מרכז י.נ.ר

כניסה למשתמשים 17/09/2021 י"א תשרי תשפ"ב
גליק נתן

גליק נתן

קורות חיים בקצרה

קבלת קהל

יועץ משפחתי באזור המרכז או הדרום

שלום חברים הגיע אלי מקרה של בעיות תקשורת בין אם לבנה הנשוי, שרוצים להגיע לאיש מקצוע,מי שלמד את התחום ויש לו נסיון בתחום המשפחתי הנ"ל, מוזמן ליידע אותי. תודה. יש להם העדפה לגבר.

מאת נתן גליק. אני מקבל פונים באשקלון

אפשר להתקשר ל:08-673-5234.עם אין מענה באותו רגע נא להשאיר הודעה בתא הקולי. אפשר גם במייל orhahechal@hotmail.com ברכות!

אלמן שחווה התנכלות ממשפחת אשתו ז"ל

בס"ד לפני מספר שנים נפטרה זוגתי ז"ל לאחר שנים של מחלה קשה, עברנו תקופה קשה מנשוא לפני ואחרי הפטירה, וכעת אני טרוד מאוד בטיפול במשפחתי הגדולה, עם בעיות של נשירה, ילדים עם מצבי רוח קיצוניים ובעיות בריאות קשות. אני כמעט ולא עובד, ועושה מאמצים רבים לשקם את משפחתי. משתדל שכל ילד יקבל כל טיפול שהוא צריך, ומתייעץ בקביעות עם רב, שמלווה אותי. המלאכה רבה מאוד, כדי שלילדים האלה יהיה עתיד נורמלי - וזו מטרתי. הבעייה היא, שנוצר מתח משפחתי רב בגלל משבר אמון ואפילו שנאה, ביני לבין אחותיה של הנפטרת. הן נשים בעלות אישיות חזקה ועצמאית וביטחון עצמי רב, נשואות עם משפחות, והן החרימו את אשתי ואת ניסיוני לשקם את עצמי ומשפחתי על ידי הקמת הבית מחדש, ורודפות אותי בכל מיני דרכים. הן טוענות ברגש "שהדם של אחותינו רותח בקבר" ולכן לא טוב שהתחתנתי. הן אינן מוכנות ליצור שום קשר עם זוגתי למרות שמעולם לא עשתה להן שום דבר. לדודות הנ"ל יש השפעה רגשית גדולה על ילדי, וגם הם בעקבות הדודות דוחים את הנישואים, שהיו אמורים ליצור מהלך נורמלי ובריא יותר בביתי. נכנס לראשם רעיון שאלמן שנושא אשה שנייה "זו בגידה באמא", ו"לעולם לא נקבל אותה, לא רוצים שום קשר עימה" - כך אמרו. כתבתי להן מכתב ארוך והסברתי הכל היטב, וביקשתי לשנות כיוון לטובה, אך זה לא עזר. גם הרב שלי נפגש עימן 3 שעות ללא הועיל, ופניתי לרבנים אחרים שיעזרו, אך אחרי שדיברו עם הדודות הם "הרימו ידיים". ולא שייך לדבר עם הבעלים שלהן כי הם לא רוצים או לא יכולים להתערב. כיון שאיני רואה שביכולתי לשנות את התמונה הזו, הייתי פשוט מתעלם וממשיך הלאה, אבל הבעייה היא שהדודות הנ"ל מזה זמן רב ממרידות את ילדי נגדי ונותנות להם גיבוי לא לשמוע לי גם כשאני מכוון אותם חינוכית. למשל, הן מחלקות להם סכומי כסף לא קטנים למרות שביקשתי מהן לחדול מכך כי הילדים קונים בזה דברים מסוכנים וסיגריות. הדבר מדרדר את החינוך בבית, ואת הקשר ביני לילדים, שהוא הכרחי לעתיד הילדים הללו. כי ילד שאיבד את אימו, לפחות את אביו צריך שיהיה לו. חלק מילדי הבוגרים למדו לערער מול הילדים הקטנים על סמכותו ההורית של האב, דבר שבמצב הבלתי-יציב אצלנו הוא עוד יותר מסוכן לעתידם. וחלק מהם נמצא במשבר אמון ובנתק רגשי עימי. הדבר יוצר מתח משפחתי רב והוא בעצם טרגדיה נוספת לילדי שלוקים בכפליים - גם התייתמו מאימם, וגם נגרם להם מתח נפשי רב בגלל היחס של דודותיהן. לפני זמן קצר נשאתי אשה בזיווג שני, לה יש כמה ילדים, ונראה שאנו מצליחים לבנות מע' יחסים טובה, אך בגלל הבעיות שהוזכרו עם הילדים החלטנו לא לגור בינתיים באותו בית ו- ילדי מתנגדים לה ולילדיה - ואנו סובלים מאוד מהמתח הקיים. מה עושים?

השקט שבעין הסערה

בראשית דברי אני מוכרח להדגיש דבר שהוא מן המפורסמות: אי אפשר לתת תגובה הולמת למצב רגיש ומורכב בלי להכיר טוב טוב את הנפשות שבמצוקה והנסיבות המיוחדות לכל מצב באשר הוא. אז אנא לקחת את הדברים הנאמרים לעיל רק כחומר למחשבה. אתה ומשפחתך עברתם טראומה אדירה שמערערת יסודות הקיום והחיים המשותפים. כל אחד סופג את ההדים: רגשי כעס, עצב, דיכאון, אשמה, חוסר רצון לתפקד, ספקות באמונה ועוד כהנה וכהנה רבים. התגובה הטבעית היא לנסות לשמר ולתחזק את המבנה המשפחתי את הערכים המשותפים והאתגרים החינוכיים. אולי תגובה זו טובה היא כדי לעבור את שלב ההישרדות, אבל היא לא תחזיק לאורך זמן. תחשוב: אף אחד מן הילדים לא יזכור את שיעורי המתמטיקה שלמדו בביה"ס שנתיים אחר הפטירה של אמא ואף לא את שיעורי הגמרא. הילדים יזכרו : "שאבא שלנו אהב אותנו בכל המצבים שלנו, גם כשבכינו, צעקנו, התרגזנו, התחצפנו, התייאשנו, עד שגילינו את התקוה וטעם החיים...גם כאשר מתוך בלבול וכאב פגענו בו קשות...הוא קבל אותנו ואת רגשותינו הקשות בהבנה ובאהבה! אבא שלנו היה סלע של אהבה בים גועש. הוא האמין בטוב ליבנו כאשר לא האמנו בעצמינו!" לקבל את המצב הרגשי של הילד שלך ולהאמין בכח החיים שבו הם הדברים הכי קשים וגם הכי קלים בחיי ההורות. הקבלה והאמונה הם התרופות המונעות תופעות שליליות רבות המזוהות עם ילדים במצוקה. צעיר פונה ח"ו לסמים לא בגלל שיש לו רגשות קשים, אלא בגלל שהוא חושב שלא היה צריך להיות בו רגשות קשים ושהוא פחות ראוי לאהבה בגלל שיש לו רגשות כאלו. אולי זה מפחיד לראות את הילד שלך סובל מרגשות קשים. אבל בכל זאת אם לא תקשיב ותבין ללבו לא יהיה לו מרגוע לחלק הפנימי ביותר שבנפשו. אל תחשוב שעליך לפתור את הבעייה של הילד. בתור אדם, ההקשבה והקבלה הם כל מה שאתה יכול להציע. ואם כל זה אסור לזלזל בכוחם. לדעתי עצם החלטתך להינשא שוב, (בנוסף למה שהיא חובת התורה וזכותך האנושית), מביעה ערך גדול ועקרוני. עם כל הכאב והזכרונות, החיים ממשיכים הלאה. כמובן שיש מן הילדים שיקבלו את זה ביותר הבנה או בפחות. אפשר גם לומר שזה מועיל לילדים בכך שזה נותן להם הזדמנות להתפרצויות זעם שאחרת היו נדחקים לאורך שנים. אם יש ילד ששונא את אשתך, גם אתה וגם אשתך תיצטרכו לדעת לקבל שככה הילד מרגיש ולא לקחת את זה אישית. התמידו בדרך הישר! אם הדודות ינסו לגייס את הילדים שלך לצידן, אז תדע שעמוק בלב הילד יודע שדודתו לא תהיה לצדו בעת מצוקה וקושי אמיתיים ושאבא יש רק אחד. הילדים צריכים אותך עכשיו יותר מאי פעם, וכל עוד אתה מקרין להם אהבה, קבלה והבנה, הם יחזרו אליך ויקבלו את סמכותך . זה סוד ההורות והכח המיוחד שנתן לנו הא-ל ית' ועם כל הנ"ל צריכים למצוא את הדרך ולהשים גבולות. מוכרחים להפעיל סנקציות נגד התנהגויות רעות או מסוכנות ברוח של שלוה ואמונה בטוב הפנימי של הילד. לפעמים יש להבחין בין דקויות. ילדה הצורחת לך כמה שהיא כועסת היא לאו דוקא חצופה אבל אם היא מעליבה אותך זה משהוא אחר לגמרי. אפשר להביע רגשות קשות בלי להתחצף. כמובן שכל אילו הפרטים ראויים לליבון עם איש/ת מקצוע. וכאשר קובעים גבולות צריכים לתת לילדים הרבה מרחב לחיפוש עצמי. התעקש על העיקרים ולא על דברים של מה בכך. אנשים היו רוצים שמיד אחר סיום הטראומה החיים יחזרו למסלולם ושיהיו "עסקים כרגיל." חושבני שהציפייה הזאת מוטעית מיסודה. הנסיון להתנהג כאילו הכל בסדר מייצר לחצים אדירים. אין עסקים כרגיל. העולם הפוך על הפוך. זה יכול לקחת שנים עד שכולם מתחילים להרגיש שוב כבני אדם מן הישוב. ובכל זאת אין סיבה עקרונית לדאגה. אם אתה מקרין אהבה בתוך המשפחה, החיים הבריאים יחזירו את העניינים למצב איתן, לפי הקצב הטבעי שלהם. יום אחד יגידו "הייתה סערה! המים רגשו והיה נורא מפחיד! ב"ה עם הזמן הכל נרגע בזכות האבא שלנו הרחמן והחכם שעמד איתן בעין הסערה." גודר פרצות בישראל יגדור את הפרצה שלכם ותראו נחמות וישועות! ברוכים תהיו!

אלימות מילולית וחוסר תקשורת

שלום רב! אני נשואה כ11 שנה אולם לא זוכרת תקופה בה בעלי ואני לא רבנו. בעלי לא פעם מקלל אותי , בין אם זה בפניי לבד בין אם זה מול הילדים (יש לנו 3 ב"ה) לעיתים אני בטוחה שהשכנים אפילו שומעים. אני חושבת שיש לו שאיפה לשלמות לבית מסודר קומפלט- דבר שלטענתו אני לא עומדת בו. מהרגע שהוא נכנס הביתה יש לו ביקורות בלי סוף. והוא טוען שהבעיה היא אצלי. הוא ציני מאוד בטענה שהוא רק צוחק למרות שהבהרתי מאות פעמים שהוא לא מצחיק אותי. לצערי מחישוב לא נכון הוא גם הכניס אותנו למצב של מינוס (יותר מ23 אלף שקל וזאת הסיבה שכרגע אין לנו כסף ללכת לייעוץ עד שסוף סוף הסכים ללכת) וכשאני אומרת הכניס זה כיוון שהוא החליט שרק הוא יודע לחשב חשבונות. אחרי הלידה הראשונה עברתי דיכאון אחרי לידה (נראה לי מהיחס שלו- אך גם אז לא הרגשתי שיש לי עם מי לדבר) לפני שנה נולד לנו בן נוסף - ומאז הוא ניטרל עצמו לגמרי מאחריות של מקלחות, לקום בלילה וכ"ו על אף שלעיתים אם הילד תקופות עם חום וואני באפיסת כוחות. אשמח לעזרה והכוונה מצידכם.תודה רבה!

מה עניין אלימות מילולית אצל חוסר תקשורת?

שירה היקרה! את יודעת שאי אפשר לקבוע עובדות בפורום כזה, וכל שכן כאשר צריכים לדבר אודות אדם שאינו כאן להגיב. מצד שני כל יועץ צריך להתייחס לאדם שפונה אליו ברצינות, ולהבין את התמונה כפי שהיא מוצגת דרך העניים של הפונה. אחרת לעולם לא נעזור לאף אחד. לכן נתחיל עם התמונה שאת מתארת ונניח שאת ישרה עם עצמך ואתנו (מומחי הפורום). הלוואי שאתבדה ויתברר שכל מה שאני הולך לכתוב לא נכון ולא רלוונטי. הלוואי! בכותרת שלך הזכרת שני עניינים מאד שונים: אלימות מילולית וחוסר תקשורת. בעיות תקשורת הן תקלות ביכולת של בני הזוג לשדר או לקלוט מסרים. אילו גורמות לצפיות לא נכונות ואכזבות הדדיות. מאידך, אלימות מילולית היא פעולה מכוונת המנצלת את כוח הדיבור כדי לגרום סבל לאדם אחר. המטרה היא לצער ולהשפיל. לאדם עם דעה בריאה קשה לזהות את האלימות במלא הכיעור והרוע משום שאין הוא מבין איזו תועלת יש בלצער אדם אחר סתם, במיוחד זאת שהיא אמורה להיות שוכנת אהובה בחיק בעלה. אנשים בעלי נפש בריאה מחפשים איך לתקן את עצמם לפני שמאשימים את הזולת, והמתעלל מנצל את חוסר יכולת של הקרבן לזהות את מטרות המהלך עבור המתעלל. המילים "אלימות מילולית" אינם מגדירים טוב את התופעה. אלימות כוללת בד"כ מכות ואיומים. באנגלית אומרים "verbal abuse" שזה מיתרגם יותר ל"התעללות מילולית". אפשר להתעלל בלי להגביר את הטון ותוך כדי הסתתרות מאחורי אין סוף הצטדקויות ותירוצים. המתעלל יכול לטעון שהכול ביקורת בונה. כמובן אישה שרוצה לרצות את בעלה תשקיע עוד ועוד מאמצים כדי לענות לדרישותיו ולעשות אותו מאושר. אבל היא לא תצליח. אין לה סיכוי. היא תאשים את עצמה ותטיל ספק בשפיות שלה וביושר לבה. היא תגיד לעצמה משפטים כמו "אם רק הייתי מוצאת אה הדרך להיות בסדר הכול היה נפלא. מה עדיין לא בסדר אצלי? מה עוד אני יכולה לנסות?" אבל הביקורת העצמית שלה מחלישה אותה עוד יותר ומעודד המתעלל במעלליו. יום אחד כשהכאב גדול מנשא האישה מתחננת "בא נלך לטיפול!" המתעלל שולף במשפט קלסי "מצדי הכול בסדר, אם יש לך בעיה,לכי את לטיפול!" בסופו של יום התועלת למתעלל הוא תחושת הכוח המסחרר שהוא מקבל על ידי דיכוי הקרבן. מסכנים אנשים שזה מה שמספק אותם. אבל בשום פנים אין מקום לקרבן לסבול בגלל האומללות של המתעלל. כל ניסיון של הקרבן לקחת אחריות אישית על המצב עלול לתת חיזוקים למתעלל. הנה נקודה חשובה: יתכן שהמתעלל כל כך מנותק מעצמו שאינו מודע לתהליכים שהוא מפעיל. יתכן שהוא מאמין בכל התירוצים שהוא מספר לך ולעצמו. המאפיינים של הרמאות עצמית ומניפיולטביות מופיעים גם אצל מתמכרים ולכן בא לי לשאול: מה בדיוק קרה לכל הכסף? האים זה הלך על עסקה מפוקפקת (שהיא סוג של הימורים) או אף על דברים גרועים יותר? ואם חשדתי בכשרים אני מבקש סליחה! על כל פנים, כמו קדמי בפורום, נדמה לי שאי אפשר בלי כניסה לתהליך טיפולי. מבחינתי הדבר הכי חשוב היא לקבל איזהו פרספקטיבה בלתי תלויה על מה שקורא אצלכם. אם באמת מדובר במצב של התעללות, הכוון הטיפולי אמור להיות לעזור לך לגלות אצלך הכוח הנפשי לצאת מן הסבל ולהעמיד את המתעלל על חומרת מעשיו. מאידך, אם כל מה שכתבתי לא נכון (והלוואי שזה ככה!) הכיוון צריך להיות לשפר את התקשורת שביניכם כדי שלא תמשכנה תקלות בהעברת מסרים וכדי שתוכלו להטיב אחת עם השיני כדרכם של זוגות מאוהבים. חוסר רצון מצד אחד מבני הזוג להשתתף בתהליך הטיפול (ולו מתוך נימוק של "עמו אנכי בצרה") הוא לא סימן טוב, אבל גם לא מופת חותך. אני מאמין שבירור המציאות (עד היכן שאפשר) ניתן לעשות בתהליך יחסית קצר. עדיף לקחת איש/ת טיפול עם ניסיון בבעיות של אלימות במשפחה שגם עושה עליך רושם של שיקול דעת מאוזן. מעל הכול, המבחנה הכי מדויקת לזיהוי מתעלל הוא הלב הישר. התעללות מעוררת בלב תחושות של כעב, דיכאון, אשמה וחוסר ביטחון עצמי. ביטויי אהבה מעוורים אושר, שמחה, הארה ורצון לתת אהבה בחזרה. אם משהוא פעם שכנע אותך שביטויי אהבה מצד הזולת מעוררים רגשות קשות כבר נפלת קרבן לאחד הרמאויות הכי עתיקות. לפעמים בכר בתור ילדים אנחנו סופגים את הנזק הזה. בשורה התחתונה, אין כמו שכל ישר. בושם טוב מפיץ ריח נעים...וההפך...הפוך. יהי רצון שתשמעי שמועות טובות במהרה!

המשך פרודים

תודה רבה על כל התשובות. אני חושבת שהבסיס הטוב לנישואים שאפשר לדבר על כל נושא שבעולם(ז"א גם נושאים כלליים) וכשיש דברים משותפים שאוהבים לעשות. אבל כמו שאמרתי מקודם לבעלי אין ידע בסיסי ואף הבסיסי ביותר(אני מתביישת לומר אבל הוא לא ידע אפילו מה היא עיר בירה והוא חשב שירושלים היא עיר חשובה אבל לא שהיא עיר בירה בשביל ישראל) בגלל זה אני אומרת שיש פערים מאוד גדולים ואני יודעת שזה מי שהוא וייעוץ זוגי לא יכול לשנות את זה. האם אני צודקת שבעוד כמה שנים אחרי שהאהבה משתנה זה מה שנשאר בין בני זוג ושזה בעייתי אם זה לא קיים. יש המון געגוע ואהבה בינינו אני לא אשקר,אבל השאלה האם אני אשאר מכיוון שהוא הגבר היחידי שאני מכירה,מכיוון שאני מפחדת להתקדם,מכיוון שהוא העניק ונתן ושהוא היה הגב שלי.אני אפילו לא יודעת מה היא עצמאות כלכלית או בכלל ובנוסף עולים פתאום כל מיני חלומות של הדברים שלא עשיתי כי הייתי איתו מגיל צעיר,כמו: לטוס כמה חודשים לניו זילנד,לחיות לתקופה בתל אביב ולבנות שם קריירה מעניינת. אני לא רוצה לקום עוד כמה שנים (שרוב הסיכוי שאני אתפתח והוא לא) ואני ארגיש שחסר.

החכמה אינה שכלתנות

ראשית כל, כמו תמיד, אני רוצה לציין שאי אפשר לתת תשובות או הערכות מצב חד משמעותיות בפורם כזה. הפונה אינו יכול לפרט כל הנתונים החשובים, וגם מה שכתוב בא כמובן בראייה חד צדדית (ולא משנה שהפונה מנסה להיות כן וישר. זה מצב האנוש בעולם הזה.) אין צריך לומר שקריאת התגובות לא תוכל להחליף את המפגש הטיפולי. לכן ראוי להתייחס לדברי כחומר למחשבה גרידא. אם דברי עוזרים, טוב. ואם לא, לא להתייחס. אני לא תמיד צודק. ועכשיו לעניין שלך... גבר אם לב טוב זה לא דבר של מה בכך. בעידן שלנו רוב הנשים שאני פוגש בוכות על כך שהבעל אינו יודע לתמוך נפשית, שהוא קר אופי ומנותק רגשית. ניתוק רגשית הוא גורם לסבל בל יתואר אצל האישה שרוצה להרגיש אהובה ומוערכת. אני תוהה על דברייך כי נראה לי שגבר כזה שנושאים "אינטליגנטיים" מאפיינים את השיח איתו יש לו סיכוי לא קטן להיות גם מנותק רגשית. אף אחד לא באמת צריך לדבר אם אשתו על מבנה ה"די אן איי" או מצב החברה השבטית באוזבקיסטן, או אפילו על נפתולי הפוליטיקה הישראלית. סביר יותר שהאינטליגנט לא ירצה לדבר איתך בכלל כי הוא (למשל) יעבד בתחום הכלכלה כאשר את פועלת בתחום הספרות האיטלקית של ימי הביניים וזה לא יעניין אותו. והנה עוד נקודה: בעלך עושה רושם שהוא שלם עם עצמו מספיק כדי לא להיות מאוים על ידי האינטליגנציה שלך. זה כבר עושה אותו חכם גאון בעיני. יש הבדל גדול בין חכמה לשכלתנות, כהבדל הזהב מן העופרת. יתכן שדווקא הוא יוכל לעזור לך לעוף ולהגשים את עצמך. מאידך הגבר אינטליגנטי יכול להרגיש מאוים על ידי האינטליגנציה שלך ויפעל להגביל אותך במעמד נמוך ממנו. אני מעלה את האפשרות שהאהבה והגעגועים שיש לכם הוא בסיס יותר חזק לקשר ארוך תווך מן היכולת לשוחח על נושא זה או אחר. גם זוג פרופסורים אינם משוחחים ביניהם על מבנה ה"די אן איי" או על החברה השבטית באוזבקיסטן. הם משוחחים על הסיפוקים והתסכולים, על הרגעי האושר שבחיי הפקולטה, והטיפוסים המעצבנים המאררים את האווירה. לפרופסורית ולסדרנית אותם חיים, ושניהם צריכות בעל שיודע לתמוך, להקשיב ולעודד...וכמובן להוציא את הזבל. כשהייתי צעיר (אני היום בן 52) הדור שלי ניהל מהפכה פסיכולוגית המטרתה לשחרר נשים וגברים כאחד מכבלי הציפיות המסורתיות שהחברה הטילה על בני זוג. אז ציפו מגבר לנהל את המשפחה, לייצג קור רוח וריחוק נפשי ולשלוט באשתו. האישה נתבקשה להיות רגישה, אכפתית, קצת לא הגיונית וכנועה. ההתנגדות למודל הזה של המשפחה לא הייתה סתם שטות של פסיכולוגים. ישנם דברים מאד לא בריאים בשיטה, כי אי אפשר להכניס בני אדם בקופסאות. המהפכה גם לא הייתה נגד התורה. אדרבה! שהרי מי שבאמת מתבונן בדרכה של תורה רואה שאישה אינה אמורה להיות שפחה, ושגברים ונשים נוצרו להשלים את עצמם באור פני מלך החיים. כדאי לזכור שהאידיאל של הגבריות היהודית תמיד היה יותר רוחני, רחמני ומתרגש מן הגבריות שהוצגה בתרבויות אשר סביבנו. המצווה של אהבה בין איש לאישה נשואים ביחד הרי היא "ואהבת לרעך כמוך" כנאמר מפורש בגמרא. מתוך המהפכה נשים היו אמורות להרוויח את החופש להגשמה עצמית וגברים היו אמורים להרוויח את שחופש להיות יותר רגשיים וספונטאניים המהפכה אכן הצליחה. כמעט כל ילדה יכולה לחלום היום על מה שתהיה כאשר תגדל, אפילו ברוב הצבורים החרדיים. אבל המהפכה כנראה לא הצליחה לגמרי. הרי אותה ילדה כשתגדל עדיין תצפה שבעלה יעלה עליה, במקום להיות אדם כמותה עם נקודות של חזקה וחולשה כמו שיש לכולנו. כמה שקשה לי אישית להאמין, נשים לא מעטות מחפשות את הקור רוח של הגבר המסורתית. לפעמים יוצא לי לייעץ לגברים רווקים מתוסכלים שיודעים איך לאהוב ולתמוך ושיש להם ב"ה פרנסה וגם נראים טוב אבל לא מצליחים אם נשים. למה? אחר כל ההסברים והפיתולים יוצא המשפט "אתה לא מספיק גבר בשבילי..." אבל, הבן זוג שיהיה גבר מספיק בשבילה הוא גם זה שישים פס עליה כל פעם שבה לה להביע את עצמה או לשפוך שיחתה. האם זה מה שהיא רוצה? יש כמה כווני מחשבה בדבר החלקיות של הצלחת המהפכה בחיי המשפחה. יתכן שהנשים אמצו לעצמם את החלק המשחרר של המהפכה, דהיינו, החופש לשאוף ולהגשים, אבל עדיין רוצות את תחושת הביטחון שהן מקבלות כאשר יש גבר הנושא את האחריות הכללית ( גם כאשר באמת תחושת הביטחון הזה הוא במידה מסוימת שקרית). כמובן גבר שמוכן לחשוף את רגשותיו האמיתיים ואת האמת על היסוסיו וחששותיו אינו מעורר תחושת ביטחון כזה. מתוך הניסיון שלי אני דוגל בהסבר קצת אחר. כמו שפעם אמרה לי אישה גרושה עם ילדים שחיזר אחריה גבר חתיך, אשיר , רגיש ובעל לב חם: "אבל מה אעשה? לא בא לי לקפוץ עליו!" פירוש דבריה שלא הרגישה משיכה מינית. יש משהוא בצורת התאווה המינית שגורם לגבר ה"חזק" (קרי מנותק רגשית) להראות יותר מושך. יתכן שנטיעה זו חרוטה בביולוגיה. הלא בעולם הביולוגיה כל מין מנסה לשרוד, וגבר חזק יעשה ילדים חזקים שישרדו. אלא מה, בני אדם מתבקשים לא רק לשרוד, אלא לחיות חיים מלאים. הגבר המנוקר רגשית הוא טוב לשרידות המין באופן ביולוגי. באשר להשלים את החיים במלוא הטוב והיופי שלהם, גבר סימפאתי ורגיש נותן הרבה יותר. כתוב בזוהר שאחר שגורשו אדם וחוה מגן עדן, לא רק מיקומם השתנה אלא אף מהות גופם. אנחנו בני אדם קבלנו גופות מן "עור הנחש". זאת אומרת שבפנים אנחנו עדיין אדם, אבל התאוות הגופניות שלנו פועלות על בסיס ביולוגיה גרידה כגופות החיות. לאישה שהזכרתי (שלא הרגישה משיכה לגבר שהיה טוב עבורה) אמרתי לה שמאחר שהיא אדם אין המשיכה המינית צריך להגביל אותה. לא שאני ממליץ להתחתן בלי תשוקה מינית (לא! לא! לא! זה יכול להיות קטסטרופה!) אלא שללא כל קשר אם גבר זה או אחר ראוי לה לבדוק את מהות רגשותיה, אולי בעזרת אדם מקצועי. תאוות גשמיות לא צריכים להתקבל כעובדה מוגמרת. אדרבה הם מאד מושפעים על ידי התודעה האנושית המאירה להן ומעדנת אותם. לדוגמא תחשבי לעצמך אם היו מודיעים לך שבמקום מסוים מוחבא לך פרס של מיליון ש"ח. באיזו כוחות פיזיים היית רצה לשם? כל זה למרות שהתאוות הגופניות לא מבינות בכלל מה כל כך טוב בחתיכות הנייר הצבעוניים שאת רודפת אחריהם. כמו כן עם ההכרה במה שטוב לה, תתעוררנה תשוקות דווקא לגברים שפעם לא נתנה להם הזדמנות! וזה יהיה אמיתי לחלוטין! ואגב אם כבר התחלתי בעניין הזה, אציין שבצד הגברי של המחיצה יש תופעה דומה, דהיינו שכמעט לא נשארו גברים שמרגישים משיכה לנשים מלאות (או לפחות לקשה למצוא גבר שמוכן להודות שהוא נמשך למלאות.) אפילו בחורי ישיבה שלכאורה לא ראו אישה מימיהם מציינים שלא מוכנים בכלל לחשוב על בחורה מליאה. כאן הבעיה היא הפוך על הפוך כי התאווה המינית הטבעית נמשך דווקא למלאות. במשך חמשת אלפי שנת היסטוריה אנושית גברים סגדו למלאות! מה קרה היום! כולם נפלו על הראש? זה דוגמא של שטיפת מח חברתית שחדרה לכל מקום, אפילו למעוזי התורה והיראה (שזה אומר משהוא על שיטת ההתבדלות כאמצעי להגנה על היהדות הצרופה...אבל זה כבר נושא אחר.) ביסוד דחיית האישה המליאה יש נטיעה חברתית סמויה רחבת הקף של הדחקת ודיכוי הגוף, למרות שכפי הראיה השטחית החברה היום שטוף במניות, גופנית וגשמיות. לדעתי, כל אדם שרוצה לקחת אחריות על איכות החיים שלו ושל ילדיו ראוי לבדוק מה מתרחש בנפשו. אדם שיכול להשתמש בתודעה העצמית שלו להשתחרר הן המוסכמות הרעות של העידן שלנו, ברכה יבא גם לו, למשפחתו וילדיו. אני יודע שגלשתי רחוק, ועם זה לא עזר לך, הריני מתנצל. על כל פנים אני חושב שמן הראוי לבדוק חלק מנקודות היסוד שאת נוקטת. החיים אינם מרוץ. אינטליגנציה, ציונים, ותארים מהווים עוד מדדים שהחברה המציאה כדי למדוד את ערך האדם. גם אני מעודד את ילדי להצליח בבית הספר כפי יכולתם ונטיות הנפש. אבל בסופו של דבר, ערך האדם אינו ניתן למדידה, והאדם ששמח בחלקו הוא העשיר באמת. אם זה גורם לך אושר ללמוד, קדימה! רק דעי שזה לא ייתן לך ולו נקודת ערך אחת על פני אדם אחר, שהרי כל אדם מתבקש לתקון שלו פרטית. ואם בעלך יש לו תיקון שונה משלך, יחי השוני! כתוב בגמרא "רחמנא לבא בעי" פירוש "הקב"ה הרחמן מבקש את הלב." גם בחיי הזוגיות העקר זה הלב. מקווה שזה עזר במשהוא I've been to Hollywood I've been to Redwood I crossed the ocean for a heart of gold I've been in my mind, it's such a fine line That keeps me searching for a heart of gold And I'm getting old.

מדוע אין מדברים על כבוד לבעל?

עד לפני כמה חודשים סבלתי הרבה מיחס מזלזל מבעלי מאלימות מילולית ומיחס קשה ומשפיל, כפי שמתואר בשאלות שונות שמופנות לפורום. בעצת רב פניתי ליועצת. היא הסבירה לי שזה קריאת מצוקה מצד בעלי. וביחס נכון מצידי כלפי בעלי, כל המצב ישתנה. אם אני אכבד אותו, כפי שהוא זקוק ( אתן לו את המילה האחרונה, הוא יהיה המחליט בכל נושא, אגיש לו כוס קפה / אוכל וכו', ואשתדל לקיים את רצונו), יחסו אלי ישתנה. אני עובדת על זה והמצב השתנה לבלי הכר, (כמובן עם עליות ומורדות, אך בכיוון הנכון.) שאלתי היא: בקריאת שאלות ותשובות שונות בפורומים באתר י.נ.ר, ניסיתי למצוא תשובות בכיוון זה, ולא מצאתי. הכיוון הוא לא לתת לבעל לפגוע ו"להעמיד" אותו על מקומו, ושום דבר לא מצדיק יחס כזה מצד בעל. האם השיטה היא שונה? מדוע השוני כה גדול בין התשובות? ומה האמת? תודה!!

נישואים סמכותיים ונישואים הדדיים

ברכה היקרה: אני לא חושב שתראי אף תגובה פה שלא כרוך בהמלצה "לכי לייעוץ." אחת הסיבות היא שאי אפשר למטפל/ת לקבל תמונה אמיתית מתוך דברי צד אחד כאשר הם כתובים בקצרה. לכן גם רצוי שהצד השיני ישתתף, אבל אפילו אם האישה באה לבד, המטפלת בדרך כלל תוכל להבין מתוך מה שהיא אומרת (או לא אומרת) איך הדברים נראים מן הכוון השיני ולו בצורה חלקית. כאשר אנחנו כאן כותבים תגובות אנחנו מסתמכים עם הנתונים המיוצגים. כדאי שכל פונה ינסה להיות כן בזמן הכתיבה. אישה הכותבת "בעלי משפיל אותי כל הזמן" תיענה בצורה אחת. אישה שכותבת "אני מסרבת לכבד את בעלי והוא מקלל אותי" תיענה בצורה אחרת. יתכן שיש אישה שלא מכבדת ושגם לא מודעת לכך. מה לעשות...התמונה המליאה לא תיחשף בלי התערבות המטפלת. דרך אגב, ניתן גם ללמד מוסר השכל לכל אותם הבעלים שלא רוצים ללכת לטיפול מה הם מפסידים בגלל שהם מפקירים את השטח הטיפולי. לכל מציאות יש שני צדדים ולא צריכים להאמין שתמיד המטפלת נמצאה בכיסה של האישה. אמנם יש עניין חשוב שאולי קשור לנושא שהעלית, ובעזרת השם אני רוצה להרחיב עליו את הדיבור. ידוע שאנחנו חיים בקיבוץ גלויות שבה מתערבבים תרבויות שונות. לכל תרבות יש צורות שונות לחיי הנישואין. בדרך כלל ניתן לומר שיש שתי צורות מרכזיות לעיצוב היי הנישואין. נקרא להם "הצורה הסמכותית" ו"הצורה ההדדית"(הטרמינולוגיה שלי.) בדרך כלל נהוג לומר שהצורה הסמכותית יותר נהוג בתרבויות מסורתיות והצורה ההדדית יותר נהוג בתרבויות מודרניות. מן הניסיון שלי אני מוכן להצהיר שזה פשוט לא נכון. אני מכיר זוגות מן המגזרים הכי שמרנים שיש...גם אשכנזים וגם ספרדים שחיים על דרך ההדדיות, כי זה טוב להם, ובגלל שכך הם מבינים דרכה של תורה. הצורה ההדדית בנוי על ההנחה ששני בני הזוג שווים במעמדם, שלשניהם הזכות למצוא סיפוק, אושר והגשמה בחיים. כאשר ישנם התנקשויות בין רצונות מנוגדות מוצאים את הדרך להביא לכך ששני בני הזוג מרוצים, או על ידי פשרה או על ידי חשיבה יצירתית. לדוגמא פעם שמעתי שיעור מאחד המקובלים החשובים שבירושלים שאמר לאברך אחד שהתלונן שאשתו לא אוהבת חלק מן החומרות שהוא ניסה להכניס הביתה. הרב המקובל התרעם "התייעץ איתה! דבר איתה! בכוח לא תגיע לקדושה. וחוץ מזה אשתך יודעת הרבה יותר טוב ממך מה אתה צריך לתיקון נשמתך!" מאידך, הצורה הסמכותית קובעת שהגבר הוא הראש של המשפחה, שהוא צריך לומר את המילה האחרונה, ושהאישה צריכה לעשות את רצונו. האישה בנישואים הסמכותיים צריכה להראות לבעלה הנהגות מסוימות המאשרות את מעמדו: כיבודים קטנים כמו הגשת כוס כפה וכ"ו ולמלא אחר הוראותיו עד לשביעות רצונו. גם לצורה הסמכותית יש סימוכין רבים במסורת שלנו (במיוחד בפסיקה של הרמב"ם.) יש כאילו הדוגלים בצורה הסמכותית שטוענים שהצורה ההדדית היא נגד היהדות. לכן אני שוב אומר ששתי הדרכים קיימים אצלנו במסורת, כמו שיש מנהגים שונים בכל מיני תחומים אחרים. אין קשר ישיר בין התעללות מילולית או פיזית לבין הצורה הסמכותית. בדרך כלל למשפחה המורחבת או לקהילה הסמכותית בעבר היו דרכים להבהיר את המקום הראוי לכולם בתוך המשפחה. אבל, יש קשר ברור בין ערעור הצורה הסמכותית בחברה שלנו היום לבין שימוש בהתעללות כאשר בעל מתוסכל מרגיש שזהותו כגבר מתמוטט לו מול הפנים. וגם במצב כזה אין שום הצדקה מוסרית או הלכתית לשימוש באלימות או התעללות. הקב"ה ברא את האדם אם פה. צריך לפתור בעיות בדיבור. נקודה. אחד הבעיות הקשות בחיי הזוגיות נובעת מכך שהבעל גדל במשפחה סמכותית, לכן זה מה שהוא רוצה לעצמו. האישה מאידך גדלה במשפחה הדדית וזה מה שהיא רוצה לעצמה. לו היו רק מדברים על זה לפני האירוסין! אבל מאוחר מדי! עם כבר התחתנו הקונפליקט לא יאחר לבא. מן הקונפליקט בין הגבר הסמכותי לבין האישה ההדדית יצא אחת מארבעה אפשריות: 1) או ששני בני הזוג ידבר על הקונפליקט ברצינות ויסדר את המערכת לטובת שניהם, או 2) האישה תיכנע ותלמד את מקומה, או 3) יתגרשו, או 4) שיחיו ביחד עם מריבות כל הזמן. מכל האפשרויות, הראשון הוא הכי בריא. האפשרות השנייה (שהאישה תיכנע) הוא פשוט מרגיז וספק, לדעתי, אם הוא מוסרי. כמובן מי שמעדיף את יתר האפשרויות לא צריך יעוץ. אגב, גם בחברה הסמכותית היו נשים מתוסכלות מפני חוסר החופש וההגשמה עצמית שלהן. הן פתחו כל מיני דרכים לעשות כאילו כיבודים לבעליהן, כאשר הן שומרות לעצמן את רגשותיהן האמיתיות. הן מסוגלות לרוץ כדי להגיש לבעליהן את כוס התה או הכפה כמיטב גינוני הפולחן, אבל מאחרי גבן של הגברים...איזו קללות! איזו השתלחויות! איזו עלבונות! פעם אחת (בראשית שנותינו בארץ) אשתי חזרה בבכי תמרורים מאזכרה אחת ששם היא ישבה במטבח אם הנשים. היא פשוט לא הייתה יכולה לשמוע איך שהנשים בשיא הצביעות משרתות את הגברים בחנופה ומתבדחות על חשבונם בינן לבין עצמן. אחת הנשים בקשה מאשתי שתגיד דבר מזלזל עלי "ממה עשוי בעלך בכלל...זהב?" היא שאלה. אשתי אמרה "נתן הוא אדם טוב!" וכלן צחקו עליה. היא עזבה את המקום בבכי. הנקודה היא שכשאר מדכאים אישה, (או כל אדם) משהוא נפגם במערכת היחסים איתה. לא משנה כמה היא מנסה לקבל על עצמה את מקומה בנישואין הסמכותיים. אמנם אסור לי לדבר בהכללות, אבל פגשתי די הרבה מערכות נישואים סמכותיים שהיו במצב קשה לא מפני שהאישה לא הכירה את מקומה, אלא משום שהיא לא יכלה להימנע מלהיות מתוסכלת, עד כדי כך שאחר שנים לא נשאר טיפת אהבה בלבה, רק בוז ומרירות כלפי בעלה. אז עם כל התה ונענע שבמזרח התיכון, בעלה גם נשאר בודד ומסכן. אני מוכן להודות. אני חושב שהצורה ההדדית של חיי הנישואים הוא פשוט יותר טוב, נפשית, מוסרית ותורנית. אני מוכן להמר שרוב המטפלים בזוגיות יסכימו איתי. כל שכן שגבר שמשליט סדר סמכותי על ידי קללות לא יקבל ממני ציון לשבח. ובכל זאת לאישה שאומרת לי שהיא מאושרת בנישואים סמכותיים, מי אני להפריע? העיקר שמרגישים טוב וזה עובד. יתכן גם שיש סוג גבר כזה שהוא מאמין בהדדיות בכל לבו ובכל זאת נהנה מלקבל גינוני כבוד קטנים. יש גם אישה שמתייחסת לנתינת כיבודים כאילו כאל איזו שעשוע רומנטי. למה לא? כמובן שהגבר הסימפאתי הזה יודע לתת יותר כבוד לאשתו ממה ההוא מכבד את עצמו (זה גמרא מפורשת.) אז הכול דבש. שלום וברכה. בכל זאת אם האישה מרגישה לא שלימה עם המצב הסמכותי הדבר יכול להביא לקשיים בהמשך. בא נתאר שהבעל הפעיל התפרצויות אלימות כדי להכניע את אשתו. האישה תנסה לרצות את בעלה ולהתאים את עצמה לצפיות. אם היא באה ממשפחה הדדית או שחלמה בעבר שיהיה לך נישואין הדדיים, לא תמיד היא תוכל להתפטר מן התסכול הבא מן הכניעה שלה. אם אין היא יכולה בלב שלם לקבל על עצמה את המשמעת של הצורה הסמכותית, יש סיכון שהקשר שלה עם בעלה יהפוך עם הזמן ליותר חיצוני ופחות לבבי ורגשי, כאשר חלק חשוב של מציאות החיים שלה (שהיא לא אוהבת את הצורה הסמכותית של הנישואין) אין היא מסוגלת לספר לו. הוא כבר לא יהיה ידיד נפש שלה. יש גם סיכון נוסף, לדעתי, שאם הבעל ירגיש שלבה לא שלם , זה יעורר עוד ועוד התפרצויות זעם כדי להכניס את האישה למקומה עוד יותר חזק. כמובן זה יעשה אתה עוד יותר מתוסכלת...וכן הלה וכן הלה... מאידך אין לי סיבה בעולם להרהר אחר הגישה של המטפלת שלך. יתכן שבאמת זלזלת בבעלך בצורה לא הולמת ושההתפרצויות שלו באו ממקום של פגיעה נפשית לא מוצדקת. התפרצויות זה לא דרך לפתור בעיות. בכל זאת ההקפדה על כבודו, כנראה, עושה את שלו. אם כך, מוטלת עליך אחת העבודות הקשות והמשמעותיות שיש לנו בחיים, לתקן את המידות וללמוד להעריך נכון את הזולת. כל מה שמכבדים אדם אחר חוזר למכבד עם ריבית כפולה ומכופלת. כתבתי את דברי לתת לך עוד חומר למחשבה שאולי יכול להיות לעזר. כמובן את הכול אפשר להעלות עם המטפלת שלך, ובעזרת השם תזכי יחד עם בעלך (וכולנו) לשנה טובה ומבורכת. בברכה, נתן

מחפשת יועץ בדחיפות- מחיפה

ב"ה שלום רב, לצערי נישואינו נמצאים במשבר עמוק. אנו נשואים 4 שנים ולאחרונה אני חשה מאד מאוכזבת מנישואינו עד לרמה שאינני יכולה כבר לתקשר עם בעלי. ב"ה בעלי הסכים ללכת ליעוץ זוגי אך הבעיה היא שאנו גרים בחיפה ולא ידוע לנו על יועץ שכזה באזורנו. אנו מחפשים בדחיפות המלצה על יועץ טוב באזור חיפה, אדם חרדי ירא שמיים ומקצועי. אשמח מאד לשמוע המלצות צ.

יחי הקדמה!

היום אפשר לעשות הרבה ע"י קשר אינטרנטי (בהנחה כמובן שאתם מחזיקים את זה עצלכם) אמנם לא טוב כמו מפגש אישי, אבל כדאי לנסות אם אין אפשרות אחרת. אפשר להתקשר 08-673-5234 או ב אי-מייך orhahechal@hotmail.com

ילד שרוצה להיות ילדה

משתתפת באחד מהקורסים שלי אמא שמעל ל 6 שישה חודשים שיתפה אותי שהבן שלה נמשך לכל מה שקשור לבנות,להלן המקרה: מדובר על ילד בן 4 אח לאחות בת 5 ובן לזוג הורים צעירים, (מסורתיים). ילד רגיל אך נמשך מאוד לכל מה שקשור לבנות הן בגן והן בבית או בכל מקום שהוא , כבר 4 חודשים האם מספרת לי שמפעם לפעם הוא מחדש דברים, הדוגמאות שהבהילו את האם מאוד היה שהילד רוצה לצאת מהבית עם בגדים של בנות והוא לא מתבייש בסביבת אחרים להתנהג ולשחק כמו בנות אפילו שיש איתו עוד בנים הוא עוזב אותם והולך לשחק עם בנות, חוץ מזה התקשרו לאם מהגן ואמרו לה שבשיעורי ריקודים של הבנות הוא רוצה לרקוד עם הבנות ומזיז את הגוף כמו הבנות. הייתי שמחה לדעת קצת על העיניין, ומה לומר לאם. תודה רבה תמי מיארה

חוסר הזדהות של ילד עם המין של עצמו

בהמשך לקודמי אציין שמידה מסויימת של התנסות בצד המין השיני מתוך סקרנות אינו סיבה לדאגה. אני כותב דברים הבאים מתוך ההנחה שהתופעה כבר הגיעה למימדים כאילו שאי אפשר להתעלם. יש כלל בהתמודדות אם רגשות או נטיות נפשיות. נטייה נפשית שהאדם יכול לקבל ולהכיר בעצמו, הוא נטייה שאינה צריכה מימוש מלא. נטייה נפשית שאין האדם יכול לקבל ולהכיר בעצמו, היא דווקא זאת שתתפרץ לתוך החיים ותבקש את מימושה. לכן (למיטב הבנתי) כאשר רואים נטייה נפשית בעייתית אצל ילד, חשוב לא להיבהל, לכאוס או לנסות לדכא את הנטייה, כי אז הנטייה עלול לחדור לעמק הנפש בתת מודע, ששם הוא יעשה צרות גדולות. או שהאדם בבגרותו יזקק לכוחות נפש גדולים לשמור על הסוד הפנימי שלו (דהיינו הנטיעה הלא ריצוייה) שאז הוא יהיה טיפוס לחוץ ועצבני...או לחילופין, יתפרץ הנטייה המודחקת בדחף בלתי נשלט. לכן במצב שלפנייך, נדמה לי שכשלב ראשון, צריכים למצוא את הדרך לחבק את הילד ואת הנטייה שלו ואף למצוא בנטייה הזאת את הנקודות הטובות, למשל :"איזה אבא טוב תהיה כשתגדל, שהרי אתה תבין את בניך וגם את בנותיך!" יחד אם זה צריכים להדגיש שהקב"ה עשה אותו זכר ושעליו לקבל את התפקיד ולהיות שלם אם גופו, ולכן הקב"ה מבקש ממנו להתלבש כמו בן. ככה אנחנו, עם ישראל, חיים גם באושר ובקדושה! אין שום דבר חדש בגישה הזאת, שהרי היא רק הרחבה של רעיון שכתוב בגמרא (שבת קנו ע"א) אדם שנולד במזל מאדים יכול להיות רוצח או שוחט, ותפקיד החינוך הוא לנתב כל נטייה נפשית (גם המפחידה ביותר) למימוש חיובי. הפסיכולוגיה רק מוסיפה הבהרה בקשר לסכנת ההדחקה מול הקבלה וההשלמה. אדם צריך לקבל ולאהוב את עצמו עם כלל מכלול רגשותיו ונטיותיו ורק אז אפשר לנתב אותם. כל הנאמר לעיל הוא רק שלב ראשון. אמנם "הכל תלוי במזל" אבל לפעמים המזל אינו נמצא בשמים, אלא בתוך המשפחה שבו הילד גודל ובתהליכים הלא מודעים המתרחשים מסביבו. יתכן שהילד סובל מחוסר הזדהות אם המין שלו. אולי זה שלב עובר, שהילד יצא ממנו לבד (ואם כך בודאי שהגישה צריכה להיות לא לעשות מזה עניין גדול) ואולי זה נטייה יותר מושרשת. נדמה המקום הנכון לחפש אחד ניצני הנטייה הנפשית הזאת הוא עצל ההורים, לא בגלל שהם אשמים חס ושלום, אלא מפני שלהם יש את התבונה להכיר תהליכים במשפחה והיכולת לשנות אותם. חוסר הזדהות בילד אם המין של עצמו יכול להשתייך למספר תרחישים. בד"כ תולים את העניין בחוסר יכולת של הילד להזדהות עם האבא, אשר כתוצאה מכך אין לילד אפשרות להזדהות אם הצד הזכר של עצמו. אפשר להסביר את התופעה בכך (שאולי) שהאבא נעדר הרבה ואין לו זמן להתייחס לילד, לשחק איתו ולהכניס אותו לעולמם של הזכרים. יתכן שמדובר בילד שהוא שונה קצת מחבריו הזכרים (ילד רגיש, או בעל אופי שכלתני, או מופנם) ומתוך שהילד סובל מהתנכלות הילדים אחרים הוא מתחיל לראות את עצמו כלא "זכר" מספיק. ואם גם האבא מתייחס לילד בזלזול (למרות שכוונתו "לחספס" ולחזק את הילד) הרי זה יכול לסתום את הגולל על גבריותו. לחילופין, ילד הגודל עם אבא אלים, יכול למאוס בכל הצד הגברי, מבני שאין הוא רוצה להיות כמו אבא שלו. לחילופין יתכן שהאבא חלש ומנוצל על ידי האימא, ושהאימה רוקמת מערכת יחסים אדוקה מדי עם הילד (אמא כזאת יכולה בעצמה להיות מלאה סלידה ועוינות כלפי המין הזכרי מחמת טראומות שהיא עברה בעבר שלה!) בקיצור, לא חסר מקומות לחיפוש שורש הנטייה נפשית של הילד. אגב אים הילד שייך למשפחה חרידית או למשפחה של אברך כולל, יתכן שיש דרכים יחודיים להבעת ערכי הגבריות והזכריות ושצריכים לקחת אותם בחשבון כאשר מגבשים "דיאגנוזה". רק לזכור כמו תמיד, שצריכים הרבה עדינות בחיפוש אחר שורשי התופעה, כי מן הסתם ההורים הם טובי לב ובעלי רצונות טובים, ויכול מאד להיות שאין להם מושג איזו תהליכים מופעלים בתוכם ומסביבם. סוף דבר, כל מה יביא דמות אבהית ראוי לחיקוי לתוך עולמו של הילד הרי זה מבורך (עדיף כמובן האב בעצמו, אבל במקרים של משפחה חד הורית שממש אין אבא בכלל...כמו מחמת מות או נטישה קשה...אפשר להיעזר בדמות אבהי קרוב משפחה וכדומה.) אם מדובר במשפחה של אברך כולל אפשר להציע שהאבא יקח את בנו איתו לבית המדרש, בתנאי שהחוויה תהיה מהנה, משחרר ולא מלא לחץ. המטרה היא לא להכריח את הילד ללמוד עוד דף גמרא, אלא לקשרו לצדדים היותר חברותיים שיש בבית המדרש ( לטעם הקפה, לשיחה המעניינת בענייני העולם, ולשיעור שהופך לטיול לכל צדדי החיים ברוח טובה וחוש הומור...הדברים האילו הם טפלים לעבודת השם, אבל חשובים ליצירת אחוות הלומדים בבית המדרש, ועקב כך לגיבוש הזהות הגברית של הלומדים) אני גם אוסיף נקודה מהשקפתי האישית: יש פסיכולוגים הדוגלים ברעיון שעל גבר להיות מחוספס, חזק ותחרותי, ולכן הם רואים בעין מאד טובה את השילוב של הילד דווקא בספורט קבוצתי ותחרותי. כמובן שיש הרבה צדדים חיוביים בספורט תחרותי. אני רק מציין שבתור ילד שסבל מאסתמה ושהיה מחונן בלב רגיש ופיוטי, כאשר דחפו אותי לספוט, זה הוסיף לי טראומות, סבל ועלבונות מיותרים ובהחלט לא עשה ממני גבר. גם ראיתי, שכמה שיגידו שהעיקר בספורט הוא ההגינות והרוח הספורטיבי, בפועל יש הרבה מסגרות ששם תאוות הניצחון זה הכול, ואסור להיות מפסידן. כמדומני שגישה כזאת אינה דרכה של תורה! על כל פנים, כאשר גיליתי את עולם השירה מלא משוררים (זכרים!) דגולים זה חיזק אותי הרבה יותר מספורט. בקצור, אין ספק שדמות גברית ראוי לחיקוי הוא הכרחי בחיי ילד זכר, אני רק טוען שלגבריות יש הרבה פנים, ואם ילד ימצא ביטוי גברי לאישיותו הייחודית הרי זה גם סיבה להיותו שלם אם מנו. אני נזכר בחבר ילדות שלי שאהב מוזיקה וריקוד, וכולם ירדו עליו. כשהגיע לבגרות שיתף אותי בסוד כמה הוא רוצה להיות בת. עם הזמן משפחתו עברה לעיר אחר ונותק בינינו הקשר. לפני זמן מה נפגשנו שוב, והרי הוא בעל משפחה וגבר חסון. שאלתי אותו "תגיד איך הסתדרת ואיך יצאת ככה?" הוא ענה: "ראיתי את ברישניקוב רוקד!" ואידך זיל גמור בברכה!

ילד שרוצה להיות ילדה

משתתפת באחד מהקורסים שלי אמא שמעל ל 6 שישה חודשים שיתפה אותי שהבן שלה נמשך לכל מה שקשור לבנות,להלן המקרה: מדובר על ילד בן 4 אח לאחות בת 5 ובן לזוג הורים צעירים, (מסורתיים). ילד רגיל אך נמשך מאוד לכל מה שקשור לבנות הן בגן והן בבית או בכל מקום שהוא , כבר 4 חודשים האם מספרת לי שמפעם לפעם הוא מחדש דברים, הדוגמאות שהבהילו את האם מאוד היה שהילד רוצה לצאת מהבית עם בגדים של בנות והוא לא מתבייש בסביבת אחרים להתנהג ולשחק כמו בנות אפילו שיש איתו עוד בנים הוא עוזב אותם והולך לשחק עם בנות, חוץ מזה התקשרו לאם מהגן ואמרו לה שבשיעורי ריקודים של הבנות הוא רוצה לרקוד עם הבנות ומזיז את הגוף כמו הבנות. הייתי שמחה לדעת קצת על העיניין, ומה לומר לאם. תודה רבה תמי מיארה

בהמשך לקודם

מתוך רצוני לסקור את הנושא שהעלית ולציין כלים כלליים להתמודד אתו, שכחתי להתייחס לעניין אחד חשוב שמאפיין את המשפחה שאת מטפלת בה, והוא שהילד די צעיר. למיטב הבנתי זה לא משנה את עצם התופעה בצורה מהותית. הגיל 3 עד 5 הוא זמן קריטי לגיבוש הזהות העצמית של הילד ודמות גברית אבהית בחיי הילד הוא משמעותי ביותר. הילד צריך ללמוד שהוא כמו אבא ולא כמו אמא. בגלל הגיל הצעיר של הילד הרגשות הלא מודעות של ההורים כלפי המושגים "זכר" ו"נקבה" (שאותם ירשו כאשר הם היו קטנים) מן הסתם פועלים במשפחה, וחשוב להעלותם למודעות. גם הצד החברתי אינו נעדר. בגיל הזה ילד לוקח את צעדיו הראשונות בחברת בני מינו ובני גילו, ואם המעבר מן החום הביתי (בהשראת האימה) לחברת הילידים הוא טראומטי, הילד ירצה לסגת. מצב כזה ראוי לתיקון. אחרון, אין להתעלם מכך שבת נולדה לפניו שקרובה אליו בגיל, ואם לילד יש תחושה שאחותו עדיפה עליו, הוא עלול להגיב בקנאה ורצון להיות כמותה. אני שוב מברך אותך ומקווה להצלחה רבה בעזה"ש

אוננות ילדים

שלום הגיע אליי זוג לייעוץ על מנת לטפל בבעיות משמעת בבית,בפגישה האחרונה סיפרה לי האם משהו ספציפי על ביתה בת ה 8 -שבלילה לפני השינה או כשהיא מתעוררת בלילה היא מאוננת עד שנהיית אדומה ומזיעה.הדבר התחיל לפני 5 שנים אך היא התביישה לשאול........... אני רוצה לתת רקע על המשפחה: מדובר על משפחה חוצניקית, אמידה ומעלה. בעלת שישה ילדים. ההורים-ניכר שחיי הזוגיות שלהם מוצלחים מאוד , מאוד איכפתיים ודואגים לילדים ולחינוכם בכל המובן המוסרי המחייב של חו"ל (למי שמבין....)ההורים מאוד אוהבים ואין חסך באהבה והבעת רגשות. שני ההורים מאוד דומיננטים בבית אך האב יותר סמכותי מהאם. הילדה המדוברת היא השניה ובת 8 , היא היתה מאוד מפונקת ולפני 3 שנים היא פיתחה אילמות סלקטיבית שכמובן עברה (ההבחנה הייתה חסך בסמכות הורית ) הם בטיפול והסמכות והמשמעת בבית מתחזקים בהדרגה . כמו סיפרה לי אמא אחת שהיא "תפסה" את בן השכנה (בן 5) מתחכך בבן שלה פעמיים . רציתי לדעת יותר עמוק על הנושא בכלל ומה לומר לאם? מה ההשקפה היהודית אומרת על כך בגילאים הללו? ומתי צריך לדאוג? תודה רבה תמי מיארה

אוננות ילדים אינו מעשה מיני (כמו שמבוגרים מבינים זאת)

כפי הידוע לי ניתן לומר שני דברים: 1)חלק ניכר מן ילדים מאוננים 2) זה לא מעשה מיני כמו שאנחנו המבוגרים מבינים זאת. כמו שצוין כבר, זה יכול להתרחש מתוך חקר עצמי של הגוף או סתם להנאה או כדי להירגע. בשום פנים ואופן אסור להדביק משמעויות מיניות הלקוחות מן החיים של המבוגרים על המעשים של הילד. הורה חילוני יכול לחשוב שכבר הגיע הזמן ללמד לילד על "עובדות החיים." זה לא נכון. הורה דתי יכול לכנס לפאניקה כאשר הוא חושב שכבר נזרק יצר הרע לעריות לתוך לילד. גם זה לא נכון. ילדים בסך הכל תמימים. אם מתרגשים, צועקים או מענישים על אוננות הילד לא יבין מה רוצים מן החיים שלו. תגובה הורית קשה יכול להשתיל בילד תחושות של פחד, אשמה או חרפה ביחס לאיברי המין. בצורה אירונית זה יכול להביא להגברת יתר של הדחף המיני אצל הילד בגיל הבגרות (שדווקא מזה ההורה דואג), או לחילופין לקשיים בחלק המיני של שלום הבית. יש בעיה של ילד שמאונן במקום לא פרטי. יש להאיר מאד בניחותא שזה מעשה שצריך להיות בפרטיות. כאשר ילד מתחכך בילד אחר, יש להעיר באופן דומה. לפעמים אפשר להציע משחק או פעולה אחרת להסית את ליבו של הילד. אם הדברים נעשים ברוח טובה, הילד יבין ויפסק לאונן במקומות או בזמנים שאינם מתאימים. ישנם מצבים מסוימים שרצוי לפנות לבעל מקצוע מנוסה: 1) האוננות היא תמידית או גורמת נזק לילד 2) הילד מנסה לערב ילדים אחרים (יותר מסתם להתחכך מתוך חוסר הבנה) 3) הילד אנו מפסיק לאונן במקומות גלויים 4)הילד מאונן בצורה שמזכירה מיניות של מבוגרים 5) כשיש אפשרות שאינו מדובר מאוננות אלא בגירוד עקב חולי, דלקת או פגיעה באיברי המין וכדומה. גם כאשר פונים לעזרה חשוב להיות רגוע, ולא לכעוס על הילד או להאשים אותו בכל דרך שהיא. בעזרת השם הכל יבא על תיקונו המלא. נ.ב. יש שיטות פסיכולוגיות שטוענים שיש דחפים מניים אף בליבם של הילדים הקטנים ביותר. זיגמונד פרויד, כידוע, חרט את מושג מיניות הילדים בדגל שיטתו. אדלר ויונג נטשו את הפסיכואנליזה הפרוידיאנית במדה רבה בגלל אי הסכמתם עם פרויד בדבר זה. אבל לזכותו של פרויד יאמר (מה שכבר ציינתי) שלעולם לא התכוון לומר שילדים חווים חוויות מניות כמו שמבוגרים חווים. אדרבה כאשר מניות של מבוגר נקשר לחייו של ילד זה הורס את הילד. ילדים אכן תמימים, ומחזיקים את העולם על ידי לימוד תורה בטהרה (כדברי חז"ל.) פרויד התכוון לומר שישנם רגשי קשר עמוקים שילד חש אותם בגילים הצעירים ביותר בעיקר כלפי הוריו, שעל הבסיס שלהם נוצרים רגשי אהבה וקשר מיני כאשר הילד גודל ונהיה מבוגר. ככה ילד שגדל במשפחה מאושרת יזכה גם לבנות משפחה מאושרת. באותה דרך, ילד שאצלו רגשי הקשר העמוקים נתעוותו עלול לסבול, כאשר יגדל, מעיוותים בחיי האהבה שלו. בניסיון שלי הדברים די הוכיחו את עצמם. ה ישמור על כולנו ועל כל ילדינו!

התפרצויות כעס על הילדים

שלום, בעלי אדם רגיש ועדין, אך בשנים האחרונות הוא מתפרץ מאוד בכעס על הילדים. קשה לי לראות זאת, אך במשך השנים השתדלתי להתעלם מכך. היום הוא כעס על אחד הילדים, לקח אותו בכעס והילד נתקל ונפצע. קשה לי לכבד את בעלי כשאני רואה אותו לא שולט בעצמו, ואני גם לא יודעת איך להתייחס להתנהגות הזו מול הילדים, שוודאי רואים בזה התנהגות לא מקובלת, כפי שאנו מחנכים אותם. מה לעשות?

אולי זה קשור לילדות שלו?

כמו שציינו חברי, יש המון סבות שאדם טוב יכול להתאכזר לאילו שהוא הכי אוהב אותם. בניסיון שלי זה נובע לעיתים קרובות מכך שאנחנו סוחבים בתוך עצמנו את הדמויות של ההורים שהיו לנו בתור ילדים. אנחנו יכולים לנסות לפתח דרך משלנו, וגם אנחנו יכולים להגדיר לעצמנו כל מיני שאיפות שהם מתאימים את הדרך שבחרנו בתור מבוגרים. ובכל זאת, כאשר אנחנו נהיים הורים בעצמנו ההתנהגויות הישנות מופיעות בנו, לפעמים בהפתעה גמורה ומתוך חוסר שליטה עצמית. במקרה שכזה הטיפול כרוך בחזרה לזיכרונות המודחקים והכאובים של הילדות, וההתמודדות עם דמויות הוריות שנחרטו עמוק בנפש הילד הנהייה הורה. כמובן שזה רק הניחוש שלי. כדי לדעת צריכים לבא לטיפול. כמובן שאפשר ליצור איתי קשר בטל: 08-673-5234. נדבר ונראה איך מתקדמים. בבקשה! אם אני לא עונה, אנא להשאיר הודעה. אני דואג (בלי נדר) לחזור לכל משאיר הודעה בהקדם האפשרי! בשורות טובות! הרב נתן גליק

התחדשות בחיי נישואין

שלום, אני נשואה מזה שמונה שנים. לנו ארבעה ילדים בריאים ב״ה. אני שומעת רבות על הצורך והחשיבות להתחדשות בחיי נישואין בכלל ובחיי אישות בפרט. אני אכן מרגישה צורך כזה ואני מרגישה שגם בעלי זקוק לזה, אך קשה לי עם רעיונות ואני מרגישה שאני זקוקה לכיון והכוונה בנושא הזה. אשמח גם לתשובות רעיוניות בנושא וגם לעצות פרקטיות.

להתחדש ולהתרענן...להתקשר!

לילי היקרה! יש המון דרכים לחדש ולרענן את הקשר בנייך לבין בעליך. אם אכן שניכם מרגישים את הצורך ושניכם מעוניינים בשינוי, אין דבר שיעמד בפניכם. כמובן הרבה תלוי באופי שלכם, ולכן אין סיבה לפרט רעיונות. אני מאד ממליץ שתתקשרו אלי. אם אני לא עונה באותו רגע אנא להשאיר הודעה! הרב ד"ר נתן גליק MA 08-673-5234 אי מייל: orhahechal@hotmail.com www.harav-natan.webs.com

דברים שמרגשים רק אחד מן השניים.

מיום שנישאנו בעלי מבקש ממני כל מיני דברים הקשורים למגע , שיש לציין שאינם חלילה נוגדים את ההלכה. אך בעיני נראים כהשפלה נוראית כלפיו, כאילו אם אעשה זאת זה כמו לזלזל בו נורא ומרגיש לי נוראי לעשות זאת. הוא לעומת זאת טוען שזה רק יעשה לו טוב. הדבר הזה מעיב לגמרי על כל הקשר ביננו. לו זה חסר... ולכןם בטח נהנה פחות. אני לא מצליחה מספיק להנות כשבראש כל הזמן מהדהדת לי המחשבה שאני לא מספקת אותו מספיק. זה הורס כל חלקה טובה בזוגיות. וזה קשה כל כך!!! אשמח לשמוע מה ניתן לעשות בנידון. נ.ב. הייתי שמחה לפרט יותר. אבל אני מבינה שהשאלות מתפרסמות בפורום וזה נראה לי לא מתאים. אם יש אופציה לשאול מבלי שזה התפרסם אודה לכם מאד!!!!

הבושה מן הגשמיות

נאמרו פה הרבה דברים מועילים, ואין ספק שראוי להתייעץ עם משהוא שימכיר את הסוגיות האינטימיות. בינתיים אוסיף קצת חומר למחשבה... האם יתכן שקלת חינוך שגורס שאדם רוחני הוא אדם שמתרומם מעל למימד הפיזי? אם כן יתכן שאת בתוך ליבך אמאמינה שעם בעלך היה באמת אדם רוחני, הוא לא היה רוצה סוג מגע כמו שהוא מבקש. מאחר שאת לא מאמינה שהוא אדם רוחני, קשה לך לכבד אותו. אבל, ההגדרה של אדם רוחני אינו קשור לרמת הצרכים המיניים שיש לאדם. הלא לכל אדם יש צרכים פיזיים ואין הצרכים האילו עושים את האדם ללא רוחני. הרוחניות של האדם נמדד ברוחב ליבו ועומק התלהבותו והתפעלותו מן הקדושה. בשורה התחתונה...ניתן לכתוב לי ב: orhahechal@hotmail.com או להתקשר 08-6735234 שיהיה לך בברכה ובהצלחה!

בהמשך לשאלתי...

להלן מס' פרטים: 1. בטיפול הפרטני בעלי היה לבד, אך עודכנתי ע"י המטפל על התהליך. 2. היינו בטיפול זוגי יחד, ואנו עדיין בתהליך טיפולי. המטפל ידע על הקושי של בעלי עוד מהתחלה. משום מה הוא התעלם ממנו כליל, והתעסק בחיי היום יום. הוא תבע ממני להפסיק לבקר את בעלי, לתמוך ולחייך. זה היה בלתי אפשרי עבורי. אחרי שנה של נשיאה באחריות כאשר אני לבדי, ללא תמיכה של בעלי, התמודדות עם כעסי ההורים, עוד נדרש ממני לעודד כאשר אין לי אנרגיה זמינה או קבלה ממישהו. בעלי לא נתן כלום מעצמו. רק לקח. 3. התחלתי לקחת אמצעי מניעה בעצת המטפל והרב שלנו, עד לפיתרון הבעיה, כדי שלא יהיה הריון אם כן יתקיימו יחסים. כרגע אני סובלת לשווא מדימומים, תשישות קשה, מצבי רוח. בעלי לא מנצל את ההזדמנות שניתנת לו אולי 5 ימים בחודש. רוב הזמן אנו אסורים, וזה מאוד קשה לי ומגביל אותי. מאוד מתסכל אותי לקחת את זה בלי סיבה עכשווית. המטפל משום מה ביקש שאקח ולא התייחס לצעדים שבעלי צריך לעשות, ועל כך אני מאוד כועסת. רציתי להפסיק עם זה, אך בעלי רוצה שאמשיך בתקווה והמצב ישתפר. רק עכשיו, אחרי חודשיים, הוא נזכר לדבר על הקושי של בעלי והמליץ לפנות לטיפול. אני לא מבינה: אם הוא ידע על הבעיה מהתחלה, מדוע התעלם ממנה??? האם יתכן שזה מוקד הבעיה? אולי ההסתגלות למחוייבות בנישואין? הניתוק מהסביבה המוכרת? 4. בעלי טוען שזו בעייתו, כלומר: שאין לו רצון וזה לא קשור אלי. במשך תקופה ארוכה חשבתי שהבעיה היא בי. 5. לאחר שיחה מעמיקה ביני לבין בעלי הבנתי שיש משהו שדוחה אותו, לא משהו שאפשר לשנות. הוא לא ידע אם יש משהו נוסף. אין לו שום בעיה פיזית. כך זה נראה. שאלותיי הן: 1. מה יכולות להיות הסיבות- ב-2 מילים, לעניין זה ,לקושי של בעלי? 2. למי מומלץ לפנות? אין לנו שום אמצעי כספי כרגע. זה פשוט עצוב אך ככל שנרצה, אין הקומץ משביע... אנו חיים בחובות קטנים. 3. איך אני יכולה לפתוח את בעלי מבחינה רגשית כלפי? להיות כנה איתי, לתת לי להכיר אותו, את עצמו ממש? הוא פשוט לא נותן לי להיכנס לחייו. יש מחסום ביננו. הוא כן קשוב ואיכפתי, אך סגור כלפיי. אשמח לעצות מעשיות ולא כלליות. הטיפול הזוגי לא עזר לי בתחומים אלו. יישר כח. אני מתפללת שהקב"ה ישלם לכם כגמולכם הטוב ויצליח דרככם. שאתם וילדיכם תזכו לחיי משפחה מאושרים באמת. אמן.

חומר למחשבה

שרה יקרה! אני פוחד לכתוב את מה שעולה בליבי, ואני מקווה שאולי אני טועה, לכן על תיקחי את הדברים שלי כעובדה מוגמרת אלא כהצעה בדרך אפשר. לא פעם קורה שיש בחור עם בעיה נפשית כל שהיא, והמשפחה מנסה בכל הכוח להסתיר זאת מכולם. יש להורים המודאגים אמונה שאם רק יצליחו לחתן את הבחור אם אישה טובה שזה יפתור לו את הבעיה. לכן מסתירים את הבעייה, ומתפללים שהבחור רק יצליח לעבור את השלבים השונים של ההשתדכות, כי הם בטוחים שתחת החופה הכול יהפך לטוב. כמובן שזה לא עובד, ובחורה תמימה מוצאת את עצמה במצוקה אדירה. מה שגרוע מכל הוא שדי קשה לבחורה תמימה וטובת לב להאמין שהיא נפלה לפך כזה גדול, ולכן היא מתחילה לשאול את עצמה "אולי יש משהוא בי שלא בסדר?" או "מה אני יכולה לשפר?" או "איך אני יכולה לגרום לו להיפתח אלי?" אנשים טובים יש להם נטייה לקחת אחריות אישית ולמצוא את הדרך לתקן את המצב. לכן כאשר שמים אישה בריאת נפש יחד עם גבר בעייתי, היא מוצאת את עצמה נחלשת ונשחקת עד שגם היא נהרסת נפשית. הבעיה של בעלך יכול להיות אלף ואחד דברים. אולי דיכאון עמוק, אולי איזו הפרעת אישיות. מה זה משנה? צודק המטפל שהוא אומר שזה לא תלוי בך בכלל. אפשר גם להוסיף ולומר שאת לא יכולה להיות...וגם לא מגיע לך להיות...הפיתרון למצוקה הנפשית שלו. האם תיארתי את המצב שלך? תגידי את. אם התשובה כן, הדבר הראשון שחשוב לך לעשות הוא לשקם את הביטחון העצמי שלך ולהחזיר לעצמך את האמונה בשפיות שלך. מטפל/ת נפשית מאד יכול לעזור, אבל תדברי אם אחד שאין לו קשר לבעלך כלל! הגיע אולי גם השלב לפנות למשפחה שלך ולערב אותם בסיפור שלך. אפשר גם לפנות אלי בחינם באי מייל שלי orhahechal@hotmail.com מקווה לשמוע בשורות טובות!

אימי מכורה לקניות, מבזבזת ללא תקנה, משקרת על כך ולא מוכנה להקשיב לאף אחד.

שלום, אני בת 23 ומתגוררת עם הורי. אני אשתדל לפרק את בעיית "בזבוז היתר" כמו שהיא מכונה בבית לכמה גורמים- 1- אימא שלי כל הזמן קונה דברים שאנו לא משתמשים בהם כלל- מכשירי חשמל, דברים דקורטיביים, מכשירים כושר ועוד... 2- אימא שלי קונה המון דברים לעצמה (כגון בגדים וקרמים) בסכומים גדולים, למרות שבפועל אין לה צורך בכל אלו דבר היוצר סטוקים בבית (לדוג' היא מאחסנת בגדים בארון שלה, בארון האישי שלי ובארון המשותף של הבית ועדיין אין מספיק מקום ובגדים נערמים על הרצפה). 3- הקניות נעשות מאחורי גבו של אבי, הוא אינו מודע לקניותיה וכשנשאלת לגבי הסכומים שיורדים לה באשראי היא משקרת לו ומטילה חלק מהאשמה עלי, אך בפועל, למרות היותי סטודנטית אני עצמאית כלכלית כמעט לחלוטין. 4- החמרה של המצב- הורי לקראת פנסיה, והמצב הכלכלי לא טוב. למרות זאת, היא ממשיכה במסע קניותיה ומבזבזת כסף רב. היא מודעת למצב הכלכלי הרעוע ואומרת כל פעם מחדש "צריך לחסוף בהוצאות, אני לא אקנה כלום יותר החודש". הבטחה שמחזיקה מקסימום שבוע, כלומר עד ההזדמנות הבאה שלה לצאת לקניות. 5- בכל רגע נתון בו אבי אינו נמצא בבית היא צופה בערוץ הקניות ולאחר מכן מזמינה בסתר דברים מהערוץ, שוב, דברים שאנחנו לא צריכים בכלל ומעלים אבק בבית. המצב הזה נמשך כבר יותר מעשור, ואף אחד לא ידע איך להתמודד איתה. עכשיו כשגדלתי, התבגרתי ואני יודעת מה הוא ערכו של כסף, אני מבינה כמה זה משמעותי ופוגע הן ביחסים המשפחתיים והזוגיים והן במשק הבית ואני מרגישה שאני חייבת לפעול בנושא. הורי אנשים קשי יום, הם עובדים מאוד קשה ופיזי עבור כספם וחבל לי שלעת זקנה הם לא יוכלו לפרנס את עצמם בכבוד. היא מודעת לכך שאנו חושבים שיש בעיה של "בזבוז יתר" ובמילים פשוטות היא פשוט מסבנת אותנו כל פעם מחדש. כל בני הבית עובדים ועדיין איננו מסוגלים לצאת מהמינוס שרק מחריף. מסקירה קצרה באינטרנט עולה כי טיפול פסיכולוגי הוא טיפול יעיל. האם יש עוד דרכים, מלבד טיפול פסיכולוגי שבעזרתם אנו כמשפחה נוכל להתמודד עם התופעה?

ישר כוח לך על העוז והתבונה!

קדמתי, הגברת לוין, כתבה דברים נכונים ומדייקים, אשר כמעט אין מה להוסיף אליהם. אני ארשה לעצמי להעלות את האפשרות שמדובר בסוג התמכרות לקניות...אבל באמת מה זה משנה באיזה סוג טירוף מדובר? העיקר שיש לך הזדמנות להתחיל לדבר בצורה כנה, להגיד דברים כהווייתם, ואולי בעזרת השם לעזור להורים שלך להציל מה שניתן מן החיים שלהם. המחלה של אימה מקבלת כוח מכל הכוונות הטובות של הסובבים אותה להתעלם, ולהכחיש, לתרץ או לטייח את העובדות. האמת היא בסיס הרפואה למכה זו. דרכי הפעולה שלך צריכים להיות כאילו. לדבר אם אבא והאחים והאחיות על מצבה של אמה ועל הנזק שמחלתה גורמת. אם תמצאי שיש הסכמה ביניכם שהמצב חמור, אוספים את המשפחה ביחד, ושוטחים את הדברים בפני אמא ואומרים לה מצורה נעימה באבל נחרצת "אנחנו באנו היום ביחד מתוך שאנו אוהבים אותך מאד מאד. אנחנו מכבדים אותך מאד מאד. אבל כולנו כבר יודעים הרבה זמן שיש לך בעיה של קניות כפייתיות ושזה עלול להביא את המשפחה למצב של התרסקות. באנו ביחד לומר לך שאת צריכה עזרה. לכן אנו רוצים לסדר לך פגישה עם _____________" יתכן שהיא תגיב בדרך טובה. יתכן שהיא תפרוץ בכעס אימים. המחלה הזאת גורמת להתנהגויות מאד מניפולטיביות. מעל לכל המחלה תנסה להתכסות בשקרים על גבי הכחשות. אם אמא תסרב לטיפול, לכו אתם, כי יש מה לעשות גם בלי נוכחות החולה המרכזית שיהיה לכם בהצלחה! המאחל לחסדי שמים נתן גליק MA 08-6735234 דוא"ל: orhahechal@hotmail.com

המשך לשאלה לנסות שלום או גרושין

חשוב לי לציין שבעלי לא מכור לאינטרנט ופיסבוק!!!! הוא בעיקבות הפייסבוק הכיר המון חברים וחברות ויוצא המון לוולות ובוגד בי והוא רוצה מאודדדדדדד להתגרש רק מחכה שאני יסכים ואני מנסה להביא שלום השאלה שלי היא כזות האם ניתן להביא שלום כשזה חד סיטרי והצד השני לא מעונין ולא רוצה לשתף.פעולה ורוצה רק להתגרש???? מי שהכי הבין אותי זה הרב וייננברג... אין פה עיניין של התמכרות!!!! לא טוב לו בבית ומקבל סיפוק אצל אחרות איך מצליחים להחזיר אותו לבית שיהיה לו טוב???? אבל מצד שני שאני לא אפגע שלא רק אני יעשה ומיצידו כלום איך.עושים את זה אני ממש אובדת עצות תודה על עזרתכם......חני

הצעה קטנה

כולנו היינו רוצים שיהיה לנו איזה מקל קסמים שעל ידו ניתן לפקוח עיני עיוורים וללמד לטיפשים תבונה. חבל, זה לא קיים. מה גם שיסודות הטיפול בנויים על רצון חפשי לחולל שינוי, לכן עם כל הרצון הטוב שלך אין לך את היכולת לחולל תפנית אצל מי שלא מעוניין בכך, רק אצלך ובכל זאת אני מוכן לתת לך שבב של תקווה. יתכן שבעלך יש לו אופי מניפולטיבי. אם כן הוא, אפשר שהוא מקבל סיפוק לא רק מן ההרפתקאות שלו בעולם הרחב, אלא גם מתחושת העצמה הנובעת מכך שאת תלויה בו ונגררת אחריו. זה שאת רוצה שלום בית איתו למרות התנהגותו כלפייך יכול לתת לו תחושה של כוח וחזקה, שיש בה סוג סמויים של תענוג אם ככה הם הדברים, ברגע שתפסיקי להיות פריירית ותלכי לפתוח נגדו תיק גירושין, זה עלול לשבור את מאזן הכוח ויביא אותו לרצות לתקן את הנישואין...אלא אז אינני מבין למה היית רוצה לקבל אותו בחזרה? אבל בסדר...זה שיקול שלך. אגב, כאשר הוא יחזור אליך על 4 תכווני אותו לטיפול יקר ממושך ורציני לפני שתעשי איתו שלום. מקווה שזה עזר נתן גליק 08-6735234

להרשמה ופרטים נוספים

מרכז ינר

סניף ירושלים: בית הדפוס 30
טלפון: 02-6321600
סניף מרכז: ברוך הירש 14
טלפון: 03-7160130