יחסי מטפל ומטופל הם מבין הנושאים המהותיים ביותר בתהליך הטיפולי ומשפיעים על שניהם באחת. הספרות המקצועית מייחסת לתהליך שנוצר ביניהם משמעות רבה עד כי במידה רבה הצלחתו של הטיפול תלויה בקשר זה.

אבי (שם בדוי) הגיע לטיפול כשבפיו בקשה - שהמטפל ינטרל את המחשבות הטורדניות שמציקות לו ואת חשדנותו. מכאן גולל הוא את סיפורו: אבי נשוי כשנתיים וכל הזמן אינו רגוע. הוא עוקב אחרי אשתו כי אינו בטוח בנאמנותה אליו. לחשדנותו הוא מביא סימוכין: "היו פעמים שכאשר הגעתי הביתה היא דיברה בטלפון ומיד כשהבחינה שהגעתי סיימה את השיחה. בנייד שלה ראיתי שיחות לבוס שלה ולא בשעות העבודה. לעיתים היא נשארת בעבודה שעות נוספות ולא טורחת ליידע אותי היכן היא נמצאת. אומנם היא אומרת שהיא מעריכה ומכבדת אותי ונראה לי שיש בזה מן האמת אבל כל הזמן מתעורר בי החשד וקשה לי לא לחשוב על זה, מה גם שלאחרונה מצאתי תמונה שלה עם הבוס ושניהם מחייכים מאוזן לאוזן. מאז שראיתי את התמונה כל חיוך כזה, גם כשהוא מופנה אלי, מזכיר לי את התמונה עם הבוס ומשגע אותי"

המטפל מקשיב למטופל בקשב רב ונזכר בחוויה אישית שקרתה לו המתייחסת אף היא לאותו הנושא ומעוררת בו זיכרונות כואבים. באותה החוויה אישית שלו הוא נזכר באמון שהוא נתן בשותף שלו בעסק שהיה בבעלות שניהם. השותף מעל באמון והביא את המטפל לנזקים חמורים. כאשר היו סדקים והתנהגות שהחשידה מבעוד מועד שהתנהלות השותף גובלת בחוסר נאמנות, חשב שזו סתם פרנויה ודמיון שלו עד ליום בו טפחה המציאות על פניו והתגלתה תרמית בסדר גודל עצום שגרמה לו להפסד עצום ולרעידת אדמה בחייו.

והנה הוא יושב מול מטופל שחושד בחוסר נאמנות ועוד מבקש ממנו להוציא מראשו את החשדות. המטפל אחוז בחווייתו ורוצה לצעוק בקול גדול: "מי אמר שאלו חשדות שווא? למה להוציאן מהראש? הלא אתה יכול למצוא עצמך ניזוק וככל שתקדים בידיעת האמת אולי תצליח למזער נזקים, אל תטמון ראשך בחול, אל תאשים עצמך בפרנויה כדי שלא תקדם אותך קטסטרופה בבוא היום".

החוויה "המשותפת" משיקה בתחושת החשדות, למרות שההתנהלות באותו המקרה הייתה שונה בתכלית: בעוד שאבי עסוק בצורה כפייתית בבדיקת חשדותיו, המטפל, במקרה שלו, ביטל את האפשרות לאמת את החשדות. אך המטפל עסוק בסיפורו האישי ולכן מרגיש צורך להזהיר את אבי לבדוק את אמיתות החשדות ומתעלם מהעובדה שהוא בעצם עסוק בבדיקה הזאת כל הזמן.

המושג "העברה נגדית" הוא מושג שטבע זיגמונד פרויד שהכיר בחשיבות התופעה להבנה טובה יותר של נפש המטופל. תופעה זו מאופיינת בהפניה בלתי-מודעת של רגשות מאדם אחד לאדם אחר. הוא כולל בתוכו העברות הנובעות מתהליכים תוך אישיים ובינאישיים ובצורה מודעת ולא מודעת. כאשר התהליך יתבצע בצורה מודעת הוא יבהיר ויברר נושאים שיתרמו להצלחת התהליך הטיפולי. ישנן תגובות העברה קשות לפתרון מאחר והמטפל מודע להן קוגנטיבית אך קשה לו להתגבר עליהן באופן רגשי וכאן מקומה של ההדרכה ונחיצותה. בעת ההדרכה מוצבת כעין מראה דו כיוונית בין המטפל והמטופל תוך הבנה עמוקה לרגשות העולים בקרב המטפל בעת הטיפול.

ככל שהטיפול מעמיק יותר כך הוא עשוי להכיל העברות והעברות נגדיות רבות יותר, שהרי כולנו בנויים מאותו מרקם רגשות וחווים אותם במינונים שונים ובסיטואציות שונות. יחד עם זאת הרגשות שעולים בזמן ההעברה מעוררות את יכולת ההזדהות, ולכן טיפול שאינו נתקל בהעברות יש להניח שהוא שטחי יותר. למרות העובדה כי למטופל יש חלק בהעברה הנגדית של המטפל, הוא זה שמושפע בעיקר ממנה ולכן באחריותו של המטפל לתקשר עם עולמו הפנימי, לנתח את תרומת המטופל ליצירת ההעברה ולאחר מכן להתייחס להשפעות הקונפליקט על המטופל.

במקרה של אבי, המטפל היה מודע להעברה הנגדית שהייתה בטיפול. יחד עם זאת, כאשר הוא הגיע להדרכה הוא הבין שההעברה הנגדית ערפלה את התמונה ויצרה פרופורציות לא מתאימות, הוא לא שת ליבו לפרטים שהמטופל סיפר לו והיו משמעותיים ביותר כגון חשדנות במצבים שונים במהלך חייו, פרשנויות שלאדם מן השורה נראות מופרכות והתנהגויות נוספות שהעידו על כך שהבעיה אכן נעוצה בראייתו את הדברים ולא במציאות. על ידי ההדרכה המטפל הגיע להפרדה הכול כך נחוצה כדי להתנקות מהחוויה האישית ולראות את המטופל בחווייתו הייחודית לפי מבנה האישיות שלו.