מרכז י.נ.ר

כניסה למשתמשים 30/09/2020 י"ב תשרי תשפ"א
רות אברהם

רות אברהם

קורות חיים בקצרה

קבלת קהל

בגידה

אני נשואה 6 שנים+ילדים, במשך שנים אלו יחסיי עם בעלי היו בירידות ועליות בכל מיני תחומים.ב זמן האחרון אני מרגישה שאני חיה איתו בשיגרה, לא נמשכת אליו, אולי כבר לא אוהבת.. במקביל - הכרתי בחור בעבודה שיצא לנו בעבר כמה פעמים לשוחח, בחור מקסים (גם הוא נשוי). יום אחד ישבנו בפגישה שנינו לבדנו בתוך חדר במסגרת העבודה ויצא שהתקרבנו מעבר למותר.. דברנו על זה - שנינו מרגישים רע כי בעצם כל אחד מאיתנו נשוי, מצד שני קשה לנו להפסיק להפגש כי אנו עובדים ביחד ומרגישים משיכה חזקה אחד לשני. לאור זאת אני מרגישה יותר ריחוק מבעלי, אני מפחדת לספר לו על כך שלא יהיה מצב שהוא יזום גירושין (כפי שכבר תיארתי המצב בנינו כרגע-קר)

הפן החיובי .. ויש...

העובדה שיצרת קשר עם אדם אחר, מעידה על כך שיכולת האהבה בתוכך חיה ובועטת. כמה נפלא וצריך לעודד, רק - לכיוון הנכון. ייתכן שאותה התקרבות שלך "מעבר למותר", וההליכה באזור "הסכנה" היא שעוררה את מפלס הריגוש והמשיכה, ולא דווקא הקרבה לאותו אדם. ולעומת זאת, ייתכן שמקור תחושת קרירות וריחוק מבעלך היא אותה שגרה רבת הפנים שיש בה ברכה וחסר. הברכה היא בבטחון והרגיעה שהיא מעניקה לחיינו אך היא גם בבחינת מים קרים על תבערת האהבה ומקור לדשדוש, קרירות וייאוש.. לכן, במקום להתמקד במלחמה נגד הקשר עם אותו אדם (בבחינת מי ששובר את היצר הרע מקבל שניים...) סבורה אני כי יש להשקיע את האנרגיה בחיזוק שלך, בבירור צרכייך וכיצד באמצעות משאבייך את אפשר לתת להם מענה, גם אם לא תמיד מושלם. בכך לדעתי, ילך ויפחת הצורך באותו קשר חיצוני. כדי לשקם את הקשר עם בעלך ניתן יהיה למשל לנסות לשחזר את מעגלי הירידות והעליות ביחסיכם, ולזהות את נקודת העלייה, מעין קצה חוט שיכול למנף עלייה מחודשת. אין צורך לספר לבעלך על הגלישה לאזור המסוכן, די בכך שאת אוכלת את הלב... ודווקא הנפילה הגדולה וזעקתך מעומקא דליבא יכולה לסייע לך להפיח רוח חדשה בזוגיות שלך

קשר אסור

אני ובעלי יחד 10 שנים מתוכם 3.5 נשואים מאז ומתמיד הייתה בינינו אהבה מטורפת ואמון הדדי ותקשורת מדהימים,אנחנו חברים טובים מאד. לפני מס' חודשים הגיעה אל עבודתו של בעלי עובדת חדשה,בנובמבר האחרון גיליתי שיש לו קשר עימה-גם מתכתבים בICQ,גם מדברים ושולחים הודעות טלפוניות בצורה אינטנסיבית,ואפילו נפגשו מדי פעם.דיברתי איתו על כך והא הבטיח לי שלא יהיה עימה בקשר.מאז ראיתי שהוא לא לגמרי ניתק עימה את הקשר אך ירד מאד במינון.שאלתי אותו עם הוא בוגד בי והוא אמר שלא!תמיד האמנתי לו אך לצערי מאחר שמס' פעמים שיקקר לי בנדון אני כבר לא מאמינה. מאחר שתפסתי אותו בקשר עימה החלתי לבדוק אותו ולהראות לותוצאות-הוא אמר תפסיקי עם השטויות שלך(מרגיש חנוק) הרפתי,אני נותנת לו את הספייס,אך עדיין חוששת שהוא איתה בקשר-היא מצידה לא אכפת לה שהוא נשויומנסה כל פעם לפתות אותו(היא רווקה) כמעט שהוא עז את הביית ובמריבה האחרונהלפני שבועיים טען שכיום הוא מסוגל להיות עם משהי אחרת בגלל התנהגותי-אני אוהבת אותו והנישואין יקרים לי אין לנוילדים ואנימאד רוצה וגם הוא מאד רוצה אך אני חוששת מה את מציעה?(אני כרגע מאופקת ולא מזכירה בכלל רמז לכל הקשר בינים כך שאני מסתבר הכי בסדר כאן)אני חייבת לציין שבעלי עזב את עבודתו לפני שבועיים (ללא קשר אליה)

זה הוא, לא את

קודם כל צריך להכניס טוב טוב בראש, שכל אדם אחראי למעשיו ואל לך לקחת אחריות על מעשיו .. יותר מכך, גם לו יצוייר שאת "לא נחמדה", או אינך עומדת בציפיות, עדיין בחירתו לקיים קשר עם אחרת היא בחירתו, והוא יכול לבחור אחרת. כל מערכת נישואין כוללת, במינונים שונים חלקים שכליים, התנהגותיים פרקטיים, רגשיים ויצריים. לכל זוג יש מינון משלו. ייתכן, כעולה מתיאורך - שהיחסים ביניכם "מוטרפים", שהמינון הרגשי ייצרי ביחסים שלהם הוא דומיננטי ומשמעות הדבר - זעזועים חריפים, עליות וגם ירידות. ציינת שאת מזהה את הצורך שלו בספייס. אכן זהו המאפיין של מערכות בעלות אינטנסיביות רגשית ייצרית, הצורך גם בספייס. אחרת "נשרפים" ראוי לבחון את סוגיית האינטימיות מול אוטונומיה אצל כל אחד מכם. ואולי הרגעת המצב, ונתינת מרחב, ומרווח נשימה לכל אחד מכם, יאפשרו קבלת החלטה לאן פניכם מועדות ומתוך יישוב הדעת. אם גרעין הזוגיות ישרוד את המשבר ייתכן שניתן יהיה להשיב בחזרה את המערכת היפה ביניכם, רק שאז היא תהיה מחוזקת יותר

מה עושים?

לפני מס' שנים גיליתי שבעלי גלש באינטרנט לאתרים לא צנועים. לפי מיטב ידיעתי הדבר קרה פעמים בודדות ואז התעמתתי איתו והיה פיצוץ ביננו ומאז הוא לא שב לסור ( ושוב למיטב ידיעתי ). אציין כי איננו מכור ואין לו נטיה חזקה לכך אבל עובדה שגם הוא נפל. כתוצאה מכך אני מרגישה פגועה ונבגדת ועד היום קשה לי להתגבר על הרגשות השליליים שפיתחתי כלפיו. שלא לדבר על החשדנות וחוסר האמון שיש לי אליו.

למה זה מפריע לך???

בעלך אינו מלאך וגם את לא. כל אחד נאבק עם נטיותיו ויצריו. ועל כל אחד מאיתנו נאמר - שבע יפול צדיק.. והעיקר שבסוף קמים. ביטאת תחושות קשות כלפי מעשיו, פגיעה, נבגדות, אכזבה. והן מעלות בי את התהייה אם הן מתייחסות רק לאותו אירוע או שניים או שמא אותן גלישות למקומות בעייתיים רק העצימו את התחושות שלך שאת נפגעת ממנו גם מנושאים אחרים (לפעמים יש לגיטימציה לכעוס על פגיעות שנחשבות 'צודקות' אך למעשה הן רק הכיסוי לאותן פגיעות שיש להן פחות לגיטימציה.. ) . מלבד זאת, חשוב לקחת בחשבון שרק את ילדינו אנחנו מצווים לחנך וגם זה עד גבול מסויים. לא כך כלפי בן זוג. אישה/איש אינם מופקדים על חינוך בני זוגם, על שיפור התנהגותם תיקון מידותיהם. בן הזוג הוא שותף לדרך ובן ברית, לא ילד מתחנך. עם זאת, כשבן זוג פוגע במעשיו צריך לבחון את הפגיעה ומקורה וכן האם ניתן למנוע את ההתנהגות הפוגענית. כמובן, ישנם דברים שאינם בשליטתו של בן הזוג. גם אם אני "נפגעת" מכך שיש לו עיניים שחורות, הוא אינו יכול "להמנע" מלפגוע בי... כך גם לגבי נטיותיו. אם נטייתו לגלוש לאתרים אלו מטרידה אותך ומעכירה את היחסים, צריך לשוחח על כך, לא בהאשמה, לא בכעס, אלא להביע בפניו את מצוקתך. יש להניח שאם תביאי בפניו את הקושי שלך הוא יבין ויעשה מאמץ שלא להכאיב לך ולגרום לך עוגמת נפש.

רגשות מעורבים

רקע: יש לי בעל נפלא. כשהכרנו הוא עבר לגור בעיר בה גרתי אך לא מצא עבודה , חזרנו לעיר בה גרה משפחתו ובשל תקופה לא קלה מבחינה כלכלית גרנו עם ההורים. הכל היה נפלא עד שאחותו חזרה לגור עם ההורים והחלה לסכסכך ביני לבין ההורים בצורה מאוד דיפלומטית ונסתרת: היתה גורמת לי להתפוצץ על דברים שנעשו בסתר, בסופו של דבר הוחלט על גרוש שניהם מהבית אך בפועל רק שנינו נזרקנו. כמובן שהסתדרנו , התחתנו המצב הכלכלי השתפר מאוד ונולד לנו ילד. במהלך השנים הללו גם היא התחתנה ונולדו לה שני ילדים. לפני כשנה החליט בעלי שהוא לא מדבר עם אחותו בעקבות תלונות שלו מהעבר שלא ממש קשורות אלי אך גם בשל תלונותי וההערות שהוא שמע שהיא מדברת עלי ועל בננו (אצל "חברים" שלה שמסתבר שרצו לספר לנו, אגב הם לא יודעים מה המצב...). אמו האשימה אותי על כך שאנחנו לא מדברים עם האחות ואמרה כי יש לה סה"כ שני ילדים אך בעלי הבהיר לה את רגשותיו ודעותיו. ערכנו שיחה מאוד גלויה בה שטחנו את טענותינו כלפי האחות ואת כאבנו ורגשותינו האם הבינה כל מה שנאמר , אך איני יודעת מה עשתה עם כך. האחות, נמצאת המון בבית ההורים היא גם "עובדת" משם , כעזרה לעסק אך ילדיה זוכים לתשומת לב רבה מהסבים בניגוד לבני שאינו נמצא שם הרבה (כי היא נמצאת שם רוב היום,)ואינו זוכה לראות הרבה את הסבים, אני מצפה כי הסבים ייזמו יותר הזדמנויות לפגישה עם הנכד כי אני לא אגיע לשם כאשר היא נוכחת אך הם לא עושים זאת הם מפצים אותו במתנות או מתקשרים מדי פעם לשאול לשלומו. אנו גרים בעיר קטנה מאוד כך שהם יכולים לראותו בנסיעה של לא יותא מ-4 ד'. שאלתי: האם אני צודקת בכעסי ורגשותי ? מדוע אני מרגישה צורך כ"כ חזק בקשר יותר טוב עימם כאשר יש לי משפחה נפלאה וחמה (לא גרים בעירי) כיצד להפסיק להציק לבעלי בנושא זה,?אני לא מצליחה להתגבר על התסכול הכל יוצא עליו ואנו דקה לפני גרושים מיותרים וכואבים. אנו אוהבים מאוד. האם ציפיותי ממנה מוגזמות ? סה"כ זו בתה ואף שהיא מודעת לבעיותיה (אני מקווה) אולי אני מצפה ממנה להכיר במציאות כואבת ? אני רוצה לציין כי בעבר שמעתי את חמותי מתלוננת בפני קרובת משפחה אחרת כי בתה זורקת עליה את הילדים ולא מתמודדת עם גידולם אך אני עדיין כועסת.

להתבונן על חצי הכוס המלאה

אנסה להתייחס למספר עניינים שעלו בדברייך. תחילה, תחושת התסכול שלך על רקע העדפתה של גיסתך על פנייך מובנת. אפלייה במשפחה בעיקר של נכדים מעוררת תחושותקשות. בנוסף לכך את חשה מותקפת כי מאשימים אותך בקלקול היחסים בין האח לאחותו. אלא שמתמונת המצב שציירת עולה שלא את המסכסכת, המתח ביניהם שורר כבר שנים וללא קשר אלייך. ליבת המתחים בתוך משפחתו של בעלך היתה שם לפנייך והיא ממשיכה במלוא המרץ גם עתה. גם הקשרים של חמותך עם בתה אינם קשורים אלייך. ויש לוותר על הציפיה שבה אינה יכולה לעמוד "להכיר במציאות הכואבת". ציפיותייך מהוריו נראות על פניו גבוהות מידי. הם סחוטים מכל המתחים והתככים. עם זאת ראוי להבחין שבנכם, נכדם חשוב להם והם מתאמצים ולו גם לפצות אותו על "קיפוח" בקשר. מנגד, מסיפורך על משפחתך החמה והאוהבת וכן על "בעלך הנפלא" עולה כי יש בתוכך מאגרי כוח ואהבה שניתן להעניק אותם לסביבה. את יכולה ליצור במשפחה הזו סביבה של לימוד זכות, השכנת שלום ופיוס, דבר הדורש כוחות נפש. אם אינך יכולה לעמוד בכך כרגע, תתפסי מרחק, אל תתעסקי בתככים ובאינטריגות. צעד ראשון לשיפור המצב - לראות את חצי הכוס המלאה. לאחר ש"גורשתם" מבית הוריו - פיתחתם זוגיות ושיפרתם מצב כלכלי. עכשיו ניתן לעבור לשלב השני - טיפוח הקשר ביניכם. הדבר כרוך בהתרחקות מזירת העימות בבית הוריו, וכן ויתור על "ההצקות" לבעלך בנושאי התנהגות אמו ואחותו, שאין לו שליטה עליהן והן גורמות לו צער.

להיפרד או לא?

שלום, אני נשואה מזה כבר כמעט 4 שנים מהרגע שהתחתנתי היה בלגן בחתונה ומריבות בין המשפחות בשנה ראשונה בעלי לא קיבל הדרכה כמו שצריך והוא היה בעל תשובה ולכן גם התנהג אלי הרבה פעמים בחוסר דרך ארץ , הוא היה עוזב את הבית הרבה והולך עם חברים , לא נותן לי להסתובב כמעט, קפדן מאוד בעניני ניקיון- שולט עלי רוצה להיות "בוס" ברצוני לומר שגדלתי בבית שבו הייתה בין הורי זוגיות טובה ויחס טוב והוא ההיפך הוריו חיים לבד רבים כל הזמן וכו' והרגשתי שהוא לוקח את מקומם , אני מגיעה מבית עם חינוך טוב דרך ארץ והשאיפה שלי היה לבנות בית בשותפות הדדית בעלי למרות זאת חי בדעות פרימיטביות שהאישה צריכה לעשות הכל בבית והוא הכל בחוץ ואינו מןכן לעזור לי בכלום. אנו אנשים שונים עם מלא חילוקי דעות הוא מרקע שונה ואני מרקע אחר לדעתי אנו בכלל לא מתאימים ,הרגשתי שהתחתנתי מתוך תמימות וצעירות, הוא רוב זמנו חי לבד ואוהב את זה קשה לו להיות ביחד אני למרות זאת אוהבת להיות ביחד , כל אחד חי את חייו לחוד, יש חוסר תקשורת נוראה ,יש הרבה דברים שאני אפילו לו יודעת עליו , אני לא אוהבת להתקשר אליו רוב שיחותינו הם קצרות ולענין הוא אף פעם לא מוכן להקשיב לי,אחרי שנה כבר חשבתי להתגרש אך למרות זאת המשכתי והמצב נהיה יותר גרוע לאחר מכן התחילו הרבה התעללות מילולית ונפשית הוא תמיד היה משווה אותי לחברות שלו שעבר ונשים של חברים שלו היה כופה עלי בכח לעשות דברים לא מדבר איתי תקופות ארוכות כמעט לא היו לנו הרבה פעמים טובים יחד , אחר-כך נכנסתי להיריון והוא לא התחשב בי בכלל לא עזר לי בכלום רק דרש ממני צחק עלי שאני שמנה כפה עלי לנקות עד כדי צירים , (שכחתי פרט נוסף לא היה נותן לי כסף בכלל אך למרות זאת היה קונה הכל לבית ,והיה משתכר מידי פעם , אחרי הלידה בכיתי להורי שחיים בחול שבאו לבקר שאני לא רוצה לחזור אליו אך למרות זאת לא יכולתי להיפרד מכל מיני סיבות שלא איפשרו לי בברית הוא כמעט הרביץ לדוד שלי כי הוא דיבר נגד חרדים ועכשיו כל משפחתי שונאת אותו והוא לא היה מוכן לבקש סליחה מהורי כמעט שנה לאחר הברית פניתי לרבו שאם לא ישתנה המצב אתגרש והוא אכן טיפל בו הרבה והרבה דברים השתנו לטובה הרבה דברים קשים נמחקו והוא התחיל באמת לחזור בתשובה , היום הוא גם נהיה יותר בוגר ואף גם משתדל לרצות אותי אבל מעט למרות שנפתרו בעיות ביננו עדיין קשר הנפשי שלי לקוי איתו ואינני מרגישה שהוא מתייחס אלי כמו בעל אוהב אין יום שאני לא חושבת על גירושין (אני מאוד רגישה וישר נפגעת) הוא לא מוכן לעזור לי בכלום ששיך לעבודות בית ועוד מתלונן למה אני לא הספקתי רוב שיחותינו וויכוחים ועד שטוב לנו ביחד זה מן המעט של המעט , הוא עדיין לא קונה לי כמעט כלום (דברים אישיים אז מצאתי עבודה ובזה אני קונה לעצמי למרות שאני חושבת שזה לא נורמלי ( והוא טוען שאין לו כסף ) עברתי הפלה קשה כי כשהייתי בהיריון הוא לא היה מוכן לעזור לי בכלום וזה נבע ממאמץ יתר וגם הגעתי לכאבי נפש כל כך עזים שלא רציתי איתו עוד ילד ,היום אני עם אמצעי מניעה ואני כבר כמעט שנה שבורה עם חיי לא יודעת מה לעשות הוא מאוד אוהב את הילד וזה גם מאחד אותנו הוא אומר לי שהוא אוהב אותי גם אבל אני לא מאמינה בכלל כי בין אדם אוהב הוא עושה ומתייחס לשני בכבוד הוא משתדל אבל מעט מאוד הוא אומר שלא טוב לו בבית אני תמיד מתפרצת וכועסת עליו שהוא מעיר לי , אני שבורה מחיי נישואין אלו ומרגישה שהייתי רוצה להשתחרר מלהיות עובדת ניקיון ושפחה אני צעירה עדיין בת 24 ולהתחיל התחלה חדשה. מצד שני הוא השתפר מעט ומקשיב לרב שלו ואני מאוד רוצה עוד ילדים ואין לי כל-כך לאן ללכת הורי בחול וכאן יש לי בית ופינה שלי. חשבתי אולי להיפרד ממנו לחודש ללכת לגור אצל חברה ושם להשתחרר ולראות אם טוב לי יותר בלעדיו למרות שתמיד שעזבתי אותו לכמה ימים היה לי טוב יותר והרגשתי שהשתחררתי ואולי גם הוא ילמד להעריך אותי , אני גם שוקלת את האופציה לגירושין תמיד חושבת על זה אך לא מעיזה כי מפחדת (ברצוני לציין כי כבר היינו בכמה טיפולי זוגיות על ידי רבנים מוסמכים וזה עזר אך רק תקופתי ) אני כל-כך שבורה ומתלבטת ולא רוצה להעביר את חיי ככה ללא סוף מה דעתכם? אנא עזרו לי בקשה

קודם כל לחזק ולהעצים אותך..

חן שלום, חייך עם בעלך קשים ומאכזבים. מתיאור ההתנהגויות שלו עולה קושי ביצירת קשר זוגי ויותר מכך, נראה כי יש בהם מאפיינים אלימים. תחילה חשוב להדגיש כי את אינך הגורם להתנהגותו זו. גם לו יצוייר כי את "אישה רעה", שאינך מוכנה לנקוף אצבע עבורו בתחום כלשהו, גם אז אין הצדקה לנקוט כלפייך באלימות מילולית, פיזית ולמנוע ממך את צרכייך, להם הוא התחייב בעת נישואיכם. האפשרות היחידה הפתוחה בפני אדם שסבור כי "עשה מיקח טעות" היא לתקן או להפרד, בוודאי לא להתנהג כפי שאת מתארת. כתבת שהוא חוזר בתשובה ושדגם הזוגיות אותו חווה בילדותו קשה ומסובך, מצד שני כתבת שהוא קשוב לרבו. קשב שהביא לדברייך לשיפור, גם אם קוסמטי. ייתכן שבשיפור זה טמון קצה חוט להאחז בו. לדעתי את הטיפול בכם יש לפצל. את זקוקה לטיפול תומך ומעצים כדי לסלק את תחושת המלכודת, האיום והייאוש, כדי שתוכלי "בראש שקט" להחליט על המשך דרכך - איתו או בלעדיו. הוא זקוק לטיפול שיעניק לו כלים להתמודד עם הגורמים להתנהגותו בעלת המאפיינים האלימים. לאחר מכן אפשר להתחיל במלאכת בניית זוגיות ממקום מתוקן. אם יש קושי להביא אותו לטיפול - תתחילי עם הטיפול המחזק והמעצים בך, וחשוב שהגורם הטיפולי יהיה כזה המיומן בטיפול בתופעות של אלימות במשפחה. רותי אברהם 0528630065

הוריי חושבים להתגרש ....ייעוץ בדחיפות...

אוקיי,הורי נשואים מזה 30 שנה בני 56 ו-54 מזה כמה שנים הם רבים ולא מדברים לפרקי זמן ארוכים על דברים קנים ופעוטים אך לא מתמודדים עם הבעיות שלהם אלא רק מטאטאים הכול מתחת לשטיח הם גידלו 3 ילדים אותי בן 21 חייל משוחרר אחותי בת 28 נשואה עם ילד ועוד אח נשוי עם ילדה נכדים מדהימים בית נהדר חינוך מושלם לשלושתנו וערכים מופלאים שהעניקו לנו במהלך השנים, אמי דיברה בהתחלה על פרידה שהיא רוצה שאבי יעזוב את הבית לתקופה קתרה לראות איך כל אחד מרגיש אך שעימתתי אותם ביחד היא אמרה בבירור שהיא רוצה להתגרש יש לציין שהם מעולם לא ניסו תהליך של ייעוץ או גישור אלא רק השלימו לאחר הריבים וכאילו התעלמו ממה שהיה אבי שהיה איש צבא במשך המון זמן אדם מופנם ואדיש ואמא מאוד אנגרטית ולפעמים עצבנים אז לפעמים הם כמו חשמל ומים הוא מרגיש סמרטוט שלה בגלל הצעקות והעצבנות והיא מרגישה מנוצלת ולא מוערכת על העבודה שהיא משקיעה בבית ובעבודתה אני חושב שהבעיה העיקרית שלהם היא ששניהם לא מרגישים מוערכים מספיק, המצב הכלכלי מאוד קשה ואנחנו כבר כולנו בוגרים ורק אני נשארתי בבית ובקרוב אעזוב אותו הסיכוי שלהם למצוא בן זוג חדש שואף לאפס מה גם שייש תקופות בהם הם מסתדרים ונהנים ביחד אבל,הם לא יוצאים אין להם חברים הם כל אחד בעולמו שלו מכיוון שאין בניהםם שום סוג של תקשורת אני ואחייי הפצרנו בהם ללכת לטיפול זוגי וכל פעם הם "השלימו" בהחבאת הבעיה והתעלמות ממנה וכל הריבים שלהם על אותם דברים מכיוון שהם הולכים מסביב במקום להתעמת עם הבעיה חזיתית,השאלה שלי היא איך אני גורם להם להבין את זה ואיך אני גורם להם לא לפרק את המשפחה הזו כי כשאני אעזוב ישאר להם רק אחד את השני וזה הזמן שלהם להנות מהחיים ...איך אני גורם להם לעזור אחד לשני ....בבקשה..אני מרגיש שהכול מתפרק לי...

תקופה זמנית קשה, ו - זהירות: אינך "המטפל"

ערן היקר, אכן עובר עליך כרגע גיהנום. למרות שבית הוריך שלא היה אידיאלי, הם העניקו לך בית חם וטוב במשך שנים. כעת נראה שהשטיח שמתחתיו טאטאו את הבעיות אינו מכיל יותר, הם עומדים בפני הכרעה קשה בחייהם, אולי פירוק הבית על כל הכרוך בכך. מצב זה שבו בני זוג מחליטים להפרד לאחר שנים שהם חרקו שיניים והחזיקו מעמד "בשביל הילדים", אינו נדיר כל כך. מה שחשוב הוא שתערוך הפרדה בין הוריך וההתמודדויות שלהם לבין השפעת הדברים על חייך. אינך אחראי לסייע להוריך או לשקם את היחסים ביניהם. זוהי אחריותם הבלעדית. אתה יכול להביא בפניהם את החששות והכאב שלך כבנם. אבל כל המתרחש ביניהם הוא עניינם ואל לך להגרר לשמש "מתווך" או יועץ נישואין שלהם. אתה ניצב למעשה בפני קושי כפול. הוריך אינם פנויים כעת בשל הקשיים ביחסיהם, ובשל קשיים אלו בדיוק גם אתה נתון במצוקה של חרדה וחוסר וודאות, אך ללא אפשרות לקבל את תמיכתם. לכן אתה זקוק כעת לסיוע מקצועי שילווה אותך בתקופה קשה זו , שיעזור לך להתחזק ולבנות לעצמך "מקום". כל זאת, עד אשר הוריך יתאוששו מהשבר שבחייהם ויהיו שוב פנויים לקשר המלא איתך. אמנם לא התייחסת בדבריך לקשרים עם אחיך הנשואים, אך אם הם טובים - זהו מקור נוסף לתמיכה.

בטל דבר-בטלה האהבה

בס"ד אני נשואה פעם שניה עם שני ילדים מנישואים קודמים ושניים מהנוכחיים. החלטתי להתחתן שנית נבעה מתוך רצון ב"אבא" לילדים ובעלי הנוכחי היה המועמד האידיאלי לכך. הוא העניק לילדים מה שאביהם הביולוגי לא נתן, הוא השקיע המון ובכלל היה נוח מזג ושמח. יש לציין שאלמלא הרצון לאב לילדיי מעולם לא הייתי חושבת להתחתן איתו( ובכלל) הוא בכלל לא הטיפוס שלי, הוא לא מושך אותי וכו'... פשוט יום אחד הילדים ממש ביקשו ממנו להיות להם לאב וזה "מחץ" לי את הלב וגרם לי "לרצות" להנשא לו - אהבה התלויה בדבר.הוא מצידו היה להוט להתחתן למרות שהבהרתי לו שזה לא הולך להיות פיקניק. העניין הוא שלאחר לידת בננו המשותף- בטל הדבר וגם האהבה ומאז כבר 6 שנים המציאות טופחת לנו על הפנים רע לשנינו ורע לילדים. כמובן שיחסו שונה בין ילדיו הביולוגים למאומצים. ואני לא יכולה לסבול את זה- מצטערת,גם אם יבטיחו לי שנים סוגות בשושנים של שלום בית. בקיצור, כל מה שמעניין אותי זה הילדים, גברים - לא ממש (גובל בשנאה רחל"צן) אולי אני נכה מבחינה רגשית או משהו.ושאלתי היא: האם יש לנישואים כאלה סיכוי? האמת ששנינו רוצים להתגרש אך מרחמים על הילדים . אשמח לשמוע עצות- תודה.

כוחות יש בך, השאלה - האם את מעוניינת...

ימימה היקרה. תחילה עליי לציין כי מדברייך ניכרים דברי ו של אדם כנה וישר עם עצמו, שאינו מטייח ואינו מזייף. לא לעצמך ולא לזולתך. זוהי תכונה המעידה גם על חוזק פנימי. אלו כלים שניתנו לך ושהתפתחו בקרבך וניתן לעשות בהם שימוש למצב שבו את מצויה. את מציגה את הרקע ללנישואייך השניים ב"תועלתנות"", קרי לדאוג לילדייך לאב. מתברר כי במערכת זו נמצא עוד מי שזקוק לדאגה וטיפוח וזוהי את. נראה כי כניסתך לעול נישואים שניים באה בטרם עברת הליך יסודי של בירור ועיבוד את שאירע בנישואין הראשונים. כאשר הנישואים הראשונים עדיין לא סגורים, הלב אינו פנוי לבניית מערכת חמה וטובה, חברית ותומכת שאולי תוביל בסופו של דבר לרגשות אהבה, עם בן זוג חדש. כידוע בני זוג רבים עסוקים מירב הזמן בניהול פנקסנות על מה שבן הזוג חייב לי... אלא שסוד האהבה בין בני זוג טמון דווקא במאמץ ובנתינה לבן הזוג ולא להיפך. מאמץ זה מצמיחאת ה אהבה והמשיכה. בהכרעה על הדרך בה תלכי יש לקחת בחשבון גם את בנך מנישואייך השניים. הילד המשותף. אמנם ילדים אינם הסיבה לקשר ולא בשלהם הורים אומללים צריכים להמשיך בנישואין, יחד עם זאת, צריך להתחשב ברגשותיהם. לכן צריך לעשות את המקסימום כדי למנוע מבנך את הסבל של הניתוק מאביו. לכן תחילה עלייך לבחון עם עצמך אם את נכונה ומעוניינת להשקיע בשיקום הקשר עם בעלך. זאת באמצעות ייעוץ מקצועי שיסייע לך בשיקום רגשותייך שנפגעו וויעניק לך כלים אפקטיביים להתמודד עם מציאות חייך המורכבת. בהצלחה!

המשך.

כלכם צודקים שיש לשנות את החשיבה ואם יכולתי לעשות זאת החיים שלי היו נראים אחרת. אך כל חיי ציפיתי לדמות מסויימת ערכית, אידיאליסטית,בעל ספר, שפה משותפת ואפילו גם הומור. והאדם שאיתו התחתנתי מאוד שונה למרות תכונויו הטובות. אני מאוד מאוכזבת בגלל זה. כל השנים ביקשתי ממנו להשתנות אך זה כמו לנסות לשנות את העכבר להיות פיל למרות רצונו. קשה לי מאוד מאוד לשנות את החשיבה ולהשלים למרות כל הרעיון של שיטת המראה וכו'. אני מרגישה כל הזמן אי שביעות רצון וריקנות. נ.ב: לרב שמחוני היקר בהודעה הקודמת כתבתי לך שאלות על סיפור חייך המדהים. (ראה הודעה קודמת) זה מחזק מאוד והלוואי על בעלי שינוי כזה אך, לפי דעתי השינוי יכול להיות אם יש לך את הכישורים לפני כן, בלי קשר ללימודים. ז"א טמון באדם רק צריך לדחוף. אך האם ניתן לשנות אדם למרות שהוא לא בנוי לשינוי כזה. בקשר ללימודים יש לו רצון ללמוד אך יש הסתייגויות כגון: בלי פסיכומטרי, בשעות הערב לא כל השבוע קרוב לבית, אני מרגישה כבר נודניקית שאני דוחפת וזה לא בא ממנו. אשמח לקבל ממך תגובות. ותודה לכולם על כל התגובות.

התשובה נמצאת בשינוי שלך...

איילת היקרה, תיארת את הצדדים המאכזבים של בעלך. האם יש לו "פנים אחרות"? תחומי עניין/ תחביבים, איך הקשר שלו עם הילדים והמשפחה, חברים? מה משמח אותו, וכו. ב. האם יש לכם/היו לכם, איי הנאה. דברים שאוהבים לעשות ביחד כמו - ללכת לגן שעשועים ביחד עם הילדים ולצחוק מהחכמות שלהם.. לאכול תירס חם... לקפוץ לראות את גלי הים דוקא ביום מסוים של השנה או להקשיב למשהו מצחיק ביחד.. האם את יכולה לשחזר רגעים כאלה? ג. על פניו נראה כי חלק מצרכייך אינם מקבלים מענה. הדבר גורם לך לעצבות ודכדוך. אלא שיש תמיד עוד אלטרנטיבות לסיפוק הצורך כמו קשר עם חברה טובה ושיעורים מהנים וכו. צריך לבחון את זה ביסודיות. ד. חשוב להדגיש, בן/בת זוג אינם המחנכים של בני זוגם ואינם משנים אותם אלא מקבלים אותם כמות שהם. שינוי יבוא רק אם שני בני הזוג ירצו בו. החסם העיקרי מפני שינוי היא הביקורת. אדם הנתון תחת ביקורת מפתח שנאה ואינו רוצה להשתנות. לכן הכיוון צריך להיות שונה - לשחרר, לקבל, ולבחון כיצד את יכולה לשנות את חייך כך שאת תתחילי להיות שמחה בהם, אחר כך, יש לקוות, שבעלך "יימשך לאור"...

קשר עם אדם ,שגרוש ולא גרוש

אני בקשר עם אדם,שגרוש וחיי בבייתו .אנחנו ביחד די הרבה זמן.האדון מטופל אצל פסיכאטר כבר הרבה שנים. יש לו בעיות נפשיות,האדון התחתן עם אישתו והיה מאוהב באחותה התאומה.בשל כך נשאר 27 שנים במערכת להיות קרוב לאחותה התאומה.כל זה התגלה לי רק בימיים האחרונים.רוצה אני להתחיל בדרך חדשה כי מצבי הנפשי בירידה.יש לי 3 ילדים .אני בחורה מאוד חזקה,ומאוד מצליחה בכל מה שאני עושה.פשוט נתקתי עם האדון הזה ,ולא יודעת אייך לצאת מהמחלה הזאת,כך אני קוראת לה.פשוט מחלה. כרגע אני לא איתו,והוא כותב שהוא צריך אומץ כדי להתאבד.תייעצו לי בבקשה דחוף,אייך אני מתרפא מהמחלה.תודה

מה עושים עם איומי התאבדות

לגילי החזקה שלום, התרשמתי מדברייך שאת כבר חצי רגל בחוץ. את רואה את המחלה ואת מבינה שכל יום נוסף איתו במצב הנוכחי מזיק לך ולילדייך. כמדומני שאת תהית כיצד לנהוג באיומי ההתאבדות שלו. איומים אלו, בין אם מקורם מניפולטיבי או אמיתי, צריכים להיות מטופלים בידי איש מקצוע שהוכשר לכך - רופא פסיכיאטר. לכן חשוב מאד שתבהירי לו כי את שוקלת להזעיק עבורו בדחיפות עזרה רפואית מקצועית שכן אינך יכולה לקחת אחריות במצב כזה. ואל תהססי להרים טלפון למרפאה קרובה או ללשכת הרווחה ולברר למי צריך לדווח על כך. היה ומדובר במניפולציה, אזי הידיעה שתוזעק עבורו עזרה ואולי אף יאושפז, יהיה בה די. אם האיומים לא ייפסקו , בוודאי שחייבים לתת לו טיפול דחוף. גם את זקוקה בשלב זה לטיפול תמיכתי שיחזיר לך את הכוחות שלך ואת שמחת החיים. לא פשוט לשהות בסביבת אדם דכאוני המאיים בהתאבדות. זוהי סביבה חולנית המטביעה את כל הסובבים כמו בביצה טובענית. לכן העלי בראש סדר העדיפויות את בריאותך ובריאות ילדייך, והעבירי את הטיפול במחלתו לגורמים המיועדים לטפל בבעיות אלו. בהצלחה! רותי אברהם יועצת אישית וזוגית 0528630065

יעוץ האים לשים לב למקרה

שלום אבקש להשאר בעילום שם . אניcבקשר עם בחור כבר תקופה ארוכה מקרה דומה קרה פעם אחת רציתי לדעת מה לעשות ? ניהלנו שיחה ולא נתתי לו לסיים את המשפט ונכנסתי בדבריו נזכי ר שהוא רק יתעורר ולא אכל עדיין הו א יתעצבן מזה והתחיל לצעוק ואיבד את ההישתונות ודחף אותי על הדלת אני מאוד נבהלתי והתחלתי לבכות לאחר מכן הוא נירגע וביקש סליחה ושהוא לא יתכוון ואמר שהוא יודע שזה לא עושה לנו טוב בקשר ויעבוד על עצמו לא לעשות זאת שוב . מה לעשות אני מאוד חוששת שזה יכול להיות יותר גרוע? אודה על תשובתכם

התמונה מעורפלת

דדה שלום, בטרם ההתמודדות עם הקושי שאת מעלה, יש לברר האם מדובר במערכת אלימה. בירור זה צריך להעשות באמצעות ייעוץ פנים אל פנים עם איש מקצוע המיומן בתחום אלימות במשפחה. . בנוסף, האחריות לאלימות מוטלת על הגבר התוקף ולא על האישה המותקפת. אין מצב או מעשה כלשהו של האישה שיש בו הצדקה כלשהי לנקיטת אלימות כלפיה. לא דיבור לא מנומס, לא תבשיל שרוף ולא בית מבולגן. מי שהחליט לנקוט באלימות כלפי אשתו במקום לשוחח, לבקש, לנהל מו"מ, לשכנע, או אפילו במקרים קשים - להפרד, נושא באופן בלעדי באחריות להתנהגותו האלימה. אלא אם כן מדובר בחולה נפש שאינו אחראי למעשיו שאז הוא זקוק לאשפוז בבית חולים. רותי אברהם יועצת אישית וזוגית 0528630065

למה התחתנתי

ראשית אני נהנה מאד מהאתר. מידי פעם אני מציץ ונהנה מהתשובות הנפלאות. אני נשוי מס' שנים ואב ל3 ילדים חמודים. התחתנתי בגיל צעיר, כיתר חברי, עם אשה אינטלגטית וחכמה מלאה שמחת חיים, היה ביננו אהבה ממבט ראשון, שאף הצדיקה את עצמה בהמשך, נהנתי לשוחח איתה על כל דבר ועניין,וכשני פילסופים התעמקנו בכל דבר, אך לצערי הרב אני מרגיש שכל עניין הנישואין אני פשוט סוחב אותה על גבי, צריך להקשיב לה, לשמוע את כאבה, ללטף ולהרגיע כל הזמן, ופשוט נגמר לי הכוח להיות מטפל שלה, אני טוב בלהקשיב, אבל אין לי כוח שחלק גדול מהשיחות ביננו מורכבות מתלונות שלה על גידול הילדים הקושי בסידור הבית, וזה לא זעקה לעזרה, כי אני נמצא שם בשביל לעזור, היא פשוט סיגנון "קוטר" עם נטייה לפרצי זעם חזקים, עד כדי איבוד עשתונות,היא קיבלה את זה בתורשה מהאמא שלה, ואני לא יודע מה לעשות, הבטריה שלי הולכת להיגמר. בתודה מראש משה

מה עושים כשהבטריה נגמרת...

משה היקר, למרות שהתמונה אינה שלמה בהעדר פרטים רבים, אנסה להתייחס לכמה מהדברים שהעלית. אין ספק שאתה מתמודד עם מצב לא פשוט. אתה מציין שבתחילת נישואיך חוויתם אהבה והיתה ביניכם שפה משותפת. כמו כן ציינת שהיא היתה מלאת שמחת חיים. אלא שבשלב כלשהו, מסיבות שאינן ברורות לי, הגיח לתוך חייכם "צד אפל" שלה, התפרצויות זעם עד כדי איבוד עשתונות. קרוב לוודאי שההתפרצויות גורמות למתח ואף לחרדה אצלך ואצל הילדים. לכן, כדי להפחית את עוצמת ההתפרצויות ותדירותן, לקחת על עצמך תפקיד "מטפל" שימנע ממנה סיבות להתפרץ. כלומר אתה מתפקד תחת מתח כרוני עם חשש תמידי שמא משהו יגרום להתפרצויות. במצב זה צרכיך נדחקים הצידה ומכאן תחושת השחיקה וש"הבטריה נגמרת". המערכת הזוגית שלכם זקוקה לעזרה מקצועית. אדם מקצועי שיסייע לאשתך לבנות לעצמה דרכים חיוביות ולא הרסניות להתמודד עם קשייה ולשחרר אותך מתפקיד המטפל השוחק אותך עד דק. כשאשתך תקבל כלים להתמודדות והמצברים שלך יתמלאו- אפשר יהיה להצמיח שוב את הזוגיות שלכם. רותי אברהם יועצת אישית וזוגית 0528630065

כשגבר אחר ממלא את מקום הבעל...

אנו נשואים כ-20 שנים, אחד מילדינו סובל מפיגור שכלי. בעלי אדם נפלא ב"ה, עוזר בכל דבר שצריך מראה אהבה רבה לכל אחד מבני המשפחה, כלפי חוץ אידיאלי. הבעיה שאני מרגישה שסוחבת אני משא כבד מאוד מאוד, אני המתלבטת והמחליטה בכל דבר בחיינו, בעלי לא מביע את דעתו כלל, הוא אומר שהוא סומך עלי וכל דבר שאעשה מקובל עליו, העיקר שיהיה לי טוב. אני יודעת שהוא אינו עושה זאת מרוע חלילה, פשוט טוב לו כך, אין לו יכולת ניתוח והבנה ברמה גבוהה ונכון שאיני אקבל את דעתו אלא אעשה רק את אשר אני החלטתי. לאחרונה נוצר קשר עם גבר שבעיניי הוא חכם ונעים לי מאוד מאוד לשוחח איתו. אני מספרת לו את מצוקותי והוא מגלה הבנה, מעודד ומייעץ. אני מרגישה שמצאתי ממלא מקום לבעיה עם בעלי וטוב לי כך. החשש מי מה יהיה? מן הסתם נפגש גם ומי יודע לאן זה יוביל... רגע לפני שאני מאבדת חלילה את ביתי ומשפחתי, מבקשת אני עיצה מכם. האם נשארים לבד או ממשיכים באושר עם האחר ובסכנה העורבת... מאז הקשר עם הגבר הזר אני נינוחה יותר ורגועה.

זהירות מלכודת דבש...

שלום לך גלית, נשמע כי את סוחבת תיק קשה מאד על כתפיים. תיק המורכב גם מהאתגר שמציב ילד בעל צרכים מיוחדים וגם ממה שנראה לך כהתנתקות של בעלך מהאחריות של החלטות והובלת תהליכים. את חשה שאינו נושא כמוך את העגלה ואת סובלת גם משחיקה וגם מ"בדידות בצמרת". אלא שהקשר עם אותו גבר זר הוא מלכודת דבש. הוא מעניק לך עידוד, ייעוץ, רעות, כתף להשען עליה. אך זוהי אשליה שכן אין מדובר בקשר בר קיימא אלא בקשר שטחי וקליל ללא מחויבות ואחריות מצידו. בשעה שאת מעמיקה את הקשר הרגשי עם אותו גבר את מכריתה את שרידי הקשר עם בעלך. זהו מדרון הגולש לתהום שסופו - קירחת מזה ומזה. אם יידרש אותו גבר לשאת במחיר הקשר ולהפשיל שרוולים, סביר להניח כי ייעלם מחייך, ואת תיוותרי על חורבות חייך, ואולי עם סיכוי קלוש , במקרה הטוב, לשיקום הקשר עם בעלך. אין זה מאוחר. הרצון לקשר עם גבר אחר הוא מעין אזעקת חירום לקום ולפעול לשיקום ביתך. בהצלחה. רותי אברהם יועצת אישית וזוגית 0528630065

האם אני אשמה באלימות והיחס כלפיי?

שלום, אני נשואה 13 שנים +3 ילדים. במשך כל שנות נישואיי היו ביננו אי הבנות, ריבים ובעיקר תלונות וביקורת מצד בעלי כלפיי. התלונות התחילו הרבה לפני שנולד הילד הראשון.בעלי לא שבע רצון ממני,הוא טוען שאני עקשנית, פחדנית, לא מחנכת את הילדים כמו שהוא רוצה, גורמת נזק כספילמשפחה כי אני לא מעודדת אותו ותומכת בו ונותנת לו כוחות לעבוד ובדרך כלל כל דבר שאני אומרת או לא אומרת הוא שטות, דבר לא חכם ומזיק למשפחתנו - לטענותיו. במהלך או אחרי כל ריב, כשהוא כועס, הוא מעליב, משתמש בכינויים כמו "אפס", מטומטמת, טיפשה ולצערי האלימות הגיעה גם לפגיעה פיזית.במהלך השנים הכעסים מצטברים ולכן גם האלימות הפיזית והנפשית כלפיי מתגברת בהתאם. לאורך כל הדרך הוא אמר שמגיעה לי לקבל את היחס הזה, כי אני לא לומדת מטעויות,אני לא לומדת מה מרגיז אותו ואם הייתי משתנה אז גם הוא היה שונה. תמיד שתקתי ולא סיפרתי לאף אחד בתקווה שהכל ישתנה. כיום אני באמת לא מסוגלת לעודד אותו,להחמיא לו,לאהוב אותו - אני תמיד חושבת איך הבן אדם שאמור להיות הכי קרוב אליי, להיות סבלני כלפיי פגע ופוגע בי כל כך? ותמיד קול פנימי אומר לי שאני כן בסדר. אני טובה לילדיי, אני אישה של בית, עוזרת ועושה למען כולם,לא מבקרת או שופטת אותו. אך מצד שני יש בי הספק - אולי באמת אני לא בסדר? אולי אם הייתי מתגברת על פחדיי, הייתי משנה את התנהגותי? אולי באמת היתי מקבלת ממנו יחס אחר.מודה לכם על התייחסותכם

אינך אשמה!

1. את זקוקה לעידוד, לחום, לאויר נקי מאיום ואלימות . לעמוד יותר מעשר שנים תחת ביקורת, אלימות מילולית ופיזית - מתיש, מעייף וגורם לאדם לחוש מושפל ומוחלש. כמו כן, מהדברים שכתבת עולה כי את אישה חכמה, עם עין טובה, שיקול דעת וסבלנות. 2. את זקוקה לעזרה מגורמי טיפול המיומנים בטיפול באלימות במשפחה. מחלקת הרווחה בסביבת מגורייך יכולה להיות הכתובת הנכונה. 3. נישואין אינם מחנה "לחינוך מחדש" של בני זוג. כל אחד מבני הזוג מגיע עם מטען - תכונות, הרגלים, צרכים, יכולות, שאיפות ורצונות משלו וזכאי ליחס של כבוד מצד בן זוגו. נישואין הם ניהול חיים ביחד ולא אחד משתלט על השני. 4. מקור הכעסים שלו, העצבנות, וההתבטאויות האלימות מילולית ופיזית אינם בשל מעשייך אלא בשל העדר יכולת שלו להתמודד באופן אפקטיבי עם קשייו. 5. השינוי בהתנהגותך כדי להתאים לציפיותיו, עלול לעיתים להחמיר את המצב. גם משום שאדם אינו יכול להתנהל במשך זמן בזרות לעצמו. אבל בעיקר משום שאינך מקור הבעיה. ייתכן שבעקבות שינוי כזה הוא יעלה את רף הדרישות כדי לא להכחיד את הדפוס אליו הורגל, המנעות מהתמודדות כי מישהו אחר "אשם". 5. את מציינת שאת שותקת שנים בתקווה שמשהו ישתנה. השתיקה בדרך כלל אינה מועילה כי היא מנציחה את דפוס האלימות וגם גוזרת עלייך בדידות. גורמי טיפול באלימות במשפחה מסייעים לאישה גם לצאת ממעגל האיום והאלימות, וגם מסייעים לה להחזיר לעצמה את האמון בה וביכולותיה. בהצלחה. רותי אברהם יועצת אישית וזוגית 0528630065

בהמשך לשאלתי הקודמת: האם אני אשמה...

תודה לכם אנשים יקרים על תשובתכם! בהמשך להתייחסותכם רציתי לשתף אתכם בכך שקשה לי להתנתק פתאום מההרגשה שאני לא אשמה. כשבעלי מדבר איתי,מסביר לי מדוע הוא אלים כלפיי - הוא מצליח לשכנע אותי ש"הכל באשמתי" ואם רק הייתי שונה ומשתנה הוא היה יכול להיות מלאך. לאורך כל הדרך הוא טוען שהוא מכה אותי ומתייחס אליי כך כי אני גורמת נזקים למשפחה וזו הדרך היחידה שלו "להציל את המשפחה". הוא מוסיף שאמא טובה לא היתה גורמת לאבא של הילדים להיות אלים כלפיה. הוא משתמש כל הזמן בטיעונים שכלתניים ומשכנעים וזו חלק מהסיבה שלא דיברתי ושיתפתי אנשים אחרים - כי תמיד מטרידה אותי המחשבה ש"אולי הוא צודק". לגבי פניה לעזרה - אני מביעה רצון מזה שנים לפנות ליעוץ אך בעלי לא ממש מעוניין. מבחינתו הבעיה היא אצלי וניתן לפתורהכל במהירות. הפתרון הוא שאני אשתנה וזה יקרה אם יהיה לי מספיק רצון. אם אתן לו את ההרגשה שהדברים מתבצעים כמו שהוא רוצה, אקבל את הביקורת שלו בצורה טובה ואתנצל על הטעויות שלי - לא יהיו בכלל בעיות והוא לא יצטרך להכות אותי. כיום, טענותיו נשמעות מאוד מוצדקות. אני באמת לא מסוגלת להעריך אותו, להעניק לו אהבה או תמיכה. כי אחרי כל כך הרבה שנים של סבל, יחס משפיל וחוסר הבנה וסובלנות מצידו אני רק מבצעת את עבודתי כרעיה אך ללא שום "תוספת" רגשית. ולא כי אני אדם רע,להיפך, אני אדם טוב לב, נמנעת ובורחת ממלחמות, אוהבת הבריות, חרוצה,לא תובענית, לא "מנדנדת" ואפילו לא מבקרת - אך בכוח כנראה שאי אפשר לדרוש תמיכה, חום ואהבה... לסיום, אני רוצה לשתף אתכם בשני מקרים. - קיימת גם אלימות כלכלית. כל פעם שרוצה להעניש אותי - ולא רוצה להכות אותי, הוא לוקח את מפתחות הרכב המפשחתי ומונע ממני להשתמש בו. עד שאני לא מתקנת את דרכיי. אגב, שימושיי הרכב הם להסעות לגנים, לקניות בסופר, לנסוע לרופאים, לעבודה ולא לבילוי! - בחזרה מחופשה משפחתית,לפני כחודש, ירדתי מהרכב כדי להחליפו בנהיגה כשהיה עייף, והוא פשוט השאיר אותי באמצע כביש הערבה, ללא כסף ופלאפון, והוא לקח את הרכב עם הילדים שישנו ונסע הביתה. פשוט השאיר אותי שם לבד. לכשדיברנו על מעשיהו הוא לא התנצל, הוא נחוש בדעתו שמגיע לי עונש כזה כי אני גורמת נזקים כלכליים למשפחה ושהוא רואה זאת כמשהו מבדר ולא נורא בכלל. אפילו כחוויה! כדי שתבינו מהם הנזקים הכלכליים - אני לא פזרנית אלא הוא מסביר זאת כך " בגלל שהוא לא סומך עליי שאני אבצע את הדברים כפי שהוא רוצה וכפי שסיכמנו, הוא צריך להישאר בסביבה ולפקח על איך העניינים מתנהלים בבית. דבר זה גורם לו להיות פחות זמן במשרדו ופחות לעבוד וכמו כן יש לו בגלל זה פחות כוחות ומכאן שהוא עובד פחות ונגרמים בגלל זה נזקים כלכליים שבעצם אני האחראית עליהם. סליחה על אריכות דבריי ותודה שאתם "אוזן קשבת"

כל שינוי מבהיל...אבל - יש לך כוח!!

"זקוקה דחוף לעזרה", היקרה! אכן, שינוי, כל שינוי, גם הנפלא ביותר, מעורר חששות ולעיתים אפילו בהלה. בעיקר כשאדם פועל על "מנועי הישרדות" כמוך וכל מאמץ הכרוך בשינוי נראה לו כטיפוס על האוורסט. בקצה המנהרה בה את מצויה, מצוי נצנוץ אור. אותה פקיחת עיניים (מכאיבה...) ויכולתך לראות את המציאות הקשה בה את שרויה, הם קצה החוט להיחלצות מהמצב הקשה. אתייחס במעט לקשיים שהעלית. את מציינת שפעמים רבות ההאשמות נגדך נשמעות לך "הגיוניות" וגורמות לך לתהות שמא לא עשית דיי ואם תעשי את "הנדרש" ממך המצב ישתפר. בספרה "מילים הורגות - כשדו שיח יומיומי הופך לנשק קטלני", מתארת מחברת הספר, מימי גוטספלד מנוח , טריקים מתוחכמים של בני זוג להצדקת אלימות כפי בן זוגם. למשל הטריק שבו בן הזוג האלים גורם לבן זוגו -ה קורבן, להאמין כי למעשה "מגיע לו" מכות. מדובר בשימוש ב "מילים מתחפשות", אמצעים רטוריים המכונים בפיה "משתיק קול" - ביטויים "תמימים והגיוניים" , כמו למשל "אמא טובה לא היתה גורמת לאבא של הילדים להיות אלים כלפיה". כלומר מי נושא באחריות לאלימות כלפייך? כמובן שאת, כי אינך "אמא טובה". האם יש בכלל הצדקה לאלימות כלפי אדם כלשהו??? וודאי שלא. אלא שמי שסופג אלימות מחפש כיצד למנוע את המהלומה הבאה ואולי ... אם ישתפר... הפוגע נכנס לנישה זו ומצדיק את האלימות ב"סיבות ראויות" כגון הצורך להציל את המשפחה מ"אמא לא טובה" או מ"אישה בזבזנית הממיטה שואה כלכלית על המשפחה". אלא, שיש לשים לב להנחת היסוד הטמונה בטענה כי "אמא טובה היא..." מי קובע מהי "אמא טובה"? האם יש איזה "מד-אמאטובה" המודד מהי אמא טובה? בוודאי, הוא ישיב לך, "אני (בן זוגך), שניחן (בניגוד לך) ב'שכל אובייקטיבי ורציונאלי', קובע מהי אמא טובה ומתי את סוטה מתפקידך, ויש 'ליישר אותך', שמא תזיקי". *** לאחר שנים של לחץ נפשי ופיזי המופעל עלייך, בוודאי שאינך מסוגלת להעניק אהבה והערכה. כשאנו מאויימים ופגועים איננו מסוגלים להעניק אהבה ובוודאי לא הערכה למי שפוגע בנו. אלא שהכוח הטמון בך מבעבע. הכוח לראות לאשורו את המצב ולא ללכת שולל אחרי מצבים כמו זה שהיה בכביש הערבה. הוא לא הצליח לשכנע אותך כי להשאיר בן זוג לבדו על כביש הערבה ללא כסף ופלאפון זוהי "חוויה" (האם היתה זו חוויה גם עבורו אם היה נותר בלב כביש הערבה ללא כסף וללא פלאפון????) . קומי והשיגי לך סיוע שישיב לך את כוחותייך ואת אוירת הבטחון לה את זכאית. לאחר מכן ממקום מחוזק יותר תוכלי לבחון ביחד עם אדם מקצועי את נושא שיקום הקשר עם בעלך, מעמדת יציבות וכוח. רותי אברהם יועצת אישית וזוגית 0528630065

צריכה עזרה דחוף

שלום!אני חייבת עזרהדחוף. אנחנו נשואים שנה וחצי וברוך ה כבר יש לנו תינוק מתוק. אני כותבת ובוכה כי אני לא מסוגלת יותר לספוג את ההשפלות והקללות מצד בעלי.אני על סף יאוש והתמוטטות! במשך כל השנה וחצי יש בנינו אי הבנות.מריבות ותלונות בעיקר מצד בעלי כלפיי.הוא מאשים אותי כל היום בכשלונות שלו ואומר שהוא נכשל ולא מצליח בגללי.כי אני לא תומכת ולא מעודדת אותו. הוא מטיח בי הרבה הרבה שאני אישה רעה,אמא רעה, יש לי לב שחור,רשעית,קמצנית,קנאית,מדומיינת,חולת נפש שבגלל זה חיתנו אותי מוקדם ולא אמרו לו את זה,שאני זאת שמכניסה אותנו למינוס,שאני בזבזנית מידי. וכו..וכו...אני ממש בוכה מכאב כי הוא מגיע למצב שהוא פשוט שיכנע אותי שאני באמת כזאת!!! הוא מוצא את הנקודות הכי רגישות שלי שתמיד שיתפתי רק אותו בהם,בדברים הכי אישיים ושהוא יודע שהכי מצערים אותי ויורד עלי ובכוונה משתמש בהם כדי לפגוע בי...אני לא מסוגלת יותר. אני 8 חודשים אחרי לידה,חזרתי לעבודה ישר אחרי חופשת לידה שבוע לפני פסח.אני עובדת בחנות שהעבודה הפיזית שלה מאוד מאוד מאוד קשה לי..ובכל זאת המשכתי לעבוד ולעשות את הנסיעות האלה עם תינוק באוטובוס מחוץ לעיר כדי להקל על בעלי בעול הפרנסה. מה שעוד יותר כואב לי זה שהוא מספר להורים שלו שאני לא מתפקדת כמו אמא ולא כמו אישה נורמלית.והם עוד יותר באים אלי בטעות..(אגב:אני בקושי נותנת לו לשמור על הבן שלנו כי הוא "עסוק" מידי)יש לציין שההורים שלו מאוד מאוד מתערבים לנו בחיים עד כדי כך שהזמנתי חדר לתינוק ועגלה אז הם שיכנעו את בעלי שזה מיותר והוא הסכים איתם והם ביחד התקשרו לבטל לי את ההזמנה שעשיתי(למזלי בחנות לא הסכימו).הם גם כעסו עלי שחברות שלי באו לבקר אותי בבית חולים. מה שקרה לארונה הוא שאני עזבתי את הבית ל3 שבועות כי כבר לר יכלתי יותר.הרגשתי שאני מתמוטטת אם לא אקום ואלך.בכל הזמן הזה בעלי לא הפסיק לקלל אותי ואת ההרים שלי והגיע לפסים אישיים מידי כדי לכתוב אותם כאן..הוא סיפר במשך 3 חודשים רצוף לכל המשפחה שלו מתי המקווה שלי. והפעם הזאת הוא עוד עידכן את ההורים שלי בזה. אני הלכתי למקווה אבל לא הייתי איתו כי הרגשתי כלכך פגועה אז הוא עוד יותר הפיץ לכולם שאני בוגדת ומורדת. אני יקצר כי אני כבר לא מסוגלת לכתוב תוך כדי בכי. אני ישמח להתיחסותכם..אני יוסיף ויאמר שהוא כל היום מתלונן לי שהוא זה שסובל לא אני.שהוא מוכן לשלום בית בתנאים שלו.ואם אני לא משתנה אז איםן על מה לדבר ,הוא טוען ששלום בית מצידו לא יהיה בכל מחיר. בעוד יומיים אחיו מתחתן ואין שום שינוי בהתנהגות.הם מצפים ממני להגיע במיוחד הוא כדי שלא יהיו לו פאדיחות.שאני יעשה לו כבוד אבל מצד שני אני לא מסוגלת נפשית לעשות את זה כי אני בטוחה שאחרי החתונה אני שוב יהיה סמרטוט. מה לדעתכם אני צריכה לעשות וכיצד לפעול כי אני מיואשת.

חצה את הקווים האדומים

עדי היקרה, מצד אחד את מצויה בסביבה "רעילה" של אלימות והשפלות, דבר שיכול לדכדך ולהחליש כל אדם ולו גם החזק ביותר. מאידך, מדברייך עולה כי גרעין אישיותך יציב וחזק ואינך מתפתה להאמין באמת לדברים המוטחים כלפייך. אלא שהותשו כוחותייך מול החזית הקשה שנפתחה נגדך . התנהלות בעלך כלפייך חצתה את כל הקווים האדומים והיא כוללת אלימות מילולית ונפשית קשה. הוא אף הקים חזית הכוללת את בני משפחתו, כנגדך וכנגד הורייך, דבר שיכול להעיד על חולשתו ולא על עוצמתו. נראה כי עלייך לפנות לשירותי הרווחה במקום מגורייך ולערב אותם. לשירותי הרווחה יש כלים מגוונים, בהם כלים טיפוליים בנוגע לאלימות במשפחה. כמו כן הם יעניקו לך מידע חיוני על זכויותייך וחובותיו של בעלך כלפייך. בעיקר יאפשרו לך להעמידו בפני העובדה כי אינך הפקר ואינו יכול להתנהל כלפייך כרצונו. נכון שעירוב גורמי רווחה מעורר חשש, בין היתר להסלמת המצב, אבל הנסיון מורה שכאשר בעל אלים מבין שאינו יכול לעשות כרצונו ועלול אפילו לשלם מחיר, ייתכן שיתעשת ויהיה נכון לקבל סיוע. הוא זקוק לסיוע להתמודד עם תחושות כשלון שהוא חווה, עם חוסר היכולת שלו להתמודד עם קשיי החיים באופן בוגר ועצמאי ובעיקר הוא זקוק להדרכה כיצד להפרד מהקשר הכמעט סימביוטי מהוריו ולהציב להם גבולות כדי להתפנות לתא המשפחתי שלו. בכל הנוגע לענין הנקודתי של הליכה לאירוע משפחתי. זה תלוי בכוחותייך. לעיתים מחליטים "לסתום את האף" ולעשות משהו המונע עוד עימות שאינו מוסיף לך כרגע בריאות... בהצלחה רותי אברהם, יועצת אישית וזוגית 0528630065

אין לי כימיה עם אישתי, מה עושים?

שלום לכם! תודה רבה לכל הרבנים היועצים ומסייעים. אני בגיל 40 ונשוי 20 שנה, + 6 ילדים עד לאחרונה התייחסתי לזוגיות כמצוות אנשים מלומדה, נישואי היו עם עליות ומורדות בעיות בעיקר בתקשורת ובשחיקה. עכשיו אני מרגיש צורך חזק יותר בשותף לחיים, החיים נהיים יותר קשים ההתמודדויות יותר מאתגרות, קשה לי לשאת לבד את העול עול החיים. הופנתי ליועץ ע"י ינר אכן איש מקצוע, אך יש לי משהו לא ברור בטיפול שהייתי בדווקא רוצה ללבן ולהיתמך כאן בפורום, אני מרגיש שהדיון בסגנון האנונימי יעזור לי כמובן לא על חשבון הטיפול. מה שקורה: שעד היום לא הסתדרתי עם אשתי אך גם לא הכרתי אותה כל כך, ועכשיו שאני מתעסק יותר עם הזוגיות אני נעשה יותר מודע, וגיליתי שאין לי כימיה עם אשתי כלל, אני סוג טיפוס אופי שונה לגמרי ממנה, כל סגנון ההסתכלות שלה על החיים ודרך ההתמודדות שלה עם החיים פשוט דוחה אותי. אין לי שנאה ויש לי גם רגשות אהבה לפעמים, אך ההרגשה העיקרית היא של דחייה "אני פשוט לא סובל אותה". זה מאד קשה לי: מצד אחד אני צריך שותף לחיים, מצד שני אני כלוא עם שותף שאני לא סובל רגשית וטכנית. אני לא רואה את הגרושים כאפשרות, ואני רוצה להגיע לפתרון הקושי, אך בגלל הדחיה הרגשית אני לא ניגש לטיפול עם מוטיבציה גבוהה, ומקבל את המטלות של המטפל כמי שכפאו שד. מקווה שהסברתי את עצמי נכון תודה מכל הלב

בניית פלטפורמה של "ראש אחד"

אברהם שלום, מדבריך נראה על פניו שהטיפול אכן מתחיל לגעת... לראשונה, אחרי 20 שנה, אתה מתחיל להכיר את אשתך, להתקרב. אלא שכאשר מתקרבים, אבוי, "משפרים רזולוציה" ורואים גם פגמים. רואים את המציאות ללא כחל וסרק. כך התברר לך לצערך שאשתך אינה מוצאת חן בעיניך ואינה הטיפוס שלך. חשוב לדעת שאהבה ואחווה ותחושת "ראש אחד" בין בני זוג אינם מותנים בתפיסות עולם דומות או בדעות והשקפות זהות אלא בקבלה של בן הזוג, בהכלת השוני שלו וביצירת פלטפורמה רגשית משותפת בין בני הזוג. יעילות הטיפול תלויה בפתיחות שלך כלפי המטפל. העלה את המעיק עליך בפניו כולל את תחושתך כי הנך חש חסימה גם בתקשורת איתו. נכון שהעלאת רגשות "לא חיוביים" כאלה בפני המטפל קשים עבורך אבל הרווח הוא שתוכל ללבן עם אדם מקצועי את החסמים שמונעים ממך להשיג את האחווה הנכספת עם אשתך. אם תרגיש שלמרות זאת אינך מקבל את מבוקשך אצל המטפל הספיציפי הזה וגם אינך יכול לגלות את ליבך בפניו, יש לשקול החלפת מטפל. בהצלחה רותי אברהם יועצת אישית וזוגית 0528630065

לא זורמת

שלום לכם אני נפגש כעת עם בחורה כחודשיים וחצי, בגדול היא בחורה נפלאה עם מידות שבאמת חיפשתי, יש את מציאת החן ובגדול יש ביננו הבנה ותיאום ציפיות אך יש בעיה שמטרידה אותי, לפי ההתרשמות שלי במהלך הקשר, ראיתי שהיא בחורה לא 'זורמת' זה מתבטא בהמון תחומים שמשפיעים על אורחות חייה, אין לה חברה שהיא בקשר טוב וצמוד, יש לה אחות שהיא לא יוצרת איתה שיחות טובות, במהלך הפגישות היא חושבת הרבה לפני שאומרת דברים, בתקופה של התיכון לא היה לה יותר מידי עיסוקים חברתיים חוץ מהלימודים האם תכונות אלו יכולים להוות בעיה בחיי הנישואין?

במקום "בעייה" - שוני בין בני אדם

שלום לך שלום, מדבריך עולה כי אתה אדם פתוח וחברתי ובעל אינטליגנציה רגשית גבוה... כמו גם בעל צרכים חברתיים מוגברים. החשש שלך שההבדלים ביניכם עלולים לפגוע בנישואיכם. תחילה, יש להבחין בין תיאור שלך של "העובדות" לבין הפרשנות שאתה נותן להן. אתה מתאר אותה כנושאת חן, בעלת מידות טובות וככזו שמסוגלת להבין ואף ניתן לתאם עימה ציפיות. אלא שאת החשיבה הרבה לפני שהיא מדברת, את העדרה של "חברה צמודה", העדר "שיחות טובות" עם אחותה וכן ההתמקדות בלימודים, אתה מפרש כ"בעיה בזרימה" וקושי חברתי-תקשורתי. ייתכן, וייתכן שלא. ישנם אנשים אקסטרוורטים - מוחצנים יותר, ואינטרוורטים, מופנמים יותר. אלו גם אלו "נורמליים" - לא "בעייתיים" אלא שונים. המופנמים מתמקדים בדרך כלל במערכת יחסים אחת מצומצמת ואינם זקוקים ליותר מכך בעוד שה"מוחצנים" זקוקים למעגלים חברתיים ולקשרים כדי להרגיש טוב. האם השוני מפריע לזוגיות? לאוו דווקא. שוני יכול להיות מפרה מצמיח ומשמח. במה זה תלוי? ביכולת לקבל ולהכיל את השוני מבלי לנסות לכופף את השני תחתי. לתת לכל אחד מקום על אישיותו השונה ומתוך כך לבנות תקשורת אישית טובה. כמובן שזה כרוך בהפנמה שכל אחד באשר הוא "בסדר", המופנם הממעט בקשריו החברתיים והמוחצן הזורם ביחסים עם הזולת. כדי לסלק את החששות שלך, חשוב שתשתף אותה ותפתח ליבך בפניה וגם תקשיב לדבריה על איך הדברים נראים בעיניה. ברור שכאשר הזוגיות היא עם אדם מופנם יותר, נדרש עמל ממושך יותר כדי לבנות איתו קשר עמוק .. אבל שכרו של עמל זה בצידו - גם אתה תשתכלל ... רותי אברהם יועצת אישית וזוגית 0528630065

האם כדאי להמשיך?

שלום לכולם, רציתי להתייעץ איתכם: אני נפגשת עם בחור, שנינו בסביבות גיל ה 30, אבל נראה לי שהבחור קמצן, למשל - הוא כבר בפגישה הראשונה אמר שאין לו מספיק כסף לשלם גם עלי, אבל איכשהו חשבתי שזה מקרי ואולי באמת הוא הביא קצת כסף ואני שילמתי, אבל לאט לאט אני מבינה שהבחור או קמצן או חסכן למשל אין לו רכב כי לטענתו זה יקר, הוא בירר לגבי פלאפונים מה הכי זול ועם זה הוא משתמש, ועוד כאלה דוגמאות הוא עושה חישובים שאני אפילו לא חולמת ולא חושבת לעשות. , והוא עובד אני לא יודעת כמה הוא מרוויח, אבל הוא עובד, אולי אני מצפה למשהו אני לא יודעת אבל אני רגילה שבחורים בגילאים כאלה מתנהגים אחרת נתחיל בזה שיש להם רכב, והם יותר לרג'ים ופחות משדרים דלפונים כאלה, אני ממש לא כזאת אני קונה מה שבא לי אני ממש לא אחת שעושה סקר שווקים על כל דבר, אני מחזיקה רכב, אני חיה עושה כל מיני דברים גם שהם עולים לי כסף, בכיף שלי, בקיצור אני לא מחשבנת ב"ה יש לי ואני נהנת, אז עכשיו אני די בבעיה מצד אחד הגיל שמלחיץ אבל מצד שני אני לא יודעת האם להמשיך לנסות עוד הוא בחור סביר, בגלל שאני כל כך מכירה את ההצעות בגיל הזה.... ואני יוצאת בד"כ פגישה אחת כי.... מה אתם מציעים לי לעשות.? תודה רבה לכם

"סל המטבעות" אינו ענין שולי

שיראל היקרה, גילך ונסיונך במפגשייך עם בחורים מעניקים לך פרספקטיבה וגם בטחון בעצמך וביכולתך לבחון דברים גם על פי השכל ובעיקר, לא להתעלם מתחושות בטן ... סוגיית ה"כסף" יכולה להוות אבן נגף קשה מאד בנישואין. מאחורי "סל המטבעות" נמצאים: סדרי עדיפויות, מעמד, מאוויים סמויים וגלויים, כוח ושליטה, ועוד. לכן נושא זה מציב אתגר קשה בפני כל אדם. אל תתעלמי מתחושות הבטן ומחששותייך, אלא גשי לברר את הנושא עד תומו. הצעות קודמי נראות טובות- בירור בקרב מכריו וידידיו ושיחה גלויה עימו על הנושא. בררי מהן עמדות היסוד שלו. האם חריגה בחשבון מטילה עליו פחד או שהוא רואה בה ענין "לא מוסרי" - דבר שבכל מחיר אין להיקלע אליו. מה בעיניו "הוצאה חיונית" ומה "בזבוז"? וכיצד הוא מתייחס לצרכיו "הבלתי מובנים" של הזולת ( ספר טוב, חופשה, ביגוד, כייפים.. ). חשוב לבדוק כיצד במשפחתו התייחסו לסוגיית הכסף. מי במשפחה החליט על מה וכמה מוציאים. מה קורה כשלא מסכימים, האם משוחחים או מנהלים קרבות? הבסיס המשפחתי שלו בנושא יכול להצביע על דרכו שלו גם כן. בנוסף יש לבדוק את מידותיו. אם הוא נוהג להתחשב בזולת והוא רגיש לצרכיו מבלי לנסות לכפות את דרכו. כמו כן, בדקי לעצמך כיצד אתם פותרים קונפליקטים - האם כל צד מציג את עמדתו ותחושותיו ומוצאים דרך המקובלת על שניכם או שדעתו של צד אחד קובעת והצד השני מתכופף למען "שקט תעשייתי". כל אלו יכולים להצביע על אופן ההתמודדות שלכם בעתיד עם קונפליקטים, כולל סוגיית הכסף. אם יש בך ספק, טוב יהיה שתתייעצי בטרם תקבלי הכרעות. סוף מעשה במחשבה תחילה. בהצלחה. רותי אברהם יועצת אישית וזוגית 0528630065

ליל טבילה בכל מחיר?

חייבת תשובה דחוףףףףף....... מחר אני אמורה ללכת למקוה. ואני ממש לא מעונינת. המצב ביני לבין בעלי מאוד מתוח, ויש לנו פגישה ראשונה ליועץ נישואין השבוע. האמת, נהיה לי רע רק מלחשוב על מחר, לא יכולה להיות איתו בצביעות ובשקר ומתוך העמדת פנים. לא יודעת מה קורה מבחינתו, אבל אני פשוט לא מסוגלת. מה לעשות???

הטבילה כ"מכה גלים"..

שלום לך דינה, הסוגייה שהעלית מכילה רכיבים שונים הכוללים את יחסייך עם בעלך, פן הלכתי, ושינוי שייתכן ויחול עם כניסתכם לייעוץ. כידוע ליל טבילה זמן רגיש הוא. זמן שבו האהבה יכולה לצמוח ולהעמיק אך זמן שבו גם מתמודדים בני זוג "ללא מחיצות" עם קשיים, בהם קשיי אינטימיות. החלטה להמנע מליל טבילה זקוקה לשיקול דעת רחב שכן יש לקחת בחשבון כי דחייה זו עלולה לפגוע ברקמה העדינה ביניכם ומנגד יש לקחת בחשבון את תחושותייך הקשות כלפיו. לאור העובדה כי אתם הולכיםלהכנס למהלך של ייעוץ, נראה כי טוב היה להביא את הסוגייה בפני פוסק הלכה אמפתי בעל אוריינטציה לייעוץ נישואין, כדי שינחה אותך כיצד לנהוג לטובת העצמת קשר נישואייך. בברכה רותי אברהם יועצת אישית וזוגית 0528630065

לא יכולה יותר!!!

אני נשואה עשר שנים. יש לנו ילדים. למרות זאת, כל יום בו עלי ללכת למקווה-הוא היום המסיוט ביותר בחיי. אני מנסה לדחות אותו ולדחות את הקץ בתואנות של שכחתי בדיקה וכו'. אני שונאת את המצווה הזו, שונאת, ואם אני עושה אותה זה רק בגלל שזה מצווה. שייגמר וזהו. אי אפשר להמשיך ככה יותר

תחילה שאלות הבהרה

אסתריקה היקרה, כדי להתייחס לדברים הכאובים בדברייך, אני מבקשת לברר: * האם הקושי אותו תיארת קשור לאינטראקציה האינטימית בינך לבין בעלך? * או - האם קשה לך עם הטבילה עצמה. האם זו המצווה "השנואה" עלייך? * מה מתרחש באותו יום שהופך אותו לסיוט עבורך? רותי אברהם יועצת אישית וזוגית ומגשרת 0528630065

פער רוחני בין בני זוג חוזרים בתשובה

בס"ד ישנם מקרים לא מעטים בהן בחורה חוזרת בתשובה פוסלת שידוך עם חוזר בתשובה רק מפני שהרב או הרבנית שלה אמרו לה שאותו גבר חוזר בתשובה אינו ברמה הרוחנית שלה.ואותה בחורה,כאילו שטופת מוח,כאילו שוכחת את כל מה שהיה בינה לבין הבחור ואומרת שלא תוכל להנשא לו כי ככה הרב או הרבנית אמרה.ולא צריך שום סיבה מעבר לכך כדי לסגור את הקשר.כאמור,מדובר במקרים רבים וזה נראה כאילו הבחורה פועלת מתוך שטיפת מוח,כביכול היא בובה על חוטים ואין לה דעה והיא ודעתה מתבטלים לחלוטין לאחר שאותו רב או רבנית אומרים לה זאת,כל מה שבנתה עם אותו בחור כאילו חסר משמעות,ואפילו אם הם הסתדרו מצוין בניהם,מאותו רגע שהרב או הרבנית אמרו לה את זה,אז כאילו הכל נמחק מאותו רגע ולא קיים עוד,ללא שום הגיון. השאלות שלי הן: -כיצד יכול רב או רבנית,שאינם מכירים את אותו הבחור,להגיד לבחורה לפסול בחור אם הם לא מעולם לא ראו אותו? -אם היו פערים ברמה הרוחנית בין הבחור לבחורה בכך שאחד מהם חוזר בתשובה והשני דתי מלידה אז מילא,אבל למה להחמיר בין בני זוג ששניהם באו מהעולם החילוני,שניהם יכולים להתאים אחד לשניה מבחינת הרקע החילוני שממנו הם באו ולדרג אותם לפי רמת רוחניות ולקבוע שהם לא מתאימים?הרי גם ככה יש קושי בהתאמת זיווג בין חוזרים בתשובה לדתיים מלידה אז למה להתחיל להקשות גם בין חוזרים בתשובה שרוצים להנשא בניהם ולהשתמש בטענות כמו פער רוחני כדי להפריד ביניהם? חוץ מזה,פער רוחני אפשר להדביק ולצמצם אם מדובר בזוג ששניהם חוזרים בתשובה וזה גם נשמע די מתנשא שבחורה שבאה מעולם חילוני בדיוק כמו הבחור תגיד לו שהיא לא רוצה להמשיך בקשר כי יש בניהם פער ברמה הרוחנית. תודה על התגובות שלכם מראש.

האם באמת "פער דתי"...

שלום לך, אכן מצערת היא התחושה שהקשר ההולך ונבנה לקראת נישואין, עובר טלטלה ונתון כרגע בין שמים לארץ. אלא שייתכן שמשבר זה יוביל דווקא לחיזוק הקשר. משברים בין בני זוג יכולים להעמיק את היחסים. ברשותך, הקדמה על בעלי תשובה. עולמו של מי שהחל להתקרב מורכב ומסובך, הוא נכנס לעולם חדש, שפה חדשה, דרישות לימודיות והתנהגויות חדשות והסתגלות נורמטיבית חדשה. כשמדובר באדם בוגר, זה נעשה "תוך כדי הליכה" כי לא ניתן "לעצור את העולם" כדי ללמוד הכל מחדש. רבים מהחוזרים בתשובה מבינים את גודל המשימה ואת האחריות וגם רואים את הפער הגדול בין אורח חייהם הקודם לבין זה שבו חשקה נפשם. זה מלחיץ. ובשעת לחץ, נוטים להשען באופן טוטאלי על מי שנתפס כ"אורים ותומים", דהיינו אותם רבנים שמלווים את החוזר בתשובה אל תוך עולמה של היהדות. זה בדרך כלל זמני ולאחר מכן "מתאפסים".. לכן, במקום להאבק בכך, בדוק את האפשרות להנות מכך. מדבריך עולה שגם אתה עושה את צעדיך הראשונים לתוך עולמה של היהדות. ברור שלכל אחד קצב משלו ודרך משלו, כך שחוץ מההבדל הבסיסי בין בני אדם יש הבדלים בין יחסן של נשים לתורה ומצוות ליחסם של גברים. נשים שמברכות כידוע "שעשני כרצונו" חוות פעמים רבות רגש דתי עמוק. הן מתלהבות ומתרגשות מהחידוש שבקרבת השם והדבקות בו ונסחפות להתקדם גם ללא בשלות לכך. והן חוות גם "נפילות" שדורשות מהן לקום שוב ושוב. לעומת זאת, גברים שיש בהם בדרך כלל מימד יציב ורציונאלי יותר, מתקדמים לאט יותר, מדוד יותר אך גם מבוסס יותר. בכך יכולים הם להוות עוגן עבור הטלטלות הרגשיות של בת הזוג. ואחרי פתיחה ארוכה זו, אולי מערכת היחסים זקוקה כרגע לשיחה פתוחה ושקופה על כל מה שמפריע ומטריד ללא תחושות כעס וללא שיפוט. ייתכן שתחת מסווה של "פער דתי", קיים קושי אחר שחשוב לברר אותו. זו הזדמנות לתת לה אפשרות לראות שאתה מעניק לה אוזן קשבת ויכול להוות עוגן ומשענת. שיח כזה יכול להעלות את שניכם על "סירה אחת" שבה תלמדו שניכם לחתור ביחד לקראת המטרה המשותפת. בנוסף, אתה יכול להציע להפגש עם הרבנים שלה כדי שיכירו אותך ואולי אף ידריכו אתכם שניכם כיצד לבנות בית נאמן. בהצלחה רותי אברהם יועצת אישית וזוגית ומגשרת 0528630065

אי הבנה! ללכת לארועים במשפחה שלו ולא במשפחה שלי

שלום. תודה על האתר. תודה ליועצים וכל העוסקים במלאכת השכנת השלום והשמחה בבתי ישראל. ותודה גדולה על התשובות שקיבלתי בעבר. קראתי כאן תשובות אך לא מצאתי תשובה מדויקת לתסכולי. ולכן אני מוסיפה את שאלתי. כשמגיעה אלינו הזמנה על ארוע במשפחה שלי מתחיל האקשן בבית. במשפחתי רוב השמחות הן של בני דודים. (למשל: בר מצווה או חתונה של בן דוד) ואצל בעלי רוב השמחות הן של אחיינים שלו. הוא סובר שאי אפשר ללכת לכל הבני דודים. הולכים רק לשמחות של קרובים מדרגה ראשונה. אך מאחר ואצלינו עדיין אין אחיינים, אם אלך רק לשמחות של אחיינים זה אומר שב10 שנים הקרובות אני הולכת רק לשמחות במשפחה שלו. דיברנו, והסברתי לו שמכיון שבמשפחתי אין שמחות של אחים ואחיות שלי שמזמינים (אחיינים) אצלי הקשר עם הבני דודים הוא כמו אצלו עם אחיינים. בקיצור, אין בינינו הבנה בעניין הזה. ובנתיים כל פעם שיש ארוע במשפחה שלי (כנ"ל) הוא לא מסכים לי ללכת. ואז מתחילות ה"חגיגות". מה לעשות כדי להבין?

קרובים קרובים

בני זוג מביאים לתוך קשר הנישואים שלל הבדלים, כולל הבדלי תפיסות וגישות כלפי כמעט כל תחום שהוא (סדרי עדיפויות בכסף, יחס כלפי המשפחה הקרובה והרחוקה, חינוך, תרבות וכו וכו). לכל אחד מבני הזוג צרכים משלו ורצונות משלו ויש למצוא דרך לא "למחוק" אחד את השני או "לכפות" את דרכו של האחד על השני. תחושת המחיקה והכפייה היא שגורמת לכל אחד מאיתנו, וקרוב לוודאי גם לך, תחושת תסכול ומרירות. חשוב לך קשר משפחתי חם, ומאחר שבמעגל הקרוב קשר זה אינו מתאפשר, הצלחת לבנות קשרי משפחה במעגל המרוחק יותר. זהו הישג שלך ומהלך שראוי להערכה. רבים מאיתנו יושבים ומקוננים על מה שלא ניתן לשנות במקום לקום ולעשות מעשה. את קמת ועשית, ושינית את המציאות שלך. בעלך נהנה ממעגל משפחתי קרוב והדוק וייתכן שאינו מבין את המצוקה אליה נקלעת ואינו רואה את ההישג. בשיחה עימו חשוב שתסבירי את המקום בו נמצאת וכן את המאמץ שהשקעת ביצירת מעגל אלטרנטיבי שגורם לך שמחה. לאחר מכן תנסי לברר איתו מה באמת מפריע לו בקשרייך עם בני דודייך. האם ההתנגדות נובעת למשל ממה שנראה בעיניו "בזבוז כסף" - מתנות למי שנחשב בעיניו לא מספיק קרוב. אולי מדובר בקושי שלו לנוכח אירועים רבים המכבידים עליו? ואולי יש בין קרובייך מי שהקשר עימו אינו מיסב לו נחת? לאחר ניסיון לברר מה בעצם מפריע לו - אפשר להגיע להסכמות - לא על עצם הקשרים עם בני משפחתך שזוהי החלטה שלך. אלא על האם הוא חלק מקשרים אלו וכיצד קשר זה יתבטא. ייתכן שהוא יסכים להתארח אחת לכמה זמן בביתו של בן דוד שעימו הוא בקשר טוב אבל לאירועים של בני דודים תלכי לבדך. בהצלחה רותי אברהם יועצת אישית/זוגית ומגשרת 0528630065 ruthy@global-report.com

הפרעות בזוגיות

אנו זוג צעיר בערך 4 חודשים נשוי .חוינו עד עתה הרבה קונפליקטים בחיי היום יום. או שזה התחיל ממילה מסוימת לא במקום אי הבנה לגבי דבר מסויום שלפעמים זה היה נגרר למריבה שהיו נפלטים בה מילים על המשך הקשר ל"ע וכמעט תמיד לא היינו דנים ופותרים את הבעיה ממש אלא זה יעבור מילה טובה או מגע גופני ותמיד הרגשתי בסדר זה עבר אבל נשאר עדיין בפנים משהוא שעלול לצאת במריבה הבאה ואני חושש וגם מאמין שזה עלול לפגוע באהבה ובקשר להמשך החיים ביחד אני בטוח שלשנינו יש הרבה מה לתקן אבל נראה לי שהיא לוקחת דברים יותר מידי עמוק וגם נפגעת ורגישה מאוד לאחרונה התעוררה שוב בעיה צריך לציין שכתוצאה מכך לא ההינו שומרים נגיעה בזמן האסור שזה הפריע לי ממש הבעיה היתה שרצתה לגעת בי ואמרתי לה שלא וזכותי לא לחטוא היא נפגעה ממש מכך. צריך לציין שכמעת כל המריבות הם יוצאות בזמן האסור .ואז הלכה לעבודה למחרת עצובה וגם לחץ מהעבודה הוסיף ונוצר ממש בלאגן ניסיתי וניסיתי כמה פעמים ולא הלך עד שנפלט לה משהוא ששבר אותי שהעיקר שבשבועיים שאנו מותרים אתה מנצל אותי זה שבר אותי ממש התחלתי לבכות כאב לי הלב ממש הרגשתי שאני הולך להשתגע ממש לא נרדמתי ואחרי זמן מה היא הרגיע אותי שאני ינסה לשכוח מזה אבל קשה לי במיוחד שעוד יומיים זמן טבילה נציין שמדובר בבית חרדי .וזה ממש דחוף לי תודה רבה

מן הפח אל הפחת.. איך יוצאים מהפלונטר...

אורי. כ - שלום, מהתיאור שלך עולה שנקלעת למצב של מן הפח אל הפחת. ניסיונך למנוע משניכם מגע בזמן איסור, גרם לקצר ולכאב אצל שניכם. אתה ואשתך פיתחתם תקשורת בלתי מילולית - גופנית טובה. אלא שכאשר היא מתקיימת בזמן איסור היא גורמת לך לייסורי מצפון קשים. אמנם בעבר היה מגע בזמן איסור אלא שמצפונך לא נתן לך להמשיך בכך. הפיצוץ אירע כאשר אתה במצוקתך זעקת "לא, זכותי לא לחטוא", והיא חשה כפי הנראה דחויה ומותקפת והגיבה בחריפות -אתה נצלן. לענין יש שני היבטים. א. היבט עקרוני - זוג שנישא צריך להתקדם ביחד. ההתקדמות במעלה סולם הקודש נעשית ביחד. לאט לאט. טובים השניים מן האחד משום שכאשר אחד נופל - בא השני ומושיט לו יד ועוזר לו לקום. ב. היבט הפרשנות שלה לדבריך (לא, זכותי לא לחטוא). ייתכן שהיא ראתה באמירה זו האשמה מובלעת כלפיה שכביכול היא ה"חוטאת" ה"מפתה" אותה למגע אסור. חשוב לבדוק איתה האם כך פירשה את דבריך. ייתכן שכאשר אמרת בתקיפות לא! היא חשה דחויה ולא אהובה ולא יכלה לראות את מצוקתך ואת והקושי המצפוני שלך. תגובתה החריפה "אתה מנצל אותי" מעידה כפי הנראה על עומק הפגיעה והדחייה שהיא חשה. לכן חשוב שתדגיש בפניה (למרות שאתה פגוע) את אהבתך ותנסו לגבש דרכים חלופיות לביטוי של אהבה בזמן איסור. אולי כדאי לנסות לשאול אותה מה בעיניה יבטא את אהבתך כלפיה בזמן שאינך יכול לגעת בה. שנת נישואים ראשונה היא שנה שבה בני הזוג לומדים אחד את השני, את הרגישויות, את אופן הביטוי, את הצרכים. זה כרוך במאמץ, סבלנות למידה והקשבה. לא רק מצידך אליה אלא גם מצידך אל עצמך.. גם אתה נשוי "בפעם הראשונה" גם אתה צריך ללמוד מה זה עבורך חיי נישואים. זה לא ענין קל ופשוט. אדם יודע יופי להסתדר עם עצמו אלא שהוא "נאלץ" להתחתן עם בן/בת זוג.. ולהסתדר עם מישהו שאינו הוא עצמו... עם זאת, על פניו נראה שצלחתם את אחד הקשיים בין בני הזוג - בניית קשר אינטימי. הצלחתם לגבש לכם תקשורת גופנית טובה שמעניקה לכל אחד מכם את מה שדרוש לו - סיפוק חום אהבה .. אל ייקל הדבר בעיניך... זה הישג. עכשיו הגיע זמן שכלול - ללמוד לאהוב ולהרגיש מחוברים בלא מגע ... זוהי משימה בשניים ובשל העובדה שאתה חזק יותר בתחום זה - אתה יכול לעזור לה. בעיקר על ידי חיזוק הבטחון באהבה שלך גם כאשר אינך נוגע בה. בהצלחה! רותי אברהם, יועצת זוגית ואישית, ומגשרת 0528630065 ruthy@global-report.com

בעל לחוץ וחסר סבלנות

שלום אני נשואה כ-9 שנים ויש לנו 3 ילדים חמודים, בעלי בן אדם מאוד חסר סבלנות גם כלפי וגם כלפי הילדים הוא בקושי משוחח איתי אפילו אחרי שהילדים הלכו לישון אני על תקן של "תכיני לי אוכל תביא לשתות תביא לי את העיתון וכו'" וגם עם הילדים הוא לפעמים מוכן להשתשע איתם לכמה דקות ולא יותר הוא לא עוזר לי בכלל אני עושה ה כ ל בבית עם הילדים ועבודות הבית וגם הוא רוצה שנהיה בשקט ולא נפריע (גילאי הילדים 5, 2וחצי שנה וקצת קשה לשמור על שקט :-))ונסיתי לשוחח איתו השמעתי לו הרצאות היום ברוך השם באינטרנט ניתן למצא הרצאות של רבנים בכל הנושא של שלום בית זוגיות וכו, אבל שום דבר לא השתנה אצלו, אין סיכוי שהוא יבוא איתי לייעוץ. אני אומרת לו "אתה לא עוזר לי בכלום לא בעבודות הבית ולא בגידול הילדים אז לפחות תשמש לי אוזן קשבת ותקשיב תשאל "מה שלומך איך עבר עליך היום וכו'" אני אומרת לו שאם הוא לפחות יגיד מילה אחת טובה זה כבר נותן לי כוחות ליום המחרת, אבל הוא ההיפך אדם מאוד קפדן ו"חולה נקיון" אז תמיד יש לו מה לבקר, מעביר הרבה ביקורת, הוא מאוד לחוץ מכל דבר הכי קטן שיכול להיות הוא נלחץ, הילדים לכלכו נשפך משהו.. זה אופי אני לא יודעת אם אפשר לשנות הוא שקוע בעולם שלו אדם מאוד חכם שאולי חושב שזה קטנות מוחין כל הענינים של הבית והילדים. אחת הסיבות שהוא חסר סבלנות כלפינו היא שיש לו לחצים בעבודה. אני מטבעי בחורה מאוד שמחה אני באתי מבית מאוד צנוע הורי חינכו אותי תמיד לשמוח במה שיש. לפעמים אני מרגישה שאני ממש שחקנית אני בחוץ צריכה לחייך לילדם כמובן ובעבודה אבל בתוכי אני ממש עצובה, בנוסף הוא גם לא אוהב בכלל אורחים ואני מאוד אוהבת אז אני גם לא יכולה להזמין אף אחד הוא מוכן רק את ההורים שלו להזמין . מה אתם מצעים לי אני יודעת שאין סיכוי לשכנע אותו ללכת ליועץ נישואין. מה שקורה הוא שבדר"כ אנחנו עושים מה שהוא רוצה אבא אמר אבא רוצה כך וכך וכו' אני כל הזמן אומרת לילדם שצריך לכבד את אבא ומה שאבא אומר עושים ושאנחנו אוהבים את אבא והילדים מאוד אוהבים אותו קופצים עליו שהוא מגיע אני יודעת שזה נותן לו נחת ואולי אפילו מרגיע אותו מלחצים בעבודה אך לפעמים קורה שאחת לכמה זמן כמה חודשים אני פשוט מתפרצת עליו .. והוא לא כל כך מבין מה אני רוצה ממנו.

ייתכן והוא סובל מקושי חרדתי...

שירי היקרה, את מתמודדת עם מציאות לא פשוטה המעמידה אותך בניסיון קשה. מצד אחד מוצבות בפנייך דרישות קפדניות לניקיון למרות שיש לכם ילדים קטנים ואינך מקבלת סיוע, ומצד שני את מספרת על ביקורת כלפייך וגם על תחושת הבדידות שלך כאשר אינך חשה שבעלך הוא שותף לעובר עלייך או נותן דעתו גם לצרכים שלך. אלא שמהתיאור שלך עולה בי המחשבה שייתכן ובעלך סובל מתופעה חרדתית כלשהי ברמה זו או אחרת. תופעה חרדתית המתבטאת לעיתים בין היתר בדרישות מופרזות וקפדניות בנושאי נקיון. לעיתים, אדם שנתון בלחץ וחרדה אינו פנוי לקשר עם הזולת.ייתכן שבשל כך הוא אינו מוכן לקשרים עם אחרים מלבד הוריו איתם חש "בטוח". כדי לשלול או לאשש חשד לתופעה כזו כדאי לפנות לגורם טיפולי/רפואי בקהילה, אולי אפילו רופא/ת משפחה בעל אוזן קשבת, ולשרטט את מכלול התופעות בבית, תדירות, עוצמה וכו', כדי לבחון את האפשרות שמדובר בתופעה חרדתית כלשהי. זיהוי הבעיה אם קיימת כזו, אינו פטור לבעלך מאחריות לבניית זוגיות בריאה אלא מתן כלים להליך הבראה. ניתן יהיה גם להתחיל את ייעוץ הנישואים איתך - בהעצמה שלך, במתן מענה ופתרונות לקשיים שלך, ולאחר מכן, אי"ה אולי גם הוא יצטרף. בהצלחה, רותי אברהם יועצת אישית וזוגית / מגשרת 0528630065 ruthy@global-report.com

מטפל זוגי שמתמודד עם זוגיות קשה

שלום לכם! חברי היקרים. ברצוני לשתף אתכם במה שעובר עלי, ולשמוע את דעתכם ועצתכם, אולי ירווח לי כאבי הקשה ותסכולי הרב. למדתי בינר כמה וכמה קורסים, כמו-כן למדתי עוד נושאים במקומות אחרים. מטפל בזוגות ומצליח מאד, אני נקרא מהטובים בתחום ושמי נישא לתהילה. גם מאמרים שכתבתי בנושאי זוגיות כמו גם בשאר נושאים חינוכיים, מקבלים פידבק חיובי. הבעיה היא שהזוגיות שלי אישית קשה, חיי בבית קשים, מה שיש לי בחוץ אין לי בפנים, אין לי הערכה וכבוד ותמיכה אלא תרעומת ביקורת ביזוי והשפלה, גם בבית פנימה מול הילדים וגם בחוץ אצל קרובי משפחה ובמקום העבודה. אנו כל הזמן בתהליכי טיפול, לעיתים המצב משתפר ולפעמים יותר גרוע. השאלה שלי היא: א' כשאני מטפל בזוגות, תמיד יש לי קול פנימי הלועג לי "ומה אצלך?", איך אתה יכול לטפל באחרים כשאצלך זה המצב. ב' תסכול גדול מהטיפול בזוגות, למה אצלי לא טוב, לפעמים אני משלים כבר עם מצבי, אך כשאני רואה זוגות אצלי איך שהם מצליחים, אני נשבר ונהיה מתוסכל לגמרי. כן פשוט אני מקנא. איך זה אצלכם? מה עושים? איך מתמודדים?

לשנע את ההצלחה...

אברהם שלום, ההתמודדות שלך ונכונותך לחשוף אותה תרמה פעם נוספת, והפעם לכולנו - עמיתיך. כמטפלים אנו עושים שימוש בארגז כלים המצוי ב"מדור המטפל" שלנו. שאלת כיצד ניתן ליטול מאותם כלים שהוכיחו עצמם עבור מטופליך, כדי לשפר את זוגיותך שלך. יש הבדל בין המתרחש בחדר הטיפולים לבין התפקוד במשפחה. בחדר הטיפולים מתבטא רק החלק "המטפל" שבך, חלק שבמקרה שלך נהנה מהצלחה מוכחת. ההצלחה הפכה אצלך מעין חרב פיפיות שכן היא מעידה על יכולותיך אך גם גורמת לך לתסכול (למה אני לא יכול גם בבית....). אלא שבניגוד לחדר הטיפולים, במשפחה אדם בא לידי ביטוי באופן נרחב יותר, כולל צדדים שלו הזקוקים לחיזוק וליטוש. ניתן לבחון ולזהות את מרכיבי ההצלחה שלך בתפקידך כמטפל ולבדוק את האפשרות לגייסם ולהתאימם ל"זירות" נוספות - כדי להגביר את ההצלחה בהן. זהו בדיוק תפקידם של היועצים. בהצלחה רותי אברהם יועצת אישית/ זוגית/ מגשרת 0528630065 ruthy@global-report.com

בעלי מאוד ביקורתי.מה עושים

בעלי מעיר לעיתים קרובות לי ולילדים וזה מאוד מרגיז אותי.כונתו טובה כמובן אך זה גורם לאוירה לא טובה ביחוד בשבת הוא מסוגל להעיר ולהטיף מוסר לילד לפני כולם וזה מאוד מכאיב לי.זה מקלקל לי את מצב הרוח .בכלל אין לו עין טובה על אנשים ויש לו תמיד ביקורת על כל אחד.כשדיברתי איתו על זה הוא אומר שאני מפרשת כל דבר כביקורת גם אם לפעמים לא התכון לכך אלא רק העיר משהו.וגם אם אמר משהו הוא חושב שזה לא פוגע ואפש לעבור הלאה.איך אני צריכה להגיב אם בכלל כשהוא עושה זאת?והאם אוכל לשנות את התנהגותו?

נישואים אינם מחנה ל"חינוך מחדש"

פנינה היקרה, קשה לחיות באוירה ביקורתית. אוירה כזו מדכאת את המוטיבציה לשנות, לשפר וגורמת למרירות ואפילו שנאה בין בני הזוג. מדברייך עולה שבעלך מתקשה להפריד בינך לבין הילדים והוא "מחנך" את כולכם. נישואים אינם מחנה ל"חינוך מחדש" של בני זוג ותפקידם החינוכי מופנה אל ילדיהם ולא אחד כלפי השני. לכן, תחילה יש "להחזיר" לך את מעמדך כאישתו ואמם המחנכת של ילדייך. בהתייחס להערות שלו. מבחינת תוכן ההערות: פעמים רבות מאחורי הערות וביקורת כלפי הזולת, מסתתרים הצרכים והציפיות הלא ממומשים של המתלונן. לכן חשובה שיחת תיאום צפיות שבה הוא יבטא את הציפיות שלו וכיצד אם בכלל את יכולה להענות לציפיה. באשר להערות המעליבות והטענה שלו שאפשר לעבור הלאה כי הוא לא התכוון לפגוע - אפשר להזכיר לו שהוא לא התחתן עם עצמו. אם היינו מתחתנים עם עצמנו הרבה בעיות היו נחסכות מאיתנו... אבל זה לא כך ולכן אין לנו ברירה אלא להתחשב ברגשותיו של בן הזוג. נראה כי ההתמודדות והגיבוש שלכם כזוג ב"גובה העיניים" יובילו לבנייה הדדית של חינוך הילדים והדרכים להשגת המטרות בהן מציאת אלטרנטיבות לחינוך הביקורתי של בעלך כלפי הילדים. בהצלחה רותי אברהם יועצת אישית וזוגית/ ומגשרת 0528630065

כיצד אתמודד עם תלונה מוצדקת?

זוגתי תחי' מתלוננת עלי זה זמן רב שאיני עוזר לה בחינוך הילדים. למעשה מה שכואב לה שהמילה שלה אינה מילה והילדים לא מתחשבים בה, לעומת - אני האב - שהילדים יש להם כלפי יחס של כבוד ושומעים לכל מילה. אציין בזה שיש לנו חיים טובים וכי שנינו מכבדים זא"ז בין בפני הילדים ובין בינינו. מה יש לעשות במצב כזה? כיצד אני צריך להתייחס לתלונותיה של זוגתי תחי' המתמודדת בנושא כאוב זה? א.ר.

כבוד וחיזוק לשוני

מספר נושאים העלית בדבריך. 1. הקושי של אשתך להטיל את מרותה וסמכותה על הילדים כמוך. 2. תחושות התסכול לנוכח ה"הצלחה" שלך וותלונות כי אינך עוזר בחינוך הילדים. 3. כיצד להתמודד מול תלונותיה ה"מוצדקות". חשוב להבין כי בין ההורים יש תמיד הבדלים ובכך יתרון השניים מהאחד. במקרה שלכם, אתה מעניק את המסגרת והכללים "הדין" ולכן הילדים שומעים לכל מילה. אלא שחינוך אינו רק צייתנות ומשמעת אלא גם הבנה והפנמה ובחירה חופשית. הללו מושגים באמצעות השכנוע, שיחות פתוחות, צחוקים, ליטופים, מחמאות וכו'. אשתך אינה אבא ב', אלא אמא א' וההורים אמורים לשלב ידיים בחינוך ילדיהם, מתוך השוני... ולא להתחרות אחד בשני. השילוב בין השונים אמור ליצור מארג בריא שיכול להצמיח. החינוך ב"פה רך", השכנוע, מורכב יותר ומתסכל לעיתים, משום שאינו מבוסס על צייתנות אלא על הנעה ועל אינטואיציה. זהו הפן החינוכי בבית שדורש חיזוק. אשתך יכולה לקבל ממך חיזוקים לדרכה החינוכית השונה. למשל מחמאות כאשר היא מיישמת דרך חינוכית משלה שאינה תואמת לזו שלך, גם אם לא הושגה הצלחה.. תחמיא לה על השוני... כמו כן תברר איתה באופן קונקרטי כיצד היתה רוצה שתסייע לה בחינוך הילדים. האם היתה רוצה שתיטול על עצמך פעילויות מסוימות שבהן יש יתרון לבעל האוטוריטה, או בזמנים מסוימים.. וכו. ותקבעו תקופת נסיון לבחון כיצד הצלחת לסייע לה באותה תקופה. ולאחר תקופה זו - למשל כחודש... תשבו יחד ותבחנו כיצד התנהלה פעילותך באותה תקופה. האם הבחירה בתחום ובזמן היתה מוצלחת או שצריך לשנות ולבחור משהו אחר. התנהלות זו יכולה גם להעצים אצל אשתך את התחושה כי שניכם שותפים שווים לעשייה חינוכית. בהצלחה. רותי אברהם יועצת אישית וזוגית ומגשרת 0528630065 ruthy@global-report.com

האם המטפל נתן לנו צ'אנס?

אני ואשתי נמצאים עתה בטיפול זוגי אצל אדם שכולם שיבחו את יכולותיו וכישוריו בתחום. אציין שאני הוא זה שיזמתי את הטיפול -אני מחפש זוגיות יותר טובה ויותר בריאה אבל לא היה לי כל כוונה לפרק את המסגרת המשפחתית אלא ללבן את הבעיות ולהמשיך הלאה בשמחה.אולם אני חש שמהרגע הראשון הוא לא נתן לנו הרבה סיכוי לשקם את היחסים בינינו. אמנם הצלחנו להציף הרבה מהכאב ותחושות העלבון שאנו חשים מהיחס של בן הזוג כלפינו, אך הוא טען -לטעמי ביהירות ובפסקנות- שיש תהום פעורה בינינו ואיננו מתקשרים יחד כלל, ולדעתו קשה לראות אותנו משתפים פעולה עוד. הצהרה זו מפיו גררה את אשתי להצהיר מצדה שהיא אינה רוצה קשר פיזי או רגשי אתי. לדעתי הוא תמרן אותנו לתוך מבוי סתום, ולא היה צריך לעשות זאת מראש. הצרה היא שיש לנו ששה בנים משותפים- שזה בכלל לא פשוט לגדל אותם ביחד ובודאי ובודאי אם ניפרד זה יהיה קשה שבעתיים. אם היו לי ששה בנות עוד הייתי יכול לדמיין חיים פרודים אבל כל הבנים שלי כרוכים אחרי- מהילד בן 3 עד הבכור בן 14- ואני אוהב את כולם עד מאוד. אינני יכול לדמיין חיים עם מישהי אחרת או חיים בלי המשפחה שלי בהרכב מלא

טיפול בהלם.. היום שאחרי

ליהודה שלום, התחושה שבאתך לתקן ולשפר ובמקום זאת, חלה הסלמה ונוצר נתק ביחסיך עם אשתך, מכאיבה מאד. אלא שלעיתים מתוך המבוי הסתום יכול לצמוח משהו חדש וטוב יותר. קשה לדעת מה קרה בטיפול שלכם. האם מדובר במהלך טיפולי מתוכנן, בבחינת טיפול בהלם כדי לאפשר לאשתך להציף באופן חופשי את תחושותיה, או שמא מדובר בקשיים באינטראקציה עם המטפל, דבר שקורה לעיתים. בכל מקרה, לא אלמן ישראל וניתן למצוא מטפל/ת יועץ/ת אחר/ת כדי לברר מה גרם להתדרדרות ביחסים ומה יכול לסייע בחיזוק הקשר ביניכם. הדבר אפשרי ובוודאי שהוא חשוב עבור ילדיכם. רותי אברהם יועצת אישית וזוגית, ומגשרת ייעוץ בבעיות בבחירת בני זוג 0528630065

המשך לבעייתי

אז לפנות ליועץ כבר הלכנו זה לא עזר הוא טען שאני זימנתי את היועץ ולכן אמרתי לו מה לומר. ישנם הרבה משקעים בינינו וחוסר אמון בו כי זה עכשיו אחרי תקופה שנתתי לו הזדמנות ארוכה מאוד. אז לא נראה לי שנהיה ביחד כי הוא עושה אותן טעויות וחוץ מזה כול הפגיעה בילדים עוד יותר גורמת לי לרצות את הגירושים כי אני רק אומרת להם תציירו לאבא ציור תתדברו עם אבא כול הזמן מנסה לגשר בינהם. הילדים הם בני שבע וחצי ושלוש וחצי . הגדול כבר מבין וכשהיינו פרודים הוא לקח את זה מאוד קשה ונהיה ה"גבר" בבית לקחתי אותו לפסיכולוג הילד דואג לי אבל עכשיו אחרי השטיפות מוח כשהאבא מגיע הוא פשוט שונא אותי. אם אנחנו לבד הכול טוב ויפה, הילד מקשיב לי מחבק אנשק משחקים יחד פשוט אחר. אני כבר לא יודעת מה לעשות כל המתח הזה והלחץ משפיע על כולנו אני מפחדת לאבד את הילדים שלי. האם רק שיחות יעזרו איתם? האם הילד יכול להגיע למצב של בעיה רגשית מזה?

להוציא את הילדים ממוקד הסערה

שמרית שלום, מסיפורך עולה כי את דואגת לשלומם הנפשי של ילדייך אשר נקלעו ללב הסכסוך בינך לבין בעלך. אכן, ילדים בעיקר בגיל הרך מתקשים להכיל את ביטויי הכעס שמועברים דרכם, של הורה אחד כלפי השני. הם מתקשים להבחין כי מדובר בדברים שמקורם בסכסוך בין ההורים וללא קשר אליהם. הדבר עלול לגרום להם בין היתר לאובדן תחושת אמון בסיסית ולחרדות. אחת מנקודות האור בביתך, המצוי במשבר קשה, היא יכולתך לגייס כוחות, להתעלות מעל שדה המערכה ולפעול לטובת הילדים. ניתן להסתייע בעובדת סוציאלית שתבדוק את מצבם ואולי אף תזמן את בעלך ותבהיר לו שיש להוציא את הילדים מהמערכה. לאחר שהדאגה לשלום ילדייך תפחת, תוכלי להתפנות ולבחון בראש שקט את עתיד נישואייך. בהצלחה! רותי אברהם יועצת אישית, זוגית ומגשרת יועצת בבעיות בבחירת בני זוג 0528630065

אני זכיתי להתקרב ליהדות ובעלי עדיין לא

שלום לכולם, אנו עומדים בפני דילמה קשה ומפריעה, אני ובעלי חיים בהרמוניה ובשיתוף נהדר, לפני מספר שנים התקרבתי ליהדות דבר שכולל את המצוות הבססיות לבית כשר, בעלי עדיין לא, והחיכוכים הולכים ומתרבים, כאשר עוצמת האש מתגברת בעלי מתנגד לסיכומים שהיו בעבר בענין חינוך הילדים במוסדות תורניים, בתקופה זו מבקש הוא בתוקף להחזיר את הילדים לבתי ספר רגיליםבטענה כי הם יוצרים עליו לחץ פיזי מתון בענין עישון בשבת ויציאה לבית הכנסת. הילדים מצידם מתוסכלים וממורמרים וברור שהם ב"דנדת הכיף"מתי שטוב להם הם עם הצד של אמא ומתי שטוב להם הם עם הצד של אבא, עלי לציין כי הבת הגדולה בכיתה ו מתחילה קצת להתמרד בענין הלבוש ואבא תומך בה .. מודה מראש לכל המכוונים והמסייעים

האתגר: "שדרוג" חוזה הנישואין

גליה שלום. ב"ה זכית להתקרב. אלא שאינך רווקה החוזרת בתשובה והשינוי שערכת בחייך גורם למתח בינך לבין בעלך שאינו נמצא באותו מקום לפי שעה. השינוי משפיע למעשה על ליבת הנישואין - על חוזה הנישואין שלכם. מדובר בחוזה נישואין בלתי כתוב הקיים אצל כל זוג. בחוזה זה "מעוגנות" הסכמות שונות כמעט על כל נושא כולל חלוקת תפקידים, חינוך ילדים, איך מבלים חופשות ומה עושים עם הכסף... מריבות רבות בין בני זוג מתרחשות כאשר חוזה הנישואין אינו ברור או שחל בו שינוי בלא הסכמה הדדית. הקואליציות (משולשים) שהולכים ונוצרים בביתך, עלולים לפגוע בשלום הבית, מהדברים המקודשים ביהדות (ראי סוגיית אישה סוטה בפרשת נשא, ממנה לומדים כי רבש"ע מוכן שיימחק שמו למען שלום בית בין איש לאשתו). כמו כן, הם עלולים לפגוע במהות החינוך של הילדים שכן ייתכן שהם מפרשים את התנהלותך בין היתר כקריאה להם "לסייע" לך ב"חינוך" אביהם. חשוב לחזור לבניית חוזה נישואין חדש המבוסס על הסכמות סבירות בנושאים השנויים במחלוקת. גיבוש ההסכמות צריך להיות מתוך כבוד הדדי ותוך המנעות מכפיית דרכו של אחד על השני. אם תתקשו בכך, רצוי להעזר ביועץ/רב המיומן בהדרכה לזוגות שאחד מבני הזוג חזר בתשובה. בהצלחה רותי אברהם יועצת אישית ולזוגות יועצת בנושאי בחירת בני זוג 0528630065

בהמשך לעזרה -דחוף!!!

קראתי את תגובתכם, תודה עלכך, אני פשוט לא יודעת כעת איך לפעול בעלי אינו מראה לרגע סימני חרטה להפף מתעלם לחלוטין מקיומי, בעלי בעל אגו גבוה מיתר הגברים , אם אומר משו שיהיה בצילו מקצתו של איום זה כבר תהווה בעיה אני יודעת מראש את תגבתו שהיא- אז תתגרשי ממני, מראה לי שלא אכפת לו ממני , אני לא מבינה איך אדם שאמור לאהוב את אשתו לא חש הרהורי חרטה, איך אדם מסוגל להכות וכאילו הוא בסדר, לא רשמתי לכם כי אתמול רשמתי לו במכתב קורע לב את מה שזה עשה לי לא האשמתי אותו אך רשמתי איך היינו פעם ומה קרה וכן תיארתי את ליבי הקרוע, אפילו צעד זה לא עשה כלום, לגבי השאלה כי אחשוב מדוע שני אנשים היכו אותי אני מגיל 16 שכרתי כבר דירה לא היה מי שידאג לי אותו חבר אלים היה מתוך חבורת עברינים אני אדם טוב אך לא היה לי מישו אחר כשאת בעלי הכרתי לא הבנתי מדוע מגיע לי כ"כ הרבה טוב הוא היה ההפך המוחלט מהם שקיבל אותי עם העבר הקשה שלי אז מה עלי להסיק כי הבעיה היא בי ??? כי אני זאת שגורמת על עצמי את האלימות , אני יודעת כי יש שני צדדים למטבע ובטוח שזה גם קשור אלי , בעלי ואני הפכים אני מאד דוגרית ובעלי לא מדבר למרות כל ניסיונותי לגרום לו לדבר, זה לא צלח איניי יודעת מה לעשות, כל חיי חלמתי על משפחה שלא היתה לי

אינך אחראית לאלימות בעלך

עידית שלום, ניכר מדברייך כי ניחנת בכוחות פנימיים רבים שאפשרו לך להקים משפחה למרות דרך החתחתים שעברת. כוחות אלו טמונים בך ואותם ניתן לגייס כדי להתמודד גם עם הקושי הנוכחי. אלא שאת כל זאת ניתן יהיה לעשות רק לאחר שיוסר מעליך האיום באלימות. חשוב לדעת, בן זוג הנוקט באלימות נושא באחריות לכך. היא נובעת מקשייו שלו ולא מהתנהגות בת זוגו כלפיו. מדובר בין היתר בקשיים בשליטה עצמית, בקשיים בתקשורת אפקטיבית ובוגרת ועוד ועוד. הדרך לשינוי זוגי היא בבניית הסכמות בין בני הזוג ולא באמצעות איום. במקרה שיש קושי, ניתן להעזר בייעוץ מקצועי. האלימות היא מחוץ לתחום. פני לשירותי הרווחה לקבל סיוע במצבים של אלימות במשפחה. לאחר שיוסר האיום ותעברי תהליך של חיזוק והעצמה. רק אז ניתן יהיה "בראש שקט" לשקול כיצד להתמודד עם קשיי נישואייך והאם, וכיצד, ניתן לשקם את המערכת הזוגית. בהצלחה רותי אברהם יועצת אישית ולזוגות / מגשרת יועצת לבחירת בני זוג 0528630065

האם יש סיכוי?

שלום וברכה מה אתם עונים לבן זוג השואל אתכם בפגישה: "האם לדעתך יש סיכוי לשינוי?"

השאלה כסטרטר לשינוי

שאלה זו יכולה לשמש קצה חוט להתחיל תהליך של שינוי. להלן הצעה כיצד לעשות שימוש בשאלה לצורך התנעת תהליך של שינוי: נבקש מהמטופל להגדיר מה צריך לקרות בהרגשתו/התנהגותו או במציאות חייו כדי שייחשב בעיניו כשינוי. לאחר מכן - נעזור לו לגבש מטרה מעשית אפשרית שבאמצעותה תתחיל ההתקדמות לעבר השגת המטרה (רוצה לרדת במשקל ולשם כך - לצעוד כל בוקר רבע שעה...) לברר איתו מה יש ביכולותיו ובכשרונותיו כדי להביא אותו להתקדם לקראת המטרה (עקשנות, התמדה, לבקש מאשתו לקנות לו נעלי התעמלות... להצטייד במוסיקה באוזניות וכו) כמו כן, חשוב לבקש ממנו לפרט מי ממקורביו ירגיש ראשון בשינוי ומה יביא את אותו מקורב להרגיש שיש כאן שינוי. כדי לבסס את השינוי - לגבש מתווה לתמיכה במהלך החדש לבקש עידוד מאשתו. לצ'פר את עצמו אחרי כל צעידה.. וכו - כיד הדמיון הטובה עליו.) העבודה המעשית על השינוי והכלים להשגתו היא כבר השינוי בכבודו ובעצמו ובכך תתייתר השאלה - האם יש סיכוי לשינוי ... * הצעתי, להתרחק מעיסוק במחסומים והמניעות בפני שינוי כי זה יכול להוביל להתחפרות בבוץ. בהצלחה רותי אברהם יועצת אישית/זוגית, ומגשרת מנחת קבוצות בנושאי תקשורת וזוגיות יעוץ זוגי ממוקד(קצר מועד) וייעוץ בבחירת בני זוג 0528630065

האם אני עושה את רצון ה'?

שלום וברכה, אני בחורה בעלת תשובה בת 23 נפגשתי עם בחור לראשונה לפני כשנה הלך ממש טוב ועמדנו על סף סגירה ופתאום ברגע האחרון, הוא הוריד, היה לי מאד קשה אבל ב"ה לאחר תקופה התאוששתי ושכחתי ממנו. חלפה תקופה והוא ביקש להחזיר את הפגישות, הסכמתי וחזרנו להפגש והפעם - ממש עמדנו לסגור ושוב, הוא הוריד ברגע האחרון. עכשיו - הוא שוב מנסה לעלות את זה בחזרה והוא מדבר עם הרב שלי ועם אחי. אני מצידי לא סומכת עליו יותר ומאוכזבת ממנו מאד הבחור כבר חודשיים מתעקש ומדבר עם כל גורם אפשרי. לטענתו, הוא קיבל תמיכה מרבנים חשובים (לא אציין את שמם) שהורו לו להמשיך לנסות. אני כבר חודשיים מסרבת בתוקף לנסיונותיו. מה עלי לעשות?? בברכה ובתודה רבה!

לבדוק את הבחירה, ודרושים - צעדים בוני אמון

לבעלת תשובה, מדובר בנושא מורכב ובוודאי שתשובה כאן באתר מהווה רק העלאת מחשבות ורעיונות ואולי טיפים, ואינה תחליף לייעוץ רציני. אין ספק שדי לך בכאב הלב ומפח הנפש הכפול שחווית בקשר עימו ויש לנקוט משנה זהירות. תחילה אתייחס לחזרה בתשובה. חוזר בתשובה צריך להתמודד עם הקניית הרגלים חדשים וגם עם גיבוש דפוסי קבלת החלטות מאחר שהוא הותיר מאחור את הקודים החברתיים המקובלים שלו וגם את הנחות היסוד ה"שקופות" שמלוות את כולנו במשך החיים. מתוך כך, בחירת בני זוג במקרה של חוזרים בתשובה צריכה להעשות בזהירות ולעיתים יש צורך גם בייעוץ מקצועי בבדיקת הבחירה. ולנושא שהעלית. ייתכן שמקנן בך ספק אם הבחירה בבחור היא בחירה בוגרת. אחד האמצעים לבחון זאת הוא באמצעות שתי רשימות של תכונותיו. רשימת תכונות המקרבות אותך ורשימת תכונות המרחיקות אותך. (מקרבות: לבבי, חכם, מנומס... מרחיקות: קמצן, צעקן...) . רשימות אלו יכולות להבהיר לך אם יש בו תכונות חשובות עבורך ומה קורה באשר לתכונות המרחיקות שבו. בנוסף, מאחר שהוא "הבריז" כבר פעמיים, ראוי שתקבע תקופה משמעותית שבה הוא יבצע מעשים אשר יבטאו בעינייך! את מידת רצינותו ומחוייבותו לקשר. ייתכן שניתן לגבש מעשים כאלה באמצעות תיווכו של רב המקובל על שניכם. בהצלחה רותי אברהם יועצת אישית ולזוגות ייעוץ ממוקד, וייעוץ בבחירת בני זוג מגשרת מנחת קבוצות לתקשורת וזוגיות 0528630065

מריבות בגלל הבת של בעלי

שלום רב! אני נשואה +2 ולבעלי בת בגיל ההתבגרות הכל טוב ויפה עד שהיא נכנסת לביתנו.היא מרשה לעצמה להתערב בכל דבר ואני מרגישה שהיא נשלחת ע"י אמה שלה להוציא מאיתנו כמה שיותר הכל נופל עלינו ובעלי מבלי לשתף אותי ממלא כמעט אחרי כל בקשה שלה. גם כשהיא נמצאת אני מגישה שיש נתק מסויים ביני לבינו היא כל הזמן סביבו ותעשה הכל כדי לרצות אותו למשל מסאג' תכין לו לשתות . אם ילך לישון ואחד הילדים ירעיש ישר תרוץ להשתיק אותם. אנ לא מצליחה להתקרב אליה וגם בעלי אומר לי שהכל קורה לי כי אני לא מקבלת אותה. אני הופכת למשרתת בבית לא מספיק אותו אלא גם את הילדה שלו . אני רוצה לציין שילדי קטנים אז אין מקום להשוואה אם אני מנקה אחריהם כי הוא אומר לי שכמו שאני מנקה אחריהם אני ינקה אחריה. וכל הזמן אומר לי לא להיכנס בינו לבין הבת שלו שזה לא עניני גם אם היא אומרת משהו שלא נשמע לי . ברצוני לציין שבגלל כל המצבים האלה אנחנו מאוד מרוחקים אחד מהשני ועומדים בפני פרשת דרכים כי המצב הזה בלתי נסבל מבחינתי. אני ממש ממורמרת וכואב לי ששתי נשמות טהורות הולכות לסבול . יש לה גם קנאה עמוקה לילדים שלנו ואת זה אבא שלה לא רואה כמו שהוא עיוור לשאר הדברים. אשמח לעצה שתעזור לי להתמודד טוב יותר בסיטואציה המורכבת שאני נמצאת בה.

אל ייאוש...

ריקי שלום, אחד מהאתגרים בנישואים "מורכבים" הוא גיבוש התא הזוגי החדש תוך הצבת הגבולות בפני המעגל השני - הילדים (שלו, שלה, שלהם). כמעט כל זוג בנישואים מורכבים מתמודד עם קשיים בתחום זה ברמה זו או אחרת. וניתן להתמודד. למרות הקושי העצום שבו את נתונה, חשוב שכאישה בוגרת וכאם, תראי את המציאות הקשה שבה מצויה הבת שלו. מדובר בילדה שביתה נחרב והיא נלחמת בשיניים על הקשר שלה עם אביה, כשבעיניה משפחתו החדשה היא הגורם המפריד בינו לבינה. יש להניח שכאבות גרושים רבים, בעלך חש רגשות אשם על "נטישת" בתו והוא משתדל "לפצות" אותה. אחת הדרכים היא באמצעות קואליציה נגדך. בכך הוא "מוכיח" לה את אהבתו. אלא שקואליציה זו פירושה - קושי להציב גבולות ופריצה לזוגיות. הדבר גורם לאי שקט במערכת ולתחושה שלך שהנישואין מתפרקים. המענה לכך הוא ייעוץ שיסייע לכם לחזק את הקשר הזוגי וילמד אתכם כיצד להציב גבולות ביחד. לאחר מכן ניתן יהיה כזוג למצוא דרכים לתת לבת תחושה שזהו ביתה כמו שזה ביתם של אחיה. נראה שהאחווה שתיווצר בינך לבין בעלך, תצמח גם מתחושתו כי אינו לבדו במערכה, ויש לו בת ברית המתאמצת יחד איתו להעניק לכל הילדים את הדרוש להם- אבא ואמא. בהצלחה! רותי אברהם ייעוץ אישי, ייעוץ לזוגות ייעוץ בבחירת בני זוג מנחה לקבוצות בנושאי תקשורת וזוגיות 0528630065

האם צריך קליק...?

שלום לכם. אני יוצאת עם בחור 3 פגישות הוא בחור חכם שאני יכולה להתייעץ איתו. בהתחלה לא אהבתי כל כך את החיצוניות שלו ואיזה מורה אמרה שזה לא חשוב.. אבל זה עדיין לא כל כך עובר. אני גם לא מרגישה איזה קליק אליו, לא רע לי אבל לא מרגישה גם שטוב לי איתו. אני לא יכולה לומר שטוב אבל זה פרווה כזה לא רע ולא טוב. אני לא מחכה שהפגישה תסתיים אבל גם לא מחכה לפגישה הבאה. אני לא יודעת מה לעשות, להמשיך לפגישה רביעית או לא, להפסיק את זה או לא, לשמוע בקול המורה שאומרת שחיצוניות זה לא באמת חשוב ושאהבה באה אחרי החתונה? מחכה לתשובתכם בקוצר רוח תודה, רחלי

לא על ה"קליק" לבדו...

רחלי שלום, בחירה בבן זוג מותנית בשביעות רצון מצורתו החיצונית, מרמתו הדתית, מהשכלתו, מקצועו, סגנון משפחתו ועוד. כמו כן, כאשר יש לבן הזוג תכונות "מקרבות" כגון הומור, טוב לב, חכמה, סבלנות וכו'. תחושה של "קליק" או התאהבות, מסייעת להחלטה להתחתן, אך לא כולם חשים שזהו תנאי הכרחי. בכל מקרה אהבה יכולה להתפתח במלואה רק אחרי הנישואין מאחר שהיא מותנית בקשר האינטימי. את מציינת שגם לאחר 3 פגישות עדיין הצורה החיצונית שלו מהווה חסם מפני התקדמות ביחסים. אין לזלזל בתחושתך וייתכן שייעוץ יסייע לך לזהות האם מדובר אכן בדחייה על רקע צורה חיצונית או שזהו כיסוי לענין אחר המטריד אותך. בהצלחה. רותי אברהם יועצת נישואין, ייעוץ בבעיות בבחירת בני זוג, מנחה לקבוצות בנושאי זוגיות ותקשורת. 0528630065

התייעצות בנושא טיפול

שלום לכולם. בהמשך לרעיון הנחמד שפתח בו אביחי, אני רוצה להפנות אליכם שאלה נוספת. אני עובד עם זוג עם הנתונים הבאים: בעל, בן 53, מוכר בחנות (משרה חלקית). אישה, בת 51, עובדת שירות התעסוקה. הזוג הגיע אלי מהרבנות, לאחר שהחליטו על גירושין, אך העובדת הסוציאלית שפגשה אותם ברבנות, אמרה להם שנראה לה שהם עדיין לא מיצו את אפשרויות הטיפול, וכך הם הגיעו אלי. לא אפרט את כל מהלך הטיפול, מקוצר היריעה, אלא רק את הבעיה איתה אני מתמודד עתה. לכן, הדברים ייראו מעט לא מאוזנים, אבל דונו אותי לכף זכות, שאני רואה גם את הצדדים הנוספים של התמונה. לאחר שמיפינו מה הם צרכי הליבה של כל אחד מבני הזוג, הבעל התחיל בשינוי מסויים, על מנת לנסות ולמלא עבור אשתו את צרכי הליבה אותם היא העלתה. כאן נתקלתי בקושי מסויים - האישה אינה מצליחה לראות במה היא יכולה להשתנות על מנת לסייע לבעלה, ונראה שאינה שומעת כלל את צרכיו, למרות נסיונות שלי לחדד את הדברים שהוא אומר. במקביל, היא מלאת תלונות, וגם אם היא מצליחה לראות התקדמות מסויימת מצד בעלה, היא מייד מסייגת - 'אבל עדיין יש הרבה בעיות', או שבפעם הבאה היא חוזרת ומכריזה - 'זה חזר לאותו המקום', בגלל כשלון חד פעמי של הבעל. כמובן, שהיא הגיעה למצב זה, בעקבות אינטראקציה זוגית בעייתית, במהלך שנים, וזוהי הסיבה שכרגע קשה לה לראות שינוי, והיא חוששת שגם מה שהשתנה לא יחזיק מעמד, אבל, הבעל אומר שהוא חש שהוא עמל להשתנות, והיא נשארת באותו המקום. אגב, גם הילדים, שנפגשתי איתם פעם אחת, הביעו את אותו קושי, לטענתם - "אמא אינה מסוגלת לראות הצלחות שלנו, אבל, כל דבר רע שעשינו, היא זוכרת ומזכירה גם שנים אחר כך". אני מאוד מתלבט כיצד לשקף לה את המצב - בו היא למעשה מונעת מבעלה אפשרות להתקדם, ומולידה את החזרה למצב הקודם שהיא חוששת ממנו - מבלי לגרום להצבת הדברים כאילו היא האשמה היחידה במצב. אין לי ספק שאם לא יחול שינוי בעמדה שלה, ונכונות לאפשר צ'אנס לשינוי, הטיפול לא יוכל להתקדם. אשמח לתשובותיכם.

מעשים מקרבים או מרחיקים...

אריה שלום, ייתכן שהתהליך הרגשי הקודם להתקדמות טרם מוצה. אולי האישה עדיין מוצפת רגשית ואינה מסוגלת להתקדם. אפשר לעודד תהליך של שיתוף ברגשות קשים כמו כעס, אכזבה וחוסר אונים. לכל אחד קצב התקדמות משלו וחשוב לברר אם יש עיכוב מה מקורו. נראה כי האישה מפקפקת באמיתות השינוי שעובר בעלה. אולי כדאי לברר איתה מה צריך להתרחש בינה לבין בעלה כדי שהיא תחוש שזוהי התחלת שיקום אמיתית בזוגיות ולא שינוי קוסמטי בלבד. . נראה לי שהשיקוף המוצע עלול ליצור בה תחושה של ביקורת ולבנות אצלה אנטגוניזם. אחת הדרכים לשקם את האינטראקציה הזוגית היא לבקש מהם לבחון את מעשיהם. מה מהמעשים מקרב את בן הזוג ומה מרחיק אותו וכיצד ניתן להגביר את המעשים המקרבים ולהמעיט את המרחיקים. בהצלחה רותי אברהם יועצת נישואין, ייעוץ ממוקד וייעוץ בבחירת בני זוג 0528630065

רעיונות לשיחה עם הבחורה בפגישות מתקדמות

בה"י ערב טוב אבקש מהיועצים/ות רעיונות ונושאים מעניינים לשיחה עם בחורה אינטלגנטית וכשרונית (תואר שני במשפטים). אנו מכירים מזה כחודש ואני כעת "במבחן" אצל הפרסונה. אני מרגיש מעט יובש בנושאי השיחה הפותחת שעלי ליזום בדר"כ. יישר כח שמעון

במקום לדבר - להקשיב..

שמעון שלום, ייתכן שהקושי בשיח חופשי ביניכם וחיפוש אחרי נושאי שיחה נובע מהלחץ שלך בשהייה עם מה שאתה מכנה "פרסונה". התחושה שבני הזוג הם בגובה העיניים ונעים להם ביחד, מולידה שיח נעים וקולח. אולי תשתף אותה בתחושותיך? לחלופין, ציינת שהיא משפטנית. סביר להניח שיש לה יכולת מילולית גבוהה. לכן, ייתכן שאם תקדיש את הפגישות הבאות להקשבה עמוקה מצידך ולהתעניינות בעולמה וברגשותיה, יוסר ממך הלחץ למצוא נושאי שיחה המתאימים לרמתה של "הפרסונה". מצד שני, היא תגלה בך אדם בעל יכולת הקשבה - תכונה בעלת ערך רב. בהצלחה רותי אברהם ייעוץ אישי ולזוגות, ייעוץ בבעיות בבחירת בני זוג 0528630065

בעיות ריגשיות של בני בן 11

בני גורר בעיות התנהגות קשות מהיום הראשון בגן, בהתחלה לא הבנתי מאיפא זה בא, חשבתי שובבות וכ"ו, אך ככל שגדל הבעיות גדלו גם כן. היינו בטיפול היתנהגותי קוגנטיבי,הייתה הטבה קלה אך בסיום הטיפול הכל חזר ובגדול,הילד מדבר כל הזמן שלילי על עצמו וניכרת מצוקה קשה שאפילו בבית הספר הזעיקו אותנו דחוף כי הילד זרק מילה שיתאבד בגלל הלחץ בכיתה,שיעורים, מבחנים,חברים ועוד,,,,אני נפגשת עם פסיכולוגית ילדים ושאלתי איפוא ניתן לימצוא את המזור לבעיה ,איזה טיפול מומלץ להוציאו מהמעגל השלילי הזה .יש גם בעיית קשב אבל הבעייה הריגשית עולה עליה בכמה מידות .מבקשת עזרה תודה.

ניתן לסייע ולטפל

שלום לך אמא מודאגת, אכן בנך משדר מצוקה רבה בעיקר בבית הספר, עד כדי השמעת קריאות אס.או.אס. מתיאורך עולה החשד כי מדובר בהפרעת קשב וייתכן המלווה גם בהיפראקטיביות (ADHD). מדובר בתסמונת נוירו-התפתחותית שמתאפיינת בפגיעה בתהליכים ובפעילות המוח. בין המאפיינים של התסמונת: חוסר קשב, קשיי תכנון, היפראקטיביות, אימפולסיביות, חוסר סדר, קשיים לימודיים, דימוי עצמי נמוך, נטייה לחיפוש ריגושים, קשיים חברתיים. ילדך זקוק לאבחון יסודי על ידי מומחה ל ADHD. מדובר בנוירולוג או פסיכיאטר המתמחה בנושא. לאחר אבחון יקבע המומחה האם בנך זקוק למשל לריטאלין. כמו כן יש לערוך אבחון מקיף בכל הנוגע לדרכי הלמידה שלו, יכולותיו כשרונותיו ונקודות חוזק ואלו בדרך כלל רבות. יתכן שבנך זקוק גם לטיפול פסיכולוגי תומך שנועד לעזור לו לשקם את הדימוי העצמי הנמוך שלו שמקורו בשנים של כשלונות, אכזבות ודחייה. ולאחר כל אלו, חשוב להדגיש כי ילדים עם הפרעת קשב הם גם ילדים עם יכולות גבוהות: בעלי תושיה, זריזות, יצירתיים, בעלי דמיון מפותח, רגישים ואמפתיים. יכולות אלו ייחשפו ויבואו לידי ביטוי כאשר הילד יזכה לסיוע ויחווה הצלחות. אתר מצוין לקבלת מידע נוסף: http://www.keshev.org/ בהצלחה! רותי אברהם ייעוץ אישי ולזוגות ייעוץ בנושאי בחירת בני זוג הנחיית קבוצות בנושאי תקשורת וזוגיות 0528630065

האם כדאי להתגרש?

שלום, אני נשואה כמעט 8 שנים, התחתנתי עם בעלי בגיל 20 ,הוא היה בן29 .יש בינינו הבדלים רבים מאוד גם תרבותי, גם מנטאלי וגם בדת (הוא חילוני ואני דתיה). בעלי מכבד אותי ושומר שבת בבית. כשהתחתנו למרות כל המריבות בגלל השוני, אהבנו מאוד ועדיין אנחנו אוהבים אך אני מרגישה שאני לא יכולה לחיות איתו יותר, אנחנו כל הזמן רבים וזה מאוד פוגעה בילדים שלנו (ב"ה יש לנו 3) יש לנו חילוקי דעות רבים ודווקא לא בנושאי דת, אנחנו פשוט לא מצליחים לתפקד ביחד כזוג, הוא בא מבית שאמא שלו עשתה הכל ולא ואבא שלו והילדים לא עשו כלום ואני באה מבית עם שיתוף פעולה בין כולם ועזרה הדדית בהתחלה, לצערי עשיתי טעות ופשוט התנהגתי כמו אמא שלו הכל עשיתי בכוחות עצמי אך מהר מאוד זה הביא אותי לידי מרמור, ואז זה כבר היה מאוחר מדי מכיוון שבעלי התרגל שגם האישה שלו עושה הכל כולל קניות (אני לא מסוג הנשים שמעירות לבעל ואז לבעל אין חשק לעשות כלום.. אלא להפך אפילו שהוא קנה לי מלפפונים רקובים באחת הפעמים היחידות שהוא עשה קניות, לא אמרתי כלום) אני פשוט חושבת שבעלי עצלן ולא איכפת לו לאף אחד חוץ מעצמו! כנראה כשהייתי צעירה חשבתי שאוכל לשנות אותו וכמובן שטעיתי. עכשיו יש לנו בעיות בפרנסה ולמרות שאני עובדת במשרה חלקית אנחנו לא מסתדרים, בעלי לוקח המון ימי חופש מכיוון שהוא לא אוהב את מקום העבודה.. אין לו אחריות אפילו שהוא כבר מבוגר. אני מרגישה שאני צריכה לגדל עוד ילד בבית ואין לי כבר כוחות. התרחקתי ממנו מאוד והוא לא מבין למה וכשאנחנו מדברים הוא משתנה למספר ימים לטובה אך מהר מאוד חוזר לעצמו... אני ניסיתי להתגבר על עצמי פעמים רבות ולא להיכנס איתו למריבות ליד הילדים אך אינני מצליחה. אולי זה בגלל האופי שלי או בגלל שבעלי כל הזמן מושך אותי למקום הזה מבלי להתחשב בילדים. כיום אני מרגישה שעדיף להתגרש מכיוון שזה הפיתרון הכי טוב לי ולילדיי. אני לא חושבת שאהבה מספיקה, אם לא מצליחים לגשר על הפערים, ניסינו מס' פעמים ללכת לטיפול זוגי וכל פעם זה התפוצץ גם בגלל מצב כלכלי.. אני מרגישה שאין לי יותר כוח להילחם, ואני מרגישה שגם עשיתי טעות כשהייתי נערה ואני לא רוצה לחיות אותה כל החיים. חשוב לי שתדעו שאני ובעלי מדברים המון ואני תומכת בו מאוד, אך זה לא עוזר.. ולכן אני שואלת האם כדאי להתגרש? אני בכל אופן חושבת שכן....

ניתן לצאת מהמבוי הסתום

שרה שלום, נראה שכדאי ללכת לייעוץ כי מדברייך עולה שיש סיכוי טוב להוציא אתכם מהמבוי הסתום. ציינת שיש ביניכם פערים והבדלים רבים אך גם אהבה, כבוד ויכולת טובה לתקשר.הפערים וההבדלים בין בני זוג הם נורמליים לגמרי ואינם מפריעים לזוגיות טובה ומהנה אלא העדר מנגנון יעיל להסכמות וקבלת החלטות באופן שיהיה לכם טוב ביחד. נראה שיש לבחון את אופן החלוקה של האחריות והתפקידים ביניכם כדי ליצור איזון ולמנוע תחושה של מרמור. כמו כן ניתן לבחון ולחפש התנהגויות מקרבות כדי להגבירן. בנוסף, חשוב לבחון במהלך הייעוץ מה לא עבד בטיפולים קודמים כדי לא לחזור על כך. בהצלחה. רותי אברהם יועצת נישואין ומנחה בנושאי תקשורת וזוגיות * ייעוץ קצר מועד * ייעוץ בבעיות בבחירת בני זוג 0528630065

משחקי כבוד

רציתי לשאול בעניין מסויים לגבי חמתי, לפני כמה זמן בעלי רב עם הוריי וכתוצאה מכך לא דיבר איתם תקופה, אני כתגובה גם לא דיברתי עם חמתי, היום הוא השלים איתם, והיינו אמורים ללכת לאימו כדי שאני אשלים גם איתה, כשהתקשרנו לבשר שאנו באים אמא שלו הכריזה, שאם אני באה עדיף שלא יבוא בכלל, אני נורא נפגעתי כי הרי רציתי להשלים, היום כבר עברו 3 חודשים והיא עדיין לא מוכנה לקבל את העובדה שאני אבוא לשם, גם אם זה במחיר של לא לראות את הבן שלה עם בנינו,ודורשת ממנו להגיע בלעדיי, הודעתי לבעלי שהוא לא יילך בלעדי והיא לא תציב לנו תנאים ,נפל דבר והיא צריכה לעבור ניתוח ביד, בעלי נורא מצטער שהוא לא הולך לבקר אותה בגללי, ואני לא יודעת מה לעשות , כי אני לא רוצה לפתוח לה פתח לעניין הזה, מצד שני יש אפשרות שבעלי פשוט יפסיק להקשיב לי וללכת מלית ברירה וגעגועים, יש לציין שהמון פעמים כן באתי ו"הורדתי את הראש" בשבילה ואני רואה שזה רק הולך ומחמיר. אני ממש אובדת עצות.... תודה, מורן.

עכשיו זה ההורים "שלכם"

למורן שלום, עם נישואיו, זוג הופך ליחידה אחת מאוחדת. הילדים הם במעגל השני וההורים במעגל השלישי. הזוג צריך לדון ולגבש הסכמות בנושא יחסם כלפי ההורים כמו לגבי כל נושא אחר (חלוקת תפקידים ומדיניות כספית). בין היתר צריך להחליט על ביקורים ותדירות, מי מתקשר ומתי, מי יושב בבית חולים ליד ההורה. רק התייחסות זוגית מאוחדת כלפי ההורים יכולה למנוע פריצת גבולות וקרע בנישואין. בשלב ראשון נראה כי טוב יהיה אם תשבו ביחד ותשוחחו על מה שקרה ותגבשו דרך משותפת להתפייס עם ההורים משני הצדדים, כאשר ייתכן ויש לתת עדיפות לאמו החולה הזקוקה כעת לתמיכתכם. לאחר מכן, כשהעניינים יירגעו, ניתן לשבת ולגבש מדיניות זוגית כללית כאשר יש להתחשב בתחושות ובצרכים של כל אחד מכם וכן באופי ההורים - מי מהם נוטה להתערב וצריך להציב לו גבולות ברורים ומי נוטה דווקא להתרחק ויש למצוא דרכים לקרבו. בכל מקרה, מדובר בהתנהלות כזוג ולא בהתנהלות שלו כלפי הורייך או שלך כלפי הוריו. זה נגמר כאשר התחתנתם. כעקרון חשוב לזכור: הזוגיות והשמירה עליה קודמת לכל. בהצלחה רותי אברהם * ייעוץ אישי וזוגי * יעוץ בבחירת בני זוג * מנחת קבוצות לתקשורת וזוגיות 0528630065

פרסומים אקדמאים על תקופת תום ההתאהבות

בס"ד אני מחפש מאמרים או ספרים אקדמאים שמאששים את הטענה שתקופת ההתאהבות תמה כשנה לאחר הנישואין. אשמח להפניות מדויקות. תודה על העזרה. משה

יש ויש

הספר : The Five Love Languages של Gary Chapman בספר אומר צ'פמן כי אורך חייה של ההתאהבות (האהבה הרומנטית) הוא בדרך כלל כשנה ולכן בני הזוג צריכים מיד עם נישואיהם להתחיל לבנות את האהבה. בנייתה של זו מבוססת על זיהוי שפת האהבה של כל אחד מבני הזוג. לכל אדם יש שפת אהבה שהיא ראשונית ומקורה בדרכי האהבה במשפחתו. כאשר מבטאים אהבה לבן/בת הזוג "בשפתו/ה" הוא חש אהוב ואוהב. הוא מונה באופן כללי חמש שפות: * מחמאות וביטויי הערכה (words of affirmation) * זמן איכות ביחד (quality time) * קבלת מתנות (receiving gifts) * עשייה של דברים שבן הזוג אוהב שעושים למענו (acts of service) * מגע (phisical touch) בהצלחה! רותי אברהם יועצת אישית וזוגית, ייעוץ בבחירת בני זוג מנחה לקבוצות בנושאי תקשורת וזוגיות מגשרת 0528630065 ruthy@global-report.com

בעיות לימודיות והתנהגותיות בבית

הילד שלי לומד בכיתה ד' אובחן אצל נוריולוג ילדים בהפרעת קשב קלה ללא ה - H , לא קיימות לא בעיות התנהגותיות בבית ספר, אך ישנן בעיות לימודיות קשות, ציוניו נמוכים, חייב ליווי צמוד בהכנת שעורי הבית, קשה לאסוף אותו ללמוד, בכיתה המורה מדווחת על חולמנות (לא נמצא איתה בכיתה), התחלנו טיפולי בריטלין במינון נמוך שלא עזר העלנו מינון - גם לא עזר. קיימות עדיין בעיות קשות של התנהגות בבית - קללות, הצקות ואף אלימות נגד אחיו וגם כלפינו. בבית הספר הבעיות הן בעיקר לימודיות. בתחום החברתי - ילד מקובל ואהוב על חבריו, אוהב ספורט ונפגש הרבה עם חברים , בעל ביטחון עצמי מול בני גילו. לא ברור לי - מה אני יכולה לעשות, כיצד אוכל להמשיך ולטפל בו במקום שהתרופות נכשלו. אני מבקשת ממכם לייעץ לי בנושא זה באפן דחוף!!!!

האבחון הוא רק הפתיח

אמא יקרה, 1. אבחון ADD על ידי נוירולוג ילדים הוא רק צעד ראשוני. יש להוסיף לכך אבחון פסיכודידקטי הנותן תמונה מפורטת על בנך: על החוזקות והחולשות שלו, על דרכי הלמידה ועל קשייו הפסיכולוגיים. ריטלין זו תרופה מצוינת להגברת השליטה בקשב ובריכוז אך אינה נותנת מענה לקשיים הנוספים עימם מתמודדים ילדים עם ADD כמו: קשיי התארגנות, איבוד חפצים, שכחה, נטייה לעימותים והתפרצויות, "חולמנות" ועוד ועוד. 2. בנוסף ממליצה לך להרחיב את ידיעותייך בנושא ADD . זאת כדי שתדעי למה זקוק בנך וכיצד להשיג זאת . לצערנו, למרות שההפרעה נפוצה, הידע עליה ועל ההשלכות שלה בקרב אנשי מקצוע חינוכיים וטיפוליים לוקה בחסר . צירפתי לינק לאתר שבו נמצא מידע רב בנושא ADD. http://www.keshev.org/ נ.ב. חשוב לזכור בכל המצבים כי מדובר בילד עם בעיה.. ולא בילד בעייתי... בהצלחה, רותי אברהם - יועצת אישית וזוגית מנחת קבוצות בנושאי תקשורת ונישואין מגשרת 0528630065 ruthy@global-report.com

בעלי לא מוכן לעזור לי

שלו ם רב, אני נשואה שלוש שנים ונולד לנו ילד שני מאז שהתחתנו הבנתי שאני צריכה לשאת בעול הבית לבדי כי בעלי לא מוכן להושיט יד בכל הקשור לעזרה בבית הוא טוען שאלו עבודות של נשים ולא משנה לו כמה קשה לי הוא לא מוכן בשום אופן לעשות אותם. בתחילת הנישואים הייתי עושה הכל ומבליגה אבל לאחרונה זה נהיה בלתי נסבל. לאחרונה גוברים הריבים והמתיחות בנינו מכיוון שאני לאחר לידה ולא כ"כ מסתדרת בכוחות עצמי עם כל העול במיוחד כשאני רואה את בעלי חוזר לאחר חצי יום בכולל ולא מוכן להוזיז את עצמו. כמה שניסתי לדבר יפה ולבקש ולהסביר לו שזה לא בושה לשטוף בית או לעשות כלים או לחתל ילד, להיפך כך אני יותר יעריך ויאהב אותו, הוא טוען שעושה מספיק ואם רק זה מה שיגרום לי להעריך אותו אז זה לא בסדר כי יש לי זכות שבכלל התחתן איתי... אני לא מסוגלת להמשיך ולאהוב בנאדם כזה אגואיסט ולמרות שיש הרבה דברים אחרים להעריך אותו בהם (כמו למשל שהוא לומד) אני מרגישה שאני כבר לא מעריכה אותו בכלל וכלום לא שווה לי. אני מתוסכלת מסתובבת עצבנים בבית וכל האהבה שהיתה בהתחלה הולכת ודועכת והופכת אפילו לשנאה. מה גם שבקרוב אצתרך לחזור לעבודה שהיא משרה מלאה ואז בכלל אהיה חייבת עזרה ממנו. מה לעשות? איך לשכנע את הבעל שיצא מהגאוה המטופשת ויתחיל להתנהג באמת כמו בעל דואג ואוהב (כמו שהוא טוען..) ??

לפתוח את "חוזה הנישואין הבלתי כתוב"

לאלמונית שלום, מדברייך עולה אכזבה מכך שבעלך אינו מעניק לך את התמיכה הדרושה נוכח העומס לאחר לידת תינוק וכי את חוששת שהמצב יחמיר בשובך לעבודה במשרה מלאה. סיפרת גם כי מתחילת הנישואין נמנע בעלך מעבודות מסוימות בשל תחושתו כי הן משפילות עבורו. חשוב להבין כי לכל זוג יש חוזה נישואין בלתי כתוב הכולל חלקים גלויים יותר וסמויים. החוזה כולל הסכמות שהושגו על ידי בני הזוג אם במו"מ גלוי ואם בשתיקה, כמו מי אחראי על - חשבונות, עבודות בית, וכו וכו, מי יוזם מה מתי ואיך וכו. חוזה הנישואין שלכם כולל הסכמה לפיה הוא לומד בכולל ואת המפרנסת, זאת למרות שההלכה מחייבת אותו לפרנס. כמו כן, החוזה כולל פטור עבור בעלך מעבודות בית בהן הוא רואה השפלה. אלא שלאור השינוי במציאות, לידת התינוק והגידול בעומס, נוצר צורך לסייע לך. לפיכך, עליכם לנהל מו"מ על האופן שבו תקבלי את הסיוע הדרוש לך,תוך התחשבות ברגישות שלו כלפי עבודות הבית. אחד הפתרונות האפשריים הוא שתשכרו עוזרת למספר שעות ביום/בשבוע, כאשר הוא מתחייב לגייס את המימון. זו רק אפשרות אחת וניתן להעלות רבות אחרות. לסיום, מציאת פתרון הלוקח בחשבון גם את הקשיים של שניכם וגם את הרגישויות וללא שיפוט, יפחית את המתח ויאפשר את שובה של האהבה. בהצלחה רותי אברהם יועצת אישית וזוגית מנחת קבוצות בנושאי תקשורת ונישואין מגשרת 0528630065 ruthy@global-report.com

למה כל כך קשה לה להתלבש יפה

הרבה הסברתי לאשתי רצוני שהיא תתלבש יפה נתתי כרטיס אשראי .ואני לא יודע הגברת מאכזבת אותי בענין כל פעם מחדש

המפתח: יחס גורר יחס...

דוד שלום, שאלתך מנוסחת במילים מועטות ולכן קשה מאד להתייחס ולסייע. בכל זאת, אצביע על כמה נקודות: התנהגות של בן הזוג נובעת פעמים רבות מהפרשנות שהוא נותן להתנהגות בן זוגו. פרשנות מוטעית יכולה להוביל לעימות ואי נעימות רבה. השימוש שלך כלפיה במילה "הגברת" מילה שמבטאת חוסר כבוד וזלזול, יכול להביא לכך שהיא תסרב להתלבש בבגדים שמוצאים חן בעיניך ומכבדים אותך. זאת משום שהיא חשה שאינה מספיק מכובדת בעיניך. כמובן שסירובה מעורר אצלך כעס ואכזבה ומגביר את התחושות השליליות ביניכם. ניתן לעצור זאת על ידי שיחה ובירור מה עומד מאחורי הסירוב שלה. ניתן לחלופין או בנוסף, לפעול באופן שונה (שכן מה שעשית עד עכשיו לא הועיל...). למשל, להזמין אותה ללכת ביחד לקנות בגדים שימצאו חן בעיני שניכם, להזמין אותה לבילוי, וכן, כאשר היא לובשת את הבגדים שנקנו ביחד, להרבות במחמאות ובחיזור. בהצלחה רותי אברהם יועצת אישית וזוגית מנחה לנושאי תקשורת וזוגיות מגשרת 0528630065 ruthy@global-report.com

להמשיך בייעוץ???

שלום לכולם, אני פונה אליכם עקב עניין מאד חשוב שאני מפחדת להיכשל בלשון הרע ח"ו אני ובעלי התחלנו ייעוץ זוגי אצל סטאז'ר קצת לפני פסח מאז הספקנו להיות אצלו בערך 3-4 פעמים כבר בפגישה השלישית הוא טען שאנחנו בסדר גמור והבעיות הם לא "כאלה גדולות" והכל בסדר לפני פסח הוא הבטיח שהוא מראה את המקרה שלנו לפרופסור בינר והוא יקרא לנו לסיכום פגישה-למרות שאני חשבתי ששום דבר לא "מסוכם" מאז הוא דוחה אותנו עד היום בטענה שהפרופסור לא נמצא וכרגע נמצאים בפגרה והפרופסור לא היה ואם יש בעיות "חירום" ניתן להרים אליו טלפון, גם כשהתקשרתי לקבוע פגישה כי ראיתי הידרדרות במצב שלי ושל בעלי הוא פשוט נתן לי פיתרון בטלפון ושוב טען שכרגע נמצאים בפגרה... בנתיים המצב שלי ושל בעלי די הידרדר גם היתה פרידה ושוב חזרה וכל זה ולא הרמתי טלפון למטפל כי זה כבר עיצבן אותי ממש חוסר היחס הזה, אני לא יודעת מה לעשות, איבדתי בו אימון לחלוטין וזה נראה לי ממש לא במקום, מצד אחד בעלי נורא התחבר אליו ואם אני אתחיל את כל הטיפול אצל מטפל אחר לדעתי זה יאבד מהאפקטיביות אבל מצד שני אם אתקשר לינר ואבקש מטפל אחר אני עלולה להיכשל בלשון הרע, מה שגם לפגוע במטפל עצמו.... אודה אם תיתנו לי פיתרון שלא פוגע באף צד...

כשמאבדים אמון במטפל

אלמונית שלום, 1. מדברייך עולה כי איבדת את אמונך ביכולתו של המטפל לתת מענה לקשיים בנישואין. זאת לאחר שחשת כי אינו נותן את המשקל הראוי לבעיות ביניכם ואף "מגמד" אותן בטענה כי למעשה "הכל בסדר". עוד ציינת שבפועל חלה התדרדרות. 2. חשוב להדגיש כי המטפל הוא מומחה בנושא שיטות ועקרונות טיפוליים אך המטופל הוא המומחה בנוגע לעצמו. לכן את היא זו שיכולה לדעת אם הטיפול אכן אפקטיבי. 3. עם זאת, מאחר שבכל זאת נוצרה ברית טיפולית בינו לבין בעלך, ייתכן שטוב היה להפגש עימו פעם נוספת ולהעלות את התחושות שלך. אם זה לא יועיל, יש להחליפו. כמובן שיש להקפיד שההחלפה תיעשה באופן ענייני המכבד אתכם ואת המטפל. רותי אברהם יועצת אישית וזוגית מנחה לקבוצות בנושא תקשורת וזוגיות 0528630065 ruthy@global-report.com

שנה ראשונה

שלום , אנו נשואים כתשעה חודשים , בזמן ההיכרות שלנו לפני החתונה אני זאת שתמיד דחפתי את הקשר וגם שהפריעו לי דברים בחוסר רגישות של בעלי כלפי הייתי לוקחת קשה ונפגעת ושראיתי שיישור ההדןרים לא בא ממנו עשיתי זאת בעצמי . אחרי החתונה זה לא השתנה אך מפריע לי יותר , אני די פתוחה ומשתפת וכמובן רגשנית ובעלי מופנם ופחות רגיש חיצונית . עדיין אני לא מצליחה להרגיש שבעלי באמת אוהב אותי - אלא כל הזמן אני חוזרת אחורה במחשבות שאם אני לא הייתי משלימה איתו מה היה קורה ואם בכלל היינו מתחתנים . מכיוון שבעלי עצמאי יוצא שבזמנים רבים הוא עסוק והזמנים שיש בשבילינו זה בין לבין , בין העבודה לתפילה , בין התפילה לשיעור תורה , כך יוצא שגם שאני רוצה זמן בשבילינו אני די צריכה להתחנן בשביל זה . האמת קצת התייאשתי , לפעמים אני חושבת איך אפשר להמשיך שרק לצד אחד נראה שחשובה הזוגיות. לאחרונה גם עברתי טיפול רפואי ולא הרגשתי שבעלי ממש שם איתי .. ושחזרתי הביתה הריחוק הזה רק החמיר . מכיוון שאני נכנסת לזה מאד עמוק ומטיפוס שמח הפכתי לממורמרת מאד חשבתי לנסוע היום להורים שלי - סוג של בריחה קצרה , ושבעלי יצטרף אלי לשבת , שלחתי לו הודעה בנידון כולל הרגשתי מהימים האחרונים , הוא רשם לי שאני רואה תמיד רק את הצד שלי, ואני חושבת שתמיד רק אני הפגועה ולא אכפת לי ממנו , ושבכלל אין צורך שאודיע לו שאני נוסעת ושיהיה לי שבת שלום , לא זה מה שציפיתי שיקרה ועכשיו אני לא יודעת איך להתמודד עם התשובה ואם ללכת בכלל , הלוואי ותענו לי בהקדם .

משבר כמנוף להתקרבות..

לשרית היקרה, איני יודעת מה בסופו של דבר החלטת, לנסוע או להשאר, כך או כך, מה שחשוב הוא שתתייחסי למשברון זה כמנוף לתיקון ולהתקרבות. עולה מדברייך כי עוד בטרם נישאתם, הבחנת בשוני בינך לבין בעלך. הוא מופנם יותר ופחות נוטה לחשוף רגשות או לתת להם ביטוי. המשימה לאחר הנישואין היא להכיר לאט לאט את בן הזוג ולאהוב אותו על השוני שבו. כתבת שאינך מרגישה מספיק את אהבתו אלייך. ביטויי אהבה שונים מאדם לאדם. יש מי שיבטא את אהבתו באמצעות מחמאות, יש מי שיקנה מתנות, יש כאלה שאוהבים לגעת ובכך מבטאים אהבה ויש כאלה ששוטפים כלים במוצ"ש. גברים רבים מבטאים אהבה באמצעות עמל הפרנסה ועמידה בהתחייבות לבת זוגם. כדי שבעלך ידע מה עליו לעשות כדי שאת תרגישי שהוא אוהב אותך עלייך לספר לו כי אינו קורא מחשבות ואינו יכול לנחש. (למשל, אם אתה מלווה אותי לרופא, קונה לי תרופה ומכין לי כוס תה חם למיטה - זה אומר לי שאתה אוהב אותי...). מצד שני חשוב שגם את תדעי איך הוא רוצה שיבטאו אהבה אליו וזה בוודאי שונה מהדרך שלך...(אם תניחי לי לנפשי כאשר אני מוטרד ותקבלי אותי בחיוך כשאני חוזר מהג'ונגל שבחוץ - זה אומר לי שאת אוהבת אותי..). חשוב, בשיחותייך איתו, דברי בשפת ה"אני" (אני מרגישה בדידות וזקוקה להיות איתך יותר...) ולא בשפת ה"אתה" (אתה מזניח אותי...). שימוש ב"אני" מעודד התקרבות, שימוש ב"אתה" הוא דיבור מאשים ומביא להתגוננות של הצד השני כשלעיתים ההתגוננות היא באמצעות התקפה. לבסוף, יש לזכור תמיד את המטרה הגדולה בזוגיות - וילכו שניהם יחדיו. בהצלחה! רותי אברהם יועצת אישית וזוגית 0528630065 ruthy@global-report.com

לא מצליח להתחתן והדבר גורם לי לאחרונה לעצב נורא עקב הקושי שלי להקים בית . אני יוצא לדייטים וכלום .

שלום ! אני בן 32 ויש לי בעיה . אני לא מצליח ליצור קשרים עם נשים . (הייתי לאחרונה בטיפול במשך 4 חודשים והגענו למסקנה שהכל קשור לכך שהדימוי העצמי שלי הוא נמוך ושאין לי ביטחון עצמי כלל. אני מאוד רוצה להתחתן ולהקים בית (רוב חבריי עם ילדים ).לאחרונה הייתי בטיפול שלדעתי לא הועיל לי בכלום. ישבנו ביחד וסיפרתי על קשיים מהעבר אבל שום דבר לא זז. החלום שלי הוא להגיע למצב שבו אוכל ליצור קשרים עם נשים ואוכל לבחור בעצמי את מי שאני רוצה לחיות איתה (בלי בלינד דייטים מתסכלים) הבעיה שאני ביישן . עד שאני רואה מישהי בסביבה שלי אין לי אומץ לגשת ולנסות לדבר איתה . הקטע שאני סובל מאוד לאחרונה מבדידות . לאחרונה עברתי לסביבה חדשה כדי לנסות להכיר אנשים חדשים .אני גר לבד ומשעמם לי ואף עצוב לי לחזור בלילה לבית ריק (גרתי שנים עם שותפים והחלטתי שהשותפה הבאה שלי תהיה רק אישתי ) מאוד קשה לי ואני מרגיש חוסר עניין בחיים (לא בא לי ללמוד, אני מעביר את הזמן שלי ושואל מה עכשיו? למה ? מתי? ) אני מאוד אוהב ילדים ומשפחה אבל לא מצליח למצוא את האחת . הסיבות שאני לא מוצא אותה היא שאם אני כבר רואה מישהי שמוצאת חן בעיני אין לי אומץ להגיד לה משהו ולנסות להתחיל איתה . אני מרגיש מועקה ומאוד רוצה להתחיל במקום החדש להיות יותר שמח , ללמוד , להיות עם חברים ( אין לי חברים בכלל ) . אני לא יודע מה לעשות אני לא מוצא טעם בכלום בחיים הכל אצלי סתמי .לאחרונה אני בחרדות על קרובי המשפחה שלי שגרים בדרום עם הגראדים ואני פוחד שלא יקרה להם חס ושלום משהו רע . אני מאוד רוצה לטפל בעצמי אבל יש לי כמה בעיות שאני לא מוצא מטפלים מעולים וזולים (הייתי אצל מטפלים שסתם עשקו אותי והשיחות לא הובילו לשום מקום ונמשכו ונמשכו -לא היה אכפת להם הם את הכסף שלהם מקבלים בכל מקרה ) אני אובד עצות . נמאס לי אני כבר מרגיש שכולם סביבי נשואים עם משפחות וילדים ואני עם בדידות עצומה . כאב ובזמן האחרון חרדות על המשפחה שלי .אני קם בבוקר ואומר לעצמי נו מה עוד יום משעמם ומדכא . לרוב אני אופטימי אבל כל הכשלונות שלי בבדייטים שעברתי מביאים אותי להרגיש רע מאוד וחוסר אונים. אני מחפש מטפל/ת מעולה עם המלצות והכי חשוב זול/ה כבר ביזבזתי המון כסף לחינם בלי שום תוצאה כדי שיוכלו להחזיר לי את שמחת החיים שהיתה לי בעבר ואת המשעות לחיים ( אני מרגיש כל יום כמו רובוט בודד שקם עובד לומד בלי תכלית ומטרה אשמח להמלצות רק טובות . להארות ,הערות ,שאלות . תודה רמי

התמודדות עם אתגר הדייטים

רמי שלום, דייטים יכולים להתיש, לעיתים לתסכל ואף לגרום לירידת ערך עצמית. אך אם רוצים להתחתן חייבים לצאת לדייטים. לכן, בתקופת הדייטים צריך לבנות מאגר כוחות נפש שממנו שואבים כוחות להמשך. נראה כי המעבר למקום חדש, העדר סביבה מוכרת ותומכת וכן העדר תחושת משמעות וטעם - "כמו רובוט" - בעבודה ובלימוד, החלישו אותך ולכן אתגר הדייטים כפול ומכופל. כדי להתמודד עם האתגר יש צורך מצד אחד לחזק את כוחותיך ומצד שני לבחון את הקושי בבחירת בת זוג. כדי להתחזק יש כמה דרכים: ישנם אנשים ששואבים כוח מנתינה - עשיית חסד והתנדבות. ישנם כאלו שמתחזקים על ידי פעילות ספורטיבית חברתית כמו הצטרפות לקבוצת כדורסל בסביבה. פעילות כזו תתרום לבריאותך הגופנית והנפשית וגם תחבר אותך עם אנשים בסביבה. אתה צריך למצוא מהם הדברים שגורמים לך להתחזק ולהרגיש טוב יותר עם עצמך. כאמור, בד בבד, יש לבדוק אם קיימת חסימה בכל הנוגע לבחירת בת זוג ויצירת קשר עמוק יותר, ולפעול להסרתה. בהצלחה, רותי אברהם יועצת אישית וזוגית 0528630065 ruthy@global-report.com

יחסי כלה ומשפחת החתן

שלום רב , נעזרתי בכם בפעם הראשונה לפני מספר ימים והייתי מרוצה מאד מתושבתיכם המקצועיות , שחלקם אף יישמתי . אני נשואה פחות משנה - אחת התמודדויות הפחות קלות לי בשנה זו זה עם משפחתו של בעלי. בעלי הוא הצעיר ביותר במשפחה עם 10 ילדים , והוא יתום מאב. הקשר שלו עם אמו ומשפחתו בכלל - הם מצד אחד נתינה , ומצד שני הרבה כעס . הקושיים העיקרים שלי איתם הם : *אני מקבלת הערות מחמתי לעיתים קרובות לגבי ההתנהלות של בעלי כלפיה ושאר ילדיה . *לעיתים קרובות היא מראה לי פרצוף כועס- כי לא תמיד נןח לי להתקשר או לבוא - בדר"כ אני מרגישה כעס כלפי מצידה . *אחת לשבועיים אנו עושים אצלה שבת - וכמעט אין אפשרות לשנות זאת בעיקר שבעלי "מפחד" ממנה , או פשוט לא מצליח לומר לה - לי בעצמי לא נעים לבטל כי מה יעשה איתה במקומינו - למרות שהם משפחה גדולה , הרב בגלל ענינים שלהם לא נושאים בנטל . בעקבות תכיפות השבתות ומאובדן החופש להחליט בתור זוג - לא תמיד אני מרוצה שאני הולכת לשם ולעיתים רואים את זה גם עלי . *קיבלתי בימים האחרונים טענות קשות וכעס מצד אחותו על שלא הייתי בקשר הרבה זמן - וסה"כ זה היה בגלל שעברתי הריון לא פשוט והפלה ודי התנתקתי מכולם - ואף אחד מצידם גם לא התקשר לשאול מה קורה איתי ולאן נעלמתי - גם בתקופה הזו עשיתי אצלם שבת. וגם לאחר שהסברתי לאחותו מדוע נעלמתי היא כעסה למה לא סיפרנו לה . * הכי חשוב הוא שאני מרגישה שהמון מתחים עם בעלי נוצרים בעקבות המשפחה שלו - היום בשעת משבר די הטחתי בפניו כל מה ששמרתי בבטן ולא סיפרתי לו על מנת לא לצער אותו . אני באמת לא יודעת איך להמשיך להתנהל מולם - חשוב לי מאד למצוא חן אבל זה בא המון על חשבוני - האם זה מוצדק4 ?? מה אני יכולה לעשות לגבי השבתות ? אין לי אפשרות לגייס את האחים שלו למשימה אני עוד חדשה שם ודי על הכוונת .. בקרוב אנחנו נעבור ממש באותו ישוב של אמו. עכשיו אנו גרים מרחק רבע שעה נסיעה . תבורכו על עבודת החסד שלכם .

רגשות אשם על "נטישת" אמא

שרית שלום, הבעיה שהעלית מוכרת ונפוצה. מדובר כפי הנראה בקושי בגיבוש הזוגיות שלכם עקב פריצת גבולות על ידי חמותך. היא כמובן אינה "אשמה" בלעדית. בעלך מתקשה מאד להציב לה את הגבול. ככל הנראה שהצבת הגבול תעלה במחיר שהוא אינו יכול לשאת - רגשות אשם שהוא "נטש" אותה לאלמנותה. אין פלא שהוא חש חוסר אונים וכעס. לכך מתווספת העובדה שאחיו אינם ששים לשאת יחד איתו בנטל. מה עושים? * מי שיכול לסייע לו במצוקתו זו את. הוא זקוק לתמיכתך ואהדתך. כמו כן, עלייך ליזום השקעה בזוגיות כדי לחזקה. לכו לבלות, לעשות דברים נחמדים ביחד. * מותר לך לשמור על פרטיות בזוגיות שלך. אינך חייבת לספר או לשתף אחרים במה שעובר עלייך ואת יכולה לבקש מבעלך להמנע מלשתף בעניינים הפרטיים שלך ללא רשותך. לאיש, כולל אמו ואחותו אין זכות להתערב בענייניך. * תנסו לגייס מי מאחיו שיקל עליו את הנטל בטיפול באמא. * בנוסף, עלייך להעצים את עצמך ואת עולמך. תדאגי לשמח את עצמך, להיות עסוקה בפעילות מהנה ומאתגרת כדי שהעניינים המשפחתיים הללו לא יהוו את מרכז עולמך. ברגע שעולמך יהיה עשיר ומגוון הדבר ימשוך גם את בעלך. * בנושא השבתות: כדאי שתשוחח עם בעלך ותסבירי את מצוקתך ותנסו להפחית ממצוקה זו. (אולי לצאת באמצע השבת לטיול ארוך שבו ניתן יהיה לשוחח בפרטיות .. וכו). ייתכן שדרושות לך מספר שיחות ייעוץ כדי לגבש אסטרטגיות קונקרטיות אפקטיביות. בהצלחה רותי אברהם יועצת אישית וזוגית 0528630065 ruthy@global-report.com

ייעוץ על שיתוף בנתוני מוצע לשידוך

שלום, יש לנו בת בשידוכים, שהיינו משתפים אותה תמיד בכל המידע שאספנו על הבחורים שהוצעו לה. באחת הפעמים הוצע שידוך שלאחד מבני המשפחה מחלה שאינה תורשתית אולם היא גורמת למראה חיצוני מעט חריג. היא סרבה בכל תוקף לשמוע אפילו שאין לזה כל קשר לבחור עצמו, לכאורה. הפעם מציעים בחור שיש לו אח עם תסמונת דאון. האם לומר לה שיש אח כזה או לפרט רק את הנתונים האחרים ולהתעלם מכך? (אחר כך היא תשאל למה לא אמרנו לה... למה הסתרנו... ולא נוכל לשקר ולומר שלא ידענו...) תודה וגמר חתימה טובה!

לברר יותר פרטים וליידע

אורה שלום רב, יש ליידע את ביתך כי מדובר בבחור עם אח עם תסמונת דאון אבל בטרם תציעי אותו לביתך, יש לערוך בירור מקדים. האם מדובר בתסמונת בעלת רקע גנטי (בדיקה במכון גנטי) וכיצד היחס לאותו אח בעל צרכים מיוחדים במשפחה. אם הרקע הגנטי נשלל ומדובר בתסמונת אקראית נותר לברר איך הוא מגיב להיות אחיו בעל תסמונת דאון. ישנם אחים שאח כזה תורם להם לתיקון המידות. הם מפתחים רגישות לאחיהם, לומדים מהי סובלנות ואף תומכים. יש כאלו שהם אמביוולנטיים או אפילו מרגישים דחייה. לדברים אלו יש משמעות לגבי בניית הזוגיות ולכן חשוב שהיא תקבל את מירב האינפורמציה בטרם תפגש. בהצלחה רותי אברהם ייעוץ אישי וזוגי 0528630065 ruthy@global-report.com

קידום הצעת חוק "לימודי טרום נישואין" לנרשמים לנישואין

בס'ד שלום רב לכל המלומדים/ות. בטוחני כי הצעה זו הועלתה ועלתה במחשבתכם לא מעט פעמים, לבחון את האפשרות לקבע בחוק את האפשרות שכל זוג שנרשם לנישואין יחוייב לעבור קורס מקצועי שיכלול את סוגיות בניית הבית היהודי וכראש לכל להחדיר את תרבות הדיבור שהיא לעניות דעתי הגורם העיקרי ליציבות הזוגיות או מאידך ח'ו לאי יציבותו. אשמח לקבל את תגובותכם/ן ואת עזרתכם/ן לקדם פרוייקט בעל חשיבות עליונה מאין כמותו כגון זה. וכמובן שכאשר איגוד בעל שיעור קומה כאיגוד ינר יפרוש את חסותו, אין ספק כי הדבר יצא מן הכוח אל הפועל, ב'ה. מודה לכם/ן מראש על השתדלותכם.

הרשו לי להתנגד...

חקיקה פירושה מעורבות של כל הקשת הפוליטית בכנסת, כולל מפלגות כמו מר"ץ. שהרי שם מחוקקים... כל חוק שיחקק יהיה מהלך של פשרה על מנת לזכות ברוב כלשהו ואינני רוצה אפילו לדמיין את התוצר הסופי...שיכלול רצונות של אלו המתנגדים מכל וכל לבית יהודי או לנישואין בכלל... לכך יש להוסיף את סוגיית האכיפה שכן אין חוק בלי אכיפה. זוגות שלא יהיו מעוניינים בהדרכה יפנו בסופו של דבר (או בתחילתו..) לבג"ץ בטענה שזה חוק בלתי חוקתי מאחר שהצבת מגבלה או תנאי לנישואין זוהי פגיעה בזכות יסוד להתחתן... ובג"ץ כמובן שיבטל את החוק ואז נחזור אחורנית לאותו מקום שבו היינו. אישית אני סבורה שחקיקה שתחייב קורס בנושא הבית היהודי היא בחירה בדרך קלה ואפילו קצת כוחנית. הדרך הראויה בעיני היא זו הארוכה - החינוכית. עלינו להשקיע בחינוך, בהסברה, בדוגמא אישית, ולהאהיב על הציבור, לאט לאט, את הבית היהודי. כמדומני שזו דרכו של איגוד י.נ.ר. בברכה וחג שמח רותי אברהם יועצת אישית וזוגית 0528630065 ruthy@global-report.com

אני אב למשפחה בת ששה ילדים ביתי השניה בת ה11 נמצאת ביחסים גרועים מאוד עם אימה

אשתי טוענת שהילדה חוצפנית גדולה מאוד ויש לה "פה גדול" ולכן היא כל הזמן מאשימה אותה. ביתי לעומת זאת טוענת שהאם מתנכלת אליה ללא סיבה מוצדקת, אף שגם היא מודה שהיא אכן מתחצפת וצועקת על אימה בצוורה שאיננה הולמת, אולם היא טוענת שהיא עושה כן רק כדי להתגונן מהאשמות של אימה. מיותר לציין שהיחסים הגרועים ביניהם גורמים למתח גדול בבית ולהרבה צעקות שנשמעות עד לבתיהם של השכנים. אני בתור הבעל והאב נמצא בתווך, מחד אני מזדהה עם אשתי, מאידך נראה לי שאכן יש משהו שמסתתר מתחת לפני השטח ויש לאשתי הרבה בליבה על ביתי, אינני יודע מהו שורש "הסכסוך", ברור לי שהדבר טעון טיפול ואף אמרתי זאת לאשתי, אולם היא מאוד כעסה שכביכול אני מצדיק את ביתי "החצופה" כלשונה. מה עושים?

תקופת ההתבגרות...

אב יקר, מדבריך עולה כי בתך בת ה- 11 החלה את תהליך ההתבגרות שחלק ממנו הוא גיבוש זהות עצמית, לעיתים באמצעות מרד והתרסה כלפי ההורים. בתקופת ההתבגרות זקוקים לסביבה תומכת ובטוחה המכילה את קשייהם ולצורך כך הם זקוקים להורים מאוחדים ומתואמים גם אם לא תמיד מסכימים על הדרך. עמידתך כשופט בין שתיהן פוגעת בזוגיות וגם במעמדה וסמכותה של האם ונותנת חיזוק שלילי להתנהגות הבת כלפי אימה. חשוב לגבש הסכמות עם אשתך איך תתנהלו כלפי הבת בסיטאציות שונות. כמו כן יש לדאוג שהבת תתייחס בכבוד לאימה גם כשהאם לא תמיד נעימה כלפיה. בהצלחה רותי אברהם יועצת אישית וזוגית 0528630065 ruthy@global-report.com

המשך שאלה..

ראשית תודה רבה על התגובות הרבות. ובהמשך לשאלתי, אני רוצה להוסיף שהורי התחילו עם כל ענין הברורים לפתע בעקבות דברים שראו. א. כשהבחור שרוי בלחץ, ידיו רועדות - כשהוא אוחז במשהו (כשכולם מסתכלים עליו וכ"ו..) ב. כשאבי דבר עמו והיה ויכוח קטן כלשהוא הוא קפץ -עלה וירד ברגליו ולא ממש קפץ. לפי הורי, אלו סימנים ברורים להפרעה אישית וללחץ. -מה שהגרפולוג ראה. אני תולה את הדברים האלו בכך שהבחור הוא ביישני בטבעו (הוא בעצמו אמר לי שהוא ביישן) ולכן נלחץ ברבים וכ"ו. האם נתונים אלו משנים את התמונה? תודה רבה ויישר כח!

מה עושים עם חשש שהבחור לא בריא?

שלום לך, לבי עימך על ההתמודדות הקשה מול החשש שמא מדובר בשידוך עם בחור לא בריא. אלא שיש לערוך עוד מספר בירורים וניתן גם לקבל החלטה עם סיוע מקצועי. סיפרת שהתנהגות הבחור במצבים שונים הדליקה נורה אדומה אצל הורייך והם חוששים כי יש לו "הפרעת אישיות" או שסובל מתופעות חרדתיות. - האם גם את חשת כך או שיש הבדל משמעותי בהתנהגותו כאשר הוא איתך (בסביבה בטוחה) וכאשר הוא ליד אנשים כמו הורייך המשדרים כלפיו מתח וחששות? - האם הנושא עלה ביניך לבין הבחור? אם לא, חשוב שתתקיים שיחה שכזו כדי שתרגישי אין סודות ביניכם ושאת יכולה לקבל תשובה לכל שאלה שלך. בין היתר חשוב שתבררי האם הוא אכן סבל מתופעה חרדתית (OCD) ברמה זו או אחרת. מתי זה היה, כמה זמן? מה קורה כיום? איך השפיע על חייו? האם נטל תרופות והאם יזדקק להם גם בעתיד? בד בבד, חשוב לשוחח איתו על תחושותיו בסביבת הורייך והאם את יכולה לסייע בהפחתת המתח שהוא חש. - באשר לבדיקה הגרפולוגית - האם לפני שהורייך הלכו לגרפולוג נעשו בדיקות פשוטות יותר לבירור החששות? למשל, לשוחח עם מישהו שגר איתו תקופה בחדר אחד (בישיבה למשל) , ויכול לספר איך זה לחיות איתו. בכל מקרה, בדיקות גרפולוגיות שנויות במחלוקת וגם מי שעושה שימוש בכך, אינו מתייחס למימצאים כעומדים בפני עצמם אלא רק כתוספת למכלול של בדיקות כמו: מבחני אישיות, ראיון נרחב, סדנא, תחקיר יסודי וכו. לסיכום - נראה שחשוב שתבקשי ממנו ששניכם תיפגשו עם הרופא המטפל בו (אם מדובר בתופעה חרדתית) כדי לשלול או לאשש חששות שיש לך. כמו כן, רצוי לקיים מספר שיחות ייעוץ (ביחד עם הבחור או בלעדיו)כדי להרגיע את המתח שנוצר ולקבל החלטה בדבר המשך הקשר או סיומו. בהצלחה! רותי אברהם יועצת ליחידים ולזוגות בנושא בחירת בן זוג 0528630065 ruthy@global-report.com

עוד המשך.. למי שיש עוד כח...

רציתי להוסיף, שדברנו עם רופא המשפחה מטעם הקופת חולים והוא טוען שהכל בסדר ממה שידוע לו ואין שום בעיה לא בבחור ולא במשפחתו. אבי עדיין מתעקש... איך אפשר ללכת למומחה ולשאול בצורה שלא תפגע בבחור? איך ניתן לעשות זאת בחכמה? ממה שדברתי אני עם הבחור על כל הפרשה העצובה הזאת הוא מכחיש את הדברים ומעצמו אמר שאין לו בעיה שישאלו את הרופא המשפחה כי אין לו מה להסתיר. אני משוכנעת לגמרי גם ממה שדברתי עמו על כך וממה שראיתי בעבר שאין לו בעיה ממה שהגרפולוג אמר , אלא אני תולה זאת בבישנות שלו שגרמה לתגובות מסויימות בשעות לחץ. - (יש לציין באמת שהתנועות שציינתי נעשו בשעות לחץ ולא כל הזמן. וממה שהחברים אומרים עליו הוא בחור מצוין ורגוע וללא בעיה). אך אבי חושב שאולי הרופא מסתיר\לא יודע. יש לכם הצעה חכמה ? תודה רבה מראש!

מה המטרה שלך??

שואלת יקרה, כדי לצאת מהפלונטר חשוב לדעת מה מטריד אותך ומהו רצונך. א. חשוב לדעת אם את מעוניינת בבחור ואם כן, האם מטרידה אותך התחושה כי אינך נותנת אמון בדבריו לפיהם הוא בריא. ואם כך, מה ניתן לעשות כדי להגביר את האמון? ב. האם תהיי מעוניינת למצוא דרך להסיר את התנגדות אביך לשידוך? לאחר שתבררי לעצמך מה רצונך - ניתן יהיה למצוא דרכים להשיג אותו. בהצלחה רותי אברהם יועצת בבחירת בני זוג 0528630065 ruthy@global-report.com

מה עונים לגברת?

לחברי הפורום שלום וברכה, רציתי לשתף אתכם במייל שנשלח אלי ע"י גב' ששלחה שאלה לפורום י.נ.ר ולא ממש קיבלה תשובה. אני אומנם הגבתי לשאלה שלה אז בפורום, אך האמת שלא ידעתי מה להשיב לה - הבקשה שלה נראתה לי תמוהה וקצת בעייתית. אשמח אם תוכלו לעזור לי לתת לה תשובה בעניין. להלן שאלתה: "לאור פנייתי לי.נ.ר. לבקשת שאלת רב לבני בן ה-10. תודה על תשובתך אך אני לא צריכה ייעוץ לגבי גירושיי. מדובר בנושא הליכי גירושין קשים ביותר שבני הקטן שובל הוא הנפגע העיקרי. כיום יש לי החלטה מבית הדין הרבני לפינוי האישה מהבית, דהיינו, ביום שני הקרוב ה- 9/1/12, אני אמורה לעזוב את ביתי על לא עוול בכפי. דואגת מאוד לבני שיהיה בבית עם אב ואחים אלים כלפיו. נעשה לי עוול גדול מאוד, כאשר בני היה נוכח בכל האירועים האלימים כלפי וכן גם ספג וסופג מכות עד היום. מחר, ה- 8/1/12, יהיה דיון בביהמ"ש למשפחה בעניין אומנה לילד, סיפור הזוי ביותר. האם ידוע לך על רב שבני יוכל להתקשר עימו ב- EMAIL ?(אין שיחות לנייד מהטלפון של הבית, אביו ניתק, ולא הייתי רוצה שינהל שיחה ויעלו על בני הקטן ויחטוף יותר מכות). מאחר ואני לא אהיה בבית לאור פינויי מהבית, היום יותר מתמיד אני דואגת לבני, לפחות שיהיה אדם שיוכל לשתף במה שעובר עליו. זוהי בקשתו של שובל לדבר/להתכתב עם רב. סביר להניח שהיום יהיו לו המון שאלות ויצטרך מענה על כל השאלות. תודה מראש," אז אם למישהו יש רעיון או עצה כיצד אפשר לעזור לגברת אשמח לשמוע. תודה לכם נאוה סבג

הכתובת - לשכת הרווחה

היי נאוה, נראה על פניו שאין מדובר בשלום בית או באישה שזקוקה כרגע לייעוץ זוגי או אפילו אישי. אלא לתמיכה מהרשויות המתאימות לכך - לשכת הרווחה במקום מגוריה. בין היתר עליה ליידע אותם על החשש שלה כי בנה סובל מאלימות. כך לפחות מחייב החוק. בלשכת הרווחה יכולים גם לסייע לה בנושאים נוספים שהעלתה כמו פינוי ממגורים, משמורת וכו.' אולי להמליץ בפניה גם על רב בעל אוריינטציה טיפולית שיוכל לתמוך בה ובבנה בכל התהליך של הגירושין והשלכותיו. בברכה רותי אברהם יועצת לנשים, יועצת לזוגות ומגשרת 0528630065

מה באמת אני אמורה לעשות???

שלום רב למומחי הפורום, ראשית, תודה רבה על טוב לבכם וע"כ שאתם משקיעים מזמנכם למען עמ"י! תבורכו משמיים! שאלתי ובעייתי: אם אני רואה את המצב בגדול התחתנתי מתוך חוסר ברירה מסוים ולא הייתי מרוצה מחתני, תקופת האירוסין הייתה קשה עד כדי שהיה קשה לי לפעמים לראות את המס' שלו על הצג ולענות לו.. החתונה עברה כמו בהצגה. אחרי החתונה, לא היה יותר טוב, הוא דחה אותי, והייתי מתביישת בו. אבל כל הזמן התפללתי והאמנתי שהכל יכול להשתנות והשקעתי, דיברנו על הקשיים שלי. אבל מציאות, עדיין קשה לי וזה בא בתקופות. יש תקופות שכ"כ קשה לי ואני חושבת שאני בורחת מהמציאות כמו: לא מסתכלת עליו, על התנועות שלו, והלב שלי ממש נחצה לשניים: מצד אחד יש לי זלזול כלפיו ואני לא מעריכה אותו. מצד שני: אני מרגישה רעה ומרחמת עליו ואז יש לי ייסורי מצפון שאני צריכה לעבוד על המידות ולקבל אותו. אבל השאלה, עד כמה??? בנישואין אמורים לסבול ולעבוד כל הזמן על המידות??? אני לא שוכחת לציין שיש תקופות יפות שאני אוהבת אותו. (אבל אחת ל... ורק אם...) שנינו סובלים מחוסר סיפוק במערכת היחסים שלנו (אני יותר, כי הרבה אני מציגה טוב כלפיו, גם כשרע לי.) אני רוצה לדעת: איך מגדירים את המצב שלנו, ומה ניתן לעשות? תודה רבה. מנוחה.

שלום בית בינך לבינך

מנוחה היקרה, נראה מדברייך שהקושי העיקרי שאיתו את מתמודדת הוא היעדר שלום בית בתוכך. את קרועה בין שתי דמויות בתוכך. הדמות הרואה טוב בבעלך, רוצה לבנות זוגיות ולאהוב אותו. אך באותה מידה יש בתוכך את הדמות האמיתית אף היא, המואסת בבעלך, בזה לו ואינה רוצה להיות איתו. העבודה על המידות חשובה אך עליה יש להוסיף נדבך חיוני - עשיית שלום בית פנימית וקבלת החלטה על דרכך בזוגיות. אשמח לעזור. רותי אברהם יועצת לנשים ויועצת לזוגות 0528630065

האם כדאי להעלות את תחושתי בפני בעלי ?

שלום רב לכל המסייעים ! רציתי לשאול האם כדאי לבכל מקרה או תחושה שיש לאחד מבני הזוג בזוגיות לשתף את בן הזוג בכל מחיר ? או שיש לעיתים מצבים שעדיף לא לעורר נקודות אצל בן הזוג מתוך חשש שאם העלתי את הדברים זה עלול להביא יותר הרס מאשר תועלת ? או שבשם האמת או הרצון לשים הכל על השולחן צריך להעלות את כל התחושות והמחשבות ? ובאופן יותר ממוקד - האם נכון לשתף את בעלי ולומר לו שיש לי תחושה שהוא חש יחס כלשהוא ( מגונן / אוהד או במקרה הגרוע נמשך ) למישהי שאנו מכירים ? יש לי תחושה שאותה בחורה מוצאת חן בעיניו ועל אף שאני כבר לא בקשר איתה ועם משפחתה אנו נפגשים בהם לעיתים קרובות וגרים לידם . הסיפור עם ההרגשה שלי שמשהו בתחושה שלו אליה הוא מעבר לאדישות התחיל לפני כמה שנים כאשר החלטתי להתרחק מבחורה זו לאחר שראיתי כי היא לא אמינה ,יחסה לבעלה מזלזל ,אינה אישה שמקדישה את מירצה לטובת ביתה ומשפחתה ובכלל טיפוס מאוד מריר וביקורתי ,ולא פעם חשתי כי עיניה צרה בי ובזוגיות שלי ולכן תפסתי מימנה מרחק עד כדי ניתוק ובמשך הזמן הזה בעלי לא שש לשתף עימי פעולה בנושא והמשיך ללא רגישות או הבנה להמשיך לשוחח עימה כאשר נפגשו ושלמור על קשר איתה ועם בעלה . מיתור לציין כי הדבר חרה לי מאוד ולאחר שהסברתי לו כי האישה הזו היא רעה ואינני רוצה שום קשר איתה וזה שהוא מתקשר איתה פוגע בי וגורם לי להרגשה מזוזלזת ,הוא עדיין לא חדל מהתנהגותו וניסה לגרום לי לרדת מהעץ וניסה להטיל בי את האשמה ולהפוך אותי לקטנונית וקנאית , ורק לאחר שהגענו לכדי פיצוף ושמבר חריף בזוגיות (דבר שהיה לי מוזר מאוד כי הרי מה הסיפור שלו בכלל ,הרי הייתי בטוחה שלא אצטרך להתווכח על דבר כז ושהוא יכבד את דעתי ובפרט שזה קשור בתחום של צניעות ושלום בית ) הוא הסכים ל"עשות לי טובה" ונמנע מלתקשר איתה אך עד היום הוא מרגיש נזוף ולא מבין מה היה הביג דיל . ואני לעומת זאת יצאתי מובסת מכל הסיפור ,קטנונית וחסרת ביטחון ( מה שאולי נכון ? ) ועדיין כאשר אנו נתקלים בהם אני חשה את החלפת המבטים ביניהם ואת תחושת המתח של שיניהם מין סוג של מים גנובים ימתקו , ולעתים כאשר שמה עולה ואני מנסה לספר לו כמה אנקדונות שימחישו לו איזה אדם מניפולטיבי היא הוא שומע אך אני מרגשיה שהוא לא מוכן לקבל את הדברים ולעיתים אך מגונן עליה ואני משתגעת . ולכן שאלתי - האם נהגתי בחוכמה לאור מה שספירתי ומה עליי לעשות כאשר אני שוב נתקלת במבטים / אמירות שלו עליה - האם כבר להציף הכל שוב וללכת לטיפול אול החליק ולהעלים עין . סליחה על אריכות השאלה אודה לתשובותיכם

לחזק את הזוגיות ואותה אישה "תיעלם"...

מיכל שלום, בוודאי שאת צודקת שאת מתנגדת שבעלך ינהל קשר כלשהו עם אישה אחרת. אלא שהקשר עם אותה אישה אינו הבעיה אלא רק הסימפטום לבעיה שורשית יותר והיא חולשת הזוגיות. בדרך כלל חדירת גורמים "חיצוניים" אל תוך הקשר מתרחשת כאשר מדובר בזוגיות הסובלת מחולשה. חוסר בהערכה עצמית של אחד מבני הזוג יכול להחמיר את המצב. כאמור, אותה אישה על מעלותיה וחסרונותיה (ולמי אין...) הצליחה "לחדור" לקשר דרך הסדק שקיים בזוגיות שלכם ולכן הפתרון הוא חיזוק הזוגיות. כמו כן, ממליצה לך לעבור תהליך של העצמה אישית. בהצלחה! רותי אברהם ייעוץ אישי לנשים ייעוץ לזוגות הנחיית קבוצות 0528630065

איך מסבירים לבעל שלא רוצה להבין?

אני נשואה כ-5 שנים + 3 ילדים . אחרי החתונה התחלתי בלימודי מקצוע אקדמאי וב"ה אחרי 3.5 שנים מפרכות של לימודים מאסיביים 5 ימים בשבוע במשך שעות רבות (שבמהלכן גם ילדתי) סיימתי השנה וקבלתי את התואר הנכסף, ואפילו מצאתי עבודה מצוינת בתחום. הבעיה היא שלצערי הרב איני מוצאת את עצמי בעבודה שלי. המקצוע שלמדתי הינו מקצוע טיפולי שבדומה אולי לעבודה שלכם אין בו כללים ברורים. הרי לא ניתן לתת למטפל "מתכון" מראש, כיוון שבני האדם שונים ובעיותיהם שונות. אני מרגישה שלמרות שסיימתי את הלימודים התיאורטיים ואפילו שעברתי את הסטאז' בהצלחה, איני יודעת עדיין כיצד להתמודד בשטח ומוצאת את עצמי פעמים רבות חסרת אונים ממש. במקצוע שלי קיימים שני תחומים עיקריים האחד טיפולי ולכן כמו שכתבתי לעיל לא קיימים בו כללים ברורים (בתחום זה אני עובדת בפועל ומרוויחה משכורת יפה) ואילו השני שייך יותר לתחום הרפואי, הכללים בו ברורים ואליו התחברתי יותר גם במהלך הסטאז'. (אך משכורת בו נמוכה משמעותית, כמעט כמו שכר מינימום) פעמים רבות אני חוזרת מהעבודה עצבנית ומתוסכלת ומרגישה שממש רע לי בעבודה שלי. כשאני מנסה לשתף את בעלי בתסכול שלי ומנסה להעלות את האפשרות שאולי כדאי לי לעבור לתחום השני (ובלבד שאהיה מאושרת) בעלי ממש כועס ומתעצבן וטוען שאין לי אחריות כלכלית, שאני חייבת להתרגל למקצוע, ושגם ככה סבלנו קושי כלכלי במהלך הלימודים שלי. (בעלי אפילו עזב את הכולל לצערי הרב בעקבות הקושי הנ"ל) ניסיתי להציע לו אפשרות שאולי בשנה הבאה (עד סוף השנה הנוכחית אני חייבת להישאר בכל מקרה בעבודה שכבר התחלתי) אנסה לשלב 3 ימים בעבודה הרפואית ויומיים בטיפולית וכך אולי לאט, לאט אתרגל , אבל אין עם מי לדבר הוא ישר מתחיל להתעצבן ולומר משפטים כמו "אני לא יודע מה לעשות עוד עם האישה הזאת" או "אין לך ביטחון עצמי "(מה שמוריד לי עוד יותר את הביטחון) "עדיף שתוסיפי עוד שעות בעבודה במקום להשתטות" (אני עובדת 5 ימים, אבל "רק" 5 שעות כל יום) ואפילו כדאי שתתחילי לקבל באופן פרטי" (שזה כמובן עוד יותר רווחי, ואפילו פנו אלי בבקשות כאלה כי המקצוע שלי חסר מאוד בציבור החרדי, אבל סרבתי, והוא התפוצץ) אני חייבת להבהיר שכיום המצב הכלכלי שלנו לא מצריך לחץ כזה כמו שהוא משדר. יש לנו ב"ה דירה משלנו ללא משכנתא(שההורים קנו לנו לחתונה) ונכון לעכשיו יש לנו יותר מ-20000 שקל בעובר ושב (בפלוס כמובן). אני בנ"א חסכן מאוד, לא מחפשת מותרות וגדלתי בבית שהמוטו בו היה "העוה"ז הזה הוא רק פרוזדור לטרקלין", בעלי לעומתי חושב שדירה נאה זה ערך חשוב מאוד, כסף זה ערך עליון וערך של בנ"א נמדד לפי המשכורת שהוא מרוויח. אני מרגישה ממש כמו עכבר במלכודת, הולכת בבוקר לעבודה עם דמעות בעיניים ובחילה בגרון. כמעט כל יום מתחשק לי להתקשר ולהגיד שאני מרגישה לא טוב. רע לי, רע לי אני מתוסכלת בעצמי מהמצב והוא לא מבין זאת. מיום ליום הכעס שלי על בעלי שלא מבין אותי גדל וגדל ואני מרגישה על סף התפוצצות. יש לכם עיצות איך אשכנע אותו שלמען בריאות הנפש שלי עלי לעזוב את העבודה הזו/להוריד שעות? ואולי יש לכם כמטפלים עיצות לתת לי איך להתמודד עם העבודה שלי כמטפלת ואיך היה אצליכם בשנים הראשונות?

זה לא הכסף זה השוני

לפונה היקרה שלום, אכן נראה כי את נתונה בדילמה המעמידה אותך גם בעימות מול בעלך. מצד אחד את זקוקה לסיפוק בעבודה אך התחום המספק אותך אינו מתגמל כמו התחום שאינו מספק אותך ואפילו מתסכל. העימות עם בעלך נוצר על רקע הציפיה שלו שלאחר שנים של השקעה בהכשרתך המקצועית, במהלכם הוא גם הקריב משלו, יבוא הרגע שבו ההשקעה תניב גמול כספי ראוי. אלא שנראה כי שורש העימות אינו סביב השאלה על התחום המקצועי אלא סביב ענין יסודי יותר - מה עושים עם השוני בין בני הזוג. בשעה שבעלך רואה כראשון במעלה את הבטחון הכלכלי ואף היה נכון להקריב לצורך הכשרתך, לך יש מדרג שונה. אינכם שונים בכך מכל זוג אחר. לכל זוג יש שוני ביניהם בצרכים, בערכים, בסדרי העדיפויות. העבודה הזוגית היא לזהות ולכבד את השוני, ולעמול על מטרות משותפות שאינן פוסלות את ערכי השני אלא מתחשבות בו. מהות הזוגיות היא חיפוש דרכים להסכמות משותפות כך שלכל אחד מבני הזוג יהיה טוב בזוגיות. נראה לי כי מהלך של זיהוי השוני והלמידה כיצד פועלים ביחד כזוג למרות השוני, יאפשרו לכם לחפש ביחד דרך (גם אם לא מושלמת) שבה תוכלי לשלב סיפוק מקצועי עם תגמול הולם. בהצלחה! רותי אברהם, ייעוץ זוגי, יעוץ אישי לנשים, הנחיית קבוצות 0528630065

התמכרות

שלום וברכה הגיע אליי השבוע זוג עם בעיה לגבי בנם הבכור , אנסה לתת כמה שיותר פרטים בכדי לשמוע חוות דעת בנושא. מדובר על משפחה באחת ממדינות אמריקה הדרומית, 5 ילדים במשפחה , משפחה עשירה מאוד מוכרת ומכובדת מאוד במקום מגוריהם. הבן הבכור , כיום בן 22, התחיל להתמכר לסמים בגיל 15, למעשה הוא הודה שהשתמש בסמים כבר מגיל 13, בכל אופן ההורים גילו זאת בגיל 15, הם ניסו להרחיק אותו מהסביבה , ניסו טיפולים פסיכולוגיים וכן טיפולים נפשיים,הוא עבר טיפולי גמילה שונים במדינתם (12 השלבים וכד'....) בגיל 18 הם שלחו אותו למוסד גמילה בישראל,משם הוא ברח... כשחזר למדינתו הופעל עליו לחץ חזק של המשפחה אז הוא עבד על עצמו והתחיל להיגמל מהסמים. אבל אז הוא התחיל לשתות אלכוהול...... נכון להיום הוא מכור לאלכוהול ולפעמים הוא משתמש בסמים. הוא חי במין עולם שלו ומערבב בין דמיון למציאות (ההורים לא מבינים ממה זה נובע.האם זה בכוונה ?). בכדי להצדיק את מעשיו הוא משקר בלי גבולות ואביו ''מציל'' אותו פעם אחר פעם מהמשטרה. מיותר לציין שיחסיו עם הוריו קשים........ במשפחה אין ולא היה מוכר המושג של סמים ואלכוהול. בהיותו ילד הוא אובחן כסובל מADD שהפך ל ADHD,לאורך כל השנים הוא טופל אצל פסיכולוגים. הוא היה ילד שקיבל הכל בלי גבולות בכדי לחפות על כך שאביו נאלץ להיות מחוץ לבית הרבה לצורך ביסוס העסקים. אחיו ואחיותיו לא הולכים בדרכו ואף מנסים לפצות את ההורים בהתנהגותם הטובה. אשמח לשמוע על ההתמכרות הזו וכן על דרכי טיפול בכדי לכוון אותם למקום הנכון ולאנשים הנכונים. תודה רבה

הכתובת - רטורנו. רקע וחומרים - ספר על רטורנו

תמי שלום, ממליצה לך להפנות אותם לרטורנו - קהילה טיפולית להחלמה מהתמכרויות המיועדת לאוכלוסיה דתית. מדובר בקהילה הפועלת על פי שיטות ידועות אבל גם ייחודיות שפותחו בתוך הקהילה. שמעתי שיש להם הצלחות. כמו כן, ממליצה לך לקרוא את הספר "רטורנו" בהוצאת אוניברסיטת בר אילן. מדובר בעבודת מחקר על רטורנו, התפיסה הטיפולית, דרכי העבודה וההצלחות שלהם בגמילה מהתמכרויות. בהצלחה, רותי אברהם יועצת לזוגות, ייעוץ אישי לנשים 0528630065

להתחתן ולהיות לבד

כותרת קצת מוזרה אני יודעת. אני יוצאת עם בחור מקסים מספר חודשים וטוב לנו יחד אבל ידוע לי שאם נתחתן לא נהיה יחד אני אצטרך לעזוב את עיר מגורי ועיר רחוקה מאוד לעזוב את משפחתי וחברותי ולהיות לבד עם 4 קירות בגלל העבודה שלו (אני לא יכולה לפרט את העבודה )הוא צריך להיות כל יום וכל היום בעבודה ויש לו ערב חופשי פעם בשבוע שזה היום היחיד שאנו נפגשים כעת. מה עושים אני לא יודעת אם אני מסוגלת לזה ומצד שלי מה אם הוא הבחור המיועד לי - לא רוצה לפספס...

ייתכן רחוק אבל קרוב

אלמונית יקרה שלום, בכל נישואים יש הימור וחוסר וודאות גם אם הכל ברור ומוסכם. לכן חשוב לברר על מידותיו של בן הזוג ובעיקר על היכולת שלו לשתף, לנהל מו"מ ולקבל החלטות משותפות שתהיינה טובות לשניכם. ישנם זוגות ששוהים זמן רב ביחד וחשים בדידות, וישנם זוגות שהבעל נעדר רבות (צבא קבע, ביזנס בחו"ל) אך האישה מעידה כי העדרו של הבעל אינו פוגם בקשר. חשוב במצב כזה שלאישה יהיה עולם מפותח ועשיר משלה, קריירה, אתגרים וכו. ניתן כמובן לערוך בדיקות התאמה ואת מוזמנת לפנות אלי לצורך כך. רותי אברהם, יועצת לזוגות, יועצת לנשים, ייעוץ בבחירת בן זוג, וליווי זוגות לפני נישואין 0528630065

בעיות בתקשורת והתרחקות בחיי האישות

בעלי ואני נשואים שנה נשואים שניים, בנישואי וויתרתי על הרבה דברים ויחד עם זאת בתחושה של התאמה. בעלי טיפוס מאוד רגיש. וכל שיחה בעינינים עלינו בכל מיני תחומים לאו דווקא מאוד אישיים בעלי נמנע מלשמוע, נפגע, בורח, מתחמק ולוקח כל דבר כהאשמה. עוד לפני שאני מדברת בעלי לא נותן לי לסיים משפט! אלא אם כן אני לא מוותרת.. זה מוציא לי הרבה אנרגיות... בחודשים האחרונים בעלי לא מעונין לחיות איתי חיי אישות תקינים וכל פעם יש לו תירוצים אחרים להתחמקות . כשאני מנסה לדבר איתו עלינו הוא אומר :כן כן צודקת ..סליחה.. והכל נשאר אותו דבר. אני מרגישה שאין לי למה ללכת למקווה. נעשיתי מאוד מאוד עצבנית ומוצאת את עצמי בוכה כל הזמן אשמח למענה ועזרה תודה ויום טוב.

הפתרון - תקשורת מקרבת

רינת שלום, מדברייך עולה תחושה של קושי בתקשורת בינך לבין בעלך. קושי הגורם לך לאכזבה וייאוש. כמובן שעל במה זו אנו מקבלים תמונת מצב חלקית - מנקודת מבטך בלבד, עם זאת נראה כי בעלך מרגיש שאת שופטת אותו "טיפוס מאד רגיש" (לפי איזה סרגל נמדד ה"מאד"??). בשיחות איתך הוא מרגיש מותקף ומאויים ודפוס התגובה שלו הוא הימנעות התחמקות וכו'. כמובן, שכאשר התקשורת הגלויה והפשוטה "לא עובדת", גם התקשורת האינטימית (אישות) נפגעת. לפיכך, ממליצה על ייעוץ זוגי שיתמקד בשיפור התקשורת ביניכם, קרי בניית תקשורת מקרבת ולא מרחיקה. בייעוץ ניתן ללמוד ביחד איך לנהל שיחה זוגית שתוביל להחלטות מתוך הסכמה והתחשבות ברגישויות השונות שלכם ובדגשים השונים. איכות התקשורת האינטימית תלויה ומותנית ברגשות חיוביים וחמים ביניכם. ואלו מתפתחים בהתבסס על התקשורת הגלויה הפשוטה והזורמת. רותי אברהם - יועצת זוגית 0528630065 מתמחה ב: *ייעוץ זוגי באמצעות אחד מבני הזוג *ייעוץ זוגי להורים עם ילד בעל צרכים מיוחדים ruthy@global-report.com

מבולבלת וחסרת מנוחה

אני ובן זוג שלי יוצאים 3 חודשים יחד אחרי חודש עברנו לגור יחד הכל היה מושלם ואז התחילו מריבות שהיינו הלכים לישון עצבניים ולא מדברים ואז זה קרס כימעט ניפרדנו השלמנו שבוע שהיה ממש שקט יום אחד אני מגלה שהוא מדבר עם מישהי עלי שאני לא ממש הסיגנון שלו במראה חיצוני ....רבנו ואז הוא אמר שעדיף לגור בניפרד( פרט חשוב הוא גרוש +ילד נישואים ממש ממש קשים והגירושים בכלל )כי הוא מרגיש כאילו אנכנו זוג נשוי וזה לחץ עליו ומלבד זואת אמר שעדין לא בטוח אם מאוהב .בנתיים אנחנו יחד יש ימים ממש מושלמים הכל מושלם ויש מצבים שאני מרגישה כאילו הוא מזלזל ומוחץ אותי אני מרגישה כאילו הוא דוחה אותי כי מפחד להיות קשור מידי ולהיתאהב אני ממש לא יודעת מה לעשות כי אני גדלתי בלי אב והזוגיות שלי זה המון סיפורי כישלון אני חייבת אהבה גבר פשוט עבודה דיכאון תופס אותי קשה לי להתקדם בחיים בבקשה תעזרו לי

יחסים של ניצול

לילי שלום, נראה כי מערכת היחסים שלך עם בן הזוג מבוססת במידה רבה על ניצול שכן את משקיעה זמן ומאמץ רגשי בקשר, אך בן הזוג אינו מוכן לקחת אחריות ולהתחייב. פעמים רבות, כאשר אישה מוכנה להשקיע בקשר שיש בו מידה רבה של חד צדדיות, הדבר אולי מצביע על קושי בדימוי העצמי. ניתן לגשת לשיחות ייעוץ שמטרתן העצמה אישית - היכרות עם חולשות וחוזקות, וכן חיזוק ובניית האמון שלך בעצמך. נקודה נוספת למחשבה. מחקר שנערך לפני מספר שנים באוניברסיטת חיפה (ופורסם אם כי לא בהבלטה מספיק בכמה אתרים) בדק האם יש השפעה לחיים ביחד ללא נישואין על שיעור הגירושין. התברר כי דוקא אותם זוגות שחיו ללא נישואין כדי "לבדוק התאמה" נטו יותר להתגרש. ההסבר לכך הוא שכאשר בונים את הזוגיות על בסיס "התנדבות" ולא מחויבות, כל אחד מבני הזוג חי - באופן מטאפורי - עם מזוודה בארון. אם משהו לא מוצא חן בעיניו תמיד יכול לעזוב. אלא שגם אם הם נישאים בסופו של דבר, הבסיס הרעוע ממשיך ללוות את הזוגיות. המזוודה נמצאת בארון וזוגות אלו נמצאים בסיכון גבוה יותר לגירושין. רותי אברהם, יועצת זוגית ואישית * ייעוץ לזוגות שיש להם ילד בעל צרכים מיוחדים * ייעוץ זוגי באמצעות אחד מבני הזוג 0528630065 ruthy@global-report.com

אין יחסי אישות כלל!!

שלום רב, אני פונה אליכם בכאב עצום. אנו נשואים כשנה ורבע, ויש לנו ב"ה תינוק מקסים. בעלי לא תפקד במהלך כל השנה הראשונה. קם בצהריים, התפלל לפני השקיעה, היה יושב שעות שעות על המחשב, מתחמק מיחסי אישות, לא לומד, לא עובד, סגור מאוד רגשית. עד כדי שגם אם הייתי מרעיפה עליו אהבה במילים או במעשים-הוא לא היה מגיב, ותמיד טוען שאינו זקוק לזה. הוא אפילו לא היה מחזיר מצידו בשום גילוי אהבה, בתואנה שזהו אופיו והוא אדם קר. נכנסתי להריון ומצבי הרוח והחולשה הפיזית הלא-נורמלית שנפלה עלי-רק הכבידה וסיבכה את המצב. הוריי כועסים מאוד, מנסים להתאפק, אך לא מסוגלים לראות אותי כך. התקפלתי, נבלתי, קשה לי לחייך, לא מעניין אותי כלום בחיים. אני כועסת עליו. הוא מבטיח כל הזמן שישתנה, שהוא רוצה לקום מוקדם, לתפקד, אך זה לא קורה!! הוא מתחמק משינה מוקדמת, ויש לי חשש שזה קשור ליחסי אישות. כשפעם אחת זה כן קורה- הוא מאשים אותי שבגללי הוא קם מאוחר... זה הגיע למצב שהייתי בורחת מהבית בלילות ובוכה לה' שיקח אותי לפני שאעשה את זה בעצמי. היה רע לי בעולם. מבחורה הכי מוכשרת, אהודה ואהובה בסמינר-הפכתי לבחורה מסכנה, חסרת חיות ושמחה. אני ירדתי מאוד גם רוחנית, עד כדי שקשה לי להתפלל אפילו!!!! הייתי מוסרת שיעורי תורה לפני החתונה ועושה המון דברים טובים. זהו. הרגשתי שהסתיימו החיים. בעצתם של חמי וחמותי, בעלי החל ללכת לטיפול אצל אנשי מקצוע שהצליחו לפתוח אותו רגשית. הם טוענים שהוא חווה איזו שהוא אירוע בילדות, שגרם לו להיסגר כך. כאשר בנינו נולד, פתאום ליבו נפתח לאהוב אותו. אך אז הקושי הכלכלי התעצם פי כמה וכמה. רציתי להתגרש ודי!! פנינו ליועץ נישואין מומחה והוא התחיל אט אט, מחיי היום יום. ב"ה בעלי קם בבוקר, הולך לעבוד, ושמח יותר עם עצמו. גם לי טוב יותר, אך לי קשה לקבל את העובדה שבעלי כ"כ ירוד מבחינה רוחנית. נקודה לא פתורה נוספת היא שלא קיימנו יחסי אישות במשך 9 חודשים. בעלי בתחילה התחמק מאוד, ורק לפני חדשייםהוא אומר שזו בעייה שלו. מה עושים? אני מרגישה שנואה, מושפלת, דחויה. תמיד הרגשתי שהוא לא אוהב אותי בגלל זה. למה זה מגיע לי? למה? אני מרגישה שחיי נהרסו. אני אוהבת את הבן שלי ולא רוצה לפרק ח"ו את הבית, אך קשה לי כשהחיים מתנהלים כך. ולהכירכם-אנו נשואים רק שנה ורבע!! תודה רבה.

התמודדות קשה אך יש נקודות אור

שרה היקרה שלום, כמה כואב סיפורך. במקום להתחיל את נישואייך מנקודת פתיחה של התקרבות חיבור ואהבה, על הקשר משפיעה ומקרינה טראומת העבר המונעת כפי הנראה מבעלך לבנות את הקשר האינטימי ולהתקרב אלייך באופן שהוא היה רוצה. תחושות הייאוש שלך במצב זה הן מובנות. אלא שמדברייך עלו גם כמה נקודות אור: א. בעלך מכיר בכך שבעיית הקשר האינטימי קשורה לטראומת העבר שלו והוא לדברייך לקח אחריות לטיפול הדרוש. זה אינו תהליך קצר והוא גם יהיה זקוק לכל התמיכה שלך. ב. הצורך בטיפול מוכר גם על ידי הוריו שדחפו או דוחפים אותו לקבל טיפול. ג. חל שיפור בתפקודו בחיי היום יום לאחר פגישות טיפוליות. יש מקום לדעתי להמשיך בטיפול פרטני בו וגם את זקוקה למספר פגישות טיפוליות עבורך לאחר שהתמודדת עם דחיה והתרחקות מצידו. הדחייה יצרה אצלך תחושות של השפלה וייאוש ובכך יש לטפל. יש להתייעץ עם המטפל/ים מתי לשוב לטיפול זוגי כדי להתחיל לבנות את התקשורת הזוגית, להתייחס לצרכים ולציפיות של כל אחד מכם מבן זוגו וכיצד להתמודד ביחד עם משקעי העבר. בהצלחה רותי אברהם - ייעוץ אישי וזוגי ייעוץ לזוגות צעירים ולזוגות לפני נישואין ייעוץ זוגי להורים שיש להם ילד בעל צרכים מיוחדים 0528630065

ללכת או לא ללכת

פונה אליכם בעלה של מירי בנושא ללכת או לא ללכת לארוחת חג בראש השנה . ראשית תודה לעונים למירי . אני מבין את חוסר הנעימות של אשתי היקרה אבל וכאן יש אבל , בני הזמין אותנו לארוחת חג זו פעם ראשונה לאחר שנים רבות וזאת שרק לאחרונה נכנסו לדירה חדשה ואני לא רואה כל סיבה מדוע אשתי מירי מתנגדת ללכת לאותה ארוחה שגם גרושתי והורייה יהיו באותה ארוחה ואסביר למה : גרושתי לא מאיימת עליה . זו לא פעם ראשונה שאשתי נמצאת בפגישה כזו . זה לא מעשי להגיד לבני שיזמין אותנו בנפרד או ללא גרושתי כי לאשתי לא נוח . אשתי צריכה לראות את גרושתי כאדם זר שיושב ליד השולחן היא לא חייבת להכנס איתה לשיחה , מלבד שלום חג שמח שנה טובה ובזה תסתיים הפגישה הלא נוחה . אנחנו נשואים למעלה מעשרים שנה וגרושתי מאיימת עליה או לא נוח לה או לא מרגישה בנוח , נו באמת לא נראה לי . נראה לי שהיא רוצה שגם השנה נחגוג עם משפחתה אתראש השנה . אני רוצה לציין כי כל השנים חגגנו עם הוריי אשתי ותאמינו לי לא תמיד זה נוח ונעים לי ולא תמיד הרגשתי טובה ואני לא הולך מרצון אבל הולך כי זו אשתי ואני עושה זאת למענה . נראה לי שבאם אשתי תממשיך להתעקש היא פשוט תלך לבדה למשפחה שלה ואני אלך לארוחה אצל בני כי אינני רואה מוצא אחר מהסיפור .היא מתנהגת כילדה לא בוגרת ולא נראה לי שלא תצליח להתגבר על חוסר הנעימות שלה היא פשוט צריכה להתייחס אליהם כאנשים זרים , לא יתכן שגם לאחר 20 שנה הסיפור של חוסר נעימות ירדוף אותי ולא אצליח לחגוג עם בני אצלו בדירתו החדשה שאליה יכנס בראש השנה . נראה לכם שלי נעים לשבת ליד השולחן עם גרושתי והורייה , מה אתם חושבים שכן , נו באמת אבל אני מתגבר על חוסר הנעימות , משחק אותה למען בני וילדייו . כך אני חושב וכך אני פועל ואפעל אין לי כל כוונה להמשיך רק לחגוג עם משפחת אשתי בשום פנים ואופן זה לא יתכן , תרצה תבוא לא תרצה לא תבוא שתחגוג עם הורייה ואני אחגוג עם בני ונכדיי מגיע לי וגם לבני . מה דעתכם ? תודה

הפחתת האיום והידוק הקשר ביניכם

אבי שלום, לא קראתי את הצד של מירי ובפני מונחים רק דבריך ולכן רק להם אתייחס. מבין דבריך עולה כי אתה נסער וכועס, אתה חש שכלו כל הקיצים וכי אתה שואף לבלות את ראש השנה עם בנך בפעם הראשונה. משאת נפש ראויה. אלא שאין אתה רווק אלא נשוי ולכן כל מחשבה רגש ומעשה מכווננים לשאלה - איך זה ישפיע על הזוגיות שלי, האם יקרב אותנו או ירחיק. בטרם אתייחס לקושי ואציע דרך להתמודד איתו, חשוב לציין כי נראה שאשתך ראויה להרבה הערכה בשל יחסה לגרושתך. למרות שהיא חשה מאויימת במחיצתה היא בכל זאת מקיימת איתה קשר. אין זה מובן מאליו ולא רבות הנשים המוכנות לקבל זליגת קשר הנישואין הקודם לתוך נישואיהן. למעשה זהו אחד המוקשים הזרועים בינך לבין אשתך ועל כך נוסף העדר ביטויי הערכה על מאמציה כלפי גרושתך. מוקש נוסף הוא תחושת האכזבה שלך ממנה שבאה לידי ביטוי בביקורת כלפיה ("ילדותית", 'מדוע אינה יכולה להתייחס לגרושתי כאל אדם זר'...) אשתך זקוקה לאמפתיה ולכך שתקבל את רגשותיה גם אם אינך חש כמוה. ולפתרון - למעשה אשתך הושיטה לך מפתח. היא אמרה שהיא חשה מאוימת מגרושתך. מצב זה יכול להגרם מכך שאין לה מספיק בטחון בזוגיות שלכם ובתמיכה שלך בה. זוגיות הסובלת מחולשה נתונה לחדירה של גורמים חיצוניים שיכולים גם לערער אותה. המענה לכך - ביצור הקשר הזוגי. רצוי לקיים שיחה שבה תברר מה בדיוק גורם לה לחוש מאויימת ולסכם כיצד תתנהגו כאשר היא חשה כך כדי להפחית את תחושת האיום. חשוב שהמסר בשיחה זו יתמקד בקבלת הקושי שלה ובהבעת אהבה כלפיה ובנכונות להשקיע בחיזוק הקשר הזוגי. בהצלחה ושנה טובה רותי אברהם יועצת אישית וזוגית מומחיות בייעוץ לזוגות עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים 0528630065

שפה ועדינות של בחור

בת 21, יוצאת כבר חודשיים עם בחור ממש נאה-חיצונית מוצא חן בעיניי,שהוא לא כ"כ מתעניין בי או שואל עלי וקשה לי לפעמים עם השפה (קצת ייקי) שהוא מדבר קצת בצורה כבדה ולא כ"כ זורם כמוני.וקשה לי להתחבר אליו שהוא לא מתלהב כי הוא עדין ולא מפתח נושאי שיחה. אבל מצידו זה מה שהוא חיפש ומעוניין לקדם את הקשר מאוד.לפעמים הוא נפתח ולפעמים הוא חוזר להיות כבד בשיחה- לדבר ברשימות של כמו מה עשה היום וכו'. אני נותנת צ'אנס כי הוא בחור טוב, מפרגן מאוד משקיע אכפתי.אני תוהה אם אני ביקורתית מדי או שאני צריכה לעשות משהו שיוכל לעזור לי בפגישות ולהגיע להחלטה כי אני לא שלמה עם עצמי ומצד שני אני רואה בו הרבה יתרונות שהוא מוביל ורגוע ואני לחוצה ומעדיפה להיות מובלת וגם מבחינה דתית הוא מתאים לי ואני מבינה שאין בן אדם מושלם אבל זה מתסכל לפעמים השיחות איתו שהוא לא כ"כ כמוני.(מתלהב, זורם, מפתח שיחה,מעניין) אולי זה טוב ניגודים אבל אני רק מנסה לשכנע את עצמי שזה טוב..בבקשה אשמח לעזרתכם והנחייתכם, אני מתייעצת כמה פעמים עם רבנים ואני לא יודעת מה לעשות. תודה מראש תבורכו!

זיהוי קושי בתקשורת ומבדק התאמה

שירי שלום, על פניו מהתיאור שנתת עולה בי מחשבה כלשהי כי אולי הבחור סובל מליקוי קל בתקשורת - דיבור ב'רשימות', קושי להתייחס לממד הרגשי, דיבור "כבד". הדבר אינו חייב לפגום בקשר אלא שצריך להתייחס לכך ולתת את הדעת לצורך בלמידה משותפת בנושא תקשורת זוגית. כמו כן, ניתן לעבור מבדק התאמה הכולל מספר מטלות. מדובר בתהליך של היכרות מעמיקה יותר במהלכו בני הזוג מקבלים כלים המסייעים להם להחליט לאן פניהם. אשמח לסייע. רותי אברהם ייעוץ אישי וזוגי 0528630065 *ייעוץ בנושא בחירה והתאמה בין בני זוג *ייעוץ לזוגות שיש להם ילד בעל צרכים מיוחדים

איך מתקנים פגיעה????

אנחנו נשואים שלוש שנים+2 ילדים. יש לי בעל מקסים שעוזר לי המון הוא שוטף ושומר ומרדים וכו וכו הרבה עזרה טכנית. אני עובדת מהבית ולכן 2 הבנות איתי ביחד בבית עד שהוא מגיע ואז הוא עוזר. אבל הוא יכול להגיע לפעמים לשעה הביתה לפעמים לחצי שעה וללכת חזרה לעבוד.עד הלילה. תחילת הנישואין שלנו היו קשים ממש!אנחנו 2 אנשים שונים לחלוטין וכנ"ל גם הבתים מהם הגענו. אני אדם "חזק" והוא יותר עדין.אני הרבה יותר חברותית והוא יותר סגור.אני יותר ממולחת ושנונה והוא מאוד תמים. וההבדלים האלו גרמו לי בתחילה לזלזל בו. (יש לציין שהתנצלתי כבר מלא, שהתחרטתי על כך רבות) עד שהבנתי שאומנם יש דברים שאני "יותר" אבל גם לו יש המון דברים טובים ולאט לאט בניתי אצלי את ההערכה כלפיו. אבל..הוא לא מאמין! זאת אומרת כל פעם שאני סותרת את דעתו (בכל נושא שלא יהיה) הוא אומר לי:"אני יודע שאת חושבת שאני...(כל מיני דברים רעים) ואמרתי לו כבר מלא פעמים.תשתחרר מזה.אנחנו נשואים כבר פי 10 מהזמן שהיה רע.מה?! לנצח לא תשכח לי את זה?? איך אני יכולה, בעצם, מה אני יכולה לעשות כדי לגרום לו להבין שאני מעריכה אותו מאוד???? (וזה לא סותר את זה שאני מתווכחת או מביעה את דעתי וכו וכו)

התשובה בשאלה

יחד יקרה, שלום לך, לקיצורם של דברים אמרת שהיו זמנים שלא כל כך הערכת אותו ולאחר מסע של היכרות והתבגרות, למדת להעריך. אלא שבעלך נותר עם שריטות הנובעות בין היתר מיחסך אליו בתחילת הנישואין. את מבקשת לדעת איך להביא אותו לכך שהוא יתן אמון בדברייך כי שינית את תפיסתך כלפיו ואת מעריכה אותו. כתבת - "איך אני יכולה, בעצם, מה אני יכולה לעשות כדי לגרום לו להבין שאני מעריכה אותו מאוד????" והנה לך התשובה: תשאלי אותו! מהם הדברים שאני יכולה לעשות שיגרמו לך לחוש שאני מעריכה אותך מאד. הוא כבר יתן לך את הדרכים שהרי הוא המומחה מספר אחד לעצמו!!! בהצלחה! רותי אברהם - ייעוץ זוגי ואישי ייעוץ לזוגות שיש להם ילד בעל צרכים מיוחדים 0528630065

מחפשים יועץ

שלום לכולם אני זוג שנימצא בקשיים ומעוניין ביעוץ.למרות שכרגע כאשר שתינו מאוד משתדלים החיים מאושרים ..אבל הפחד הוא שניפול. כי גם אני וגם הוא מרגישים שאנחנו לא ממש מבינים באמת את הקושי שבן הזוג מרגיש ..אלא רק מנסים בלי ממש להבין ,איך למה כמה ומדוע אנחנו מחפשים יעוץ ..שדבר ראשון יהיה זול -כי שתינו סטודנטים דלפונים, אדם ברמה אקדמאית ונסיון רציני.אני קצת פמינסטית בהשקפותי -אז כל השטויות של אנשים על הכניעה של אישה לבעלה לא ממש מתאים לנו. רצוי יועץ חסידי. באזור המרכז. נשמח לשמוע פרטים

ייעוץ זוגי לביסוס האושר

חנה שלום, בדברייך העלית כמה נושאים נושאים הקשורים לייעוץ ונושאים השקפתיים. את מביעה חשש כי האושר שאתם חווים אינו בר קיימא וכי אתם עלולים ליפול. בייעוץ ניתן לברר מה בקשר מביא לאושר וכיצד ניתן לעגנו ולבססו כדי להרחיב. וכן לבחון מה בקשר מעורר את החששות וכיצד לצמצמן. מדברייך עולה עוד שחשוב לכם להעמיק את הקשר עם בן הזוג ואת ההבנה. אכן בייעוץ ניתן לקבל כלים נוספים לכך. בהתייחס לציפיות שלך מיועץ: את צודקת שאין יועץ שאין לו השקפה ודרך מקצועית אך יועץ מקצועי מודע להשקפותיו ואינו מחיל אותן על נועציו. וכמו בכל נושא וענין ראוי שהיועץ יהיה אדם ירא שמים ומודע לאורחות חיים שונות. איני יודעת מנין שאובה תפיסה זוגית זו שזוגיות משמעה "כניעת" האישה לבעלה. זוגיות יהודית פירושה אהבה אחווה שלום ורעות וכו'.. לא כניעה. אם תהיי מעוניינת, אני לרשותך (ובוודאי שאתחשב במצבכם הכלכלי) רותי אברהם 0528630065 ייעוץ זוגי ואישי

להרשמה ופרטים נוספים

מרכז ינר

סניף ירושלים: בית הדפוס 30
טלפון: 02-6321600
סניף מרכז: ברוך הירש 14
טלפון: 03-7160130