מידה זו. שיהיה בהצלחה רבה "ומשנכנס אדר מרבים בשמחה" ובעז"ה שתיזכו לבית של אושר ושמחה, ערב טוב, הדסה חיימוביץ 08-8677916 chaimovitz@neto.net.il

בעיות בזוגיות

לפעמים אני ממש מרגישה שנמאס לי כבר מבעלי. הוא בעל טוב, אוהב ואכפתי, אבל לפעמים הוא פשוט לא נותן לי לחיות, אני מרגישה כמו בכלא! הוא לא נותן לי לישון - אני הולכת לישון לפניו, וכשהוא הולך לישון (משהו כמו 2-3 בלילה, לפעמים אפילו אחרי) הוא בא ומעיר אותי ומתחיל להתקרב אלי לחבק ולנשק אותי, אני אומרת לו שאני עייפה ואני רוצה לישון אבל הוא לא מניח לי. בסוף אני מאבדת את סבלנותי והוא נעלב והולך למיטה השנייה, ואז אני צריכה להתחיל לרצות אותו ולעשות כל מה שהוא רוצה (פירוט בהמשך). ובסוף יוצא כמובן שאני גם לא ישנה וגם צריכה לעשות עוד דברים שאני לא רוצה. לפעמים אני פשוט לא מנסה לרצות אותו וחוזרת לישון כי אין לי כבר כח. הדבר הזה קורה כמה פעמים בלילה, גם כשהוא מתעורר באמצע הלילה או בבוקר ואני עוד ישנה. בנוסף, כשאני נידה, הוא פשוט לא מצליח לשמור על ההרחקות. הוא כל הזמן נוגע בי. אני מנסה לומר לו שנשתדל לשמור אז הוא אומר בסדר אז נשמור שעה שעתיים ביום, קשה לי יותר מזה.. והוא כל פעם רוצה שאני אראה לו שאני רוצה אותו כי הוא מרגיש שאני לא רוצה אותו, ואז אני צריכה לעשות כלמיני דברים שממש לא בא לי לעשות, כמו להיות איתו אפילו שממש אין לי חשק, או לגעת בו בצורה מאוד ספציפית שהוא אוהב ואני ממש לא, ולומר כלמיני דברים שהוא אוהב לשמוע ולעשות מן הצגה שלמה בשביל שירגיש שאני רוצה אותו. וכמובן שגם כשאני נידה אני צריכה לעשות את זה, גם אז אין לי את החופש והמרחב שלי ואני צריכה להראות לו שאני רוצה אותו. אני ממש ממש ממש שונאת את זה, מילא לעשות דברים שממש לא בא לי, אבל עוד להראות כאילו אני נהנית וממש רוצה לעשות את זה.. אם אני אומרת שאני לא רוצה ולא בא לי אז הוא אומר שאני לא רוצה אותו ונעלב ואז אני צריכה לרצות אותו ובסוף יוצא שאני עושה את מה שהוא רצה. עוד משהו - כל פעם כשאני מבשלת או מסדרת או עושה משהו, הוא בא ומתחיל לגעת בי. אני אומרת לו שאני רוצה לסיים אבל הוא לא מקשיב. הוא יודע שאני שונאת שהוא עושה את זה! כבר כמה פעמים אמרתי לו שכשאני באמצע משהו שיתן לי לסיים.. אבל זה לא מזיז לו. מה אפשר לעשות?

לכל זמן ועת...

אנונימית יקרה, כל מה שנאמר לפניי, אלו נקודות חשובות מאוד, ואוסיף רק שתי נקודות נוספות: נקודה ראשונה, אני חשה כאן את העיצבון שלך . אולי את מרגישה תחושה כ"כ קשה, כי את מרגישה שבעלך לא מכבד אותך כאישיות מיוחדת ,אלא מתייחס אלייך כמו אל בובה וצעצוע. נשמע כאן, שהוא לא מכבד אותך , כי חשוב לו הצרכים והסיפוק שלו. אולי זה נובע מתוך אגואיסטיות ואולי זה נובע מתוך חוסר היכרות ולימוד של מה זה " כבוד האדם". יכול להיות שאי הידיעה נובעת מהמקום שבו בעלך גדל. אולי בבית שלו הורידו את רמת ערך האישה והעלו במקביל את רמתו של הבעל?! אולי הוא בכלל לא אגואיסט, אלא שכאן הוא מצא דרך "טובה" לקבל ממך תשומת לב?! ואז הוא מתנהג כמו ילד, שהוא במרכז, ויש לו צורך באהבה תמידית ללא תנאי. אולי בבית שלו היתה קשיחות חזקה ולא שמו דגש על סיפוק הצרכים הרגשיים שלו בתור ילד, והוא זועק לצורך של אהבה?! או שבביתו קיבל כל הזמן, אהבה ללא גבולות ולכן, מצפה גם ממך לאותו דפוס התנהגות- כי לא מכיר משהו אחר. לכן, את צריכה להפגין כאן אסרטיביות ולעמוד על הגבולות שלך , מתוך כבוד לבעלך וחו"ח לא מתוך זלזול. לדוגמא: אם מעיר אותך בלילה ולך לא מתאים, תיהי שלמה עם הרצונות שלך, וגם אם הוא עובר לישון במיטה השניה, כרגע זה לא זמן לפייס ולרצות. ורק כך הוא יוכל להבין מה הם רצונותייך האמיתיים ומה הקווים האדומים שלך. וכך גם יוכל לכבד אותך כאדם בעל רצונות ואישיות. דבר שני, תדעי לך, ששמירת נידה , זו סגולה מיוחדת שמשרה שכינה בבית ופותחת שערים של הבנה ואהבה בין הזוג. שמי שלא שומר עליה בצורה הרמטית , הוא מביא על עצמו את הבעיות בבית . בנקודה זו, הייתי מציעה לך להתייעץ עם רב איך לנהוג. שני הדברים הנ"ל, הם דברים שאת חייבת לשים את הגבול והקו האדום. ודווקא מתוך שימת הגבולות, תבוא גם יותר הכבוד והערכה שלו אלייך. בעז"ה שיהיה לכם "פורים- שמח" אמיתי מתוך אוירה של נחת ושלווה, בהצלחה -רבה, הדסה חיימוביץ 08-8677916 chaimovitz@neto.net.il

רענון הזוגיות

אנו נשואים שנה וחצי+ילד. אני מרגישה שחוקה מחיי הנישואין, לא מרגישה אהבה כלפי בעלי, מרגישה שקצת נמאס לי ממנו.. אין לי כח אליו, רוצה רק שיניח לי ויתן לי לחיות את חיי. אנימרגישה כאילו אנחנו חיים אחד ליד השני, לא מרגישה שאנחנו אחד. איך מרעננים את האהבה? איך מחזירים את השמחה לנישואין? איך מרגישים אחדות? תודה מראש.

זוגיות של צמיחה והתחדשות

נעמה יקרה, שחיקה בנישואין,זו תופעה מוכרת. שחיקה מלווה מעבר לתחושות הנפשיות , גם בסמפטומים פיזיים ,כגון: עייפות וכו' ננסה להבין את הסיבות המובילות לשחיקה , ואח"כ נוכל גם להראות איך מתמודדים עם תופעה זו. הסיבה הראשונה, היא סיבת "השיגרה". בחיים היומיומיים שחובים בתוכם הרבה מטלות וחובות, קשה לפנות מקום גם לנפש היקרה לבוא לידי ביטויי. לפעמים אף שקועים כ"כ בחיים החיצוניים, כגון: בעבודה, עד כדי שאדם רוצה להרגיש התחדשות דווקא בעבודה שלו ששם הוא מוצא לעצמו את הפינה והאפשרות לתת מענה לכוחות החיים שבו. אולי גם ניסיתם להשקיע בחיים הזוגיים ולא הצלחתם- אז התייאשתם. לכן, צריך לקבל את הכלים הנכונים איך לבנות חיי התחדשות והתרעננות , כדי שייתנו מענה לנפש המשתוקקת לאהבה וצמיחה. כלים אלו ניתן לקבל בלמידה או בהליכה לייעוץ. נקודה נוספת, היא הפער שבין הרצוי למצוי. בין הציפיות שלכם לתוצאות. לפעמים באים לנישואין עם ציפיות מאוד גבוהות ומציירים בדמיון איך נראים "החיים המאושרים" , ופתאום נופלים "מהכסא" כשהחיים לא כמו בסרטים וכבר לא יודעים מה לעשות כדי לבנות ולצמוח. חשוב לדעת, שנישואין זה עמל שוודאי לטווח הארוך הוא שווה, גם אם כרגע לא רואים תוצאות. כל אחד צריך לעשות את העבודה והעמל של עצמו ולא לבדוק כמה השני עושה ולהשוות ביחס לכמה את נותנת מול כמה את מקבלת. נתינה, זו מידה שעושה הרבה טוב גם למי שמקבל, אבל הכי טוב למי שנותן !! ולטווח הארוך, את תראי שככל שתשקיעי ו"תפקידי" יותר, אח"כ תראי תוצאות טובות יותר ותוכלי להינות מעמל כפייך. עוד, שלא סתם כתוב "זכו שכינה ביניהם", כשזוג נותן מקום להקב"ה ומכניס אותו אצלם , מרגישים שכינה! אם זוג עסוק רק בחיים של עצמם מרגישים שחיקה כי אין לאן להתקדם ואולי גם מרגישים מיצויי, אבל הקשר עם הקב"ה, הוא רוחני. ועניין רוחני הוא בלי סוף, לכן יש תמיד לאן לשאוף ולהתקדם יותר. וזה נותן את תחושת הזרימה והדינמיות בחיים. שיהיה לכם פורים-שמח וחג של התחדשות וצמיחה, בהצלחה-רבה!! הדסה חיימוביץ 08-8677916 chaimovitz@neto.net.il

חילוקי דעות על רקע פעילות בשעות הפנאי

שלום. אני ואשתי בעלי תשובה , התחתנו לפני כ-5 שנים.באופן כללי, הכל בינינו בסדר,אין יותר מדי חלילה ויכוחים מריבות וכ'ו. אבל, יש מוקד אי הסכמה מהותי,שצף ועלה בזמן האחרון. אני מתכוון לשתי פעילויות בשעות הפנאי שלי שגורמות לאי נחת ואפילו לכעס גדול מאד אצל זוגתי. שתי הפעילוית הן פעילות פוליטית במפלגה מסויימת, שכמובן אישתי לא מסמפטת את המפלגה ואת דיעותיה , ןפעילות של צפייה במשחקיה של קב' הכדורגל שלי , שאותה אני אוהד מגיל 0.(כמובןלא בשבת). חשוב לי מאד לציין ששתי הפעילויות הללו הן על "אש מאד נמוכה " כלומר גם הפעילות הפוליטית מסתכמת בלא יותר מכמה מפגשים במשך שנה שלמה .(בטוח שלא יותר מ-7-8 ) וכנ"ל גם לכדורגל אני לא הולך ליותר מ-7-8 משחקים בעונה ,שנפרסת על כמעט שנה שלמה. וגם חשוב לי לציין שאשתי ידעה עוד לפני החתונה על הפעילות הפוליטית שלי ואהדתי לקב' הכדורגל. היא ממש מתעקשת שאתנער לגמרי משתי הפעילויות הנ"ל, בעןד לדעתי זה מאד הוגן שאני אמשיך להשתתף בפעילות הפוליטית והספורטיבית כל עוד אני לא מפריז,מה דעתכם ?

הבירור האמיתי - בדיבור משותף

יהושע שלום, אני רוצה להעלות נקודה נוספת מהאמור לעיל. וברשותך,אתמקד בנושא "החזרה בתשובה " שלכם. יש לפעמים שכאשר חוזרים בתשובה ישנם דברים מבלבלים ולא מסודרים ואף רואים טיפות בתוך הים שלא תמיד יודעים היכן למקד אותם. יכול להיות שאישתך רואה תחביבים אלו כדברים הלא קשורים ליהדות ולתהליך שלכם ואולי אף רואה בזה סתירה והפרעה להתקדמות שלכם. במצב כזה, שיכולות להעלות מס' אפשרויות, הדבר שהכי נכון לעשות זה להזמין את אשתך לשבת איתה על כוס קפה ועוגה ולשוחח איתה על הנושא מתוך רצון אמיתי לבירור והבנה. בשיחה תגלה לה עד כמה חשובים לך תחביבים אלו ותמשיך: "לאור כל אי-ההסכמות והחילוקי דעות שלנו, אני מבין שיש כאן נקודה רגישה לך ואני מאוד רוצה להבין אותך ולשמוע ממך למה את מתנגדת שאלך לפעילות במיפלגה ולכדור-רגל?" תבוא למפגש הזה עם המון רוך ואהבה ואז אשתך גם תרגיש שהדברים באים ממקום אמיתי. אתה יכול גם להוסיף: "כואב לי לראות אותך עצובה, את חשובה לי יותר מכל ואני רוצה לראות אותך שמחה ומאושרת" אתה בטח מבין שאחרי שיחה לבבית ואוהבת, תבין מה שבאמת אישתך מרגישה ומה באמת מפריע לה כאן.. אם יתברר שאכן אישתך מעוניינת וזקוקה ליותר שעות איתך- ראה זאת כמתנה משמיים!! ותישמח שאישתך רוצה בקירבתך ואתה מאוד חשוב לה. ואז וודאי תישמח לבילוי איתה מאשר בילוי אחר,לא?! ואם עצם הבילויים עצמם מפריעים לה, תוכללו לברר ביחד , עם רב המקובל עליכם את יחס התורה לתחביבים אלו . ובטוחני כי אם תעשו את הבירור לשם שמיים למתוך חיפוש הטוב, הקב"ה יעזור לכם להגיע להחלטות המקובלות על שניכם. שיהיה בהצלחה רבה, הדסה חיימוביץ 08-8677916 chaimovitz@neto.net.il

הבדלי עדות

שלום למומחים אני גרוש אשכנזי חרדי (רקע חסידי) . וכעת אני בקשר עם גרושה ספרדיה , אשר התחנכה במוסדות אשכנזיים על כל המשתמע מזה . יש לנו שפה משותפת . כמו"כ אינטלקטואלית , אנחנו ממש מתאימים . הבעיה היא כזאת , שאני אשכנזי והיא ספרדיה . טענתה היא : היות והאשכנזים ידועים הם , כטיפוסים קרים לעומת עדות המזרח . מדבר זה היא חוששת . אציין , נכון להיום עדיין לא נפגשנו פיזית , וכל ההיכרות וההתרשמות הינן כתוצאה משיחות טלפון ושליחת מיילים . מדובר בבחורה רצינית , שלא רוצה לבזבז את זמנה על ספיקות ודברים שלא יובילו לשום מקום , ולכן היא מסרבת לפגישה פיזית . וכמה שאני מנסה לשכנעה , אינני מצליח להניח את דעתה בנושא זה ! רבותי המלומדים , תוכלו לעוץ לי עיצה ? תודה

היופי שבשוני

שלום לך שמעי, כתבת כי מצאת שפה משותפת וקרבה אנטלקטואלית וכו' , ובכלל מפתיח מכתבך נראה כי הקשר נעים וזורם בניכם. אלא שיש בניכם הבדלים במוצא העדות. מלבד מה שהשוני בין העדות איננו ברור כלל אם ישנו כזה ובין קהילות אשכנז וספרד ישנם כוונים שונים ומשונים,ובמיוחד בימינו שיש ערבוב כל כך שונה ומנטליות החיים השתנתה, מי אמר כי השוני הוא דבר רע בחיי נישואין?! נכון שאתה גבר והיא אשה , אולי אתה פזרן והיא מחושבת וכן הלאה , מניין כי שוני כזה הוא מכשול בחיי נישואין?! הרי מטבע הדברים חיבור בנישואין הוא בין שני קצוות בין איש לאישה ! החשוב הוא שעם כל השוני תהיה הרגשה טובה , הקשר יזרום. זה תלוי הרבה ביכולת שלכם לראות את השוני כיתרון נוסף על פני מה שיש לכל אחד להציע.השוני יכול להעשיר את הקשר שלכם ביתרונות שלכם לבדכם לא היה סיכוי להשיג! זה תלוי הרבה בענווה ובעין טובה. לענ"ד לא הייתי מציעה לך לשכנע אותה אך בהחלט לדבר איתה על היופי שבחיבור בין השונים, ולראות איך היא לוקחת את הדברים הללו שתאמר לה, ולדעת היטב שאם אחרי הדברים היא עדיין לא תרצה לנסות לחיות עם השוני ולהכיר אותך כאישויות טובה ועצמית, יש גם כאן להודות לקב"ה על כך שנתן לך סימן שאתה צריך להמשיך הלאה.. בהצלחה רבה, הדסה חיימוביץ 08-8677916

אי הסכמה וחוסר כבוד

בן זוגי בשעת כעס אינו מכבד אותי ומדבר איך שבא לו. בכל הדמנות אנחנו מדברים הרבה וחוזר שוב על אותן טעויות. יש ביניינו הרבה חילוקי דיעות , למשל: איני מוכנה שההורים שלו ידעו הכל ויתערבו בקשר, דיברנו על כך ושום דבר לא עוזר, מה שכן הוא טוען כי משפחתו יותר פתוחה מאשר שלי ומדבר איתם על הכל. כמה שמדברים לא עוזר מה אפשר לעשות?

אל דרך-המלך = כמה נקודות למחשבה...

נבה יקרה שלום, קודם כל, מכיוון שאת שואלת אנסה לנתח לך את המצב שבו נמצא בעלך וננסה אח"כ לתת דרכי פעולה עבורך: אתן שתי כיוונים מהיכן מגיע הכעס וחוסר הכבוד, 1- אם בעלך לא מכבד אותך באופן כללי 2- אם בעלך לא מכבד אותך בשעת כעס. ואתחיל בראשון: 1- האפשרות שבעלך אינו מכבד אותך באופן כללי אולי נובע מהסדרי עדיפויות שלו בחיים, שבראש סדר העדיפות עומדת משפחת המוצא שלו. יכול להיות שהוא מאוד תלותי במשפחת המוצא שלו. והוא מרגיש שהוא צריך מהם אישור על כל צעד שעושה. במקרה זה, את צריכה להבהיר לו בצורה גלויה, שאת צריכה להיות ראשונה בסולם העדיפויות שלו - גם בפועל. אולי הם גם מקבלים אותו ללא תנאי ובכל מקרה, מה שיכול להיות שבקשר שלו איתך, הוא מרגיש אהבה תלויה בדבר וזה מאלץ אותו יותר להשקיע ולהוכיח את עצמו. ייתכן שיש לו בעיה עם "דמות אב", שהדמות אב שלו היתה חזקה מידי או חלשה מידי ועכשיו הוא מרגיש שהוא צריך לפצות עצמו על זה ולכאורה, עכשיו זו ההזדמנות שלו . אם אכן זה המצב- אז הוא צריך טיפול פסיכולוגי(זה לא מילה גסה...) ואת בתור אשתו האוהבת יכולה לעזור לו בכך, שתראי לו שגם שאת כועסת עליו ואת לא מסכימה איתו, את עדיין אוהבת אותו והאהבה בינכם יציבה. 2- דבר נוסף, יכול להיות שהכעס זה הסוואה לביטחון העצמי הנמוך שקיים אצלו. הכעס, הוא תחליף לדיכאון. ובמקום שייכנס לדיכאון ויחשוב שהוא לא בסדר, הוא משליך עלייך את כעסו שזה נותן לו עמדת כוח ומגן עליו. ובמצב זה, אסור לך לקחת על עצמך את האשמות שלו . יש לך את הגבולות ואת הכבוד שלך ואת לא מוכנה שמישהו ובמיוחד בעלך, יבוא ויירמוס לך אותם. אם תיקחי עלייך את האשמות , בכך את מוכיחה שהוא צודק וזה יהיה גלגל שיחזור על עצמו בלי סוף, כי הוא יידע שהוא יכול להשליך עלייך את הכעסים שלו על עצמו. ואם לא תאפשרי לו ותרגישי גם שאת לא מאפשרת לו להיכנס לגבול שלך, הוא יוכל לתפוס עצמו ולאט, לאט יוכל להבין שאכן, זה עבודה שהוא צריך לעשות עם עצמו. ובאמת, הייתי ממליצה בחום ללכת לטיפול , שהמטפל יוכל לעשות לכם שיקוף ולעזור לכם לעלות על דרך - המלך, בהצלחה רבה, הדסה חיימוביץ 08-8677916 chaimovitz@neto.net.il

קושי רגשי ללכת לטבול בעקבות משבר נישואין עמוק

אני נשואה כבר כמעט 8 שנים. נולדו לבעלי ולי 4 ילדים אך לאורך כל שנות נישואינו רבו עד מאוד הקשיים והחיכוכים כתוצאה משוני רב מאוד במנטליות ובאופי. בהתחלה ניסיתי בתקווה רב ה להשלים ודווקא הוא היה הקשה ובהמשך כבר נמאס לי והתייאשתי. היו מריבות שהקשו עליי גם לפני טבילות אחרות אבל עוד האמנתי בקשר אך עתה נראה לי כבר מיותר. אני נשארת כי אין לדעתי אלטרנטיבה פיירית בשביל הילדים וזו אחריותי לשמור על יציבות התא המשפחתי אבל מכאן ועד ללכת לטבול?? על מה אני אחשוב בזמן הטבילה? על הריחוק?! אבל מצד שני אסור לדחות טבילה... מה לעשות. .. יודעת שהדרך מובילה היישר אל הייעוץ הזוגי אבל עד אז מה אני צריכה לעשות ומה אחליט? אני מנסה לומר לעצמי דברי תקווה אך כבר אין לי כוח ומספיק אמונה שהמצב ישתפר אבל כבר יש בי יאוש מבן זוגי ואני לא רואה התאמה אפשרית לחיי אהבה. גם ייעוץ נראה לי רק כפתרון להמשיך חיי שותפות גם אם לא מתוך אהבה, למרות שאני רוצה עוד ילדים. בעלי נראה לי כל כך קר ולא מנסה לחדש אהבתנו שאין לי חשק להתאמץ מצידי ולדון אותו לכף זכות.. אז מה עושים? ללכת או לא ללכת השבוע למקווה??..

לא התחתנתם במקרה, הזיווג הוא משמיים...

שואלת יקרה מאוד, שלום וברכה! אני קוראת את שורותייך, אני קוראת את שבליבך והלב נקרע!! את עומדת בפני מציאות קשה מאוד. את רוצה להיות האמא הכי טובה לילדים שלך, ולתת להם את המירב ובשבילם את מוכנה אפילו להקריב את כל החיים שלך לסבל ולחיים שמראש את מגדיריה כאומלליים. כואב לי לראות אותך כך . ויותר מזה- כואב לילדים שלך. מי אמר שאלו הם החיים העדיפים להם? הילדים זקוקים לחיים יציבים וברורים. ובראש ובראשונה חיים אלו תלויים בקשר שבין אבא לאמא. החיים האינטימיים שבין בעל לאשתו, צריכים רק להוסיף נדבך של אושר ושל קשר, חלילה אם זה גורם לאומללות. אז נכון, ב"ה את חיה באמונה והמצוות חשובות לך ואת לא מוותרת עליהם ואכן כך, אסור לוותר על יום מקווה - יישר כוח עצום לך!! ומצד שני את לא יכולה להמשיך כך. את חייבת לעצמך ולילדים שלך לא רק לשרוד את החיים, אלא לחיות חיים מאושרים וממצים. יש בנישואין מצווה חשובה נוספת: "ואהבת לרעך כמוך" זוהי אהבה שבין איש לאשתו. זו מצוה לא פשוטה בכלל, את דעי לך שואלת יקרה- שהיא אפשרית בהחלט!! אם עוד יש לך רגש מסויים כלפי בעלך ואתם כן רוצים להשקיע ביחד בנישואין- עדיין לא אבדה התקווה ואתם יכולים "להתחיל מחדש את החיים" זה אפשרי! בטיפול זוגי אתם תילמדו על האישיות והצרכים של כל אחד מכם עוד תלמדו תובנות ודרכים חדשות איך אפשר להפוך "חיים אומלליים" לחיים שמחים ומאושרים, ושהילדים ירגישו ביטחון, יציבות ושמחה בביתם הקט. גם אם אתם שונים מאוד במנטליות אפשר ללמוד על היופי שאצל השני. הרבה זוגות שונים זה מזה ולמדו לאהוב את השוני דווקא. נקודה נוספת שכדאי להפנים ש"זיווגים הם משמיים", זה לא רק סיסמא, זה ממש כך, ממש אמיתי. והקב"ה לא טעה והתבלבל בזיווג שלכם, אלא הוא רצה שתגיעו ביחד למשהו נפלא, דווקא ע"י עבודה קשה. אך אם תאמיני בזה, תראי איך הקב"ה הולך איתך ועוזר לך ולכם להתקדם יחד בחיים. ולכן, הייתי מציעה לך ללכת השבוע למקווה כמובן. תפנקי עצמך באותו יום ואולי כבר היום תעשי עם בעלך שיחה ותסבירי לו כמה קשה לך לטבול ובאיזה דילמות את עומדת, ותחליטו בצורה נעימה ובוגרת שתיכף אתם מתחילים בטיפול זוגי. בהצלחה רבה ושתמשיכי להיות חזקה כמו שאת יודעת, הדסה חיימוביץ 08-8677916 chaimovitz@neto.net.il

מה לעשות כדי להכיר

יש לי שאלה, אני לא בטוחה שיש לזה תשובה אבל אני מרגישה צורך לכתוב: אז ככה אני מאוד רוצה להתחתן, (אני כבר מעל גיל 30)הבעיה היא שכרגע אין לי הצעות, נרשמתי לאתר הכרות אבל אני מרגישה לא בטוחה להכיר דרך האינטרנט, (לדוגמא בחור אחד ששלח לי פניה באתר אחד כתב שהוא גרוש בלי ילדים ובאתר אחר שיש לו ילדים, אני רוצה מישהו שאומר אמת, ועוד בחור שמצא חן בעיני והתכתבנו ואז הוא כתב שהוא ממש מצטער אבל הוא קשור לאקסית שלו) אז אני מנסה אבל כמו שהבנתם זה קצת קשה לי, שדכניות... אני לא יודעת אני לא רשומה אצל הרבה אבל בגדול מה שקורה לי שהם לא מכירות אותי בד"כ הם מנסות לשדך לפי גיל, וזהו. ( אני לא רוצה להכליל זה בטח לא כולם, אגב אולי אתם מכירים שדכן/ית להמליץ עליו) הלכתי גם ליועצת ממש נחמדה מאוד חזקה אותי, והדריכה אותי לגבי הפגישות ואיך להראות וכו' , אבל איך מוצאים את הבחור? ואת כל נושא הסגולות ו40 יום וכו' וכו' מיציתי וזהו גמרתי עם זה. כמובן שאני מתפללת לה' שימציא לי את זיווגי מהרה. אשמח לשמוע את דעתכם! ובכלל אני רוצה להגיד לכם תודה שאתם עוזרים בנושא כזה של מציאת שידוך זה לגמרי לא קל לנו, וכל מילה טובה ועצה טובה יכולה לעזור - אז ישר כח גדול לכם.

יש לי כתובת של השדכן הטוב ביותר בעולם...

מיכל יקרה, יישר-כוח על ההשתדלות שלך לעשות את שביכולתך למצוא את "האביר על הסוס הלבן" שלך. נכון שיש פעמים שאפשר להרים ידיים ולהתייאש כי זיווגם של ישראל קשה כקריעת ים סוף. אך , אסור לך להתייאש אף לרגע!!! עלייך להיות כל הזמן בסביבה תומכת שמקרינה רק שימחה. להמשיך ולהתפלל להקב"ה בלי סוף...את תיראי בעז"ה שרק ישועות ייצמחו מזה.(תחשבי אם היית שומעת על שדכן עם 100% הצלחה, היית עושה את כל המאמצים להגיע אליו גם אם היה כרוך בהשקעה שנראית לך רבה ביותר, וכי השדכן הטוב ביותר בעולם זה לא הקב"ה?? צריך אדם תמיד לעשות את מירב השתדלותו, אך לא לשכוח את העיקר ואת המקור לרגע...) ולעניין הבקשה להיכרות עם שדכן, יש את אירגון "ישפה" וב"ה יש להם הרבה הצלחות, נסי לפנות אליהם, במידה ותראי שאת צריכה פניות נוספות , את מוזמנת ליצור איתי קשר ואחשוב על אנשים ואירגונים נוספים בעז"ה. שיהיה לך בהצלחה רבה בכל אשר תלכי, הדסה חיימוביץ 08-8677916 chaimovitz@neto.net.il

מה לעשות כדי להכיר

יש לי שאלה, אני לא בטוחה שיש לזה תשובה אבל אני מרגישה צורך לכתוב: אז ככה אני מאוד רוצה להתחתן, (אני כבר מעל גיל 30)הבעיה היא שכרגע אין לי הצעות, נרשמתי לאתר הכרות אבל אני מרגישה לא בטוחה להכיר דרך האינטרנט, (לדוגמא בחור אחד ששלח לי פניה באתר אחד כתב שהוא גרוש בלי ילדים ובאתר אחר שיש לו ילדים, אני רוצה מישהו שאומר אמת, ועוד בחור שמצא חן בעיני והתכתבנו ואז הוא כתב שהוא ממש מצטער אבל הוא קשור לאקסית שלו) אז אני מנסה אבל כמו שהבנתם זה קצת קשה לי, שדכניות... אני לא יודעת אני לא רשומה אצל הרבה אבל בגדול מה שקורה לי שהם לא מכירות אותי בד"כ הם מנסות לשדך לפי גיל, וזהו. ( אני לא רוצה להכליל זה בטח לא כולם, אגב אולי אתם מכירים שדכן/ית להמליץ עליו) הלכתי גם ליועצת ממש נחמדה מאוד חזקה אותי, והדריכה אותי לגבי הפגישות ואיך להראות וכו' , אבל איך מוצאים את הבחור? ואת כל נושא הסגולות ו40 יום וכו' וכו' מיציתי וזהו גמרתי עם זה. כמובן שאני מתפללת לה' שימציא לי את זיווגי מהרה. אשמח לשמוע את דעתכם! ובכלל אני רוצה להגיד לכם תודה שאתם עוזרים בנושא כזה של מציאת שידוך זה לגמרי לא קל לנו, וכל מילה טובה ועצה טובה יכולה לעזור - אז ישר כח גדול לכם.

מדהים כמה הקב"ה אוהב אותך!!!

מיכל יקרה, תראי איזו סייעתא דישמייא יש לך, הרגע קיבלתי מייל שבשבת ר"ח סיוון מקיימים בעז"ה שבת לפנויים- פנויות בעיר שלנו, שדרות. תצרי איתי קשר ואביא לך בעז"ה את המס' שתוכלי ליצור איתם קשר, בהצלחה רבה, הדסה חיימוביץ

התייעצות על מקרה שהגיע אליי

שלום לכל חברי האיגוד, קרובת משפחה שלי ניגשה אליי בהתייעצות , שראיתי לנכון להביא את הענייין בפניכם ולשמוע חוות דעת נוספים. הם זוג שנשוי למעלה משלושים שנה משפחה ברוכת ילדים שכולם ב"ה נשואים ויש גם נכדים. והיא מספרת לי כי חייהם עלו על שרטון כבר לפני שנים רבות. כאשר האישה רוצה בשלום בית ועבודה על הזוגיות והבעל לא . אין ביניהם תקשורת נכונה , הבנה , שותפות וכל הדברים הנדרשים לחיי משפחה עד כדי שאפילו כל אחד ישן בחדר נפרד כבר שנים. לפני כשנתיים עבר האבא של האישה (בהזמנת הבעל ) לגור איתם בדירה הגדולה שלהם. דבר שבסופו של דבר הביא לעוד מקום של מריבות והתמרמרויות. כשמצב ההתנגשויות שבין הבעל וחמיו החמירה עד מאוד, הוחלט לחלק את הדירה ולהשכיר לאב האישה את החלק השני. הבעל לא עובד למעלה משלוש שנים ועכשיו האישה ביקשה מבעלה כי לפני שמחלקים את הדירה היא מעוניינת לשבת ביחד ולעשות חלוקה מחדש של הדירה. הבעל הוא אספן ומשתלט על הבית עם חפציו והיא לא מוכנה לזה. הוא לא ממש מראה נכונות ורצון להגיע להסכם. היא שואלת מה עליה לעשות? אם יש דרך לתיקון או הדרך היחידה לפרוש כל אחד לדרכו??? אודה לכם אם כל אחד ייתן את עצותיו והיא תוכל לקבל תמונה מכמה היבטים.

תודה לכולכם!!

לכל חברי האיגוד, שנתנתם מזמנכם, ואיפשרתם לראות נקודות נוספות , יישר-כח ותודה-רבה!! בעז"ה אעביר את נקודת מבטכם לאותה גב', ובעז"ה הרבה ישועות ותפילות, הדסה חיימוביץ

גילויים אודות בעלי

שלום לכולם! בעקבות מספר דברים שנתגלו לי הבנתי כי אצל בעלי קיימות "נטיות הפוכות" הנושא ודאי מבחינתי ומוכחש מבחינתו. חשוב לי לציין שאני באה בגישה מאד מכילה אמרתי לו בפירוש שאין לי שום בעיה עם זה רק הוא צריך להחליט אם הוא מעוניין ללכת לטיפול כדי למגר את הנטייה הזו אם זה אפשרי בכלל, או שהוא רוצה לחיות כך וכמובן לעזוב אותי. בכל מקרה אני עומדת מאחוריו ומעריכה אותו ולא בזה לו ולא נגעלת ממנו. אני רק רוצה שהוא לא יחיה בהכחשה ויגדיר לי ולעצמו היכן עומדים הדברים. הוא עדיין בהכחשה. בפירוש כן הרגשתי את זה על "התפקוד" שלו מה שחיזק את ביטחוני בעניין. רציתי רק לדעת האם אני פועלת נכון. כי על אף הליברליזם שלי אולי אם ביהדות אין מקום לנטיות הפוכות אני אמורה להרתע ולשבור את הכלים לאלתר. בלי שום קשר, אני אוהבת את בעלי מאד, מעריכה בו דברים רבים ואנחונו חברים טובים מאד. כנראה שנושא זה הוא וטו מבחינתו והוא לא מעוניין לשוחח עליו בברכה

יש דרך מוצא

נוטלת עצה יקרה, את כותבת בצורה ברורה על האהבה והקשר הטוב שיש בינך לבין בעלך. זו הנקודה שצריכה לעמוד מול עינייך לאורך כל הדרך. אכן, את מתארת מציאות לא פשוטה שוודאי נוגעת לחיים האישיים והאינטימיים שלך, שזהו אחד הנושאים המרכזיים שבין בני הזוג. וודאי שנושא זה חייב טיפול בהקדם, אפילו אם זה רק תחושה שלך. עצם ההרגשה המלווית אותך היא לא בריאה וחוסמת את השותפות הזוגית שלכם. ובוודאי כשאת מציינת שבדקת את הדברים וגילית שאכן הם נכונים. גם וודאי שבעלך מרגיש עם זה רע. וככל הנראה הוא מנסה לעבוד על זה ועובדה שרצה להתחתן איתך. אך אם אכן זה כך, זה נקודה מאוד רגישה אצלו וכנראה שהוא לא מרגיש שיש לו קרקע פוריה לחשוף עצמו עד כדי כך. לכן, הייתי מציעה לך ללכת בשני אפיקים במקביל: קודם כל, להמשיך לפרגן לו. להקפיד לשבת איתו ל"פגישה זוגית" פעם בשבוע, לדבר על התחושות והיחסים בקשר שלכם, בלי ללחוץ ולצפות שהוא ייפתח את ליבו ברגע. זה תהליך. אך אם תקפידי על היחס הנאות ובפגישות עם תקשורת נכונה, אני מאמינה כי יבוא הזמן והוא יגלה את אשר על ליבו בעניין. הדבר השני: שכדאי שתלכי להתייעץ עם מישהו מקצועי בעניין זה, תוכלי לקבל ממנו אינפורמציה נכונה ואף ידריך אותך אישית את שעלייך לעשות. שיהיה בהצלחה רבה, וה' אהיה בעזרך, הדסה חייימוביץ 08-8677916 chaimovitz@neto.net.il

כיצד לקדם קשר?

בס"ד שלום וברכה! אני זוכרת לטובה את רבני, יועצי ויועצות הפורום. אשר ענו, עודדו ותרמו מזמנם. לכן, הרשתי לעצמי להתייעץ עימכם שוב. אני יוצאת עם בחור כחודש +, הבחור חמוד, מתחשב, עם טוב לב עצום. הקשר זורם, נעים ונחמד לנו ביחד. אך, אני מרגישה שהקשר עומד, פשוט תקוע.. אני מתלבטת האם החוסר ההתקדמות (למרות הנעימות שבפגישות) תלויה וקשורה בי. האם אני זאת שגורמת לתקיעות שבקשר (בעקבות הקשר הקודם+הביטול אירוסין) או שחוסר ההתקדמות קשורה לקשר עצמו-פשוט מחוסר התאמה וכו'.. כיצד אוכל לדעת ממה זה נובע? אני יודעת שהחודש זה לא הרבה זמן בשביל להחליט החלטות- אבל תדירות הפגישות היא יחסית גדולה. תודה רבה ובשורות טובות ומשמחות במהרה

התחדשות במהלך הפגישות

בחורה יקרה שלום וברכה, לא אחזור על מה שקודמיי כתבו, רק הוסיף, כי לפעמים צריך לשנות קצת את צורת היציאות. למה הכוונה?: אם בד"כ אתם מקיימים את הפגישות במקום קבוע או על ספסל בחוץ, אולי אתם צריכים למצוא עצמכם במקום שעוד לא הייתם ביחד, אולי טיול או לצאת למסעדה וכו' - הכל עפ"י מה שמתאים לכם... כך אתם נפגשים בסיטואציות שונות, כמו שבחיים עצמם נמצאים בלי סוף בסיטואציות שונות . אתם מזהים דברים נוספים אחד אצל השני וזה נותן התחדשות לקשר. בכל מקרה, אני מציעה לך להתקשר אליי לטל' 08-8677916 ואוכל להנחות אותך יותר בפרוטרוט, נרד לפרטים ובעז"ה תוכלי להתקדם ... בהצלחה רבה, הדסה חיימוביץ chaimovitz@neto.net.il

בעיות תקשורת הבנה ורגש

שלום לכולם, שמי אביחי ואני רוצה לספר לכם בתמצית את סיפורי עלי ועל אשתי בכדי לשפר את מערכת היחסים שלנו ולקבל עצות מאנשים שמבינים קצת יותר מאיתנו. לפני כשנתיים נישאתי לאשתי ג' (שאת שמה אני ישאיר בעילום שם) באהבה ושמחה ואפשר להגיד שעד היום אנחנו מאוד שמחים מרוצים אוהבים ומרגישים את הרגשת חיבור שני הנשמות שלנו, הבאנו ילד לעולם ברוך השם ושנינו באים מעולמות שונים לחלוטין (היא מחו"ל אני מהארץ) ותרבויות שונות. חשוב לציין כי שנינו החלטנו להתחזק בדת אשתי התחילה לשים כיסוי ראש וכו.. אני התחלתי לשמוע שיעורים ובמהלך הזמן גם לשים ציצית וכו.. ואף על פי כן כמובן, יש את המצבים הלא נעימים למשל: חוסר היכולת להביע רגשות, ויכוחים ועימותים שבאים מתוצאה של בילבול, חוסר סבלנות לקבל את הדעה של השני ועוד.. חלק גדול של אפקטים אלו מגיע כתוצאה מניסיון עמוק להצליח בקשר הזה ועבודה יומיומית בשביל להגיע למצב שבו שנינו בונים בית אמיתי ושלום בית מיוחד. הבעיה: בגלל הבעיות שנכתבו מעלה נוצר מצב שבו בזמן האחרון אנו נמצאים במצבים הללו לעיתים יותר קרובות חוסר הסבלנות גובר כנראה מהשגרה ולפעמים יש אפילו מחשבות שאולי בעצם אנחנו לא מתאימים. המצבים האלו גורמים לכאב וליצירת מציאות חדשה בה קשה לחיות בה והשאלה היא איך אפשר לשמר ולחזק את הקשר בנינו בצורה ששני הצדדים מרגישים את אותה מחויבות והסכמה על דברים שעל ידי כך נגיע לשמחה האמיתית כמובן שאי אפשר במכתב אחד פשוט לפרט את אישיותנו או את הרגשתנו ופרטים נוספים, וכמו כן נשמח לתת לכל שואל ויועץ עוד פרטים בכדי לעזור לנו בנישואנו. תודה רבה רבה לכל העוסקים במלאכה.

הבעיות מובילות להתקדמות וצמיחה

שלום אביחי, קודם כל אני מאוד מעריכה את הרצון שלך ואולי שלכם לעשות מאמצים כבירים כדי לשמר ולחזק את קשר הנישואין והאהבה שלכם. אני חושבת שנקודת המפתח כאן היא במחשבה שאולי אתם לא מתאימים. ועם נקודה זו אני רוצה לפתוח: הקב"ה מזווג זיווגים וצריך לסמוך עליו שחיבר את הנשמות המתאימות והבסיס לנישואין, זו האמונה שזיווג הוא משמיים ואין בכך חלילה טעות. מחשבה זו שאולי זה טעות, מאוד מסוכנת ועלולה ללוות אתכם כל החיים וכמובן שזה גורם מס' אחת שחוסם את האפשרות להיפתח ולבנות את הקשר בצורה של אחדות. (אחד בגימטריה = אהבה) ואדם דמערער בכך, המחשבה שאולי זו טעות, תמשיך ללוות אותו בכל הקשרים האחרים שייפתח. כי אין לדבר סוף. וכמו להבדיל שקונים משהו חדש ואח"כ רואים בחנות דבר אחר ומתחרטים שלא קנו את הדבר הזה וכן הלאה... לכן, תיסמןך על הקב"ה ודע שבזמן שקידשת את אישתך מתחת לחופה, נוצרה סביבכם טבעת רוחנית המאחדת בינכם. ואם תגיד, עובדה שאנשים שתגרשים?! נכון, אנשים לא עובדים נכון על חיי הנישואין שלהם ואין להם את הכלים להתמודד במצבים קשים, אז פשוט הם מתייאשים ומפתחים לעצמם דמיון ואשליה שהאושר קיים במקום אחר דבר שני, כל המריבות והוויכוחים שציינת, אכן נותנים תחושה של מרירות וכעס וקשה לחיות באוירה כזו. אך נשמע מדבריך שדווקא אתם מגיעים לדברים אלו בגלל העומק בקשר ובאהבה שלכם. על דבר טוב עומלים ועובדים קשה, וככל שהדבר יותר טוב, יש עליו יותר עבודה. אז איך עובדים בנישואין? אני ממליצה לכם בחום ללכת לייעוץ נישואין כדי שתקבלו את הכלים הנכונים לעבוד ביחד וגם כיצד מתמודדים במצבים אלו. אין לך מה להתייאש, נשמע שאתם רוצים לעבוד ורק לא יודעים איך, כבר פתרתם אחוז גבוה של הבעיה. כשיש רצון ונכונות לעבוד ומבינים שרק כך אפשר לבנות משהו עוצמתי ונכון, אז אפשר לצאת לדרך בשמחה ולעבוד זוגית על אחדות הנשמות שלכם. שיהיה בהצלחה רבה, אשמח לעזור לכם אם תירצו, הדסה חיימוביץ 08-8677916 chaimovitz@neto.net.il

איך אוכל לעשות את בעלי מאושר?

ברוך ה' זכיתי לבעל מושלם. הוא עושה הכל בשבילי שאהיה שמחה. נכון שיש קונפליקטים לפעמים אבל גם אם יש כעסים, אחרי דיבור וברור הכל ברוך ה' עובר. הבעיה, אני שומעת הרבה מבעלי את המשפט: " כמה שאני יעשה, תמיד אני הלא בסדר". ואני שואלת את עצמי: "מה אמרתי? הרי הוא בסדר מעל ומעבר?" שאלתי: מה אני יכולה לעשות כדי שבעלי יהיה מאושר? כדי שהוא ירגיש טוב עם עצמו ואיתי? כדי שהוא ירגיש שאני באמת שמחה בו ואוהבת אותו? אשמח מאוד לקבל עיצה ותשובה, אני מאוד מתוסכלת מהמצב הזה. תודה רבה על העיצות שקיבלתי כאן בעבר, עזר לנו מאוד. מיכל.

בדיקה עצמית

מיכל יקרה שלום, זה כ"כ משמח לשמוע שאתם חיים באהבה ושותפות וברצון לשמח ולעשות למען השני- יישר כח, עלו והצליחו!! ממה שאת מתארת בכותבך כי בעלך מביע את אכזבתו שכל מה שיעשה , תמיד הוא יהיה לא בסדר- ניתן לחשוב שאולי הוא חש כך, כי את מבקרת אותו כל הזמן וכל מה שהוא יעשה, תמיד יהיה לך מה להגיד ותזרקי לו את הערותייך... אולי את מנסה לפעמים קצת "לחנך" אותו, או קצת לשפץ אצלו דברים שבעינייך יכולים להצטייר כזעירים ולא משמעותיים והוא יכול לתפוס את המילים שלך כאל דבר גדול ובעל משמעות רבה . ולהרגיש עם זה כ"כלומניק". לכן, אני רוצה לחזק את קודמיי בעניין התקשורת עם בעלך ולהציע לך כיצד לעשות זאת: בעל ואישה חייבים לקבוע זמן קבוע ביניהם לשבת ביחד לדיבור ושיח משותף. כמובן שכל הזמן צריך שיהיה בינהם דיבור זורם ורציף , אך מעבר לזה, לקבוע זמן של בין פעם לפעמיים בשבוע בזמן קבוע לשבת ל"פגישה" יזומה על כוס קפה ועוגה ואז מעלים את הנושאים הקשורים אליכם בלבד כמו: תחושות, רגשות אחד כלפי השני. וזה הזמן גם לברר את הרצונות של כל אחד, את המחשבות אחד של השני, לומדים מה חשוב לכל אחד וכו'.. חשוב שהשיחה תהיה באוירה טובה והדברים יאמרו באופן נעים , ברור וכנה. עם פילבקים לשני ולהתחיל עם פירגון לשני. אז יש נכונות לכל אחד לשמוע את מצוקותיו ואת אשר מפריע על ליבו ואז גם הצד השני רוצה לעשות צעדים לתיקון כדי שיהיה טוב לבן-זוגו. לכן, אני יכולה לעלות השערות כאלו ואחרות, אך את חייבת לשמוע את אמיתת הדברים ומדוע בעלך מרגיש כך, רק ממנו. שיהיה לכם בהצלחה רבה, אשמח לעזור אם צריך, הדסה חיימוביץ 08-8677916 chaimovitz@neto.net.il

בהמשך לשאלתי ...

ראשית ברצוני להודות לכל אנשי המקצוע שהגיבו למצוקתי , שנית ברצוני להבהיר כמה עניינים : עלתה השאלה עש כמה אני הייתי אלימה , חשוב לי להבהיר שמעולם לא נהגתי באלימות כלפיו , בפעמים המועטות זה היה מתוך הגנה עצמית , שנית גם ילדדי סבלו מהאלימות שלו , ולצערי במשך השנים הקושי והתסכולים גם אני נהגתי כלפיהם באלימות וצר לי על - כך מאוד לעולם לא דמיינתי שאיקלע למערכת חסים כזו שוחקת ומקשה בשנית , אך מנגד ילדיי מקבלים ממני המון חום אהבה וחינוך טוב עד כמה שניתן , האלימות של בעלי להערכתי היא " נרכשת " וכמובן תמיד מתוך בחירה , אך הוא גדל בבית שבו האב היה אלים כלפי אימו והאם מנגד הצליפה בבעלי ללא רחם , הוא עבר התעללות פיזית ונפשית , ד"א הוריו " מאשימים " אותי באלימות שלו , אך מולם נקטתי עמדה של " אני לא מבזבזת עליכם אנרגיות שגם כך בקושי יש לי " ולגבי המטפל הוא בחר בדרך הטיפולית הזו כיוון ש"זיהה" שאני הצד החזק בבית ולכן אם הוא יעבוד מולי ממילא הבן זוג ישתנה , לא ניתנו לבן זוג כלים כיצד עליו לתעל כעסים ולהימנע מאלימות , אני מצידי לא הסכמתי עם דרך הטיפול כי בשלב מסויים ראיתי שאני מתקדמת מאוד ומשתדלת מאוד והבן זוג משלו , וכן גם אני רוצה לקבל ולא רק לתת עייפתי מלתת .

לגיטימי להחליף מטפל

שואלת יקרה, אכן, לא כ"כ ברורה צורת הטיפול שעברתם, אבל כרגע מה שמשנה זה איך אתם מתקדמים. לגיטימי שעברתם תקופה אצל מטפל שעשיתם אצלו תהליך ושינויים והגעתם לשלב של מבוי סתום. זה לא אומר שהמטפל פעל בצורה שגויה, מה גם שציינת במכתב הקודם, שעשיתם צעדים של שינוי. אלא, שלפעמים מגיעים למירב הטיפול אצל אחד ואז נכון לקבל החלטה לעבור למישהו שייפתח צד אחר של הטיפול. בתהליך הבנייה עוברים שלבים , שפעמים ניתן לבצע את כל השלבים אצל מטפל אחד ולעיתים בשלבים מסויימים שייך ללכת למישהו אחר שימשיך את התהליך. ונשמע מדברייך שהגעתם לשלב כזה. לכן, עליכם לשבת ביחד ולקבל החלטה למי אתם רוצים ללכת להמשך הטיפול. זה חיייב להיות בזמן הקרוב ביותר. אתם יכולים לבדוק ברשימה של ינ"ר אם יש מישהו היכול לענות לציפיות שלכם ותואם למקום מגורכם. שיהיה בהצלחה רבה, הדסה חיימוביץ 08-8677916 chaimovitz@neto.net.il

חשבתי שיהיה אחרת...

שלום רב, עוד בזמן פגישותי עם בעלי הכרתי בו את מעלותיו וחסרונותיו. והם גרמו לי להתלבט מאד! מצד אחד ראיתי את אופיו היותר מידי עדין, ביישן בצורה בולטת, ואינו שופע בטחון עצמי, אך לא יכולתי להתעלם מאופיו הטוב והמתחשב, מהאכפתיות שלו, מההקשבה הרצינית שלו בנוסף לאינטליגנטיות וחן. ההחלטה הייתה "גדולה עלי" וכמובן התייעצתי ברבנים גדולים ומבינים מאד. שהסבירו לי שמידות כמו עדינות וביישנות הן נדירות לבחורי (הישיבה) בזמננו. וכי להוריד את השידוך כי הבחור לא גבר, זו לא סיבה מספקת. טענתי שאיני נמשכת כלל אל הבחור, והרב ענה מה שידעתי קודם כי לא תמיד מגיעה משיכה ואהבה היא דבר הנבנה לאחר הנישואין. יצאתי מבית הרב עם פסיקה מוחלטת, תתארסו ותתחתנו ושיהיה במזל טוב. אני, בכח אמונת החכמים ולמרות שהיה לי קשה המשכתי ואכן, סגרנו. אני אפשר לומר הכרחתי את עצמי ובעצימת עיניים עשיתי זאת בלי להסתכל ולראות מה יהיה אופי הקשר שלנו והאם אני מרוצה מכך. בטחתי בהחלטתו של רב גדול. אך עוד בווארט הסתכלתי על הבחור ולא הבנתי מה אני עושה איתו. ומאז התחילה לי תקופה קשה ביותר של ייסורי נפש עצומים, הוא בכלל לא מתחיל להתאים לי, אני ההיפך הגמור שלו בכל תחום. ולא כיף לי בכלל להיות איתו. בתקופת האירוסין עמדתי על סף עזיבת השידוך, ושוב יעוץ עם רב ובעקבות מידע נוסף ששמענו עליו - המשכנו והתחתנתי. הייתי כולי ציפיות שהחתונה ואני ישנו אותו והוא יהפוך להיות כמו שאני רוצה. אך, התבדיתי. הרי אופי זה לא דבר שקל לשנות. וכך אני חיה כל יום מחדש מלאת אכזבות והמחשבות לא נותנות לי מנוחה. "מדוע התחתנתי איתו, הרי מראש לא רציתי אותו?" וכו' וכו'. אני כל הזמן מתהלכת רק עם המחשבות הללו בראש. בעלי מודע לכך והוא הרבה שומע אותי אני מסבירה לו בעדינות את כל השתלשלות העניינים אמנם כואב לו מאד לשמוע אך, הוא מבין ואוהב ואנחנו יחד רוצים למצוא פתרון מה ניתן לעשות? להמשיך כך אינני מסוגלת. זה באמת סוחט את כוחות הנפש!! וחבל לנו לחיות כך כי שנינו בעלי מידות טובות ולא רוצים חלילה לצער אחד את השני. אך, קשה מאד לחיות עם בנ"א שאתה בכלל לא מתחיל להשלים איתו ולקבל אותו. וזה אחרי אלף נסיונות להתמקד רק בחיובי ולהיות רגועה. אבל מה לעשות שהמציאות טופחת על פני? אני באמת רוצה לטפל בבעיה מהשורש. מה עלי לעשות? יישר כח! בברכה, הדס

שתי כיוונים ושתי דרכים

הדס יקרה, את נשמעת כאובה מאוד וכועסת על מי שלכאורה החליט עבורייך להתחתן. וממשמע אוזנייך מצבך נשמע עגום ביותר! יש לך שתי כיוונים שאת יכולה ללכת איתם, אך הפעם דעי שהבחירה הבלעדית היא שלך. כיוון אחד: להמשיך "לזרוק" את אחריות הבחירה על מישהו אחר ולחיות כל הזמן בהאשמות, ואולי בהמשך תגיעי למצב שאת כבר לא יכולה להמשיך כך לרגע ותחליטי לפרק את "החבילה". או אפשרות שנייה: לקחת את המצב להזדמנות של מעוף, ולהבין שזיווגו של האדם הוא מן השמיים באמת ולא רק כאימרה. הקב"ה שרוצה לזווג לאדם את זיווגו, הוא מעוור את עיניו בדרים מסויימים, מדגיש לו אצל השני את הדברים החשובים לו, משלה אותך שהוא ישתנה אחרי החתונה ואף שולח לך שליחים בדמויות שנראות כ"מכריחים" אותך כדי שתגיעי לזיווגך האמיתי ואיתו תוכלי לעשות את שליחותך בעולם. אז אתם שני הפכים? מי אמר שהפכים לא מתאימים? אולי להיפך? אולי דווקא היופי שבנישואין מתגלה כששני הפכים נפגשים? נכון שיותר קשה לחבר שני הפכים, אך כשהחיבור מצליח והוא בכיוון חיובי, הוא מגיע לרמות עצומות!! לקשר של אחדות אמיתית עם אהבה שמתפתחת כל הזמן. וכנראה שהקב"ה זימן לך את הבחור הזה, כי זה החיבור שלך שאיתו תוכלי לעשות את שליחותך בעולם. כן, לשם כך נצרך הרבה עבודה ועמל- אבל שוב, אם תיקחו את עמכם בידיים ותראו שהזוגיות שלכם היא מרכז החיים שלכם, תעבדו גם בהתאם- אתם תיראו איך הקב"ה מסייע בידכם ועוזר לכם להגיע לאהבה וחיבור הנשמות. את צריכה גם לעשות "שינויי מחשבתי" (כמובן שאם החלטת ללכת על אפשרות זו...) ולראות את בעלך שהוא האדם היחיד הקיים כעת בעולם ואיך את מגייסת את הכוחות הטובים והמיוחדים שבך והופכת את הקשר שלכם למעצמה. את הנקודות של ה"גבריות" שחסרים לך אצלו, זה ממילא נקודות שהוא צריך (ומנסתם גם רוצה) לשנות אצלו. אין ספק שבית צריך להיבנות עם גבר שמוביל את הבית עם ביטחון . אך זה דבר שאפשר לרכוש וגם זה עבודה אצלך, איך את מעצימה אותו ונותנת לו תחושה שהוא שווה משהו. במידה והחלטתם ללכת לכיוון של האפשרות השניה, אל תתמהמהו , לכו כבר ליועץ זוגי והמשיכו לעשות חיל. בהצלחה רבה, הדסה חיימוביץ 08-8677916 chaimovitz@neto.net.il

תגובה למומחים

שלום רב ותודה רבה על התשובות!!! לפי תשובות המומחים המסר שקיבלתי הוא, שאני צריכה לשנות את כיוון מחשבתי ולא לצפות אלא לקבל את בעלי כפי שהינו. לשנות כיוון מחשבה זה במילים אחרות - לשנות אופי. כי ממה מורכב אופי ? מחשבות האדם הן אלה שבעצם מפעילות אותו מאחורי התכונות שבו. ז"א מישהו מבין שנינו אמור להשתנות. השאלה מי. אני חייבת לציין שיש לנו זמנים יפים שאין מאושרת ממני. אך זה תלוי באלף נתונים: מה הוא לובש, איך הוא מסורק,איך הוא מגיב וכו'. ובזמנים כאלה אני אומרת לו, אם רק תהייה כך כל הזמן, אני תמיד אהיה שמחה. והוא באמת בכל מאודו רוצה לשמח אותי, הוא משקיע בי כ"כ הרבה. אך, אני מרגישה שהוא חייב לי. אכן, זיווג משמיים כמעשה ולא רק כאמרה. ואמת שהקב"ה הוא השדכן שלנו ויודע טוב מאד את מי הוא זיווג. אך אני חושבת שבגלל התהליך הקשה של האירוסין שעברתי, אני מתקשה יותר. כלומר, אם הכל היה יפה בהתחלה ואחרי כן הייתי באותו מצב בדיוק כמו היום, היה לי קל יותר לקבל את הדברים. איך אני מתקדמת? בברכה, הדס. (גיל:22)

מחשבה,טבע ואופי

הדס יקרה, כתבנו לך שעלייך לקבל את בעלך כפי שהוא, במידה ואת מחליטה שנכון לך להישאר איתו. ההחלטה היא רק בידיים שלך!! כי אם תנסי לשנות אותו, גם לא תצליחי וגם תיהי ממורמרת כל הזמן. אך אם החלטת לצעוד בכיוון החיובי, אז וודאי שעלייך לעשות שינוי מחשבתי- שזה לא אומר שאת צריכה לשנות את האופי שלך, אלא אדרבה- עלייך לפתח את האופי שלך. אופי בנוי מהרבה אפיונים שאחד מהם זה גם צורת החשיבה. אך גם מהרבה דברים נוספים כמו: רגש, דמיון רצון, כשרונות, מעשים.(את מוזמנת לקרוא על כך בצורה מפורטת בספר:"תיקןם המידות"/הר' אביחיל) יש לאדם אופי וטבע. הטבע זה הייחודיות של האדם והמבנה הנפשי המיוחד שלו, זוהי בעצם הנשמה. האופי- זה הבחירה אם לקחת את הטבע לאפיק חיובי או שלילי, לטוב או לרע. ובעצם- הרצון הפנימי נובע מהטבע והרצון החיצוני נובע מהאופי. אדרבה, חשיבה חיובית עוזרת לעבודה על המידות והתפתחות האדם. שבעצם , זה עניין העבודה שלנו בחיים- איך אני מסתכלת על עצמי ומפתחת את הטבע שהקב"ה ברא לי, איך אני עובדת על המידות שלי. נכון שיותר קשה לעבוד על כך בעבודה זוגית והרבה יותר קל בעבודה יחידנית. אבל הקב"ה ראה לנכון שנעבוד על כל הדברים הקשים האלה עם הבן- זוג, שהמידות שלנו יירכשו אצלינו בצורה יותר חזקה ואמיתית וזה יכול לבוא רק בחיבור עם הנשמה התואמת שלנו = עם בן הזוג שלנו. את כותבת שאולי אם האירוסין היו בצורה אחרת המצב היה שונה. אדם שנמצא בצרה מאשים את המציאות. תמיד ניתן להגיד: מה אתם מצפים ממני? גדלתי במשפחה עם יחסים לא בריאים, עברתי טראומות בחיים, עברתי קשיים בלי סוף וכו' וכו' אילו הייתי גודלת במשפחה אחרת טובה ובריאה יותר אז החיים שלי היו נראים אחרת... תמיד יש תירוצים ואלו הם תירוצים של היצר הרע. תקחי עכשיו את אחריות החיים שלך בידיים שלך, הבחירה נתונה אצלך ועם אחריות זו תתחילי לעבוד. אני מתרשמת מהדברים שלך, שיש לכם מצע נהדר לעבוד ביחד ויש לכם את הזמנים היפים שאין מאושרת ממך, תעצימי את התקופות האלו בעין טובה בלי לחפש כל הזמן את הפגמים. וכשמסתכלים במשקפיים ורודות- רואים גם חיים אחרים. מעבר לזה, אני ממליצה לך להגיע להחלטה מהירה: או להחליט שאת עושה הכל לבניית הזוגיות והחיים המשותפים שלכם ואת רואה את זה כמרכז החיים , או לפנות לדרך השנייה. אך לא להמשיך להישאר במצב ממורמר וכואב. אם החלטת שאת רוצה לעבוד על הנישואין, כדאי שתיצרי כבר קשר עם יועץ נישואין וביחד תוכלו לקבל תובנות וכלים נכונים איך לבנות את הקשר שלכם. בהצלחה רבה ושבת-שלום, הדסה חיימוביץ 08-8677916 chaimovitz@neto.net.il

מה עלי לעשות?

אני נשואה 14 שנה, עוד לפני הנישואין הבנתי שהבחירה שלי לא נכונה עבורי. יש לציין שבעלי כאדם הוא איש מאוד נחמד אדיב מנומס, אך לצערי בנושא הזוגיות הוא לא יודע לפרגן לי להחמיא ולתמוך כשצריך. עברנו משברים מאוד גדולים בחיי הנישואין ללא כל עזרה ואני מרגישה שכל כמה חודשים הכל עולה לי ושוב ניזכרת באותם ימים קשים אשר גורמים לי לכעסים נוראיים כלפיו. אני מרגישה היום אחרי 14 שנה שאני פשוט שונאת אותו אין לי שום רצון לחיות איתו וקשה לי לחיות לצידו, מה שמונע ממני לעשות את הצעד הבא זה ארבעת ילדיי המקסימים. שוחחנו לא פעם על כך שצריך לפנות לייועץ נישואין והיה זה תנאי מבחינתי להמשך הנישואין אך לא קרה דבר מיוזמתו האדישות שלו הורגת אותי ואני מרגישה שאני כבר לא יכולה אפילו להתסכל עליו. אני במצוקה נוראית אנא עיזרו לי

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ברכה יקרה, המצוקה הרבה שלך ניכרת היטב במכתבך. אני שומעת מדברייך, כי עדיין לא השלמת שבעלך הוא הזיווג המיועד שלך והתרעומת שלך כלפיו החלה עוד בזמן שנישאתם זה לזו - ולך קשה להשלים עם נישואין אלו. אם את מרגישה שזה הכיוון, עלייך קודם כל לעשות שינוי מחשבתי שזה הבסיס לעבודה המשותפת שלכם, ולו בשביל הילדים המקסימים שלכם. עלייך להשלים עם כך שזהו זיווגיך משמיים (!!!!!!!!!) והקושי הרב שיש לכם ביחד, זה רק כדי לקדם אותכם לחיים מחוברים ואוהבים. ובשביל משהו טוב צריך לעמול קשה מאוד עד כדי שלפעמים נראה שזה בלתי אפשרי, ואז זה הזמן לגלות את הכוחות העצומים שיש בכם ולברר את הדברים אחד עם השני לעומקם, בלי לוותר על הדברים הקשים ולפעמים הקטנוניים , כגון: מאבקי כוח ודיבור בנחת וכו' , קשר נהיה עמוק ומחבר מתוך הקשיים. ואני חוזרת לעניין הילדים: לפעמים אומרים- נישאר ביחד בשביל הילדים. מי אמר שזה טוב ובריא לילדים לחיות כך? ילדים שחווים את הקשיים האלו של ההורים ואת תחושת השינאה אחד כלפי השני, לא ייצאו בריאים בנפשם. ואולי דווקא ייצאו בריאים יותר אם ההורים לא נשארים ביחד. אלא מה?! ילדים ייצאו בריאים בנפשם ושמחים בעולמם כשהם יראו את הוריהם אוהבים זה את, מפרגנים זה לזה. זה פלא איך הדוגמא האישית מקרינה אוטומטית לילדים. וזוהי אחריות ההורים על ילדם, לבנות את הקשר הזוגי שלהם. זוהי המתנה הכי גדולה שאת יכולה לתת לילדייך. לכן, אני מציעה לך- ללכת לטיפול מיידי ובעז"ה תוכלו לקבל כלים ותובנות שיעזרו לכם להגיע לחיבור אחד עם השני ואף תוכלו לראות את התנהגות הילדים שתשקף לכם את הקשר בינכם. בהצלחה- רבה, הדסה חיימוביץ 08-8677916 chaimovitz@neto.net.il

כיצד אבחר במטפל הטוב עבורינו

בס"ד ראשית תודה על תגובתכם "מה עלי לעשות"? תגובתכם עזרה לי מאוד וחיזקה אותו לעשות את הצעד הבא. שלחתי מייל באקראי לאחד המטפלים ואכן הוא יצר איתי קשר. הבעיה היא כיצד אני יכולה לדעת מיהו המטפל הטוב ביותר עבורנו? גם כך לא היה קל לעשות את הצעד הבא, אני חוששת מאוד מכיוון שבעלי לא כ"כ רוצה לבוא ולאחר שהצבתי אולטימטום הוא שוקל את הענין אך אני פוחדת להיכשל בכך ואז זה יחמיר את המצב.

נסיון זה לא כישלון

ברכה יקרה שלום וברכה, אני שמחה לשמוע שאתם בכיוון הנכון ואתם הולכים לקראת בנייה . חלק מהעבודה בנישואין, זה גם לדעת לקבל החלטות. זה אומר שאתם מקבלים החלטה משותפת וזוגית לפי הקריטריונים המתאימים לכם כמו: מיקום המטפל- הריחוק מהבית. עד כמה נכון , מתאים לכם ומתאפשר להרחיק למקום הטיפול. וכו' או עלות הטיפול: עד כמה אתם יכולים לממן וכן, סגנון הטיפול והמטפל שזאת ניתן לדעת ע"י בירור. ואם ובמידה ואין התאמה נפשית, פתיחות וכו', אז גם עליכם לדון בזה דיון זוגי ולהגיע להחלטה המתאימה לכם , בלי חו"ח תחושה של כישלון, אלא עם תחושה שניסינו וזה קידם אותנו למשהו שיותר מתאים עבורינו. ועוברים למישהו אחר. זה לא חתונה קאטולית, אלא בנייה זוגית , שעושים מה שנכון לכם כזוג עם שיקולים אמיתיים וישרים. וכך גם לבעלך תוכלי להגיד, שאתם הולכים ביחד לנסות, האחריות לא עלייך וכמובן שגם במידה ולא הלך עם אחד- ה"כישלון" לא עלייך. ואם לא הולך, זה לא כישלון, אלא באחריות של שניכם לחפש את המטפל המתאים. בהצלחה רבה, הדסה חיימוביץ 08-8677916 chaimovitz@neto.net.il

האם אני אשמה באלימות והיחס כלפיי?

שלום, אני נשואה 13 שנים +3 ילדים. במשך כל שנות נישואיי היו ביננו אי הבנות, ריבים ובעיקר תלונות וביקורת מצד בעלי כלפיי. התלונות התחילו הרבה לפני שנולד הילד הראשון.בעלי לא שבע רצון ממני,הוא טוען שאני עקשנית, פחדנית, לא מחנכת את הילדים כמו שהוא רוצה, גורמת נזק כספילמשפחה כי אני לא מעודדת אותו ותומכת בו ונותנת לו כוחות לעבוד ובדרך כלל כל דבר שאני אומרת או לא אומרת הוא שטות, דבר לא חכם ומזיק למשפחתנו - לטענותיו. במהלך או אחרי כל ריב, כשהוא כועס, הוא מעליב, משתמש בכינויים כמו "אפס", מטומטמת, טיפשה ולצערי האלימות הגיעה גם לפגיעה פיזית.במהלך השנים הכעסים מצטברים ולכן גם האלימות הפיזית והנפשית כלפיי מתגברת בהתאם. לאורך כל הדרך הוא אמר שמגיעה לי לקבל את היחס הזה, כי אני לא לומדת מטעויות,אני לא לומדת מה מרגיז אותו ואם הייתי משתנה אז גם הוא היה שונה. תמיד שתקתי ולא סיפרתי לאף אחד בתקווה שהכל ישתנה. כיום אני באמת לא מסוגלת לעודד אותו,להחמיא לו,לאהוב אותו - אני תמיד חושבת איך הבן אדם שאמור להיות הכי קרוב אליי, להיות סבלני כלפיי פגע ופוגע בי כל כך? ותמיד קול פנימי אומר לי שאני כן בסדר. אני טובה לילדיי, אני אישה של בית, עוזרת ועושה למען כולם,לא מבקרת או שופטת אותו. אך מצד שני יש בי הספק - אולי באמת אני לא בסדר? אולי אם הייתי מתגברת על פחדיי, הייתי משנה את התנהגותי? אולי באמת היתי מקבלת ממנו יחס אחר.מודה לכם על התייחסותכם

די לאלימות!!!!!!!!!!!!!

שואלת יקרה, את נמצאת במצב קשה מאוד. את סובלת לא מעט שנים בשתיקה. אבל את חייבת לשים למצב הזה סוף!! ועכשיו , במיידי!! את נשמעת במצב שאת חיה באלימות לא פשוטה בכלל, את וודאי לא אשמה בהתנהגות של בעלך. אבל יש לך אפשרות להפסיק את האלימות. קודם כל תאזרי אומץ להגיד לעצמך: אני חזקה, לא מגיעה לי התייחסות כזו ואני לא מוכנה יותר שבעלי יפגע בי כך! לאחר מכן, תגדירי לו את הגבולות הברורים שלך . שאת לא מוכנה שיגיב ויתייחס אלייך בצורה כזו. את צריכה ללמוד להיות אסרטיבית. תאמיני שאת שווה ומוצלחת. תראי את כל הנקודות הטובות שבך ותחשבי עליהם כל הזמן ואז גם תתחזקי באמונה שיש לך את הדברים הטובים האלה. זה ייתן לך כוח להמשיך. זה ייתן לך את הכוח להתמודד עם המצב ולצאת ממצב קשה זה. תיכף, תדברי עם בעלך על הצורך שלכם בטיפול מיידי, וישר למצוא אדם מקצועי שיטפל במצבכם. אל תתמהמהי, אל תתני לו להתמהמה, הזמן דוחק. אם לא ירצה ללכת לטיפול, תתני לו אולטיטמטום. ותסבירי לו שאחרי הזמן שהצבת לו, אם לא יבוא לטיפול, תאלצי לעשות צעד דראסטי. את פגועה וילדייך לא פחות!! צריך לטפל בהתנהגות האלימה ובד בבד ללמוד מחדש דרכי התנהגות אחד כלפי השני וכן, לקבל כלים נכונים איך לחיות ביחד. בהצלחה רבה, רבה!! הדסה חיימוביץ 08-8677916 chaimovitz@neto.net.il

עצה לגבי המשך דרכי בנישואים?

שלום, אני נשואה מזה 5 שנים,נישאתי בגיל 20 ולמען האמת הבחור שאליו נישאתי הוא מאד טוב ורגיש אבל מאז מתמיד,עוד לפני הנישואים(יצאנו 3 שנים לפני)היו לו בעיות התנהגות והוא משנה את פרצופו ברגע שיש משהו שלא מוצא חן בעיניו:הוא צועק,מקלל בלי הרף,מאיים ובכדי להתפייס לוקח לו המון זמן לצאת מהסיטואציה עד כדי מצב שאני צריכה להתחנן לסליחה על דבר פעוט שעשיתי שלא מצדיק תגובה כזו. אני לא מושלמת אך אני חושבת שיש צורה לתקשר שמשהו מפריע. הוא וההורים שלי לא בקשר והוא גם לא בקשר עם ההורים שלו מסיבות כאלה ואחרות. אני לא יודעת מה לעשות,כי לא טוב לי בקשר הזה,אני מרגישה שאני נותנת מכל כולי ובשניה אחת הכל יכול להתהפך. כרגע אין לי ילדים והוא די מפציר בי. רציתי להציע לו ללכת לייעוץ זוגי אך הוא די אנטי מכיוון שזה עולה המון כסף כדבריו. מה לעשות?

צריך השקעה משותפת

לירז יקרה, את מתארת סיטואציה לא פשוטה , אבל נשמע מדברייך שבהחלט יש מה לעבוד ולטפח. זה לא פשוט לחיות בתחושה שאת לא יודעת מה ילד יום ואם תגידי משהו ,מה יהיו התגובות?! כי אם ברגע שיש משהו שלא מוצא חן בעיניו וישר הוא מגיב בצורה קשה- זה יכול להיות חוויה יומיומית . כי כל הזמן אפשר להיות במצבים שלא "מוצא חן". אבל קודם כל את חייבת לצאת מנקודת הנחה שאת חזקה ויציבה ולא מוכנה שיתנהגו איתך בצורה כה בוטה. את חייבת להציב לו את הגבולות שלך. ובהחלט לומר לו: " עד כאן, דברים אלו אני לא מוכנה לשמוע. כשתירגע אשמח לשמוע מה יש לך לומר בצורה נעימה". זה דבר לא פשוט להציב גבולות, במיוחד כשהתרגלתם בינכם לדפוסי התנהגות מסויימים, כמו - "פגוע" ו"מפייסת". למה את צריכה להתחנן לפניו , למה להגיע למצב שאת מרגישה השפלה והתשת כוחות?? תחשבי על מצב שבו הוא נפגע וכשהוא מקלל את אומרת לו בצורה ברורה אך נעימה שאת לא מוכנה לשמוע את הדברים בצורה כזו וכשהוא יירגע, תישמחי לשמוע אותו ותצאי מהחדר לחדר אחר. מה זה ייגרום לך? זו תחושה של פחד? את מפחדת איך הוא יגיב? אולי דווקא התגובות הברורות שלך יעזרו לו להגיע לדרך יציבה יותר? אולי הוא עומד במצבים שמזכירים לו את עברו כשגם אז כעס על כל העולם- ועכשיו כשיש אותך, באופן טבעי הכעסים יוצאים עלייך-כוון שאת האדם הכי קרוב אליו. יתכן ושלבים מסוימים בהתפתחות ההכרה והאישיות לא נבנו אצלו בצורה מלאה, והוא שוכנע באופן לא מודע כי התפרצויות נזעמות מפיקות צרכים ורצונות. דווקא משום כך הגבולות כאן הכרחיים .גם ילד מחפש ובודק כל הזמן גבולות (בדיקה תת-הכרתית). וכשהוריו שמים לו את הגבולות הברורים, זה נותן לו ביטחון ויציבות.יתכן גם כי יש כאן בעייה פסיכולוגית או אפילו פסיכייטרית של אימפולסיביות בלתי נשלטת אך זה תוכלו לדעת רק בטיפול מקצועי .מצד שני גם ילדים נותנים את הפן של היציבות המשפחתית, אבל זה באמת במצב שיש "קרקע בטוחה". אמנם, אם ממשיכים לחיות ביחד מספר שנים ללא ילדים , בלי פרי עמל משותף (במיוחד כשזה מתוך בחירה)- החיים טומנים בתוכם קשיים נוספים. את מדברת גם שבעלך הוא טיפוס טוב ורגיש. לכן אני חושבת שיש כאן מקום לעבוד ביחד ולבנות חיים הרמוניים. זה בתנאי ששניכם שותפים לרצון של בנייה ועמל. ולכן, עליכם ללכת לטיפול מקצועי בהקדם - כדי שחו"ח לא יהיה מאוחר מידי... בעניין מחיר הטיפול, אם תחשבו ראלית כמה אתם מוציאים על ביגוד , בית ומיני הנאות, ושהקשר בינכם זה הבסיס לבניית החיים כולו, תוכלו לקבל פרופורציה ולהגיע למסקנה ששווה אפילו להוציא חסכונות שיש לכם ע"מ לחיות בחיים מאושרים. שיהיה לכם בהצלחה רבה, והמון טוב!! הדסה חיימוביץ 08-8677916 chaimovitz@neto.net.il

לא יכולה יותר!!!

אני נשואה עשר שנים. יש לנו ילדים. למרות זאת, כל יום בו עלי ללכת למקווה-הוא היום המסיוט ביותר בחיי. אני מנסה לדחות אותו ולדחות את הקץ בתואנות של שכחתי בדיקה וכו'. אני שונאת את המצווה הזו, שונאת, ואם אני עושה אותה זה רק בגלל שזה מצווה. שייגמר וזהו. אי אפשר להמשיך ככה יותר

אסור להתמהמה!!!

אסתריקה יקרה, את נשמעת מתוסכלת וסולדת מהצורך שלך בקירוב פיזי עם בעלך. אבל אל לך, יקירתי! כמו שקודמי אמר, א"א לקיים יחסי אישות בהכרחיות לא טוב לא לך וגם לא לבעלך. וישנם מקרים שלמרות שאת טובלת לא שייך לקיים יחסים באותו לילה. אלא, שכל המערכת האינטימית, היא גם חלק מהמערכת היחסים הכללית שלכם. וכאן הייתי מציעה לך לעשות הפוך- קודם כל לבדוק מה קורה בכל הקשר הרגשי והתקשורת שלך עם בעלך, ואח"כ להגיע לנושא של הקשר הפיזי ולחבר בין שני הדברים. אל תתמהמהי, זה הזמן לטפל בזה ולא להזניח, שחלילה לא יהיה מאוחר מידי... אם את רוצה, אשמח להדריך אותך גם בטלפון או במייל , אז תוכלי לספר יותר על הרקע והקשר ונוכל גם לראות מבחינת היחסים האינטימיים איך תוכלי להרגיש מחוברת יותר, ועדיף שעה אחת קודם... בהצלחה רבה, הדסה חיימוביץ 08-8677916 chaimovitz@neto.net.il

בעל לחוץ וחסר סבלנות

שלום אני נשואה כ-9 שנים ויש לנו 3 ילדים חמודים, בעלי בן אדם מאוד חסר סבלנות גם כלפי וגם כלפי הילדים הוא בקושי משוחח איתי אפילו אחרי שהילדים הלכו לישון אני על תקן של "תכיני לי אוכל תביא לשתות תביא לי את העיתון וכו'" וגם עם הילדים הוא לפעמים מוכן להשתשע איתם לכמה דקות ולא יותר הוא לא עוזר לי בכלל אני עושה ה כ ל בבית עם הילדים ועבודות הבית וגם הוא רוצה שנהיה בשקט ולא נפריע (גילאי הילדים 5, 2וחצי שנה וקצת קשה לשמור על שקט :-))ונסיתי לשוחח איתו השמעתי לו הרצאות היום ברוך השם באינטרנט ניתן למצא הרצאות של רבנים בכל הנושא של שלום בית זוגיות וכו, אבל שום דבר לא השתנה אצלו, אין סיכוי שהוא יבוא איתי לייעוץ. אני אומרת לו "אתה לא עוזר לי בכלום לא בעבודות הבית ולא בגידול הילדים אז לפחות תשמש לי אוזן קשבת ותקשיב תשאל "מה שלומך איך עבר עליך היום וכו'" אני אומרת לו שאם הוא לפחות יגיד מילה אחת טובה זה כבר נותן לי כוחות ליום המחרת, אבל הוא ההיפך אדם מאוד קפדן ו"חולה נקיון" אז תמיד יש לו מה לבקר, מעביר הרבה ביקורת, הוא מאוד לחוץ מכל דבר הכי קטן שיכול להיות הוא נלחץ, הילדים לכלכו נשפך משהו.. זה אופי אני לא יודעת אם אפשר לשנות הוא שקוע בעולם שלו אדם מאוד חכם שאולי חושב שזה קטנות מוחין כל הענינים של הבית והילדים. אחת הסיבות שהוא חסר סבלנות כלפינו היא שיש לו לחצים בעבודה. אני מטבעי בחורה מאוד שמחה אני באתי מבית מאוד צנוע הורי חינכו אותי תמיד לשמוח במה שיש. לפעמים אני מרגישה שאני ממש שחקנית אני בחוץ צריכה לחייך לילדם כמובן ובעבודה אבל בתוכי אני ממש עצובה, בנוסף הוא גם לא אוהב בכלל אורחים ואני מאוד אוהבת אז אני גם לא יכולה להזמין אף אחד הוא מוכן רק את ההורים שלו להזמין . מה אתם מצעים לי אני יודעת שאין סיכוי לשכנע אותו ללכת ליועץ נישואין. מה שקורה הוא שבדר"כ אנחנו עושים מה שהוא רוצה אבא אמר אבא רוצה כך וכך וכו' אני כל הזמן אומרת לילדם שצריך לכבד את אבא ומה שאבא אומר עושים ושאנחנו אוהבים את אבא והילדים מאוד אוהבים אותו קופצים עליו שהוא מגיע אני יודעת שזה נותן לו נחת ואולי אפילו מרגיע אותו מלחצים בעבודה אך לפעמים קורה שאחת לכמה זמן כמה חודשים אני פשוט מתפרצת עליו .. והוא לא כל כך מבין מה אני רוצה ממנו.

הפיתרון נמצא בתוכך...

שירי יקרה, אין ספק שאת גיבורה ממש, כשאת מחזיקה לבד את הבית ואת מגבה ונותנת מקום מכובד לאבא של ילדייך. אך מה איתך? עד מתי??? את כותבת שמטבעך את אישה שמחה. איפה השמחת חיים האמיתית שלך? את מוכנה ככה בקלות לוותר עליה? אם את באמת רוצה פיתרון- קודם כל את צריכה לעשות שינוי מחשבתי ולהחליט שעם חיים כאלה את לא ממשיכה, שאת יוצאת עכשיו לדרך חדשה, דרך של בניית אמון הדדי ואהבה, דרך של העצמה אישית וזוגית. את צריכה לגשת לבעלך בצורה אסרטיבית: בגישה נעימה ורגועה ומצד שני החלטית וברורה וכמו שקודמי כתב, תסבירי לו שהחלטת להתחיל בחיים חדשים, חיים של אור ושמחה בדרך חיובית ובונה ואת מזמינה אותו לצאת איתך למסע זה. החיים שעד כה עברתם- הם חיים לא בריאים ולא נכונים. ועכשיו עליכם לקבל תובנות חדשות מהם חיי נישואין וכלים נכונים איך לעבוד ולעמול על בניית הבית. דעי, שאת יוצאת למסע לא פשוט, אך בעז"ה אם תצעדו צעד אחר צעד, תגיעו לפיסגה ותוכלו לחיות את החיים שאליהם אתם שואפים. שיהיה לך בהצלחה רבה, אשמח לעזור במה שאוכל, הדסה חיימוביץ 08-8677916 chaimovitz@neto.net.il

4 חודשים נשוי, אשתי כל הזמן הולכת ממני, מרביצה לי ומעליבה אותי בצורה קשה.

ב"ה שלום חברים הבריחות של הגברת שאני כל כך אוהב התחילו כבר מלפני החתונה משהו קטן שאמרתי לא מוצא חן בעיניה והיא בורחת ממני לוקחת את הרגליים והולכת 4 חודשים אחרי החתונה עם שיחות ללא הפסקה שזה מעשה מבזה ללכת מאדם באמצע מקום ציבורי וגם בבית היא יוצאת מהכלים מעליבה אותי קשות ואחרי זה מצפה ליחס ושזה לא קורה היא מכה אותי באמצע נסיעה היא הרביצה לי והשליכה עלי חפץ על הראש בעוצמה כל כך כואבת שיכלתי לעשות תאונה כבתה לי את הרכב באמצע נסיעה משכה לי בהגה היא כל הזמן כועסת ומתעצבנת על דברים מהר אני לא יודע מה לעשות, שלשום היינו צריכים ללכת לאירוע יחד, חתונה של בת דודה שלה, בדיוק שהיינו בדרך לצאת צלצל אח שלה, אם נוכל לבוא לקחת אותו ההורים שלה לא חיכו לו, אמרתי לה מאוחר שעה 8 אנחנו לא נספיק לחופה אנחנו נגיע ב 9 אם נלך להביא אותו, היא כבר אמרה בטלפון שנבוא, שהיא סיימה את השיחה אני בא לצאת רק מה היא הורידה לי את המצב רוח כי היא לא טרחה לשאול אותי אפילו, וכאילו עכשיו היא שואלת והתחילה להתלונן למה הפרצוף שלך ככה פתאום, כל כך קשה לך ללכת להביא את אחי אם זה היה אח שלך היית רץ, אמרתי לה זה הפרצוף שלי כן קשה לי כי זה ברגע אחרון אבל אמרתי בוא נלך, היא עונה לי לא אני לא הולכת ככה עם הפרצוף הזה, אמרתי לה בוא נלך בדרך הפרצוף יחלוף, לא למה אתה עושה לי ככה, ומשם היא יצאה בעצבים חזרה הביתה הטיפה לי מוסר בחוצפתה המורגלת, ואחרי זה היא באה אלי עוד בוא נלך, עשתה ממני נקניק והיא רוצה שאני אלך איתה לחתונה ככה, אמרתי לה אחרי ההרצאה המגעילה הזאת את מצפה ממני לבוא איתך ? את רוצה אני אקח אותך לא יודע אם אבוא גם, ואז היא התחילה לצעוק ולהשתגע לבעוט בכל מה שיש לזרוק כל מה שיש, ממה שיגעון שקורה לה הרבה מסתבר בזמן האחרון, החזקתי אותה חזק שתרגע שלא תפגע בעצמה היא בתחילת ההריון, והיא השליכה אותי בצעקה אל תגע בי אל תגע בי, לקחה את התיק ועזבה את הבית, הלכתי אחרי 5 דקות לחפש אותה, היא היתה בתחנה בכניסה ליישוב ניסיתי לשוחח איתה, היא אמרה רק רציתי ללכת לחתונה של בת דודה שלי חיכיתי לזה הרבה זמן, אמרתי לה עדיין לא מאוחר בואי נלך, היא לא הגיבה לי ולא התייחסה, אמרתי לה אני חוזר למגורים תבואי, התקדמתי מעט והיא הלכה לתחנה השניה שם הגיע אוטובוס עלתה עליו לכיוון עיר מגוריה ונעלמה, לא עונה לטלפונים שום דבר, אני נמאס לי כבר שהיא עושה לי ככה הלב שלי נשבר פשוט, לא עומד בזה יותר, היא תמיד נעלמת ולא עונה, וכשעונה עושה ממני אשם ומפלצת ומוציאה אותי לא בסדר, לקחתי את הדברים שלי מהמגורים שלנו וחזרתי לבית ההורים שלי, אמרתי לה בהודעה שאני לא יכול להמשיך לחיות ככה יותר, זה לא פעם ראשונה שהיא משאירה אותי ככה בלילה לבד ולא פעם ראשונה שהולכת ממני, אני לא יודע מה לעשות כבר, היינו אמורים ללכת לייעוץ וזה לא התממש בסוף, הלב שלי שבור אני אוהב אותה והתחתנתי רק מאהבה, היא עשתה לי דברים שלא הייתי אמור להתחתן איתה, כולם אמרו לי אל תתחתן בגלל מה שהיא עשתה, כל כך אוהב ורוצה לתת ולאהוב ודואג לה להכל מחייך אליה בבוקר צוחק איתה שמח איתה והיא תמיד חייבת להפגע ממשהו ולהתעצבן ולהרוס את כל האווירה בבית, ולא נרגעת מהר גם, אם היתה נרגעת מהר מה טוב, אני לא יודע לאן להמשיך מכאן ואם בכלל שווה להציל כאלה נישואים, אני מרגיש שאין לי ערך בעיניה בכלל אחרי כל מה שהיא עושה לי, אני רוצה להרגיש שאני שווה משהו שאני לא איזה כלום שיעזבו אותי ככה באמצע הלילה, אני לא צעצוע אני מאוד רגיש לזה בעיקר שלא עונים אחרי זה לשיחות זה מטריף את המוח, אשמח לשמוע מה דעתכם, אני ממש מדוכא ומאוד מאוד קשה לי המצב, דמעות רבות זולגות וקשה לי שאשתי לא מאפשרת לנו להקים בית כמו שצריך בישראל. תודה רבה חברים.

הרצון של שניכם לצמיחה ובנייה- הוא המדד החשוב ביותר!

שלום רב, התיאור הקשה שאתה מתאר כאן יכול להוביל אתכם לאפשרות של שלושה מצבים: או להמשיך לחיות בחיים אומלליים שכאלה וה"משחקים" הללו לא רק שלא יפסיקו, הם אף יתגברו עם הזמן. או שאפשר "להרים ידיים" ולצאת ממערכת הנישואין הזאת. או ללכת לאפשרות השלישית, של בנייה והעצמה! האפשרות השלישית, אומנם דורשת הרבה השקעה וסבלנות , אך בעז"ה גם תוכלו להגיע לאושר המיוחל. אז מה זה דורש? - טיפול מקצועי בהקדם!! אתה צריך להביא את אשתך למצב של שיחה רגועה ושלווה שאתם יושבים ביחד אחד עם השני ומדברים על המצב שקורה ביניכם. אתה צריך בצורה עדינה להבהיר לה כי אתה לא מוכן לקבל שום צורת אלימות ואתה מאוד אוהב אותה וחשוב לך לחיות איתה ולכן אתה מזמין אותה לבוא איתך לאדם מקצועי שיכוון אתכם וייתן לכם את הכלים הנכונים לבנות את הבית שלכם. בלי טיפול מיידי קשה ואולי בלתי אפשרי להתקדם ביחד. ולכן, לעניות דעתי , תהיה מאוד ברור והחלטי, אך כמובן גם מאוד עדין, לא לוותר על הליכה מיידית לאדם שיעזור לכם. תבין שהיא נמצאת גם במצוקה גדולה והיא זועקת לעזרה! אולי אף פעם היא לא ידעה גבולות ברורים ודווקא היא מאוד זקוקה לזה ואולי זה ייתן לה את ההלם הראשוני לקחת עצמה בידיים ולקחת אחריות (במיוחד שעוד מעט בעז"ה אתם הורים...) שיהיה בהצלחה רבה, הדסה חיימוביץ 08-8677916 chaimovitz@neto.net.il

תקשורת לא טובה, גישה שונה לנושאים לא פתורים

שלום רב, אנחנו נשואים לא מעט שנים עם ילדים ב"ה. אנחנו אנשים חיוביים האחד בעיני השניה. לצערי אין ביננו ברור דברים השנויים במחלוקת דבר שהביא אותי במשך הזמן לכעס הרגשה שבעיות לא פתורות מצטברות. אשתי חרוצה ומעבר לעבודה שלה היא מקדישה הרבה זמן בבישולים ובעבודת הבית. הפצרותיי שתמעיט בזה לטובת זמן איכות שלנו לא הועילו. אני מרגיש שהיא לא פרטנרית מעבר לצרכים היומיומיים הפיזיים. נקודה מטרידה מאוד מבחינתי היא שכשישנם דברים במחלוקת , במקום לברר את הנושא הדבר המרכזי שהיא מתמקדת בו זה שהיא תצא צודקת מהויכוח שלומר לי שאני לא צריך לכעוס על זה. היא שוכחת מהר מאוד מהענין ואני נשאר עם התיסכול של דברים לא פתורים ומרגיש שהצטברות המקרים גרמה לי לכעס וחוסר סבלנות שעייפתי ממנה. אני לא מצליח לגשר על הדברים ביננו. בנושאים שבינו לבינה יש פערי צרכים ביננו שהיא נהגה להתאמץ ולהתחבר אליהם אבל נראה שבמשך הזמן פחת שיתוף הפעולה מצידה ועייפות שלי מלפעול בענין. אודה על דעתכם בענין

כשם שפרצופיהם שונים...

שלום גיל, נושאים פתורים בנישואים, הם אף פעם לא בריאים ולא מחברים בין בני הזוג ומספיק שאחד מהצדדים מרגיש עמוס רגשית ושיש לו דברים בלב שלא פתורים. אלא שצריך לראות מה הנקודה הבעייתית פה וישנם כמה אפשרויות, כמובן שאני לא מכירה אותכם ואין יותר מידי פרטים ולכן אתה תוכל לראות מבין האפשרויות את הנקודה הבעייתית: א. יכול להיות שיש בינכם חוסר בתקשורת ואולי אשתך לא מודעת לצרכים שלך ולכעסים המצטברים אצלך ואולי אף שניסתה לשבת איתך ולשמוע את מה שעל ליבך, אולי מרוב שציפית לדבר לא איפשרת לה לדבר? או שבשיחה נתת לה תחושה של האשמות או ביקורות? או שהשיחות שלכם מובילות למריבות ביניכם? ואז היא לא מעוניינת להיכנס למקום הזה. ויש כיוון אחר לגמרי: שפשוט אתם שני טיפוסים לגמרי שונים , וארחיב על זה: יכול להיות שהיא טיפוס קונקרטי שעיקר עולמו מתמקד במציאות העכשווית, כל מה שקשור לעשייה ולפעילות. ועפ"י מה שאתה מתאר, נדמה כי אתה טיפוס עיוני, שמרכז עולמו הוא המחשבה, הרעיון, הפסיכולוגיה, העולם הרגשי והתחושות. באופן זה, אתה מרגיש חוסר סיפוק רגשי בהתעסקות הרבה של העולם החומרי. כאשר אשתך מרגישה בזבוז זמן לשבת לדבר ולטחון את הדברים. הדבר בולט במיוחד אם העיסוק היומיומי שלך הוא בתחומי המדעים ההומניים ושלה בתחומים המעשיים. בעניין הצורך לצדוק בויכוח, מכיוון שאשתך היא טיפוס קונקרטי אז גם ברור לה שהיא צודקת כי היא אחוזה בעולם המציאותי ואתה מדבר על תאוריות. אז איך בכל זאת שני טיפוסים הפכים מסתדרים? קודם כל ברור שכל אחד צריך להגיע לסיפוקו ונשמע שאשתך מוצאת את עניינה בפעילות ובעשייה שלה, אך לך אין סיפוק רגשי ועיוני ולכן עליך למצוא חברותא שאיתה תוכל ללמוד את שחשקה נפשך ולהוציא לפועל את הכוחות העיוניים והרגשיים שלך. אשתך לא פועלת כך ע"מ להכעיס אותך או מתוך חוסר רצון, היא באמת לא מבינה ולא מתחברת למה שאתה רוצה . הייתי מציעה לכם לקרוא את הספר של ד"ר מרים אדהן "נפש האדם" ולגלות את צורת החיבור בינכם. הייתי עוד ממליצה, במיוחד לאור זה שאתם נשואים הרבה שנים, ללכת לטיפול מקצועי, כי בנתיים מן הסתם הצטברו דברים נוספים שניתן לשפר ולתקן, לדוגמא מה שציינת הנושא של בינו לבינה. כשיש הצטברויות של דברים , יש שיקוף של היחסים בינכם גם בנושא זה. במיוחד אישה, לא מפרידה בין החיבור הפיזי לחיבור הנפשי. וובדאי שיש פה מה לתקן. תעבדו על הדברים נכון ובעז"ה תוכלו לעלות על דרך המלך, בהצלחה רבה!! הדסה חיימוביץ 08-8677916 chaimovitz@neto.net.il

הצילו!!! בעל בחו"ל, על סף פרידה

שלום, אני בחורה בת 24 נשואה 5 שנים ללא ילדים . התחתנתי עם בחור מקסים ומכיוון שהוא יליד חו"ל החלטנו לעבור לגור בחו"ל כדי שהוא ילמד לתואר ראשון (זאת הייתה בקשתו ואני בשמחה הסכמתי לה). סיכמנו שנוסעים ל 4-5 עד סיום התואר וחוזרים לגור בארץ. אני הייתי מאוד לא מאושרת בחו"ל וממורמרת, ניתקתי גם כל קשר עם המשפחה שלו, והיחסים הדרדרו, הרבה מריבות וחיכוכים. בשנה האחרונה מצבי הפיזי והנפשי הדרדרו והחלטתי לחזור לארץ לבד, בעלי החליט להשאר עד שהוא מסיים את התואר (הוא בא לביקור פעם בחודשיים). עוד כחודש בעלי יסיים את התואר בע"ה ועכשיו הוא אמר לי שהוא לא רוצה לעלות לארץ כי הוא לא בטוח שהנישואים יצליחו. התחננתי אליו שיחזור, אבל הוא אמר שהוא צריך לחשוב על זה. אני מיואשת, אין לנו בחו"ל עתיד, אני כרגע בארץ לא מוצאת את עצמי...חשבתי מספר פעמים לחזור לחו"ל לסיים את התואר (שעזבתי באמצע), אך לא הייתי מסוגלת. בבקשה ממכם: איך אני מצילה את היחסים שלי ואותי ממצב כזה? אני אוהבת את בעלי כל כך ולא רוצה לוותר בקלות. סליחה על אורך המכתב ואני מקווה שתוכלו לעזור, מחר קבענו לדבר על זה שוב ואני רוצה להיות מוכנה. תודה רבה.

אשמח לעזור...

לאה יקרה, את יכולה בשמחה להתקשר אליי ואנסה לעזור לך, בהצלחה, הדסה חיימוביץ 08-8677916 chaimovitz@neto.net.il

נישואין מעורערעים

שלום. אנו נשואים שנה וחודשיים ללא ילדים. בחודשים האחרונים התחילו המון מריבות וחיכוכים. בעיקר מצידי. אני מתוסכלת מבעלי מדברים מסוימים. אני נפגעת בקלות ותוקפת. אני בחורה מאד צינית ופוגעת בו המון. גם זה שאין לנו ילדים עדיין מלבה את הענינים בייחוד שאני מאד רוצה ובעלי מסכים אך לא משתוקק כמוני. יחסי האישות שלנו בסדר יחסית בתקופת הביוץ אך בהמשך החודש אני די קרירה. וגם שמנסים אז אני בדרך מקבלת רגליים קרות ונפגעת ממשו ומסרבת. כרגע אני מובטלת ויושבת בבית. מאד מתוסכלת. המצב הכלכלי שלנו גם רעוע, דבר שלא מוסיף. ניסינו ייעוץ זוגי אך הפסקנו מכייון שלדעתי היועץ לא נגע בנקודות הנכונות וגם שלא עמדנו בזה כלכלית. אני מדברת הרבה על גירושין ופרידה. וגם על ייאוש מהחיים. בעלי בחור עדין ולא כ"כ יודע איך להתמודד איתי. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. ברור לי שאני צריכה טיפול אבל אין לי אמון באנשים זרים וגם לא יכולת כלכלית כרגע לכלום. בבקשה תעזרו לנו!! אנחנו במצב שאני שוקלת לעזוב את הבית למוטל או משו כי ההורים שלי מבוגרים ואין לי לאן ללכת. תודה

בואי שושנה, לגדול ולפרוח

שושנה טובה שלום וברכה, את אכן נשמעת כמו שושנה טובה , שרוצה לפרוח וחו"ח לא לנבול. את מציינת כי את מודעת לבעיותייך ואת רוצה וזועקת לפתור אותם. נשמע גם שבעלך הוא בנאדם מאוד טוב שאת גם מעריכה, לכן, יש לכם מצע רחב שמאפשר לעבוד ולבנות. אשמח לעזור, אני משדרות שבדרום, ומגיעה גם לירושלים תוכלי ליצור קשר ונתאם, יום מקסים, הדסה חיימוביץ 08-8677916 (במידה ואני לא עונה, ניתן להשאיר הודעה ואחזור בעז"ה)

רוצים לשפר, אבל איך??

שלום רב, בעלי ואני הגענו למסקנה שאנחנו צריכים לשפר ולהעמיק את החיים המשותפים שלנו. רציתי לדעת, האם יש סיכוי לבנות חיי נישואין מחדש? אנחנו רוצים להתחיל מהתחלה. ולהיות מאושרים! אבל איך?

אשריכם!!!

עידית שלום, אני מאוד שמחה ומתרגשת מהרצון שלך ושל בעלך לבנות את החיים שלכם "מחדש". הפשטות, באיך שאת מציגה את ההחלטה שלכם , באה ממקום כ"כ כנה שוודאי שבעז"ה תצליחו. "אין דבר העומד בפני הרצון" - זו לא סתם אימרה, זהו דבר אמיתי וגדול. אדם עם רצון אמיתי יכול להגיע כמעט לכל מקום. ואתם שכבר חוויתם את החיים ביחד ובאים לקראת בנייה מחדש- זהו דבר אדיר!! בשביל עניין כה גדול צריך כמה כלים ל"צידה לדרך": א. אמונה - אמונה בהקב"ה שיעזור לכם להגיע למטרה ושהוא מלווה אתכם ומסייע ביצירת האהבה והאחדות. ב. למידה - יש ללמוד איך מגיעים להתחדשות, איך יוצרים תקשורת נכונה ואת הדרכים המובילות לאהבה אמיתית. וכמו שקודמי אמר, ישנם דרכים רבות ללמידה, כגון: ספרים, ייעוץ נישואין . ג. סבלנות - צריך הרבה סבלנות ואסור להתייאש!! לפעמים אפשר להגיע לתחושה של רצון להתחדשות, ואז יש אופוריה ואשלייה שהכל עומד להיות ורוד, אך לא מבינים שהכל נעשה בשלבים וזה תהליך. אז דעו, שכשאתם יוצאים לדרך עליכם לדעת מראש שבניית דבר איכותי ואמיתי דורש זמן , מאמץ והרבה סבלנות. שיהיה לכם בהצלחה רבה, הדסה חיימוביץ 08-8677916 chaimovitz@neto.net.il

לא מעוניינת

שלום בוגרי י.נ.ר.! אני רוצה להציג בפניכם את צערי ומכאובי. אני נשוי כבר כמעט 4 שנים, ופשוט לא זכיתי פעם אחת אפי' להרגיש טוב עם חיי האישות. אשתי כל הזמן מזכירה לי שהיא מצידה לא צריכה את זה, והיא עושה את זה רק בשבילי. החיי אישות אצלנו זה דבר נדיר. אני לא רוצה לפרט כאן הכל בפרוטרוט, אני לא יודע אם מתאים פה לפרט הכל. אבל אני אשמח מאד עם מישהו מפה יצור איתי קשר, ויעזור לי. תודה רבה! בעל כואב! נ.ב. ופשוט נבהלתי כשלמדתי שאשה כזו נקרא מורדת.

צריך לבחון את המניע לבעייה

שלום לך, ישנם אפשרויות רבות מדוע זה מצב החיים שלכם. כדאי שתשב עם אשתך כשהיא באוירה נעימה ורגועה איתך ו"תפתח את הקלפים " איתה. תתאר לה את מה שאתה מרגיש וכמה קשה לך ותוכל לברר איתה מאיזו סיבה היא לא משתפת איתך פעולה. אתן לך דוגמא לסיבה שיצרה מצב זה: אם אשתך היא טיפוס הדבק בעקרונות, שומרת חוקים והיא גדלה בסביבה מאוד צנועה, יהיה לה מאוד , מאוד , מאוד קשה לעשות "סוויטש" ולקחת את הנושא למקום קדוש. היא תצטרך לעבור תהליך של טיפול , ע"מ שתוכל לראות כמה זה דבר בלתי נפרד מחיי הנישואין. אך מכיוון שאין לי מספיק פרטים לבחון מאיפה המצב נובע, אוכל להציע- שאשתך מוזמנת ליצור איתי קשר ואשמח לעזור לה. שיהיה בהצלחה רבה, הדסה חיימוביץ 08-8677916 chaimovitz@neto.net.il

שלום בית או גירושין???

אני נשואה 17 שנה (לא יאומן!!!) +3 ילדים מעל גיל 10. המצב הכלכלי שלנו ממש לא טוב .בגלל זה אני לא יכולה להרשות לעצמי ללכת לייעוץ. הלכנו לפני כמה שנים והפסקנו. בעלי לא מאמין בטיפול. הוא טוען שאני לא מקיימת /מיישמת את מה שאני שומעת ...(מאד אוהבת לשמוע הרצאות של רבנים ואותו זה לא מעניין).יש לציין שמדובר בבחור ישיבה לשעבר (שחורה).היה עילוי בישיבה ישב ולמד כל הזמן ...אך כשהתחתנו וקנינו דירה(באזור הדרום)נכנסנו לחובות ובעלי נאלץ לעזוב את הכולל וללכת לעבוד (ללא מקצוע מסודר). במשך השנים הסתבכנו עם החובות עד שבעלי החליט למכור את הדירה. אמרתי לו שההורים מאד יכעסו (חלק מהכסף היה מהם) ואנו נשאר בלי כלום. הוא התעצבן ואמר שעלי להחליט אם ללכת איתו או עם ההורים (שלי ).כמובן שבחרתי באפשרות של שלום בית ומכרנו את הבית במחיר מצחיק רק כדי שלא יהיה לבעלי עול לטפל בכל העניין. היום אנחנו ללא דירה . גרנו בשכירות כמה שנים עד שלא יכולנו לעמוד בתשלומי השכירות והארנונה. למרות שאני עובדת ותמיד עבדתי אף פעם הכסף לא הספיק לכל ההוצאות .היום אנו גרים אצל חמותי (ביחידה נפרדת מאד קטנה) ואין לנו חסכונות . יש כעסים כל הזמן ומריבות מי אשם בכל העניין...

אפשר להגיע ולעלות לדרך המלך

שפרה יקרה, שלום וברכה! נשמע שאתם נמצאים בפלונתר רציני בחיים שלכם. אני שומעת מהשורות את הכאב הגדול שבו את נמצאת. יש כאן תיסכול גדול ואולי יותר מכל- יש כאן האשמות רבות כלפי הבן זוג. אתם חיים עדיין את העבר הקשה שעברתם יחד, את הקושי בלסלוח לשני וודאי שצריך לעשות כאן תהליך של איך להגיע למחיקת האשמות ולהגיע לסליחה ומחילה לבן הזוג. אני ממליצה לכם בחום, ללכת לייעוץ מקצועי. אומנם את מספרת שלפני כמה שנים הייתם בייעוץ, אך בנתיים עברתם דברים והיום אתם במקום אחר וכדאי מאוד ואף הכרחי ללכת שוב לייעוץ ע"מ לעלות ביחד לדרך המלך. אני מבינה שהמצב הכלכלי שלכם לא פשוט. את יכולה ליצור איתי קשר ואראה במה אפשר לעזור, בברכה, הדסה חיימוביץ 08-8677916 / 054-9900570 chaimovitz@neto.net.il שדרות

כלים שלובים - מהדורה 53

חברים יקרים, העלון הבא של כלים שלובים אמור צאת אי"ה אחרי החגים. הנושא המרכזי של העלון הוא התחלות חדשות - שינוי הרגלים, שיחרור מ "משאות", בנית תקשורת נכונה וכו'. למעשה, כמעט כל נושא אפשר לשייך אותו להתחלה חדשה. חשבתי להוסיף מאמר בנושא של כלכלת משפחה - איך מנהלים כלכלה נכונה, מה החשיבות שהבית יתנהל נכון, ההשפעה על החיים בבית, על הילדים וכו'. האם יש מישהו שהיה מעוניין לכתוב בנושא? עוד נושא חשוב שראוי לדעתי להכניס הוא הנושא של הדרכה והכנה נכונה לחיי נישואין - חשיבות, מחקרים שנעשו בתחום כבסי לבניית חיי נישואין יציבים וכו'. אם הייתם רוצים לכתוב מאמרים בנושא או אם יש לכם רעיונות לנושאים נוספים ואחרים, אשמח לשמוע. אנא תאמו איתי קודם על מנת שנראה אם יש מקום וכמה ואם לא נכתב כבר מאמר בנושא בעלון הנוכחי. תודה! טל.

כתיבה בכלים שלובים

טל יקרה שלום, הייתי שמחה לכתוב בכלים שלובים בנושא של הדרכה והכנה נכונה לחיי נישואין - חשיבות, מחקרים שנעשו בתחום כבסיס לבניית חיי נישואין יציבים וכו'. אשמח שתעדכני אותי בפרטים במייל שלי... יום מקסים, הדסה חיימוביץ

בעיית תקשורת קשה ביננו

שלום נשואים 8 שנים עם ילדים. כל פעם שבעלי פוגע בי - אני מציבה לו מראה למה שעשה, מסבירה שפגע, ומבקשת בפירוש שיתקן. פעם הייתי נותנת לו לנחש - היום אומרת הכל. אני מצפה ממנו שיתן יחס אישי. לפחות בימים של מקווה, לפני חג, בימי הולדת, ביום נישואין. אבל הוא מחפש את הפתרון הקל - קונה משהו וזורק לי על השלחן או שנותן לי שניה לפני שיוצא מהבית. למשל נהוג במשפחתי לחגוג את השבת של יום ההולדת בארוחת עוגות חגיגית בבוקר השבת. בימי הולדתו תמיד המשפחה שלי מתכנסת וחוגגים לו, פעם הפתעתי אותו בנסיעה ליום ספא ולילה במלון. ביום הולדתי האחרון הוריי לא יכלו להגיע. חברים הגיעו בליל שבת ובעלי אמר שקנה פיצוחים כדי לחגוג איתם את יום הולדתי. בפועל - הגיש פיצוחים ושכח לציין את יום הולדתי. כשהערתי - אמר שלא מבין איך שכח לציין את זה, טעות שלו והוא יתקן. כך הבטיח. בצהריים נתן לי את מתנתו כשהייתי עם פיג'מה וכאב ראש במיטה, ואחריה אמר לי - קומי אנחנו צריכים להשתתף בקידוש של... ואת חייבת לבא קדימה. נתן לי את המתנה כדי להוציא אותי מהמיטה בשביל הצורך שלו שאגיע לקידוש. עד צאת השבת לא חשב להגיד לי אפילו מזל טוב, וכשהערתי לו על כך אמר - אה, נכון, אז תברכי אותי מהר אני צריך לצאת. במוצאי השבת אמרתי לו שנפגעתי מכך שלא התייחס ליום שלי, והוא החליט פשוט להתעלם ממני. כמה שאמרתי שאני פגועה ומצפה ליחס כל שהוא - הוא התעלם ממני והמשיך לשתוק. רק אחרי שבוע של מריבות אמר שטעה, והבטיח שיחגוג לי בתאריך הלועזי. בתאריך הלועזי - ערב שלם הסתובב איתי לסידורים, ובסוף הגענו הביתה והוא קלט שעדיין לא התייחס אליי. אז הזמין אוכל הביתה, אכל והלך לישון. ושאלתי אותו - למה גם היום לא חגגת לי ? הרי הבטחת, אנחנו שבועיים רבים על קצת יחס, גם כשבסוף אתה עושה משהו - אתה לא אומר מזל טוב, לא מתייחס אליי . עוד פעם אמר שטעה ולא מבין איך שכח שהארוחה לכבוד יום הולדתי. סליחה שפירטתי עניין כזה טיפשי, אני לא באמת צריכה מסיבה עם בלונים. אני פשוט צריכה יחס, שהבן אדם שחי איתי יחשוב לציין מאורעות בחייים שלי. שיקדיש קצת מחשבה ויחס אליי. שלא יסתובב רק סביב עצמו (תברכי אותי - בשביל זה נועד יום ההולדת שלך, תצאי איתי לקידוש - בשביל זה אני אנסה ל"שמח" אותך עם מתנה). הוא אומר שהוא אוהב אותי, אבל ההתעלמות שלו מהצרכים שלי, מהרגשות שלי, מהכעס, מהתסכול שלי היא בלתי נסבלת. אחרי שאני מתפוצצת ומביעה את התסכול שלי בכעס - הוא אומר שהוא לא יכול להתקרב אליי אחרי שהטחתי בו מילים. בקיצור המצב הוא שאם אני מדברת בעדינות - הוא מתעלם, וכשאני כבר כועסת - הוא מוצא תירוץ לא להתקרב אליי כי אני לא פנויה לקבל את סליחתו. יעוץ - הוא לא מוכן בשום אופן, ניסינו כמה פעמים ללא הועיל. מצד שני אני יכולה לא לצפות לכלום, אבל אני יודעת שאז גם לא אתן כלום, ואני לא יכולה לחיות עם אדם בלי רגשות. עדיפים גירושין.

קלילות היא איכות חיים

אישה יקרה שלום, את קוראת לעצמך "נשואה ולא באושר"... כמה עצוב לשמוע את זה וכמה עצוב שכך את מגדירה עצמך. נשמע שכך את מרכזת ומצמצמת את החיים שלך... אני הייתי מציעה לך באהבה רבה, לעשות סוויצש גדול ולשנות את כל ההסתכלות שלך על החיים בכלל ועל החיים הזוגיים בפרט. חשוב לך מאוד חגיגת היומולדת, אבל אני בטוחה שלא זו הנקודה המרכזית שרצית להעביר פה, אלא נתת דוגמא מהרגשה ויחס שהיית מצפה לקבל. את שמה לב, שככל שאת מנסה לקבל יחס, את בעצם מרחיקה מעצמך יחס מבעלך? הפוך על הפוך... אולי אם תרפי קצת ותילמדי להינות מעצמך, ממילא תקבלי יותר יחס . יחס אוהב, יחס מלטף באהבה ולא בכפייה. אשתמש בדוגמא שאת העלית, למשל אם יש לך יומולדת, במקום להיות במתח אם בעלך יקנה לך עוגה או לא, אם הוא יגיד מזל טוב או לא- תאפי או תיקני את בעצמך עוגה , תיכתבי עליה ברכה יפה. ובערב כשכל המשפה מתאגדת, תגידי להם שהכנת הפתעה לכבוד יומולדתך! תפעילי אותם ותגידי שעכשיו לפני שחותכים את העוגה כל אחד בתורו מברך את אמא . תגידי לבעלך שתישמחי שהוא יברך הראשון... יש המון רעיונות, תיהי יצירתית וצרי לך את האהבה שלה את ראויה ואליה את כוספת. את תיראי שבאופן פלאי, בעלך יותר יזכור אירועים. הוא לא יפחד שאת על המשמר שבוחנת אותו כל הזמן וכמו שוטרת אומרת לו איך בדיוק להתנהג, איך לחגוג ומה לעשות. השיחרור שלך מעצמך, היציאה שלך מתוך הקופסא ייתן שיחרור גם לביל ויאפשר לו לתת לך מתנות ויחס באהבה כשזה בא לו מאהבה באמת מהרצון שלו, בלי שתכתיבי לו כל צעד ושעל... כך תיהי קלילה יותר, בעלך יהיה קליל יותר ותיזכו בעז"ה לאיכות חיים. תחשבי על הדברים , תחשבי אחרת ממה שהתרגלת עד כה, צאי מהקופסו ובעז"ה תראי ישועות.. בהצלחה רבה! הדסה חיימוביץ 052-7202636

זהות נשית וחיי אישות

בעקבות טיפול זוגי התעוררו אצלי שאלות של זהות נשית וחיי אישות והבנתי שחסר לי ידע בנושאים האלה משום שמעולם לא לימדו אותי להיות אישה ולא היה לי זמן לפני החתונה ללמוד מהי תרומתם הרוחנית של חיי האישות לנישואים ושלום בית. אני בתהליך של הבנה ובנית זהות נשית במובן הפנימי והרוחני האם תוכלו להוסיף לי בנושא?

זהות

יעל יקרה, את מוזמנת ליצור איתי קשר טלפוני ואשמח להיות לך לעזר. יום טוב ובשורות טובות! הדסה חיימוביץ 052-7202633

להרשמה ופרטים נוספים

מרכז ינר

סניף ירושלים: בית הדפוס 30
טלפון: 02-6321600
סניף מרכז: ברוך הירש 14
טלפון: 03-7160130