ההנחיה לראות את התהליך שבדרך ולא רק את תוצאותיו, מופיעהבאיגרת הסטייפלער זצ"ל, וכך הוא כותב: (קובץ אגרות קודש): "הן אמת שהפרישות מתאוות עולם הזה הוא עניין גדול [כשהוא לשם שמים לעשות נחת רוח ליוצרו ולא לשם השגת מדרגות] ... אף כי יחשוב שעולה למעלה למעלה באמת בקרבו קבורה גאווה, לחשוב עצמו לבעל מדרגה ובאמת הוא פוגם ונפגם..." בעל ה"קהילות יעקב" זצ"ל מנחה באיגרתו להתבונן במשמעות הפנימית של תהליך נפשי והתנהגות ולא לשפוט חיצונית לפי מה שקורה בפועל. לכן אם אדם נוהג בפועל בפרישות ובצדקות זה אינו קובע עדיין באמת את מעלתו. אם ההנהגה היא לשם שמיםלעשות נחת רוח לה' יתברך הרי זה משובח וכיוון נכון שיקרב את האדם ליוצרו באמת, וזו, כמובן השאיפה היסודית של כל עובד ה'. אך אם חלילה האדם שואף "להשיג מדרגות" בעבודת ה', ממילא אינו עובד את ה' יתברך, אלא את עצמו ושאיפתו לחוש טוב ונעלה, הרי הוא פוגם ונפגם.
ספר "קהלת" הוא לכאורה ספר מלנכולי, השולל בכל מכל כל את מציאות העולם וכל מה שבני האדם מייחסים לו חשיבות: שמחה והוללות, נכסים, זיכרון לעד של אדם ומעשיו, היכולת לעשות שינוי משמעותי בעולם, ולמעשה כל "הישג" שהאדם עשוי לייחס לו ערך ולהחשיבו כראוי. הספר מסתיים במילים "סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם כי את כל מעשה האלוקים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע". כלומר, הסתכלות חיצונית אינה יכולה כלל להסביר ולתת הבנה על החיים עלי אדמות ועניינם. העולם הזה במבטו של החכם באדם הוא חסר עניין ומשמעות. לכן מתוך "מידת הקדושה" (על פי מסילת ישרים), מבאר לנו שלמה המלך, כי הסיפור של חיינו אינו מצוי בחיצוניות ובהישגים הנראים לעין, לזה כאמור אין שום ערך ומשמעות, אלא ביראת השמים של האדם ובצמיחתו הרוחנית לאורה שתבוא לבחינה ומשפט על ידי ריבונו של עולם. וכך מבאר הרמח"ל ב"מסילת ישרים (פרק א בביאור כלל חובת האדם בעולמו) "....כללו של דבר, האדם לא נברא בעבור מצבו בעולם הזה אלא בעבור מצבו בעולם הבא, אלא שמצבו בעולם הזה הוא אמצעי למצבו בעולם הבא שהוא תכליתו. על כן ניתן למצוא במאמרי חז"ל רבים דימוי של העולם הזה כמקום וזמן הכנה לעולם הבא והוא מה שאמרו, העולם הזה דומה לפרוזדור..." אם לעולם הזה והישגיו אין שום משמעות מצד עצמה פירושו של דבר שהמשמעות כפי שלמדנו מדברי הסטייפלער, אינה בהתנהלות או בשינוי חיצוני מצד עצמו, אלא במשמעות הפנימית של התהליך שהאדם עושה ובצמיחתו הרוחנית המביאה לפעולותיו והנובעת מהם כמחזקות ובונות תהליכים רוחניים בנפש האדם.
גם בפרקי אבות ישנה הנחיה מפורשת של חז"ל לגבי שיפוט מעשים ותהליכים. פרק ד משנה כז: "רבי מאיר אומר אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו. יש קנקן חדש מלא ישן וישן שאפילו חדש אין בו". ושם בפרק ה משנה כו: "...בן הא הא אומר לפום צערא אגרא". (לפי הצער השכר). המבט החיצוני השופט את הנראה לעין עשוי להטעות. לא כל דבר הוא כפי שהוא נראה ממבט שטחי. הסיפור אינו טמון אלא במה ש"בתוך הקנקן" ולא באופיו החיצוני. יותר מזה לומדים מדבריו של בן הא הא. השכר, כלומר השיפוט האמתי של מעשה אינו תלוי בתוצאתו הסופית ו"בשורה התחתונה" אלא בתהליך ובעמל שנעשה לצורך השגתו. לא פעם חוטאים אנו במדידה שווה של בני אדם שונים הבאים איש איש ממקומו. לאותה פעולה יש משמעות שונה כשהיא נעשית על ידי אנשים שהתמודדותם הפנימית שונה בתכלית.
תהליך טיפולי מטרתו סיוע בעת קושי, הנעת שינויים וצמיחה אישית מתוך שאיפה לחיות טוב יותר ולהתמודד באופן מוצלח יותר עם מאורעות החיים. התהליך יתמקד בתהליך הפנימי העובר על האדם ובמשמעותו. במהותו הטיפול אינו מיועד לגרום לשינוי טכני בלבד על ידי לחץ חיצוני, אלא להביא לצמיחה פנימית של תובנות וגישות שונות שיאפשרו לאדם הסובל התמודדות טובה ומשוחררת יותר שתגדיל את חופש הבחירה והסתגלותו למצבי חייו כפי שהם.
המבט על מעברים ושינויים המתרחשים לאורך החיים, ראוי שיתמקד בתהליך הפנימי המשתקף על ידם. כשאנו מחנכים את ילדינו, בוחנים את התפתחותם והישגיהם בתחומים שונים, טעות להתמקד ב"שורה התחתונה" כלומר בידע או בהצלחה של פעולה מסוימת. שומה עלינו להכיר ולהבין את התהליך שעשה הילד לשם כך ולהעריך אותו. בחיינו הבוגרים, כשאנו ממהרים, לעתים, להשוות עצמנו באופן שטחי לאחרים, כדאי שנעצור ונבין את עצמנו לעומק. גם בין בני זוג, ולפעמים במשפחה המורחבת או בעבודה, חשוב שנהיה מודעים לא רק ל"גופם של דברים" אלא גם לרוחם. הבנת המניע משמעותית ותורמת במקרים רבים יותר מהבנת העובדות. היכולת, המתפתחת עם הניסיון, להבין את האנושיות שלנו ושל זולתנו, מביאה עמה ברכה ותובנות מאירות שערכן לא יסולא בפז.