ערך עצמי או הערכה עצמית, הוא מונח המתאר את ההערכה הרגשית על שוויו של האדם, שיש לאדם על עצמו. המונח מתאר כיצד האדם שופט ומתייחס לעצמו. הערכה עצמית באה לידי ביטוי במספר רבדים נפשיים: בתפיסה (לדוגמא: "אני מוכשר", "אני בעל ערך"), ברגשות (כמו ייאוש, גאווה, בושה) ובהתנהגות.
האדם יכול להכיר בערכו בשני אופנים:
ערך יחסי: האדם בוחן את ערכו ביחס לאחרים ובהשוואה אליהם. בהסתכלות כזו, עיקר מאמציו יהיו להוכיח לעצמו ולאחרים עד כמה הוא שווה.
ערך עצמי: האדם מכיר שהוא בעל ערך הנובע מעצם חיותו שכן העובדה שהוא חי מעידה על כך שריבונו של עולם חפץ בו, שיש לו שליחות ותפקיד בעולם. בהסתכלות כזו, עיקר מאמציו יהיו לגלות את עצמו, לחשוף ולממש את השליחות שהוטבעה בו ושלשמה הוא נברא. למרות העובדה שערכו של האדם הוא ערך עצמי בלתי תלוי הנובע מעצם חייו, כל אדם צריך לפעול על מנת לגלות אותו, וכל מאמץ ובחירה טובה של האדם חושפות עוד רובד מערכו העצמי והאינסופי.
ראיית האדם את ערכו כ'ערך יחסי' היא אחד הגורמים לחסימת יכולתו לצמוח ולהתפתח בצורה בריאה וליצור קשרים עם אחרים. המבט ההשוואתי יכול לחזק באדם את תחושת הגאווה כשהוא חש מצליח יותר מהאחרים, ולעורר רגשות קנאה ועצבות כשהוא חש כי אחרים מצליחים יותר ממנו. אמנם תחרות והשוואה הם כוחות חשובים המניעים את האדם להתקדם, אך היסוד הפנימי של הכרת האדם בערכו אינו צריך להיות מבוסס על ההשוואה לאחרים, אלא על הכרה בערכו העצמי הנובע מהשליחות המיוחדת לו. בהסתכלות זו, ההשוואה תוליד רצון להתקדם למטרות חיוביות המתאימות למה שהאדם מסוגל לעשות, כשם שהאחר הגיע אליהם על ידי מאמציו.
כשהאדם רואה את ערכו רק כ'ערך יחסי' התלוי בהצלחתו ובהערכת אחרים, הוא יחוש מתח שכן הוא חייב להצליח, הוא חייב שיקבלו אותו, שהרי אם יכשל או אפילו אם יצליח, אך הצלחתו לא תגרום לאחרים להעריכו, הוא יחוש חסר ערך. הוא תופס את החיים כמאבק הישרדותי בו הוא חייב להוכיח שהוא שווה.
כשהאדם מכיר בערכו העצמי, הוא יכול לחיות את חייו באופן יותר שַלֵו, ללא הרגשת צורך תמידי להוכיח שהוא שווה. למרות שכל אדם רוצה להצליח ולהתקבל בחברה, אך לא בכך תלויים חייו הרגשיים, וגם אם יכשל, הוא לא ירגיש את עצמו כחסר ערך.
הסתכלות האדם על ערכו בצורה יחסית, לא מאפשרת לו ליהנות מעשייתו, שהרי כל עוד לא הגיע להצלחה הרצויה וליחס אליו ציפה מן החברה, מעשיו חסרי ערך בעיניו. גם תחושת הסיפוק בהישגיו, תהיה תמיד בעירבון מוגבל, מלווה בחשש של 'מה יקרה אם לא אצליח בעתיד? ו'מה יהיה אם הצלחה זו לא תתמיד?'. אך כשהאדם מכיר שערכו הוא 'ערך עצמי' שאינו מותנה בדבר, הוא יחוש סיפוק בעשייתו, שהרי בכל עשייה חיובית שלו הוא מגלה עוד מהטוב הפנימי שלו ומבטא את ערכו.
ככל שאדם תופס את ערכו בצורה יחסית הוא מתקשה לקבל ביקורת על מעשיו, שכן קבלת ביקורת משמעותה פגיעה בערכו. הוא תמיד מודד את עצמו ביחס לאחר, עד כמה הוא מוצלח, טוב וצודק ממנו, ואילו קבלת הביקורת מעמידה את נותן הביקורת בעמדת הצודק ואותו בעמדת הטועה, ובכך הוא חש חסר ערך.
אך כאשר האדם תופס את ערכו כ'ערך עצמי', הדבר יקל עליו לקבל ביקורת על מעשיו. גם אם הוא טועה, וגם אם האחר צודק ממנו, ערכו העצמי לא נפגע. ויותר מכך, אם הביקורת נכונה, הוא מוכן לקבלה מכיוון שהיא מסייעת לו ללמוד, לתקן ולשפר את מעשיו.
השפעת הכרת הערך העצמי על יצירת קשר
תפיסת האדם את ערכו בצורה נכונה, משפיעה על יכולתו ליצור קשרים עם אחרים.
אדם התופס את עצמו באופן יחסי לאחרים, בלי מודעות לערכו העצמי, פוגע ביכולתו להיקשר לאנשים בצורה בריאה. התנהגותו יכולה לבוא לידי ביטוי במספר אופנים:
- הפחד מדחייה גורם לו לשדר ריחוק ולהירתע מליזום קשרים. החשש כיצד יתקבל על ידי האחר מביאו לידי רתיעה מלהיות הראשון היוזם את ההתקשרות.
- כיון שבתוכו פנימה הוא אינו בטוח בערכו, הוא מנסה לחוש בעל ערך מהתרשמות האחרים ממנו. הוא עסוק בלהציג את עצמו באופן חיובי. העיסוק בעצמו ובתדמיתו מונע ממנו להביא לקשר את עצמו, ואת מי שהוא באמת. כמו כן, העיסוק בעצמו חוסם אותו מלהתעניין בשני ולהקשיב לו באמת.
- מכיוון שהוא חש שקבלתו על ידי החברה היא שתיתן לו ערך, הוא מתאמץ למצוא חן בעיני אחרים ולרצותם. לשם כך הוא מוכן אף לוותר על עקרונותיו ולפגוע בעצמו. קשה לו לסרב למה שהאחרים תובעים ממנו לעשות, וכך נוצר קשר של ניצול. במקום שהקשרים יעזור לו לגלות את עצמיותו, הם אלו שמוחקים אותה ממנו.
אדם המכיר בערכו העצמי יכול לקשור קשרים חברתיים באופן שונה לחלוטין:
- מכיוון שהוא פחות חושש מדחייה ומאמין שיש לו מה לתת לקשר הוא מסוגל להיות היוזם של הקשר, לשדר קרבה, להאיר פנים ולפנות מקום וזמן להתעניין בשני באמת.
- מכיוון שהוא לא מבסס את תחושת ערכו על פי מה שהשני יחשוב עליו, הוא אינו עסוק במאמץ להרשים אותו. נקודה זו מאפשרת לו להיות פנוי לקשר, לראות את השני ולא לחשוב רק על איך הוא מסתכל עליו.
- הוא אינו מוכן למחוק את מי שהוא ואת עקרונותיו בשביל לרצות את החברה. הוא בוחר רק בחברויות שעוזרות לו לגלות את מי שהוא באמת.
קשר בריא צומח בין אנשים המכירים בערכם העצמי המבקשים להוסיף שלמות בחייהם על ידי ההתקשרות ביניהם. הדוגמא המתאימה ביותר לכך היא קשר הנישואין. קשר המבוסס על הערכה עצמית בריאה ירומם את בני הזוג ויגרום לחיים יציבים. בקשר כזה כל אחד מבני הזוג רואה ורוצה בטובתו של האחר בכל ליבו ומאודו ללא רגשי קנאה ותחרות.
שאלות התבוננות ליצירת שינוי אישי וזוגי
לפניכם שאלות התבוננות שיסייעו לכם להבין האם הערך שלכם הוא 'ערך עצמי' או 'ערך יחסי'. זאת במטרה לביא למודעות שהיא, כידוע, הצעד הראשון לשינוי.
(השאלות נכתבו בלשון זכר אך מכוונות לגברים ונשים כאחד.)
אילו משפטים מבין המשפטים הבאים אתה אומר לעצמך? הבא דוגמאות מחייך.
הלוואי והייתי כמו... בהשוואה לאחרים אני... לא מעריכים אותי כמו שצריך... אני חייב להצליח כדי להוכיח להם שאני שווה. בגללו אני לא מצליח.
אני שמח במה שאני, במה שה' נתן לי. עלי להתאמץ לחשוף את הטוב שבי. במשפחה שלי, בחברה בה אני חיי, יש לי הזדמנות טובה לגלות את הטוב שבי.
קבוצת המשפטים הראשונה מבטאת את ראיית האדם את ערכו בצורה יחסית, ואילו קבוצת המשפטים השנייה מבטאת את הכרת האדם בערכו העצמי. באופן בו האדם מתייחס לאותם המשפטים באה לידי ביטוי דרך ראייתו את עצמו. אם הוא מוצא את עצמו מזוהה בעיקר עם המשפטים מקבוצת המשפטים הראשונה, עליו לנסות להבחין אלו קשיים בחיים שלו נגרמים כתוצאה מאותה צורת התייחסות שלו על עצמו וכיצד שינוי ההסתכלות יוכל לחולל שינוי בחייו.
אדם נשוי יכול לשאול את עצמו:
האם במחשבותיי אני עסוק בהשוואה ביני ובין אשתי? האם אני מנסה להוכיח לאשתי שאני יותר בסדר, שאני הצודק או להוכיח לה שאני יותר מסכן ממנה? כיצד אני חווה את הצלחת אשתי, האם היא משמחת אותי? מגבירה את הערכתי כלפיה? או מאיימת עלי ומביאה אותי לידי קנאה?
ובצורה החיובית הוא יכול לשאול:
כיצד האמונה החיובית בערכי העצמי תוכל לסייע בעדי להרגיש יותר טוב עם עצמי ולחוות את הקשר בצורה נעימה יותר?
הצעד הבא בתהליך השינוי הוא החלטה עקרונית של האדם להוביל את חייו מתוך ההכרה בערכו העצמי, ובחירה במעשים שמבטאים תודעת חיים זו. לדוגמא, אם עד היום הוא נמנע מלהתחיל בשיח עם אנשים- עליו להשתדל ליזום קשרים. אם עד היום בכל מקום אליו הוא הגיע, הוא עשה מאמץ להרשים את האחרים, עליו לבחור להצניע את עצמו. כל זאת מתוך הכרה שכל שינוי פנימי באדם הוא תהליך מורכב שיש בו הצלחות וכישלונות, ובעצם המאמץ להתקדם ולבחור בדרך טובה הוא בוחר בחיים.