מרכז י.נ.ר

כניסה למשתמשים 01/12/2020 ט"ו כסלו תשפ"א
אלישע רבינוביץ

אלישע רבינוביץ, B.Ed

קורות חיים בקצרה

קבלת קהל

עזרה רגשית לילד בן 5

שלום וברכה!!! ברצוני לשתף אתכם בלבטים קשים שיש לי ולרעיתי עד כדי אובדן עצות ואבקש את עזרתכם מתוך התמחותכם ונסיונכם הרחב. יש לנו בן בכור שגילו 5.5 חכם מאוד ופיקח בצורה מיוחדת מאוד אך אנו נתקלים איתו בבעיות חברתיות בעיקר עם ילדים בני גילו (דווקא עם גדולים ממנו הוא ויש להדגיש גם הם מסתדרים מצויין ממש ) לדוגמא מאוד קשה לו אם ילד יקרא לו "קטן" או בכינוי אחר ,הוא אף מסרב לקבל מרות במכינה (גן חרדי) מהמלמד ואף מהמנהל (כמובן לא כל הזמן אלא בזמני כעס או תיסכול) לאחרונה הוא אף מרבה לקום ממקומו ולהשתולל באמצע שיעור (כמובן אם מישהו אמר משהו שלא מצא חן בעיניו). אגב יש לציין כי בבית התנהגותו מופתית ומדהימה בד"כ (עובדה שלא תמיד הייתה נכונה אלא מזה כמה חודשים ודווקא בהלך תקופה זו חלה הרעה בהתנהגותו בבית ספר) *עובדה שיש ברצוני לציין כי עברנו לפני 7 חודשים מעיר לעיר ואנו תושבים חדשים באיזור חדש לגמרי. *דבר נוסף שיש לציין כי הוא למעשה לומד בכיתה כמעט רגילה כמו כיתה א' על אף גילו כמקובל בתלמודי תורה ואף זה דבר חדש לו *חלה התקדמות דרסטית בלימודיו וממש אין להשוות את הישגיו בשנים קודמות להישגיו השנה כך שזה מאוד מפתיע אותנו . *חשוב לי לציין שוב שבבית כאשר אני (האב) דורש ממנו משהו או אפילו גוער בו הוא לא מגיב בתסכול כבעבר אלא בהבנה מלאה ובדרך כלל מבקש את סליחתי. *הילד אחראי בצורה יוצאת דופן ורגיש מאוד להוריו ולאחיו *נדרשנו מספר פעמים על ידי המלמד ומנהל לשלוח את הילד למרכז התפתחות הילד ולפסיכולוג אך עקב בירוקרטיה שלמה אנו עדיין תקועים באותו מצב ,לכן אשמח לקבל מכם חוות דעת מקצועית על כיווני חשיבה נוספים ,תודה מראש

הערכה לבנכם

להורים המודאגים - שלום וברכה ראשית, כל מה שאכתוב כאן בעז"ה הוא על סמך דבריכם, מבלי להכיר את בנכם היכרות של ממש. לכן, אני כותב את דבריי בזהירות. בנכם מתקשה למצוא חברים בני-גילו. עקב מודעותו לחכמתו הרבה, נראים לו בני-גילו קטנים ממנו ופחות חכמים ממנו, ולכן הוא מוצא את חברתו אצל ילדים גדולים ממנו. הם רואים בו חבר טוב, בזכות אחריותו יוצאת הדופן ורגישותו לזולת. כיון שהוא רואה את עצמו כ"חכם וגדול", קשה לו מאד כשמישהו מכנה אותו "קטן". בת"ת השנה, הישגיו הלימודיים מרשימים ומפתיעים אתכם לטובה. סביר להניח שהוא מרגיש בהערכה החיובית שלכם כלפיו לאור הישגיו, גם אם היא סמויה. לכן, כאשר אבא דורש ממנו משהו, הוא מפרש זאת כהבעת אמון בכוחותיו ויכולותיו. אך כאשר המלמד/המנהל מטילים עליו מרות הוא מסרב, כי זה נתפס בעיניו כאי-אמון בהיותו "גדול וחכם". לסיכום, הכיוונים שנראים לי מומלצים הם: 1) למצוא לילדכם בשעות אחה"צ אפיקי התפתחות, התואמים את רמתו השכלית והנפשית: חוגי העשרה, חוברות תגבור, וכד'. 2) לשבת עם המנהל והמלמד, ללא בנכם (אם עדיין לא עשיתם זאת), ומתוך ההערכה המשותפת של כולכם ליכולותיו וחולשותיו - לתאם ציפיות לגבי תפקודו ההתנהגותי והחברתי במכינה, ולגבי יחס הצוות לאישיותו המיוחדת. 3) בעקבות הישיבה הזאת, לשוחח עם בנכם על המצופה ממנו במכינה: התנהגותית וחברתית. בהצלחה רבה אלישע רבינוביץ יועץ חינוכי וזוגי 052-8109536

אני בתהליכי גירושין וילדי בן ה4 עושה את צרכיו במכנסיים ..

שלום אני נמצאת כבר למעלה משנה בתהליכי גירושין מתישים עקב בעל אלים ובני בן ה4 היה עד לאלימות זאת כלפי ,בשנה האחרונה הילד עושה את צרכיו במכנסיים וטוען שבורח לו ,הוא מתפנה לפעמיים במהלך היום או כאשר אני לוקחת אותו. השבת זה ממש מחריד הילד עשה את צרכיו בחדר. הילד נגמל כבר בגיל 2וחצי כאשר הוא היה חרוץ ואפילו קם בלילה לשירותים יש קשר לכול הליכי הגירושין?אני מסבירה לילד שוב ושוב ...ומנסה לחנך..איך עלי לנקוט על מנת להפסיק תופעה זו. יש לציין כי למרות התנהגות האב הקשה כלפי הוא אוהב את בנו מתייחס אליו בטובות ,מלמד אותו ומכייף יחד איתו אבל מעט מאוד כפעם בשבוע...

טיפול רגשי לילדך

בס"ד שלום רב ראשית, תופעה של עשיית צרכים אצל ילד, יכולה להעיד על חרדה (בצרכים "קטנים") או על כעס (בצרכים "גדולים"). שנית, אורך הזמן של התופעה ו"עליית המדרגה" שבה מעידים שזה לא "בורח לו". שלישית, התופעה החלה בערך באותה תקופה שבה החל תהליך הגירושין. סביר להניח שהזוגיות שלכם "הפסיקה לפרוח" עוד לפני שהחל התהליך הזה, וילדכם חווה כבר אז חוויות לא כ"כ נעימות, בשנות ינקותו הרכות והכ"כ משמעותיות. לכן, מומלץ מאד טיפול רגשי לילד, אצל מומחה לגיל הרך, ויפה שעה אחת קודם. בברכה שהקב"ה יתן לך כוחות להתמודד במציאות הקשה הזו. אלישע רבינוביץ יועץ חינוכי וזוגי 052-8109536

איך לנהל בית עם סדרים מינימליים

אני אם ל- 6 ילדים נהדרים בגילאים 2-12. מעבר לאתגרים הרגילים בחינוך, אני אובדת עיצות בנושא הסדרים וההרגלים המינימליים בבית. הילדים שלי טרם התרגלו לקחת אחריות על החוסר סדר שהם יוצרים ויש לכך אינספור דוגמאות : התיקים שזרוקים בכניסה, המעילים שמונחים בכל עבר, ילד פותח מגירה לקחת חפץ, משאיר אותה פתוחה והולך, ילדה מסתרקת משאירה את המסרק איפא שלא יהיה והולכת, מצחצחת שניים או מתרחצת, משאירה את כל הבלאגן והולכת. אני, אישה שהסדר מאוד חשוב לה. אני קוראת לילדים ומבקשת שיסדרו אחריהם. מסבירה איפא מניחים כל דבר. הקציתי לכל ילד מגירה עבור חפציו, יש מגירה לנעליים ויש מתלה למעילים. הכל הם יודעים, אבל לא מיישמים. אני חוזרת על הגבולות האלו בלי סוף. הם מבצעים באותו רגע כי ביקשתי, אבל זה לא מופנם. למחרת אני שוב מוצאת בלאגן בכל עבר. אשמח לקבל עיצות טובות איך לפתור את הבעיה הזו מהיסוד. ובעיקר, איך לא להפוך את האווריה בבית לעכורה בגלל זה, כי זה גורם לי הרבה פעמים לכעוס ולרטון. זה נותן תחושה של חוסר איכפתיות, של ניצול, ושהילדים רוצים בעיקר לקבל, וכמה שפחות לתת. שימו לב שאני לא מדברת עדיין על תפקידים ועזרה בבית (שגם את זה הייתי רוצה לשפר) אלא על נושאים שמחובתם לקחת אחריות. אף אחד הרי לא אמור לשרת אותם, לא ? תודה מראש.

הפנמת הסדר בתהליך חוייתי

בס"ד לגב' זהבה שלום רב ראשית, תסכולך טבעי ומובן. כשנושא חשוב לנו לא מסתדר (תרתי משמע) לפי ציפייתנו זה מעורר אצלנו רגשות שליליים. שנית, "ילדים שמבצעים באותו רגע כי ביקשתי" זהו הישג לא מבוטל, שכדאי לשמוח בו, ואף לשבח את הילדים על כך. שלישית, הפנמת סדר וארגון בבית זהו תהליך, שעוברים אותו הרבה מאד הורים וילדים בעולם. לצורך ההפנמה כדאי להסביר לילדים הגדולים (מגיל 6 ומעלה) את משמעות הסדר וחשיבותו. הסברה בונה את הדברים בנפש, גם אם זהו תהליך. לגבי הקטנים - בעז"ה תהיה להם דוגמא אישית מאימם ומאחיהם הגדולים. רביעית, ניתן להפוך את סידור הבית לאירוע חוייתי. למשל: להשמיע שירים אהובים על הילדים, בזמן שמסדרים. או: לתת להם לקשט את מגירת הנעליים/מתלה המעילים, בציור (שהם אוהבים)/ במדבקה שחביבה עליהם, וע"י כך להפוך את המגירה והמתלה לאובייקט אהוב. כמו כן, ניתן לארגן "מבצע סדר" במשך תקופה (שאת אורכה את תקבעי) ולחלק פרסים בסופה. לדברייך, ילדייך הם ילדים נהדרים, ונראה לי שגם בריאים בנפשם. לכן, נושא הסדר איננו סיבה לכעס עליהם ולאוירה עכורה בבית. ישנן עוד עצות בנושא הזה, שניתן לדון בהן ביחד. בהצלחה רבה אלישע רבינוביץ יועץ חינוכי וזוגי 052-8109536

ילד בן שנה ושמונה (יחיד) שמרביץ לילדים כאשר באים לקחת אותו מהמטפלת

בני בן השנה ושמונה כאשר באים לקחת אותו מהמטפלת אני או בעלי הוא מחפש למי להרביץ מיד. ניסינו על ידי שנמטפלת הכינה אותו "נפשית" שאמא ואבא באים ואתה מאוד שמח.. אך דבר אינו מועיל בנוסף גם בגינה עם משהו עומד לידו ליד משחק והוא גם רוצה הוא מיד מרביץ ללא כל התראה או כעס. אשמח לקבל חוות דעת בנושא תודה !!!

כדאי לבדוק לרוחב

בס"ד להורי הילד החמוד שלום רב יתכן שבנכם כועס על המטפלת (מנקודת מבטו הזעירה ולאו דוקא בגלל סיבה מהותית), והוא מביע זאת כאשר אתם מופיעים לידה. יתכן מצב הפוך: שהוא מאד אוהב להיות איתה ו/או עם חבריו, וקשה לו להפרד ממנה ו/או מהם. וכשאתם באים להוציאו משם - זוהי דרכו להודיע לכם את זה. בכל אופן, כדאי לבדוק האם גם בזמן שאינכם נוכחים הוא מרביץ לחבריו. ואם כן, באיזה מצב זה חוזר על עצמו. לגבי הרבצתו בגינה - יתכן שגם שם הוא רוצה ל"הודיע" לכם משהו. ויתכן שזו דרכו ליצור קשר חברתי עם ילדים אחרים. גם בגינה, כדאי לבדוק האם הוא מרביץ גם במצבים אחרים. בהצלחה ורוב נחת אלישע רבינוביץ יועץ חינוכי וזוגי 052-8109536

בעיה רגשית?

בני מגיל שנתיים נכנס לגן של קבוצת גיל הגדולה ממנו (30 ילדים), מהר מאוד הגננת לקתה בסרטן ותקופת מה שהה ללא גננת מתפקדת, לאחר מכן הגיעה גננת ששידרה לי שבני מפריע, קשה ולא מקשיב. חששנו שהוא אולי היפראקטיבי (לא ישב לרגע) והחל להכות ילדים וגם את הסייעת ולעיתים גם אותנו...באמצע השנה העברתי אותו לגן עם 16 ילדים, צוות חם ואוהב באווירה הכי רגועה, אינטרציה של ילדים קטנים וגדולים (שנתים-שלוש)ו מיד ראיתי שיפור עצום...בני הפסיק להכות ולהיות אלי, אך עדיין הפגין התנהגות רגישה מאוד, למשל חושב שצוחקים עליו ברגע שצוחקים ממשהו בטלוויזיה ובתגובה מתפרץ, נעלב אם אומרים לו לא ולוקח זאת קשה, מגיב בצעקות. בגן הרגוע, הודיעו שלא ממשיכים, כך שלדאבוני עליי להעבירו לגן עירייה (היום בדיוק הוא בן 3). אני חוששת שתהיה רגרסיה בהתנהגות, שכן נראה שהוא מרגיש בטוח יותר ליד ילדים קטנים (הוא יליד אוגוסט וקטן בגיל) וכמו כן, ההתנהגות האלימה כלפינו ההורים ממשיכה, לעיתים שזה לא הולם את הסיטואציה ולעיתים שאומרים לא "לא". לאיזה גורם מקצועי עליי לפנות? האם טיפול באומנות יכול לסייע בשלב זה?. חשוב לי לציין שאנחנו מאוד סבלניים ומכילים ומיישמים שיטות התנהגות בדרך של חיזוקים...

תקשורת של ילד קטן

בס"ד ליניב שלום וברכה התיאור שלך מלמד על דרכי-התקשורת של בנכם. התקשורת היא פונקציה של כמה גורמים, אחד מהם או כמה ביחד: ה"רווח" (לעתים הבלתי-מודע) של הילד מדרך-התקשורת שלו, דרכי-התקשורת שהוא חווה בסביבתו, המסרים שהוא רוצה להעביר לסביבתו, ועוד ועוד... בכל אופן, חסרים בתיאורך מספר נתונים חשובים, כדי לקבל תמונה רחבה יותר. אשמח בעז"ה לעזור אלישע רבינוביץ יועץ חינוכי וזוגי 055-6663560

להרשמה ופרטים נוספים

מרכז ינר

סניף ירושלים: בית הדפוס 30
טלפון: 02-6321600
סניף מרכז: ברוך הירש 14
טלפון: 03-7160130