מעשים שבכל יום; צדדים מידיינים בבית הדין, כל צד משמיע את טענותיו בלהט, אחרי הטענות מגיעי שלבי החקירות, ההוכחות, והעדים. בסיום ההליך נכתבים סיכומים, והנה הגיעה העת לאחר תקופה ארוכה לפסק-הדין.
"פסק-דין" מצטייר בעיני אנשים רבים כנותן פתרון חותך, שבו מצדיקים את הצדיק ומרשיעים את הרשע.
לא כן הוא בדיני גירושין שבבסיסם תלויים ברצון הצדדים. המקרים בהם יכפו אדם בפועל עד שיאמר "רוצה - אני" אינם מעשים שבכל יום. בית הדין מוגבל בכוחו לפעול כנגד צד, גם כאשר הוא אינו נוהג כשורה בצד שכנגד. בהחלט יתכן שגם לאחר "פסק הדין" יוותרו המתדיינים במצב ביניים ארוך טווח, וכידוע בפסיקה ההלכתית, קיימות גם פסיקות שאינן קובעות בפועל כלום כגון: "לא מקרבים ולא מרחקים". על כך ניתן ללמוד מציטוט מתוך תיק 577794/1 בביה"ד חיפה, מיום ל' במרחשוון תשע"א, בהרכב אב"ד הרה"ג מימון נהרי שליט"א; "מערכת נישואין מושתתת על שני אנשים שכרתו ברית, והחליטו יחד על דרך משותפת הנראית להם. כל סטייה מדרך זו שבחרו מחייבת את הצד המעוניין בסטייה זו לשכנע את הצד המתנגד לקבל את דרכו או לסגת ממנה, אלא אם כן יש עילת גירושין מובהקת. תפקידו של בית הדין בנסיבות הללו, (שאין עילת גירושין מובהקת, צ.ג.) היא להבהיר את עמדת ההלכה של "לא מקרבין ולא מרחקין", כפי שכתב מהר"ם מרוטנבורג בשו"ת ח"ב סימן שכח', שהביאו דבריו רבים מן הפוסקים הראשונים והאחרונים, וכן פסק הרמ"א באה"ע סימן ע"ז סעיף ג' 'שאין כופין אותו לגרש ולא אותה להיות אצלו'. לאור האמור נפסק שם: בית הדין קורא לצדדים, כאנשים מאמינים, לעשות פסק זמן במלחמה אותה הם מנהלים לעריכת חשבון נפש נוקב, כל אחד עם עצמו, בהתייחס למערכת הזוגית וההורית הראויה והרצויה".
הדוגמה המתוארת היא פסק דין שניתן לאחר שלוש שנים של דיונים רצופים, והיא ממחישה את המגבלה הקיימת לבית הדין לתת פתרון לכל בעיה, ועד כמה מתדיינים, ששניהם צודקים, יכולים לבלות את חייהם עם תחושת צדק ללא שום פתרון מעשי להמשך החיים. בהעדר גורם מוסכם לפתרון הסכסוך, הצדדים יבלו את זמנם היקר בדיונים עקרים כאשר חייהם יהיו תלויים מנגד. הדבר נכון לכל סכסוך, ונכון בפרט בדיני משפחה בהם מעורבים עניינים רגשיים רבים ולאו דווקא אינטרסים מנוגדים. לצדדים בכל שלב בהליכים מומלץ ורצוי לשמור על ערוץ הדיברות בכדי לפתור את המחלוקות בדרכי הסכמה, גם מתוך הבנה כי פתרון מהיר הוא דרך ההסכם.
בכדי לשמור על אותו השיח, מומלץ להיוועץ עם יועץ מקצועי ובעל ניסיון וחוכמת חיים, שידע להסביר על דרכי נטרול רגשות האיבה והנקם. יועץ ניטראלי מהווה מתווך ראוי והוגן, ובמקרים רבים יהווה פתרון מהיר, יעיל והזול ביותר. בנוסף, בית הדין רואה בעין יפה מתדיין פראקטי שאינו יוזם מלחמות סרק ופונה לייעוץ.
לצדדים בהליכים מומלץ לבקש מבית הדין מינוי יועץ מוסמך לגשר בין הצדדים ולהציע דרכים לפתרון הסכסוך, או לבחון מי הוא הגורם למשבר מבין בני הזוג. ללא התנגדות של הצג שכנגד בית הדין ייעתר לבקשה. המתנגד לבקשה יוצג באור שלילי בפני בית הדין, זאת מכיוון שהכלים המשפטיים העומדים לרשות בית הדין הינם; "עדויות וראיות", שהם ההוכחות לתביעה. כל אחד מהכלים הינו כלי ראייתי ועליו לעמוד בכללי הראיות ההלכתיים/חוקיים ואינו בהכרח כלי התרשמותי. בניגוד לכך, ליועץ ישנם כלים התרשמותיים אשר בכוחם לרדת לשורשי המשבר, לפתור את הסכסוך ולהגיע לעמק השווה, ולחלופין ליתן לבית הדין חו"ד מקיפה לגבי הגורמים למשבר. ביה"ד מודע למעלות היועץ, ורואה בהתנגדות לייעוץ נישואין כהתנגדות לבירור שורש המשבר וכהתנגדות לבירור האמת להוכחת התביעה, מה שיתכן ויוביל לדחיית התביעה, על כל המשתמע מכך.
על חשיבות עמדתו של היועץ נלמד מהמקרה המתואר ע"י בד"ר נתניה בתיק 278928/3 (17/07/2011) בהרכב אב"ד הרה"ג שלמה שפירא שליט"א, ומציטוט חלקי מפסה"ד:
"בית הדין רצה להפנות את הצדדים לייעוץ נישואין וגישור, אך שני הצדדים, כל אחד מטעמיו עימו, סירב ללכת לייעוץ וגישור שיביא להמלצות אפקטיביות. הבעל אינו מודע (או עושה עצמו כמי שאינו מודע) למעשיו, ולפגיעה שפגע באשתו במשך השנים, ולכן מנסה לכפות עליה שלום בית על ידי פניה לרבנים, ובדרישתו שבית הדין ישלח הצדדים ליועץ שיורה להם איך ישובו לשלום בית, וללא כוונה להיות פתוח לתובנות היועץ והמלצותיו, באם לא ימליץ כרצונו.
כאשר בית הדין שולח את הצדדים לייעוץ, יש תועלת בכך משני טעמים:
א. הייעוץ והגישור מחדד עמדות הצדדים ומצריך מהם לבחון היכן הם עומדים ולהגיע להחלטה טובה ומושכלת בעצמם. גם אם הצדדים לא מסכימים ולא מגיעים לתובנות משותפות, בית הדין יכול להסתמך על חוות דעת היועץ.
ב. התועלת הנוספת הינה בירור אמיתי של מה שמתרחש בין הצדדים, שהרי תהליך הייעוץ מאפשר לצדדים לספר את האמת, ובמקרה זה אפשר לסמוך על חוות הדעת של היועץ לבירור האמת.
מסבות אלה יועצי נישואין ועו"ס החוקרים לעומק את מערכת היחסים בין הצדדים, דינם כדין נשים נאמנות שמושיבים ביניהם, שיש להן נאמנות לברר האמת במקום שאין עדים.
בהמשך פסק הדין התנגדה האישה למינוי יועץ מוסכם ובשל כך פסק בית הדין: "בית הדין אינו יכול למצות בירור טענות האישה מכיוון שהיא לא מעוניינת להביא עדים נוספים, ומאידך גיסא מסרבת ללכת ליעוץ. משכך, בית הדין אינו יכול לקבל את תביעתה מבלי שהדברים יובאו לידי מיצוי. לפיכך, קובע בית הדין:
א. לא הוכחה בפנינו עילה מספקת לחייב את הבעל לתת גט פיטורין לאשתו.
ב. לאור טענות האשה, שאף שלא הוכחו יש רגלים לדבריה, אין אנו יכולים לחייב את האשה ואפילו לא להמליץ לה לחזור לשלום בית.
ג. מצב זה שהבעל מעוניין לחזור לחיות עם האשה , והאשה תובעת גירושין, ובפועל הצדדים גרים בנפרד ואין ביניהם קשר כלשהו, הינו מצב בלתי אפשרי. לפיכך מפנה ביה"ד את הצדדים לייעוץ זוגי, על מנת לנסות לגשר ביניהם ולקבוע את המשך דרכם, לשלום בית או לגירושין".
המקרים שהובאו במאמר מתארים מקרים של סכסוכים ארוכים שיכלו להסתיים בהדברות מתווכת ע"י יועץ שיחד עם הצדדים היה יכול להביא לפתרון צודק וחכם. יועץ מוכשר ייטיב להבהיר לצדדים כי פתרון משפטי אינו בהכרח הפתרון היעיל. חשוב להדגיש כי הצלחת היועץ תלויה בנכונות הצדדים ורצונם לתקן, לשפר ולהגיע לעמק השווה.
בית הדין מצפה מהיועץ כי במידה והוא נתקל באדם המעוניין במלחמות טורדניות לשם המלחמה או לשם ההשפלה, להציג לבקשת בית הדין חוו"ד ברורה עם מסקנות חדות ואופרטיביות. חו"ד זו תשמש כלי והוכחה נאמנת לפסק הדין. הניסיון מלמד שבית הדין מרבה להפנות ליועצי נישואין מנוסים ומקצועיים במטרה להימנע מפס"ד שלא בהסכמה ובשעת הצורך לקבל חו"ד שתשמש בסיס לפסק דין.
לתשומת ליבכם, מאמרים אלו אינם מהווים תחליף לייעוץ משפטי, אינם מהווים חוות דעת משפטית, ואין אחריות למסתמך עליהם. בהחלט יתכן שעובדות או הלכות משפטיות שונות ישנו את האמור בהם בנסיבות כל מקרה ספציפי. חובה להתייעץ עם טוען רבני מומחה טרם נקיטת כל צעד בעל משמעות משפטית. כמו כן המחבר אינו לוקח על עצמו לעדכן מי מהמאמרים המופיעים באתר/בגיליון זה ויש לבדוק כל עניין לנסיבותיו במועד הרלוונטי.