אני נשוי 12 שנה כמובן עם עליות וירידות. לפני כחמש שנים התחלתי לעבוד בערבים במקום שהיתה בו גם מחלקת נשים. בדרך כלל לא עבדנו באותם שעות, אך היתה איזו אינטרקציה בין שני המחלקות עקב פעילות משותפת וכדו'. כמובן שכיהודי חרדי ואברך בן תורה מאוד השתדלתי ויישמתי את ההלכות הדרושות לנושא זה. דא עקא, שלאשתי לא סיפרתי על כך שהיו מעורבות נשים (מכיון שהכרתי את תגובותיה וחששותיה ואת המריבות שיהיו בעקבות כך). אני מודע לכך לאחר מעשה שזו היתה טעות גמורה, אך מחששותי הרגשיים לא סיפרתי. אך ברגע שהיא "עלתה" על זה- לא עזרו כל טענותיי ומענותיי בענין היא לקחה את זה מאוד קשה ואמרה ש"אין לה חיים", וש"לקחו לי אותך" ועוד משפטים מהסגנון הזה. אני כשלעצמי לא רציתי לעזוב את העבודה משני סיבות. א. אני אדם שמרגיש מאוד מחוייב לעבודה בה הוא עובד. ב. מסיבות כלכליות- לא ידעתי מאיפה אמצא עבודה נוספת שתתאים לקריטריונים שלי באותם ימים (לא רציתי לוותר על סדר א' וב' באופן מוצהר). לפני כשנה הוצע לי עבודה של רישום לבית ספר כשבשנה שאחריה אהיה מורה בכיתה גבוהה. אני כשלעצמי לא ידעתי שגם בעבודה זו מחכים לי אתגרים מעין אלו הקודמים, ושמחנו אני ואשתי על ההזדמנות לעזוב את המקום שגרם כל כך לאי נוחות, אבל מהר מאוד התברר לי שלא אלו פני הדברים, הייתי צריך להראות להורים (כולל האמהות) ולדבר איתן בטלפון וכו', (מדובר בנשים דתיות צנועות), לצערי הגדול, שוב לא סיפרתי מאותם החששות, עד שיום אחד התקשרה אלי הביתה אמא חד הורית שהתעניינה ודיברה איתי ואשתי קלטה את הענין מהר מאוד, ומאז חיי אינם חיים... הבטחתי לאשתי שאספר לה על כל מפגש ושיחת טלפון. לצערי אני במתח עצום כשיש לי שיחה או מפגש היות והתוצאות של גילוי לב שלי לדבר כזה לאשתי הם: כעס, חוסר שביעות רצון, דחיה של מגע ושל קשר נורמטיבי וכדו'. דבר זה קשה לי מאוד, אך אינני רוצה להסתיר ממנה, מה ניתן לעשות? אדגיש שאשתי איננה מעוניינת בשום פנים ואופן לשמוע על ייעוץ זוגי למרות שאני בגלל הפרדוקס הנ"ל ממש חושב שזה הפתרון. אשמח לעצתכם.

שיתוף בשיחה

שלום וברכה,
כדאי מאוד שתשתף את אישתך בהרגשותיך ובמצוקתך,
הדבר יכול להעשות רק ע"י כך שתכין את הקרקע לשיחה זו בכך שלא תרגיש מותקפת אלא תוכל להכנס לעולמך בלי להרגיש מאויימת ואשמה,
לשם כך עליך להקדים בבקשה לשיחה בה אתה רוצה לשתף אותה בהרגשותך ובכך שאתה משוכנע ביכולתה להיות שותפת אמת!
השיחה צריכה להתנהל כך שלא יהיו האשמות,גם לא מרומזות אלא רק ביטויים של המצב בו אתה שרוי ואת רצונך לספק פרנסה לבית אך האמון בין שניכם הוא בסיס לזוגיות שלכם ואותה אתה כל כך צריך.
בהצלחה.