שלום הרב אביחי, חשבתי לתומי שעניתי לך על שאלתך אך מסתבר שאתה מרגיש עדיין לא מסופק וייתכן שלא הבנתי את הדילמה שלך, ולכן אודה לך אם תשאל שוב את שאלתך בצורה ממוקדת יותר. עד עתה הבנתי שאתה שואל מה עושים כשכלו כל הקיצין ואין דרך להביא את הבעל אל הטיפול ועל כך עניתי לך שהאשה נמצאת בדיוק בשלב של "להיות או לחדול" כמו שכתבתי לך בכותרת תשובתי - כלומר היא נמצאת בשלב בו היא צריכה לקבל החלטה האם היא מעוניינת בקשר הזה כמו שהוא או במילים אחרות מהו רף המחיר שהיא מוכנה לשלם עבור הנישואים האלו. דומני שגם מרים מכוונת לאותו מקום כשהיא שואלת את שאלת "האם נישואין בכל מחיר"? בהתייחס לתוספת המידע לגבי עברה המיני, אין ספק שההיסטוריה שלה שמה אותה במקום מאוד קשה ומבולבל בכלל ובפרט בהקשר של פגישתה עם ההיסטוריה ולכן היא זקוקה לפגישות אצל פסיכולוג או פסיכותרפיסט בכדי "לעשות סדר" ברגשות והמחשבות שלה וגם להתחזק ולהיות אסרטבית יותר וכזאת שלוקחת אחריות על גורלה וכמו שכתבה לך מרים. אם עדיין לא באתה על סיפוקך אשמח שתכתוב שוב בצורה ברורה את שאלתך. בכבוד ובברכה, אליהו בן סימון.

אם אפשר בבקשה להעלות שוב את השאלה כדי שאוכל להתייחס אליה.

לא הצלחתי לראות את השאלה האם אפשר בבקשה להעלותה שוב.

שלום לידידי תלמידי ינר ראשית אברך את הנהלת ינר על פתיחת פורום כזה, שהוא בית חם שאפשר לקבל עזרה ותמיכה והכוונה, כה לחי! כמו כל הדברים הטובים, כשהם קורים אומרים למה לא חשבו על זה קודם. טוב, עכשיו לשאלה. אני מנחה זוג צעיר כ-2 שנים אחרי החתונה, בהצלחה מרובה. באחד הימים אני מקבל טלפון מרב חשוב, שמתחיל לחקור אותי מי אני ומה נעשה בטיפול, הוא העלה כל מיני סיפורים וטענות ומי צודק ומי לא, וטוען שהורי הזוג קשורים אליו, והוא והורים רוצים להיות מעורבים בטיפול ושאני יהיה השליח שלהם לבצע את החלטותיהם. ספרתי לו על-עצמי על ינר ועל דר' שקד, ובקשר לזוג אני לא נוהג להוציא דברים החוצה. שאלתי, מה עושים במקרה כזה? כשהורים או כל סמכות דורשת להיות "מעורבת" בטיפול, מתקשרים אלי ורוצים ממני פירוט מה אני עושה בטיפול ולמה, ואיך אני צריך לנהוג, מה אני אומר להם??? אנא. ושוב תודה רבה לכם.

חל איסור מוחלט לתת פרט כל שהוא למישהו שהוא מחוץ לברית הזוגית.

יש לאמר להורים או לכל דמות שרוצה ומבקשת לדלות פרטים מהנעשה בטיפול הזוגי. שיש אפשרות לקבוע פגישה להורים לטיפול ויעוץ שיכול מאד לעזור להם , וגם לבני הזוג הצעיר. בכך שידעו איך לקבל אותם , להכיל אותם רגשית, איך מתי ואם להתערב. טיפול ויעוץ כזה יועילו הרבה יותר מלנסות לדלות אי אלו פרטים. שהרבה פעמים יכולים להשתמש בהם ההורים כנגד אחד מבני הזוג. ודבר זה רק יכול להכשיל מהלך של שלום בית.

שלום חברים! ישנם מצבים שבהם מבחינה מקצועית אתה מגיע לנקודה שבה אין מה לעשות. ניקח לדוגמא את הסיפור שבו אני מטפל כרגע, זוג שיש שם אלימות (לא פיזית), הרבה מתח והטלת אימה, רק עגמת נפש והרבה השפלות בעיקר מצד הבעל כלפי האישה. הבעל סרבן טיפול כרוני, כל הדרכים והשיטות לא הועילו, זהו בעל שגם כאשר יש עליו איום גירושין הולך עם זה עד הסוף. אני לא רוצה להיכנס לניתוח שלו, למרות שיש לי מושג מה קורה שם. אבל ברור לי שללא טיפול המצב בבית הזה רק ילך ויחמיר. מבחינה מקצועית, אני יודע שיש להציב מול האישה מראה. להעמיד את הדברים כהווייתן, ולהנחות אותה לבחור. אך את האמת אומר כי באופן אישי מצפונית אני לא מרגיש הכי טוב שבעולם עם זה. מאחר ובסופו של דבר למרות שאינני אומר לאישה עלייך להתגרש כי אין זאת זכותי כלל, אך התהליך יביא אותה לכך. בעוד החלופה היא להמשיך לדור עם הגבר הזה כנשואה, ולעבוד על עצמה מבחינה אישית, שהביקורת והחיצים המופנים כלפיה יהיו אט אט משוללי ארס מצד המקבל. ומתוך תקווה שאי פעם אולי יבוא הנס המיוחל... ההגיון האנושי והמקצועי, אומר כי אל לה לאישה להמשיך מערכת זוגית זו, וכי אין סיכוי הנראה לעין שהמצב יהיה טוב יותר, גם מדובר בזוג בנישואין שניים שלה ועדיין אין להם יחד ילדים.. אך משהו מציק לי מבחינת ההגיון התורני, והייתי רוצה לשמוע את חוות דעת חברי על התמודדויות שכאלה. יאמרו מי שיאמרו - אם משהו מציק לך, כנראה אתה מרגיש שעדיין יש מה לעשות. ולא היא! מה שמציק לי זה דברי חז"ל שאמרו "הקדיחה תבשילו יגרשנה" וכמובן אחרי ההסברים הרבים לעניין, בכ"א לא נאמר "הקדיח הוא...." ומזווית תורנית זו, חשוב לי לשמוע את דעתכם. אינני מדבר ואינני שואל על הלכה, מאחר וכאן זה לא הפורום לשאלות הלכתיות. אני שואל על צורת ההתמודדות האישית, עם דבר זה. ואגב, לא הייתי שואל אם בבית היה אלימות פיזית, ולא הייתי שואל אם לא היו בבית זמנים סבירים ואף טובים. השאלה היא משום שבבית הזה ישנם זמנים טובים, ואמנם ישנה אלימות אך היא דו צדדית (כמובן, זה עדיין לא עושה את זה קל יותר). בין כך ובין כך, למרות הימים הטובים האישה מתארת את המצב כבלתי נסבל. ומשום מה הצבת המראה מולה, באופן שמשתמע כי יש אפשרות אחת, ויש עוד אפשרויות, כשמובן שהיפרדות היא אפשרות שווה, מעוררת בי קושי מסוים. בכבוד רב אביחי

הדבר תלוי ב"מה האישה מרגישה"

הדבר תלוי מאד בהרגשתה של האישה, אם היא מרגישה שעדיין יש לה את הכח הנפשי להמשיך במסגרת הזו , ולקחת אחריות אישית על התהליך, בלי לצפות לתוצאות ולשינוי ממנו, - בידיעה שזהו תהליך מאד קשה המצריך כוחות נפש אדירים, אבל בהמשכו יש תקווה לשינוי מצד הבעל- לעניות דעתי כדאי לה לנסות להמשיך, ועם זאת ליטול אמצעי מניעה, כמובן לאחר קבלת אישור הלכתי מרב .צריך לקחת בחשבון 2 דברים 1.אלו הם כבר נישואין שניים שלה... 2.להתגרש תמיד אפשר , וברגע שאין ילדים הרי מלנסות היא לא תפסיד , היא תוכל רק להרוויח צמיחה אישית, גדילה אמיתית, במידה והתהליך יתבצע טוב. ראיתי כבר כמה מקרים שנראו חסרי תקווה ואפשרות וב"ה עם הרבה מאמץ ורצון וכמובן מעל לכל תפילה לס"ד- שב"ה השתקמו והצליחו. בהצלחה רבה, צפורה שינלזון 0774624611 0504120621