מילים בונות והקשר האסוציאטיבי / הגב' רונית מילר
"חיים ומוות ביד הלשון". המילים הללו לא חייבות לשאת את מובנן הפשוט, קרי- סכנת חיים ממש ועדיין טמונה בחובן משמעות חשובה שיכולה להוביל למסקנות הרות משקל בחיינו.
ה"לשון" מסמלת את כח הדיבור שמסוגל להוציא לאור את מחשבותינו. לפעמים אנו נעשים מודעים להלכי- רוחנו רק לאחר שאנו שומעים את עצמנו מבטאים את הדברים בפינו. שיחה עם מטפל או אדם אחר שאנו סומכים עליו, תורמת לכך שרחשי ליבנו יתבהרו באופן שלא היה נהיר לנו מלכתחילה, לפני שבטאנו את הדברים בשפתינו.
באותה המידה דרך ההקשבה בשעת שיחה אנו מתוודעים למחשבותיו ורחשי ליבו של הזולת.
לכן כה טבעי שכח-הדיבור ביננו לבין בן הזוג שאנו נשואים לו יוביל את הקשר להבנה הדדית, דרך הבעתנו את עצמנו והקשבה אחד לשני.
אבל מסתבר שהדברים אינם כה פשוטים. עולמו של הקב"ה מורכב ורב משמעויות ואנו שלא הגענו לעולם הזה שלמים וממורקים נדרשים לעבודה של תיקון.
פעמים רבות נוצרים מצבים של חוסר הבנה. לעיתים אנו אומרים דברים שאין אנו מתכוונים להם ומפרשים מילים שנאמרות לנו בשונה ממשמעותן האמיתית. זה גורם לשיחה להדרדר לוויכוח שבמקרים רבים מסתיים בריב. הכעסים שמצטברים יוצרים מרבצים של טינה. נוצר ריחוק בין בני הזוג וחוסר ההבנה הולך וגדל. מילים יכולות לבנות או לחילופין להרוס. הלשון יכולה באמירה מסויימת לבטא רגש חיובי-ואז לעורר בבן הזוג רצון לקירבה או לחילופין לעורר אש מחלוקת שמחריבה כל חלקה טובה. מילים טובות נושאות כח בניה -כח מחייה שמטפח את הקשר כל הזמן ומצמיח את השותפות.
מה קורה כאשר התקשורת מתחילה לשאת אופי של בקורתיות והאשמה? מה קורה כשמתדלדל אוצר המחמאות? כאשר המילים הופכות לעולבות ומאיימות . מה קורה אז?...
מוחנו פועל פעמים רבות באופן אסוציאטיבי. כאשר נוצר דפוס תקשורת מסוים בין בני זוג אז כל מה שנאמר מפורש באופן אוטומטי. כל מילה שנאמרת מקושרת באופן אסוציאטיבי לנסיון העבר והסקת המסקנות היא בהתאם. התוצאה-הבנה מוטעית של כוונות הזולת.
ברובד יותר נסתר מתעוררות אסוציאציות מילדות ומבית הורים ומפעילות מטענים רגשיים שאינם רלוונטיים להתרחשות בה אנו נתונים באותו זמן.
אם נתעורר להבנות אלו נוכל לשנות את אופי השיחות ביננו. אם נתבונן באופן יותר מעמיק על בן זוגנו נוכל להקשיב למסר שמסתתר בחובן של מילותיו. בעל שמתפרץ על דברים פעוטים מעורר אצל האשה תגובה של עלבון, האשמה נגדית וכעס. אולם פעמים רבות ההתפרצות היא תוצאה של מתח מצטבר שמשתחרר בגלל סיבה זניחה. לעיתים הגבר מרגיש שאשתו דוחה אותו רגשית או שאינה ממלאה ציפיה אחרת שלו ובגלל שאינו מודע לכך מספיק או שאינו יודע כיצד לבטא את עצמו אז הוא מתפרץ. גם האשה מגיבה אז דרך מטען אסוציאטיבי של רגישויות שמתעורר בה באותו הרגע. אם האשה תשכיל להתייחס לבעלה לא דרך הרגשות שסוערים בקירבה באותו רגע אז תוכל להרגיע אותו במילים טובות כמו: "אני רואה שאתה עייף ומוטרד, עבר עליך יום קשה, אולי להכין לך כוס תה?", או בפשטות לאמר"אתה יודע זה מאד פוגע בי כשאתה מתפרץ כך". לפעמים אפשר לאמר: "אתה באמת צודק אז אקח זאת לתשומת ליבי." אפשר גם לנצור את המילים, להמתין לזמן רגוע וליזום שיחה מבררת ובונה.
דוגמא חמורה והרסנית ביותר, שלדאבון לב אינה נדירה, הינה כאשר אחד מבני הזוג מאיים בגרושין. בדרך כלל בן הזוג אינו מתכוון לכך, אלא משתמש במילם קשות בכדי להפעיל לחץ משכנע ובכדי 'להשיג תוצאות'. אשה שאוימה על ידי בעלה נמנעה במשך שנים להביע רגשות או לעמוד על רצונותיה ונגררה למעגל של וויתור מתסכל שהרס כל חלקה טובה בזוגיות . בעל ששמע מאשתו איומים איבד מוטיבציה להשקיע ולעבוד קשה, בתחושה שנשואיו ממילא עלולים להתפרק כל רגע.
לא אחת נשמעת השאלה: "מה לעשות?...לוותר לו?"...כמובן שאם הדברים באמת חשובים צריך לחפש דרך להשיגם. ומה קורה כשעולה כעס? גם בשעת הכעס אסור להכנע לעצמנו ולהקפיד על המילים. במקום לאיים בגרושין אפשר לאמר ההיפך: "בגלל שאנחנו ביחד לתמיד, נהיה חייבים למצוא פתרון לבעיה זו", או "בגלל שאני אוהבת אותך (כן, כן, אפשר לאמר זאת גם בשעת כעס) אני מוותרת אבל אני לא יכולה יותר בלי עזרתך", " לטובת הבית כדאי שתשתף פעולה" וכיו"ב. מילים שנאמרות נשארות 'מתוייקות' בארכיון האסוציאטיבי. אי- אפשר למחוק מילים שליליות שנאמרו כבר. בכל דין ודברים אנחנו כבר נגיב גם דרך המידע שהצטבר במוחנו על אופי תגובותיו של בן זוגנו. אבל אפשר להתחיל לרשום התנסויות חדשות של מילים חיוביות בונות. ההתמדה ברישומים החיוביים תבנה בהדרגה מטען אסוציאטיבי חדש שיעורר רגשות כגון: "אני רצוי", "אני מובן", "בעלי מעריך אותי", "אני חי במסגרת תומכת", "אני חשה בטחון לבטא את עצמי", וכד'. החוויה של מרחב קיום אחד מול השני תוכל להנחות אותנו לברור מילים חמות אוהבות מתחשבות ובונות קשר פורה.