לעונים שלום במשך כל שנות נישואנו (23) וגם קודם אני חשה ויודעת שאינני נושאת חן בעיניי בעלי מבחינה חיצונית. בשאר הדברים אפשר להגיד שאין לו תלונות. אינני אהובה ואין לו כלפי חמימות ואיכפתיות אמיתית. דוגמאות. בתקופה הראשונה לנישואים הוא טען שהשדכן היה צריך להפגיש אותו עם קרובתי (שהיא נאה יותר ממני) ורק בטעות ניפגש איתי. וכן כל פעם כשהיה מגיע הביתה הפרצוף שלו "אמר" שעדיף שלא יראה אותי. כשהייתי ניפגעת ממנו והולכת לחדר או סתם פגועה ממשהו מעולם לא ניכנס לחדר לראות מה איתי. לפני שנה בערב שבת חשתי חולשה גדולה בתחילת סעודה ראשונה והלכתי לשכב במיטה בחדרנו גם כשעברו דקות ארוכות הוא לא ניגש לראות מה קורה איתי. ויש עוד דוגמאות. כמובן שמה שהיה בשנה הראשונה (מילאתי דליים מבכיות). כבר לא היה ,אבל עדיין הכאב גדול.

כמה אפשרויות.

ודאי שיחס צונן ופוגע הינו מרכיב קשה מאד בנישואין. והדבר יכול לנבוע מכמה סיבות. או שלבן הזוג ישנם הקפדות וכעסים פנימיים שמקרינים החוצה, או ציפיות חזקות מהזוגיות שלא מומשו ולא נתפייס עליהן בליבו, ולשתי אלו צריך תקשורת מכילה וטובה בשביל להעלות ולדבר בהן ולבוא לידי פיוס, כאשר בדר"כ רוב הזוגות לא מצליחים לבוא לזה, ואז צריך לגשת לטיפול זוגי שיציף אותן רגשות. או שפשוט המרחק הרגשי ביניהם גדול והאהבה קטנה משום שלא השקיעו מספיק בקשר,ולזה צריך פשוט לשנות כיוון ולהשקיע ורצוי עם הכוונה נכונה. אלא שרצון ומוכנות להשקעה או טיפול לא תמיד נמצאים, וכדאי לנסות לשכנע או ללחוץ, והכל לפי רמת הבעיה וכמה היא לוחצת. מלבד זה, ובדומה לחבריי, היחס של בן הזוג אליך קשור באופן ישיר ליראה שאת משדרת כלפיו ולביטול האישיות שלך בבית, אשר במידה מסוימת יכול להיות טוב ומועיל אבל במידה גדולה יותר הוא מזיק מאד. ואם באמת זו הבעיה אז נצרכת ממך עבודה עצמית, ורצוי בעזרת בעל מקצוע .בהצלחה ותקווה לשיפור.

אני נמצאת בזוגיות פרק ב' מזה שנה וחצי עם אדם דתי אני חילונית - מסורתית. יש לו שני ילדים מנישואים ראשונים ולי שתי בנות מנישואים ראשונים. יש חיבור טוב בנינו לבין הילדים של כל אחד מאיתנו. משך שנה גר אצלי, שמרתי טהרת המשפחה הלכתי למקווה, שמתי פלטה מייחם....כשהילדים שלו באו אלינו לא הדלקנו טלויזיה בשבת וכו' כיבדנו ומה שיכולתי עשיתי. לפני כחצי שנה נפרד ממני כיוון שאני חילונית והוא דתי והרצונות שלו הם אישה דתיה חינוך דתי ... לאחר חודשיים חזר שוב לגור איתי מתוך כוונה ששנינו נחשוב איך אפשר לגשר על הפער מבחינת הדת ולהגיע לעמק השווה, אף צד לא עשה כלום בנושא. נהננו מאוד מהביחד והיה לנו טוב ככה עד ש...הלך למאבחנת בכף היד אשר הציעה שנגור בנפרד כיוון שהוא צריך לעבור תהליך עם עצמו ושיקדיש לי יומיים בשבוע שנפגש איתי ושבתות יחד , בעקבות המלצתה החלטתנו להיפרד ואחרי כחודשיים שוב חזרנו ומנסים לפעול לפי המלצתה- זה לא יוצא לפועל כיוון שיום בשבוע לומד אצלה לאבחן בכף היד, יום אחר יש לו את הילדים שלו ובשאר הימים יש לו עבודה או דברים אחרים כך שאם מגיע אלי זה בשעות הערב המאוחרות 21:00/22:30 ישן אצלי ולמחרת הולך לעבודה. הדרישה שלו ממני שאהיה דתיה אך לא רוצה לקחת על עצמו אחריות ולכן אומר לי שזה צריך לבוא ממני. אני מרגישה שזה תנאי לקשר כיוון שזה מה שהוא רוצה ואם אני רוצה להתחתן איתו אני צריכה להיות דתיה. אני מרגישה סוג של חוסר ביטחון בקשר בעקבות התנאי ובעקבות הפרידות הקודמות וזה לא גורם לי כרגע לפעול ולהתאמץ יותר. מעוניינת לשמוע את עצתכם בנושא, אני שומרת נידה והולכת למקווה למרות שאנחנו לא נשואים יש פלטה, מייחם ודבק על המפסקים, יש הפרדה של חלב ובשר אך טעון שיפור בנושא ואני מוכנה להשתדל יותר הוא מבקש ממני ללבוש חצאיות, לשמור שבת, ולהתחזק יותר האם זה אפשרי לחיות כמו שאנחנו למרות שאני לא דתיה? האם זה תרוץ כי מפחד להתחייב או שזה באמת תנאי למיסוד הקשר? איך אני יכולה לקבל יותר ביטחון בקשר/בזוגיות? האם אני צריכה להיות דתיה כתנאי לקשר?

זה לא ענין של מעשים

שלום רב הבדלים עמוקים בהשקפת החיים נראה ודאי שהם מהמחיצות הגדולות שיש בין בני זוג. ולפי התיאור שתיארת, עד עכשיו יותר ניסיתם להתקרב זה לזו במעשים אבל לא בהשקפה שקודמת למעשים, שבאמת בשביל לקיים אורח חיים דתי דהיינו לשמור מצוות צריך להתחיל לא במעשים עצמם אלא בבירור האמת עצמה. אני ממליץ לכם להירשם ביחד,ואם אי אפשר אז לבדך ,לסמינר ערכים או הידברות ,ואם אז באמת תכירי, ותקבלי, קודם כל בשביל עצמך, ואז מן הסתם יכול להיות שגם תיהני ותאהבי לעשות מעשים, וממילא גם אותם מחיצות ביניכם יפלו. עדיף לכם ללכת ביחד משום שגילוי הדברים שתשמעו ודאי יצית משהו ויקרב ביניכם יותר. בהצלחה .

שלום , אני יוצא עם בחורה תקופה ארוכה מאוד , מעל שנה וחצי . שנינו כבני שלושים . אפשר להגיד שאני די מכיר את הבחורה ( עשינו כבר הכרות עם המשפחה ) וכול המידע שצריך יש לי . מבחינת אישיותית מדובר בבחורה טובת לב , תמימה , טהורת לב ,נאמנה , מסורה ,רגישה , חרוצה , ישרה, צנועה . אין לי שום ספק שהיא בחורה טובה ( הייתה לי שנה קשה בגלל מחלת הורים והיא הייתה איתי לאורך הדרך והיא עדין איתי . אני יודע שקשרים נמדדים בשעת צרה וקושי ואני מעריך אותה על זה מאוד ). מבחינת מטרות כיוונים , רמת דתיות , אורך לחיים וכו' אנחנו אותו דבר. למרות ששנה וחצי זה המון זמן אני פשוט לא מצליח לקבל החלטה האם להתחתן . יש כל מיני דברים שמפריעים והם: לפעמים היא מגושמת , אדישה , כבדה, עייפה ,לפעמים לא שמה לב לדברים ( זאת אומרת שיכולים להיות מסביבה התרחשויות ( לדוגמא בבית ספר ) והיא תהיה האחרונה שתשים לב . תמימות / נאיביות . לפעמים מעופפת ,רגעי ניתוק, במהלך שיחה יש לה רגעים שהיא פשוט לא איתי . היא אומרת שהיא מודעת לזה. מבחינת מראה היא בסה"כ בסדר ואני נמשך אליה אבל היא קצת מלאה ויש לה נטייה להשמנה ואני מפחד מהעתיד . בגיל – היא גדולה ממני ב 10 חודשים והיא מעל 30 שזה גם קצת מציק לי. יש לה הרפס ( שאני לא יודע מאיפה קיבלה אותו ) שמתפרץ כל כמה חודשים וזה גם קצת מציק לי. בסה"כ אני כן מרגיש שאנחנו קרובים ושיש לי חיבה אליה, אנחנו לא לגמרי שונים נגיעה , לפעמים יש ליטופים וחיבוקים. כשאנחנו נפגשים אני מרגיש מין תחושה של חמימות כזו בחזה . ולמרות כל זאת אני פשוט לא מצליח לקבל החלטה . כל הזמן עולים לי כל מיני ספקות שזה לא מספיק , שאין מספיק משיכה עזה ,שאין מספיק חיבור עמוק ושזה לא מספיק רגשות . שזה נחמד אבל לא מספיק בשביל חתונה .ואני נכנס לבילבולים. אני מרגיש רע מאוד עם זה ולא ראוי לה ואולי מדובר בדברים לא מהותיים ואבל אני פשוט לא מצליח לקבל החלטה . נא עצתכם.

בעיה נפוצה היום.

בעיה זו מתחילה להיות יותר נפוצה.כאשר הקשר לא סוחף רגשית מספיק כדי להיסחף לתוך חתונה, ומנגד עומדים או איזה שהם מחסומים ופחדים (לא תמיד מודעים ואז כדאי טיפול פרטני), או דיעה לא מספיק ברורה מהם בעצם הנישואין, שגורם להניח משקל כל כך כבד על ההחלטה ואז הפחד מקשה מאד לקפוץ למים ולהכריע.על החלק הזה השני אפשר קצת לענות בפורום כזה.קודם כל צריך לקחת בחשבון שתמיד תהיה מין כזו חצי כוס הריקה של חסרונות שתוכל לראות אצל בת הזוג,האדם לא מושלם.ופעמים שהחסרונות ייראו קטנים ושוליים יותר והאהבה תתגלה ופעמים להיפך והאהבה תסתתר ,וזה טבעי לגמרי בכל נישואין.אלא שאם תפעלו נכון, ולא תפנו מידי תשומת לב לחסרונות ותנהלו נכון את הירידות, אז בע"ה אתה גם תראה מעלות פנימיות יותר בה ,וגם החשיבות שלה בעיניך לא תהיה רק בענין המעלות שלה בפני עצמה אלא בשיתוף האישי שנכנס בדר"כ כמעט לכל שטחי החיים,שאין אותו בשום קשר אחר.מה שבעצם אני בא לומר הוא שאהבה הוא דבר שבונים אותו,ואדרבא אז הוא חשוב יותר.ואותה התאהבות שלפעמים באה בתחילת הקשר על פי מחקרים מחזיקה בערך עד שנה וחצי, והיא לא ערובה שהקשר באמת יצליח.מלבד זה,פעמים בהחלטות גדולות כשמונח עשיה או המנעות ,יש שמתקשים לעשות את ההכרעה לצד המעשה בלי קשר לחשבון הדברים ואפילו שברור נוטים לצד אחד, עצם התנועה היא הקשה להם,וצריך לבדוק אם זו הבעיה. בהצלחה רבה בכל פינה שתפנה.

איך אפשר לחיות באושר ובשלום אמיתי, כאשר כ"כ הרבה דברים, מנוגדים, מפריעים ומציקים ממש!!! מהיסוד ומהבסיס!!! אנשים שונים בתכלית! ולא לחיות בהצגה למען השלום, למען הנימוסים למען שיפור המידות למען לא לפגוע ולמען האוירה הרגועה והאידיאלית בבית ??? אני יודעת ומכירה מאמרים והרצאות שלמים, שקראתי/ שמעתי כדי להתחזק. אבל החיים הם לא מאמרים, החיים הם הלב בסופו של דבר. כך אצלי בכל אופן.... ואני לעיתים קרובות מרגישה שאני מוכנה לתת ולעשות כל מה שצריך. אבל את הלב, אני משאירה סגור אצלי.......... אני לא יודעת מה באמת אפשר לעשות עם הנתון, כי כל בנ"א צריך לתקן את עצמו וזאת העבודה. וזה קשה ממש!!! אם אני זורמת עם עצמי ונותנת לעצמי דרור - אני עלולה להיות איוולת ורק אם אני מעלימה עין ומתחזקת - אני יכולה להיות תחילת הפסוק. אבל אני בנ"א ....... נכון זה הרבה..... אבל זה לא מלאך......... אשמח לשמוע בנושא. תודה רבה וסליחה על גזילת הזמן למעני.

גיגילוי הלבבות הוא מביא את השלום

 

שלום רב.

נראה לי שאני מבין משאלתך שני עניינים. א' שוני גדול, שגורר איתו ג"כ חוסר הכלה אחד את השני בכל מיני נקודות, וממילא צבירת מטענים פנימיים וריחוק רגשי.  ב' כלפי חוץ אין כ"כ התמודדות והצפה של המטענים ונקודות החיכוך ונשאר מעין שלום חיצוני ומעט מזוייף מה שקראת לו הצגה.

קודם כל בעניין השוני ביניכם, צריך לדעת שהבדל גדול בין בני הזוג הוא מצד אחד באמת קושי ונסיון, המקשה על בניית האחדות ואהבה והבנה, ומצריך השקעה גדולה יותר, וסבלנות ואורך רוח מאחר שנבנה לאט יותר. אמנם החיבור שכן ייבנה עם הזמן יש בו איכות שזוגות הקרובים יותר לא יכולים להגיע אליו. וזה מלבד ההפרייה שתהיה לכל אחד מן הצדדים ע"י חיבור עם השונה יותר. וא"כ יש לשוני והבדלים גדולים רווח גדול בצידו. ונראה ג"כ שבדורנו זה רבים הם הזוגות הרחוקים בתכלית בטבעם זה מזו, ורבים הם המתמודדים עם קושי זה.

ולעניין זה שכלפי חוץ לא מציפים את הרגשות והחיכוכים. החיכוכים עצמם מתבטאים במעשים, אבל מאחורי אותם המעשים והרגשות הנולדים מהם, עומדים כל מיני מחשבות ורגשות או נקודות רגישות אצלנו שאין אנו חושפים ופותחים אותם לשני ולפעמים גם מאיתנו הם קצת מוסתרים. לדוגמא זוג בא ומתלונן על מריבות תכופות בנוגע למשפחות המוצא שלהם, הגורר זלזול ודיבור פוגעני. המפתח לחיכוכים אלו בדר"כ אינו סתם ללמד אותם דרכי התנהגות ותקשורת וויתור, על אף שאלו חשובים ומועילים תמיד. אלא הוא בהבנת הנקודות הרגישות אצל כל אחד הגורמות לו לכעוס או להפגע או לפחד וכדומה, והמחשבות והדיעות שיש לכל אחד אשר דרכם הוא רואה את אותה המציאות. עניינים אלו הם חלק מהותי ורגיש יותר בנו, אשר עצם החשיפה באופן מכיל את עצמנו ואת השני, וכ"ש ההבנה בעולמו הפנימי, מביאים לאחדות וחיבור שממנו הכח לוותר ולקבל את השני. וא"כ דחיקת הרגשות הפנימיים והסתרתם היא עצמה טעות מרכזית.

אמנם באמת אין זה קל להגיע אליהם ולפתוח רגשות פנימיים. וישנם זוגות שהתקשורת ביניהם טובה ומתקרבת לזה, וישנם שדווקא המשברים הגדולים ביניהם הביאו אותם להגיע לזה. ומ"מ זהו חלק מרכזי בתפקיד שלנו כמטפלים, להביא לדיונים מאוזנים ומעמיקים בחדר הטיפולים שיגיעו לאותם הנקודות.  

לא להתייאש מהקשיים, הם עצמם יביאו אתכם למקומות הטובים בקשר שלכם. אבל לא לפחד מהתמודות איתם.

יובל סודאי  052-7682251

צהריים טובים, מבקש עזרה רעיונות כלים עצות בעניין השלום בית אנחנו נשואים מספר שנים עם 5 ילדים כל יום ממש כל יום אני חושב על הבית, על הילדים ומה הם עוברים אני כועס על עצמי למה מגיע לילדים לחיות כך ואינני יכול לעצור המצב הנתון שאשתי בטיפוס שלה אדיש ואדיש לרגש ,לא שמעתי ממנה במשך שנים הבעת רגש לבעלה משפחתה כמה פעמים עמדה באמצע והפריעה לקשר מוצאי פסח שעבר לאחר טיפול זוגי שהמטפלת התייאשה ורק נס החזיר את אשתי לבית, משפחתה התנפלה עליי והאשימה אותי שאני לא בסדר והיא לא שמחה כפי שהייתה רווקה, האשימו אותי בניתוק. אשתי עמדה בצד וכשחזרה לבית איימה על הנישואין, לא רק שנפגעתי בחוסר נאמנות שלה אליי גם עוד עשתה אותי אשם. לאחר כל זאת ניסיתי להבין מאיפה הגיע וראיתי תכתובות בין אחיותיה, היא עובדת בביה"ס לבנים ושם הקושי שהיא מדברת עם מורים והיא גם מחנכת לבד עוד יותר מקשה מכל זה היא נעלה את הטלפון עם סיסמא עשיתי איתה שיחות הבנה, אני משתדל רבות שיהיה קל לילדים, יש רגעים של שלווה בבית מה זה שלווה לא רבים והיא מדברת איתי רגיל כאילו לא קרה כלום, הטלפון נעול ואני יודע שיש דיבורים היא מכחישה ודמיונות שלי המצב הבריאותי דורש ממנה הרבה שינה ויש בה עייפות מתעוררת ב03:00 כל בוקר ויושנת ב20:00 ואני שואל כיצד היא אומרת הרי היו דברים, היא מתבטאת שאעזוב אותה לנפשה, היא מסתגרת במיטה עם סמיכה על הראש, מסתובבת כמו בועה לעצמה עשיתי כמה יעוצים ושיחות עם רבנים, ואני נשאר בבית כי לא התחתנתי כדי לפרק ולא רוצה כאב לילדים מה הכלים לא להתפוצץ מהסתרה שלה ומהשלווה אדישה שלה

מהי המעגליות החוזרת ביניכם

שלום וברכה לשואל היקר.

ניכר שאתה מאד מתוסכל. אני מבין שהמצב נראה תקוע כבר כמה זמן ואתם לא ממש רואים איך העניינים משתפרים. ובפרט שלפי הבנתך עיקר הבעיה נעוצה בכך שאשתך ניחנה באדישות רגשית, ובכך שהמשפחה שלה מאד משפיעה עליה נגדך, וא"כ אין לך הרבה מה לעשות. אמנם צריך לשים לב, שמכשולים וכאבים במערכות יחסים, ובמיוחד במערכת היחסים הזוגית, גורמת תגובות שהולכות וחוזרות מאחד לשני, ולכן הוא שבעיות הולכות ומתגלגלות. אין כוונתי להפנות איזה אצבע מאשימה ולומר שבטח שני הצדדים אשמים, חס ושלום לדבר על אשמה בצורה כזו. כולנו מתמודדים ועושים טעויות בלי ממש לדעת על מה עלינו, ואנו גם נדחפים ונבהלים מרגשות שונים שעולים בנו. אבל תמיד ישנה תנועה מסויימת ועוברת בינינו, וצריך לחפש להבין אותה כדי לדעת איפה נופלים, ושם גם לך יש יותר מה לעשות. מלבד זה אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שזוגות שעדיין נמצאים ביחד בעיקר רוצים לשפר את המצב, וגם סיפרת שאשתך בכל זאת חזרה אע"פ שכבר היתה כמעט בחוץ, ונראה שבטח גם הרצון המרכזי שלה הוא לשפר, ועם זה תמיד יש מה לעבוד. אני לא אוהב להישמע כמשדל כאשר יש לי איזה צד בענין, אבל האמת היא שבסיוע מישהו מבחוץ יש כמובן יותר יכולת להניע עבודה, ושתהיה מכוונת יותר. אבל מ"מ לא לסמוך על המטפל שהוא זה שירפא ויוציא אתכם החוצה, כי הוא רק לעזר וסיוע, וההתמודדות היא באמת שלכם, ועם הסייעתא דשמיא שלכם להתגבר על הבעיה.

בברכת הצלחה רבה ושלום רב.

יובל סודאי.