''על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו והיו לבשר אחד'' (בראשית ב'). כולנו מצפים רבות מחיי הנישואין. אנו מצפים לזיווג המושלם בע''ה. אנו מצפים לראות כיצד שנינו נחיה בהרמוניה, חיים מלאים ביופי, אושר ושמחה. יש לנו ציפיות משותפות וחלומות משותפים, ואנו מנסים לכוון את חיינו יחד להגשים אותם.
החיבור בין איש לאשתו הוא קשר בר קיימא, הנובע לא רק מצדדיו הפיזיים אלא גם בצדדיו הרוחניים. הנשמות מתקשרות, משלימות אחת את השניה, ונהיות לאחת.
אך לצערנו, השאיפה הגבוהה הזו, פעמים רבות היא שורש הבעיה!!
משפטים השגורים בפיהם של בני זוג הם:''את לא רואה שאני עייף?'', ''אתה לא יודע שאני לא אוהבת הצגות?'', ''זה לא ברור שבחג אנחנו אצל ההורים שלי?''
תשובה לכל השאלות היא אחת – לא! אני לא רואה/יודע/וזה לא ברור לי.
פעמים רבות אנו מצפים מבן/בת הזוג שלנו להיות נביאים. הם צריכים לדעת לנבא את רצונותינו. מחשבה זו עולה מההבנה ש– הרי אנו נשואים, אשתו כגופו, קשר נשמתי – אנו אמורים להכיר אחד את השני עד כדי תוכו כברו. ומכאן אנו מצפים שבן/בת הזוג כבר ידעו לבד לכוון לרצונותינו, או להבין אותנו.
אך אין הדבר כן.
אחד היסודות שצריך לחנך את בני הזוג הוא – לדבר! להגיד מה את/אתה רוצה. לא לצפות מהשני לנחש או לדעת לבדו. אם בן הזוג עשה משהו שאינו לרוחך תאמרי לו את זה. אל תראי לו פנים זועפות במשך יומיים בהנחה שהוא לבד יידע על מה את זועפת. הוא אינו יודע על מה מדובר ובשלב מסויים הוא יתחיל לזעוף בעצמו. אם אתה רוצה ליסוע להורים שלך לשבת, אל תצפה ממנה שתבין את זה בגלל ש''כבר הרבה זמן לא היינו אצלם, זה לא ברור שהשבת אנו אמורים לסוע לשם''?
אם משהו מציק לך מכל מיני סיבות, שתפי אותו, תשבי איתו ותספרי לו. אל תחכי שהוא יעלה את זה בעצמו כי לא בטוח שזה יקרה. אולי גם הוא טרוד בתקופה האחרונה ולא שמת לב.
בני זוג צריכים לדעת לדבר. להגיד את כל העולה על ליבם, להשיח את ליבם בבחינת ''דאגה בלב איש ישחנה'', ולא לצפות מהשני לנחש מה עובר עליהם.
מספרים על זוג צעיר שהתארח אצל ההורים של האשה, שבזמן שהותם חמותו הכינה מרק עדשים. למרות שמעולם לא סבל מרק זה, מתוך נימוס אכל, הודה לה, ואף החמיא לה על המרק. כשאשתו הצעירה שמעה את המחמאות, גמרה אומר בליבה שמעתה ''תשקיע'' בבעלה ואף היא תכין לו מרק זה שכה אוהב, וזאת על אף שהיא עצמה מעולם לא אהבה מרק עדשים. וכך היה במשך מספר שנים. עד שביום מן הימים החל בינהם ויכוח, ותוך כדי הויכוח התריס נגדה: הרי הכל את עושה כנגדי, גם המרק הזה שאת מכינה תמיד בגלל שאת אוהבת אותו!! והרי את יודעת שאני לא אוהב את המרק הזה!!!
מיותר לציין את תגובתה של אשתו שסבלה בשבילו את מרק העדשים כל כך הרבה שנים...
אין בבית ''זה ברור, לא?''. שום דבר לא ברור, שום דבר לא מוחלט. היא לא במטבח והוא לא מפרנס. צריך לדבר על זה. לתאם ציפיות. לוודא שאנו חושבים באותו כיוון, שאנו מסכימים לאותם עקרונות. שהחלוקה ביננו בתפקידי הבית היא ברורה וכל אחד יודע מה המוטל עליו. זה לא ברור שהיא שוטפת כלים, מגהצת, מכבסת, שוטפת, מכינה אוכל והרבה פעמים גם מפרנסת...
וזה לא ברור שהוא צריך לעשות קניות, לעבוד, ללמוד ולשפץ את הבית. זה גם לא ברור שהוא חייב כל יום ללמוד דף יומי (גם כשאשתו חולה, וארבעת ילדיהם רבים). הכל צריך לעבור ברור משותף של שניהם.
גם בענייני מחמאות הסיפור דומה. פעמים רבות אפשר לשמוע אישה מתלוננת על בעלה - הוא אף פעם לא מחמיא לי. הוא אף פעם לא אמר לי שהאוכל שאני מכינה טעים. והוא פותח את עיניו בתדהמה: ודאי שהוא טעים, הוא הכי טעים בעולם, זה לא ברור? הרי אני תמיד גומר את הצלחת ואף לוקח מנה שניה!!'' – לא, זה לא ברור! תגיד לה את זה!!! היא רוצה לשמוע את זה. אם היא מתלבשת לכבוד ארוע, תאמר לה שהיא נראית נפלא. אם הוא עזר בבית, שטף כלים או את הבית, תאמרי לי כל הכבוד. ''זה לא ברור'' שהוא שוטף את הכלים (למרות שזה גם הבית שלו). אם היא כיבסה וגיהצה לך את החולצה תודה לה על כך.
גם בנושא של הענקת רגשות חשוב לומר כמה שיותר – אני אוהב אותך, אני אוהבת אותך. אני שמחה להיות איתך, אני מאד מעריך אותך. וכן הלאה.
ככל שהשיח בין בני הזוג יהיה פורה יותר ורחב יותר, כך הזוגיות בינהם תפרח והקשר הנשמתי שבינהם יתהדק. יכולת תקשורת ברורה וטובה היא כלי חשוב מאד להצלחת חיי הנישואין.