שלום. אומנם שאלתי לא קשורה כ"כ לפורום אך אשמח אם יש מי שיענה לי , לא מצאתי פורום מתאים לשאול בו. יש לי בן בן שנה וחצי ואמא שלי קנתה לו עגלה ובובה(הוא מאד אוהב את זה.. וד"א הוא בן יחיד כרגע אין לו אחות או משהו הוא פשוט ראה בובות אצל אחותי אז הוא מאד התלהב..) רציתי לשאול האם יש עם זה בעיה שהוא בן והוא ישחק עם בובה או שבגיל הזה זה עדיין לא משנה? כמו"כ אם כרגע זה בסדר לאפשר לו לשחק בזה מתי אני צריכה לקחת לו את הבובה??

.

שלום אורטל, מסקירת מחקרים עולה כי בגיל הרך מתעוררים פערים בין המינים בעקבות עידוד והפעלה של הבנים לתחום המשחק הפיזי , והפניה של הבנות לכיוונים שאינם פיזיים . נצפה כי כאשר מתאפשר חוצות הבנות את הגבול בין המינים ומשחקות במשחקים המוגדרים כ"משחקי בנים". גם הבנים נהנים מחציית הגבולות וממשחק ב"משחקי בנות", אך כפי העולה מן המחקרים, נתון זה עולה וגובר דווקא באין התערבות חיצונית של מבוגרים. ניתן להסיק מעובדה זו כי ילדים בגיל הרך נהנים לפעול ולשחק, תוך התעלמות מנושא המגדר והיו עושים זאת בחופשיות אילולא הכתיבה החברה שוני בדפוסי התנהגות המצופה מבני שני המינים. סקירת המחקרים מראה כי בגיל הרך יש לנהוג בשוויון בין המינים בכדי לעודד את כולם לפעול, להתנסות ולחוות . כל טוב וגידול מהנה של בנך. אלנה-רעות שמחי, יועצת חינוכית.

שלום לכם, אני נשואה כ-8 שנים ואמא לבן אחד ואם אתבקש לתאר את חיי הנישואים שלי אתאר אותם כחסרי סיפוק כמעט בכל תחום אפשרי, חסרי שמחה פנימית ואושר. בעלי אדם מאוד טוב עם מידות מקסימות אוהב ואכפתי עוזר בבית וכו' אבל לא מצליח לגעת בי רגשית הוא מאוד שיטחי, לא מעמיק, לא יוזם שום דבר לא יציאות משותפות לא חופשות לא הפתעות קטנות וכו' לא קיימות ביננו שיחות אפילו לא על חוויות מהיום יום הוא לא יודע לתת לי את ההרגשה שאני מענינת אותו או מרגשת אותו והתחושה הכללית היא שאנחנו יותר שותפים לדירה מאשר בני זוג. המצב הזה גרם לי להפסיק לאהוב, לכעס מצטבר בלב ולזלזול בו ולא פעם עברה בי המחשבה שהייתי שמחה להיפרד... אני תוהה אם ניתן לשפר את היחסים ביננו או שאולי אנחנו לא מתאימים... אשמח אם תוכלו ליעץ לי בנושא.

שרה שלום! בשאלתך את כותבת שבעלך: 1." הינו אדם טוב עם מידות מקסימות , אוהב ואיכפתי". 2. אינו יודע לתת לך את ההרגשה שאת מענינת אותו או מרגשת אותו. משתי נקודות מוצא אלו אני מציעה לך: 1. שתפי את בעלך בתחושותייך ואני מאמינה כי תופתעי לגלות שגם הוא יהיה שמח להתרענן איתך . 2. היי היוזמת, שמשי לבעלך דוגמא אישית, דרכה ילמד מהו השינוי אותו את מחפשת ובודאי ישמח לקחת בו חלק. מנסיון קשר הוא כמו עציץ. משקים אותו גדל ופורח... לכל עניין את יכולה ליצור עמי קשר במייל . אלנה-רעות שמחי

מה יכול להיות ההסבר לעניין הבא? רק כשאני עושה את אחד הדברים הבאים אני מרגיש טוב ובעל יכולת לדבר עם אנשים\ ללמוד דברים חדשים\ לעשות "סידורים" יום יומיים : - בזמן שאני אוכל - בזמן שאני מעשן סיגריה - תוך כדי פעילות ספורטיבית ואולי במשך שעה אחרי שאני מסיים אותה - בשירותים (בעיקר לקרוא) בכל זמן אחר אין לי סבלנות לאנשים, שום דבר לא נראה מעניין ואפילו לצפות בטלויזיה בתוכניות שאני אוהב ויודע שמעניינות אותי במצבים אחרים - לא מעניינת אותי. אולי כתבתי קצת בהגזמה, אבל זה לא רחוק מלהיות המצב

הכל עניין של שינוי חשיבה.

אדיר היקר, אתה אכן מתאר מצב קשה מאד. שינוי בהרגשתך יכול להתחולל ע"י שינוי באופן החשיבה. אנו יכולים לשלוט בתפיסתנו את הסביבה,באופן בו אנו נותנים לדברים להשפיע עלינו. ( גם אנשים חולים , לא עלינו, או עם מצוקות כלכליות ושונות. אין הכרח שיחושו כפי שאתה מתאר). בכדי ללמוד על חשיבה חיובית והדרך ליישומה בחייך,אפשר לערוך מספר מפגשים בנושא מתוך אמונה לשינוי . אשמח לעזור, אלנה-רעות שמחי.

שלום רב, אני בבעיה מאוד מורכבת ואשמח קצת לעזרה כי אני ממש על סף התמוטטות. בתי הבכורה בת 6 ועולה אוטוטו לכיתה א'. היא ילדה מדהימה וחברותית עם המון שמחת חיים אך מאוד אבל מאוד קשורה אליי ואל בעלי. ( עשינו המון טעיות בהתחלה). ב- 30.6 הסתיים גן החובה ורשמתי אותה לקיינה למהלך חודש יולי היא הכירה שם את רוב הילדים, מהיום הראשון שהיא נכנסה למרות כל העצמה שהיא קיבלה וחיבוקים ונשיקות והגננות היא פשוט לא הפסיקה לבכות מ-8 בבוקר עד 4 שחזרתי זה היה פשוט הזויי. לאחר שבוע של סבל החלטתי להוציא אותה מהקייטנה היא נראתה לי ממש במצב של חרדה . מאז ועד היום שזה חודש הילדה לא עוזבת אותי לא מוכנה ללכת לשום חברה רק שיבואו אליה הביתה . אפילו אם אני אומרת לה שאם היא לא תלך גם לא יבואו אליה זה ממש לא משנה לה היא אומרת שהיא לא רוצה אף אחד רק את אמא. היא מוכנה לוותר על הרבה. עכשיו התחיל חוג מוכנות לכיתה א בבית הספר שלה שהוא במשך שבועים 3 שעות והסרט מתחיל שוב! אני חותכת מהר מאוד ופשוט הולכת ומנסה לא לתת לזה חשיבות גדולה. אני מרגישה שהיא פשוט בחרדה ענקית היא קמה מוקדם בבוקר ופשוט מתחילה לבכות. שאלתי היא האם עליי להוציא אותה מהמוכנות לכיתה א? אולי ללכת לטיפול ? אני ממש חסרת אונים. אשמח מאוד לתגובות דנה

גבולות וסמכות הורית

דנה יקרה, ראשית- הוצאת ביתך מקורס מוכנות תהווה קושי נוסף כאשר תרצי להכניסה לכיתה א. האם גם שם ,לאחר בכיות בלי סוף, תוכלי להוציאה מהלימודים?. זו תיהיה לה כבר הפעם השניה ללמוד כיצד להשיג ממך את רצונה. ( כמובן בהסתייגות אם התנהגותה מהווה הפרעה קשה למדריכות, או אם חוותה ארוע טראומטי כלשהוא חס וחלילה).מידע שחסר לי כדי לעזור לך-כיצד עברה על ביתך שנה שעברה בגן? שכן אם לא חוותה מקרה חריג כגון שאחרו מאד לקחתה מהגן וכד' .. אין סיבה שתרגיש חרדת נטישה.לכן נראה שהתנהגותה יותר מניפולטיבית.(יתכן שהיא אף יודעת להבחין בין מסגרות חובה כמו:גן וביה"ס לעומת קיטנה וקורס מוכנות ששם היא מרשה לעצמה להפעיל יותר לחץ). על מנת לקבל כלים בגבולות וסמכות הורים אשמח מאד לסייע לך במספר קטן של מפגשים ואף בטלפון. בברכה -אלנה-רעות שמח. יועצת חינוכית.

שלום, אשמח אם תוכלו לתת לי כיוון , ודרכי פתרון. נישאתי ב"ה לפני כחודש, עוד בתקופת האירוסים נתקלתי בתופעה מוזרה אצל בעלי, שהוא יכול לשאול את אותה שאלה מספר פעמים בכל מיני סיטואציות ווריאציות, ובכל פעם השאלה נשאלת כאילו בפעם הראשונה, מצידו. כאילו משהו בתשובותיי טרם השביע את חששותיו, רצונותו. וזה בכל תחום. מה עליי לעשות? כיצד להתמודד עם נתון זה? אציין כי לעיתים אלו שאלות מביכות דיין, שלא ברור מה עומד מאחוריהן. אודה אם מישהו יתן לי הכוונה, כיצד לנהוג?

תקשורת פתוחה

מיכל יקרה! אני מאמינה גדולה בתקשורת פתוחה , ולכן הייתי ממליצה לך למצוא זמן בו גם את וגם בעלך פנויים לשיחה.תפני אליו את השאלה שהעלת כאן בפורום, כפי שאת תופסת אותה מנקודת מבטך. הבהירי לבעלך כי הדבר מטריד אותך וחשוב לך כי תרגישו נוח זו עם זה.התשובות להתנהגותו מצויות אצלו...(וכן הייתי ממליצה לעשות בכל קונפליקט העולה בינכם). באם אין לו מושג במה מדובר, כדאי לפנות שוב להתייעצות. בברכת שנה -טובה וגמר חתימה טובה. אלנה-רעות שמחי.

אני מאוד מודאגת מהבן שלי: הוא בן 15 ונראה לי שהוא מאוד בודד חברתית, בחופשים הוא הולך לפעילויות בתנועת הנוער ומעבר לכך הוא כמעט לא מדבר עם חברים או נפגש איתם. לדעתי יש לו בעיה של חוסר ביטחון עצמי ונראה כי הוא לא "בענינים", הוא כאילו לא יודע מה קורה, מה מתארגן, על מה מדברים וכו.... מעבר לזה, ואין לי מושג אם זה קשור אחד לשני, הוא מאוד איסטניסט, לפני שהוא אוכל הוא שוטף את הכלים מהם הוא הולך לאכול (הוא עושה את זה לדעתי רק בבית ולא כשהוא אוכל במקומות אחרים אבל אני לא בטוחה), מעצבן אותו שיושבים קרוב אליו מדי כשהוא אוכל שמא משהו יגע לו בצלחת ובכלל מפריע לו שמתקרבים אליו יותר מדי... יש לציין שהוא לא מקפיד יותר מדי על סדר וניקיון של הגוף שלו, אין לו בעיה למשל ללכת לישון במיטה שלו אחרי טיול בלי להתקלח כי אין לו כוח... לא ברור לי מה הבעיה שלו, ואיך מטפלים בה? למי עלי לפנות? מהו הטיפול? תרופתי? טיפולי? דרך אגב: מעבר לבעיה, הוא תלמיד טוב, ואוהב מאוד לשחק משחקי ספורט בערבים: כדורגל, כדורסל ופינג פונג... אשמח לקבל הכוונה מהי הבעיה ומאיפה מתחילים???

דוקא לא נראה לי כי יש בעיה קשה

אמא יקרה, על פי מה שאני מבינה מתאורך , דוקא נראה כי התנהגותו של בנך נורמלית. (אלא אם ישנם עוד דברים חשובים שלא הועלו בשאלתך). תלמיד טוב , יוצא לשחק בערבים עם חברים במשחקי ספורט. נכון יש לו רגישויות שונות, אך למי לא? יותר נראה לי שכמו הורים רבים, קיימת כאן ציפייה/ביקורת שלך כיצד על בנך לנהוג, ורמת מעורבותו בחברה. אל תשכחי-אלו הם ההציפיות שלך וכאשר אינן באות לידי ביטוי בחייו של בנך הביקורת/האכזבה נותנת לך תחושה כי משהו אינו כשורה. נסי להניח לו לנהל את חייו כפי שמתאים ונוח לו על פי אישיותו , ואולי תראי את המציאות אחרת... אשמח לשמוע פרטים נוספים וכיצד מקדמים העניינים... בברכת חג שמח, אלנה-רעות שמחי, יועצת חינוכית.

שלו ם רב, אני נשואה שלוש שנים ונולד לנו ילד שני מאז שהתחתנו הבנתי שאני צריכה לשאת בעול הבית לבדי כי בעלי לא מוכן להושיט יד בכל הקשור לעזרה בבית הוא טוען שאלו עבודות של נשים ולא משנה לו כמה קשה לי הוא לא מוכן בשום אופן לעשות אותם. בתחילת הנישואים הייתי עושה הכל ומבליגה אבל לאחרונה זה נהיה בלתי נסבל. לאחרונה גוברים הריבים והמתיחות בנינו מכיוון שאני לאחר לידה ולא כ"כ מסתדרת בכוחות עצמי עם כל העול במיוחד כשאני רואה את בעלי חוזר לאחר חצי יום בכולל ולא מוכן להוזיז את עצמו. כמה שניסתי לדבר יפה ולבקש ולהסביר לו שזה לא בושה לשטוף בית או לעשות כלים או לחתל ילד, להיפך כך אני יותר יעריך ויאהב אותו, הוא טוען שעושה מספיק ואם רק זה מה שיגרום לי להעריך אותו אז זה לא בסדר כי יש לי זכות שבכלל התחתן איתי... אני לא מסוגלת להמשיך ולאהוב בנאדם כזה אגואיסט ולמרות שיש הרבה דברים אחרים להעריך אותו בהם (כמו למשל שהוא לומד) אני מרגישה שאני כבר לא מעריכה אותו בכלל וכלום לא שווה לי. אני מתוסכלת מסתובבת עצבנים בבית וכל האהבה שהיתה בהתחלה הולכת ודועכת והופכת אפילו לשנאה. מה גם שבקרוב אצתרך לחזור לעבודה שהיא משרה מלאה ואז בכלל אהיה חייבת עזרה ממנו. מה לעשות? איך לשכנע את הבעל שיצא מהגאוה המטופשת ויתחיל להתנהג באמת כמו בעל דואג ואוהב (כמו שהוא טוען..) ??

נראה לי שאין מנוס מלגשת לקבלת עזרה

אלמונית יקרה! בעייתך , שהעלת כאן, חופנת בתוכה בעיות יסוד בזוגיות. החל בניהול תקשורת נכונה, תפקידים בתוך הזוג, נושאים של נתינה, תמיכה, הבנה, כבוד. על כן נראה לי שאין מנוס מלגשת למספר מפגשים של ייעוץ זוגי. נראה לי כי אלו יוכלו לסייע לכם לעלות על דרך המלך לחיים טובים יותר. אשמח לעזור. אלנה-רעות שמחי. מטפלת זוגית ומשפחתית 052-8984505

שאלתי הנ"ל באה בעקבות ארוע שקרה לנו השבוע. אחותי(20 רווקה) היגיעה אלינו אחה"צ כולל לילה עד למחרת ב11 בבוקר. בבוקר שלחנו את הילדים לגנים אני הייתי צריכה לצאת לעבודה ובעלי החליט שהוא צריך לעשות עוד כמה דברים בבית. ביקשתי ממנו שידחה את הדברים לצהריים כשהוא יחזור אך לדעתו אין מצב לדחות.(מדובר בלחכות כמה דקות למכונת כביסה שתגמור ולתלות כביסה שזה באמת עזרה בשבילי אך הייתי עושה את בשמחה בחזרה מהעבודה, כנראה היה לו דחוף שיתיבש מהר) לדעתי-יש כאן בעיה של יחוד שהוא ישאר בבית לבד עם אחותי, אך דעתו היתה שאין בעיה אם הדלת סגורה ולא נעולה. המקרה הזה גרם לנו ביננו למתח (ואולי רק לי) לבסוף נשארתי בבית ותלינו כביסה ביחד, זה הפריע לו שנשארתי כי זה גרם לי לאיחור בעבודה(=הפסד כספי) אני שואלת מה הייתי צריכה לעשות ואיך אפשר למנוע להבא? אני מרגישה שהוא "נפגע" מכך שהערתי לו ושנשארתי בבית, כאילו אני לא סומכת עליו. למרות שאיסור יחוד נכתב גם לרבנים וצדיקים הכי גדולים. ומבחינתי-זה גרם לי קצת כעס עליו ומתח מדוע אני צריכה להעיר לו הרי זו הלכה שהוא אמור לדעת אותה. (הוא לומד כל יום גמרא למה לא מחייבים אותם ללמוד גם קצת הלכות???)

דיאלוג פתוח

מיכל יקרה מאד, קראתי את שאלתך בעיון ונראה לי כי אין למקד את הבעיה על הענין ההלכתי . מותר לנו שיפריעו לנו דברים גם אם ניתן למצוא להם פתרון בהלכה.יפה עשית באותו ארוע כאשר עמדת על העניין שהפריע לך ונשארת בבית, כמובן שלשם כך היה הפסד כספי. אך תמיד אנו משמלים מחיר כאשר אנו נדרשים לעשות בחירות. וכאן פעלת על פי סולם העדיפות/הערכים שלך. מה שחשוב יותר, לפי דעתי, היא שאלתך כיצד למנוע את הדברים להבא.החיים המשותפים טומנים תמיד בתוכם מבט שונה, חשיבה שונה , מכשולים, הצעות פתרונות שונים בין בני הזוג. הדרך לפתור קונפליקטים אלו הוא דיאלוג פתוח. אל תחששי לומר לבעלך אני פוחדת מ.. ענין זה מטריד אותי.. אני מודאגת (אין גם צורך לגייס את ההלכה, אלו רגשותייך והן ליגיטמיות). אני מאמינה כי בדיאלוג פתוח( רגוע ולא מאשים) תמצאי את בעלך קשוב ואולי נותן מענה לחששות שלך, ואולי מוותר עלמנת שתחושי בטוחה. אפשר ללמוד ליצור דיאלוג כזה. אשמח לעזור. אלנה שמחי, מטפלת זוגית ומשפחתית. 0528984505 ,ירושלים.

ב"ה יש לנו ילדה מקסימה בת 4. אחריה יש תאומים בני 8 חודשים. פעמים רבות אחרי שאני משכיבה אותה לישון (בסביבות 7-8 בערב) היא יוצאת מהחדר וחוזרת לסלון ולא רוצה לישון. יש לציין שבשעות האלה היא בד"כ מאוד עייפה כי היא לא ישנה בצהרים. אני נותנת לה עוד כמה דקות להיות איתי, מספרת לה עוד סיפור, לוקחת אותה לחדר שוב, אבל היא שוב יוצאת ולא רוצה לישון. אני ממש לא יודעת מה לעשות. כמה פעמים, אחרי שלא הצלחתי בדרכי נועם ואחרי שכל פעם שהחזרתי אותה בנחת לחדר, היא חזרה שוב לסלון, נגמרה לי הסבלנות וכעסתי עליה (באמת, לא כעס הפנים, גם כעס הלב) והחזקתי בידה בכוח (היא התנגדה) ולקחתי אותה לחדר ואמרתי לה שאוי ואבוי לה אם היא תצא. היא ילדה רגישה. היא הלכה לישון בוכה, אחרי כמה דקות באתי אליה וישבתי איתה עוד קצת, חיבקתי ונישקתי והיא הלכה לישון. היו פעמים אחרות שאמרתי לה שאם היא לא תלך לחדר (מצדי שלא תישן אבל תהיה בחדר), אני אאלץ לנעול עליה את הדלת. פעם אפילו עשיתי זאת לכמה שניות, אבל מיד פתחתי את הדלת כי היא מאוד פחדה. אמנם מיד אח"כ היא הלכה לישון (כי פחדה ששוב אנעל עליה). אבל אני מרגישה שהשיטות האלה לא טובות ולא בריאות (היא מרגישה מצויין שאני ממש כועסת ובוכה ונעלבת, ומפחדת מאוד אם אני סוגרת עליה את הדלת). ולכן עזבתי את השיטות האלה ואני לא יודעת מה לעשות במקומן. מה שקרה בימים האחרונים זה שהיא פשוט הסתובבה בסלון, קצת שיחקה וקצת דיברה ואח"כ נרדמה בסלון והעברתי אותה לחדר. מצד אחד אני מאוד מבינה אותה, כי היא צריכה לעזוב את כל ה"אקשן" שבסלון, שאני עם התאומים והם ערים ומשחקים, והיא צריכה ללכת לישון והיא רוצה להיות גם חלק מכל זה. ומצד שני היא צריכה ללכת לישון בזמן סביר כדי לקום למחרת לגן/קייטנה רעננה. האם יש לכם עצה איך אני יכולה לעזור לה ללכת לישון בשמחה בזמן? תודה רבה

נחישות,עקביות ואמונה

אמא יקרה, הורים מצליחים לפתור קושי עם ילדיהם על ידי הפגנת נחישות, התנהגות עקבית ואמונה בצדקת דרכם ובחשיבותה. השלב הראשון-עוד היום אמרי לבתך בשיחה קצרה על השינוי העומד לקרות. לשיחה 3 מרכיבים: 1. מהו השינוי העומד להתרחש( היום את הולכת לישון בחדרך וכו') 2. מהי הסיבה לשינוי ( כדי שיהיה לך כח מחר לגן.. או כל מה שנראה לך).3.הפגנת אמון בילדה שתוכל להתמודד עם המצב החדש.,שאת סומכת עליה וכו'. הכיני עצמך שבתך תבכה ותצעק ותתקשה להרדם , אך זה לא בגלל שהיא מפונקת או מרדנית אלא בגלל שבאמת קשה לה. עד עתה היא לא למדה להרדם לבד ורצונך ללמדה אחרת והיא כרגע לומדת לכבד זאת. שעת השינה תעשה בנעימות עם סיפור או בכל דרך שאת נוהגת.וברגע שהסתיים"טקס השינה",עזבי את החדר ולכי לעיסוקיך.בודאי בתך תקום מספר פעמים לסלון ובכל פעם החזירי אותה למיטה עם מסר אחד ברור. כגון: אצלנו כל אחד נרדם במיטה שלו בשעה שאמא קובעת או בכל ניסוח בו תבחרי.אל תתיאשי למרות נסינותיה החוזרים לבוא לסלון או לבכות/ לצעוק.ילדים מנסים לקבל רצונם בכל דרך ,אך מבינים היטב כשרצונם אינו מתקבל. עקביות בדרך זו מספר ימים תלמד את בתך מהו הנוהל החדש והתנגדותה תלך ותפחת. חשוב כי תאמיני בצדקת דרכך וביכולת של בתך להסתגל לשינוי. בהצלחה. אלנה-רעות שמחי יועצת חינוכית 0528984505

בוקר טוב, יש לנו 2 ילדים מקסימים הגדול בן 5 והשני בן 1.7. רצינו לדעת איך ניתן לקרב ביניהם יותר ממה שהם עכשיו (הם ישנים באותו חדר, אוכלים ביחד , מתקלחים) הקטן עדיין איתי בבית וכשהגדול חוזר מהגן , הקטן כל היום אחריו. מאד חשוב לנו לקרב ביניהם ושהקשר ביניהם יהיה כזה שייבנה נכון וחם. אשמח לעצותיכם המחכימות. כמו כן בנוגע למשחק של ילדים בגיל 4-5 עם בני מינם -האם יש השפעה לכך שילדים בגיל זה משחקים תמיד עם בני המין השני.(הילד הוא שכן שלנו ). יום טוב ותודה מראש.

איחם=אחוו

אחים זה מלשון אחווה וכך הוא הקשר הטבעי בינהם. אין צורך לעשות פעולות מיוחדות כדי לקרב בין אחים, החיים המשותפים עושים זאת בעצמם. חשוב יותר לשים לב מה אסור לנו לעשות כהורים כדי לא להרחיק בינהם. פעולות כגון: העדפה, השוואה,תחרות,כריתת בריתות וכד'. גידול נעים. אלנה-רעות שמחי. יועצת חינוכית. 052-8984505

שלום בני האמצעי בן 3 וחצי ואני חשה שמאז שנולד בעלי לא חש חיבור אליו ולעיתים אפילו מתייחס אליו פחות יפה ואפילו מעליב אותו ולעיתים אף מכה .יש לנו עוד 2 ילדים האחת גדולה והשני קטן אליהם בעלי מתייחס באהדה יותר גדולה ובסלחנות למעשים שעושים , רמזתי לבעלי אך הוא כועס שאני אומרת את זה אולי הוא לא מודע להתנהגות המפלה שלו .נסיתי אף להסביר לו שמאוד חשוב לילד שיהיה לו קשר בריא עם דמות האב ולא רק איתי וכיון שכך אני חשה שעליי לעשות "אפליה מתקנת" ומרבה לחבק אותו ולנשק ולומר לו כמה הוא מקסים ומשתדלת לבלות איתו זמן איכות, לצערי למרות זאת אני מרגישה שבעלי לא שש לבלות איתו לבד הוא טוען שהוא מפונק ובכיין ( ולעיתים בני אכן מתנהג כך ואפילו בצורה מוגזמת ) והוא רוצה לחשל אותו שלא יהיה עדין מידי ולדעתי הוא יכול רק להרוס אותו נפשית ואני חוששת מאוד לכך ,אני לא יודעת מה בני חש אבל לא פעם הוא בוכה כשאבא כועס עליו ובא למצוא ניחומים אצלי ולעיתים יש לו אומץ להגיד לאביו אני לא רוצה אותך , לך מפה וכו' שזה מבטא לדעתי תסכול שהוא חש מאביו. מה עליי לעשות ? אני לא רוצה שבני ירגיש פחות אהוב ושמקומו לא בטוח , ואף לא פעם מצאתי את עצמי מהרהרת בכך שאני מסוגלת להיפרד מבעלי באם המצב ימשיך ובלבד שבני לא יחווה תחושה של חוסר אהבה אשמח לשמוע את דעתכם !

כדאי לגשת לייעוץ מקצועי ללמוד כמה דברים...

רינה יקרה מאד, אני מאד מעריכה את דאגתך לבנך, אך דברייך הנם פרשנות למעשיו של בעלך כפי שאת רואה אותם מנקודת מבטך. על מנת ליישב סוגיות כאלו ולעלות על דרך המלך (באם לא הצלחתם לפתור את המחלוקת בינכם לבד)רצוי לגשת לאיש מקצוע. מספר קצר של מפגשים יכול לעשות היטב את העבודה, בהן יעלו הערכים החשובים לכם בחינוך הילדים וכיצד ליישמם בבית, דרכי תקשורת בינכם וניהול נכון של קונפליקטים, שכן במציאות לעיתים דוקא הצורה בה אנו פועלים מעוררת התנגדות אצל בן הזוג ואנו מתקשים להגיע אל המטרה שהיינו רוצים.שהרי אין ספק שאב רוצה את טובת בנו הוא רק רואה את הדברים אחרת וזה המקום לגשת לייעוץ מקצועי ללמד אתכם מספר טכניקות לשיתוף פעולה פורה בינכם לצמיחת הבית ולמנוע את ההתנגשויות והתסכולים הבאים. בעניין המחשבה בשל כך להפרד מבעלך ודאי שאין בה הגיון שכן פרידה של הורים תביא לילד קשיים רבים נוספים מאלו שעליו להתמודד עמם כיום, לדברייך. פשוט יותר לגשת למספר מפגשי הכוונה עם איש מקצוע. אשמח לעזור. אלנה-רעות שמחי מטפלת זוגית ומשפחתית ויועצת חינוכית. 052-8984505

יש לי ילדה בת 4, חכמה נבונה ובדרך כלל ממושמעת. בזמן האחרון קורה יותר מדי שהיא עושה דברים שמצערים אותי ולא מקשיבה לי כשאני אומרת לה להפסיק. ואתן כמה דוגמאות טריות מהיום: 1. כשאני מדברת בטלפון, היא לוקחת את הטלפון השני, מקשיבה לשיחה ומדברת בקול ובכך מפריעה לי מאוד לדבר. לפעמים אני מסכימה שהיא תקשיב אבל לא תפריע ולפעמים אני מבקשת ממנה שלא תקשיב אבל היא מסרבת להיענות לדרישתי. אני מנתקת לה את הטלפון השני, היא מחברת אותו בחזרה או מאיימת שהיא תנתק גם לי את הטלפון מהשקע. 2. ברכתי ברכת המזון והיא התיישבה עלי והתחילה לדבר איתי. היא יודעת בזמן שאני מברכת אני לא יכולה לדבר איתה והיא אמורה להעסיק את עצמה. בכל אופן, עשיתי לה ביד תנועה שתמתין כמה רגעים. היא התעלמה והסתירה לי את המילים בברכון. הזזתי אותה מעלי ואז היא נשכבה ושמה את רגליה מול פני בכוונה להפריע. ואלה שתי דוגמאות. בדרך כלל הדבר היחיד שגורם לה להפסיק את התנהגותה הוא שאני כועסת עליה (לא כעס הפנים לצערי, אלא גם כעס הלב) ומשתמש בכוח פיזי כדי להזיז אותה, לפעמים לדחוף אותה מעלי לא ביותר מדי עדינות. ואז היא כועסת מאוד ומתעצבנת ומנסה בכל כוחה להחזיר לי, להכות אותי וכו'. בסוף בגלל שאני יותר חזקה, היא יוצאת מהסיטואציה בוכה ואני מאוכזבת מעצמי שלא הצלחתי להשיג שיתוף פעולה בדרכי נועם אלא רק בגלל שאני חזקה ממנה, היא נאלצה להיכנע. לפעמים אני גם אומרת לה:"לכי ממני" או "אני לא רוצה לדבר איתך עכשיו" ואז היא מאוד נעלבת ובוכה. בסוף היא באה לבקש סליחה, אבל דורשת שגם אני אח"כ אבקש סליחה... (בדרך כלל אני לא מבקשת סליחה אלא מסבירה לה שמי שמתנהג לא יפה הוא זה שצריך לבקש סליחה. אבל במקום כל שהוא אני גם מרגישה לא בסדר כי באמת כעסתי עליה והרחקתי אותה מעלי לא בגלל הסיבה החינוכית, אלא בגלל שלא רציתי אותה לידי באותם רגעים). אשמח מאוד לקבל את עצתם איך להתמודד במצבים מעין אלו בצורה הכי טובה שיש. תודה רבה

תשומת לב שלילית

אמא יקרה! כל ילד זקוק לתשומת לב ויעשה הכל על מנת למשוך את תשומת לב הוריו,והדרכים לכך רבות. הילד ישקיע בלימוד מדוקדק ובפיתוח דרכים מועילות להפעלתם. תשומת לב ההורים חשובה לילד מאד גם במחיר שהכעיס אותם. אם כך מה יש לעשות? א. זכרי-כל התנהגות של ילד ממשיכה כי יש מישהו בסביבה שמגיב אליה. ב. בתך מרגיזה אותך פירושו של דבר שהיא זקוקה לך. ולכן: ספקי צורך זה במצבים חיוביים-העירי על ציור יפה, התנהגות שקטה, אכילה בנימוס, סידור ,עזרה, כל אותם הדברים היומיומיים שנוטים להתעלם מהם. ג. הפסיקי את תשומת הלב השלילית, התעלמי מהתנהגותה השלילית של בתך. ד. תווכי לבתך את השינוי. אמרי לבתך: כי מהיום לא תתיחסי ולא תצעקי עליה כאשר תתנהג שלא כראוי וזה מפני שאת אוהבת אותה ולא רוצה לריב איתה. (משפט זה חשוב כדי שתבין את מקור השינוי ותקבל ממך מסר של אהבה ורצון לשמור על יחסים טובים. כאשר בתך לא תצבור רווחים מהתנהגותה המפריעה קיים סיכוי גדול כי תפסיק להתנהג כך. מאחלת לך הצלחה. אלנה-רעות שמחי יועצת חינוכית, מטפלת זוגית ומשפחתית. 052-8984505

שלום לכולם, רציתי ייעוץ בנוגע לבננו בן השנה וחצי, הוא ילד יחיד, לאחרונה הוא מתחיל להרביץ ה.מ.ו.ן לי ולאביו-בהתחלה זה היה רק לנו אך זה התחיל להתפתח גם לאחרים ברצוני לציין שהוא נמצא כרגע עם אמא שלי כל יום אך יש לה משפחתון וזה כן מסגרת מסויימת, אך אני לא יודעת עד כמה היא תקיפה איתו אם הוא מרביץ לילדים אחרים אציין שמבין כל הילדים הוא הכי קטן בקבוצה והם לא אלימים כלפיו. כל פעם שהוא עושה את זה אני אומרת לו" אסור להרביץ/לאמא ואבא/ לאחרים " אבל התגובה שאני מקבלת זה מבט של שניה כלפי והוא כאילו לא מקשיב לי בכלל פשוט ממשיך להרביץ או ממשיך בעיסוקיו. התחלתי לפני כמה זמן לתת לו מין מכה קטנה כזו על היד אבל בעלי בעלי טוען שזה לא מה שיעזור אז הפסקתי.. זה גם באמת לא עזר. אין אלימות אצלנו בבית וגם לא במקומות אחרים שהוא שוהה אני לא מבינה מאיפה הוא הביא התנהגות שכזו. מה אנחנו אמורים לעשות? המון תודה!

הרמת ידיים-תשומת לב או תסכול

נעמה היקרה! תופעה של הרמת ידיים בגיל הרך היא אופיינת ומוכרת. עפ"ר מטרת ההתנהגות היא להשיג תשומת לב מהסביבה או להשיג דבר מוחשי כלשהו. לעיתים תופעה זו מופיעה כביטוי של כעס או תסכול. תגובות נכונות להתנהגויות בנושא הן תגובות ענייניות, רגועות וקצרות, ללא נתינת תשומת לב מיותרת. אמירה קצרה של : לא/אסור ,ללא חיבוק או ליטוף. חשוב כי הילד יבין שהתנהגות זו אינה מעניקה לו תשומת לב. (גם כעסים וצעקות הנן תשומת לב). כדאי לשוחח עם בנך על הדרך בה מתנהגים כלפי אחרים וחשוב יחד עם זאת להרעיף תשומת לב חיובית על כל התנהגות עדינה, נעימה ובדרך ארץ. בנוגע לחשש שלך מהיכן הכיר בנך התנהגות זו יתכן כי נחשף לסוג זה בקרב הילדים עמם הוא שוהה בבוקר (שכן אמרנו שההתנהגות הזו נפוצה בקרב ילדים) ויתכן שנחשף לכך בסרטים שצפה, אך אין זה בהכרח. אפשר לבדוק. כדאי גם לבדוק האם הילד כועס/מתוסכל על דבר מה. יתכן ולא נח לו המשפחתון אצל סבתא (שם הוא צריך להתחלק עם ילדים אחרים על סבתא שלו או דוקא היותו הקטן בקבוצה. או שלא בהכרח משהו מאלו שהעלתי. אלו השערות ובדיקות שאתם כהורים יכולים לעשות. בכל אופן חשוב ללמד את הילד שבאלימות לא משיגים תשומת לב , לא חפצים וכך לא מביעים תסכול!!! בהצלחה! אלנה-רעות שמחי יועצת חינוכית, מטפלת זוגית ומשפחתית 052-8984505

שלום וברכה. אנו נשואים מזה כ-8 חודשים ורוב ימינו כנשואים עברו במריבות, כמעט שלא חווינו רגעים מאוד מאושרים ושמחים כאשר אשתי היא זו היוזמת את המריבות (ואני מדבר על למעלה מ100 כאלו) בטענה שאני "הבעיה". אני משתדל להיות בעל למופת וגם כשאני חוזר מהתפילה והיא הוציאה את כל המנורות בבית אני משבח אותה על היצירתיות. כל מריבה מלווה בשעה- שעתיים של אלימות מאוד קשה מצידה כאשר אני בעיקר מתגונן ולא מחזיר. היא טוענת שהייתה צריכה להתחתן עם מישהו אחר וכמובן שלאמא שלי יש חלק גדול בבלאגן. אשתי כל הזמן טוענת שאני לא מסוגל לעשות כלום וכל מטלה קטנה או אמירה שמתבצעת על ידי היא דואגת להסביר לי כמה אני "יצור" ודפוק. אני כגבר לא מעיר לאשתי אף פעם ולא מוכיח אותה ורק בויכוחים כשהיא "מסבירה" כמה רע לה איתי אני זורק לה שזאת לא הבעיה שלי והיא זאת שצריכה לעשות את השינוי ולדבר בנועם ובטוב. יצויין שכלפי חוץ (וגם בפנים) היא בחורה מאוד חברותית ונחמדה, אך יש לה ביקורת כמעט על כל אדם שהולך ברחוב. הלכתי בעבר לבד ליועץ זוגי עקב סירוב שלה, אך תשובתו לא סיפקה אותי. מאיפה להתחיל?

אין מנוס מטיפול מקצועי

אבירם שלום! לצערי, כמו זוגות רבים נכנסתם למערכת יחסים קשה, ואתם נמצאים כרגע ב"פלונטר". סבך זה ניתן במקרים רבים להתרה , אך זאת אך ורק על ידי מומחים לנושא. לכן נראה לי כי אין מנוס ולגשת שוב לטיפול (גם אם הראשון לא הצליח). אין מקום לייאוש כאשר רוצים להציל את הבית. באם אשתך כרגע אינה מעוניינת להגיע לטיפול ניתן להתחיל לבד ויחד עם המטפל למצוא דברים כדי למשוך גם אותה לטיפול או למצוא איתך דרכים לשינויים אצלך אשר יובילו לשינויים במערכת היחסים. בהצלחה, אשמח לעזור. רעות שמחי, מטפלת זוגית ומשפחתית. 052-8984505

בס"ד אנחנו נשואים כמעט 9 שנים, במהלך השנים היו כמה תקופות שהרגשתי שהתקשורת ביני ובין בעלי לא ממש טובה, לא מכבדת ובמיוחד לא כפי שאני או הוא היינו רוצים.. בחודשים האחרונים אני כבר ממש מיואשת, אני מרגישה שממש אין לי עם מי לדבר ואם כבר אנחנו מדברים זה על עיניינים טכניים של ניהול הבית. אני מרגישה שכל דבר שנאמר נתפס אצלי לצד השלילי, אין שום גילוי חיבה, עידוד או פרגון מצידו, הכל מובן מאליו.. ומה שהכי מפריע לי זה שאני בטוחה שהילדים מרגישים וחווים את חילוקי הדעות בינינו. אני מרגישה שהאושר רחוק ממני יותר מאי פעם. גם כשאני יוזמת שיחה הסוף הוא תמיד אותו סוף מבחינתו- אנחנו 2 אנשים מבוגרים, נשתדל יותר ויהיה בסדר. ואח"כ המציאות מוכיחה שזה ממש לא בסדר.. כבר לפני כמה שנים ביקשתי ממנו שנלך ליעוץ אצל מי שהוא יחליט שמתאים לו, אבל הוא ממש מסרב ונראה לו שאין מישהו שיכול לדעת טוב יותר ממנו וממני, וכמובן הוא חושש שמישהו ידע ואז מבחינתו זו ממש בושה.(2 הדברים שתמיד מפריעים לו..) אני אמרתי שאין לי דבר יותר חשוב מלנסות להציל את חיי הנישואים שלנו וזה לא עוזר.. מה לעשות? חשבתי ללכת להתייעץ לבד, אבל מבחינתי זה פחות טוב ונראה לי שגם הוא לא יאהב את הרעיון... אשמח לקבל את עצתכם, חני

ללכת לטיפול פרטני

חני יקרה! תאור היחסים בבית כפי שאת מתארת אכן קשה מאד. ולכן אין סיבה שתסכימי להמשיך עם המצב כמו שהוא ונכון שאת עושה את כל המאמצים כדי להוביל לשינוי. הדרך הנכונה ביותר היא ללכת לקבל עזרה אצל מומחים בנושא. ונכון כי עדיף ששני בני הזוג יופיעו לטיפול אך אם אין הדבר מתאפשר כרגע אין זה מעכב ממך לנסות והתחיל לפתור את הבעיה וזאת ע"י הליכה לטיפול פרטני. שם תקבלי הכוונה כיצד שינויים אצלך יגרמו לשינויים במערכת היחסים וכן כיצד לגרום לבעל להגיע גם הוא לטיפול.המאמץ שווה שכן אחוזי ההצלחה גדולים. אשמח לעזור רעות שמחי, מטפלת זוגית ומשפחתית, 052-8984505

שלום, הנני אם לחמישה ילדים. ב"ה הננו משתייכים למגזר הדתי שהמודעות בחינוך ילדם גבוהה (יותר לאמהות פחות לבעלים) אני מרגישה המון פעמים שקשה לי מאוד ליישם את אשר למדתי ואסביר בני בן השמונה (השני מבין החמש) מצליח בתדירות הגבוהה ביותר להוציא אותי מכליי. הוא אף פעם לא הולך תמיד במצב של ריצה (גם בבית), ברוב המריבות יהיה קשור (גם בבית וגם בביה"ס) מריבות עד כדי מכות וכן מילים לא יפות, ילד שכל הזמן בפעילות נדיר למצוא אותו יושב וקורא למשל.... האווירה בבית הרבה פעמים עכורה כי הוא גורם לי לצעוקף להעניש ואף להרביץ ואני יודעת שעלי להיות מאופקת אך מרגיז אותי שהוא היחיד שבגללו זה קורה (אני אף אומרת זאת בקול) הוא תמיד יאבד חפצים, בגדים. המערכת שלו תהיה מבולגנת. ילד שדורש הרבה סבלנות. אני יודעת שברגע שאתן לו תפקידים זה ירים אותו אך אני מאוד חוששת מפני שהוא לא כ"כ אחראי. אני מאוד משתדלת להיות אמא טובה,סבלנית,מילים טובות וכד ואני מוצאת את עצמי מאוד מתוסכלת. אודה לעזרתכם.

את במסלול הנכון ועוד כמה אסטרטגיות...

נטלי יקרה! אצל רבים קיים פער בין הרצוי לנו ובין המצוי. זוהי מציאות מוכרת. הרצוי אצלך הוא יפה ונכון ולכן את כבר בדרך הנכונה. עלייך ללמוד מספר אסטרטגיות כיצד להתקרב אליו. שלב ראשון- רשמי לעצמך יעדים (מוגדרים ) אליהם היית רוצה להגיע עם בנך ( התחילי ביעדים קטנים ואחר-כך הרחיבי אותם). רשמי לעצמך מה הם הדברים שאת צריכה כדי להשיג יעדים אלו ודאגי כי יהיו לך זמינים. שלב שני- הכיני שיחה עם בנך הנוגעת בנקודות: * האם הוא יודע מה הן הציפיות שלך ממנו? ( רשמו דברים קונקרטים/מדידים )* שאלי אותו מה הוא צריך כדי למלא ציפיות אלו? אני מציעה כי תנסי בסוף כל יום כ- 5 דקות לשוחח ולסכם איתו את היום- (אם לא הספקת איתו אז עם עצמך)מה עבד ומה לא, ומדוע לא....ולחשוב על יעדים למחר. אל תשכחי-המון, המון לפרגן על כל התקדמות(לכל אחד יש מטרה בהתנהגות) וכן הביעי הרבה אמון בילד ( והתמלאי בו בעצמך) שכן זכרי מחשבות מייצרות רגש מייצרות התנהגות. חשוב גם לשתף את בן הזוג בתהליך... אשמח מאוד לעזור- אלנה-רעות שמחי יועצת חינוכית, מטפלת זוגית ומשפחתית 052-8984505