מרכז י.נ.ר

כניסה למשתמשים 03/08/2021 כ"ה אב תשפ"א
משה גולדברג

משה גולדברג

קבלת קהל

דתי ומסורתית

אני נמצאת בזוגיות פרק ב' מזה שנה וחצי עם אדם דתי אני חילונית - מסורתית. יש לו שני ילדים מנישואים ראשונים ולי שתי בנות מנישואים ראשונים. יש חיבור טוב בנינו לבין הילדים של כל אחד מאיתנו. משך שנה גר אצלי, שמרתי טהרת המשפחה הלכתי למקווה, שמתי פלטה מייחם....כשהילדים שלו באו אלינו לא הדלקנו טלויזיה בשבת וכו' כיבדנו ומה שיכולתי עשיתי. לפני כחצי שנה נפרד ממני כיוון שאני חילונית והוא דתי והרצונות שלו הם אישה דתיה חינוך דתי ... לאחר חודשיים חזר שוב לגור איתי מתוך כוונה ששנינו נחשוב איך אפשר לגשר על הפער מבחינת הדת ולהגיע לעמק השווה, אף צד לא עשה כלום בנושא. נהננו מאוד מהביחד והיה לנו טוב ככה עד ש...הלך למאבחנת בכף היד אשר הציעה שנגור בנפרד כיוון שהוא צריך לעבור תהליך עם עצמו ושיקדיש לי יומיים בשבוע שנפגש איתי ושבתות יחד , בעקבות המלצתה החלטתנו להיפרד ואחרי כחודשיים שוב חזרנו ומנסים לפעול לפי המלצתה- זה לא יוצא לפועל כיוון שיום בשבוע לומד אצלה לאבחן בכף היד, יום אחר יש לו את הילדים שלו ובשאר הימים יש לו עבודה או דברים אחרים כך שאם מגיע אלי זה בשעות הערב המאוחרות 21:00/22:30 ישן אצלי ולמחרת הולך לעבודה. הדרישה שלו ממני שאהיה דתיה אך לא רוצה לקחת על עצמו אחריות ולכן אומר לי שזה צריך לבוא ממני. אני מרגישה שזה תנאי לקשר כיוון שזה מה שהוא רוצה ואם אני רוצה להתחתן איתו אני צריכה להיות דתיה. אני מרגישה סוג של חוסר ביטחון בקשר בעקבות התנאי ובעקבות הפרידות הקודמות וזה לא גורם לי כרגע לפעול ולהתאמץ יותר. מעוניינת לשמוע את עצתכם בנושא, אני שומרת נידה והולכת למקווה למרות שאנחנו לא נשואים יש פלטה, מייחם ודבק על המפסקים, יש הפרדה של חלב ובשר אך טעון שיפור בנושא ואני מוכנה להשתדל יותר הוא מבקש ממני ללבוש חצאיות, לשמור שבת, ולהתחזק יותר האם זה אפשרי לחיות כמו שאנחנו למרות שאני לא דתיה? האם זה תרוץ כי מפחד להתחייב או שזה באמת תנאי למיסוד הקשר? איך אני יכולה לקבל יותר ביטחון בקשר/בזוגיות? האם אני צריכה להיות דתיה כתנאי לקשר?

בהצלחה!

שלום וברכה. קודם כל המצב שאתם נמצאים לא קל ומה שלא תכליתו שיהיה בהצלחה! בנוגע לגוף השאלה , בנוסף לתשובה של מר יצחק אסולין , אני רואה במכתבך כמה נקודות מאוד חשובות והם: עצם זה שבזיווג שני, שני אנשים מגיעים לכזאת רמת קשר , הן ביניהם ,עד שקשה עליהם הפרידה מאוד, והן עם הילדים של ה"צד השני" זה דבר שאי אפשר לזלזל בו, ולומר:" יש לכם הבדלים השקפתיים אין מה לעשות..." זה בתחום שלנו "יהלום" . מצד שני את מרגישה פגם בקשר ברגע שזה מותנה בחזרה בתשובה מצדך, וזה טיפטיפה מקהה את היהלום (ואינני נכנס לנושא עצמו) לכן בוודאי שהחלתה כזאת דורשת עבודה מקדימה גדולה. לגופו של יניען לדעתי, מכיוון שאת "נדרשת" לעשות את השינוי ,ואינך חפצה בו מעצמך, לא נראה הגיוני מדי להפיל עליך את האחריות על זה, ובמיוחד שינוי כמו חזרה בתשובה שאמור לבוא בחפץ לב, את בוודאי צריכה להתנהג כפי שאת מתנהגת עכשיו ולהמשיך להשתדל, אבל "בעלך" זה שצריך לקחת את האחריות על יניען הדת, וזו החלתה שלו, ונראה שיש כאן הרבה סיבות "לקפוץ למים". לדעתי כדי לך לשוחח עם "בעלך" על הדברים בצורה פתוחה ויפה כמו שאת כותבת פה, ולדבר על הרצון שלך לקשר יותר טוב (ולא על נושא הדת עצמו שזו נקודה רגישה). ול"בעלך" הייתי מציע למצוא רב שיוכל להדריך אתו מבחינה הלכתית איך לבנות את סדר העדיפויות כך שזה יקל עליך השתלבות בעולם שמירת תורה ומצוות, ולא יפגע בשלום המשפחה החדשה ההולכת ונבנית. ובאופן כללי אני אופטימי בקשר לסיפורך! בהצלחה רבה!!!

תקשורת זוגית- אשמח לתגובה בהקדם

שלום רב. אנו נשואים כ-13 שנים. בעל אברך תלמיד חכם. הוא אדם טוב ביסודו אבל במשך השנים השתנו כל מיני דברים. לחץ וטרדות החיים גרמו לפחות זמן ביננו וגם קצת עצבים וביקורת מצידי על התנהלותו מול אחרים משל בנושאים כלכליים, אופן קבלת (או אי קבלת...) החלטות ועוד. עוד מוקש רציני- חוץ מחלק מהקניות ולימוד עם הילדים העזרה שלו בבית מינימלית. מטריף אותי לראות אותו יושב (בערבים -כשהוא בבית) על הספה ועוסק בעניניו או סתם נח ואני עובדת ועובדת ועובדת. עם השנים יש יותר ילדים ויותר עבודה ואין לי שום עזרה . והוא- פחות ופחות עוזר. בנוסף יש לו קושי ביוזמה ובביצוע שינויים. כשאני אומרת משהו שקשה או שמפריע לי או שצריך הוא מבין ואומר נכון את צודקת, שזה נחמד לשמוע. אבל בפועל לא קורה כלום. וזה בעשרות פעמים. ככה שזה לא חד פעמי. כרגע אני מרגישה שהתקשורת איתו מינימלית. אנחנו אפילו לא רבים... אין לי חשק לדבר איתו וגם אין זמן. החיים עמוסים. הוא - על הספה. אני מנסה לארגן את הבית. וגם הדברים שהוא היה יוזמתי בהם (יחסים) עכשיו הוא התייאש כנראה וכבר לא מנסה לבקש... ולשאלותי: 1. הקושי שלי ביחסי אישות זה שאני מרגישה שאני לא יכולה בלי להרגיש יחס חיובי כלפיו או ממני. כלומר שיהיה משהו ממש חיובי ביננו. ומה שקורה כל ערב זה שעולה לי רק עצבים עליו. הוא חוזר הביתה. אני עסוקה עם הילדים והבית ולמה שיהיה לי חשק? הוא לא עושה לי משהו רע אבל גם לא משהו טוב. וקשה לי לתת את עצמי בצורה כזו. אמרתי לו את זה בעבר עשרות פעמים שאנחנו צריכים זמן איכות ביננו. לצאת לפעמים. אפילו סיבוב קטן באזור. הוא כבד גוף ואין לי רצון שיבוא איתי בלי רצון. מצידו- אין שום יוזמה.. 2. אמרתי לו הבוקר שאנחנו צריכים שינוי. אני טיפוס קצת סגור ועכשיו כשהוא פחות חם אלי והחיים ככה שוצפים לנו- הסגירות הזו קצת חוזרת לי. אמרתי לו שאני צריכה להרגיש אצלו איזה שינוי כדי שאצליח לעשות את השינויים שאני צריכה לעשות. שנינו מבינים שצריך לעשות משהו. הכי בולט מבחינתתו זה מה שכתבתי למעלה- אין ביננו יחסים כבר שבוע וחצי. בלי שום סיבה. וגם לפני כן התדירות התדלדלה ממש. מבחינתי זה גם ענין זה אבל גם כל ההרגשה שלי. אציין עוד דבר חשוב שאמרתי וכתבתי לו בעבר שעזרה מצידו משדרת לי אכפתיות וקשר. וכנל ההיפך. וזה נהיה מצב מגוחך שאם הוא רוצה "להיות איתי" הוא חושב שהוא צריך לעזור קצת באותו ערב כדי שאני יסכים. וכמובן שלא לכך התכוונתי. .. אני מבקשת עצות לתקשורת טובה בין בני זוג. טיפים רעיונות ובעיקר ממש דרך פעולה ברורה לשיפור המצב.

בהצלחה!

א-כל אין כמו טיפול! כששומעים צד אחד זה לא שרואים חצי תמונה כי הבן\בת זוג לא מדבר, זה הרבה פחות! כי רואים חצי ממבטו של המספר , והוא ,כמה טוב שלא יהיה, מוגבל בראיית הדברים מהזווית שלו, כמו כל אחד מאיתנו. אינני רוצה לזלזל חלילה בקשיים שאת מתארת, אלא רק לצורך עידוד - זה מצב שנוצר בהרבה משפחות, ויותר מזה, זה מצב שאמור להיווצר בכל משפחה חרדית\דתית ללא השקעה כדי למנוע זאת. מכל הסיבות שאת מונה: קשיים בטיפול בילדים עם הזמן גדלים, כי מספר הילדים בדרך כלל עולה , וגם הילדים גדלים ו"צורכים" יותר "צומי". כל צורכי הבית מתרבים וזה פשוט נהיה יותר ויותר קשה אובייקטיבית. המושג של "זמן פנוי הולך ואוזל. וכו" וכו" במשפחה שאין מספיק אמון במובן של עזרה הדדית ותמיכה וכו" ויש תמיד ברקע איזה חשש של ניצול , הקשיים האלו נהיים בלתי סבילים עם הזמן בגלל הסיבות הנ"ל. מה שאת מתארת מצטייר כמשפחה שהאישה בה מסורה בכל תחומי החיים, ואילו הבעל ברגע שהדברים נהיים קשים מעדיף להתעלם. ובמקרים כאלה זה פשוט אכזריות! אבל! יש כמובן אפשרות לתקן, וכמו שהקדמתי אין תחליף לטיפול זוגי , כדי לשנות את האווירה של חוסר אמון במובן הנ"ל, וזה נראה לי מאוד לא קל לעשות לבד. זאת אומרת שאת וגם בעלך תתחילו מהתחלה - דף חדש. את כמובן מוכנה לתת "צאנס" וכדו' , אבל זה לא מספיק. רק היות ואת לא מבקשת הפניה לטיפוך אלא עיצה, לא אוכל להסתפק רק בראשון למעשה תנסי לפנות אל בעלך עם שאלה כמו: אברומלה היקר מאוד מצער אתי שהיחסים ביננו מתדרדרים, והחיבה הלכה לה. למה? למה זה קורה? תשתף אתי במה שעובר עליך, הטענות התמידיות לא מקדמות אתנו לשום מקום, תיפתח, וכו" יכול בהחלט להיות שאין לך במצב שנוצר את הכוחות נפש לעשות את זה, כי יש לך יותר מדי "דברים בבטן" עליו. אם כך יש אופציה של מכתב. חובה לרכוש את אמונו בחזרה ושזה לא יצטרף עם האווירה העויינת שמצויה בבית לרוב. זה לא יעבוד. במכתב יותר קל לנסות להבין אם זה יוצא מוצלח או לא, אפשר לעבור על זה שוב ושוב. המסר חייב להיות ברור ! את לא מבקשת עוזר בית ( אף אחד לא רוצה שיראו בו כזה) את רוצה להחזיר שותף לחיים! (כמובן ששותפות בבית מתבטאת בעזרה אבל הנקודה שלך זה לא זה, ותבדקי לטווך ארוך שזה אכן באמת כך) והוא "הבריז" לך מתישהו ואין לנו כרגע דרך לדעת למה (חלק מהסיבות האפשריות את מתארת בעצמך, אבל צריך לדעת יותר מדויק ) ורק אם תמציאי דרך לדובב אתו תהיה לך תשובה, ותוכלו להתקדם, בהדרגה ובשיטתיות. תחשבי על הדברים, תנסי , ושיהיה בהצלחה!!! הקב"ה מאוד רוצה שתצליחו ותחיו בשלום ,כך שרק את הרצון של בעלך נשאר לך להשיג , ושוב בהצלחה!!!

נישואין שניים עם אדם חילוני

שלום רב, יש לי התלבטות מאוד קשה. אני גרושה, עם 2 ילדים בני 7 ו 9. הייתי נשואה לאדם חרדי, וגם אני הייתי מוגדרת כחרדית. לאחר הגירושין שיניתי קצת את אורח החיים, ואפשר לומר שעכשיו אני קצת יותר פתוחה. הילדים מתחנכים במוסדות חרדים, אני עם כיסוי רא ומגדירה את עצמי יראת שמיים, אבל בכל זאת, - זה עדיין חיים שונים מנישואים לאברך. לאחרונה הכרתי בעבודה אדם חילוני לגמרי שמאוד מאוד מוצא חן בעיני ואני בעיניו. הוא גדול ממני בערך ב 15 שנים, גרוש עם שלושה ילדים בוגרים. הוא פשוט בנאדם. למרות שהוא ממש חילוני, יש לו ערכים, הוא אדם שמכבד מאוד, מעריך, וטוב לי איתו. אני ממש מרגישה שאחרי כל כך הרבה שנים שפשוט לא האמנתי בזוגיות טובה ובאהבה, מצאתי לי מקום מבטחים, חלקת אלוקים שלוה. הקשר שלנו מתחזק והולך לכיוון רציני, דיברנו על הפערים בנינו, הוא מצידו לא דורש שום שינוי - לא בהופעה, בכיסוי ראש, שום דבר. ובכל מה שקשור לכשרות ושבת הוא מוכן לכבד. עד עכשיו הכל היה נראה לי מושלם, אבל כשאני פתאום קולטת שזה רציני ויכול להוביל לנישואין, נצבט לי משהו בלב, חסר לי הערכים של היהדות שעל פיהם אני רוצה שהבית שלי יהיה, שהילדים שלי יתחנכו ויגדלו, חסר לי ההישענות על ראש הבית כדמות תורנית, ומצד שני - כל כך טוב לי איתו, ואני כל כך שמחה בחיבור בנינו. מעריכה אותו מאוד כאדם וחושבת שאנחנו יכולים להצליח מאוד. הייתי שמחה לשמוע את דעתכם ולקבל את עזרתכם בהכרעה מכריעה כל כך.

זה לא מקרה פשוט...

אני קצת מצטער שאיני יכול לכתוב לך תשובה כנה ויחד עם זאת מעודדת. את מתארת מצב בו את נמצאת ואפשר לומר יש בך את שני החלקים היום כלומר את לא " מפחדת" מחילונים, ואולי אפילו מרגישה בנח איתם ומצד שני את (כך בכל מקרה התחושה שלי מדבריך) מאוד חזקה ואיתנה באותה רמת דת בה את נמצאת היום. והייתי אומר שאת מתקשרת עם היהודי הזה עם החלק הראשון , אבל מה שאלול לקרוא שברגע שתהיו קרובים 24 שעות ביממה במסגרת מחייבת תצוף הצד השני שלך, ולא יספיק לך כלל ה"מכבד" שלו. אני אישית חושב שזה מה שהיה קורא לי. אני אדם עם הרבה רגש ויש נטיע להתלהב מפן מסוים, אבל זה עצמו עם אתה עוצמה יכול להכות מהצד השני... יש זוגות ברמות דת שונות, זה קיים, אבל אני ראיתי גם שאלה שלא כל כך מולצחים .. ואחד מבני הזוג מפסיק לשתף פעולה כשהוא רואה התלהבות של הצד השני בהקניית ערכים לילדיו, שלו עצמו אין אתם... וזו בעיה לא רק בחינוך ,זה יוצר מתיחות מסויימת, שבמקרה שלך תצטרף לעוד חסרונות שאת (במחילה ממך) קצת מתאלמת מהם. ( למשל הקטע של הגיל, שמעת בדיחה : שמי שמעל גיל 50 וכשהוא קם בבוקר ולא מרגיש שכואב לו משהו חייב דחוף לפנות לרופא לצורך אבחון הבעיה? עדיף כשזה מגיע לשני בני הזוג בערך ביחד..) ברור שהמכבד זה לא מה שבדרך כלל אמא רוצה. זה לא התלהבות ממשנה ראשונה שהבן למד , ולא אבא במסיבת חומש, או באבות ובנים.. ואם יש לך שתי בנות זה אולי פחות בעייי , אבל לדעתי לא, וזה כי את לא יכולה לסמוך על אדם שמכבד דת בעניני כשרות בחלק שלא תחת הפיקוח שלך, ומממילא בשביל "לתחזק" מערכת יחסים נורמלית תצטרכי לסגור עינים פה ושם, וגם לילדיך תגידי כך להגיב.. זה מאוד מאוד קרוב להיות מציאות שלך היומיומית, וזה מכניס קרירות- פרווה.. ואיך שתקריאי לזה. (חוץ מזה את לא מזכירה כאן כלל מה הסיבה שנפרדת מבעלך הראשון.. כל הנאמר אקטואלי "לבדו" בהנחה שהייתה איזו בעיה רפואית וכדו... כי אם לא בוודאי נכון כל החששות הרגילות לגבי זיווג שני כמו שכבר הזכירו לפני.) אני מאחל לך, בכל מקרה, מה שלא תחליטי, אושר בזוגיות השניה!!!

מריבות של הבעל עם אנשים

אנחנו נשואים 20 שנה. לאורך השנים בעלי רב עם מס' אנשים. הרבה פעמים הייתי צריכה להצדיק אותו מול הסביבה( משפ', חברים וכו'). עד כה הדבר לא פגע בי באופן ישיר. לפני כשנתיים רב עם אחי ואחי נאלץ לבקש ממנו סליחה והדברים הסתדרו ( לאחר חצי שנה של סבל נוראי שלי).לפני כשלושה חודשים רב עם גיסי על עניין כספי ואמר שזה רק כספי, אך הוא לא מדבר עם גיסי ואחותי למרות שהם ממשיכים להתנהג כרגיל. גם הורי סובלים מכך וקשה לי לראות זאת.אני מנסה לומר לו שאולי הוא צודק, אבל לא חכם. גם בינינו יש לעיתים מריבות ותמיד אני זו שמבקשת סליחה. יש לציין כי המריבות הללו פוגעות בי בתפקוד בבית ואני פשוט עצובה כל הזמן. בקשתי ממנו ללכת ליעוץ והוא טען שבד"כ זה מעצים את הקושי. האם ללכת ליעוץ לבד?האם לפנות לגיסי כדי שיבקש ממנו סליחה למרות שהוא זה שנפגע?מה עושים כשיש דפוס התנהגות כזה של הבעל שכשמישהו עושה/אומר לו משהו הוא נכנס לכעס גדול ומלחמת חורמה. יש אפשרות לשנות זאת?

יש כאן שני נושאים

הייתי מחלק את הסיפור שלך לשני חלקים:

  1. מערכת יחסים של בעלך עם המשפחה המורחבת (גיסים, הורים ועוד)
  2. ומערכת יחסים של בעלך אתך

 

למה זה חשוב?

א-כל מערכת יחסים של בעלך עם קרובי משפחה נוגעת לך רק במידה ואת מרגישה אחראית עליה. את יכולה, למרות שיש בזה קושי מסוים, להמשיך לנהל מערכת יחסים תקינה עם אחיך וגיסך ללא כל קשר עם מה שקורה לבעלך אתם. לא אמרתי שזה קל אבל מאוד תלוי בך.

ב-כל בנוגע לטיפול מיוזמתך במה שקורה בין בעלך לאנשים אחרים( חוץ ממך) ... בלשון המעטה זה לא יתקבל אף פעם בברכה מצד בעלך,  ומובן גם למה. זה נראה שרוצים לתקן אתו, לחנך אתו. וכשזו אשתו שרוצה לחנכו שלום בית זה לא מוסיף...

הקושי שלך מול המשפחה מובן ולגיטימי , אבל לא הייתי תולה את הפתרון בבעלך, כי זה גולש לתחום היחסים ביניכם, תחושה שמלווה בטח את בעלך ש"יושבים לו על הווריד" ואשתו הכשרה האמורה לעשות רצונו מתביישת בו ומנסה להתנצל בשמו והייתה שמחה לשנות אתו וכו' וכו' ... ורק אם הייתה ביניכם מערכת יחסים מושלמת ( שאולי קיימת רק בסיפורים) היה אפשר לנסות להשפיע עליו, אבל כל עוד זה לא כך, לא כדtי.. אלא תתנהגי רגיל עם בני משפחתך ועם הזמן יובהר לכולם שאין כל קשר בין מה שבעלך מבין לנכון לומר או לעשות לבין מה שאת.. (וזה בלי צורך להתנצל כאילו בשבילו או להרגיש אשמה בשבילו וכו' זה לא נוגע אליך אל תחשבי על זה)  תורידי את האחראיות מעצמך!! את באמת לא אחראית על בעלך, יש לו את האופי שלו, יצר הרע והטוב שלו והכלים שלו להתמודד, וזה שנשאית לו לא הפך אתך אחראית... אני מתחיל לחזור.

 

מה שכן דורש התייחסות זה היחסים ביניכם ( במקרה והסעיף הקודם לא פתר את כל הבעיה! אולי זה כל מה שמציק לך.. זה אני לא יכול לדעת) ואת בשאלתך לא שמה את זה במקום הראשון ... אולי כי את לא חושבת שמגיע לך שלא יריבו אתך ואת מתביישת לדבר על זה, ואת מאמינה שהדברים יסתדרו דרך הטיפול במריבות עם אחרים, את לא מגלה פרטים על המריבות ביניכם  אבל את צריכה לבדוק מה באמת מציק\מפריע\כואב לך: אם התנהגות של בעלך בחוץ או שבעשרים שנה האלו עדיין לא מצאת משהו יקר לך בבעלך וביחסים שביניכם.. ואם כך מובן שגם דבר צדדי עלול להפריע. (שוב אדגיש (!) לא באתי לגרום לך לחפש בעיות  אם את מרגישה שהנקודה הראשונה היא העקרית אל תתיחסי לשאר!)

מערכת יחסים זוגית תקינה זה דבר שלא בא בקלות לרוב רובם של אנשים, ובפרט בזמנינו. מאחל לך בכנות להצליח למצוא את הדרך לאושר בנישואיך!! משה גולדברג

הצילו! איך מתמודדים עם מריבות ובכיות תכופות של ילדים?

אנחנו הורים ב"ה לשלוש בנות. הבכורה בת כ9 ותאומות בנות 4. מרגע שהן פוקחות עיניים בבוקר, הן מתחילות להילחם ולריב על כל דבר שזז (וגם על כל דבר שלא זז...), מתלוננות, מתבכיינות בקלות, בקושי משתפות פעולה בהתארגנות הבוקר. בעלי יוצא לעןבודה מוקדם בבוקר כך שכל העול נופל עלי. המריבות וכו' ממשיכות גם בצהרים ואחה"צ (אמנם ב"ה פחות מהבוקר). חשוב לי לציין שאני רואה את עצמי כאמא אוהבת וטובה. חמה ומפנקת. מקשיבה וסבלנית. אבל בשלב כלשהו אני מרגישה שאני מאבדת את סבלנותי כשהמריבות וכו' לא מפסיקות ואז אני כועסת עליהן או מתעלמת מהן. כמה אפשר לשמוע ילדות רבות ולא מרוצות??? קראתי ספר שלם על מריבות ילדים. ניסיתי להתעלם אבל הן מהר מאד מגיעות להרמת ידים. ניסיתי לשקף לכל אחת את הרגשת אחותה אבל הן לא מקשיבות. להפריד ביניהן אבל כשהן נפגשות שוב הן מתחילות לריב מחדש. בשלב כלשהו, אני מתוסכלת ומרגישה שאני ממש כועסת עליהן שהן ממררות את חיי, עד כדי כך! אנא עזרו לי לצאת מהמיצר...

בהצלחה!

שלום! את נשמעת אימא רגישה חמה ושואפת לבית מושלם עם ילדים כמותך שלא צרה עיניהם אחת בשנייה ואוהבות זו את זו ושמחות זו בהצלחת זו.

צער לי לאכזב אתך, אבל לפי מיטב ידיעתי לא קיימים ילדים כאלו.

תשאלי את שכנותיך ואת חברותיך. המצב לא כל כך קטסטרופה כמו שאת מתארת אבל אין ילדים בלי מריבות נקודה.

ומה עם הקטסטרופה שלך? כמה נקודות:

אין כמו העידוד! לכל בית ולכל נושא.

מה זה ואיך עושים את זה? כהגדרתו של אחד מאנשי חינוך המפורסמים והמוצלחים בדורנו –"זכוכית מגדלת" פירושו שמתי שאת מזהה שילדותיך

ב"טעות" שכחו לריב, את מתחילה להתלהב ולומר שאת שמחה שהן משחקות ביחד בשלוה ואחווה וכו'

אולי גם כדי להוסיף לזה ממתק אם זה אפשרי.

לא כדי להתלהב יותר מדי שלא יורגש שזה משהו לא צפוי, כי המסר יהיה הפוך- שצפוי שיריבו ואז הפסדנו הכל

וגם שהממתק לא יהיה כפרס, מאתה סיבה, אלה כאות לשמחתך.

וגם כשזה לא קרה בפעם הבאה את יודעת שזה יכל להיות בצורה הטובה- תנסי לומר להם זאת.

זה חשוב מאוד לאור זאת שאת מאוד רגישה וסבלנית ומפנקת ומאוד מצער אתך מריבות שלהם, כי את ללא משים נהיית מאוד מפוקסת למריבות שלהן. וללא כוונה רעה את מאוד מדגישה(מעצימה) את זה עם ההתייחסות שלך לזה, שזה הפך העידוד. ( לסיכום ביניים- אין ילדים שלא רבים, ועידוד זו דרך להמעיט.)

עוד נקודה חשובה שלא כל כך ברורה: מתי הבת הגדולה התחילה לריב עם הבנות הקטנות? לי יש בנות בהפרשי גלאים והן כולן רוצות "צומי", אבל תור-תור הן מקבלות אתו, ומה כל כך משותף לבנות בגיל שונה???

התשובה נעוצה בעוד יסוד חשוב: ילדים לא מבינים אחד את הרגשי השני!! ובגיל קטן בוודאי שלא!!! ואם את בהיותך אמא סבלנית ורגישה ציפית מהבת הגדולה שתבין לצורכיהן של הבנות הקטנות (שהוריה "הפרטיים" הביאו זה עתה מהשוק הערני), מאתו יום שנולדו, אפשר להבין שלילדה בת 5 זה עשה "נוגדנים" והיא הבינה מיד שיש לה מתחרות, ושהן כבר אכפו אתה ... עובדה שאמא כבר דואגת להם על חשבוני... אין ברירה עושים מלחמה! ( זו השארה ... אני לא מכיר את המקרה ... הכל בערבון מוגבל)

 

עוד נקודה ונסיים עם זה: את כועסת? יש לך שלוש ילדות שממרמרות לך את החיים? מי לא הייתה כועסת?!!! (מצטער אם אני מנפץ לך את חלומותיך הוורודים, צריך לשאוב ליותר אבל חובה לדעת מה הטבעי כדי להגיב בפרופורציה)

כדי לך לדבר על כל זה עם יועצת חינוכית וותיקה , עדיף אחת שגידלה כבר את ילדיה( ואז גם לא חובה שתהיה יועצת).

את אמא רגישה ואכפתית ושואפת לגדל ילדים בעלי מידות טובות-זה נפלא!!! שיהיה בהצלחה!

{נ.ב. בעלך איך שהו נפלט מהסיפור... חשוב מאוד לדעת מה האווירה בניכם... אם תחרותית או לא ועד כמה, זה יכול להיות גורם משמעותי לפחות בנוגע לבת הגדולה, כמו כן אווירה כללית של שמחה וסיפוק מהחיים או מירמור תמידי על כל מה שזז כמו הממשלה, העריה, החברת חשמל, המפלגה, הבוס, השכנים ועוד רבים ... אלה דברים שמשפעים מאוד על ילדינו..} ושוב בהצלחה!

מה לא בסדר?

אני ובעלי נשואים 3 שנים. יש לי בעיה שמתעוררת מידי פעם בפעם. ההורים של בעלי גרושים, אמו היא אישה עובדת בעלת נכסים ועבודה מכובדת ומכניסה. אני עובדת רוב שעות היום. בעלי לומד ב"ה. מצבנו הכלכלי בכי רע. אני משתדלת להצטמצם בכל מה שאפשר, עד שאני חשה ממש חנוקה. בעלי מבקש מידי פעם שניתן כסף לחמותי לעזור לה לדוג' בנישואי האחיות שלו או באירועים כאלה ואחרים שנראה לו שהיא דחוקה כלכלית, ונאלצת להתמודד לבד עם המצב בעקבות הגרושין מבעלה. אני מבינה לליבו שהוא דואג לה בתור אימו, אך מרגישה שזה מגיע על חשבוני. כל פעם שאני מנסה להסביר לו זה גורר ויכוחים ומריבות נוראיות שאני מעדיפה לשלם מאשר להיות "לקה ושילם"... לאחרונה הוא שוב ביקש שנעביר (בתשלומים- כי פשוט אין בבנק...) סכום מכובד מאד של כסף כ"עזרה" לאימו שמחתנת בקרוב בת. אני לא יכולה לעמוד בלחץ הכלכלי! כמה שהסברתי לו את העניין הוא לא מבין כלל. אני לוקחת על עצמי עבודות נוספות איחר הצהריים, מטפלת בילדים ובבית לבדי כדי שילמד בראש שקט, הוא מודע הייטב למצב הכלכלי, לזה שאני חוסכת ולא קונה הרבה דברים שהם ממש הכרחיים... אז למה הוא לא מבין? מה אעשה? איך אוכל להסביר את עצמי בלי לפגוע בו? האם אני לא בסדר? כבר ניסיתי להסביר עם מכתב, עם מתנה, עם שיחה בארבע עיניים...וכל פעם מגיעה למבוי סתום. אולי חשוב לציין שאני לא הבאתי להורי שקל אחד מיום החתונה. בעלי טוען שהם אנשים אמידים שלא זקוקים לעזרתנו. אשמח לעזרתך.

חייבים שינוי, בחכמה. בהצלחה!

המצב שאת מתארת הוא לא מצב בריא מבחינת מערכת היחסים בין בני הזוג. מצב כזה שאת מתמודדת לבד עם משהו קשה, ומה שזה לא יהיה, ובאמת קשה לך, ולבעליך, סליחה על הביטוי, אין בזה שום ענין-זה לא אמור להיות בשום משפחה! יש כאן "בגידה" בידידות שלכם, בברית שכרתתם. אני לא מתכוון לקטרג, אני רק מעורר שיש כאן נושא כבד משקל ולו יצויר וחמותך תזכה ב"לוטו" מחר, ישאר ה"נושא". למה את לבד? צריכים בחכמה לבצע שינוי!

אל תפחדי להפריע לבעלך בלימודו ותדרשי דבר פשוט: את מוכנה לעבוד, ולעבוד קשה, כמו שאת עובדת עכשיו, אבל הנהלת חשבונות שהוא יקח על עצמו. כרגע זה נראה שכל האחריות והקושי של ההתמודדות עם המחסור (או ה"כמעט מחסור" לא כל כך משנה) כולו עליך. מי שיש לו דרישות צריך להיות מעורב בעול!!! 

(אני אברך יום שלם, ואני האחרון שיגיד לך שתדרבני את בעלך לעזוב את הלימוד, אבל אשתי עובדת בשתי עבודות ואני רואה מה המכיר ומה ההשלכות לגבי... אני אב המשפחה וזכותי "לעשות סדר" אבל לראות שבני משפחתי מסוגלים לעמוד בזה... )

אני מבטיח לך שאין שום רב שיאשים אתך בזה שאת מפריע לבעלך ללמוד במצב שבו את נצמאת (כמובן בהסתמך על התיאור שלך).    וכמו שכל (!!!!!) ה"גדולים" עזרו לנשותיהם כשהן היו צריכות והביעו רצון לכך, בין בשטיפת כלים ובין בהחלפת הטיטולים, וכדו', ומי שמתעלם מאשתו... "גדול" הוא לא, כך גם בעלך צריך להכנס לגופו של ענין הכלכלי, שזה הנושא הקשה במקרה שלכם, ולהשתתף אתך בניהול התקציב, כך שהעול לא יהיה עליך אלא עליו. ואם את מוכנה להתצמצם למען הלימוד של בעלך, כמו הרבה נשים צדקניות בכל הזמנים, אשריך וטוב לך ב"זה" וב"בא" ושכרך כפול מן השמים. 

אם יש קושי עם זה, כדי לך להציע לבעלך להתיעץ עם רב תלמיד חכם, אני מוכן לתת לך\כם\ו כמה מספרי טלפון למטרה זו.

הסתייגות חשובה מאוד(!!) לא עושים שינוים דרסטיים בחיי הנישואין!! צריך חכמה וסבלנות , אבל המסר ברור כנ"ל. אולי עדיף לך להתייעץ  עם איזה רבנית מבוגרת, מהחוג שלכם, בעלת נסיון, שתבין לליבך ותעזור לך למצוא את אמצע הזהב -להיות "עזר" לבעלך ולהרגיש אהובה ומוערכת על ידו, כפי מה שמגיע, על פי התורה, לך ולכל בת ישראל.

בהצלחה! וש"המברך את עמו ישראל בשלום" והרוצה מאוד מאוד בהצלחתם בכל קשייהם, יהיה בעזרכם!


 

מה לא בסדר?

אני ובעלי נשואים 3 שנים. יש לי בעיה שמתעוררת מידי פעם בפעם. ההורים של בעלי גרושים, אמו היא אישה עובדת בעלת נכסים ועבודה מכובדת ומכניסה. אני עובדת רוב שעות היום. בעלי לומד ב"ה. מצבנו הכלכלי בכי רע. אני משתדלת להצטמצם בכל מה שאפשר, עד שאני חשה ממש חנוקה. בעלי מבקש מידי פעם שניתן כסף לחמותי לעזור לה לדוג' בנישואי האחיות שלו או באירועים כאלה ואחרים שנראה לו שהיא דחוקה כלכלית, ונאלצת להתמודד לבד עם המצב בעקבות הגרושין מבעלה. אני מבינה לליבו שהוא דואג לה בתור אימו, אך מרגישה שזה מגיע על חשבוני. כל פעם שאני מנסה להסביר לו זה גורר ויכוחים ומריבות נוראיות שאני מעדיפה לשלם מאשר להיות "לקה ושילם"... לאחרונה הוא שוב ביקש שנעביר (בתשלומים- כי פשוט אין בבנק...) סכום מכובד מאד של כסף כ"עזרה" לאימו שמחתנת בקרוב בת. אני לא יכולה לעמוד בלחץ הכלכלי! כמה שהסברתי לו את העניין הוא לא מבין כלל. אני לוקחת על עצמי עבודות נוספות איחר הצהריים, מטפלת בילדים ובבית לבדי כדי שילמד בראש שקט, הוא מודע הייטב למצב הכלכלי, לזה שאני חוסכת ולא קונה הרבה דברים שהם ממש הכרחיים... אז למה הוא לא מבין? מה אעשה? איך אוכל להסביר את עצמי בלי לפגוע בו? האם אני לא בסדר? כבר ניסיתי להסביר עם מכתב, עם מתנה, עם שיחה בארבע עיניים...וכל פעם מגיעה למבוי סתום. אולי חשוב לציין שאני לא הבאתי להורי שקל אחד מיום החתונה. בעלי טוען שהם אנשים אמידים שלא זקוקים לעזרתנו. אשמח לעזרתך.

צריך שינוי בחכמה. בהצלחה! 2

חשוווווווווב מאוד!! מה שמטפל היה בודק בטיפול, ואם את מנסה להתגבר על הבעיה לבד, את צריכה לעשות את זה:

ה"לבד" במשפחה לא מגיע ב"אשמת" צד אחד...כולם (בדרך כלל) רוצים קשר נפשי עמוק, וכשזה לא, מתחילים לחפש סיבות, ובדרך כלל אצל הבן זוג כי הוא זה שמונע זאת מהם. ומה שהם לא יודעים, שקרוב לוודאי, איכשהו בלא משים, הם עצמם גרמו לניתוק מסוים כשהצד השני רצה קשר כעין זה, באופן שונה מזה שעכשיו את\ה זקוק\ה, ו...הוא לא קיבל את זה...  ונשאר לבד במדת מה... למעשה מערכת יחסים ירדה רמה...

ועכשיו כשאת זקוקה לו... הוא כבר לא שם... הגל הזה חסום...

במקרה שלך יכול להיות(השארה בלבד!) שבעבר בעלך רצה לחלוק אתך את עול הפרנסה, או באופן מעשי-לעבוד, או באופן ניהולי בלבד, ואת הבהרת לו, באופן זה או אחר, שאת לא מעוניינת ב"עזרתו" בזה, ומעדיפה לבד... ועכשיו הגיע "עונת הקצירה"...

יכול מאוד להיות שבעלך לא זוכר מה קרה ולא מודע לכל המתרחש ביניכם מתחת לפני השטח ברובד הרגשי.

ויכול גם להיות שזה היה תחום אחר ולא פרנסה וניהול כלכלת הבית, ובכל זאת התקבל מסר שאת מעדיפה לבד, התוצאה אתה תוצאה.

כמובן שהסיבה שהעדפת לבד היתה מוצדקת!! אבל זה כל היופי וביחד עם זה הקושי של החיים המשותפים במסגרת הנישואין. ובסופו של דבר כל אחד מבני הזוג נאלץ לגלות שאלה לא שאלות של צדק! ולא עוזר צדק! זה לא שכנה ממול או חבר בעבודה, כאן זקוקים לא להיות לבד באופן המלא שרק כאן יכול להיות, שזה אומר בלי קשר לצדק- רוצים אתך אפילו כשאת\ה לא צודק\ת! זה חלום של כל אישה בטח, ולא פחות בטח גם כל הגבר, בשינוים מסוימים.

יש לך הרבה חומר למחשבה, ולדעתי אחרי כל זה את יכולה להתחיל לנסות לדבר עם בעלך.

מאחל לכם הרבה הצלחה!! ושה' הטוב ישכין שלום בביתכם!

משה גולדברג 0527633640

בעל שלא מדבר כמה ימים

זוג + נשואים 21 שנים. אחת לכמה חודשים בעלי כועס עלי מאד בגלל משהו שאמרתי ( לא חלילה מילה מעליבה וכד') ואז הוא יוצר נתק ולא מדבר איתי ימים רבים, לעיתים למעלה משבוע. הרבה פעמים הוא צובר כל מיני כעסים ואז ברגע אחד הכל מתפרץ גם אם לא מדובר על משהו רציני.תמיד זה מסתיים בכך שאני זו שצריכה לבקש סליחה ולא משנה אם לדעתי תפיסתו שגויה תמיד אני זו שעושה את הצעד. חשוב לציין שלא מדובר על אמירות מתחום מסויים שיכולתי להמנע מהן. ביקשתי ממנו בזמנים טובים ללכת לטיפול משותף והוא תמיד מסרב. יצירת הנתק הוא דפוס פעולה שלו גם במריבות עם אנשים אחרים. בימים האחרונים שוב מצאתי את עצמי בסיטואציה דומה וזה פשוט נראה לא אמין שוב פעם ללכת לבקש סליחה וכו' יש טעם ללכת לבד לטיפול? מה לומר לו הפעם?

מנסיוני במקרה דומה...

אין לי לצערי מתכון פלא בשבילך. כמובן שטיפול זה דבר שאין לו (כמעט) תחליף ואין אפשרות לעזור מעל במה זו באופן ממשי, אבל היות ואת בין כך ובין כך מתמודדת עם המצב לבדך, אז תוספת הבנה תעזור לך לקבל את היחס של בעלך ביתר סבלנות והבנה. הכרתי זוג שהיה לבעל דפוס התנהגות דומה מאוד למה שאת מתארת- כל כמה זמן הוא היה מתחיל "לצבור", זה היה מתחיל ממשהו אחד ואח"כ היה מתווסף עוד ועוד דברים ובסוף איכשהוא יצאו מזה, אבל ידעו שזה יקרה שוב ולא ברור מתי ולמה, ולאישה היה קשה מאוד לקבל את זה ולהזהר מזה. ולצערי אני לא יכול לומר שהעברתי אתם תהליך מושלם והגעתי אתם לסיום מושלם (לא שנכשלתי ח"ו פשוט לא הייתי בתפקיד הזה באתו מקרה) ,אבל מה שהבנתי אני רוצה לשתף:

מה שהתברר שלבעלה הייתה לעיתים תחושה שאין טעם או אפשרות להעיר לאשתו כשמשהו לא מצא חן בעניו. וכיון שהיה לו את הצורך בזה , ז"א הוא לא היה מוכן לוותר ולשכח כשמשהו הציק לו, עצם זה שמשהו לא לפי רוחו ואין לו (לפי תחושתו) "עם מי לדבר" הוסיף לו כעס ותיסכול. הוא היה שומר את זה בבטן והיה מצטבר לו עם הזמן כמה כאלה, וכפי טבע הדברים אשה שמרגישה משהו אצל בעלה מנסה להתקב או "לחפור" מה קורה וכו' וזה רק הרחיק אתו כי הרי "אין עם מי לדבר" והיא לא באה לדבר עכשיו היא פשוט רוצה בעל לא כועס , אבל לא מענין אתה באמת מה מפריע לו וכו' וכו'

למה "אין עם מי לדבר"? 1. היו דברים שהוא העיר הרבה בעבר וזה (לפי דבריו) לא עזר והוא הרגיש מטופש לחזור על זה. 2. היו דברים שהוא ידע שאשתו תפגע עם לא שזה יאמר בסיטואציה מושלמת של שיא האהבה ואחווה, וכשהוא כועס עליה זה לא מתאים... 3 תפעמים בפני הילדים או אנשים זרים הוא לא רצה להעיר ואח"כ כבר היה לא לענין , אבל נשאר לו "רושם" של התעלמות מרצונו והיה בזה מספיק כדי "להדביק" על זה עוד מקרים דומים.

לענינך מכל זה אני מציע לך לבדוק אצל בעלך עד כמה את קשובה לו בזמנים שהכל בסדר, או שאולי יש דברים שאת "לא שמה לב"(עד מתעלמת) כי זה נראה לך מופרז לא צודק וכו' ואת לא מתחשבת בדעתו בענין. לצורך הענין עכשיו לגמרי לא משנה שאת צודקת!!!

תנסי להבהיר לבעלך שאת מבטיחה להיות קשובה לכל הערה שלו מה שזה לו יהיה. אולי שירשום לך בדף או שאת תרשמי, ותבטיחי לשקול את זה ברצינות היות וזה מפריע לו, ושאת רוצה באמת לדעת. ולומר את זה בשיא הרצינות, ולא באמצע מריבה.

כל זה בתנאי כמובן שאת מחוברת לרעיון שתיארתי ואת מוכנה להשקיע. אם לא, זו עבודה בעניים,רק תזיקי. למרות שאת כמובן לא צריכה להשבע בשם ה' שתצליחי... הכל בגדר הסביר.

נוסיף רק כדי שזה לא יראה כל כך לא צודק שאת צריכה כל כך להקריב בשביל לזכות ליחס נורמאלי בו בזמן שזה נראה "דז'וק" של בעלך, שתחושה שלו ש"לאשתו לא אכפת ולא מענין מה מפריע לו ומה מציק לו והוא לא מספיק חשוב בעיניה וכו'" הופכים כל נושא שולי ולא משמעותי ל"סיבה למסיבה" כי לא הנושא עצמו הבעיה אלא החוסר יחס...והוא הרי בסוף במקרה שלכם כן מקבל את שלו כשאת באה לפייסו..(אין כאן כמובן הצדקה לשיטות של סחטנות וכדו', רק הבנת הדברים) לכן חשוב לך מאוד ללמוד להיות קשובה ולתת לו את התחושה שזה לא כך! אלא יש לו אשה קשובה לצרכיו ולרצונותיו (ולא בוחנת אתם במאזני צדק...) ומעריכה ומחשיבה אתו וכו'.

אם מה שקורה אצלכם בבית לא מתאים לתיאור שלי וזה לא המקרה... ה' יעזור לכם למצוא פטרון במקום אחר, אני רק העלתי אפשרות...ואולי זה לא.

שמחתי לעזור  משה גולדברג 0527633640

חיזוק הקשר

שלום ותודה רבה גדולה לעונים לפורום הנפלא הזה. אני נשואה 5 שנים ואנחנו הורים לשני ילדים. נישאתי לבחור בגילי בגיל צעיר בשידוך ובתחילה התקשנו מאד, היתה בדידות וקושי בתקשורת. לאט לאט התקרבנו שוחחנו והתקדמנו. אני מחכה להגיע למצב של אהבה חזקה. כמו אהבה שיש לי לילדים שלי. לי ולבעלי יש ימים יפים של אהבה, בד"כ זה מגיע בזמן שיש עשייה מיוחדת כמו חגים יציאה וכדו, אבל גם אני יודעת שעוד מעט זה ידעך. בשגרת היום יום עדין אני מרגישה ריחוק קטן והרגשה לא שלמה, הרהורים של השוני בינינו ותחושה שעדיין אנחנו לא מחוברים לגמרי. האם ניתן להגיע לרגש תמידי של חברות אמיצה ואהבה? או שהחיים הם עליות וירידות ועלי להשלים עם זה.

אם משקיעים-מקבלים.

 

קודם כל, כל הכבוד לך ולבעלך על השקעתכם באיכות חיי הנישואין!! הגישה הבוגרת והבריאה הזאת שלא מקבלים דברים בחינם בטח תביא אתכם להצלחה!!

ולגופה של השאלה:

ה' הרדים את האדם ולקח ממנו צלע ועשאו לאשה. זה סיפור שכולם מכירים. היו לתהליך זה בכל פרטיו השלחות רבות לטבע הבעל והאשה. ואחת מהם שכמו שאבר אחד לא יכול להתקיים ללא גוף, אין לו בכלל מציאות באופן עצמאי, כך אצל האשה הצורך שלה בשותפות לא מוגדר כתוספת נחמדה לחיים אלא חלק קיומי הכרחי. ואילו הגוף יש לו קיום גם ללא איזה אבר מסוים, כמובן יש חסר מסוים אבל עם רגילים בלעדיו, לא כל כך מעריכים כשישנו. כך הגבר יכול מבחינת טבעו הגברי להתקיים\לזרום עם החיים ללא שיתוף מלא כל כך עם האישה.

לכן כדי שאתם תגיעו לרמת שותפות שאת שוtפת  את צריכה הדברות יפה מאוד עם בעלך, כדי להביאו להכרה והבנה בצורך נשי זה של שיתוף מלא יותר, בלי לחץ ובלי להפגע, בהתחשב במה שכתבתי למעלה, אלא הכל לפי הכללים בצורה יפה וכו'

בנוסף נראה לי להוסיף, למרות שאיני מכירכם, נראה לי שעם השנים תגבר אצלכם הרגשת עצמאות ובגרות ופחות תרגישי חסר בתחום זה שאת מעלה בשאלתך.

בהצלחה רבה מאוד!

משה גולדברג 0527633640

 

מתוסכלת

שלום. זקוקה לעיצה והבנה . אנחנו בני כ53 . יש לנו 5 ילדים .חלקם נשואים . עם הזמן בעלי התחרד עד כדי חרדה . אני נשארתי בקו דתי לאומי גם במסגרת העבודה באולפנה והוא ושני הילדים במסגרות חרדיות . הקושי הוא בקושי של בעלי לקבל אותי כפי שאני . אני לא הקשתי עליו או על הילדים ודי מכבדת אם זה במסגרות בכשרויות וכו. אך בעלי לא מפסיק להעיר . יתר על כן מתקשה להבין שיש לי חברות שאיתן אני יושבת ומדברת . .לו אין חברים .הוא לא עוזר לי כלל בהכנות לשבת אך מאידך חושב שמצוות עונה היא חיוב חזל בערב שבת . ואני עייפה ככ בערב שבת . בפעם האחרונה רבנו מאוד בנושא זה עד כדי כך שאמר אם לא ערב שבת אז גם לא כל השבוע . ואף החליט להפסיק לדבר איתי . האם זו דרך התורה?

לא לא לא !!!

אין רב מהעוסקים בתחום שלא יגערו בבעל כזה! שלא יעלה על דעת אף אחד ש"אצל החרדים זה כך"!!!

"אצל החרדים "כך" זה אונס עם כל המשמע מכך!!!"

נושאי שיחה משותפים

שלום אנחנו נשואים למעלה מעשור באושר ובאהבה, הורים לשישה ילדים מקסימים ב"ה. אני טיפוס סקרן מטבעי (ויש שיאמרו ידען), ואילו אשתי - מאז בית הספר לא התעסקה במה שלא נוגע לכאן ועכשיו (וגם אז - רק כי היתה חייבת..) כמעט כל חיינו המשותפים אנחנו הורים, כך שרוב נושאי השיחה באופן טבעי הם סביב הילדים ומה שכרוך בכך. אני מרגיש שזה לא מספיק לי. אני לא מוצא תחומי עניין משותפים עם אשתי האהובה, וזה מתסכל אותי. ניסיתי בעבר לשאול אותה מה מעניין אותה, לא הצלחתי לקבל תשובה. אין תחביבים שלה שאני מכיר ולא תחומי עניין מעבר לאחזקת הבית הגידול הילדים. (אפשר להסיק מכאן שהיא עקרת בית). כבר שנים שאני רואה את סבי וסבתי, שני אנשים שחיים יחד עם פערי השכלה מאוד גבוהים ואפס תחומי עניין משותפים. מאוד עצוב לי לראות מהצד זוג שחי ביחד כשני אנשים בודדים מאוד. ואני רועד מפחד שזה יקרה גם לנו אחרי שהגוזלים יפרחו מהקן. מה לעשות? הבית מאוד חשוב לי ואני מפחד שהוא ייפגע. גם בשביל הילדים.

ה כ ל ב ס ד ר !!

בהגבלות המסגרת הזאת כשלא מכירים את הזוג מעבר למה שמצוין על ידי שואל השאלה, יש לי שני נקודות "להעיר":

א. אני מכיר אישית מאוד מקרוב זוג שהבעל הגיע מהבית בו ההורים נפרדו באופן הכי מאוות שרק יכול להיות. הייתה בגידה ועוד בגידה ובסוף ילד מהצד(בית חילוני כמובן) אבל משום מה לאמא לא "נפל האסימון" הרבה זמן והזוגיות כאילו נשארה בלי פירוק רישמי של החבילה הרבה הרבה זמן... סיפור באמת יוצא מן הכלל.

אבל מה מעניין ? מה הבן הוציא מזה, בין השאר (הוא הוציא אולי הרבה אבל גם את זה) מהסיפור העצוב הזה לחייו האישיים לעתיד?

שההגיינה האישית זה מאוד חשוב !!

כי..

הוא זוכר                (וזיכרונות של ילד זה ממש חלק ממנו, עד שהוא מתבגר דיו ומצליח לקלוט שזה לא "תורה מסיני" .., ואז הוא מסוגל להתייחס יותר בסלחנות לנושא, אבל עדיין הדרך ארוכה (אם בכלל) עד שהוא נהיה מאוזן בענין )

 אז הוא זוכר..  שלאבא שלו מאוד הפריעה הפשטות של אמא שלו.. בנושאים שיכולים לדחות לקפדן ברמה זו או אחרת (לא כל כך משנה לגופו של ענין) והוא, משום מה, "תפס" את הצד של אבא בענין הזה.

ומאז הוא איסטרי בנושא!! באופן תת-מודע לחלוטין (כי זה אולי נכון בפרופורציה נכונה)!! כי זה פירק את המשפחה שלו!!

אולי היה עוד גורמים? וזה לא מצדיק את כל מה שקרה... זה לא מובן מאיליו החשבון הזה ואו שהוא בא או שלא...

 

לענינינו  זה שראיתה את סבך ואת סבתך באור שאתה לא רוצה לראות את עצמך בשום אופן... תנסה לשקול את זה שוב..

אולי לא (היה) רע להם? ולך זה נראה מזעזע כי אתה "חברמן" בטיבך.... ועוד אתה מרגיש שנפלת בפך שכל כך פחדת ממנו...

אולי טוב להם ב"טוב" מסוג אחר שאתה לא מודע לו.. נוח להם שאף אחד לא מתערב ברמת מושכל של השני וזה מונע סיכסוכים וחיכוחים מיותרים...וכדו'...

ועוד הרבה אפשרויות שא"א לעלות על דעתם בלי להכיר את המקרה מקרוב...

תבדוק... לפני שהלחץ משתלט עלך ומזיק לך הרבה לפני שהצרה מגיע, ובכל בלעדיה.                                                 ("מתי שהאפרוחים..." מתי זה בכלל, מתי אתה מתכנן לנתק את הקשר אתם? אולי בכלל רק בכתבות זה קיים מושג כזה...)

 

ב. יש אפשרות ( אולי לאור האמור לעיל..) שאתה מחפש מדי טוב ולכן לא מוצא!

 

אני מתכוון .. תנסה להקשיב יותר לאישתך ויש סיכוי שתזהה "נושאים" שמענינים ומעסיקים אותה ואם תשקיע ותתאמץ, תוכל להיות חבר שלה בהם, ויהיה לך את העומק שאתה כה זקוק לו.

במילים אחרות יש אפשרות שיאשתך לא יודעת להגיד במילים יפות  ומלומדות את מה שיש לה לומר בכל נושא שלא יהיה, אבל לא שאין לה דעה, יש לה! תנסה להקשיב לה בעדינות\רגישות יתר... היא עושה דברים והיא יודעת למה... זו דעה!!

(אני נזכר עכשיו שהיה לי חבר שלאחר החתונה למד עם אישתו "עלי שור" ספר השקפה די עמוק... גם היה חסר לו משהו... הוא רצה לתקן את זה באופן דחוף... זה עבר ב"ה ... לא בגלל שהוא השלים עם זה שאישתו טיפשה, אלא עם זה שאישתו אישה וברוך השם לא מדברת במילים גבוהות!!! כי אז בטוח שהוא תמיד היה יוצא טיפש!!!)

אולי המילים הבומבסתיות מפחידות אותה והיא מעדיפה להתחבות אל הכלים ...

 

אתם "חיים למעלה מעשור באושר ואהבה" ... כמה מליון דולר נראה לך המשפט הזה שווה?

תחפש את אישתך בדברים פשוטים יותר , בשימלה יפה שהיא קנתה.. יש לך דעה בזה? למה לא? תשמע מה דעתה.. זה יכול להיות מענין..

פרח זנ יפה או אחר?

להשקיע בדירה עכשיו או בחיסחונות לעתיד?   

לבזבז לביגוד או לריהוט?                

לאכול בריא או טעים?

רכב או אוטובוס?

עשר ילדים או חמש? 

תמונות נוף בסלון או תמונות רבנים ולמה?

  קיר לבן או שמנת או שזה כלל אל משנה?

שוב לא מכיר אתכם אבל את מה שנראה לי כתבתי...

מאוד אופטימי!!!

ב ה צ ל ח ה !!!

משה גולדברג 0527633640

 

 

סוג המשפחה

הרבה אומרים את המשפט הבא: לא מתחתנים עם המשפחה אלא עם הבחור\ה. האם זה נכון מנסיון על עצמי אני רואה שאשתי סובלת מאוד ממה שמשפחתי לא בסגנון כמו משפחתה וזה גורם לנו כמעט להיפרד. לתשובתכם אודה.

לא מתחתנים אבל מתקרבים!

אפשר לומר באופן כללי שזה בוודאי נכון. וכל הבדלי משפחות המוצע הם כמו כל שאר ההבדלים בין האנשים בכלל ובין בעל ואישה בפרט, וממילא ניתנים לבדיקה במידת מה בזמן ההכרות, בערבון מוגבל כמובן. ואם הרקע הוא לא לגמרי שונה זה לא אמור להיות קריטי, וכמובן הכל לשיקול דעתם של המשתדכים.

אבל(!) למרות שבוודאי לא מתחתנים עם המשפחה כולה, "משפחה" כן נהיים איתה!!

וכמו בכל משפחה תקינה, היחסים בין בני המשפחה זו מסגרת מחייבת, ולשני הכיוונים.

ואם קיימים הפרשים\הבדלים גדולים, התקשורת יכולה להיות קשה. אולי זה הרגלים, אולי מנהגים, שיכולים להפריע, ויכולים לאכזב ואולי יש ציפיות ואי הבנות וכו' וכו'.

עד כאן הטאוריה

 אתה נשואי ושאלתך לא טאורטית. כמובן לא נוכל לדלג על המשפט הנפוץ והנדוש שצריך לקבל את התרבות השונה לא כדבר מוזר אלא כשונה ולא עם ביקורת אלא כדבר ליגיטימי אפילו איפה שזה נראה לא הגיוני. בסך הכל אף אחד לא בחר איפה להוולד איזו מינטליות לספוג....

אבל יש כאן שאלה מה כבודו יכול לעשות כדי להקל על הקושי שיש לאישתו?

וכאן למרות הקושי להבעל צריך להתייצב לצד אישתו-מבחינה ריגשית לפחות. שזה אומר תמיכה והבנה מלאה, וגם מבחינה מעשית, וכיון שאין לי דוגמאות אינני יודעה במה להמחיש. אבל אם למשל החמות מצפה לחיבוק חם בכל פגישה מהכלה וזה קשה , אולי צריך לדבר איתה לנסות להסביר שללא אשמתה היא לא נולדה עם זה ולא עושים אצלם כך וכדו', ולדעתי לא צריך להיות מדי ישר כאן ואפשר להגזים בתיאורים על המוזרות של הצד השני , במקרה כזה שצד אחד לא מסוגל(לחובתו יאמר) להבין את השוני ולקבלו בברכה. 

או שעל זה ועל זה לא מקובל לדבר עם כל בני המשפחה בשולחן שבת אצלם.. מוזרים שכאלה.. 

וכו' וכו' אין ספור דוגמאות אבל חלילה לא "לבגוד" באישה מבחינה ריגשית וליבו שיהיה אימה!

ועזב את אביו ואת אמו ודבק באישתו

עדיין הבעל חייב בכיבוד אב ואם יותר מאישה כי יכולת בידו... ולא צריך ממש לעזוב אותם

אבל מצד שני כתוב פה שהקשר לאישתו אמור לתפוס את המקום הראשון .. לפני הקשר להוריו...

כך בעיה צדדית(!) בעזרת ה' לא תהפוך לסדק... בשלום הבית

בהצלחה רבה!!

ספקות

שלום. אני יוצאת עם מישהו כבר חצי שנה+ ובתקופה האחרונה העניינים היו יותר רציניים והתחלנו להתקדם ,קבענו תאריך לחתונה וכו. במהלך הקשר כבר בחודשים הראשונים היה לנו די ברור שזה יקרה אך היה קשה מהלך ההתקדמות עקב ההתנגדות של הורי לכך. במשך הזמן הם קיבלו זאת בהבנה שצריכים ללכת איתי במקום לאבד אותי ושינו כיוון. אך עם כך התחילו לנקר בי חששות כבדים לגבי השידוך האם הוא מתאים לנישואין- הוא בישן מאוד וזה נראה מקור של חוסר ביטחון ולאחרונה יש בי תחושה שאני השכלית והברורה והוא מתנהל קצת לפי הרגש ולכן קשה לי לקבל ממנו, זה יוצר מציאות שהוא מרגיש שאני שולטת עליו ולא מקבלת מה שהוא אומר וכן יש חשש האם קיים בו בעיות נפשיות למיניהם (הרבה פעמים סובל מכאבי בטן וגב והתברר לי ששנים לא היה מעוניין לטפל בכך וכן נכנס ללחצים) וגם רוב האנשים בסביבה שהוא חי בהם הם בעלי ביטחון והוא ממש לא. כמו"כ לאחרונה התבטא בביטויים אבדניים וכשאמרתי שזה לא באמת רציני והוא אומר את זה כי קשה לו והוא לא באמת רוצה למות, הוא אמר שכשהיה בן 13 ניסה לעשות זאת ולא עבר טיפול פסיכיאטרי מאז...כמו כן למרות החששות נסנו להפסיק את הקשר אך גם עם זה אני לא שלימה כי יש הרבה דברים שאוהבת ומעריכה בו וחוששת להפסיד וכן קשה לי לאחר תקופה ארוכה פתאום לחיות את הלבד. אני מבולבלת וקשה להחליט מה נכון וטוב. אשמח לעזרה,תודה!

בצדק

מחשבות אבדניות זה לא דבר של מה בכך!

אתם "חבר וחברה" וזה באמת נפלא, אבל זו לא מסגרת מחייבת, עם כל המשתמעה מכך!

קודם כל חייבים לברר למה ועל מה... ועם זה ברמה רצינית היו המחשבות, ועם את לא רוצה להפוך לכל החיים להפוך למטפלת באובדנים ( ואני מאוד מאחל לך לא להיות כזאת) את צריכה, סליחה, את חייבת לבדוק אם לא זה מה שמצפה לך כאן ואם כן לעזוב,             ואל תפחדי!!! את אישה עם לב זהב ואת תוכלי לעזור עם זה להרבה אנשים ולא להיות קורבן של המסירות שלך!! שזה הפסד לכולם!!

לדעתי את מערבבת נושא של "שליחות בחיים" של לעזור... לתת לתרום לחברה...

לבין להתחתן!!! שזה למצא את בן הזוג, החצי השני, מישהו שאת לא רוצה לשקם אתו אלא את רוצה להיות ה"עזר" שלו=שותפה.

הוא החזק ואת המסייעת, כי נראה לך שהוא עושה דברים טובים, את רוצה לגדל את ילדיו וכו'

 

תשמרי את המסירות שלך, זה "נכס" יקר מדי, "יש עבודה ויש חברים"=יש מצוות ויש נישואין.

כל הכבוד לרצון הטוב, ובהצלחה בבנין בית נאמן בישראל!!

כתבתי את מה שנראה לי ומה שלבך אומר לך תעשי.

בהצלחה!

מתוסכלת מאד!!

אנחנו נשואים 17 שנה עם 4 ילדים מתוקים. בעלי מאד ומתמיד לא נותן לי את ההרגשה שאני "מס' 1". זה יכול להיות שהוא יעדיף משפחה, חברים - בעיקר באירועים חברתיים- בקושי מתייחס אלי. אמרתי לו שזה מפריע לי המון פעמים! הוא טוען שאני צודקת, ובאירוע עצמו שואל אותי שאלה כמו "הכל בסדר"? וזהו. מבחינתו הוא התייחס אלי. יש לציין שבבית הוא צריך המון לדבר (בעיקר על עצמו- יש לו בעיה של בטחון עצמי. הוא גדל כאחד שבבית מעולם לא סמכו עליו או כיבדו אותו) העניין הוא שהוא מערב את ההורים שלו ברוב המריבות שלנו!! אמרתי לו המון פעמים שזה מפריע לי, כל העניין של התדמית שלי, והוא אומר שהוא מבין- ושוב מתקשר ומעדכן.. והוא תמיד מחפש את ההערכה שלהם והוא לא מקבל בכלל. הוא מאד אינטואיטיבי ורגשי- ואומר שהוא חייב להתקשר וכמעט שלא שולט בזה! המון פעמים, למשל במקום לעדכן אותי במשהו חשוב: אם אני לא זמינה- הוא ישר מתקשר להורים שלו. מבחינתו אני והוריו באותה דרגה. אני מיואשת לגמרי! הוא מאד ילדותי ולא הפנים "ועזב איש את אביו ואמו ודבק באישתו" היינו כבר בייעוץ זוגי פעמיים ולא עזר. אציין שהוא הלך להמון יועצים/מאמנים בקשר לבטחון העצמי שלו ולכל מיני בעיות כאלה ואחרות- וכלום לא עזר.

הכל כנ"ל

רק שאם את חרדית אוכל להמליץ לךעל מישהו שיחסוך לך הרבה זמן וכסף. הרב שחטוביץ. או אחד מתלמידיו.

וחוץ מזה לא להבהל המצב רגיל בשביל "קושי" ובכלל לא בעיה טרגית, משהו שבאמת אנשים בוגרים ואנטלגנטים יכולים להתגבר. ואלו החיים, לכתחילה! הכל בסדר! רק תצליחו מאוד!

ריצוי ופיוס בניית זוגיות

נשוי כ-28 שנה זכינו 10 ילדים טובים ומיוחדים השנים טסו להם בן לידה ולגידול הילדים ולא מספיק עסקנו אני ואישתי בבניית הזוגיות האמיתית בנינו הילדים גדלו ופתאום אנו חשים כמו תהום (לא מגזים) בכל הקשור לזוגיות בעיקר מצד אשתי חוסר קשר אחווה אימון ,יותר ויכוחים אי הבנות ומציאת פגמים אחת בשני והאשמות הדדיות , אשתי טוענת שנתנה לי לגדול ברוחניות ובקריירה בלי להפריע לי בזמן שעסקה בגידול הילדים ועתה הגיע הזמן שהיא תפתח את הקריירה שלה בלי שאפריע לה גם אם זה לא בתחום מהדרין לפי ראות עניי ,ואף מביעה שיש יובש מוחלט בכל הקשור לזוגיות שלנו בזמן שאני אוהב אותה באמת ובתמים ולא אוותר על זוגיותנו בשום שלב אך המצב בבית עצוב אין שום קשר של אחוה והכל טכני אף לאחרונה כתוצאה ממריבה קשה וביקורת מצידי היא חשה נפגעת ואפי יחסים לא מעוניית לקיים בסיבה שאינה שפוטה שלי ואף לא ריצוי ופיוס אני אובד עצות כי לא רוצה לאבד אותה .

בהצלחה

שלום וברכה

לפי המתואר בשאלה המצב הזוגי לא בכי טוב כתוצאה של חוסר השקעה רבת שנים

זה אמנם מצוי אבל נתון זה כלל לא מוריד מחומרת המצב.

מה שצריך לעשות זה את כל מה שלא נעשה בכל ה28 שנה בהשקעה מרובה מאוד

בנוסף(לפי איך שזה נראה מהתיאור של השואל) הצטבר אצל האישה חסך בכל הצרכים הנשיים שלה שלא זכו לתשומת לב ראויה ובלי להיכנס כלל וכלל לשאלה מי גרם למצב ומי עודד אתו בלי משים, מה שברור שהמפסיד\הקורבן הייתה האישה ולכאורה כבודו באמת (כפי שמוצג בשאלה) צריך לשדר חרטה וצער על העבר ולגשת למלאכה מהזווית הזאת

דבר שלישי יש לקחת בחשבון שנוצר ריחוק(כפי המתואר גם...) וזה אומר שהאישה לא קשובה היום לבעלה כמו בעבר אלא חיה במידה רבה חיים עצמאיים. וממילא הציפיות לשלב זה בהתאם, זו נקודת ההתחלה ומה תהיה ההתקדמות לא ניתן לצפות, זה מאוד מאוד אישי.

מה ואיך לעשות? היות וכבוד הרב התעלה ברוחניות במשך 28 שנה לדעתי מאוד יתאים לכם ספרו של הרב מ.א. שחטוביץ "בנין הבית" זו המלצתי 

שיהיה בהצלחה ושה' יהיה בעזרכם!

אני, חוץ מהיותי בוגר ינ"ר ועוד כמה קורסים, גם לומד אצל הרב שחטוביץ כמה שנים ואשמח לעזור אם תרצו.

משה גולדברג

0527633640

0547758600

 

רגש או שכל

מכירה בחור כ-4 חודשים, לצערינו לא נפגשנו הרבה במהלך התקופה בעקבות העבודה שלו.. (ובעקבות כך הדבר לא מרגיש שאנחנו יוצאים ומכירים ככ הרבה זמן) הבחור צעיר ממני ב3 שנים, וחוזר בתשובה הבחור מפרגן, אוהב, נותן, בא לקראתי (בקטע הדתי) למרות שיש דברים שנורא קשים לו.. (נגיעה, יחוד וכדו..) אני ככ מתלבטת מה לעשות הלאה.. הבחור אומר שהוא אוהב אותי ורוצה להתחתן (למרות הפער בגיל ופער בדת) אבל פתאום ככ קשה לי להגיע להחלטה. אני בחורה בת 35, עברתי ככ הרבה קשרים (וביטול אירוסין) ויש משהו שמפריע לי להגיע להחלטה מתלבטת אם זה קשור לפער הדתי, או קשור לזה שיש לו בעית קשב וריכוז. -הוא באמת בחור מקסים.. גורם לי להרגיש מיוחדת.. יש לנו תקשורת וכימיה טובה אם משהו מפריע לאחד/ת מאיתנו ישר מדברים על זה.. אמרתי לו שחייבים לנסות לצאת ולהפגש יותר למרות הקושי, להפגש במקומות עם אנשים בשביל לעזור לו להתגבר על הקטע של שמירת הנגיעה.. השאלה מה עוד?

גם וגם

סליחה אם אני מדי ישר, אבל לפי ההיסטוריה שלך לא הייתי מחפש את הסיבה להתלבטות אצל הבחור

אבל זה בוודאי לא אומר שאת צריכה להתחתן בלי להיות שלימה עם עצמך

יש כאן "יהלום" שזו הכימיה ביניכם והיחס הנפלא של הבחור איליך

ומצד שני יש כאן פערים בדת ותכונות שלו שיכולות להפריע.

זה דורש גישה שכלית איך תמצאו דרך לחיות עם הפערים האלה בשלום. 

בנושא של דת היה נראה הכי טוב לגשת לאיזה רב שמקובל עליו ועליך ולנסות להכניסו לעניינים כדי לראות אם הוא יוכל להיות המכריע בחילוקי דעות ביניכם. כי את חייבת את הקו האדום שלך(על מה את לא יכולה לוותר כמו רמה בסיסית של כשרות, טהרת משפחה וכדו') ובוודאי דרוש התחשבות ברמה שלו וא"א לצפות לשינויים דרסטיים.   אם אין רב שמתאים זו יכולה להיות רבנית אמא או סתם אישה חכמה שמכירה אתך ותוכל לייעץ לך בנושא. 

בנושא של קשב וריכוז וכדו' זו שאלה של שיקול דעת עד כמה זה מפריע, אם זה היה בילתי נסבל כנראה שלא היית שואלת... ועדיין את צריכה לדעת שאת הולכת לחיות עם זה(לא עשית את זה עדיין), ומצד שני שיש הרבה שחיים עם זה... זה אפשרי. 

זה אמור להיכנס למחלקה של דברים שמפריעים, וזה לא מפריע שהם מפריעים. (לא שייך למצוא בן\ת זוג בלי זה!)

 

שה' ינכה אתך להחלטה נכונה ותזכי לחיי נישואין מאושרים 

 

משה גולדברג

0527633640

0547758600

 

 

יעוץ נישואין טוב?!

שלום, אנו נמצאים כחודשיים +- אצל יועץ נישואין. אנו לא רואים שום התקדמות בטיפול. אני מרגישה שקצת מסתובבים מידי הרבה סביב אותו מקום וגם שהמטפל לא לגמרי מבין ונמצא במקום הקושי שלנו. רציתי לדעת: 1. כמה זמן לערך לוקח עד שמתחילים להרגיש שינוי, אפילו מינורי? 2. איך נדע שאכן היועץ טוב ומתאים לנו ולא סתם גורר אותנו? בתודה מראש לעונים

בהצלחה!

שלום וברכה!

כמובן שכל מקרה לגופו, וקשה לתת זמן אחיד לקצב ההתקדמות, אבל אחרי חודשיים, שכנראה מדובר על 7-8 מפגשים(אבל האמת שגם אחרי 4 זה נכון) לכאורה אחרי שהמטפל יודעה עליכם הרבה, עדיין אין לכם לא תחושה שהוא מבין את הקושי שלכם ולא שיש איזה שינוי... לדעתי כדי לכם לחשוב על מישהו אחר.

כמובן שאין זה אומר שהמטפל לא טוב אלא שבמקרה שלכם הוא לא מצליח למצוא את הנקודה וכדו' ובהחלט יכול להיות שאפשר לשואל אתו בעצמו על כך.

ועם כל הקושי הכרוך בלהתחיל הכל מהתחלה ולפתוח את כל החלקים הלא נאימים בחייכם בפני אדם אחר, תרשו לי לזהכיר שכולנו בני אדם ואיננו מושלמים כי כך הקב"ה ברא את עולמו-שאנו נתקדם ונגדל לבד. וזוג או אדם פרטי שמבקש עיצה ועזרה ממי שמנוסה וחכם יותר בנושא הזה, כי פשוט הוא למד את זה-זה דבר הטבעי והישר והמתבקש ביותר ויכול לעורר רק יחס של כבוד. 

השקעתם חודשיים של מאמצים, אנרגיה וזמן-כל הכבוד ושה' יצליח את דרככם, ותזכו לחיי אהבה ואחווה שלום ורעות כפי רצונו הטוב!

משה גולדברג

0527633640

0547758600    

התלבטות בין שתי הצעות

שלום וברכה. אני עומד כעת בפני התלבטות קשה שכבר כמה ימים ויותר שאיני מצליח להכריע בה. עומדות בפניי שתי הצעות שידוך. האחת, בחורה מאוד כישרוני , אינטלגנטית וחכמה, משהו מיוחד. אך המראה שלה (טוב) אך פחות מוצא חן בעיניי. לעומת זאת יש לי הצעה של בחורה מקסימה עם מידות מיוחדות (גם אצל הראשונה המידות טובות אך אצל השנייה זה 'נשפך') וכמובן חכמה אך לא כמו הראשונה והמראה שלה מוצא חן בעיניי. צדדי ההתלבטות הם: הרף שלי (בלי להיכנס לשאלה אם זה נכון או לא) הוא גבוה, הן יופי ואסתטקה שזה משהו שחשוב לי ותופס מקום בחיי וכן אני מעריך מאוד אנשים חכמים מוכשרים ועמוקים (בלי להיכנס לשאלה אם זה נכון או לא), ואני ממש לא יודע על מה כדאי להתפשר ועל מה לא. מצד אחד אני מבין שהמראה הוא חלק קטן בחיי הנישואין אך אצלי אני מרגיש שהוא יישאר משמעותי (יכול להיות שאני לא מנתח נכון אבל כך בכל אופן נראה לי כעת) ומצד שני בסוף חיים עם האישיות של האדם. ובתור אדם עם אישיות עמוקה הנושא של העומק של האדם שאיתו אני עתיד לחלוק את חיי חשוב לא פחות. אחדד. שתי הצעות מדובר בבחורות חכמות, אך אחת מאוד חכמה ועמוקה והשנייה חכמה אך לא עמוקה ומוכשרת כמו הראשונה. ולצד השני. הבחורה הראשונה נראית בסדר אבל לא כמו שאני רוצה והשנייה נראית כמו שאני רוצה. טרם נפגשתי עם אחת מההצעות. אך כיון שכבר נפגשתי בעבר כמה פעמים אני מעדיף שלא 'לנסות' להיפגש עם הבחורה המוכשרת יותר ולנסות לראות אולי המראה כבר ימצא חן בעיניי. אלא בשביל למנוע עוגמת נפש שלי אני מרגיש שאחדד קודם לעצמי ואחליט על מה אני רוצה ללכת. אציין שבעבר לא ראיתי שהפגישות הוסיפו מבחינת ההרגל למראה של הבחורה האם אני נוהג נכון? ומה אתם מציעים במקרה כמו שלי? רוב תודות!

הזהר!

שלום רב, מאחל למצוא את בת זגתך המיעדת לך מהשמיים בקרוב!

תשובתו של הרב עשור מלאה ומספיקה, ברצוני רק להוסיף, לטובתך האישית, הזהרה חשובה.

ישנה תופעה נפוצה לאחרונה לצערנו המזיקה ומפריעה להקמת בתים ולהמשך קיומם. התופעה היא שנערים\ות רבים\ות מחפשים את הבן\ת הזוג המושלם, מהסיבה הפשוטה שאינם רוצים להתלבט ולהחליט, אלא השעיפה היא לפגוש מישהו\י שנתאהב ממבט ראשון ללא שום התלבטות והכרעות קשות. 

הנזקים הם שניים, הראשון כמובן הקושי לפגוש מישהו כזה עד שזה כמעט בילתי אפשרי במציאות

והשני שגם כשמחליטים וסוגרים בשעה טובה ומוצלחת, כשמתברר שזה לא כזה מושלם זה מתברר כמקח טעות וההשלחות מהאכזבות יכולות להיות ממש עצובות, או מאידך כשבשלב מסוים סוגרים למרות שרואים כבר את החוסר מושלמות ההרגשה היא מאוד "בדיעבד". וזה ממש "רגל שמאול" שלא מומלץ להתחיל ממנה את בניית חיי הזוגיות.

אינני מכירך, ולא רוצה לומר חלילה שיש לך איזה שייכות לתופעה רק חובתי להזהירך שעם כל החשיבות לברר על המדוברת את מה שניתן כדי לא  לגרום אוגמת נפש לאף  אחד מהצדדים, תראה שלא תפשפש את המיעדת לך...

ולפי מה שאתה מתאר על שתי ההצעות אין באף אחת מהן איזה משהו שיכול להוות הפרעה לחיי נישואין תקינין, איזה חסרון משמעותי(ובכלל) וכדו', ואילו המעלות לפי תיאורך מאוד חשובות לך... דעתי למעשה שאין שום סיבה לא להפגש ולבדוק. 

אם יש לך בעיה תכנית את מי לבחור ראשונה... אולי תעשה לפי סדר הא-ב :) ואל תדאג השנייה לא יותר טובה, כי יש רק אחת שטובה לך! 

בהצלחה!

מבולבל

שלום רב, רציתי לשאול שאלה מקצועית ותורנית. קיבלתי הצעת שידוך טובה מאוד בהרבה מאוד בחינות, משפחה טובה מידות טובות כישרונות עומק הכל טוב ויפה. אבל המראה שלה לא מספיק טוב בעיניי (מצטער אם זה נשמע רדוד). לא שיש משהו חריג פשוט נייטראלי. יש לה נטייה להשמנה (שוב סליחה) לפי תמונה כמובן. תמיד אומרים יופי הדבר שמתרגלים אליו. זאת אומרת גם מישהי שנראית טוב מתרגלים וכבר לא מרגישים יופי כמו בהתחלה (אני מבין שזה נכון מתרגלים כמו כל דבר בחיים מתרגלים השאלה באיזה רמה מדובר) וגם מישהי שהמראה שלה נייטראלי בעיניי מתרגלים לאהוב? זה באמת כך? כי מהיכרות שלי עם עצמי יופי הוא בהחלט אחד הדברים שאני מחפש כמובן בתור מכלול ולא חלילה ערך בפני עצמו כך קבוע בי אני טיפוס שמחובר ליופי גם בדברים אחרים. מצד שני מציעים לי הצעה אחרת טובה מאוד גם חיצונית גם פנימית חכמה אבל משהו בגדר הנורמה אבל לא מוכשרת או עמוקה יותר מהרגיל והם תכונות שאני חושב שאני צריך/רוצה. איך אוכל לדעת? בהתחלה הייתי בטוח שאני רוצה אחת שאעריך אותה ואני מעריך כשרונות עומק אני גם עמוק אבל אחרי שראיתי את המראה שלה אמרתי אולי עדיף לי ללכת על פחות מוכשרת עמוקה וכו בשביל מישהי שבשאר הדברים הוא עונה על מה שאני רוצה. אבל אולי אני צריך אחת חכמה יותר? קראתי את השאלה האחרונה כאן באתר שלכם שכתבתם מי אמר הנתונים על יופי או עומק נכונים ועדיף ללכת לבדוק. אבל ולכן אני שואל. כי אני יודע בוודאות מבדיקות יסודיות שעשו את הנתונים האלה של הכשרונות עומק וכו. נפגשתי בעבר עם מישהי שהכל היה מאוד טוב אבל המראה הפריע לי ובגלל זה הפסקתי את הקשר. אולי זה לא נשמע טוב אבל מה אעשה, זה היה קשה לי מאוד, אני מאוד מבולבל וממש לא יודע מה להחליטץ. מה לדעתכם עליי לעשות?

בהצלחה

שלום וברכה

השוואה בין תכונות אופי ומידות היא מאוד מאוד טאורטית, כיון שכשם שפרצופיהם שונים כך... ותמיד זה הבן אדם עם הרכב אינדיווידואלי של המידות והשפעתם אחת על השניה, אבל

בוודאי שיש מידות שלחיי נישואין מוצלחים אפשר לקרוא להם "עיקריים" או "מרכזיים" כמו סבלנות, אמפטיה, עין טובה וערכים קרובים בין בני הזוג. 

מאידך הנביא עזרה תיקן שרוכלים המשווקים מוצרי קוסמטיקה(לא זוכר איך קראו לזה אז...) יסתובבו בעיירות כדי שנשים תוכלנה למצוא חן בעיני בעליהן ואין שום סיבה להתעלם מנושא היופי ומציאת חן (ולא חסר עוד הוכחות לכך בתורתינו הקדושה)

אבל כיון שלא עומדת על הפרק שאלה על סגירת שידוך אלא על פגישה, ואין משהו שדוחה מבחינה חיצונית אני הייתי הולך לבדוק את ההצעה עם תכונות אופי ואישיות היותר נראים לי, בתיקווה שהכימיה שתווצר עודתם תכסה באופן משמעותי על חוסר מושלמות בעניין החיצוני (ושוב כיון שאין משהו דוחה). והיא תמצא חן באופן מלא כולה. וזה למרות הקושי של הפרידה

ולהזכירך (וכמו בשאלה הקודמת) -אין אנשים מושלמים, ולא נשים... ועדיף משהו שאתה רואה ומקבל מאשר ציפיה למושלמות ואחר כך הפתעות... 

לדעתי בשלב זה של ההתלבטות-האם להפגש או לא להפגש זה בוודאי מספיק.

מאחל לך מעומק ליבי שה' הטוב ישלח לך את המיועדת לך ותבנו יחד בית של אהבה וכבוד הדדי באושר ועושר

משה מאיר גולדבר

0547758600

קלישאה או אולי לא

השאלה אולי נדושה אבל אצלי עדיין לא והיא מעסיקה אותי הרבה. אקדים שכבר קראתי תשובות באתר בעניין וכן את המאמר המחכים המבחן הסובייקטיבי של הרב בן סימון. אני מחפש כל מיני דברים. בניהם משפחה טובה מידות טובות וכמובן אינטלגנטית, וגם נראית טוב. זה אולי נשמע אולי קלישאה אבל ממש לא התכוונתי לזה. אנ לא מחפש כמו כולם או כי ככה אמרו לי שכדאי. אני מחפש את מה שחשוב לי באמת. כמובן לפי הבנתי. מעירים לי על זה שאנו יותר מידי מחשיב את היופי שהייתי יכול להתקדם עם הרבה הצעות אחרות אם זה לא היה משהו כל כך משמעותי אצלי, אדגיש ואומר שאני מחפש מראה חיצוני שטוב עבורי ולא כי כך אמרו אחרים, עב בכל זאת כנראה שזה בסטנדרטים שלא נמצאים בשפע. כלומר כנראה מה'עשירוןון העליון ושצריך לצרף לזה עוד מעלות אחרות הסיכוי למצוא הולך וקטן. לא מחפש משהו ספציפי אלא מראה שיראה טוב בעיניי. אני נפגשתי עם אחת היה לי רצון להמשיך והכל היה מצויין מאוד אבל המראה לא היה טוב בעיניי, אני יודע שתגידו לי שאני צודק שחתכתי. אבל אני עד היום לא יודע מה לעשות. אקח בחורה פחות איכותית אבל נראית טוב? אני לא כזה רדוד.מצד שני העניין החיצוני חשוב לי. אני לא רוצה ללכת ברחוב אחרי החתונה עם הרגשה שהיא לא נראית מספיק טוב ושיהיו לי ניסיונות (כן, אני מכיר את הקלישאה ניסיונות תמיד יהיו אבל כאמור נמאס לי מקלישאות) מצד שני מאוד טבוע אצלי חזק בנפש המראה החיצוני. מה עושים? איך אני יכול הגבר על העניין החיצוני? הרבה זמן וכבר לא מצליח. אני לא מדבר על אחת שנראית לא טוב זה בטוח אני לא יקח. אבל למה אנ לא יכול לקחת אחת שנראית רגיל כמו כולם. כמובן בתנאי שמתפתחת כימיה כמו שכבר קרה ועזב כי רציתי שנראית יותר טוב. איך אוכל להציל את עצמי מלכודת דבש שנקראת מראה חיצוני או שאולי זו לא כזו מלכודת אלא יסוד לחיים תקינים ובריאים ואהבת לרעך כמוך. בבקשה אל תתנו לי את התשובות הרגילות שרק אני יכול להחליט ושמראהעה זה עניין סובייקטיבי. לא כי התשובות לא טובות אלא כי בינתיים לא עזרו לי. אנא ממכם. רוב תודות

מתחתנים עם "בת זוג"

טוב, לא נותן את התשובה הרגילה, רק אומר שאוי ואווי לך אם מישהו יחליט בישבילך!!!(לך לאישתך ולו, לכולכם אוי ואווי)

אני משאר שיצא לך פעם לשמח מישהו והרגשת מזה סיפוק\הנאה, עדיף אם זה היה ילד כי ההרגשות שלהם מאוד תמימות וחשופות. יצא לך לתת לילד ממתק ולראות אתו שמח ונהנת(עדיף אם זה היה הממתק היחיד שלך, אז זה ממש זה)? לשחק איתו משחק ולתת לו לנצח ולהנות מהשמחה שלו? אולי להרים אתו, לנדנד אתו בנדנדה וכנ"ל? מצויין אם כן (ואם לא ממליץ בחום לנסות ולתרגל אתזה באופן דחוף)

הרב אייזיק שאר כותב בחוברת הדרכה שיש מצווה "לשמח את האישה אשר לקח שנה תמימה" ועל כן צריך אדם לחפש כלה שישמח לשמחה. ע"כ הלשון בערך לפי זיכרוני. 

אתה צריך לחפש אישה לא כדי לפטור בעיות של שמירת העניים, זה לא עובד כך-שבגלל שיש לך בבית אישה יפה כל האחרות לא מדברות אילך... ממש לא. ולא כדי ש... שום דבר אחר גם

אתה מחפש אישה שתהיה בת בריתך עד ה120 או שלך או שלה, תישמח איתה וההפך תגדלו יחד ילדים, ולא תישנו לילות בישביל זה, תחנכו אתם, תבחרו מקום מגורים ותקנו רהיטים, ואולי רכב, ואולי תעברו דירה ועוד המון החלטות חשובות ולא קלות שהחיים מלאים מהם, ויהיו לכם דעות שונות בעניינים רבים(ותריבו ותשלימו), ותחליטו הכל יחד למרות זאת בסוף, ותלמדו לעשות את זה בטוב לב עם הזמן, זה היופי של החיים המבוגרים והמשותפים. לשמוח בשימחתה ולהיות עצוב בצרתה, לחלוק איתה את שימחתך וההפך ,החוויה שיש חברה ממש ממש טובה וקרובה שאתה סומך על קירבתה אילך בעיניינים רבים(הגם שאולי לא כולם) וגם הידיע שהיא סומכת עלך כחבר מבין ומקשיב- זו שותפות לכל החיים באופן הכי קרוב שקיים (ועזב את אביו ואת אימו ודבק באישתו). זו עבודה, וזה ידרוש כוחות משניכם, אבל כיון שזו תוכניתו של הקב"ה והוא המזווג זיווגים(והמקיים אתם) והוא הכי חפץ ושמח בהצלחתכם אין סיבה שלא תצליחו בעזרתו ותהנו מזה(!) מהחיים הבוגרים(שרוי בלא אישה שרוי בלא ...).

מוכשרת, יפיפייה, אינטלגנטית, מבריקה, מיוחסת, וקשיים כלכליים על ההתחלה אתה גם לא רוצה כנראה... 

על מה אתה מוכן לוותר בישביל העיקר-להצליח במשימה החשובה שניסיתי לתאר למעלה!? 

החתן היקר אסור לקחת אישה בדיעבד כי מאוד קשה לחיות כך אחר כך ואוי ואווי אם... בעצם כבר כתבתי את זה, אבל תשנה זווית ראיה, זו לא שכירות זו קניה ועוד איזו... 

נ.ב. אם כבר אתה "מסתובב" כאן תעבור על שאלות בפורומים ותראה עם מה זוגות מתמודדים...

שה' הטוב ישלח לך את בת זוגתך המיעדת לך מן השמיים ותחיו באושר 

משה גולדברג

0527633640

0547758600

mmgold555@gmail.com

 

נישואין עם בעיות רבות

מפחיד אותי לחשוב מה אני באמת חושבת על בעלי אני בלב ממש חושבת שהוא לא מוצלח אבל בד"כ לא מראה את זה איך אפשר ככה? מידי פעם יוצאים לי דברים, אבל אני ממש לא אוהבת את זה אני אוהבת חיים יפים ושמחים, אבל נפלתי עם אחד שלא כמוני , חי את החיים שלו בצורה הכי הפוכה שיכולה להיות. הישרדות מתישה..........

יש כיוון טוב לשיפור

שלום 

למען האמת טוב היה אם כל אחד היה יודע מה ה"פתרון" לבעיה שלך, כי זו שאלה השקפתית אמוד מאוד יסודית של מבת על אחרים ועל עצמינו.

את עלולה להשלים עם מצב ש"נדפקתי" ו"עוד עשיתי זאת לעצמי" "כל\רוב חברותי זה ממש לא כך" "כל הפוטנציאל שלי כאישה טובה הולך לטמיון" וכו' וכו'  ולהתמודד עם זה שבעלך לא כל כך צריך להבין במלא העצמה מה דעתך עליו, והיה טוב שגם הילדים לא יבינו ומאידך שלא ילמדו ממנו... שלא יחשבו לרגע שזה נורמטיבי... ובעלך לא אטום ובטח חי בתחושה שהוא לא מוערך ולא מכובד בעיני אישתו והיא בטוחה שנידפקה איתו (ועוד בצדק!!)

ממש ממש לא קל הולך להיות

אבל האמת היא ש(בלי לזלזל חלילה בתחושותיך)המבט יכול וצריך להיות שונה. 

שלא אראה שאני מנסה "למרוח", אני לא מתכוון לומר שצריך לכתחילה לחפש שידוך עם פאר כזה, אבל אם זה מה שיצא(ולא משנה כרגע למה), את לא תחיי "חיים לא נכונים" אלא ממש ההפך את יכולה לעשות סוויצ לכיוון הטוב ולחיות טוב יותר מהאחרים. וזה לא איזה "פטנט\תיחכום פסיכולוגי" אלא דברים אמיתיים ונכונים

אבל אני חושש שההסברים שלי בכתב לא יהיו אפקטיביים וחבל לי לשפוך את ליבי סתם, וממש לא בגלל שאני מתעצל לכתוב

לכן אם יש עדיין צורך אשמח לעזור לך בשיחת טלפון  באווירה רגוע בישוב הדעת כדי שהדברים יהיו כמה שיותר תועלתיים.

משה גולדברג. mmgold555@gmail.com

0527633640

0547758600

ברכפלד\ירושלים

 

בקשה להכוונה

שלום, אני בת 32, נשואה 10 שנים, יש לנו ילדים, סהכ זוגיות טובה,יש תקשורת והבנה. מילדות, תמיד היה לי חשוב החופש,הפרטיות, תחושת הבחירה. לאחר מכן בנעורים התחלתי לחפש את עצמי, את המהות שלי, ועם הזמן הבנתי את הקשר, כלומר שעם תחושת חופש יהיה אפשר להבין מה הייחודיות והיעוד שלי (ככה, אני חושבת, אצל כל אדם). לא בטוחה שיש לי תשובה גם היום... המודעות לעולם הפנימי שלי ולאישיות שלי תפסה נפח כשהייתי בת 19 ויצאתי (חלקית) מהבית, התנסיתי בחוויות חדשות (חלקן מסכנות,בדיעבד), הכרתי אנשים מסוגים שונים, הסתובבתי כמו תיירת, במרחק מה. אחרי כשנה הכרתי את בעלי, איתו התבוננתי פנימה והרגשתי הרבה יותר שלמה עם עצמי (יצאנו כשנה עד החתונה) אבל היום אני יכולה לומר שבתקופה לפני וכשנתיים אחרי החתונה לא הייתי מספיק בשלה לזוגיות ולהקמת בית, בעיקר כי לא הייתי מספיק מודעת לצרכים, ציפיות שלי מזוגיות ואיזה סגנון חיים אני רוצה שיהיה בבית. עד היום אני מרגישה שלא עשיתי הרבה דברים שרציתי לעשות ולא מיציתי את תחושת חופש הבחירה כמו שכתבתי קודם. אני מרגישה שאני נשחקת, בדיכוי, שהחופש נגזל ממני, שאני חייבת להיות זמינה (גם כשאני ישנה - יודעת שאחד מהילדים יעיר אותי באמצע הלילה) , אין מנוחה אמיתית. אני לא מוצאת נחמה, ומקור לטעינת מצברים. גם אם חשבתי שיעזור לי להתאוורר בערבים וגם לפעמים בבקרים (ים, קניון, חברה, הליכה) זה רק מחזק את הבלבול הזה, תחושה כללית שאני לא מוצאת את עצמי, לא עושה מה שאני באמת רוצה- אבל גם לא יודעת מה אני באמת רוצה.....לא יודעת למה אני פה בעולם, זורמת עם החיים ולא מנהלת אותם. הבלבול מביא איתו תחושת ריחוק מהכאן ועכשיו, ואני רחוקה מלרצות את הקיים ולהאמין שזה טוב ומתאים לי (השכל אומר שהמצב בבית טוב, יש ילדים טובים, יש בעל טוב, עבודה טובה...כך גם הסביבה אומרת. להשוות את עצמי למצב של זוגות עם בעיות פוריות או של רווקים מבוגרים וכו' זה לא מנחם אותי ולא גורם לי להודות על מה שיש, כי זה האישיו שלי וזה האישיו שלהם). בשנים האחרונות אני יותר ויותר מדמיינת אותי בלי ילדים ובלי נישואים (גם אם ברור לי שאני לא אתגרש) -בדמיון הזה יש בחירה, אני לא מחויבת, יש 'בא לי', יש אויר וכן גם בדידות/פרטיות. גם הגוף נהיה ממש עייף ורגיש לשינויי מזג האויר. כששיתפתי בזה את בעלי, על הצורך בחופש כמו שהיה לי אז, הוא שאל שאלה פשוטה- היית מוכנה לוותר על כל מה שיש לך? ונקב בשם של כל ילד, וגם אם הייתי מוכנה לוותר עליו,על בעלי. זה עורר אצלי בושה גדולה. כי האמת שאני לא מרגישה שבחרתי להתחתן וגם לא ממש להביא לעולם את הילדים, כי יחסית להיום לא הייתי מחוברת לעצמי, כמו שכתבתי (לגבי אמצעי מניעה אני לא יכולה לקחת גלולות ונאלצתי להסתפק באמצעים של 70% מניעה ואיתם נכנסתי להריונות). לגבי השאלה של בעלי, לא עניתי לו כלום, כי זה יכאיב לשמוע תשובה חיובית, וגם לא רציתי לשמוע את עצמי עונה, וגם כי תשובה כזו לא תהיה נכונה מכיוון שהכל בעצם בדמיון. (והוא המשיך ואמר שאני צריכה לקחת חודש חופש כדי שאני ארגיש חוסר....). הוא חבר טוב אבל אני לא יכולה להרשות לעצמי לשתף אותו בעניין, כי המשמעות של זה זה שאני מתחרטת שהתחתנתי איתו וזה לא שייך לדבר איתו על זה. ואם אני מדברת על צורך בחופש הוא מעודד אותי לצאת החוצה. אבל זה לא עושה את העבודה, זה רק מגדיל את הבלבול. אשמח לתגובה ''מנערת'' ולשיקוף. יש לי חוסן, לא צריך להיות עדינים :) תודה מראש

מחליטים מחדש

מדגיש שאני עונה לבקשת השואלת למרות הצהרתי שהתועלת מזה מפוקפקת.

יש כאן שני נושאים מרכזיים

  1. קבלת החלטות מאוד חשובות בחיים לא ב"לב שלם"
  2. צרכים לא שגרתיים /יוצאי דופן  

 

ואי אפשר להתעסק רק בחלק אחד בלי להתייחס לשני(נא לא להתייאש באמצע קטע הראשון)

 

בנוגע לשינוים גורליים שקוראים לנו בחיים ללא השלמה שלנו המלאה עם זה, כמו חתונה , הריון/לידה שינוי מגזרי מעבר דירה וכו׳ לא עוד הרבה דברים, הריחוק/ניתוק של הלב מהמהלך יכול להישאר כך, וצריך לעבוד כדי לצמצמו עד שהדברים נהיים "לכתחילה".

התופעה מצויה מאוד, קורה הרבה שאדם מתחתן בלי להבין מה הוא עושה ולאיזו מטרה ומה לחפש בבת/ן זוג כדי להצליח במשימה. יש אדם שחוזר בתשובה על גל התלהבות, כתוצאה של איזו אווירה וכדו׳ ועם הזמן הוא קולט איפה הוא נמצא וכו׳

 

האם זה נכון? בוגר? אחראי? בוודאי שלא, רק שכרגע זה כלל לא משנה, אנחנו בשלב הבא.

 

בשלב שלנו צריך לתקן את המצב הלא בריא שאדם לא שלם עם מה שהוא עושה.

כללית יש שני דרכים, או להחזיר את המצב לקדמותו-לבטל החלטה שגויה, או לחפש דרך להשלים לכתחילה עם המצב שנוצר.

 

בנוגע לדרך הראשונה פחות יש לי מה לומר רק שכמובן יש אחריות עצומה לגירושין כשיש ילדים, או צעד אחורה בחזרה בתשובה וכדו׳ למרות שאי אפשר לשלול צעד כזה במקרים מסוימים.

ועוד נקודה מאוד מאוד חשובה, שאדם גרוש זה לא אדם רווק!!! הזמן לא חוזר אחורה, אין דרך לבטל החלטה, זו החלטה חדשה במצב הנוכחי.

 

 

בשאלות שלך הייתי רוצה להאמין  שטוב לך הדרך השנייה.

(במאמר המוסגר כאן נדלקת הנורה האדומה שמסמנת לחסרון עצום של כתיבה לאומת הייעוץ. כי למען האמת לא משנה במה אני "רוצה להאמין". מקווה שאני לא מזיק...)

 

ובכן -בעל תשובה שגילה שלא כל כך ידע "למה הוא חוזר" כשהתחיל התהליך ועכשיו הוא כבר בפנים. או אדם שנשוי שנה והיום הוא חושב אחרת על הנישואין ועל הבן/בת הזוג וכו׳ מה יעשה ויהיה מאושר?! ולהחרפת השאלה נוסיף שהוא גם מאשים את עצמו בקבלת ההחלטות המוטעות ולא יכול לייחס את זה רק להשגחה פרטית.

 

הדילמה ברורה, ובכן

 

א-כל הכול שייך להשגחה פרטית במידת מה, למרות הכוח של "בעל בחירה" לעשות את הדברים באופן מוטעה. וזה חשוב כי

חייבים לשתף את הקב"ה בקשיים! זו אמונתנו שהוא מודע לקשיים שלנו וכואב לו שכואב לנו והוא מעוניין ומצפה להצלחתנו וטובתנו מאוד מאוד מאוד! וקשה מאוד באמת לאשים בן אדם בהחלטה שגויה כשלא היה לו ניסיון קודם, ואם נתחשב שכוחות שהיו לו להחליט זה לא כל כך היה תלוי בו(חינוך, חינוך של הוריו וכו׳) כמה היה לו וכו׳ ... יוצא שלמען האמת זה מאוד קשור להשגחה פרטית. ואם כן

אדם שלא נולד כישרוני ולא נהיה מתכנת מחשבים ולא רופא ולא מהנדס, אלא נהג אוטובוס, כי אלה הכוחות שיש לו, וחי כל חייו ברמה נמוכה למרות שעבודתו קשה והוא כלל לא עצלן ולא חסר אחראיות וכו׳ וכו׳ ישאל את עצמו "למה?" ויתחיל לצבור טינה בלב על החוסר צדק בעולם וכו׳ ברור שיש כאן טעות תפיסה וכל אחד צריך לשמח עם מה שיש לו ולא לנסות לחשוב כמה טוב היה אם הוא היה... וממש חבל אם הוא לא חי כך, הוא מבזבז את חייו שהיו יכולים להיות מאושרים, כמו חבריו לעבודה שחיים נכון. ( יש אנשים אחרים שחייהם נראים יפים יותר? נכון! אבל זה לא על חשבונך! הם לא מבזבזים את כספך, בטוח שלא! לך יצא משמיים כך ובטוח שאתה יכול להיות מאושר עם זה!)

כסף זו דוגמה נוחה אבל זה נכון בכל תחום.

וזה גם נכון בנוגע לתכונות כמו בגרות, אחריות וכדו׳ מה שקיבלת יש לך וחייבים לעשות מיטב כדי להתקדם בזה, אבל עדיין אנחנו שונים גם בזה ויוצא שחלק מהדברים החלטתי כשהייתי רק בן 20 והייתי בוגר כילד בן 14... אבל כנ"ל אין דרך לבטל החלטות (מסוימות) ואני בוחר בין שתי רעות, (ואילו ידידיי מאושרים כי עשו הכול נכון...זכור! זה לא על חשבוני כך היה טוב שאני אהיה נהג, שאני אהיה כזה כמות שאני ואלמד לעתיד... הקב"ה ידע מה עשה)

ואני צריך להחליט עכשיו את ההחלטה הנכונה !!!!!!

להתחתן עכשיו, לחזור בתשובה עכשיו! אחרי שבפועל זה כבר קרה, רק שעכשיו אני מתחתן עם מה שכבר קיים, ויש מעלות בכל מה שמסביבי גם המשפחה וגם החברה,(בלי לזלזל בקושי שלך את לא נשמעת במצב "קטסטרופה" לא עם החרדים,(וגם סמינר זה רעיון באמת נפלא) ולא כל שכן עם משפחתך למרות התשובות שלא נאמרו בקול, עדיין זה לא שעם מישהו אחר היה לך יותר טוב) יש אחרים שיש להם יותר? זה לא על חשבוני! אין לי היום אפשרות לעשות כמו שהיה נכון פעם לעשות ולהתחתן עם מישהו אחר, ולשקול תשובה באופן אחר! אז אני עושה את הדבר הכי נכון שיש לי עכשיו לעשות-הנה התיקון! זו החלטה בוגרת שאם עשיתי אתה באמת נכון והשלמתי לכתחילה עם החיים כמות שהם-על זה אני לא אתחרט, וזו החלטתי הבוגרת! זו הדרך לשלוות נפשי (ועכשיו שאחרים יקנאו! ורק אני בתוך ליבי אדע שזה לא היה לי "בחינם" יגעתי ומצאתי! אני הגיבור של ההצלחה הזאת!)

זה נוגע לכל מה שנקפה עלינו "בטעות"/בעל כורחנו במידת מה. נישואין, הריונות, מקצוע מקום מגורים, משפחה המורחבת, שכנים, ילדים מיוחדים או סתם כאלה וכאלה ועוד רבות. צריך להיות בוגרים, מאמינים והחיים באמת יהיו טובים יותר.

(רבינו יונה בפרקי אבות א׳ טו׳ "רצונך שתחפוץ? תחפוץ מה שלא תחפוץ")

עד כאן חלק א

בקשה להכוונה

שלום, אני בת 32, נשואה 10 שנים, יש לנו ילדים, סהכ זוגיות טובה,יש תקשורת והבנה. מילדות, תמיד היה לי חשוב החופש,הפרטיות, תחושת הבחירה. לאחר מכן בנעורים התחלתי לחפש את עצמי, את המהות שלי, ועם הזמן הבנתי את הקשר, כלומר שעם תחושת חופש יהיה אפשר להבין מה הייחודיות והיעוד שלי (ככה, אני חושבת, אצל כל אדם). לא בטוחה שיש לי תשובה גם היום... המודעות לעולם הפנימי שלי ולאישיות שלי תפסה נפח כשהייתי בת 19 ויצאתי (חלקית) מהבית, התנסיתי בחוויות חדשות (חלקן מסכנות,בדיעבד), הכרתי אנשים מסוגים שונים, הסתובבתי כמו תיירת, במרחק מה. אחרי כשנה הכרתי את בעלי, איתו התבוננתי פנימה והרגשתי הרבה יותר שלמה עם עצמי (יצאנו כשנה עד החתונה) אבל היום אני יכולה לומר שבתקופה לפני וכשנתיים אחרי החתונה לא הייתי מספיק בשלה לזוגיות ולהקמת בית, בעיקר כי לא הייתי מספיק מודעת לצרכים, ציפיות שלי מזוגיות ואיזה סגנון חיים אני רוצה שיהיה בבית. עד היום אני מרגישה שלא עשיתי הרבה דברים שרציתי לעשות ולא מיציתי את תחושת חופש הבחירה כמו שכתבתי קודם. אני מרגישה שאני נשחקת, בדיכוי, שהחופש נגזל ממני, שאני חייבת להיות זמינה (גם כשאני ישנה - יודעת שאחד מהילדים יעיר אותי באמצע הלילה) , אין מנוחה אמיתית. אני לא מוצאת נחמה, ומקור לטעינת מצברים. גם אם חשבתי שיעזור לי להתאוורר בערבים וגם לפעמים בבקרים (ים, קניון, חברה, הליכה) זה רק מחזק את הבלבול הזה, תחושה כללית שאני לא מוצאת את עצמי, לא עושה מה שאני באמת רוצה- אבל גם לא יודעת מה אני באמת רוצה.....לא יודעת למה אני פה בעולם, זורמת עם החיים ולא מנהלת אותם. הבלבול מביא איתו תחושת ריחוק מהכאן ועכשיו, ואני רחוקה מלרצות את הקיים ולהאמין שזה טוב ומתאים לי (השכל אומר שהמצב בבית טוב, יש ילדים טובים, יש בעל טוב, עבודה טובה...כך גם הסביבה אומרת. להשוות את עצמי למצב של זוגות עם בעיות פוריות או של רווקים מבוגרים וכו' זה לא מנחם אותי ולא גורם לי להודות על מה שיש, כי זה האישיו שלי וזה האישיו שלהם). בשנים האחרונות אני יותר ויותר מדמיינת אותי בלי ילדים ובלי נישואים (גם אם ברור לי שאני לא אתגרש) -בדמיון הזה יש בחירה, אני לא מחויבת, יש 'בא לי', יש אויר וכן גם בדידות/פרטיות. גם הגוף נהיה ממש עייף ורגיש לשינויי מזג האויר. כששיתפתי בזה את בעלי, על הצורך בחופש כמו שהיה לי אז, הוא שאל שאלה פשוטה- היית מוכנה לוותר על כל מה שיש לך? ונקב בשם של כל ילד, וגם אם הייתי מוכנה לוותר עליו,על בעלי. זה עורר אצלי בושה גדולה. כי האמת שאני לא מרגישה שבחרתי להתחתן וגם לא ממש להביא לעולם את הילדים, כי יחסית להיום לא הייתי מחוברת לעצמי, כמו שכתבתי (לגבי אמצעי מניעה אני לא יכולה לקחת גלולות ונאלצתי להסתפק באמצעים של 70% מניעה ואיתם נכנסתי להריונות). לגבי השאלה של בעלי, לא עניתי לו כלום, כי זה יכאיב לשמוע תשובה חיובית, וגם לא רציתי לשמוע את עצמי עונה, וגם כי תשובה כזו לא תהיה נכונה מכיוון שהכל בעצם בדמיון. (והוא המשיך ואמר שאני צריכה לקחת חודש חופש כדי שאני ארגיש חוסר....). הוא חבר טוב אבל אני לא יכולה להרשות לעצמי לשתף אותו בעניין, כי המשמעות של זה זה שאני מתחרטת שהתחתנתי איתו וזה לא שייך לדבר איתו על זה. ואם אני מדברת על צורך בחופש הוא מעודד אותי לצאת החוצה. אבל זה לא עושה את העבודה, זה רק מגדיל את הבלבול. אשמח לתגובה ''מנערת'' ולשיקוף. יש לי חוסן, לא צריך להיות עדינים :) תודה מראש

בוחרים בחיים טובים

עכשיו בנוגע לצרכים מיוחדים(במובן הבריא כמובן)

 

 

כנ"ל גם הצרכים נוצרים כתוצאה ממצבים מסוימים שבהרבה מיקרים לא תלויים בנו. הרגלים שקיבלנו בבית, חברה, סביבה ועוד גורמים.

ויכול באמת להיות שהצרכים שלי לא תואמים את מצבי היום, אבל זה לא מוחק את הצורך!

והכי חשוב זה שאם הצורך מוזנח החיים נהיים חיוורים ומלאי הכוחות נפש אוזל ואין חשק לכלום ובמיוחד אין שום כוח ורצון להבין שכך נכון לעשות, להתנהג, להגיב, להתבטא,  להתייחס וכו׳(ואת כך נראה גם מרגישה שהחיים היפים איכשהו מתפספסים לך ואת שקעת באפרוריות השגרה והמטלות היומיומיות)

אז חייבים לחפש לספק את הצורך, להתאוורר

מצד שני ידיעה מאוד חשובה שמנוחה איזו שלא תהיה אם היא נותנת לי כוח לחזור לפעילותי אם "מצבר מלא" מכל הבחינות-זה מצוין. אבל אם גם אחרי שנחתי אין לי שום מצבר מלא אלא ההכרח לחזור למועקה וסיוט והחיים הלא מוצלחים וכו׳ -משהו לא תקין.

אם בהליכה את מתרחקת ומעמיקה את הניכור שלך לסביבתך-זו לא הדרך. יש פיתוי לשקוע ברחמים עצמיים ובלהיות מסכן, יש ברירה אם לעשות את זה או לא. הקשיים יכולים להיות אובייקטיביים אבל ריבוי המחשבות עליהם ולא על פתרונם זו לא הבעיה עצמה זה תוספת לא הכרחית ומזיקה מאוד. אני הבעל הבית להחליט אם אני מסכן או לא, גם כשיש קושי! וזה שחשבתי הרבה איך רע לי וזה החמיר זה לא מדד אמתי! אני גרמתי לזה. תחשוב שרע לך ובאמת יהיה לך רע, זה פשוט. יש תמיד סביבנו אנשים כאלה שהכול רע אצלם וההפך.

 

   ובכן הצורך דורש התייחסות רצינית. תחפשו דרך לספק לך פרטיות בלי "לפרק את החבילה", מאמין שיש דרך.

               ודבר חיוני נוסף-חייבים לעבוד וללמוד להנאות ממה שאת עושה!

               וחלילה שלא תחשבי שזו נחלתך בתור אחת שנדפקה ולא נשאר לך אלא להשלים... ולשמח, זו עבודה של כל יהודי דתי!!

   ולא משנה כמובן לאיזה מגזר הוא שייך, רק שיסתכל כמה ציווים בתורה יש על צורת תפישת הדברים ולא על עשייתם וקיומם.

   למען האמת אני התעייפתי לכתוב, אחרת הייתי מאריך בדוגמאות, אבל אביא כמה

   הקללות הנוראיות "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה"-זה לא מצווה להיות מזוכיסט לסבול ולשמח בזה... אלא יש דרך לשמח באמת ומי שסובל ממצוות, הקב"ה כועס עליו כי זו כפירה בטובו שנתן לנו היהודים האהובים עליו מכולם את הדרך הטובה לחיות, ולא סבל. צריך ללמוד את זה, זה לא קל? מסכים! אבל זו הדרך

   על דברי תורה כתוב לראותם כאילו היום ניתנו, שיהיו בעינך כחדשים, -זה אומר שאני יכול לשנות גישה שלי לחומר שאני לומד-אני מחליט אם זה מסקרן או לא, אחרת לא שייך לצוות על זה.

   "ואהבת לרעך כמוך"-תתארי לעצמך אדם שמקיים את זה ובעין טובה מסתכל על כולם! אוהב אתם, אחד פחות אחד יותר אבל אוהב! איזה חיים יפים יש לו! יש מסביבו אנשים אהובים עליו! וזו מצווה-זה בידי!

   אורח טוב מה אומר?:"כל מה שעשה בעל הבית בשבילי עשה, אורח רע... ההפך" למי יש חיים יותר יפים? עם מי הוא היטיב האורח הזה במבט חיובי שלו? לא עם עצמו?!!!

   התורה מלאה עם זה רק זה לא מקובל כל כך, ואנחנו לא רגילים, אבל חייבים לדעת –

   בידינו לתפוס את הדברים אחרת בידינו לשנות תפיסות !! אחרת לא היה מצווה כזאת אם אין שליטה על זה

   שבת זה תענוג, כל ברכה זה תענוג, תמציאי את זה. תמציאי לך ברכה שאת מתחברת לנוסח והיא פשוטה לך, אולי ברכה ראשונה של ברכת המזון, אולי אשר יצר, תעצרי קודם תניחי את המרוץ הצידה, תחשבי דקה על מה את מודה-נפלאות הגוף, האוכל הטעים שאכלת (תעברי על התפריט עכשיו אחרי...) ואז תברכי-מבטיח לך זה יכול להיות תענוג בשבילך!!!

   תסתכלי מסביבך איזה עולם יפה יש, פרחים עצים חיות ציפורים... באמת! זו לא נחמה! הקב"ה רצה שיהיה לנו טוב, למה שנתעלם מזה?

  

לסיכום:

  1. לנסות לקבל את כל ההחלטות ה"שגויות" רטרואקטיבית שוב ולכתחילה.
  2. לחפש לספק את הצריכים שלך בצורה טובה שתרגישי שאת מתמלאת מרץ להמשיך בתפקידיך
  3. לא לשקוע סתם ברחמים עצמיים –זה עצמו לא מועיל אלא מזיק
  4. לחפש את ההנאה מ(כל)מה שאת עושה היום בעיקר בחלק הרוחני אבל לאו דווקא

(במאמר המוסגר בנוגע לשאלות ההלכתיות לגבי ההריונות מאוד חשוב לשאול שאלה בשלמותה, ומצבך בתיאור המלא שלך זו השאלה המלאה. מי שיגיד שזה לא משנה... מקווה שאין אחד כזה.)

רוצה לשאול מטפל באנונימיות בעניין הלכתי בנושא אישות

שלום, הייתי רוצה להתיעץ עם מטפל שיוכל לתת לי גם מענה הלכתי בקשר לשאלה של אישות, האם ניתן להתיעץ בטלפון באופן אנונימי? לא נראה לי מתאים לכתוב פה את כל השאלה?

בשמחה

הכתובת המושלמת לזה זה הרב יצחק סילבר, יהודי תלמיד חכם גדול מאוד וגם עוסק בשלום בית הרבה 

רק שמאוד קשה לנהל אתו שיחה ארוכה מפאת קוצר זמנו הפנוי. 

אני אשמח לעזור ממה שלמדתי ממנו ומעוד אחרים בטלפון או במאיל 0547758600 0527633640 mmgold555@gmail.com, או שתנסו לפנות  להרב סילבר 0527652291  5863255@googlemail.com

בהצלחה!

זוגיות

בוקר טוב, השנה האחרונה הייתה קשה מאוד במיוחד בנושא השלום בית, משפחתה של אשתי נכנסה לחיים שלנו, חקרה את אשתי ובגלל מצב רוחה שגם ככה יש לה עניינים רפואים וענייני פרנסה שלא קל, השליכו עליי ו"עזרו" לה להרגיש שזה ממני במשך שנים אשתי קיבלה מדיי יום מחמאות ועזרה כמה שאני יכול ולא משנה כמה אני ער עד השעות המאוחרות, והיא יושנת ,עדיין היא תאמר שאני לא בסדר ולצערי מה שהיא לא מבינה, היא במקום לדבר איתי או עם רבנית מוציאה החוצה לאנשים הלא נכונים כל השיחות איתה היא לא מפנימה את הנזק ושבכל רגע נתון יכולתי לא להמשיך, אין הפנמה מה הילדים רואים. עניין נוסף שאשתי עובדת בתלמוד תורה בנים, המורה היחידה במשרה מלאה שם, כולם חברי הקהילה. למרות שגם אני עובד במקום מעורב (תמיד הייתה מעורב בהרגשה טובה של אשתי ומחשבות על מה שקורה איתה), כאמור למרות שאני גם עובד במעורב, עדיין ההרגשה שחברי הקהילה רואים אותה ועיניים יש לכולם ועוד בכך שבקהילה אותם מלמדים היו רואים אותי והקשר מן הסתם היה מולי ,אירועים וכו, אני כל כך נבוך מיזה שהם באיזהוא קשר איתה. כל כך לא נעים וגורם למתח. בתקופה זו נמצאים אנחנו בבית ומתוך כל הכאב שהיה שיפרנו את היחסים,המצב הרבה יותר טוב, היא דיי פסיבית בגלל בזוגיות, למרות שכואב לי ממנה, השיקום מגיע ממני, הרבה אני כועס שלא תובע עלבון. אנחנו לקראת יציאה לשיגרה כלומר כנראה יהיה לה קשר חוזר עם משפחתה וגם חזרה לעבוד בתלמוד תורה ושואל מה עושים?

ברצינות לכל נושא

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

למרות שמורגש שאתה מוצף ברגשי אכזבה ניכרות מתוך דברך שלוש נקודות מרכזיות

  1. אי האמון במערכת היחסים. ז"א כשאישתך מבקשת משהו אתה לא משוכנה שהיא באמת זקוקה לעזרתך אלא אולי היא מנצלת את טוב לבך וכדו'

זהו מצב מאוד לא תקין, גם בלי לברר מי הם האשמים בזה, זה בלתי אפשרי לזוג לבנות זוגיות ללא אמון מינימלי זה.

  1. הנקודה שאישתך עובדת במקום מעורב. אינך מפרט מה בדיוק קורה שם שזה מפריע לך, אבל זה מפריע לך וזה לגיטימי ואינכם מגיעים לעמק השווה מתוך הבנה הדדית... זה בעיה
  2. זה שהמשפחה המורחבת מתערבת בענייניכם נגד רצונך, ואישתך בעד הרעיון

 

כל עניין כאן באמת טעון בירור יסודי ואין אפשרות לדעתי לכתוב איזה מתכון מהיר לפטרון. גש למישהו שיעזור לך ללבן כל נושא לגופו כדי שתוכל להחזיר לביתך אהבה ואחווה ושלום ורעות ואמון(!)

בכבוד והערכה

משה מאיר גולדברג

0547758600

0527633640

אשתי לא מעוניינת

אשתי עובדת בבית ספר ומצליחה מאד, וגם כותבת ספרים. אני רוצה לבלות איתה לצאת איתה היא אומרת שהיא לא צריכה, ועל כל דבר שאני רוצה לפנק אותה כגון קניית פאה חדשה כמה ימים בצימר וכו' היא אומרת חבל על הזמן ומי ישמור על הילדים וכדומה. ואני מרגיש שחסר לי אישה ואינני יודע מה לעשות. אולי תכלי לעזור לי ?

תתאמץ שיבנו אתך

זה קורה, אבל לא נהיה בגלל זה פחות חמור.

צריך בכל דרך לשכנע את בת הזוג שחיוני ליחסים ביניכם להקדיש זמן ל"ביחד"-"זמן איכות"

הדרך הטובה ללא צעקות שזה אבסורד לצעוק על אישה שאתה רוצה את קרבתה, זה לכתוב מכתב, עם כל הרגש והחסר והחסך וכו' כל המילים הכי זועקות אבל רק מתארות את ריגשותך, לא האשמות!! שוב ושוב כמה שאתה רוצה וכמה שזה חסר לך ולהשחיל משפתים על חשיבות העניין העשרת הזוגיות, רק לא להגזים שלא ישמע האשמה...

איך שלא יהיה תעשה כל מאמץ להביא לידיעת אישתך את הגעגועים שלך איליה.

בהצלחה רבה

משה מאיר גולדברג

0547758600

0527633640  

שאלה זוגית

בס"ד שלום וברכה אנו בני זוג חרדים הנשואים כ17 שנים, החלטנו לפנות אליכם באופן משותף בעקבות מצב שהגענו אליו שבו כל אחד מאתנו דורש מהשני לפנות לטיפול. אך תחילה העובדות. האישה מניקה את הילד כמעט שנה ללא דימומים כלל, היינו עושים את ה'מצוה' במשך כל התקופה פעם או פעמיים בשבוע, באמצע חודש אלול קיבלה האישה מחזור, אך כיוון שרצינו למנוע הריון ולא הי' בינתיים פתרון רפואי, דחינו את הטבילה עד למוצאי החג הראשון כאשר המחזור הבא אמור להגיע לקראת סוף החג. אך הבעי' שעלתה על הפרק היא שהבת הגדולה נוהגת לישון בסוכות על מיטת הבעל בחדר השינה, וזה יצר מצב שכל הטבילה הייתה מוטלת בספק, בסופו של דבר האישה טבלה במוצאי החג הראשון (לטענת האישה בעקבות לחץ מצד הבעל), כאשר הבעל מעיר את הבת לפנות בוקר ומבקש לעבור חדר בתואנה שהוא צריך לחפש משהו מתחת למיטה, האישה מבקשת למהר עקב חששה שהבת תגלה שהאבא נעול בחדר השינה, ביום שלישי של חול המועד הבעל שואל אם יש איזה פתרון בקשר לבת, האישה רוגזת וטוענת שאין פתרון ומביאה הוכחות משכנות ומכרות שאמרו שבסוכות אין מגע כלל בין בני הזוג, כמו"כ היא טוענת שהסיטואציה במוצאי החג הלחיצה אותה מאוד, למחרת הבעל מנסה להציע פתרונות כמו לדו' להוציא את כל הילדים לשמחת בית השואבה ולחזור הביתה בלעדיהם, ולחזור להביאם, למעשה כלום לא קורה, לפנות בוקר עולה הבעל על רעיון ומוציא את המזרן שלו לסוכה בטענה שהוא מעדיף את המזרן העבה והנוח בסוכה, תוך שהוא נותן לבת את האפשרות להעביר את מזרונה למיטת האב, ב"ה התרגיל הצליח והיא נשארה בחדר הילדים. בשמחת תורה הייתה בעי' הלכתית של זמן העונה, במוצאי החג המחזור עדיין לא הגיע, בשעה אחת האישה יוצאת להקפות שניות, הבעל הולך לישון כשהוא מצפה שהאישה תבין שסו"ס עברו הבעיות ויש צורך לנצל את הלילה לפני שהמחזור מגיע, לפנות בוקר האישה חוזרת, לטענתה כלל לא ידעה שהיא מותרת באותו לילה, (הבעל טוען שאם באמת הייתה מעוניינת כבר הייתה מבררת מתי היא מותרת) הבעל מתעורר ושואל נו... האישה אומרת 'השעה מאוחרת' 'לא בא לי' הבעל מתפרץ וטוען שמשהוא לא בסדר אצלה והיא צריכה רופא. האישה: האובססי'ה שלו גרמה לי דחי' מכל העניין, דורשת בתוקף שילמד את העניין , ואיך לנהוג עם אישה בתחום זה באופן כללי, יש לו בעיה מאד בסיסית בהבנת העניין, וגם בתקופות טובות, הוא אינו מתמקד בהנאה אלא למה אתמול לא קיימנו ובלחץ נוראי שמחר הרי נאסרת וצריך להספיק כמה שיותר פעמים מתוך לחץ נוראי , הוא סובר שעליה לקיים את המצווה על פי רצונו לא פחות מפעמיים בשבוע ואם לא נוח לה עליה לסבול בשקט, או לטפל בעצמה, הבעל: אני בן אדם בריא ונורמטיבי לא רוצה שהיא תעשה לי טובה, אני רוצה שתרצה מעצמה, שתלך לטיפול וכו' וכו' , האישה: הבעל מאד לוחץ בעניין, ואינו מבין שיש לאישה הזכות לפעמים גם להתנגד ושהמצווה אמורה להיעשות בנחת ולא בכפייה, הוא סובר שהיא מחויבת לי לפחות פעמיים בשבוע, וגם אם אין לה חשק הרי שעליה לעשות מאמץ ואם אינה רוצה מיוזמתה את התדירות שאני מעונין כנראה שעליה לקחת כדורים , איני מעוניינת בכלל בקשר של מגע עד שלא יוברר העניין, כמו כן טוענת האישה שהבעל עסוק עד למאוד בנושא זה וכל מחשבותיו ומרצו משקיע רק בזה, ואינו משקיע בכלל בתחומי זוגיות אחרים , הבעל: מעולם לא הלכתי בדרך של כפי' (כנראה שהיו מקרים בעבר הרחוק שביטאתי את הקושי שלי והיא מפרשת את זה ככפיה), בכל אופן אני מצהיר כרגע שאין לי שום עניין בכפיה, אדרבה אני לא מסתפק בהסכמה שלה לרצות אותי אלא מעוניין דווקא שהיא תהי' מעוניינת בעצמה. השאלה נשאלת במשותף ומבקשים את עזרתכם תודה רבה מראש

נסו והצליחו!

שלום וברכה

אתם נמצאים בשלב שכבר לא משנה כל כך "מי התחיל" כי עכשיו לשניכם כבר יש במה לאשים את השני.

ובאמת שהנושא רגיש מאוד ויש לכל אחד זכות להיפגע. 

מצד שני אתם מרגישים שלגופו של עניין זו כמעט מריבה מי אוהב את השני יותר... "אני אוהב אתך ואת אותי לא", "לא! מה פתאום! אני כן אוהבת אתך ואילו אתה אותי לא" ומזה צמח סכסוך אמיתי 

לכן, בעזרת ה', הרגשתם מהר מאוד שאתם במלכודת.

יש כאן שני דרכים: ארוכה וקצרה, והמשל ידוע...

 

הדרך הקצרה היא לוותר על הזכות להיעלב, למרות הקושי העצום שבוויתור כזה, ולחזור ליחס החיובי שהקשר המיני בעצם אמור לבטא.

שניכם טוענים בכנות שאתם מעוניינים בקשר חם שמגיע מתוך שמחה ורצון, אל תשכחו את זה בשעת "בירור הצדק" ושימו לב שזה עצמו-הבירור הזה רק מרחיק אתכם מהמטרה, בצורה שנעשה עד עכשיו, כמו שנוכחתם בעצמכם לדעת.

ההרגשה שאתם צריכים לבטא זה רק צער וכאב אל פספוס ההזדמנות להיות ביחד במובן המלא והרחב של העניין(בלי קשר לזה באשמת מי זה קרה הפעם). ואם זה נעשה בכנות זה לא אמור להעליב את הצד השני אלא לגרום לו גם תחושה זהה

ואז כל אחד גם יעשה חשבון נפש לוודא שזה לא באשמתו, אבל לא מתוך הצטדקות כדי לאשים את השני אלא כדי להרגיש נקי כי "באמת חבל!"

"אוי איזה חבל חיכיתי לך, רציתי שנהיה ביחד"

 זה, נדמה לי, לא נשמע טענה ולא האשמה או תקיפה

שיח כזה יכול להווה בסיס טוב ואווירה טובה לבירור כנה של הנסיבות התכניות שיכולות להפריע, וחיפוש דרכי סילוקם להבא.

נסו והצליחו!

                                                    *                   *                     *

 

לבעל הייתי מאוד ממליץ להשתתף בסידרת שיעורים של הרב יצחק סילבר שליט"א, הטל' שלו 0527652291 והמאיל 

5863255@gmail.com

כמו כן ספרו של מו"ר רב משה שוחטוביץ "בנין הבית"

שניהם על נושא "מצוות עונה"

כמובן, אם לא הסתדרתם לבד וכל התשובות כאן לא הספיקו, כדי לפנות למומחים בתחום שישמחו לעזור לכם, כמו שעזרו לרבים אחרים.

גם אני אשמח לעזור אם תרצו

משה גולדברג

0527633640

0547758600

 

 

 

 

 

בעיה בתחילת הדרך

שלום רב. נישאתי בנישואים שניים. התנאי הרציני היחיד לנישואין היה, שנגור בעיר מגוריי ששם גם נמצאים ילדיי, אישתי ( אז היינו בפגישות) אמרה שאין שום בעיה, אמרתי לה שלמיטב ידיעתי, ובתור אחד שעשה הסכם גירושין, יש הגבלת מרחק, אציין כי בין עיר מגוריי לבין עיר מגוריה, המרחק כ40 קילומטר. שאלתי שוב, אולי הגרוש יעשה בעיות, בכל אופן יש לכן ילדים משותפים, אמרה לי, אין שום בעיה, רק נסיים שנת לימודים ונלך לעיר שלך. כשהגרוש שמע זאת, רץ לבית הדין לעשות צו מניעה שלא נעבור, מפה לשם, דיונים ובלאגן, בסופו של יום, אני תקוע חזק בעיר שלה. אציין כי אין שום בעיות בנינו ב"ה והכל זורם למישרין, מפריע לי כבעל עסק הנסיעות הללו, גם זה שצריך לנסוע כל הזמן לילדים הלוך וחזור, אני מוצא את עצמי ללא זמן לעשות שום כלום בחיי, שוכב הרבה במיטה בסוג של דיכאון, נמצא בעיר שלא טוב לי בא, ולא יודע מה לעשות, אגב אציין שאשתי בהריון . מה עושים במקרים כאילו? אני לא בנוי לנסיעות האלו, העסק לא מתפקד טוב ככה, ואני מרגיש באיזה שהוא מקום דפוק, אני לא יכול לקום ולעזוב, אני מוצא את עצמי מתעסק בזה כל היום, זה מקשה עליי לתפקד. מה עושים במקרים כאלה? רעיונות? תודה רבה לעונים

1. נסיון שינוי 2. שינוי גישה

המצב ממש לא קל, אנשים טובים שנכלאים למצב שבו כמעט לא מתאפשר להם לתפקד... בכל זאת אנסה לתת כיוונים 

א-כל כפי שנראה אין מבחינה תכנית מה לעשות, זה המצב-אתם פה והילדים והעסק שם...

הדבר היחיד שהייתי בכל זאת מנסה לעשות זה-לדבר הכי ישר שיש עם הגרוש שלה, בתנאי(!) שאתה מסוגל לפתח אליו יחס של כבוד על מה שלא יהיה, אבל משהו כנה. הוא ישר, אחראי, אולי תטפל יפה בילדים אולי מוצלח באיזה תחום, מה שלא יהיה רק משהו שאתה מסוגל באמת לשנות איליו יחס מכבד(אם אני מתפרץ לדלת פתוחה והיחס ביניכם גם כך טוב, מה טוב ומה נאים... רק שזה לא נשמע כך...)

ואז ממקום המכבד באמת להסביר לו את המצוקה שלך בצורה הכי "צבעונית" ושאין שום רצון להרחיקו(בתנאי שוב שזה באמת כך) מילדיו ולא משהו כעין זה רק באמת לתאר את הסבל שלך כפי המתואר כאן. ולהציע איזה פתרון שאתם תביאו לו את ילדיו פעם ב... לבד או תשלמו לו את הדלק וכד' פשרות שיטיבו איתו ולכם זה יהיה הרבה יותר קל ממה שזה עכשיו.

והדבר השני במקרה שלא צלח שום שינוי מצב

נשאר רק לשנות יחס למצב הקיים:

הנסיועת צריך להפוך למשהו מהנה, או לשמוע משהו מחכים בדרך משהו שימלא את הזמן הזה בטעם ותועלת וכדו'

אני מקצר בתיקווה שהרעיון מובן

נקודה נוספת באתו כיוון זה שהטירחה עצמה-שפיתאום לדבר פשוט לכאורה לפגוש את הילדים אתה מתרוצץ וכו' -לא לראות בזה מתרד אלא מין של "לפום צערא אגרא" ז"א אתה טורח למען ילדיך!   כמו כן לגבי הפרנסה-אתה טרח כדי לפרנס אישה וילדים!

תהפוך את לאתגר חיובי ולא מטרד. זה המאמץ שאתה מוכן להשקיע בקשר עם ילדיך!

שלא ישמע שאני מזלזל בקושי, ממש ממש לא, הדברים שכתבתי אלה שינוים שאנשים מכורח הנסיבות לפעמים נדרשים לעשות אתם והם עושים! באמת זה בידינו.

כדוגמת בעל שמתלונן שאישתו בזבזנית, אני אומר לו:"אתה משלם על השלום בביתך! כמה אתה מעריך את זה? היא מבזבזת עשרות שקלים? ביקור אצל יועץ מיקצועי יכול לעלות 300-400-500 לא יותר כדאי לשלם מרצון ובשימחה עם מחשבה שזה אני תורם כדי לשמור על האווירה החיובית בבית ואני מאוד מרוצה שזה המכיר!... 

מאחל הרבה הרבה הצלחה במצב הלא קל שלכם

 

בעלי לא מדבר איתי ורק אומר 'תחשבי מה עשית'

שלום, חרדית. נשואה 3 שנים + 2 ילדים ב''ה. נישואין טובים (ימים שאוהבים יותר וימים שבשגרה) מידי פעם בעלי מתכנס בעצמו- לא מדבר איתי, מגיע מאוחר מהעבודה, לא יושב איתנו לאכול ארוחת ערב, לא עוזר עם הילדים ובמטלות הבית (דברים שעושה בדר''כ ב''ה) מתנהג האדון לעצמו- עושה פשוט מה שבא לו- יוצא להתפלל/ללמוד, חוזר, קורא.. הכל רק לא נותן יד ולא מדבר (גם לא עם התינוק והילד ) כששואלת אותו מה נשמע או מדובבת אותו-עונה לקונית או מתעלם לחלוטין מכינה לו אוכל שאוהב, משקיעה.. מנסה לדבר איתו כששבע, נינוח ואבוי והוא רק אומר 'תחשבי מה עשית'.. כשמבקשת ממנו שפשוט יגיד לי כי אני לא מבינה על מה מדבר (באמת שאין לי מושג!) אומר לי 'יוד יותר גרוע שאת אפילו לא יודעת מה עשית/אמרת' זה יכול להימשך בלי סוף.. עד שאתנצל מעומק הלב אומר לו שלא התכוונתי לפגוע בו וכו'.. (למרות שאין לי מושג על מה מתנצלת בעצם) רק יום למחרת ההתנצלות או יומיים הוא יכול לחזור לדבר איתי... זה מתיש אותי. אשמח להכוונה בנושא בבקשה

בהצלחה!

אכן חוויה קשה מאוד
עונש לא מידתי מבלי להכנס לפרטי האשמה, ההגיון הישר אומר שלפחות מגיע לך לדעת על מה את נענשת ושתנתן לך אפשרות תיקון!
 
בכל מקרה, הצדק כשלעצמו לא יעזור לך, לכן למעשה:
 
מה שברור שרצוי מה שיותר מהר להשתחרר מדפוס כזה של התנהגות
מאידך ברור (גם לך) שבזמן ה"התקף" אין עם מי לדבר, ולכן
את צריכה בזמן שהדברים כתיקונם להפעיל עם כל הכלים, היכולות והכוחות העומדים לרשותך לחדור ללב בעלך בצורה החיובית ביותר שלא יווצר שום חשש של ביקורת או שיפוטיות וכדו' ולשתף אתו בצער שיש לך מהניתוק שנוצר ביניכם בתקופות שאת מתארת, וכמה שאת מצטערת שזה מתחיל ממך, אבל באמת שקשה לך להבין בדיעבד מה קרה, ושאולי שיעזור לך עם זה, כדי שתוכלו מה יותר מהר לחזור ליחס חם וקרוב שכל כך טוב לשניכם וכו' בכיוון הזה.
יכול מאוד להיות שפעם אחת לא תספיק...
וקריטי לא לעשות את זה בשעת ה"התקף"! 
 
נקודה נוספת, בזהירות רבה! 
אחרי שעשית את זה באופן הטוב ביותר (בכנות מול עצמך כמובן) את צריכה להפסיק לחזר אחריו בצורה כמו שזה קורה היום, כי בכל זאת  ענישה כזאת זה לא מתקבל על הדעת ואסור שזה ימשך, רק שמתקדמים ב"טובות" אבל אם לא אז הסבל צריך להפסק באופן אחר
במקום לחזר תסתפקי בפשוט להמתין עד שהוא יחזור לעצמו בלי חיזורים...כי זה לא מגיע לך (וזה... לא מגיע לו..) אבל עדיף להתיעץ על זה בנפרד במקרה הצורך
 
משהו חשוב, אני עצמי הייתי מתנהג בצורה דומה עם אישתי שנים ארוכות והיא סבלה, זה סוג של הרגל כמו כל הרגל אחר, צורת תגובה שמשום מה אדם סתם כך לא באמת חושב לשנותה (כמו הרבה הרגלי תגובה רבים). אבל זה בסוף קרה, מסומן לי בלוח שנה בדיוק תאריך, שינוי טוב בהחלט, רק שאין לי דרך לעלות את זה על הכתב ועוד שזה יעבור דרכך, זה לא אמור להועיל, 
אבל אם יום אחד תגיעו (כנראה בזכות השתדלותך) לרמת פתיחות ואימון כזה שתוכלו לדבר על זה ביחד שזה לא מטיב לא איתך ולא עם בעלך ולא למערכת יחסים ותראי שיש רצון שיהיה אחרת ... (בלי אשליות) אז אולי תמצאי דרך לספר שאת מכירה יועץ ש"מתמכה" בדיוק בפלונטרים מהסוג הזה ואם ואם ואם... אפשר לפנות איליו. פגישה פרטית מספיקה לזה לדעתי ואין צורך בזוגית.
 
ו... אם לא התפללת למבורך את עמו ישראל בשלום, חבל על הזמן
 
 בכנות רבה מאחל לך להצליח ושתשרה בביתכם רק אהבה ואחווה ושלום ורעות
משה גולדברג
0527633640
ירושלים
ברכפלד
 

 

בעלי לא מדבר איתי בפתאומיות ואומר לי 'תחשבי לבד מה עשית'

שלום רב, אני חרדית בת 27. נשואה 3 שנים + שני ילדים. סה''כ זוגיות טובה.. מתווכחים ואוהבים. זורמים בשטף החיים. מידי פעם בעלי פשוט ננעל. אני פתאום מקבלת אותו קריר, לא מדבר בכלל או עונה לקונית, לא מושיט יד לעזרה עם הילדים או המטלות הבית... (והוא ב''ה כן עוזר בדר''כ) מתנהל כמו אדון לעצמו. כשאני פונה אליו ומבקשת לדעת מה קרה הוא עונה לי 'תחשבי בעצמך' מנסה להכין לו אוכל שאוהב ולדבר איתו כשרגוע והוא רק אומר 'תחשבי על מה שאמרת/ עשית' כשאומרת לו שלא יודעת (באמת לא יודעת!) מה עשיתי/אמרתי ואשמח שיגידו לי כדי לדעת על מה מדבר הוא רק אומר לי 'את אפילו לא מודעת למה שעשית..' כועס עליי יותר אין לי מושג מה לעשות בכזה מצב. הוא רק הולך ונסגר יותר. פעמים קודמות שזה קרה פשוט הייתי מתנצלת אומרת לו שלא התכוונתי לפגוע בו וכו' (למרות שאין לי באמת שום הבנה על מה אני מתנצלת-לא זוכרת תקרית דרסטית או אמירה לא מתאימה) וזה מרגיע אותו קצת ורק יום למחרת יכול להתחיל להתרכך. אני מתוסכלת מהמצב. אשמח להכוונה בבקשה

בהצלחה!

 

   אכן חוויה קשה מאוד

   עונש לא מידתי מבלי להכנס לפרטי האשמה, ההגיון הישר אומר שלפחות מגיע לך לדעת על מה את נענשת ושתנתן לך אפשרות תיקון!
 
   בכל מקרה, הצדק כשלעצמו לא יעזור לך, לכן למעשה:
 
   מה שברור שרצוי מה שיותר מהר להשתחרר מדפוס כזה של התנהגות
מאידך ברור (גם לך) שבזמן ה"התקף" אין עם מי לדבר, ולכן
   את צריכה בזמן שהדברים כתיקונם להפעיל עם כל הכלים, היכולות והכוחות העומדים לרשותך לחדור ללב בעלך בצורה החיובית ביותר שלא יווצר שום חשש של ביקורת או שיפוטיות וכדו' ולשתף אתו בצער שיש לך מהניתוק שנוצר ביניכם בתקופות שאת מתארת, וכמה שאת מצטערת שזה מתחיל ממך, אבל באמת שקשה לך להבין בדיעבד מה קרה, ושאולי שיעזור לך עם זה, כדי שתוכלו מה יותר מהר לחזור ליחס חם וקרוב שכל כך טוב לשניכם וכו' בכיוון הזה.
יכול מאוד להיות שפעם אחת לא תספיק...
וקריטי לא לעשות את זה בשעת ה"התקף"! 
 
   נקודה נוספת, בזהירות רבה! 
אחרי שעשית את זה באופן הטוב ביותר (בכנות מול עצמך כמובן) את צריכה להפסיק לחזר אחריו בצורה כמו שזה קורה היום, כי בכל זאת  ענישה כזאת זה לא מתקבל על הדעת ואסור שזה ימשך, רק שמתקדמים ב"טובות" אבל אם לא אז הסבל צריך להפסק באופן אחר
במקום לחזר תסתפקי בפשוט להמתין עד שהוא יחזור לעצמו בלי חיזורים...כי זה לא מגיע לך (וזה... לא מגיע לו..) אבל עדיף להתיעץ על זה בנפרד במקרה הצורך
 
   משהו חשוב, אני עצמי הייתי מתנהג בצורה דומה עם אישתי שנים ארוכות והיא סבלה, זה סוג של הרגל כמו כל הרגל אחר, צורת תגובה שמשום מה אדם סתם כך לא באמת חושב לשנותה (כמו הרבה הרגלי תגובה רבים). אבל זה בסוף קרה, השתנתי!  מסומן לי בלוח שנה בדיוק תאריך, שינוי טוב בהחלט, רק שאין לי דרך לעלות את זה על הכתב ועוד שזה יעבור דרכך, זה לא אמור להועיל כך. 
   אבל אם יום אחד תגיעו (כנראה בזכות השתדלותך) לרמת פתיחות ואימון כזה שתוכלו לדבר על זה ביחד שזה לא מטיב לא איתך ולא עם בעלך ולא למערכת יחסים ותראי שיש רצון שיהיה אחרת ... (בלי אשליות) אז אולי תמצאי דרך לספר שאת מכירה יועץ ש"מתמכה" בדיוק בפלונטרים מהסוג הזה ואם ואם ואם... אפשר לפנות איליו. פגישה פרטית מספיקה לזה לדעתי ואין צורך בזוגית.
 
   ו... אם לא התפללת למבורך את עמו ישראל בשלום, חבל על הזמן
 
    בכנות רבה מאחל לך להצליח ושתשרה בביתכם רק אהבה ואחווה ושלום ורעות
משה גולדברג
0527633640
ירושלים
ברכפלד
 

חילוק בין נשים לגברים בעניין חזרה בתשובה על יחסים - חידוד השאלה

שלום ותודה על המענה. לא הייתה כוונה בשאלה לחוטאים שהם נשואים . השאלה הייתה לגבי חילוק בין גבר לאישה פנויים שלא שמרו נגיעה האם האישה עוברת עבירה יותר חמורה? ושאלה נוספת האם יש הבדל ביניהם אחרי שעשו תשובה גמורה ?

אכן

כפי שמתבאר לך מהתשובות הקודמות לזו, אכן ישנו הבדל ביחס לנושא זה דווקא בין איש לאישה

לגבי חומרת העבירה בהנחה שבחורה לא טובלת, העבירה אותה עבירה והעונש חמור באופן שווה, אבל זה ביחס לשולחן ערוך בלבד. החלק השונה הוא הנקודה שהאירו לך שאישה מיועדת לגבר אחד בשונה מגברים וממילא קשר אינטימי חוץ מנישואין לאחד ומיוחד זה משהו שנוגד לגמרי את רצון ה' וגם נוגד את הטבע שהוטבע בה לצורך קיום רצונו.

כמובן שהכל אינדיווידואלי ואיני שופט ובמיוחד למי שמתחרט\ת רק מאיר את הנקודה

התשובה צריכה להיות גם בכיוון הזה, חזרה לטבע הנשי שמיועדת להיות עזר כנגד מישהו אחד בלבד, והפנמת הרעיון עד כדי להיות הנורמה, ואילו התנהגות שונה-הסטיה, ולא משהו שמאוד מתחשק אבל אסור

בהצלחה!

(ובאופן כללי אם עשו תשובה אין מצווה לחיות את האשמה באופן תמידי ו"לאכול את עצמי" התורה לא ניתנה למלאכי השרת, והקב"ה לא בא בטרוניא עם בריותיו... נופלים וקמים ומתקדמים הלה)

 

שוב בהצלחה! 

בעלי לא קם בזמן

שלום וברכה אני נשואה 8 שנים לבעלי הוא לא קם לתפילות בבוקר לא בחול ולא בשבת במקרה הכי חרוץ שלו קם בשמונה ובתשע יוצא לכולל וזה כשאני סוחטת את כל האנרגיות שיש לי להעיר אותו!!!!!! פשוט נמאס לי!!!!!!!! אני רוצה גבר שקם מוקדם ולא מתמרח במיטה אני מרגישה חסרת אנרגיות ודיכאון מיזה הוא גם נותן לי הרגשה שבזכותי הוא קם,ואם לא אני הוא ימשיך לישון ובאמת אם אני לא מעירה אותו הוא קום במקרה הטוב בצהריים היתה תקופה שלא הערתי אותו והוא לא הלך לכולל פשוט הייתי חוזרת אחר הצהריים מהעבודה והוא עדיין במיטה זה לא גרם לו לקחת אחריות,כי גם לא אכפת לו שהוא לא יקבל כסף הוא לא רוצה ללכת לאף אחד שיעזור לו,הוא חושב שהוא הכי חכם בעולם לי נ מ א ס!!!!!!! עכשיו אמרתי לו שמבחינתי אין עוד הריון עד שהוא יהיה בן אדם ויקום נורמלי לבד אני מרגישה שאני מגדלת ילד,לא מרגישה שיש לי גבר אחראי וחרוץ באמת אני מיואשת ולא יודעת אם יש סיכוי בכלל לנישואין האלה עליי לא מקובל לחיות בצורת חיים כזו שהוא לא אחראי לקום בשעה סבירה תןדה רבה

עם כל הצער...

עם כל הצער... אני לא רואה כאן שאלה

אני רואה כאן אישה שמבינה לפני שזה נהיה מאוחר שזה לא מצב רוח ולא עייפות ולא חוסר חשק אלא בעיה נפשית.

זה לא אומר שבעלך חולה נפש, חלילה וחס, אבל זה מצב שאדם לא יכול לצאת ממנו לבדו כי אין אסיר מתיר עצמו וכו' והוא חייב עזרה

ואישה שקולטת את זה בזמן ולא נותנת לנצל ולסחוט את עצמה אלא שמה קו אדום-זה האופן היחיד להתקדם.

ההתנהגות שלך מובנת, ליגיטימית והעיקר הנכונה ביותר במצב כזה. לא חסר משפחות שדברים הוזנחו ויש מליון ילדים ואין אשפרות לשים שום קו אדום כי לא נשאר בן אדם שיעשה זאת נשאר סמרטוט... שגם לא מסוגל להשאר לבד כבר... וזה נורא עצוב...

כך שעם כל הצער יש גם תקווה! כי תפסת את זה, לפני שנהיה לגמרי מאוחר

תתפללי אל ה' הטוב שיכוון אתך לצעדים נכונים ולאנשים נכונים ושתזכי לאושר אישי וזוגי 

משה גולדברג

מצבי רוח כלפיי

שלום וברכה, אני בת 24 +2 אשמח לשמוע אם יש פיתרון מעבר לייעוץ זוגי (כרגע) לבעיה שאני מתמודדת איתה, הייתי מסבירה בצורה כזו: בערך כשבועיים בעלי במצב רוח ירוד בעיקר כלפיי, ז"א הוא אברך וכל הסדר יום רגיל, אבל כלפיי הוא כמו איבד עניין גם בפן הפיזי, בהתחלה חשבתי אולי בעיה נפשית שצצה לפתע, אבל אני שמה לב שקשור בעיקר אליי, אני כבר בערך שבועיים החזקה ומנסה לעודד ואין לי מושג והוא אומר שגם לו אין ממה זה נובע... תכלס אין לי כבר אנרגיות להמשיך להיות החזקה והתומכת, אני מרגישה שאני לא מקבלת שום פידבק וכבר חסר לי הקשר הרגיל שהיה לנו קודם לכן. אודה לתשובתכם!

יעוץ לא זוגי גם אופציה

שלום וברכה

א-כל טוב שאת מציינת נקודת זמן המפנה באמת כמו שיעץ המשיב לפני תנסי לבדוק מה יכל לקרו 

ב-כל לאחייבים יעוץ זוגי, תפעילי את שארית כוחותיך וברוח טובה תבהירי לבעלך שאם כל הכבוד וההבנה אבל הרי ברור שכך לא נראת מערכת יחסים בין בני הזוג ובכל מקרה לא משהו שאת רגילה ומוכנה ו...

אם זה משהו שהוא לא יכול לשתף אתף שישתף מישהו שמתמצע בעניין, לבדו, אבל שמישהו ינסה לעזור לו לחזור למה שהיה ביניכם קודם. לא חסר היום אנשים שבכל תחום טיפולי בקושי מכל סוג יעזרו לו ויכוונו אתו. ואם זה עניין קריטי יש דרכים למצוא גם מישהו בהתנדבות אבל זה עניין בפני עצמו, שיחת טלפון בוודאי שאפשר לקבל מאנשים מאוד מאוד מומחים, ולו רק בשביל הכוונה ראשונית.

רק אחזור על נקודה קריטית בכל מקרה כזה (שאנו רוצים להשפיע על בן הזוג) -שלא תורגש ולו טיפת ביקורת בדברייך ובטון הדיבור וכו' הכל ממקום מבין ותומך, מאיפה הכח? בקשי מהקב"ה שיתן לך את המילים הנכונות ואת האנרגיה החיובית לעניין זה

 

בהצלחה!

להרשמה ופרטים נוספים

מרכז ינר

סניף ירושלים: בית הדפוס 30
טלפון: 02-6321600
סניף מרכז: ברוך הירש 14
טלפון: 03-7160130