בימים המציינים את תחילתה של השנה החדשה הציפיות שלנו מעצמנו ומאחרים לשינוי, בעקבות הימים המיוחדים שעברנו, גבוהות מהרגיל, וכשהשינוי לא מתרחש כפי שציפינו זה עלול לייאש ולהחליש את המוטיבציה. אך אם נבין שהשינוי אינו מטה קסם, אלא תהליך המתהווה ונרקם תוך כדי עליות ומורדות, נהיה מוכנים לכך מבלי לתהות כיצד זה קרה שלמרות הרצון הטוב וההחלטות הכנות, שוב אנו נעים הלוך ושוב – בין דפוסי ההתנהגות הישנים, לחדשים שאותם אנחנו מנסים לאמץ.

כפי שראינו במאמרים הקודמים, השאלה המרכזית כאשר באים לחולל שינוי, אינה "מדוע אתה לא משתנה", אלא להיפך, "איזו סיבה יש לך להשתנות". אנשים אינם משתנים בגלל שלאחרים יש בעיה, גם אם אותם "אחרים" מאוד קרובים אליהם. בסופו של דבר "אדם קרוב אצל עצמו" יותר מכל אדם בעולם, וכדי שהוא ישקיע משאבים לא מבוטלים על מנת לבצע שינוי מהותי בחייו, הוא צריך להרגיש שזה נחוץ "בשבילו". כל עוד הוא רק שומע שיש לו בעיה אך לא באמת חווה אותה, הוא ימשיך להתנהל בצורה שנוחה לו, מכל מיני סיבות,  גם אם במציאות היא מעיקה על אחרים. במובן זה, כולנו נמצאים במהלך החיים במצבים שונים בהם אנו מתנהלים כמנותקים במידה מסוימת מהמציאות. בכל תחום שבו אנו צריכים להשתנות אבל מתרצים ומסבירים את עצמנו כדי לשמר את ההתנהגות, אנו מורים על כך שאנחנו לא באמת מרגישים את הצורך בשינוי. חוקרי תופעת השינוי (פרוצסקה ודיקלמנטה  (1982הגדירו מצב זה כשלב "טרום המודעות" וטרום כניסה לתהליך השינוי.

מודעות
אם אנו מבינים שעלינו לעשות שינוי בחיי הנישואין, אך עדיין יש לנו ספיקות מחמת אי הנוחות וההשקעה הכרוכה בו, אנחנו כבר נמצאים במקום אחר, מתקדם יותר, של מודעות וכניסה לתהליך, אך היחס שלנו אליו הוא אמביוולנטי (דו ערכי): מצד אחד אנחנו חושבים על שינוי ומעוניינים בו, אך מצד שני לא ממש עושים צעד קדימה או שאנחנו דוחים את הרעיון. נראה את הדברים בדוגמא הבאה:

דבורה התקשרה בהיסטריה ליועץ הנישואין. נמאס לה מהנישואין הללו, היא כבר נשואה עשר שנים והיחסים רק הולכים ומתדרדרים. לדבריה, מה שמחזיק אותה עדיין במערכת, זו הדאגה לבנם היחיד. בשיחת הבירור הצהירה דבורה שהיא מוכנה לעשות ניסיון כנה לשיקום הנישואין. לאחר הסכמת יגאל בעלה, הם הגיעו לייעוץ. בפגישה השלישית ראה היועץ שמשהו חוסם את דבורה משינוי. היא מצד אחד אומרת בקול ברור שהיא באה כדי לשנות, היא החמיאה ליועץ על הסדר והתובנות שהגיעה אליהם בעקבות שתי הפגישות הראשונות, אך בפועל נראה כי אינה מוכנה עדיין להתמסר לתהליך. בירור משותף העלה את החשש הבא: דבורה באמת מעוניינת בשינוי, היא מבינה שבסופו של תהליך היחסים בינה לבעלה ישתפרו, היא כבר החלה לחוש את טעם ההבנה והשיתוף, זה נתן לה הרגשה טובה ונסך בה תקוות לגבי ההמשך. אך יחד עם זאת, דבורה מאמינה שאנשים ממשפחתה אינם מעריכים את בעלה, היא חשה שהוא נתפס בעיניהם כבעל אינטליגנציה נמוכה. כל עוד והיחסים ביניהם רעועים, כולם יודעים שהיא שונה ממנו, וגורלה אחראי לבחירתה הלא מותאמת. אך באם מערכת היחסים תשוקם, יזהו אותה כמתאימה ליגאל. במצב שבו היא נמצאת, המחשבה הזאת מאיימת על דימוייה העצמי, ומעכבת אותה מביצוע התהליך.

דבורה נמצאת בשלב המודעות. כמוה, עוד אנשים רבים מבינים שהשינוי נחוץ, אך מסכת הטיעונים שמציגים רצופה בסתירות ומעידה על דו ערכיות ביחס לשינוי. זהו שלב שנוצר בו סדק בחומת ההתנגדויות שלנו ועלינו לבדוק לעומק את הסיבה שמונעת מאיתנו להתקדם. חשוב לדעת, שישנם לא מעט אנשים הנמצאים בשלב זה במשך שנים רבות, הם מתחבטים כל הזמן בשאלה - האם כדאי לנו להיכנס לתהליך השינוי או לא, בתוך כך, הזמן אינו עוצר מלכת.

החלטה
חלקם של הנמצאים בשלב המודעות דוחים בעקבות כך את המשך התהליך. אחרים מגיעים להחלטה ברורה וחד משמעית על רצונם להירתם לתהליך השינוי הכולל השלכות חיוביות שלצידן מחיר. בשלב ההחלטה נפתח צוהר מוגבל בזמן, שדרכו יכול האדם לעבור ולממש את השינוי. המשפט "אני מבין את הבעייתיות הנוכחית, אך לאחר חשיבה מעמיקה אני מוכן לבצע את השינוי הנדרש למרות המחיר הכרוך בו", מבטא את פתיחתו של צוהר ההחלטה ומהווה זרז לפעולה. יחד עם זאת, החלטה כנה, ככל שתהיה, אינה ערובה ליישומו של השינוי. כל עוד לא תינקט פעולה עלול חלון ההזדמנויות שנפער לשוב ולהיאטם, מצב הדומה למשפט כמו "ברור לי שאני חייב לחדול מן העישון, והראיה: אני מחליט לחדול לעשן מאה פעמים בכל יום".

פעולה
בשלב זה יש לקבוע שינויים ברי השגה. לא די בכך שבני הזוג יאמרו שהם רוצים שיהיה להם טוב ביחד, עליהם להיות קונקרטיים ולהגדיר פעולות שנגזרות מהשינוי. חשיבות מכרעת יש להצבת שני סוגי יעדים: יעד סופי ויעדי ביניים. היעד הסופי אמור להיות מוגדר וריאלי לסופו של תהליך, ויעדי הביניים הם תחנות חיזוק הבונות אמון בדרך אל היעד הסופי. לעתים נזקקים בני זוג לשינוי קטן על מנת לשנות במעט את האווירה בבית: אם כל חילוקי דעות הופכים לוויכוח וכל וויכוח למריבה, בשלב הראשון יכולים שניהם להסכים על פעולות קלות שלא יפתרו את הקונפליקט אך ישככו במעט את אווירת הקרב. הבעיה השורשית, זאת שהציפה את הכעסים כמובן שלא נפתרה עדיין, אך נעשה שינוי קטן שאם ישיג את מטרתו, בני הזוג יתחילו לתת אמון בעצמם ובתהליך שיסייע להם בדרכם אל הגשמת המטרה הסופית שהציבו.

אחד המכשולים בשלב זה הוא המלאכותיות שבתחילת התהליך. עוד קודם שההתנהגות החדשה בין בני הזוג מתקבעת, המעבר מההרגלים הקודמים לחדשים נתפס מלאכותי ומעורר תחושות לא נעימות. חלק מהקושי נובע מכך שעד היום נתינתם ההדדית נתפשה כטבעית ומובנת מאליה. במציאות היא לא הניבה פירות של שלום, אך ביסודה היא חלק מתפישה גדולה יותר של קשר הנישואין הנתפש כספונטני, נטול משחקים ומסכות, חופשי ופתוח. תהליך השינוי מצריך גמילה זמנית מחלום הנישואין האידיאלי, הוא דורש שימת לב ומאמץ על מנת לפתח קשר שבנוי על זרימה של טבע שני שנרכש בעבודה הדדית, זאת לאחר שהספונטניות הראשונית של בני הזוג נחלה כישלון. לא פעם מגיבים בני זוג במבוכה כתוצאה משינוי ההרגלים והגישה של בן זוגם, חשוב לזכור כי מבוכה זו תחלוף כאשר ההתנהגות החדשה הנתפשת כחיצונית תהפוך בסופו של דבר לטבעית.

השינוי כולל בדרך כלל תובנה ועשייה. התובנה היא המודעות של האדם לבעיותיו ולמרכיבי התפתחותו האישית. יש שסבורים ששינוי אמיתי של ההתנהגות חייב לבוא כתוצאה מתובנה, לדעתם, שינוי ללא תובנה הוא אשליה. לעומתם, סבורים אחרים ששינוי התנהגות בא על ידי עשיית מעשים והתנהגות חדשה. לשיטתם, לעתים קרובות התובנה היא תוצאה ולא גורם לשינוי. בדברי חז"ל אנו מוצאים כי ההשקפה כלפי שינוי היא השקפה של "עבודה מהחוץ פנימה", כך ספר החינוך (ספר החינוך מצוה טז; מצוה מ ועוד) מדגיש שהאדם נפעל כפי פעולותיו, וליבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק בהם, והכלל הוא "כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות". ורבי יהודה במסכת נזיר (דף כג, ב) אמר "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמן, שמתוך שלא לשמן בא לשמן". וגם לגבי הרגלים שליליים אמר רב הונא (מועד קטן כז, ב) כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה - נעשית לו כהיתר". הפנמת הרעיון של "עבודה מהחוץ פנימה" הוא מרכיב הכרחי בשלב הפעולה של מעגל השינוי.

שימור (תחזוק)
בשלב זה עומד האדם מול האתגר התובעני ביותר במעגל השינוי. הוא אמור לתחזק את השינוי שהושג בשלב הפעולה, על מנת שיתקבע ויהפוך לטבע שני. לצורך כך, יש לפתח כישורים ואסטרטגיות, שבלעדיהם קטנים הסיכויים לשמר את השינוי. אחד הכלים המונעים נסיגה לדפוסי ההתנהגות השגויים, הוא העצמתם ההדדית של בני הזוג בגין השינויים שחוללו בעצמם. כאמור, שינוי אמיתי נעשה כאשר האדם מחולל את השינוי בעצמו. לעתים תהיה הכוונה מבחוץ שתאיר זוויות שונות אך השינוי בפועל יתחולל בכוחות הקיימים בתוך יחידת הזוג. העצמה הדדית של שני בני הזוג על השינויים שעשו בעצמם, היא חלק חשוב ומשמעותי בתחזוק השינויים והפיכתם להרגל שבשגרה. בשלב השימור אנו מודעים לכך שעלולים להתפתח ויכוחים או מריבות במערכת הנישואין, אך אנו לא נרתעים מהם. במהלך תהליך השינוי לומדים בני הזוג כיצד לנהל כעסים ומריבות, ואמנם זהו שלב של שימור השינוי מפני נסיגות, אולם באם יתרחשו יוכלו בני הזוג לנצל את כישוריהם הנרכשים על מנת לפרוח מתוך הנסיגה.

סיכום
ראינו ששינויים במערכת הנישואין יהיו יעילים וברי קיימא כאשר הם ייעשו ממעלה שנייה, כלומר, שהשינוי ייגע בבסיס המערכת ויתייחס לרכיבי השורש ולהנחות היסוד, ולא לתמונה המוצגת. שינויים אלו מעוררים התנגדויות שונות, שכל עוד הן מאפשרות בחינת השינוי והתגייסות מבוקרת לתהליך, הן טבעיות. תהליך השינוי עצמו עובר דרך כמה תחנות משלב טרום המודעות שבו האתגר הוא לקדם כניסה למעגל השינוי ועד שלב שימור השינוי שסוגר את התהליך בקיבוע של ההרגלים החדשים והפיכתם לטבע שני. כל האמור לעיל, יסייע לנו, כפרט וכבני זוג, לא רק לקבל החלטות טובות, אלא גם להחזיק בהן ולקיימן לאורך כל ימי השנה.