מרכז י.נ.ר

כניסה למשתמשים 28/09/2020 י' תשרי תשפ"א
יצחק דאי

יצחק דאי, הרב- B.A

קורות חיים בקצרה

קבלת קהל

קשר הדוק עם משפחת הבעל

אנו נשואים כשנתיים, אני חשה כי בעלי בקשר הדוק מאד עם הוריו דבר זה אומנם חיובי, אך הוא מגיע לכדי החלטת החלטות שנעשות אך ורק בנוכחות הוריו, חגים ושבתות רק אצל הוריו, הוא בקשר יומיומי מוגזם עם הוריו ואני חשה כי אני בעדיפות שניה והוריו ומשפחתו בעדיפות ראשונה מה עושים במצב כזה?

תיתכן חוסר שימת לב תמימה לכל העינין

למעשה חסרים לי כמה פרטים שהייתי מעונין לשאול אך אשתדל להעלות אותם בעצמי . חשוב לי לדעת האם פנית אליו בענין ושוחחתם על כך ? ואם כן כיצד הוא הגיב ? יתכן שקבלת החלטות שנוגעות אליכם יחד עם הוריו נובעות מהסבה הפשוטה שהוא מעונין שלא לטעות ולהחליט החלטות על פי יעוץ עם בעלי ניסיון ובמקרה זה מדובר בהוריו . אם עדיין לא שוחחת עמו על כך אין ספק כי את צריכה לעשות זאת ובהקדם , הרגשתך מוצדקת ועלייך להסב את תשומת ליבו בנועם . במדה וכן שוחחת אתו בעינין , חשוב לי לדעת מה הייתה תגובתו וכיצד הוא מעונין להקל עליך אם הוא הציע זאת.

התמכרות לפלאפון

בעלי מכור למשחקי הפלאפון, דבר ההולך ומחמיר מיום ליום, התמכרות זו פוגמת בהתנהלות חיי היומיום בבית הוא נמנע מלהגיש עזרה, ואף אינו מתקשר איתי במשך שעות היממה לאחרונה התגבר ואף משחק במהלך הלילה התנהגות זו מקשה עליו לקום בבוקר ולהקפיד על לוח הזמנים, מה עליי לעשות על מנת לעזור לו להתגבר על התמכרות חמורה זו?

יש צרך בהתמכרות חליפית בעלת חשיבות

בראש ובראשונה יש לבדוק לעומק האם אין כאן בריחה ממציאות מסוימת שמעסיקה אותו והוא מרגיש שהוא אינו יכול להתמודד עמה וזו הדרך היחידה שהוא גילה שמחשבותיו בעינין זה נרגעות על ידי הגרוי המחשבתי באתגר שבמשחק. או שבאמת מדובר בהתמכרות לדבר טפל כפי שאת מתארת . אם כך הדבר הרי שחז"ל לימדונו שהתעסקות במחשבות טפלות נוצרת בלב הפנוי מן החכמה . במצב זה יש להשתמש בחוק הכלים השלובים ולדחוס למוח מן העבר השני עניני חכמה שיגרמו לגרוי מוחי ברמה גבוהה הרבה יותר ממשחקי הפאלפון וזאת ניתן לעשות על ידי נוכחות בשיעורי תורה . כמובן שתשובה זו מתאימה הרבה יותר לו הפונה היה זה שמכור בעצמו ומעונין בפתרון לבעיתו . אך מכיוון שאין הדבר כך הרי שאם תצליחי לעודד אותו בדרכי נועם להגיע לשיעורי תורה מה טוב , אך אם אינך רואה פתרון מעשי בכיוון זה יהיה צורך בפרטים נוספים .

"לא מעניין..."

כאשר אני משוחחת עם בעלי אני שמה לב לעיתים כי במהלך השיחה הוא פתאום אינו מקשיב לי ואני חשה כאילו איני מעניינת אותו כלל האם הבעיה תלויה בי ?

"גברים ממאדים ונשים מנוגה" מאת ג'ון גריי

לא לחינם בחר המחבר בשם זה לספרו העוסק בזוגיות והבדלים בין המינים . חז"ל בחרו בהגדרה "נשים עם בפני עצמן הן" . והתשובה לשאלתך היא כמובן לא! לרוב נושאי השיחה המענינים את הנשים אינם מענינים את הגברים ולהפך ולא בגלל בעיה מסוימת אצלך או אצלו . האלוקים יצר את הגבר ואשה עם מבנה נפש שונה, חשיבה לוגית שונה , כוחות נפש שונים המותאמים לתפקידים שאליהם הם מיועדים ורצונות שונים ואף על פי כן רצה הבורא ששתי מהויות שונות כל כך אלו יתקשרו בקשר נישואין של חיים משותפים ארוכים ומאושרים שניהם ביחד ולא כל אחד לחוד. לכן חייבה התורה את כל אחד מבני הזוג בחיובים שונים כלפי השני המותאמים לצרכיו של בן או בת הזוג . את הבעל היא חייבה לתת את מלוא תשומת הלב לאשתו על מנת לספק את הצורך המילולי שלה . על ידי התמדה לא ארוכה מתוך רצון טוב יתהווה אצלו המצב של "אחרי המעשים נמשכים הלבבות " והדבר יעשה מצידו ללא שום קושי . הסבר זה ניתן לך שהרי את היא הפונה ואין בו כדי לתת מענה של הדרכה מעשית לשניכם על מנת לעמוד על הצרכים השונים שיש לגבר ולאשה ולקבל כלים מעשיים לחיים וזאת מומלץ לעשות ע"י מנחה נישואין ומשפחה .

"חוסך שבטו שונא בנו"

אנו נשואין 5 שנים ו3 ילדים. בעלי יש לציין שהוא אבא נהדר ,אך כאשר מגיע שלב החינוך הוא אינו מוכן בשום אופן לתת מכה לשם חינוך ע"מ להרתיע את הילד לא להתנהג כך בפעם הבאה ואילו אני סוברת כי מכה הוא דבר הנדרש מדי פעם למטרת חינוך בלבד ,הוא נחרץ בכל תוקף לא להרים יד גם במידה שצריך וחייב וטוען כי דיבורים ומוסר עוזרים יותר.

יש לעיין ולראות מה יש לחז"ל בקיאי נבכי הנפש לאמר.

למיטב הבנתי אינך רואה מספיק תוצאות מעשיות מספיק למרות עקשנותו של בעלך להתמיד בדרכו ועל כן באה שאלתך . הגמרא מצינת שניים שעליהם להכות : אב את בנו ורב את תלמידו . ובאב המכה את בנו העלתה הגמרא מצב שבו ישנו ילד שהוא כל כך טוב וממושמע שאין צורך להכות , אומרת הגמרא שילד כזה יש צורך לחפש עלילה כדי להכותו . עד כמה שהדברים ניראים מוזרים יש להם הסבר הגיוני . היום מרבים להשתמש במחשב כפי שאנחנו עושים כאן ולכן הדימוי למחשב יהיה הטוב ביותר . אנו משתמשים במילה התקנה כאשר אנו רוצים להתקין תוכנה מסוימת במחשב . גם ילד זקוק לפעולה דומה האמורה להעשות על ידי הוריו ושמה הקניה . תפקיד ההורים להקנות לילד ערכים על פי הכללים שקבע יוצר העולם והאדם . אחת התוכנות שצריכים ההורים להקנות לילד במסגרת הערכים הכללית הינה תוכנה שנקראת "הרתעה" הקנית התוכנה הזאת לילד נעשית ע"י הכאה מבוקרת ללא כעס פנימי , שיש בה אלמנט אסוציאטיבי לילד קטן בהקשר למעשה שהוא עשה והרי לא בכל גיל ניתן לתת הסבר מילולי ולסמוך על כך שהילד יבין ויפנים. וכן יש לדעת שאסור מצד הדין להכות ילד בוגר משום "ולפני עיוור לא תתן מכשול" וכמובן שאת העיקר אין לשכוח שלעולם יש צורך ששמאל תהא דוחה וימין מקרבת ורק ע"י הרעפת אהבה בד בבד הילד יבין את החינוך שניתן לו גם אם ביד קשה לשיטתו שאך לטובת חינוכו הדברים נעשים והוריו אינם אויביו אלא אוהביו והילד יקבל מזה לא רק חינוך אלא גם ביטחון .אך אבוי לאותו ילד שאינו נרתע משום דבר ומעיז פניו גם כנגד מבוגרים ממנו שהרי שום רתיעה לא הוקנתה לו . והדוגמה המקראית לילד שלא חונך בצורה זו ואת תוצאות חוסר חינוך זו "זכה" אביו להרגיש היטב על בשרו היה אבשלום בן דוד שאת הסבה להתנהגותו חסרת המעצורים מבטא הנביא במילים "ולא עצבו אביו מימיו" והדברים כפשוטם . ולכן גם ילד טוב זקוק לתוכנה הזאת וזה ההסבר לגמרא . ובאשר לבעלך יתכן שבעלך מושפע מן האווירה הנוצרת מן המדיניות הסוציולוגית לפיה מצד החוק אסור להכות ילד ואת פרי הבאושים של מדיניות זו אנו רואים וחווים היטב על בשרנו . אך אף על פי כן אין הדברים כפשוטם והמעיין בספרו של הרב בא גד "נחלי יוסף" יראה צילום של כתבה מעיתון בו טוען שופט בית המשפט העליון שהכאת ילד לצורך חינוכו הינה לגיטימית .כלאמר גם שופט בבית המשפט העליון מסוגל להבין זאת ולהצהיר על כך בגלוי. יש לדעת שתשובה זו אין בה כדי לתת תשובה מעשית והדרכה ספציפית לגופו של עינין .

חילוקי דעות ו"חנק" מצד הבעל (קנאה)

אני אלמנת צה"ל אם ל 2 בנות שנשאתי בשנית ונולדה לנו בת משותפת אנו יחד מזה כ - 12 שנה ב 3 שנים האחרונות נישואנו עלו על שירטון בשל חשיפתה של "רומן" שבעלי ניהל ומזה 3 שנים אני מתלבטת עם עצמי האם לפרק את החבילה או להמשיך בחיים אלו לטובת הבת המשותפת על חשבון האושר שלי, ואכן איני מאושרת ישנם מריבות וחילוקי דעות וקשה לי מאוד לשכוח את ה"רומן" בעלי פיתח קינאה אופססיבית על כל צעד שאני צועדת. אין ביננו שום חיי זוגיות ואישות. אבקש את הצעתך.

לענ"ד יש מקום לשקם נישואין אלו ולהעלותם ע'ד המלך

מובנת מאד הפגיעה האישית והנפשית שלך שנובעת מאי היכולת לקבל את העובדה כיצד בעלך בן בריתך ואיש חקך האין לחלק את זמנו ואת לבו עם אשה זרה ולכאורה נראה שאין על כך מחילה . אך מתברר שאין הדברים כפשוטם לפחות בחלק החשוב של הדברים . מתברר על פי התורה וכן על פי מחקרי המוח החדשים שגבר שמנהל רומן מחוץ למסגרת הנישואין ואין בדברי כדי לתת חלילה לגיטימציה לעינין מטבעו ובמבנה נפשו מסוגל להיות בענין בעת ובעונה אחת ולהיות מנותק מבחינה ריגשית . מה גם שאת מספרת שבעלך פיתח קנאה אובססיבית על כל צעד שאת עושה דבר שמגלה טפח מנבכי נפשו וחושף מצב חרדתי שנוצר אצלו עקב חשש לצעד תגובתי מקביל מצידך , מה שמראה שהוא מעונין לשמור עלייך ועל המסגרת המשפחתית ואין הוא מעונין לפרקה . התלבטויותיך ארוכות הזמן מעידות על כך שגם את אינך מעונינת לפרק את המסגרת ולאו דוקא בגלל הבת . אם כי אין ספק שאינך מאושרת שהרי זכרונו של הרומן מעיב עלייך כצל מצד אחד והמתח המרחף בחלל האויר נותן את ביטויו במריבות וחילוקי דעות דבר שמכביד עוד יותר על ההרגשה . הדינמיקה שנוצרה אצלכם הינה טבעית ומתבקשת מאיליה . אך תשובה זו שנתנה כאן אין בה אלא לתת מענה וכיוון להתלבטויותיך ולגבי כלים מעשיים יותר אנא צרי קשר על פי הפרטים הנמצאים בדף הראשי .

"חוסך שבטו שונא בנו" 2

אנו נשואין 5 שנים ו3 ילדים, בעלי אברך בעל אישיות טובה ואבא מקסים . הבעיה שלעיתים אמנם רחוקות הוא מסוגל לכעוס פתאומית באופן בלתי נשלט (לכן לא הייתי קוראת לזה חינוך כמו שהוא אומר) להכות המקרה האחרון היה כשבני בן ה-4 שיחק בתריס בעלי בקש ממנו שיפסיק ואכן הוא הפסיק, אך הוא שוב נגע ואז נקרא החוט של התריס ובעלי צעק עליו "למה נגעת אמרתי לך לא ליגוע בתריס" ובעוד שהוא שואל את הלמה הוא התחיל גם להכות את הילד בפנים ברגלים . אני הייתי עם הקטן בחדר הסמוך ומיד בלי לחשוב קמתי להגנת הילד וצעקתי שיפסיק (כדי שחלילה לא יקרה לילד משהו) הוא העיף עוד "בייטה" ויצא ואמר לי שהחינוך שלי זה חינוך של חילונים. אני משתדלת להוציא מהילדים מה שאפשר בדרכי נועם אבל גם אני מדי פעם אומרת להם או כועסת אם הם לא מפסיקים והמכות שלי הן בעיקר על היד. בעלי בזמן רגוע אמר לי שלא הייתי צריכה לצעוק לפני הילדים. במקרה אחר הייתי מצדיקה אותו אך פחדתי על הילד ואני מפחדת שהילדים שלי יקראו ילדים מוכים. האם עשיתי נכון? ומה אני אמורה לעשות להבא (בעז"ה שלא יקרה כמו שאמרתי זה קורה לעיתים רחוקות)??? שמעתי פרוש לפסוק - "שבט"- הכוונה גם לפה . בתודה מראש ח

שלוש תשובות תמצה את העינין.

מומלץ לקרוא את תשובתי לשאלה הקודמת בנושא זה שנשאלה אמנם בכיוון ההפוך יחד עם תשובתו של ידידי ורעי הרב גד שימחוני שאגב אני מסכים עם כל מילה שהוא כתב וכן את מה שאכתוב לעיל . יש לדעת שילד בן 4 אינו אדם מבוגר עם הבנה מעמיקה ויכולת הפנמה כמו שהיינו מצפים מאדם מבוגר לכן אין סיבה להגיב בכזאת חומרה מה גם שהילד יהיה מתוסכל מחוסר הבנה מה רוצים ממנו ועל מה יצא הקצף וממילא לא הישגנו את המטרה ויצאנו אנו והילד נפסדים בלבד . הבעיה השניה הינה הדרך שבה מכים והצגתי חלק מהכללים בתשובתי הקודמת . תאור כפי שתארת אינו תאור מלבב ואם מצב זה חוזר על עצמו בתכיפות עלול הדבר להצביע על סמפטומים הדורשים טיפול מבעלי מקצוע מתאימים . אמנם באופן עקרוני כאשר מדובר בעיניני חינוך יש לדון על כך שלא בנוכחות הילדים על מנת שלא יאבד אחד ההורים את מעמדו בעיני הילדים שעשוים לנצל זאת עד תום ושני ההורים יצאו נפסדים מכך . במקרה זה איני שולל את תגובתך שנבעה מחשש לסיכון הילד . הייתי ממליץ על יעוץ משותף עם בעלך בנושא . ואגב לפרושך על הפסוק ששבט הכוונה גם לפה אמנם יש לכך בסיס מסוים אם כי שלמה המלך השתמש לצורך זה בחציו השני הפסוק "ואוהבו שיחרו מוסר" .

להיות שונים בלי לריב

ידוע שיש לעיתים אי הסכמות בין בני הזוג. הרי אנחנו שני בני אדם שונים עם חשיבה שונה ודפוסי התנהגות ותקשורת שונים. הבעיה אצלינו שכל אי הסכמה שכזאת או ויכוח קטן מגיע למריבה גדולה מאוד שבסופה אין לי מושג איך הגענו לכאלו פסים. לפעמים שכחנו כבר על מה רבנו אך הטעם המר של המריבה נשאר לאורך זמן. למרות שאני אומרת לעצמי ואף לבעלי "אני לא רוצה לריב בגלל זה" ואף מוכנה להתפשר ולוותר (מה שלא תמיד פייר, למה רק אני צריכה לוותר, רק לי איכפת משלום הבית שלנו???) תמיד איכשהו עולים הטונים ובעלי דואג להזכיר "נשכחות" ממריבות קודמות וה"חגיגה" מתחילה... מה עושים? אנחנו מאוד אוהבים ומאוד שונאים לריב, איך אפשר לחשוב שונה ובכל זאת לא לריב?

שנינו ביחד וכל אחד לחוד.

ציינת "אנחנו מאד אוהבים " לאיזו אהבה את מתכוונת ? כאשר אוהבים פרוש הדבר שאוהבים את זולתנו וכשאוהבים לא פוגעים , כשאוהבים מוכנים לוותר והרבה . גם כשאת אומרת אני מוכנה לוותר אינך באמת מתכוונת לכך , כך עולה מדברייך שהרי כולך תרעומת על כך שאת נאלצת לוותר שהרי אינך עושה זאת מתוך רצון טוב אלא מחוסר בררה , עומד לפניך אולטימטום לריב ולהתווכח או לוותר ולהשקיט את הויכוח ואת בכח השכל מבינה שכאן מחינה עיסקית לא משתלם להמשיך ולהתווכח ואת מוכנה\נאלצת לוותר אך את כועסת שבעסק הויתור המשותף את משקיעה יותר "וזה לא פיר". אמרת שאת יודעת ומבינה שמדובר בשני בני אדם שונים בעלי חשיבה שונה ודפוסי התנהגות שונים , תרשי לי לאמר שאת מאד חזקה בתאוריה את יודעת הרבה בשכל אך אין זה מספיק , על מנת לחיות על פי אמות מידה שכליות יש צורך להפנים את התאוריות השכליות כדי להפוך אותן למעשיות . לא נראה שאת ובעלך זכיתם לעשות זאת , התאוריה נשארה בשכל אבל בשטח עובד ופועל הרגש במלא העוצמה . כל אחד מכם אינו מוכן לוותר על הטריטוריה האינטלקטואלית שלו ולבא לקראת השני אף לא כדי לעשות נחת רוח מינימאלית לצד השני . הלזאת תיקרא אהבה ? . אהבה איננה אותה הרגשה נעימה שיש לנו בהימצאותנו בחברת בן או בת הזוג שלנו . אהבה צריכה לבוא לידי ביטוי ברצון שלנו להעניק לצד השני מבלי לצפות לשום תמורה בדיוק כפי שאנו עושים עם ילדינו . אבוי להורה שמעניק לילדיו ומצפה מהם לתמורה מעשית בעקבות כך . כל אחד יכול לבוא ולאמר שהוא מעניק השאלה היא מה הוא נותן ? קל מאד לתת לשני ממגוון הרעיונות העולים בראשי , אך האם אני נותן את מה שאני רוצה לתת או את מה שהשני רוצה לקבל ויחי ההבדל הקטן . אהבה איננה רגש ספונטאני שעולה ממעמקי הלב או שלא עולה . אהבה בונים ביחד במהלך חיי הנישואין ולא מגיעים אתה אל הנישואין . המלצתי היא לפנות ליעוץ עם אחד המנחים על מנת לבנות את המערכת הריגשית שלכם על בסיס איתן נדבך אחר נדבך . בהצלחה !

איך מתמודדים

אני גרושה וכיום עומדת להנשא בשנית, הנישואין הראשונים שלי לא היו מוצלחים ויש בי חרדה עצומה לקראת העתיד, תמיד אמרו לי שנישואין שניים כבדים יותר וקשיים גדולים יותר, האם כדאי להשאר במצב הנוכחי או להכנס למערכת חדשה?

דף חדש , הפנים לכיוון העתיד עם מבט לאחור .

אין שום ספק שאין מקום להשאר במצב הנוכחי אין זה המצב האידיאלי לא מבחינתך ולא מבחינת הקב"ה שברא את העולם לשבת ולא לתוהו . מה גם שהצלחה בנישואין השניים עשויה לתת אושר לשני בני אדם נוספים בעולם ולהכניס את השכינה הביתה . עם כל זאת שיש להביט לכיוון העתיד יש להפנות מבט שוב ושוב לכיוון העבר על מנת שלא להכשל בדברים שנכשלנו בהם בעבר וללמוד מהניסיון שנצבר על בשרנו . יש לדעת שישנה נטייה לאנשים שהתגרשו להאשים כמעט בכל הכישלון של העבר את בן\בת הזוג הקודם . (מה שיכול להיות גם נכון שהרי מספיק צד אחד כדי להרוס הכל ) נטייה זו עלולה לגרום לכך שנסלח לעצמנו על כל טעויות העבר מה שיגרום לנו שלא ללמוד מהנסיון והטעויות עשויות לחזור על עצמן גם בפעם השנייה . אשר על כן מכיוון שאיני יודע מה היה הרקע של הגירושין שלך אני מציע באופן עקרוני בלבד מעבר להצעה שכבר ניתנה לך לקבל את ובן זוגך לעתיד הכוונה לחיי נישואין בכלל ולחיי נישואין שניים בפרט , יעוץ אישי תוך כדי חיטוט בחיי הנישואין הקודמים על מנת למנוע עד כמה שאפשר לחזור על טעויות שיתכן שבעיניך לעולם לא היו נראות אינם כטעויות . בהצלחה!

מה לעשות?

בעלי בן יחיד בין 7 בנות אחיותיו מאד מעריכות ואוהבות אותו, הן עוזרות לו תמיד ודואגות לו בכל תחום אני מאד מעריכה זאת אך באיזשהו מקום הן נותנות לי הרגשה כאילו אני סוג ב הן אוהבות אותו כאילו רק בשבילו אני מאד נפגעת מכך, אך איני מדברת על כך עם בעלי כי אני יודעת שאין לו שליטה ע"כ ואני לא רוצה להעמיד אותו במצב ביניים , מה עליי בכל זאת לעשות ע"מ לא לתת להרגשת נכאים זו להשתלט עליי?

שאלה של התיחסות כשכמעט ואין מה לעשות בפועל

האשה תמיד אמורה להיות סוג א' ביחס לבעל . כמובן שהערכתן , אהבתן ועזרתן של אחיותיו איננה יכולה להתפרש בצורה שלילית מה גם שגם את מציינת את הערכתךכלפי מעשיהן , אלא שבאיזשהו מקום הן נותנות לך הרגשה שאת סוג ב' וזה די מובן ועלייך להבין מדוע נוצרת אצלך הרגשה זו וע"י זה יוקל לך ותוכלי לקבל זאת כמובן מאליו ואף תשמחי על כך . מן הסתם התנהגות זו של אחיותיו הייתה קימת מאז ומתמיד הרבה לפני שהכרת את בעלך והדבר נובע מהמבנה המשפחתי המיוחד של אח בין שבע אחיות . יש לדעת שמצב כזה יכל להוות מכשול של קנאה כלפי האח בגלל העובדה שבן יחיד הנטייה היא להעניק לו יותר מצד ההורים ועצם העובדה שהדבר הזה לא נגרם אלא להפך נוצרה כאן מערכת של נתינה גם מצד אחיותיו , הרי זה כשלעצמו שווה התפעלות ומראה על מידות טובות שהבולטת היא מדת החסד . ודאי תסכימי שאין הגיון שמערכת הנתינה והאהבה השוררת ביניהן תפסק או אפילו תומעט רק בגלל שנכנסת למערכת החיים שלו שהרי עצם הערכתך לעינין מלמדת אותי שהן אינן עושות זאת על מנת להכעיס אותך שזה כשלעצמו אין בו שום הגיון ואם היית אומרת שכך הוא הדבר הייתי מרים גבה . אלא העינין הוא שאת מרגישה במדה מסוימת נחותה עקב כך מכיוון שריבוי הנתינה כאן המוכפל פי שבע מעמיד כביכול בצל את הנתינה וההענקה שלך כלפי בעלך ואת מרגישה שאת אינך מסוגלת להתחרות בהן . ואולי אם הייתי מנסה לחשוף את הפאן המניע שלך הייתי אומר שקנאה מסוימת עולה כאן בגלל הרצון הטבעי להיות המעניקה הבלעדית של בעלך על מנת לזכות בכל מלוא תשומת הלב שלו מבלי שזו תתחלק אפילו עם אחיותיו וקנאה זו אגב מופיעה לפעמים גם כאשר ההורים הם המרעיפים כלפי הבן . עלייך לדעת שבעלך לעולם לא יוכל לחשוב שאחיותיו עולות עלייך בגלל אותה אהבה והענקה , אין זה דבר טבעי והוא קיים אך ורק בדמיונך , לולי שאת תגלי חוסר הערכה כלפי אותה נתינה מה שיכול להתפרש אצל בעלך כצרות עין ואז עלולה לבוא חלילה ההשוואה ההרסנית . הצעתי היא לגלות הערכה אמיתית על כל נתינה מצד אחיותיו מה שיגלה עלייך את גודל טוב ליבך בעיני בעלך וזאת תהיה הנתינה שלך שלדעתי איננה פחותה משום נתינה פיזית . את אינך נמצאת בתחרות עם אחיותיו אהבה איננה דבר פיזי שמתחלק עם מספר הנוגעים בדבר כפי שאהבת הורים כלפי ילדיהם איננה מתחלקת במספר הילדים . גם מספר אחיות גדול יותר ויהיה רב ככל שיהיה ואף אם יתווספו להם ההורים באהבתם הרבה כלפי ילדם לעולם לא יוכל הדבר להוות תחליף לאהבת אשה .

לא אוהבת

אנחנו נשואים כשנתיים, ומזה זמן רב אני מרגישה שעשיתי טעות. התחתנתי לא מתוך אהבה, אלא מתוך מחשבה שזה מתאים, והאהבה - כמו שאמרו לי כל האנשים החכמים - תבוא בעמל. אז היו תקופות שהיתה בינינו אהבה גדולה, אבל עכשיו - מתוך החושך שאני מרגישה שיש בינינו - קשה לי לזכור אותה, ומה גרם לה. עכשיו אני רק זוכרת את כל הפעמים שהוא אכזב אותי (בעיה שלי שיש לי ציפיות?), וכל מה שלא טוב לי אתו. כשאני מנסה למנות לעצמי את מעלותיו - עולות כמה, אבל זה כאילו לא משנה, המציאות היא שפשוט - - אני לא אוהבת את התגובות שלו כשאני מגלה את לבי בפניו, לא כיף לי לטייל איתו או לבלות אתו בכל בילוי שהוא (הוא גם לא אוהב כמעט לעשות דברים שאני אוהבת), אני לא שמחה כשהוא מגיע הביתה. אני שחקנית מצויינת, ובד"כ הוא לא מרגיש בזה, אבל לאחרונה אני מרגישה שזה כבר ממש מצריך עזרה. אני לא יודעת איך להציע לו שנלך לעזרה בלי שהוא ירגיש שאני חושבת שיש בינינו ממש בעיה. ומעבר לזה - כל טיפול עולה כל כך הרבה - האם אין עזרה מסובסדת בתחום? אשמח לכל תגובותיכם - על עצם המצב, ועל תחום היעוץ.

כמעט ואין אדם שמתחתן מתוך אהבה .

איני יודע לאיזו אהבה את מתכוונת כיוון שאהבה אמיתית איננה נעלמת לפתע פתאום . כשאת מתכוונת שהיו תקופות שהיתה ביניכם אהבה גדולה ברור לי שאת מתכוונת למשהו אחר . הרבה אנשים משלים את עצמם כשהם טוענים שהם התחתנו מתוך אהבה או שצריך להתחתן מתוך אהבה איני יודע כיצד חדר הבלוף הזה אצל כל כך הרבה אנשים מבלי שיבחינו בכך שהם מחליפים את התוכן האמיתי של המושג אהבה בתוכן אחר שנקרא התרגשות ולא זאת בלבד אלא שעוד קוראים לזה "אהבה ממבט ראשון" . ולאחר זמן מה כאשר מטבע הדברים פגה ההתרגשות כמו כל דבר שמתרגלים אליו הם נשארים חסרי אהבה וחסרי אונים שהרי אהבה אמיתית נבנית כפונקציה של השקעה ולא כפונקציה של קבלה . אותם אנשים חכמים שאמרו לך שהאהבה תבוא בעמל , האם אמרו לך היכן ואיך לעמול ? או שהבנת מעצמך שזה יבוא מלבד , עם הזמן וההרגל ? אם התשובה לשאלה הראשונה שלי הינה כן , אזי לא נראה מדבריך שעמלת לכך אלא ציפית למשהו שבושש מלהגיע . אם התשובה לשאלה השניה הינה כן , אזי שזאת התשובה לכל השאלה שלך . אם הינך רוצה לדעת מה זאת אהבה ראי כיצד הורים אוהבים את ילדיהם , זאת אהבה אמיתית שהרי אהבה מוגדרת כ "רצון להעניק לשני מבלי לצפות לשום תמורה" ואין ספק שהגדרה זו מתאימה ביותר לאהבת הורים לילדיהם . ואין ספק גם שאת אינך מרגישה זאת כלפי בעלך ואף לא קורטוב מזה . אין ספק ששניכם זקוקים להכוונה והדרכה ואינני מבין מדוע נחשב בעיניך שטיפול עולה כל כך הרבה כאשר ברור לי שלהמשיך ולחיות כך עולה הרבה יותר מכל הבחינות ולפרק את החבילה במקרה הגרוע יותר עולה עוד יותר . עשי חשבון נפש והקב"ה יכוון אתכם להחלטה הנכונה . בהצלחה !

למה....

אשתי גדלה בבית עם אב מכה ואלים בכל ויכוח קטן היא ממהרת להתפרץ ומרימה ידיים לאחרונה אף זורקת חפצים, יש לציין כי היא אשה טובה מאד ואף אם טובה לילדיה, היא מאד מתחרטת על כל התפרצות שכזו כאשר ניסיתי לדבר איתה על הנושא היא פרצה בבכי ולא היתה מוכנה לשתף אותי, מה עליי לעשות? האם ההתפרצות שלה נובעת ממה שראתה בביתה? אני באמת רוצה לעזור לה כי אני מאד אוהב אותה , מה עליי לעשות?

ישר כח גדול על המאמץ להבין ולרצות לתקן .

אין ספק שכל אלימות בבית נותנת את אותותיה על הילדים , אם זה בצורה של אלימות , מופנמות , חרדות , כעסים , תפקוד לקוי , בעיות למידה וכ"ו . יתכן מאד שאצל בת שגדלה עם אלימות בבית מצד האבא תסבול מחרדות תת הכרתיים שמא הגבר שלה בבית אשר עמו היא חיה יתפתח לדמות הדומה לדמותו של האבא ותגובת ההכאה בזמן כעס הינה תגובה של חרדה וניסיון מעשי לטפל בדמות שבתת הכרתה עשויה להוות איום מעשי אף על חייה . יתכן שמדובר רק או גם בדפוסי התנהגות נרכשים אותם רכשה באופן טיבעי מהמקום שבו היא ראתה דפוסי התנהגות אלו . עצתי היא שתעזור לה לטפל בעצמה ע"י טיפול פסיכולוגי ואולי גם פסיכיאטרי במקביל זאת ניתן לדעת ע"י שיחה עם פסיכולוג . על מנת שהאשה תשתף פעולה עמך ותהיה מוכנה להגיע לטיפול עליך להתאזר בסבלנות רבה תוך כדי נסיונות הולכים ונשנים ליצור קרבה בעלת אמון רב כלפיך ואולי תאלץ להעזר גם בקרובים אך רק כאלה שמודעים למצב ואף אשתך יודעת זאת ותוכל לתת בו/בה אמון רב . בהצלחה!

ביטויי אהבה ומחמאות

לבעלי יש קושי להביע במילים מילות הערכה וביטויי אהבה יש עוד מס' דברים שמפריעים לי בחיי הנישואין אך נראה לי שאם זה היה משתפר ומתגמל לא הייתי רואה מאומה ? כמה שדיברתי עכ' עם בעלי הוא רק הסביר לי שככה הוא טיפוס סגור שקשה לו לבטא מילים כאלה , מה ניתן לעשות?

אישיותו של האדם היא פונקציה של הרבה גורמים .

בס"ד אדם גדל בסביבה של הורים , מבוגרים , ילדים , חברים , הוא חשוף לדפוסי התנהגות שונים ומושפע מהם והם מעצבים את אישיותו ואת דפוסי התנהגותו , עד כאן לחלק הפאסיבי . דרך אחרת לעיצוב האישיות ודפוסי התנהגות הינה הדרך האקטיבית דהיינו כפי לשון ספר החינוך "אחרי המעשים נמשכים הלבבות" או כפי לשון הרמב"ם "האדם נפעל מתוך פעולותיו " וזהו למעשה ריפוי בעיסוק . המושג ככה אני וזהו הוא מושג משולל כל יסוד ואין לו שום אחיזה במציאות של האדם אלא בדמיונו בלבד מתוך עצלותו וקיבועו להשאר במצבו הקבוע בלא שהוא יצתרך לשנות דבר . ובכן כן ניתן לעשות ! אמנם אין לבוא בטענות על כך שזהו המצב הקיים אבל בהחלט ניתן לבצע שינויים ע"י הדרכה מתאימה ואימון מעשי מתמיד . הצעתי היא לפנות לאחד המנחים בתחום המשפחה ולהגיע לשיחות על מנת לבנות דפוס חדש ביחסים האישיים ביניכם . בהצלחה!

הבעל החכם מכולם!!

בעלי ואני מתקשרים שונה בכל נושא אצלי יושר אישי זה מוסכמה שאין לעבור עליה, חינוך ילדים זה בנועם ,גדולי ישראל הם מורי הדרך ויש לכבד כל אחד ואחד ועוד ועוד דוג' מעין אלו אצל בעלי הכל להיפך חינוך ילדים זה במכות וצעקות אינו מתחשב בשום דעה אחרת, אינו מעוניין ללכת לייעוץ כלל לטענתו אין יועץ שיוכל להגיד לו מה לעשות הרי הוא החכם מכולם?

לכאורה את מתארת שני קווים מקבילים שאינם נפגשים ...

לכאורה את מתארת מצב שני קווים מקבילים שלעולם לא יפגשו ואף לא באין סוף . אם אני אתיחס לכך שהנתונים שמסרת כאן הינם הנתונים היחידים והשאר יכולים להיות דוגמאות בלבד הרי שבעלך נתון בקיבעון של אדם החכם בעיני עצמו הנמצא בתוך בועה שלא ניתן לחדור אליה . אני מבין שההשתוקקות הגדולה ביותר שלך היום הינה שבעלך יהיה פתוח להקשיב לדעות אחרות ומהלכי חיים ודפוסי התנהגות אחרים אשר ישפיעו עליו לשנות מעמדותיו הנוקשות והלא בריאות שכל כך לא מוצאים חן בעיניך . אם זהו המצב הרי שלפעמים ואני אומר זאת במלא הזהירות וכל צעד יצטרך להעשות תוך כדי יעוץ והכוונה זהירים מאד יש צורך לטפל בכך על ידי מה שנקרא בהשאלה "טיפול בהלם" . אין אפשרות לפרט דרך האתר מה ניתן לעשות כדי לעוררו הדבר יהיה נתון לשיקול דעת שתלוי בנתונים נוספים ושאלות שיופנו אלייך .

בעיות בתקשורת

אני בתחילת הנישואין ניסיתי לבנות מערכת קשרים טובה אך בעלי לא הבין את חשיבות הדבר במשך הזמן התאכזבתי ומערכת הנישואין שלנו התדרדרה כיום אין ביננו תקשורת אלא של האשמות, האם יש מה להתאמץ ולנסות לבנות מחדש?

יש מה להתאמץ .

בס"ד עלייך לדעת שאי התאמצות כאן מה שנח מאד לעשות לא תפתור שום בעיה ועשויה לגרור בעיות שמקורן מנטליות לפרק ב' בחיים במדה ויהיה . המאמץ יכול להתהוות בשני אפשרויות , האחת היא ששניכם ביחד תלוי מאד בבגרות שלכם תשבו ביחד ותנסו להבין אחד את השני מה שתלוי בסיכון מה , אחרי הכל כישלון בשיטה זו עלולה ליצור פער גדול יותר אשר עלול לגרום לכם לא לרצות יותר להתאמץ . אפשרות שניה כדי לא לקחת סיכון מיותר רצוי להגיע ליעוץ זוגי עם אחד המנחים ובעזרת השם דרכים ואפשרויות חדשות תפתחנה בפניכם . בהצלחה !

מריבות

שלום, אני נשואה 4 שנים + ילדה אחת בת שנה וחצי,בעלי כל השבוע לא בבית הוא איש קבע , הבעיה היא שאנו לא מפסיקים לריב על שטויות כשהוא בא בסופי שבוע הגענו למצב שלפני גירושין, מה לעשות , אני לא רוצה להתגרש ולפי דעתי גם הוא לא רוצה , פשוט נמאס לנו לריב על שטויות בבקשה עזרו לי תודה

כאשר המצב קריטי לא ניתן לטפל בשלט רחוק.

בס"ד את אינך שואלת שאלה ספציפית ולכן גם לא ניתן יהיה לענות לך תשובה ספציפית . את כותבת על מצב נתון שיכול לנבוע מהרבה סיבות ואפשר גם לפרט חלק מהם , אבל אנו עשויים לא לנגוע כהוא זה בבעיה הספציפית שלך ולכן עצתי היא לפנות לאחד המנחים ולהגיע אליו לשיחה אישית . בהצלחה!

מה זכויותיו של הגבר

גרושתו מנעה ממנו את כל רכושו באמצעות הליכים משפטיים ובכל זאת היא מתעקשת על כך שהוא יהיה קרוב אליה וכמו כן ממשיכה למנוע ממנו הטבות עד כד כדי כך שהוא חנוק מבחינה פיזית (רכוש) ונפשית אפשר לומר שמצבו הנפשי התדרדר כתוצאה מהתנהגותה של גרושתו שעיקר השגת מטרותיה היא בזכות הילדים

אנו במדינה "דמוקרטית" לא לכל אחד יש זכויות.

בס"ד אמנם חסרים כאן פרטים מסוימים כגון: האם הם חיים ביחד מדי פעם או שהם חיים כזוג גרוש לכל דבר . הדברים אינם ברורים . מה פרוש מנעה ממנו את כל רכושו על איזה רכוש מדובר? . ועל איזה הטבות מדובר שהיא מונעת ממנו ? . רצוי שתעני על שאלות אלו , אך בכל זאת אקדים ואומר שבתי המשפט נוטים לכיוון האשה ובפרט כשיש ילדים וזאת כמעט ללא הבחנה על כך שרבות הנשים המנצלות את תדמית המין החלש שיש להן בעיני בתי המשפט על מנת להשתמש בהן ככלי נשק חוקי ולנקום בבעל . דברים אלו ידועים גם למשטרה אך מעט מאד תקדימים נעשו כדי להעמיד נשים העושות זאת במקומן . עני בבקשה על שאלות אלו והוסיפי פרטים חשובים אם ישנם.

איך אפשר להמנע מקשר איתה?

הם חיים בנפרד גרושים בנייר אבל היא משכנעת אותו לישון מדי פעם,יש בה המון אהבה ל"בעלה "אך עם זאת היא לא מוכנה לשמוע לא ולכן היא מונעת ממנו נסיעות משפחתיות הוא עוזר להוצאות של הבית למרות שהוא כבר משלם סכום גדול של מזונות הוא מנסה לעזוב אך כל פעם היא הורסת לו, לא פעם הוא התחיל קשר והיא הרסה לו ,באילו אמצעים משפטיים הוא יכול להתנתק ממנה ,? ולבנות את אופיו מחדש משום שהיום הוא מרגיש מושפל בעיני המשפחה וחברים אפילו אנשים מהישוב וקשה לו מאוד אני יודעת שזו הדרך היחידה שאפשר לגרום לה להפסיק ,רק דרך המשפט כפי שזו הדרך שלה לחייב אותו על דברים שבלאו הכי הוא היה עושה בגדול השאלה היא איך מתמודדים מול אהבה אובססיבית כזו?

כפי שחשבתי: הדברים הרבה יותר מורכבים מכפי שציינת.

בס"ד צר לי לאכזב אותך כבר בתחילת הדברים אך אין שום דרך משפטית לגרום לניתוק מהסוג הנ"ל כאשר הדברים נעשים מרצון מצד שני הצדדים ואין זה משנה אם הדברים נעשים מיוזמתו או כתוצאה משכנוע . מצב כזה יכול אף להוביל להכרה בה כידועה בציבור שלו . וכל ניסיון שלו להשתמש בדרך חוקית כל שהיא כגון תלונה במשטרה וכ"ו תציג אותו ללעג ולקלס בעיני כל במשפט קצר שהיא תטען להגנתה ושודאי קל יהיה להוכיח אותו שהגרוש ישן אצלה בבית מידי פעם. מבחינה תאורטית קיימת דרך כזאת אך רק במדינת הלכה שאיננה נוהגת במדינתנו "הנאורה". יש לדעת שעל פי ההלכה אסור לגרוש אף לדבר עם גרושתו אלא לדבר צורך גדול בד"כ בעיניני הילדים בלבד . ואם לדבר אסור קל וחומר שלהתייחד עמה אסור ובן בנו של קל וחומר שלישון עמה אסור וכמובן שאין הדברים מסתיימים שם . את מתארת מצב שבו האשה עושה ניצול ציני בבעלה לשעבר לסיפוק כל צרכיה ללא כל מתן זכויות . הדרך היחידה לע"ד לטפל במצב הינה לא לטפל בה אלה לטפל בו . על פי דברייך מדובר באדם בעל אשיות חלשה כמעט חסר דעה עצמית משלו , ודאי לא דעה מוצקה אשר תגרום לו להתנהג על פי שכל ישר ולהעמיד דברים במקומם ,בעל דימוי עצמי נמוך ביותר וחסר חוט שדרה ומה שנשאר לו זה שיתלה משולש אדום על ראשו ויכתוב עליו "נגרר" . ההתמודדות מול התופעה שאת מציינת ניתנת לביצוע ע"י טיפול של שיחות להעלאת הדמוי העצמי פיתוח אישיותו וחיזוק הביטחון העצמי שלו .

נישואים לא מוצלחים

אני ובעלי נשואים מזה שנתיים וחצי, במשך כל תקופת הנישואים לא הייתי מאושרת ועכשיו אפילו החמיר המצב. יש לנו ילד בן שנה. אני נורא מאוכזבת שנישאתי לו, בכל יום ובכל תחום אני מגלה עד כמה אנחנו שונים. בעלי בן אדם טוב אבל אין שום כימיה ביננו. אחד הנושאים הכי בולטים שמקשים עליי, זה שאצל בעלי אני אחרונה ברשימה, המשפחה שלו תמיד תהיה קודם, והחברים והמשחקים. הוא תמיד ימצא במה להאשים אותי, אני פשוט מאוכזבת וחושבת רק על גירושים, עד כדי כך שאני, אפילו לא מתרגשת מהמילה. אני כל כך רוצה בכך, חוששת מעט, אבל בהחלט רוצה. הוא מנחית עליי דברים בלי לעדכן אותי, כמו לסגור על לימודים, או לתת לאחד מבני המשפחה שלו לישון אצלנו תקופה ארוכה, הוא תמיד יתחרה איתי בעניין שהוא דואג לילד יותר, בקיצור איפה שרק אפשר בכל נושא כלשהו, הוא יאשים אותי הוא יתנגד לדבריי.

היצר התחרותי בין גבר לאשה חוגג את נצחונו .

בס"ד אמנם אני רואה את הדברים מזוית ראייתך בלבד ושמיעת הצד השני עשויה לגרום לתפנית בתמונת המצב אך אין הדברים מחייבים ואני אענה על התמונה שהינך מתארת . כידוע לך שאחוזי הגרושים בארץ הינן מן הגבוהים בעולם , כמובן שאיש מקצוע יוכל לרדת לשורשיו של זוג שהתגרש ולבדוק מהם התהליכים שגרמו למצב זה. וכן בכל זוג שהתגרש . אך הדבר דומה מאד למטוס שנפל , כאשר נופל מטוס מסדרה מסויימת של מטוסים בודקים בשברי המטוס על מנת לדעת מהי התקלה שגרמה לאותה נפילה ולהסיק מסקנות בהתאם . ואם נופל מטוס שני מאותה סדרה מבצעים את אותו תהליך. אך אם נופל מטוס שלישי מאותה סדרה אזי מפסיקים לבדוק בשברי המטוס , מפסיקים להטיס את המטוסים האלה ומתחילים לבדוק את המטוסים המקורקעים כיוון שאין מדובר פה בתקלה סטנדרטית אלה מדובר בפגם ביצור . אותו דבר בחיי נישואין כאשר יש כל כך הרבה גירושין כנרה שיש פגם ביצור דהיינו התייחסות מוטעית מלכתחילה לכל המערכת הזאת שנקראת נישואין . אחד ההתיחסויות המוטעות הקיימות אצל הרבה זוגות הינה שנישואין זה תוספת לרווקות והם אינם מודעים לכך שאין מדובר בתוספת אלה בשינוי מהות מוחלט . שינוי שאמור לגרום לכך שלא ניתן יהיה להחליט החלטות לבד כפי שהיה ברווקות , העצמאות שהייתה איננה ואת מקומה תופס עול הפרנסה עול האשה ועול הילדים ורק זוגיות מוצלחת מאפשרת לזוג להתגבר על כל הקשיים והמכשולים . אדם יצטרך לחלק את ממונו את צרכיו את מחשבותיו את קשייו ואת רצונותיו עם משפחתו ואף יגביל מאד את אנוכיותו על מנת לעשות אתם חסד . אנשים שנשאו ולא השכילו להבין את השינוי המהותי אשר הם אמורים לבצע יתקלו בקושי כפול מעבר לקשיים הקיימים ממילא בחיי נישואין וזהו המלחמה התחרותית בהכרעה בהחלטות בבית כאשר בן/בת הזוג מושך תמיד לצד השני מה שמעלה את רמת הקושי בכל משימה האמורה להתבצע בבית ואף מורידה את המוטיבציה לעשותה . דעתי היא שגירושין אינה מסקנה נכונה במקרה הנ" למרות שבדמיון עשוי הכל להראות וורוד יותר . יש לגשת יחדו לאחד המנחים על מנת הנחייה אשר תוכל לגרום לשנוי בתפיסה ולהתיחסות אחרת לכל מערכת הנישואין . בהצלחה!

אינטימיות (רגשית) בהכרות

אנחנו זוג שיוצא למטרה רצינית, שנינו מעל 30, אנחנו מנסים להגיע לאינטימיות רגשית, אבל לי קשה להפתח. בן הזוג שלי בחור מאוד טוב ומאוד סבלן. הוא לא שומר נגיעה אבל מכבד את בקשתי שאנחנו כ ןנשמור, כי אני מעדיפה קשר עם קדושה רבה יותר, אני בהחלט מבינה אותו, ובכ"ז אמרתי לו שאני מעדיפה ככה והוא קיבל זאת. איך אני מצליחה להפתח? להגיע לקשר קרוב יותר? (גדלתי בחברה נפרדת ומאוד שמרנית בכל הנושא של בנים/בנות) אודה לתשובתכם בהקדם

תפיסה מוטעית כתוצאה של מעורבות בתרבות המערבית .

בס"ד מהו המקור לרעיון הזה שיש להגיע לאינטימיות ריגשית בהכרות ? אין אני מכיר את מושג ה"כלאיים" הזה . אינטימיות ורגשיות הינן שני הפכים שהרי האחד מקורו בגוף והשני בנפש , למרות זאת שאלתי מהו המקור כיוון שאני חושב שאני מבין למה את מתכוונת . לדעתי קיים אצלך בלבול בתפיסה של מה צריך לחוש בפגישות הכרות שלפני נישואין כתוצאה ממעורבות יתר בתרבות המערבית . בפגישות הכרות יש להתייחס לשלושה אלמנטים עיקריים שסביבם תיסוב כל מערכת הזוגיות . 1) האם הוא מוצא חן בעיניך חזותית ? 2) האם הוא בעל מידות טובות ? (עד כמה שניתן לגלות ללא עבודת שטח של הקרובים אלייך) 3) האם יש לו יראת שמים ? אם אחד מהאלמנטים האלה לקוי הרי שיש לצפות לבעיות בחיי הזוגיות . כמובן שהדברים כאן מותאמים לרקע שלך ובהתאם לרצונך שהיצגת שלא תהיה נגיעה בניכם ואגב יישר כח על כך , הרבה בעיות את מונעת בהנהגה זו וזאת מעבר לאיסור שבדבר . לאחר שהדברים האלה נבדקו ונמצאו חיוביים הרי שניתן להתקדם הלאה למערכת מחייבת של נישואין כאשר הפתיחות והקשר הקרוב יותר וכן האינטימיות והרגשיות וכן האהבה יתפתחו רק לאחר הנישואין ואל תצפי לזה לפני כן . צפייה לדברים האלה לפני הנישואין תותיר אותך רווקה בגלל הספקנות שתכרסם בך . בהצלחה !

בגידה - איסור מההלכה או חטא מוסרי?

באחד הערבים בהם אני ובעלי עורכים שיחות נפש מידי פעם, הגענו לנושא הבגידות, ז"א האם מותר לאיש נשוי להיות עם אישה רווקה / נשים רווקות ככל שיעלה על רוחו (זנות) מצד ההלכה. כמובן, ששנינו היינו בדעה שווה שאין במעשה זה מוסריות, אך מהצד ההלכתי היינו חלוקי דיעות. אני טענתי, שלכאורה הוא עובר על איסור נידה - "לא תקרב". בעלי, הצדיק אותי, אך טען שאם ישנה אשה רווקה ששומרת 7 נקיים וטובלת במקווה או רוחצת בים, אז אותו איש נשוי לכאורה שבא עמה במגע, על איזה חטא הוא עובר (מהצד ההלכתי כמובן ולא מהצד המוסרי) ? יש לציין שהייתי נבוכה ולא ידעתי מה להשיב. אף-על-פי-כן אני בטוחה שיש איסור הלכתי למעשה, מהתורה או מדברי חז"ל. אשמח לקבל תשובה בנושא ובעיקר שהתשובה תהיה מפורטת גם בתחום העדתי (אשכנז/ספרד/תימן), אם יש צורך בכך.

הדברים הרבה יותר מורכבים.

בס"ד הדברים מתחלקים לכמה חלקים וענפים . איסור התורה החמור ביותר הינו כמובן איסור נדה . איסור נדה קיים אמנם כאשר האשה איננה סופרת 7 נקיים וטובלת , אך אין הבעייה נפתרת ברגע שהיא תספור ותטבול . שהרי קיימים אסורים נוספים . 1)איסור תורה : "לא יהיה קדש " ו"לא תהיה קדשה בבני ישראל ". מדובר פה באסור זנות להיות עם אשה ללא חופה וקידושין ואין זה משנה עם מי עושים זאת ועם כמה . איסור זה הינו לאו דאורייתא שעל לאו דאורייתא אומרים חז"ל שאדם ימסור כל ממונו ולא יעבור על לאו אחד . 2) במקביל אדם עובר בו זמנית על מצוות עשה של "כי יקח איש" שאדם מצווה לעשות זאת וע"י חופה וקידושין . 3) בזמן הגמרא נשים רווקות היו טובלות לנידתן , אך המצב מבחינה מוסרית החל להדרדר וחכמינו תקנו שנשים רווקות לא תתבולנה על מנת שלא להרבות זנות בישראל . אשה רווקה שתטבול לשם זנות עוברת על איסור דרבנן שלמעשה כל איסור דרבנן הינו גם איסור דאורייתא ואדם עובר על לאו של "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" והגבר "שלה" כמובן שותף מלא לדבר עברה . 4) על פי ה"חזון איש" אם היו עדים לזוג שהתייחד בזמן שהוא זמן כדי ביאה האשה ספק מקודשת לאותו גבר וזקוקה לגט לחומרה . שהרי על פי הגמרא וכך גם פסק הרמב"ם שאשה מתקדשת בכסף (בימנו טבעת שזה שווה כסף ) בשטר ובביאה . ושמעתי בשם הרב אדרי אב בית הדין בבאר שבע שלמעשה זוגות החיים יחד ללא נישואין והאשה בסופו של דבר תרצה להתחתן עם גבר אחר זקוקה לגט מהגבר שהיא חייתה אתו .( כמובן שההשלכות לכך הם חמורות שהרי אשה שהיא ספק אשת איש ומתחתנת עם אדם אחר בניה ספק ממזרים) 5) אסור חמור נוסף דאורייתא הינו איסור חילול שם שמיים "ולא תחללו את שם קדשי" . והגמרא במסכת "חגיגה" אמרת כך והרבה אנשים חושבים שיש כאן איזה שהוא התר . " אם רואה אדם שייצרו מתגבר עליו ילך וילבש שחורים ויתעטף שחורים וילך למקום שאין מכירים אותו ויעשה מה שליבו חפץ ובלבד שלא יחלל שם שמיים בפרהסיא " . פרוש הגמרא הוא כך אם אדם מרגיש שהוא לא יוכל להתגבר על יצרו והוא ודאי יעבור עברה מציעים לו חז"ל אל תוסיף על העברה שאתה עומד לבצע גם את העברה החמורה שכמעט ואין לה תקנה של חילול שם שמיים . 6) מעשים אלו לא פעם הפכו לטרגדיה נוראה כאשר הבחורה נכנסה להריון בלי שמירה או גם עם שמירה והיו דברים מעולם . אדם נשוי בדרך כלל לא ירצה לפרק את משפחתו בגלל איזה פלירט וכאן יכנסו לסוגיה חדשה של רצח עוברים (הפלה ) הגבר ירצה שהיא תפיל גם אם פעם הוא לא צידד בזה שהרי הבושה כל כך גדולה שאדם מוכן לפעמים לעשות דברים שבימים כתיקונן הוא היה שולל את זה בלהט מכל וכל ובלבד שלא יתבייש . במדה ולא תתבצע הפלה יכנסו לסוגיה חדשה אשר עלולה לפרק את משפחת הגבר מצד אחד ולהעמיד אותו מצד שני במצב קשה ומביך של תשלומי מזונות לילדו ללא נישואין ובמקרים מסוימים אף תוספת של מזונות לאשה . ( כמובן ששימוש באמצעי מניעה מסוימים מכניס את העינין לסיבוך נוסף של הוצאת זרע לבטלה ) 7) גם לחלק המוסרי ישנן השלכות הלכתיות חמורות לא פחות כפי שאומר רבי יעקב עמדין על הגמרא במסכת נידה דף נ"ח ביחס לאותו סיפור על אותו אדם שגרם לרבו שלימדו נגרות לגרש את אשתו על מנת שהוא ישאנה ועל כך נחתם גזר הדין של חורבן ירושלים. וכך הוא אומר שישנם עברות שאינן כתובים בספרים והם חמורים יותר מן העברות החמורות ביותר של עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים ואלו הדברים שמתבקשים מצד השכל כגון מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך , שהרי אין רשימה מה שנוא עליך אלא שמדובר בדברים המובנים והברורים מצד השכל הישר . במערכות כאלו ישנן בעיות רגשיות שנוצרות עקב צפיותיה של האשה או מצד זה שהגבר מבטיח לה כל מיני הבטחות וכאן נכנסים לאיסור דאוריתא נוסף של שקר "מדבר שקר תרחק " ולא תשקרו איש בעמיתו " האשה מבזבזת את זמנה ואת רגשותיה לחינם ועשויה לפתע למצוא את עצמה קרחת מכל הכיוונים וזקנה יותר מה שמקטין את סיכוייה למצוא בן זוג מתאים להקמת בית בישראל ועל כך מתווסף צער ועוגמת נפש לרוב שלא ניתן לכפר עליהם . וכל זאת על מנת להשיג ריגוש נוסף . האם זה שווה ?

כיצד משכנעים בעל עקשן להגיע לטיפול זוגי?

אנו נשואים 22 שנה במשך שנים אלו היו המון ויכוחים ואי הסכמות תמיד ויתרתי למען שלום בית . וככל שויתרתי יותר בעלי נהיה עקשן גדול יותר היום המצב שאנחנו חיים יחד באותו בית אבל אין בנינו שוום תקושורת . כשאני מדברת אל בעלי כמובן בצורה יפה מכובדת הוא עונה לי "אני לא רוצה לראות אותך" "ולא לשמוע אותך" לי קשה מאוד עם אדם שכזה אני משתדלת למלא את כל חובותי כלפי הבית וכלפי הילדים אני ממש אובדת עצות ניסיתי לבקש ממנו לבוא איתי לטיפול זוגי אך הוא לא הסכים והציע לי ללכת ל... אני מטופלת ומרגישה טוב עם זה אך העבודה אינה מערכתית שאלתי היא: כיצד להמשיך את חיי? אני מיואשת וחסרת כוחות ומרגישה מזה רע מאוד אינני מבינה מה הסיבה שבעלי מתנהג כך???

לפעמים צריך טיפול בהלם ...

בס"ד על מנת להבין במדת מה , מה קורה ביניכם ובעיקר מה קורה בתוך ליבו של בעלך יש צורך במספר שאלות מנחות . אך מכיוון שאת טוענת שבעלך אינו מוכן להגיע ליעוץ , אזי במצבים קיצוניים וקיצוניים בלבד ורק לאחר שמעל לכל ספק מוצו כל הניסיונות בצורה היפה והעדינה ביותר לשכנע אותו להגיע לטיפול ועם כל זאת רצוי עדיין להתייעץ טלפונית לפחות עם אחד המנחים לפני שפועלים וזאת מכיוון שזאת דרך שתוצאותיה עלולות להיות בלתי הפיכות . והדרך הינה טיפול בהלם . ידוע שכאשר אדם מתעלף ואינו מתעורר מעלפונו גם לאחר ששפכו עליו מים קרים יש צורך כנראה לתת לו מכת הלם על מנת לעורר אותו . גם במקרים כאלו יש צורך לפעמים להשתמש בסוג טיפול זה . את מתארת מצב שבו את משתדלת למלא את כל חובותייך , כלפי הבית , כלפי הילדים ומן הסתם גם כלפי בעלך אני מבין למרות שלא ציינת זאת . אם כך חישבי מהם הדברים שכלולים בתוך חובתיך השייכים לבעלך ואיך לדעתך בעלך עשוי להגיב במדה ויחסרו לו שרותים מסוימים שאת עושה למענו . אם את חושבת שחיסרון פעולות מסוימים יפריע לו מאד יש מקום להשתמש בזה . במדה והוא עשוי שלא להתרגש יתר על המדה או להתרגל בקלות למצב החדש , הדבר לא יהיה אפקטיבי והוא אף עשוי ליצור נוגדנים חדשים לתופעות אלו בעתיד . במצב זה יש להשתמש בפעולה קיצונית יותר כמו למשל יציאה לנופש לכמה ימים או פתיחת תיק "שלום בית / ולחילופין גרושין" ברבנות כך שאם הוא יבין שאת רצינית זה יגרום לו לחשוב פעמיים האם הדרך שהוא נוהג בה נכונה או לא ואולי יש בכל זאת מקום להגיע ליעוץ או לשנות את דרך ההתנהגות . אני חוזר ואומר שיש לעשות דברים בזהירות ובשיקול דעת ורק מחוסר ברירה אחרת . בהצלחה רבה ! ויהי רצון שהקב"ה יתן את חינך בעיני בעלך !

סיכוי ולו קלוש לשיקום

שלום! אני נשואה 10 שנים לבחור נפלא ופשוט. פשוט מידי. ללא מקצוע, אין לו שאיפות והוא אינו עושה דבר על מנת להתקדם לעצמו ולמשפחתו. מסרב לכל הצעה של התייעלות אישית והפך למשעמם ומשועמם. לא רחוקים הימים בהם ילדינו המשותפים יתיחסו אליו בזילזול. אני שונה ממנו אמביציונית, משכילה ואוהבת להינות מהחיים. לא נותר לנו ולו דבר במשותף. האהבה גוועה. חיים כשותפים לדירה ותו לאו. יכולת להתגרש אין לנו (מבחינה כלכלית). אני מרגישה פיספוס גדול, עצבות ותסכול. בכל הזדמנות אני מנסה לחיות את התקווה אך לשוא. בעלי כאמור הוא באמת איש טוב חם ונעים. אני חוששת לשמחת החיים שלי ולעתיד ילדי. מה עושים?

יש מה להתאמץ .

בס"ד חז"ל אומרים לגבי לימוד תורה "אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ" כלאמר לא כל סיגנון ולא כל תחום בעולם התורה יכול להתאים לכל אחד . יש אחד שנפשו חשקה בלימוד גמרא שם הוא מוצא את הסיפוק והאתגר , יש אדם שנפשו חשקה בלימוד הלכה , יש שרוצה ללמוד אגדות חז"ל ,יש שאוהב השקפה כל אחד בנוי מבחינת מבנה האישיות שלו לסגנון מסוים של לימוד וכך גם לסגנון של עבודה וכך לכל דבר . יתכן שבעלך לא נחשף לאתו דבר או מקצוע שילהיב אותו ויתן לו סיפוק . יש לבדוק אמנם מדוע הוא מקובע במצב סטאטי ואינו עושה השתדלויות להגיע למשהו , יתכן גם שמדובר במצב נפשי לא תקין ששורשו נמצא בחיי ילדותו ביחס להוריו או לחברה בה הוא בילה . אין לי פרטים האם הכרת אותו כך או שנעשה שינוי לאחר זמן במהלך חיי הנישואין . לע"ד עליכם להגיע ליעוץ זוגי על מנת לאבחן את שורש הבעיה ולקבל יעוץ והדרכה ואולי הפניה לגורם נוסף . בהצלחה ! ושהקב"ה יתן לך כוחות להתמודד ולתמוך .

מה עושים לגבי בעל שעזב את הבית מזה 3 חודשים ?

בעלי עזב את הבית מזה 3 חודשים בהתראה קצרה, הוא שכר דירה וגר בה לבד אנו נשואים 18 שנה היו קונפליקטים, כמו אצל כל זוג אני והילדים התחננו לפניו לפניו שיחזור הביתה אך הוא עקשן וטוען שטוב לו כך הוא נעשה בריא כשהוא מחוץ לבית, בנתיים פתח תיק ברבנות אני לא מוכנה להתגרש בשום אופן אני טענתי ברבנות כי אני רוצה בשלום בית, הוא גם לא מוכן לבוא לטיפול זוגי אני מרגישה נורא ומרגישה שכל התחנונים נופלים על אזנים אטומות, מה לעשות???

בעל שמוכן לעזוב את ביתו וילדיו זה אומר דרשני .

בס"ד כאשר נתקלים בתופעה של בעל שעוזב את ביתו אשתו וילדיו ועובר לגור לבד לא מן החכמה יהיה להלחם בתופעה כיוון לתופעה זו ישנם גורמים שצריך לרדת לעומקי העינין ולהבינם כי ודאי מבחינת הבעל הדברים היגיעו למצב של "היגיעו מים עד נפש" . לא פרטת על איזה קונפליקטים מדובר ומהו ה"קש ששבר את גב הגמל" שגרם לבעלך לקבל החלטה כזו . כמובן שאפשר לאלץ את הבעל לשלם מזונות במדה והוא התנער מאחריות זו . דרך בית הדין ניתן גם לכפות על שניכם להגיע ליעוץ מקצועי ואין זה משנה שרצונו להתגרש בית הדין איננו חותמת גומי של אף אחד . אך עדיף מאד לשכנע את הבעל להגיע ליעוץ מקצועי בדרכי נועם אף אם צריך לערב חברים (לא משפחה) כדי לשכנעו ואם אין ברירה אז דרך בית הדין תוך כדי שאת משדרת לו ואף מתכוונת לכך שאת מוכנה לשנות ולהשתנות . בהצלחה !

הערכה

איך אני כאשה יכולה להראות לבעלי שאני מעריכה אותו הוא אומר לי שלא תמיד מרגיש זאת

יש לדעת להעריך ולדעת גם לקבל הערכה .

בס"ד כדי לענות על שאלה זו יש להקדים ולשאול אתכם מספר שאלות מקדימות על מנת לעמוד על מבנה האישיות של שניכם . אך מכיוון שאין אפשרות לעשות זאת אשתדל להעלות מספר אפשרויות . עצם השאלה ממך נותנת לי להבין שאת מעונינת לתת לו להרגיש עד כמה את מעריכה אותו אלא שאו שאינך יודעת מספיק טוב כיצד לעשות זאת או שהוא מרגיש שאין זה מספיק מה שאת עושה והוא מרגיש תדיר חסר . למעשה בהבעת הערכה ישנם שני צדדים הצד הנותן שאמור בשלב ראשון ליצור הערכה פנימית כלפי המוערך בכמה תחומים השייכים לצד המוערך כגון בכשרונותיו , בלבביותו , בליבו הרחב , בדרך הליכותיו , בהתנהגותו כלפייך וכלפי אחרים , בחוכמתו , בשנינותו , בחוש ההומור שלו , בטוב ליבו , בתפקידו כבעל וכאב . זהו מגוון קטן של אפשרויות כלליות במה ניתן להתמקד כאשר מעוניינים לתת הערכה לבעל . כמובן שעל כל המגוון הכללי הזה ניתן להוסיף את כל המעשים הספציפיים שנעשים על ידו ולהכיר טובה עליהם שהרי הכרת הטוב הינה למעשה פן מסוים של הערכה . השלב השני הוא לתת ביטוי מעשי לאותה הערכה פנימית ולהוציא אותה מן הכח אל הפועל . הדרך להעניק הערכה יכולה לבוא בכמה צורות ביטוי כגון בדיבור או בכתב , בחיוך , במגע או בשילוב שני צורות ביטוי ויותר . כמובן שהדרך הטובה ביותר לה כל אדם מצפה הינה בדיבור . הצד השני הינו הצד המקבל אשר גם הוא צריך ליצור אצלו כלי קיבול לקבל הערכה . אם את הינך יודעת להעניק הערכה בכל מגוון הצורות שפרטתי ואף על פי כן בעלך טוען לחוסר יתכן שמדובר בחסך ילדות בתחום זה הזקוק לביטויי הערכה חוזרים ונישנים על מנת לחזק אצלו את הביטחון והדימוי העצמי . ישנם גם אנשים אשר נוטים לבטל במחי יד כל מחמאה שיקבלו ודבר זה נובע מחוסר אהבה עצמית שמקורה בחינוך ההורים או באוירה החברתית שאותו אדם גדל . (אפשרות זו האחרונה אינה קשורה לבעלך אך יש לדעת שהיא קיימת ) תיתכן גם אפשרות בו אחד מן הצדדים אינו מתעורר להעניק הערכה מהסיבה הפשוטה שהוא אינו מקבל ולכן אין לו את המוטיבציה הטבעית לתת החזר . במידה והתשובה לשאלתך מתמקדת בך כל שעלייך לעשות הוא להתאמן על בעלך ועל אחרים כיצד לתת הערכה ומחמאות , כמובן שיש לשים לב שהבעת הערכה לא תראה מוגזמת או מתמקדת בדבר שאינו נכון או אינו מדויק אלא תהה תואמת את המציאות האמיתית אלא שאת ידעת להתייחס אליה . בהצלחה !

המשך הערכה

אני משתדלת לאומר לבעלי שאני מעריכה ואוהבת אותו אבל הוא טוען שזה חיצוי ושהוא לא מרגיש איך אפשר להקנות לו את ההרגשה שהוא חשוב ומוערך כפי שטוען שחסר לו. בעלי משתדל מאד לפנק אבל גם יודע להתרגז דבר שגורם לי להרבה כאב

הדברים כלליים מאד

בס"ד בהמשך לשאלתך אינך מוסיפה מספיק פרטים על מנת שניתן יהיה לענות לך תשובה עינינית בהתאם . כדי שניתן יהיה לעשות זאת אנא צרי קשר טלפוני עימי כך שאוכל לשאול מספר שאלות ספציפיות ואשתדל לעזור עד כמה שניתן .

אחד מבני הזוג חוזר בתשובה

האם ניתן לקיים זוגיות מוצלחת כאשר אחד מבני הזוג חזר בתשובה והשני נשאר חילוני

בגדול התשובה היא בהחלט כן!

בס"ד כאשר מתבוננים במערכת הזוגית של זוג אשר אחד מבני הזוג חזר בתשובה לכאורה אין שום שינוי שעשוי לקרות במערכת הזוגית מלבד מגבלות מסוימות שיוצר החוזר בתשובה כלפי בן/בת זוגו בהרגלים מסוימים בשטח הטכני בדרך של חוסר הצטרפות לעינין , כגון נסיעה בשבתות , הליכה לים מעורב , קולנוע והצגות שלא לרוח התורה , אכילה שלא בכל מקום וכ"ו . כאשר בסיס המערכת הזוגית היה תקין לפני החזרה בתשובה אין שום סיבה שמשהו יתערער לאחר החזרה בתשובה כפי שלא היה מתערער לולא אותם סיבות מקבילות היו נוצרים בעקבות מחלה וכל זאת בהוראת הרופא , או אז היו מבינים שיש לשמור על הוראות הרופא גם כאשר ההוראות מגבילות במידה זו או אחרת , הרי שבריאותו של בן/בת הזוג בסכנה , וכשאוהבים מוכנים לוותר והרבה . הדבר היחיד המגביל באמת כאשר אחד מבני הזוג חוזר בתשובה הינו בתחום טהרת המשפחה והשמירה על החוקים המגבילים מבחינת הזמן המותר והאסור ליחסי קרבה . עם קצת רצון להעמיק על מנת להבין מערכת זו , מיד יתברר שדווקא ההגבלות הם הם אשר יוצרים רצון לקרבה והנאה גדולה יותר . שהרי האדם נהנה הרבה יותר ככל שרמת המתח והציפייה לדבר גדולים יותר . דווקא כאן תעמוד במבחן המערכת הזוגית ועד כמה היא איתנה . ישכיל מאד הצד שכנגד אם יבדוק הוא בעצמו מה טמון ביהדות שקסם כל כך לצד החוזר בתשובה בלא שידחה או ישמיץ שהרי גם בן הזוג החוזר בתשובה היה הרי מוכן לוותר הרבה על אורחות חייו מנהגיו והרגליו השונים שודאי חלק מהם הסבו לו הנאה מסוימת ועתה הוא הולך להגביל את עצמו מבלי שאף אחד כופה עליו זאת . האין פה תעלומה ?

בעיית משמעת עם ילד בן 4, לאם חד-הורית.

בס"ד אני בעלת תשובה כ-8 שנים. גרושה כארבע שנים ויש לי בן בגיל 5, ובן בגיל 4 שיחי', במסגרות חרדיות. עד לפסח האחרון הבן שלי היה טאטאל'ה. נוח, מתרפק, ממושמע. מפסח הוא מאד התבגר, גילה את כוחו הפיזי ונעשה מנטש, אבל נראה שהוא קצת הגזים עם זה ונעשה בריון וגם חוצפן. הוא התחיל לומר לי"מסריחה" ו"הלואי שתמותי", וניסה לירוק ולהכות אותי. הגבתי מאד בחריפות. הכיתי, הענשתי, מה שגרם לו לפתח טינה והמון כעס כלפי. הוא הפסיק אמנם לפנות אלי בצורה כזו, אבל ראיתי שהוא מלא כעס. הוא התחיל חיידר לפני שבוע וכל יום שהוא חוזר הוא רוצה להכות את אחותו, לירוק ולהשתולל. בייעוץ שקבלתי נאמר לי, כי כפי הנראה כעת הוא מתחיל לקלוט את העובדה שהוא שונה ושהוריו גרושים. (הוא מזכיר את אבא שלו בכל מיני הזדמנויות תוך ביטוי של כעס עליו. הם מתראים פעמיים בשבוע למשך שעתיים. אביו בחר שלא לוקח אותם לשבת, כי הוא לא הסתדר אתם). היועצת המליצה לי להתמודד בצורה הפוכה לגמרי ובכל פעם שאני קולטת אותו במצוקה, שמתבטאת בהצקות והשתוללות, לחבק אותו ולהעניק לו אהבה וחמימות ולהרגיע אותו, שידע שהעולם שלו יציב ובטוח. אני פועלת כך כבר 3 ימים וזה לא קל בכלל. הוא נלחם בי ומתנגד לחיבוק, שהופך יותר לחביקה. יחד עם זאת נראה לי שהוא כן זקוק לכך. אני מחזיקה אותו חזק כי הוא בועט ומנסה להשתחרר ואומרת לו: "יהיה בסדר, הכל בסדר, אתה תרגע, אימא לא עוזבת אותך") והוא בוכה ואומר: "את מכאיבה לי" "די" "לא רוצה". לאחר כל סשן כזה, שנמשך בין 20 דק' לחצי שעה, אני מותשת והוא, לא ממש נרגע אבל יותר קל לי להציע לו ספר או משחק. יש לציין כי בתי בת החמש עדה להתרחשות והיא כועסת ומקנאה בגלל תשומת הלב הרבה שהוא מקבל. דבר זה מאד מתסכל ומעייף אותי, במיוחד מכיוון שהוא מתרחש בשעת הצהריים, על חשבון המנוחה שלי. האם אני נוהגת נכון ומה עלי לעשות הלאה?

שיבוש מערכות החשיבה והערכים .

בס"ד ילדים להורים גרושים אינם חייבים לגדול בצורה שאיננה בריאה נפשית אם ההורים יתנו להם את כל צרכם ואין הכוונה לצרכים פיזיים אלה לחום ואהבה ביטחון ואמונה חינוך למידות טובות וערכים מוחלטים וכל הורה בנפרד בזמנו ובדרכו ולפעמים גם תוך כדי שיתוף פעולה במצבים מסוימים במדה והדבר מתאפשר . צר לי לחלוק בתוקף על אותה עצה שקיבלת מאותה יועצת , עצה זו תגרום לילד וכן לילדה הנוכחת לשיבוש מערכות החשיבה והערכים המתפתחים אצלם עתה אט אט . א. ילד נולד כחומר גלם מבחינת ערכים ואינו יודע מעצמו מהו טוב ומהו רע . ב. ילד מתרגם את התנהגותם של הוריו ללא כלי סינון ובינתו איננה תואמת את בינתם של אנשים מבוגרים . ג. ילד זקוק למסגרתיות ולגבולות ואף דורש זאת ע"י תעוזת יתר והעזה לעשיית דברים הנראים חריגים בעינינו המבוגרים . ד. ילד עשוי לבטא כעסים פנימיים בצורה חריגה בגלל חוסר בקביעת תחומים ע"י הוריו בעיקר , מוריו ורבותיו . ה. ילד זקוק להקניית ריסון פנימי ע"י הוריו דרך מערכת ענישה המתאימה לו . ו. ילד עשוי להיות מושפע בצורה יתרה מכל אחד מהוריו במידה והם גרושים בדברים הנאמרים על ההורה השני ועשוי אף להתנהג בצורה חריגה עקב כך . אי לכך ילד זקוק וצריך לקבל ביטוי הולם להתנהגותו אשר תבטא את גודל חומרתם של הדברים בדרך הענישה אם יש צורך , בצליל , בטון הדיבור ובהבעת הפנים . כל צורת הביטויים תתורגם ע"י מוחו הצעיר ותעניק לו את הפרופורציה הנכונה ביחס למה שהוא עשה . עצה זו שקיבלת שיש לחבק את הילד ולתת לו חום ואהבה דווקא בזמן של התפרצות תגרום לילד לתרגם את הדברים בצורה מעוותת ביותר . ילד לא אמור לקבל פרס על התנהגות גרועה ואין כאן שום קשר לעובדה שהוא ילד להורים גרושים , חיזוק עולמו והענקת ביטחון לילד צריכים להעשות בזמנים אחרים אך וודאי לא זה הרגע המתאים . מעשה זה מעניק לילד עוצמה שלילית ורגשי זלזול כלפייך האם שהרי את מבטאת בכך חוסר שליטה וחוסר אונים כלפיו , אמא חלשה כזו גורמת שהילד יגדל חסר ביטחון עצמי בנוסף לחוסר הביטחון אשר יכול לנבוע מהעדר נוכחות דמותו של האבא . יש להעניק לילד את מירב תשומת הלב דווקא בזמן של התנהגות חיובית על מנת לחזק אצל הילד דפוסי התנהגות אלו במשוב מתאים , ומשוב זה עשוי להיקלט היטב גם אצל הבת הנוכחת . לגבי הכאה נא לעיין בתשובות קודמות שנתתי בעינין . אין לוותר על זלזול בך בכל צורה שהיא ובשלבים ראשונים כאשר הדברים נעשים בחוצפה ותעוזה יש להעניש בהתאם אך יש להיזהר שהענישה תעשה שלא מתוך כעס פנימי שכן גם זה נקלט אצל הילד כחוסר אונים ואבוד עשתונות . חוסר יחס , מניעת משחקים או יציאה לחוץ או יציאה מהחדר עשויים להוות פתרונות ענישה אך הכל בהתאם למעשה . במדה ומסתמנת ירידה בהתנהגות השלילית יש לנסות מידי פעם שיחות לילד כאל אדם מבוגר דבר זה יכול להשפיע בצורה מאד חיובית שהרי בצורה זו את מעניקה לו חשיבות תוך כדי שמירה על כבודך . הוא ירצה לשמור על אותה חשיבות שאת מעניקה לו ומודע לכך שאם יאכזב אותך הוא עלול להפסיד זאת . במהלך השיחות כדאי לבדוק אם לא קיימת הרעלה כלפייך הנובעת מהאבא ומשפיעה על יחס הילד כלפייך. חום ואהבה ומשוב חיובי יוענקו לו ובשפע כפרס על התנהגות חיובית וכן בזמנים ניטראליים . בהצלחה רבה ושהקב"ה יתן לך הרבה כוחות להתמודד במערכה זו.

תיקון טעות בשאלה הקודמת

בס"ד יש לי בת בגיל 5 ובן בגיל 4.

תוספת קטנה

בס"ד תיקון זה אינו משמעותי לעינין אך רצוני להוסיף שענישה גופנית וכל שכן ענישה מסוג אחר לא תגרום לילד כעס פנימי וטינה כלפייך בתנאי שהדברים יעשו שלא מתוך כעס פנימי ותוך כדי הענקת חום ואהבה לאחר ריצוי העונש או במידה והוא חוזר בתשובה . בצורה זו הילד מבין שהעונש הינו על המעשה ואילו יחסך אליו נשאר תמיד אוהב .

מבקשת הבהרה לגבי נקודה מסויימת בתשובה שניתנה לי

בס"ד ראשית תודה רבה על העצות הטובות. יש לציין שנותרתי מבולבלת. לעתים, מרב יועצים לא רואים את היער ונבון יהיה לסמוך על יועץ בלעדי. עדיין אני לא מרגישה שמצאתי אותו. אגב, ברי לי שהאב מרעיל את הילדים, וזאת על פי דברים שהם אומרים לי כשהם חוזרים ממנו כמו לדוגמא:"אימא, חסר לך בורג שאת לא מרשה לנו להישאר עד מאוחר אצל אבא. ממש חסר לך בורג". אין לי כל שליטה על המסרים שלו ואני ממש לא נכנסת למאבק בעניין הזה. לפעמים אני מעדיפה להתעלם ולפעמים אני אומרת: "אצלנו לא מדברים ככה. אני לא מרשה לדבר כך לאימא" וממשיכה הלאה. בדרך כלל אני לא שומעת שוב את הביטויים הללו. לגבי אחת העצות, לא ברור לי למה הכוונה ב"שיחות" כמו אל מבוגר. האם אפשר לקבל דוגמא לכך? שיחות העוסקות בהתנהגות שלו או שיחות בנושאים כלליים? תודה מראש!

שיחות כמו לאדם מבוגר

בס"ד אין ספק שכאשר מקבלים עצות הסותרות זו את זו ביחס לאותה שאלה עלולים להשאר מבולבלים , אך אין זה אומר שיש לבצע עצות הלכה למעשה כמו רובוט גם לך ישנה הבנה פסיכולוגית מסוימת ביחס לתגובתיו של הבן גם לך מותר לחשוב כיצד הבן יבין התנהגות שאיננה תואמת את מעשיו , הרי גם לילד יש איטלגנציה מסוימת וברמה שלו תרגום הדברים עשוי להיות מעוות אם אין ברור לו דיו מה רוצים ממנו . למשל ילד עשוי לתרגם צחוק הנובע משמיעת בדיחה ללעג עליו ובכי של התרגשות לבכי של צער אין הוא מסוגל להבחין עדיין בהבדלים הדקים שביניהם . אשר על כן המסר לילד צריך להיות תואם את מעשיו על מנת שהוא יהיה לו ברור דיו . אם ילד יענש ולא יבין על מה הוא נענש אוי לו לאותו עונש ואבוי למעניש ןלכן לפעמים כשיש ספק אם הילד הבין את סיבת העונש יש לשאול אותו "האם אתה יודע/מבין על מה קיבלת עונש" ואם הוא לא הבין יש להסביר לו את הדברים בצורה ברורה . אם נשאל את הילד לאחר מעשה כפי שתארת מדוע אמא חיבקה אותך כאשר התפרעת ? הוא לא יוכל לדעתי לענות תשובה עינינית . לגבי השיחות כמו לאדם מבוגר הדברים הם כך : במערכת חד הורית ישנם כמובן שאלות לילדים על צורת חיים זו . מדוע את לא חייה עם אבא ? למה נפרדתם ? אני רוצה שתתחתני עם אבא ? וכ"ו על שאלות כגון אלו ועל מעשים לא רצויים הנעשים ע"י הילד רצוי להסביר לו את אופי מעשיו ואת ההשלכות לגביהן בצורה בוגרת ולשוחח אתו כמובן ברמה שלו אך עם כל החשיבות של העינין . יש להזהר מאד שלא להשמיץ את האבא למרות השמצותיו . אין להסתפק ב"אצלנו לא מדברים ככה" או "אני לא מרשה לדבר כך לאמא" אלא יש להעמיד את הדברים במקומם ואל לך להראות ויתורים בזלזול בכבודך כיוון שילד יתרגל לזלזל בך כפי שהסברתי בשאלתך הקודמת . יש אפשרות גם להתקשר עימי טלפונית בהצלחה !

חתונה של אחות שכולה

אני בחורה בת 22,יש לי חבר כמעט 3 שנים. לפני כ7 חודשים איבדתי את אחי ז"ל בצבא. חברי ואני תכננו להינשא בעוד כשנה, לפני רצח אחי. כאשר אני מדברת ולו במעט על החתונה ההורים שלי אומרים שנעשה חתונה ללא מוסיקה, עם הרבה אנשים מהצבא של אחי, וחתונה ממש צנועה. אני עם כל העצב שלי יודעת שהעצב ילווה אותי עד יומי האחרון ולכן ביום חתונתי אני אינני אהיה מסוגלת לעשות חתונה לפי בקשת הוריי.חתונה יש רק פעם 1 ואני לא אהיה מסוגלת לראות את הוריי יושבים בצד ולא רוקדים זה רק יקשה לי את ההרגשה הרעה שתהיה לי באותו ערב.אז אולי עדיף לי כבר לא לעשות חתונה אם כולם שם רק יבכו? אני ממש לא יודעת מה לעשות.אני גם לא רוצה חתונה מפוארת אני מעוניינת בחתונה צנועה, אבל לא עצובה. לי יהיה הכי קשה ביום זה, האם אנשים יבינו שכדאי לנסות לעזור לי ביום זה?מה לומר להורים?אינני רוצה לפגוע בהם.האם לראות אותם ככה עצובים ולא לעשות כלום?מה לעשות עם ההורים של החבר שאולי ירצו[ שבת חתן, וכו..]? אני ממש קרועה לגזרים אודה לתשובה. להתראות

שמחה המעורבת בכאב .

בס"ד כואב הלב לשמוע על מותו של יהודי צעיר לימים ובנסיבות אלה , כואב הלב יותר כאשר מדובר באח , ואין גבול לכאב כאשר מדובר בבן . מיתת בנים זוהי מכה שאינה כתובה בתורה . אף על פי כן קבעו חז"ל את חוקי האבלות בהתאם לקריטריונים הריגשיים של האדם . ולכן שלושה ימים לבכי שאז הכאב חד ביותר , שבעה ימים למספד שאז מתקהה קצת הכאב וחודש ימים לניוול (גילוח , תספורת ). אבלות על אח או אחות בעל או אשה בן או בת הינם חודש ימים בלבד ורק על אב ואם האבלות נמשכת שנים עשר חודש . בתוך זמן האבלות על הקרובים השונים יש איסור לשמוע מוזיקה ולהשתתף בשמחות אך בגמר ימי האבלות דהיינו חודש לקרובים ושנים עשר חודש לאב ואם אפשר לשמוע מוזיקה ולהשתתף בשמחות . אשר על כן אין שום מניעה לערוך חתונה עם כל המשתמע בכך דהיינו מוזיקה וריקודים (כמובן שאיסור ריקודים מעורבים נשאר בעינו) . הורייך מעונינים לערוך חתונה ללא מוזיקה בגלל אחת משתי האפשרויות : 1 ) הם חושבים אולי שאסור להם להשתתף בשמחה שמשמיעים שם מוזיקה . 2) הכאב כל כך גדול עדיין שאין הם מוכנים לשהות בחתונה שמשמיעים שם מוזיקה ואולי אף חושבים שמשום כבודו של הבן כך צריך לנהוג . אם הסיבה הראשונה היא הנכונה הדבר פשוט וקל וכל מה שנשאר זה ליידע אותם שמותר . אבל אם הסיבה השנייה היא זו שמניעה אותם אזי הבעיה גדולה יותר ויש להסביר להם שאין זה רצונו של הנפטר שהרי חייל שנופל בזמן מילוי תפקידו והגנה על עמו ונהרג על ידי גויים יש לו את הזכות להקרא זה אשר זכה למות על קידוש ה' שדרגתו גבוהה מאד בעולם האמת . ובעולם האמת כולם מבינים שהדבר החשוב ביותר זה לנהוג על פי תורה . יתכן ויהיה צורך להעזר באדם שיסביר את העינין להורייך . אם יש צורך אפשר ליצור עימי קשר טלפוני . מזל טוב והרבה הצלחה עם הוריך ובחיי הנישואין.

עבודה משותפת של שני בני הזוג

שלום רב במקרה הגעתי לאתר זה וקראתי שאלות ותשובות מעניינות יישר כוח אני מאוד מודעת לכל עניין העבודה הקשה ועושה אותה בשמחה העניין הוא שבעלי פחות פתוח לכל זה אני רוצה לדבר על כל דבר ולפתור מוכנה להתפשר ולוותר אך אני צריכה להבין קודם את החשיבות של כל נושא אני מאוד מבינה שצריך להמשיך ולתת ללא כל תמורה אך לעיתים זה מתסכל יש לי בעל אוהב ומפנק ונהדר לפעמים אני רוצה כשאני חוזרת מיום עבודה מעייף שהוא יעזור במטלות הבית או בהתחייבויות בלי שאצטרך לומר לו היות והוא באותו יום עבד הרבה פחות הוא סטודנט ואני עובדת אשמח לכמה טיפים תודה מקרב לב

הבדלי תפיסת חיים מובנית בין המינים

בס"ד למעשה את מדברת על תופעה די נפוצה אך לא תמיד מובנת , נראה שהבעל נמנע לפעמים כמעט בצורה קפדנית שלא לתת יד בעבודות הבית גם כאשר אם נעשה השוואה בין הנושאים בנטל נגיע למסקנה שהאשה נושאת נטל כבד יותר ומן הצדק וההגיון היה לחלק את הנטל פחות או יותר בצורה שווה . ניתן להוסיף לכך תופעה נוספת בו נראה לפעמים את הבעל מוכן לשאת בנטל העזרה לאנשים אחרים כגון אימו , חבר לעבודה , שכן וכ"ו בו בזמן שמטלות ביתיות נדחות על ידו לזמן בילתי מוגבל והוא לעולם לא דוחה למחר את מה שהוא יכול לדחות למחרתיים . אם יורשה אצרף תופעה גברית נוספת בו הבעל אינו מוכן בשום אופן לבצע עבודות ביתיות מסוימות כגון שטיפת כלים , שפיחת אשפה רחיצת מרצפות וכדומה וסוג העבודה ישתנה בין גבר לגבר וזאת בדרך כלל בגלל סיבות מנטליות . נוכל להסביר זאת דרך תופעה נוספת : מקובל היום ששני בני הזוג עובדים מחוץ לבית , הגבר מסיים את עבודתו בשעה 16.00 ואומר לעצמו עכשיו אני הולך הביתה , למה הוא מתכוון ? כל אחד יודע ומבין שהוא מתכוון שהוא הולך לנוח בבית . האשה מסיימת את עבודתה בשעה 16.00 ואומרת לעצמה עכשיו אני הולכת הביתה , למה היא מתכוונת ? כמובן , היא מתכוונת שהיא הולכת לעבודות הבית . ההבדלים האלה קימים מכיוון שכשהקב"ה ברא את האדם הוא הטביע בו קשר לחוץ (שר החוץ) ואילו באשה הוא הטביע קשר לפנים (שר הפנים) ולכן הבית לאשה זהו המהות שלה ואילו הגבר אינו מרגיש כן ונשים לא מבינות מדוע הבעל מתייחס לפעמים לעיניני הבית במעט זילזול . כמובן שהטבעה זו שהטביע הקב"ה בגבר מטרתה לתת לו מנוע להתקדמות רוחנית וגשמית . ואילו לאשה הוא הטביע קשר לפנים על מנת לתת לה אפשרות להנות ולמצוא סיפוק בעבודות הבית ובטיפול בילדים מה שאין כן לגבר שמהותו הינה מחוץ לבית ותכונה זו לא ניתנה לו כיוון שדרך החשיבה שלו הינה מרוכזת ואינה יכולה להתפזר למספר דברים וממילא הוא אינו מוצא סיפוק בצורת החשיבה המרוכזת שלו בעבודות הבית שבדרך כלל אין בהם צורך בחשיבה מרוכזת לעומק . לעומת זאת על האשה נאמר שדעתה קלה כמו שהגמרא במסכת שבת דף ל"ג מצטטת את רבי שמעון בר יוחאי באומרו לבנו שדעת נשים קלה . נשים נוהגות להעלב מכך משום מה , אך זאת מכיוון שגם מי שמתריס זאת כלפי נשים וגם הנשים עצמן אינן מבינות את כוונת הדברים . כמובן שהחלק השיטחי הינו בכך שנשים עשויות יותר להתפתות בגלל הצד הריגשי הדומיננטי שלהן אך יש לדבר הזה גם רובד עמוק ביותר . במחקרי המוח החדשים התגלה שמבנה המוח הגברי ומבנה המוח הנשי שונים בתכלית גם מבחינה פיזית וגם מבחינה לוגית חשיבתית . בין השאר התגלה שהגברים מפעילים ומדברים בעיקר מן האונה השמאלית של המוח ואילו הנשים מדברות ומפעילות את שתי חלקי המוח בעת ובעונה אחת מה שמסביר את היכולת המילולית של האשה שמתפתחת אף אצל תינוקות נקבות מוקדם יותר מאשר אצל תינוקות זכרים המתחילים לדבר בשלב מאוחר יותר . על כך חז"ל אומרים עשרה קבין של דבור ירדו לעולם תשעה נטלו הנשים ואחד כל העולם כולו . את שתי האונות מחברים קבוצת סיבים הניקראים קורפוסקולסובר כאשר סיבים אלו אצל הנשים רחבים יותר מאשר אצל הגברים מה שמאפשר להם לעבור מחשיבה רציונאלית לחשיבה ריגשית ומה שמאפשר להן גם לעסוק במספר דברים בעת ובעונה אחת . אשר על כן יש לגברים קושי להתעסק בעבודות הבית באופן כללי בגלל הקושי להתעסק בדבר נטול חשיבה עמוקה וחוסר יכולת להתעסק בדברים אחרים באותה עת (כמובן שניתן למצוא יוצאים מן הכל בגלל חיזוק שניתן להם מסיבות מנטליות). אמנם יש דרך לעקוף זאת על ידי תחליף של פיצוי שהרי אנו רואים גברים שמוכנים לעזור ולסייע לאחרים כפי שציינתי בתחילה אלא שנשים לא משכילות להבין את ההבדל ומשתמשות בטיעון הכל כך לא משכנע ואומרות לבעל שכאן שזהו ביתו הוא מחוייב הרבה יותר ולפני כולן ומתברר שהדברים לרוב נופלים על אוזניים אטומות . הדרך לעקוף זאת הינה הערכה לבעל על אותם דברים שבעינייך האשה הוא מחוייב מכיוון שזהו ביתו אך מה לעשות והגבר אינו מרגיש כלפי הבית את מה שאת מרגישה אלא להיפך ומרגיש שכשהוא עושה משהו בבית הוא עושה לך טובה . לכן הרבה גברים מתבטאים במינוח עשיתי לך , קניתי לך . תליתי לך את הכביסה , בכך הם מבטאים את רצונם להערכה מול הטובה שהם עשו לאשה . כאשר האמא מבקשת דבר מה הוא רץ לבצע זאת כיוון שהוא יודע איזה מטר של מחמאות מצפה לו בגמר העבודה ולפעמים אף לפני . כאשר השכן מבקש עזרא בדבר הרי ששניהם מודעים לכך שאין הוא חייב וממילא מצפה לו הערכה בגמר הסיוע ומה חשוב לגבר יותר מאשר כבוד חשיבות והערכה . אשר על כן הבנת השוני בין המינים תאפשר לך להתייחס בסלחנות במיקרים מסוימים ולהפיק תועלת מעשית במקרים אחרים אך היי חכמה ואל תהי צודקת תני לו את ההרגשה שהוא עושה לך טובה ותיראי שהוא יתן הרגשה שהוא ממלא את חובתו . בהצלחה רבה!

בעיות בתקשורת הזוגית

שלום רב! אני נשואה שנה וחצי ובמהלך תקופה זו אני ובעלי נתונים לויכוחים וחילוקי דעות בנושאים שונים. בזמן האחרון הויכוחים בינינו הפכו להיות קולניים ולא "נעימים". אנחנו רבים על דברים קטנים מה שמעיד על כך ששנינו טיפוסים עקשניים. אני כרגע לא עובדת, סיימנתי את לימודיי האקדמיים ולא מצאתי עבודה במשך תקופה ארוכה. לאחר החגים אני מתחילה לעבוד. יתכן שעובדה זו החריפה את המתיחות שבינינו. יש לציין שאנחנו גם יודעים לנהל שיחה בצורה בוגרת והגיונית ולהקשיב אחד לשני . לאחרונה עלה הנושא של הבאת ילד לעולם, נושא שנוי במחלוקת עבור שנינו מכיוון שאני מעוניינת כרגע והוא לא. השאלה היא מה עוד אפשר לעשות.....

השקפות עולם שונות ללא כיוון מוגדר

בס"ד את מתארת כאן מצב קלאסי של שני אנשים שונים מעצם היותם מינים שונים ומעצם היותם בעלי השקפה שונה ובנוסף לכך נוסיף את העובדה שמדובר גם בשני אנשים משכילים אשר לכאורה גיבשו לעצמם דעה בכל נושא כמעט בתחומי החיים למרות חוסר ניסיון חיים מוכח ואם נוסיף את הצרה שמדובר כאן בשני טיפוסים עקשניים אזי יש כאן מתכון מושלם לחיי גיהנום משותפים , רעיון שמן הסתם לא עלה על ליבכם . נושא העבודה הינו דבר שולי כאשר המשקל כולו נתון על חוסר הסכמה כמעט בכל דבר . העובדה האבסורדית ביותר הינה הנקודה שציינת שאתם יודעים לנהל שיחה בצורה בוגרת והגיונית ולהקשיב אחד לשני . האמנם ? הייתכן שמקשיבים אחד לשני ואף על פי כן וישנם כל כך הרבה חילוקי דעות ? . ובכן הסיבה לכך היא פשוטה אתם מקשיבים אחד לשני כי זה מתורבת להקשיב אחד לשני , כך לפחות זה נראה , אך למעשה אתם מקשיבים אחד לדבריו של השני אך לא לרגשותיו של השני . שניכם בעלי דעות המעונינים לישם אותם ולהוביל את הצד השני בדרככם שהרי כל אחד מבין שדעתו שלו היא היא הנכונה וכך יש לנהוג . כל בר דעת מבין שאם כל אחד יתעקש על הכיוון שלו ואף אחד מביניכם לא יוותר לשני הרי שהגעתם למבוי סתום ולדרך ללא מוצא ובצורה כזאת לא ניתן יהיה לקיים חיי זוגיות ושותפות תקינים . אם כן מהו הפתרון ואם בכלל יש פיתרון ? האם חשבתם שאולי קיימת איזו שהיא דרך מנחה בה חלק גדול מן הלבטים וההתנגחויות נמנע כתוצאה מדרך שנותנת תכלית וכיוון מוגדר לאן צריך לשאוף ולכוון את מאויינו והוויתור נעשה מתוך רצון טוב ולא מתוך כורח שהרי הוויתור לא נעשה כלפי בן /בת הזוג אדם השווה לי כביכול תוך כדי הקושי הטבעי לוותר והרצון הטיבעי לעמוד על דעתנו שהרי דעתנו מבטא את אישיותינו . הוויתור נעשה לכאורה כלפי מי שנתן לי את החיים ואת הזכות לחיות ומתוקף היותו בורא העולם והאדם הוא מהווה את הדעת האבסולוטית להורות לברואיו כיצד עליהם לחיות תוך השגת מינימום של חיכוחים , וכל זאת בלא שום פגיעה בכבודו ואישיותו של אחד מבני הזוג . הנושא השנוי במחלוקת אצלכם הינו אחד הנושאים הקלאסיים ביותר בו ניתן לראות את תמימות הדעים אצל אותם אנשים החיים על פי אמות המידה של הוראות היצרן . הצעתי תראה אולי קיצונית אך יעלותה נבדקה והוכחה צרי קשר על מנת לתת כיוון מסוים ביחס לתאוריה המדוברת . בהצלחה !

על סף גירושין

שלום ותודה מראש אני נשואה כ 3 שנים. תמיד היו ביננו בעיות הקשורות למשפחתו, אך לאחר הולדת בני, לפני ארבעה חודשים, הן החריפו. משפחת בעלי מלוכדת מאוד והוא קשור אליהם מאוד. חובה לבקר את הוריו בביתם!!!!אחת לשבוע (אפילו שהם היו אצלנו אתמול), חובה לבקר את סבא וסבתא, את הדודים וכדומה. לא יספיק שנלך ביחד עם הוריו לבית אבות ונבקר את הסבים אח"כ עלינו להמשיך ולשבת עוד כמה שעות טובות בבית ההורים, אחרת אנחנו לא מכבדים אותם מספיק... בעלי אדם טוב מאוד אך אנחנו מגיעים ממקומות שונים ועבורי לשבת כמה שעות אצל הדודים וכדומה הם שיעמום אמיתי. יש לציין שאלה הדברים שמעניינים אותו בחייו, אין הוא משקיע ביחסים שלנו, היציאה מהבית מבחינתו היא בשביל לבקר את אחד מבני משפחתו. דרך הפתרון שלו לבעיותינו היא שתיקה. הוא מסוגל לא לדבר איתי חודשים ועכשיו מערכת היחסים שלנו לקראת קריסה!!! גירושין. מצטערת על אורכו של המכתב אני

אובססיה ביחס המשפחתי

הקב"ה ברא את האדם בצורה מאד מיוחדת על מנת שיוכל להתקיים בו ועזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד . לעומת זאת את מתארת מצב אובססיבי ממש ביחס לקשר אל משפחתו ודבר זה יכול להוות מטרד של ממש למי שנכפה עליו להשתתף במערכת זו ולא זו בלבד אלא שהרגשתך מן הסתם הינה של מקום שני והלאה אצל בעלך . ישנו כאן סדר עדיפויות לקוי והרסני שהרי הוא מעמיד בצל את המערכת העיקרית - הזוגית . לא ציינת האם ניסית לשוחח אתו על כך ? והאם הוא מודע לעובדה עד כמה שהדבר מהווה לך מטרד ? והאם ניסיתם למצוא דרך בה ביקורים אלה יתבצעו על ידייך במינון הסביר והשאר יתבצע על ידו ובלעדייך בזמנו החופשי מבלי שהדבר יהווה הפרעה למערכת הזוגית ? בין כך ובין כך את מתארת מצב עכשווי שלא הגיע לפתרון , אשר על כן פיתרון כזה עשוי להתהוות על ידי יעווץ מעשי מערכתי בלבד ועם הרבה רצון להקריב . אם תתהווה אפשרות כזו צרי קשר טלפוני . בהצלחה!

קונפליקטים

אנו נשואים כ-12 שנה ואני מרגיש שאנחנו לא מתאימים ועל כל דבר קטן רבים ובעיקר על הבדלים שהיו ביננו מהתחלה אותם תכונות שבחרתי בהן הן מציקות לי יותר מכל האם זו בדיחה אכזרית של הטבע? מה עושים?

מ-ה' אשה לאיש

בס"ד נכון שישנה בדיחה אך לא של הטבע . ובכלל מה זה הטבע ? האם הטבע זה גורל עיוור כפי שהרבה אנשים נוטים לחשוב ולא שמים לב שהם משתמשים במושג שאין בו קשר בין מילה למילה ? משמעות המושג גורל אינו כפי שמבינים שמדובר בהגרלה עם מדת הסתברות של זכייה המחושבת בהתאם לנתונים . גורל הינו דבר מתוכנן שנקבע מראש , כפי שרואים בחלוקת הארץ ע"י יהושע , אף על פי שהנחלות נקבעו מראש ע"י האלוקים החלוקה בפועל נעשתה ע"י גורלות שנאמר "אך בגורל תחלק את הארץ" והגורל בס"ה קבע את מה שהאלוקים אמר כבר מראש אך מכיוון שלא כולם שמעו את קולו של האלוקים מדבר ניתן הגורל שאותו כולם יכולים לראות . גורל דומה ראינו כאשר יהושע רצה לדעת מי הוא המועל בחרם יריחו והגורל קבע מי הוא המועל וכך הוא התגלה , לכן הוא אינו יכול להיות עיוור ואם הוא עיוור הוא לא יכול להיות גורל . את הגורל קבע אמנם הטבע אך את הטבע יצר האלוקים . ולא בכדי "הטבע" בגימטרייה עולה כמניין "אלקים" כפי שהוא נכתב בתורה באות ה' חסר ו' . ועתה אל הבדיחה : הבדיחה הינה התפיסה המוטעית שהאשה שבחרתי היא האשה שמתאימה לי דהיינו כל מה שאני אומר היא תענה אחרי אמן כי היא ודאי תרצה את מה שאני רוצה ואף אני ארצה את מה שהיא תרצה ואז לא תהיה לי שום בעייה לענות אחריה אמן ותמיד אנו נזרום בדרך שאני רוצה שגם היא תרצה ולעולם לא יהיו שום מחלוקות בינינו שהרי גם אני וגם היא לא רוצים זאת ואף לא זקוקים לזאת . ובכן עד כמה שזה נראה אבסורד ואף אחד לא יאמר שהוא באמת חושב כך אבל זאת בדיוק האשלייה שהוא מטפח לעצמו כי כך הוא היה רוצה לראות את החיים שלו ואדם מדמיין את מה שהוא רוצה לחוות . יש לדעת שהדבר הכי לא טיבעי הוא שזוג יסתדר ביחד ניתן לאמר שזה כמעט משימה בלתי אפשרית בגלל ההבדלים הקיימים בצורת החשיבה הרצונות השונים תפיסות העולם השונות והמנטליות השונה . אך אף על פי כן הבורא ייעד לנו חיים כאלה ואף קבע לנו את בן/בת הזוג שלנו אף על פי שנראה שאנו בחרנו אותה . גורל זה באמת נקבע מראש אך לא כבדיחה אכזרית אלא כמצע מתאים בו תוכל לבנות ולטפח את אישיותך לעדנה ולצרפה לרכוש את מדת החסד התמידי והוויתור לא עוד אתה לעצמך אלה אתה לאשתך ולאחר השתלמות מסוימת בכור היתוך זה אתה ליילדיך הבאים זה אחר זה כדי לתת לך פסק זמן להתרגל לכל מצב חדש ואז אתה הופך להיות עבד נרצע למשפחתך מרצון בו אתה מעניק ונותן מעצמך וממרצך ומממונך ומכוחך ומזמנך , אישיותך מתעדנת ונאצלת ואתה משתנה לטובה ע"י ריפוי בעיסוק מבלי שתרגיש בכך , אך כל זאת כאשר אתה עושה זאת מתוך רצון טוב . אך אם הינך מרגיש שהעול כבד עליך והינך רוצה לפרוק אותו בכל הזדמנות ואינך מוכן להשלים אתו אזי ההבדלים שהיו ביניכם ילכו ויתעצמו והפער ילך ויגדל ויגיע למימדים מפלצתיים שלא ניתן יהיה לגשר אותו .

התייחסות לא נאותה של הבעל ליד הוריי

בעלי מתייחס אליי מאוד יפה אך כשאנו ליד משפחתי, הוא נוטה לכעוס עלי על כל דבר קטן, הוא אינו רגוע ונוטה להתווכח להתפרץ ואף אינו מוכן לוותר ולהבליג על דברים קטנים.

בית המשפט העליון

בס"ד הייתי רוצה להרחיב את דבריו של ידידי הרב תדהר את טוענת שבעלך מתייחס אלייך מאד יפה , האם אין ביניכם חילוקי דעות כלל ? האם הוא מסכים אתך על כל דבר מתוך כך שזאת גם דעתו או אולי מחוסר בררה ? האם את נוטה לכעוס אם הוא יסכים אתך ? האם אתם מסוגלים לנהל שיחה פתוחה ותרבותית ? ייתכן מאד שבעלך מדחיק כעסים פנימיים בגלל הרגשת כפייה וחוסר אונים שהוא מרגיש בחברתך ואולי מבלי שתרגישי זאת ואף אינך עושה שום דבר מתוך כוונה כזאת . אך הדברים האלה עשויים לבוא ליידי ביטוי חיצוני בחברת משפחתך מתוך רצון שהם יוכיחו אותך מה שאין הוא יכול לעשות בעצמו . ייתכן והדברים יבואו ליידי ביטוי גם בחברת חברים הסיבות לדבר הינם כפי שהזכרתי שהדברים נעשים מתוך רצון שאנשים שהינם אוביקטיביים ואינם כפופים לך יוכיחו אותך מבלי שתדחי את התוכחה על הסף ואז אולי תתעוררי ויהיה שינוי ביחסך אליו גם בהיותכם לבדכם . צר לי שאני רומז לכך שהסיבה לכך עשוייה להיות מידה של שטלתנות כלפי בעלך שהרי איזו סיבה יכולה להיות שהוא יתנהג כך דווקא במקום שהוא צריך ליצור רושם חיובי כל כך על עצמו . מומלץ יהיה לשבת ולשוחח ביישוב הדעת על מה בדיוק מציק לו שגורם לו להתנהג כך אך עם הרבה רצון לשמוע , להאזין ולהפנים על מנת לשנות ולהשתנות . בהצלחה !

חוסר התאמה

אני חסרת אונים, ומרגישה שאיננו מתאימים (בלשון המעטה) ולא יודעת מה להחליט. יש הרבה רגעים יפים ושלווים, אך הרגעים המעצבנים/המביכים הורסים הכל וזה קורה, לצערי, לעיתים קרובות. יש לי הרבה רגשות שליליים כלפיו ובליבי, לעיתים, אני בזה לו. בעלי בחור "קרבי" (תרתי משמע), נכנס לעימותים חזיתיים, מתווכח לשווא, משבית שמחה ובעל יצר להרוס. איננו דומים בהשקפה(רוצה שילמד תורה בקביעות,יתפלל במנין, ציצית וזה לא נעשה - אני לא לוחצת בעניין, יש מספיק בעיות אחרות :-)), בראיית החיים (אין לו מספיק אמונה, אז כל מה שקורה תמיד ימצא אשמים, אף פעם לא יאמר אולי זה רצון ה' או אולי אני אשם, או אולי יש שיטה קלה לפתור את הבעיה ולא צריך להילחץ ולכעוס. תמיד האחר, הלא נכון, אשם. לדוגמא היינו בטיול יחד עם גיסי ואחותי בצימר ואורחים אחרים הפריעו לו לישון. העצבן עלי ואמר "אי אפשר ככה, יותר אני לא הולך לטיולים איתם" (עם אחותי וגיסי), אח"כ כמובן שהולכים איתם - הכעס שכך. דוגמא נוספת, התכופף לקחת צלחת מהארון וכשקם "לקח" איתו את הדלת, התעצבן ואמר "צריך להחליף את הסדר של הארון הזה, את לא יודעת לסדר" . אם זה לא היה עצוב הייתי מתפקעת מצחוק. הכל שחור אצלו, פסימיסט, דאגן, לחוץ, סגור, לא מאיר פנים, קר, מוצא סיבות למריבות עם כולם (לא רק איתי!) ואח"כ שומר טינה . לדוגמא: עם אחותי הוא לא מדבר זמן רב בגלל שהיתה עדה לויכוח ביננו (באחת השבתות ביחד עם אמו, כשהכל היה לכאורה שלו ורגוע, דיברנו על בגדים ואמרתי לתומי שאין לי הרבה בגדים והוא אמר שגם לו אין. אמרתי שדווקא, קניתי לו כמה חולצות והוא נכנס ל"טירוף" רץ לארון שלו הביא את כל הקולבים וצרח "תגידי לי מה אני לובש מכל מה שקניתי לי" . לא הגבתי. נפגעתי עד עמקי נשמתי ואחותי לקחה זאת לליבה. השיחה המשיכה להתנהל כרגיל ואיכשהו, העירה על גיסי שהוא בן אדם נחמד וסבלן (אולי להדגיש שלא כמוהו) ומאז שומר לה טינה ולא מדבר איתה מעבר להכרחי. נוטה להמעיט בערכם של אחרים - אם נאמר על מישהו איזשהי מידה טובה, מיד יאמר אבל השני עם מידה יותר טובה, או X בן אדם חכם, יאמר אבל אשתו יותר. ברצון לעזור לזולת (אם אני מכבסת לשכנה מיד התגובה שלו (בכעס כמובן) "שתתקן את המכונה שלה, שזה לא יהיה קבוע" או לפעמים לוקחת מס' בגדים לכבס לאחותי "שתיקח את הכביסות להורים, יש לה רכב" בהכנסת אורחים יש ממש בעיות קשות. החליט שהחוק יהיה אחת ל-5 שבתות ואסור לחרוג מהחוק את אחותי שגרה קרוב ורווקה, רוצה להזמין לארוחות בלבד (שלא במסגרת ה"חוק") מגיב ואומר "למה היא לא נוסעת להורים שלך" או להזמין את האחיינים שלי, נכנס לעצבים ואומר שהם לא מחונכים (הוא רוצה אותם רובוטים) אם השכנה במקרה אצלי כשהוא בא (זה לא קורה הרבה, נכנס ללחץ, בקושי מתייחס אלי וכמובן לשכנה - אומר לה שלום בקור ולא מרחיב הדיבור. ובכלל הוא טיפוס מאוד קר. נוהג בצרות עין כלפי אורחים - התארחו חברים שלנו ונגמרה השתיה והבאתי בקבוק נוסף, הסתכל עלי בזעם ואחרי כמה דקות אסף את כל הבקבוקים (באמצע הארוחה!) רציתי שהאדמה תפער את פיה ותיקח אותי אוהב להראות שהוא המחליט ומפליא אותי ש"מתהדר" בדברים מטופשים וגם לא נכונים שמשום מה לא מביכים אותו, אך אותי מביכים מאוד. התארחנו אצל הורי והיו גם הדודים ודיברנו על הוצאות אוכל. הוא אמר שהוא קונה אחת לחודש ואם נגמר החומוס אז נגמר. לא יהיה כל החודש!!! (אח"כ הם ריחמו עלי שיש לי בעל קמצן ונוקשה ולך תסביר שזה לא נכון וכו') גם בעבודה מצליח להסתבך עם הקולגות, בגלל שנפגע מכל דבר ומפרש דברים לא נכון. רק מגיע הביתה מתחיל לספר שההוא ככה וזה לא בסדר וזה עיצבן אותי, אלו בערך השיחות שלנו. כשאנו מתארחים אצל הורי, כשהם חוזרים מביה"כ אחיותיי עדיין ישנות וכבר בדרך מספר לאבי (כל שבת שאנו שם, באופן שיטתי) שאסור אבל ממש אסור לעשות קידוש לאחר חצות יום (לא משנה ששעה וחצי לפני חצות יום) ונכנס הביתה חמוץ וחסר סבלנות, אומר לי שבת שלום בקוצר רוח וללא הסברת פנים ומוסיף ואומר ברוגזה "לכי תעירי את אחיותייך" וכשאמרתי לו "סבלנות" אמר לי לפני זרים וללא שמץ של בושה "תשתקי" קשה לו להסכים עם דעות שונות ממנו. והוא יכול לחזור על אותו ויכוח עם אותו בנאדם חזור ושוב. וגרוע מכך, גם לפני אחרים, התנהגותו מבישה, יכול להתנפל על אחרים בלי מחשבה ובלי פילטר בושה, (למרות שהוא ביישן מאוד) ובצורה לא הגיונית ואפילו מטופשת, אולי רוצה לתקן את העולם, אולי ל"התגדל" על חשבון אחרים (למרות שקורה בדיוק ההיפך) לדוגמא: פעם הייתי איתו באירוע וישב ליד חברים ושאל אחד מהם מה שלומך? ענה לו בסדר ואח"כ שוב שאל מה קורה? וענה לו (סתם) "על הפנים" ואז התחילה סצנה שלעולם לא אשכח. בעלי התרגז ואמר לו למה מה חסר לך, יש לך עבודה, יש לך ילדים ועוד" החבר אף אחד בשולחן לא הבין מה קורה ואני כל כך התביישתי. הוא לא שבע רצון מכלום, תמיד מלא טענות כרימון. לאחרונה, אם אני הולכת לאחותי או לחברה פה בשכונה, לדעתי הוא ממש מקנא, והמנטרה שלו "אנחנו עוזבים את השכונה" כאילו שזה יפתור את הבעיות ביננו. קשה לו לראות שיש לי חברות ומשפחה. ברה"ש היינו אצל אחותי ואחיינים שלי מאחות אחרת היו אצלה, הוא "חיפש" את אחיין שלי (בן עשר) והיתה לו החוצפה להעיר לו לפנינו ולפני כולם, העיר לו על כל שטות, אם שר שיר לא בדיוק חינוכי "זה מה שמלמדים אתכם בתלמוד תורה?" כאילו נכנס לאובססיה ודיבר עליו בפניו, בכל הזדמנות, שלא מחונך, שיצא שבאבניק, ממש ירד לחייו, כשאמרנו לו שהגישה שלו לא נכונה ולא טוב להיות כזה נוקשה ואפשר בדרכי נועם ובנוסף לא מתפקידו לחנך ילד שלא שלו התעצבן ושאל ובכלל מה יצא מכם? (ממני ומאחותי). למחרת "התלבש עלי" (כנראה שהתרגש שביקרתי אותו יום קודם) לפני כולם שאני לא דואגת לו (לקחתי את הלחם שהיה מונח לפניו ונתתי לאחיין בלי לשים לב . שוד ושבר!). עד היום אנחנו לא מדברים הוא לא פתוח, לא מסוגל לשבת ולומר מה מפריע לו, מה כואב לו, מה לעשות על מנת לתקן. הגישה שלו היא כעס ולא יודע/מסוגל לפתור בעיות בדרכי בנועם. בקיצור יש לו המון תסכולים ובעיות רגשיות, הוריו גרושים, הקשר עם אביו רופף מאוד, גם לאמו שמר טינה בגלל שהכניסה בן זוג לביתה וטוען שגרמו לו לעבור לגור עם סבתו. המצב כעת איתה יותר טוב, אך גם איתה יש לעיתים חיכוכים. ברור לי, שיש בו חסרון (אם כי הוא לא מודה בכך וזה כבר בעיה!) ולדעתי צריך טיפול, מעבר לטיפול זוגי. היינו אצל יועץ נישואין מס' פגישות, היה גם איתו לבד וראה שאין התאמה ושהבעיה היא איתו, ובכל זאת אמר שהוא זקוק להרבה תשומת לב ולהרבה אהבה, אך קשה לי לתת לו זאת, כאשר מתנהג כפי שסיפרתי. כשאין ביננו כעסים, משתדלת לעשות רצונו, מחייכת אליו, מאירה לו פנים (למרות שנכנס בד"כ חמוץ וזה כבר הורס את הרצון הטוב), לוותר על דברים לא עקרוניים, משתדלת לא להזמין אורחים, קונה לו מתנות, מקשיבה לו (למרות שמספר הרבה לשון הרע) ה"בעיה" שאני רגישה לזולת ולא מסוגלת לראות שפוגעים באחרים, שלא עשו כלום, ולצערי, אני לא אשה שפוגעים בה ומסוגלת להבליג (אמנם באותו רגע אני שותקת, בכל זאת אני לא רוצה להביך את האנשים סביבנו, אך נפגעת ולא מדברת איתו ובפירוש מבקרת את התנהגותו) יכול להיות שהוא צריך אשה אחרת פחות פגיעה, שאוהבת למרות הכל ונותנת הרבה תשומת לב. חבל שאני סובלת והוא לא פחות ואולי יותר (הרי הדברים לא מתנהלים כפי שהוא רוצה) אני לא רוצה להתגרש, למרות השוני הגדול מאוד ביננו מכל הבחינות ולמרות שרציתי מאוד שביתי יהיה בית פתוח, מכניס אורחים, עם גמילות חסדים, וזה רחוק כרחוק מזרח ממערב מרצוני, עדיין נותרה בליבי אהבה כלפיו ואני יודעת שהדברים יכולים להיראות אחרת וכולי תקווה לשינוי מבורך (אני לא יודעת אם הוא יסכים לטיפול, ש

שלום למיואשת קמעא ובצדק

בס"ד ישר כח על הסבלנות לכתוב כל כך הרבה על מנת לתת את מירב הפרטים אשר יעזרו להכוונה . התנהגותו של אדם הינה פונקציה של בית הוריו חבריו סביבתו ספרים שקרא שמע וראה ודברים נוספים שנחשף אליהם במהלך חייו , כל אלה עיצבו את אשייותו את מחשבותיו את תפיסת עולמו ודעותיו . ילד שגדל בבית לא יציב מבחינת הזוגיות של הוריו עשוי לסבול מביטחון עצמי נמוך . במצב שאת מתארת ישנה תוספת נכבדה של תיסכול וזעם כלפי הוריו אשר לא העניקו לו את צרכיו הנפשיים ואולי גם הגשמיים , זעם אצור זה עשוי לבוא לידי ביטוי בפסימיות קיצונית נגד כל סביבתו מבלי שהנמצאים בסביבתו יבינו מה הוא רוצה מהם . אחד הצרכים הבסיסיים ביותר של ילד מהוריו הינו חום ואהבה , וביטחון ויציבות שמוענקים לילד בעיקר מעצם האחדות שיש ביניהם . ביטחונו העצמי במידה ואינו מיוצב דיו ירצה לבוא לידי ביטוי ע"י התעקשות יתרה על מנת לחזק אצל סביבתו את המבט אותו הוא מעוניין שיביטו עליו והוא שהינו אדם בעל ביטחון עצמי ודעות אישיות מוצקות ויציבות . יש להבין שילד שלא קיבל יקשה עליו לתת מחוסר כלים הנרכשים בד"כ בילדותו . יתכן שילד שסבל מחסך גשמי יפתח חרדות ממצבי חוסר דבר שעשוי לגרום לו לקושי בהוצאות ואף למדה מסוימת של קמצנות , דבר שנראה מאד לא סימפטי . יש עדיין מה להאריך ולהסביר ויש צורך בהרבה סבלנות , אך בעיקר יש צורך בטיפול פסיכולוגי מתמשך על מנת לעזור לו וכל זאת עם הרבה רצון מצידו לעזור לעצמו . בהצלחה!

ויכוחים בנחת נשמעים?

אנו זוג הנשוי כ- 3 שנים, אני אמריקאי ואשתי ישראלית . מעולם לא התייחסתי להבדלי מנטליות כהבדל משמעותי, לאחר שנישאתי נכחתי לדעת שהבדלי מנטליות אינם מתבטאים רק בהבדלי מנהגים וכדומה. אלא בדברים נוספים שגדלנו והתחנכנו עליהם בילדותינו. כאשר אני ואשתי מתווכחים היא מרימה עלי את קולה וצועקת דבר הפוגע בי מאוד. בבית הורי מעולם לא שמעתי צעקות, ובודאי לא את אימי מרימה קול על אבי ,הם היו נכנסים לחדרם ומדברים ביניהם. לעומת זאת בבית חמתי נכחתי לראות שעניין זה מורגל בביתם וגם אימה מרימה את קולה. הסברתי לאשתי את הקושי שלי בוויכוחים איתה אך היא מסבירה לי שאין זה בשליטתה, ושלהרים קול זה דבר נורמלי, כיצד ניתן להרגיל מצב בו אפשר יהיה להתווכח בלי הרמת קול?

הרגל=התנהגות מסוימת שחזרה על עצמה מספר פעמים

בס"ד כאשר מרכיבים מכשיר מסוים דרך הפרוק שלו תהיה בד"כ כפי שהורכב . הרגל כשמו כן הוא רגילות לדבר מסוים שלמעשה חזר על עצמו מספר פעמים דבר שנחרת בתאי הזכרון של המוח והפך לחלק הפועל באופן ספונטאני אצל האדם . באותה הדרך בדיוק ניתן לעקור הרגל שאינו רצוי ולהקנות במקומו הרגל רצוי , לצורך כך אנו זקוקים למספר תנאים : 1) רצון עצמי לשינוי המנוגד להרגל . 2) הכרה בליקויו של ההרגל ובחסרון הנובע ממנו . 3) מוכנות להתמודדות בקושי הנובע מכח ההרגל . 4) ידיעה ברורה של בני הזוג על האפשרות המתבקשת מאליה של כשלונות עתידיים חוזרים ונישנים . 5) עקשנות , התמדה ודבקות במטרה . 6) קבלת בן הזוג כמבקר לסייע למטרה ע"י ביקורת בונה . 7) נתינת משוב חיובי בדרך עידוד ע"י בן הזוג . 8 ) ביקורת עצמית גבוהה . לאחר מוכנות בני הזוג לתנאים אלה אפשר להתחיל לגשת לעבודה . העבודה תתבצע ע"י נסיונות יזומים חוזרים ונישניים של התנהגות רצויה במקרה זה דיבור מעודן , תוך כדי ישומם של התנאים שנכתבו . אני חוזר ואומר יהיו כשלונות , אך הכשלונות ילכו ויפחתו ויהוו מנוף להצלחה . בהצלחה !

שאלתי ממקודם

הייתי מעוניינת לקבל תשובה אם אפשר תודה

הפרטים הינם חד סיטריים

בס"ד איני יודע אם שמת לב לכך אך לאורך כל המכתב את מתארת את מעשיהם המכוערים של בעלך , הוריו , אחיו ואין את מתארת ולו רק במילה אחת את תרומתך לכל המצב שאליו נקלעת , גם כאשר את אומרת שגרמת להרחקתו מן הבית למשך 14 יום את טוענת שזה היה בעל כורחך . בפורום זה אנו רואים בדרך כלל זווית ראייה של צד אחד בלבד מן הראוי היה שהיית מתארת גם את מעשייך ולא רק את התגובות שאולי חלק מהן עשויות להיות אף מוצדקות מזווית ראייתו של בעל מקצוע אך אין לי שום תאור של מעשייך האמנם לא תרמת כהוא זה למצב וההתנהגויות שתארת אינם אלה דפוסי התנהגות ולא תגובות ? אם כך אזי מדובר באנשים לא שפויים שזקוקים לאישפוז . אך מכיוון שאין אני מגיע למסקנה זו מסקנתי הינה שאין כאן תאור של מעשייך . בכל אופן הצעתי היא לערב בדחיפות בעל מקצוע או לחכות לדיון ולבקש שלום בית או שממילא בית הדין ישלח אתכם ליעוץ . בהצלחה !

אני לא אוהב את אשתי מה עושים

אני נשוי מזה כשנה,לאשה טובה חמה ואוהבת,אך משום מה איני מרגיש מחובר אליה רגשית אני לא מרגיש שום סוג של שלמות בקשר אין בי שום שמחה ,להיפך אני מסתובב אכול בחרטות על נישואינו מה שמשרה עלי תחושה של עצבות ודכדוך במשך זמן ר,לרוב אני מצליח להסתיר את רגשותי בפני אשתי ולתת לה תחושה שהכל טוב,אולם ,אשתי מרגישה לפעמים בכך, ואני ,שאיני יכול לשבור את הכל במחי אצבע נאלץ לשקר ולומר שהכל טוב ,והעצבות שבי אינה קשורה אליה ,ולכן אני נאלץ לסוך על פני אופטימיות מזויפת שהכל יהיה טוב. יש לציין שמשפחתי מאד אוהבת את אשתי וחושבת שזכיתי בבחורה מצוינת,אך אני לא מצליח לתרגם את מעלותיה של אשתי לאהבה ושלמות ושקט נפשי,אין יום שאני לא חושב לפרק את החבילה,אני גם משוכנע שהייתי עושה זאת ללא היסוס, אך ביודעי שצעד כזה יגרום לשברון לב הן אצל אשתי ומשפחתה והן אצל משפחתי אני נמנע מלעשות זאת,ומעמיד פני עסקים כרגיל,וכך עובר הזמן ואני נהיה נואש יותר ויותר,מסתובב מתוסכל ללא חשק לעשות שום דבר עם החיים שלי,אני ,בנקודה הזאת מרגיש בודד כפי שלא הרגשתי בחיי,ואני זקוק לעזרה ולו בכדי לדעת אם ניתן לשקם את מערכת היחסים. אודה מקרב לב על תשובתכם

הידע על המושג אהבה הינו ההבדל בין לשקם ללהתגרש

בס"ד יש להתחיל ולנתח סוגייה זו ממספר נקודות הנחה . התפיסה המקובלת בנושא הינה שאהבה הינה רגש ספונטאני שעולה ממעמקי הלב כלפי בן/בת הזוג וכשהוא אינו עולה סימן הוא שהאהבה איננה קיימת . תפיסה זו איננה מדברת על כך שהאהבה הינה פונקציה של גורמים מסוימים . תפיסה זו גם מדברת על כך שיש להרגיש משהו כבר ממבט ראשון "אהבה ממבט ראשון" או איזה "קליק" מסוים המהווה אינדיקאציה למציאותה של אהבה . על פי תפיסה זו אהבה הינה גם פונקציה של מזל שהתמזל באקראי לזוג "המאושר" אשר זכו לכך שהאהבה בחרה לה אותם כיעד . אני שמח לאכזב אותך ולבשר לך חגיגית כי לתפיסה זו אין שום קשר לאהבה , כל התפיסה הזו מדברת על המושג שנקרא התרגשות שמופיע על פי קריטריונים שאינן ניתנים לחיזוי והתרגשות זו הולכת ודועכת מהר יותר או פחות אצל כולם כפי שזה מתבטא כלפי כל דבר חדש בכח ההרגל הגורם לדעיכה זו . במקביל אך ללא שום קשר יש לערוך לך ניתוח מוח פתוח ולדלות משם את כל שאיפותיך וחלומותיך על דמותה , אישיותה והתנהגותה של בת זוגך כפי שהיא הצטיירה בדמיונך . יתכן שהמציאות אינה מגשימה את חלומותיך ועקב כך המחסומים הנפשיים כלפי אשתך . יתכן מאד גם שיתברר שהדמיון ביחס לשאיפותיך כלפי אשתך לעתיד היו מבוססים על תפיסה מעוותת ובלתי מציאותית , דבר שגורם לך לראות פער בין אשתך לבין מה ששאפת לראות בדמיונך . יתכן גם שהפער אינו כל כך מפלצתי כפי שהוא נראה בעיניך שהרי הוא יכול לנבוע מציפיות המבוססות על דפוסי התנהגות הניתנים לגישור די בקלות על ידי הדרכה מתאימה . התפיסה המקובלת ביהדות הינה שאהבה ניבנית ביחד רק לאחר הנישואין ואין באים איתה אל הנישואין ואין היא פונקציה של רגש עיוור שיש לצפות לו שיופיע מאיליו . ישנו בתורה חיוב שנקרא "ואהבת לרעך כמוך" ומציווי זה יוצא הענף של "חייב אדם לאהוב את אשתו כגופו ולכבדה יותר מגופו" ואם נוסיף את הציווי של "ואהבת את ה' אלוקיך" נשאל שאלה אחת על כל מכלול ציוויים אלה היאך ניתן לצוות על הלב להרגיש הרגשות מסוימות ועוד של אהבה . מתברר שהתשובה נימצאת בצמוד לציווי של "חייב אדם לאהוב את אשתו כגופו ולכבדה יותר מגופו" . אם ניקח מודל מוכר (אולי לך עדיין לא אך לפחות ידוע) על מנת להבין מהי אהבה , המודל יהיה אהבת ילדינו . אהבת הורים לילדים איננה דבר הנוצר מאיליו אלא דבר הנגרם . הרב דסלר מסביר מה יוצר אהבה ואומר כך : "יותר ממה שהאהבה מביאה לידי נתינה הנתינה מביאה לידי אהבה" כלאמר אנו נותנים בדרך כלל למי שאנו אוהבים אך למעשה האהבה הבסיסית שבגללה אנו מרגישים צורך לתת הינה בסיס רגש צר ביותר שלמעשה הולך ומתפתח ונבנה כתוצאה מריבוי הנתינה . דהיינו הדבר הגורם לנו לאהוב את ילדינו אהבה ללא מצרים איננה בגלל העובדה שמדובר בילדינו אלה ההשקעה והנתינה הבילתי פוסקת לאותם יצורים שלא קיבלנו מהם שום החזר מקביל היא היא הגורמת לנו לאהוב אותם ללא גבול ולרצות להמשיך ולתת להמשיך ולהעניק בלי לצפות לשום תמורה . והגדרתה של האהבה הינה "הרצון להעניק לשני מבלי לצפות לשום תמורה". ולכן כתבתי שהתשובה נמצאת בצמוד לציווי שהרי אם אדם יכבד את אשתו יותר מגופו מתוך רצון טוב של הכרת הטוב הוא יגיע בהכרח לאוהבה כגופו מכוח הכלל שניתן להסבירו ולהבינו על פי כל דבר שאדם משקיע בו ומתקשר אליו וזה יכול להיות עציץ שהוא טיפח או בעל חי שגידל או בית שבנה במו ידיו כל דבר שאדם משקיע בו מאישיותו הוא הופך להיות קשור אליו מבחינה נפשית . לאחר כל זאת הכל פתוח להתחיל להשקיע ולהתחיל לאהוב אחרי הכל אהבה הינה תוצאה של נתינה ולא תוצאה של קבלה . תהיה עדיפות לבנות זאת ע"י הדרכה מקצועית . בהצלחה !

אני חושבת שאני לא מאוהבת בבעלי. מה עושים?

כל דבר קטן שלילי שבעלי עושה אני כועסת נורא בלי פרופורציה... הייתי 3 ימים בחו"ל בלעדיו ולא חשתי געגועים חזקים... אני נורא פוחדת אני צריכה לדבר טלפונית עם משהו דחוף... אני נואשת.... אני מרגישה שאני עושה דברים עם נזק בלתי הפיך... יש לי הרבה להסביר על הרקע כדי שתבינו יותר את שאלתי... בבקשה דברו איתי בהקדם....קשה לי ויש מריבות על דברים פעוטים... אנא כתבו לי לאן להתקשר תודה מראש

אהבה הינה פונקציה של השקעה

בס"ד למרות הכותרת הבלתי מתפשרת הניתנת להבנה עלידי תשובה לשאלה קודמת שכתבתי עם אותה בעייה , אך נראה שאצלך ישנם אלמנטים נוספים הגורמים להתנהגות שלילית אף בעיניך עד כדי חוסר שליטה במצב העשוי להביא להתדרדרות ביחסים עד למצב שאין ממנו חזרה . הפרטים החסרים עליהם אמרת שהינם רקע להבין את המצב חשובים מאד על מנת לכוון אתכם בהתאם , אך אל יאוש עם רצון טוב לתקן יש הרבה מה לעשות .

לא רואה עניין בנישואין

אני אישה חרדית בגילאי ה20 ולא רואה עיניין בנישואין מה לעשות בכדי להרים את רמת המודעות שלי בנושא, האם הדבר כדאי או שהוא יבוא לבד עם הזמן?

האם הינך נשואה או רווקה ?

בס"ד אמנם השאלה נכתבה בנושא של שידוכים ומציאת בן/בת זוג אך הסתפקתי בכל זאת אולי את למעשה נשואה ובתחילת חיי הנישואין , או שאת באמת רווקה בהתאם למקומה של השאלה . בכל אופן אין הדבר ברור לי , אך במדה ואת רווקה יתכן מאד חוסר בשלות לחיי נישואין שיכול באמת לנבוע מחוסר מודעות לחשיבות הנושא . חוסר מעורבות אישית בחברות העומדות לפני נישואין ובתחילת נישואיהן תתרום גם כן לעיניין זה , הזמן יכול להוות תרופה מתאימה לעיניין . שיחות עם אנשים מקצועיים או רבנים יכולים לתרום להעלאת המודעות בנושא . במידה ובכל זאת את כבר נשואה התשובות יהיו שונות לחלוטין. בהצלחה !

נשואה בודדה

שלום רב. אנו מתקרבים לגיל 50. יש משהו נקודתי בנישואין שלי שמאד מפריע לי ואיני מצליחה לשנות את בעלי כלל. והוא: כשהוא נמצא איתי בקידושים של ביהכ"נ, או שאנו מוזמנים לאירועים משותפים, הוא בקושי יושב לצידי מספר דקות, ולאחר מכן נעלם , ומדבר עם אחרים זמן רב. ואני יושבת לבד, בודדה, עצובה מאד, מתוסכלת ומרגישה שהוא מעדיף את אנשי הקהילה בו אנו מתפללים מאשר אותי. כואב לי לראות שכל בעל יושב לצד האישה ואני נותרת לבדי, ישובה על הכסא, האם אחרים יותר חשובים מהאישה? מה גם שהוא מרבה לדבר עם אנשי ביהכנ"ס בו אנו מתפללים ואיתי ממעט בשיחה. תמיד אני צריכה לחלוב ממנו משפטים. אני מרגישה שהוא לא חבר, אינו פתוח והפלייה בייחסים ביני לבין אחרים. זה גורם לי לתסכול אדיר ושנאה עזה לבעלי שאין כמותה. הוא טוען שהוא לא מוכן להשתנות וכך הוא. זה נקרא לתת כתוב לאישה? אני מקנאה עד עמקי נשמתי כשאני רואה זוגות שיושבים באירועים משותפים, יחד, מדברים, משוחחים, צוחקים, והוא תמיד טיפוס אנטיפט אלי, קודר, אינו איש שיחה ועוזב אותי באירועים למען אחרים. ועוד טוען שהוא כן אוהב אותי. כך מתנהג בעל שמכבד ואוהב את אשתו? אני מרגישה מצוקה נוראית, מרגישה בודדה בנישואי. חוץ מיזה שהוא אבא טוב ליילדי ואיני מסוגלת מבחינה כלכלית להיפרד ממנו.

סליחה על השאלה .

בס"ד לפני שאתיחס לתוכן השאלה האם הינכם אמורים לשבת יחד בבית הכנסת ? האם מדובר בבית כנסת רפורמי או קונסרבטיבי ?

אינו מחזר כלל

בהמשך לשאלתי הקודמת ברצוני להוסיף: בעלי חוץ מיזה שמפרנס, ועוזר לי בבית מעולם לא החמיא לי, לא מפרגן לי, טיפוס סגור, מעולם לא אמר לי מילה שחיממה לי את הלב או ריגשה אותי. טיפוס מאד סגור, קשוח, אנטיפט, אבא נפלא , מעולם לא חיזור וולא מחזר אחרי, ותודה לא-ל יש לי הרבה נתונים מרשימים שרק מאחרים אני מקבלת מילים חמות וכד', ובעלי כמו אילם. מעולם לא הצלחתי לשנותו. שוחחתי איתו על כך, ותשובתו: "ככה אני ועלי להשלים...". הפסקתי לחלוטין לאהוב אותו. אני טיפוס חם, מחמיא, מפרגן, בעלת חוש הומור, והוא ההיפך הגמור. לצידו- אני תמיד עצובה ואין לי שמחת חיים. הוא לא מוכן ללכת לייעוץ ולא מוכן להשתנות- כי כך הוא!!!. אני צמאה עד מוות ל: חום, מילה חמה, לחיוך, לפטפוטים. אני מרגישה עזובה ובודדה לצד בעלי. כשאני רואה את בעלי מפטפט עם אנשי הקהילה בו אנו מתפללים - ליבי נצבט כמו סכין בלב. איני יכולה להיפרד ממנו: א. מבחינה כלכלית אני תלותית בו. ב. הילדים שלי יישברו והם מאד קשורים אליו. האם כך נגזר עלי לחיות עם גבר כזה עד סוף ימי?????? אני לעיתים בתוך תוכי מקנאה בנשים החילוניות שיש להן את האומץ לבגוד, אך לי אין את האומץ מאחר ואני באה מבית דתי , והאם זה פיתרון לבגוד?????. מה עושים, אני במצוקה נוראית. אני משקיעה בו, בבית ובילדים מעל ומעבר. בתודה מראש וסליחה על האריכות -= שרה.

עני בבקשה בצורה ברורה על שאלתי כדי למנוע אי הבנות

בס"ד תשובתך במהרה חשובה על מנת לתת התייחסות נאותה לתוכן השאלה .

ריבים

כשאני ובעלי רבים זה בעיה ענקית שפשוט קשה ליפטור אותה. בעלי מתבטא בצורה לא יפה וליפעמים אני ניגררת לעיניין ומוסיפה. וכשאני באה ליפתור את העיניין בעלי לא מוכן לישדמוע אותי ולא רוצה לדבר. והוא מסוגל לא לדבר איתי במשך שבוע. גם אם אנחנו רבים על עיניין שאני צודקת בו הוא לא מוכן לבוא ולבקש סליחה הוא ישתוק ויחכה שאני אבוא ואתחיל לדבר איתו. איך אני מפסיקה את כל המילים הלא נעימות האלו ואיך אני אוכל לדבר עם בעלי???? אציין כשתמיד אני באה ומנסה לדבר תמיד הוא יאשים אותי ויסתכל על כל מה שלא בסדר אצלי ולא יסתכל על עצמו.

לא לתת צ'נס....

בס"ד השיטה הטובה ביותר במצבים אלו הינה לא לתת צ'נס לטענות מן הצד השני היי את נקייה מכל רבב גם בויכוחים גדולים וגם כאשר הוא זה אשר מתבטא בצורה לא יפה הימנעי את מהיגררות אחריו והישארי את נקייה . הסיבה שהוא אינו מוכן לשמוע אותך נובעת מן הסיבה הפשוטה שהוא יודע שהוא אינו נקי אך הוא מעוניין בהראותו את גודל כעסו עלייך ליצור עמדת מפתח שאת האשמה בכל ולהטיל את כל האחריות לויכוח עלייך ולהוציא את עצמו מכל אחריות . לכן אל תאפשרי לו להאשים אותך ע"י כך שלא תיגררי אחריו ובעת ובעונה אחת תזכרי שאת שומרת על כבודך , מילים מבטאות את פנימיותו של האדם ובה הוא משתקף כמאמר שלמה המלך "מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו" . צורת הביטוי של האדם משקפת את אישיותו , לענות באותו מטבע לשון אין פרושו לענות לו אלא לזרוק רפש על עצמך . יש לזכור פרט חשוב ביותר ב"הלכות ויכוח בין בעל לאשה" היזהרי מפגיעה וזלזול בכבודו בכל צורה שהיא מדובר פה בנקודת תורפה שהתוצאה שלה עשויה להיות איבוד עשתונות וזלזול בך בכפליים אל תתני צ'נס. אגב אין בושה בלבוא ולפייס גם אם אינך אשמה הדבר מראה על עוצמה באישיות גם אם אין הדבר נכון אליבא דאמת . בהצלחה!

כל הזמן מחפשת לברוח מהבית

יש לי 3 ילדים נפלאים בעל נוח למרות הכל אני כל הזמן מחפשת לברוח מהבית. בורחת לחברות לסדנאות שונות רק לא להיות בבית. מחכה לתשובה

תשובה לא שיגרתית.

בס"ד אם אני מצליח לקלוט נכון מבעד לשאלתך את תחושתך מסקנתי הינה שאין לך שום כיוון מדוע זה קורה לך ? את מרגישה תחושת מחנק בהיותך בבית ואין זה עולה בקנה אחד עם המסגרת המשפחתית הנוחה שבה את חיה . הצעתי הינה הדרגתית ויש לבדוק בראש ובראשונה את ההצעה הראשונה ורק אם אין שום שינוי יש לבדוק את ההצעה השנייה . ההצעות הינן בשני מישורים שונים לחלוטין . הצעה ראשונה : לבדוק בדיקה יסודית את כל המזוזות בבית . הצעה שנייה : במידה וההצעה הראשונה מולאה בכל פרטיה כולל החלפת המזוזות במידה ויש צורך למזוזות מהודרות ולא כשרות בלבד ובכל זאת אין שום שינוי עלייך יהיה לפנות ליעוץ פסיכולוגי על מנת לרדת לשורשי הבעייה . בהצלחה !

אין תיקשורת

אני נשואה מזהשנה וחצי ומרגישה שהנישואים מיום ליום יורדים ומתדרדרים, אין שפה משותפת ביננו, בעלי מגיע מהעבודה ישר לטלוויזיה, ולנסות לדבר איתו אי אפשר, מיןם ליום אני מרגישהלהחבל נהיה דק דק, אציין שבעלי מפנק אותי בזה שקונה לי מתנות וכול מה שאני רוצה אבל יחס והקשבה ביננו אין, ולפרק נישואים זהלא מה שאני רוצה אציין שבעלי בא ממשפחה הרוסה ואנחנו גרים לידם, מה אפשר לעשות? ואיך אפשר לתקן את המצב???

ולפני הנישואין הייתה תיקשורת ?

בס"ד בדרך כלל התשובה שאני מקבל על שאלת הכותרת הינה כן ובגדול , לכן יש להעמיק ולבדוק מה קרה בדרך שהתקשורת שהייתה לפני הנישואין נעלמה לה אחרי הנישואין . האמנם סתם כך ? יתכן שהתשובה נמצאת במה שציינת שבעלך מפנק אותך על ידי קניית מתנות וכל מה שאת רוצה . נקודה זו מציינת את העובדה שבעלך משתדל לתקשר איתך בדרכו אך לא בדרך הרצויה לך מאד . חוסר תקשורת יכול להיות סימפטום של בעיה או בעיות המעיבות על הנפש ויוצרות מחסומים לפתיחות מילולית . עלייך לנסות ולדובב אותו על מנת לבדוק מה מעיק עליו במידה ויש ולתת לו את התחושה שאת זקוקה לו ולא תחושה שיש לך תלונות עליו אם תצליחי להחדיר בו תחושה זו הוא עשוי להרגיש שאת זקוקה לעזרתו בתחום המלל ורק הוא יכול לעזור לך וממילא הוא יחלץ חושים לעזרתך . עצה זו יכולה להיות טובה גם אם ההנחה הראשונית תהיה שמדובר למעשה באדם שאינו מרבה לדבר מטיבעו . בהצלחה!

ממתינה לתגובה

אודה מאד לרב באם תתייחס לשאלתי. רב תודות - שרה.

מתברר שגם בזוגיות יש רפורמה

בס"ד הצדק איתך שיש מה לקנא בנשים חילוניות אך לא בגלל העובדה שיש להם אומץ לבגוד , מה גם שאיני חושב שניתן לאמר זאת בהכללה , אלא בגלל העובדה שהן יודעות שהן חילוניות וממילא לא אבדה תקווה . ליהודים חילוניים יש עדיין זהות יהודית לפחות מבית אבא אולי אף זהות מטושטשת יותר אך עדיין זוהי זהות יהודית , אך בזרם הקונסרבטיבי ההתבוללות הינה חלק מההוואי האם את בטוחה שהנכד שלך או הנין שלך יוולד כיהודי לכל דבר ? אולי את מתנחמת בכך שאת מישמת הלכה למעשה את החזון של הרצל שרצה להכניס את כל היהודים תחת כנפי האמונה הקטולית אך היצליח מעל למשוער רק בבנו הנס ? אך את טוענת שאת באה מבית דתי לאיזו דת את בדיוק מתכוונת ? אם את מתכוונת ליהדות ? אין הדברים ניראים שהרי הינך משתייכת לקהילה קונסרבטיבית . אם את מתכוונת לדת הנצרות ? הדברים באמת יותר נראים והרבה יותר קרובים אך מדוע את מביאה ראיות מן היהדות כגון "כתובה" ושיש "לכבד ולאהוב את האשה" זה הרי וודאי לא כתוב בברית החדשה וגם לא באיונגיליון . אך אם את מתכוונת לדת הקונסרבטיבית אינך אלא טועה שהרי אין מדובר כאן בדת אלא בקבוצת פולקלור המארגנת ערבי הוואי ואולי גם ימים . כמובן שאין לקרוא לזה זרם ביהדות כפי שמתימרים לקרוא לזה על מנת לתת לזה איזו שהיא לגיטימציה תחת רקע העיוות . זרם אולי כן אך בשום אופן לא יהדות . ואשר לתיקון שמדובר בביכנ"ס קונסרבטיבי ולא רפורמי אין לעובדה זו כל משמעות שהרי הקונסרבטיביים הינם בס"ה רפורמים בפיגור , בעוד כחמש שש שנים יראו הקונסרבטיבים כפי שהרפורמים ניראים כיום . אין הדברים עד כאן יצאו מהקשרם כיוון שהקונסרבטיזם מבוסס על רפורמות ושינויים ובעלך מיישם עתה את הרפורמות שלו הלכה למעשה על גבך אין כאן כללים שאותם היכתיב האלוקים אפילו הרבייס הקונסרבטיבי לא חייב להאמין באלוקים ובמעמד הר סיני כחלק מהרפורמות המתוקנות החדשות מתוצרתו הייחודית . יתכן ותשאלי מדוע אתה מתייחס לדבר שלא שאלתי אותך , הרי בקשתי בס"ה חוות דעת ועצה מקצועית כיועץ ולא כמוכיח אך אבסורד הוא הדבר בעיני שאעיז לתת איזו שהיא עצה אשר תגרום לבעלך להבין שאכן הוא אמור לשבת אתך בביהכנ"ס דבר שהינו תועבה וחילול שם שמים אף על פי שמדובר בביכנ"ס קונסרבטיבי , באופן עקרוני מאד לא אוכל להתייחס אליו כאל אולם קולנוע או אולם תיאטרון . לסיום עצתי היא אם את רואה את עצמך כיהודייה חיזרי למקורותייך ואל תתעסקי בדימויים חיוורים , קיעקוע היהדות ועיוותה הינה גרועה הרבה יותר מחילוניות בבחינת יהרג ואל יעבור .

אני נשוי 6 שנים ומרגיש .....

אני נשוי 6 שנים ומרגיש שבת זוגתי הפכה לאימא מצויינת. אבל לא בת זוג נהדרת שהכרתי. האים זה מוכר? ומה לעשות לציין שאנו מתיחדים בממוצע רק פעם בחודש באותו לילה.

מרוב תפקידים שוכחים לפעמים תפקיד זה או אחר

בס"ד נישואין זו מערכת רב תפקידית המקבלת את הריבוי במהלך הזמן . קורא הדבר שהתפקיד הראשון שאתו התחילו את מערכת חיי הנישואין הופך להיות מוזנח כתוצאה מעומס יתר או מחוסר כוחות וזמן . אין ספק שיש בעקבות זאת לשים אצבע על הדופק על מנת להימנע משחיקה של חיי הזוגיות והאישות . הורים טובים הינם גם הורים ששבעי רצון מחיי הזוגיות שלהם מעבר לצרכים האישיים של כל אחד מהם שעלול להיזנח על ידי הצד השני בגלל הסיבות שפורטו להלן . כיוון שאתה טוען שהיכרת בת זוג נהדרת מן הסתם גרעין זה לא הלך לאיבוד אף אם הוא דעך במידת מה ניתן יהיה על ידי שיחות אישיות אתה להפנות את תשומת ליבה למועקה שבך ולעוררה מחדש לשים דגש על חיי הזוגיות ולטפחם מחדש . במקביל תוכל גם אתה באופן עצמאי להתחיל ולטפח את חיי הזוגיות מהכיוון שלך מה שיכול גם לדרבן אותה לעשות השתדלויות בעיניין וכמובן שניתן להעזר באחד המנחים .

חיוב בגט

אני ובעלי פרודים כ-4 ש' יש לנו ילד בן 7 בעלי חי עם פילגש בלפני שנה וחצי היה ביננו יחסי אישות הוא פתח בתחילה בתיק לשלום בית שלא היה אמיתי זה רק תרגיל של עוד שלו ולאחר מכן הגיש תביעה לגירושין. אני ביקשתי שלום בית מתוך כוונה טהורה אחרי מס' דיונים בית הדין נתן החלטה שיש לחייב אותי בגט לאור זה שאני מס' שנים לא ביחד.אני סירבתי ובהחלטתו נתן בית הדין פסיקה שלא מובנת לי: שבמידה ואסרב לגט על הבעל להשליש גט וכן צ'ק אישי על סכום הכתובה הנומינאלי , ויפטר מכל חיוביו כלפי האישה מה שהייתי רוצה לדעת למה התכוונו בפסיקה זו? על איזה צ'ק אישי מדובר? סכום הכתובה משנת 98 הוא על סך 700,000 ש"ח לגבי הגשת תביעה בנושא הכתובה נאמר לי שרק אחרי שאתגרש אגיש בקשה וידונו עליה . אשמח לקבל תשובה תודה מראש

אל השואלת 2

בס"ד אנסה להסביר את הדברים מתוך דברייך . בית הדין אומר לך כך : את מחוייבת לקבל גט מבעלך גם נגד רצונך וזה על פי תורה נטו . במידה ותסרבי לקבל את הגט או שלא תגיעי לדיון בית הדין יקבל לידיו את הגט שנכתב ע"י שליח בית הדין לבעלך עבורך , דהיינו בית הדין יהפוך לשליח מסירת הגט לידייך עד שתואילי בטובך להגיע לבית הדין ולקבלו ולהיות גרושה וחופשייה להינשא לגבר אחר . בינתיים לאחר שבעלך ימסור את הגט לבית הדין הוא יחשב כבר כגרוש ויוכל להינשא לאשה אחרת כאוות נפשו . לגבי הצ'ק מכיוון שאדם המגרש את אשתו בעל כורחה חייב בכתובתה ולא כפי שהרוב נוהגים היום שעורכים הסכם גירושין המוסכם על דעת שניהם כולל תביעות ממוניות הדדיות ובכך האשה מוותרת על כתובתה וההסכם מהווה תחליף לכל , במקרה הנ"ל אינכם עורכים הסכם גירושין וממילא אין את מוותרת על כתובתך והצ'ק אמור להיות עלסכום הכתובה הנומינאלי דהיינו הסכום הרשום גם אם אינו ראלי וערכו נמוך יותר . אך לאחר קבלת הגט בפועל לידייך תינתן לך האפשרות לתבוע את ערך הכתובה ובית הדין ידון בתביעתך . עד כאן כפי שהדברים ניראים מתוך דברייך אך הייתי מעונין אם תואילי ליצור קשר ולפקסס לי את פסק הדין וכן את כתב התביעה להבנה ברורה יותר של הדברים ולהשכלה כללית . בתודה מראש יצחק דאי .

למה בעצם תורמת ההרדכה?

שמי הודיה ואני בת 29 רווקה. כבחורה רווקה שבעזרת ה' תקים בית בישראל, ניגשתי לפני כמס' חודשים לאיגוד ינ"ר בבקשה ללמוד את הקורס "יועצי/מנחי נישואין" לצערי לא התקבלתי ומי שראיין אותי היה ד"ר עמי שקד, שלטענתו "חייב לעסוק בזה לאחר סיום הקורס" אני בתמימותי אמרתי שאני רוצה ללמוד כדי להרחיב את ידיעותיי בנושא, וכבחורה רווקה "זה יכול לתרום לחיי הנישואין בעתיד"... א. שאלתי למה מצמצמים אפשרויות להיכנס לקורס? הרי משלמים על זה, ומה אכפת לאיזה צורך אני לומדת את זה? ב. רציתי לקבל הדרכה על חיי נישואין באופן כללי. לאן אתה מציע לי לפנות? אני חושבת שהיום הדרכה לשני בני הזוג מאוד חשובה, אנשים מתחתנים ולא יודעים לקראת מה הם ניגשים.

יש מטרה

בס"ד "בשביל כוס חלב לא קונים פרה" כך מיעצים בדרך כלל לקונה המוניין לקנות את הפרה , אך ישנם מוכרים רציניים וישרים אשר הם בעצמם אינם מוכנים למכור את פרתם למי שמעוניין רק בכוס חלב ממנה לא זאת המטרה המצומצמת של הפרה , התועלת מן הפרה תהיה הרבה יותר גדולה אם הפרה תמכר למחלבה שממנה יפיקו את מקסימום הכמות שהיא מסוגלת לתת . עד כאן המשל וכעת לנמשל : המקומות המוצעים בקורס למנחי נישואין מטרתם אחת להכשיר מטפלים המעונינים לטפל בזוגות הזקוקים ליעוץ ובכך להעלות את רמת היחסים בין בני זוג לדרגה גבוהה יותר . צמצום המטרה לרמה האישית בלבד פרושה החטאת המטרה . ואשר לשאלתך השנייה אין ספק שאמרת דברים נכונים ביותר ואשרייך שאת מודעת לעובדה זו שבעטייה נראים חיי הנישואין כפי שהם נראים . דווקא לתפקיד האמור להיות החשוב והארוך ביותר בחייו של האדם דווקא אליו ניגשים ללא שום הכשרה והדבר הוא פשוט שערוריה והסבל והעוגמת נפש שנאלצים לסבול זוגות וילדים הינם בעטייה של עובדה זו . כל זוג או יחיד העומד להינשא יכול לקבל הדרכה מתאימה ממנחי נישואין ומשפחה וממדריכי חתנים/כלות והכל במאגר המומחים שבאתר בהתאם למקום המגורים . בהצלחה !

אנו נמצאים במשבר אמון , מה עושים עכשיו?

אנו זוג שנשואים 13 שנה ויש לנו 3 ילדים קטנים , התחתנו לא מאהבה גדולה בידיעה שבמשך הזמן נוכל להכיר אחד את השני טוב יותר והאהבה תגיע. כיום אנו במשבר אמון במערכת היחסים. חשבנו שלפני צעדים משמעותים של פרידה נוכל לנסות ולפתור את אי ההסכמות ביננו, מחד מאידך לחתום על הסכם גירושים. בעלי הינו איש מסורתי ולכן חשבתי על ייעוץ זוגי רבני בעלי יכבד מאוד עצתו של איש דת . אשמח לדעת האם המוקד מטפל בזוגות שהקונפליט הינו גם על רקע דתי . ואם הינו נוקשה כבית הדין הרבני בטעוניה של האשה תודה

אל חן ובעלה

בס"ד בתחילת דברייך ציינת שהתחתנתם שלא מתוך אהבה גדולה וציפיתם שעם הזמן האהבה תגיע מתוקף ההכרות המעמיקה שתבוא עם הזמן , עלי לציין שהרעיון במקורו הוא נכון אלא שכנראה הדרך לא הייתה נכונה וכן המקור ממנו ציפיתם שהאהבה תגיע לא היה נכון . נכון הוא שהרעיון שצריך להתחתן מתוך אהבה איננו נכון גם אותם אלה שטוענים שהתחתנו מתוך אהבה לא עשו זאת בפועל כיוון שאהבה לא נוצרת ללא השקעה הדדית והתרגשות עזה ככל שתהיה איננה אהבה וסופה לדעוך עם הזמן כפי שכל התרגשות מדבר חדש דועכת . כך גם טוענים הרבה זוגות לאחר כמה שנות נישואין בודדות בנוסח של "זה לא מה שהיה פעם" . אך עם כל הרצון הטוב שעשוי להיות ברצון להשקיע או בטענה היכולה להגיע מכל אחד מבני הזוג שהוא השקיע אך ללא תוצאות תשובתי תהיה חוסר הבנה והדרכה במשמעות המושג השקעה ונתינה . אמנם חכם הוא הדבר לבוא ולנסות להשקיע אך למה לא ניסיתם להגיע ליעוץ לפני הגיע המשבר הגדול חוסר האמון שנוצר כרגע הוא בעוכריכם ויהיה צורך בהרבה מסירות נפש מצדכם על מנת לגשר . ביחס לשתי השאלות האחרונות לא המוקד אלא ישנם מנחים מסוימים שמתמחים בקונפליקטים על רקע דתי אך מה המקום לנוקשות אצל יעוץ זוגי , אמנם הדברים לא ישתמעו לשתי פנים בהתאם לצורך אך לא קיימת מערכת הוצאה לפועל ואין משוא פנים לאשה או לבעל וודאי שדבר זה לא קיים בבתי דין רבניים .

איזה בן זוג בעצם אני צריכה?

שמי הודיה ואני בת 28.5 רווקה. אני "חוזרת בתשובה" כבר 8 שנים בערך (מהשירות לאומי החלטתי לעזוב את העולם הגשמי ולהתקרב לעולם הרוחני) אני בחורה ברוך ה' עם נתונים טובים גם בהיותי חילונית תמיד הייתי "ילדה טובה" שלא עושה שטויות. הבעיה הכללית שלי היום להכיר בן זוג היא שקצת איבדתי עיניין בכל זה ואני לא יודעת אם אני רוצה להתחתן וזאת משום שהמון המון מתגרשים היום וחלקם הם אנשים שדי קרובים אליי, דבר שמאוד מאוד השפיע עליי. אני מרגישה סגורה נעולה או איך שתקרה לזה, לא יודעת נעשתי מאוד אפטית לכל זה איבדתי עיניין בכל מה שנקרא "חתונה"/"בן זוג". זה מאוד מפחיד אותי כי בסה"כ השנים שלי רצות כמו כלום ואני מודאגת מכל הקטע הזה. הבעיה השניה שלי היא שלפעמים אני לא יודעת איך לבחור את הבן זוג שלי- דתי/מסורתי/חוזר בתשובה? הרב קוואס אומר בקלטת שלו - הדרכה בסיוע במציאת בן זוג: שאישה תמיד צריכה גבר יותר חזק ממנה מבחינה דתית. למרות שאני כבר 8 שנים כמעט שומרת שבת אני לא יודעת אם לקרוא לעצמי "מתחזקת" אני לא רואה שום התקדמות מצידי בדת ובגלל זה אני לא יודעת אם אהיה מסוגלת להיות עם גבר חזק ממני בדת. אני רואה את עצמי מתחזקת אבל היום קשה לי מאוד כי אני בבית של ההורים שלי והם לצערי הרב לא שומרים תורה ומצוות. כשחוזרים בתשובה צריכים להיות שלמים עם כל צעד שעושים ולא לעשות דברים בכפייה וזה הכי מפחיד להתחתן עם מישהו שיותר דתי ממני ופתאום הוא יתקדם בקצב יותר מהר משלי. אני לא יכולה לסבול גברים על זקן ובד"כ אלה שמתחזקים או חוזרים בתשובה מגדלים זקן. אני לא יכולה לסבול ולא רוצה גבר שלומד כל היום ומאוד מפחדת שהבחור שאכיר פתאום יחליט שהוא לא עובד אלא לומד תורה כל היום. זה הרי דברים שקורים ואני מאוד מפחדת. רציתי לקבל את עצתך באשר לכל זה ואודה לך אם תהיה מורכבת ומפורטת תודה ושבת שלום לכם

היהדות זו עיסקת חבילה ודרך חיים

בס"ד כאחד הפעיל בעולם החזרה בתשובה בתוקף תפקידי כמרצה ליהדות מכיר ומבין את משבר חוסר הגיבוש הדתי שבו את נמצאת מעבר לבעית החששות שלך מפני משבר עתידי בחיי הנישאין העתידיים שלך . לדעתי חוסר הגיבוש הדתי תורם את חלקו לא פחות ממה שתורמים החששות שלך עקב המצב החברתי ביחס לחיי הנישואין אך דעי לך כי על פי נתונים רשמיים של בתי הדין הרבניים הנמצאים בידי אחד מכל שלושה זוגות מתגרש דהיינו כשליש מן המתחתנים מתגרשים והכוונה היא ביחס לאחוזי המתחתנים . את אינך חייבת להיות בשליש הזה שלמרות הכמות עדיין מדובר במיעוט . אך לא זאת נחמתי לדעתי משבר הגיבוש הדתי הינה הבעיה העיקרית כיוון שמדובר במצב שהינו חסר גבולות ומגמתיות מוגדרת , כאשר אדם טוען שהוא דתי הוא מבין שהוא הולך על כל הקופה שהרי לא שייך לעשות סלקציה בדבריו ובהוראותיו של הבורא ולו רק בגלל שאלו הוראות היצרן שלנו ומי כמו היצרן יודע טוב יותר מה טוב עבורנו . ואם הוא מתחתן עם בחורה המגדירה את עצמה כדתייה הרי שישנה מגמתיות מוגדרת לשניהם ודרך חיים משותפת . כאשר אדם טוען שהוא חילוני גם אז דרכו או יותר נכון חוסר דרכו מוגדרת הוא אינו לוקח דבר מן הקופה . אך כאשר אדם מגדיר את עצמו מסורתי הרי שמדובר באין סוף גוונים להגדרה זו ואין סוף דעות ולכן הקושי גדול יותר מה שתרצי בן זוגך לא ירצה וכן להיפך . לדעתי הרצון להתקרב יותר לעולם הרוחני נובע מהבנה הגיונית ביחס להתנהלותו של עולם זה אך העצירה שהייתה לך וחוסר ההגדרה נובע מחוסר ידע מעמיק בתחום היהדות ומחשבת ישראל . עצתי היא להחשף ליותר ידע בתחום ע"י סמינר ליהדות ומדרשות לבנות . תוכלי לקבל הכוונה ויעוץ טלפוני בנושא בהצלחה !

בעל "קמצן"

שלום. בעלי - איך לומר פשוט קמצן!!! עד עכשיו לא השתמשתי בכינוי הזה אפילו ביני לבין עצמי, תמיד חשבתי שהוא מנסה לחסוך כדי שנוכל לחיות טוב יותר, שהוא רואה את המחר, סה"כ בעלי אברך שלומד טוב ב"ה, אני עובדת ויש לנו ילד אחד. אני די מרוצה מכך שהוא המחושב בבית כי אני ממש לא הטיפוס ובד"כ גם נותנת לו גיבוי ומודה לו על כך, אבל... די!!! כמה אפשר??? אני באה מבית שיש הכל והכל פתוח, גם כשאין... יש. מעולם הורי לא חסכו בכלום שקשור אלינו - אוכל, ביגוד וכו' גם כשהיו (היום כבוגרת אני יכולה לדעת שהיו) מצבים קשים. אנו חיים יחסית לאברכים אחרים מצויין, יש לנו דירה קטנה, רכב, ובעלי לפעמים מתנהג כאילו אנו חיים על פת לחם!!! זה מתבטא כשהוא מבקש הנחה בכל מיני מקומות ו- לבקש הנחה מילא, אבל למה לתאר את עצמך כמסכן??? לדעתי זו כפיות טובה כלפי ה' - אתה לא מיסכן! אולי ההנחה מגיעה לאנשים שבאמת אין להם??? יש לציין כי רוב הוויכוחים שלנו סובבים סביב העניין הכספי. תמיד הויכוח הוא זה, גם כשלא נראה כלפי חוץ, אני יודעת שמה שמפריע זה זה. למשל, בעלי לא רוצה ללכת לאירוע "כי זה רחוק ואת תחזרי עייפה" אבל זה קישקוש, אני יודעת שהסיבה האמיתית היא הוצאות הדלק והמתנה. אך אני מעמידה פנים כאילו אני לא יודעת שזה זה כדי לא להעליב אותו ולפגוע בו ומוצאת דרכים כדי להחלחק את העניין כשבד"כ אני מוותרת במחשבה שלא בגלל זה אני אהרוס את חיי הנישואין שלי. לאחרונה רבנו בגלל 180 ש"ח (!!!) שביקשו למסור בגן של הילד עבור כל מיני הוצאות. אני באתי לשלם והוא עצר אותי - לא חכי, הוא אמר, אני רוצה לברר... זה לא מוצדק... אנחנו משלמים מספיק לחודש... (אחרי 50% הנחה שקיבלנו... ) ומבחינתי - עד פה!!! עד לילדים, אצלי דבר ראשון זה הילדים וחינוכם אז אם צריך להוסיף עוד 180 ש"ח בשנה זה סיפור??? אז כבר התפרצתי והוצאתי החוצה מה שעד עכשיו היה לי על הלב ולא אמרתי. דיברתי בקול רם ובכעס רב. בעלי נפגע ש"צעקתי " עליו והתכנס בתוך עצמו. אני לא מתחרטת כי אני מרגישה שבאו מים עד נפש - להוציא 1000 ש"ח על אוטו כן, ועוד כספים נוספים על כל מיני דברים כן אבל 180 ש"ח לילד - זה לא. אנא עיזרו לי מה לעשות - גם עכשיו - אחרי המריבה וגם בכלל - איך להתמודד עם התכונה הבלתי נסבלת הזאת?

הבדלי מנטליות

בס"ד כאשר מדובר בהבדלי מנטליות מן הסוג הזה לא ניתן לאמר כל אחד ומנהגיו , אך ראשית כל יש להבין מספר נקודות . א) שתי נקודות עיקריות יכולות להוביל לתופעת הקימוץ . 1) מנטליות בית ההורים דהיינו כך הוא הורגל להסתכל על דברים והוא ממשיך לנהוג כך . 2) משבר חיסרון כלכלי שעבר עליו והתנהגות זו הינה תוצאה של חרדה פנימית ממצב של חוסר העשוי לחזור על עצמו ועל כך הוא חרד . ב) את בסבלנותך ואורך רוחך כשלא רצית להגיב והחלקת דברים על מנת לא לפגוע בו ובצדק יצרת שני מצבים בעיתיים : 1) אגרת לתוכך כעסים ומשקעים אשר הפכו לפצצת זמן מתקתקת . 2) יצרת אצלו הרגשה של הסכמה ולגיטימציה לנורמת התנהגות זו . כאשר פצצת הזמן התפוצצה מרוב עומס כשכבר לא יכולת לסבול , בעלך נפגע עד עמקי נשמתו ההתפרצות הפתיעה אותו כל כך שהוא התכנס בתוך עצמו . לאחר שהמצב שאליו היגעת הובן יש לעבוד בשטח המעשי . עלייך לשבת אתו לשיחה ארוכה ללא הפרעות ולהבהיר מספר נקודות תוך כדי שיחזור של מצבים מסוימים מן העבר . א) עלייך להבהיר את המנטליות שבה חיית אצל הורייך ולהסביר לו את הרגשת המחנק ששינוי זה גורם לך . ב) עלייך להתנצל על כך שלו הבהרת לו זאת לאורך כל הדרך על מנת שלא לפגוע בו ועקב כך צברת משקעים . ג) עליכם לערוך סדר עדיפויות מוסכם על שניכם כאשר הדברים הטפלים יותר יופלו לרעה למען הדברים העיקריים אך יטופלו במדת האפשר בהתאם ליכולות . לשיחה זו יש שני צדדים האחד שבעלך ידחה את הדברים על הסף ואז תזדקקו ליעוץ . או שבעלך יקבל את הדברים ויהיה מוכן לשנות מנטליות זו עם הקושי הטמון בזה עבורו . בהצלחה!

ייעוץ

מה עושים שבעלי היקר לא רוצה ללכת לייעוץ נישואים??? בשבילו זה הוצאה. וכמובן אם לא נלך אז המצב שלנו יהיה גרוע. מה עושים????

מענין מה עולה יותר ....

בס"ד מעולם לא הבנתי את הרעיון שלא ללכת ליעוץ כתוצאה משיקולים פיננסיים , הרי כשעושים חשבון מסחרי פשוט של רווח כנגד הפסד מיד רואים את ההפסדים הגדולים ש"זוכים" להם לעומת החיסכון בהוצאה ואלו הן : כעסים , צער ועוגמת נפש , חוסר סיפוק , הרס הבריאות הגופנית והנפשית וכתוצאה מכך סיכון בריאותי , צער לילדים המעונינים לראות את הוריהם מאוחדים , חוסר ביטחון וחוסר שלווה לילדים , מחלוקות בבית גורמים לחוסר ברכה , תפקוד לקוי , חוסר שקט נפשי , דאגות יתר וחוסר רצון לעשייה . כתוצאה מכל המערבולות הנפשיות האלה זקנה קופצת על האדם ומראה פניו חמוץ . אם המצב גרוע הרי שהדבר יכול להוביל גם לגירושין ואז ניתן יהיה להשתמש בחיסכון זה ולהוסיף עליו עוד עשרת מונים על מנת לממן את עורכי הדין משני הצדדים . האמת היא שבעלך לא מעונין להגיע ליעוץ לא בגלל שיקולים כספיים אלא שהוא פשוט אינו מאמין ביעוץ , הוא אינו מאמין שאדם זה או אחר ידען ככל שיהיה בתחום הזוגיות יכול לגרום לאיזה שהוא שינוי מהותי במערכת הזוגית שלכם ועוד ע"י דיבורים . יתכן גם שבעלך מודע לכך שיעוץ אצל אדם מקצועי יעמיד אותו במצב כזה שהוא ידרש לערוך אצלו שינויים ולהשתנות ואת זה הוא אינו מוכן לעשות , מה גם שחבל לשלם כסף לאדם מבחוץ שיבוא ויאמר לו את מה שהוא יודע כבר מבפנים ועל כך אי אפשר לאמר שהוא אינו צודק ? יתכן גם כפי שאת אומרת שאם לא תגיעו ליעוץ המצב יהיה גרוע ובעלך יודע זאת אלא שהוא סובר שהוצאה כזאת היא דבר גרוע הרבה יותר ולכן עדיף יהיה לו לבחור את המצב הגרוע מאשר את הגרוע הרבה יותר בבחינת שזהו הרע במיעוטו . עד כאן לסברות ולהשערות ועתה לברכות : יהי רצון שתזכי לפלס לך דרך ללבו של בעלך ואגב כך לכיסו ותזכו להגיע ליעוץ פורה שאפילו בעלך יתפעל ממנו . בהצלחה !

צער או שמחה?

מאז שנשאתי לבעלי (לפני כ-7 שנים) לא היה לי קשר קרוב לאחיו ואחיותיו, אומנם היה קשר של כבוד אך לא יותר מזה. לפני כחצי שנה נפטרה אימי ז"ל ובמשך השבעה, והשלושים יום, אף אחד מאחיו ואחיותיו לא הגיע לנחם אותי, דבר שפגע בי מאוד.לאחר כחודשיים מאז הפטירה הגיעה אחותו לביתנו עם הזמנה לחתונתה וכביכול באותה הזדמנות "לנחם אותי", הרגשתי מאוד כאובה ולא יכולתי אפילו להעיף מבט אליה, איך היא לא מתבישת להזמין אותי לשמחה שלה בזמן שהיא לא כאבה את כאבי הטרי? לאחר שהם יצאו הצהרתי לבעלי שזה ברור ששנינו לא הולכים לחתונה. לעומת זאת בעלי אמר שהוא חייב ללכת ולפחות להיות רק בחופה כדי לכבד את משפחתו ואחותו. ואני שואלת כיצד עליו לנהוג האם ללכת לחתונה של אחותו ואפילו רק לחופה, או לשמור על כבוד אשתו הכאובה על כך שאף אחד לא השתתף בצערה?

מן השמים תנוחמו....

בס"ד הרגשתך מובנת וכאבך מוצדק אך זיכרי המנחם הגדול הינו הקב"ה ולא בני האדם ומה שאדם עושה לעצמו הוא עושה . ישנם אנשים שרגישותם כלפי אנשים אחרים איננה מפותחת והתנהגותם אינטרסנטית והם אינם מרגישים אף כשהם פוגעים באדם אחר הן במעשה והן מילולי והן בחוסר מעשה כאשר יש ציפייה למעשה מסוים כמו במקרה שלך . אין הרבה טעם לכאוב אינך חיה במחיצתם והם בסך הכל ניצבים בסרט , חוסר הכבוד שבו נהגו למעשה מופנה בראש ובראשונה כלפי אחיהם שאשתו יושבת שבעה ולא כלפייך שביחס אליהם את עשויה להחשב כאדם זר . בהתיחס לשאלה שלך אמנם באיחור , באשר אלייך חל עלייך איסור להשתתף בשמחה מתוקף היותך אבלה על אימך ואיסור זה חל 12 חודש . אך ביחס לבעלך עליו להגיע ולהשתתף בחופה של אחותו ובכך הוא שומר על כבודו כלפי משפחתו ואין הוא פוגע בכך בכבוד אשתו הכאובה בכך שלא השתתפו בצערה שהרי בכך שהוא עוזב את המקום לאחר החופה ואינו משתתף בשמחה של אחותו יש בכך משום מחאה גדולה ושמירה על כבוד אשתו .

מנביא לרב שמחוני - קצת התאכזבתי מתשובתך

רב שמחוני שלום קיבלתי את הרושם שלא קראת כלל את שאלתי בעיון מפני שתשובתך התיחס לזה ש"בעלך לא רוצה לבוא לטיפול" - אבל זה אני *הבעל* שכותב את הדברים הכואבים הללו ולא אישתי. אולי מרוב הרגל חשבת שזו אישתי שכותבת אבל לא - זה אני בעלה שהרגיש הרבה כאב. בכל אופן תודה ובהצלחה. נביא

סליחה על ההתפרצות לדלת פתוחה .

בס"ד קראתי את שאלתך בעיון ואף קראתי את תשובותיו של ידידי ורעי הרב שמחוני ויש לי הרושם שכבודו על אף היותו נביא שחוזה את העתיד , את ההווה הוא אינו רואה מכיוון שלמרות שבתשובתו הראשונה התיחס הרב שימחוני בטעות אליך כאשה הרי שהדבר איננו רלוונטי לתשובה שהתיחסה לנקודה המשותפת לשניכם של רצון חזק יותר לטפל ולראות זאת כעדיפות ראשונה ולמרות הקשיים הכספיים . וכן ניתן לכם מנוף של התיחסות שגם אתם למעשה רואים אותו וזהו הנזק שנגרם לילדיכם . ומבחינת תוכן השאלה הרי שקיבלת תשובה מלאה ומצוינת לשאלתך וגם לעינין הכלכלי ניתנה לך עצה למצוא מטפל מתאים שלא ירים ידיים ואף יתחשב בכם מבחינה כלכלית , ואף על פי כן בתשובתו הנוספת של הרב שימחוני הוא תיקן את צורת הפנייה ופנה אליך כפי שצריך . לדעתי עליכם לעשות חשבון נפש מה עומד לנגד עיניכם ? טובת הזוגיות שלכם ובריאותם הנפשית והגופנית של ילדיכם ? או שמא הגאווה , יצר התחרות , מלחמת הכוחות והרצון להתנער מכל אחריות הוא זה שמנחה אתכם ? יתכן גם שהציפייה לקבל תשובה מסוג אחר שאולי תהא תואמת את תמצית השאלה שלך כפי שנכתבה ככותרת היא זו שבעצם יצרה אצלך את האכזבה משלא קיבלת לגיטימציה למחשבותיך ואולי צרוף של מספר דברים גם יחד . אך לאלוקים פתרונים ואולי גם לך אך אם תרצה "ותשועה ברוב יועץ" . בהצלחה!

דרך ללא מוצא

אנו נשואים כשנתיים, ומרגישים "תקועים" בזוגיות. התוצאה היא מתחים וכעסים. כיום בשיחה בין שנינו הגענו למקור הבעיה, והיא: * אני, לפני החתונה הייתי טיפוס שמח, תוסס ומאושר. וכיום אני זועפת ועצבנית לפעמים גם ללא סיבה, אני חושבת שהסיבה לשינוי האופי שלי טמונה בבעלי עצמו, כי לפני החתונה הייתי מקובלת בחברה ואהובה על כולם והרגשתי רצויה בכל שיחה ובכל מקום . ואחרי החתונה אני מרגישה אפס!! אני חשה שבעלי יותר טוב ממני ולכן זה גורם לי כל היום להרגיש לא רצויה וכתוצאה מכך זועפת ועצבנית. * לבעלי זה מפריע לחיות 24 שעות לצד אישה זועפת, ולאחר שניסה לרצות אותי כמה פעמים הוא התיאש והחליט שהוא צריך להיתרגל למצב (וזה כמובן לא פיתרון...) בעלי אומר לי כמובן שהוא כן מחבב אותי וכן מעריך אותי. אך אי אפשר להתווכח עם רגשות... כיום אנחנו רוצים לתקן היחסים ביננו. את השאלה אנחנו מפנים ביחד ומאוד רוצים לקבל תשובה מכוונת וספציפית.

אלרגיה לבעל.

בס"ד ראשית כל זו התחלה טובה ביותר לשוחח על הבעיות המציקות והדבר מצביע על בגרות , הרבה זוגות אינם מסוגלים להגיע לזה ואילו אצלכם הגעתם לנקודת מוצא שמימנה ניתן לצאתלדרך . לדעתי נקודת ההתחלה תהיה צרור של שאלות : מדוע את מרגישה אפס אם אף פעם לא היית כזאת ? האם בעלך "מסיע" לך ביוזמתו כדי שתרגישי אפס או אולי ההפך מזה נכון ? מדוע את מרגישה שבעלך יותר טוב ממך ? ואולי גם ניתן לשאול ומה בכך שבעלך יותר טוב ממך ? האם את רוצה בעל פחות טוב ממך ? האם את רוצה בעל שתבוזי לו בלבך בגלל חוסר מוצלחותו ? האם לא ניתן לאמר שלמעשה יש לך במי להתגאות ? במה בעלך יותר טוב ממך ? האם בעלך טוב ממך בעבודות הבית כגון בישולים ניקיון וכדומה ? האם היו לך ציפיות לפני הנישואין שתביטי על בעלך מלמעלה כלפי מטה ? האם ציירת לעצמך בעל שנשען עלייך או שאת נשענת עליו ? שאלות אלה הינן חומר למחשבה שעשויות לגרום לך לחשוב שאולי כל ההסתכלות שלך על בעל ועל מסגרת הנישואין היתה מעוותת מלכתחילה . אם אכן את מרגישה שהשאלות נוגעות בנקודות תורפה באישיותך אזי הדרך הטובה ביותר הינה להגיע ליעוץ זוגי על מנת לעשות סדר בתפיסת החיים . בהצלחה !

בעלי לא מסיים מלאכה שהתחיל בה

לאחר שמספר שנים ניסיתי להסביר לבעלי כי זה לא בהכרח תפקידה בלעדי של האשה לעשות את הקניות לבית (במיוחד אם היא בהריון או אחרי לידה...), בשלב כלשהו הוא נכנע ללחצים (למרות שהוא מסרב לומר לי מה בדיוק גרם לכך). בכל מקרה, גם כשמידי פעם הוא עושה קניות, הוא חוזר הביתה עם כל השקיות ובכוונה (כך זה נראה) משאיר את הכל כדי שאני אסדר. זה כל כך מרגיז אותי. בינתיים עוד לא הערתי לו על כך. אני מנסה לחשוב מה בדיוק לומר ומתי. (כמובן שכשאני עושה את הקניות, אני עושה זאת עד הסוף- כולל סידור המצרכים במקומם בבית). זה נראה לי שעדיין הוא חושב שזה התפקיד שלי לעשות את הקניות ולכן הוא משאיר לי לסיים את המלאכה, או שזה פשוט מתוך עצלות. מה עושים עם דבר כזה?

אמנם ישנה חלוקת תפקידים אבל..........

בס"ד אומר הפסוק בבריאת האדם "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו" אמנם עזר כנגדו זה לא עוזרת בית אבל אומר הספורנו (פרשן איטלקי) על הפסוק "לא יושג טוב התכלית המכוון בדמותו ובצלמו אם יצטרך הואר עצמו להתעסק בצרכי חייו" דהיינו ישנה בעיקרון חלוקת תפקידים מסוימת ואין מדובר כמובן על הדברים המאפינים כל אחד כגון הריון ולידה אצל האשה וכ"ו . אך חלוקת התפקידים הזאת ובפרט בימנו הינה מאד גמישה כתוצאה ממתכונת חיים שונה ממה שהיה נהוג בימים עברו , בו בזמן שכל תפקידו של הבעל התבטא בפרנסת הבית ע"י עבודה מחוץ לבית ואילו תפקידה של האשה התבטא בעבודות הבית השונות הרי שהיום גם האשה יוצאת לעבודה מחוץ לבית ועוזרת בפרנסת הבית , מה שמטיל על האשה עומס יתר בו היא נאלצת לעבוד במשרתה השנייה תוך לחץ של זמן ובוודאי שעל הבעל לעזור בעומס הכפול המוטל על כתפי האשה . העזרה של הבעל איננה מוגדרת והיא יכולה לשמש באפיקים שונים על פי הסכמה הדדית מלבד מטלות חובה שעל הבעל להשתתף בהם כגון עזרה לילדים בלימודים ובפרט בלימוד תורה שזוהי חובתו הבסיסית שנאמר "ושיננתם לבניך" . כמובן שחובתו של הבעל לעזור לאשה במצבים של הריון ולידה גדולה הרבה יותר והימנעות מכך פרושה כפיות טובה לשמה כלפי האשה . על מנת לגשר בצורה נכונה כדי להגיע למטרה יש לדעת מספר נקודות מנטליות : 1) הגבר והאשה נבראו שונים מבחינה מנטאלית והתיחסותם לבית ולעבודות הבית שונה וזוהי מנטליות מולדת שהאשה רואה את ביתה כמהות שלה ואילו הגבר אינו רואה כך את ביתו אלה כמקום מרגוע מנוחה ומקלט אך כל מעייניו נתונים מחוץ לבית ומכאן המושגים שר החוץ לגבר ושר הפנים לאשה . המבנה הנפשי השונה גורם לכך שלרוב הגבר יסלוד מעבודות בית שונות וירגיש מצוקה בעשייתן ומכאן הנטייה של גברים להתחמק במכוון מעבודות הבית מה שאין כן אצל האשה שנהנית מעבודות הבית ואף מתמכרת אליהן לפעמים בהנאה . 2) נקודה זו יכולה להיות מעורבת בחינוך מנטאלי מבית ההורים בו יתכן והוא כמעט ולא ראה את אביו עוזר בעבודות הבית בגלל פערי הדורות אך דבר זה לא נעקר ממנו בגלל השינויים התרבותיים שנוצרו עם הזמן . לכן על מנת לגרום לו לכך שהוא יהיה מוכן לעזור יש להשתמש בכלל "חנוך לנער על פי דרכו" דהיינו , הוא אינו מרגיש חובה להרתם לעבודות בית שונות כי הוא אינו מרגיש מחוייב לכך ? תני לו להרגיש שגם את יודעת שהוא אינו חייב ובקשי זאת ממנו כפי שאת מבקשת טובה וממילא לעשות טובה , למה לא ? הוא יהיה מוכן לעשות טובה ובפרט לאשתו אך אל תשכחי להודות לו בדיוק כפי שהיית מודה לאדם שעשה לך טובה שהוא אינו חייב לעשות לך אותה . בלי זה את עשויה לראות אותו שש לעזור לאחרים ולך לא . זו ההרגשה שהוא היה מעוניין לקבל הערכה והכרת הטוב על כל דבר שהוא עושה בבית , עם הזמן הוא יתרגל לעשות ואת תתרגלי להודות והכל יבוא על מקומו בשלום . בהצלחה !

אותה תפארת בשינוי עדרת , בהתאם לשאלה הראשונה

מה עושים כשהבעל חושב שהתחתן מוקדם מידי ומתנהג כמו תינוק מגודל ולא מבין שזה אנוכי וחוסר אחריות להתנהג כך ופוגע וגורם לפירוק ואת מרגישה כמו אמא ולא כמו אישה עם בעל ,לא מצאה חן ביעיני התשובה לשאלת מה עושים הרי הפסיכולוג לא יגלה את בעיית אביו שכן הוא המטופל ולא היא איך בעצם נותנים לו להבין שהוא בעל ולא ילד ויש לו אחריות ושיפסיק לחשוב שיש תמיד מי שידאג ויוותר על עמצו בשבילו ושהןא עומד לאבד דברים שאולי עכשיו הוא לא שם לב או רואה בעדיפת לא הראשונה אבל בעתיד הוא יבכה . מה בעצם עןשים כדי שהוא יפקח את עיניו לפני שהיה מאוחר מידי לו וגם לי ולילדי מה עושים?

לפעמים צריך טיפול בהלם ......

בס"ד נא לעיין בתשובתי בעמוד זה למטה תחת הכותרת "לפעמים צריך טיפול בהלם". בהצלחה !

האופי הגברי

תודה רבה למשיבים הנכבדים (לשאלה בנוגע לאי סיום המלאכה על ידי בעלי). את הרעיון הזה שהאיש לא מרגיש כשותף בבית, ושצריך להודות לו על כל פעולה שהוא עושה, כאילו הוא עוזר לי, את זה שמעתי כבר מספר פעמים. אבל אני עדיין לא מקבלת את זה, מכיוון שאני מכירה באופן אישי הרבה גברים שלוקחים חלק רב במלאכות הבית, והם הרבה יותר שותפים ומבינים שבלי זה נופל על האשה עול כבד מאוד. אני יודעת שיש כמה סוגים של גברים- אלה שעוזרים יותר ואלה שעוזרים פחות. בחלקי נפל בעל שלא כל כך אוהב לעזור. אבל האם באמת זו תכונה גברית- שהרי יש הרבה גברים "יותר נורמאליים" (בלשון בוטה...), או שזה קושי סםציפי של בעלי? זה מאוד מטריד אותי, כי בעלי הוא באמת תלמיד חכם גדול, אבל בקטע הזה, ובקטע של הזוגיות שלנו- הוא די חלש, וזה לא כל כך מסתדר לי...

ניכנסת לתמונה לאחר שההצגה כבר החלה .

בס"ד הדבר לגיטימי שאין את מקבלת את הדברים שהרי מצד אחד את שמעת זאת כבר מספר פעמים ואין את חושבת מן הסתם שכל המומחים טועים או שענו כך כי הם גברים , למרות שזו בעצמה סיבה מספיק טובה לקבל את הרעיון מכיוון שלא יתכן שכולם עשו יד אחת , לעומת זאת את רואה מציאות אחרת בשטח אמנם לדאבונך מציאות זאת שייכת לגברים אחרים אבל היא טופחת על פניו של הרעיון שזו תכונה גברית , המציאות מדברת בעד עצמה והרבה גברים לוקחים חלק גדול במטלות הבית . ובכן מציאות זו שהיא ודאי נכונה איננה סותרת את הכלל מכיוון שאת פשוט נכנסת לתמונה באמצע ההצגה ואולי גם בסוף , דהיינו אין אף יועץ שיטען שאין הגבר צריך לקחת חלק בעזרה בבית והכל בהתאם לצרכים של אותו בית אלא שקיים מחסום מולד שאותו יש להסיר בעדינות ועל כך גם קיבלת עצות כיצד לבצע זאת . ומה עם המציאות שאת רואה ומכירה ? פשוט : אין מדובר בגברים שהגיעו מכוכב אחר אלא מדובר בגברים שעברו כבר את תהליך ההסרה שיכל להתבצע בזמנים שונים , במקומות שונים , בתהליכים שונים , באורך זמן שונה , ע"י אנשים שונים ואחרי כל זאת העיניין הוא פונקציה של קליטה אישית ומחסומים אישיים בעיניין ומכאן לפרוט הדברים . זמנים שונים , מקומות שונים , תהליכים שונים , אורך זמן שונה , ע"י אנשים שונים ופונקציה של קליטה ומחסומים אישיים : גבר יכול לקלוט את הרעיון העליו לסייע בעבודות הבית בכל מיני שלבים במהלך ימי חייו הוא יכול ללמוד זאת בבית הוריו עוד לפני שהוא שהוא החל לחשוב על רעיון הנישואין וזאת ע"י דוגמא אישית של אביו שמאז שהוא זוכר את עצמו הוא ראה אותו עוזר לאמו ומסייע לה כמעט בכל דבר . אין ספק שדוגמא אישית הינה החינוך הטוב ביותר עלי אדמות , גבר כזה לא תהיה לו כל בעיה להכנס לענינים בקלות ובמהירות שהרי תמונה זו נהירה לו טבעית לו והוא אינו חושב על אפשרות אחרת וכל אפשרות אחרת תהיה מוזרה בעיניו . ניתן לקלוט את הרעיון גם ע"י הדרכה מתאימה הן אם היא תעשה ע"י הוריו של הגבר או ע"י הדרכה של טרום נישואין , אמנם הדברים לא יזרמו בעורקיו אם הוא לא ראה דוגמא אישית אבל הוא מודע לרעיון שמחייב אותו והוא יצטרך רק להוציא זאת מן הכח אל הפועל . גבר שלא ראה דוגמא אישית בבית מכל מיני סיבות הן אם אמו לעולם לא דרשה מאביו עזרה כי היא לא היזדקקה , או כי היא רצתה לשרתו מרצונה או שהיו להם משרתים בבית או שהוא גדל ללא אבא , לגבר כזה יקשה מאד להיכנס לעינינים , התהליך יהיה איטי יותר ועשויים להיות לגבר כזה מחסומים אשר יפריעו לו בתהליך ויצרו התנגדויות פנימיות לרעיון העזרה בבית . יתכן שהגבר לא ראה את אביו עוזר לאמו על כל צעד ושעל אך הוא ראה עזרה מצד אביו מדי פעם כשאמו הזדקקה לו גבר בזה עשוי לחנך את עצמו לנטייה לעזור או שיוקל לו לקבל את רעיון העזרה בבית . יתכן שיווצרו לגבר מחסומים פנימיים בגלל סיבות חברתיות שלילייות ילדותיות וטפשיות שהתדמית של גבר כזה הוא פראיר , יורם , סבון , שפוט של אשתו ושאר ירקות ואז יקשה עליו מאד להשתחרר מכך ורעיון התדמית ילווה אותו לאורך זמן , גבר כזה עשוי להזדקק לטפול לחיזוק אישיותו ובטחונו העצמי לפני שמבקשים ממנו עשייה מסוימת . ועתה נשאלת השאלה באיזה שלב קיבלת את בעלך ומהי ההסטוריה החינוכית שלו ובהתאם לה תהיה דרגת הקושי שלו להתרגל לרעיון וליישמו הלכה למעשה ובאיזה שלב מתחילת הנישואין . העצה שקיבלת טובה בכל מצב ובכל שלב ועדיפויותיה יהיו נכרות לעין במקומות בהן יש קושי מוקדם . הייתי רוצה לנגוע בפאן נוסף אך הפעם בהקשר אלייך , לכאורה אם הייתה לך מטרה שרצית להגיע אליה והיא שבעלך ירתום את עצמו לעזרה בבית יכולת לישם זאת ע"י העצות שניתנו לך , אך את טענת שאינך מקבלת זאת והסיבה שטענת היא שאת "מכירה הרבה גברים באופן אישי שלוקחים (מעצמם) חלק רב במלאכות הבית והם הרבה יותר שותפים ומבינים (מעצמם) שבלי זה נופל על האשה עול כבד" . ודאי שמת לב שהוספתי אתהמילה "מעצמם" בשני מקומות בתוך המשפט שלך והסיבה היא שהעובדה שלא קיבלת את הרעיון ככלל איננה מהסיבה שציינת למרות שציינתי אגב שהיא נכונה בהחלט מציאותית וכך הייתה התיחסותי לשאלתך , אלא מהעובדה שקיים אצלך קושי (ולא רק אצלך אך יש מקום פה לעבודה עצמית) להכיר לבעלך טובה על דברים שאת חושבת שמחובתו לבצע אותם ועל חובות לא מכירים טובה , והמלה מעצמם אמורה לבטא את מחשבותייך שזה אף ללא שתצטרכי לבקש . ואגב אנו נוגעים בנקודה של הקושי להכיר טובה לזולת מכיוון שאין אנו רוצים לקבל טובות או מתנות מעצם בריאתנו בצלם אלוקים כלאמר בתכונותיו של האלוקים אשר אינו מקבל דבר מאף אחד והכרת הטוב משמעותה עבורנו קיבלנו טובה ואין אנו אוהבים לקבל טובות ובפרט לא טובות כפויות וכאשר נגיע למסקנה שזו חובתו של אותו אדם אנו נקפוץ על זה כמוצא שלל רב ונעשה הכל על מנת להתחמק מהכרת הטוב . אך עלייך לדעת שהכרת הטוב הינה גם כאשר את משלמת על כך במיטב כספך אלא אם כן מדובר במכונת משקאות אלקטרונית שאז לא תצטרכי להודות למכונה אך עדיין יהיה עלייך להכיר טובה בליבך למי שתכנן אותה בנה אותה הוביל אותה ורכש את הזכיונות על מנת להניח אותה באותו מקום שבו השתמשת בשרותיה . יש עדיין מה להאריך בנושא אך לעת עתה נאחל לך בהצלחה תרתי משמע !

אלימות מילולית

ברצוני לשאול. מהם התסמינים של בעל אלים, מילולית?! בהכרות של בחור כלשהו עלתה לפני השאלה. יתכן שרק בגלל חשש שלי מכך אני "צובעת" את התנהגותו כאלימה? האם זה קשור גם אלי. ז"א: עם בחורה אחת בחור אלים יתנהג באלימות ועם בחורה אחרת זה לא יבןא לידי ביטוי בכלל?? אוכל לפרט יותר אם יש צורך אך אינני יודעת במה... תודה רבה!!!

השאלה מזכירה לי בדיחה .

בס"ד ישנה איזו בדיחה שרווחת ברחוב "שמרוקאים אינם עצבניים פשוט מעצבנים אותם" . כמובן שאין לי שום דעה ביחס לבדיחה אני גם לא חושב שראוי ליצור סטיגמה עדתית ואף אסור מדיני לשון הרע וזה אף חמור יותר מלדבר על אדם ספציפי . ואשר לשאלתך כאשר ישנה ידיעה מסוימת על אדם מסוים שהתנהג באלימות לא שייך לאמר שעם בחורה אחת הוא יתנהג באלימות ועם בחורה אחרת לא מכיוון שאם היו סימטומים של אלימות אז הסימטומים קימים ואין זה משנה מה גרם לו להתנהג באלימות והכלל הוא אותו כלל הן לגבי אלימות מילולית והן לגבי אלימות פיזית הדבר יתעורר יותר או פחות בשלב זה או אחר . אדם שאין בו סימטומים של אלימות גם בשעת כעס הוא לא יתנהג באלימות והוא יבטא את כעסו בדיבור מתורבת ובצלילים מתאימים . אמנם אדם שהינו אלים מילולית בלבד ואין זה בא לידי ביטוי פיזי יש לו עדיין מחסומים מסוימים שאצל האלים הפיזי הם כבר אינם , אך יש לזכור מאין השורש של אלימות מילולית . הפנים של האדם ניקראות פנים כיוון שהם מביעות את פנימיותו של האדם , מבט העיניים , עקימת השפתיים , תווי הפנים וכ"ו ואילו הדבר הממחיש ביותר את פנימיותו של האדם הינו הביטוי הפיזי למחשבותיו המופשטות וזהו כח הדיבור , הדיבור מסוגל לבטא את מירב התחושות , המחשבות והכוונות של האדם . ועל כך אומר שלמה המלך "מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו" כלומר ניתן לדעת את טיבו של הכסף במצרף ואת טיבו של הזהב בכור ההיתוך ואת טיבו של האדם ניתן לדעת לפי מהללו דהיינו מה הוא מחשיב ומה הוא מוציא מפיו , ריח נעים לא יצא מתוך פח אשפה וריח רע לא יצא מתוך בקבוק בושם משובח , הרעיון שאולי איתי הוא יתנהג אחרת ולא יהיה אלים מקורו ברצון האישי וכשיש רצון הוא ירתום את השכל לשרותיו האישיים והשכל יספק את שלל התרוצים המתאימים על מנת להרגיע את האדם ולכוון את הדרך על פי הרצון . בהצלחה!

הסבר קצר על תהליך הגירושים ברבנות

אני מאוד מודאגת מיום זה בגלל התגלגלות האירועים שהביאה את הזוג הזה למצב הגירושים למרות אהבתם הייתי רוצה לדעת איך נראה בכלל התהליך ברבנות האם אנו ההורים נמצאים בדיון ? ( פשוט אחת הסיבות היא הוריו והשפעתם השלילית) מי עומד מולם רבנים ? מה יכול לקרות אם הוא יגיד שהוא רוצה גירושים והיא שלום בית או ששניהם יגידו שלום בית . ואם יגיד כי היא מורדת ?

אין אפשרות להסבר קצר בכתב..

בס"ד קראתי את שאלתך הקודמת ואת צערך חשתי בין השורות וכן את תשובתו של ידידי ורעי הרב גד שמחוני ומעניין אותי האם הייתה איזו פנייה לאחד היועצים ? דברים רבים יכולים להשתנות ע"י יעוץ נכון . בהקשר לשאלתך הנ"ל צרי קשר טלפוני כיוון שהאפשרויות והדרכים רבות וצריך לדעת לאן הםנים מועדות . בהצלחה !

תשובת משוב

תודה על התגובה אבל שורש הבעיה היא שזה לא שאני מחפש אירגונים של חזרה בתשובה כי אם ארצה אני יודע את הכתובת. הבעיה מה עושים שיש המון המון חילוקי דיעות בן זוג שהראש שלהם שונה אחד מהשני בדת. היית מציע לעשות כאילו זה מעניין אותי בשביל שלום בית?! אני מיואש ולא יודע מה לעשות, אני מרגיש שזה לא מדבר אליי עכשיו בתקופה זו וזה כמו להאכיל תינוק בכוח והוא בעצם לא רוצה לאכול!!!

המשקפיים של אחרי אינן דומות כלל למשקפיים של לפני.

בס"ד ניתן בקלות להבין את מצבך ואת הדילמות שבפניהן אתה עומד , אי התחברות לדת מובנת והגיונית ואין אתה צריך לעשות זאת בגלל שלום בית ולא בגלל שאני ממעט בערך שלום הבית חלילה אלא מפני שאין זאת הדרך . לא ניתן לעשות דברים בכפייה וללא רצון טוב לאורך זמן אך נראה שהיית מוכן הרבה יחסית להשקיע למען אשתך ולמען השלום בית ועל כך יישר כח . יפה הגדרת שזה "כמו להאכיל תינוק בכח כשהוא לא רוצה לאכול" אלא שיש הבדל קטן והוא שבו בזמן שהסיבה שהתינוק לא רוצה לאכול היא בדרך כלל בגלל שהוא שבע או שהוא אינו אוהב את טעמו של המזון המוצע לו ואילו בתינוק שלפנינו והכוונה כמובן אליך הוא אינו מכיר כלל את טעמו של האוכל והוא כמובן אינו יכול להיות שבע מדבר שהוא אף פעם לא אכל . טעמו של מזון זה אינו בא לידי ביטוי ע"י עשייה זו או אחרת כיוון שברוב הדברים אין לך שום הבנה בסיבה לעשייתן וגם בדברים שלכאורה מובנים בחלקן כמו השבת הרקע וההקפדות היתרות שמסביב וודאי אינו מובן והינך מרגיש כמו רובוט במקרה הטוב וכמו כלב המוחזק ע"י רצועה קצרה במקרה הפחות טוב והמחנק עולה על הכל . דע לך ידידי שחילוקי הדעות שיש בין בני בזוג על רקע של דת אינן יכולות להגיע לפתרונן לעולם אלא אם כן ........ עליך להסיר לרגע את הנושא שנושף בעורפך שזהו שלום הבית שלך על רקע הדת ולהתרכז בעצמך דהיינו עלייך לשאול את עצמך ולהציב את הידע לכך כמטרה בפני עצמה , האם אתה חי נכון ? .... האם אתה יודע מה התכלית שלך בעולם זה ? .... האם יש בורא לעולם שיצר את הכל וקבע תכליות לכל דבר ?....האם יש המשכיות לחיים העכשוויים בעולם שהוא מעבר לחומר ? ....הייתכן שאותה עשייה שאשתך כל כך מבקשת ממך ויהודים אחרים עושים זאת מתוך רצון טוב ובשמחה אין לה שום טעם ?....האם המטרה של חיים אלו גם בעיניך יסתכמו בהתעסקותינו בחיי החומר ובהבאת צאצאים לעולם כדי שיעשו בדיוק כמותינו ?....האם הינך יודע מה משמעותו של המושג יהודי שהינך מתהדר בו ?....האם הקדשת לשאלות אלו אי פעם מחשבה ? .....האם חשבת אי פעם שעל מנת שלא לפספס את התכלית שלשמה באת לעולם במידה וישנה תכלית כזאת יש לחפש אחר התשובות לשאלות אלו ובלבד שלא להשאר בספקות על הדבר החשוב ביותר של חייך ? .... האם חשבת אי פעם שאולי הוריך לא הקנו לך את הדרך הנכונה בחיים ( אולי גם הם לא ידעו ) ?..... האם תהיה מוכן להקדיש לזה מספר ימים בלבד מהחיים לפני שתאלץ לעשות צעד בעל נזק כמעט בילתי הפיך בחיי הזוגיות שלך ? אחת הטעויות הגדולות ביותר של אנשים כמוך שהם אינם מבינים שלא ניתן להסתכל במשקפיים עכשוויות על המחר . הזכרת אירגונים לחזרה בתשובה ובכן אין כזה מושג אירגון לחזרה בתשובה , זה נשמע כאילו שמכניסים יהודי חילוני למכונה מצד אחד , הוא עובר איזה שהוא תהליך כימי ביולוגי וחשמלי והוא יוצא מצידה השני של המכונה בעל תשובה . ובכן ידידי לא דובים ולא יער . אני מרצה באירגון " ערכים " ( ועל כך היזכיר אותי ידידי ורעי הרב תדהר ) ואנשים חילוניים יותר וחילוניים פחות באים להקשיב להרצאות שלי ושל מרצים אחרים בנושאים שונים ומגוונים החל מנושאי שלום בית וזוגיות על פי התורה והפסיכולוגיה היהודית דרך הנהגות האלוקים בעולם , הבחירה החופשית של האדם ותכליתה וכלה במחקרים על מבנה המוח והחיים לאחר המוות כל זאת באוירה חופשית ונעימה הוכחות לוגיות ומדעיות ודיונים חופשיים על כל נושא דלת חדשה נפתחת בפני קהל המאזינים עולם עשיר ותכליתי חדש ומענין מה יעשו המאזינים עם כל הידע המצתבר ? רצון האדם הוא כבודו ובחירתו בידו אך עתה הוא לפחות יכול לבחור בהבנה ולא מתוך כפייה וחוסר רצון ובלבד לרצות את בת הזוג , הינך חייב זאת לעצמך הרבה לפני בת הזוג וכשההבנה מתרחבת ואפיקי המחשבה נפתחים לכיוונים חדשים אז גם יכול להיות הפיתרון לשאלה שהשארתי פתוחה ואמרתי "שבעיות אלו אינן יכולים להגיע לפתרונן לעולם אלא אם כן" תתרחב היריעה וההבנה על התכלית שלנו בעולם . תוכל ליצור קשר טלפוני עימי לשאלות נוספות ולעזרה בנושא. בהצלחה !

מאמרים

שלום רציתי לדעת מדוע איני יכולה לראות את המאמרים של הרב שמחה כהן? תודה

יש ואין

בס"ד המאמרים שישנם באתר הינם ללצוות המנחים בלבד לעומת זאת לציבור הרחב מתאפשר לקרוא מאמרים שונים מתוך ירחון של אושר לפי מספר הירחון ניתן למצוא גם מאמרים של הרב שמחה כהן , לידיעתך לרב שמחה כהן ישנם שני ספרים הנקראים "הבית היהודי" . ישנם אתרים אחרים כמו "נטעים" אשר מכיל מאמרים של הרב אך יתכן מאד שהם מועתקים מספריו כפי שיש באתר אחר אך יש לבדוק את העיניין . בהצלחה!

עיניני החיבור

אנחנו נשואים יותר משלוש שנים ויש לנו ב"ה שני ילדים. אישתי לא מעוניינת כמעט לחיבור זה כואב לה ולא נעים לה , היא רק מעוניינת לליפני , היא גם לא מגיע להנאה תוך כדי החיבור אלא לפני. שאלתי היא כזאת: א. מה אפשר לעשות לשפר מצב זה? ב.האטם מותר לי לתת לה להנות לפני החיבור גם אם זה גורם להוצאה ש"ז לבטלה? ג. החיבור בננו הוא עינין של שתי רקות לערך מה אפשר לעשות כדי להעריך זמן זה(ההזרעה מהירה)? תודה.

יש פיתרונות

בס"ד שאלתך בנושא האינטימי דורשת תשובה פרטנית ביותר על כל פרט בשאלתך ולא ניתן יהיה לפרט זאת בכתב בגלל הצניעות שבעיניין ולכן נכון יהיה ליצור קשר טלפוני אל הטלפונים המופיעים בלחיצת עכבר על שמי ואשמח לעזור בעיניין .

בעל לא מיושב בדעתו

אני אישה שבמשך 25 שנה ניסיתי לשמור על שלום בית בעלי אגרסיבי איגואיסט בוגדן היפר אקטיבי ולאחרונה רע לב וקריח ומכוער,אני עדינה שקטה דתיה ולמרות הכל מכבדת אותו ,לפני חצי שנה סתם היתוכחנו ומאז אנחנו לא מדברים,בעצם בשבילו זה מתאים כך הוא מבלה בלילות וגם ביום הוא עצמאי שם את הפועלים באתר ונוסע להנאות שלו יש לנו 4 ילדים שנפגעים מהמצב הם מכבדים אותו לכן הם לא מביעים את דעתם לי נמאס מהמצב ולא יודעת למה לצפות בכלל כל החיים איתו זה סיוט צעקות קללות יש לו נטיה להרס הבית ואני בונה א ין מישהו במשפחה שישפיע עליו הוא חסר רסן מה אתם יכולים להציע לי

או או

בס"ד למעשה לא הישארת שום פתח מילוט אם הייתי מתייחס לדברייך שזאת בדיוק המציאות שבה את חיה אזי יש שתי ברירות או שהוא משתכנע להגיע ליעוץ עם מוכנות להרבה שינויים וקיצוניים על מנת לשנות את אורחות חייו במקביל ללימוד תורה והרבה מוסר או להגיע לבית דין עם מוכנות והפעם גם מצידך לפרוק החבילה , מניסיון שיש לי בעיניין הרבה פעמים התמונה מקבלת זוית שונה עם שמיעת שתי הצדדים וגם בני הזוג מופתעים מכך שאף פעם לא היקשיבו אחד למצוקותיו של השני ואז פתח גדול נפתח לשינוי ועם הרבה רצון לבנות מחדש את חיי הזוגיות ואף פעם לא מאוחר . בהצלחה !

עזרה כספית לילדים של צד אחד

אני נשואה פעם שנייה ואין לי ילדים.לבעלי שני ילדים אחד נשוי והשני בוגר במוסד. (סובל מפגור קל) במוסד בו שוהה הבן,רוצים לקנות אדמה ולבנות להם דיור מוגן מה שיצריך תשלום מההורים כמובן. אני סבורה שאין סיבה שאני אשלם עבור כך,מה גם שלסבים יש אמצעים לממן זאת וקרבתם לבן גדולה מקרבתי,הרי הוא הנכד שלהם. אני לעומת זאת חסרת ילדים משלי,כך שזה תמיד ישאר לא מאוזן. האם יש טעם בדברי?

נישואין זו עסקת חבילה

בס"ד כאשר זוג מתחתן בפעם הראשונה השניה או השלישית או שרק לאחד מבני הזוג אין אלו נישואין ראשונים הכלל הוא קבוע לכולם מדובר בעיסקת חבילה בה כל אחד מבני הזוג מתחתן עם כל ההסטוריה של בן/בת הזוג כשברוב המיקרים לא ניתן להפריד ביניהם או שאין להפריד ביניהם ואני מאמין שכשהיתחתנת עם בעלך לא היה בדעתך שאת מתחתנת עם רווק כפי שגם את אינך רווקה , אלא שהקב"ה לא זיכה אותך עדיין בילדים משלך . ניתן להסתכל על מצב זה מכמה זויות שכולם מתנקזים לאותו כיוון . לבעלך שני ילדים והם ילדיו ולא רק ילדיה של גרושתו וחובתו כלפיהם לפחות מדין צדקה הרבה יותר גדולה מאשר לסבים , קרבתם אומנם גדולה מקרבתך אך קרבתו גדולה גם מקרבתם , כמובן שאין מניעה מצד הסבים לעזור אך כמובן שלא ניתן לחייבם . ניתן אולי בזהירות רבה להציע לבעלך שיציע לסבים את האפשרות לעזור . הינך צריכה לשמוח שבעלך דואג לילדיו למרות שהוא התחתן איתך אני בטוח שלא היית רוצה להביא ילדים מגבר שברבות הימים עשוי להתנכר לילדיו ולא להכיר בהן , אם כן מדוע היית רוצה שיעשה זאת לילדיו ורק בגלל העובדה שאין אלו גם ילדייך . ישנו משפט שהרבה הורים נוהגים לומר לילדיהם כל אימת שהם רואים בילדיהם התנהגות של קלות ראש וחוסר איכפתיות והמשפט הוא "כשיהיו לך ילדים תבין/תביני" , ניראה לי שמשפט זה יתאים גם לך ולא בגלל רוע לב אלא בגלל חוסר רגש נרכש שאותו ניתן לרכוש רק כאשר יש לך ילדים משלך . ניתן להסתכל על כך גם מהיבט הלכתי טהור והוא מתייחס למילים שלך "אני סבורה שאין סיבה שאני אשלם עבור כך" , לידיעתך אין את משלמת ולא כלום . מערכת הנישואין על פי התורה כוללת חובות וזכויות משני הצדדים אחד כלפי השני הגבר מתחייב לאשתו על פי תורה בכתובתה בשארה כסותה ועונתה וסכום כסף לא מבוטל במידה ויגרשה ואילו האשה מתחייבת לבעלה במתן שרותים מסוימים ואת מעשה ידיה , דהיינו רווחיה הכספיים מעבודה שלא יהיה כמידת הרשעים "שלי שלי ושלך שלי" כפי שאומרת המשנה באבות כמובן שכל זאת בתנאי שהוא אינו גורע מאומה מחובותיו כלפי אשתו . אולי אם תשכילי להתייחס ברצון טוב ואף לעודד את עזרתו של בעלך לילדיו הקב"ה יזכה אותך בילדים משלך . בהצלחה !

לא מספיק שומרים על קשר משפחתי

יש לי מחותנים מאוד נחמדים, אבל יש להם ליצור קשר עם הנכדים, אין להם סבלנות אליהם אנחנו גרים רחוק ועד שאנחנו באים יכול להיות פעם בשלושה חודשים, לא מזיז להם, אני מקפידה כל שבוע להתקשר, ואם אני לא התקשר הם לא יתקשרו, שאנחנו מגיעם הם בקושי מתיחסים לנכדים, שלום לפעמים קונים מתנות ובזה נגמר העיינן זה מאוד מפריע לי ולבעלי, אבל אי אפשר לשנות אותם? אני יודעת שזה לא מרוע חס וחלילה אלה מאיזה חוסר סבלנות מסוימת לילדים, אי לי מוסג למה אנחנו כל הזמן מזמינים אותם אלינו, אבל הם עושים טובה עד שהם באים מה אפשר לעשות כדי שהם יותר יראו ויתחסו לנכדים?

לא ניתן אמנם לחנך את ההורים , אך את עצמכם כן .

בס"ד לדעתי נתנה לכם הזדמנות פז לפתח אישיות נעלה במגרש אימונים חיצוני אשר לא עשוי לפגום בשלום הבית . כפי שאמרתי לא ניתן לחנך את ההורים ואין זה תפקידכם אך ניתן ללא ספק לבנות את עצמכם את ילדיכם ואף לקרב דעות גם עם המחותנים . המשימה תהיה בכמה מישורים , את מקפידה כל שבוע להתקשר ? המשיכי להתקשר , עשי בכך נחת רוח להורים גם אם אינך רואה תגובה חיובית מהם הם ודאי נהנים מכך גם אם לא למדו להביע זאת . עשי בכך גם נחת רוח לבעלך שהרי אף על פי שהוא אינו מרוצה מהתנהגותם כלפי הנכדים שלהם הוא ודאי שמח מהקשר שאת יוצרת ביוזמתך אל הוריו וזהו ודאי כבוד בעלך . את ודאי עושה בכך נחת רוח גם לקב"ה אל תקלקלי זאת בגלל ציפיותייך מהם . המשיכו ביחס החם כלפיהם כולל ההזמנות לארוח וכולל ביקוריכם אצלם , למדו את הנכדים לנשק להם בבואכם אליהם או בבואם אליכם וחזקה גם על קרח שכאשר מחממים אותו בסופו של דבר הוא מפשיר . אף אחד אינו יודע אלו מטענים כבדים נושא כל אחד על גבו ואשר גורמים להתנהג בצורה זו או אחרת לדון לכף זכות ימנע מכם הרבה עוגמת נפש ופגם בשמחת החיים ויתרום לשלום הכללי שישרור בכל המתחם . בהצלחה !

בן מנישואיו הקודמים של בעלי

הבן של בעלי בנישואיו הקודמים נמצא אצלנו במשמורת הילד בן 12 לנו יש 3 ילדים משותפים הראשון בן 3.5 השני בן כמעט שנתיים ותינוק בן ארבעה חודשים. הילד הגדול גדל אצלנו בבית דתי נוטה לחרדי אך אימו אינה דתית כלל הילד מבקר אצל אימו כל שבת שנייה וכל יום שלישי אחה"צ עד הערב. היא מנחילה לו דברים הפוכים מהחינוך שאנו מקנים לו הילד מתלבש, מדבר, מתנהג יותר ברוח שהיא נותת מאשר הרוח בבית שלנו. לי יש תחושה קשה לגבי ההשפעה שלו על ילדנו שלנו הבן שלנו בן השלוש מחקה את ההתנהגות, הדיבור וזה מפריע לי. הילד הגדול מתחצף לאביו, ואני פוחדת שגם הבן שלנו יקום יום אחד ויתחצף לאביו כי זה מה שהוא רואה בבית. הילד לפעמים מתנגד לברך ברכת המזון או לומר דברי תורה על שולחן שבת או מברך בצורה מזלזלת הנושא מאוד טעון כך שאנו חשבנו לשלוח אותו ללמוד בפנימיה אך הילד לא רוצה בשום פנים. אשמח אם תתנו לי עיצה איך לנהוג במקרים הנ"ל. תודה

ברוחניות אין פשרות

בס"ד משמורת מהסוג הנ"ל הינה קשה יותר בגלל הנושא הרוחני . ילד בן 12 הינו כבר בוגר ויש להתייחס אליו בהתאם לגילו . החשש מהשפעה שלילית הינה מוצדקת ולכן יש לפקוח עין יותר . על מנת להקטין את הסיכוי להשפעה שלילית הן מצד האם לילד והן מצד הילד לילדיכם המשותפים יש להשקיע יותר בחינוכו . חסרים כאן מספר פרטים חשובים : 1) האם האב הינו דמות דומיננטית לילד בתחום חינוכו ? 2) כיצד האב מגיב כאשר הילד מתחצף אליו ? 3) האם הילד נמצא אצלכם גם מרצונו או רק מתוקף הסכם ? נקודה זו חשובה על מנת לדעת אם הוא אינו מעונין להפסיד את המקום בו הוא נמצא כעת למקום אחר בעל עדיפות שנייה לגביו . יש להדגיש לילד חזור והדגש את השלילה בדברים שהוא נחשף אליהם בהיותו אצל אמו . כמו כן יש להתייחס לכל התנהגות שלילית בבית בהתאם ובתקיפות מה על מנת שילדיכם המשותפים יראו היכן נמצא הגבול שאין לעבור אותו וממילא מודל החיקוי לא יהווה מודל טוב לחיקוי . כאשר ילד מתחצף אין להעלים עין , העלמת עין מהתנהגות חצופה או בריונית תשדר לילד חולשה ותעניק לו עוצמה שלילית שעשויה להשתרש גם אצל ילדיכם המשותפים . על האב להשקיע זמן רב עם הילד בהקניית מוסר ויראת שמיים ולא לסמוך רק על מסגרת הלימודים וזמן זה ישמש גם זמן איכות בין האב לבנו . רצוי מאד להאריך בשירי שבת על השולחן ולשתף את הילד . להשתדל להטיל על הילד תפקידים חינוכיים ולימודיים קטנים על אחיו תוך כדי פיקוח , הטלת תפקידים על הגדול נותנת לו בד"כ הרגשת מחויבות ואחריות גדולה יותר . השתדלו לענות על השאלות שהיצגתי יתכן ותנתן תוספת של התייחסות חשובה לתשובות . בהצלחה!

מה לעשות??

שלום לכל המעוניין. אני בתחילתה של הכרות עם בחור דתי שלתדהמתי הרבה הסתבר שהוא שותף בדירה עם בחורה חילונית מזה כשנה. הדבר התברר לאחר שביקרתי בדירתו כדי להתפנות וגיליתי תמרוקיה ומוצרי נשים לרוב. ששאלתי אותו לכך וללמה הוא תמיד סיפר שיש לו שותף ולא שותפה הוא אמר שלא שאלתי אף פעם מאיזה מין היא/הוא, ומבחינתו זה לא היה פרט שהוא מצא לנכון לספר לי... לפחות לא בפגישות הראשונות. הדבר מפריע לי עד מאוד.. השאלה איך אני מנסה לפתור זאת וכן לתת הזדמנות לקשר שאולי יכול להתפתח.. צד נוסף בדבר הוא שכביכול הוא שיקר לי באופן מסויים.. איך להתייחס לזה? תודה מכל הלב.

מה פרוש המושג דתי ?

בס"ד אם יש לך תשובה ואם אין לך תשובה , התשובה היא "שומר תורה ומצוות באופן מגמתי" דהיינו משתדל לקיים את כל המצוות על פי כל חלקי השולחן ערוך הנוגעים אליו והוא יודע ולמד אותם . הייתי מסכים עם כל מילה של ידידי ורעי הרב תדהר לו השותפות בדירה עם אותה בחורה הייתה לצורך רווחים משותפים מדירה שמשכירים אך לא כן הוא שהרי תמרוקיה העידו עליה שהיא חייה בדירה זו . פרט אחד קטן אשר נעלם מעינו הבדולח ואשר גם את לא העלת אותו וכנראה שאולי גם לא חשבת עליו משנה את כל התמונה . בסוף שאלתך התיחסת לעיניין השקר שלדעתי הינו פרט שולי ביחס לעיקר הבעיה . אדם ששומר את כל התורה כולה במה שנוגע אליו , אך פרט אחד קטן אינו שומר לא בגלל שהוא לא עומד בניסיון אלא בגלל שהוא החליט לוותר על פרט זה כי זה לא נוח לו או מכל סיבה שלא תהיה נקרא מומר לדבר אחד - אפיקורוס ואין לו חלק לעולם הבא , כך נכתב בגמרא במסכת סנהדרין דף צ' . אשר על כן ידידך הדתי שותף עם בחורה בדירה ואין זה משנה אם היא חילונית או דתית , בחורה שהוא לא נשוי לה והיא אינה אמו וממילא שוהים ביחד באותה דירה ומן הסתם גם ישנים באותה דירה אף אם זה יהיה בחדרים נפרדים על כל רגע עוברים על דיני יחוד שכך נפסק כבר בבית דינו של דוד המלך שאסור להתייחד עם הפנויה . דיני יחוד הם מן האיסורים החמורים מדרבנן כי הם קרובים ליהרג ואל יעבור שדרכם מגיעים לכל איסורי העריות אשר איסורם הוא בכרת . אשר על כן הייתי מתייחס בכובד לשידוך מפוקפק זה כיוון שקלות ראש באיסור יחוד יכול להעיד על התיחסות פרוצה ולא ברוח התורה לכל הנושא . בהצלחה !

תשובה לרב דאי על שאלתי בענין בן מנישואיו הקודמים

בס"ד לרב דאי השלום והברכה, ראשית תודה על התשובה המהירה. לגבי שאלותיך בתשובה. האב הוא אדם עובד ומגיע בשעות הערב הבייתה רוב שעות היום אני זאת שנמצאת עם הילד. כך יוצא שהאב הוא פחות דומיננטי ממני אבל מאוד משתדל להיות יותר עם בנו, למרות שזה לפעמים פוגע בילדנו אנו. האב לעיתים מגיב בכעס על ההתחצפויות ולעיתים פשוט מתעלם כך שזה מפריע לי יותר מאשר לו מאחר והרבה שנים לפני שהכרנו הילד היה מתחצף והדבר היה לגיטימי אצל בעלי. הילד נמצא אצלנו רק מתוקף ההסכם ולא מרצונו מאחר ואימו איננה מסוגלת להחזיק אותו לאחר שלשכה הרווחה בדקה את סביבת מגוריה הווי אומר מיקום הבית אנשים איתם היא חיה או חוסר יציבותה בבית אחד לתקופה ארוכה הביאו את הילד למעבר בין בתי ספר בכל שנה ולפעמים גם פעמיים בשנה לאחר שנישאנו לפני 5 שנים ניסה בעלי בהסכמתי לנסות ולהעביר אותו אלינו בצורה חוקית אך הילד מעדיף לגור אצל אימו עם כל הדברים שאינו מקבל אצלנו בבית. דרך אגב מצאתי אתמול מכתב כולל ציור שהילד צייר וכנראה ביקש לשלוח לאימו ומשום מה לא שלח בו הוא כתב שנמאס לו והוא מבקש ממנה לעשות מאמצים כדי שיוכל לעבור לגור אצלה הוא לא יכול יותר והן הציור בו צייר איך הבית שהיא חולמת לגור עם גינה אותו חיות וכו' אך הכל נשאר בגדר חלום. הילד עצמו אמר שאימו אינה יודעת כמה זמן תגור היכן שגרה היום מאחר שיום אחד תריב עם שותפה הוא יגיד לה ללכת ואין לה לאן. לגבי ההדגש של השלילה בדברים שהוא חווה אצל אימו לדעתו זה מה שהיה רוצה ולפחות יש לו את זה במינון קטן. לגבי התקיפות שלנו לכל התנהגות שלילית היא גורמת גם לילדנו לפעמים להתנהג אליו בחוסר סבלנות מאחר והם סופגים באווירה שאנו כל הזמן כועסים או מתקנים או מדברים בטון גבוה על דברים שלילים שהוא עושה והם לומדים ממנו. האב משקיע זמן איכות עם הילד לפחות פעם בשבוע הילד מצטרף לאביו לשיעור הקבוע בערב. בכל שבת שניה שהילד מבלה אצלנו בעלי והילד לומדים בבית הכנסת במסגרת אבות ובנים. לגבי שולחן שבת אנו מבקשים ממנו לומר משהו מפרשת השבוע שלמד בבית הספר הוא טוען שזה היה משעמם ולכן הוא נרדם בשיעור פרשת שבוע ולא יודע לומר כלום. ושבעלי מבקש ממנו לקחת חומש ולמצוא דבר תורה קטן על ענין פעוט מתוך אחד הפסוקים הוא עושה את זה בלי חשק ובלי רצון. כך שהגענו למסקנה לא לבקש כדי שהתגובה לגבי לימודי קודש תהיה שלילת כ"כ וכך גם ילדנו יראו וילמדו. אנו משתדלים להאריך בשירי שבת ומבקשים ממנו לא לעזוב את שולחן שבת אבל הוא יושב בשולחן שבת כמו ב"עונש". הטלת תפקידים חינוכיים ולימודיים על הילד כמו ללמוד עם הגדול שלנו א' ב' שהוא לומד בתלמוד תורה הילד מגיב בצורה שזה משעמם אותו או עושה את זה בחוסר חשק לכן הפסקנו לבקש. מה שכן אני מבקשת ממנו בבוקר בדקות ספורות שנשאר עד שהוא יוצא מהבית במקום להשתולל אני מבקשת לומר מזמור תהילים אחד או שניים עם הילדים ולקבל ממתק ולצאת לדרך. זה גם רק לפעמים עובד.

חום ואהבה כבוד והערכה .

בס"ד ראשית כל סליחה על האיחור בתשובה . אם אשים את כל הנתונים שנתת לי על השולחן התמונה תראה בערך כך : הילד נמשך יותר לצד אמו ולמעשה היה מעדיף להיות אצלה באופן קבוע . הילד אינו מספיק ממושמע ואף מתחצף לפעמים . הילד אינו נמשך לדברים של יהדות ואף מתנגד לדברים בסיסיים . האבא מעיר לפעים בתקיפות על התחצפויות ולפעמים מתעלם . לכאורה התמונה ניראית די עגומה וכביכול אתם חסרי שליטה על המצב , אך אם אני מנסה לדייק מתוך הדברים נראה לי שמשהו חסר במערכת ודבר נוסף טעון תיקון יסודי . ההתנהגות של האבא כלפי התחצפויות גובלת באי בהירות לילד האם האבא מרשה לפעמים לילד להתחצף אליו ולפעמים לא ? התשובה תהיה ודאי לא ! אלא שלא רק שלילד אין זה ברור והוא בעקבות כך מעיז פניו מדי פעם אל האבא אלא שזוהי התנהגות חסרת ביטחון שהאבא משדר פה והילד קולט זאת . אך אין זה עיקר הבעיה . לו הייתי שואל את עצמי מה מושך את הילד יותר אצל האמא שהיא לבד עם שותפה יותר מאשר משפחה שלמה בה קיים גם אביו וגם אחיו ? הייתי מגיע למסקנה שלא רק השלילה ואף לא בעיקר שיש לו אצל אמו אלא החום והאהבה שהיא מעניקה לו מן הסתם כאמו הביולוגית מה שאין לו אצלכם . למסקנה זו אני מגיע בעקבות ההתיחסות של האבא שהדגשתי קודם שלמעשה מבטאת חוסר ביטחון מסוים וחוסר קשר הדוק למרות הזמן איכות כפי שהצגת וזאת מכיוון שההתעלמויות מההתחצפויות נובעות מהרגשת חוסר אונים , ודאי לא בגלל שהוא מעונין להרגיש נרמס ע"י הבן . חוסר אונים זה מקשה על האבא וגורם לחוסר רצון להעניק חום ואהבה לילד ואני מדבר על חום ואהבה מילוליים ובעיקר פיזיים ואגב אין לי נתונים כיצד האבא מבטא חום ואהבה מילוליים ופיזיים כלפי ילדיכם המשותפים ויתכן שגם שם הדבר טעון תיקון ואגב גם חששך שמה ילדיכם הגדול ילמד להתחצף לאבא מראה על חוסר ביטחונך ביחס לשליטה של בעלך במצב . העמדה האיתנה שעל בעלך ללמוד ליצור חשובה הן לביטחונו של הילד והן לבטחונו העצמי של האבא על מנת שהוא ירגיש בנוח להעניק חום ואהבה מילוליים ופיזיים ואגב כך יוכל לתת כבוד והערכה מתאימים לילד מה שלא יכול להתאפשר במצב הנ"ל שהרי אין אדם יכול לתת כבוד והערכה למי שמזלזל בכבודו וזה אלף בית של כל מערכת יחסים ובפרט בין אב לבן . יתכן שבעלך יהיה זקוק ליעוץ מיוחד על מנת ללמוד לרכוש את דפוסי ההתנהגות המתאימים ולדעתי מומלץ על יעוץ משותף שהרי יתכן מאד שגם יחסך אליו די קריר עקב כל החששות שלך והכעס על התנהגותו של הילד ואז מה יהיה הפלא שהוא אינו מעוניין להיות בקרבתכם והוא מעדיף את אמו ? בהצלחה !

נישואים אבודים

אני נשואה שנתיים וחצי ואת הנישואים האלה התחלנו ברגל שמאל. בעלי הוא טיפוס שגדל בלי אמא (הוריו התגרשו שהיה תינוק), עם אבא אדיש שלא אכפת לו מכלום. ואני סובלת בעיקר מזה שהוא לא יודע לבטא את רגשותיו, לא יודע להעריף מחמאות, להעריך, לפרגן (כל מה שבעצם מחזיק אישה להמשיך להיות עם בעלה). אנחנו כמעט ולא מקיימים יחסי אישות, שלא לדבר שמצב שמירת הנידה במצב גרוע ביותר, כי מאז שנולד הילד כמעט שנה וחצי, לא הלכתי למקווה, והכל באשמת היחסים הלא יציבים שלנו שמשפיעים עליי רגשית. אני אישית משתדלת לכבד את בעלי, אני יודעת שאיני עומדת במחויבות שלי כלפיו, אך כשהוא מתנהג אליי טוב אני משתנה בהתאם למרות שזה לרגעים קטנים בלבד. אני כבר לא חושבת שאני מרגישה משהו כלפיו, כי תמיד הוא טוען שאני לא רוצה להתקדם, לא שומעת בקולו, לא מכבדת אותו מספיק, רומז הרבה שאני שתלטנית ורוצה את המילה שלי. הוא רוצה שאני אהיה הרובוט שלו, מה שיגיד אני אחריו. לדוגמא: כשהוא מעוניין ללכת לחבר לשבת ואני טוענת לא מתאים לי השבת בוא נשאר בבית. הוא אומר "מה בגללך אני לא אלך יותר לחבר הזה, ואז הוא הולך וכבר מכין את המזוודה ומתכוון ללכת כאילו מי אני בשבילו" (למרות שהלכנו מס' פעמים לחבר הזה, הוא פשוט לא רוצה שאסרב לו). יש אצלו במשפחה הרבה בלגן עכשיו והוא את כל זמנו טורם לעזור להם ושוכח אותי ואת הילד, אותי הוא לא מערב בכלל בשום תחום בשום עניין, כשאני אומרת לו שאני רוצה שנשב ונדבר הוא טוען אין לי משהו חדש לדבר עליו על מה נדבר?, אנחנו עומדים לקנות דירה וזה לא מרגש אותי בכלל, כי בכל רגע שעובר בחיי אני חושבת על זה שאנחנו מתגרשים. לא מזמן דיברנו וניסיתי לדבר אל ליבו לגבי ריגשותיי, שלא טוב לי ואני מצפה ליותר יחס ואהבה ושיתוף. והוא טוען "די נראה לי שלא נוכל להמשיך ביחד, נמאס לי מאותו תקליט". האמת שלי נמאס אבל באמת נמאס לא יודעת מה לעשות עזרו לי להחליט, אני רוצה להתגרש כי אין לי מה להפסיד, הוא בנאדם טוב מאוד ואוהב לעזור אבל הוא של אחרים ולא שלי, ואני לא מוכנה להסתפק במועט, בדקות הקטנות שהוא אומר לי לילה טוב או בוקר טוב. אני חושבת שיהיה לו בעיה מסויימת בהבנה, הוא תמים הוא גדל בצורה שונה. משפחתו מאוד מפורקת ובמיוחד שהיו קטנים והיום הם מנסים להשלים את החסר ואת הפער, אבל זה בא על חשבון הנישואים שלנו. הוא הופך את המילים שלי, הוא לא מבין מה אני רוצה ממנו, המשפחה, החברים כולם בעדיפות ראשונה מעליי. כשהיינו אצל רב לפני כשנתיים, הרב רצה לשוחח עימי קודם והשיחה הזו היתה ארוכה, ואילו עם בעלי הרב שוחח מס' דקות וזהו. כשיצאנו הוא ישר אמר לי, את רואה אצלך הבעיה, כי איתך הוא ישב יותר זמן. כשהייתי בהריון רק הוא עבד, ביקשתי ממנו שישאיר לי כסף לאולטראסאונד בסך 20 ש"ח הוא טען אין לי, אני באתי מבית שתמיד היה אם זה ביחס ואם זה בדברים אחרים. והוא בא מבית שבדיוק להיפך אין. אין לו ערך לדברים. כשבנאדם קובע איתו משהו ומדגיש לו שזה חשוב מאוד ושיעמוד במילה שלו. הוא פשוט עושה מה בא לו. ואומר שטטטטויותתתתתתתת. כבוד הרב אני מתנצלת על המכתב הארוך, פשוט יש לי עוד המון מה לכתוב, אבל הכאב כה גדול וזה בטח לא ייגמר פה

יש הרבה מה לבנות אך מעט מאד לכתוב.

בס"ד את מתארת כאן מצב קלאסי של חוסר כלים לתפקוד זוגי מה שנרכש בד"כ במערכת הורים וילדים , אך אין זה אומר שזה סוף הדרך כיוון שניתן לרכוש כלים אלו בהכוונה זוגית מקצועית . אמנם יש צורך בכמה כלים התחלתים : 1) הכרה בבעיה . יתכן שאת סוברת 'כבר התחלה לא טובה' כי התהגותו של בעלך משדרת לך חוסר הכרה בבעיה . אך דעי לך גם גברים שלא גדלו במצב זה נוטים לפעמים להתקשות בלהביע רגשות בגלל הרגלים הנובעים מציפיות לדמות הסטראוטיפ הגברי מצד ההורים והחברה , דבר שלע"ד לא ניתן למנוע או לחנך להפך מזה ואף איני סובר שיש גם צורך בזה בגלל דרישות מסוימות של זרם החיים הדורש לפעמים את ההפך . אם נוסיף על כך שבעלך גדל ללא הורים דבר היכול לעקב התפתחותה של אינטלגנציה ריגשית , אזי נקודה זו מקבלת מימדים גדולים יותר ואף ניראית כחומת מגן שלא ניתן להבקיעה ולא היא ! גברים רבים מכירים בבעיה בתוך תוכם אך מעדיפים שלא להתמודד אתה מחשש לחשיפה ריגשית שהיא מעבר לצורתם הטיבעית . אין ספק שעשוי להיות צורך לרכך את בעית החשיפה הריגשית ולתת לה לגיטימציה בדרך לטיפול בבעיה . 2) רצון עז לפתור בעיות עם נכונות להתמודד עם מצבים לא נעימים של חשיפה ריגשית ואישייותית . 3) עקשנות ודבקות במטרה ועקביות גם מצידך ואולי בעיקר מצידך כיוון שכל יאוש מצידך עלול לתת את אותותיו בצורה שלילית בצד השני והחזיר את המצב לאחור . 4) התפקיד ההתחלתי העיקרי הינו שלך והוא להביא את בעלך לרצות להגיע ליעוץ זוגי , ריכוךריגשי , אמפטיה וחשיפת ריגשותייך דהיינו צערך לבטייך רצונך לבנייה , שתפי אותו בכך ועודדי אותו להביע את רגשתיו , רגשות אלו קימים אך חבויים עזרי לו להוציא אותם אל מחוץ לנבכי לבו . בהצלחה !

בעל רודף נשים

אני חיה עים בעל שכל חייו רודף נשים הוא יכול להתחיל עים המלצרית במסעדה עים מוכרת פקידה כל אישה שבדרכו הוא אוהב לפטפט רוב השיחות שלו זה על החיים האישיים שלהן ,עד שנשים נסחפות והשיחות איתן יותר אינטמיות את החלק הראשון של השיחה הוא מקיים בנוכחותי ,כאילו שסתם צוחקים ומדברים ,אני יודעת שהוא בוגד יש לי הוכחות לכך והוא מכחיש,לציין שהוא מכוער אמיתי ואני יפה ובכלל נראת כמו הבת שלו ,שאלתי איך אפשר לגרום לו לדבר עים אישה ולא להיכנס לפרטים אישיים ובכלל אני יותר צנועה ויפה וטובה הרבה יותר מכל הנשים שהוא מתחנחן לפניהן אולי שגם אני אעשה את אותה היתנהגות ואז הוא יתעצבן ואולי יפסיק אגב הוא מאוד קנאי ואים אני מדברת עים מישהו הוא מתעצבן ורב איתי ,

מלאך+בהמה = אדם

בס"ד כיוון שאנו נמצאים בפורום של יועצי נישואין רבניים תשובתי תהא על פי השקפת התורה בלבד דהיינו הוראות היצרן של האדם והעולם . אני מדגיש זאת בגלל הרעיון שהעלת בסוף השאלה שאולי גם את תתנהגי באותה צורה ואולי אז הוא יפסיק ? ובכן בתורה אין המטרה מקדשת את האמצעים הפסולים והאמצעים שמשתמשים בהם על מנת להגיע למטרה הקדושה חייבים להיות קדושים גם כן . ובכן יש לדעת שהאדם נברא משני חלקים משולבים שהם הגוף החומרי המשול לבהמה בגלל יצריו הבהמיים והנשמה שמקורה בעליוניים המשולה למלאך כפי שאומרת הגמרא במסכת חגיגה שהאדם מורכב מששה חלקים שלושה של בהמה ושלושה של מלאך שלושה של בהמה שהם : 1) אוכלים ושותים כבהמה - תאוות אכילה ושתייה . 2) פרים ורבים כבהמה - יצר המין ותאוותיו . 3) ומוציאים רעי כבהמה - הפרשות הגוף מאכילה . שלושה של מלאך שהם : 1) יש להם דעת כמלאכים - שכל ואינטלגנציה אנושית . 2) מהלכים בקומה זקופה כמלאכים - הליכה זקופה ומכובדת . 3) ומשיחים כמלאכים - שפת הלשון המתקשרת בין בני האדם . ועתה לתפקיד - מכיוון שהחלוקה במספר החלקים הינו שווה בין בהמה למלאך תפקידו של האדם לפתח את חלקיו הרוחניים על חשבון החלקים הגשמיים כאשר תמיד אחד בא על חשבון השני על מנת ליצור שליטה רוחנית ביצרים הגשמיים ויכולת להכוונתם . אי פיתוח של החלקים הרוחניים באדם יתן בלעדיות כמעט מוחלטת לחלקים הגשמיים מתוקף הימצאותו של האדם פה בעולם חומרי הקרוב יותר לחלקיו החומריים . התאוות שיתפסו את החלק הדומיננטי באדם הינם שוליים לעיניין הפילוסופי והינם פונקציה של חינוך חברה חשיפה ובחירת עמדות התלויים אמנם ברצונו של האדם אך הם למעשה בחירה בתאווה החזקה יותר לגביו , הדבר יכול לבוא לידי ביטוי בתאווה לנשים , בתאוות אכילה או בכל שאר הפיתויים המוצעים למכירה חופשית תחת כל עץ רענן . אי פיתוח של החלקים הרוחניים יגרום כמו כן לשלילת הבחירה מתוקף העדר רוחניות שתהווה משקל נגד לצורך הבחירה החופשית של האדם , אגב דבר זה יכול להיגרם גם מחוסר חינוך מתאים לערכים המתחיל כבר בילדותו של האדם והנגרם בד"כ ע"י הוריו . פיתוח החלקים הרוחניים של האדם יכול להעשות אך ורק ע"י לימוד תורה המקנה ערכים מוחלטים לאדם סולם עדיפויות תקין שאין מקורם בשכל אנושי אלא בתבונה האלוקית המתאימה זאת על פי צרכיו של האדם . כל ניסיון ליצור פיתוח רוחני בדרך אחרת כדוגמת לימוד חכמות מעמיקות , מדעים , פילוסופיה ומקצועות חופשיים ( שאגב אינני מתנגד להם כהוא זה ברמה העקרונית לצורך פרנסה) יהווה תחליף חיוור לעיניין זה , כלומר פיתוח רוחני יהיה הראש עשוי להתמלא ברעיונות שאינם חומרים והללו אמנם יתפסו מקום וזמן אצל האדם אך שליטה רוחנית בגשמיות ויכולת הכוונה לא תיווצר כאן והבהמיות תשלוט גם במוח פרופסורי . אשר על כן אם ברצונך לשנות תמונה זו של חיים שבה את שרויה עלייך לעשות השתדלות רבה על מנת לנתב את כל הספינה לכיוון הנכון . בהצלחה !

המשך לרב דאי

בס"ד תודה על התשובה. רציתי לקבל עצות יותר מעשיות. עלתה בנו המחשבה להעביר אותו ללמוד בפנימיה כך הוא יגיע פעם לביקור אצלנו, ופעם לביקור אצלה. והוא לא יהיה נפסד משום צד. הילד התנגד בתוקף וכולם שזה אומר אביו אימו והעובדת הסוציאלית התרצו, וירדנו מן הרעיון הזה. בעלי טוען שהילד יגיע לכיתה ט' הוא לא ישאל אותו ויקח אותו ללימודים עם פנימיה גם אם לא ירצה. מה דעת הרב על מקום לימודים עם פנימיה ? האם זה יכול לפתור חלק מן הבעיות ? לדעתי כך הילד יהיה נטרלי לא אצל אביו ולא אצל אימו רק יגיע לביקורים ואז כאורח הוא ירגיש טוב בשני המקומות ולא אצל אחד מההורים. תודה

עצות יותר מעשיות ?

בס"ד וכי עד עתה קיבלת עצות תאורטיות בלבד ? באופן מכוון התעלמתי מרעיון שליחת הילד לפנימיה כיוון שלא רציתי להעלות על הכתב את הסיכונים שבדבר , כאשר הסיכונים משתייכים לכל ילד הגדל בבית בריא עם הוריו הביולוגיים וללא כל בעיות מיוחדות . אך הסיכונים גדולים שבעתיים כאשר מדובר בילד שגדל שלא עם שני הוריו ועם הרגשה ברורה שהוא אינו כל כך רצוי הן מצד אמו החורגת ואף מצד אביו הביולוגי שהרי חוסר חום ואהבה לילד משדרים לילד לפחות כמו שני עדים שאין הוא רצוי ולעולם הוא לא יבין בגיל זה שלאביו יש חוסר בכלים כיצד לנהוג עמו . עם יד הלב ועם כל הכנות הרי שהיית רוצה להתפטר מילד זה המהווה עבורך ועבור בעלך איום מסוים על שלוות נפשכם ושלוות הילדים המשותפים ואף הוא מרגיש כנטע זר והרצון לשולחו לפנימיה מעיד על כך . בעלך חי באשליות באומרו שבהגיע הבן לכיתה ט' הוא ישלח אותו לפנימיה בעל כורחו . בגיל זה כבר יוכל הבן להפגין את מלוא זעמו מן החסך שקיים אצלו כנגד אביו אשר מנע ממנו את הצרכים האלמנטריים ביותר בצורה של מרד והתנגדות . לשלוח ילד כזה לפנימיה יכול להצמיח בעיות חדשות שלא שערום אבותייך ואבות אבותייך שכל היועצים שבעולם כבר לא יוכלו לפתור אותם . ואת הבעיות הקיימות הוא יהפוך לפצצה מתקתקת . בתשובתי הקודמת הדגשתי את הצורך של הילד לחום ואהבה כבוד והערכה על מנת לבנות אצלו את אישייותו בצורה בריאה אך התעלמת מתשובתי וחיפשת מוצא קל יותר כיצד להעלים את הבעיה ? בצדק התפרץ ידידי ורעי הרב גד שמחוני לדלת הפתוחה שהשארתי מקוצר זמני ומחה על כך שמעוניינים לנטוש נשמה יקרה שלא במקרה היגיע אליכם והקב"ה מעוניין שתטפחוה כפי שאתם מטפחים את ילדיכם אולי ואפילו יותר שהרי הכל לפי צורך השעה . קחו זאת כאתגר וכפרוייקט לכו למפגש יעוץ מקצועי השקיעו בנשמה זו ותראו פירות ומי יודע מה עתיד לצאת מנשמה זו ? בהצלחה !

אלימות מילולית

אנו נשואים 30 שנה. בעל תומך, מפרנס, עוזר פיזית בבית ואבא נפלא לילדינו. הפנים שלו תמיד קודרות, מרבה מאד לעשן, טון דיבורו בד"כ תקיף. אינו גורם לי: לשמוח, לצחוק, לחייך , אינו מחמיא ומפרגן. אם קורה שאני שואלת אותו דבר מה ששאלתי כאילו נראית לו משעממת, או אינו יודע את התשובה, או יודע את התשובה מראש ואני לא יודעת - מייד מקבל התקף זעם וצועק. מבלי שפגעתי בו, או עשיתי דבר רע כלשהו. אני מדברת אליו בעדינות וברוך והוא עונה לי בתקיפות. הוא מצדיק אותי שזה לא בסדר ואינו מוכן ללכת לטיפול, או לקבל כדורים לשיפור מצב הרוח. אני מעבירה את חיי בעבודות הבית, עבודה מחוץ לבית (מעט שעות) וזה קצת משכיח את כאבי ומרירותי. הוא אלים מילולית, ומתוך 30 שנות נישואין "זכיתי" גם לאלימות פיזית (4 אגרופים בס"כ). נשארו לי משקעים וקשה לי מאד לאהוב אותו. נקשרתי אלי ואני זקוקה לו וכן ילדי מאד קשורים אליו. ליבי נשבר מקנאה כשאני רואה אותו מרבה בדיבור ובנועם עם אנשי ביהכנ"ס בו הוא מתפלל (בהפסקות, בקידושים ולאחר התפילה) או בכלל עם זרים. ואני מוכן מאליו. איך אפשר להתמודד ולהמשיך לחיות עם בעל קשוח, אנטיפט ואינו חמים ולבבי אלי , וזה היה מתחילת נישואינו וחשבתי שהוא ישתנה- והכל זה אשלייה. אנו כבר בני 50. האם נגזר עלי לחיות כך עם בעל קשה, אנטיפט, לא חמים אלי, לא איש שיחה במיוחד, ולעולם לא חיזר או מחזר אחרי. מה עושים אני במצוקה נוראה. תודה מראש-חנה.

ניתן וחייב לשנות מצב זה .

בס"ד האם העלת אי פעם בדעתך כי מאחורי מעטה הקשיחות , האלימות המילולית והפיזית , תקיפות דיבורו , חוסר הפירגון , חוסר החמימות והעדר חיזור בעבר ובהווה , עומד אדם עם חוסר ביטחון עצמי , רגיש בצורה קיצונית , חרד מאבוד שליטה , סף הביקורת שלו נמוך מאד והוא אינו מסוגל לשמוע ביקורת כל שהיא על עצמו מחשש לאיבוד מעמדו ? כל מבנה ההתנהגות הזו אינה אלא מסכה עבה בה נוהג בעלך להסתתר כל אימת שהוא נמצא במחיצתו של האיום הגדול והנורא מכל והוא את! מסקנה זו נובעת לא רק בגלל הכרה את הסטראוטיפ המתואר אלה גם בגלל העובדה שהתנהגותו כפי שתארת הינה קיצונית לחיוב כאשר מדובר בחיי החברה האישיים שלו . על פי מכתבך אינך נראית אשה טיפשה שבעלה החכם כל כך אינו יכול לסבול את טפשותה ואת השטויות וההבלים שהיא מוציאה מפיה וכל אימת שהיא פותחת את פיה על מנת לדבר הוא היה מעדיף לסתום לה אותו . אלה אדרבא את כותבת את הדברים בטוב טעם ודעת מתוך אינטלגנציה ריגשית עמוקה ויודעת לבטא היטב את עצמך ואת ריגשותייך , מה שמביא אותי למסקנה שכתבתי קודם שלמעשה בתת הכרתו את מהווה לו איום על אישיותו ועל חרותו . ויתכן גם שמעבר למצב זה אשר יכול לנבוע מחינוך מעוות שקיבל או שרכש בעצמו בבית הוריו , או מחוצה לו ע"י הקנייה עצמית דרך החברה או דרך חוויות מסוימות שחווה , גם מבנה אישיותך מהווה לו תוספת של מכשול ועצם הליכה לטיפול בנושא זה למרות הודאתו המילולית יהווה חותמת עמוקה על ליקוי זה שלו על הרקע שבו את נמצאת לגביו . תמהני על הזמן הארוך שבו המשכת קשר זה במצב זה כשלמעשה בעצם השארותך וחוסר התנגדותך להמשכו של מצב זה נתת לגיטימציה לכל העניין . כמובן שניתן לטפל במצב יתכן שהטיפול הנצרך יהיה טיפול פסיכולוגי משולב ביעוץ זוגי , אך העיקר יהיה להפסיק לתת לגיטימציה להמשך קשר זה במתכונת הנוכחית והבאתו לרצות בטיפול זה תוך כדי סיועך . בהצלחה!

אלימות מילולית

האם אפשר לשנות בעל אלים מילולית 30 שנה עם עליות וירידות, ומתוכם 4 פעמים אלימות פיזית (אגרוף). הוא תומך כלכלית, פיזית ואבא נפלא. אך תמיד פניו קודרות, זועפות, אינו חמים כלל וכלל, וטוען שזה אופיו ועלי להשלים. אני שבורה נפשית ומדוכאת. מסרב ללכת לייעוץ, או לקבל תרופות לשיפור מצב הרוח. טוען שאין לו טענות כלפי וכך הוא . נכנסתי לדיכאון רב. מה עלי לעשות והאם ניתן לשנותו? הייתי מתגרשת ממנו, אך אני תלוייה בו כלכלית והילדים קשורים אליו מאד וזה ישבור אותם. בתודה מראש - חנה. אני אגב, מקנאה מאד שאני רואה אותו מרבה בדיבור ובנועם עם אחרים.

אין באפשרותך לשנות אותו אך יש באפשרותו להשתנות .

בס"ד אדם בוגר בכלל ואדם מבוגר בפרט אינו כחומר גלם ביד יוצר כפי שניתן לומר על ילדים קטנים , אישיותם מעוצבת גם אם לא לשביעות רצונם של הסובבים אותו ונוצרים אצלו התנגדויות ספונטאניות כל אימת שמנסים לבקר אותו . התנגדות ספונטאנית זו נובעת מהשדר המתורגם אצלו כתוצאה מהביקור