מרכז י.נ.ר

כניסה למשתמשים 26/09/2020 ח' תשרי תשפ"א
צילה דור און

צילה דור און , B.Ed

קבלת קהל

האם בגיל 7 עדיין קיים חבר דמיוני?

ביתי ירין בקרוב תיהיה בת 7. ברצוני לשאול האם מקובל שילד מדבר לעצמו ברוב שעות היום? גם כאנו הולכות ברחוב היא מנותקת ממני לחלוטין ומדברת לעצמה בקול, בשפת ידיים, אפילו בצחוק מתגלגל כאילו מישהו נורא מצחיק אותה. לפי דעתי זה מנתק אותה מהריכוז וזה נובע מכך שהיא פותחת פער ביני לבינה בהליכה ופשוט הולכת להנאתה כאילו היא לבד. אני נוהגת להעיר לירין במיוחד שאנחנו נמצאות מחוץ לבית ומבקשת ממנה להיות מרוכזת בדרך ובמטרה. ברצוני לדעת האם זה מקובל החבר הדמיוני בגיל זה? כיצד אני אמורה להתנהג? האם להמשיך להעיר לירין? או שזה מעיד על בעיה כלשהי? תודה מראש נטלי

תלוי בתפקוד הכללי

שלום נטלי התופעה של חבר דמיוני הינה נורמטיבית אצל ילדים צעירים. ישנם מקרים שהתופעה נמשכת יותר שנים וגיל 7 יכול להכלל בכך. בכל זאת התאור שלך מצביע על תופעה קצת קיצונית, אך יש לקחת בחשבון את התפקוד הכללי שלה. איך היא בבית הספר? האם היא יוצרת קשר תקין עם ילדים בני גילה? האם היא מתרכזת גם בעיסוקים אחרים? אם את מרגישה (ואני סומכת עליך כאם, כאד הכי קרוב בליבו לילדה) שאת דואגת, כדאי להתיעץ עם פסיכולוג/ית התפתחותית/חינוכית . בכל מקרה הערות בעניין יכולות "להלחיץ" ולא להועיל. אם את מרגישה שהיא שקועה מדי (כמו בהליכה ברחוב) בעולמה הפנימי, תזמי את שיחה איתה. תני לה את ידך. תפני את תשומת לבה למה שקורה או נראה מסביב וכוד' מאחלת לך שנה טוב ושתראי הרבה נחת במשפחה

מוקד י.נ.ר

חברים יקרים, אנו מעוניינים להגדיל את מספר הפניות למוקד י.נ.ר על מנת שלחברים יהיו כמה שיותר הפניות. בשנה החולפת ממון רב הושקע בפרסום המוקד במדיה ובעיתונות, ועדיין קיים הצורך לתגבר את הנושא. ברצוונו להקים מערך נפרד שיקיף את פעילות המוקד ויעסוק באופן ממוקד בתחום זה על מנת להגביר כמה שיותר את המודעות לתחום בכל אתר ואתר. הרעיון עליו חשבנו מפורט להלן, נשמח אם תקדישו מחשבה יחד איתנו, על מנת להוסיף רעיונות ודרכי פעולה. פרוייקט מוקד י.נ.ר מטרה: הקמת מערך פעולה שיפריט את המוקד לפעילות עצמאית. זאת על מנת להעצימו ולהגביר את רמת המודעות בציבור לפעילותו. פעילות זו תביא: למספר גדול יותר של פניות מקשת רחבה יותר של ציבורים באופן בו כל גוף או אדם פרטי ידע ויכיר את פעילות המוקד. לתשובתכם המהירה אשמח ואודה. פעולות המוקד: 1. שם המוקד יהיה- י.נ.ר - מוקד לייעוץ נישואין ראשוני. 2. המוקד יתופעל על ידי צוות התנדבותי הממוקם באזור ירושלים. המוקד יקבל פניות טלפוניות להפניות לחברי איגוד י.נ.ר מכל רחבי הארץ לפי תחום התמחותם. 3. המוקד ינהל מחקר על אופי הפניות על מנת ללמוד את הצורך וההתמחויות הנדרשות בתחום זה. 4. על המוקד יפקחו ועדת אתיקה וועדה רוחנית. 5. צוות המוקד יפעיל מוקד יזום על ידי פניה למקבלי שירות המוקד לוודא ולבדוק אם אכן הקשר בוצע, במידה ולא תבוצע פניה חוזרת, וכן על מנת לדרג את המומחים. 6. צוות המוקד ידאג לפרסום בכל דרך חוקית אפשרית למוקד כאשר הדגש יהיה על מוקד התנדבותי לייעוץ אישי, זוגי ומשפחתי. 7. צוות המוקד יבצע מערך טלמרקטינג לצורך רישום מנויים לכלים שלובים 8. יוקם אתר בנפרד מאיגוד י.נ.ר שיתמחה בשירותי המוקד בלבד. 9. צוות המוקד ישב בנפרד מאיגוד י.נ.ר ומרכז י.נ.ר ללימודי נישואין ומשפחה.

נכונות לעזור

יישר כוח על חיפש דרכים חדשות, על היוזמות ועל ההתפתחות. מוכנה לעזור ככל יכולתי שנה טובה וגמר חתימה טובה צילה

האם הנני מחוייבת בכיסוי ראש בפני אבי ואחיי?

לפני כשנה קיבלתי על עצמי כיסוי ראש מלא. החלטה זו למרות שהעניקה לי ברכה רבה עדיין מאוד קשה לביצוע. שאלתי היא האם הנני מחוייבת בכיסוי ראש בפני אבי ואחיי כאשר אני בבית הוריי ואין אף גבר זר מלבדם? שכן מאוד קשה לי להיות עם כיסוי ראש כל היום ולעיתים הנני מתחרטת על שקיבלתי על עצמי החלטה זו למרות שאין אני מעוניינת לשגת ממנה עדיין... ראוי לציין שענין זה מעורר קונפליקט תמידי ביני ובין בעלי כאשר הוא טוען כי אין בכלל שאלה בכך שאני מחוייבת להיות עם כיסוי ראש בבית הוריי בעוד שאני מסרבת בגלל הקושי הרב שאני חשה... תודה מראש

האם כיסוי הראש הוא הבעיה העיקרית?

כמי שמשתייכת על ציבור "בעלות התשובה" (כפי שאנו נקראים/אות) אני מודעת לקושי הגדול שיש לנשים שלא חנכו מלכתחילה לכך, לכסות את ראשן...כך שראשית אני רוצה להביע את הערכתי להחלטה שלקחת על עצמך. החרטות שיש לך מעת לעת הינן טבעיות ומצביעות על האומץ שלך להודות ולהכיר ברגשותיך. כמובן שאינני מתיחסת כלל לפן ההלכתי של הדברים ואפילו לא אתיחס ליחסים בינך לבין בעלך, שכן קודמי כבר נגעו בכך. ברצוני רק להעלות שאלה. האם אין התנגדותך לכיסוי הראש, או בחירתך לא לכסות את ראשך ב"פורומים מסויימים" אינה ביטוי של קושי שלך כלפי קבלת סמכות, "כניעה" למוסכמות או לצוויים מגבוה? השאלה הזאת עולה הרבה אצל מי שגדל (כמוני) בחברה "חופשית" והורגל לחשוב כי "כי אף אחד לא יגיד לי איך להתלבש/לחשוב וכו' וכל הכבוד לך שאת מוכנה להתמודד אם הבעיות (ואפילו מעל "במה"). נראה לי שאם תתמודדי אם השאלה הזאת בפתיחות אולי תוכלי להבהיר לעצמך את המשמעות של היותך שומרת מצוות ואז תוכלי לדון עם בעלך על כל הסוגיות השנויות במחלוקת...

באיזה גיל וכיצד לספר לילדה ?

ביתי הבכורה בת 11. אני לא יודעת האם לספר לה כבר על המחזור החודשי ואיך לעשות זאת. אני לא רוצה שהיא תכנס למחשבות ותצפה לזה עד שהוא יגיע... האם זה גיל מתאים או שכדאי להמתין עוד קצת? אני רוצה להסביר בצורה כזאת שלא תגרום לה ללחץ מיותר.

בהתאם להתפתחות הטבעית

שלום רב בנוסף למה שנאמר בתשובה הקודמת נראה לי הלוסיף כיאם תדברי עם הילדה בפשטות ובטבעיות, כפי שהציע קודמי הנכבד, הרי שהילדה תגלה התעניינות ותשאל שאלות בהתאם ליכולת הקבלה וההכלה שלה. כדאי להיות קשובה אליה ולהתקדם בהתאם לכך. כמובן שיש להכין בעובדות בסיסיות (שלא תבהל שהמחזור הוא פציעה - כפי שהרבה פעמים ילדות, שלא הוכנו, חוששות). יישר כוח על הפניה צילה

סירוב לחיי אישות

אני נשוי כ 30 שנה + 7 ילדים, בעשור האחרון אישתי מסרבת לקיים עמי יחסי אישות וכנשק נגדי אף לא הולכת ליטבול. אישתי טוענת שהיתנהוגתי שוללת ממנה את עצמאותה. מה האפשרויות ההילכתיות שעומדות לירשותי למימוש זכויותי בעינין יחסי אישות. בתודה מורדוך

מהצד הנשי

שלום רב ברצוני להוסיף רק משפט, מהצד הנשי ולחיזוק תשובות המלומדים שענו לפני. כמעט אין אישה שאינה "נמסה" מיחס דואג ומפנק, אלא אם היא קורסת מעייפות חולשה או בריאות (גופנית ו/או נפשית). בנוסף ברצוני להעריך את העובדה שהפנית את השאלה בפורום. קודם כל הדבר מעיד שאתה מעוניין בשיפור היחסים ושאינך מחליט על דעת עצמך מה ראוי ונכון. שנית אתה מאפשר לרבים (כל קוראי המדור) ללמוד מה ראוי וכדאי בנושא הרגיש אותו העלית. יישר כוח ושתזכו לראות הרבה נחת הן מהזוגיות והן מילדיכם (יש לזכור: הם ניזונים מהדוגמא הנראית בבית) צילה

חוסר שלום בית בגלל פערים גדולים מדי...

ב"ה שלום וברכה אני אספר את הבעיה שלנו בקצרה, כי זה בלתי אפשרי לספר את הכל במכתב אחד. אני נשוי פלוס 4 ילדים. תחילת הנישואין שלנו היו דיי יצבים, אף על פי שלפעמיים היו מרדות ועליות אך בסך הכל כיבדנו אחד את השני והרגשנו שיש על מה לבנות יחד בית בישראל. במהלך השנים הראשנות היה לי מאוד קשה למצוא תעסוקה, ומימוש עצמי . אשתי ידע פחות או יותר להסתדר בעשיה בבית ובחוץ, אף על פי שהיו לה קשיים בתיפקוד בבית, עם עזרה של אמא שלי קצת, ילד ראשון ילד שני איך שהוא היא יכלה לשרוד את זה. אחרי שנה וחצי קיבלתי הצאה לתפקיד חשוב מאוד בחו"ל - שליחות, במקום מבודד ומרוחק מכל חיי קהילה. אשתי חחשה לצאת אך מתוך 'רחמים' עלי - כך היא מגדירה את זה, היא החלטה שיוצאים לשליחות. כבר בהתחלת השליחות הרגשתי שאני פורח ממש, גילתי את עצמי ואת היכולת שהיו תמונים בי במשך שנים. קשה להסביר במלים איזה מצוי עצמי חויתי שם. נסתי להביא את השמחה שלי הביתה. אך מאידך לאשתי היה קשה, היו לה ירידות קשות, ואם כל זה היא נסתה להחזיק מעמד והיו לה גם זמנים של עשיה חיובית ורצון טוב אני מבחינתי עשיתי בשבילה כל דבר אפשרי כדי שיהיה טוב יותר , והיא מודה בזה. אך לאט לאט הבעיות גברו ממש, התחילו היו לה תענות נגדי ונגד כל השליחות עד בלי די, היא חזרה לארץ ושוב חזרה לחו"'ל כמה פעמיים, אך לבסוף הסכמתי איתה וחזרנו לארץ אחרי 4 שנים, ואני בלב כבד מאוד, חזרה לחוסר מעש ומיצוי עצמי, השכרנו דירה ביחד והמירמור של אשתי מהשליחות לא נעלם, אדרבא עכשיו נוסף לזה חוסר יכולת לתפקד בבית בגלל ששם היא היתה רגילה לעוזרות ומשרתות 24 שעות בימימה. התסכול הולך ומתעצם ויוצא בעיקר עלי ועל הילדים, שלום בית בימים אלה אין לנו, ואשתי כל היום וכל יום מאיימת עלי לגירושין. היא טוענת שאין בינינו קשר אמיתי חברי ונפשי ואף פעם לא היה, ואני טוען שיש, ואפשרות ליצור קשר כזה רק עם היא תתן לי צ'אנס, האמת קשה לי לתקשר עם משהו מתוסכל כל היום, שמאשים אותי וזורק עלי כל היום את האשמה על בית לא מסודר, ועל זה שאני 'ארסתי לה את החיים' בגלל השליחות וכו' לפעמים זה מגיעה לאלימות מילולית ליד הילדים וזה ממש כואב שזה כך. אפילו היא מסרבת ללכת למקווה בתענה שאני דוחה אותה וכו' היא בחוסר מעש וחוסר יכלת לתפקד בדיכאון תמידי ממרגישה שאין מי שיבין אותה חוץ מהחברות שלה. היינו אצל כמה יועצים, אך לא הצלחנו להחזיק מעמד יותר מפגישה אחת, בין יועץ לטיפול הבית זה 'שדה קרב', היא מאיימת שהיא תרד מהדרך ותשלח את הילדים לגנים 'חצי דתים' וכו', אני מנסה להבין לליבה, כמובן שיש עוד הרבה מה לנסות, אבל הבעיה היא שהיא פשוט כל היום במירמור, אין אפילו איזה נקודה להתחיל ממנה, וגם אותי זה דוחה שהיא כך וקשה לי לפתח אליה רגש כל שהוא. מה עושים? היא לא מאמינה ביועצים יותר, כך היא אמרת לי שזה לא יעזור אני לא זקוק לאישה, אלה לשליחות..... קשה לי לתפקד ככה. המצב גורם לחוסר במוטבציה של שנינו ופוגם קשה בפרנסה, ועל זוגיות כמו בעבר אני לא מדבר, המצב ממש בלתי נסבל מה עושים? אני מרגיש שלא עשינו כמעט כלום כדי להציל את הבית תודה

חפש תמיכה לעצמך

לניר שלום רב מכתבך מתאר סיטואציה, בעצם זו כבר לא סיטואציה, אלא - חיים קשים. בכותרת כתבת "פערים גדולים" ולא הבנתי ממכתבך לאילו פערים התכוונת. מה שברור שאתה ואשיתך אינכם רואים את הדברים עין בעין. אין ספק כי אתם זקוקים לייעוץ ואם אשתך אינה מוכנה ללכת לייעוץ, כדאי לך מאוד, ללכת (לפחות בתור התחלה של תהליך) לייעוץ בעצמך. אין לי ספק כי אם תמצא יועץ טוב, לפחות אתה תקבל תמיכה ותוכל להתחיל להשפיע על האוירה בבית, ולוא בשביל הילדים. מתקבל על הדעת שאם אשתך תרגיש בשינוי מצידך, היא תגיב לכך ויתכן כי תסכים, גם היא ללכת לייעוץ בשלב יותר מאוחר ואולי אפילו לא יהיה צורך בכך, כיון שהעניניים יתחילו להסתדר מתוך התהליך שאתה תעבור. אני חוזרת שוב וטוענת שאף אם, חו"ח שהמצב לא ישתפר לפחות אתה תמצא איך לצאת ממצב של חוסר אונים ויאוש בברכה להצלחה וה' ינחה אותך/כם בדרך הטובה צילה

שוויגער בבית...

חמותי היא אשה מוגבלת, ובשנים הראשונות של נישואי כל הראש של אשתי היה בבית של אימה, היא אמרה לי שכשהיא התחתנה היא חיפשה בעל בשביל לתמוך בבית הוריה. דבר שגרם הרבה קושי ומתח בנינו. כיום המצב מאוזן, אשתי הרבה יותר בבית גם פיזית וגם נפשית, היא עוזרת לאימה אבל בצורה מאוזנת, ואני ת"ל שבע רצון. עכשיו חמותי התאשפזה בביה"ח בעקבות ניתוח שבר, ומאד חשוב לי להיות עם אשתי ולתמוך בה בהתמודדותה עם אימה, ואכן אני עומד לצידה וזה בונה ומחזק את הזוגיות, עד שהגיעה הצעה שנביא אותה לביתינו לשבוע, פה נבהלתי מאד וכל העבר עלה לי, שהנה הזוגיות שלנו תיהרס, ושוב כל הראש של אישתי יהיה אצל הוריה וחמותי תתחיל לבוא אצלינו באופן קבוע ותשתלט על חיי. דווקא מאד הייתי רוצה לעשות לאישתי את המחווה הזו ולהביא את אימה לבתינו להחלמה, ולהראות לאישתי את אהבתי האמתית אליה ללא תנאי, אך הפחד הנ"ל משתק ומתסכל אותי. מה דעתכם? תיהיה התוצאה של הבאת חמותי אלי הבייתה. תודה רבה

שיחה פתוחה עם אשתך

שלום רב, בנוסף לתשובות הטובות שקבלת ברצוני להוסיף, ראשית - יישר כוח גדול לך ולאשתך על "עבודת הזוגיות" היוצאת מן הכלל שעשיתם במהלך חייכם המשותפים. וכיוון שכך נראה לי ששיחה פתוחה ביניכם עם החלטה שתנבע מעצם השיחה, תניב פירות מוצלחים יותר מאשר תסכים או לא תסכים למהלך זה או אחר. נראה לי שאת המשפט האחרון שכתבת "מאוד הייתי רוצה לעשות לאישתי..." כולל הסיומת שדווקא משום שהזוגיות כ"כ חשובה לך "הפחד משתק אותך", אם תאמר אותו לאשתך, מתוך אמונה ואימון (מתוך נסיון חייכם המשותף) שגם לה הזוגיות והמשפחה הגרעינית שלכם חשובה בראש ובראשונה, הרי שתמצאו את המינון הכי נכון לכם ולביתכם בנושא הנדון. שתזכו לראות הרבה נחת ובריאות צילה

ילדה שנצמדת לגננת

בתי בת ה- 6 תאומה לאח, השארתי אותה עוד שנה בגן כדי ש"תבשיל" קצת יותר, שנה שעברה לא היתה משחקת עם חברים, והיתה כל הזמן עם הגננת והסייעת, השנה נפתחה חברתית, הולכת לחברות, חברות באות אליה, משחקת בגן עם חברות, וכעת הגננת מדווחת שיש נסיגה שהיא שוב נצמדת לגננת אני לא יודעת מה לעשות, אני לא יודעת מה אני עושה לא בסדר? האם אני טועה במשהו אני מקבלת אותה מהצהרון עם חיוך, אנחנו יושבות לומדות, אני מחבקת אותה מתעניינת בה, יודעת מה קורה לה בגן, אני מפרגנת לה, מחזקת אותה, אך בכל זאת אני מקבלת פידבק מהגננת שיש לה בעיות רגישות היא נפרדת ממני יפה בבוקר, היא מספרת לי שבמהלך היום היא מתגעגעת אלי והיא מתגברת על כך... אנא עיזרו לי לעזור לילדה שלי.... תודה

לא הכל תלוי בך

שלום אמא יקרה ודואגת אכן, דאגתך נשמעת מכל שורה וכן החשש שאת אינך נוהגת נכון... ממיעוט הפרטים קשה לענות על שאלתך במה את טועה ואולי אינך טועה כלל אלא שמשהו שהילדה עוברת או קורה סביבה מפריע לה. האם היא נמצאת אצל אותה גננת מהשנה שעברה? איך היחסים בינה לבין אחיה? אולי, דווקא אחרי שהתחילה לפרוח מישהוא העליב אותה או נהג כלפיה בגסות ולפיכך חלה הנסיגה? נראה מדבריך שאת מאוד מעודדת אותה ונתנת לה הרבה חיזוקים, כך שנראה שהמקור לנסיגה (אם בכלל יש כזאת) נעוץ במקום אחר ולא ביחסים שבינך לבינה. אם תרצי תוכלי לפנות אלי טלפונית ונוכל לבדוק ביחד אם אין צורך בברור יותר רציני... בהצלחה רבה ושתזכי להרבה נחת צילה 0577-241979

תקשורת לא טובה, גישה שונה לנושאים לא פתורים

שלום רב, אנחנו נשואים לא מעט שנים עם ילדים ב"ה. אנחנו אנשים חיוביים האחד בעיני השניה. לצערי אין ביננו ברור דברים השנויים במחלוקת דבר שהביא אותי במשך הזמן לכעס הרגשה שבעיות לא פתורות מצטברות. אשתי חרוצה ומעבר לעבודה שלה היא מקדישה הרבה זמן בבישולים ובעבודת הבית. הפצרותיי שתמעיט בזה לטובת זמן איכות שלנו לא הועילו. אני מרגיש שהיא לא פרטנרית מעבר לצרכים היומיומיים הפיזיים. נקודה מטרידה מאוד מבחינתי היא שכשישנם דברים במחלוקת , במקום לברר את הנושא הדבר המרכזי שהיא מתמקדת בו זה שהיא תצא צודקת מהויכוח שלומר לי שאני לא צריך לכעוס על זה. היא שוכחת מהר מאוד מהענין ואני נשאר עם התיסכול של דברים לא פתורים ומרגיש שהצטברות המקרים גרמה לי לכעס וחוסר סבלנות שעייפתי ממנה. אני לא מצליח לגשר על הדברים ביננו. בנושאים שבינו לבינה יש פערי צרכים ביננו שהיא נהגה להתאמץ ולהתחבר אליהם אבל נראה שבמשך הזמן פחת שיתוף הפעולה מצידה ועייפות שלי מלפעול בענין. אודה על דעתכם בענין

כבוד הדדי

שלום רב, מאוד הערכתי את העובדה שאתה פונה בבעיות בעודן באיבן ולא כשיש "פיצוצים". יתכן ואישתך מתמקדת בטיפול "פיזי" בבית וכו' כדרך לבטא את יחסה המשמעותי ואת נתינתה לך ולבית שיצרתם. לא כולם מוכשרים להתבטא במילים, אף שאין לי ספק כי חשוב לדבר(!). קורה הרבה פעמים שבן זוג אחד "מורגל במילים" ואילו השני מתקשה לבטא את עצמו בדרך זו (ויכולות להיות לכך סיבות רבות). אני מאמינה כי אם תבטא כבוד כלפי "הנתינה" של אשתך ודרכי ביטוי שלה ותנסה לשוחח אתה בזמנים של נחת, מבלי ללחוץ, אלא בסבלנות ומתוך הקשבה(!) אמתית, בלי שיפוט וביקורת - תוכלו להגיע לידי שיחה כנה. יתכן שאם תקדים ותסביר כי אין "צודק" ו"לא צודק" אלא חשוב שכל אחד יביע את דעתו ויתפתח דיון שבסופו תחליטו על מה שמקובל על שניכם (תמיד יש מספר פתרונות אפשריים למצבי החיים) - אשתך תשתף פעולה ביתר רצון. יש מספר גישות ושיטות רווחות, שיכולות ללמד כיצד לפתח דו-שיחה פורה. בין השאר אפשר לגשת למגשר ולוא רק כדי להתאמן כיצד לנהל תהליכים של קבלת החלטות. בכל מקרה, נראה לי שאם אתה תעשה את הצעד הראשון ותקשיב בכנות למה שיש לאשתך לומר, ותיצור עבורה "מקום בטוח" להתבטא הדבר יועיל לשניכם... בהערכה ובברכה שינחה אתכם ה' למצוא את הדרך הנכונה זה אל זו צילה 0577-241979

כרטיס חבר איגוד י.נ.ר

לחברי הפורום שלום וברכה ברצוני לקדם את חשיבות החברות באיגוד ברמה הכלכלית, חשבתי לנסות להגיע להסדרי הנחה עם גורמים הקשורים לתחומי הייעוץ והטיפול בפרט ובמשפחה, איבחונים ועוד... לדוגמא: חברי איגוד לקבלו הנחה משמעותית לגבי איבחון גרפולוגי ( לטובת הלקוחות ) ע"י גרפולוג מוסמך. חברי איגוד יקבלו הנחה בפרסום בעיתונים במתמחים במגזרים הדתיים/ חרדי. הייתי מעוניין לשתף אתכם בפרוייקט זה ולשמוע רעיונות על מנת לדעת מהם הצרכים של חברי האיגוד במסגרת המקצוע. באיזה נושאים כדאי להתמקד ? לתשובתכם אשמח ואודה! בכבוד רב, מאיר ש. עשור.

יישר כח על היוזמות

שלום רב אני מאוד מתפעלת מהיוזמות הבלי פוסקות שלך. אני חושבת שזו פעילות מבורכת לאפשר למטופלים וגם למטפלים לקבל "שירותים" מוזלים. כיון שכל התחום של איבחון וטיפול אינו נגיש לכל שכבות האוכלוסיה בשל יוקרו (וגם אתם מודעים לכך). רק שלא הבנתי האם בכוונת יוזמתך שאם חבר מטפל חבר י.נ.ר. יפנה מתעניין לאיבחון/טיפול הפונה יזכה למחיר מוזל בזכות המפנה? או שעל הפונה עצמו להיות חבר י.נ.ר.? לי נראה להציע למטופלים ומתעניינים להפנות ל"מבחר" המאבחנים/מטפלים של ינ.ר. מבלי להמליץ (בין הקולגות) על מישהוא מסוים, כיון שעדיף שהמתעניינים יבחרו בעצמם את המטפל/מאבחן המתאים להם... בברכה צילה

מה עושים?

תודה על המענה לשאלתי!ממש חיזקתם אותי ואף התחזקה אצלי ההרגשה שבאמת אני עושה את הדבר שנכון לי,חשוב לי וכמובן אמיתי לי..  האמת שהבעיה היא לא רק במעגל המשפחתי אלא גם במעגל החברתי..החב'רה נשארו חברים שלי(זה רק מראה שהם חברי אמת!) ומנסים להבין את "הדברים המוזרים" שאני עושה (ככה הם קוראים לזה) הם שואלים כל מיני שאלות וכשאני מסבירה להם כבר אני רואה את קמטי חוסר ההבנה בפרצופם וככה נסגר העניין..הם מבינים ורואים שאני לא מה שהייתי קודם.קשה לי עם זה! האם אני צריכה לאט לאט לנתק איתם קשר?אני מרגישה לפעמים בודדה במערכה ולפעמים אני מרגישה שאני נמצאת בשדה קרב שממש נורים כדורים ואני לא מצליחה להתגונן..מה עושים?איך מצליחים לשמור על קשר עם חבריי מצד אחד ועל זהותי הדתית מצד שני?האם זה אפשרי??  נטע

לבסוף מתרגלים

נטע השלום והברכה אמנם לא עקבתי אחרי פניתך הקודמת אבל מתוך הקשר הדברים אני מבינה שאת בתהליך של מעבר להיותך שומרת מצוות. מה שנקרא "חוזרת בתשובה". מנסיוני אני יכולה לומר לך שלבסוף רוב האנשים בסביבה "הישנה" מסתגלים ומקבלים אותנו (לפחות כך היה איתי) כמו שאנחנו והמעטים שלא - נושרים באופן טבעי. במקביל הולך ומתרחב מעגל החברים והמכרים בסביבה "החדשה". אם את מעוניינת לשוחח בנושא את יכולה להתקשר אלי ואשתף אותך בנסיוני "הותיק". בהצלחה בדרך... צילה 0577-241979

האם להכניס למעון או להשאיר עם מטפלת

אני אמא ל- 5 ילדים. השניים האחרונים הם תאומים בני שנה וחודשיים. לפני חודשיים חזרתי לעבודה והם נמצאים עם מטפלת מסורה מאוד. כעת אני מאוד מתלבטת באם להכניס אותם למעון בתחילת השנה (הם יהיו בני שנה וחמישה חודשים). מהי ההמלצה לטובת הילדים מעון או מטפלת ?? אם אני ישאיר אותם שנה נוספת עם מטפלת האם הם מפספסים משהו בדרך? אני חייבת לציין שמעבר לכך שהמטפלת שלי מסורה היא גם גננת לשעבר, ואין לה שום בעיה לעשות איתם דברים שעושים במעון כמו יצירה, שירה וכיוב'. אשמח לקבל עיצה בנושא. אני באופן אישי חושבת שעדיף לקבל שנה נוספת של חום, אהבה וטיפול מסור אך יש מהסובבים אותי שחושבים שעדיף להכניס למעון כדי לחשוף את התאומים לילדים נוספים.

בעד מטפלת

שלום רב כיון שהמשיבה הראשונה, גב' שונמית דרעי נמצאת ב"דעת מיעוט", אני רוצה לחזק את דעתה ולציין שלדעתי, בגיל שהתאומים נמצאים, חשוב עדיין הטיפול האישי והמסור יותר מאשר חברת הילדים. לדעתי התאומים לא יפסידו מאומה מבחינה התפתחותית אם יהיו עוד כשנה (או שנת לימודים שאורכה כשמונה תשעה חודשים) במסגרת טיפול אישית וחמה. בפרט שאת מציינת שהמטפלת גם מאפשרת להם פעילות "בונה" ומפתחת ולא רק שמרטפות... שתזכו לגדלם בבריאות ובנחת ותראו אותם (ונוספים) עולים ומתפתחים צילה (יועצת חינוכית, מנחת הורים...)

בעיות בנישואין שניים

אנו נשואים מזה כ- 15 שנה , לבעלי אלו נשואים שניים יש לו 2 ילדים.לנו יש 1 ילד בן 13 מאז ומתמיד כשהערתי הערה כזו או אחרת לגבי אחד הילדים שהינה מוצדקת, הויכוח הגיע עד למצב שבעלי רוצה להתגרש. לדוגמא הויכוח האחרון היה בעקבות כך שהילדשלו בן 24 הגיע לגור בביתינו למספר שבועות אך ישן באותה מיטה עם בני לי נושא זה מאוד הפריע אך בקשתי הן מבעלי והן מהבן שישן במקום אחר אך לא באותה מיטה עם בני. מקרה נוסף כשהבן קיבל רשיון נהיגה בעלי רצה כי לבנו תהיה אפשרות לנסוע ברכב שלי אשר משמש אותי לעבודתי.אני טענתי שאיני מסכימה. מפה כל הנושא עלה לויכוח אדיר ונושא הגירושין עומד שוב על הפרק. ברצוני לציין שכל פעם שאני מעלה איזה טענה כלפי בן זוגי נושא הגרושין עומד על פרק אבקש את עזרתכם.

קשה לשפר זוגיות העומדת בצל איום בגירושין

שלום טלי תחילה אגיב על נושא השינה של בן בעלך עם בנכם (או עם ילד אחר בכלל), היות וכאן העניין ממוקד. לעניות דעתי באמת לא רצוי ולא בריא להם לישון במיטה אחת ונראה לי שאין פרוט העניין ראוי לפומבי... אשר לוויכוחים ביניכם: האיום של גירושין עומדים ותלויים אינו מאפשר להתקדם בזוגיות היות ויש כאן "בריחה" מבניה וממטרה משותפת. נראה לי שמאוד ! כדאי לכם ללכת - שניכם ביחד - לייעוץ ו/או להנחית הורים משותפת. יתכן כי חןק גדול מהוויכוחים ביניכם על הילדים נובעים מרגישותו של בעלך וחרדתו לשלום ילדיו שאינם ילדיך (למרות שיתכן שאין לו על מה להסתמך בנדון) נראה לי שדעתו של אדם (ובמיוחד מקצועי) שאינו מעורב רגשית, תוכל להתקבל על דעת שניכם ותמצאו את דרככם להקים בית עדי עד ולחנך את ילדיכם בלב אחד. עליך להסביר לבעלך, שלא משנה סיבת הגירושין הראשונים, אם אין "עבודה" פנימית, הרי שאותן שגיאות עלולות לחזור על עצמן.(אפילו אם, חו"ח, לדעתו פשוט "טעה"בבחירת בת הזוג ) שה' יאיר את דרככם ותמצאו את הדרך הנכונה לכם צילה ( יועצת חינוכית ומנחת הורים וזוגיות)

תקשורת

אני נשואה כ-3 שנים ויש לנו ב"ה שתי ילדים. יש לי בעיה בתקשורת עם בעלי ואני מודעת שזו בעיה אצלי . אשמח לדעת כיצד אוכל לטפל בזה. בעלי ואני מאוד שונים בצורת הדיבור. אני אדם מאוד תמציתי, תכלס ומטרתי (כנ"ל משפחתי מהצד שלי)לעומת זאת בעלי הוא אדם שמאוד מרחיב בדיבורו ובכלל אדם הרבה יותר רגשי ממני. לדוגמא: מה שהוא אומר ב30 מילים אני הייתי אומרת ב-5 מילים. וזה גורם לי: א. לחוסר סבלנות לדבר איתו. ב. מתיש אותי לדבר איתו ולהקשיב לו. ג. בתקשורת אני מרגישה שאני הגבר והוא האישה. ד. באירועים משפחתיים מהצד שלי אני מתביישת בו. (כי כולם מאוד שכלתניים שם) ה. אני לא מסוגלת לשמוע אותו מדבר בטלפון עם מישהו אחר.. בכל אופן הכל עניין של תקופות. לעיתים אני בתקופה של קבלה- כלומר זה בעלי ואני לא אשנה אותו. ולעיתים אני בתקופה של עצבים וחוסר סבלנות משווע. אני רוצה לציין ששנינו עשינו כברת דרך כלומר הוא מנסה יותר להיות מטרתי איתי ואני מנסה יותר להרחיב בדיבורי . אך בכל אופן ההרגשה שלי שעדין יש לנו פער מאוד גדול. אשמח לעצתכם ועזרתכם. האם בכלל ניתן לעשות משהו? נ.ב : האם יכול להיות שבשל היותי יתומה מגיל צעיר מאוד יש לכך השפעה?

האם רק הסגנון מפריע לך?

שלום רב לך דקלה אחרי דברי חברי המלומדים ולאור "סיפורך", כמובן, התעוררה במחשבתי (וגם בליבי) השאלה, האם אין כאן גם שאלה של תוכן הדברים, או נושאים אחרים? (את באה ממשפחה של "שכלתנים" לדבריך וכו'). כדאי לתת את הדעת מה בעצם מפריע לך... העליתי זאת כיון שנראה לי , כפי שכבר רמזו ו/או אמרו חברי המלומדים, שכדאי לכם לפנות לייעוץ/טיפול זוגי לברור עומק הדברים (וגם אם תלכי רק את, לפחות בהתחלה, יוכלו היחסים ביניכם "להרוויח" שתזכו לשנה של שלום, נחת ורווחה בכל המובנים צילה

האם אני צריכה להמשיך לזרום?

שלום וברכה בעלי אדם מדהים רק אם אני "זורמת איתו", (הגעתי למסכנה שזה שורש לכל הדברים) זאת אומרת: שאם אני הולכת בראש שלו ונותנת לו שליטה מלאה ולא מתערבת בחייו,אז טוב לי ואני מאושרת! כך שאין לי שום זכות דיבור להגיד את דעותי בכל מיני מצבים בחיים. אבל פני הדברים קצת שונים כי באופן נורמלי אישה יכולה להגיד מה מפריע לה ולהיות שותפה להחלטות, וזה מאד מציק ומפריעכי אני רגישה מאד ולוקחת את החיים ברצינות ומאד מנסה וב"ה מצליחה , אבל אני לא מלאך . ולעיתים זה על דברים רוחנים ובזה קשה לי במיוחד! לדוגמא: זה יכול להיות בזה שאני לא רוצה שיקנה משהו\שיבלה מספר רב פעמים ועד שעות מאוחרות עם חברים\שילך לישון מוקדם\שיקום לתפילות בזמן\שהוא פגע בי וכו' זה אולי נשמע שאני שוטרת אבל ממש לא, אני כל כך טובה ואוהבת ולא רוצה לשלוט ומסכימה לכל דבר, כי באופי שלי וגם כך הגעתי לחיי הנישואין אם ידיעה "שאישה כשרה עושה רצון בעלה" ואם המון הכנעה. באופן כללי מאד קשה לאישה שהיא צריכה למדוד את המילים שלה לפי מצב הרוח של בעלה. ואם לפעמים אני מדברת יותר מידי אז הוא צועק לי שקט ולפעמים עוזב את הבית ולא מרים לטלפונים. כבר כמה פעמים בעבר ביקשתי שילך איתי ליעוץ והוא אומר שהוא מאושר וטוב לו ולא מבין למה? אני מרגישה שהוא יודע בליבו פנימה שאני צודקת, והוא מנסה לברוח מזה. ובמיוחד בגלל שהוא רואה שאני למדתי לזרום אם זה. כרגע אני במצב של יאוש (אולי עוד כמה שעות זה יעבור) היות והערתי לבעלי על זה שיתחיל ללכת בשבת בזמן לתפילה. והוא עזב את הבית ולא עונה לטלפונים. מה תוכלו ליעץ לי מלבד ללכת ליעוץ? אולי אני צריכה להמשיך לחיות כך ולעבוד על מידותי השקפותי ודעותי? אני רוצה להיות רגועה מלפני אלוקים שאני עושה את תפקידי נאמנה. (רציתי גם לציין שאני מוטרדת מזה במיוחד שאנחנו בתחילת החיים (+2 ילדים קטנים) ודאגתי להמשך החיים ןלעתיד של ביתנו וילדינו) תודה רבה

לזרם עם החיים

שואלת יקרה לפי התיאור שלך את המצב, נראה שיהיה קשה מאוד "לזרום" עד מאה ועשרים. מצד שני לא נראה לי שנכון לשלוף פתרון זה או אחר, כיון שלפעמים אפילו למעשה קטן, כביכול, יכול להיות "מחיר" מאוד לא נעים (כפי שתיארת בעצמך). מצד שני אין לי ספק שכדאי לך ללכת לייעוץ בעצמך על מנת להתחזק ולהבהיר לעצמך מה הן הבחירות הטובות ביותר עבורך. כמו כן תוכלי לקבל ייעוץ ו/או שיקול דעת על אילו נושאים לחוות את דעתך ועל מה כדאי לוותר מראש וכיצד לעשות זאת. ברור שהדרך לא פשוטה או קלה אבל אם הקב"ה זימן אתכם כזוג ברור שיש כאן משהו ללמוד ואפשרות לצמיחה והתפחות אישית. כך שגם אם תלכי בעצמך לייעוץ, ללא בעלך, תוכלי רק להרוויח. בהצלחה ושתדעי ימים טובים ותגדלו את ילדיכם בנחת ושמחה צילה דור-און (סובל) ייעוץ חינוכי (B.ED), זוגי ופרטני טל' 0577-241979

קריאה ולימוד

אני בת 42 ולפני כחודשיים נישאתי עם גרוש +4. נכנסתי לתוך המהלך מתוך ידיעה ברורה שאני לא נישאת לאדם מושלם (מכיון שגם אני אינני מושלמת, ולצערי הרב הבנתי זאת באיחור של 20 שנה). מטבע הדברים כל אחד מאיתנו בא מרקע שונה תרבות אחרת ולכל אחד מאיתנו יש את ה"חבילה" שלו שהביא אותה לחיי הנישואין. אני מרגישה שאני צריכה לקרוא וללמוד מהכתובים ומאנשים אחרים כדי לשפר את חיי הנישואין שלנו. בעלי, לא איש ספר, ולשכנע אותו לקרוא מאמר, שיכול אולי לעזור לנו, או שנוכל ללמוד ממנו משהו על עצמנו, קשה ביותר. האשר אני אומרת לו שאנחנו יכולים ללמוד מזה ולשפר את התקשורת ביננו הוא מזלזל בזה ולא מוכן להעיף בזה מבט אפילו. אני מבקשת לקבלת את עצתכם האם יש דרך אחרת שאני יכולה להביא אותו למודעות כיצד לשפר את התקשורת ביננו, כיצד נוכל לעבוד על כך שלא נפגע אחד בשני, ולהסביר לו שזה לא ענין של אינטלגנציה והשכלה כזו או אחרת. תודה

ללכת לייעוץ לחוד ו/או ביחד

שלום רב השאלות שהועלו נוגעות לעיתים קרובות בנישואים שניים (וגם בראשונים) גם בשל מטענים קשים מנישואים קודמים המגבירים את הרגישות של כ"א מהצדדים וגם בגלל המורכבות הנוספת של ילדים שכל צד "מביא" איתו . לפיכך מומלץ מאוד ללכת לייעוץץ במידה ובן הזוג אינו מוכן ללכת לייעוץ, כדאי ללכת לבד, על מנת לקבל תמיכה וחיזוק ולעיתים כאשר בן הזוג רואה שינוי - יתכן והוא ירצה להצטרף. בכל מקרה, אין ספק, שהצד שהולך לייעוץ טוב ותומך - מרויח, בהתפתחות והתחזקות אישית וגם יכול לקבל רעיונות איך להתמודד עם המצבים הלא פשוטים שעולים.

ילדים להורים גרושים אמא דתיה אבא חילוני

בס"ד לי 3 ילדים מנישואין ראשונים התגרשתי לפני שנה ונישאתי שנית לפני מספר חודשים. אני ובעלי דתיים אנו גרים בעיר דתית לחלוטין וילדי לומדים במוסדות דתיים (לכיוון התורתי יותר) בין ילדי לאביהם התפתח קשר מצויין לאחר הגירושין (ילדינו בני 10.5 8 ו5 שנים). לפי הסכם הגירושין שערכנו (גירושין ללא מלחמת עולם ברוך השם) הילדים נמצאים עם אביהם כל שבת שניה וכן פעמיים בשבוע למספר שעות. לפני הגירושין הילדים למדו במוסדות ממ"ד גרנו בישוב חילוני. האב חילוני והילדים לפני הגירושים בשבתות לא שמרו שבת.כיום הם שומרים שבת כשהם בבית ואף מקפידים ואצל אביהם הכל מותר ושם הם "זורמים עם הרוח" הבעיה היא שמכיוון שאביהם חילוני הילדים "מתאימים " את עצמם למקום שבו הם נמצאים - ברגע שהם נפגשים איתו כבר ברכב הכיפות יורדות מהראש הציציות - הם עושים עם אביהם הכל - מחללים שבת וכו. ניסתי לבקש ממנו לשנות את הסדרי הראיה שבשבתות הם יהיו אצלי והוא יקח אותך ללינה באמצע שבוע בגלל החוסר זהות שנוצרת אצלם . האב סירב הוא לא רואה בעיה. מה עושים ? האם לפנות לבית משפט לעניני משפחה לבקשת שינוי הסדרי ראיה למען נפשם של ילדי ולמען בורא עולם? אשמח לקבל יעוץ

להגדיל את האהבה לשבת

שלום רב לצערינו דילמה העולה מתוך השאלה קשה ואינה נדירה. יש באפשרותך, כמובן, לבקש שינוי בהסדרי הראיה אבל מאחר, כפי שציינת, הגירושין עברו ללא מלחמות, צעד כזה עלול לגרום להתנגדות קשה מצד אבי הילדים וגם מצד הילדים עצמם (מדבריך נראה שטוב להם אצל אביהם). לכן הדבר היחיד שאת ובעלך יכולים לעשות זה להאהיב עליהם ולייקר בעיניהם את הדרך בה אתם הולכים. לשמח אותם בשבתות שהם נמצאים בביתכם, שיהיה להם עונג אמיתי מהשבת ומדרך התורה וקיום המצוות, בתקווה שככל שהילדים יגדלו הם יוכלו לעמוד כנגד הדרך של אביהם (מבלי להיות נגדו אישית) ולעמוד בעצמם על שמירת השבת (או לבחור להיות בשבתות אצלך). כמובן, שבו זמנית את יכולה להמשיך לדבר על ליבו של האב ולהסביר לו כי הפיצול בדרכי חייכם גורם קושי וקונפליקט בנפשות הילדים ולהמשיך ולדבר רק על טובת הילדים. שתהיה שנה טובה ומתוקה ויאיר לעם ה' את הדרך.

חזרה בתשובה אמורה לקלקל שלום בית???

שלום וברכה. בעלי ואני חזרנו בתשובה לפני כשנה. יותר בעלי מאשר אני. היו לנו חיים יפים ביחד לפני החזרה בתשובה. עבדנו, כמו כל משפחה, קשה כל השבוע, אבל סוף השבוע הוקדש לזוגיות, למשפחה. טיילנו, נהנינו, היינו עם הילדים ואחד עם השני. מאז שחזרנו בתשובה, אני מרגישה בודדה. בעלי מתקדם מהר יותר ממני, ואני שמחה בשבילו כי אני רואה שטוב לו. אבל לפעמים אני לא יכולה שלא לחשוב על כמה טוב היה לנו פעם וכמה לא טוב לי עכשיו. הוא כאילו החליף אותי באמונה שלו, וביחס שלו כלפי הדת. כאילו אין מקום לשנינו. מאחר והוא עובד כל השבוע, את השבת הוא מקדיש ללימוד, הוא בשיעור חצי מהשבת ובחצי השני הוא ישן. כל דקה פנויה, גם באמצע השבוע, למשל אחרי ארוחת הערב, הוא יושב לקרוא וללמוד. אני מבינה שהוא רוצה להתקדם, אולי אפילו מרגיש איזה חסך או צורך להשלים את כל הידע שהוא החסיר. ובכל זאת - האם זה רצון ה'? בשביל זה חזרנו בתשובה - כדי להתרחק אחד מהשני? אני מוכנה ללכת ולצעוד איתו ולהתקדם איתו, אבל לא רוצה לאבד את הזוגיות והמשפחה שלי. תודה.

חזרה בתשובה באה להוסיף ולא לקלקל חס ושלום

שלום לך ראשית, אני רוצה להביע את הערכתי על פנייתך, המוכיחה על אומץ ורצון להיטיב ואני בטוחה שהיא גם נוגעת ופותחת פתח לבעיות דומות במשפחות של "חוזרים בתשובה" בעיקר - בתחילת הדרך. מניסיון חיי (ולא רק שלי) כבעלת תשובה (לפני הרבה שנים) אני זוכרת ומכירה את התחושה שאת מעלה. בעיותיו של החוזר בתשובה דומות לבעיות של מהגר לארץ ותרבות זרה ונראה לי שלנשים יותר קשה מאשר לגברים, המוצאים את מקומם בחבורת לומדים ובבית הכנסת. כפי שהזכיר כבר אחד העונים המלומדים על הזוג ליצור גבולות חדשים והרגלים חדשים בחיי המשפחה. ניתן לעשות זאת רק בעזרת שיחה והרבה פעמים כדאי להעזר ביועץ בעל ניסיון ובעל ראיה יותר אובייקטיבית. ברור שבעלך יכול לפנות גם לרב, הנמצא בסביבתו שיוכל להדריך אותו מה הם הגבולות הרצויים על מנת להגדיל ולהצמיח את ביתכם. כמו כן מאוד מועיל אם תשתלבי גם את במסגרת של נשים (בדר"כ אפשר לקבל פרטים דרך מי שעזר לכם בתהליך). כמו כן את יכולה להתקשר אלי ונוכל לשוחח ולהרחיב את התמונה על מנת למצוא פתרון הולם וברור, שאם היחסים ביניכם היו והינם טובים - ימצא גם פתרון מספק ומצמיח בברכת שנה טובה ומבורכת צילה דור-און , טל' 0577-241979

עד כמה שותפות והאם אין מקום לזמן לעשות את שלו

ביתי שנישאה משתכרת בסכום גבוה בהרבה מבעלה.בעקבות השתלשלות ארועים במשפחה נעזרנו במשכורתה והיא מעוניינת להמשיך ולעזור לנו אך בעלה מעונין שתדווח לו על כל תנועה בחשבון ,הוא טוען שהם שותפים והכל צריך להעשות בשיתוף ,ביתי מאד לחוצה מההתערבות שלו והייתה רוצה לעזור לנו בלי התערבותו וחוות דעתו מתוך הרגשה שהוא לא נותן את הכסף בלב שלם -והיא כן. אז נכון שכרגע,כבעל ואישה הם כבר שותפים לכל דבר וענין אך היא עדיין רואה טעם לפגם שהוא כביכול מתיישב על המשכורת שלה בחוסר טאקט מסוים ומחווה דעה לגבי העזרה למשפחה שוב ושוב למרות שהוא רואה שזה למורת רוחה. מההורים שלו שהם בעלי יכולת הוא לא מעונין לקבל אגורה בטיעון שיש להם כזוג צעיר משכורת מכובדת והוא עצמו אינו דואג במיוחד להגדיל את סכום המשכורת שלו ולא מביא מהוריו כי חס על כספם -אבל ביתי מרגישה שהוא לא מכבד את הצורך שלה לחוס גם על המשפחה שלה. הוא לא טוען שלא תעזור אלא אופן העזרה שלו מגיע עם צנזורה ובדיקה מדוקדקת שמפריעה לה מאד-לא כך היא נוהגת לעזור לנו... על הרקע הזה היו להם ויכוחים רבים כמו גם על היכנסות שלו לכל נישה,כל דבר הוא רוצה שיתוף וזה חונק. הוא מחווה דעה (לא כופה אבל מתערב ומביע דעה) בכל נושא ,כסף,ביגוד,כלי בית,זמן פנוי -הכל נעשה איתו ועל דעתו ולעיתים זה מביא להרגשת חנק -והוא לא קולט מה הבעיה "אנחנו הלא שותפים בהכל" הוא משדר נעימות אבל לטעמינו יש משהו שתלטני ורכושני מתחת לנעימות הזו , נראה שהוא הגיע עם איזשהו דגל של שותפות שחייב להתבצע כאן ועכשו מבלי לתת לתהליכי הזמן וההרגל לעשות את שלהם , הוא טוען שאין לו בעיה לתת לנו אבל רוצה לבדוק אם יש צורך ולפי הצורך לקבוע את גובה הסכום (מה שגם גורם לנו אי נעימות מאד גדולה לקבל את הכסף -דבר שלא היה קיים עד כה, כשהיא בלב חם ואוהב נתנה) מה דעתכם על הסוגיא ? אני מדגישה שהבעיה כאן מבחינתה היא ריגשית על אופן ההתנהלות שלו ולא בענין הטכני (של לתת או לא לתת וכמה ואם בכלל וכ'ו ) השבוע נושא השתלטנות וחוסר הרגישות שלו לרצונותיה ורגשותיה של אשתו -למרות שאין ספק שהוא אוהב אותה -הפכו לויכוח משפחתי מאד חד והוא התבטא בצורה תוקפנית ופוגעת ומישהו מבני הבית ענה לו בשפה דומה וזה לא היה נעים. תודה מראש

אישה טובה ובת טובה

שלום לך ניכר משאלתך כי את דואגת לביתך אולם השאלות שאת מעלה - לא ניתן לענות עליהן באופן חד משמעי כיון שהעניין מורכב ונוגע לכמה מערכות יחסים שתופענה מכל מהלך. ברור לי דבר אחד, שאם העניין מפריע לביתך או לבעלה או למערכת שביניהם עליהם לעשות את הברור בינם לבין עצמם ולא בפורום של המשפחה המורחבת (כפי שתארת). אני מבינה מדבריך שלביתך מאוד חשוב להיות בת טובה ומצד שני היא ודאי רוצה להיות רעיה טובה. לכן כדאי לבתך ובעלה לפנות ליועץ זוגי ולהעלות את הדילמות שנוצרו בעקבות התמיכה בכם או בכלל,בין שניהם . אני בטוחה שכאשר יבהרו הדברים ביניהם לא יהיה מקום להתערבות כל המשפחה המורחבת (כפי שתארת). הבת תוכל לתמוך בכם ללא יסורי מצפון כלפיכם ולא כלפי בעלה וגם הוא יראה יותר נכונות כאשר ירגיש שאין מסתירים ממנו ושהוא שותף בהחלטות. שתהיה שנה טובה של שלום ושלווה לפרט ולכלל צילה יועצת זוגית, חינוכית (b.ed) ומנחת סדנאות מודעות 0577-241979

איך לעזור לחברה חסרת עונים

שלום , יש לי חברה שחיכת הרבה ובסוף זה קרה התארסה וגם התחתנה אני בתור חברה מאוד קרובה(כמו אחות ) ראיתי שהיא השתנתה ולא בקטע טוב. אך חשבתי שזה ריגושים לפני החתונה וכ'ו-שתקתי ולא אמרתי מילה ואפילו התרחקתי כי לא רציתי להרוס לה(הרגיז אותי מאוד). וחודש לאחר החתונה שלה החברות שגרות לידה (אני גרה כיום רחוק ממנה)סיפרו לי שהיא נראית לא טוב(-מעט רקע עליה בחורה עם מלא ביטחון עצמי, מלאת שימחת חיים, מורה מוכשרת וכ'ו ).שכיום זה כבר לא קיים אצלה תכונות אלו! דיברתי איתה והיא אמרה "שהכל בדש"- והחברות לא מרפות. אז קבעתי איתה להיפגש ואכן ראיתי שהיא לא נראית טוב האמת אמרתי לה את זה בלי רמזים והיא בהתחלה הכחישה אז גם אמרתי לה שהחברות אומרות ככה רק אין להן אומץ להגיד לה את זה!!!! אז היא הייתה המומה היה שתיקה ואז הדמעות והבכי (היא חשבה שהצליחה לשחק את המשחק של הכלה הטריה והמאושרת....) ואז התחילה לספר שבאותו יום של החתונה כשהגיעו הביתה החתן אמר לה שהיא חייבת לרדת לפחות 20 קילו , וכל סוף יום מאז היא מתוחקרת מה היא אכלה למרות שירדה אותם!!!! ואם אכלה משהוא שהוא חלילה עלול להשמין הוא מאוד כועס, וגם היא מספרת שאם קורה והם מגיעים בשיחה למצב של חילוקי דעות אין לה מצב להביע את עצמה כי מה שהוא אומר קדוש והי מה. וכ'ו וכ'ו. היא מעוניינת לבוא לייעוץ אך הבעל אינו מוכן בשום אופן ואינו מוכן גם שתלך לבד -ולי אין כלים לעזור לה חוץ מלהקשיב ! רציתי לשאול איך בכל זאת היא תוכל לקבל יעוץ לבנתיים מבלי ידיעתו או מה מילות הקסם שאפשר לגרום לו לרצות לבוא. תודה רבה מראש לכל העונים!

יש דרך לצאת מזה

שלום לחברה הטובה והדואגת.

ראשית יישר כוחך על האיכפתיות ועל הפניה.

אם אכן חברתך מוכנה לעשות משהו (אפילו צעד קטן) למען עצמה, איכות חייה ואיכות משפחתה לעתיד (ילדים וכד') עליה לשבור את "קשר השתיקה" מסביב למצבה...אלא שגם כדי להגיע לכך יתכן והיא צריכה לעבור תהליך. כמי שלמודת ניסיון, גם מעצמי וגם בטיפול ולווי נשים אחרות מזה שנים ארוכות אני מוכנה לדבר איתה, אפילו טלפונית (לפחות בשלב ראשון) או לפגוש אותה בכל מקום שהוא ולהתחיל לפחות לעשות משהו...

כ"כ, אם בשלב זה לא תחשוש אפילו להתקשר אלי אבל מוכנה לפעול דרכך או איתך, את יכולה לפנות אלי טלפונית.

אני זמינה כמעט בכל שעות היממה (חוץ מזמנים שאני באמצע שיעור או טיפול), טל' 053-7241979 

שה' יוביל אותה וגם אותך כמסייעת בדרך הנכונה והטובה עבורה

צילה דור-און 

יועצת חינוכית, מטפלת ומנחה קבוצות ופרטני

 

הוצאת בחורה בת 16 מהבית עקב בתעללות נפשית ופיזית

שלום רב, דחוף ביותר!! אני רוצה לשאול לגבי בחורה בת 16 שעוברת התעללות מגיל 0 נפשית ופיזית ( יש 2 אחים שהשתגעו , ושאר האחים שכבר נישאו נזקקים לטיפולים פסיכולוגים) כעת עומדת על הפרק להציל את הבת בת 16 היא אומרת שהיא עומדת להשתגע שהיא כבר לא מסוגלת לסבול. מדובר בבית חרדי( בעיר חרדית גדולה ) המצב מאוד מסובך האמא לא מתנהגת בצורה תקינה בלשון המעטה, ושולטת טוטאלית בילדים שלה. ( כל הילדים פוחדים ממנה פחד מוות, בלי הגזמה!) למי ניתן לפנות ע"מ שיעזור להוציא את הילדה למשפחה אומנה, לא כ"כ מעונינים לפנות לרווחה מעונינים לעזור לילדה לעבור בצורה חלקה למשפחת אומנה, צריך לבצע זאת בחכמה. יש לציין כי הילדה כבר ברחה פעם אחת ואיימה לפנות לכת הילל כי זאת האפשרות היחידה שלה לקבל מקום מגורים, אחותה הנשואה הצליחה לשכנע אותה לבוא אליה , ואז האמא הגיע לאחר מס' שבועות ושכנעה אותה לחזור הביתה ( האמא שולטת על הבת טוטאלית, והיא מאוד מפחדת ממנה) הילדה צריך לצאת מהבית בדחיפות. ולהתנתק מהאמא לגמרי. לתשובתכם אודה,

אין תשובה פשוטה

שלום רב לפונה האלמונית

יש להעביר את הילדה לטיפול מיידי. אם לא רוצים לפנות לרווחה ניתן לפנות לקו החם של ינ"ר או ישירות לאחד המטפלים המומחים. הטלפונים נמצאים באתר של מרכז ינ"ר

מוקד האגודה: 1-700-5000-65
קו חירום: 073-3204-200

התמכרות להימורים

הבן שלי בן 23 ויש לו בעיית התמכרות להימורים.איפה אפשר לקבל עזרה ומה אתם מייעצים לי לעשות.

צריך להכיר בבעיה - יש דרך יציאה

שלום רב

יש היום קבוצות לגמילה מכל התמכרות, ולכל המגזרים. השאלה היא האם בנך מוכן להודות בהתמכרות שלו, להכיר במחירים ובסבל שהיא גורמת לו ולסביבתו . אם הוא מוכן אוכל לידע אותך על פרטי קבוצה/ות בהתאם למקום מגוריכם. אם אינו מכון עדיין לפעול לגמילה מהתמכרותו, מצרפת לך מספר טלפון ודא"ל שתומכים ועוזרים לבני משפחה שיש מכור במשפחתם או בין קרוביהם. כ"כ את יכולה לפנות אלי טלפונית.

קו חם : 050-5845886 
דואר אלקטרוני:
info@nar-anon.org.il

שה' ינחה אתכם בדרך הנכונה ותדעו נחת

צילה דור-און 053-7241979

יועצת חינוכית (b.ed) ופסיכותרפיסטית - (מיקוד התמכרויות)

 

אחרי שנתיים

במשך שנתיים וחצי בעלי היה מכור לשתיה והימורים, זאת היה בכל יום יוצא עם חברים מפוקפקים ושותה כמויות בירה ומהמר. וכשהיה שב הביתה מתנדנד ובאיחור ניכר היה מנוול את פיו כלפי ומקלל, לפעמים גם כלפי הילדים. כמובן שהכל היה ליד הילדים. אומנם כעת אנחנו אחרי התקופה הקשה (אך עדיין הוא שותה ומהמר בכמות שיכולה להחשב כממוצעת) הוא מבחינתו משתדל להתנהג כראוי אך לי קשה לקבל אותו. הוא גם יודע את , אמרתי לו שאני לא יכולה לאהוב אותו 100 אחוז גם הילדים אינם מתייחסים אליו בכבוד אחרי שנחשפו להתנהגותו בשנתיים שעברו הדבר שמפריע בין היתר שהוא היה שקוע באדי האלכוהול ולא מודע למעשיו והיום הוא טוען שזה לא היה גרוע כל כך ואנחנו (אני והילדים ) מנפחים את זה אני לא מצליחה לסלוח לו , וגם יש לפעמים התנהגויות ואמירות שחוזרות על עצמן ועולות ומציפות אותי ריגשית עד בכי... כיצד אני יכולה לעזור לעצמי לו ולילדים?

יש מה לעשות

שלום רב לך דבי

יישר כוחך על הפניה בנושא שבדר"כ מאוד קשה לחשיפה. ניכר שאת מנסה לשמר את שלמות המשפחה בכל כוח. אני מודעת לקושי לעשות צעדים מועילים לשיפור המצב כל עוד ההתמכרות נמשכת ובוודאי אם האדם אינו מוכן להודות בבעייתו; את וגם ילדייך צריכים להבין שהתמכרות היא מחלה המשפיעה (כפי שאת מעידה) על כל המשפחה וגם על מעגלים רחבים יותר (לכן מן הראוי לעורר אצלם כבוד או לפחות לא להביע זלזול כלפי אביהם. כי הוא סובל גם אם אינו מודה בכך). מצד שני יש מה לעשות...גם אם הבעל עדיין לא מוכן להודות ולהתפטר מהתמכרותו, ניתן להתחיל את התהליכים מהאנשים הסובבים אותו, אם אכן מוכנים להתגייס ולעשות שינוי, אלא שזה תהליך...אם את מוכנה לשינוי וכבר עשית את הצעד הראשון וחשפת את הבעיה, את יכולה להתקשר אלי ואשתדל לסייע בידך למצוא מענה מתאים גם לבעלך וגם למשפחה

יישר כוחך על הפניה

ה' יעזרך בעיצה טובה ובדרך הנכונה

צילה דור-און, טל 053-7241979,  יועצת חינוכית, פסיכותרפיסטית(מיקוד התמכרויות), מנחת קבוצות, זוגיות והורים 

שש שנים של יעוץ

אנחנו נשואים שש וחצי שים ובחמש מתוכם בטיפול זוגי לבעלי יש הפרעת קשב וריכוז מאובחנת אך הוא אינו מוכן לטפל בה בשום אופן כמה שאנשי מקצוע מהשורה הראשונה מנסים הם לא מצליחים הוא טוען שאין לו כלום וכל חוסר התפקוד שלו והעיפות וחוסר היכולת להכיל את השני הכל בגללי שאני יתומה מגיל צעיר ולכן יש לי בעיות... מדובר אחרי שעברתי מספםר סוגים של טיפולים פסיכולגים שלכולם הוא דחף אותי שאלח וכל פעם שאומרים לו לכת לטיפןל הוא אומר שקודם אני אלךץ השאלה היא איך אפשר לשכנע אותו והאם אני אמורה לעשות זאת חשוב לציין שסך הכל טוב לנו יחד אך ההפרעה גורמת להמון מריבות וחיכוכים ונמאס לי מזה תודה

לעבוד בזוג

שלום רב

אני מבינה שאת סובלת שנים רבות ועשית מאמצים והלכת לטיפולים רבים על מנת לרצות (ריצוי) את בעלך ולהביא שקט במערכת המשפחתית. כמובן שחסרים פרטים רבים במכתבך. מטבע הדברים קשה לחשוף הכל, לכן קשה להתייחס אל הבעיה ולתת מרשם בתשובה קצרה בכתב, בפרט שהיא פומבית...

מה שאוכל לומר לך שכל שינוי אנחנו יכולים לעשות רק עם עצמינו ובעצמינו, אך הרבה פעמים שינוי בדרך ובתגובה שלנו יכול להביא לשינוי עמדתו של הזולת...אולם יש לקחת בחשבון שלבעלך ולכל אחד יש בחירה לעשות שינוי או להשאר במקום המוכר אף אם הוא גורם סבל לאדם וודאי לסביבתו. 

לכן, עצתי היא שאם המערכת הזוגית שלכם חשובה גם לבעלך, כפי שהיא חשובה לך, תבקשי ממנו ללכת לייעוץ זוגי למענך, כי כל מה שעשית עכשיו לא הועיל וכדי שהיחסים ביניכם יעלו על פסים יותר נכונים שיבוא הוא איתך ותנסו לעשות עבודה ביחד. זאת מבלי להאשים אותו אבל גם לא את עצמך...

שה' יוביל אתכם בדרך שתביא אור חדש לביתכם

צילה דור-און, טל' 053-7241979

יועצת חינוכית, תרפיסטית (מיקוד התמכרויות) ומנחת קבוצות

בעיה

עד כמה שזה ישמע מוזר בעלי לא מוכן להתקלח, נודף ממנו ריח לא נעים ולא נעים אך הוא מושך בכח זמן רב בין מקלחת למקלחת אפילו חודשיים אפשר גם מעבר לזה לא נעים לי לצאת איתו למפגשים חברתיים ומשפחתיים גם הילדים בבית שכבר גדולים מבקשים ממנו לעשות זאת (אף כי אני דושת מהם לא לעשות את זה לפעמים כשהם לידו הם פשוט אומרים.....) ניסיתי להציע חו ללכת למקווה בערב שבת , שזה מתאים גם למגזר שלנו אך לא הועיל לא נעים להיות איתו וד"ל איך אפשר להתגבר על הבעיה

תשובה אישית

שלום רב לפונה 

שאלתך נוגעת למקומות מאוד אישיים ומאוד אינטימיים בחיי המשפחה ובחיי הפרט, כמו כן חסרים פרטים רבים ומענה לשאלות רבות כמו: איזה נימוקים הוא נותן לסרובו ? ממתי הסרוב להתרחץ? ועוד שאלות רבות הנוגעות למערכת היחסים שלכם ושלו עם העולם החיצוני. לכן, לעניות דעתי, טוב תעשי אם תלכי את לייעוץ אישי לטכס עיצה ביחד על מנת לקדם פתרון. אני בטוחה שגם לבעלך העניין מציק וכנראה שהסיבה לסרוב להתרחץ חזקה ממנו...

שה' יאיר את עיניכם

שנה טובה ומתוקה

צילה דור-און

יועצת חינוכית, פסיכותרפיסטית(מיקוד התמכרויות) ומנחת קבוצות

קונפליקט בזוגיות

בעלי נעדר מן הבית להרבה שעות-בעבודה ובלמודים כל ערב ואין לו זמן להקדיש לי בתור אשתו.אני חולה ולא ניידת והילדים גרים רחוק.מה לעשו?אנחנו כמעט על סף פרוד..0542081470.....0773442594

אפשרויות אחרות (?)

שלום חוי

מהמעט שכתבת ניכרת מצוקתך אלא שחסרים הרבה פרטים על מנת לענות על שאלתך "מה לעשות?".

על מנת לחשוב על אופציות שונות לעזרה ותמיכה פיזית (במידה ונדרשת) או נפשית, יש לברר הרבה פרטים. כמעט תמיד ניתן בעזרתהשם, למצוא מספר אפשרויות לפתרון לפחות לכמה מהבעיות העולות מתוך המצב בו אתם נתונים. צריך להבחין ולשקול בין מה שאינו ניתן לשינוי , כי זה רצון הבורא, לבין מה שכן ניתן  וחובה לשנות ע"י פעולות אלה ואחרות ולהתפלל לס"ד שהתוצאות יקלו על מצוקתך/כם. אני מאמינה כי גם בעלך אינו נהנה מהמצב ויתכן ואינו יודע או יכול לעשות משהו לשיפור. הכל מצריך בדיקה וברור וכדאי מאוד שתפנו לאדם או מטפל שיראה את הדברים באופן מקצועי ויותר אובייקטיבי ויוכל לעזור לכם להציל את ביתכם, אם אתם מעוניינים לפעול למען מטרה זו.

שה' ינחה אותך/כם בעיצה טובה ומועילה

צילה דור-און, טל' 053-7241979

יועצת חינוכית וזוגית ופסיכותרפיסטית (מיקוד התמכרויות)

 

על אינטלגנציה רגשית

שלום וברכה, רציתי לשאול, האם אינטליגנציה רגשית זה דבר שניתן לפתח אותו (אצל בעל בן 32) ואיך? תודה רבה.

הודאה בבעיה ורצון לשנות

שלום רב לשואלת

הרבה דברים ניתן לשנות בחיינו אבל לפני שיתחולל שינוי צריך:

א. הכרה שיש בעיה או דפוס או תכונה שרוצים לשנות

ב.  רצון לשנות

ג. אמונה שניתן לשנות והבחנה איזה חלקים באמת רצוי וניתן לשנות

ד. כל שינוי, בפרט שינוי כ"כ כולל ו/או עמוק, כפי שאת מציינת, מצריך זמן ולעבור תהליך.

ה.  והעיקר: כ"א יכול לשנות רק את עצמו. כלומר: אם את רוצה לעשות שינוי כלשהו בדפוסי הזוגיות שלכם יתכן וכדאי שתבחני קודם כל אם יש משהו שאת יכולה לשנות ויהיה בר-השפעה. זאת מתוך ידיעה שלא תמיד כשאנחנו עושים שינוי הזולת "יקח" את זה. תמיד לאחר, כולל ילדים, יש אפשרות בחירה (במודע או שלא במודע)...

אם בעלך מודע ומודה שיש לו בעיה ורוצה "לעבוד" עליה, הוא יכול להכנס לתהליך ייעוצי /פסיכולוגי/ או ללכת לקבוצה. כיום קיימות כבר ב"ה קבוצות של עבודה פנימית גם לגברים.

שיהיה ה' בעזרכם ויחון אתכם בעיצה טובה

להתיעצות נוספת, לרשותך

צילה דור-און - פסיכותרפיסטית (מיקוד התמכרויות), יועצת חינוכית וזוגית, מנחת קבוצות (נשים) 

טל' 053-7241979

                   

התעללות במשפחה

לאחר שנים של אלימות מצד האב/בעל בעיקר כלפי הילדים אך גם כלפי פיזית מינית נפשית רוחנית וכלכלית, ולאחר פניות לרבנים שונים, הגשתי תביעת גירושין לביה"ד הרבני והטלתי את יהבי עליהם שידונו בהגינות ויעשו דין צדק. שיבינו שאנו הקורבנות ללא כסף לעורכי דין ומתחננים לישועתם. תסקירים שהוגשו צידדו בטענותינו אך הדיינים לא הגנו על הילדים ועלי במתן סעדים כמו עיקולים, צוי עיכוב יציאה מהארץ, חיוב האב במימון הטיפולים הנפשיים, ובכלל כל הוצאות הבריאות החינוך המדור וכו'...מה שייאש אותנו עוד יותר ודרדר את מצבנו החומרי והבריאותי עד דיכאון וחרדה ואף נזרקנו לרחוב כמעט ללא כל רכושנו שנבזז ע"י הבעל הפוגע. הופנינו רבות למרפאות בריאות הנפש למגינת ליבנו, ובמקום שיבינו שאנו מנסים להשתקם ולאסוף את השברים, הרבנים "דואגים" שאתגרש קודם כאילו שזו גולת הכותרת של התביעות שלי נגד הפושע, ומתעלמים מאי כיבוד החלטות שיפוטיות שהוצאו נגדו כגון תשלומי מזונות וכו'. הבוזז מתרברב בפני הילדים שקנה בתים וטס רבות לחו"ל ועוד קינטורים שגרמו לנו להתרחק מהדת ולילדי ממש למרוד ולשנוא את הרבנים. ישנו ברחובות ובפארקים, היו איומי התאבדות. פנינו לרב שהוא מנהל מחלקת הרווחה בעירנו רבות ללא תגובה מצידו וידוע לו שילדי בסיכון ללא כסף למזון לתרופות וכו'. כעת הבעל דורש פגישות גישור ואיני מוכנה לכך אלא להתחייבות שלו לשלם על הנזקים. כיצד לפנות ליח' הסיוע בנושא? הסחיטות הכספיות שלו כדי שאצא לחופשי לא מקובלות עלי בודאי לא כשאני מנושלת מכל רכושי וללא מענה טיפולי נפשי לילדים ולי. מי החליט שנודבר כמו חולדות מתועבות? האם זו דרך התורה? להמאיס עלינו את הדת ואת כל מי שמייצג אותה? היכן כל המנגנונים שיכלו להצילנו בזמן מידי הטורף הרשע שבחוסר תום לב מנסה להשמידנו פיזית ורוחנית גם מחיי העולם הבא? בלי בית ונחלה יציבות פיזית ונפשית כזכות אלמנטרית לכל אדם, מהם החיים? בלי שולחן שבת? אנו מעוניינים גם בתשובה של רב בנושא, בייעוץ עם עזר מציון בעזרתכם, ובקבלת מס' הטלפון של ארגון "לא תשתוק" כדי שילוו אותנו ויתמכו בנו להגיש תלונות במשטרה.

טיפול מערכתי

שלום שרון

את מתארת מצוקה קשה וחוסר אונים מול המערכות המטפלות בעניינייך.

שלחתי לך כבר לפני שבוע הפניות לגופים שיכולים לעזור לך.

כדי לפנות למשטרה עלייך להגיע לתחנת המשטרה הקרובה ולהגיש תלונה. בדר"כ הם לא מקבלים תלונות בטלפון אלא אם יש סכנה להפעלת אלימות מיידית ואז יש לפנות למוקד 100 של המשטרה.

מקווה שכבר נעזרת באחד (או יותר) ממספרי הטלפון ששלחתי אלייך

כ"כ תוכלי לפנות אלי או למוקד חירום של ינ"ר

שה' ינחה אתכם בעיצה טובה

הטל' שלי 053-7241979

צילה - פסיכותרפיסטית (מיקוד התמכרויות), יועצת חינוכית וזוגית

אלימות מילולית קשה אצל שכניי

אני מתגוררת בבניין משותף מזה חצי שנה. במהלך תקופה זו אני שומעת שוב ושוב צעקות, קללות והשפלות של אב משפחה כלפי אשתו ושלושת ילדיו (תאומות בגיל 4 ותינוק) המתגוררים קומה מעלי. לעיתים בשעות 4:00 5:00 בבוקר. מידי שבת בבוקר אני מתעוררת לקול צרחות וקללות ונחרדת, מדובר בקללות מאוד קשות של אב המשפחה כלפי אשתו וכן כלפי ילדיו. אינני יודעת אם מדובר באלימות מילולית בלבד או מעבר לזה אך בכי הילדים בבית נשמע היטב. אני אם בעצמי ומודעת לקשים בגידול ילדים בייחוד בהתעוררות בלילות, אך קשה לי להתעלם מהדברים הקשים שאני שומעת מידי יום ואני חוששת שחלילה יקרה אסון ואדע ששתקתי ולא עשיתי דבר בנידון. אשמח להמלצה מה עלי לעשות.

ערנות מבורכת

שלום רותם

הכי טוב, אם את יכולה, לפנות לשכנה ולשאול אותה בעדינות אם קשה לה בבית ואם היא צריכה עזרה...אם קשה לך לדבר איתה ניתן:

א. לפנות לרווחה באיזור מגוריכם, וכיון שמדובר גם על חשש עבור הילדים הם חייבים להכנס למשפחה ולבדוק.

ב.אם הבכיות של הילדים קשות מעבר למצופה (כתבת שיש לך נסיון כאם) ו/או שהצעקות בשעות הלילה, כדאי להזמין משטרה. היום גם במשטרה יש שיטור קהילתי ומודעות הרבה יותר גדולה לטיפול באלימות וכד'

אופציה זאת פחות מומלצת מחשש שאם השכן אלים הוא עלול לפגוע בכם או בשכנים בכלל, אלא אם הם יסכימו לומר שניידת עברה והשוטרים שמעו צעקות... הרווחה יכולה לבדוק בלי להזכיר שהשכנים מתלוננים...

בכל מקרה אם יש חשש, אפילו קטן, של פגיעה בילדים צריך לפעול ולא להזניח. כמובן שאפשר לפעול דרך גופים או אנשים המעורבים בקהילה, אבל כאן כבר תלוי במקום ובקשרים שיש לכם במקום המגורים.

אם את צריכה סיוע מעבר לכך את יכולה להתקשר למוקד של ינ"ר או אלי ישירות

שה' ינחה אותך ויחזיר לך ברכה על האיכפתיות 

צילה דור-און - פסיכותרפיסטית, ויועצת חינוכית וזוגית

053-7241979

 

אלימות מילולית קשה אצל שכניי

אני מתגוררת בבניין משותף מזה חצי שנה. במהלך תקופה זו אני שומעת שוב ושוב צעקות, קללות והשפלות של אב משפחה כלפי אשתו ושלושת ילדיו (תאומות בגיל 4 ותינוק) המתגוררים קומה מעלי. לעיתים בשעות 4:00 5:00 בבוקר. מידי שבת בבוקר אני מתעוררת לקול צרחות וקללות ונחרדת, מדובר בקללות מאוד קשות של אב המשפחה כלפי אשתו וכן כלפי ילדיו. אינני יודעת אם מדובר באלימות מילולית בלבד או מעבר לזה אך בכי הילדים בבית נשמע היטב. אני אם בעצמי ומודעת לקשים בגידול ילדים בייחוד בהתעוררות בלילות, אך קשה לי להתעלם מהדברים הקשים שאני שומעת מידי יום ואני חוששת שחלילה יקרה אסון ואדע ששתקתי ולא עשיתי דבר בנידון. אשמח להמלצה מה עלי לעשות.

יישר כח לערנות

שלום רותם

הערכתי לעירנות שלך כלפי השכנים.

האם ניסית לדבר עם השכנה ולשאול אותה בעדינות האם קשה לה בבית? (בנימוק שאתם מתעוררים מהרבה רעש בשעות בלתי סבירות) ואז

אם לא תענה לך, או אם קשה לך לפנות אליה,ניתן להזמין משטרה בזמן אמת (בפרט אם הצעקות בשעות לא סבירות, כפי שאת מתארת). כיום יש במשטרה מודעות לנושאים אלה והם בדר"כ שולחים שוטרים לבדוק...

לחילופין, אפשר, כדאי ואפילו צריך לפנות לרווחה באיזור מגורייך ושהם יכנסו לבדוק בפרט אם יש חשש של פגיעה בילדים.

אם את זקוקה לעזרה או תמיכה נוספת את יכולה לפנות למוקד ינ"ר או אלי ישירות

צילה דור-און - פסיכותרפיסטית, יועצת חינוכית וזוגית

053-7241979

מתוסכלת מאד!!

אנחנו נשואים 17 שנה עם 4 ילדים מתוקים. בעלי מאד ומתמיד לא נותן לי את ההרגשה שאני "מס' 1". זה יכול להיות שהוא יעדיף משפחה, חברים - בעיקר באירועים חברתיים- בקושי מתייחס אלי. אמרתי לו שזה מפריע לי המון פעמים! הוא טוען שאני צודקת, ובאירוע עצמו שואל אותי שאלה כמו "הכל בסדר"? וזהו. מבחינתו הוא התייחס אלי. יש לציין שבבית הוא צריך המון לדבר (בעיקר על עצמו- יש לו בעיה של בטחון עצמי. הוא גדל כאחד שבבית מעולם לא סמכו עליו או כיבדו אותו) העניין הוא שהוא מערב את ההורים שלו ברוב המריבות שלנו!! אמרתי לו המון פעמים שזה מפריע לי, כל העניין של התדמית שלי, והוא אומר שהוא מבין- ושוב מתקשר ומעדכן.. והוא תמיד מחפש את ההערכה שלהם והוא לא מקבל בכלל. הוא מאד אינטואיטיבי ורגשי- ואומר שהוא חייב להתקשר וכמעט שלא שולט בזה! המון פעמים, למשל במקום לעדכן אותי במשהו חשוב: אם אני לא זמינה- הוא ישר מתקשר להורים שלו. מבחינתו אני והוריו באותה דרגה. אני מיואשת לגמרי! הוא מאד ילדותי ולא הפנים "ועזב איש את אביו ואמו ודבק באישתו" היינו כבר בייעוץ זוגי פעמיים ולא עזר. אציין שהוא הלך להמון יועצים/מאמנים בקשר לבטחון העצמי שלו ולכל מיני בעיות כאלה ואחרות- וכלום לא עזר.

את מקור הכוח

שלום אתי

מאוד מבינה את התסכול, הצער והכעס בעקבות היחס שאת מקבלת, כפי שתואר בפנייתך. יחד עם זאת אני מאוד מסכימה עם קודמי שכתב שעליך לקבל תמיכה כדי ללמוד להכיר את מקומך מתוך עצמך. ככל שתהיי פחות תלויה ביחסו של בעלך אלייך, תהיי פחות עצובה ומתוסכלת. כ"כ הרבה פעמים קורה שכשאחד מבני הזוג מתחזק השני נענה באופן "אוטומטי" ומשנה את יחסו. כמובן, שלא תמיד קורה כך, אבל בטוח שככל שאת תתחזקי ותעמדי ברשות עצמך (מבחינה נפשית) כך תוכלי להתנהל יותר נכון כלפי בעלך ואולי אז, כשיראה בך שינוי, יסכים ללכת גם הוא לייעוץ. ברור, שטבעי שכ"א רוצה בתשומת לב סבירה מהאנשים הקרובים לו אבל כשאת תהיי יותר בטוחה במקומך, תוכלי להתנהל אחרת מולו ואולי ילמד ממך לבטא יותר כבוד וחיבה, בכל מקרה את לא תרגישי כקשורה בחוט לתשומת הלב של בעלך.

שה' יוסיף לכם נשיאת חן ושלום

לרשותך

צילה דור-און - פסיכותרפיסטית, יועצת חינוכית וזוגית

053-7241979

מילים קשות מאוד

אשתי לעיתים נוטה לכעוס מאוד על הקשיים שלה בבית בעיקר עם הילדות. לצערי היא משתמשת בביטויים חריפיים מאוד כפי שאפרט מעט. דוגמא טריה מאמש- יצאתי בערב למפגש בוגרי צבא בעידודה. כמובן אחרי יום עבודה ואחרי שסייעתי לה בלקלח את הקטנות ולהכינם לשינה. בשעה 10 ומשהו בלילה היא מסמסת לי איפה אתה כבר?? ואח"כ כותבת - נמאס לי מהילדות האלה הן לא נרדמות וכבר אין לי כח להרביץ להן הם בוכות סתם, אין לי כח יותר... ובהמשך - בסוף אני אשבור לשתיהן את הראש.. וכן נמאס לי מהן אני שונאת אותן... וגם מה אתה בכלל יודע על ילדים?אתה כל היום בחוץ עושה חיים ואני נשארת בבית כל הזמן עם הכלבות האלה... אוכלת קש וזבל עובדת קשה בלי סוף ורק דורכים עלי אתה והבנות המקוללות שלך וההורים הזבליים שלך תלכו כולכם לכל הרוחות... בכוונה פירטתי קצת כדי להבין את מידת כעסה וביטוייה. לצערי איני מצליח להרגיעה ולעודדה למרות שאני משתדל לסייע ככל שניתן כשאני בבית. מה אתם מציעים לעשות בנידון?

אישה במצוקה

שלום רב לפונה

קודם כל, יישר כוח גדול על כך שאתה מתאפק ומנסה להרגיע את אשתך, כפי שאתה מתאר, אך נראה כי במקרה זה דרך זו אינה מספיקה. נראה שאשתך במצוקה קשה מסיבות שלא ניתן לרדת לעומקן לאור מחסור פרטים בפנייתך וכן בשל צינעת הפרט.

עליך לשדל אותה להגיע לטיפול או להפנות אותה למישהיא (חברה טובה, שכנה, רבנית) שתוכל לתמוך בה כאישה אל אישה ולהשפיע עליה שתגיע לטיפול כלשהו שיקל על מצוקותיה וכדאי שעה אחת קודם.

שה' יכוון אותך/כם בדרך הנכונה להקל על הסבל של כל המשפחה

בברכת שנה טובה ובשורות טובות

צילה דור-און - פסיכותרפיסטית, יועצת חינוכית וזוגית

053-7241979

 

יעוץ של כמה שיחות טלפון לסוגיה בחיי נישואין

בס"ד שלום, לי ולאשתי יש בעיה קטנה שאנו מתקשים לתקשר בצורה נכונה ע"מ להגיע לפתרון הולם. נשמח אם איזשהו יועצ\ת יהיה מוכן לשמוע את שני הצדדים ולהביאנו לעמק השווה. מיותר לציין שהדבר יהיה חסד גדול. תודה, מוסי

חוסר תקשורת

שלום רב, 

אם תתקשר אלי ביום חמישי אחה"צ (אחרי חמש) אוכל לשמוע את שאלותיך. אם לא אוכל להתייחס באותו זמן - נוכל לפחות לקבוע זמן לשיחה יותר מעמיקה.

בברכה וכו"ט

צילה דור-און, טל' 0537241979 - פסיכותראפיה (מיקוד התמכרויות) יועצת חינוכית, זוגית ופרטנית

 

מלווה מלכה

אישי ואנכי מקיימים סעודת מלווה מלכה זוגית בהידור רב מזה שנים. זוהי ההזדמנות שלנו ללבן עניינים שלא נתנו דעתנו עליהם במהלך השבוע, והזדמנות להתכונן לשבוע הבא מתוך קירוב. לזמן הזה אנו מחכים באופן מיוחד. בשבע השנים האחרונות התחלנו לשמוע את תכנית "מלווה מלכה" ברשת מורשת, והיא מהווה פסקול חביב לשעתנו המשותפת. בשנה האחרונה החל בעלי להתעניין לעומק בתכנית ובתכנים המשודרים (סיפורים אישיים בעיקר) בה עד כי בזמן ההאזנה , אינו מעוניין שנדבר בינינו ואם ניסיתי לשאול משהו ,העדיף להתרחק מן השולחן ולהאזין לתכנית. ניסיתי לכבוש את העלבון , ולהסביר לו מאוחר יותר ששעתנו האישית מופרעת וחבל על זמן כה יקר וחשוב עבורי. הוא השתכנע ומצא פתרון לפיו נתחיל את הסעודה "או לפני או אחרי התכנית" כי אינו מוכן להפסיד את ה"תכנים החשובים" התכנית משודרת במוצ"ש בין 22:00-1:00 כך שבמוצאי שבת קיצית אין לנו כלל הזדמנות לשבת. עצוב לי כל כך שהשעה שכה היתה משמעותית עבורנו הומרה בהאזנה לתכנית שאפשר אפילו לשמוע בשידור חוזר... ניסיתי בכל זאת להמשיך אך המצב הוא כזה:בעלי יושב יד השלחן , באזנו תחובה אוזניה והוא מאזין באדיקות תוך כדי אכילה, ואבוי אם אנסה לפצות פה כי אז הוא קם בכעס מן השלחן. אם אני מנסה להסביר כמב המצב בעייתי בעיני, הוא מתחיל לצעוק שזו הבחירה שלו ,הוא מוכן שנדבר רק בהפסקות או שנוותר על הישיבה המשותפת. מצד אחד לא נראה לי נכון להתחנן על נפשי ולספוג עלבון שוב ושוב, אך גם חבל לי וכואב לי כל מוצש מחדש הויתור האווילי הזה. כבר אין לי מושג איך עלי לנהוג . הכי קל להרוס ולוותר אוף כמה שזה כואאאאב ופוגע . חוצמיזה שיש כאן עניין עקרוני של פגיעה בקשר הזוגי תמורת כלום.

לחפש את הסיבה

שלום רב 

מאוד מבינה לליבך המתעצב מאבדן שעות יפות, כפי שאת מתארת זאת. מעציב וגם מתמיהה. האם יתכן כי תכנית/ספר/שיעור יסית ככה את הבנאדם? כמו שכתב קודמי, לפני מענה או חיפוש פתרון למצב צריך לשאול כמה ואולי הרבה שאלות. כהקדמה אשאל רק האם התכנים שעלו בתכנית, כשעוד הקשבתם לה ביחד, היו מאוד שונים ורחוקים מנושאי השיחה שלכם עד אז? האם כשדיברתם על מה ששמעתם (כשהקשבתם ביחד) היו ביניכם חילוקי דעות ביחס לנאמר? אלה רק שאלות הקדמה המתייחסות ממש לתוכן העניין שהעלית, אבל אולי צריך לשלאול גם על נושאים ועניינים אחרים...

כמובן שאין די "חומר" להבין את כל מערכת היחסים ביניכם. כדאי לך לפנות ליועץ/ת או מטפל/ת אפילו בעצמך על מנת להבהיר ולהעמיק בעניין ולחפש דרך לחידוש היחסים, אפילו אם בעלך אינו מוכן לייעוץ או שאת אינך רוצה להעלות את העניין בפניו.

שה' יאיר את דרככם ותמצאו מחדש את התקשורת הנעימה ביניכם.

צילה דור-און, 053-7241979

 

 

להרשמה ופרטים נוספים

מרכז ינר

סניף ירושלים: בית הדפוס 30
טלפון: 02-6321600
סניף מרכז: ברוך הירש 14
טלפון: 03-7160130