מרכז י.נ.ר

כניסה למשתמשים 29/09/2020 י"א תשרי תשפ"א
שמעון ריינהולד

שמעון ריינהולד

קורות חיים בקצרה

קבלת קהל

אלימות במשפחה

שלום אני בת שלושים+-\, אנו נשואים 8 שנים עם 4 ילדים. אף פעם לא ליקקנו דבש, וקשה לכנות את הנישואים שלנו אידיאלים (וויכוחים אין סופיים ומריבות קשות). בשנתיים האחרונות התחילה הזוגיות שלנו לסבול מאלימות של ממש. ויכוחים לוהטים שמתדרדים לכדי הרמות ידיים, מכות וגרימת נזק לחפצים האחד של השני. אני חייבת לציין כי בעלי בד"כ טיפוס נינוח ורגוע, עוזר, מקשיב ואבא לדוגמא. אך כשאני מרגיזה אותו, הוא מסוגל להעיף אותי מהחדר ולנעול את הדלת (העפה פיזית, לתפוס ולזרוק...) או להכות אותי בחוזקה עד כדי יצירת סימנים על הגוף. למען ההגינות, וגם כדי לקבל ייעוץ נכון, אני חייבת לציין כי ההרגזה היחידה שמוציאה אותו משיווי משקלו היא הטחת עלבונות בהוריו. לצערי, גם אני לא שולטת על הפה... אני יודעת שאנו זקוקים לטיפול. השאלה שלי היא אחרת. בכל מקום אני נתקלת באימרה כי "יש לברוח עם המכה הראשונה..." אני מבינה כי הבסיס לאימרה הזו היא האמונה כי אדם שהיכה פעם אחת חזקה עליו כי יכה פעם נוספת, ובעצם אין תקווה. אני שואלת: יש תקווה?!

לא לאפשר שום לגיטימציה

שלום מירי קראתי את מכתבך וגם חלק מהתשובות שקיבלת. לעניות דעתי מצבכם זועק לטיפול כי גם ה"תקופות השקטות" הן מדומות ורק כלפי חוץ. עם זאת תנאי ראשון להצלחה בטיפול הינו רצון כנה ואמיתי של שני הצדדים לקבל את עקרונות המטפל וכל עוד נושא האלימות לא יורד סופית מסדר היום יקשה אליכם עד מאוד לייעל וליישם שינויים בחייכם. בעלך חייב להפנים מיידית ממסר שיגיע ישירות ממך שאין שום הצדקה לאלימות ולא משנה מי דיבר ומה מישהו אמר - אלימות פיזית איננה יכולה להיות פתרון בשום מצב. רק כאשר נושא זה יופנם על ידו תוכלו לגשת לטיפול זוגי שילמד אתכם כיצד לשוחח ולתקשר בצורה נכונה ולא לאבד שליטה על הפה גם ברגעי כעס. כמובן שאת חייבת להמנע לחלוטין ממילות גנאי כלפי הוריו או כל דבר אחר שיוכל לפגוע בו אולם השימוש בידיים מטריד אותי הרבה יותר ואני לא רוצה שהכותרת הבאה בעיתון ח"ו...: לכן עצתי היא שבצד התנאי לטיפול זוגי מיידי חובה עליו להפנים מיידית שבפעם הבאה שהוא ירים יד הוא ייתקל בחומה בצורה מולו שרק תגרום לו להפסד. בהצלחה

יעוץ האים לשים לב למקרה

שלום אבקש להשאר בעילום שם . אניcבקשר עם בחור כבר תקופה ארוכה מקרה דומה קרה פעם אחת רציתי לדעת מה לעשות ? ניהלנו שיחה ולא נתתי לו לסיים את המשפט ונכנסתי בדבריו נזכי ר שהוא רק יתעורר ולא אכל עדיין הו א יתעצבן מזה והתחיל לצעוק ואיבד את ההישתונות ודחף אותי על הדלת אני מאוד נבהלתי והתחלתי לבכות לאחר מכן הוא נירגע וביקש סליחה ושהוא לא יתכוון ואמר שהוא יודע שזה לא עושה לנו טוב בקשר ויעבוד על עצמו לא לעשות זאת שוב . מה לעשות אני מאוד חוששת שזה יכול להיות יותר גרוע? אודה על תשובתכם

אלימות בשלב כה מוקדם?!

לפי מה שמתואר במכתבך הנכם נמצאים כרגע מבחינת הקשר הזוגי לפני חתונה, כלומר במצב בו לא התחייבתם אחד כלפי השני אלא בשלב של היכרות וניסיון משותף להקים יחד משפחה וקר זוגי יציב. בשלב כה חשוב יש חשיבות רבה לכל גילוי של אלימות הן פיזית והן מילולית כי בשלב הבא גילוי כזה יכול להיות יותר קשה לטיפול מהרבה סיבות. חשוב לי להדגיש שלא מצטיירת תמונה ברורה למה שקרה במכתבך ולכן התייחסותי היא רק למה שנכתב: במידה ויש לך רצון להמשיך את הקשר עלייך להבהיר לו בצורה חדה שאו שהוא ניגש מייד לטיפול בנושא ורק אאחר סיום הטיפול תהיי מוכנה לשקול את המשך הקשר שלכם או שמיידית את עוזבת. אין ולא יהיה שום צידוק לכל תופעה שמקורה באלימות פילו לא במצבים מסויימים. לגיטמציה לזה כרגע תוביל אואתך יותר מאוחר למצבים הרבה יותר מסובכים.

מתוסכלת

שלום! אני בת 23 נשואה כבר 4 שנים +תאומות בנות 3 וחצי אני גרה כבר 4 שנים דלת ליד ההורים של בעלי (מיכיוון שהם קנו לו את הדירה הזאת כשהיתחתנו, והיא רשומה על שמם ועכשיו הם לא יכולים להביא לנו לימכור אותה בגלל בעיות כספיות שיש להם). בשנתיים הראשונות אני ממש ניסתי להיסתדר איתם למרות שזה לא היה לי הכי קל.. מכיוון שהם עדה מאוד קשה והחמה כל הזמן נכנסת לי לבית ובודקת מה לא מסודר כמו שצריך, וכל הזמן ניכנסת לנו לחיים אם היא רואה אותי נחה איזה חצי שעה היא משתגעת גם בגידול הילדים הם תמיד הפריעו לי כשאני הייתי אוסרת על הבנות משהוא והם היו שומעים אותן בוכות הם ישר היו מגיעים ומביאים להם ממתק ואומרים אמא פויה(או משהוא כזה..) ובגלל שאנחנו דלת מול דלת בעלי והבנות נמצאים שם הרבה והבנו שומעות כל הזמן צעקות ומריבות שיש שם בקיצור בשנתיים האחרונות כבר ממש קשה לי אני כבר לא יכולה ליצחוק איתם או אפילו להיסתכל עליהם ואני גם מגיבה בהתאם (אני משדרת עצבים ואני עונה להם הרבה פעמים בכעם) למרות שאני בחורה מאוד עדינה וביישנית.. ויש לי עם זה הרבה מריבות עם בעלי שרוצה שאני אתנהג טוב עם ההורים שלו אבל לא מבין את המצוקה שלי. וכשאני מדברת איתו על לעבור דירה הוא כל הזמן מורח אותי חודש הבא, חודש הבא בינתיים אני תקועה שם 4 שנים ואם אני מזכירה לו את זה הוא אומר שאני שונאת את ההורים שלו. בקיצור אני כבר ל יודעת מה לעשות אשמח לתשובה.

צריך עצה ממקום ניטרלי

שלום בעיה זו נפוצה מאוד כיום כאשר זוגות צעירים רבים לא שמים לב בתחילת דרכם ל"השתלטות" של ההורים על חייהם ורק כעבור כמה שנים זה מתחיל להתגלות אך זה מלווה בתיסכולים, מריבות ובעיקר בדרדור היחסים הזוגיים. אם זאת בעלך כרגע נקרע בין 2 עולמות הקשורים אליו באופן טבעי: מצד אחד את והילדים ומצד שני הוריו שתמכו ועזרו. לכן כל ניסיון שלך להבהיר לו את כוונתך ורצונותייך בנושא הדירה והקשר אליהן ייתקל מייד בסוג של הגנה עצמית מצידו ודברייך יפלו במקרה הטוב על אזניים ערילות ובמקרה הפחות טוב הן יוסיפו שמן למדורה. לכן עלייך לבקש ממנו (זה יכול להיות בצורה חברית אך תקיפה וברורה) שברצונך ללכלת לייעוץ זוגי - היועץ שיבוא ממקום נייטרלי יוכל לומר לבעלך את מה שאת כרגע לא יכולה. כמובן שלכל מטבע ישנם 2 צדדים והתייחסותי היא רק למה שנכתב במכתבך. המטפל יראה את התמונה הכוללת ולפי זה הוא ייתן את עצותיו

להרשמה ופרטים נוספים

מרכז ינר

סניף ירושלים: בית הדפוס 30
טלפון: 02-6321600
סניף מרכז: ברוך הירש 14
טלפון: 03-7160130