מרכז י.נ.ר

כניסה למשתמשים 24/09/2020 ו' תשרי תשפ"א
רחל פישר

רחל פישר, M.A

קורות חיים בקצרה

קבלת קהל

שאלות מעיתון משפחה

חברים יקרים, קיבלנו באיגוד פניה נוספת מהפורום של עיתון משפחה. תשובות נבחרות יפורסמו בגליון הקרוב של העיתון. אשמח לקבל תגובות בהקדם, תודה, טל. 1. בעלי, כבעל חנות, עובד ביום שישי עד שעה מאוחרת. הייתי רוצה מאוד שיגיע הביתה מוקדם יותר, הן בגלל כבוד השבת והן כדי לעזור בהתארגנות הלחוצה בבית. איך אפשר להשפיע עליו בכיוון זה? 2. בעלי ואני כמעט ולא אוכלים יחד ארוחת ערב, מפני שהוא מגיע בשעה מאוחרת, ושנינו מתקשים להמתין ואוכלים (או מנשנשים) מוקדם יותר. האם ארוחת ערב משותפת היא ערך חשוב כל כך?

תשובה : לגבי השאלה השניה

אכן חשוב מאוד לבני זוג שיהיה להם זמן איכות. אך חשוב להבין מהו זמן איכות ? ובאיזה תדירות ? זמן איכות יכול להתבטא בהרבה צורות ולשם כך צריך לקחת בחשבון את אורח החיים של בני הזוג. לדוגמא כאשר לבני הזוג סדר יום עמוס הם יכולים להחליט שיציאה לקניות במשותף יהיה זמן האיכות שלהם ואז יקדישו את זמן הנסיעה במכונית לטובת הענין. כנ"ל אם האמא רוצה להקדיש זמן איכות לילד ויש לה סדר יום עמוס, אך חשוב לה להיות ולשמוע אותו,היא יכולה לדבר ולהתיעץ אתו ובתוך מגבלות הזמן לקבוע זמן איכות,ולו גם קצר, ללא הפרעות חיצוניות, כגון קבלת שיחות טלפון. תנאי נוסף חשוב והכרחי הוא שאסור לקבוע זמן זה באילוץ, "כי כך צריך/כתוב". ואכן מה התועלת לקבוע זמן איכות יומי כשזה נעשה תחת לחץ ? בתשובה לשאלתך מן הראוי ששני בני הזוג יבדקו וימצאו מהם הימים והשעות הכי נוחות ומתאימות לשניהם. אין שום מצווה וצורך שימים אלו יהיו אחד השני. עדיף יומיים בשבוע בכיף, בשמחה ובהסכמה הדדית, מאשר יום יום באילוץ. הכמות אינה מעידה על האיכות.

שאלות מעיתון משפחה

חברים יקרים, קיבלנו באיגוד פניה נוספת מהפורום של עיתון משפחה. תשובות נבחרות יפורסמו בגליון הקרוב של העיתון. אשמח לקבל תגובות בהקדם, תודה, טל. 1. בעלי, כבעל חנות, עובד ביום שישי עד שעה מאוחרת. הייתי רוצה מאוד שיגיע הביתה מוקדם יותר, הן בגלל כבוד השבת והן כדי לעזור בהתארגנות הלחוצה בבית. איך אפשר להשפיע עליו בכיוון זה? 2. בעלי ואני כמעט ולא אוכלים יחד ארוחת ערב, מפני שהוא מגיע בשעה מאוחרת, ושנינו מתקשים להמתין ואוכלים (או מנשנשים) מוקדם יותר. האם ארוחת ערב משותפת היא ערך חשוב כל כך?

לגבי השאלה הראשונה

שאלתך שאלה טובה, קשה ונוגעת לרבים מאיתנו. לא ניתן להשיב עליה מבלי לקבל יותר מידע ומבלי לדעת מה כבר נעשה כדי להביא את בעלך מוקדם יותר הביתה. בגלל שהתשובה מאוד מורכבת אשתדל להאיר נקודה או שניים. הנחת היסוד היא שבעלך מאחר להגיע בכניסת השבת כי יש לו צרכים ואילוצים, והוא לא עושה זאת חלילה בזדון. מתוך לימוד זכות זו קל יותר לטפל בבעיה. להזמין את בעלך ולשאול אותו מתי נח לו לשוחח איתך. בשיחה נסי להתמקד ברגשותיך ולהבהיר לו את הקשיים שלך, מה מפריע לך וכולי. בקשי ממנו בנחת (כשאת רגועה ולא כועסת) להתייחס למה שמפריע לך. תני לו להסביר את עצמו ולאחר שתקשיבי לו את יכולה להציע הצעה משלך, והכל מתוך סבלנות, כגון : האם תוכל להגיע אחת לשבועיים בערב שבת יותר מוקדם הביתה? או אם זה כל כך קשה אזי אחת לשלשה שבועות? להדגיש לו שזה מאד ישמח אותך, (ואני מדגישה דברי על עצמך. על רגשותיך ופחות עליו). ככל שהוא ירגיש פחות מאויים ושאת מקשיבה לו ולצרכיו כך בעז"ה תגדילי את רצונו הטוב לבוא לקראתך. וחשוב מאד כל פעם שהוא יקדים לשוב, אפילו בשעה או שעתיים, תצייני זאת לטובה, וממילא הוא ירגיש מעודד לחזור על זאת שוב ושוב. בהצלחה

הסכם ממון טרום נישואין

ברשותכם שאלה מעט מוזרה. האם יש מניעה מצד המסורת היהודית לחתום על הסכם ממון לפני נישואין, גם אם בכוונת בני הזוג לדבוק האחד בשני ולהקים בית בישראל ? חלילה וחס אם יאלצו להתגרש ולא בידם ההחלטה, האם לא כדאי לערוך הסכם שכזה ? לפי הבנתי הסכם ממון מגדיר את הרכוש האישי והנדונייה שכל אחד נושא עימו , במה מצודדת ההלכה ? נא תשובה בפורום. תודה.

תשובה

שלום לך רחלה יקרה. אכן שאלתך היא הגיונית ויותר מזה,היא רגשית ואסביר: לעניות דעתי את צריכה לשבת עם עצמך ולבדוק מדוע את שואלת שאלה זו. האם משהו מציק? האם יש חתונה בדרך? (למי שהשאלה רלוונטית עבורו) לאחר שתבדקי זאת הטיב בעיקר עם עצמך (מה הניע אותך לשאול) תוכלי -על גבי זה- לשאול שאלות נוספות. בברכה לכל טוב והצלחה רחל פישר 6600113 054 089437846

ילד לא רוצה ללכת לגן

שלום! אני גני אם חד הורית לשני ילדים ,יש לי בעיה ואני לא יודעת איך נכון לגשת אליה הבן הקטן שלי הוא בן 3 בזמן האחרון (יותר נכון מתחילת השנה הוא לא רוצה ללכת לגן,בהתחלה זה היה סביר (קצת חיבוקים - 5 דקות איתו בגן וזהו) אבל עכשיו זה נהיה פשוט סיוט אחרי 20 דקות שאני איתוהוא לא נותן לי ללכת הוא צורח כמובן שאני הולכת אבל בערב מספרים לי שהוא הרביץ ללדים,לא הקשיב לאף אחד,לא ישן בבית אם שאלתי אותו מה קרא בגן הוא עונה לי "שום דבר, אני באטמאן ואני רוצה להיות איתך" תעזרו לי בבקשה אני פשוט כבר לא יודעת מה לעשות,בבקשה כל קצה חוט או אפילו הדרכה קטנה תעזור לי הילד שלי בעיתי אני חושדת שהוא נכנס חזק מאוד בדמות של "סופר מן" או באטמאן" - איך מוציאם אותו משם?

שלום גני

שמי רחל וגם אני אמא. קראתי את שאלתך ואני בהחלט מבינה את מצוקתך. זה גם לא קל לגדל ילדים לבד בתור אם חד הורית ובכל זאת אם כתבת סימן שיש לך מוטיבציה לעשות איזה שינוי ועל כך כל הכבוד! כיוון שבגיל 3 הדברים הם נזילים וברי שינוי, יש סיכוי רב לתקן את מחשבותיו ומעשיו של ילדך. לעניות דעתי, כדאי מאוד שתשבי איתו (רק את והוא ללא הפרעה) כשהוא רגוע וכן גם את ותשאלי אותו בשאלות פשוטות אך מכוונות, מי זה באטמן ומה הוא בשבילו? (חבר, אח, אולי אבא) אולי זה משהו שמסמל עבורו כוח (מעין אבא) לפי התשובות שלו תביני לאן נושבת הרוח מבחינתו ואז ממילא תדעי מה עובר לו בראש ואולי מה הצורך שלו שמסתתר מאחורי אותה דמות. אם הוא צופה בסרט זה אל תחרימי לו את הסרט בכח אלא תנסי להציע לו אלטרנטיבה אחרת (מראש יש לחשוב על רעיון חלופי, לבוא עם משהו מוגמר) ובהדרגה תורידי לו את מינון הצפייה בסרט זה, בהתמדה ובעקביות, בלי לוותר. מקוה שהשילוב בין השניים יסלול לך דרך ידידותית אך מובנית וברורה. בברכה והצלחה, רק אל נא תיפלי ברוחך, יהיה בסדר! רחל פישר, 0546600113 / 089437846

התאמה דתית בין בני הזוג

בס"ד. שלום וברכה! אני נמצאת במערכת יחסים ארוכה (עוד מעט 3 שנים)עם בן זוג שאינו מבית דתי, אך אפשר לומר שהוא מתחזק. בראשית הקשר הוא עוד היה "חילוני" בהגדרה וכעת הוא מתקרב, אך בצעדים איטיים יחסית לרצוני, ואני לעומתו עם הזמן נחלשתי בהקפדה על מצוות. דבר זה לא עירער לי את האמונה בה', אלא את האמונה בעצמי. אפשר לומר שאני די מיואשת מעצמי, ביחוד לגבי שמירת נגיעה. הרחקנו לכת, אך לא לגמרי. חשוב לי לציין כי אני מאד אוהבת אותו והוא אוהב אותי ואנחנו מרגישים כי הקשר שלנו באמת מיוחד, עוד מן ההתחלה. הוא האדם הכי טוב והכי מיוחד שאני מכירה. ממש נעים וטוב לנו להכיר אחד את השניה לעומק עוד ועוד. אני לא יודעת מה הם סדרי העדיפויות. מצד אחד, התחנכתי על רעיונות של התאמה דתית ואמונית, המקנים יציבות לבית. ומצד שני, ההתאמה הנפשית ביננו גדולה לאין ערוך, כמו האהבה. איני יודעת מה אמור לתת משקל יתר ולעמוד מול עיניי בעומדי להחליט האם להינשא לו או לא? (שזו שאלה שעומדת באוויר ובראש עוד מראשית דרכנו, ושמודחקת מדי יום בגלל משקל הנגד שיוצרת ההתאמה הנפשית). חשוב לציין כי הוא לא אוהב להיכנס תחת הגדרות של "דתי" או "חוזר בתשובה", אלא קורא לעצמו "יהודי". אני מתחברת לעניין זה, אך עולה בי ספק קל כי אולי מדובר בחוסר רצון להתחייב למסגרת כלשהיא. כמו כן, בעניין שמירת המצוות, הוא שואף למינימום (אלו הם דבריו), ולא מעבר לכך, כאשר השאיפה שלי היא למקסימום וזאת בכל תחום (למרות שבהווה זה לא כל כך מתבטא). אני באמת שואפת ליותר, ובע"ה אני מקווה שהקב"ה יסייע בידי גם לעשות יותר. השאלה אם נתחתן זה יוכל להתממש? מה אמור להיות מול עיניי בבואי להחליט החלטה כה גורלית? אשמח אם תתייחס לכך שאנו אוהבים אחד את השני, אך השאיפות הדתיות שלנו אינן תואמות. כמו כן, רציתי לשוב ולהדגיש כי הוא כבר אינו חילוני, אלא מתחזק רק בעל שאיפות מצומצמות בבין אדם למקום, ושאיפות גבוהות בבין אדם לחברו, זהו הדבר שהכי מפריע לי, שהוא מצמצם את עצמו. זה נראה לי משונה לצמצם את עצמך מראש, ביחוד כשאתה בשלב של התחזקות. אשמח לתשובה שתכוון אותי כמה שיותר להחלטה, וכן שתתייחס לכל ההיבטים. תודה רבה, א.ש.

בירור אישי

שלום לך, אני מבינה שלא קל לך, שאת נמצאת בתוך מערכת יחסים סבוכה, שלעניות דעתי גם לא ברורה לך עד סופה, ואסביר: אהבה היא רגש טוב, שמטיבו רוצה להדבק בזולתו. אך "אליה וקוץ בה", מאחר ומתוך ההדבקות לפעמים הראייה מוגבלת ולא רואים את כלל התמונה. אני רואה בלבול באופן שבו ציירת את מערכת היחסים ביניכם. מצד אחד את אומרת שהוא מתחזק ואת ירדת בהקפדה על מצוות. מצד שני, הוא מצמצם את עצמו לחלק מהמצוות ואת שואפת לעוד, למרות שבפועל זה לא כך. לכן, אני מרגישה שאת קודם כל צריכה לעשות בירור מעמיק עם עצמך. מי את, איפה את עומדת כיום, מה שאיפותייך בכל התחומים ובתחום הדתי בפרט. איזה בית היית רוצה להקים ועם מי. בשלב הבא לבדוק אם בן הזוג עונה על רוב הקריטריונים. מה שיכול לעזור לעשות את הבירור הזה מתוך ראייה אוביקטיבית הוא לקחת פסק זמן, לעשות הפסקה, לתפוס מרחק ממערכת היחסים, ולבחון אותה מתוך פרספקטיבה. בהצלחה רבה, רחל פישר 054-6600113 08-9437846 rahelfisher@gmail.com

קושי בהליכה משותפת לייעוץ

אנחנו נשואים הרבה שנים. בשלוש-ארבע שנים האחרונות אני מרגישה שלא מקשיבים לי, שדעתי לא חשובה, שעצותיי לא מתקבלות ועפ"ר בוחרת בדרך של שתיקה ושמיעה בלבד. לפני כמה חודשים סיכמנו על הליכה משותפת לייעוץ, לאחר שראיתי שהליכה שלי בלבד לא תרמה לשינוי בכלל. ילדתי לפני כמה שבועות ולפתע החלטתו השתנתה: אינו צריך ללכת, הוא יודע טוב יותר, לא מפריע לו המצב הנוכחי וכן הלאה. בימים אלו ייתכן שאוכל להפסיק בטהרה ולטבול לאחר הלידה. אני לא מרגישה רצון וחשק לעשות זאת, ואני יכולה להשתמש במילותיו שלו: איני צריכה ללכת, לא רע לי ככה, אין לי שום בעיה להמשיך במצב הנוכחי. אבל אני יודעת שזה לא נכון. מצד שני אני מרגישה מושפלת כל הזמן לעשות מה שהוא רוצה ולהסתובב סביב רצונותיו. שאלותיי: איך אני יכולה לומר לו מה אני מרגישה ושיבין שאני לא מתחמקת אלא קשה לי רגשית עם גישתו? כלומר, לא לפגוע בו מחד גיסא אולם שיבין שאני פגועה מאידך גיסא. איך אפשר לשכנע אותו ללכת לייעוץ, שלדעתי יתרום לנו מאד! (אולי בעיקר לי, אבל זה לא משנה כי אם לא טוב לי צריך גם להיות לא טוב לו) מקווה שהובנתי, מחכה לתשובתכם בהקדם,

מזל טוב!!

שלום לך אישה יקרה, ראשית כל מזל טוב להולדת התינוק החדש. אני מניחה שעם כל השמחה על התוספת החדשה למשפחה יש קושי עם המצב שלך אחרי לידה ועם בעלך. אני חשה את המאבק בתוכך, האם להחזיר לו מידה כנגד מידה ובכל זאת את מתגברת על נטייה זו ואין זה דבר של מה בכך. אשרייך שהתברכת בכוחות שכאלו! ולשאלתך, במצב הנתון ביניכם אני מבינה את הקושי לשתף את בעלך. ובכל זאת, כדי להתקדם בקשר הזוגי את צריכה לשבת עם עצמך ולהבין מה הדברים שהיית רוצה בכל מאודך להגיד לו, להאמין בחשיבות שלהם, ולגשת אליו עם כל האמונה בצורך של הדברים להיאמר ופשוט לאזור כח וגבורה שיש בך, ובע"ה לעשות זאת. אינך יכולה לשלוט על אופן קבלתו את הדברים, אבל אם את שלימה עם עצמך והדברים מהותיים לבריאותך, אז לכי על זה וה' הטוב בעיניו יעשה. בהצלחה רבה!! רחל פישר 0546600113 / 089437846

בעיית גניבה ושקר בילדיי הגדולים

ילדיי בן 9 ובת 7 (גדולים מתוך ארבעה) מקסימים וחכמים. בזמן האחרון התברר לי כי הם משקרים במספר נושאים ואף לוקחים כסף ללא רשות. הדבר מצער אותי מאוד ואיני יודעת כיצד לגשת לעניין- להראות שאני יודעת, להעניש, להתעלם? האם הפתרון הוא דמי כיס קבועים (עד עכשו הייתי נגד) אני לא מעוניינת שיאכלו ממתקים רבים וברור לי שהם רוצים לקנות ממתקים בכסף. קשה לי שהם משקרים ומחביאים ממני דברים.

תשובה לשאלתך

שלום רב לך שירי יקרה בודאי היה קשה לך לגלות את שתארת בשאלה. לא נעים לנו לגלות דברים שהילדים שלנו עושים לנו לכאורה מאחורי הגב. זה נדמה לנו כאיבוד השליטה שלנו על מה שקורה אתם ואתנו. לעתים אנו אף מרגישים במקרים מעין אלו אובדי עצות מכיון שאיננו מבינים מנין זה בא, איך זה נחת עלינו, והרי כ"כ השתדלנו..... ובכן אמא יקרה: זו תופעה די נפוצה אצל ילדים בגלל הרבה סיבות שאין כאן המקום לפרטן. יש לציין שציינת רק את העובדות וכלל לא נתת רקע ומידע ניסף. אנסה בכל זאת להתייחס למקרה. במידה שיש לך קשר טוב, פתוח וחם עם ילדייך {תנאי זה חשוב לפתרון שאציע} תקבעי זמן עם כל אחד מהם באופן אישי בהתחשב גם בזמן הנוח להם ותגידי מראש לכל אחד בנפרד שאת רוצה לדבר אתו. תשתדלי למצוא מקום נעים שם לא יפריעו לכם. {ועוד הערה חשובה : את צריכה להיות בטוחה שהם אכן לקחו כסף. בדקי זאת עם עצמך שלא יהיו פשלות} לפתוח את השיחה בהתענינות כנה וקצרה. מה נשמע אתך? וכולי....ולומר בפשטות ,בלי כעס, אני יודעת שלקחת כסף, ולהביע את כאבך על כך במילים שלך , במילים פשוטות. באופן כזה תמנעי ויכוחים מיותרים. כי רואים שאת יודעת ואפשר לגשת לשלב הבא. {הכל מתוך לב פתוח שמוכן לסלוח ולקבל} תאמרי משהו בסגנון: "אני מבינה שחסר לך משהו, ייתכן שלא שמתי לב. אני רוצה שתספר לי על כך" וכו' על זו הדרך. בצורה זו הילד יראה: -שאת יודעת מה קרה -שאת מבינה אותו -אינך כועסת -והכי חשוב: מוכנה ללכת לקראתו ולעזור לו אני מקווה שכיוון דרך זה יועיל ויפתח ערוץ הידברות בינך לבינם. בהצלחה רבה! רחל פישר 089437846 0546600113 (אפשר להתקשר כדי להתייעץ)

בן 9 מתלונן שמקפחים אותו/ מענישים ומעירים רק לו

רגיש מאוד. ממהר לבכות. מרגיש שהעולם נגדו, עד כדי כך שאומר שרוצה לעבור למשפחה אחרת, ואפילו לא אכפת לו להדרס (!). ילד חכם מאוד. חרוץ. אך גם עם הפרעות בכיתה. בזמן האחרון מציק לאחיו הצעירים ממנו. הוא הבכור בבית. האם עלי להתייחס לנושא של שמירה על עצמו? דואגת לו מאוד...

תשומת לב

בסד שרון יקרה אכן את דואגת לילדך ובצדק, נראה שהילד נמצא במצוקה קשה והוא צועק לעזרה בדרכו שלו, ילדך היקר אומר ועושה פעולות המבטאות את מצוקתו וזה- תתפלאי אולי לשמוע- מבטא בריאות נפשית, תארי לעצמך שהוא היה מרגיש רע וחוסם את רגשותיו בתוך נפשו? כך שיש להודות שהוא מוציא את התסכול החוצה,וזה טוב. על ידי כך הוא קורא לך ואומר בדרכו שלו: "אמא אני זקוק לעזרה". לגבי דרכי התגובה: אני לא הייתי רצה לאבחון, קודם כל הייתי מנסה לחפש את הפתרון בתוך הבית, כיון שהנתונים שנתת הם מינימלים אענה בכלליות. כדי לתת כיוון כללי. מומלץ למצוא זמן איכות, בו את רגועה ופנויה רק אליו, כלומר לדעת מראש שבזמן הספציפי הזה שאת הולכת להיות אתו, את רק אתו. אם קשה לך לעשות זאת בבית, מצאי מקום אחר. כמובן תשתפי אותו מראש בתכנית הנ"ל ותזמיני אותו לצאת אתך. חשוב שההזמנה הזו תהיה בנועם, בכיף ובלי התנשאות. תני לו אפשרות לומר מתי זה נוח גם לו לצאת אתך {ולא רק לך} כשתהיו ביחד, תביעי את רגשותיך בצורה כנה, תביעי את דאגתך ממה שעובר עליו, זה מה שנקרא "הבעת אמפטיה לצרכיו" ותשאלי אותו -בעדינות אך בפשטות- שאלה , כגון:אני רואה שקשה לך, אני מבקשת שתספר לי על כך כי אני אוהבת אותך ורוצה לעזור לך". שאלות שיביעו חום אהבה ואכפתיות אמיתית. אין ללחוץ עליו יתכן שזה יקח זמן. כי זו תגובה חדשה שהוא לא מכיר והוא צריך לעכל אותה. כמובן שתתני לו להביע את אשר על ליבו{ואני מקווה שהוא אכן יביע} יש לזכור. גם אם יאמר לך דברים שקשה לך לשמוע, יש להקשיב בתשומת לב רבה ולא לתת לו מוסר, בשום אופן לא, גם אם זה סותר את ערכייך, יתכן שיש לעשות זאת אבל בזמן אחר. כי אם תתני לו מוסר ולו רק קצת ,את מיד חוסמת אותו וחבל, חבל מאד. כל המהלך הזה נועד על מנת לפתוח ערוץ תקשורת נורמלי עם הילד. שידע שלאמו אכפת ממנו שהיא מקדישה לו זמן למרות עיסוקיה הרבים ובעז"ה נקווה שהוא ירגע לאט לאט ויפתח אלייך בצורה נכונה ויעיז לומר בחופשיות את אשר על ליבו. ושוב יש לזכור: השינוי הגדול הראשוני יבוא ממך, יתכן שתצטרכי לחזור ולהקדיש לו זמן איכות מידי פעם שידע שאת אכן רצינית ועקבית . בניית התקשורת בינכם חשובה וטוב להתחיל אותה כמה שיותר מוקדם. כך לאט לאט יבנה אמון בניכם. אל לך להתייאש זכרי שהוא בנך והוא אוהב אותך וזקוק לך ייתכן שהוא יאיר את עינייך ובעקבות זאת תצטרכי לעשות שינוי בהתנהלות בבית. שהרי "דברי אמת ניכרים", וגם מפי ילד קטן. אני רוצה לאחל לך שבעז"ה תמצאי בתוכך את הכוחות לעשות את השינוי וכל מה שכרוך בכך. שיהיה לך בהצלחה רבה! את מוזמנת להתקשר אם תרצי- רחל פישר 0546600113 089437846

מריבות אלימות בין ילדים

שלום, בני הבכור הינו בן 9, והוא ילד מלא שמחת חיים, מוכשר ותוסס. מאז שהיה פעוט היתה בו נטייה להתפרצויות כעס כאשר הדברים לא זרמו כפי רצונו. כיום, ההתפרצויות שלו לעיתים מלוות בהרמת יד כלפי הסובבים אותו, ונמשכת עד היום. אני שומעת את עצמי כבר שנים משננת באוזניו את הכללים אותם שאפתי להנחיל בביתי - אסור להכות, אין להרים יד, בוא ננסה למצוא פיתרון בדרך אחרת ועוד. אני מקבלת בהבנה את המריבות הטבעיות בין הילדים ולא נרעשת מהן יתר על המידה (יצויין כי אני בעלת השכלה חינוכית רחבה למדיי) אך שאיפתי הייתה שהרמת יד הינה מחוץ לתחום לחלוטין. (בייחוד שאחרי בן זה יש 2 בנות עדינות שלא מסוגלות אפילו להגן על עצמן). ערכתי בעבר מבצעים, עידודים, פרסים, שיחות שקטות ואישיות, אסרתי בתקיפות. אני מרגישה כעת חוסר אונים לנוכח העובדה שבכל פעם שמשהו לא מוצא חן בעניו- הוא עדיין ניגש לפתור את העניינים בכח הזרוע. הוא עושה זאת גם כאשר המריבה היא בין שני אחים אחרים ולא קשורה אליו כלל (הוא טוען שהוא לא מסוגל לראות את חוסר הצדק) הוא מאוד רגיש לכבוד שלו, וכל רמז ולו הקטן ביותר מצד אחיו למשהו שנוגע לחולשתו - מעורר בו כעס נוראי. לעיתים הכעס שלו נראה לכאורה לא הוגן (היא מכרסמת בקול רם, אני לא יכול לסבול שהיא שרה וכד' ) אני מתרשמת שברוב רובם של המקרים הוא פשוט לא מסוגל להשתלט על הכעס שמפעפע בו. השאלה היא מה עושים כדי לשים סוף לנושא הזה בבית ? יצויין כי במקום לימודיו לרוב הוא אינו שותף לקטטות אלימות (בפעמים שהוא כן היכה נמצא שהוא ניסה ללחום את מלחמתו של חבר שהוכה) כיום, כשאני מנסה באופן החלטי וברור לומר לו שאסור לו להכות, הוא יכול (אולי ממבוכה) להגיב בזלזול מסוים הגובל בחוצפה. לסיום, אציין כי בסך הכל יש לנו ההורים קשר טוב עם הילד- אנחנו משחקים איתו, הוא מספר לנו את חוויותיו, נותנים לו תפקידים בבית וכד', אך בנקודה שציינתי אנחנו לעיתים מאבדים אותו בשל הכעס שנגרר מאירועים אלו. אשמח לקבל עיצות מעשיות שיכללו גם התיחסות לתוצאות שעל הילד יהיה לשאת במקרה של אי ציות. בתודה מראש, טובה

שלום לך טובה

בסד ושוב שלום לך טובה יקרה אני בהחלט מבינה את התסכול שלך. את כותבת שאתם מקדישים זמן ויחס לילדכם ובכל זאת הוא ממשיך בשלו. זה בודאי יוצר תחושת חוסר אונים, ברצוני להפנות את תשומת ליבך למספר משפטים שתפסו אותי. ציינת שילדך מאד רגיש לכבוד שלו, וכן כתבת בהמשך,שבמקום לימודיו הוא אינו שותף לרב בקטטות האלימות. ואתייחס ברשותך למשפטים אלו שהם משמעותיים בעיניי. את מוזמנת לבדוק עם עצמך, מה פירוש "רגיש לכבוד שלו", האם אתם מכבדים את רצונותיו הלגטימיים? העניין הוא כמובן לשחק אתו וכוליי כמו שאת מציינת שאתם עושים, אבל זה לא מספיק. כדאי וחשוב לבדוק מה חשוב לילד,כיצד אתם מכבדים את רצונותיו, האם באמת קשובים אליו? לצרכיו? זה כמובן לא סותר העמדת גבולות. יתכן שאפשר לשוחח על כך עם הילד. לשאול אותו משהו בסגנון אמפטי ואכפתי:"אני רואה שאכפת לך מאחיך, שאתה דואג לו" וכוליי על זו הדרך,"אבל אולי תוכל למצוא דרך אחרת לעזור לו?" מצד אחד את מביעה הערכה לדאגתו לחלש ולחוסר הצדק{הערכה זו היא היא נתינת הכבוד לילד} ומצד שני את מביעה את אי שביעת רצונך מדרך פעולתו. יתכן שזה יפתח את עיניו.ויראה לו שאת רואה את הטוב במעשה שלו אך גם מציעה לו לפעול אחרת. כאמור גם כתבת,שבבית הספר אינו שותף לקטטות. יתכן שזה נובע מכך שבבית ספר אכן מכבדים אותו ואין לו צורך להביע את עצמו בצורה בולטת -באלימות- כדאי לבדוק זאת, ובכלל ,כלל טוב הוא לאמץ:שאנו מנסים ללכת בדרך חינוכית מסוימת שוב ושוב והיא לא נותנת פירות מומלץ לבדוק אופציה אחרת ולאו דוקא להוסיף עוד החמרות על הילד, יתכן שנכניע אותו כי יש לנו יותר כח אבל יתכן שדרך אחרת תפתח אותו ותכין מסילות חדשות לליבו, ברצוני להביע את הערכתי על פנייתך לעזרה למרות השכלתך הרבה{כפי שציינת} בעז"ה תעשו ותצליחו כל טוב פישר רחל 6600113 054 9437846 08

ויכוחים

אני יוצאת עם בן זוגי מזה מספר חודשים. שנינו בני 30, דתיים לאומיים. באנו מרקע שונה. הוא "עלה לארץ" לפני עשר שנים מארה"ב. אני ישראלית צברית. כל חבריו והאנשים סביבתו (למעט בעבודה) אמריקאים. יצאנו במשך חודשיים ונפרדנו כי אני לא התקדמתי ריגשית. החלטתי ליצור איתו קשר ולראות אם בכל זאת זה רק עיניין של פחד שלי, או שלא היה מספיק זמן. כעת המצב הוא, שפעם בשבועיים בערך יש לנו ויכוח גדול. שגורם לשיחות טלפון ארוכות, שבסופן, אחרי מספר שעות או יום-יומיים, אנחנו מגיעים להבנה של הצד השני. רוב הבעיות נובעות מחשש שלו שאני אעזוב - הוא מחפש בכל מה שאני עושה או אומרת סמנים למצבי בקשר, בעיות נוספות נגרמות מחוסר הבנה של מה שהצד השני רצה להגיד. הרבה פעמים גם זה מתכנס לעינין החשש שלו מעזיבה (חוזרת) שלי. רוב החברים שלו לא חשבו שכדאי לנו לחזור ולצאת. הבעיות חוזרות כל שבועיים. אמנם אנו מגיעים לעמק השווה, אך עצם העובדה שזה חוזר מרתיעה. אע"פ שאני מנסה להבהיר שהקשר חשוב לי. שנינו חשים בהבדלי התרבות. לי חסרה ה"ישראליות" ולו חסרים ה"תרבות האמריקאית" שאין לי. שנינו מסתדרים בלי זה, אך ברור שזה אינו טבעי. זו לא תחושה של "בית" מבחינתי. כמוכן אני שמה לב שמידי פעם הוא לא קולט דברים שמפריעים לי. לדוגמא: אני אומרת לו שכואבת לי הרגל, והוא אינו מגיב. חוזרת על זה אחרי מספר שניות- ושוב אין תגובה. בפעם השלישית שחזרתי על זה- הוא התייחס. לשאלתי למה לא אמר כלום לפני- אמר שלא שם לב, כי אולי דעתו הוסחה, אבל הוא ממש לא שם לב שאמרתי משהו. זו רק דוגמא, אבל זה חוזר מידי פעם. יאמר לזכותו שהוא אוהב ומשקיע, חרוץ ורציני בקשר. הבעיות החוזרות גורמות לנו לדילמה האם להמשיך. או שפשוט בעיות כבר בשלב הזה, יעוררו בעיות גדולות חו"ח אחרי. אשמח לעיצה,

שלום לך עלמה יקרה

קראתי את שאלתך בעיון, הבנתי שאת עוברת תקופה לא קלה וזה בהחלט מובן, על פניו נראה לי שענין המנטליות מפריעה וכן ענין הגיל, (כוונתי ללחץ -ולו גם הנסתר-שגורם הגיל ) וזה בהחלט לגיטימי. נראה לי שבעומק העניין ישנם כל מיני פחדים נסתרים לא ברורים שלא נבדקו על ידך ויתכן מאד שהם מפריעים לקשר להתקדם. את צריכה לשאול את עצמך ,מה תוקע אותך, לנסות להתמקד בנקודה שחוזרת ומפריעה לך שוב ושוב ביחס שלך לבחור ובכלל לפגישות עם בחורים. משהו בתקשורת בינכם לא זורם וכמובן אין זו אשמת אף אחד,אלא שצריך לברר את אותו "משהו" .כלל וכלל לא נראה לי שעניין המנטליות מפריעה .הרי הבחור בארץ הרבה שנים שהם גם משמעותיות לחיבורו מבחינה תרבותית ואישית. מה שחשוב בקשר הזה הוא שלעניות דעתי (ע"פ המידע המועט שהבאת) יש לו סיכוי, שהרי שניכם מתעקשים עליו לא מוותרים וזה אומר שכדאי לעשות מאמץ ולהשקיע. יתכן שמספר של פגישות יעוץ יכולות לעזור ולפתוח את עיניכם בכוונים חדשים ומועילים שלא חשבתם עליהם, כך שלא להתייאש . רק לזכור: כל שינוי מצריך השקעה פנימית וזה שווה בגדול........... בהצלחה רבה מאד רחל פישר , את מוזמנת להתקשר 6600113 054 9437846 08

איך סולחים אחרי מריבה?

ביום שישי האחרון בעלי העיר לי הערה שפגעה בי. אני הגבתי קשה לענין. אח"כ הוא טען שזה היה חוש הומור וכו' .מיד כשהתלקחה מריבה הפסיק הוא את ההכנות לשבת. לשבת היו מוזמנים אורחים רבים ולכן בלית ברירה נטלתי על עצמי את כל ההתארגנויות. במשך השבת כולה, הוא סירב לעזור ולבצע את התפקידים שהוא תמיד עושה.כמו"כ סירב לעזור עם הילדים כך שלא נחתי כל השבת. הערב הוא בא והתנצל על התקרית של יום שישי בבוקר. אני כ"כ כעוסה על הסופ"ש שעברתי שאינני מסוגלת לסלוח לו. מבחינתי, אחרי כל העבודה הנוספת שהפיל עלי, הסליחה הגיעה מאוחר מדי. אני רוצה פיצוי. אני מרגישה שהוא "הרוויח" מכל הענין ורק אני שילמתי פה מחיר. אני מבינה שאי אפשר למשוך את זה אבל אני לא מוצאת בתוכי את הכח או את הרצון לסלוח. איך אני ממשיכה???

שלום לך הילה יקרה

אני בהחלט מבינה את כעסך וכאבך. את מרגישה פגועה ובצדק. קודם כל, אני חושבת שצריך לתת לזמן לעשות את שלו, את לא חייבת לסלוח כאן ועכשיו. כדאי לעבד את הדברים עם עצמך, ולאחר שתגיעי לתובנות פנימיות למצוא זמן טוב ולנהל שיחה פתוחה וקשובה עם בעלך. רשמת שהוא פגע בך ביום שישי ואת "הגבת קשה". לא כדאי לחזור על הדפוס הזה בשיחה הנוכחית. עבדי את הכעס לפני השיחה עם בעלך כדי שלא תגיבי שוב בצורה שרק תסלים את מצב העניינים. כמה טיפים לגבי השיחה: א. יש מושג שנקרא "מסר אני". הכוונה היא לדבר על הרגשות והתחושות הקשות שלי מבלי לבוא בהאשמות אל האחר. כגון: "נפגעתי ממך מאוד וקשה לי לחזור לשגרה" ולא "אתה לא מתחשב ופוגע". ב. אם חלילה תיפגעי ממנו שוב אל תעני לו מיד. תקשיבי, תשתדלי להבין מאיפה הוא מגיע ומה נקודת ההסתכלות שלו, וממילא ככל שתהיי מרוכזת בו ובמניעים שלו יש סיכוי שפחות תיפגעי. מכל מקום, לאחר השיחה תחשבי על הדברים ותתייחסי בזמן שמתאים לך (וגם לו). בצורה זאת, את כבר עושה שינוי בדפוסי התקשורת ביניכם ויש סיכוי למפנה ראשוני. בהצלחה רבה, רחל פישר 054-6600113, 08-9437846

להיפרד או לא?

שלום, אני נשואה מזה כבר כמעט 4 שנים מהרגע שהתחתנתי היה בלגן בחתונה ומריבות בין המשפחות בשנה ראשונה בעלי לא קיבל הדרכה כמו שצריך והוא היה בעל תשובה ולכן גם התנהג אלי הרבה פעמים בחוסר דרך ארץ , הוא היה עוזב את הבית הרבה והולך עם חברים , לא נותן לי להסתובב כמעט, קפדן מאוד בעניני ניקיון- שולט עלי רוצה להיות "בוס" ברצוני לומר שגדלתי בבית שבו הייתה בין הורי זוגיות טובה ויחס טוב והוא ההיפך הוריו חיים לבד רבים כל הזמן וכו' והרגשתי שהוא לוקח את מקומם , אני מגיעה מבית עם חינוך טוב דרך ארץ והשאיפה שלי היה לבנות בית בשותפות הדדית בעלי למרות זאת חי בדעות פרימיטביות שהאישה צריכה לעשות הכל בבית והוא הכל בחוץ ואינו מןכן לעזור לי בכלום. אנו אנשים שונים עם מלא חילוקי דעות הוא מרקע שונה ואני מרקע אחר לדעתי אנו בכלל לא מתאימים ,הרגשתי שהתחתנתי מתוך תמימות וצעירות, הוא רוב זמנו חי לבד ואוהב את זה קשה לו להיות ביחד אני למרות זאת אוהבת להיות ביחד , כל אחד חי את חייו לחוד, יש חוסר תקשורת נוראה ,יש הרבה דברים שאני אפילו לו יודעת עליו , אני לא אוהבת להתקשר אליו רוב שיחותינו הם קצרות ולענין הוא אף פעם לא מוכן להקשיב לי,אחרי שנה כבר חשבתי להתגרש אך למרות זאת המשכתי והמצב נהיה יותר גרוע לאחר מכן התחילו הרבה התעללות מילולית ונפשית הוא תמיד היה משווה אותי לחברות שלו שעבר ונשים של חברים שלו היה כופה עלי בכח לעשות דברים לא מדבר איתי תקופות ארוכות כמעט לא היו לנו הרבה פעמים טובים יחד , אחר-כך נכנסתי להיריון והוא לא התחשב בי בכלל לא עזר לי בכלום רק דרש ממני צחק עלי שאני שמנה כפה עלי לנקות עד כדי צירים , (שכחתי פרט נוסף לא היה נותן לי כסף בכלל אך למרות זאת היה קונה הכל לבית ,והיה משתכר מידי פעם , אחרי הלידה בכיתי להורי שחיים בחול שבאו לבקר שאני לא רוצה לחזור אליו אך למרות זאת לא יכולתי להיפרד מכל מיני סיבות שלא איפשרו לי בברית הוא כמעט הרביץ לדוד שלי כי הוא דיבר נגד חרדים ועכשיו כל משפחתי שונאת אותו והוא לא היה מוכן לבקש סליחה מהורי כמעט שנה לאחר הברית פניתי לרבו שאם לא ישתנה המצב אתגרש והוא אכן טיפל בו הרבה והרבה דברים השתנו לטובה הרבה דברים קשים נמחקו והוא התחיל באמת לחזור בתשובה , היום הוא גם נהיה יותר בוגר ואף גם משתדל לרצות אותי אבל מעט למרות שנפתרו בעיות ביננו עדיין קשר הנפשי שלי לקוי איתו ואינני מרגישה שהוא מתייחס אלי כמו בעל אוהב אין יום שאני לא חושבת על גירושין (אני מאוד רגישה וישר נפגעת) הוא לא מוכן לעזור לי בכלום ששיך לעבודות בית ועוד מתלונן למה אני לא הספקתי רוב שיחותינו וויכוחים ועד שטוב לנו ביחד זה מן המעט של המעט , הוא עדיין לא קונה לי כמעט כלום (דברים אישיים אז מצאתי עבודה ובזה אני קונה לעצמי למרות שאני חושבת שזה לא נורמלי ( והוא טוען שאין לו כסף ) עברתי הפלה קשה כי כשהייתי בהיריון הוא לא היה מוכן לעזור לי בכלום וזה נבע ממאמץ יתר וגם הגעתי לכאבי נפש כל כך עזים שלא רציתי איתו עוד ילד ,היום אני עם אמצעי מניעה ואני כבר כמעט שנה שבורה עם חיי לא יודעת מה לעשות הוא מאוד אוהב את הילד וזה גם מאחד אותנו הוא אומר לי שהוא אוהב אותי גם אבל אני לא מאמינה בכלל כי בין אדם אוהב הוא עושה ומתייחס לשני בכבוד הוא משתדל אבל מעט מאוד הוא אומר שלא טוב לו בבית אני תמיד מתפרצת וכועסת עליו שהוא מעיר לי , אני שבורה מחיי נישואין אלו ומרגישה שהייתי רוצה להשתחרר מלהיות עובדת ניקיון ושפחה אני צעירה עדיין בת 24 ולהתחיל התחלה חדשה. מצד שני הוא השתפר מעט ומקשיב לרב שלו ואני מאוד רוצה עוד ילדים ואין לי כל-כך לאן ללכת הורי בחול וכאן יש לי בית ופינה שלי. חשבתי אולי להיפרד ממנו לחודש ללכת לגור אצל חברה ושם להשתחרר ולראות אם טוב לי יותר בלעדיו למרות שתמיד שעזבתי אותו לכמה ימים היה לי טוב יותר והרגשתי שהשתחררתי ואולי גם הוא ילמד להעריך אותי , אני גם שוקלת את האופציה לגירושין תמיד חושבת על זה אך לא מעיזה כי מפחדת (ברצוני לציין כי כבר היינו בכמה טיפולי זוגיות על ידי רבנים מוסמכים וזה עזר אך רק תקופתי ) אני כל-כך שבורה ומתלבטת ולא רוצה להעביר את חיי ככה ללא סוף מה דעתכם? אנא עזרו לי בקשה

חן יקרה

בס"ד שלום לך חן יקרה ציינת במכתבך שאת רגישה ונפגעת ממנו הרבה. אין פלא. במצב כזה שתארת כל אחת היתה נפגעת. ברצוני להתייחס למספר נקודות שהעלת בשאלתך: ציינת שרצית להפרד ולא יכולת בגלל סיבות שלא פרטת. כמו כן ציינת שאת רוצה עוד ילדים אך לא יודעת אם את רוצה אותם ממנו. אם את נשואה 4 שנים ועדיין מחזיקה איתו מעמד סימן שיש משהו פנימי שעדיין לא נותן לך לעזוב אותו. את צריכה לשאול את עצמך מהו הדבר הזה שמחזיק אותך איתו. האם זה רק חוסר הכוח שלך וזה שאין לך כאן משפחה? את בחורה צעירה ולדעתי, את צריכה לשאול את עצמך את השאלות האלה. יתכן שהיה טוב אילו היית הולכת לייעוץ פרטני כדי לעזור לך לברר עם עצמך מה את רוצה, מה חשוב לך יותר- הזוגיות איתו או להפרד ולבנות חיים חדשים, יהיה המחיר אשר יהיה. בברכה ובהצלחה רבה רחל פישר 054-6600113 08-9437846

פחד ילדותי

בתי בת 3 חברותית מאד לאחרונה שמעתי כשחברה הזמינה אותה לביתה תגובתה:האם אבא שלך בבית?וכששמעה שאבא של החברה בבית לא רצתה ללכת.מה זה יכול להיות?

שלום אלון

קודם כל יישר כח על תגובתך, אתה שם לב לדבר שלכאורה אין בו ממש אבל בכל זאת לא עובר לסדר היום, מצד שני אתה גם לא נכנס ללחץ, לוקח הדברים בפורפורציה. ולענין עצמו: כדאי לשבת עם הילדה ולברר אתה בשעה של נועם עם אילו חברות כיף לה ,למי היא אוהבת ללכת ועם מי היא אוהבת לשחק, יתכן שבצורה הטבעית הזו היא פשוט תנדב לך מידע וכך תוכל להבין מדוע היא מסרבת ללכת לאותה חברה, אך יש לקחת בחשבון שהענין הזה לא יעלה באופן טבעי ותצטרך לנסות לדובב את הילדה בשאלות ישירות יותר, באופן ובזמן שנוחים לה. ברשותך הייתי מעלה תהייה בנוגע למערכת היחסים שלך עם בתך. האם היחסים שלכם טובים? קרובים? האם אתה מרגיש שהילדה שלך פתוחה אליך? אני מניחה שתדע לשאול את עצמך את השאלות המתאימות לקשר שלך עם בתך. בהצלחה רחל פישר 054-6600113 08-9437846

תודה רבה

בס"ד תודה רבה לרבנים ליועצים וליועצות שענו, עודדו ותרמו מזמנם. ב"ה מצבי משתפר (בכל זאת עברו כחודשים וחצי מאז הביטול.) ואין ספק שבזמן זה חשבתי וניסתי לבנות את עצמי מחדש גם החזרנו כל אחד לשני את המתנות ובכך סגרתי מעין מעגל שהיה פתוח. הכוחות מתחילים לחזור, התפללתי להקב"ה שהצעות חדשות יגעו רק כאשר ארגיש מוכנה וב"ה בשבועים האחרונים החלו להגיע הצעות רק מקווה שאוכל להפתח ולבטוח בבחור. מקווה שאוכל לחזור לפורום ולבשר בשורות טובות. דבר נוסף תודה לרב אורי ברונר על המחשבה והדאגה ובעז"ה אם לא ילך ויזרום הקשר החדש אצור קשר עם הרב שוב תודה וחודש טוב ופורח ש-נשמע ונבשר ב-שורות ט-ובות

יישר כח

בחורה יקרה כל הכבוד על ההתיחסות ליועצים\צות, זה בהחלט מעיד על תכונות אופי מעולות כמו הכרת הטוב, התיחסות לזולת, אשרייך ואשרי יולדתך, תכונה נוספת הראויה לציון היא, עצם האפשרות שלך להפתח לשינוי ,קשה ככל שיהיה, זה בהחלט לא מובן מאליו, יש מתייעצים ששואלים ורוצים לעשות שינוי אבל כשמגיע הרגע,,,,,,,,מקבלים רגלים קרות לך היה האומץ, כל הכבוד בעז"ה יעזור לך ה" הטוב ותמצאי את שאהבה נפשך בהערכה והצלחה רחל פישר 9437846 08 6600113 054

מיואשת

שלום רב. אני כ"כ מבולבלת עד כי איני יודעת מאיפה להתחיל ומקווה שאציג את הלך העניין על הצד הטוב ביותר. הנני בת 33 נשואה שנתיים לבן 38 יש לנו בן בן שנה וחודשיים ואני כעת בהריון בחודש שישי. מאחר ובעקבות נישואי נאלצתי לעזוב את מקום מגוריי ולהצטרף לבעלי אשר גר רחוק ממני ונכנסתי ישר לאחר החתונה להריון, יצא שאינני עובדת כבר שנתיים ומתמסרת לבית, לגידול הילד ולהריון החדש. כל ההריון הראשון התגוררתי אצל הורי בעלי עד שקיבלנו את הבית שלנו שבה אנו מתגוררים שנה. זו שנת הסיוטים שלי. בעלי הביקורתי פשוט לא נותן לי מנוח. הוא מנצל את זה שאני לא מביאה אף הכנסה כדי להשפיל אותי ולעשות ממני קטנה. הוא לוקח כל דבר טוב שבי, מקטין אותו ומשתמש בו נגדי, למשל, אני אוהבת לכתוב שירים אז יאמר, "מה את עושה כל היום כותבת שירים" וזה יכול להיות כל דבר אחר שאני אוהבת במקום. הוא לוקח כל חולשה או חיסרון שלי ומשתמש בה נגדי, לדוגמא, אין לי רשיון נהיגה אז כל הזמן ימצא דרך להשחיל כמה אני לא שווה בלי רישיון. בגלל ההריונות והלידה אני קצת עייפה ולא במיטבי, לפעמים רגישה, בוכייה, הוא יאמר שאני אשה חלשה ולא בנוייה לחיי משפחה. בעלי שעובד 4.5 משמרות בשבוע בממוצע של 12 שעות, פעם בוקר ופעם לילה, עוזר לי במטלות הבית בכך שפעם בשבוע שואב את הבית ושוטף מרצונו החופשי בלבד. לעיתים עוזר לקפל כביסה או לעשות כלים. הוא חושב שבכך הסתיימו מטלות הבית ושאני לא עושה כלום ושהוא עושה את רוב העבודה בבית וכל הזמן יורד עלי. אני מזכירה לו שאני זו שמבשלת, שמטפלת בילד, שקמה לילד בלילות, שמתחזקת יום יום את ניקיון הבית שלא נגמר בשואב ושטיפה, יש גם שירותים, אמבטיה, אבק כלים יום יומיים כביסות, סידורים, קניות שלפעמים אנו עושים במרוכז אך לרוב אני עושה לבד יומית. הבית נקי ומדוגם כי אני בבית מתחזקת אותו והוא לא רואה זאת כך. הוא מקטין את העבודה שאני עושה "מה את בסה"כ עושה שעתיים מבשלת שעתיים עם הילד, מה זה לעשות כביסה? מה זה כלים? זה כלום. אני עובד יותר קשה ממך. אני עושה בבית את רוב העבודה." האיש הזה שלא יודע איך אני שותה את הקפה שלי כי אני משרתת אותו כל הזמן, לא יודע להכין בקבוק אוכל לבן שלי כי אני מטפלת בו כל הזמן, לא יודע להכיןם חביתה כי אני דואגת לאוכל כל הזמן, טוען שמה שאני עושה זה כלום. ויותר גרוע מזה, הוא כל הזמן משווה אותי לנשים אחרות, מה אמא שלו עושה, מה אשתו של אח שלו עושה, מה אישתו של חבר שלו עושה. כולן יותר טובות ממני. לא חסך ממני כאב בזה שאמר שהיו לו נשים יותר טובות, יותר חכמות ויותר יפות ממני ויש לי עוד הרבה להגיע לרמה של אמא שלו. כל דבר שאני עושה יש לו ביקורת, שום דבר לא מספיק טוב, לא בישולים, לא ניקיון כלום. לפני החתונה, (יצאנו 8 חודשים והתחתנו) עוד היה מפנק אותי מידי פעם בהודעות אוהבות, מכתבים, פרחים, מתנות מידי פעם, הכל כדי לכבוש אותי, אחרי החתונה כלום. יום הולדת לא חגג לי, פרח לא הביא לי. כשאני מדברת איתו על הנושא הוא מתחמק בטענה שאחרי הנישואין הכל משתנה, אני לא יכולה לצפות שיפנק אותי כמו פעם. ועוד משהו עצוב. מעולם לא היה בשבילי ברגעים הקשים שלי לקבל תמיכה ואהבה. הוא רוצה אותי רק בטוב. ברע אני לבד. אם אני לא מרגישה טוב או עצובה, או כואב לי ואני בוכה אני אשה חלשה. לעולם לא יגש וינחם אותי אלא יסתכל עלי בקרירות וישאל "מה את בוכה", למשל אחרי הלידה ביום הראשון בבית היתה לי נפילת מתח ופשוט בכיתי, זה טיבעי ונורמלי, אני יודעת, אך הוא הביא בי והתעצבן על כך שאני בוכה. אם אני לא מרגישה טוב הפכתי למטלה, לדוגמא יום אחד הקאתי, לא הספקתי להגיע לכיר והרצפה התלכלכה. הוא התעצבן כי יום לפני ניקה את הבית. הוא לא קשוב לי, לתחושותי רצונותי. מתחמק מכל שיחה ומפיל עלי שאי אפשר לשוחח איתי. יודע להפוך כל דבר נגדי וכשאני מספרת לו את תחושותי הוא הופך את עצמו לקורבן וכמה הוא מסכן בנישואים הללו. פעם בחודש וחצי אנחנו נוסעים להוריי להתארח וכל פעם הוא מסתגר בחדר מול הטלויזיה. בקושי מפגין נוכחות, פתאום כל דבר מפריע לו, מסתובב בפרצוף זועף. לא נותן לי רגע להנות במחיצת הוריי, אני כל הזמן בלחץ. ההורים שלי כבר לא רוצים לבוא להתארח אצלנו כי לא נעים להם מההרגשה שבעלי נותן להם. הוא פשוט מרחיק אותי מהמשפחה שלי. לא טוב לו לראות שטוב לי. למשפחה שלו אנו הולכים יותר כי הם קרובים ושם הוא פתאום כל כך נחמד אלי וכל כך טוב ודואג.... ואני כמובן, גם אם אנחנו בכאסח בינינו, אני עושה כבוד להורים שלו ולו ומתנהגת הכל כרגיל. למה לא מגיע לי יחס כזה עם המשפחה שלי? לסיכום, אני מרגישה כבויה כבר מספר חודשים, כמו מתה מהלכת, מעבירה יום ועוד יום, מה שיהיה יהיה, לרוב שותקת, לעיתים מתפרצת. אני לא מצליחה לחלץ את עצמי מהמצב הזה, להרים את עצמי. מה שאני יעשה הבעיה תמיד אצלי. אני אשמה בהכל מבחינתו, הכל בגללי, הוא תמיד בסדר. אין לי עם מי לדבר. אסור לי לבכות, אסור לי לכעוס, או לדבר על כאבי כי אז אני אשה חלשה. אגב הלכנו לרב יועץ פעמיים שהאמת העמיד אותו יפה במקום, אך לבעלי זה לא מזיז אצלו הכל בסדר. שום דבר ממה שהרב יעץ הוא לא עשה סיכם את זה בכך "מה את חושבת שהוא מתייחס לאשתו יותר טוב?" איך אני נחלצת מהמצב הזה? תודה מראש על ההקשבה, היעוץ והעזרה. מהמיואשת

שלום לך גלית

הבנתי מתוך דבריך את הכאב, את התסכול, את העצב, בקיצור מצב של חוסר אונים. כשאדם נמצא במצב של חוסר אונים, הכל נראה לו אבוד חסר סיכוי, השאלה הקריטית היא ,קודם כל כאן ועכשיו, איך תעזרי לעצמך? איך תראי שיש סיכוי לחיים טובים עם בעלך ,או חלילה בלעדיו. אין כוונתי לרמוז שאת צריכה לנקוט במהלך של גירושין, אבל כן, יש לזכור שגם זו אופציה,אך בינתים אשה יקרה מה שעליך לעשות זה לא ללכת לטיפול זוגי{ומחילה מעמיתי שהציעו זאת} אלא קודם כל להתרכז בעצמך, את זקוקה בדחיפות לתמיכה ועדוד נפשי{הצגת את עצמך כמיואשת} וטובה שעה אחת קודם,מצאי לך לך יועץ \ת טוב\ה תספרי לה מה עובר עלייך היא בודאי תקשיב תתמוך. גם תרוויחי ענין נוסף לא פחות חשוב והוא: לאחר שתקשיב למצוקותיך ותרגיש שאת פנויה להקשיב ולעשות איזה שינוי {הכוונה קודם כל עם עצמך} היא תראה לך את כוחותיך, את סגולותיך, ואין ספק שיש לך הרבה כאלה, רק שכרגע במצבך הפיזי ובעיקר הנפשי, אינך מסוגלת לראות זאת. בצורה זו תחזקי את עצמך, תהיי מסוגלת לראות את התמונה ב צורה רחבה יותר, אמיתית יותר ולקבל החלטות בשלות יותר, ועוד משהו :זו תופעה אצל גברים מסוימים שלפני החתונה הם מפנקים ומעניקים לאשההמיועדת ,וזה אכן נגמר לאחר החתונה, לא בטוח שזה קשור לבעלך, כי לפי המידע שנתת קשה לקבוע בהחלטיות, ובודאי לא להגיע למסקנה זו או אחרת העיקר כל הכבוד שפנית לעזרה ושאלת , זה אומר שחשוב לך לעשות משהו בנידון,תדאגי לעצמך, שמרי על עצמך, קחי יעוץ רק לעצמך בשלב זה, ובכך תתחזקי תהיי אשה יותר טובה יותר מודעת מבפנים למי ומה את ,אמא יותר טובה בע"זה ואח"כ ה" הטוב יעזור לך חזקי ואמצי, זכרי ה" אוהב אותך מחזיקה לך אצבעות רחל פישר 6600113 054 9437846 08 (מוזמנת ליצור קשר)

בתי בת השנתיים מאד לא שמחה ללכת לגן, כבר חמישה חודשים

זו בתי הראשונה, היא בת שנתיים ומספר חודשים, מאד בוגרת, מדברת מדהים, לשאלתי למה היא לא רוצה היא עונה שלא בא לה. לא הצלחתי לקבל מעבר לזה שום האשמה קונקרטית כלפי משהו. אני מודאגת, נדמה לי שלא הגיוני שבמשך כל כך הרבה זמן היא לא תקום בבוקר ותרגיש מספיק כיף בגן כדי לרצות ללכת לשם. התגובה שלה היא שהיא מעדיפה להיות עם אמא, והגן שהיא הולכת אליו מומלץ ביותר על ידי אנשים רבים, למרות שהיום שמעתי לראשונה מאב שהעדיף לא לרשום לשם את בנו כי האם שהמליצה לו על אותו גן אמרה שבנה לא רוצה ללכת לשם בבוקר, ובגלל 'פסק הזמן' של שתי דקות בערך שנהוג שם כשילד מרביץ או משתולל ולא מסוגל להרגע. בקיצור, הפכתי מאד לא רגועה ומבולבלת לגבי כל העובדות. אין לי איך לדעת מה באמת קורה בפנים, למרות שבאמת שמדובר באחד הגנים הידועים לטובה בתל אביב, ואין לי שום דרך להבין על מה מעיד חוסר הרצון של בתי ללכת בבוקר לגן. האם אני צריכה לאפשר מצב של שנתיים שבהן ילדתי תלך לגן בלי לרצות? החשש הגדול שלי הוא שאם אעביר אותה לגן אחר אני עלולה לגלות בסופו של דבר שהיא עדיין לא רוצה ללכת, כי אולי באמת היא פשוט מעדיפה להיות עם אמא, כמו שהתרגלה כמעט עד גיל שנתיים. מה עושים? תודה מראש

ארבע יקרה

הבנתי מתוך דבריך שאת לא רגועה ומבולבלת. אכן, ככל שתדברי עם יותר אנשים הבלבול שלך ילך ויגבר, כי "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות". ולעניין עצמו: לדעתי כדאי לך לעודד תקשורת פתוחה עם הגננת. קודם כל, תשאלי אותה איך הבת שלך מתנהגת בגן: האם היא משחקת עם ילדים אחרים? מי החברים שלה? האם היא משתתפת בפעילויות של הגן וכו' בד בבד חשוב מאוד לשתף את הגננת בקשיי ההסתגלות של הילדה (זאת בהנחה שהגננת היא פרטנר לתקשורת, ואני מניחה שכן, אם מדובר בגן איכותי), ולבקש ממנה שאת תבואי לכמה שעות בבוקר במשך תקופת הסתגלות. לנוכחות שלך בגן תהיה תועלת כפולה: הדבר אכן יקל על קשיי ההסתגלות של הבת וישדר לה מסר שאת איתה ואמפטית לקושי שלה מחד, ומאידך- את לא מוותרת על כך שהיא תלך לגן ושיהיה לה מסגרת (ואת לא מאפשרת לה לעשות מניפולציות אם בכך מדובר). בנוסף, התצפית תאפשר לך לגבש דעה אוביקטיבית ככל הניתן לגבי צוות הגן, הקשיים של הבת וכו' ופחות להיות נתונה להשפעת דעות אחרות. ובמבט רחב יותר על היחסים בינך לבין ביתך: בגיל שנתיים בערך מתחילה ההפרדות בין הילד להורה (בד"כ האמא). יש ילדים (וגם הורים) שההיפרדות עוברת אצלם בקלות וישנם אחרים המתקשים בכך. חשוב להבין שתהליך של היפרדות של הילד מהוריו הוא הכרחי וחיוני להתפתחות בריאה ותקינה של זהותו של הילד. על ההורים מוטלת האחריות להוביל תהליך זה. אין ספק שבמקרה שלך, שהילדה היתה איתך בבית עד גיל שנתיים (ואשריכן שזכיתן לכך!) טבעי והגיוני שיהיו קשיי הסתגלות למציאות החדשה. עם כל הקושי, חשוב שתהיי קשובה ויחד עם זאת איתנה להוביל את התהליך ולא לוותר. שיהיה בהצלחה בעזרת ה' רחל פישר 054-6600113 08-9437846

בדידות

אני נשואה 18 שנה רב הזמן באושר בעלי איש עבודה (עסוק מאוד) ורב הזמן אני מוצאת את עצמי לבד לבד לבד וכניראה קצת התיאשתי. לצערי השנה הבחנתי בשינוי אצלי כאשר אנשים זרים מחמיאים לי או מתיחסים אליי זה מרגש אותי עד כדי שלדעתי יש לי רגשות חמים מאוד כלפי איש מסוים ( אן שום קשר ממשי ואני משתדלת להסתיר זאת כלפי חוץ) ,יש לי המון רגשות אשמה ואני לא יודעת היכן לשים את האצבע ,האם אני הבעיה או הזוגיות , עיזרו לי ,איך יוצאים מרגשות מהסוג הזה .

שבוע טוב מימי

בס"ד שלום לך מימי יקרה כשקראתי את שאלתך הייתי צריכה לחזור ולקרוא אותה שוב,זאת למרות היותה קצרה , תשאלי מדוע? התחלת אותה עם ציון העובדה שאתם חיים באושר, מצד אחד אך מצד שני ציינת שאת מרגישה "לבד לבד לבד"[כדברייך}והוספת עוד שקצת התייאשת, לא ממש ברור לי איך שתי עובדות אלו חיות בכפיפה אחת,נדמה לי שזאת את ,קודם כל צריכה לבדוק עם עצמך, שהרי אם את בדרך ליאוש, היכן הזוגיות המאושרת? האם "האושר" קשור לרווחה כלכלית?שזו עובדה מאד חשובה לכשעצמה, או למשהו "חיצוני" אחר או שבאמת את מרגישה אושר ,שמחה ,בטחון לצידו? כמו כן מהי אותה בדידות אותה את חווה? מתי התחלת להרגיש כך? רצוי לבדוק {בינך לבין עצמך} מה גרם לך להרגיש כך, כשתוכלי לתת לעצמך תשובות על שאלות אלו, יש תקווה שתביני מדוע את נמשכת לגבר אחר. במקביל את בהחלט יכולה ,ואף רצוי, להזמין את בעלך "לדייט".מהמקום הכי פשוט וטבעי לומר לו שממזמן לא היה לכם זמן איכות ולך זה מפריע וכיון שהוא חשוב ויקר לך את מזמינה אותו לצאת... מה יש? מותר לנו להיות רומנטים ואף רצוי על מנת לחדש שוב ושוב את קשר הנישואין. לעניות דעתי הזמנה מעין זו עשויה להחמיא ולשמח. וכך תרוויחי 2 דברים: גם תשמחי את בעלך וגם תהיה לך הזדמנות פז לשוחח אתו על הרגשתך {כמובן אין צורך לספר לו על רגשותייך לאותו איש זר, אלא לשתף אותו ברגשותיך כלפיו- כלפי בעלך-}. יתכן שזה יעורר אותו למחשבה על מצב היחסים ביניכם מה שבטוח לא תפסידי ויתכן מאד שהמצב בניכם בעז"ה ישתפר. אם תחול איזו תזוזה ביחסיכם האחד לרעהו ,ממילא זה ישפיע על יחסך לאדם האחר, זו תהיה נקודת המבחן שלך עם עצמך,האם את עדיין אוהבת ונמשכת לבעלך? מנין הבדידות שלך נובעת? וסלחי לי על הביטוי הבא, תוכלי לזהות מה גרם לך להימשך לאיש האחר:האם זה חוסר ההתיחסות של בעלך אליך והעובדה שהוא נמצא הרבה שעות מחוץ לבית ,או שזה פשוט עצת היצר הרע שמולבש בתירוצים שונים? בברכה להצלחה ובתקווה לשינוי, "אין ייאוש בעולם כלל" שבוע טוב, רחל פישר 0546600113 / 089437846

הוריי חושבים להתגרש ....ייעוץ בדחיפות...

אוקיי,הורי נשואים מזה 30 שנה בני 56 ו-54 מזה כמה שנים הם רבים ולא מדברים לפרקי זמן ארוכים על דברים קנים ופעוטים אך לא מתמודדים עם הבעיות שלהם אלא רק מטאטאים הכול מתחת לשטיח הם גידלו 3 ילדים אותי בן 21 חייל משוחרר אחותי בת 28 נשואה עם ילד ועוד אח נשוי עם ילדה נכדים מדהימים בית נהדר חינוך מושלם לשלושתנו וערכים מופלאים שהעניקו לנו במהלך השנים, אמי דיברה בהתחלה על פרידה שהיא רוצה שאבי יעזוב את הבית לתקופה קתרה לראות איך כל אחד מרגיש אך שעימתתי אותם ביחד היא אמרה בבירור שהיא רוצה להתגרש יש לציין שהם מעולם לא ניסו תהליך של ייעוץ או גישור אלא רק השלימו לאחר הריבים וכאילו התעלמו ממה שהיה אבי שהיה איש צבא במשך המון זמן אדם מופנם ואדיש ואמא מאוד אנגרטית ולפעמים עצבנים אז לפעמים הם כמו חשמל ומים הוא מרגיש סמרטוט שלה בגלל הצעקות והעצבנות והיא מרגישה מנוצלת ולא מוערכת על העבודה שהיא משקיעה בבית ובעבודתה אני חושב שהבעיה העיקרית שלהם היא ששניהם לא מרגישים מוערכים מספיק, המצב הכלכלי מאוד קשה ואנחנו כבר כולנו בוגרים ורק אני נשארתי בבית ובקרוב אעזוב אותו הסיכוי שלהם למצוא בן זוג חדש שואף לאפס מה גם שייש תקופות בהם הם מסתדרים ונהנים ביחד אבל,הם לא יוצאים אין להם חברים הם כל אחד בעולמו שלו מכיוון שאין בניהםם שום סוג של תקשורת אני ואחייי הפצרנו בהם ללכת לטיפול זוגי וכל פעם הם "השלימו" בהחבאת הבעיה והתעלמות ממנה וכל הריבים שלהם על אותם דברים מכיוון שהם הולכים מסביב במקום להתעמת עם הבעיה חזיתית,השאלה שלי היא איך אני גורם להם להבין את זה ואיך אני גורם להם לא לפרק את המשפחה הזו כי כשאני אעזוב ישאר להם רק אחד את השני וזה הזמן שלהם להנות מהחיים ...איך אני גורם להם לעזור אחד לשני ....בבקשה..אני מרגיש שהכול מתפרק לי...

תשובה

בס"ד שלום לך בן 'קר ואוהב[להוריך] אכן כאבך ניכר מכל פינה של פנייתך, האמת שהתלבטתי אם לכתוב גם אני שהרי עמיתיי כבר כתבו מתוך ניסיונם וחכמתם, כך שבודאי נפרשה לפניך קשת רחבה של רעיונות ראויים, לאחר מחשבה נוספת חשבתי בכ"ז לכתוב, אם זה יוסיף מה טוב ואם לא, גם זה בסדר. לענייננו: אין ספק שאתה בן טוב, אוהב ואכפתי, כנראה זו תכונה שהוריך הנחילו לך [בין יתר התכונות האחרות] ברשותך הייתי מחברת בין חלקי התשובות שכבר נכתבו אליך למעלה, מצד אחד, אתה דואג להוריך ובצדק, זאת כיון שאתה הילד האחרון שנשאר בבית וחושש מה יקרה אחרי שתעזוב, ובאמת איננו יודעים מה ואיך יהיה. מצד שני, אתה בחור בוגר העומד על דעתו, בונה את חייו ובע"ה אף תבנה את חייך במסגרת קשר נישואין בשנים הקרובות, אם כך -אתה שואל את עצמך-מה עלי לעשות? במה להתרכז? שאלה לגיטימית, התשובה לכך טמונה בניסיון לנסות לצאת מעצמך ולבחון את המצב מבחוץ לעצמך כביכול [מבחינה נפשית פנימית] ולעבוד בצורה הדרגתית. קודם כל: להזמין את אבא ואמא, כל אחד בשיחונת נפרדת, ואח"כ לחזור ולומר זאת לידם{לאחר שאכן סכמת עם כל אחד ,בנפרד על זמן נח ,שמתאים לשניהם} שקבעתם זמן ובע"ה תפגשו כולכם שם. שם, לאחר שתתחמם האווירה [כמובן בכוון חיובי..] תעלה בפניהם מה שיש בליבך, תשתף אותם בחששות שלך, בצורה הכנה והאמיתית שלך [כמו שעשית בפנינו] ורק תבקש מהם פרט לכאורה טכני, שכעת בבקשה תדברו כל אחד בתורו מבלי להיכנס האחד לדברי זולתו, [ואני מקווה שהם יבינו את הרמז שבאתם לכאן על מנת להשמיע ולשמוע באמת] כאן זה יהיה הזמן הנכון להודות להם על כל מה שעשו לך ואתך וכיוצא בזה. ספר על תוכניותיך אם תמשיך לגור בבית או כל אופציה אחרת לגבי העתיד, לאחר אותה פגישה תחשוב ותראה לאן נושבת הרוח ואז תעבור לשלב הבא. אם אינך רוצה ללכת לייעוץ, פשוט שב עם עצמך ותגיע למסקנה מה עליך לעשות לגבי עניין זה. אני מניחה שתאמר לעצמך שהשתדלת לעשות הכי טוב שיכולת, לגבי ההורים. בדרך זו לאחר "שהתנקית" מדבר אחד, תוכל להתמסר ולהתבונן פנימה, ולתכנן את דרכיך ומהלכיך ממקום יותר נקי ובוגר ,ואני מקווה, גם ממקום יותר שלם. בע"ה תעשה ותצליח. בברכה, רחל פישר 0546600113 / 089437846

קשור לאימי

שלום, אני בת 32 נשואה +1 בתמצית: מעולם לא הסתדרתי עם אימי, העולם לדעתה הוא בניגוד אלי מקום שבו צריכים לריב, אני מאוד מנסה לחייך ןלשמוח בחלקי ורק כעת נפל בידי הדבר לאחר בעיה בריאותית אחרי הלידה שהחלמתי ממנה ולא בעזרת אימי, היא כל הזמן מבקרת אותי לא מפרגנת מטיפה מוסר, עיניה מפחידות ולא מקבלות, אני גרה רחוק ממנה וממעטת לבקר, הבעיה היא שהיא באה לעזור לי פעם ב... שלושה שבועות שבועיים, פעם אחת בשבוע ,אני כל הזמן הודפת אותה, כמה זה עלה?... סחתיין קנית מגהץ... הרופא נמצא רק ב5 למה לא לפני? תסגרי את הארונות? כמה זה עלה? נורא מחפשת רוע גם בשיחות על חמותי ועוד ועוד, כל כניסה שלה הביתה מלווהבאנרגיות שליליו ת אחרי הלידה לא רציתי שתבוא בכלל, היא שיגעה אותי, היא יוצרת בי תחושות אשם כבדות, אני מרגישה שהיא מקנא לי, סליחה על ה וספת המידע הנ"ל אך שהיא מגיעה אני מקבלת וסת מהלחץ. אני רוצה להרות, אך הלחץ בסביבתה איום, אני אפילו מרגישה עין הרע ממנה.אחרי לכתה אני בדיכאון, אנו אמא ובת אך במימד הרגשי ניתן לומר שאני לא אוהבת אותה. היא עוזרת הרבה, אך מה זה שווה שאני בדיכאון, ואינני רוצה לישון אצלה לעולם, יש לי המון כעס כלפיה על כל היחס שלה אלי לילדות, בעיה שאני סובלת ממנה קשורה ביחס ישיר אליה. מאוד עצוב לי שאני לא יכולה למצוא פתרון. נכון שבתורה כתתוב כבד א אביך ואימך, אך היא לא מכבדת אף אחד גם לא את עצמה ובטח שלא אותי. היא יודעת לעשות אך לא להרגיש. אז אם תגידו לקבל ולהבין, לא אוכל יותר היא משפיעה עלי הן פיזית כפי שתיארתי והן נפשית. בילדותי היא הכתה אותי העליבה אותי , גזרה לי את שערותיה שרפה א ידי ובכל זאת יצאתי בסדר למרות שהיא אימי. מה דעתכם?פתרון, שלא תגיע אלי? אפילו אם היא באה לבקר עם אבי, אני נלחצת כולי , שניהם רואי שחורות, אני לא רוצה להיות בלחץ. אבל לדוג' אנו רוצים לקנות דירה לא לשתף אותם לסמןך עלל עצמנו? תודה והרבה אושר רחל

עשיית סדר בדברים

ב"ה רחל היקרה, אכן ניכר הסבל הרב שאת סובלת בעקבות היחסים עם אמך. הסבל הזה מלווה אותך גם כשאת לא נמצאת איתה פיזית. את נושאת רגשי אשמה קשים בכל עת. יש לציין שאת ראויה לכל הערכה בעולם, על כך שהצלחת, למרות הילדות הקשה שעברת, לבנות בית בישראל. עושה רושם שיש לך זוגיות טובה וב"ה יש לך ילד וזהו הישג מדהים, המעיד על כוחות רבים הטמונים בכך, ועל כך יישר כח גדול!! את נמצאת כרגע בשלב של בניית בית, זוגיות ואמהות, ולעניות דעתי שם כדאי לך להשקיע את מיטב האנרגיה שלך. במיוחד שאת חווית ילדות מסוג אחר, ואת זקוקה לכוחות פנימיים כדי להיות אמא מהסוג שאת רוצה להיות. עליך למקד בכך את משאביך ולנסות להמנע ככל הניתן ממה שמחליש ומרחיק אותך מעצמך, גם אם מדובר באמך. בנוגע למערכת היחסים שלך עם אמך, אתייחס כאן לשני רבדים: רגשי ומעשי. בצד הרגשי- לקבל את תחושותיך, להבין ולקבל שזה בסדר שאינך אוהבת את אמך, ולהבין שהרגשות שלך בהחלט לגיטימיים, ואת נמצאת במקום טוב ונורמטיבי. יכול להיות שזה יקח לך זמן לקבל את עצמך, ותני לעצמך את הזמן הזה. זה בסדר. בצד המעשי- אני מצטרפת למה שכתבה עמיתתי כרמלה סידי על כך שהתקשורת צריכה להיות אסרטיבית, ולהציב גבולות בהתאם לצרכים שלך. כגון, אם אמא רוצה לבוא לביתך ואת חוששת מהמפגש, זכותך לומר לה שקשה לך המפגש איתה ושאת רוצה להתמקד בהורות שלך ומעדיפה להיות לבד. אין צורך לומר לאמא דברי בקורת אלא להתמקד ברגשות ובצרכים שלך. זה לא פוגם במצוות כיבוד הורים. קחי בחשבון שאמא עשויה להפגע ולכעוס. כבדי את רגשותיה אבל עמדי על שלך. ברבות הזמן, אחרי שתחזקי את עצמך וביתך, אני מקווה שתוכלי גם לבנות מערכת יחסים שונה וחיובית עם אמך, אבל כל דבר בעיתו. ולעניין הבית, בוודאי שאין צורך להתייעץ עם ההורים, אם עזרתם רק מזיקה. ה' בעזרך, כל טוב, רחל פישר 08-9437846 054-6600113

קצת רקע

בס"ד ראשית, תודה רבה על כל העצות ועל ההתיחסות הרצינית והטובה של כולכם, זה נותן הרגשה טובה ושוב תודה. רציתי רק להבהיר את עצמי לאור הספקולציות השונות שנכתבו כאן. ראשית- כשהבהרתי לבעלי שהחיים איתי "לא הולכים להיות פיקניק" התכוונתי לכך שיש לי גם חסרונות והצגתי אותם בפניו בלי להתיפיף- שלא יהיו לו הפתעות. אחת מהתכונות שלי היא שאני פשוט אוהבת להיות לבד. אני והשם זה די והותר בשבילי. אם לא היו לי ילדים- הייתי נשארת לבד בשמחה - זאב בודד, ופה נשאלת שאלת סיכויי לקשר זוגי.הוא לעומת זאת מאוד "דביק". ומלבד זאת הוא היה נוח ושמח וכו'... עד לידת בננו המשותף. מאז הוא הפך להיות זקן נרגן אנטיפת ומלנכולי (אגואיסט כבר אמרתי?) אז מה אופיו האמיתי? זה שהתבטא בשנת "הכיבוש"? או זה שהתבטא ב-6 השנים האחרונות לחיינו?- אני מרגישה מרומה, בעוד אני הייתי פיירית. אבל עזבו שטויות, קשיים, פגמים וכו'... לא מפחידים אותי אלא להפך מאתגרים אותי. אני שמחה, לא משנה מה כי אני יודעת שאולי לא הכל טוב אבל הכול לטובה. אני לא מחפשת נוחיות אני מחפשת את האמת! ואני כן דואגת לעתיד שלי שהוא- הילדים. אחרי שאני יסתלק מהעולם הזה זה מה שאשאיר אחרי ואני רוצה להשאיר אחרי אנשים טובים. אין לי הרבה ציפיות מהחיים וצרכיי האישיים מועטים מאוד וגם הם נעשים לשם עבודת השם שלי- הילדים.המהות שלי היא להיות אמא. השאלה מהי האמת? לחיות במתכונת של משפחה כאשר האב רואה את ילדיי מפרק א' בעין רעה, רק מעיר הערות, מצווה, מבייש? ואת ילדינו המשותפים בעין קצת פחות רעה אבל רק עד שהם בוכים ומשלשלים(הוא לא מרשה לילדים שלו לבכות).אין לו סבלנות אליהם ובכלל. או לפרק את המשפחה שזה מעשה מאוד כואב בעל השלכות לדורי דורות עם פחות כסף, זמן ושעות שינה אבל לגדל את הילדים בתחושה שיש אדם אחד שתמיד יהיה שם בשבילם, שהבית הוא המקום שבו הם יכולים להיות הם, לבכות, לצחוק,ולפרוק את כל המטענים שנאספו בחוץ, ועדיין יקבלו ויאהבו אותם ללא תנאי, שבבית אפשר להרגע- בלי לחץ, בלי ביקורת שלילית כל הזמן-בית. קיימת עוד אפשרות-שבעלי וכולנו נהייה נכונים לטיפול העניין הוא שהוא עצלן מידי. והעניין הוא שבנתיים אני מוכנה לסבול הכל ממנו רק דבר אחד לא- שלא יעיר לילדים הערות!!! כי הוא עושה את זה בלי מחשבה. וגם רבנים אמרו לו את אותו הדבר. אני מרגישה שהוא הורס אותם ואין לי שום רצון לאהוב אותו כל עוד הוא עושה זאת.וכפי שכבר הבנתם גם אין לי חשק לראות אותו בעין טובה. זהו בינתיים. אשמח לתגובות

ימימה היקרה

בס"ד אני מבינה שמציאות החיים שלך בבית היא לא פשוטה. את נשואה בפעם השניה, וחווה קשיים בזוגיות. התקשורת בינך לבין בעלך היא "לא משהו" בלשון המעטה. יש לך בקורת כלפיו כאבא- הוא לא מאפשר לילדים לבכות, הוא מעיר הערות, מצווה ומבייש, כלשונך. התסכול שלך הוא בוודאי גדול וזה מובן. בנוסף לבקורת עליו כאבא את גם מרגישה שהוא באיזשהו מקום "רימה" אותך, גם אם באופן לא מודע. יתר על כן, כשבאים לשקול את האופציה של טיפול את לא רואה בו פרטנר, מאחר ולדעתך הוא עצלן. מה שאת כותבת מעלה כמה שאלות ותהיות שנראה לי שכדאי לך לברר עם עצמך: א. למה הוא הפך להיות "זקן נרגן אנטיפט ומלנכולי" אחרי שנולד הבן המשותף, אם היה לפני כן אדם נוח ושמח? הנחת היסוד היא שאנשים לא משנים את עורם ללא סיבה. האם לזוגיות שלכם היתה השפעה על השינוי שעבר עליו? אולי הוא גם חש תסכול בחיים המשותפים? ב. אם הפער ביניכם הוא כה גדול, ואת לא נהנית מהזוגיות ובוודאי גם לא מקבלת ממנה דבר, לא ברמה החברית ולא ברמת השותפות ההורית, מדוע את בוחרת להשאר עם בעלך? האם כסף, שעות שינה וזמן הם שווי ערך לתסכול העמוק? ללחצים? לאהבה מותנית (כפי שציינת שהוא לא מאפשר לילדים מרחב אוהב ללא תנאי)? ג. את כותבת שבעלך לא מעוניין בטיפול. לעניות דעתי, טיפול זוגי אפשר להתחיל גם לבד, והאפקט של הטיפול האישי ישפיע ממילא על הזוגיות. כשהדברים יתבררו טוב יותר לעצמך, הציפיות שלך מעצמך ומהזוגיות יהיו יותר ברורות וממילא תוכלי לבחון את הקשר ביניכם בצורה יותר שקולה ורציונלית. כמו שאת אומרת- על פי האמת. ד. ולנקודה המהותית ביותר: נראה שאת מאוד משקיעה בהורות שלך, את מאוד מחויבת לטובת הילדים, אושרם וסיפוק צרכיהם. את נותנת המון מעצמך לילדים. מאידך גיסא, את כותבת שיש לך ציפיות מועטות מהחיים ומעט מאוד צרכים אישיים, וחבל לי על כך... שהרי אדם לא יכול לתת ללא גבול מבלי שהוא מתמלא, כמו שנאמר "אין הבור מתמלא מחולייתו". עושה רושם שגם במישור הזוגי ויתרת לחלוטין על חברות וכל שחיפשת הוא אבא טוב לילדייך. הייתי מציעה לך מכל הלב לפרגן לעצמך, לשאול את עצמך מהם הצרכים שלך, ממה את נהנית, מה מצחיק אותך, מה עושה לך טוב, ותני את זה לעצמך, באהבה. למרות שבהתחלה זה עשוי להראות לך מוזר ואגואיסטי. ככל שתדאגי יותר לעצמך, לשמחת החיים שלך ולטיפוח האישי שלך כאדם, בלי קשר להיותך אמא ורעייה כך אושרך יקרין גם על ילדייך ויעביר להם מסר שניתן לצפות מהחיים לטוב, שזה המטען לחיים שאת בסופו של דבר מעוניינת להעביר להם. ילדים קולטים את המסר הבלתי מילולי. הם קולטים ממך שהחיים קשים, ושאסור לצפות ליותר מידי מהחיים. יהי ה' בעזרך ויצליח דרכך, כל טוב רחל פישר 08-9437846 054-6600114 את מוזמנת להתקשר, בשמחה.

תשובות לשאלות

בס"ד שקלתי ברצינות כמה מן השאלות שנשאלו כאן ויש לי מספר תשובות: א. אני חושבת שאני יודעת את סיבת "הזדקנותו" של בעלי שהחלה לאחר הלידה השלישית והיא: שלידת תינוק וגידולו מן הסתם דורשת את מלוא הכוחות של האם בעיקר כשהתינוק סובל מכאבי בטן קשים במשך שנתיים. אז סליחה שלא היה בי הכוח לבעלי. ואני מכירה את העצות לגבי לקיחת עזרה חיצונית. זה לא עובד אצל "תפרנים" שגם בני משפחתם לא יכולים או רוצים לעזור. חוץ מזה אולי יכולה להיות אפשרות גם שבעלי אולי צריך להבין ולקבל את זה ולעזור קצת חלילה?! ב. למה אני מלכלכת את שמו?- אולי מישהוא יכול לאמר לי אם אפשר לקרוא לאדם בשם אחר מאשר- אגואיסט,שבמצב של צנע כלכלי ,שבטח אף אחד מכם לא מאמין שקיים,אינו משנה מהרגלי הצריכה שלו מאומה ולא משנה כמה פיות רעבים לידו. ומה ההגדרה לאדם שעובד רחוק מהבית שאינו נענה להפצרות אישתו לחזור כי היא בהריון וסובלת כאבים וחוששת לאבד את העובר שבסוף אכן אבד לו.? בטח אדם צודק שאשתו מפלצת. האם אדם סימפתי הוא זה שמחייך פעם בחצי שנה, זורק הערות כמו רס"ר ואז נעלם בלי לאמר לאן? ג. למה אני נשארת איתו בכל זאת? זה לא הכסף כי אין לו. הוא גם ישן הרבה יותר ממני ביממה אז זה לא שעות שינה. כנראה שאני פשוט לא רוצה להתגרש. בשבילי זה כישלון ולא פיתרון. ואולי בגלל שאני לא שוכחת את הזמנים הטובים שכן היו ועדיין יש בי תקווה שהם עוד ישובו. אני לא רוצה לוותר. אבל גם אי אפשר לחיות עם אדם שמנפנף באמרותיו של שלמה המלך כאישור על הסרת כל אחריות מעצמו ועל התבצרות רוחנית סטטית. וגם לי יש שאלה- אם האישה היא האחראית הבלעדית להתנהגות הבעל והבית ובידה המפתח לשינוי אז מדוע בבראשית הקב"ה בא בטרוניה תחילה לאדם ולא לחוה? מה הוא לא ידע שאדם היה "קורבן הפיתוי של אישתו?" היה צריך לפנות ישירות לחוה וזהו.אולי בגלל שבסופו של דבר הגבר הוא זה שצריך לשאת באחריות ולתת דין וחשבון? אולי גם הוא צריך לעשות השתדלות ולשנות קצת? ולא להתחבא כל הזמן מאחורי אישתו אלא לעמוד מולה. ואגב, אני כן שמחה! כי כל יום אני מתקרבת לשם יותר. וככל שיענו אותי כן אתרבה וכן אפרוץ!

דאגי לעצמך

בס"ד שלום לך ימימה חביבה, המצב קשה לך, מכאיב, ואת משוועת לעזרה. גם נראה לי שאת כועסת, כועסת מאוד אפילו, על בעלך, על משפחתך, וגם על עצמך. זה בסדר, זה הכי לגיטימי שיכול להיות. יש גם נקודה של אור: את בטח מכירה את המדרש המשווה את גאולת ישראל לאיילת השחר, מאחר והזמן החשוך ביותר (עלות השחר) הוא רגע לפני שהיום מפציע. אני מרגישה שכך גם אצלך. כל כך רע לך וחשוך, שאין ברירה אלא לעלות משם ולהאיר לעצמך ולמשפחתך. ברשותך אולי 2 נקודות קצרות: א. את מבקשת עזרה, ואני מחזקת אותך לפנות לטיפול או למקור עזרה חיצוני. הפורום האינטרנטי אכן מיצה את עצמו. בשלב הראשון, אני ממליצה על טיפול אישי ולא זוגי. לדבר על הקשיים, לחשוף את כוחותיך ולהעצים את עצמך. אם תדאגי לעצמך, ותעשי בירור עמוק של בחירותיך ומטרותיך בחיים הדבר יאיר באור אחר את קשייך, ויתן לך כיווני חשיבה ופעולה חדשים. ב. לעניין הכלכלי: את כותבת שהמצב הכלכלי דחוק, ואני רוצה לשאול אותך שאלה: אם חס וחלילה את, או מי מבני ביתך, היו זקוקים לטיפול רפואי, האם לא היית הופכת עולמות על מנת לעזור להם? אני בטוחה שכן. כך גם לעניין זה. מדובר בדיני נפשות ממש, שלך, של בעלך ושל ילדיך. חזקי ואמצי יהי ה' בעזרך אשה יקרה, רחל פישר 08-9437846 054-6600113 rahelfisher@gmail.com את מוזמנת לכתוב/ להתקשר

מרגישה "נודניקית"

ערב טוב. יש לי ילדה בת 7 וכמה חודשים, היא כרגע בכיתה ב'. ילדה נהדרת, מקסימה, ממושמעת וטובת לב ונפש. פשוט ילדה מיוחדת ושובת לב. יש לי בעיה שאני לא מצליחה למצוא את הדרך להתמודד איתה. אני מוצאת את עצמי "מנדנקת" לה ואני שונאת את זה. העניין הוא שאני מוצאת את עצמי אומרת לה כל דבר שהיא צריכה לעשות - החל מ: תצחצחי שיניים, תתלבשי, תנעלי נעליים, תסתרקי, תכניני מערכת, שיעורים, סדרי את החדר ועוד ועוד ועוד. ניסיתי לא להגיד, לא להעיר, לא "להציק" אבל בשיטה זו היא לא תגיע לבית הספר ולא תלך לישון ולא תספיק שום דבר. מצד אחד אני לא רוצה לפגוע ב"אדישות הילדותית" שלה - סך הכל אין לה בית, משפחה, עבודה וילדים ויש לה את כל ה"זכות" כילדה להיות קצת אדישה וחולמנית ןמצד שני - צריך בכל זאת להספיק!! לפעמים אני מאלצת את עצמי לשתוק ורואה איך הזמן עובד ומתבזבז ונמרח על שעתיים של הכנת שיעורים ומערכת בזמן שהייתי רוצה לראות אותה משחקת או נהנית. סך הכל אני רוצה בטובתה - שתמהר "לסיים את חובותיה" על מנת שישאר לה זמן לעשות מה שהיא רוצה ואוהבת. התוצאה היא שאני מרגישה נודניקית - מבחינתי ומבחנתה אני יודעת שאני עושה אותה יותר תלותית ב"פקודות" שלי ולא לקחת אחריות על הדברים שהיא צריכה לעשות כי יש מי שלוקח את האחריות ואפילו על הדברים הפשוטים והאלמנטריים. מה עושים. אשמח לשמוע תגובתכם.

עשיית סדר פנימי וחיצוני

בס"ד מיכל יקרה אשרייך ואשרי בתך, אשריכם שאלו בעיותיכם, כל הכבוד שאת עירנית למה שקורה, ומודעת לכך , שישנה איזו בעיה. זה הזמן לעשות את השינוי ולא לחכות שביתך החמודה תהיה גדולה ואז הכל יותר קשה לשנות, אז מה עושים? הגדרת נכון את הבעיה, את- ע"י ההערות וההכוונות החוזרות ונשנות- גורמת לה להיות תלותית בך, זה מה שנקרא "שירותים מיותרים". אנו ההורים, אמורים להרגיל את ילדינו להיות עצמאיים בצורה מדורגת, ע"פ אופיים, גילם וכל המערך הביתי הסובב אותם. במקרה דנן, את כבר מרגישה שילדתך לא לוקחת אחריות ולו רק על הדברים הפשוטים ביותר. מומלץ מאוד לקחת אותה לשיחה בזמן שנוח לשתיכן, כשהמסר הוא: את סומכת עליה. עצם הדיבור איתה מראה לה שאת מתייחסת אליה אמנם כילדה, אבל גם כבוגרת (כמובן לפי ערכה וגילה) זה גם יעלה לה את הבטחון העצמי ואת החשק להתנהל טוב יותר. תאמרי לה שאת יודעת שהיא יכולה לעשות כך וכך (ותפרטי את מה שאת חושבת ומאמינה שהיא יכולה לעשות) תשאלי לדעתה וביחד תנסי להוביל אותה למגמה של הסקת מסקנות משותפות- של מעשים בפועל. 1) איזה דברים היא לוקחת על עצמה לעשות (וזה יכול להיות הדברים שכביכול נראים הכי פעוטים, כגון: לזכור לצחצח שיניים או לשים את הגרביים בארון) 2) איזה דברים היא מתקשה בעשייתם ולכן זקוקה לעזרתך. 3) איזה דברים שלא מתאימים לה בשלב זה. לאחר שתגיעו לידי החלטה משותפת, חשוב מאוד שתהיי עקבית. גם אם הילדה תגלה סימנים של רפיון וחוסר חשק. היא בוודאי תבדוק אותך לראות עד כמה את עומדת על דעתך. זו אכן שעת מבחן בשבילך כאמא. כמו כן יש לציין, שסדר יומה עלול להשתבש, שזמנה הפנוי למשחקים ימעט, כי תהיה עסוקה יותר בארגון הדברים שהיא לקחה על עצמה. אין מה להתרגש מזה אבל מה שכן חשוב זה לעודד אותה ולתת לה הרבה חיזוקים כשהיא עושה את מה שלקחה על עצמה לעשות. אני מבינה שבתך קצת חולמנית ואולי אף איטית, (זה אולי גם בגלל שאין לה אחריות על הראש ואולי גם בגלל אופייה) המטלות יכניסו אותה למסגרת בונה. אם תראי שזה מאוד קשה לה, תפתחי את ההסכם איתה ותשנו אותו לפי הצורך אך לא לוותר על הכל. חזקי ואמצי, יהי ה' בעזרך, רחל פישר 08-9437846 054-6600113 מוזמנת להתקשר במידת הצורך

אני לא מצליחה לחנך את הבנות שלי מבלי להתעצבן ולאבד שליטה!!

אני בת 28 אמא לשתי בנותאחת בת שנתיים וחצי והשניה בת שנה ו-3 חודשים. הגדולה מראה המון קינאה, היא מחכה אותה בכל דבר וגם מרביצה לה המון, זה הגיע לרמות נוראיות שאפשר לקרא לזה אכזריות או התעללות. אני אוהבת את הבנות שלי מאוד ומאוד משתדלת להיות סבלנית ומאופקת אבל לפעמים זה מגיע למצבים שהעצבים בוערים בי כל כך שלפעמים אני פשוט מפליקה לה על היד או צורחת לשמיים בצורה היסטרת. תמיד אחרי התפרצויות כאלו אני מגיעה להתמוטטות ומתחרטת ומנסה להכות על חטא.(חשוב לי לציין שגדלתי עם אב שהרביץ לי והתפרץ עלי די הרבה בחיי, ואני הבטחתי לעצמי שלי זה לא יקרה והיום אני מרגישה שזה חסר שליטה!) מה שהביא אותי לכתוב לכם זה מה שקרה לי היום: אני בעיצומו של בלגן ומתמודדת עם שתיהן לבד , גם היחסים עם בעלי לא משהו. וכרגיל בנוסף להכל אני צריכה להתמודד כל כמה דקות עם מכה אחרת שהגדולה מבצעת, מכה אחרי מכה. היא עלתה למיטה שלנו באתי להוריד אות עם חיוך ושירים ואז היא לקחה צעצוע קשה שהיה בידה וחבטה לי בראש בחוזקה עד שממש התקפלתי מכאבים, ישר עבר לי בראש מה עבר על הקטנה כל היום וכל הזמן ופשוט התחלתי לצרוח וממש להרביץ לה לא הרבה אבל חזק ואז גם בעלי נכנס הביתה ונבהל לראות אותי צורחת ומשתוללת. היום אני כבר לא יודעת איך להתמודד אני נמצאת על סף יאוש ואני לא רואה טעם בחיים !!! הצילו! איך אפשר להתמודד ולשלוט על האש שבתוכי? אם בכלל?

עידה יקרה

ניכר מדברייך שאת נמצאת במצוקה. אפשר בהחלט להבין זאת. מצד אחד, את מודעת לעצמך ולמעשייך ואף לנטיותייך לנהוג בדרכים לא מתאימות לך ואת מנסה להתגבר על כך ולשנות זאת. אך מצד שני, ברגע האמת, את מרגישה חוסר שליטה ושהתגובות לא יוצאות כפי שהיית מצפה ורוצה. זה אכן קשה, כי את עושה ומנסה ומרגישה שזה לא הולך. מעין חסימה. קושי נוסף הוא, היחסים עם בעלך שהם גם "לא משהו" כהגדרתך, כך שאת בודדה במערכה הזו. עם כל זאת, אני רואה אור גדול במצבך, כיוון שאת מודעת לו ורוצה לעשות שינוי רק לא יודעת איך. כך שחלק מהדרך, ואף חלק חשוב, עברת. ולענייננו, כפי שהסביר קודמי, אכן לילדה הגדולה קשה והיא מקנאה בתינוקת, וזה לגיטימי. לעניות דעתי, את צריכה לשבת עם עצמך ולהציג לעצמך את התמונה הקיימת בבית, בצורה אחרת. קודם כל, לקבל- א. שלבת הגדולה מותר לקנא וזה בא ממקום טוב ובריא של רצון לשייכות, קרבה לאמא, ואף יותר מכך, צורך באישור ממך שגם היא אהובה ורצויה. את מרגישה שהדברים הנ"ל ברורים מאליהם, אך היא לא רואה כך את הדברים כיוון שהיא רואה שאת עסוקה יותר עם הקטנה. ב. כשתרגישי שאת מבינה יותר את בתך, תוכלי לקבל על עצמך לשבת איתה בצורה עקבית פעם ביום / פעם ביומיים, לפי הנתונים בשטח חייך, ואף לומר לה זאת מראש. ובזמן היקר הזה לעשות איתה מה שלבה חפץ. בצורה כזאת, בתך תרגיש שאת נותנת את עצמך בפועל, מקדישה לה זמן, שהוא מיוחד רק לה. - שימי לב לא לומר לה מילים שיגרמו לה לחוש אשמה, כגון: "הנה את רואה, פיניתי לך זמן, אז אל תתלונני" וכדומה. עם כל זאת, הייתי מציעה לך כדי להקל על עצמך, ללכת לייעוץ, גם כדי שתוכלי לפרוק ולשתף ובעיקר על מנת לקבל כלים שיעזרו לך להתמודד ולהתנהל ביתר קלות. וזה אפשרי.. בברכה, מוזמנת להתקשר רחל פישר 0546600113 089437846

אובדת עצות חלק ב'

אני אנסה לענות בכלליות לכל השאלות ששאלתם. שאלת אם משהו דחף אותי באזיקים מתחת לחופה. נכון, שזה נשמע מאוד לא מציאותי, אך אפשר לאמר שכן. לאחר ברכות ולחצים בלתי פוסקים ואמירות כמו: אני אפספס את הזיווג שלי, לא לדאוג לאחר החתונה הכל יבוא תקשורת, אהבה וכו'. (יש לציין שיצאנו כמעט שנה, והרגשתי זאת תמיד בכיתי כל השנה הזאת אפילו לפני חתונה. אך תמיד היה עידוד שאחרי חתונה הכל יסתדר וביטחון בה') היום אני רואה שזו טעות גדולה. אנחנו שני זרים מעולמות שונים מאוד בתוך בית אחד. אתם צודקים באמירותכם שאני צריכה לספר לו את ידיעותי ולשתף אותו. וזה מה שאני עושה כל השנים. אך יש לי תחושה שאני מכריחה אותו להקשיב לי ושיגיב ויביע את דעתו. (אני מאוכזבת מהתגובות שלו ומהאמירות שלו, אם בכלל.). אני יכולה להתלהב, לשחק עם הילדים, לצחוק ולשוחח בחברה עם אחרים, אך כשאני רואה את תגובתו אני נשברת. נמצא לידינו ולא איתנו. אין לנו כלל שפה משותפת בכל נושא, לא רק ברמה האינטלקטואלית. השיחות אינן זורמות, לא נהנים ביחד. (אפילו לצחוק ביחד אי אפשר) הרצון שלי תמיד היה להעריץ ולהעריך את בעלי ואני זקוקה לזה כמו אוויר לנשימה, להרגיש גב וחוזק. אך גם מבחינת האישיות שלו איני מעריכה אותו. אנשים בחוץ מעריכים אותו בזכות עבודתו: זריזות, יושר, ירא שמיים, עוזר, מסור. גם אני מעריכה זאת כל אלה הם טובים לקיים שגרת חיים בסיסית אך אין מעבר לזה, חבר לחיים. לגבי פער אינלקטואל , אני מכירה המון זוגות שיש פער ביניהם, לפי דעתי כשהגבר אינטלקטואל זה בריא, כשזה הפוך זה מאוד קשה. לרב שימחוני היקר, הסיפור על שינוי חייך מדהים ומרגש. אני בטוחה שכל השנים לפני השינוי היתה לך זיקה או תכונות מתאימות לעיסוק שלך כיום (אפילו תכונות פשוטות כגון: דיבור, הקשבה ועוד.) ז"א זה היה טמון בך ובמשך השנים הוצאת זאת לפועל. אך האם אפשר לעשות שינוי, ליצור תקשורת הערכה ואהבה שלא היה כלל מאז ומתמיד. בכנות, האם אתם מכירים זוגות שהצליחו לעשות זאת?

רצון לשינוי חשיבה

בסד שלום לך איילת יקרה שמי רחל, מראש אני צריכה לומר שלא קראתי את תכתובת המיילים בינך לבין חברי המלומדים, כך שאני באה ממקום חדש, ונייטרלי.... לעניננו: הרגשתי את הכאב הכ"כ עמוק שלך, התסכול והחוסר אונים, אכן זה נורמלי במצב כמו שלך, יחד עם זה -לעניות דעתי , יש שביב של תקוה, עצם זה שאת מחפשת ומבקשת עזרה, מהמקום ה"חדש" שלי ברצוני לומר לך: את חושבת על בעלך דברים מאד ברורים וכמעט מדויקים, וזה יוצר ,ולו גם בעל כורחך, תבנית מאד ברורה עליו, כך שמנקודה כזו אין לך כמעט אפשרות לעשות שינוי, את צריכה לשבת עם עצמך ולבדוק ,מה חשוב לך אצל בעלך ויש לו את זה ,גם אם מעט[הברכה שורה ומתרבה על "יש" כלשהוא] אם אכן יש באופיו, בתכונותיו משהו שחשוב לך ומדבר אליך, השלב הבא הוא: אם את יכולה להעצים את אותו דבר, את אותה תכונה טובה שלו בתוכך [אפשר גם לדמיין זאת בעיני רוחך ורק לכוון חיובי] פשוט לנסות לשנות חשיבה ,לשנות אה הפוקוס של המבט שלך עליו, האם זה אפשרי בעבורך? חשבי על כך, יתכן שתנסי ואפילו מאד , ותגיעי למסקנה שמבחינתך הוא כזה ואין מה לעשות , כאן אפשר לפתוח אופציה נוספת, והיא: לחשוב בראש איך החיים יתנהלו בלעדיו? האם חשבת על זה פעם ברצינות? במחשבה זו אופציה אך לא רק... בסה"כ התורה היקרה שלנו אפשרה לנו דרך ,קשה ככל שתהיה, לצאת מחיי הנישואין [כן כן כוונתי לגירושין] אבל כאמור קודם לקחת בחשבון במה כל זה כרוך, ולנסות להגיע למסקנה מה נכון יותר לך ולכל המשפחה [אבל קודם כל לך] נקודה נוספת שחשוב להאיר: כשלאדם יש בעיה / קושי, יש נטייה להישאר תקוע במקום ולחשוב חזור והלוך ולהציף את אותו הקושי שוב ושוב בשמות אחרים, תהליך זה אינו בריא ואף אינו מקדם, מצד שני, חשוב למצות ולהבין את הקושי ברבדיו השונים, אך צריך לעשות זאת ביעילות ולהגיע לסיכום ואז להתחיל לפעול. אנני יודעת אם תשובתי תעזור לך להרחיב יותר את אופק החשיבה אבל אולי וגם זה טוב בהצלחה רבה בכל אשר תפני כל טוב 089437846 0546600113 רחל פישר

מה עלי לעשות?

אני נשואה 14 שנה, עוד לפני הנישואין הבנתי שהבחירה שלי לא נכונה עבורי. יש לציין שבעלי כאדם הוא איש מאוד נחמד אדיב מנומס, אך לצערי בנושא הזוגיות הוא לא יודע לפרגן לי להחמיא ולתמוך כשצריך. עברנו משברים מאוד גדולים בחיי הנישואין ללא כל עזרה ואני מרגישה שכל כמה חודשים הכל עולה לי ושוב ניזכרת באותם ימים קשים אשר גורמים לי לכעסים נוראיים כלפיו. אני מרגישה היום אחרי 14 שנה שאני פשוט שונאת אותו אין לי שום רצון לחיות איתו וקשה לי לחיות לצידו, מה שמונע ממני לעשות את הצעד הבא זה ארבעת ילדיי המקסימים. שוחחנו לא פעם על כך שצריך לפנות לייועץ נישואין והיה זה תנאי מבחינתי להמשך הנישואין אך לא קרה דבר מיוזמתו האדישות שלו הורגת אותי ואני מרגישה שאני כבר לא יכולה אפילו להתסכל עליו. אני במצוקה נוראית אנא עיזרו לי

ברכה יקרה

שלום לך, אכן הבנתי מתוך שאלתך שאת במצוקה קשה ואפשר להבין זאת. את חיה עם אדם במשך 14 שנה, ואינך מרגישה שום התקדמות ואולי אפילו ההפך. בהחלט הרגשה מתסכלת ומפילה. בכל זאת, לפני שתציעי לו ללכת ליעוץ זוגי הייתי מזמינה אותך לקחת את עצמך ל"שיחה פנימית" ולשאול את עצמך: האם בעבר היה לך רגש חיובי כלשהו כלפי בעלך? אם התשובה לכך חיובית יתכן שיש על מה לדבר. נסי להזכר באותו רגש שחשת כלפיו ולבדוק מה היה בו (בבעלך) טוב שיצר את אותו רגש? מדוע הרגשת הערכה כלפיו? אנו יודעים מתוך המקורות שאין הברכה שורה אלא על הקיים, ולו גם אם זה ניצוץ בלבד. אם זה כך יש סיכוי שאפשר לעבות ולעורר את אותו הרגש (גם אם הוא חלף), ולהפיח חיים באותו הטוב שהיה קיים בבעלך. לשם כך כמובן מומלץ ללכת ליעוץ. יתכן שבעלך לא יהיה מעוניין להצטרף בשלב הראשון, אבל תלכי את ובעקבות השינוי שלך עם עצמך זה עשוי להשפיע גם עליו. בכל מקרה, הרווח עבורך יהיה גדול מאוד גם אם תלכי לבד. לגבי הילדים, אני מצטרפת לדעתה של עמיתתי הדסה שלעיתים עדיף לילדים לחיות בבית עם אחד ההורים מאשר באווירה של עוינות, מתח וריבים הדדיים בין ההורים. כל הכבוד על שפנית, זה אומר שאת מוכנה לשינוי והתקווה קיימת אצלך, אשרייך ה' עמך רחל פישר 08-9437846, 054-6600113

כיצד מסייעים לילד לעמוד בכללים שנקבעו ?

בני בן ה- 10.5 הינו בן בכור במשפחה, הוא ילד פיקח, ומלא מרץ, והוא נמשך מעצם טבעו לעיסוקים מאתגרים. כשהוא חוזר מהלימודים הוא זקוק ביותר לפרוק את המתח (לא קל לו כלל לשבת בכיתה ולשנן חומר עיוני), ועל כן אנו מאפשרים לו לרדת לזמן מוקצב עם האופניים שלו לנסיעה ברחבי השכונה. הבעיה שנקלענו אליה היא שהילד לא מצליח לעמוד בהסכמים שקבענו בשיתוף עימו, והוא מתפתה פעם אחר פעם, עובר על הכללים, ומאחר לשוב הביתה. לפני שהוא יורד אני קובעת איתו את שעת החזרה, הוא מבטיח לחזור בזמן, הוא מצוייד בשעון, אני מזכירה לו את הכללים שלנו (שנקבעו עימו בעבר) - את האיזור בו אנו מרשים לו לשהות, ושאין לעלות לבתי חברים/ לחצות כבישים מסויימים וכד'. הוא יורד תוך הבטחה לעמוד בכללים (ואני חשה שהוא אכן רוצה לעמוד בהם), אך לבסוף הוא חוזר הביתה באיחור של שעה ואפילו קרוב לשעתיים! תמיד יש בפיו סיפורים על כך שבדיוק עבר אמבולנס והוא מאוד רצה לראות, ילד אחד הביא לגינה אפרוח, עברה במקום הכנסת ספר תורה וכד'... הבעיה היא שגם כאשר הגדרנו יחד תוצאות למעשיו כגון - שיום למחרת לא יוכל לרדת כלל / שהאופניים יקורקעו לכמה ימים ואף קרה שהוא הפסיד השתתפות בשמחה משפחתית וכד', בכל זאת- הוא מבין, אבל בפועל ממשיך במעשיו ומאחר. קרה גם לא פעם שהוא מאחר להגיע מהלימודים הביתה, וחוזר באיחור של שעה ויותר. אני מתרשמת שהוא לא מתכוון להכעיס או לאכזב. יתכן והוא זקוק למרחב ולחופש באופן גבוה מהממוצע. כיום אנו מאפשרים לו לשהות בחוץ כשעה וחצי, ובעניי זה דיי והותר. ההתרשמות שלי היא שצריך לחזק אצלו את המשמעת העצמית. כיצד עושים את זה בלי להיכנס לכעסים וסחרור של עונשים ?

טובה יקרה

בס'ד נראה לי -קודם כל- שאתם הולכים בדרך נכונה ומבינים שמצד אחד צריך לאפשר לילד להוציא את מרצו אך בד בבד לשים גבולות. אני גם מצטרפת לדרכו של קודמי שאמר שנכון הוא לעבור למגרש של הילד ולהראות לו שאתם אתו, אך אני רוצה להוסיף ברשותך, א]אתם צריכים לשאול את עצמכם כשאתם מנהלים את השיחה עם בנכם: "האם באמת אנו סומכים עליו? האם אנו מאמינים שהוא מסוגל לחזור בזמן? האם אנו מנהלים אתו את השיחה ממקום מקשיב באמת ושומעים -בין השורות- מדוע הוא מאחר"? ב]במחילה- אולי יש משהו בבית , באוירה, שגורם לו לאחר?[אולי לא זו רק שאלה ששווה לשאול בהזדמנות ראויה גם אותו] ג] לאחר כל הברור הזה עדיין הגבולות חשובים ,יש לעמוד עליהם ללא כעס וללא ויכוחים, באסרטיביות,כך הוא יבין שאלו חוקי הבית , אני מאמינה שבעז'ה הילד יקלוט שאתם רציניים ויחזור למסלול, בהצלחה רבה רחל פישר מטפלת אישית ומשפחתית מוזמנת להתקשר 054-6600113 08-9437846

לא בטוחה איך להמשיך הלאה בקשר, לא בטוחה ברגשות...

שלום, אני בת 22 וכבר חצי שנה עם חבר שלי שהוא בן 24 בערך, הכרנו באוניברסיטה. רציתי לפרט כמה דברים שמפריעים לי בקשר, שאולי תוכלו לעזור לי: 1. אנחנו אמנם חצי שנה יחד אבל לא יצאנו בתדירות גבוהה ועדיין לא יוצא לנו לצאת הרבה מחוסר זמן (שנינו לומדים באוניברסיטה יחד מקצוע שדורש המון שעות ואני בנוסף עבדתי עד לא מזמן). 2. אין לו רשיון וזה גורם ליציאות להיות מעט מעיקות (אוטובוסים מוגבלים, כמעט כל הזמן לאותו המקום בגלל האוטובוסים). 3. כשיוצאים, זה נראה כאילו הוא, לא נעים להגיד, אבל קצת קמצן. 4. יש לו התנהגויות שלעיתים מזכירים לי אנשים מסוימים מחיי שתמיד חשבתי לעצמי שלא ארצה בן זוג דומה להם ואני יודעת שלא אסתדר עם בן זוג שכזה. רק שאני לא בטוחה שהוא כזה ואולי אני סתם נלחצת. 5. אני מרגישה המון פעמים שהוא בוחן אותי ואני לא מצליחה להיות איתו אני, כמו שאני באמת, עד הסוף. וגם קשה לי להביע את עצמי בקשר, המון פעמים, ואני מוותרת ולא אומרת את הדברים שמפריעים לי. 6.הוא עולה מצרפת (יהודי כמובן) ואני נולדתי בארץ ולכן לפעמים יש בינינו הבדלים שמפריעים בקשר. למשל, אני אהנה מהופעת סטנד אפ ישראלי והוא בכלל לא נהנה (לא מבין את המנטליות). אלו דברים קטנים, אמנם, אבל לי זה מפריע באיזשהו מקום.כל הדברים הללו גורמים לי לא לאהוב אותו מספיק, כמו שהוא כבר אמר לי בבטחון שהוא אוהב אותי. אמרתי לו כבר שאני לא בטוחה לגבי הרגשות שלי. הבעיה היא שלפני כמה זמן הייתה לנו שיחה רצינית שהוא אמר לי שהוא לא רוצה להלחיץ אבל הוא פשוט מפחד שנישאר ביחד כבר שנה ואז אני אבין שאני לא אוהבת אותו. חשבתי על זה במשך יומיים, שבהם לא נפגשנו, ולאחר יומיים דיברנו ואמרתי לו שאני אוהבת אותו ושאני רוצה להמשיך בקשר. זה באמת מה שחשבתי כשאמרתי לו, וזה היה לאחר מחשבה רצינית. אבל אני כמה ימים אחרי השיחה ואני שוב מבולבלת. אני רוצה להדגיש שאני לא סתם איתו, אבל אני פשוט לא בטוחה ברגשות ואחרי שכבר אמרתי לו את זה אני עוד יותר מפחדת. אני לא רוצה לפגוע בו. חוץ מזה שאני מודעת לכך שיש לו גם יתרונות, מהבחינה שאנחנו בערך באותה רמה דתית (מסורתיים, שנינו שומרי שבת וכשרות), ולכן הוא גם מבין אותי בעניינים כאלה וגם מבחינת המראה (שגם חשוב ברמה מסוימת). השאלה שלי, בסופו של דבר, היא האם להמשיך את הקשר למרות חוסר הביטחון ולתת לזה עוד הזדמנות? אולי מה שמפריע לי בקשר אלו דברים שבכל קשר יש ואפשר להתגבר? ואם לא, איך אני יכולה להסביר לו זאת אחרי שכבר אמרתי לו שאני אוהבת אותו? ואיך אפשר גם לסיים קשר כזה אם לומדים ביחד (אמנם זה לא מה שצריך להשפיע על החלטתי לכאן או לכאן אבל זה מהווה איזושהי בעיה)?

שלום וברכה לך יקרה

בס'ד שלום לך בחורה יקרה קודם כל זה טבעי להתלבט, אבל אם ההתלבטות לוקחת זמן כה רב יתכן שיש כאן בעיה אמיתית, פנימית שאכן צריך להתבונן בה, 2דברים חשובים צריכים להתקיים בקשר הזוגי: א]הערכה לבן הזוג-בחלק השכלי, ב]משיכה ורצון להיות ביחד , בפשטות ,עם יכולת להיות כמו שאת, מבלי להסתיר דברים, פשוט להרגיש אתו נוח,-זה החלק הרגשי נראה לי שדברים אלו לא מתקיימים אצלך בצורה חלקה, ואולי את חוששת להפסיד אותו בגלל הסיבות הלא נכונות, כפי שציינת : הוא נראה טוב, את חוששת לפגוע בו, וזה כלל לא מדד לבחירה ולהישארות עם בן זוג שעדיין לא החלטת להתחתן אתו, בשלב זה את מחויבת להקשיב רק לעצמך , מה מתאים לך , האם הערכים שלו נראים לך, ולא לדחוק דברים מתחת לשטיח בגלל אי נעימות זו או אחרת, רק כשנישאים המחויבות היא הדדית והדאגה היא אין סופית, אבל זה אך ורק אחרי שברור לך שאת אכן רואה אותו כבעלך, זכותך לומר לו מה שאת מרגישה, וזו גם חובתך, כדי להיות שלימה עם עצמך, ולראות את תגובתו. תבחרי מילים מתאימות ,אבל לומר צריך, קשר בין זוגי נבנה על אימון, ובירור אישי גם כשלא ככ' נעים , בצורה כזו אפשר להתקדם [אם מבררים דברים עד הסןף] הרי בני זוג אמורים לחיות את חייהם ביחד בצורה קרובה, והתקשורת חייבת להיות פתוחה וכנה, אחרת [מנסיון] זה מתכון לבעיות. נקודה נוספת למחשבה: כדאי שתבדקי את מערכת היחסים שלך (אם היו) עם גברים אחרים. האם יש דמיון בין מה שקורה עכשיו לבין קשרים קודמים? האם הדפוס של אהבה לצד התלבטות ובלבול זה משהו שחוזר על עצמו? אם כן, יתכן ומדובר בדפוס רגשי שלך ששווה לבדוק עם מטפל/ יועץ טוב. בהצלחה רבה רחל פישר 054-6600113 מוזמנת להתקשר, אם תרצי

תסכול של אמא - איך יוצאים מזה ?

אני אם ל- 6 ילדים בגילאי 0.5-11. לצערי, אני מרגישה שאני לא שביעת רצון מהיחס שאני מעניקה לילדיי, ואני מסתובבת עם הרבה נקיפות מצפון. למדתי לתואר ראשון בחינוך ולאחר מכן למדתי בקורסים רבים של הנחיית הורים, אני בוגרת של ינ"ר ועוד. במילים אחרות - מבחינת ידע- אני יכולה אולי לפתוח סדנא ולמסור הרצאות... ואכן, הרבה חברות ומכרות אוהבות להתייעץ איתי, ולהחמיא לי על התובנות, ההארות והחיזוק ומחשיבות אותי לאמא מסורה ומשקיענית. אבל אני, בתיפקוד האישי שלי בבית מרגישה שאני עושה המון טעויות ועוברת על הרבה מאוד כללים בחינוך ילדים. אני חלשה בלהתמודד עם מצבי לחץ, ולצערי, אני רוב הזמן בלחץ גם כי אני עובדת גם מחוץ לבית, והזמנים שלי לעומת המטלות הרבות - מאוד דוחקים. (כרגע יש גם תינוק קטן שתופס את הידיים וזה עוד יותר מחריף את הבעיה..) וגם כי האופי שלי קצת לחוץ ומלחיץ ורוצה להספיק הכל, מושלם וכמו שאני רוצה. אני מוצאת את עצמי גוערת, מעירה, מבקרת משדרת לילדים שהם מרגיזים, קטנוניים, מפריעים וחסרי תועלת. אני מודעת לטעויות שאני עושה, ובכל זאת - אני מרגישה שאני לא שולטת בדחף הזה. ואז בערב, כשהבית שקט עולים וצפים לי כל הטעויות שעשיתי היום, והלב כמעט מתפקע. זה מפריע לי מאוד כי זה קורה הרבה מידי פעמים. כמובן שיש זמנים בהם אני נינוחה ואז אני משתדלת להרעיף את כל כישוריי ואנחנו יושבים יחד צוחקים ויוצרים. אבל הרבה מידי פעמים אני מוצאת את עצמי כאמור כמו קיטור בבית ואני לא מרוצה מהאווירה הכללית. בדרך הטבע, אני מוצאת את ילדיי מגיבים בדומה לי אחד כלפי השני בלחץ, כעס וחוסר סבלנות ואז אני עוד יותר מכה על חטא. (ראוי אולי לציין שגם אני גדלתי בבית שגם בו היו הערות, כעסים, ושדרים דומים לילדים) עוד אציין שהיחסים עם בעלי תקינים ומצויינים והוא אבא ובעל נפלא. האם יש משהו שיכול לעזור לי לצאת ממעגל הקסמים הזה ולהגיע לשינוי אמיתי, משמעותי בתחום המעשי ?

שלום לך מרגלית יקרה

קודם כל ,ברצוני להצדיע לך על אומץ ליבך, כמו כן, אוסיף שכלנו "חוטאים " בלחץ כזה או אחר ביחסנו לילדים, וכעת נשאלת השאלה- מה עושים עם זה? לכל אמא תגובה שונה. מה שכתבו לך עמיתיי, אלו דברים טובים, ברשותך אשתדל להוסיף נקודת מבט קצת אחרת.. כידוע יש לנו 10 ספירות, הגבוהות שבהן [התחום השכלי ] חכמה בינה דעת חכמה פירושה- הברקה, רעיון שאדם קולט אך זה נשאר חיצוני לו. בינה פירושה- התבוננות, האדם לא נתן לרעיון לחמוק ממנו אלא "אוחז " בו, ומתחיל לחשוב עליו, להתבונן- מה רעיון זה אומר לגביי? מה אוכל ללמוד מזה? וכו'.. דעת פירושה- הפנמה. השלב המתקדם ביותר. חיבור הרעיון שהגיע אליי לחיי המעשיים, לתוכי, כמובן שבדרכים שמתאימות לי אישית. בלעדי שלב זה כל העבודה שעשינו קודם תרד לטמיון. מתיאורייך עולה (לעניות דעתי), שהנך נמצאת וחוזרת שוב ושוב ב-2 השלבים הראשונים- החכמה והדעת, ומשהו בהפנמה, בחיבור בין הידיעות למעשה, מתפספס וחסר לך, השלב הראשון הוא באמת ההכרה בכך והכאב שלך בתור אמא שאת מפספסת את הענין הזה מול ילדייך. המודעות שלך קיימת וגם הרצון, ואילו כלים נפלאים להמשיך איתם לשלב ההפנמה. הצעתי לך היא- לקחת מחברת, ולשים לב להתנהלות שלך במשך היום עצמו, כל אירוע שקורה ובו את נוהגת עם ילדייך בדרך שאינך חפצה בה, את הולכת ורושמת במחברת בפרוטרוט. מה קרה? מה הרגיז אותך? מה היית מצפה מהילד? איך הגבת בפועל? מה היה גורם לך להגיב אחרת? האם זה באמת מעשה או דיבור שהילד דיבר ונהג? או שלא משנה מה הילד היה אומר עדיין היית מתפרצת? לשים לב רק לדקויות של האירוע, על מנת להכיר את עצמך ואת המצבים ואז לאט לאט, אחרי שתראי מאפיינים חוזרים, תכיני בתוכך מראש כלים לשלוף במצבי אמת מול הילדים ממש. אז קודם כל- רק לרשום את האירועים, להתבונן בהם, להסיק מהם מסקנות ואז אח"כ- להתחיל לגבש לעצמך כלים פנימיים, תגובות. שבמצבי אמת תדברי לעצמך בפנים, ותוכלי לומר- "עכשיו אני זקוקה לכלי הזה" עליי לציין שחשוב מאוד קודם כל רק לסקור את האירועים במחברת, להבין אותם ולהסיק מהם מסקנות, כך את לומדת רגישויות שלך, את לומדת על עצמך איזה דברים בדיוק מפריעים לך, על איזה מיתרים בתוכך כל התנהגות פורטת. לדוגמא: ילד מקשקש על הקיר- מרגיז אותך שהוא לא מבין שמציירים על דף, חשוב לך סדר ונקיון, הסברת לו את זה אלפי פעמים, מה העצלנות שלו ללכת ולהביא דף וכו' וכו'. אירוע רגיל כזה שקורה את הולכת וכותבת לך במחברת בפרוטרוט מה היה, מבינה את הדקויות, ויוצרת אסטרטגיה לפעם הבאה. זה עובד. אני מציעה לך שאם את רוצה לנסות את התהליך הזה- באמת להתמיד בו. בתקווה שהבנת את התהליך, ובאיחולי הצלחה רבה- רחל פישר 054-6600113 08-9437846

חינוך למצוות

כיצד ניתן לגרום לילד בגיל 8 שלא מעוניין להתפלל להתחיל להתפלל ולבוא עם אבא לבית הכנסת

תפילה מתוך אהבה

בעז"ה צבי היקר, עולה מדבריך דאגה כנה ואמיתית להתפתחות הרוחנית של בנך. כידוע, כל אב רוצה שבנו ימשיך בדרכו ומוכן לעשות בשביל זה הכל. והנה כאן, הילד מפגין בדרכו שלו חוסר הזדהות עם ערכים שכה חשובים לך. נכון הוא שבגיל 6 מתחיל גיל חינוך, וטוב וראוי להתחיל לחנך את הילד בקיום מצוות אפילו קודם לכן, אך צריך לזכור שילד לא חייב במצוות עד גיל בר מצווה. זאת מתוך מחשבה של התורה וחז"ל לאפשר מרחב התפתחות לילדים מסוגים שונים ולא כל ילד בגיל 8 בשל נפשית ורוחנית ללכת לבית כנסת. לעניות דעתי, הדרך צריכה להיות כזו: אם הילד לא רוצה ללכת- שלא ילך בשלב הזה. לא להפעיל עליו שום לחץ! המטרה שלנו היא להאהיב את התפילה על הילד. לעורר בו חשק שבהחלט קיים בכל ילד קטן לפנות לאביו שבשמים. יש סיפורי חז"ל נהדרים הממחישים את כוחה של תפילה, וביחוד על כוחה של תפילה של תינוקות של בית רבן. כל מה שכתבתי זה מתוך הנחה בסיסית של דוגמא אישית בבית, שהילד רואה ומבין כמה התפילה חשובה ואהובה על הוריו (ביחוד על אביו). אפשר גם לשוחח עם הילד ולהציע לו לבוא לחלק מהתפילה, גם אם זה כרוך במאמץ שמישהו יקח ויחזיר אותו לבית הכנסת. ואם הילד מראה התנגדות גם להצעה הזאת יש לעזוב אותו לנפשו לעת עתה. כאמור, יש להשקיע בשיחות, סיפורי צדיקים וכן הלאה ברוח טובה ובנחת ולחזור על ההזמנה לבוא לבית כנסת בעוד כמה חודשים (יתכן שהילד אפילו יזום זאת מעצמו קודם לכן). בעזרת ה' תעשה ותצליח גמר חתימה טובה רחל פישר 054-6600113, 08-9437846

דייט עם חוזרת בתשובה / מתחזקת

שלום לפורום הנכבד !! אני בחור בן 27 , פחות או יותר רוב חיי אני דתי .( כמובן יש לי הרבה תחומים להשתפר בהם ולהתחזק ..) לאחרונה אני יוצא עם בחורה בגילי שהתחילה להתחזק בדת בשנתיים האחרונות והיא אומרת שיש לה שאיפות להתחזק עוד בעזרת ה' . בינתיים אנחנו מדברים ויש תקשורת טובה. יש דבר שמציק לי מהיום הראשון והוא היותה של הבחורה חוזרת בתשובה שבעצם שעד היום לא שמרה נגיעה וכו' ..ואני לא יודע מה עשתה או לא עשתה . אני מנסה לא לחשוב בצורה כזו אבל בינתיים לא מצליח . מה אתם חושבים ? האם זה בסדר שיש לי מחשבות כאלה ? האם זה לא חוצפה בכלל ? האם אתם חושבים שזה סיבה לשלול ?

שלום לחיים היקר

בס'ד ושוב שלום לך אכן תחושותיך למצב נורמטיביות ולגיטימיות לחלוטין , זו לא חוצפה להרגיש כך או אחרת... כמו שכתב קודמי- יש בסיס טוב לקשר בניכם וזה אומר שיש סיכוי , בשלב זה, להמשך טוב. ציינת שהבחורה נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה שזה לכשעצמו מעלה גדולה. לגבי ענין האם לשלול- דע לך ממחקרים ונסיון מצטבר שכשבנות מחליטות לעבור תהליך הן אכן רציניות ו"הולכות על זה". לעניות דעתי אין מה לחשוש שהיא לא שמרה "נגיעה" בגלגולה הקודם. מה עוד שציינת שגם אתה "פחות או יותר רוב חיי דתי"- מה שאומר שאולי [וסליחה על האולי פלישה לחייך] התחזקת ומתחזק,הרי כך העדת- שלא תמיד היית ממש דתי. אם המגמה של שניכם היא לבנות מערכת זוגית עם תקשורת טובה ולב פתוח, זה מה שבאמת חשוב. אתה תראה שמה שהיא עשתה או לא עשתה, יתמעט בעיניך ברגע שהקשר ביניכם יתעצם, משום שערכה יעלה בעיניך ומשום שתראה את רצונה האמיתי והכנה לדבוק בדרך החיים החדשה של תורת ה' ולא להיכלל בעברה. לגבי המחשבות, באופן כללי כשעולות מחשבות באופן אובססיבי ללא שליטה , עדיף לא להלחם בהם. ולנסות להתרכז במחשבות הרצויות לך. בשביל שהמחשבות הרצויות יהיו בראשך, אני מציעה לך להכין את המחשבות הרצויות מראש, ולהזמין אותן לראשך כדי למלא תחליף למחשבות הלא רצויות. חיים היקר שיהיה בהצלחה בעז'ה ית' עלו והצליחו בברכה לכל טוב רחל פישר פסיכותרפיסטית ויועצת זוגית ומשפחתית

האם יש טעם להשקיע בחיי נישואין כאלה?

אני חרדית, נשואה שנה וחצי+ ילדה. בעלי הוא אדם מקסים, ירא שמיים, אוהב לתת את כל כולו לכל אחד. עד כאן הכל נשמע מקסים. איפה הבעיה? האמת היא שזה התחיל כבר מתקופת אירוסין, לא יודעת למה לא התייחסתי לזה מספיק (ועל כך ייסורי המצפון שלי), אבל אף פעם לא הרגשתי עם חתני- בעלי מספיק פתוחה. העניין הוא שאני בטבעי אחת שנוהגת לנתח ולחשוב המון לעצמי, על כל דבר, חיי עם עצמי מפותחים מאוד, חיי הרגש והשכל, בעלי- לעומת זאת- אדם חלק וישר, שונא להתפלסף ולהעמיק, מקבל את החיים כמו שהם, לא חושב הרבה ולא משקיע מדי בעצמו ובכבוד העצמי שלו. זה, עם עוד כמה דברים ששונים בינינו, גורם לפער ענק בכל נושא, שיחה, התנהגות וכו' שלנו. קשה לי מאוד, ואני יודעת עד כמה זה חשוב- להעריך אותו ככה. בעוד אני משקיעה, מדברת איתו בכובד ראש על מחשבותי ורגשותי, הוא מעביר ומחליק, או צוחק או לא מבין. כל כך קשה ככה.... איך אפשר לגשר על כזה שוני??? אני חולמת כל הזמן (אני יודעת שזה לא בסדר!!) על אדם אחר, יותר בסגנון שלי, מישהו שאני יוכל לאהוב ולבטוח בו, שיהיה מעלי ויאהב אותי ויוכל להעריך אותי כמו שאני מסוגלת להיות, והחלומות האלו רק יותר גורמים לריחוק, אני מפחדת לדבר על זה או להתייעץ כי אני לא רוצה שהוא ידע מזה- הוא יפגע כל כך....(רגיש ביותר, ובמיוחד ממני) אין לי כוח להיות כמעט האמא שלו, ואני לא יכולה להעיר לו כלום כי הוא לא יבין ורק ירגיש רע מזה, עלי להדגיש שאני חושבת שדוקא הוא מרוצה, אני משתדלת להיות מסורה אליו, ולהראות לו אפילו כניעה לפעמים, ולכן אני מרגישה כזזו שקרנית עם עצמי.... עזרו לי להפסיק את ההצגה הזו, בבקשה.

שלום לך אישה יקרה

בס'ד שלום לך אשה יקרה חשה אני בדברייך הרבה כאב וסבל, נישאת לפני כשנה וחצי, ואני מניחה שהיו לך ציפיות רבות. כפי הנראה, ציפיותיך נחלו כשלון ואת כ'כ מאוכזבת.. צר לי על כך מאד. היתה לך תמונה בראש על בעל אידיאלי שיענה על כל משאלותיך ולא כך הדבר. כרגע את מתהלכת עצובה אולי מרגישה גם מרומה ואף מרגישה כשחקנית. אכן קשה לו לאדם להרגיש בתוך ביתו כשחקן, הוא רוצה להרגיש בבית, להיות הכי טבעי, אז מה עושים? כתבת ש" חיי עם עצמי מפותחים מאד, חיי הרגש והשכל", האמנם? כשמדברים על חיי רגש ושכל מפותחים מתכוונים לרגשות המכוונים לא רק לעצמי אלא גם לזולתי, שכן ככל שהאדם מפותח יותר רגשית הוא מסוגל לתקשר טוב יותר עם האחר, מבין את רגשותיו של השני, קשוב אליו, מכיל אותו, את צרכיו ומשאלותיו. מצד שני, את לגבי עצמך, תשתדלי להתנהג בטבעיות, נסי לסמוך עליו שהוא מסוגל להכיל ולקבל אותך כמו שאת ואין זה מתבטא רק בשיחות עומק אלא גם בהתנהלות ודיבור יומיומיים פשוטים, ואולי בעיקר שם. מה שאני רוצה לומר לך שאת כנראה אדם רגשי אך את נתונה בתוך עצמך, עסוקה בציפיות שלך מהבעל החלומי שחלמת עליו [ועדיין חולמת] פחות קשובה לבעלך. הייתי מציעה פשוט לפתוח דף חדש, לשבת עם עצמך [לפני שאת יושבת עם בעלך] ולשאול: איך אני רואה את התפקיד של בעל? וכיצד בעלי מקיים זאת? להתאמץ ולחפש את הטוב שיש בו [ובטוח שיש]. כיצד אפשר להסתדר עם מה שיש? ותתפלאי שיתכן שתמצאי דרך.. בד בבד, חשבי או אפילו רשמי לעצמך- איך אני רואה את התפקיד שלי כאישה? (כדי שלא תמשיכי להרגיש שאת כמעט אמא שלו.) נקודה חשובה נוספת- לאחר שתמקדי לך את המחשבות החדשות בראש.. הן יבואו לידי מבחן בשעת המעשה. אם תרגישי בזמן אמת שאת נדרשת לשמש כאמא, פשוט תפסיקי. תרפי. ותראי מה יהיה.. זו הזדמנות לקראת השנה החדשה לעשות איזה שינוי בעצמנו דווקא, ולא בזולתנו. ואז, למרבה הפלא, כשנחבוש משקפים אחרות נראה אחרת, נאמץ פרספקטיבה חדשה. כי תביני, בחיי נישואין אי אפשר ואסור להיות מקובעים. אם רוצים לחיות חיים טובים ומלאים לא רק בשנתיים הראשונות, כל הזמן צריך להשקיע. זה טוב וזה כיף וזה מוליד דברים חדשים. בחיי נישואין אמיתיים, אינו דומה זוג שנשוי שנתיים לזוג שנשוי 10 שנים, וכן על זו הדרך.. כי החשיבה השתנתה ובני הזוג התבגרו.. רק בתנאי שהם חיים באמת מתוך הקשבה מתמדת לבן הזוג ולעצמם ומתוך ויתור אמיתי ולא קורבני. אשה יקרה, לעניות דעתי, תתחילי להשקיע לשנות דפוסי מחשבה, תבואי מתוך מחשבה שבעלך הוא הכי טוב ואין אחר זולתו, וכשתפסיקי להשתעשע בחלומות תחיי את המציאות , תעבדי עם עצמך ברצינות [גם אם זה יהיה קשה, לא נורא זה שווה] ובעזרת ה' יתברך תעשי ותצליחי ותראי ברכה בעמלך בברכת שנה טובה ומתוקה, תכלה שנה וקללותיה תחל שנה ובירכותיה כל טוב רחל פישר יועצת זוגית ומשפחתית פסיכותירפיסטית 08943786 / 0546600113

תחושת חוסר אמון במנהלת בי"ס

ביתי בת 13, בבית ספר דתי, הילדה נתקלת לאחרונה במס' מקרים בהם המנהלת מאשימה אותה בעניינים מסויימים, הילדה מכחישה והמנהלת לא מאמינה לה. הילדה דוברת אמת!! עקב כך היא ממורמרת ולא הולכת בשמחה לבית הספר, היא מרגישה שהמנהלת ממש לא אוהבת אותה. יש לציין כי דיברתי עם המנהלת על מקרה ספציפי שהיה בינהן, כמובן שהמנהלת מכחישה את העניין. הילדה תלמידה חרוצה ובי"ס ברמה לימודית גבוה וגם רוחנית וחבל לי להעביר אותה למקום אחר. אנ יהצעתי לביתי לקיים מפגש משולש עם המנהלת וההורים ולהעלות את כל הבעיות אך הילדה אינה מסכימה לומר לפגוע במנהלת ולומר את מה שהיא חושבת עליה באמת. על איזה פתרון הייתם ממליצים לי על מנת לנסות לפתור את העניין וליישר את ההדורים בינהן.

שלום לך אמא יקרה

בס'ד דאגתך לביתך אכן מוצדקת, זה לא נעים להסתובב עם הרגשה שמישהו לא אוהב אותך , במיוחד שזו מנהלת הב'יס שלך, שהיא יותר חזקה ובעלת עוצמה, את ציינת שביתך דוברת אמת, יפה שאת מאמינה לה בכל תוקף, אבל כדאי לדעת שמושגי אמת ושקר, לעתים משנים צורה, לעתים שקר אצל אחד הוא לא ממש שקר אצל רעהו, כי כל אחד מפרש ורואה את הדברים בצורה שונה, ואפילו כולם צודקים, לכן לא מומלץ ללכת על כיוון של ויכוחים מי צודק ומי לא, כי במצב זה אין סיכוי לצאת שמחים ומרוצים, אנני יודעת על אילו דברים מדובר [במה המנהלת מאשימה את ביתך] אבל אולי כדאי שתבררי עם ביתך ,מה קרה בניהם, [בינה למנהלת] ואולי אפשר לסיים זאת בצורה שקטה גם אם זה כרוך בויתור קטן מצד ביתך, כמובן לא להכריח אותה לוותר אלא להסביר לה ברוח טובה שכדאי לסיים את הענין ולחשוב על פתיחת דף חדש , הרי אמרת שאינך רוצה להעבירה לב'ס אחר , אזי כדאי לחשוב איך לסיים את הסיפור באוירה טובה , אם ביתך תסכים ללכת בכיוון זה , תעודדי אותה ,תחמיאי לה ,שכל הכבוד שהיא מוכנה לוותר, כדי לפתוח דף חדש, שזה אכן מעיד על בגרות, לעניות -דעתי אין צורך לעשות בירור משולש כי אז כל אחד יחזיק בעמדתו [במיוחד המנהלת, אז מה זה יועיל לביתך?] אלא כאמור להתקדם הלאה לכיוון דף חדש בהצלחה לשתיכן כל טוב בברכה פישר רחל פסיכותרפיסטית 054-6600113 08-9437846

איך מדליקים את הניצוץ היהודי?

שלחתי את השאלה הזו לפני מספר ימים ומשום מה קיטלגו אותה לקטגוריה של "משיב כהלכה" ואכן זכיתי לקבל את תשובתו המרגשת של הרב הגאון אליהו בר שלום, אך הוא עצמו הציע לי בסוף התשובה לשמוע עיצות מיועצים נוספים ולכן אשמח אם תוכלו לפרסם את השאלה שוב גם בקטגוריה נוספת. שלום לכם יועצים יקרים לאורך ימים טובים! אני נשואה כ-7 שנים + 4 ילדים לאדם שלבוש כחרדי ומקיים מצוות, אך אני שמכירה אותו מקרוב יכולה להעיד שהלב שלו קרררררר....... הוא שונא את לימוד התורה וחושב שתכלית האדם בעולם היא להרוויח כסף וכמה שיותר, יותר טוב... הוא נוהג להביע את דעותיו המסולפות על האברכים הבטלנים לידי וגם ליד הילדים. אני מרגישה שיש ביננו פער אדיר בכל הנושאים הרוחניים, אין לו בכלל הבנה של מה זו הנאה רוחנית, למשל אם עזרתי לחברה (ויש לי סיפוק אדיר מזה ואני משתפת אותו בהרגשתי הטובה) הוא ישר אומר "היא סתם ניצלה אותך..." וכדו' כל העולם שלו בנוי רק על "תן וקח" והוא לא מבין מהו חסד או לדוגמה תפילה זה רק עול מבחינתו הוא אף פעם לא הרגיש מהי תפילה אמיתית מהלב. אני מרגישה שאני מחנכת את הילדים שלנו לבדי - אי אפשר להתייעץ איתו על כלום בנושאים הללו וכשהוא בבית (למזלי זה לא קורה הרבה כי הוא כל הזמן עסוק בלהשיג עוד כסף) הוא אפילו הורס ומזיק לחינוכם הטהור... חשוב לציין שבעלי גדל בבית שהאב היה אברך מספר שנים מכובד והאווירה שהאם השרתה בבית הייתה: "אוף, אין לנו כסף כי אבא לומד ו/או הלוואי שאבא כבר היה יוצא לעבוד" וכו' נסיתי לשוחח עימו הרבה פעמים על הנושא, אך אין עם מי לדבר.... אני חייבת להוסיף שכבר התפללתי עליו ואני מתפללת כל הזמן בדמעות רותחות שהניצוץ היהודי שלו יידלק, אבל הפער רק גדל וככל שהילדים גדלים זה מפריע לי יותר ויותר עד כדי שאני מממש מרגישה רגש של כעס , בוז ואפילו דחיה!!!! ולכן החלטתי לפנות אליכם ולשאול מה לדעתכם אני יכולה לעשות על מנת לשנות את קו המחשבה שלו שמושתת עוד על כל מה שהוא ספג בימי ילדותו והאם יש סיכוי לשנות משהו???

שלום לך אשה יקרה

בס'ד שלום לך אשה יקרה אכן אפשר להבין את התסכול שלך, חשבת להנשא לבעל ירא -שמים, שתוכו כברו, והנה לכאורה " נפלת בפח", יש לציין שגם את מבינה שהוא גדל בבית ששם האם שידרה , חוסר רצון ואולי אף יותר מזה [יחס שלילי כזה או אחר ללימוד התורה] ורצון לכסף ופרנסה יותר ברווח, אנני חלילה , מבקרת אותה, , אך אפשר להבין מכאן , כמה חשוב לדבר על הדברים לפני,, ולא להתרשם רק מהמראה החיצוני,, ולעניננו:בס'ה אני מסכימה עם דברי קודמי, והייתי רק מוסיפה עוד משהו קטן שיכול לעזור לקירוב בניכם, קודם כל , להתבונן בתוכך ולנסות למצוא בו נקודות טובות, ממש לעבוד על זה עם עצמך, אח'כ כשחוזר הביתה , להתעניין מה עבר עליו וכשהוא יספר כמה הרוויח ,ומה עשה עם הכסף, פשוט להקשיב לו, הקשבה פשוטה של אשה לבעלה, להתעניין התענינות אמיתית, נכון זה קשה לך ,כי סולם הערכים שלך שונה , אבל קחי בחשבון מה עומד מול מה , את כעת מעונינת בשלום בית ורצון להתקדם בזוגיות גם מבחינה רוחנית, זו הדרך הארוכה שהיא בעז'ה תהיה הקצרה, קחי אויר , תשני כוון וחשיבה [וזו עבודה עצמית , ואני סומכת עליך שתוכלי לעמוד בזה ע'פ ערכיך] אני מניחה שזה יעשה לו משהו , כמו רצון להתקרב אליך בחזרה , הוא בעז'ה יתרכך , יקשיב יותר [לא למוסר, אלא יראה את הליכותיך שאני בטוחה שהם לשם שמים[ אנא שמרי על סבלנות אורך רוח , ותראי זה לאט לאט זה יגיע בע'זה יתברך בהצלחה רבה רחל פיש ר פסיכותרפיסטית ויועצת משפחתית 054-6600113 08-9437846

קשיים עם הבת של בעלי

שלום לכולם! התחתנתי רק לפני כחודשיים והבת הגדולה של בעלי פשוט עושה לנו טרור! גם לי וגם לבעלי 3 ילדים מנישואים קודמים. בתו הגדולה בת ה-15 עושה מה שהיא רוצה כשהיא מגיעה אלינו הביתה, זה מתבטא בלכלוך (כל היום אוכלת ושותה ואף פעם לא מנקה אחריה), בקללות, התחצפות, צעקות, כניסה לדברים בשיחות שבין בעלי לביני, חוסר אחריות (מפעילה מזגן או טוסטר למשל ושוכחת לכבות, מתנהגת מאוד לא יפה ופוגעת הרבה בבת הקטנה שלי בת ה- 7 שכ"כ אוהבת אותה. ניסיתי לדבר עם בעלי מס' פעמים, אמר שישוחח איתה אך המצב לא משתנה. ביקשתי שישוחח איתה פעם אחת לידי, כשאני נמצאת בבית והבנתי בדיוק למה המצב לא משתנה... במקום "לטפל" בה הוא עושה בדיוק ההיפך "מלטף". לטענתו, הוא מפחד על הילדה שלא יקרה לה משהו היות והיא חולת סוכרת ומפחד לאבד אותה ולכן מתנהג איתה ברכות. באחת הפעמים ביקש שאעיר לה באותו רגע שהיא עושה משהו לא טוב, שמעתי בקולו והערתי לה באותו הרגע ומה שקרה זה שהוא צודד בה, מייד בא להגנתה. חשוב לציין כי הילדה לא מסתדרת גם עם אמא שלה וכל יום בעלי מקבל שיחה ממנה עם תלונות על אמא שלה בלי סוף. אני לא חושבת שהמחלה קשורה לנושא, לא יתכן שהיא תגיע אלינו הביתה ותעשה מה שהיא רוצה, איך ומתי שהיא רוצה. דבר אחרון, כל מה שהיא מבקשת מאבא שלה (שיקנה לה, שיעשה לה, שיתקן לה, חסר לה...) מקבלת במיידית וכשלי יש בעייה כלשהי ואני מבקשת ממנו שיעזור לי לוקח שבועות ולעתים חודשים עד שמטפל בבעייה. בבקשה תעזרו לי כי אני ממש מיואשת וכמעט מרימה ידיים. תודה.

שלום לך אישה יקרה

בס'ד ושוב שלום לך קראתי בעיון והתרשמתי שאתם במצב מסובך, לא אחזור על דברי קודמי אבל אני בהחלט מסכימה עימם במיוחד עם קודמתי את נמצאת במערכת כפולה כשכל מערכת מביאה איתה עוד נשמות , כך שזה מקשה על זה יותר , מ' מ לבינתים, כדאי שתחשבי בינך לבין עצמך, מה הצפיות שלך מבעלך , זאת כשאת לוקחת בחשבון שיש לו ילדים ובמיוחד נערה מתבגרת [לעניות דעתי , המחלה לא קשורה לענין שלכם] לאחר שתביני שאתם בונים זוגיות חדשה על גבי זו שהיתה [כלומר זו לא יצירה חדשה- אלא מערכת דומה שמומלץ להכין עצמכם אליה , כדי לא לחזור על שגיאות העבר] היא מהווה אתגר למי שמכין עצמו אליה, תקחי בחשבון שיש לו ילדים ובתוכם גם ילדה מתבגרת עם צרכים ובעיות" שקשים לעיכול" לא רק לך אלא גם לאמה, בצורה זו לא תקחי זאת אישית , כיון שהיא לא פועלת נגדך, היא גדלה בבית אחר עם הורים אחרים, שכנראה לא קל להם אתה, בצורה זו, לא תקחי על כתפייך כ'כ הרבה אחריות , ועל מה שעושה , תעברי את הזמן שהיא נמצאת אצלכם, ממבט מרוחק , הגל יעבור ואז תרימי את הראש, בצורה זו יהיה יותר קל לבעלך ,הוא יראה ויחוש שאת תופסת מרחק, ואז תוכלו לשבת ביחד ולהחליט לאן פונים? מה עושים? גם הנערה תראה שאת תופסת מרחק ממנה , ואולי תפסיק ותרפה מהקללות וכל השאר ואולי בעצם לא , אבל זה לא העיקר, העיקר זו בניית הזוגיות בניכם לאט לאט [ אמרת שאתם נשואים כחדשים?] כך שמומלץ להקדיש מחשבה לבניה המחודשת שחלילה לא לקלקל אותה, " סוף מעשה במחשבה תחילה" וכמובן , יחד עם כל זה לפנות ליועץ שנוח לכם ומקובל על שניכם, [אגב אם בעלך לא יסכים ללכת ליעוץ אל תתיאשי , לכי לבד וגם בדרך זו אפשר להגיע לשינויים, בעז'ה] חזקי ואמצי ויהי ה' הטוב בעזרך בברכה והצלחה רחל פישר פסיכותרפיסטית ויועצת משפחתית 08-9437846 054-6600113

ייעוץ דחוף

בס"ד לצוות שלום אנחנו זוג נשוי 14 שנה עם עליות ובעיקר מורדות בחיי נישואין, כבר הספקתי להיות איתו בבית דין ורק החתימה הייתה חסרה ואני מרוב פחדיי להשאר עםתנוק{הייתי בהריון}בקשתי ממנו שנחזור וננסה בשנית תמיד כביכול הוא נתן לי את ההרגשה שהאשמה בי הוא גדל יתום ולא ראה בחייו מערכת זוגית תקינה כך שכל נוף ילדותו עבר לבית כביכול שהוקם הוא התייחס לבית ואליי בפרט כאל משהו טכני שעליו לבצע הוראות בלבד{גם שיטת החינוך שהעבירה אימו ביד קשה } השיחות בינינו היו על תקן אני רעב ,אני עייףנ ונתינה פיזית כמובן, יציאה לבילוי משותף הייתה עבורי סיוט כל הזמן הוא נרדם מולי גם שאני מדברת איתו התרגלתי לדבר אל בןאדם ישן.{יבחוץ הא זורם בעל חוש הומור וכולם קוראים לו צדיק-ואני עוד יותר בוכה על זה ,לא רואים מה קורה בארבע קירות הרצונות שלי לבנות יסודות חדשים לבית בבחינת "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" בתחום הרוחני עלו בתוהו, מה שהורגל 28 שנה העביר לביתו ועכשיו ליד ילדינו האם עליי להתגרש ולהיות נחושה? מבחינה כלכלית זה מאוד יקשה עליי האם עליי לוותר על רצונותיי ולהמשיך בהעמדת פנים שהכל טוב?

אמונה יקרה

בס'ד שלום לך אשה יקרה מאד אכן המצב העולה מהתמונה שציירת כאן היא ממש עגומה, שאלתך אכן במקום, על אתר אומר לך דבר אחד שהוא ברור לטעמי: אל לך להמשיך להעמיד פנים, זו לעניות- דעתי לא אופציה בכלל, את צריכה לחפש אופציות שונות שיאפשרו לך לחיות , לנשום, להרגיש, זו זכותך וגם חובתך, כך שתוכל י לקום בבקר ולהכריז בקול רם לעצמך: " בשבילי נברא העולם" אינך צריכה לחיות רק למען השני ולא חשוב מיהו, ועוד כל כך הרבה שנים,,, אנו צריכים לחשוב אילו אופציות עומדות לפניך, את צריכה לבדוק עם עצמך [ ועדיף למצוא אולי יועצת טובה , או אפילו חברה אמיתית שמבינה ענין ולא פוחדת מהאמת גם אם היא קשה שמוכנה להקשיב ] א] מה יקרה אם תאמרי לו ,מה את מרגישה ושאינך מוכנה להמשיך לחיות כך ,יהא המחיר אשר יהא [בדקי קודם עם עצמך אם את מוכנה לשלם אותו] ב] לומר לו שאת מוכנה להמשיך עם כל הקושי רק אם תלכו ליעוץ ביחד ג] או שאולי את מוכנה ללכת בגפך [בלעדיו] שזה גם יכול לעזור, שם לעבוד על הפחדים שלך [ציינת שיש לך פחדים ולכן חזרת אליו] הוא בודאי מרגיש את פחדיך ואולי אף מנצל זאת, אולי? -יש לדעת שגבר הוא אכן פחות וורבלי ,פחות מדבר ולא מבין את החשיבות של זה , במיוחד בעלך שגדל בנסיבות כ'כ מצערות, כנראה שהוא אפילו לא מודע לבעיה שלו שהיא כ'כ מפריעה לך, יתכן שאם יועץ טוב יפתח אתבעלך לזה , והוא יבין שיש לו בעיה מסוימת, יש סיכוי לשיפור , אך שוב ,יתכן שאם רק את תלכי ליעוץ זה גם יעזור , ואנני יכולה לפרוש כאן את כל הסיבות לכך , רק לומר שברגע שמישהו מבני הזוג עושה שינוי זה משפיע גם על השני וזה בדוק , כמובן הכל בעז'ה, עם הרבה תפילות לבורא יתברך שבודאי מרגיש ויודע את סבלך הרב, דברי אתו עם ה' אב רחום וחנון, [במיוחד בחדש אלול שאז" המלך בשדה" ו-ה' קרוב אלינו במיוחד בתקופה זו] יתכן שיש עוד אופציות לבדוק , קשה לדעת,רק את תוכלי בעז'ה ללכת עלזה עם מישהו חכם טוב ומבין, אל תהססי לדבר עם מישהו, זה בהחלט יכול לעזור ,חבל לפרקאת החבילה בטרם נסית הכל, חזקי ואמצי, ויהי ה' בטוב בעזרך, כל טוב חדש טוב , בשורות טובות ישועות ונחמות רחל פישר , פסיכותרפיסטית ,יועצת משפח' וזוגית 054-6600113

יאוש במציאת בת זוג.

שלום. אני בן 23 משתייך למגזר החרדי עובד בבוקר וסטודנט בערב, ניראה טוב ואף על פי כן לא הולך לי בשום אופן בשידוכים. כל פגישה נגמרת תוך מקסימום 45 דק' ו... סירוב. היכרתי מישהי סטודנטית ויצאתי איתה תקופה, וכשרציתי לסגור חתונה איתה היא אמרה שהיא רוצה, אבל אני מלחיץ. אז נדבר על זה "עוד חצי שנה" אז לא הלחצתי... וכך עברו שנה וחצי ואין תאריך לחתונה באופק, וכשאמרתי לה שאני רוצה לסגור תאריך היא שוב טענה שאני מלחיץ. עד שכשאמרתי לה שאי אפשר להמשיך ככה וניפרדנו {השקעתי בה את הנשמה! ברוב מוחלט של הפגישות אני נסעתי אליה שעתיים נסיעה לכל צד, ותמיד היא איחרה בין 30 דק' לשעה. טלפונים אני יזמתי תמיד} ריבונו של עולם! איפה הבעיה. אגב ניתיתמתי מאבי בגיל 6 ואני חי עם אימי עד היום.

שלום לך בחור יקר

בס'ד ושוב שלום לך המצב שהצגת לא מעודד בלשון המעטה,מובן הוא הרצון הנורמלי להכיר בת זוג, ולהקים אתה משפחה בעז'ה, ציינת שאתה נראה טוב , וזה נחמד, כנראה משהו כמו שכתב קודמי- בתקשורת שלך , לא מבורר,אך יותר מיזה,, ע'פ מה מה שכתבת לא ברור מה הגורם שמפריע בקשר הבן זוגי, אך כפי הנראה יש גורם שכזה, כתבת שהחלטת לא להלחיץ, השאלה היא יותר עמוקה, שהרי לא מספיק להחליט כך, צריך לברר , מדוע מלכתחילה אתה לחוץ? ממילא אם תדע את התשובה על כך, תהיה יותר רגוע,ולא רק תחליט : אני לא מלחיץ", כי עדיין הגורם ללחץ קיים, במודע או ,שלא במודע, ציינת שאתה זה שנסעת אליה חזור והלוך שוב ושוב, אבל דע לך בחור יקר, גם להגזים לכוון ה" חיובי" לא ממש טוב, צריך למצוא את האיזון, אך לפני הכל ,למענך לך ליעוץ עבור עצמך, אני מניחה שבעז'ה יתבררו לך כמה דברים וזה בהחלט יקל עליך בכל הכיוונים [לא רק בשידוכים], לך לשלום, קח יוזמה , תעזור לעצמך, ויהי ה' הטוב בעזרך חדש טוב , בשורות טובות ישועות ונחמות פישר רחל פסיכותרפיסטית ויועצת- זוגית ומשפחתחת 0546600113

ילד שלוקח כסף בלי רשות

בני בן ה8 לקח בזמן האחרון כסף בלי רשות מהבית, בסכומים גדולים, פעם אחת מאתיים, פעם אחת 50, זה מה שידוע לי. בפעם הקודמת שזה קרה דיברתי איתו וביטאתי את הצער שלי, הוא ביקש סליחה, והיה נראה שהוא הבין לא יחזור על כך. אבל היום התברר לי שוב, שהוא לקח 50 ש"ח וקנה בהם משחקים. לא ידעתי כיצד להגיב, שהרי כנראה שהתגובה בפעם הקודמת לא הועילה, ובינתיים לא אמרתי לו דבר. שאלתי- האם הוא זקוק לטיפול? כיצד להגיב על המקרה? תודה רבה.

שלום לך שמואל

בס'ד שלום לך אבא יקר המצב שתארת, הוא לא פשוט, ואסביר, ילד בן 8 שנים , עדיין רך בשנים ולא מסוגל עדיין להבין , מה אפשר לעשות עם סכום כה גדול, [200 ש'ח ממש הרבה כסף] לעניות -דעתי , יש כאן בעיה אחרת שאינה ברורה, צריכים לברר מדוע יש צורך לילד לקחת בכלל כסף? מה חסר לו? [אם תאמר אנו נותנים לו כל מחסורו, זה לא מספק, יתכן מאד שיש כאן חוסר נפשי ולא רק דברים גשמיים] כמו כן איך הוא מגיע לכסף? מדוע זה בהישג ידו? קודם כל שימו הכסף במקום שהוא לא יוכל להגיע , אל תעמידו אותו בפני נסיון שהוא כלל לא יכול לעמוד בו, גם דיבור אתו על כך במצב הנוכחי לא יעזור , ברגע שלקח וקנה וקנה , יהיה לו קשה להפסיק , וצריך ליצור כאן שינוי, אנני מתכוונת חלילה , להענישו, אלא לטפל בכיוון אחר, לבדוק כמו שכתבתי למעלה, מה חסר לו, מה כואב לו, ועל זו הדרך, כי שוב, ילד בגיל זה לא זקוק לסכומים כל כך גדולים,זה לא פופורציונאלי , ברצוני להוסיף שעשית טוב שבפעם השניה לא הגבת,אין כאן המקום לדבר על דמי כיס, יתכן שכעזרה ראשונה, פשוט לחבק אותו ולומר לו שכעת הוא לא יקבל כסף בזמן הקרוב [לא נורא, במקום זה תנו לו אהבה ויחס] לבקשו שיאמר מה חסר לו ואתם תשתדלו לקנות לו, כמו כן , יתכן כמו שכתבה קודמתי , לבדוק אתו , בעדינות , אם חלילה יש מישהו שסוחט אותו, שלוקח ממנו כסף, חשוב לבדוק אופציה זו ,ואולי לא רק דרכו, אלא לעקוב ולראות עם מי הוא נפגש [מבלי שידע על כך, הכל בזהירות מירבית], חזקו ואמצו ויהי ה' הטוב בעזרכם בשורות טובות חדש טוב פישר רחל פסיכותרפיסטית יועצת זוגית ומשפחתחת

בעיות רגשיות בבן בן 11

ארי הוא בן הזקונים במשפחה עם חמישה ילדים, הבן הבכור הוא עם פיגור שכלי ומתגורר בבית עם המשפחה. יש בן נוסף הגדול מארי בשנתיים והוא ב"ה מוצלח ביותר. ארי לא אוהב את התלמוד תורה, אין לו חברים וגם לא חבר אחד אפילו, הוא נקלע הרבה פעמים למריבות עם בני כיתתו ואף עם ילדים מכיתות אחרות. רמת הלימודים שלו ממוצעת ואף נמוכה מזה. רוב הזמן הוא מחפש הזדמנויות וסיבות לחזור הביתה מהת"ת, כאבי בטן וכאלה.... ארי לא משתף אותנו בכלום, הוא בוכה או לא מוצא הגה מפיו. בפגישות עם מנהל הת"ת, היועץ והרב העליתי את הבעיה הרגשית וביקשתי שיעזרו לו מבחינה חברתית. הם מצידם לחצו לתת לו ריטלין. אחרי שכנועים ולחצים רבים הסכמנו, אך ארי טען שזה לא עושה לא טוב והפסיק לקחת. היום הוא התחיל כיתה ה' וכבר יומיים מהפתיחה חזר הביתה בטענה שכואבת לו הבטן. שלחתי אותו לחוג אפייה פרטי אחרי שעות הלימודים ובו הוא פורח. לדעתי קשה לארי מסגרת הלימוד בת"ת הוא זקוק יותר לפעילות ועשייה ואין לי מושג איזו מסגרת חרדית כזו קיימת אם בכלל. אנחנו אובדי עצות ופוחדים שידרדר עוד. אנא את הצעתכם.

שלום לך מרגול

בס'ד שלום לך אמא יקרה אכן דאגתכם מובנת לחלוטין, מהפרטים שכתבת אפשר להבין שהילד נתון בסבך רגשי לא פשוט, מעליו , צומח לו ב'ה ילד מוצלח,ביותר [כפי שציינת] שקרוב לו בקבוצת הגיל , ועוד יותר מעליו, נמצא הבן הבכור , נער הסובל מפיגור שכלי, אלו הם הנתונים היבשים, במוחו " של הילד החמוד -המדובר-, כפי הנראה עוברות חולפות לו מחשבות ,אפילו בתת מודע , מי אני? מה אני שווה? למי אני דומה יותר? [אלו לא מחשבות רציונאליות] וזה עלול להוליד פחדים, לעתים קרובות כשלילד לא ממש הולך בבי'ס, הוא כבר מעדיף להכשל, ולעתים אף לא להגיע לב'יס ,כדי לא להתעמת עם החומר הלימודי, שהרי מבחינתו אין לו מה להפסיד, הוא חי במחשבה שהוא לא יוצלח , הרי אחיו הגדול מוצלח ממנו , ואולי גם משבחים את האח הרבה , והוא באיזור ושומע, מה אתם חושבים שזה עושה לו? כששומע, ולא חשוב ממי, כמה אחיו מוכשר , מוצלח, וכולי'' מצד שני יש את אחיו הבכור , ומי יודע מה עובר לו בראש לגביו: דוגמא למחשבה שעלולה לצוץ :" אולי אני אהיה כמוהו? אולי אני דומה לו?" שוב אין במחשבות הללו שום דבר הגיוני ,הכל נובע מפחדים וחוסר -בטחון עצמי, כלומר הילד הנחמד הזה עדיין לא מצא עדיין את מקומו ,ואתם צריכים לעזור לו בכך, רטלין לא עוזר במקרים כאלו, בכלל אנשים -לצערנו- ממליצים יותר מיד בקלות על רטלין, וחבל, מה שעשיתם מבורך, טוב למצוא לו מסגדרת יחודית שרק הוא הולך לשם, אף אחד לא מתחרה עמו במקום זה, סליחה על ההעזה, אבל יתכן שהמסגרת שהוא נמצא בה פשוט לא מתאימה לו, זה קורה וזה בסדר, אני בטוחה שמטרתכם היא, לחנכו ליראת שמים ואהבת -תורה ,אז למען כלכם, המשיכו לחפש מסגרת פחות לוחצת, ותתיעצו עם אנשים מחוץ לת'ת, בעיריה או כל מקום אחר שאפשר , בשם ה' תעשו ותצליחו בשורות טובות רחל פישר פסיכותרפיסטית ויועצת משפחתית 0546600113 089437846[מוזמנים להתקשר]

מסגרת חוץ ביתית

שלום רב, אנו הורים למאור בן 9 וחצי הבן השני והקטן הסובל מבעיות ADHD ולומד בבית ספר לבעיות התנהגות. מאור אמור לעלות לכיתה ג', במהלך החודש החלו להתפתח דרך הרווחה שינויים והומלץ להכניסו למסגרת חוץ ביתית. על מנת להכניסו למסגרת חוץ ביתית צריך לשנות את הסעיף שלו לקוד 57 במקום בעיות התנהגות לבעיות רגשיות נפשיות. אני כאמא חוששת מתיוג, לא מבינה את ההשלכות של זה ובמלים פשוטות מה זה אומר? יש לי חרדות שזה לא מה שצריך להיות, ואולי אני מחמירה עם המצב של הבן שלי ודי קשה לי שהבן שלי יהיה במסגרת חוץ ביתית מכיוון שאנו משפחה שמאוד אוהבת, דואגת, ואיכפתית כלפי אחד לשני, אנו כהורים מתפרנסים בכבוד ולא נזקקים. השאלה שלי האם זה רצוי לשנות לקוד 57, מה המשמעות במילים הכי פשוטות ומוגדרות?, האם כדאי להכניס למסגרת חוץ ביתית (כאילו שעשינו משהו רע לילד אך זה ממש לא זה) תודה מראש אמא המודאגת

שלום לך אמא יקרה

בס'ד שלום מיכל דאגתך ברורה,ואת גם צודקת שהינך מוטרדת מענין התיוג, הרי אנו עוסקים בנפשות חיות ונושמות ולא במילוי סעיפים יבשים, השאלה שעולה על הפרק לענ'ד היא מהי טובת הילד? אני מבינה שהוא צעיר בגילו, ובגיל זה בדרך כלל לא טוב להוציא ילד מהבית, במיוחד כשציינת שאתם " משפחה חמה ואוהבת ואיכפתית" ילד בגיל זה -כל ילד- זקוק עדיין לחום הקרוב של הוריו, לנוכחותם הפיזית, מי יוכל להעניק לו חום שכזה? אין תחליף לאמא ואבא , במיוחד כשמדובר בילד עם הבעיות שציינת, רחוק מהבית הבעיות , חלילה ,עלולות להחריף, לכן תחושתך נכונה לענ'ד,הילד גם עלול לפרש את הרחקתו מהבית, כעונש על בעיותיו, ולא כפי שאתם רוצים וחושבים, לכן, יש לנקוט בזהירות מירבית ,להפעיל שקול דעת רציני להתייעץ עם אדם שהוא בר-סמכא בנושא, ולא להחפז, כדי למנוע חלילה, בעיות יותר גדולות, בהצלחה רבה תעשו ותצליחו בשם ה' כל טוב פישר רחל יועצת זוגית ומשפחתית ופסיכותרפיסטית 054-6600113 08-9437846

נער 'לקח' כסף...

אנו משפחה חרדית, ובני בן החמש עשרה וחצי הלומד בישיבה קטנה, גנב ממגירה של אחד מבני המשפחה, -לא בבית- סכום של כמה אלפי ש"ח, וקנה עם זה ביגוד, וכן מכשירים אלקטרוניים שונים ומשונים וד"ל, שב"ה תוך 2 ימים גילינו זאת והם נלקחו ממנו, וכן נרגילה ועוד, לצערי בעזרת הכסף שהיה בהישג ידו, נפתח לו פתח להתדרדרות קשה. לשמחתנו גילינו זאת (טוב מאוחר מלא כלום), הוא החזיר את כל הגניבה, כמו כן אובחן כHDAD ולוקח כדור קונצרטה מזה כחצי שנה. הומלץ לנו על טיפול פסיכולוגי, ואכן קיבלתי פסק הלכה שזו חובתי, למרות המצב הכלכלי הלא פשוט שאנו נמצאים בו. השאלה עכשיו שדחוף לי לדעת מה לעשות, לפני שמצאתי את המטפל המתאים, והזמין וכו', היא מה לעשות עם הביגוד, שהוא קנה עם הכסף הגנוב. לפני שחושבים אולי חנקתי אותו בנושא הביגוד, אציין כי הוא קיבל כל מה שהיה צריך ברמה המתאימה למשפחה במצב שלנו, ז"א ברמה בינונית פלוס מינוס. הוא קנה בגדים ברמה יוקרתית וחשב ללבוש אותו בישיבה לפני החברים, הוא כנראה זקוק להערצה מהם. הנטיה שלי היא, לקחת את כל הנ"ל ולזרוק אותו, כדי להחדיר לו רתיעה מגניבה, ולהראות לו שמזה לא מרויחים אלא רק מפסידים. לטעמי אין בזה משום בל תשחית אם זה נחוץ לתועלת. או ישנה אפשרות שאני יעשה לו מעין 'קניה מחדש' של הגניבה, ע"י מבצעים ויעדים שהוא יעמוד בהם, הוא 'יזוכה' בסכום כסף, וכך הוא יקנה את הגניבה מחדש, יש לציין ששני האפשרויות מוסכמות על אותו קרוב שממנו נלקח הכסף, מה הכי מומלץ?

שלום לך

בס'ד ושוב שלום לך משה - אבא יקר. הבינותי שבנך לקח כסף לא לו, זו בוודאי הרגשה מאד לא נעימה לגלות שהבן שלך עושה זאת, אך דע לך ,דברים כאלו קורים אצלך ובעוד משפחות נורמליות, כמובן איננו יושבים על זרי -דפנה ומתנחמים בזאת, אבל כדי לטפל , צריך לבוא עם הרבה אורך-רוח, סבלנות ואהבה גדולה לילד, אני מניחה שהילד סבל מאד כשגילו את מעשהו, זה לא הוסיף בטחון עצמי לחייו, ב'ה שזה נגמר והגניבה הושבה לבעליה, אנו בוודאי רוצים לעזור לו ולא להוסיף חטא על פשע, עלכן, בצורה חד-משמעית [ומניסיון טיפולי במקרים שכאלו] אסור בשום אופן לזרוק את הבגדים שקנה, הרי כבר שילמתם, ומבחינה הלכתית אין עניין לעשות זאת, כעת הבגדים שלו, והוא זה שצריך להחליט מה לעשות אתם, אנא למען בריאותו הנפשית רדו מזה וכבדו את החלטתו, מה לעשות עם הבגדים, אם חפץ להשאירם , כבדו את החלטתו, אם רוצה -הוא -לתתם שיעשה כן, אך לא אתם, הוא כבר התבזה כשגילו שגנב, האם רוצים חלילה עוד להשפילו? כל זה בבחינת מה שהיה היה, כעת אנו רוצים לעזור לו בצעדיו הלאה, וכאן פותחים דף חדש, נקי ממקום טוב ,אוהב שרוצה לעזור לו להתקדם, להשתקם , ולא להזכיר לו כל הזמן את חטאו [תאמינו לי ,החטא מונח לו כל הזמן מול עיניו ו אין צורך לה וסיף על כך] יש לזכור : נער בגיל 15-18 הוא כמעט עובר את גיל החינוך [מצד הוריו] ולעתים הוא עלול להגיב לכל מיני " סדרות חינוך"במרד או בכל מיני דרכים שליליות שעלולים לגלותם מאוחר מידי, אני מבינה את רצונך לחנכו , לתקנו וכולי, אך למענך ולמענו, הזהר, קשה לי לדעת מה האווירה בבתיכם ומה הקשר עם הנער, אבל אם לך או לרעייתך יש קשר טוב אתו, תציעו לו לצאת מהבית למקום כלשהו כדי לשוחח בניחותא, בזמן המתאים ל-2 הצדדים [חשוב להתחשב גם בנוחות שלו] ואז להזכיר זאת בקצרה, מתוך אהבה ואמפתיה, ולהוסיף שבטוח זה היה קשה לו, וכן , לעתים אנו מועדים ונופלים וכך זה קרה לו, כלנו בני-אדם, אבל -להוסיף- אנו עם הפנים קדימה, וסומכים ומתפללים יחד אתו שדבר זה לא יחזור על עצמו, ושוב , לא להוסיף עוד דיבור על המקרה, אין בזה כל תועלת , רק יכול להזיק, אני יכולה להבין שזה קשה לך , אבל אתה האבא ואתה החזק והחכם בסיפור וצריך לפעול בתבונה בעז'ה, פשוט לשבת לצידו ולשוחח , להתעניין בחייו, ולשתף בדברים שמתאימים לך, שיחת- חולין נעימה, שהוא ירגיש שהוא אהוב ורצוי, ללא תנאי, אין לי ספק ששיחה והתנהלות מעין זו יכולה לתרום לביטחונו העצמי ולהרגשת השייכות שלו למשפחה, בעז'ה תעשו תשתדלו ותצליחו, בברכה רבה פישר רחל פסיכותרפיסטית ויועצת זוגית 054-6600113 08-9437846 ך

בעיה עם משפחתי

אני נשואה מזה 33 שנה אמא ל-4 בנות וסבתא ל-3 נכדים. מהיום הראשון לנישואין בעלי "נכנס"ביני לבין משפחתי תמיד כועס עליהם הם מצידם עשו הכל כדי לשמור על יחסים תקינים בגללי. מזה כ-4 שנים לאחר חתונת הבנות החליט בעלי שהוא אינו רוצה בקשר עם משפחתי נמנע מלהגיע לאזכרות של הורי,אינו מדבר ואינו עונה לטלפונים כאשר בני משפחתי מתקשרים . היחסים היו טובים בעבר נפגשנו מדי פעם לארוחות שבת וחגים ביוזמת בני משפחתי . לאחרונה בגלל שהוא דיבר על אחותי שאף עובדת איתי הפסקנו לדבר ואנחנו לא מחליפות מילה. גם אלי היחס שלו מגעיל טוען שאני לא ישרה מעליל על אחי שגנבו לי מכספי הירושה וכו'. אני נמצאת בין הפטיש לסדן מצד אחד בני משפחתי שלא גרמו לו עוול ולא פעלו נגדו ומצד שני הילדים. אנא הצעתכם כיצד לפתור בעיה סבוכה זו.

השמיים הם הגבול- יש סיכוי לשינוי

בס'ד שלום לך אשה יקרה, אכן סיפור קשה, לא בכדי שאת מרגישה "בין הפטיש והסדן", רוצה קשר עם בעלך וכמובן גם עם משפחת המקור שלך. זה טבעי, לגיטימי ונורמלי. אז מה עושים? רציתי קודם לשאול איך היו היחסים בינך לבין בעלך, לאורך השנים? [לפני שהבנות נישאו?] מה לדעתך החמיר את המצב בניכם? האם -ואני שואלת בזהירות- העדפת יותר לבלות זמן רב יותר, עם משפחתך המקןרית מאשר עם בעלך? אני מאמינה בתום לב, שבעלך אדם טוב [אלא אם כן את יודעת אחרת] ואין סיבה נגלית לעין, שיסרב להיות בקשר עם משפחת המקור שלך. את בודאי, מכירה טוב יותר את המצב, וצריכה לשאול עצמך את השאלות הללו. כי כאן מספיק מידע. לענ'ד, כדאי לפנות זמן טוב , רגוע, אף להציע לו לצאת ביחד, למקום נחמד. ואז אחרי שתיכננת את השאלות שרצית לשאול, דווקא להתחיל, ולשתף אותו, בקושי שלך. כגון לומר לו עד כמה הוא חשוב לך, עד כמה הקשר שלך אתו הוא יקר ואינך רוצה לאבדו. כלומר להתמקד בכאב שלך, ברגשות הקשים שלך, ואולי -מי יודע- זה יפתח את סגור ליבו . הוא ירגיש שהוא חשוב לך באמת. תזכי ללמד עליו דברים חדשים [לא תאמיני אבל הרבה פעמים ,גם אחרי שנות נישואין ארוכות לומדים עוד ועוד על בן הזוג, כי דברים משתנים, המקום בנפש זז לו] ואז תקשיבי לו , שמעי מה יש לו לומר , מה יושב לו על הלב, אולי תביני מה עובר עליו? והכל מתוך מקום רך, מקשיב , ללא ביקרת. השיחה תתפתח מתוך הדינמיקה הטובה ותראי לאן הדברים מובילים. לענ'ד אין צורך כבר לרוץ לייעוץ. סמכי על עצמך. תכיני את עצמך טוב טוב לשיחה . חשבי על עיתוי מתאים, על מקום נעים , על מילים טובות. תעשי התכווננות טובה ובע'זה , יש סיכוי שתצליחי ולו גם מעט. לפרוץ את החסימה. תמיד אפשר אחר כך ללכת לייעוץ. אבל תאמיני בעצמך ותתחילי במהלך אמיתי שמבקש טוב וחזוק הקשר-קודם כל ביניכם. עלי והצליחי ויהי ה' הטוב בעזרך. בהצלחה רבה במשימה מוכנה לשמוע איך הולך\הלך. פישר רחל 054-6600113 פסיכותרפיסטית יועצת זוגית-משפחתית

מה עושים?

אני לא יודעת איך להתחיל, אני נשואה 13 שנה ויש לנו 3 ילדים. קיימות בעיות רבות בחיי הנישואין שלנו (התמכרויות, אלימות מילולית, אבטלה, חובות, בעיות רפואיות וכד') בשנים האחרונות אינני אוהבת את בעלי כלל ועיקר, אני אפילו סולדת ממנו וקשה לי לחיות איתו ולשהות במחיצתו. רוב הזמן אנחנו חיים בחדרים נפרדים ה"מפגשים" בינינו נדירים ונעשים מכורח הנסיבות. אני לא מעוניינת לשקם את חיי הנישואין שלנו, אך לטובת הילדים בלבד הייתי מוכנה לעשות מאמץ כדי לחיות בשלום ובשקט, בכבוד ובשתיקה. (לא באהבה) אני רוצה להדגיש כי הבעיות שלנו אינן משותפות אלא הן שלו בלבד, אני מנהלת חיים נורמטיביים לחלוטין, עובדת במשרה מלאה וכו' אין לי אפשרות להגיע לייעוץ זוגי בשל המצב הכלכלי, ניסיתי בעבר אולם לא הצלחתי להתחייב על כמה מאות שקלים בחודש כדי לצלוח טיפול ממושך. ניסיתי לקבל סיוע דרך עירייה/רווחה וללא הועיל (אף פעם לא עונים, אין שירות, לא נמצאים וכד') שאלותיי: 1. האם קיים גוף כלשהו הנותן סיוע לאנשים במצבים כאלה? 2. האם יש טעם לנסות לקבל ייעוץ כאשר המטרה הברורה היא לא לחזור ולחיות חיי זוגיות מלאים אלא ידידות ושלום למען הילדים? אשמח לתשובתכם בהקדם

האם י

בס'ד שלום לך אישה יקרה אכן קשה לחיות במצב שכזה. מצב בו את החלטת שאין לך יותר חיי זוגיות עם בעלך ,אלא רק חיה למען הילדים. בכל אופן כדי להיות בטוחה לחלוטין הייתי מציעה לנסות שוב לפנות למחלקת הרווחה במקום מגוריך, אין סיבה שלא יקבלו אותך. פשוט לא להתייאש. אם את רוצה ,את מוזמנת לפגישה אלי ללא תשלום. אשתדל לכוון אותך ולראות מה אפשר לעשות. רציתי להתייחס למה שכתבת לגבי הילדים. על פי הבנתי, את חושבת שטוב להישאר יחד עבורם. מדוע? הילדים , מרגישים ,נושמים וחשים את כל מה שקורה בבית . הם יונקים את האווירה לתוכם. האם תרצי להיות מודל זוגי של הורים שאין בניהם אהבה? הרי אתם דמויות החיקוי עבורם. את זאת הם מפנימים ולרוב גם פועלים כך בהמשך חייהם הבוגרים. בהימצאותם בבית הם מפנימים -כאמור-את מה שקורה, ללא מילים. אופן ההתנהלות הביתית,הרבה יותר משפיעה מכל המילים שבעולם. זה לא מקנה להם עודף בטחון -עצמי, ואמון בכם ובעצמם. קשה לילדים לראות את המתח בין ההורים, אתם רק לכאורה מסתירים מהם את המצב האמיתי,ועל הדרך הם לומדים דבר נוסף: להסתיר מה שקשה. לא לדבר על מה שלא הולך. האמנם זה רצונך? חשבי טוב על כל האופציות. בדקי שוב מה כדאי לך לעשות בהקשר לזוגיות שלכם. תקבלי בעז''ה החלטות ותתחילי לפעול באומץ ובאמיתיות .קודם כל לטובתך וממילא לטובת שאר בני המשפחה. בברכה להצלחה רבה רחל פישר פסיכותרפיסטית ויועצת זוגית-משפחתית. כפי שהיצעתי ,את מוזמנת ליצור קשר ואקבלך בשמחה לפגישה חינמית מובא קישור לאתר שלי http://rahelfisher.co.il/

מה עושים?

אני לא יודעת איך להתחיל, אני נשואה 13 שנה ויש לנו 3 ילדים. קיימות בעיות רבות בחיי הנישואין שלנו (התמכרויות, אלימות מילולית, אבטלה, חובות, בעיות רפואיות וכד') בשנים האחרונות אינני אוהבת את בעלי כלל ועיקר, אני אפילו סולדת ממנו וקשה לי לחיות איתו ולשהות במחיצתו. רוב הזמן אנחנו חיים בחדרים נפרדים ה"מפגשים" בינינו נדירים ונעשים מכורח הנסיבות. אני לא מעוניינת לשקם את חיי הנישואין שלנו, אך לטובת הילדים בלבד הייתי מוכנה לעשות מאמץ כדי לחיות בשלום ובשקט, בכבוד ובשתיקה. (לא באהבה) אני רוצה להדגיש כי הבעיות שלנו אינן משותפות אלא הן שלו בלבד, אני מנהלת חיים נורמטיביים לחלוטין, עובדת במשרה מלאה וכו' אין לי אפשרות להגיע לייעוץ זוגי בשל המצב הכלכלי, ניסיתי בעבר אולם לא הצלחתי להתחייב על כמה מאות שקלים בחודש כדי לצלוח טיפול ממושך. ניסיתי לקבל סיוע דרך עירייה/רווחה וללא הועיל (אף פעם לא עונים, אין שירות, לא נמצאים וכד') שאלותיי: 1. האם קיים גוף כלשהו הנותן סיוע לאנשים במצבים כאלה? 2. האם יש טעם לנסות לקבל ייעוץ כאשר המטרה הברורה היא לא לחזור ולחיות חיי זוגיות מלאים אלא ידידות ושלום למען הילדים? אשמח לתשובתכם בהקדם

האם הישארות בכל מחיר טובה לילדים?

בס'ד שלום לך אישה יקרה אכן קשה לחיות במצב שכזה. מצב בו את החלטת שאין לך יותר חיי זוגיות עם בעלך ,אלא רק חיה למען הילדים. בכל אופן כדי להיות בטוחה לחלוטין הייתי מציעה לנסות שוב לפנות למחלקת הרווחה במקום מגוריך, אין סיבה שלא יקבלו אותך. פשוט לא להתייאש. אם את רוצה ,את מוזמנת לפגישה אלי ללא תשלום. אשתדל לכוון אותך ולראות מה אפשר לעשות. רציתי להתייחס למה שכתבת לגבי הילדים. על פי הבנתי, את חושבת שטוב להישאר יחד עבורם. מדוע? הילדים , מרגישים ,נושמים וחשים את כל מה שקורה בבית . הם יונקים את האווירה לתוכם. האם תרצי להיות מודל זוגי של הורים שאין בניהם אהבה? הרי אתם דמויות החיקוי עבורם. את זאת הם מפנימים ולרוב גם פועלים כך בהמשך חייהם הבוגרים. בהימצאותם בבית הם מפנימים -כאמור-את מה שקורה, ללא מילים. אופן ההתנהלות הביתית,הרבה יותר משפיעה מכל המילים שבעולם. זה לא מקנה להם עודף בטחון -עצמי, ואמון בכם ובעצמם. קשה לילדים לראות את המתח בין ההורים, אתם רק לכאורה מסתירים מהם את המצב האמיתי,ועל הדרך הם לומדים דבר נוסף: להסתיר מה שקשה. לא לדבר על מה שלא הולך. האמנם זה רצונך? חשבי טוב על כל האופציות. בדקי שוב מה כדאי לך לעשות בהקשר לזוגיות שלכם. תקבלי בעז''ה החלטות ותתחילי לפעול באומץ ובאמיתיות .קודם כל לטובתך וממילא לטובת שאר בני המשפחה. בברכה להצלחה רבה רחל פישר פסיכותרפיסטית ויועצת זוגית-משפחתית. כפי שהיצעתי ,את מוזמנת ליצור קשר ואקבלך בשמחה לפגישה חינמית מובא קישור לאתר שלי http://rahelfisher.co.il/

תקשורת נכונה ביני לבתי המתבגרת

שלום וברכה. בחודשים האחרונים, בעקבות שינוי שראיתי בבתי בת ה-16, גיליתי כי היא מנהלת תקשורת במחשב עם נערים בנושאים המסקרנים את גיל ההתבגרות. התקשורת נעשית באופן מאוד לא מבוקר וחסר גבולות. היא קולטת אינטרנט מהשכנים דרך המחשב הנייד. שוחחתי עימה ללא הטחת האשמות, הסברתי לה את הסכנה שבדבר והיא הבטיחה להשתפר ולנתק את הקשרים. הצעתי לה לגשת אלי בכל שאלה שתהיה לה ובכל מה שמטריד אותה. אמנם ראיתי שיפור משמעותי בקשר בינינו וכן שיפור בהתנהגותה בבית בכלל. לאחרונה התברר לי שהיא שוב חזרה לקשרים ולהתכתבויות הקודמות. מאוד מאוד נפגעתי מהמצב הזה. הן מצד העניין עצמו והפחד מההשלכות כלפיה וכלפי האחיות והאחים שייתכן ותשתף אותם בזה (יש לה קשר טוב עם האחים והאחיות . אנחנו משפחה ברוכת ילדים) והן מצד זה שהיא הפרה את האמון שהיה בינינו והיה לה מאוד חשוב שיהיה. (היא טענה בפעם הקודמת שקשה לה עם זה שלא סומכים עליה ואז הסכמנו בינינו על העלאת רמת האמון כלפיה). חשוב לי מאוד לדעת מה עלי לעשות במצב כזה כשמצד אחד חשוב לי 'לשמור' עליה ומצד שני - לא לפגוע בה באופן שהקשר בינינו יחלש. חשוב לי לציין שלבעלי מאוד קשה ביצירת שיחה פתוחה ולכן אינו מוכן לשוחח איתה בעניין והדבר מוטל עלי. אודה לכם מאוד על עזרה ייעוצית

יצירת תקשורת בין אם לבתה

בס'ד שלום לך ברכה יקרה אכן המצב לא פשוט. גיל ההתבגרות הוא גיל לא צפוי, והחכמה מצידנו-ההורים- היא לדעת איך מכילים זאת. קשה להתכונן למשהו מובנה וידוע מראש,כי פשוט אין כזה.וכל נער \נערה הם עולם ומלואו. שונה מזולתו ויחודי. אותך מעניין מה עושים? לא תאמיני ,אבל לעתים טוב לא לעשות. בבחינת"שב ואל תעשה" מה שכן אפשר ורצוי לעשות הוא ,לחזק את הקשר איתה לחזק קשר פירושו, להתעניין בה ,ללא ביקרת. לנסות להקשיב לה ללא עצות [גם אם אנו בטוחים שהם העצות הכי חכמות שיש, נו הרי אנו הורים וממילא יודעים הכל,,,,אז לא . זה גם לא נכון.כי אנו לומדים כל הזמן,בעיקר דרך ילדינו, שעושים לנו את הבי'ס הכי טוב של החיים] לעניות-דעתי ,אין מה להוסיף ולשוחח איתה על הנושא, שכ'כ מטריד אתכם ההורים,למרות שאתם מוטרדים ובצדק רב. וכל זאת מדוע? כיון שהיא כבר יודעת מה אתם חושבים ובמה אתם מאמינים. היא גם יודעת היטב, שמה שהיא עושה לא חיובי. אין צורך לחזור על זה בעבורה. בדרך כלל, כהורים יש לנו צורך לחזור על דבר שוב ושוב,אבל הילד תופס זאת כנדנוד וזה לא עוזר לו להתקדם. הייתי ממליצה עם כל הקושי הגדול שבדבר, להרפות מדיבורים איתה על הנושא בשלב הזה. להמשיך לנסות להתקרב אליה בכל תחום שחשוב לכם ולה. סתם כך לדבר ולצחוק יחדיו,ללא מוסר ועצות. בדרך זו היא תלמד לחוות אותך, כאמא שבאמת מקבלת אותה ללא תנאי, בלי לחץ. ואז בעז''ה יפתח פתח חדש [או נוסף] של תקשורת רגועה ,בוטחת,סומכת. זה יראה לה שאכן, האהבה שאתם נותנים לה היא מעל הכל. אין לך מושג כמה ילד זקוק לכך. זה נותן לו בטחון, שלווה רוגע ונקווה שבעז''ה ,מתוך מצב זה היא עצמה תחליט ותפנה לקשרים אחרים. נכון צריך לכך סבלנות אין קץ ועבודה עצמית עצומה. זה לא קל. לעניות דעתי במצב זה,את כל התיסכול יש להפנות לרבש"ע. או שתדברו עלכך האחד עם השני [את ובעלך] אבל העיקר הוא להפנות אליה אנרגיה טובה שסומכת עליה ולא להכנס איתה לתנאים ודיבורים מיותרים בנושא .זה פשוט לא עובד. אולי עוד נקודה קטנה. לנסות להתבונו פנימה, לחפש ולמצוא בה נקודות טובות, באופי בתכונות בהתנהלות היומיומית שלה. וממילא זה עשוי למלא אותך יותר. ותחשבי עליה טוב , בהקשר לדברים אחרים. יש עוד מה לומר אך היריעה כאן קצרה מלהכיל. מאחלת לכם המון הצלחה בעז''ה,הרבה נחת [ואני בטוחה שכבר יש הרבה] חדש טוב של ברכה והצלחה פישר רחל פסיכותרפיסטית.ו יועצת זוגית,משפחתית 054-6600113 http://rahelfisher.co.il/ מוזמנת להיכנס לאתר שלי המצורף ולקרוא מאמרים בנושא זה

בעיה רגשית?

בני מגיל שנתיים נכנס לגן של קבוצת גיל הגדולה ממנו (30 ילדים), מהר מאוד הגננת לקתה בסרטן ותקופת מה שהה ללא גננת מתפקדת, לאחר מכן הגיעה גננת ששידרה לי שבני מפריע, קשה ולא מקשיב. חששנו שהוא אולי היפראקטיבי (לא ישב לרגע) והחל להכות ילדים וגם את הסייעת ולעיתים גם אותנו...באמצע השנה העברתי אותו לגן עם 16 ילדים, צוות חם ואוהב באווירה הכי רגועה, אינטרציה של ילדים קטנים וגדולים (שנתים-שלוש)ו מיד ראיתי שיפור עצום...בני הפסיק להכות ולהיות אלי, אך עדיין הפגין התנהגות רגישה מאוד, למשל חושב שצוחקים עליו ברגע שצוחקים ממשהו בטלוויזיה ובתגובה מתפרץ, נעלב אם אומרים לו לא ולוקח זאת קשה, מגיב בצעקות. בגן הרגוע, הודיעו שלא ממשיכים, כך שלדאבוני עליי להעבירו לגן עירייה (היום בדיוק הוא בן 3). אני חוששת שתהיה רגרסיה בהתנהגות, שכן נראה שהוא מרגיש בטוח יותר ליד ילדים קטנים (הוא יליד אוגוסט וקטן בגיל) וכמו כן, ההתנהגות האלימה כלפינו ההורים ממשיכה, לעיתים שזה לא הולם את הסיטואציה ולעיתים שאומרים לא "לא". לאיזה גורם מקצועי עליי לפנות? האם טיפול באומנות יכול לסייע בשלב זה?. חשוב לי לציין שאנחנו מאוד סבלניים ומכילים ומיישמים שיטות התנהגות בדרך של חיזוקים...

בעיה רגשית

בס'ד שלום לכם הורים יקרים אכן אתם נמצאים בקונפליקט לא פשוט . להיכן לרשום את בנכם הקטן והחמוד ? בגן עם מספר הילדים הרב -הוא נסוג אחור בהתנהגותו , והגן הקטן והחם נסגר. מה עושים? נראה שבס''ה אתם פועלים נכון,כפי שציינתם ,בשיטת החיזוקים. יחד עם זאת יש לזכור שילדכם צעיר לימים,ממש קטן. בגיל זה ,ילד זקוק לאהבה גדולה , לחום לתמיכה ללא גבול.בגיל זה האימון שבתוכו נבנה. הוא לומד ,בעיקר דרככם ,מהו העולם,לטוב ולמוטב. מהם דרכי התגובה לפיהם אתם פועלים. הוא יונק וסופג זאת ע'י חיקוי והטמעה ופחות ע'י דיבור ומוסר. לכן כה חשוב לתת לו את האהבה הרבה בצורה תמידית. כך הוא ירכוש את מקומו הבטוח בבית ויגדל להיות בעז'ה ילד עם בטחון עצמי. ותשאלו מה לגבי גבולות? נכון הדבר שהוא זקוק להם, גבולות בגיל זה הם פחות משמעותיים מנתינת האהבה. רצוי להציב גבולות מעטים אך ברורים. גם זאת כדאי לעשות ע'י דוגמא אישית. הוא רואה כיצד פועלים בבית, מה מותר ומה אסור ואז מחקה זאת. ככל שהבית פועל בצורה ברורה יותר -כך הילד ייטיב להפנים זאת בצורה יותר חלקה. אין הכוונה לחוקים נוקשים וחמורים חלילה, אלא להתנהלות שנובעת מתוך חיי משפחה רגועים וזורמים. אנסה להתייחס מעט לסוגיית הגן. כמו שציינתי קודם ככל שבבית יהיה לו יותר בטוח חם ואוהב , יש סיכוי רב שיתנהג טוב יותר בגן. ציינתם שאמרו שהוא היפר -אקטיבי. אפשר לשלול זאת ע'י בדיקה המיועדת לילדים בגיל זה [קיים מושג של פסיכולוג לילדים בגיל הרך] משהו חד פעמי. הייתי ממליצה בכל זאת לחפש לו גן עם כמות קטנה יותר של ילדים, גם אם זה עולה קצת יותר . זה הזמן להשקיע,בבסיס , כשהילד צעיר. גם ציינתם שהתנהגותו האלימה כלפיכם ממשיכה . צריך לבדוק מדוע? הרי הוספתם שבגן הפרטי ההתנהגות האלימה פסקה. לכן יש סיכוי שהיא תפסיק גם בבית. שבו עם עצמכם ותנסו לבדוק מדוע. אולי הגבולות לא מספיק ברורים לו ?[וכבר אמרנו שבגיל זה ,אין צורך בהרבה גבולות, אך יש צורך שהם יהיו ברורים] לעתים יש להתעלם מהתנהגות לא רצויה , למשל אם הוא נפגע מאיזה צחוק שצחקתם ,כי חשב שצוחקים עליו, פשוט לקחתו ולחבק אותו ,אין שום צורך בהסברים רציונאלים פשוט להכיל את ההתנהגות הזו ,ולא לעשות מיזה ענין ולהמשיך הלאה, , להמשיך לחבק אותו לתת חיזוקים לדברים החיוביים. יתכן מאד שהוא ילד רגיש יותר מאחרים. זה נורמטיבי ויש לזכור זאת. בהצלחה רבה בדרככם להבנת לב הילד החמוד ובמציאת הגן המתאים לו. רחל פישר 054-6600113 פסיכותרפיסטית ויועצת זוגית ,משפחתית http://www.rahelfisher.co.il/

לא מצליח לקבל החלטה - נא עצתכם!

שלום , אני יוצא עם בחורה תקופה ארוכה מאוד , מעל שנה וחצי . שנינו כבני שלושים . אפשר להגיד שאני די מכיר את הבחורה ( עשינו כבר הכרות עם המשפחה ) וכול המידע שצריך יש לי . מבחינת אישיותית מדובר בבחורה טובת לב , תמימה , טהורת לב ,נאמנה , מסורה ,רגישה , חרוצה , ישרה, צנועה . אין לי שום ספק שהיא בחורה טובה ( הייתה לי שנה קשה בגלל מחלת הורים והיא הייתה איתי לאורך הדרך והיא עדין איתי . אני יודע שקשרים נמדדים בשעת צרה וקושי ואני מעריך אותה על זה מאוד ). מבחינת מטרות כיוונים , רמת דתיות , אורך לחיים וכו' אנחנו אותו דבר. למרות ששנה וחצי זה המון זמן אני פשוט לא מצליח לקבל החלטה האם להתחתן . יש כל מיני דברים שמפריעים והם: לפעמים היא מגושמת , אדישה , כבדה, עייפה ,לפעמים לא שמה לב לדברים ( זאת אומרת שיכולים להיות מסביבה התרחשויות ( לדוגמא בבית ספר ) והיא תהיה האחרונה שתשים לב . תמימות / נאיביות . לפעמים מעופפת ,רגעי ניתוק, במהלך שיחה יש לה רגעים שהיא פשוט לא איתי . היא אומרת שהיא מודעת לזה. מבחינת מראה היא בסה"כ בסדר ואני נמשך אליה אבל היא קצת מלאה ויש לה נטייה להשמנה ואני מפחד מהעתיד . בגיל – היא גדולה ממני ב 10 חודשים והיא מעל 30 שזה גם קצת מציק לי. יש לה הרפס ( שאני לא יודע מאיפה קיבלה אותו ) שמתפרץ כל כמה חודשים וזה גם קצת מציק לי. בסה"כ אני כן מרגיש שאנחנו קרובים ושיש לי חיבה אליה, אנחנו לא לגמרי שונים נגיעה , לפעמים יש ליטופים וחיבוקים. כשאנחנו נפגשים אני מרגיש מין תחושה של חמימות כזו בחזה . ולמרות כל זאת אני פשוט לא מצליח לקבל החלטה . כל הזמן עולים לי כל מיני ספקות שזה לא מספיק , שאין מספיק משיכה עזה ,שאין מספיק חיבור עמוק ושזה לא מספיק רגשות . שזה נחמד אבל לא מספיק בשביל חתונה .ואני נכנס לבילבולים. אני מרגיש רע מאוד עם זה ולא ראוי לה ואולי מדובר בדברים לא מהותיים ואבל אני פשוט לא מצליח לקבל החלטה . נא עצתכם.

בעז'ה תעשה ותצליח

שלום לך איש יקר אני מבינה שאתה בהתלבטות מסוימת. אכן להחליט לקשור חיינו עם אדם אחר זה דבר לא פשוט.ככל שעובר הזמן ,זה נעשה יותר ויותר קשה. רואים יותר ,פוגשים יותר ,הפנטזיות מתגברות וחושבים ,אולי אמצא מישהו [מישהי] יותר טוב[ה] כפי שציינו לפני ,ככל שהזמן יעבור ההחלטה תהיה יותר קשה. מדוע? כי כבר היה לך זמן די והותר להכירה. מיצית את הקשר שלפני החתונה.תשאל את עצמך: איך אתה בכלל עם קבלת החלטות? קשה לך להחליט? הכוונה בעניינים חשובים. דבר נוסף,יתכן שיש לך חלום על אישה מושלמת. צריך אולי לבדוק אתך, מה אתה חושב על מציאת אישה? מי היא האישה הראויה לך? יתכן שדרך זה תבין שאפשר להסתפק בדברים אחרים,והאהבה יכולה לפרוח ולצמוח, גם אם האישה טיפה מבוגרת ממך [מזה 10 חדשים" נבלע בים החיים] לעתים מרחפת? נו ,זה עלול לקרות גם לנו,לי ,לך...יתכן ויש משהו אחר שעוצר אותך מלהחליט,ואתה נאחז בדברים אחרים. שווה לבדוק זאת בפגישה עם בעל מקצוע. רציתי רק להוסיף,שקשר האהבה והחיבור מתגבר בנישואין, תוך כדי חיים משותפים,ואז ענייני גיל,ומגושמות כבר לא ניראים. העיקר שיש מס' דברים עקרוניים משותפים ויש גם משיכה . מאחלת לך כל טוב . ושוב כדאי לעשות מעשה ולא להיתקע ,זה עלול לגרום לשקיעה יותר גדולה. בהצלחה רבה. תחשוב טוב יהיה טוב בשורות טובות רחל פישר פסיכותרפיסטית יועצת =נישואין ומשפחה 0546600113

מה זה תאולוגיה

שלום לרב ברצוני לשאול מה תמנת בחובה המילה המבהילה הזאת ? האם יש לה מקבילה בעברית ? תודה רבה

תאולוגיה

שלום לך מאיר. לפני שעונים תשובה לשאלה כזו,הייתי שואלת אותך: מה מטרתך? האם כדי לקבל ידע ופירוש מילולי ותוכני לגבי מילה זו? או אולי אתה רוצה לעשות בה שימוש ולא בטוח בהבנתה? מצטערת אבל באמת לא ירדתי לסוף דעתך. הרי כבר ידוע לנו מקדמא-דנא,שיהודים היו באים לשאול את הרב שאלות,לעתים ענה לפלוני כך ולאלמוני אחרת. לאחד הכשיר ולאחר הטריף [מוזמן לבדוק בכל מיני שות"ים למיניהם] כך שלפני שהייתי עונה תשובה, הייתי מבקשת לשמוע מה מטרת השואל? ויסלח לי ר' מאיר עשור שהוא כן ענה תשובה כ'כ מפורטת. אשמח לשמוע מהשואל מאיר, מהו העניין שבשאלתו ואם בעז'ה אדע ,אולי אוכל להתייחס. בברכה רבה ושנזכה לברר את האמת בשמחה. -אמן. הארה: גם אם לא נשכיל להבין כמה דברים,נראה לי שעדיין נוכל לחיות באמונה תמימה ובפשטות ואולי דווקא מתוך מגמה שכזו,נוכל להתקרב ולקרב את עצמינו ואת אחינו לאבינו שבשמיים. פישר רחל

חזרה בתשובה אמורה לקלקל שלום בית???

שלום וברכה. בעלי ואני חזרנו בתשובה לפני כשנה. יותר בעלי מאשר אני. היו לנו חיים יפים ביחד לפני החזרה בתשובה. עבדנו, כמו כל משפחה, קשה כל השבוע, אבל סוף השבוע הוקדש לזוגיות, למשפחה. טיילנו, נהנינו, היינו עם הילדים ואחד עם השני. מאז שחזרנו בתשובה, אני מרגישה בודדה. בעלי מתקדם מהר יותר ממני, ואני שמחה בשבילו כי אני רואה שטוב לו. אבל לפעמים אני לא יכולה שלא לחשוב על כמה טוב היה לנו פעם וכמה לא טוב לי עכשיו. הוא כאילו החליף אותי באמונה שלו, וביחס שלו כלפי הדת. כאילו אין מקום לשנינו. מאחר והוא עובד כל השבוע, את השבת הוא מקדיש ללימוד, הוא בשיעור חצי מהשבת ובחצי השני הוא ישן. כל דקה פנויה, גם באמצע השבוע, למשל אחרי ארוחת הערב, הוא יושב לקרוא וללמוד. אני מבינה שהוא רוצה להתקדם, אולי אפילו מרגיש איזה חסך או צורך להשלים את כל הידע שהוא החסיר. ובכל זאת - האם זה רצון ה'? בשביל זה חזרנו בתשובה - כדי להתרחק אחד מהשני? אני מוכנה ללכת ולצעוד איתו ולהתקדם איתו, אבל לא רוצה לאבד את הזוגיות והמשפחה שלי. תודה.

להוסיף טוב כשהולכים נכון

שלום לך אישה יקרה אמנם קראתי השאלה לאחר זמן ובכל זאת אולי אוכל לתרום במשהו..קודם כל תחושתך נכונה.למה ? כי כך את מרגישה ויש לתת מקום של כבוד לתחושות.במיוחד שיש לך למה להשוות.כבר כתבו קודמי שלעתים האנשים שחוזרים בתשובה ,נמצאים ב"אורות",רוצים ורצים להספיק לתפוס עוד ועוד,,הרגשה זו מובנת,אבל לך היא קשה כי את מרגישה פגיעה ואולי אף ירידה בקשר הזוגי. לעניות דעתי כדאי לך -קודם כל- לדבר עם בעלך. שבי עם עצמך וחשבי מתי הכי טוב לנהל אתו שיחה טובה. מתי הוא הכי פנוי להקשיב למה שעובר עליך. אם הייתה לכם זוגיות טובה, בעז'ה היא תחזור. מה שקורה כעת זה רק בחזקת "מום-עובר" ומחשבה זו לכשעצמה יכולה לעודד. מה שכן צריך לחשוב [כאמור שבי קודם כל את עם עצמך או לחילופין ,עם מישהו שאת מעריכה שיכול לעזור לך בזה] וחשבי : מה אני מרגישה?[כאן כדאי להביע את אהבתך ולהסביר את חששותיך ואת התסכול שלך] מה מפריע לי? מה הציפיות שלי מבעלי? היכן אוכל להתגמש? מה אני יכולה להציע לו? ועוד על זו הדרך. התסכול שלך מובן ואין לך כרגע את היכולת הנפשית להכיל את ה"אורות" של בעלך. את הגילוי שהוא מצא ורודף אחריו. אל תייסרי את עצמך בשל כך. בעז'ה כשאת תהיי יותר רגועה והדברים יתבהרו לך, תוכלי לחשוב לקבל להעריך את דרכו של בעלך יותר ויותר. נראה ששניכם עוברים זאת בצורה שונה וזה ממש בסדר. כל אדם עובר תהליכים באופן אחר ובמיוחד תהליך כ'כ משמעותי של "חזרה בתשובה" כמובן הכל ברוח טובה ובלי חלילה להתקיף אותו. לבוא מהמקום הכי אמיתי שלך. מהמקום של הכאב הכי אותנטי. יהי רצון ש-ה' הטוב יעזרך ובעז'ה תיישבו את ההדורים בניכם לאט אבל בטוח. בברכת שנה טובה ומתוקה פישר רחל פסיכותרפיסטית ויועצת זוגית משפחתית 0546600113 http://rahelfisher.co.il/

סדנאות בחינוך

האם יש לכם סדנאות שיכולות לתרום לחינוך הילדים וגידולם בנחת?

סדנאות בחנוך

שלום לכם וגמר חתימה טובה. זו שאלה נרחבת מידי. אבל בעיקרון אפשר לפתח סדנא שכזו,בת מס' מפגשים. סדנא שנבנית בהדרגה,שלב אחרי שלב. יכול להוות אתגר. בברכה רחל פישר

בעיה רגשית לילדי בן ה-7

יש לי ילד מוכשר ומתוק בן 7, ילד חכם מאד עם יכולת ביטוי גבוהה שמרשים את כולם. לדעתי יש לו בעיה רגשית, הוא בוכה מכל דבר (סף תסכול נמוך) ואת הבכיות שלו שומעים עד קצה הרחוב... קושי בדחיית סיפוקים, הוא היחיד אצלי שלוקח דברים בלי רשות מהארון.. בכיתה הרב שלו משבח אותו ולא מתלונן בכלל. בנוסף יש לו כפייתיות בדברים מסויימים, למשל כיום הוא כל הזמן מרטיב עם הרוק את הפאות ומגלגל אותם, שוב ושוב ושוב. לפני זה היו לו התנהגויות אחרות בעיתיות שעברו מאליהם. האם צריך לטפל בבעיות או לחכות שיגדל מעט?

לא להבהל

שלום לך אמא יקרה. בעיה זו שתיארת,מוכרת יותר ויותר בזמנינו. ציינת שהוא ילד מוכשר אשר מרשים את כל הסובבים אותו ,אך מצד שני ,עם סף תסכול נמוך. אפשר לשים לב לב ל-2 הקצוות. מצד אחד הוא כשרוני,עם כושר שכלי ברור,ומצד שני אינטילגנציה רגשית נמוכה. נראה לי שהצד ששכלי המפותח תופס מקום על חשבון הצד השני -הרגשי.אינני יודעת כיצד אתם פועלים איתו.אך במקרים דומים,-הורים אשר נהנים .מהילד החכם שלהם מתרשמים מאד מהתפתחותו המנטלית-שכלית של ילדם,שוכחים שהוא עדיין קטן.הם מעודדים התפתחות זו על חשבון האחרת. מעודדים אותו להשמיע את חכמתו ברבים, ואכן כולם נהנים ממנו.זה עלול לגרום לפינוק ,למתן שירותים מיותרים ,והכל כדי לעודדו להמשיך להתפתח ולפתח את כישוריו השיכליים. אותם הורים ממש שוכחים ,שצריך להניח מידי פעם לאותו כישרון [מזכיר לי את ההורים שילדם מוכשר בנגינת פסנתר וכל פעם שבאים אורחים או אפילו סתם כך,מבקשים-מאלצים אותו לשבת ליד הפסנתר ולנגן שכולם יהנו.] ואני חוזרת. אולי כדאי להרפות מעט מפיתוח כישוריו המנטליים, ולשים לב יותר לב לצרכיו הרגשיים. להתעניין יותר בשלומו,ברגשותיו. איך הולך לו עם חבריו דברים פשוטים ,יומיומיים. ודבר נוסף: אולי [רק אולי כי אינני מכירה את המקרה לעומק] יש לכם ציפיות עודפות ממנו-.יתר ציפיות והוא חש בזה. אין צורך לומר זאת בפירוש לילד ,אך הוא מרגיש זאת באווירה של הבית,בדיבור שמתנהל בתוכו. שווה לכם לבדוק עצמכם במובנים אלו. יתכן שזה מתאים למצב ויתכן שלא.מה שבטוח ששווה לראות להתבונן ואף לנסות לנהוג קצת אחרת. לנהוג אחרת במובן של נתינת מקום טבעי לרגשות המובעים שלו, וחלילה לומר לו:"אתה מוכשר,לא מתאים לך להתנהג כך או אחרת." כי מבחינה רגשית הוא זקוק ליחס שכל ילד מקבל בין אם הוא חכם מעט או הרבה. ביחס לאובססיה שתיארת,זה גם יכול להיות מתאים ללחץ הפנימי שהילד נתון בו. לחץ שכאמור נובע מציפיות שהוא חש מהסביבה. אני מסייגת את דברי וטוענת :כל שכתבתי יכול להתאים בנסיבות מסוימות למקרים דומים ויכול גם לא להתאים עד הסוף. המידע שנתת הוא מאד חלקי ולא מאפשר לבחון את הבעיה מכל צדדיה. [כגון ,כיצד אתם פועלים איתו,ושאר בני המשפחה ועל זו הדרך] מאחלת לכם הצלחה רבה בעז'ה תעשו ותצליחו ותזכו לרב נחת ממנו-אמן פישר רחל פסיכותרפיסטית ויועצת משפחתית rahelfisher.co.il

חוסר סיבולת למשפחת בעלי

אנו נשואים שנתים יש לי בעיה רצינית עם מישפחתו של בעלי הם בהתחלה לא רצו אותי ועשו הכל ע"מ שלא יתחתן איתי למרות זאת נישאנו היום בדיעבד אני חושבת שזו טעותץ כי אני רק סובלת מהם ומבעלי אני לא יכולה לאמר עליהם משהו רע כי הוא לא מוכן לקבל את זה ויוצא נגדי הגעתי למצב שבו אני אומרת או אני או הם אני מעונינת בנתק מוחלט הם מפריעים הורסים ומשפיעים עליו הוא משקר לי עושה דברים מאחורי גבי לא עומד מאחורי גם אני צודקת והם כמובן שרואים שהוא לא איתי שמחים כיביכול ואומרים הנה גם הוא יודע שאני טועה מה עושים אני חסרת אונים כל מי שאני שואלת אומר את לא יכולה לבקש ממנו להיתנתק אז מה אני אמורה לעשות?????????????????

חשיבה שונה

שלום לך אישה יקרה אכן הבעיה שתיארת לא פשוטה כלל ועיקר. בואי ננסה ביחד לחשוב קצת אחרת ,לצאת "מהקופסה" החשיבתית הבאנלית. את התחתנת אתו ביודעך שמשפחתו מתנגדת. הלא כן? מה בכל זאת דחף אותך אותך להינשא לו? או במילים אחרות: מה מצאת בו? אילו דברים ומידות טובות ועוד גורמים משכו אותך דווקא אליו וגרמו לך לקשור את חייך אליו? האם הדברים הללו קיימים אצלו עד היום? כדאי שתשבי עם עצמך ותחשבי על כך. נקודה נוספת שכדאי לחשוב עליה: מה לדעתך גרם לו לבחור בך כאישתו וחברתו לחיים? מה השתנה מאז? מדוע היום הוא מצטרף לקואליציה של משפחתו ,נגדך? אולי זה היה קיים שם ופשוט לא שמת לב? יש לציין שהמשפחה של כל צד חשובה לו ואי אפשר לנתק את האיש או האישה למשפחתם. זה לא הולך וגם לא נכון במיוחד לטווח הארוך. האם את יודעת מדוע הם פיתחו כזו התנגדות כלפייך? האם יש עוד כלות במשפחה וגם נגדן הם פיתחו התנגדות שכזו? ועוד נקודה: תדמייני לעצמך שרק את ובעלך נמצאים בעולם [ללא המשפחה מסביב] האם במצב שכזה היתה יכולה להיות לכם זוגיות טובה ? מאושרת? אולי משהו בניכם צריך ברור ללא כל קשר למשפחתו? הייתי ממליצה בחום שתיקחי לך זמן עם עצמך, עדיף מחוץ לבית,במקום נייטרלי,.שבי חשבי על הדברים ,על כל השאלות ואולי כך תוכלי לגלות תובנות נוספות. אולי תוכלי לעמוד על הדברים מכיוונים שלא חשבת עד היום. יתכן שזה יהיה לך קשה ולא תוכלי לעשות זאת לבד עם עצמך. זה באמת לא פשוט לעמוד מול עצמינו בכנות שכזאת ולבדוק את הדברים. לכן במצב כזה ,הייתי מציעה שאת -ורק את- תלכי לייעוץ אישי, לבדוק יחד עם המטפל \ מטפלת את מה שקורה לך ואולי זה יהיה מקום שיתחיל לחולל שינוי.תביני קצת אחרת את מה שקורה,ואלי זה יביא להתייחסות שונה , לתיפקוד שונה. נכון בינתיים ,רק את הולכת. ובן זוגך מה עליו? דעי לך שהרבה פעמים שרק אחד מבני הזוג פונה לטיפול ובעקבות זאת הוא פועל אחרת, זה משפיע גם על בן הזוג. אולי בהתחלה הוא "מרים גבה" ומנסה להחזיר את המצב לקדמותו אבל אם בן הזוג שעשה את השינוי דבק במטרתו ועקבי בדרכו, יש סיכוי טוב לשינוי ואף רצון לדיבור אצל השני. שימי לב ,דיברתי על כיווני מחשבה אבל אינני מתמצאת בעמקי הפרטים לכן אין בידי תשובות יותר מפורטות לשאלותיך. אני מאחלת לך בהצלחה ,קחי את המושכות ליידיך,קחי אחריות ובעז'ה יתכן שהשינוי המיוחל יגיע. כל טוב פישר רחל פסיכותרפיסטית ויועצת זוגית משפחתית

זהות נשית וחיי אישות

בעקבות טיפול זוגי התעוררו אצלי שאלות של זהות נשית וחיי אישות והבנתי שחסר לי ידע בנושאים האלה משום שמעולם לא לימדו אותי להיות אישה ולא היה לי זמן לפני החתונה ללמוד מהי תרומתם הרוחנית של חיי האישות לנישואים ושלום בית. אני בתהליך של הבנה ובנית זהות נשית במובן הפנימי והרוחני האם תוכלו להוסיף לי בנושא?

לימוד ומודעות

שלום לך אישה יקרה אכן שאלה טובה ונכונה שאלת. חשוב לה לאישה לדעת את עצמה בכל המישורים. הן בצד הגופני הן בנפשי וכן להכיר את מקומה בצד הרוחני..וטובה שעה אחת קודם. לצערינו יש אוכלוסיות שלא נותנות מספיק כבוד וידע לנערה להכיר את עצמה .במיוחד את את גופה ומיניותה. דבר זה נצרך והכרחי לכל אישה בין דתית או לא. ידע זה יכול לאפשר לה להבין תהליכים שעוברים עליה ביחסי האישות טוב יותר. נכון הדבר שידע זה מתחבר לאישיותה בכלל אך הוא חלק חשוב ובלתי נפרד ממנה. לעתים אנשים ונשים נתקלים בבעיות ואינם יכולים לעזור לעצמם בגלל חוסר ידע וחוסר מודעות. זה כמובן לא תמיד נכון, כל מקרה לגופו. אני מבינה שלא נתת יותר אינפורמציה מפאת הצניעות שמאפיינת את הסיפור שלך. אך אך תוותרי.דעי לך שככל שתלמדי על הענין ועל הקשר שלך אליו, זה יכול לעזור ולפתוח לך צוער נוסף,קודם כל לעצמך ,לנפשך לכבודך וממילא גם לבעלך, ולזוגיות הכוללת שלכם,ובעז'ה יחד תוכלו לצמוח. אל נא תניחי ידך מהדבר לכי לייעוץ,עם בעלך או אפילו בלעדיו.זה יכול לחולל שינוים מרחיקי לכת ובעז'ה תעשי ותצליחי. בברכה רחל פישר פסיכותרפיסטית מטפלת זוגית ומשפחתית לאתר שלי:http://rahelfisher.co.il/

בנות אומנה

אני אם אומנת לשתי בנות אחיות בגיל גן וביה"ס עם קשיים רבים. הן לומדות במסגרות של חינוך מיוחד והקושי היומיומי רב, נוסף על ההוצאות הכספיות הרבות שיש סביבן לצערי הרב איני מקבלת את הכספים השוטפים מהרווחה שגם הם סכום מצחיק ולא מספיק. הן אצלי כבר שנתיים במשך הזמן הזה הורדתי שעות עבודה רבות וגם פיטורין מהעבודה הטובה שהייתה לי. המצב גורם לי לתסכול רב מכיוון שאני נותנת את כל כולי ומקדישה להן כמו אם ומקדמת אותן בכל מה שבאפשרותי אך מרגישה זילזול בי ובהן מצד המערכת. שאלתי מה לעשות?? העו"ס אומרת שזה לא מתפקידה לדאוג לתשלומים אך אין לי למי לפנות בצורה אישית וכל הטלפונים למשרדים נתקלים בכן נשלח את התשלום אך בפועל כלום לא קורה ואם כן שוב אחרי חודש הפסקה של שלושה ארבעה חודשים בתשלום. כך נוצר חוב נוראי אצלי והבנק והכל קורס. האם לסיים את האומנות איתן בידיעה שאני יודעת שהן יסתובבו בבתים כי הן בנות ממש מורכבות ובעייתיות. או שהן יפלטו למוסדות פנימיות וכו'. מיוסרת כך וכך אך ללא תשלום שוטף לא אוכל להמשיך אני נגמרת!!!! ממתינה לתשובתכם.

חשיבה מחודשת

שלום לך אמא יקרה אפשר להבין את תסכולך הרב. את טורחת ועמלה ומרגישה שאין הערכה מצד המדינה והמערכת. לא כתבת היכן עומד בעלך בעניין? האם הוא משתף פעולה בגידולן? מדברייך הבנתי,שאת מגדלת את הבנות כבנותיך לכל דבר. דואגת לכל מחסורן למרות בעיותיהן ומורכבותן. נראה מדברייך כי עיקר הקושי והתסכול נובע מהתנערותה של העו"סית ושל הרווחה בכלל. רואים שיש כאן מספר גורמים שחברו להם יחדיו והם אינם מקילים על גידולן והחזקתן אצלך. לעניות דעתי, נסי לענות לעצמך על השאלות הבאות- "האם אני יכולה להמשיך ולשאת את המצב הזה?" "האם זה לא גדול עלי?". להוסיף ולבדוק:" האם יש סיכוי שהדברים יסתדרו עם המוסדות,עם התשלומים?"האם דיברת עם גורמי הרווחה למיניהם? וגם, נסי לשאול את שאלת ה"גרוע מכל"- האם אוכל להחזיק מעמד גם אם נוהל התשלומים ימשיך באותו האופן? נסי גם למצוא פתרונות חלופיים, כגון,להעזר באחד מבני המשפחה ? נסי לברר איזה עוד "הטבות" לא כספיות יכולות להגיע אלייך מהרווחה. אני מניחה שההחלטה לא קלה ואפילו קשה.זאת אחרי שהשקעת בבנות, נתת להן כל כך הרבה מעצמך.ובכל זאת , יש לומר,שבמקום שאנו מרגישות תקועות, מומלץ לפתוח את המקום הזה,ולשאול את עצמינו:" האם אנו יכולים להמשיך לעמוד במצב הזה?ולגביך: האם יש סיכוי שתקבלי את מה שמגיע לבנות בצדק מהרווחה? לשאול את השאלות, אף לענות עליהן באומץ וישרות. . זה אולי נשמע אכזרי,אבל לעתים אנו צריכים לקחת החלטות קשות בחיים, לבחור ולראות מה יותר נכון לנו? האם אנו יכולים לעמוד בכל תנאי הסיטואציה המורכבת הניצבת לפנינו או שלא? וכל אחד על פי אישיותו הפרטית. לכל אחד מתאים משהו אחר וזה לגטימי. להמשיך לחיות בתסכול, גם זה לא מועיל, לא לך ולא לבנות. אין לי ספק שהן מרגישות בלחץ שלך,גם אם אינך אומרת להן דבר. דברים כאלו מועברים דרך התנועות, דרך שפת הגוף ומצבי הרוח. נכון זו החלטה קשה,ולשם כך צריך אומץ וכנות פנימית. לדעת לעמוד באומץ מול עצמי. לשאול את עצמי:"האם כוחותי יעמדו לי ואוכל להמשיך בפרויקט מיוחד וקשה זה , אם לאו". ואת יודעת מה? אם אינך יכולה ,זה בסדר. "לא עליך המלאכה לגמור",ובעז'ה ימצא האדם האחר שידאג להן.עדיף אולי כך ,מאשר תקרסי ויחד איתך גם הבנות . אם בכל זאת קשה לך להחליט, תתייעצי עם אדם קרוב או אולי עם אדם מקצועי ויחד תבדקו את התועלת,הרווח וההפסד .אילו מול אילו. זה לא פשוט אבל יכול לעזור. בעז'ה תעשי ותצליחי. בברכה להצלחה פישר רחל / לאתר: http://rahelfisher.co.il/ פסיכותרפיסטית יועצת זוגית ומשפחתיתhttp://rahelfisher.co.il

האם כשהזדקנו הגיע הזמן לפרק את החבילה?

אני ואשתי בני 70+. שנינו פנסיונרים וחיתנו ב"ה את ילדינו. מזה שנים חיי הנישואין אינם אידיאליים ורצופים במחלוקות, כעסים וכו' וכו'. האם זו התקופה בה אנו סוף סוף יכולים לחשוב על פרידה כלומר גירושין או עלינו להמשיך להחזיק את חיי הנישואין "בכח" עד הסוף...

מה בין פנסיונרים לפרידה?

  שלום רב לך

 קראתי בעיון את שאלתכם. הבנתי שחיתנתם את כל ילדיכם.אשריכם. כמו כן קראתי שחייכם היו רצופים בחיכוכים,כעסים ובעיות בין-זוגיות. בכל זאת בחרתם להמשיך לחיות ביחד. מדוע? נדמה לי שהתשובה בגוף השאלה : כי רציתם להיות ביחד כשילדכם עדיין רווקים. האמנם? לענ"ד לא תמיד טוב להישאר "רק בגלל הילדים". כי הם חשים, קולטים ואף לעתים מפנימים את היחסים בין ההורים. לא תמיד הם מביעים מה שחשים-מכל מיני סיבות- אבל אין ספק שילד קולט טוב ,מה קורה בין הוריו ,לטוב ולמוטב. לכן, לעתים טוב להיפרד,אם המצב מצריך זאת. גם כשהילד בבית וזאת, כדי שיחיה באוירה יותר שקטה, בטוחה בלי לחצים.הוא יודע שהוריו גרושים, מבין שזה קורה -וקרה אצלו במשפחה- ומכאן ממשיך,כשהכל יותר מסודר מבחינה נפשית .כל אחד יודע את מקומו. נכון זו עלולה להיות סטיגמה לא חיובית,במגזרים מסוימים,אבל מוטב לחיות חיים אמיתיים. זה נותן בדרך-כלל, הרגשה של שלימות פנימית. לענייננו,אתם המשכתם את חייכם יחדיו ושואלים האם להפריד את החבילה? החבילה הזו אולי היתה כבר נפרדת קודם,אם כי לא בצורה רשמית? תשאלו עצמכם מדוע באמת לא עשיתם זאת קודם? אולי ,עדיין, יש לכם סיבה להישאר יחדיו? נכון אתם בגיל הפנסיה,אבל החיים לא נגמרים כעת ואולי אף מתחילים בפרק חדש וכדאי להשקיע בזוגיות? אולי כדאי ללכת לקבל ייעוץ כשיש יותר פנאי ולראות שיש סיכוי לקשר הזה? חבל להיפרד רק כי"אנחנו בפנסיה והילדים עזבו את הקן". אני מבינה שיש בעיות,אבל היו גם קודם ובכל זאת נישארתם יחד, אז   אולי כדאי לקחת את הצ'אנס ולנסות לעבוד על ה"תיק" הזה? לבדוק מה קורה בניכם? האם אפשר לעשות איזה שינוי,לראות אחרת את הדברים? לבנות זוגיות קצת שונה ולהנות ממנה גם בלי הילדים? מגיע לכם.לפחות תנסו . 

בהצלחה בעז"ה בכל כיוון שתחליטו.

 בברכה

פישר רחל פסיכותרפיסטית ויועצת זוגית משפחתית

בעיות ריגשיות

הבן שלי, בן 7 ילד מתוק וביישן מטבעו, מוקף בחברים טובים כל הזמן. אני לא יודעת האם זאת בעיה ריגשית ואם אפשר לטפל בזה. בכל פעם כשגיא מוזמן לחבר או כשרצינו לרשום אותו לחוג כדורגל שהוא מאד אוהב ורצה ללכת , גיא נכנס ללחץ ולהתלבטות מה לעשות, האם ללכת או לא, וזה מאד משפיע עליו, הוא בוכה ונחבט בעצמו ולא מצליח להגיע להחלטה כלשהי, ובמשך הזמן הזה משדר לחץ כי מצד אחד הוא מאד רוצה ומצד שני משהו עוצר אותו. בסוף זה תמיד נגמר בבכי ובחוסר שביעות רצון מצידו. כל הזמן אנחנו מארחים את החברים שלו והם תמיד רוצים שהוא יבוא אליהם וקשה לו לעשות את הצעד הזה, הראשון, זה קשה לו מאד. האם יש מקום לטיפול ? אשמח לתשובתכם המהירה, לי מאד כואב עליו. תודה

שלום לכם

 

תשובה

אכן ניכר מפנייתך שגיא בנך סובל. קשה לדעת מימה הוא סובל עקב המיעוט בפרטים. ציינת שהוא ילד מתוק ומוקף בחברים טובים. יחד עם זה אינו רוצה ללכת לחברים כשמוזמן אליהם וכן לא מוכן ללכת לחוג כדוררגל,

שאהוב עליו. מה שכן ברור מהשאלה,שהקושי שלו הוא לצאת מהבית,אם זה לחבר או לחוג שאהוב עליו

האם אפשר להסיק מכך שהוא מרגיש בטוח בבית אך לא בחוץ? אמנם הוא רוצה ללכת לחוג אך כיון שמשהו מפריע לו שם ב"חוץ",משהו אולי מאיים עליו שם בחוץ ? האמנם? האם לבית-ספר הוא הולך בשמחה?. אילו שאלות שכדאי לברר.

בינתים טוב מאד שהוא מארח את חבריו בבית. יתכן שהיה מתאים לתווך לו את הקשר עם החברים מחוץ לבית, להציע לו ללכת ביחד לבית החבר, אתך או עם בעלך. בצורה זו של " המתקת-הדין" יש לשער שהמעבר מהבית הנעים  לחוץ  "המאיים"  יהיה קל יותר. אם זה עדיין יהיה קשה לו,אפשר להציע לו ללכת לחבר,ואם בדרך יתעקש לחזור הביתה,לחזור איתו ואולי אף לשלב משהו נעים בדרך [קניית גלידה או כל דבר שהוא אוהב].  בצורה זו, אפשר, לבנות לו בהדרגתיות, "חוץ" נעים. לאט ולפי הקצב שלו. יתכן שבדרך זו ,גם תעלו על דברים נוספים שמפריעים לו וזה יתן לכם יותר אינפורמציה לגבי מה שמפריע לו.

בעז'ה תעשו ותצליחו

פישר רחל  0546600113

פסיכותרפיסטית ויועצת זוגית משפחתית

לאתר:rahelfisher.co.il

 

מצב מביך להורים

שלום וברכה!! בנינו בן ה6 נוהג לשכב על בטנו במיטתו ולהתחכך עם איבר מינו, עפ"י מה שנראה יש לו מין דחף שהוא לא מצליח להשתלט עליו. אנו ההורים מאוד נבוכים לאור התנהגות זו של בננו, בתחילה היינו מעירים לו אך לאחר מכן הפסקנו בתקווה שזה יעבור לו. תופעה זו נמשכת כבר כ4 חודשים בערך.. יש לציין שהוא עושה זאת רק בזמן שמשעמם לו, בזמן שהוא חסר מעש.. שזה בעיקר שהוא עולה לישון בלילה או סתם שמשעמם לו באמצע היום.. נודה לכם מאוד על עזרה במקרה זה!

תופעה נורמטיבית

הורים יקרים

אתם מתארים את מה שקורה עם ילדיכם כמצב "מביך". ואני שואלת : מביך -למי? האם לילד? לכם? או אולי לאח שגר  אתו בחדר ונחשף לזה ? יש לציין שבגיל זה ישנה עוררות מינית שמתאימה לגיל זה. אצל ילד אחד זה חזק יותר ואצל השני,פחות. ויותר מכך : מה מביך אתכם? ההתעסקות עם איבר המין? או אולי התחושה שהילד שלכם הולך לכיוון לא חיובי ועוד על זו הדרך? ואעיז לומר שזה נובע מהחינוך הדתי\חרדי לגבי הוצאת זרע  שזה איסור גמור. והרי בגיל זה,כל הצד המיני  כ'כ בוסרי ואין אפשרות פיסיולוגית להוצאת זרע. כך שמבחינה זו אפשר להיות רגועים. ועוד אשאל: האם הוא עושה זאת לפני אחיו או מרשה לעצמו לעשות זאת רק עם עצמו ולפניכם?אתם ציינתם  ש"יש לו מין דחף שהוא לא מצליח להשתלט עליו".

אם הוא עושה זאת בכל מצב ולפני עוד אנשים [כלומר האחים שלו] זה אולי נכון שהוא לא מצליח להשתלט  על האקט. אבל אם הוא עושה זאת רק לפניכם,אז קודם כל, זה אולי  סימן שהוא מרגיש בטוח אתכם ומרשה לעצמו להתנהג בטבעיות. הייתי מציעה שתבררו עם עצמכם, איך נהגתם להעיר לו בעבר? האם נקטתם בלשון האשמה ואיסור? מה אמרתם לו על כך?  מה שאפשר לעשות במקרים כאילו הוא, לומר בצורה  יפה ומכובדת  שאנחנו, הבנים במשפחה, לא נוהגים ליגוע באיברים של "היציאות". הם נועדו,להוצאת הצרכים וזהו.

אינני יודעת מה אתם אמרתם לו. הרעיון העקרוני הוא לומר את הדברים בצורה עניינית,  בדרך הנקיה מדברי איסור ומוסר. אין צורך בכך ואינו נצרך להאמר בגיל זה. באופן כללי בהמשך, עשיתם טוב שהפסקתם להעיר לו. עדיף עדיין להמשיך להתעלם מכך לחלוטין,ולהמשיך להתנהל אתו כרגיל מבלי לרמוז לו על כך.  להאיר לו פנים, לגרום לו לעשיה מרובה יותר במשך היום. בשטח זה רצוי להתמקד. לחשוב על  פעילות שהוא אוהב, להציע לו פעילויות שעולות בדעתכם, לגרום לו להיות עייף ושבע-פעילויות,כך שירגיש מרוצה מסדר יומו העמוס, וממילא, יש לקוות  -בעז'ה- העיסוק באיבר המין ילך ויקטן. אם אכן פעלתם כך לאורך זמן [כמה חדשים]  ובכל זאת, הילד ממשיך להתחכך, יש מקום לפנות לייעוץ. כמובן אפשר לפנות כבר עכשיו,אבל נדמה לי שיש לכם מה לעשות לפני שפונים לייעוץ. 

באופן  כללי לעתיד,כשמזהים את העיסוק הזה אצל כל ילד,מיד, בהתחלה יש לומר לו,  שאצלכם בבית, אתם משתמשים באיברים אילו בשירותים ל"יציאות" ובוא נחפש לעשות דברים אחרים. מעין הסחת דעת. ובאמת להציע דברים אחרים. כאן המקרה קצת שונה .הוא כבר טעם את הטעם ולומר לו להפסיק כמו שציינו למעלה ,לא בטוח שזה יעזור. אני בטוחה שאתם מכירים את ילדכם האהוב ותדעו מה מתאים לו יותר, במצב הנוכחי.

בהצלחה רבה
פישר רחל- 0546600113
 פסיכותרפיסטית ויועצת זוגית משפחתית
 לאתר שלי: rahelfisher.co.il

ילד שלוקח כסף מהארנק של ההורים

לאחרונה גילינו שהבן שלנו בן ה- 10 לוקח כסף מהארנק שלי/ של בעלי. בעבר קרה שחשדנו בו בלקיחת כספים של כמה שקלים מהארנק שלנו או מכספי חסכונות האחים שלו, ולמעשה התעלמנו, אך עתה הוא לוקח כסף גדול יותר שאף הגיע ל- 100-200 ₪ ! מסתבר שהילד קונה בכסף ממתקים ופרסים ומחלק לחבריו. הוא מרבה לשקר ולספר סיפורים אודות החפצים או הממתקים שנמצאים אצלו. דיברנו עם הרב המחנך ומעמדו החברתי יציב מאוד. בכל זאת נראה שהוא נהנה להיות 'הלארג' שמחלק לחברים בנדיבות. הילד בעל מידות טובות ולב של זהב, אך מעמדו בבית קצת מעורער. לעיתים הוא מטריד ומציק כדי לזכות בתשומת לב. הוא מקבל דיי הרבה הערות מאתנו בעיקר על איחוריו הרבים ואי עמידתו בהסכמים שנקבעו. השאלה שלנו היא - האם לחשוף בפני הילד את העובדה שאנו יודעים שהוא לוקח כסף או לא. מדוע לילד יש צורך לעשות זאת ומה אנחנו יכולים לעשות כעת ?? תודה רבה !

הורים יקרים

שלום לכם הורים יקרים

אכן הסיטואציה לא נעימה לדעת שהבן לוקח כספים  מכם או מאחיו.

אתם ציינתם שהילד הינו בעל- מידות טובות, ולב של זהב.

זה כבר נותן תקווה לאפשרות של שינוי המצב. כמו כן כתבתם שהמחנך שלו ציין שמעמדו החברתי "יציב מאד" והוא משתמש בכסף כדי לקנות לחבריו ממתקים ופרסים.

אולי ברשותכם אפשר לנסח זאת כך. הילד רוצה ל"קנות" את לב חבריו, את אהבתם וחיבתם אליו. את זאת צריך לברר.

מדוע חשוב לו ל"קנות" את לב החברים? למען האמת רמזתם על כך בכתבכם שבבית "מעמדו קצת מעורער  ואנו צריכים לשאול: מדוע בבית מעמדו מעורער? האם בגלל שהוא לוקח כספים לא לו,הוא אמור להיות בעל מעמד נחות?

ברשותכם אבהיר כמה יסודות שכדאי לשננם. ילד- וכל ילד נורמטיבי-  רוצה להרגיש אהוב,להרגיש שמעמדו בבית הוא ללא תנאי.זאת גם [ואולי בעיקר] כשהוא עושה מעשים מעצבנים,ואפילו לא מקובלים. נכון זה מעצבן, מתסכל, .אבל תפקיד ההורים להתמודד עם זה. תפקיד ההורים קודם כל ולא תפקיד הילד. הוא יודע לעשות דברים כדי שיוכל לקבל תשומת לב ולהרגיש שייך. ואם לא מרגיש זאת,הוא עלול לעשות דברים פחות מקובלים ,העיקר שירגיש שיש לו מקום בבית. גם אם זה מקום שלעיתים לא נוח.הרצון להיות חלק להיות שייך,עלול להוליד אצלו לעיתים,עשיה של דברים לא ממש מקובלים. העיקר שירגיש שמתיחסים אליו. אם לא הולך לו בטוב, אזי יפעל בצורות פחות נעימות שאף יתכן שישלם עליהם מחיר. ויש לדעת ,הילד באופן כללי לא פועל כך בצורה מודעת,אלא החלק הרגש-משפחתי מכתיב לו כיצד לפעול.ושוב כשמטרתו הפנימית להיות חלק מהמשפחה. ברצוני לחזור למה שכתבתם עליו.הוא ילד בעל לב זהב עם מידות טובות.  האם ציינתם דברים אילו בפניו? האם יצא לכם לחזק אותו שהוא אכן עושה דברים טובים שמבטאים את טוב ליבו? האם אמרתם לו בהזדמנות זו או אחרת,כמה הוא למשל,עוזר? מתחשב? או כל חיזוק של  תכונה טובה שבאה לידי ביטוי?ר אסור לנו לומר לעצמינו,שהוא יודע שאנו חושבים עליו כך.כל אחד מאתנו ובמיוחד ילד צעיר שאישייותו נבנית ומתעצבת,חשוב לו לשמוע על כך. לומר לו את זה.ציינתם שאתם מעירים לו הערות על איחוריו ועל אי עמידתו בהסכמים. אני מניחה שאכן הוא מפשל ומאחר ועוד,אבל השאלה היא :היכן מרכז הכובד? האם הוא בהערות שהוא שומע לעתים תכופות,  או שהדברים הטובים [ויש לציין רק האמיתיים] שהוא ניחון בהם? מידות טובות שראויות לציון בזמן אמת. דברים אילו מקנים לילד בטחון וזהות חיובית. בצורה כזו ,אני מניחה ,שהוא פחות יזדקק לאישורים וחיזוקים וקניות לחברים.

בקשר לשאלתכם. אני מאמינה בשקיפות בכנות. והכל מתוך אהבה. אכן כן מומלץ לומר לו שאתם יודעים שהוא לוקח כספים. אך כמובן חשוב עד למאד, לומר לו זאת בפשטות, לתכנן מראש מה אתם אומרים לו ואיך אתם רוצים לעזור לו לצאת מיזה.לומר זאת

ללא פתוס ובצורה עניינית. אפשר להוסיף שזה מצער אתכם  אך לא להמשיך ולתת לו מוסר מיותר . הוא כבר יודע שזה דבר חמור בעינכם וזה מספיק. מכאן להמשיך ולומר לו   את מה שתיכננתם, כיצד תוכלו לעזור לו לצאת מיזה.ואף לשאול אותו מה דעתו וכיצד תוכלו לעזור לו? ועוד על זו הדרך. לעני'ד, צורה זו של שיחה,תרגיע אותו ואולי גם תביא אותו להערכה כלפיכם,שהנה אתם יודעים ולא "תולים " אותו. מקבלים אותו ואף רוצים לעזור לו לצאת ממצב הביש. יתכן ששייך  שלא תתנו לו דמי כיס [אם אתם נוהגים לתת] מ'מ,להזהר שלא לגזור עליו דברים שלא יוכל לעמוד בהם. נראה לי שיש סיכוי טוב שהילד יעלה על דרך המלך. הרי אנו יודעים שהוא בעל מידות טובות,עם לב זהב.וככזה הסיכוי להשתפר הוא עצום. בעז'ה תעשו ותצליחו

בברכה והצלחה

פישר רחל

פסיכותרפיסטית ויועצת זוגית משפחתית 0546600113

לאתר שלי שם תוכלו למצוא שאלות דומות:

rahelfisher.co.il

איך פונים למטפל c.b.t שנמצא בהתמחות?

איך מוצאים מתמחה שניתן לפנות אליו לטיפול בדיכאון בשיטת c.b.t ?

שלום לך

שלום לך איש יקר

ברצוני לחזק אותך שאזרת אומץ ופנית לעזרה. אפילו עזרה ראשונית. זה מעיד

שיש לך כוח רצון לצאת מהמצב הדכאוני בו אתה נמצא. זה כבר תחילת הפתרון.

דבר נוסף הוא, שאני בהחלט ממליצה על טיפול בעזרת ה-c/b/t. זה טיפול שאינו ארוך טווח.

הוא עניני, ידידותי,ומתיחס לכאן ועכשיו.

ואתיחס לשאלתך: כאמור: "אין הנחתום מעיד על עיסתו" ועל כן לא אוכל להעיד על עצמי.

מה שכן אומר הוא, שאני מטפלת גם בעזרת שיטה זו,אם זה בדכאונות או בחרדות.

הייתי מיעצת לך,לפנות ישירות לי.נ.ר לשאול אותם על מומחה או אפילו עלי.

השאלה היא היכן היכן אתה גר? כי לבוא ממקום רחוק,לא שייך.

מ'מ אתה גם מוזמן לדבר אתי בטלפון,לקבל את האינפורמציה הראשונית.

ושוב : אשריך שפנית,ועם כוח רצון ושיתוף פעולהאפשר בהחלט לעזור למצב

של דכאון.

בהצלחה רבה בעז'ה

פישר רחל

פסיכותרפיסטית מטפלת גם דרך c.b.t

054-6600113

ילדה בת שנתיים

שלום רב, בתינו בת השנתיים התחילה בשבועיים האחרונים לגמגם, ובד בבד התחילה להרביץ לילדים במשפחתון ולא להקשיב למטפלת שהיא אדם סמכותי בד"כ. יש לציין שהילדה לא חוותה אירוע טראומתי או שונה בזמן האחרון (כן היה ניסיון גמילה מטיטול ובקבוק לפני השינה אך הפסקנו עם זה ולא חל עוד שיפור!) המטפלת טוענת שזה ממש בעיתי ויש ילדים שכבר מפחדים ממנה. והיא חיבת אבחון וטיפול מיד כי אם לא זה יפגוש אותנו בסיבוב! וכו'.... כיצד נכון לנהוג ? האם תוך תקופה כל - כך קצרה ניתן להסיק מסקנות מרחיקות לכת על ילד בגיל כזה? למי אני יכולה לפנות לאבחון מקצועי? תודה רבה !

שלום וברכה

 

   שלום  לך אמא יקרה

אפשר להבין מתוך דבריך את התסכול שאתם חווים בקשר לילדתכם המתוקה. יחד עם זאת צריך לזכור שזו ילדה רק בת שנתיים!

על פניו נראה,שההתפתחות שלה כמעט מטאורית.[כשאני יוצאת מתוך הנחה שהיא כבר מדברת וכעת התחילה לגמגם] ילדים רבים בגיל זה מדברים רק  מילים ספורות. כך שהיא ב'ה הספיקה הרבה. 

כמו כן בגיל זה יכול להתחיל " מרד קטן" כך שהילדה לא תשמע ותעשה כל בקשה הנדרשת ממנה.

השאלה שלי היא: מה פירוש "לא להקשיב למטפלת"? מה מבקשים ממנה?את זה כדאי שתבדקו. תבקשו  הסבר לשאלה זו. יתכן שהיא מקשיבה חלקית ועבורכם זו צייתנות מספקת בגיל זה. יש לזכור שהתקשורת שלה עם הסביבה עדיין מתפתחת,ואולי [גם זה שווה בדיקה] נדרשת ממנה צייתנות מליאה והבנת יתר?

כמו כן ציינת שהילדה לא חוותה שום אירוע טראומתי. אולי קרה משהו במשפחתון שאינכם יודעים עליו? זה לא צריך להיות גדול וטראומתי כדי שהיא תתחיל קצת לגמגם ואלי אף להרביץ לילדים אחרים. לעיתים תופעות - שאינן בהכרח  גדולות- יכולות להוליד חרדה אצל ילד קטן,כשהחרדה מתבטאת בנסיגה כלשהיא. בגמגום למשל. כמו כן תופעת ההרבצות יכולות להצביע על חרדה שמתבטאת אצלה בתקיפה: להרביץ לילדים אחרים.

כל אילו נובעים-אולי- מתחושת חוסר אונים??  כמו כן ציינת שניסיתם לגמול אותה  מטיטול ובקבוק לפני השינה! נראה שזו ילדה מיוחדת שדורשים ממנה  כל מיני  מיומנויות. לעני"ד,בודאי שצריך לעזוב אותה עם הטיטול.זה יגיע בעז'ה. כמו כן הרבה ילדים בגיל ואפילו בני שלש ויותר שעדיין שותים מבקבוק.זה בסדר וזה תואם את הגיל.  

לסיכום

כתבתי מספר דברים,שאותם כדאי לבדוק. יתכן שחלקם מתאימים לנפשה של הילדה המתוקה ויתכן שלא. אבל כדאי לבדוק!

דבר נוסף:בסך הכל, הייתי מציעה להרפות ממנה. לתת לה את הזמן שלה,את קצב ההתפתחות שלה..גם אם לוקח יותר זמן,זה בסדר גמור. רק להמשיך להעניק לה חום ואהבה בלי סוף.

ודבר אחרון: במידה שכל אילו לא יעזרו,אפשר לפנות לייעוץ ביחידה להתפתחות הילד. אפשר לשאול עלכך בתחנה של "טיפת-חלב".או אפילו את הרופא המטפל. לקבל אינפורמציה וללכת ליעוץ והכוונה שם.

ברכת הצלחה בעז'ה

פישר רחל   0546600113

פסיכותרפיסטית

לאתר שלי:rahelfisher.co.il

"קשר" עם בנות אצל בן 15

שלום וברכה, בני נער חמד שמחפש את דרכו. בחור חרדי שלומד בישיבה עם בגרויות. הוא הראה לי שבוואטסאפ שלו (יש לו מכשיר לא כשר עם אפשרות לווייפיי בלבד, בבית בד"כ, עם חסימה) אחת הקבוצות מכילה גם נערות. שאלתי אותו אם הוא נהנה להיות בקבוצה כזו והוא ענה שזה לא מפריע לו... כמובן שלי זה מפריע ורציתי לדעת כיצד אוכל לדבר איתו על זה שיצא מהקבוצה. איך להסביר לו שלא מתאים לגיל שלו להתעסק עם עניינים כאלו (לא צפיתי במסרונים שם...) בלי לעורר אצלו תחושה שלא מבינים אותו ושלכן הוא צריך לעשות דברים מאחורי הגב, שזה הדבר האחרון שאני רוצה שיעשה... תודה!

אמא יקרה ואוהבת

 שלום לך אמא אוהבת

אכן אהבתך לבנך חשובה לעין ערוך, וטוב שאת מודעת לכך.אינך חפצה שחלילה הדבר שציינת,יקלקל את היחסים בינכם. זה נכון וחשוב! כמו כן אפשר לראות שאכן יש בינכם יחסים טובים.הוא הרי הראה  לך  שבוואסאפ שלו, יש קבוצה, בה משתתפות גם בנות.זה בהחלט מעיד על הקשר הטוב בינכם.על כך שהוא סומך עלייך,לא פוחד ממך.כל הכבוד לך על כך.

אז מה עושים?שאלת אותו אם זה מפריע לו,ותשובתו היתה שלא! אולי באמת זה לא מפריע  לו? אולי זה מפריע רק לך? יחד עם זה, יתכן שזה מפריע לו והוא לא מודע לכך. אולי כן אולי לא?

כדאי לקבוע זמן נוח לשניכם לשוחח. בשיחה לשאול אותו בכבוד [נראה שבמילא את פועלת כך]  לשם מה הוא בקבוצה זו? הרי ידוע שבפלאפון כזה ,האדם נכנס לקבוצות שטובות לו, שהוא בוחר  להיות בהן. הוא גם יכול לצאת מהן בכל זמן.  שהשיחה תהיה בהתכוונות של התענינות ולא של הטפת מוסר. אני מניחה ,שבמערכת  היחסים הטובה הקיימת  בינכם,הוא ירגיש את ההתענינות והדאגה  הכנה שלך.יתכן מאד שבמצב זה ,יהיה פנוי לחשוב על מה שאת אומרת לו ואולי גם יחליט לצאת מהקבוצה. מה שחשוב כאן,זה לא ללחוץ, לעשות הכל מתוך רוגע והתענינות אמיתית. בצורה זו הוא עשוי  להרגיש שאת סומכת עליו ומקשיבה לדבריו.  אני מקווה שיחס זה מצידך,יעשה את העבודה. אם לאו צריך לשקול דרכים נוספות. אבל לעת-עתה,לענ"ד,מומלץ כאן ללכת בהדרגה. מהקל אל הכבד. ל"נצל" [בקונוטציה חיובית]את הקשר הטוב ,המכבד ,הפתוח בינכם ומתוך כך לפעול. בלי מניפולציות. פשוט להיות כנה לשוחח

ולבדוק יחד אתו מה קורה? לשם מה?ודברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב.

בהצלחה רבה בעז'ה.

פישר רחל  0546600113

פסיכותרפיסטית ויועצת משפחתית

 

פרישות

רציתי לשאול מספר שאלות בהיותי מקורב לחוגי הרב ברלנד שליט''א (אמנם לא חסיד שלו) קראתי לאחרונה כמה ראיונות ומאמרים שלו ושל תלמידיו שגרמו לפליאה ובלבול גדולים. האם יתכן ע''פ דעת תורה והלכה לאדם רגיל לפרוש ''לחלוטין'' כל חודשי ההריון וההנקה מהאשה?? האם יתכן צד להעמיד לאדם רגיל שאיפה לשלב מסוים בחיים לפרוש ''לחלוטין'' מן האשה? האם יתכן צד כי צריך להרגיש בשעת קיום מצו''ע בזוי ושפל כמו חמור?

איש יקר

ן תארת הרגשה של ביזוי והשפלה, לאדם החושב, שיש מניעה מלהתייחד עם אשתו ולקיים יחסי אישות בזמן ההריון וההנקה.

ובכן נתייחס קודם להלכה בשולחן ערוך: נאמר שקיום יחסי אישות בחודשים הראשונים פחות טובים לאישה ולעובר .בחודשי האמצע,טוב לאישה וטוב לעובר,  וכן על זו הדרך. אין שום מניעה הלכתית לדבר זה.להיפך,יש הדרכה מה ואיך..וכן אחרי הלידה: לוקח זמן ארוך [כחודש וחצי בערך]עד שהאישה יכולה להטהר שוב ולחזור ולהתייחד עם בעלה כבשעת כניסתה לחופה. אז מה לנו כי נוסיף על דברי חכמים?

נכון הדבר שיש בקבלה התיחסות אחרת לאנשים שאינם מהשורה. אנשים שרמתם גבוהה מאד אבל אנשים פשוטים אנחנו,וידוע שהרהורים על זה יכולים להביא למצבים אסורים. ["המחבר"-בעל השולחן ערוך,בודאי ידע את כל ההמלצות לבעלי רמה רוחנית מאד גבוהה,ובכל זאת,לא הכריע כך להלכה]

מבחינה  זוגית-פסיכולוגית, מצב כזה רק יכול להזיק ליחסים הבין-אישיים. האישה בהריונה זקוקה לבעלה,לחיזוק לעידוד למגע [לא  תמיד עד לכדי יחסי אישות. לעיתים כן לעיתים לא]  ואיסורים אלו  עלולים לגרום ליצירת מתח וריחוק מיותרים. שניהם בזמן ההריון,

עשויים לדבר על "הפלא"  החדש שאמור בעז'ה להתווסף למשפחה. לתכנן לשמוח לדבר על התינוק-פרי אהבתם-,וכל גזירה על ניתוק בינהם יכול לערער את מצב הזוגיות וההכנה שלהם להורות. כך שאנשים יראי-ה'-אנשים מהשורה- יכולים להיות רגועים ולהמשיך בשגרת חייהם על פי מה שכתוב בשולחן ערוך.הכל מתוך הקשבה האחד לשני. מתוך  אהבה אחווה ורעות.

יהי רצון שתוכל, בעז'ה,לשמח את אשתך ,לתמוך בה. לומר לה דברי חיזוק ועידוד אמן,

בברכה והצלחה

פישר רחל 0546600113

פסיכותרפיסטית ויועצת זוגית-מינית

 

טיפול פסיכיאטרי

אישתי הלכה לטיפול ויעצו לה טיפול פסיכיאטרי אנחנו מאוד חוששים מזה ומתופעות שזה יגרום רציתי לדעת איך אפשר להשיג מידע אמין על זה ואיך זה ישפיע עלינו

שלום יקרים

אפשר בהחלט להבין את חששכם מטיפול שכזה. יש תדמית ציבורית די מבהילה ואולי אף שלילית מפגישה עם פסכיאטר., אך אין בכך דבר. היום הפסכיאטריה כל כך התקדמה. הפסכיאטר הוא, בראש ובראשונה, רופא. אם תזכו להגיע לרופא טוב, אנושי, הוא יכול לעזור מאד.גם התרופות היום הרבה יותר ידידותיות מימה שהיו בעבר.. יש היום הרבה אנשים שמסתובבים בינינו, שמטופלים בתרופות פסיכיטריות והם לחלוטין נורמטיבים ומתפקדים רגיל ונורמלי. - כל זה בנוגע להקשר הפסיכיטרי.

לא פרטתם את הבעיה,ולשם מה הופנתה אשתך לשם? כך שאי אפשר להתיחס לענין בצורה יותר ספציפית. יחד עם זאת כדאי לכם לשאול את עצמכם מימה אתם  חושישם? האם זה אמור להפריע לענין כלשהוא? כדאי לברר זאת.

בהצלחה רבה

רחל פישר פסיכותרפיסטית. ויועצת זוגית

0546600113

מרגישה שהלב שלי עשוי מאבן

שלום. בעלי ואני בזוגיות מעולה(!) כבר 9 שנים, עד שזה מגיע לאינטימיות אמיתית. המוח שלי מבין היטב שהוא אוהב אותי באמת, אבל הלב ממאן להאמין. אני מרגישה שיש לי לב עשוי מאבן. (בעוונותי) גם לאחרים שאהבו אותי לפניו לא האמנתי שהם באמת אוהבים... זה תמיד היה ככה. האמון הכללי ביננו שלם ואך ורק כשזה מגיע לאהבה אינטימית, אין לי אמון. זה לא הגיוני. קראתי, שאם השנים הראשונות לחיים היו נטולות אהבה וכד' מההורים, זה משפיע על היכולת לתת ולקבל אהבה. גדלתי בבתי ילדים מזוועים של הקיבוץ של פעם. עשיתי תשובה. האם בזאת נגזר גורלי? מה אוכל לעשות?

אישה יקרה

אישה יקרה. אכן המחשבה העוברת לך בראש,לא פשוטה בלשון המעטה. אפילו קשה.בראש שלך עוברת הרגשה שאינך ראויה לאהבה . שאף אחד באמת לא אוהב אותך.זאת למרות שבאופן אובייקטיבי ,קרוב לוודאי, שהסובבים הקרובים אותך אוהבים אותך מאד,אלא שהלב ממאן להאמין בכך. כך שנוצר, דיסוננס [חוסר התאמה] בין הראש ללב.הוא נוצר דווקא במקום הכי אינטימי,

הכי נוגע ולא בכדי . זה המקום המאוחד שלכם,הסודי.  מקום ההופך אתכם לאחד! דווקא שם מתעוררים רגשי האשמה. שאולי אינך ראויה לאהבה. שאינך שווה ולא מגיע לך לחוות טוב. מי שזכה לגדול בצורה ראויה [ולא בצורה מזוויע-כפי שכתבת] בצורה נורמטיבית עשוי לשמוח בזוגיות שכזו, להיות מאושר ולשמוח על המתנה שקיבל. ואכן לפי דברייך,קיבלת מתנה. את כותבת,שיש לכם זוגיות מעולה!  תרשי לי לומר לך,שלבך הוא לב רגיש. לב  רך ואוהב. הוא רק מכוסה בהרבה אבק, ברגשות אשמה על עוונות.

כך כתבת: "בעוונותי". ואני שואלת אותך:למי אין עוונות? נאמר על צדיקים:"שבע ייפול צדיק וקם" ומה נאמר אנו? אם חטאנו,נעשה תשובה ונמשיך,אלו הם החיים וזה נורמלי וזה בסדר גמור.

מה עושים? קודם כל לענ"ד יש הרבה על מה להודות. על כך שיש לכם זוגיות נהדרת. זה בוודאי מראה שאת מסוגלת לאהוב, להתחשב,לתת ולהעניק  מה שזוגיות צורכת. זה המון המון!!

נכון הדבר,שענייני הרגש שלנו בבגרות מושפעים ישירות  מהאופן בו גדלנו. את ציינת שגדלת "נטולת אהבה". והשנים הראשונות לחיים הם חשובות לעין ערוך להתפתחות הרגשית. הנה, נראה,  שעזרת לעצמך,טיפלת בעצמך, גידלת  את עצמך, ואת מסוגלת להעניק  לבעלך רגשות חיוביים. עובדה.כתבת,  הזוגיות שלכם טובה.

לכן ,הייתי מציעה ללכת לקבל עזרה חיצונית. עזרה כזו תוכל לפתוח את מה שעבר עלייך בילדות ולאסוף את עצמך מחדש.

על פי התרשמותי,ניכר שיש בך כוחות התמודדות. עברת כברת דרך בחייך,עשית מה שיכולת.ונותר חלק שקשה לך. מקשה את החיים  עליך. מתוך התחשבות במה שעברת, זה טבעי, לגטימי  שתרגישי כך.

אני  מניחה שעזרה כזו תוכל להועיל לך, להעלות למודעות דברים חשובים, ללמד לחשוב אחרת. לראות את הדברים מנקודה שונה, ואז ממילא המוח, החשיבה תשפיע על הלב הטוב שפועם בקרבך ובע"ה  תעלי על דרך חדשה ותוכלי להנות הנאה שלימה עם בעלך.

הנאה שמגיע לך  ואת זכית בה. אשריך על כך.

בברכה להצלחה וברכה גדולה

פישר רחל

פסיכותרפיסטית ויועצת זוגית-מינית. 0546600113

לאתר שלי: rahelfisher.c

 

אמא יקרה

שלום לכולם. אימי היא אישה חרדתית. נבהלת מכל טלפון, "מתה מפחד" מכל כאב ראש שלנו... לאחרונה המצב מחמיר ביחד עם בעיה רפואית של אחד הילדים וזוגיות שמדרדרת... היא תמיד מדמיינת את הגרוע מכל, חולמת ביעותים, וממש חוששת מהרגע הבא. בשיחות האחרונות שלי איתה היא מספרת לי על התעוררות בלילות מחלומות רעים (לרוב קשורים למוות של מישהו שקרוב אליה או מחלות איומות וכד'), קשיים בנשימה, פחד עד כאבי חזה, כל זה גם במהלך היום לאחר מחשבות. ראיתי אותה השבוע, שמתי לב שהיא "נתקעת" בתוך "בועה", דומעת, ואחרי דקות חוזרת לעצמה כאילו כלום. זה לא נראה לי רגיל, אמרו לה כמה פעמים ללכת לטפול והיא נעלבת. אני יודעת שיש לי השפעה עליה. אני רוצה אכן להביא אותה לטיפול אבל לא יודעת מה מתאים ואיך זה הולך. רוצה להעביר אותה כמה שפחות פרוצדורה ולעשות זאת בצורה הכי מכבדת ונעימה. אחרי הכל היא אישה נורמלית לחלוטין, עם אינטלגנציה רגשית גבוהה. אשמח לקבל מכם תשובות מפורטות ככל האפשר, בתודה.

בת יקרה

שלום לך בת יקרה -לא פחות.

ניכרת היטיב דאגתך לאימך. את גם צודקת. יש כאן בעיה. יש לה חרדות והיא מגבירה אותן בעזרת מחשבות ודמיונות שעוברות אצלה בראש-כפי שאכן ציינת.

קודמתי  ציינה בצדק, שמנגנון הפחד הוא נצרך עבורנו במידה ובמינון הראויים והמותאמים לכל אירוע.

כאן זה בהחלט לא מותאם, אלא מוגזם בהרבה. אני מבינה מתוך דבריך, שהדמיונות שהיא חווה, גורמות לה

לקשיי נשימה ואף לכאבים בחזה. אלו הם חלק מהסימפטומים של התקפי החרדה הידועים לנו.

את גם צודקת שראוי לה לאימא שלך ללכת לקבל עזרה.יחד עם זאת אני מבינה את המצוקה שלך. את יודעת שזה נחוץ  אך אימך חוששת  מיזה.  אז מה עושים?

כיון שיש לך השפעה עליה [כך כתבת] תמשיכי לדבר על ליבה בעניין זה. בין היתר את יכולה לומר לה שטיפול יכול לעזור לה להרפות ולהפסיק לחשוב את המחשבות הטורדניות הללו. להסביר שבעזרת טיפול זה היא תרגיש יותר טוב. יהיה לה יותר קל עם מה שקורה במשפחה, עם מה שקורה סביבה. פשוט להביא אותה למחשבה שחייה יהיו יותר קלים ונוחים! ניתן גם להציע לה שתבואי איתה לייעוץ, ואף להוסיף ולומר שגם את הולכת לייעוץ כשצריך, ובעצם כולם-כולנו! היום זה ב"ה נפוץ  ונורמטיבי ללכת להתייעץ בנושאים שונים ומגוונים. ובאמת מדוע לא? אם זה יכול לעזור, אז מה טוב ומה נעים.

בקשר לטיפול עצמו: מניסיוני  ועבודתי עם אנשים שסובלים מהתקפי חרדה, טיפול של c/b/t עשוי בהחלט לעזור. זה טיפול שמשתמש במחשבות של האדם, ברגשותיו ובמעשיו. מסבירים למטופל את השיטה, ובד"כ, אדם הרוצה לצאת מזה, ישתף פעולה ויתרגל במפגש ואף בביתו. התקפי חרדה גורמים לאדם סבל גדול אך מיותר . לעני"ד, כדאי לשכנע את אמא בצורה יפה ומכבדת שכדאי ואף רצוי שתלך לטיפול ובכך, סבל רב יחסך ממנה..

בברכה והצלחה בעז"ה

רחל פישר פסיכותרפיסטית. עובדת בשיטת הCBT

054-6600113

 

בעל רגיש שנפגע מאשה רגישה

אני אדם רגיש נשוי לאשה רגישה שנינו רגישים מאד אני מנסה כל הזמן לרצות את אשתי אבל היא עוקצת ומבקרת אגם שבמקרה רגיש זה לא נורא אבל אני מרגיש שאיני יכול יותר אם אני מנסה להתחיל להתקרב אליה היא פשוט אטומה מצד אחד ומצד שני היא טוענת שאני מתרחק ממנה ואני מרגיש איום אני יודע שהתפקיד שלי זה להיות החזק אבל אני מדי רגיש במצבים שאני חזק בהחלט זה מצליח אני מפחד להיות רגיש איתה כי כשאדם נפתח זה כמו שחייל מוריד את השריון בשדה הקרב וזה באמת קורה הרבה פעמיים אני מחליט להתחיל מחדש ומתחלי לדבר רך אבל אני זוכה לטיל בליסטי שלוקח לי כמה ימים לאסוף את עצמי כל ביקורת שלה משתק אותי יומים כמובן איני מתפרץ אבל בפנים זה בוער כמובן שאוי ואבוי אם אני רק ינסה להגיד איזה שהוא ביקורת אז אני יזכה בתשלומי כפל במקרה הטוב או תשלומי ארבעה וחמשה מה עושה בעל רגיש

בעל רגיש ויקר

לום לך איש רגיש

ניכר מדבריך שאכן מערכת היחסים ביניכם מפריעה לך. וזה בהחלט לגטימי. לפני הכל הייתי מציעה שתברר לעצמך, מה פירוש להיות רגיש? מה  פירוש להיות:  "רגיש איתה"?  וכן אשאל אותך: מה פירוש "אני מפחד להיות רגיש איתה:? וכן למה את המתכוון כשאתה כותב שאשתך רגישה? רגישה למי? למה?

קצת לא ברור לי למה בדיוק אתה מתכוון, ובכל זאת אנסה לכתוב באופן כללי יותר. לפי דבריך, מתקבל אצלי הרושם, שאשתך די מנהלת אותך. אתה מנסה לרצות אותה בדרכים שונות, בצורה רגישה או להיות חזק איתה [כדבריך] ובכל זאת, משהו כאן לא עובד.

אתה חוטף בכל צורה. אז מה אפשר לעשות?

קודם כל, לשבת עם עצמך,לבדוק מה נכון לך! מה מתאים לך! האם אתה צריך לסבול ולקבל "טילים בליסטים" ?כדבריך.  האם ראוי שתבלע את כל הביקורת שלה ולא תגיב? הרי אי אפשר להתנהל כך לאורך זמן אני מניחה שאשתך מרגישה את החששות שאתה מרגיש. אין צורך לומר זאת.דברים אלו ניכרים בשפת הגוף, בתנועות,באופן הדיבור. הרי אנו בני אדם ואיננו  יכולים להסתיר לחלוטין את תחושותינו ,את רגשותינו, אלא אם כן אנו אטומים, ובטוחה אני שאתה אכן רגיש וחש וכאמור זה ניכר בחוץ. יתכן מאד שאשתך, מנצלת את חולשתך הזו ולכן גם מקניטה אותך. האמנם??

המלצתי החמה היא , לנסות להתבונן יותר בהרגשותיך, תחושותיך, להבין - בינך לבין עצמך- מה עובר עליך באמת. אחרי ששלב זה יהיה יותר ברור לך, תוכל לפנות לאשתך, לומר לה  -בשיחה נעימה שתקבעו אותה מראש- מה אתה מרגיש. איך שאתה מרגיש כשהיא פוגעת בך, שהמילים הפוגעניות שלה לא מביאות אותך לשום מקום טוב.ואולי להזמין אותה לבחור מילים אחרות, טובות יותר, גם אם יש לה ביקורת, אפשר לומר אותה במילים בונות. אבל כאמור קודם כל וראשית לכל: תחליט מהם גבולות הגזרה שלך. מה אתה מוכן לשמוע,? מה אתה מוכן להשמיע? ואולי הגיע הזמן להשמיע מה שאינך יכול לסבול ולא חלילה לצבור הכל מבפנים. חבל זה משפיע על הבריאות ועלול להתפוצץ יום אחד. לומר כל  זאת בצורה אסרטיבית. כלומר,בצורה ברורה,טון ברור והחלטי וכמובן גם מכבד!

אין כאן ענין להיות חזק או חלש, אלא פשוט להיות אתה! ואת זה אתה מוזמן לברר לעצמך קודם כל. כדאי להפסיק כמה שיותר מהר את המאבק הזה, שלך עם עצמך ושלך איתה. פשוט לקחת פיקוד על הדרך שתבחר. על צורת הדיבור שאתה תחליט .בצורה שתהיה  ברורה לך.ואז בעז"ה ,אני מקווה שהדברים יקבלו מפנה וממילא גם היחסים ביניכם יקבלו פנים חדשות. טובות חיוביות יותר.

+בהצלחה רבה ושנה טובה מתוך התחדשות ושמחה בעז'ה.

 

לימודי יעוץ בחיי אישות

שלום אני מתענינת בלימודי יעוץ בחיי אישות רציתי לsעת האם קהל היעד הוא רק נשים שכבר עוסקות בתחום? אשמח לתשובה במייל

שלום לך יקרה

הייתי מוסיפה אינפורמציה נוספת, על זו של טל נחום-מנהלת ומרכזת המערכת.

אני בתור אחת שעברה את המסלול הלימודי הזה יכולה לומר:

לימודי אישות,הם לא פשוטים. לענ" ד צריך לפתוח את צינורות הנפש  כדי להכנס לנבכי הדברים.

מדברים , משתפים, לומדים לעומק על  הדברים הכי אישיים, ולעיתים הכי כואבים שעוברים על האדם.

לומדים להכיר דברים חדשים נוספים שאנשים דתיים וחרדים לעיתים קרובות, לא היו חשופים אליהם בחייהם.

בעיני זו שליחות ללמד נושא חשוב ויקר זה.אך שוב ,צריך לבוא מוכנים נפשית ולדעת שלומדים ורואים [סרטונים]

על ענינים שלא תמיד קלים לעיכול. . צריך להתעלות ולהבין שיש לאנשים סוגים שונים של בעיות

וכשמטפל בא לעזור להם, הוא חייב לבוא ממקום של ענווה, ממקום לא שיפוטי ,אלא רק  ממקום של רצון להקשיב, להבין

להכיל ולראות במה הוא יכול לעזור.

בהצלחה רבה בעז'ה

 רחל פישר פסיכותרפיסטית ויועצת מינית. 0546600113

 

לימודי יעוץ בחיי אישות

שלום אני מתענינת בלימודי יעוץ בחיי אישות רציתי לsעת האם קהל היעד הוא רק נשים שכבר עוסקות בתחום? אשמח לתשובה במייל

שלום לך יקרה

הייתי מוסיפה אינפורמציה נוספת, על זו של טל נחום-מנהלת ומרכזת המערכת.

אני בתור אחת שעברה את המסלול הלימודי הזה יכולה לומר:

לימודי אישות,הם לא פשוטים. לענ" ד צריך לפתוח את צינורות הנפש  כדי להכנס לנבכי הדברים.

מדברים , משתפים, לומדים לעומק על  הדברים הכי אישיים, ולעיתים הכי כואבים שעוברים על האדם.

לומדים להכיר דברים חדשים נוספים שאנשים דתיים וחרדים לעיתים קרובות, לא היו חשופים אליהם בחייהם.

בעיני זו שליחות ללמד נושא חשוב ויקר זה.אך שוב ,צריך לבוא מוכנים נפשית ולדעת שלומדים ורואים [סרטונים]

על ענינים שלא תמיד קלים לעיכול. . צריך להתעלות ולהבין שיש לאנשים סוגים שונים של בעיות

וכשמטפל בא לעזור להם, הוא חייב לבוא ממקום של ענווה, ממקום לא שיפוטי ,אלא רק  ממקום של רצון להקשיב, להבין

להכיל ולראות במה הוא יכול לעזור.

בהצלחה רבה בעז'ה

 רחל פישר פסיכותרפיסטית ויועצת מינית. 0546600113

 

עולם הרגש של ילד בן 3

הילד שלי בן 3 ילד חכם נבון פעיל מאד הוא הקטן בבית . מבן 7 ילדים . כאשר הוא נתקל בקושי או במילה לא הוא מתפרץ בכעס וצועק ולעיתים גם נהיה אלים . אני מנסה להרגיע אותו במילים . אך נראה שמבחינה רגשית הוא צריך עזרה האם יש צורך בטיפול רגשי או יש אפשרות ללמד אותו איך כועסים נכון אני מרגישה שהוא מצד אחד מסוגל להביע רגש במילים אך מצד שני יש לו סף תיסכול נמוך והוא מאד פגיע אשמח לשמוע איך לעזור לו ?

שלום לך יקרה

   שלום רב לך אימא יקרה

קודם כל , טוב ששמת לב לבעיה של ילדך, ואת גם רוצה לעזור לו. זה בהחלט לא מובן מאליו. כי אולי ניתן לחשוב:"הוא קטן, זה יעבור לו" . כדאי לנו לזכור, ככל שהילד יותר קטן, יש סיכוי טוב יותר לעזור לו. הוא צעיר בשנים, הבעיה יותר קטנה, ומדוע לחכות שהיא -הבעיה-חלילה תגדל?

כמו כן, עשית נכון. ניסית להרגיע אותו במילים. את גם העלית את המחשבה, לעזור לו בטיפול רגשי. אף זה רעיון נכון. יחד עם זה, הייתי מציעה קודם כל, שתבדקי עם עצמך, אם את מסוגלת לשוחח עמו על רגשות? לנסות למצוא זמן איכות רק לשניכם. במקום וזמן שאף אחד לא יפריע. [אולי באיזה מקום נעים מחוץ לבית?]

כמובן תתכונני מראש לאותה פגישה עם ילדך היקר. כוונתי היא, לתאר לו -אפשרי בסיפור קצר שיובן לו-

על אנשים שהיה בניהם דו-שיח כשהאחד לא הסכים עם רעהו. תתארי את הכעס. מה קרה שם? מדוע הוא כעס? מדוע נכון לכעוס לעתים? מה לגיטימי בזה?[לתת לרגש הזה ובכלל לרגשות שעולים לגיטימציה].

בשלב הנוסף, אחרי שנותנים לילד להביע את עצמו במילים שלו,  מילים של ילד בן שלוש, לשאול ולאפשר לו לדבר, על הכעס שלו. שמותר לו לכעוס. להוסיף ולשאול: מה מכעיס אותו?  איך והאם אפשר לעזור לו כשהוא כועס? דרך האמירות והשאלות שלך והתשובות שלו-בפגישה הייחודית שלכם,-הוא ילמד לאט לאט,שאכן להביע רגשות זה בסדר גמור. רק השאלה כיצד. יש לזכור שהוא רק בן 3, הרגשות שלו עדיין בתוליים, לא מעובדים, וכאן יש לך טרי-גר  לעזור לו. לעזור לו בעדינות, תוך כדי הקשבה רבה.  יתכן גם שיעלו עוד דברים שמציקים לו, מפריעים לו, ופגישה שכזו תוכל לעזור לו לספר בשפה היילדית שלו, על מה שעובר עליו.

תוכלי גם לשתף אותו, בחווית כעס שאת עברת, מה היה שם וכול''י. כמובן הכל בהתאמה לגילו ונפשו של ילד בן 3 שנים.

במידה שקשה לך להתנהל מולו,  שלא נוח לך לדבר אתו על רגשותיו ועל רגשות בכלל, אזי , מומלץ לפנות לייעוץ-טיפול רגשי. יש ב"ה מטפלים טובים בנושא.

בהצלחה רבה לך אימא יקרה וערנית  המודעת לצרכי הילד שלה.

בברכה והצלחה  בעז"ה

פישר רחל

פסיכותרפיסטית. 054-6600113. לאתר שלי:rahelfisher.c

 

להרשמה ופרטים נוספים

מרכז ינר

סניף ירושלים: בית הדפוס 30
טלפון: 02-6321600
סניף מרכז: ברוך הירש 14
טלפון: 03-7160130