שלום רב ,
אני נשואה כמעט שלוש שנים ויש לי כבר שני ילדים ,
מאז שהתחתנתי אני מכירה את בעלי ברמה מאד שטחית, הוא לא יודע לשתף בחוויות ,מאד לא רומנטי ולא מעניין ,על אף שהוא יודע לבטא רגשות אהבה , הוא חם יודע לחבק ולנשק וכ' אני מרגישה שהוא מאד חסום רגשית ומופנם , ניסיתי בכל הדרכים לפתוח את סגור ליבו ,ולפתח איתו שיחות עמוקות על רגשות . וזה קשה עד בלתי אפשרי! מחד אני מאד מעריכה אותו ורואה בו הרבה התמדה חריצות ועקשנות יפה ופתיחות להבין ולשמוע אך מאידך , אני לא מסוגלת לסבול את החנופה ונסיון לרצות את הסובבים במידה מוגזמת הוא פעמים רבות מסוגל לשקר ע"מ למצא חן בעיני אחרים ומעדכן אותי כשי שלא אגרום לבזיון - ואומר בטעות את האמת ..., הוא מבקש טובות מאנשים בלי לשמור על כבוד בסיסי של בנ"א (לדג' מבקש הנחה בחנות בצורה שמאד משפילה אותו) הוא מאד פגיע ופחדן ממה שיגידו האחרים, והדבר שהכי מפריע לי זה, שבכל פעם שאני מנסה לשוחח איתו על רגשות לעומק , הוא אמנם מראה נכונות ורצון אבל מלא בפחד, יאוש וסוג של עצלות להכנס למקום נפשי אמיתי .הוא חי חיים מאד לא אוטנתיים ונראה לי כאילו לעולם לא אוכל לדעת מה הוא באמת מרגיש ורוצה , כי גם הוא לעולם לא הצליח לתאר לי את תחושותיו , אני מרגישה שזה כבר בלתי נסבל ומאד מאד כואב לי , מה גם שהמצב הולך ומחמיר מפעם לפעם הנסיון שלו לרצות את הסביבה והפחד שלו ממה יאמרו מתעצם וזה בא כבר על חשבוני ועל חשבון הזוגיות שלנו . חשוב לציין שאמו מאד קיצונית בשוני של ההתנהגות שלה לאנשים שבשליטתה , כגון בעל וילדים עליהם היא צועקת מתפרצת ונרגזת מאד מזלזלת ומשפילה את בעלה לעיני כולם לעומת זאת לאנשים רחוקים יותר כגון: ילדים נשואים חתנים , כלות שכנים ,היא מנסה להרשים ולרצות באופן קיצוני ומוגזם ומתנהגת כאדם אחר לחלוטין(!).אביו אדם מאד קר ומעשי ,מתמיד ,עקשן די רגזן אך גם פגיע ובעל מעמד מאד נחות בבית (גם הילדים מסוגלים לפגוע בו ולהתייחס אליו בזלזול ,כולל בעלי) .
אני כבר חודש מבקשת מבעלי לפנות איתי ליעוץ הוא לאט לאט מתחיל להפנים ולקבל , אני מאמינה שהוא יבא אבל צריך סבלנות ,
בנתיים אני ממש מבקשת לשמוע כמה כללים / עצות איך להתנהג איתו ובאיזה דרך אפשר לתקשר איתו ולתקן את המציאות הכואבת הזאת
אמון ושוב אמון
ממבט מקיף ומרחף מעל התיאורים והקשיים שאת מביעה, אוכל להבחין שוב ושוב בנקודת האמון שאינה מאוזנת אצל בעלך, ראשית זהו החוסר אמון בעצמו ובלשון פשוטה יותר דימוי עצמי נמוך מאוד. מה שמביא אותו לנהל חיים שבעיניך נראים כחצוניים ואפי' כשקריים... זה מסביר את הנסיונות שלו לרצות את הסביבה אפי' במחיר חנופה שקרים וכו', ואמנם כשאנחנו מתבוננים בחיים הזוגיים בהם שאיפת בן הזוג לקבל מישהו שמאמין בו באמת ובתמים, מעריך מכבד ומעריץ, וכשהדימוי עצמי נמוך הצורך רק גובר, וכך כבת זוג יש לך תפקיד בונה ומעצים בחיי בן זוגך!, סביר להניח שאם תתעלמי כעת מהכל ותתמקדי בלשדר לו את המסר בכל דרך שתהיה, אני מאמינה, מייקרת, מעריצה אותך במקום שלך, מכירה ביכולות שלך ובחוזקות המיוחדות שיש רק לך, או אז הוא ירגיש בך כחוף מבטחים בעולם החשדן והביקורתי שסביבו, ואז את תהיי המקום בו אולי לראשונה הוא יחשוף את עולמו הפנימי הרגשי והאוהב שאת מאמינה שקיים (כפי שכתבת), והארה קטנה לסיום: העיסוק במשפחת המוצא של בעלך איך אביו או אמו קשורים לאופי בעלך, אף אם יש בזה מן האמת אבל זה לא יוביל לשום מקום טוב...