הוא לא מפסיק להעיר לי. על הכל, על איך שאני מטפלת בילדה, איך שאני מבשלת (והוא לא יודע לבשל!! ועדיין הוא מעיר) על העבודה, על התכונות שלי. בקיצור, על הכל.
הסברתי לו שלא תמיד צריך להעיר, שלפעמים אני אשמח לשמוע את ההערות אבל לא עכשיו. זה הגיע למצב שביקשתי שלא יעיר בכלל כי כבר נמאס לי לשמוע.
הוא טוען שהוא עושה לי טובה כי כדאי לי לתקן דברים לא טובים.
הסברתי לו שלפעמים לו זה נראה לא טוב ולי זה נראה בסדר גמור וגם שמרוב עצים לא רואים את היער. אחרי כ"כ הרבה הערות על הכל כבר לא בא לי לשמוע אותו. וגם שאם יש לי כ"כ הרבה דברים לתקן, לדעתו, ואני כ"כ לא מוצלחת אז למה הוא בכלל התחתן איתי? שיחקתי איתו במשחק ה"מחמאות" בו הוא היה צריך לתת לי שתי מחמאות ביום. הוא לא עמד בזה.
נמאס לי. לא מוכנה לחיות ככה.
מה עושים?
תודה
יש הבדל בין ביקורת לתלונה
חברה יקרה,
ליבי איתך, קשה ביותר לחיות בתחושת מבחן בלתי פוסק ולהרגיש תחושה שאת לא מוצלחת ולא רצויה, זה מחליש ולא נותן כח להמשיך. קושי זה לא יעלם אם לא תטפלו בנושא לעומק, לכן כמובן שהטוב ביותר לגשת ליעוץ מקצועי כדי לא להמשיך לדרדר במידרון.
ובכל זאת מספר נקודות למחשבה:
1. התנהגותו הקיצונית של בעלך כלפיך מעורר אפשרות שיש לו סיבה סמויה - לא מודעת - שגורמת לו לנהוג כך. צריך לרדת לשורש הבעיה ע"י שיחה איתו.
2.ביקורת תמיד הורסת היא אף פעם לא בונה!
יש מצבים בהם אנו מביעים חוסר שביעות רצון בצורה מכבדת את השני לזה קוראים תלונה.
לא מתלוננים על דבר שאינו ניתן לשנות ואם כן - מתלוננים בשפה הנותנת מקום לשני, מתוך הערכה ורצון כנה לשינוי, לא מתוך כעס.
3. שתפי אותו במה גורמת לך הביקורת וכיצד ומתי ואיך את מוכנה לשמוע תלונה.
4. נסי את כלפיו את "משחק המחמאות" - עשי זאת באמיתיות, התבונני בטוב שבו ותראי שזה מדבק.
בהצלחה מירי דהן
0504142962 midahan@gmail.com