נשמת האדם היא מהות רוחנית "חלק אלוק' ממעל" חצובה מתחת כסא הכבוד. הגוף הוא הצורה המגבילה את הנשמה.
גוף הוא מלשון הגפה, כמו הגפת חלונות. בית מוגף הוא זה שחללו הפנימי אינו מחובר לחלל שמחוצה לו.
לאגוף פירושו לקחת משהו מתוך המכלול ולגדור אותו לאגף, ליחידה בפני עצמה.
הנשמה בגוף מוגפת, מוגבלת בחושים המניחים לה לראות במגבלות הידועות בעולם הזה, כל אדם הוא נקודת מרכז סביבו הוא טווה מעגלים קרובים יותר ורחוקים, יש מעגלים שהם גבולות עבירים לאנשים הקרובים אליו ויש מעגלים שהם גבולות בלתי עבירים כחומה ממש וכאילו זועקים – עצור, גבול לפניך! ואל לו לזר להתקרב מעבר להם וגם לקרוב יש גבול מסוים אותו אין לעבור ויהי מה.
כל נקודת מפגש עם אדם שני נושקת למעגל מסוים ומצריכה רגישות לדעת האם אפשר להתקרב יותר או להשאיר מרחב אישי גדול יותר, שאלות התעניינות יכולות להפוך לשאלות חודרניות ולא נעימות אם אין רגישות לגבול המתבקש.
בעוד שגבולות בין מדינות משתנים לעיתים רחוקות הרי שגבולות בין אנשים נמצאים בתנועה בכל רגע ורגע, הם גמישים ותופסים מקומות שונים לפי האנשים השונים הנפגשים וכן לפי נקודות זמן שונות לגבי אותו אדם. יש ימים בהם נח לו לאדם להתקרב יותר ויש ימים בהם הוא זקוק למרחב ורוצה להתייחד עם עצמו.
כל אדם,  גם זה הזקוק למרחב אישי נרחב לא יכול לחיות על אי בודד. האדם הוא יצור חברתי הזקוק לחברה והחברה זקוקה לו, אך יש לו את הבחירה באיזו חברה לבחור, חכמינו יעצו לנו: "וקנה לך חבר" חבר טוב הוא זה הדורש את טובת חברו, גם כשהיא נוגדת את דעת החבר שכן כשמדובר בחבר אוהב יש להניח שכאשר הוא מביע התנגדות לדברי חברו הוא מתכוון לטובתו לא פחות מאשר כשהוא מסכים עמו.
בזוגיות, כדי למלא את תפקיד החבר האוהב נבראה האישה, התורה מתארת את מחשבת בריאתה של האישה במילים: "ויאמר ה' לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו" (בראשית ב' י"ח) האישה מתוארת כמי שהיא "עזר כנגדו". חכמינו דרשו על כך את דרשתם המפורסמת "זכה – עזר, לא זכה – כנגדו" (רש"י) ונשאלת השאלה: האם נבראה האישה כדי לצער חלילה את האדם?
ויותר מזה – הפסוק מדבר על אישה אחת אשר תהיה "עזר – כנגדו" שהרי לא נאמר "עזר או כנגדו" ומכאן אנו למדים שלא מדובר בשני סוגי נשים אלא יש כאן כוונה אחרת.
האדם נברא חסר במידותיו ובתכונותיו, בן/בת הזוג כחברים לחיים עשויים לבלום אחד את השניה במקום הנדרש אם בן הזוג כעסן מדי, הרי שעצותיה החכמות של אשתו עשויות למתן את כעסו וכאן אנו רואים שדווקא תכונותיה הנוגדות מסייעות לבעל. אם האשה פזרנית, יש לצפות שהבעל יחוס על ממונה ויעצור אותה מפזרנותה היתרה, כך שהבעל הוא הגורם המייעץ לאשה, וכן גם להיפך. ייעוץ אמיתי ויעיל נבחן רק כאשר בן / בת הזוג מוכנים  גם להביע גם דעות מנוגדות הדורשת את טובת העניין, שכן אם יסכימו האחד עם השניה תמיד – הרי זה חברות שאין בה ממש ושניהם יוצאים נפסדים.
אם האישה, לדוגמא, תסייע לבעלה בשעת כעסו הרי אפילו שבאותו רגע ייהנה משיתוף הפעולה, אבל אחר כך כשיוסר רוגזו יצטער מאד על שאשתו לא פייסה אותו ולא שיכחה את חמתו ועוד הוסיפה אש ועצים כלומר העזר שלה היה "כנגדו", אם הייתה נוהגת בחכמה ומשכחת כעסו הרי למרות שבאותו רגע נראית כמתנגדת לו אחרי שהרוח הרעה תעזבהו יבין שה"כנגדו" היה לו ל"עזר". והמסקנה: יש "כנגדו" שהוא לעזר ויש "עזר" שהוא כנגדו.
וזה מה שדרשו חז"ל במדרש תנחומא: "חכמת נשים בנתה ביתה" זו אשתו של און בן פלת, היא פעלה בחכמה כאשר הגנה על בעלה, מתוך שיצאה כנגדו.  "ואיוולת בידיה תהרסנו" דרשו חכמינו על אשתו של קרח, אשר ביד גסה הרסה את עולמו הגשמי והרוחני של בעלה, דווקא מתוך שכביכול קנאה את קנאתו של בעלה המושפל.
חבר טוב אינו זה אשר מראה פנים שוחקות לכל רעיון שחברו מעלה ולכל רעיון שברצונו לעשות, ומאידך גיסא, זה המבקר והמעיר מתוך רצון כנה לתקן את הטעון תיקון – הוא הוא החבר הטוב.
חבר טוב  הוא זה המודע לנשמת אלוקים אשר בתוכו ולמהות הרוחנית החבויה בגבולות הגוף של חברו, כך האשה ובעלה ישכילו לכבד האחד את גבולות השניה כשלנגד עיניהם תמיד עומדת טובתו של השני ופריצת הגבולות תהיה תמיד בעדו או נגדו לפי הרצון להשגת טובתו, וכשהמטרה העומדת לנגד עיניהם היא טובת  האחר יקבל בן הזוג את העזר או כנגדו בהבנה שהכל לטובתו.