אני שייכת למגזר הדתי לאומי.
אני יוצאת עם בחור זמן ממושך. שנינו בני 30. הבחור הוא טוב ורציני. הוא מעוניין להתקדם הלאה. אני עדין לא.
קשה לי לותר על הקשר הזה: הוא אדם מאד טוב ואוהב, תמים ורציני, עוזר ואכפתי. כלפי ולפי החברים שלו והמשפחה שלו.
אני לא מרגישה מאוהבת, ולמרות שאני לא מחפשת "פרפרים" או משהו, חסר לי איזו תחושה של שלמות ושייכות.
אנחנו מדברים על בעיות בקשר, ומנסים לעבוד על מה שאפשר. שנינו רוצים להצליח, אע"פ שאני לא בטוחה שאני מבינה מה הכוח שמניע אותי, בהתחשב בעובדה ש"חסר לי משהו בקשר".
יש בעיות ששמתי לב שהן חוזרות אצלינו:
1. היסח דעת שלו- אני יכולה לדבר איתו על משהו, ופתאום משהו "יצוץ" ויקח את תשומת ליבו. למדתי להחליק את זה כשזו שיחה לא רצינית, אבל זה גם קורה מידי פעם כשאני מדברת על משהו אישי וחשוב שדורש ממני פתיחות ופגיעות רבה.
אני מאמינה שהוא אינו עושה את זה מרוע, חו"ח, ואני יודעת שזה קורה גם בנושאים שאכפת לו לשמוע עליהם. הוא יכול פתאום להשחיל משפט על משהו שמטריד אותו או משהו שמעניין אותו, או משהו שמלהיב אותו, בלי לקלוט שאני הייתי באמצע משהו.
הוא מודע לזה שדברתי. הוא יכול לחזור על כל מילה. אבל כשמשהו "תופס את תשומת ליבו", ויכול להיות שזה משהו שהוא התחיל לחשוב עליו לפני שבכלל התחלתי לדבר, אני אראה פתאום את העיניים שלו חולמות או שהוא פתאום יגיב תגובה לא שייכת, בגלל משהו אחר.
זה מעליב אותי מאד, אע"פ שאני יודעת שזה לא מכוון.
אני חשה שלא מקשיבים לי ושאני מאד בודדה.
כשאני מסיבה את תשומת ליבו שהייתי באמצע משהו, הוא מתנצל ומבקש לשמוע. אבל העיניין הזה מתסכל אותי.
2. הצורך שלו "לנוע"-
אני אדם שאוהב שלווה. רוגע. מנוחה. אני בחורה פאסיבית.
הוא בחור מאד אקטיבי, אוהב ספורט ותזוזות.
קשה לו לשבת בבית קפה לזמן ארוך אם כבר סיימנו לאכול. שאלתי פעם מה מרגיע אותו- מרגיעה אותו פעילות אקטיבית: לרוץ, לשחק, לבשל, לאכול (אבל גם לקרוא); בעוד אותי מרגיעה פעילות יותר פאסיבית: לשמוע מוזיקה, ללכת, לעצור ולחלום...
תחושת הבטן שלי, היא שכשמשהו מטריד אותו- גדול או קטן, טוב או רע- הוא פשוט לא איתי: זה יכול להיות לחץ בעבודה, או התלהבות ממשהו שפתאום צץ.
קשה לי עם זה. הוא מאד רוצה למנוע את המצב הזה, אבל נראה שזה "גדול עליו".
כמובן, שאינני חפה מבעיות, אין ספק שחוסר הבטחון שלי בקשר משפיע על איך שאני מרגישה כלפי הקשר וההתלהבות שאני מפגינה כלפיו.
יש גם רגעים של נחת, היו אפילו כמה שבועות "טובים", נטולי בעיות.
אבל הרבה פעמים יש משבר כזה- הוא לא מגיב למשהו, כי הראש שלו במשהו אחר. חוסר הבטחון שלי בקשר מציק לו, אבל הוא יודע שאני עושה מאמץ בנושא, כולל ללכת לדבר עם מישהי, שתעזר לי להבין את התהליכים שעוברים אצלי ואולי מונעים אותי מלהתקדם. שיחה שעושה לי טוב ומקדמת אותי.
בתחילת הקשר היו לנו המון ויכוחים וריבים על דברים, עם הזמן הבנתי שנפגעתי ממנו\האשמתי אותו כי ציפיתי ליותר מידי, או כי התשתי אותו, או כי לא הבנתי אותו.
באמת שהוא אוהב אותי ועושה המון למעני, ומשום שכך, אני רוצה לעשות את מקסימום המאמצים כדי לאפשר לזה להצליח.
מה ניתן לעשות?
תודה,
עלמה
ממליצה על איבחון על פי כתבי היד ותווי הפנים
שלום לשואלת
כמאבחנת על פי ציורים וכתב יד וכן תווי פנים ממליצה על איבחון זה בחום.
לערכתי יש למצוא בעזרת האיבחון מין המשותף שבעזרת הכוחות והכלים שתקבלי תוכלי לדעת כיצד ואיך להמשיך בקשר.
אשמח לעזור לכם
בכבוד הראוי
רחל ברויער
מאבחנת. ויועצת נישואין
0504114498