בס"ד ניגש אלי בחור ושאל אותי האם הוא יכול לעזור להורים שלו שלא יתגרשו . המקרה הוא זוג חוזרים בתשובה בגלאי 50 נשואים 25 שנה 8 ילדים חיתנו כבר כמה, המצב הוא שתמיד כבר לא היה טוב הם היו כבר בטיפולים חלק מקצועי וחלק תורני אבל כל אחד בשלו . (עקשנים) היו כבר שינוים בבית לטובת המצב כגון העברת מקום מגורים, עזב את הכולל, שהגיע מדרישת אחד מהצדדים אבל עכשיו המצב גרוע עוד יותר וצד אחד רוצה להיפרד . הבחור חושב שמה שיכול אולי להחזיק אותם לא להתגרש לומר להם שיתחשבו בו ובשאר האחים ואחיות הלא נשואות שזה יפריע להם בשידוכים, וגם שזה יזיק למצב הכלכלי בבית וכו' הדילמה של הבחור היא שמצד אחד כבר נמאס לו מכל המצב הזה הוא חוזר מהישיבה לבית ללא "הורים" האבא כבר לא מתחשב בבני הבית בהוספת חומרעאס שמציקים לבני הבית וכו' . ועדיף לו שהם יפרדו כבר . ומצד שני הוא לא רוצה לקחת אחריות על הגירושין האלו והוא לא רוצה שזה יקרה בגללו . השאלה היא האם הוא יכול להביע את רצונו ודעתו שלא יתגרשו בגלל הסיבות הנ"ל ? והאם יש דרכים אחרות למניעת גירושים מבחינת הילדים ? או שאסור לילדים בכלל להביע דעה בנושא הזה ? נ.ב נכון להיום אין מצב שהם ילכו שוב לטיפול . אשמח לקבל תשובה מכם , תודה רבה ! לקבלת פרטים נוספים אפשר להתקשר אלי 052-3070009 אבי נסבך

הדרכה לראייה נכונה לכל נחשולי החיים

אבי, שלום וברכה, ישנה אימרא ידוע 'כשלא מניחים הנחות לא מקשים קושיות', קודם הבחור הניח הנחה שחייב לעזור להוריו שלא יתגרשו, ואח"כ הקשה קושיה האם עליו לקחת אחריות לגירושין של הוריו. כאן מתחילה הבעיה, קודם על הבחור לדעת ולהבין שכל מה שקורה בין הוריו זה לא מענינו ואסור לו להתערב. אני יכול מאוד להבין לליבו של הבחור על התסכול והכעס שיש לו כלפיהם איך הם עושים לו את זה בפרט שהוא עומד בפרק האיש מקדש וכו', האיך הם מוסיפים עוד קושי לקשייו הקיימים הן במציאת אבידתו והן ביוקר הנדוניה בגין כך. אך חייבים להפריד ולהפעיל את השכל מעל הרגש ובהדרכתך יכול אתה לנסות להוביל אותו להדרכה חיה ורטובה לחיי הנישואין שאפי' שזה לא הולך כמו שרוצים צריכים לחיות את המצוי ולא את מה שנראה רצוי. המציאות של הבחור בו הוא נמצא שהוריו נמצאים בפרשת דרכים כשהסיכוי לגירושין הולך וגדל, ההורים אינם מטופלים אצלך ולכן אינך יכול לעשות מהומה למען הבחור, ומה גם שאינם רוצים בטיפול אפי' אצל אחרים. הבחור שאל אותך בשביל לקבל תמיכה ומענה או אפי' תתפלא לשמוע שהוא רוצה לקבל ממך אמפטיה למצבו בבחי' דגאה בלב איש ישיחנה, הוא יודע היטב שאינו יכול לעצור את הוריו מדרכיהם, ולכן הוא מנסה לרקוד להם על הרגשות מתוך תובנה בתת המודעות ששניהם רוצים בטובת הילדים. חלילה לו להיכנס בתסכול הוריו שבגינו רצונם להתגרש, ובטוח אני ששיקולים מעין אלו בדרך כלל תופס הרבה מקום במחשבה קודם החלטתם. לאחר החלטתם יכול הוא לנסות להעביר את רוע מזלו ע"י שליש רב, מורה הוראה וכדו' , אבל נסיים במה שהתחלתי שאסור בשום פנים ואופן לילדים להתערב בנעשה בין ההורים. ההפך שהבחור יקח מוסר וילמד להמשך דרכו את הדרך הישרה. מיותר לציין שהבחור אינו יכול לדעת מהם השיקולים הגורמים להוריו להפרד. נ.ב. בימים אלו אני מטפל בבעיה מאוד דומה הייתי שמח לשמוע מה קרה בהמשך, ובאיזה דרך בחרת לתועלת הרבים. בתודה ובברכה מרובה בס"ד אליעזר דייטש 052-7136639 7136639@gmail.com

שלום וברכה. מתי עושים פגישות בנפרד עם כל-אחד מבני הזוג? מה הפרוטוקול בנושא? מה הם העקרונות המנחים אותנו בהחלטה? בכבוד רב אברהם

זהירות ! מודל בני שי"ח לפניך!!!

לידידי ורעי ר' אברהם הי"ו, שלו' וברכה, שאלתך נפוצה מאוד בין המטפלים החדשים שגם אני נמנע ביניהם, פרו' עמי שקד העמיד את הדברים דבר דבור על אופניו, ואנסה לכתוב מה שליבי אומר לי. כשבני זוג פונים לבקש עזרה פירושו שהגיעו להסכמה הדדית לטפל בחיי הזוגיות שלהם, הם אף מודעים לקשיים ולקונפליקטים שביניהם ואף התמודדו עם זה ללא הצלחה. ישנם מקרים שאחד מבני הזוג פונה לעזרה וגורר את בן הזוג השני, גרירה זו כוונתה הסכמה לקשיים ולקונפליקטים ולמוטיבציה לשינוי. כשבני הזוג מודעים לקשיים ולקונפליקטים שעמם הם באים לעזרה הרי שאינם 'בני שי"ח', זוגות בני שי"ח יודעים להתמודד עם קשיים ויודעים לפתור קונפליקטים בעצמם. על המטפל מוטל משימה לגייס את שתי בני הזוג להבניית מודל 'בני שי"ח' בקרבם, וכבר בפגישה הראשונה עמם צריך שיאמר להם להיכן רוצה להביא אותם. לאור האמור - אין מקום לפגישות פרטניות, שהרי בדרך כלל פגישות אלו מגיעות לפי בקשת אחד מבני הזוג, ובהסכמתו לפגישה פרטנית מהווה מכשול גדול בגיוס בני הזוג למודל זה. פגישה פרטנית יכולה ליצור חוסר אמון במטפל, ואפי' מינוף של חוסר שביעות רצון אחד מהשני ועוד, שיקשה מאוד את הצלחת הטיפול. גם בזוגיות כמו כל תחום בחיים יש חלק של שחור לבן / מותר אסור וכדו', ויש חלק אפור - ממוצע, אולם בזוגיות חלק הארי צריכה להיות החלק השחור והלבן דהיינו פגישה זוגית בלבד. אולם פעמים על המטפל להיענות ולעגל פינות ולהלבין את השחור ולאפשר פגישה פרטנית או אפי' ליזום פגישה פרטנית בתנאים כדלהלן: א] שיהיה בטוח שפגישה פרטנית תהווה עזרה או פריצת דרך בהצלחה בטיפול. ב] שמצב הטיפול בבני הזוג מאפשר לו לקיים את הפגישה. ג] שוויון פגישות, פגישה פרטנית הן לבעל והן לאישה. ד] פגישה פרטנית בנוכחות בן/בת הזוג בקרבת מקום או בחדר סמוך. ה] סיכום ומסגור הפגישות בפני בני הזוג. או כל דבר שנראה למטפל לצמצם את המכשול של פגישה פרטנית. ההחלטה לקיים פגישה פרטנית הוא של המטפל, והוא אינדבדואלית ותלוי בהרגש המטפל עם נצרך לכך. על המטפל להימנע ככל האפשר מפגישות מעין אלו, עליו להיות זהיר ולא להקל ראש. על המטפלים לזכור כלל חשוב שככל שנמנע מפגישות פרטניות ערובה להם גיוס בני הזוג למודל 'בני שי"ח'. חפץ ה' בידך להצליח וסייעתא דשמיא ילווה אותך אליעזר דייטש 052-7136639

שלום וברכה. מתי עושים פגישות בנפרד עם כל-אחד מבני הזוג? מה הפרוטוקול בנושא? מה הם העקרונות המנחים אותנו בהחלטה? בכבוד רב אברהם

פגישה פרטנית בדיעבד ולא לכתחילה

לידידי ורעי הרב אברהם הי"ו הברכה והשלום בראשית עליי להודות למע"כ על חידוד הדברים. בקצרה לנכתב בדבר שאלתך בעניין פגישות פרטניות, ושם כתבתנו שלא מומלץ וכדאי לקיים פגישות פרטניות, הגורם לתחושות שאינם בונות אמון לא כלפי המטפל ולא כלפי המטופלים בינם לבין עצמם, כמו"כ הוסבר שניתן לעגל פינות וזאת לפי הרגשת או דרישת המטפל אם נצרך לכך, [עיין בתשובתי הקודמת: זהירות! מודל 'בני שי"ח' לפניך!!!]. אמנם פגישות האינטייק הנם פגישות של איסוף אינפורמציה, בפגישות אלו צפים דברים כואבים ופעמים אפי' וויכוחים קשים שנמצאים בין בני הזוג ועוד כהנה וכהנה. בפגישות אלו המטפל מקבל מפה פרוסה לנעשה שעל פיה הוא מטווה דרך בתהליך הטיפול. הכדאיות כנגד ההפוך בפגישות זוגיות עולות בכף המאזניים, בפגישות זוגיות המטפל מקבל אינדיקציה כשרואה איך האחד מקבל את דברי השני בדברים שלא כ"כ ערב לאוזניו לשמוע, מהם התגובות ובאיזה צורה נאמרות, דינאמיקה בין בני הזוג, הבעות פנים, קבלת האחר והשונה, הקשבה, הבנה וכו' וכו' וכו'. אל לנו לשכוח שבני הזוג (או אפי' א' מבני הזוג) באים לטיפול ביודעים שלא צלחו עד כה מסיבה זו או אחרת, ולכן צריכים מתחילת הטיפול היינו מפגישות האינטייק - איסוף אינפורמציה להעמיד דברים כתיקונם, והוא לא פחות חשוב מפגישות שלאחר האינטייק - תהליך הטיפול. בדבר שאלתך על פרוטוקול ברור בעניין פגישה פרטנית, נראה לענ"ד שהיות והוא בדיעבד ולא לכתחילה אין לזה כללים ברורים והוא דבר אינדבדואלית ותלוי אך ורק בהרגשת המטפל, אולם יסוד הדברים ברורים ואינם צריכים לחיזוק שלי. בפגישה זוגית נוצרת תחושה ואוירה מערכתית יותר מאשר בפגישה פרטית. אנו כמטפלים צריכים להרגיל את בני הזוג לתקשורת נכונה ובפגישה זוגית הוא מתורגל בצורה טובה. יה"ר שסייעתא דשמיא תלווה אותך במעשה ידיך לחן ולתפארת ידידך עוז אליעזר דייטש 052-7136639

שלום חברים! ישנם מצבים שבהם מבחינה מקצועית אתה מגיע לנקודה שבה אין מה לעשות. ניקח לדוגמא את הסיפור שבו אני מטפל כרגע, זוג שיש שם אלימות (לא פיזית), הרבה מתח והטלת אימה, רק עגמת נפש והרבה השפלות בעיקר מצד הבעל כלפי האישה. הבעל סרבן טיפול כרוני, כל הדרכים והשיטות לא הועילו, זהו בעל שגם כאשר יש עליו איום גירושין הולך עם זה עד הסוף. אני לא רוצה להיכנס לניתוח שלו, למרות שיש לי מושג מה קורה שם. אבל ברור לי שללא טיפול המצב בבית הזה רק ילך ויחמיר. מבחינה מקצועית, אני יודע שיש להציב מול האישה מראה. להעמיד את הדברים כהווייתן, ולהנחות אותה לבחור. אך את האמת אומר כי באופן אישי מצפונית אני לא מרגיש הכי טוב שבעולם עם זה. מאחר ובסופו של דבר למרות שאינני אומר לאישה עלייך להתגרש כי אין זאת זכותי כלל, אך התהליך יביא אותה לכך. בעוד החלופה היא להמשיך לדור עם הגבר הזה כנשואה, ולעבוד על עצמה מבחינה אישית, שהביקורת והחיצים המופנים כלפיה יהיו אט אט משוללי ארס מצד המקבל. ומתוך תקווה שאי פעם אולי יבוא הנס המיוחל... ההגיון האנושי והמקצועי, אומר כי אל לה לאישה להמשיך מערכת זוגית זו, וכי אין סיכוי הנראה לעין שהמצב יהיה טוב יותר, גם מדובר בזוג בנישואין שניים שלה ועדיין אין להם יחד ילדים.. אך משהו מציק לי מבחינת ההגיון התורני, והייתי רוצה לשמוע את חוות דעת חברי על התמודדויות שכאלה. יאמרו מי שיאמרו - אם משהו מציק לך, כנראה אתה מרגיש שעדיין יש מה לעשות. ולא היא! מה שמציק לי זה דברי חז"ל שאמרו "הקדיחה תבשילו יגרשנה" וכמובן אחרי ההסברים הרבים לעניין, בכ"א לא נאמר "הקדיח הוא...." ומזווית תורנית זו, חשוב לי לשמוע את דעתכם. אינני מדבר ואינני שואל על הלכה, מאחר וכאן זה לא הפורום לשאלות הלכתיות. אני שואל על צורת ההתמודדות האישית, עם דבר זה. ואגב, לא הייתי שואל אם בבית היה אלימות פיזית, ולא הייתי שואל אם לא היו בבית זמנים סבירים ואף טובים. השאלה היא משום שבבית הזה ישנם זמנים טובים, ואמנם ישנה אלימות אך היא דו צדדית (כמובן, זה עדיין לא עושה את זה קל יותר). בין כך ובין כך, למרות הימים הטובים האישה מתארת את המצב כבלתי נסבל. ומשום מה הצבת המראה מולה, באופן שמשתמע כי יש אפשרות אחת, ויש עוד אפשרויות, כשמובן שהיפרדות היא אפשרות שווה, מעוררת בי קושי מסוים. בכבוד רב אביחי

מראה לטוב ולמוטב

אביחי שלום וברכה. סיפורך נוגע מאוד לליבי וזאת משום שאני מטפל בזוג דומה עם בעיות אלימות מילולית שהניב מתח חרדה עגמת נפש והשפלות וכדו'. ידוע, זוגיות נבנית משתי אנשים - איש ואישה, כל אחד מגיע עם אופי משלו, תפושי התנהגות שונים, מוצא אחר ותרבות שונה, פעמים רבות הפערים גדולים ועמם הקושי לקבלת האחר והשונה. התוצאה יכולה להיות כסימפטום - הסיפור שאתה מטפל בו. מצד א' התקשורת טובה ומצד ב' התקשורת לקויה ואפי' לקויה מאוד עם הרבה סיכונים. משום מה חווה אני את הזוג שיש להם בעיות 'תקשורת' - אינם יודעים להתווכח נכון, הדברים לא נאמרים בדיאלוג ונתפסים בפנקסאות ולא נקודתית, הטון עולה והתוצאה הגרועה 'אלימות מילולית'. לעצם המקרה כמה נקודות כדלהלן: א] בתחילה לבשת את גלימת השופט ונקטת שהאלימות המילולית בעיקר - 'הבעל כלפי אשתו', ובסוף לבשת את גלימת היועץ ונקטת שהאלימות היא 'דו צדדית'. ב] הנך מטפל בזוג - היינו ששניהם יושבים נגד עיניך, וכשהבעל מגיע לטיפול יחד עם רעייתו אני מאמין שהדבר לא הגיע לו בקלות ובכל זאת הגיע, הלזה קוראים 'סרבן טיפול' ?!? ובאם כל השיטות והדרכים לא הועילו, הרי שהנך אומר שנעשו כמה דברים לטיפול ולא צלח, עתה עלינו לשאול שמא לא הגיעו לנקודה האמיתית - מוקד הבעיה - ובמקרה זה נכון שלא יאיים עליו גירושין וילך עם זה עד הסוף, שהרי בצורה הנוכחית לא שייך להמשיך. ג] כמטפל בנישואין ומשפחה עשית נכון שהצבת לפניה 'מראה', אך בהנחיה האופציה השני אינה אמורה להיות פירוד ח"ו (אפי' שהדברים לא נאמרים במפורש). מראה - לטוב ולמוטב, היינו שצריכה גם לראות עצמה איך בעלה מגיב כשהיא משתמשת נגדו באלימות מילולית. יתר על כן מדוע השגת דברים בזוגיות שלהם צריכה להגיע בדרך שלילית זו, (ואולי בדרך אגב האישה מזמינה בתת המודעות את האלימות וצריכה לעבור טיפול לעלות זאת למודעות ולתקן העניין - חומר למחשבה). נראה לענ"ד שכדאי לחבוש משקפת אחרת ולראות את הדברים בצורה שונה, עלינו לזכור כשיש בעיה בין בני הזוג איננו מייחסים זאת לא 'לדן' ולא ל'דינה' אלא 'לדנדינה'. מבחינה מקצועית תפקידנו כמטפלים לטפל בבני הזוג שיהיה אהבה אחווה שלום ורעות ביניהם לגייס אותם לתהליך של מודל 'בני שי"ח' ובאם אחד מהצדדים אינו משתף פעולה או לא עושה את המוטל עליו אין אנחנו צריכים להתערב במסכנות של בני הזוג אלא להניח את ידינו מזה. עלינו לזכור שתפקידנו לטפל בזוגות ולא למנוע גירושין. בברכת הצלחה מרובה ובס"ד אליעזר דייטש 052-7136639

שלום לכם! ימי פגרה הם זמן רגיש לזוגיות ובפרט החגים פורים ופסח. ברצוני לעורר דיון וללמוד מידע ומניסיון, איך מביאים לקליניקה את ההתמודדות עם חגים, אם בכלל. איזה רעיונות יש לכם להקדים רפואה למכה? ומה הדרך המיוחדת שלכם לעלות ולאתגר את זה בקליניקה? בכל הכבוד והערכה אברהם

מינוף ימי הפגרא להצלחה בטיפול

ר' אברהם שלום וברכה, שאלה יפה שאלת, אך כמו כל דבר יכולים לראות זאת בשתי צדדי המטבע - חיובי ושלילי. אפי' בני זוג הנמנים מבין אלו שהם 'בני שי"ח', יכולים לעלות קשיים מסוימים בפרט בימי החגים, תלאות החיים בימי החול לא כ"כ פשוטים ק"ו בימי הפגרא כחגי ישראל שנוסף בהם הרבה עניינים לקשיים כגון: הוצאות מרובות, יותר ביחד בימים אלו ועוד. כמובן, שאינך מתכוון לזוגות בני שי"ח שיודעים מהו תקשורת נכונה, פיתרון קונפליקטים, לקבל את האחר והשונה וכו'. מתוך שאלתך מובן שדווקא אלו הבאים לטפל בחיי הזוגיות שלהם צריכים לקבל הדרכה מסוימת איך לעבור את הימים האלו ללא הפרעות ומשברים ואיך לפתור קונפליקטים שיוצרו במהלך הימים האלו. עתה צריך לחלק - אם בתחילת הטיפול עסקינן, היינו בפגישות האינטייק, כך שלמטפל יש מידע קטן על חייהם וכבר יכול לראות ולהרגיש אפי' לחוות במשהו את מה שעובר ביניהם [על אף שאין לו את כל המידע והאינפורמציה], הרי שיכול להביא להם גם כלים מתאימים לעבור את התקופה הזאת בקלות מבלי להיכנס לקונפליקטים או אפי' כלים מטאורים איך לפתור קונפליקטים. אם בעיצומו של טיפול עסקינן הרי שכבר המטפל עבר את כל שלבי איסוף האינפורמציה ויש לו ידע בסיסי רחב ואפי' מערכתית בשביל להביא לבני הזוג כלים לצלוח את הימים האלו ואף לאתגר אותם למודל 'בני שי"ח' שיהיה נר לרגלם ואור לנתיבתם, ואדרבה דווקא מתוך תקופה קשה זו יכולים למנף ולהעצים את הצלחתם בטיפול. תודה לעמיתי הרב יוסף פרידמן, שהביא רעיון נפלא שבני הזוג עצמם יהיו שותפים לביצוע האתגר ע"י תשאול המטפל כמו שציין. אגב - זוהי בעצם אחד הנקודות ביסודות הטיפול של פרו' עמי שקד, דבר שבני הזוג עצמם אמרו זה יותר מחייב אותם. יהי ה' עמכם בכל מעשה ידיכם בברכת הצלחה ובס"ד אליעזר דייטש 052-7136639

אמש נשאלתי בשאלה גורלית ומעניינת, זוג נשוי כחמש עשרה שנה ולהם שבעה ילדים, מתחילת שנות נישואיהם ידעה הזוגיות עליות ומורדות, בתקופה של חמש השנים האחרונות חלה ירידה משמעותית עד כדי החלטה משותפת לטפל וליעל את הזוגיות. נעשו מספר ניסיונות חלקם הגדול אצל עסקנים [דודה בלומה בע"מ]. ניסיון האחרון נעשה אצל מקצוען, שאיליו הגיעו כצ'אנס האחרון טרום קבלת החלטות... לאחר פגישות האינטיק הובהר למטפל ע"י האישה, שההחלטה הגורלית כבר נחתמה 'מבחינתה', וזאת משום שאינה מאמינה שאפשר לשנות אדם מבוגר הנמצא בעשירייה החמישית לחייו, אולם למען ילדיהם המשותפים מנסה לשמוע על העניין, וזאת כשבעל מחוץ לבית ברוב ימי השבוע. אחד מהתנאים שהתנתה לבעלה הוא שיעבור טיפול פסיכולוגי. חשוב להדגיש שהבעל קיבל את הדין והלך לטיפול פסיכולוגי אצל מקצוען (פסיכותרפיסט) ואף הגיע להישגים. ולכאורה עתה כשהמצב בשליטה האישה טוענת שאיננה סובלת את בעלה, וכאשר בעלה נמצא בחיק המשפחה, חשה האישה דכדוך עמוק ודחייה, ואינה מסוגלת לשלוט על רגשותיה. דעתי ניתנה לשואל מעל פני השטח מבלי להיכנס לעומק העניין, שהעניין מתאים יותר למומחה בתחום הנפש מפני שלענ"ד האישה נמצאת בטראומה מתמשכת, ועל כן אינה יכולה לשלוט על רגשותיה וגם היא צריכה לעבור טיפול נפשי להצלחת הטיפול של שניהם. הודה לכם מאוד - עמיתיי הנכבדים, להשמיע את חוות דעתכם בנושא רגיש זה. בכל הכבוד הראוי אליעזר דייטש 052-7136639 7136639@gmail.com

עדכון וליבון

לידידיי הנכבדים והחשובים רב שלום בונייך. הודה לכם בכל לב על תגובתכם, אכן לאור מה שכתבתם רואה אני צורך להוסיף מספר פרטים בכדי שחוות דעתכם תהיה מושלמת. בחירתה של האישה, ללכת לצ'אנס אחרון למקצוען אינו משום שלום בניה כפי שהשכיל להבין עמיתי הרב קערן לוי, אלא החלטה הייתה שלה אישית. אל לנו לשכוח כשהבעל נמצא בעשירייה החמישית הרי שגם האישה נמצאת לא הרחק ממנו לקראת העשירייה החמישית, וגם בגיל זה קשה מאוד להשתנות ולשנות. (אשמח שתכתוב לכתובת שלי את שמו של הרב שלדעתך יכול לעזור). לגבי שאלתו של הרב מאיר בער, האישה גם רואה את השינוי שנעשה בבעלה, ואף מעידה שכשהוא נמצא בבית מורגש היטב השתדלותו, ובמקום לשמוח על השינוי היא מתכנסת בתוך עצמה באווירה של דכדוך, ודחייה עוטפת אותה, ואינה יכולה לחשוב על התקרבות. האישה אומרת בפה מלא שאינה סובלת את הבעל לא מבפנים - היינו תכונותיו האישיות, ולא מבחוץ - היינו מראהו החיצוני. לאור הנ"ל הביא אותי המחשבה של 'טראומה מתמשכת' אצל האישה ובשביל לטפל בזוגיות חייבים קודם לטפל נפשית בשתיהן. עתה הבעל מטופל, אולם האישה עדיין לא, מבחינתה העניין יכול להסתיים בהחלטה הגורלית. עדיף לה לחיות לבד ללא בן זוג מאשר שתיים ביחד וכל אחד לחוד - כלשונה. גם אני מרגיש סתירה בעניין ולכן זה מגביר אצלי את הדעה שיש צורך לטפל בה נפשית. נכונה ההבנה שהאישה הציבה תנאי להמשך הזוגיות טיפול נפשי לבעל ומאידך אינה רואה צורך לטפל גם בעצמה. סביר להניח כי בתוך תוכה האישה מבינה די טוב שגם היא זקוקה לעזרה וזאת לאור דבריה הנ"ל. בסוגיית הזוגיות ביניהם כבר נידונו כמה וכמה פעמים אצל כל מיני מטפלים למיניהם וכל אחד ממבטו הוא. זאת ועוד, עצם הדבר שהבעל קיבל את דינו בקלות ועשה מיד את הנדרש בתנאי, הרי שברור שמבחינתו הוא לוקח אחריות ונושא בתוצאות. יתירה מכך, הבעל מוכן לתת גט פיטורין ללא עוררין באומרו שמבין את העניין, אלא מסיבות הביולוגיות, הגיל, ילדים, מחלות וכדו' מוכן הוא לעשות עוד מאמץ. נכון הבין עמיתי הרב עזר חיים שהאישה הציבה את עצמה מחוץ למגרש, ואינה רוצה להיות שותפה לתהליך, היא אומרת זאת במפורש, 'אני את שלי עשיתי, חמש עשרה שנה של סבל, לא ראיתי יום אחד טוב איתו מבחינת זוגיות, זהו די והותר, עתה אין לי כוח לא להצלחות שכביכול מובטחות לי, ולא לכישלונות שאני כמעט בטוחה בהם'. עכשיו ברצונה לקבל דבר נאה מתוקן ומושלם, אינה מסוגלת לחשוב על התהליך שאמורה לעבור עד לשיפור הזוגיות ולכן נכנסת לדחייה ודכדוך. מכורח העניין חוות הדעת הנצרכת כאן היא מצד האישה, שהרי מבחינת הבעל העניין בטיפול. אך גם מבחינת האישה ישנה בעיה לא קטנה להתגרש בגיל הנושק את שנת היובל, חיתון הילדים שבבית, ואפי' חתונה עם בן זוג אחר וההתמזגות בין שתי הצדדים ועוד כהנה וכהנה. לא בכדי האישה חושבת על העניין בכובד ראש ואף נותנת צ'אנס פעם אחר פעם. לאור כל הנ"ל אני נוטה לחשוב שגם היא בתוכה ובפנימיותה רוצה לסדר את הזוגיות שלהם כדבעי. אבל, טראומה מתמשכת מחמש עשרה שנים לא נמחקת בהינף יד, לדבר זה צריך טיפול נפשי שיחטט ביסודות ויוציא את המוגלה ביסודיות, ועל כן היה נראה לענ"ד לשלחה גם לטיפול פסיכולוגי. ר' אברהם איני יכול לא להתייחס אליך, דבריך מחכימים ונראה מדבריך שהנך ירדת מיד לעניין כמומחה ותיק, אלא שלאחר מה שעדכנתי כאן אני חושב שהרבה נקודות השתנו, אשמח לשמוע את חוות דעתך בנידון הרגיש. לסיכומו של דבר, הזוג מיצה כל דרכי הליבון השונות, כרגע עומדים בפרשת דרכים, הבעל בעיצומו של תהליך, והאישה שכל כך ציפתה לשינוי המיוחל מאוכזבת מעצמה. חשוב לי להדגיש שאיני מטפל באותם זוג אלא אני מלווה את אותו יועץ, וזאת משום שאני מכיר את שתי הצדדים. עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל אליעזר דייטש 052-7136639 7136639@gmail.com

שלום. בעלי ואני חיים בשלום, בשלוה ובאהבה ב"ה אך לי יש קונפליקט שקשה לי להתמודד איתו. בעלי אברך חסידי, ובהנהגות הבית הוא מעונין לנהוג בחסידות, לדוג': לישון במיטות נפרדות תמיד, לקיים יחסים משבת לשבת ומקסימום עוד פעם אחת בשבוע וכו'. לי לעומת זאת יש צרכים אחרים... מה שלא בא בחשבון מבחינתו, ועוד על זה הדרך. יש ביננו תקשורת מצוינת ב"ה, אז ישבנו ודיברנו על הציפיות שלי מול שלו , והוא הסביר לי את הדרך שלו בצורה בהירה, שגרמה להבין אותו ולהפסיק להיפגע (לפני זה חשבתי שאני לא מספיק מעניינת אותו, אז הוא הסביר לי שמידת חסידות לא להיות "שטוף" באשתו ללא הגבלה כי זה פוגע לו בעבודת ה' ובלימוד התורה) אני עצמי גם מעונינת שהוא יוכל להתעלות בלי הפרעה, רק שעם כל ההבנה וההסכמה הקושי שלי נשאר בעינו וקשה לי להשלים עם המציאות. אשמח לקבל עצה והדרכה בנושא. תודה

אוהבה יותר מגופו!

שלום וברכה לשואלת, כשאדם מקדש אישה, הוא מתחייב בשלושה דברים: שאת, כסות ועונה. גם מתחת לחופה מקריא הכתובה מצהיר בפני החתן את התחייבותו לאשתו, ועל תנאי זה הוא מקדש אותה. קל יותר להבין את התחייבותו בפרנסת הבית. כשאיש מקדש אישה הוא מתחייב לפרנס את אשתו ובני ביתו, וכשאינו עומד בהתחייבותו הוא גוזל מהם את לחמם. אלא אם כן הדבר נעשה בהסכמת האישה והיא מאושרת בזה שהוא ממית עצמו בהאהלה של תורה - אשרי חלקה. ברם, הוויתור חייב להיות וויתור מוחלט גם בלב וגם בפה, אחרת הופכת את בעלה לגזלן. ועתה לגבי חיוב 'עונה', חייב אדם לפקוד את אשתו בעונתה. עונה של אישה היא בליל טבילתה. אולם, עונתה של אישה היא גם כשהיא זקוקה לזה ומרמזת לו על כך, ואזי מצווה עליו לפקודה. חוסר היענות לעונתה בזמן שרצונה הרי שגוזל ממנה את מה שהתחייב לה. זוהי דעת תורה באופן כללי מבלי להיכנס לעובי הקורה. נכון מאוד, שלא צריך להיות שטוף באשתו, וכשזה בא משתי הצדדים הרצון לקדש במותר דהיינו גם מצידך וגם מצידו בכל הלב, הדבר הוא בהחלט מצוין. אולם, באם את זקוקה לצרכים שלך, ואת חשה חוסר, דהיינו לא מקבלת את מה שאת זקוקה לו, הרי שזו רצון השי"ת וזוהי עבודת הבורא האמיתית שהאדם עושה מה שמצווה עליו. בעצם לשאלתך, התקשורת מצוינת כפי שאת מציינת, הבנתך לצרכיו היא עזרך כנגדו בעבודת ה'. בכל זאת באם את מעלה את השאלה הרי שמתוך נקודת הבנה אני מבין שהדבר כבר נידון ביניכם, ועתה את נמצאת בחוסר אונים בתחושת תסכול, אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי. מאידך, נשאלת שאלה מדוע כשהוא ממלא את צורכך הטבעי נחשב להיות שטוף ? רב הנסתר על הנגלה, אשר על כן כדאי מאוד לגשת לגורם מקצועי, ובצוותא להביא את השלווה האושר והשמחה והסיפוק לביתכם. אליעזר דייטש יועץ זוגי ומשפחתי (חסידי) 052-7136639