שלום לך הרב בן סימון! מאד התרשמתי מתשובתך המלומדת שקלעה נכון. למדתי כמה דברים חדשים: א. על הניטור ב. על האקסיומות שלי ג. בעיקר למדתי שצריך להיות קונקרטי! במקום להתבכיין לטפל! לבדוק את הבעיה ולנתחה ולמצוא את האסטרטגיה ולבצעה. הבעיה שלי היא המוטיבציה, מאיפה לוקחים מוטיבציה להתחיל להתעסק עם הדברים לעובדה ולמעשה, יותר קל להתחמק ולהתבכיין. זה לא נעים אבל זה המציאות, יש בי איזה משהו ילדותי, איזה חסך בהורה שיבוא יטפל בי יעשה בשבילי את העבודה, לוחש לי קול קטן: "אני מסכן אין לי כוח תבואו תעזרו לי". גם אני חושש שלא אצליח במהלך, לא אצליח לגמור את המשימה הטיפולית ולצאת מחושך לאור, והתקע במהלך שאני נחנק בו. אני מסכים להתאמץ תקופה או בדבר מסוים כאשר אני יודע שזה יוביל אותי לאור לטוב, אך אני סקפטי לגבי הצלחת המהלך. מה עושים איך נכנסים לעבודה? בכל הכבוד ורוב תודה

אני מכיר בעצמי ובערכי

שלום לך אברהם. התרשמתי מאד מהסגנון שביטאת את עצמך. ועל ניתוח העניינים שלמדת. כפי שחילקת זאת לשלושה . ניטור , אקסיומות, וקונקרטיות. וההכרה בכך שיש צורך בהליך של השקעה במעשים ובדו שיח שיבנה את הצריך שיפור בזוגיות שלך. ובתוך דבריך כתבת עצם הדבר שאתה אומר שאין לך מוטיביציה אתה תולה זאת במשהו ילדותי שצועק לך בפנים "אני מסכן שצועק בואו תעזרו לי". לדעתי. מעצם הדבר שאתה ב"ה מאד מכיר בעצמך ובערכך. יש בך את היכולת הניתוח העצמי ברמה מאד גבוהה כפי איך שנראה הדבר ממכתבך. יש בך את היכולת הנפשיים העמוקים גם להפיק מכך, בטחון עצמי וערך עצמי להיכנס לתוך תהליך מחייב ואחראי. אם קצת הכרה יותר בעצמך. ביכולות שלך אתה תראה שיש בך היכולות האלו להגיע לידי אחראיות ומוטיבציה. אני מאמין שאם קצת ניתוח אישי ע"י יועץ אתה תכיר במוטיבציות החבויים בך. ותוציא אותם מן הכוח אל הפועל. ובנוסף רציתי לומר לך אברהם. כי המוטיבציה נובעת מהערכה של התוצאה. כמו שחיילים בצבא יש להם הרבה מאד מוטיבציה כדי לנצח את האוייב, וכמו שבחור בישיבה בזמן לימוד תחרותי הוא מקבל מוטיבציה. כי ההכרה וחשיבות הידיעה בתוצאת המבחן נותנת לאדם מוטביציה. וכן האדם שעובד לפרנסתו יכול להיות אחד שהוא חסר מוטיבציה, אבל ההכרח של הפרנסה נותנת לו דחף של מוטיבציה לעבוד. והאמת הוא כי רוב רובם של האנשים לפי המחקרים, עובדים בעיסוק שאינו לפי האופי או השאיפה שלהם. ועם כל זה אנשים עובדים עם מוטיבציה גבוהה בגלל ההכרח. ובגלל ההכרה בעול הפרנסה. וההכרח או ההכרה נותן לאדם מוטיבציה גבוהה מאד. וזה לא דבר שהוא לא רצוי אלא כך הוא טבע העולם. לכן עצם ההכרה בשלום הקן הזוגי והעערכה בו ואהבה בו. נותנת הרבה מוטיבציה אליו. והאחרון חביב לך. המחמאה יוצרת מוטיבציה. אם תשב עם אשתך בגילוי לב ובשיח נעים ותסביר לה את המאפיינים שכתבת. ואת הבעיה של חוסר המוטיבציה. והיא תירתם לתת לך גיבוי ומחמאות, ואף תעשו לכך אתגרים. הדבר ייתךן דחף ומוטיבציה מאד גבוהה. וגם מוטיבציה זוגית. שהיא הרבה יותר טובה מכל אפשרות אחרת. לסיגום. 1. ההכרה בכוחות החבויים בך. יתנו לך מוטיבציה. 2. ההכרה בהכרח ובתוצאה - החשיבות והערך של הזוגיות - תתן לך מוטיבציה. 3. בשיח עם אשתך על מוטיבציה. יצור מוטיבציה זוגית לך ולה לתהליך שלכם. בכבוד רב הרב שלום דוב שפיצר מנחה נישואין ומשפחה. מדריך חתנים. ומנחה אישות. p0573128080@gmail.com 0573128080

שלום לכל המומחים! אני נשואה קרוב לשנתיים לבעל מקסים+ ילדה מדהימה. ב"ה טוב לנו ביחד ואפשר להגיד שהכל זורם טוב. הבעיה שאני ניצבת מולה היא כזאת. בעלי הוא אברך וסופר סת"ם. אני סיימתי את לימודי התואר הראשון שלי בפסיכולוגיה לפני שנה. בדיוק כשסיימתי את התואר ילדתי את בתי. אני מחפשתעבודה אך לא מוצאת עד כה עבודה שמתאימה לצרכיי. כמו שכבר ציינתי בעלי הוא סופר סת"ם אך אנו לא רואים בכך פרנסה גדולה ובטח שלא חודשית קבועה. אנחנו חיים על חשבון ההורים שלי!! הם מכלכלים אותנו מהשכירות ועד כסף למזון. אני ממש מתביישת בכך.לא כך ציפיתי שיראו נישואי. אני לא אוהבת להיות תלותית בהורי.לעומת זאת בעלי שמח בתמיכה הכלכליתכי כך הוא יכול לשבת וללמוד. כל דיבור על כך שיעבוד בעוד משהו עולים בתוהו ואני מרגישה שהוא ממש נפגע ממני שאני מבקשת ממנו. אחרי הכל לטענתו הוא עובד ובעז"ה הוא מתכוון לשוווק את עצמו ולהביא יותר סוחרים וכו'..אך הוא כבר קרוב לשנה מדבר ולא רואים תוצאות וזה משגע אותי!!! חשוב לציין שאנחו מדברים על זה כל הזמן. מצד ההורים- בהתחלה הם עזרו בעין יפה. עכשיו אמא שלי כל הזמן מדברת איתי על כך שאני צריכה למצא עבודה והיא מאוכזבת כשאני אומרת לה שאני ממש מחפשת אך אני לא מוצאת. (השנה הייתי עם בתי בבית ואני שוב בהריון!!!) בעלי לא מתלהב שאצא לעבוד. הוא רוצה שאגדל את הילדים. אז חוצמיזה שזה לא האופי שלי להיות בבית, הציפיה של אמא שלי ממני לצאת לעבוד ממש מוציאה אותי משלוותי. בעלי כל הזמן אומר שהוא יביא את הפרנסה. אני רוצה להפסיק להיות תלויה בהוריי. בזמן האחרון אני גם מרגישה שאמא שלי מתחילה להרשות לעצמה להתערב לנו בזוגיות. ואני בנוסף לכל גם כל הזמן מרגישה שאני צריכה לרצות את ההורים שלי וכך גם בעלי מרגיש. הוא גם לא באמת אוהב להרגיש תלותי אך עם זאת זה נותן לו את השקט ללמוד. בעיה זו לא נותנת לי מנוח. אולי גם חשוב לציין שקשה לי למצא עבודה כיוון שאני המשכתי ללמוד ואני לומדת יומיים בשבוע ואני רוצה עבודה רק עד שעות הצהריים ולא במשמרות... ובנוסף לכל-אני בהריון חודש רביעי. האם יש לכם עצה עבורי? האם אני צריכה לשדל את בעלי לצאת לעבוד? אני אוהבת אותו ולא רוצה לפגוע בו. תודה רבה לכם. וסליחה על המכתב הארוך!

החיים מלאים באתגרים

התרשמתי מאד מהרגישות שלך לכל הסובב אותך. את מלאה בהרכה בתחושות של הסביבה. ויש בך את הרצון לא ליצור נזק רגשי לאף אחד מהאנשים הסובבים אותך שאת מעריכה אותם מאד. שזה כמובן בראש ובראשונה בעלך. וההורים. וגם בך. ומשאלתך נראה שאכן כפי שכבר כתבו חברי לי.נ.ר. העצה לכך הוא השיח ביניכם יבנה אפשרות של פתרון המוצלח ביותר. לפי הנתונים שאתם יודעים ומכירים מקרוב. ולדיעתך. החיים תלאים אתגרים. ואחד המאתגר הגדול ביותר הוא העול של הפרנסה. [ ישנו פתגם עתיק. שהראשון שהרגיש את האתגר הזה היה אדם הראשון כשאשתו הביאה לו את הפרנסה הביתה בצוה של עץ הדעת] והאתגרים בחיים הם פושטים צורה ומתלבשים בצורה אחרת. פעם זה בדמות הורים ופעם בדמות מנהל עבודה. ופעם מיקום סביביתי. ועלינו הזגות הנשואים מוטל החכמה והאתגר ליצור מכל אתגר כזה. יצירה משותפת של הבנה של שיח של פתרון יצירתי משותף לנו. שבו אתם הזוג ישובים יחד ודנים ומתלבטים יחד וחושבים על פתרון. שלא חייב להיות בצעד אחד דרסטי אלא בצעדים בונים קדימה. בתהליך מסיים של התנתקות מהתלות בהורים עד לבניית עצמאות מוחלטת שלכם לחוד. ושלב אחרי שלב תעלו בסולם הזוגיות. בכבוד רב. הרב שלום שפיצר מנחה אישות. מנחה נישואין ומשפחה. ומדריך חתנים. 0573128080 p0573128080@gmail.com

שלום ! בהמשך לשאלותיי...אני רוצה להודות לכל מי שעונה לי,מייעץ לי ומחזק אותי דרך האתר הזה. בזכותכם אזרתי אומץ והחלטתי ללכת לחתונה של גיסי. החלטתי שזהו צעד נכון מבחינתי לפחות לתת את המקסימום שאני יכולה,ובאמת ישבתי וחשבתי והחלטתי שאני לא יתן לאפאחד להרוס לי,הלכתי בלב שלם באמת ולא בהרגשה שאני כל הזמן צריכה לרצות אנשים.הלכתי כי הרגשתי שאני צריכה להיות שם וחלק מזה כי להראות לו שגם שאנחנו עם המשפחה שלך אני לא יהיה בצד מושפלת ומבויישת.להיפך לפני החתונה עוד איפרתי את אחותו,תתי לה חולצה שהתאימה לה לבגד.עזרתי לאמא שלו וכו...בחתונה עצמה הייתי עם כל המשפחה המורחבת שלו דיברנו צחקנו רקדנו ...אפילו דחפתי אותו ואמרתי לו לך תרקוד לאחיך.תשמח אותו...אני יסתתדר בר עם הילד..הכל היה כיף ובאווירה טובה והוא ראה את זה.... ומה נראה לכם היתה התגובה שלו בבוקר??..? "הרסת לי את החתונה של אחי"..אז אמרתי לו בצורה הכי רגועה שיש:בעלי,מי שרוצה להנות יהנה תמיד ובכל מצב ומי שבוחר לא להנות יחפש להרוס לעצמו בכוח.אני לא יודעת מה איתך אבל אני מאוד נהניתי בחתונה,היה לי כיף שימחתי את עצמי והייתי עם מי שטוב לי.אז אני לא לוקחת ללב את מה שאתה אומר כי זה כבר לא הגיוני שבכל כישלון שלך אני אשמה.אני לא יתן לך להרוס לי את השמחה אפילו שזה היה המשפחה שלך ויכלתי לבחור באופציה של לשבת בצד ןלעשות הפגנות ופרצופים וכולם היו רואים ושואלים והיינו מגיעים למצב לא נעים גם אני וגם אתה. ובכל זאת ישבתי עם כולם כאילו כלום לא קרה.רקדנו כולם ושמחנו וצחקנו והיה כיף.ולך יש אופציה לומר תודה אבל אני לא יחייב אותך,זה צריך לבוא ממך. וזהו הוא שתק. בכל מקרה אני יודעתושלמה עם מה שעשיתי אני לא מרגישה חולשה והפסד.אדרבא הוכחתי לו שאני חזקה תמיד גם ליד המשפחה שלו ושהוא לא זה שיהרוס לי.אני יקבל אות איתי אם הוא רק ירצה..אני יציין ויאמר שאני בטיפול אישי איך לצאת חזקה מהכל ולראות לאן אני ממשיכה...לכולכם פה יש את החלק בהרגשה הטובה שלי. ואין לי מילים להודות לכם על החיזוק והעידוד!!

לחברי ועמיתי ראו מה כוחה של מילה ואמוצינאליות

שלום לך עדי. קראתי את שרשרת ההתכתבויות שלך. התחלת ממש מבור זאין נראה בו אור כלל ואח"כ העמקת את הבור עם נחשים ועקרבים. והלא יאומן קרה שיצאת בכוחך שלך לבד מהבור. אמנם כמובן זה לא אומר שאין צורך בייעוץ והדרכה והסרת המכשולים להשתית את ביתכם נאמנה על יסודות של זוגיות עם קן זוגי העומד על יסודות ההערכה והחיבה. אולם לחברי שהגיבו אני מאד מתפלא. חלקם נגררו בסיפור שלך עם הרגש שנתת מכולך ע"ג השורות. עד כדי שנתנו לך ייעוץ שאני חושב שלא היה מביא לך את התוצאות שב"ה הגעת אליו. את נותנת דוגמה אישית חזקה מאד. של לקחת את הכוחות החבויים אצל כל אחד ואחד מאיתנו ולהוציא ברגעי משבר להפוך את הבעיה לאתגר להפוך את האלימות שמופנה כלפייך להשליך אותו בצורה נכונה עם גישה נכונה כלפי המשליך את מילות האלימות האלו. להפוך את ההרס לנקודת בנייה וכמו שהעיר והאיר לך חבירי שבעלך בתוכו מגלה פתאום . אופ היא יודעת מה היא רוצה מעצמה. ןמתוך כבוד וערך עצמי. זה נותן לו אור אדום לדרכו ומכאן מתחיל לשניכם אור ירוק לזוגיות. נצלי את הממונט הזה שהתחלת בו ותלכי ליעוץ חהמשך דרכך ודרכם יחד. ובעז"ה תצליחו. שלום דוב שפיצר מנחה נישואין ומשפחה. מנחה אישות. מדריך חתנים. 0573128080 p0573128080@gmail.com

אני צריכה עזרה ייעוץ, יש בחור שאני נפגשת איתו, ואני ממש מתלבטת מה לעשות. מצד אחד יש לו לב טוב, הוא מתעניין במה שאני עושה, רגוע, אבל מצד שני הוא לא מספיק יוזמתי, מאוד מקובע ורגיל, קשה להזיז אותו מסתם דברים שהוא רגיל וכאלה ועל זה אני מנסה להתגמש, לברר איתו וכאלה. אבל בעקבות אחת השיחות שלנו אני קצת מודאגת, הוא סיפר לי שבעבר הוא היה חרדי, ואח"כ בהתבגרות דתי לאומי, אח"כ שוב הוא הלך לקיצוניות, ממש נהיה קיצוני - פנאת, ועכשיו הוא מרגיש שזה לא מתאים לו, וכמו שאני מבינה ממנו למרות שהוא לא אומר הרבה בנושא וגם את זה היה לו קשה להוציא אבל קצת נשבר לו להיות דתי חזק ולהקפיד הוא רוצה להשתחרר מזה, למשל אין לו בעיה להכיר מישהי חילונית, וכשניסיתי שוב לשאול אז מה זה בעצם אומר הוא נבהל מהגילוי העצמי הזה ואמר לי, בטח אני רוצה דתיה. עם המשפחה שלו יש לו בקושי קשר עד כדי שהוא מרגיש לפעמים שהם אנשים זרים לו, ממש לא מדבר איתם חודשים לא בגלל ריב פשוט ככה אין קשר. ניסיתי לשאול עם מי הוא בקשר, אם יש לו דמות אולי רב שהוא מתייעץ איתו אבל לא, מסתבר שאין לו כי הוא לא מרגיש צורך לכך. מהאתם מייעצים לי לעשות? אני קצת מפחדת אולי הוא יחזור בשאלה, ובכלל אם כן נמשיך את הקשר איך זה יהיה אני יהיה?

שאלת הזהות העצמית

שלום לך. משאלתך עולים כמה תהיות שיש לתת עליהם את הדעת. ראשית כפי שהגדרת את זורמת יותר והוא מקובע. יש לברר כמה הפער ביניכם, אם אינו ניתן להגיע עמו לעמק השווה אכן הדבר הזה יהווה לכם מכשול בהמשך הדרך. זה מראה על אופי שונה ובדרך כלל גם צרכים ובילויים שונים וכד' הרבה פרטים שאצלך יהיו הנאה אצלו יהיו טרדה ומעמסה, ולכן מראש אם אכן הוא כבד מדאי לעומתך, או סגור בתוך עצמו, ואת יותר זורמת, זה יהיה לכם לקונפליקט. ובשביל מה לך להיכנס מראש לקונפליקט הזה. כאמור אני מסייג את דברי אם אכן הפער הוא משמעותי. ולגבי שאלת הזהות שלו במגזר אם חרדי או דתי, פחות חשוב ההגדרה כמו שיותר חשוב התהליך, אם הוא מתוך הכרה של בוגר החליט לעצמו קו בחיים אלא שעדיין לא גיבש זאת במאת האחוזים אצלו זה לגיטימי, אבל אם זה באמת חוסר בהירות כללית בזהות העצמית שלו וכפי שהוא פלט שהוא מוכן להינשא עם אינה דתייה כלל, זה כבר מראה על חציית גבולות, שהם כנראה חוסר זהות וגיבוש עצמי בנושא הדת. ולכן נראה שהוא עדיין לא גיבש לעצמו את דרכו בחיים וזה באמת קונפליקט חזק וכבד משקל. ובפרט שציינת שאינו בקשר עם המשפחה - יש לבדוק את טיבה של המשפחה מסביבו - ויש לבדוק את היחס שלהם כלפיו - לפעמים הם גורמים לכל בלבול הזהות. בכל אופן השאלות והתהיות שלך צודקות, ויש לך לבחון מחדש את הקשר אתו. שלום שפיצר 0573128080

אני ובעלי נמצאים כבר תקופה בדיונים ברבנות אני התנגדתי לגרושין בעלי גר איתי בבית באופן כללי מתיחס אלי יפה הסיבה לגרושין זה בלל שסובל כמה שנים מהפרעות רוחניות כשהוא בטוח ומשוכנע שזה רק בגלל הקשר שלו אלי בגלל השפע שלי וכד'(כתבתי לכם על כך בעבר) מה שקורה כעת שהוא מכריח אותי מאד להסכים לגרושים בכל מני איומים מלוליים כמו את גורמת לי צער נפשי אם לא תסכימי אני אשנה את הגישה אליך אביא חזיר וכד' וגם איחולים כמו תסבלי כמוני וכו' וכו' אני לא מסוגלת לעשות את הצעד של הגרושין מצד שני לא יכולה להתנגד.הוא גר איתנו לא מפרנס מבקש ממני כל מני דברים אוכל קניות וכו' אני מרגישה לפעמים מנוצלת בלל שאני מחפשת שלום. ההורים שלו לא רוצים בשום אופן שיעשה צעד כזה יש לנו ב"ה ילדים.הוא כמובן לא מרשה שאספר לאף אחד על הגט. איך להתנהג איתו ולהוביל אותו לקבל את ההחלטה הנכונה (הוא גם כהן)

חיים תחת חוסר וודאות - אין שמחה כהתרת הספקות.

שלום לך מתוך הפנייה שלך. את מרגישה מנוצלת מצד אחד ומצד שני מפוחדת. החוסר ודאות שלך לקום ולעשות למעשה הוא בעיה שאת חייבת לפתור אותו. העשייה מצידך מוכרחת לבוא. כמובן בראש ובראשונה לקום ולומר עד כאן לפחד שלך עד כאן להססנות. ולקחת את שניכם לטיפול, או את לבד וע"י שאת תלכי תדעי גם איך לכוין אותו לבוא לטיפול. ואם אכן יתברר שאין לכם דרך אחרת מלבד פירוק החבילה. את תבואי לכך בנויה יותר וחזקה מממקום של ודאות ולא פחד. ההכרח הוא להתיר את הספק הגדול בוא את חייה. ואני חושב שאם תתגברי על זה ע"י הכוונה נכונה תצליחי אולי גם ליישב את ההדורים ביניכם בהצלחה שלום שפיצר 0573128080

אני נשואה בפעם השנייה, יש לי 2 ילדים מנישואים ראשונים , לבעלי גם כן 2 ילדים מנישואים ראשונים ו3 ילדים משותפים כל הילדים בגילאי חודשיים-11. הבעיות הם רבות ומורכבות החל בזה שבעלי לא אוהב את ילדי וכמובן שהם אינם אוהבים אותו הוא מתנהג אליהם בזלזול ובצניות האווירה בינהם צוננת, מתוחה, וחסרת כל חמימות, לעומת זאת הוא אבא חם אוהב, ומפנק לילדיו שלו, האפליות זועקות לשמיים, ילדי מתוסכלים ואני בין הפטיש לסדן , הבן הגדול(10) כבר שנתיים מטופל ע"י פסיכותרפיסטית אבל היא הבהירה לי שזה כמו לשים ילד על גחלים לוחשות ולשפוך מים מלמעלה ז"א צריך לטפל בשורש הבעיה שזה בעלי ובידו המפתחות לבעיות שלהם,אני רואה את עינהם כלות כשהוא מתייחס לקטנים יותר ואני פשוט מרחמת עליהם, הבן הגדול אפילו אמר לשכן שלי שהוא רוצה שהוא יהיה אבא שלו. אני רוצה לציין שהם כמעט ולא רואים את אביהם הביולוגי הם יותר בקשר עם הדודים והסבתא מצד אביהם, הגדול יותר קשור לאביו ומזכיר אותו הרבה ובאמת רוב הבעיות ניכרות אצלו , הוא מופנם. חסר ביטחון ודי מתוסכל. בעלי טוען שהבעיה היא בי כי תמיד גוננתי עליהם והייתי לצידם (מה שנכון הוא שהרגשתי שאני האמא והאבא שלהם ושאפשר לגעור ולחנך כשצריך אבל רק מתוך כבוד וחיבה כי גם בילדיו הוא גוער אבל זה מתאזן עם חיבוק ונשיקה מאוחר יותר ואילו הם סופגים רק את הצד הבקורתי והנוזף בלי שום כבוד וחיבה בעלי יכול להכנס הבית להרים , לחבק ולנשק את ילדיו הם יקפצו עליו וישמחו ואילו 2 בני יעמדו מהצד ויסתכלו הוא פשוט לא מתייחס אליהם. בעבר ניסיתי לפנות לטיפול דרך הרווחה אך לאחר מס' פגישות הוא החליט שזה לא מתאים לו. ברור לי שהבריאות הנפשית של ילדי בסכנה ושהאחריות לכך מוטלת עלי, ברור לי שאנו לא עונים על ההגדרה "משפחה" כי אין הרמוניה ואין אוירה טובה בבית אני מבקשת ייעוץ ודרכים לטיפול,לאן עלי לפנות האם יש אצלכם מטפלים לנושאים כאלו באזור הצפון? האם יש סיכוי שבעזרת טיפול הוא ישנה את גישתו? אני מרגישה שחובתי כלפי ילדי היא להרחיקם ממנו בכל דרך גם במחיר פרוק המשפחה האם אני צודקת? תודה על התייחסותכם.

תשובה בכתב לא יעלה ארוכה למכאובך

שלום לך מקריאת מכתבך. ומתוך טיפול בתיק דומה לשלך ברור לי שתשובה מעלך גבי הפורום לא יענה למצוקה שלך. אני מבין מאד לרגשות ולאירועים שאת עוברת ומתמודדת. וזה בהחלט לא קל בלשון המעטה. הקושי הוא אדיר מצד אחד הבעל הבית הקן המשפחתי ומצד שני הילדים שלו ומצד שלישי את הילדים שלך. ואת אומרת לעצמך אנה אני באה ואנה אני אפנה. זו חוייה לא קלה להתמודדות. במקרה זה הטיפול הזוגי הוא הכרחי ביותר ולכן יפה שעה אחת קודם ובשילוב של כל הגורמים שצריך לטיפול כזה בהצלחה שלום שפיצר 0573128080

שלום, אני נשואה מזה 5 שנים,נישאתי בגיל 20 ולמען האמת הבחור שאליו נישאתי הוא מאד טוב ורגיש אבל מאז מתמיד,עוד לפני הנישואים(יצאנו 3 שנים לפני)היו לו בעיות התנהגות והוא משנה את פרצופו ברגע שיש משהו שלא מוצא חן בעיניו:הוא צועק,מקלל בלי הרף,מאיים ובכדי להתפייס לוקח לו המון זמן לצאת מהסיטואציה עד כדי מצב שאני צריכה להתחנן לסליחה על דבר פעוט שעשיתי שלא מצדיק תגובה כזו. אני לא מושלמת אך אני חושבת שיש צורה לתקשר שמשהו מפריע. הוא וההורים שלי לא בקשר והוא גם לא בקשר עם ההורים שלו מסיבות כאלה ואחרות. אני לא יודעת מה לעשות,כי לא טוב לי בקשר הזה,אני מרגישה שאני נותנת מכל כולי ובשניה אחת הכל יכול להתהפך. כרגע אין לי ילדים והוא די מפציר בי. רציתי להציע לו ללכת לייעוץ זוגי אך הוא די אנטי מכיוון שזה עולה המון כסף כדבריו. מה לעשות?

להציב שילוט נכון להמשך הדרך - מורה דרך

שלום לך לירז. קראתי את שאלתך - לגבי המשך הדרך. ניכר מדברייך שיש בינכם פערים משמעותיים לגבי התייחסות לנושאים שונים. את מרגישה שאת צריכה לתת מעבר למה שאשה צריכה לתת מעצמה. עד כדי השפלה של אישיותך. ולעומת זאת את אומרת שאינו בקשר עם המשפחה שלך ושלו - ההורים. כלל. שצריך יותר לפרט מה טיבם של ההורים אליכם ומה אתם כלפיהם. האם יש ביניכם פערים מסויימים. כפי שכתבת שיצאת איתו 3 שנים לפני הנישואין. ומתוך הנתונים שעדיין אין לכם ילדים . אני מאד ממליץ לקבל במצב זה הדרכה נכונה לבית אפי' לא במעמד של יועץ או מטפל זוגי אלא מדריך נכון. יכול לעלות אותכם לאיזה דרך נכונה בזוגיות. אני מעלה יחד איתך השערה טיפולית, שיכול להיות שחסר לכם עדיין דברים בסיסייים ליציבות והחוסן של הזוגיות שעם הדרכה טובה וקצת טיפול זוגי תמצאו את המורה דרך לדרכם יחד נכונה איחולי לכם בהצלחה שלום שפיצר

האם אלמן וגרושה + 15 ילדים (קודמים) יכולים *באמת* להצליח בנישואים שניים? אני אלמן עם 10 ילדים בגילאים שונים מתחת לעשרים שנה, בנים ובנות. רובם ככולם גרים אצלי בבית, לומדים במסגרות שונות. אחד מבני סובל מנכות המצריכה טיפול והשגחה יומית גם מצידי ולא רק על ידי כוח עזר חיצוני. הוצע לי שידוך עם גרושה הצעירה ממני במספר שנים, אשר לה 5 ילדים מהגיל רך עד בוגרים. כולם גרים אצלה בבית, לומדים במסגרות שונות. הרקע של שנינו הוא בעלי תשובה ישראלים ותיקים, חרדים. הילדים בשני הצדדים, בלשון המעטה, אינם חופשיים מבעיות התנהגות, משמעת, וכדומה, חוץ מבעיות בריאות כאלה ואחרות, ושנינו מקדישים את רוב ככל היום שלנו, כל אחד בנפרד כמובן, לא לעבודה או לימודים אלא לטיפול שוטף בצרכי הילדים, דבר התופס אותנו מבוקר עד ערב. נפשית ופיסית קשה מאוד לי ולמוצעת, לעמוד בנטל הקיים כבר. איננו מלאכים כמובן ואיננו מחפשים להוסיף על עצמנו עוד עול נוסף על הקיים, אלא אדרבה רק להקל. שאלתי היא האם פרויקט נישואין כזה יכול להצליח על פי רוב. אני חושש מאוד שהעומס הרב של הטיפול בילדים ובפרט שיש בעיות חינוך וכו' מורכבות בשני הצדדים - יטרפד את העניין. אודה על כל תשובה ענינית וזהירה. בכבוד רב, יעקב

הקושי שבשאלה היא מתבטאת גם במענה

יעקב שלום לך קראתי את שאלתך והיא שאלה כבידת משקל מצד אחד אתה חושב על פיתרון לחיי הנטל בו אתם שניכם חיים, ומאידך הנטל הוא כ"כ ממשי וכבד עד שאולי אתה גורר עוד אחת/ד לאותו נטל. כפי שאתה אומר . חינוך הילדים, הפרנסה, וטרדות. הם כבר אורח חיים. ואם כן אתה שואל האם בתוך כזה מתווה של חיים - יש מקום לזוגיות. ובכן התשובה לכך. היא שחינוך ילדים ופרנסה ואנים צריכים להוות בעייה לזוגיות. אדרבה לכל זוג הדברים הללו הם חלק אינטגרלי מהזוגיות שלהם. אלא שבנישואין שניים. נראה הדבר כאילו זה לא שלי זה שלך. אתה הבאת את הבעיה אלינו ולא אנחנו, ולכן העול הזה מהווה בעיה לחוסן הזוגיות. ומתוך כך. כפי שנאמר מפי עמיתיי, זה או לעבור סדנא לזוגיות בשנית. שראיתי רבים שהצליחו בכך, ואו להמתין עד שתעלה על גל נכון שהזוגיות לא תהיה לעוד מעמסה אלא לקיום החוסן בשבניכם. בהצלחה רבה לכם

שלום רב, אני בת 27.5, רציתי לשאול איך אפשר להתמודד עם כל הכאב , התסכולים והאכזבות שמלוות אותי לאורך כל השנים שאני בשידוכים. קשה לי להיות שמחה, קשה לי עם התגובות של הסביבה שלא מבינים את הקושי שלי ואת הרצון העז שלי להתחתן . קשה לי שהם חושבים שבטח אם הגעתי לגיל כזה זה בגלל שאני בררנית. למה הם לא מסתכלים על זה כניסיון ורק מוסיפים על הכאב? איך אני יכולה להיות שמחה ולכאוב פחות?

כקריעת ים סוף - כולם את הים עברו, ואני נשארתי לבד ?

שלום לך במענה לשאלתך, וכתוספת למענה שקודמי וחבירי נתנו לך. הוסיף לך. שזה נכון מאד שתחזקי את המעמד שלך ואת החוסן האישי מול הלחץ החברתי, ע"י עבודה או מעמד אחר כל שהוא. בו תוכלי למצוא לעצמך גב וחוסן נפשי מול הלחץ שהחברה מציבה בפנינו. אבל שני דברים להעיר ולהאיר. 1. כמשל, ילד שבבית ספר מציקים לו קצת הוא חוזר לביתו ומספר על כך להורים, ההורים אם הם לוקחים את ההתייחסות של החברה לילד בצורה קשה, הילד מתחיל להפנים שבאמת אכן הקושי שהוא חווה הוא מאד מאד קשה. - והנמשל, - אכן ונכון מאד שהחברה היא מאד קשה לקבל כל אחד כמו שהוא , ולהבין את השני מה עובר עליו. אבל מצד שני החברה [הבחורה הזאת שלא שמה לב בהערת העקיצה שלה או במבט של רחמים שלה] היא לא שמה לב כל כך למה שהם עושים, והם באמת לא כל כך מתייחסים לזה ברמה הקשה שאנחנו מקבלים את זה. זאת אומרת. הקושי מהחברה פעמים רבות. זה גם נובע מכך שאנחנו מקבלים את זה בצורה הרבה יותר קשה ממה שאכן החברה התכוונה. - והידיעה שזה כך, מיקל מאד ונותן פרספקטיבה יותר רחבה לקבל את הערות של אחרים בפרופורציה. 2. העצה הנ"ל שתחזקי את המעמד שלך, את הבטחון והגב שייתן לך חוסן. הוא בהחלט נכון. אבל טמון בו הערת אזהרה. שלא תיסחפי אחרי העבודה, תישארי עם הרצון של הבחורה הרווקה להיפגש להתרגש, וליצור קשר עם חינניות של פגישות רווקים. אני מציע לך את ההערה הזאת מתוך ניסיון של אחד מהמטופלים שלי שהוא נסחף לכיוון העבודה עד ששכח כלל את הרצון להיפגש ולפעמים הוא נפגש אבל איבד את ההילה שהיתה לו בעבר. איחולי לך. ובתפילה שתצליחי.

חייבת תשובה דחוףףףףף....... מחר אני אמורה ללכת למקוה. ואני ממש לא מעונינת. המצב ביני לבין בעלי מאוד מתוח, ויש לנו פגישה ראשונה ליועץ נישואין השבוע. האמת, נהיה לי רע רק מלחשוב על מחר, לא יכולה להיות איתו בצביעות ובשקר ומתוך העמדת פנים. לא יודעת מה קורה מבחינתו, אבל אני פשוט לא מסוגלת. מה לעשות???

מקוה טהרה מורכב מהרכנת ראש ומזקיפתו החוצה

שלום לך אני מאד שמח שהעלת את שאלתך בפורום זו שאלה אקטואלית בכלל ובפרט רבים ורבות נתקלים בשאלה זו או בכיוצא בה כהקדמה למענה המקוה מורכב משתי הליכים - הרכנת הראש, הוא ההכנעה והצניעות היופי שבאינטימיות באופן הצנוע ההלכתי, אבל מאידך המקוה יש בו הרמת ראש מהמים, זקיפת קומה שבאה מתוך צניעות, המקוה הוא לא מסמל את הכפייה או את מחיקת האחר הוא מסמל את היופי שבצניעות יחד עם זקיפת קומה. כנמשל - קיום היחסים הוא לא כלי שביד אחד מהזוג להשתמש בו עד כדי מחיקת רצונותיו של האחר - הוא לא כלי למחיקת ישותו ואישיותו של זוגו. אלא היחסים בין בני זוג הוא יופי של צניעות עם זקיפת קומה, אדרבה מתוך היחסים ומתוך הצנעה קמה זקיפת הקומה של שני בני הזוג. ובנוגע לשאלתך . אחת מהפנים של השאלה היא עד כמה אני צריכה להקריב מעצמי למען בן זוגי בעוד אני מרוחקת מהקירבה האינטימית. וכאמור כמו שאת מציגה את השאלה האם מותר לי או האם אני יכולה לעכב את ליל הטבילה בגלל שאני כ"כ לא מחוברת לאינטימיות של היחסים בינינו - זו הרגשה של בעל כורחי. דעתי כקודמיי וחבירי! שתי גישות לכך. הפן ההלכתי הוא שאשה צריכה לטבול בליל הטבילה ולכאורה המשמעות היא שאסור לה לעכב את הטבילה. ומצד היעוץ לכאורה קיימת האפשרות לעכב את ליל הטבילה עד לאחר היעוץ. אני חושב שבשאלה הזו באה היופי ההלכה והיעוץ כאחד. הפרספקטיבה היא מאד רחבה כמו שאת מעלה את הרגשות שלך מעל גבי הכתב אני מאמין שיש עוד אחד שהיה רוצה לעלות את רגשותיו מעל גבי הכתב וננסה יחד לדמיין את הכותב - שהוא בעלך - והיה מנסח שאלה מעין זו. אני רוצה לבקש עזרה מכם! מחר זה ליל טבילה ואנחנו כבר שבועיים בהפסקה כהלכה, ומחר אנחנו חוזרים להיות מותרים, ואנחנו עוד שבוע בתהליך ייעוץ, מה עלי לעשות בשביל שמחר יהיה רגוע ויהיה רומנטי בשביל לשפר את היעוץ בשבוע הבא. אני לא בטוח שכך הוא היה שואל, אבל אני מעלה את האופציה הזו - ואני ממשיך ושואל את עצמי - מה יקרה אם את לא תלכי לטבול מחר, ה"ז יגרום לו לתחושת תסכול עמוק בהרבה יותר ממה שהיה עד כה. הוא יבוא שבוע הבא ליעוץ עם מטען רגשי שלילי עמוק וירצה רק לפרוק את זה מעצמו. ולכן אני חושב שבמכלול בו אתם נמצאים כרגע. הרי כבר הסכמתם יחד ללכת ליעוץ, - זה צעד גדול לזוגיות עצמה - וזה כבר אומר שאתם מכירים ולוקחים אחראיות לטפל בזוגיות. מכאן הדרך יכולה לעלות יפה בזוגיות לכן מחר תלכי לטבול, אלא שלאחר הטבילה תעלי את הנושא עצמו לדיון בצורה מאד רגישה לרגשותיו ולרגשותייך, תעלי את הנושא מתוך מקום חיובי ולא מתוך מקום שלילי, תשבו יחד ברוגע לדבר על המשמעות העמוקה של האינטימיות. על הבנתך כלפיו, ספרי לו שאת התאמצת בשבילו ובכדי לשפר את האוירה בבית ובכדי שתבואו ליעוץ ממקום של רוגע ולא מתוך רגשות שליליות סוערות. כאמור כל זה נאמר בלי לדעת מה באמת את מרגישה, הרגשתך לקיום היחסים הוא שווה כ - אונס תשאלי רב. וכך כמובן היא התשובה לגבי השאלה הכללית עד כמה אני צריכה להקריב מעצמי למענו, יש לקחת בחשבון גם רגשותיו כמו רגשותייך ולעשות מכל המכלול של הנתונים חשבון מה התועלת מול ההפסד. וכמובן לשוחח על כך. איחולי לכם להצלחה בברכת שנה טובה

שלום רב, אני נשואה 5 שנים ביני ובין בעלי יש חוסר הסכמה וחוסר הבנה בהרבה דברים. זה התחיל מיד לאחר הנישואין אך עם הזמן זה הלך והתגבר. ניסינו לשוחח בינינו ולפתור את הבעיות שעלו אך ללא הצלחה. בעלי מאשים אותי בכל מה שקורה ובין היתר הוא אומר שאני לא אמיתית וזאת בגלל שאני מבליגה ולא מעירה על כל דבר שמפריע לי והוא אומר הכל בפרצוף גם אם זה פוגע. וכן טוען שאני גאוותנית ושלא מעריכה או מכבדת אותו וזאת שלמרות שמבחינתי אני מעריכה ומכבדת אותו ואני אומרת לו זאת וכאשר יוצא ושהוא עוזר או עושה איזה שהוא דבר למשפחה אני מודה לו. שנינו אנשים אקדמאים עובדים קשה כל אחד בתחומו רוב הזמן אני מטפלת ומגדלת את הילדים מוציאה ומכניסה מהגןואני מטפלת בכל הקשור לבית חוץ בעניינים כספים שהוא אחראי עליהם. לעיתים אני מרגישה שיש לו רגשי נחיתות מזה שאני מרווחה יותר ממנו ואנחנו לא כ"כ מדברים על זה, הוא כועס אם אנשים מחמיאים לי בעניינים אישים או מקצועים. אני מוכנה לעשות הכל כדי לשנות את המצב הזה שמזיק גם לילדים בגלל שהוא כ"כ מתוסכל הוא כועס הרבה ולא הולך לו גם בעבודה. אני לא יודעת מה אני צריכה לעשות כדי להראות לו שאני מכבדת, מעריכה ואוהבת אותו ושאני רוצה שיהיה לנו טוב. האם יש מישהו מכן שיכול להדריך אותי כי כרגע הוא לא כ"כ רוצה ללכת לטיפול וחושב שהבעיה העיקרית היא אצלי ושאני צריכה לשנות את ההתנהגות שלי . אנא עיזרו לי. תודה.

בכוח היחיד להצלחת שנים

שלום לך! כמו שכתבת שנות נישואיכם הוא חמש, ופעמים רבות היה ביניכם מריבה בשיחות ביניכם ולא הצלחתם לבנות יחד דיאלוג נכון לפתור בשיחות ביניכם את הקונפליקט בו אתם נמצאים. והקונפליקטים הם באים בכל צעד ושעל. ביחס שלו כלפי העבודה שלך ביחס כלפי הרווח שאת עליונה עליו. באופן של ביקורת כלפייך וגם כלפיו - את לא מגיבה, ופעמים רבות זה לבד יוצר תחושת תסכול אצל הבעל כאשר האשה מסתגרת בתוך עצמה ולא מגיבה למה שהוא כועס, הוא מרגיש ריחוק בזה. חסר בשיח ביניכם ועד אומרת שניסיתם להצליח בזה ולא עלה יפה. כחבריי ועמיתי אמליץ לך לפנות לייעוץ פרטני וההמשך כלפי בעלך יבוא מאליו, בעזהי"ת. איחולי לכם להצלחה בברכת שנה טובה

השאלה מתחלקת ל-2 נושאים. דבר ראשון,בעבר חוויתי קשר זוגי גרוע,שממנו נותר לי חשש שמא לא אמצא.כיום אני מתחזק ומתקרב ליהדות,וכשנכנסתי קצת פנימה גיליתי שמלבד קשיים גדולים שעוברים על בעלי תשובה והיחס המזלזל של חרדים כלפיהם המחשיבים אותם כיהודים דתיים סוג ב' ולא משלבים אותם בחברה החרדית,גיליתי שלהרבה בעלי תשובה יש קושי רב למצוא זיווג. בחורות דתיות או חרדיות מסתכלות על בעלי תשובה לעיתים בזלזול או בהתנשאות ואינן מוכנות אפילו לשקול אותם כאופציה לשידוך או היכרות.אני בא מהעבר שלי עם מטען ריגשי של חשש לגבי מציאת זיווג ואז פתאום אני גם מגלה שלבעלי תשובה יש קושי במציאת זיווג,אז הדבר ממש מטריד אותי,עד כדי הירהורים לגבי האם יש טעם להכנס לתהליך של חזרה בתשובה אם זה מה שמצפה לי,ומחשבות של לוותר על ההתחזקות ביהדות במידה ולא אמצא זיווג.אנשים אומרים לי בנוגע לכך שצריך אמונה ובטחון בקב"ה ושהחזרה בתשובה צריכה להיות בלי קשר לעניין הזיווג ושאסור להציב כביכול תנאים לקב"ה אבל הטיעונים האלה לא מרגיעים אותי ולא עוזרים.אני יכול להאמין ולהתחזק מבחינה תיאורטית אבל בפועל אף בחורה מאמינה לא תסתכל לכיוון שלי,אז מה זה משנה?בעוד שבעלי תשובה מגלים את נושא הקשיים שבמציאת זיווג רק כבר שהם עמוק בתוך התשובה והיהדות והם לא יודעים איך להתמודד עם זה,אני בן אדם יסודי ובדקתי לעומק וגיליתי את זה כבר בהתחלה.אני לא רואה את עצמי בוודאות מחזיק עול תורה ומצוות בעתיד במידה ולא אמצא זיווג,חס וחלילה.למצוא מישהי שתאהב אותי יותר בזכות האדם שאני יותר חשוב לי מהכל.מה לעשות,כיצד להתייחס לעניין?אשמח לקבל תשובה גם בפן המעשי וגם בפן התיאורטי. דבר שני,אם בעולם החילוני היחודיות שלי התבטאה באופי שלי,בתכונות שלי,גיליתי שאין הרבה חשיבות לדברים האלה בעולם הדתי.הרבה בחורות מאמינות מעוניינות ב"רובוט" שיודע לדקלם היטב פסוקים ומצוות,וכל עוד הוא יודע לעשות את זה אין חשיבות לאופי שלו ולבן אדם שהוא.זה לא נחשב קריטריון לבחירת בני זוג.וקצת קשה לי עם זה.עוד דבר שגיליתי לצערי הוא,שחשבתי שהעולם הדתי שאמור להיות רוחני יהיה שונה מהעולם החילוני שהוא עולם חומרני וריקני.וגיליתי שכאשר חלק גדול מהבחורות הדתיות מחפשות זיווג,גם הן כמו החילוניות רוצות להתחתן עם ארנק ותואר,ואין חשיבות לבן אדם שאני.אני יכול להיות הבן אדם הכי מקסים בעולם,אופי נהדר,בחור חם ואוהב,אינטילגנט ואיש שיחה,אבל אין לי תואר.ואם אין לי תואר או מעמד או יוקרה או עבודה יוקרתית,מי תסתכל עליך בכלל כאופציה להיכרות או שידוך בעולם הדתי.אם אין לך תואר,אז אתה "בהכרח" טיפש וגם כסף אין לך.אבל מה לגבי הבן אדם שאני?מה עם זה?ולמה זה לא חשוב בעולם הרוחני בדיוק כמו שזה לא חשוב בעולם הגשמי?גם בעולם הדתי,מציאת זיווג נראה כמו קבלה לראיון עבודה ולא למציאת בן זוג. כיצד עליי להתמודד ולהתייחס אל הנושאים האלה? השאלה שלי מיועדת לפורום "הדרכה בשידוכים ובמציאת בני זוג",ואני מבקש לקבל תשובה מכל המומחים באתר. נראה לי שהשאלות הללו חשובות כי הן עוסקות בנושאים יסודיים ומהותיים שרלוונטים לבעלי תשובה. תודה רבה

הפערים לטוב ולמוטב .

שלום לך! אני שמח שאתה מעלה את השאלה הזאת בפורום שלנו על אף ששאלתך היא כללית יותר ומתאימה לכל פורום חברתי דתי או חרדי. כמי שמעורה בציבור החרדי - וציבור בעלי תשובה. לשאלתך בנוגע לשידוכים בין בעלי תשובה לציבור החרדי מכיון שאכן ישנו פערים משמעותיים אני חושב שעדיף להינשא לבעלת תשובה שתבין אותך בכל המעברים שעברת וגם תעריך את המהלך בו אתה צועד והיא תהיה שותפה כנה לכל המתרחש עליך יחדיו. ואכן בחורה חרדית לא תבין את זה כמו שבחורה בעלת תשובה תבין, וזה אחת הסיבות העיקריות שחרדית לא תרצה בעל תשובה כי ההתמודדויות הם שונים. כמו כן אני מראש אומר לך בידיעה ברורה ומתוך הניסיון של בעלי תשובה רבים. מאד חשוב שלחוזר בתשובה יהיה רב מורה דרך אחראי שדואג לו ומדריך אותו לדרך הנכונה בדרך התשובה, וישנם בעלי תשובה שמאד מומלץ להתחבר לקהילת בעלי תשובה. הקהילה והרב נותנים המון חוסן והמון תשועה ויעוץ במקרים רבים של המשך הדרך. וזה ממש הכרחי. השאלות הכלליות המרכזיות שאתה מעלה הוא 1. הפער בין חרדים ובעלי תשובה, ? הייתכן. 2. החרדים לעומת חיי הרוח שהם מייצגים - ובמציאות אינו כך ? הייתכן. אני העלה מאמר במאמרים שלי בשביל כך ותעיין שם

יש לנו בעיות שלום בית קשות הכוללות אלימות מילולית קשה מאד שהופנתה כלפי וכלפי הילדים. התחננתי במשך השנים לקבל תמיכה אחרי לידות, בשעה שהייתי עצובה אך ככל שהייתי חלשה יותר בעיניו, הוא נלחם בי יותר ויותר. בשנים האחרונות, לא ביטאתי חולשה כלל, כי ידעתי שלא אקבל את התמיכה שאני ראויה לה ככל אישה (אני מגדלת 4 ילדים יש לי קשר טוב איתם. פתחתי בביתי משרד שנותן שירותי יעוץ פיננסים ואני מצליחה מאד בעסק ובתפקוד) מאז תחילת הנישואין, המצב השתפר בהרבה, אך קשה לי לומר שאני מרגישה אהבה כלפיו. אני מעריכה את התכונות החיוביות שלו, ויש לו הרבה כאלה, אך הפצעים סרבו להגליד. למדתי לא לבכות, לא להחלש, לא להרגיז אותו,לא לכעוס, לא, להיות אני- כדי לחיות איתו בשלום. בשנה האחרונה חל מפנה מבחינתי אני נחשפתי לאינטרנט ולקשרים לא מתאימים. קשרים וירטואלים שלא הובילו לפגישות, אך היו שליליים בתכלית. בקשרים האלו, קיבלתי סיפוק לאהבה ולהערכה שהיתה חסרה לי עד היום. לפני חודשיים, נוצר קשר שהיה אמיתי ומשמעותי יותר מהאחרים, להבדיל מהקשרים הקודמים, כאן הייתי אמיתית שנינו הבנו שהקשר לא טוב. שנינו לא רוצים לפרק משפחות, ואני בזכות החיזוק שלו ניתקתי את כל הקשרים הקודמים שהיו לי. אבל הקשר איתו נמשך. לא נפגשים, אבל יש קשר טלפוני. הקשר הזה ממלא חלל חסר נותן סיפוק למה שאני לא מקבלת בזוגיות, אבל אני יודעת שאין לו תכלית. אני מרגישה נורא יודעת שזה אסור, אך לא מצליחה להתנתק. הוא נותן לי תמיכה נפשית, רכות והבנה שמעולם לא טעמתי מהם בחיי הנישואין. אני גם חשה שהכעס הפנימי שלי כלפי בעלי גובר. יודעת שהתנהגותו היא שהובילה לכך, למרות שיודעת שגם לי יש חלק בכך ואין זה נכון להאשימו. האדם שנוצר איתו הקשר, מבחינתו נמצא באותו מצב אנו רוצים לעבוד את ה' באמת, ומבינים שזה לא יוביל לשום דבר טוב, ולהיפך, אך..חשים שלא מסוגלים. אני עצמי מרגישה כמו התמכרות. במצב הנוכחי, אל תייעצו לי ללכת ליעוץ זוגי, כי אין סיכוי עם בעלי. יש כרגע שקט ויציבות, אך חוסר הסיפוק הוביל אותי למקום שלא דמיינתי שאגיע אליו. אני רוצה להרגיש סיפוק, ולצאת מהקשר הזה. אבל יודעת שאם אצא מזה, אייצר קשר אחר דרך המחשב כמו בהתמכרות. אל תאמרו שהקשר יוביל רק למקומות שליליים ולחורבן, אני יודעת את זה תעזרו לי להתנתק. אנא, עזרו לי.

ההתמכרות לסיפוקים מבחוץ או המקדות בסיפוק פנימי

שלום לך מיכל. קראתי בעיון את שאלתך היא שאלת רבים ולא שאלת יחיד. לצערנו הרב רבים הם בתוכי החברה החרדית והדתית שנתקלים בשאלתך, שהאינטרנט נותן איזה שהם סיפוקים וירטואילים, ורבים מתמכרים לכך. כמו שאת ציינת שהיו לך קשרים רבים ואחד רציני, למשך זמן. לפני כחודש טיפלתי בזוג שהגבר התמכר לסוג קשרים שאת מעלה אותם בשאלתך. ואני מבין מאד לתחושת התסכול. שלך. יש בקשרים אלו סיפוק וירטואלי וגם מים גנובים והמון פנטזיה וכד' שממלא תחושות עמוקות שחסרים. ראשית כל בשביל לצאת מההתמכרות הזאת עלייך, להוריד ממך את התסכול מעצמך. אל תסתובבי כל הזמן עם תחושה בוגדנית בבעלך, אל תחשבי על עצמך שלילי כל הזמן. תביני את עצמך ותעצימי את עצמך. ההסתכלות השלילית יכולה לגרום לרדת במדרון בצורה תלולה ומהירה יותר. כמובן שאין בכך ליגיטמציה לקשר הוירטואלי. שנית. תביני שהסיפוק הוירטואלי הוא על חשבון הבית. אם את באה לסיפוק ממניעים חיצוניים את פחות מבקשת ומצפה מבעלך לסיפוק. והוא מרגיש את השינוי הזה שפתאום יש פחות תשוקה לקשר ולאהבה מצדך ממנו. וזה גורם להפחתה בסיכוי שלכם לבנות את מילוי הצורך של הסיפוק שלכם מתוך הקן הזוגי שלכם. שלישית. בשביל להנתק מהתמכרויות יש כמה הגדרות מה הם התמכרות אבל באם אכן את התמכרת לאינטרנט ולגרורותיו, תפני לטיפול בהתמכרויות, זה כדאי ומומלץ. איחולי הצלחה לך בהמשך הדרך

לפני כחודשיים פניתי אליכם לאחר שראיתי איך הטיפול בו התחלתי נתקע ולא מתקדם . רציתי לעדכן שמאז הטיפול נהיה זוגי ולא פרטני רק איתי ושישנם עליות וירידות אך מסתמנת דרך טובה וחיובית . יש עדיין הרבה על מה לעבוד אך רואים שיפור ביחס שלו , ישנו שיפור משמעותי בכמות של המריבות והמתחים , הוא יותר קשוב מאי פעם ובאמת משתדל גם איתי וגם עם הילדים . אנחנו כמובן ממשיכים בטיפול . רציתי להגיד תודה ולקוות שבעוד בתים הדברים יסתדרו ושבאמת ישכון השקט והשלווה . ולגבי חברותיי לצרה מה שאני יכולה להגיד זה ללכת עם צו ליבכם , להקשיב אינטואיטבית לקול הפנימי שלנו , זה בעצם מכוון לשתי הדרכים : ללכת לטיפול או להתגרש . מה שבטוח זה שאף אישה / ילדים רכים לא צריכים להשלים עם טרור בבית .

השתמשי במחמאה זו למינוף הזוגיות שלך

שלום לך עצם ההכרה לבוא ולתת עידוד או מחמאה זה אחד מהכלים הטובים והאיתנים ביותר בבניית הקן הזוגי על יסודות איתנים ויציבים. לכי בכוחך זה והצליחו בהמשך הדרך איחולי לכל ההלצחה שלום שפיצר

שלום לכם, אני לא יודעת איך להתחיל את שאלותיי,אבל אשתדל לתמצת כמה שאוכל... אני בת 34 ב"ה בעלת תשובה בערך 5-6 שנים השקפות חרדיות מחפשת בעל תשובה עובד ולומד,משהו פשוט בחור עם יראת שמים ומידות טובות, אין לי בקשות נעלות כמו של אלה שאני שומעת, יפה תואר,חכם, מסודר כלכלית וכאלה. אני בחורה נאה שנראת קטנה מגילה ומחפשת משהו שקצת דומה לחיצוניותיי, ז"א חשוב לי שלא ייראה מבוגר מגילו, או שגילו לא יהיה גדול. נתקלתי בהמון שדכניות שמעולם לא ראו אותי אלא רק שמעו את מה שביקשתי,ושגם שמעו את גילי וזה הספיק להם. ניתקלתי בהמון שדכניות שציערו אותי מאוד,והעבירו מספרי טלפון ללא הסכמתי,ושפניתי אלהם בבקשה שלא יעבירו את מס' הטלפון שלי הם שאלו "אם באמת אני רוצה להתחתן?" היו הצעות כמו גילאים 40-42 והסברתי להם שזה גיל שמאוד קשה לי, ואפילו לשאול אם הם ראו את הבחור - פחדתי. אני נימצאת במצב של חוסר אונים, קודם כל בגלל גילי שבאמת הולך וגודל, ושנית כי אני נתקלת "בשליחים" שמצערים אותי. רציתי לשאול את הרב מה דעתו על זה.אני הגעתי למצב שאני דוחה המון הצעות של אנשים שהם לא שדכניות כי אני כברלא מאמינה באף אחת....נכנסתי קצת לדיכאון ולחרדות מכיון שנושא זה דיי כואב לי אשמח לקבל עצתכם במהרה

שידוכים / הכרויות לבעלי תשובה

שלום לך ציבור בעלי התשובה, מגוון מאד. עד כמה שבציבור החרדי זה מורכב אבל ישנם קוים אופייניים ומגבילים או זהים שדרכם עובר הצעת השידוך את הסינון הראשוני. לעומת זאת בציבור בעלי תשובה הקוים המקבילים הם פחות מוגדרים והרבה יותר פתוחים. אי לכך מאד חשוב להגדיר אצלך הקו אותו את רוצה. אמליץ לך בשיבות לבעלי תשובה ישנם שדכניות שיודעות לתאם זאת. אוכל להפנות אותך לכמה שדכניות לבעלי תשובה איחולי להצלחה בדרכך שלום שפיצר

חמותי היא אשה מוגבלת, ובשנים הראשונות של נישואי כל הראש של אשתי היה בבית של אימה, היא אמרה לי שכשהיא התחתנה היא חיפשה בעל בשביל לתמוך בבית הוריה. דבר שגרם הרבה קושי ומתח בנינו. כיום המצב מאוזן, אשתי הרבה יותר בבית גם פיזית וגם נפשית, היא עוזרת לאימה אבל בצורה מאוזנת, ואני ת"ל שבע רצון. עכשיו חמותי התאשפזה בביה"ח בעקבות ניתוח שבר, ומאד חשוב לי להיות עם אשתי ולתמוך בה בהתמודדותה עם אימה, ואכן אני עומד לצידה וזה בונה ומחזק את הזוגיות, עד שהגיעה הצעה שנביא אותה לביתינו לשבוע, פה נבהלתי מאד וכל העבר עלה לי, שהנה הזוגיות שלנו תיהרס, ושוב כל הראש של אישתי יהיה אצל הוריה וחמותי תתחיל לבוא אצלינו באופן קבוע ותשתלט על חיי. דווקא מאד הייתי רוצה לעשות לאישתי את המחווה הזו ולהביא את אימה לבתינו להחלמה, ולהראות לאישתי את אהבתי האמתית אליה ללא תנאי, אך הפחד הנ"ל משתק ומתסכל אותי. מה דעתכם? תיהיה התוצאה של הבאת חמותי אלי הבייתה. תודה רבה

איש ואשה זכו שכינה ביניהם

שמעון יקירי רבים ראיתי שהביאו את ההורים לביתם והועיל להם אכן הדבר יצר הרבה קשיים יומיים ושעה שעה אבל שכינה שרויה ביניהם ובית בו השכינה שרויה אין לך מתנה גדולה יותר לזוגיות מזה. וכמובן שיש לקבל על כך הסכמת שתיכם מתוך דו שיח בעל ערך נעלה איחולי להצלחתכם

שלום לכם! חברי היקרים. ברצוני לשתף אתכם במה שעובר עלי, ולשמוע את דעתכם ועצתכם, אולי ירווח לי כאבי הקשה ותסכולי הרב. למדתי בינר כמה וכמה קורסים, כמו-כן למדתי עוד נושאים במקומות אחרים. מטפל בזוגות ומצליח מאד, אני נקרא מהטובים בתחום ושמי נישא לתהילה. גם מאמרים שכתבתי בנושאי זוגיות כמו גם בשאר נושאים חינוכיים, מקבלים פידבק חיובי. הבעיה היא שהזוגיות שלי אישית קשה, חיי בבית קשים, מה שיש לי בחוץ אין לי בפנים, אין לי הערכה וכבוד ותמיכה אלא תרעומת ביקורת ביזוי והשפלה, גם בבית פנימה מול הילדים וגם בחוץ אצל קרובי משפחה ובמקום העבודה. אנו כל הזמן בתהליכי טיפול, לעיתים המצב משתפר ולפעמים יותר גרוע. השאלה שלי היא: א' כשאני מטפל בזוגות, תמיד יש לי קול פנימי הלועג לי "ומה אצלך?", איך אתה יכול לטפל באחרים כשאצלך זה המצב. ב' תסכול גדול מהטיפול בזוגות, למה אצלי לא טוב, לפעמים אני משלים כבר עם מצבי, אך כשאני רואה זוגות אצלי איך שהם מצליחים, אני נשבר ונהיה מתוסכל לגמרי. כן פשוט אני מקנא. איך זה אצלכם? מה עושים? איך מתמודדים?

הטיפול למטפל

שלום לך אברהם רעי לספסל המטפלים. רבים הם, הבאים ללימודים שונים מתוך צורך עצמי. כמו לימודי איגוד ינ"ר שרבים הבאים ללימוד זוגיות נכונה, בכדי ללמוד מתוך החכמה של המטפלים, לתוך הקן הזוגי האישי. וכמו ששמענו מד"ר עמי שקד, לנסות במהלך הלימודים האקדמיים, את חומר הלימוד על הפן האישי, ולראות בכך תועלת עצמית. כאשר יש לנו ארגז כלים, ואנו עושים בו שימוש רב, אנחנו חושבים ומצפים שאצלנו לבטח אין צורך בארגז זה. אולם גם איש תחזוקה מתקן בביתו את מכונת הכביסה שהתקלקלה - אם אותם כלים וכללים שהוא מתקן אצל אחרים. זהו אחד מהדברים שאנחנו כמטפלים צריכים לחזור ולשנן. אולם כפי שבולט הדבר מאד בתחום החינוך. אנשי חינוך מפורסמים חוזרים על האימרה הזו השכם והערב. הכיצד ייתכן שאני עוזר לכולם, ואילו עם בניי אני לא מצליח, לכון ולחנכם, כפי שאני מצליח אצל אחרים. ומקובל להשתלם בחינוך למחכנים, וכך גם אצלנו כמטפלים זוגיים, עלינו להתשלם בזוגיות עצמית. מתוך חברים רבים לסלפל הלימודים ששוחחתי עמם, הם הציגו את מה שאתה מעלה גם אצלם, ואכן הם הודרכו ועלו בקלות יתר לדרך נכונה, והטיפולל אצל מטפלים הוא קל ואיכותי לאין ערוך. השפה מוכרת וברורה, והזיק של התובנה הנופלת במהלך ההדרכה הזו למטפל, היא פשוט נפלאה. ברכה והצלחה שלום דוב שפיצר p0573128080@gmail.com

אני מתחזקת לכיוון חרדי ובן זוג בהיכרות הוא דתי לאומי שנינו די גדולים אני 28 והוא 37 ואנו פשוט רוצים להקים בית אם אנו קובעים שיש קווים אדומים לא טלוויזיה ולא אנטרנט והבית יתנהל בסגנון חרדי ונגיד אני אצטרך הרבה לסתום את הפה ולא להעיר לו שהוא לא לומד וישקיע פחות בעסק ויותר ילמד כל הזמן לשתוק והשלים עם זה לראות את מעלת חברינו ולא חסרונם, האם אפשר להקים זוגיות כזו לכתחילה. יש לי גם שאילה נוספת אם ההנחה בנשואין היא לקבל את הבן זוג ולא להעיר לא כלום למה רחל אשתו של רבי עקיבא לא קבלה את הבן זוג שלה ודחפה אותו לשנוי , שיהיה מלומד , זה מה שמוזר לי הנס שלה שרבי עקיבא הסכים כי בדרך כלל אף בן זוג לא מסכים שידחפו אותו לשנוי סליחה שאני מטריחה ומי שרוצה יענה ותודה על כל העזרה הרב שלי פשוט אמר לי לשאול אנשי מקצוע

המטרה ודאית האמצעים פחות

בס"ד שלום לך אפתח לך במשל מהחיים. כאשר אנחנו נוסעים לכיון כל שהוא, ראשית לכל אנחנו מוודאים לאיזה עיר ולאיזה מטרה אנו נוסעים. אם אנחנו רוצים לנסוע לצפת למשל, אנחנו חייבים לדעת שזו מטרת הנסיעה. והדרך להגיע לצפת היא כבר משנית, לפעמים נבחר לנסוע בדרך כביש 6 ולפעמים דרך כביש הבקעה ולפעמים דרך כביש החוף. אבל ברור שהמטרה אליה אנו נוסעים היא ברורה - צפת. וכך הנמשל לנו בחיי הנישואין. כאשר אנו עומדים בפרק זה בחיים האשה נקנית - והאיש מקדש. פרק ההכרויות והשידוכים. אנחנו צריכים לברר לחוד וביחד, מהי מטרת החיים והבית של שנינו המשותף לנו שאנחנו רוצים להקים יחדיו. האמצעי להקמת הבית בשלב זה הם פחות חשובים, אבל הצביון ונשמת הבית שהם נושאים שבציפור הנפש של האדם והבית. אופי הבית וצביונו הם נושאים שנמצאים בדגל הבית, הם מהות ומטרה. וע"ז צריך לשים דגש ולחשוב יחד אם ישנה התאמה ביניכם על נושאים חשובים אלו, ולא שאת תרצי לנסוע לצפת והוא ירצה לנסוע לחיפה ותסכימו שניכם שתסעו יחד בכביש 6. אבל המטרה לא תושג. אני חושב שעלייך לברר את לחוד עם עצמך ויחד אתו מהו מטרת הבית שאתם רוצים להקים יחד. וליתר דיוק כיום במחנה החרדי ובמחנה הדתי ישנם מחנות רבים שזהים זה לזה. לכן תבררו מהו הקו המנחה אותכם למטרת הבית ולצביון הבית. נ.ב. כמי שמתחזקת לכיון חרדי חשוב לך לקחת רב או רבנית שתכוין אותך בדרך זו. [רב / רבנית שמתעסקים בתחום ומבינים את המעבר ואת המשמעות]. איחולי לך ברכה והצלחה שלום שפיצר 0573128080

בעלי מתקשה מאוד לעמוד בזמנים לדוג' הוא אומר לי שיחזור בשעה מסוימת וחוזר לאחר כשעתיים וזאת גם לאחר תזכורות חוזרות ונשנות מצידי השעה "המדויקת" ביותר שחוזר היא חצי שעה איחור. הוא מתקשה להתארגן עם הזמן, ועם התחייבויות וסידורים שונים שהוא אומר לי שיעשה וכו' זה גורם לי להרבה תיסכול וחוסר מוטיבציה להשקיע בקשר כי כשאני מחכה לבעלי שעות על גבי שעות יוצא לי כל ה'מיץ' יש לציין שהוא בעל מאוד איכפתי ואוהב הוא מתנצל מאוד אך כל פעם יש לו סיבות אחרות וחשובות.. הוא מתקשה לחיות ע"פ סדר יום קבוע ומאורגן ולהכנס לסדר קבוע דבר שמפריע מאוד לנהל חיים נורמלים זה מביא אותי הרבה פעמים לכעס ומריבות גם להיות קשוב לאורך זמן לדברים שלי קשה לו מאוד והוא 'קופץ' מנושא לנושא וקשה לנהל איתו שיחה רציפה גם דבר שמביא להרבה מאוד תסכולים אני חושבת שיש לו בעיות בקשב וריכוז האם זה אכן כך ומה ניתן לעשות?.

לעזור כאשר צריך עזרה

בס"ד מרגלית. קראתי את שאלתך. חברי כבר הפנו את תשומת הלב. ללכת לאבחון. ואכן הבושה שהיה בעבר מאבחון, או יעוץ וכד'. כבר אינה נחלתנו. אדרבה כיום אנחנו פתוחים מתוך הבנה עמוקה, שיש לבעיות אלו עומק פנימי שאנשי מקצוע יש להם את היכולות להתמודד אתם, ולכוון נכון איך להסיר אותם או להתמודד אתם. אולם במקביל הערה. היכולת ללכת לאבחון, היכולת לדבר על בעיה פרטית וק"ו זוגית דורשת עוצמת נפש, ובגרות. ובעיקר הבנה ממקום איכפתי לשני. ובזה חלקך. לתת לו כוח ודחף, ללכת לאבחון. ולתת הבנה למצוקה הקיימת. כאמור. את יכולה וצריכה במקביל. לדבר עם בעלך. על התחושות שלך לאורך זמן ההתמודדות שלך עם הקושי. כך לשניכם יהיה את המקום האוי והבסיס הנכון ללכת יחדיו במחלף העולה לדרך המלך. בכבוד רב הרב שלום שפיצר

ראשית תודה לכל העונים . ברצוני להוסיף פרט קטן לסיפורי ההחלטה שלנו להינשא היתה סביב ההריון.ולכן לא היתה אפשרות לבנות את היחסים בצורה נקיה וטהורה. אז המהלך מהתחלה ועד הסוף הוא : היכרות ,בילויים אחד במחיצתו של השני הנאות התאהבות,ואז מתחילות הדרישות מצד האיש לשיפור מראה חיצוני,תגובת האשה -נעלבת .וכאן נכנסים לסוג של משא ומתן .אני יוזמת פרידה בדרישה נגדית לחדול מדרישותיו אלו.הוא טוען שלא מתכוון לוותר בעניין.אני לא רוצה להפסידו ונכנעת לדרישתו בהבטיחי לו שאעשה כרצונו ובתנאי שעליו להתקרב ליהדות(הוריו לא שומרי מצוות אך מרקע מסורתי) (כלומר סבים וסבתות מסורתיים וכך חזרנו האחד לשני.אבל עם הרבה חששות!ומנקודה זו אני מגלה שהריתי!הוא מבקש הפלה ! הוא לא מעוניין להפוך לאב בעל כורחו באופן כפוי (בחרתי להתעלם מזה ראיתי רק את עצמי שונאת את עצמי על כך)אני מתנגדת וומציבה לו אולטימטום .כלומר הבטחתי לו שאלד בכל מקרה איתו או בלעדיו!הפעלתי לחץ מכל הכיוונים.הפעלתי את כל אפשרויות השכנוע דיברתי אל ליבו ,הכנסתי את אימו לתמונה.עד שהוא נכנע!!אבל ליבו לא היה שלם.והרגשתי זאת.על רקע כזה אני פולטת מילים שלא יאמרו.וכך התחילו חיי הנישואין שלי במרכאות כפולות.ואנו יודעים ביהדות את החשיבות של ההתחלה .של הראש.איפה שהדברים מתחילים לשם הם לוקחים בהמשך . אני כבר אחרי כל הסערות הריגשיות האפשריות .בחודש האחרון התחלתי לשמוע הרצאות לנשים וזה מחזק אותי נותן לי כלים לבנות בית יהודי איך אשה צריכה להתנהג בבית עם הבעעל עם הילדים עם עצמה.מתחזקת באמונה שהכל מה' והכל לטובה הפסקתי להתבטא שלילי מתבטאת חיובי ,שמחה עם הילדים, מחייכת כל הזמן ,מדברת בנחת ,עשיתי תפנית חדה בהתנהגותי וזה עובד !הוא התרכך.אך עדיין חוששת מחוסר יציבותו!!!או יציבותי?...לכל מי שיענה לי אבקש לציין האזורים בהם ניתן להגיע אליכם,תודה אפרת.

ההמשך הסיפור הוא ההתחלה

בס"ד שלום לך אפרת. קראתי את המכתב הראשון. והסיפור שלך מאד נוגע ללב. אבל מיד מורגש שחסרים פרטים נוספים. את מדברת גלוי שם שכבר בתחילת הקשר עלו שרטונים על גבי הים. חשבתי שיש צורך לעוד פרטים בשביל לקבל תמונה כוללת ומדוייקת. ובהמשך המכתב הראשון עולים ע"ג הכתב הפרטים הנוספים. אני מניח שזה יצטרך תהליך טיפולי, שפשוט יתחיל מהשורש יחזיר אתכם לימי אירוסין. אין לי הרבה מה להוסיף על חבריי. אבל לומר לך שעם עוצמת נפש שבך. תובילי את הקן ליועץ מקצועי. יחד תבנו תתחילו אירוסין ונישואין יחדיו. איחולי להצלחה שלום שפיצר

שלום! אני נשואה כשנתיים ויש לי בת מתוקה ברוך ה'. בעלי חם,אוהב, מסור ואכפתי . אבל יש פער גדול ביננו אני אישה שאוהבת לחשוב , להרגיש, לשתף ברגשותי, לדבר על רגשות ולהתעמק בהם. לשוחח על נושאים 'ברומו של עולם' להתעמק בנושאים רוחניים וכדו'. תכונות אלו הן דומיננטיות מאוד באופיי ואני שואבת מהם כח ועושה לי טוב לדבר, לשתף וכו' בעלי שונה ממני הוא אדם זורם, חלק הומוריסט ולא אוהב להתעמק בדברים ולא "לחפור על כל דבר" כדבריו. אני מרגישה ריקנות בזוגיות היא נראית לי שטחית והקשר לא איכותי. קשה לי שחלק שהוא כה מרכזי באישיותי לא בא לידי ביטוי וזה מאוד מתסכל אותי מה אפשר לעשות חשוב לציין שנסיונותי להביא אותו לידי שיחה' עמוקה' יותר נגמרת לרוב בכעס רב ותיסכול מצידי וחוסר הבנה מצידו

זוגיות ושינויי אופי

בס"ד שלום לך גלית קראתי את שאלתך. והיא שאלה אופיינית ומצויה מאד. רבים בינינו הזוגות הם אופי שונה. פעמים רבות דוקא נקודת השוני היא נקודת החיבור. דהיינו הבעל מחפש כיון שהוא דומיננטי מאד אשה שקטה יותר. כדי שיהיה לו פינה שלווה בחיים ולא עוד פינה סוערת גם בבית. וכד'. הפער בין בני זוג. יש ללמוד את הדרך איך למצמצם או איך לחיות אתו. ובעיקר איך להעריך אותו. יעוץ מקצועי יועיל לתת את הכלים לכך. להסתכל על הזוגויות ממשקפיים של שתי עדשות. איחולי להצלחה שלום שפיצר

שלום וברכה. ישנו נושא שמאד מפריע לי ולבעלי בחיי הנישואין. יש לנו ילדה כבת שנה. אנו נשואים שנתיים. אני טיפוס מאד רגשי והוא הרבה פחות..ז"א כל דבר שקשה לי אני לא עובדת בו עפ"י השכל אלא ההפך, הוא יותר בוגר ממני בנושא הזה ויודע ללכת עפ"י השכל. בעלי עובד עד 9 בערב (עם הפסקת צהריים של שעה וחצי) , לעומת זאת אני אינני עובדת, אלא בבית עם הילדה. מאד קשה לי שבמסגרת העבודה שלו (הוא עובד עם בני נוער - החזרתם בתשובה) פתאום הוא צריך לנסוע מחוץ לעיר ולא יגיע למשל לארוחת צהריים, או ההפך , יגיע מואחר בלילה. אני חייבת לציין שאם למשל אני ידע על הנסיעה יום יומיים לפני יהיה לי יותר קל אבל כשזה בא פתאום, כמו שאני מתכננת לי בראש מה נעשה בערב (אני די משתגעת בבית כל היום ללא חברות או משפחה קרובה) ואז פתאום הוא שואל אם הוא יכול לנסוע .. לא שהוא מחייב אותי אבל כמובן אי אפשא להגיד לו לא כי ככה הייתי עושה בתחילת נישואנו (מדי פעם היתי אומרת שאני רוצה שישאר ואם לא אז הייתי אומרת שטוב ..אבל הייתי בוכה וואי וואי אם היה מאחר באיזה שעה בסוף היינו רבים ..הייה לי מאד קשה יחסית הצלחתי לעבוד על זה קצת.) ואחרי כמה זמן הוא התחיל להגיד שהוא לא יכול ללכת לאף מקום והוא כ ל ו א .. אין צורך להסביר כמה זה כואב לשמוע את זה.. אבל לקחתי את עצמי בידיים ואני כמעט לא זוכרת מאז פעם שאמרתי לו תישאר , אני מפחדת. אתמול קרה מקרה שהוא ביקש לנסוע לישיבה של תלמיד ככה הרב שלו בקש ממנו. זה היה בדיוק יום אחרי טבילה ככה שאפילו שזה לא אותו יום זה היה לי קשה היה בא לי כזה ערב ביחד . אז הייתי עצובה כזה והוא הלך.. בלילה שבא רבנו ..למה תמיד שהוא הולך אני ככה והוא כלוא וכו'. ואני שואלת למה הוא לא זוכר את הזמנים שהוא הלך בכיף וחיכיתי, והיו כאלה. הוא לא נותו להשתנות. . תמיד מזכיר מתי טעיתי או שהוא לא הבין אותי והוא חושב שהוא צדק. מה אפשר לעשות? מאד קשה לי עם זה מצד אחד. מצד שני לא בא לי שיבוא יום והוא אפילו לא יודיע שהלך כי ירצה להמנע מהריב. (היום הוא לא תמיד הולך גם אם צריך ללכת ולא2שואל גם כי מפחד לריב איתי, ככה הוא טוען) אשמח לקבל עצות או דרכים שיוכלו לעזור לי. אין לנו כ"כ אפשרות ללכת לייעוץ.

כלל ופרט וכלל אין אתה דן אלא כעין הפרט

בס"ד שלום לך מיכל. חיי בעלך כפי שתיארת הם חיים ציבוריים, הוא עוסק בנוער - חזרתם בתשובה. ולצורך העבודה הזאת הוא בהכרח חייב לנסוע מדי פעם על חשבונך. מאידך את בודדה בבית כל היום. אני מניח שיש הערכה לפעילות של בעלך בקרב חזרה בתשובה. העשייה, התוצאות, והמטרה. ומעל הכל הערך העליון של להשיב לב בנים אל אבינו שבשמים. אולם. זוגיות. מורכבת משתי תחומים שונים. שצריך לדעת לחבר ביניהם. "פרט - וכלל". "פרט " החלק האינדבינדואלי - הפרטי - האישי - בין יחדית הזוג. הקן הזוגי והגוזלים שלו. האב האם והילדים. = משפחה. "כלל" העבודה - הקריירה - הפעילות - ועוד תחומים שיש להכליל בהגדרה זו. הכותרת שנתתי לתשובה היא משנה הנאמרת בכל יום. "כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט" ולענייין שלנו. חיזוק הפרט קודם לכלל. העיסוק בעשייה ציבורית או בכלל היא שנייה בחשיבות אחרי הפרט. לצאת לעשייה ציבורית צריך את חיזוק הפרט. כמו כן הפרט - הבית - מחזק את הכלל - את העשייה הציבורית העבודה והקריירה. הבית הוא הבסיס האיתן שממנו שואבים כוחות להתמודד בעבודה בקריירה בעשייה ציבורית וכד'. זוגיות צריכה להוביל הבנה משותפת באיזה תחומים אנחנו צריכים לחזק את הפרט ולתת את הכוחות יחד לצאת לכלל. גלית. הצורך שלך בבעלך הוא מובן, ואת מתארת את המצב ברור מאד. ומאידך הצורך בפעילויות של קירוב להיות נייד גם ברור. יש לגשר על כך. אפשר לגשר על כך ושניכם תתמכו זה בזה לכלל ולפרט. לבית ולעסקונה. וכאמור חיזוק הפרט שממנו ינתן מנוף חיובי לכלל. חיזוק הבית לתת כוחות הבנה ותמיכה לעשייה ציבורית. איחולי להצלחה שלום שפיצר

שלום לכם, אני פונה לבקשת ייעוץ עקב המצב החמור. אנו בגילאי 28 נשואים שנה וחצי, יחד בזוגיות מעל 4 שנים ואנו מאוד אוהבים אחד את השני. על אף כי בהתחלה אני זו שאהבתי יותר ודחפתי יותר לקראת מיסוד הקשר. עוד בטרם נישואינו היו בעיות רבות שרק הקשו על בניית קשר בריא, חזק ויציב מהשורש. בראש וראשונה משפחתו של בעלי בעיקר אמו קשורים אליו באופן ממש חריג לא רק לטעמי-הם די בעלי השפעה ויכולת תמרון ואני מניחה שאם הוא לא היה קשור אליהם גם אזי הדבר לא היה קורה. עברנו המון ריבים אודות לנסיונם לפגוע בנו כזוג, להפריד בינינו-גם אחרי החתונה-אמרו זאת בישירין בפני, וזאת עקב התערבות יתר מצדם,נסיון שליטה בבעלי וקושי לקבל את עובדת היותו עצמאי נשוי ובעל יכולת שיפוטית וקבלת החלטות נכונה. ניסיתי רבות להתקרב אליהם ותמיד קיבלתי דחייה או עלבונות והשפלה שהורידו את הבטחון העצמי שלי ובטחוני בקשר. הקשר עבר תלתלות רבות, חסר יציבות, בעלי אמנם עבר שינוים רבים-התבגר למד יותר לעמוד על שלו, אך עדיין התחושה היא שיש להם השפעה רבה והוא מכחיש כרגע העניין ולטענתו כבר לא מתערבים יותר. למדתי לקבל את המצב כמו שהוא ולא לצפות מהם לכלום כל עוד יש לי שקט נפשי ושלום בית אך לא כך הדבר. הבעיה הביאה להרס כיוון שכמה מקרים שונים שבו העליבו אותי והשפילו בנוכחותו ציפיתי ממנו ש יגן על כבודי ויגבה אותי אך הוא שתק. כמובן שהיתה פעם אחת שניתק איתם קשר חודשיים בערך אך הדבר לא עזר. עקב כך חשתי מתוסכלת חסרת בטחון והאמון בו פחת וחשתי שהוא לא מספיק גבר כדי לעמוד מולם ולהגן עלי, ולצערי אף אמרתי לו זאת והדבר פגע בו. חשוב להסביר שאני תמיד מפרגנת לו בשאר הדברים, מחמיאה ותומכת אך בנושא הזה זה רגיש ביותר וקשה לי מאוד. בנוסף לכך, כשאנחנו רבים אני שומרת על פי ולא מעליבה אך הוא יורד לרמות שפלות, מקלל אומר ביטוים כמו-אני לא אוהב אותך יותר, את לא אשתי והמשפחה שלי צדקו ואיזה טיפש היתי שהתחתנתי איתך וכו'..לפעמים ההרגשה היא שהדברים לא נאמרים מכעס ועדיין קשה לי להמשיך הלאה ולשכוח ולסלוח. בנוסף לכך עוד משהו שערער מלכתחילה את הבסיס היה שהתחלנו קצת לא טוב מבחינת אמון כי הוא שיקר לי בכל מיני דברים לא ממשעותים מבחינתו-כמו שיחות טלפון עם האקסית וגם בתקופת הנישואין שקרים כאלו "שטותים" כמו שהתכתב עם מישהי באינטרנט בלא ידיעתי וגיליתי זאת במקרה ושיקר על כך ואז הודה בלית ברירה ואני שיקרתי לו על העבר שלי-גברים שיצאתי איתם, מחשש שהדבר יפגע בו ויפגע באגו שלו. ניסיתי להסתיר והוא התעקש לדעת ואז שיקרתי והרגשתי לא שלמה עם עצמי וזה רק הסלים. ואז גילה כעת שנפגשתי עם האקס כשנפרדנו בשנת 2007 שנתיים לפני החתונה..ומעליב אותי על כך ומגנה אותי בשמות גנאי..כמובן שהתנצלתי ובתקופת נישואינו אינני משקרת או פוגעת-לא בכוונה בכל אופן-אך הכאב אצלו הצטבר והוא שומר לי על כך טינה ומטיח לי האשמות וביקורות כל הזמן. כמובן שגם אני שגיתי בדברים אלו ואחרים כמו למשל בקנאות שלי בגלל המצב מהעבר וזה מונע ממנו להיות חופשי, למרות שאני בטוחה במליון אחוז שהוא לא יבגוד בי כי הוא נאמן וגם טענתו היא שאני מנסה לשלוט בו ואין כך רצוני כלל, אבל מפריע לי לפעמים שהוא אינו מבין וחש את מצוקתי כמו בריב קבוע בנושאי חגים שאינו מוכן להיות חגים אצלי לא באופן שווה בשווה-אולי חג אחד בשנה מתוך 4 חגים ואין הדבר הוגן. כיון שאני לא חשה בטוב אצלו ורוצה גם במחיצת משפחתי. אני יכולה להבין את הרצון העז שלו להיות עם משפחתו כל חג אבל לא מסכימה עם החוסר פשרה שלו בעניין. לטענתו הוא אינו מרגיש כעת טוב עם עצמו בקשר כיוון שאיבד באיזשהו מקום את האני עצמי שלו כפי שהיה בעבר וויתר על עקרונות שהיו לו כמו חגים תמיד בחיק משפחתו ותמיד אני זו שדוחפת לשלום בית ומוותרת רק כדי שיהיה שקט ואחווה אך הוא תמיד זורק את איום הגירושין שמעלינו כמו חרב..והוא כבר קם ועזב את הבית לא פעם..לפעמים לילה ובפעם הקריטית האחרונה עזב לשבועיים עקב שגילה על האקס שסיפרתי קודם לכן..ובתקופה זו אף יצר קשר עם האקסית שלו בהתכתבות במייל..דבר שפגע בי והעליב קשות. אני מנסה לשכנעו לייעוץ אך הדבר קשה מנשוא. הוא עקשן ואלים מילולית מאוד והוא השתנה כיון שזה לא טבוע בו ואני מפחדת שיש לי גם חלק גדול באשמה. כיון שהוא מרגיש מתוסכל מהמצב וחושב שאף פעם לא טוב בשבילי למרות שאני מבהירה לו שאין זה נכון, על כל זה עולה הקושי להרות שמעיק על שנינו גם עקב מגבלת הגיל שאינו משחק לטובתנו..אני כמובן רוצה ומוכנה ליעוץ ולתהליך לשלום בית אך הוא כרגע בעמדתו השלילית לכך וברצונו לפרק את החבילה אם לצטטו. אנא עזרו לי אשמח לקבל עזרה ויעוץ בירושלים, ניסיתי אף להכוין אותו ללכת להרצאות של הרב קוואס בנושא ושאני אלך להרצאות נשים והוא הסכים בעבר אך לא יצא לפועל ועכשיו עקב המצב לא יהיה מעוניין בכך. כואב לי לראות אותו ככה ואותנו מתפרקים-תמיד נלחמתי ולא ויתרתי גם כשכל הסיכויים היו נגדנו. האם יש סיכוי לאהבה שתפרח?לנישואין שיעלו ויצליחו למרות הכל מסביב?מקווה שלא נזכרתי מאוחר מדי. חשבתי שנצליח להשאיר את העבר מאחור ולהתרכז בהווה ובעתיד אך העבר רודף אותו וההוה רק מקשה על העתיד..והמשפחה מסביב לא בדיוק תורמת לאוירה החיובית בבית שלנו..והכל נראה כעת מסובך, או טעון למדי עם המון נושאים טעונים רגשיים ומכאיבים לשנינו. איך מתקנים?איך סולחים ואיך מתגברים על הכאב, המכשולים, ופורצים את חומות ההגנה כדי להגיע לזוגיות בריאה, רגועה שמושתת על אמון, בטחון, יציבות רוגע הבנה ?בע"ה שנדע לבנות את ביתנו ולשקמו בחום ואהבה ונתינה אמן אנא עזרתכם

טיפול - יעוץ זוגי או להתחיל ביעוץ פרטני.

בס"ד שלום לך שרה קראתי את בעיות וקשיים בחיי הנישואין, כפי שאת מפרטת אחת לאחת. טרום הנישואין, היו מריבות וחיכוכים, בשלב יצירת הקשר. לאחר הנישואין, המשפחה לא היתה תומכת לקשר שלכם, לא הבינה את הצורך ביחודיות שלו אתך. ולא נתנה לו עצמאות אתך. יש חוסר יאזון או שוויון בחלוקת החגים. שהוא הקשר להורים כנ"ל. כמו"כ גיליתם חוסר אמון שיכול להיות שהוא שולי אבל העיב על הקשר בכללותו את טוענת שבעלך איבד משהו ממנו ומעצמאותו, ושאת שולטת בו. וכיום השלב הוא שעזב את הבית לשבועיים ויצר קשר עם ידידה מהעבר. במייל. וכן יש את האיום של גירושין. אמנם מעל הכל עולה לי המשפט שלך בפתיח. אנו אוהבים זה את זה מאד. אני משער לפי מה שכתבת. מבין בין השורות שכרגע אתם כן חיים ביחד בבית. השלב כרגע. כאשר אתם נשואים שנה וחצי, הוא פרק מתאים ליעוץ. והדרכה נכונה בזוגיות. כפי הבנתי שאני מאמץ את המשפט שיש ביניכם אהבה יש מקום להתחיל מהתחלה ולבסס את הזוגיות על חלקים יפים שיש כן ביניכם, ולסלק את המוקשים שעלו במהלך הנישואין. את מעלה את היעוץ כדרך לשלום בית אבל מפחדת שבעלך לא יסכים לבוא. בשביל להוביל את בעלך ליעוץ יש צורך מצדך ליצור אתו שיחה נינוחה ובהדרכה נכונה. בשביל להכינס לתהליך יעוץ. או להתחיל ביעוץ פרטני, להתחיל אתך והוא יבוא אח"כ ליעוץ. איחולי להצלחה הרב שלום שפיצר

יש לי בעיה כללית, שמפריעה לי במיוחד בזוגיות: אני לא אסרטיבי, לא יודע להציב גבולות לאחרים. כשאני מביע רצון או התנגדות למשהו, רוב האנשים פשוט מתעלמים ממני. כל עוד הייתי רווק, זה לא כל כך הפריע לי, כי תמיד הקפתי את עצמי באנשים עדינים, שכיבדו אותי והתייחסו אליי ברצינות למרות שאני לא אסרטיבי. אבל לפני כחודשיים התחתנתי עם אישה מאד אסרטיבית ומנהיגותית, עם הרבה ניסיון בניהול והנהגה. ומאז אני מרגיש חלש וחסר השפעה על החיים שלי. כשהיא רוצה משהו, היא יודעת טוב מאד לדרוש, ואני מרגיש שאני חייב למלא את רצונה; אבל כשאני רוצה משהו, אני לא יודע לדרוש, וגם כשאני אומר מה אני רוצה, היא מתעלמת, וזה לא באשמתה אלא באשמתי - אני מדבר בצורה עדינה וחסרת עוצמה, אני לא מצליח להעביר לה את החשיבות של העניין עבורי. אשתי לא מעוניינת בייעוץ זוגי, וגם אני חושב שאין בכך צורך, הבעיה היא איתי. הייתי רוצה ללמוד להיות אסרטיבי ולהציב גבולות, אבל אני לא יודע איך עושים את זה?

חוסר אסרטיביות. כהשלכה לזוגיות

בס"ד שלום לך אליעזר. חברי ענו לך כל אחד בדרכו. שאכן מה שאתה מעלה לקחת את הנושא כאתגר עצמאי, ולא כטיפול זוגי. אני בכל אופן אעלה לך את האתגר. לקחת את הבנייה שלך, אחרי שתאבחן את עצמך. לראות כיצד זה משפיע על הזוגיות ואם אכן נפתרה הבעיה. הנה מה טוב. ואם לא כדאי שתלכו בכוחות מאוחדים לא מתוך חולשה של אחד הצדיים, אלא מתוך מטרה משותפת. לבנייה אהדדית של שני הצדדים. זה לא חייב להיות טיפול. זה יכול להיות הדרכה או סיעור כוחות יחדיו להיבנות יחד. לדרך צלחה עם מנוע טורבו. איחולי להצלחתך.

שלום לכולם, אנו עומדים בפני דילמה קשה ומפריעה, אני ובעלי חיים בהרמוניה ובשיתוף נהדר, לפני מספר שנים התקרבתי ליהדות דבר שכולל את המצוות הבססיות לבית כשר, בעלי עדיין לא, והחיכוכים הולכים ומתרבים, כאשר עוצמת האש מתגברת בעלי מתנגד לסיכומים שהיו בעבר בענין חינוך הילדים במוסדות תורניים, בתקופה זו מבקש הוא בתוקף להחזיר את הילדים לבתי ספר רגיליםבטענה כי הם יוצרים עליו לחץ פיזי מתון בענין עישון בשבת ויציאה לבית הכנסת. הילדים מצידם מתוסכלים וממורמרים וברור שהם ב"דנדת הכיף"מתי שטוב להם הם עם הצד של אמא ומתי שטוב להם הם עם הצד של אבא, עלי לציין כי הבת הגדולה בכיתה ו מתחילה קצת להתמרד בענין הלבוש ואבא תומך בה .. מודה מראש לכל המכוונים והמסייעים

התקרבות ליהדות. כאשר הזוגיות מעכבת

בס"ד שלום לך גלית. ישנם ביהדות תחומים רבים שהם בלתי ניתנים לפשרה. אולם ישנו מקרה מיוחד שהוא נקרא "חזרה בתשובה" שהמצב הזה מצריך רב מדריך היודע להדריך בעלי תשובה. כיצד לבצע את התהליך בדרכי נועם, ולא מעבר ליכולות. אין אפשרות מעשית, וזה גם לא רצון הקב"ה לקפוץ מעל האפשרויות. כנאמר "לא תעלה במעלות על מזבחי" . אי אפשר לקפוץ בשליבות הסולם. הקופץ עלול ליפול. ולכן בתהליך של חזרה בתשובה. יש צורך חיוני. וערכי מאד. להיות מלווה עם רב מנהיג. מורה דרך. שיודע לכווין נכונה. את הדרך של החזרה בתשובה . באלו דברים להקריב ובאלו דברים לא להתפשר. וכיצד להבהיר את העמדה שלך מול בעלך. וכיצד לבצע בפועל. הדברים מורכבים כי יש צורך להכיר את הזוג מקרוב. ולהכיר את הנפשות הפועלות והסביבה ועוד השלכות ישורות ועקיפות. לכן ההמלצה שלי לגבי שאלתך. אם יש לך רב - וחשוב להדגיש לא כל רב מבין בתחום זה - זה צריך להיות רב משכמו ומעלה, ושיש לו היכרות עם בעלי תשובה. תתיעצי אתו. ואם אין לך רב כזה חשוב לקבל רב כזה. והרב ביחד עם יעוץ זוגי בשילוב כוחות אני משער שתצאו לדרך צלחה איחולי להצלחה

לאחרונה ביתי בת ה19 שולחת לנו, ההורים, sms תוך כדי בחינות, עם שאלות, כדי שנעזור לה בבחינה. מודה שנפלתי ועזרתי לה פעמיים. היא ממשיכה עם הענין ואני תפסתי את עצמי ואמרתי לבעלי שלדעתי, אנחנו נותנים דוגמא אישית בכיוון הפוך מהחינוך שאנו מחנכים. אנחנו משתפים פעולה עם גניבת דעת ושקר. הצעתי שנדבר עם הנערה ובשיחת רעים חביבה נבקש ממנה שלא תשתף אותנו בענין ולא תעמיד אותנו בנסיון הזה ונסביר לה שאכן לא נהגנו כיאות בפעמים הקודמות אך נראה לנו כי זו דוגמא לא טובה וכו' וכו' בעלי טוען 3 דברים: א. שאני קובלת פעמים רבות על חוסר רצון שלה לקבל מאיתנו דברי חינוך. ב. שאין זהו שיתוף פעולה אקטיבי אלא עזרה לילדה במצוקה, ולא כמו אם ח"ו היא תתקשר לבקש מאיתנו כסף לקניית בגדים לא צנועים שכהורים לא ניתן לה. ג. שאי אפשר כבר לחנך ילדה בגיל כזה. תשובותי: א. נכון, אך הוא אינו זכר שאני גם אומרת שהרבה פעמים היא אומרת לי : "אמא, את הדבר הזה למדתי ממך, את חושבת שאני לא מקשיבה אך כל הדברים שאת אומרת בעצם פועלים פעולתם" ב.לא מסכימה איתו, הדוגמא אינה משקפת את המצב. ג.נכון שהיא לא מקבלת מאיתנו כשאנו אומרים דברים כאן ועכשיו ובטון לא נעים וכו' אך בשיחות קפה במצב כייפי (כל שבת בבקר) אנחנו מגיעות לשיחות נפלאות וגם בעניני חינוך. אני קצת מזועזעת מההסתכלות שלו וגם מהחד משמעותיות שלו בסיום השיחה: "אם היא תתקשר שוב, אני אעזור לה. ואני מציעה לך שלא תדברי איתה על כך מילה בגלל שזה לא יעזור..." מבקשת דעתכם בענין, וכן עיצה מעשית האם לדבר עימה או לאו. בעלי יודע שכתבתי וגם יקרא את התשובות אי"ה. תודה ויה"ר שנצליח בחינוך עצמנו וחינוך ילדנו.

מבחן - להשקעה ולידע

בס"ד שלום לך מלאכית. כהקדמה : לתשובה לגוף השאלה. אני רואה נתון חיוני וחיובי, בקריאת השאלה שלך. המערכת שאת ובעלך מנהלים דיאלוג על חינוך הבית, הוא כשלעצמו בריא ונותן עוצמה וחוסן, לכם ולילדים. לקחת את החינוך כמשימה זוגית, וכפרי שמתבשל בתוך הזוגיות ובתוך הקן, הוא נכון. לגופו של ענין. שאלתך לגבי עזרה לחניך במחבנים. מעבר לכך שהוא שאלת גניבת הדעת לעומת עזרה לילד במצבי צורך. אני מעלה בפניכם. מטרת המבחן. נועדה ל- 2 מטרות. 1 - בחינה על הידע הלימודי. 2 - בחינה על ההשקעה והנכונות ללמידה. התוצאה של מבחן בציונים גבוהים לחניך. הם 2. 1. - סיפוק על הידע הנרכש. 2. - ממריץ להשקעה בחומר לימודי נוסף. או חזרה על חומר לימודי קיים וכד'. ומכאן שאם אנו עוזרים לחניך לענות על מבחן בלא שהוא יודע את הבחינה ובלא שהוא השקיע במבחן. אנו מעוותים את התוצאות. אמנם יהיה לחניך או לחניכה סיפוק שהצליח/ה לעבור את השלב הרגעי. אבל לטווח ארוך מנענו את התמריץ ללמידה, ולהשקעה, ולהשכלה. וכן מנענו ידע שהיה נרכש אילו היה /תה החינכ/ה יודע/ת שלא יקבל עזרה וסיוע במבחן. ולכן אם העזרה שלכם לילדה היא ברמה שהילדה לא השקיעה כלל בחומר מחמת כל סיבה שהיא הרי העזרה במבחן לטווח ארוך לא יועיל לה. בכבוד רב הרב שלום שפיצר

שלום לידידיי האהובים מומחי ינ"ר המתוקים רציתי את תגובת מישהו או הי אודות מקרה לא שיגרתי מדובר בגבר עם ילד שמעוניין להתחתן עם קרובת משפחה שלו 20 שנים צעירה ממנו. היא בת 18. לדבריו היא יזמה את כל הקשר הזה, המשפחה שלה מאד מתנגדת והיא בשלה. לא מוכנה לדבר עם אף אחד, הם קבעו להתחתן וההורים אוכלים את עצמם. אחרי שיחות טלפון רבות הצעתי לאמא שלה שהיות ובדרך כלל הזוג הוא זה ש'מנצח' בסופו של דבר, עד ש....נופל האסימון, הצעתי ללכת הפוך וליזום תקשורת חיובית אודות החלטתה. א- מפני שאולי זה רצון ה' ית', ואם כך מה לנו להתעסק בחפצי שמיים ב- אם לא , הרי אחרי הנישואין שיתקיימו בקרוב ממש, היא כבר תהיה נשואה תחת גג אחד עם אהובה ויהיה שבעתיים קשה יותר ליצור קשר היות ויהיו שם הרבה כעסים נקמה סמויה וכל שאר ממתקים, וממה נפשך, אם יהיה עכשיו עידוד להחלטתה המתח שהיא נמצאת בו מול כל משפחתה והוריה יופחת והסנסורים הקוגניטיביים יתאזנו אולי.... ויהיה הרבה יותר מסתבר שאולי תצא מהבועה שנמצאת בה כרגע, יצוין , שהיא במצב דיכאוני של ממש, רזה מאד לא מדברת עם אף אחד, מסתתרת והייתי אומר אפילו בטראומה יותר מסמויה. האמא אמרה שהיא צריכה לחשוב על זה כי זה ממש 'הפוך על הפוך' מגישתה. מה דעתכם יקיריי תודה ידידכם תדהר

סמכות עליונה

בס"ד שלום רב נתקלתי במקרה שיש לו מעט מאפיינים מהסיפור שלך, ויזמתי פגישה של שניהם הבחור והבחורה. אצל דמות רבנית מאד בכירה שהיתה מקובלת על שניהם גם מהבחינה שהם רצו לבוא לקבל את ברכתו, וגם שחששו שאם יאמר להם לא להשתדך הם יעזבו את השידוך וכך היה הרב ביטל את השידוך. ולא זו בלבד אלא דאג ששדכנית תציע לו ולה שידוך מתאים בהצלחה מקווה שהיה לך לעזר

בסד שלום רב ולאחי ורעי חברי י.נ.ר, בסייעתא דשמיא, העלתי לאתר שלי לזיכוי הרבים, שיחות ושיעורי תורה שהעברתי בעוניי, במספר מקומות. השיעורים הינם בנושאי - אמונה, חינוך ומשפחה. וניתן לשמוע ולהוריד אותם למחשב. במידה ותצטרכו אני מזמין אתכם להשתמש בהם אשמח לכל הארה והערה. כמו כן אודה למי שיוכל להפיץ את הקישור לעמוד עבור מי שהדבר יכול להיות עבורו לתועלת. השיעורים נמצאים בכתבות הזו: https://sites.google.com/site/marrigeguiding/home/sitemarrigeguidinghome-3 בתפילה שלא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי... (ועיין מהר"ל מפראג - הקדמה לספר "תפארת ישראל" בביאור תפילת רבי נחוניה בן הקנה) שי הירש חבר י.נ.ר

ברכת יישר כח

אוצר בלום אתה מעלה נפלא וברכותיי להצלחתך