מרכז י.נ.ר

כניסה למשתמשים 21/09/2020 ג' תשרי תשפ"א
אמנון יוסף

אמנון יוסף

קורות חיים בקצרה

קבלת קהל

אובד עצות

בס"ד שלום רב, אנו זוג נשוי 6 שנים, פלוס 2 ילדים. אנו גרים קרוב להוריה של אשתי בדירה מאוד קטנה (כי יקר בירושלים) ואני עובד רחוק מהבית באזור המרכז, ולוקח לי בסביבות 5 שעות הדרכים כל יום. היה לנו משבר נישואין לא קטן בכל הנושאים האפשריים בזוגיות, והיינו אצל 3 מטפלים זוגיים במהלך 3 שנים (אצל הראשון היינו מעל שנה ולא באמת זז משהו, אז אני החלטתי שאין לזה סוף אז עזבנו אותו, למרות שאשתי כן רצתה להישאר אצלו, ולאחר בירור עם אנשי מקצוע התברר שמה שהיא קיבלה שם זה הכלה והבנה, אבל לא היה שום תהליך זוגי מקדם, ולכן מעל שנה לא זזנו לשום מקום בקשר) כאשר אצל האחרון מביניהם נעשה שינוי כלשהוא, וכאשר בפגישה הטיפולית דיברנו על מעבר דירה, אז המטפל בתחילה הציע שנתקרב מעט למקום עבודתי וגם בשביל להתרחק פיזית מהוריה, כי זה גם תורם לפגיעה בקשר שלנו, ואשתי לא הסכימה ואמרה שלא מסוגלת וכו', אז המטפל אמר שמצידו שנעבור דירה בירושלים עצמה וכו' ואז אני הסברתי שזה לא יתכן מבחינה כלכלית, וגרוע מכך יש גבול כמה אני מסוגל לסחוב בצורת חיים האיומה הזאת עם המרחק, וגם אשתי והילדים נפגעים מזה, ואין לה כמעט עזרה בבית ממני במשך השבוע אבל הרצון שלה להיות ליד הוריה וכו' לא יכול לבוא על חשבון החיים שלנו כזוג וכמשפחה, אז המטפל אמר שנלך לשאול רב בנושא. אולם אשתי החליטה שהיא לא רוצה יותר ללכת לטיפול אצלו וההסבר שלה מדוע זה - "הוא אמר לך לעשות משהו ואתה לא עושה, הוא אמר לך שנעבור דירה בתוך ירושלים ואתה לא עובר". אז הסברתי לה שאפשר לשאול רב כפי שהמטפל אמר, אבל אשתי בשלה, ויש לה עוד טענות על המטפל על כך שהוא לא מבין רגשות, (כאשר המטפל מבקש ממנה לבצע שינוי כלשהו, או לקחת אחריות על משהו, אשתי אמרה שהוא לא מבין רגשות). ואנו כבר 4/5 שבועות לא היינו בפגישה טיפולית. אני המשכתי לקבל הדרכה מאחד המטפלים הקודמים (שאותו היא עזבה בטענה שהוא מדי דוגרי בשבילה) כיצד להתנהל מולה, ובבית המצב סביר, ואני עושה עבודה על להבליג ולא להגרר למריבות איתה. אחד מהנושאים הטעונים הינו שאשתי כבר 3 שנים לא מדברת עם הורי, למעט בליל הסדר האחרון שבו היינו אצל הורי והכל עבר בסדר. אבל אשתי לא רוצה קשר איתם כי היא החליטה שהם דיברו עליה.(דבר שהוא לא נכון). [אמא של אשתי מסוכסכת עם משפחת בעלה כמה עשורים, וגם בבית אין שלום בית, ואשתי מגנה את התנהגות אמה, אבל בשטח היא מתנהגת אותו הדבר]. ובתוך המצב הסביר בבית אני מנסה לטפטף לאשתי בעדינות שאולי תתקשר לאימי להזמינה לאירוע מסוים שמתקיים בגן של הילד.. אבל עוד לפני שאני מסיים את המשפט היא הופכת את העור שלה כלפי וצועקת עלי אני אעשה מה שטוב לי. ואתה לא תגיד לי מה לעשות, ולמרות שניסיתי לומר לה את לא חייבת לעשות את מה שאני אומר, רק תני לי לסיים את המשפט. היא לא הסכימה ואמרה שלום והורידה את הטלפון. ואמרתי לה בעדינות - שהיא לא הייתה רוצה שאני ככה אתייחס לרצונות שלה. אז היא אמרה - זה החיים שלי, ואני אחליט וכו'. לי אין כח להתחיל עכשיו מלחמה איתה ואני לא רוצה לדרדר את המצב בבית שהחל להיות יותר טוב לאחרונה, בעיקר קירבה רגשית. ומצד שני היא לא רוצה ללכת ולהשלים את הטיפול והכל בטענה שאני לא עושה את מה שנאמר כנ"ל (מה שלא נכון). אז מה שבעצם נשאר לי זה להמשיך לספוג ולספוג ולהבליג ולהבליג... ובעוד נושאים כמו למשל הנושא הכלכלי שאני לבד סוחב על כתפי והיא לא מגלה שום הבנה, בשלוש חודשים האחרונים צברתי תוספת מינוס של 5000 ש"ח בבנק, כי היא רוצה ורוצה וכו', ואם אני מנסה להסביר בצורה יפה שאנו במצוקה כרגע.. אז מיד היא אומרת - בשביל המטפל היה לך כסף ?!.. ובשבילי אין לך, ולא משנה שהיא קונה לעצמה כל חודש משהו (בגדים/נעליים....). וכמה שאני מנסה להסביר לה שהמטפל זה לא עבורי אל זה עבורינו ומבחינתי זה הדבר הבא אחרי לחם מבחינת עדיפות ואני מוותר ולא קונה לעצמי כלום בכדי שיהיה כסף לטיפול. ואחרי כל המינוס - היא עוד קוראת לי קמצן. לה מותר לדרוש מה שהיא רוצה ולי אסור. ובנושא של ההורים היא אמרה - "אני לא מבקשת ממך בנושא הזה כלום אז אל תבקש ממני". אביה לא בקשר איתי (אין סיכסוך רשמי) אבל לפני 3/4 שנה הוא התקשר אלי ודיבר איתי שעה וחצי וצעק "מה אתה עושה לבת שלי..", וניסיתי לומר לו שיבוא איתי למטפל ונראה מה הוא אומר, והוא לא רצה לשמוע אותי אלא רק לצעוק עלי ולהזהיר אותי שאם המצב ימשיך כך אז......... . אני לא הסתכסכתי איתו למרות זאת, ואת אשתי לא מעניין הקשר שלי עם הוריה. מה אני יכול לעשות במצב כזה ? הרי לטיפול היא לא רוצה ללכת. ולהתחיל להתנהג אליה כפי שהיא מתנהגת אלי אני לא רוצה, כי זה רק ידרדר את המצב בבית שהחל להיות טוב, גם מצידה היא עושה מעט הישתדלות ונחמדה ונעימה וגם ביחסים האינטמיים. אבל המצב הזה כפי שהוא, הינו תקוע בהתאם לצורת החיים המעוותת שהיא מכתיבה. אני לא יודע כיצד להביא אותה לטיפול ממקום שהיא תרצה אותו, ולא רק תעשה לי טובות. ואם אני אנסה לדבר איתה על זה בזמן הכי רגוע ובצורה הכי רגועה, היא מיד תידרך ותגיב באלימות מילולית (שאתה לא עושה את מה שנדרש ממך, ואתה לא תכתיב לי מה לעשות וכו', ואם לא טוב לך אז אתה יכול ללכת) כנ"ל. לתובתכם אודה, בתודה רבה מראש.

שותפות.שותפות....וביחד

בס"ד 1.מדברייך רואים שהאוירה בבית אינה משביעת רצון לך ולאשתך,יחד עם זאת שניכם מבינים שיש לשנות את האוירה.השביעות רצון אחד מהשני,יציבות כלכלית והחוסן=בבחינת ביתי הוא מבצרי,המקום שאנו מוצאים את שלוות הנפש נראה רחוק ממיכם ואתם שואפים אליו. לדעתי הציר המשותף לכל המעגלים:המשפחות כלכלה הזוגיות וכו...זה המעגל המרכזי שבו בני הזוג צריכים לעבוד עליו בבחינת "שנה ראשונה"השיחה,התיקשורת,והשותפות שאתם צריכים לשאוף אליה ואז תושג ההקשבה שתהיה בניכם נעימה מתוך רצון שלעשות טוב אחד לשני ובניית כללי האתיקה ביניכם כגון:מה הגבולות לזוגיות וכל אחד לחוד.עדין מאמין שעם ליווי של מטפל זוגי מקצועי תוכלו להגיע למקום טוב ומאושר. ברכה והצלחה אמנון יוסף 057-8002003

בעל עם בעיה בזמנים

אני נשואה שנתיים, וקשה לי מאד עם כך שלבעלי יש בעיה עם זמנים, הוא טיפוס קצת נמרח כזה, לא מספיק יעיל, פעיל ונמרץ. דוגמה קטנה, היום התחיל "בין הזמנים" ותכננו שיבנה סוכה שנה (פעם ראשונה) אבל הוא לא עשה כלום! האמת שקמנו שנינו מאוחר, והוא התפלל כמעט שעתיים (התחלתי לחשוב שאולי יש לו אובססיה בקשר לתפילות וברכות, הוא מברך מאד לאט, לפעמים חוזר על מילה כמה פעמים... באופן שהוא לא מצליח להתגבר על זה, הוא מחפש עזרים חיצוניים: כמו למשל, בתפילה - אם הוא חזן, זה גורם לו להזדרז בתפילה, וברכת המזון הוא רוצה שנברך ביחד, כי לבד הוא יכול לברך גם רבע שעה - אז אם כבר פירטתי על זה, יש מצב שזה OCD?) והתחיל לעשות משהו, התעייף, נח, הלך למנחה - ערבית, וחזר אחרי פרק זמן שיכל להספיק להתפלל בו ערבית - אך לא התפלל ערבית כי דיבר עם מישהו חצי שעה. והקטע הוא - שהוא חוזר הביתה מתוסכל שלא עשה כלום, ואני זאת שצריכה לעודד אותו! אני שכבר מהבוקר עצבנית על שהוא לא עושה שום דבר!! ואני גם בלחץ מזה שהוא לא התחיל את הסוכה, כי בכל אופן בפעם בראשונה זה לוקח יותר זמן... הוא כמובן משוכנע שיעשה את זה ברגע, כי יש לו אופטימיות מופרזת, הוא תמיד בטוח שיספיק הכל... (זה אגב גם מה שקורה עם הרישיון נהיגה שלו... נמרח ונמתח) אני לא יודעת איך נכון להתנהל איתו? איך להוביל אותו לעשייה? אני לא רוצה לבקר אותו ולנדנד, אבל בלי שארצה - אני עושה זאת כל הזמן... סתם ככה הנקודה של להבטל היא נקודה שנורא מרגיזה אותי.אני חושבת שזה בגלל שמאמא לי היתה מאד כועסת כשהייתי סתם נמרחת ולא מספיקה דברים. לכן יש לי כבר בדי.אן.איי. את הקטע הזה של לעשות, אפילו תוך כדי שיחה עם בעלי אני מסדרת, מנקה.. העיקר לא להתבטל. ואני כל הזמן רואה את בעלי מתבטל מול העיניים. זה גורם לי לא להעריך אותו, לנדנד לו, ולהיות מתוסכלת. אני יודעת שאין פתרון קסם, אבל בתור עזרה ראשונה, מה יכול לעזור לי ולו? לשלוח אותו לטיפול על הנושא הזה ועל הנושא של הכביכול אובססיה בתפילות וברכות? וואו, זה ארוך נורא... אם אפשר לפחות משהו... אני ממש במצוקה.

"היופי שבזוגיות"-התנהלות

בס"ד שלום.בפתיחת דברי-ההפניה לשאלה מה עושים?זה כבר התקדמות לכוון הנכון מאשר להשאר מתוסכלת,

כמובן שלאיש מקצוע חייבים לשמוע יותר,כמו מה קורה בשאר התקופות כאשר יש סדר יום,תקופת בין הזמנים היא לא מוגדרת ויציאה מהשיגרה של בעלך והזמן המשותף שאתם ביחד בבית מתרבה וצריך להערך בהתאם.כמו לכל זוג בתקופת החגים שהמתח עולה ולכן חובה לשבת באוירה טובה ולנהל שיחה המובילה להנהלות המניחה דעת שניכם מכיוון שתיאום הציפיות יוביל אותיכם למקום טוב יותר,ואפילו הייתי מציע לרשום את הסיכום בניכם ולשים על המקרר כדי שהסיכום יחייב את שניכם להגיע למקום טוב יותר ומכבד.בכל מקרה חובה לטפל בנושא וכדאי להעזר באיש מקצוע כדי שהזוגיות לא תשאר במקום של לפתור בעיות אלא לקבל "כלים נכונים" לכל שאר התחומים בעולם הזוגיות ולהביא אותך לחווית האושר עם בעלך בכל רגע,שאתם סך הכל בתחילת דרכיכם.

בברכה אמנון יוסף יועץ נישואין-0538002003

להרשמה ופרטים נוספים

מרכז ינר

סניף ירושלים: בית הדפוס 30
טלפון: 02-6321600
סניף מרכז: ברוך הירש 14
טלפון: 03-7160130